רקע
אלמוני/ת
אלף לילה ולילה: סִפּוּר אָחִיו הַחֲמִישִׁי שֶׁל הַגַּלָּב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית ספר; 1969

אוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאָחִי הַחֲמִישִׁי הוּא קְטוּף הָאָזְנַיִם, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אָדָם עָנִי הָיָה, מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מִבְּנֵי-אָדָם בַּלַּיְלָה וּמוֹצִיא מַה שֶּׁהָיָה מַכְנִיס בְּקַבְּצָנוּת- בַּיּוֹם. וְהָיָה אָבִינוּ זָקֵן מְאֹד. בָּא בַּיָּמִים וְחָלָה וָמֵת, וְהוֹרִישׁ לָנוּ שְׁבַע מֵאוֹת אֲדַרְכְּמוֹן. וְאוּלָם אָחִי הַחֲמִישִׁי זֶה, כְּשֶׁקִּבֵּל חֶלְקוֹ, נָבוֹךְ וְלֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶׂה בוֹ. בְּעוֹד הוּא בְכָךְ עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּקְנֶה בָהֶם זְגוּגִיּוֹת מִכָּל הַמִּינִים לִסְחֹר בָּהֶן וּלְהַרְוִיחַ. קָנָה בְּמֵאָה הָאֲדַרְכְּמוֹן לוּחוֹת שֶׁל זְגוּגִית וְשָׂם אוֹתָהּ בְּקֻפָּה גְדוֹלָה וְיָשַׁב בְּמָקוֹם אֶחָד לְמָכְרָהּ. וְהָיָה לְצִדּוֹ כֹּתֶל שֶׁנִּשְׁעַן בּוֹ בְּגַבּוֹ, וְיָשַׁב מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: “הֲרֵי קֶרֶן הוֹנִי בִּזְגוּגִית זוֹ מֵאָה אֲדַרְכְּמוֹן, וַאֲנִי מוֹכְרָהּ בְּמָאתַיִם. אֶקְנֶה בְמָאתַיִם הָאֲדַרְכְּמוֹן זְגוּגִית וְאֶמְכְּרֶנָּה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת. וְאֵינִי פוֹסֵק מִמִּקָּח וּמִמְכָּר עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּיָדִי הוֹן רָב. אֶקְנֶה בּוֹ מִכָּל סְחוֹרָה וּמִינֵי בְּשָׂמִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֶוַח עָצוּם. אַחַר-כָּךְ אֲנִי קוֹנֶה חָצֵר נָאָה וְקוֹנֶה עֲבָדִים וְסוּסִים וְאֻכָּפִים עֲדוּיֵי זָהָב וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאֵין אֲנִי מַנִּיחַ מְזַמֶּרֶת בָּעִיר שֶׁאֵינִי מְבִיאָה לְבֵיתִי וְשׁוֹמֵעַ זִמְרָתָהּ”. הָיָה מְהַרְהֵר כָּל זֶה וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּלִבּוֹ, כְּשֶׁקֻּפַּת הַזְּגוּגִית לְפָנָיו. הִמְשִׁיךְ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “וְאֶשְׁלַח אֶת כָּל הַשַּׁדְכָנִיּוֹת לְשַׁדֵּךְ לִי אֶת בְּנוֹת הַמְּלָכִים וְהַמִּשְׁנִים, וַאֲבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּדֵּךְ בְּבַת-הַמִּשְׁנֶה, שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי שִׁמְעָהּ שֶׁהִיא כְלִילַת-הַיֹּפִי, תִּפְאֶרֶת הַחֵן, וְאֶמְהֲרֶנָּה לִי בְּאֶלֶף דִּינָר. וְהָיָה אִם יִתְרַצֶּה אָבִיהָ, הֲרֵי נִמְלָא הַחֵפֶץ, וְאִם לֹא יִתְרַצֶּה, אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָהּ בְּעַל-כָּרְחוֹ, עַל אַפּוֹ וְעַל חֲמָתוֹ. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצֵרִי, אֲנִי קוֹנֶה עֲשָׂרָה סָרִיסִים קְטַנִּים, וְרוֹקֵם לִי אֻכָּף מִזָּהָב מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים טוֹבוֹת. וַהֲרֵי אֲנִי רוֹכֵב עַל סוּסִי וְעִמִּי הָעֲבָדִים רָצִים לִצְדָדַי וּמִלְּפָנַי וּמֵאַחֲרָי. אֶרְכַּב לִי דֶָּרֶךְ הָעִיר וְהַכֹּל שׁוֹאֵל לִי בִּשְׁלוֹמִי וּמְבָרְכֵנִי. אֶכָּנֵס אֶל הַמִּשְׁנֶה שֶׁהוּא אֲבִי הַנַּעֲרָה וּמִלְּפָנַי וּמֵאַחֲרַי וְלִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי עֲבָדִים לְבָנִים מְסוֹבְבִים אוֹתִי. וּכְשֶׁיִּרְאֵנִי יָקוּם מִפָּנַי לְכַבְּדֵנִי וְיוֹשִׁיבֵנִי בִּמְקוֹמוֹ, וְיֵשֵׁב הוּא עַצְמוֹ לְמַטָּה מִמֶּנִּי, שֶׁכֵּן עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת חֲתָנוֹ. וְיִהְיוּ עִמִּי שְׁנֵי סָרִיסִים וְאִתָּם שְׁנֵי כִּיסִים, בְּכָל כִּיס אֶלֶף דִּינָרִים, וַאֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶלֶף דִּינָר מֹהַר בִּתּוֹ, וְאֶת הָאֶלֶף הַנִּשְׁאָר בְּמַתָּנָה מִנִּדְבַת-רוּחִי כְּדֵי לְהַרְאוֹתוֹ אֶת נִימוּסִי הַיָּפֶה וְנִדְבַת-רוּחִי, וְשֶׁטּוּב הָעוֹלָם נָקֵל בְּעֵינַי. אַחַר-כָּךְ אֲנִי נִפְטָר מִמֶּנּוּ וְחוֹזֵר לַחֲצֵרִי, וּכְשֶׁאָדָם בָּא אֵלַי בִּשְׁלִיחוּת מֵאִשְׁתִּי, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מַתַּת כֶּסֶף וְעוֹטֶה בֶּגֶד-פְּאֵר עַל כְּתֵפָיו. וְאִם הַמִּשְׁנֶה שׁוֹלֵחַ לִי דוֹרוֹן, אֲנִי מַחֲזִירוֹ לוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם יְהֵא יְקַר הָעֶרֶךְ, וְאֵינִי מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁגְּדָל-נֶפֶשׁ אֲנִי וְאֵינִי מוֹצֵא סִפּוּקִי אֶלָּא בַּמַּעֲלָה שֶׁאֲנִי רָאוּי לָהּ. אַחַר-כָּךְ אֲנִי פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם לְקַשְּׁטֵנִי וּלְפָאֲרֵנִי, וְאַחֲרֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵן, אֲצַוֶּה לְהוֹבִיל אֶת הַכַּלָּה לָאַפִּרְיוֹן. וַאֲנִי מְצַוֶּה לְפָאֵר אֶת בֵּיתִי בְּכָל הָדָר. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הַכְּלוּלוֹת לְקַשֵּׁט אֶת הַכַּלָּה אֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת הַמְפֹאָרִים בִּבְגָדַי וְיוֹשֵׁב עַל מוֹשָׁב שֶׁל קְטִיפָה רָם וְנִשָּׂא, וְאֵינִי שׁוֹעֶה לֹא לְיָמִין וְלֹא לִשְׂמֹאל לְגֹדֶל שִׂכְלִי וַהֲדַר בִּינָתִי. אָז תָּבוֹא אֵלַי אִשְׁתִּי וְהִיא כַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ, בַּעֲדִי עֲדָיֶיהָ וְתִפְאֶרֶת בְּגָדֶיהָ, וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּהּ תָּמֵהַּ וְתוֹהֶה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ כָּל הַנִּמְצָאִים: אֲדוֹנִי, אִשְׁתְּךָ וְשִׁפְחָתְךָ עוֹמֶדֶת לְפָנֶיךָ, אָנָּא חוֹנֵן אוֹתָהּ בְּמֶבָּט אֶחָד, שֶׁכְּבָר הֶלְאֲתָה אוֹתָהּ הָעֲמִידָה עַל רַגְלֶיהָ, וְהֵם נוֹשְׁקִים אֶת הָאָרֶץ לְפָנַי פְּעָמִים רַבּוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶשָּׂא אֶת רֹאשִׁי, מַבִּיט בָּהּ מֶבָּט אֶחָד וְחוֹזֵר וּמַרְכִּין רֹאשִׁי לָאָרֶץ, וְהֵם מַעֲבִירִים אוֹתָהּ מֵעַל פָּנַי, וַאֲנִי קָם וּמַחֲלִיף אֶת בְּגָדַי וְלוֹבֵשׁ מְפֹאָרִים יוֹתֵר מֵאֵלּוּ שֶׁהָיוּ עָלַי. וּכְשֶׁהֵם מְבִיאִים אֶת הַכַּלָּה בפַּעַּםַ הַשְּׁנִיָּה אֵינִי מִסְתַּכֵּל בָּהּ עַד שֶׁיְבַקְּשׁוּנִי פְּעָמִים רַבּוֹת. אֶסְתַּכֵּל בָּהּ וְאַרְכִּין אֶת רֹאשִׁי, וְאֵינִי חָדֵל מִכְָּך עַד שֶׁיִּשְׁלַם קִשּׁוּטָהּ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָשְּׁלשִׁים ושלשה אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאָחִיו הַחֲמִישִׁי שֶׁל הַגַּלָּב אָמַר: “וַאֲנִי מַרְכִּין אֶת רֹאשִׁי וְאֵינִי חָדֵל מִכָּךְ עַד שֶׁיִּשְׁלַם קִשּׁוּטָהּ. אַחַר-כָּךְ אֲצַוֶּה עַל אַחַד הַסָּרִיסִים שֶׁיָּבִיא לִי כִּיס וּבוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וּכְשֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ אֲנִי נוֹתְנוֹ לַנְּעָרוֹת הַמְשָׁרְתוֹת אוֹתָהּ, וּכְשֶׁתִּקַּחְנָה אוֹתוֹ הֲרֵינִי מְצַוֶּה עֲלֵיהֶן שֶׁתַּכְנֵסְנָה אוֹתִי אֵלֶיהָ אֶל חַדְרָהּ. וּכְשֶׁיַּכְנִיסוּנִי אֵלֶיהָ לֹא אֶסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא אֲדַבֵּר אֵלֶיהָ, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי מְזַלְזֵל בָּהּ, לְמַעַן יֵאָמֵר שֶׁבַּעַל-נֶפֶשׁ מְלֵאָה גָאוֹן אָנִי, עַד שֶׁתָּבוֹא אִמָּהּ וּתְנַשֵּׁק רֹאשִׁי וְיָדַי וְאוֹמֶרֶת לִי: “אֲדוֹנִי, הַבִּיטָה נָא אֶל שִׁפְחָתֶךָ, שֶׁהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְקִרְבָתֶךָ. הַנַּח-נָא אֶת דַּעְתָּהּ וְלוּ בְמִלָּה אֶחָת”. אַךְ אֲנִי אֵינִי מֵשִׁיב לָהּ תְּשׁוּבָה. וְלֹא תֶחְדַּל מִכָּךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמֶּנִּי עַד שֶׁהִיא קָמָה וּמְנַשֶּׁקֶת יָדַי וְרַגְלַי הַרְבֵּה פְעָמִים וְאוֹמֶרֶת: “אֲדוֹנִי, הֲרֵי בִּתִּי נַעֲרָה יָפָה הִיא וְלֹא יָדְעָה אִישׁ עֲדַיִן. וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה מִצִּדְךָ דְּחִיָּה זוֹ שֶׁאַתָּה דוֹחֶה אוֹתָהּ, יִשָּׁבֵר לִבָּהּ. נְטֵה אֵלֶיהָ וְשׂוֹחֵחַ אוֹתָהּ”. אַחַר-כָּךְ תָּקוּם וְתָבִיא לִי כוֹס וּמַשְׁקֶה בְתוֹכוֹ, וּבִתָּהּ נוֹטֶלֶת אֶת הַכּוֹס לְהוֹשִׁיטָהּ לִי. אַךְ כְּשֶׁתִּגַּשׁ אֵלַי, אֲנִי עוֹזְבָהּ עוֹמֶדֶת לְפָנַי עַל רַגְלֶיהָ, כְּשֶׁאֲנִי מֵסֵב עַל כַּר רָקוּם זָהָב, וְאֵינִי שׁוֹעֶה אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ גְּאוֹנִי וְרוּם עֵינַי, עַד שֶׁהִיא מְדַמָּה בְנַפְשָׁהּ שֶׁאֲנִי שֻׂלְטָאן עָצוּם וְאוֹמֶרֶת: “אֲדוֹנִי, בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אוֹתְךָ, אַל נָא תְסָרֵב מִקַּחַת אֶת הַגָּבִיעַ מִיַּד אֲמָתֶךָ שֶׁהֲרֵי אֲמָתְךָ אָנִי”. אַךְ אֲנִי לֹא אֲדַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהִיא מַפְצִירָה בִי וְאוֹמֶרֶת: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאַתָּה שׁוֹתֶה אוֹתָהּ”. אָז אֲנַעֵר יָדִי בְּפָנֶיהָ וְאֶבְעַט בָּהּ בְּרַגְלִי, וְכָך אֲנִי עוֹשֶׂה… בָּעַט אָחִי בְרַגְלוֹ, וּבָאָה לְתוֹךְ קֻפַּת הַזְּגוּגִית, וְהָיְתָה הַקֻּפָּה בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. נָפְלָה לָאָרֶץ וְנִשְׁבַּר כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. אָמַר אָחִי: “כָּל זֶה הוּא בִּגְלַל גְּאוֹנִי”. וְאִלּוּ נִתַּן אָחִי בְּיָדִי, נְשִׂיא-הַמַּאֲמִינִים, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתוֹ אֶלֶף שְׁבָטִים וְהָיִיתִי מְפַרְסֵם אֶת הַדָּבָר בָּעִיר. הָיָה אָחִי סוֹפֵק עַל פָּנָיו קוֹרֵעַ בְּגָדָיו וּבוֹכֶה וּמַכֶּה אֶת עַצְמוֹ, וּבְנֵי-אָדָם שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִתְפִלַּת יוֹם-הַשִּׁשִּׁי מִסְתַּכְּלִים בּוֹ. מֵהֶם מִי שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ, וּמֵהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ אֵלָיו. נִמְצָא אָחִי בְמַצָּב שֶׁהָלַךְ גַּם קֶרֶן הוֹנוֹ גַם הָרֶוַח יָחַד, וְלֹא פָּסַק מִבֶּכִי. וְהִנֵּה אִשָּׁה בָאָה בְּדַרְכָּהּ לִתְפִלַּת יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהִיא מַזְהִירָה בְחִנָּהּ רֵיחַ הַמֹּר יָפוּחַ הֵימֶנָּה וְהִיא רְכוּבָה עַל פִּרְדָּה שֶׁאֻכָּפָהּ קְטִיפָה רְקוּמָה בְּזָהָב וַעֲבָדִים רַבִּים מִסָּבִיב לָהּ. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַזְּגוּגִית וְאֶת מַצַּב אָחִי וּבְכִיָּתוֹ, נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עָלָיו וְנִתְרַכֵּךְ לִבָּהּ עָלָיו וְשָׁאֲלָה לְמַצָּבוֹ. אָמְרוּ לָהּ “הָיְתָה לוֹ טַבְלָה מְלֵאָה זְגוּגִית, שֶׁהָיָה מְצַפֶּה לְהִתְפַּרְנֵס מִמְּכִירָתָהּ וְנִשְׁבְּרָה, וְעַכְשָׁו הֲרֵי הוּא בַּמַּצָּב שֶׁאַתְּ רוֹאָה אוֹתוֹ”, קָרְאָה לְאַחַד הָעֲבָדִים וְאָמְרָה לוֹ: “מְסֹר מַה שֶׁבְּיָדְךָ לְמִסְכֵּן זֶה”. מָסַר לוֹ צְרוֹרוֹ וּנְטָלוֹ אָחִי. וּכְשֶׁפָּתַח אוֹתוֹ מָצָא בוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְכִמְעַט מֵת לִבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה, וְהִתְחִיל מְבָרְכָהּ בְּכָל הַבְּרָכוֹת. אַחַר-כָּךְ חָזַר לְבֵיתוֹ עָשִׁיר וְיָשַׁב שָׁקוּעַ בְּהַרְהוּרִים. דָּפַק דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת, קָם וּפְתָחָהּ וּמָצָא זְקֵנָה אַחַת שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָהּ, אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי,דַּע שֶׁזְּמַן הַתְּפִלָּה כְּבָר קָרַב לַעֲבֹר, וַאֲנִי בְּלִי רְחִיצָה כַדָּת לִתְפִלָּה. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַכְנִיסֵנִי לְבֵיתְךָ שֶׁאֶרְחַץ כַּדָּת לִתְפִלָּה”. אָמַר לָהּ: “כְּמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה”. נִכְנַס אָחִי וְנָתַן לָהּ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס וְהֵבִיא לָהּ קַנְקַן מַיִם שֶׁתִּרְחַץ. וְהוּא עַצְמוֹ יָשַׁב טָס בַּמְּרוֹמִים מִשִּׂמְחָה בַּדִּינָרִים. אַחַר-כָּךְ צָרַר אוֹתָם בַּאֲפֻנְדָּתוֹ. כְּשֶׁגָּמְרָה לִרְחֹץ קָרְבָה וּבָאָה לַמָּקוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ, וְהִתְפַּלְּלָה וְהִשְׁתַּחַוְתָה פַּעֲמַיִם כַּדָּת, וּבֵרְכָה אֶת אָחִי בִּרְכַת-טוֹב. הוֹדָה לָהּ עַל-כָּךְ וְנָתַן לָהּ שְׁנֵי דִינרִים וְאָמַר בְּלִבּוֹ:” צְדָקָה הִיא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה”. כְּשֶׁרָאֲתָה זֹאת אָמְרָה: “יִשְׁתַּבַּח הָאֵל. תְּמֵהָה אֲנִי שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב אֶת אוֹהֲבֶיךָ לְקַבְּצָנִים. טוּל מָמוֹנְךָ וּצְרֹרוֹתוֹ בַּאֲפֻנְדָּתְךָ. אֲנִי אֵינִי זְקוּקָה לוֹ. וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְאַחֵד עִם זוֹ שֶׁנָּתְנָה אוֹתוֹ לְךָ, יְכוֹלָה אֲנִי לְאַחֵד אוֹתְךָ, שֶׁגְּבִרְתִּי הִיא”. אָמַר לָהּ אָחִי: “אִמָּא רְחִימָאָה, וְכֵיצַד הַתַּחְבּוּלָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ?” אָמְרָה: “בְּנִי, לִבָּהּ נוֹטֶה אֵלֶיךָ, וְאוּלָם הִיא אֵשֶׁת אִישׁ עָשִׁיר. קַח אֵפוֹא מָמוֹנְךָ אִתְּךָ וְלֵך אַחֲרַי, שֶׁאוֹבִילְךָ לִמְחוֹז