רקע
אלמוני/ת
אלף לילה ולילה: סִּפּוּר הָרוֹפֵא הַיְהוּדִי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית ספר; 1969

הַנִּפְלָא בְּמַה שֶּׁאֵרַע לִי בִימֵי עֲלוּמַי הוּא זֶה שֶׁאֵרַע לִי כְּשֶׁהָיִיתִי בִמְדִינַת דַּמֶּשֶׂק שֶׁבְּסוּרְיָה וְלָמַדְתִּי אוּמָנוּת הָרְפוּאָה וְעָסַקְתִּי בָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בְּאוּמָנוּתִי בְיוֹם מִן הַיָּמִים, בָּא אֵלַי מַמְלוּךּ מִבֵּית נְצִיב דַּמֶּשֶׂק, וְאָמַר לִי: “דָּבָר לַאֲדוֹנִי אֵלֶיךָ”. יָצָאתִי אַחֲרָיו וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ אֶל מְעוֹנוֹ שֶׁל הַנְּצִיב. נִכְנַסְתִּי וְרָאִיתִי בַּקָּצֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאוּלָם עֶרֶשׂ עֲצֵי עַרְעָר רְקוּעָה זָהָב וְעָלֶיהָ מוּטָל בֶּן-אָדָם חוֹלֶה, עֶלֶם שֶׁלֹּא נִרְאָה יָפֶה מִמֶּנּוּ בְדוֹרוֹ. יָשַׁבְתִּי לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וּבֵרַכְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיאוּת. רָמַז לִי בְעֵינָיו. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, הוֹשֵׁט לִי אֶת יָדֶךָ”. הוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית. תָּמַהְתִּי עַל כָּךְ וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “מִפְלְאוֹת אֲלֹהִים, הֲרֵי עֶלֶם זֶה נָאֶה הוּא וּבֶן טוֹבִים וַחֲסַר נִמּוּס! אָכֵן פֶּלֶא הוּא”. בָּדַקְתִּי אֶת דָּפְקוֹ וְכָתַבְתִּי לוֹ פִתְקָה, וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ וּבָא אֶצְלוֹ מֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים, עַד שֶׁחָזַר לִבְרִיאוּתוֹ וְנִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְהִתְרַחֵץ וְיָצָא. נָתַן לִי הַנְּצִיב חֲלִיפַת בְּגָדִים נָאָה וְשָׂמַנִי מְפַקֵּחַ אֶצְלוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי עִם הָעֶלֶם לְבֵית הַמֶּרְחָץ, אַחֲרֵי שֶׁפִּנּוּהוּ לָנוּ מִכָּל אָדָם, וְנִכְנַס הַמְשָׁרֵת וּפָשַׁט מֵעָלָיו בְּגָדָיו שֶׁהָיוּ עָלָיו בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָץ וְעָמַד עָרֹם – רָאִיתִי שֶׁיָּדוֹ הַיְמָנִית קֻצְּצָה זֶה מִקָּרוֹב, וְהָיְתָה זֹאת סִבַּת מַחֲלָתוֹ. כְּשֶׁרָאִיתִי זֹאת תָּמַהְתִּי וְהִצְטַעַרְתִּי עָלָיו. הִסְתַּכַּלְתִּי בְגוּפוֹ וּמָצָאתִי עָלָיו סִימָנֵי מַלְקוֹת שֶׁל רְצוּעוֹת, וְתָמַהְתִּי עַל כָּךְ. הִבִּיט הָעֶלֶם בְּפָנַי וְאָמַר לִי: “רוֹפֵא הַדּוֹר, אַל תִּתְמַהּ עַל עִנְיָנִי, הֲרֵינִי מְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִי, תֵּכֶף לְצֵאתֵנוּ מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ”. כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ וְהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה וְסָעַדְנוּ וְנִפַּשְׁנוּ, אָמַר הָעֶלֶם: “רְצוֹנְךָ שֶׁנִּסְתַּכֵּל מֵעַל הַגְּזֻזְוּטְרְָה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. צִוָּה אֶת הָעֲבָדִים שֶׁיַּעֲלוּ לְשָׁם אֶת הַמַּצָּעִים, וְצִוָּה לִצְלוֹת לָנוּ גְדִי וּלְהָבִיא לָנוּ פֵרוֹת. עָשׂוּ הָעֲבָדִים כְּפִי שֶׁצִּוָּם, וְהֵבִיאוּ הַפֵּרוֹת וְאָכַלְנוּ, וְהָיָה הוּא אוֹכֵל בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית. אָמַרְתִּי לוֹ: “סַפֵּר נָא לִי אֶת סִפּוּרֶךָ”.

