מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלף לילה ולילה: סִפּוּר הַחַיָּט

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

קרית ספר; 1969

סוגה:

שפת מקור: ערבית

דַּע, מֶלֶךְ הַדּוֹר, שֶׁמַּה שֶּׁאֵרַע לִי נִפְלָא הוּא יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֵרַע לְכֻלָּם. הָיִיתִי לִפְנֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת הַגִּבֵּן, בְּבֹקֶר הַיּוֹם, בִּסְעֻדַּת נִשּׂוּאִין אֵצֶל אַחַד חֲבֵרַי. וְהָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים אִישׁ בְּעֶרֶךְ מִגְּדוֹלֵי הָאוּמָנִים שֶׁבַּחַיָּטִים, בְּאוֹרְגֵי-מֶשִׁי וְהַנַּגָּרִים וְזוּלָתָם. כְּשֶׁעָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ הֻגַּשׁ הָאֹכֶל שֶׁנֹּאכְלֶנּוּ. וְהִנֵּה נִכְנַס בַּעַל-הַבַּיִת וְעִמּוֹ עֶלֶם נָכְרִי נָאֶה מִבְּנֵי בַּגְדָאד. וְהָיוּ עָלָיו מִן הַמְפֹאָרִים שֶׁבַּבְּגָדִים שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, וְהוּא יְפֵה תֹאַר, יֹפִי שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁהוּא חִגֵּר. נִכְנַס אֵלֵינוּ וְנָתַן שָׁלוֹם. קַמְנוּ לִקְרָאתוֹ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לָשֶׁבֶת רָאָה בְּתוֹכֵנוּ אָדָם, גַּלָּב, וְסֵרַב לָשֶׁבֶת וּבִקֵּשׁ לָצֵאת מֵעַל פָּנֵינוּ. עִכַּבְנוּהוּ אָנִי וּבַעַל-הַבַּיִת וְהִפְצַרְנוּ בוֹ, וְהִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ בַּעַל-הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת כְּנִיסָתְךָ וִיצִיאָתְךָ תֵכֶף לְכָךְ?” אָמַר: “בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שֶׁלֹּא תַעֲמֹד לִי בְדַרְכִּי בִכְלוּם, מִשּׁוּם שֶׁסִּבַּת יְצִיאָתִי גַּלָּב זֶה הַיּוֹשֵׁב כָּאן”. כְּשֶׁשָּׁמַע בַּעַל-הַסְּעֻדָּה מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, תָּמַהּ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְאָמַר: “כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן שֶׁעֶלֶם זֶה מִבַּגְדָאד נֶעְכְּרָה רוּחוֹ בִּגְלַל אוֹתוֹ גַלָּב?” פָּנִינוּ אֵלָיו וְאָמַרְנוּ לוֹ: “סַפֵּר לָנוּ מַה סִּבַּת הַזַּעַם שֶׁאַתָּה זוֹעֵם גַּלָּב זֶה?” אָמַר הָעֶלֶם: “חַבְרַיָּה,מִשּׁוּם שֶׁאֵרַע לִי עִם גַּלָּב זֶה עִנְיָן מֻפְלָא בְּעִיִרי בְּבַגְדָאד, וְהָיָה הוּא הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי חִגֵּר וְנִשְׁבְּרָה רַגְלִי, וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹשֵׁב אִתּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד כָּל עוֹד אֶשָּׁאֵר בַּחַיִּים, וְלֹא אָגוּר בְּעִיר שֶׁהוּא גָר בָּהּ. וּכְבָר עָזַבְתִּי אֶת בַּגְדָאד וְיָצָאתִי אוֹתָהּ וְיָשַׁבְתִּי בְּעִיר זוֹ, וְעַכְשָׁו אֵינִי לָן כָּאן הַלַּיְלָה אֶלָּא נוֹסֵעַ הָלְאָה”. אָמַרְנוּ לוֹ: “רְאֵה הִשְׁבַּעְנוּךָ שֶׁתְּסַפֵּר לָנוּ סִפּוּרְךָ עִמּוֹ”. הִלְבִּינוּ פְּנֵי הַגַּלָּב בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁאַלְנוּ אֶת הָעֶלֶם, וּפָתַח הָעֶלֶם וְאָמַר:

דְּעוּ חַבְרַיַּת-טוֹבִים, שֶׁאָבִי מִגְּדוֹלֵי סוֹחֲרֵי בַּגְדָאד הָיָה, וְלֹא חֲנָנוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וָלַד זוּלָתִי, כְּשֶׁגָּדַלְתִּי וְהִתְבַּגַּרְתִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ נֶאֱסַף אָבִי לְרַחֲמֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְעָזַב לִי הוֹן וַעֲבָדִים וְסָרִיסִים. הָיִיתִי לוֹבֵשׁ אֶת הַיָּפֶה בַּלְּבוּשׁ וְאוֹכֵל מֵיטַב הַמַּאֲכָלִים. וְשֵׁם אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה בְּקֶרֶב לִבִּי מַשְׂטֵמָה לַנָּשִׁים, עַד שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּבַגְדָאד, וְהִנֵּה בָאָה לִקְרָאתִי חֲבוּרָה שֶׁל נָשִׁים בַּדֶּרֶךְ. בָּרַחְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לְסִמְטָה אַחַת שֶׁאֵינָהּ מְפֻלֶּשֶׁת וְנִשְׁעַנְתִּי בְּקָצֶהָ הָעֶלְיוֹן עַל אִצְטַבָּה. לֹא יָשַׁבְתִּי שָׁעָה אַחַת עַד שֶׁנִּפְתַּח חַלּוֹן מִמּוּל לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי בוֹ, וְנִשְׁקְפָה מִתּוֹכוֹ נַעֲרָה כַּלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כְמוֹתָהּ. הָיוּ לָהּ עֲצִיצֵי פְרָחִים עֲרוּכִים עַל קֶרֶשׁ, וְהָיְתָה מַשְׁקָה אוֹתָם; פָּנְתָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְאַחַר-כָּךְ סָגְרָה אֶת הַחַלּוֹן וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינַי. נִצְּתָה בְלִבִּי אֵשׁ, וְהָיְתָה דַעְתִּי עֲסוּקָה בָהּ, וְנֶהְפְּכָה מַשְׂטֵמָתִי לְנָשִׁים לְאַהֲבָה. לֹא פָסַקְתִּי מִשֶּׁבֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַד לִשְׁקִיעַת-הַחַמָּה, כְּשֶׁאִינֶנִּי עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעָצְמַת הַתְּשׁוּקָה.

וְהִנֵּה קָאצִ’י הָעִיר רוֹכֵב עוֹבֵר, לְפָנָיו עֲבָדִים וְאַחֲרָיו סָרִיסִים, יָרַד וְנִכְנַס לַבַּיִת שֶׁבַּעֲדוֹ נִשְׁקְפָה הַנַּעֲרָה וְהֵבַנְתִּי שֶׁאָבִיהָ הוּא. בָּאתִי עָצוּב לְבֵיתִי וְנָפַלְתִּי עַל הַמַּצָּע מִצְטַעֵר. נִכְנְסוּ אֵלַי שִׁפְחוֹתַי וְיָשְׁבוּ סְבִיבִי וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מַה אִתִּי וַאֲנִי אֵינִי מְגַלֶּה לָהֶן כְּלוּם, וְאֵינִי מֵשִׁיב כָּל תְּשׁוּבָה עַל דִּבְרֵיהֶן אֵלַי. קָשְׁתָה מַחֲלָתִי, וְהָיוּ בְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתִי. נִכְנְסָה אֵלַי זְקֵנָה אַחַת, וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי, לֹא נֶעֱלַם מִמֶּנָּה מַצָּבִי, יָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי וְהִרְגִּיעָה אֶת רוּחִי וְאָמְרָה: “בְּנִי, סַפֵּר לִי עִנְיָנְךָ”. וְסִפַּרְתִּי לָהּ סִפּוּרִי. אָמְרָה: “בְּנִי, הֲרֵי זוֹ בַּת קָאצִ’י בַּגְדָאד, וְהִיא עֲצוּרָה בְּבֵיתוֹ, וּמָקוֹם זֶה שֶׁרָאִיתָ אוֹתָהּ בוֹ, הַקּוֹמָה שֶׁהִיא גָרָה בוֹ הוּא, וְאָבִיהָ אוּלָם גָּדוֹל לוֹ לְמַטָּה מִזֶּה, וְהִיא לְבַדָּהּ, וַאֲנִי נִכְנֶסֶת הַרְבֵּה אֶצְלָם, וְאֵין לְךָ דֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא עַל יָדִי. חֲזַק אֵפוֹא וֶאֱמָץ”. הִתְחַזַּקְתִּי וְאִמַּצְתִּי אֶת רוּחִי, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, וְשָׂמְחוּ אַנְשֵׁי בֵיתִי בְאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנִּתְחַזְּקוּ אֲבָרַי וְחָזַרְתִּי לִבְרִיאוּת שְׁלֵמָה. אַחַר-כָּךְ הָלְכָה הַזְּקֵנָה וְחָזְרָה כְּשֶׁפָּנֶיהָ נִשְׁתַּנּוּ וְאָמְרָה: “בְּנִי, אַל תִּשְׁאַל לְמַה שֶּׁאֵרַע לִי עִמָּהּ. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָהּ זֹאת, אָמְרָה לִי: אִם לֹא תִשְׁתְּקִי, זְקֵנָה מְזֹהָמָה, מִדַּבֵּר דְּבָרִים אֵלֶּה, הֲרֵינִי עוֹשָׂה בָךְ מַה שֶּׁאַתְּ רְאוּיָה לוֹ”. וְאוּלָם אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה". כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָךְ, הוֹסִיפוּ לִי דְבָרֶיהָ מַחֲלָה עַל מַחֲלָתִי.