חֶפְצֶךָ. וּכְשֶׁתִּפָּגֵשׁ עִמָּהּ אַל תַּנִּיחַ אוֹת מֵאוֹתוֹת הַחִבָּה וְדִבּוּר מִדַּבּוּרֵי אֲהָבִים שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּלַפֶּיהָ. וְכָךְ תַּשִּׂיג מֵהוֹנָהּ וּמִחִנָּהּ כָּל מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ”. נָטַל אָחִי אֶת כָּל הַזָּהָב וְקָם וְהָלַךְ עִם הַזְּקֵנָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּזֶה. לֹא פָסְקָה מִלֶּכֶת וְאָחִי הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעַר גָּדוֹל. דָּפְקָה עָלָיו, יָצְאָה שִׁפְחָה יְוָנִית וּפָתְחָה אֶת הַשַּׁעַר. נִכְנְסָה הַזְּקֵנָה וְצִוְּתָה עַל אָחִי לְהִכָּנֵס וְנִכְנַס לְבַיִת גָּדוֹל. כְּשֶׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ מָצָא מָדוֹר גָּדוֹל מֻצָּע שְׁטִיחִים וּוִילוֹנוֹת מְשֻׁלְשָׁלִים. יָשַׁב אָחִי וְשָׂם אֶת הַמָּמוֹן לְפָנָיו, וְהִנִּיחַ מִצְנַפְתּוֹ עַל בִּרְכָּיו. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, עַד שֶׁקָּרְבָה וּבָאָה עַלְמָה צְעִירָה שֶׁלֹּא רָאוּ הָרוֹאִים כְּמוֹתָהּ, וְהִיא לְבוּשָׁה בַּמִּבְחָר שֶׁבָּאֲרִיגִים. קָם אָחִי וְעָמַד עַל רַגְלָיו, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ חִיְּכָה לְעֻמָּתוֹ וְשָׂמְחָה בוֹ וְרָמְזָה לוֹ לָשֶׁבֶת. אַחַר כָּךְ צִוְּתָה לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת, וְאַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשָׂה כֵן, נִגְשָׁה אֶל אָחִי וְהֶחֱזִיקָה בְיָדוֹ וְהָלְכוּ יַחְדָּו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחֶדֶר בָּדָד. נִכְנַס לְתוֹכוֹ וּמְצָאוֹ מֻצָּע בְּכָל מִינֵי שְׁטִיחֵי קְטִיפָה רְקוּמִים בְּזָהָב, יָשַׁב אָחִי וְיָשְׁבָה לְצִדּוֹ וְשִׂחֲקָה אִתּוֹ שָׁעָה קַלָּה. אַחַר-כָּךְ קָמָה וְאָמְרָה לוֹ: “אַל תַּעֲבֹר מִכָּאן עַד שֶׁאֶחֱזֹר”. נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי אָחִי שָׁעָה. וּבְעוֹד הוּא בְכָךְ, נִכְנַס אֵלָיו עֶבֶד כּוּשִׁי, עֲנָק עָצוּם וְעִמּוֹ חֶרֶב שְׁלוּפָה, שֶׁבְּרָקָהּ מַכֶּה בְסַנְוֵרִים, וְאָמַר לְאָחִי: “אוֹי לְךָ, מֵי הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ לְמָקוֹם זֶה, אַתָּה הַבָּזוּי בָּאָדָם, בֶּן הַזּוֹנָה וּפְרִי הַפְּרִיצוּת?” לֹא יָכֹל אָחִי לְהָשִׁיב לוֹ, שֶׁלְּשׁוֹנוֹ דָבְקָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לְקָחוֹ הָעֶבֶד וּפְשָׁטוֹ עָרֹם, וְלֹא פָסַק מֵהַכּוֹתוֹ בַּחֶרֶב, בְּשִׁטְחָהּ, הַכּוֹת וְהוֹסֵף יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנִים מַכּוֹת, עַד שֶׁנָּפַל לְכָל אָרְכּוֹ לָאָרֶץ. סָר הָעֶבֶד מֵעָלָיו, שֶׁמַּאֲמִין הָיָה שֶׁמֵּת. שְׁמָעוֹ אָחִי צוֹעֵק צְעָקָה גְדוֹלָה וְקוֹרֵא: “הֵיכָן הָאִשָּׁה הַמַּמְלִיחָה בְּמֶלַח?” נִכְנְסָה שִׁפְחָה וּבְיָדָהּ טַס נָאֶה וּבְתוֹכוֹ מֶלַח לָבָן. הָיְתָה הַשִּׁפְחָה נוֹטֶלֶת מֵאוֹתוֹ מֶלַח, וּמְשַׁפְשֶׁפֶת הַפְּצָעִים שֶׁבְּגוּף אָחִי עַד שֶׁנִּתְמַסְמְסוּ, וְאָחִי אֵינוֹ נָע וְאֵינוֹ זָע מִפַּחַד שֶׁלֹּא יֵדְעוּ שֶׁהוּא חַי וְיַהַרְגוּהוּ. הָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְצָעַק הָעֶבֶד צְעָקָה כְּבָרִאשׁוֹנָה. בָּאָה הַזְּקֵנָה