אָמַר לִי:

“רוֹפֵא הַדּוֹר, שְׁמַע סִפּוּרִי, מַה שֶּׁאֵרַע לִי. דַּע שֶׁמִּבְּנֵי מוּצִל אֲנִי, וְהָיָה לִי אָב שֶׁאָבִיו נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ וְהִנִּיחַ אַחֲרָיו עֲשָׂרָה בָנִים זְכָרִים, וְאָבִי בְתוֹכָם. וְהָיָה הוּא הַגָּדוֹל בָּהֶם. גָּדְלוּ כֻלָּם וְנָשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים, חָנַן אֱלֹהִים אֶת אָבִי וְנוֹלַדְתִּי לוֹ, וְאוּלָם תִּשְׁעַת אֶחָיו לֹא חוֹנְנוּ יְלָדִים. גָּדַלְתִּי וְהָיִיתִי בֵּין דּוֹדַי שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים בִּי שִׂמְחָה רַבָּה. כְּשֶׁגָּדַלְתִּי וְהִתְבַּגַּרְתִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ, בָּאתִי בְאַחַד הַיָּמִים עִם אָבִי לְמִסְגַּד מוּצִל, וְאוֹתוֹ יוֹם יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה. הִתְפַּלַּלְנוּ תְּפִלַּת יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְיָצְאוּ בְנֵי-הָאָדָם כֻּלָּם. וְאוּלָם אָבִי וְדוֹדַי נִשְׁאֲרוּ וְהָיוּ מְסַפְּרִים בְּפִלְאֵי הָאֲרָצוֹת וּבָעִנְיָנִים הַמּוּזָרִים שֶׁבַּמְּדִינוֹת, עַד שֶׁהִזְכִּירוּ אֶת מִצְרַיִם. אָמַר אַחַד דּוֹדַי: “”הֲרֵי הַנּוֹסְעִים מְסַפְּרִים שֶׁאֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ מָקוֹם יָפֶה יוֹתֵר מִמִּצְרַיִם וִיאוֹרָהּ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרִים אֵלּוּ נִמְלֵאתִי תְשׁוּקָה לְמִצְרָיִם. וְאָמַר אָבִי: "מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת מִצְרַיִם לֹא רָאָה אֶת הָעוֹלָם. זָהָב-עֲפָרָהּ, וּפְלָאִים – יְאוֹרָהּ, אַרְמוֹנוֹת – בָּתֶּיהָ וּמְמֻצָּע מֶזֶג אֲוִירָהּ, וְעוֹלֶה רֵיחַ הַלְּבוֹנָה רֵיחָהּ. וְכֵיצַד לֹא תְהֵא כָזֹאת אַחֲרֵי שֶׁהִיא הִיא הָעוֹלָם-הַזֶּה כֻּלּוֹ. וְיָפֶה אָמַר זֶה שֶׁאָמַר עָלֶיהָ:


הַאֶסַּע מִמִּצְרַיִם וְטוּב נְעִימוֹתֶיהָ?

וְאֵי מָקוֹם אֶכָּסֵף לוֹ אַחֲרֶיהָ?

הַאֶעֱזֹב אֶרֶץ לַנּוֹשֵׁם נוֹשֶׁבֶת בָּהּ

רוּחַ צַחָה, לֹא זֶה רְחוֹב צַר יְכִילָהּ.

וְאֵיכָה? וּכְבָר הָיְתָה לְיֹפִי גַן עֲדָנִים,

רְפִידוֹתֶיהָ וְכָרֶיהָ עֲרוּכִים, מוּצָעִים.

אֶרֶץ תַּרְהִיב עַיִן וָלֵב בְּיִפְעַת הֲדָרָהּ,

וְתָכִיל אֶת אֲשֶׁר לוֹ יִתְאַו חוֹטֵא וַאֲשֶׁר אֱלֹהִים יִירָא.

וַאֲחֵי-אֱמוּנִים יְאַחֵד שָׁם גּוֹרָל וִיקַבֵּץ יַחְדָּו,

גַּנּוֹת נָחֲלוּ בְתוֹכָהּ, לָהֶם לְמוֹשָׁב.

יוֹשֵׁב-מִצְרַיִם, אִם גָּזַר אֱלֹהִים עָלַי נְדוֹד,

הִנֵּה בְּרִית וּשְׁבוּעָה בֵּינֵינוּ יַעַמְדוּ עוֹד

אַל נָא לְזָפִיר תַּזְכִּירוּהָ שֶׁכֵּן גַּם הוּא

כָּמוֹהָ, מֵרֵיחַ גַּנַּוֹת יִגְנֹב בָּשְׂמֵהוּ.


אָמַר אָבִי: “וְאִלּוּ רְאִיתֶם אֶת גַּנּוֹתֶיהָ בִּפְנוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, עֵת יִטּוּ הַצְּלָלִים עָלֶיהָ, כִּי אָז רְאִיתֶם פֶּלֶא, וֶהֱיִיתֶם נוֹטִים אֵלֶיהָ בְּגִיל וּרְעָדָה”. הִתְחִילוּ מְתָאֲרִים אֶת מִצְרַיִם וְאֶת יְאוֹרָה. וּכְשֶׁכִּלּוּ לְדַבֵּר, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַתֵּאוּרִים, נִשְׁאֲרָה דַעְתִּי עֲסוּקָה בָהּ. וּכְשֶׁקָּמוּ וּפָנוּ וְהָלְכוּ לָהֶם אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ,שָׁכַבְתִּי אֲנִי בְאוֹתוֹ לַיְלָה וּשְׁנָתִי נָדְדָה מִגַּעֲגוּעִים אֵלֶיהָ, וְלֹא עָרַב לִי לֹא מַאֲכָל וְלֹא מַשְׁקֶה. לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁדּוֹדַי הִצְטַיְּדוּ לִנְסֹעַ לְמִצְרַיִם. בָּכִיתִי לִפְנֵי אָבִי בְּבַקְּשִׁי לָלֶכֶת אִתָּם, עַד שֶׁצִּיֵּד אוֹתִי בִסְחוֹרָה וְהָלַכְתִּי אִתָּם. אָמַר לָהֶם אָבִי: “אַל תַּנִּיחוֹ אוֹתוֹ לָבוֹא לְמִצְרַיִם, אֶלָּא עִזְבוּ אוֹתוֹ בְדַמֶּשֶׂק, שֶׁיִּמְכֹּר בָהּ סְחוֹרָתוֹ”. נָסַעְנוּ וְנִפְרַדְתִּי מֵאָבִי וְיָצָאנוּ מִמּוֹצִל, וְלֹא פָסַקְנוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְחַלַבּ. עָמַדְנוּ בָּהּ יָמִים אֲחָדִים וְנָסַעְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְדַמֶּשֶׂק. וְרָאִינוּ אוֹתָהּ עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵצִים וּנְהָרוֹת וּפְרִי וְעוֹף, כְּאִלּוּ הִיא גַן עֵדֶן שֶׁבּוֹ מִכָּל פֶּרִי.

יָרַדְנוּ לְאַחַת הָאַכְסַנְיוֹת, וְעָמְדוּ בָהּ דוֹדַי עַד שֶׁמָּכְרוּ וְקָנוּ. מָכְרוּ סְחוֹרָתִי וּמָצָאתִי לְכָל אֲדַרְכְּמוֹן רֶוַח שֶׁל חֲמִשָּׁה אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְשַׂשְׂתִּי עַל הָרֶוַח. אַחַר כָּךְ עָזְבוּ דוֹדַי אוֹתִי וְהָלְכוּ לְמִצְרַיִם, וְנִשְׁאַרְתִּי אָנֹכִי. לָקַחְתִּי לִי דִירָה בְּבַיִת שֶׁבִּנְיָנוֹ נָאֶה עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁתִּקְצַר הַלָּשׁוֹן לְתָאֳרוֹ, וּשְׂכַרְתִּיהָ בִּשְׁנֵי דִּינָרִים לְחֹדֶשׁ. וְהָיִיתִי מִתְעַדֵּן בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה עַד שֶׁכִּמְעַט הוֹצֵאתִי אֶת הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה עִמִּי. וּבְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים עַל שַׁעַר הַבַּיִת, קָרְבָה וּבָאָה אֵלַי עַלְמָה וְהִיא לְבוּשָׁה מַלְבּוּשִׁים מְפֹאָרִים שֶׁלֹּא רָאוּ עֵינַי מְפֹאָרִים מֵהֶם. קָרַצְתִּי לָהּ בְעֵינַי, וְהִיא לֹא זוֹ בִלְבַד שֶׁלֹּא נִרְתְּעָה, אֶלָּא שֶׁנִּכְנְסָה מִיָּד לְתוֹךְ הַשָּׁעַר. כְּשֶׁנִּכְנְסָה כָּבַשְׁתִּי אוֹתָהּ וְשַׂשְׂתִּי עָלֶיהָ וְנָעַלְתִּי הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבַעֲדִי. גִּלְּתָה אֶת פָּנֶיהָ וְהֵסִירָה מֵעָלֶיהָ אַדַּרְתָּהּ וּמְצָאתִיהָ מַזְהִירָה בְּיָפְיָהּ, וְנִכְנְסָה אַהֲבָתָהּ בְלִבִּי. קַמְתִּי וְהֵבֵאתִי שֻׁלְחָן עִם הַטְּעִימִים בַּמַּאֲכָלִים וּבַפֵּרוֹת, וְכָל מַה שֶׁהַמָּקוֹם דּוֹרֵשׁ אוֹתוֹ. אָכַלְנוּ וְשִׂחַקְנוּ וְשָׁתִינוּ עַד שֶׁנִּשְׁתַּכַּרְנוּ. אַחַר-כָּךְ יָשַׁנְתִּי עִמָּהּ אוֹתוֹ לַיְלָה הַנָּעִים מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד לַבֹּקֶר. אַחֲרֵי זֶה נָתַתִּי לָהּ עֲשָׂרָה דִינָרִים. נִשְׁבְּעָה שֶׁאֵינָה נוֹטֶלֶת אֶת הַדִּינָרִים מִמֶּנִּי וְאָמְרָה: “חֲבִיבִי, הַמְתֵּן לִי אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים בִּשְׁעַת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, שֶׁאֲנִי בָאָה אֶצְלְךָ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְהָכֵן לָנוּ בְדִינָרִים אֵלֶּה, כְּמוֹ זֶה שֶׁהֲכִינוֹתָ אֶמֶשׁ”. נָתְנָה לִי הִיא עֲשָׂרָה דִינָרִים וְנִפְרְדָה מִמֶּנִי וְהָלְכָה לָהּ, וְנָטְלָה דַעְתִּי עִמָּהּ. כְּשֶׁעָבְרוּ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים בָּאָה וְעָלֶיהָ לְבוּשׁ דִּיבָג וְתַכְשִׁיטִין וַחֲלִיפוֹת בְּגָדִים יְקָרִים מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ בָרִאשׁוֹנָה. וּכְבָר הֲכִינוֹתִי לָהּ כְפִי שֶׁמַּתְאִים לַמָּקוֹם לֵפְּנֵי שֶׁבָּאָה. אָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ וְיָשַׁנּוּ כְפִי שֶׁנָּהַגְנוּ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַד הַבֹּקֶר. נָתְנָה לִי עֲשָׂרָה דִינָרִים, וְקָבְעָה לִי מוֹעֵד אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים, שֶׁאָז תָּבוֹא אֶצְלִי, וַהֲכִינוֹתִי לָהּ כָּל הַמַּתְאִים לַמָּקוֹם. אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים בָּאָה בִּלְבוּשׁ יָקָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְׁנִיָּה, וְאָמְרָה לִי: “אֲדוֹנִי, כְּלוּם אֵין אֲנִי יָפָה?” אָמַרְתִּי: "הֵן, חַי אֱלֹהִים ". אָמְרָה: “תִּתֵּן לִי רְשׁוּת שֶׁאָבִיא עִמִּי נַעֲרָה יָפָה הֵימֶנִי וּצְעִירָה לְיָמִים מִמֶּנִי שֶׁתִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּנוּ וּתְשַׂחֵק עִמָּהּ, לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבָּהּ? שֶׁכֵּן עֲצוּבַת-רוּחַ הִיא זֶה זְמַן רָב, וְשָׁאֲלָה מִמֶּנִי שֶׁאֶקַּח אוֹתָהּ עִמִּי וּתְבַלֶּה עִמָּנוּ הַלַּיְלָה”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי בַקָּשָׁתָהּ, אָמַרְתִּי לָהּ: “הֵן, חַי אֱלֹהִים”. שָׁתִינוּ עַד שֶׁעָלָה הַיַּיִן אֶל רָאשֵׁינוּ וְיָשַׁנּוּ עַד הַבֹּקֶר. נָתְנָה לִי שׁוּב חֲמִשָּׁה עָשָׂר דִּינָרִים, וְאָמְרָה: “קַח יוֹתֵר עַל הָרָגִיל, שֶׁכֵּן תָּבוֹא עִמִּי הַנַּעֲרָה”. נִפְרְדָה מִמֶּנִי וְהָלְכָה לָהּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הָרְבִיעִי הֲכִינוֹתִי לָהּ כָּל הַמַּתְאִים לַמָּקוֹם כָּרָגִיל. אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בָּאָה וְעִמָּהּ נַעֲרָה עוֹטָה מְעִיל. נְכִנְסוּ שְׁתֵּיהֶן וְיָשְׁבוּ, וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ נָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:


מַה נָּאֶה יוֹמֵנוּ וּמֶה הָדוּר,

עֵת עֵין מְחָרֵף אוֹתָנוּ לֹא תָשׁוּר,

עֵת אַהֲבָה וְשָׂשׂוֹן וְשִׁכָּרוֹן

קָרָבוּ, וְסָרָה בִּינַת נָבוֹן,

עֵת אַגַּן סַהַר יָאִיר בַּצָּעִיף,

וְנָטָה בְמַעֲטֵהוּ עֲדִינוֹת, הַסָּעִיף.

הַשּׁוֹשַׁנָּה טַל-בֹּקֶר לֶחְיָהּ,

הַנַּרְקִיסָה תּוֹפִיעַ לָעַיִן לֵאָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי יַזְהִירוּ הַחַיִּים זַכִּים

בְּחֶבְרַת הַחֲשׁוּקָה, הֶאָח מַה נָּעִים!


שָׂמַחְתִּי לְמַרְאָן וְהִדְלַקְתִּי הַנֵּרוֹת וְקִבַּלְתִּי פְנֵיהֶן בְּשִׂמְחָה וָגִיל. קָמוּ שְׁתֵּיהֶן וְהֵסִירוּ מֵעֲלֵיהֶן אֶת בִּגְדֵיהֶן הָעֶלְיוֹנִים, וְגִלְּתָה הַנַּעֲרָה הַחֲדָשָׁה אֶת פָּנֶיהָ, וּרְאִיתִים כַּלְּבָנָה בְמִלּוּאָהּ; מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יָפָה הֵימֶנָּה. קַמְתִּי וְהִגַּשְׁתִּי לָהֶן אֶת הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ. הָיִיתִי מַרְאֶה חִבָּה לַנַּעֲרָה הַחֲדָשָׁה וּמְמַלֵּא לָהּ אֶת הַגָּבִיעַ וְשׁוֹתֶה עִמָּהּ. נִתְקַנְּאָה הַנַּעֲרָה הָרִאשׁוֹנָה בְּקִרְבָּה וְאָמְרָה: “חַי אֱלֹהִים, אָמְנָם נַעֲרָה זוֹ יָפָה הִיא, וְאוּלָם אֵין הִיא יָפָה יוֹתֵר מִמֶּנִי”. אָמַרְתִּי: "אָמְנָם כֵּן, חַי אֱלֹהִים ". אָמְרָה לִי: “רְצוֹנִי שֶׁתִּישַׁן הַלַּיְלָה עִמָּהּ”. אָמַרְתִּי: “עַל רֹאשִׁי וְעֵינִי”. קָמָה וְהִצִּיעָה לָנוּ הַמִּטָּה, וְקַמְתִּי וְיָשַׁנְתִּי עִם הַנַּעֲרָה הַחֲדָשָׁה עַד הַבֹּקֶר. כְּשֶׁהִשְׁכַּמְתִּי בַבֹּקֶר מָצָאתִי אֶת יָדַי רְטוּבוֹת, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁמִּזֵּעָה הוּא. הִתְרוֹמַמְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי לְעוֹרֵר אֶת הַנַּעֲרָה, וְאוּלָם כְּשֶׁנִּעְנַעְתִּי אוֹתָהּ בִּכְתֵפוֹתֶיהָ, נִדַּרְדֵּר רֹאשָׁהּ מֵעַל הַכָּר. נִטְרְפָה עָלַי דַעְתִּי וְנִזְעַקְתִּי: “הוֹי הַחוֹסֶה, הֱיֵה לִי מַחֲסֶה”. רָאִיתִי שֶׁנִּרְצְחָה, וְנִרְתַּעְתִּי. וְחָשַׁךְ עוֹלָמִי בַּעֲדִי. חִפַּשְׂתִּי אֶת אֲהוּבָתִי הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לִמְצֹא אוֹתָהּ, וְעָלָה בְדַעְתִּי שֶׁהִיא הִיא שֶׁרָצְחָה אוֹתָהּ מִתּוֹךְ קִנְאָה וְאָמַרְתִּי: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָאַדִּיר. מַה אֶעֱשֶׂה?” נִמְלַכְתִּי שָׁעָה אַחַת וְקַמְתִּי וּפָשַׁטְתִּי אֶת בְּגָדַי וְחָפַרְתִּי בּוֹר בְּתוֹךְ הֶחָצֵר בְּאֶמְצַע וְשַׂמְתִּי בוֹ אֶת הַנַּעֲרָה. וְהֶחֱזַרְתִּי עָלֶיהָ אֶת הֶעָפָר, וְהֵשַׁבְתִּי אֶת רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. אַחַר כָּךְ רָחַצְתִּי ולָבַשְׁתִּי בְגָדִים נְקִיִּים וְלָקַחְתִּי שְׁאֵרִית מָמוֹנִי וְיָצָאתִי מִן הַבַּיִת וְנָעַלְתִּי אוֹתוֹ וְהָלַכְתִּי אֶל בַּעַל-הַבַּיִת, כְּשֶׁאֲנִי מְחַזֵּק אֶת לִבִּי, וְשִׁלַּמְתִּי לוֹ שְׂכַר-דִּירָה לְשָׁנָה וְאָמַרְתִּי לוֹ: “נוֹסֵעַ אֲנִי אֶל דּוֹדַי אֲחֵי אָבִי לְמִצְרָיִם”.

נָסַעְתִּי לְמִצְרַיִם וּפָגְשׁוּ אוֹתִי דוֹדַי וְשָׂמְחוּ לִקְרָאִתי, מָצָאתִי אוֹתָם שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ לִמְכֹּר סְחוֹרָתָם. אָמְרוּ לִי: “מַה הִיא סִבַּת בּוֹאֲךָ?” אָמַרְתִּי: “נִכְסַפְתִּי אֲלֵיכֶם, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עִמִּי כְּלוּם מִן הַמָּמוֹן”. עָמַדְתִּי אִתָּם שָׁנָה כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמִצְרַיִם וּבִיאוֹרָהּ, וְשַׂמְתִּי יָדִי בְּמַה שֶׁנִּשְׁאַר עִמִּי, מִמָּמוֹנִי וְהָיִיתִי מוֹצִיא מִמֶּנּוּ לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה עַד שֶׁקָּרְבָה שְׁעַת נְסִיעַת דּוֹדַי.בָּרַחְתִּי וְהִסְתַּתַּרְתִּי מִפְּנֵיהֶם. חִפְּשׂוּ אוֹתִי וְלֹא שָׁמְעוּ דָבָר עַל אוֹדוֹתַי. אָמְרוּ: “וַדַּאי הִקְדִּים אוֹתָנוּ וְחָזַר לְדַמֶּשֶׂק”.וְנָסְעוּ. יָצָאתִי מִמְּקוֹם מַחְבּוֹאִי וְעָמַדְתִּי בְמִצְרַיִם שָׁלשׁ שָׁנִים. וְהָיִיתִי מוֹצִיא לְהוֹצָאוֹתַי עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּיָדִי כְּלוּם מִן הַמָּמוֹן. וְהָיִיתִי נוֹהֵג לִשְׁלֹחַ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעַל-הַבַּיִת אֶת שְׂכַר דִּירָתוֹ. וְאוּלָם אַחֲרֵי שָׁלשׁ שָׁנִים גָּבְרָה מְצוּקַת לִבִּי, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר עִמִּי אֶלָּא שְׂכַר שָׁנָה אַחַת בִּלְבָד. נָסַעְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְדַמֶּשֶׂק וְיָרַדְתִּי אֶל הַבַּיִת, וְשָׂמַח בַּעַל-הַבַּיִת לִקְרָאתִי. מָצָאתִי אֶת הַחֲדָרִים נְעוּלִים כְּמוֹת שֶׁהִנַּחְתִּי אוֹתָם. פָּתַחְתִּי אוֹתָם וְהוֹצֵאתִי אֶת הַחֲפָצִים שֶׁהָיוּ בְתוֹכָם, וּמָצָאתִי תַּחַת הַמַּצָּע, שֶׁעָלָיו שָׁכַבְתִּי עִם הַנַּעֲרָה שֶׁנִּרְצְחָה בְאוֹתוֹ לַיְלָה, עֲנָק זָהָב מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת. נְטַלְתִּיו וְנִקִּיתִי אוֹתוֹ מִדַּם הַנַּעֲרָה הַנִּרְצַחַת. הִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ וּבָכִיתִי שָׁעָה קַלָּה. נִשְׁאַרְתִּי בַבַּיִת זְמַן שְׁנֵי יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָלַכְתִּי לְבֵית-הַמֶּרְחָץ וְהֶחֱלַפְתִּי בְגָדַי, וְלֹא נִשְׁאַר עִמִּי עוֹד כְּלוּם מִן הַמָּמוֹן. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי בְּאַחַד הַיָּמִים לָלֶכֶת לַשּׁוּק, לָחַשׁ לִי הַשָּׂטָן בְּאָזְנַי וְהֵסִית אוֹתִי, לְמַעַן יָקוּם הַדָּבָר אֲשֶׁר נִגְזַר עָלַי, וְלָקַחְתִּי אֶת הָעֲנָק הַמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וְהָלַכְתִּי לַשּׁוּק וּמְסַרְתִּיו לִידֵי סַפְסָר. בִּקְשַׁנִי לָשֶׁבֶת לְיַד בַּעַל-הַבַּיִת וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הַשּׁוּק. וְאוּלָם הוּא לָקַח בַּסֵּתֶר אֶת הָעֲנָק וְהִכְרִיז עָלָיו בַּחֲשָׁאי מִבְּלִי יְדִיעָתִי. וְהֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ בְאַלְפַּיִם דִּינָר. בָּא הַסַּפְסָר אֵלַי וְאָמַר לִי: “הֲרֵי עֲנָק זֶה רַק שֶׁל נְחשֶׁת הוּא, וְחִקּוּי הוּא מַעֲשֵׂה-יְדֵי הַפְרַנְקִים וּמְחִירוֹ אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן”. אָמַרְתִּי לוֹ: “כֵּן הוּא. עָשִׂינוּ אוֹתוֹ לְאַחַת הַנְּעָרוֹת לְהַתֵּל בָּהּ, וְיָרְשָׁה אוֹתָהּ אִשְׁתִּי, וְאָנוּ מְבַקְּשִׁים לְמָכְרוֹ. לֵךְ אֵפוֹא וְקַבֵּל אֶלֶף הָאֲדַרְכְּמוֹנִים”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁכְּשֶׁאָמַר הָעֶלֶם לַסַּפְסָר: “קַח אֶת הָאֲדַרְכְּמוֹן”, וְשָׁמַע הַסַּפְסָר כָּךְ, הִכִּיר שֶׁעִנְיָן חָשׁוּד הוּא.פָּנָה עִם הָעֲנָק אֶל זְקַן-הַשּׁוּק וּנְתָנוֹ לוֹ. נְטָלוֹ וּפָנָה אֶל הַמּוֹשֵׁל, וְאָמַר לוֹ: “עֲנָק זֶה נִגְנַב מִבֵּיתֵנוּ וּמָצָאנוּ אֶת הַגַּנָּב לָבוּשׁ בִּגְדֵי סוֹחֲרִים”. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בַּדָּבָר עַד שֶׁהִקִּיפוּנִי הַשּׁוֹמְרִים וּנְטָלוּנִי אֶל הַמּוֹשֵׁל. שְׁאָלַנִי הַמּוֹשֵׁל עַל דְּבַר עֲנָק זֶה. אָמַרְתִּי לוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לַסַּפְסָר. צָחַק הַמּוֹשֵׁל וְאָמַר: “אֵין אֵלֶּה דִבְרֵי אֱמֶת”. וּבְטֶרֶם יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, פָּשְׁטוּ אֶת בְּגָדִי מֵעָלַי וְהִלְקוּנִי בִּרְצוּעוֹת עַל כָּל גּוּפִי. הָיוּ הַמַּלְקוֹת צוֹרְבוֹת בִּי וְאָמַרְתִּי: “גְּנַבְתִּיו”.שֶׁאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “מוּטָב שֶׁאֹמַר: גְנַבְתִּיו מִשֶּׁאֹמַר: בַּעֲלָתוֹ נִרְצְחָה בְתוֹךְ בֵּיתִי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּנִי עָלֶיהָ”. וּכְשֶׁאָמַרְתִּי “גְּנַבְתִּיו, קִצְּצוּ אֶת יָדִי וְיָצְקוּ שֶׁמֶן רוֹתֵחַ עַל מְקוֹם הַגֶּדַע, הִתְעַלַּפְתִּי וְהִשְׁקוּנִי יַיִן עַד שֶׁנִּתְעוֹרַרְתִּי.לָקַחְתִּי אֶת יָדִי וּבָאתִי לְבֵיתִי, אָמַר לִי בַּעַל-הַבַּיִת:מֵאַחֲרֵי שֶׁאֵרַע עִמְּךָ כָּךְ, עֲזֹב אֶת בֵּיתִי וּרְאֵה לְךָ מָקוֹם אַחֵר, שֶׁחָשׁוּד אַתָּה עַל הַגְּנֵבָה”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, הַמְתֵּן לִי יוֹמַיִם אוֹ שְׁלשָׁה, עַד שֶׁאֶרְאֶה לִי מָקוֹם”. אָמַר לִי:”טוֹב“, וְהָלַךְ וְעָזַב אוֹתִי. נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: “כֵּיצַד אֶחֱזֹר לְמִשְׁפַּחְתִּי וַאֲנִי גִדֵּעַ וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁנָּקִי אָנִי. וְאוּלָם אוּלַי יַעֲשֶׂה לִי אֱלֹהִים אַחֲרֵי כָל זֶה מַשֶּהוּ”. הָיִיתִי בוֹכֶה בְכִי מָר. וּכְשֶׁהָלַךְ בַּעַל-הַבַּיִת מֵאֶצְלִי תְּקַפַנִי צַעַר גָּדוֹל, וְהָיִיתִי בִמְצוּקָה גְדוֹלָה יוֹמָיִם. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא אֵלַי בַּעַל-הַבַּיִת, מִבְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בַּדָּבָר וְאִתּוֹ שׁוֹמְרִים אֲחָדִים וּזְקַן-הַשּׁוּק שֶׁהֶאֱשִׁימַנִי בִּגְנֵבַת הָעֲנָק. יָצָאתִי אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתִּי לָהֶם:”מַה הָעִנְיָן?" לֹא נָתְנוּ לִי כָּל שְׁהוּת, אֶלָּא תְּפָסוּנִי בְיָדַי וְשָׂמוּ שַׁלְשְׁלָאוֹת בְּצַוָּארִי וְאָמְרוּ לִי: “הֲרֵי הָעֲנָק שֶׁהָיָה עִמְּךָ, נִתְבָּרֵר הַדָּבָר שֶׁהוּא לִנְצִיב דַּמֶּשֶׂק,מִשְׁנָהּ וּמוֹשְׁלָהּ”.

הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ לִי: “עֲנָק זֶה אָבַד מִבֵּית הַנְּצִיב לִפְנֵי זְמַן שֶׁל שָׁלשׁ שָׁנִים, וְעִמּוֹ יַחַד בִּתּוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִי דְבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהֶם רָעֲדוּ כָּל קְרָבַי וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “הֵם יַהַרְגוּנִי בְלִי כָל סָפֵק. חַי אֱלֹהִים אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לַנְּצִיב סִפּוּרִי, וְאִם יַחְפֹּץ יַהַרְגֵנִי וְאִם יַחְפֹּץ יִסְלַח לִי”. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַנָּצִיב, הֶעֱמִידוּנִי לְפָנָיו וּכְשֶׁרָאֲנִי אָמַר: “זֶה הוּא שֶׁגָּנַב אֶת הַעֲנָק וְהוֹרִידוֹ לְמָכְרוֹ? אָכֵן קִצַּצְתֶם אֶת יָדוֹ בְלִי מִשְׁפָּט”. צִוָּה לַחֲבשׁ אֶת זְקַן-הַשּׁוּק בְּבֵית-הָאֲסוּרִים וְאָמַר לוֹ: “תֵּן לוֹ לָזֶה דְמֵי יָדוֹ, שֶׁאִם לָאו הֲרֵינִי תוֹלֶה אוֹתְךָ וְנוֹטֵל אֶת כָּל רְכוּשֶׁךָ”. קָרָא לִבְנֵי לִוְיָתוֹ וּנְטָלוּהוּ וּסְחָבוּהוּ, וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי וְהַנְּצִיב לְבַדֵּנוּ. אַחֲרֵי שֶׁפִּתְּחוּ אֶת הַמַּסְגֵרוֹת מֵעַל צַוָּארִי וְהִתִּירוּ אֶת אֲסוּרַי, הִסְתַּכֵּל בִּי הַנְּצִיב וְאָמַר לִי: “בְּנִי סַפֵּר לִי וְהַגֵּד דְּבַר אֱמֶת כֵּיצַד הִגִּיעַ עֲנָק זֶה לְיָדֶךָ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, הֲרֵינִי מַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת”. סִפַּרְתִּי לוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לִי עִם הַנַּעֲרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵיצַד הֵבִיאָה אֵלַי אֶת הַשְּׁנִיָּה, וּבְאֵיזֶה אֹפֶן שָׁחֲטָה אוֹתָהּ מִקִּנְאָה, וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר בִּשְׁלֵמוּתוּ.

כְּשֶׁשָּׁמַע דְבָרַי נִעְנַע בְּרֹאשׁוּ וְסָפַק בְּכַפָּיו וְשָׂם מִטְפַּחְתּוֹ עַל רֹאשׁוֹ וּבָכָה שָׁעָה אֶחָת.אַחַר-כָּך פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: “דַּע בְּנִי שֶׁהַנַּעֲרָה הַגְּדוֹלָה בִתִּי הִיא, וְהָיִיתִי עוֹצֵר אוֹתָהּ בְמִשְׁמָר בְּבֵיתִי, וּכְשֶׁהִתְבַּגְּרָה שְׁלַחְתִּיהָ לְמִצְרַיִם, וְהִשֵּׂאתִיהָ לְבֶן דּוֹדָהּ. מֵת וְחָזְרָה אֵלַי אַחֲרֵי שֶׁלָּמְדָה דַרְכֵי זִמָּה מִבְּנֵי מִצְרַיִם. בָּאָה אֵלֶיךָ אַרְבַּע פְּעָמִים, וְאַחַר-כָּך הֵבִיאָה אֵלֶיךָ אֶת אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה, וְהַשְׁתַּיִם אֲחָיוֹת לְאָב וּלְאֵם הֵן. וְהָיוּ אוֹהֲבוֹת אִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ. וּכְשֶׁאֵרַע לַגְּדוֹלָה מַה שֶׁאֵרַע, גִּלְּתָה סוֹדָהּ לַאֲחוֹתָהּ, שֶׁבִּקְּשַׁתָּהּ לְקַחְתָהּ אִתָּהּ. אַחַר-כָּך חָזְרָה יְחִידָה שְׁאַלְתִּיהָ לַאֲחוֹתָהּ, כְּשֶׁמְּצָאתִיהָ בוֹכָה, וְאָמְרָה לִי: “אֵינִי יוֹדַעַת מֶה הָיָה לָהּ”. אַחַר-כָּך סִפְּרָה לְאִמָּהּ בְּסוֹד כָּל מַה שֶּׁאֵרַע מִשְּׁחִיטָתָהּ אֶת אֲחוֹתָה, וּמָסְרָה לִי אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד”. לֹא פָסַק מִלִּבְכּוֹת וְאָמַר: “חַי אֱלֹהִים, לֹא אֶחְדַּל מִלִּבְכּוֹת עָלֶיהָ עַד מוֹתִי. וּדְבָרֶיךָ, בְּנִי, אֱמֶת הֵם, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי כָּל זֶה לִפְנֵי שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי. רְאֵה אֵפוֹא, בְּנִי, מַה שֶּׁאֵרַע, וַהֲרֵי אֲנִי מְבַקֶּשְׁךָ שֶׁלֹּא תָּשִׁיב פָּנַי בַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר לְךָ. רְצוֹנִי לְהַשִּׂיא לְךָ אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה שֶׁאֵינָה אָחוֹת לָהֶם לְאֵם, וְהִיא בְתוּלָה,וְאֵינִי לוֹקֵחַ מִיָּדְךָ מֹהַר, וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא שֶׁאֲנִי קוֹצֵב לָךְ קִצְבָה מִיָּדִי, וְתִשָּׁאֵר אֶצְלִי בְּמַעֲלַת בְּנִי”. אָמַרְתִּי לוֹ: “יְהִי כִרְצוֹנְךָ, אֲדוֹנִי, וּמַה זְּכוּת בְּיָדִי שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָךְ?” שָׁלַח הַנְּצִיב מִיָּד שָׁלִיחַ אֶל הַקָּאצִ’י וְהָעֵדִים וְצִוָּה לִכְתֹּב שְׁטָר נִשּׂוּאַי לְבִתּוֹ וּבָאתִי אֵלֶיהָ. הוֹצִיא מִיַּד זְקַן-הַשּׁוּק סְכוּם רַב שֶׁל מָמוֹן בִּשְׁבִילִי, וְהִגַּעְתִּי לְמִשְׂרָה גְדוֹלָה אֶצְלוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה נִפְטַר אָבִי לְבֵית עוֹלָמוֹ, וְשָׁלַח הַנְּצִיב וְהֵבִיא לִי אֶת הַמָּמוֹן שֶׁעָזַב אָבִי, וַהֲרֵינִי חַי כַּיּוֹם בְּתַעֲנוּגוֹת. זֹאת הִיא סִבַּת קְצִיצַת יָדִי.

אָמַר הַיְהוּדִי: "וְתָמַהְתִּי עַל זֶה וְעָמַדְתִּי אִתּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים וְנָתַן לִי מָמוֹן רַב. נָסַעְתִּי מִמֶּנּוּ וְהִגַּעְתִּי לְאַרְצְכֶם זֹאת, וְהָיְתָה פַרְנָסָתִי מְצוּיָה לִי בְרֶוַח בָּהּ, וְאֵרַע לִי עִם הַגִּבֵּן מַה שֶּׁאֵרַע.

אָמַר מֶלֶךְ סִין: “אֵין זֶה נִפְלָא יוֹתֵר מִסִּפּוּר הַגִּבֵּן. וְאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֶתְלֶה אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם, וּבְיִחוּד אֶת הַחַיָּט שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הָאָסוֹן”. אָמַר לַחַיָּט: “חַיָּטוֹן, אִם תְּסַפֵּר לִי סִפּוּר נִפְלָא יוֹתֵר מִסִּפּוּר הַגִּבֵּן, אֶסְלַח לָכֶם לְחַטַּאתְכֶם”.

בָּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ הַחַיָּט וְאָמַר:

המלצות קוראים
תגיות