לְיָמִים בָּאָה הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה: “בְּנִי, מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִמְּךָ שְׂכַר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּיהָ, חָזְרָה נִשְׁמָתִי לְגוּפִי וְאָמַרְתִּי לָהּ: “הֲרֵי לָךְ עִמִּי כָּל טוֹב”. אָמְרָה: "הָלַכְתִּי תְמוֹל אֶל אוֹתָהּ נַעֲרָה, וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי שֶׁאֲנִי שְׁבוּרַת-הַלֵּב וְעֵינִי בוֹכִיָּה אָמְרָה: “אוֹי דוֹדָתִי, אֲחוֹת אִמִּי, מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ וְצַעַר בְּלִבֵּךְ?” וּכְשֶׁאָמְרָה לִי כָךְ, בָּכִיתִי וְאָמַרְתִּי לָהּ: “בִּתִּי וּגְבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי בָאָה אֵלַיִךְ מֵאֵת עֶלֶם הָאוֹהֵב אוֹתָךְ וְצָפוּי לְמִיתָה בְּגִינֵךְ”. אָמְרָה, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְרַכֵּךְ לִבָּהּ: “וּמֵאַיִן הוּא בָּחוּר זֶה, שֶׁאַּתְּ מְדַבֶּרֶת בּוֹ?” אָמַרְתִּי: “בְּנִי הוּא וּפְרִי לְבָבִי. רָאָה אוֹתָךְ בַּחַלּוֹן לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים כְּשֶׁאַתְּ מַשְׁקָה אֶת פְּרָחַיִךְ וְרָאָה פָנַיִךְ וְנִדְלְקָה בוֹ אַהֲבָתֵךְ.וַאֲנִי שֶׁהוֹדַעְתִּיו מַה שֶּׁאֵרַע לִי אִתָּךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, גָּבְרָה מַחֲלָתוֹ וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, וְאֵינוֹ אֶלָּא מֵת, אֵין סָפֵק בַּדָּבָר”. אָמְרָה כְּשֶׁפָּנֶיהָ הֶחֱוִירוּ: “כְּלוּם כָּל זֶה בְגִינִי?” אָמַרְתִּי: “הֵן, חַי אֱלֹהִים, וּמַה הוּא שֶׁאַתְּ מְצַוָּה?” אָמְרָה: “לְכִי אֵלָיו וּמִסְרִי לוֹ שָׁלוֹם מִמֶּנִּי, וְהַגִּידִי לוֹ שֶׁאֶצְלִי כִפְלֵי-כִפְלַיִם מִמַּה שֶׁאֶצְלוֹ, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ יוֹם הַשִּׁשִּׁי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, יָבוֹא אֵלַי לֶחָצֵר, וַאֲנִי אֵרֵד בְּעַצְמִי וְאֶפְתַּח לוֹ הַדֶּלֶת וְאַעֲלֶה אוֹתוֹ אֵלַי, וְיֵשֵׁב בְּחֶבְרָתִי שָׁעָה אַחַת וְיַחֲזוֹר לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא אָבִי מִן הַתְּפִלָּה”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דִבְרֵי הַזְּקֵנָה, פַּסַק מַה שֶּׁהָיִיתִי מַרְגִּישׁ מִן הַכְּאֵב וְנָחָה דַעְתִּי, וּמָסַרְתִּי לָהּ כָּל מַה שֶׁהָיָה עָלַי מִן הַבְּגָדִים, וְהָלְכָה לָהּ, כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לִי: “תָּנוּחַ דַּעְתֶּךָ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “לֹא נִשְׁאַר בִּי עוֹד כְּלוּם מִן הַכְּאֵב”. וְשָׂמְחוּ אַנְשֵׁי-בֵיתִי וִידִידַי עַל בְּרִיאוּתִי, וְלֹא פָסַקְתִּי מִכָּךְ עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי. נִכְנְסָה הַזְּקֵנָה אֶצְלִי וְשָׁאֲלָה אוֹתִי לִשְׁלוֹמִי. הִגַּדְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי בְטוֹב וּבִבְרִיאוּת. לָבַשְׁתִּי בְגָדַי וְזָלַפְתִּי עָלַי בְשָׂמִים וְנִשְׁאַרְתִּי מְצַפֶּה לַשָּׁעָה שֶׁבְּנֵי-אָדָם הוֹלְכִים לִתְפִלָּה, כְּדֵי שֶׁאֵלֵךְ אֶצְלָהּ. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “הֲרֵי לְפָנֶיךָ עוֹד שְׁהוּת רַבָּה, דַּי וְהוֹתֵר, אִלּוּ הָלַכְתָּ אֶל בֵּית-הַמֶּרְחָץ וְהִסְתַּפַּרְתָּ, בְּיִחוּד אַחֲרֵי מַחֲלָתְךָ הַקָּשָׁה, הָיָה זֶה לְטוֹב לְךָ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אָכֵן דְּבָרִים נְכוֹחִים הֵם אֵלֶּה. וְאוּלָם תְּחִלָּה אֲנִי מִסְתַּפֵּר וְאַחַר-כָּךְ אֶכָּנֵס לְבֵית-הַמֶּרְחָץ”.

שָׁלַחְתִּי לְגַלָּב שֶׁיָּבוֹא וִיסַפֵּר אֶת רֹאשִׁי, וְאָמַרְתִּי לַנַּעַר: “לֵךְ לַשּׁוּק וְהָבֵא אֵלַי גַלָּב בַּר-דַּעַת, שֶׁאֵין מִדַּרְכּוֹ לְהִתְעָרֵב בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים לוֹ, וְשֶׁלֹּא יְפוֹצֵץ אֶת רֹאשִׁי בְּרִבּוּי דִּבּוּרוֹ”. הָלַךְ הַנַּעַר וְהֵבִיא זָקֵן זֶה. כְּשֶׁנִּכְנַס נָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר: “יַעֲבִיר אֱלֹהִים דַּאֲגָתְךָ וְצַעַרְךָ וְיָסִיר מֵעָלֶיךָ רָעָה וְיָגוֹן”. אָמַרְתִּי:“יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתֶךָ”. אָמַר: "שָׂמֵחַ אֲדוֹנִי, שֶׁכְּבָר בָּאָה רְפוּאָתֶךָ. רְצוֹנְךָ לְסַפֵּר רֹאשְׁךָ אוֹ לְהַקִּיז דָּם? שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדֵנוּ מִשּׁוּם אִבְּן עַבָּאס מִשּׁוּם הַנָּבִיא שֶׁאָמַר: “כָּל הַמִּסְתַּפֵּר בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מַעֲבִיר אֱלֹהִים מֵעָלָיו שִׁבְעִים מִינֵי חֹלִי”. וְעוֹד קַבָּלָה בְיָדֵנוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁהַנָּבִיא אָמַר: “כָּל הַמַּקִּיז דָּם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מֻבְטָח שֶׁלֹּא תִכְהֶינָה עֵינָיו וּמִפְּנֵי הַרְבֵּה מַחֲלוֹת”. אָמַרְתִּי לוֹ: “הַנַּח שִׂיחוֹת אֵלּוּ וְהִזְדָּרֵז וְסַפֵּר שְׂעָרִי, שֶׁאָדָם חוֹלֶה אָנִי”. הוֹשִׁיט יָדוֹ וְהוֹצִיא מִטְפַּחַת וּפְרָשָׂהּ, וְהָיָה בְתוֹכָהּ אִצְטְרוֹלָב שֶׁשֶּׁבַע דִּסְקוֹת לוֹ.נְטָלוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְאֶמְצָעָהּ שֶׁל הֶחָצֵר. וְנָשָׂא רֹאשׁוֹ אֶל קַרְנִי הַשֶּמֶשׁ, וְעִיֵּן שָׁעָה רַבָּה. וְאָמַר לִי: “דַּע שֶׁכְּבָר עָבַר מִיּוֹמֵנוּ זֶה, הַיְנוּ יוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא הָעֲשִׂירִי לְחֹדֶשׁ צַפַר שְׁנַת שָׁלשׁ וְשִׁשִּׁים וּשְׁבַע מֵאוֹת לַהִגְ’ָרה הַנְּבוּאִית, שֶׁהִגֵּר הַנָּבִיא עָלָיו הַנַּעֲלוֹת בַּתְּפִלּוֹת וְהַשָּׁלוֹם, וְשֶׁהוּא לְפִי מַה שֶּׁהֶעֱלוּ עַל-פִּי הַכְּלָלִים שֶׁלָּהֶם, יוֹדְעֵי דַעַת הָעִתִּים שְׁנַת שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁלשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לְחֶשְׁבּוֹן אֲלִכְסַנְדֵּר בַּעַל-הַקַּרְנַיִם, וּמַזָּלוֹ הוּא לְפִי מַה שֶּׁעָלָה עַל-פִּי חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן, הַמַּאֲדִים שֶׁהוּא עַכְשָׁו בְּשֵׁשׁ מַעֲלוֹת וְשֵׁשׁ דַּקּוֹת. וְאוּלָם הִנֵּה קָרָה שֶׁנִּתְחַבֵּר אֵלָיו מַזַּל כּוֹכָב, וְזֶה מַרְאֶה שֶׁשָּׁעָה זוֹ יָפָה מְאֹד לְתִסְפֹּרֶת. וְנִתְבָּרֵר לִי שֶׁמִּתְכַּוֵּן אַתָּה לָלֶכֶת אֶל אָדָם שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר בְכָךְ, אַךְ אַחֲרֵי-כֵן יִפְּלוּ דִבְרֵי רִיבוֹת וְעִנְיָן שֶׁאֵינִי חָפֵץ לְהַגִּידוֹ לְךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “חַי אֱלֹהִים כְּבָר הוֹגַעְתַּנִי וְהוֹצֵאתָ נִשְׁמָתִי וּבִשַּׂרְתָּ לִי רָעָה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא לְסַפֵּר אֶת שְׂעָרִי. קוּם אֵפוֹא וְסַפֵּר אֶת שְׂעָרִי, וְאַל תַּאֲרִיךְ עָלַי בִּדְבָרִים”. אָמַר לִי: “חַי אֱלֹהִים אִלּוּ יָדַעְתָּ אֶת הָעִנְיָן לַאֲמִתּוֹ, הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר. וַהֲרֵינִי מְיָעֵץ אוֹתְךָ, שֶׁתְּהֵא נוֹהֵג הַיּוֹם לְפִי מַה שֶּׁאֲצַוֶּה עָלֶיךָ עַל-פִּי חֶשְׁבּוֹן הַמַּזָּלוֹת. וְעָלֶיךָ לְהוֹדוֹת לָאֵל וְלֹא לַמְרוֹת אֶת פִּי, שֶׁכֵּן יוֹעֵץ טוֹב אֲנִי לְךָ וְחָפֵץ לַעֲמֹד בְּשֵׁרוּתְךָ שָׁנָה תְמִימָה, וְהַנַּח לִי זְכוּת זוֹ וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שָׂכָר עַל כָּךְ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָךְ מִפִּיו אָמַרְתִּי לוֹ: “אָמְנָם מֵמִית אַתָּה אוֹתִי הַיּוֹם, אֵין סָפֵק בַּדָּבָר”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָשְּׁלשִׁים פָּתְחָה וְאָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהָעֶלֶם אָמַר לוֹ: “אָכֵן מֵמִית אַתָּה אוֹתִי הַיּוֹם”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי,אֲנִי הוּא זֶה שֶׁבְּנֵי-אָדָם מְכַנִּים אוֹתִי בְשֵׁם הַשַּׁתְקָן, עַל שֶׁאֲנִי מְמַעֵט דִּבּוּר מִכָּל אֶחָי, שֶׁכֵּן אָחִי הַגָּדוֹל אַלבַּקְבּוּק, הַיְנוּ הַפַּטְפְּטָן, וְהַשֵּׁנִי אַלהַדָּאר כְּלוֹמַר הַצַּרְחָן, וְהַשְּׁלִישִׁי אַלפַקִיק, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַמְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהָרְבִיעִי שְׁמוֹ אַלְכּוּז אַלְאֻצְוָאנִי, הַכַּד מֵאֻצְוָאן, שֶׁפִּיו נִשְׁאַר פָּתוּחַ לְעוֹלָם, וְהַחֲמִישִׁי אַלְפַשָּׁאר, הַשַּׁחְצָן, וְהַשִּׁשִּׁי שַׁכָּאשִׁךְּ מַהְבִּיל הֶבֶל. וְאוּלָם הַשְּׁבִיעִי הַשַּׁתְקָן שְׁמוֹ, אֲנִי הוּא”. כְּשֶׁהִכְבִּיר עָלַי גַּלָּב זֶה דְּבָרִים, רָאִיתִי שֶׁמְּרֵרָתִי נִשְׁפֶּכֶת וְאָמַרְתִּי לַנַּעַר: “תֵּן לוֹ רֶבַע הַדִּינָר וּפַטְּרֵהוּ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי בְשֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁאֵין לִי חֵפֶץ בְּתִסְפֹּרֶת”. אָמַר אוֹתוֹ גַלָּב, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לַנַּעַר: "מַה הֵם דִּבּוּרִים אֵלּוּ, אֲדוֹנִי? חַי אֱלֹהִים, שֶׁאֵינִי נוֹטֵל מִמְּךָ שָׂכָר עַד שֶׁאֵינִי מְשַׁמֶּשְׁךָ. וְאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְשַׁמֶּשְׁךָ, שֶׁכֵּן חוֹבָה עָלַי לְשַׁמֶּשְׁךָ וּלְמַלֵּא צְרָכֶיךָ, וְלֹא אִכְפַּת לִי אִם לֹא אֶקַּח מִמְּךָ מָמוֹן, שֶׁאִם אַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר בְּעֶרְכִּי, הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר בְּעֶרְכְּךָ, שֶׁכֵּן עָשָׂה אָבִיךָ, יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים יִתְעַלָה, אִתָּנוּ טוֹבָה מִשּׁוּם שֶׁהָיָה נָדִיב. חַי אֱלֹהִים, שֶׁיּוֹם אֶחָד שָׁלַח אָבִיךָ לִקְרֹא לִי, וְהָיָה אוֹתוֹ יוֹם מְבֹרָךְ כְּמוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְהָיְתָה אֶצְלוֹ אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ. אָמַר לִי: “הַקֵּז לִי דָם”. נָטַלְתִּי אֶת הָאִצְטְרוֹלָב וּמָדַדְתִּי אֶת מַעֲלַת הַשֶּׁמֶשׁ, וּמָצָאתִי שֶׁהַמַּזָּל רַע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְשֶׁהַקָּזַת דָּם קָשָׁה בְאוֹתָהּ שָׁעָה. הִגַּדְתִּי לוֹ אֶת הַדָּבָר וְשָׁמַע לַעֲצָתִי וְהִמְתִּין לִי. חִבַּרְתִּי בִתְהִלָּתוֹ בָּתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:


בָּאתִי אֶל הָאָדוֹן הָרָם לְהַקִּיז לוֹ דָם,

וְלֹא מָצָאתִי הַזְּמַן לַבְּרִיאּות הַגּוּף מָתְאָם,

וָאֵשֵׁב בְסוֹדוֹ, שׂוֹחַחְתִּיו כָּל פְּלָאוֹת,

וָאֲפַזֵּר לְפָנָיו מִבִּינָתִי יְדִיעוֹת.

וּבְהַקְשִׁיבוֹ הִפְלִיאוּהוּ וַיֹּאמַר אֵלַי אָמוֹר:

“עָבַרְתָּ גְּבוּל הַבִּינָה, אַתָּה לְכָל דַּעַת מָקוֹר”.

וָאֹמַר אֵלָיו: "אֲדוֹן כָּל יְצוּר, אִלּוּלֵא אָתָּה

בִּינָה לִי אָצַלְתָּ, בִּינָתִי לֹא פָשָׂתָה.

כְאִלּוּ אַתָּה רַב-הַחֶסֶד, הַנְּדִיבוֹת וּמַתַּת-כַּפַּיִם

וְאוֹצַר כָּל יְצוּר בִּתְבוּנָה, בְּדַעַת וְאֶרֶךְ-אַפַּיִם".


אָז שָׂשׂ אָבִיךָ וַיָּגֶל וַיִּקְרָא לַנַּעַר וַיֹּאמַר: “תֵּן לוֹ מֵאָה וּשְׁלשָׁה דִּינָרִים וּבֶגֶד פְּאֵר”. נָתַן לִי כָּל זֶה. וּכְשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַמְעֻלָּה הוֹצֵאתִי לוֹ אֶת הַדָּם, וְלֹא הִמְרָה אֶת פִּי וְהוֹדָה לִי וְכֵן הוֹדְתָה לִי הַחֲבוּרָה שֶׁנִּמְצְאָה עִמּוֹ. וְאַחֲרֵי שֶׁהוֹצֵאתִי לוֹ אֶת הַדָּם לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי לִי עוֹד לִשְׁתֹּק, אָמַרְתִּי לוֹ: "בֵּאלֹהִים הִשְׁבַּעְתִּיךָ אֲדוֹנִי, מַה עוֹרֵר אוֹתְךָ לְהַגִּיד מַה שֶׁהִגַּדְתָּ לַנַּעַר: “תֵּן לוֹ מֵאָה וּשְׁלשָׁה דִינָרִים?” אָמַר לִי: “דִּינָר בִּשְׂכַר זֶה שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת, וְדִינָר בִּשְׂכַר שַׁעְשַׁעְךָ אוֹתִי וְדִינָר בִּשְׂכַר הַקָּזַת הַדָּם וּמֵאָה הַדִּינָר וּבֶגֶד-הַפְּאֵר בִּשְׂכַר הַלֶּלְךָ אוֹתִי”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אַל יְרַחֵם אֱלֹהִים אֶת אָבִי שֶׁהִכִּיר אָדָם שֶׁכְּמוֹתֶךָ”. חִיֵּךְ גַּלָּב זֶה וְאָמַר: "אֵין אֱלוֹהָּ מִבִּלְתִּי אַללָּה וּמֻחַמָּד שְׁלִיחַ אַללָּהּ. יִשְׁתַּבַּח הַמְשַׁנֶּה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה. חוֹשֵׁב הָיִיתִי אוֹתְךָ לְבַר-דַּעַת, וַהֲרֵי נַעֲשֵׂיתָ עוֹבֵר וּבָטֵל עַל-יְדֵי הַמַּחֲלָה. כְּבָר אָמַר אַללָּה בְסֵפֶר קָדְשׁוֹ: “וְהַכּוֹבְשִׁים כַּעְסָם וְהַסּוֹלְחִים לִבְנֵי-אָדָם”.1 וַאֲנִי עַל-כָּל פָּנִים אֵינִי נוֹשֵׂא עָלֶיךָ חֵטְא. וְאוּלָם אֵינִי מֵבִין סִבַּת פְּזִיזוּתְךָ, וַהֲרֵי עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁאָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ לֹא הָיוּ עוֹשִׂים כְּלוּם אֶלָּא בַעֲצָתִי.

וּכְבָר אָמְרוּ: בַּיּוֹעֵץ יֵשׁ לִבְטוֹחַ, וְהַמְּבַקֵּשׁ עֵצָה לֹא תִכָּזֵב תִּקְוָתוֹ". וּכְבָר אָמְרוּ בְאַחַד הַפִּתְגָמִים: “כָּל שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד זָקֵן אֵינוֹ רָאוּי לְזִקְנָה”. וְאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

כַּאֲשֶׁר חָרַצְתָּ דָּבָר, אַל תַּעֲשֶׂנּוּ

בְּטֶרֶם נוֹעַצְתָּ בְּמֻמְחֶה, וְאַל תַּמְרֶנּוּ.

וְאֵינְךָ מוֹצֵא אָדָם מֵבִין יוֹתֵר מִמֶּנִי בְכָל הָעִנְיָנִים. וַהֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד הָכֵן עַל רַגְלַי לְשָׁרֶתְךָ, וְלֹא נָקְעָה נַפְשִׁי מִמְּךָ, וְכֵיצַד זֶה תֵּקַע נַפְשְׁךָ מִמֶּנִּי? וַהֲרֵי אֲנִי מַאֲרִיך לְךָ רוּחִי מִשּׁוּם זֶה שֶׁאֲנִי חַיָּב לְאָבִיךָ בִּגְלַל הַחֶסֶד שֶׁהֶרְאָה לִי". אָמַרְתִּי לוֹ: “חַי אֱלֹהִים, אַתָּה זְנַב-הַחֲמוֹר, כְּבָר הֶאֱרַכְתָּ עָלַי בִּדְרוּשׁ, וְהִכְבַּרְתָּ עָלַי דְבָרִים, וַאֲנִי מַטְּרָתִי הִיא שֶׁתְּסַפֵּר שְׁעָרִי וְתִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי”. הִרְטִיב אֶת רֹאשִׁי וְאָמַר לִי: “אָכֵן רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁנַּפְשְׁךָ נָקְעָה מִמֶּנִּי, וְאוּלָם אֵין בְּלִבִּי טִינָאַ עָלֶיךָ, שֶׁכֵּן שִׂכְלְךָ רוֹפֵף, וַעֲדַיִן יֶלֶד אַתָּה וְעוֹד זֶה מִקָּרוֹב הָיִיתִי נוֹשֵׂא אוֹתְךָ עַל כְּתֵפִי וּמוֹלִיכְךָ לְבֵית-הַסֵּפֶר”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אָחִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים הִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי, שֶׁאֶפָּנֶה לַעֲבוֹדָתִי, וְלֵךְ לְךָ לְדַרְכְּךָ” וְקָרַעְתִּי בְגָדַי. כְּשֶׁרָאַנִי עוֹשֶׂה כֵן, נָטַל הַתַּעַר וְהִשְׁחִיזוֹ, וְלֹא פָסַק מֵהַשְׁחִיזוֹ עַד שֶׁכִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתִי מִגּוּפִי. נִגַּשׁ אֶל רֹאשִׁי וְסִפֵּר מִקְצָתוֹ. אַחַר-כָּךְ הֵסִיר יָדוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, הַפְּזִיזוּת מִן הַשָּׂטָן הִיא”, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:


מָתוּן מָתוּן, וְאַל תְּהִי אָץ בְּדָבָר תַּחְפְּצֶנּוּ,

וֶהֱיֶה רַחוּם לָאָדָם לְמַעַן רַחוּם תִּמְצָאֶנּוּ.

וְאֵין יָד אֲשֶׁר יַד אֱלֹהִים, עָלֶיהָ לֹא תָּרוּם.

וְאֵין עָרִיץ אֲשֶׁר עָרִיץ עָלָיו לֹא יָקוּם.


הוֹסִיף וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, חוֹשְׁבְנִי שֶׁאֵין אַתָּה מַכִּיר בְּעֶרְכִּי, הֲרֵי יָדִי עוֹלָה עַל רָאשֵׁי הַמְּלָכִים וְהַנְּסִיכִים וְהַמִּשְׁנִים וְהַחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי-הַמַּדָּע, וְעַל שֶׁכְּמוֹתִי אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:


כָּל הָאוּמָנֻיּוֹת הֵן כַּעֲנָק לַגַּרְגֶּרֶת,

אַךְ גַּלָּב זֶה הוּא כַפְּנִינָה בַשַּׁרְשֶׁרֶת.

עַל כָּל אִישׁ חָכְמָה עַל הוּכָן,

וְתַחַת יָדָיו רֹאשׁ הַמְּלָכִים יֻתָּן".


אָמַרְתִּי לוֹ: “הַנַּח מַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנֶךָ, שֶׁכְּבָר הֵצַרְתָּ לְלִבִּי וְהִרְגַּזְתָּ אֶת רוּחִי”. אָמַר: “חוֹשֵׁבְנִי שֶׁפָּזִיז אַתָּה”. אָמַרְתִּי: “הֵן, הֵן, הֵן”. אָמַר:“הֱוֵה מָתוּן מָתוּן, שֶׁהַפְּזִיזוּת מִן הַשָּׂטָן הִיא וְגוֹרֶמֶת חֲרָטָה וְרָעָה. וּכְבָר אָמַר הַנָּבִיא עָלָיו, הַתְּפִלָּה וְהַשָּׁלוֹם: “הַטּוֹב שֶׁבַּדְּבָרִים הוּא זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְתִינוּת” וַאֲנִי, חַי אֱלֹהִים, שֶׁעָלָה פִּקְפּוּק בְּלִבִּי בְּעִנְיָנְךָ וּמִתְאַוֶּה אֲנִי שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה נֶחְפָּז בַּעֲבוּרוֹ? וּלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לְטוֹבָה. וְאוּלָם חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ כָךְ”. לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא שָׁלשׁ שָׁעוֹת עַד לִזְמַן הַתְּפִלָּה. כָּעַס וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַתַּעַר מִיָּדוֹ וְלָקַח הָאִצְטְרוֹלָב וְהָלַךְ לַשֶּׁמֶשׁ וְעָמַד שָׁעָה אֲרֻכָּה וְחָזַר וְאָמַר: “הֲרֵי נִשְׁאֲרוּ עַד לִזְמַן הַתְּפִלָּה שָׁלשׁ שָׁעוֹת לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת”. אָמַרְתִּי: “בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, שְׁתֹק מֵעָלַי, שֶׁכְּבָר פֵּרַרְתָּ אֶת כְּבֵדִי”.

נָטַל הַתַּעַר וְהִשְׁחִיזוֹ כְּפִי שֶׁעָשָׂה קוֹדֵם לָכֵן וְסִפֵּר מִקְצָת רֹאשִׁי וְאָמַר: “מָלֵא אֲנִי דְאָגָה עַל חֶפְזוֹנְךָ, וְאִלּוּ הוֹדַעְתָּ לִי סִבָּתוֹ הָיָה לְטוֹב יוֹתֵר לְךָ, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, שֶׁאָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ לֹא הָיוּ עוֹשִׂים כְּלוּם אֶלָּא בַעֲצָתִי”. וּכְשֶׁהִכַּרְתִּי בַדָּבָר שֶׁאֵין לִי מִפְלָט מִמֶּנּוּ, אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “כְּבָר הִגִּיעָה זְמַן הַתְּפִלָּה, וְחָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת אֵלֶיהָ לִפְנֵי שֶׁיֵּצְאוּ בְנֵי-אָדָם מִן הַתְּפִלָּה, שֶׁאִם אֲנִי מְאַחֵר שָׁעָה אֵינִי מוֹצֵא עוֹד דֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ”. וְאָמַרְתִּי: “הִזְדָּרֵז נָא וְהַנַּח פִּטְפּוּטֶיךָ וְהֶרֶף מֵהִתְעָרֵב בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים לְךָ, שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֲנִי לָלֶכֶת לְמָקוֹם שֶׁהִזְמִינוּנִי אֵצֶל חֲבֵרָי”. כְּשֶׁשָּׁמַע מֵעִנְיַן הַהַזְמָנָה אָמַר: “יוֹם זֶה מְבֹרָךְ הוּא לִי, מַמָּשׁ תְּמוֹל הִזְמַנְתִּי חֲבוּרָה מִידִידַי וְשָׁכַחְתִּי לְהָכִין מַשֶּׁהוּ לַאֲכִילָה, וְעַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי בַדָּבָר. הוֹי לְאוֹתָה שִׁמְצָה שֶׁאֶהֱיֶה פָרוּעַ בָהֶם”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אַל תִּדְאַג לְכָךְ, הֲרֵי כָל מַה שֶּׁבְּבֵיתִי מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לְךָ הוּא, אִם אַתָּה גוֹמֵר עִנְיָנִי וּמְמַהֵר לְסַפֵּר שְׂעָרִי”. אָמַר: “יִגְמֹל לְךָ אֱלֹהִים טוֹב, פָּרֵט לְפָנַי מַה שֶּׁיֵּשׁ אִתְּךָ לְאוֹרְחַי, שֶׁאֵדַע”. אָמַרְתִּי: “אִתִּי חֲמִשָּׁה מִינֵי מַאֲכָל וְעֶשֶׂר תַּרְנְגֹלוֹת מְטֻגָּנוֹת וּגְדִי צָלוּי”. אָמַר: “הֲבִיאֵם אֵלַי שֶׁאֶרְאֵם”. הֵבֵאתִי לְפָנָיו כָּל זֶה, וּכְשֶׁרָאָהוּ בְעֵינָיו אָמַר: “עֲדַיִן חָסֵר הַמַּשְׁקֶה”. אָמַרְתִּי לוֹ: “יֶשְׁנוֹ אִתִּי”. אָמַר:" הָבֵא אוֹתוֹ". הֵבֵאתִי לוֹ. אָמַר: “יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים, מַה נְּדִיבָה נַפְשֶׁךָ, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן חֲסֵרִים הַמֻּגְמָר וְהַבְּשָׂמִים”. הֵבֵאתִי לוֹ קֻפְסָה וּבָהּ נֵרְדְּ וַאֲהָלִים וְעִנְבָּר וּמשֶׁק בְּשֹׁוִי חֲמִשִּׁים דִּינָר, וְהָיְתָה הַשָּׁעָה דוֹחֶקֶת וְלִבִּי דָחוּק. אָמַרְתִּי לוֹ: “טוּל זוֹ וּגְמֹר לְסַפֵּר שְׂעָרִי, חַי מֻחַמָּד – יְבָרְכֵהוּ אֱלֹהִים וְיָשֶׂם לוֹ שָׁלוֹם”. אָמַר הַגַּלָּב: “חַי אֱלֹהִים, שֶׁאֵינִי נוֹטְלָהּ עַד שֶׁאֲנִי רוֹאֶה כָל מַה בְּתוֹכָהּ”. צִוִּיתִי אֶת הַנַּעַר וּפָתַח לוֹ אֶת הַקֻּפְסָה.

הִשְׁלִיךְ הַגַּלָּב אֶת הָאִצְטְרוֹלָב מִיָּדוֹ וְהִתְיַשֵּׁב עַל הָאָרֶץ, וְהָיָה מְהַפֵּךְ בַּבְּשָׂמִים וּבַמֻּגְמָר וּבַאֲהָלִים שֶׁבַּקֻּפְסָה, עַד שֶׁכִּמְעַט יָצְאָה נַפְשִׁי מִקִּרְבִּי. אַחַר כָּךְ נִגַּשׁ וְלָקַח אֶת הַתַּעַר וְסִפֵּר מִשְׂעָרִי דָבָר מוּעָט, וְאָמַר בָּתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:


הַבֵּן, לְפִי מַה שֶּׁהָיָה אָבִיו, יִגְדַּל,

כִּי עַל הַשֹׁרֶשׁ יִצְמַח הַגֶּזַע וַיָעֵל.


הוֹסיִף וְאָמַר: "חַי אֱלֹהִים, בְּנִי, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אוֹדֶה לְךָ אוֹ אוֹדֶה לְאָבִיךָ, שֶׁכֵּן כָּל סְעֻדַּת אוֹרְחַי כֻּלָּהּ הַיּוֹם מִקְצֵה חַסְדְּךָ וְטוּבְךָ הִיא, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין אֶצְלִי מִי שֶׁרָאוּי לָהּ, שֶׁהֲרֵי אוֹרְחַי הַיּוֹם הֵם זַיְתּוּן הַבַּלָּן וְצָלִיַע הַתְּבוּאָתָן וְסִילַת הַפּוּלָן וְעַכְּרָשָׁה הַיַּרְקָן וְחֻמַיְד הַזַּבְּלָן וְסַעִיד הַגַּמָּל וְסֻוַיְּד הַסַּבָּל, וְאָבוּ מַכָּארשׁ, בְּבֵית-הַמֶּרְחָץ רַחֲצָן, וְקַסִים הַנַּטְרָן, וְכַּרִים הָאֻרְוְתָן, וְאֵין בְּכָל אֵלֶּה מִישֶׁהוּ מְטֻמְטָם, אוֹ צַרְחָן קַנְטְרָן, אוֹ מִישֶׁהוּ טַרְחָן. וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם רִקּוּד מִשֶּׁלוֹ שֶׁהוּא מְרַקְּדוֹ, וּבָתֵּי שִׁיר אֲחָדִים שֶׁהוּא שָׁר אוֹתָם, וְהַטּוֹב שֶׁבָּהֶם הוּא שֶׁהֵם כָּמוֹנִי עַבְדְּךָ וּמְשָׁרָתְךָ הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ וְאֵינָם יוֹדְעִים לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים אוֹ לִפֹּל לְמַעֲמָסָה עַל אָדָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַבַּלָּן הֲרֵי הוּא שָׁר בְּלִוְיַת הַנֵּבֶל שִׁיר מַקְסִים, וְהוּא קָם וְרוֹקֵד וְאוֹמֵר:


הוֹלֵךְ אֲנִי אֶל אִמִּי וּמְמַלֵּא אֶת כַּדִּי.


וְאוּלָם הַתְּבוּאָתָן עוֹלֶה בְּאֻמָּנוּת עַל זוּלָתוֹ וְהוּא מְרַקֵּד וְאוֹמֵר:


הוֹי מְקוֹנֶנֶת, הוֹי גְבֶרֶת, לֹא הֶחֱסַרְתְּ.


וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לֵב אָדָם מִצְּחוֹק עָלָיו. אַךְ בַּאֲשֶׁר לַזַּבָּל, הֲרֵי כְּשֶׁהוּא שָׁר, צִפּוֹר לֹא יְצַיֵּץ, וְהוּא רוֹקֵד וְשָׁר:


אֶת אֲשֶׁר אִשְּׁתִּי תֵּדַע מֻנָּח בְּקֻפְסָה.


וְהוּא מְכֻבָּד וְאָדָם מְהֻגָּן, וּבְשִׁבְחוּ אֲנִי אוֹמֵר תָּמִיד:


נַפְשִׁי כַפָּרָה לַזַּבָּל, אוֹתוֹ אֶחְמֹדָה,

נְעִים הַמַּרְאֶה כִּסְעִיף עֵץ רַעֲנָן יִנּוֹדָה.

הֶאֱצִילוֹ הַזְּמַן לִי לַיְלָה אֶחָד וָאֹמַר אֵלָיו,

וְהַחֵשֶׁק אוֹתִי כִלָּה וַיֵּלֶךְ וָרָב:

“הִצַּתָּ אִשְּׁךָ בְּתוֹךְ לִבִּי”. אָז אֲמָרִים הֵשִׁיב:

“אֵין תֵּמַהּ, שֶׁהֲרֵי הַזַּבָּל פְּעָמִים תַּנּוּר יַלְהִיב”.


וְכָל אֶחָד מֵהֶם מֻשְׁלָם בְּכָל מַה שֶׁמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הַדַּעַת מִצְּחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעַ". הוֹסִיף וְאָמַר: “אַךְ אֵין שְׁמִיעָה דוֹמָה לִרְאִיָּה, וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אֶצְלֵנוּ, יְהֵא זֶה רָצוּי יוֹתֵר לְךָ וְלָנוּ, הַנַּח אֵפוֹא הֲלִיכָתְךָ אֶל יְדִידֶיךָ שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי עִקְבוֹת הַמַּחֲלָה עֲדַיִן עָלֶיךָ, וְיוּכַל הֱיוֹת שֶׁאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲנָשִׁים מַרְבֵּי-דִבּוּר, הַמְדַבְּרִים בְּמַה שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנָם, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיִּמָּצֵא בְתוֹכָם אָדָם פַּטְפְּטָן וְטַרְדָּן, וְאַתָּה רוּחֲךָ רְגוּזָה מִן הַמַּחֲלָה”. אָמַרְתִּי לוֹ: “יְהֵא זֶה בְיוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם”. אָמַר לִי: "הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁתַּקְדִּים בּוֹאֲךָ אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁתִּזְכֶּה בְחֶבְרָתָם וְתֵהָנֶה מֵחֲרִיפוּת שִׂכְלָם וְתַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:


אַל תִּדְחֶה עֹנֶג אִם אַתָּה יָכֹל,

כִּי הַזְּמָן עַד מְהֵרָה יָמוּת וְיִבֹּל.


צָחַקְתִּי מִלֵּב רַגָּז וְאָמַרְתִּי לוֹ: “כַּלֵּה מַעֲשֶׂיךָ שֶׁאֵלֵךְ אֲנִי בְחָסוּת אֱלֹהִים לְדַרְכִּי וְתֵלֵךְ אַתָּה אֶל חֲבֵרֶיךָ, שֶׁהֲרֵי הֵם מְצַפִּים לְבוֹאֶךָ”. אָמַר: “אֲדוֹנִי, לֹא בִקַּשְׁתִּי אֶלָּא לְהַכְנִיסְךָ בְּחֶבְרַת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁהֵם בְּנֵי בִינָה וּבְנֵי-טוֹבִים, שֶׁאֵין בְּתוֹכָם פַּטְפְּטָנִים טַרְדָּנִים, וְאִלּוּ רָאִיתָ אוֹתָם פַּעַם אַחַת הָיִיתָ עוֹזֵב אֶת כָּל חֲבֵרֶיָך” אָמַרְתִּי לוֹ: “יַנְעִים לְךָ אֱלֹהִים שִׂמְחָתְךָ בָּם, וְאֵין סָפֵק שֶׁאָבִיא אוֹתָם אֵלַי בְּאַחַד הַיָּמִים”. אָמַר: “אִם חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא וּמְבַכֵּר הַזְמָנַת חֲבֵרֶיךָ הַיּוֹם, הֲרֵי הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאוֹלִיךְ כְּבוּדָה זוֹ שֶׁכִּבַּדְתַּנִי בָהּ וְאַנִּיחַ אוֹתָהּ אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְלֹא יְצַפּוּ לִי, וְאָבוֹא אֵלֶיךְ וְאֵלֵךְ עִמְּךָ אֶל חֲבֵרֶיךָ, שֶׁאֵין בֵּינִי וּבֵין חֲבֵרַי שׁוּם קְפֵדָה שֶׁתַּעַצְרֵנִי מִלַּעֲזֹב אוֹתָם וְלַחֲזֹר אֵלֶיךָ בִּמְהֵרָה, וַאֲנִי הוֹלֵךְ עִמְּךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר וְהָעֶלְיוֹן. לֵךְ אֶל חֲבֵרֶיךָ וְהֵיטִיבָה אֶת לִבְּךָ אִתָּם, וְהַנַּח לִי שֶׁאֵלֵךְ אֶל חֲבֵרַי שֶׁמְצַפִּים הֵם לְבוֹאִי”. אָמַר הַגַּלָּב: “אֵינִי מַנִּיחֲךָ שֶׁתֵּלֵךְ יְחִידִי”. אָמַרְתִּי לוֹ: “מָקוֹם זֶה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּנֵס אֵלָיו זוּלָתִי”. אָמַר: “דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁנּוֹעַדְתָּ הַיּוֹם עִם אִשָּׁה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיִיתָ נוֹטְלֵנִי עִמְּךָ. וְעִם זֹאת הֲרֵי אֲנִי הָרָאוּי לְכָךְ מִכָּל הָאָדָם, וְיָכוֹל לְסַיֵּעַ אוֹתְךָ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשֶׁךָ. וַהֲרֵי חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁתֵּלֵךְ אֶל אִשָּׁה זָרָה וְתִתְחַיֵּב בְּנַפְשֶׁךָ, שֶׁכֵּן מְדִינָה זוֹ, בַּגְדָאד, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בָּה מַשֶּׁהוּ מִדְּבָרִים אֵלּוּ וּבִפְרָט בְּיוֹם שֶׁכָּזֶה, וְזֶה מוֹשֵׁל בַּגְדָאד אָדָם קָשֶׁה מְאֹד הוּא”. אָמַרְתִּי: “אוֹי לְךָ זָקֵן צַיְקָן, מַה הֵם דִּבּוּרִים אֵלֶּה, שֶׁאַתָּה מְהַפֵּךְ בָּהֶם אִתִּי?” אָמַר: “שׁוֹטֶה, שָׂח אַתָּה דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לֵבוֹשׁ בָּהֶם, וּמַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת כַּוָּנָתְךָ, וְאוּלָם, אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי בַדָּבָר וּרְצוֹנִי לְסַיֵּעַ עַל יָדְךָ כְּפִי כֹּחִי”. חָשַׁשְׁתִּי לְאַנְשֵׁי-בֵיתִי וּלִשְׁכֵנַי שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ דִבְרֵי גַּלָּב זֶה וְשָׁתַקְתִּי שָׁעָה אֲרֻכָּה.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הִגִּיעָה שְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּבָא זְמַן הַנְּאוּם בַּמִּסְגֵּד. כְּשֶׁגָּמַר לְסַפֵּר שְׂעָרִי, אָמַרְתִּי לוֹ: “לֵךְ וְהוֹלֵךְ אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלֶּה וְהַמַּשְׁקֶה אֶל חֲבֵרֶיךָ, וַאֲנִי מַמְתִּין לְךָ עַד שֶׁאַתָּה חוֹזֵר, וְתֵלֵךְ עִמִּי”. לֹא פָסַקְתִּי לְעָקְבוֹ, אוּלַי יֵלֵךְ. אָמַר לִי: “אַךְ עוֹקֵב אַתָּה אוֹתִי וְתֵלֵךְ יְחִידְךָ וְתִפֹּל בְּצָרָה שֶׁלֹּא תִּמְצָא מִפְלָט מִמֶּנָּה. בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ עַד שֶׁאֵינִי חוֹזֵר אֵלֶיךָ וְהוֹלֵךְ אִתְּךָ שֶׁאֵדַע אֵיךְ יִפֹּל דְּבַר-עִנְיָנֶךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן, וְאַל תִּתְמַהְמֵהַּ לָשׁוּב אֵלַי”. נָטַל מַה שֶּׁנָּתַתִּי לוֹ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה וְזוּלַת זֶה וְיָצָא מֵעַל-פָּנַי וּמְסָרוֹ לְסַבָּל שֶׁיּוֹלִיכֶנּוּ לְבֵיתוֹ, וְהִסְתַּתֵּר בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת. וְאוּלָם אֲנִי קַמְתִּי מִיָּד, וּכְבָר הִכְרִיזוּ מֵעַל מִגְדְּלֵי הַמִּסְגְּדִים קְרִיאַת הַשָּׁלוֹם שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי2.

לָבַשְׁתִּי בְגָדַי וְיָצָאתִי יְחִידִי וּבָאתִי אֶל הַסִּמְטָה לְיַד הַבַּיִת שֶׁרָאִיתִי בוֹ אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה, וְהִנֵּה צָץ הַגַּלָּב מֵאַחֲרַי מִבְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בוֹ. מָצָאתִי אֶת הַשַּׁעַר פָּתוּחַ. אַךְ נִכְנַסְתִּי וְהִנֵּה בַעַל-הַבַּיִת חוֹזֵר לְבֵיתוֹ מִן הַתְּפִלָּה. נִכְנַס לְאוּלָם הַגָּדוֹל וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת. הִצַּצְתִּי דֶרֶךְ הַחַלּוֹן וְרָאִיתִי גַּלָּב זֶה, יָאֹר אוֹתוֹ אֱלֹהִים, יוֹשֵׁב לְיַד הַדֶּלֶת, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי:“מִנַּיִן יָדַע שָׂטָן זֶה הֵיכָן אֲנִי?” וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה אֵרַע מַה שַּׁאֵרַע, שֶׁכָּךְ רָצָה אֱלֹהִים לְהָסִיר הַלּוֹט מֵעַל סוֹדִי, וְחָטְאָה לוֹ לְבַעַל-הַבַּיִת שִׁפְחָה שֶׁאֶצְלוֹ, וְהִכָּה אוֹתָהּ וְהִיא צוֹרַחַת. נִכְנַס עַבְדּוֹ לְהַצִּילָה. הִכָּה גַם אוֹתוֹ וְצָוַח אַף הוּא וְשִׁוֵּעַ לְעֶזְרָה. הָיָה לוֹ וַדַּאי לַגַּלָּב הָאָרוּר שֶׁהוּא מַכֵּנִי. צָעַק וְקָרַע בְּגָדָיו וְהֶעֱלָה עָפָר עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיָה צוֹרֵחַ וּמְשַׁוֵּעַ לְעֶזְרָה, וּבְנֵי אָדָם מְסוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: “נִרְצַח אֲדוֹנִי בְּבֵית הַקָּאצִ’י”. רָץ אֶל חֲצֵרִי, כְּשֶׁהוּא מְצַעֵק וּבְנֵי אָדָם אַחֲרָיו, וְהוֹדִיעַ לְאַנְשֵׁי-בֵיתִי וַעֲבָדַי. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בַדָּבָר עַד שֶׁבָּאוּ אֵלֶּה מְצַעֲקִים: אוֹי לַאֲדוֹנֵנוּ“. וְהָיָה כָל זֶה וְהַגַּלָּב הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ, קָרוּעַ בְּגָדִים וְהָאֲנָשִׁים אִתּוֹ זוֹעֲקִים. לֹא פָסְקוּ מִצַּעֲקָתָם וְהוּא צוֹעֵק בְּרֹאשָׁם, וְאוֹמְרִים: “אוֹי לַנִּרְצָח”. וּכְבָר הִגִּיעוּ לְמוּל הַבַּיִת שֶׁאֲנִי בְתוֹכוֹ, כְּשֶׁשָּׁמַע הַקָּאצִ’י אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַשָּׁאוֹן לִפְנֵי דֶלֶת-בֵּיתוֹ, אָמַר לְאַחַד מְשָׁרְתָיו: “לֵךְ רְאֵה מַה שָּׁם?” יָצָא הַמְשָׁרֵת וְחָזַר לַאֲדוֹנָיו וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נֶפֶשׁ מִשְׂתָּעֲרִים עַל הַבַּיִת, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְהֵם מְצַעֲקִים:”אוֹי לַנִּרְצָח”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַקָּאצִ’י זֹאת, הָיָה קָשֶׁה בְעֵינָיו. קָם וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת וְרָאָה קָהָל עָצוּם. נִרְתַּע וְאָמַר: “בְּנֵי-אָדָם, מַה הָעִנְיָן?” אָמְרוּ לוֹ עֲבָדַי: “אָרוּר, כֶּלֶב, חֲזִיר, הֲרֵי רָצַחְתָּ אֶת אֲדוֹנֵנוּ!” אָמַר: “בְּנֵי-אָדָם, מֶה עָשָׂה אֲדוֹנֵיכֶם שֶׁהֲרַגְתִּיו?”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָשְּׁלשִׁים ואחד אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַקָּאצִ’י אָמַר לַעֲבָדִים: “מַה הוּא שֶׁעָשָׂה אֲדוֹנֵיכֶם עַד שֶׁאַהַרְגֶנּוּ? וּמַה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה גַּלָּב זֶה הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בְּרֹאשְׁכֶם? הֲרֵי בֵיתִי פָתוּחַ לִפְנֵיכֶם”. אָמַר הַגַּלָּב: “הֲרֵי זֶה עַתָּה הִלְקֵיתָ אוֹתוֹ בִרְצוּעוֹת, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת צַעֲקָתוֹ”. חָזַר הַקָּאצִ’י וְאָמַר: “וּמַה הוּא שֶׁעָשָׂה עַד שֶׁאַהַרְגֶנּוּ? וּמִי הוּא שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבֵיתִי, וּמֵאַיִן בָּא וּלְאָן הָלַךְ?” אָמַר לוֹ הַגַּלָּב: “אַל תְּהֵא זָקֵן מְנֻוָּל. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת סִפּוּרוֹ וְסִבַּת כְּנִיסָתוֹ וַאֲמִתּוּת הָעִנְיָן כֻּלּוֹ. הֲרֵי בִתְּךָ אוֹהַבְתּוֹ וְהוּא אוֹהֲבָהּ. וְאַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁנִּכְנַס וְצִוִּיתָ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַלְקוֹתוֹ, וְכֵן עָשׂוּ. חַי אֱלֹהִים שֶׁרַק הַכַלִיף הוּא שֶׁיִּשְׁפֹּט בֵּינֵנוּ וּבֵינְךָ, אוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצִיא אֵלֵינוּ אֶת אֲדוֹנֵינוּ, שֶׁיִּקְחוּהוּ אַנְשֵׁי-בֵיתוֹ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי כָךְ שֶׁאֶכָּנֵס אֲנִי וְאוֹצִיא אוֹתוֹ מֵאֶצְלְכֶם וְתִהְיֶה פָרוּעַ לְשִׁמְצָה”. רִסֵּן הַקָּאצִ’י אֶת לְשׁוֹנוֹ, מָלֵא בּוּשָׁה מִפְּנֵי בְנֵי-הָאָדָם וְאָמַר לַגַּלָּב: “אִם אֱמֶת דְּבָרֶיךָ, הֲרֵי הִכָּנֵס אַתָּה וְהוֹצֵא אוֹתוֹ”.

נִדְחַק הַגַּלָּב וְנִכְנַס לַבַּיִת. וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת הַגַּלָּב נִכְנָס, בִּקַּשְׁתִּי לְהִמָּלֵט, וְלֹא מָצָאתִי לִי מִפְלָט אַחֵר מִלְּבַד מַה שֶּׁרָאִיתִי בַעֲלִיָּה שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ תֵּבָה גְדוֹלָה. נִכְנַסְתִּי לְתוֹכָהּ וְהֶחֱזַרְתִּי אֶת הַמִּכְסֶה עָלֶיהָ וְעָצַרְתִּי בִנְשִׁימָתִי, נִכְנַס מְהֵרָה לָאוּלָם, וְלֹא שָׁעָה אֶלָּא לָעֵבֶר שֶׁאֲנִי בוֹ, וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא שֶׁכִּוֵּן צְעָדָיו לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם. פָּנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְלֹא מָצָא אֶלָּא אֶת הַתֵּבָה שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ, וְנָשָׂא אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ, וּכְשֶׁעָשָׂה כָךְ נִדְהַמְתִּי. עָבַר חִישׁ מַהֵר. וּמִדַּעְתִּי שֶׁלֹּא יַעַזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, פָּתַחְתִּי אֶת הַתֵּבהָ וְנִזְדָּרַזְתִּי וְיָצָאתִי מִתּוֹכָהּ, וְהֵטַלְתִּי עַצְמִי לָאָרֶץ, וְנִשְׁבְּרָה רַגְלִי. וּבִהְיוֹת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, רָאִיתִי בַּחוּץ הָמוֹן רָב, וְלֹא רָאִיתִי מִיָּמַי כִּצְפִיפוּת זוֹ שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם. וְהָיָה צָרוּר בְּשַׁרְווּלִי הַרְבֵּה זָהָב, שֶׁהֲכִינוֹתִי לְיוֹם שֶׁכָּזֶה וּלְהִזְדַּמְּנוּת שֶׁכָּזוֹ. הִתְחַלְתִּי מְפַזֵּר אֶת הַזָּהָב בֵּין בְּנֵי-הָאָדָם שֶׁיִּהְיוּ עֲסוּקִים בּוֹ. נִתְעַסְּקוּ הָאֲנָשִׁים בּוֹ, וְהָיִיתִי אֲנִי צוֹלֵעַ מַהֵר עַד כַּמָּה שֶׁעָלָה בְיָדִי, דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת בַּגְדָאד, וְנָטִיתִי פַעַם לְיָמִין וּפַעַם לִשְׂמֹאל. וְאוּלָם גַּלָּב מְתֹעָב זֶה דָלַק אַחֲרַי, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנַסְתִּי, נִכְנַס הוּא אַחֲרָי, וְקוֹרֵא בְקוֹל:" מְבַקְּשִׁים הָיוּ לִגְזֹל אֶת אֲדוֹנִי מִמֶּנִּי. הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים, שֶׁהִגְבִּירַנִי עֲלֵיהֶם וְהִצִּיל אֶת אֲדוֹנִי מִידֵיהֶם“. וְאֵלַי אָמַר: “לֹא חָדַלְתָּ מֵהַעֲצִיב אֶת רוּחִי בְמַעֲלַלֶיךָ עַד שֶׁגָּרַמְתָּ לְעַצְמְךָ כָּךְ. וְאִלּוּלֵא נָתַן לְךָ אֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ אוֹתִי, לֹא הָיִיתָ נִצָּל מִצָּרָה זוֹ שֶׁנָּפַלְתָּ בָּהּ, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהָיוּ מְמִיטִים עָלֶיךָ רָעָה שֶׁלֹּא הָיִיתָ נִצָּל מִמֶּנָּה עוֹלָמִית. עַד כַּמָּה מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁאֶחְיֶה עוֹד לְהַצִילֶךָ? חַי אֱלֹהִים, כְּבָר הֵמַתָּ אוֹתִי בְרֹעַ הַנְהָגָתְךָ, כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לֵילֵךְ לְשָׁם יְחִידִי. וְאוּלָם אֵין אָנוּ מַקְפִּידִים עָלֶיךָ בִּגְלַל קַלּוּת-דַּעְתְּךָ, שֶׁכֵּן קְצַר-שֵׂכֶל אַתָּה וּפָזִיז”. אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא דַי לְךָ מַה שֶּׁהִגִּיעַ לִי עַל-יָדְךָ, עַד שֶׁאַתָּה רָץ אַחֲרַי בַּשְּׁוָקִים וּמַטִּיחַ כְּלַפַּי דְבָרִים כָּאֵלֶּה?” וְהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי לָמוּת כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, אַךְ לֹא מָצָאתִי מָוֶת שֶׁיִּגְאָלֵנִי מִיָּדוֹ. וּמֵרֹב זַעְמִי בָּרַחְתִּי מִפָּנָיו וְנִכְנַסְתִּי לְבֵית עֶסְקוֹ שֶׁל אוֹרֵג בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַשּׁוּק, וּבִקַּשְׁתִּי חָסוּת מִבְּעָלֶיהָ וְהֵגֵן עָלַי מִפָּנָיו. יָשַׁבְתִּי שָׁם בְּאַחַד הַמַּחְסָנִים וְאָמַרְתִּי עִם לִבִּי: “לֹא אוּכַל עוֹד לְהִפָּטֵר מִגַּלָּב אָרוּר זֶה כָּל עוֹדִי בַּחַיִּים, כֵּן יָשִׂים עָלַי מָצוֹר יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאֵין בִּי כֹחַ לִרְאוֹת אֶת צוּרָתוֹ אֲפִלּוּ כְדֵי נְשִׁימָה אַחַת”. מִיָּד שָׁלַחְתִּי וְהֵבֵאתִי עֵדִים וְכָתַבְתִּי צַוָּאָה לְאַנְשֵׁי-בֵיתִי וְחִלַּקְתִּי הוֹנִי, וּמִנִּיתִי מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְצִוִּיתִיו לִמְכֹּר אֶת הֶחָצֵר וְאֶת הַקַּרְקָעוֹת וְצִוִּיתִיו עַל כָּל קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה, וְיָצָאתִי תֵכֶך לְכָךְ לְמַסָּעִי לְהִפָּטֵר מִשּׁוּשְׁבִין זֶה, וּבָאתִי לִמְדִינַתְכֶם וְגַרְתִּי בָהּ כַּמָּה זְמָן. וּכְשֶׁהִזְמַנְתֶּם אוֹתִי וּבָאתִי אֲלֵיכֶם רָאִיתִי שׁוּשְׁבִין אָרוּר זֶה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים אֶצְלְכֶם. וְכֵיצַד יוּכַל לִבִּי לְהֵרָגַע וּלְהִשָּׁקֵט, וְאֵיךְ תִּנְעַם לִי יְשִׁיבָתִי אִתְּכֶם יַחַד עִם זֶה, אַחֲרֵי שֶׁעָשָׂה עִמִּי מַעֲשִׂים אֵלֶּה, וְהָיָה הַסִּבָּה לִשְׁבִירַת רַגְלִי?”

סֵרֵב שׁוּב הָעֶלֶם לָשֶׁבֶת. וּכְשֶׁשָּׁמַעְנוּ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם הַגַּלָּב, אָמַרְנוּ לַגַּלָּב: “אֱמֶת הִיא מַה שֶּׁעֶלֶם זֶה מְסַפֵּר עַל אוֹדוֹתֶיךָ?” אָמַר: “חַי אֱלֹהִים, עָשִׂיתִי עִמּוֹ זֹאת הוֹדוֹת לְנִסְיוֹנִי וּבִינָתִי וּנְדִיבוּת-רוּחִי. וְאִלּוּלֵא עָשִׂיתִי כֵן הָיָה אוֹבֵד. וְאֵין סִבַּת הַצָּלָתוֹ אֶלָּא עַל-יָדִי וּבְחֶסֶד אֱלֹהִים עָלָיו. עַל יָדִי נִפְגַּע בְּרַגְלוֹ וְלֹא נִפְגַּע בְּנַפְשׁוֹ. וְאִלּוּ הָיִיתִי מַרְבֶּה-דְבָרִים לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ הַטּוֹבָה הַזֹּאת. וַהֲרֵינִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁאֵרַע לִי, כְּדֵי שֶׁתִּוָּכְחוּ שֶׁאֲנִי מְמַעֵט בְּדִבּוּר, וְשֶׁאֵינֵי טַרְדָּן וְטַרְחָן, שֶׁלֹּא כְּשֶׁשֶׁת אֶחָי”. וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה:


  1. קראן פרשה ג' פסוק קכ"ח.  ↩

  2. כרוז זה זמנו חצי שעה לפני תפלת הצהרים, ואות הוא למאמינים ללכת לתפלה.  ↩

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

מלים לקבלת פרס ביאליק לספרות

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

אלופי ומיודעי:

לשם קיצור, הנני מסדר דברי היום בצורת אילו מצוות לעושי-שיר, הן-הן ההוראות שאני משננן לעצמי ולצעירים ממני.

פקח חושיך לספוג את התפארת והפלא של ארץ ושמיים ואשר בם, שהם עד-מתחדשים, עד-רעננים, ואין קצֶה לתמורותיהם. ובכן, תהא שירתך מעולפת ברכת-נהנין על המציאות במטבעות-לשון בידיך יצוקות.

קרא דרור לדמיונך לצייר במלים רחשי אמיתות נאצלות שמעבר לקליטת החושים. בעבור זה ניתנה לאדם בינה ודעת, שיעמוד על קשרי-הוויה המאגדים תופעות שונות ונתוקות למו מערכה הרמונית, ויהא שואף לחדור אל צפונות וּמכוּסוֹת. מה שאינטואיציה פיוטית מגלמת ביום זה ביריעוֹת מיתוס ואגדה, מחר-מחרתיים ינסחהוּ המדע במַשׁוויות ותיאוריות המוּעמדוֹת להתבּחן במדידה וניסוי עדי הפעלה בחיי-המעשה. וחזון-דמיון לאחרית-הימים נעשה כוח יוצר-עתידוֹת בהיסטוריה; מי כעמנו יודע זאת.

ראשית כתיבת-שירה – באהבת-שירה, בהצטמדוּת מתוך חשק ליצירות פייטים קודמים. הווי מידבק בגדולי משוררי-הדורות, לרבות דורך אתה. שרֵה וחיה בהם, התרווה מהם, ואל תחשוש פן בשל-כך יבוּלע לעצמיותך. אדרבה, השרייה באלה תשים בידך כלים אשר יסייעוך בטיפוח וַלדוֹת-נשמתך בייחודם, במקוריותם.

זכור גם זאת: כל מלה שבלשון – גיווניה, פשטיה ורמזיה, דיני-סמיכוּיוֹתיה ואפשרויות שיבוציה בפסוקים, כל הללו הרי הם ינוּקים מכלל-שימושיה ביצירות דור ודור.

הדברים אמורים לגבי כל לשון שהיא – פשיטא ביחס לעברית שלנו, שכל רבדי-תקופותיה, מפרשיות בראשית ועד החיוניים שבכתבי-ימינו, פתוחים לפני כל יהודי יודע-ספר, ואפילו אינו למדן מופלג או חוקר-עמוקות. אין בלשוננו ניב או צליל שאבד עליו כלח. אמן-יוצר כי יצטרך לו יעלהו ממַטמוֹרוֹ ויזרח אור.

אין מלה שהיא יפה לעצמה או כעורה לעצמה. אימתי היא יפה באמת? כשהיא יפה – כלומר, כשרה ויאה – לתפקידה, למה שהיא מזומנת להגיד, לתאר, לבשר.

קמה בעולם אופנה הבוחשת במלים לשמן, מערבבת אותן, אחר נוטלת ומטפטפת מהן בשורות קצרות על נייר, בלא קשר סביר בין מלה למלה ובין שורה לשורה. והקורא התמים מִיתמֵהּ ואומר בלבו: “אכן, יש כאן דבר-סתר, עמוק-עמוק מבינתי”… זאת היא שירה טהורה מאוד – טהורה מהסתכלות, טהורה מרעיון, מרגש, מחזון, לקיים מה שנאמר: ואת עירום ועריה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.