וְסָחֲבָה אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ לְמַרְתֵּף אָרֹךְ וְחָשׁוּךְ וְהִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ עַל אֹסֶף הֲרוּגִים. שָׁכַב עַל מְקוֹמוֹ שְׁנֵי יָמִים תְמִימִים. וְעָשָׂה אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח אֶת הַמֶּלַח סִבָּה לְהִשָּׁאֲרוֹ בַחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁהִפְסִיק אֶת שֶׁטֶף הַדָּם מִן הָעוֹרְקִים. כְּשֶׁמָּצָא אָחִי בְעַצְמוֹ כֹּחַ לְהִתְנוֹעֵעַ, קָם מִן הַמַּרְתֵּף וּפָתַח אֶת הָאֲרֻבָּה כְּשֶׁהוּא מְפַחֵד וְזָחַל מִמְּקוֹם הַהֲרוּגִים וְיָצָא, וְנָתַן לוֹ אֱלֹהִים יִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה מִסְתּוֹר, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה וְהִתְחַבֵּא בְּאוֹתוֹ מִסְדְּרוֹן עַד לַבֹּקֶר. וּכְשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַבֹּקֶר יָצְאָה הַזְּקֵנָה לְבַקֵּשׁ צַיִד אַחֵר. יָצָא אָחִי בְּעִקְּבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֵינָה מַרְגִּישָׁה בּוֹ, עַד שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ. וְלֹא פָסַק מִטַּפֵּל בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁהִבְרִיא. וְלֹא פָסַק מִלַעֲקֹב אַחֲרֵי הַזְּקֵנָה וּמֵהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בְּכָל עֵת כְּשֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת אַחֲרֶיהָ בְּנֵי-אָדָם אִישׁ אַחֲרֵי אִישׁ וּמוֹבִילָה אוֹתָם לְאוֹתָה חָצֵר, וְאֵינוֹ דוֹבֵר דָּבָר, וְאֵינוֹ פּוֹצֶה פֶּה. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁחָזְרָה אֵלָיו בְּרִיאוּתוֹ וְהָיָה שָׁלֵם בְּכֹחוֹתָיו, לָקַח מַטְלִית וְעָשָׂה מִמֶּנָּה שַׂק וּמִלֵּא אוֹתוֹ זְכוּכִית וּקְשָׁרוֹ בַּחֲלָצָיו, וְהִתְנַכֵּר עַד שֶׁלֹּא יַכִּיר אוֹתוֹ אָדָם, וְלָבַש בִּגְדֵי פַּרְסִים, וְנָטַל חֶרֶב וְשָׂם אוֹתוֹ מִתַּחַת לְמַדָּיו. וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַזְּקֵנָה אָמַר אֵלֶיהָ בִּלְשׁוֹן פַּרְסִים: “זְקֵנָה, נָכְרִי אָנִי, וְלֹא הִגַּעְתִּי אֶלָּא הַיּוֹם לִמְדִינָה זוֹ, וְאֵינִי מַכִּיר אָדָם. יֵשׁ לָךְ מִשְׁקָל מֵכִיל תְּשַׁע מֵאוֹת דִּינָר?” אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “בֵּן צָעִיר חַלְפָן יֵשׁ לִי שֶׁאֶצְּלוֹ כָל מִינֵי מֹאזְנַיִם. בֹּא אִתִּי אֵלָיו לִפְנֵי שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית מִסְחָרוֹ, שֶׁיִּשְׁקֹל לְךָ זְהָבְךָ”. אָמַר לָהּ אָחִי: “עִבְרִי לְפָנַי”. הָלְכָה וְאָחִי מְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִגִּיעָה לַשַּׁעַר. דָּפְקָה עָלָיו וְיָצְאָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה וְחִיְּכָה לִקְרָאתוֹ. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “הֵבֵאנוּ לָכֶם בָּשָׂר שָׁמֵן”. הֶחֱזִיקָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה בְּיַד אָחִי,וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ לַבַּיִת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ לִפְנֵי כֵן, וְיָשְׁבָה אֶצְלוֹ שָׁעָה, וְאָמְרָה לְאָחִי: “אַל תַּעֲבֹר מִזֶּה עַד שֶׁאֶחֱזֹר אֵלֶיךָ”. וְהָלְכָה. יָשַׁב אָחִי עַל מְקוֹמוֹ. קָרַב וּבָא הָעֶבֶד וְאִתּוֹ הַחֶרֶב הַשְּׁלוּפָה וְאָמַר לְאָחִי: “קוּם בֶּן-בְּלִיַּעַל”. קָם אָחִי. הָלַךְ הָעֶבֶד לְפָנָיו וְהוּא אַחֲרָיו. שָׁלַח יָדוֹ אֶל חַרְבּוֹ שֶׁמִּתַּחַת לְמַדָּיו וְהִכָּה בָהּ אֶת הָעֶבֶד וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, וּסְחָבוֹ בְּרַגְלוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף, וְקָרָא: “הֵיכָן הַמַּמְלִיחָה?” בָּאָה הַשִּׁפְחָה וּבְיָדָהּ הַטַּס שֶׁבּוֹ הַמֶּלַח. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת אָחִי וְהַחֶרֶב בְּיָדוֹ, הָפְכָה פָּנֶיהָ לִבְרֹחַ, רָדַף אַחֲרֶיהָ וְהִכָּה אוֹתָהּ וְהִתִּיז רֹאשָׁהּ. אַחַר-כָּךְ קָרָא: “הֵיכָן הַזְּקֵנָה?” בָּאָה. אָמַר לָהּ: “מַכִּירָה אַתְּ אוֹתִי זְקֵנָה נִתְעָבָה?” אָמְרָה: “לֹא אֲדוֹנִי”. אָמַר לָהּ:" אָנִי בַּעַל הַדִּינָרִים שֶׁבָּאת לְבֵיתִי וְרָחַצְתְּ רְחִיצָה לִתְפִלָּה וְהִתְפַּלַּלְתְּ, וְאַחַר-כָּךְ הֶעֱרַמְתְּ עָלַי עַד שֶׁהִפַּלְתְּ אוֹתִי כָאן". אָמְרָה: “יְרָא אֶת אֱלֹהִים בְּעִנְיָנִי”. לֹא שָׁת לִבּוֹ אֵלֶיהָ וְהִכָּה אוֹתָהּ בַּחֶרֶב וְשִׁסַּע אוֹתָהּ לִשְׁתַּיִם. אַחֲרֵי כֵן יָצָא לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה. כְּשֶׁרָאַתְהוּ נִטְרְפָה דַעְתָּהּ עָלֶיהָ וּבִקְּשָׁה מֵאִתּוֹ לְהַבְטִיחָהּ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לָהּ רָעָה. הִבְטִיחַ אוֹתָהּ. אָמַר לָהּ: “מַה הוּא שֶׁהֵבִיא אוֹתָךְ לְחֶבְרָה לְכוּשִׁי זֶה?” אָמְרָה: “שִׁפְחָה הָיִיתִי לְאַחַד הַסּוֹחֲרִים, וְהָיְתָה זְקֵנָה זוֹ נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת אֶצְלוֹ. אָמְרָה לִי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים: “הֲרֵי אֶצְלֵנוּ שִׂמְחָה שֶׁלֹּא רָאָה אָדָם כְּמוֹתָהּ, וְהָיִיתִי חֲפֵצָה שֶׁתִּרְאִי אוֹתָהּ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצָוֵתְך אֶעֱשֶׂה”. קַמְתִּי וְלָבַשְׁתִּי אֶת הַמְפֹאָרִים בְּשִׂמְלוֹתַי וְלָקַחְתִּי עִמִּי צְרוֹר וּבוֹ מֵאָה דִינָר. הָלַכְתִּי עִמָּהּ עַד שֶׁהִכְנִיסָה אוֹתִי לְבַיִת זֶה. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בַּדָּבָר, הֶחֱזִיק בִּי אוֹתוֹ כּוּשִׁי, וְלֹא פָסַקְתִּי מִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוֹתוֹ מַצָּב שָׁלשׁ שָׁנִים בְּעָרְמַת הַזְּקֵנָה הַמְכַשֵּׁפָה”. אָמַר לָהּ אָחִי: “יֵשׁ לוֹ בַּבַּיִת מַשֶּׁהוּ?” אָמְרָה: “יֵשׁ לוֹ רָב, וְאִם תּוּכַל לְהַעֲבִירוֹ מִכָּאן, הַעֲבֵר אוֹתוֹ אֵלֶיךָ וּבַקֵּשׁ בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים”. קָם אָחִי וְהָלַךְ עִמָּהּ. פָּתְחָה לְפָנָיו תֵּבוֹת וּבְתוֹכָן כִּיסִים מְלֵאִים מָמוֹן. וְהִתְפַּלֵּא עַד שֶׁנִּטְּלָה לְשׁוֹנוֹ. אָמְרָה לוֹ: “לֵךְ אֵפוֹא וַעֲזֹב אוֹתִי כָאן, וְהָבֵא בְּנֵי-אָדָם שֶׁיַּעֲבִירוּ אֵלֶיךָ אֶת הַמָּמוֹן”. הָלַךְ וְשָׂכַר לוֹ עֲשָׂרָה סַבָּלִים. וְאוּלָם כְּשֶׁחָזַר לַדֶּלֶת מְצָאָהּ פְּתוּחָה לָרְוָחָה. וְלֹא רָאָה לֹא אֶת הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה וְלֹא אֶת כִּיסֵי הַמָּמוֹן, אֶלָּא פְּרוּטוֹת בִּלְבָד וַאֲרִיגִים הֵבִין שֶׁהַנַּעֲרָה עָקְבָה אוֹתוֹ, נָטַל מַה שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַמָּמוֹן וּפָתַח אֶת הַמְּזָווֹת וְתָפַס מַה שֶּׁהָיָה בְּתוֹכָן מִן הָאֲרִיגִים, וְלֹא עָזַב כְּלוּם בַּבַּיִת, וְלָן אוֹתוֹ לַיְלָה שָׂמֵחַ. בַּשַּׁחַר מָצָא עַל הַדֶּלֶת עֶשְׂרִים אַנְשֵׁי-צָבָא. כְּשֶׁיָּצָא אֲלֵיהֶם תְּפָסוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: “הַמּוֹשֵׁל מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ”. תְּפָסוּהוּ וְהָלְכוּ אֶל הַמּוֹשֵׁל. הִתְחַנֵּן אָחִי לִפְנֵיהֶם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, וְלֹא נָתְּנוּ לוֹ. הִבְטִיחַ לָתֵת לָהֶם סְכוּם שֶׁל מָמוֹן, סֵרְבוּ לוֹ וּכְבָלוּהוּ וְסָחֲבוּ אוֹתוֹ. בַּדֶּרֶךְ פָּגְשׁוּ בְּיָדִיד אֶחָד שֶׁל אָחִי, וְהֶחֱזִיק אָחִי בְּשׁוּלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו לַעֲמֹד לוֹ בִּשְׁעַת צָרָתוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ לְהִפָּטֵר מֵהֶם. עָמַד יְדִידוֹ וְשָׁאַל אוֹתָם, מַה כָּאן, וְאָמְרוּ לוֹ: “הַמּוֹשֵׁל פָּקַד עָלֵינוּ לַהֲבִיאוֹ לְפָנָיו, וַהֲרֵי אָנוּ מְבִיאִים אוֹתוֹ”. בִּקֵּשׁ מֵהֶם יְדִיד אָחִי אַף הוּא, שֶיְשַׁחְרְרוּ אוֹתוֹ וְהִצִּיעַ לָהֶם סְכוּם שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְאָמַר: “הֲרֵי כְּשֶׁתָּבוֹאוּ אֶל הַמּוֹשֵׁל, אִמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא מְצָאתֶם אוֹתוֹ”. לֹא הִשְׁגִּיחוּ בוֹ וְנָטְלוּ אֶת אָחִי וּסְחָבוּהוּ כְּשֶׁהוּא מֻטָּל פָּנָיו, עַד שֶׁהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל. כְּשֶׁרָאָה אֶת אָחִי שְׁאָלוֹ: “מֵהֵיכָן אָרִיג זֶה וּמָמוֹן זֶה?” אָמַר אָחִי: “הַבְטַח אוֹתִי שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה לִי רָעָה”. הוֹשִׁיט לוֹ הַמּוֹשֵׁל סוּדָר1 וְקִבֵּל הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לוֹ רָעָה. סִפֵּר לוֹ כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם הַזְּקֵנָה מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, וְעַל דְּבַר הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה שֶׁבָּרְחָה, וְאָמַר לַמּוֹשֵׁל: “וְזֶה שֶׁלְּקַחְתִּיו, קַח מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ, וְהַנַּח לִי מַה שֶּׁאֶתְפַּרְנֵס בּוֹ”. דָּרַש הַמּוֹשֵׁל אֶת כָּל הַמָּמוֹן וְהָאֲרִיגִים, אַךְ מִיִּרְאָה שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יִוָּדַע הַדָּבָר לַשֻּׂלְטָאן, נָטַל קְצָת וְנָתַן לְאָחִי וְאָמַר לוֹ: “צֵא מִיָּד מִמְּדִינָה זוֹ שֶׁלֹּא אֶתְלֶה אוֹתְךָ”. אָמַר: “שָׁמַעְתִּי וּכִפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. יָצָא לִמְדִינָה אַחֶרֶת. נָפְלוּ עָלָיו לִסְטִים שֶׁבַּדְּרָכִים וּפְשָׁטוּהוּ עָרֹום וְהִכּוּהוּ וְקָטְפּו אֶת אָזְנָיו. שָׁמַעְתִּי מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בוֹ וְיָצָאתִי אֵלָיו וְלָקַחְתִּי עִמִּי בְּגָדִים לְכַסּוֹתוֹ וְהֵבֵאתִיו לָעִיר בַּסֵתֶר, וְקָצַבְתִּי לוֹ קִצְבָה שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה.


  1. תקיעת–כף וקבלת קנין על–ידי סודר כנהוג אצלנו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות