רקע
אלמוני/ת
אלקראן (הקוראן)
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

לזכר אשתי המנוחה

רחל ז"ל

בת רבי יצחק יחזקאל לבית יהודה

נולדה ר“ח כסלו תרנ”ו

נסתלקה י“ג שבט תרצ”ה.

המתרגם

 

הקדמה    🔗

אין להרבות דברים על חשיבותו של הקראן כספר הקדוש של החלק השביעי של האנושות כולה. הספר איחד בזמנו לכלל אומה אחת שבטים בודדים, מפוזרים ומופרדים מכל רחבי ארץ ערב והוא אשר נסך באומה זו רוח עוז ואיל לגבור חילים ולשפוך ממשלתה בחומר וברוח על האנושות במשך מאות שנים. ועדיין לא פג טעם הספר הזה, והשפעתו על עמי אסיה ואפריקה עודנה גדולה כיום, והוא מושך אחריו גם היום הזה שבטים שלמים. ערך מיוחד נמצא בו אנחנו היהודים, מתוך שהוא אחת מהיצירות היותר מפליאות של הרוח השמית. מלא הוא הפתוס הנבואי המיוחד לבני-שם והריתמוס של יצירותינו הקדומות ביותר, וכאלו ממקור אחד אתם יהלך מאהלי שם. הד הכמיהה אל האחד הנשגב והנעלה של מאמיני האחדות מאז ומעולם נשמע מתוכו. גם רוח החוק והצורה שבו נאמר, מזכירים לנו את רוח החוק השמי וצורתו, והוא מצא לו בטוי בקראן באותו הסגנון השמי. כדבר בעתו הוא תרגום הספר הזה לעברית, עתה בהתעורר העם היהודי לשוב אל המזרח אל רוחו ואל חייו.

הקראן תורגם כבר פעם לעברית במאות השנים הקודמות מלטינית בידי הרב הגאון ר' יעקב ברבי ישראל לבית הלוי מויניציאה. כתב-היד נמצא בכתבי-יד מיכל. תרגום שני תרגמו החכם המפואר צבי חיים הרמן רֶקנדורף מלייפציג בן ר' שלמה מטרביץ במדינת מורוויה. תרגומו של רֶקנדורף נסתיים בשנת תרי“ז בהיותו בן ל”ב שנה וארבעה חדשים, ונדפס באותה שנה בלייפציג. סגנון תרגומו של רקנדורף הוא סגנון תנ"כי טהור ולפי זמנו היה מעשה אמן, אם כי לא תמיד תרגום מדויק, ביחוד אם נשים אל לב שתרגום זה נעשה לפי חקירותיהם של גדולי חוקרי הקראן והמזרחנים המערביים. תרגום זה הוא גם יקר המציאות.

בגשתי, לפני עשרים שנה, לעבודה זו ידעתי את כובד האחריות שאני נוטל על עצמי, ואולם עשיתי זאת מתוך דחיפה פנימית. לשם זה הלכתי, בעצת חותני מורי ורבי החכם רבי יצחק יחזקאל יהודה הי“ו, הבקי עד להפליא בכל ספרות ערב ואחד מחוקריה היותר גדולים מבין היהודים, גם לאירופה לשמוע לקח בתורה זו מפי מורי הפרופ' יוסף הורוביץ ז”ל מפרנקפורט ע“נ מיין, אחרי שמעי בלמודים הקראן מפי חכמים ערבים על-פי רוחם הם. בהומבורג על יד פרנקפורט ע”נ מיין נפגשתי בשנת תרפ“ב עם אביר המשוררים ואנשי הרוח של הדורות האחרונים, מופת הדור מורו ומאורו רבי חיים נחמן ביאליק ז”ל. הוא התעניין מאד בתרגום זה, וגם קבל את הספר בהצעת הסופר החשוב ר' אלתר דרויאנוב הי“ו, להוציאו בהוצאת “דביר”. רח”נ ביאליק קבל עליו בזמנו גם את העול לערוך בהשתתפותי את תרגום הקראן. רבות נתלבטנו בשאלה זו. גם נסינו לערוך את “פרשת הפרה”, ואולם תמיד הייתי מלא חרדה לבל יבלע המשורר את הקראן ברוחו העז, וחששתי שמא ישנה את מטבעתו ויכף עליו את עצמיותו העצומה הוא, כמו שכפאה על כמה תרגומים הן שתרגם והן שערך. ואם גם הניח לי להיות תמיד הפוסק האחרון על פי המקור, בכל זאת היתה השפעתו עלי ממש הפנוטית, עד שבהיותי במחיצתו נטשטשה עצמיותי במדה כזו, שלא יכלתי לראות הדברים כמו שהם, ונדמה לי תמיד שהדין והצדק עמו. ואולם אחרי עיון בפני עצמי שבו הפקפוקים לענות את נפשי, וביחוד אחרי אשר נסע המשורר לארצנו, ונשארתי מספר שנים לבדי עם תרגומי. סוף סוף הוחלט לעזוב את דבר התרגום לי לבדי. ואולם עלי להודיע שחצי השנה שעסקתו אתו – אחד הזמנים היותר מאושרים בחיי – במשך כל שבוע חצי יום, האציל מרוחו על התרגום, לא רק על “פרשת-הפרה”, והרבה הרבה יוכרו אותותיו בכל התרגום. יקצר כאן המקום לברר בעובדות את הרגשתו העמוקה בדברי-שירה ורוח ואפילו בשפה שלא ידע. מפליא ומשתומם עמדתי לפני רוח ההשראה שבו חונן הענק הזה, בבארו לי לעתים פירש מלים ערביות אשר לא ידען, כי רק על פי שמושי בהן בתרגומי, ובנחשו בברכת אלהים עליו, כמה פעמים את המקור מתוך המשך הדברים, במידה שכל חוקר וחכם לא היה יכול להגיע אליה כי-אם אחרי חקירות ודקדוקים. אולי יזדמן לי עוד להרחיב הדיבור בענין זה במקום אחר. ומה רב ועצום צערי על זה שאינני יכול לשים לפניו את הדפים עתה בעת צאת תרגום הספר הזה לאור. התעניינותו בתרגום הקראן היתה כה גדולה, עד שקבע, עוד בימיו האחרונים, את צורתו החיצונית והפנימית של הספר עד לפרטים קטנים.

לפי התוכן והצורה ישנם בקראן פרקים שהסגנון התנ“כי הולם אותם, ויש פרקים שאולי היה סגנון האגדה וימי-הביניים המוקדמים מתאים להם יותר. ואולם אחרי נסיונות שונים – אחרי אשר תרגמתי הרבה פרקים במרוצת הימים כמה וכמה פעמים מחדש, מבלי שים לב לתרגומי הראשונים, למען הוָכח אם לא השפעת השעה ומצב רוח גרידא היו בתרגום – החלטתי לתרגם את כולו בסגנון התנ”ך, בשוותי עליו את סגנוני ספרותנו הקלסית של ימי-הביניים. השתדלתי גם להשתמש באוצר המלים העברי הקדום עד לחתימת המשנה. מקום שיש לפרשו כמה פרושים ונחלקו בו חכמים, השתדלתי לתרגם בצורה כזו שיכיל בתוכו את הפרושים השונים מבלי להכריע לצד אחד הפרושים. במקום שהיה צורך להוסיף מלה או מלים בודדות על התרגום לשם הבנת הדברים, שמתיו בסוגרים להבחינן מן המקור. במקום שלא נשאה השפה העברית את המלים הערביות שבמקור, ונאלצתי לתרגמן במלים אחרות, שמתי את התרגום המדויק בהערה למטה. צמצמתי בהערות עד כמה שאפשר; ורק לשם הבנת המקור, אם במה שנוגע לענין ואם במה שנוגע להסטוריה, נתתי הערות קצרות ומצומצמות עד מאוד, כי הכוונה היא לתת לקורא העברי את “הקראן” ולא חקירות באסלאם. כידוע נמסר הקראן הערבי ברצף אחד בכל פרשה, באין כל הפסק בין העניינים. ואולם כבר המפרשים המוסלמים הקדמונים חלקוהו בפרושיהם פסקות פסקות. בתרגום העברי חלקתי את פרשה ופרשה לפסקות לפי ענייניה. בחלוקה זו כמו בהערות ההסטוריות, היו לי לקו בעיקר ספרם של נֶלְדֶקֶה – שְׁוֵלִי – Geschicte des Qorans. חלוקת הפסוקים נעשתה כאן לפי החלוקה המערבית המקובלת, כמו שסודרה בהוצאה האירופית של פְלִיגֵל.

בטרם אכלה את דברי הנני להביע את תודתי לידידי הנכבדים הבלשן המצוין רבי חנוך ילון הי“ו, אשר קרא הגהה בקשר עם הנקוד, ואולם אגב אורחא העיר גם כמה הערות לא רק במה שנוגע לכמה צורות לשון עבריות, כי-אם גם בסגנון, וחברי המזרחני ד”ר שלמה דֹב גויטיין הי“ו, אשר קרא הגהה בקשר עם עצם הענין, והעירני לפעמים גם הוא גם במה שנוגע לסגנון. תקוניהם והערותיהם הועילו במדה מרבה לשפור הנקוד והתרגום. כמו כן עבר על ההגהה האחרונה סופר החכם רבי יהושע חנא רבניצקי הי”ו איש בריתו של הרח“נ ביאליק ז”ל, והוסיף עוד נֹפֶך משלו לשפור התרגום ודיוקו.

שער הספר נעשה בעצתו ובהוראתו של ידידי הפרופ' ל.א. מאיר, עפ“י שער קראן קדום מסגנון המאה האחת-עשרה וכן עפ”י הכתב העברי של אותה תקופה. ותודתי מובעת לו בזה.

כמו כן טרח באהבה, באמונה ובכשרון ידידי הצעיר מר מרדכי בן ידידי היקר רבי יודא אהרן ווייס הי"ו, שבדפוסו נדפס הספר, בהגהות הדפוס.

ועם חתימת דברי עלי להעמיד מצבת-זכרון לאשתי המנוחה רחל ז“ל בַת מורי ורבי יצחק יחזקאל הי”ו לבית יהודה, שהשתתפה אתי בעבודה זו כמעט במשך כל שנות התרגום. טעמה הטוב והרגשתה העמוקה בשפה העברית של התנ"ך ושל ימי-הביניים מצד אחד וידיעותיה בשפה הערבית באפן חי, היו לי לקו בקורת בעריכת הספר. נותן אני לה משלה, ולזכרה הנני מקדיש את תרגומי זה.

ירושלם, י“ד ניסן תרצ”ו

 

פָּרָשַׁת הַפְּתִיחָה1.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם2.

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ב הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם: ג אֲדוֹן יוֹם הַדִּין: ד אוֹתְךָ נַעֲבֹד וּמִמְךָ נְבַקֵּשׁ עֵזֶר: ה נְחֵנוּ בְאֹרַח מֵישָׁרִים: ו אֹרַח אֵלֶּה אֲשֶׁר חַנּוֹתָ אוֹתָם: ז (אַשֶׁר) לֹא הֶחָרוֹן עֲלֵיהֶם3 וְלֹא (מִן) הַתּוֹעִים:

 

פָּרָשַׁת הַפָּרָה4.    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ מָאתַיִם וְשִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א. ל. מ.5 א הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵין סָפֵק בּוֹ, אֹרַח מֵישָׁרִים (הוּא) לְיִרְאֵי-הָאֱלֹהִים: ב אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בַנַּעֲלָמוֹת וְעָרְכוּ הַתְּפִלָּה וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזֵּרוּ: ג וַאֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד לְפָנֶיךָ6 וּבָאַחֲרִית בָּטוֹחַ יִבְטָחוּ: ד אֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר יְאֻשְּׁרוּ בְדֶרֶךְ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵלֶּה הֵמָּה הַמַּצְלִיחִים: ה כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ אַחַת הִיא לָהֶם אִם הִזְהַרְתָּם וְאִם לֹא הִזְהַרְתָּם, לֹא יַאֲמִינוּ: ו חָתַם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹתָם וְאֶת אָזְנֵיהֶם וְעַל עֵינֵיהֶם כְּסוּת, וְעָנְשָׁם כָּבֵד: ז וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן”, וְהֵמָּה לֹא יַאֲמִינוּ: ח עָקוֹב יַעַקְבוּ אֶת אֱלֹהִים וְאֶת הַמַּאֲמִינִים, וְלֹא יַעַקְבוּ בִּלְתִּי אִם אֶת נַפְשׁוֹתָם וְלֹא יָחוּשׁוּ: ט חֳלִי בְּלִבּוֹתָם וַיּוֹסֶף אֱלֹהִים עַל חָלְיָם וְעָנְשָׁם דְּאָבָה עֵקֶב אֲשֶׁר כִּזֵּבוּ: י וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “אַל תַּשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ”, וְאָמְרוּ: “הֲלֹא עוֹשֵׂי הַיָּשָׁר אֲנָחְנוּ”: יא הַאֵין זֹאת כִּי הֵם הַמַּשְׁחִיתִים? וְאוּלָם לֹא יָחוּשׁוּ: יב וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “הַאֲמִינוּ כַאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בְנֵי הָאָדָם”, וְאָמְרוּ: “הֲנַאֲמִין כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ הַפְּתָאִים”. הַאֵין זֹאת כִּי הֵם הַפְּתָאִים? – וְאוּלָם לֹא יָדָעוּ: יג וְכִי יִפְגְּשׁוּ7 אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאָמְרוּ: “מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ”, וּבְפָרְדָם עִם שִׂטְנֵיהֶם וְאָמְרוּ: “אִתְּכֶם אֲנַחְנוּ, וְרַק מְהַתְּלִים הִנֵּנוּ”: יד אֱלֹהִים יְהַתֵּל בָּמוֹ וְהוֹסִיף עוֹד לְהַחֲזִיקָם בְּמִרְיָם, יִתְעוּ: טו אֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר קָנוּ לָמוֹ הַתּוֹעָה בַּנְּכוֹחָה וְלֹא יִשְׂאוּ שָׂכָר בְּמִקִנָתָם כִּי לֹא אֻשְּׁרוּ בְּדֶרֶךְ: טז מְשָׁלָם כִּמְשַׁל (אִישׁ) אֲשֶׁר הִדְלִיק אֵשׁ וּבַהֲאִירָהּ מִסָּבִיב וְלָקַח אֱלֹהִים אֶת אוֹרָם וַעֲזָבָם בַּחֲשֵׁכָה לֹא יִרְאוּ: יז חֵרְשִׁים אִלְּמִים וְעִוְרִים, לָכֵן לֹא יְשׁוּבוּן: יח אוֹ כַעֲנָנָה מִשָּׁמַיִם הֲרַת אֹפֶל רַעַם וּבָרָק יִתְּנוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בְּאָזְנֵיהֶם מִקּוֹלוֹת הָרַעַשׁ מִפַּחַד הַמָּוֶת. אָכֵן סָגוֹר יִסְגֹּר אֱלֹהִים עַל הַכּוֹפְרִים: יט יַכֵּם הַבָּרָק כִּמְעַט בַּסַּנְוֵרִים, מִדֵּי הֲאִירוֹ לָהֶם וְהָלְכוּ בְאוֹרוֹ, וּבִכְבוֹתוֹ וְעָמָדוּ, וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים יִקַּח שָׁמְעָתָם וּרְאוֹתָם, כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל. הוֹי בְּנֵי אָדָם, עִבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר בָּרָא אֶתְכֶם וְאֵת אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם לְמַעַן תִּירָאוּ: כ אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם הָאָרֶץ עֶרֶשׂ וַיְקָרֶה עֲלֵיכֶם שָׁמַיִם, וַיּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם וַיּוֹצֵא בָהֶם פֵּרוֹת שׁוֹנִים לְמַאֲכָל לָכֶם. אַל תַּעֲשׂוּ אִתּוֹ אֱלִילִים8 וְאַתֶּם יוֹדְעִים: כא וְכִי תָפוּנוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ עַל יַד עַבְדֵּנוּ, הָבִיאוּ נָא שׂוּרָה9 כָּמוֹהוּ וְקִרְאוּ עֵדֵיכֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים10 אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: כב אַךְ אִם לֹא תַעֲשׂוּ (כָזֹאת), וְאָכֵן לֹא תַעֲשׂוּ, הִנֵּה גוּרוּ מִפְּנֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הָאֲבָנִים11, לַכּוֹפְרִים הוּכָנָה: כג וּבַשֵּׂר אֶת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר כִּי לָהֶם נָכוֹנוּ גַנּוֹת יִזְּלוּ מִתַּחְתָּן נְהָרוֹת. וּמִדֵּי הֱיוֹת פְּרִי מֵהֶן לָהֶם לְמַאֲכָל וְאָמְרוּ: “הֲלֹא זֶה מַאֲכָלֵנוּ לְפָנִים”. וְאוּלָם רַק כִּדְמוּתָם יוּשַׂם לִפְנֵיהֶם12, וְלָהֶם בְּתוֹכָן נָשִׁים טְהוֹרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן: כד הִנֵּה לֹא יָבוּז13 אֱלֹהִים לִמְשֹׁל מָשָׁל לַזְּבוּב וְלַנַּעֲלֶה עָלָיו. אַךְ הַמַּאֲמִינִים יֵדְעוּ כִּי זֹאת הָאֱמָת מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם. רַק אֲשֶׁר כָּפְרוּ יֹאמְרוּ: “מַה זֶּה רָאָה אֱלֹהִים לִמְשֹׁל מָשָׁל כָּזֶה?” יַתְעֶה בּוֹ רַבִּים וְרַבִּים יַנְחֶה בּוֹ, וְלֹא יַתְעֶה בּוֹ בִּלְתִּי אִם אֶת הַפּוֹשְׁעִים: כה אֲשֶׁר יָפֵרוּ בְּרִית אֱלֹהִים אַחֲרֵי עָבְרָם בָּהּ וִינַתְּקוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים לְחַבֵּר וְהִשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ, אֵלֶּה הֵמָּה הָאוֹבְדִים: כו אֵיכָה תְכַחֲשׁוּ בֵאלֹהִים וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מֵתִים14 וַיְחַיֶּה אֶתְכֶם וְשָׁב וֶהֱמִיתְכֶם וְשָׁב וְחִיָּה אֶתְכֶם וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ: כז הוּא אֲשֶׁר בָּרָא לָכֶם כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו. אַחַר הִתְנַשֵּׂא הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעֲשֵׂם שִׁבְעָה רְקִיעִים וְהוּא יוֹדֵעַ כֹּל: כח וּבֶאֱמֹר אֱלֹהֶיךָ15 לַמַּלְאָכִים: “הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם בָּאָרֶץ מִשְׁנֶה לִי”, וַיֹּאמְרוּ: “הֲתָשִׂים בָּהּ אֵת אֲשֶׁר יַשְׁחִית עָלֶיהָ וְשָׁפַךְ דָּם, וַאֲנַחְנוּ נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ וְנַקְדִּישֶׁךָ”. וַיֹּאמֶר: “יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ”: כט וַיְלַמֵּד אֶת הָאָדָם אֵת שְׁמוֹת (הַבְּרוּאִים) כֻּלָּם, וַיַּעַרְכֵם לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים, וַיֹּאמֶר: “הַגִּידוּ לִי אֶת שְׁמוֹת אֵלֶּה אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: ל וַיֹּאמְרוּ: “חָלִילָה לָּךְ16 אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ זוּלָתִי אֲשֶׁר לִמַּדְתָּנוּ, הֵן אַתָּה הַיּוֹדֵעַ וְהֶחָכָם”: לא וַיֹּאמֶר: “אָדָם, הַגֵּד לָהֶם אַתָּה אֶת שְׁמוֹתָם”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לָהֶם אֶת שְׁמוֹתָם וַיֹּאמֶר: הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי יָדַעְתִּי תַעֲלוּמוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֵדְעָה אֵת אֲשֶׁר תְּגַלּוּ וְאֵת אֲשֶׁר תַּעֲלִימוּ": לב וּבְאָמְרֵנוּ לַמַּלְאָכִים: “הִשְׁתַּחֲווּ לְאָדָם”, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. רַק “אִבְּלִיס”17 מֵאֵן וַיִּתְנַשֵּׂא וַיְהִי מִן הַכּוֹפְרִים: לג וַנֹּאמֶר: "אָדָם, שְׁכֹן אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ בְּגַן הָעֵדֶן וַאֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ לְעָנְגָּה מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם, אַךְ אַל תִּקְרְבוּ אֶל הָעֵץ הַזֶּה פֶּן תִּפְשָׁעוּ: לד וַיַּכְשִׁילֵם הַשָּׂטָן (לְהוֹצִיאָם) מִמֶּנּוּ וַיּוֹצִיאֵם מִן (הַמָּקוֹם) אֲשֶׁר הָיוּ בוֹ. וַנֹּאמֶר: “לְכוּ רְדוּ, אוֹיֵב יִהְיֶה אִישׁ מִכֶּם לְרֵעֵהוּ וּמְצָאתֶם בָּאָרֶץ מָנוֹחַ וּמִחְיָה עַד עֵת”: לה וַיִּלְמַד אָדָם דְּבָרִים מֵאֵת אֱלֹהָיו18 וַיָּשָׁב אֵלָיו, כִּי הוּא הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם: לו וַנֹּאמֶר: “לְכוּ רְדוּ מִזֶּה יַחְדָּו. אַךְ בְּבוֹא אֲלֵיכֶם (דָּבָר) מֵאִתִּי (לְהוֹרוֹתְכֶם) אֹרַח מֵישָׁרִים, וְהָיָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בוֹ וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן19: לז אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, אֵלֶּה בְנֵי גֵיהִנֹּם הֵמָּה, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ”:

לח הוֹי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זִכְרוּ הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אִתְּכֶם וְהָקִימוּ בְרִיתִי לְמַעַן אָקִים בְּרִיתְכֶם וְאוֹתִי תִירָאוּ וְהַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרַדְתִּי לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם, וְלֹא תִהְיוּ רִאשׁוֹנִים לְכַחֶשׁ בָּהּ וְלֹא תִמְכְּרוּ אוֹתוֹתַי בִּמְחִיר מְעָט וְאוֹתִי תִירָאוּ: לט וְלֹא תַלְבִּישׁוּ הָאֱמֶת בַּשָּׁקֶר20 וְהֶעֱלַמְתֶּם הָאֱמֶת וְאַתֶּם יוֹדְעִים“: מ וְעִרְכוּ תְפִלָּה וּפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים21 וְכִרְעוּ עִם הַכּוֹרְעִים: מא הַתְצַוּוּ אֶת הָאֲנָשִׁים עַל הַצְּדָקָה וְאֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם תִּשְׁכָּחוּ, וְאַתֶּם תִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ: מב וּבִקַּשְׁתֶּם עֶזְרָה בְּתוֹחֶלֶת וּבִתְפִלָּה. אָכֵן קָשֶׁה הַדָּבָר אַךְ לֹא לָעֲנָוִים: מג אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ (בֶאֱמֶת) כִּי יִמְצְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְכִי אֵלָיו יָשׁוּבוּ: מד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זִכְרוּ הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אִתְּכֶם וַאֲשֶׁר הִפְלֵיתִי אֶתְכֶם מִכָּל הָאָדָם22: מה וְגוּרוּ יוֹם פָּדֹה לֹא תִפְדֶּה נֶפֶשׁ אֶת נָפֶשׁ וְלֹא תְקֻבַּל תְּפִלַּת מַפְגִּיעַ לָהּ וְלֹא יֻקַּח מִמֶּנָּה כֹּפֶר וְהֵם לֹא יִמָּלֵטוּ: מו וַאֲשֶׁר הִצַּלְנוּכֶם מִבֵּית פַּרְעֹה אֲשֶׁר מֵרְרוּ אֶתְכֶם בְּעִנּוּיִם רָעִים עַד מְאֹד. אֶת בְּנֵיכֶם שָׁחֲטוּ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם חִיּוּ לָמוֹ, וּבָזֹאת לָכֶם מַסָּה קָשָׁה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם: מז וַאֲשֶׁר בָּקַעְנוּ לָכֶם אֶת הַיָּם וַנַּצִּילְכֶם וַנְּטַבַּע אֶת בֵּית פַּרְעֹה וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת: מח וּבְהִוָּעֲדֵנוּ אֶל משֶׁה אַרְבָּעִים לַיְלָה וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם אֶת הָעֵגֶל אַחֲרֵי כֵן וַתִּפְשָׁעוּ: מט וַנִּסְלַח לָכֶם אַחֲרֵי כָל זֹאת לְמַעַן תּוֹדוּ: נ וַנִּתֵּן לְמשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַ”פֻּרְקָאן"23 לְמַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: נא וּבֶאֱמֹר משֶׁה אֶל עַמּוֹ: עַמִּי, הִנֵּה עֲכַרְתֶּם נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּעֲשׂוֹתְכֶם לָכֶם אֶת הָעֵגֶל. שׁוּבוּ אֶל בּוֹרַאֲכֶם וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. זֶה טוֹב לָכֶם לִפְנֵי בּוֹרַאֲכֶם וְשָׁב אֲלֵיכֶם, כִּי הוּא הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם: נב וּבֶאֱמָרְכֶם: “משֶׁה, לֹא נַאֲמִין לְךָ עַד אִם רָאִינוּ אֱלֹהִים גָּלוּי”, וַיֹּאחֶזְכֶם שַׂעַר וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת: נג וַנָּשָב וַנָּקֶם אֶתְכֶם אַחֲרֵי מוֹתְכֶם לְמַעַן תּוֹדוּ: נד וַנָּצֵל עֲלֵיכֶם בֶּעָנָן וַנֹּורֶד לָכֶם אֶת הַמָּן וְאֵת הַשְּׂלָו, (לֵאמֹר): “אִכְלוּ מִן הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר כִּלְכַּלְנוּכֶם”. אָכֵן לֹא אוֹתָנוּ עָכְרוּ כִּי אֵת נַפְשׁוֹתָם עָכָרוּ: נה וּבְאָמְרֵנוּ: “בּוֹאוּ אֶל הָעִיר הַזֹּאת וַאֲכַלְתֶּם מִמֶּנָּה לְעָנְגָּה מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם, אַךְ בּוֹאוּ הַשַּׁעַר מִשְׁתַּחֲוִים וַאֲמַרְתֶּם “חַטָּת”24 וְנִסְלַח לָכֶם חַטֹּאתֵיכֶם וְנוֹסִיף עוֹד טוֹבָה לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב”: נו וַיָּמִירוּ הַפּוֹשְׁעִים וַיֹּאמְרוּ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר נֶאֱמַר אֲלֵיהֶם, וַנּוֹרֶד עַל הַפּוֹשְׁעִים זַעַם מִן הַשָּׁמַיִם עַל חַטֹּאתָם: נז וּבְבַקֵּשׁ משֶׁה לְהַשְׁקוֹת אֶת עַמּוֹ וַנֹּאמֶר: “הַךְ בְּמַטְּךָ אֶת הַסָּלַע”, וַיִּבָּקְעוּ מִמֶּנּוּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה עֲיָנוֹת25, וַיֵּדַע כָּל אִישׁ מַשְׁקֵהוּ. – “אִכְלוּ וּשְׁתוּ מִמַּתַּת אֱלֹהִים וְלֹא תֶחֶטְאוּ בָאָרֶץ לְהַשְׁחִית”: נח וּבֶאֱמָרְכֶם: “משֶׁה, קָצָה נַפְשֵׁנוּ לֶאֱכֹל מַאֲכָל אֶחָד, קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ, וְהוֹצִיא לָנוּ מֵאֲשֶׁר תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ מֵחֲצִירָהּ וְקִשּׁוּאֶיהָ וְשׁוּמָהּ וַעֲדָשֶׁיהָ וּבְצָלֶיהָ”. וַיֹּאמֶר: “הֲתָמִירוּ לָכֶם אֶת הַטּוֹב בָּרָע מִמֶּנּוּ? לְכוּ רְדוּ מִצְרַיְמָה וּמְצָאתֶם שָׁם אֵת אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם”. וַיִּוָּסְרוּ בְּשֵׁפֶל וָעֹנִי וַיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם אַף אֱלֹהִים עֵקֶב אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְאוֹתוֹת אֱלֹהִים וַיַּהַרְגוּ אֶת הַנְּבִיאִים בְּלִי מִשְׁפָּט, זֹאת (לָהֶם) עֵקֶב אֲשֶׁר מָרוּ וַיַּעַבְרוּ חֹק: נט אָכֵן הַמַּאֲמִינִים וְהַיְהוּדִים וְהַנּוֹצְרִים וְהַצָּאבָאִים26 כָּל הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, לָהֶם שְׂכָרָם אֵת אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן:

ס וּבְהַעֲבִירֵנוּ אֶתְכֶם בַּבְּרִית וַנִּכֶף עֲלֵיכֶם אֶת הָהָר (לֵאמֹר): “קַבְּלוּ בְעֹז אֵת אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָכֶם, וְזִכְרוּ אֲשֶׁר בּוֹ לְמַעַן תִּרְאוּ אֱלֹהִים”: סא וַתִּפְנוּ עֹרֶף אַחֲרֵי זֹאת, וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וְרַחֲמָיו כִּי עַתָּה אָבוֹד אֲבַדְתֶּם. הֵן יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר חִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת מִקִּרְבְּכֶם, וַנֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "הֱיוּ קוֹפִים נִדָּחִים27: סב וַנְּשִׂימֵם לְמוּסָר לַאֲשֶׁר אִתָּם וְלַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם וְהַזְהָרָה לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: סג וּבֶאֱמֹר משֶׁה אֶל עַמּוֹ: “הִנֵּה צִוְּכֶם אֱלֹהִים לִזְבֹּחַ פָּרָה”, וַיֹּאמְרוּ: “הֶהָתֵל תְּהָתֵל בָּנוּ?” וַיֹּאמֶר: “חָלִילָה לִי מֵאלֹהִים לִהְיוֹת כְּאַחַד הַפְּתָאִים”. וַיֹּאמְרוּ: “קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ וּבֵאֵר לָנוּ מִשְׁפָּטָהּ”. וַיֹּאמֶר: “כֹּה אָמַר, לֹא זְקֵנָה הַפָּרָה וְלֹא בִכְרָה כִּי בֵינוֹנִית תִּהְיֶה, וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם”: סד וַיֹּאמְרוּ: “קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ וּבֵאֵר לָנוּ מַה מַּרְאֶהָ”. וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר, פָּרָה צְהֻבָּה, צְהֻבָּה מְאֹד מְשַׂמַּחַת רוֹאֶיהָ: סה וַיֹּאמְרוּ: “קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ וּבֵאֵר לָנוּ מַה מִשְׁפָּטָהּ, כִּי הִנֵּה כָּל הַפָּרוֹת דּוֹמוֹת בְּעֵינֵינוּ וְאֻשַּׁרְנוּ בְּדֶרֶךְ בִּרְצוֹת אֱלֹהִים”: סו וַיֹּאמֶר: “כֹּה אָמַר: פָּרָה אֲשֶׁר לֹא דַל (בְּשָׂרָה) מֵחֲרשׁ הָאֲדָמָה וּמֵהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה, תְּמִימָה (תִּהְיֶה) לֹא מוּם בָּהּ”. וַיֹּאמְרוּ: “עַתָּה בָאתָ בִּ(דְבַר) אֱמֶת”. וַיִּזְבָּחוּהָ, אַךְ כִּמְעַט לֹא עָשׂוּהָ: סז וְכִי תִרְצְחוּ נֶפֶשׁ וְאַתֶּם נְדוֹנִים בִּדְבַר הָרוֹצֵחַ וְחָשַׂף אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר תַּעֲלִימוּ: סח וַנֹּאמֶר “הַכּוּהוּ בְּאַחַד נְתָחֶיהָ”28. כָּכָה יְחַיֶּה אֱלֹהִים אֵת הַמֵּת וְהֶרְאָה אֶתְכֶם אוֹתוֹתָיו לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ: סט וּבְכָל זֹאת קָשׁוּ לִבּוֹתֵיכֶם וַיִּהְיוּ כָאֲבָנִים וְגַם חֲזָקִים מֵהֶן לְקשִׁי, כִּי הִנֵּה בָּאֲבָנִים יֵשׁ אֲשֶׁר יִפְרְצוּ מֵהֶן הַנְּהָרוֹת וּבָהֵן אֲשֶׁר תִּבָּקַעְנָה וְיָצְאוּ מֵהֶן מַיִם וּמֵהֶן אֲשֶׁר תִּפֹּלְנָה מִפַּחַד אֱלֹהִים. אָכֵן לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם.

ע הַתְבַקְּשׁוּ כִּי יַאֲמִינוּ לָכֶם וְהֵן הָיְתָה מֵהֶם פְּלַגָּה אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֵת דִּבְרֵי אֱלֹהִים וַיְסַלְּפוּם אַחֲרֵי הַשְׂכִּילוּם וְהֵמָּה יוֹדְעִים: עא וְכִי יִפְגְּשׁוּ אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאָמְרוּ: “מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ” וּבְפָרְדָם אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וְאָמְרוּ: “הַתְסַפְּרוּ להם אֵת אֲשֶׁר גִּלָּה אֱלֹהִים לָכֶם לְמַעַן יִתְוַכְּחוּ אִתְּכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה לִפְנֵי אֱלֹהִים”. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ: עב הַאִם לֹא יֵדְעוּ כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ וְאֵת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָלוּי: עג וּבָהֶם בּוֹעֲרִים29 אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ אֶת הַסֵּפֶר כִּי-אִם דִּמְיוֹן לִבָּם וְאֵין הֵמָּה בִּלְתִּי אִם בּוֹדִים מִלִּבָּם, אָכֵן אוֹי לַאֲשֶׁר יִכְתְּבוּ אֶת הַסֵּפֶר בִּידֵיהֶם וְאַחַר יֹאמְרוּ “מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא” לְמַען מְצֹא בוֹ שָׂכָר מְעָט. אוֹי לָהֶם מֵאֲשֶׁר כָּתְבוּ יְדֵיהֶם וַאֲבוֹי לָהֶם מֵאֲשֶׁר יִשְׂתַּכָּרוּ: עד וַיֹּאמְרוּ: “לֹא תִגַּע אֵלֵינוּ אֵשׁ (הַגֵּיהִנֹם) בִּלְתִּי אִם מִסְפַּר יָמִים”30. אֱמֹר: “הַכְרַתֶּם בְּרִית אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יָפֵר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, אוֹ אִם תַּעֲנוּ בֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ”: עה אָכֵן אֲשֶׁר פָּעַל רָעָה וַעֲוֹנוֹ יְסִבֵּהוּ אֵלֶּה בְנֵי גֵיהִנֹּם הֵמָּה לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ: עו אַךְ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, אֵלֶּה בְנֵי גַן עֵדֶן הֵמָּה, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ:

עז וּבְהַעֲבִירֵנוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבְּרִית (לֵאמֹר): לֹא תַעַבְדוּ בִּלְתִּי אֶת אֱלֹהִים וְלַהוֹרִים תֵּיטִיבוּ וְלַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְדַבְּרוּ אֶת הָאֲנָשִׁים טוֹבוֹת. וְעִרְכוּ תְפִלָּה וּפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים, וַתִּפְנוּ עֹרֶף זוּלָתִי מְעַט מִכֶּם וַתִּרְחָקוּ: עח וּבְהַעֲבִירֵנוּ אֶתְכֶם בַּבְּרִית (לֵאמֹר): אַל תִּשְׁפְּכוּ דְמֵיכֶם וְאַל תְּנַשְּׁלוּ31 אִישׁ אֶת אָחִיו מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיכֶם, וַתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם וְאַתֶּם עֵדִים: עט וְהִנֵּה אַתֶּם אַתֶּם אֲשֶׁר תַּהַרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וַתְּנַשְּׁלוּ32 פְלַגָּה מִכֶּם מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וַתַּעַזְרוּ אִישׁ אֶת אָחִיו לָקוּם עֲלֵיהֶם בְּרֶשַׁע וּבְאֵיבָה, וְרַק בְּבוֹאָם אֲלֵיכֶם שְׁבוּיִים תִּפְדּוּם. הֲלֹא נֶאֱסַר עֲלֵיכֶם לְנַשְּׁלָם. הֲתַאֲמִינוּ בְמִקְצָת מִן הַסֵּפֶר וּבְמִקְצָתוֹ תִכְפֹּרוּ? אָכֵן עוֹשֵׂה אֵלֶּה מִכֶּם אֵין גְּמוּלוֹ בִּלְתִּי הַקָּלוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם-הַזֶּה וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה יוּשְׁבוּ לְמוּסַר כָּבֵד מְאֹד. אָכֵן לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם: פ אֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר קָנוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא. הִנֵּה עָנְשָׁם לֹא יוּקַל וְהֵמָּה לֹא יִמָּלֵטוּ: פא וַנִּתֵּן לְפָנִים לְמשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר וַנָּקֶם שְׁלִיחִים אַחֲרָיו (בְּדַרְכּוֹ) וַנִּתֵּן לְיֵשׁוּ בֶן מִרְיָם אֵת הַמּוֹפְתִים וַנְּאַמְּצֵהוּ בְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ33. וְאוּלָם מִדֵּי בוֹא אֲלֵיכֶם שָׁלִיחַ וְאִתּוֹ בַּאֲשֶׁר לֹא חָפְצָה נַפְשְׁכֶם בּוֹ, הִתְנַשֵּׂאתֶם וַתִּתְּנוּ מֵהֶם לְכוֹזְבִים34 וּמֵהֶם הֲרַגְתֶּם: פב וַיֹּאמְרוּ “עָרֵל לִבֵּנוּ”, אֲבָל אֱלֹהִים אֵרֲרָם עַל כַּחֲשָׁם וְרַק הַמְעַט הֵם אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ: פג וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם סֵפֶר מֵאֵת אֱלֹהִים מְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר בְּיָדָם35 וַיִּהְיוּ בָרִאשׁוֹנָה מִתְפַּלְּלִים לְמַפֶּלֶת הַכּוֹפְרִים. אַךְ בְּבוֹאוֹ אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יְדָעוּהוּ וַיְכַחֲשׁוּ בוֹ. אָכֵן קִלְלַת אֱלֹהִים עַל הַכּוֹפְרִים: פד (מְחִיר) רַע הוּא אֲשֶׁר מָכְרוּ בוֹ נַפְשׁוֹתֵיהֶם כִּי יְכַחֲשׁוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים מִקִּנְאָה עַל אֲשֶׁר הֶאֱצִיל אֱלֹהִים מֵחַסְדוֹ עַל אֲשֶׁר רָצָה מֵעוֹבְדָיו וַיַּעֲלוּ חָרוֹן עַל חָרוֹן, וְלַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: פה וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “הַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים”, וְאָמְרוּ: “בַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֵלֵינוּ נַאֲמִין”, וַיְכַחֲשׁוּ בַּאֲשֶׁר אַחֲרָיו וְהִיא הָאֱמֶת לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר בְּיָדָם, אֱמֹר: “וְלָמָּה זֶה הֲרַגְתֶּם אֶת נְבִיאֵי אֱלֹהִים לְפָנִים אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם”: פו וּמשֶׁה בָא אֲלֵיכֶם לְפָנִים בְּמוֹפְתִים וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם הָעֵגֶל אַחֲרֵי-כֵן, וַתִּפְשָׁעוּ: פז וּבְהַעֲבִירֵנוּ אֶתְכֶם בַּבְּרִית וַנִּכֶף36 עֲלֵיכֶם אֶת הָהָר (לֵאמֹר): “קַבְּלוּ בְעֹז אֵת אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָכֶם וּשְׁמַעְתֶּם”, וַיֹּאמְרוּ “שָׁמַעְנוּ וְנַמְרֶה”, וַיֻּשְׁקוּ בְלִבָּם מִן הָעֵגֶל בְּכַחֲשָׁם37 אֱמֹר: “אָכֵן דָּבָר רַע הוּא אֲשֶׁר תְּצַוְּכֶם אֱמוּנַתְכֶם אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם”:

פח אֱמֹר: “הֵן אִם יִהְיֶה לָכֶם לְבַדְּכֶם מְעוֹן הָאַחֲרִית אֵת אֱלֹהִים כֻּלּוֹ כֻּלּוֹ, וְלֹא לְאִישׁ אִתְּכֶם, כִּי עַתָּה הִתְאַוּוּ לַמָּוֶת אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: פט אַךְ לֹא יִתְאַוּוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת. אָכֵן יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת הַפּוֹשְׁעִים: צ אָמְנָם תִּמְצָאֵם וְהֵם דְּבֵקִים בַּחַיִּים מִכָּל הָאָדָם וְגַם מֵהַמְשַׁתְּפִים. אִישׁ אִישׁ מֵהֶם יִתְאַוֶּה, לוּ יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים, אַךְ לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִן הָעֹנֶשׁ וְלוּ גַם יִחְיֶה, כִּי רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: צא אֱמֹר, מִי זֶה אוֹיֵב גַּבְרִיאֵל הֲלֹא הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹרִידוֹ38 בִּלְבָבְךָ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (נִגְלָה) לְפָנָיו וְאֹרַח מֵישָׁרִים וּבְשׂוֹרָה לַמַּאֲמִינִים: צב מִי זֶה אוֹיֵב אֱלֹהִים וּמַלְאָכָיו וּשְׁלִיחָיו וְגַבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל. אָכֵן אָיֹב יֶאֱיַב אֱלֹהִים אֶת הַכּוֹפְרִים: צג אָכֵן הוֹרַדְנוּ עַל יָדְךָ אוֹתוֹת בְּרוּרִים39 וְלֹא יְכַחֲשׁוּ בָם זוּלָתִי הַפּוֹשְׁעִים: צד הַאֻמְנָם מִדֵּי כָרְתָם בְּרִית תְּנַאֲצֶנָּה40 פְּלַגָּה מֵהֶם. אָכֵן מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: צה וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ מֵאֵת אֱלֹהִים לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר אִתָּם, פְּלַגָּה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר הִשְׁלִיכוּ אֶת סֵפֶר אֱלֹהִים אַחֲרֵי גֵוָּם וַיִּהְיוּ כְּלֹא יָדָעוּ: צו וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי (הַדָּבָר) אֲשֶׁר זָמְמוּ הַשְּׂטָנִים לְמַלְכוּת שְׁלֹמֹה. וְלֹא כָפַר שְׁלֹמֹה וְאוּלָם הַשְּׂטָנִים כָּפְרוּ וַיּוֹרוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֵת הַכְּשָׁפִים וְאֵת אֲשֶׁר הוּרַד לִשְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בְּבָבֶל לְהָארוּת וּלְמָארוּת. אַךְ לֹא יוֹרוּ אִישׁ מִבְּלִי אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלָיו: “לְהַדִּיחֲכֶם הִנֵּנוּ וְאֵל תִּכְפֹּרוּ”. וַיִּלְמְדוּ מֵהֶם אֵת (הַדָּבָר) אֲשֶׁר יַפְרִיד בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אָכֵן לֹא יָרֵעוּ בוֹ לְאִישׁ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים41 וְלָמְדוּ מֵהֶם אֵת אֲשֶׁר יָרע לָהֶם וְלֹא יוֹעִילֵם, וְאָמְנָם יָדְעוּ כִּי קוֹנֶה לּוֹ זֹאת אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָכֵן רַע הוּא (הַמְּחִיר) אֲשֶׁר מָכְרוּ בוֹ נַפְשׁוֹתָם לוּ יָדְעוּ (זֹאת): צז וְלוּ הֶאֱמִינוּ וַיִּירָאוּ כִּי עַתָּה טוֹב שְׂכָרָם אֵת אֱלֹהִים. לוּ יָדְעוּ (זֹאת):

צח הוֹי הַמַּאֲמִינִים, אַל תֹּאמְרוּ (לַנָּבִיא) “רָאעִנָא” כִּי אִמְרוּ “אֻנְטֻרְנָא”42 וּשְׁמַעְתֶּם, וְלַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה: צט לֹא יַחְפְּצוּ הַכּוֹפְרִים מֵעַם הַסֵּפֶר וְלֹא הַמְשַׁתְּפִים אֲשֶׁר יוּרַד עֲלֵיכֶם כָּל טוֹב מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, וְאוּלָם אֱלֹהִים יַפְלֶה בְרַחֲמָיו אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה כִּי אֱלֹהִים רַב הֶחָסֶד: ק כָּל פָּסוּק43 אֲשֶׁר נַשְׁמִיט אוֹ נַשְׁכִּיחַ44 וְהֵבֵאנוּ טוֹב מִמֶּנּוּ אוֹ כָמוֹהוּ. הַאִם לֹא תֵדַע כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל: קא הַאִם לֹא תֵדַע כִּי אֱלֹהִים לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֵין לָכֶם מִבִּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: קב הַאִם תְּבַקְּשׁוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת שְׁלִיחֲכֶם כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מֵאֵת משֶׁה לְפָנִים?45 אָכֵן אֲשֶׁר יָמִיר הָאֱמוּנָה בַכּחַשׁ תָּעָה מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה: קג רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר יְבַקְּשׁוּ לוּ (יָכְלוּ) לַהֲשִׁיבְכֶם לִכְפֹּר אַחֲרֵי הַאֲמִינְכֶם בַּקִּנְאָה אֲשֶׁר יְקַנֵּא לִבָּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹכְחוּ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת. אֶפֶס אַתֶּם סִלְחוּ (לָהֶם) וְחִדְלוּ מֵהֶם עַד אִם יִפְקֹד אֱלֹהִים פְּקֻדָּתוֹ, כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל: קד וְעִרְכוּ תְפִלָּה וּפַזְרוּ לָאֶבְיוֹנִים וְכָל טוֹב אֲשֶׁר תְּקַדְּמוּ (לַעֲשׂוֹת) לְנַפְשְכֶם, תִּמְצָאוּהוּ אֶת אֱלֹהִים, כִּי רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קה וַיֹּאמְרוּ: “לֹא יָבוֹא לְגַן-הָעֵדֶן זוּלָתִי אֲשֶׁר הָיָה יְהוּדִי אוֹ נוֹצְרִי”. כָּכָה יְצַפּוּ, אֱמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: קו אָכֵן כָּל אֲשֶׁר נָשָׂא נַפְשׁוֹ46 אֶל אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ הַטּוֹב, הִנֵּה לוֹ שְׂכָרוֹ אֵת אֱלֹהָיו וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: קז הַיְהוּדִים אוֹמְרִים: “הַנּוֹצְרִים עַל בְּלִי-מָה (יְסוּדָתָם)”. וְהַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים: “הַיְהוּדִים עַל בְּלִי-מָה (יְסוּדָתָם)” וְהֵם (שְׁנֵיהֶם) קוֹרְאִים בַּסֵּפֶר. וְכֵן אָמְרוּ גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְשַׁנְּנוּ47 אֶת הַסֵּפֶר כְּדִבְרֵיהֶם. וְאוּלָם אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה בַּאֲשֶׁר נֶחֱלָקוּ: קח וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מֵאֲשֶׁר מָנַע מִסְגְּדֵי אֱלֹהִים מֵהַזְכִּיר בָּם אֵת שְׁמוֹ48, וַיָּשִׂימוּ כָּל מַעְיְנֵיהֶם לְהַחֲרִיבָם, אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם לָבוֹא שַׁעֲרֵיהֶם בְּפָחַד לָהֶם קָלוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד: קט וְלֵאלֹהִים הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב, וּלְכָל אֲשֶׁר תִּפְנוּ שָׁמָּה פְּנֵי אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ (הַכֹּל): קי וַיֹּאמְרוּ: “הוֹלִיד אֱלֹהִים וָלָד”. חָלִילָה לּוֹ. הֵן לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְכֻלָּם נֶאֱמָנִים לוֹ: קיא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכִי יִגְזַר אֹמֶר, אַךְ יֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה”, וְהָיָה: קיב וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ: “לוּ דִּבֶּר אֱלֹהִים בָּנוּ אוֹ (לוּ) יְבוֹאֵנוּ מוֹפֵת”. כֵּן אָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם כְּדִבְרֵיהֶם, שָׁוִים לִבּוֹתֵיהֶם. אָכֵן בֵּאַרְנוּ גָלוּי הָאוֹתוֹת לָאֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם: קיג הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלַחְנוּךָ בָאֱמֶת מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר, וְאֵין אַתָּה עָרֵב לִבְנֵי שְׁאוֹל: קיד אָכֵן לֹא יִרְצוּךָ הַיְהוּדִים וְלֹא הַנּוֹצְרִים עַד אִם הָלַכְתָּ אַחֲרֵי דָתָם. אֱמֹר: “אֹרַח אֱלֹהִים הוּא אֹרַח הַמֵּישָׁרִים”. וְאָכֵן אִם תֵּלֵךְ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם אַחֲרֵי בוֹא אֵלֶיךָ הַדָּעַת49 לֹא מָגֵן לְךָ בֵּאלֹהִים וְלֹא מוֹשִׁיעַ: קטו אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם הַסֵּפֶר וּקְרָאוּהוּ כִּקְרִיאָתוֹ הַנְּכוֹנָה, אֵלֶּה יַאֲמִינוּ בוֹ, וַאֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בוֹ אֵלֶּה הֵמָּה הָאוֹבְדִים:

קטז הוֹי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זִכְרוּ הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אִתְּכֶם וַאֲשֶׁר הִפְלֵיתִי אֶתְכֶם מִכָּל הָאָדָם50: קיז וְגוּרוּ יוֹם פָּדֹה לֹא תִפְדֶּה נֶפֶשׁ אֶת נֶפֶשׁ וְלֹא יְקֻבַּל מִמֶּנָּה כֹפֶר וְלֹא תוֹעִיל לָהּ תְּפִלַּת מַפְגִיעַ (לָהּ) וְהֵמָּה לֹא יִמָּלֵטוּ:

קיח וְכַאֲשֶׁר נִסָּה אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם בִּדְבָרִים, וַיְמַלֵּא אַחֲרֵי כֻלָּם, וַיֹּאמֶר: “הִנְנִי שָׂם אוֹתְךָ כֹּהֵן51 לִבְנֵי אָדָם”, וַיֹּאמֶר: “וּמִצֶּאֱצָאַי”, וַיֹּאמֶר: “אֵת הַפּוֹשְׁעִים לֹא אָבוֹא בִּבְרִית”: קיט וּבְשִׁיתֵנוּ אֶת הַבַּיִת מְקוֹם מִקְלָט וּמִבְטָח לִבְנֵי-אָדָם (לֵאמֹר): “קְחוּ לָכֶם אֶת מְקוֹם אַבְרָהָם52 בֵּית-תְּפִלָּה”, וַנָּבוֹא בִּבְרִית אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִשְׁמָעֵאל (לֵאמֹר): “טַהֲרוּ אֶת בֵּיתִי לַמַּקִּיפִים אוֹתוֹ וְלַנֶּעֱצָרִים בּוֹ וְלַכּוֹרְעִים וְלַמִּשְׁתַּחֲוִים: קכ וּבֶאֱמֹר אַבְרָהָם: “אֱלֹהַי, שִׁית אֶת הָעִיר הַזֹּאת מִבְטָחִים וְכַלְכֵּל מִכָּל פְּרִי אֶת אֵלֶּה מִיּוֹשְׁבֶיהָ הַמַּאֲמִינִים בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן”, וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אַךְ אֲשֶׁר כָּפַר, וְנָתַתִּי לוֹ הַמְעָט, אַחַר אֶהְדְּפֶנּוּ אֶל עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם, וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): קכא וּבְיַסֵּד53 אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת (וַיִּתְפַּלְּלוּ): “אֱלֹהֵינוּ, קַבֶּל נָא אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי אַתָּה הַשּׁוֹמֵעַ: קכב אֱלֹהֵינוּ, שִׁיתֵנוּ נָא תְּמִימִים אִתָּךְ54, וּמִזַּרְעֵנוּ אֻמָּה תְמִימָה אִתְּךָ, וְהַרְאֵנוּ אֵת סִדְרֵי עֲבוֹדָתֵנוּ (אוֹתְךָ) וְשׁוּב אֵלֵינוּ, כִּי אַתָּה הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם: קכג אֱלֹהֵינוּ, הָקֵם55 בְּתוֹכָם שָׁלִיחַ מִקִּרְבָּם אֲשֶׁר יִקְרָא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֶיךָ וְלִמְּדָם אֶת הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה וְטִהֲרָם, כִּי אַתָּה הָעִזּוּז וְהֶחָכָם”: קכד וּמִי זֶה יִמְאַס אֶת דַּת אַבְרָהָם אִם לֹא סָכָל אֵין לֵב56? הֵן בָּחַרְנוּ בוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא בָאַחֲרִית בְּתוֹךְ הַיְשָׁרִים: קכה בֶּאֱמֹר אֵלָיו אֱלֹהָיו: “הֱיֵה תָמִים אִתִּי”, וַיֹּאמֶר: “תָּמִים אָנֹכִי אֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”: קכו וַיְצַו אַבְרָהָם אֶת בָּנָיו עַל זֹאת, וְיַעֲקֹב (אַף הוּא, וַיֹּאמַר): בָּנַי, הִנֵּה רָאָה לָכֶם אֱלֹהִים אֶת הַדָּת, וְלֹא תָמוּתוּ כִּי אִם תְּמִימִים אֶת אֱלֹהִים”: קכז הַאִם הֱיִיתֶם שָׁמָּה בִּקְרֹב יְמֵי יַעֲקֹב לָמוּת, בְּאָמְרוֹ אֶל בָּנָיו: “אֶת מִי תַּעַבְדוּ אַחֲרָי?”, וַיֹּאמְרוּ: נַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֶיךָ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק, אֱלֹהִים אֶחָד, וּתְמִימִים אֲנַחְנוּ אִתּוֹ”: קכח הָאֻמָּה הַהִיא מִכְּבָר עָבְרָה וְחָלָפָה. לָהּ כְּפָעֳלָהּ וְלָכֶם כְּפָעָלְכֶם וְלֹא יִפְקְדוּ עֲלֵיכֶם57 מַעֲשֵׂיהֶם: קכט וַיֹּאמְרוּ: “הֱיוּ יְהוּדִים אוֹ נוֹצְרִים למַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ”. אֱמֹר: “לֹא כִי (לְכוּ בְ) דַת אַבְרָהָם “חָנִיף”58 וְהוּא לֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים”: קל וַאֲמַרְתֶּם: “מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֵינוּ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד לְאַבְרָהָם וּלְיִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְלַשְּׁבָטִים וּבַאֲשֶׁר נִתַּן לַנְּבִיאִים מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם, לֹא נַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וּתְמִימִים אֲנַחְנוּ אִתּוֹ”: קלא וְהָיָה כִּי יַאֲמִינוּ כַּאֲשֶׁר תַּאֲמִינוּ, כִּי אָז אֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ, וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה פָּרְצוּ פָרֶץ. וֵאלֹהִים רַב לְךָ (לַעֲמֹד) נֶגְדָּם, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ קלב טְבִילַת59 אֱלֹהִים (הִיא), וּמִי טוֹב מֵאלֹהִים לִטְבִילָה וַאֲנַחְנוּ עוֹבְדָיו: קלג אֱמֹר הֲתִתְוַכְּחוּ אִתָּנוּ60 עַל אֹדוֹת אֱלֹהִים וְהוּא אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵיכֶם וְלָנוּ מַעֲשֵׂינוּ וְלָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם וּתְמִימִים אֲנַחְנוּ אִתּוֹ: קלד אוֹ אוּלַי תֹּאמְרוּ: “אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים יְהוּדִים הָיוּ אוֹ נוֹצְרִים?” אֱמֹר, מִי יֵיטִיב לָדַעַת, הַאַתֶּם אִם אֱלֹהִים? וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מֵאֲשֶׁר הֶעְלִים אֶת הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵאלֹהִים? אָכֵן לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם: קלה הָאֻמָּה הַהִיא מִכְּבָר עָבְרָה וְחָלָפָה. לָהּ כְּפָעֳלָהּ וְלָכֶם כְּפָעָלְכֶם וְלֹא יִפְקְדוּ עֲלֵיכֶם מַעֲשֵׂיהֶם:

קלו אָמוֹר יֹאמְרוּ הַפְּתָאִים בָּאֲנָשִׁים: “לָמָּה זֶה הֱסִירָם מִדֶּרֶךְ פְּנֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ פּוֹנִים בִּתְפִלָּתָם מֵאָז”?61. אֱמֹר, לֵאלֹהִים הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב וְהוּא יַנְחֶה אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: קלז וְכָכָה נְתַנּוּכֶם אֻמַּת בֵּינַיִם לְמַעַן תִּהְיוּ לְעֵדִים בִּבְנֵי אָדָם, וְהָיָה הַשָּׁלִיחַ עֵד בָּכֶם: קלח וְלֹא שַׂמְנוּ לְךָ אֶת דֶּרֶךְ פָּנֶיךָ אֲשֶׁר פָּנִיתָ רִאשׁוֹנָה62, בִּלְתִּי אִם לְמַעַן נֵדַע בֵּין הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ וּבֵין אֲשֶׁר יָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו, וְאִם קָשָׁה הִיא, הִנֵּה לֹא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחָם אֱלֹהִים (אֹרַח), וְלֹא יִקְבַּע אֱלֹהִים (שְׂכַר) אֱמוּנַתְכֶם63, כִּי אֱלֹהִים טוֹב וְרַחוּם לִבְנֵי אָדָם: קלט הִנֵּה רָאִינוּ הַפְנוֹתְךָ פָּנֶיךָ הֵנָּה וָהֵנָּה הַשָּׁמָיְמָה, אַךְ אֲנַחְנוּ נַפְנֶה אֶת פָּנֶיךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּרְצֶה בּוֹ, וְהִפְנֵיתָ פָנֶיךָ לְעֵבֶר הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ. וּבְכָל אֲשֶׁר תִּהְיוּ וְהִפְנֵיתֶם אֶת פְּנֵיכֶם לְעֶבְרוֹ וְאָמְנָם אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר יֵדְעוּ כִּי זֹאת הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם, לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאלֹהִים מַעֲשֵׂיהֶם: קמ וְאָכֵן אִם גַּם תָּבוֹא אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאָם הַסֵּפֶר בְּכָל הָאוֹתוֹת לֹא יֵלְכוּ אַחֲרֶיךָ לִפְנוֹת (בִּתְפִלָּתָם) לְדֶרֶךְ פָּנֶיךָ. וְאַתָּה לֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם לִפְנוֹת לְדֶרֶךְ פְּנֵיהֶם, וּמִקְצָתָם לֹא יֵלְכוּ אַחֲרֵי מִקְצָתָם לִפְנוֹת לְדֶרֶךְ פְּנֵיהֶם. אָכֵן כִּי תֵלֵךְ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם אַחֲרֵי בוֹא אֵלֶיךָ הַדָּעַת, וְהָיִיתָ בַּפּוֹשְׁעִים: קמא אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם הַסֵּפֶר יֵדְעוּ אוֹתוֹ64 כַּאֲשֶׁר יֵדְעוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְאוּלָם פְּלַגָּה מֵהֶם יַעְלִימוּ אֶת הָאֱמֶת וְהֵמָּה יוֹדְעִים: קמב הָאֱמֶת הִיא מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּסֵּעֲפִים: קמג וְלַכֹּל דֶּרֶךְ יִפְנֶה לְעֶבְרוֹ, וְתִחֲרֵיתֶם אִישׁ אֶת אָחִיו (בַּעֲשׂוֹת) הַטּוֹב. וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּהְיוּ יְבִיאֲכֶם אֱלֹהִים כֻּלְּכֶם יַחְדָּו (בְּיוֹם הַדִּין), כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל: קמד וּמִכָּל אֲשֶׁר תֵּצֵא וְהִפְנֵיתָ פָּנֶיךָ לְעֵבֶר הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ. וְאָכֵן זֹאת הִיא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא נֶעֶלְמוּ מֵאלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם: קמה וּמִכָּל אֲשֶׁר תֵּצֵא וְהִפְנֵיתָ פָּנֶיךָ לְעֵבֶר הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ, וּבְכָל אֲשֶׁר תִּהְיוּ וְהִפְנֵיתֶם פְּנֵיכֶם לְעֶבְרוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִמְצְאוּ בְּנֵי הָאָדָם תּוֹכָחוֹת אִתְּכֶם בִּלְתִּי אִם הַפּוֹשְׁעִים בָּהֶם. אַךְ לֹא תִירְאוּ מֵהֶם, וִירֵאתֶם אוֹתִי לְמַעַן אָרִיק כָּל טוּבִי לָכֶם וּלְמַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: קמו כְּמוֹ שֶׁשָּׁלַחְנוּ אֲלֵיכֶם שָׁלִיחַ מִכֶּם65 אֲשֶׁר יִקְרָא לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹתֵינוּ וְטִהַר אֶתְכֶם וְלִמֶּדְכֶם אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחָכְמָה, וְלִמֶּדְכֶם אֵת אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: קמז כֵּן זִכְרוּנִי וּזְכַרְתִּיכֶם וְהוֹדוּ לִי וְלֹא תִכְפֹּרוּ:

קמח הוֹי הַמַּאֲמִינִים, בַּקְּשׁוּ עֶזְרָה בְּתוֹחֶלֶת וּבִתְפִלָּה, כִּי אֱלֹהִים עִם הַמְיַחֲלִים (לוֹ): קמט וְלֹא תֹאמְרוּ “מֵתִים” לַנֶּהֱרָגִים בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים66, כִּי אִם “חַיִּים”, אַךְ אַתֶּם לֹא תָבִינוּ: קנ וְאָכֵן נַסֵּה נְנַסְּכֶם בְּמַסּוֹת שׁוֹנוֹת בְּפַחַד וּבְרָעָב וּבְחֶסְרוֹן הוֹן וּנְפָשׁוֹת וִיבוּל. וּבַשֵּׂר אֶת הַמְיַחֲלִים: קנא אֲשֶׁר בְּעֵת יִקְרָאֵם אָסוֹן וְאָמְרוּ: “אָנוּ לֵאלֹהִים וְאֵלָיו נָשׁוּב”: קנב אֵלֶּה יִשְׂאוּ בְרָכָה מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם וְרִחֲמָם וְאֵלֶּה הֵם הַמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: קנג אָכֵן (לָרוּץ בֵּין) הַצַּפָא וְהַמַּרְוָה67 מִמִּנְהֲגֵי אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהָיָה אֲשֶׁר יַעֲלֶה לָחֹג אֶל הַבַּיִת אוֹ יְבַקֶּר בּוֹ68, וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ עָוֹן כִּי יַקִּיפֵם, וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב מִנִּדְבַת לִבּוֹ הִנֵּה אֱלֹהִים מַכִּיר טוֹבָה וְיוֹדֵעַ: קנד הִנֵּה אֵלֶּה אֲשֶׁר יַעְלִימוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ מִן הַמּוֹפְתִים וְאֹרַח הַמֵּישָׁרִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ אוֹתָם לִבְנֵי אָדָם בַּסֵּפֶר אֵלֶּה יְקַלְלֵם אֱלֹהִים וְקִלְלוּם הָאוֹרְרִים: קנה זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁבוּ וַיֵּיטִיבוּ דַרְכָּם וַיּוֹדִיעוּ גָלוּי, הִנֵּה אֵלֶּה אָשׁוּב עֲלֵיהֶם, כִּי אֲנִי הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם: קנו אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּמוּתוּ וְהֵם כּוֹפְרִים אֵלֶּה עֲלֵיהֶם קִלְלַת אֱלֹהִים וְהַמַּלְאָכִים וְהָאָדָם יַחְדָּו: קנז לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָהּ, עָנְשָׁם לֹא יוּקַל וְהֵם לֹא יֵרָאוּ (פְּנֵי אֱלֹהִים):

קנח וֵאלֹהֵיכֶם אֱלֹהִים אֶחָד, אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם: קנט הִנֵּה בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּבַחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם וּבָאֳנִיּוֹת אֲשֶׁר תְּהַלֵּכְנָה בַּיָּם (עֲמוּסוֹת) בַּאֲשֶׁר יוֹעִיל לִבְנֵי אָדָם, וּבַמַּיִם אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַיְחַיֶּה בָהֶם אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ וַיְמַלֵּא אוֹתָהּ מִכָּל בְּהֵמָה וּבִתְמוּרוֹת הָרוּחוֹת וְהָעֲנָנִים אֲשֶׁר הָיוּ (לוֹ) לְמַס עוֹבֵד בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ – הִנֵּה בְּאֵלֶּה אוֹתוֹת לְעַם יַשְׂכִּיל: קס וּמִבְּנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לָהֶם אֱלִילִים69 מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וַאֲהֵבוּם כְּאַהֲבַת אֱלֹהִים. אַךְ עַזָּה מִזֹּאת אַהֲבַת הַמַּאֲמִינִים אֶת אֱלֹהִים וְלוּ צָפוּ הַפּוֹשְׁעִים אֶת הָעֵת (בָּהּ) יִרְאוּ הָעֹנֶשׁ70, כִּי הָעֹז כֻּלּוֹ לֵאלֹהִים וְכִי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: קסא עֵת יִפָּרְדוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם הָלָכוּ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם71, וְרָאוּ הָעֹנֶשׁ וְנִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה: קסב וְאָמְרוּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם הָלָכוּ: “מִי יִתֵּן שׁוּבֵנוּ לַחַיִּים, לְמַעַן נִפָּרֵד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר נִפְרְדוּ הֵם מֵאִתָּנוּ”. כָּכָה יַרְאֵם אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, רַבּוֹת אַנְחוֹתֵיהֶם וְלֹא יֵצְאוּ מִגֵּיהִנֹּם:

קסג הוֹי בְּנֵי אָדָם, אִכְלוּ מֵאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִן הַמֻּתָּר מִן הַטּוֹב וְלֹא תֵלְכוּ בְּעִקְבֵי הַשָּׂטָן, כִּי אוֹיֵב גָּלוּי הוּא לָכֶם: קסד אָכֵן צַוֵּה יְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת הָרָעָה וְהַתּוֹעֵבָה וּלְדַבֵּר בֵּאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ: קסה וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “לְכוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים”72, וְאָמְרוּ: “לֹא כִּי נֵלֵךְ (בַּדֶּרֶךְ) אֲשֶׁר מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ (הוֹלְכִים) בָּהּ”, וְאִם גַּם לֹא הֵבִינוּ אֲבוֹתֵיהֶם דָּבָר וְלֹא אֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: קסו וּמְשַׁל הַכּוֹפְרִים כַּקּוֹרֵא אֶל אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע זוּלָתִי קוֹל קְרִיאָה וַהֲבָרָה. חֵרְשִׁים אִלְמִים וְעִוְרִים לָכֵן לֹא יַשְׂכִּילוּ:

קסז הוֹי הַמַּאֲמִינִים, אִכְלוּ מִן הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר כִּלְכַּלְנוּכֶם וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים אִם עוֹבְדָיו אַתֶּם: קסח אַךְ אֶת אֵלֶּה אָסַר לָכֶם, אֶת הַנְּבֵלָה וְאֵת בְּשַׂר הַחֲזִיר וַאֲשֶׁר נִקְרָא עָלָיו שֵׁם אַחֵר מִבַּלְעֲדֵי (שֵׁם) אֱלֹהִים73. אַךְ אֲשֶׁר יֵאָנֵס (וְאָכַל) בְּלִי זָדוֹן וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לֶאֱכוֹל וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ אָשָׁם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קסט הִנֵּה אֵלֶּה אֲשֶׁר יַעְלִימוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים מִן הַסֵּפֶר וַיִּמְכְּרוּהוּ בִּמְחִיר מְעָט, אֵלֶּה לֹא יְמַלְאוּ בִטְנָם בִּלְתִּי אִם הָאֵשׁ, וְלֹא יְדַבֵּר בָּם אֱלֹהִים בְּיוֹם הַתְּקוּמָה וְלֹא יְזַכֵּם, וְעָנְשָׁם דְּאָבָה: קע אֵלֶּה אֲשֶׁר קָנוּ לָמוֹ הַתּוֹעָה בַּנְּכוֹחָה וְאֶת הָעֹנֶשׁ בַּחֲנִינָה, מַה יִּשְׂאוּ וְיִסְבְּלוּ עַל הָאֵשׁ: קעא זֹאת (תְּבוֹאֵם) בַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים אֶת הַסֵּפֶר בָּאֱמֶת74 וְאָמְנָם אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בִּדְבַר הַסֵּפֶר פָּרְצוּ פֶּרֶץ רָב:

קעב לֹא זֹאת הַצְּדָקָה אֲשֶׁר תַּפְנוּ פְנֵיכֶם (בַּתְּפִלָּה) דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב, וְאוּלָם (זֶה יַחֲזִיק) בִּצְדָקָה הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וּבַמַּלְאָכִים וּבַסֵּפֶר וּבַנְּבִיאִים וְנָתַן הוֹנוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ לַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְלַהֵלֶךְ וְלַשּׁוֹאֲלִים וּלְפִדְיוֹן הַשְּׁבוּיִים וְעָרַךְ תְּפִלָּה וּפִזֵּר לָאֶבְיוֹנִים וְהַמְּקִימִים בְּרִיתָם בְּכָרְתָם בְּרִית וְהַמְיַחֲלִים בְּבוֹא אֲלֵיהֶם צָרָה וּמְצוּקָה וּבְעֵת שֹׁד, אֵלֶּה הֵם הַצַּדִּיקִים וְאֵלֶּה הֵם יִרְאֵי הָאֱלֹהִים:

קעג הוֹי הַמַּאֲמִינִים, אַתֶּם צֻוֵּיתֶם75, (עַל) גְּמוּל לָרֶצַח. בֶּן חוֹרִים תַּחַת בֶּן חוֹרִים וְעֶבֶד תַּחַת עֶבֶד וְאִשָּׁה תַּחַת אִשָּׁה76. אַךְ אֲשֶׁר יָחֹן אוֹתוֹ אָחִיו77 וְדָרַשׁ כֹּפֶר כַּמִּשְׁפָּט, וְשִׁלֶּם לוֹ בְּעַיִן יָפָה: קעד לְהָקֵל (מֵעֲלֵיכֶם) הוּא זֶה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וְרַחֲמִים. אַךְ אֲשֶׁר יָקוּם אַחֲרֵי כֵן (עַל הָרוֹצֵחַ לְהָרְגוֹ), עָנְשׁוֹ דְּאָבָה: קעה וְלָכֶם חַיִּים בְּ(חֹק) הַגְּמוּל, אַנְשֵׁי לֵבָב, אוּלַי תִּירָאוּ:

קעו אַתֶּם צֻוֵּיתֶם, בִּקְרֹב יְמֵי אִישׁ מִכֶּם לָמוּת וְעָזַב הוֹן, וְהִנְחִילוֹ לְהוֹרָיו וּקְרוֹבָיו כמשפט. חֹק הוּא לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: קעז וַאֲשֶׁר יְשַׁנֵּהוּ אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ אוֹתוֹ78 וְהָיָה בָם חֵטְא בַּאֲשֶׁר יְשַׁנּוּהוּ, כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: קעח וַאֲשֶׁר יִדְאַג פֶּן שָׁגָה הַמּוֹרִישׁ אוֹ חָטָא וְעָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם79 אֵין בּוֹ חֵטְא, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

קעט הַמַּאֲמִינִים, אַתֶּם צֻוֵּיתֶם לָצוּם כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר מִלִּפְנֵיכֶם לְמַעַן תִּירְאוּ אֱלֹהִים: קפ מִסְפַּר יָמִים. אַךְ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִכֶּם חוֹלֶה אוֹ בַדָּרֶךְ, וְ(צָם) מִסְפַּר יָמִים אֲחֵרִים, אַךְ אֲשֶׁר יוּכְלוּ (וְלֹא יָצוּמוּ) וְהָיָה כָּפְרָם הַאֲכֵל עָנִי. וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַטּוֹב מִנִּדְבַת לִבּוֹ, יִיטַב לוֹ. וְטוֹב לָכֶם כִּי תָצוּמוּ לוּ יְדַעְתֶּם: קפא חֹדֶשׁ רַמַּצָ’אן אֲשֶׁר הוּרַד בּוֹ הַקֻּרְאָן אֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי אָדָם וּמוֹפְתִים לְאֹרַח הַמֵּישָׁרִים וְהַ“פֻּרְקָאן”. וְהָיָה אֲשֶׁר הוּא בְּבֵיתוֹ80 בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה מִכֶּם וְצָם. אַךְ אֲשֶׁר יִהְיֶה חוֹלֶה אוֹ בַדָּרֶךְ, וְ(צָם) מִסְפַּר יָמִים אֲחֵרִים. חָפֵץ אֱלֹהִים לְהָקֵל מֵעֲלֵיכֶם וְלֹא יַחְפֹּץ לְהַכְבִּיד עֲלֵיכֶם, וּמִלֵּאתֶם אֵת הַמִּסְפָּר, וְגִדַּלְתֶּם לֵאלֹהִים עַל נְחוֹתוֹ אֶתְכֶם מֵישָׁרִים וּלְמַעַן תּוֹדוּ: קפב וְכִי יִשְׁאָלוּךָ עֲבָדַי עָלַי, הִנֵּה קָרוֹב אָנֹכִי, אֶעֱנֶה לִקְרִיאַת הַקּוֹרֵא בְּקָרְאוֹ אֵלַי, יֵעָנוּ אֵפוֹא לִי וְהֶאֱמִינוּ בִי לְמַעַן יֵלְכוּ נְכוֹחָה: קפג הֻתַּר לָכֶם בְּלֵיל הַצּוֹם לָגֶשֶׁת אֶל נְשׁותֵיכֶם81 הֵנָּה כְּסוּת לָכֶם וְאַתֶּם כְּסוּת לָהֵן. יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֲשֶׁר תּוֹנוּ אֶת נַפְשְׁכֶם וַיָּשָׁב עֲלֵיכֶם וַיִּסְלַח לָכֶם, וְעַתָּה בּוֹאוּ אֲלֵיהֶן וּבַקְּשׁוּ אֶת אֲשֶׁר צִוָּה לָכֶם אֱלֹהִים82. וַאֲכַלְתֶּם וּשְׁתִיתֶם עַד אִם תַּכִּירוּ בֵּין הַחוּט הַלָּבָן לַחוּט הַשָּׁחוֹר בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר. אַחַר תְּמַלְאוּ אֶת (מִצְוַת) הַצּוֹם (כְּכָל הַחֻקָּה) עַד הַלָּיְלָה, וְלֹא תָבוֹאוּ אֲלֵיהֶן, וְנֶעֱצַרְתֶּם בַּמִּסְגָּדִים. אֵלֶּה חֻקּוֹת הָאֱלֹהִים וְלֹא תִקְרְבוּ אֲלֵיהֶן. כָּכָה יְבָאֵר אֱלֹהִים אוֹתֹותָיו לִבְנֵי-אָדָם לְמַעַן אֲשֶׁר יִירָאוּ: קפד וְלֹא תֹאכְלוּ אֶת הוֹנְכֶם בֵּינֵיכֶם בַּשָּׁוְא וְלֹא תְשַׁחֲדוּ בוֹ אֶת הַשּׁוֹפְטִים לְמַעַן אֲכֹל מֵהוֹן83 בְּנֵי-הָאָדָם בְּעָוֶל, וְאַתֶּם יוֹדְעִים:

קפה יִשְׁאָלוּךָ עַל דְּבַר תְּקוּפוֹת הַיָּרֵחַ. אֱמֹר לְמוֹעֲדִים הֵנָּה לִבְנֵי-אָדָם וּלְחַגִּים. וְלֹא זֹאת הַצְּדָקָה, כִּי תָבוֹאוּ אֶל הַבָּתִּים מֵאַחֲרֵיהֶם84, וְאוּלָם (יַחֲזִיק) בִּצְדָקָה (זֶה) אֲשֶׁר יָרֵא אֶת אֱלֹהִים וּבָאתֶם אֶל הַבָּתִּים בְּפִתְחֵיהֶם וִירֵאתֶם אֱלֹהִים לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: קפו וְהִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ בָכֶם. אַךְ לֹא תָקוּמוּ (רִאשׁוֹנִים) עֲלֵיהֶם, כִּי אֱלֹהִים לֹא יֹאהַב הָעוֹבְרִים (חֹק)85: קפז וַהֲרַגְתֶּם אוֹתָם בְּכָל אֲשֶׁר תִּתְפְּשׂוּם, וְגֵרַשְׁתֶּם אוֹתָם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּ אֶתְכֶם, כִּי הַדֵּחַ (מֵעֲבֹד אֱלֹהִים) קָשֶׁה מֵהֶרֶג. וְלֹא תִלָּחֲמוּ בָם עַל-יַד הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ86 עַד אִם יִלָּחֲמוּ בָכֶם בּוֹ. אַךְ אִם יִלָּחֲמוּ בָכֶם, וַהֲרַגְתֶּם אוֹתָם. כָּזֶה הוּא גְּמוּל הַכּוֹפְרִים: קפח וְכִי יֶחְדָּלוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קפט וְנִלְחַמְתֶּם בָּם עַד כְּלוֹת הַדֵּחַ וְהָיְתָה הַדָּת לֵאלֹהִים. אַךְ אִם יֶחְדָּלוּ, הִנֵּה אֵין אֵיבָה בִּלְתִּי אִם אֶת הַפּוֹשְׁעִים: קצ הַחֹדֶשׁ הַקָּדוֹשׁ תַּחַת הַחֹדֶשׁ הַקָּדוֹשׁ87 וְלַמִּקְדָּשִׁים גְּמוּל. וְהָיָה אֲשֶׁר יָקוּם עֲלֵיכֶם לְהִלָּחֵם וְקַמְתֶּם עָלָיו כַּאֲשֶׁר קָם עֲלֵיכֶם, וִירֵאתֶם אֵת אֱלֹהִים, וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים עִם הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): קצא וְנַדְּבוּ לְמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, וְלֹא תַפִּילוּ (אֶת נַפְשְׁכֶם) בִּידֵיכֶם אֶל הַשָּׁחַת, וַעֲשׂוּ טוֹב, כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: קצב וַעֲלִיתֶם לָחֹג וּלְבַקִּר (בְּבֵית) אֱלֹהִים כְּכָל הַחֻקָּה. אַךְ כִּי תֵעָצְרוּ (מִבּוֹא), וְהִקְרַבְתֶּם קָרְבָּן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יֶדְכֶם. אַךְ לֹא תְגַלְּחוּ רָאשֵׁיכֶם88 עַד הַגִּיעַ הַקָּרְבָּן אֶל מְקוֹם שָׁם יַקְרִיבוּהוּ, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מִכֶּם חוֹלֶה אוֹ נֶגַע בְּרֹאשׁוֹ, וְהָיָה כָּפְרוֹ צוֹם אוֹ צְדָקָה אוֹ קָרְבָּן. אַךְ כִּי תִּשְׁכְּנוּ בֶטַח, וְהָיָה אֲשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבִקּוּר (הַכַּעְבָּה) עַד קַבְּלוֹ עָלָיו אֶת אִסָּרֵי הֶחָג89, וְהֵבִיא קָרְבָּן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ. וַאֲשֶׁר לֹא תִמְצָא יָדוֹ, וְצָם שְׁלשָׁה יָמִים בְּעֵת הֶחָג וְשִׁבְעָה בְּשׁוּבְכֶם, עֲשָׂרָה תְּמִימִים יִהְיוּ. זֹאת הַמִּצְוָה לַאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה בֵּיתוֹ אִתּוֹ90 בַּמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ. וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וִידַעְתֶם כִּי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: קצג הֶחָג בָּחֳדָשִׁים יְדוּעִים (יִהְיֶה)91, וַאֲשֶׁר יְקַבֵּל בָּהֶם עַל נַפְשׁוֹ אֶת הֶחָג, וְנִשְׁמַר מֵאִשָּׁה וּמִפֶּשַׁע וּמִמְּרִיבָה בְּעֵת הֶחָג. וְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים. וְהִצְטַיָּדוּ92, אַךְ הַטּוֹבָה בַּצֵּדָה יִרְאַת הָאֱלֹהִים. וִירֵאתֶם אוֹתִי, אַנְשֵׁי לֵבָב: קצד לֹא יִהְיֶה בָכֶם עָוֹן בְּבַקֶּשְׁכֶם חֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם93 וּבְשָׁטְפְּכֶם וּבְרִדְתְּכֶם מֵעַרַפָאת94, וּזְכַרְתֶּם אֱלֹהִים לְיַד מְקוֹם הַמַּצָּב הַקָּדוֹשׁ95, וּזְכַרְתֶּם אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר נָחֲכֶם מֵישָׁרִים אַחֲרֵי הֱיוֹתְכֶם לִפְנֵי כֵן מִן הַתּוֹעִים: קצה אַחַר תִּשְׁטְפוּ וִירַדְתֶּם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵרְדוּ הָאֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לַעֲוֹנְכֶם. כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קצו וּכְכַלּוֹתְכֶם אֶת סֵדֶר עֲבוֹדַתְכֶם (בֶּחָג), וּזְכַרְתֶּם אֶת אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר תִּזְכְּרוּ אֶת אֲבוֹתֵיכֶם96 וְזֶכֶר רַב מִזֶּה. וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יֹאמַר: “אֱלֹהֵינוּ, תֶּן לָנוּ (טוֹבָה) בָּעוֹלָם הַזֶּה”. לוֹ אֵין חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: קצז וּבָהֶם אֲשֶׁר יֹאמַר: “תֶּן לָנוּ טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹבָה לָעוֹלָם הַבָּא וּפַלְּטֵנוּ מֵעֹנֶשׁ”: קצח אֵלֶּה יִהְיֶה חֶלְקָם כְּפָעֳלָם, וֵאלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: קצט וּזְכַרְתֶּם אֶת אֱלֹהִים בִּימֵי הַמּוֹעֵד97 אַךְ אֲשֶׁר יְמַהֵר לְכַלּוֹת אֶת סֵדֶר הֶחָג יוֹמַיִם (לִפְנֵי תֹם הַמּוֹעֵד), לֹא יִהְיֶה בּוֹ חֵטְא, וַאֲשֶׁר יְאַחֵר לֹא יִהְיֶה בּוֹ חֵטְא, כִּי יִירָא אֶת אֱלֹהִים, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וִידַעְתֶּם אֲשֶׁר אֵלָיו תֵּאָסֵפוּן:

ר וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ דְּבָרוֹ עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהֵעִיד אֶת אֱלֹהִים בַּאֲשֶׁר בְּלִבּוֹ98. אָכֵן הוּא הַקָּשֶׁה בַּיְרִיבִים: רא וּכְהַפְנוֹתוֹ לָלֶכֶת וְשָׂם כָּל מַעְיָנָיו לְהַשְׁחִית בָּאָרֶץ, וְכִלָּה אֶת הַשָּׂדֶה וְאֶת הַזָּרַע. אָכֵן לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים הַשְׁחֵת: רב וְכִי יֵאָמֵר אֵלָיו: “יְרָא אֶת אֱלֹהִים”, וַעֲנָקַתְהוּ גַאֲוָה בְּרֶשַׁע. אָכֵן גֵּיהִנֹּם מְנָת חֶלְקוֹ וְרַע הַיָּצוּעַ: רג וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִמְכֹּר אֶת נַפְשׁוֹ בְּבַקְּשׁוֹ רְצוֹן אֱלֹהִים, אָכֵן אֱלֹהִים טוֹב לָעוֹבְדִים אוֹתוֹ.

רד הַמַּאֲמִינִים, בּוֹאוּ בְּדַת הָאִסְלָאם כֻּלְּכֶם וְלֹא תֵלְכוּ בְּעִקְבֵי הַשָּׂטָן, כִּי אוֹיֵב בָּרוּר הוּא לָכֶם: רה וְכִי תִכָּשְׁלוּ אַחֲרֵי בוֹא אֲלֵיכֶם הַמּוֹפְתִים, הִנֵּה דְּעוּ כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: רו הַיְיַחֲלוּ זוּלַת אֲשֶׁר יָבוֹא אֲלֵיהֶם אֱלֹהִים בְּצִלְלֵי עֲנָנִים וּבְמַלְאָכִים? אָכֵן נֶחֱרָצָה הִיא וְאֶל אֱלֹהִים יוּשְׁבוּ הַדְּבָרִים: רז שְׁאַל אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה אוֹתוֹת בְּרוּרִים הֵבֵאנוּ אֲלֵיהֶם. אַךְ אֲשֶׁר יָמִיר חֶסֶד אֱלֹהִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאָהוּ הִנֵּה מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: רח מְתֻקָּנִים הֵם לַכּוֹפְרִים חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעֲגוּ לַמַּאֲמִינִים. אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים יָרוּמוּ עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, וֵאלֹהִים יְכַלְכֵּל אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן99: רט הָיוּ בְנֵי הָאָדָם אֻמָּה אֶחָת, וַיָּקֶם אֱלֹהִים אֶת הַנְּבִיאִים מְבַשְּׂרִים וּמַזְהִירִים וַיּוֹרֶד בְּיָדָם אֶת הַסֵּפֶר בָּאֱמֶת לִשְׁפֹּט בֵּין בְּנֵי הָאָדָם בַּאֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ, וְלֹא נֶחֶלְקוּ בִּדְבָרוֹ זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם (הַסֵּפֶר) אַחֲרֵי בּוֹא אֲלֵיהֶם הַמּוֹפְתִים מִקִּנְאָתָם זֶה בָּזֶה. אַךְ אֱלֹהִים נָחָה אֶת הַמַּאֲמִינִים (בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת) בַּאֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ בִּדְבַר הָאֱמֶת, בִּרְצוֹנוֹ. וֵאלֹהִים יַנְחֶה אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: רי הַתְּדַמּוּ כִּי תָבוֹאוּ אֶל גַּן-הָעֵדֶן וְלֹא יִקְרְכֶם כַּאֲשֶׁר (קָרָה) אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר עָבְרוּ וְחָלְפוּ לִפְנֵיהֶם. נָגְעָה עֲלֵיהֶם צָרָה וּמְצוּקָה וַיִּטַּלְטָלוּ, עַד אֲשֶׁר אָמַר הַשָּׁלִיחַ וְהַמַּאֲמִינִים אִתּוֹ: “מָתַי תָּבוֹא תְּשׁוּעַת אֱלֹהִים” הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר תְּשׁוּעַת אֱלֹהִים קְרוֹבָה:

ריא יִשְׁאָלוּךָ, מַה הוּא אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ מֵהוֹנָם? אֱמֹר: אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ מִן הַטּוֹב וְהָיָה לַהוֹרִים וְלַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְלַהֵלֶךְ וְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים ריב אַתֶּם צֻוֵּיתֶם עַל הַמִּלְחָמָה וְאִם נִמְאָסָה הִיא בְעֵינֵיכֶם: ריג וְאוּלַי תִּמְאֲסוּ דָבָר וְהוּא טוֹב לָכֶם, וְאוּלַי תַּחְמְדוּ דָבָר וְהוּא רַע לָכֶם. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ: ריד יִשְׁאָלוּךָ עַל דְּבַר הַחֹדֶשׁ הַקָּדוֹשׁ אִם לְהִלָּחֶם בּוֹ. אֱמֹר: הַמִּלְחָמָה בּוֹ (חֲטָאָה) גְדוֹלָה הִיא. וְאוּלָם מָנוֹעַ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וְכַחֶשׁ בּוֹ, וּ(מָנוֹעַ מִבּוֹא אֶל) הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ וְנַשֵּׁל שׁוֹכְנָיו100 מִתּוֹכוֹ (חֲטָאָה) גְדוֹלָה מִמֶּנָּה הִיא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְהַדֵּחַ (לַעֲבֹד אֱלֹהִים) רַע מִן הַמִּלְחָמָה. וְלֹא יַחְדְּלוּ מֵהִלָּחֵם בָּכֶם עַד אִם הֱשִׁיבוּכֶם מֵאַחֲרֵי דַתְכֶם אִם יוּכָלוּ. וַאֲשֶׁר יָשׁוּב מִכֶּם מֵאַחֲרֵי דָתוֹ וָמֵת וְהוּא כוֹפֵר, הִנֵּה אֵלֶּה פָּעֳלָם מֵאָפַע בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא הֵם בְּנֵי גֵיהִנֹּם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָהּ: רטו אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם וַיְחָרְפוּ נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, אֵלֶּה יְצַפּוּ לְרַחֲמֵי אֱלֹהִים. וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: רטז יִשְׁאָלוּךָ עַל הַיַּיִן וְעַל (מִשְׂחַק הַגּוֹרָלוֹת) “מַיְסִיר”101 אֱמֹר: בִּשְׁנֵיהֶם חֲטָאָה גְדוֹלָה וְגַם תּוֹעֶלֶת לִבְנֵי אָדָם וְאוּלָם חַטָּאתָם גְּדוֹלָה מִתּוֹעַלְתָּם. וּשְׁאֵלוּךָ מַה הוּא אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ (מֵהוֹנָם): ריז אֱמֹר: הָעוֹדֵף. כָּכָה יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם הָאוֹתוֹת לְמַעַן תָּשִׁיבוּ אֶל לֵב: ריח בִּדְבַר הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאֵלוּךָ בִּדְבַר הַיְתוֹמִים, אֱמֹר: טוֹב לְהֵיטִיב לָהֶם: ריט וְכִי תִּתְחַבְּרוּ לָהֶם102, הִנֵּה אֲחֵיכֶם הֵמָּה (וְהֵיטַבְתֶּם לָהֶם). וֵאלֹהִים יֵדַע בֵּין עוֹשֵׂה הָרַע וּבֵין עוֹשֵׂה הַטּוֹב, וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, כִּי אָז עִנָּה אֶתְכֶם103, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם:

רכ וְלֹא תִקְחוּ אֶת הַמְשַׁתְּפוֹת104 לָכֶם לְנָשִׁים עַד אִם תַּאֲמֵנָּה. וְשִׁפְחָה מַאֲמִינָה טוֹבָה מִמְּשַׁתֶּפֶת וְלוּ גַם יָשְׁרָה בְעֵינֵיכֶם, וְלֹא תִתְּנוּ נָשִׁים מַאֲמִינוֹת לַמְשַׁתְּפִים עַד אִם יַאֲמִינוּ. וְאָכֵן עֶבֶד מַאֲמִין טוֹב מִמְּשַׁתֵּף וְלוּ גַם יָשַׁר בְּעֵינֵיכֶם: רכא אֵלֶּה יִקְרְאוּ אֶל גֵיהִנֹּם וֵאלֹהִים יִקְרָא אֶל גַּן-הָעֵדֶן, וְהַחֲנִינָה בִּרְצוֹנוֹ וּבֵאֵר אוֹתוֹתָיו לִבְנֵי-אָדָם אוּלַי יָשִׂימוּ אֶל לֵב: רכב וּשְׁאֵלוּךָ בִּדְבַר הַדָּוֹות, אֱמֹר: חֶלְאָה הִיא, וְנִבְדַּלְתֶּם מִן הַנָּשִׁים בְּעֵת דְּווֹתָן, וְלֹא תִגְּשׁוּ אֲלֵיהֶן עַד הִטַּהֲרָן. וְכִי הִטֶּהָרוּ, וּבָאתֶם אֲלֵיהֶן כַּאֲשֶׁר צִוְּכֶם אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת הַשָּׁבִים וְאָהַב אֵת הַמִּטַהֲרִים: רכג נְשֵׁיכֶם שָׂדֶה הֵנָּה לָכֶם, וּבָאתֶם אֲלֵיהֶן מֵאֲשֶׁר תַּחְפֹּצוּ, וְקִדַּמְתֶּם (לַעֲשׂוֹת) לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם105, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי תִמְצָאוּהוּ וּבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים:

רכד וְלֹא תָשִׂימוּ אֶת אֱלֹהִים מַטָּרָה לִשְׁבוּעוֹתֵיכֶם106 אִם תְּמִימִים אַתֶּם, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וּרְדַפְתֶּם שָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי-הָאָדָם וֵאלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: רכה לֹא יַרְשִׁיעֲכֶם אֱלֹהִים עַל דְּבַר-שְׂפָתַיִם בִּשְׁבוּעוֹתֵיכֶם. וְאוּלָם יַרְשִׁיעֲכֶם עַל אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם בְּכָל לִבְּכֶם, וֵאלֹהִים סַלָּח וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: רכו אֲשֶׁר יִשָּׁבְעוּ לְהִבָּדֵל מִנְּשׁוֹתֵיהֶם, וְהוֹחִילוּ אַרְבָּעָה יְרָחִים, וְהָיָה אִם יָשׁוּבוּ (מִשְּׁבוּעָתָם). הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: רכז וְאִם כָּלָה הִיא מֵעִמָּם לְגָרֵשׁ, הִנֵּה אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ107: רכח וְהַגְּרוּשׁוֹת תּוֹחַלְנָה (נִבְדָּלוֹת) לְנַפְשָׁן עַד מְלֹאת לָהֶן טָהֳרָתָן הַשְּׁלִישִׁית, וְלֹא הֻתַּר לָהֶן לְהַעֲלִים אֶת אֲשֶׁר יָצַר אֱלֹהִים בְּרַחֲמָן108, אִם מַאֲמִינוֹת הֵנָּה בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. וְטוֹב מִזֶּה יַעֲשׂוּ בַּעֲלֵיהֶן, כִּי יְשִׁיבוּן בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד הַזֶּה אִם יַחְפְּצוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם. וְעַל אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵעֲלֵיהֶן109 כַּאֲשֶׁר עֲלֵיהֶן (לְהִתְהַלֵּךְ) בְּמֵישָׁרִים, וְלַגְּבָרִים יִתְרוֹן עֲלֵיהֶן, וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: רכט הַגֵּרוּשִׁין פַּעֲמָיִם. וְאוּלָם אַחֲרֵי כֵן (אֵין בִּלְתִּי) אִם הַחֲזֵק (בָּהֵן) בְּמֵישָׁרִים אוֹ שַׁלְּחָן בְּטוֹבָה. וְלֹא הֻתַּר לָכֶם לָקַחַת מֵאֲשֶׁר נְתַתֶּם לָהֶן (מֹהַר) מְאוּמָה אִם לֹא כִּי יִירְאוּ שְׁנֵיהֶם פֶּן לֹא יוּכְלוּ לְהָקִים אֶת חֻקּוֹת אֱלֹהִים. וְכִי תִירְאוּ פֶּן לֹא יוּכְלוּ לְהָקִים חֻקּוֹת אֱלֹהִים110, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם עָוֹן בַאֲשֶׁר תִּפָּדֶה בּוֹ111. אֵלֶּה חֻקּוֹת אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא תַעַבְרוּן, וַאֲשֶׁר יַעַבְרוּ חֻקּוֹת אֱלֹהִים, אֵלֶּה הֵמָּה הַפּוֹשְׁעִים: רל וְכִי יְשַׁלְּחֶנָּה (בַּשְּׁלִישִׁית) לֹא הֻתְּרָה לוֹ עוֹד עַד אִם תִּנָּשֵׂא לְאִישׁ זוּלָתוֹ. אַךְ אִם יְשַׁלְּחֶנָּה לֹא יִהְיֶה בָהֶם עָוֹן בְּשׁוּבָם זֶה אֶל זֶה בְּחָשְׁבָם (בֶּאֱמֶת) כִּי יָקִימוּ חֻקּוֹת אֱלֹהִים. וְאֵלֶּה חֻקּוֹת אֱלֹהִים יְבָאֲרֵם לְעַם יָבִין: רלא וּבְגָרֶשְׁכֶם הַנָּשִׁים וּמָלְאוּ יְמֵיהֶן (כַּמּוֹעֵד הָאָמוּר) וְהֶחֱזַקְתֶּם בָּהֶן בְּמֵישָׁרִים אוֹ שַׁלְּחוּן בְּמֵישָׁרִים, וְלֹא תַחֲזִיקוּ בָּהֶן בְּחֹזֶק יָד לַעֲבֹר חֹק112. וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כֵּן, הִנֵּה הֶחֱטִיא נַפְשׁוֹ וְלֹא תָשִׂימוּ אוֹתוֹת אֱלֹהִים113 לְלַעַג וּזְכַרְתֶּם אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים אִתְּכֶם, וַאֲשֶׁר הוֹרִיד לָכֶם מִן הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה לְהַזְהִירְכֶם בָּם וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: רלב וּבְגָרֶשְׁכֶם הַנָּשִׁים וּמָלְאוּ יְמֵיהֶן אַל תִּמְנָעוּן מִהְיוֹת לַאֲנָשִׁים, כִּי יֵאוֹתוּ אִישׁ לִרְעוּתוֹ כַּמִּשְׁפָּט. זֹאת הַמִּצְוָה לְהַזְהִיר בָּהּ אֶת הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. זֶה הַבָּרוּר וְהַטָּהוֹר לָכֶם מִכֹּל. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ: רלג וְהַיּוֹלְדוֹת (הַגְּרוּשׁוֹת) תֵּינֵקְנָה יַלְדֵיהֶן שְׁנָתַיִם תְּמִימוֹת, לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ לְמַלֹּאת יְמֵי-הַיְנִיקָה. וְעַל (הָאָב) אֲשֶׁר לוֹ יֻלַּד (לָתֵת) שְׁאֵרָן וּכְסוּתָן כַּמִּשְׁפָּט. אַךְ לֹא יַכְבִּידוּ עַל נֶפֶשׁ בִּלְתִּי אִם כַּאֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת. אַל תָּצֵרוּ לָאֵם בִּדְבַר יַלְדָּהּ וְלֹא לָ(אָב) אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בִּדְבַר יַלְדּוֹ וְכֵן לַיּוֹרֵשׁ. וְכִי יֹאבוּ שְׁנֵיהֶם לְגָמְלוֹ כִּי יֵאוֹתוּ וְנוֹעֲצוּ (יַחְדָּו) לֹא יִהְיֶה בָּהֶם עָוֹן. וְכִי תַחְפְּצוּ לָתֵת אֶת יַלְדֵיכֶם לְמֵינֶקֶת, לֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן אִם תְּשַׁלְּמוּ אֵת אֲשֶׁר תִּתְּנוּ כַּמִּשְׁפָּט. וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רלד וַאֲשֶׁר יָמוּתוּ מִכֶּם וְעָזְבוּ נָשִׁים, וְהוֹחִילוּ (הַנָּשִׁים) אַרְבָּעָה יְרָחִים וְעָשׂוֹר114. אַךְ בִּמְלֹאת יְמֵיהֶן לֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן בַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה בְּנַפְשָׁן115, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רלה וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן בְּדַבֶּרְכֶם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה בַּנָּשִׁים לְקַחְתָּן אוֹ כִי תַצְפִּינוּ (הָגוּתְכֶם זֹאת) בִּלְבַבְכֶם יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת הָגוּתְכֶם בָּהֵן. וְאוּלָם אַל תִּיעָדוּן בַּסָּתֶר, כִּי אִם דַּבְּרוּ אֲלֵיהֶן דְּבָרִים כַּמִּשְׁפָּט: רלו וְלֹא תִכְרְתוּ אֶת בְּרִית הַנְּשׂוּאִין לִפְנֵי מְלֹאת הַיָּמִים כַּכָּתוּב, וּדְעוּ כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוּרוּ מפניו, וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: רלז וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן בְּגָרֶשְׁכֶם הַנָּשִׁים בְּטֶרֶם תָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶן אוֹ נְקַבְתֶּם לָהֶן מֹהַר. וּנְתַתֶּם לָהֶן, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּעֶרְכּוֹ וַאֲשֶׁר תִּקְצַר יָדוֹ כְּעֶרְכּוֹ, מַתָּת בְּמֵישָׁרִים. חֹק הוּא לְעוֹשֵׂי-הַטּוֹב: רלח אַךְ כִּי תְגָרְשׁוּן לִפְנֵי בוֹאֲכֶם אֲלֵיהֶן אַחֲרֵי אֲשֶׁר נְקַבְתֶּם לָהֶן מֹהַר, (וְהָיָה לָהֶן) מַחֲצִית מֵאֲשֶׁר נְקַבְתֶּם לָהֶן אִם לֹא כִּי תִמְחַלְנָה עַל חֵלֶק מֵהַמַּחֲצִית, אוֹ כִי יִמְחַל (הַבַּעַל) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ בְּרִית הַנְּשׂוּאִין116 (וְהוֹסִיף לָהֶן). וְאָכֵן קָרוֹב יוֹתֵר לְיִרְאַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר תִּמְחָלוּ. וְלֹא תִשְׁכְּחוּ מֵעֲשׂוֹת חֶסֶד בֵּינֵיכֶם, כִּי רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רלט שִׁמְרוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת וְהַתְּפִלָּה הַתִּיכוֹנָה117, וַעֲמַדְתֶּם לִפְנֵי אֱלֹהִים נֶאֱמָנִים (לוֹ): רמ וְכִי תִפְחֲדוּ (וְהִתְפַּלַּלְתֶּם) הוֹלְכִים בָּרֶגֶל אוֹ רוֹכְבִים, וְאִם בֶּטַח תֵּשְׁבוּ, וּזְכַרְתֶּם אֶת אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר הוֹרָה אֶתְכֶם אֶת אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: רמא וַאֲשֶׁר יָמוּתוּ מִכֶּם וְעָזְבוּ נָשִׁים אַחֲרֵיהֶם, וְצִוּוּ לִנְשֵׁיהֶם מַתָּת דֵּי מִחְיָתָן עַד מְלֹאת שָׁנָה, מִבְּלִי הוֹצִיאָן (מִבֵּיתָן). וְכִי תֵצֶאנָה לִרְצוֹנָן, לֹא יִהְיֶה בָכֶם עָוֹן בִּגְלַל הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה בְּנַפְשָׁן לְפִי הַמִּשְׁפָּט. וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: רמב וְלַגְּרוּשׁוֹת מַתָּת כַּמִּשְׁפָּט. חֹק הוּא לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים רמג כָּכָה יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם אוֹתוֹתָיו לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ:

רמד הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם, וְהֵם אֲלָפִים118, מִפַּחַד הַמָּוֶת, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֱלֹהִים: “מוּתוּ”, וְאַחַר הֶחֱיָם, כִּי אֱלֹהִים בַּעַל חֶסֶד לִבְנֵי אָדָם. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יוֹדוּ: רמה וְנִלְחַמְתֶּם מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: רמו מִי הוּא אֲשֶׁר יַלְוֶה אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה טוֹבָה, וֶהֱשִׁיבָהּ לוֹ לְמִשְׁנֶה כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה119, וֵאלֹהִים יִקְפֹּץ יָדוֹ וְיִפְתַּח וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ: רמז הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת הָעֵדָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי (יְמֵי) משֶׁה בְּאָמְרָם לְאַחַד נְבִיאֵיהֶם (לֵאמֹר): “הָקֵם לָנוּ מֶלֶךְ וְנִלָּחֵם מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים”. וַיֹּאמֶר: “הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר יוּכַל הֱיוֹת, כִּי לֹא תִלָּחֲמוּ כַּאֲשֶׁר תְּצֻוּוּ לְהִלָּחֵם”. וַיֹּאמְרוּ: “וּמַה לָּנוּ כִּי לֹא נִלָּחֵם מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וַאֲנַחְנוּ נֻשַּׁלְנוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵינוּ וּמִבָּנֵינוּ”. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ לְהִלָּחֵם, וַיִּפְנוּ עֹרֶף זוּלָתִי מְעַט מֵהֶם. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת הַפּוֹשְׁעִים: רמח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נְבִיאָם: “הִנֵּה הֵקִים עֲלֵיכֶם אֱלֹהִים אֶת טָאלוּת120 לְמֶלֶךְ” וַיֹּאמְרוּ “אֵיךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וְלָנוּ יָאֲתָה הַמְּלוּכָה מֵאֲשֶׁר לוֹ, וְגַם עשֶׁר רַב לֹא נִתַּן לוֹ”. וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהִים בְּחָרוֹ לוֹ מִכֶּם, וַיֶּרֶב לוֹ דַעַת וְקוֹמָה, וֵאלֹהִים יִתֵּן מַלְכוּתוֹ לַאֲשֶׁר יִרְצֶה. וֵאלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ (כֹּל)”: רמט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נְבִיאָם: “זֶה הָאוֹת כִּי לוֹ הַמְּלוּכָה, הִנֵּה יָבוֹא אֲלֵיכֶם הָאָרוֹן תּוֹכוֹ שְׁכִינָה”121 מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וּשְׁאֵרִית עֶזְבוֹן בֵּית משֶׁה וּבֵית אַהֲרֹן יִשָּׂאוּהוּ הַמַּלְאָכִים. וְזֶה לָכֶם הָאוֹת אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם": רנ וַיְהִי בְּהַפְלִיג טָאלוּת עִם צִבְאוֹתָיו, וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה אֱלֹהִים מְנַסְּכֶם בְּנָהָר, וְהָיָה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ לֹא לִי הוּא122, וַאֲשֶׁר לֹא יִטְעַם מִמֶנּוּ לִי הוּא, זוּלָתִי אֲשֶׁר יְגַמַּע מִיָּדוֹ”. וַיִּשְׁתּוּ מִמֶּנּוּ זוּלָתִי מְעַט מֵהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עֲבָרוּהוּ הוּא וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתּוֹ, וַיֹּאמְרוּ: “לֹא נוּכַל הַיּוֹם לְגָאלוּת123 וְצִבְאוֹתָיו”, וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר חָשְׁבוּ (בֶאֱמֶת), כִּי יִמְצְאוּ אֶת אֱלֹהִים: “כַּמָּה פְעָמִים גָּבַר הַמַּחֲנֶה הַמְעַט עַל הַמַּחֲנֶה הָרָב, בִּרְצוֹן אֱלֹהִים. וֵאלֹהִים עִם הַמְיַחֲלִים (לוֹ)”: רנא וַיְהִי בְּעָרְכָם לִקְרַאת גָּאלוּת וְצִבְאוֹתָיו וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, שְׁפֹךְ עָלֵינוּ אֹרֶךְ רוּחַ וְכוֹנֵן פְּעָמֵינוּ וְהַגְבִּירֵנוּ עַל הָעָם הַכּוֹפְרִים”: רנב וַיִּגְּפוּם בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וַיַּהֲרֹג דָּוִד אֶת גָאלוּת, וַיִּתֶּן לוֹ אֱלֹהִים אֶת הַמְּלוּכָה וְהַחָכְמָה וַיְלַמְּדֵהוּ כַּאֲשֶׁר חָפֵץ, וְלוּלֵא עָצַר אֱלֹהִים בָּאֲנָשִׁים בְּאִישׁ עַל-יְדֵי רֵעֵהוּ, נִשְׁחֲתָה הָאָרֶץ, וְאוּלָם אֱלֹהִים בַּעַל-חֶסֶד לִבְנֵי אָדָם124: רנג אֵלֶּה אוֹתוֹת אֱלֹהִים נִקְרָאֵם לְפָנֶיךָ בָּאֱמֶת, כִּי אָכֵן מִן הַשְּׁלִיחִים אָתָּה: רנד אֵלֶּה הַשְּׁלִיחִים הִפְלֵינוּ מִקְצָתָם מִמִקְצָתָם. בָּהֶם אֲשֶׁר דִּבֶּר בּוֹ אֱלֹהִים, וַיָּרֶם מַעֲלַת מִקְצָתָם, וַנִּתֵּן לְיֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם אֶת הַמּוֹפְתִים, וַנְּאַמְּצֵהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא רָבוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאוּ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאוּם הַמּוֹפְתִים. וְאוּלָם הֵם נֶחֶלְקוּ (בֵינֵיהֶם), וַיִּהְיוּ בָהֶם מַאֲמִינִים וְכוֹפְרִים. אַךְ לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא רָבוּ, וְאוּלָם אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲשֶׂה:

רנה הַמַּאֲמִינִים, פַּזְּרוּ (לָאֶבְיוֹנִים) מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָכֶם, בְּטֶרֶם יָבוֹא יוֹם לֹא מִקָּח וּמִמְכָּר בּוֹ וְלֹא רֵעוּת וְלֹא תְפִלַּת מַפְגִּיעַ (לְנֶפֶשׁ), וְהַכּוֹפְרִים הֵם הַפּוֹשְׁעִים: רנו אֱלֹהִים אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו הַחַי וְהַקַּיָּם, לֹא תֹאחֲזֶנּוּ שֵׁנָה וְלֹא תְנוּמָה. לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ. מִי הוּא אֲשֶׁר יַפְגִּיעַ (לְאִישׁ) לְפָנָיו אִם לֹא בִּרְצוֹנוֹ, יֵדַע אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶת אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם וְלֹא יַשִּׂיגוּ מְאוּמָה מִדַּעְתּוֹ כִּי אִם כְּחֶפְצוֹ. כִּסְאוֹ מְלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְלֹא תִכְבַּד עָלָיו שְׁמִירָתָם וְהוּא הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר: רנז אֵין אֹנֶס בַּדָּת, כְּבָר נִכְּרָה הַנְּכוֹחָה מִן הַתּוֹעָה, וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בְּ“טָאעוּת”125 וְהֶאֱמִין בֵּאלֹהים, הֶחֱזִיק בַּיָּתֵד הַחֲזָקָה אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁבֵר. וֵאלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: רנח אֱלֹהִים מָגֵן לַמַּאֲמִינִים, יוֹצִיאֵם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה: רנט וְהַכּוֹפְרִים מָגִנֵּיהֶם הַ“טָּאעוּת”, יוֹצִיאוּם מֵאוֹרָה לַאֲפֵלָה. אֵלֶּה בְּנֵי גֵיהִנֹּם הֵמָּה, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ:

רס הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת (הָאִישׁ) אֲשֶׁר הִתְוַכַּח עִם אַבְרָהָם בִּדְבַר אֱלֹהָיו בַּאֲשֶׁר נָתַן לוֹ אֱלֹהִים אֶת הַמְּלוּכָה126. בֶּאֱמֹר אַבְרָהָם: “אֱלֹהַי הוּא אֲשֶׁר יְחַיֶּה וְיָמִית”, וַיֹּאמֶר: “אֲנִי אֲחַיֶּה וְאָמִית”. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: “הִנֵּה אֱלֹהִים יָבִיא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִן הַמִּזְרָח, הֲבִיאֶנָּה אַתָּה מִן הַמַּעֲרָב”. וַיִּכָּלֵם הַכּוֹפֵר. וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: רסא אוֹ כָאִישׁ127 אֲשֶׁר עָבַר עַל פְּנֵי קִרְיָה שׁוֹמֵמָה עַל אָשְׁיוֹתֶיהָ, וַיֹּאמֶר: “אֵיכָה יְחַיֶּה אֱלֹהִים אֶת זֹאת אַחֲרֵי מוֹתָהּ”, וַיְמִיתֵהוּ אֱלֹהִים מְאַת שָׁנָה. אַחַר הֱקִימוֹ לִתְחִיָּה, וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “כַּמָּה הִתְמַהְמָהְתָּ” וַיֹּאמֶר: “הִתְמַהְמַהְתִּי יוֹם אוֹ מִקְצַת הַיּוֹם”. וַיֹּאמֶר: “לֹא כִּי הִתְמַהְמָהְתָּ מְאַת שָׁנָה, וְהַבֵּט אֶל מַאֲכָלְךָ וְאֶל מִשְׁתֶּיךָ לֹא שֻׁנּוּ128 וְהַבֵּט אֶל חֲמוֹרְךָ. וּלְמַעַן שִׁיתְךָ אוֹת לִבנֵי-אָדָם (עָשִׂינוּ זֹאת). וְהַבֵּט אֶל הָעֲצָמוֹת, אֵיכָה נָקִים אוֹתָן אַחַר נַלְבִּישֵׁן בָּשָׂר”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָרְאָה לָדַעַת, וַיֹּאמֶר: “יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל: רסב וּבֶאֱמֹר אַבְרָהָם: “אֱלֹהַי, הַרְאֵנִי אֵיכָה תְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים”. וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הַאִם לֹא תַאֲמִין?” וַיֹּאמֶר: אָכֵן (אַאֲמִין) וְאוּלָם לְמַעַן יֵרָגַע לְבָבִי”. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "קַח אֵפוֹא מִן הָעוֹף אַרְבָּעָה וַהֲבֵאתָם אֵלֶיךָ (וּבִתַּרְתָּם). וְשַׂמְתָּ עַל כָּל הַר בֶּתֶר מֵהֶם129. אַחֲרֵי כֵן תִּקְרָא אֲלֵיהֶם וּבָאוּ אֵלֶיךָ מְהֵרָה. וְדַע כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם:

רסג מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ הוֹנָם בְּדֶרֶךְ אֱלֹהִים כִּמְשַׁל גַּרְעִין אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים. בְּכָל שִׁבֹּלֶת מֵאָה גַּרְעִינִים, וֵאלֹהִים יָשִׁיב לְמִשְׁנֶה לֶאֲשֶׁר יַחְפֹּץ כִּי אֱלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ (הַכֹּל): רסד אֵלֶּה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ הוֹנָם בְּדֶרֶךְ אֱלֹהִים וְלֹא יָבוֹאוּ אַחֲרֵי פַזְּרָם בְּתוֹכָחוֹת וּבְתַרְעֹמֶת130 הִנֵּה שְׂכָרָם אֵת אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: רסה דַּבֵּר טוֹבוֹת וַחֲנִינָה טוֹב מִצְּדָקָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אַחֲרֶיהָ תַּרְעֹמֶת, וֵאלֹהִים עָשִׁיר וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: רסו הַמַּאֲמִינִים, אַל תָּשִׂימוּ לְאַל אֶת צִדְקוֹתֵיכֶם בְּתוֹכָחוֹת וְתַרְעֹמֶת, כָּאִישׁ אֲשֶׁר יְפַזֵּר הוֹנוֹ לְעֵינֵי בְנֵי הָאָדָם וְלֹא יַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. מְשָׁלוֹ כְּחַלְמִישׁ צוּר וְ(שִׁכְבַת) עָפָר עָלָיו. וַיָּבוֹא עָלָיו גֶּשֶׁם מְטָרוֹת וַיַּעֲזֹב אוֹתוֹ צָחִיחַ. לֹא יִשְׁלְטוּ בִּמְאוּמָה מֵאֲשֶׁר רָכָשׁוּ. וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים: רסז וּמְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ הוֹנָם בְּבַקְשָׁם אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים וּלְהָכִין לִבָּם131 כִּמְשַׁל גַּנָּה עֲלֵי גִבְעָה יְבוֹאֶנָּה גֶשֶׁם מְטָרוֹת וְנָתְנָה פִּרְיָהּ לְמִשְׁנֶה. וְאִם לֹא יְבוֹאֶנָּה וְהָיָה הַטָּל. וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רסח הֲיִרְצֶה אִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ גִנַּת עֲצֵי תָמָר וָגָפֶן יִמְשְׁכוּ תַּחְתֶּיהָ הַנְּהָרוֹת וְהָיָה לוֹ בָהּ מִכָּל פֶּרִי וּבָא בַיָּמִים וְלוֹ צֶאֱצָאִים רַכִּים וּפָגְעָה בָהּ סְעָרָה תּוֹכָהּ אֵשׁ וּשְׂרָפַתָּה? כָּכָה יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם אֶת הָאוֹתוֹת לְמַעַן תָּשִׁיבוּ אֶל לֵב: רסט הַמַּאֲמִינִים, פַּזְּרוּ מִן הַטּוֹב אֲשֶׁר רְכַשְׁתֶּם וּמֵאֲשֶׁר הוֹצֵאנוּ לָכֶם מִן הָאָרֶץ, וְלֹא תְבַקְשׁוּ אֶת הַנִּמְאָס בּוֹ לְפַזְּרוֹ: רע אֲשֶׁר לֹא תִקָּחוּהוּ לְנַפְשְׁכֶם אִם לֹא בְהַעֲלִימְכֶם עָיִן. וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים עָשִׁיר וּמְהֻלָּל: רעא הַשָּׂטָן יַפְחִידְכֶם בְּעֹנִי וִיצַוְּכֶם עַל הַתּוֹעֵבָה וֵאלֹהִים יַבְטִיחַ אֶתְכֶם חֲנִינָה מִלְּפָנָיו וָחֶסֶד. וֵאלֹהִים רַב (חֶסֶד): רעב יִתֵּן חָכְמָה לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וַאֲשֶׁר נִתְּנָה לוֹ חָכְמָה לוֹ נִתְּנָה רֹב טוֹבָה, וְלֹא יָשִׂימוּ אֶל לֵב בִּלְתִּי אִם אַנְשֵׁי לֵבָב: רעג וְכָל אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ לִצְדָקָה וְכָל נֵדֶר אֲשֶׁר תִּדְּרוּ יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים, וְאֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל מוֹשִׁיעַ. מַתָּן בְּגָלוּי טוֹב, אַךְ מַתָּן בַּסֵּתֶר אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָעֲנִיִּים טוֹב מִמֶּנּוּ לָכֶם, וְכִפֶּר לָכֶם מֵרָעוֹתֵיכֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רעד לֹא עָלֶיךָ הַנְחוֹתָם מֵישָׁרִים, וְאוּלָם אֱלֹהִים יַנְחֶה אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְכָל טוּב אֲשֶׁר תְּפַזֵּרוּ, לְנַפְשְׁכֶם הוּא, וְלֹא תְפַזְּרוּ בִּלְתִּי אִם לְמַעַן בַּקֵּשׁ אֵת פְּנֵי אֱלֹהִים, וְכָל טוּב אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ יְשֻׁלַּם לָכֶם וְלֹא תֵעָשֵׁקוּ. לָעֲנִיִּים132 אֲשֶׁר הוּצַר לָהֶם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, לֹא יוּכְלוּ עֲבֹר בָּאָרֶץ. בְּעַנְוָתָם יַחְשְׁבֵם הַבַּעַר לַעֲשִׁירִים. תַּכִּירֵם בְּאוֹתוֹתֵיהֶם. לֹא יִפְצְרוּ בְאִישׁ בְּשָׁאֲלָם (מִמֶּנּוּ). וְכָל טוּב אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים: רעה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ הוֹנָם לַיְלָה וָיוֹם, בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, לָהֶם שְׂכָרָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן:

רעו אֵלֶּה אֲשֶׁר יֹאכְלוּ מִן הַתַּרְבִּית לֹא יָקוּמוּ, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר יָקוּם (הָאִישׁ) אֲשֶׁר יִפְגָּעֶנוּ הַשָּׂטָן בְּנָגְעוֹ בוֹ. זֹאת (לָהֶם) יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הֵן כַּמִּקָּח וְכַמִּמְכָּר כַּתַּרְבִּית”. וְאוּלָם אֱלֹהִים הִתִּיר אֶת הַמִּקָּח וְהַמִּמְכָּר וְאֶת הַתַּרְבִּית אָסָר. וַאֲשֶׁר יַזְהִירֶנּוּ אֱלֹהָיו וְחָדַל, וְהָיָה לוֹ אֲשֶׁר (לָקַח) לִפְנֵי כֵן133, וּמִשְׁפָּטוֹ אֶת אֱלֹהִים. אַךְ אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ (וְלָקְחוּ תַּרְבִּית), אֵלֶּה בְּנֵי גֵיהִנֹּם הֵמָּה, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָהּ: רעז יַכְחִיד אֱלֹהִים אֶת הַתַּרְבִּית וְהִרְבָּה אֶת (הוֹן עוֹשֵׂי) הַצְּדָקוֹת, וֵאלֹהִים לֹא יֹאהַב כָּל כּוֹפֵר פּוֹשֵׁעַ. אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר וַיַּעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וַיְפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים הֵמָּה שְׂכָרָם אֵת אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: רעח הַמַּאֲמִינִים, יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וְהַשְׁמִיטוּ אֵת אֲשֶׁר נִשְׁאַר134 מִן הַתַּרְבִּית, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: רעט וְאִם לֹא תַעֲשׂוּ (כֵן), הִנֵּה שִׁמְעוּ, מִלְחָמָה לֵאלֹהִים וְלִשְׁלִיחוֹ (בָּכֶם). אַךְ כִּי תָשׁוּבוּ, וְהָיָה לָכֶם הוֹנְכֶם בְּרֹאשׁוֹ, לֹא תַעַשְׁקוּ וְלֹא תֵעָשֵׁקוּ: רפ וְכִי יִהְיֶה אִישׁ מָצוֹק, וְהַאֲרַכְתֶּם לוֹ עַד אֲשֶׁר יִרְחַב לוֹ, וְכִי תַעֲשׂוּ צְדָקָה135, טוֹב לָכֶם, לוּ יְדַעְתֶּם: רפא וִירֵאתֶם יוֹם תּוּשְׁבוּ בוֹ אֶל אֱלֹהִים, אָז תְּשֻׁלַּם כָּל נֶפֶשׁ כְּפָעֳלָהּ וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ:

רפב הַמַּאֲמִינִים, כִּי תַלְווּ אִישׁ אֶת אָחִיו עַד עֵת מוֹעֵד, וּכְתַבְתֶּם הַמִּלְוָה, וּכְתָבָהּ סוֹפֵר בֵּינֵיכֶם בְּצֶדֶק. וְלֹא יְמָאֵן סוֹפֵר מִכְּתֹב כַּאֲשֶׁר הוֹרָהוּ אֱלֹהִים, וְכָתַב. וְהִכְתִּיב הַלֹּוֶה. וְיָרֵא אֵת אֱלֹהִים אֲדוֹנָיו וְלֹא יַפִּיל דָּבָר. אַךְ אִם יִהְיֶה הַלֹּוֶה חֲסַר-דַּעַת או חַלָּשׁ, אוֹ כִּי לֹא יוּכַל לְהַכְתִּיב, וְהִכְתִּיב הַבָּא תַחְתָּיו בְּצֶדֶק. וְהַעִידוֹתֶם שְׁנַיִם עֵדִים מִכֶּם מִן הַגְּבָרִים, וְאִם לֹא יִהְיוּ שְׁנֵי גְבָרִים, וְהָיוּ גֶּבֶר וּשְׁתֵּי נשים אֲשֶׁר תִּכְשַׁרְנָה לִפְנֵיכֶם לְעֵדוּת, וְהָיָה כִּי תִשְׁגֶּה אַחַת מֵהֵנָּה וְהִזְכִּירָה הָאַחַת מֵהֶן אֶת הַשְּׁנִיָּה, וְלֹא יְמָאֲנוּ הָעֵדִים בְּהִקָּרְאָם (לְהָעִיד). וְלֹא תָבוּזוּ מִכְּתֹב קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה עַד לְעֵת מוֹעֲדָהּ. הוּא יָשָׁר יוֹתֵר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְנָכוֹן יוֹתֵר לְקַיֵּם הָעֵדוּת וְקָרוֹב יוֹתֵר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹאוּ בְּסָפֵק. אַךְ כִּי יִהְיֶה הַקִּנְיָן לִפְנֵיכֶם, תִּמְסְרוּהוּ מִיָּד לְיָד בֵּינֵיכֶם, לֹא יִהְיֶה בָכֶם עָוֹן אִם לֹא תִכְתְּבוּהוּ, וְהַעִידוֹתֶם עֵדִים בְּמָכְרְכֶם אִישׁ לְאָחִיו וְלֹא תָצֵרוּ לַסּוֹפֵר וְלָעֵדִים, כִּי אִם כֹּה תַּעֲשׂוּ וְהָיָה בָכֶם חֵטְא. וִיראוּ אֶת אֱלֹהִים. וֵאלֹהִים מְלַמֶּדְכֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: רפג וְכִי תִהְיוּ בַּדָּרֶךְ וְלֹא תִמְצְאוּ סוֹפֵר וַחֲבַלְתֶּם חָבוֹל. וְכִי תַפְקִידוּ אִישׁ מִכֶּם (פִּקָּדוֹן) בְּיַד רֵעֵהוּ, וְהֵשִׁיב הָאִישׁ אֲשֶׁר הִפְקִידוּ בְיָדוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן, וְיָרֵא אֵת אֱלֹהִים אֲדוֹנָיו, וְלֹא תַעֲלִימוּ אֶת הָעֵדוּת. וַאֲשֶׁר יַעֲלִימֶנָּה, הִנֵּה רָעָה בִּלְבָבוֹ, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: רפד לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְאִם תְּגַלּוּ אֲשֶׁר בנפשכם אוֹ כִּי תַסְתִּירוּהוּ, יְבִיאֲכֶם אֱלֹהִים בְּמִשְׁפָּט עָלָיו. וְסָלַח לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְאֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲנשׁ. וֵאלֹהִים הַכֹּל יוּכָל:

רפה יַאֲמֵן הַשָּׁלִיחַ בַּאֲשֶׁר הוּרַד מֵאֵת אֱלֹהָיו, וְהַמַּאֲמִינִים כֻּלָּם יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבְמַלְאָכָיו וּבִסְפָרָיו וּבִשְׁלִיחָיו (וְאָמְרוּ): “לֹא נַבְדִּיל בֵּין שָׁלִיחַ לְשָׁלִיחַ מִשְּׁלִיחָיו”136, וְאָמְרוּ: “שָׁמַעְנוּ וְנַקְשִׁיב. לִסְלִיחָתְךָ (נְצַפֶּה) אֱלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר נָשׁוּב)”: רפו לֹא יַכְבִּיד אֱלֹהִים עַל נֶפֶשׁ בִּלְתִּי אִם כַּאֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת כְּפָעֳלָהּ יוּשַׁב לָהּ אִם טוֹב וְאִם רָע. אֱלֹהֵינוּ, אַל תָּשֵׂם עָלֵינוּ מַשָּׂא כָּבֵד כַּאֲשֶׁר שַׂמְתּוֹ עַל אֲשֶׁר הָיוּ מִלְּפָנֵינוּ137. אֱלֹהֵינוּ, אַל תַּעֲמֵס עָלֵינוּ אֵת אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ, וְסָלַחְתָּ לָּנוּ וּמָחַלְתָּ לָּנוּ וְרִחַמְתָּנוּ, כִּי אַתָּה מָגִנֵּנוּ, וְהַגְבִּירֵנוּ עַל הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים:

 

פָּרָשַׁת בֵּית-עַמְרָם138    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָהּ וּפְסוּקֶיהָ מָאתַיִם.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. מ. א אֱלֹהִים אֵין אֱלֹהַּ מִבַּלְעָדָיו הַחַי וְהַקַּיָּם: ב הוֹרִיד עַל יָדְךָ אֶת הַסֵּפֶר בָּאֱמֶת לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (הוּרַד) לְפָנָיו139 וַיּוֹרֶד אֶת הַתּוֹרָה וְאֵת הָאִנְגִ’יל140 לְפָנָיו, אֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי אָדָם, וַיּוֹרֶד אֶת הַ“פֻּרְקָאן”: ג אָכֵן הַמְכֵחֲשִׁים בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד מְאֹד. וֵאֱלֹהִים גִּבּוֹר וּבַעַל נְקָמוֹת: ד הִנֵּה אֱלֹהִים לֹא יִסָּתֵר מִמֶּנּוּ דָּבָר לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בַשָּׁמַיִם. הוּא אֲשֶׁר יִצָּרְכֶם בַּבֶּטֶן כְּחֶפְצוֹ. אֵין אֱלֹהַּ מִבַּלְעָדָיו הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ה הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד עַל יָדְךָ אֶת הַסֵּפֶר (חֵלֶק) מִמֶּנּוּ אוֹתוֹת מְבֹאָרִים, הֵם אֵם הַסֵּפֶר וְחֵלֶק בִּמְשָׁלִים. וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר לְבָבָם יָסוּר, יֵלְכוּ אַחֲרֵי הַנִּדְמֶה (לָהֶם) בוֹ, בְּבַקְשָׁם לְהַדִּיחַ (מֵאַחֲרֵי אֱלֹהִים) וּבְבַקְשָׁם פֵּשֶׁר (תַּעֲלוּמָתוֹ). אַךְ לֹא יֵדַע פֵּשֶׁר (תַּעֲלוּמָתוֹ) בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים וְאָכֵן הַיּוֹדְעִים דַּעַת נְכוֹנָה יֹאמְרוּ: “מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ בוֹ. כֻּלּוֹ מֵאֵת אֱלֹהֵינו”, וְלֹא יָשִׂימוּ אֶל לֵב בִּלְתִּי אִם אַנְשֵׁי לֵבָב: ו אֱלֹהֵינו, אֶל תַּט לִבֵּנוּ (מֵאַחֲרֶיךָ) אַחֲרֵי אֲשֶׁר נְחִיתָנוּ, וְתֶן לָנוּ מִלְּפָנֶיךָ רַחֲמִים כִּי אַתָּה אַתָּה הַנּוֹתֵן: ז אֱלֹהֵינו אַתָּה הוּא הָאוֹסֵף אֶת בְּנֵי הָאָדָם לְיוֹם אֵין סָפֵק בּוֹ כִּי אֱלֹהִים לֹא יָפֵר דְּבָרוֹ: ח אָכֵן הַכּוֹפְרִים לֹא יוֹעִילוּם לֹא הוֹנָם וְלֹא יַלְדֵיהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים בִּמְאוּמָה, וְאֵלֶּה הֵם מָאֲכֹלֶת גֵּיהִנֹּם: ט כְּמִנְהָג בֵּית פַּרְעֹה וַאֲשֶׁר (קָמוּ) מִלִּפְנֵיהֶם. כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וַיְיַסְּרֵם אֱלֹהִים בְּחַטֹּאותֵיהֶם. וּמוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: י אֱמֹר לַכּוֹפְרִים: גָּבוֹר יִגְבְּרוּ עֲלֵיכֶם וְאֶל גֵּיהִנֹּם וְרַע הַיָּצוּעַ: יא כְּבָר הָיָה לָכֶם אוֹת בְּמַחֲנַיִם נִפְגָּשׁוּ141. הַמַּחֲנֶה הָאַחַת תִּלָּחֵם מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְהַשְּׁנִיָּה כּוֹפֶרֶת, יִרְאוּם142 פִּי שְׁנַיִם מֵהֶם לְמַרְאֵה עֵינָיִם. כִּי אֱלֹהִים יְאַמֵּץ בִּתְשׁוּעָתוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. אָכֵן אוֹת בָּזֶה לְאַנְשֵׁי-רְאוֹת:

יב מְתֻקָּן הוּא לִבְנֵי-הָאָדָם חֵשֶׁק הַתַּאֲווֹת לְנָשִׁים וּלְבָנִים וּלְאוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף הַצְּבוּרִים וְלִמְצֻיְּנֵי הַסּוּסִים וְלַמִּקְנֶה וְלַשָּׂדֶה. אֵלֶּה הֵם מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם אֶת אֱלֹהִים שִׁיבַת (הָאָדָם) הַנָּאָה מִכָּל143: יג אֱמֹר: הַאַגִּיד לָכֶם (מַה) טּוֹב מֵהֶם? – לַאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת אֱלֹהִים, לָהֶם (נָכוֹנוּ) אֶת אֱלֹהִים גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן וְנָשִׁים טְהוֹרוֹת וְרָצוֹן מֵאֵת אֱלֹהִים. וֵאֱלֹהִים רוֹאֶה אֵת הָעוֹבְדִים (אוֹתוֹ): יד אֲשֶׁר יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינו הִנֵּה הֶאֱמַנּוּ וְסָלַחְתָּ לְחַטֹּאותֵינוּ וּפַלְּטֵנוּ מֵעֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם”: וְהַמְּפַזְּרִים לָאֶבְיוֹנִים וְהַמִּתְפַּלְּלִים לִסְלִיחָה בַּשָּׁחַר": טז הֵעִיד אֱלֹהִים כִּי אֵין אֱלֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, וְהַמַּלְאָכִים וְאַנְשֵׁי הַדַּעַת (יָעִידוּ כֵּן). פּוֹעֵל צֶדֶק אֵין אֱלֹהַּ מִבַּלְעָדָיו הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם:

יז אָכֵן הַדָּת בְּעֵינֵי אֱלֹהִים הִיא “הָאִסְלָאם” וְלֹא נֶחֶלְקוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר כִּי-אִם אַחֲרֵי בוֹא אֲלֵיהֶם הַדָּעַת144 מִקִּנְאָתָם זֶה בָּזֶה, וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, הִנֵּה אֱלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: יח וְכִי יִתְוַכְּחוּ עִמְּךָ וְאָמַרְתָּ: “אֶל אֱלֹהִים אַשְׁלִים נַפְשִׁי (אָנֹכִי) וְכָל הַהוֹלְכִים אַחֲרָי”: יט וְאֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר וְלַבּוֹעֲרִים145 אֱמֹר: “הַתְּמִימִים אַתֶּם (עִם אֱלֹהִים)? וְהָיָה אִם תְּמִימִים (יִהְיוּ עִמּוֹ), כִּי אָז אֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ, וְאִם יִפְנוּ עֹרֶף אֵין עָלֶיךָ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר (אוֹתָם). וֵאֱלֹהִים מַבִּיט אֶל הָעוֹבְדִים (אוֹתוֹ): כ אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וְהָרְגוּ אֶת הַנְּבִיאִים בְּלִי מִשְׁפָּט וְהָרְגוּ אֶת אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יְצַוּוּם עַל הַצֶּדֶק, אֵלֶּה הוֹדִיעֵם כִּי עָנְשָׁם דְּאָבָה: כא אֵלֶּה מֵאָפַע מַעֲשֵׂיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לָהֶם כָּל מוֹשִׁיעַ: כב הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם חֵלֶק מִן הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בְּהִקָּרְאָם אֶל סֵפֶר אֱלֹהִים לְמַעַן יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, פָּנְתָה פְּלַגָּה מֵהֶם עֹרֶף וַיִּרְחָקוּ: כג זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר אָמְרוּ “לֹא תִגַּע עָלֵינוּ אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם בִּלְתִּי אִם מִסְפַּר יָמִים”. וַיַּתְעֵם בְּדָתָם הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם: כד וְאוּלָם אֵיכָה (יִהְיֶה) כַּאֲשֶׁר נֶאֱסֹף אוֹתָם לְיוֹם אֵין סָפֵק בּוֹ, וְשֻׁלְּמָה כָּל נֶפֶשׁ כְּפָעֳלָהּ. וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ: כה אֱמֹר: אֱלֹהִים, אֲדוֹן הַמְּלוּכָה, תִּתֵּן אֵת הַמְּלוּכָה לַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְתִקְרַע אֶת הַמְּלוּכָה מִיָּד (הָאִישׁ) אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְתִתֵּן עֹז לַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְתַשְׁפִּיל אֵת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. בְּיָדְךָ הַטּוֹב כִּי אַתָּה הַכֹּל יָכוֹל: כו תָּבִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְתָבִיא אֶת הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, וְתוֹצִיא אֶת הַחַי מִן הַמֵּת וְתוֹצִיא אֶת הַמֵּת מִן הֶחָי וּתְכַלְכֵּל אֶת אֲשֶׁר תִּרְצֶה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן: כז אַל יִקְחוּ הַמַּאֲמִינִים לְמָגֵן לָהֶם אֶת הַכּוֹפְרִים מִבַּלְעֲדֵי הַמַּאֲמִינִים. וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹאת אֵין לוֹ בֵּאלֹהִים דָּבָר146, בִּלְתִּי אִם כִּי תִּירְאוּ מֵהֶם יִרְאָה גְּדוֹלָה. וֵאלֹהִים יַזְהִירְכֶם מִמֶּנּוּ וְאֶל אֱלֹהִים הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר נָשׁוּב). אֱמֹר: אִם תַּסְתִּירוּ אֲשֶׁר בְּלִבְּכֶם אוֹ תְגַלּוּהוּ אֱלֹהִים יֵדָעֶנּוּ. כֵּן יֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וֵאֱלֹהִים הַכֹּל יָכוֹל: כח בַּיּוֹם אֲשֶׁר תִּמְצָא כָּל נֶפֶשׁ לְפָנֶיהָ אֶת כָּל פֹּעַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה אִם טוֹב וְאִם רַע. תְּבַקֵּשׁ, לוּ יִהְיֶה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ מֶרְחָק רָב. וֵאֱלֹהִים יַזְהִירְכֶם מִמֶּנּוּ, וֵאֱלֹהִים טוֹב לָעוֹבְדִים (אוֹתוֹ): כט אֱמֹר: אִם יֶשְׁכֶם אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, לְכוּ אַחֲרָי וַאֲהֶבְכֶם אֱלֹהִים וְסָלַח לְחַטֹּאותֵיכֶם. וֵאֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם. אֱמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹל אֱלֹהִים וְהַשָּׁלִיחַ”. וְהָיָה כִּי יִפְנוּ עֹרֶף147, הִנֵּה לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֵת הַכּוֹפְרִים:

ל הִנֵּה בָּחַר אֱלֹהִים בְּאָדָם וּבְנֹחַ וּבְבֵית אַבְרָהָם וּבְבֵית עַמְרָם מִכָּל הָאָדָם. צֶאֱצָאִים הֵמָּה זֶה לָזֶה. וֵאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: לא בֶּאֱמֹר אֵשֶׁת עַמְרָם: “אֱלֹהַי, הִנֵּה נָדַרְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר בְּבִטְנִי, לְךָ הוּא. וְרָצִיתָ אוֹתוֹ מִיָּדִי, כִּי אַתָּה הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ”. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, נְקֵבָה יָלַדְתִּי – וֵאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר יָלְדָה, כִּי לֹא כַּזָּכָר הַנְּקֵבָה – וָאֶקְרָא אֶת שְׁמָהּ מִרְיָם148, וְאוֹתְךָ אָשִׂים מַחֲסֶהָ וּמַחֲסֵה צֶאֱצָאֶיהָ מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הָאָרוּר”: לב וַיִּרֶץ אוֹתָהּ אֱלֹהִים מִיָּדָהּ. וַיְרַבָּה וַיְגַדְּלָהּ וַתְּהִי כְּנֶטַע חֶמֶד. וַיְמַן לָהּ אֶת זְכַרְיָה לְאוֹמֵן149. מִדֵּי בּוֹא אֵלֶיהָ זְכַרְיָה אֶל הַתָּא, יִמְצָא אִתָּה מָזוֹן. וַיֹּאמֶר: “מִרְיָם, מֵאַיִן לְךָ זֶה?” וַתֹּאמֶר: “מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא, כִּי אֱלֹהִים יְכַלְכֵּל אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן”: לג שָׁמָּה150 קָרָא זְכַרְיָה אֶל אֱלֹהָיו, וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הָבָה-לִּי מִלְּפָנֶיךָ זֶרַע טוֹב, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ הַתְּפִלָּה”. וַיִּקְרְאוּ אֵלָיו הַמַּלְאָכִים וְהוּא עוֹמֵד בַּתָּא וּמִתְפַּלֵּל (לֵאמֹר): לד “הִנֵּה אֱלֹהִים מְבַשֶּׂרְךָ בְּ(בֵן) יַחְיָה (שְׁמוֹ)151, יְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר (אֲשֶׁר בָּא) מֵאֵת אֱלֹהִים, וְנִכְבָּד (יִהְיֶה) וְנָזִיר וְנָבִיא מִן הַיְּשָׁרִים”: לה וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, אֵיכָה יִהְיֶה לִי בֵּן, וַאֲנִי בָּאתִי בַּיָּמִים וְאִשְׁתִּי עֲקָרָה”. וַיֹּאמַר: “כָּכָה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ”: לו וַיֹּאמֶר (זְכַרְיָה): אֱלֹהַי, “עֲשֵׂה לִי אוֹת”. וַיֹּאמֶר: אוֹתְךָ הוּא אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֶת בְּנֵי הָאָדָם שְׁלֹשֶׁת יָמִים בִּלְתִּי אִם בְּרֶמֶז, וְהַרְבֵּה לִזְכֹּר אֶת אֱלהֶיךָ וְשַׁבַּח עֶרֶב וָבֹקֶר לז וּבֶאֱמֹר152 הַמַּלְאָכִים: “מִרְיָם, הֵנָּה, בָחַר בָּךְ אֱלֹהִים וַיְטַהֵר אוֹתָךְ וַיִּבְחַר בְּךָ מִכָּל הָאָדָם: לח מִרְיָם, הִכָּנְעִי אֶל אֱלֹהַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי וְכִרְעִי עִם הַכּוֹרְעִים”: לט זֶה הוּא מִדִּבְרֵי הַתַּעֲלוּמָה אֲשֶׁר נְגַלֶּה לָךְ, כִּי לֹא הָיִיתָ עִמָּם בְּהַשְׁלִיכָם אֶת מַקְלוֹתָם (לְהַפִּיל גּוֹרָל), מִי מֵהֶם יִהְיֶה אוֹמֵן אֶת מִרְיָם, וְלֹא הָיִיתָ עִמָּם בְּרִיבָם בֵּינֵיהֶם: מ בֶּאֱמֹר הַמַּלְאָכִים: “מִרְיָם, הִנֵּה אֱלֹהִים מְבַשְּׂרֵךְ כִּי (בֵּן יֻלַּד לָךְ) עַל-פִּי דִּבֵּר מֵאִתּוֹ, שְׁמוֹ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם, נְשׂוּא פָנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּמִן הַמְקֹרָבִים (לֵאלֹהִים) מא וְדִבֶּר אֶל הָאֲנָשִׁים בְּעוֹדוֹ בַּעֲרִיסָתוֹ וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל וּמִן, הַיְּשָׁרִים (יִהְיֶה): מב וַתֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, אֵיכָה יִהְיֶה לִּי בֵּן וְאִישׁ לֹא בָא אֵלַי”. וַיֹּאמֶר: כָּכָה יִבְרָא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְכִי יִגְזַר אֹמֶר, אַךְ יֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה” וְהָיָה מג וְלִמֵּד אוֹתוֹ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הֶחָכְמָה וְהַתּוֹרָה וְהָאִנְגִ’יל. וְשָׁלִיחַ (יִהְיֶה) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (לֵאמֹר): “הִנֵּה בָּאתִי אֲלֵיכֶם בְּאוֹת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם. הִנֵּה אֶצֹּר לָכֶם מִן הַטִּיט כִּדְמוּת הָעוֹף וְנָפַחְתִּי בוֹ רוּחַ וְהָיָה, לְעוֹף בִּרְצוֹן, אֱלֹהִים. וְרִפֵּאתִי אֶת הָעִוֵּר מִלֵּדָה וְאֶת הַמְּצֹרָע וְהֶחֱיֵיתִי אֶת הַמֵּתִים, בִּרְצוֹן, אֱלֹהִים, וְהוֹדַעְתִּי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וְאֵת אֲשֶׁר תֶּאֶצְרוּ בְּבָתֵּיכֶם. אָכֵן אוֹת הוּא בָּזֶה לָכֶם, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: מד וּלְקַיֵּם בָּאתִי אֵת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר (נִתְּנָה) לְפָנַי, וּלְהַתִּיר לָכֶם מִקְצָת מֵאֲשֶׁר נֶאֱסַר עֲלֵיכֶם. וָאָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּאוֹת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי, כִּי אֱלֹהִים הוּא אֱלֹהַי וֶאֱלֹהֵיכֶם, וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ. זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים”: מה וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִרְגִּישׁ יֵשׁוּ בְּכַחֲשָׁם, אָמַר: “מִי (יִהְיֶה) בְּעוֹזְרַי לֵאלֹהִים?” וַיֹּאמְרוּ הַשְּׁלִיחִים153: אֲנַחְנוּ (נִהְיֶה) הָעוֹזְרִים לֵאלֹהִים. הֶאֱמַנּוּ בֵאלֹהִים, הָעֵד אֵפוֹא כִּי תְּמִימִים אֲנַחְנוּ (עִם אֱלֹהִים): מו אֱלֹהֵינו, הֶאֱמַנּוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרַדְתָּ154 וַנֵּלֵךְ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ, כָּתְבֵנוּ אֵפוֹא עִם הַמְעִידִים155”: וַיָּזֹמּוּ מְזִמָּה, וַיָּזָם אֱלֹהִים מְזִמָּה. וֵאֱלֹהִים הַמֵּיטִיב (לָזֹם) בַּזּוֹמְמִים: מח בֶּאֶמֹר אֱלֹהִים: "יֵשׁוּ, הִנֵּה אָנֹכִי מֵמִית אוֹתְךָ וְרוֹמַמְתִּיךָ אֵלַי וְחִלַּצְתִּי אוֹתְךָ מִן הַכּוֹפְרִים וְנָתַתִּי אֶת הַהוֹלְכִים אַחֲרֶיךָ עֶלְיוֹן עַל הַכּוֹפְרִים עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, וְאָז תִּהְיֶה תְשׁוּבַתְכֶם אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּינֵיכֶם בַּאֲשֶׁר נֶחֱלַקְתֶּם בּוֹ: מט אַךְ אֵת אֲשֶׁר כָּפְרוּ וְיִסַּרְתִּים מוּסָר כָּבֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לָהֶם כָּל עוֹזֵר: נ וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, לָהֶם יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם, וֵאֱלֹהִים לֹא יֹאהַב אֶת הַפּוֹשְׁעִים: נא זֶה הוּא אֲשֶׁר נִקְרָא אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ מִן הָאוֹתוֹת וְהַהַזְהָרָה (הַמְּלֵאָה) חָכְמָה: נב הִנֵּה מְשַׁל יֵשׁוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים כִּמְשַׁל אָדָם אֲשֶׁר יְצָרוֹ מֵעָפָר וַיֹּאמֶר לוֹ: “הֱוֵה”, וַיֶּהִי: הָאֶמֶת (הִיא זֹאת) מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּסֵּעֲפִים156: נד וּלְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְוַכְּחוּ עִמְּךָ עַל אוֹדוֹתָיו157 אַחֲרֵי בּוֹא אֵלֶיךָ הַדָּעַת אֱמֹר: "הָבוּ נַקְהִילָה אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֵיכֶם אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת נְשֵׁיכֶם וְאוֹתָנוּ וְאֶתְכֶם וְעָבַרְנוּ בְּאָלָה וְנָשִׂימָה קִלְלַת אֱלֹהִים עַל הַמְּשַׁקְּרִים158: נה אָמְנָם כֵּן קָרָה הַדָּבָר בֶּאֱמֶת, וְאֵין כָּל אֱלֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. וְאָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: נו וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת עוֹשֵׂי הָרָעָה:

נז אֱמֹר: “הוֹי אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר, בּוֹאוּ אֶל דָּבָר נִשְׁוֶה בּוֹ אֲנַחְנוּ וְאַתֶּם, (וְהוּא), אֲשֶׁר לֹא נַעֲבֹד מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וְלֹא נְשַׁתֵּף בּוֹ דָּבָר וַאֲשֶׁר לֹא יִקַּח אִישׁ מִקְצָתֵנוּ אֶת קְצָתֵנוּ לֵאלֹהִים לוֹ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים159. אַךְ כִּי יִפְנוּ עֹרֶף וַאֲמַרְתֶּם: “הָעִידוּ כִּי תְמִימִים אֲנַחְנוּ (עִם אֱלֹהִים)”: נח הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, לָמָּה זֶה תִּתְוַכְּחוּ עִמָּנוּ בִּדְבַר אַבְרָהָם. הֵן הַתּוֹרָה וְהָאִנְגִ’יל לֹא הוּרְדוּ בִּלְתִּי אִם אַחֲרָיו. הַאִם לֹא תַּשְׂכִּילוּ?: נט הֲלֹא תִּתְוַכְּחוּ בְּדָבָר אֲשֶׁר דַּעַת לָכֶם בּוֹ, וְלָמָּה תִּתְוַכְּחוּ בְּדָבָר אֲשֶׁר אֵין לָכֶם דַּעַת בּוֹ. אָכֵן אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ: לֹא הָיָה אַבְרָהָם לֹא יְהוּדִי וְלֹא נוֹצְרִי וְאוּלָם הָיָה “חָנִיף”160 תָּמִים עִם אֱלֹהִים וְלֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים: סא אָכֵן הַקְּרוֹבִים בִּבְנֵי-הָאָדָם לְאַבְרָהָם הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרָיו וְאַחֲרֵי הַנָּבִיא הַזֶּה161 וְהַמַּאֲמִינִים, וֵאֱלֹהִים מָגֵן לַמַּאֲמִינִים: סב עֵדָה מֵאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר תְּבַקֵּשׁ, לוּ (יָכְלָה) לְהַתְעוֹתְכֶם, אַךְ לֹא יַתְעוּ בִּלְתִּי אִם אֶת נַפְשׁוֹתָם וְלֹא יָחוּשׁוּ: סג הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, לָמָּה זֶה תְּכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וְאַתֶּם עֵדִים: סד הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, לָמָּה זֶה תַּלְבִּישׁוּ אֶת הָאֱמֶת בַּשָּׁקֶר, וְהֶעֱלַמְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְאַתֶּם יוֹדְעִים: סה אָמְרָה עֵדָה מֵאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר: “הַאֲמִינוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר הוּרַד לַמַּאֲמִינִים בְּרֵאשִׁית הַיּוֹם וְכַחֲשׁוּ בוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ לְמַעַן יָשׁוּבוּ162: סו וְאַל תַּאֲמִינוּ בִּלְתִּי אִם לָזֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בְּדַתְכֶם”. אֱמֹר: “אָכֵן אֹרַח הַמֵּשָׁרִים הוּא אֹרַח אֱלֹהִים. (יִתָּכֵן) כִּי יִנָּתֵן (גַּם) לְאִישׁ (אַחֵר) כַּאֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם”. אוֹ (כִּי) יִתְוַכְּחוּ עִמָּכֶם לִפְנֵי אֱלֹהִים, אֱמֹר: הַחֶסֶד בְּיַד אֱלֹהִים הוּא, יִתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ וֵאֱלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ: סז יַפְלֶה בְּרַחֲמָיו אֵת אֲשֶׁר יִרְצֶה, כִּי אֱלֹהִים רַב הַחֶסֶד: סח וּבְאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר יֵשׁ אֲשֶׁר אִם תַּפְקִיד בְּיָדוֹ כִּכַּר (כֶּסֶף) יְשִׁיבֶנּוּ לְךָ, וּמֵהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר אִם תַּפְקִיד בְּיָדוֹ דִּינָר לֹא יְשִׁיבֶנּוּ לְךָ, בִּלְתִּי אִם כַּאֲשֶׁר לֹא תָסוּר מֵעָלָיו163: סט זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר אָמְרוּ: “בַּאֲשֶׁר לָאַמּוֹת-הָעוֹלָם אֵין עָלֵינוּ חוֹבָה164, וַיְדַבְּרוּ בֵאלֹהִים כָּזָב וְהֵמָּה יוֹדְעִים: ע אָכֵן הַנֶּאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְיָרֵא אֶת אֱלֹהִים – הִנֵּה יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): עא אַךְ אֲשֶׁר יִמְכְּרוּ אֶת בְּרִית אֱלֹהִים וּשְׁבוּעָתָם בִּמְחִיר מְעַט, אֵלֶּה לֹא חֵלֶק לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יְדַבֵּר בָּם אֱלֹהִים וְלֹא יַבִּיט אֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה וְלֹא יְזַכֵּם, וְעָנְשָׁם דְּאָבָה: וְיֵשׁ בָּהֶם פְּלַגָּה אֲשֶׁר יְסַלְּפוּ אֵת הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר165, לְמַעַן תַּחְשְׁבוּ, כִּי מִן הַסֵּפֶר הוּא, וְאֵין הוּא מִן הַסֵּפֶר, וְאָמְרוּ: “מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא זֶה”, וְאֵין הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים, וַיְדַבְּרוּ בֵאלֹהִים כָּזָב וְהֵמָּה יוֹדְעִים: עג אַל לְאָדָם, אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ אֱלֹהִים אֶת הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה, לֵאמֹר לִבְנֵי-הָאָדָם: “עִבְדוּ אוֹתִי כֵּאלֹהִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים”, וְאוּלָם (כֹּה יֹאמַר): “הֱיוּ רַבָּנִים” בַּאֲשֶׁר תְּלַמְּדוּ אֶת הַסֵּפֶר וּבַאֲשֶׁר תְּשַׁנְּנוּ אוֹתוֹ”: עדוְלֹא יְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֵת הַנְּבִיאִים אֱלֹהִים לָכֶם. הַיְצַוְּכֶם לִכְפֹּר אַחֲרֵי הֱיוֹתְכֶם תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים?: וּבְהַעֲבִיר אֱלֹהִים אֶת הַנְּבִיאִים בַּבְּרִית (לֵאמֹר): “הִנֵּה זֶה הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם. אַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֲלֵיכֶם שָׁלִיחַ לְקַיֵּם אֶת (הַסֵּפֶר) אֲשֶׁר אִתְּכֶם וְהֶאֱמַנְתֶּם בּוֹ וַעֲזַרְתֶּם אוֹתוֹ”, וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הֲקִבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם וְתַעַבְרוּ בִּבְרִיתִי עַל הַדָּבָר הַזֶּה?”, וַיֹּאמְרוּ: קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ”, וַיֹּאמְרוּ: אִם כֵּן הָעִידוּ, וְאָנֹכִי אִתְּכֶם מִן הָעֵדִים": עו כָּל אֲשֶׁר יִפְנוּ אֵפוֹא עֹרֶף אַחֲרֵי זֶה, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: עז הַמִּבַּלְעֲדֵי דַת אֱלֹהִים, יְבַקְּשׁוּ הֵן תָּמִים עִמּוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ בְּרָצוֹן וּבְאֹנֶס וְאֵלָיו יוּשָׁבוּ: עח אֱמֹר: “הֶאֱמַנּוּ בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֵינוּ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֶל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל וְיִצְחַק וְיַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים, וּבַאֲשֶׁר נִתַּן לְמֹשֶׁה וּלְיֵשׁוּ וְלַנְּבִיאִים מֵאֵת אֱלהֵיהֶם, לֹא נַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וּתְמִימִים אֲנַחְנוּ עִמּוֹ”: עט וַאֲשֶׁר יִרְאֶה לּוֹ דַת מִלְּבַד הָאִסְלָאם, לֹא תֵרָצֶה מֵאִתּוֹ וְלָעוֹלָם הַבָּא אָבוֹד יֹאבַד: פ אֵיכָה יַנְחֶה אֱלֹהִים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּפְרוּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וְיָּעִידוּ כִּי הַשָּׁלִיחַ אֱמֶת וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם הַמּוֹפְתִים? אָכֵן לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הַפּוֹשְׁעִים: פא אֵלֶּה גְּמוּלָם הוּא אֲשֶׁר (תָּחוּל) עֲלֵיהֶם קִלְלַת אֱלֹהִים וְהַמַּלְאָכִים וְהָאָדָם יַחְדָּו: פב לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ. עָנְשָׁם לֹא יוּקַל וְהֵם לֹא יֵרָאוּ (פְּנֵי אֱלֹהִים): פג זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיֵּיטִיבוּ דַּרְכָּם כִּי אָז אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ אַחֲרֵי הַאֲמִינָם וַיּוֹסִיפוּ כַּחַשׁ, לֹא תֵרָצֶה תְּשׁוּבָתָם וְאֵלֶּה הֵם הַתּוֹעִים: פה כִּי אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּמוּתוּ וְהֵם כּוֹפְרִים לֹא יְקֻבַּל מֵאִישׁ מֵהֶם (גַּם) מְלֹא הָאָרֶץ זָהָב לוּ בִקֵּשׁ לְהִפָּדוֹת בּוֹ. אֵלֶּה עָנְשָׁם דְּאָבָה וְאֵין לָהֶם כָּל עוֹזֵר: פו לֹא תַגִּיעוּ אֶל (מַעֲלַת) הַצְּדָקָה עַד אִם תְּפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים מֵאֲשֶׁר תֶּאֱהָבוּ. וְכֹל אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים:

פז כָּל הַמַּאֲכָל הָיָה מֻתָּר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִלְּבַד אֲשֶׁר אָסַר יִשְׂרָאֵל עַל נַפְשׁוֹ בְּטֶרֶם הוּרְדָה הַתּוֹרָה166. אֱמֹר: הִנֵּה הָבִיאוּ אֶת הַתּוֹרָה וְקִרְאוּ בָהּ אִם אֱמֶת תְּדַבְּרוּ: פח אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר יִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים כָּזָב אַחֲרֵי זֶה, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: אֱמֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, וּלְכוּ בְדַת אַבְרָהָם “חָנִיף” וְלֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים: אָכֵן רִאשׁוֹן בַּיִת167 יֻסַּד לִבְנֵי אָדָם הוּא זֶה אֲשֶׁר בְּבַּכָּה168 מְבֹרָךְ וְאֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי-אָדָם: צא בּוֹ אוֹתוֹת בְּרוּרִים, מְקוֹם אַבְרָהָם וְכָל הַבָּא אֵלָיו יֵשֵׁב בֶּטַח, וֵאֱלֹהִים יְצַוֶּה אֶת בְּנֵי הָאָדָם לַעֲלוֹת לָחֹג בַּבַּיִת, כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו: צב וַאֲשֶׁר יִכְפֹּר הִנֵּה עָשִׁיר אֱלֹהִים מֵהִצְטָרֵךְ לָאָדָם169:

צג אֱמֹר: הוֹי אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר, לָמָּה תְּכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וֵאֱלֹהִים עֵד בְּמַעֲשֵׂיכֶם: צד אֱמֹר: הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, לָמָּה תָּשִׁיבוּ אֶת הַמַּאֲמִין מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וּתְבַקְּשׁוּ לְעַקְּשָׁהּ וְאַתֶּם עֵדִים. אָכֵן לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאֱלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם: צה הַמַּאֲמִינִים, כִּי תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל פְּלַגָּה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר יְשִׁיבוּכֶם לִכְפֹּר אַחֲרֵי הַאֲמִינְכֶם: צו וְאֵיכָה תִּכְפְּרוּ, וְלִפְנֵיכֶם, אַתֶּם, יִקָּרְאוּ אוֹתוֹת אֱלֹהִים וּבְקִרְבְּכֶם שְׁלִיחוֹ, וַאֲשֶׁר יַחֲזִיק בְּמָעוֹז אֱלֹהִים, אֻשַּׁר בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: צז הַמַּאֲמִינִים, יְראוּ אֶת אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר יֵאוֹת לְיִרְאָה אוֹתוֹ, וְלֹא תָּמוּתוּ עַד אִם הֱיִיתֶם תְּמִימִים עִמּוֹ: צח וְהַחֲזִיקוּ בְּמָעוֹז170 אֱלֹהִים (כֻּלְּכֶם) יַחְדָּו, וְלֹא תִפָּרֵדוּ, וְזִכְרוּ חֶסֶד אֱלֹהִים אֲשֶׁר נָטָה לָכֶם בִּהְיוֹתְכֶם אוֹיְבִים וַיְאַחֵד לִבּוֹתֵיכֶם וַתִּהְיוּ אַחִים בְּחַסְדּוֹ: צט וַתִּהְיוּ עַל עֶבְרֵי פִי פַחַת גֵּיהִנֹּם וַיַּצֵל אֶתְכֶם מִמֶּנָּה. כָּכָה יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם אוֹתוֹתָיו, לְמַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: ק וִהְיִיתֶם לְעָם אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֶל הַטּוֹב וְצִוּוּ עַל הַצֶּדֶק וְהֵנִיאוּ מִן הָרָע. אָכֵן אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: קא וְלֹא תִהְיוּ כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר נִפְרְדוּ וַיֵּחָלְקוּ אַחֲרֵי בוֹא אֲלֵיהֶם הַמּוֹפְתִים. אָכֵן אֵלֶּה עָנְשָׁם כָּבֵד: קב בְּיוֹם אֲשֶׁר יִלְבְּנוּ פָּנִים וּפָנִים יִשְׁחָרוּ, וְאָמְנָם אֵלֶּה אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם שָׁחֲרוּ (יֹאמַר אֲלֵיהֶם אֱלֹהִים): “הַכְּפַרְתֶּם אַחֲרֵי הַאֲמִינְכֶם, טַעֲמוּ אֵפוֹא אֶת הָעֹנֶשׁ, עֵקֶב אֲשֶׁר כְּפַרְתֶּם”: קג אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם יִלְבָּנוּ יֶחֱסוּ בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָם: קד אֵלֶּה אוֹתוֹת אֱלֹהִים171 נִקְרָאֵם לְפָנֶיךָ בָּאֱמֶת וֵאֱלֹהִים לֹא יַחְפֹּץ לַעֲשֹׁק אֶת הָאָדָם: וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְאֶל אֱלֹהִים יוּשָׁבוּ הַדְּבָרִים: קו אַתֶּם אַתֶּם הַטּוֹב בָּעַמִּים אֲשֶׁר קָמוּ172 לִבְנֵי אָדָם, מְצַוִּים עַל הַצֶּדֶק וּמְנִיאִים מִן הָרָע וּמַאֲמִינִים בֵּאלֹהִים, וְלוּ הֶאֱמִינוּ אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, כִּי אָז טוֹב לָהֶם. יֵשׁ בָּהֶם מַאֲמִינִים, אַךְ מַרְבִּיתָם פּוֹשְׁעִים: קז לֹא יַחְבְּלוּ בָכֶם כִּי אִם חֵבֶל מְעַט וְכִי יִלָּחֲמוּ בָכֶם יָשׁוּבוּ מִפְּנֵיכֶם אָחוֹר וְלֹא יִמָּלֵטוּ: קח יִוָּסְרוּ בַּחֲרָפוֹת בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצְאוּ בִּלְתִּי אִם כִּי (יַחֲזִיקוּ) בְּמָעוֹז173 אֱלֹהִים וּבְמָעוֹז בְּנֵי-הָאָדָם, כִּי הֶעֱלוּ אַף אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, וַיּוָּסְרוּ בְעֹנִי. זֹאת (לָהֶם) עֵקֶב אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, וַיֵּהַרְגוּ אֶת הַנְּבִיאִים בְּלִי מִשְׁפָּט. זֹאת (לָהֶם) עַל אֲשֶׁר מָרוּ וַיַּעַבְרוּ (חֹק): קט אֵין הֵם שָׁוִים כְּאֶחָד. יֵשׁ בְּאַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר עֵדָה פּוֹעֶלֶת צֶדֶק יִקְרְאוּ אוֹתוֹת אֱלֹהִים174 לְעִתּוֹת בַּלַּיְלָה וְיִשְׁתַּחֲווּ: קי יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וְצִוּוּ עַל הַצֶּדֶק וְהֵנִיאוּ מִן הָרָעָה וְאָצוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב. אֵלֶּה הֵם הַיְּשָׁרִים: קיא וְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לֹא יְכַחֲשׁוּ בָהֶם. וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): קיב אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ לֹא יוֹעִילֵם הוֹנָם וְלֹא יַלְדֵיהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים בִּמְאוּמָה. אֵלֶּה הֵם בְּנֵי גֵיהִנֹּם, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָהּ: קיג מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ הוֹנָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּמְשַׁל רוּחַ תּוֹכָהּ קָרָה צוֹרֶבֶת אֲשֶׁר פָּגְעָה בִּשְׂדֵה אֲנָשִׁים הָעוֹכְרִים נַפְשׁוֹתָם. וַתְּכַלֵּהוּ וְלֹא אֱלֹהִים עֲכָרָם, כִּי הֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם עָכָרוּ:

קיד הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְּחוּ לָכֶם מְתֵי-סוֹד מִזּוּלַתְכֶם. לֹא יַרְפּוּ מֵחַבֵּל בָּכֶם. יְבַקְּשׁוּ אֲשֶׁר תָּבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה גְּדוֹלָה. כְּבָר נִגְלְתָה הַמַשְׂטֵמָה מִפִּיהֶם. אַךְ אֲשֶׁר יַסְתִּיר קִרְבָּם רַב מִזֶּה. אָכֵן בֵּאַרְנוּ לָכֶם הָאוֹתוֹת אִם מַשְׂכִּילִים אַתֶּם: קטו הִנֵּה אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אוֹתָם וְלֹא יֹאהֲבוּ אֶתְכֶם. אַתֶּם תַּאֲמִינוּ בַּסֵּפֶר כֻּלּוֹ175, וְהֵם בְּפָגְשָׁם אֶתְכֶם יֹאמְרוּ: “מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ”, אַךְ בְּפָרְדָם (אִישׁ עִם אָחִיו) יִשּׁכוּ אֶת קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת מִזַּעַם עֲלֵיכֶם. אֱמֹר: “מוּתוּ בְּזַעַמְכֶם”, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: קטז וּבְבוֹא עֲלֵיכֶם טוֹבָה יֵרַע בְּעֵינֵיהֶם. אַךְ בִּמְצוֹא אֶתְכֶם רָעָה יִשְׂמְחוּ עָלֶיהָ. וְאוּלָם אִם תְּיַחֲלוּ וִירֵאתֶם אֱלֹהִים לֹא יְחַבְּלוּכֶם תַּחְבּוּלוֹתֵיהֶם בִּמְאוּמָה, כִּי מֵבִין176 אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם:

קיז וּבְהַשְׁכִּימְךָ177 וַתֵּצֵא אֶת בֵּיתְךָ לְכוֹנֵן לַמַּאֲמִינִים מַחֲנֶה לְהִלָּחֵם, וֵאֱלֹהִים. שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: קיח בִּדְאֹג שְׁנֵי גְדוּדִים מִכֶּם178 וְיִפְּלוּ בְרוּחָם בְּעוֹד אֱלֹהִים מָגִנָּם, וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים: קיט הֵן כְּבָר עֲזָרְכֶם אֱלֹהִים בְּ“בַּדְר”179 וְאַתֶּם דַּלִּים (בְּמִסְפָּר), יְראוּ אֵפוֹא אֶת אֱלֹהִים אוּלַי תּוֹדוּ: קב בַּאֲמָרְךָ לַמַּאֲמִינִים: "הַאִם לֹא רַב לָכֶם בִּתְמֹךְ בָּכֶם אֱלֹהִים בִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מַלְאָכִים מוּרָדִים (מִן הַשָּׁמַיִם): קכא אָכֵן כִּי תְּיַחֲלוּ וְתִרְאוּ אֱלֹהִים, וּבָאוּ עֲלֵיכֶם אוֹיְבְכֶם פֶּתַע פִּתְאֹם, יִתְמֹךְ בָּכֶם אֱלֹהֵיכֶם בַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מַלְאָכִים מְצֻיָּנִים (בְּאוֹתוֹתֵיהֶם)180: קכבוְלֹא עָשָׂה אֱלֹהִים אֶת זֹאת כִּי-אִם לְבַשֶׂרְכֶם טוֹב וּלְהַרְגִּיעַ בָּזֶה אֶת לִבּוֹתֵיכֶם. וְאוּלָם הַתְּשׁוּעָה הִיא רַק מֵאֵת אֱלֹהִים הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם. כִּי הוּא יְקַצֶּה בַּכּוֹפְרִים אוֹ יְמַגְּרֵם וְנִכְזְבָה תוֹחַלְתָּם: קכג אֵין לְךָ וְלַדָּבָר מְאוּמָה, אִם יָשׁוּב אֲלֵיהֶם (אֱלֹהִים) וְאִם יַעֲנִישֵׁם, אָכֵן פּוֹשְׁעִים הֵמָּה: קכד וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, יִסְלַח לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְאֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יְיַסֵּר, וֵאֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

קכה הַמַּאֲמִינִים, אַל תֹּאכְלוּ אֶת הַתַּרְבִּית לְמִשְׁנֶה כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. וִירֵאתֶם אֱלֹהִים לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: קכו וְגוּרוּ מִפְּנֵי הַגֵּיהִנֹּם אֲשֶׁר הוּכָנָה לַכּוֹפְרִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹל אֱלֹהִים וְהַשָּׁלִיחַ אוּלַי תְּרֻחָמוּ: קכזוְאוּצוּ אֶל סְלִיחַת אֱלֹהֵיכֶם וְאֶל גַּנָּהּ אֲשֶׁר רָחְבָּהּ מְלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הוּכָנָה לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: קכח אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ לָאֶבְיוֹנִים בְּעֵת שֶׁפַע וּבְעֵת מְצוּקָה, וְלַכּוֹבְשִׁים אֶת כַּעֲסָם וְהַמּוֹחֲלִים לִבְנֵי-אָדָם, כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: קכט וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּעֲשׂוֹתָם תּוֹעֵבָה אוֹ בְהַחֲטִיאָם אֶת נַפְשָׁם יִזְכְּרוּ אֶת אֱלֹהִים וְהִתְפַּלְּלוּ לֵאלֹהִים כִּי יִסְלַח לַעֲוֹנָם, – כִּי מִי יִסְלַח לַעֲוֹנוֹת מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים – וְלֹא יוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד, וְהֵמָּה יוֹדְעִים: קל אֵלֶּה גְּמוּלָם סְלִיחָה מֵאֵת אֱלהֵיהֶם וְגַנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן. אָכֵן מַה טּוֹב שְׂכַר הָעֲמֵלִים:

קלא כְּבָר נַעֲשׂוּ מִלִּפְנֵיכֶם מִשְׁפָּטִים (בַּכּוֹפְרִים). עִבְרוּ נָא בָּאָרֶץ וּרְאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמְכַחֲשִׁים: קלב זֶה (הַקֹּרְאָן) הוּא לְהוֹדִיעַ גָּלוּי לִבְנֵי-אָדָם וְאֹרַח מֵישָׁרִים, וּלְהַזְהִיר אֶת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים: קלג וְאַל תֵּחַתּוּ וְאַל תִּתְעַצֵבוּ, כִּי אַתֶּם עֶלְיוֹנִים עֲלֵיהֶם, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: קלד אִם פֶּגַע יִקְרְכֶם, הִנֵּה קָרָה אֶת הָאֲנָשִׁים181 פֶּגַע כָּמוֹהוּ, וְאֵת הַיָּמִים הָאֵלֶּה182 נְבִיאָם חֲלִיפוֹת בֵּין הָאֲנָשִׁים, לְמַעַן יֵדַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִינִים וְלָקַח לוֹ מִכֶּם הֲרוּגִים עַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ183, וֵאֱלֹהִים לֹא יֹאהַב אֵת הַפּוֹשְׁעִים: קלה וּלְמַעַן יִבְחַן אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִינִים וְהִכְחִיד אֶת הַכּוֹפְרִים: קלו הַתְּדַמּוּ כִּי תָבוֹאוּ אֶל גַּן-הָעֵדֶן בְּטֶרֶם יֵדַע אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר חֵרְפוּ מִכֶּם נַפְשָׁם (בְּמִלְחַמְתּוֹ) וּבְטֶרֶם יֵדַע אֶת הַמְיַחֲלִים (לוֹ): קלז וְאָכֵן אַתֶּם נִכְסַפְתֶּם אֶל הַמָּוֶת עוֹד לִפְנֵי פָּגְשְׁכֶם אוֹתוֹ184, וְעַתָּה רְאִיתֶם אוֹתוֹ לְעֵינֵיכֶם: קלח וְאֵין מֻחַמָּד בִּלְתִּי אִם שָׁלִיחַ, כְּבָר חָלְפוּ עָבְרוּ (גַּם) הַשְּׁלִיחִים (אֲשֶׁר קָמוּ) לְפָנָיו. הַאִם כִּי יָמוּת אוֹ יֵהָרֵג185 תָּשׁוּבוּ עַל עִקְבֵיכֶם? אָכֵן אֲשֶׁר יָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו לֹא יָרַע לֵאלֹהִים בִּמְאוּמָה. וֵאֱלֹהִים יִגְמֹל טוֹב אֶת הַמּוֹדִים (לוֹ): קלט וְאֵין נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תָּמוּת מִבְּלִי רְצוֹן אֱלֹהִים (כָּרָשׁוּם) בְּסֵפֶר בּוֹ נִקְבְּעוּ הָעִתּוֹת (לַכֹּל)186, וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ גְּמוּל (מִטּוּב) הָעוֹלָם הַזֶּה נִתֶּן לוֹ מִמֶּנּוּ, וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ גְּמוּל (מִטּוּב) הָעוֹלָם הַבָּא נִתֶּן לּוֹ מִמֶּנּוּ, וְגָמַלְנוּ טוֹב אֶת הַמּוֹדִים (לָנוּ): וְכַמָּה נְבִיאִים נִלְחֲמוּ בָם רִבּוֹא רְבָבוֹת וְלֹא חַתּוּ בִּגְלַל (הָרָעָה) אֲשֶׁר מְצָאָתַם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְלֹא רָפְתָה רוּחָם וְלֹא נִכְנָעוּ, וֵאֱלֹהִים יֹאהַב אֶת הַמְיַחֲלִים (לוֹ): קמא וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר מִלְּבַד אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינו סְלַח לָנוּ לַחֲטָאֵינוּ וְלַאֲשֶׁר פָּשַׁעְנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְכוֹנֵן פְּעָמֵינוּ וְהַגְבִּירֵנוּ עַל הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים”, וַיִּתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים גְּמוּל (מִטּוּב) הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הַיָּפֶה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אוֹהֵב אֱלֹהִים אֶת עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: קמב הַמַּאֲמִינִים, כִּי תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל הַכּוֹפְרִים יְשִׁיבוּכֶם עַל עִקְבֵיכֶם וַאֲבַדְתֶּם: קמג לֹא כִּי אֱלֹהִים מָגִנְּכֶם וְהוּא הַטּוֹב בַּמּוֹשִׁיעִים: קמד הִנֵּה הַפֵּל נַפִּיל בְּלֵב הַכּוֹפְרִים פַּחַד187 בַּאֲשֶׁר שִׁתְּפוּ לֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לוֹ שִׁלְטוֹן, וּמְגוּרֵיהֶם גֵּהִינֹּם, וְרַע מוֹשַׁב הַפּוֹשְׁעִים: קמהאָכֵן הֵקִים אֱלֹהִים לָכֶם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ בְּהַשׁמִידְכֶם אוֹתָם בִּרְצוֹנוֹ, עַד אֲשֶׁר נְפַלְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וַתָּרִיבוּ בַדָּבָר וַתַּמְרוּ אַחֲרֵי הָרְאוֹתוֹ אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לִרְאוֹת188: קמו יֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַחֲרֵי כֵן הָדַף אֶתְכֶם מִפְּנֵיהֶם לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם – וְאוּלָם כְּבָר סָלַח לָכֶם כִּי בַּעַל חֶסֶד אֱלֹהִים לַמַּאֲמִינִים: קמז בַּעֲלוֹתְכֶם וְלֹא שְׁעִיתֶם אֶל אִישׁ בִּקְרֹא הַשָּׁלִיחַ אֶל הָאַחֲרוֹנִים בָּכֶם, וַיָּבֵא עֲלֵיכֶם189 אֱלֹהִים דְּאָגָה עַל דְּאָגָה לְמַעַן לֹא תֵּעָצְבוּ עַל (הַשָּׁלָל) אֲשֶׁר אָבַד מֵאִתְּכֶם וְלֹא עַל אֲשֶׁר קָרָה אֶתְכֶם. וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: * קמח* אַחֲרֵי זֹאת הוֹרִיד עֲלֵיכֶם אַחֲרֵי הַדְּאָגָה (רוּחַ) בִּטָּחוֹן. שֵׁנָה נְעִימָה עָטְפָה עֵדָה מִכֶּם. וְ(אוּלָם(הָיְתָה) עֵדָה אֲשֶׁר מָלְאָה נָפְשָׁה דְּאָגָה190 (בַּאֲשֶׁר) יַחְשְּׁבוּ עַל אֱלֹהִים לֹא אֱמֶת מַחֲשָׁבָה, נִבְעָרָה וְיֹאמְרוּ: “הֲיִהְיֶה לָנוּ מוֹעִיל בַּדָּבָר (הַזֶּה)?”191 אֱמֹר: “אָכֵן הַדָּבָר כֻּלּוֹ לֵאלֹהִים הוּא” יַסְתִּירוּ בְּנַפְשׁוֹתָם אֵת אֲשֶׁר לֹא יְגַלּוּ לְךָ, יֹאמְרוּ: “לוּ הָיָה לָנוּ מוֹעִיל בַּדָּבָר, לֹא נֶהֱרַגְנוּ פֹּה”. אֱמֹר: "לוּ (גַּם) הֱיִיתֶם בְּבָתֵּיכֶם, כִּי אָז גַּם אָז יָצָא הַהֶרֶג לִקְרַאת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִכְתַּב עֲלֵיהֶם לִנְפֹּל חָלָל (וְיָבוֹא) אֶל חַדְרֵי מִשְׁכָּבָם, וְאוּלָם לְמַעַן יְנַסֶּה אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר בְּנַפְשְׁכֶם (עָשָׂה זֹאת) וּלְמַעַן יִבְחַן אֵת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹתֵיכֶם, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: קמט אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר פָּנוּ עֹרֶף מִכֶּם בְּיוֹם נִפְגְּשׁוּ הַמַּחֲנָיִם192, הַכְשִׁילָם, הַשָּׂטָן בִּגְלַל מִקְצַת פָּעֳלָם אֲשֶׁר פָּעֲלוּ, אַךְ אֱלֹהִים כְּבָר סָלַח לָהֶם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְאֶרֶךְ אַפַּיִם: קנ הַמַּאֲמִינִים אַל תִּהְיוּ כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְדַבְּרוּ בַּאֲחֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ לְמַסְעֵיהֶם בָּאָרֶץ אוֹ פָּשְׁטוּ בִּגְדוּד (לֵאמֹר): “לוּ אִתָּנוּ הָיוּ לֹא מֵתוּ וְלֹא נֶהֱרָגוּ”. (אֵין זֹאת) בִּלְתִּי אִם לְמַעַן שִׁית אֱלֹהִים יָגוֹן בִּלְבָבָם. וֵאֱלֹהִים יְחַיֶּה וְהֵמִית, וֵאֱלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קנא וְאָכֵן כִּי תֵּהָרְגוּ בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים אוֹ תָמוּתוּ (בָּהּ), הִנֵּה הַסְּלִיחָה מֵאֵת אֱלֹהִים וְרַחֲמִים, טוֹבִים מִכָּל אֲשֶׁר תֶּאֱגֹרוּ: קנב וְכִי תָמוּתוּ אוֹ תֵּהָרְגוּ, הִנֵּה אֶל אֱלֹהִים תֵּאָסְפוּ: קנג וּבְרַחֲמֵי אֱלֹהִים (עֲלֵיהֶם) חַנּוֹתָ אוֹתָם. וְלוּ הָיִיתָ אַכְזָרִי וַתַּקְשֶׁה לִבְּךָ, נָפוֹצוּ מֵעָלֶיךָ. לָכֵן סְלַח לָהֶם וְהִתְפַּלֵּל כִּי יִסָּלַח לָהֶם. וְנוֹעַצְתָּ אִתָּם בִּדְבַר (הַמִּלְחָמָה). וְאוּלָם אַחֲרֵי גָמְרְךָ אֹמֶר וְנִשְׁעַנְתָּ עַל אֱלֹהֶיךָ, כִּי אוֹהֵב אֱלֹהִים אֶת הַנִּשְׁעָנִים (עָלָיו): קנד אִם אֱלֹהִים יַעֲזָרְכֶם אֵין אֲשֶׁר יִגְבַּר עֲלֵיכֶם. אַךְ אִם יִטֹּשׁ אֶתְכֶם, מִי הוּא אֲשֶׁר יוֹשִׁיעֲכֶם אַחֲרָיו. וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים:

קנה וְחָלִילָה לֹא לְנָבִיא193 לָשִׁים דָּבָר בְּכֵלָיו (בְּמִרְמָה), וַאֲשֶׁר יָשִׂים בְּכֵלָיו יָבִיא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים בְּכֵלָיו בְּיוֹם הַתְּקוּמָה. אָז תְּשֻׁלַּם כָּל נֶפֶשׁ כְּפָעֳלָהּ, וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ: קנו הֲיִהְיֶה הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר רָצָה אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר הֶעֱלָה אַף אֱלֹהִים? – אָכֵן מְגוּרָיו גֵּיהִנֹּם, וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): קנז מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הֵם לִפְנֵי אֱלֹהִים. וֵאֱלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: קנח אָכֵן חֶסֶד עָשָׂה אֱלֹהִים עִם הַמַּאֲמִינִים בַּהֲקִימוֹ בְּתוֹכָם שָׁלִיחַ מִקִּרְבָּם, יִקְרָא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתָיו וְטִהֲרָם וְלִמְּדָם אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחֲכָמָה אַחֲרֵי הֱיוֹתָם לְפָנִים בְּתוֹעָה בְּרוּרָה:

קנט וְכַאֲשֶׁר בָּאָה עֲלֵיכֶם צָרָה אַחֲרֵי הֲבִיאֲכֶם זֶה כְּבָר מִשְׁנֵה צָרָה כָּמוֹהָ (עַל אוֹיְבֵכֶם), אֲמַרְתֶּם: “מֵאַיִן זֶה?” אֱמֹר: “מֵאִתְּכֶם זֹאת לָכֶם”, כִּי אֱלֹהִים הַכֹּל יָכוֹל: קס וַאֲשֶׁר מָצָא אֶתְכֶם בְּיוֹם הִפָּגֵשׁ שְׁתֵּי הַמַּחֲנוֹת, בִּרְצוֹן אֱלֹהִים הוּא וּלְמַעַן יֵדַע אֶת הַמַּאֲמִינִים וּלְמַעַן יֵדַע אֵת אֵלֶּה הַפּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, (אֵלֶּה) אֲשֶׁר בְּהֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: "בּוֹאוּ וְהִלָּחֲמוֹ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים אוֹ הִדְפוּ (אֶת הָאוֹיֵב) אָמְרוּ: “לוּ יָדַעְנוּ כִּי יְצָאתֶם לַמִּלְחָמָה, הָלַכְנוּ אַחֲרֵיכֶם”. קְרוֹבִים הֵם בַּיּוֹם הַהוּא לַכַּחַשׁ מֵאֲשֶׁר לָאֱמוּנָה: קסא יֹאמְרוּ בְּפִיהֶם אֵת אֲשֶׁר אֵין בְּלִבָּם. וְאָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ: קסב אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּשִׁבְתָּם תַּחְתָּם דִבְּרוּ בַּאֲחֵיהֶם (לֹא): “לוּ לְקוֹלֵנוּ שָׁמָעוּ, לֹא נֶהֱרָגוּ” אֱמֹר (אֲלֵיהֶם): “אִם כֵּן הָשִׁיבוּ אֵפוֹא מֵעַל נַפְשְׁכֶם אֶת הַמָּוֶת אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: קסג וְאַל תַּחְשְׁבוּ אֶת הַנּוֹפְלִים בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים לְמֵתִים. לֹא כִּי חַיִּים הֵם. אֶת אֱלֹהִים מִחְיָתָם: קסד שָׂשִׂים בַּאֲשֶׁר הֶאֱצִיל לָהֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ וּשְׂמֵחִים בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיגוּם עֲדֶנָּה אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם194, כִּי לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: קסה יַעַלְסוּ בְּנֹעַם אֱלֹהִים וְחַסְדּוֹ, וּבַאֲשֶׁר לֹא יִקְבַּע אֱלֹהִים אֶת שְׂכַר הַמַּאֲמִינִים: קסו אֲשֶׁר נַעֲנוּ לֵאלֹהִים וְלַשָּׁלִיחַ אַחֲרֵי קְרוֹת אוֹתָם הַפֶּגַע, הִנֵּה לְאֵלֶּה בָּהֶם אֲשֶׁר הֵיטִיבוּ וַיִּירְאוּ אֶת אֱלֹהִים לָהֶם שָׂכָר רָב: קסז אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲלֵיהֶם הָאֲנָשִׁים (לֵאמֹר): “הֵנָּה נֶאֶסְפוּ עֲלֵיכֶם הָעָם (אוֹיְבְכֶם), יְראוּ מִפְּנֵיהֶם”, אַךְ הֵם הוֹסִיפוּ אֱמוּנָה, וְיֹאמְרוּ: “אֱלֹהִים חֶלְקֵנוּ וְטוֹב הַמִּשְׁעָן”: קסח וַיָּשׁוּבוּ בְּנֹעַם אֱלֹהִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם וְחַסְדּוֹ מִבְּלִי אֲשֶׁר נָגְעָה בָּהֶם הָרָעָה וַיֵּלְכוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר רָצָה אֱלֹהִים, וֵאֱלֹהִים רַב הֶחָסֶד: קסט אָכֵן הַשָּׂטָן הוּא אֲשֶׁר יַפִּיל עֲלֵיכֶם אֶת אֵימַת בַּעֲלֵי בְרִיתוֹ. אַךְ (אַתֶּם) אַל תִּפְחֲדוּ מֵהֶם וִירֵאתֶם אוֹתִי אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: קע וְלֹא יַעֲצִיבוּךָ אֵלֶּה הַמִּתַּחֲרִים בְּאוּצָם אֶל הַכַּחַשׁ, כִּי לֹא יָרֵעוּ לֵאלֹהִים בִּמְאוּמָה, חָפֵץ אֱלֹהִים (בָּזֶה לְמַעַן) אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְעָנְשָׁם כָּבֵד: קעא כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר קָנוּ הַכַּחַשׁ בָּאֱמוּנָה לֹא יָרֵעוּ לֵאלֹהִים בִּמְאוּמָה, וְעָנְשָׁם דְּאָבָה: קעב וְאַל יְדַמּוּ הַכּוֹפְרִים כִּי זֶה אֲשֶׁר נַנִּיחַ אוֹתָם195 לְטוֹב לְנַפְשׁוֹתָם, לֹא כִּי נַנִּיחַ אוֹתָם לְמַעַן יוֹסִיפוּ פֶּשַׁע וְעָנְשָׁם חֲרָפוֹת: קעג לֹא לֵאלֹהִים הוּא לַעֲזֹב אֶת הַמַּאֲמִינִים בַּאֲשֶׁר אַתֶּם בּוֹ (עַתָּה), כִּי אִם עַד אֲשֶׁר יַבְדִּיל בֵּין הָרָע וּבֵין הַטּוֹב: קעד וְלֹא לֵאלֹהִים הוּא לְהוֹדִיעֲכֶם הַתַּעֲלוּמָה, וְאוּלָם יִבְחַר לוֹ מִשְּׁלִיחָיו אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְהֶאֱמַנְתֶּם בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחָיו, וְכִי תַּאֲמִינוּ וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, וְהָיָה שְׂכַרְכֶם רָב: קעה וְלֹא יְדַמּוּ הַקּוֹפְצִים יָדָם מִתֵּת מֵאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ, כִּי לְטוֹב הוּא לָהֶם. לֹא כִּי לְרַע הוּא לָהֶם: קעו סוֹגַר לְצַוְּארוֹתָם יִהְיֶה זֶּה אֲשֶׁר קָפְצוּ יָדָם מִתֵּת אוֹתוֹ, בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, וְלֵאלֹהִים מוֹרֶשֶׁת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם:

קעז אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים אֶת דִּבְרֵי (הָאֲנָשִׁים) אֲשֶׁר אָמְרוּ “אֱלֹהִים עָנִי וַאֲנַחְנוּ עֲשִׁירִים”196. כָּתוֹב נִכְתֹּב אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ וְאֵת אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת הַנְּבִיאִים בְּלִי מִשְׁפָּט, וְנֹאמַר: “טָעֲמוּ אֶת עֹנֶשׁ הַבְּעֵרָה”: קעח זֹאת בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, כִּי לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם197: קעט אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֱלֹהִים כָּרַת בְּרִית כִּי לֹא נַאֲמִין לְכָל שָׁלִיחַ עַד אִם יָבוֹא אֵלֵינוּ בְּקָרְבָּן אֲשֶׁר תֹּאכַל אוֹתוֹ הָאֵשׁ (מִן הַשָּׁמַיִם)”: קפ אֱמֹר: “הֵן בָּאוּ אֲלֵיכֶם לְפָנִים שְׁלִיחִים בַּמּוֹפְתִים וּבָ(אוֹת) אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וְלָמָּה, הֲרַגְתֶּם אוֹתָם אִם אֱמֶת דִּבְרֵיכֶם?”: קפא אָכֵן אִם יִתְּנוּ אוֹתְךָ לְכוֹזֵב, הִנֵּה נִתְּנוּ לְפָנֶיךָ לְכוֹזְבִים שְׁלִיחִים אֲשֶׁר בָּאוּ בְּמוֹפְתִים וּבְמִזְמוֹרִים198 וּבַסֵּפֶר הַמֵּאִיר: קפב כָּל נֶפֶשׁ תִּטְעַם אֶת הַמָּוֶת וְשֻׁלַּם לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, וַאֲשֶׁר יַרְחִיקוּהוּ הַרְחֵק מִן גֵּיהִנֹּם וְהוּבָא אֵל גַּן-הָעֵדֶן יְאֻשָּׁר. אַךְ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם בִּלְתִּי אִם מַתַּת רְמִיָּה: קפג הִבָּחֵן תִּבָּחֲנוּ בְּהוֹנְכֶם וּבְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְתִשְׁמְעוּ מִפִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר לִפְנֵיכֶם וּמִפִּי הַמְשַׁתְּפִים (דִּבְרֵי) בֶלַע רַבִּים. אַךְ אִם תְּיַחֲלוּ וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים, הִנֵּה יָצָא הַדָּבָר (מֵאֵת אֱלֹהִים)199: קפד וּבְהַעֲבִיר אֱלֹהִים בַּבְּרִית אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר (לֵאמֹר): "בְּאֵר "תְּבָאֲרוּהוּ לִבְנֵי אָדָם וְאַל תַּעֲלִימוּהוּ – וְהִנֵּה הִשְׁלִיכוּהוּ אַחֲרֵי גֵוָם וַיִּמְכְּרוּהוּ בִּמְחִיר מְעַט. אָכֵן רַע הוּא אֲשֶׁר קָנוּ: קפה וְאַל תַּחְשֹׁב אֶת הַשְּׂמֵחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְהַחֲפֵצִים כִּי יְהֻלָּלוּ בַּאֲשֶׁר לֹא פָּעֲלוּ, אַל תַּחְשֹׁב כִּי יִמָּלְטוּ מִן הָעֹנֶשׁ, אָכֵן עָנְשָׁם דְּאָבָה קפו וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וֵאֱלֹהִים הַכֹּל יָכוֹל: קפז הִנֵּה בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּבַחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם אוֹת לְאַנְשֵׁי לֵבָב: קפח אֲשֶׁר יִזְכְּרוּ אֶת אֱלֹהִים עוֹמְדִים וְיוֹשְׁבִים וּמַטִּים עַל צִדָּם, וְיִתְבּוֹנְנוּ אֶל בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (לֵאמֹר): "אֱלֹהֵינו “לֹא תֹּהוּ בָּרָאת אֵלֶּה, חֲלִילָה-לָךְ200, וּפַלְּטֵנוּ מֵעֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם: קפט אֱלֹהֵינוּ, אָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבִיאֵהוּ בְתוֹךְ גֵּיהִנֹּם אוֹתוֹ הִקְלֵיתָ, וְאֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל מוֹשִׁיעַ: קצ אֱלֹהֵינו, הִנֵּה בְּשָׁמְעֵנוּ (קוֹל) קוֹרֵא הַקּוֹרֵא לֶאֱמוּנָה (לֵאמֹר): “הֶאֱמִינוּ בֵאלֹהֵיכֶם”, הֶאֱמַנּוּ: קצא אֱלֹהֵינוּ, סְלַח נָא אֵפוֹא לַחֲטָאֵינוּ וְכַפֵּר לָנוּ מֵרָעוֹתֵינוּ, וְאָסַפְנוּ עִם הַיְּשָׁרִים201: אֱלֹהֵינוּ, תֵּן-נָא לָנוּ אֵת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל-יְדֵי שְׁלִיחֶיךָ, וְאַל תַּקְלֵנוּ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, כִּי אַתָּה לֹא תָפֵר דְּבָרְךָ202”: וַיֶּעָתֵר203 לָהֶם אֱלהֵיהֶם (לֵאמֹר): "אָכֵן אָנֹכִי לֹא אֶקְבַּע פְּעֻלַּת פּוֹעֵל מִכֶּם אִם זָכָר וְאִם נְקֵבָה. צֶאֱצָאִים אַתֶּם זֶה לָזֶה. קצד וְאָמְנָם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת מוֹלַדְתָּם, וַיְנֻשְּׁלוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וַיִּנָּגְפוּ כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְּמִלְחַמְתִּי וַיֵּהַרְגוּ, אֲכַפֵּר לָהֶם מֵרָעוֹתֵיהֶם וַהֲבִיאוֹתִים אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת: קצה גְּמוּל מֵאֵת אֱלֹהִים, וֵאֱלֹהִים אִתּוֹ הַיָּפֶה בַּגְּמוּל: קצו אַל יַתְעֶה אוֹתְךָ סַחַר הַכּוֹפְרִים בָּאָרֶץ (אֲשֶׁר יַצְלִיחַ). מַתָּת מְעַטָּה (הִיא) וְאַחֲרֵי כֵן גֵּיהִנֹּם מְגוּרֵיהֶם וְרַע הַיָּצוּעַ: קצז אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים לָהֶם (נָכוֹנוּ) גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָן, מַתְּנַת אֱלֹהִים, וַאֲשֶׁר אֶת אֱלֹהִים, הוּא (הַגְּמוּל) הַיּוֹתֵר טוֹב לַיּשָׁרִים204: קצח וּבְאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר יֵשׁ אֲשֶׁר יַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיכֶם וּבַאֲשֶׁר הוּרַד לִפְנֵיהֶם, נִכְנָעִים לִפְנֵי אֱלֹהִים, לֹא יִמְכְּרוּ אוֹתוֹת אֱלֹהִים בִּמְחִיר מְעַט: קצט אֵלֶּה לָהֶם שְׂכָרָם אֵת אֱלהֵיהֶם, וֵאֱלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: ר הוֹי הַמַּאֲמִינִים, יַחֲלוּ וְתִחֲרֵיתֶם אִישׁ בְּאָחִיו בַּתּוֹחֶלֶת וְהִתְאַזְּרוּ (עֹז) וִיראוּ אֱלֹהִים אוּלַי תַּצְלִיחוּ.

 

פָּרָשַׁת הַנָּשִׁים205    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א הוֹי בְּנֵי אָדָם, יְראוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶתְכֶם מִנֶּפֶשׁ אַחַת וַיִּבְרָא מִמֶּנָּה אֶת בַּת זוּגָהּ, וַיָקֶם מֵהֶם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לָרֹב. וִירְאוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ תִּשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ (חֶסֶד) וְאֶת הַנָּשִׁים (אִמּוֹתֵיכֶם), כִּי אֱלֹהִים בּוֹחֶנְכֶם: ב וּתְנוּ לַיְתוֹמִים אֶת הוֹנָם וְלֹא תָמִירוּ לָכֶם אֶת הַנִּמְאָס בַּטּוֹב, וְלֹא תֹּאכְלוּ הוֹנָם עַל הוֹנְכֶם206, כִּי חֲטָאָה גְדוֹלָה הִיא: ג וְכִי תִרְאוּ פֶּן לֹא תִּנְהֲגוּ בְצֶדֶק עִם הַיְתוֹמִים, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם נָשִׁים מֵאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַרְבַּע. אַךְ כִּי תִּרְאוּ פֶּן לֹא תִּתְהַלְּכוּ אִתָּן בְּמֵישָׁרִים, וּלְקַחְתֶּם רַק אַחַת אוֹ מִן (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם207. הוּא קָרוֹב יוֹתֵר אֲשֶׁר לֹא תָסוּרוּ (מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה). וּנְתַתֶּם לַנָּשִׁים אֶת מָהֳרָן בְּטוּב לֵבָב. אַךְ כִּי תַּשְׁמֵטְנָה לָכֶם דְּבַר מַה מִמֶּנּוּ בִּרְצוֹנָן208 וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ לְעָנְגָה וְלִבְרִיאוּת: ד וְלֹא תִתְּנוּ לְחִסְרֵי-הַדַּעַת אֶת הַהוֹן אֲשֶׁר לָהֶם אֲשֶׁר הִפְקִיד אֱלֹהִים אֶתְכֶם עָלָיו. וְכִלְכַּלְתֶּם אוֹתָם מִמֶּנּוּ וְכִסִּיתֶם אוֹתָם וְדִבַּרְתֶּם אֲלֵיהֶם טוֹבוֹת: ה וּבְחַנְתֶּם אֶת הַיְתוֹמִים עַד הֱיוֹתָם כְּשֵׁרִים לִנְשׂוּאִין וְכִי תַכִּירוּ בָּהֶם כִּי בָּגָרוּ, וּנְתַתֶּם אֶת הוֹנָם בְּיָדָם, וְלֹא תֹאכְלוּהוּ מְפַזְּרִים אוֹתוֹ וּמְמַהֲרִים (לְכַלּוֹתוֹ בִּרְאוֹתְכֶם) כִּי יִגְדָּלוּ209: וְהֶעָשִׁיר יָשִׁיב יָדוֹ (מֵהוֹנָם) אַךְ הֶעָנִי יֹאכַל בְּמִשְׁפַּט: ז וּבְתִתְּכֶם הוֹנָם עַל יָדָם וְהַעִידֹתֶם עֲלֵיהֶם עֵדִים וְרַב הוּא אֱלֹהִים לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹן:

ח לַגְּבָרִים חֵלֶק מֵאֲשֶׁר עָזְבוּ הַהוֹרִים וְהַקְּרוֹבִים וְ(אַף גַּם) לְנָשִׁים חֵלֶק מֵאֲשֶׁר עָזְבוּ הַהוֹרִים וְהַקְּרוֹבִים, אִם מְעַט הוּא וְאִם רַב. חֵלֶק קָצוּב: ט וְכִי יִמָּצְאוּ בִּמְקוֹם חַלֵּק (הַיְרוּשָׁה) שְׁאֵרֵי-בָשָׂר וְהַיְתוֹמִים וְהָעֲנִיִּים וַאֲצַלְתֶּם לָהֶם (דְּבַר מָה) מִמֶּנָּה, וְדִבַּרְתֶּם אֲלֵיהֶם טוֹבוֹת: י וְיָרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה פֶּן יַעַזְבוּ (גַּם הֵם) אַחֲרֵיהֶם צֶאֱצָאִים רַכִּים אֲשֶׁר יֶחֶרְדוּ עֲלֵיהֶם וְיָרְאוּ אֱלֹהִים וְדִבְּרוּ (אֲלֵיהֶם) דְּבָרִים כַּאֲשֶׁר יָאֶה: יא וְאָמְנָם אֵלֶּה אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֶת הוֹן הַיְּתוֹמִים בְּעֹשֶׁק יְמַלְּאוּ בִּטְנָם אֵשׁ וְהָיוּ צְלִי לֶהָבָה: יב אֱלֹהִים: מְצַוְכֶם בִּדְבַר יַלְדֵיכֶם (לֵאמֹר): לַזָכָר (יִהְיֶה) כְּחֵלֶק שְׁתַּיִם מִן הַנְּקֵבָה. אַךְ כִּי יִהְיֶה מִן הַנְּקֵבָה יוֹתֵר עַל שְׁתַּיִם210 וְהָיָה לָהֶן שְׁתֵּי שְׁלִישִׁיּוֹת מֵאֲשֶׁר עָזַב. וְאִם יְחִידָה תִּהְיֶה211 וְהָיָה לָהּ הַחֵצִי, וְלָהוֹרִים, וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם212 הַשִּׁשִּׁית מֵאֲשֶׁר עָזַב אִם יְלָדִים לוֹ, אַךְ אִם אֵין לוֹ וָלָד, וִירָשוּהוּ הוֹרָיו, וְהָיָה לְאִמּוֹ הַשְּׁלִישִׁית213. וְאִם אַחִים לוֹ וְהָיְתָה הַשִּׁשִּׁית לְאִמּוֹ אַחֲרֵי (קַיֵּם) הַצַוָּאָה לְפִי אֲשֶׁר יְצַוֶּה אוֹ שַׁלֵּם חוֹב214. אֲבוֹתֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לֹא תֵדְעוּ מִי מֵהֶם הַקָּרוֹב לָכֶם יוֹתֵר לְהוֹעִיל. (זֹאת הַ)מִּצְוָה מֵאֵת אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: יג וְלָכֶם הַחֵצִי מֵאֲשֶׁר עָזְבוּ נְשֵׁיכֶם אִם לָהֶן וָלָד. אַךְ כִּי יִהְיֶה לָהֶן וָלָד, וְהָיָה לָכֶם הָרְבִיעִית מֵאֲשֶׁר עָזָבוּ, אַחֲרֵי (קַיֵּם) הַצַוָּאָה לְפִי אֲשֶׁר תְּצַוֶּינָה אוֹ שָׁלֵּם חוֹב: יד וְלָהֶן הָרְבִיעִית מֵאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אִם וָלָד אֵין לָכֶם. אַךְ אִם יִהְיֶה לָכֶם וָלָד, וְהָיָה לָהֶן הַשְּׁמִינִית מֵאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אַחֲרֵי (קַיֵּם) הַצַוָּאָה לְפִי אֲשֶׁר תְּצַוּוּ אוֹ (שָׁלֵּם) חוֹב: טו וְכִי יִירְשׁוּ אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא מֵחֲלָצָיו יָצְאוּ אוֹ הוֹרָיו וְלוֹ אָח215 אוֹ אָחוֹת216, וְהָיָה לְכָל אֶחָד מֵהֶם הַשִּׁשִּׁית. אַךְ כִּי יִהְיוּ יוֹתֵר מִזֶּה וְהָיוּ שֻׁתָּפִים בִּשְׁלִישִׁית אַחֲרֵי (קַיֵּם) הַצַוָּאָה לְפִי אֲשֶׁר יְצַוֶּה אוֹ (שָׁלֵּם) חוֹב: טז מִבְּלִי הָרֵעַ (לַיּוֹרְשִׁים)217. (זֹאת הַ)מִּצְוָה מֵאֵת אֱלֹהִים, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְאֶרֶךְ אַפַּיִם: יז אֵלֶּה חֻקּוֹת אֱלֹהִים, וַאֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וֶאֱבִיאָהוּ אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן, וְהוּא הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל: יח וַאֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְעָבַר עַל חֻקּוֹתָיו יְבִיאֵהוּ אֶל אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם). לְעוֹלָמִים יִהְיֶה בָּהּ, וְלוֹ עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת:

יט וַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַתּוֹעֵבָה (לִזְנוֹת) מִנְּשׁוֹתֵיכֶם וְהַעִידֹתֶם בָּהֶן אַרְבָּעָה עֵדִים מִכֶּם, וְהָיָה כִּי יָעִידוּ וַעֲצַרְתֶּם אוֹתָן בַּבָּתִּים עַד אֲשֶׁר יַאַסְפֵן הַמָּוֶת אוֹ יַעֲשֶׂה לָהֶן אֱלֹהִים דָרֶךְ218: וַאֲשֶׁר יַעֲשׂוּהָ שְׁנַיִם מִכֶּם219, וַעֲנַשְׁתֶּם אוֹתָם שְׁנֵיהֶם, וְהָיָה אִם יָשׁוּבוּ וְהֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכָּם וְהִרְפֵּיתֶם מֵהֶם, כִּי אֱלֹהִים מְקַבֵּל שָׁבִים וְרַחוּם: כא אָכֵן עַל אֱלֹהִים (לְקַבֵּל) תְּשׁוּבַת אֵלֶּה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הָרָעָה בְּקַלּוּת דַּעַת וְאַחַר יָשׁוּבוּ חִישׁ. אֵלֶּה יָשׁוּב אֲלֵיהֶם אֱלֹהִים, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: כב אַךְ אֵין תְּשׁוּבָה לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הָרָעוֹת עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ אִישׁ מֵהֶם עַד מָוֶת, וְאָמַר: “הִנֵּה עַתָּה שַׁבְתִּי”, וְלֹא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יָמוּתוּ וְהֵם כּוֹפְרִים, אֵלֶּה עִתַּדְנוּ לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

כג הַמַּאֲמִינִים, לֹא הֻתַּר לָהֶם לָרֶשֶׁת אֶת הַנָּשִׁים לַמְרוֹת רְצוֹנָן, וְלֹא תִּמְנְעוּ אוֹתָן (מִהְיוֹת לְאִישׁ) לְמַעַן קַחַת חֵלֶק מֵאֲשֶׁר נְתַתֶּם לָהֶן220 בִּלְתִּי אִם בַּעֲשׂוֹתָן תּוֹעֵבָה בְּרוּרָה, וּנְהַגְתֶּם בָּהֶן טוֹבוֹת. וְכִי נִמְאֲסוּ בְּעֵינְכֶם, הֵנָּה יוּכַל הֱיוֹת כִּי תִּמְאֲסוּ דָבָר אֲשֶׁר אֱלֹהִים שָׂם בּוֹ טוֹבָה רַבָּה: כד וְכִי תַּחְפְּצוּ לְהָמִיר לָכֶם אִשָּׁה תַּחַת אִשָּׁה221 אַחֲרֵי תִתְּכֶם לְאַחַת מֵהֶן כִּכָּר (כֶּסֶף), לֹא תִקְחוּ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה. הֲתִקָּחוּהוּ מֵהֶן בְּהוֹצִיאֲכֶם עֲלֵיהֶן שֵׁם-רַע וּבְאַשְׁמָה בְּרוּרָה?: כה וְאֵיכָה תִקָּחוּהוּ אַחֲרֵי בּוֹאֲכֶם אִישׁ אֶל רְעוּתוֹ וַתָּבוֹאוּ אִתָּן בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: כו וְלֹא תִקְחוּ (לְנָשִׁים) אֵת (הַנָּשִׁים) אֲשֶׁר לָקְחוּ אֲבוֹתֵיכֶם, בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר (לָקְחוּ) לִפְנֵי כֵן222, כִּי תוֹעֵבָה הִיא וְשֶׁקֶץ וְדֶרֶךְ רָעָה: כז (וְאֵלֶּה) אֲסוּרוֹת עֲלֵיכֶם: אִמּוֹתֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְאַחְיוֹתֵכֶם וְדוֹדוֹתֵיכֶם אַחְיוֹת אֲבִיכֶם וְאַחְיוֹת אִמְּכֶם וּבְנוֹת הָאָח וּבְנוֹת הָאָחוֹת וְאִמּוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר הֵינִיקוּ אֶתְכֶם וְאַחְיוֹתֵיכֶם לִינִיקָה223, וְאִמּוֹת נְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם הַחוֹרְגוֹת הַחוֹסוֹת בָּכֶם יְלִידוֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר בָּאתֶם אֲלֵיהֶן – אַךְ אִם לֹא בָּאתֶם אֲלֵיהֶן לֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן, וּנְשֵׁי בְנֵיכֶם אֲשֶׁר מֵחַלְצֵיכֶם (יָצָאוּ), וְלֹא תִקְּחוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בִּלְתִּי אֲשֶׁר (לָקְחוּ) לִפְנֵי כֵן224, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: כח וְהַנָּשִׁים הַצְּנוּעוֹת (הַנְּשׂוּאוֹת) בִּלְעֲדֵי (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם225. (זֹאת) הַמִּצְוָה מֵאֵת אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם. אַךְ מִבַּלְעֲדֵי אֵלֶּה מֻתָּר לָכֶם לְבַקֵּשׁ לָכֶם (בְּהוֹנְכֶם נָשִׁים) לָשֵׂאת (אוֹתָן), מַצְנִיעִים לֶכֶת לֹא נוֹאֲפִים, וּנְתַתֶּם לָהֶן מָהֳרָן עַל הִתְעַלֶּסְכֶם בָּהֶן, כַּמִּצְוָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם עָוֹן בַּאֲשֶׁר תֵּאוֹתוּ (אִישׁ לִרְעוּתוֹ) אַחֲרֵי (מַלֹּאתְכֶם) הַמִּצְוָה הַזֹּאת226, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: כט וַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ מִכֶּם לָקַחַת נָשִׁים צְנוּעוֹת מַאֲמִינוֹת וְלָקַח מֵאֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם מִשִׁפְחוֹתֵיכֶם הַמַּאֲמִינוֹת, וֵאֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ אֶת אֱמוּנַתְכֶם. צֶאֱצָאִים אַתֶּם זֶה לָזֶה, וּלְקַחְתֶּם אוֹתָן בִּרְצוֹן אֲדוֹנֵיהֶן וּנְתַתֶּם לָהֶן שְׂכָרָן כַּמִּשְׁפַּט (כִּי תִהְיֶינָה) מַצְנִיעוֹת לֶכֶת לֹא נוֹאֲפוֹת וְלֹא מְאַהֲבִים לָהֶן: ל אַךְ כִּי תִהְיֶינָה לְאִישׁ וְעָשׂוּ תוֹעֵבָה (לִזְנוֹת) וְהָיָה עֲלֵיהֶן הַחֵצִי מִן הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר עַל (הַנָּשִׁים) הַצְּנוּעוֹת. זֹאת (הַמִּצְוָה) לְאֵלֶּה מִכֶּם אֲשֶׁר יִירְאוּ חֵטְא, אַךְ כִּי תִּמָּנְעוּ (מִשֵּׁאת שִׁפְחָה) טוֹב לָכֶם יוֹתֵר וֵאֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: לא חָפֵץ אֱלֹהִים לְבָאֵר לָכֶם (חֻקֹּתָיו) וּלְהַדְרִיכְכֶם בְּחֻקּוֹת (הָעַמִּים) אֲשֶׁר קָמוּ לִפְנֵיכֶם וְלָשׁוּב אֲלֵיכֶם, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: לב וֵאֱלֹהִים חָפֵץ לָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אַךְ הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי תַאֲווֹתֵיהֶם חֲפֵצִים כִּי תַּעֲמִיקוּ סָרָה עַד מְאֹד. חָפֵץ אֱלֹהִים לְהָקֵל מֵעֲלֵיכֶם, כִּי חַלָּשׁ נוֹצַר הָאָדָם:

לג הַמַּאֲמִינִים לֹא תֹאכְלוּ אֶת הוֹנְכֶם בֵּינֵיכֶם בַּשָּׁוְא227, בִּלְתִּי אִם יִהְיֶה בְּסַחַר כִּי תֵאוֹתוּ בֵּינֵיכֶם וְלֹא תָמִיתוּ אֶת נַפְשְׁכֶם, כִּי אֱלֹהִים רַחוּם עֲלֵיכֶם: לד וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹּאת בְּאֵיבָה וּבְעֹשֶׁק נִצְלֵהוּ בְּאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם), וְנָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: לה כִּי תִרְחֲקוּ מִן הַחַטָּאִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹתָם נְכַפֵּר לָכֶם מֵרָעוֹתֵיכֶם וּנְבִיאֲכֶם מְבוֹא כָּבוֹד228: לו וְלֹא תַחְמְדוּ אֵת אֲשֶׁר בִּכֶּר בּוֹ אֱלֹהִים מִקְצָתְכֶם עַל מִקְצָתְכֶם. לַגְּבָרִים חֵלֶק כְּפָעֳלָם וְלַנָּשִׁים חֵלֶק כְּפָעֳלָן. וּבַקְשׁוּ מֵאֵת אֱלֹהִים (לָתֵת לָכֶם) מֵחַסְדּוֹ, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כָּל: לז וְלַכֹּל229 שַׁתְנוּ גּוֹאֲלִים (לָרֶשֶׁת) מֵאֲשֶׁר עָזְבוּ הַהוֹרִים וְהַקְּרוֹבִים. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר כְּרַתֶּם אִתָּם בְּרִית וּנְתַתֶּם לָהֶם חֶלְקָם230, כִּי אֱלֹהִים עֵד בַּכֹּל: לח לַגְּבָרִים יִתְרוֹן עַל הַנָּשִׁים בַּאֲשֶׁר בִּכֶּר אֱלֹהִים אִישׁ עַל רְעוּתוֹ וּבַאֲשֶׁר פִּזְּרוּ מֵהוֹנָם231. וְהַנָּשִׁים הַיְשָׁרוֹת נִכְנָעוֹת (לְבַעֲלֵיהֶן) שׁוֹמְרוֹת בְּעֵת הִפָּקֵד (בַּעֲלֵיהֶן)232 בַּאֲשֶׁר שָׁמַר אֱלֹהִים (אוֹתָן). אַךְ הַנָּשִׁים אֲשֶׁר תִּפְחֲדוּ פֶּן תַּמְרֶינָה וְהִזְהַרְתֶּם אוֹתָן, וְהִרְחַקְתֶּם אוֹתָן (מֵעֲלֵיכֶם) בְּחַדְרֵי-הַמִּשְׁכָּב וְהִכִּיתֶם אוֹתָן, וְהָיָה כִּי תִּשְׁמַעְנָה לְקוֹלְכֶם לֹא תְבַקְּשׁוּ תּוֹאֲנָה (לְעַנּוֹתָן), כִּי אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְגָדוֹל: לט וְכִי תִּפְחֲדוּ פֶּן יִפְרֹץ (רִיב) בֵּינֵיהֶם וּשְׁלַחְתֶּם שׁוֹפֵט מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְשׁוֹפֵט מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ כִּי יִרְצוּ לְהַשְׁלִים, יְכוֹנֵן אֱלֹהִים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין: מ וַעֲבַדְתֶּם אֶת אֱלֹהִים וְלֹא תְּשַׁתְּפוּ בוֹ דָּבָר וַהֲטִיבוֹתֶם לַהוֹרִים וְלַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְלַשָּׁכֵן הַקָּרוֹב וְלַשָּׁכֵן הָרָחוֹק233 וּלְרֵעַ אֲשֶׁר אִתְּכֶם וְלַהֵלֶךְ וְלַאֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם (מֵעֶבֶד וְשִׁפְחָה), כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַיָּהִיר וְהַמִּתְהַלֵּל: מא אֲשֶׁר יִקְפְּצוּ יָדָם מִתֵּת וְצִוּוּ אֵת בְּנֵי הָאָדָם לִקְפֹּץ יָדָם וְהִצְפִּינוּ אֵת אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדוֹ. אָכֵן לַכּוֹפְרִים עִתַּדְנוּ עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: מב וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ אֶת הוֹנָם לְעֵינֵי בְנֵי הָאָדָם וְלֹא יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ הַשָּׂטָן לְעָמִית, הִנֵּה רַע הֶעָמִית: מג וּמַה (רָעָה בָּאָה) עֲלֵיהֶם, לוּ הֶאֱמִינוּ בֵאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וּפִזְּרוּ מֵאֲשֶׁר חָלַק לָהֶם אֱלֹהִים? וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אוֹתָם: מד אָכֵן לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים (גַּם) כְּמִשְׁקָל הַנְּמָלָה. וְאִם טוֹב יִהְיֶה (הַמַּעֲשֶׂה) יְשִׁיבֶהוּ לְמִשְׁנֶה וְנָתַן מִלְּפָנָיו שָׂכָר רַב: מה וְאֵיכָה (יִהְיֶה) כַּאֲשֶׁר נָבִיא מִכָּל אֻמָּה עֵד וּנְבִיאֲךָ אוֹתְךָ לְעֵד בְּאֵלֶּה? בַּיּוֹם הַהוּא יְבַקְשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיַּמְרוּ אֶת (פִּי) הַשָּׁלִיחַ לוּ שִׁוּוּ מֵעַל לָהֶם אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה234. אַךְ לֹא יַסְתִּירוּ מֵאֱלֹהִים דָּבָר:

מו הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּגְּשׁוּ לְהִתְפַּלֵּל וְאַתֶּם שִׂכּוֹרִים עַד אִם תֵּדְעוּ אֵת אֲשֶׁר תֹּאמֵרוּ, וְלֹא טְמֵאֵי קֶרִי, אִם לֹא בִּהְיוֹתְכֶם עוֹבְרִים בַּדָּרֶךְ, עַד אִם תִּרְחָצוּ. אַךְ כִּי תִהְיוּ חוֹלִים אוֹ בַּדָּרֶךְ אוֹ בְּבוֹא אִישׁ מִכֶּם מֵעֲשׂוֹת צְרָכָיו אוֹ בְּבוֹאֲכֶם אֶל הַנָּשִׁים וְלֹא תִּמְצְאוּ מַיִם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם חוֹל דַּק מִן הַדַּק וְשִׁפְשַׁפְתֶּם (בּוֹ) אֶת פְּנֵיכֶם וִידֵיכֶם, כִּי אֱלֹהִים מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ:

מז הַאִם לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם חֵלֶק מִן הַסֵּפֶר יִקְנוּ אֶת הַתּוֹעָה וִיבַקְּשׁוּ כִּי תִּתְעוּ מִן הַדָּרֶךְ. אַךְ אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אוֹיְבְכֶם, וְרַב (לָכֶם) בֵּאלֹהִים מָגֵן וְרַב (לָכֶם) בֵּאלֹהִים מוֹשִׁיעַ: מח וּבַיְּהוּדִים יֵשׁ אֲשֶׁר יְסַלְּפוּ אֶת הַדְּבָרִים מִמְּקוֹמָם וְאָמְרוּ: “שָׁמַעְנוּ וְנַמְרֶה וּשְׁמַע, בְּלִי מִשְׁמָע235 וְרָאעִנָא236” עַוֵּת בִּלְשׁוֹנָם237 וְדָקוֹר בַּדַּת238: מט וְאָכֵן לוּ אָמְרוּ “שָׁמַעְנוּ וְנַקְשִׁיב וּשְׁמַע וְהַבֵּט אֵלֵינוּ”, כִּי אָז טוֹב לָהֶם יוֹתֵר וְנָכוֹן יוֹתֵר. אֲבָל אֱלֹהִים אֵרֲרָם עַל כַּחֲשָׁם וְרַק הַמְעַט הֵם אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ: נ הוֹי אַתֶּם אֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם הַסֵּפֶר, הַאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ לְקַיֵּם (בּוֹ) אֵת (הַסֵּפֶר) אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם בְּטֶרֶם נִמְחַק פָּנִים וּנְשִׁיבֵם (לִהְיוֹת) כַּאֲחוֹרֵיהֶם, אוֹ נְקַלְלֵם כַּאֲשֶׁר קִלַּלְנוּ אֶת אַנְשֵׁי-הַשַּׁבָּת (אֲשֶׁר חִלְּלוּהָ)239 וַיֵּעָשֶׂה דְּבַר אֱלֹהִים: נא אָכֵן לֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְשֻׁתַּף בּוֹ. אֲבָל יִשָּׂא (לַעֲוֹנוֹת) זוּלַת זֶה לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ וַאֲשֶׁר יְשַׁתֵּף בֵּאלֹהִים בָּדָא מִלִּבּוֹ אָוֶן רָב: נב הַאִם לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר יְזַכּוּ נַפְשָׁם. וְאוּלָם אֱלֹהִים יְזַכֶּה אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְלֹא תֵעָשְׁקוּ (גַּם) כִּקְרוּם גַּרְעִין הַתָּמָר: נג הַבֵּט אֵיךְ יִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים הַכָּזָב, וְדַי בָּזֶה אָוֶן בָּרוּר: נד הַאִם לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם חֵלֶק מִן הַסֵּפֶר יַאֲמִינוּ בָּאֱלִילִים וּבַטָּאעוּת וְאָמְרוּ לַכּוֹפְרִים: “אֵלֶּה יְיַשְּׁרוּ דֶּרֶךְ יוֹתֵר מִן הַמַּאֲמִינִים”240: אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר קִלְלָם אֱלֹהִים וַאֲשֶׁר אֱלֹהִים יְקַלְלֶנּוּ, לֹא תִמְצָא לוֹ מוֹשִׁיעַ: נו הַאִם לָהֶם חֵלֶק בַּמַּלְכוּת בְּעוֹד אֲשֶׁר הֵם לֹא יִתְּנוּ לִבְנֵי אָדָם (גַּם) מִשְׁקַע גַּרְעִין הַתָּמָר? נז הַאִם יְקַנְּאוּ בִּבְנֵי אָדָם בַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ241. הֵן מִלְּפָנִים נָתַנּוּ לְבֵית אַבְרָהָם אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחָכְמָה, וַנִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכָה רַבָּה: נח וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר יַאֲמִין בּוֹ242 וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר יָסוּרוֹ מִמֶּנּוּ. אָכֵן רָב בְּגֵיהִנֹּם לְלַהֵט (אוֹתָם): נט אָכֵן אֶת אֵלֶּה הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ נִצְלֶה בְּאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם). מִדֵּי הִשָּׂרֵף עוֹרוֹתָם נְמִירֵם בְּעוֹרוֹת אֲחֵרִים לְמַעַן יִטְעֲמוּ אֶת הָעֹנֶשׁ, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: ס אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, נְבִיאֵם אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן, לָנֶצַח, וְלָהֶם בְּתוֹכָן נָשִׁים טְהוֹרוֹת וּנְבִיאֵם בְּצֵל לֹא יֶחְדַּל:

סא הִנֵּה אֱלֹהִים מְצַוְּכֶם לְהָשִׁיב אֶת הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו, וּבְשָׁפְטְכֶם בֵּין אֲנָשִׁים וּשְׁפַטְתֶּם בְּצֶדֶק. אָכֵן מַה טּוֹב הוּא (זֶה) אֲשֶׁר אֱלֹהִים מַזְהִירְכֶם לִשְׁמֹר אוֹתוֹ כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה: סב הַמַּאֲמִינִים, שִׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּבְקוֹל הַשָּׁלִיחַ וְרָאשֵׁי הַפְּקִידוֹת243 מִקִּרְבְּכֶם. וְכִי תָרִיבוּ בְּדָבָר, וַהֲבֵאתֶם אוֹתוֹ אֶל אֱלֹהִים וְאֶל הַשָּׁלִיחַ, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, זֶה טוֹב יוֹתֵר וְהַנָּאֶה בַּפִּתְרוֹנוֹת: סג הַאִם לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל אֵלֶּה הָאוֹמְרִים, כִּי מַאֲמִינִים הֵמָּה בַּאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ לְהִשָּׁפֵט לִפְנֵי הַטָּאעוּת244. גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר צֻוּוּ לְכַחֵשׁ בּוֹ? אָכֵן הַשָּׂטָן חָפֵץ לְהַתְעוֹתָם תּוֹעָה רַבָּה: סד וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “בּוֹאוּ אֶל (הַסֵּפֶר) אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים אֶל הַשָּׁלִיחַ”, תִּרְאֶה אֶת הַסֵּעֲפִים סָרִים מִמְּךָ הַצִּדָּה: סה וְאוּלָם אֵיכָה (יִהְיֶה) בִּמְצֹא אוֹתָם צָרָה בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת? אָז יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ נִשְׁבָּעִים בֵּאלֹהִים לֵאמֹר: “לֹא חָפַצְנוּ בִּלְתִּי אִם טוֹב וְהַשְׁלֵם (בֵּינְךָ וּבֵין יְרִיבֶיךָ)”: סו אֵלֶּה, יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּלִבָּם, הֶרֶף אֵפוֹא מֵהֶם וְהַזְהֵר אוֹתָם וְדַבֵּר אִתָּם דְּבָרִים נוֹגְעִים עַד הַנֶּפֶשׁ: סז וְלֹא שָׁלַחְנוּ כָּל שָׁלִיחַ, כִּי אִם לְמַעַן יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וְעַתָּה לוּ גַם אַחֲרֵי הַחֲטִיאָם אֶת נַפְשָׁם יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לַעֲוֹנָם, וְכִי יִתְפַּלֵּל לָהֶם הַשָּׁלִיחַ, כִּי אָז מָצְאוּ אֶת אֱלֹהִים מְקַבֵּל שָׁבִים וְרַחוּם: סח אַךְ לֹא כֵן, בֶּאֱלֹהֶיךָ נִשְׁבַּעְתִּי, לֹא יַאֲמִינוּ עַד אִם יְשִׂימוּךָ לְשׁוֹפֵט בְּדִבְרֵי רִיבוֹתֵיהֶם245 וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִמְצְאוּ בְּנַפְשָׁם עָמָל (בְּמִשְׁפָּט אֲשֶׁר חָרַצְתָּ), (אָז) רַק אָז יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם (תּוֹרָתְךָ) וְנִכְנְעוּ: סט וְלוּ צִוִּינוּ אוֹתָם לֵאמֹר: “הָמִיתוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם אוֹ צְאוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיכֶם”, כִּי אָז לֹא עָשׂוּ זֹאת בִּלְתִּי אִם מְעַט מֵהֶם. וְאָכֵן לוּ עָשׂוּ אֵת אֲשֶׁר הִזְהִירוּ אוֹתָם לַעֲשׁוֹתוֹ, כִּי אָז טוֹב לָהֶם יוֹתֵר וַיֶּחֶזְקוּ יוֹתֵר (בֶּאֱמוּנָתָם): ע וְאָז הֵן נָתַנּוּ לָהֶם מֵאִתָּנוּ שָׂכָר רָב וַנְנַחֵם אֹרַח מֵישָׁרִים: וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וְהַשָּׁלִיחַ יִהְיוּ עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר נָטָה לָהֶם אֱלֹהִים חֶסֶד מִן הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים וְהַנֶּהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ וְהַיְשָׁרִים. וְנֶהֱדָּרִים הֵם אֵלֶּה לְחֶבְרָה: עב זֶה הוּא הַחֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהִים וֵאֱלֹהִים רַב לָדַעַת (מַעֲשֵׂיכֶם):

עג הַמַּאֲמִינִים, הִשִּׁמְרוּ לָכֶם וְהֵחָלְצוּ (לַמִּלְחָמָה) גְדוּדִים אוֹ (כֻּלְּכֶם) יַחְדָּו246: עד אָכֵן יֵשׁ בָּכֶם הַמִּתְמַהְמֵהַּ, וּבִקְרוֹת אֶתְכֶם אָסוֹן יֹאמַר: “חֶסֶד עָשָׂה אֱלֹהִים אִתִּי, אֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אִתָּם בַּמָּקוֹם הַהוּא”: עה אַךְ בְּבוֹא אֲלֵיכֶם חֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהִים, יֹאמַר – כְּמוֹ לֹא הָיְתָה בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם יְדִידוּת247 – לֵאמֹר: “מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי אִתָּם וְאֻשַּׁרְתִּי אֹשֶׁר רָב”: עו אָכֵן הִלָּחֵם יִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים אֵלֶּה אֲשֶׁר יִמְכְּרוּ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא. וַאֲשֶׁר יִלָּחֵם מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים אִם יֵהָרֵג וְאִם יִגְבַּר נִתֶּן לוֹ שָׂכָר רָב: עז וּמַה לָּכֶם (כִּי) לֹא תִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וּ(מִלְחֶמֶת) הַחַלָּשִׁים בָּאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, הוֹצִיאֵנוּ מִן הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר שׁוֹכְנֶיהָ חוֹטְאִים, וְשִׁית לָנוּ מִלְּפָנֶיךָ מָגֵן, וְשִׁית לָנוּ מִלְּפָנֶיךָ מוֹשִׁיעַ”: עח הַמַּאֲמִינִים יִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְהַכּוֹפְרִים יִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת הַ“טָּאעוּת”. הִלָּחֲמוּ אֵפוֹא בְּבַעֲלֵי-בְרִית הַשָּׂטָן, כִּי תַחְבּוּלַת הַשָּׂטָן רָפָה: עט הַאִם לֹא הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֲלֵיהֶם: “הָשִׁיבוּ יֶדְכֶם (מֵהִלָּחֵם) וְעִרְכוּ תְּפִלָּה וּתְנוּ צְדָקָה”, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ לְהִלָּחֵם וְהִנֵּה יָרְאָה פְּלַגָּה מֵהֶם מִבְּנֵי-הָאָדָם כִּירֹא אֶת אֱלֹהִים אוֹ (גַּם) מוֹרָא רַב מִזֶּה, וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, לָמָּה זֶה צִוִּיתָנוּ לְהִלָּחֵם, לוּ עֲזַבְתָּנוּ עַד לְמוֹעֵד קָרוֹב”. אֱמֹר: “מַתַּת הָעוֹלָם הַזֶּה מְעַטָּה וְהָעוֹלָם הַבָּא טוֹב יוֹתֵר לַאֲשֶׁר יָרֵא אֶת אֱלֹהִים. וְלֹא תֵעָשְׁקוּ (אַף) כִּקְרוּם גַּרְעִין הַתָּמָר: פ וּבְכָל אֲשֶׁר תִּהְיוּ יַדְבִּיקְכֶם הַמָּוֶת וְאִם גַּם תִּהְיוּ בְּמִגְדָּלִים נִשָּׂאִים”. וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם טוֹבָה, יֹאמְרוּ: מֵאֵת אֱלֹהִים הָיְתָה זֹּאת". וּבִמְצֹא אוֹתָם רָעָה יֹאמְרוּ: “מֵאִתְּךָ (הַנָּבִיא) הָיְתָה זֹּאת”. אֱמֹר: “הַכֹּל הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים”. וּמַה לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא יָבִינוּ שְׁמוּעָה: פא כָּל טוֹבָה אֲשֶׁר תָּבוֹא עָלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, וְכָל רָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אוֹתְךָ מֵאִתְּךָ הִיא לָךְ. וַנִּשְׁלַח לִבְנֵי הָאָדָם שָׁלִיחַ. וְרַב אֱלֹהִים לְעֵד (בָּזֹאת): פב אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל הַשָּׁלִיחַ, שָׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים, וַאֲשֶׁר יִפְנֶה עֹרֶף, הִנֵּה לֹא שְׁלַחְנוּךָ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם: פג וְאָמְרוּ: “מִשְׁמָעַת” אַךְ בְּצֵאתָם מֵעַל פָּנֶיךָ, תָּזֹם עֵדָה מֵהֶם לַיְלָה אֲחֶרֶת מֵאֲשֶׁר תֹּאמַר. וְאוּלָם אֱלֹהִים יִכִתֹּב אֵת אֲשֶׁר יָזֹמּוּ לַיְלָה. סוּר מֵהֶם וְהִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהֶיךָ, וְרַב אֱלֹהִים לְמִשְׁעָן: פד הַאִם לֹא יַעֲמִיקוּ חֵקֶר בַּקֹּרְאָן. הֵן לוּ לֹא מֵאֵת אֱלֹהִים הָיָה, כִּי אָז מָצְאוּ בוֹ דִבְרֵי תַהֲפוּכוֹת רַבִּים248: פה וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם שְׁמִוּעַת בִּטְחָה אוֹ פַחַד יוֹדִיעוּהָ בָּרַבִּים. וְאוּלָם לוּ הֱבִיאוּהָ אֶל הַשָּׁלִיחַ וְאֶל רָאשֵׁי הַפְּקִידוֹת מִקִּרְבָּם, כִּי אָז הֱבִינוּהָ אֵלֶּה מִקִּרְבָּם הַמְבַקְשִׁים לָדַעַת צְפוּנָהּ. וְאָכֵן לוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם, הֲלַכְתֶּם אַחֲרֵי הַשָּׂטָן מִלְּבַד מְעַט (מִכֶּם):

פו וְנִלְחַמְתָּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְלֹא הוּטְלָה (חוֹבַת הַמִּלְחָמָה) בִּלְתִּי אִם עָלֶיךָ וְעוֹרֵר אֶת הַמַּאֲמִינִים. אוּלַי יָשִׁיב אֱלֹהִים אֵת שֹׁד הַכּוֹפְרִים (מֵעֲלֵיכֶם), כִּי אֱלֹהִים עַז (מֵהֶם) לְשֹׁד וְחָזָק (מֵהֶם) לְיַסֵּר: פז אֲשֶׁר יַפְגִּיעַ לְטוֹבָה. יִהְיֶה לּוֹ חֵלֶק מִמֶּנָּה וַאֲשֶׁר יַפְגִּיעַ לְרָעָה יִהְיֶה לּוֹ חֵלֶק מִמֶּנָּה, וֵאֱלֹהִים מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל: פח וְכִי יִשְׁאֲלוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם, וּשְׁאֶלְתֶּם לָהֶם רַב249 מֵאֲשֶׁר יִשְׁאָלוּ אוֹ הֲשִׁיבוּהוּ. כִּי אֱלֹהִים יְחַשֵּׁב (עִמָּכֶם) עַל כָּל: פט אֱלֹהִים אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, אָסוֹף יֶאֱסָפְכֶם לְיוֹם הַתְּקוּמָה אֵין סָפֵק בּוֹ. וּמִי נֶאֱמָן מֵאֱלֹהִים בְּמַאֲמָרוֹ? צ וּמָה לָכֶם (כִּי נֶחְלַקְתֶּם) לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת בִּדְבַר הַסֵּעֲפִים וֵאֱלֹהִים הֲפָכָם בַּאֲשֶׁר פָּעֲלוּ. הֲתַחְפְּצוּ לַנְחוֹת מֵישָׁרִים אֶת אֲשֶׁר הִתְעָה אוֹתוֹ אֱלֹהִים? אָכֵן אֲשֶׁר אֱלֹהִים יַתְעֶה לֹא תִמְצָא לוֹ דָּרֶךְ: צא יְבַקְשׁוּ כִּי תִכְפְּרוּ כַּאֲשֶׁר כָּפְרוּ וִהְיִיתֶם כְּמוֹכֶם כְּמוֹהֶם. אַל תִּקְּחוּ לָכֶם אֵפוֹא בַּעֲלֵי-בְרִית מֵהֶם עַד אִם יַעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם לְשֵׁם אֱלֹהִים250. וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף וְהֶחֱזַקְתֶּם בָּם וַהֲרַגְתֶּם אוֹתָם בְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָאוּם, וְלֹא תִקְחוּ לָכֶם מֵהֶם לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: צב זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְחַבְּרוּ אֶל עַם אֲשֶׁר קֶשֶׁר בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם אוֹ יָבוֹאוּ אֲלֵיכֶם וְלִבָּם צַר לְהִלָּחֵם בָּכֶם אוֹ לְהִלָּחֵם בַּשִׁבְטָם. וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים הִשְׁלִיטָם בָּכֶם וַיִּלָּחֲמוּ בָּכֶם. וְעַתָּה אִם יָסוּרוֹ מֵעֲלֵיכֶם וְלֹא יִלָּחֲמוּ בָּכֶם, וְקָרְאוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם אֱלֹהִים לִגְבַּר עֲלֵיהֶם: צג וּמְצָאתֶם אֲחֵרִים הַחֲפֵצִים לָשֶׁבֶת בֶּטַח (גַּם) אִתְּכֶם וְ(גַם) אֶת בְּנֵי עַמָּם. אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר יְסִיתוּם לִמְרֹד יַהַפְכוּ וְיִמְרֹדוּ, וְהָיָה כִּי לֹא יָסוּרוֹ מֵעֲלֵיכֶם וְלֹא יִקְרְאוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם וְלֹא יָשִׁיבוּ יְדֵיהֶם וְהֶחֱזַקְתֶּם בָּם בְּכָל אֲשֶׁר תִּתְפְּשׂוּם. כִּי אֵלֶּה הִשְׁלַטְנוּכֶם בָּהֶם שִׁלְטוֹן גָּלוּי: צד וְחָלִילָה לוֹ לְמַאֲמִין לַהֲרֹג מַאֲמִין אִם לֹא בִּשְׁגָגָה. וַאֲשֶׁר יַהֲרֹג מַאֲמִין בִּשְׁגָגָה, וְשִׁחְרֵר עֶבֶד251 מַאֲמִין וְכֹּפֶר יְשַׁלֵּם לְמִשְׁפַּחְתּוֹ252, בִּלְתִּי אִם כִּי יַעֲשׂוּ צְדָקָה אִתּוֹ. אַךְ כִּי יִהְיֶה (הַנֶּהֱרָג) מֵעַם אֲשֶׁר אֵיבָה בֵּינֵיכֶם וּבֵינוֹ וְהוּא מַאֲמִין253 וְהָיָה (כָּפְרוּ) שִׁחְרוּר עֶבֶד מַאֲמִין. אַךְ כִּי יִהְיֶה מֵעַם אֲשֶׁר בְּרִית בֵּינֵיכֶם וּבֵינוֹ וְשִׁלֵּם הַכֹּפֶר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְשִׁחְרֵר עֶבֶד מַאֲמִין. וַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וְצָם חֳדָשַׁיִם (יָמִים) רְצוּפִים. “תְּשׁוּבָה” (הִיא לוֹ) מֵאֵת אֱלֹהִים וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: צה אַךְ אֲשֶׁר יַהֲרֹג מַאֲמִין בְּזָדוֹן תַּגְמוּלוֹ גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים יִהְיֶה בְּתוֹכָהּ. וְחָרָה בוֹ אַף אֱלֹהִים וְהֵכִין לוֹ עֹנֶשׁ כָּבֵד:

צו הַמַּאֲמִינִים כִּי תֵצְאוּ לְמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, וְהִבְחַנְתֶּם וְלֹא תֹאמְרוּ לַאֲשֶׁר יִקְרָא לְשָׁלוֹם (לֵאמֹר): “אֵין אַתָּה מַאֲמִין” בבַקֶּשְׁכֶם לִמְצֹא שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אֶת אֱלֹהִים שָׁלָל רָב. כֵּן הֱיִיתֶם לְפָנִים, וַיַּפְלֶה אֱלֹהִים לָכֶם חַסְדּוֹ, וְהִבְחַנְתֶּם, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: צז לֹא יִשְׁווּ הַיּוֹשְׁבִים בַּיִת מִן הַמַּאֲמִינִים, אִם לֹא בְאֹנֶס, אֶל אֵלֶּה הַמְחָרְפִים נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים בְּהוֹנָם וּבְנַפְשָׁם. הֵרִים אֱלֹהִים בְּמַעֲלוֹת אֶת הַמְחָרְפִים נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים בְּהוֹנָם וּבְנַפְשָׁם עַל הַיּוֹשְׁבִים בַּיִת. וְלִשְׁנֵיהֶם גַּם יָחַד צִוָּה אֱלֹהִים אֶת הַטּוֹב. אַךְ אֶת הַמְחָרְפִים נַפְשָׁם הִפְלָה אֱלֹהִים מֵהַיּוֹשְׁבִים בַּיִת בְּשָׂכָר רָב: צח בְּמַעֲלוֹת מִלְּפָנָיו וּסְלִיחָה וְרַחֲמִים וֵאֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: צט וְאֵלֶּה אֲשֶׁר אָסְפוּ הַמַּלְאָכִים נַפְשׁוֹתָם (אֵלֶּה) הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְאָמְרוּ (הַמַּלְאָכִים אֲלֵיהֶם): “מֶה הָיָה לָכֶם?”. וְעָנוּ: “הָיִינוּ מִן הַחַלָּשִׁים בָּאָרֶץ”, וְאָמְרוּ (הַמַּלְאָכִים): “הָאֵין אֶרֶץ אֱלֹהִים רְחָבָה אֲשֶׁר תֵּצְאוּ מִמוֹלַדְתְּכֶם אֵלֶיהָ?” אָכֵן אֵלֶּה גֵּיהִנֹּם מְגוּרֵיהֶם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): ק זוּלָתִי הַחַלָּשִׁים בָּאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ מְצוֹא תַּחְבּוּלָה וְלֹא אֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ. אֵלֶּה יִתָּכֵן אֲשֶׁר יִסְלַח לַהֶם אֱלֹהִים, וֵאֱלֹהִים מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ: קא וַאֲשֶׁר יֵצֵא מִמּוֹלַדְתּוֹ לְשֵׁם אֱלֹהִים יִמְצָא בָּאָרֶץ דֹּחַק הַרְבֵּה וּמֶרְחָב, וַאֲשֶׁר יֵצֵא מִבֵּיתוֹ בְּהִמָּלְטוֹ אֶל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, וְהִדְבִּקָהוּ הַמָּוֶת, עַל אֱלֹהִים שְׂכָרוֹ וֵאֱלֹהִים, סַלָּח וְרַחוּם: קב וְכִי תַּעַבְרוּ בָּאָרֶץ לַמִּלְחָמָה לֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא בְקַצֶּרְכֶם אֶת הַתְּפִלָּה כִּי תִּפְחֲדוּ פֶּן יִפְּלוּ עֲלֵיכֶם הַכּוֹפְרִים, כִּי הַכּוֹפְרִים הֵם אוֹיְבְכֶם הַגָּלוּי: קג וְכִי תִהְיֶה בְּתוֹכָם וְעָרַכְתָּ לָהֶם הַתְּפִלָּה וְקָמָה עֵדָה מֵהֶם אִתְּךָ וְתָפְשׂוּ נִשְׁקָם וּבְהִשְׁתַּחֲווֹתָם וְהָיוּ מֵאַחֲרֵיהֶם. וּבָאָה עֵדָה שְׁנִיָּה אֲשֶׁר טֶרֶם הִתְפַּלְּלָה, וְהִתְפַּלְּלָה אִתָּךְ, וְנִשְׁמְרוּ וְתָפְשׂוּ נִשְׁקָם, יְבַקְשׁוּ הַכּוֹפְרִים, כִּי תַעַזְבוּ אֶת נִשְׁקְכֶם וְאֶת הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, וְנָטוּ עֲלֵיכֶם פַּעַם אַחַת (וְהִשְׁמִידוּכֶם), וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא כִּי יִפְגָּעֲכֶם פֶּגַע מָטָר אוֹ כִי תִהְיוּ חוֹלִים וְהִנַּחְתֶּם נִשְׁקְכֶם, אַךְ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. וֵאֱלֹהִים הֵכִין לַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: קד וּכְכַלּוֹתְכֶם לְהִתְפַּלֵּל וּזְכַרְתֶּם אֶת אֱלֹהִים עוֹמְדִים וְיוֹשְׁבִים וּמֻטִּים עַל צִדְכֶם. אַךְ אִם תֵּשְׁבוּ בֶּטַח וַעֲרַכְתֶּם הַתְּפִלָּה (כַּחֹק), כִּי הַתְּפִלָּה בְּמוֹעֲדֶיהָ מִצְוָה עַל הַמַּאֲמִינִים: קה וְלֹא תֵּחַתּוּ מֵחַפֵּשׂ אֶת הָעָם (אוֹיְבְכֶם) אִם גַּם תִּמְצָא אֶתְכֶם תְּלָאָה, כִּי גַם אוֹתָם תִּמְצָא (תְּלָאָה) כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם, וְלָכֶם תִּקְוָה (לְשָׂכָר) מֵאֵת אֱלֹהִים וְלָהֶם אֵין תִּקְוָה, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

קו הִנֵּה הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ אֶת הַסֵּפֶר בָּאֱמֶת לְמַעַן תִּשְׁפֹּט בֵּין בְּנֵי הָאָדָם כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אוֹתְךָ אֱלֹהִים וְלֹא תָרִיב אֶת רִיב הַבּוֹגְדִים254 וְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים כִּי יִסְלַח (לְךָ) כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קז וְלֹא תִּתְוַכַּח לַמּוֹנִים אִישׁ אֶת אָחִיו, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַמּוֹנֶה וְהַפּוֹשֵׁעַ: קח יִסָּתְרוּ מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים אַךְ לֹא יִסָּתְרוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים וְהוּא אִתָּם בְּזָמְמָם לַיְלָה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא חָפֵץ, וֵאֱלֹהִים מֵבִין מַעֲשֵׂיהֶם: קט הִנֵּה אַתֶּם אֲשֶׁר תִּתְוַכְּחוּ לָהֶם בְּ(עִנְיְנֵי) חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ מִי יִתְוַכַּח לָהֶם עִם אֱלֹהִים בְּיוֹם הַתְּקוּמָה אוֹ מִי יִהְיֶה לָהֶם לְמִשְׁעָן? קי וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רָעָה אוֹ יַחֲטִיא נַפְשׁוֹ וְשָׁב וְהִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לְחַטָּאתוֹ, יִמְצָא אֶת אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קיא וַאֲשֶׁר יִפְעַל עַוְלָה, לְנַפְשׁוֹ יִפְעָלֶנָה, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: קיב וַאֲשֶׁר יִפְעַל חֵטְא אוֹ עָוֶל, אַחַר יָשִׁית אוֹתוֹ עַל (רֹאשׁ) נָקִי, יִשָּׂא (עֲוֹן) מוֹצִיא שֵׁם רָע וְאַשְׁמָה גְלוּיָה: קיג וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְרַחֲמָיו, כִּי אָז זָמְמָה עֵדָה מֵהֶם רָע לְהַתְעוֹתְךָ וְלֹא יַתְעוּ בִּלְתִּי אִם אֶת נַפְשָׁם, וְלֹא יָרֵעוּ לְךָ בִּמְאוּמָה, כִּי הוֹרִיד אֱלֹהִים עַל יָדְךָ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחָכְמָה וַיְלַמְּדֵךָ אֵת אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, כִּי חֶסֶד אֱלֹהִים רַב עָלֶיךָ: קיד אֵין טוֹב בְּהַרְבֵּה מִ(דִּבְרֵי) סוֹדָם בִּלְעֲדֵי (בְּסוֹד) זֶה אֲשֶׁר צִוָּה עַל הַצְּדָקָה וְהַיָּשָׁר (לַעֲשׂוֹת) שָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי הָאָדָם. וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹאת בְּבַקְשׁוֹ אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים נָתוֹן, נִתֶּן לוֹ שָׂכָר רָב: קטו וַאֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת הַשָּׁלִיחַ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹכַח לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהָלְכוּ, לֹא בְדֶרֶךְ הַמַּאֲמִינִים, נַהֲפֹךְ פָּנָיו אֶל (הַדֶּרֶךְ) אֲשֶׁר פָּנָה וְנִצְלֵהוּ בְאֵשׁ (גֵּיהִנּוֹם), וְרָעָה הַדֶּרֶךְ שָׁמָּה:

קטז אָכֵן לֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ בּוֹ (אֱלֹהִים אֲחֵרִים) וְסָלַח לְזוּלַת זֹאת לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וַאֲשֶׁר יְשַׁתֵּף בֵּאלֹהִים תָּעָה תּוֹעָה רַבָּה: קיז לֹא יִקְרְאוּ לְזוּלָתוֹ בִּלְתִּי אִם לִנְקֵבוֹת255, וְלֹא יִקְרְאוּ בִּלְתִּי אִם לְשָׂטָן קְשֵׁה עֹרֶף: קיח אֵרֲרוֹ אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר (הַשָּׂטָן): “לָקוֹחַ אֶקַּח לִי מֵעוֹבְדֶיךָ חֵלֶק קָצוּב, וְהִתְעֵיתִים וְעוֹרַרְתִּי בְּקִרְבָּם תַּאֲווֹת הֶבֶל וְצִוִּיתִים וּבִקְּעוּ אֶת אָזְנֵי הַצֹּאן וְצִוִּיתִים וְשִׁנּוּ אֶת (תֹּאַר) יְצִיר אֱלֹהִים”256. אָכֵן אֲשֶׁר יִקַּח לוֹ אֵת הַשָּׂטָן לְמָגֵן לוֹ, אָבַד אָבְדָן גָּלוּי: קיט יַבְטִיחַ אוֹתָם (טוֹב) וְעוֹרֵר תַאֲווֹתֵיהֶם, אַךְ לֹא יַבְטִיחַ אוֹתָם הַשָּׂטָן בִּלְתִּי אִם רְמִיָּה: קכ אֵלֶּה מְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם וְלֹא יִמְצְאוּ מִפְלָט מִמֶּנָּה: קכא אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, אוֹתָם נָבִיא אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָן לַנֶּצַח. דְּבַר אֱלֹהִים אֶמֱת וּמִי נֶאֱמָן מֵאֱלֹהִים בִּדְבָרוֹ"? קכב אֵין הוּא לֹא כַאֲשֶׁר תִּתְאַוּוּ וְלֹא כַאֲשֶׁר יִתְאַוּוּ אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר. אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רָעָה יְשֻׁלַּם כְּמַעֲשֵׂהוּ, וְלֹא יִמְצָא לוֹ בִּפְנֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: קכג וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר אִם זָכָר וְאִם נְקֵבָה וְהוּא מַאֲמִין, אֵלֶּה יָבוֹאוּ אֶל גַּן הָעֵדֶן וְלֹא יֵעָשֵׁקוּ (גַּם) כְּמִשְׁקַע גַּרְעִין הַתָּמָר: קכו וּמִי הוּא הַטּוֹב (בְּנוֹצְרֵי) דָּת מֵהָאִישׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִים נַפְשׁוֹ257 אֶל אֱלֹהִים וְהוּא עוֹשֵׂה הַטּוֹב וַיֵּלֶךְ בְּדָת אַבְרָהָם “חָנִיף”. וַיִּקַּח לוֹ אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם לִידִיד (לוֹ): קכה וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וֵאֱלֹהִים, מֵבִין הַכֹּל:

קכו וְשַׁאֲלוּ אֶת פִּיךָ בִּדְבַר הַנָּשִׁים258. אֱמֹר: אֱלֹהִים יוֹרְכֶם עַל דְּבָרָן, וְאֲשֶׁר יִקָּרֵא לִפְנֵיכֶם בַּסֵּפֶר עַל דְּבַר הַיְתוֹמוֹת אֲשֶׁר לֹא תִתְּנוּ לָהֶן כַּמְצֻוֶּה לָתֵת לָהֶן וּמֵאַנְתֶּם לְקַחְתָּן לָכֶם לְנָשִׁים וְעַל דְּבַר הַחַלָּשִׁים מִן הַיְלָדִים, וְכִי תִּנְהֲגוּ בְּצֶדֶק עִם הַיְתוֹמִים, כָל הַטּוֹב אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ יֵדָעֶנּוּ אֱלֹהִים: קכז וְאִשָּׁה כִּי תִירָא פֶּן יָסוּר מֵעָלֶיהָ לֵב בַּעֲלָהּ אוֹ כִּי יִרְחַק מֵעָלֶיהָ, לֹא יִהְיֶה בָּהּ חֵטְא כִּי יַשְׁלִימוּ. כִּי טוֹב הַשָּׁלוֹם (מִשִּׁלּוּחִים) כִּי הַחֶמְדָּה הַטְבָּעָה בַּנְפָשׁוֹת, וְכִי תֵיטִיבוּ (לַנָּשִׁים) וִירֵאתֶם מֵאֱלֹהִים, יֵדַע אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קכח לֹא תּוּכְלוּ לְבִלְתִּי נְטוֹת יוֹתֵר (אֶל אַחַת) מִבֵּין הַנָּשִׁים (אֲשֶׁר לָכֶם) וְאִם גַּם תִּתְאַמְצוּ (לַעֲשׂוֹת כֵּן). אַךְ אַל תָּסוּרוּ כָּלָה (מֵאַחַת מֵהֵנָּה) וּזְנַחְתֶּם אוֹתָהּ כַּתְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת וְכִי תַּשְׁלִימוּ וִירֵאתֶם מֵאֱלֹהִים, הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קכט וְאִם תִּפָּרְדוּ (אִישׁ מֵעַל אִשְׁתּוֹ) יַעֲשִׁיר אֱלֹהִים אֶת כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיכֶם מִשִּׁפְעוֹ, וֵאֱלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְחָכָם:

קל וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וּכְבָר צִוִּינוּ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר לִפְנֵיכֶם וְאֶתְכֶם (לֵאמֹר): יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וְכִי תִּכְפְּרוּ הִנֵּה לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וֵאֱלֹהִים עָשִׁיר וּמְהֻלָּל: קלא וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְרַב הוּא אֱלֹהִים לְמִשְׁעָן: קלב כִּי בִּרְצוֹתוֹ יַכְרִיתְכֶם259 אַתֶּם בְּנֵי הָאָדָם וְהֵקִים אֲחֵרִים (תַּחְתֵּיכֶם) וְיָכוֹל הוּא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת זֹאת: קלג מִי הֶחָפֵץ גְּמוּל (מִטּוּב) הָעוֹלָם הַזֶּה, הִנֵּה אֶת אֱלֹהִים גְּמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, וֵאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה:

קלד הַמַּאֲמִינִים, שִׁמְרוּ אֱמֶת בְּקוּמְכֶם לְהָעִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְגַם אִם (תָּעִידוּ) בָּכֶם בְּעַצְמְכֶם אוֹ בַּאֲבוֹתֵיכֶם וּקְרוֹבֵיכֶם אִם עָשִׁיר יִהְיֶה וְאִם עָנִי. כִּי אֱלֹהִים קוֹדֵם לִשְׁנֵיהֶם. וְלֹא תֵלְכוּ אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה לְבִלְתִּי נְטוֹת (מִן הַיְשָׁרָה) וּלְסַלֵּף (הָעֵדוֹת אוֹ לִרְחֹק (מֵהָעִיד), כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם:

קלה הַמַּאֲמִינִים260, הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וּבַסֵּפֶר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים עַל יַד שְׁלִיחוֹ, וּבַסֵּפֶר אֲשֶׁר הוֹרִיד מִלְּפָנִים, וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים וּבְמַלְאָכָיו וּבִסְפָרָיו וּבִשְׁלִיחָיו וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, תָּעָה תּוֹעָה רַבָּה: קלו אַךְ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיָּשׁוּבוּ וַיִּכְפֹּרוּ וַיָּשׁוּבוּ וַיַאֲמִינוּ וַיָּשׁוּבוּ וַיִּכְפֹּרוּ וַיּוֹסִיפוּ כַּחַשׁ, לֹא יֹאבֶה אֱלֹהִים סְלֹחַ לָהֶם וְלֹא הַנְחוֹתָם אֹרַח: קלז הוֹדַע אֶת הַסֵּעֲפִים כִּי לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: קלח אֲשֶׁר יִקְחוּ לָהֶם הַכּוֹפְרִים לְמָגִנִּים מִבַּלְעֲדֵי הַמַּאֲמִינִים. הַיְבַקְשׁוּ אִתָּם עֹז? הֵן הָעֹז כֻּלּוֹ לֵאלֹהִים הוּא: קלט וּכְבָר הוֹרִיד אֲלֵיכֶם בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: בְּשָׁמְעֲכֶם אוֹתוֹת אֱלֹהִים יְכַחֲשׁוּ בָהֶם וְלָעֲגוּ לָהֶם. אַל תֵּשְׁבוּ אֵפוֹא אִתָּם עַד אִם יָשִׂיחוּ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, לֹא בָהֶם261, כִּי אָז תִּהְיוּ כְּמוֹהֶם. אָכֵן אֱלֹהִים מְאַסֵּף אֶת הַסֵּעֲפִים וְאֵת הַכּוֹפְרִים יַחְדָּו אֶל גֵּיהִנֹּם: קמ אֵלֶּה הַמּוֹחִילִים לִרְאוֹת אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶה אֶתְכֶם, וְהָיָה בְתֵת לָכֶם אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה וְאָמְרוּ: "הַאִם לֹא אִתְּכֶם הָיִינוּ?, וּבְהַצְלִיחַ הַכּוֹפְרִים יֹאמְרוּ (אֲלֵיהֶם): “הַאִם לֹא רָמָה יָדֵינוּ עֲלֵיכֶם, וַנַּצֵּל אֶתְכֶם מִיָּד הַמַּאֲמִינִים”. אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, וְלֹא יִתֵּן אֱלֹהִים אֶת הַכּוֹפְרִים לִגְבֹּר עַל הַמַּאֲמִינִים: קמא עָקוֹב יַעַקְבוּ הַסֵּעֲפִים אֶת אֱלֹהִים אַךְ הוּא יְעַקְבֵם. וּבְקוּמָם לְהִתְפַּלֵּל יָקוּמוּ עֲצֵלִים (רַק) לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יִזְכְּרוּ אֶת אֱלֹהִים בִּלְתִּי אִם מְעַט: קמב פּוֹסְחִים בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה לֹא לְאֵלֶּה (הֵם) וְלֹא לְאֵלֶּה. וַאֲשֶׁר יִתְעֶה אֱלֹהִים לֹא תִמְצָא לוֹ דָרֶךְ (לְאַשְּׁרוֹ):

קמג הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְחוּ אֶת הַכּוֹפְרִים לְמָגֵן לָכֶם מִבַּלְעֲדֵי הַמַּאֲמִינִים, הֲתַחְפְּצוּ לָתֵת לֵאלֹהִים תּוֹכָחוֹת גְּלוּיוֹת נֶגְדְּכֶם?: קמד אָכֵן הַסֵּעֲפִים הֵם בְּתַחְתִּית גֵּיהִנֹּם וְלֹא תִמְצָא לָהֶם מוֹשִׁיעַ: קמה זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁבוּ וַיֵּיטִיבוּ דַּרְכָּם וַיִּדְבְּקוּ בֵּאלֹהִים262 וַיִּהְיוּ תְמִימִים עִם אֱלֹהִים בְּדָתָם. אֵלֶּה הֵם בַּמַּאֲמִינִים. וֵאֱלֹהִים יִתֵּן לַמַּאֲמִינִים שָׂכָר רָב: קמו מַה-יַּעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְהַעֲנִישְׁכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹדֵיתֶם וַתַּאֲמִינוּ, וֵאֱלֹהִים מַכִּיר טוֹבָה וְיוֹדֵעַ: קמז לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ רָעוֹת (בְּאִישׁ) בְּאָזְנֵי כֹל263, זוּלָתִי אֲשֶׁר נֶעֱשָׁק. וֵאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: קמח אִם תְּגַלּוּ אֶת (הֵמַּעֲשֶׂה) הַטּוֹב וְאִם תַּסְתִּירוּהוּ אוֹ תִסְלְחוּ לְרָעָה, הִנֵּה אֱלֹהִים סוֹלֵחַ וְאַמִּיץ-כֹּחַ264: אָכֵן הַמְכַחֲשִׁים בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחָיו וְהַמְבַקְשִׁים לְהַבְדִּיל בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין שְׁלִיחָיו וְאָמְרוּ: “נַאֲמִין בְּמִקְצָת וּנְכַחֵשׁ בְּמִקְצָת” וּבִקְשׁוּ לָקַחַת לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין זֶה וּבֵין זֶה: קנ אֵלֶּה הֵם הַכּוֹפְרִים בֶּאֱמֶת, וַנְּעַתֵּד לַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: קנא אַךְ הַמַּאֲמִינִים בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחָיו וְלֹא יַבְדִּילוּ בֵין שָׁלִיחַ לְשָׁלִיחַ מִשְּׁלִיחָיו, אֵלֶּה יִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם, וֵאֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

קנב יִשְׁאֲלוּ מִמְּךָ אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר כִּי תוֹרִיד לָהֶם סֵפֶר מִן הַשָּׁמַיִם. הֵן שָׁאֲלוּ מִלְּפָנִים מֵאֵת מֹשֶׁה גְּדוֹלָה מִזֹּאת וַיֹּאמְרוּ: "הַרְאֵנוּ אֶת אֱלֹהִים גָּלוּי וַיֹּאחֲזֵם שַׂעַר בְּפִשְׁעָם. אַחֲרֵי זֹאת עָשׂוּ לָהֶם הָעֵגֶל אַחֲרֵי בּוֹא אֲלֵיהֶם הַמּוֹפְתִים, וַנִּסְלַח לָהֶם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַנִּתֵּן לְמֹשֶׁה שִׁלְטוֹן גָּלוּי: קנג וַנִּכֶף265 עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר בְּהַעֲבִירֵנוּ אוֹתָם בַּבְּרִית, וַנֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: “בּוֹאוּ הַשַּׁעַר מִשְׁתַּחֲוִים”, וַנֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: “אַל תְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת” וַנָּבוֹא אִתָּם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: קנד אַךְ עַל266 הֲפֵרָם בְּרִיתָם וְכַחֲשָׁם בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וְהָרְגָם אֶת הַנְּבִיאִים בְּלִי מִשְׁפַּט וְאָמְרָם: “עָרֵל לִבֵּנוּ”. – לֹא כִּי אֱלֹהִים חָתַם אֵת לִבּוֹתָם בַּכַחֲשָׁם, וְלֹא יַאֲמִינוּ זוּלָתִי מְעַט: קנה וְעַל כָּפְרָם וְהוֹצִיאָם עַל מִרְיָם שֵׁם-רָע עַד מְאֹד: קנו וְעַל אָמְרָם: “אֲנַחְנוּ הָרַגְנוּ אֵת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם שְׁלִיחַ הָאֱלֹהִים”. וְאָכֵן לֹא הֲרָגוּהוּ וְלֹא צְלָבוּהוּ, וְרַק כִּדְמוּתוֹ הָיָה לִפְנֵיהֶם267, וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ עַל אוֹדוֹתָיו הֵם בְּסָפֵק בִּדְבַר מוֹתוֹ. אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה בַּדָּבָר הַזֶּה, וְרַק אַחֲרֵי דִמְיוֹן לִבָּם יֵלֵכוּ. וְאָמְנָם לֹא הֲרָגוּהוּ, וְאוּלָם אֱלֹהִים נְשָׂאָהוּ אֵלָיו וֵאֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: קנז וְאֵין בְּעַם הַסֵּפֶר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בּוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ268, וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה יָקוּם לְעֵד בָּהֶם: קנח וּבְפֶשַׁע הַיְּהוּדִים אָסַרְנוּ עֲלֵיהֶם מַטְעַמִּים אֲשֶׁר הָיוּ מֻתָּרִים לָהֶם וּבִגְלַל הֲשִׁיבָם רַבִּים מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים: קנט וְקַחְתָּם הַתַּרְבִּית אַחֲרֵי אֲשֶׁר צֻוּוּ לְבִלְתִּי קַחְתָּהּ, וְאָכְלָם אֶת הוֹן בְּנֵי הָאָדָם בַּשָּׁוְא. וְלַכּוֹפְרִים עִתַּדְנוּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה: קס וְאוּלָם אֵלֶּה מֵהֶם הַיּוֹדְעִים דַּעַת נְכוֹנָה וְהַמַּאֲמִינִים בַּאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד לְפָנֶיךָ וְהָעוֹרְכִים תְּפִלָּה וְהַנּוֹתְנִים צְדָקָה וְהַמַּאֲמִינִים בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, אֵלֶּה נִתַּן לָהֶם שָׂכָר רָב: קסא אָכֵן גָּלִינוּ אֶת אָזְנְךָ כַּאֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אֹזֶן נֹחַ וְהַנְּבִיאִים אַחֲרָיו, וְכַאֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אֹזֶן אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים וְיֵשׁוּ וְאִיּוֹב וְיוֹנָה וְאַהֲרֹן וּשְׁלֹמֹה, וַנִּתֵּן לְדָוִד מִזְמוֹרִים: קסב וּשְׁלִיחִים אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ לְךָ עַל אֹדוֹתָם לִפְנֵי זֶה וּשְׁלִיחִים אֲשֶׁר לֹא סִפַּרְנוּ לְךָ עַל אֹדוֹתָם, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת מֹשֶׁה פֶּה אֶל פֶּה269: שְׁלִיחִים מְבַשְּׂרִים וּמַזְהִירִים לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִהְיוּ לִבְנֵי אָדָם תּוֹכָחוֹת אֶת אֱלֹהִים אַחֲרֵי (שָׁלְחוֹ) הַשְּׁלִיחִים וֵאֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: קסד אָמְנָה אֱלֹהִים יָעִיד עַל (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הוֹרִיד אֵלֶיךָ, הוֹרִידוּ עַל פִּי דַעְתּוֹ, וְהַמַּלְאָכִים יָעִידוּ וְרַב בֵּאלֹהִים לְעֵד: קסה אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, תָּעוּ תּוֹעָה רָבָּה270 אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרָעָה לֹא יֹאבֶה אֱלֹהִים סְלֹחַ לָהֶם וְלֹא הַנְחוֹתָם בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: קסז בִּלְעֲדֵי דֶּרֶךְ גֵּיהִנֹּם לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָהּ לָנֶצַח, וְנָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: קסח הוֹי בְּנֵי-אָדָם, הִנֵּה בָּא אֲלֵיכֶם הַשָּׁלִיחַ בָּאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, הַאֲמִינוּ אֵפוֹא, זֶה טוֹב לָכֶם יוֹתֵר, אַךְ כִּי תִּכְפֹּרוּ, הִנֵּה לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

קסט הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר271, אַל תָּזִידוּ (לַעֲבֹר עַל) דַּתְכֶם וְלֹא תְדַבְּרוּ בֵאלֹהִים כִּי-אִם אֱמֶת. אָכֵן הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם שְׁלִיחַ אֱלֹהִים הוּא וְדִבּוּרוֹ אֲשֶׁר הִטִּיל בְּמִרְיָם וְרוּחַ מִלְּפָנָיו, הַאֲמִינוּ אֵפוֹא בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחָיו וְלֹא תֹאמְרוּ: “שְׁלֹשָׁה”. חִדְלוּ מִזֶּה. זֶה טוֹב לָכֶם יוֹתֵר. אֱלֹהִים הוּא אֱלוֹהַּ אֶחָד. חָלִילָה לּוֹ272 מִהְיוֹת לוֹ וָלָד. לוֹ כָל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְרַב בֵּאלֹהִים לְמִשְׁעָן: קע לֹא יָבוּז הַמָּשִׁיחַ מִהְיוֹת עֶבֶד לֵאלֹהִים וְלֹא הַמַּלְאָכִים הַמְקֹרָבִים: קעא וַאֲשֶׁר יָבוּזוּ לְעָבְדוֹ וְגָבַהּ לִבָּם יַאַסְפֵם273 אֱלֹהִים אֵלָיו יַחְדָּו: קעב וְאוּלָם אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר יְשַׁלֵּם לָהֶם שְׂכָרָם וְהוֹסִיף לָהֶם מֵחַסְדּוֹ, אַךְ אֲשֶׁר יָבוּזוּ וְגָבַהּ לִבָּם יַעַנְשֵׁם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: קעג וְלֹא יִמְצְאוּ לָהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: קעד בְּנֵי הָאָדָם, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, וַנּוֹרֶד אֲלֵיכֶם אוֹר גָּלוּי, וְהָיָה אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ, יְבִיאֵם בְּרַחֲמִים וְחֶסֶד מִלְּפָנָיו וְנָחָם בְּאֹרַח מֵישָׁרִים:

קעה יִשְׁאֲלוּ אֶת פִּיךָ. אֱמֹר: אֱלֹהִים יוֹרְכֶם עַל דְּבַר הַקְּרוֹבִים (אֲשֶׁר לֹא מֵחַלְצֵיכֶם יָצָאוּ). כִּי יָמוּת אִישׁ וּוָלָד אֵין לוֹ274 וְלוֹ אָחוֹת, וְהָיָה לָהּ הַחֵצִי מֵאֲשֶׁר עָזָב275. וְהוּא יִירָשֶׁנָּה אִם אֵין לָהּ וָלָד. וְאִם שְׁתַּיִם תִּהְיֶינָה וְהָיָה לִשְׁתֵּיהֶן שְׁתֵּי שְׁלִישִׁיּוֹת מֵאֲשֶׁר עָזָב. וְכִי יִהְיוּ אַחִים וַאֲחָיוֹת, וְהָיָה לַזָּכָר כְּחֵלֶק שְׁתַּיִם מִן הַנְּקֵבָה. יְבָאֵר לָכֶם אֱלֹהִים פֶּן תִּתְעוּ, וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ הַכֹּל:

 

פָּרָשַׁת הַשֻּׁלְחָן276    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיה מֵאָה וְעֶשְׂרִים.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחְמָן וְהָרַחוּם

א הוֹי הַמַּאֲמִינִים, הָקִימוּ אֶת הַבְּרִית, הֻתַּר לָכֶם (לְאָכְלָה) הַמִּקְנֶה חֲסַר הַדַּעַת מִלְּבַד אֲשֶׁר יִקָּרֵא277 לִפְנֵיכֶם, אַךְ לֹא הֻתַּר לָכֶם לָצוּד אַחֲרֵי הִתְקַדֶּשׁכֶם לֶחָג, כִּי אֱלֹהִים יְצַוֶּה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ: ב הַמַּאֲמִינִים, אַל תְּחַלְּלוּ אֶת מִנְהֲגֵי אֱלֹהִים הַקְּדוֹשִׁים וְלֹא אֶת הַחֹדֶשׁ הַקָּדוֹש278 וְלֹא אֶת הַקָּרְבָּן וְלֹא אֶת עַטְרוֹתָיו279. וֹלֹא תִפְגְעוּ בַּנוֹהֲרִים אֶל הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ בְּבַקְשָׁם חֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם וְרָצוֹן: ג אַך אַחֲרֵי מַלֹּאתְכֶם אֶת חֻקַּת הֶחָג וְצַדְתֶּם. וְאַל תַּחְטִיאֲכֶם שִׂנְאַת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִמְנְעוּ אֶתְכֶם מִבּוֹא אֶל הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה280. וַעֲזַרְתֶּם אִישׁ אֵת אָחִיו לְצֶדֶק וּלְיִרְאָה אֶת אֱלֹהִים, וְלֹא תַעַזְרוּ אִישׁ אֶת אָחִיו לְאַשְׁמָה וּלְאֵיבָה, וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים, כִּי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד.

ד וְאֵלֶּה אֲסוּרִים לָכֶם לְאָכְלָה: הַנְּבֵלָה וְהַדָּם וּבְשַׂר הַחֲזִיר וַאֲשֶׁר נִקְרָא עָלָיו שֵׁם אַחֵר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וְהַחֲנוּקָה וְהַמֻּכָּה עַד מָוֶת וְהַנְּפוּלָה וְהַנְּגוּחָה וַאֲשֶׁר אֲכָלַתָּה חַיַּת טֶרֶף מִבַּלְעֲדֵי אֲשֶׁר שְׁחַטְתֶּם (אוֹתָהּ)281, וַאֲשֶׁר נִשְׁחֲטָה עַל הַמַּצֵּבוֹת וַאֲשֶׁר תְּחַלְּקוּ (בְּגוֹרָל) בְחִצִּים282 מְגֹאָל הוּא לָכֶם. ה הַיּוֹם יִוָּאֲשׁוּ הַכּוֹפְרִים מִדַּתְכֶם283. אַל תִּירְאוּ מֵהֶם וִירֵאתֶם אוֹתִי: הַיּוֹם284 הִשְׁלַמְתִּי לָכֶם דַּתְכֶם, וָאָרִיק טוּבִי עֲלֵיכֶם וָאֶבְחַר לָכֶם אֶת הָאִסְלָאם לְדַת, וַאֲשֶׁר יֵאָנֵס (וְאָכַל) מֵרְְעָבוֹן בְּלִי זָדוֹן הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: ו יִשְׁאֲלוּךְ מַה הוּא אֲשֶׁר הֻתַּר לָהֶם. אֱמֹר: הֻתְּרוּ לָכֶם הַמַּטְעַמִּים וַאֲשֶׁר לִמַּדְתֶּם חַיּוֹת טֶרֶף לִמּוּדֵי צַיִד כַּכְּלָבִים, — כִּי תְּלַמְּדוּם אֵת אֲשֶׁר לִמֶּדְכֶם אֱלֹהִים, — וַאֲכַלְתֶּם מֵאֲשֶׁר צָדוּ לָכֶם וּזְכַרְתֶּם אֵת שֵׁם אֱלֹהִים עָלָיו285, וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: ז הַיּוֹם הֻתְּרוּ לָכֶם הַמַּטְעַמִים וּמַאֲכַל אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר מֻתָּר לָכֶם וּמַאֲכַלְכֶם מֻתָּר לָהֶם, וְהַנָּשִׁים הַצְּנוּעוֹת מִן הַמַּאֲמִינוֹת וְהַנָּשִׁים הַצְּנוּעוֹת מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר לִפְנֵיכֶם בְּתִתְּכֶם לָהֶן אֶת מָהֳרָן (מֻתָּרוֹת לָכֶם), בְּהַצְנִיעֲכֶם לֶכֶת לֹא נוֹאֲפִים וְלֹא לוֹקְחִים אוֹתָן לְפִילַגְשִׁים. וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בָּאֱמוּנָה, מֵאָפַע מַעֲשֵׂהוּ, וְהָיָה בָעוֹלָם הַבָּא מִן הָאוֹבְדִים:

ח הַמַּאֲמִינִים, בְּקוּמְכֶם לְהִתְפַּלֵּל וּרְחַצְתֶּם פְּנֵיכֶם וִידֵיכֶם עַד הַמַּרְפֵּק, וְשִׁפְשַׁפְתֶּם אֶת רָאשֵׁיכֶם וְרַגְלֵיכֶם עַד הַקַּרְסֻלַּים: ט וְכִי תִהְיוּ טְמֵאֵי קֶרִי, וְהִטַּהַרְתֶּם. אַךְ כִּי תִהְיוּ חוֹלִים אוֹ בַּדָּרֶךְ, אוֹ כִּי יָבוֹא אִישׁ מִכֶּם מֵעֲשׂוֹת צְרָכָיו, אוֹ בְּבוֹאֲכֶם אֶל הַנָּשִׁים וְלֹא תִמְצְאוּ מָיִם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם חוֹל דַּק מִן הַדַּק, וְשִׁפְשַׁפְתֶּם (בּוֹ) אֶת פְּנֵיכֶם וִידֵיכֶם286. לֹא יַחְפֹּץ אֱלֹהִים לְהָצִיק לָכֶם, וְאוּלָם יַחְפֹּץ לְטַהֶרְכֶם וּלְהָרִיק טוּבוֹ עֲלֵיכֶם לְמַעַן תּוֹדּו (לוֹ): י וּזְכַרְתֶּם אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם אֱלֹהִים וּבְרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אִתְּכֶם בְּאָמְרְכֶם: ״שָׁמַעְנוּ וְנַקְשִׁיב״ וִיראוּ אֶת אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב:

יא הַמַּאֲמִינִים שִׁמְרוּ אֱמֶת בְּקוּמְכֶם לְהָעִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְאַל תַּחְטִיאֲכֶם שִׂנְאַת אֲנָשִׁים לְבִלְתִּי הֱיוֹת יְשָׁרִים. הֱיוּ יְשָׁרִים. הוּא קָרוֹב יוֹתֵר לְיִרְאַת הָאֱלֹהִים וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: יב צִוָּה אֱלֹהִים לַמַּאֲמִינִים וּלְעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר סְלִיחָה וְשָׂכָר רָב: יג אַךְ הַכּוֹפְרִים וּמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שְׁאוֹל: יד הַמַּאֲמִינִים זִכְרוּ אֱת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם אֱלֹהִים בִּזְמֹם אֲנָשִׁים רָע לִשְׁלוֹחַ בָּכֶם יְדֵיהֶם וַיָּשֶׁב יְדֵיהֶם מֵעֲלֵיכֶם, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים.

טו וְאָכֵן הֶעֱבִיר אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בִּבְרִית לְפָנִים וַנָּקֶם מֵהֶם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׁיאִים, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: ״אָנֹכִי עִמָּכֶם וְהָיָה כִי תַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וּנְתַתֶּם צְדָקָה וְהֶאֱמַנְתֶּם בִּשְׁלִיחַי וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם, וְהִלְוֵיתֶם אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה טוֹבָה, אֲכַפֵּר לָכֶם מֵרָעוֹתֵיכֶם, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, אַךְ אֲשֶׁר יִכְפֹּר מִכֶּם אַחֲרֵי זֹאת, תָּעָה מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר״: טז וּבַאֲשֶׁר הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתָם, אֵרַרְנוּם, וַנֶּקֶשׁ אֶת לִבָּם. יְסַלְּפוּ אֶת הַדְּבָרִים מִמְּקוֹמָם, וַיִּשְׁכְּחוּ חֵלֶק מִן (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הִזְהִירוּ אוֹתָם. אַל תֶּרֶף מֵחֲשׂף בֶּגֶד בָּגְדָּם, זוּלָתִי מְעַט מֵהֶם וְסָלַחְתָּ לָהֶם וּמָחַלְתָּ287 כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: יז וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: ״נוֹצְרִים אֲנַחְנוּ״, הֶעֱבַרְנוּ בַּבְּרִית וַיִּשְׁכְּחוּ חֵלֶק מֵאֲשֶׁר הִזְהִירוּם עָלָיו, וַנְּעוֹרֵר בֵּינֵיהֶם אֵיבָה וּמַשְׂטֵמָה עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, וְאָכֵן אָז יוֹדִיעַ אוֹתָם אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: יח הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם שְׁלִיחֵנוּ, יְבָאֵר לָכֶם הַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר הֱיִיתֶם מַסְתִּירִים מִן הַסֵּפֶר וְדִלֵּג עַל הַרְבֵּה (בְּלי שִׂים לֵב), הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם מֵאֵת אֱלֹהִים אוֹר וְסֵפֶר גָּלוּי, יַנְחֶה בּוֹ אֱלֹהִים אֶת הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, בְּדֶרֶךְ הַשָּׁלוֹם, וְהוֹצִיאָם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה בִּרְצוֹנוֹ, וְנָחָם אֶל אֹרַח מֵישָׁרִים: יט כּוֹפְרִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ, כִּי אֱלֹהִים הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן מִרְיָם. אֱמֹר: מִי הוּא אֲשֶׁר לוֹ עָז-מַה (לָקוּם בִּפְנֵי) אֱלֹהִים אִם יַחְפֹּץ לְהַשְׁמִיד אֶת הַמָּשִׁיחַ בֶּן מִרְיָם וְאֶת אִמּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו: כ וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, יִבְרָא אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וֵאלֹהִים הַכֹּל יוּכָל: כא אָמְרוּ הַיְּהוּדִים וְהַנּוֹצְרִים: ״אֲנַחְנוּ בְּנֵי אֱלֹהִים וַאֲהוּבָיו״, אֱמֹר: ״וְלָמָּה זֶה יְיַסֶּרְכֶם בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם? לֹא כִּי בָשָׂר אַתֶּם מֵאֲשֶׁר בָּרָא. לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִסְלַח. וְאֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יְיַסֵּר. וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם וְאֵלָיו הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ): כב הוֹי אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם שְׁלִיחֵנוּ לְבָאֵר לָכֶם בְּעֵת חֲדֹל חֲזוֹן הַשְּׁלִיחִים פֶּן תֹּאמְרוּ: ״לֹא בָא אֵלֵינוּ מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר״, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם מְבַשֵּׂר וְמַזְהִיר, וֵאלֹהִים הַכֹּל יוּכָל:

כג וּבֶאֱמֹר מֹשֶׁה לְעַמּוֹ: ״עַמִּי, זִכְרוּ אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם אֱלֹהִים בַּהֲקִימוֹ בְּקִרְבְכֶם נְבִיאִים, וַיָּשֶׂם אֶתְכֶם מְלָכִים, וַיִּתֵּן לָכֶם אֵת אֲשֶׁר לֹא נָתַן לְעַם מִן הָאָדָם288: כד עַמִּי, בּוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים לָכֶם וְלֹא תִסֹּגוּ אָחוֹר פֶּן תֹאבֵדוּ (לָעַד)״: כה וַיֹאמְרוּ: ״מֹשְׁה, עַם עֲנָקִים בְּתוֹכָהּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נָבוֹא אֵלֶיהָ עַד אִם יֵצְאוּ מִתּוֹכָהּ. וְרַק אִם יֵצְאוּ מִתּוֹכָהּ נָבוֹא אֵלֶיהָ״: כו וַיֹאמְרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים289 מִירֵאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה אִתָּם חָסֶד: ״בּוֹאוּ עֲלֵיהֶם אֶל הַשָּׁעַר, וּבְבוֹאֲכֶם אֵלָיו תִּגְבְּרוּ (עֲלֵיהֶם), וְהִשָּׁעֲנוּ עַל אֱלֹהִים אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם״: כז וַיֹּאמְרוּ: ״משֶׁה, לֹא נָבוֹא לְעוֹלָם כָּל עוֹד הֵם בְּתוֹכָהּ, לֵךְ אֵפוֹא אַתָּה וֵאלֹהֶיךָ וְהִלָּחֲמוּ, כִּי אֲנַחְנוּ נֵשֵׁב בָּזֶה: כח וַיֹּאמֶר (משֶׁה): ״אֱלֹהַי, אֵין לִי שִׁלְטוֹן בִּלְתִּי אִם עָלַי וְעַל אָחִי. הַפְלֵה אֵפוֹא בֵּינִי וּבֵין הָעָם הַפּוֹשְׁעִים״: וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): ״אִם כָּכָה, הִנֵּה הָחָרְמָה מֵהֶם הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. יִתְעוּ בָאָרֶץ וְלֹא יֵצַר לְךָ עַל הָעָם הַפּוֹשְׁעִים״.

ל וּקְרָא לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר שְׁנֵי בְנֵי אָדָם בָּאֶמֶת, בְּהַקְרִיבָם שְׁנֵיהֶם קָרְבָּן וַיֵּרָצֶה (הַקָּרְבָּן) מִיַּד אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם וּמִיַּד הַשֵּׁנִי לֹא נִרְצָה, וַיֹּאמֶר: ״הָרוֹג אֶהֱרֹג אוֹתְךָ״. וַיֹאמֶר (אָחִיו): אָכֵן יִרְצֶה אֱלֹהִים (קָרְבָּן) מִיַּד הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): לא כִּי תִשְׁלַח אֵלַי יָדְךָ לְהָרְגֵנִי, לֹא אֶשְׁלַח אָנֹכִי יָדִי לְהָרְגֶךָ, כִּי אֶת אֱלֹהִים אֲדוֹן הָעוֹלָמִים אֲנִי יָרֵא: לב חָפֵץ אָנֹכִי כִּי תִשָּׂא אֶת עֲוֹנִי וַעֲוֹנֶךָ, וְהָיִיתָ מִבְּנֵי גֵיהִנֹּם, וְזֶה גְּמוּל הַפּוֹשְׁעִים״ לג וַיִּתֶּן לוֹ לִבּוֹ לַהֲרֹג אֶת אָחִיו וַיַּהֲרְגֵהוּ, וַיְהִי מִן הָאוֹבְדִים: לד וַיִּשְׁלַח [אֱלֹהִים עוֹרֵב חוֹפֵר בָּאֲדָמָה לְהַרְאוֹתוֹ אֵיךְ יִטְמֹן אֶת נִבְלַת אָחִיו. וַיֹּאמֶר: ״אוֹי לִי, הַאִם לֹא אוּכַל לִהְיוֹת כָּעוֹרֵב הַזֶּה לִטְמֹן נִבְלַת אָחִי?״. וַיִּנָּחֵם: לה לָכֵן צִוִּינוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כָּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ לֹא תַחַת נֶפֶשׁ, אוֹ לֹא עַל הַשְׁחִיתָהּ בָּאָרֶץ, כְּאִלּוּ הָרַג אֶת כָּל הָאָדָם יַחְדָּו, וְהַמְחַיֶּה אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הֶחְיָה אֶת כָּל הָאָדָם יַחְדָּו. אָכֵן בָּאוּ שְׁלִיחֵינוּ אֲלֵיכֶם לְפָנִים בָּאוֹתוֹת, וְאַחֲרֵי (כָּל) אֵלֶּה רַבִּים מֵהֶם הַפּוֹשְׁעִים עַל הָאָרֶץ: לו אַךְ אֵלֶּה הַנִּלְחָמִים בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וַאֲשֶׁר כָּל מַעְיְנֵיהֶם לְהַשְׁחִית עַל הָאָרֶץ, גְּמוּלָם הוּא אֲשֶׁר יֵהָרְגוּ אוֹ יִצָּלְבוּ אוֹ תִּכָּרַתְנָה יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם חֲלִיפוֹת290 אוֹ כִּי יָגְלוּ מִן הָאָרֶץ. זֶה קְלוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלָעוֹלָם הַבָּא לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד: לז זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁבוּ לִפְנֵי אֲשֶׁר גְּבַרְתֶּם עֲלֵיהֶם, וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

לח הַמַּאֲמִינִים, יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וּבַקְשׁוּ לִדְבֹּק בּוֹ וְחֵרְפוּ נַפְשְׁכֶם בְּמִלְחַמְתּוֹ לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: לט (כִּי) גַּם לוּ יִהְיֶה לַכּוֹפְרִים כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו וְעוֹד כָּמוֹהוּ אִתּוֹ, לְמַעַן הִפָּדוֹת בּוֹ מֵעֹנֶשׁ יוֹם הַתְּקוּמָה לֹא יֻקַּח מֵהֶם, וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבֶה: מ יְבַקְשׁוּ לָצֵאת מִן גֵּיהִנֹּם, אַךְ לֹא יֵצְאוּ מִמֶּנָּה, וְלָהֶם עֹנֶשׁ נֶצַח:

מא וְהַגַּנָּב וְהַגַּנָּבֶת, וְקַצֹּתֶם אֶת יְדֵיהֶם, גְּמוּל כְּפָעֳלָם, מָשָׁל (וּמוּסָר) מֵאֵת אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: מב אַךְ אֲשֶׁר יָשׁוּב אַחֲרֵי חָטְאוֹ וְהֵיטִיב דַּרְכּוֹ יָשׁוּב אֱלֹהִים אֵלָיו, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: מג הַאִם לֹא תֵדַע כִּי אֱלֹהִים לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יַעֲנשׁ אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְסָלַח לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וֵאלֹהִים הַכֹּל יוּכָל:

מד הַשָּׁלִיחַ, אַל תִּתְעַצֵּב בִּגְלַל הָאָצִים אֶל הַכַּחַשׁ מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּפִיהֶם: ״הֶאֱמַנּוּ״, וְלִבָּם לֹא יַאֲמִין וּמֵהַיְּהוּדִים. שׁוֹמְעִים (הֵם) לַשָּׁקֶר, שׁוֹמְעִים לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ291, יְסַלְּפוּ אֶת הַדְּבָרִים מִמְּקוֹמָם, וְאָמְרוּ: ״אִם יוּבָא אֲלֵיכֶם כָּזֶה קַבְּלוּהוּ, אַךְ אִם לֹא יוּבָא אֲלֵיכֶם (כָּזֶה), וְנִשְׁמַרְתֶּם״. וַאֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים הַדִּיחוֹ לֹא לְךָ עָז-מַה לָקוּם לוֹ בִּפְנֵי אֱלֹהִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא חָפֵץ אֱלֹהִים לְטַהֵר לִבָּם, לָהֶם קָלוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא מוּסָר כָּבֵד: מה שׁוֹמְעִים לַשָּׁקֶר, אוֹכְלֵי הָאָסוּר, וְכִי יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ, וְשָׁפַטְתָּ בֵּינֵיהֶם אוֹ סוּר מֵהֶם. וְכִי תָסוּר מֵהֶם, לֹא יָרֵעוּ לְךָ בִּמְאוּמָה, וְכִי תִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, וְשָׁפַטְתָּ בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק, כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת הַשּׁוֹמְרִים צֶדֶק: מו וְאֵיךְ יְשִׂימוּךָ לְשׁוֹפֵט וְאִתָּם הַתּוֹרָה, תּוֹכָהּ מִשְׁפַּט אֱלֹהִים, (וּבְכָל זֹאת) יִפְנוּ אַחֲרֵי כֵן עֹרֶף? — אָכֵן אֵלֶּה אֵינָם מַאֲמִינִים: מז אָכֵן הוֹרַדְנוּ אֶת הַתּוֹרָה תּוֹכָהּ אֹרַח מֵישָׁרִים וְאוֹרָה. עַל-פִּיהָ שָׁפְטוּ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ תְמִימִים עִם אֱלֹהִים292 אֶת הַיְהוּדִים, וְהָרַבָּנִים וְהַחֲבֵרִים (שָׁפְטוּ) עַל פִּי סֵפֶר אֱלֹהִים אֲשֶׁר הָפְקַד בְּיָדָם, וַיִּהְיוּ עֵדִים עָלָיו. אַל תִּירְאוּ מִבְּנֵי הָאָדָם, יְראוּ אוֹתִי וֹלֹא תִמְכְּרוּ אוֹתוֹתַי בִּמְחִיר מְעָט, וַאֲשֶׁר לֹא יִשְׁפְּטוּ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים, אֵלֶּה הֵם הַכּוֹפְרִים: מט וַנְצַו אוֹתָם בָּהּ לֵאמֹר: נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ וְעַיִן תַּחַת עַיִן וְאַף תַּחַת אַף וְאֹזֶן תַּחַת אֹזֶן וְשֵׁן תַּחַת שֵׁן, וְלַחֲבוּרָה גְּמוּל. אַךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה צְדָקָה293, וְהָיוּ לוֹ כִּפּוּרִים294. וַאֲשֶׁר לֹא יִשְׁפְּטוּ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: נ וַנַּדְרֵךְ אֵת יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם בְּעִקְבוֹתֵיהֶם לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (נִתַּן) מִן הַתּוֹרָה לְפָנָיו, וְנִתֶּן לוֹ אֶת הָאִנְגִ׳יל, תּוֹכוֹ אֹרַח מֵישָׁרִים וְאוֹרָה, וּמְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (נִתַּן) לְפָנָיו מִן הַתּוֹרָה, וְאֹרַח מֵישָׁרִים וּמוּסָר לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: נא וּלְמַעַן יִשְׁפֹּט אֵת אַנְשֵׁי הָאִנְגִ׳יל עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים בּוֹ. וַאֲשֶׁר לֹא יִשְׁפְּטוּ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: נב וַנּוֹרֶד עַל-יָדְךָ אֶת הַסֵּפֶר בָּאֱמֶת מְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (נִתַּן) לְפָנָיו מִן הַסֵּפֶר וְעֵדוּת בּוֹ, וְשָׁפַטְתָּ בֵּינֵיהֶם עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים, וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם (לָסוּר) מֵאַחֲרֵי הָאֱמֶת אֲשֶׁר בָּאָה אֵלֶיךָ. לַכֹּל295 מִכֶּם שַׂמְנוּ מִשְׁפָּט וּמַסְלוּל: נג וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶתְכֶם אֻמָּה אֶחָת, וְאוּלָם לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם בַּדָּבָר אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם (עָשָׂה כֵן), וִתִחֲרִיתֶם (אִישׁ בְּאָחִיו) בַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב. אֶל אֱלֹהִים תְּשׁוּבַתְכֶם יַחְדָּו, וְאָז יוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת (הַדָּבָר) אֲשֶׁר נֶחְלַקְתֶּם בּוֹ: נד וְעַתָּה שְׁפֹט בֵּינֵיהֶם עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים, וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם וְהִשָּׁמֶר מִפְּנֵיהֶם לְבַל יַדִּיחוּךָ מִמִּקְצָת מֵאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים אֵלֶיךָ, וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף, וְיָדַעְתָּ כִּי חָפֵץ אֱלֹהִים לִפְגּוֹע בָּהֶם בִּגְלַל מִקְצָת מֵחַטֹּאתָם וְכִי רַבִּים הַפּוֹשְׁעִים מִבְּנֵי הָאָדָם: נה הַאִם אֶת מִשְׁפַּט יְמֵי הַבַּעֲרוּת296 יְבַקֵּשׁוּ? וּמִי טוֹב מֵאלֹהִים לִשְׁפֹּט בֵּין אֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם:

נו הַמַּאֲמִינִים297, אַל תִּקְחוּ לָכֶם אֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַנּוֹצְרִים לְבַעֲלֵי בְרִית. בַּעֲלֵי בְרִית הֵם זֶה לָזֶה. וַאֲשֶׁר יִתְחַבֵּר מִכֶּם אֲלֵיהֶם, מֵהֶם הוּא. כִּי אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: נז רָאֹה תִּרְאֶה אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר חֳלִי בְּלִבּוֹתָם אָצִים אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ״יְרֵאִים אֲנַחְנוּ פֶּן יֵהָפֵךְ עָלֵינוּ הַגַּלְגַּל״. אַךְ יִתָּכֵן כִּי יָבִיא אֱלֹהִים הַתְּשׁוּעָה אוֹ פְקֻדָּה מִלְּפָנַיו, וְנִחַמוּ עַל אֲשֶׁר הֶעֱלִימוּ בְּלִבָּם: נח וְאָמְרוּ הַמַּאֲמִינִים: ״הַאֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ תֹקֶף שְׁבוּעָתָם בֵּאלֹהִים, כִּי אִתְּכֶם הֵם?״ פָּעֳלָם מֵאָפַע וְאָבָדוּ: נט הַמַּאֲמִינִים, כָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי דָתוֹ, יָבִיא אֱלֹהִים (תַּחְתָּיו) אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יֹאהַב אוֹתָם וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ, נוֹחִים לַמַּאֲמִינִים וְקָשִׁים לַכּוֹפְרִים, יֵחָרְפוּ נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְלֹא יִפְחֲדוּ מִפְּנֵי חֶרְפַּת מְחָרֵף. זֶה הוּא חֶסֶד אֱלֹהִים, יִתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וֵאלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ: ס מָגִנְּכֶם אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְהַמַּאֲמִינִים הָעוֹרְכִים הַתְּפִלָּה וְנוֹתְנִים הַצְּדָקָה וְכוֹרְעִים: סא וַאֲשֶׁר יִתְחַבֵּר אֶל אֱלֹהִים וְאֶל שְׁלִיחוֹ וְאֶל הַמַּאֲמִינִים אֵלֶּה הֵם מִפְלַגַּת אֱלֹהִים וְהֵם יִגְבָּרוּ: סב הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְחוּ לָכֶם בַּעֲלֵי בְרִית מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת דַּתְכֶם לְלַעַג וְלִשְׂחוֹק, מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר לִפְנֵיכֶם וּמִן הַכּוֹפְרִים, וִיראוּ אֶת אֱלֹהִים אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: סג וּבְקָרְאֲכֶם לַתְּפִלָּה שָׂמוּהָ לְלַעַג וְלִשְׂחוֹק. זֹאת בַּאֲשֶׁר הֵם עַם לֹא יַשְׂכִּילוּ:

סד אֱמֹר: אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר, הַאִם לֹא תִּתְּנוּ בָּנוּ דֹפִי רַק עַל הַאֲמִינֵנוּ בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֵינוּ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד מִלְּפָנִים וּבַאֲשֶׁר מַרְבִּיתְכֶם פּוֹשְׁעִים?: סה אֱמֹר: הַאַגִּיד לָכֶם רָעָה מִזֹּאת בַּאֲשֶׁר לֵגְּמוּל (הַמּוּכָן לָכֶם) אֶת אֱלֹהִים? — כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר אֵרֲרָם אֱלֹהִים, וַיַּחַר בָּם אַפּוֹ, וַיַּהֲפֹךְ מֵהֶם לְקוֹפִים וַחֲזִירִים, וַיַּעַבְדוּ אֶת ״הַטָּאעוּת״, — מְקוֹם אֵלֶּה הוּא הָרָע, וְהֵם הַתּוֹעִים מִכָּל (הָאָדָם) מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר: סו וּבְבוֹאָם אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ: ״הֶאֱמַנּוּ״. וְאוּלָם בְּכַחַשׁ בָּאוּ וּבְכַחַשׁ יָצָאוּ. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ: סז וְרָאִית רַבִּים מֵהֶם אָצִים לְאַשְׁמָה וּלְאֵיבָה וְלֶאֱכֹל הָאָסוּר. אָכֵן רַע הוּא אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: סח וְלוּלֵא הֱנֱיאוּם הָרַבָּנִים וְ״הַחֲבֵרִים״ מִדַּבֵּר אָוֶן וּמֵאֲכֹל הָאָסוּר, אָז הָיוּ רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם: סט וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים: ״יְדֵי אֱלֹהִים אֲסוּרוֹת״298. יְדֵיהֶם אֲסוּרוֹת. אֲרוּרִים הֵם עַל אֲשֶׁר אָמָרוּ. לֹא כִּי יָדָיו פְּשׁוּטוֹת, יְפַזֵּר (אֱלֹהִים) כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ. אָכֵן לְרַבִּים מֵהֶם יוֹסִיף (הַקֻּרְאָן) אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ מֶרִי וָכַחַשׁ. וַנַּפֵּל בֵּינֵיהֶם אֵיבָה וּמַשְׂטֵמָה עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה. כְּכֹל אֲשֶׁר יַצִּיתוּ אֵשׁ לַמִּלְחָמָה יְכַבֶּנָּה אֱלֹהִים. וַיָּשִׂימוּ כָּל מַעֲיָנֵיהֶם לְהַשְׁחִית עַל הָאָרֶץ, וֵאלֹהִים לֹא יֹאהַב אֶת הַמַּשְׁחִיתִים: ע וְלוּ הֶאֱמִינוּ אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר וַיִּירְאוּ אֶת אֱלֹהִים, אָז כִּפַּרְנוּ לָהֶם מֵרָעוֹתֵיהֶם וְהֵבֵאנוּ אוֹתָם אֶל גַּנּוֹת הַנֹּעַם. וְלוּ הֵקִימוּ אֶת (דִּבְרֵי) הַתּוֹרָה וְהָאִנְגִ׳יל וְאֵת אֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיהֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם, אָז אָכְלוּ (כָּל טוּב) מִמַּעַל לָהֶם וּמִתַּחַת לְרַגְלֵיהֶם. מֵהֶם (יֵשׁ) אֻמָּה עוֹשָׂה הַנְּכוֹחָה, אַךְ רַבִּים מֵהֶם רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם: עא הַשָּׁלִיחַ, הוֹדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, כִּי אִם לֹא כֵן תַּעֲשֶׂה299, אָז לֹא הוֹדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר שָׁלַח (אֱלֹהִים), וֵאלֹהִים יָגֵן עָלֶיךָ מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים, כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים: עב אֱמֹר: אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, יְסוּדַתְכֶם עַל בְּלִי מָה הוּא, עַד אֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיכֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם. וְאָכֵן לְרַבִּים מֵהֶם יוֹסִיף (הַקֻּרְאָן) אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֶרִי וְכַחַש, אַךְ אַל יֵצַר לְךָ עַל הָעָם הַכּוֹפְרִים: עג אָכֵן300 הַמַּאֲמִינִים וְהַיְּהוּדִים וְהַצָאבָּאִים וְהַנּוֹצְרִים כָּל הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעשׂ הַיָּשָׁר, לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: עד וּמִלְּפָנִים הֶעֱבַרְנוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבְּרִית וְנִּשְׁלַח אֲלֵיהֶם שְׁלִיחִים. מִדֵּי בוֹא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ וְאִתּוֹ אֲשֶׁר לֹא חָפְצָה נַפְשָׁם בּוֹ, נָתְנוּ מֵהֶם לְכוֹזְבִים וּמֵהֶם הָרָגוּ: עה וַיְדַמּוּ כִּי לֹא יָבוֹא עֹנֶשׁ301 וַיִּהְיוּ עִוְרִים וְחֵרְשִׁים, וַיָּשָׁב אֱלֹהִים אֲלֵיהֶם אַחֲרֵי זֹאת. אַךְ רַבִּים מֵהֶם שָׁבוּ וַיִּהְיוּ עִוְרִים וְחֵרְשִׁים, וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: עו אָכֵן כָּפְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: ״אֱלֹהִים הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן מִרְיָם״ וְהֲלֹא הַמָּשִׁיחַ אָמַר: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עִבְדוּ אֶת אֱלֹהִים אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם, כִּי כָּל אֲשֶׁר יְשַׁתֵּף בֵּאלֹהִים יַחֲשׂךְ מִמֶּנוֹ אֱלֹהִים אֶת גַּן הָעֵדֶן, וּמְגוּרָיו גֵּיהִנֹּם, וְאֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל מוֹשִׁיעִים״: עז אָכֵן כָּפְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: ״אֱלֹהִים שְׁלִישִׁי הוּא בִּשְׁלשָׁה״. אֵין כָּל אֱלוּהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלוֹהַּ אֶחָד. וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אֶל אֱלֹהִים וַיִתְפַּלְלוּ כִּי יִסְלַח לָהֶם? וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: עט אֵין הַמָּשִׁיחַ בֶּן מִרְיָם בִּלְתִּי אִם שָׁלִיחַ וּכְבָר עָבְרוּ חָלְפוּ לְפָנָיו הַשְּׁלִיחִים, וְאִמּוֹ צַדֶּקֶת. הָיוּ שְׁנֵיהֶם אוֹכְלִים הָאֹכֶל302. הַבֵּט, אֵיכָה נְבָאֵר לָהֶם הָאוֹתוֹת וְשׁוּב וְהַבֵּט אֵיכָה יוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת): פ אֱמֹר: הֲתַעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא עֹז לוֹ לְהָרַע לָכֶם וְלֹא לְהוֹעִיל? וֵאלֹהִים הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: פא אֱמֹר: אַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר, אַל תַּעַבְרוּ לְדַבֵּר בְּדַתְכֶם לֹא אֱמֶת, וְלֹא תֵלְכוּ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר תָּעוּ לְפָנִים וַיַּתְעוּ רַבִּים וַיִּתְעוּ מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר: פב אֲרוּרִים הֵם הַכּוֹפְרִים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפִי דָוִד וְיֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם. זֹאת בַּאֲשֶׁר מָרוּ וַיַּעַבְרוּ (חֹק), וְלֹא הֵנִיאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת הָרָעָה בַּעֲשׂוֹתָם אוֹתָהּ. אָכֵן רָעִים מַעֲשֵיהֶם: פג תּרְאֶה רַבּים מֵהֶם מִתְחַבּרִים לַכּוֹפְרִים. אָכֵן רַע הוּא אֲשֶׁר קִדְּמוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם. חָרָה בָּהֶם אַף אֱלֹהִים, בְּעָנְשָׁם (יִהְיוּ) לְעוֹלָמִים: פד וְלוּ הֶאֱמִינוּ בֵאלֹהִים וּבַנָּבִיא וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֵלָיו לֹא לְקָחוּם לָהֶם לְבַעֲלֵי בְרִית, וְאוּלָם רַבִּים מֵהֶם פּוֹשְׁעִים: פה אָכֵן תִּמְצָא כִּי הָעַזִּים בְּכָל הָאָדָם בְּשִׂנְאָתָם לַמַּאֲמִינִים הֵם הַיְּהוּדִים וְהַמְשַׁתְּפִים, וְהַקְּרוֹבִים לִידִידוּת אֶת הַמַּאֲמִינִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ ״נוֹצְרִים אֲנָחְנוּ״. זֹאת בַּאֲשֶׁר יֵשׁ בְּקִרְבָּם ״קְשִׁישִׁים״303 וּנְזִירִים וּבַאֲשֶׁר לֹא גָּבַהּ לִבָּם: פו וּבְשָׁמְעָם אֵת אֲשֶׁר הוּרַד אֶל הַשָׁלִיחַ תִּרְאֶה אֶת עֵינֵיהֶם שְׁטוּפוֹת דִּמְעָה בַּאֲשֶׁר הִכִּירוּ אֶת הָאֱמֶת, וְאָמְרוּ: ״אֱלֹהֵינוּ, הֶאֱמָנּוּ. כָּתְבֵנוּ עִם הַמְּעִידִים: פז וּמַה לָּנוּ כִּי לֹא נַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר בָּא אֵלֵינוּ מִן הָאֱמֶת, וְכִי לֹא נִכָּסֵף כִּי יְבִיאֵנוּ אֱלֹהִים בְּתוֹךְ הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים?״: פח וַיִּגְמְלֵם אֱלֹהִים בַּאֲשֶׁר אָמָרוּ, גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן, וְזֶה שְׂכַר עוֹשֵׂי הַטּוֹב. אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שְׁאוֹל:

פט הַמַּאֲמִינִים, אַל תַּאַסְרוּ (מֵאֲכֹל) אֶת הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר הִתִּיר לָכֶם אֱלֹהִים וְלֹא תַעַבְרוּ חֹק, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹבְרִים חֹק: צ אִכְלוּ מֵאֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶתְכֶם אֱלֹהִים מִן הַמֻּתָּר מִן הַטּוֹב וִיראוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר בּוֹ תַאֲמִינוּ: צא לֹא יַרְשִׁיעֲכֶם אֱלֹהִים עַל דְּבַר שְׂפָתַיִם בִּשְׁבוּעוֹתֵיכֶם, וְאוּלָם יַרְשִׁיעֲכֶם עַל אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם עַל נַפְשְׁכֶם בִּשְׁבוּעָה. וְכִפּוּרָיו הַאֲכֵל עֲשָׂרָה עֲנִיִּים מֵאֲשֶׁר תַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵי בֵיתְכֶם יוֹם יוֹם, אוֹ הַלְבֵּשׁ אוֹתָם אוֹ שַׁחֲרֵר עָבֶד304. וַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וְצָם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. אֵלֶּה כִּפּוּרֵי שְׁבוּעַתְכֶם כִּי תִּשָׁבְעוּ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת שְׁבוּעוֹתֵיכֶם, כָּכָה יְבָאֵר לָכֶם אֱלֹהִים אוֹתוֹתָיו לְמַעַן תּוֹדוּ (לוֹ):

צב הַמַּאֲמִינִים, הַיַּיִן וּ(מִשְׂחַק הַגּוֹרָלוֹת) ״מַיְסִר״305 וְהַמַּצֵּבוֹת וְהַחִצִּים306 תּוֹעֵבָה הֵם מִמַּעֲשֵׂה הַשָּׂטָן. הַרְחִיקוּ מֵהֶם לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: צג חָפֵץ הַשָּׂטָן לְהָטִיל בֵּינֵיכֶם אֵיבָה וּמִשְׂטֵמָה בַּיַּיִן וּבַ״מַיְסִר״ וְלַהֲסִִירְכֶם מִזְּכֹר אֶת אֱלֹהִים וּמֵהִתְפַּלֵל. הַאִם תֶּחְדָּלוּ? וְשִׁמְעוּ בְקוֹל אֱלֹהִים וּבְקוֹל הַשָּׁלִיחַ וְנִשְׁמַרְתֶּם. אַךְ אִם תִּפְנוּ עֹרֶף, דְּעוּ כִּי אֵין עַל שְׁלִיחֵנו (הַחוֹבָה) בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי: צד אֵין חֵטְא בַּמַאֲמִינִים וּבָעוֹשִׂים הַיָּשָׁר בַּאֲשֶׁר טָעָמוּ307, כִּי יִירְאוּ אֶת אֱלֹהִים וְהֶאֱמִינוּ וְעָשׂוּ הַיָּשָׁר וְשָׁבוּ וְיָרְאוּ אֶת אֱלֹהִים וְהֶאֱמִינוּ וְהוֹסִיפוּ וְיָרְאוּ אֶת אֱלֹהִים וְעָשׂוּ הַטּוֹב, כִּי אֱלֹהִים יֹאהב אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב:

צה הַמַּאֲמִינִים308, נַסֵּה יְנַסֶּה אֱלֹהִים אֶתְכֶם בְּדָבָר מִן הַצַּיִד אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ אוֹתוֹ יְדֵיכֶם וְרָמְחֵיכֶם, לְמַעַן יֵדַע אֱלֹהִים אֶת הַיָּרֵא אוֹתוֹ בַּסָּתֶר. וַאֲשֶׁר יַעֲבֹר (עַל הַמִּצְוָה) אַחֲרֵי כֵן, עָנְשׁוֹ דְּאָבָה: צו הַמַּאֲמִינִים, אַל תָּמִיתוּ אֶת הַצַּיִד אַחֲרֵי הִתְקַדֶּשְׁכֶם לֶחָג. וַאֲשֶׁר יְמִיתְנּוּ מִכֶּם בְּזָדוֹן, וְהֵשִׁיב כַּאֲשֶׁר הֵמִית מִן הַמִּקְנֶה, עַל פִּי מִשְׁפַּט שְׁנַיִם אֲנָשִׁים יְשָׁרִים מִכֶּם, קָרְבָּן יַגִּיעַ אֶל הַכַּעְבָּה, אוֹ כִּפּוּרִים (יִתֵּן) הַאֲכֵל עֲנִיִּים, אוֹ חֵלֶף זֶה צוֹם. לְמַעַן יִטְעַם כֹּבֶד מַעֲשֵׂהוּ. סָלַח אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר (צָדוּ) לִפְנֵי כֵן. אַךְ אֲשֶׁר יָשׁוּב (לָצוּד) יִנְקֹם אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר (צָדוּ) לִפְנֵי כֵן. אַךְ אֲשֶׁר יָשׁוּב (לָצוּד) יִנְקֹם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וּבַעַל נְקָמוֹת: צז הֻתַּר לָכֶם צֵיד הַיָּם וְאָכְלוֹ, מִחְיָה לָכֶם וְלָאֹרְחָה. אַךְ צֵיד הַיַּבָּשָׁה אָסוּר לָכֶם כָּל עוֹדְכֶם קְדוֹשִׁים לֶחָג. וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵלָיו תֵּאָסֵפוּ: צח שָׁת אֱלֹהִים אֶת הַכַּעְבָּה אֶת הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ מָכוֹן לִבְנֵי אָדָם וְאֶת הַחֹדֶשׁ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת הַקָּרְבָּן וְעַטְרוֹתָיו. (עָשָׂה) זֹאת לְמַעַן תֵּדְעוּ, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְכִי יוֹדֵע אֱלֹהִים כֹּל. וּדְעוּ כִּי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד וְכִי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: צט אֵין עַל הַשָּׁלִיחַ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תְּגַלּוּ וְאֵת אֲשֶׁר תַּעֲלִימוּ: ק אֱמֹר (לָהֶם): לֹא יִשְׁוֶה הָרָע אֶל הַטּוֹב וְלוּ גַם מָצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם שְׁפַע (עשֶׁר) הָרָע, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי לְבָב, לְמַעַן תַּצְלִיחוּ:

קא הַמַאֲמִינִים, אַל תִּשְׁאֲלוּ עַל אֹדוֹת דְּבָרִים אֲשֶׁר בְּהִגָּלוּתָם לָכֶם יֵרַע לָכֶם בִּגְלָלָם309. אַךְ אִם תִּשְׁאֲלוּ עַל אֹדוֹתָם בְּעֵת אֲשֶׁר יוּרַד הַקֻּרְאָן יִגָּלוּ לָכֶם. מָחַל (לָכֶם) אֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: קב כְּבָר שָׁאֲלוּ עַל אֹדוֹתָם אֲנָשִׁים לִפְנֵיכֶם, אַחֲרֵי כֵן כִּחֲשׁוּ בָּהֶם. לֹא שָׂם אֱלֹהִים אֶת חֹק בַּחִירָה וְלֹא סָאאִבָּה וְלֹא וַצִילָה וְלֹא חָאם310. וְאוּלָם הַכּוֹפְרִים יִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים הַכָּזָב וּמַרְבִּיתָם לֹא יַשְׂכִּילוּ: קג וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: ״בּוֹאוּ אֶל (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים וְאֶל הַשָּׁלִיחַ״ יֹאמֵרוּ: ״רַב לָנוּ (הַדָּבָר) אֲשֶׁר מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ מַחֲזִיקִים בּוֹ״, הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֲבוֹתֵיהֶם דָּבָר וְלֹא אֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ? קד הַמַּאֲמִינִים, הִשָּמְרוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם. לֹא יָרַע לָכֶם הַתּוֹעֶה אִם תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ. אֶל אֱלֹהִים תְּשׁוּבַתְכֶם יַחְדָּו, וְהוֹדִיעֲכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם:

קה הַמַּאֲמִינִים, עֵדוּת (תִּהְיֶה) בֵּינֵיכֶם בִּקְרֹב יְמֵי אִישׁ מִכֶּם לָמוּת בְּעֵת צַוּוֹתוֹ. שְׁנַיִם אֲנָשִׁים יְשָׁרִים מִכֶּם (יִהְיוּ הָעֵדִים), אוֹ שְׁנַיִם אֲחֵרִים מִזּוּלַתְכֶם311 אִם תִּהְיוּ בַדֶּרֶךְ וּבָא עֲלֵיכֶם פֶּגַע הַמָּוֶת. וּכְלָאתֶם אוֹתָם שְׁנֵיהֶם אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה וְנִשְׁבְּעוּ בֵאלֹהִים, אִם סָפֵק יִהְיֶה בְּעֵינֵיכֶם, לֵאמֹר: ״לֹא נִמְכֹּר אוֹתָהּ בִּמְחִיר וְאִם גַּם תִּהְיֶה בְּ(אִישׁ) קָרוֹב לָנוּ וְלֹא נַעֲלִים עֵדוּת אֱלֹהִים, כִּי אָז הֵן נִהְיֶה מִן הַחַטָּאִים״: קו אַךְ אִם נִגְלָה הַדָּבָר כִּי אָשׁוֹם אָשָׁמוּ, וְקָמוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּם שְׁנַיִם הַיּוֹתֵר קְרוֹבִים, וְנִשְׁבְּעוּ בֵאלֹהִים לֵאמֹר: ״עֵדוּתֵנוּ אֱמֶת מֵעֵדוּתָם וְלֹא עָבַרְנוּ (חֹק), כִּי אָז הֵן נִהְיֶה מִן הַפּוֹשְׁעִים״: קז זֶה קָרוֹב יוֹתֵר אֲשֶׁר יָעִידוּ עֵדוּת כֵּנָה אוֹ אֲשֶׁר יִירְאוּ פֶּן יִשָּׁבְעוּ (אֲחֵרִים) אַחֲרֵי שְׁבוּעָתָם (וְהִכְחִישׁוּם). וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים וּשְׁמַעְתֶּם, וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֵת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים:

קח בְּיוֹם אֱסֹף אֱלֹהִים אֶת הַשְּׁלִיחִים יֹאמַר (אֲלֵיהֶם): מֶה עָנוּ אֶתְכֶם?״312 וְאָמְרוּ: ״אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ. רַק אַתָּה יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמוֹת״: קט אָז יֹאמַר אֱלֹהִים לְיֵשׁוּ בֶן מִרְיָם: זְכֹר אֵת אֲשֶׁר הֲטִיבוֹתִי אִתְּךָ וְאֶת אִמְּךָ בְּאַמְּצִי אוֹתְךָ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וַתְּדַבֵּר אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּעוֹדְךָ בַּעֲרִיסָתְךָ וְכַאֲשֶׁר גָּדָלְתָּ: קי וּבְלַמְּדִי אוֹתְךָ אֵת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה וְהָאִנְגִ׳יל וּבְיָצְרְךָ מִן הַטִּיט כִּדְמוּת הָעוֹף בִּרְצוֹנִי וַתִּפַּח בּוֹ (רוּחַ) וַיְהִי לְעוֹף בִּרְצוֹנִי, וַתְּרַפֵּא אֶת הָעִוֵּר מִלֵּדָה וְאֶת הַמְּצֹרָע בִּרְצוֹנִי, וַתּוֹצֵא אֶת הַמֵּתִים (מִקִּבְרוֹתָם) בִּרְצוֹנִי, וָאָשִׁיב אֶת יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ בְּבוֹאֲךָ אֲלֵיהֶם בָּאוֹתוֹת, וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים בָּהֶם: ״אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים״: קיא וּבִגְלוֹתִי אֶת אֹזֶן הַשְּׁלִיחִים לֵאמֹר: ״הַאֲמִינוּ בִּי וּבִשְׁלִיחִי״ וַיֹּאמְרוּ: ״הֶאֱמַנּוּ, וְהָעֵד כִּי תְּמִימִים אֲנַחְנוּ (אִתָּךְ)313: קיב (זְכֹר) כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַשְׁלִיחִים: ״יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם, הֲיוּכַל אֱלֹהֶיךָ לְהוֹרִיד אֵלֵינוּ שֻׁלְחָן מִן הַשָּׁמַיִם״, וַיֹּאמֶר: ״יְראוּ אֶת אֱלֹהִים אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם״: קיג וַיֹּאמְרוּ: חֲפֵצִים אֲנַחְנוּ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְרָגְעוּ לִבּוֹתֵינוּ וְיָדַעְנוּ כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ וְהָיִינוּ עֵדִים עָלֶיהָ: קיד וַיֹּאמֶר יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם: ״אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, הוֹרֵד אֵלֵינוּ שֻׁלְחָן מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר יִהְיֶה לָנוּ חַג לָרִאשׁוֹן בָּנוּ וְלָאַחֲרוֹן בָּנוּ וְאוֹת מֵאִתְּךָ, וְכַלְכְּלֵנוּ, כִּי אַתָּה הַטּוֹב בַּמְכַלְכְּלִים״: קטו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: ״הִנְנִי מוֹרִיד אוֹתוֹ אֲלֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר יִכְפֹּר מִכֶּם אַחֲרֵי כֵן, וְיִסַּרְתִּיו מוּסָר אֲשֶׁר לֹא יִסַּרְתִּי כָּמוֹהוּ אֶחָד מִן הָאָדָם״314: קטז וּבֶאֱמֹר אֱלֹהִים: ״יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם, הַאַתָּה אָמַרְתָּ לִבְנֵי אָדָם קְחוּ אוֹתִי וְאֶת אִמִּי לֵאלֹהִים315 מִלְּבַד אֱלֹהִים?״, אָמַר: ״חָלִילָה לְךָ316. אַל לִי לְהַגִּיד אֵת אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹת לִי. הֵן לוּ אֲמַרְתִּיו, יְדַעְתּוֹ. הֲלֹא תֵּדַע אֵת אֲשֶׁר בְּנַפְשִׁי וְלֹא אֵדַע אֵת אֲשֶׁר בְּנַפְשֶׁךָ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמוֹת: קיז לֹא אָמַרְתִּי לָהֶם בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר צִוִּיתַנִי עָלָיו, לֵאמֹר: ״עִבְדוּ אֶת אֱלֹהִים אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם״, וָאֱהִי עֵד בָּהֶם כָּל עוֹדִי בְּתוֹכָם, וּמֵאָז אֲסַפְתַּנִי אֵלֶיךָ הָיִיתָ אַתָּה בוֹחֲנָם, וְאַתָּה עֵד בַּכֹּל: קיח כִּי תְּיַסְּרֵם, עֲבָדֶיךָ הֵם, וְכִי תִסְלַח לָהֶם הֵן אַתָּה הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם״: קיט וְאָמַר אֱלֹהִים: ״זֶה הוא יוֹם אֲשֶׁר יוֹעִיל לְדוֹבְרֵי הָאֱמֶת דַּבְּרָם כֵּן. לָכֶם גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן לָנֶצַח. רָצָם אֱלֹהִים וַיִּרְצוּהוּ. הוּא הוּא הָאשֶׁר הַגָּדוֹל״: קכ לֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְהוּא כֹּל יוּכָל.

 

פָּרָשַׁת הַמִּקְנֶה317    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וַיַּעַשׂ אֲפֵלָה וְאוֹרָה, וּבְכָל אֵלֶּה יְדַמּוּ הַכּוֹפְרִים (אֱלִילִים) אֶל אֱלֹהֵיהֶם318: ב הוּא הוּא אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם טִיט, וַיִּקְצֹב עֵת לַחַיִּים וְעֵת מוֹעֵד אִתּוֹ, וּבְכָל אֵלֶּה תְּפַקְפֵּקוּ: ג וְהוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ יֵדַע סוֹדְכֶם וְאֵת אֲשֶׁר תְּגַלּוּ וְיֵדַע פָּעָלְכֶם: ד וְאָכֵן לֹא בָא אֲלֵיהֶם אוֹת מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא סָרוּ מִמֶּנּוּ: ה כִּחֲשׁוּ בָּאֱמֶת בְּבוֹאָה אֲלֵיהֶם, אַךְ בּוֹא יְבוֹאֵם הַדָּבָר אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ: ו הַאִם לֹא יָשִׁיבוּ אֶל לֵב כַּמָּה דּוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם כּוֹנַנּוּ אוֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא כּוֹנַנּוּ אֶתְכֶם כְּמוֹהֶם, וַנִּשְׁלַח אֶת הָשָּׁמַיִם לְהָנִיף עֲלֵיהֶם גֶּשֶׁם נְדָבוֹת וַנָּשֶׁת אֶת הַנְּהָרוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחֲרֵי כָל אֵלֶּה הִשְׁמַדְנוּם בְּחַטֹּאתֵיהֶם וַנָּקֶם אַחֲרֵיהֶם דוֹרוֹת אֲחֵרִים:

ז ולּו גַם הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ סֵפֶר (כָּתוּב) עַל גְּוִיל וּמִשְּׁשׁוּהוּ בִידֵיהֶם, אָמְרוּ הַכּוֹפְרִים: ״אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים״: כ וַיֹּאמְרוּ: ״לוּ הוּרַד אֵלָיו מַלְאָךְ״. הֵן לוּ הוּרַדְנוּ מַלְאָךְ, נֶחֱרַץ הַדָּבָר, וְלֹא צָפוּ לָהֶם אַחֲרֵי זֶה319: ט וְלוּ גַם שַׁתְנוּהוּ מַלְאָךְ320, שַׁתְנוּהוּ (בִדְמוּת) אָדָם, וַנַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִלְבָּשׁוּ321: כְּבָר הֵתֵלּוּ בִּשְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ וַיַּקֵּף אֶת אֶת הַלּוֹעֲגִים לָהֶם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ: יא אֱמֹר: עִבְרוּ נָא בָּאָרֶץ וּרְאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמְכַחֲשִׁים:

יב אֱמֹר: לְמִי כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ? אֱמֹר: לֵאלֹהִים, שָׂם לוֹ לְחֹק אֶת הָרַחֲמִים. אָסוֹף יֶאֱסָפְכֶם לְיוֹם הַתְּקוּמָה, אֵין סָפֵק בּוֹ. רַק עוֹכְרֵי322 נַפְשׁוֹתָם הֵם לֹא יַאֲמִינוּ: יג וְלוֹ כָּל אֲשֶׁר יִקְרֶה323 בַלַּיְלָה וּבַיּוֹם וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: יד אֱמֹר: הֲמִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶקַּח לִי מָגֵן. בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהוּא הַמְכַלְכֵּל וְלֹא יְכֻלְכָּל. אֱמֹר: אָנֹכִי צֻוֵּיתִי לִהְיוֹת רִאשׁוֹן לַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים324 וְלֹא325 תִּהְיֶה מִן הַמְשַׁתְּפִים: טו אֱמֹר: יָרֵא אָנֹכִי, אִם אַמְרֶה אֶת אֱלֹהַי, עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד: טז הָאִישׁ אֲשֶׁר יוּשַׁב מִמֶּנוּ (הָעֹנֶשׁ) בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה רִחֲמָהוּ (אֱלֹהִים), וְזֶה הוּא הָאשֶׁר הַגָּלוּי: יז וּבְהָבִיא אֱלֹהִים עָלֶיךָ צָרָה, אֵין מֵסִיר אוֹתָהּ בִּלְתִּי הוּא, וְכִי יָבִיא עָלֶיךָ טוֹבָה, הִנֵּה הוּא כֹּל יוּכָל: יח וְהוּא הָאַדִּיר עַל עוֹבְדָיו וְהוּא הֶחָכָם וְהַמֵּבִין: יט אֱמֹר: אֵי זֶה הוּא הַדָּבָר הַגָּדוֹל לְעֵדוּת? אֱמֹר: אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וַיְגַל לִי אֶת הַקֻּרְאָן הַזֶּה לְמַעַן אַזְהִיר בּוֹ אֶתְכֶם וְאֶת זֶה אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֵלָיו (דְּבָרוֹ). הֲתָעִידוּ אַתֶּם, כִּי אֶת אֱלֹהִים, אֱלֹהִים אֲחֵרִים? אֱמֹר: לֹא אָעִיד. אֱמֹר: אָמְנָם אֱלֹהִים אֶחָד הוּא וְנָקִי אָנֹכִי מֵאֲשֶׁר תְּשַׁתֵּפוּ:

כ אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם אֶת הַסֵּפֶר, יֵדְעוּ אוֹתוֹ326 כַּאֲשֶׁר יֵדְעוּ אֶת בְּנֵיהֶם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָכְרוּ327 נַפְשׁוֹתֵיהֶם הֵם לֹא יַאֲמִינוּ: כא וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ עַל אֱלֹהִים כָּזָב אוֹ כִחֵשׁ בְּאוֹתוֹתָיו, אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַפּוֹשְׁעִים: כב וּבַיּוֹם אֲשֶׁר נַאַסְפֵם יָחַד נֹאמַר לַמְשַׁתְּפִים (לֵאלֹהִים): ״אֲיָם שֻׁתָּפֵיכֶם אֲשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים?״328: כג אָז לֹא יִהְיֶה מַעֲנֶה בְּפִיהֶם בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יֹאמְרוּ: ״חֵי הָאֱלֹהִים329, אֱלֹהֵינוּ, לֹא הָיִינוּ מְשַׁתְּפִים״. כד הַבֵּט אֵיכָה יַעֲנוּ שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹתָם. וְתָעָה מֵהֶם (הַדָּבָר) אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם330:

כה וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לִשְׁמוֹעַ אֵלֶיךָ, וְאוּלָם אֲנַחְנוּ שַׂמְנוּ עַל לִבּוֹתָם מָסָךְ לְבַל יָבִינוּ וְאֶת אָזְנֵיהֶם הִכְבַּדְנוּ331, וְאִם גַּם יִרְאוּ כָּל אוֹת לֹא יַאֲמִינוּ בוֹ עַד אֲשֶׁר (גַּם) אַחֲרֵי בוֹאָם אֵלֶיךָ לְהִתְוַכַּח אִתְּךָ332 יֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: ״אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים: כו וְהֵנִיאוּ מֵהַאֲמִין בּוֹ וְרָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, אַךְ לֹא יְאַבְּדוּ בִּלְתִּי אִם נַפְשׁוֹתָם וְלֹא יָחוּשׁוּ: כז וְלוּ רָאִיתָ כַּאֲשֶׁר יָעָמְדוּ עַל הָאֵשׁ וְאָמָרוּ: ״מִי יִתֵּן וְנוּשַׁב (אֶל הַחַיִּים), כִּי אָז לֹא נְכַחֵשׁ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵינוּ וְהָיִינוּ מִן הַמַּאֲמִינִים״: כח לֹא כִי (עַתָּה) נִגְלָה לָהֶם (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הִסְתִּירוּ לְפָנִים. וְאוּלָם לוּ גַּם הוּשָׁבוּ כִּי גַם אָז שָׁבוּ אֶל (הַדֶּרֶךְ) אֲשֶׁר הֱנִיאוּם מִמֶּנּוּ, וְאָכֵן שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ: כט וַיֹּאמְרוּ: ״אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הָזֶּה וְלֹא נָקוּם לִתְחִיָּה״: ל אַךְ לוּ רָאִיתָ כַּאֲשֶׁר יָעָמְדוּ לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְאָמַר: ״הַאֵין זֶה אֱמֶת?״, וְאָמְרוּ: ״אָמְנָם כֵּן, חֵי אֱלֹהֵינוּ״, וְאָמַר: ״הִנֵּה כִּי כֵן טַעֲמוּ אֶת הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר כִּחַשְׁתֶּם בּוֹ: לא אָבוֹד אָבְדוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ כִּי יִמְצְאוּ אֶת אֱלֹהִים (בְּיוֹם הַדִּין) עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם ״הַשָּׁעָה״333 פִּתְאֹם, וְאָמְרוּ (אָז): ״אוֹי לָנוּ כִּי הֲקִלּוֹנוּ בָהּ״334 וְנָשְׂאוּ סֵבֶל מַשָּׂאָם עַל גַּבָּם. הַאֵין רַע (הַמַּשָׂא) אֲשֶׁר יִשָּׂאוּ?: לב וְאֵין חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְתִּי אִם מִשְׂחָק וְשַעֲשׁוּעֵי-שָׁוְא. וְאָכֵן מְעוֹן הָאַחֲרִית טוֹב יוֹתֵר לַאֲשֶׁר יִירְאוּ אֱלֹהִים, הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ?: לג יָדוּע יָדַעְנוּ כִּי הִתְעַצֵּב תִּתְעַצֵּב בִּגְלַל דִּבְרֵיהֶם, אַךְ לֹא אוֹתְךָ נָתְנוּ לְכוֹזֵב, וְאוּלָם הַפּוֹשְׁעִים יְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹת אֱלֹהִים: לד וּלְפָנֶיךָ נִתְּנוּ שְׁלִיחִים לְכוֹזְבִים וַיְיַחֲלוּ כַּאֲשֶׁר נִתְּנוּ לְכוֹזְבִים וַיְעֻנּוּ, עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם תְּשׁוּעָתֵנוּ, כִּי אֵין אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת דְּבַר אֱלֹהִים (אֲשֶׁר דִּבֵּר). הֵן בָּא אֵלֶיךָ דְּבַר (קוֹרוֹת) הַשְּׁלִיחִים: לה וְאִם קָשֶׁה בְּעֵינֵיךָ סוּרָם335, הִנֵּה אִם תּוּכַל לְבַקֵּשׁ לְךָ שׂוּחָה בָּאָרֶץ אוֹ סוּלָם בַּשָּׁמַיִם וּלְהָבִיא לָהֶם אוֹת (עֲשֵׂה). אָכֵן לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, נָחָם כֻּלָּם יַחַד בְּאֹרַח מֵישָׁרִים. אַל תְּהִי אֵפוֹא מִן הַבּוֹעֲרִים: לו אָכֵן יֵעָנֶה לַאֲשֶׁר יִשְׁמָעוּ, וְאֶת הַמֵּתִים יָקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה, וְהוּשְׁבוּ אֵלָיו: לז וַיֹאמְרוּ: ״לָמָּה לֹא הוּרַד עַל יָדוֹ אוֹת מֵאֱלֹהָיו?״, אֱמֹר: יָכוֹל הוּא אֱלֹהִים לְהוֹרִיד אוֹת, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: לח וְאֵין כָּל (חַי) שׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ וְאֵין כָּל עוֹף מְעוֹפֵף בִּכְנָפָיו אֲשֶׁר אֵין הֵם אֻמּוֹת כְּמוֹכֶם336 לֹא הִשְׁמַטְנוּ מִן הַסֵּפֶר דָבָר337. אַחֲרֵי כֵן יֵאָסְפוּ אֶל אֱלֹהֵיהֶם: לט וְהַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ חֵרְשִׁים וְאִלְּמִים, בַּחֲשֵׁכָה. אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַתְעֶה אֱלֹהִים וְאֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַנְחֶה בְּאֹרַח מֵישָׁרִים:

מ אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לִבְּכֶם, בְּבוֹא עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ אֱלֹהִים אוֹ בְּבוֹא עֲלֵיכֶם ״הַשָּׁעָה״, הֲזוּלָתִי אֱלֹהִים תִּקְרְאוּ אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?: מא לֹא, כִּי אוֹתוֹ תִּקְרָאוּ, וְהֵסִיר (הָרָעָה) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֵלָיו (בִּגְלָלָהּ) אִם יַחְפֹּץ, וּשְׁכַחְתֶּם אֵת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תְּשַׁתְּפוּ (לוֹ): מב וּכְבָר שָׁלַחְנוּ (שְׁלִיחִים) אֶל אֻמּוֹת לְפָנֶיךָ, וַנְּיַסְּרֵם בְּצָרָה וּבִמְצוּקָה לְמַעַן יִכָּנֵעוּ: מג וְאָכֵן לוּ נִכְנְעוּ בְּבוֹא עֲלֵיהֶם הַשֹּׁד מֵאִתָּנוּ. אַךְ לִבּוֹתָם קָשׁוּ, וַיְיַף לָהֶם הַשָּׂטָן בְּעֵינֵיהֶם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: מד וּבְשָׁכְחָם אֶת (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הִזְהִירוּם עָלָיו פָּתַחְנוּ לָהֶם שַׁעֲרֵי כָל דָּבָר (טוֹב). וַיְהִי בְשָׂמְחָם עַל אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם וַנְּיַסְּרֵם338 פִּתְאֹם, וְהִנֵּה הֵמָּה נוֹאָשִׁים: מה וַיִּכָּרֵת שֹׁרֶשׁ הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים, וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

מו אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב, בְּקַחַת אֱלֹהִים שָׁמְעַתְכֶם, וּרְאוּתְכֶם וְחָתַם בְּעַד לִבּוֹתֵיכֶם, מִי הוּא אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְשִׁיבֵם לָכֶם? הַבֵּט אֵיכָה נִתֵּן אוֹתוֹת מֵאוֹתוֹת שׁוֹנִים, וּבְכָל אֵלֶּה יִסּוֹגוּ (אָחוֹר): מז אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לִבְּכֶם, בְּבוֹא עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ אֱלֹהִים פִּתְאֹם אוֹ לְעֵין כֹּל, הֲיִשָּׁמְדוּ זוּלָתִי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים?: מח וְלֹא נִשְׁלַח אֶת הַשְּׁלִיחִים בִּלְתִּי אִם לְבַשֵּׂר וּלְהַזְהִיר, וְהָיָה אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיֵּיטִיבוּ דַרְכָּם, לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: מט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ יִגַּע עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ בַּאֲשֶׁר פָּשָׁעוּ:

נ אֱמֹר: לֹא אֹמַר לָכֶם: ״אִתִּי אוֹצְרוֹת אֱלֹהִים״, וְלֹא אֵדַע הַתַּעֲלוּמָה, וְלֹא אֹמַר לָכֶם כִּי מַלְאָךְ אָנֹכִי. אֵין אָנֹכִי הוֹלֵךְ, כִּי אִם אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי. אֱמֹר: הֲיִשְׁווּ הָעִוֵּר וְהַפִּקֵּחַ, הַאִם לֹא תָּשִׁיבוּ אֶל לֵב?: נא וְהַזְהֵר בּוֹ339 אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר יִירְאוּ כִּי יֵאָסְפוּ אֶל אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִבַּלְעָדָיו לֹא מָגֵן וּמַפְגִּיעַ, לְמַעַן יִירָאוּ: נב וְלֹא תְגָרֵשׁ אֶת הַקּוֹרְאִים אֶל אֱלֹהֵיהֶם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב מְבַקְשִׁים פָּנָיו. לֹא עָלֶיךָ לָדוּן אוֹתָם בִּמְאוּמָה וְאֵין עֲלֵיהֶם לָדוּן אוֹתְךָ, וְהָיָה כִי תְגָרְשֵׁם וּפָשָׁעְתָּ: נג כָּזֹאת נִסִּינוּ מִקְצָתָם בְּמִקְצָתָם, לְמַעַן יֹאמְרוּ הָאֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר הִפְלָה לָהֶם אֱלֹהִים חַסְדּוֹ מִתּוֹכֵנוּ? הַאֵין אֱלֹהִים יוֹדֵעַ יוֹתֵר אֶת הַמּוֹדִים (לוֹ)?: נד וְכִי יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וְאָמַרְתָּ: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׂם לוֹ אֱלֹהִים לְחֹק אֶת הָרַחֲמִים. וְהָיָה אֲשֶׁר עָשָׂה מִכֶּם רָעָה מִבְּלִי דַּעַת, אַחֲרֵי כֵן יָשׁוּב וְהֵיטִיב דַּרְכּוֹ, הִנֵּה הוּא סַלָּח וְרַחוּם״: נה כָּכָה נְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת, לְמַעַן תִּוָּדַע דֶּרֶךְ הַזֵּדִים.

נו אֱמֹר: אָנֹכִי צֻוֵּיתִי לְבִלְתִּי עֲבֹד אֶת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. אֱמֹר: לֹא אֵלֵךְ אַחֲרֵי תַאֲווֹתֵיכֶם, כִּי אָז הֵן אֶתְעֶה וְלֹא אֶהֱיֶה בְּתוֹךְ אֵלֶּה הַמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: נז אֱמֹר: אָנֹכִי הוֹלֵךְ (בַּדֶּרֶךְ) הַבְּרוּרָה מֵאֵת אֱלֹהַי, וַתְּכַחֲשׁוּ בָהּ. אֵין בְּיָדִי (לְהָבִיא) אֶת (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ לַהֲחִישׁוֹ. אֵין הַמִּשְׁפָּט בִּלְתִּי אִם לֵאלֹהִים. יַחֲרֹץ אֶת (מִשְׁפַּט) הָאֱמֶת, וְהוּא הַטּוֹב בַּבּוֹחֲנִים: נח אֱמֹר: הֵן לוּ הָיָה בְיָדִי הַדָּבָר אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ לְהָחִישׁ בּוֹאוֹ, נֶחֱרַץ הַדָּבָר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וֵאלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַפּוֹשְׁעִים: נט וְאִתּוֹ מַפְתְּחוֹת הַתַּעֲלוּמָה, לֹא יֵדָעֶנָּה בִּלְתִּי הוּא, וְיֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּיַּבָּשָׁה וַאֲשֶׁר בַּיָּם, וְעָלֶה לֹא יִפֹּל מִבְּלִי דַעְתּוֹ, וְאֵין גַּרְעִין בְּמַחֲשַׁכֵּי הָאֲדָמָה וְלֹא לַח וְלֹא יָבֵשׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ (כָּתוּב) בְּסֵפֶר בָּרוּר340: ס וְהוּא הוּא אֲשֶׁר יֶאֱסָפְכֶם341 בַּלַּיְלָה, וְיֵדַע אֵת אֲשֶׁר פְּעַלְתֶּם בַּיּוֹם, וְהֵקִים אֶתְכֶם בּוֹ342 (לִתְחִיָּה), לְמַעַן הָבִיא343 עֵת מוֹעֵד. אַחֲרֵי כֵן אֵלָיו תְּשׁוּבַתְכֶם וְהוֹדִיעֲכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: סא וְהוּא הָאַדִּיר עַל עוֹבְדָיו וְשָׁלַח שׁוֹמְרִים עֲלֵיכֶם, וְהָיָה בְּבוֹא הַמָּוֶת אֶל אִישׁ מִכֶּם, וַאֲסָפוּהוּ שְׁלִיחֵינוּ וְלֹא יִמְעֲלוּ (בִשְׁלִיחוּתָם): סב וְהוּשְׁבוּ אֶל אֱלֹהִים אֲדוֹנָם אֱמֶת. אָכֵן לוֹ הַמִּשְׁפָּט וְהוּא הַמָּהִיר בַּמְחַשְּׁבִים:

סג אֱמֹר: מִי יַצִּילְכֶם מֵחֶשְׁכַת הַיַּבָּשָׁה וְהַיָּם בְּקָרְאֲכֶם אֵלָיו נִכְנָעִים וּבַסֵּתֶר לֵאמֹר: ״אִם יַצִילֵנוּ מִזֹּאת וְהָיִינוּ בַּמּוֹדִים (לוֹ): סד אֱמֹר: אֱלֹהִים יַצִּילְכֶם מִמֶּנָּה וּמִכָּל יָגוֹן. וְאוּלָם אַחֲרֵי כֵן תְּשַׁתְּפוּ (לוֹ): סה אֱמֹר: הוּא הַיָּכוֹל לִשְׁלֹחַ עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ מִמַּעַל לָכֶם אוֹ מִתַּחַת לְרַגְלֵיכֶם אוֹ לְסַכְסֵךְ אֶתְכֶם מַחֲלֹקֶת בְּמַחֲלֹקֶת, וְלָתֵת אֶתְכֶם לָחוּשׁ אִישׁ שֹׁד מֵאֵת אָחִיו (אֲשֶׁר יְשֻׁדֶּנּוּ). הַבֵּט אֵיכָה נִתֵּן אוֹתוֹת מֵאוֹתוֹת שׁוֹנִים לְמַעַן יַשְׂכִּילוּ: סו וַיְכַחֲשׁוּ בוֹ344 עַמְּךָ וְהוּא הָאֱמֶת. אֱמֹר: ״לֹא הָפְקַדְתִּי לִשְׁמוֹר עֲלֵיכֶם. לְכָל נְבוּאָה עֵת מוֹעֲדָהּ, וְלָאַחֲרוֹנָה תֵּדָעוּ: סז וְכִי תִרְאֶה אֶת הַמְדַבְּרִים דִּבְרֵי בֶלַע בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וְסַרְתָּ מֵהֶם עַד אִם יָשִׂיחוּ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וְכִי יַשְׁכִּיחַ אוֹתְךָ הַשָּׂטָן345, אַל תֵּשֵׁב, אַחֲרֵי הַהַזְהָרָה, עִם הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: סח וְאֵין יִרְאֵי הָאֱלֹהִים עֲרֵבִים לָכֶם. עֲלֵיהֶם רַק לְהַזְהִיר, אוּלַי יִירְאוּ אֱלֹהִים: סט עֲזֹב אֶת הַשָּׂמִים אֶת דָּתָם לִשְׂחוֹק וּלְקֶלֶס, כִּי הִתְעוּם חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִזְהַרְתָּ בּוֹ (בַּקֻרְאָן), כִּי נֶפֶשׁ נְכוֹנָה לְאֵיד בְּפָעֳלָהּ. אֵין לָהּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מַפְגִּיעַ, וְאִם תִּתֵּן כָּל כֹּפֶר לֹא יְקֻבַּל מִמֶּנָּה. אֵלֶּה אֲשֶׁר נָכוֹנוּ לְאֵיד בְּפָעֳלָם, לָהֶם מַשְׁקֵה רוֹתְחִים וְעֹנֶשׁ דְּאָבָה עֵקֶב כַּחֲשָׁם: ע אֱמֹר: הֲנִקְרָא אֶל מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֶל אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לָנוּ וְלֹא יָרַע לָנוּ, וְנָשׁוּב עַל עֲקֵבֵינוּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָחָנוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים כָּאִישׁ אֲשֶׁר הִתְעוּהוּ הַשְּׂטָנִים לָלֶכֶת שׁוֹלָל אָחֲרֵי הַתַּאֲוָה בָאָרֶץ, לוֹ רֵעִים יִקְרָאוּהוּ אֶל אֹרַח מֵישָׁרִים (לֵאמֹר): ״בּוֹא אֵלֵינוּ״. אֱמֹר: אֹרַח אֱלֹהִים הוּא אֹרַח הַמֵּישָׁרִים, וַנְּצֻוֶּה לִהְיוֹת תְּמִימִים346 עִם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: עא (לֵאמֹר): עִרְכוּ תְפִלָּה וִיראוּהוּ, כִּי הוּא הוּא אֳשֶׁר אֵלָיו תֵּאָסֵפוּ: עב וְהוּא הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בָּאֱמֶת, וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יֹאמַר: ״הֱוֵה״ וְהָיָה: עג דְּבָרוֹ אֱמֶת וְלוֹ הַמְּלוּכָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר. יוֹדֵע הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת וְהוּא הֶחָכָם וְהַמֵּבִין:

עד וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר אַבְרָהָם אֶל אָבִיו אָזָר347: ״הֲתִקַּח לְךָ אֶת הַפְּסִילִים לֵאלֹהִים, רוֹאֶה אָנֹכִי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בְּתוֹעָה בְּרוּרָה״: עה וְכָכָה הֶרְאִינוּ אֶת אַבְרָהָם אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, לְמַעַן יִהְיֶה מִן הַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם: עו וּבְהַטּוֹת עָלָיו הַלַּיְלָה צִלּוֹ רָאָה כּוֹכָב, וַיֹּאמַר: ״זֶה אֱלֹהַי״, וְכַאֲשֶׁר שָׁקַע, אָמַר: ״לֹא אֶחְפֹּץ בַּשּׁוֹקְעִים״: עז וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַיָּרֵחַ עוֹלֶה, אָמַר: ״זֶה אֱלֹהַי״. וְכַאֲשֶׁר שָׁקַע, אָמַר: ״אָמְנָם אִם לֹא יַנְחֵנִי אֱלֹהַי מֵישָׁרִים אֶהְיֶה מִן הָאֲנָשִׁים הַתּוֹעִים״: עח וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה, אָמַר: ״זֶה אֱלֹהַי הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר״, וְכַאֲשֶׁר שָׁקְעָה, אָמַר: ״בְּנֵי עַמִּי, נָקִי אָנֹכִי מֵאֲשֶׁר תְּשַׁתֵּפוּ: עט כִּי הִפְנֵיתִי פָנַי אֶל בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ ״חָנִיף״, וְאֵין אָנֹכִי מִן הַמְשַׁתְּפִים״: פ וַיִּתְוַכְּחוּ עִמּוֹ בְנֵי עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר: ״הֲתִתְוַכְּחוּ עִמִּי בִּדְבַר אֱלֹהִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָחַנִי מֵישָׁרִים. לֹא אִירָא אֵת אֲשֶׁר תְּשַׁתְּפוּ לוֹ, (כִּי לֹא יָרֵעוּ) בִּמְאוּמָה אִם לֹא יַחְפֹּץ אֱלֹהַי, כִּי אֱלֹהַי מֵבִין הַכֹּל בְּדַעְתּוֹ, הַאִם לֹא תָשִׁיבוּ אֶל לֵב?: פא וְאֵיכָה אֶפְחַד מֵאֲשֶׁר תְּשַׁתְּפוּ, וְאַתֶּם לֹא תִּפְחֲדוּ בְּשַׁתֶּפְכֶם לֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לוֹ שִׁלְטוֹן עֲלֵיכֶם״. וּלְמִי מִשְּׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת יָאֲתָה יוֹתֵר לִשְׁכֹּן בֶּטַח אִם יְדַעְתֶּם?: פב אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וְלֹא הִלְבִּישׁוּ אֶת אֱמוּנָתָם בְּפֶשַׁע, אֵלֶּה לָהֶם הַמִּבְטָח, וְהֵם הַמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: פג וְאֵלֶּה הַתּוֹכָחוֹת אֲשֶׁר נָתַנּוּ לְאַבְרָהָם (לְהוֹכִיחַ) אֶת בְּנֵי עַמּוֹ. נָרִים אֶת מַעֲלַת הָאִישׁ אֲשֶׁר נַחְפֹּץ, כִּי אֱלֹהֶיךָ חָכָם וְיוֹדֵעַ: פד וַנִּתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, וְאֶת שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד נָחִינוּ מֵישָׁרִים, וְאֶת נֹחַ נָחִינוּ לְפָנִים מֵישָׁרִים, וּמִצֶּאֱצָאָיו דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וְאִיּוֹב וְיוֹסֵף וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כָּכָה נִגְמֹל לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב: פה וּזְכַרְיָה וְיַחְיָה וְיֵשׁוּ וְאֵלִיָּהוּ, כֻּלָּם מִן הַיְשָׁרִים: פו וְיִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִישָׁע וְיוֹנָה וְלוֹט, אֶת כֻּלָּם הִפְלִינוּ מִכָּל הָאָדָם348: פז וְ(גַם) מֵאֲבוֹתֵיהֶם וְצֶאֱצָאֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם (הִפְלִינוּם) וַנִּבְחַר בָּהֶם, וַנַּנְחֶה אוֹתָם בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: פח זֶה אֹרַח אֱלֹהִים יַנְחֶה בּוֹ אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו. וְלוּ שִׁתְּפוּ בוֹ, מְאָפַע הָיָה לָהֶם פָּעֳלָם: פט אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה, וְאִם יְכַחֲשׁוּ בוֹ אֵלֶּה349 הִנֵּה הִפְקַדְנוּ עָלֶיהָ350 אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יְכַחֲשׁוּ בָהּ: צ אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נָחָם אֱלֹהִים מֵישָׁרִים וְהָלַכְתָּ בְּדַרְכָּם הַיְשָׁרָה. אֱמֹר: לֹא אֶשְׁאַל מִכֶּם דָּבָר חֵלֶף זֶה, אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר אֶת כָּל הָאָדָם351:

צא וְלֹא הֶעֱרִיכוּ אֶת אֱלֹהִים כִּנְכוֹן עֶרְכּוֹ בְּאָמְרָם: ״לֹא הוֹרִיד אֱלֹהִים עַל-יַד אָדָם מְאוּמָה״. אֱמֹר: מִי הוֹרִיד אֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר הֵבִיא מֹשֶׁה לְאוֹר וּלְאֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי אָדָם. תְּשִׁיתוּהוּ גְּוִילִים גְּוִילִים אֲשֶׁר תְּגַלּוּם, אַךְ הַרְבֵּה תַּסְתִּירוּ. הִנֵּה לֻמַּדְתֶּם352 אֵת אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם. אֱמֹר: אֱלֹהִים (הוֹרִידוֹ). וַעֲזַבְתָּם, יִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּלַהֲגָם: צב אָכֵן זֶה הַסֵּפֶר אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּהוּ מְבֹרָךְ הוּא וּמְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (הוּרַד) לְפָנָיו וּלְמַעַן תַּזְהִיר אֶת אֵם הֶעָרִים353, וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהּ. הַמַּאֲמִינִים בָּאַחֲרִית יַאֲמִינוּ בוֹ וְשָׁמְרוּ עַל תְּפִלּוֹתֵיהֶם: צג וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא עַל אֱלֹהִים כָּזָב, אוֹ אָמַר: ״נִגְלָה אֵלַי דְּבַר (אֱלֹהִים)״ וְלֹא נִגְלָה אֵלָיו דָּבָר, וּמִזֶּה אֲשֶׁר אָמַר: ״הוֹרֵד אוֹרִיד כַּדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים״. לוּ תִרְאֶה אֶת הַפּוֹשְׁעִים בְּחֶבְלֵי הַמָּוֶת, וְהַמַּלְאָכִים שׁוֹלְחִים יְדֵיהֶם לֵאמֹר: ״הוֹצִיאוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם. הַיּוֹם תְּשֻׁלְּמוּ עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת עֵקֶב עֲנוֹתְכֶם בְּאֱלֹהִים לֹא אֱמֶת, וְעֵקֶב אֲשֶׁר בְּזִיתֶם354 לְאוֹתוֹתָיו: צד וְעַתָּה הִנֵּה בָאתֶם אֵלֵינוּ בּוֹדְדִים כַּאֲשֶׁר יְצַרְנוּכֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה355 וְתַּעַזְבוּ אֶת (כָּל) אֲשֶׁר הֶעֱנַקְנוּ לָכֶם אַחֲרֵי גֵוְכֶם, וְלֹא נִרְאֶה אִתְּכֶם הַמַּפְגִּיעִים לָכֶם אֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם אוֹתָם לְשֻׁתָּפִים (לֵאלֹהִים) בְּתוֹכְכֶם. נִכְרַת (הַקֶּשֶׁר) בֵּינֵיכֶם וַיִּתְעוּ מִכֶּם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם צה. הִנֵּה אֱלֹהִים, הַפּוֹלֵחַ אֶת גַּרְעִין הַזֶּרַע וְאֶת חַרְצַן הַתָּמָר, יוֹצִיא אֶת הַחַי מִן הַמֵּת וְהוֹצִיא אֶת הַמֵּת מִן הֶחָי. הוּא אֱלֹהִים, וְאֵיכָה אֵפוֹא תּוּסָרוּ (מִן הָאֱמֶת): צו בּוֹקֵעַ הַשַּׁחַר וַיָּשֶׁת אֶת הַלַּיְלָה לִמְנוּחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶש וְהַיָּרֵחַ לְחֶשְׁבּוֹן (הַמּוֹעֲדִים). זֹאת מַעֲרֶכֶת הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ: צז וְהוּא אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם אֶת הַכּוֹכָבִים לַנְחוֹתְכֶם בָּהֶם בְּחֶשְׁכַת הַיַּבָּשָׁה וְהַיָּם. כְּבָר בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְעַם יֵדָעוּ: צח וְהוּא אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם מִנֶּפֶשׁ אַחַת, חֵיק וְאוֹצָר (שָׂם בָּהּ)356. כְּבָר בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ הָאוֹתוֹת לְעַם ישְׂכִּילוּ: צט וְהוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם וַנּוֹצֵא בָהֶם נִצְּנֵי כָּל דָּבָר, וְנּוֹצֵא בָהֶם יָרוֹק אֲשֶׁר נוֹצִיא מִמֶּנּוּ גַּרְעִין עֲרוּךְ טוּרִים357 וּמִן הַתָּמָר מִשְּׁלוּחוֹתָיו אֶשְׁכְּלוֹת פִּרְיָם צָפוּף, וְגַנּוֹת עֵנָב וְזַיִת וְרִמּוֹן דּוֹמִים אֶחָד לְאֶחָד וּבִלְתִּי דוֹמִים, הַבֵּט אֶל פִּרְיוֹ בְּנוּבוֹ וּבְגָמְלוֹ, אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְעַם יַאֲמִינוּ: ק וַיָּשִׂימוּ שֻׁתָּפִים לֵאלֹהִים אֶת הַגִּן358. הֲלֹא הוּא הוּא אֲשֶׁר יְצָרָם, וַיִּבְדּוּ לֵאמֹר: ״בָּנִים לוֹ וּבָנוֹת״, מִבְּלִי דַעַת. יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלָיו): קא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֵיכָה יִהְיֶה לוֹ וָלָד וְאֵין לוֹ חֲבֵרָה, הוּא אֲשֶׁר יָצַר כָּל דָּבָר וְהוּא יוֹדֵעַ כֹּל: קב זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם, אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו בּוֹרֵא כֹּל. עִבְדוּהוּ אֵפוֹא, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל: קג לֹא תַשִּׂיגֶנּוּ עַיִן וְהוּא יַשִּׂיג אֶת הָעַיִן, וְהוּא הַנָּדִיב359 וְהַמֵּבִין: קד הִנֵּה בָאוּ אֲלֵיכֶם אוֹתוֹת גְּלוּיִים מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר יִרְאֶה, לְנַפְשׁוֹ הוּא. וְאֲשֶׁר יִהְיֶה עִוֵּר, בְּרֹאשׁוֹ הוּא360 וְאֵין אָנֹכִי שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם: קה כָּכָה נְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְמַעַן יֹאמְרוּ: ״לָמַדְתָּ״361 וּלְמַעַן נְבָאֵר אוֹתו362 לְעַם יֵדָעוּ: קו לֵךְ בְּדֶרֶךְ (הַדָּבָר) אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֵיךָ. אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתּוֹ, וְסוּר מִן הַמְשַׁתְּפִים: קז וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, לֹא שִׁתְּפוּ (לוֹ), וְלֹא הִפְקַדְנוּךָ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם, וְאֵין אַתָּה (הַ)מַשְׁגִיחַ עֲלֵיהֶם: קח וְלֹא תְגַדְּפוּ אֶת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, פֶּן יְגַדְּפוּ אֶת אֱלֹהִים, בְּאֵיבָה בְּלִי דַעַת. כָּכָה יִפִּינוּ בְּעֵינֵי כָל אֻמָּה מַעֲשֶׂיהָ. אַחֲרֵי כֵן אֶל אֱלֹהִים תְּשׁוּבָתָם, וְהוֹדִיעַ אוֹתָם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: קט וַיִּשָּׁבְעוּ תֹקֶף שְׁבוּעָתָם בֵּאלֹהִים לֵאמֹר, אִם יָבוֹא אֲלֵיהֶם אוֹת יַאֲמִינוּ בוֹ. אֱמֹר: הָאוֹתוֹת רַק אֶת אֱלֹהִים הֵם. וּמַה יָבִין אֶתְכֶם לָדַעַת, כִּי גַם בְּבוֹאָם לֹא יַאֲמִינוּ: קי וְהָפַכְנוּ אֶת לִבּוֹתָם וְאֶת רְאוֹתָם363 (לְבַל יַאֲמִינוּ), כַּאֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְעֲזַבְנוּם בְּמִרְיָם, יִתְעוּ: קיא וְלוּ גַם הוֹרַדְנוּ אֲלֵיהֶם אֶת הַמַּלְאָכִים וְדִבְּרוּ אִתָּם הַמֵּתִים, וְאָסַפְנוּ לָהֶם אֶת הַכֹּל מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת, כִּי גַם אָז לֹא הֶאֱמִינוּ בִּלְתִּי אִם כִּי יַחְפֹּץ אֱלֹהִים. אָכֵן מַרְבִּיתָם נִבְעָרִים מִדַּעַת: קיב וְכָכָה שַׁתְנוּ לְכָל נָבִיא אוֹיֵב אֶת שִׂטְנֵי הָאָדָם וְהַגִּן. יְגַלּוּ אִישׁ לְאָחִיו דְּבָרִים נִרְאִים כְּיָפִים לְמַעַן הַתְעוֹתָם, וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא עָשׂוּ זֹאת. עָזְבֵם אֵפוֹא אוֹתָם וְאֶת בַּדֵּיהֶם: קיג לְמַעַן יִטּוּ אַחֲרֵיהֶם לִבּוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּאַחֲרִית וְרָצוּ בָּהֶם, וְיִשְׂתַּכְּרוּ אֵת אֲשֶׁר יִשְׁתַּכָּרוּ: קיד הֲמִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֲבַקֵּשׁ לִי שׁוֹפֵט, הֵן הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד אֲלֵיכֶם אֶת הַסֵּפֶר מְבֹאָר וּמְפֹרָשׁ. אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם אֶת הַסֵּפֶר יוֹדְעִים, כִּי הוּרַד מֵאֵת אֱלֹהֵיךָ בָּאֱמֶת, אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּסֵּעֲפִים: קטו וּבָא כְתֻמּוֹ דְּבַר אֱלֹהֵיךָ אֱמֶת וָצֶדֶק, אֵין אֲשֶׁר יַחֲלִיף דְּבָרָיו, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: קטז אָכֵן אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹל הָרַבִּים אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, יַתְעוּךָ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים. אֵין הֵם הוֹלְכִים כִּי אִם אַחֲרֵי דִּמְיוֹן לִבָּם, וְאֵין הֵם בִּלְתִּי אִם הוֹגֵי-שָׁוְא:

קיז אָמְנָם אֱלֹהֵיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַתּוֹעִים מִדַּרְכּוֹ, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: קיח וְעַתָּה אִכְלוּ מֵאֲשֶׁר נִזְכַּר שֵׁם אֱלֹהִים עָלָיו364, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם בְּאוֹתוֹתָיו: קיט וּמַה לָּכֶם אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵאֲשֶׁר נִזְכַּר עָלָיו שֵׁם אֱלֹהִים, הֵן בֵּאֵר לָכֶם מְפֹרָשׁ אֵת אֲשֶׁר אָסַר עֲלֵיכֶם, אִם לֹא כִּי נֶאֱנַסְתֶּם, אָכֵן רַבִּים יַתְעוּ (אֲחֵרִים) בְּתַאֲווֹתֵיהֶם מִבְּלִי דָּעַת. אַךְ אֱלֹהֵיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הָעוֹבְרִים (חֹק): קכ וְרַחֲקוּ מִן הַחֵטְא מִתּוֹכוֹ וּמִבָּרוֹ365, כִּי הַחוֹטְאִים יְשֻׁלְּמוּ כַּאֲשֶׁר הִשְׂתַּכָּרוּ: קכא וְלֹא תֹאכְלוּ מֵאֲשֶׁר לֹא נִזְכַּר שֵׁם אֱלֹהִים עָלָיו, כִּי פֶּשַׁע הוּא. אָכֵן הַשְּׂטָנִים יִתְּנוּ בְּלֵב בַּעֲלֵי בְרִיתָם לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּכֶם. וְהָיָה כִּי תִשְׁמְעוּ לְקוֹלָם, תִּהְיוּ מְשַׁתְּפִים: קכב הֲיִהְיֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה מֵת וַנְּחַיֵּהוּ וַנָּשֶׁת לוֹ אוֹר לָלֶכֶת בּוֹ בֵין הָאֲנָשִׁים כָּאִישׁ אֲשֶׁר דִּמְיוֹנוֹ (כְּהוֹלֵךְ) בַּחֲשֵׁכָה לֹא יֵצֵא מִמֶּנָּה? כָּכָה מְתֻקָּנִים בְּעֵינֵי הַכּוֹפְרִים מַעֲשֵׂיהֶם:

קכג וְכָכָה שַׂמְנוּ בְכָל עִיר אֶת גְּדוֹלֵי פּוֹשְׁעֶיהָ, לְמַעַן יָזֹמּוּ בָהּ מְזִמָּה. אַךְ לֹא יָזֹמּוּ מְזִמָּה כִּי-אִם עַל נַפְשָׁם וְלֹא יָחוּשׁוּ: קכד וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם אוֹת אָמְרוּ: ״לֹא נַאֲמִין עַד אִם יוּבָא אֵלֵינוּ (אָנוּ, הֶחָזוֹן) אֲשֶׁר הוּבָא אֶל שְׁלִיחֵי אֱלֹהִים״, אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשִׂים בּוֹ דְּבַר מִשְׁלַחְתּוֹ. מָצוֹא יִמְצְאוּ הַפּוֹשְׁעִים קָלוֹן מֵאֱלֹהִים וּמוּסָר כָּבֵד, בַּאֲשֶׁר זָמְמוּ מְזִמָּה: קכה וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים נְחוֹתוֹ מֵישָׁרִים, יַרְחִיב לִבּוֹ לָאִסְלָאם, וַאֲשֶׁר חָפֵץ הַתְעוֹתוֹ, יָשִׂים אֶת לִבּוֹ צַר וּמוּצָק כְּמוֹ בִקֵּשׁ לַעֲלוֹת שָׁמַיִם366. כָּכָה יִשְׁפֹּךְ אֱלֹהִים אֶת הֶחָרוֹן367 עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ: קכו וְזֶה אֹרַח אֱלֹהֶיךָ מֵישָׁרִים. הִנֵּה בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְעָם יָשִׂים אֶל לֵב: קכז לָהֶם מְעוֹן הַשָׁלוֹם אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְהוּא מָגִנָּם, עֵקֶב מַעֲשֵׂיהֶם:

קכח וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יַאַסְפֵם יַחַד (יֹאמַר): ״הוֹי מִשְׁפַּחַת הַגִּן, הַרְבֵּה הִרְבֵּיתֶם לְהַדִּיחַ אֶת הָאָדָם״. וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי בְרִיתָם מִן הָאָדָם: ״אֱלֹהֵינוּ, הָיִינוּ לְמוֹעִיל אִישׁ לְאָחִיו, וַנַּגִּיעַ עַד עֵת קִצֵּנוּ אֲשֶׁר קָצַבְתָּ לָּנוּ״ וְאָמַר (אֱלֹהִים): ״גֵּיהִנֹּם תִּהְיֶה מְגוּרֵיכֶם, לְעוֹלָמִים (תִּהְיוּ) בְתוֹכָהּ מִלְּבַד אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים368. כִּי אֱלֹהֵיךָ חָכָםַ וְיוֹדֵעַ: קכט וְכָכָה הִשְׁלַטְנוּ אֶת הַפּוֹשְׁעִים אִישׁ בְּאָחִיו עֵקֶב פָּעֳלָם: קל הוֹי חֶבְרַת הַגִּן וְהָאָדָם, הַאִם לֹא בָאוּ אֲלֵיכֶם שְׁלִיחִים מִקִּרְבְּכֶם, וַיְסַפְּרוּ לָכֶם אוֹתוֹתַי וַיַּזְהִירוּ אֶתְכֶם, כִּי תִפְגְּשׁוּ אֶת יוֹמְכֶם זֶה? וְאָמְרוּ: ״עֵדִים אֲנַחְנוּ בְנַפְשׁוֹתֵינוּ״, וַיַּתְעוּ אוֹתָם חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וַיָּעִידוּ בְּנַפְשׁוֹתָם כִּי כָּפָרוּ: קלא כֵּן (יִהְיֶה) יַעַן אֲשֶׁר לֹא יַשְׁמִיד אֱלֹהִים אֶת הֶעָרִים בְּפֶשַׁע (אֲשֶׁר פָּשָׁעוּ), מִבְּלִי אֲשֶׁר הִזְהִירוּ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ369: קלב לַכַּל מַעֲלוֹת לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם, וְלֹא נֶעֶלְמוּ מַעֲשֵׂיהֶם מֵאלֹהֶיךָ: קלג וֵאלֹהֶיךָ הֶעָשִׁיר וּבַעַל הָרַחֲמִים, כִּי יַחְפֹּץ יַעֲבִירְכֶם וְהֵקִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיכֶם אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כַּאֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם מִצֶּאֱצָאֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים: קלד אָכֵן (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם בּוֹא יָבוֹא, וְלֹא תוּכְלוּ הַעֲבִירוּ370: קלה אֱמֹר: עַמִּי, עֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר יֵשׁ לְאֵל יֶדְכֶם, אַף גַּם אֲנִי עוֹשֶׂה, וְלָאַחֲרוֹנָה תֵדְעוּ: קלו מִי הוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ שְׂכַר הַמָּעוֹן (בָּעוֹלָם הַבָּא). אָכֵן הַפּוֹשְׁעִים לֹא יַצְלִיחוּ:

קלז וַיַּקְדִּישׁוּ לֵאלֹהִים חֵלֶק מִפְּרִי הַשָּׂדֶה וְהַמִּקְנֶה, וַיֹּאמְרוּ: ״זֶה לֵאלֹהִים״ – כֹּה יְדַמּוּ בְנַפְשָׁם – וְזֶה לְשֻׁתָּפֵינוּ371. וְהָיָה הַחֵלֶק אֲשֶׁר לְשֻׁתְּפֵיהֶם לֹא יִהְיֶה לֵאלֹהִים (לְעוֹלָם). אַךְ אֲשֶׁר לֵאלֹהִים יִהְיֶה לְשֻׁתְּפֵיהֶם372. רַע מִשְׁפָּטָם: קלח וְכֵן יִפּוּ שֻׁתְּפֵיהֶם בְּעֵינֵי רַבִּים מִן הַמְשַׁתְּפִים רֶצַח יַלְדֵיהֶם373 לְמַעַן הַאֲבִידָם וּלְמַעַן הַאֲפִיל לָהֶם דָּתָם. וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא עָשׂוּ כֵן. עָזְבֵם אֵפוֹא וְאֶת בַּדֵּיהֶם: קלט וַיּאֹמְרוּ: ״שָׂדֶה וּמִקְנֶה אֵלֶּה חֵרֶם הֵם. לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶם זוּלָתִי אֵלֶּה אֲשֶׁר נַחְפֹּץ״ – כֹּה יְדַמּוּ (בְּנַפְשָׁם) – וְיֵשׁ מִקְנֶה אֲשֶׁר גַּבֵּיהֶם אֲסוּרִים (לְמֶרְכָּב), וּמִקְנֶה אֲשֶׁר לֹא יַזְכִּירוּ עָלָיו שֵׁם אֱלֹהִים (בְּשָׁחֲטָם אוֹתוֹ). כָּזָב יִבְדּוּ עָלָיו, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לָהֶם עֵקֶב בַּדֵיהֶם: קמ וַיֹּאמְרוּ: כָּל אֲשֶׁר בְּבֶטֶן הַמִּקְנֶה הַזֶּה יִהְיֶה לַזָּכָר בָּנוּ לְבַדּוֹ (לְאָכְלָה) וְאָסוּר לְנָשֵׁינוּ. אַךְ אִם מֵת יִהְיֶה, לִשְׁנֵיהֶם חֵלֶק בּוֹ. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לָהֶם עַל מַחֲשַׁבְתָּם, כִּי הוּא חָכָם וְיוֹדֵעַ: קמא אָכֵן אָבוֹד אָבְדוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּסִכְלוּת וּבְלִי דַעַת, וַיַּאַסְרוּ אֶת אֲשֶׁר כִּלְכְּלָם אֱלֹהִים בִּבְדוֹתָם עַל אֱלֹהִים (כָּזָב), תָּעוּ וְלֹא אֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ:

קמב וְהוּא אֲשֶׁר הִצְמִיחַ גַּנּוֹת (גֶּפֶן) עֲרִיסִים לְסֻכָּה, וִסוֹרְחוֹת, וְהַתָּמָר, וְהַבָּר374 הַנּוֹתֵן מַאֲכָל מִמַּאֲכָל שׁוֹנֶה, וְהַזַּיִת וְהָרִמּוֹן דוֹמִים אֶחָד לְאֶחָד וּבִלְתִּי דוֹמִים. אִכְלוּ מִרִּפְיוֹ בְּנוּבוֹ, וּנְתַתֶּם חֻקּוֹ בְּיוֹם אָסְפְּכֶם אוֹתוֹ וְלֹא תְבַזְבֵּזוּ,375 כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַמְבַזְבְּזִים: קמג וּמִן הַמִּקְנֶה נִתַּן לָכֶם לְמֶרְכָּב וּלְטֶבַח376.. אִכְלוּ מֵאֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶתְכֶם אֱלֹהִים, וְלֹא תֵלְכוּ בְּעִקְּבֵי הַשָּׂטָן, כִּי אוֹיֵב גָּלוּי הוּא לָכֶם: קמד שְׁמוֹנֶה הֵם זָכָר וּנְקֵבָה377 מִן הַכְּבָשִׂים שְׁנַיִם וּמִן הָעִזִים שְׁנַיִם, אֱמֹר: הַאֶת הַשְּׁנַיִם מִן הַזָּכָר אָסַר אִם אֶת הַשְּׁתַיִם מִן הַנְּקֵבָה, אוֹ אֵת אֲשֶׁר בְּרֶחֶם הַשְּׁתַיִם מִן הַנְּקֵבָה378. הֲבִינוּנִי דַעַת אִם דּוֹבְרֵי אֱמֶת אַתֶּם: קמה וּמִן הַגָּמָל שְׁנַיִם וּמִן הַבָּקָר שְׁנָיִם. אֱמֹר: הַאֶת הַשְּׁנַיִם מִן הַזָּכָר אָסַר אִם אֶת הַשְּׁתַיִם מִן הַנְּקֵבָה אוֹ אֵת אֲשֶׁר בְּרֶחֶם הַשְּׁתַיִם מִן הַנְּקֵבָה. הַאִם הֱיִיתֶם עֵדִים בְּצַוּוֹת אֶתְכֶם אֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אָכֵן מִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא עַל אֱלֹהִים כָּזָב, לְמַעַן הַתְעוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּלִי דָעַת. אָכֵן לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: קמו אֱמֹר: לֹא אֶמְצָא בְּכָל אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי דָּבָר הָאָסוּר לְאוֹכֵל לְאָכְלוֹ בִּלְתִּי אִם כִּי יִהְיֶה נְבֵלָה אוֹ דָּם שָׁפוּךְ 379 אוֹ בְשַׂר חֲזִיר כִּי תוֹעֵבָה הוּא, אוֹ מְגֹאָל אֲשֶׁר נִקְרָא עָלָיו שֵׁם אַחֵר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. אַךְ אֲשֶׁר יֵאָנֵס וְאָכַל מִבְּלִי זָדוֹן וְלֹא יַעֲבֹר עוֹד, הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ סַלָּח וְרַחוּם: קמז וְלַיְּהוּדִים אָסַרְנוּ כָּל בַּעֲלֵי הַצִּפָּרְנַיִם380 וּמִן הַבָּקָר וְהַצֹּאן אָסַרְנוּ לָהֶם אֶת חֶלְבָּם, מִלְּבַד אֲשֶׁר עַל גַּבֵּיהֶם אוֹ אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְהַדָּבֵק לָעֶצֶם. כָּכָה גְּמַלְנוּם עֵקֶב מִרְיָם, וּדְבָרֵינוּ אֱמֶת: קמח וְכִי יִתְּנוּךָ לְכוֹזֵב וְאָמַרְתָּ: אֱלֹהֵיכֶם בַּעַל רַחֲמִים רַבִּים, אַךְ לֹא יָשִׁיב אַכְפּוֹ מֵעַל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים: קמט אָמוֹר: יֹאמְרוּ הַמְשַׁתְּפִים: ״לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, לֹא שִׁתַּפְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ וְלֹא אֲבוֹתֵינוּ וְלֹא אָסַרְנוּ כָּל דָּבָר״381.. כָּכָה נָתְנוּ לְכוֹזְבִים (אֶת הַנְּבִיאִים) אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם, עַד אֲשׁר חָשׁוּ שׁד מֵאִתָּנוּ. אֱמֹר: הֲיֵשׁ אִתְּכֶם דַּעַת-מַה אֲשֶׁר תּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֵלֵינוּ. אָכֵן אֵין אַתֶּם הוֹלְכִים כִּי-אִם אַחֲרֵי דִּמְיוֹן (לִבְּכֶם), וְאֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם הוֹגֵי-שָׁוְא: קנ אֱמֹר: לֵאלֹהִים הַתּוֹכָחוֹת הַנִּמְרָצוֹת. וְלוּ חָפֵץ נַחֲכֶם מֵישָׁרִים כֻּלְּכֶם יַחְדָּו: קנא אֱמֹר: הָבִיאוּ הֲלֹם אֶת עֵדֵיכֶם אֲשֶׁר יָעִידוּ, כִּי אֱלֹהִים אָסַר אֶת זֶה״, וְהָיָה כִּי יָעִידוּ, לֹא תָעִיד אִתָּם וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי תַּאֲווֹת אֵלֶּה הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּאַחֲרִית וְאֶל אֱלֹהֵיהֶם יְדַמּוּ (אֱלִילִים): קנב אֱמֹר: הָבוּ וְאֶקְרָא לִפְנֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר אָסַר לָכֶם אֱלֹהֵיכֶם, לֵאמֹר: אַל תְּשַׁתְּפוּ בּוֹ מְאוּמָה, וּלְהוֹרֵיכֶם הֵיטִיבוּ וְלֹא תָמִיתוּ אֶת יַלְדֵיכֶם מֵעֹנִי. אֲנַחְנוּ נְכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶתְהֶם. וְאַל תִּקְרְבוּ אֶל הַתּוֹעֵבוֹת הַגְּלוּיוֹת בָּהֶן וְהַנִּסְתָּרוֹת, וְלא תַהַרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָסַר אֱלֹהִים (לְהָרְגָהּ) בִּלְתִּי אִם בְּצֶדֶק. הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוְּכֶם אֱלֹהִים עָלָיו לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ: קנג וְלֹא תִקְרְבוּ אֶל הוֹן הַיָּתוֹם, אִם לֹא לְמַעַן הַשְׁבִּיחוּ, עַד בָּגְרוֹ, וּנְתַתֶּם הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל שְׁלֵמִים בְּצֶדֶק. לא נַכְבִּיד עַל נֶפֶשׁ כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת, וְּבְדַבֶּרְכֶם וְדִבַּרְתֶּם צֶדֶק, וְאִם גַּם נֶגֶד קְרוֹבִים, וְהָקִימוּ בְּרִית אֱלֹהִים. הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוְּכֶם אֱלֹהִים עָלָיו לְמַעַן תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: קנד וְזֶה הוּא אָרְחִי מֵישָׁרִים וַהֲלַכְתֶּם בּוֹ, וְלֹא תֵלְכוּ בַּדְּרָכִים (הָאֲחֵרוֹת) לְבַל יַפְרִידוּ אֶתְכֶם מִדַּרְכּוֹ, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוְּכֶם עָלָיו, לְמַעַן תִּירְאוּ (אֱלֹהִים):

קנה וּלְמֹשֶׁה נָתַנּוּ אֶת הַסֵּפֶר שָׁלֵם עַל אֲשֶׁר עָשָׂה הַטּוֹב, וּלְמַעַן יִהְיֶה מְבָאֵר מְפֹרָשׁ כָּל דָּבָר וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי יִמְצְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם: קנו וְהַסֵּפֶר הַזֶּה 382אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ מְבֹרָךְ, וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו וִירֵאתֶם אֱלֹהִים לְמַעַן תְּרֻחָמוּ: קנז פֶּן תֹּאמְרוּ: ״אָכֵן הוּרַד הַסֵּפֶר אֶל שְׁתֵּי עֵדוֹת לְפָנֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְרָאָם״383. קנח אוֹ פֶן תֹּאמְרוּ: לוּ הוּרַד אֵלֵינוּ הַסֵּפֶר, יָשַׁרְנוּ דֶרֶךְ יוֹתֵר מֵהֶם״, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם (סֵפֶר) בָּרוּר מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים. וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר נָתַן לְכָזָב אֶת אוֹתוֹת אֱלֹהִים וַיֵּשְׁטְ מֵעֲלֵיהֶם. גָּמוֹל נִגְמֹל אֶת הַשֵּׁטִים עֵקֶב שְׁטוֹתָם מֵאוֹתוֹתֵינוּ מוּסַר רַע עַד מְאֹד: קנט הַיְיַחֲלוּ זוּלַת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם הַמַּלְאָכִים אוֹ אֲשֶׁר יָבוֹא אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֲשֶׁר יָבוֹא מִקְצָת מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיךָ?384 אָכֵן בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא מִקְצָת מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיךָ, לֹא תוֹעִיל לְנֶפֶשׁ אֱמוּנָתָהּ (אָז), אִם לֹא כִּי הֶאֱמִינָה לִפְנֵי כֵן וְתִּפְעַל טוֹב בֶּאֱמוּנָתָהּ. אֱמֹר: יַחֲלוּ וְאַף אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים: קס אֵלֶּה אֲשֶׁר יַפְרִידוּ דָּתָם 385וַיִּהְיוּ מַחְלְקוֹת מַחְלְקוֹת, אֵין לְךָ וְלַדָּבָר הַזֶּה מְאוּמָה, כִּי אֶת אֱלֹהִים מִשְׁפָּטָם וְהִגִּיד לָהֶם פָּעֳלָם386: קסא אֲשֶׁר יָבִיא מַעֲשֶׂה טוֹב 387 וְהָיָה לוֹ (גְמוּל) פִּי עֶשֶׂר כָּמוֹהָ, וַאֲשֶׁר יָבִיא מַעֲשֶׂה רָע לֹא יְשֻׁלַּם בִּלְתִּי אִם כָּמוֹהָ, וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ: קסב אֱמֹר: אֱלֹהַי נָחַנִי בְּאֹרַח מֵישָׁרִים בְּדָת נְכוֹנָה, דַּת אַבְרָהָם ״חָנִיף״ וְלֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים: קסג אֱמֹר: תְּפִלָּתִי וַעֲבוֹדָתִי וְחַיַּי וּמוֹתִי לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֵם: אֵין שֻׁתָּף לוֹ, וְזֶה הוּא אֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וְאָנֹכִי רִאשׁוֹן לַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים388: קסד אֱמֹר: הַאֲבַקֵּשׁ לִי אֱלוֹהַּ זוּלָתִי אֱלֹהִים וְהוּא אֱלֹהֵי כֹל. וְכֹל פֹּעַל נֶפֶשׁ יָשׁוּב בְּרֹאשָׁהּ, וְלֹא תִשָּׂא (נֶפֶשׁ) נוֹשֵׂאת מַשָּׂא (נֶפֶשׁ) אֲחֶרֶת. אַחֲרֵי כֵן תְּשׁוּבַתְכֶם אֶל אֱלֹהִים, וְהוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נֶחֱלַקְתֶּם בּוֹ: קסה וְהוּא אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר בָּאָרֶץ, וַיָּרֶם מִקְצָתְכֶם עַל מִקְצָתְכֶם בְּמַעֲלָה, לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם בַּאֲשֶׁר נָתַן לָכֶם, כִּי אֱלֹהֶיךָ מְהִיר הָעֹנֶשׁ וְהוּא סַלָּח וְרַחוּם:

 

פָּרָשַׁת הַמְּחִיצָה389    🔗

נִתְנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מָאתַיִם וַחֲמִשָּׁה.

בְּשֵׁם אֱלֹּהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

אלמצ. א (זֶה) סֵפֶר הוּרַד עַל יָדְךָ: אַל יֵצַר לִבְּךָ אֵפוֹא עַל אֹדוֹתָיו לְמַעַן תַּזְהִיר בּוֹ וּלְזִכָּרוֹן (הוּא) לַמַּאֲמִינִים: ב לְכוּ אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיכֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא תֵלְכוּ אַחֲרֵי בַּעֲלֵי בְרִית זוּלָתוֹ. (אַךְ) מְעַט הוּא תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: ג וְכַמָּה הֵן הֶעָרִים אֲשֶׁר הִשְׁמַדְנוּן, וַיָּבֹא עֲלֵיהֶן שֹׁד מֵאִתָּנוּ בְּשָׁכְבָם לַיְלָה אוֹ אֶת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם: ד וְלא הָיְתָה קְרִיאָתָם בְּבוֹא עֲלֵיהֶם שֹׁד מֵאִתָּנוּ בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנָחְנוּ”: ה אָכֵן שָׁאוֹל נִשְׁאַל אֵת אֵלֶּה אֲשֶׁר שֻׁלַּח אֲלֵיהֶם (שָׁלִיחַ), וְשָׁאַלְנוּ אֶת (פִּי) הַשְּׁלִיחִים390: ו וְסִפַּרְנוּ לָהֶם בְּדַעַת (אֶת מַעֲשֵׂיהֶם) כִּי לֹא נֶעֱדַרְנוּ391: ז וְ(הָיְתָה) הָאֱמֶת בַּיּוֹם הַהוּא לְמִשְׁקָל וְהָיָה אֲשֶׁר יִכְבְּדוּ מֹאזְנֵיהֶם אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: ח אַךְ אֲשֶׁר יִקַּלּוּ מֹאזְנֵיהֶם אֵלֶּה הֵם עוֹכְרֵי נַפְשׁוֹתָם עֵקֶב פָּשְׁעָם בְּאוֹתוֹתֵינוּ:

ט הִנֵּה כוֹנַנּוּ אֶתְכֶם בָּאָרֶץ וַנָּשֶׂם לָכֶם בָּהּ מִחְיָה. (אַךְ) מְעַט הוּא אֲשֶׁר תּוֹדוּ (לָנוּ): י אָכֵן אֲנַחְנוּ בְּרָאנוּכֶם וַנִּצֹּר אֶתְכֶם. אַחֲרֵי כֵן אָמַרְנוּ לַמַּלְאָכִים: “הִשְׁתַּחֲווּ לְאָדָם”, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. רַק “אִבְּלִיס”392 לֹא הָיָה בַּמִּשְׁתַּחֲוִים: יא וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): מֶה עָצַר אוֹתְךָ מֵהִשְׁתַּחֲווֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ?", וַיֹּאמֶר (אִבְּלִיס): “(כִּי) טוֹב אָנֹכִי מִמֶּנּוּ. אוֹתִי יָצַרְתָּ אֵשׁ וְאוֹתוֹ יָצַרְתָּ טִיט”: יב וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “לֵךְ אֵפוֹא רֵד מִזֶּה. אַל לְךָ לְהִתְגָּאוֹת בָּזֶה. צֵא אֵפוֹא כִּי מִן הַשְּׁפֵלִים אַתָּה”: יג וַיֹּאמֶר (אִבְּלִיס): “הַאֲרֵךְ אַפְּךָ לִי עַד יוֹם קוּמָם לִתְחִיָּה”: יד וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הִנֵּה הִנְּךָ בֵּין אֵלֶּה אֲשֶׁר האֱרִיכוּ לָכֶם אַף”: טו וַיֹּאמֶר (אִבְּלִיס) "יַעַן אֲשֶׁר עִוִּיתַנִי אֵשֵׁב לָהֶם עַל אָרְחְךָ מֵישָׁרִים: טז וּבָאתִי אֲלֵיהֶם מִלִּפְנֵיהֶם וּמֵאַחֲרֵיהֶם וּמִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וְלֹא תִמְצָא אֶת מַרְבִּיתָם מוֹדִים (לְךָ): יז וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “צֵא מִזֶּה (וְהָיִיתָ) מְנֹאָץ וְנִדָּח. וְהָיָה אֲשֶׁר יֵלֵךְ מֵהֶם אַחֲרֶיךָ וּמִלֵּאתִי גֵּיהִנֹּם בָּכֶם יַחְדָּו; יח וְאַתָּה, אָדָם, שְׁכֹן אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ בְּגַן הָעֵדֶן, וַאֲכַלְתֶּם מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם. אַךְ אַל תִּקְרְבוּ אֶל הָעֵץ הַזֶּה פֶּן תֶּאְשָׁמוּ: יט וַיִּלְחַשׁ לָהֶם הַשָּׂטָן בְּאָזְנֵיהֶם לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת אֲשֶׁר נֶעֱלָם מֵהֶם עַל דְּבַר עֶֶרְיָתָם, וַיֹּאמֶר (אֲלֵיהֶם): “לֹא הֱנִיאֲכֶם אֱלֹהֵיכֶם (מֵאֲכֹל) מִן הָעֵץ הַזֶּה, בִּלְתִּי אִם לְבַל תִּהְיוּ שְׁנֵיכֶם מַלְאָכִים אוֹ מִן הַחַיִּים לְעוֹלָם”: כ וַיִּשָּׁבַע לָהֶם לֵאמֹר: “אָכֵן מִן הַיּוֹעֲצִים טוֹב לָכֶם הִנֵּנִי”: כא וַיְקָרְבֵם לַפֶּרִי בְּעָרְמָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר טָעֲמוּ מִן הָעֵץ וַתִּגָּל לָהֶם עֶרְיָתָם, וַיָּחֵלּוּ לְהַדְבִּיק עֲלֵיהֶם עָלֶה עַל עָלֵה מֵעֲלֵי הַגָּן. וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם אֱלֹהֵיהֶם: “הַאִם לא הַנִיאוֹתִי אֶתְכֶם מֵאֲכֹל מִן הָעֵץ הַהוּא, וָאֹמַר לָכֶם כִּי הַשָּׂטָן אוֹיֵב גָּלוּי הוּא לָכֵם?”: כב וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹֹהֵינוּ, עָכַרְנוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְאִם לֹא תִסְלַח לָנוּ וְרִחַמְתָּנוּ אָבוֹד נֹאבֵד”: כג וַיֹּאמֶר: “לְכוּ רְדוּ, אוֹיֵב יִהְיֶה אִישׁ מִכֶּם לְרֵעֵהוּ וּמְצָאתֶם בָּאָרֶץ מָנוֹחַ393 וּמִחְיָה עַד עֵת”: כד וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “בָּהּ תִּחְיוּ וּבָהּ תָמוּתוּ וּמִמֶּנָּה תּוּצָאוּ”: כה הוֹי בְּנֵי אָדָם, הִנֵּה הוֹרַדְנוּ לָכֶם לְבוּשׁ לְהַסְתִּיר עֶרְיַתְכֶם וּבֶגֶד פְּאֵר, אַךְ לְבוּשׁ יִרְאַת הָאֱלֹהִים טוֹב מִמֶּנּוּ. זֶה הוּא מֵאוֹתוֹת אֱלֹהִים, לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: כו בְּנֵי אָדָם, אַל יַדִּיחֲכֶם הַשָּׂטָן כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִגַּן-הָעֵדֶן, בְּקָרְעוֹ מֵעֲלֵיהֶם לְבוּשָׁם לְהַרְאוֹתָם עֶרְיָתָם. יִרְאוּ אֶתְכֶם הוּא וַעֲמִיתָיו מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא תִרְאוּ אוֹתָם. אָכֵן שַׂמְנוּ אֶת הַשְּׂטָנִים בַּעֲלֵי בְרִית לְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ: כז וּבַעֲשׂוֹתָם תּוֹעֵבָה אָמְרוּ: “מָצָאנוּ אֶת אַבוֹתֵינוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ, וֵאלֹהִים צִוָּנוּ עָלֶיהָ”. אֱמֹר: אֱלֹהִים לא יְצַוֶּה עַל הַתּוֹעֵבָה. הֲתַעֲנוּ בֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ?” כח אֱמֹר: אֱלֹהַי צִוָּה עַל הַצֶּדֶק, וְהָכִינוּ פְּנֵיכֶם אֶל כָּל מִסְגָּד וּקְרָאוּהוּ, תְּמִימִים עִמּוֹ בַּדָּת. כְּמוֹ שֶׁבְּרָאֲכֶם (כֵּן) תָּשׁוּבוּ (אֵלָיו). מִכֶּם נָחָה מֵישָׁרִים וּמִכֶּם (יֵשׁ) אֲשֶׁר נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם, בְּצֶדֶק, לִתְעוֹת עֵקֶב אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם אֶת הַשְּׂטָנִים לְמָגִנִּים לָהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים, וַיְדַמּוּ כִּי מְאֻשָּׁרִים בְּדֶרֶךְ הֵמָּה:

כט בְּנֵי אָדָם, שִׂימוּ עֶדְיְכֶם עֲלֵיכֶם לְיַד כָּל מִסְגָּד, וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ394 וְלֹא תְבַזְבְּזוּ395, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַמְבַזְבְּזִים: ל אֱמֹר: מִי הוּא אֲשֶׁר אָסַר אֶת עֲדִי אֱלֹהִים אֲשֶׁר הוֹצִיא לְעוֹבְדָיו וְאֶת מַטְעַמֵּי הַמָּזוֹן? אֱמֹר: לַמַּאֲמִינִים הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבַיּוֹם הַתְּקוּמָה יִהְיוּ לָהֶם לְבַדָּם. כָּזֹאת נְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְעַם יֵדָעוּ: לא אֱמֹר: אָכֵן אָסַר אֱלֹהַי אֶת הַתּוֹעֲבוֹת הַגְּלוּיוֹת בָּהֶן וְהַנִּסְתָּרוֹת וְאֶת הַחֵטְא וְאֶת הֶחָמָס בְּלִי מִשְׁפָּט וּלְשַׁתֵּף לֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן396 לָהֶם שִׁלְטוֹן, וְלַעֲנוֹת בֵּאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ397: לב וּלְכָל אֻמָּה עֵת מוֹעֵד. וּבְבוֹא עֵת מוֹעֲדָם לֹא יְאַחֲרוּ (אוֹתָהּ) שָׁעָה (אַחַת) וְלֹא יַקְדִימוּ(הָ):

לג בְּנֵי אָדָם, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ אֲלֵיכֶם שְׁלִיחִים מִקִּרְבְּכֶם וְסִפְּרוּ לָכֶם אוֹתוֹתַי, וְהָיָה אֲשֶׁר יִירְאוּ אֱלֹהִים וְהֵיטִיבוּ דַרְכָּם, לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עַלֵיהֶם הַיָּגוֹן: לד אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחַשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וַיָּבוּזוּ לָהֶם, אֵלֶּה בְּנֵי גֵיהִנֹּם הֵם, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ398: לה וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא עַל אֱלֹהִים כָּזָב אוֹ כִּחֵשׁ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, אֵלֶּה יַגִּיעַ לָהֶם חֶלְקָם לְפִי הַסֵּפֶר399, עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵינוּ לְאָסְפָם400 וְאָמְרוּ: “אַיָּם אֵלֶּה אֲשֶׁר קְרָאתֶם אֲלֶיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים?” וְאָמְרוּ: “אֵינָם אִתָּנוּ” וְעָנוּ בְנַפְשׁוֹתָם כִּי הָיוּ כוֹפְרִים: לו וְאָמַר (אֱלֹהִים): “בּוֹאוּ אֶל בֵּין הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ לִפְנֵיכֶם מִן (אֻמּוֹת) הַגִּן וְהָאָדָם, אֶל תּוֹךְ גֵּיהִנֹּם”. כְּכָל אֲשֶׁר תָּבוֹא אֻמָּה תְּקַלְלֶנָּה אֲחוֹתָהּ, עַד אֲשֶׁר יִתְלַכְּדוּ בָּהּ יַחְדָּו. וְאָמְרוּ הָאַחֲרוֹנִים בָּהֶם לָרִאשׁוֹנִים בָּהֶם: “אֱלֹהֵינוּ, אֵלֶּה הִתְעוּנוּ, תֶּן לָהֶם אֵפוֹא מִשְׁנֵה עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם”. וְאָמַר אֱלֹהִים: “לַכֹּל (בָּכֶם) מִשְׁנֶה, וְאוּלָם לֹא תֵדָעוּ”: לז וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים בָּהֶם לָאַחֲרוֹנִים בָּהֶם: “לֹא הָיָה לָכֶם כָּל יִתְרוֹן עָלֵינוּ. טַעֲמוּ הָעֹנֶשׁ עֵקֶב פָּעָלְכֶם”: לח אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וַיָּבוּזוּ לָהֶם, לֹא יִפָּתְחוּ לָהֶם שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וְלֹא יָבוֹאוּ בְּגַן הָעֵדֶן, עַד אִם יָבוֹא הַגָּמָל אֶל חֲרִיר הַמַּחַט וְכָכָה נִגְמֹל אֶת הַזֵּדִים:

לט תַּחְתָּם יֻצַּע גֵּיהִנֹּם וּכְסוּת (תִּהְיֶה גַּם) מֵעַל לָהֶם, וְכָכָה נִגְמֹל אֶת הַפּוֹשְׁעִים: מ וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׁוּ הַיָּשָׁר, לֹא נַכְבִּיד עַל נֶפֶשׁ כִּי-אִם כַּאֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת. אֵלֶּה הֵם בְּנֵי גַּן-עֵדֶן, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ: מא וְעָקַרְנוּ מִלִּבּוֹתָם כָּל קִנְאָה, יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶם הַנְהָרוֹת, וְאָמְרוּ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נָחָנוּ אֶל זֶה, וְלֹא הָיִינוּ מְאַשְּׁרִים דֶּרֶךְ, לוּלֵא נָתָנוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים. אָמְנָם בָּאוּ אֵלֵינוּ שְׁלִיחֵי אֱלֹהֵינוּ בָּאֱמֶת”. וְקֹרָא אֲלֵיהֶם (לֵאמֹר): “הִנֵּה זֶה הוּא הַגַּן אֲשֶׁר נְחַלְתֶּם עַל מַעֲשֵׂיכֶם”: מב וְקָרְאוּ בְנֵי גַן-עֵדֶן אֶל בְּנֵי גֵּיהִנֹּם (לֵאמֹר): "אָכֵן מָצָאנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹעִיד לָנוּ אֱלֹהֵינוּ401 אֱמֶת. הַאִם מְצָאתֶם אַתֶּם אֶת אֲשֶׁר הוֹעִיד לָכֶם אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת?402 וְאָמְרוּ “כֵּן”, וְהִכְרִיז כָּרוֹז בְּתוֹכָם לֵאמֹר “קִלְלַת אֱלֹהִים עַל הַפּוֹשְׁעִים: מג אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וּבִקְשׁוּ לְעַקְשָׁה וּבָאַחֲרִית יְכַחֵשׁוּ”: מד וּמָסָךְ )יִהְיֶה) בֵּינֵיהֶם403 וְעַל הַמְּחִיצָה404 אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַכִּירוּ אֶת הַכֹּל405 בְּאוֹתוֹתֵיהֶם, וְקָרְאוּ אֶל בְּנֵי-גַן-עֵדֶן לֵאמֹר: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם”. אַךְ הֵם406 לֹא יָבוֹאוּ אֵלָיו וְאִם גַּם יִכָּסֵפוּ: מה וְכַאֲשֶׁר תּוּסַבֶּינָה עֵינֵיהֶם אֶל נֹכַח בְּנֵי גֵיהִנֹּם יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, אַל תְּשִׂיתֵנוּ עִם הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים”: מו וְקָרְאוּ בְּנֵי הַמְּחִיצָה אֶל אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַכִּירוּם בְּאותוֹתֵיהֶם, וְאָמְרוּ “מַה הוֹעִיל לָכֶם (הוֹנְכֶם) אֲשֶׁר אֲסַפְתֶּם וַאֲשֶׁר גָּבַהּ לִבְּכֶם? מז הַאִם אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם, כִּי לֹא יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים רַחֲמִים407. בּוֹאוּ אֶל גַן-עֵדֶן, לֹא עֲלֵיכֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיכֶם הַיָּגוֹן”: מח וְקָרְאוּ בְּנֵי-גֵיהִנֹּם אֶל בְּנֵי גַן-עֵדֶן לֵאמֹר: “צְקוּ עָלֵינוּ מִן הַמַּיִם אוֹ מֵאֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶתְכֶם אֱלֹהִים”, וְאָמְרוּ לֵאמֹר: “אָסוֹר אָסַר אֱלֹהִים אֶת אֵלֶֶּה לַכּוֹפְרִים”: מט אֲשֶׁר שָׂמוּ דָתָם לִשְׂחוֹק וּלְקֶלֶס וַיְתַעְתְּעוּ אוֹתָם חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. הַיּוֹם נִשְׁכָּחֵם כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ פְּגִישַׁת יוֹמָם זֶה וְעַל אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ: נ הִנֵּה הֵבֵאנוּ לָכֶם סֵפֶר אֲשֶׁר בֵּאַרְנוּהוּ מְפֹרָשׁ בְּדַעַת, אֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַאֲנָשִׁים הַמַּאֲמִינִים: נא הַיְיַחֲלוּ זוּלַת אֲשֶׁר (יָבוֹא) פֵּשֶׁר דְּבָרוֹ? בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא פֵּשֶׁר דְּבָרוֹ יֹאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁכֵחוּהוּ לִפְנֵי כֵן: “אָכֵן בָּאוּ אֵלֵינוּ שְׁלִיחֵי אֱלֹהֵינוּ בָּאֱמֶת. הַנִמְצָא לָנוּ מַפְגִּיעִים אֲשֶׁר יַפְגִּיעוּ לָנוּ, אוֹ הֲנוּשַׁב (לָאָרֶץ) וְעָשִׂינוּ אֲחֶרֶת מֵאֲשֶׁר הָיִינוּ עוֹשִׂים”. אָכֵן עָכְרוּ נַפְשׁוֹתָם וְלֹא יִהְיוּ אִתָּם בַּדֵּיהֶם: נב אָכֵן אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּשִִׁשָּׁה יָמִים. אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. יְכַסֶּה בַלַּיְלָה עַל הַיּוֹם. יְבַקְשֵׁנּוּ יִרְדְּפֶנּוּ חִישׁ408. וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים הֵם לְמַס עוֹבֵד בִּפְקֻדָּתוֹ409. הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לוֹ הַבְּרִיאָה וְהַשִּׁלְטוֹן. יִתְבָּרֵךְ אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: נג קִרְאוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם נִכְנָעִים לוֹ וּבַסֵּתֶר, כִּי לֹא יֹאהַב אֶת הָעוֹבְרִים (חֹק): נד וְלֹא תַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ אַחֲרֵי אֲשֶׁר תֻּקְּנָה, וְקִרְאוּ אֵלָיו מְפַחֲדִים וְעוֹרְגִים (אֵלָיו), כִּי קְרוֹבִים רַחֲמֵי אֱלֹהִים לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב: נה וְהוּא הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הָרוּחוֹת בְּשׂוֹרָה טוֹבָה410 לִפְנֵי רַחֲמָיו411 וְנָשְׂאוּ עָנָן כָּבֵד, וַנּוֹלֶךְ אוֹתוֹ אֶל אֶרֶץ מֵתָה וַנּוֹרֶד בָּהּ מַיִם, וַנּוֹצֵא בָּהֶם מִכָּל פֶּרִי, כָּכָה נוֹצִיא אֶת הַמֵּתִים (מִקִּבְרוֹתָם), לְמַעַן תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: נו וְהָאָרֶץ הַטּוֹבָה יֵצֵא צִמְחָהּ בִּרְצוֹן אֱלֹהֶיהָ, וְ(הָאָרֶץ) הָרָעָה לֹא יֵצֵא (מִמֶּנָּה) בִּלְתִּי אִם מְעַט מִזְעָר. כָּכָה נְבָאֵר מְפֹרָשׁ הָאוֹתוֹת לָאֲנָשִׁים הַמּוֹדִים (לָנוּ):

נז וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ אֶל עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר: “הוֹי עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים. אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. אָכֵן מְפַחֵד אָנֹכִי (פֶּן יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד”: נח וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ: “אָמְנָם רוֹאִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ בְּתוֹעָה בְרוּרָה”: נט וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, אֵין בִּי תּוֹעָה. וְאוּלָם שָׁלוּחַ אָנֹכִי מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ס אוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהַי (בְּיָדִי), וְאִיעַץ אֶתְכֶם טוֹב, כִּי יוֹדֵעַ אָנֹכִי מֵאֵת אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים: סא הֲתִתְמְהוּ כִּי בָאָה אֲלֵיכֶם מֶאֵת אֱלֹהֵיכֶם תּוֹכַחַת-מוּסָר בְּיַד אִישׁ מִכֶּם לְהַזְהִירְכֶם, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּירְאוּ אֶת אֱלֹהִים וּלְמַעַן תְּרֻחָמוּ”: סב וַיִִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב, וַנַּצִּילֵהוּ וְאֵת אֲשֶׁר אִתּוֹ בַתֵּבָה, וַנְּטַבַּע אֵת הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ, כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים עִוְרִים:

סג וְאֶל עָאד (שָׁלַחְנוּ) אֶת הוּד אֲחִיהֶם412, וַיֹּּאמֶר: “הוֹי עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. הַאִם לֹא תִּירְאוּ (אוֹתוֹ)?”: סד וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ הַכּוֹפְרִים: “אָכֵן רוֹאִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ (שֹׁוגֶה) בְּסִכְלוּת וּלְדוֹבְרֵי-הַשֶּׁקֶר נַחְשֹׁב אוֹתְךָ”: סה וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, לֹא סִכְלוּת הִיא בִּי, וְאוּלָם שָׁלוּחַ אָנֹכִי מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: סו אוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהַי (בְּיָדִי), וְיוֹעֵץ טוֹב וְנֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: סז הֲתִתְמְהוּ כִּי בָאָה אֲלֵיכֶם תּוֹכַחַת מוּסַר בְּיַד אִישׁ מִכֶּם לְהַזְהִירְכֶם? זִכְרוּ אֲשֶׁר הֱקִימְכֶם אֱלֹהִים אַחֲרֵי עַם נֹחַ תַּחְתָּם, וַיּוֹסֶף לָכֶם גֹּבַהּ בְּקוֹמָה. זִכְרוּ אֲשֶׁר הִפְלָה אֶתְכֶם אֱלֹהִים (בְּחַסְדוֹ), אוּלַי תַּצְלִיחוּ”: סח וַיֹּאמְרוּ: “הֲבָאתָ אֵלֵינוּ כִּי נַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים לְבַדּוֹ וְנִטֹּשׁ אֶת אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵינוּ? אִם כֵּן אֵפוֹא הָבֵא עָלֵינוּ אֶת (הָרָעָה) אֲשֶׁר אַתָּה מְיָרֵא אוֹתָנוּ בָּהּ, אִם מִדּוֹבְרֵי-הָאֱמֶת אָתָּה”: סט וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה נָפַל עֲלֵיכֶם רֹגֶז וְחָרוֹן מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, הֲתִתְוַכְּחוּ עִמִּי בִּדְבַר שֵׁמוֹת אֲשֶׁר קְרָאתֶם בָּהֶם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר לֹא נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים כָּל שִׁלְטוֹן. חַכּוּ אֵפוֹא, וְאַף אָנֹכִי בַמְחַכִּים עִמָּכֶם הִנֵּנִי”: ע וַנַּצִּילֵהוּ אוֹתוֹ וְאֵת אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּרַחֲמִים מִלְּפָנֵינוּ, וַנַּכְרֵת אֶת שֹׁרֶש אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וְלֹא הֶאֱמִינוּ:

עא וְאֶל תַּמוּד (שָׁלַחְנוּ) אֶת צָאלִח אֲחִיהֵם413, וַיֹּאמֶר: “הוֹי עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים. אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. הִנֵּה בָּא אֲלֵיכֶם מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם. גְּמַלַּת אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הִיא לָכֶם. הַנִּיחוּ לָהּ לֶאֶכֹל בְּאֶרֶץ אֱלֹהִים. וְלֹא תִגְּעוּ בָּהּ לְרָעָה פֶּן יֹאחֶזְכֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: עב זִכְרוּ אֲשֶׁר הֱקִימְכֶם אֱלֹהִים אַחֲרֵי עָאד, וַיַּשְׁכִּינְכֶם עַל הָאָרֶץ, תַּעֲשׂוּ לָכֶם אַרְמוֹנוֹת בְּמִישׁוֹרֶיהָ וְתַחְצְבוּ בְהָרֶיהָ בָתִּים. זִכְרוּ אֲשֶׁר הִפְלָה אֶתְכֶם אֱלֹהִים (בְּחַסְדּוֹ), וְלֹא תֶחֶטְאוּ בָּאָרֶץ לְהַשְׁחִית”: עג וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר גָּבַהּ לִבָּם לַמַּאֲמִינִים מֵהֶם אֲשֶׁר חֲשָׁבוּם לַחַלָּשִׁים: “הַיְדַעְתֶּם כִּי שֻׁלַּח אֲלֵיכֶם צָאלִח מֵאֵת אֱלֹהָיו” 414. וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּח בּוֹ”: עד וַיֹּאמְרוּ הַמִּתְנַשְּׂאִים: “וַאֲנַחְנוּ כּוֹפְרִים בַּדָּבָר אֲשֶּׁר אַתֶּם מַאֲמִינים בּוֹ”: עה וַיְעַקְּרוּ אֶת הַנְּאָקָה, וַיָעֵזּוּ פְּנֵיהֶם לַמְרוֹת מִצְוַת אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: “צָאלִח, הָבֵא עָלֵינוּ אֶת (הָרָעָה) אֲשֶׁר אַתָּה מְיָרֵא אוֹתָנוּ בָּהּ אִם מִן הַשְּׁלִיחִים אָתָּה”: עו וַתֹּאחֲזֵם רְעָדָה וַיַּשְׁכִּימוּ בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים415: עז וַיִּפֶן מֵהֶם וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, אָכֵן הוֹדַעְתִּיכֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁלַח (אֲלֵיכֶם) אֱלֹהַי וָאִיעַץ אֶתְכֶם טוֹב, וְאוּלָם אַתֶּם לֹא תֹאהַבוּ אֶת הַיּוֹעֲצִים טוֹב”:

עח וּ(זְכֹר) אֶת לוֹט אֲשֶׁר אָמַר אֶל עַמּוֹ: “הֲתַעֲשׂוּ אֶת הַזִּמָּה אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה כָּמוֹהָ אִישׂ בָּאָדָם לִפְנֵיכֶם? עט הִנֵּה בָּאִים אַתֶּם אֶל הַגְּבָרִים בְּתַאֲוָה מִבִּלְתִּי הַנָּשִׁים. אָכֵן אֲנָשִׁים מַשְׁחִיתִים (דַּרְכָּם) אַתֶּם”: פ וְלֹא הָיָה מַעֲנֵה עַמּוֹ, בִּלְתִּי אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הוֹצִיאוּם מֵעִירְכֶם, כִּי אֲנָשִׁים מִטַּהֲרִים הֵם”: פא וַנַּצִּילֵהוּ וְאֶת בֵּיתוֹ מִלְּבַד אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים416: פב וַנַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָטָר. רְאֵה אֵפוֹא אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַזֵּדִים:

פג וְאֶל מִדְיָן (שָׁלַחְנוּ) אֶת שֻׁעַיְבּ אֲחִיהֶם417, וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, עִבְדוּ אֱלֹהִים אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַ זוּלָתוֹ. הִנֵּה בָּא אֲלֵיכֶם מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם. תְּנוּ אֵפוֹא אֶת הַמִּדָּה וְאֶת הַמִּשְׁקָל שְׁלֵמִים, וְלֹא תַחֲסִירוּ מְאוּמָה מֵאֲשֶׁר לָאֲנָשִׁים, וְלֹא תַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ אַחֲרֵי אֲשֶׁר תֻּקְּנָה. זֶה טּוֹב לָכֶם אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם פד וְלֹא תֵשְׁבוּ עַל כָּל דֶּרֶךְ תַּפְחִידוּ (הָאֲנָשִׁים) וְתָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִין בּוֹ וּתְבַקְשׁוּ לְעַקְּשָׁהּ. זִכְרוּ אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְעָט וַיַרְבֶּה אֶתְכֶם וּרְאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמַּשְׁחִיתִים: פה וְאִם יֵשׁ בָּכֶם עֵדָה מַאֲמִינָה בַּדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּחְתִּי בוֹ וְעֵדָה אֲשֶׁר לֹא תַּאֲמִין, הִנֵּה הַאֲרִיכוּ רוּחֲכֶם עַד אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים בֵּינֵינוּ, וְהוּא הַַטּוֹב בַּשּׁוֹפְטִים”: פו וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר גָּבַהּ לִבָּם: “הוֹצֵא נוֹצִיאֲךָ, שֻׁעַיבּ, אוֹתְךָ וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתְּךָ מִתּוֹךְ עִירֵנוּ, אוֹ שׁוֹב תָּשׁוּבוּ (לָלֶכֶת) בְּדָתֵנוּ”. וַיֹּאמֶר: “וְאִם גַּם מָאַסְנוּ (בָּהּ)? פז הֵן נִבְדֶּה עַל אֱלֹהִים כָּזָב, כִּי נָשׁוּב (לָלֶכֶת) בְּדַתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתָנוּ אֱלֹהִים מִמֶּנָּה. אַל לָנוּ לָשׁוּב (לָלֶכֶת) בָּהּ, אִם לֹא כִּי יַחְפֹּץ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. אֱלֹהֵינו מַקִּיף הַכֹּל בְּדַעְתּוֹ. עַל אֱלֹהִים נִשְׁעַנּוּ. אֱלֹהֵינוּ שְׁפֹט בֵּינֵינוּ וּבֵין עַמֵּנוּ בָּאֱמֶת, הֵן אַתָּה הַטּוֹב בַּשּׁוֹפְטִים”: פח וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר כָּפְרוּ: “אָכֵן אִם אַחֲרֵי שֻׁעֵיְבּ תֵּלְכוּ, תֹּאבֵדוּ”: פט וַתֹּאחֲזֵם רְעָדָה וַיַּשְׁכִּימוּ בְּחַצְרוֹתֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים418: צ וַיִהְיוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת שֻׁעַיְבּ לְכוֹזֵב כְְּלֹא שָׁכְנוּ בְתוֹכָן. אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת שֻׁעַיְבּ לְכוֹזֵב הֵם הָיוּ הָאוֹבְדִים: צא וַיִּפֶן מֵהֶם וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, אָכֵן הוֹדַעְתִּיכֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁלַח אֲלֵיכֶם אֱלֹהַי, וָאִיעַץ אֶתְכֶם טוֹב, אֵיכָה יֵצֶר לִי אֵפוֹא עַל הָעָם הַכּוֹפְרִים?”

צב וְלֹא שָׁלַחְנוּ נָבִיא אֶל עִיר מִבְּלִי אֲשֶׁר יִסַּרְנוּ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ419 בְּצָרָה וּמְצוּקָה לְמַעַן יִכָּנֵעוּ: צג אַחֲרֵי כֵן הֲמִירוֹנוּ (לָהֶם) הָרָעָה בְּטוֹבָה עַד אֲשֶׁר פָּרְצוּ לָרֹב, וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן (גַּם) אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִלְּפָנִים מָצְאוּ צָרָה וְשִׂמְחָה”. וַנְּיַסְּרֵם420 פִּתְאֹם וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: צד אַךְ לוּ הֶאֱמִינוּ אַנְשֵׁי הֶעָרִים וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים, כִּי אָז הֵן הֲרִיקוֹנוּ421 עֲלֵיהֶם בְּרָכוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ. וְאוּלָם כִּחֵשׁוּ, וַנְּיַסְּרֵם עֵקֶב פָּעֳלָם: צה מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ אַנְשֵׁי הֶעָרִים כִּי לֹא יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֹׁד מֵאִתָּנוּ בְּשָׁכְבָם לַיְלָה וְהֵם יְשֵׁנִים: צו אוֹ מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ אַנְשֵׁי הֶעָרִים כִּי לֹא יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֹׁד מֵאִתָּנוּ לְאוֹר הַיּוֹם וְהֵם מְשַׂחֲקִים?422: צז וּמָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ בִּפְנֵי תַחְבֻּלַּת אֱלֹהִים. אָכֵן לֹא (יְדַמּוּ) לִבְטֹחַ בִּפְנֵי תַחְבּוּלַת אֱלֹהִים בִּלְתִּי אִם הָאוֹבְדִים: צח הַאִם לֹא יָבִינוּ נכוֹחָה אֵלֶּה הַיּוֹרְשִׁים אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי יוֹשְׁבֶיהָ (לִפְנֵיהֶם), כִּי לוּ חָפַצְנוּ פָּגַעְנוּ בָּהֶם בִּגְלַל חַטָּאתָם. וְאוּלָם חָתַמְנוּ אֶת לִבּוֹתָם וְהֵם לֹא יִשְׁמָעוּ:

צט אֵלֶּה הֶעָרִים אֲשֶׁר נְסַפֵּר לְךָ דִּבְרֵיהֶן. בָּאוּ אֲלֵיהֶן שְׁלִיחֵיהֶן בְּמוֹפְתִים, וְאוּלָם לֹא נִמְצְאוּ לְהַאֲמִין בַּאֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ לְפָנִים. כָּכָה יַחְתֹּם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹת הַכּוֹפְרִים: ק וְלֹא מָצָאנוּ אֶת מַרְבִּיתָם (שׁוֹמְרִים) בְּרִית, וְאוּלָם מָצָאנוּ אֶת מַרְבִּיתָם פּוֹשְׁעִים: קא אַחֲרֵי כֵן שָׁלַחְנוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹתֵינוּ אֶל פַּרְעֹה וְאֶל שָׂרָיו, וַיִּפְשְׁעוּ בָּם423. רְאֵה אֵפוֹא אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמַּשְׁחִיתִים: קב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: “פַּרְעֹה, הִנֵּה אֲנֹכִי שָׁלוּחַ מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קג (הַדֶּרֶךְ) הַנְּכוֹנָה הִיא אֲשֶׁר לֹא אֶעֱנֶה בֵאלֹהִים בִּלְתִּי אִם אֱמֶת. הִנֵּה הֵבֵאתִי אֲלֵיכֶם מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם. שְׁלַח אֵפוֹא אִתִּי אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל”, וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “אִם בְּאוֹת בָּאתָ הֲבִיאֵהוּ אֵפוֹא, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת הִנֶּךָ”: קד וַיַּשְׁלֵךְ אֶת מַטֵּהוּ, וְהִנֵּה הוּא צִפְעוֹנִי גָלוּי: קה וַיּוֹצֵא אֶת יָדוֹ, וְהִנֵּה לְבָנָה הִיא לָרוֹאִים: קו וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַם פַּרְעֹה: “אָכֵן זֶה הוּא מְכַשֵּׁף אָמָּן: קז חָפֵץ הוּא לְנַשֶּׁלְכֶם מֵאַרְצְכֶם. מַה זֶּה תְּצַוּוּ אֵפוֹא?”: קח וַיֹּאמְרוּ: “אַחֵר אוֹתוֹ 424 וְאֶת אָחִיו וּשְׁלַח בֶּעָרִים מְאַסְּפִים: קט וְהֵבִיאוּ אֵלֶיךָ כָּל מְכַשֵּׁף אָמָּן”: קי וַיָּבוֹאוּ הַמְכַשְּׁפִים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ: “הֲיִהְיֶה לָּנוּ שָׂכָר אִם נוּכַל לוֹ?”: קיא וַיֹּאמֶר: “כֵּן, וְאַתֶּם תִּהְיוּ מִן הַמְקֹרָבִים (לַמַּלְכוּת)”: קיב וַיֹּאמְרוּ: משֶׁה, אַתָּה (בְּחַר לְךָ) אִם אַתָּה תַּשְׁלִיךְ (רִאשׁוֹנָה) וְאִם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַמַּשְׁלִיכִים: קיג וַיֹּאמֶר: “הַשְׁלִיכוּ”. וַיְהִי בְּהַשְׁלִיכָם וַיְאַחֲזוּ אֶת עֵינֵי הָאֲנָשִׁים בִּלְהָטִים וַיַּבְהִילוּם וַיְחוֹלְלוּ כְּשָׁפִים עֲצוּמִים: קיד וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן משֶׁה לֵאמֹר: “הַשְׁלֵךְ מַטֶּךָ”, וְהִנֵּה בָּלַע אֶת (הַמַּטּוֹת) אֲשֶׁר הָפְכוּ (לִנְחָשִׁים): קטו וַתִּכּוֹן425 הָאֱמֶת וַּמַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ מֵאָפַע: קטז וַיִּגְבְּרוּ עֲלֵיהֶם426 שָׁמָּה וַיֵּהָפְכוּ לִשְׁפָלִים: קיז וַיִּפְּלוּ427 הַמְכַשְׁפִים מִשְׁתַּחֲוִים: קיח וַיֹּאמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בְּרִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קיט אֱלֹהֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן”: קכ וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: “הֲתַאֲמִינוּ בוֹ בְטֶרֶם נְתַתִּיכֶם לְהַאֲמִין? אֵין הִיא בִּלְתִּי אִם מְזִמָּה אֲשֶׁר זַמֹּתֶם לָעִיר לְנַשֵּׁל אֶת יוֹשְׁבֶיהָ מִתּוֹכָהּ. אָכֵן יָדוֹעַ תֵּדְעוּ (אֶת יָדִי): קכא כָּרוֹת אֶכְרֹת אֶת יְדֵיכֶם וְאֶת רַגְלֵיכֶם חֲלִיפוֹת428 אַחֲרֵי כֵן אֶצְלָבְכֶם יַחְדָּו”: קכב וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אֲנַחְנוּ מוּשָׁבִים429 אֶל אֱלֹהֵינוּ: קכג וְאֵין אַתָּה נוֹתֵּן דֳּפִי בָּנוּ, רַק עַל הַאֲמִינֵנוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֵינוּ. אֱלֹהֵינוּ שְׁפֹךְ עָלֵינוּ רוּחַ-תּוֹחֶלֶת, וְאָסְפֵנוּ (אֵלֶיךָ) תְּמִימִים עִמָּךְ”430: קכד וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַם פַּרְעֹה: “הֲתִתֵּן431 אֶת משֶׁה וְאֶת עַמּוֹ אֲשֶׁר יַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ וַאֲשֶׁר יַעַזְבוּךָ אוֹתְךָ וְאֶת אֱלֹהֶיךָ?”. וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “הָבוּ נַהֲרֹג אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נְחַיֶּה לָנוּ, וְיָכֹלְנוּ לָהֶם” קכה וַיֹּאמֶר מֹשֶה לְעַמּוֹ: “בַּקְשׁוּ אֶת עֶזְרַת אֱלֹהִים, וְיַחֵלוּ, כִּי לֵאלֹהִים הָאָרֶץ, יַנְחִילֶנָּה לַאֲשֶׁר יִרְצֶה מֵעוֹבְדָיו, וְהָאַחֲרִית (הִיא) לַיְרֵאִים (אוֹתוֹ)”: קכו וַיֹּאמְרוּ (עַמּוֹ): “(הִנֵּה) עֻנֵּינוּ בְטֶרֶם תָּבוֹא אֵלֵינוּ וְ(אַף) גַּם אַחֲרֵי בוֹאֲךָ אֵלֵינוּ”. וַיֹּאמֶר: “(מִי יוֹדֵעַ) אוּלַי חָפֵץ אֱלֹהֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶת אוֹיְבֵיכֶם וּלְהָקִים אֶתְכֶם תַּחְתָּם בָּאָרֶץ, לְמַעַן יִרְאֶה אֵיכָה תַעֲשׂוּ (אַתֶּם)”: קכז הֵן לְפָנִים הֵבֵאנוּ עַל בֵּית פַּרְעֹה שְׁנוֹת הַבַּצֹּרֶת וּמַחְסוֹר-תְּנוּבָה לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: קכח אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאָתַם הַטּוֹבָה אָמְרוּ: “לָנוּ הִיא”432. וְכַאֲשֶׁר מְצָאָתַם הָרָעָה, תָּלוּ אוֹתָהּ בַּגוֹרָל הָרָע שֶׁלְּמשֶׁה וַאֲשֶׁר אִתּוֹ. הַאֵין גּוֹרָלָם הָרָע עִם אֱלֹהִים, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: קכט וַיֹּאמְרוּ: “אִם גַּם תָּבִיא אֵלֵינוּ כָּל אוֹת לְאַחֵז עֵינֵינוּ בִּלְהָטִים לֹא נַאמִין לָךְ”: קל וַנִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם אֶת מַבּוּל הַמַּיִם וְאֶת הָאַרְבֶּה וְאֶת הַכִּנָּם וְהַצְּפַרְדֵּעַ וְהַדָּם אוֹתוֹת בְּרוּרִים מְפֹרָשִׁים. אַךְ הֵם הִתְנַשָּׂאוּ וַיִהְיוּ עַם זֵדִים: קלא וְהָיָה בְּבוֹא עֲלֵיהֶם הַקֶּצֶף433 וְאָמְרוּ: “משֶׁה, קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ בַּבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתְּךָ, כִּי אָכֵן אִם יָסִיר מֵעָלֵינוּ הַקֶּצֶף וְהֶאֱמַנּוּ לְךָ וְגַם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְשַׁלֵַּח אִתָּךְ”. אַךְ כַּאֲשֶׁר הֲסִירֹנוּ מֵעֲלֵיהֶם הַקֶּצֶף לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אָמְרוּ, וְהִנֵּה חִלְלוּ דְבָרָם: קלב וַנִּקַּח מֵהֶם נָקָם וַנְּטַבַּע אוֹתָם בַּיָּם עֵקֶב אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ וְלֹא שָׁתוּ לִבָּם אֲלֵיהֶם: קלג וַנַּנְחֵל אֶת הָעָם אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ לְחַלָּשִׁים אֶת מִזְרַח הָאָרֶץ אֲשֶׁר צִוִּינוּ לָהּ אֶת הַבְּרָכָה וְאֶת מַעֲרָבָהּ434. וַיָּבֹא כְתֻמּוֹ דְבַר אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֵקֶב הַאֲרִיכָם רוּחָם, וַנַּהֲרֹס אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פַּרְעֹה וְעַמּוֹ וְאֵת אֲשֶׁר הֵקִימוּ435: קלד וַנַּעֲבֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, וַיָּבוֹאוּ אֶל עַם נֶּעְצָרִים לִפְנֵי פְּסִילִים אֲשֶׁר לָהֶם, וַיֹּאמְרוּ: “משֶׁה, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים כָּאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לָהֶם”. וַיֹּאמֶר: “אָכֵן עַם נִבְעָר מִדַּעַת אַתֶּם: קלה כִּי אֵלֶּה, הִנֵּה תִכְלֶה (הַדָּת) אֲשֶׁר הֵם הוֹלְכִים בָּהּ וּמֵאָפַע מַעֲשֵׂיהֶם”: קלו וַיֹּאמֶר (עוֹד): “הֲזוּלָתִי אֱלֹהִים אֲבַקֵּשׁ לָכֶם אֱלוֹהָ? הֵן הוּא הִפְלָה אֶתְכֶם מִכָּל הָאָדָם436: קלז וְ(זִכְרוּ) אֶת אֲשֶׁר הִצַּלְנוּכֶם מִבֵּית פַּרְעֹה אֲשֶׁר מֵרְרוּ אֶתְכֶם בְּעִנּוּיִים רָעִים עַד מְאֹד. אֶת בְּנֵיכֶם הֵמִיתוּ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם חִיּוּ לָמוֹ, וּבָזֹאת לָכֶם מַסָּה קָשָׁה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם”437: קלח וַנִוָּעֵד אֶל משֶׁה שְׁלשִׁים לַיְלָה וַנְמַלֵֵּא אוֹתָם בְּעוֹד עֲשָׂרָה, וַיִּמְלָא מוֹעֵד אֱלֹהָיו אַרְבָּעִים לָיְלָה. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אָחִיו: “קוּם תַּחְתַּי בְּתוֹךְ עַמִּי, וְעָשִׂית הַטּוֹב וְלֹא תֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמַּשְׁחִיתִים”: קלט וְכַאֲשֶׁר בָּא משֶׁה לְעֵת מוֹעֲדֵנוּ וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהָיו, וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הַרְאֵנִי וְאֶחֱזֶה בָּךְ”, וַיֹּאמֶר: “לֹא תִרְאֵנִי, וְאוּלָם הַבֵּט אֶל הָהָר, וְהָיָה אִם נָכוֹן יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, אָז תִּרְאֵנִי”. וַיְהִי בְהִגָּלּוֹת אֱלֹהָיו אֶל הָהָר וַיַּעֲשֵׂהוּ אָבָק דַּק. וַיִּפֹּל משֶׁה עַל פָּנָיו מִתְעַטֵּף: קמ וְּבְהִתְעוֹרְרוֹ אָמַר: “חָלִילָה-לָּךְ438, הִנְנִי שָׁב אֵלֶיךָ, וְרִאשׁוֹן אָנֹכִי לַמַּאֲמִינִים”: קמא ויֹּאמֶר: “משֶׁה, הִנֵּה בָּחַרְתִּי בְךָ מִכָּל הָאָדָם לִשְׁלֹחַ אוֹתְךָ בִּדְבָרִי, קַח אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ וֶהֱיֵה מִן הַמּוֹדִים (לִי)”: קמב וַנִּכְתֹּב לוֹ בַּלוּחוֹת עַל כָּל דָּבָר לְהַזְהִיר וּלְבָאֵר מְפֹרָשׁ הַכֹּל, (וַנֹּאמַר) “קַבֵּל אוֹתָם בְּעֹז וְצִוִּיתָ אֶת עַמְּךָ לֶאֱחֹז בַּטּוֹב אֲשֶׁר בָּם, הַרְאֵה אַרְאֶה אֶתְכֶם אֶת מִשְׁכְּנוֹת הַפּוֹשְׁעִים439: קמג הָסֵב אָסֵב מֵאוֹתוֹתַי אֶת (לֵב) אֵלֶּה הַמִּתְנַשְֹּׂאִים בָּאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט, וְאִם גַּם יִרְאוּ כָּל אוֹת לֹא יַאֲמִינוּ בוֹ, וְאִם גַּם יִרְאוּ אֶת דֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לֹא יִקְחוּהָ לָהֶם לְדָרֶךְ. אַךְ כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹעָה, יִקְחוּהָ לָהֶם לְדָּרֶךְ:440 קמד זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ וְלֹא שָׁתוּ לִבָּם אֲלֵיהֶם: קמה וְאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וּבִפְגִּישַׁת אֱלֹהִים בָּאַחֲרִית מֵאָפַע מַעֲשֵׂיהֶם. הַיְשֻׁלְּמוּ אִם לֹא כְמַעֲשֵׂיהֶם?” קמו וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם עַם משֶׁה אַחֲרֵי כֵן מֵעֶדְיָם עֵגֶל בַּעַל גּוּף, לוֹ קוֹל גּוֹעֶה, הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי, לֹא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְלֹא יַנְחֵם דָּרֶךְ: קמז עָשׂוּהוּ וַיִּפְשָׁעוּ: קמח וְכַאֲשֶׁר נִחֲמוּ מְאֹד441, אָמְרוּ: “אָכֵן אִם לֹא יְרַחֲמֵנוּ אֱלֹהֵינוּ וְסָלַח לָנוּ, וְאָבָדְנוּ: קמט וּבְשׁוּב משֶׁה אֶל עַמּוֹ כּוֹעֵס וְזוֹעֵף, אָמַר: “רַע הוּא אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם לָכֶם תַּחְתַּי אַחֲרֵי לֶכְתִּי (מֵאִתְּכֶם). הַהֲחִישׁוֹתֶם (לְהָבִיא) פְקֻדַּת אֱלֹהִים (עַלֵיכֶם)”442 וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַלּוּחוֹת, וַיִתְפּשׁ בְּרֹאשׁ אָחִיו, וַיִּמְשְׁכֵהוּ אוֹתוֹ אֵלָיו. וַיֹּאמֶר (אַהֲרֹן): ''בֶּן אִמּי, חֲלָשׁוּנִי הָעָם, וְכִמְעַט קָט הֲרָגוּנִי. אַל תְּשַׂמַּח עָלַי אֵפוֹא אֵת הָאוֹיְבִים וְלֹא תְשִׁיתֵנִי בְּתוֹךְ הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים”: קנ וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהַי, סְלַח לִי וּלְאָחִי וַהֲבִיאֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ, כִּי אַתָּה הָרַחוּם בָּרַחֲמָנִים”: קנא וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם (הָעֵגֶל) יַשִׂיגוּם חָרוֹן וַחֲרָפוֹת בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָכָה נִגְמֹל אֶת הַבּודִים (כָּזָב): קנב אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ הָרָעוֹת, וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיַּאֲמִינוּ, הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ אַחֲרֵי זֹאת סַלָּח וְרַחוּם: קנג וּכְשֹׁךְ חַמַת משֶׁה לָקַח אֶת הַלוּחוֹת וְתוֹכָם רָשׁוּם443 אֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַיְרֵאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם: קנד וַיִּבְחַר משֶׁה מֵעַמּוֹ שִׁבְעִים אִישׁ לְעֵת מוֹעֲדֵנוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אֲחָזָם הָרַעַשׁ אָמַר444: “אֱלֹהַי, הֵן לוּ חָפַצְתָּ הִשְׁמַדְתָּ אוֹתָם וְאוֹתִי לִפְנֵי כֵן, הֲתַשְׁמִיד אוֹתָנוּ בִּגְלַל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשׂוּ הַפְּתָאִים מִקִּרְבֵּנוּ? אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם מַסָּה מֵאִתָּךְ. תַּתְעֶה בָּה אֵת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְתַנְחֶה מֵישָׁרִים אֵת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. אַתָּה מָגִנֵּנוּ, סְלַח לָנוּ אֵפוֹא וְרַחֲמֵנוּ, כִּי אַתָּה הַטּוֹב בַּסּוֹלְחִים: קנה וְצַו אִתָּנוּ אֶת הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יִשַּׁרְנוּ לֶכֶת אֵלֶיךָ”. וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אָכֵן אֶפְגַּע בְּמוּסָרִי אֵת אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ. וְאוּלָם רַחֲמַי מַקִּיפִים הַכֹּל וְצִוִּיתִי אוֹתָם אֶת אֵלֶּה הַיְרֵאִים אוֹתִי וְנוֹתְנִים צְדָקָה וּמַאֲמִינִים בְּאוֹתוֹתַי: קנו אֲשֶׁר יֵלְכוּ אַחֲרֵי הַשָּׁלִיחַ הַנָּבִיא מִן הָאֻמּוֹת445 אֲשֶׁר יִמְצָאוּהוּ כָּתוּב אִתָּם בַּתּוֹרָה וּבָאִנְגִ’יל, יְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַצֶּדֶק וְהֵנִיא אוֹתָם מִן הָרָע וְהִתִּיר לָהֶם אֶת הַמַּטְעַמִּים ואָסַר עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹעֵבוֹת וְהֵסִיר מֵעֲלֵיהֶם מַשָּׂאָם וְאֶת הַמַּסְגֵּרוֹת אֲשֶׁר הָיוּ עֲלֵיהֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בּוֹ וַעֲזָרוּהוּ וְהוֹשִׁיעוּהוּ, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי הָאוֹר אֲשֶׁר הוּרַד אִתּוֹ, אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים”446. קנז אֱמֹר: בְּנֵי-אָדָם, הִנֵּה אָנֹכִי שְׁלִיחַ אֱלֹהִים (בָּא) אֲלֵיכֶם כֻּלְּכֶם יַחְדָּו: קנח אֲשֶׁר לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אֵין אֱלוֹהָּ זוּלָתוֹ, יְחַיֶּה וְהֵמִית. הַאֲמִינוּ אֵפוֹא בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ הַנָּבִיא מִן הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר יַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבִדְבָרוֹ וּלְכוּ אַחֲרָיו לְמַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: קנט וּבְעַם משֶׁה עֵדָה אֲשֶׁר תַּדְרִיךְ בָּאֱמֶת וּבָהּ תִּשְׁפֹּט: קס וַנְּחַלְּקֵם לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן משֶׁה בְּבַקְשׁוֹ לְהַשְׁקוֹת אֶת עַמּוֹ לֵאמֹר: “הַךְ בְּמַטְּךָ אֶת הַסָּלַע”. וַיִּפְרְצוּ מִמֶּנּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֲיָנוֹת וַיֵּדַע כָּל אִישׁ מַשְׁקֵהוּ, וַנָּצֶל עֲלֵיהֶם בֶּעָנָן, וַנּוֹרֶד לָהֶם אֶת הַמָּן וְאֶת הַשְּׂלָו. “אִכְלוּ מִן הַמַּטְעַמִים אֲשֶׁר כִּלְכַּלְנוּכֶם”. אָכֵן לֹא לָנוּ הֵרֵעוּ, וְאוּלָם לְנַפְשׁוֹתָם הֵרֵעוּ447: קסא וּבְהֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “שִׁכְנוּ בָעִיר הַזֹּאת וַאֲכַלְתֶּם מִמֶּנָּה מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם אַךְ אִמְרוּ “חִטָּת”448, וּבוֹאוּ הַשַּׁעַר מִשְׁתַּחֲוִים וְנִסְלַח לָכֶם חַטֹּאתֵיכֶם וְנוֹסִיף עוֹד (טוֹבָה) לְעוֹשֵׁי הַטּוֹב”: קסב וַיָּמִירוּ הַפּוֹשְׁעִים בָּהֶם וַיֹּאמְרוּ אֲחֶרֶת מֵאֲשֶׁר נֶאֱמַר אֲלֵיהֶם, וַנִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם זַעַם מִן הַשָּׁמַיִם עַל פָּשְׁעָם:

קסג וּשְׁאַל אוֹתָם עַל דְּבַר הָעִיר אֲשֶׁר הָיְתָה עַל יַד הַיָּם אֲשֶׁר חִלְלוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּבוֹא אֲלֵיהֶם דְּגֵיהֶם בְּיוֹם שָׁמְרָם אֶת שַׁבַּתָּם כָּחֹק, וּבַיּוֹם אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתוּ לֹא בָאוּ אֲלֵיהֶם. כָּכָה נִסִּינוּ אוֹתָם עַל פָּשְׁעָם449: קסד וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר עֵדָה מֵהֶם (אֶל רְעוּתָהּ): “לָמָּה זֶּה תַּזְהִירוּ עַם אֲשֶׁר (חָפֵץ) אֱלֹהִים הַשְׁמִידָם אוֹ יַסְּרָם מוּסָר כָּבֵד?”, אָמְרָה: “לְמַעַן הִצְטַדֵּק בִּפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, וְאוּלַי יִירְאוּ אֱלֹהִים450”: קסה וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֵת אֲשֶׁר הִזְהִירוּם בּוֹ, מִלַּטְנוּ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵנִיאוּ מִן הָרָע וַנְּיַסֵּר אֶת הַפּוֹשְׁעִים מוּסָר קָשֶׁה עַל פָּשְׁעָם: קסו וְכַאֲשֶׁר הֵעֵזּוּ פְנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֵת (הָרָע) אֲשֶׁר הֵנִיאוּ אוֹתָם מֵעֲשׂוֹתוֹ, אָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם: “הֱיוּ קוֹפִים נִדָּחִים”451. וּ(זְכֹר) אֵת אֲשֶׁר הִכְרִיז אֱלֹהֶיךָ, כִּי יִשְׁלַח עַלֵיהֶם עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה (עָם) אֲשֶׁר יְמָרְרוּ אוֹתָם בְּעִנּוּיִים רָעִים עַד מְאֹד, כִּי אֱלֹהֶיךָ מָהִיר לְהַעֲנִישׁ וְהוּא סַלָּח וְרַחוּם: קסז וַנְּחַלְקֵם בָּאָרֶץ עֵדוֹת. בָּהֶם יֵשׁ הָעוֹשִׂים הַיָּשָׁר וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר לֹא כֵן (יַעֲשׂוּ), וַנְּנַסֵּם בְּטוֹבוֹת וּבְרָעוֹת אוּלַי יָשׁוּבוּ: קסח וַיָּקוּמוּ אַחֲרֵיהֶם תַּחְתָּם אֵלֶּה אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֶת הַסֵּפֶר. וַיִּקְחוּ אֶת מַתַּת הָעוֹלָם הַזֶּה הַקָּרוֹב וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן יִסָּלַח לָנוּ”. וְכִי יָבוֹא אֲלֵיהֶם מַתַּת מִשְׁנֶה כָּמוֹהוּ, יִקָּחוּהוּ452. הַאִם לֹא הֶעֱבִירוּ אוֹתָם בִּבְרִית הַסֵּפֶר לְבִלְתִּי עֲנוֹת בֵּאלֹהִים כִּי-אִם אֱמֶת? הֵן לָמְדוּ אֶת אֲשֶׁר בּוֹ. אָכֵן מְעוֹן הָאַחֲרִית טוֹב יוֹתֵר לַיְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים), – הַאִם לֹא יַשְׂכִּילוּ? –: קסט וּלְאֵלֶּה453 הַמַּחֲזִיקִים בַּסֵּפֶר וְהָעוֹרְכִים אֶת הַתְּפִלָּה, כִּי לֹא נִקְבַּע אֶת שְׂכַר עוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר: קע וּבְעָקְרֵנוּ אֶת הָהָר (וַנִּכֶף אוֹתוֹ) עֲלֵיהֶם כְּמוֹ הָיָה סֻכָּה לְצֵל, עַד כִּי חָשְׁבוּ כִּי נוֹפֵל הוּא עֲלֵיהֶם (אָמַרְנוּ): “קַבְּלוּ בְעֹז אֵת אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָכֶם, וְזִכְרוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ לְמַעַן תִּירְאוּ (אֱלֹהִים)”: קעא וּבְהוֹצִיא אֱלֹהֶיךָ מִבְּנֵי אָדָם מֵחַלְצֵיהֶם אֶת צֶאֱצָאֵיהֶם454, וַיְקִימֵם לְעֵדִים בְּנַפְשׂוֹתֵיהֶם (לֵאמֹר): “הַאֵין אָנֹכִי אֱלֹהֵיכֶם?”, וַיֹּאמְרוּ: “אָמְנָם כֵּן, עֵדִים אֲנָחְנוּ”. (כֵּן עָשָׂה) לְבַל תֹּאמְרוּ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה: “נֶעֱלַם הַדָּבָר מֵאִתָּנוּ”: קעב אוֹ לְבַל תֹּאמְרוּ: “אֲבוֹתֵינוּ שִׁתְּפוּ לְפָנִים וַאֲנַחְנוּ צֶאֱצָאִים (לָהֶם), קַמְנוּ אַחֲרֵיהֶם. הֲתַשְׁמִידֵנוּ בִגְלַל מִַעֲשֵׂי הַמַּהְבִּילִים”? קעג כָּכָה נְבָאֵר הָאוֹתוֹת מְפֹרָשׁ וּלְמַעַן יָשׁוּבוּ:

קעד וּקְרָא לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר הָאִישׁ455 אֲשֶׁר נָתַנּוּ לוֹ אוֹתוֹתֵינוּ וַיֵּשְׂטְ מֵהֶם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הַשָּׂטָן וַיְהִי מִן הַנִּתְעִים: קעה וְלוּ חָפַצְנוּ הֵרַמְנוּ אוֹתוֹ עָל עַל יָדָם. וְאוּלָם הוּא שַׁח לָאָרֶץ, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי תַאֲוָתוֹ. מְשָׁלוֹ כִּמְשַׁל הַכֶּלֶב אֲשֶׁר אִם תִּתְנַפֵּל עָלָיו יַחֲרֹץ לְשוֹנוֹ, וְאִם תַּעַזְבֵהוּ יַחְרֹץ לְךָ לְשׁוֹנוֹ. זֶה הוּא מְשַׁל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ. סַפֵּר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים, אוּלַי יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: קעו רָע הוּא מְשַׁל הָאֲנָשִים אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וְרַק אֶת נַפְשׁוֹתָם עָכָרוּ: קעז הָאִישׁ אֲשֶׁר יַנְחֶנּוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים, הוּא הַמְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ, וַאֲשֶׁר יַתְעֵם הֵם הָאוֹבְדִים: קעח וְאָכֵן יָצַרְנוּ לְגֵיהִנֹּם הַרְבֵּה מִן הַגִּ’ן וְהָאָדָם. לְבָבוֹת לֶָהֶם אֲשֶׁר לֹא יָבִינוּ בָם, וְעֵינַיִם לָהֶם לֹא יִרְאוּ בָהֶן, וְאָזְנַיִם לָהֶם לֹא יִשְׁמְעוּ בָהֶן. כַּבְּהֵמָה הֵם. לא כִּי תוֹעִים הֵם יוֹתֵר (מִמֶּנָּה). אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר לֹא יָשִׁיתוּ לֵב: קעט וְלֵאלֹהִים הַשֵּׁמוֹת הַיָּפִים. קִרְאוּ אותוֹ אֵפוֹא בָּהֶם וְהִבָּדְלוּ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר יְסַלְּפוּ אֶת שׁמוֹתָיו, כְּפָעֳלָם יְשֻּלָּמוּ: קפ וּבִיצוּרֵינוּ יֵשׁ עֵדָה אֲשֶׁר יַדְרִיכוּ בָּאֱמֶת וּבָהּ יִשְׁפֹּטוּ456: קפא אַךְ אֶת אֵלֶּה הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ נוֹרִידֵם מַטָּה מַטָּה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ: קפב וְהֵנַחְתִּי לָהֶם457 כִּי תַּחְבּוּלָּתִי קָשָׁה458: קפג הַאִם לֹא יָשִׁיבוּ אֶל לֵב כִּי אֵין בַּעֲמִיתָם459 רוּחַ רָעָה. אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר גָּלוּי: קפד הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל מַלְכוּת הַשָּׁמַים וְהָאָרֶץ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים (וְהֵבִינוּ) כִּי יוּכַל הֱיוֹת אֲשֶׁר קָרְבָה עֵת קִצָּם? אָכֵן בְּאֵיזוֹ שְׁמוּעָה יַאֲמִינוּ אַחֲרֵי זֹאת?: קפה אֲשֶׁר יַתְעֶנּוּ אֱלֹהִים אֵין כָּל מַנְחֶה מֵישָׁרִים לוֹ, וַעֲזָבָם בְּמִרְיָם, יִתְעוּ:

קפו יִשְֹאָלוּךָ עַל דְּבַר “הַשָּׁעָה”460, מָתַי עֵת בּוֹאָהּ. אֱמֹר: רַק אֱלֹהַי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ. לֹא יְגַלֶּנָּה לְמוֹעֲדָהּ בִּלְתִּי הוּא. כְּבֵדָה הִיא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. לֹא תָבוֹא כִּי-אִם פֶּתַע פִּתְאֹם: קפז יִשְׁאָלוּךָ כְּאִלּוּ הָיָה לְךְ דַּעַת בָּה461, אֱמֹר: רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אוֹתָהּ. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ: קפח אֱמֹר: לֹא עֹז לִי לְהוֹעִיל לְנַפְשִׁי וְלֹא לְהָרַע, כִּי-אִם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים. הֵן לוּ יָדַעְתִּי הַצְּפוּנוֹת, כִּי אָז הִרְבֵּיתִי לִי טוֹב וְלֹא נָגְעָה אֵלַי הָרָעָה אֵין אָנֹכִי בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר וּמְבַשֵּׂר לְעָם יַאֲמִינוּ: קפט הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶתְכֶם מִנֶּפֶשׁ אַחַת וַיִּבְרָא מִמֶּנָּה אֶת בַּת זוּגָהּ לָשֶׁבֶת462 אִתָּהּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלֶיהָ463 תִּשָּׂא מַשָּׁא קַל וְהִתְהַלְּכָה בּוֹ. וְכַאֲשֶׁר יִכְבַּד וְקָרְאוּ שְׁנֵיהֶם אֶל אֱלֹהִים אֲדוֹנֵיהֶם (לֵאמֹר): “אִם נָתוֹן תִּתֵּן לָנוּ (בֵּן) תָּמִים, וְהוֹדִינוּ לְךָ”: קצ וְאוּלָם בְּתִתּוֹ לָהֶם (בֵּן) תָּמִים, שִׁתְּפוּ לוֹ (אֱלִילִים) בִּ(שְׁמוֹת הַיְלָדִים) אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם464. אָכֵן יִתְעַלֶּה אֱלֹהִים עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ): קצא הַיְשַׁתְּפוּ (לוֹ) אֵת אֲשֶׁר לֹא יִבְרָא דָבָר וְהֵם נִבְרָאוּ, וְלֹא יוּכְלוּ הוֹשִׁיע אוֹתָם וְגַם לְנַפְשָׁם לֹא יוֹשִׁיעוּ? קצב וּבְקָרְאֲכֶם אוֹתָם אֶל אֹרַח הַמֵּישָׁרִים לֹא יֵלְכוּ אַחֲרֵיכֶם. אַחַת הִיא לָכֶם אִם קְרָאתֶם אוֹתָם וְאִם תַּחֲרִישׁוּ: קצג אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים עֲבָדִים הֵם (לוֹ) כְּמוֹכֶם. קִרְאוּם אֵפוֹא וְיַעֲנוּ אֶתְכֶם אִם אֱמֶת תְּדַבְּרוּ: קצד הֲרַגְלַיִם לָהֶם לָלֶכֶת בָּהֶן אִם יָדַיִם לָהֶם לִתְפֹּשׂ בָּהֶן, אִם עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת בָּהֶן אוֹ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמוֹעַ בָּהֶן? אֶמֹר: קִרְאוּ שֻׁתָּפֵיכֶם וְזֹמּוּ לִי מְזִמָּה וְלֹא תִּצְפּוּ לִי: קצה כִּוּ מָגִנִּי אֱלֹהִים אֲשֶׁר הוֹרִיד אֶת הַסֵּפֶר, וְהוּא מָגֵן לַיְשָׁרִים: קצו וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֵׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעָדָיו לֹא יוּכְלוּ הוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְגַם לְנַפְשָׁם לֹא יוֹשִׁיעוּ: קצז וּבְקָרְאֲךָ אוֹתָם אֶל אֹרַח הַמֵּישָׁרִים לֹא יִשְׁמָעוּ. וְרָאִיתָ אוֹתָם מַבִּיטִים אֵלֶיךָ, אַךְ לֹא יִרְאוּ: קצח אֱחֹז בַּסְּלִיחָה465 וְצַוֵּה עַל הַטּוֹב (וְהַיָּשָׁר) וְסוּר מִן הַבּוֹעֲרִים: קצט וְכִי יִתְעוֹרֵר בְּךָ רוּחַ דֶּחִי מֵאֵת הַשָּׂטָן וּבִקַּשְׁתָּ לְךָ מַחֲסֶה בֵּאלֹהִים, כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: ר כִּי בִּפְגוֹעַ חָזוֹן מַתְעֶה מֵאֵת הַשָּׂטָן אֵת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים, הֵשִׁיבוּ אֶל לֵב וַיִּרְאוּ (נְכוֹחָה): רא וַאֲחֵיהֶם (שֶׁלַּשְּׂטָנִים) יוֹסִיפוּ עוֹד לְהוֹלִיכָם תּוֹעָה וְלֹא יֶחְדָּלוּ466: רב וְכִי לֹא תָבִיא אֲלֵיהֶם אוֹת467, יֹאמְרוּ: לָמָּה אֲסַפְתּוֹ (מֵאִתָּנוּ)?"468 אֱמֹר: "אָכֵן אָנֹכִי הוֹלֵךְ רַק אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר יִגָלֶה אֵלַי מֵאֱלֹהַי. אוֹתוֹת גְלוּיִים הֵם מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לְעָם יַאֲמִינוּ: רג וּבְהִקָּרֵא הַקֻּרְאָן הַקְשִׁיבוּ וָדֹמּוּ לְמַעַן תְּרֻחָמוּ: רד וּזְכֹר אָת אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ נִכְנָע וּבַסֵּתֶר וּבְלִי קוֹל גָּדוֹל עֶרֶב וָבֹקֶר, וְלֹא תִהְיֶה בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יָשִׂימוּ לֵב: רה אָכֵן אֵלֶּה (הַמַּלְאָכִים) אֲשֶׁר אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִתְנַשְּׂאוּ מֵעֲבֹד אוֹתוֹ וְשִׁבְּחוּהוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ:

 

פָּרָשַׁת הַשָּׁלָל469.    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יִשְׁאָלוּךָ עַל דְּבַר הַשָּׁלָל, אֱמֹר: הַשָּׁלָל לֵאלֹהִים וְלַשָּׁלִיחַ, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים, וְהִתְהַלַּכְתֶּם בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר בַּדָּבָר הַזֶּה בֵּינֵיכֶם, וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: ב אָכֵן הַמַּאֲמִינִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּהִזָּכֵר אֱלֹהִים יֶחֶרְדוּ לִבּוֹתֵיהֶם וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתָיו הוֹסִיפוּ לָהֶם אֱמוּנָה, וְעַל אֱלֹהֵיהֶם יִשָּׁעֵנוּ: ג אֲשֶׁר יַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזֵּרוּ: ד אֵלֶּה הֵם הַמַּאֲמִינִים בֶּאֱמֶת. לָהֶם מַעֲלוֹת אֶת אֱלֹהֵיהֶם וּסְלִיחָה וְחֵלֶק נְדָבוֹת470: ה כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאֲךָ אֱלֹהֶיךָ מִבֵּיתְךָ בָּאֱמֶת, וּפְלַגָּה מִן הַמַּאֲמִינִים מְמָאֲנִים471: ו יִתְוַכְּחוּ עִמְּךָ בִּדְבַר הָאֱמֶת אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִכָּרָה, כְּמוֹ יוּבְלוּ לַמָּוֶת וְעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת:

ז וּ(זְכֹר) בְּהַבְטִיחַ אֱלֹהִים אֶתְכֶם, כִּי אַחַת מִשְּׁתֵּי הַמַּחֲנוֹת תִּנָּתֵן בְּיֶדְכֶם472, וַתְּבַקְּשׁוּ כּי תִּנָּתֵן בְּיֶדְכֶם (הַמַּחֲנֶה) אֲשֶׁר לֹא עָצְמָה לָהּ, וְאוּלָם אֱלֹהִים חָפֵץ לְהָקִים הָאֱמֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר, וּלְהַכְרִית שׁרֶשׁ הַכּוֹפְרִים473: ח לְמַעַן יָקִים הָאֱמֶת וּבִטֵּל הַשֶּׁקֶר וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַזֵּדִים: ט בְּבַקֶּשְׁכֶם עֶזְרָה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם474, וַיֵּעָתֵר לָכֶם (לֵאמֹר): “הִנֵּה אָנֹכִי תּוֹמֵךְ בָּכֶם בְּאֶלֶף מַלְאָכִים יוֹצְאִים בְּמַעֲרָכָה”475, י וְלֹא עָשָׂה אֱלֹהִים אֶת זֹאת בִּלְתִּי אִם לְבַשֵּׂר (אֶתְכֶם) טוֹב, וּלְמַעַן הַרְגִיעַ בָּזֶה לִבּוֹתֵיכֶם. וְאוּלָם הַתְּשׁוּעָה מֵאֵת אֱלֹהִים לְבַדּוֹ הִיא, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם476: יא בְּעָטְפוֹ אֶתְכֶם שֵׁנָה נְעִימָה, בִּטְחָה מִלְּפָנָיו477. וַיּוֹרֶד עֲלֵיכֶם מַיִם מִן הַשָּׁמַיִם לְטַהֵר אֶתְכֶם וּלְהַעֲבִיר מֵעֲלֵיכֶם חֶלְאַת הֶשָּׂטָן וּלְאַמֵּץ לִבּוֹתֵיכֶם וּלְכוֹנֵן בָּהֶם פַּעֲמֵיכֶם478: יב בִּהְיוֹת דְּבַר אֱלֹהֶיךָ אֶל הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: "הִנְנִי אִתְּכֶם וְחִזַּקְתֶּם אֶת הַמַּאֲמִינִים. הִנֵּה הַפֵּל אַפִּיל בְּלֵב הַכּוֹפְרִים פָּחַד479 וְהִכִּיתֶם (אוֹתָם) עַל צַוָּאר וְהִכִּיתֶם כָּל רָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת בָּהֶם: יג כָּזֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר הִמְרוּ אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ. וַאֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ, הִנֵּה מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: יד זֹאת לָכֶם. טַעֲמוּהוּ אֵפוֹא וְלַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ-אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם):

טו הַמַּאֲמִינִים בְּפָגְשְׁכֶם אֶת הַכּוֹפְרִים בָּאִים בֶּהָמוֹן אַל תִּסּוֹגוּ מִפְּנֵיהֶם אָחוֹר: טז וַאֲשֶׁר יִסּוֹג מִפְּנֵיהֶם אָחוֹר בַּיּוֹם הַהוּא, אִם לֹא כִּי יֵט הַצִּדָּה לְמַעַן הִלָּחֵם אוֹ לְמַעַן הַדְבֵּק אֶת מַחֲנֵה (הַמַּאֲמִינִים), וְהֶעֱלָה עָלָיו חֲרוֹן אַף אֱלֹהִים וּמְגוּרָיו גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): יז וְלֹא אַתֶּם הֲרַגְתֶּם אוֹתָם אֲבָל אֱלֹהִים הֲרָגָם וְלֹא אַתָּה הוּא אֲשֶׁר יָרִיתָ בִּירוֹתְךָ (בָהֶם חֵץ) אֲבָל אֱלֹהִים יָרָה, וּלְמַעַן נַסּוֹת אֶת הַמַּאֲמִינִים בְּמַסָּה חֶסֶד עָשָׂה זֹאת, כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיֹודֵעַ: יח זֹאת (הָיְתָה) יַעַן אֲשֶׁר אֱלֹהִים יַקְלֶה אֶת מְזִמַּת הַכּוֹפְרִים: יט כִּי תְבַקְשׁוּ אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט (אֱלֹהִים בֵּינֵיכֶם), הִנֵּה בָּאֲכֶם הַמִּשְׁפָּט480. אַךְ כִּי תֶחְדָּלוּ טוֹב יוֹתֵר לָכֶם וְכִי תָשׁוּבוּ (לְהִלָּחֵם) נָשׁוּב, וְלֹא יוֹעִיל לָכֶם מַחְנְכֶם בִּמְאוּמָה וְאִם גַּם יִרְבֶּה, כִּי אֱלֹהִים עִם הַמַּאֲמִינִים:

כ הַמַּאֲמִינִים, שִׁמְעוּ בְקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְלֹא תִפְנוּ עֹרֶף בְּשָׁמְעֲכֶם (דְּבָרוֹ): כא וְלֹא תִהְיוּ כְאֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: “שָׁמַעְנוּ”, וְהֵם לֹא יִשְׁמָעוּ481: כב אָכֵן הָרָע בְּכָל הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הֵם הַחֵרְשִׁים וְהָאִלְּמִים אֲשֶׁר לֹא יַשְׂכִּילוּ: כג וְלוּ יָדַע אֱלֹהִים (דָּבָר) טוֹב בָּהֶם, עָשָׂה אוֹתָם כִּי יִשְׁמָעוּ, אַךְ לוּ גַם שָׁמְעוּ, פָּנוּ עֹרֶף וַיָּסוּרוּ:

כד הַמַּאֲמִינִים, הֵעָנוּ לֵאלֹהִים וְלַשָּׁלִיחַ בְּקָרְאוֹ אֶתְכֶם אֶל (דָּבָר) אֲשֶׁר יְחַיֶּה אֶתְכֶם, וּדְעוּ, כִּי אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ482 בֵּין הָאִישׁ וּבֵין לְבָבוֹ, וְכִי אֵלָיו תֵּאָסֵפוּ: כה וְהִשָּׁמְרוּ מֵ(רוּחַ) מֶרֶד483. לֹא יִגַּע בִּלְתִּי אִם אֶל הַפּוֹשְׁעִים בָּכֶם לְבַדָּם484, וּדְעוּ כִּי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: כו וְזִכְרוּ אֵת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְעָט וְנֶחְשָׁבִים לְחַלָּשִׁים בָּאָרֶץ מְפַחֲדִים פֶּן יַחְתְּפוּכֶם הָאֲנָשִׁים, וַיָּשֶׂם לָכֶם מִקְלָט וַיְאַמֶּצְכֶם בִּישׁוּעָתוֹ, וַיְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַמַּטְעַמִּים לְמַעַן תּוֹדוֹ (לוֹ):

כז הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּבְגְּדוּ בֵּאלֹהִים וּבַשָּׁלִיחַ וְלֹא תִבְגְּדוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם וְאַתֶּם יוֹדְעִים: כח וּדְעוּ כִּי הוֹנְכֶם וְיַלְדֵיכֶם מַסָּה הֵמָּה. וְכִי אֱלֹהִים אִתּוֹ שָׂכָר רָב: כט הַמַּאֲמִינִים, כִּי תִירְאוּ אֶת אֱלֹהִים, יָשִׁית לָכֶם “פֻּרְקָאן”485, וְכִפֶּר לָכֶם מֵרָעוֹתֵיכֶם וְסָלַח לָכֶם, כִּי אֱלֹהִים רַב הֶחָסֶד:

ל וּ(זְכֹר) בִּזְמֹם עָלֶיךָ הַכּוֹפְרִים מְזִמָּה לְאָסְרְךָ אוֹ לְהָרְגֶךָ אוֹ לְהוֹצִיאֲךָ (מֵעִירְךָ). וַיָּזֹמּוּ מְזִמָּה וַיָּזָם אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הַטּוֹב בַּזּוֹמְמִים: לא וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ, אָמְרוּ: “כְּבָר שָׁמָעְנוּ. לוּ חָפַצְנוּ אָמַרְנוּ (גַם אָנוּ) כָּזֹאת. אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים”: לב וּבְאָמְרָם: “אֱלֹהִים, אִם הָיָה זֶה הָאֱמֶת מֵאִתְּךָ, הִנֵּה הַמְטֵר עָלֵינוּ אֲבָנִים מִן הַשָּׁמַיִם אוֹ הָבֵא עָלֵינוּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה”: לג חָלִילָה לוֹ לֵאלֹהִים לְעָנְשָׁם בְּעוֹד אַתָּה בְּתוֹכָם וְחָלִילָה לוֹ לֵאלֹהִים לְעָנְשָׁם בְּהִתְפַּלְּלָם לִסְלִיחָה“: לד וְאוּלָם מַה לָּהֶם אֲשֶׁר לֹא יַעַנְשֵׁם אֱלֹהִים בְּמָנְעָם486 מִ(בּוֹא אֶל) הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ. וְאֵין הֵם מָגִנָּיו כִּי רַק הַיְרֵאִים אֶת אֱלֹהִים הֵם מָגִנָּיו. וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: לה וְלֹא הָיְתָה תְּפִלָּתָם לְיַד הַבַּיִת בִּלְתִּי אִם צַפְצֵף וּסְפֹק כַּפָּיִם487. טַעֲמוּ אֵפוֹא הָעֹנֶשׁ בַּאֲשֶׁר כְּפַרְתֶּם: לו הִנֵּה הַכּוֹפְרִים מְפַזְּרִים הוֹנָם לְהָשִׁיב מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, יְפַזְּרוּהוּ נָא. אַחֲרֵי כֵן יִהְיֶה (זֶה) לְיָגוֹן לָהֶם וְגָבְרוּ עֲלֵיהֶם: לז וְהַכּוֹפְרִים יֵאָסְפוּ אֶל גֵּיהִנֹּם: לח לְמַעַן יַבְדִּיל אֱלֹהִים בֵּין הָרָע וּבֵין הַטּוֹב וְשָׂם אֶת הָרָע אִישׁ עַל אָחִיו וּצְבָרָם לַעֲרֵמָה יַחְדָּו, וּנְתָנָהּ בְּגֵיהִנֹּם. אֵלֶּה הֵם הָאוֹבְדִים: לט אֱמֹר לַכּוֹפְרִים, כִּי יֶחְדָּלוּ, וְנִסְלַח לָהֶם עַל (אֲשֶׁר עָשׂוּ) לִפְנֵי כֵן. אַךְ אִם יָשׁוּבוּ (לְהָרַע) הִנֵּה כְּבָר חָלַף מִשְׁפַּט הָרִאשׁוֹנִים488: מ וְנִלְחַמְתֶּם בָּם עַד כְּלוֹת הַדֵּחַ וְהָיְתָה הַדָּת כֻּלָּהּ לֵאלֹהִים. אַךְ אִם יֶחְדָּלוּ, הִנֵּה רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם489: מא וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף וִידַעְתֶּם כִּי אֱלֹהִים מָגִנְּכֶם, אָכֵן מַה-טּוֹב הַמָּגֵן וּמַה-טּוֹב הַמּוֹשִׁיעַ: מב וּדְעוּ כִּי כָל אֲשֶׁר תִּקְחוּ בַשָּׁלָל וְהָיָה חֲמִשִּׁיתוֹ לֵאלֹהִים וְלַשָּׁלִיחַ וְלַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְלָהֵלֶךְ, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם בֵּאלֹהִים וּבַאֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ עַל-יַד עַבְדֵּנוּ בְּיוֹם הַ”פֻּרְקָאן", בְּיוֹם נִפְגְשׁוּ שְׁתֵי הַמַּחֲנוֹת, וֵאלֹהִים הַכֹּל יוּכָל: מג בִּהְיוֹתְכֶם אַתֶּם עַל קְצוֹת הַגַּיְא בַּשֵּׁפֶל מִזֶּה וְהֵמָּה עַל קְצוֹת הַגַּיְא בָּעֵבֶר הָאַחֲרוֹן וְהָאוֹרְחָה לְמַטָּה מִכֶּם, וְלוּ גַם שַׂמְתֶּם לָכֶם מוֹעֵד (לַמִּלְחָמָה), כִּי גַּם אָז נֶחְלַקְתֶּם בִּדְבַר הַמּוֹעֵד. וְאוּלָם (נִפְגַּשְׁתֶּם בַּמַּעֲרָכָה) לְמַעַן יְבַצַּע אֱלֹהִים אִמְרָתוֹ אֲשֶׁר נֶעֱשָׂתָה490: מד לְמַעַן יִשָּׁמֵד אֲשֶׁר נִשְׁמַד עַל-פִּי מוֹפֵת גָּלוּי, וָחַי אֲשֶׁר חַי עַל-פִּי מוֹפֵת גָּלוּי, כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: מה בְּהַרְאוֹת אוֹתְךָ אֱלֹהִים אוֹתָם מְעַטִּים בַּחֲלוֹמְךָ, וְלוּ הֶרְאֲךָ אוֹתָם רַבִּים נְפַלְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וַתָּרִיבוּ בַּדָּבָר, וְאוּלָם אֱלֹהִים הוֹצִיאֲכֶם בְּשָׁלוֹם (מִזֶּה), כִּי הוּא יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: מו וּבְהַרְאוֹתוֹ אוֹתָם לָכֶם בְּהִפָּגֶשְׁכֶם מְעַטִּים בְּעֵינֵיכֶם, וַיַּמְעִיטְכֶם בְּעֵינֵיהֶם, לְמַעַן יְבַצַּע אֱלֹהִים אִמְרָתוֹ אֲשֶׁר נֶעֱשָׂתָה, וְאֶל אֱלֹהִים יוּשְׁבוּ הַדְּבָרִים:

מז הַמַּאֲמִינִים, בְּפָגְשְׁכֶם מַחֲנֶה וַעֲמְדְתֶּם נָכוֹן וְהִרְבֵּיתֶם לִזְכֹּר אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: מח וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְלֹא תָּרִיבוּ פֶּן תִּפְּלוּ בְּרוּחֲכֶם וְאָבַד נִצְחוֹנְכֶם491, וְיַחֲלוּ, כִּי אֱלֹהִים עִם הַמְיַחֲלִים: מט וְלֹא תִהְיוּ כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם רְהָבִים לְעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם, וַיָּשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וֵאלֹהִים מֵבִין אֶת מַעֲשֵׂיהֶם492: נ וּ(זְכֹר) בְּיַפּוֹת הַשָּׂטָן אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמֶר: “אֵין אִישׁ גּוֹבֵר עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, וְאָנֹכִי קָרוֹב493 לָכֶם”, וַיְהִי בְּהִתְרָאוֹת שְׁתֵּי הַמַּחֲנוֹת (פָּנִים), וַיָּשָׁב עַל עֲקֵבָיו וַיֹּאמֶר: “נָקִי אָנֹכִי מִכֶּם, כִּי רוֹאֶה אָנֹכִי אֵת אֲשֶׁר לֹא תִרְאוּ. אֶת אֱלֹהִים אָנֹכִי יָרֵא, וּמוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד”: נא וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר הַסֵּעֲפִים וַאֲשֶׁר חֳלִי בְלִבָּם (לֵאמֹר): “דָּתָם תִּעְתְּעָה אֶת אֵלֶּה”494. אֲבָל אֲשֶׁר יִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים, הִנֵּה אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: נב וְלוּ תִרְאֶה בֶּאֱסֹף הַמַּלְאָכִים אֶת אֵלֶּה495 אֲשֶׁר כָּפְרוּ וְהִכּוּ עַל פְּנֵיהֶם וַאֲחוֹרֵיהֶם וְ(אָמְרוּ לָהֶם): “טַעֲמוּ אֶת עֹנֶשׁ הַבְּעֵרָה”: נג זֹאת בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת, כִּי לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם496: נד כְּמִנְהַג בֵּית פַּרְעֹה וַאֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם. כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, וַיְיַסְּרֵם אֱלֹהִים בְּחַטֹּאתֵיהֶם, כִּי אֱלֹהִים חָזָק וּמוּסָרוֹ כָּבֵד מְאֹד497: נה זֹאת יַעַן אֲשֶׁר לֹא יְשַׁנֶּה אֱלֹהִים אֶת חַסדּוֹ אֲשֶׁר חָנַן בָּהּ עָם, עַד אֲשֶׁר יְשַׁנּוּ הֵם אֵת אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹתָם, וֵאלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: נו כְּמִנְהַג בֵּית פַּרְעֹה וְאֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵוּהֵם כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם וַנַּשְׁמִידֵם בְּחַטֹּאתֵיהֶם וַנְּטַבַּע אֶת בֵּית פַּרְעֹה, כִּי כֻלָּם הָיוּ פוֹשְׁעִים:

נז אָכֵן הָרָע בְּכָל הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי אֱלֹהִים הֵם הַכּוֹפְרִים אֲשֶׁר הֵם לֹא יַאֲמִינוּ498: נח אֵלֶּה בָּהֶם אֲשֶׁר כָּרַתָּ אִתָּם בְּרִית, אַחַר הֵפֵרוּ בְּרִיתָם בְּכָל פַּעַם, וְהֵם לֹא יִירְאוּ (אֱלֹהִים): נט וְהָיָה כִּי תִּתְפְּשֵׂם בַּמִּלְחָמָה וַהֲפִיצוֹתָ בָּהֶם אֵת אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיהֶם, לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב499: ס וְכִי תָגוּר מִפְּנֵי עָם פֶּן יִבְגֹּדוּ, וְנִאַצְתָּ (בְּרִיתְךָ) אִתָּם כְּמוֹהֶם, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַבּוֹגְדִים: סא וְאַל יְדַמּוּ הַכּוֹפְרִים500 כִּי יְמַלְּטוּ (נַפְשָׁם), אָכֵן הֵם לֹא יַעֲבִירוּ501 (אֶת הָעֹנֶשׁ): סב וַהֲכִינוֹתֶם נֶגְדָּם כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכְלוּ חַיִל וּמַחֲנֵה סוּס לְיָרֵא בָּהֶם אֶת אוֹיֵב אֱלֹהִים וְאוֹיִבְכֶם וְאֶת אֲחֵרִים מִבַּלְעֲדֵיהֶם אֲשֶר לֹא תֵדְעוּ אוֹתָם, אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אוֹתָם. וְכָל (הוֹן) אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים יְשֻׁלַּם לָכֶם וְלֹא תֵעָשֵׁקוּ502: סג אַךְ אִם לְשָׁלוֹם יִטּוּ, וְנָטִיתָ אֵלָיו, וְהִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: סד אַךְ אִם לַעֲקֹב אוֹתְךָ יְבַקֵּשׁוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים רַב לְךָ, הוּא אֲשֶׁר אִמֵּץ אוֹתְךָ בִּישׁוּעָתוֹ וּבַמַּאֲמִינִים וַיְאַחֵד לִבּוֹתֵיכֶם. הֵן לוּ פִזַּרְתָּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו לֹא אִחַדְתָּ אֶת לִבּוֹתֵיהֶם. וְאוּלָם אֱלֹהִים אִחֵד אוֹתָם כִּי הוּא גִבּוֹר וְחָכָם:

סה הַנָּבִיא, רַב לְךָ בֵּאלֹהִים וּבְאֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֶיךָ מִן הַמַּאֲמִינִים: סו הַנָּבִיא, עוֹרֵר אֶת הַמַּאֲמִינִים לַמִּלְחָמָה, אִם יִהְיוּ מִכֶּם עֶשְׂרִים, הַמְיַחֲלִים יִגְבְּרוּ עַל מָאתַיִם וְאִם יִהְיוּ מִכֶּם מֵאָה, יִגְבְּרוּ עַל אֶלֶף מִן הַכּוֹפְרִים יַעַן אֲשֶׁר הֵם עָם לֹא יַשְׂכִּילוּ: סז עַתָּה הֵקֵל אֱלֹהִים מֵעֲלֵיכֶם, בְּדַעְתּוֹ כִּי חַלָּשִׁים בָּכֶם. וְהָיָה אִם יִהְיוּ מִכֶּם מֵאָה הַמְיַחֲלִים יִגְבְּרוּ עַל מָאתַיִם וְאִם יִהְיוּ מִכֶּם אֶלֶף יִגְבְּרוּ עַל אַלְפַּיִם בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים עִם הַמְיַחֲלִים:

סח חָלִילָה לוֹ לְנָבִיא אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ שְׁבוּיִים בְּטֶרֶם יַפִּיל חֲלָלִים בָּאָרֶץ. תְּבַקְשׁוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה, וֵאלֹהִים יַחְפֹּץ בָּעוֹלָם הַבָּא503. וֵאלֹהִים גִבּוֹר וְחָכָם: סט לוּלֵא סֵפֶר אֲשֶׁר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהִים504, כִּי אָז נָגַע אֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ גָּדוֹל עַל אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם (שֶׁבִי): ע אִכְלוּ אֵפוֹא מֵאֲשֶׁר שְׁלַלְתֶּם מִן הַמֻּתָּר, מִן הַטּוֹב505, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

עא הַנָּבִיא, אֱמֹר אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּיָדְךָ מִן הַשְּׁבוּיִים: אִם יֵדַע אֱלֹהִים טוֹב בְּלִבּוֹתֵיכֶם, יִתֵּן לָכֶם טוֹב מִזֶּה אֲשֶׁר לֻקַּח מִכֶּם וְסָלַח לָכֶם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם": עב אַךְ אִם יְבַקְשׁוּ לְהוֹנוֹת אוֹתָךְ, הִנֵּה הוֹנוּ אֶת אֱלֹהִים לִפְנֵי כֵן, וַיַּגְבֵּר (אוֹתְךָ) עֲלֵיהֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: עג אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם וַיְחָרְפוּ הוֹנָם וְנַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתְנוּ (לָהֶם) מְקוֹם מִקְלָט וַיַּעַזְרוּ (אוֹתָם), גּוֹאֲלִים קְרוֹבִים הֵם אִישׁ לְאָחִיו. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אַךְ לֹא עָזְבוּ מוֹלַדְתָּם, אֵין לָכֶם וְלִגְאֻלָּתָם קִרְבָתָם דָּבָר עַד אִם יַעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם, אַךְ אִם עֶזְרָה לַדָּת יְבַקְשׁוּ מִכֶּם, עֲלֵיכֶם לַעֲזֹר, בִּלְתִּי אִם כִּי יִהְיֶה נֶגֶד עָם אֲשֶׁר קֶשֶׁר בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם, וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: עד וְהַכּוֹפְרִים גּוֹאֲלִים קְרוֹבִים הֵם אִישׁ לְאָחִיו. אִם לֹא כֵן תַּעֲשׂוּ, וְהָיָה מֶרֶד בָּאָרֶץ וְשַׁחֲתָה רַבָּה: עה וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם וַיְחָרְפוּ נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתְנוּ (לָהֶם) מִקְלָט וַיַּעַזְרוּ506, אֵלֶּה הֵם הַמַּאֲמִינִים אֱמֶת, לָהֶם סְלִיחָה וְחֵלֶק נְדָבוֹת: עו וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אַחֲרֵי כֵן וַיַּעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם וַיְחָרְפוּ אֶת נַפְשָׁם (יַחַד) אִתְּכֶם, מִכֶּם הֵם וּשְׁאֵרֵי-בָשָׂר (לָכֶם), גּוֹאֲלִים קְרוֹבִים הֵם אִישׁ לְאָחִיו, עַל פִּי סֵפֶר אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל:

 

פָּרָשַׁת הַתְּשׁוּבָה507.    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וּשְׁלשִׁים.

א קְרִיאָה מֵאֵת אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ עַל אֵלֶּה מִן הַמְשַׁתְּפִים אֲשֶׁר כְּרַתֶּם אִתָּם בְּרִית לֵאמֹר, נְקִיִּים (אֲנַחְנוּ) מֵהֶם508: ב וְעַתָּה עִבְרוּ בָּאָרֶץ בֶּטַח אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים509 וּדְעוּ כִּי לֹא תַחֲלשׁו אֶת אֱלֹהִים, וְכִי אֱלֹהִים יָשִׂים חֶרְפָּה אֶת הַכּוֹפְרִים: ג וְהִשְׁמִיעַ אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיוֹם הַחַג הַגָּדוֹל510 לֵאמֹר: נָקִי אֱלֹהִים מִן הַמְשַׁתְּפִים וּשְׁלִיחוֹ. וְהָיָה אִם תָּשׁוּבוּ, טוֹב לָכֶם. אַךְ אִם תִּפְנוּ עֹרֶף, דְּעוּ כִּי לֹא תַחֲלשׁו אֶת אֱלֹהִים. וְהוֹדַע אֶת הַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה: ד בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה מִן הַמְשַׁתְּפִים אֲשֶׁר כְּרַתֶּם אִתָּם בְּרִית וְלֹא יַפִּילוּ לָכֶם דָּבָר (מִמֶּנָּה), וְלֹא יַעַזְרוּ (לְאִישׁ הַקָּם) עֲלֵיכֶם, וַהֲקִימוֹתֶם לָהֶם בְּרִיתָם עַד תֹּם מוֹעֲדָם511, כִּי אֱלֹהִים יֶאֱהַב אֶת הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): ה אַךְ כַּחֲלֹף הֶחֳדָשִׁים הָאֲסוּרִים (בְּמִלְחָמָה) וַהֲרַגְתֶּם אֶת הַמְשַׁתְּפִים בְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָאוּם, וּתְפַשְׂתֶּם אוֹתָם (בַּשֶּׁבִי), וְצַרְתֶּם עֲלֵיהֶם וִישַׁבְתֶּם לָהֶם בְּכָל מַאֲרָב, וְהָיָה אִם יָשׁוּבוּ וְעָרְכוּ הַתְּפִלָּה וְנָתְנוּ הַצְּדָקָה. וַעֲזַבְתֶּם אוֹתָם חָפְשִׁים לְדַרְכָּם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: ו וְכִי יֶחֱסֶה בְּךָ אִישׁ מִן הַמְשַׁתְּפִים, וְהָיִיתָ לוֹ מַחֲסֶה עַד אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וְאַחֲרֵי כֵן הֲבִיאֵהוּ עַד מָקוֹם יִהְיֶה בֶּטַח בּוֹ. זֹאת בַּאֲשֶׁר הֵם עַם לֹא יֵדָעוּ: ז אֵיכָה יִהְיֶה לַמְשַׁתְּפִים בְּרִית אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ, בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר כְּרַתֶּם אִתָּם בְּרִית לְיַד הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ? וְהָיָה כָּל עוֹד יִהְיוּ נְכוֹנִים עִמָּכֶם בַּבְּרִית וִהְיִיתֶם נְכוֹנִים עִמָּם בַּבְּרִית, כי אֱלֹהִים יֶאֱהַב אֶת הַיְרֵאִים אוֹתוֹ: ח אֵיכָה512 בְּעוֹד אֲשֶׁר בְּגָבְרָם עֲלֵיכֶם לֹא יַשְׁגִּיחוּ בְּאָלָה אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לָכֶם וְלֹא בַּאֲמָנָה אֲשֶׁר כָּרְתוּ אִתְּכֶם. יִרְצוּכֶם בְּפִיהֶם וְלִבָּם בַּל עִמָּם513, כִּי מַרְבִּיתָם פּוֹשְׁעִים: ט יִמְכְּרוּ אוֹתוֹת אֱלֹהִים בִּמְחִיר מְעָט, וַיָּשִׁיבוּ מִדַּרְכּוֹ. אָכֵן רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם: י לֹא יַשְׁגִּיחוּ בְּאָלָה (אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ) לְמַאֲמִין וְלֹא בַּאֲמָנָה. אָכֵן אֵלֶּה הֵם הָעוֹבְרִים (חֹק): יא אַךְ אִם יָשׁוּבוּ וְעָרְכוּ הַתְּפִלָּה וְנָתְנוּ הַצְּדָקָה, אֲחֵיכֶם בַּדָּת הֵם. נְבָאֵר אוֹתוֹתֵינוּ מְפֹרָשׁ לְעָם יֵדָעוּ: יב אַךְ אִם יְחַלְּלוּ שְׁבוּעָתָם אַחֲרֵי כָּרְתָם בְּרִית וְדָקְרוּ בְּדַתְכֶם,514 וְנִלְחַמְתֶּם בְּרָאשֵׁי הַכְּפִירָה כִּי לֹא אֵמוּן בָּם, אוּלַי יֶחְדָּלוּ:

יג הַאִם לֹא תִלָּחֲמוּ בָּעָם אֲשֶׁר חִלְּלוּ אֶת שְׁבוּעָתָם וַיָּזֹמּוּ רָע לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁלִיחַ (מִמְּקוֹמוֹ), וְהֵם הֵחֵלּוּ (לְהִלָּחֵם) בָּכֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הֲתִפְחֲדוּ מִפְּנֵיהֶם, הֵן לֵאלֹהִים יָאֲתָה יוֹתֵר כִּי תִּירָאוּהוּ אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: יד הִלָּחֲמוּ אֵפוֹא בָהֶם. יְיַסְּרֵם אֱלֹהִים בִּידֵיכֶם וְשָׂמָם חֶרְפָּה וְהִגְבִּיר אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם וְרִפֵּא לִבְבוֹת עַם הַמַּאֲמִינִים: טו וְהֵסִיר כַּעַס לִבּוֹתֵיהֶם, וְשָׁב אֱלֹהִים אֶל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: טז הַתְדַמּוּ כִּי תֵּעָזְבוּ (לְנַפְשְׁכֶם) בְּטֶרֶם יֵדַע אֱלֹהִים (מִי הֵם), אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם מִכֶּם, וְלֹא לָקְחוּ לָהֶם מְתֵי-סוֹד מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְהַמַּאֲמִינִים? וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם:

יז אַל לַמְשַׁתְּפִים לְבַקֵּר בְּמִסְגְּדֵי אֱלֹהִים. מְעִידִים הֵם בְּנַפְשׁוֹתָם כִּי כָּפָרוּ. אֵלֶּה מֵאָפַע מַעֲשֵׂיהֶם, וְהֵם (יִהְיוּ) בְּאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם) לְעוֹלָמִים: יח וְאוּלָם יְבַקֵּר בְּמִסְגְּדֵי אֱלֹהִים רַק זֶה אֲשֶׁר הֶאֱמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה וַיִּתֵּן הַצְּדָקָה וְלֹא יָרֵא מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. אֵלֶּה, אוּלַי יִהְיוּ בַּמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: יט הֲתַשְׁווּ הַשְׁקוֹת הַחוֹגֵג וּבַקֵּר בַּמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ515 אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶאֱמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיְחָרֵף נַפְשׁוֹ בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים? לֹא יִשְׁווּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: כ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעַזְבוּ מוֹלַדְתָּם וַיְחָרְפוּ נַפְשָׁם וְהוֹנָם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, הֵם בְּרוּם הַמַּעֲלָה אֶת אֱלֹהִים וְאֵלֶּה הֵם הַמְאֻשָּׁרִים: כא יְבַשְּׂרֵם אֱלֹהֵיהֶם בְּרַחֲמִים מִלְּפָנָיו וּבְרָצוֹן וּבְגַנּוֹת אֲשֶׁר (יִהְיוּ) לָהֶם בָּהֶן נְעִימוֹת נֶצַח: כב לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן לָנֶצַח, כִּי אֶת אֱלֹהִים שָׂכָר רַב:

כג הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְחוּ לָכֶם לְמָגִנִּים אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וַאֲחֵיכֶם, אִם יְבַכְּרוּ אֶת הַכְּפִירָה עַל הָאֱמוּנָה, וַאֲשֶׁר יִקְחוּ מִכֶּם אוֹתָם לָהֶם לְמָגִנִּים אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: כד אֱמֹר: אִם אֲבוֹתֵיכֶם וּבְנֵיכֶם וַאֲחֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּקְרוֹבֵיכֶם וּרְכוּשׁ אֲשֶׁר רְכַשְׁתֶּם לָכֶם וּמִכְרְכֶם אֲשֶׁר תְּפַחֲדוּ לְאַחֵר מוֹעֵד מִמְכָּרָהּ וּמִשְׁכְּנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם, תֶּאֱהֲבוּ מֵאלֹהִים וּמִשְּׁלִיחוֹ וּמֵחָרֵף נַפְשְׁכֶם בְּמִלְחַמְתּוֹ, כִּי עַתָּה שְׁבוּ תַּחְתֵּיכֶם עַד אֲשֶׁר יָבִיא אֱלֹהִים פְּקֻדָּתוֹ. וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים:

כה אָכֵן הוֹשֵׁעַ הוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם אֱלֹהִים בִּשְׂדוֹת קָטֶל רַבִּים וּבְיוֹם חֻנַיְן516 כַּאֲשֶׁר רָם לִבְּכֶם בְּרֹב חֵילְכֶם, וְאוּלָם לֹא הוֹעִיל לָכֶם בִּמְאוּמָה, וַתֵּצֶר לָכֶם הָאָרֶץ בְּכָל רָחְבָּהּ וַתַּהַפְכוּ עֹרֶף וַתִּסּוֹגוּ אָחוֹר: כו אַחֲרֵי כֵן הוֹרִיד אֱלֹהִים אֶת “שְׁכִינָתוֹ”517 עַל שְׁלִיחוֹ וְעַל הַמַּאֲמִינִים, וַיּוֹרֶד גְּדוּדִים אֲשֶׁר לֹא רְאִיתֶם אוֹתָם וַיְיַסֵּר אֶת הַכּוֹפְרִים, וְזֶה גְּמוּל הַכּוֹפְרִים: כז אַךְ (גַּם) אַחֲרֵי כָל אֵלֶּה יָשׁוּב אֱלֹהִים אֶל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ518, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: כח הַמַּאֲמִינִים, טְמֵאִים הֵם הַכּוֹפְרִים וְאַל יִקְרְבוּ אֶל הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ אַחֲרֵי שְׁנָתָם זֹאת. וְכִי תִירְאוּ מַחְסוֹר519, הִנֵּה יַעֲשִׁירְכֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ אִם יַחְפֹּץ, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

כט הִלָּחֲמוּ בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וְלֹא יַאַסְרוּ אֵת אֲשֶׁר אָסַר אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְלֹא יַחֲזִיקוּ בְּדַת הָאֱמֶת, מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר, עַד אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַמַּס בְּיָדָם520, וְהָיוּ שְׁפָלִים: ל הַיְּהוּדִים יֹאמְרוּ: עֻזַיְר521 הוּא בֶּן אֱלֹהִים, וְהַנּוֹצְרִים יֹאמְרוּ: הַמָּשִׁיחַ הוּא בֶּן אֱלֹהִים. זֶה דְּבָרָם בְּפִיּוֹתֵיהֶם יִשְׁווּ (דִבְרֵיהֶם) לְדִבְרֵי הַכּוֹפְרִים מִלְּפָנִים. יִלָּחֵם בָּהֶם אֱלֹהִים, אֵיכָה יוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת): לא לָקְחוּ לָהֶם אֶת חַכְמֵיהֶם522 וּנְזִירֵיהֶם לֵאלֹהִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, וְאֶת הַמָּשִׁיחַ בֶּן מִרְיָם, בְעוֹד אֲשֶׁר לֹא צֻוּוּ בִּלְתִּי אִם לַעֲבֹד אֱלוֹהַּ אֶחָד. אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. לוֹ הַשֶּׁבַח מֵעַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ לוֹ: לב יַחְפְּצוּ לְכַבּוֹת אוֹר אֱלֹהִים בְּפִיּוֹתֵיהֶם, וְאוּלָם אֱלֹהִים לֹא יִרְצֶה כִּי-אִם לְהַשְׁלִים אוֹרוֹ, וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַכּוֹפְרִים: לג הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת שְׁלִיחוֹ עִם אֹרַח הַמֵּישָׁרִים וְדָת הָאֱמֶת לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַדָּתוֹת כֻּלָּן, וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַמְשַׁתְּפִים: לד הַמַּאֲמִינִים, הִנֵּה רַבִּים מֵהַחֲכָמִים וְהַנְּזִירִים יֹאכְלוּ אֶת הוֹן הָאֲנָשִׁים בַּשָּׁוְא וְיָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים. וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יַאַצְרוּ אֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְלֹא יְפַזְּרוּהוּ בְּדֶרֶךְ אֱלֹהִים הוֹדַע אוֹתָם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: לה בַּיּוֹם אֲשֶׁר יֵחַמּוּ (אוֹצְרוֹתָם) בְּאֵשׁ גֵּיהִנֹּם וְנִתַּן בָּהֶם כְּוִיָּה523 בְּמִצְחוֹתָם וּבְצִדֵּיהֶם וּבְגַבּוֹתָם (לֵאמֹר): “הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר אֲצַרְתֶּם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם. טַעֲמוּ אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר אֲצַרְתֶּם”:

לו הִנֵּה מִסְפַּר הֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי אֱלֹהִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּסֵפֶר אֱלֹהִים, בְּיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַרְבָּעָה מֵהֶם קְדוֹשִׁים. זֹאת הַדָּת הַנְּכוֹנָה, וְלֹא תָרֵעוּ בָּהֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם. אַךְ הִלָּחֲמוּ בַּמְשַׁתְּפִים בְּכֻלָּם כַּאֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ הֵם בָּכֶם בְּכֻלָּם, וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים עִם הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): לז אָכֵן עִבּוּר הַשָּׁנָה524 תּוֹסֶפֶת כְּפִירָה עַל כְּפִירָה הִיא, יוּתְעוּ בּוֹ הַכּוֹפְרִים. שָׁנָה יְחַלְּלוּהוּ וְשָׁנָה יְקַדְּשׁוּהוּ לְמַעַן הַתְאֵם אֵת מִסְפַּר (הֱחֳדָשִׁים) אֲשֶׁר קִדֵּשׁ אֱלֹהִים, וְחִלְּלוּ אֶת אֲשֶׁר קִדֵּשׁ אֱלֹהִים. מְתֻקָּן לָהֶם רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, כִּי אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים:

לח הַמַּאֲמִינִים, מַה לָּכֶם? בְּהֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: “הֵחָלְצוּ לְמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים”, תָּשֹׁחוּ לָאָרֶץ? הַתְבַכְּרוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל הָעוֹלָם הַבָּא? אָכֵן אֵין מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעֻמַּת הָעוֹלָם הַבָּא בִּלְתִּי-אִם מְעַט מִזְעָר: לט אִם לֹא תֵּחָלְצוּ לַמִּלְחָמָה יַעֲנָשְׁכֶם אֱלֹהִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה וִימִירְכֶם לוֹ בְּעַם זוּלַתְכֶם, וְלֹא תָרֵעוּ לוֹ בִּמְאוּמָה, כִּי אֱלֹהִים הַכֹּל יוּכָל: מ אִם לֹא תַּעַזְרוּהוּ525, הִנֵּה עֲזָרָהוּ אֱלֹהִים בְּהוֹצִיא אוֹתוֹ הַכּוֹפְרִים שֵׁנִי בַּשְּׁנַיִם, בִּהְיוֹתָם שָׁם בַּמְּעָרָה, בְּאָמְרוֹ לְרֵעֵהוּ: “אַל תֵּעָצֵב כִּי עִמָּנוּ אֵל”526. וַיּוֹרֶד אֱלֹהִים שְׁכִינָתוֹ עָלָיו וַיְחַזְּקֵהוּ בִּגְדוּדִים אֲשֶׁר לֹא רְאִיתֶם, וַיָּשֶׂם אֶת דְּבַר הַכּוֹפְרִים הַשָּׁפָל וּדְבַר אֱלֹהִים הָעֶלְיוֹן וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: מא הֵחָלְצוּ לַמִּלְחָמָה בַּקַּל וּבַכָּבֵד527 וְחָרְפוּ הוֹנְכֶם וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, זֶה טוֹב לָכֶם אִם יוֹדְעִים אַתֶּם: מב לוּ הָיָה שָׂכָר קָרוֹב וְדֶרֶךְ סְלוּלָה528, כִּי אָז הָלְכוּ אַחֲרֶיךָ, וְאוּלָם רָבְתָה בְּעֵינֵיהֶם הַתְּלָאָה (בַדֶּרֶךְ). וְנִשְׁבְּעוּ בֵּאלֹהִים (לֵאמֹר): “לוּ יָכֹלְנוּ, יָצָאנוּ עִמָּכֶם”. אֶת נַפְשׁוֹתָם יַשְׁמִידוּ, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי מְשַׁקְּרִים הֵם: מג יִסְלַח לְךָ אֱלֹהִים, לָמָּה נָתַתָּ אוֹתָם (לֹא לָצֵאת), בְּטֶרֶם הִתְבָּרֵר לְךָ מִי (מֵהֶם) הַדּוֹבְרִים אֱמֶת וְיָדַעְתָּ אֶת הַמְשַׁקְּרִים: מד לֹא יְבַקְשׁוּ מֵאִתְּךָ הַמַּאֲמִינִים בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לָתֵת לָהֶם לֹא לְחָרֵף הוֹנָם וְנַפְשׁוֹתֵיהֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): מה וְרַק אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וּבְלִבּוֹתֵיהֶם סָפֵק, יְבַקְשׁוּ מֵאִתְּךָ לָתֵת לָהֶם (לֹא לָצֵאת). וּבִסְפֵקָם יִפְסְחוּ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים529: מו וְלוּ חָפְצוּ לָצֵאת (אִתְּךָ), כִּי אָז הִצְטַיָּדוּ לָזֹאת וְאוּלָם אֱלֹהִים מָאַס קוּמָם (לַמִּלְחָמָה) וַיָּסַר אֶת לִבָּם530, וַיֵּאָמֵר (אֲלֵיהֶם): “שְׁבוּ אֶת הַיּוֹשְׁבִים (בָּיִת)”: מז וְלוּ יָצְאוּ בְּתוֹכְכֶם לֹא הוֹסִיפוּ בִּלְתִּי אִם לְחַבֵּל בָּכֶם531 וְלֹא אָצוּ בְּקִרְבְּכֶם בִּלְתִּי אִם לְעוֹרֵר בְּתוֹכְכֶם (רוּחַ) מֶרֶד. וְיֵשׁ בָּכֶם שׁוֹמְעִים לָהֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת הַפּוֹשְׁעִים: מח וּמִלְּפָנִים בִּקְשׁוּ לְעוֹרֵר (רוּחַ) מֶרֶד, וַיַּהַפְכוּ לְךָ הַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאָה הָאֱמֶת, וְנִגְלָה דְּבַר אֱלֹהִים, וְאִם גַּם מָאָסוּ: מט וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יֹאמַר: "תֶּן-לִי (לָשֶׁבֶת בַּיִת), וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן. הֵן לֹא עָמְדוּ532 בַּמַּסָּה, וְאָכֵן גֵּיהִנֹּם תָּסֹב אֶת הַכּוֹפְרִים: נ בְּבוֹא אֵלֶיךָ טוֹב יֵרַע בְּעֵינֵיהֶם, וְכִי יִקְרָאֲךָ אָסוֹן יֹאמְרוּ: “אָכֵן כִּלְכַּלְנוּ דְּבָרֵנוּ (בִּתְבוּנָה)533 לִפְנֵי כֵן”, וּפָנוּ עֹרֶף, וְהֵם שְׂמֵחִים: נא אֱמֹר: לֹא יָבוֹא עָלֵינוּ בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אִתָּנוּ, הוּא מָגִנֵּנוּ וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים: נב אֱמֹר: הֲתוֹחִילוּ (לִרְאוֹת) בָּנוּ זוּלָתִי אַחַת מִשְּׁתֵי הַטּוֹבוֹת534, אַךְ אֲנַחְנוּ נוֹחִיל (לִרְאוֹת) בָּכֶם כִּי יִפְגָּעֲכֶם אֱלֹהִים בְּעֹנֶשׁ מִלְּפָנָיו אוֹ בְּיָדֵינוּ. הוֹחִילוּ אֵפוֹא וַאֲנַחְנוּ נוֹחִיל אִתְּכֶם (יָחַד):

נג אֱמֹר: פַּזְּרוּ הוֹנְכֶם (לִצְדָקָה) בְּרָצוֹן אוֹ בְאֹנֶס, לֹא יֵרָצֶה מִיֶּדְכֶם, עֵקֶב אֲשֶׁר הֱיִיתֶם אֲנָשִׁים פּוֹשְׁעִים: נד וְלֹא מָנַע אֲשֶׁר יֵרָצֶה מִיָּדָם פִּזְּרוֹנָם (לִצְדָקָה), בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וַאֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ אֶל הַתְּפִלָּה בִּלְתִּי אִם עֲצֵלִים. וְאָכֵן לֹא יְפַזְּרוּ (לִצְדָקָה) אִם לֹא בְּעַל כָּרְחָם: נה אַל תִּתְמַהּ עַל (רֹב) רְכוּשָׁם וְזַרְעָם, כִּי רַק לְיַסְּרָם בָּהֶם חָפֵץ אֱלֹהִים בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָצְאָה רוּחָם בְּעוֹדָם כּוֹפְרִים: נו יִשָּׁבְעוּ בֵּאלֹהִים כִּי מִכֶּם הֵם, וְאֵין הֵם מִכֶּם, וְאוּלָם אֲנָשִׁים מוּגֵי-לֵב הֵם: נז לוּ מָצְאוּ מִקְלָט אוֹ מְעָרוֹת אוֹ מָבוֹא כִּי אָז הִפְנוּ אֲלֵיהֶם נִדְחָפִים: נח וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יִתְּנוּ בָּךְ דֳּפִי בִּדְבַר (מַס) הַצְּדָקוֹת. וְהָיָה כִּי יִנָּתֵן מֵהֶן לָהֶם, וְיָשַׁר בְּעֵינֵיהֶם, אֲךְ אִם לֹא יִנָּתֵן לָהֶם מֵהֶן וְכָעָסוּ: נט וְאוּלָם לוּ יָשַׁר בְּעֵינֵיהֶם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְאָמְרוּ: “חֶלְקֵנוּ אֱלֹהִים. נָתוֹן יִתֵּן לָנוּ אֱלֹהִים מֵחַסְדוֹ, וּשְׁלִיחוֹ, כִּי אֶל אֱלֹהִים נַעֲרֹג”: ס אָכֵן (מַס) הַצְּדָקוֹת הוּא לָעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים וְלַמֻּפְקָדִים עֲלֵיהֶם וּלְאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְשְׁרוּ לִבּוֹתָם לָאִסְלָאם,535 וְלִפְדוֹת שְׁבוּיִים וְלַאֲשֶׁר נוֹשִׁים לָהֶם וּלְמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְלַהֵלֶךְ. (זֹאת הַ) מִצְוָה מֵאֵת אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

סא וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר יָצֵרוּ לַנָּבִיא וְאָמְרוּ: “אֹזֶן הוּא”536 אֱמֹר: אֹזֶן לְטוֹב לָכֶם (הוּא), יַאֲמִין בֵּאלֹהִים וְהֶאֱמִין לַמַּאֲמִינִים וְרַחֲמִים (הוּא) לַמַּאֲמִינִים מִכֶּם": סב אַךְ אֲשֶׁר יָצֵרוּ לִשְׁלִיחַ אֱלֹהִים, לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: סג יִשָּׁבְעוּ לָכֶם בֵּאלֹהִים לְרַצּוֹתְכֶם. וְאוּלָם לֵאלֹהִים וְלִשְׁלִיחוֹ יָאֲתָה יוֹתֵר אֲשֶׁר יְרַצּוּהוּ אִם מַאֲמִינִים הֵם: סד הַאִם לֹא יֵדָעוּ, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר יֵלֵךְ אֶת אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ בְּקֶרִי, לֹו אֵשׁ גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים (יִהְיֶה) בְּתוֹכָהּ. זֶה הוּא הַקָּלוֹן הַגָּדוֹל: סה יָגוּרוּ הַסֵּעֲפִים פֶּן תּוּרַד “שׂוּרָה”537 עַל דְּבָרָם לְהַגִּיד לָהֶם אֵת אֲשֶׁר בְּלִבָּם. אֱמֹר: “לַעֲגוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים מוֹצִיא (לְאוֹרָה) אֵת אֲשֶׁר יְגָרְתֶּם”: סו וְכִי תִשְׁאַל אוֹתָם, וְאָמְרוּ: רַק שָׂחִים וּמְשַׂחֲקִים הָיִינוּ. אֱמֹר: הֲבֵאלֹהִים וְאוֹתוֹתָיו וּשְׁלִיחוֹ הִתְקַלַּסְתֶּם?: סז אַל תִּצְטַדָּקוּ. כִּחַשְׁתֶּם אַחֲרֵי הַאֲמִינְכֶם. אִם (גַּם) נִסְלַח לְעֵדָה מִכֶּם, נְיַסֵּר עֵדָה עֵקֶב אֲשֶׁר זָדוּ: סח הַסֵּעֲפִים וְהַסֵּעֲפוֹת כְּמוֹהֶם כְּמוֹהֶן. יְצַוּוּ עַל הָרָע וְהֵנִיאוּ מִן הַצֶּדֶק וְקָפְצוּ יְדֵיהֶם, שָׁכְחוּ אֱלֹהִים וַיִּשְׁכָּחֵם, אָכֵן הַסֵּעֲפִים הֵם הַפּוֹשְׁעִים: סט צִוָּה אֱלֹהִים לַסֵּעֲפִים וְלַסֵּעֲפוֹת וְלַכּוֹפְרִים אֵשׁ גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ. הִיא חֶלְקָם, וַאֲרֵרָם אֱלֹהִים, וְלָהֶם עֹנֶשׁ נֶצַח: ע כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיכֶם, הָיוּ אַמִּיצִים מִכֶּם לְכֹחַ וְרַבִּים לְהוֹן וְלִילָדִים, וַיִּתְעַנְּגוּ עַל חֶלְקָם. גַּם אַתֶּם הִתְעַנַּגְתֶּם עַל חֶלְקְכֶם כַּאֲשֶׁר הִתְעַנְּגוּ עַל חֶלְקָם אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיכֶם, וַתָּשִׂיחוּ כַּאֲשֶׁר שָׂחוּ. אֵלֶּה פָּעֳלָם מֵאָפַע בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְאֵלֶּה הֵם הָאוֹבְדִים: עא הַאִם לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דְּבַר אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ וְעָאד וְתַמוּד וְעַם אַבְרָהָם וְאַנְשֵׁי מִדְיָן וְהַהֲפוּכוֹת?538 בָּאוּ אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם בְּמוֹפְתִים, וְלֹא אֱלֹהִים עֲשָׁקָם, כִּי הֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם עָשָׁקוּ: עב הַמַּאֲמִינִים וְהַמַּאֲמִינוֹת גּוֹאֲלִים קְרוֹבִים הֵם זֶה לָזֶה יְצַוּוּ עַל הַצֶּדֶק וְהֵנִיאוּ מִן הָרָע, וְעָרְכוּ הַתְּפִלָּה וְנָתְנוּ הַצְּדָקָה וְשָׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ. אֵלֶּה יְרַחֲמֵם אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: עג צִוָּה אֱלֹהִים לַמַּאֲמִינִים וְלַמַּאֲמִינוֹת גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן וּמִשְׁכָּנוֹת נְעִימִים בְּגַן עֵדֶן, וְרָצוֹן מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא הַגָּדוֹל בְּכָל אֵלֶּה, הוּא הָאשֶׁר הַגָּדוֹל:

עד הַנָּבִיא, הִלָּחֵם בְּחֵרֶף נֶפֶשׁ בַּכּוֹפְרִים וּבַסֵּעֲפִים וְהַכְבֵּד אַכְפְּךָ עֲלֵיהֶם, וּמְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): עה יִשָּׁבְעוּ בֵּאלֹהִים, כִּי לֹא דִּבֵּרוּ539 וְאוּלָם דִּבְּרוּ דִּבְרֵי כְפִירָה וַיִּכְפְּרוּ אַחֲרֵי הַשְׁלִימָם540 וַיָּזֹמּוּ רָעָה אֲשֶׁר לֹא מָצְאָה יָדָם (לָהּ), וְלֹא נָתְנוּ בָּם דֹּפִי כִּי-אִם עַל אֲשֶׁר הֶעֱשִׁירָם אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ מֵחַסְדּוֹ. וְעַתָּה אִם יָשׁוּבוּ יִיטַב לָהֶם, אַךְ אִם יִפְנוּ עֹרֶף יַעַנְשֵׁם אֱלֹהִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לָהֶם בָּאָרֶץ לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִיעַ: עו וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר כָּרְתוּ בְרִית אֶת אֱלֹהִים (לֵאמֹר): “אִם יִתֵּן לָנוּ מֵחַסְדּוֹ וְעָשִׂינוּ צְדָקָה וְהָיִינוּ מֵעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר”: עז וְאוּלָם בְּתֵת לָהֶם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ, קָפְצוּ יָדָם מִתֵּת (צְדָקָה) וַיִּפְנוּ עֹרֶף וַיָּסוּרוּ: עח וַיִּשְׁלַח אַחֲרֵיהֶם סָפֵק אֲשֶׁר בָּא אֶל לִבָּם עַד לַיּוֹם אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּהוּ, עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא מִלְאוּ לֵאלֹהִים אֶת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ לוֹ, וְעֵקֶב אֲשֶׁר דִּבְּרוּ שָׁקֶר: עט הַאִם לֹא יֵדְעוּ, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים סוֹדָם וּדְבַר-סִתְרָם, וְכִי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת הַתַּעֲלוּמוֹת?: פ אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְּנוּ דֳפִי בַּמִּתְנַדְּבִים מִן הַמַּאֲמִינִים עַל דְּבַר (מַס) הַצְּדָקוֹת, וּבְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִמְצְאוּ (לָתֵת) בִּלְתִּי אִם עֲמָלָם541 וְלָעֲגוּ לָהֶם, יִלְעַג אֱלֹהִים לָהֶם, וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: פא תִּתְפַּלֵּל כִּי יִסָּלַח לָהֶם אוֹ לֹא תִּתְפַּלֵּל, אִם גַּם תִּתְפַּלֵּל, שִׁבְעִים פַּעַם, לֹא יִסְלַח לָהֶם אֱלֹהִים. זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וֵאלֹהִים לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים:

פב שָׂמְחוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּם (בָּיִת), אַחֲרֵי צֵאת שְׁלִיחַ אֱלֹהִים וַיִּמְאֲסוּ לְחָרֵף הוֹנָם וְנַפְשׁוֹתָם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, וַיֹּאמְרוּ: “אַל תֵּחָלְצוּ לַמִּלְחָמָה בַּחֹם”. אֱמֹר: אֵשׁ גֵּיהִנֹּם חֻמָּהּ קָשָׁה מִזֶּה לוּ הִשְׂכִּילוּ: פג יִצְחֲקוּ אֵפוֹא מְעַט וּבָכוּ הַרְבֵּה, גְּמוּל בַּאֲשֶׁר הִשְׂתַּכָּרוּ: פד וּבְהָשִׁיב אוֹתְךָ אֱלֹהִים אֶל עֵדָה מֵהֶם542 וּבִקְשׁוּ אוֹתְךָ לָתֵת לָהֶם לָצֵאת אִתְּךָ (לְהִלָּחֵם), וְאָמַרְתָּ: “אַל תֵּצְאוּ אִתִּי לְעוֹלָם וְלֹא תִּלָּחֲמוּ אִתִּי בְּאוֹיֵב כִּי אִוִּיתֶם לָשֶׁבֶת בַּית בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. שְׁבוּ אֵפוֹא עִם הַנִּשְׁאָרִים (בָּית)”: פה וְלֹא תִּתְפַּלֵּל בַעד אִישׁ מֵת מֵהֶם לְעוֹלָם, וְלֹא תַעֲמֹד עַל קִבְרוֹ, כִּי כִּחֲשׁוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וַיָּמוּתוּ וְהֵם פּוֹשְׁעִים: פו וְאַל תִּתְמַהּ עַל (רֹב) רְכוּשָׁם וְנַפְשָׁם כִּי רַק לְיַסְּרָם בָּהֶם חָפֵץ אֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיָצְאָה רוּחָם בְּעוֹדָם כּוֹפְרִים543: פז וְכַאֲשֶׁר הוּרְדָה “שׂוּרָה” לֵאמֹר: “הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וְחָרְפוּ נַפְשְׁכֶם עִם שְׁלִיחוֹ (בַּמִּלְחָמָה)”, בִּקְשׁוּ מֵאִתְּךָ לְהַרְפּוֹת מֵהֶם544 אֵלֶּה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדָם, וַיֹּאמְרוּ: "תֶּן-לָנוּ לִהְיוֹת עִם הַיּוֹשְׁבִים (בָּיִת): פח אִוּוּ לִהְיוֹת עִם הַנִּשְׁאָרִים (בַּיִת מֵאַחֲרֵיכֶם). וַיֵּחָתְמוּ לִבּוֹתֵיהֶם כִּי לֹא יַשְׂכִּילוּ: פט וְאוּלָם הַשָּׁלִיחַ וְהַמַּאֲמִינִים אִתּוֹ חֵרְפוּ הוֹנָם וְנַפְשׁוֹתָם. אֵלֶּה לָהֶם הַטּוֹבוֹת וְאֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: צ הֵכִין לָהֶם אֱלֹהִים גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְתוֹכָן. זֶה הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל:

צא וְהַמִּצְטַדְּקִים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה בָּאוּ (אֵלֶיךָ) לְמַעַן יִנָּתֵן לָהֶם (לְבִלְתִּי צֵאת), וַיֵּשְׁבוּ (בָּיִת). אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתְנוּ לְכוֹזְבִים אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ. מָצוֹא יִמְצָא אֶת הַכּוֹפְרִים מֵהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: צב (אַךְ) אֵין עָוֹן בַּחַלָּשִׁים וּבַחוֹלִים וּבְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא תִמְצָא יָדָם מַה לְּהוֹצִיא (בַּמִּלְחָמָה) אִם לֹא יֵחָלְצוּ (לַמִּלְחָמָה), כִּי דָרְשׁוּ טוֹב לֵאלֹהִים וְלִשְׁלִיחוֹ. אֵין כָּל תּוֹאֲנָה עַל עוֹשֵׂי-הַטּוֹב, וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: צג וְ(גַם) לֹא עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּבוֹאָם אֵלֶיךָ מְבַקְשִׁים, כִּי תִשָּׂא אוֹתָם (עַל סוּס וְגָמָל, וְיָצְאוּ אִתְּךָ), וַתֹּאמֶר: “לֹא תִמְצָא יָדִי דָּבָר לָשֵׂאת אֶתְכֶם עָלָיו”, פָּנוּ הָלָכוּ וְעֵינֵיהֶם שְׁטוּפוֹת דִּמְעָה מִיָּגוֹן עַל אֲשֶׁר לֹא תִמְצָא יָדָם (הוֹן) לְהוֹצִיא: צד וְאוּלָם הַתּוֹאֲנָה הִיא עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ מֵאִתְּךָ לְהַרְפּוֹת מֵהֶם וְהֵם עֲשִׁירִים. אִוּוּ לִהְיוֹת בַּנִּשְׁאָרִים (בַּיִת) וַיַּחְתֹּם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹתֵיהֶם וְהֵם לֹא יֵדָעוּ: צה יִצְטַדְּקוּ לִפְנֵיכֶם בְּשׁוּבְכֶם אֲלֵיהֶם. אֱמֹר: “אַל תִּצְטַדָּקוּ. לֹא נַאֲמִין לָכֶם. הוֹדִיעַ אוֹתָנוּ אֱלֹהִים עַל דְּבַרְכֶם. רָאֹה יִרְאֶה פָּעָלְכֶם אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ. הוּשֵׁב תּוּשְׁבוּ אֶל יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת וְהוֹדִיעַ אֶתְכֶם מַעֲשֵׂיכֶם”: צו יִשָּׁבְעוּ לָכֶם בֵּאלֹהִים בְּשׁוּבְכֶם אֲלֵיהֶם לְמַעַן תַּרְפּוּ מֵהֶם. אָכֵן סוּרוּ מֵהֶם כִּי תּוֹעֵבָה הֵם, וּמְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם. גְּמוּל בַּאֲשֶׁר הִשְׂתַּכָּרוּ: צז יִשָּׁבְעוּ לָכֶם לְהִתְרַצּוֹת לָכֶם, אַךְ (גַּם) אִם תִּרְצוּם לֹא יִרְצֶה אֱלֹהִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים:

צח הָעַרְבִיִים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה הֵם הָעַזִּים (בָּאָדָם) לְכַחַשׁ וּלְסָפֵק וְהַקְּרוֹבִים בָּהֶם לְבִלְתִּי דַעַת הַחֻקּוֹת אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים עַל יַד שְׁלִיחוֹ, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: צט וּמִן הָעַרְבִיִים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה יֵשׁ הַחוֹשְׁבִים אֵת אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ (לִצְדָקָה) לְמִלְוָה545, וְיוֹחִילוּ אֲשֶׁר יַחֲזֹר עֲלֵיכֶם הַגַּלְגַּל. יַחֲזֹר עֲלֵיהֶם הַגַּלְגַּל לְרָעָה. אָכֵן אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: ק וְיֵשׁ בָּעַרְבִיִים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה הַמַּאֲמִינִים בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וְהַחוֹשְׁבִים אֵת אֲשֶׁר יְפַזְּרוּ (לִצְדָקָה) לִמְצֹא בָּהּ קִרְבַת אֱלֹהִים וּתְפִלּוֹת הַשָּׁלִיחַ (בַּעֲדָם), הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר קִרְבָה (לֵאלֹהִים) הִיא לָהֶם? הָבֵא יְבִיאֵם אֱלֹהִים בְּרַחֲמָיו, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קא וְאֵלֶּה אֲשֶׁר עָבְרוּ חֲלוּצִים רִאשׁוֹנִים מִן הָעוֹזְבִים מוֹלַדְתָּם546 וְהָעוֹזְרִים547 וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב. רָצָם אֱלֹהִים וַיִּרְצוּהוּ, וַיָּכֶן לָהֶם גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְתוֹכָן, לָנֶצַח. זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל: קב וּמֵאֵלֶּה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם מִן הָעַרְבִיִים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה יֵשׁ סֵעֲפִים, וּבְתוֹשְׁבֵי אַלְמַדִינָה יֵשׁ אֲשֶׁר הִקְשׁוּ עָרְפָּם לִהְיוֹת סֵעֲפִים, לֹא תֵדַע אוֹתָם, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אוֹתָם. עָנוֹשׁ נַעַנְשֵׁם מִשְׁנֵה עֹנֶשׁ, אַחֲרֵי כֵן יוּשְׁבוּ אֶל מוּסָר קָשֶׁה: קג וַאֲחֵרִים הוֹדוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם. עֵרְבוּ מַעֲשֵׂה יָשָׁר וְאַחֵר רַע. אוּלַי יָשׁוּב אֱלֹהִים אֲלֵיהֶם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: קד קַח מֵהוֹנָם צְדָקָה, לְמַעַן תְּטַהֵר אוֹתָם וּתְזַכֵּם בָּהּ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, כִּי תְפִלָּתְךָ מִבְטָח548 לָהֶם, וֵאלֹהִים שוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: קה הַאִם לֹא יֵדְעוּ, כִּי אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר יְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מֵעוֹבְדָיו וְלָקַח הַצְּדָקוֹת, וְכִי אֱלֹהִים הוּא הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם: קו וְאָמַרְתָּ: "עֲשׂוּ, וְאוּלָם רָאֹה יִרְאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וְהַמַּאֲמִינִים, וְהוּשֵׁב תּוּשְׁבוּ אֶל יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת וְהוֹדִיעֲכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קז וַאֲחֵרִים (יֵשׁ) תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים549 לִפְקֻדַּת אֱלֹהִים אִם יַעַנְשֵׁם וְאִם יָשׁוּב אֲלֵיהֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

קח וּ(בַאֲשֶׁר לְ)אֵלֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם מִסְגָּד לִצְרֹר וּלְכַחֵשׁ וּלְהַפְרִיד בֵּין הַמַּאֲמִינִים וְלִמְקוֹם מַאֲרָב לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ לְפָנִים בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וְנִשְׁבְּעוּ לֵאמֹר: “אַךְ טוֹב בִּקַּשְׁנו” – הנה אֱלֹהִים מֵעִיד, כִּי רַק שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ550: קט לֹא תַעֲמֹד בּוֹ לְעוֹלָם. אָכֵן הַמִסְגָּד אֲשֶׁר יֻסַּד עַל יִרְאַת אֱלֹהִים לְמִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן551 רָאוּי יוֹתֵר אֲשֶׁר תַּעֲמֹד בּוֹ. תּוֹכוֹ אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים לְהִטַּהֵר. וֵאלֹהִים יֹאהַב אֶת הַמִּטַּהֲרִים: קי הַאִם זֶה אֲשֶׁר יָסַד בִּנְיָנוֹ עַל יִרְאַת הָאֱלֹהִים וּרְצוֹנוֹ טוֹב, אִם זֶה אֲשֶׁר יָסַד בִּנְיָנוֹ עַל עֲפַר עֶבְרֵי פִי נַחַל גּוֹרֵף? סָחוֹף יִסָּחֵף יַחַד אִתּוֹ אֶל אֵשׁ גֵּיהִנֹּם, כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים מֵישָׁרִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: קיא לֹא יֶחְדַּל בִּנְיָנָם אֲשֶׁר בָּנוּ (מֵעוֹרֵר) סָפֵק בְּלִבּוֹתָם, עַד אֲשֶׁר יִכָּרְתוּ לִבּוֹתָם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם:

קיב אָכֵן קָנָה לוֹ אֱלֹהִים מִן הַמַּאֲמִינִים אֶת נַפְשׁוֹתָם וְאֶת הוֹנָם בַּאֲשֶׁר (יִתֵּן) לָהֶם גַּן-עֵדֶן, (כִּי) יִלָּחֲמוּ מִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְהָרְגוּ וְנֶהֱרָגוּ. הַבְטָחַת אֱמֶת עַל הַדָּבָר הַזֶּה (כְּתוּבָה) בַּתּוֹרָה וּבָאִנְגִ’יל וּבַקֻּרְאָן. וּמִי נֶאֱמָן מֵאֱלֹהִים לְהָקִים בְּרִיתוֹ. שִׂמְחוּ אֵפוֹא בְּמִקְנַתְכֶם אֲשֶׁר קְנִיתֶם, וְזֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל: קיג הַשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה, הָעוֹבְדִים, הַמְהַלְּלִים, הַצָּמִים, הַכּוֹרְעִים, הַמִּשְׁתַּחֲוִים, הַמְצַוִּים עַל הַצֶּדֶק וְהַמְנִיאִים מִן הָרָע וְהַשּׁוֹמְרִים אֶת חֻקּוֹת אֱלֹהִים (שְׂכָרָם גַּן עֵדֶן), בַּשֵּׂר אֵפוֹא אֶת הַמַּאֲמִינִים:

קיד חָלִילָה-לוֹ לַנָּבִיא וְלַמַּאֲמִינִים לְהִתְפַּלֵּל לִסְלִיחָה בְּעַד הַמְשַׁתְּפִים וְאִם גַּם אַנְשֵׁי גְאֻלָּתָם הַקְּרוֹבִים552 (הֵם), אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר לָהֶם, כִּי בְנֵי שְׁאוֹל הֵמָּה: קטו וְלֹא הָיְתָה תְפִלַּת אַבְרָהָם בְּעַד אָבִיו כִּי יִסָּלַח לוֹ, כִּי אִם אַחֲרֵי הַבְטָחָה אֲשֶׁר הִבְטִיחָהוּ. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרֵר לוֹ, כִּי אוֹיֵב אֱלֹהִים הוּא, נִקָּה מִמֶּנּוּ, כִּי (הָיָה) אַבְרָהָם מָלֵא רַחֲמִים וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: קטז וְחָלִילָה-לּוֹ לֵאלֹהִים לְהַתְעוֹת אֲנָשִׁים אַחֲרֵי נְחוֹתוֹ אוֹתָם מֵישָׁרִים, עַד אִם יְבָאֵר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם לְיִרְאָה (אוֹתוֹ), כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: קיז אָכֵן אֱלֹהִים לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יְחַיֶּה וְהֵמִית וְאֵין לָכֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים כָּל מָגֵן וְכָל מוֹשִׁיעַ: קיח (אָכֵן) שָׁב אֱלֹהִים אֶל הַנָּבִיא וְאֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמּוֹלַדְתָּם וְאֶל הָעוֹזְרִים (אֶת הַנָּבִיא) וְאֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרָיו בְּשָׁעַת צָרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּמְעַט סָר לֵב פְּלַגָּה מֵהֶם, וַיָּשָׁב אֲלֵיהֶם, כִּי טוֹב וְרַחוּם הוּא לָהֶם: קיט וְ(גַם) אֶל הַשְּׁלשָׁה553 אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּם בַּבַּיִת עַד אֲשֶׁר צָרָה לָהֶם הָאָרֶץ בְּכָל רָחְבָּה, וַתֵּצַר עֲלֵיהֶם נַפְשָׁם וַיִּתְבּוֹנְנוּ כִּי אֵין מִפְלָט מֵאֱלֹהִים בִּלְתִּי אִם אֵלָיו, וַיָּשָׁב אֲלֵיהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ, כִּי אֱלֹהִים הוּא הַמְקַבֵּל שָׁבִים וְהָרַחוּם:

קכ הַמַּאֲמִינִים, יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וֶהֱיוּ עִם הַדּוֹבְרִים אֱמֶת: קכא חָלִילָה לָהֶם לְאַנְשֵׁי אַלְמַדִינָה וּלְאֵלֶּה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם מֵהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה לְהִשָּׁאֵר לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת אַחֲרֵי צֵאת שְׁלִיחַ הָאֱלֹהִים וּלְבַכֵּר אֶת נַפְשׁוֹתָם עַל נַפְשׁוֹ כָּזֹאת. בַּאֲשֶׁר לֹא מָצָא אוֹתָם לֹא צָמָא וְלֹא עָמָל וְלֹא רָעָב בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים. וְלֹא תִדְרֹךְ כַּף רַגְלָם מָקוֹם אֲשֶׁר יַכְעִיס אֶת הַכּוֹפְרִים וְלֹא יַשִּׂיגֵם כָּל פֶּגַע מִיַּד הָאוֹיֵב בִּלְתִּי אִם נִכְתַּב לָהֶם554 לְמַעֲשֵׂה טוֹב, כִּי לֹא יִקְבַּע אֱלֹהִים אֶת שְׂכַר עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: קכב וְלֹא יְפַזְּרוּ כֹּל לִצְדָקָה אִם גְּדוֹלָה וְאִם קְטַנָּה וְלֹא יַעַבְרוּ נַחַל בִּלְתִּי אִם יִכָּתֵב לָהֶם, לְמַעַן יִגְמְלֵם אֱלֹהִים טוֹב יֶתֶר עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ: קכג וְאֵין עַל הַמַּאֲמִינִים לְהֵחָלֵץ לַצָּבָא כֻּלָּם יָחַד. וְאִם לֹא נֶחְלְצָה מִכָּל פְּלַגָּה מֵהֶם עֵדָה, הִנֵּה (עָשׂוּ כֵן) לְמַעַן יַשְׂכִּילוּ בַדָּת וְהִזְהִירוּ אֶת בְּנֵי עַמָּם בְּשׁוּבָם אֲלֵיהֶם לְמַעַן יִשָּׁמֵרוּ:

קכד הַמַּאֲמִינִים, הִלָּחֲמוּ בַּכּוֹפְרִים הַקְּרוֹבִים אֶל גְּבוּלְכֶם וּמָצְאוּ אֶתְכֶם. הַכְבִּידוּ אַכְפְּכֶם עֲלֵיהֶם, וּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים אֶת הַיְרֵאִים אוֹתוֹ: קכה וּכְכָל אֲשֶׁר תּוּרַד “שׂוּרָה”, יֵשׁ בָּהֶם הָאוֹמְרִים: “אֶת מִי מִכֶּם הוֹסִיפָה זֹאת אֱמוּנָה”? וְאָמְנָם אֶת הַמַּאֲמִינִים הוֹסִיפָה אֱמוּנָה, וְשָׂמָחוּ: קכו אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֳלִי בְּלִבּוֹתָם תּוֹסִיף לָהֶם רֹגֶז עַל רָגְזָם וּמֵתוּ בְּעוֹדָם כּוֹפְרִים: קכז הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי יְנֻסּוּ בְמַסָּה בְּכָל שָׁנָה פַּעַם אוֹ פַּעֲמָיִם? וּבְכָל אֵלֶּה לֹא יָשׁוּבוּ וְלֹא יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: קכח וּכְכָל אֲשֶׁר תּוּרַד “שׂוּרָה”, יַבִּיטוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: “הַאִם יִרְאֶה אֶתְכֶם אִישׁ”?555 אַחֲרֵי כֵן יֵלְכוּ לָהֶם. אֱלֹהִים הֵסִיר אֶת לִבּוֹתֵיהֶם, בַּאֲשֶׁר הֵם עַם לֹא יַשְׂכִּילוּ: קכט הִנֵּה בָּא אֲלֵיכֶם שָׁלִיחַ מִקִּרְבְּכֶם. קָשֶׁה בְּעֵינָיו אֲשֶׁר אַתֶּם חוֹטְאִים וְשׁוֹקֵד עֲלֵיכֶם (לְהוֹרוֹתְכֶם) וְטוֹב וְרַחוּם לַמַּאֲמִינִים: קל וְכִי יִפְנוּ עֹרֶף וְאָמַרְתָּ: "אֱלֹהִים חֶלְקִי, אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי וְהוּא אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַנֶּהְדָּר:

 

פָּרָשַׁת יוֹנָה (עָלָיו הָשָּׁלוֹם)556.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. ר. א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר הֶחָכָם: ב הַאִם יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, כִּי גָּלִינוּ אֹזֶן אִישׁ מֵהֶם לֵאמֹר: “הַזְהֵר אֶת הָאֲנָשִׁים וּבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים כִּי מִצְעֲדֵיהֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם יְכוֹנָנוּ”. (אַךְ) הַכּוֹפְרִים אָמְרוּ: "אַךְ מְכַשֵּׁף גָּלוּי הוּא זֶה: ג הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּשִׁשָּׁה יָמִים. אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, יְנַהֵג אֶת הַמֶּמְשָׁלָה. אֵין כָּל מַפְגִּיעַ (לְאִישׁ) בִּלְתִּי אִם בִּרְצוֹנוֹ. זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם. עִבְדוּהוּ אֵפוֹא, הַאִם לֹא תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: ד אֵלָיו תְּשׁוּבַתְכֶם יַחְדָּו. דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת, כִּי הוּא יוֹצֵר הַבְּרִיאָה וְגַם יְשִׁיבֶנָּה לְמַעַן גְּמֹל אֶת הַמַּאֲמִינִים וְעוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר בְּצֶדֶק. אַךְ הַכּוֹפְרִים לָהֶם מַשְׁקֵה רוֹתְחִים וְעֹנֶשׁ דְּאָבָה עֵקֶב כַּחֲשָׁם: ה הוּא אֲשֶׁר שָׁת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמָאוֹר וְאֶת הַיָּרֵחַ לְאוֹרָה, וַיִּקְצָב לוֹ תַּחֲנוֹת, לְמַעַן תֵּדְעוּ מִסְפַּר הַשָּׁנִים וְהַחֶשְׁבּוֹן (לְמוֹעֲדִים). לֹא בָּרָא אֱלֹהִים אֶת אֵלֶּה כִּי-אִם בָּאֱמֶת. יְבָאֵר הָאוֹתוֹת מְפֹרָשׁ לַאֲנָשִׁים יֵדָעוּ: ו הִנֵּה בַּחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם וּבַאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אוֹת לַאֲנָשִׁים יִירְאוּ (אוֹתוֹ):

ז אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְצַפּוּ לִפְגִישָׁתֵנוּ וַיְבַכְּרוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וַיִּמְצְאוּ לָהֶם בָּהֶם מַרְגּוֹעַ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא שָׁתוּ לִבָּם לְאוֹתוֹתֵינוּ: ח אֵלֶּה מְגוּרֵיהֶם אֵשׁ גֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר הִשְׂתַּכָּרוּ: ט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר יַנְחֵם אֱלֹהֵיהֶם מֵישָׁרִים בֶּאֱמוּנָתָם יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶם הַנְּהָרוֹת בְּגַנּוֹת נֹעַם: י תְּפִלָּתָם בָּהֶן תִּהְיֶה: “לְךָ אֱלֹהִים הַשֶּׁבַח” וּבִרְכָתָן בְּתוֹכָן תִּהְיֶה: “שָׁלוֹם”: יא וְאַחֲרִית תְּפִלָּתָם לֵאמֹר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”: יב וְלוּ הֵחִישׁ אֱלֹהִים (לְהָבִיא) אֶת הָרָע כַּאֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לְהָחִישׁ (לְהָבִיא) לָהֶם אֶת הַטּוֹב, כִּי אָז נֶחְרְצָה לָהֶם עֵת קִצָּם. נַעֲזֹב אֵפוֹא בְמִרְיָם אֵת אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְצַפּוּ לִפְגִישָׁתֵנוּ, יִתְעוּ.

יג וּבִמְצֹא אֶת הָאָדָם צָרָה וְקָרָא אֵלֵינוּ מֻטֶּה עַל צִדּוֹ אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ עוֹמֵד557, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹנוּ מֵעָלָיו צָרָתוֹ, עָבַר כְּלֹא קָרָא אֵלֵינוּ בִּגְלַל צָרָה מְצָאַתְהוּ, כָּזֹאת מְתֻקָּנִים בְּעֵינֵי הַמַּשְׁחִיתִים מַעֲשֵׂיהֶם: יד וּכְבָר הִשְׁמַדְנוּ אֶת הַדּוֹרוֹת מִלִּפְנֵיכֶם כַּאֲשֶׁר פָּשָׁעוּ, וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים וְלֹא הֶאֱמִינוּ. כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים: טו וַנָּקֶם אֶתְכֶם תַּחְתָּם בָּאָרֶץ אַחֲרֵיהֶם, לְמַעַן נִרְאֶה אֵיכָה תַּעֲשׂוּ:

טז וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים אָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְצַפּוּ לִפְגִישָׁתֵנוּ: “הָבֵא קֻרְאָן אַחֵר מִזֶּה אוֹ הֲמִירֵהוּ”. אֱמֹר: “לֹא לִי הוּא לְהָמִיר אוֹתוֹ כָּעוֹלֶה עַל רוּחִי. אֵין אָנֹכִי הוֹלֵךְ בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר יִגָּלֶה אֵלַי, כִּי יָרֵא אָנֹכִי, אִם אַמְרֶה אֶת אֱלֹהַי, עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד”: יז אֱמֹר: “לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא קְרָאתִיו לִפְנֵיכֶם וְלֹא הוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אוֹתוֹ. הֵן גַּרְתִּי עִמָּכֶם תְּקוּפַת שָׁנִים לִפְנֵי כֵן. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ”?: יח וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ עַל אֱלֹהִים כָּזָב אוֹ כִּחֵשׁ בְּאוֹתוֹתָיו. אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַזֵּדִים: יט יַעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא יָרַע לָהֶם וְלֹא יוֹעִילֵם וְאָמְרוּ: “אֵלֶּה מַפְגִּיעִים לָנוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים”. אֱמֹר: הֲתוֹדִיעוּ אֶת אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא יֵדַע אִם בַּשָּׁמַיִם וְאִם בָּאָרֶץ. יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ): כ וְלֹא הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם כִּי-אִם אֻמָּה אַחַת וַיֵּחָלֵקוּ. וְלוּלֵא דָּבָר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ558, כִּי אָז נֶחֱרַץ בֵּינֵיהֶם מִשְׁפַּט הַדָּבָר אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ: כא וְאָמְרוּ: “לָמָּה לֹא הוּרַד עַל יָדוֹ אוֹת מֵאֵת אֱלֹהָיו?”. אֱמֹר: אָכֵן הַתַּעֲלוּמָה לֵאלֹהִים. חַכּוּ אֵפוֹא, וְאַף אָנֹכִי בַמְחַכִּים עִמָּכֶם הִנֵּנִי":

כב וּבְתִתֵּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים לָחוּשׁ רַחֲמִים אַחֲרֵי צָרָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם, וְזָמְמוּ מְזִמָּה עַל אוֹתוֹתֵינוּ. אֱמֹר אֱלֹהִים מָהִיר יָתֵר לִמְזִמָּה. אָכֵן שְׁלִיחֵינוּ יִכְתְּבוּ אֵת אֲשֶׁר תָּזֹמּוּ": כג הוּא הַמּוֹלִיכְכֶם בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם, וְהָיָה בִּהְיוֹתְכֶם בָּאֳנִיּוֹת וְהִפְלִיגוּ אִתָּם בְּרוּחַ טוֹבָה וְשָׂמְחוּ בָהּ, תָּבוֹא רוּחַ סְעָרָה וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַגַּלִּים מִכָּל עֵבֶר559, וְדָמוּ כִּי אֲפָפוּם, אָז יִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים תְּמִימִים עִמּוֹ בַּדָּת לֵאמֹר: "אִם תַּצִּילֵנוּ מִזֹּאת וְהָיִינוּ בַּמּוֹדִים (לְךָ): כד וְאוּלָם בְּהַצִּילֵנוּ אוֹתָם, הִנִּה יַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט. בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר תְּשַׁחֲתוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם (תְּשַׁחֲתוּ), (רַק בִּגְלַל) מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה (הוּא). אַחֲרֵי כֵן אֵלֵינוּ תְשׁוּבַתְכֶם, וְהוֹדַעְנוּ אֶתְכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: כה אָכֵן חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה מְשָׁלָם כְּמַיִם אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּם מִן הַשָּׁמַיִם, וַיִּתְעָרְבוּ בָּהֶם צִמְחֵי הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר יֹאכַל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וַיְהִי בַּעֲדוֹת הָאָרֶץ עֶדְיָהּ וַתִּתְקַשֵּׁט, וַיְדַמּוּ יוֹשְׁבֶיהָ כִּי יוּכְלוּ לָהּ560, וַתָּבוֹא עָלֶיהָ פְקֻדָּתֵנוּ בַּלַּיְלָה אוֹ בַיּוֹם וַתּשִׁיתָהּ קָצְיר561 כְּלֹא הֶעֱשִׁירָה אֱמֶשׁ. כָּזֹאת נְבָאֵר הָאוֹתוֹת מְפֹרָשׁ לַאֲנָשִׁים יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: כו וֵאלֹהִים יִקְרָא אֶל מְעוֹן הַשָּׁלוֹם וְנָחָה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֶל אֹרַח מֵישָׁרִים: כז לַמֵּיטִיבִים (יִהְיֶה) הַטּוֹב וְרַב מִזֶּה, וְלֹא יְכַסֶּה פְּנֵיהֶם לֹא קַדְרוּת וְלֹא כְלִמָּה. אֵלֶּה בְּנֵי גַן הָעֵדֶן לְעוֹלָמְים (יִהְיוּ) בְתוֹכוֹ: כח אַךְ לַאֲשֶׁר פָּעֲלוּ הָרָעוֹת גְּמוּל רָע כְּמוֹהֶן וּתְכַסֵּם כְּלִמָּה. אֵין אֲשֶׁר יָקוּם לָהֶם עִם אֱלֹהִים, כְּאִלּוּ כֻּסָּה פְנֵיהֶם לֵיל אֹפֶל. אֵלֶּה הֵם בְּנֵי (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ:

כט וּבַיּוֹם אֲשֶׁר נֶאֱסֹף אוֹתָם יַחְדָּו, וְאָמַרְנוּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר שִׁתְּפוּ: “לִמְקוֹמְכֶם פְּנוּ אַתֶּם וְשֻׁתָּפֵיכֶם”, וְהִפְרַדְנוּ בֵּינֵיהֶם וְאָמְרוּ שֻׁתָּפֵיהֶם: "לֹא אוֹתָנוּ עֲבַדְתֶּם: ל וְרַב אֱלֹהִים (לִהְיוֹת) לְעֵד בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. אָכֵן לֹא שַׁתְנוּ לֵב לַעֲבוֹדַתְכֶם (אוֹתָנוּ"): לא שָׁם תִּבְחַן כָּל נֶפֶשׁ אֶת (הַמַּעֲשֶׂה) אֲשֶׁר שָׁלְחָה לְפָנֶיהָ וְהוּשְׁבוּ אֶל אֱלֹהִים אֲדוֹנָם אֱמֶת, וְלֹא יִהְיוּ אִתָּם בַּדֵּיהֶם:

לב אֱמֹר: “מִי הוּא הַמְכַלְכֵּל אֶתְכֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ, אוֹ מִי הוּא אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַשֵּׁמַע וְהָרְאוֹת, וּמִי הוּא הַמּוֹצִיא אֶת הַחַי מִן הַמֵּת וְהַמּוֹצִיא אֶת הַמֵּת מִן הֶחָי, וּמִי הוּא הַמְנַהֵג אֶת הַמֶּמְשָׁלָה? וְאָמְרוּ: “אֱלֹהִים”, וְאָמַרְתָּ: “הַאִם לֹא תִּירְאוּ (אוֹתוֹ) אֵפוֹא?”: לג הִנֵּה זֶה אֱלֹהִים אֲדוֹנְכֶם אֱמֶת. וּמַה הוּא אַחֲרֵי הָאֱמֶת אִם לֹא הַתּוֹעָה, וְאֵיכָה זֶה תּוּסְרוּ (מִמֶּנָּה)”? לד כָּזֹאת גָזַר דְּבַר אֱלֹהֶיךָ בְּצֶדֶק עַל הַפּוֹשְׁעִים, כִּי הֵם לֹא יַאֲמִינוּ לה אֱמֹר: הֲיֵשׁ בְּשֻׁתָּפֵיכֶם אֲשֶׁר יִבְרָא אֶת הַבְּרִיאָה וְאַחַר יְשִׁיבֶנָּה אֵלָיו? אֱמֹר: אֱלֹהִים יִבְרָא אֶת הַבְּרִיאָה וְאַחַר יְשִׁיבָהּ אֵלָיו. וְאֵיכָה אֵפוֹא תּוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת)?: לו אֱמֹר: הֲיֵשׁ בְּשֻׁתָּפֵיכֶם אֲשֶׁר יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶל הָאֱמֶת? אֱמֹר: אֱלֹהִים יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶל הָאֱמֶת. הַאִם לָזֶה אֲשֶׁר יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶל הָאֱמֶת יָאֲתָה לוֹ יוֹתֵר אֲשֶׁר יֵלְכוּ אַחֲרָיו, אִם לָזֶה אֲשֶׁר לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים? מַה לָּכֶם אֵפוֹא, אֵיכָה תִשְׁפֹּטוּ? לז וְאֵין מַרְבִּיתָם הוֹלְכִים בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי דִּמְיוֹן לִבָּם. וְאוּלָם דִּמְיוֹן הַלֵּב לֹא יוֹעִיל בִּפְנֵי הָאֱמֶת בִּמְאוּמָה. אָכֵן יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֵת מַעֲשֵׂיהֶם:

לח וְחָלִילָה-לּוֹ לַקֻּרְאָן הַזֶּה אֲשֶׁר יִבְדוּהוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. אֲבָל לְקַיֵּם הוּא אֵת אֲשֶׁר (נִתַּן) לְפָנָיו וּלְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הַסֵּפֶר אֵין סָפֵק בּוֹ מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: לט אִם יֹאמְרוּ: “מִלִּבּוֹ בְּדָאוֹ”, אֱמֹר: “הָבִיאוּ נָא “שׂוּרָה” כָּמוֹהוּ וְקִרְאוּ (לְעֵדִים) אֵת אֲשֶׁר תּוּכְלוּ אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”562: מ וְאוּלָם כִּחֲשׁוּ בַּאֲשֶׁר לֹא יַשִּׂיגוּ דַעְתּוֹ וְלֹא בָא אֲלֵיהֶם פֵּשֶׁר דְּבָרוֹ. כָּזֹאת כִּחֲשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) מִלִּפְנֵיהֶם. וּרְאֵה אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַפּוֹשְׁעִים: מא וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יַאֲמִין בּוֹ וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בּוֹ, וֵאלֹהֶיךָ הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמַּשְׁחִיתִים: מב וְכִי יִתְּנוּךָ לְכוֹזֵב וְאָמַרְתָּ: “לִי פָעֳלִי וְלָכֶם פָּעָלְכֶם. אַתֶּם נְקִיִּים מֵאֲשֶׁר אֶפְעַל וְאָנֹכִי נָקִי מֵאֲשֶׁר תִּפְעָלוּ”: מג וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לִשְׁמוֹעַ אֵלֶיךָ. וְאוּלָם הַאַתָּה תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֵרְשִׁים לִשְׁמוֹעַ, וְאִם גַּם לֹא יַשְׂכִּילוּ? מד וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר יַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאוּלָם הַאַתָּה תּוּכַל לַנְחוֹת מֵישָׁרִים אֶת הָעִוְרִים, וְאִם גַּם לֹא יִרְאוּ: מה אָמְנָם לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם בִּמְאוּמָה, וְאוּלָם הֵם יַעַשְׁקוּ אֶת נַפְשׁוֹתָם: מו וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יַאַסְפֵם, כְּלֹא הִתְמַהְמְהוּ בִּלְתִּי אִם שָׁעָה (אַחַת) מִן הַיּוֹם, יַכִּירוּ אִישׁ אֶת אָחִיו563, (וְאָז) יֹאבְדוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בִּפְגִישַׁת אֱלֹהִים וְלֹא אֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: מז וְאִם נַרְאֲךָ מִקְצָת (מֵהָעֹנֶשׁ) מֵאֲשֶׁר נְיָרֵא אוֹתָם, אוֹ נֶאֱסֹף אוֹתְךָ (וּמַתָּ לִפְנֵי בוֹאוֹ), הִנֵּה אֵלֵינוּ תְשׁוּבָתָם. אַחַר יִהְיֶה אֱלֹהִים עֵד עַל מַעֲשֵׂיהֶם: מח וּלְכָל אֻמָּה שָׁלִיחַ. וּבְבוֹא שְׁלִיחָם יֵחָרֵץ (הַדָּבָר) בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק וְלֹא יֵעָשֵׁקוּ: מט וְאָמְרוּ: “מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?”: נ אֱמֹר: "אֵין לְאֵל יָדִי לֹא לְהָרַע לְנַפְשִׁי וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי אִם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים. לְכָל אֻמָּה עֵת מוֹעֵד, וּבְבוֹא עֵת מוֹעֲדָם לֹא יְאַחֲרוּ (אוֹתָהּ) שָׁעָה וְלֹא יַקְדִּימוּ(הָ)564: נא אֱמֹר: “הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב, אִם יָבוֹא אֲלֵיכֶם עָנְשׁוֹ בְּשָׁכְבְּכֶם לַיְלָה אוֹ בַּיּוֹם”? מַה הוּא מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ הַזֵּדִים לְהָחִישׁ (בּוֹאוֹ)? נב הַאִם אַחֲרֵי כֵן אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָבוֹא תַּאֲמִינוּ בוֹ, עָתָּה?. הֵן אַתֶּם בִּקַּשְׁתֶּם, כִּי יְמַהֵר לָבוֹא: נג וְהֻגַּד אָז לַפּוֹשְׁעִים: “טַעֲמוּ עֹנֶשׁ הַנֶּצַח, הַתְשֻׁלְּמוּ אֲחֶרֶת מֵאֲשֶׁר הִשְׂתַּכַּרְתֶּם?” נד וּדְרָשׁוּךָ לְהַגִּיד (לָהֶם), הַאֱמֶת הִיא? אֱמֹר: “כֵּן, בֵּאלֹהַי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אָכֵן אֱמֶת הִיא וְלֹא תוּכְלוּ הַעֲבִיר (אוֹתָהּ)”565: נה וְאַף לוּ הָיָה לְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר פּוֹשַׁעַת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, כִּי אָז בִּקְשָׁה לְהִפָּדוֹת בּוֹ566. וְהִסְתִּירוּ אֶת הַנֹּחַם בִּרְאוֹתָם הָעֹנֶשׁ, וְנֶחֱרַץ (הַדָּבָר) בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק וְלֹא יֵעָשֵׁקוּ: נו הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: נז הוּא יְחַיֶּה וְיָמִית וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ:

נח הוֹי בְּנֵי-אָדָם, הִנֵּה בָא אֲלֵיכֶם מוּסָר567 מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וּמַרְפֵּא לַאֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַלְּבָבוֹת568 וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַמַּאֲמִינִים: נט אֱמֹר: בְּחֶסֶד אֱלֹהִים וּבְרַחֲמָיו, הִנֵּה בְאֵלֶּה יִשְׂמָחוּ, הוּא טוֹב לָהֶם מִכָּל אֲשֶׁר יֶאֱסֹפוּ: ס אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? הִנֵּה אֲשֶׁר הוֹרִיד לָכֶם אֱלֹהִים לְמָזוֹן, עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ אָסוּר וּמֻתָּר. אֱמֹר: הַאֱלֹהִים נָתַן לָכֶם לַעֲשׂוֹת כֵּן אוֹ תִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים (כָּזָב)? סא וּמָה הַמַּחֲשָׁבָה (אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ) אֵלֶּה הַבּוֹדִים עַל אֱלֹהִים הַכָּזָב בְּיוֹם הַתְּקוּמָה? אָכֵן בַּעַל חֶסֶד הוּא אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יוֹדוּ (לוֹ): סב וְלֹא תַעֲנֶה בְּעִנְיָן וְלֹא תִקְרָא כָּל קֻרְאָן569 וְלֹא תַעֲשׂוּ כָּל מַעֲשֶׂה מִבְּלִי אֲשֶׁר נִהְיֶה עֵדִים בָּכֶם בְּהַעֲמִיקְכֶם בּוֹ, וְלֹא יִסָּתֵר מֵאֱלֹהֶיךָ (גַּם) כְּמִשְׁקַל הַנְּמָלָה לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בַשָּׁמַיִם, וְלֹא מִצְעָר מִזֶּה וְלֹא רַב מִזֶּה, כִּי-אִם (כָּתוּב) בְּסֵפֶר בָּרוּר: סג הַאֵין זֹאת כִּי בַּעֲלֵי בְּרִית אֱלֹהִים לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן? סד אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים: סה לָהֶם הַבְּשׂוֹרָה בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. לֹא יוּמַר דְּבַר אֱלֹהִים. זֶה הוּא הָאשֶׁר הַגָּדוֹל: סו וְאַל יַעֲצִיבוּךָ דִּבְרֵיהֶם. כִּי הָעֹז כֻּלּוֹ לֵאלֹהִים. הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: סז הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וּמַה הוּא זֶה אֲשֶׁר יֵלְכוּ אַחֲרָיו אֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֶל שֻׁתָּפִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים? אֵין הֵם הוֹלְכִים, כִּי אִם אַחֲרֵי דִּמְיוֹן לִבָּם וְאֵין הֵם בִּלְתִּי אִם הוֹגֵי-שָׁוְא: סח הוּא אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם אֶת הַלַּיְלָה אֲשֶׁר תָּנוּחוּ בוֹ וְאֶת הַיּוֹם לִרְאוֹת. הִנֵּה בְּאֵלֶּה אוֹתוֹת לַאֲנָשִׁים יִשְׁמָעוּ:

סט וַיֹאמְרוּ: “הוֹלִיד אֱלֹהִים וָלָד”. חָלִילָה לּוֹ570. הוּא הֶעָשִׁיר, לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. אֵין לָכֶם כָּל שִׁלְטוֹן בָּזֶה571. הֲתַעֲנוּ בֵאלֹהִים אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ? ע אֱמֹר: אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים הַכָּזָב לֹא יַצְלִיחוּ: עא (לָהֶם) מַתָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. אַחֲרֵי כֵן אֵלֵינוּ תְּשׁוּבָתָם, וְנָתַנּוּ לָהֶם לָחוּשׁ אֶת הָעֹנֶשׁ הַכָּבֵד עַל כַּחֲשָׁם:

עב וּקְרָא לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר נֹחַ, בְּאָמְרוֹ אֶל עַמּוֹ: “עַמִּי, אִם קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם עָמְדִי וְהַזְהִירִי (אֶתְכֶם) בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, הִנֵּה עַל אֱלֹהִים נִשְׁעַנְתִּי. עוּצוּ אֵפוֹא עֲצַתְכֶם (עָלַי) יַחַד עִם שֻׁתָּפֵיכֶם. אַךְ אַל תְּהִי עֲצַתְכֶם בַּמִּסְתָּרִים, וַעֲשׂוּ בִי כָלָה וְלֹא תִצְפּוּ לִי572: עג אָכֵן אִם תִּפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה לֹא שָׁאַלְתִּי מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל אֱלֹהִים, וָאֲצֻוֶּה לִהְיוֹת מִן הַתְּמִימִים (עִמּוֹ)”573: עד וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב וַנַּצִּילֵהוּ וְאֵת אֲשֶׁר אִתּוֹ בַתֵּבָה, וַנָּקֶם אוֹתָם בָּאָרֶץ תַּחַת (הַפּוֹשְׁעִים), וַנְּטַבַּע אֶת הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ. רְאֵה אֵפוֹא אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּם:

עה אַחֲרֵי כֵן שָׁלַחְנוּ אַחֲרָיו שְׁלִיחִים אִישׁ אֶל עַמּוֹ, וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים. אַךְ לֹא נִמְצְאוּ לְהַאֲמִין בַּאֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בּוֹ לְפָנִים. כָּכָה נַחְתֹּם אֶת לִבּוֹת הָעוֹבְרִים (חֹק)574: עו אַחֲרֵי כֵן שָׁלַחְנוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וְשָׂרָיו בְּאוֹתוֹתֵינוּ. אַךְ הֵם הִתְנַשָּׂאוּ, וַיִּהְיוּ עַם זֵדִים: עז וְכַאֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם הָאֱמֶת מֵאִתָּנוּ, אָמְרוּ: “אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים”575: עח וַיֹּאמֶר משֶׁה: “הֲתֹאמְרוּ לָאֱמֶת בְּבוֹאָהּ אֲלֵיכֶם: כְּשָׁפִים הֵם אֵלֶּה? אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַמְכַשְּׁפִים”: עט וַיֹּאמְרוּ: הֲבָאתָ אֵלֵינוּ לְמַעַן הָסֵב אוֹתָנוּ מִן (הַדָּבָר) אֲשֶׁר מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ, לְמַעַן תִּהְיֶה לָכֶם שְׁנֵיכֶם הַגְּדוּלָה בָּאָרֶץ. אֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים לָכֶם": פ וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: “הָבִיאוּ אֵלַי כָּל מְכַשֵּׁף אָמָּן” וּכְבוֹא הַמְכַשְּׁפִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה: “הַשְׁלִיכוּ אֵת אֲשֶׁר תַּשְׁלִיכוּ”: פא וַיְהִי בְּהַשְׁלִיכָם וַיֹּאמֶר משֶׁה: “כְּשָׁפִים הֵם אֲשֶׁר הֲבֵאֹתֶם. אָכֵן שׂוֹם יְשִׂימֵם אֱלֹהִים לְאַל, כִּי לֹא יַצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂה הַמַּשְׁחִיתִים: פב וְהֵקִים אֱלֹהִים אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר וּבִטֵּל הַשֶּׁקֶר, וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַזֵּדִים”576: פג וְלֹא הֶאֱמִינוּ לְמשֶׁה, בִּלְתִּי אִם מִשְׁפָּחָה מִבְּנֵי עַמּוֹ, מִפַּחַד פַּרְעֹה וְשָׂרָיו פֶּן יְעַנֵּם, כִּי הָיָה פַרְעֹה עֶלְיוֹן בָּאָרֶץ וּמִן הַמַּשְׁחִיתִים: פד וַיֹּאמֶר משֶׁה: “עַמִּי, אִם בֵּאלֹהִים אַתֶּם מַאֲמִינִים, הִשָּׁעֲנוּ עָלָיו אִם תְּמִימִים אַתֶּם עִמּוֹ”: פה וַיֹּאמְרוּ: “עַל אֱלֹהִים נִשְׁעַנּוּ. אֱלֹהֵינוּ, אַל תְּיַסְּרֵנוּ בִּידֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: פו וּמַלְּטֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ מִן הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים”: פז וַנְּגַל אֶת אֹזֶן משֶׁה וְאָחִיו לֵאמֹר: “הָקִימוּ לִבְנֵי עַמְּכֶם בְּמִצְרָיִם בָּתִּים, וְשִׂימוּ אֶת בָּתֵּיכֶם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו יִפְנוּ בִּתְפִלָּתָם, וְעִרְכוּ הַתְּפִלָּה, וּבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים”: פח וַיֹּאמֶר משֶׁה: “אֱלֹהֵינוּ, הִנֵּה נָתַתָּ לְפַרְעֹה וְשָׂרָיו תִּפְאֶרֶת וָהוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֱלֹהֵינוּ, לְמַעַן יַתְעוּ (עַמָּם) מִדַּרְכֶּךָ, אֱלֹהֵינוּ, כַּלֵּה אֶת הוֹנָם וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹתָם לְבַל יַאֲמִינוּ עַד אִם יִרְאוּ אֶת עֹנֶשׁ הַדְּאָבָה”: פט וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הִנֵּה נֶעְתַּרְתִּי577 לִתְפִלַּתְכֶם אַתֶּם שְׁנֵיכֶם, וְעַתָּה עִמְדוּ אַתֶּם שְׁנֵיכֶם הָכֵן, וְאַל תֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ”: צ וַנַּעֲבֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, וַיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּזָדוֹן וּבְאֵיבָה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב לִטְבֹּעַ וַיֹּאמֶר: “מַאֲמִין אָנֹכִי, כִּי אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַתְּמִימִים עִמּוֹ אָנֹכִי”: צא “עַתָּה578 הֵן מָרִיתָ לְפָנִים וַתְּהִי מִן הַמַּשְׁחִיתִים (דַּרְכָּם): צב הִנֵּה הַיּוֹם נְמַלֵּט אוֹתְךָ בְּעוֹר שִׁנֶּיךָ579, לְמַעַן תִּהְיֶה לְאוֹת לַבָּאִים אַחֲרֶיךָ. וְאָכֵן רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא יָשִׁיתוּ לֵב לְאוֹתוֹתֵינוּ”: צג וַנְּכוֹנֵן לִבְנֵי יִשְׁרָאֵל בְּמִצְרַיִם מִשְׁכַּן מִבְטָחִים וַנְּכַלְכְּלֵם מִן הַמַּטְעַמִּים, וְלֹא נֶחֶלְקוּ עַד אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם הַדָּעַת. אָכֵן אֱלֹהֶיךָ יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה בַּאֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ: צד וְאִם בְּסָפֵק אַתָּה עַל אֹדוֹת הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ, שְׁאַל נָא אֶת אֵלֶּה הַקּוֹרְאִים אֶת הַסֵּפֶר מִלְּפָנֶיךָ, אָכֵן בָּאָה אֵלֶיךָ הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּסַּעֲפִים: צה וְאַל תִּהְיֶה בְאֵלֶּה הַמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים פֶּן תִּהְיֶה מִן הָאוֹבְדִים: צו כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּזַר עֲלֵיהֶם דְּבַר אֱלֹהֶיךָ לֹא יַאֲמִינוּ: צז וְאִם גַּם יָבוֹא אֲלֵיהֶם כָּל אוֹת עַד אִם יִרְאוּ אֶת עֹנֶשׁ הַדְּאָבָה: צח כִּי לוּלֵא כֵן הֵן הָיְתָה עִיר 580אֲשֶׁר הֶאֱמִינָה וְהוֹעִילָה לָהּ אֱמוּנָתָהּ, (גַּם) מִבַּלְעֲדֵי עַם יוֹנָה (אֲשֶׁר) בְּהַאֲמִינָם הֲסִירוֹנוּ מֵעֲלֵיהֶם מוּסַר הַקָּלוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וַנִּתֵּן לָהֶם טוּב עַד עֵת: צט וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהֶיךָ כִּי אָז הֶאֱמִין כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו. הַאַתָּה תֶאְכֹּף עַל בְּנֵי-הָאָדָם עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ מַאֲמִינִים?: ק וְאֵין נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תַּאֲמִין מִבְּלִי רְצוֹן אֱלֹהִים, וְשָׁפַךְ אֱלֹהִים אֶת הֶחָרוֹן עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַשְׂכִּילוּ581: קא אֱמֹר: הִתְבּוֹנְנוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וְאוּלָם לֹא-יוֹעִילוּ הָאוֹתוֹת וְהַמּוּסָר לְעָם לֹא יַאֲמִינוּ: קב מַה תּוֹחַלְתָּם אִם לֹא (יָמִים) כִּימֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר עָבְרוּ חָלְפוּ לִפְנֵיהֶם? אֱמֹר: חַכּוּ אֵפוֹא וְאַף אָנֹכִי בַּמְחַכִּים עִמָּכֶם הִנֵּנִי: קג אָז נַצִּיל אֶת שְׁלִיחֵינוּ וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ. כָּכָה הוּא חֹק לָנוּ, כִּי נַצִּיל אֶת הַמַּאֲמִינִים582:

קד אֱמֹר: בְּנֵי הָאָדָם, אִם בְּסָפֵק אַתֶּם בִּדְבַר דָּתִי, הִנֵּה אָנֹכִי לֹא אֶעֱבֹד אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר תַּעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֲבָל אֶעֱבֹד אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יֶאֶסָפְכֶם. וָאֲצֻוֶּה לִהְיוֹת מִן הַמַּאֲמִינִים: קה לֵאמֹר: הָכֵן פָּנֶיךָ לַדָּת “חָנִיף”, וְאַל תִּהְיֶה מִן הַמְשַׁתְּפִים: קו וְלֹא תִקְרָא מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶל אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לְךָ וְלֹא יָרַע לְךָ, כִּי אִם כֹּה תַּעֲשֶׂה וְהָיִיתָ מִן הַפּוֹשְׁעִים: קז וּבְהָבִיא אֱלֹהִים עָלֶיךָ צָרָה, אֵין מֵסִיר אוֹתָהּ בִּלְתִּי הוּא. וְכִי יַחְפֹּץ לְהֵיטִיב אִתְּךָ אֵין עוֹצֵר בְּעַד חַסְדּוֹ. יֶאֱצַל אוֹתוֹ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו, וְהוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם:

קח אֱמֹר: בְּנֵי הָאָדָם, הִנֵּה בָאָה אֲלֵיכֶם הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר יְאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ, לְנַפְשׁוֹ יְאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ, וַאֲשֶׁר תָּעָה, יָשׁוּב בְּרֹאשָׁהּ אֲשֶׁר יִתְעֶה, וְלֹא אָנֹכִי הָפְקַדְתִּי לְשׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם: קט וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר יִגְלוּ אֶת אָזְנֶךָ וְיַחֵל עַד אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים, וְהוּא הַטּוֹב בַּשּׁוֹפְטִים:

 

פָּרָשַׁת הוּד583    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. ר. א סֵפֶר הֻשְׁתְּתוּ584 אוֹתוֹתָיו וַיְבֹאֲרוּ מְפֹרָשׁ מִלִּפְנֵי חָכָם וְיוֹדֵעַ: ב לֵאמֹר: לֹא תַעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אֶת אֱלֹהִים, כִּי מַזְהִיר וּמְבַשֵּׂר אָנֹכִי מֵאִתּוֹ לָכֶם: ג וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לָכֶם וְשׁוּבוּ אֵלָיו. יִתֵּן לָכֶם מַתַּת טוּב עַד עֵת מוֹעֵד, וְנָתַן לְכָל אִישׁ חֶסֶד חַסְדּוֹ. אַך אִם תִּפְנוּ עֹרֶף מְפַחֵד אָנֹכִי (פֶּן יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם גָּדוֹל585: ד אֶל אֱלֹהִים תְּשׁוּבַתְכֶם וְהוּא כֹּל יוּכָל: ה הַאִם לֹא יִכְפְּלוּ586 אֶת לִבּוֹתֵיהֶם מְבַקְשִׁים לְהַסְתִּיר מִמֶּנּוּ (אֲשֶׁר בָּם)?: ו הֲלֹא בְּעֵת יִתְעַטְּפוּ בְּבִגְדֵיהֶם, יֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ וְאֵת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָלוּי: ז כִּי הוּא יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: ח וְאֵין כָּל (חַי) שׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא עַל אֱלֹהִים מְזוֹנוֹ, יֵדַע חֵיקוֹ וְאוֹצָרוֹ587. הַכֹּל (כָּתוּב) בְּסֵפֶר בָּרוּר588: ט וְהוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וַיְהִי כִּסֵּא כְבוֹדוֹ עַל הַמָּיִם, לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם מִי מִכֶּם הַמֵּיטִיב עֲשׂה: י וּבְאָמְרְךָ לֵאמֹר: “אַתֶּם תָּקוּמוּ אַחֲרֵי הַמָּוֶת”, יֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים”: יא וּבְאַחֲרֵנוּ לְהָבִיא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ עַד עֵת קְצוּבָה, וְאָמְרוּ: “מַה יַּעֲצֹר בַּעֲדוֹ?” הֲלֹא בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיהֶם לֹא יוּשַׁב מֵהֶם, וְהִקִּיף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ: יב וּבְתִתֵּנוּ אֶת הָאָדָם לָחוּשׁ רַחֲמִים מֵאִתָּנוּ, אַחֲרֵי-כֵן נְסִירֵם מֵאִתּוֹ וְהִנֵּה הוּא נוֹאָשׁ וְכוֹפֵר: יג וּבְתִתֵּנוּ אוֹתוֹ לָחוּשׁ חֶסֶד אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ צָרָה וְאָמַר: “חָלְפָה הָרָעָה מֵעָלַי”, וְהִנֵּה הוּא שָׂמֵחַ וּמִתְפָּאֵר: יד בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ רוּחָם וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, אֵלֶּה לָהֶם הַסְּלִיחָה וְשָׂכָר גָּדוֹל:

טו הִנֵּה אוּלַי תְּבַקֵּשׁ לִנְטֹש מִקְצָת מֵאֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֶיךָ589 כִּי יֵצַר לִבְּךָ בִּגְלָלוֹ פֶּן יֹאמְרוּ: “לוּ הוּרַד אֵלָיו אוֹצָר אוֹ בָא אִתּוֹ מַלְאָךְ”: אָכֵן אֵין אַתָּה בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר, וֵאלֹהִים מַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל: טז אִם יֹאמְרוּ: (מִלִבּוֹ) בְּדָאוֹ" אֱמֹר: "הָבִיאוּ אֵפוֹא עֶשֶר “שׂוּרוֹת” כָּמוֹהוּ בְּדוּיוֹת, וְקִרְאוּ אֵת אֲשֶׁר תּוּכְלוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ590: יז אַךְ אִם לֹא יֵעָנוּ לָכֶם, כִּי אָז דְּעוּ כִּי אָכֵן הוּרַד בְּדַעַת אֱלֹהִים וְכִי אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, הֲתִהְיוּ אָז תְּמִימִים (עִמּוֹ)?:

יח כָּל הֶחָפֵץ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְתִפְאַרְתָּם, נְשַׁלֵּם לָהֶם מַעֲשֵׂיהֶם בּוֹ, וְלא יֶחְסָרוּ: יט אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר אֵין לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא, בִּלְתִּי אִם אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם). מֵאָפַע יִהְיֶה פָּעֳלָם בּוֹ וְשָוְא מַעֲשֵׂיהֶם: כ הַאִם כָּזֶה אֲשֶׁר אִתּוֹ מוֹפֵת מֵאֵת אֱלהָיו וְנִלְוָה אֵלָיו עֵד591 מֵאִתּוֹ וּמִלְּפָנָיו סֵפֶר מֹשֶה מוֹרֶה דֶרֶךְ וְרַחֲמִים יַאֲמִינוּ בוֹ אֵלֶּה?. וַאֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בּוֹ מֵעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים592 הִנֵּה יַזְהִירוּם בְאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם), אַל תִּהְיֶה בְּסָפֵק בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי הוּא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יַאֲמִינוּ: כא וּמִי הִרְבָּה פֶּשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא (מִלִּבּוֹ) עַל אֱלֹהִים כָּזָב. אֵלֶּה יֻצְּגוּ לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם וְאָמְרוּ הָעֵדִים: “אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָנוּ שֶׁקֶר בֵּאלֹהֵיהֶם”. הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר קִלְלַת אֱלֹהִים עַל הַפּוֹשְׁעִים: כב אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וּבִקְשׁוּ לְעַקְּשָׁהּ וּבָאַחֲרִית יְכַחֵשׁוּ, אֵלֶּה לֹא יוּכְלוּ לַחֲלֹש בָּאָרֶץ, וְאֵין לָהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים כָּל מָגִנִּים. יִתֵּן לָהֶם מִשְׁנֵה עֹנֶשׁ לֹא יוּכְלוּ שְׁמוֹעַ וְלֹא יִרְאוּ: כג אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָכְרוּ נַפְשׁוֹתָם וְלֹא יִהְיוּ אִתָּם בַּדֵּיהֶם: כד אֵין סָפֵק כִּי בָּאַחֲרִית (יִהְיוּ) הֵם הָאוֹבְדִים593: כה אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר וַיִּכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי גַן-עֵדֶן. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ: כו מְשַׁל שְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת כָּעִוֵּר וְהַחֵרֵשׁ וְכָרוֹאֶה וְהַשּׁוֹמֵעַ, הֲיִשְׁווּ שְׁנֵיהֶם, יִדְמוּ? הַאִם לֹא תָּשִׁיבוּ אֶל לֵב?:

כז וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ אֵל עַמּוֹ לֵאמֹר: “הִנְנִי מַזְהִיר גָּלוּי לָכֶם: כח אֲשֶׁר לֹא תַּעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים. אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי (כִּי יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם דְּאָבָה”: כט וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר כָּפְרוּ: “לֹא נִרְאֶה אוֹתְךָ בִּלְתִּי אִם בָּשָׂר כָּמוֹנוּ וְלֹא נִרְאֶה הוֹלְכִים אַחֲרֶיךָ בִלְתִּי אִם הַנִּקְלִים בָּנוּ נִמִהֲרֵי הַלֵּב594 וְלֹא נִרְאֶה לָכֶם כָּל יִתְרוֹן עָלֵינוּ. אֲבָל לְדוֹבְרֵי שֶׁקֶר נַחֲשֹׁב אֶתְכֶם”: ל וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב כִּי בָא אֵלַי מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהַי וַיִּתֵּן לִי מֵאִתּוֹ רַחֲמִים אֲשֶׁר נִסְתְּרוּ מִכֶּם. הֲנִכֶף אוֹתָם עֲלֵיכֶם וְאַתֶּם מוֹאֲסִים אוֹתָם? לא עַמִּי, לֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם (כָּל) הוֹן חֵלֶף זֶה, כִּי שְׂכָרִי רַק עַל אֱלֹהִים הוּא וְלֹא אֲגָרֵשׁ מֵעַל פָּנַי אֶת הַמַּאֲמִינִים, כִּי הֵם יִפְגְּשׁוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. וְאוּלָם רוֹאֶה אָנֹכִי אֶתְכֶם עָם נִבְעָרִים (מִדָּעַת)”: לב עַמִּי, מִי יַצִּילֵנִי מִיַּד אֱלֹהִים אִם אֲגָרְשֵׁם. הַאִם לֹא תָשִׁיבוּ אֶל לֵב? לג וְלֹא אֹמַר לָכֶם, אִתִּי אוֹצְרוֹת אֱלֹהִים, וְלֹא כִּי אָנֹכִי יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמָה, וְלֹא אֹמַר לָכֶם מַלְאָךְ אָנֹכִי, וְלֹא אֹמַר לַנִּבְזִים בְּעֵינֵיכֶם, כִּי לֹא יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים טוֹב – אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בְּנַפְשָׁם – כִּי אָז הֵן אֶהְיֶה מִן הַפּוֹשְׁעִים": לד וַיֹּאמְרוּ: “נֹחַ, זֶה מִכְּבָר הִתְוַכַּחְתָּ עִמָּנוּ וַתֶּרֶב לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּנוּ, הָבֵא אֵפוֹא עָלֵינוּ אֶת (הָרָעָה) אֲשֶׁר אַתָּה מְיָרֵא אוֹתָנוּ בָּהּ, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אָתָּה”: לה וַיֹּאמֶר: “אָמְנָם יְבִיאֶנָּה אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר חָפֵץ וְלֹא תוּכְלוּ הַחֲלֵשׁ (כֹּחוֹ): לו וְלֹא תוֹעִיל לָכֶם עֲצָתִי הַטּוֹבָה כִּי חָפַצְתִּי לָעוּץ אֶתְכֶם טוֹב, אִם חָפֵץ אֱלֹהִים עַוֶּתְכֶם. הוּא אֱלֹהֵיכֶם וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ”: לז אִם יֹאמְרוּ “(מִלִּבּוֹ) בְּדָאוֹ”, אֱמֹר: “אִם (מִלִּבִּי) בְּדִיתִיו, בִּי עֲוֹנִי, וְאָנֹכִי נָקִי מֵאֲשֶׁר תֶּאְשָׁמוּ”: לח וַיִּגָּלֶה אֶל נֹחַ לֵאמֹר: “לֹא יַאֲמִין מֵעַמְּךָ כִּי אִם זֶה אֲשֶׁר הֶאֱמִין לִפְנֵי כֵן וְאַל יֵצַר לְךָ עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים: לט עֲשֵׂה אֶת הַתֵּבָה לְעֵינֵינוּ595 וְעַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ וְאַל תְּדַבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת הַפּוֹשְׁעִים כִּי טוֹבְעִים הֵם”: מ וַיְהִי עוֹשֶה אֶת הַתֵּבָה. וּכְכָל אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עַל פָּנָיו שָׂרֵי עַמּוֹ יִלְעֲגוּ לוֹ. וַיֹּאמֶר: “אִם תִּלְעֲגוּ לִי, הִנֵּה אֶלְעַג לָכֶם כַּאֲשֶׁר תִּלְעָגוּ, כִּי אָכֵן תֵּדְעוּ בָּאַחֲרוֹנָה: מא מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו עֹנֶשׁ אֲשֶׁר יְשִׂימֵהוּ חֶרְפָּה וְעַל מִי יָחוּל עֹנֶשׁ נֶצַח”: מב וַיְהִי כְּבוֹא דְּבָרֵנוּ וַיְבַעְבַּע הַתַּנּוּר (רוֹתְחָיו) וַנֹּאמֶר: “שָׂא בְּתוֹכָהּ מִכֹּל זוּג, שְׁנַיִם (יִהְיוּ), וְאֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֶּךָ, מִבַּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לִפְנֵי כֵן596, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הֶאֱמִין”. אַךְ לֹא הֶאֱמִינוּ (יַחַד) אִתּוֹ בִּלְתִּי אִם מְעַטִּים:

מג וַיֹּאמֶר: “רְדוּ בָהּ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים לֶכְתָּהּ וְעָמְדָהּ, כִּי אֱלֹהַי סַלָּח וְרַחוּם”: מד וַתַּעֲבֵר אוֹתָם בֵּין גַּלִּים כֶּהָרִים, וַיִּקְרָא נֹחַ אֶל בְּנוֹ אֲשֶׁר נִבְדַּל (מִמֶּנּוּ)597: “בְּנִי, רֵד אִתָּנוּ וְאַל תְּהִי מִן הַכּוֹפְרִים”: מה וַיֹּאמֶר (בְּנוֹ): “אִמָּלְטָה אֶל הַר אֲשֶׁר יִהְיֶה לִּי לְמַחֲסֶה בִּפְנֵי הַמָּיִם”. וַיֹּאמֶר (נֹחַ): “אֵין מַחֲסֶה הַיּוֹם בִּפְנֵי פְקֻדַּת אֱלֹהִים, כִּי אִם לָזֶה אֲשֶׁר רִחַם”. וַיָּקָם הַגַּל בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיְהִי בַּטּוֹבְעִים: מו וַיֵּאָמֵר: “אֶרֶץ, בִּלְעִי מֵימַיִךְ, וְהֵעָצְרוּ שָׁמַיִם”. וַיַּחְסְרוּ הַמָּיִם וַיָּקָם הַדָּבָר598, וַתִּתְרוֹמֵם, הַתֵּבָה עַל אִלְג’וּדִיִ599 וַיֵּאָמֵר: “הַשְׁמֵד”600 לָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: מז וַיִּקְרָא נֹחַ אֶל אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: אֱלֹהַי, הִנֵּה בְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּדְבָרְךָ אֱמֶת601 וְאַתָּה הַשּׁוֹפֵט בַּשּׁוֹפְטִים: מח וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): "נֹחַ, אֵין הוּא מִמִּשְׁפַּחְתְּךָ, כִּי עוֹשֶׂה הוּא אֶת אֲשֶׁר לֹא יָשָׁר. אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר אֵין לְךָ דַּעַת בּוֹ, הִנֵּה הִזְהַרְתִּיךָ לְבַל תִּהְיֶה כְּאַחַד הַבּוֹעֲרִים: מט וַיֹּאמֶר (נֹחַ): אֱלֹהַי. חָלִילָה לִי602 מִמְּךָ כִּי אֶשְׁאַל אוֹתְךָ אֶת אֲשֶׁר לֹא דַעַת לִי בּוֹ, וְאִם לֹא תִּסְלַח לִי וְרִחַמְתָּנִי, אֶהְיֶה מִן הָאוֹבְדִים: נ וַיֵּאָמֵר: “נֹחַ, לֵךְ רֵד מִמֶּנָּה בְּשָׁלוֹם, וּבְרָכוֹת עָלֶיךָ וְעַל הָאֻמּוֹת מֵאֵלֶּה (אֲשֶׁר יָקוּמוּ)603 מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר אִתָּךְ. יֵשׁ בָּהֶן אֻמּוֹת אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶן לְהִתְעַנֵּג עַל טוּב. אַחֲרֵי כֵן יִפְגָּעֵן עֹנֶשׁ דְּאָבָה מֵאִתָּנוּ”: נא זֶה הוּא מִדִּבְרֵי הַתַּעֲלוּמָה אֲשֶׁר נִגְלֶה אֶת אָזְנְךָ, לֹא יָדַעְתָּ אוֹתָם לֹא אַתָּה וְלֹא עַמְּךָ לִפְנֵי כֵן604, וְיַחֵל כִּי הָאַחֲרִית (הִיא) לַיְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים):

נב וְאֶל עָאד (שָׁלַחְנוּ) אֶת הוּד אֲחִיהֶם605 וַיֹּאמֶר: הוֹי עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, אֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם בּוֹדִים (כָּזָב): נג עַמִּי, לֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם שָׂכָר חֵלֶף זֶה, כִּי שְׂכָרִי רַק עַל אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּרָאָנִי. הַאִם לֹא תַּשְׂכִּילוּ?: נד עַמִּי, הִתְפַּלְלוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם כִּי יִסְלַח לָכֶם וְשׁוּבוּ אֵלָיו וְשָׁלַח אֶת הַשָּׁמַיִם לְהָנִיף עֲלֵיכֶם גֶּשֶׁם נְדָבוֹת: נה וְהוֹסִיף לָכֶם כֹּחַ עַל כֹּחֲכֶם. אַל תִּפְנוּ אֵפוֹא עֹרֶף לְהָזִיד": נו וַיֹּאמְרוּ: “הוּד, לֹא הֵבֵאתָ לָנוּ מוֹפֵת. לֹא נַעֲזֹב אֵפוֹא אֶת אֱלֹהֵינוּ עַל-פִּי דְבָרֶיךָ, וְאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים לְךָ: נז לֹא נֹאמַר בִּלְתִּי אִם כִּי פְגָעֲךָ אַחַד אֱלֹהֵינוּ בְּרָעָה”606. וַיֹּאמֶר: “מֵעִיד אָנֹכִי לִי עֵדִים אֶת אֱלֹהִים וְאֶתְכֶם, כִּי נָקִי אָנֹכִי מֵאֲשֶׁר תְּשַׁתְּפוּ: נח (אֶל אֱלֹהִים) מִזּוּלָתוֹ. זֹמּוּ לִי אֵפוֹא מְזִמָּה יַחְדָּו וְלֹא תִּצְפּוּ לִי607: נט כִּי אָנֹכִי נִשְׁעַנְתִּי עַל אֱלֹהִים אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם. אֵין כָּל (חַי) שׁוֹרֵץ (עַל הָאָרֶץ) אֲשֶׁר לֹא הוּא יֹאחַז בְּצִיצִית רֹאשׁוֹ608. אָכֵן אֹרַח אֱלֹהַי מֵישָׁרִים: ס וְאִם עֹרֶף תִּפְנוּ, הִנֵּה הוֹדַעְתִּיכֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שֻלַּחְתִּי בּוֹ אֲלֵיכֶם. הָקֵם יָקִים אֱלֹהִים עַם אַחֵר תַּחְתֵּיכֶם וְלֹא תָּרֵעוּ לוֹ בִּמְאוּמָה, כִּי אֱלֹהַי שׁוֹמֵר עַל כֹּל”: סא וַיְהִי בְּבוֹא פְקֻדָּתֵנוּ, וַנְּמַלֵּט אֶת הוּד וְאֶת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתּוֹ בְּרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ וַנְּמַלְּטֵם מֵעֹנֶשׁ קָשֶׁה: סב וְעָאד אֵלֶּה כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם וַיַּמְרוּ אֶת שְׁלִיחָיו, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי דְּבַר כָּל מוֹרֵד קְשֵׁה-עֹרֶף: סג וַתְּרַדְּפֵם קְלָלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה. הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ עָאד בֵּאלֹהֵיהֶם? הֲלֹא “הַשְׁמֵד” לְעָאד עַם הוּד:

סד וְאֶל תַּמוּד (שָׁלַחְנוּ) אֶת צָאלִח אֲחִיהֶם וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, הוּא אֲשֶׁר הֲקִימְכֶם מִן הָאָרֶץ וַיַּשְׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ. הִתְפַּלְּלוּ אֵפוֹא אֵלָיו כִּי יִסְלַח לָכֶם וְשׁוּבוּ אֵלָיו, כִּי קָרוֹב אֱלֹהַי וְעוֹנֶה (לְקוֹרְאָיו)”: סה וַיֹּאמְרוּ: צָאלִח, הֵן אַתָּה הָיִיתָ מִקְוֵנוּ לִפְנֵי כֵן. הַתְּנִיאֵנוּ מֵעֲבֹד אֵת אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵינוּ? אָכֵן בְּסָפֵק אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר תִּקְרָאֵנוּ אֵלָיו, מְפַקְפְּקִים: סו וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, הַהֲשִׁיבֹתֶם אֶל לֵב כִּי בָא אֵלַי מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהַי וַיִּתֵּן לִי מֵאִתּוֹ רַחֲמִים. מִי יוֹשִׁיעֵנִי מִ(יַּד) אֱלֹהִים בְּהַמְרוֹתִי אוֹתוֹ. לֹא תוֹסִיפוּ לִי בִּלְתִּי אִם אֲבַדּוֹן: סז עַמִּי, הִנֵּה גְּמַלַּת אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הִיא לָכֶם, הַנִּיחוּ לָהּ לֶאֱכֹל בְּאֶרֶץ אֱלֹהִים, וְלֹא תִגְעוּ בָּה לְרָעָה פֶּן יֹאחֶזְכֶם עֹנֶשׁ קָרוֹב”: סח וַיְעַקְּרוּהָ וַיֹּאמֶר: "הִתְעַנְּגוּ בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיכֶם שְׁלֹשָה יָמִים. זֶה דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יְכֻזָּב: סט וַיְהִי בְּבוֹא פְקֻדָּתֵנוּ וַנְּמַלֵּט אֵת צָאלִח וְאֵת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתּוֹ בְּרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ וּמֵחֶרְפַּת הַיּוֹם הַהוּא, כִּי אֱלֹהֶיךָ הוּא הֶחָזָק וְהַגִּבּוֹר: ע וַיֹּאחֶז אֶת הַפּוֹשְׁעִים הָרַעַשׁ וַיַּשְׁכִּימוּ בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים609: עא כְּלֹא שָׁכְנוּ בְּתוֹכָם, הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ תַמוּד בֵּאלֹהֵיהֶם, הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר (נֶאֱמַר) “הַשְׁמֵד” לְתַמוּד:

עב וּלְפָנִים בָּאוּ שְׁלִיחֵינוּ אֶל אַבְרָהָם בַּבְּשׂוֹרָה, וַיֹּאמְרוּ: “שָׁלוֹם”, וַיֹּאמֶר: “שָׁלוֹם”. וְלֹא אַחַר לְהָבִיא עֵגֶל צָלוּי: עג וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ, כִּי יְדֵיהֶם לֹא תִגַּעְנָה בוֹ, זָרוּ בְעֵינָיו, וַיָּבוֹא בְּלִבּוֹ פַּחַד מִפְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: אַל תִּפְחַד, כִּי שְׁלוּחִים אֲנַחְנוּ אֶל עַם לוֹט: עד וְאִשְׁתּוֹ עוֹמֶדֶת וַתִּצְחָק. וַנְּבַשְּׂרָהּ בְּיִצְחָק וְאַחֲרֵי יִצְחָק יַעֲקֹב: עה וַתֹּאמֶר: “אוֹי לִי, הַאֵלֵד וַאֲנִי זְקֵנָה וְזֶה בַּעֲלִי זָקֵן? אָכֵן דְּבַר פֶּלֶא הוּא זֶה”: עו וַיֹּאמְרוּ: “הֲתִתְמְהִי עַל דְּבַר אֱלֹהִים. רַחֲמֵי אֱלֹהִים וּבִרְכוֹתָיו עֲלֵיכֶם בְּנֵי-הַבָּיִת, כִּי הוּא מְהֻלָּל וּמְפֹאָר”: עז וְכַאֲשֶׁר חָלַף הַפַּחַד מֵעַל אַבְרָהָם וַתְּבוֹאֵהוּ הַבְּשׂוֹרָה, הִתְוַכַּח עִמָּנוּ עַל דְּבַר עַם לוֹט, כִּי הָיָה אַבְרָהָם אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה: עח “אַבְרָהָם610, חֲדַל מִזֶּה, כִּי דְּבַר אֱלֹהֶיךָ הִנֵּה בָא, וּבָא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ אֲשֶׁר לֹא יוּשַׁב (מֵעֲלֵיהֶם)”: עט וּכְבוֹא שְׁלִיחֵינוּ אֶל לוֹט רַע בְּעֵינָיו עַל אֹדוֹתָם וּזְרוֹעוֹ קָצְרָה611 מֵהָגֵן עֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר: “זֶה יוֹם יָגוֹן”: פ וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו בְּנֵי-עַמּוֹ וַיִּשְׂתָּעֲרוּ עָלָיו, וְגַם לִפְנֵי כֵן עָשׂוּ הָרָעוֹת. וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, אֵלֶּה בְּנוֹתַי טְהוֹרוֹת לָכֶם יוֹתֵר. יְראוּ אֵפוֹא אֶת הָאֱלֹהִים וְאַל תְּשִׂימוּנִי חֶרְפָּה (בְּפָגְעֲכֶם) בְּאוֹרְחַי. הַאֵין מִכֶּם אִישׁ הוֹלֵךְ נְכֹחֹה?”: פא וַיֹּאמְרוּ: “הֵן יָדַעְתָּ, כִּי אֵין לָנוּ עִנְיָן בִּבְנוֹתֶיךָ, הֵן יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר נַחְפֹּץ”: פב וַיֹּאמֶר: “מִי יִתֵּן612 לִי כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם אוֹ (לוּ יָכֹלְתִּי) הִמָּלֵט אֶל מִבְצַר עֹז”: פג וַיֹּאמְרוּ (הַמַּלְאָכִים): “לוֹט, אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִגְּעוּ אֵלֶיךָ. קוּם צֵא עִם מִשְׁפַּחְתְּךָ בַּאֲפֵל הַלַּיְלָה, וְאַל יִפֶן אִישׁ מִכֶּם אַחֲרָיו מִבַּלְעֲדֵי אִשְׁתֶּךָ, כִּי מָצוֹא תִּמְצָא אוֹתָהּ (הָרָעָה) אֲשֶׁר תִּמְצָא אוֹתָם, הִנֵּה הַבֹּקֶר (בָּא הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר הִזְהִירוּם מִפָּנָיו. הַאֵין הַבֹּקֶר קָרוֹב?” פד וַיְהִי בְּבוֹא פְקֻדָּתֵנוּ וַנָּשֶׂם אֶת מְרוֹמָהּ לְשִׁפְלָתָהּ וַנַּמְטֵר עָלֶיהָ אַבְנֵי-חֵמָר שְׂרוּפוֹת אֵשׁ בְּלִי הֶרֶף וּמְצֻיָּנִים (בְּתָו) אֶת אֱלֹהֶיךָ613, הֲלֹא לֹא רְחוֹקָה הִיא614 מִן הַפּוֹשְׁעִים:

פה וְאֶל מִדְיָן (שָׁלַחְנוּ) אֶת שֻׁעַיְבּ אֲחִיהֶם, וַיֹּאמֶר: “עַמִּי עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. אַל תַּחְסִירוּ אֶת הַמִּדָּה וְאֶת הַמִּשְׁקָל. רוֹאֶה אָנֹכִי אֶתְכֶם (חַיִּים) בְּטוֹב, וְאוּלָם יָרֵא אָנֹכִי (פֶּן יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם יָסֵב (אֶתְכֶם בִּתְלָאָה): פו עַמִּי, תְּנוּ אֵפוֹא אֶת הַמִּדָּה וְאֶת הַמִּשְׁקָל שְׁלֵמִים בְּצֶדֶק וְלֹא תַּחְסִירוּ מְאוּמָה מֵאֲשֶׁר לָאֲנָשִׁים וְלֹא תֶחֶטְאוּ בָּאָרֶץ לְהַשְׁחִית: פז שְׁאֵרִית אֱלֹהִים615 טוֹב לָכֶם אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: פח וְאֵין אָנֹכִי שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם”: פט וַיֹּאמְרוּ: "שֻׁעַיְבּ, הַאִם יִרְאָתְךָ616 תְּצַוְּךָ כִּי נַעֲזֹב אֵת אֲשֶׁר יַעַבְדוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְכִי לֹא נַעֲשֶׂה בְּהוֹנֵנוּ כַּאֲשֶׁר נַחְפֹּץ? אָכֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְהוֹלֵךְ נְכֹחֹה אָתָּה617: צוַיֹּאמֶר: “עַמִּי, הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב כִּי בָּא אֵלַי מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהַי, וַיְכַלְכֵּל אוֹתִי בְּמִחְיָה טוֹבָה מֵאִתּוֹ. וְלֹא אֶחְפֹּץ לָלֶכֶת אַחֲרֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנִיא אֶתְכֶם מִמֶּנָּה. לֹא אֶחְפֹּץ בִּלְתִּי אִם לְתַקֵּן כְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל. וְלֹא יַצְלִיחֵנִי בִּלְתִּי אִם בֵּאלֹהִים עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי וְאֵלָיו אָשׁוּב: צא עַמִּי, אַל יַחֲטִיאֲכֶם הִתְקוֹמֶמְכֶם לִי, פֶּן יִפְגַּעֲכֶם כַּאֲשֶׁר פָּגַע אֶת עַם נֹחַ אוֹ עַם הוּד אוֹ עַם צָאלִח. וְאֵין עַם לוֹט רְחוֹקִים מִכֶּם618: צב הִתְפַּלְּלוּ אֵפוֹא לֵאלֹהִים, כִּי יִסְלַח לָכֶם וְשׁוּבוּ אֵלָיו, כִּי אֱלֹהַי רַחוּם וּמָלֵא אַהֲבָה”: צג וַיֹּאמְרוּ: “שֻׁעַיְבּ, לֹא נַשְׂכִּיל הַרְבֵּה בִּינָה מֵאֲשֶׁר תֹּאמֵר. אָכֵן רוֹאִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ חַלָּשׁ בְּתוֹכֵנוּ, וְלוּלֵא מִשְׁפַּחְתְּךָ כִּי אָז רְגַמְנוּךָ, וְאֵין אַתָּה גִּבּוֹר מֵאִתָּנוּ”: צד וַיֹּאמֶר: "עַמִּי, הֲמִשְׁפַּחְתִּי יְקָרָה בְּעֵינֵיכֶם מֵאֱלֹהִים וַתְּחַשְּׁבוּהוּ כְּדָבָר אֲשֶׁר תַּשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גֵוְכֶם. אָכֵן מֵבִין אֱלֹהַי אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: צה עַמִּי, עֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר יֵשׁ לְאֵל יֶדְכֶם, אַף גַּם אֲנִי עוֹשֶׂה וְלָאַחֲרוֹנָה תֵּדָעוּ619: צו מִי הוּא אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו עֹנֶשׁ אֲשֶׁר יְשִׂימֵהוּ חֶרְפָּה וּמִי הוּא הַדּוֹבֵר שָׁקֶר. וּבַחֲנוּ (הַדָּבָר) וְאַף אֲנִי בּוֹחֵן אִתְּכֶם (יָחַד): צז וַיְהִי בְּבוֹא פְקֻדָּתֵנוּ וַנְּמַלֵּט אֶת שֻׁעַיְבּ וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתּוֹ בְּרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ, וַיֹּאחֶז אֶת הַפּוֹשְׁעִים הָרַעַשׁ וַיַּשְׁכִּימוּ בְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים: צח כְּלֹא שָׁכְנוּ בְּתוֹכָם. הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר (נֶאֱמַר) “הַשְׁמֵד” לְמִדְיָן כַּאֲשֶׁר (נֶאֱמַר) “הַשְׁמֵד” לְתַמוּד620:

צט וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת מֹשֶה בְּאוֹתוֹתֵינוּ וּבְשִׁלְטוֹן גָּלוּי אֶל פַּרְעֹה וְשָׂרָיו, אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי דְּבַר פַּרְעֹה, וְאֵין דְּבַר פַּרְעֹה נְכֹחָה: ק יֵלֵךְ בְּרֹאשׁ עַמּוֹ בְיוֹם הַתְּקוּמָה וְהוֹרִידָם אֶל אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם), וְרַע (הוּא) הַמּוֹרָד אֲשֶׁר יוּרִדוּ (בּוֹ): קא וַתְּרַדְּפֵם קְלָלָה בָּזֶה וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה וְרַע הוּא אֲשֶׁר יְסַמְּכוּ אוֹתָם בָּם621:

קב זֶה הוּא מִדִּבְרֵי הֶעָרִים אֲשֶׁר נְסַפְּרֵם לָךְ. מֵהֶן קַיָּמוֹת וּמֵהֶן קָצִיר622: קג וְלֹא עֲשַׁקְנוּם וְרַק הֵם עָשְׁקוּ נַפְשׁוֹתָם, וְלֹא הוֹעִילוּ לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים בִּמְאוּמָה בְּבוֹא פְקֻדַּת אֱלֹהֶיךָ וְלֹא הוֹסִיפוּ לָהֶם בִּלְתִּי אִם קָרֶץ: קד כָּזֶה הוּא מוּסַר אֱלֹהֶיךָ בְּיַסְּרוֹ אֶת הֶעָרִים בְּפָשְׁעָן, כִּי דְאָבָה מוּסָרוֹ וְכָבֵד: קה אָכֵן אוֹת הוּא בָּזֶה לַאֲשֶׁר יָרֵא אֶת עֹנֶשׁ הָאַחֲרִית. זֶה יוֹם אֲסוּפִים לוֹ (כָּל) בְּנֵי הָאָדָם וְזֶה יוֹם מוּעָד623: קו וְלֹא נְאַחֲרֵהוּ, כִּי אִם עַד עֵת קְצוּבָה: קז בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא לֹא תְדַבֵּר נֶפֶשׁ כִּי-אִם בִּרְצוֹנוֹ. (וְהָיוּ) מֵהֶם אֲמֵלָלִים וּמְאֻשָּׁרִים: קח וְאוּלָם הָאֲמֵלָלִים (יִהְיוּ) בְּאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם) לָהֶם בְּתוֹכָהּ תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה: קט לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ כָּל עוֹד יַעַמְדוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מִלְּבַד אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהֶיךָ (סְלוֹחַ לָהֶם), כִּי אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהֶיךָ יַעֲשֶׂה: קי וְאוּלָם הַמְאֻשָּׁרִים (יִהְיוּ) בְּגַן עֵדֶן. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ, כָּל עוֹד יַעַמְדוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מִלְּבַד אֵלֶּה אֲשֶׁר יַחְפֹּץ (אֱלֹהֶיךָ) הוֹסֵף לָהֶם מַתָּת אֵין תִּכְלָה לַהּ: קיא אַל תְּפַקְפֵּק אֵפוֹא בִּדְבַר זֶה אֲשֶׁר יַעַבְדוּ אֵלֶּה. לֹא יַעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתָם לְפָנִים. וְאָכֵן אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵּם לָהֶם חֶלְקָם (שָׁלֵם) לֹא יֶחְסָר: קיב וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְמֹשֶה אֶת הַסֵּפֶר וַיֵּחָלְקוּ בוֹ. וְלוּלֵא דָּבָר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, נֶחֱרַץ דְּבַר (רִיבָם) בֵּינֵיהֶם, וְאָכֵן בְּסָפֵק הֵם בַּדָּבָר, מְפַקְפְּקִים 624: קיג וְאָכֵן לְכֻלָּם יְשַׁלֵּם אֱלֹהֶיךָ מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי יוֹדֵעַ הוּא אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: קיד עֲמֹד אֵפוֹא הָכֵן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָ אַתָּה וְזֶה אֲשֶׁר שָׁב אִתְּךָ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא תַמְרוּ, כִּי רוֹאֶה הוּא אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קטו וְלֹא תִטּוּ אַחֲרֵי הַפּוֹשְׁעִים פֶּן תִּגַּע עֲלֵיכֶם אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם), וְאֵין לָכֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים כָּל מָגִנִּים וְלֹא תִּמָּלֵטוּ625: קטז וְעָרַכְתָּ אֶת הַתְּפִלָּה בִּשְׁנֵי קְצוֹת הַיּוֹם וּבְאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה, אָכֵן, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים יַעֲבִירוּ אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. זֶה הוּא לְהַזְהִיר אֶת הַמְשִׁיבִים אֶל לֵב: קיז וְיַחֵל, כִּי לֹא יִקְבַּע אֱלֹהִים אֶת שְׂכַר עוֹשֵׂי הֵטּוֹב: קיח וְהֲלֹא הָיוּ (גַּם) בַּדּוֹרוֹת אֲשֶׁר קָמוּ לִפְנֵיכֶם בַּעֲלֵי שְׁאָר-רוּחַ626 אֲשֶׁר הֵנִיאוּ מֵהַשְׁחִית עַל הָאָרֶץ, רַק מְעַטִּים, מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר מִלַּטְנוּ מֵהֶם627. וְאוּלָם הַפּוֹשְׁעִים הָלְכוּ אַחֲרֵי אֵלֶּה (הָאֲנָשִׁים) אֲשֶׁר מָצְאוּ תַּעֲנוּגוֹת בָּהּ628, וַיָּזִידוּ: קיט וְחָלִילָה לּוֹ לֵאלֹהֶיךָ לְהַשְׁמִיד אֶת הֶעָרִים בְּעֹשֶק בְּעוֹד יוֹשְׁבֵיהֶם עוֹשִׂים הַיָּשָׁר: קכ וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהֶיךָ עָשָׂה אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֻמָּה אֶחָת. אַךְ לֹא יַחְדְּלוּ מֵהִפָּלֵג, מִלְּבַד אֵלֶּה אֲשֶׁר רִחַם אֱלֹהֶיךָ, וְלָזֹאת יְצָרָם. וּבָא כְתֻמּוֹ דְּבַר אֱלֹהֶיךָ (לֵאמֹר): "מַלֵּא אֲמַלֵּא גֵּיהִנֹּם מִן הַגִּ’ן629 וְהָאֲנָשִׁים יַחְדָּו: קכא וְכָל אֲשֶׁר נְסַפֵּר לְךָ עַל דְּבַר הַשְּׁלִיחִים הוּא לְמַעַן הָכֵן בּוֹ לְבָבֶךָ, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ הָאֱמֶת בַּדָּבָר הַזֶּה וְהַזְהָרָה וְזִכָּרוֹן הוּא לַמַּאֲמִינִים: קכב וְאֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ אֱמֹר: "עֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר יֵשׁ לְאֵל יֶדְכֶם, כִּי אַף גַּם אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, וְחַכּוּ כִּי אַף גַּם אֲנַחְנוּ מְחַכִּים: קכג וְלֵאלֹהִים תַּעֲלוּמַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֵלָיו יוּשַׁב כָּל הַדָּבָר כֻּלּוֹ. עָבְדֵהוּ אֵפוֹא וְהִשָּׁעֵן עָלָיו, וְלֹא נֶעֶלְמוּ מֵאֱלֹהֶיךָ מַעֲשֵׂיכֶם:

 

פָּרָשַׁת יוֹסֵף (עָלָיו הַשָּׁלוֹם)    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְאַחַד עָשָׂר.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. ר. א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר הַגָּלוּי: ב אָכֵן הוֹרַדְנוּ אוֹתוֹ קֻרְאָן עֲרָבִי630 לְמַעַן אֲשֶׁר תַּשְׂכִּילוּ: ג אֲנַחְנוּ נְסַפֶּר לְךָ אֶת הַיָּפֶה בַסִּפּוּרִים בִּגְלוֹתֵינוּ אֶת אָזְנְךָ לַקֻּרְאָן הַזֶּה631, וְאִם גַּם הָיִיתָ לִפְנֵי כֵן בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא שָׂמוּ לִבָּם (אֵלָיו): ד (זְכֹר) בֶּאֱמֹר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: “אָבִי, רָאִיתִי אַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, רְאִיתִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי”: ה וַיֹּאמֶר (אָבִיו): “בְּנִי, אַל תְּסַפֵּר חֲזוֹנְךָ לְאַחֶיךָ פֶּן יָזֹמּוּ עָלֶיךָ מְזִמָּה, כִּי הַשָּׂטָן אוֹיֵב גָּלוּי לִבְנֵי אָדָם: ו וְאוּלָם כֵּן (יֶהִי). יִבְחַר אוֹתְךָ אֱלֹהֶיךָ, וְלִמֶּדְךָ פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, וְהֵרִיק חַסְדּוֹ עָלֶיךָ וְעַל בֵּית יַעֲקֹב, כַּאֲשֶׁר הֵרִיק אוֹתוֹ לְפָנִים עַל אֲבוֹתֶיךָ, עַל אַבְרָהָם וְעַל יִצְחָק, כִּי אֱלֹהֶיךָ יוֹדֵעַ וְחָכָם: ז אָכֵן הָיָה בְּיוֹסֵף וְאֶחָיו אוֹת לַשּׁוֹאֲלִים632: ח (זְכֹר) בְּאָמְרָם: “הִנֵּה יוֹסֵף וְאָחִיו633 אֲהוּבִים לְאָבִינוּ מִמֶּנּוּ, אִם כִּי אֲנַחְנוּ עֵדָה (שְׁלֵמָה). אָכֵן אָבִינוּ בְּתוֹעָה בְּרוּרָה: ט הִרְגוּ אֶת יוֹסֵף אוֹ גָרְשׁוּהוּ לְאֶרֶץ (רְחוֹקָה), יִשָּׂא אֲבִיכֶם לָכֶם לְבַדְכֶם פָּנָיו634, וִהְיִיתֶם אַחֲרֵי כֵן אֲנָשִׁים עוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר: י וַיֹּאמֶר אוֹמֵר מֵהֶם: “אַל תַּהַרְגוּ אֶת יוֹסֵף, וְאוּלָם הַשְׁלִיכוּהוּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַבּוֹר, וַאֲסָפַתְהוּ אַחַת הָאוֹרְחוֹת אִם כֵּן תַּעֲשׂוּ”: יא וַיֹּאמְרוּ:635 “אָבִינוּ, מַה לְּךָ אֲשֶׁר לֹא תִּבְטַח לָתֵת אֶת יוֹסֵף עַל יָדֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ רַק אֶת טוֹבָתוֹ נִדְרֹש: יב שָׁלְחֵהוּ אִתָּנוּ מָחָר יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וִישַׂחֵק, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עָלָיו”: יג וַיֹּאמֶר: אַכֵן מֵצַר אָנֹכִי בְּקַחְתְּכֶם אוֹתוֹ וּמְפַחֵד פֶּן יֹאכְלֶנּוּ הַזְּאֵב, בְּעֵת אֲשֶׁר לֹא תָשִׂימוּ לֵב אֵלָיו”: יד וַיֹּאמְרוּ: הֵן אִם יֹאכְלֶנּוּ הַזְּאֵב בְּעוֹד אֲנַחְנוּ עֵדָה, כִּי אָז נֹאבַד (כֻּלָּנוּ)”636: טו וַיְהִי בְלֶכְתָּם אִתּוֹ, וַיִּוָּסְדוּ יָחַד לְשִׂימוֹ בְּמַעֲמַקֵּי הַבּוֹר, וַנִּגֶל אֶת אָזְנוֹ לֵאמֹר: “עוֹד תּוֹכִיחַ אוֹתָם עַל אֹדוֹת הַדָּבָר637 הַזֶּה וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ”: טז וַיָּבוֹאוּ אֶל אֲבִיהֶם בָּעֶרֶב בּוֹכִים: יז וַיֹּאמְרוּ: “הוֹי אָבִינוּ, הָלַכְנוּ לְהִתַּחֲרוֹת בְּמֵרוּץ וַנַּעֲזֹב אֶת יוֹסֵף יוֹשֵׁב עַל כֵּלֵינוּ, וַיֹּאכְלֶנּוּ הַזְּאֵב. וְאוּלָם אַתָּה לֹא תַאֲמִין לָנוּ, וְאִם גַּם אֱמֶת נְדַבֵּר”: יח וַיָּבִיאוּ עַל כֻּתָּנְתּוֹ דַּם-שֶׁקֶר638. וַיֹּאמֶר (יַעֲקֹב): “הֵקֵלָּה נַפְשְׁכֶם בְּעֵינֵיכֶם דָּבָר (זֶה). אַךְ טוֹב לְיַחֵל וּמֵאֱלֹהִים יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה לְבַל יְהִי הַדָּבָר אֲשֶׁר תְּסַפֵּרוּ”639: יט וַתָּבוֹא אוֹרְחָה וַיִּשְׁלְחוּ אֶת שׁוֹאֵב-מֵימֵיהֶם, וַיֹּרֶד אֶת דָּלְיוֹ וַיֹּאמֶר: אַךְ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה (אִתִּי), עֶלֶם הוּא זֶה. וַיִּצְפְּנוּהוּ אִתָּם כִּרְכֻלָּתָם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים: כ וַיִּמְכְּרוּהוּ בִּמְחִיר מְעַט בַּאֲדַרְכְּמוֹנִים מִסְפָּר, כִּי הֵקֵלּוּ בְעֶרְכּוֹ: כא וַיֹּאמֶר קוֹנֵהוּ מֵהַמִּצְרִים אֶל אִשְׁתּוֹ: “הוֹשִׁיבִי אוֹתוֹ בְּכָבוֹד, אוּלַי יִהְיֶה לָנוּ מוֹעִיל בּוֹ אוֹ נְאַמְּצֵהוּ לְבֵן לָנוּ”. כָּזֹאת כּוֹנַנּוּ אֶת יוֹסֵף בָּאָרֶץ וַנְּלַמְּדֵהוּ אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, כִּי עֹז לֵאלֹהִים לְהָקִים דְּבָרוֹ, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ: כב וּבְבָגְרוֹ נָתַנּוּ לוֹ חָכְמָה וָדָעַת. כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: כג וַתְּפַתֵּהוּ זֹאת אֲשֶׁר הוּא בְּבֵיתָהּ, וַתִּנְעַל אֶת הַדְּלָתוֹת וַתֹּאמֶר: “קְרַב הֲלוֹם”. וַיֹּאמֶר: “חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהִים640, הֵן הֵיטִיב אֲדוֹנִי שִׁבְתִּי (אִתּוֹ), אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַפּוֹשְׁעִים”: כד וְאָכֵן חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בּוֹ וְאַף הוּא חָשַׁק נַפְשׁוֹ בָּהּ, לוּלֵא רָאָה אוֹת אֱלֹהָיו641 כָּזֹאת (הָיָה) לְמַעַן הַעֲבִיר מֵעָלָיו הָרָעָה וְהַתּוֹעֵבָה, כִּי הוּא מֵעוֹבְדֵינוּ הַתְּמִימִים (עִמָּנוּ): כה וַיָּרוּצוּ לַעֲבֹר זֶה אֶת זֶה אֶל הַדֶּלֶת, וַתִּקְרַע אֶת כֻּתָּנְתּוֹ מֵאָחוֹר וַיִּפְגְּשׁוּ בַּאֲדוֹנָהּ642 לְיַד הַדָּלֶת. וַתֹּאמֶר: מַה (יִּהְיֶה) גְּמוּל זֶה אֲשֶׁר זָמַם לְהָרַע לְאִשְׁתֶּךָ, אִם לֹא אֲשֶׁר יֵאָסֵר אוֹ (יֵעָנֵשׁ) עֹנֶשׁ דְּאָבָה?": כו וַיֹּאמֶר: “הִיא פִתְּתָה אוֹתִי”. וַיָּעֶד עֵד מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ (לֵאמֹר): “אִם כֻּתָּנְתּוֹ קְרוּעָה מִפָּנִים, כִּי אָז דִּבְּרָה הִיא אֱמֶת וְהוּא מִדּוֹבְרֵי הַשָּׁקֶר: כז אַךְ אִם קְרוּעָה כֻּתָּנְתּוֹ מֵאָחוֹר, כִּי אָז דִּבְּרָה (הִיא) שֶׁקֶר וְהוּא מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת”: כח וַיְהִי בִּרְאוֹתוֹ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ קְרוּעָה מֵאָחוֹר, וַיֹּאמֶר: “אָכֵן מִמְּזִמַּתְכֶן הִיא זֹאת, כִּי רַבָּה מְזִמַּתְכֶן”:

כט “יוֹסֵף643, סוּר מִזֶּה, וְהִתְפַּלְּלִי כִּי יִסָּלַח לְחַטָּאתֵךְ, כִּי הָיִית מִן הַחוֹטְאִים”:

ל וַתְּדַּבֵּרְנָה נָשִׁים בָּעִיר (לֵאמֹר): “אֵשֶׁת הַנָּגִיד פִּתְּתָה אֶת נַעֲרָהּ וַיִּקְרַע קִירוֹת לִבָּה בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ. אָכֵן רָאֹה נִרְאֶנָּה בְּתוֹעָה גְלוּיָה”: לא וַיְהִי בְּשָׁמְעָהּ דִּבְרֵי מְזִמָּתָן, וַתִּשְׁלַח אֲלֵיהֶן וַתָּכֶן לָהֶן מֵסֵב, וַתִּתֵּן לְאִשָּׁה אִשָּׁה מֵהֶן סַכִּין, וַתֹּאמֶר (לְיוֹסֵף): “צֵא אֲלֵיהֶן”. וַיְהִי כִּרְאוֹתָן אוֹתוֹ וַתְּהַלֵּלְנָה אוֹתוֹ וַתִּפְצַעְנָה יְדֵיהֶן644, וַתֹּאמַרְנָה: “חָלִילָה לֵאלֹהִים, אֵין זֶה אָדָם. אֵין זֶה כִּי אִם מַלְאָךְ אָצִיל”: לב וַתֹּאמֶר: “וְזֶה הוּא אֲשֶׁר רִנַּנְתֶּן אַחֲרַי בִּגְלָלוֹ. וְאָמְנָם כִּי פִּתִּיתִיו וַיַּעֲמֹד בְּפָנַי, וְאָכֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ יֵאָסֵר, וְהָיָה מִן הַנִּקְלִים”: לג וַיֹּאמֶר (יוֹסֵף): “אֱלֹהַי, בֵּית הַסֹּהַר אָהוּב עָלַי יוֹתֵר מִזֶּה אֲשֶׁר יִקְרָאוּנִי אֵלָיו (לַעֲשׂוֹתוֹ). וְאָכֵן אִם לֹא תַעֲבִיר מֵעָלַי מְזִמָּתָן אֶטֶּה אֲלֵיהֶן וְהָיִיתִי מִן הַבּוֹעֲרִים”: לד וַיֵּעָתֶר לוֹ אֱלֹהָיו, וַיַּעֲבֵר מֵעָלָיו מְזִמָּתָן, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: לה (אַךְ גַּם) אַחֲרֵי רְאוֹתָם אֶת הָאוֹתוֹת, נִרְאָה לָהֶם לֶאֱסֹר אוֹתוֹ בְּבֵית-הַסֹּהַר עַד עֵת:

לו וַיָּבוֹאוּ אִתּוֹ אֶל בֵּית-הַסֹּהַר שְׁנֵי נְעָרִים וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: “הִנֵּה רָאִיתִי אוֹתִי בַּחֲלוֹם סוֹחֵט יָיִן”. וַיֹּאמֶר הַשֵּׁנִי: "הִנֵּה רָאִיתִי אוֹתִי בַּחֲלוֹם נוֹשֵׂא עַל רֹאשִׁי לֶחֶם וְהָעוֹף אוֹכֵל מִמֶּנּוּ. הַגֵּד לָנוּ פִּשְׁרוֹ, כִּי רוֹאִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ מֵעוֹשֵׂי הַטּוֹב: לז וַיֹּאמֶר (יוֹסֵף): “לֹא יָבוֹא אֲלֵיכֶם מְזוֹנְכֶם אֲשֶׁר יְכַלְכְּלוּ אֶתְכֶם בּוֹ, כִּי אִם אָמַרְתִּי לָכֶם פִּשְׁרוֹ, עוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹא אֲלֵיכֶם. זֶה הוּא מֵאֲשֶׁר לִמְּדַנִי אֱלֹהַי, כִּי עָזַבְתִּי אֶת דַּת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וִיכַחֲשׁוּ בָּאַחֲרִית: לח וָאֵלֵךְ אַחֲרֵי דַת אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב. חָלִילָה לָּנוּ לְשַׁתֵּף אֶל אֱלֹהִים מְאוּמָה. זֶה הוּא חֶסֶד אֱלֹהִים עָלֵינוּ וְעַל בְּנֵי הָאָדָם. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יוֹדוּ (לוֹ): לט רֵעַי לְמַאֲסָר645 הַאֱלֹהִים נִפְרָדִים טוֹבִים יוֹתֵר, אִם הָאֱלֹהִים הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: מ כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר תַּעַבְדוּ אוֹתָם מִבַּלְעָדָיו אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם שֵׁמוֹת אֲשֶׁר קְרָאתֶם בָּהֶם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, לֹא נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים כָּל שִׁלְטוֹן, אֵין הַמִּשְׁפָּט בִּלְתִּי אִם לֵאלֹהִים. צִוָּה אֲשֶׁר לֹא תַּעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹ. זֹאת הַדָּת הַנְּכוֹנָה, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ: מא רֵעַי לְמַאֲסָר646, אוּלָם הָאֶחָד מִשְּׁנֵיכֶם יַשְׁקֶה אֶת אֲדוֹנָיו יָיִן. וְאוּלָם הַשֵּׁנִי יִצָּלֵב וְאָכַל הָעוֹף מֵרֹאשׁוֹ. נֶחֱרַץ הַדָּבָר אֲשֶׁר עַל אֹדוֹתָיו תִּדְרְשׁוּ אוֹתִי”! מב וַיֹּאמֶר אֶל הָאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֲשֶׁר חָשַׁב כִּי יִמָּלֵט: “הַזְכִּירֵנִי לִפְנֵי אֲדוֹנֶיךָ”, כִּי הִשְׁכִּיחָהוּ הַשָּׂטָן אֶת זֵכֶר אֱלֹהָיו. וְלָכֵן נִשְׁאַר בְּבֵית-הַסֹּהַר שָׁנִים אֲחָדוֹת:

מג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “רָאִיתִי (בַּחֲלוֹמִי) שֶׁבַע פָּרוֹת שְׁמֵנוֹת תֹּאכַלְנָה אוֹתָן שֶׁבַע רָזוֹת, וְשֶׁבַע שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת וַאֲחֵרוֹת יְבֵשׁוֹת. הַשָּׂרִים, הַגִּידוּ לִי פֵּשֶׁר חֲלוֹמִי אִם פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת אַתֶּם”: מד וַיֹּאמְרוּ: “עַרְבּוּבְיַת הַחֲלוֹמוֹת הוּא וְאֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים פֵּשֶׁר הַחֲלוֹמוֹת”: מה וַיֹּאמֶר הָאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם647 אֲשֶׁר נִצָּל, וַיִּזְכֹּר אַחֲרֵי זְמָן רָב: “אֲנִי אַגִּיד פִּשְׁרוֹ. שִׁלְחוּ נָא אוֹתִי”: מו “יוֹסֵף, הוֹי אַתָּה הַצַּדִּיק648, הוֹדִיעֵנִי פֵּשֶׁר דְּבַר שֶׁבַע פָּרוֹת שְׁמֵנוֹת תֹּאכַלְנָה אוֹתָן שֶׁבַע רָזוֹת וְשֶׁבַע שִׁבֳּלִים יְרֻקּוֹת וַאֲחֵרוֹת יְבֵשׁוֹת, לְמַעַן אָשׁוּב אֶל הָאֲנָשִׁים לְמַעַן יֵדָעוּ”649: מז וַיֹּאמֶר (יוֹסֵף): “תִּזְרְעוּ שֶׁבַע שָׁנִים כַּמִּנְהָג, וְהָיָה אֲשֶׁר תִּקְצֹרוּ, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתוֹ בְּשִׁבֳּלָיו מִלְּבַד מְעַט מֵאֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: מח וּבָאוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁבַע (שָׁנִים) קָשׁוֹת תֹּאכַלְנָה אֶת אֲשֶׁר קִדַּמְתֶּם (לְהָכִין) לָהֶן, מִלְּבַד מְעַט אֲשֶׁר תִּצְבֹּרוּ: מט אַחֲרֵי כֵן תָּבוֹא אַחֲרֵי זֶה שָׁנָה יֵרֶד בָּהּ הַגֶּשֶׁם לִבְנֵי הָאָדָם, וְדָרְכוּ בָהּ (גַּת)”:

נ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “הֲבִיאוּהוּ אֵלָי”. וַיְהִי בְּבוֹא אֵלָיו הַשָּׁלִיחַ, וַיֹּאמֶר (יוֹסֵף): “שׁוּב אֶל אֲדוֹנֶיךָ, וּשְׁאַל אוֹתוֹ: מֶה (הָיְתָה) מַחֲשֶׁבֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר פָּצְעוּ יְדֵיהֶן, כִּי אֱלֹהַי יוֹדֵעַ מְזִמָּתָן”: נא וַיֹּאמֶר (הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶן): “מַה צְּדִיתֶן בְּפַתּוֹתְכֶן אֶת יוֹסֵף”?, וַתֹּאמַרְנָה: “חָלִילָה לֵאלֹהִים, לֹא יָדַעְנוּ בוֹ כָּל רָע” וַתֹּאמֶר אֵשֶׁת הַנָּגִיד: “עַתָּה נָכוֹנָה הָאֱמֶת. אֲנִי פִּתֵּיתִי אוֹתוֹ וְהוּא מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת”: נב “זֶה הוּא650 לְמַעַן יֵדַע (אֲדוֹנִי) כִּי לֹא בָּגַדְתִּי בוֹ בַּסָּתֶר. כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת מְזִמַּת הַבּוֹגְדִים651: נג וְלֹא אֲזַכֶּה אֶת נַפְשִׁי, כִּי הַנֶּפֶשׁ נוֹטָה לְרָעָה בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר רִחַם אֱלֹהַי, כִּי אֱלֹהַי סַלָּח וְרַחוּם”:

נד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “הֲבִיאוּהוּ אֵלַי אֶקָּחֵהוּ לִי לְבַדִּי”. וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה אַתָּה נָכוֹן הַיּוֹם לְפָנֵינוּ וְנֶאֱמָן”: נה וַיֹּאמֶר (יוֹסֵף): “שִׂים אוֹתִי עַל אוֹצְרוֹת הָאָרֶץ, כִּי אָנֹכִי שׁוֹמֵר מֵבִין”: נו כָּזֹאת כּוֹנַנּוּ אֶת יוֹסֵף בָּאָרֶץ, יִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ בְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. נַאֲצִיל רַחֲמֵינוּ לַאֲשֶׁר נַחְפֹּץ וְלֹא נִקְבַּע שְׂכַר עוֹשֵׂי-הַטּוֹב: נז וְאָכֵן שְׂכַר (מְעוֹן) הָאַחֲרִית טוֹב מִזֶּה לַמַּאֲמִינִים וְהַיְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים):

נח וַיָּבוֹאוּ אַחֵי יוֹסֵף, וַיָּסוּרוּ אֵלָיו וַיַּכִּירֵם וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ: נט וְכַאֲשֶׁר צִיְּדָם לַדֶּרֶךְ בָּר, אָמַר: “הָבִיאוּ אֵלַי אָח אֲשֶׁר לָכֶם מֵאֲבִיכֶם, הֵן תִּרְאוּ כִּי אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַמִּדָּה מְלֵאָה, וְכִי אָנֹכִי הַטּוֹב בְּמַכְנִיסֵי-אוֹרֵחַ: ס אַךְ אִם לֹא תְּבִיאוּהוּ, הִנֵּה לֹא מִדַּת (בָּר) לָכֶם אִתִּי וְלֹא תִקְרְבוּ אֵלָי”: סא וַיֹּאמְרוּ: “נְפַתֶּה אָבִיו עַל אֹדוֹתָיו וְעָשִׂינוּ (כֵּן)”: סב וַיֹּאמֶר אֶל נְעָרָיו: “שִׁימוּ רְכֻלָּתָם652 בְּאַמְתְּחוֹתֵיהֶם לְמַעַן יָבִינוּ אֶת הַדָּבָר653 בִּפְנוֹתָם וּבָאוּ אֶל בֵּיתָם אוּלַי יָשׁוּבוּ”: סג וַיְהִי בְּשׁוּבָם אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “אָבִינוּ, מָנְעוּ מֵאִתָּנוּ מִדַּת (בָּר)654. שְׁלַח נָא אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ וְנִשְׁבְּרָה מִדַּת (בָּר), וַאֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עָלָיו”: סד וַיֹּאמֶר (אֲבִיהֶם): “הַאִם אוּכַל לְהַפְקִידוֹ בְּיֶדְכֶם אִם לֹא כַּאֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי אֶת אָחִיו עַל יֶדְכֶם מִלְּפָנִים? אָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַשּׁוֹמֵר הַטּוֹב וְהוּא הָרַחוּם בָּרַחֲמָנִים”: סה וַיְהִי בְּפָתְחָם אַמְתְּחוֹתֵיהֶם וַיִּמְצְאוּ אֶת רְכֻלָּתם הוּשְׁבָה אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ: "אָבִינוּ: מַה נְבַקֵּשׁ (עוֹד)?655 הִנֵּה רְכֻלָּתֵנוּ הוּשְׁבָה אֵלֵינוּ. (נָשׁוּב) וּנְחַיֶּה אֶת בֵּיתֵנוּ וְשָׁמַרְנוּ עַל אָחִינוּ, וְהוֹסַפְנוּ עוֹד מִדַּת (בָּר), (מַשָּׂא) גָּמָל. זֹאת מִדָּה זְעוּמָה656: סו וַיֹּאמֶר: “לֹא אֶשְׁלַח אוֹתוֹ עֲמָּכֶם עַד אִם תִּשָּׁבְעוּ לִי בֵּאלֹהִים, כִּי תְּבִיאוּהוּ אֵלַי, זוּלָתִי אִם יַקִּיף אֶתְכֶם (אוֹיֵב)”657 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לוֹ וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהִים עָרֵב אֶת דִּבְרֵיכֶם”: סז וַיֹּאמֶר: “בָּנַי אַל תָּבוֹאוּ דֶרֶךְ שַׁעַר אֶחָד, כִּי-אִם בּוֹאוּ דֶּרֶךְ שְׁעָרִים שׁוֹנִים. וְלֹא אוּכַל אוֹעִיל לָכֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים מְאוּמָה, אֵין הַמִּשְׁפָּט בִּלְתִּי אִם לֵאלֹהִים עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי וְעָלָיו יִשָּׁעֲנוּ הַנִּשְׁעָנִים”:

סח וְאָכֵן בְּבוֹאָם דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם אֲבִיהֶם לֹא הוֹעִילוּ בִּפְנֵי אֱלֹהִים מְאוּמָה. וְרַק חֵפֶץ הָיָה בְּנֶפֶשׁ יַעֲקֹב וַיַּעֲשֵׂהוּ כִּי בַּעַל דַּעַת הוּא בַּאֲשֶׁר לִמַּדְנוּהוּ658. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ:

סט וַיְהִי בְּבוֹאָם אֶל יוֹסֵף, וַיֶּאֱסֹף אֶת אָחִיו אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר: “אָנֹכִי אָחִיךָ. וְאוּלָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ”: ע וְכַאֲשֶׁר צִיְּדָם לַדֶּרֶךְ בָּר, שָׂם אֶת הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת אָחִיו. אַחֲרֵי כֵן הִכְרִיז כָּרוֹז: “הוֹי הָאוֹרְחָה. אָכֵן גַּנָּבִים אַתֶּם”: עא וַיִּגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “מַה הוּא אֲשֶׁר תְּחַפֵּשׂוּ”659: עב וַיֹּאמְרוּ: “נְחַפֵּשׂ גְּבִיעַ הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר יְבִיאֶנוּ יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא גָּמָל (בָּר). וַאֲנִי עָרֵב אוֹתוֹ”. עג וַיֹּאמְרוּ: “חֵי אֱלֹהִים. הֵן יְדַעְתֶּם כִּי לֹא בָּאנוּ לְהַשְׁחִית בָּאָרֶץ. וְאֵין אֲנַחְנוּ גַנָּבִים”: עד וַיֹּאמְרוּ: “וּמַה יִּהְיֶה גְמוּלוֹ (שֶׁלַּגַּנָּב) אִם שֶׁקֶר דִּבַּרְתֶּם?”: עה וַיֹּאמְרוּ: “גְּמוּלוֹ שֶׁלָּזֶה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בְאַמְתַּחְתּוֹ, גְּמוּלוֹ הוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה (עֶבֶד) תְּמוּרָתוֹ. כֵּן נִגְמֹל לַפּוֹשְׁעִים”: עו וַיָּחֶל בְּאַמְתְּחוֹתֵיהֶם לִפְנֵי אַמְתַּחַת אָחִיו. אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיאוֹ660 מֵאַמְתַּחַת אָחִיו. כָּזֹאת הוֹרֵינוּ לְיוֹסֵף מְזִמָּה. לֹא הָיְתָה לוֹ הַצְּדָקָה לָקַחַת אֶת אָחִיו (לְעֶבֶד) בְּמִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אִם לֹא כִּי חָפֵץ אֱלֹהִים. נָרִים אֶת מַעֲלַת הָאִישׁ אֲשֶׁר נַחְפֹּץ. וּמֵעַל כָּל בַּעַל-דַּעַת (אֱלֹהִים) יוֹדֵעַ: עז וַיֹּאמְרוּ (אֶחָיו): “אִם גָּנַב, הִנֵּה גָּנַב אָח לוֹ לְפָנִים”. וַיַּסְתִּירָהּ יוֹסֵף בְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא גִלָּה אוֹתָהּ לָהֶם, וַיֹּאמֶר (אֶל לִבּוֹ): “אָכֵן רַע מְקוֹמְכֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תְּדַבֵּרוּ”: עח וַיֹּאמְרוּ: “הַנָּגִיד, אֲבָל אָב זָקֵן מְאֹד לוֹ, קַח אֵפוֹא אֶחָד מִמֶּנּוּ תַּחְתָּיו, כִּי רוֹאִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ מֵעוֹשֵׂי-הַטּוֹב”: עט וַיֹּאמֶר: “חָלִילָה לָּנוּ מֵאֱלֹהִים לָקַחַת אִם לֹא אֶת זֶה אֲשֶׁר מָצָאנוּ אִתּוֹ אֶת הוֹנֵנוּ, כִּי אָז נִהְיֶה מִן הַפּוֹשְׁעִים”: פ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, וַיִּפְרְשׂוּ וַיִּוָּעֲצוּ בְּסוֹדָם. וַיֹּאמֶר הַגָּדוֹל בָּהֶם: “הַאִם לֹא תֵדְעוּ אֶת אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעַ אֲבִיכֶם אֶתְכֶם בֵּאלֹהִים וְאֶת אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם לְפָנִים בְּיוֹסֵף. לֹא אֵצֵא אֵפוֹא מִן הָאָרֶץ (הַזֹּאת) כִּי אִם בִּרְצוֹן אָבִי, אוֹ כִּי יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים לִי, כִּי הוּא הַטּוֹב בַּשּׁוֹפְטִים: פא שׁוּבוּ אֶל אֲבִיכֶם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: “אָבִינוּ, גָּנַב בִּנְךָ, וְלֹא נָעִיד כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יָדַעְנוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִים עַל הַתַּעֲלוּמָה”661: פב שְׁאַל נָא אֶת הָעִיר אֲשֶׁר הָיִינוּ בָהּ וְאֶת הָאוֹרְחָה אֲשֶׁר בָּאנוּ בָהּ. וְאָכֵן אֱמֶת נְדַבֵּר”:

פג וַיֹּאמֶר (יַעֲקֹב):662 "הֵקַלָּה נַפְשְׁכֶם בְּעֵינֵיכֶם הַדָּבָר, אַךְ אֹרֶךְ-רוּחַ טוֹב, אוּלַי יְשִׁיבֵם אֱלֹהִים אֵלַי גַּם יָחַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהֶחָכָם: פד וַיִּיפֶן מֵהֶם וַיֹּאמֶר (עוֹד) “מַה רַב צַעֲרִי עַל יוֹסֵף”. וַתִּכְהֶינָה663 עֵינָיו מִיָּגוֹן וְכַעֲסוֹ עָצוּר: פה וַיֹּאמְרוּ: “חֵי הָאֱלֹהִים, הַבְלִיגָה. הֲתִזְכֹּר אֶת יוֹסֵף עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה שׁוֹמֵם וְהָיִיתָ בַּמֵּתִים?”: פו וַיֹּאמֶר: “אֶל אֱלֹהִים אָשִׂיחָה דַאֲגָתִי וִיגוֹנִי, כִּי יוֹדֵעַ אָנֹכִי מֵאֵת אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא תֵּדָעוּ: פז בָּנַי, לְכוּ וְחִקְרוּ עַל אֹדוֹת יוֹסֵף וְאָחִיו וְאַל תִּוָּאֲשׁוּ מִתְּשׁוּעַת אֱלֹהִים664, כִּי לֹא יִוָּאֲשׁוּ מִתְּשׁוּעַת אֱלֹהִים, בִּלְתִּי אִם הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים”: פח וַיְהִי בְּבוֹאָם אֵלָיו665, וַיֹּאמְרוּ: “הַנָּגִיד, מָצְאָה צָרָה אוֹתָנוּ וְאֶת בֵּיתֵנוּ וַנָּבִיא כֶּסֶף נִמְאָס666, מְדוּ לָנוּ מִדַּת (בָּר) וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה, כִּי אֱלֹהִים יִגְמֹל טוֹב אֶת עוֹשֵׂי הַצְּדָקָה”: פט וַיֹּאמֶר: “הַיְדַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּיוֹסֵף וְאָחִיו, בִּהְיוֹתְכֶם נִמְהָרֵי לֵב?”: צ וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם אֵין אַתָּה יוֹסֵף?” וַיֹּאמֶר: “אָנֹכִי יוֹסֵף וְזֶה אָחִי. אָכֵן חֶסֶד עָשָׂה אֱלֹהִים עִמָּנוּ, כִּי אֲשֶׁר יִירָא (אֱלֹהִים) וְיַאֲרִיךְ רוּחוֹ, הִנֵּה לֹא יִקְבַּע אֱלֹהִים שְׂכַר עוֹשֵׂי-הַטּוֹב”: צא וַיֹּאמְרוּ: “חֵי אֱלֹהִים, אָכֵן הִפְלָה אוֹתְךָ אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, וְאָכֵן חַטָּאִים הָיִינוּ”: צב וַיֹּאמֶר: “לֹא תוֹכָחוֹת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם. יִסְלַח לָכֶם אֱלֹהִים וְהוּא הָרַחוּם בָּרַחֲמָנִים: צג לְכוּ עִם כֻּתָּנְתִּי זֹאת וְשִׁיתוּהָ עַל פְּנֵי אָבִי וְשָׁב וְרָאָה, וּבֹאוּ אֵלַי עִם בָּתֵּיכֶם יַחְדָּו”:

צד וַיְהִי אַךְ יָצְאָה הָאוֹרְחָה לְדַרְכָּהּ667, וַיֹּאמֶר אֲבִיהֶם. חָשׁ אָנֹכִי אֶת רֵיחַ יוֹסֵף וְאִם גַּם תְּדַמּוּ כִּי רוּחַ עִוְעִים נִסְּכָה עָלַי: צה וַיֹּאמְרוּ: “חֵי אֱלֹהִים כִּי שׁוֹגֶה אַתָּה בְּשִׁגְיוֹנְךָ הָרִאשׁוֹן”668 צווַיְהִי כְּבוֹא הַמְבַשֵּׂר וַיָּשֶׁת אוֹתָהּ עַל פָּנָיו וַיָּשָׁב לִרְאוֹת: צז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: “הֲלֹא אָמַרְתִי לָכֶם, כִּי אֵדַע מֵאֵת אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ”: צח וַיֹּאמְרוּ: “אָבִינוּ, הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים כִּי יִסְלַח לָנוּ פְּשָֹעֵנוּ, כִּי חָטָאנוּ”: צט וַיֹּאמֶר: “אֶל אֱלֹהִים אֶתְפַּלֵּל כִּי יִסְלַח לָכֶם, כִּי הוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם”:

ק וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל יוֹסֵף, וַיֶּאֱסֹף אֶת אָבִיו אֵלָיו669 וַיֹּאמֶר: “בּוֹאוּ מִצְרַיִם בֶּטַח, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים”: קא וַיַּעַל אֶת אָבִיו עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וַיֹּאמֶר: “אָבִי, זֶה הוּא פִּתְרוֹן חֲלוֹמִי מִלְּפָנִים. הִנֵּה עָשָׂה אוֹתוֹ אֱלֹהַי אֱמֶת. וַיֵּיטֶב אִתִּי בְּהוֹצִיאוֹ אוֹתִי מִבֵּית-הַסֹּהַר, וַיָּבֵא אֶתְכֶם מִן הָעֲרָבָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִפְרִיד הַשָּׂטָן בֵּינִי וּבֵין אַחַי. אָכֵן אֱלֹהַי חַנּוּן לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהֶחָכָם: קב אֱלֹהַי, אָכֵן נָתַתָּ לִּי מַלְכוּת וַתְּלַמְּדֵנִי פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים. בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אַתָּה מָגִנִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָאַחֲרִית אָסְפֵנִי נָא אֵלֶיךָ תָּמִים עִמָּךְ670, וְדַבְּקֵנִי בְּעוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר”.

קג זֶה הוּא מִדִּבְרֵי הַתַּעֲלוּמָה נְגַלֶּה אוֹתָם לָךְ, וְלֹא הָיִיתָ אֶצְלָם בְּהִוָּסְדָם יַחַד וַיָּזֹמּוּ מְזִמָּה. אַךְ מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים – אִם גַּם תִּתְאַמֵּץ – לֹא יַאֲמִינוּ: קד וְלֹא תִשְׁאַל מֵהֶם עָלָיו671 כָּל שָׂכָר. אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה לִבְנֵי אָדָם672: קה וְכַמָּה מִן הָאוֹתוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם וּבְכָל זֹאת יִרְחֲקוּ מֵהֶם673: קו וְלֹא יַאֲמִינוּ מַרְבִּיתָם בֵּאלֹהִים, וְרַק מְשַׁתְּפִים (לֵאלֹהִים) הֵם: קז מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ, כִּי לֹא יָבוֹא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ אֱלֹהִים וַאֲפָפָם, אוֹ כִּי תְבוֹאֵם “הַשָּׁעָה”674 פִּתְאֹם, וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ?675: קח אֱמֹר: זֹאת הִיא דַרְכִּי. אֶקְרָא אֶל אֱלֹהִים עַל כִּי אוֹת גָּלוּי אֲנִי וְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרָי676, וְהַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים וְאֵין אָנֹכִי מִן הַמְשַׁתְּפִים: קט וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ כִּי-אִם אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנָם. הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָּאָרֶץ וְרָאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם. – וְאָכֵן מְעוֹן הָאַחֲרִית טוֹב יוֹתֵר לַאֲשֶׁר יָרְאוּ אֱלֹהִים. הַאִם לֹא תַּשְׂכִּילוּ?

קי וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹאֲשׁוּ הַשְּׁלִיחִים וַיַּחְשְׁבוּ כִּי נִתְּנוּ לְכוֹזְבִים וַתְּבוֹאֵם תְּשׁוּעָתֵנוּ. וַיִּמָּלֵט אֲשֶׁר חָפַצְנוּ, אַךְ לֹא יוּשַׁב אַכְפֵּנוּ מֵעַל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים677: קיא אָכֵן הָיָה בְּסִפּוּרֵיהֶם מָשָׁל וּמוּסָר לְאַנְשֵׁי לֵבָב. אֵין הוּא678 דָבָר בָּדוּי מִן הַלֵּב. וְאוּלָם לְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר (הוּרַד) לְפָנָיו וּלְבָאֵר מְפֹרָשׁ כָּל דָּבָר, וְאֹרַח-מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַאֲנָשִׁים הַמַּאֲמִינִים:

 

פָּרָשַׁת הָרָעַם679    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. מ. ר. א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר. וַאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱמֶת, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יַאֲמִינוּ: ב אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר הֵרִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּלִי עַמּוּדִים תִּרְאוּם, אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וַיָּשֶׂם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לְמַס עוֹבֵד. כָּל אֶחָד מֵהֶם יָרוּץ עַד לְעֵת מוֹעֵד. יְנַהֵג אֶת הַמֶּמְשָׁלָה, יְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְמַעַן תִּבְטְחוּ בִּפְגִישַׁת אֱלֹהֵיכֶם: ג וְהוּא אֲשֶׁר פָּרַשׂ אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֶׂם בָּהּ יְתֵדוֹת נֶאֱמָנוֹת680 וּנְהָרוֹת וּמִכָּל פֶּרִי. שָׁת בְּתוֹכָה זוּגוֹת שְׁנַיִם (מִכֹּל). יְכַסֶּה בַלַּיְלָה עַל הַיּוֹם. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לַאֲנָשִׁים יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: ד וּבָאָרֶץ חֶלְקוֹת אֲדָמָה סְמוּכוֹת אַחַת לָאֶחָת, וְגַנּוֹת עֲנָבִים וָזֶרַע וָתֹמֶר (נוֹשְׂאִים פֵּרוֹת) שׁוֹנִים הַיּוֹצְאִים מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד. וְדוֹמִים (הַיּוֹצְאִים) מִשָּׁרָשִׁים שׁוֹנִים. יָשְׁקוּ מֵאוֹתָם מָיִם. וַנִּתַּן יִתְרוֹן לָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי בְּטַעַם. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יַשְׂכִּילוּ:

ה וְכִי תִּתְפַּלֵּא, הִנֵּה אָמְנָם פֶּלֶא דְבָרָם (לֵאמֹר): “הַאִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ לְעָפָר נִהְיֶה לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה”?: ו אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בֵּאלֹהֵיהֶם וְאֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר מַסְגְּרוֹת בְּצַוְּארוֹתֵיהֶם וְאֵלֶּה הֵם בְּנֵי אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם). לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָהּ: ז וּבִקְשׁוּךָ לְהָחִישׁ בּוֹא הָרָעָה לִפְנֵי הַטּוֹבָה681. כְּבָר חָלַף עָבַר מִלִּפְנֵיהֶם מָשָׁל וּמוּסָר682. וְאוּלָם אֱלֹהֶיךָ בַּעַל סְלִיחוֹת הוּא לִבְנֵי אָדָם לַמְרוֹת פִּשְׁעָם. אַךְ (גַּם) מוּסַר אֱלֹהֶיךָ כָּבֵד מְאֹד:

ח אָמוֹר יֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “לָמָּה זֶה לֹא הוּרַד אֵלָיו אוֹת מֵאֵת אֱלֹהָיו?” וְאוּלָם רַק מַזְהִיר אָתָּה, וּלְכָל עָם (שֻׁלַּח) מְאַשֵּׁר בְּדָרֶךְ: ט אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תִּשָּׂא כָּל נְקֵבָה בְּרַחֲמָהּ, וַאֲשֶׁר יֵצַר רַחֲמָהּ וְרָחַב. וְהַכֹּל אִתּוֹ בְּמַתְכֹּנֶת: י יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת הַגָּדוֹל וְהַנַּעֲלֶה: יא שָׁוִים הֵם בָּכֶם הַמַּסְתִּיר דְּבָרוֹ וְהַמּוֹדִיעַ אוֹתוֹ גָּלוּי וְהַמִּסְתַּתֵּר בַּלַּיְלָה וְהַמּוֹפִיעַ לְאוֹר יוֹם: יב לוֹ683 (מַלְאָכִים) שׁוֹמְרִים צְעָדָיו מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו. יִשְׁמְרוּהוּ בִּפְקוּדַת אֱלֹהִים, כִּי לֹא יְשַׁנֶּה אֱלֹהִים מְאוּמָה (מִן הַטּוֹב) לְעָם עַד אִם יְשַׁנּוּ הֵם בְּנַפְשָׁם (דַרְכָּם), וְכִי יַחְפֹּץ אֱלֹהִים (לְהָבִיא) רָעָה לְעָם, אֵין לַהֲשִׁיבָהּ. וְאֵין לָהֶם מִבַּלְעָדָיו כָּל מָגֵן: יג הוּא הַמַּרְאֶה אֶתְכֶם אֶת הַבָּרָק (לְעוֹרֵר) פַּחַד וּתְשׁוּקָה684, וְנָשָׂא אֶת הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים: יד וְהָרַעַם יְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ וְהַמַּלְאָכִים, מִיִּרְאָתָם אוֹתוֹ, וְשָׁלַח אֶת הָרַעַשׁ וּפָגַע בּוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְהֵם יִתְוַכְּחוּ בִּדְבַר אֱלֹהִים, הֵן הוּא אַמִּיץ כֹּחַ: טו לוֹ יָאֶה לִקְרֹא בָּאֱמֶת685, וְאֵלֶּה (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעָדָיו, לֹא יֵעָנוּ לָהֶם בִּמְאוּמָה, כִּי אִם כְּפוֹרֵשׂ כַּפָּיו אֶל הַמָּיִם, לְמַעַן הֲשִׁיבֵם אֶל פִּיו וְלֹא יוּכַל הֲשִׁיבֵם אֵלָיו. אָכֵן אֵין קְרִיאַת הַכּוֹפְרִים, בִּלְתִּי אִם בְּתוֹעָה:

טז וְלֵאלֹהִים יִשְׁתַּחֲוֶה כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ בְּרָצוֹן וּבְאֹנֶס, הֵם וְצִלְלֵיהֶם, בֹּקֶר וָעָרֶב: יז אֱמֹר: מִי הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ? אֱמֹר: אֱלֹהִים. אֱמֹר: הֲתִקְחוּ לָכֶם מִבַּלְעָדָיו מָגִנִּים אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ גַּם לְנַפְשָׁם לֹא לְהוֹעִיל וְלֹא לְהָרַע?. אֱמֹר: הֲיִשְׁווּ הָעִוֵּר וְהַפִּקֵּחַ, אִם יִשְׁווּ הַחשֶׁךְ וְהָאוֹר? אִם שָׂמוּ לֵאלֹהִים שֻׁתָּפִים אֲשֶׁר בָּרְאוּ כִּבְרִיאָתוֹ, וְתִשְׁוֶה בְּעֵינֵיהֶם הַבְּרִיאָה (בָּרְאוּ אֵלֶּה לִבְרִיאַת אֱלֹהִים)? אֱמֹר: אֱלֹהִים (הוּא) בּוֹרֵא כֹּל וְהוּא הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: יח הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם וַיִּזְּלוּ נְחָלִים כַּאֲשֶׁר חָלַק לָהֶם, וַיַּעַל הַזֶּרֶם קֶצֶף אֶל עָל. (וְכָל מַתֶּכֶת) מֵאֲשֶׁר יַדְלִיקוּ עָלָיו הָאֵשׁ בְּבַקְשָׁם (לַעֲשׂוֹת) חֲלִי אוֹ כֶלִי (יַעַל) קֶצֶף כָּמוֹהוּ. כָּזֹאת יַרְאֶה אֱלֹהִים (בְּמָשָׁל) אֶת הָאֱמֶת וְהַשָּׁקֶר. וְאָכֵן בַּאֲשֶׁר לָקֶּצֶף הִנֵּה יַעֲלֶה בְּבַעְבּוּעוֹת. אַךְ בַּאֲשֶׁר לַמּוֹעִיל לִבְנֵי אָדָם הִנֵּה יִשָּׁאֵר (קַיָּם) בָּאָרֶץ. כָּכָה יִמְשֹׁל אֱלֹהִים אֶת הַמְּשָׁלִים. לַאֲשֶׁר נַעֲנוּ לֵאלֹהֵיהֶם (יִהְיֶה) הַטּוֹב. אַךְ אֲשֶׁר לֹא יֵעָנוּ לוֹ, הִנֵּה לוּ גַם יִהְיֶה לָהֶם כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו וְעוֹד כָּמוֹהוּ אִתּוֹ, כִּי אָז נְתָנוּהוּ לְהִפָּדוֹת בּוֹ686. אֵלֶּה לָהֶם הָרָע בַּחֶשְׁבּוֹן וּמְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם וְרַע הַיָּצוּעַ:

יט הַאִם כָּ(אִישׁ) הַיּוֹדֵעַ כֵּי אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱמֶת כָּאִישׁ אֲשֶׁר הוּא עִוֵּר? אָכֵן יָשִׂימוּ אֶל לֵב אַנְשֵׁי לֵבָב: כ אֵלֶּה הַנֶּאֱמָנִים בִּבְרִית אֱלֹהִים וְלֹא יָפֵרוּ אֶת הַבְּרִית: כא וְהַמְחַבְּרִים אֶת אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים לְחַבֵּר, וְיָרְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם וּפָחֲדוּ מִפְּנֵי הָרָע בַּחֶשְׁבּוֹן: כב וְהַמַּאֲרִיכִים רוּחָם בְּבַקְשָׁם אֶת פְּנֵי אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וַיְפַזְּרוּ מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וַיָּשִׁיבוּ בְטוֹבָה אֶת הָרָעָה687, – אֵלֶּה לָהֶם שְׂכַר הַמָּעוֹן: כג גַּנּוֹת עֵדֶן, יָבוֹאוּ בְתוֹכָן (הֵם) וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הַיָּשָׁר מֵאֲבוֹתֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וְזַרְעָם, וְהַמַּלְאָכִים יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעַר: כד (לֵאמֹר): “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם עֵקֶב אֲשֶׁר הֶאֱרַכְתֶּם רוּחֲכֶם”. אָכֵן מַה טּוֹב שְׂכַר הַמָּעוֹן688: כה אַךְ אֲשֶׁר יָפֵרוּ בְּרִית אֱלֹהִים אַחֲרֵי עָבְרָם בָּהּ וִינַתְּקוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים לְחַבֵּר וְהִשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ689 אֵלֶּה לָהֶם הַקְּלָלָה וְלָהֶם רַע הַמָּעוֹן: כו אֱלֹהִים יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְגַם יִקְפֹּץ (יָדוֹ). וַיִּשְׂמְחוּ בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם אֵין חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעֻמַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי-אִם מַתָּת (מְעַטָּה)690:

כז אָמוֹר יֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “לָמָּה לֹא הוּרַד עַל יָדוֹ אוֹת מֵאֵת אֱלֹהָיו?” אֱמֹר: הִנֵּה אֱלֹהִים יַתְעֶה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְנָחָה אֵלָיו אֶת הַשָּׁב (בִּתְשׁוּבָה): כח הַמַּאֲמִינִים וַאֲשֶׁר יִרְגְּעוּ לִבּוֹתָם בְּזֵכֶר אֱלֹהִים. – הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר בְּזֵכֶר אֱלֹהִים יִרְגְּעוּ הַלְּבָבוֹת? – הַמַּאֲמִינִים וְעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר אַשְׁרֵיהֶם, לָהֶם הַשִּׁיבָה הַנָּאָה מִכֹּל691: כט כָּכָה שְׁלַחְנוּךָ אֶל אֻמָּה אֲשֶׁר כְּבָר חָלְפוּ עָבְרוּ אֻמּוֹת לְפָנֶיהָ לְמַעַן תִּקְרָא לִפְנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ. וְאָכֵן הֵם יְכַחֲשׁוּ בָּרַחֲמָן. אֱמֹר: “הוּא אֱלֹהַי אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתּוֹ עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי וְאֵלָיו תְּשׁוּבָתִי”: ל אַךְ לוּ גַם (הֵבֵאתָ) קֻרְאָן נֶעְתְּקוּ עַל יָדוֹ הָרִים מִמְּקוֹמָם וַתִּבָּקַע לוֹ הָאָרֶץ אוֹ דֻּבַּר עַל-יָדוֹ עִם הַמֵּתִים (לֹא שָׁמְעוּ לָךְ). אֲבָל לֵאלֹהִים הַפְּקֻדָּה כֻּלָּהּ. הַאִם לֹא יֵדְעוּ הַמַּאֲמִינִים, אֲשֶׁר לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים נָחָה מֵישָׁרִים אֶת כָּל הָאָדָם יַחְדָּו?

לא וְלֹא יֶחְדַּל מִפְּגֹעַ אֶת הַכּוֹפְרִים, עֵקֵב מַעֲשֵׂיהֶם, פֶּגַע692, אוֹ יִשְׁכּוֹן בְּקִרְבַת מִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם עַד בּוֹא דְבַר אֱלֹהִים, כִּי לֹא יָפֵר אֱלֹהִים אֶת דְּבָרוֹ: לב וּכְבָר הֵתֵלּוּ בִּשְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ וָאַנִּיחַ693 לַכּוֹפְרִים. אַחֲרֵי כֵן יִסַּרְתִּים. וְאֵיכָה הָיָה מוּסָרִי:

לג מִי הוּא זֶה הָעוֹמֵד עַל כָּל נֶפֶשׁ (לִרְאוֹת) פָּעֳלָהּ? וַיָּשִׂימוּ לֵאלֹהִים שֻׁתָּפִים. אֱמֹר: "קִרְאוּ נָא בִּשְׁמוֹתָם. אוֹ (אוּלַי) תַּחְפְּצוּ לְהַגִּיד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יֵדַע בָּאָרֶץ? אוֹ (אוּלַי תֹאמְרוּ): “רַק דָּבָר רֵיק הוּא”? אָכֵן מְתֻקָּנִים בְּעֵינֵי הַכּוֹפְרִים תַּעְתּוּעֵיהֶם וַיּוּסְרוּ מִן הַדָּרֶךְ. וַאֲשֶׁר יַתְעֶה אֱלֹהִים, אֵין לוֹ כָּל מְאַשֵּׁר בְּדָרֶךְ: לד לָהֶם עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעֹנֶשׁ הָעוֹלָם הַבָּא מַדְאִיב מִמֶּנּוּ וְאֵין לָהֶם מֵאֱלֹהִים כָּל מַצִּיל: לה זֶה מַרְאֵה694 הַגַּנָּה אֲשֶׁר הוּעֲדָה לַיְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים), יִזְּלוּ מִתַּחְתֶּיהָ הַנְּהָרוֹת, אָכְלָהּ קַיָּם (לָעַד) וְצִלָּהּ. זֶה שְׂכַר הַיְרֵאִים (אֱלֹהִים), וּשְׂכַר הַכּוֹפְרִים אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם):

לו אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם הַסֵּפֶר יִשְׁמְחוּ בָּזֶה אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ, וּמֵעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים695 יֵשׁ אֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בְמִקְצָתוֹ. אֱמֹר: “אָכֵן צֻוֵּיתִי לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים וּלְבִלְתִּי שַׁתֵּף בּוֹ, אֵלָיו אֶקְרָא וְאֵלָיו תְּשׁוּבָתִי”: לז וְכָכָה הוֹרַדְנוּהוּ (סֵפֶר) מִשְׁפָּט עֲרָבִי696. וְאוּלָם אִם תֵּלֵךְ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם אַחֲרֵי בוֹא אֵלֶיךָ הַדָּעַת697, לֹא מָגֵן לְךָ בֵּאלֹהִים וְלֹא מַצִּיל: לח וּכְבָר שָׁלַחְנוּ שְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ וַנָּשֶׂם לָהֶם נָשִׁים וְצֶאֱצָאִים, וְחָלִילָה לּוֹ לְשָׁלִיחַ לְהָבִיא אוֹת אִם לֹא בִּרְצוֹן אֱלֹהִים. לְכָל עֵת מוֹעֵד סֵפֶר698: לט יִמְחֶה אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וִיכוֹנֵן, וְאִתּוֹ אֵם הַסֵּפֶר699: מ וְאִם נַרְאֶה אוֹתְךָ מִקְצָת (מֵהָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר נְיָרֵא אוֹתָם (בּוֹ), אוֹ נֶאֱסֹף אוֹתְךָ (לִפְנֵי בוֹאוֹ), הִנֵּה אֵין עָלֶיךָ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר, (אוֹתָם) וְעָלֵינוּ הַחֶשְׁבּוֹן: מא הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי נָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וּנְקַצֶּנָּה מִקְּצוֹתֶיהָ?700 וֵאלֹהִים יִשְׁפֹּט, אֵין עוֹצֵר בְּעַד מִשְׁפָּטוֹ וְהוּא מְהִיר הַחֶשְׁבּוֹן: מב וּכְבָר זָמְמוּ מְזִמָּה אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם, אַךְ לֵאלֹהִים הַמְּזִמָּה כֻּלָּהּ. יֵדַע פֹּעַל כָּל נֶפֶשׁ, אָכֵן יָדוֹעַ יֵדְעוּ הַכּוֹפְרִים לְמִי שְׂכַר הַמָּעוֹן: מג וְאָמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “אֵין אַתָּה שָׁלוּחַ”, אֱמֹר: “אֱלֹהִים רַב לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וְזֶה אֲשֶׁר אִתּוֹ דַעַת הַסֵּפֶר”701:

 

פָּרָשַׁת אַבְרָהָם702 (עָלָיו הַשָּׁלוֹם)    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחְמָן וְהָרַחוּם

א. ל. ר א (זֶה) סֵפֶר הוֹרַדְנוּהוּ עַל יָדְךָ לְמַעַן הוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ בִּרְצוֹן אֱלהֵיהֶם אֶל אֹרַח. הַגִּבּוֹר וְהַמְהֻלָּל: ב אֱלֹהִים אֲשֶׁר לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. אָכֵן אוֹי לָהֶם לַכּוֹפְרִים מֵעֹנֶשׁ כָּבֵד: ג אֲשֶׁר יְבַכְּרוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל (חַיֵּי) הָעוֹלָם הַבָּא, וְיָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וּבִקְּשׁוּ לְעַקְּשָׁהּ אֵלֶּה הֵם בְּתוֹעָה רַבָּה: ד וְלֹא שָׁלַחְנוּ כָּל שָׁלִיחַ כִּי אִם בִּלְשׁוֹן עַמּוֹ, לְמַעַן יְבָאֵר לָהֶם. וֵאֱלֹהִים יַתְעֶה אֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְיַנְחֶה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם:

ה וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹתֵינוּ לֵאמֹר: "הוֹצֵא אֶת עַמְּךָ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וְהַזְכֵּר אוֹתָם אֶת יְמֵי אֱלֹהִים703. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְכָל מַאֲרִיךְ רוּחוֹ וּמוֹדֶה: ו וּ(זְכֹר) באֱמֹר מֹשֶׁה לְעַמּוֹ זִכְרוּ: “הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם אֱלֹהִים בְּהַצִּילוֹ אֶתְכֶם מִבַּיִת פַּרְעֹה אֲשֶׁר מֵרְרוּ אֶתְכֶם בְּעִנּוּיִם רָעִים עַד מְאֹד. אֶת בְּנֵיכֶם שָׁחֲטוּ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם חִיּוּ לָמוֹ, וּבָזֹאת לָכֶם מַסָּה קָשָׁה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם704”: ז וּ(זְכֹר) אֶת אֲשֶׁר הִכְרִיז אֱלֹהֶיךָ לֵאמֹר: “אִם תּוֹדוּ (לִי) אַרְבֶּה לָכֶם (מֵחַסְדִּי). אַךְ אִם תִּכְפֹּרוּ, הִנֵּה מוּסָרִי כָּבֵד”: ח וּמֹשֶׁה אָמַר: “(גַּם) אִם תִּכְפְּרוּ אַתֶּם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו, הִנֵּה אֱלֹהִים עָשִׁיר וּמְהֻלָּל”: הַאִם לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם דְּבַר אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם, עַם נֹחַ וְעָאד וְתָמוּד וְאֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) אַחֲרֵיהֶם: י לֹא יֵדָעֵם בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים, בָּאוּ אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם בְּמוֹפְתִים, וַיָּשִׁיבוּ אֶת יְדֵיהֶם אֶל פִּיוֹתֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן מְכַחֲשִׁים אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּחְתֶּם בּוֹ וְאָכֵן בְּסָפֵק אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר תִּקְרָאוּנוּ אֵלָיו מְפַקְפְּקִים”: יא וְיֹאמְרוּ שְׁלִיחֵיהֶם: “הַאִם בְּסָפֵק אַתֶּם בִּדְבַר אֱלֹהִים בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יִקְרָא אֶתְכֶם לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מֵחַטֹּאתֵיכֶם וַעֲזַבְכֶם עַד לְעֵת מוֹעֵד”: יב וְיֹאמְרוּ: “אֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם אָדָם כָּמוֹנוּ. הֲתַחְפְּצוּ לַהֲשִׁיבֵנוּ מֵאַחֲרֵי זֶה אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵינוּ? הָבִיאוּ לָנוּ אֵפוֹא מוֹפֵת705 גָּלוּי”: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם: "אֵין אֲנַחְנוּ בִּלְתִּי אִם אָדָם כְּמוֹכֶם, וְאוּלָם אֱלֹהִים יַפְלֶה חַסְדוֹ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו, וּמַה כֹּחֵנוּ כִּי נָבִיא לָכֶם מוֹפֵת:

יד אִם לֹא בִּרְצוֹן אֱלֹהִים? וְעַל אֱלֹהִים יִשָׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים: טו וּמַה לָנוּ אֲשֶׁר לֹא נִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים אַחֲרֵי נְחוֹתוֹ אוֹתָנוּ בִּדְרָכֵינוּ. אָכֵן הַאֲרֵךְ נַאֲרִיךְ רוּחֵנוּ בַּהֲצֶרְכֶם לָנוּ, וְעַל אֱלֹהִים יִשָׁעֲנוּ הַנִּשְׁעָנִים": טז וַיֹּאמְרוּ הַכֹּפְרִים אֶל שְׁלִיחֵיהֶם: "הוֹצֵא נוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאַרְצֵנוּ אוֹ שׁוֹב תָּשׁוּבוּ (לָלֶכֶת) בְּדָתֵנוּ706. וַיְגַל אֱלהֵיהֶם אֶת אָזְנָם לֵאמֹר: “הַשְׁמֵד נַשְׁמִיד אֶת הַפּוֹשְׁעִים: יז וְהִשְׁכַּנּוּ אֶתְכֶם בָּאָרֶץ אַחֲרֵיהֶם. כָּזֹאת (יִהְיֶה) לַאֲשֶׁר יָרֵא “מְקוֹמִי” וְיָרֵא תּוֹכַחְתִּי”707: יח וַיִּקְרְאוּ לְעֶזְרָה וַתִּכָּזֵב תִּקְוַת כָּל עָרִיץ וּקְשֵׁה עֹרֶף: יט מֵאַחֲרָיו גֵּיהִנֹּם וְיַשְׁקֶה מֵי רֶפֶשׁ708: כ יִגְמָעַם. אַךְ עוֹד טֶרֶם יֵרְדוּ אֶל לוֹעוֹ יְבוֹאֵהוּ הַמָּוֶת מִכָּל עֵבֶר709. אַךְ לֹא יָמוּת. וּמֵאַחֲרָיו עֹנֶשׁ קָשֶׁה: כא מְשַׁל הַכּוֹפְרִים בֶּאֱלהֵיהֶם, מַעֲשֵׂיהֶם כְּאֵפֶר זָרָהוּ710 רוּחַ בְּיוֹם סוּפָה. לֹא יִשְׁלְטוּ עַל מְאוּמָה מֵאֲשֶׁר רָכָשׁוּ711. זֹאת הִיא הַתּוֹעָה הָרְחוֹקָה: כב הַאִם לֹא תִרְאֶה כִּי אֱלֹהִים בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בָּאֱמֶת, בִּרְצוֹתוֹ יַכְרִיתְכֶם712 וְהֵקִים713 (תַּחְתֵּיכֶם) בְּרִיאָה חֲדָשָׁה: כג וְלֹא נִפְלֵאת הִיא מֵאֱלֹהִים: כד וְהִתְיַצְּבוּ עַל הָאֱלֹהִים כֻּלָּם, וְאָמְרוּ הַחַלָּשִׁים אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאוּ (עֲלֵיהֶם): “הִנֵּה אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵיכֶם. הַאִם תּוּכְלוּ לְהוֹעִיל לָנוּ בִּפְנֵי עֹנֶשׁ אֱלֹהִים בִּמְאוּמָה?”: כה וְאָמְרוּ: “לוּ נָחָנוּ אֱלֹהִים מֵישָּׁרִים כִּי אָז נָחִינוּ אֶתְכֶם. אַחַת הִיא לָנוּ אִם תִּקְצַר רוּחֵנוּ וְאִם נַאֲרִיךְ רוּחֵנוּ – אֵין לָנוּ כָּל מִפְלָט: כו וְאָמַר הַשָּׂטָן בְּעֵת נֶחֱרָץ הַדָּבָר לֶאֱמֹר: הֵנָּה אֱלֹהִים הִבְטִיחֲכֶם הַבְטָחַת הָאֱמֶת וָאַבְטִיחֲכֶם (אָנֹכִי) וָאָפֵר דְּבָרִי לָכֶם, וְאֵין לִי עֲלֵיכֶם כָּל שִׁלְטוֹן: כז מִלְּבַד זֶה אֲשֶׁר קְרָאתִיכֶם, וְתֵּעָנוּ לִי וְלֹא תִּלּוֹנוּ עָלַי, הִלּוֹנוּ עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם. לֹא בִי יְשׁוּעַתְכֶם וְלֹא בָכֶם יְשׁוּעָתִי. כִּי כִחַשְׁתִּי בַּאֲשֶׁר שִּׁתַּפְתֶּם אוֹתִי (לֵאלֹהִים) לִפְנֵי כֵן. אָכֵן לַפּוֹשְׁעִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה”: וְהוּבְאוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר אֶל תּוֹךְ גַּנּוֹת יִזְלוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים, (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן, בִּרְצוֹן אֱלהֵיהֶם. בִּרְכָתָם בְּתוֹכָן “שָׁלוֹם”: הַאִם לֹא תִרְאֶה אֵיכָה מָשַׁל אֱלֹהִים מְשַׁל מִלַּה טוֹבָה, כְּעֵץ טוֹב שָׁרְשׁוֹ נָכוֹן (בָּאָרֶץ) וּפֹארוֹתָיו בַּשָּׁמַיִם: ל יִתֵּן פִּרְיוֹ714 בְּכָל עֵת, בִּרְצוֹן אֱלֹהָיו. וּמָשַׁל אֱלֹהִים הַמְּשָׁלִים לִבְנֵי אָדָם, אוּלַי יָשִׂימוּ אֶל לֵב: לא וּמְשַׁל מִלָּה נִמְאָסָה כְּעֵץ נִמְאָס נִסַּחַ מֵעַל לָאָרֶץ, לֹא יִכּוֹן לְעוֹלָם: לב יְכוֹנֵן אֱלֹהִים אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בַּדָּבָר הַנָּכוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהִתְעָה אֱלֹהִים אֶת הַפּוֹשְׁעִים וְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים עָשָׂה: לג הַאִם לֹא תִּרְאֶה אֵת אֲשֶׁר הֵמִירוּ חֶסֶד אֱלֹהִים715 לְכַחֵשׁ, וַיַּדִיחוּ אֶת בְּנֵי עַמָּם אֶל מִשְׁכְּנוֹת שָּׁחַת: לד אֶל גֵּיהִנֹּם. צָלִי יִהְיוּ לָהּ, וְרַע הַמִּשְׁכָּן: לה וַיַּעֲשׂוּ אֶת אֱלֹהִים אֱלִילִים716 לְהַתְעוֹת מִדַּרְכּוֹ. אֱמֹר: הִתְעַנְּגוּ, אַךְ דַּרְכְּכֶם אֶל אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם): אֱמֹר לְעוֹבְדַי אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ, כִּי יַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וִיפַזְּרוּ, (לָאֶבְיוֹנִים) מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, בְּטֶרֶם יָבוֹא יוֹם לֹא מִקָּח וּמִמְכָּר בּוֹ וְלֹא רֵעוּת717: לז אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וַיּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מָיִם, וַיּוֹצֵא בָּהֶם פֵּרוֹת שׁוֹנִים לְמַאֲכָל לָכֶם718. וַיָּשֶׂם לָכֶם אֶת הָאֳנִיּוֹת לְמַס עוֹבֵד אֲשֶׁר יָרוּצוּ בַיָּם בְּמִצְוָתוֹ, וַיָּשֶּׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַנְּהָרוֹת, וַיָּשֶּׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְנָקְפוּ, וַיָּשֶּׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם, וַיִּתֵּן לָכֶם מִכָּל אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם, וְכִי תִּסְפְּרוּ חַסְדֵי אֱלֹהִים לֹא תִּמְנוּם כֻּלָּם. אָכֵן הָאָדָם פּוֹשֵׁעַ וְכוֹפֵר:

לח וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר אַבְרָהָם: “אֱלֹהַי, שִׁית אֶת הָעִיר הַזֹּאת719 בְּטוּחָה, וְהָשֵׁב אוֹתִי וְאֶת בָּנַי מֵעֲבֹד אֶת הַפְּסִילִים: לט אֱלֹהַי, כִּי הֵם הִתְעוּ רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם. וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר יֵלֵךְ אַחֲרָי, הִנֵּה מִמֶּנִּי הוּא, וַאֲשֶׁר יַמְרֶה אוֹתִי, הִנֵּה אַתָּה סַלָּח וְרַחוּם720: מ אֱלֹהֵינוּ, הִנֵּה הוֹשַׁבְתִּי מִצֶּאֱצָאַי בָּעֵמֶק לֹא מְקוֹם זֶרַע אֵצֶל בֵּיתְךָ הַקָּדוֹשׁ, אֱלֹהֵינוּ, לְמַעַן יַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה, שִׂים אֵפוֹא אֶת לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם לְהִכָּסֵף אֲלֵיהֶם וְכַלְכְּלֵם פֵרוֹת מִפֵּרוֹת שׁוֹנִים לְמַעַן יוֹדוּ לָךְ721: מא אֱלֹהֵינוּ הֵן אַתָּה תֵּדַע אֵת אֲשֶׁר נַעֲלִים וְאֶת אֲשֶׁר נְגַלֶּה, וְלֹא יֵעָלֵם מֵאֱלֹהִים דָּבָר לֹא בָּאָרֶץ וְלֹא בַּשָּׁמַיִם. הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן לִי לְעֵת זִקְנָה אֶת יִשְׁמָעֵאל וְאֶת יִצְחָק, כִּי אֱלֹהַי שׁוֹמֵעַ הַתְּפִלָּה: מב אֱלֹהַי שִׁיתֵנִי עוֹרֵךְ הַתְּפִלָּה (אָנֹכִי) וּמִצֶּאֱצָאַי, אֱלֹהֵינוּ, תְקַבֵּל תְּפִלָּתִי. אֱלֹהֵינוּ, סְלַח לִי וּלְהוֹרַי וְלַמַּאֲמִינִים בְּיוֹם יֵעָשֶׂה722 הַחֶשְׁבּוֹן”:

מג וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי נֶעֱלָם מֵאֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַפּוֹשְׁעִים, וְאוּלָם עָזוֹב נַעַזְבֵם עַד לְיוֹם תָּקֹמְנָה בּוֹ הָעֵינַיִם וְלֹא תְּנִידֶינָה: מד יִשְׁעוּ הֵנָּה וָהֵנָּה יִשְׂאוּ רָאשֵׁיהֶם אַךְ לֹא יוּכְלוּ הָסֵב מַבָּטָם723. וְלִבָּם חָלַל בְּקִרְבָּם. הַזְהֵר אֵפוֹא אֶת בְּנֵי הָאָדָם מִפְּנֵי יוֹם יְבוֹאֵם הָעֹנֶשׁ: מה בּוֹ יֹאמְרוּ הַפּוֹשְׁעִים: “אֱלֹהֵינוּ עָזְבֵנוּ עַד עֵת קְרוֹבָה: מא וְנַעֲנֶה לִקְרִיאָתְךָ וְהָלַכְנוּ אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחִים”. הַאִם לֹא נִשְׁבַּעְתֶּם לִפְנֵי כֵן כִּי אֵין לָכֶם תְּמוּטָה?": מז וְאַתֶּם הֲלֹא (שְׁכַנְתֶּם) בְּמִשְׁכְּנוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר עָשְׁקוּ נַפְשׁוֹתָם, וַיִּתְבָּרֵר לָכֶם אֵיכָה עָשִׂינוּ בָהֶם, וַנָּשֶׂם לָכֶם (בָּהֶם) מָשָׁל (וּמוּסָר). וּכְבָר זָמְמוּ מְזִמָּתָם אַךְ אֶת אֱלֹהִים מְזִמָּתָם, וְאִם גַּם יוּכְלוּ לְהָמִישׁ בִּמְזִמָּתָם אֶת הֶהָרִים: מח וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי יָפֵר אֱלֹהִים דְּבָרוֹ אֶל שְׁלִיחָיו, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וּבַעַל נְקָמוֹת: מט בְּיוֹם תּוּמַר הָאָרֶץ לֹא אָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם724, וְהִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: נ וְרָאִיתָ אֶת הַפּוֹשְׁעִים בַּיּוֹם הַהוּא אֲסוּרִים בָּאֲזִקִּים: נא סַרְבְּלֵיהֶם זֶפֶת וְכִסְּתָה הָאֵשׁ פְּנֵיהֶם לְמַעַן יִגְמֹל אֱלֹהִים כָּל נֶפֶשׁ כְּפָעֳלָהּ, כִּי אֱלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: נב זֶה הוּא לְהוֹדִיעַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם וּלְהַזְהִירָם בּוֹ, וּלְמַעַן יֵדְעוּ כִּי הוּא אֱלֹהִים אֶחָד, וּלְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב אַנְשֵׁי לֵבָב:

 

פָּרָשַׁת אַלְחִגְר725    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה

א. ל. ר א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר וְקֻרְאָן גָּלוּי: ב פְּעָמִים רַבּוֹת יִתְאֲבוּ הַכּוֹפְרִים לוּ הָיוּ תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים726: ג עָזְבֵם, יֹאכְלוּ וְיִתְעַנְּגוּ וּתְשַׁעְשְׁעֵם הַתִּקְוָה, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה יֵדְעוּ: ד וְלֹא הִשְׁמַדְנוּ כָּל עִיר מִבְּלִי אֲשֶׁר הָיָה לָהּ סֵפֶר קָבוּעַ727: ה לֹא תַקְדִּים כָּל אֻמָּה עֵת מוֹעֲדָהּ וְלֹא תְּאַחֲרוֹ728: ו וְיֹאמְרוּ: “הוֹי זֶה729 אֲשֶׁר הוּרְדָה עַל יָדוֹ הַהַזְהָרָה, אָכֵן מְשֻׁגָּע730 אַתָּה: ז לָמָּה לֹא תָבוֹא אֵלֵינוּ עִם מַלְאָכִים, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אַתָּה”: ח (וְאוּלָם) לֹא נוֹרִיד אֶת הַמַּלְאָכִים בִּלְתִּי אִם בַּמִּשְׁפָּט731 וְאָז לֹא הֶאֱרִיכוּ לָכֶם עוֹד אָף732: ט אָכֵן אֲנַחְנוּ הוֹרַדְנוּ אֶת הַהַזְהָרָה, וַאֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ: י וּכְבָר שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַחְלְקוֹת הָרִאשׁוֹנִים: יא אַךְ לֹא בָא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ מִבְּלִי אֲשֶׁר יִלְעֲגוּ לוֹ: יב כָּזֹאת נָבִיא בְּלִבּוֹת הַזֵּדִים: יג לֹא יַאֲמִינוּ בוֹ, וְאִם כְּבָר חָלַף מִשְׁפָּט הָרִאשׁוֹנִים733: יד וְלוּ גַם פָּתַחְנוּ עֲלֵיהֶם שַׁעַר מִן הַשָּׁמַיִם וְעָלוּ בוֹ הָלוֹךְ וְעָלֹה: טו כִּי גַם אָז אָמְרוּ: “אָכֵן הֻכּוּ עֵינֵינוּ בְּסַנְוֵרִים. לֹא כִּי אֲנָשִׁים תִּעְתְּעוּם כְּשָׁפִים הִנֵּנוּ”: טז וּכְבָר עָשִׂינוּ מַזָּלוֹת734 בַּשָּׁמַיִם, וַנְּקַשְּׁטֵם לָרוֹאִים: יז וַנִּשְׁמְרֵם מִפְּנֵי כָּל שָׂטָן אָרוּר735: יח בִּלְתִּי אֲשֶׁר הִתְגַנֵּב לִשְׁמוֹעַ, וַתָּבוֹא אַחֲרָיו שַׁלְהֶבֶת גְּלוּיָה: יט וְאֶת הָאָרֶץ פָּרַשְׂנוּ וַנָּטֶל בָּהּ יְתֵדוֹת736, וַנַּצְמַח בָּהּ מִכָּל דָּבָר בְּמִשְׁקָל: כ וַנָּשֶׂם בְּתוֹכָהּ מִחְיָה לָכֶם וּלְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא אַתֶּם תְּכַלְכְּלוּם737: כא וְאֵין כָּל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא אִתָּנוּ אֲסָמָיו וְלֹא נוֹרִידֶנּוּ בִּלְתִּי אִם בְּמִדָּה קְצוּבָה: כב וַנִּשְׁלַח אֶת הָרוּחוֹת נוֹשְׂאוֹת עֲנָנוֹת הָרוֹת, וַנּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם וַנַּשְׁקֶה אֶתְכֶם בָּהֶם, וְלֹא אַתֶּם הָאוֹצְרִים אוֹתָם: כג וְאָכֵן אֲנַחְנוּ נְחַיֶּה וְנָמִית וַאֲנַחְנוּ הַיּוֹרְשִׁים: כד וּכְבָר יָדַעְנוּ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר קָדְמוּ לָכֶם וּכְבָר יָדַעְנוּ אֶת הָאַחֲרוֹנִים: כה וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא יַאַסְפֵם, כִּי הוּא חָכָם וְיוֹדֵעַ: כו וּכְבָר יָצַרְנוּ אֶת הָאָדָם חֵמָר יָבֵשׁ (עָשׂוּי) טִיט הַיָּוֵן738:

כז וְאֶת הַגָּ’אן739 יְצַרְנוּהוּ לִפְנֵי כֵן מֵאֵשׁ לוֹהֶטֶת740:

כח וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר אֱלֹהֶיךָ אֶל הַמַּלְאָכִים לֶאֱמֹר: "הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר אָדָם חֵמָר יָבֵשׁ (עָשׂוּי) טִיט הַיָּוֵן:

כט וְהָיָה כַּעֲשׂוֹתִי אוֹתוֹ וְנָפַחְתִּי בוֹ מֵרוּחִי, וּנְפַלְתֶּם לְפָנָיו וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם": ל וַיִּשְׁתַּחֲווּ הַמַּלְאָכִים כֻּלָּם יַחְדָּו: לא רַק אִבְּלִיס מֵאֵן לִהְיוֹת עִם הַמִּשְׁתַּחֲוִים: לב וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אִבְּלִיס, מַה לָּךְ אֲשֶׁר לֹא תִּהְיֶה עִם הַמִּשְׁתַּחֲוִים?: לג וַיֹּאמֶר: חֲלִילָה לִּי מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לְאָדָם יְצַרְתּוֹ מֵחֵמָר יָבֵשׁ (עָשׂוּי) טִיט הַיָּוֵן”: לד וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “צֵא אֵפוֹא מִזֶּה כִּי אָרוּר אַתָּה: לה וְעָלֶיךָ הַקְּלָלָה עַד יוֹם הַדִּין”:

לו וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הַאֲרֶךְ נָא אַפְּךָ לִי עַד יוֹם קוֹמֵם לִתְחִיָּה”: לז וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הִנֵּה אַתָּה בֵּין אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לָהֶם אָף741: לח עַד יוֹם הָעֵת הַקְּבוּעָה”: וַיֹּאמֶר (אִבְּלִיס): “יַעַן אֲשֶׁר עִוּיתַנִי אֲיַפֶּה לָהֶם בָּאָרֶץ לְעַוְּתָם יַחְדָּו: מ מִבַּלְעֲדֵי עוֹבְדֶיךָ בָּהֶם הַתְּמִימִים (עִמָּךְ)”: מא וַיֹּאמֶר: "זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים לְפָנָי: מב אֲשֶׁר עוֹבְדַי לֹא לְךָ שִׁלְטוֹן עֲלֵיהֶם, בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ מִן הַנִּתְעִים742: מג וְאָכֵן עָנְשָׁם גֵּיהִנֹּם743 כִּי הִזְהִירוּם מִפָּנָיו, יַחְדָּו: מד לָהּ שִׁבְעָה שְׁעָרִים. לְכָל שַׁעַר חֵלֶק קָצוּב מֵהֶם744: מה אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים בְּגַנּוֹת וַעֲיָנוֹת: מו “בּוֹאוּ בְּתוֹכָן בְּשָׁלוֹם בְּטוּחִים”: מז וְעָקַרְנוּ מִלִּבּוֹתָם כָּל קִנְאָה745, אַחִים (שׁוֹכְנִים) עַל עַרְשׂוֹתָם זֶה לְעֻמַּת זֶה: מח לֹא יִגַּע אֲלֵיהֶם עָמָל בְּתוֹכָהּ, וְלֹא יוּצְאוּ מִמֶּנָּה:

מט הוֹדַע אֶת עוֹבְדַי, כִּי אָנֹכִי הַסַּלָּח וְהָרַחוּם, וְכִי עָנְשִׁי הוּא עֹנֶשׁ דְּאָבָה: נ וְהוֹדִיעֵם עַל אוֹדוֹת אוֹרְחֵי אַבְרָהָם: נא וַיְהִי כְּבוֹאָם אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: “שָׁלוֹם”: נב וַיֹּאמֶר: “אָכֵן נִבְהַלְנוּ מִפְּנֵיכֶם”: נג וַיֹּאמְרוּ: “אַל תִּבָּהֵל, כִּי נְבַשֵּׂר אוֹתְךָ בְּבֵן חָכָם”: נד וַיֹּאמֶר: הַתְּבַשְּׂרוּנִי לְעֵת אֲשֶׁר פְּגָעַתְנִי הַזִּקְנָה. בַּמֶּה זֶה תְבַשּׂרוּנִי? נה וַיֹּאמְרוּ: “בִּשַּׂרְנוּךָ בָאֶמֱת, אַל תְּהִי אֵפוֹא בַּנּוֹאָשִׁים” וַיֹּאמֶר: “וּמִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יִוָּאֵשׁ מֵרַחֲמֵי אֱלֹהָיו אִם לֹא הַתּוֹעִים?”: נז וַיֹּאמֶר (עוֹד): “וּמַה פְּקֻדַּתְכֶם746 אַתֶּם הַשְּׁלִיחִים?”: וַיֹּאמְרוּ: אֲנַחְנוּ שֻׁלַּחְנוּ אֶל זֵדִים: נט מִבַּלְעֲדֵי בֵּית לוֹט, כִּי הַצֵּל נַצִּילֵם כֻּלָּם: ס מִלְּבַד אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר גָּזַרְנוּ, כִּי תִּהְיֶה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים: סא וַיְהִי בְּבוֹא הַשְּׁלִיחִים אֶל עַם לוֹט: סב וַיֹּאמֶר: “אָכֵן אֲנָשִׁים זָרִים (לִי) אַתֶּם”: סג וְיֹאמְרוּ: “לֹא כִּי בָאנוּ אֵלֶיךָ לְהָבִיא הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הָיוּ מְפַקְפְּקִים בּוֹ: סד וַנָּבוֹא אֵלֶיךָ בָּאֱמֶת וְאָכֵן דְּבָרֵינוּ אֶמֱת: סה קוּם צֵא עִם מִשְׁפַּחְתְּךָ בַּאֲפֶל הַלַּיְלָה וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי עִקְבֵיהֶם, וְאַל יִפֶן אִישׁ מִכֶּם אַחֲרָיו וַעֲבַרְתֶּם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תְּצֻוּוּ747”: סו וַנְּצַו עָלָיו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, בַּאֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ אֵלֶּה יִכָּרֵת בְּהַשְׁכִּימָם בֹּקֶר: סז וַיָּבוֹאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שְׂמֵחִים748: סח וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה אֵלֶּה אוֹרְחַי וְאַל תִּפְרָעוּנִי לְשִׁמְצָה: סט וִיראוּ אֱלֹהִים וְלֹא תְּשִׂימוּנִי חֶרְפָּה”749: ע וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם לֹא הֲנִיאוֹנוּ אוֹתְךָ (מֵהָבִיא לְבֵיתְךָ) אֲנָשִׁים”? עא וַיֹּאמֶר: “(הִנֵּה) אֵלֶּה בְּנוֹתַי אִם יֶשְׁכֶם עוֹשִׂים”750: עב “חַיֶּיךָ כִּי אָכֵן הֵם בְּשִׁכְרוֹנָם יִתְעוּ”751: וַיֹּאחֲזֵם הָרַעַשׁ עִם זְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ: עד וַנָּשֶׂם אֶת מֵרוּמָהּ לְשִׁפְלָתָהּ וַנַּמְטֵר עֲלֵיהֶם אַבְנֵי-חֵמָר שְׂרוּפוֹת752: אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְבַעֲלֵי תוּשִׁיָּה: עו וְאָכֵן אֵלֶּה (מְקוֹמָם) לְיַד דֶּרֶךְ קַיֶּמֶת753: עז אָמְנָם בָּזֶה אוֹת לַמַּאֲמִינִים: עח וְאָכֵן הָיוּ אַנְשֵׁי אַלְאַיְכָּה754 פּוֹשְׁעִים: עט וַנִּקֹּם מֵהֶם וְאָכֵן הֵם מָשָׁל (וּמוּסָר) בָּרוּר:

פ וּלְפָנִים נָתְנוּ אַנְשֵׁי חִגְ’ר755 אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזְבִים: פא וַנָּבֵא אֲלֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ וְיָסוּרוֹ מֵהֶם:

פב וַיַּחְצְבוּ לָהֶם מִן הֶהָרִים בָּתִּים וַיֵּשְׁבוּ בֶּטַח: פג וַיֹּאחֲזֵם הָרַעַשׁ בְּהַשְׁכִּימָם בַּבֹּקֶר: פד וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם פָּעֳלָם:וְלֹא בָּרָאנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאֶרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם כִּי אִם בָּאֱמֶת, וְאָכֵן “הַשָּׁעָה756” בּוֹא תָבוֹא. מְחַל לָהֶם אֵפוֹא מְחִלָּה בְּחֶסֶד757: פו וְאָכֵן הַנַּעֲלֶה: פח אַל תִּשָּׂא עֵינֶיךָ אֶל אֲשֶׁר נָתַנּוּ לַאֲנָשִׁים מִסְפָּר מֵהֶם וְלֹא תֵּעָצֵב בִּגְלָלָם וּנְטֵה כְּנָפְךָ לַמַּאֲמִינִים: פט וְאָמַרְתָּ: “הִנֵּה אָנֹכִי הַמַּזְהִיר הַגָּלוּי”: צ (הוֹרֵד נוֹרִיד עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ) כַּאֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ עַל הַמְּחַלְּקִים: צא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַקֻּרְאָן חֲלָקִים חֲלָקִים758: צב וְאָכֵן חֵי אֱלֹהֶיךָ כִּי נְבִיאֵם בְּמִשְׁפָּט יַחְדָּו: צג עַל מַעֲשֵׂיהֶם: צד הוֹדַע אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר תְּצֻוֶּה וְהַרְחֵק מִן הַמְּשַׁתְּפִים: צה כִּי אֲנַחְנוּ רַב לְךָ (לַעֲמֹד) נֶגֶד הַמְהַתְּלִים: צו אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ אֶת אֱלֹהִים, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אָכֵן לָאַחֲרוֹנָה יֵדָעוּ: צזוּכְבָר יָדַעְנוּ אֲשֶׁר יֵצַר לְבָבְךָ בַּאֲשֶׁר יֹאמֵרוּ: צח סַפֵּר תְּהִלַּת אֱלֹהֶיךָ וֶהֱיֵה מִן הַמִּשְׁתַּחֲוִים:

צט וַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֶיךָ עַד בּוֹא אֵלֶיךָ הַוַּדָּאי759:

 

פָּרָשַׁת הַדְּבוֹרָה760    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א בָּא דְּבַר אֱלֹהִים. אַל תְּבַקְּשׁוּ אֵפוֹא לַהֲחִישוֹ. יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ): ב יוֹרִיד אֶת הַמַּלְאָכִים בָּרוּחַ בִּדְבָרוֹ עַל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו761 לֵאמֹר: “הַזְהִירוּ כִּי אֵין אֱלֹהַּ בִּלְתִּי וִירֵאתֶם אוֹתִי”: ג בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בֶּאֱמֶת, יִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ): ד בָּרָא אֶת הָאָדָם מִטִּפָּה וְהִנֵּה הוּא יָרִיב גָּלוּי (לוֹ): ה וְאֶת הַמִּקְנֶה בְּרָאוֹ לָכֶם. בּוֹ (כְּסוּת) לְחֹם וְתוֹעֶלֶת רַבָּה, וּמִמֶּנּוּ תֹּאכֵלוּ:

ו וְלָכֶם בּוֹ תִּפְאֶרֶת762 בְּעֵת הֲעִיזְכֶם (אוֹתוֹ) וּבְעֵת שַׁלַּחֲכֶם אוֹתוֹ לִרְעוֹת: ז וְנָשְׂאוּ מַשַּׂאֲכֶם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא תַּגִּיעוּ אֵלֶיהָ בִּלְתִּי אִם בַּעֲמַל נָפֶשׁ, כִּי אֱלֹהֵיכֶם טוֹב וְרַחוּם: ח וְהַסּוּס וְהַפֶּרֶד וְהַחֲמוּרִים (בָּרָא) לְמַעַן תִּרְכְּבוּ עֲלֵיהֶם וְלָעֶדִי, וְיִבְרָא אֵת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ: ט וְעַל אֱלֹהִים לְהוֹרוֹת (לִבְנֵי-אָדָם) הַדֶּרֶךְ, וְאוּלָם יֵשׁ הַסָּר מִמֶּנָּה, וְלוּ חָפֵץ נַחֲכֶם מֵישָׁרִים כֻּלְּכֶם יַחְדָּו: י הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם. לָכֶם מֵהֶם לְמַשְׁקֶה וּמֵהֶם (לְהַצְמִיחַ) עֵצִים אֲשֶׁר תִּרְעוּ בָּם (מִקְנְכֶם): יא יַצְמִיחַ לָכֶם בָּהֶם הַזֶּרַע וְהַזַּיִת וְהַתֹּמֶר וְהַגֶּפֶן וּמִכָּל פֶּרִי. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יָשִׂימוּ אֶל לֵב: יב וַיָּשֶּׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים לְמַס עוֹבֵד בִּפְקִדָּתוֹ. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יַשְׂכִּילוּ: יג וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יָצַר לָכֶם בָּאָרֶץ בִּצְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעָם יָשִׂימוּ אֶל לֵב: יד וְהוּא הוּא אֲשֶׁר שָׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַיָּם, לְמַעַן תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ בָּשָׂר טָרִי וְתוֹצִיאוּ לָכֶם מִמֶּנּוּ עֲדִי אֲשֶׁר תִּלְבְּשׁוּ אוֹתוֹ, וְרָאִיתָ אֶת הָאֳנִיּוֹת בּוֹקְעוֹת (לָהֶן נָתִיב) בּוֹ וּלְמַעַן אֲשֶׁר תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ וְאוּלַי תּוֹדוּ (לוֹ): טו וַיָּטֶל בָּאָרֶץ יְתֵדוֹת763 לְבַל תָּמִיט אֶתְכֶם, וּנְהָרוֹת וּדְרָכִים לְמַעַן תְּאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: * טז* וְצִיּוֹנִים (שָׁם) וּבַכּוֹכָבִים יְאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ: יז הַאִם כָּזֶה אֲשֶׁר יִבְרָא כָּזֶה אֲשֶׁר לֹא יִבְרָא? הַאִם לֹא יָשִׂימוּ אֶל לֵב?: יח וְכִי תִּסְפְּרוּ חַסְדֵי אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִמְנוּם764 כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

יט וֵאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲלִימוּ וְאֵת אֲשֶׁר תּוֹדִיעוּ גָּלוּי: כ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא יִבְרְאוּ דָבָר וְהֵם נִבְרְאוּ: כא מֵתִים בְּלִי חַיִּים וְלֹא יֵדְעוּ: כב מָתַי יוּקְמוּ לִתְחִיָּה:

כג אֱלֹהֵיכֶם אֱלוֹהַּ אֶחָד. וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְּאַחֲרִית כֶּחָשִׁים לִבּוֹתָם וְהֵם גֵּאִים. כד אֵין סָפֵק כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ וְאֵת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָּלוּי: כה אָכֵן לֹא יֶאֱהַב אֱלֹהִים אֶת הַגֵּאִים:

כו וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “מֶה-זֶּה הוֹרִיד אֱלֹהֵיכֶם?”, וְאָמְרוּ: “בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים”: כז לְמַעַן יִשְׂאוּ מַשָּׂאָם כְּתֻמּוֹ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה וּמַשְׂאוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְעוּ אוֹתָם בְּלִי דָעַת. הָאֵין זֹאת אֲשֶׁר רַע הוּא אֲשֶׁר יִשְׂאוּ? כח כְּבָר זָמְמוּ מְזִמּוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר (הָיוּ) לִפְנֵיהֶם, וַיָּבוֹא אֱלֹהִים אֶל בִּנְיְנֵיהֶם (לְהָרְסֵם) מִן הַיְסוֹד בָּם, וַתִּפֹּל עֲלֵיהֶם הַתִּקְרָה מֵעַל לָהֶם, וַיָּבוֹא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ מִמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא יָחוּשׁוּ: כט אַחֲרֵי כֵן בְּיוֹם הַתְּקוּמָה יְשִׂימָם חֶרְפָּה וְאָמַר: “אֵפוֹא הֵם שֻׁתָּפַי אֲשֶׁר הֱיִיתֶם נֶחְלָקִים בִּדְבָרָם?” וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדָּעַת: “אָכֵן הַחֶרְפָּה הַיּוֹם וְהָרָעָה עַל הַכּוֹפְרִים”: ל אֲשֶׁר יַאַסְפוּם הַמַּלְאָכִים (אֵלֶּה) הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְקָרְאוּ לְשָׁלוֹם (לֵאמֹר): “לֹא עָשִׂינוּ כָּל רָע”. “לֹא כֵן, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹשִׂים: לא בּוֹאוּ אֵפוֹא שַׁעֲרֵי גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים (תִּהְיוּ) בְּתוֹכָהּ. אָכֵן רַע מוֹשַׁב הַגֵּאִים”: לב וְיֵאָמֵר אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר יָרְאוּ אֱלֹהִים: “מַה זֶּה הוֹרִיד אֱלֹהֵיכֶם?” וְאָמְרוּ “טוֹב”. לַאֲשֶׁר עָשׂוּ הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, טוֹב. וּמְעוֹן הָאַחֲרִית טוֹב יוֹתֵר. וְאָכֵן מַה טּוֹב מְעוֹן יִרְאֵי-הָאֱלֹהִים: לג גַּנּוֹת עֵדֶן יָבוֹאוּ בְּתוֹכָן יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לָהֶם בְּתוֹכָן כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּצוּ. כָּכָה יִגְמֹל אֱלֹהִים אֶת הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יַאַסְפוּם הַמַּלְאָכִים וְהֵם טוֹבִים יֹאמְרוּ: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, בּוֹאוּ אֶל גַּן הָעֵדֶן עֵקֶב אֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹשִׂים”: לה הַיְיַחֲלוּ זוּלַת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם הַמַּלְאָכִים אוֹ אֲשֶׁר יָבוֹא דְּבַר אֱלֹהֶיךָ? כָּזֹאת עָשׂוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם. וְלֹא אֱלֹהִים עֲכָרָם, כִּי הֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם עָכָרוּ: לו וַתִּמְצֶאנָה אוֹתָם הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיַּקֵּף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ:

לז הַמְשַׁתְּפִים אָמְרוּ: “לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לֹא עָבַדְנוּ מִבַּלְעָדָיו דָּבָר לֹא אֲנַחְנוּ וְלֹא אֲבוֹתֵינוּ וְלֹא אָסַרְנוּ מִבִּלְתּוֹ דָּבָר765”. כָּזֹאת עָשׂוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם. אַךְ הַאִם עַל הַשָּׁלִיחַ דָּבָר מִלְּבַד לְהַזְהִיר גָּלוּי: לח וּלְפָנִים הֲקִימֹנוּ בְּכָל אֻמָּה שָׁלִיחַ לֵאמֹר: עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים וְהַרְחִיקוּ מֵהַטָּאעוּת. וַיְהִי בָהֶם אֲשֶׁר נָחָהוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים וּבָהֶם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו בְּצֶדֶק לִתְעוֹת. עִבְרוּ אֵפוֹא בָּאָרֶץ וּרְאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמְכַחֲשִׁים: לט אִם (גַּם) תִּתְאַמֵּץ לַנְחוֹתָם מֵישָּׁרִים. הִנֵּה אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת אֲשֶׁר יִתְעֶה וְאֵין לָהֶם כָּל מוֹשִׁיעִים: מ וַיִשָּׁבְעוּ בֵּאלֹהִים תֹּקֶף שְׁבוּעָתָם לֵאמֹר: לֹא יָקִים אֱלֹהִים (לִתְחִיָּה) אֶת אֲשֶׁר יָמוּת. לֹא כֵן, הַבְטָחַת אֱמֶת (נָתַן) עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וְאוּלָם רֹב הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדְעוּ: מא לְמַעַן יְבָאֵר לָהֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ וּלְמַעַן יֵדַע אֶת אֲשֶׁר כָּפְרוּ, כִּי הָיוּ דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר: מב אָכֵן אִמְרָתֵנוּ לְדָבָר כַּאֲשֶׁר נַחְפְּצֶנוּ, הוּא אֲשֶׁר נֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה” וְהָיָה:

מג וַאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמּוֹלַדְתָּם לְשֵׁם אֱלֹהִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעֱשָׁקוּ נְכוֹנְנֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה (בְּמִשְׁכָּן) טוֹב. אַךְ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא רַב מִזֶּה לוּ יָדָעוּ: מד אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ רוּחָם וְעַלאֱלהֵיהֶם יִשָּׁעֵנוּ: מה וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנַיִךְ בִּלְתִּי אִם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנָם. – שַׁאֲלוּ נָא אֶת בַּעֲלֵי (סִפְרֵי) הַתּוֹכֵחָה766 אִם לֹא יְדַעְתֶּם: מו (שְׁלַחְנוּם) בְּמוֹפְתִים וּבְמִזְמוֹרִים767 וַנּוֹרֶד אֵלֶיךָ אֶת הַהַזְהָרָה לְמַעַן תְּבָאֵר לִבְנֵי אָדָם אֶת אֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיהֶם, וְאוּלַי יָשִׂימוּ אֶל לֵב: מז מָה אֵפוֹא הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ זוֹמְמֵי הָרָעוֹת כִּי לֹא יִבְקַע אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ תַּחְתֵּיהֶם אוֹ כִּי לֹא יָבִיא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ מִמְּקוֹם אֲשֶׁר לֹא יָחוּשׁוּ?: מח אוֹ כִּי לֹא יְיַסְּרֵם בְּסַחֲרָם (בָּאָרֶץ וְלֹא יוּכְלוּ הַעֲבִיר768 (מוֹסְרוֹ): מט אוֹ כִּי לֹא יְיַסְּרֵם וְהֵם מְלֵאִים פָּחַד769? וְאוּלָם אֱלֹהֶיךָ טוֹב וְרַחוּם:

נ הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים מִכָּל דָּבָר, יִטּוּ צִלְלֵיהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל מִשְׁתַּחֲוִים לֵאלֹהִים וְהֵם יְזֹרָבוּ: נא וְלֵאלֹהִים יִשְׁתַּחֲוֶה כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִכָּל רֶמֶשׂ וְעַד הַמַּלְאָכִים, וְהֵם לֹא יִתְנַשָּׂאוּ: נב יְפַחֲדוּ מִפְּנֵי אֱלהֵיהֶם אֲשֶׁר מִמַּעַל לָהֶם וְיַעֲשׂוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר יְצֻוּוּ: נג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: “אַל תַּעֲשׂוּ לָכֶם אֱלֹהִים שְׁנַיִם, רַק אֱלֹהִים אֶחָד וְאוֹתִי תִּרָאוּ”: נד וְלוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ וּלְמִשְׁמַעְתּוֹ יָסוּרוֹ נֶצַח770. הַאִם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים תִּרָאוּ?: נה וְכָל טוֹב אֲשֶׁר לָכֶם מֵאֱלֹהִים הוּא. אַחֲרֵי כֵן בִּמְצֹא אֶתְכֶם צָרָה תְּחַנְּנוּ אֵלָיו קוֹלְכֶם: נו וְאוּלָם בְּהַעֲבִירוֹ אֶת הָרָעָה מֵעֲלֵיכֶם וְהִנֵּה פְּלַגָּה מִכֶּם יְשַׁתְּפוּ לֶאֱלהֵיהֶם: נז לְכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם. הִתְעַנְּגוּ אֵפוֹא אַךְ לָאַחֲרוֹנָה תֵדָעוּ: נח וְהִקְדִּישׁוּ (לָאֱלִילִים) אֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ חֵלֶק מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם771. חֵי אֱלֹהִים, אָכֵן פָּקוֹד יִפְקְדוּ עֲלֵיכֶם עַל אֲשֶׁר בְּדִיתֶם מִלִּבְּכֶם: נט וַיָּשִׂימוּ772 לֵאלֹהִים הַבָּנוֹת, חֲלִילָה לּוֹ773, וְלָהֶם (יְבַקְּשׁוּ) אֲשֶׁר יִתְאַוּוּ774: ס וּבְהִתְבַּשֵּׂר אִישׁ מֵהֶם בִּנְקֵבָה יְכַסֶּה שְׁחוֹר פָּנָיו וְכַעֲסוֹ עָצוּר: סא יִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים בִּגְלַל הָרָעָה אֲשֶׁר בֻּשַּׂר בָּהּ (וְחָשַׁב): הֲיַחֲזִיק בָּהּ לְחֶרְפָּה לוֹ, אוֹ יִכְבְּשֶׁנָּה בֶּעָפָר775. הָאֵין זֹאת אֲשֶׁר רַע מִשְׁפָּטָם: סב לְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּאַחֲרִית הָרָע מְשָׁלָם. וֵאֱלֹהִים מְשָׁלוֹ הַנַּעֲלֶה בַּכֹּל, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: סג וְלוּ יְיַסֵּר אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּפִשְׁעָם, לֹא הִנִּיחַ עָלֶיהָ776 מִכָּל רֶמֶשׂ, וְאוּלָם יַשְׁאִירֵם עַד עֵת מוֹעֵד, וּבְבוֹא עֵת מוֹעֲדָם לֹא יְאַחֲרוּ (אוֹתָהּ) שָׁעָה וְלֹא יַקְדִּימוּ(הָ): סד וְשָׁתוּ לֵאלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יִמְאֲסוּ (לְנַפְשָׁם)777 וַיְחַשְּׁבוּ לְשׁוֹנוֹתָם שֶׁקֶר לֵאמֹר, כִּי לָהֶם (יִהְיֶה) הַטּוֹב. אֵין סָפֵק כִּי לָהֶם אֵשׁ (גֵּיהִנֹּם) וְכִי יְזֹרוּ (בְּתוֹכָהּ): סה בֵּאלֹהִים (נִשְׁבַּעְתִּי) כִּי לְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶל אֻמּוֹת (שְׁלִיחִים) לְפָנֶיךָ וַיְיַף הַשָּׂטָן מַעֲשֵׂיהֶם בְּעֵינֵיהֶם. וְהוּא מָגִנָּם הַיּוֹם וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

סו וְלֹא הוֹרַדְנוּ אֶת הַסֵּפֶר עַל יָדְךָ בִּלְתִּי אִם לְמַעַן תְּבָאֵר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בוֹ, וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לְעָם יַאֲמִינוּ סז וֵאֱלֹהִים הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם וַיְחַיֶּה בָהֶם אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעָם יִשְׁמָעוּ: סח וְאָכֵן בַּמִּקְנֶה לָכֶם אוֹת, נַשְׁקֶה אֶתְכֶם מֵאֲשֶׁר בְּבִטְנָם מִבֵּין הַפֶּרֶשׁ וְהַדָּם חָלָב צָלוּל, יֵרֵד עַל נְקַלָּה בְּלוֹעַ הַשּׁוֹתִים: סט וּמִפְּרִי הַתֹּמֶר וְהַגֶּפֶן, תַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ שֵׁכָר וּמָזוֹן טוֹב. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לַאֲנָשִׁים יַשְׂכִּילוּ: ע וַיִּגֶל אֱלֹהֶיךָ אֶת אֹזֶן הַדְּבוֹרָה לֵאמֹר: “עֲשִׂי לָךְ בָּתִּים בֶּהָרִים וּבָעֵצִים וּ(בַבִּנְיָנִים) אֲשֶׁר יָקִימוּ (בְּנֵי הָאָדָם): עא וְאָכַלְתְּ מִכָּל פֶּרִי וְהָלַכְתְּ בְּמַסְלוּלֵי אֱלֹהָיִךְ הַכְּבוּשִׁים”. יֵצֵא מִבִּטְנָהּ מַשְׁקֶה בִּצְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים, תּוֹכוֹ מַרְפֵּא לִבְנֵי אָדָם. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לַאֲנָשִׁים יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: עב וֵאֱלֹהִים יְצָרְכֶם אַחֲרֵי כֵן יַאַסְפְכֶם. וְיֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יְשִׁיבֵהוּ עַד בְּלוֹתוֹ מִזֹּקֶן אֲשֶׁר לֹא יֵדַע דָּבָר אַחֲרֵי יָדְעוּ, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְיָכוֹל: עג וֵאֱלֹהִים בִּכֵּר מִקְצָתְכֶם עַל מִקְצָתְכֶם בְּמָזוֹן. וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר בִּכְּרָם בְּמָזוֹן לֹא יָשִׁיבוּ אֶת מְזוֹנָם לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָם, וְהֵם שָׁוִים לָהֶם בּוֹ. הַבְּחֶסֶד אֱלֹהִים יְכַחֵשׁוּ? עד וֵאֱלֹהִים שָׁת לָכֶם בְּנוֹת זוּג מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם וַיָּשֶׁת לָכֶם מִבְּנוֹת זוּגְכֶם בָּנִים וּנְכָדִים, וַיְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַמַּטְעַמִּים. הֲבָהֶבֶל יַאֲמִינוּ וּבְחֶסֶד אֱלֹהִים יִכְפֹּרוּ?: עה וְעָבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר אֵין לְאַל יָדוֹ לְכַלְכֵּל אוֹתָם מְאוּמָה, לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ וְלֹא יוּכְלוּ (דָּבָר): עו אַל תְּדַמּוּ אֵפוֹא לֵאלֹהִים דָּבָר, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ: עז מָשַׁל אֱלֹהִים מָשָׁל: כְּעֶבֶד אָדוֹן אֲשֶׁר לֹא יִשְׁלֹט בִּמְאוּמָה, וּ(לְעֻמָּתוֹ) זֶה אֲשֶׁר חָלַקְנוּ לוֹ מֵאִתָּנוּ חֵלֶק טוֹב וּפִזֵּר (לִצְדָקָה) בַּגָּלוּי וּבַסָּתֶר. הֲיִשְׁווּ? הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: עח וַיִּמְשֹׁל אֱלֹהִים מָשָׁל: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָאֶחָד מֵהֶם אִלֵּם לֹא יִשְׁלֹט בִּמְאוּמָה, וְהוּא לְמַשָּׂא778 עַל אֲדוֹנָיו. לְכָל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ לֹא יָבִיא טוֹב. הֲיִשְׁוֶה הוּא וְזֶה אֲשֶׁר יְצַוֶּה עַל הַצֶּדֶק וְהוּא (הוֹלֵךְ) בְּאֹרַח מֵישָּׁרִים?: עט וְלֵאלֹהִים תַּעֲלוּמַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאֵין עִנְיָן “הַשָּׁעָה” בִּלְתִּי אִם כְּהֶרֶף עַיִן אוֹ מַהֵר779 מִזֶּה, כִּי אֱלֹהִים הַכֹּל יוּכָל: פ וֵאֱלֹהִים הוֹצִיאֲכֶם מִבֶּטֶן אִמּוֹתֵיכֶם, לֹא תֵדְעוּ דָבָר וַיָּשֶׁת לָכֶם הַשֵּׁמַע וְהָרְאוֹת וְהַלֵּב לְמַעַן תּוֹדוּ (לוֹ): פא הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל הָעוֹף אֲשֶׁר הוּא לְמַס עוֹבֵד (לֵאלֹהִים) בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם780 לֹא יַחֲזִיקֶנּוּ בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעָם יַאֲמִינוּ: פב וֵאֱלֹהִים שָׂם לָכֶם בָּתֵּיכֶם לְמִשְׁכְּנוֹת וַיַּעַשׂ לָכֶם מֵעוֹרוֹת הַמִּקְנֶה בָּתִּים תִּמְצָאוּם קַלִּים בְּיוֹם מַסַּעֲכֶם וּבְיוֹם חֲנוֹתְכֶם, וּמִצַּמְרוֹ וּמֵאַדַּרְתּוֹ וּמִשַּׁעֲרוֹ רָהִיטִים וּכְלֵי-בַיִת עַד עֵת781: פג וֵאֱלֹהִים שָׁת לָכֶם מֵאֲשֶׁר בָּרָא (מְקוֹם) צְלָלִים וַיָּשֶׁת לָכֶם אֶת הֶהָרִים מְעוֹנוֹת, וַיּעַשׂ לָכֶם לְבוּשׁ לְמַחֲסֶה לָכֶם מֵחָם וּלְבוּשׁ (שִׁרְיוֹן) לְמַחֲסֶה לָכֶם בְּמִלְחַמְתְּכֶם. כָּזֹאת יָרִיק חַסְדוֹ עֲלֵיכֶם לְמַעַן תִּהְיוּ תְּמִימִים עִמּוֹ782: פד אַךְ אִם יִפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה אֵין עָלֶיךָ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי: פה יַכִּירוּ אֶת חֶסֶד אֱלֹהִים אַחֲרֵי כֵן יְכַחֲשׁוּהָ וּמַרְבִּיתָם כּוֹפְרִים.

פו וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר נָקִים מִכָּל אֻמָּה עֵד, וְלֹא יִנָּתֵן לַכּוֹפְרִים (לְהִצְטַדֵּק), וְהֵם לֹא יִמְצְאוּ רַחֲמִים בְּהַעְתִּירָם: וּבִרְאוֹת הַפּוֹשְׁעִים אֶת הָעֹנֶשׁ לֹא יוּקַל עוֹד מֵעֲלֵיהֶם, וְהֵם לֹא יֵרָאוּ (פְּנֵי אֱלֹהִים)783:

פח וּבִרְאוֹת הַמְּשַׁתְּפִים אֶת שֻׁתָּפֵיהֶם וְאָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, אֵלֶּה הֵם שֻׁתָּפֵינוּ אֲשֶׁר הָיִינוּ קוֹרְאִים אֲלֵיהֶם מִבַּלְעָדֶיךָ”, אַךְ הֵם יַעֲנוּ לְעֻמָּתָם: “אָכֵן שֶׁקֶר תְּדַבֵּרוּ”: פט וְקָרְאוּ בַּיּוֹם הַהוּא אֶל אֱלֹהִים: “שָׁלוֹם”, וְתָעָה מֵהֶם (הַדָּבָר) אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם784: צ אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּסִירוּ מִדָּרֶךְ אֱלֹהִים הוֹסַפְנוּ לָהֶם עֹנֶשׁ עַל הָעֹנֶשׁ בַּאֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ: צא וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר נָקִים מִכָּל אֻמָּה עֵד בָּהֶם מִקִּרְבָּם וּנְבִיאֲךָ לְעֵד בְּאֵלֶּה785. אָכֵן הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ אֶת הַסֵּפֶר לְבָרֵר כָּל דָּבָר וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים וּבְשׁוֹרָה לִתְמִימִים עִם אֱלֹהִים786:

צב הִנֵּה אֱלֹהִים מְצַוְכֶם עַל הַצֶּדֶק וּלְהֵיטִיב וְלָתֵת לַקְּרוֹבִים וְהֵנִיא מִן הַתּוֹעֵבָה וּמִן הָרָעָה וְהֶחָמָס. יַזְהִירְכֶם לְמַעַן תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: צג וְהָקִימוּ בְּרִית אֱלֹהִים אֲשֶׁר כְּרַתֶּם אִתּוֹ, וְלֹא תָפֵרוּ הַשְּׁבוּעָה אַחֲרֵי חַזֶּקְכֶם אוֹתָהּ וַתָּשִׁיתוּ אֶת אֱלֹהִים לְעָרֵב לָהּ, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת פָּעָלְכֶם: צד וְלֹא תִהְיוּ כְזֹאת אֲשֶׁר סָתְרָה מִטְוֶהָ אַחֲרֵי הֱיוֹתָהּ לְתִקְוַת חוּט פַּתֵּחַ וְהַתֵּר, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת שְׁבוּעוֹתֵכֶם בְּלֵב וָלֵב בֵּינֵיכֶם, בִּהְיוֹת אֻמָּה רַבָּה מֵאֻמָּה787, אָכֵן מְנַסֶּה אֶתְכֶם אֱלֹהִים בַּדָּבָר הַזֶּה וּבָאֵר יְבָאֵר לָכֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה אֶת אֲשֶׁר נֶחְלַקְתֶּם בּוֹ: צה וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים עָשָׂה אֶתְכֶם אֻמָּה אַחַת. וְאוּלָם יַתְעֶה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְיַנְחֶה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וּפָקוֹד יִפְקְדוּ עֲלֵיכֶם788 מַעֲשֵׂיכֶם: צו וְלֹא תַעֲשׂוּ שְׁבוּעוֹתֵיכֶם בְּלֵב וָלֵב בֵּינֵיכֶם פֶּן תִּמְעַד רֶגֶל אַחֲרֵי אֲשֶׁר כּוֹנָנָה, וּטְעַמְתֶּם הָרָעָה בַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתֶם מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, וְלָכֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד:

צז וְלֹא תִמְכְּרוּ אֶת בְּרִית אֱלֹהִים בִּמְחִיר מְעָט. כִּי אָכֵן אֶת אֱלֹהִים הוּא הַטּוֹב לָכֶם אִם יְדַעְתֶּם:

צח כָּל אֲשֶׁר אִתְּכֶם יַחֲלֹף וְעָבַר וַאֲשֶׁר אֶת אֱלֹהִים יִשָּׁאֵר, וְגָמוֹל נִגְמֹל אֵת אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ רוּחָם שְׂכָרָם טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשׂוּ: צט אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּשָׁר אִם זָכָר וְאִם נְקֵבָה וְהוּא מַאֲמִין נְחַיֶּנּוּ חַיִּים טוֹבִים וְגָמוֹל נִגְמְלֵם שְׂכָרָם טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשׂוּ:

ק וּבְקָרְאֲךָ אֶת הַקֻּרְאָן וּבִקַּשְׁתָּ לְךָ מַחֲסֶה בֵּאלֹהִים מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הָאָרוּר: קא כִּי אֵין לוֹ שִׁלְטוֹן עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ וְיִשָׁעֲנוּ עַל אֱלהֵיהֶם: קב וְאוּלָם שִׁלְטוֹנוֹ הוּא רַק עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר יִפְנוּ לוֹ789 עֹרֶף וְשִׁתְּפוּ (לוֹ): קג וּבַהֲמִירוֹנוֹ “אוֹת” בִּמְקוֹם “אוֹת”790 וֶאֱלֹהֶיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יוֹרִיד – אָמְרוּ: “אָכֵן בּוֹדֶה כָּזָב אַתָּה”. לֹא כִּי מַרְבִּיתָם לֹא יֵדְעוּ: קד אֱמֹר: הוֹרִידָהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִלִּפְנֵי אֱלֹהֶיךָ בְּאֶמֱת, לְמַעַן אַמֵּץ אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאֹרַח מֵישָׁרִים הוּא וּבְשׁוֹרָה לַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים791: קה וּכְבָר יָדַעְנוּ כִּי הֵם יֹאמְרוּ: “אָכֵן אָדָם יְלַמְּדֶנּוּ”792. הֵן לְשׁוֹן זֶה אֲשֶׁר יִטּוּ אֵלָיו793 לוֹעֲזִית הִיא וְזֶה (הַקֻּרְאָן) לָשׁוֹן עַרְבִית בְּרוּרָה: קו אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים לֹא יַנְחֵם אֱלֹהִים וְעָנְשָׁם דְּאָבָה: קז אָכֵן בָּדֹה יִבְדּוּ כָּזָב אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וְאֵלֶּה הֵם הַמְדַבְּרִים שֶׁקֶר: קח אֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים אַחֲרֵי הַאֲמִינוּ – בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר אֲכָפוּהוּ וְלִבּוֹ בָּטוּחַ בָּאֱמוּנָה – וְאוּלָם אֲשֶׁר יַרְחִיב לִבּוֹ לְכַחֵשׁ, עֲלֵיהֶם חָרוֹן מֵאֵת אֱלֹהִים וְעָנְשָׁם כָּבֵד: קט כָּזֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר בִּכְּרוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּבַאֲשֶׁר לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים: קי אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר חָתַם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹתָם וְאֶת שָׁמְעָתָם וּרְאוֹתָם, וְאֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר לֹא יָשִׁיתוּ לִבָּם, אֵין סָפֵק כִּי בָּאַחֲרִית (יִהְיוּ) הֵם הָאוֹבְדִים794: קיא וְאוּלָם אֱלֹהֶיךָ הוּא, לְאֵלֶּה אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת מוֹלַדְתָּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֻסּוּ בְמַסָּה אַחֲרֵי כֵן נִלְחֲמוּ וַיַּאֲרִיכוּ רוּחָם, אָכֵן בְּכָל אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ סַלָּח וְרַחוּם:

קיב וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר תָּבוֹא כָּל נֶפֶשׁ וְתִתְוַכַּח לְנַפְשָׁהּ וּתְשֻׁלַּם כָּל נֶפֶשׁ כְּמַעֲשֶׂיהָ וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ:

קיג וַיִּמְשֹׁל אֱלֹהִים מָשָׁל: עִיר הָיְתָה בְטוּחָה וּשְׁקֵטָה וַיָּבוֹא לָהּ מְזוֹנָהּ לְעָנְגָּה מִכָּל מָקוֹם וַתְּכַחֵשׁ בְּחֶסֶד אֱלֹהִים, וַיִּתֵּן אוֹתָהּ אֱלֹהִים לָחוּשׁ מְצוּקַת הָרָעָב וְהַפַּחַד עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ: קיד וְלִפְנֵי כֵן בָּא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ מִקִּרְבָּם וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב, וַיֹּאחֲזֵם הָעֹנֶשׁ וְהֵם פּוֹשְׁעִים:

קטו אִכְלוּ מֵאֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶתְכֶם אֱלֹהִים מִן הַמֻּתָּר מִן הַטּוֹב וְהוֹדוֹ (עַל) חֶסֶד אֱלֹהִים אִם אוֹתוֹ תַּעַבֹדוּ795: קטז אַךְ אֶת אֵלֶּה אָסַר לָכֶם, אֶת הַנְּבֵלָה וְאֶת הַדָּם וְאֶת בְּשַׂר הַחֲזִיר וַאֲשֶׁר נִקְרָא עָלָיו שֵׁם אַחֵר מִבַּלְעֲדֵי (שֵׁם) אֱלֹהִים. אַךְ אֲשֶׁר יֵאָנֵס (וְאָכַל) בְּלִי זָדוֹן וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לֶאֱכֹל, הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם796: קיז וְלֹא תֹאמְרוּ לַאֲשֶׁר יְחַשְׁבוּ לְשׁוֹנוֹתֵיכֶם שֶׁקֶר לֵאמֹר: “זֶה מֻתָּר וְזֶה אָסוּר”. לְמַעַן עֲנוֹת בֵּאלֹהִים שֶׁקֶר, כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר יִבְדּוּ עַל אֱלֹהִים כָּזָב לֹא יַצְלִיחוּ: קיח מַתָּת מְעַטָּה וְלָהֵם עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

קיט וְעַל הַיְּהוּדִים אָסַרְנוּ אֶת אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ לְךָ לִפְנֵי כֵן וְלֹא עֲשַׁקְנוּם וְאוּלָם הֵם עָשְׁקוּ אֶת נַפְשׁוֹתָם:

קכ אַךְ הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ הָרָעָה בִּבְלִי דָעַת, וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, הִנֵּה בְּכָל אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ סַלָּח וְרַחוּם797:

קכא אָכֵן הָיָה אַבְרָהָם מָשָׁל798, נִכְנַע (הָיָה לֵאלֹהִים) “חָנִיף” וְלֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים (לֵאלֹהִים): קכב מוֹדֶה (לֵאלֹהִים) עַל חַסְדּוֹ, וַיִּבְחַר בּוֹ וַיַּנְחֵהוּ בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: קכג וַנִּתֶּן לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה טוֹבָה וְהוּא בָעוֹלָם הַבָּא בַּיְשָׁרִים: קכד וַנִגֶל אֶת אָזְנֵךְ לֵאמֹר: "לֵךְ אַחֲרֵי דַת אַבְרָהָם (הָיָה) “חָנִיף” וְלֹא הָיָה מִן הַמְשַׁתְּפִים:

קכה אָכֵן צִוִּינוּ עַל הַשַּׁבָּת רַק אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בּוֹ799, וְאָכֵן שָׁפוֹט יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה בַּדָּבָר אֲשֶׁר נֶחֶלְקוּ בּוֹ: קכו קְרָא אֶל דֶרֶךְ אֱלֹהֶיךָ בְּחָכְמָה וְהַזְהָרָה נָאָה וְהִתְוַכַּח אִתָּם בַּדֶּרֶךְ הַיּוֹתֵר טוֹבָה. כִּי אֱלֹהֶיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תָּעָה מִדַּרְכּוֹ וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמְּאֻשָּׁרִים בְּדֶרֶךְ:

קכז וּבִגְמַלְכֶם (אֲנָשִׁים) וְיִסַּרְתֶּם כַּאֲשֶׁר גְמָלוּכֶם, אַךְ כִּי תַּאֲרִיכוּ לָהֶם רוּחֲכֶם, הִנֵּה טוֹב לַמַּאֲרִיכִים רוּחָם: קכח וְיַחֵל וְאֵין תּוֹחַלְתְּךָ בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים, וְאַל תֵּעָצֵב אֲלֵיהֶם וְלֹא יֵצַר לְךָ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָזֹמּוּ, כִּי אֱלֹהִים אֶת הַיְּרֵאִים (אוֹתוֹ) וְאֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב:

 

פָּרָשַׁת מַסַּע הַלַּיִל800    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וְאַחַד עָשָׂר.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א יִשְׁתַּבַּח (אֱלֹהִים) אֲשֶׁר הִסִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ לַיְלָה מִן הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ801 אֶל הַמִּסְגָּד הָאַחֲרוֹן802 אֲשֶׁר בֵּרַכְנוּ אֶת מַעְגָּלוֹ803, לְמַעַן נַרְאֵהוּ מֵאוֹתוֹתֵינוּ, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהָרוֹאֶה: ב וּלְמֹשֶׁה נָתַנּוּ אֶת הַסֵּפֶר וַנְּשִׁיתֵהוּ אֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאמֹר: “אַל תִּקְחוּ לָכֶם מִשְׁעָן מִבַּלְעֲדֵי”: ג צֶאֱצָאַי אֵלֶּה אֲשֶׁר נִטַּלְנוּ וְנִשֵּׂאנוּ עִם נֹחַ804, כִּי הוּא הָיָה עֶבֶד מוֹדֶה (לֵאלֹהִים): ד וַנְּבָאֵר805 לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: “הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ פַּעֲמָיִם, וְהִתְנַשֵּׂאתֶם הִתְנַשֵּׂא עַד מְאֹד”: ה וַיְהִי בְּבוֹא הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁתֵּי פְּקֻדּוֹתֵינוּ, וַנִּשְׁלַח עֲלֵיכֶם עֲבָדִים לָנוּ אַנְשֵׁי עֹז קָשִׁים, וַיְחַפְּשׂוּ חַדְרֵי הַמִּשְׁכָּנוֹת, וַיָּקָם הַדָּבָר וְיֶהִי806: ו אַחֲרֵי כֵּן הִגְבַּרְנוּ אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם, וַנִּתְמֹךְ בָּכֶם בְּהוֹן וּבָנִים, וַנָּשֶׁת אֶתְכֶם הָרַבִּים לְעָם מִלְחָמָה: ז (לֵאמֹר): “כִּי תַעֲשׂוּ הַטּוֹב, לְנַפְשְׁכֶם תֵּיטִיבוּ, וְכִי תַעֲשׂוּ הָרָעָה, הִנֵּה רַק לָהּ (תָּרֵעוּ)”. וּכְבוֹא פְּקֻדָּתֵנוּ בָּאַחֲרוֹנָה (שְׁלַחְנוּם) לְהוֹבִישׁ אֶת פְּנֵיכֶם וְלָבוֹא אֶל הַמִּסְגָּד, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ בוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְלַהֲרֹס אֶת אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ807 עַד הַיְסוֹד בּוֹ: ח אוּלַי יְרַחֶמְכֶם אֱלֹהֵיכֶם, וְאִם תָּשׁוּבוּ נָשׁוּב. וְלַכּוֹפְרִים שַׂמְנוּ גֵּהִינֹּם לְמַאֲסָר: ט הִנֵּה הַקֻּרְאָן הַזֶּה יַנְחֶה אֶל (הַדֶּרֶךְ) הַנְּכוֹנָה. וּבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים: י אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כִּי לָהֶם שָׂכָר גָּדוֹל: יא אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית, עִתַּדְנוּ לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: יב וְהִתְפַּלֵּל הָאָדָם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל לְטוֹבָה808, וַיְהִי הָאָדָם פַּחַז: יג וַנָּשֶׁת אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם שְׁנֵי אוֹתוֹת, וַנִּמַח אֶת אוֹת הַלַּיְלָה וַנָּשֶׁת אֶת אוֹת הַיּוֹם לְהָאִיר809, לְמַעַן תְּבַקְּשׁוּ חֶסֶד מֵאֱלֹהֵיכֶם810, וּלְמַעַן תֵּדְעוּ מִסְפָּר הַשָּׁנִים וְהַחֶשְׁבּוֹן (לְמוֹעֲדִים). וְכָל דַּבָר בֵּאַרְנוּ בָּאֵר מְפֹרָשׁ811: יד וּלְכָל אִישׁ קָשַׁרְנוּ אֶת גּוֹרָלוֹ812 לְגַרְגְּרוֹתָיו, וְהוֹצֵאנוּ לוֹ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה סֵפֶר אֲשֶׁר יִמְצָאֵנוּ פָּרוּשׂ813: טו (לֵאמֹר): “קְרָא אֶת סִפְרְךָ אַתָּה, דַּיֶּךָּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הַיּוֹם לְחַשֵּׁב עִמָּךְ”: טז אֲשֶׁר יְאֻשָּׁר בְּדֶרֶךְ, לְנַפְשׁוֹ יְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ, וַאֲשֶׁר תָּעָה, יָשׁוּב בְּרֹאשָׁהּ אֲשֶׁר יִתְעֶה814, וְלֹא תִּשָּׂא נֶפֶשׁ נוֹשֵׂאת מַשָּׂא (נֶפֶשׁ) אַחֶרֶת815, וְלֹא נַעֲנשׁ עַד אִם נִשְׁלַח שָׁלִיחַ (לְהַזְהִירָם): יז וּבְחָפְצֵנוּ לְהַשְׁמִיד עִיר, צִוִּינוּ (מִצְוָתֵנוּ) אֶת הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ עַל כָּל טוּב816. אַךְ הֵם פָּשְׁעוּ בְקִרְבָּהּ, וַיֵּחָרֶץ עֲלֵיהֶם הַדָּבָר בְּצֶדֶק, וַנַּהֲרֹס אוֹתָהּ הָרוֹס: יח וְכַמָּה דוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) אַחֲרֵי נֹחַ, וְרַב אֱלֹהֶיךָ לָדַעַת וְלִרְאוֹת אֶת חַטֹּאוֹת עוֹבְדָיו: יט הֶחָפֵץ אֶת (הָעוֹלָם) הַמְמַהֵר לַחֲלֹף, נְמַהֵר לָתֵת לוֹ בּוֹ אֶת אֲשֶׁר נַחְפֹּץ לַאֲשֶׁר נִרְצֶה. אַחֲרֵי כֵן נְמַנֶּה לוֹ גֵּיהִנֹּם, וְהָיָה לָהּ צָלִי, מְנֹאָץ817 וְנִדָח: כ וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ בָּעוֹלָם הַבָּא וְהִתְאַמֵּץ בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחוֹ לְהַשִּׂיגוֹ, וְהוּא מַאֲמִין, אֵלֶּה יְהֻלְּלוּ818 מַאֲמַצֵיהֶם: כא בַּכֹּל נִתְמֹךְ וּבְאֵלֶּה מִמַּתַּת אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא תֵּעָצֵר מִתַּת אֱלֹהֶיךָ:

כב הִבִּיטָה אֵיכָה הִפְלִינוּ מִקְצָתָם מִמִּקְצָתָם, וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא רַב לְמַעְלָה וְרַב לְיִתְרוֹן.

כג אַל תַּעַשׂ עִם אֱלֹהִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים, פֶּן תֵּשֵׁב מְנֹאָץ וְעָזוּב: כד וְצִוָּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר לֹא תַּעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹ וּלְהֵיטִיב לַהוֹרִים. וְכִי יַגִּיעַ אֶחָד מֵהֶם אִתְּךָ לְזִקְנָה אוֹ גַּם שְׁנֵיהֶם, אַל תֹּאמַר לָהֶם: “אֻף819” וְלֹא תַכְלִימֵם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם נְדִיבוֹת: כה וְהַטֵּה לָהֶם כְּנָפְךָ820 מֵרַחֲמִים וְאָמַרְתָּ: “אֱלֹהַי רַחֲמֵם כַּאֲשֶׁר רִבּוּ אוֹתִי בְּעוֹדִי קָטָן”: כו אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי תַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר: כז כִּי הוּא סַלָּח לַשָּׁבִים: כח וְתֵן לַקָּרוֹב חֻקּוֹ וְלֶעָנִי וְלַהֵלֶךְ, אַךְ אַל תְּבַזְבְּזוּ בַּזְבֵּז: כט כִּי הַמְּבַזְבְּזִים אֲחֵי הַשָּׂטָן הֵם, וְהַשָּׂטָן כּוֹפֵר בֶּאֱלֹהָיו: ל וְכִי תָסוּר מֵהֶם, כִּי תְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ821, אֲשֶׁר תְּצַפֶּה לָהֶם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם רַכּוֹת: לא וְלֹא תָּשִׂים אֶת יָדְךָ אֲסוּרָה אֶל צַוָּארֶךָ822, וְאַל תְּפָרְשֶׂנָּה פָרֵשׁ כֻּלָּהּ823, וְיָשַׁבְתָּ מְנֹאָץ וַחֲסַר (כֹּל)824: לב כִּי אֱלֹהֶיךָ יָזוּן בְּשֶׁפַע אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְ(גַם) יִקְפֹּץ יָדוֹ825, כִּי הוּא יוֹדֵעַ אֶת עוֹבְדָיו וְרוֹאָם: לג וְלֹא תָמִיתוּ אֶת יְלָדֵיכֶם בְּפַחֶדְכֶם מֵעֹנִי. אֲנַחְנוּ נְכַלְכֵּל אֶתְהֶם וְאֶתְכֶם826, כִּי הֲמִיתָם חֲטָאָה גְּדוֹלָה: לד וְלֹא תִקְרְבוּ לִזְנוֹת, כִּי תוֹעֵבָה הִיא וְדֶרֶךְ רָעָה827: וְלֹא תַהַרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָסַר אֱלֹהִים (לְהָרְגָהּ) בִּלְתִּי אִם בְּצֶדֶק828, וַאֲשֶׁר יֵהָרֵג בְּלִי מִשְׁפַּט, הִנֵּה נָתַנּוּ לִקְרוֹבוֹ גוֹאֲלוֹ שִׁלְטוֹן (לִגְאֹל דָּמוֹ). אַךְ לֹא יַעֲבֹר חֹק בַּהֶרֶג829, כִּי עֵזֶר לוֹ830: לו וְלֹא תִקְרְבוּ אֶל הוֹן הַיָּתוֹם, אִם לֹא לְמַעַן הִשְׁבִּיחוּ, עַד בָּגְרוֹ831, וְהָקִימוּ הַבְּרִית, כִּי הַבְּרִית עֲרֵבָה הִיא832: וְכַאֲשֶׁר תָּמֹדּוּ וּנְתַתֶּם הַמִּדָּה שְׁלֵמָה, וְשִׁקְלוּ בְּמִשְׁקָל צֶדֶק833. זֶה טוֹב לָכֶם יוֹתֵר וְטוֹב יוֹתֵר לְאַחֲרִית: לח וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דַעַת לְךָ בוֹ834, כִּי הַשִּׁמְעָה וְהָרְאוּת וְהַלֵּבָב, כָּל אֵלֶּה עֲרֵבִים אוֹתוֹ835: לט וְאַל תִּתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ בְּגַאֲוָה, כִּי לֹא תוּכַל לְפַלֵּחַ אֶת הָאָרֶץ וְלֹא תִּגְבַּהּ בְּקוֹמָה עַד הָרִים: מ כָּל זֹאת רַע בְּעֵינֵי836 אֱלֹהֶיךָ וְנִמְאָס: מא זֶה הוּא אֲשֶׁר גָּלָה אֱלֹהִים אֶת אָזְנְךָ מִן הַחָכְמָה, וְאַל תַּעַשׂ עִם אֱלֹהִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים, פֶּן תָּשְׁלַךְ אֶל תּוֹךְ גֵּיהִנֹּם מְנֹאָץ וְנִדָּח837:

מב הֲבִכֵּר אֶתְכֶם אֱלֹהִים לָתֵת לָכֶם בָּנִים, וַיִּקַּח לוֹ מִן הַמַּלְאָכִים נְקֵבוֹת838? אָכֵן הִקְשִׁיתֶם לְדַבֵּר:

מג וּכְבָר בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ בַּקֻּרְאָן הַזֶּה, לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב, אַךְ לֹא יוֹסִיף לָהֶם בִּלְתִּי אִם סָרָה: מד אֱמֹר: לוּ הָיוּ אִתּוֹ אֱלֹהִים (אֲחֵרִים) כַּאֲשֶׁר יֹאמֵרוּ, כִּי אָז הֵן בִּקְּשׁוּ דֶרֶךְ (לְהִתְקוֹמֵם) לַאֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד: מה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ מַעְלָה רַבָּה: מו יְשַׁבְּחוּהוּ שִׁבְעַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל אֲשֶׁר בָּם, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ, וְאוּלָם לֹא תָבִינוּ אֶת תִּשְׁבְּחוֹתָם. אָכֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא וְסַלָּח.

מז וּבְקָרְאֲךָ אֶת הַקֻּרְאָן שַׂמְנוּ בֵּינְךָ וּבֵין אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית מָסָךְ לְהַסְתִּיר839: מח וַנָּשֶׂם עַל לִבּוֹתָם מִכְסֶה לְבַל יָבִינוּ וְאֶת אָזְנֵיהֶם הִכְבַּדְנוּ840: מט וּבְהַזְכִּירְךָ אֶת אֱלֹהֶיךָ בַּקֻּרְאָן (אוֹתוֹ) לְבַדּוֹ, נָזוֹרוּ אָחוֹר וַיָּסוּרוּ: נ אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים עַל מָה הֵם מַקְשִׁיבִים בְּהַקְשִׁיבָם אֵלֶיךָ841, וּבְבוֹאָם בְּסוֹדָם יֹאמְרוּ הַפּוֹשְׁעִים: “אֵין אַתֶּם הוֹלְכִים בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי אִישׁ תִּעְתְּעוּהוּ כְשָׁפִים”: נא הַבֵּט אֵיךְ עָרְכוּ לְךָ דְמוּת842. אָכֵן תָּעוּ וְלֹא יוּכְלוּ (לִמְצֹא) דָּרֶךְ843:

נב וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ לַעֲצָמוֹת וְאָבָק, קוּם נָקוּם לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה?”: נג אֱמֹר: “(לוּ גַם) הֱיוּ אֲבָנִים אוֹ בַרְזֶל אוֹ בְרִיאָה מֵאֲשֶׁר יִקְשֶׁה (יֶתֶר) בְּעֵינֵיכֶם844”. וְאָמְרוּ: “מִי יְשִׁיבֵנוּ?” אֱמֹר: “זֶה אֲשֶׁר בְּרַאֲכֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה” וְהֵנִיעוּ רָאשֵׁיהֶם אַחֲרֶיךָ וְאָמְרוּ: “מָתַי הוּא?”. אֱמֹר: “יוּכַל הֱיוֹת כִּי קָרוֹב הוּא: נד בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרַאֲכֶם וַעֲנִיתֶם בִּתְהִלָּתוֹ, וְדִמִּיתֶם כִּי לֹא הִתְמַהְמַהְתֶּם בִּלְתִּי אִם מְעָט”:

נה וְאָמַרְתָּ אֶל עוֹבְדַי, כִּי יְדַבְּרוּ טוֹבוֹת845, כִּי הַשָּׂטָן יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, כִּי הַשָּׂטָן אוֹיֵב גָּלוּי הוּא לִבְנֵי אָדָם: נו אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶתְכֶם, כִּי יַחְפֹּץ יְרַחֶמְכֶם אוֹ כִי יַחְפֹּץ יַעֲנֹשׁ אֶתְכֶם, וְלֹא שְׁלַחְנוּךָ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם: נז וֶאֱלֹהֶיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וּלְפָנִים הִפְלִינוּ מִקְצָת הַנְּבִיאִים מִמִּקְצָתָם, וַנִּתֵּן לְדָוִד מִזְמוֹרִים846: נח אֱמֹר: קִרְאוּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם (אֱלֹהִים הֵם) מִבַּלְעָדָיו. הֵן לֹא יוּכְלוּ לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיכֶם וְלֹא לְהַעֲבִירָהּ: נט אֵלֶּה847 אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם, יְבַקְשׁוּ לִדְבֹּק בֶּאֱלהֵיהֶם (וְיִתַּחֲרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ) מִי מֵהֵם יִהְיֶה קָרוֹב יוֹתֵר, וְיִחֲלוּ לְרַחֲמָיו וְיָרְאוּ עָנְשׁוֹ, כִּי עֹנֶשׁ אֱלֹהֶיךָ נוֹרָא848: ס וְאֵין כָּל עִיר אֲשֶׁר לֹא נַשְׁמִידֶנָּה לִפְנֵי יוֹם הַתְּקוּמָה, אוֹ נְיַסְּרֶנָּה מוּסַר כָּבֵד849. רְשׁוּמָה הִיא בַּסֵּפֶר850: סא וְדָבָר לֹא יַעַצְרֵנוּ מִשְּׁלֹחַ הָאוֹתוֹת851, מִלְּבַד אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בָהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וַנִּתֶּן לְתַמוּד אֶת הַגְּמַלָּה גָּלוּי852, וְיֶחֶטְאוּ בָהּ853, וְלֹא נִשְׁלַח אֶת הָאוֹתוֹת בִּלְתִּי אִם לְיָרֵא:

סב וּ(זְכֹר) בְּאָמְרֵנוּ אֵלֶיךָ: “הִנֵּה סָגַר אֱלֹהֶיךָ עַל הָאֲנָשִׁים”854. וְלֹא שַׁתְנו אֶת הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאֵינוּ אוֹתְךָ בִּלְתִּי אִם מַסָּה לִבְנֵי אָדָם, וְ(כֵן) אֶת הָעֵץ הַמְקֻלָּל בַּקֻּרְאָן855. וּנְיָרֵא אוֹתָם, אַךְ (מוֹרָאִי) לֹא יוֹסִיפֵם בִּלְתִּי אִם מֶרִי רָב:

סג וּבְאָמְרֵנוּ לַמַּלְאָכִים: “הִשְׁתַּחֲווּ לָאָדָם”856, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. רַק אִבְּלִיס אָמַר: “הַאֶשְׁתַּחֲוֶה לַאֲשֶׁר יָצַרְתָּ טִיט?”857: וַיֹּאמֶר (עוֹד): “הַהֲשִׁיבוֹתָ אֶל לֵב? זֶה אֲשֶׁר כִּבַּדְתּוֹ עַל פָּנַי, אִם עָזוֹב תַּעַזְבֵנִי עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, אֲשָׁרֵשׁ אֶת (כָּל) צֶאֱצָאָיו, מִלְּבַד מְעַט (מֵהֶם)”858: סה וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “לֵךְ, וְהָיָה אֲשֶׁר יֵלֵךְ מֵהֶם אַחֲרֶיךָ, הִנֵּה גֵּהִינֹּם גְּמוּלְכֶם, גְּמוּל לְמַכְבִּיר859: סו וְהִדַּחְתָּ מֵהֶם בְּקוֹלְךָ אֶת אֲשֶׁר תּוּכַל, וְהִשְׂתָּעַרְתָּ עֲלֵיהֶם בְּפָרָשֶׁיךָ וּבָרַגְלִים אֲשֶׁר לְךָ, וְהִשְׁתַּתַּפְתָּ אִתָּם בַּהוֹן וּבַיְלָדִים860 וְהַבְטַח אוֹתָם – אַךְ לֹא יַבְטִיחַ אוֹתָם הַשָּׂטָן בִּלְתִּי אִם רְמִיָּה861 –: סז אַךְ עוֹבְדַי אֵין לְךָ עֲלֵיהֶם שִׁלְטוֹן, וְרַב אֱלֹהֶיךָ לְשׁוֹמֵר”:

סח אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנּוֹהֵג לָכֶם אֶת הָאֳנִיּוֹת בַּיָּם, לְמַעַן תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ כִּי רַחוּם הוּא לָכֶם: סט וּבִמְצֹא אֶתְכֶם צָרָה בַּיָּם, תָּעוּ (מִלִּבְּכֶם וְנִשְׁכְּחוּ) אֵלֶּה (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֵם מִבַּלְעָדָיו862. אַךְ בְּהַמְלִיטוֹ אֶתְכֶם אֶל הַיַּבָּשָׁה רִחַקְתֶּם (מֵעָלָיו), וַיְהִי הָאָדָם כּוֹפֵר863: ע וּמָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בְּטַחְתֶּם, כִּי לֹא יִבְקַע אֱלֹהִים תַּחְתֵּיכֶם קְצוֹת הַיַּבָּשָׁה (לִבְלוֹעַ אֶתְכֶם), אוֹ כִּי לֹא יִשְׁלַח עֲלֵיכֶם (סוּפַת) חוֹל864 (יְכַסְּכֶם), אֲשֶׁר לֹא תִּמְצְאוּ לָכֶם מִשְׁעָן?: עא אוֹ מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בְּטַחְתֶּם, כִּי לֹא יָשִׁיב אֶתְכֶם בְּתוֹכוֹ865 פַּעַם אַחֶרֶת, וְשָׁלַח עֲלֵיכֶם סוּפַת הַשְׁמֵד, וְטִבַּע אֶתְכֶם עֵקֶב כַּחֶשְׁכֶם, אֲשֶׁר לֹא תִּמְצְאוּ לָכֶם בָּהּ דּוֹרֵשׁ (נַפְשְׁכֶם) מִיָּדֵנוּ?: עב אָכֵן כַּבֵּד כִּבַּדְנוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וַנְּנֵטְּלֵם בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם, וַנְּכַלְכְּלֵם מִן הַמַּטְעַמִּים, וַנַּפְלֶה אוֹתָם הַפְלוֹת מֵרַבִּים מֵאֲשֶׁר יָצָרְנוּ:

עג (וְהָיָה) יוֹם אֲשֶׁר נִקְרָא אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם (הֵמָּה) וּמֵאַשְׁרֵיהֶם. וְהָיָה (הָאִישׁ) אֲשֶׁר יִנָּתֵן לוֹ סִפְרוֹ בִּימִינוֹ, אֵלֶּה יִקְרְאוּ אֶת סִפְרָם, וְלֹא יֵעָשְׁקוּ (אַף) כִּקְרוּם גַּרְעִין הַתָּמָר: עד אַךְ אֲשֶׁר הָיָה עִוֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה עִוֵּר (גַּם) בָּעוֹלָם הַבָּא וְהַתּוֹעֶה מִכָּל (הָאָדָם) בְּדָרֶךְ:

עה וְאָכֵן כִּמְעַט הִדִּיחוּךָ מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ, לְמַעַן תִּבְדֶּה עָלֵינוּ דָּבָר זוּלָתוֹ866, וְאָז לְקָחוּךָ לָהֶם לַיָדִיד: עו וְהִנֵּה לוּלֵא אִמַּצְנוּךָ, כִּמְעַט נָטִיתָ אַחֲרֵיהֶם קְצָת867: עז כִּי אָז נָתַנּוּ לְךָ לָחוּשׁ מִשְׁנֵה (עֹנֶשׁ) הַחַיִּים וּמִשְׁנֵה (עֹנֶשׁ) הַמָּוֶת868, וְלֹא מָצָאתָ לְךָ אָז נֶגְדֵּנוּ מוֹשִׁיעַ: עח וְאָכֵן אִם כִּמְעַט הִדִּיחוּךָ (לָצֵאת) מִן הָאָרֶץ, לְמַעַן יוֹצִיאוּךָ מִמֶּנָּה869, וְאָכֵן אָז לֹא יִתְמַהְמְהוּ אַחֲרֶיךָ כִּי אִם מְעַט870: עט (זֶה) מִשְׁפַּט אֵלֶּה מִשְּׁלִיחֵנוּ אֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ, וְלֹא תִמְצָא כָּל שַׁנּוֹת לְמִשְׁפָּטֵנוּ:

פ עֲרֹךְ הַתְּפִלָּה מֵהָחֵל נְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב עַד חָשֹׁךְ הַלַּיְלָה, וַ(עֲרֹךְ) קֻרְאָן הַשַּׁחַר, כִּי קֻרְאָן הַשַּׁחַר יָקוּם לְעֵד (לְךָ)871: פא וְאַשְׁמוּרָה בַלַּיְלָה שְׁקֹד עָלָיו872, תּוֹסֶפֶת (מִצְוָה) הִיא לְךָ, אוּלַי יְקִימְךָ אֱלֹהֶיךָ בְּמָקוֹם מְהֻלָּל: פב וְאָמַרְתָּ: “אֱלֹהַי, הֲבִאֵנִי מְבוֹא צֶדֶק873 וְהוֹצִיאֵנִי מוֹצָא צֶדֶק, וְשִׁית לִי מִלְּפָנֶיךָ שִׁלְטוֹן יֶשַׁע”: פג וְאָמַרְתָּ: “בָּאָה הָאֱמֶת וְאָפֵס הַשֶּׁקֶר, אָכֵן הַשֶּׁקֶר יִמְעַד”: פד וְהוֹרַדְנוּ מִן הַקֻּרְאָן (דָּבָר) אֲשֶׁר הוּא מְרַפֵּא וְרַחֲמִים לַמַּאֲמִינִים, אַךְ לַפּוֹשְׁעִים לֹא יוֹסִיף בִּלְתִּי אִם אָבְדָּן: פה וּבִנְטוֹתֵנוּ חֶסֶד לְאָדָם, יִרְחַק וְנִעֵר חָצְנוֹ874, וּבִנְגוֹעַ אֵלָיו הָרָעָה, וַיִּוָּאֵשׁ: פו אֱמֹר: כָּל (אָדָם) יַעֲשֶׂה לְפִי אָרְחוֹ. וְאוּלָם אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יָשַׁר (מִכָּל) בַּדָּרֶךְ:

פז וּשְׁאֵלוּךָ עַל דְּבַר הָרוּחַ, אֱמֹר: “הָרוּחַ מִדְבַר אֱלֹהֵי הוּא”875 וְלֹא נִתַּן לָכֶם מִן הַדַּעַת בִּלְתִּי אִם מְעַט": פח וְאָכֵן בִּרְצוֹתֵנוּ נִקַּח אֶת אֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ876, וְלֹא תִמְצָא לְךָ בּוֹ בְּפָנֵינוּ מִשְׁעָן: פט רַק רַחֲמִים מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ (הוּא)877, כִּי רַב חַסְדוֹ עָלֶיךָ878: צ אֱמֹר: אָכֵן לוּ הַתְאַסְּפוּ הָאָדָם וְהַגּ’ִין879, לְמַעַן הָבִיא כַּקֻּרְאָן הַזֶּה, לֹא יָבִיאוּ כָמוֹהוּ, וְאִם גַּם יַעַזְרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: צא וּכְבָר בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ לִבְנֵי אָדָם בַּקֻּרְאָן הַזֶּה בְּכָל מָשָׁל. אַךְ מַרְבִּית הָאָדָם לֹא אָבוּ בִּלְתִּי אִם כַּחֵשׁ: צב וַיֹּאמְרוּ: “לֹא נַאֲמִין לְךָ, עַד אִם תִּבְקַע לָנוּ מִן הָאָרֶץ מַבּוּעַ מַיִם: צג אוֹ יִהְיֶה לְךָ גַּן עֲצֵי תָמָר וָגָפֶן880, וּתְבַקַּע בְּתוֹכוֹ נְהָרוֹת: צד אוֹ הַפֵּל הַשָּׁמַיִם עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, רְגָבִים, אוֹ הָבֵא אֶת אֲלֵהֵים וְאֶת הַמַּלְאָכִים וְעָרְבוּ אוֹתְךָ881: צה אוֹ יִהְיֶה לְךָ בַּיִת מִכְלַל יֹפִי, אוֹ תִּסַּק שָׁמַיִם וְלֹא נַאֲמִין כִּי תִּסַּק עַד אִם תּוֹרִיד אֵלֵינוּ סֵפֶר וְנִקְרָאֶנּוּ”882. אֱמֹר: “יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהֵי, הַאִם הָיִיתִי מִלְּבַד אָדָם (שֻׁלַּח) שָׁלִיחַ?”: צו וְלֹא עָצַר אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵהַאֲמִין בְּבוֹא אֲלֵיהֶם (הַקֻּרְאָן) אֹרַח הַמֵּישָּׁרִים, בִּלְתִּי אִם זֶה אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הֲשָׁלַח אֲלֵהֵים אָדָם883 שָׁלִיחַ?”: צז אֱמֹר: לוּ הָיוּ בָאָרֶץ מַלְאָכִים מִתְהַלְּכִים בֶּטַח, כִּי אָז הוֹרַדְנוּ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם מַלְאָךְ שָׁלִיחַ: * צח* אֱמֹר: אֲלֵהֵים רַב לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם884, כִּי הוּא יוֹדֵעַ וְרוֹאֶה אֶת עוֹבְדָיו: צט וַאֲשֶׁר יַנְחֶנּוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים, הוּא הַמְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ, וַאֲשֶׁר יַתְעֶה885, לֹא תִמְצָא לָהֶם מָגִנִּים מִבַּלְעָדָיו, וַאֲסַפְנוּם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה (זוֹחֲלִים) עַל פְּנֵיהֶם, עִוְרִים, אִלְּמִים וְחֵרְשִׁים, מְגוּרֵיהֶם גֵּהִינֹּם. כְּכָל אֲשֶׁר תִּכְבֶּה נוֹסִיף לָהֶם לֶהָבָה886: ק זֶה גְמוּלָם עֵקֶב כַּחֲשָׁם בְּאוֹתוֹתֵינוּ בְּאָמְרָם: “הַאִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ לַעֲצָמוֹת וְאָבָק, נוּקַם לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה?”887: קא הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ, כִּי אֲלֵהֵים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, יָכוֹל לִבְרֹא כְּמוֹהֶם? וַיָּשֶּׂם לָהֶם מוֹעֵד אֵין סָפֵק בּוֹ, וְאוּלָם הַפּוֹשְׁעִים לֹא אָבוּ בִּלְתִּי אִם כַּחֵשׁ888: קב אֱמֹר: "לוּ הָיוּ בְּיֶדְכֶם אַתֶּם אוֹצְרוֹת רַחֲמֵי אֱלֹהַי, כִּי אָז הֶחֱזַקְתֶּם בָּם, “מְפַחֲדִים לְבַזְבֵּז (אוֹתָם)889”, וַיְהִי הָאָדָם כִּילָי:

קג וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְמֹשֶׁה תִּשְׁעָה אוֹתוֹת גְּלוּיִים890, שְׁאַל נָא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, (מֶה הָיָה) בְּבוֹאוֹ אֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר אָמַר פַּרְעֹה: “אָכֵן אֶחְשָׁבְךָ, מֹשֶׁה, (אִישׁ) תִּעְתְּעוּהוּ כְשָׁפִים”: קד וַיֹּאמֶר (מֹשֶׁה): “הֵן יָדוֹעַ יָדַעְתָּ, כִּי לֹא הוֹרִיד אֶת אֵלֶּה (הָאוֹתוֹת) בִּלְתִּי אִם אֲדוֹן הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, גְּלוּיִים. וְאוּלָם אָנֹכִי אֶחְשָׁבְךָ, פַּרְעֹה, לְאוֹבֵד”: קה וַיְבַקֵּשׁ (פַּרְעֹה) לְהַדִּיחָם (לְהוֹצִיאָם) מִן הָאָרֶץ, וַנְּטֵבַּע אוֹתוֹ וְאֶת אֲשֶׁר אִתּוֹ יַחְדָּו: קו וַנֹּאמֶר אַחֲרָיו891 אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: “שִׁכְנוּ הָאָרֶץ, וְהָיָה בְּבוֹא פְּקֻדַּת הָאַחֲרִית נְבִיאֲכֶם מְעֹרָבִים892”. וּבָאֱמֶת הוֹרַדְנוּהוּ893 וּבָאֶמֱת יָרַד, וְלֹא שְׁלַחְנוּךָ בִּלְתִּי אִם מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר: קז וְקֻרְאָן חִלַּקְנוּהוּ פְּרָקִים פְּרָקִים, לְמַעַן תִּקְרָאֶנוּ לִפְנֵי בְּנֵי הָאָדָם מָתוּן מָתוּן894, וַנּוֹרִידֵהוּ הוֹרֵד: קח אֱמֹר: אִם הֶאֱמַנְתֶּם בּוֹ, וְאִם לֹא תַּאֲמִינוּ, הִנֵּה אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדַּעַת לִפְנֵי כֵן, בְּהִקָּרְאוֹ לִפְנֵיהֶם יִפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם895 מִשְׁתַּחֲוִים וְאָמְרוּ: “יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהֵינוּ. אָכֵן קָם דְּבַר אֱלֹהֵינוּ וַיֶּהִי”896: וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וּבָכוּ, וְהוֹסִיף לָהֶם עֲנָוָה:

קי אֱמֹר: קִרְאוּ “אֱלֹהִים” אוֹ קִרְאוּ “הָרַחֲמָן”, אֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ, הִנֵּה לוֹ הַיָּפִים בַּשֵּׁמוֹת897. וְלֹא תָרִים קוֹלְךָ בִּתְפִלָּתֶךָ וְלֹא תַשְׁפִּיל קוֹלְךָ בָּהּ, וּבַקֵּשׁ לְךָ בֵּין (שְׁנֵי) אֵלֶּה דָרֶךְ:

קיא וְאָמַרְתָּ: הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הוֹלִיד וָלָד, וְאֵין לוֹ שֻׁתָּף בַּמְּלוּכָה, וְאֵין לוֹ צֹרֶךְ (בְּ)מָגֵן בִּפְנֵי הַבּוּז, וְגַדֵּל לוֹ גַדֵּל:

 

פָּרָשַׁת הַמְּעָרָה898.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וַעֲשָׂרָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הוֹרִיד עַל יַד עַבְדּוֹ אֶת הַסֵּפֶר, וְלֹא שָׁת בּוֹ נִפְתָּל: ב מוּסָד לְהַזְהִיר (מִפְּנֵי) שֹׁד כָּבֵד מֵאִתּוֹ, וּלְבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים הָעוֹשִׂים הַיָּשָׁר, כִּי לָהֶם שָׁכָר טוֹב (בְּגַן עֵדֶן), יֵשְׁבוּ בוֹ לָנֶצַח: ג וּלְהַזְהִיר אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הוֹלִיד אֱלֹהִים וָלַד”: ד אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה בַּדָּבָר הַזֶּה וְלֹא אֲבוֹתֵיהֶם. קָשֶׁה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם, לֹא יְדַבְּרוּ בִלְתִּי אִם כָּזָב: ה וְאוּלַי תִּטְרֹף נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ מִיָּגוֹן, בִּפְנוֹתָם לָלֶכֶת אִם לֹא יַאֲמִינוּ בַדָּבָר הַזֶּה?899: ו הִנֵּה אֲנַחְנוּ שַׁתְנוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ עֲדִי לָהּ, לְמַעַן נַסּוֹתָם, מִי מֵהֶם הַמֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת900: ז וַאֲנַחְנוּ (גַּם) עָשׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר עָלֶיהָ אָבָק, (אֶרֶץ) גְּזֵרָה:

ח הֲשַׂמְתָּ אֶל לֵב, כִּי בַּעֲלֵי הַמְּעָרָה901 וְאַלְרַקִים902 הָיוּ מֵאוֹתוֹתֵינוּ, לְפֶלֶא?! ט בְּהִמַּלֵט הַנְּעָרִים אֶל הַמְּעָרָה, אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, תֵּן לָנוּ מִלְּפָנֶיךָ רַחֲמִים, וְתַכֵּן אֶת עִנְיָנֵנוּ לָנוּ נְכֹחָה”: י וַנַּאֲטֹם אֶת אָזְנֵיהֶם (לְבַל יִשְׁמָעוּ)903 בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, מִסְפַּר שָׁנִים904: יא אַחֲרֵי כֵן הֲקִימוֹנוּם, לְמַעַן נֵדַע, מִי מִשְּׁתֵי הַמִּפְלַגּוֹת905 הֵיטִיבָה חַשֵּׁב רֶוַח הַזְּמָן אֲשֶׁר הִתְמַהְמָהוּ:

יב אֲנַחְנוּ נְסַפֵּר לְךָ עַל עִנְיָנָם בָּאֱמֶת. אָכֵן הֵם נְעָרִים אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהֵיהֶם, וַנּוֹסֶף נְחוֹתָם אֹרַח מֵישָׁרִים: יג וַנְּאַמֵּץ אֶת לִבּוֹתָם בְּקוּמָם וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ הוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. לֹא נִקְרָא מִבַּלְעָדָיו אֱלוֹהַּ, כִּי אָז הֵן דִּבַּרְנוּ דִּבְרֵי הֲבָי: יד אֵלֶּה בְּנֵי עַמֵּנוּ אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעָדָיו אֱלֹהִים, אִם כִּי לֹא יָבִיאוּ עֲלֵיהֶם מוֹפֵת גָּלוּי906. אָכֵן מִי הִרְבָּה פֶשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ עַל אֱלֹהִים כָּזָב”: טו “וּבְהִבָּדֶלְכֶם מֵהֶם907 וּמֵאֲשֶׁר יַעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, הִמָּלְטוּ אֶל הַמְּעָרָה, יָרִיק עֲלֵיכֶם אֱלֹהִים מֵרַחֲמָיו, וְתִכֵּן לָכֶם אֶת עִנְיַנְכֶם לְמוֹעִיל”: טז וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲלוֹתָהּ תִּטֶּה מֵעַל מְעָרָתָם לְצַד יָמִין וּבְבוֹאָהּ תִּכָּרֵת מֵהֶם (כִּי תִטֶּה) לְצַד שְׂמֹאל908 וְהֵמָּה בַּמֶּרְחָב בְּתוֹכָהּ909. זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהִים, הָאִישׁ אֲשֶׁר יַנְחֶנּוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים הוּא הַמְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ910, וַאֲשֶׁר יַתְעֶה, לֹא תִמְצָא לוֹ מָגֵן וּמְאַשֵּׁר בְּדָרֶךְ: יז וְתַחְשֹׁב אוֹתָם עֵרִים911, אַךְ הֵם יְשֵׁנִים. וַנְּהַפְּכֵם לְצַד יָמִין וּלְצַד שְׂמֹאל912, וְכַלְבָּם פּוֹרֵשׂ זְרוֹעוֹתָיו עַל הַסַּף913, לוּ נִקְרֵיתָ עֲלֵיהֶם לְפֶתַע פִּתְאֹם, הִפְנֵיתָ הַפְנוֹת מֵהֶם לָנוּס, וּמָלֵאתָ מִפְּנֵיהֶם פָּחַד914: יח וְכָכָה הֲקִימוֹנוּם, לְמַעַן יִשְׁאֲלוּ אִישׁ אֶת אָחִיו915. וַיֹּאמֶר אוֹמֵר מֵהֶם916: “כַּמָּה הִתְמַהְמַהְתֶּם?”. וַיֹּאמְרוּ: “הִתְמַהְמַהְנוּ יוֹם אוֹ מִקְצָת הַיּוֹם”917, וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר הִתְמַהְמַהְתֶּם918. שִׁלְחוּ עַתָּה אֶחָד מִכֶּם בְּכַסְפְּכֶם זֶה אֶל הָעִיר, וְרָאָה אֵיזֶה בָּהּ (לוֹ) הַטּוֹב919 בַּמַּאֲכָל, וְהֵבִיא לָכֶם מִמֶּנוּ מָזוֹן, וְנִשְׁמָר920, וְלאֹ יְגַלֶּה דְּבַרְכֶם לְאִישׁ: יט כִּי בְּגָבְרָם עֲלֵיכֶם921 יִרְגְּמוּכֶם אָבֶן, אוֹ יְשִׁיבוּכֶם (לָלֶכֶת) בְּדָתָם, וְאָז לֹא תַצְלִיחוּ לְעוֹלָם”: כ וְכָכָה גִלִּינוּ צְפוּנָם לְמַעַן יֵדְעוּ כִּי דְבַר אֱלֹהִים אֱמֶת, וְכִי “הַשָּׁעָה”922 אֵין סָפֵק בָּהּ, בְּהֵחָלְקָם923 בֵּינֵיהֶם בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: “בְּנוּ עֲלֵיהֶם בִּנְיָן”924. אֱלֹהֵיהֶם, הוּא הַיּוֹדֵעַ אוֹתָם. וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבְרוּ (בְּרִיבָם) בְּעִנְיָנָם: “נַעֲשֶׂה לָנוּ עֲלֵיהֶם מִסְגָּד”: כא אָמוֹר יֹאמְרוּ: שְׁלשָׁה (הָיוּ הַנְּעָרִים) וְהָרְבִיעִי לָהֶם כַּלְבָּם, וַיֹּאמְרוּ: חֲמִשָּׁה וְהַשִּׁשִּׁי לָהֶם כַּלְבָּם, יְנַחֲשׁוּ בַּנַּעֲלָמוֹת, וְיֹאמְרוּ: שִׁבְעָה וְהַשְּׁמִינִי לָהֶם כַּלְבָּם, אֱמֹר: אֱלֹהַי הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת מִסְפָּרָם, לֹא יֵדָעוּם בִּלְתִּי אִם מְעַטִּים: כב אַל תִּתְוַכַּח אֵפוֹא עַל אֹדוֹתָם, אִם לֹא וִכּוּחַ בַּנִּגְלֶה925. וְלֹא תִשְׁאַל בִּדְבָרָם אֶת פִּי אִישׁ מֵהֶם926: כג וְאַל תֹּאמַר לְדָבָר: “הִנְנִי עוֹשֶׂה זֹאת מָחָר”, בִּלְתִּי אִם (הוֹסַפְתָ) “אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים”927 וּזְכֹר אֶת אֱלֹהֶיךָ בְּשָׁכְחֲךָ928, וְאָמַרְתָּ: “אוּלַי יַנְחֵנִי אֱלֹהַי מֵישָׁרִים, לְמַעַן אֶקְרַב לָזֶה929 נְכוֹחוֹת”: כד וַיִּתְמַהְמְהוּ בִּמִעָרָתָם שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹסִיפוּ תֵשַׁע930: כה אֱמֹר: אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר הִתְמַהְמָהוּ. לוֹ תַּעֲלוּמַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אָכֵן הוּא הַמֵּיטִיב לִרְאוֹת וְהַמֵּיטִיב לִשְׁמוֹעַ. אֵין לָהֶם מִבַּלְעָדָיו כָּל מָגֵן וְלֹא יְשַׁתֵּף אִישׁ בְּשָׁפְטוֹ931:

כו וּקְרָא אֶת אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֶיךָ מִסֵּפֶר אֱלֹהֶיךָ. אֵין אֲשֶׁר יַחֲלִיף דְּבָרָיו, וְלֹא תִמְצָא מִבַּלְעָדָיו מָעוֹז: כז וְהַאֲרֵךְ רוּחֲךָ לְאֵלֶּה הַקּוֹרְאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב מְבַקְשִׁים פָּנָיו, וְלֹא תָסֹרְנָה עֵינֶיךָ מֵהֶם בְּבַקֶּשְׁךָ תִּפְאֶרֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה932, וְלֹא תִשְׁמַע לְקוֹל הָאִישׁ אֲשֶׁר הִשְׁכַּחְנוּ זִכְרוֹנֵנוּ מִלִּבּוֹ, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי תַאֲוָתוֹ, וַתְּהִי דַרְכּוֹ לְהַשְׁלִיךְ (דְּבַר אֱלֹהִים) אַחֲרֵי גֵווֹ: כח וְאָמַרְתָּ: הָאֱמֶת (הִיא) מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה הֶחָפֵץ יַאֲמִין וְהֶחָפֵץ יִכְפֹּר, וְאָכֵן עִתַּדְנוּ לַפּוֹשְׁעִים (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ, תָסֹב אוֹתָם חֻפָּתָהּ,933 וּבְשַׁוְּעָם לְעֶזְרָה, לֹא יֵעָזְרוּ בִּלְתִּי אִם בְּמַיִם כִּנְחשֶׁת קָלָל מֻתֶּכֶת, יִצְרְבוּ הַפָּנִים. מַה נִּשְׁחָת הַמַּשְׁקֶה, וּמָה רָעָה (גֵּיהִנֹּם) לְמִשְׁעָן934: כט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, הִנֵּה לֹא נִקְבַּע אֶת שְׂכַר הַמֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת: ל אֵלֶּה לָהֶם גַּנּוֹת עֵדֶן, יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, יְפָאֲרוּ אוֹתָם בָּהֶן אֶצְעָדוֹת זָהָב, וְלָבְשׁוּ בְגָדִים יְרֻקִּים מֶשִׁי וּרְקָמוֹת, מְסִבִּים בְּתוֹכָן עַל עַרְשׂוֹת. מַה נָּאֶה הַשָּׂכָר וּמַה טּוֹב (הַגַּן) לְמִשְׁעָן:

לא וּמְשֹׁל לָהֶם מָשָׁל: שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שַׁתְנוּ לְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם שְׁתֵּי גַּנּוֹת עֲנָבִים, וַנְּעַטְּרֵם תְּמָרִים, וַנָּשֶׁת בֵּינֵיהֶם זֶרַע תְּבוּאָה. כָּל אַחַת מִשְׁתֵי הַגַּנּוֹת נָתְנָה אָכְלָהּ, וְלֹא חָסְרָה דָּבָר מִמֶּנּוּ: לב וַנְּבַקַּע בְּתוֹכָן נָהָר, וַיְהִי לוֹ פֶּרִי, וַיֹּאמֶר לְרֵעֵהוּ, וְהוּא יָשִׁיב לוֹ אֲמָרִים: “רַב אָנֹכִי מִמְּךָ לְהוֹן וְעָצוּם מִמְּךָ לִבְנֵי חָיִל”: לג וַיָּבוֹא אֶל גַּנּוֹ935 וְהוּא חוֹטֵא לְנַפְשׁוֹ, וַיֹּאמֶר: "לֹא אֶחְשֹׁב כִּי (גַנִּי) זֶה יֵהָרֵס עֲדֵי עַד: לד וְלֹא אֶחְשֹׁב, כִּי “הַשָּׁעָה”936 תָקוּם, וְכִי, כַּאֲשֶׁר אוּשַׁב אֶל אֱלֹהַי, אֶמְצָא אִתּוֹ (גַּן) טוֹב מִמֶּנּוּ תְּמוּרָתוֹ: לה וַיֹּאמֶר אֵלָיו רֵעֵהוּ, וְהוּא יָשִׁיב לוֹ אֲמָרִים: “הַתְכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר יְצָרְךָ עָפָר אַחֲרֵי כֵן טִפָּה וְאַחֲרֵי כֵן שָׁתְךָ גָּבֶר?: לו אָכֵן הוּא אֱלֹהִים אֱלֹהַי, וְלֹא אֲשַׁתֵּף לֵאלֹהַי אֶחָד: לז וְלוּ, בְּבוֹאֲךָ לְגַנְּךָ, אָמַרְתָּ: “אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים (יֶהִי). אֵין עֹז בִּלְתִּי אִם בֵּאלֹהִים”. כִּי תִרְאֵנִי אָנִי, הַמְּעַט מִמְּךָ לְהוֹן וְלִילָדִים: לח הִנֵּה אוּלַי יִתֵּן לִי אֱלֹהַי טוֹב מִגַּנְּךָ, וְשָׁלַח עָלָיו חִצִּים מִן הַשָּׁמָיִם937, וְהָיָה חוֹל יָבֵשׁ: לט אוֹ כִי יַעֲמִיקוּ מֵימָיו עָמוֹק יִשְׁקְעוּ (בָּאֲדָמָה), אֲשֶׁר לֹא תוּכַל חַפְּשָׂם: מ וְשֻׁדַּד פִּרְיוֹ938. וְהִשְׁכִּים (בְּעָלָיו) יַהֲפֹךְ כַּפָּיו939 עַל הוֹצִיאוֹ בּוֹ (הוֹן), וְעַתָּה הוּא שׁוֹמֵם עַל סֻכּוֹתָיו, וְאָמַר: “מִי יִתֵּן וְלֹא שִׁתַּפְתִּי לֵאלֹהַי אֶחָד”: מא וְלֹא תִהְיֶה לוֹ מַחֲנֶה לְהוֹשִׁיעוֹ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, וְלֹא יוּכַל הוֹשִׁיעַ לְנַפְשׁוֹ”: מב שָׁמָּה940 הַתְּשׁוּעָה (רַק) לֵאלֹהִים הָאֱמֶת. הוּא הַטּוֹב לִגְמוּל וְהַטּוֹב לָאַחֲרִית.

מג וּמְשֹׁל לָהֶם מָשָׁל: חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּמַיִם הוֹרַדְנוּם מִן הַשָּׁמָיִם, וַיִּתְעָרְבוּ בָם צִמְחֵי הָאָרֶץ941, וַיְהִי (הַצֶּמַח) קַשׁ יָבֵשׁ יְזָרוּהוּ הָרוּחוֹת. וַיְהִי אֱלֹהִים הַכֹּל יָכוֹל: מד הַהוֹן וְהַבָּנִים תִּפְאֶרֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. אַךְ הַקַּיָּמִים, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, טוֹבִים יוֹתֵר לפני אֱלֹהֶיךָ לִגְמוּל, וְטוֹבִים יוֹתֵר לְתִקְוָה (לָאַחֲרִית):

מה וְיוֹם (יֵשׁ) אֲשֶׁר נַעְתִּיק אֶת הֶהָרִים, וְרָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ מִתְיַצֶּבֶת (עַל אֱלֹהִים)942, וַאֲסַפְנוּם וְלֹא נַעֲזֹב מֵהֶם אִישׁ: מו וְהָעָמְדוּ בְּמַעֲרָכָה לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ (לֵאמֹר): “הִנֵּה בָאתֶם אֵלֵינוּ (עֲרֻמִּים) כַּאֲשֶׁר יְצַרְנוּכֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה943. אָכֵן אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם, כִּי לֹא נַעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְנוּ אֶתְכֶם”: מז וְהוּשַׂם הַסֵּפֶר944 (לִפְנֵיהֶם), וְרָאִיתָ אֶת הַזֵּדִים מְלֵאִים פַּחַד מֵאֲשֶׁר בּוֹ, וְאָמְרוּ: “אוֹי לָנוּ, מַה לַסֵּפֶר הַזֶּה, לֹא הִפִּיל לֹא קְטַנָּה וְלֹא גְדוֹלָה, אֲשֶׁר לֹא מָנָה אוֹתָהּ”. וּמָצְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם לִפְנֵיהֶם, וְלֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהֶיךָ אִישׁ:

מח וּבְאָמְרֵנוּ לַמַּלְאָכִים: “הִשְׁתַּחֲווּ לְאָדָם”, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, רַק “אִבְּלִיס” הָיָה מִן הַ“גִּ’ן” וַיִּפְשַׁע בְּמִצְוַת אֱלֹהָיו. הֲתִקְחוּ לָכֶם אַתֶּם אוֹתוֹ וְאֵת צֶאֱצָאָיו לְמָגִנִּים לָכֶם מִבַּלְעָדַי? וְהֵם אוֹיְבִים לָכֶם, תְּמוּרָה רָעָה הִיא לַפּוֹשְׁעִים: מט לֹא הַעִידוֹתִים בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְלֹא בִּבְרִיאָתָם הֵם, וְלֹא לָקַחְתִּי אֶת הַמַּתְעִים לִהְיוֹת (לִי) זְרוֹעַ: נ וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יֹאמַר (אֱלֹהִים): “קִרְאוּ אֶת שֻׁתָּפַי אֲשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים”945, וְקָרְאוּ אֲלֵיהֶם וְלֹא יֵעָנוּ לָהֶם, וְשַׁתְנוּ בֵּינֵיהֶם אֲבַדּוֹן946: נא וְרָאוּ הַפּוֹשְׁעִים אֵת (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ, וְחָשְׁבוּ (בֶּאֱמֶת), כִּי הֵם נוֹפְלִים בְּתוֹכָהּ, וְלֹא יִמְצְאוּ מִמֶּנָּהּ מִפְלָט:

נב וּכְבָר בֵּאַרְנוּ מְפֹרָשׁ בַּקֻּרְאָן הַזֶּה לִבְנֵי אָדָם מִכָּל מָשָׁל, אַךְ הָאָדָם בַּעַל רִיב יוֹתֵר מִכֹּל: נג וְלֹא עָצַר אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵהַאֲמִין בְּבֹוא אֲלֵיהֶם (הַקֻּרְאָן) אֹרַח הַמֵּישָׁרִים947, וּמֵהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהֵיהֶם כִּי יִסְלַח לָהֶם, בִּלְתִּי אִם לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיהֶם מִשְׁפַּט הָרִאשׁוֹנִים948, אוֹ לְמַעַן יָבוֹא אֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ לְעֵין כֹּל: נד וְלֹא נִשְׁלַח אֶת הַשְּׁלִיחִים בִּלְתִּי אִם לְבַשֵּׂר וּלְהַזְהִיר949. וְאוּלָם הַכּוֹפְרִים יִתְוַכְּחוּ בַשָּׁוְא950, לְמַעַן הַרְשִׁיעַ אֶת הָאֱמֶת, וַיָּשִׂימוּ אֶת אוֹתוֹתַי וְאֶת אֲשֶׁר הִזְהִירוּם בּוֹ לְלָעַג: נה וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מֵהָאִישׁ אֲשֶׁר הִזְהִירוּהוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהָיו וַיָּסַר מֵהֶם, וַיִּשְׁכַּח אֶת אֲשֶׁר קִדְּמוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת. אָכֵן אֲנַחְנוּ שַׂמְנוּ עַל לִבּוֹתָם מָסָךְ לְבַל יָבִינוּ, וְאֶת אָזְנֵיהֶם הִכְבַּדְנוּ951: נו וְאִם תִּקְרָא אוֹתָם אֶל אֹרַח הַמֵּישָׁרִים, גַּם אָז לֹא יְאֻשְּׁרוּ בְדֶרֶךְ לְעוֹלָם: נז אַךְ אֱלֹהֶיךָ הַסַּלָּח וּבַעַל הָרַחֲמִים, וְלוּ שָׁת עֲלֵיהֶם כְּפָעֳלָם, כִּי אָז הֵחִישׁ (לְהָבִיא) עֲלֵיהֶם אֶת הָעֹנֶשׁ, וְאוּלָם לָהֶם מוֹעֵד952, לֹא יִמְצְאוּ מִפָּנָיו מִפְלָט: נח וְאֵלֶּה הֶעָרִים הִשְׁמַדְנוּם כַּאֲשֶׁר פָּשָׁעוּ, וַנָּשֶׁת לְהִשָּׁמְדָם מוֹעֵד:

נט וּ(זְכֹר) בֵּאֱמֹר משֶׁה לְנַעֲרוֹ953: “לֹא אֶחְדַּל (מִלֶּכֶת) עַד אִם הִגַּעְתִּי אֶל חוֹבֶרֶת שְׁנֵי הַיַּמִּים, אוֹ אֵלֵךְ יָמִים רַבִּים”954: ס וַיְהִי כְּהַגִּיעָם אֶל חוֹבַרְתָּם, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת דָּגָם, וַיְפַלֵּס לוֹ (הַדָּג) בַּיָּם נָתִיב כְּעוֹבֵר בְּצִנּוֹר955: סא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ (מִשָּׁם), וַיֹאמֶר לְנַעֲרוֹ: “הָבָה לָּנוּ אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם, כִּי כְבָר מְצָאָנוּ עָמָל בְּדַרְכֵּנוּ זֹאת”: סב וַיֹּאמֶר (נַעֲרוֹ): “הַהֲשִׁיבוֹתָ אֶל לֵב? בַּחֲנוֹתֵנוּ956 עַל יַד הַסֶּלַע, שָׁכַחְתִּי אֶת הַדָּג, וְלֹא הִשְׁכִּיחַנִי אוֹתוֹ בִּלְתִּי אִם הַשָּׂטָן מִזְּכוֹר אוֹתוֹ, וַיְפַלֵּס לוֹ נָתִיב בַּיָּם בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא”: סג וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיִינוּ מְבַקְשִׁים”, וַיָּשׁוּבוּ עַל עִקְבוֹתֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאוּ בָהּ: סד וַיִּמְצְאוּ עוֹבֵד אֱלֹהִים מֵעוֹבְדֵינוּ957, אֲשֶׁר נָתַנּוּ לוֹ רַחֲמִים מִלְּפָנֵינוּ, וַנְּלַמְּדֵהוּ מֵאִתָּנוּ דָעַת: סה וַיֹאמֶר אֵלָיו משֶׁה: “הַאֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ לְמַעַן תְּלַמְּדֵנִי נְכוֹחוֹת מֵאֲשֶׁר לֻמַּדְתָּ?”: סו וַיֹּאמֶר (הָעוֹבֵד): “אָכֵן אַתָּה לֹא תוּכַל לְהַאֲרִיךְ רוּחֲךָ עִמָּדִי: סז וְאֵיכָה תַאֲרִיךְ רוּחֲךָ בְּדָבָר אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג דַּעְתּוֹ?” סח וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “מָצוֹא תִמְצָא אוֹתִי, בִּרְצוֹת אֱלֹהִים, אֶרֶךְ רוּחַ, וְלֹא אַמְרֶה דְבָרְךָ לְכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי”: סט וַיֹּאמֶר (הָעוֹבֵד): “אִם תֵּלֵךְ עַתָּה אַחֲרָי, אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי אֵפוֹא לְדָבָר, בְּטֶרֶם הִגַּדְתִּי לְךָ פִּשְׁרוֹ”: ע וַיִּסְעוּ שְׁנֵיהֶם, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ בָּאֳנִיָּה, וַיִּקֹּב בָּהּ חוֹר. וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “הֲתִקֹּב בָּהּ חוֹר, לְמַעַן טַבַּע אֶת אֲנָשֶׁיהָ? אָכֵן נָכְרִי מַעֲשֶׂךָ”: עא וַיֹּאמֶר (הָעוֹבֵד): “הֲלֹא אָמַרְתִּי, כִּי לֹא תוּכַל לְהַאֲרִיךְ רוּחֲךָ עִמָּדִי”: עב וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אַל נָא תָשֶׁת עָלֶי חַטָּאת958 בַּאֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי, וְאַל תַּרְבֶּה תָּצֵק לִי”: עג וַיִּסְעוּ מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר מָצְאוּ עֶלֶם, וַיַּהַרְגֵהוּ. וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “הֶהָרַגְתָּ נֶפֶשׁ נְקִיָּה לֹא תַחַת נֶפֶשׁ? אָכֵן נָכְרִי מַעֲשֶׂךָ”: עד וַיֹּאמֶר (הָעוֹבֵד): “הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי לֹא תוּכַל הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ עִמָּדִי”: עה וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אִם אֶשְׁאָלְךָ לְדָבָר אַחֲרֵי זֹאת, לֹא תִּתְחַבֵּר אֵלַי (עוֹד), הִנֵּה בָא דְבָרִי לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר אֶצְטַדֵּק בּוֹ”: עו וַיִּסְעוּ מִשָּׁם עַד בּוֹאָם אֶל אַנְשֵׁי עִיר959, וַיְבַקְשׁוּ מֵאֲנָשֶׁיהָ אֹכֶל. אַךְ הֵם מֵאֲנוּ לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתָם. וַיִּמְצְאוּ בְּתוֹכָהּ גָּדֵר נוֹטָה לִנְפֹּל, וַיְקִימֶהָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו (משֶׁה): “לוּ חָפַצְתָּ לָקַחְתָּ שָׂכָר (בַּעֲבוֹדָה) הַזֹּאת”: עז וַיֹּאמֶר (הָעוֹבֵד): “הִנֵּה זֶה (הַדָּבָר) אֲשֶׁר יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינְךָ. (וְעַתָּה הָבָה) אוֹדִיעֲךָ פֵּשֶׁר (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתָּ הַאֲרֵךְ רוּחֲך בִּגְלָלָם: עח וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָאֳנִיָּה, הִנֵּה הָיְתָה לְמִסְכֵּנִים עוֹשֵׂי מְלָאכָה בַּיָּם, וָאֶחְפֹּץ לְחַבְּלָהּ, כִּי הָיָה מֵאַחֲרֵיהֶם מֶלֶךְ לוֹקֵחַ כָּל אֳנִיָּה בְּחָזְקָה: עט וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָעֶלֶם, הִנֵּה הָיוּ הוֹרָיו מַאֲמִינִים, וַנִּירָא פֶּן יָבִיא עֲלֵיהֶם מֶרִי וָכַחַשׁ960: פ וַנַּחְפֹּץ כִּי יְמִירֵהוּ לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם בְּטוֹב מִמֶּנּוּ לְזֹךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר לְאַהֲבָה (אוֹתָם): פא וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַגָּדֵר, הִנֵּה הָיְתָה לִשְׁנֵי נְעָרִים יְתוֹמִים בָּעִיר, וַיְהִי תַחְתֶּיהָ אוֹצָר לָהֶם, וַאֲבִיהֶם הָיָה עוֹשֶׂה הַיָּשָׁר, וַיַּחְפֹּץ אֱלֹהֶיךָ, כִּי יִבְגְּרוּ וְיוֹצִיאוּ לָהֶם אֶת אוֹצָרָם. רַחֲמִים מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא עַל פִּי אָנֹכִי עֲשִׂיתִיו. זֶה הוּא פֵּשֶׁר הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתָּ הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ בִּגְלָלוֹ”:

פב וּשְׁאֵלוּךָ עַל דְּבַר בַּעַל שְׁתֵּי הַקַּרְנַיִם961, אֱמֹר: קָרוֹא אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם עַל אוֹדוֹתָיו: פג אָכֵן אֲנַחְנוּ חַנֹּנוּ אוֹתוֹ בָאָרֶץ, וַנִּתֵּן לוֹ דֶרֶךְ לְהַשִּׂיג כֹּל, וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ: פד עַד אֲשֶׁר בְּהַגִּיעוֹ עַד מְקוֹם מַעֲרַב הַשָּׁמֶשׁ, מְצָאָהּ שׁוֹקַעַת בְּתוֹךְ מַעֲיַן טִיט הַיָּוֵן, וַיִּמְצָא לְיָדָהּ עָם962: פה וַנֹּאמֶר: “בַּעַל שְׁתֵּי הַקַּרְנַיִם, אִם תְּיַסְּרֵם וְאִם תִּטֶּה לָהֶם חָסֶד”963: פו וַיֹּאמֶר: “אָמְנָם בַּאֲשֶׁר לַפּוֹשֵׁעַ, הִנֵּה יַסֵּר נְיַסְּרֶנּוּ, וְאַחַר יוּשַׁב אֶל אֱלֹהָיו, וְיִסְּרָהוּ מוּסַר רָע: פז אַךְ בַּאֲשֶׁר לַמַּאֲמִין וְעוֹשֶׂה הַיָּשָׁר, הִנֵּה לוֹ גְמוּל הַטּוֹב וּנְצַו עָלָיו (רַק) הַקַּל מִמִּצְוָתֵנוּ”: פח אַחַר הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ: פט עַד אֲשֶׁר בְּהַגִּיעוֹ בֵּינוֹת לִמְקוֹם מַעֲלֵה הַשֶּׁמֶשׁ, מְצָאָהּ עוֹלָה עַל עַם, אֲשֶׁר לֹא שַׁתְנוּ לוֹ מִפָּנֶיהָ מִסְתּוֹר964: צ כָּזֹאת, וּכְבָר נָתַנּוּ לְכָל אֲשֶׁר אִתּוֹ דָּעַת965: צא אַחַר הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ: צב עַד אֲשֶׁר בְּהַגִּיעוֹ בֵּין שְׁתֵּי הַחוֹמוֹת966, מָצָא מֵעֵבֶר לָהֶן עָם, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא יָבִין לָשׁוֹן967: צג וַיֹּאמְרוּ: “בַּעַל שְׁתֵּי הַקַּרְנַיִם, הִנֵּה גּוֹג וּמָגוֹג מַשְׁחִיתִים עַל הָאָרֶץ, הַאִם נַעֲלֶה לְךָ מַס, בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תָּשִׂים בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם חוֹמָה?” צד וַיֹּאמֶר: “אֲשֶׁר חָנַן אוֹתִי אֱלֹהַי טוֹב מִזֶה. עִזְרוּ נָא אוֹתִי בְכֹחַ, וְעָשִׂיתִי בֵּינֵיכֶם וּבֵינֵיהֶם חוֹמָה סוֹלֵלָה: צה הָבִיאוּ אֵלַי מְטִילֵי בַּרְזֶל”. עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת הָרֶוַח בֵּין שְׁנֵי הָעֲבָרִים: וַיֹּאמֶר: “פְּחוּ”, עַד אֲשֶׁר עָשָׂהוּ אֵשׁ, וַיֹּאמֶר: “הָבִיאוּ אֵלַי וַהֲרִיקוֹתִי עָלָיו נְחשֶׁת קָלָל מֻתֶּכֶת: צו אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לַעֲלוֹת אוֹתוֹ וְלֹא יוּכְלוּ נַקְּבוֹ”: צז וַיֹּאמֶר: “זֶה רַחֲמִים מֵאֵת אֱלֹהַי: צח וְהָיָה כְּבוֹא דְבַר אֱלֹהַי, יְשִׁיתֵהוּ אָבָק דַּק. וּדְבַר אֱלֹהַי אֱמֶת”:

צט וְעָזַבְנוּ (אוֹתָם) בַיּוֹם הַהוּא, מִקְצָתָם יִנְהֲמוּ עַל מִקְצָתָם כְּנַהֲמַת יָם בַּהֲצִיקָם לָהֶם, וּבַשּׁוֹפָר יִתָּקַע וַאֲסַפְנוּם אֲסֵפָה אֶחָת: ק וְעָרַכְנוּ גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַהוּא מַעֲרָכָה לַכּוֹפְרִים: קא אֲשֶׁר טָחוּ עֵינֵיהֶם מִזִּכְרִי, וְלֹא יָכְלוּ שְׁמוֹעַ: קב הַיְדַמּוּ הַכּוֹפְרִים, כִּי יִקְחוּ לָהֶם אֶת עוֹבְדַי מִפָּנָי לְמָגִנִּים?968 אָכֵן עִתַּדְנוּ גֵּיהִנֹּם מָדוֹר969 לַכּוֹפְרִים:

קג אֱמֹר: הֲנוֹדִיעַ אֶתְכֶם, מִי הֵם אֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ: קד אֲשֶׁר הָלְכוּ מַאֲמַצֵּיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּדֶרֶךְ תּוֹעָה, וְהֵם יְדַמּוּ, כִּי יֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת: קה אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם וּבִפְגִישָׁתוֹ, וַיְהִי פָעֳלָם מֵאָפַע, וְלֹא נָקִים לָהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה מֹאזְנַיִם970: קו זֶה גְמוּלָם גֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר כִּחֵשׁוּ, וַיָּשִׂימוּ אֶת אוֹתוֹתַי וְאֶת שְׁלִיחַי לְלָעַג: קז אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, לָהֶם יִהְיוּ גַּנּוֹת הַפַּרְדֵּס971 מָדוֹר: קח לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן, לֹא יְבַקְשׁוּ דָבָר תְּמוּרָתָן: קט אֱמֹר: “לוּ הָיָה הַיָּם דְּיוֹ לִ(כְתֹּב בָּהּ) דִּבְרֵי אֱלֹהַי, כִּי אָז אָזַל הַיָּם בְּטֶרֶם יֶאֱזְלוּ דִבְרֵי אֱלֹהַי, וְלוּ גַם הֵבֵאנוּ מִשְׁנֵה (דְיוֹ) כָּמוֹהוּ”: קי אֱמֹר: "אָכֵן אַךְ אָדָם אָנֹכִי כְּמוֹכֶם. גָּלוּ אֶת אָזְנִי, כִּי אֱלֹהֵיכֶם אֱלוֹהַּ אֶחָד. וְהָיָה אֲשֶׁר יְצַפֶּה לִפְגִישַׁת אֱלֹהָיו, יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה יָשָׁר, וְלֹא יַעֲבֹד עִם אֱלֹהָיו אַחֵר972.

 

פָּרָשַׁת מִרְיָם973.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה וְתִשְׁעִים.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

כ. ה. י. ע. צ974. א זֵכֶר רַחֲמֵי אֱלֹהֶיךָ אֶת עַבְדּוֹ אֶת זְכַרְיָה: ב בְּקָרְאוֹ אֶל אֱלֹהָיו קְרוֹא בַּסָּתֶר: ג וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הִנֵּה אָנֹכִי בָּלוּ עֲצָמַי וְרֹאשִׁי הִלְבִּין975 מִשֵּׂיבָה: ד וְלֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם בְּהִתְפַּלְּלִי אֵלֶיךָ, אֱלֹהַי, אֲמֵלָל: ה וְעַתָּה יָרֵא אָנֹכִי אֶת הַגּוֹאֲלִים אַחֲרָי976, כִּי אִשְׁתִּי עֲקָרָה. הָבָה לִּי מִלְּפָנֶיךָ (בֵּן) גּוֹאֵל: ו יִירָשֵׁנִי וְיָרַשׁ אֶת בֵּית יַעֲקֹב, וְשִׁית אוֹתוֹ, אֱלֹהַי, רָצוּי (לָךְ)”: ז “הוֹי זְכַרְיָה977, הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְבַשְּׂרִים אוֹתְךָ בְּבֵן, יַחְיָה שְׁמוֹ: ח לֹא שַׂמְנוּ מִלְּפָנִים (אִישׁ אֲשֶׁר) שְׁמוֹ כִּשְׁמוֹ”978: ט וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, אֵיכָה יִהְיֶה לִּי בֵן וְאִשְׁתִּי עֲקָרָה, וַאֲנִי בָּאתִי בְיָמִים, אֵין אוֹנִים”979: י וַיֹּאמֶר (הַמַּלְאָךְ): “כֹּה אָמַר אֱלֹהֶיךָ, הַנְקַלָּה הִיא לִי, וּכְבָר בְּרָאנוּךָ מִלְּפָנִים, כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתָ מְאוּמָה”: יא וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, עֲשֵׂה לִי אוֹת”. וַיֹּאמֶר: “אוֹתְךָ הוּא אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֶת בְּנֵי הָאָדָם שְׁלשָׁה לֵילוֹת980, וְגַם כִּי בָּרִיא וְשָׁלֵם (אָתָּה)”: יב וַיֵּצֵא אֶל בְּנֵי עַמּוֹ מִן הַתָּא, וַיִּגֶּל אֶת אָזְנֵיהֶם לֵאמֹר: “שַׁבְּחוּ בֹקֶר וָעָרֶב”981: יג “הוֹי יַחְיָה, קַבֵּל אֶת הַסֵּפֶר בְּעֹז”982. וַנִּתֵּן לוֹ הַחָכְמָה, וְהוּא נָעַר: יד וְחֵן מִלְּפָנֵינוּ וָזֹךְ. וַיְהִי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים וּמַקְשִׁיב לְהוֹרָיו, וְלֹא הָיָה עָרִיץ וּמַמְרֶה: טו וְשָׁלוֹם עָלָיו בְּיוֹם נוֹלַד וּבְיוֹם יָמוּת וּבְיוֹם יוּקַם לִתְחִיָּה:

טז וּזְכֹר בַּסֵּפֶר אֶת מִרְיָם בְּפָרְשָׁהּ מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ אֶל מָקוֹם מִקֶּדֶם: יז וַתִּקַּח לָהּ צָעִיף (וַתִּתְעַלֵּף) מִפְּנֵיהֶם. וַנִּשְׁלַח אֵלֶיהָ אֶת רוּחֵנוּ, וַיֵּרָא אֵלֶיהָ כְּאדָם בָּרִיא וְשָׁלֵם: יח וַתֹּאמֶר: “בָּרַחֲמָן אֶחֱסֶה מִפָּנֶיךָ, אִם שׁוֹמֵר אֱמוּנִים אָתָּה”: יט וַיֹּאמֶר: “אָמְנָם שְׁלִיחַ אֱלֹהַיִךְ אָנֹכִי לָתֵת לָךְ בֵּן זָךְ”: כ וַתֹּאמֶר: “אֵיכָה יִהְיֶה לִי בֵן, וְאִישׁ לֹא בָא אֵלָי983, וְאֵין אָנֹכִי זוֹנָה”: כא וַיֹּאמֶר: “כֹּה אָמַר אֱלֹהַיִךְ: הַנְקַלָּה הִיא לִי. וְשַׁתְנוּ אוֹתוֹ אוֹת לִבְנֵי-אָדָם וְרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ, וְכָלָה וְנֶחֱרָצָה הִיא”: כב וַתַּהַר אוֹתוֹ וַתִּפְרשׁ אִתּוֹ אֶל מָקוֹם (רָחוֹק) בַּקָּצֶה: כג וַיָּבוֹאוּ חֲבָלִים לָהּ לְיַד גֶּזַע הַתֹּמֶר, וַתֹּאמֶר: “מִי יִתֵּן וָמַתִּי לִפְנֵי כֵן וְנִשְׁכַּחְתִּי מִלֵּב וְצָלַלְתִּי נְשִׁיָּה”: כד וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ מִתַּחְתֶּיהָ לֵאמֹר: “אַל תֵּעָצְבִי, כְּבָר שָׁת אֱלֹהַיִךְ תַּחְתַּיִךְ יוּבַל מָיִם: כה וְהָנִיעִי אֵלַיִךְ אֶת גֶּזַע הַתֹּמֶר, וְהִפִּיל עָלַיִךְ תְּמָרִים חַיִּים בְּשֵׁלִים לְאָסְפָם: כו וְאָכַלְתְּ וְשָׁתִית וְתָנוּחַ דַּעְתֵּךְ. וּבִרְאוֹתֵךְ אֶחָד מִן הָאָדָם: כז וְאָמַרְתְּ: “הִנֵּה נָדַרְתִּי לָרַחֲמָן צוֹם, וְלֹא אֲדַבֵּר הַיּוֹם אֶת אִישׁ”. כח וַתְּבִיאֵהוּ אֶל בְּנֵי עַמָּהּ, וְהִיא נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ, וַיֹּאמְרוּ: “מִרְיָם, אָכֵן נָכְרִי מַעֲשָׂיִךְ: כט הוֹי אֲחוֹת אַהֲרֹן, לֹא הָיָה אָבִיךְ אִישׁ בְּלִיַּעַל, וְלֹא הָיְתָה אִמֵּךְ זוֹנָה”: ל וַתִּרְמֹז אֵלָיו (לַעֲנוֹתָם), וַיֹּאמְרוּ: “אֵיכָה נְדַבֵּר אֶל עוֹלָל בַּעֲרִיסָה?”: לא וַיֹּאמֶר (יֵשׁוּ): “אָמנָם אָנֹכִי עֶבֶד אֱלֹהִים, נָתַן לִי אֶת הַסֵּפֶר, וַיְשִׂימֵנִי נָבִיא: לב וַיְשִׁיתֵנִי מְבֹרָךְ בְּכָל אֲשֶׁר אֶהְיֶה, וַיְצַוֵּנִי עַל הַתְּפִלָּה וְעַל הַצְּדָקָה כָּל עוֹדִי בַּחַיִּים: לג וּלְכַבֵּד אֶת אִמִּי וְלֹא עָשַׂנִי עָרִיץ וַאֲמֵלָל984: לד וְהַשָּׁלוֹם עָלַי בְּיוֹם נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם אָמוּת וּבְיוֹם אוּקַם לִתְחִיָּה”: לה זֶה הוּא יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם. דְּבַר הָאֱמֶת אֲשֶׁר בּוֹ יְפַקְפֵּקוּ: לו אַל לוֹ לֵאלֹהִים לְהוֹלִיד כָּל בֵּן. חָלִילָה לּוֹ985, וְכִי יִגְזַר אֹמֶר, אַךְ יֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה”, וְהָיָה: לז וְאָכֵן אֱלֹהִים אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם, וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ, זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים”986: לח וַיֵּחָלְקוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים987 בֵּינֵיהֶם, אַךְ אוֹי לָהֶם לַאֲשֶׁר כָּפְרוּ, מֵעֵדוּת988 יוֹם קָשֶׁה989: לט מַה יֵּיטִיבוּ לִרְאוֹת וּמַה יֵּיטִיבוּ לִשְׁמוֹעַ990 (אָז) בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ991. אָכֵן הַפּוֹשְׁעִים בַּיּוֹם הַהוּא בְּתוֹעָה בְּרוּרָה: מ וְהַזְהֵר אוֹתָם מִפְּנֵי יוֹם הַיָּגוֹן בְּהֵחָרֵץ הַדָּבָר. אַךְ הֵם לֹא יָשִׂימוּ לֵב וְלֹא יַאֲמִינוּ: מא אָכֵן אֲנַחְנוּ נִירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ992, וְאֵלֵינוּ יוּשָׁבוּ:

מב וּזְכֹר בַּסֵּפֶר אֶת אַבְרָהָם, אָכֵן הָיָה צַדִּיק וְנָבִיא: מג בְּאָמְרוֹ אֶל אָבִיו: “אָבִי, לָמָּה תַעֲבֹד אֶת אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וְלֹא יִרְאֶה וְלֹא יוֹעִיל לְךָ מְאוּמָה?: מד אָבִי, הִנֵּה אָנֹכִי כְּבָר בָּא אֵלַי מִן הַדַּעַת אֲשֶׁר לֹא בָא אֵלֶיךָ. לֵךְ אֵפוֹא אַחֲרָי, וְאַנְחֶךָ בְּאֹרַח מִישׁוֹר: מה אָבִי, אַל תַּעֲבֹד אֶת הַשָּׂטָן, כִּי הַשָּׂטָן מַמְרֶה הוּא אֶת הָרַחֲמָן: מו אָבִי, אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי, פֶּן יִגַּע עָלֶיךָ עֹנֶשׁ מִן הָרַחֲמָן, וְהָיִיתָ בַּעַל בְּרִית לַשָּׂטָן”: מז וַיֹּאמֶר (אָבִיו): “הֲמוֹאֵס אַתָּה אֶת אֱלֹהַי, אַבְרָהָם? אָכֵן אִם לֹא תֶחְדַּל אֶרְגָּמְךָ אָבֶן. לֶךְ נָא אֵפוֹא מֵאִתִּי יָמִים רַבִּים”993: מח וַיֹּאמֶר (אַבְרָהָם): "שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הִתְפַּלֵּל אֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהַי, כִּי יִסְלַח לְךָ, כִּי נוֹשֵׂא הוּא אֶת פָּנָי994: מט וְנִפְרַדְתִּי מֵעֲלֵיכֶם וּמֵאֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֵלָיו מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, וְקָרָאתִי אֶל אֱלֹהַי, אוּלַי לֹא אֶהְיֶה, בְּהִתְפַּלְּלִי אֶל אֱלֹהַי, אֲמֵלָל,995: נ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִפְרַד מֵעֲלֵיהֶם וּמֵאֲשֶׁר יַעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, נָתַנּוּ לוֹ אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וְאֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם שַׂמְנוּ נָבִיא: נא וַנַּאֲצֵל לָהֶם מֵרַחֲמֵינוּ, וַנָּשֶׁת לָהֶם לְשׁוֹן אֱמֶת נַעֲלָה:

נב וּזְכֹר בַּסֵּפֶר אֶת משֶׁה, כִּי תָם וְיָשָׁר הָיָה, וַיְהִי שָׁלִיחַ וְנָבִיא! נג וַנִּקְרָא אֵלָיו מִצֶּלֵע הָהָר הַיְמָנִית, וַנְּקָרְבֵהוּ (וַנְּבִיאֵהוּ) בְּסוֹדֵנוּ: נד וַנִּתֶּן לוֹ, מֵרַחֲמֵינוּ, אֶת אַהֲרֹן אָחִיו נָבִיא:

נה וּזְכֹר בַּסֵּפֶר אֶת יִשְׁמָעֵאל, כִּי הָיָה מֵקִים הַבְטָחָה, וַיְהִי שָׁלִיחַ וְנָבִיא: נו וַיְהִי מְצַוֶּה אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַתְּפִלָּה וְעַל הַצְּדָקָה, וַיְהִי רָצוּי לִפְנֵי אֱלֹהָיו:

נז וּזְכֹר בַּסֵּפֶר אֶת אִדְרִיס996, כִּי צַדִּיק הָיָה וְנָבִיא: נח וַנְּרוֹמְמֵהוּ אֶל מָקוֹם עֶלְיוֹן: נט אֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר חָנַן אוֹתָם אֱלֹהִים מִן הַנְּבִיאִים מִצֶּאֱצָאֵי אָדָם וּמֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִטַּלְנוּ וְנִשֵּׂאנוּ עִם נֹחַ997, וּמִצֶּאֱצָאֵי אַבְרָהָם וְיִשְׂרָאֵל, וּמֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחִינוּ וַנִּבְחַר אוֹתָם. בְּהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹת998 הָרַחֲמָן, נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם מִשְׁתַּחֲוִים וּבוֹכִים: ס וַיָּקוּמוּ אַחֲרֵיהֶם תַּחְתָּם דּוֹר אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ999 אֶת הַתְּפִלָּה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַתַּאֲווֹת, אַךְ נָפוֹל יִפְּלוּ בְּתוֹעָה: סא בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר שָׁב, וַיַּאֲמֵן וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר כִּי אֵלֶּה יָבוֹאוּ לְגַן הָעֵדֶן וְלֹא יֵעָשְׁקוּ דָבָר: סב גַּנּוֹת עֵדֶן אֲשֶׁר צִוָּה הָרַחֲמָן לְעוֹבְדָיו בַּסֵּתֶר1000, אָכֵן בּוֹא יָבוֹא דְבָרוֹ:, סג לֹא יִשְׁמְעוּ בְּתוֹכָן דְּבַר-שְׂפָתַיִם כִּי אִם שָׁלוֹם. וְלָהֶם מְזוֹנָם בְּתוֹכָן בֹּקֶר וָעָרֶב: סד זֶה הוּא גַּן הָעֵדֶן אֲשֶׁר נוֹרִישֶׁנּוּ לָזֶה מֵעוֹבְדֵינוּ, אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹמֵר אֱמוּנִים: סה וְלֹא נֵרֵדִּ1001 בִּלְתִּי אִם בִּפְקֻדַּת אֱלֹהֶיךָ, לוֹ כָּל אֲשֶׁר מִלְּפָנֵינוּ וְכָל אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵינוּ, וְכָל אֲשֶׁר בֵּין אֵלֶּה, וְאֵין אֱלֹהֶיךָ שׁוֹכֵחַ: סו אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, עָבְדֵהוּ אֵפוֹא וְדֹם לַעֲבוֹדָתוֹ. הֲתֵדַע מִי אֲשֶׁר שְׁמוֹ כִּשְׁמוֹ?: סז וְאָמַר הָאָדָם: “הַאִם אַחֲרֵי מוֹתִי הוּצֵא אוּצָא חָי?”: סח הַאִם לֹא יִזְכֹּר הָאָדָם, כִּי אֲנַחְנוּ בְּרָאנוּהוּ מִלְּפָנִים כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה מְאוּמָה? סט וְאָכֵן חַי אֱלֹהֶיךָ כִּי אָסוֹף נַאַסְפֵם אוֹתָם וְאֶת הַשְּׂטָנִים. אַחֲרֵי כֵן נַצִּיגֵם סְבִיב גֵּיהִנֹּם עַל בִּרְכֵּיהֶם: ע אַחֲרֵי כֵן נִסַּח מִכָּל מַחְלְקָה אֶת הַמַּמְרֶה בָּהֶם אֶת הָרַחֲמָן (וְהָיָה) אֵין אוֹנִים: עא וְאָכֵן אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים יוֹתֵר אֶת הָרִאשׁוֹנִים (בָּהֶם לִהְיוֹת) בָּהּ צָלִי: עב וְאֵין מִכֶּם (אֶחָד) אֲשֶׁר לֹא יֵרֵד לְתוֹכָהּ. כָּלָה וְנֶחֱרָצָה הִיא מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ: עג אַחֲרֵי כֵן נַצִּיל אֶת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים, וְעָזַבְנוּ אֶת הַפּוֹשְׁעִים בְּתוֹכָהּ עַל בִּרְכֵּיהֶם:

עד וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים, יֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים לַמַּאֲמִינִים: “מִי מִשְּׁתֵי הַמִּפְלַגּוֹת טוֹבָה יוֹתֵר לְגוֹרָל1002 וְטוֹבָה יוֹתֵר לְחֶבְרָה?”: עה אָכֵן כַּמָּה דוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם, טוֹבִים מֵהֶם לְהוֹן וּלְמַרְאֶה: עו אֱמֹר: אֲשֶׁר יִהְיֶה בְתוֹעָה יַרְחִיב לוֹ הָרַחֲמָן הַרְחֵב1003: עז עַד אֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם, אִם הָעֹנֶשׁ וְאִם “הַשָּׁעָה”, וְיָדְעוּ אָז מְקוֹם מִי הוּא הָרָע, וּמִי הוּא הַחַלָּשׁ לְצָבָא: עח וְהוֹסִיף אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר יְאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ, אֹרַח מֵישָׁרִים: עט וְהַקַּיָּמִים, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, טוֹבִים יוֹתֵר לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ לִגְמוּל וְטוֹבִים יוֹתֵר לְשָׂכָר1004: פ הַאִם רָאִיתָ אֶת אֲשֶׁר כִּחֵשׁ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וַיֹּאמֶר: “נָתוֹן יִנָּתֶן לִי הוֹן וּבָנִים?”: פא הֶחָשַׂף הַתַּעֲלוּמָה, אִם כָּרַת אֶת הָרַחֲמָן בְּרִית?: פב לֹא וָלֹא. כָּתוֹב נִכְתֹּב אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר, וְנַרְחִיב לוֹ אֶת הָעֹנֶשׁ הַרְחֵב: פג וְיָרַשְׁנוּ מֵאִתּוֹ אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר (לִי הֵם)1005. אַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֵלֵינוּ בְּגַפּוֹ: פד וַיִּקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֱלִילִים לִהְיוֹת לָהֶם לְמָעוֹז: פה לֹא וָלֹא. כַּחֵשׁ יְכַחֲשׁוּ בַּעֲבוֹדָתָם1006, וְהָיוּ לָהֶם יְרִיבִים: פו הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת הַשְּׂטָנִים בַּכּוֹפְרִים לְהַסִּיתָם הַסֵּת?1007 פז אַל תְּמַהֵר אֵפוֹא (לִקְרֹא) עֲלֵיהֶם (אֶל אֱלֹהִים), כִּי נִמְנֶה לָהֶם (יְמֵיהֶם) בְּמִסְפָּר: פח (וּבָא) יוֹם (בּוֹ) נֶאֱסֹף אֶת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֶל הָרַחֲמָן (כְּמַלְאָכִים) שְׁלוּחִים (אֶל מֶלֶךְ): פט וְהוֹלַכְנוּ אֶת הַזֵּדִים אֶל גֵּיהִנֹּם לְהַשְׁקוֹתָם1008: צ לֹא יוּכַל לְהַפְגִּיעַ תְּפִלָּה בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר כָּרַת אִתּוֹ אֱלֹהִים בְּרִית: צא וַיֹּאמְרוּ: “הוֹלִיד הָרַחֲמָן וַלָד”1009. אָכֵן דָּבָר קָשֶׁה הֲגִיתֶם1010: צב כִּמְעַט יִקָּרְעוּ הַשָּׁמַיִם מִמֶּנּוּ וְתִבָּקַע הָאָרֶץ, וְנַפְלו הֶהָרִים וְנֶהֱרָסוּ: צג עֵקֶב אָמְרָם: "וָלָד לָרַחֲמָן. חָלִילָה לּוֹ1011 לָרַחֲמָן מֵהוֹלִיד וָלָד: צד אֵין כָּל מֵאֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא אֶל אֱלֹהִים כְּעֶבֶד. אָכֵן מָנָה אוֹתָם וַיִּסְפְּרֵם בְּמִסְפָּר: צה וְכֻלָּם יָבוֹאוּ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה בְּגַפָּם: צו אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, יִתֵּן לָהֶם הָרַחֲמָן אַהֲבָה: צז וְאָמְנָם הֱקַלְנוּהוּ1012 בִּלְשׁוֹנְךָ, לְמַעַן תְּבַשֵּׂר בּוֹ אֶת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים, וְתַזְהִיר בּוֹ אֲנָשִׁים עִקְשִׁים1013: צח וְכַמָּה דוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם. הֲתַרְגִּישׁ גַּם בְּאֶחָד מֵהֶם, אִם תִּשְׁמַע קוֹל לַחַשׁ לַהֶם?:

 

פָּרָשַׁת ט. ה.1014.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ט. ה. א לֹא הוֹרַדְנוּ עָלֶיךָ אֶת הַקֻּרְאָן לְמַעַן תִּהְיֶה אֲמֵלָל: ב כִּי אִם תּוֹכֵחָה לַאֲשֶׁר יִירָא אֱלֹהִים: ג הוּרַד מֵאֵת בּוֹרֵא הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם הַנִּשָּׂאִים: ד הָרַחֲמָן, עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד הִתנַשֵּׂא: ה לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם וְכָל אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאֲדָמָה: ו וְכִי תָרִים קוֹלְךָ (בִּתְפִלָּתְךָ)1015, הִנֵּה הוּא יֵדַע אֶת הַסּוֹד וְאֶת הַנִּסְתָּר יוֹתֵר1016: ז אֱלֹהִים אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו. לוֹ הַיָּפִים בַּשֵּׁמוֹת1017:

ח וְהַאִם בָּא אֵלֶיךָ דְבַר קוֹרוֹת משֶׁה? ט בִּרְאוֹתוֹ אֵשׁ וַיֹּאמֶר אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ: “חַכּוּ לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי בְאֵשׁ: י אוּלַי אוּכַל אָבִיא אֲלֵיכֶם מִמֶּנָּה אוּד בּוֹעֵר, אוֹ אֶמְצָא בָּאֵשׁ אֹרַח מֵישָׁרִים”: יא וַיְהִי כְּבוֹאוֹ אֵלֶיהָ וַיִּקְרָא אֵלָיו (קוֹל): “משֶׁה: יב אָנֹכִי אֱלֹהֵיךָ, שַׁל עַתָּה נְעָלֶיךָ, כִּי בָעֵמֶק הַמְקֻדָּשׁ בְּטֻוָא1018 הִנֶּךָ: יג וְאָנֹכִי בָּחַרְתִּי בָּךְ, הַקְשֵׁב אֵפוֹא לַאֲשֶׁר יִגְלוּ אֶת אָזְנֶךָ: יד הִנֵּה אָנֹכִי אֱלֹהִים, אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי, עָבְדֵנִי אֵפוֹא וַעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה לְזִכְרִי: טו אָכֵן “הַשָּׁעָה” בָאָה, וְקָרוֹב אָנֹכִי לְגַלּוֹתָהּ: טז לְמַעַן תְּשֻׁלַּם כָּל נֶפֶשׁ לְפִי עֲמָלָהּ: יז אַל יְשִׁיבְךָ אֵפוֹא מֵאַחֲרֶיהָ, זֶה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּהּ, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי תַּאֲוָתוֹ, פֶּן תִּכָּחֵד: יח וּמַה זֶּה בִּימִינְךָ, משֶׁה?”: יט וַיֹּאמֶר: “מַטִּי הוּא אֶשָּׁעֵן עָלָיו, וְאַשִּׁיר בּוֹ עָלִים מִן הָעֵץ לְצֹאנִי, וְלִי בוֹ חֵפֶץ זוּלָתִי אֵלֶּה”: כ וַיֹּאמֶר: “הַשְׁלִיכֵהוּ משֶׁה”: כא וַיַּשְׁלִיכֵהוּ, וְהִנֵּה הוּא נָחָשׁ מְרוֹצֵץ: כב וַיֹּאמֶר: “אֱחָז בּוֹ, וְלֹא תִירָא, הִנֵּה הָשֵׁב נְשִׁיבֵהוּ לְמִנְהָגוֹ הָרִאשׁוֹן: כג וֶאֱסֹף יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וְיָצְאָה לְבָנָה מִבְּלִי רָעָה1019, אוֹת שֵׁנִי: כד לְמַעַן הַרְאוֹתְךָ מֵאוֹתוֹתֵינוּ הַגְּדוֹלִים1020: כה לֵךְ אֶל פַּרְעֹה, כִּי הִמְרָה”: כו וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הַרְחִיבָה לִי לְבָבִי1021: כז וְהָקֵל מֵעָלַי מִצְוָתִי1022: כח וְהַתֵּר מוֹסְרוֹת לְשׁוֹנִי: כט לְמַעַן יָבִינוּ דְבָרִי: ל וְשִׁית לִי מִשְׁנֶה מִמִּשְׁפַּחְתִּי: לא אַהֲרֹן אָחִי: לב וְאַמֵּץ בּוֹ מָתְנַי1023: לג וְשַׁתְּפֵהוּ בִּדְבָרִי: לד לְמַעַן נַרְבֶּה לְשַׁבְּחֶךָ וְנַרְבֶּה לְזָכְרֶךָ: לה כִּי אַתָּה הִשְׁגַּחְתָּ עָלֵינוּ”: לו וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “הִנֵּה נִתְּנָה לְךָ שְׁאֵלָתְךָ, משֶׁה: לז וְאָכֵן כְּבָר הִפְלִינוּ לְךָ חַסְדֵּנוּ פַּעַם אַחֶרֶת: לח בִּגְלוֹתֵנוּ אֶת אֹזֶן אִמֶּךָ אֶת אֲשֶׁר גָּלוּ אֶת אָזְנָה: לט לֵאמֹר: הֲטִילִי אוֹתוֹ בַּתֵּבָה וַהֲטִילִיהוּ הַיָּמָּה, וְהִשְׁלִיכוֹ הַיָּם אֶל הַחוֹף, יִקָּחֶנּוּ אוֹיֵב לִי וְאוֹיֵב לוֹ, וָאַאֲצִיל עָלֶיךָ אַהֲבָה מֵאִתִּי: מ (לְמַעַן תִּגְדַּל), וְעֵינִי עָלֶיךָ: מא בְּלֶכֶת אֲחוֹתְךָ וַתֹּאמֶר: “הַאוֹבִיל אֶתְכֶם אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה אוֹמֵן אוֹתוֹ?”, וַנָּשֶׁב אוֹתְךָ אֶל אִמֶּךָ, לְמַעַן תָּנוּחַ דַּעְתָּהּ וְלֹא תֵעָצֵב, וַתַּהֲרֹג נֶפֶשׁ וַנַּצִּילְךָ מִדְּאָגָה, וַנְּנַסְּךָ בְּמַסָּה: מב וַתִּתְמַהְמַהּ שָׁנִים בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִדְיָן. אַחֲרֵי כֵן בָּאתָ (הֵנָּה) כַּאֲשֶׁר נִגְזַר, משֵׁה: מג וָאֶבְחַר אוֹתְךָ לִי: מד לֵךְ אַתָּה וְאָחִיךָ בְּאוֹתוֹתַי, וְלֹא תַחְדְּלוּ מִזְּכֹר אוֹתִי: מה לְכוּ אֶל פַּרְעֹה, כִּי הִמְרָה: מו וְדַבְּרוּ אֵלָיו רַכּוֹת, אוּלַי יָשִׁיב אֶל לֵב אוֹ יִירָא (מִפָּנַי)”: מז וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵיהֶם: “אֱלֹהֵינוּ, אֲבָל יְרֵאִים אֲנַחְנוּ, פֶּן יָרַע לָנוּ אוֹ פֶּן יַמְרֶה”: מח וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אַל תִּירָאוּ, כִּי אָנֹכִי אִתְּכֶם, אֶשְׁמַע וְאֶרְאֶה”: מט וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו שְׁנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ “אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי אֱלֹהֶיךָ, עַתָּה שְׁלַח אִתָּנוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַל תְּעַנֵּם. הִנֵּה בָּאנוּ אֵלֶיךָ בְּאוֹת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁלוֹם עַל כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: נ אָכֵן כְּבָר גָּלוּ אָזְנֵינוּ, כִּי הָעֹנֶשׁ יָחוּל עַל כָּל אֲשֶׁר כִּחֵשׁ וַיִּפֶן עֹרֶף”: נא וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “וּמִי הוּא אֱלֹהֵיכֶם, משֶׁה?”: נב וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהֵינוּ הוּא אֲשֶׁר נָתַן לַכֹּל תְּכוּנָתוֹ1024 וַיַּנְחֵהוּ”: נג וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “וּמַה עַל דְּבַר הָדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים?”: נד וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהַי יוֹדֵעַ זֹאת. (כָּתוּב) בְּסֵפֶר (כִּי) לֹא יִתְעֶה אֱלֹהַי, וְלֹא יִשְׁכַּח: נה אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם אֶת הָאָרֶץ עֶרֶשׂ1025, וַיָּסָל לָכֶם בָּהּ מְסִלּוֹת, וַיּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַנּוֹצִיא בָהֶם מִינִים, צְמָחִים מִצְּמָחִים שׁוֹנִים: נו אִכְלוּ וּרְעוּ מִקְנֵיכֶם, אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְאַנְשֵׁי תְבוּנוֹת: נז מִמֶּנָּה יְצַרְנוּכֶם, וְאֶל תּוֹכָהּ נְשִׁיבְכֶם, וּמִמֶּנָה נוֹצִיאֲכֶם פַּעַם אַחֶרֶת”: נח וַנַּרְאֵהוּ1026 אוֹתוֹתֵינוּ כֻּלָּם, אַךְ הוּא כִּחֵשׁ וַיְמָאֵן: נט וַיֹּאמֶר: “הֲבָאתָ לְמַעַן נַשְׁלֵנוּ מֵאַרְצֵנוּ בִּכְשָׁפֶיךָ, משֶׁה?: ס הִנֵּה הָבֵא נָבִיא אֵלֶיךָ כְּשָׁפִים כְּמוֹהֶם. שִׂים אֵפוֹא בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ מוֹעֵד לֹא נַעַבְרֶנוּ1027 לֹא אֲנַחְנוּ וְלֹא אַתָּה בְמָקוֹם שָׁוֶה (לִשְׁנֵינוּ)”: סא וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “מוֹעַדְכֶם יוֹם (חַגְּכֶם) הֶהָדוּר, יֵאָסְפוּ הָאֲנָשִׁים לְאוֹר הַיּוֹם”: סב וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיֶּאֱסֹף אֶת נוֹכְלָיו1028, וַיָּבוֹא: סג וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה: “אוֹי לָכֶם, אַל תִּבְדּוּ עַל אֱלֹהִים כָּזָב: סד פֶּן יַשְׁמִידְכֶם כָּלָה בִּשְׁפָטִים, כִּי תּוֹחֶלֶת הַבּוֹדִים כָּזָב נִכְזָבָה”: סה וַיָּרִיבוּ בְּדִבְרֵיהֶם בֵּינֵיהֶם, וַיְדַבְּרוּ בּסֵּתֶר בְּסוֹדָם: סו וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אֵלֶּה שְׁנֵי מְכַשְּׁפִים הֵמָּה. יַחְפְּצוּ לְנַשֶּׁלְכֶם מֵאַרְצְכֶם בְּכִשְׁפֵיהֶם, וְלָקַחַת אִתָּם אֶת עֵינֵי הָעָם הַיּוֹצְאִים וּבָאִים לִפְנֵיכֶם1029: סז אִסְפוּ אֵפוֹא נוֹכְלֵיכֶם וּבוֹאוּ בְּמַעֲרָכָה. אָכֵן הַיּוֹם יִצְלַח זֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה עֶליוֹן”: סח וַיֹּאמְרוּ: “משֶׁה, (בְּחַר לְךָ) אִם אַתָּה תַשְׁלִיךְ וְאִם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה רִאשׁוֹנִים לְהַשְׁלִיךְ”1030: סט וַיֹּאמֶר: “לֹא כִי הַשְׁלִיכוּ”, וְהִנֵּה נִראוּ אֵלָיו חַבְלֵיהֶם וּמִשְׁעֲנוֹתָם בְּכִשְׁפֵיהֶם כִּמְרוֹצְצִים: ע וַיָּבוֹא בְּנֶפֶשׁ משֶׁה פַּחַד1031: עא וַנֹּאמֶר: “אַל תִּירָא, כִּי אַתָּה הִנְּךָ הָעֶלְיוֹן: עב וְהַשְׁלֵךְ אֶת אֲשֶׁר בִּימִינֶךָ, וּבָלַע אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ, כִּי אַךְ תַּחְבּוּלַת מְכַשֵּׁף הוּא אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְלֹא יַצְלִיחַ הַמְכַשֵּׁף בְּכָל אֲשֶׁר יָבוֹא”: עג וַיִּפְּלוּ הַמְכַשְּׁפִים מִשְׁתַּחֲוִים, וַיֹּאמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בֵּאלֹהֵי אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה”1032: עד וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “הֲתַאֲמִינוּ לוֹ בְּטֶרֶם נְתַתִּיכֶם לְהַאֲמִין. אָכֵן הַגָּדוֹל בָּכֶם הוּא1033 אֲשֶׁר לִמֶּדְכֶם הַכְּשָׁפִים. עַתָּה כָּרוֹת אֶכְרֹת אֶת יְדֵיכֶם וְאֶת רַגְלֵיכֶם חֲלִיפוֹת1034. אַחֲרֵי כֵן אֶצְלָבְכֶם עַל גִּזְעֵי הַתֹּמֶר, וִידַעְתֶּם יָדוֹעַ מִי מֵאִתָּנוּ מוּסָרוֹ כָּבֵד יוֹתֵר וְקַיָּם יוֹתֵר”: עה וַיֹּאמְרוּ: “לֹא נְבַכֵּר אוֹתְךָ עַל פְּנֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּא אֵלֵינוּ מִן הַמּוֹפְתִים, וְעַל פְּנֵי זֶה אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ. חֲרֹץ אֵפוֹא מִשְׁפָּטְךָ כַּאֲשֶׁר תַּחֲרֹץ. אַךְ אַתָּה תִּשְׁפֹּט (רַק) בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. אָכֵן אֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ בֵאלֹהֵינוּ לְמַעַן יִסְלַח לָנוּ לְחַטֹּאתֵינוּ, וַאֲשֶׁר אָכַפְתָּ עָלֵינוּ (לַעֲשׂוֹת) מִן הַכְּשָׁפִים. וֵאלֹהִים (גְּמוּלוֹ) טוֹב יוֹתֵר וְקַיָּם יוֹתֵר”: עו כִּי זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל אֱלֹהָיו פּוֹשֵׁעַ, הִנֵּה לוֹ גֵּיהִנֹּם, לֹא יָמוּת בְּתוֹכָהּ ולֹא יִחְיֶה: עז וַאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלָיו מַאֲמִין וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, הִנֵּה אֵלֶּה לָהֶם הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת: עח גַּנּוֹת עֵדֶן יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָן, וְזֶה גְּמוּל לַאֲשֶׁר יִזַּכֶּה: עט וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן משֶׁה לֵאמֹר: “קוּם צֵא עִם עוֹבְדַי לַיְלָה, וּבְקַע לָהֶם בַּיָּם דֶּרֶךְ יַבָּשָׁה: פ אַל תִּירָא פֶּן יַדְבִּיקוּךָ וְאַל תִּפְחָד”: פא וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם פַּרְעֹה בִּגְדוּדָיו, וַיְכַסֵּם אֲשֶׁר כִּסָּם מִן הַיָּם, וַיַּתְעֶה פַּרְעֹה אֶת עַמּוֹ וְלֹא נָחָם (אֹרַח):

פב הוֹי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּבָר הִצַּלְנוּכֶם מֵאוֹיְבֵיכֶם, וַנִּוָעֵד לָכֶם בְּצֶלַע הָהָר הַיְמָנִית, וַנּוֹרֶד לָכֶם אֶת הַמָּן וְאֶת הַשְּׂלָו: פג (לֵאמֹר): אִכְלוּ מִן הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר כִּלְכַּלְנוּכֶם1035, וְלֹא תִפְשְׁעוּ בוֹ1036, פֶּן יָחוּל עֲלֵיכֶם חֲרוֹנִי. וַאֲשֶׁר יָחוּל עָלָיו חֲרוֹנִי, כְּבָר נָפְלָה עָלָיו הֹוָה: פד וְאוּלָם סַלָּח אָנֹכִי לַאֲשֶׁר שָׁב וַיַּאֲמֵן וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר וַיְאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ:

פה “וּמַה הוּא אֲשֶׁר הֵאִיץ בְּךָ לַעֲזֹב אֶת עַמְּךָ, משֶׁה?”: פו וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “הִנֵּה הִנָּם בְּעִקְבוֹתַי, וָאָחוּשׁ אֵלֶיךָ אֱלֹהַי, לְמַעַן תִּרְצֶה (אוֹתִי)”: פז וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אָכֵן נַסֵּה נִסִּינוּ אֶת עַמְּךָ אַחֲרֵי לֶכְתֶּךָ, וַיַּתְעֵם הַסָּאמִרִי”1037: פח וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל עַמּוֹ כּוֹעֵס וְזוֹעֵף1038: פט וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, הַאִם לֹא הִבְטִיחֲכֶם אֱלֹהֵיכֶם הַבְטָחָה טוֹבָה? הֶאָרַךְ לָכֶם הַזְּמָן, אִם חֲפַצְתֶּם אֲשֶׁר יחוּל עֲלֵיכֶם חָרוֹן מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, כִּי הֵפַרְתֶּם אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתֶּם אוֹתִי?”: צ וַיֹּאמְרוּ: “לֹא מִלִּבֵּנוּ1039 הֵפַרְנוּ אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְנוּ אוֹתְךָ, וְאוּלָם עֲמוּסִים הָיִינוּ נֵטֶל מַשָּׂא מֵעֲדִי הָעָם1040, וַנְּטִילֵהוּ (אֶל הָאֵשׁ) וְכֵן הִשְׁלִיךְ הַסָּאמִרִי, וַיּוֹצֵא לָהֶם עֵגֶל בַּעַל גּוּף לוֹ קוֹל גּוֹעֶה, וַיֹּאמְרוּ: “זֶה אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי משֶׁה1041, וַיִּשְׁכָּח”1042: צא הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי לֹא יָשִׁיב לָהֶם דָּבָר?1043, וְאֵין לְאֵל יָדוֹ לְהָרַע לָהֶם וְלֹא לְהוֹעִיל: צב וּכְבָר אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן לִפְנֵי כֵן: “עַמִּי, אָכֵן נֻסֵּיתֶם בּוֹ בְּמַסָּה. וְאוּלָם אֱלֹהֵיכֶם הָרַחֲמָן. לְכוּ אֵפוֹא אַחֲרָי, וְשִׁמְעוּ לְקוֹל מִצְוָתִי”: צג וַיֹּאמְרוּ: “לֹא נֶחְדַּל מֵהֵעָצֵר לְפָנָיו, עֶד אִם יָשׁוּב אֵלֵינוּ משֶׁה”: צד וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אַהֲרֹן, מֶה עָצַר אוֹתְךָ, בִּרְאוֹתְךָ אוֹתָם כִּי תָעוּ, מִלֶּכֶת אַחֲרָי? הַהִמְרֵיתָ פְּקֻדָּתִי?”: צה וַיֹּאמֶר (אַהֲרֹן): “בֶּן אִמִּי, אַל תִּתְפּשׂ לֹא בִּזְקָנִי וְלֹא בְּרֹאשִׁי1044. כִּי יָרֵאתִי פֶּן תֹּאמַר: הִפְרַדְתָּ בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִשְׁגַּחְתָּ בִּדְבָרַי”: צו וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “וּמַה צָדִיתָ אַתָּה הַסָּאמִרִי?” וַיֹּאמֶר: רָאִיתִי אֶת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ1045, וָאֶאֱסֹף מְלֹא חָפְנִי (עָפָר) מִמַּצַּב רַגְלֵי הַשָּׁלִיחַ1046 וָאֶזְרְקֶנּוּ, וְכָזֹאת הוֹרַתְנִי רוּחִי”1047: צז וַיֹּאמֶר (משֶׁה: “אִם כֵּן לֵךְ, כִּי גוֹרָלְךָ בַּחַיִּים אֲשֶׁר תִּקְרָא: “אַל תִּגָּעוּ”1048. וְאוּלָם לְךָ (עוֹד) עֹנֶשׁ1049 אֲשֶׁר לֹא תֵּחָלֵץ מִמֶּנוּ. וְהַבֵּט אֶל אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר שָׁקַדְתָּ עָלָיו נֶעֱצָר לְפָנָיו, שָׂרוֹף נִשְׂרְפֶנּוּ, אַחַר נְדִקֶּנּוּ הָדֵק הֵיטֵב לִזְרוֹתוֹ בַיָּם”.

צח אָכֵן אֱלֹהֵיכֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, מֵבִין הַכֹּל בְּדַעְתּוֹ1050: צט כָּזֹאת נְסַפֵּר לְךָ דִּבְרֵי הֶעָבָר, וּכְבָר נָתַנּוּ לְךָ מֵאִתָּנוּ הַזְהָרָה: ק אֲשֶׁר יָסוּר מִמֶּנָּהּ, הִנֵּה יִשָּׂא בְּיוֹם הַתְּקוּמָה מַשָּׂא: קא לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בוֹ1051, וְרַע הוּא לָהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה לְמַשָּׂא: קב בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר, וְאָסַפְנוּ אֶת הַזֵּדִים בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵינֵיהֶם כְּחֻלּוֹת1052: קג יִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם לֵאמֹר: “לֹא הִתְמַהְמַהְתֶּם1053 בִּלְתִּי אִם עָשׂוֹר”: קד אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים אֶת אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ, בֶּאֱמֹר זֶה אֲשֶׁר מִנְהָגוֹ לְמוֹפֵת בְּתוֹכָם1054: “לֹא הִתְמַהְמַהְתֶּם בִּלְתִּי אִם יוֹם”.

קה וּשְׁאֵלוּךָ עַל דְּבַר הֶהָרִים, אֱמֹר: יְדִקֵּם אֱלֹהַי הָדֵק: קו וַעֲזָבָם מִישׁוֹר עֲרָבָה, לֹא תִרְאֶה בָהֶם לֹא מַעֲקַשִּׁים וְלֹא מַעֲלֵה עֲקַלְקַלּוֹת: קז בַּיּוֹם הַהוּא יֵלְכוּ אַחֲרֵי הַקּוֹרֵא1055 לֹא מַעֲקַשִּׁים לוֹ, וְשָׁפְלוּ הַקּוֹלוֹת לָרַחֲמָן, וְלֹא תִשְׁמַע בִּלְתִּי אִם לַחַשׁ1056: קח בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תוֹעִיל תְּפִלַּת מַפְגִּיעַ בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָרַחֲמָן לְהַפְגִיעַ, וַיִּרֶץ בִּדְבָרָיו: קט יֵדַע אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶת אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם וְלֹא יַשִּׂיגוּ דַעְתּוֹ1057: קי וְשַׁחוּ1058 הַפָּנִים לַחַי הַקַּיָּם, וְנִכְזְבָה תִּקְוַת כָּל אֲשֶׁר נָשָׂא עֲוֹנוֹ: קיא וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִן הַיָּשָׁר1059 וְהוּא מַאֲמִין, הִנֵּה לֹא יִירָא עשֶׁק וְלֹא מַחְסוֹר: קיב וְכָכָה הוֹרַדְנוּהוּ קֻרְאָן עֲרָבִי1060, וַנְּבָאֵר בּוֹ מְפֹרָשׁ מִן הַתּוֹכֵחָה1061, לְמַעַן אֲשֶׁר יִירְאוּ אֱלֹהִים, אוֹ יַגִּיד לָהֶם פֵּשֶׁר דָּבָר1062: קיג אָכֵן יִתְעַלֶּה אֱלֹהִים מֶלֶךְ הָאֱמֶת, וְאַל תְּמַהֵר בַּקֻּרְאָן בְּטֶרֶם יִתַּם לְהִגָּלוֹת לְךָ1063, וְאָמַרְתָּ: “אֱלֹהַי הוֹסֶף לִי דָּעַת”:

קיד וּכְבָר כָּרַתְנוּ בְּרִית אֶת אָדָם מִלְּפָנִים, וַיִּשְׁכַּח, וְלֹא מְצָאנוּהוּ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ: קטו וּבְאָמְרֵנוּ לַמַּלְאָכִים: “הִשְׁתַּחֲווּ לְאָדָם”, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. רַק “אִבְּלִיס” מֵאֵן. וַנֹּאמַר: “אָדָם, הִנֵּה זֶה אוֹיֵב לְךָ וּלְאִשְׁתֶּךָ, אַל יוֹצֵא אֵפוֹא אֶתְכֶם מִגַּן הָעֵדֶן, פֶּן תִּהְיֶה אֲמֵלָל: קטז אָכֵן (נִתַּן) לְךָ אֲשֶׁר לֹא תִּרְעַב בּוֹ וְלֹא תְהַלֵּךְ עָרוֹם: קיז וַאֲשֶׁר לֹא תִצְמָא בוֹ וְלֹא יַכְּךָ שָׁרָב”: קיח וַיִּלְחַשׁ לוֹ הַשָּׂטָן וַיֹּאמֶר: “אָדָם, הַאַרְאֶךָ אֶת עֵץ הַנֶּצַח וְהַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִּבְלֶה?” קיט וַיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וַתִּגָּל לָהֶם עֶרְוָתָם, וַיָּחֵלּוּ לְהַדְבִּיק אֲלֵיהֶם עָלֶה עַל עָלֶה מֵעֲלֵי הַגָּן1064, וַיַּמְרֶה אָדָם אֶת אֱלֹהָיו וַיַּעֲוֶה: קכ אַחֲרֵי כֵן אֲסָפוֹ אֱלֹהָיו וַיָּשָׁב אֵלָיו1065, וַיַּנְחֵהוּ אֹרַח: קכא וַיֹּאמֶר (אֱלֹהְים): "לְכוּ רְדוּ מִזֶּה יַחְדָּו. אוֹיֵב יִהְיֶה אִישׁ מִכֶּם לְרֵעֵהוּ. אַךְ בְּבוֹא אֲלֵיכֶם (דָּבָר) מֵאִתִּי (לְהוֹרוֹתְכֶם) אֹרַח מֵישָׁרִים: קכב וְהָיָה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בְּאָרְחִי מֵישָׁרִים1066, הִנֵּה לֹא יִתְעֶה וְלֹא יִהְיֶה אֲמֵלָל: קכג אַךְ אֲשֶׁר יִרְחַק מִזִּכְרִי, לוֹ חַיֵּי לָחַץ: קכד וַאֲסַפְנוּהוּ בְּיּוֹם הַתְּקוּמָה עִוֵּר1067: קכה וְאָמַר: “לָמָּה אֲסַפְתַּנִי הַיּוֹם עִוֵּר, הֵן פִּקֵּחַ הָיִיתִי מִלְּפָנִים?”: קכו וְאָמַר (אֱלֹהִים): “כָּזֹאת בָּאוּךָ אוֹתוֹתֵינוּ וֶתִּשְׁכָּחֵם, וְכָזֹאת תִּשָּׁכַח הַיּוֹם”: קכז וְכָכָה נִגְמֹל אֶת אֲשֶׁר פָּשַׁע, וְלֹא הֶאֱמִין בְּאוֹתוֹת אֱלֹהָיו. אַךְ מוּסַר הָאַחֲרִית כָּבֵד יוֹתֵר וְקַיָּם יוֹתֵר1068: קכח הַאִם לֹא יָבִינוּ נְכוֹחָה כַּמָּה הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם מִן הַדּוֹרוֹת, יִתְהַלְּכוּ בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם1069? אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי תְבוּנוֹת: קכט וְלוּלֵא דָבָר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ1070, כִּי אָז הָיָה (כִּלְיוֹנָם) בָּא, בָּא1071. וְאוּלָם עֵת מוֹעֵד הִיא (אִתּוֹ): קל וְאַל תִּקְצַר רוּחֲךָ בַּאֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ, וְסַפֵּר תהלת אֱלֹהֶיךָ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְלִפְנֵי בוֹאָהּ, וּמֵעִתּוֹת הַלַּיְלָה שַׁבַּח וּבִקְצוֹת הַיּוֹם, לְמַעַן תִּשְׂבַּע רָצוֹן: קלא וְאַל תִּשָּׂא עֵינֶיךָ לַאֲשֶׁר נָתַנּוּ לַאֲנָשִׁים מִסְפָּר מֵהֶם1072 זֹהַר חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, לְמַעַן נַסּוֹתָם בּוֹ, ואוּלָם כַּלְכָּלַת אֱלֹהֶיךָ טוֹבָה יוֹתֵר וְקַיֶּמֶת יוֹתֵר: קלב וְצַו אֶת בֵּיתְךָ עַל הַתְּפִלָּה1073 וְדֹם לָהּ1074, לֹא נִשְׁאַל מֵאִתְּךָ כַּלְכָּלָה, אֲנַחְנוּ נְכַלְכְּלֶךָ, וְהָאַחֲרִית לַיְרֵאִים (אוֹתִי)1075: קלג וַיֹּאמְרוּ: “לָמָּה לֹא הֵבִיא אֵלֵינוּ אוֹת מֵאֵת אֱלֹהָיו?” אַךְ הַאִם לֹא בָא אֲלֵיכֶם מוֹפֵת מֵאֲשֶׁר בַּמְּגִלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת?: קלד וְלוּ הִשְׁמַדְנוּם בְּעֹנֶשׁ לְפָנָיו1076, כִּי אָז אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, לָמָּה לֹא שָׁלַחְתָּ אֵלֵינוּ שָׁלִיחַ, לְמַעַן אֲשֶׁר נֵלֵךְ אַחֲרֵי אוֹתוֹתֶיךָ, בְּטֶרֶם נִשְׁפַּל וְנִהְיֶה חֶרְפָּה?” קלה אֱמֹר: הַכֹּל מוֹחִילִים. הוֹחִילוּ אֵפוֹא, וִידַעְתֶּם, מִי הֵם בַּעֲלֵי הָאֹרַח הַיָּשָׁר, וּמִי הוּא הַמְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ:

 

פָּרָשַׁת הַנְּבִיאִים1077.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הִגִּיעַ אֶל בְּנֵי הָאָדָם חֶשְׁבּוֹנָם1078, אַךְ הֵם לֹא יָשִׂימוּ לֵב וַיִּרְחָקוּ: ב אֵין תּוֹכֵחָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֲלֵיהֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיהֶם, בָּאָה מִקָּרוֹב1079, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמָעוּהָ וְהֵם לוֹעֲגִים: ג יִשְׁתַּעַשְׁעוּ לִבּוֹתָם, וַיְדַבְּרוּ הַפּוֹשְׁעִים בְּסוֹדָם בַּסֵּתֶר: “הַאִם אֵין זֶה1080 בִּלְתִּי אִם אָדָם1081 כְּמוֹכֶם? הֲתָבוֹאוּ אֵפוֹא (לָשִׁית לֵב) אֶל הַכְּשָׁפִים וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת?”1082: ד אֱמֹר1083: “אֱלֹהַי יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יְדֻבַּר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ”: ה לֹא כִי, אָמְרוּ: “עַרְבּוּבְיַת הַחֲלוֹמוֹת1084, לֹא כִי, (מִלִּבּוֹ) בְּדָאוֹ. לֹא כִי, חוֹזֶה-הוֹזֶה הוּא, יָבִיא נָא אֵלֵינוּ אוֹת כַּאֲשֶׁר שֻׁלְּחוּ הָרִאשׁוֹנִים”1085: ו לֹא הֶאֱמִינָה לִפְנֵיהֶם כָּל עִיר (מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר) הִשְׁמַדְנוּן, הַאִם יַאֲמִינוּ אֵפוֹא הֵם?1086 ז וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ בִּלְתִּי אִם אֲנָשִׁים נִגְלֶה אֶת אָזְנָם. שַׁאֲלוּ נָא אֶת בַּעֲלֵי (סִפְרֵי) הַתּוֹכֵחָה1087, אִם לֹא תֵדָעוּ: ח וְלֹא שַׁתְנוּם גּוּף לֹא יֹאכְלוּ הַמַּאֲכָל1088, וְלֹא הָיוּ חַיִּים לְעוֹלָם: ט אַחֲרֵי כֵן הֵקַמְנוּ לָהֶם אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְנוּ, וַנַּצִּילֵם אוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר נַחְפֹּץ, וַנַּשְׁמֵד אֶת הַמַּשְׁחִיתִים: י וְאָכֵן כְּבָר הוֹרַדְנוּ אֲלֵיכֶם סֵפֶר בּוֹ תוֹכֵחָה לָכֶם, הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא? יא וְכַמָּה מִן הֶעָרִים כָּסַחְנוּ אֲשֶׁר הָיוּ פּוֹשׁעוֹת, וַנָּקֶם אַחֲרֵיהֶם עַמִּים אֲחֵרִים: יב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָשׁוּ שֹׁד מֵאִתָּנוּ1089, וְהִנֵּה מִהֲרוּ לְהִמָּלֵט מֵהֶן1090: יג “אַל תָּנוּסוּ, כִּי אִם שׁוּבוּ אֶל אֲשֶׁר מְצָאתֶם בּוֹ תַּעֲנוּגוֹת וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֵיכֶם, אוּלַי יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם”1091: יד וַיֹּאמְרוּ: “אוֹי לָנוּ, כִּי פָשָׁעְנוּ”1092 טו וְלֹא תֶחְדַּל צַעֲקָתָם זֹאת עַד אִם שַׁתְנוּם קָצִיר וּמְדֹעָכִים כָּלָה:

טז וְלֹא בָרָאנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וַאֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה מְשַׂחֲקִים1093: יז לוּ חָפַצְנוּ לָקַחַת לָנוּ שַׁעֲשׁוּעַ, כִּי אָז לְקַחְנוּהוּ מֵאִתָּנוּ1094, אִם (כֹּה) הָיִינוּ עוֹשִׂים יח אֲבָל נִתְקוֹמֵם1095 בָּאֱמֶת לַשֶּׁקֶר וְרִטְּשָׁתְהוּ, וְהִנֵּה הוּא אָפֵס1096, וְלָכֶם אַלְלַי מֵאֲשֶׁר תְּחַשְּׁבוּ1097 (לֵאלֹהִים): יט וְלוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וַאֲשֶׁר אִתּוֹ1098 לֹא יִתְנַשְּׂאוּ מֵעָבְדוֹ וְלֹא יִלְאוּ: כ יְשַׁבְּחוּ לַיְלָה וָיוֹם וְלֹא יְפַגֵּרוּ1099: כא הַאִם לָקְחוּ לָהֶם אֱלֹהִים מִן הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְחַיּוּ (הַמֵּתִים)?: כב לוּ הָיוּ בִּשְׁנֵיהֶם1100 אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, כִּי אָז נִשְׁחֲתוּ שְׁנֵיהֶם1101. אָכֵן חָלִילָה לֵאלֹהִים אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלָיו)1102: כג לֹא יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ (חֶשְׁבּוֹן) עַל פָּעֳלוֹ1103. אַךְ אוֹתָם יִשְׁאָלוּ: כד אִם לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעָדָיו אֱלֹהִים, אֱמֹר: “תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת”1104. זֹאת הַזְהָרַת אֵלֶּה אֲשֶׁר אִתִּי וְהַזְהָרַת אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לְפָנַי1105, לֹא כִי, מַרְבִּיתָם לֹא יֵדְעוּ אֶת הָאֱמֱת וְלָכֵן יִרְחָקוּ: כה וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ כָּל שָׁלִיחַ אֲשֶׁר לֹא נִגֶל אֶת אָזְנוֹ לֵאמֹר: “אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי, עִבְדוּנִי אֵפוֹא”: כו וַיֹּאמְרוּ “לָקַח לוֹ הָרַחֲמָן וָלָד. חָלִילָה לּוֹ. לֹא כִי, עוֹבְדִים מְכֻבָּדִים1106 (הֵם): כז לֹא יַקְדִּימוּהוּ לְדַבֵּר לְפָנָיו וּבִפְקֻדָּתוֹ יַעֲשׂוּ: כח יֵדַע אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶת אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם, וְלֹא יַפְגִיעוּ תְפִלָּה: כט כִּי אִם לַאֲשֶׁר יִרְצֶנוּ1107, וּמִיִּרְאָתוֹ יִמְלְאוּ פָּחַד: ל וַאֲשֶׁר יֹאמַר מֵהֶם לֵאמֹר: “אָנֹכִי אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ”, הִנֵּה זֶה גֵּיהִנֹּם גְּמוּלוֹ. כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת הַפּוֹשְׁעִים: לא הַאִם לֹא יִרְאוּ הַכּוֹפְרִים, כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ שְׁנֵיהֶם מוּצָקִים, וַנִּפְצְמֵם, וַנָּשֶׁת מִן הַמַּיִם כָּל דָּבָר חָי. הַאִם לֹא יַאֲמִינוּ אֵפוֹא?: לב וַנָּשֶׂם בָּאָרֶץ יְתֵדוֹת, לְבַל תָּמִיט אִתָּם, וַנָּשֶׁת בְּתוֹכָהּ דְרָכִים רְחָבוֹת, מְסִלּוֹת, לְמַעַן יְאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ”1108: לג וַנָּשֶׁת אֶת הַשָּׁמַיִם תִּקְרָה שְׁמוּרָה1109, וּבְכָל אֵלֶּה יִרְחֲקוּ מֵאוֹתוֹתֵיהֶם: לד וְהוּא הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, כֻּלָּם בִּמְסִלּוֹתָם יְשׁוֹטֵטוּ1110: לה וְלֹא נָתַנּוּ לְאָדָם מִלְּפָנֶיךָ אֲשֶׁר יִחְיֶה לְעוֹלָמִים1111. הַאִם בְּמוֹתְךָ אֵפוֹא יִחְיוּ הֵם לָעַד?: לו כָּל נֶפֶשׁ תִּטְעַם אֶת הַמָּוֶת1112. וּנְנַסְּכֶם מַסָּה, בָּרָע וּבַטּוֹב וְאֵלֵינוּ תּוּשָׁבוּ: לז וּבִרְאוֹת אוֹתְךָ הַכּוֹפְרִים לֹא יִקְחוּךָ בִלְתִּי אִם לְלַעַג לָהֶם (לֵאמֹר): “הֲזֶה הוּא הַמַּזְכִּיר אֶת אֱלֹהֵיכֶם?”1113 וְהֵם יְכַחֲשׁוּ בְּזֵכֶר הָרַחֲמָן: לח נוֹצַר הָאָדָם מִפַּחַז1114. הַרְאֵה אַרְאֶה אֶתְכֶם אֶת אוֹתוֹתַי. אַל תְּבַקְשׁוּ אֵפוֹא לְהָחִישׁ (מוֹעֵד בּוֹאָם)1115: לט וְאָמְרוּ “מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?”1116: מ לוּ יֵדְעוּ הַכּוֹפְרִים אֶת הָעֵת אֲשֶׁר לֹא יָשִׁיבוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם אֶת (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ וְלֹא מֵעַל גַּבּוֹתָם וְהֵמָּה לֹא יִמָּלֵטוּ: מא לֹא כִי, פִּתְאֹם תְּבוֹאֵם, וְהִכְּתָה אוֹתָם בְּתִמָּהוֹן וְלֹא יוּכְלוּ הֲשִׁיבָהּ, וְהֵם לֹא יֵרָאוּ (פְּנֵי אֱלֹהִים)1117: מב כְּבָר הֵתֵלּוּ בִּשְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ, וַיַּקֵּף אֶת הַלּוֹעֲגִים לָהֶם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ1118: מג אֱמֹר: מִי יִשְׁמֶרְכֶם לַיְלָה וָיוֹם מֵהָרַחֲמָן? אֲבָל הֵם יִרְחֲקוּ מִזֵּכֶר אֱלֹהֵיהֶם: מד הַאִם אֱלוֹהַּ לָהֶם יָגֵן עֲלֵיהֶם מִבַּלְעָדֵינוּ? לֹא יוּכְלוּ הוֹשֵעַ לְנַפְשָׁם, וְהֵם לֹא יִמְצְאוּ רֵעִים יַעְזְרוּם מִיָּדֵנוּ: מה אֲבָל אָצַלְנוּ טוֹב לָאֵלֶּה וְלַאֲבוֹתֵיהֶם עַד לְאֹרֶךְ יְמֵיהֶם. הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי נָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וּנְקַצֶּנָּה מִקְצוֹתֶיהָ1119. הַהֵם הֵם אֵפוֹא אֲשֶׁר יִגְבָּרוּ? מו אֱמֹר: אָנֹכִי רַק אַזְהִירְכֶם בַּאֲשֶׁר גָּלוּ אֶת אָזְנִי, אַךְ הַחֵרְשִׁים לֹא יִשְׁמְעוּ אֶת הַקְּרִיאָה בְּהַזְהִיר אוֹתָם: מז וּבִנְגֹעַ עֲלֵיהֶם רַק הֶבֶל קַל מֵעֹנֶשׁ אֱלֹהֶיךָ, יֹאמְרוּ: “אוֹי לָנוּ כִּי פָּשָׁעְנוּ”1120: מח וְהֵקַמְנוּ מֹאזְנֵי צֶדֶק לְיוֹם הַתְּקוּמָה וְלֹא תֵעָשֵׁק נֶפֶשׁ בִּמְאוּמָה, וְאִם גַּם יִהְיֶה כְּמִשְׁקַל גַּרְעִין הַחַרְדָּל, נְבִיאֶנוּ. וַאֲנַחְנוּ רַב אֲנַחְנוּ לַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹן.

מט וּמִלְּפָנִים נָתַנּוּ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֶת הַ“פֻּרְקָאן”1121 וּמָאוֹר וְהַזְהָרָה לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: נ אֲשֶׁר יִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּסֵּתֶר, וְהֵמָּה מְלֵאִים פַּחַד מִן “הַשָּׁעָה”1122: נא וְזֹאת הִיא הַזְהָרָה מְבֹרֶכֶת אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּהָ, הַאִם תִּתְכַּחֲשׁוּ אֵפוֹא אֵלֶיהָ?

נב וּכְבָר נָתַנּוּ מִלְּפָנִים לְאַבְרָהָם (אֹרַח) נְכֹחוֹ1123, וַנֵּדָעֶנוּ1124: נג בְּאָמְרוֹ אֶל אָבִיו וּבְנֵי עַמּוֹ: “מָה אֵלֶּה הַצְּלָמִים אֲשֶׁר אַתֶּם נֶעֱצָרִים לִפְנֵיהֶם?” נד וַיֹּאמְרוּ: “מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ עוֹבְדִים לָהֶם”: נה וַיֹּאמֶר: “אָכֵן הֱיִיתֶם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם בְּתוֹעָה בְרוּרָה”: נו וַיֹּאמְרוּ: “הֲבָאתָ אֵלֵינוּ בָּאֱמֶת, אִם מִן הַמְשַׁחֲקִים אָתָּה?” נז וַיֹּאמֶר: “לֹא כִי אֱלֹהֵיכֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּרָאָם, וּמִן הָעֵדִים עַל זֶה הִנֵּנִי: נח וּבֵאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֶזֹּם מְזִמָּה לִפְסִילֵיכֶם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּפְנוּ וְתַהַפְכוּ עֹרֶף”: נט וַיִּכֹּת אוֹתָם כָּתוֹת, לְבַד (מֵאֶחָד) גָּדוֹל לָהֶם, לְמַעַן יָשׁוּבוּ אֵלָיו1125: ס וַיֹּאמְרוּ: “מִי עָשָׂה זֹאת בֵּאלֹהֵינוּ? אָכֵן מִן הַפּוֹשְׁעִים הוּא”: סא וַיֹּאמְרוּ (אֲחֵרִים): “שָׁמַעְנוּ נַעַר מְדַבֵּר בָּהֶם, אַבְרָהָם שְׁמוֹ”: סב וַיֹּאמְרוּ: “הֲבִיאוּהוּ אֵפוֹא לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים לְמַעַן יָעִידוּ”: סג וַיֹּאמְרוּ: “הַאַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת בֵּאלֹהֵינוּ, אַבְרָהָם?”: סד וַיֹּאמֶר: “לֹא כִּי גְּדוֹלָם זֶה עָשָׂהוּ. שְׁאָלוּם אֵפוֹא אִם יְדַבֵּרוּ”: סה וַיָּשִׁיבוּ אֶל לִבָּם1126 וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אַתֶּם הַפּוֹשְׁעִים”: סו אַחֲרֵי כֵן הָפְכוּ וַיַּקְשׁוּ עָרְפָּם1127 (לֵאמֹר): “הֵן יָדַעְתָּ כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ”: סז וַיֹּאמֶר: “הֲתַעַבְדוּ אֵפוֹא מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֶת אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לָכֶם בִּמְאוּמָה וְלֹא יָרַע לָכֶם? אֻף1128 לָכֶם וְלַאֲשֶׁר תַּעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ?”: סח וַיֹּאמְרוּ: “שִׂרְפוּהוּ, וַעֲזַרְתֶּם לֵאלֹהֵיכֶם, אִם כֹּה תַעֲשׂוּ”: סט וַנֹּאמֶר: “הָאֵשׁ, הֱיִי קַר, וְשָׁלוֹם עַל אַבְרָהָם”: ע וַיִּתְנַכְּלוּ, וַנָּשֶׂם אוֹתָם הָאוֹבְדִים: עא וַנַּמְלֵט אוֹתוֹ וְאֶת לוֹט אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר צִוִּינוּ לָהּ אֶת הַבְּרָכָה לָאָדָם1129: עב וַנִּתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב תּוֹסֶפֶת, וְאֶת שְׁנֵיהֶם עָשִׂינוּ עוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר: עג וַנְּשִׂימֵם מוֹפֵת1130, יַדְרִיכוּ בִּפְקֻדָּתֵנוּ, וַנִּגֶּל אֶת אָזְנָם עַל דְּבַר מַעֲשֵׂה הַטּוֹב וַעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה וְתֵת הַצְּדָקָה, וַיַּעַבְדוּ אוֹתָנוּ:

עד וּלְלוֹט נָתַנּוּ חָכְמָה וָדָעַת, וַנַּמְלִיטֵהוּ מִן הָעִיר, אֲשֶׁר הָיְתָה עוֹשָׂה הַתּוֹעֵבוֹת, כִּי הָיוּ בְּנֵי בְלִיַעַל וּפוֹשְׁעִים: עה וַנְּבִיאֵהוּ בְּרַחֲמֵינוּ, כִּי הָיָה מֵעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר:

עו וּ(זְכֹר) אֶת נֹחַ בְּקָרְאוֹ לְפָנִים, וַנֵּעָתֶר1131 לוֹ וַנְּמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ מִן הַיָּגוֹן הַכָּבֵד: עז וַנַּצִּילֵהוּ מִן הָעָם אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, כִּי הָיוּ בְנֵי בְלִיַעַל וַנְּטַבְּעֵם יַחְדָּו.

עח וּ(זְכֹר) אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּשָׁפְטָם בִּדְבַר הַשָּׂדֶה, בִּרְעוֹת בּוֹ צֹאן הָאֲנָשִׁים, וַנִּהְיֶה עֵדִים בְּמִשְׁפָּטָם, וַנָּבֶן בּוֹ אֶת שְׁלֹמֹה בִּינָה1132, וְלִשְׁנֵיהֶם נָתַנּוּ חָכְמָה וָדָעַת. וַנָּכֶף אֶת הֶהָרִים לְשַׁבֵּחַ עִם דָּוִד וְאֶת הָעוֹף, וַנַּעַשׂ כֵּן: 1133 פ וַנְּלַמְּדֵהוּ מַעֲשֵׂה לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן לְמָגֵן לָכֶם בְּמִלְחַמְתְּכֶם1134. הֲתוֹדוּ אֵפוֹא לִי? פא וְלִשְׁלֹמֹה (נָתַנּוּ עֶבֶד) אֶת הָרוּחַ, סְעָרָה, תָּרוּץ אֹרַח בִּפְקֻדָּתוֹ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר צִוִּינוּ לָהּ אֶת הַבְּרָכָה1135, וַנֵּדַע כָּל דָּבָר: פב וּמֵהַשְּׂטָנִים אֲשֶׁר צָלֲלוּ לוֹ מְצוּלוֹת1136, וַיַּעֲשׂוּ (לוֹ) עֲבוֹדָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת. וַנִּשְׁמֹר עֲלֵיהֶם1137.

פג וּ(זְכֹר) אֶת אִיּוֹב בְּקָרְאוֹ אֶל אֱלֹהָיו לֵאמֹר: “הִנֵּה נָגְעָה בִּי הָרָעָה, וְאַתָּה הָרַחוּם בָּרַחֲמָנִים”: פד וַנֵּעָתֶר לוֹ, וַנָּסַר אֶת אֲשֶׁר בָּא עָלָיו מִן הָרָעָה, וַנִּתֶּן לוֹ אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לְמִשְׁנֶה1138 רַחֲמִים מֵאִתָּנוּ וְזִכָּרוֹן לָעוֹבְדִים (לֵאלֹהִים):

פה וּ(זְכֹר) אֶת יִשְׁמָעֵאל וְאֶת אִדְרִיס1139, וְאֶת ד’וּ אלְכִּפְל1140, כֻּלָּם הָיוּ מִן הַמְיַחֲלִים (לֵאלֹהִים): פו וַנְּבִיאֵם בְּרַחֲמֵינוּ כִּי הֵם מֵעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר:

פז וְד’וּ אלְנוּן1141 בְּלֶכְתּוֹ זוֹעֵף, וַיַּחְשֹׁב, כִּי לֹא נוּכַל לוֹ, וַיִּקְרָא בְּצַלְמָוֶת לֵאמֹר: “אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתֶּךָ, לְךָ הַשֶּׁבַח, אָכֵן הָיִיתִי מִן הַפּוֹשְׁעִים”: פח וַנֵּעָתֶר לוֹ, וַנְּמַלְּטֵהוּ מִן הַדְּאָגָה, וְכָזֹאת נְמַלֵּט אֶת הַמַּאֲמִינִים:

פט וּ(זְכֹר) אֶת זְכַרְיָה בְּקָרְאוֹ אֶל אֱלֹהָיו: “אֱלֹהַי, אַל תִּטְּשֵׁנִי בְּגַפִּי1142, וְאַתָּה הַטּוֹב בַּיּוֹרְשִׁים”: צ וַנֵּעָתֶר לוֹ וַנִּתֶּן לוֹ אֶת יַחְיָה, וַנְּתַקֶּן לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ1143, כִּי הָיוּ אָצִים לַעֲשׂוֹת טוֹב, וַיִּקְרָאוּנוּ בִתְשׁוּקָה וָחִיל, וַיִּהְיוּ נִכְנָעִים לְפָנֵינוּ: צא וּ(זְכֹר) אֶת זֹאת אֲשֶׁר שִׁמְּרָה אֶת בְּתוּלֶיהָ1144, וַנִּפַּח בָּהּ מֵרוּחֵנוּ, וַנְּשִׁיתָהּ וְאֶת בְּנָהּ אוֹת לָאָדָם1145:

צב הִנֵּה זֹאת אֱמוּנַתְכֶם אֱמוּנָה1146 אַחַת, וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, עִבְדוּנִי אֵפוֹא: צג אַךְ הֵם נֶחְלְקוּ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיָנָם1147. כֻּלָּם שָׁבִים אֵלֵינוּ: צד וְהָיָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִן הַיָּשָׁר וְהוּא מַאֲמִין1148 הִנֵּה לֹא נְכַחֵשׁ בְּמַאֲמַצָּיו, וְכָתוֹב נִכְתְּבֵם לוֹ1149:

צה וְחֵרֶם תֻּכֶּה כָּל עִיר אֲשֶׁר הִשְׁמַדְנוּ אוֹתָהּ, אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּבוּ: צו עַד אִם תִּפָּתַח דֶּרֶךְ לְגוֹג וּמָגוֹג1150. וְהֵמָּה יֵחָפְזוּ מִכָּל גַּבְנוּן1151: צז וְקָרַב דְּבַר הָאֱמֶת (לָבוֹא), וְהִנֵּה עֵינֵי הַכּוֹפְרִים קָמוֹת וְלֹא תָּנֹדְנָה1152. וְאָמְרוּ: “אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא שַׂמְנוּ לֵב לָזֶה. אָמְנָם פּוֹשְׁעִים הָיִינוּ”: צח “הִנֵּה אַתֶּם וְאֵלֶּה אֲשֶׁר תַּעַבְדוּם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, מֻשְׁלָכִים לְמַאֲכֹלֶת לְגֵיהִנֹּם, וִירַדְתֶּם אֶל תּוֹכָהּ”. צט לוּ הָיוּ אֵלֶּה אֱלֹהִים, לֹא יָרְדוּ לְתוֹכָהּ. וְכֻלָּם (יִהְיוּ) בָהּ לְעוֹלָמִים: ק לָהֶם תַּאֲנִיָּה בְּתוֹכָהּ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְתוֹכָהּ (דָּבָר)1153: קא אַךְ אֲשֶׁר נֶחֱרַץ לָהֶם מֵאִתָּנוּ מֵרֹאשׁ הַטּוֹב (בַּגְּמוּל), אֵלֶּה יָרְחֲקוּ מִמֶּנָּה1154: קב לֹא יִשְׁמְעוּ גַּם קוֹל דְּמָמָה מִמֶּנָּה. וּבְכָל (הַטּוֹב) אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשָׁם (יִהְיוּ) לְעוֹלָמִים: קג לֹא תַעְכֹּר אוֹתָם הַבַּלָּהָה הַגְּדוֹלָה1155, וּפָגְשׁוּ בָהֶם הַמַּלְאָכִים (לֵאמֹר): “(הִנֵּה) זֶה יוֹמְכֶם אֲשֶׁר הִבְטִיחוּ אֶתְכֶם”: קד בְּיוֹם נָגוֹל הַשָּׁמַיִם כְּהִגּוֹל הַמְּגִלָּה1156 לַסְּפָרִים. כְּמוֹ שֶׁיָּצַרְנוּ אֶת הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה כֵּן נְשִׁיבֶנָּה. הַבְטָחָה (קִבַּלְנוּ) עָלֵינוּ1157 וְכֵן נַעֲשֶׂה: קה וּכְבָר כָּתַבְנוּ בַזֻּבּוּר"1158 אַחֲרֵי (סֵפֶר) הַהַזְהָרָה1159, כִּי אֶת הָאָרֶץ יִירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי עוֹשֵׂי הַיָּשָׁר:

קו הִנֵּה בָּזֶה הַזְהָרָה לְעָם עוֹבְדִים (אֶת אֱלֹהִים): קז וְלֹא שְׁלַחְנוּךָ בִּלְתִּי אִם רַחֲמִים לָאָדָם1160: קח אֱמֹר: אָכֵן גָּלוּ אֶת אָזְנִי, כִּי אֱלֹהֵיכֶם אֱלֹהִים אֶחָד. הַאִם תִּהְיוּ אֵפוֹא תְּמִימִים (אִתּוֹ)?": קט וְהָיָה כִּי יִפְנוּ עֹרֶף, וְאָמָרְתָּ: "הִנֵּה הִשְׁמַעְתִּי אֶתְכֶם אַחַת (לְכֻלְּכֶם), וְלֹא אֵדַע, הֲקָרוֹב הוּא (לָבוֹא) אִם רָחוֹק הַדָּבָר אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם: קי אָכֵן הוּא יוֹדֵעַ אֶת (הַמְדֻבָּר) קוֹל גָּדוֹל, וְיֵדַע אֶת אֲשֶׁר תַּסְתִּירוּ: קיא וְלֹא אֵדַע, אוּלַי מַסָּה הִיא לָכֶם וּמַתָּת עַד עֵת (מוֹעֵד): קיב אֱמֹר1161: אֱלֹהַי, שְׁפֹט בָּאֱמֶת, וֵאלֹהֵינוּ הָרַחֲמָן אֲשֶׁר מֵאִתּוֹ יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִפְּנֵי (הַכַּחַשׁ) אֲשֶׁר תְּסַפֵּרוּ1162:

 

פָּרָשַׁת הֶחָג1163.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הוֹי בְּנֵי הָאָדָם, יְראוּ אֶת אֱלֹהֵיכֶם כִּי רַעַשׁ “הַשָׁעָה”1164 דָּבָר כָּבֵד (הוּא): ב בְּיוֹם אֲשֶׁר תִּרְאוּהוּ, תִּשְׁכַּח כָּל מֵינִיקָה מִתִּמָּהוֹן אֶת (יוֹנְקָהּ) אֲשֶׁר תִּינַק, וְתַפִּיל כָּל הָרָה אֶת (הַוָּלָד) אֲשֶׁר תַּהֲרֶה אוֹתוֹ, וְרָאִיתָ אֶת בְּנֵי הָאָדָם שִׁכּוֹרִים וְאֵין הֵם שִׁכּוֹרִים. וְאוּלָם עֹנֶשׁ אֱלֹהֶיךָ כָּבֵד מְאֹד: ג וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְוַכַּח בִּדְבַר אֱלֹהִים בְּלִי דָעַת, וְהָלַךְ אַחֲרֵי כָּל שָׂטָן קְשֵׁה עֹרֶף1165: ד כָּתוּב עָלָיו, כִּי כָל אֲשֶׁר יִקָּחֶנוּ רֵעַ לוֹ יַתְעֶנּוּ, וְהִצְעִידָהוּ אֶל עֹנֶשׁ הַלֶּהָבָה:

ה בְּנֵי-אָדָם, כִּי תָפוּנוּ בִּדְבַר הַתְּקוּמָה1166, הִנֵּה אֲנַחְנוּ יְצַרְנוּכֶם מֵעָפָר אַחֲרֵי כֵן מִטִּפָּה אַחֲרֵי כֵן מִמְּעַט דַּם נִקְפָּא, אַחֲרֵי כֵן מִמְּעַט שְׁאֵר כְּלִיל הַתַּבְנִית וְלֹא כְּלִיל הַתַּבְנִית, לְמַעַן נְבָאֵר לָכֶם (עֹז כֹּחֵנוּ), וּנְכוֹנֵן בָּרֶחֶם אֶת אֲשֶׁר נַחְפֹּץ עַד עֵת מוֹעֵד. אַחֲרֵי כֵן נוֹצִיאֲכֶם עוֹלָל. אַחֲרֵי כֵן (נַעֲשֶׂה) אֲשֶׁר תִּבְגָּרוּ. וְיֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יָמוּת (בַּעֲלוּמָיו), וְיֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יוּשַׁב עַד בְּלוֹתוֹ מִזֹּקֶן, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע דָּבָר אַחֲרֵי יָדְעוֹ1167, וְרָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ צְחִיחָה, וְהָיָה כִּי נוֹרִיד עָלֶיהָ הַמָּיִם, תֵּעוֹר וְרָבְתָה וְהִצְמִיחָה מִכָּל מִין עֲתֶרֶת צֶמַח: ו זֶה (הָאוֹת), כִּי אֱלֹהִים הוּא הָאֱמֶת, וְכִי הוּא אָמְנָם יְחַיֶּה הַמֵּתִים, וְכִי הוּא כֹּל יוּכָל: ז וְכִי “הַשָּׁעָה” בּוֹא תָבוֹא אֵין סָפֵק בָּהּ, וְכִי אֱלֹהִים יָקִים לִתְחִיָּה אֶת כָּל (הָאָדָם) אֲשֶׁר בַּקְּבָרִים:

ח וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְוַכַּח בִּדְבַר אֱלֹהִים בְּלִי דָּעַת וְלֹא אֹרַח מֵישָׁרִים וְלֹא סֵפֶר מֵאִיר: ט בְּגָאוֹן יַט צַוָּארוֹ לְמַעַן הַתְעוֹת מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה קָלוֹן, וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה נִתֶּן לוֹ לָחוּשׁ אֶת עֹנֶשׁ הַבְּעֵרָה: י (לֵאמֹר): "זֹאת (לְךָ) בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יָדֶיךָ לַעֲשׂוֹת, וְאָכֵן לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם1168 יא וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים1169, וְהָיָה בְּבוֹא אֵלָיו טוֹב, וְשָׁקַט וּבָטַח בּוֹ1170, וּבִמְצוֹא אוֹתוֹ מְצוּקָה לְנַסּוֹתוֹ, יַהֲפֹךְ וּפָנָה עֹרֶף. אִבֵּד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶת הָעוֹלָם הַבָּא. זֶה הוּא הָאָבְדָּן הַגָּלוּי: יב יִקְרָא אֶל מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֶל אֲשֶׁר לֹא יָרַע לוֹ וַאֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לוֹ. זֹאת הִיא הַתּוֹעָה הָרְחוֹקָה: יג יִקְרָא אֶל אֲשֶׁר רָעָתוֹ קְרוֹבָה מִתּוֹעַלְתּוֹ. אָכֵן רַע הוּא הַמָּגֵן וְרַע הֶעָמִית: יד אַךְ אֱלֹהִים יָבִיא אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, כִּי אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲשֶׂה1171: טו כָּל הַחוֹשֵׁב, כִּי לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ1172 אֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הִנֵּה יִמְתַּח נָא חֶבֶל עַד הַשָּׁמָיִם, וְשָׂם קֵץ (לְחַיָּיו)1173, וְיִרְאֶה נָא הֲתַעֲבִיר תַּחְבּוּלָתוֹ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר יְכַעֲסֶנּוּ: טז וְכָכָה הוֹרַדְנוּהוּ1174 אוֹתוֹת בְּרוּרִים, וְאָכֵן אֱלֹהִים יְאַשֵּׁר בְּדָרֶךְ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ:

יז הִנֵּה הַמַּאֲמִינִים וְהַיְהוּדִים וְהַצָּאבָּאִים1175 וְהַנּוֹצְרִים וְהָאַמְגּוֹשִׁים וְהַמְשַׁתְּפִים, אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, כִּי אֱלֹהִים עֵד בַּכֹּל: יח הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי אֱלֹהִים יִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ כָל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְהֶהָרִים וְהָעֵצִים וְהַחַיָּה וְרַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם, וְרַבִּים נֶחְרַץ עֲלֵיהֶם בְּצֶדֶק הָעֹנֶשׁ: יט וַאֲשֶׁר יַקְלֶה אוֹתוֹ אֱלֹהִים, אֵין לוֹ כָּל מְכַבֵּד, כִּי אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ1176: כ אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי יְרִיבִים1177 רָבוּ בִדְבַר אֱלֹהֵיהֶם, וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ יַתְקִינוּ שַׂלְמוֹת אֵשׁ לְגִזְרָתָם, וְהֻצְּקוּ מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם הָרוֹתְחִים1178: כא יִמַּס בָהֶם כָּל אֲשֶׁר בְּבִטְנָם וְהָעוֹרוֹת, וְלָהֶם מַהֲלוּמוֹת רֹאשׁ (בְּשִׁבְטֵי) בַרְזֶל: כב כְּכָל אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ לָצֵאת מִתּוֹכָהּ1179 מֵעֱנוּת נַפְשָׁם, יוּשְׁבוּ אֶל תּוֹכָהּ: “וְטַעֲמוּ1180 עֹנֶשׁ הַבְּעֵרָה”:

כג אָכֵן אֱלֹהִים יָבִיא אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, וּפָאֲרוּ אוֹתָם בָּהֶן אֶצְעֲדוֹת זָהָב וּפְנִינִים, וּלְבוּשָׁם בְּתוֹכָן מֶשִׁי1181: כד וְאֻשְּׁרוּ אֶל הַטּוֹב מִן הַפִּתְגָּם1182, וְאֻשְּׁרוּ אֶל אֹרַח הַמְהֻלָּל1183: כה אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ וְיָשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וּמִן הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ1184, אֲשֶׁר שַׁתְנוּהוּ לִבְנֵי הָאָדָם כַּאֲשֶׁר לַנֶּעֱצָר בּוֹ כַּאֲשֶׁר לְיוֹשֵׁב הָעֲרָבָה1185: כו וַאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ לְחַלְּלוֹ בְּפֶשַׁע, נִתֶּן לוֹ לָחוּשׁ מֵעֹנֶשׁ דְּאָבָה: כז וּ(זְכֹר) אֶת אֲשֶׁר כּוֹנַנּוּ לְאַבְרָהָם אֶת מְקוֹם הַבַּיִת לֵאמֹר: "אַל תְּשַׁתֵּף לִי דָּבָר, וְטַהֵר בֵּיתִי לַמַקִּיפִים אוֹתוֹ וְלָעוֹמְדִים בּוֹ וְלַכּוֹרְעִים וְלַמִשְׁתַּחֲוִים1186: כח וְהַשְׁמַע אֶת הָאֲנָשִׁים אֶת דְּבַר הֶחָג, יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ רַגְלִים וְעַל כָּל (גָּמָל) רְזֵה שׁוֹקַיִם, יָבוֹאוּ מִכָּל דֶּרֶךְ רְחוֹקָה1187: כט לְמַעַן יִמָּצְאוּ (שָׁם) לְמוֹעִיל אֲשֶׁר לָהֶם וְזָכְרוּ אֶת שֵׁם אֱלֹהִים בְּיָמִים יְדוּעִים1188, עַל כִּלְכֵּל אוֹתָם מִן הַמִּקְנֶה חֲסַר הַדָּעַת. וַאֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ וּנְתַתֶּם לֶעָנִי וָאֶבְיוֹן: ל אַחַר יָשִׂימוּ קֵץ לְחֶלְאָתָם1189, וּמִלְאוּ נִדְרָם, וְהִקִּיפוּ אֶת הַבַּיִת הַקַּדְמוֹן: לא כָּכָה (יַעֲשׂוּ). וַאֲשֶׁר יְכַבֵּד אֶת קָדְשֵׁי1190 אֱלֹהִים, יִיטַב לוֹ אֶת אֱלֹהָיו. וְהֻתַּר לָכֶם (לְאָכְלָה) מִן הַמִּקְנֶה, לְבַד מֵאֲשֶׁר יִקָּרֵא לִפְנֵיכֶם1191, וְרַחֲקוּ מִתּוֹעֲבַת הָאֱלִילִים וְרַחֲקוּ מִדְּבַר שָׁקֶר: לב “חֲנִיפִים”1192 לֵאלֹהִים, לֹא מְשַׁתְּפִים לוֹ, וַאֲשֶׁר יְשַׁתֵּף לֵאלֹהִים, הִנֵּה הוּא כְּאִלּוּ נָפַל מִן הַשָּׁמַיִם, וַיַּחְטְפֶנּוּ הָעוֹף אוֹ הִשִּׁיבָהוּ הָרוּחַ לִמְקוֹם מֶרְחַקִּים: לג כֵּן (הוּא) וַאֲשֶׁר יְכַבֵּד אֶת מִנְהֲגֵי אֱלֹהִים הַקְּדוֹשִׁים1193, הִנֵּה זֶה מִיִּרְאַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בַּלְּבָבוֹת: לד לָכֶם בָּהֶן1194 תּוֹעֶלֶת עַד עֵת מוֹעֵד, אַחַר מְקוֹמָן לְיַד הַבַּיִת הַקַּדְמוֹן1195: לה וּלְכָל אֻמָּה שַׁתְנוּ סֵדֶר עֲבוֹדָה, לְמַעַן יִזְכְּרוּ שֵׁם אֱלֹהִים עַל אֲשֶׁר כִּלְכֵּל אוֹתָם מִן הַמִּקְנֶה חֲסַר הַדָּעַת. אָכֵן אֱלֹהֵיכֶם אֱלֹהִים אֶחָד, הֱיוּ אֵפוֹא תְּמִימִים אִתּוֹ. וּבַשֵּׂר אֶת שִׁפְלֵי הָרוּחַ: לו אֲשֶׁר בְּהִזָּכֵר אֱלֹהִים יֶחֶרְדוּ לִבּוֹתֵיהֶם1196, וְהַמְיַחֲלִים בִּמְצוֹא אוֹתָם צָרָה, וְהָעוֹרְכִים אֶת הַתְּפִלָּה וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזֵּרוּ: לז וְאֶת קָרְבְּנוֹת הַגְּמַלִּים שַׁתְנוּם לָכֶם מִמִנְהֲגֵי אֱלֹהִים הַקְּדוֹשִׁים. לָכֶם בָּהֶם טוֹב. וּזְכַרְתֶּם אֶת שֵׁם אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם בְּעָמְדָם עֲרוּכִים1197 וּבְמוּטָם לִנְפֹּל. וַאֲכַלְתֶּם מֵהֶם וְהֶאֱכַלְתֶּם אֶת הַשָּׂמֵחַ בַּנִּתָּן לוֹ וְאֶת הַמְבַקֵּשׁ1198. כָּזֹאת הִדְבַּרְנוּם1199 תַּחְתֵּיכֶם, לְמַעַן תּוֹדוּ (לָנוּ): לח לֹא יַגִּיעַ אֶל אֱלֹהִים בְּשָׂרָם וְלֹא דָמָם, וְאוּלָם תַּגִּיעַ אֵלָיו יִרְאַתְכֶם (אוֹתוֹ) כָּזֹאת הִדְבַּרְנוּ אוֹתָם תַּחְתֵּיכֶם, לְמַעַן תְּגַדְּלוּ לֵאלֹהִים עַל נְחוֹתוֹ אֶתְכֶם מֵישָׁרִים1200. וּבַשֵּׂר אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב: לט כִּי אֱלֹהִים יֶהְדֹּף (אוֹיְבֵיהֶם) מִפְּנֵי הַמַּאֲמִינִים, כִּי לֹא יֶאֱהַב אֱלֹהִים כָּל מוֹנֶה וְכוֹפֵר1201.

מ נִתְּנָה, לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ בָהֶם, (רְשׁוּת) לְהִלָּחֵם, כִּי עֻשָּׁקוּ1202. וְאָכֵן יָכֹל יוּכַל אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעָם: מא אֵלֶּה אֲשֶׁר נֻשְּׁלוּ מֵחַצְרוֹתֵיהֶם בְּלִי מִשְׁפָּט רַק עַל אָמְרָם: “אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים”. וְלוּלֵא עָצַר אֱלֹהִים בָּאֲנָשִׁים בְּאִישׁ עַל יְדֵי רֵעֵהוּ1203, נֶהֶרְסוּ בָּתֵּי נְזִירִים וּבָתֵּי תְפִלָּה לַנּוֹצְרִים וּבָתֵּי כְּנֶסֶת וּמִסְגָּדִים, יַזְכִּירוּ בָהֶם אֶת שֵׁם אֱלֹהִים הַרְבֵּה. וְאָמְנָם עָזוֹר יַעְזוֹר אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַעְזְרֶנוּ הוּא1204, כִּי אֱלֹהִים חָזָק וְגִבּוֹר: מב אֵלֶּה1205 אֲשֶׁר אִם כּוֹנַנּוּ אוֹתָם בָּאָרֶץ, עָרְכוּ אֶת הַתְּפִלָּה, וַיִּתְּנוּ הַצְּדָקָה, וַיְצַוּוּ עַל הַצֶּדֶק, וַיָּנִיאוּ מִן הָרָעָה. וְלֵאלֹהִים אַחֲרִית (כָּל) הַדְּבָרִים1206.

מג וְכִי יִתְּנוּךָ לְכוֹזֵב הִנֵּה כְבָר כִּחֲשׁוּ לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ וְעָאד וְתַמוּד וְעַם אַבְרָהָם וְעַם לוֹט וּבַעֲלֵי מִדְיָן, וַיִּנָּתֵן משֶׁה לְכוֹזֵב, וָאַנִּיחַ לַכּוֹפְרִים. אַחֲרֵי כֵן יִסַּרְתִּים1207, וְאֵיכָה הָיָה הִתְנַכְּרִי לָהֶם1208: מד וְכַמָּה מִן הֶעָרִים הִשְׁמַדְנוּן וְהֵן פּוֹשְׁעוֹת, וְהִנֵּה הֵן שׁוֹמְמוֹת עַל אָשְׁיוֹתֵיהֶן1209, וּבְאֵר עָזוּב וְאַרְמוֹן נִשָּׂא1210: מה הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָאָרֶץ1211, וְהָיוּ לָהֶם לְבָבוֹת וְיָבִינוּ בָּהֶם אוֹ אָזְנַיִם יִשְׁמְעוּ בָהֶן? וְאָכֵן לֹא הָעֵינַיִם עִוְרוֹת, וְאוּלָם עִוְרִים הַלְּבָבוֹת אֲשֶׁר בֶּחָזוֹת: מו וּבִקְשׁוּךָ לְהָחִישׁ בּוֹא הָעֹנֶשׁ, אַךְ אֱלֹהִים לֹא יָפֵר דְּבָרוֹ. וְאָכֵן יוֹם לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ כְּאֶלֶף שָׁנָה מֵאֲשֶׁר תִּמְנוּ1212: מז וְכַמָּה מִן הֶעָרִים הִנַּחְתִּי לָהֶן וְהֵן פּוֹשְׁעוֹת. אַחַר יִסַּרְנוּן, וְאֵלַי הַדָּרֶךְ (יָשׁוּבוּ):

מח אֱמֹר: בְּנֵי הָאָדָם, אָכֵן אָנֹכִי רַק מַזְהִיר גָּלוּי הִנְנִי לָכֶם: מט וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, לָהֶם סְלִיחָה וְחֵלֶק נְדָבוֹת1213: נ אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂמוּ כָּל מַעְיְנֵיהֶם לָשִׂים אוֹתוֹתֵינוּ לְאַל, מִתַּחֲרִים, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שְׁאוֹל: נא וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ כָּל שָׁלִיחַ וְלֹא נָבִיא, אֲשֶׁר בְּקָרְאוֹ לֹא הֵטִיל הַשָּׂטָן (דְבָרָיו) בִּקְרִיאָתוֹ1214. אַךְ אֱלֹהִים יַשְׁמִיט אֶת (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר יָטִיל הַשָּׂטָן1215. אַחַר יִצְרֹף אֱלֹהִים אֶת אוֹתוֹתָיו1216, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: נב לָשִׁית אֶת (הַדָּבָר) אֲשֶׁר הֵטִיל הַשָּׂטָן מַסָּה לְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹתָם חֳלִי, וַאֲשֶׁר קָשׁוּ לִבּוֹתָם, אַךְ הַפּוֹשְׁעִים פָּרְצוּ פֶּרֶץ רָב: נג וּלְמַעַן יֵדְעוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדָּעַת, כִּי הוּא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, וְהֶאֱמִינוּ בוֹ, וְנִכְנְעוּ לוֹ לִבּוֹתָם, וְאָכֵן אֱלֹהִים יַנְחֶה אֶת הַמַּאֲמִינִים בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: נד אַךְ הַכּוֹפְרִים לֹא יַחְדְּלוּ מִפַּקְפֵּק בּוֹ, עַד אֲשֶׁר תְּבוֹאֵם “הַשָּׁעָה” פִּתְאֹם, אוֹ יְבוֹאֵם עֹנֶשׁ יוֹם שְׁכוֹל1217: נה הַמְּלוּכָה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאלֹהִים, יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, וְהָיוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר בְּגַנּוֹת נֹעַם: נו אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ, אֵלֶּה לָהֶם עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: נז וְאֵלֶּה אֲשֶׁר עָזְבוּ מוֹלַדְתָּם לְשֵׁם אֱלֹהִים1218, אַחַר נֶהֶרְגוּ אוֹ מֵתוּ, הִנֵּה כַלְכֵּל יְכַלְכֵּל אוֹתָם אֱלֹהִים כַּלְכָּלָה טוֹבָה, וְאָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַטּוֹב בַּמְכַלְכְּלִים: נח וְהֵבִיא אוֹתָם מָבוֹא יִרְצוּהוּ1219. וְאָכֵן אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְאֶרֶךְ אַפַּיִם: נט כָּזֹאת (תִּהְיֶה). וַאֲשֶׁר יִגְמֹל (רַע) כַּאֲשֶׁר גְּמָלוּהוּ וְאַחַר נַעֲשָׂה לוֹ עָוֶל1220, הִנֵּה הוֹשֵׁעַ יוֹשִׁיעֶנּוּ אֱלֹהִים, אָכֵן אֱלֹהִים מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ: ס כָּזֹאת (תִּהְיֶה) יַעַן אֲשֶׁר אֱלֹהִים יָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם, וְיָבִיא אֶת הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה1221, וְיַעַן אֲשֶׁר אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה: סא כָּזֹאת (תִּהְיֶה) יַעַן אֲשֶׁר אֱלֹהִים הוּא הָאֱמֶת, וְכָל (הָאֱלֹהִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֵלָיו מִבַּלְעָדָיו מֵאָפַע הוּא, וּבַאֲשֶׁר אֱלֹהִים הוּא הָעֶלְיוֹן וְהַגָּדוֹל:

סב הַאִם לֹא תִרְאֶה כִּי אֱלֹהִים הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַתַּדְשֵׁא הָאָרֶץ יֶרֶק דֶשֶׁא, אָכֵן אֱלֹהִים חַנּוּן וּמֵבִין: סג לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְאָכֵן אֱלֹהִים הוּא הֶעָשִׁיר וְהַמְהֻלָּל: סד הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי אֱלֹהִים שָׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְאֶת הָאֳנִיּוֹת, אֲשֶׁר תְּהַלֵּכְנָה בַּמַּיִם בִּפְקֻדָּתוֹ?, וַיַּעֲצֹר בַּשָׁמַיִם לְבַל יִפְּלוּ עַל הָאָרֶץ1222, אִם לֹא בִרְצוֹנוֹ, אָכֵן אֱלֹהִים טוֹב וְרַחוּם לִבְנֵי אָדָם: סה וְהוּא הוּא אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶתְכֶם, אַחֲרֵי כֵן יְמִיתְכֶם וְהֶחֱיָה אֶתְכֶם. אוּלָם הָאָדָם כּוֹפֵר1223:

סו לְכָל אֻמָּה שַׁתְנוּ סֵדֶר עֲבוֹדָה אֲשֶׁר יְסַדְּרוּהוּ1224. אַל תִּתֵּן לָהֶם אֵפוֹא לְהִתְוַכֵּח עִמְּךָ בַדָּבָר (הַזֶּה), וּקְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, כִּי אָכֵן אַתָּה (הוֹלֵךְ) בְּדֶרֶךְ מֵישָׁרִים: סז וְכִי יִתְוַכְּחוּ עִמְּךָ וְאָמָרְתָּ: “אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: סח אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם בְּיּוֹם הַתְּקוּמָה1225, בַּאֲשֶׁר נֶחְלַקְתֶּם בּוֹ”: סט הַאִם לֹא תֵדַע, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. אָכֵן (כָּל) זֶה בְּסֵפֶר1226. אָכֵן נָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: ע וְעָבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן1227 לוֹ שִׁלְטוֹן, וְאֶת אֲשֶׁר אֵין לָהֶם דַּעַת בּוֹ. וְאוּלָם אֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל מוֹשִׁיעַ:

עא וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים, תַּכִּיר בִּפְנֵי הַכּוֹפְרִים (כִּי) לְזָרָא (הֵם לָהֶם). כִּמְעָט יִשְׂתָּרְעוּ עַל הַקּוֹרְאִים לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ. אֱמֹר: הֲאַגִּיד לָכֶם אֵפוֹא רָעָה מִזֹּאת? הָאֵשׁ אֲשֶׁר הוֹעִידָהּ אֱלֹהִים לַכּוֹפְרִים, וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): עב בְּנֵי הָאָדָם, מָשְׁלוּ (לָכֶם) מָשָׁל. הַטּוּ אֵפוֹא אֹזֶן לוֹ. הִנֵּה אֵלֶּה (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא יִבְרְאוּ גַּם זְבוּב, וְאִם גַּם יִתְאַסְּפוּ עַל זֶה יָחַד. וּבִשְׁלֹל מֵהֶם הַזְּבוּב דָּבָר לֹא יוּכְלוּ הַצִּילוֹ מִיָּדוֹ. אֵין אוֹנִים הֵם גַּם הַדּוֹרֵשׁ וְגַם אֲשֶׁר אוֹתוֹ יִדְרֹשׁוּ1228: עג לֹא הֶעֱרִיכוּ אֶת אֱלֹהִים כִּנְכוֹן עֶרְכּוֹ1229, אָכֵן אֱלֹהִים חָזָק וְגִבּוֹר1230: עד אֱלֹהִים יִבְחַר לוֹ מִן הַמַּלְאָכִים שְׁלִיחִים וּמִבְּנֵי הָאָדָם, אָכֵן אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה: עה יֵדַע אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶת אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם, וְאֶל אֱלֹהִים יוּשְׁבוּ הַדְּבָרִים: עו הַמַּאֲמִינִים, כִּרְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ וְעִבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיכֶם וַעֲשׂוּ הַטּוֹב לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: עז וְחֵרְפוּ נַפְשְׁכֶם בְּעַד אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר יֵאוֹת לְחָרֵף הַנֶּפֶשׁ בַּעֲדוֹ. הוּא בָּחַר בָּכֶם וְלֹא שָׁת בַּדָּת (מִצְוָה) לְהָצִיק לָכֶם1231, דַּת אֲבִיכֶם אַבְרָהָם. הוּא קְרָאֲכֶם שֵׁם “הַמֻּסְלִמִים”: עח מִלְּפָנִים וּבָזֶה1232, לְמַעַן יִהְיֶה הַשָּׁלִיחַ עֵד בָּכֶם וִהְיִיתֶם אַתֶּם עֵדִים בִּבְנֵי אָדָם1233. עִרְכוּ אֵפוֹא הַתְּפִלָּה וּתְנוּ הַצְּדָקָה וְדִבְקוּ בֵּאלֹהִים. הוּא מָגִנְּכֶם. אָכֵן מַה טּוֹב הַמָּגֵן וּמַה טּוֹב הַמּוֹשִׁיעַ:

 

פָּרָשַׁת הַמַּאֲמִינִים1234    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א אָכֵן הַצְלֵחַ הִצְלִיחוּ הַמַּאֲמִינִים: ב עַנְוֵי הָרוּחַ בִּתְפִלָּתָם: ג וְהַמַּרְחִיקִים מִלַּהַג הֶבֶל: ד וְהַפּוֹעֲלִים צְדָקָה: ה וְהַנִּשְׁמָרִים מִגַּלּוֹת עֶרְוָה1235: ו (לֹא יִקְרְבוּ) בִּלְתִּי אִם אֶל נְשֵׁיהֶם אוֹ (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָם, כִּי הֵם לֹא תְלוּנוֹת עֲלֵיהֶם: ז אַךְ אֲשֶׁר יַחְמְדוּ (נָשִׁים) מִבַּלְעֲדֵי אֵלֶּה1236, אֵלֶּה הֵם הָעוֹבְרִים חֹק: – ח וְאַנְשֵׁי הָאֱמוּנִים לְפִקָּדוֹן וְלִבְרִית: ט וְהַשּׁוֹמְרִים עַל תְּפִלּוֹתֵיהֶם1237: י אֵלֶּה הֵם הַיּוֹרְשִׁים: יא אֲשֶׁר יִירְשׁוּ אֶת “הַפַּרְדֵּס”1238, לְעוֹלָמִים הֵם בְּתוֹכוֹ:

יב וְאָכֵן לְפָנִים יָצַרְנוּ אֶת הָאָדָם חֹמֶר מְזֻקָּק מִטִּיט: יג אַחֲרֵי כֵן שַׁתְנוּהוּ טִפָּה בְּמָכוֹן נָכוֹן1239: אַחֲרֵי כֵן יָצַרְנוּ אֶת הַטִּפָּה מְעַט דָּם נִקְפָּא. וַנִּצֹּר אֶת מְעַט הַדָּם הַנִּקְפָּא מְעַט שְׁאֵר1240. וַנִּצֹּר אֶת מְעַט הַשְּׁאֵר עֲצָמוֹת, וַנְּכַס אֶת הָעֲצָמוֹת בָּשָׂר אַחֲרֵי כֵן הֵקַמְנוּ אוֹתוֹ יְצוּר אַחֵר1241. אָכֵן יִתִבָּרֵךְ אֱלֹהִים הַטּוֹב בַּיּוֹצְרִים: טו אַחֲרֵי כֵן הִנֵּה אַתֶּם אַחֲרֵי זֶה מֵתִים: טז אַחֲרֵי כֵן הִנֵּה בְּיוֹם הַתְּקוּמָה תּוּקְמוּ לִתְחִיָּה:

יז וְאָכֵן לְפָנִים בָּרָאנוּ מֵעַל לָכֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים1242, וְלֹא נִתְעַלֵּם מִן הַבְּרִיאָה: יח וַנּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם בְּמִדָּה קְצוּבָה, וַנְּשַׁלְחֵם בָּאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ גַם נוּכַל הַעֲבִירָם1243: יט וַנַּצְמַח לָכֶם בָּהֶם גַּנּוֹת עֲצֵי תָמָר וָגָפֶן, לָכֶם בָּהֶן פֶּרִי רַב, וּמֵהֶן תֹּאכֵלוּ: כ וְעֵץ יֵצֵא מֵהַר סִינִי יַצְמִיחַ שֶׁמֶן וּלְהַטְבִּיל בּוֹ לָאוֹכְלִים1244: כא וִאָכֵן בַּמִּקְנֶה לָכֶם אוֹת. נַשְׁקֶה אֶתְכֶם מֵאֲשֶׁר בְּבִטְנָם1245, וְלָכֶם בּוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה וּמִמֶּנוּ תֹאכֵלוּ1246: כב וְעָלָיו וְעַל הָאֳנִיוֹת תִּנָּשֵׂאוּ1247:

כג וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ אֶל עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אֵין לָכֶם כָּל אֱלֹהַּ זוּלָתוֹ, הַאִם לֹא תִּירְאוּ אֵפוֹא (אוֹתוֹ)?” כד וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר כָּפְרוּ: “אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם בָּשָׂר כְּמוֹכֶם, יְבַקֵּשׁ לְהִתְנַשֵּׂא עֲלֵיכֶם, וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים, כִּי עַתָּה הוֹרִיד מַלְאָכִים. לֹא שָׁמַעְנוּ עַל אֹדוֹת זֶה1248 בֵּין אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים: כה אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם אִישׁ רוּחַ רָעָה בוֹ. הוֹחִילוּ לוֹ אֵפוֹא עַד עֵת”: כו וַיֹּאמֶר (נֹחַ): “אֱלֹהַי, הוֹשִׁיעֵנִי בַּאֲשֶׁר נְתָנוּנִי לְכוֹזֵב”: כז וַנִּגֶל אֶת אָזְנוֹ, לֵאמֹר: “עֲשֵׂה אֶת הַתֵּבָה לְעֵינֵינוּ”1249. וַנִּגֶל אֶת אָזְנוֹ: "וְהָיָה כְבוֹא פְקֻדָּתֵנוּ, וּבִעְבַּע הַתַּנוּר (רוֹתְחָיו): כח וְהֵבֵאתָ בָהּ מִכֹּל זָכָר וּנְקֵבָה, שְׁנַיִם (יִהְיוּ), וְאֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֶּךָ, לְבַד זֶה מֵהֶם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לִפְנֵי כֵן1250, וְאַל תְּדַבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת הַפּוֹשְׁעִים, כִּי טוֹבְעִים הֵם1251: כט וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּתְרוֹמֵם אַתָּה וַאֲשֶׁר אִתְּךָ עַל הַתֵּבָה,, וְאָמַרְתָּ: הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִן הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: ל וְאָמָרְתָּ: “אֱלֹהַי, הוֹשִׁיבֵנִי1252 מוֹשָׁב מְבֹרָךְ, וְאַתָּה הַטּוֹב בַּמּוֹשִׁיבִים”: לא הִנֵּה בָזֶה אוֹתוֹת, וְאִם הָיִינוּ מְנַסִּים1253: לב וַנָּקֶם אַחֲרֵיהֶם דּוֹר אֲחֵרִים: לג וַנִּשְׁלַח בְּתוֹכָם שָׁלִיחַ מֵהֶם לֵאמֹר: “עִבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֵין לָכֶם כָּל אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. הַאִם לֹא תִּירְאוּ אֵפוֹא (אֹותוֹ)?” לד וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בִּפְגִישַׁת (אֱלֹהִים בָּ) אַחֲרִית1254, וַאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהָם תַּעֲנוּגוֹת בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: “אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם בָּשָׂר כְּמוֹכֶם יֹאכַל מֵאֲשֶׁר תֹּאכְלוּ: לה מִמֶּנוּ וְיִשְׁתֶּה מֵאֲשֶׁר תִּשְׁתּוּ: לו וְאָכֵן אִם תִּשְׁמְעוּ לְקוֹל בָּשָׂר כְּמוֹכֶם כִּי אָז אָבוֹד תֹּאבֵדוּ: לז הַאִם יְיָרֵא אֶתְכֶם, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתֶּם וִהְיִיתֶם עָפָר וַעֲצָמוֹת אַתֶּם מוּצָאִים (מִקִּבְרוֹתֵיכֶם)?: לח רְחוֹקָה, רְחוֹקָה הִיא1255 אֲשֶׁר יִנָּבְאוּ לָכֶם: לט אֵין הֶם בִּלְתִּי אִם חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, נָמוּת וְנִחְיֶה, וְאֵין אֲנַחְנוּ מוּקָמִים (לִתְחִיָּה): מ אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם אָדָם בָּדָא עַל אֱלֹהִים כָּזָב, וְאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים לוֹ”: מא וַיֹּאמֶר (הַשָּׁלִיחַ: “אֱלֹהַי, הוֹשִׁיעֵנִי, בַּאֲשֶׁר נְתָנוּנִי לְכוֹזֵב”: מב וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “עֲדֵי רֶגַע יַשְׁכִּימוּ נִחָמִים”: מג וַיֹּאחֲזֵם הָרַעַשׁ בְּצֶדֶק, וַנְּשִׁיתֶם רֶפֶשׁ (גְּרָשׁוֹ נַחַל). הֲלֹא: “הַשְׁמֵד”1256 לָעָם הַפּוֹשְעִים: מד וַנָּקֶם אַחֲרֵיהֶם דּוֹרוֹת אֲחֵרִים: מה לֹא תַקְדִּים כָּל אֻמָּה עֵת מוֹעֲדָהּ, וְלֹא תְאַחֲרֶנּוּ1257: מו אַחֲרֵי כֵן שָׁלַחְנוּ אֶת שְׁלִיחֵנוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה. כְּכָל אֲשֶׁר בָא אֶל אֻמָּה שְׁלִיחָהּ, נְתָנַתְהוּ לְכוֹזֵב, וַנְּשַׁלְחֵם אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ1258, וַנְּשִׂימֵם לְשִׂיחָה. הֲלֹא “הַשְׁמֵד”1259 לְעָם לֹא יַאֲמִינוּ: מז אַחֲרֵי כֵן שָׁלַחְנוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אָחִיו בְּאוֹתוֹתֵינוּ וּבְשִׁלְטוֹן גָּלוּי: מח אֶל פַּרְעֹה וְשָׂרָיו1260, וַיִּגְבַּהּ לִבָּם, כִּי הָיוּ עָם (נִתָּן) עֶלְיוֹן: מט וַיֹּאמְרוּ: “הֲנַאֲמִין לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כָּמוֹנוּ וְעַמָּם עוֹבְדִים לָנוּ?”: נ וַיִּתְּנוּם לְכוֹזְבִים, וַיִּהְיוּ מִן הַנִּשְׁמָדִים: נא וְאָכֵן נָתַנּוּ לְמֹשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר לְמַעַן יְאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ: נב וַנָּשֶׁת אֶת בֶּן מִרְיָם וְאֶת אִמּוֹ אוֹת וַנְּפַלְּטֵם אֶל רָמָה1261, מָקוֹם נָכוֹן וָמַעֲיָן: נג הַשְּׁלִיחִים, אִכְלוּ מִן הַמַּטְעַמִּים וַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כִּי יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: נד וְהִנֵּה זֹאת אֱמוּנַתְכֶם אֱמוּנָה אַחַת וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, יְראוּנִי אֵפוֹא1262: נה וַיֵּחָלְקוּ בֵּינֵיהֶם: בְּעִנְיָנָם כִּתּוֹת, כָּל פְּלַגָּה שְׂמֵחָה (בַּתּוֹרָה) אֲשֶׁר אִתָּה1263: נו עָזְבֵם אֵפוֹא בִּמְבוּכָתָם1264 עַד עֵת:

נז הַיְדַמּוּ, כִּי בְּהַעֲנִיקֵנוּ לָהֶם מֵהוֹן וּמִבָּנִים: נח נָחִישׁ (לְהָבִיא) עֲלֵיהֶם טוֹבָה? – אָכֵן לֹא יָבִינוּ: נט אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר מִיִּרְאַת אֱלֹהֵיהֶם יִמְלְאוּ פָּחַד1265: ס וַאֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם: סא וַאֲשֶׁר לֹא יְשַׁתְּפוּ לֵאלֹהֵיהֶם: סב וַאֲשֶׁר יִתְּנוּ (לָעֲנִיִּים) אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם, וְלִבּוֹתָם חֲרֵדִים, בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁבִים לֵאלֹהֵיהֶם: סג אֵלֶּה יָאוּצוּ אֶל הַטּוֹבָה וְהֵם הָעוֹבְרִים אֵלֶיהָ בָּרִאשׁוֹנָה: סד וְלֹא נַכְבִּיד עַל נֶפֶשׁ, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת, וְאִתָּנוּ סֵפֶר יְדַבֵּר בָּאֱמֶת1266, וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ: סה אֲבָל לִבּוֹתֵיהֶם בִּמְבוּכָה1267 בַּדָּבָר הַזֶּה, וְלָהֶם מַעֲשִׂים בִּלְעֲדֵי זֹאת1268, אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים אוֹתָם: סו עַד אֲשֶׁר נְיַסֵּר אֶת הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ עַל כָּל טוּב בַּמוּסָר1269, וְהִנֵּה הֵם מְחַנְּנִים קוֹלָם: סז “אַל תְּחַנְּנוּ קוֹלְכֶם הַיּוֹם, כִּי לֹא תִמְּלטוּ מֵאִתָּנוּ: סח כְּבָר נִקְרְאוּ לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹתַי, וַתָּשׁוּבוּ עַל עִקְבוֹתֵיכֶם וַתָּסוּרוּ: סט וַיִּגְבַּהּ לִבְּכֶם בּוֹ1270, מְשִׂיחִים עֵרֵי לַיְלָה, וַתִּלְעָגוּ”1271: ע הַאִם לֹא יַעֲמִיקוּ חֵקֶר בַּדִּבֵּר,1272 אִם בָּאָם (דָבָר) לֹא בָא אֶל אֲבוֹתֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים?: עא אִם לֹא יַכִּירוּ אֶת שְׁלִיחָם, אֲשֶׁר יִתְכַּחֲשׁוּ לוֹ?1273: עב אִם יֹאמְרוּ רוּחַ רָעָה בּוֹ? לֹא כִי הוּא בָא אֲלֵיהֶם בָּאֱמֶת, אַךְ מַרְבִּיתָם מוֹאֲסִים אֶת הָאֱמֶת: עג וְלוּ הָלְכָה הָאֱמֶת אַחֲרֵי תַאֲווֹתֵיהֶם, כִּי אָז נִשִׁחֲתוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּם. לֹא כִי הֵבֵאנוּ אֲלֵיהֶם אֶת (סֵפֶר) הַזְהָרָתָם. אַךְ הֵם יִרְחֲקוּ מִ(סֵּפֶר) הַזְהָרָתָם: עד אִם תִּשְׁאַל מֵהֶם שָׂכָר1274, הֵן שְׂכַר אֱלֹהֶיךָ טוֹב מִזֶּה, וְהוּא הַטּוֹב בַּמְכַלְכְּלִים: עה וְאָכֵן אַתָּה תִקְרָא אוֹתָם אֶל אֹרַח מֵישָׁרִים: עו וְאַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית לוֹז יִלּוֹזוּ (מִן הָאֹרַח): עז וְלוּ רִחַמְנוּם, וַנָּסַר אֶת הַצָּרָה אֲשֶׁר הֵם בָּהּ, כִּי אָז עָמְדוּ מַקְשִׁים עָרְפָּם בְּמִרְיָם, יִתְעוּ: עח וְאָכֵן יִסַּרְנוּם בַּמּוּסָר, אַךְ הֵם לֹא נָכַפּוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יִכָּנְעוּ: עט עַד אִם פָּתַחְנוּ עֲלֵיהֶם שַׁעַר עֹנֶשׁ כָּבֵד מְאֹד, וְהִנֵּה הֵם נוֹאֲשִׁים בּוֹ1275:

פ וְהוּא אֲשֶׁר בָּרָא1276 לָכֶם אֶת הַשֵּׁמַע וְאֶת הָרְאוֹת וְהַלֵּב. אַךְ מְעַט הוּא אֲשֶׁר תּוֹדוּ (לוֹ): פא וְהוּא אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם בָּאָרֶץ, וְאֵלָיו תֵּאָסֵפוּ: פב וְהוּא אֲשֶׁר יְחַיֶּה וְהֵמִית, וְלוֹ חֲלִיפוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא? פג לֹא כִי אָמְרוּ אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: פד אָמְרוּ: “הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתְנוּ וְהָיִינוּ לְעָפָר וַעֲצָמוֹת, קוֹם נָקוּם לִתְחִיָּה?” פה אָכֵן כְּבָר נִבְּאוּ זֹאת לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ לְפָנִים, אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים": פו אֱמֹר: “לְמִי הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, אִם יְדַעְתֶּם?”: פז אָמוֹר יֹאמְרוּ: “לֵאלֹהִים”. אֱמֹר: “הַאִם לֹא תָשִׂימוּ אֵפוֹא אֶל לֵב?”: פח אֱמֹר: “מִי אֲדוֹן שִׁבְעַת הַשָּׁמַיְם וַאֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַנֶּהְדָּר?”: פט אָמוֹר יֹאמְרוּ: “לֵאלֹהִים”. אֱמֹר: “הַאִם לֹא תִירְאוּ אֵפוֹא (אוֹתוֹ)?” צ אֱמֹר: “מִי בְיָדוֹ מַלְכוּת כָּל דָּבָר, וַאֲשֶׁר בּוֹ יֶחֱסוּ, וְהוּא לֹא יֶחֱסֶה בִּמְאוּמָה, אִם יְדַעְתֶּם?”: צא אָמוֹר יֹאמְרוּ: “לֵאלֹהִים” אֱמֹר “אֵיכָה זֶה תִהְיוּ אֲחוּזֵי עֵינַיִם בִּלְהָטִים?”: צב אֲבָל בָּאנוּ אֲלֵיהֶם בָּאֱמֶת, וְאוּלָם הֵם שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ: צג לֹא הוֹלִיד אֱלֹהִים כָּל וָלָד, וְלֹא הָיָה אִתּוֹ כָּל אֱלוֹהַּ, כִּי אִם כֵּן הֵסִיר כָּל אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר בָּרָא (חֲבֵרוֹ), וְהִתְנַשֵּׂא הָאֶחָד מֵהֶם עַל רֵעֵהוּ. חָלִילָה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלָיו):1277 צד יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת. אָכֵן יִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ):

צה אֱמֹר: אֱלֹהַי, אִם אָמְנָם תַּרְאֵנִי אֶת (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם: צו הִנֵּה, אֱלֹהַי, אַל תְּשִׁיתֵנִי בְתוֹךְ הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: צז וְאָמְנָם יָכוֹל נוּכַל לְהַרְאוֹתְךָ אֶת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נִבְּאִים לָהֶם אוֹתוֹ: צח הַעֲבֵר בַּטּוֹב יוֹתֵר אֶת הָרָעָה1278. אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים אֶת אֲשׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלֶיךָ): צט וְאָמַרְתָּ: אֱלֹהַי בְּךָ אֶחֱסֶה מִפְּנֵי מוֹעֲצוֹת הַשְּׂטָנִים: ק וּבְךָ אֱלֹהַי, אָשִׂים מַחֲסִי לְבַל יִהְיוּ אִתִּי1279: קא עַד אֲשֶׁר1280 יָבוֹא אֶל אֶחָד מֵהֶם הַמָּוֶת, אָמַר: “אֱלֹהַי, הֲשִׁיבוּנִי1281: קב לְמַעַן אֶעֱשֶׂה הַיָשָׁר בַּאֲשֶׁר נָטַשְׁתִּי”. לֹא וָלֹא, רַק דָּבָר הוּא אֲשֶׁר הוּא אוֹמְרוֹ, וּמֵאַחֲרֵיהֶם חַיִץ1282 עַד לְיוֹם אֲשֶׁר יוּקְמוּ (בוֹ לִתְחִיָּה): קג וּבְהִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר, הִנֵּה לֹא יַחַשׂ בֵּינֵיהֶם1283 בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא יִשְׁאֲלוּ אִישׁ לִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ: קד וְהָיָה אֲשֶׁר יִכְבְּדוּ מֹאזְנָיו1284 אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: קה אַךְ זֶה אֲשֶׁר יֵקַלּוּ מֹאזְנָיו, הִנֵּה אֵלֶּה הֵם אֲשֵׁר עָכְרוּ1285 נַפְשׁוֹתָם. בְּגֵיהִנֹּם (יִהְיוּ) לְעוֹלָמִים: קו תְּלַהֵט פְּנֵיהֶם הָאֵשׁ וְנַעֲווּ בָהּ: קז “הַאִם לֹא נִקְרְאוּ לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹתַי, וַתְּכַחֲשׁוּ בָהֶם?” קח וְאָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, גָּבַר עָלֵינוּ רֹעַ גּוֹרָלֵנוּ, וַנְּהִי אֲנָשִׁים תּוֹעִים: קט אֱלֹהֵינוּ, הוֹצִיאֵנוּ מִתּוֹכָהּ, וְהָיָה כִי נָשׁוּב (לְהָרַע) וְהָיִינוּ פוֹשְׁעִים”: קי אָמַר (אֱלֹהִים): "הִדָּחוּ1286 לְדֵרָאוֹן בְּתוֹכָהּ, וְאַל תְּדַבְּרוּ אֵלַי: קיא כִּי הִנֵּה הָיְתָה פְּלַגָּה מֵעוֹבְדַי אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ הֶאֱמַנּוּ. סְלַח לָנוּ אֵפוֹא וְרַחֲמֵנוּ, כִּי אַתָּה הַטּוֹב בָּרַחֲמָנִים”: קיב וְאוּלָם אַתֶּם הִתְקַלַּסְתֶּם בָּהֶם עַד אֲשֶׁר הִשְכִּיחוּכֶם1287 זִכְרִי, וַתִּצְחֲקוּ עֲלֵיהֶם: קיג הִנֵּה גְמַלְתִּים הַיּוֹם טוֹבָה בַּאֲשֶׁר יִחֵלוּ, אָכֵן הֵם הַמְאֻשָּׁרִים: קיד (וְ)אָמַר: “כַּמָּה הִתְמַהִמַהְתֶּם בָּאָרֶץ בְּמִסְפַּר שָׁנִים?”: קטו (וְ)אָמְרוּ: “הִתְמַהְמַהְנוּ יוֹם אוֹ מִקְצַת הַיּוֹם. שְׁאַל נָא אֶת הַמּוֹנִים בְּמִסְפָּר”1288: קטז “(וְ)אָמַר”: “לֹא הִתִמַהְמַהְתֶּם כִּי אִם מְעָט, לוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים1289: קיז הֲדִמִּיתֶם, כִּי אֲנַחְנוּ בָּרָאנוּ אֶתְכֶם לְשַׁעֲשׁוּעִים, וְכִי לֹא תוּשְׁבוּ אֵלֵינוּ?”. אָכֵן יִתְעַלֶּה אֱלֹהִים מֶלֶךְ הָאֱמֶת. אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו. אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַנִּכְבָּד. וַאֲשֶׁר יִקְרָא עִם אֱלֹהִים אֶל אֱלוֹהַ אַחֵר, אֲשֶׁר אֵין לוֹ מוֹפֵת כִּי אֱלֹהִים הוּא, הִנֵּה חֶשְׁבּוֹנוֹ אֶת אֱלֹהָיו. אָכֵן לֹא יִצְלְחוּ הַכּוֹפְרִים: קיח וְאָמַרְתָּ: אֱלֹהַי, סְלַח וְרַחֵם, כִּי אַתָּה הַטּוֹב בָּרַחֲמָנִים:

 

פָּרָשַׁת הָאוֹר1290    🔗

נִתְּנָה בְאַלמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרָחֲמָן וְהָרַחוּם

א פָּרָשָׁה1291 הוֹרַדְנוּהָ וַנְּקַיְּמָהּ1292, וַנּוֹרֶד בְּתוֹכָהּ אוֹתוֹת בְּרוּרִים, לְמַעַן תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: ב הַזּוֹנָה וְהַזּוֹנֶה1293 וְהִלְקִיתֶם כָּל אֶחָד מִשְׁנֵיהֶם מֵאָה מַלְקוּת, וְלֹא תָחוּסוּ עֲלֵיהֶם בַּאֲשֶׁר לְדָת אֱלֹהִים, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. וְעָנְשׁוּ אוֹתָם לְעֵינֵי עֵדָה1294 מִן הַמַּאֲמִינִים: ג הַזּוֹנֶה לֹא יִקַּח אִשָּׁה בִּלְתִּי אִם זוֹנָה אוֹ עוֹבֶדֶת אֱלִילִים, וְהַזּוֹנָה לֹא יִקָחֶנָּה לְאִשָּׁה בִּלְתִּי אִם זוֹנֶה אוֹ עוֹבֵד אֱלִילִים. וְאָסוּר הוּא לַמַּאֲמִינִים1295:

ד וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ שֵׁם רָע עַל הַנָּשִׁים הַצְּנוּעוֹת1296, וְלֹא יָבִיאוּ אַרְבָּעָה עֵדִים, וְהִלְקִיתֶם אוֹתָם שְׁמוֹנִים מַלְקוּת, וְלֹא תְקַבְּלוּ מֵהֶם עֵדוּת לְעוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: ה בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כִּי אֹלִהים סַלָּח וְרַחוּם: ו וַאֲשֶׁר יוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל נְשׁוֹתֵיהֶם, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶם עֵדִים, בִּלְתִּי הֵם לְבַדָּם, וְהָיְתָה עֵדוּת אִישׁ מֵהֶם אַרְבַּע עֵדֻיּוֹת בִּשְׁבוּעַת אֱלֹהִים, כִּי הוּא מִן הַדּוֹבְרִים אֱמֶת: ז וְהַחֲמִישִׁית, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים עָלָיו, אִם מִדּוֹבְרֵי הַשֶּׁקֶר הוּא: ח וְהֵשִׁיב מֵעָלֶיהָ הָעֹנֶשׁ, כִּי תָעִיד אַרְבַּע עֵדֻיּוֹת בִּשְׁבוּעַת אֱלֹהִים, כִּי הוּא מֵהַדּוֹבְרִים שָׁקֶר: ט וְהַחֲמִישִׁית, כִּי חֲרוֹן אַף אֱלֹהִים עָלֶיהָ אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת הוּא1297: י וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וַרַחֲמָיו, וְכִי אֱלֹהִים מְקַבֵּל שָׁבִים וְחָכָם1298: יא כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר יָפִיחוּ כְזָבִים, עֵדָה מִכֶּם, אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְרַע לָכֶם, אֲבָל לְטוֹב לָכֶם הוּא1299. לְכָל אִישׁ מֵהֶם (גְּמוּל) כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאָשְׁמָה1300, וְהָאִישׁ מֵהֶם אֲשֶׁר פָּנָה לְהַגְדִּילוֹ1301, לוֹ עֹנֶשׁ כָּבֵד: יב הֲלֹא כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, חָשְׁבוּ הַמַּאֲמִינִים וְהַמַּאֲמִינוֹת בְּלִבָּם טוֹב1302, וַיֹּאמְרוּ: “שֶׁקֶר גָּלוּי הוּא זֶה: יג לָמָּה לֹא הֵבִיאוּ אַרְבָּעָה עֵדִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה? אַךְ אִם לֹא יָבִיאוּ עֵדִים, הִנֵּה אֵלֶּה הֵם הַדּוֹבְרִים שֶׁקֶר לִפְנֵי אֱלֹהִים”: יד וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וְרַחֲמָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אָז נָגַע אֲלֵיכֶם עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד, בְּקַחַת אוֹתָם אִישׁ מִכֶּם מִלְּשׁוֹן רֵעֵהוּ, וַתֹּאמְרוּ בְּפִיכֶם אֶת אֲשֶׁר לֹא דַעַת לָכֶם בּוֹ, וַתַּחְשְׁבוּהָ נְקַלָּה, וְהִיא כְבֵדָה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים: טו וְלָמָּה זֶה בְּשָׁמְעֲכֶם לֹא אֲמַרְתֶּם: “אַל לָנוּ לְדַבֵּר בָּזֶה. חָלִילָה לְּךָ1303: דִּבָּה1304 כְּבֵדָה הִיא”: טז יַזְהִירְכֶם אֱלֹהִים לְבַל תָּשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן לְעוֹלָם, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: יז וּבֵאֵר אֱלֹהִים לָכֶם הָאוֹתוֹת, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: יח אָכֵן אֵלֶּה הָאוֹהֲבִים אֲשֶׁר יְדֻבַּר בַּקָּהָל נְבָלָה בַּמַּאֲמִינִים, לָהֶם עֹנֶשׁ דְאָבָה: יט בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ: כ וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וְרַחֲמָיו, וְכִי אֱלֹהִים טוֹב וְרַחוּם1305: כא הַמַּאֲמִינִים אַל תֵּלְכוּ בְּעִקְבֵי הַשָּׂטָן, וַאֲשֶׁר יֵלֵךְ בְּעִקְבֵי הַשָּׂטָן יְצַוֶּה (אוֹתוֹ) עַל הַתּוֹעֵבָה וְעַל הָרָעָה, וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם וְרַחֲמָיו, לֹא טָהֵר1306 אִישׁ מִכֶּם לְעוֹלָם. וְאוּלָם אֱלֹהִים יְטַהֵר אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וֵאלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ:

כב וְלֹא יִשָּׁבְעוּ אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה בָכֶם1307, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יִרְחַב לָהֶם, לְבִלְתִּי תֵּת לַקְּרוֹבִים וְלָעֲנִיִּים וְלַאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמּוֹלַדְתָּם לְשֵׁם אֱלֹהִים1308, וְסָלְחוּ וּמָחֲלוּ. הַאִם לֹא תֶאֱהָבוּ, כִּי יִסְלַח אֱלֹהִים לָכֶם, וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: כג אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ שֵׁם רָע עַל הַנָּשִׁים הַצְּנוּעוֹת, אֲשֶׁר לֹא תָּשֵׂמְנָה לֵב1309, וְהַמַּאֲמִינוֹת, אֲרוּרִים הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד: כד בְּיוֹם יָעִידוּ בָם לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם וִידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם בַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים: כה בַּיּוֹם הַהוּא יְשַׁלֵּם לָהֶם אֱלֹהִים (כְּ)מִשְׁפָּטָם הָרָאוּי לָהֶם, וְיָדְעוּ כִּי אֱלֹהִים הוּא הָאֱמֶת הַגְּלוּיָה: כו הָרָעוֹת (תִהְיֶינָה לְנָשִׁים) לָרָעִים, וְהָרָעִים (לַאֲנָשִׁים) לָרָעוֹת וְהַטוֹבוֹת לַטּוֹבִים וְהַטּוֹבִים לַטּוֹבוֹת. אֵלֶּה נְקִיִּים מֵאֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בָם1310. לָהֶם סְלִיחָה וְחֵלֶק נְדָבוֹת1311:

כז הַמַּאֲמִינִים, אַל תָּבוֹאוּ אֶל בָּתִים זוּלָתִי בָתֵּיכֶם, עַד אִם תְּבַקְּשׁוּ רִשְׁיוֹן1312 וְתִשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם יוֹשְׁבֵיהֶם. זֶה טוֹב יוֹתֵר לָכֶם, לְמַעַן תָּשִׂימוּ אֶל לֵב1313: כח וְהָיָה אִם לֹא תִמְצְאוּ בָהֶם אִישׁ, אַל תָּבוֹאוּ בְתוֹכָם עַד אִם יִנָּתֵן לָכֶם (לָבוֹא). וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: “שׁוּבוּ”, וְשַׁבְתֶּם. זֶה טָהוֹר לָכֶם יוֹתֵר, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיכֶם: כט לֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא, אִם תָּבוֹאוּ אֶל בָּתִים לֹא יוֹשְׁבִים בָּהֶם. מַתָּת הוּא לָכֶם. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תְּגַלּוּ וְאֶת אֲשׁר תַּסְתִּירוּ:

ל אֱמֹר לַמַּאֲמִינִים: יַשְׂפִּילוּ עֵינֵיהֶם1314, וְשָמְרוּ עֶרְוָתָם. זֶה טָהוֹר לָהֶם יוֹתֵר, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: לא וֶאֱמֹר לַמַּאֲמִינוֹת: תַּשְׁפֵּלְנָה עֵינֵיהֶן, וְשָׁמרוּ עֶרְוָתָן, וְלֹא תְּגַלֶּינָה עֶדְיָן1315 מִלְּבַד הַגָּלוּי מִמֶּנוּ, וְקָשְׁרוּ צָעִיף לְחֵיקָן1316 וְלֹא תְגַלֶּינָה עֶדְיָן בִּלְתִּי אִם לְבַעֲלֵיהֶן אוֹ אֲבוֹתֵיהֶן אוֹ אֲבוֹת בַּעֲלֵיהֶן אוֹ בְּנֵיהֶן אוֹ בְּנֵי בַעֲלֵיהֶן אוֹ אֲחֵיהֶן אוֹ בְּנֵי אֲחֵיהֶן אוֹ בֵּני אַחְיוֹתֵיהֶן1317 אוֹ נְשׁוֹתֵיהֶן1318 אוֹ (שְׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָן אוֹ הַהוֹלְכִים (אַחֲרֵיהֶן) מִן הָאֲנָשִׁים1319. אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ לָהֶם בְּנָשִׁים, אוֹ הַטַּף אֲשֶׁר לֹא יִבְחֲנוּ בְעֶרְיַת הַנָּשִׁים, וְלֹא תְּעַכֵּסְנָה בְרַגְלֵיהֶן לְמַעַן יִוָּדַע אֲשֶׁר תַּסְתֵּרְנָה מֵעֶדְיָן1320. וְשׁוּבוּ אֶל אֱלֹהִים יַחְדָּו, הַמַּאֲמִינִים, לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: לב וְהַשִּׂיאוּ אֶת הָרַוָּקִים מִכֶּם וְאֶת הַיְשָׁרִים מֵעַבְדֵיכֶם וְאַמְהוֹתֵיכֶם. כִּי יִהְיוּ עֲנִיִּים יַעֲשִׁירֵם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ. וֵאלֹהִים רַב (חֶסֶד) וְיוֹדֵעַ: לג וְנִמְנְעוּ (מִנַּאֲפוּפִים) אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִמְצְאוּ לָקַחַת (אִשָּׁה)1321, עַד אֲשֶׁר יַעֲשִׁירֵם אֱלֹהִים מֵחַסְדּוֹ. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ אֶת הַכְּתָב1322 מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם, וּכְתַבְתֶּם לָהֶם, אִם יְדַעְתֶּם טוֹב בָּהֶם1323, וּנְתַתֶּם לָהֶם מֵהוֹן אֱלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם1324. וְלֹא תְאַלְּצוּ אֶת נַעֲרוֹתֵיכֶם לִזְנוֹת1325, כִּי תְבַקֵּשְׁנָה הַצְנֵעַ לֶכֶת, בְּבַקֶּשְׁכֶם שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר יְאַלְּצֵן, הִנֵּה יִהְיֶה (לָהֶן) אֱלֹהִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אִלְּצוּן, סַלָּח וְרַחוּם1326:

לד וּכְבָר הוֹרַדְנוּ אֲלֵיכֶם אוֹתוֹת בְּרוּרִים וּמָשָׁל מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר עָבְרוּ חָלְפוּ לִפְנֵיכֶם, וּמוּסָר1327 לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: לה אֱלֹהִים אוֹר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. מְשַׁל אוֹרוֹ כִּשְׁקַעֲרוּרֹת קִיר תּוֹכָהּ מְנוֹרָה. הַמְּנוֹרָה בִזְכוּכִית. הַזְּכוּכִית כְּמוֹ הִיא כוֹכָב מַזְהִיר. יַדְלִיקוּ אוֹתוֹ מֵעֵץ מְבוֹרָךְ, זַיִת, לֹא מִמִּזְרָח וְלֹא מִמַּעֲרָב1328, הִנֵּה יָאִיר שַׁמְנוֹ, וְלוּ לֹא תִגַּע בּוֹ אֵשׁ, אוֹר עַל אוֹר. יַנְחֶה אֱלֹהִים לְאוֹרוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וּמָשַׁל אֱלֹהִים אֶת הַמְּשָׁלִים לִבְנֵי אָדָם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: לו בְּבָתִים1329 אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְהָקִים וּלְהַזְכִּיר בָּהֶם שְׁמוֹ, יְשַׁבְּחוּ לוֹ בָהֶם בַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב: לז אֲנָשִׁים לֹא יְשַׁעַשְׁעוּם לֹא סַחַר וְלֹא מִמְכָּר, מִזְּכֹר אֱלֹהִים וַעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה וְתֵת הַצְּדָקָה, יְפַחֲדוּ מִפְּנֵי יוֹם יִתְהַפְּכוּ בוֹ הַלְּבָבוֹת וְהָעֵינַיִם: לח לְמַעַן יִגְמְלֵם אֱלֹהִים טוֹב יָתֵר עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ1330, וְיוֹסִיף לָהֶם מֵחַסְדּוֹ, וֵאלֹהִים יְכַלְכֵּל אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן: לט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ מַעֲשֵׂיהֶם כְּאֵד בִּקְעָה1331 יַחְשְׁבֶנוּ הַצָּמֵא לְמַיִם עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֵלָיו לֹא יִמְצָאֵהוּ מְאוּמָה, וּמָצָא אֶת אֱלֹהִים אֶצְלוֹ, וְשִלֵּם לוֹ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ, וֵאלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: מ אוֹ כַחֲשֵׁכָה בְּיָם עָמוֹק יְכַסֶּנּוּ גַל, מֵעַל לוֹ גַל, מֵעַל לוֹ עָנָן וַעֲרָפֶל, הָאֶחָד עַל הָאֶחָד. בְּהוֹצִיאוֹ יָדוֹ לֹא יִרְאֶנָּה כִמְעָט. וַאֲשֶׁר לוֹ יָשִׁית לוֹ אֱלֹהִים אוֹר, אֵין לוֹ כָל אוֹר:

מא הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי אֱלֹהִים יְשַׁבַּח אוֹתוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּמַיִם וּבָאָרֶץ וְהָעוֹף בְּפָרְשׂוֹ כְּנָפַיִם. כָּל אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ תְּפִלָּתוֹ וְתִשְׁבַּחְתּוֹ. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: מב וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאֶל אֱלֹהִים הַדָּרֶךְ1332: מג הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי אֱלֹהִים יוֹלִיךְ עֲנָנִים, אַחֲרֵי כֵן יְחַבְּרֵם יָחַד, וְשָׂם אוֹתָם עֲרֵמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַגֶּשֶׁם יֵצֵא מִתּוֹכָם, וְהוֹרִיד1333 מִן הַשָּׁמַיִם, מִתּוֹךְ הָרִים תּוֹכָם בָּרָד, וּפָגַע בּוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְהֶעֱבִירָהוּ מֵעַל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. כִּמְעַט יִקַּח נֹגַהּ בְּרָקוֹ אֶת הָרְאוֹת: מד יַהֲפֹךְ אֱלֹהים אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם. אָכֵן בָּזֶה מָשָׁל וּמוּסָר1334 לְאַנְשֵׁי רְאוֹת. וֵאלֹהִים בָּרָא כָּל (חַי) שׁוֹרֵץ (עַל הָאָרֶץ) מִמַּיִם, וּבָהֶם יֵשׁ הַהוֹלֵךְ עַל גְּחוֹנוֹ, וּבָהֶם יֵשׁ הַהוֹלֵךְ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, וּבָהֶם יֵשׁ הַהוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע. יִבְרָא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל:

מה אָכֵן כְּבָר הוֹרַדְנוּ אוֹתוֹת בְּרוּרִים, וֵאלֹהִים יַנְחֶה אֶת אֲשֶׁר יִרְצֶה בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: מו וְאָמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בֵאלֹהִים וּבַשָּׁלִיחַ וְנַקְשִׁיב”, אַחַר, אַחֲרֵי זֶה, תִּפְנֶה פְּלַגָּה מֵהֶם עֹרֶף וְאֵין אֵלֶּה מַאֲמִינִים: מז וּבְהִקָּרְאָם אֶל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, לְמַעַן יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, הִנֵּה רָחֲקָה פְלַגָּה מֵהֶם: מח אַךְ לוּ הָיָה הַצֶּדֶק אִתָּם, כִּי אָז בָּאוּ אֵלָיו נִשְׁמָעִים לוֹ: מט הַאִם חֳלִי בְלִבָּם אִם סָפֵק בְּעֵינֵיהֶם, אוֹ יְפַחֲדוּ פֶן יַטֶּה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטָם וּשְׁלִיחוֹ? לֹא כִי אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְעִים: נ וְאוּלָם דְּבַר הַמַּאֲמִינִים – בְּהִקָּרְאָם אֶל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ לְמַעַן יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, – הָיָה לֵאמֹר: “שָׁמַעְנוּ וְהִקְשַׁבְנוּ”1335, וְאָכֵן אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: נא וַאֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, וּפָחַד מֵאֱלֹהִים וְיָרֵא אוֹתוֹ, אֵלֶּה הֵם הַמְאֻשָּׁרִים: נב וַיִּשָׁבְעוּ בֵאלֹהִים תֹּקֶף שְׁבוּעָתָם לֵאמֹר, אִם צַוֵּה תְצַוֶּה אוֹתָם יֵצְאוּ1336. אֱמֹר: "אַל תִּשָּׁבְעוּ. הִנֵּה לְהַקְשִׁיב טוֹב, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: נג אֱמֹר: שִׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וְהַשָּׁלִיחַ, וְכִי תִּפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה עָלָיו הֶעָמוּס עָלָיו וַעֲלֵיכֶם הֶעָמוּס עֲלֵיכֶם, וְכִי תַּקְשִׁיבוּ תְּאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ. וְאֵין עַל הַשָּׁלִיחַ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי: נד הִבְטִיחַ אֱלֹהִים אֶת אֵלֶּה מִכֶּם אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כִּי הָקֵם יָקִים אוֹתָם בָּאָרֶץ תַּחַת (הַכּוֹפְרִים), כַּאֲשֶׁר הֵקִים אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם, וְכִי כוֹנֵן יְכוֹנֵן לָהֶם דָּתָם הַנִּרְצָה לָהֶם, וְהֵמִיר לָהֶם פַּחְדָּם1337 בְּבִטָּחוֹן, יַעַבְדוּנִי, לֹא יְשַׁתְּפוּ לִי דָּבָר. וַאֲשֶׂר כָּפַר אַחֲרֵי כֵן, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: נה וְעִרְכוּ הַתְּפִלָּה וּתְנוּ הַצְּדָקָה וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל הַשָּׁלִיחַ, לְמַעַן תְּרֻחָמוּ: נו אַל תַּחְשֹׁב אֶת הַכּוֹפְרִים חוֹלְשִׁים בָּאָרֶץ, וּמְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם, וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׂמָּה):

נז הַמַּאֲמִינִים, בַּקֵּשׁ יְבַקְּשׁוּ מִכֶּם רִשְׁיוֹן אֵלֶּה אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם (מֵעֶבֶד וְאָמָה) וְאֵלֶּה מִכֶּם1338, אֲשֶׁר לֹא בָגְרוּ (בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ לִפְנֵיכֶם), שָׁלֹש פְּעָמִים (לַיּוֹם), לִפְנֵי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר וּבְעֵת תָּסִירוּ אֶת בִּגְדֵיכֶם בַּצָּהֳרַיִם, וְאַחֲרֵי תְּפִלַּת הָעֶרֶב, שָׁלֹש עִתּוֹת עֶרְיָה הֵן לָכֶם1339. לֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא וְלֹא בָהֶם אַחֲרֵיהֶן1340, מִתְעַסְּקִים הֵם בָּכֶם1341. אִישׁ מִכֶּם מִתְעַסֵּק בְּרֵעֵהוּ כָּזֹאת יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם אֶת הָאוֹתוֹת, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: נח וּבִבְגֹר הַטַּף מִכֶּם, וּבִקְּשׁוּ רִשְׁיוֹן, כַּאֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם. כָּזֹאת יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם אוֹתוֹתָיו, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: נט וְהַנָּשִׁים אֲשֶׁר חָדַל לִהְיוֹת לָהֶן אֹרַח כַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא תְשַׂבֵּרְנָה עוֹד לִהְיוֹת לְאִישׁ, לֹא יִהְיֶה בָהֶן חֵטְא, כִּי תְסִירֶינָה אֶת בִּגְדֵיהֶן מִבְּלִי הַרְאוֹת עֶדְיָן. וְכִי תִמָּנַעְנָה (מִזֹּאת) טוֹב יֶתֶר לָהֶן, וֵאלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: ס אֵין עָוֹן בָּעִוֵּר וְלֹא בַּפִּסֵּחַ עָוֹן וְאֵין בַּחוֹלֶה עָוֹן1342, וְלֹא בָכֶם אַתֶּם, כִּי תֹאכְלוּ בְּבָתֵּיכֶם1343, אוֹ בְּבָתֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי אִמּוֹתֵיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי אֲחֵיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי אַחְיוֹתֵיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי דוֹדֵיכֶם אֲחֵי אֲבִיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי דוֹדוֹתֵיכֶם אַחְיוֹת אֲבִיכֶם אוֹ בְּבָתֵּי דוֹדֵיכֶם אַחֵי אִמְּכֶם אוֹ בְּבָתֵּי דוֹדוֹתֵיכֶם אַחְיוֹת אִמְּכֶם1344, אוֹ (בְּבַיִת) אֲשֶׁר מַפְתְּחוֹתָיו בְּיֶדְכֶם1345, אוֹ (בְּבֵית) רֵעֲכֶם1346. לֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא, כִּי תֹאכְלוּ יַחְדָּו אוֹ לְבַד לְבָד1347: סא וּבְבוֹאֲכֶם אֶל בָּתִּים וּשְׁאֶלְתֶּם אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, שְׁאֵלַת שָׁלוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים מְבֹרָכָה וְטוֹבָה. כָּזֹאת יְבָאֵר אֱלֹהִים לָכֶם הָאוֹתוֹת לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ:

סב אָכֵן הַמַּאֲמִינִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וּבִהְיוֹתָם אִתּוֹ לְשֵׁם עִנְיַן צִבּוּר, לֹא יֵלְכוּ עַד אִם יְבַקְשׁוּ מֵאִתּוֹ רִשְׁיוֹן. אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ מֵאִתְּךָ רִשְׁיוֹן אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ. וּבְבַקְּשָׁם מֵאִתְּךָ רִשְׁיוֹן לְאֶחָד מֵעִנְיְנֵיהֶם, וְנָתַתָּ לַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ מֵהֶם. וְהִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לָהֶם, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: סג אַל תַּעֲשׂוּ אֶת קְרִיאַתְכֶם אֶת הַשָּלִיחַ כִּקְרִיאַת אִישׁ אָחִיו1348. יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת אֵלֶּה מִכֶּם אֲשֶׁר יַחְמְקוּ יֵצְאוּ מִתְגַנְּבִים אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו, וְנִשְׁמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר יַמְרוּ פְקֻדָּתוֹ, פֶּן יַגִּיעַ אֲלֵיהֶם (רוּחַ) מֶרֶד1349, אוֹ פֶן יִפְגָּעֵם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: סד הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. יֵדַע אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם בּוֹ1350. וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יוּשְׁבוּ אֵלָיו, יַגִּיד לָהֶם אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ, וֵאלֹהֵים יוֹדֵעַ כֹּל:

 

פָּרָשַׁת הַ“פֻרְקָאן”1351    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א יִתְבָּרֵךְ (אֱלֹהִים) אֲשֶׁר הוֹרִיד אֶת הַ“פֻרְקָאן” עַל יַד עַבְדּוֹ, לְמַעַן יִהְיֶה מַזְהִיר לִבְנֵי-אָדָם1352: ב אֲשֶׁר לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְלֹא הוֹלִיד וָלָד, וְאֵין לוֹ שֻׁתָּף בַּמְּלוּכָה1353, וַיִּבְרָא כָּל דָבָר וַיַּעַרְכֶנּוּ עָרוֹךִ: ג וַיִּקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעָדָיו אֱלֹהִים לֹא יִבְרְאוּ דָבָר, וְהֵם נִבְרָאוּ1354: ד וְאֵין לְאֵל יָדָם לֹא לְהוֹעִיל לְנַפְשָׁם וְלֹא לְהָרַע, וְלֹא יִשְׁלְטוּ בְּמָוֶת וְלֹא בְחַיִּים וְלֹא בִתְקוּמָה1355: ה וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם שֶׁקֶר בְּדָאוֹ (מִלִּבּוֹ), וַיַּעַזְרוּ לוֹ בָזֶה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים”1356. אָכֵן הֵפִיחוּ (דְּבַר) פֶּשַׁע וְכָזָב: ו וַיֹּאמְרוּ: “בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים. כָּתַב אוֹתָם לוֹ1357, יַכְתִּיבוּם לוֹ1358 בֹּקֶר וָעֶרֶב”: ז אֱמֹר “הוֹרִידָהוּ הַיּוֹדֵעַ אֶת הַסּוֹד בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. אָכֵן הוּא סַלָּח וְרַחוּם”: ח וַיֹּאמְרוּ: “מַה לַּנָּבִיא הַזֶּה יֹאכַל הַמַאֲכָל וְיִתְהַלֵּךְ בַּשְּׁוָקִים? לָמָּה לֹא הוּרַד אֵלָיו מַלְאָךְ, וְהָיָה מַזְהִיר אִתּוֹ (יָחַד)?” ט אוֹ יָשִׁלַךְ אֵלָיו אוֹצָר (מִן הַשָּׁמַיִם), אוֹ תִּהְיֶה לוֹ גַּנָּה יֹאכַל מִמֶּנָּה“1359. וַיֹּאמְרוּ הַפּוֹשְׁעִים: “אֵין אַתֶּם הוֹלְכִים בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי אִישׁ תִּעְתְּעוּהוּ כְּשָׁפִים”1360: י הַבֵּט אֵיכָה עָרְכוּ לְךָ דְּמוּת. אָכֵן תָּעוּ וְלֹא יוּכְלוּ (לִמְצֹא) דָּרֶךְ1361: יא יִתְבָּרֵךְ (הָאֱלֹהִים) אֲשֶׁר בִּרְצוֹתוֹ יָשִׁית לְךָ טוֹב מִזֶּה, גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, וְעָשָׂה לְךָ אַרְמוֹנוֹת: יב אֲבָל כִּחֲשׁוּ בַ”שָּׁעָה“1362, וַנְּעַתֵּד לַאֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בַּ”שָּׁעָה" לֶהָבָה: יג בִּרְאוֹתָהּ אוֹתָם מִמָּקוֹם רָחוֹק, יִשְׁמְעוּ שְׁאוֹן קִצְפָּהּ וַחֲרוֹנָהּ: יד וְכַאֲשֶׁר יָשְׁלְכוּ אֶל מָקוֹם צַר בְּתוֹכָה אֲסוּרִים בָּאזִקִּים1363, יִקְרְאוּ שָׁם לְכָלָה1364: טו אַל תִּקְרְאוּ הַיּוֹם כָּלָה אַחַת, כִּי קִרְאוּ לְכָלָה רַבּוֹת: טז אֱמֹר: הֲזֶה טוֹב אִם גִּנַּת הַנֶּצַח אֲשֶׁר הוּעֲדָה לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים, הָיְתָה לָהֶם לִגְמוּל וּמַחְסֶה1365?: יז לָהֶם בְּתוֹכָהּ כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּצוּ, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ בָהּ) זֹאת הַבְטָחָה אֲשֶׁר אֱלֹהֶיךָ יַעַרִבֶנָּה:

יח וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יַאַסְפֵם וְאֶת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר יַעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, יֹאמַר: “הַאַתֶּם הִתְעִיתֶם אֶת עֲבָדַי אֵלֶּה, אִם הֵם תָּעוּ מִן הַדָּרֶךְ?” יט וְאָמְרוּ: “חָלִילָה לְּךָ1366. אַל לָנוּ קַחַת לָנוּ מִבַּלְעָדֶיךָ מָגִנִּים. וְאוּלָם אָצַלְתָּ טוֹב לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם1367, עַד אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֶת הַהַזְהָרָה וַיִּהְיוּ עַם אוֹבֵד”: כ “הִנֵּה כִחֲשׁוּ אֶת דִּבְרֵיכֶם1368 וְלֹא יוּכְלוּ1369 הַעֲבֵר (עָנְשְׁכֶם) וְלֹא הוֹשִׁיעַ (אֶתְכֶם): כא וַאֲשֶׁר יִפְשַׁע מִכֶּם נִתֶּן לוֹ לָחוּשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל”: כב וְלֹא שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ מִן הַשְּׁלִיחִים, בִּלְתִּי אִם אוֹכְלִים הַמַּאֲכָל וּמִתְהַלְּכִים בַּשְּׁוָקִים, וַנָּשֶׁת מִקְצָתְכֶם מַסָּה לְמִקְצָתְכֶם1370 (לִרְאוֹת) הֲתַאֲרִיכוּ רוּחֲכֶם. וֵאלֹהֶיךָ רוֹאֶה: כג וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְצַפּוּ לִפְגִישָׁתֵנוּ: “לוּ הוּרְדוּ אֵלֵינוּ הַמַּלְאָכִים, אוֹ רָאִינוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ”. אָכֵן הִתְנַשְּׂאוּ בְּלִבָּם וַיָּזִּידוּ זָדוֹן רָב1371: כד וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת הַמַּלְאָכִים לֹא בְשׂוֹרָה הַיּוֹם הַהוּא לַזֵּדִים, וְאָמְרוּ: “חֵרֶם מָחֳרָם”1372: כה וְקָרַבְנוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ מִן הַמַּעֲשֶׂה, וְשַׁתְנוּהוּ אָבָק פּוֹרֵחַ: כו בְּנֵי גַּן עֵדֶן בַּיּוֹם הַהוּא בַּטּוֹב לְמָכוֹן וּבַנָּאֶה לִמְנוּחַת צָהֳרָיִם1373: כז וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם בָּעֲנָנִים. וְהוּרְדוּ הַמַּלְאָכִים הוּרֵד: כח הַמְּלוּכָה בַּיּוֹם הַהוּא, הָאֱמֶת, לָרַחֲמָן, וְהָיָה יוֹם מְצוּקָה לַכּוֹפְרִים: כט וְיוֹם יָבוֹא יִשֹּׁךְ (בּוֹ) הַפּוֹשֵׁעַ יָדָיו וְאָמַר: “מִי יִתֵּן וְלָקַחְתִּי לִי אֶת הַשָּׁלִיחַ דָּרֶךְ: ל מִי יִתֵּן וְלֹא לָקַחְתִּי לִי אֶת פְּלוֹנִי לְיָדִיד לִי: לא אָכֵן הַתְעֵה הִתְעַנִי מִן הַהַזְהָרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאַתְנִי”, וַיִּמְעַל הַשָּׂטָן בָּאָדָם: לב וְאָמַר הַשָּׁלִיחַ: “אֱלֹהַי, הִנֵּה עַמִּי חָשְׁבוּ אֶת הֶקֻּרְאָן הַזֶּה הָבֶל”: לג וְכָכָה שַׁתְנוּ לְכָל נָבִיא אוֹיֵב מִן הַזֵּדִים, וְרַב הוּא אֱלֹהֶיךָ לַנְחוֹת מֵישָׁרִים וּלְהוֹשִׁיעַ: לד וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “לוּ הוּרַד אֵלָיו הַקֻּרְאָן בְּבַת אַחַת”1374, כָּזֹאת (עָשִׂינוּ)1375, לְמַעַן נָכִין בּוֹ לְבָבְךָ1376, וַנִּקְרָאֵהוּ לְפָנֶיךָ בָּרוּר מִלָּה בְמִלָּה: לה וְלֹא יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ בְּחִידַה1377, מִבְּלִי אֲשֶׁר נָבוֹא אֵלֶיךָ (אֲנַחְנוּ) בָּאֱמֶת וּבַטּוֹב בְּפֶשֶׁר הַדָּבָר: לו אֵלֶּה אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ עַל פְּנֵיהֶם (זוֹחֲלִים) אֶל גֵּיהִנֹּם1378, אֵלֶּה מְקוֹמָם הוּא הָרָע, וְהֵם הַתּוֹעִים מִכָּל (הָאָדָם) מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר1379:

לז וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְמֹשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר, וַנָּשֶׂם אִתּוֹ אֶת אָחִיו אַהֲרֹן מִשְׁנֶה לוֹ1380: לח וַנֹּאמַר: “לְכוּ שְׁנֵיכֶם אֶל הָעָם אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ”, וַנַּהַרְסֵם הָרוֹס: לט וְעַם נֹחַ, בְּתִתָּם לְכוֹזְבִים אֶת הַשְּׁלִיחִים, טִבַּעֲנוּם, וַנְּשִׁיתֵם אוֹת לִבְנֵי אָדָם, וַנְּעָתֵּד לַפּוֹשְׁעִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה: מ וְעָאד וְתַמוּד וּבְנֵי אַלרַס1381, וְדוֹרוֹת בֵּין אֵלֶּה רַבִּים: מא וְכָל אֵלֶּה מָשַׁלְנוּ לָהֶם הַמְּשָׁלִים, וְאֶת כֻּלָּם הָרַסְנוּ עַד הַיְסוֹד בָּם: מב וְאָכֵן עָבְרוּ עַל פְּנֵי הָעִיר אֲשֶׁר נִמְטְרָה מְטַר הָרָע. הַאִם לֹא יִרְאוּהָ?1382. וְאוּלָם לֹא יְצַפּוּ לִתְקוּמָה1383: מג וּבִרְאוֹתָם אוֹתְךָ לֹא יִקָּחוּךָ בִּלְתִּי אִם לְלַעַג לָהֶם (לֵאמָר): “הֲזֶה הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהִים לְשָׁלִיחַ?1384: מד כִּמְעַט הִתְעָנוּ הַתְעוֹת מֵעַל אֱלֹהֵינוּ, לוּלֵא הֶחֱזַקְנוּ בָהֶם”1385. אָכֵן לָאַחֲרוֹנָה יֵדְעוּ, בִּרְאוֹתָם הָעֹנֶשׁ, מִי הַתּוֹעֶה מִכָּל (הָאָדָם) בְּדָרֶךְ: מה הֲרָאִיתָ אֶת אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לֵאלֹהָיו אֶת תַּאֲוָתוֹ? הַאַתָּה הָפְקַדְתָּ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם? מו הַתְדַמֶה כִּי מַרְבִּיתָם יִשְׁמְעוּ אוֹ יַשְׂכִּילוּ? אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם כַּמִּקְנֶה. אֲבָל הֵם הַתּוֹעִים מִכָּל (הָאָדָם) בְּדָרֶךְ:

מז הַאִם לֹא שַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל אֱלֹהֶיךָ, אֵיכָה נָטָה אֶת הַצֵּל, וְלוּ חָפֵץ שׁוֹת שָׁתָהוּ קַיָּם וְעוֹמֵד1386, וַנָּשֶׁת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְהַרְאוֹת אוֹתוֹ1387: מח אַחַר אֲסַפְנוּהוּ אֵלֵינוּ אָסוֹף מְעָט: מט וְהוּא אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם אֶת הַלַּיְלָה לִכְסוּת1388, וְאֶת הַתְּנוּמָה לִמְנוּחָה, וַיַּעַשׂ אֶת הַיּוֹם לִתְקוּמָה1389: נ וְהוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת הָרוּחוֹת בְּשׂוֹרָה טוֹבָה מִלִּפְנֵי רַחֲמָיו1390, וַנּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם טְהוֹרִים: נא לְמַעַן נְחַיֶּה בָהֶם עִיר מֵתָה וְנַשְּׁקֶה מֵאֲשֶׁר בָּרָאנוּ מִקְנֶה וְאָדָם רָב: נב וְאָכֵן בֵּאַרְנוּהוּ מְפֹרָשׁ בֵּינֵיהֶם1391 לְמַעַן יָשִׁיבוּ אֶל לֵב. אַךְ לֹא אָבוּ מַרְבִּית הָאָדָם בִּלְתִּי אִם כַּחֵשׁ1392: נג וְלוּ חָפַצְנוּ שָׁלַחְנוּ בְכָל עִיר מַזְהִיר: נד אַל תִּשְמַע אֵפוֹא בְּקוֹל הַכּוֹפְרִים, וְהִתְוַכַּח עִמָּם בּוֹ1393 וִכּוּחַ רָב: נה וְהוּא אֲשֶׁר שִׁלַּח אֶת שְׁנֵי הַיַּמִּים1394, זֶה חַי1395 וּמָתוֹק וְזֶה מָלוּחַ וָמָר, וַיָּשֶׁת בֵּינֵיהֶם חַיִץ וְחֵרֶם מָחֳרָם1396: נו וְהוּא אֲשֶׁר בָּרָא מִן הַמַּיִם אָדָם1397, וַיַּעֲשֵׂהוּ תוֹלָדוֹת וָיָחַשׂ1398, וַיְהִי אֲלֹהֶיךָ יָכוֹל: נז וְעָבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לָהֶם וְלֹא יָרַע לָהֶם, וַיְהִי הַכּוֹפֵר עֵזֶר (לַשָּׂטָן) נֶגֶד אֱלֹהָיו:

נח וְלֹא שְׁלַחֲנוּךָ בִּלְתִּי אִם מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר: נט אֱמֹר: "לֹא אֶשְׁאַל מִכֶּם כָּל שָׂכָר חֵלֶף זֶה, בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יָסֹל1399 (אָדָם) לוֹ אֶל אֱלֹהָיו דָּרֶךְ: ס וְהִשָּׁעֵן עַל הֶחָי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת, וְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ, וְרַב הוּא לָדַעַת חַטֹּאוֹת עֲבָדָיו, אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם בְּשִׁשָּׁה יָמִים, אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, הָרַחֲמָן. שְׁאַל נָא עָלָיו יוֹדֵעַ דָּבָר: סא וּבְהֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “הִשְׂתַּחֲווּ לָרַחֲמָן”, אָמְרוּ: “וּמַה הוּא הָרַחֲמָן? הֲנִשְׁתַּחֲוֶה לַאֲשֶׁר תְּצַוֵּנוּ?”, וַיּוֹסִיפֵם1400 סָרָה: סב יִתִבָּרֵךְ (הָאֱלֹהִים) אֲשֶׁר עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם מַזָּלוֹת1401, וַיַעַשׂ בָּם אוֹרוֹת וְיָרֵחַ מֵאִיר: סג וְהוּא אֲשֶׁר שָׁת אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם חֲלִיפוֹת לָזֶה הֶחָפֵץ לְהָשִׁיב אֶל לֵב אוֹ הֶחָפֵץ לְהוֹדוֹת (לוֹ):

סד וְעוֹבְדֵי הָרַחֲמָן הֵם אֵלֶּה הַמִּתְהַלְכִים עַל הָאָרֶץ בַּעֲנָוָה, וּבְדַבֵּר אִתָּם הַבּוֹעֲרִים יֹאמְרוּ “שָׁלוֹם”1402: סה וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יָלִינוּ לַיְלָה מִשִׁתַּחֲוִים לֵאלֹהֵיהֶם וְעוֹמְדִים (לְפָנָיו): סו וַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, הַעֲבֵר מֵעָלֵינוּ עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם”, כִּי עָנְשָׁהּ נְצָחִים. אָכֵן רָעָה הִיא לְמָכוֹן וּלְמָקוֹם: סז וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּפַזְּרָם (הוֹנָם) לֹא יְבַזְבֵּזוּ וְלֹא יִקְפְּצוּ יָדָם, וּבֵין זֶה וּבֵין זֶה הִיא (הַדֶּרֶךְ) הַנְכוֹנָה1403: סח וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִקְרְאוּ אֶת אֱלֹהִים אֶל אֱלוֹהַּ אַחֵר1404, וְלֹא יַהַרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָסַר אֱלֹהִים (לְהָרְגָהּ) אִם לֹא בְּצֶדֶק, וְלֹא יִזְנוּ,1405 וַאֲשֶׁר יִפְעַל זֹאת וְאָשֵׁם: סט מִשְׁנֶה עֹנֶשׁ לוֹ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, וְהָיָה בוֹ לְעוֹלָמִים נִקְלֶה: ע בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשׁר שָׁב וַיַּאֲמֵן וַיַּעַשׂ מַעֲשֵׂה יָשָׁר, כִּי אֵלֶּה יָמִיר אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים לְטוֹבִים1406 וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: עא וַאֲשֶׁר שָׁב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, שׁוֹב יָשׁוּב אֶל אֱלֹהָיו בִּתְשׁוּבָה: עב וַאֲשֶׁר לֹא יָעִידוּ עֵדוּת שָׁקֶר, וּבְעָבְרָם עַל פְּנֵי לַהֲגֵי-הֶבֶל יַעַבְרוּ כְּאַנְשֵׁי מַעֲלָה: עג וַאֲשֶׁר בְּהַזְהִיר אוֹתָם בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם, לֹא יִפְּלוּ בְּשָׁמְעָם אוֹתָם (כְּמוֹ הָיוּ) חֵרְשִׁים וְעִוְרִים: עד וַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ: "אֱלֹהֵינוּ, הָבָה לָנוּ מִנְּשׁוֹתֵינוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ נַחַת רוּחַ, וְשִׂימֵנוּ מוֹפֵת1407 לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: עה אֵלֶּה שְׂכָרָם חֲדַר הָעֲלִיָּה (בְגַן עֵדֶן) בַּאֲשֶׁר יִחֲלוּ וּמָצְאוּ בָהּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם1408: עו לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ. יָפֶה הוּא לְמָכוֹן וּלְמָקוֹם1409: עז אֱמֹר: לֹא הָיָה אֱלֹהֵיכֶם שָׂם לֵב אֲלֵיכֶם לוּלֵא קְרִיאַתְכֶם1410. אָכֵן כִּחַשְׁתֶּם, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה יִהְיֶה (הָעֹנֶשׁ) נֶצַח.

 

פָּרָשַׁת הַמְּשׁוֹרְרִים1411    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מָאתַיִם וְעֶשְרִים וּשְׁמוֹנָה.

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

ט.שׂ.מ.1412 א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר הַגָּלוּי1413: ב אוּלַי תִּטְרֹף נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ1414 עַל כִּי אֵינָם מַאֲמִינִים: ג אִם נַחְפֹּץ נוֹרִיד עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם אוֹת וְנִכְנְעוּ לוֹ צַוְּארֹתֵיהֶם: ד אַךְ אֵין הַזְהָרָה מִן הָרַחֲמָן אֲשֶׁר תָּבוֹא אֲלֵיהֶם, בָּאָה מִקָּרוֹב1415, אֲשֶׁר לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה1416: ה אָכֵן כְּבָר כִּחֲשׁוּ, אַךְ בּוֹא יְבוֹאֵם הַדָּבָר אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ1417: ו הַאִם לֹא יַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ, כַּמָּה הִצְמַחְנוּ בָהּ מִכָּל מִין יָקָר: ז אָכֵן בָּזֶה אוֹת אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: ח וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

ט וּ(זְכֹר) בִּקְרֹא אֱלֹהֶיךָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: “בּוֹא אֶל הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: י עַם פַּרְעֹה. הַאִם לֹא יִירְאוּ (אוֹתֵי)?”: יא וַיֹּאמֶר (מֹשָה): “אֱלֹהַי אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי, כִּי יִתְּנוּנִי לְכוֹזֵב: יב וְצַר לִבִּי1418 וְלֹא תֶהְגֶּה1419 לְשׁוֹנִי. שְׁלַח אֵפוֹא אֶל אַהֲרֹן1420: יג וְהֵם יִשְׂאוּ עָלַי חֵטְא, וְיָרֵא אָנֹכִי פֶּן יַהַרְגוּנִי”: יד וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “לֹא וָלֹא1421. לְכוּ אֵפוֹא שְׁנֵיכֶם בְּאוֹתוֹתֵינוּ, כִּי עִמָּכֶם אֲנַחְנוּ וְשׁוֹמְעִים”1422: טו וּבוֹאוּ שְׁנֵיכֶם אֶל פַּרְעֹה, וְאִמְרוּ: “הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלִיחַ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”: טז לֵאמֹר: “שְׁלַח אִתָּנוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”: יז וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “הַאִם לֹא רִבִּינוּ אוֹתְךָ בְּתוֹכֵנוּ בִּהְיוֹתְךָ יָלֶד, וַתֶּאֱחַר בְתוֹכֵנוּ שָׁנִים מִשְּנוֹת חַיֶּיךָ: יח וַתַּעַשׂ אֶת מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ1423, וְאַתָּה מִן הַכּוֹפְרִים”: יט וַיֹּאמֶר )משֶׁה): “אָכֵן עָשִׂיתִי זֹאת, וְאָנֹכִי מִן הַתּוֹעִים: כ וָאֶבְרַח מִפְּנֵיכֶם בְּיָרְאִי אֶתְכֶם, וַיִּתֶּן לִי אֱלֹהַי חְכָמה וַיְשִׁיתֵנִי מִן הַשְּׁלִיחִים: כא וְזֶה הוּא הַחֶסֶד אֲשֶׁר חָנַנְתָּ אוֹתִי, כִּי הֶעֱבַדְתָּ אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל?”1424: כב וַיֹאמֶר פַּרְעֹה: “וּמַה הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים?”1425: כג וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, אִם בּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנַתְכֶם אַתֶּם”: כד וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה) לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו: “הַאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם”? כה וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים”: כו וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “אָכֵן שְׁלִיחֲכֶם אֲשֶׁר נִשְׁלַח אֲלֵיכֶם מְשֻׁגָּע”1426: כז וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “אֱלֹהֵי הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב, וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, אִם מַשְכִּילִים אַתֶּם”: כח וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “אָכֵן אִם תִּקַּח לְךָ אֱלוֹהַ זוּלָתִי, שִׂים אֲשִׂימְךָ מִן הָאַסִּירִים”: כט וַיֹּאמֶר (מֹשֶׁה): “הַאַף גַּם אִם אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּדָבָר1427 בָּרוּר”?: ל וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “הֲבִיאֵהוּ אֵפוֹא, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אָתָּה”1428: לא וַיַּשְׁלֵךְ אֶת מַטֵּהוּ, וְהִנֵּה הוּא צִפְעוֹנִי גָלוּי: לב וַיּוֹצֵא אֶת יָדוֹ, וְהִנֵּה לְבָנָה הִיא לָרוֹאִים1429: לג וַיֹאמֶר (פַּרְעֹה) לַשָּׂרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו: “אָכֵן זֶה הוּא מְכַשֵּׁף אָמָּן: לד חָפֵץ הוּא לְנַשֶּלְכֶם מֵאַרְצְכֶם בִּכְשָׁפָיו. מַה זֶּה תְּצַוּוּ אֵפוֹא?”: לה וַיֹּאמְרוּ: “אַחֵר אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו, וּשְׁלַח בֶּעָרִים מְאַסְּפִים: לו וְהֵבִיאוּ אֵלֶיךָ כָּל מְכַשֵׂף אָמָּן”1430: לז וַיֶּאֱסֹף אֶת הַמְּכַשְּׁפִים לְמוֹעֵד יוֹם קָבוּעַ1431: לח וַיֵּאָמֵר לָאֲנָשִׁים: “הַאִם נִקְהַלְתֶּם?” לט אוּלַי נֵלֵךְ אַחֲרֵי הַמְכַשְּׁפִים, אִם הֵם יוּכְלוּ לָנוּ“: מ וַיְהִי כְּבוֹא הַמְכַשְּׁפִים, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: “הַאִם יִהְיֶה לָנוּ שָׂכָר, אִם נוּכַל לָהֶם”?: מא וַיֹּאמֶר: “כֵּן. וְאַתֶּם תִּהְיוּ אָז מִן הַמְקֹרָבִים (לַמַּלְכוּת)”1432: מב וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה: “הַשְׁלִיכוּ אֶת אֲשֶׁר תַּשְׁלִיכוּ”: מג וַיַּשְׁלִיכוּ חַבְלֵיהֶם וּמִשְׁעֲנוֹתָם1433, וַיֹּאמְרוּ: “בְּעֹז פַּרְעֹה נִשְׁבַּעְנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ נוּכַל לָהֶם”: מד וַיַּשְׁלֵךְ משֶׁה מַטֵּהוּ, וְהִנֵּה בָלַע אֶת אֲשֶׁר הָפְכוּ (לִנְחָשִׁים)1434: מה וַיִּפְּלוּ הַמְכַשְׁפִים מִשְׁתַּחֲוִים: מו וַיֹּאמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בְּרִבּוֹן הָעוֹלָמִים: מז אֱלֹהֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן”1435: מח וַיֹּאמֶר (פַּרְעֹה): “הֲתַאֲמִינוּ לוֹ בְּטֶרֶם נְתַתִּיכֶם לְהַאֲמִין? אָכֵן הַגָּדוֹל בָּכֶם הוּא אֲשֶׁר לִמֶּדְכֶם הַכְּשָׁפִים1436. אָכֵן יָדוֹעָ תֵּדְעוּ אֶת יָדִי1437: מט כָּרֹת אֶכְרֹת אֶת יְדֵיכֶם וְאֶת רַגְלֵיכֶם חֲלִיפוֹת1438. וְאֶצְלָבְכֶם יַחְדָּו”: נ וַיֹּאמְרוּ: “אֵין רָע. אָכֵן אֲנַחְנוּ מוּשָׁבִים אֶל אֱלֹהֵינוּ1439: נא כִּי תְאֵבִים אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר יִסְלַח לָנוּ חַטֹּאתֵינוּ1440 כִּי הָיִינוּ רִאשׁוֹנִים לַמַּאֲמִינִים”: נב וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן משֶׁה לֵאמֹר: “קוּם צֵא עִם עוֹבְדַי לָיְלָה1441, כִּי רוֹדְפִים אַחֲרֵיכֶם”: נג וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה בֶּעָרִים מְאַסְּפִים: נד לֵאמֹר: “אָכֵן אֵלֶּה עֵדָה מִצְעָרָה: נה וְהֵם מַרְעִימִים אוֹתָנוּ: נו וַאֲנַחְנוּ עַם רָב עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר”: נז וַנּוֹצִיאֵם1442 מִגַּנּוֹת וַעֲיָנוֹת: נח וּמֵאוֹצָרוֹת וּמָקוֹם נִכְבָּד1443: נט כָּזֹאת (עָשִׂינוּ), וַנַּנְחֵל אוֹתָם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל1444: ס וַיִּרְדְפוּ אַחֲרֵיהֶם1445 עִם זְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ: סא וַיְהִי בְּהִתְרָאוֹת שְׁתֵּי הַמַּחֲנוֹת, וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי משֶׁה: “אָכֵן הַדְבֵּק יַדְבִּיקוּנוּ”1446: סב וַיֹּאמֶר (משֶׁה): “לֹא וָלֹא, כִּי אֱלֹהַי עִמָּדִי וְנָחֹה יַנְחֵנִי מֵישָׁרִים”: סג וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן משֶׁה לֵאמֹר: “הַךְ בְּמַטְּךָ אֶת הַיָּם”1447, וַיִּבָּקַע וַיְהִי כָּל חֵלֶק (מִן הַיָּם) כָּהָר הַנִּשָּׂא” סד וַנִּמְשֹׁךְ1448 שָׁמָּה אֶת הָאֲחֵרִים: סה וַנַּצֵּל אֶת משֶׁה וְאֶת אֲשֶׁר אִתּוֹ יַחְדָּו: סו אַחֲרֵי כֵן טִבַּעְנוּ אֶת הָאֲחֵרִים: סז אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: סח וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

סט וּקְרָא לִפְנֵיהֶם עַל דְּבַר אַבְרָהָם: ע בְּאָמְרוֹ אֶל אָבִיו וּבְנֵי עַמּוֹ: “מַה תַּעֲבֹדוּ”?: עא וַיֹּאמְרוּ: “נַעֲבֹד פְּסִילִים וַאֲנַחְנוּ נֶעֱצָרִים לִפְנֵיהֶם”1449: עב וַיֹּאמֶר: “הֲיִשְׁמְעוּ אֶתְכֶם בְּקָרְאֲכֶם?: עג אוֹ יוֹעִילוּ לָכֶם אוֹ יָרֵעוּ?”1450: עד וַיֹּאמְרוּ: “לֹא כִי מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ עוֹשִׂים כֵּן”1451: עה וַיֹּאמֶר: “הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב, מָה אַתֶּם עוֹבְדִים: עו אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים?1452: עז אָכֵן אוֹיֵב הֵמָּה לִי בִּלְעֲדֵי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: עח אֲשֶׁר בְּרָאַנִי, וְהוּא יַנְחֵנִי מֵישָׁרִים: עט וַאֲשֶׁר הוּא הוּא יַאֲכִילֵנִי וְהִשְׁקָנִי: פ וַאֲשֶׁר בַּחֲלוֹתִי הוּא אֲשֶׁר יְרַפְּאֵנִי: פא וַאֲשֶׁר יְמִיתֵנִי, אַחַר יְחַיֵּנִי: פב וַאֲשֶׁר אֶשְׁתּוֹקֵק, כִּי יִסְלַח לִי חַטָּאתִי בְּיוֹם הַדִּין: פג אֱלֹהַי, תֶּן לִי חָכְמָה וְדַבְּקֵנִי בְּעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר1453: פד וְשִׁית לִי לְשׁוֹן אֱמֶת בְּתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים1454: פה וְשִׁיתֵנִי מִיּוֹרְשֵׁי גַנַּת הַנֹּעַם: פו וּסְלַח לְאָבִי, כִּי הָיָה מִן הַתּוֹעִים:1455 פז וְאַל תְּשִׂימֵנִי חֶרְפָּה בְּיוֹם יוּקָמוּ לִתְחִיָּה1456: פח יוֹם לֹא יוֹעִיל הוֹן וְלֹא בָנִים: פט בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר בָּא אֶל אֱלֹהִים בְּלֵב שָׁלֵם”:

צ וְהָקְרַב גַּן הָעֵדֶן לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: צא וְנִגְלְתָה הַשְּׁאוֹל לַשּׁוֹגִים: צב וְנֶאֱמַר אֲלֵיהֶם: “אֵיפֹה הֵם (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹבְדִים: צג מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים? הֲיוֹשִׁיעוּכֶם אוֹ יוֹשִׁיעוּ לְנַפְשָׁם?”: צד וְהוּטְלוּ אֶל תּוֹכָהּ הֵם וְהַשּׁוֹגִים: צה וּגְדוּדֵי “אִבְּלִיס” יַחְדָּו: צו וִאָמְרוּ, וְהֵם רָבִים בֵּינֵיהֶם בְּתוֹכָהּ: צז “חַי אֱלֹהִים, כִּי הָיִינוּ בְּתוֹעָה בְּרוּרָה: צח בְּהַשְׁוֹותֵנוּ אֶתְכֶם אֶל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: צט וְלֹא הִתְעוּנוּ בִלְתִּי אִם הַזֵּדִים: ק אֵין לָנוּ עַתָּה כָּל מַפְגִּיעִים” קא וְלֹא יָדִיד חַם: קב וּמִי יִתֵּן שׁוּבֵנוּ לַחַיִּים, וְהָיִינוּ מִן הַמַּאֲמִינִים"1457: קג אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קד וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קה נָתְנוּ עַם נֹחַ אֶת הַשְּלִיחִים לְכוֹזְבִים: קו בֶּאֱמֹר לָהֶם אֲחִיהֶם נֹחַ: “הֲלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים: קז אָכֵן שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: קח יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קט וְלֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים1458: קי יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהֵים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי”: קיא וַיֹּאמְרוּ: “הֲנַאֲמִין לְךָ בְּעֵת הָלְכוּ אַחֲרֶיךָ (רַק) הַנִּקְלִים?”1459 קיב וַיֹּאמֶר: “וּמַה יּוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת מַעֲשֵׂיהֶם?1460: קיג אֵין חֶשְׁבּוֹנָם בִּלְתִּי אִם עַל אֱלֹהַי, לוּ תָחוּשׁוּ: קיד וְלֹא אֲגָרֵשׁ מֵעַל פָּנַי אֶת הַמַּאֲמִינִים1461: קטו אֵין אָנֹכִי בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר גָּלוּי”: קטז וַיֹּאמְרוּ: “אִם לֹא תֶחְדַּל, נֹחַ, וְהָיִיתָ בְאֵלֶּה אֲשֶׁר רְגָמוּם אָבֶן”1462: קיז וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, הִנֵּה נְתָנַנִי עַמִּי לְכוֹזֵב1463: קיח שְׁפֹט בֵּינֵי וּבֵינֵיהֶם שָׁפוֹט, וְהַצִּילֵנִי אוֹתִי וְאֶת אֲשֶׁר אִתִּי מֵאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים”: קיט וַנַּצִּילֵהוּ וְאֶת אֲשֶׁר אִתּוֹ בַתֵּבָה הָעֲמוּסָה: קכ וַנְּטַבַּע אַחֲרֵי כֵן אֶת הַנִּשְׁאָרִים1464: קכא אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קכב וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קכג נָתְנָה עָאד אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזְבִים: קכד בֶּאֱמֹר לָהֶם אֲחִיהֶם הוּד: “הֲלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים: קכה אָכֵן שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: קכו יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קכז וְלֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קכח הֲתִבְנוּ לָכֶם צִיּוּן עַל כָּל גִּבְעָה גְבוֹהָה לְשַׁעֲשׁוּעִים1465: קכט וַעֲשִׂיתֶם לָכַם בִּנְיָנִים מַעֲשֵׂה חָרָשׁ1466 לְמַעַן יַעֲמֹד שִׁמְכֶם לָעַד?” קל וּבְתָקְפְּכֶם (אֲנָשִׁים) תִּתְקְפו (אוֹתָם) כְּעָרִיצִים: קלא יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהֵים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי“: קלב וִירְאוּ אֶת זֶה אֲשֶׁר תָּמַךְ בָּכֶם בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם: קלג תָּמַךְ בָּכֶם בְּמִקְנֶה וּבָנֵים: קלד וְגַנּוֹת וַעֲיָנוֹת: קלה אָכֵן מְפַחֵד אָנֹכִי (פֶּן יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד”1467: קלו וַיֹּאמְרוּ: "אַחַת הִיא לָנוּ, אִם הִזְהַרְתָּ וְאִם לֹא תִהְיֶה מִן הַמַּזְהִירִים: קלז אֵין זֶה בִלְתִּי אִם (דְּבָרִים) יָצְרוּ הָרִאשׁוֹנֵים1468: קלח וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵעָנֵשׁ: קלט וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב, וַנַּשְׁמִידֵם. אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קמ וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קמא נָתְנָה תַמוּד אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזְבִים: קמב בֶּאֱמֹר אֲלֵיהֶם אֲחִיהֶם צָאלֵח: “הַאם לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים: קמג אָכֵן שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: קמד יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קמה וְלֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קמו הֲתָנוּחוּ בַּ(בָּתִּים) אֲשֶׁר אַתֶּם בְּתוֹכָם פֹּה בֶּטַח: קמז בְּגַנּוֹת וַעֲיָנוֹת: קמח וָזֶרַע וָתֹמֶר תּוּרְמָלָיו1469 רַכִּים: קמט וְתַחְצְבוּ לָכַם מִן הֶהָרִים בָּתִּים1470, וְאַתֶּם רְהָבִים1471?: קנ יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קנא וְלֹא תִשְׁמְעוּ לְמִצְוַת הַמַּשְׁחִיתים: קנב אֲשֶׁר יַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ וְלֹא יַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר”: קנג וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אַתָּה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תִּעְתְּעוּם כְּשָׁפִים: קנד אֵין אַתָּה בִּלְתִּי אִם אָדָם כָּמוֹנוּ. הָבֵא אֵפוֹא אוֹת, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אָתָּה”1472: קנה וַיֹּאמֶר: “זֹאת גְּמַלָּה לָהּ מַשְׁקֶה וְלָכֶם מַשְׁקֵה יוֹם קָבוּעַ: קנו וְלֹא תִגְעוּ בָהּ לְרָעָה, פֶּן יֹאחֶזְכֶם עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד”1473: קנז וַיְעַקְּרוּהָ, וַיַּשְׁכִּימוּ נְחָמִים1474: קנח וַיֹּאחֲזֵם הָעֹנֶש. אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קנט וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קס נָתְנוּ עַם לוֹט אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזְבִים: קסא בֶּאֱמֹר לָהֶם אֲחִיהֵם לוֹט: “הֲלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים: קסב אָכֵן שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: קסג יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קסד וְלֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קסה הֲתָבוֹאוּ אֶל הַזְּכָרִים מִן הָאָדָם: קסו וַעֲזַבְתֶּם אֶת אֲשֶׁר יָצַר לָכֶם אֱלֹהֵיכֶם מִבְּנוֹת זוּגְכֶם. אֲבָל עַם עוֹבְרִים (חֹק) אַתֶּם”: קסז וַיֹּאמְרוּ: “אִם לֹא תֶחְדַּל, לוֹט, תִּהְיֶה מן הַמּוּצָאִים”1475: קסח וַיֹּאמֶר: “אָכֵן אָנֹכִי הִנְנִי מִן הַמְתָעֲבִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: קסט אֱלֹהַי, הַצִּילֵנִי וְאֶת בֵּיתִי מֵאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ”: קע וַנְּמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ יַחְדָּו1476: קעא מִלְּבַד זְקֵנָה, הָיְתָה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים1477: קעב אַחֲרֵי כֵן הָרַסְנוּ אֶת הָאֲחֵרִים: קעג וַנַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָטָר, וַיֵּרַע הַמָּטָר (עַל) אֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּם: קעד אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קעה וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קעו נָתְנוּ אַנְשֵׁי אַלִאַיְכָּה1478 אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזְבִים: קעז בֶּאֱמֹר לָהֶם שֻׁעַיְבּ1479: “הֲלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים: קעח אָכֵן שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אָנֹכִי לָכֶם: קעט יְראוּ אֵפוֹא אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְקוֹלִי: קפ וְלֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קפא תְּנוּ אֶת הַמִּדָּה שְׁלֵמָה, וְאַל תִּהְיוּ מִן הַמְחַסְּרִים: קפב וְשִׁקְלוּ בְּמִשְׁקַל צֶדֶק: קפג וְלֹא תַחְסִירוּ מְאוּמָה מֵאֲשֶׁר לָאֲנָשִׁים1480 וְלֹא תֶחֶטְאוּ בָאָרֶץ לְהַשְׁחִית1481: קפד וִירְאוּ אֶת אֲשֶׁר בְּרָאֲכֶם וְאֶת הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים”: קפה וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אַתָּה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תִּעְתְּעוּם כְּשָׁפִים: קפו וְאֵין אַתָּה בִּלְתִּי אִם אָדָם כָּמוֹנוּ, וְאָכֵן לְדוֹבֵר שֶׁקֶר נַחֲשֹׁב אוֹתְךָ1482: קפז הַפֶּל נָא עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמַיִם פְּקָעִים, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אַתָּה”: קפח וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי הַיּוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם”1483: קפט וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב, וַיֹּאחֲזֶם עֹנֶשׁ יוֹם הַצֵּל1484. אָכֵן הוא הָיָה עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד: קצ אָכֵן בָּזֶה אוֹת, אַךְ מַרְבִּיתָם לֹא יַאֲמִינוּ: קצא וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם:

קצב וְאָכֵן הוּא הוּרַד1485 מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: קצג הוֹרִידוֹ הָרוּחַ1486 הַנֶּאֱמָן: קצד עַל לִבְּךָ לְמַעַן תִּהְיֶה מִן הַמַּזְהִירִים: קצה בְּלָשׁוֹן עַרְבִית בְּרוּרָה: קצו וְאָכֵן הוּא נִזְכַּר בְּמִזְמוֹרֵי1487 הָרִאשׁוֹנִים: קצז הַאֵין לָהֶם אוֹת, כִּי יֵדָעוּהוּ חַכְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קצח וְלוּ הוֹרַדְנוּהוּ עַל יַד אַחַד הַלּוֹעֲזִים: קצט וְקָרָא אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם, לֹא הָיוּ מַאֲמִינִים בּוֹ: ר כָּזֹאת נָבִיא בְּלִבּוֹת הַזֵּדִים1488: רא לֹא יַאֲמִינוּ בוֹ עַד אִם יִרְאוּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה: רב וּבָא עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: רג וְאָמְרוּ: “הֲיַאֲרִיכוּ לָנוּ אַף?”1489: רד הַיְבַקְשׁוּ לְהָחִישׁ (בּוֹא) עָנְשֵׁנוּ? רה הַהֲשִׁיבוֹתָ אֶל לֵב אִם נָתַנּוּ לָהֶם טוּב (בְּמֶשֶׁךְ) שָׁנִים: רו אַחֲרֵי כֵן בָּא עֲלֵיהֶם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם: רז לֹא יוֹעִיל לָהֶם הַטּוּב אֲשֶׁר נִתַּן לָהַם1490: רח וְלֹא הִשְׁמַדְנוּ כָל עִיר מִבְּלִי אֲשֶׁר (קָמוּ) לָהּ מַזְהִירִים1491: רט לִהַזְהִיר, וְלֹא עָשַׁקְנוּ (אוֹתָם): רי וְלֹא הוֹרִידוּ אוֹתוֹ הַשְּׂטָנִים1492: ריא וְחָלִילָה לָהֶם, וְלֹא יוּכָלוּ: ריב כִּי הֵם הִרְחִיקוּם מִשְּׁמוֹעַ1493: ריג אַל תִּקְרָא אֵפוֹא אֶת אֱלֹהִים אֶל אֱלוֹהַּ אַחֵר, פֶּן תִּהְיֶה מִן הַנֶּעֱנָשִׁים: ריד וְהַזְהִר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ הַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ: רטו וּנְטֵה כְנָפְךָ לַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֶיךָ מִן הַמַּאֲמִינִים1494: רטז וְכִי יַמְרוּ אֶת פִּיךָ, וְאָמַרְתָּ: “נָקִי אָנֹכִי מֵאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ”: ריז וְהִשָּׁעֵן עַל הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם: ריח אֲשֶׁר יִרְאֶה אוֹתְךָ בְּקוּמְךָ" ריט וְהִתְהַלֶּכְךָ1495 בְּתוֹךְ הַמִּשְׁתַּחֲוִים1496: רכ כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: רכא הַאַגִּיד לָכֶם עַל מִי יֵרְדוּ הַשְּׂטָנִים? רכב יֵרִדוּ עַל כָּל דּוֹבֵר שְׁקָרִים פּוֹשֵׁעַ: רכג יַפִּילוּ רַק הַשְּׁמוּעָה1497, וּמַרְבִּיתָם מְדַבְּרִים שָׁקֶר: רכד וְהַמְשׁוֹרְרִים, יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם הַשּׁוֹגִים: רכה הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי הֵם בְּכָל נַחַל יְשׁוֹטֵטוּ: רכו וְכִי יֹאמְרוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ: רכז בִּלִעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר. וַיַּרְבּוּ לִזְכֹּר אֱלֹהִים: רכח וַיּוֹשִׁיעוּ לְנַפְשָׁם אַחֲרֵי אֲשֶׁר עֲשָׁקוּם1498. וְאָכֵן יָדוֹעַ יֵדְעוּ הַפּוֹשְׁעִים אֵיזוֹ מַהְפֵּכָה יַהַפְכוּ בָם1499.

 

פָּרָשַׁת הַנְּמָלִים1500    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ט.ש.1501 א אֵלֶּה אוֹתוֹת הָקֻּרְאָן וְסֵפֶר גָּלוּי1502: ב אֹרַח מֵישָׁרִים וּבְשׂוֹרָה לַמַּאֲמִינִים: ג אֲשֶׁר יַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וְנָתְנוּ הַצְּדָקָה וְהֵם בָּאַחֲרִית בָּטוֹחַ יִבְטָחוּ1503: ד כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּאַחֲרִית, יִפִּינוּ בְּעֵינֵיהֶם מַעֲשֵׁיהֶם, וְהֵמָּה יִתְעוּ: ה אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר לָהֶם מוּסַר רָע, וְהֵם בָּאַחֲרִית הֵם הָאוֹבְדִים: ו וְאָכֵן הוּבָא אֵלֶיךָ הַקֻּרְאָן מִלִּפְנֵי חָכָם וְיוֹדֵעַ1504:

ז (זְכֹר) בֶּאֱמֹר משֶׁה לְבֵיתוֹ: “הִנֵּה הִרְגַּשְׁתִּי בְאֵשׁ. הָבָה אָבִיא לָכֶם עַל יָדָהּ פֶּשֶׁר דָּבָר1505 אוֹ אָבִיא אֲלֵיכֶם לַהֲבַת אוּד בּוֹעֵר לְמַעַן תִּתְחַמָּמוּ”: ח וַיְהִי כְּבוֹאוֹ אֵלֶיהָ, וַיִּקְרָא אֵלָיו לֵאמֹר1506: “יְבֹרַךְ זֶה אֲשֶׁר בָּאֵשׁ וְזֶה אֲשֶׁר סָבִיב לָהּ, וְיִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ט הוֹי משֶׁה, הִנֵּה אֲנִי הוּא אֱלֹהִים הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: י וְהַשְׁלֵךְ מַטְּךָ – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ נוֹדֵד כְּמוֹ הָיָה נָחָשׁ, פָּנָה וַיִּסוֹג אָחוֹר, וְלֹא שָׁב – הוֹי משֶׁה1507 אַל תִּפְחַד, כִּי לֹא יִפְחֲדוּ אִתִּי הַשְּׁלִיחִים: יא בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר פָּשַׁע, אַךְ הֵמִיר לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב אַחֲרֵי הָרָעָה הִנֵּה אָנֹכִי סַלָּח וְרָחוּם1508: יב וְהָבֵא אֶת יָדְךָ בְחֵיקְךָ, תֵּצֵא לְבָנָה מִבְּלִי (פֶּגַע) רָע1509, (אוֹת הוּא) בְּתִשְׁעָה אוֹתוֹת1510 (אֶשְׁלָחֲךָ בָהֶם) אֶל פַּרְעֹה וְעַמּוֹ, כִּי הָיוּ עַם פּוֹשְׁעִים”: יג וַיְהִי כְּבוֹא אֲלֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ גָלוּי1511, וַיֹּאמְרוּ: “אֵלֶּה כְּשָׁפִים גְּלוּיִים”: יד וַיְכַחֲשׁוּ בָהֶם, וְאִם אָמְנָם יָדְעוּ נַפְשׁוֹתָם כִּי אֱמֶת הֵם, בְּפֶשַׁע וּבְגֹבַה לֵבָב. רְאֵה אֵיפֹא, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמַּשְׁחִיתִים:

טו וּלְפָנִים נָתְנּוּ לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה דָעַת, וַיֹּאמְרוּ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הִפְלָה אוֹתָנוּ מֵרַבִּים מֵעוֹבְדָיו הָמַּאֲמִינִים”: טז וַיִירַשׁ שְׁלֹמֹה אֶת דָּוִד, וַיֹּאמֶר: “בְּנֵי הָאָדָם, לֻמַּדְנוּ שִׂיחַת הָעוֹפוֹת, וַיִּנָּתֵן לָנוּ מִכֹּל: אָכֵן זֶה הוּא הַיִּתְרוֹן הַגָּלוּי”: יז וַיֵּאָסְפוּ אֶל שְׁלֹמֹה צִבְאוֹתָיו מִן הַגִּן וְהָאָדָם וְהָעוֹף, וְהֵם עֲרוּכִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם: יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל נַחַל הַנְּמָלִים, וַתֹּאמֶר נְמָלָה: "הוֹי הַנְּמָלִים, בּוֹאוּ אֶל מִשְׁכְּנוֹתֵיכֶן וְלֹא יְמַעֲכוּכֶם שְׁלֹמֹה וְצִבְאוֹתָיו (בְּרַגְלֵיהֶם), וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: יט וַיִּצְחַק שְׁלֹמֹה, מְשַׂחֵק לְדִבְרֵיהֶן, וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, עוֹרְרֵנִי1512 לְהוֹדוֹת חַסְדְּךָ אֲשֶׁר חָנַנְתָּ אוֹתִי וְאֶת הוֹרַי, וְלַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר תִּרְצֶנּוּ, וַהֲבִיאֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּתוֹךְ עוֹבְדֶיךָ הַיְשָׁרִים”1513: כ וַיִּפְקֹד אֶת הָעוֹפוֹת, וַיֹּאמֶר: “מַה לִּי לֹא אֶרְאֶה אֶת הַדּוּכִיפַת1514. הֲנִפְקַד מְקוֹמָהּ1515?: כא עֲנוֹשׁ אֶעֶנְשֶׁנָּה קָשֶׁה אוֹ זָבוֹחַ אֶזְבְּחֶנָּה אוֹ תּוֹכִיחַ צִדְקָתָהּ בָּרוּר”1516: כב וְלֹא אֵחֲרָה הַרְבֵּה (לָשׁוּב) וַתֹּאמֶר: “הִשַּׂגְתִּי (דַּעַת) אֲשֶׁר לֹא הִשַּׂגְתָּ אוֹתָהּ, וָאָבִיא אֵלֶיךָ מִשְּׁבָא דָבָר יַצִּיב: כג הִנֵּה מָצָאתִי אִשָּׁה תִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם, וַיִּנָּתֵן לָהּ מִכֹּל, וְלָהּ כִּסֵּא מַלְכוּת נֶהְדָּר: כד מְצָאתִיהָ וְאֶת עַמָּהּ מִשְׁתַּחֲוִים לַשֶּׁמֶשׁ מִבִּלְתִּי אֱלֹהִים, וַיְיַף הַשָּׂטָן בְּעֵינֵיהֶם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וַיְסִירֵם מִן הַדֶּרֶךְ, – וְהֵם לֹא יְאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ –: כה אֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים1517, הַמּוֹצִיא (לְאוֹרָה) הַתַּעֲלוּמָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְיֵדַע אֶת אֲשֶׁר תַּסְתִּירוּ וְאֶת אֲשֶׁר תּוֹדִיעוּ גָּלוּי: כו אֱלֹהִים אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַנֶּהְדָּר”: כז וַיֹּאמֶר (שְׁלֹמֹה): “הָבָה נִרְאֶה, הָאֱמֶת דִּבַּרְתְּ, אוֹ אִם הָיִית מִדּוֹבְרֵי הַשָּׁקֶר: כח הוֹלִיכִי סִפְרִי זֶה וְהַשְׁלִיכִיהוּ עֲלֵיהֶם. אַחַר פְּנִי מֵהֶם וּרְאִי מַה-זֶּה יָשִׁיבוּ”: כט וַתֹּאמֶר (מַלְכַּת שְׁבָא): “הוֹי הַשָּׂרִים, הִנֵּה הָשְׁלַךְ אֵלַי סֵפֶר נִכְבָּד: ל מִשְּׁלֹמֹה הוּא, וְהוּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרָחוּם: לא לֵאמֹר: “אַל תִּתְנַשְּׂאוּ עָלַי, וּבוֹאוּ אֵלַי תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים”1518: לב וַתֹּאמֶר (עוֹד): “הַשָּׂרִים, הוֹרוּנִי בִּעְנְיָנִי, לֹא אֶחֱרֹץ דָּבָר עַד אִם תָּעִידוּ”1519: לג וַיֹּאמְרוּ: “אֲנַחְנוּ אַנְשֵׁי כֹחַ וְאַנְשֵׁי חַיִל רָב1520, וְלָךְ הַפְּקֻדָּה, רְאִי אֵפוֹא אֶת אֲשֶׁר תְּצַוִּי”: לד וַתֹּאמֶר: “הִנֵּה הַמְּלָכִים בְּבוֹאָם אֶל עִיר יַשְׁחִיתוּהָ, וְשָׂמוּ אֶת הַנִּכְבָּדִים בְּיוֹשְׁבֶיהָ לַנִּקְלִים בָּהּ”1521 וְכָזֹאת יַעֲשׂוּ1522: לה וְהִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלַחַת אֲלֵיהֶם מִנְחָה, וַאֲצַפֶּה לַאֲשֶׁר יָשִׁיבוּ הַשְּׁלִׁיחִים”: לו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא1523 אֶל שְׁלֹמֹה, וַיֹּאמֶר (שְׁלֹמֹה): “הֲתִתְמְכוּ בִי בְּהוֹן?1524. אָכֵן אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהַים טוֹב מֵאֲשֶׁר נָתַן לָכֶם, לֹא כִי אַתֶּם תִּשְׂמְחוּ בְּמִנְחַתְכֶם: לז שׁוּב אֲלֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ בּוֹא נָבוֹא אֲלֵיהֶם בִּגְדוּדִים לֹא יוּכְלוּ עֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְהוֹצֵא נוֹצִיא אוֹתָם מִמֶּנָּהּ1525 נִקְלִים, וְהָיוּ שְׁפָלִים”1526: לח וַיֹּאמֶר (שְׁלֹמֹה): “הַשָּׂרִים, מִי מִכֶּם יָבִיא אֵלַי אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתָהּ (עוֹד) בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ אֵלַי תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים1527?”: לט וַיֹּאמֶר שֵׁד1528 מֵהַגִּן: “אָנֹכִי אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ בְּטֶרֶם תָּקוּם מִמְּקוֹמְךָ, וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי, וְנֶאֱמָן אָנֹכִי לַעֲשׂוֹתוֹ”: מ וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר אִתּוֹ דַּעַת מִן הַסֵּפֶר1529: “אָנֹכִי אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ בְּטֶרֶם תָּנִיד עַפְעַף”1530 וְכַאֲשֶׁר רָאָהוּ (שְׁלֹמֹה) עוֹמֵד נָכוֹן אֶצְלוֹ, אָמַר: “זֶה מֵחֶסֶד אֱלֹהַי, לְנַסּוֹתֵנִי, הַאוֹדֶה חַסְדּוֹ אִם אֲכַחֵשׁ, וַאֲשֶׁר יוֹדֶה, רַק לְנַפְשׁוֹ יוֹדֶה, וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ, הִנֵּה אֱלֹהַי עָשִׁיר וְנָדִיב”: מא וַיֹּאמֶר (עוֹד): “נַכְּרוּ לְעֵינֶיהָ אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתָהּ1531, (וְ)נִרְאֶה הַתְאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ, אִם תִּהְיֶה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְאֻשְּׁרוּ בְדָרֶךְ”: מב וַיְהִי כְבוֹאָהּ, וַיֵּאָמֵר: “הֲכָזֶה כִּסֵּא מַלְכוּתֵךְ?” וַתֹּאמֶר: “כְּמוֹ הוּא זֶה הוּא. וַיִּנָּתֵן לָנוּ דַעַת לִפְנֵי כֵן, וַנְּהִי תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים”1532: מג וַיָּשֶׁב אוֹתָהּ (מֵהַאֲמִין) בָּזֶה אֲשֶׁר הָיְתָה עוֹבֶדֶת אוֹתוֹ1533 מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, כִּי הָיְתָה מֵעַם כּוֹפְרִים: מד וַיֵּאָמֵר אֵלֶיהָ: “בּוֹאִי אֶל הָאַרְמוֹן”1534. וְכַאֲשֶׁר רָאַתְהוּ חֲשָׁבַתְהוּ מַיִם אַדִּירִים, וַתְּגַל שׁוֹקֶיהָ. וַיֹּאמֶר (שְׁלֹמֹה): “זֶה אַרְמוֹן רָצוּף זְכוּכִית”: מה וַתֹּאמֶר: "אֱלֹהַי, אָכֵן עָכַרְתִּי נַפְשִׁי, וְהִנְנִי תְּמִימָה1535 יַחַד עִם שְׁלֹמֹה אֶת אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

מו וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶל תַּמּוּד אֶת אֲחִיהֶם צָאלִח לֵאמֹר: “עִבְדוּ אֱלֹהִים”, וְהִנֵּה הֵם שְׁתֵּי פְלַגּוֹת רַבוֹת בֵּינֵיהֶן: מז וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, לָמָּה זֶה תְּבַקְּשׁוּ לְהָחִישׁ בּוֹא הָרָעָה לִפְנֵי הַטּוֹבָה?1536. לוּ הִתְפַּלַּלְתֶּם אֶל אֱלֹהִים, כִּי יִסְלַח לָכֶם לְמַעַן תְּרֻחָמוּ”: מח וַיֹּאמְרוּ: “נִחַשְׁנוּ וַתָּבוֹא עָלֵינוּ הָרָעָה בִּגְלָלְךָ וּבִגְלַל אֵלֶּה אֲשֶׁר אִתְּךָ”1537. וַיֹּאמֶר: “גּוֹרַלְכֶם הָרָע עִם אֱלֹהִים. אֲבָל אַתֶּם עַם תְּנֻסּוּ בְמַסָּה”: מט וַיִּהְיוּ בָעִיר חֶבֶר תִּשְׁעָה אֲנָשִׁים יַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ וְלֹא יַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר:1538 נ וַיֹּאמְרוּ: "הִשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו בֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נִפֹּל לַיְלָה עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ1539, וְאָמַרְנוּ לְגוֹאֲלָיו “לֹא רָאִינוּ בְּהִשָּׁמֵד בֵּיתוֹ, וְאָכֵן אֱמֶת נְדַבֵּר:” נא וַיָּזֹמּוּ מְזִמָּה וַנָּזָם מְזִמָּה וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: נב רְאֵה אֵפוֹא, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית מְזִמָּתָם. הִנֵּה אֲנַחְנוּ הָרַסְנוּ אוֹתָם וְאֶת עַמָּם יַחְדָּו: נג הִנֵּה אֵלֶּה בָתֵּיהֶם שׁוֹמְמִים1540 בַּאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יֵדָעוּ: נד וַנַּצֵּל אֶת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים:

נה וּ(זְכֹר) אֶת לוֹט1541, אֲשֶׁר אָמַר אֶל עַמּוֹ: “הֲתַעֲשׂוּ אֶת הַזִּמָּה1542, וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת1543? נו הֲתָבוֹאוּ אֶל הַגְּבָרִים בְּתַאֲוָה בְּעָזְבְּכֶם הַנָּשִׁים? אָכֵן אֲנָשִׁים נִבְעָרִים מִדַּעַת אַתֶּם”: נז וְלֹא הָיָה מַעֲנֶה עַמּוֹ, בִּלְתִּי אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הוֹצִיאוּ אֶת בֵּית לוֹט מֵעִירְכֶם, כִּי אֲנָשִׁים מִטַּהֲרִים הֵם”: נח וַנַּצִּילֵהוּ וְאֶת בֵּיתוֹ מִלְּבַד אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר גָּזַרְנוּ עָלֶיהָ, כִּי תִּהְיֶה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים1544: נט וַנַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָטָר, וַיֵּרַע מְטַר אֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּם1545:

ס אֱמֹר: הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים, וְשָׁלוֹם עַל עוֹבְדָיו אֲשֶׁר בָּחַר. הָאֱלֹהִים טוֹב יוֹתֵר אִם אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹֹ)?: סא הַאִם (לֹא הוּא) אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם, וַיּוֹרֵד לָכֶם מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַנַּצְמַח בָּהֶם עֲתֶרֶת חֻרְשׁוֹת, אֲשֶׁר אֵין לְאֵל יֶדְכֶם לְהַצְמִיחַ עֲצֵיהֶן. הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ אֶת אֱלֹהִים? אָכֵן עַם שֵׁטִים הֵם: סב הַאִם (לֹא הוּא) אֲשֶׁר שָׁת אֶת הָאָרֶץ מָכוֹן לָכֶם1546, וַיָּשֶׁם בְּתוֹכָהּ נְהָרוֹת וַיָּשֶׂם לָהּ יְתֵדוֹת1547, וַיָּשֶׂם בֵּין שְׁנֵי הַיַּמִּים חַיִץ1548. הֲיֵשׁ אֱלֹוהַּ אֶת אֱלֹהִים? לֹא כִי מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: סג הַאִם (לֹא הוּא) אֲשֶׁר יַעֲנֶה אֶת אִישׁ מָצוֹק בְּקָרְאוֹ אֵלָיו, וְהֶעֱבִיר הָרָעָה, וַיָקֶם אֶתְכֶם תַּחַת (עַמִּים אֲחֵרִים) בָּאָרֶץ? הֲיֵשׁ אֱלֹוהַּ אֶת אֱלֹהִים? (אַךְ) מְעַט הוּא אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: סד הַאִם (לֹא הוּא) אֲשֶׁר יַנְחְכֶם בְּחֶשְׁכַת הַיַּבָּשָׁה וְהַיָּם, וַאֲשֶׁר יִשְׁלַח אֶת הָרוּחוֹת בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לִפְנֵי רַחֲמָיו1549? הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ אֶת אֱלֹהִים? יִתְעַלֶּה אֱלֹהִים עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ)1550: סה הַאִם (לֹא הוּא) אֲשֶׁר יִבְרָא אֶת הַבְּרִיאָה, אַחַר יְשִׁיבֶנָה (אֵלָיו), וַאֲשֶׁר יְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָאָרֶץ. הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ אֶת אֱלֹהִים? אֱמֹר: “תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”1551: אֱמֹר: אֵין מִי בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵדַע אֶת הַתַּעֲלוּמָה מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. וְלֹא יָחוּשׁוּ: סז מָתַי יוּקְמוּ לִתְחִיָּה: סח לֹא כִי, הֲתַשִּׂיג דַּעְתָּם אֶת הָאַחֲרִית? לֹא כִי, הֵם בְּסָפֵק בִּדְבָרָהּ. לֹא כִי, עִוְרִים הֵם מֵרְאוֹתָהּ: סט וַיֹּאמְרוּ: הַכּוֹפְרִים: “הַאִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ לְעָפָר (אֲנַחְנוּ) וַאֲבוֹתֵינוּ, נוּצָא (מִקִּבְרוֹתֵינוּ(?1552 ע אָכֵן כְּבָר נִבְּאוּ זֹאת לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ לְפָנִים. אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים”1553: עא אֱמֹר: “עִבְרוּ בָּאָרֶץ וּרְאוּ, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַזֵּדִים”: עב וְלֹא תֵעָצֵב בִּגְלָלָם, וְלֹא יֵצַר לְךָ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָזֹמּוּ1554: עג וְאָמְרוּ: “מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אֱמֶת תְּדַבְּרוּ?”1555 עד אֱמֹר: "יִתָּכֵן כִּי עוֹמֵד מֵאַחֲרֵיכֶם מִקְּצַת מִזֶּה (הָעֹנֶשׁ), אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהָחִישׁ (בּוֹאוֹ"): עה אָכֵן בַּעַל חֶסֶד הוּא אֱלֹהֶיךָ לִבְנֵי אָדָם וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יוֹדוּ (לוֹ)1556: עו וְאָכֵן אֱלֹהֶיךָ יוֹדֵעַ אֲשֶׁר יִצְפְּנוּ לִבּוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָּלוּי: עז וְאֵין כָּל תַּעֲלוּמָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה (כְּתוּבָה) בְּסֵפֶר בָּרוּר:1557 עח הִנֵּה הַקֻּרְאָן הַזֶּה יְסַפֵּר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַרְבִּית (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר נֶחְלְקוּ בוֹ1558: עט וְאָכֵן הוּא אֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַמַּאֲמִינִים: פ אָכֵן אֱלֹהֶיךָ יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּמִשְׁפָּטוֹ, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ: פא הִשָּׁעֵן אֵפוֹא עַל אֱלֹהֶיךָ, כִּי אַתָּה עַל (דֶּרֶךְ) הָאֱמֶת הַגְּלוּיָה: פב אָכֵן אַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה אֶת הַמֵּתִים לִשְׁמוֹעַ וְלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַחֵרְשִׁים לִשְׁמוֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה, בְּהָפְכָם עֹרֶף נְסוֹגִים אָחוֹר: פג וְלֹא תוּכַל הַנְחוֹת מֵישָׁרִים אֶת הָעִוְרִים מִתְּעוֹתָם, לֹא תַעֲשֶׂה לִשְׁמוֹעַ בִּלְתִּי אִם אֶת הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹתֵינוּ, כִּי הֵם תְּמִימִים אֶת אֱלֹהִים1559:

פד וּבְבוֹא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ 1560 עֲלֵיהֶם, נוֹצִיא לָהֶם חַיָּה מִן הָאָרֶץ, תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם1561 לֵאמֹר: “הָאֲנָשִׁים לֹא בָטְחוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ”: פה וְיוֹם יָבוֹא נֶאֱסֹף מִכָּל אֻמָּה חֶבֶר מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ, וְהֵם עֲרוּכִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם1562: פו וְכַאֲשֶׁר יָבוֹאוּ, וְיֹּאמַר (אֱלֹהִים): “הֲכִחַשְׁתֶּם בְּאוֹתוֹתַי וְ(אִם גַּם) לֹא הִשַּׂגְתֶּם דַּעְתָּם? אוֹ מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?” פז וּבָא הַדָּבָר (אֲשֶׁר דִּבֵּר)1563 עֲלֵיהֶם, בַּאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ, וְהֵם לֹא יְדַבֵּרוּ1564: פח הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי אֲנַחְנוּ שַׁתְנוּ אֶת הַלַּיְלָה, לְמַעַן יָנוּחוּ בוֹ, וְאֶת הַיּוֹם לִרְאוֹת?, הִנֵּה בְּאֵלֶּה אוֹתוֹת לַאֲנָשִׁים יַאֲמִינוּ1565: פט וּבְיוֹם יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר, וְחָרַד כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים, וְהַכֹּל יָבוֹאוּ אֵלָיו, וְהֵם יְזֹרָבוּ1566: צ וְרָאִיתָ אֶת הֶהָרִים תַּחְשֹׁב, כִּי סָמָרוּ, וְהֵם יַחֲלֹפוּ כַּחֲלֹף הָעֲנָנִים. מַעֲשֶׂה אֱלֹהִים אֲשֶׁר תִּכֵּן כָּל דָּבָר, כִּי הוּא יוֹדֵעַ אֶת פָּעָלְכֶם: צא אֲשֶׁר יָבִיא מַעֲשֶׂה טוֹב, לוֹ (גְּמוּל) טוֹב מִמֶּנּוּ1567, וְהֵם בְּטוּחִים מִבַּלָּהַת הַיּוֹם הַהוּא: צב וַאֲשֶׁר יָבִיא מַעֲשֵׂה רָע, יוּטְלוּ עַל פְּנֵיהֶם אֶל (גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ. הַתְשֻׁלְמוּ אִם לֹא כְמַעֲשֵׂיכֶם?1568: צג אָכֵן צֻוֵּיתִי לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר קִדְּשָׁהּ, וְלוֹ כָל דָּבָר, וָאֲצֻוֶּה לִהְיוֹת מִן הַתְּמִימִים אֶת אֱלֹהִים1569: צד וְלִקְרֹא (לִפְנֵיהֶם) אֶת הַקֻּרְאָן, וְהָיָה אֲשֶׁר יְאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ לְנַפְשׁוֹ (יְאֻשַּׁר), וַאֲשֶׁר יִתְעֶה1570, אֱמֹר: “אָכֵן אָנֹכִי רַק מִן הַמַּזְהִירִים”: צה וֶאֱמֹר: "הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים. הַרְאֵה יַרְאֲכֶם אוֹתוֹתָיו וִידַעְתֶּם אוֹתָם, וְלֹא נֶעֶלְמוּ מֵאֱלֹהִים מַעֲשֵׂיכֶם:

 

פָּרָשַׁת הַסִּפּוּר1571    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ט.ש.מ.1572 א אֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר הַגָּלוּי1573: ב נִקְרָא לְפָנֶיךָ מִדְּבַר משֶׁה וּפַרְעֹה בָּאֱמֶת לְעָם אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ: ג הִנֵּה פַּרְעֹה הִתְנַשֵּׂא בָאָרֶץ, וַיָּשֶׂם אֶת יוֹשְׁבֶיהָ מַחֲלָקוֹת1574, וַיְבַקֵּשׁ לַחֲלשׁ עֵדָה מֵהֶם1575, אֶת בְּנֵיהֶם שָׁחַט וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם חִיָּה לוֹ, כִּי הָיָה מִן הַמַּשְׁחִיתִים: ד וַנַּחְפֹּץ לְהַפְלוֹת חַסְדֵּנוּ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר חֲשָׁבוּם לַחַלָּשִׁים בָּאָרֶץ וּלְשִׂימָם מוֹפֵת1576 וּלְשִׂימָם הַיּוֹרְשִׁים1577: ה וּלְכוֹנֵן אוֹתָם בָּאָרֶץ, וּלְהַרְאוֹת אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הָמָן1578 וְאֶת צִבְאוֹתָם עַל יָדָם1579 אֶת (הָרָעָה) אֲשֶׁר נִשְׁמְרוּ (מִמֶּנָּהּ): ו וַנִּגֶל אֶת אֹזֶן אֵם משֶׁה לֵאמֹר: “הָנִיקִי אוֹתוֹ, וְאִם יְרֵאָה אַתְּ עָלָיו, הָטִילִי אוֹתוֹ לַיָּם וְאַל תִּירָאִי וְאַל תֵּעָצְבִי, כִּי הִנְנוּ מְשִׁיבִים אוֹתוֹ אֵלַיִךְ, וְשָׂמִים אוֹתוֹ מִן הַשְּׁלִיחִים”: ז וַיַּאְסְפוּ אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם בֵּית פַּרְעֹה, לְמַעַן יִהְיֶה אוֹיֵב לָהֶם וְיָגוֹן, כִּי הָיוּ פַרְעֹה וְהָמָן וְצִבְאוֹתָם חַטָּאִים: ח וַתֹּאמֶר אֵשֶׁת פַּרְעֹה: “נַחַת רוּחַ הוּא לִי וּלְךָ, אַל תַּהַרְגוּהוּ. אוּלַי יִהְיֶה לָנוּ מוֹעִיל בּוֹ, אוֹ נְאַמְּצֵהוּ לְבֵן לָנוּ”1580, וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: ט וַתַּשְׁכֵּם אֵם משֶׁה, וְלִבָּהּ נָבוּב בְּקִרְבָּהּ, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט גִּלְּתָה אֶת מִסְתָּרָיו, לוּלֵא אִמַּצְנוּ אֶת לִבָּהּ אַשֶׁר תִּהְיֶה מִן הַמַּאֲמִינִים: י וַתֹּאמֶר אֶל אֲחוֹתוֹ: “לְכִי אַחֲרָיו”. וְתַּבֵּט אֵלָיו מִן הַצַּד, וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: יא וַנֶּאֱסֹר עָלָיו לִינַק1581 לִפְנֵי כֵן1582, וַתֹּאמֶר אֲחוֹתוֹ: “הַאִם אוֹבִילְכֶם אֶל בְּנֵי-בַיִת1583 אֲשֶׁר יִהְיוּ אוֹמְנִים אוֹתוֹ לָכֶם1584, וְהֵם דּוֹרְשִׁים טוֹבָתוֹ?”: יב וַנְּשִׁיבֵהוּ אֶל אִמּוֹ, לְמַעַן תָּנוּחַ דַּעְתָּהּ וְלֹא תֵעָצֵב1585, וּלְמַעַן תֵּדַע, כִּי דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת. וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ1586: יג וּבְבָגְרוֹ וַיִּגָּמֵל, נָתַנּוּ לוֹ חָכְמָה וָדָעַת, וְכָזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב1587: יד וַיָּבוֹא אֶל הָעִיר בְּעֵת לֹא יָשִׂימוּ יוֹשְׁבֶיהָ לֵב1588, וַיִּמְצָא בָהּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נִצִּים, זֶה מִמַּחְלַקְתּוֹ וְזֶה מִ(מַּחְלֶקֶת) אוֹיְבוֹ1589, וַיִּקְרָאֵהוּ לְעֶזְרָה לוֹ זֶה אֲשֶׁר מִמַּחְלַקְתּוֹ עַל זֶה אֲשֶׁר מֵאוֹיְבוֹ. וַיַּכֵּהוּ מֹשֶׁה בְּאֶגְרוֹפוֹ, וַיַּעֲשֵׂהוּ כָּלָה, וַיֹּאמֶר: “מִמַּעֲשֵׂה הַשָּׂטָן הוּא זֶה1590, כִּי אוֹיֵב וּמַתְעֶה גָלוּי הוּא”: טו וַיֹּאמֶר (עוֹד): “אֱלֹהַי, אָכֵן עָכַרְתִּי נַפְשִׁי1591, סְלַח לִי אֵפוֹא”, וַיִּסְלַח לוֹ, כִּי הוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם: טז וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, יַעַן אֲשֶׁר חַנּוֹתָ אוֹתִי, לֹא אֶהְיֵה עֵזֶר לַזֵּדִים”: יז וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בָּעִיר יָרֵא וּמִתְבּוֹנֵן1592, וְהִנֵּה זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר קְרָאָהוּ לְעֶזְרָה תְּמוֹל, זוֹעֵק אֵלָיו לְעֶזְרָה (שֵׁנִית), וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה: “אָכֵן אִישׁ מַצּוֹת גָּלוּי הִנֶּךָּ”: יח וַיְהִי כַאֲשֶׁר חָפֵץ לִתְקֹף אֶת אֲשֶׁר אוֹיֵב הוּא לִשְׁנֵיהֶם (לְהַכּוֹתוֹ), וַיֹּאמֶר1593: “הֲתַחְפֹּץ לְהָרְגֵנִי, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ נֶפֶשׁ תְּמוֹל? אֵין אַתָּה חָפֵץ, בִּלְתִּי אִם לִהְיוֹת עָרִיץ בָּאָרֶץ, וְלֹא תַחְפֹּץ לִהְיוֹת מֵרוֹדְפֵי הַשָּׁלוֹם”: יט וַיָּבוֹא אִישׁ מִקְּצֵה הָעִיר1594 מְמַהֵר וַיֹּאמֶר: “משֶׁה, הִנֵּה הַשָּׂרִים נוֹעָצִים עָלֶיךָ לְהָרְגֶךָ, צֵא אֵפוֹא כִּי מִן הַדּוֹרְשִׁים טוֹבָתְךָ אָנֹכִי”: כ וַיֵּצֵא מִמֶּנָּהּ1595 יָרֵא וּמִתְבּוֹנֵן1596, וַיֹּאמֶר: אֱלֹהַי, מַלְּטֵנִי מִן הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים": כא וְכַאֲשֶׁר פָּנָה אֶל עֵבֶר מִדְיָן אָמַר: “אוּלַי יַנְחֵנִי אֱלֹהַי בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר”: כב וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל מֵי מִדְיָן, מָצָא עֲלֵיהֶם עֲדַת אֲנָשִׁים יַשְׁקוּ (עֲדָרִים): כג וַיִּמְצָא מִבַּלְעֲדֵיהֶם שְׁתֵּי נָשִׁים, תִּפְרֹשְׁנָה מִן הַצַּד, וַיֹּאמֶר: "מַה דְּבַרְכֶן?. וַתֹּאמַרְנָה: “לֹא נַשְׁקֶה עַד אִם יַעֲבִירוּ הָרוֹעִים (עֶדְרֵיהֶם) וְאָבִינוּ זָקֵן מְאֹד”: כד וַיַּשְׁקְ לָהֶן (עֶדְרָן), אַחַר פָּנָה אֶל הַצֵּל, וַיֹּאמֶר: “אֱלֹהַי, אָכֵן אָנֹכִי צָרִיךְ לַאֲשֶׁר תּוֹרִיד אֵלַי מִן הַטּוֹב”: כה וַתָּבוֹא אֵלָיו אַחַת שְׁתֵּיהֶן, הוֹלֶכֶת בְּבֹשֶׁת פָּנִים וַתֹּאמֶר: “הִנֵּה אָבִי יִקְרָאֲךָ לִגְמֹל לְךָ שְׂכַר הַשְׁקוֹתְךָ לָנוּ”. וַיְהִי כְבוֹאוֹ אֵלָיו וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר, וַיֹּאמֶר: “אַל תִּירָא, נִמְלַטְתָּ מִן הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים”: כו וַתֹּאמֶר אַחַת שְׁתֵּיהֶן: “אָבִי, שָׂכְרֵהוּ, כִּי הַטּוֹב בַּאֲשֶׁר שָׂכַרְתָּ (הוּא) הֶחָזָק וְהַנֶּאֱמָן”: כז וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה חָפֵץ אָנֹכִי לָתֵת לְךָ אִשָּׁה אַחַת שְׁתֵּי בְנוֹתַי אֵלֶּה, בַּשָּׂכָר אֲשֶׁר תַּעֲבֹד אִתִּי שְׁמוֹנָה חַגִּים1597, וְאִם תְּמַלֵּא עֲשָׂרָה, הִנֵּה מֵרְצוֹנְךָ, וְלֹא אֶחְפֹּץ לְהַכְבִּיד עָלֶיךָ, וּמָצוֹא תִּמְצָא אוֹתִי, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים, מֵעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר”: כח וַיֹּאמֶר (מֹשֶׁה): “כָּזֹאת (תִּהְיֶה) בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וְאֵיזֶה מִשְּׁנֵי הַזְּמָנִּים אֲשֶׁר אֲמַלֵּא לֹא תִּהְיֶה אֵיבָה עָלַי, וֵאלֹהִים עָרֵב אֶת דְּבָרֵינוּ1598: כט וַיְהִי כְּמַלֵּא משֶׁה אֶת הַמּוֹעֵד וַיֵּלֶךְ עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ הִרְגִּישׁ מִצַּד הָהָר בְּאֵשׁ, וַיֹּאמֶר אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ: “כַּתְּרוּ לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי בְאֵשׁ, אוּלַי אָבִיא לָכֶם עַל יָדָהּ (פֵּשֶׁר) דָּבָר1599 אוֹ אוּד אֵשׁ לְמַעַן תִּתְחַמָּמוּ1600”: ל וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֵלֶיהָ, וַיִּקְרָא אֵלָיו קוֹל מִקְּצֵה הָעֵמֶק הַיְמָנִי בַּבִּקְעָה הַמְּבֹרָכָה, מִן הָעֵץ, לֵאמֹר: “משֶׁה, אָנֹכִי אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים1601: לא הַשְׁלֵךְ מַטֶּךָ” – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ מִתְנוֹדֵד כְּמוֹ הָיָה נָחָשׁ, פָּנָה וַיִּסּוֹג אָחוֹר וְלֹא שָׁב – “הוֹי משֶׁה גַּשׁ וְאַל תִּירָא כִּי אַתָּה מִן הַבְּטוּחִים מִפָּחַד1602: לב הָבֵא אֶת יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וְתֵצֵא לְבָנָה מִבְּלִי (פֶּגַע) רָע1603, וֶאֱסֹף אֵלֶיךָ כְּנָפְךָ מִפָּחַד1604. אֵלֶּה אֵפוֹא שְׁנֵי אוֹתוֹת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ אֶל פַּרְעֹה וְשָׂרָיו, כִּי הָיוּ עַם פּוֹשְׁעִים”1605: לג וַיֹּאמֶר: אֱלֹהַי, הִנֵּה אָנֹכִי הָרַגְתִּי מֵהֶם נֶפֶשׁ, וְיָרֵא אָנֹכִי לְבַל יַהַרְגוּנִי: לד וְאַהֲרֹן אָחִי צַח מִמֶּנִּי לְלָשׁוֹן, שְׁלָחֵהוּ אֵפוֹא אִתִּי לְתָמְכֵנִי, לְמַעַן יָקַיֵּם אֶת דְּבָרַי, כִּי יָרֵא אָנֹכִי, פֶּן יִתְּנוּנִי לְכוֹזֵב”: לה וַיֹּאֶמר (אֱלֹהִים): “אַמֵּץ נְאַמֵּץ זְרוֹעֶךָ1606, עַל יְדֵי אָחִיךָ. וְנָתַנּוּ לִשְׁנֵיכֶם שִׁלְטוֹן, אֲשֶׁר לֹא יַגִּיעוּ אֲלֵיכֶם, עַל יְדֵי אוֹתוֹתֵינוּ. אַתֶּם וְהַהוֹלְכִים אַחֲרֵיכֶם הִנְּכֶם אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לָהֶם”: לו וַיְהִי כְבוֹא אֲלֵיהֶם משֶׁה בְּאוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים, וַיֹּאמְרוּ: “אֵין אֵלֶּה בִלְתִּי אִם כְּשָׁפִים בְּדִיתֶם (מִלִּבְּכֶם), וְלֹא שָׁמַעְנוּ עַל אֹדוֹת זֶה בֵּין אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים”1607: לז וַיֹּאמֶר משֶׁה: “אֱלֹהַי הַיּוֹדֵעַ מִי הוּא אֲשֶׁר הֵבִיא אֹרַח מֵישָׁרִים מֵאִתּוֹ, וּמִי הוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ שְׂכַר הַמָּעוֹן (בָּעוֹלָם הַבָּא), אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַפּוֹשְׁעִים”1608 לח וַיֹּאמָר פַּרְעֹה: “לֹא אֵדַע לָכֶם אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי1609, שְׂרֹף לִי אֵפוֹא, הָמָן, חֹמֶר, וַעֲשֶׂה לִי מִגְדָּל1610, לְמַעַן אֶעֱלֶה אֶל אֱלֹהֵי מֹשֶׁה, וְאָכֵן מִדּוֹבְרֵי הַשֶּׁקֶר אֶחְשְׁבֶנּוּ”: לט וַיִּתְנַשֵּׂא הוּא וְחֵילוֹ בָּאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט, וַיְדַמּוּ, כִּי לֹא יוּשְׁבוּ אֵלֵינוּ: מ וַנִּקַּח אוֹתוֹ וְאֶת חֵילוֹ, וַנְּטִילֵם הַיָּמָה. רְאֵה אֵפוֹא, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַפּוֹשְׁעִים 1611: מא וַנְּשִׂימֵם מוֹרֵי דֶּרֶךְ1612, יִקְרְאוּ אֶל (גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ, וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה לֹא יִמָּלֵטוּ: מב וַנִּשְׁלַח אַחֲרֵיהֶם קְלָלָה בָעוֹלָם הַזֶּה, וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה1613 הֵם מִן הַנִּדָּחִים בְּקָלוֹן1614.

מג וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְמשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁמַדְנוּ אֶת הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אוֹתוֹת גְּלוּיִים לִבְנֵי אָדָם1615, וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים, לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: מד וְלֹא הָיִיתָ בְּצַּד הַמַּעֲרָבִי1616 בְּצַוּוֹתֵנוּ עַל משֶׁה אֶת הַדָּבָר, וְלֹא הָיִיתָ מִן הָעֵדִים1617: מה וְאוּלָם אֲנַחְנוּ הֲקִימוֹנוּ דוֹרוֹת, וַיִּנָּתְנוּ לָהֶם חַיִּים אֲרֻכִּים. וְלֹא גַּרְתָּ בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִדְיָן אֲשֶׁר תִּקְרָא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ, וְאוּלָם אַתָּה הָיִיתָ מִן הַשְּׁלִיחִים: מו וְלֹא הָיִיתָ בְּצַד הָהָר בְּקָרְאֵנוּ (אֶל מֹשֶׁה), וְאוּלָם רַחֲמִים מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן תַּזְהִיר עָם לֹא בָאָם כָּל מַזְהִיר מִלְּפָנֶיךָ, אוּלַי יָשִׂימוּ אֶל לֵב: מז וּלְמַעַן אֲשֶׁר בִּמְצֹא אוֹתָם צָרָה, בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת1618,לֹא יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, לָמָּה לֹא שָׁלַחְתָּ אֵלֵינוּ שָׁלִיחַ לְמַעַן נֵלֵךְ אַחֲרֵי אוֹתוֹתֶיךָ1619, וְהָיִינוּ מִן הַמַּאֲמִינִים”: מח וְ(אוּלָם) כַּאֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם הָאֱמֶת מֵאִתָּנוּ, אָמְרוּ: “לוּ הוּבָא (אֵלָיו) כַּאֲשֶׁר הוּבָא אֶל מֹשֶׁה”. הַאִם לֹא יְכַחֲשׁוּ בַּאֲשֶׁר נִתַּן אֶל מֹשֶׁה מִלְּפָנִים, וַיֹּאמְרוּ: “שְׁנֵי מְכַשְּׁפִים יַעַזְרוּ אִישׁ אֶת אָחִיו”1620, וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אֲנַחְנוּ מְכַחֲשִׁים בַּכֹּל”: מט אֱמֹר: “הָבִיאוּ סֵפֶר מֵאֵת אֱלֹהִים יְיַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ יוֹתֵר מִשְּׁנֵי אֵלֶּה, וְהָלַכְתִּי אַחֲרָיו, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: נ אַךְ אִם לֹא יֵעָנוּ לָךְ, כִּי אָז דַּע1621, כִּי לֹא יֵלְכוּ בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי תַּאֲווֹתֵיהֶם. וּמִי תָּעָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי תַּאֲוָתוֹ מִבִּלְתִּי אֹרַח מֵישָׁרִים מֵאֵת אֱלֹהִים, אָכֵן אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: נא וּכְבָר חִבַּרְנוּ לָהֶם אֶת הַדָּבָר1622 פֶּרֶק אֶל פֶּרֶק, לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: נב אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם אֶת הַסֵּפֶר לְפָנָיו1623, הֵם יַאֲמִינוּ בוֹ: נג וּבְהִקָּרְאוֹ לִפְנֵיהֶם אָמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בוֹ, אָכֵן הוּא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ הָיִינוּ לְפָנָיו1624 תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים”1625: נד אֵלֶּה יִנָּתֵן לָהֶם שְׂכָרָם פַּעֲמָיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ אֶת רוּחָם, וַיָּשִׁיבוּ בְּטוֹבָה אֶת הָרָעָה, וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזֵּרוּ1626: נה וּבְשָׁמְעָם לַהֲגֵי הֶבֶל יַרְחִיקוּ (מֵהֶם)1627, וְאָמְרוּ: “לָנוּ מַעֲשֵׂינוּ וְלָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם,1628 שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם לֹא נְבַקֵּשׁ אֶת הַבּוֹעֲרִים”1629: נו אָכֵן אַתָּה לֹא תַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וְאוּלָם אֱלֹהִים יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: נז וַיֹּאמְרוּ: “אִם נֵלֵךְ אַחֲרֵי אֹרַח הַמֵּישָׁרִים אִתְּךָ נוּצָא בְּחֹזֶק יַד מֵאַרְצֵנוּ”1630, הַאִם לֹא כוֹנַנּוּ לָהֶם מִקְדָּשׁ מִבְטַחִים, יוּבָא אֵלָיו פְּרִי כָּל-דָּבָר, מָזוֹן מֵאִתָּנוּ? וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: נח וְכַמָּה הִשְׁמַדְנוּ מִן הֶעָרִים, אֲשֶׁר הִתְעַנְּגוּ עַל רֹב מִחְיָתָן, הִנֵּה אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹתָם לֹא נוֹשְׁבוּ אַחֲרֵיהֶם, בִּלְתִּי אִם מְעָט1631, וַנְּהִי אֲנַחְנוּ הַיּוֹרְשִׁים1632: נט וְ(אָכֵן) לֹא יַשְׁמִיד אֱלֹהֶיךָ אֶת הֶעָרִים, עַד אִם יִשְׁלַח אֶל בִּירָתָן1633 שָׁלִיחַ, יִקְרָא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ, וְלֹא הִשְׁמַדְנוּ אֶת הֶעָרִים, בִּלְתִּי אִם (בִּהְיוֹת) פּוֹשְׁעִים יוֹשְׁבֶיהָ1634: ס וְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם, אַךְ מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא. וְאוּלָם אֲשֶׁר אֶת אֱלֹהֶיךָ טוֹב וְקַיָּם יוֹתֵר1635, הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא? סא הַאִם כָּזֶה אֲשֶׁר הִבְטַחְנוּהוּ הַבְטָחָה טוֹבָה וְהוּא יִמְצָאֶנָּה כָּזֶה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לוֹ מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאַחַר יִהְיֶה בְיוֹם הַתְּקוּמָה מִן הַמּוּבָאִים (לְדִין)?

סב וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר יִקְרָא אֲלֵיהֶם יֹאמַר: “אֲיֵה שֻׁתָּפַי אֲשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים?” 1636: סג וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם בְּצֶדֶק הַדָּבָר1637: "אֱלֹהֵינוּ, אֵלֶּה אֲשֶׁר עִוִּינוּם, עִוִּינוּם כַּאֲשֶׁר עָוִינוּ אֲנַחְנוּ, נְקִיִּים מֵהֶם (נָשׁוּב) אֵלֶיךָ, לֹא אוֹתָנוּ הָיוּ עוֹבְדִים: סד וְיֵאָמֵר1638: “קִרְאוּ אֶת שֻׁתָּפֵיכֶם”, וְקָרְאוּ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יֵעָנוּ לָהֶם, וְרָאוּ אֶת הָעֹנֶשׁ, לוּ הָיוּ מְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ1639: סה וְיוֹם יָבוֹא יִקְרָאֵם וְאָמַר: "מַה זֶּה עֲנִיתֶם אֶת הַשְּׁלִיחִים?1640: סו וְלֹא יִמְצְאוּ מַעֲנֶה1641 בַּיּוֹם הַהוּא, וְאַף לֹא יִשְׁאֲלוּ אִישׁ אֶת אָחִיו (לְמַעֲנֶה): סז וְאוּלָם אֲשֶׁר שָׁב וַיַּאֲמֵן וַיַּעַשׂ-הַיָּשָׁר1642, יוּכַל הֱיוֹת כִּי יִהְיֶה מִן הַמַּצְלִיחִים: סח וֵאלֹהֶיךָ יִבְרָא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְיִבְחַר. אֵין לָהֶם בְּחִירָה1643. יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ לוֹ: סט וֵאלֹהֶיךָ יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יִצְפְּנוּ בְלִבּוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָלוּי1644 ע וְהוּא אֱלֹהִים אֵין אֱלֹוהַּ בִּלְתּוֹ. לוֹ הַתְּפִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה וּבָאַחֲרוֹנָה1645, וְלוֹ הַמִּשְׁפָּט וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ: עא אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב, אִם יָשִׁית אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם אֶת הַלַּיְלָה נֶצַח עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר יָבִיא אֲלֵיכֶם אוֹר? הַאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ אֵפוֹא? עב אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב, אִם יָשִׁית אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם אֶת הַיּוֹם נֶצַח עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, מִי אֱלֹוהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יָבִיא לָכֶם לַיְלָה לָנוּחַ בוֹ? הַאִם לֹא תִּתְבּוֹנְנוּ אֵפוֹא?: עג וּמֵרַחֲמָיו שָׁת לָכֶם אֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַיּוֹם לְמַעַן תָּנוּחוּ בוֹ וּלְמַעַן תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ1646, וּלְמַעַן אֲשֶׁר תּוֹדוֹ (לוֹ): עד וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר יִקְרָאֵם וְאָמַר: “אֲיֵה שֻׁתָּפַי1647אֲשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים?”1648: עה וְהוֹצֵאנוּ מִכָּל אֻמָּה עֵד וְאָמַרְנוּ: “תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת”, וְיָדְעוּ כִי הָאֱמֶת לֵאלֹהִים, וְתָעָה מֵהֶם (הַדָּבָר) אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם1649:

עו הִנֵּה קֹרַח1650 הָיָה מֵעַם מֹשֶׁה, בִּקֵּשׁ תּוֹאֲנָה עֲלֵיהֶם, וַנִּתֵּן לוֹ מִן הָאוֹצָרוֹת אֲשֶׁר מַפְתְּחוֹתָיו הָיוּ לְמַשָּׂא לַעֲיֵפָה עַל עֵדָה אַנְשֵׁי חַיִל. וַיְהִי בֶּאֱמֹר לוֹ עַמּוֹ: “אַל תִּשְׂמַח בְּגָאוֹן, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַשְּׂמֵחִים: עז וּבַקֵּשׁ בַּאֲשֶׁר נָתַן לְךָ אֱלֹהִים אֶת מְעוֹן הָאַחֲרִית1651, וְאַל תִּשְׁכַּח (מַה) מְנָתְךָ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵיטֵב כַּאֲשֶׁר הֵיטִיב אֱלֹהִים לְךָ, וְלֹא תְבַקֵּשׁ לְהַשְׁחִית בָּאָרֶץ, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הַמַּשְּׁחִיתִים”: עח וַיֹּאמֶר: “אָכֵן אַךְ בְּדַעְתִּי נִתַּן לִי זֶה”1652. הַאִם לֹא יָדַע, כִּי אֱלֹהִים הִשְׁמִיד מִלְּפָנָיו דּוֹרוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ אַמִּיצִים מִמֶּנּוּ לְכֹחַ וְרַבִּים לֶאֱסֹף1653, וְלֹא יִשָּׁאֲלוּ הַזֵּדִים עַל חַטֹּאותָם1654: עט וַיֵּצֵא אֶל בְּנֵי עַמּוֹ בַּעֲדָיָיו, וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר חָפְצוּ בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: “מִי יִתֵּן וְנִתַּן לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִתַּן לְקֹרַח. אָכֵן בַּעַל מַזָּל גָּדוֹל הוּא”: פ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַדַּעַת: “אוֹי לָכֶם, גְּמוּל אֱלֹהִים טוֹב יוֹתֵר לַאֲשֶׁר הֶאֱמִין וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, אָכֵן לֹא יַשִּׂיגוּהָ1655 בִּלְתִּי אִם הַמְּיַחֲלִים (לֵאלֹהִים)”: פא וַנְּבַקַּע הָאָרֶץ תַּחְתָּיו וְתַחַת חֲצֵרוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ כָּל מַחֲנֶה אֲשֶׁר יַעַזְרֶנּוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, וְלֹא הָיָה מִן הַמּוֹשִׁיעִים לְנַפְשָׁם1656: פב וַיַּשְׁכִּימוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר חָמְדוּ מְקוֹמוֹ אָמֶשׁ, וַיֹּאמְרוּ: “אֲהָהּ, אָכֵן אֱלֹהִים יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶּׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו, וְ(גַם) יִקְפֹּץ יָדוֹ1657. לוּלֵא עָשָׂה אֱלֹהִים חֶסֶד עִמָּנוּ, כִּי אָז בָּקַע הָאָרֶץ תַּחְתֵּינוּ, אֲהָהּ, אָכֵן לֹא יַצְלִיחוּ הַכּוֹפְרִים”: פג מְעוֹן הָאַחֲרִית הַזֶּה נְשִׁיתוֹ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְבַקְּשׁוּ לֹא לְהִתְנַשֵּׂא בָאָרֶץ וְלֹא לְהַשְׁחִית, וְהָאַחֲרִית לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים: פד אֲשֶׁר יָבִיא 1658 מַעֲשֶׂה טוֹב לוֹ (גְּמוּל) טוֹב מִמֶּנּוּ, וַאֲשֶׁר יָבִיא מַעֲשֶׂה רַע, הִנֵּה לֹא יְשֻׁלְּמוּ עוֹשֵׂי הָרָעוֹת בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר עָשׂוּ1659:

פה הִנֵּה אֲשֶׁר שָׂם לְךָ לְחֹק אֶת הַקֻּרְאָן יְשִׁיבְךָ הָשֵׁב1660, אֱמֹר: אֱלֹהַי הַיּוֹדֵעַ מִי הוּא אֲשֶׁר בָּא בְּאֹרַח מֵישָׁרִים, וּמִי הוּא בְתוֹעָה בְרוּרָה: פו וְלֹא צִפִּיתָ כִּי יִנָּתֵן1661 אֵלֶיךָ הַסֵּפֶר, וְרַק רַחֲמִים מֵאֱלֹהֶיךָ הוּא, אַל תְּהִי אֵפוֹא עוֹזֵר לַכּוֹפְרִים: פז וְלֹא יְשִׁיבְךָ מֵאַחֲרֵי אוֹתוֹת אֱלֹהֶיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּרְדוּ אֵלֶיךָ וּקְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, וְאַל תְּהִי מִן הַמְּשַׁתְּפִים (לוֹ): פח וְלֹא תִּקְרָא אֶת אֱלֹהִים אֶל אֱלוֹהַּ אַחֵר. אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ. כָּל דָּבָר יִכְלֶה מִבַּלְעֲדֵי פָּנָיו, לוֹ הַמִּשְׁפָּט וְאֵלָיו תּושָׁבוּ:

 

פָּרָשַׁת הָעַכָּבִישׁ1662    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א.ל.מ.1663 א הַיְדַמּוּ בְּנֵי הָאָדָם, כִּי יֵעָזְבוּ (לְנַפְשָׁם), בְּאָמְרָם: “הֶאֱמַנּוּ”, וְלֹא יְנֻסּוּ בְמַסָּה?1664: ב וּכְבָר נִסִּינוּ אֶת אֲשֶׁר (קָמוּ) מִלִּפְנֵיהֶם. וְאָכֵן יָדוֹעַ יֵדַע אֱלֹהִים אֶת הַדּוֹבְרִים אֱמֶת, וְיֵדַע אֶת הַמְּשַׁקְּרִים1665: ג אִם יְדַמּוּ עוֹשֵׂי הָרָעוֹת, כִּי יַעַבְרוּ אוֹתָנוּ1666, רַע מִשְׁפָּטָם: ד אֲשֶׁר יְצַפֶּה לִפְגִישַׁת אֱלֹהִים, הִנֵּה עֵת מוֹעֵד אֱלֹהִים בּוֹא יָבוֹא, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: ה וַאֲשֶׁר יְחַרֵף נַפְשׁוֹ1667 לְנַפְשׁוֹ יְחַרְפֶנָּה, כִּי אָכֵן עָשִׁיר אֱלֹהִים מֵהִצְטָרֵךְ לָאָדָם1668: ו וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כַּפֵּר נְכַפֵּר לָהֶם מֵרָעוֹתֵיהֶם, וּגְמַלְנוּם כַּטּוֹב בְּמַעֲשֵׂיהֶם1669: ז וַנְּצַו אֶת הָאָדָם עַל הוֹרָיו, אַךְ אִם יִתְאַמְּצוּ (לְהַדִּיחֲךָ) לְשַׁתֵּף אֵלַי (אֱלוֹהַּ), אֲשֶׁר לֹא דַּעַת לְךָ בוֹ, לֹא תִשְׁמַע לְקוֹלָם. אֵלַי תְּשׁוּבַתְכֶם, וְאוֹדִיעֲכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ח אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, הָבֵא נְבִיאֵם בְּתוֹךְ הַיְשָׁרִים: ט וּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יֹאמַר: “הֶאֱמַנּוּ בֵּאלֹהִים”. אַךְ כַּאֲשֶׁר נִגַּף1670 בִּ(שְׁבִיל) אֱלֹהִים, יָשִׂים רָעַת1671 בְּנֵי הָאָדָם כְּעֹנֶשׁ אֱלֹהִים. וְאוּלָם בְּבוֹא יֶשַׁע מֵאֱלֹהֶיךָּ, יֹאמְרוּ אָמוֹר: “עִמָּכֶם הָיִינוּ”. הַאֵין אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֲשֶׁר בְּלִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם? י וְאָכֵן יָדוֹעַ יֵדַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִינִים וְיֵדַע אֶת הַסֵּעֲפִים: יא וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים אֶל הַמַּאֲמִינִים: “לְכוּ בְדַרְכֵּנוּ, וַאֲנַחְנוּ נִשָּׂא אֶת חֲטֹּאתֵיכֶם” וְאוּלָם אֵינָם נוֹשְׂאִים מֵחַטֹּאוֹתֵיהֶם דָּבָר, כִּי דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר הֵם: יב וְאָכֵן נָשׁוֹא יִשְׂאוּ מַשָּׂאָם וּמַשָּׂא עַל מַשָּׂאָם, וּפָקוֹד יִפְקְדוּ עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה עַל אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם:

יג וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ אֶל עַמּוֹ, וַיִּתְמַהְמַהּ בְּתוֹכָם אֶלֶף שָׁנִים חָסֵר חֲמִשִּׁים שָׁנָה. וַיֹּאחֲזֵם הַמַּבּוּל, וְהֵם פּוֹשְׁעִים: יד וַנַּצִּילֵהוּ וְאֶת בְּנֵי הָאֳנִיָּה וַנְּשִׂימָהּ אוֹת לָעוֹלָמִים: טו וּ(זְכֹר) אֶת אַבְרָהָם בְּאָמְרוֹ אֶל בְּנֵי עַמּוֹ: “עִבְדוּ אֱלֹהִים וִיראוּהוּ, זֶה טוֹב לָכֶם יוֹתֵר אִם יְדַעְתֶּם: טז אָכֵן אֲשֶׁר תַּעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֱלִילִים הֵם, וְתַּחֲרְשׁוּ שָׁוְא. אָכֵן אֲשֶׁר תַּעֲבְדוּם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, לֹא עֹז לָהֶם לְכַלְכֵּל אֶתְכֶם. בַּקְּשׁוּ אֵפוֹא מֵאֱלֹהִים אֶת הַכַּלְכָּלָה, וְעִבְדוּהוּ וְהוֹדוּ לוֹ. אֵלָיו תּוּשָׁבוּ: יז וְאִם תְּכַחֲשׁוּ, הִנֵּה כְבָר כִּחֲשׁוּ אֻמּוֹת לִפְנֵיכֶם, וְאֵין עַל הַשָּׁלִיחַ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי: יח הַאִם לֹא יִרְאוּ, אֵיכָה יִבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַבְּרִיאָה אַחַר יְשִׁיבֶנָּה. אָכֵן נָקֵל הוּא לֵאלֹהִים1672: יט אֱמֹר: עִבְרוּ בָּאָרֶץ וּרְאוּ אֵיכָה יָצַר אֶת הַבְּרִיאָה, אַחַר יָקִים אֱלֹהִים אֶת הַיְקוּם הָאַחֲרוֹן, כִּי אֱלֹהִים כָּל יוּכָל: כ יְיַסֵּר אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְאֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יְרַחֵם, וְאֵלָיו תּוּבָלוּ: כא וְלֹא תוּכְלוּ הַעֲבֵר1673 דָּבָר לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בַשָּׁמַיִם, וְאֵין לָכֶם מִבַּלֲעֵדי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: כב וְאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים וּבִפְגִישָׁתוֹ, נוֹאֲשׁוּ מֵרַחֲמָי, וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה”: כג וְלֹא הָיָה מַעֲנֵה עַמּוֹ, בִּלְתִּי אֲשֶׁר אָמְרוּ1674: “הִרְגוּהוּ אוֹ שִׂרְפוּהוּ”, וַיַּצִּילֵהוּ אֱלֹהִים מִן הָאֵשׁ. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יַאֲמִינוּ1675: כד וַיֹּאמֶר: “אָכֵן לְקַחְתֶּם לָכֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים רַק אֱלִילִים, אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַחֲרֵי כֵן בְּיוֹם הַתְּקוּמָה יְכַחֵשׁ אִישׁ מִכֶּם בְּרֵעֵהוּ, וִיקַלֵּל אִישׁ מִכֶּם אֶת רֵעֵהוּ, וּמְגוּרֵיכֶם (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ, וְאֵין לָכֶם כָּל מוֹשִׁיעִים”: כה וַיַּאֲמֵן בּוֹ לוֹט, וַיֹּאמֶר1676: “הִנְנִי יוֹצֵא מִמּוֹלַדְתִּי אֶל אֱלֹהַי, כִּי הוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם”: כו וַנִּתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, וַנָּשֶׂם בְּצֶאֱצָאָיו אֶת הַנְּבוּאָה וְאֶת הַסֵּפֶר וַנִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאָכֵן הוּא בָּאַחֲרִית בֵּין הַיְשָׁרִים:

כז וּ(זְכֹר) אֶת לוֹט בְּאָמְרוֹ אֶל עַמּוֹ: “אָכֵן עָשׂה תַעֲשׂוּ אֶת הַזִּמָּה אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה כָּמוֹהָ אִישׁ בָּאָדָם1677 לִפְנֵיכֶם: כח הֲתָבוֹאוּ אֶל הַגְּבָרִים, וְתַעֲבִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם1678, וְתַעֲשׂוּ בְמִקְרָאֲכֶם אֶת הָרָעָה?”. וְלֹא הָיָה מַעֲנֵה עַמּוֹ בִּלְתִּי אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הָבֵא עָלֵינוּ אֶת עֹנֶשׁ אֱלֹהִים, אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אָתָּה”: כט וַיֹּאמֶר (לוֹט): “אֱלֹהַי, הַגְבִּירֵינִי עַל הָאֲנָשִׁים הַמַּשְׁחִיתִים”: ל וַיְהִי כְבוֹא שְׁלִיחֵינוּ אֶל אַבְרָהָם בַּבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה וַיֹּאמְרוּ: “הִנְנוּ מַשְׁמִידִים אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת, כִּי פָשְׁעוּ יוֹשְׁבֶיהָ”: לא וַיֹּאמֶר (אַבְרָהָם): “הִנֵּה בְקִרְבָּהּ לוֹט”. וַיֹּאמְרוּ: "אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים מִי בְקִרְבָּהּ, אָכֵן הַצֵּל נַצִּילֵהוּ וְאֶת בֵּיתוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים 1679: לב וּכְבוֹא שְׁלִיחֵינוּ אֶל לוֹט, רַע בְּעֵינָיו עַל אֹדוֹתָם, וּזְרוֹעוֹ קָצְרָה מֵהָגֵן עֲלֵיהֶם1680. וַיֹּאמְרוּ: “אַל תִּירָא וְאַל תֵּעָצֵב, כִּי מַצִּילִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ וְאֶת מִשְׁפַּחְתְּךָ מִבַּלְעֲדֵי אִשְׁתְּךָ אֲשֶׁר הָיְתָה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים: לג הִנֵּה אֲנַחְנוּ מוֹרִידִים עַל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת זַעַם מִן הַשָּׁמַיִם עַל חַטֹּאתָם”1681: לד וּכְבָר הִשְׁאַרְנוּ מִמֶּנָּה אוֹת גָּלוּי לְעָם יַשְׂכִּילוּ1682:

לה וְאֶל מִדְיָן (שָׁלַחְנוּ) אֶת אֲחִיהֶם שֻעַיְבּ1683, וַיֹּאמֶר: “עַמִּי עִבְדוּ אֱלֹהִים, וְצַפּוּ לַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וְלֹא תֶחֶטְאוּ בָאָרֶץ לְהַשְׁחִית”1684: לו וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב וַתֹּאחֲזֵם רְעָדָה, וַיַּשְׁכִּימוּ בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם פְּגָרִים מֵתִים1685: לז וּ(זְכֹר) אֶת עָאד וְאֶת תַמוּד, וּכְבָר נִגְלוּ לָכֶם מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם1686, וַיְיַף לָהֶם הַשָּׂטָן בְּעֵינֵיהֶם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וַיְסִירֵם מִן הַדֶּרֶךְ, וְאִם גַּם הֶעֱמִיקוּ לִרְאוֹת: לח וְאֶת קֹרַח וְאֶת פַּרְעֹה וְאֶת הָמָן (הִשְׁמַדְנוּ), וּכְבָר בָּא אֲלֵיהֶם משֶׁה בְּמוֹפְתִים, וַיִּתְנַשְּׂאוּ בָאָרֶץ, וְלֹא הָיוּ הָעוֹבְרִים (רִאשׁוֹנָה)1687: לט וְאֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם יִסַּרְנוּ בְחַטָּאתוֹ, וּמֵהֶם אֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ עָלָיו סוּפַת חוֹל, וּמֵהֶם אֲשֶׁר אָחַז אוֹתוֹ הָרַעַשׁ. וּמֵהֶם אֲשֶׁר בָּקַעְנוּ תַחְתָּיו הָאָרֶץ וּמֵהֶם אֲשֶׁר טִבַּעְנוּ1688, וְלֹא אֱלֹהִים עֲשָׁקָם, כִּי הֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם עָשָׁקוּ1689: מ מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לְמָגִנִּים כִּמְשַׁל הָעַכָּבִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בַיִת. וְאָכֵן הַנִּקְלֶה בַּבָּתִּים בֵּית הָעַכָּבִישׁ1690 לוּ יָדָעוּ: מא הִנֵּה אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִקְרְאוּ (אֵלָיו) מִבַּלְעָדָיו, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: מב וְאֶת אֵלֶּה הַמְּשָׁלִים נִמְשֹׁל לִבְנֵי אָדָם. אַךְ לֹא יַשְׂכִּילוּ בִּלְתִּי אִם הַיּוֹדְעִים1691: מג בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בָּאֱמֶת, אָכֵן בָּזֶה אוֹת לַמַּאֲמִינִים:

מד קְרָא אֶת אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֶיךָ מִן הַסֵּפֶר, וַעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה תָּנִיא מֵהַתּוֹעֵבָה וְהָרָעָה. וְאָכֵן זֶכֶר אֱלֹהִים גָּדוֹל יוֹתֵר. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: מה וְלֹא תִּתְוַכְּחוּ עִם אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר, בִּלְתִּי אִם בַּטוֹב בַּדְּרָכִים1692, מִבַּלְעֲדֵי הַפּוֹשְׁעִים מֵהֶם, וְאִמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בַּאֲשֶׁר הוּרַד אֵלֵינוּ וּבַאֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיכֶם, וֵאלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵיכֶם אֶחָד וּתְמִימִים אֲנַחְנוּ עִמּוֹ”1693: מו וְכָזֹאת הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ אֶת הַסֵּפֶר, וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם אֶת הַסֵּפֶר יַאֲמִינוּ בוֹ1694, וּמֵאֵלֶּה 1695 יֵשׁ אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בוֹ, וְלֹא יְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפְרִים: מז וְלֹא הָיִיתָ קוֹרֵא לִפְנֵי כֵן כָּל סֵפֶר וְלֹא הָיִיתָ כּוֹתְבוֹ בִּימִינֶךָ, כִּי לוּלֵא כֵן הָיָה סָפֵק בְּעֵינֵי הַמְּבַטְּלִים1696: מח אֲבָל הוּא אוֹתוֹת בְּרוּרִים בְּלִבּוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדָּעַת, וְלֹא יְכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ בִּלְתִּי אִם הַפּוֹשְׁעִים: מט וַיֹּאמְרוּ: “לָמָּה זֶּה לֹא הוּרְדוּ אֵלָיו אוֹתוֹת מֵאֵת אֱלֹהָיו”? אֱמֹר: “אָכֵן הָאוֹתוֹת אֶת אֱלֹהֶיךָ הֵם, וְאָנֹכִי הִנְנִי רַק מַזְהִיר גָּלוּי”1697: נ וְהַאִם לֹא רַב לָהֶם אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ אֶת הַסֵּפֶר, יִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם. אָכֵן בָּזֶה רַחֲמִים וְהַזְהָרָה לְעָם יַאֲמִינוּ: נא אֱמֹר: אֱלֹהִים, רַב לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: נב יֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בַשָּׁוְא וַיְכַחֲשׁוּ בֵאלֹהִים, אֵלֶּה הֵם הָאוֹבְדִים:

נג וּבִקְּשׁוּךָ לְהָחִישׁ בּוֹא הָעֹנֶשׁ, וְלוּלֵא עֵת מוֹעֵד (הִיא), כִּי אָז בָּא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ. וְאָכֵן בּוֹא יָבוֹא עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ: נד יְבַקְּשׁוּךָ לְהָחִישׁ בּוֹא הָעֹנֶשׁ. וְאָכֵן גֵּיהִנֹּם תָּסֹב אֶת הַכּוֹפְרִים1698: נה בַּיּוֹם (הַהוּא) יְכַסֵּם הָעֹנֶשׁ מֵעַל לָהֶם וּמִתַּחַת רַגְלֵיהֶם, וְאָמַר1699: “טַעֲמוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם”: נו הוֹי עֲבָדַי הַמַּאֲמִינִים, אֶרֶץ אֱלֹהִים רְחָבָה1700, עִבְדוּ אֵפוֹא אוֹתִי: נז כָּל נֶפֶשׁ תִּטְעַם אֶת הַמָּוֶת1701 וְאֵלֵינוּ תּוּשָׁבוּ: נח אַךְ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, אֵלֶּה נַשְׁכִּינֵם בַּחֲדָרִים מִגַן עֵדֶן1702. יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶם הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן. מַה טּוֹב שְׂכַר הָעֲמֵלִים1703: נט אֲשֶׁר יִחֲלוּ וְעַל אֱלֹהֵיהֶם יִשָּׁעֵנוּ: ס וְכַמָּה מִן הַבְּהֵמָה לֹא (תּוּכַל) הָכִין מְזוֹנָהּ1704, אֱלֹהִים יְכַלְכְּלֵן וְאֶתְכֶם, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: סא וְאָכֵן אִם תִּשְׁאַל אוֹתָם: “מִי בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וַיָּשֶׂם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ?” וְאָמְרוּ אָמוֹר: “אֱלֹהִים”. אֵיכָה אֵפוֹא יוּסָרוּ (מִן הָאֱמֶת): סב אֱלֹהִים יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו וְגַם יִקְפֹּץ (יָדוֹ) מִמֶּנּוּ1705. אָכֵן אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: סג וְאָכֵן אִם תִּשְׁאַל אוֹתָם: “מִי הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַיְחַיֶּה בָּהֶם אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ?”, וְאָמְרוּ אָמוֹר: “אֱלֹהִים”. אֱמֹר: הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים, וְאוּלָם רֻבָּם לֹא יַשְׂכִּילוּ: סד וְאֵין חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְתִּי אִם שַׁעֲשׁוּעֵי-שָׁוְא וּמִשְׂחָק. וְאָכֵן מְעוֹן הָאַחֲרִית הוּא הַחַיִּים1706. לוּ יָדָעוּ: סה וּבְרָכְבָם בָּאֳנִיּוֹת קָרְאוּ אֶל אֱלֹהִים תְּמִימִים עִמּוֹ בַּדָּת. אַךְ בְּהַמְלִיטוֹ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה, הִנֵּה יְשַׁתְּפוּ לוֹ: סו לְכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם וּלְהִתְעַנֵּג, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה יֵדָעוּ1707: סז הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי נָתַנּוּ לָהֶם מִקְדַּשׁ מִבְטַחִים1708 בְּעֵת יְשֻׁדְּדוּ בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָם? הֲבַהֶבֶל יַאֲמִינוּ וּבְחֶסֶד אֱלֹהִים יְכַחֲשׁוּ? סח וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר בָּדָא (מִלִּבּוֹ) עַל אֱלֹהִים כָּזָב אוֹ כִּחֵשׁ בָּאֱמֶת בְּבוֹאָה אֵלָיו? הַאֵין בְּגֵיהִנֹּם מוֹשָׁב לַכּוֹפְרִים? סט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בִּשְׁבִילֵנוּ, נַנְחֵם מֵישָׁרִים בִּדְרָכֵינוּ. וְאָכֵן אֱלֹהִים הוּא עִם הָעוֹשִׂים טוֹב:

 

פָּרָשַׁת הָרוֹמִים1709    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשִּׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א.ל.מ. 1710 א גָּבְרוּ עַל הָרוֹמִים: ב בַּקְּרוֹבָה בָאֲרָצוֹת. וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּבְרוּ עֲלֵיהֶם, יִגְבְּרוּ הֵם1711: ג בִּשְׁנוֹת מִסְפָּר, לֵאלֹהִים הַפְּקֻדָּה מֵרֵאשִׁית וּמֵאַחֲרִית1712. וּבַיּוֹם הַהוּא יִשְׂמְחוּ הַמַּאֲמִינִים: ד בְּיֶשַׁע אֱלֹהִים, יוֹשִׁיעַ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם: ה דְּבַר1713 אֱלֹהִים, לֹא יָפֵר אֱלֹהִים דְּבָרוֹ. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ: ו יֵדְעוּ אֶת אֲשֶׁר יִרְאוּ לָעֵינַיִם מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ לֹא יָשִׂימוּ לֵב לָאַחֲרִית: ז הַאִם לֹא יָשִׁיבוּ אֶל לִבָּם, כִּי לֹא בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, בִּלְתִּי אִם בָּאֱמֶת, וְ(עַד) עֵת מוֹעֵד. אָכֵן רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם כַּחֵשׁ יְכַחֲשׁוּ בִּפְגִישַׁת אֱלֹהֵיהֶם: ח הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָאָרֶץ וְרָאוּ, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם? הָיוּ אַמִּיצִים מֵהֶם לְכֹחַ, וַיַּחְפְּרוּ בָאָרֶץ1714, וַיִּבְנוּהָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יִבְנוּהָ הֵם1715. וַיְבוֹאוּם שְׁלִיחֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים. וְלֹא אֱלֹהִים עֲשָׁקָם, כִּי הֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם עָשָׁקוּ1716: ט וַתְּהִי אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵרֵעוּ, הָרָעָה, כִּי כִחֲשׁוּ בְאוֹתוֹת אֱלֹהִים וַיִּלְעֲגוּ לָהֶם:

י אֱלֹהִים יִבְרָא אֶת הַבְּרִיאָה, אַחַר יְשִׁיבֶנָּה (אֵלָיו) וְאַחַר תּוּשְׁבוּ אֵלָיו: יא וּבַיּוֹם אֲשֶׁר תָּקוּם “הַשָּׁעָה”1717, יִוָּאֲשׁוּ הַזֵּדִים: יב וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם מִשֻּׁתְּפֵיהֶם1718 מַפְגִיעִים לָהֶם, וְכִחֲשׁוּ בְשֻׁתְּפֵיהֶם, יג וּבַיּוֹם אֲשֶׁר תָּקוּם “הַשָּׁעָה”, בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּרֵדוּ: יד וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמַּאֲמִינִים וְעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר, הִנֵּה הֵם בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַשִּׂיגוּ שִׂמְחָה: טו אַךְ בַּאֲשֶׁר לַכּוֹפְרִים וּמְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ וּבִפְגִישַׁת הָאַחֲרִית, הִנֵּה אֵלֶּה יֻצְּגוּ לְעֹנֶשׁ: טז שַׁבְּחוּ1719 אֵפוֹא לֵאלֹהִים בְּעֵת תַּעֲרִיבוּ וּבְעֵת תַּשְׁכִּימוּ: יז וְלוֹ הַתְּהִלָּה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּבָעֶרֶב וּבְעֵת תָּנוּחוּ בַצָּהֳרַיִם: יח מוֹצִיא אֶת הַחַי מִן הַמֵּת, וּמוֹצִיא אֶת הַמֵּת מִן הֶחָי1720, וּמְחַיֶּה אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ, וְכָזֹאת תּוּצָאוּ1721: יט וּמֵאוֹתוֹתָיו אֲשֶׁר יְצַרְכֶם מֵעָפָר, לְמַעַן אֲשֶׁר בִּהְיוֹתְכֶם אָדָם תִּפְרְצוּ לָרֹב: כ וּמֵאוֹתוֹתָיו, אֲשֶׁר בָּרָא לָכֶם בְּנוֹת-זוּג מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם לָשֶׁבֶת1722 אִתָּן, וַיָּשֶׁת בֵּינֵיכֶם יְדִידוּת וְרַחֲמִים. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעָם יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: כא וּמֵאוֹתוֹתָיו, בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּלְשׁוֹנוֹתֵיכֶם הַשּׁוֹנוֹת וְצִבְעֵיכֶם הַשּׁוֹנִים. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לָאָדָם1723: כב וּמֵאוֹתוֹתָיו, שְׁנַתְכֶם בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם וּבַקֶּשְׁכֶם מֵחַסְדּוֹ1724. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעָם יִשְׁמָעוּ: כג וּמֵאוֹתוֹתָיו, יַרְאֲכֶם אֶת הַבָּרָק (לְעוֹרֵר) פַּחַד וּתְשׁוּקָה1725, וְהוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וְהֶחְיָה בָהֶם אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְעָם יַשְׂכִּילוּ: כד וּמֵאוֹתוֹתָיו, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בִּפְקֻדָּתוֹ. אַחֲרֵי כֵן בְּקָרְאוֹ אֶתְכֶם קְרִיאָה, תֵּצְאוּ מִן הָאָרֶץ1726: כה וְלוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, הַכֹּל נֶאֱמָנִים אִתּוֹ: כו וְהוּא יוֹצֵר הַבְּרִיאָה. אַחַר יְשִׁיבֶנָּה (אֵלָיו), וְנָקֵל הוּא לוֹ, וְלוֹ הַמָּשָׁל הַנַּעֲלֶה בַכֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ1727, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: כז מָשַׁל לָכֶם מָשָׁל מִנַּפְשְׁכֶם: הַאִם לָכֶם מֵאֵלֶּה (הָעֲבָדִים) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְכֶם שֻׁתָּפִים בַּאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָכֶם, הֲשָׁוִים אַתֶּם בּוֹ, אוֹ הֲתִירְאוּ אוֹתָם כְּיִרְאַתְכֶם אִישׁ אֶת אָחִיו?1728. כָּזֹאת נְבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְעָם יַשְׂכִּילוּ: כח אֲבָל הַפּוֹשְׁעִים הָלְכוּ אַחֲרֵי תַּאֲווֹתֵיהֶם מִבְּלִי דָעַת. וּמִי הוּא אֲשֶׁר יַנְחֶה מֵישָׁרִים אֶת אֲשֶׁר הִתְעָה אֱלֹהִים? אָכֵן אֵין לָהֶם כָּל מוֹשִׁיעִים: כט הָכֵן אֵפוֹא פָנֶיךָ לַדָּת (וְהָיִיתָ) “חָנִיף”1729. בְּרִיאַת אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת בְּנֵי הָאָדָם עָלֶיהָ1730. אֵין תְּמוּרָה לִבְרִיאַת אֱלֹהִים. זֹאת הַדָּת הַנְּכוֹנָה. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ1731: ל (הֱיוּ) שָׁבִים אֵלָיו וִיראוּהוּ וְעִרְכוּ הַתְּפִלָּה, וְלֹא תִהְיוּ מִן הַמְשַׁתְּפִים: לא מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר יַפְרִידוּ דָתָם, וַיִּהְיוּ מַחְלְקוֹת מַחְלְקוֹת1732. כָּל פְּלַגָּה שְׂמֵחָה (בַתּוֹרָה) אֲשֶׁר אִתָּהּ1733:

לב וּבִמְצֹא אֶת בְּנֵי-הָאָדָם צָרָה, יִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהֵיהֶם שָׁבִים אֵלָיו. אַחֲרֵי כֵן בְּתִתּוֹ אוֹתָם לָחוּשׁ מֵאִתּוֹ רַחֲמִים, וְהִנֵּה פְלַגָּה מֵהֶם יְשַׁתְּפוּ לֵאלֹהֵיהֶם1734: לג לְכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם. הִתְעַנְּגוּ אֵפוֹא, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה תֵדָעוּ1735: לד הַאִם הוֹרַדְנוּ לָהֶם שִׁלְטוֹן1736, אֲשֶׁר הוּא יְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ לוֹ?: לה וּבְתִתֵּנוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לָחוּשׁ רַחֲמִים שָׂמְחוּ בָהֶם, אַךְ בִּמְצֹא אוֹתָם רָעָה בַּאֲשֶׁר קָדְמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הֵם נוֹאָשִׁים: לו הַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי אֱלֹהִים יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְ(גַם) יִקְפֹּץ יָדוֹ1737. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְעָם יַאֲמִינוּ: לז וְתֵן לַקָּרוֹב חֻקּוֹ וְלֶעָנִי וְלַהֵלֶךְ1738, זֶה טוֹב יָתֵר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ פְנֵי אֱלֹהִים, וְאֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: לח וְכָל אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מִתַּרְבִּית1739 לְהַרְבּוֹת הוֹן הָאֲנָשִׁים, לֹא יִרְבֶּה לִפְנֵי אֱלֹהִים. וַאֲשֶׁר תִּתְּנוּ מִצְּדָקָה, בְּבַקֶּשְׁכֶם פְּנֵי אֱלֹהִים, – אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶם (גְּמוּל) לְמִשְׁנֶה: לט אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר בְּרַאֲכֶם, וַיְכַלְכֶּלְכֶם. אַחַר יְמִיתְכֶם וְאַחַר יְחַיֶּה אֶתְכֶם, הֲיֵשׁ מִשֻּׁתְּפֵיכֶם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מֵאֵלֶּה דָבָר? יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ (לוֹ):

מ נִגְלְתָה שַׁחֲתָה1740 בָּאָרֶץ בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם עֵקֶב פֹּעַל יְדֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִתֵּן לָהֶם לָחוּשׁ מִקְצָת מֵאֲשֶׁר עָשׂוּ, אוּלַי יָשׁוּבוּ: מא אֱמֹר: עִבְרוּ בָאָרֶץ וּרְאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) מִלְּפָנִים, הָיוּ מַרְבִּיתָם מְשַׁתְּפִים: מב הָכֵן אֵפוֹא פָנֶיךָ לַדָּת הַנְּכוֹנָה, בְּטֶרֶם יָבוֹא יוֹם אֵין לְהָשִׁיב אוֹתוֹ, מֵאֵת אֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּלְגוּ: מג אֲשֶׁר כִּחֵשׁ, כַּחֲשׁוֹ1741 יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה הַיָּשָׁר, לְנַפְשׁוֹתָם יַרְחִיבוּ: מד לְמַעַן יִגְמֹל אֶת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, מֵחַסְדּוֹ, כִּי הוּא לֹא יֶאֱהַב אֶת הַכּוֹפְרִים: מה וּמֵאוֹתוֹתָיו אֲשֶׁר יִשְׁלַח אֶת הָרוּחוֹת מְבַשְּׂרוֹת טוֹב1742, וּלְמַעַן תֵּת לָכֶם לָחוּשׁ מֵרַחֲמָיו, וּלְמַעַן תְּהַלֵּכְנָה הָאֳנִיּוֹת בִּפְקֻדָּתוֹ, וּלְמַעַן תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ1743, וּלְמַעַן אֲשֶׁר תּוֹדוּ (לוֹ): מו וּכְבָר שָׁלַחְנוּ מִלְפָנֶיךָ שְׁלִיחִים אֶל עַמָּם, וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם בְּמּוֹפְתִים, וַנִּקַּח נָקָם מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר זָדוּ. חֹק הוּא לָנוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַמַּאֲמִינִים: מז אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלַח אֶת הָרוּחוֹת וְהֶעֱלוּ עָנָן, וֶהֱפִיצָהוּ בַּשָּׁמַיִם כְּחֶפְצוֹ1744, וִישִׂימֵם בְּקָעִים, וְרָאִיתָ אֶת הַגֶּשֶׁם יֵצֵא מִתּוֹכָם וְכַאֲשֶׁר יִפְגַּע בּוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו1745, וְהִנֵּה הֵם שְׂמֵחִים: מח וְאִם גַּם הָיוּ בְּטֶרֶם יֵרֵד עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי כֵן, נוֹאָשִׁים: מט הִתְבּוֹנֵן אֵפוֹא אֶל עִקְבוֹת רַחֲמֵי אֱלֹהִים, אֵיכָה יְחַיֶּה אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ. אָכֵן כָּכָה הוּא מְחַיֶּה הַמֵּתִים, וְהוּא כֹּל יוּכָל: נ וְאָכֵן אִם שָׁלַחְנוּ רוּחַ וְרָאוּהוּ מַצְהִיב1746, כִּי אָז כָּפוֹר יִכְפֹּרוּ אַחֲרֵי כֵן: נא וְאָכֵן אַתָּה לֹא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֵּתִים כִּי יִשְׁמָעוּ וְלֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֵרְשִׁים כִּי יִשְׁמְעוּ אֶת הַקְּרִיאָה בְּהָפְכָם עֹרֶף וְנָסוֹגוֹ אָחוֹר1747: נב וְלֹא תוּכַל הַנְחוֹת מֵישָׁרִים אֶת הָעִוְרִים מִתְּעוֹתָם. לֹא תַּעֲשֶׂה כִּי יִשְׁמַע בִּלְתִּי אִם אֶת הַמַּאֲמִין בְּאוֹתוֹתֵינוּ כִּי הֵם תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים1748:

נג אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר יְצַרְכֶם רָפִים. אַחֲרֵי כֵן שָׁת אַחֲרֵי הָרִפְיוֹן כֹּחַ. אַחֲרֵי כֵן שָׁת אַחֲרֵי הַכֹּחַ רִפְיוֹן וְשֵׂיבָה, יִבְרָא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהַיָּכוֹל: נד וּבְיוֹם אֲשֶׁר תָּקוּם “הַשָּׁעָה”1749, יִשָּׁבְעוּ הַזֵּדִים: נה (כִּי) לֹא הִתְמַהְמֵהוּ1750 בִּלְתִּי אִם שָׁעָה (אַחַת), כָּזֹאת יוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת): נו וְאָמְרוּ אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה: “אָכֵן כְּבַר הִתְמַהְמַהְתֶּם לְפִי סֵפֶר אֱלֹהִים עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה. הִנֵּה זֶה יוֹם הַתְּקוּמָה, וְאוּלָם לֹא יְדַעְתֶּם”: נז בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹעִילוּ לַפּוֹשְׁעִים (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר יִצְטַדְּקוּ (בָּהֶם), וְהֵם לֹא יִמְצְאוּ רַחֲמִים בְּהַעְתִּירָם1751: נח וּכְבָר מָשַׁלְנוּ לִבְנֵי אָדָם בַּקֻּרְאָן הַזֶּה מִכָּל מָשָׁל. וְאָכֵן (גַּם) אִם תָּבִיא אֲלֵיהֶם אוֹת, יֹאמְרוּ אָמוֹר הַכּוֹפְרִים: “אֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם מַהְבִּילִים”: נט כָּכָה יַחְתֹּם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹת אֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ: ס יַחֵל אֵפוֹא, כִּי אֲשֶׁר יָעַד אֱלֹהִים אֱמֶת, וְלֹא יַרְפּוּ יְדֵיכֶם אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִבְטָחוּ:

 

פָּרָשַׁת לֻקְמָאן1752.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלשִׁים וְאַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. מ. 1753 אאֵלֶּה אוֹתוֹת הַסֵּפֶר הֶחָכָם1754: באֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב: גאֲשֶׁר יַעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וְנָתְנוּ הַצְּדָקָה, וְהֵם בָּאַחֲרִית בָּטוֹחַ יִבְטָחוּ1755: דאֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר יְאֻשְּׁרוּ בְּדֶרֶךְ אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵלֶּה הֵמָּה הַמַּצְלִיחִים1756: הוּבִבְנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִקְנֶה הֲתוּלֵי הַסִּפּוּרִים, לְמַעַן הַתְעוֹת מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים מִבְּלִי דָעַת וַיְהַתֵּל בָּהּ. אֵלֶּה לָהֶם עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת1757: ווּבְהִקָּרֵא לְפָנָיו אוֹתוֹתֵינוּ פָּנָה עֹרֶף מִתְנַשֵּׂא, כְּמוֹ לֹא שְׁמָעָם, כְּמוֹ כָּבְדוּ אָזְנָיו. הוֹדִיעֵהוּ אֵפוֹא עֹנֶשׁ דְּאָבָה: זאַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, לָהֶם גַּנּוֹת הַנֹּעַם: ח לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן, דְּבַר1758 אֱלֹהִים אֱמֶת, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ט בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם בְּלִי עַמּוּדִים תִּרְאוּם, וַיָּטֶל בָּאָרֶץ יְתֵדוֹת1759 לְבַל תְּמוֹטֵט אֶתְכֶם, וַיְמַלֵּא אוֹתָהּ כָּל בְּהֵמָה1760. וַנּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַנַּצְמַח בָּהּ כָּל מִין יָקָר1761: י זֹאת בְּרִיאַת אֱלֹהִים. הַרְאוּנִי נָא מַה זֶּה בָּרְאוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר מִבַּלְעָדָיו. אֲבָל הַפּוֹשְׁעִים בְּתוֹעָה בְּרוּרָה:

יא וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְלֻקְמָאן1762 אֶת הַחָכְמָה לֵאמֹר: "הוֹדֵה לֵאלֹהִים, וַאֲשֶׁר יוֹדֶה (לוֹ), רַק לְנַפְשׁוֹ יוֹדֶה, וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ, הִנֵּה אֱלֹהִים עָשִׁיר וּמְהֻלָּל1763: יב וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר לֻקְמָאן לִבְנוֹ, וְהוּא יַזְהִירֶנּוּ: "בְּנִי אַל תְּשַׁתֵּף לֵאלֹהִים, כִּי אָכֵן הַשִּׁתּוּף פֶּשַׁע רָב: יג וַנְּצַו אֶת הָאָדָם עַל הוֹרָיו1764. חִבְּלַתְהוּ אִמּוֹ בְּעִצָּבוֹן עַל עִצָּבוֹן1765, וְנִגְמוֹל לִתְקוּפַת שְׁנָתַיִם – לֵאמֹר:1766 הוֹדֵה לִי וּלְהוֹרֶיךָ. אֵלַי הַדָּרֶךְ1767: יד אַךְ אִם יִתְאַמְּצוּ לְהַדִּיחֲךָ לְשַׁתֵּף אֵלַי (אֱלוֹהַּ) אֲשֶׁר לֹא דַעַת לְךָ בּוֹ, לֹא תִשְׁמַע לְקוֹלָם1768, וְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמֵישָׁרִים1769. וְאוּלָם לֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה אֲשֶׁר שָׁב אֵלַי. אַחַר אֵלַי תְּשׁוּבַתְכֶם, וְאַגִּיד לָכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם1770: טו בְּנִי, הִנֵּה אִם גַּם יִהְיֶה מִשְׁקַל גַּרְעִין הַחַרְדָּל בְּתוֹךְ הַסֶּלַע, אוֹ בַשָּׁמַיִם אוֹ בָאָרֶץ, יְבִיאֶנו אֱלֹהִים1771, כִּי אֱלֹהִים חַנּוּן1772 וּמֵבִין: טז בְּנִי, עֲרֹךְ הַתְּפִלָּה וְצַוֵּה עַל הַצֶּדֶק וְהָנֵא מִן הָרָעָה, וְיַחֵל בְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָאֲךָ, כִּי זֶה הוּא מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶחְרְצוּ מֵאֵת אֱלֹהִים1773: יז וְאַל תֵּפֶן עֹרֶף1774 לָאֲנָשִׁים, וְאַל תִּתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ בְּגַאֲוָה1775, כִּי לֹא יֶאֱהַב אֱלֹהִים כָּל יָהִיר וּמִתְהַלֵּל1776: יח וּפַלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ1777, וְהַשְׁפֵּל קוֹלֶךָ, כִּי הַזָּר בַּקּוֹלוֹת קוֹל הַחֲמוֹרִים1778: יט הַאִם לֹא תִרְאוּ, כִּי שָׂם לָכֶם אֱלֹהִים לְמַס עוֹבֵד אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וַיָּרֶק עֲלֵיכֶם חַסְדּוֹ מִחוּץ וּמִבַּיִת1779. וּמִבְּנֵי אָדָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְוַכַּח בִּדְבַר אֱלֹהִים בְּלִי דַעַת וּבְלִי אֹרַח מֵישָׁרִים וּבְלִי סֵפֶר מֵאִיר: כ וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “לְכוּ בַ(תּוֹרָה) אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים”, אָמְרוּ: “לֹא כִי נֵלֵךְ (בַּדֶּרֶךְ) אֲשֶׁר מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ (הוֹלְכִים) בָּהּ”1780, וְאִם גַּם בִּקְרֹא אוֹתָם הַשָּׂטָן אֶל עֹנֶשׁ לֶהָבָה?1781: כא וְכָל אֲשֶׁר יַשְׁלִים נַפְשׁוֹ1782 אֶל אֱלֹהִים, וְהוּא עוֹשֵׂה הַטּוֹב, הִנֵּה הֶחֱזִיק בַּיָּתֵד הַחֲזָקָה1783. וְלֵאלֹהִים אַחֲרִית כָּל הַדְּבָרִים: כב וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ אַל יַעֲצִיבְךָ כַּחֲשׁוֹ, אֵלֵינוּ תְשׁוּבָתָם וְהוֹדַעֲנוּם אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: כג נִתֵּן לָהֶם מְעָט, אַחֲרֵי כֵן נַצְעִידֵהוּ אֶל עֹנֶשׁ קָשֶׁה1784: כד וְאָכֵן אִם תִּשְׁאַל אוֹתָם: “מִי בָרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ?”, וְאָמְרוּ אָמוֹר: “אֱלֹהִים”. אֱמֹר הַתְּפִלָּה לֵאלֹהִים, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ1785: כה לֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי אֱלֹהִים הוּא עָשִׁיר וּמְהֻלָּל: כו וְלוּ גַם (הָיָה) כָּל עֵץ אֲשֶׁר בָּאָרֶץ עֵטִים, וְהַיָּם יִשְׂתָּרְעוּ מֵאַחֲרָיו שִׁבְעָה יַמִּים (דְּיוֹ), לֹא אָזְלוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים1786, כִּי אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: כז אֵין בְּרִיאַתְכֶם וְאֵין תְּקוּמַתְכֶם1787 בִּלְתִּי אִם כְּנֶפֶשׁ אֶחָת, כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה: כח הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי אֱלֹהִים יָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְיָבִיא אֶת הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה1788, וַיָּשֶׂם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, כָּל אֶחָד מֵהֶם יָרוּץ עַד עֵת מוֹעֵד1789, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם?: כט כָּזֹאת (יִהְיֶה) בַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים הוּא הָאֱמֶת, וְכָל אֲשֶׁר יִקְרְאוּ מִבַּלְעָדָיו מֵאָפַע הוּא, וּבַאֲשֶׁר אֱלֹהִים הוּא הָעֶלְיוֹן וְהַגָּדוֹל1790: ל הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי הָאֳנִיּוֹת יָרוּצוּ בַיָּם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים לְהַרְאוֹתְכֶם מֵאוֹתוֹתָיו? אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְכָל מַאֲרִיךְ רוּחוֹ וּמוֹדֶה1791: לא וּבְכַסּוֹת אוֹתָם גַּלִּים כִּצְלָלִים1792 יִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים תְּמִימִים עִמּוֹ בַדָּת, אַךְ בְּהַמְלִיטוֹ אוֹתָם אֶל הַיַּבָּשָׁה1793, הִנֵּה יֵשׁ בָּהֶם פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים1794, וְלֹא יְכַחֵשׁ בְּאוֹתוֹתֵינוּ בִּלְתִּי אִם כָּל בּוֹגֵד וְכוֹפֵר1795: לב בְּנֵי הָאָדָם, יִרְאוּ1796 אֶת אֱלֹהֵיכֶם וְגוּרוּ יוֹם פָּדֹה לֹא יִפְדֶּה יוֹלֵד אֶת יַלְדוֹ, וְלֹא יָלוּד יִפְדֶּה אֶת יוֹלְדוֹ1797: לג אָכֵן דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת. אַל יַתְעוּכֶם אֵפוֹא חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאַל יַתְעֶה אֶתְכֶם בִּדְבַר אֱלֹהִים הַמַּתְעֶה1798: לד אָכֵן אֱלֹהִים אִתּוֹ דַּעַת “הַשָּׁעָה”, וְהוֹרִיד אֶת הַיֶּשַׁע1799 וְיֵדַע אֲשֶׁר בָּרָחֶם, וְלֹא תֵדַע נֶפֶשׁ אֶת אֲשֶׁר תִּרְכֹּשׁ לָהּ מָחָר. וְלֹא תֵדַע נֶפֶשׁ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תָּמוּת1800, רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין:

 

פָּרָשַׁת הַהִשְׁתַּחֲוָיָה1801.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלשִׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א. ל. מ. 1802 א הוּרַד הַסֵּפֶר1803 אֵין סָפֵק בּוֹ מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ב אוֹ יֹאמְרוּ: “מִלִּבּוֹ בְּדָאוֹ”?1804 – לֹא כִי הוּא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן תַּזְהִיר עָם, לֹא בָּא אֲלֵיהֶם כָּל מַזְהִיר לְפָנֶיךָ, אוּלַי יְאֻשְּׁרוּ בְּדָרֶךְ1805: ג אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם בְּשִׁשָּׁה יָמִים. אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. אֵין לָכֶם מִבַּלְעָדָיו כָּל מָגֵן וְלֹא מַפְגִיעַ. הַאִם לֹא תָשִׁיבוּ אֶל לֵב?: ד יְנַהֵג אֶת הַמֶּמְשָׁלָה מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. אַחֲרֵי כֵן יַעֲלֶה אֲלֵיהֶם בְּיוֹם אֲשֶׁר עֶרְכּוֹ אֶלֶף שָׁנָה מֵאֲשֶׁר תִּסְפֹּרוּ1806: ה (הוּא) זֶה הַיּוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת, הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם: ו אֲשֶׁר הֵיטִיב לִבְרֹא הַכֹּל, וַיִּיצֶר אֶת הָאָדָם רִאשׁוֹנָה טִיט: ז אַחֲרֵי כֵן עָשָׂה אֶת זַרְעוֹ מֵחֹמֶר מְזֻקָּק מִמַּיִם נִמְאָסִים: ח אַחֲרֵי כֵן עִצְּבָהוּ, וַיִּפַּח בּוֹ מֵרוּחוֹ, וַיָּשֶׁת לָכֶם אֶת הַשֵּׁמַע וְהָרְאוֹת וְהַלֵּב, אַךְ מְעַט הוּא אֲשֶׁר תּוֹדוּ (לוֹ)1807:

ט וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ טְמוּנִים בָּאֲדָמָה, נִהְיֶה לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה?”1808: י לֹא כִי הֵם בִּפְגִּישַׁת אֱלֹהֵיהֶם מְכַחֲשִׁים: יא אֱמֹר: “יֶאֱסָפְכֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֲשֶׁר הָפְקַד עֲלֵיכֶם, אַחֲרֵי כֵן תּוּשְׁבוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם”: יב וְלוּ תִרְאֶה בִכְפֹף הַזֵּדִים רֹאשָׁם1809 לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם (לֵאמֹר): “אֱלֹהֵינוּ, רָאִינוּ וַנִּשְׁמַע, תֵּן לָנוּ אֵפוֹא וְנָשׁוּב1810, וְעָשִׂינוּ הַיָּשָׁר, כִּי יָדַעְנוּ נֶאֱמָנָה”1811: יג וְלוּ חָפַצְנוּ נָתַנּוּ לְכָל נֶפֶשׁ אָרְחָהּ מֵישָׁרִים וְאוּלָם נֶחֱרַץ הַדָּבָר בְּצֶדֶק מֵאִתִּי (לֵאמֹר): “מַלֵּא אֲמַלֵּא גֵיהִנֹּם מִן הַגִּ’ן וְהָאָדָם יַחְדָּו1812: יד טַעֲמוּ אֵפוֹא, בַּאֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם פְּגִישַׁת יוֹמְכֶם1813 זֶה. הִנֵּה שְׁכַחְנוּכֶם אֲנַחְנוּ1814, וְטַעֲמוּ עֹנֶשׁ הַנֶּצַח בַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם”1815:

טו אָכֵן יַאֲמִינוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ, אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּהַזְהִיר אוֹתָם בָּהֶם, יִפְּלוּ אַרְצָה מִשְׁתַּחֲוִים, וְיִשְׁתַּחֲווּ בִּתְהִלַּת אֱלֹהֵיהֶם, וְהֵם לֹא יִתְנַשָּׂאוּ1816: טז יִתְרוֹמְמוּ מֵעַל מִשְׁכְּבוֹתֵיהֶם1817, יִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהֵיהֶם מְפַחֲדִים וְעוֹרְגִים (אֵלָיו)1818, וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזֵּרוּ: יז וְלֹא תֵדַע נֶפֶשׁ אֶת הַצָּפוּן לָהֶם מִנַּחַת-רוּחַ, גְּמוּל בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ1819: יח הַאִם כַּאֲשֶׁר הָיָה מַאֲמִין כַּאֲשֶׁר הָיָה פוֹשֵׁעַ? – לֹא יִשְׁווּ: יט אוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר לָהֶם גַּנּוֹת הַמָּעוֹן לְמָדוֹר1820 (לָנֶצַח) בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ: כ וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ, מְגוּרֵיהֶם (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ. כְּכָל אֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ לָצֵאת מִתּוֹכָהּ, יוּשְׁבוּ אֶל תּוֹכָהּ, וַיֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: "טַעֲמוּ עֹנֶשׁ (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ אֲשֶׁר כִּחַשְׁתֶּם בּוֹ1821: כא וְנָתַנּוּ לָהֶם לָחוּשׁ מִן הָעֹנֶשׁ הַקָּרוֹב1822, מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל, לְמַעַן יָשׁוּבוּ: כב וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּהוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהָיו, וַיִּרְחַק מֵהֶם1823. אָכֵן נָקוֹם נִקּוֹם מִן הַפּוֹשְׁעִים: כג וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְמשֶׁה אֶת הַסֵּפֶר. אַל תְּהִי אֵפוֹא בְסָפֵק בִּדְבַר פְּגִישָׁתוֹ1824, וַנְּשִׂימֵהוּ אֹרַח מֵישָׁרִים לִבְנֵי יִשְׁרָאֵל: כד וַנָּשֶׁת מֵהֶם מוֹפֵת, יַדְרִיכוּ בִּפְקֻדָּתֵנוּ, כַּאֲשֶׁר יִחֲלוּ וְיִּבְטְחוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ1825: כה אָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה1826, בַּאֲשֶׁר נֶחְלְקוּ בוֹ: כו הַאִם לֹא יָבִינוּ נְכוֹחָה, כַּמָּה הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם מִן הַדּוֹרוֹת, יִתְהַלְּכוּ1827 בְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת1828. הַאִם לֹא יִשְׁמְעוּ אֵפוֹא?: כז וְהַאִם לֹא יִרְאוּ, כִּי נוֹבִיל אֶת הַמַּיִם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, וְנוֹצִיא בָהֶם זֶרַע יֹאכַל מִמֶּנּוּ מִקְנֵיהֶם וָהֵם? הַאִם לֹא יִתְבּוֹנָנוּ?: כח וְאָמְרוּ: “מָתַי (יָבוֹא) הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה1829, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?”: כט אֱמֹר: בְּיוֹם הַמִּשְׁפָּט לֹא תוֹעִיל לַכּוֹפְרִים אֱמוּנָתָם (אָז), וְהֵם לֹא יֵרָאוּ (פְנֵי אֱלֹהִים)1830: ל הַרְחֵק אֵפוֹא מֵהֶם וְיַחֵל, כִּי גַם הֵם מְיַחֲלִים1831:

 

פָּרָשַׁת עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים1832.    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַנָּבִיא, יְרָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל הַכּוֹפְרִים וְהַסֵּעֲפִים1833, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: ב וְלֵךְ אַחֲרֵי (הַדָּבָר) אֲשֶׁר יִגְלוּ אֶת אָזְנְךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, כִּי אֱלֹהֶיךָ יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ג וְהִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים, וְרַב אֱלֹהִים לְמִשְׁעָן:

ד לֹא שָׁת אֱלֹהִים לְאִישׁ שְׁנֵי לְבָבוֹת בְּגוּפוֹ, וְלֹא שָׁת אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תֶּאֱלוּ לְגָרְשָׁן, אִמּוֹתֵיכֶם1834, וְלֹא שָׁת אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר אִמַּצְתֶּם לָכֶם לְבָנִים, בְּנֵיכֶם1835, זֶה הוּא (רַק) דִּבְרֵיכֶם בְּפִיכֶם, וֵאלֹהִים יְדַבֵּר הָאֱמֱת, וְהוּא יַנְחֶה מֵישָׁרִים בָּאֹרַח: ה קִרְאוּ אוֹתָם עַל שֵׁם אֲבוֹתֵיהֶם1836, הוּא יָשָׁר יוֹתֵר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים1837. וְכִי לֹא תֵדְעוּ אֶת אֲבוֹתֵיהֶם, אֲחֵיכֶם בְּדַת (הֵם) וּבְנֵי בְּרִיתְכֶם. וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם חֵטְא בַּאֲשֶׁר שְׁגִיתֶם בַּדָּבָר הַזֶּה1838. וְאוּלָם (חֵטְא הוּא) בַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ בִּזְדוֹן לִבְּכֶם1839, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: ו הַנָּבִיא גּוֹאֵל קָרוֹב יוֹתֵר לַמַּאֲמִינִים מִנַּפְשׁוֹתָם1840, וּנְשׁוֹתָיו אִמּוֹתֵיהֶם. אַךְ שְׁאֵרֵי בָשָׂר גּוֹאֲלִים קְרוֹבִים יוֹתֵר אִישׁ לְאָחִיו1841, עַל פִּי סֵפֶר אֱלֹהִים, מִן הַמַּאֲמִינִים וּמֵאֵלֶּה אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת מוֹלַדְתָּם1842, בִּלְתִּי אִם כִּי תַעֲשׂוּ עִם גּוֹאֲלֵיכֶם טוֹבָה1843. רְשׁוּמָה הִיא זֹאת בַּסֵּפֶר1844: ז וּזְכֹר1845 בְּהַעֲבִיר אֱלֹהִים בַּבְּרִית אֶת הַנְּבִיאִים1846 וְאוֹתְךָ וְאֶת נֹחַ וְאֶת אַבְרָהָם וְאֶת משֶׁה וְאֶת יֵשׁוּ בֵּן מִרְיָם, וַיָּבוֹא אִתָּם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: ח לְמַעַן יִשְׁאַל אֶת דּוֹבְרֵי הָאֱמֶת עַל הָאֱמֶת אֲשֶׁר אִתָּם1847, וַיָּכֶן לַכּוֹפְרִים עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

ט הַמַּאֲמִינִים, זִכְרוּ אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים אִתְּכֶם בְּבוֹא אֲלֵיכֶם גְּדוּדִים1848, וַנִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם רוּחַ וּגְדוּדִים אֲשֶׁר לֹא רְאִיתֶם אוֹתָם1849, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: י בְּבוֹאָם עֲלֵיכֶם מִמַּעַל לָכֶם וּמִלְמַטָּה מִכֶּם1850, וַתִּנָּשֶׂאנָה הָעֵינַיִם1851, וַיַּגִּיעוּ הַלְּבָבוֹת עַד הַגָּרוֹן1852, וַתַּחְשְׁבוּ עַל אֱלֹהִים מַחְשָׁבוֹת1853: יא שָׁמָּה נֻסּוּ הַמַּאֲמִינִים, וַיֶּחֶרְדוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה: יב וּבֶאֱמֹר הַסֵּעֲפִים וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּלִבָּם מַחֲלָה: “אֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ אֵינֶנּוּ בִלְתִּי אִם רְמִיָּה”: יג וּבֶאֱמֹר עֵדָה מֵהֶם: "הוֹי אַנְשֵׁי יַתְרִבּ1854: “אֵין מָקוֹם לָכֶם1855. שׁוּבוּ אֵפוֹא”. וַתְּבַקֵּשׁ פְּלַגָּה מֵהֶם מֵאֵת הַנָּבִיא רִשְׁיוֹן1856, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: “בָּתֵּינוּ חֲשׁוּפִים”1857, אַךְ אֵין הֵם חֲשׁוּפִים, וְלֹא בִקְּשׁוּ כִּי אִם לִבְרֹחַ: יד וְלוּ נִבְקְעָה (הָעִיר) עֲלֵיהֶם1858 מִקְּצוֹתֶיהָ, וַיְבַקְּשׁוּ מֵהֶם לִבְגֹּד1859, כִּי אָז עָשׂה עָשׂוּ כֵן, אָכֵן לֹא יִתְמַהְמְהוּ בָהּ1860 כִּי אִם מְעַט קָט: טו הֵן כָּרְתוּ בְרִית אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יִסּוֹגוּ אָחוֹר, וּבְרִית אֱלֹהִים עֲרֵבָה1861: טז אֱמֹר: לֹא תוֹעִיל לָכֶם אֲשֶׁר תִּבְרָחוּ בְּבָרְחֲכֶם מִפְּנֵי הַמָּוֶת אוֹ הַהֶרֶג1862, וְגַם אָז לֹא תִּתְעַנְּגוּ כִּי אִם מְעָט יז אֱמֹר: מִי זֶה יִהְיֶה לָכֶם לְמַחֲסֶה בִּפְנֵי אֱלֹהִים, כִּי יַחְפֹּץ לְהָרַע לָכֶם אוֹ כִי יַחְפֹּץ לְרַחֶמְכֶם? וְלֹא יִמְצְאוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: יח יָדוֹעַ יֵדַע אֱלֹהִים אֶת הַמְנִיאִים מִכֶּם וְהָאוֹמְרִים לַאֲחֵיהֶם: “בּוֹאוּ אֵלֵינוּ”, וְלֹא יְחָרְפוּ נַפְשָׁם כִּי אִם מְעָט1863: יט הֲצַר עֵינָם בָּכֶם?1864. וְאוּלָם בְּבוֹא הַפַּחַד, תִּרְאֵם מַבִּיטִים אֵלֶיךָ. תִּתְגַּלְגֵּלְנָה עֵינֵיהֶם כַּמִּתְעַלֵּף מִפַּחַד הַמָּוֶת, וְכַעֲבֹר הַפַּחַד יַכּוּכֶם בְּלָשׁוֹן חַדָּה בְּצַר עֵינָם בָּכֶם בִּגְלַל הַטּוֹב. אֵלֶּה לֹא יַאֲמִינוּ, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם מֵאָפַע, וְנָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: כ יְדַמּוּ כִּי עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים1865 לֹא יֵלְכוּ, וְלוּ בָאוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים (שֵׁנִית), כִּי אָז בִּקְשׁוּ, לוּ (יָכְלוּ) לִשְׁכֹּן בָּעֲרָבָה בְתוֹךְ הָעַרְבִיִּים1866, יִשְׁאֲלוּ עַל הַקּוֹרוֹת אֶתְכֶם1867, אַךְ לוּ הָיוּ בְתוֹכְכֶם, לֹא נִלְחֲמוּ בִּלְתִּי אִם מְעָט: כא כְּבָר הָיָה לָכֶם בִּשְׁלִיחַ אֱלֹהִים דֻּגְמָא יָפָה1868 לַאֲשֶׁר יְיַחֵל אֶל אֱלֹהִים וְלַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וַיֶּרֶב לִזְכֹּר אֱלֹהִים: כב וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַמַּאֲמִינִים אֶת עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים אָמְרוּ: “זֶה הוּא אֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, וָאֱמֶת דִּבְּרוּ אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ”, וְלֹא הוֹסִיף לָהֶם כִּי אִם אֱמוּנָה וְהִכָּנֵעַ1869: כג בָּמַאֲמִינִים יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵקִימוּ אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ אֶת אֱלֹהִים1870, וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר מִלֵּא נִדְרוֹ1871. וּבָהֶם יֵשׁ אֲשֶׁר יְצַפּוּ1872 וְלֹא הֵמִירוּ הָמֵר1873: כד לְמַעַן יְשַׁלֵּם אֱלֹהִים אֶת הָעוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם1874 עַל אֲמִתָּם, וְיַעֲנִישׁ אֶת הַסֵּעֲפִים אִם יַחְפֹּץ, אוֹ יָשׁוּב עֲלֵיהֶם1875, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: כה וְהֵשִׁיב אֱלֹהִים אֶת הַכּוֹפְרִים בַּעֲבוּר זַעֲמָם, לֹא יִמְצְאוּ טוֹבָה1876, וְרַב אֱלֹהִים (לְמִשְׁעָן) לַמַּאֲמִינִים בַּמִּלְחָמָה. וֵאלֹהִים חָזָק וְגִבּוֹר: כו וַיּוֹרֶד אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר עֲזָרוּם מֵאַנְשֵׁי הַסֵּפֶר מִמְּצוּדוֹתֵיהֶם1877, וַיַּפֵּל בְּלִבָּם אֶת הַפַּחַד, חֵלֶק מֵהֶם הֲרַגְתֶּם וְחֵלֶק לְקַחְתֶּם בַּשֶּׁבִי: כז וַיּוֹרִישְׁכֶם אֶת אַדְמָתָם וְאֶת חַצְרוֹתֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם, וְאֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה בָהּ כַּף רַגְלְכֶם1878, כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל:

כח הַנָּבִיא אֱמֹר לִנְשׁוֹתֶיךָ: "אִם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְעֶדְיוֹ תַּחְפֹּצְנָה, בֹּאנָה אֵפוֹא וְאַעֲנִיק לָכֶן וַאֲשַׁלַּח אֶתְכֶן שַׁלֵּחַ בְּכָבוֹד1879: כט אַךְ אִם בֵּאלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וּמְעוֹן הָאַחֲרִית חֲפַצְתֶּן, הִנֵּה הֵכִין אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר תֵּיטֵבְנָה מִכֶּן עָשׂה, שָׂכָר רָב: ל נְשֵׁי הַנָּבִיא, אִשָּׁה מִכֶּן כִּי תַעֲשֶׂה תּוֹעֵבָה גְלוּיָה (לִזְנוֹת), וְהָיָה לָהּ מִשְׁנֵה עֹנֶשׁ כִּפְלָיִם1880. וְנָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: לא וַאֲשֶׁר תִּכָּנַע מִכֶּן לֵאלֹהִים וְלִשְׁלִיחוֹ וְעָשְׂתָה הַיָּשָׁר, נִתֵּן לָהּ שְׂכָרָהּ פַּעֲמָיִם, וַנְּעַתֵּד לָהּ חֵלֶק נְדָבוֹת1881: לב נְשֵׁי הַנָּבִיא, אֵין אַתֶּן כְּאַחַת הַנָּשִׁים. אִם אֶת אֱלֹהִים אַתֶּן יְרֵאוֹת, אַל תַּמְתֵּקְנָה שִׂיחָה1882, אֲשֶׁר יַחְמֹד (אֶתְכֶן) זֶה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ חֳלִי. וְדַבֵּרְנָה דַּבֵּר כַּמִּשְׁפָּט: לג וְשֵׁבְנָה כְבוּדוֹת בְּבָתֵּיכֶן, וְאַל תִּתְהַדֵּרְנָה כַּאֲשֶׁר הִתְהַדְּרוּ בִּזְמַן “הַבַּעֲרוּת” הַקְּדוּמָה1883, וַעֲרֹכְנָה הַתְּפִלָּה וּתְנֶנָּה הַצְּדָקָה, וּשְׁמַעְנָה בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ. אָכֵן יַחְפֹּץ אֱלֹהִים לְהַעֲבִיר מֵעֲלֵיכֶם אֶת הַתּוֹעֵבָה (אַתֶּן) בְּנֵי-הַבַּיִת1884, וּלְטַהֶרְכֶן טַהֵר: לד וּזְכֹרְנָה אֶת אֲשֶׁר יִקָּרֵא בְּבָתֵּיכֶן מֵאוֹתוֹת אֱלֹהִים וְהַחָכְמָה, כִּי אֱלֹהִים חַנּוּן1885 וְיוֹדֵעַ: לה הִנֵּה הַמֻּסְלִמִים וְהַמֻּסְלִמוֹת, וְהַמַּאֲמִינִים וְהַמַּאֲמִינוֹת, וְהַנֶּאֳמָנִים (אֶת אֱלֹהִים) וְהַנֶּאֳמָנוֹת, וְהַדּוֹבְרִים אֳמֶת וְהַדּוֹבְרוֹת אֳמֶת1886, וְהַמְיַחֲלִים (לֵאלֹהִים) וְהַמְיַחֲלוֹת, וְהָעֲנָוִים וְהָעֲנָווֹת, וְהַנּוֹתְנִים צְדָקָה וְהַנּוֹתְנוֹת, וְהַצָּמִים וְהַצָּמוֹת, וְהַשּׁוֹמְרִים עַל עֶרְוָתָם וְהַשּׁוֹמְרוֹת, וְהַזּוֹכְרִים אֶת אֱלֹהִים הַרְבֵּה וְהַזּוֹכְרוֹת, הֵכִין לָהֶם אֱלֹהִים סְלִיחָה וְשָׂכָר רָב:

לו וְחָלִילָה לוֹ לְמַאֲמִין וּלְמַאֲמִינָה, בַּחֲרֹץ אֱלֹהִים דָּבָר, אֲשֶׁר תִּהְיֶה לָהֶם הַבְּחִירָה1887 בְּעִנְיָנָם. וַאֲשֶׁר יַמְרֶה (פִּי) אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, כְּבָר תָּעָה תוֹעָה גְּלוּיָה: לז וּ(זְכֹר) בְּאָמְרְךָ לָזֶה אֲשֶׁר נָטָה לוֹ אֱלֹהִים חֶסֶד, וַתַּט (גַּם) אַתָּה לוֹ חֶסֶד1888: “הַחֲזֵק בְּאִשְׁתְּךָ”, וִירָא אֶת אֱלֹהִים וַתִּצְפֹּן בְּנַפְשֶׁךָ אֶת אֲשֶׁר אֳלֹהִים מְגַלֵּהוּ1889 מִיִּרְאָתְךָ מִן הָאֲנָשִׁים, וֵאלֹהִים יֵאוֹת יוֹתֵר אֲשֶׁר תִּירָאֶנוּ. וְכַאֲשֶׁר כָּלְתָה וְנֶחְרָצָה מֵעִם זַיְד בִּדְבָרָהּ בְּקוּץ נַפְשׁוֹ מִמֶּנָּה1890, הִשֵּׂאנוּךָ אוֹתָהּ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִהְיֶה עַל הַמַּאֲמִינִים תֹּאֲנָה בְּקַחְתָּם לְנָשִׁים אֶת נְשֵׁי אֵלֶּה אֲשֶׁר אִמְּצוּ לָהֶם לְבָנִים בְּקוּץ נַפְשָׁם מֵהֶן. וַיֵּעָשֶׂה דְבַר אֱלֹהִים1891. לח אֵין עַל הַנָּבִיא כָּל תֹּאֲנָה בַּדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ אֱלֹהִים1892. מִשְׁפַּט אֱלֹהִים הוּא בְּתוֹךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר קָמוּ לְפָנִים1893. וּפְקֻדַּת אֱלֹהִים מִשְׁפָּט נֶחֱרָץ: לט אֵלֶּה אֲשֶׁר1894 יוֹדִיעוּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהִים (בְּיָדָם)1895, וִירֵאוּהוּ וְלֹא יִירְאוּ אֶחָד מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, וְרַב אֱלֹהִים לְחַשֵּׁב (עִמָּכֶם): מ לֹא הָיָה מֻחַמָּד אֲבִי אִישׁ מֵאַנְשֵׁיכֶם, וְאוּלָם שְׁלִיחַ אֱלֹהִים הוּא וְחוֹתַם הַנְּבִיאִים1896. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ הַכֹּל:

מא הַמַּאֲמִינִים, זִכְרוּ אֶת אֱלֹהִים זֶכֶר רַב וְשַׁבְּחוּהוּ בֹּקֶר וָעֶרֶב1897: מב הוא אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם1898 וְגַם מַלְאָכָיו לְהוֹצִיאֲכֶם מִצַּלְמָוֶת לְאוֹרָה וְרַחוּם הוּא לַמַּאֲמִינִים: מג בִּרְכָתָם בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּהוּ: “שָׁלוֹם”1899, וַיָּכֶן לָהֶם שָׂכָר נִכְבָּד:

מד הַנָּבִיא, הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלַחְנוּךָ לְעֵד וְלִמְבַשֵּׂר טוֹב וּלְמַזְהִיר: מה וְלִקְרֹא אֶל אֱלֹהִים, בִּרְצוֹנוֹ1900, וּלְאוֹר מֵאִיר: מו וּבַשֵּׂר אֶת הַמַּאֲמִינִים, כִּי לָהֶם חֶסֶד רַב מֵאֵת אֱלֹהִים: מז וְלֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל הַכּוֹפְרִים וְהַסֵּעֲפִים, וְהַנַּח פִּגְעָם1901, וְהִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים, וְרַב אֱלֹהִים לְמִשְׁעָן:

מח הַמַּאֲמִינִים, בְּקַחְתְּכֶם אֶת הַמַּאֲמִינוֹת לְנָשִׁים, אַחַר תְּגָרְשׁוּן בְּטֶרֶם תָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶן, אֵין עֲלֵיהֶן לִסְפֹּר לָהֶן כָּל מִסְפַּר יָמִים1902 אֲשֶׁר תִּסְפֹּרוּ, וּנְתַתֶּם לָהֶן מַתָּת1903, וְשַׁלְּחוּן שַׁלֵּחַ בְּכָבוֹד:

מט הַנָּבִיא, הִנֵּה אֲנַחְנוּ הִתַּרְנוּ לְךָ אֶת נְשׁוֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶן מָהֳרָן וְ(הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינְךָ מֵאֲשֶׁר אָצַל לְךָ אֱלֹהִים1904, וּבְנוֹת דּוֹדְךָ, בְּנוֹת אֲחֵי אָבִיךָ וּבְנוֹת אַחְיוֹת אָבִיךָ, וּבְנוֹת אַחֵי אִמֶּךָ וּבְנוֹת אַחְיוֹת אִמֶּךָ, אֲשֶׁר עָזְבוּ אִתְּךָ אֶת מוֹלַדְתָּן1905, וְאִשָּׁה מַאֲמִינָה בְּתִתָּהּ נַפְשָׁהּ לַנָּבִיא1906, כִּי יַחְפֹּץ הַנָּבִיא לְקַחְתָּהּ אִשָּׁה. (חֹק הוּא) לְךָ לְבַדְךָ, לֹא לַמַּאֲמִינִים (כֻּלָּם)1907: נ כְּבָר יָדַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר שַׂמְנוּ לְחֹק לָהֶם בִּדְבַר נְשׁוֹתֵיהֶם וּבִדְבַר (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָם, לְמַעַן לֹא תִהְיֶה עָלֶיךָ תֹאֲנָה, וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: נא תִּדְחֶה (מִפָּנֶיךָ)1908 אֶת (הָאִשָּׁה) אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ מֵהֶן וְאֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תְּקָרֵב אֵלֶיךָ. וַאֲשֶׁר תְּבַקְּשֶׁנָּה מֵאֵלֶּה (הַנָּשִׁים) אֲשֶׁר פָּרַשְׁתָּ מֵהֶן (לִפְנֵי כֵן) לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא1909. זֶה קָרוֹב יוֹתֵר אֲשֶׁר תָּנוּחַ דַּעְתָּן וְלֹא תִּתְעַצֵּבְנָה וְתִרְצֶינָה בַּאֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶן לְכֻלָּן1910, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹתֵיכֶם, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְאֶרֶךְ אַפָּיִם: נב לֹא תֻּתַּרְנָה לְךָ הַנָּשִׁים אַחֲרֵי זֶה1911, וְלֹא לְךָ לְהָמִיר אִשָּׁה מֵהֶן תְּמוּרַת אִשָּׁה (אֲחֶרֶת), וְאִם גַּם מָצָא יָפְיָן חֵן בְּעֵינֶיךָ, מִבַּלְעֲדֵי (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינֶךָ, וֵאלֹהִים בּוֹחֵן כֹּל:

נג הַמַּאֲמִינִים אַל תָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי הַנָּבִיא, בִּלְתִּי אִם בְּהִנָּתֵן לָכֶם רִשְׁיוֹן לִסְעֹד אִתּוֹ, מִבְּלִי חַכּוֹת לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר הוֹעִידְכֶם לוֹ. וְאוּלָם בְּהִקָּרְאֲכֶם וּבָאתֶם, וְאַחֲרֵי סְעָדְכֶם צְאוּ מֵעִם פָּנָיו1912, וְלֹא תַכְבִּירוּ בְּשִׂיחַת רֵעִים. אָכֵן זֶה יָצִיק לַנָּבִיא, אַךְ יֵבוֹשׁ מִפְּנֵיכֶם1913. אַךְ אֱלֹהִים לֹא יֵבוֹשׁ מֵ(הַגִּיד) הָאֱמֶת. וּבְשָׁאָלְכֶם מֵהֶן1914 חֵפֶץ, וּשְׁאַלְתֶּם מֵהֶן מֵאַחֲרֵי מָסָךְ1915, זֶה טָהוֹר יוֹתֵר לְלִבּוֹתֵיכֶם וּלְלִבּוֹתֵיהֶן1916, וְחָלִילָה לָכֶם לְהָצִיק לִשְׁלִיחַ אֱלֹהִים וּמִקַּחַת לְנָשִׁים אֶת נְשׁוֹתָיו אַחֲרָיו לְעוֹלָם, כִּי קָשָׁה הִיא לִפְנֵי אֱלֹהִים: נד אִם תְּגַלּוּ דָבָר אוֹ תַסְתִּירוּהוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: נה לֹא יִהְיֶה בָהֶן חֵטְא1917 בַּאֲשֶׁר לַאֲבוֹתֵיהֶן וְלֹא לִבְנֵיהֶן וְלֹא לַאֲחֵיהֶן וְלֹא לִבְנֵי אֲחֵיהֶן וְלֹא לִבְנֵי אַחְיוֹתֵיהֶן וְלֹא לִנְשֵׁיהֶן וְלֹא (לְעַבְדֵיהֶן וְאַמְהוֹתֵיהֶן) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָן1918, וִירֶאנָה אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים עֵד בַּכֹּל: נו הִנֵּה אֱלֹהִים וּמַלְאָכָיו יִתְפַּלְּלוּ בְּעַד הַנָּבִיא1919. הַמַּאֲמִינִים הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם1920: נז אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יָצֵרוּ לֵאלֹהִים וְלִשְׁלִיחוֹ, אֵרֲרָם אֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵכִין לָהֶם עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: נח וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יָצֵרוּ לַמַּאֲמִינִים וְלַמַּאֲמִינוֹת, מִבְּלִי אֲשֶׁר יִהְיוּ שֹׁוִים לָזֶה, יִשְׂאוּ (עֲוֹן) מוֹצִיא שֵׁם רָע וְאַשְׁמָה גְלוּיָה1921: נט הַנָּבִיא אֱמֹר לִנְשׁוֹתֶיךָ וְלִבְנוֹתֶיךָ וְלִנְשֵׁי הַמַּאֲמִינִים, כִּי תוֹרַדְנָה רְדִידֵיהֶן1922 (בְּצֵאתָן). בָּזֶה תֻּכַּרְנָה יוֹתֵר וְלֹא תִּפָּגַעְנָה1923. וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

ס אָכֵן אִם לֹא יַחְדְּלוּ הַסֵּעֲפִים וַאֲשֶׁר חֳלִי בְלִבָּם וְהַמְסַכְסְכִים בְּאַלְמַדִינָה, נָסִית אוֹתְךָ בָּהֶם הָסֵת1924, וְלֹא יֵשְׁבוּ אִתְּךָ בִּלְתִּי אִם מְעָט1925: סא אֲרוּרִים הֵם. בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵאוּ1926 יֻקְּחוּ וְהוּמֵת יוּמָתוּ: סב מִשְׁפַּט אֱלֹהִים הוּא בְּתוֹךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר קָמוּ לְפָנִים1927 וְלֹא תִמְצָא לְמִשְׁפַּט אֱלֹהִים כָּל תְּמוּרָה:

סג יִשְׁאָלוּךָ בְּנֵי הָאָדָם עַל דְּבַר “הַשָּׁעָה”1928, אֱמֹר: "רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אוֹתָהּ1929. וּמַה יוֹרְךָ לָדַעַת? אוּלַי “הַשָּׁעָה” קְרוֹבָה?: סד הִנֵּה אֱלֹהִים אֵרַר אֶת הַכּוֹפְרִים, וַיָּכֶן לָהֶם לֶהָבָה: סה לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָהּ, לָנֶצַח. לֹא יִמְצְאוּ לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: סו בַּיּוֹם אֲשֶׁר יֵהָפְכוּ פְּנֵיהֶם בְּ(גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ, יֹאמְרוּ: “מִי יִתֵּן וְשָׁמַעְנוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּבְקוֹל הַשָּׁלִיחַ”: סז וְאָמְרוּ (עוֹד): “אֱלֹהֵינוּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ בְקוֹל נִכְבָּדֵינוּ וּגְדוֹלֵינוּ, וַיַּתְעוּנוּ בַדָּרֶךְ: סח אֱלֹהֵינוּ תֵּן לָהֶם מִשְׁנֵה עֹנֶשׁ1930, וְקַלְּלֵם קְלָלָה גְדוֹלָה”:

סט הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּהְיוּ כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵצִיקוּ לְמשֶׁה, וַיְּנַקֵּהוּ אֱלֹהִים מֵאֲשֶׁר דִּבֵּרוּ1931, וַיְהִי נְשׂוּא פָנִים לִפְנֵי אֱלֹהִים1932: ע הַמַּאֲמִינִים, יִרְאוּ1933 אֱלֹהִים וְדַבְּרוּ דְבָרִים כַּאֲשֶׁר יָאֶה1934: עא (לְמַעַן) יַצְלִיחַ בְּיֶדְכֶם מַעֲשֵׂיכֶם, וְסָלַח לָכֶם לְחַטּאוֹתֵיכֶם1935, וַאֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים וְהַשָּׁלִיחַ כְּבָר אֻשַּׁר אֹשֶׁר רָב: עב הִנֵּה אֲנַחְנוּ עָרַכְנוּ אֶת הָאֱמוּנָה1936 לִפְנֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהֶהָרִים, וַיְמָאֲנוּ לְקַבְּלָה1937 עֲלֵיהֶם, וַיִּבָּהֲלוּ מִפָּנֶיהָ, אַךְ הָאָדָם קִבֵּל אוֹתָהּ, – אָכֵן הָיָה פּוֹשֵׁעַ וְנִבְעָר –1938: עג לְמַעַן יַעֲנִישׁ אֱלֹהִים אֶת הַסֵּעֲפִים וְהַסֵּעֲפוֹת וְאֶת הַמְשַׁתְּפִים וְהַמְשַׁתְּפוֹת, וְיָשׁוּב אֱלֹהִים אֶל הַמַּאֲמִינִים וְהַמַּאֲמִינוֹת, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

 

פָּרָשַׁת שְׁבָא1939    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים. לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְלוֹ הַתְּהִלָּה בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא הֶחָכָם וְהַמֵּבִין: ב יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יָבוֹא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, וְאֶת אֲשֶׁר יֵצֵא מִתּוֹכָהּ וְאֶת אֲשֶׁר יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶת אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֲלֵיהֶם, וְהוּא הָרַחוּם וְהַסַּלָּח: ג וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “לֹא תְבוֹאֵנוּ “הַשָּׁעָה”1940”. אֱמֹר: אָכֵן חַי אֱלֹהַי, כִּי בוֹא תְבוֹאֲכֶם, – יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמָה, לֹא יִסָּתֵר מִמֶּנּוּ (גַּם) כְּמִשְׁקַל הַנְּמָלָה לֹא בַשָּׁמַיִם וְלֹא בָאָרֶץ, וְלֹא מִצְעָר מִזֶּה וְלֹא רַב מִזֶּה, כִּי אִם (כָּתוּב) בְּסֵפֶר בָּרוּר –1941: ד לְמַעַן יִגְמֹל אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאֶת עוֹשֵׂי הַיָּשָׁר. אֵלֶּה לָהֶם סְלִיחָה וְחֵלֶק נְדָבוֹת1942: ה אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂמוּ כָּל מַעְיְנֵיהֶם לָשִׂים אוֹתוֹתֵינוּ לְאַל, מְתַחֲרִים1943, אֵלֶּה לָהֶם עֹנֶשׁ מִזַּעַם, דְּאָבָה: ו וְ(אָכֵן) יִרְאוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדָּעַת, כִּי אֲשֶׁר הוּרַד אֵלֶיךָ מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱמֶת, וִיאַשֵּׁר אֶל אֹרַח הַגִּבּוֹר וְהַמְהֻלָּל1944: ז וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: הֲנוֹבִילְכֶם אֶל אִישׁ אֲשֶׁר יַגִּיד לָכֶם כִּי אַחֲרֵי הִפָּזֶרְכֶם הִפָּזֵר1945, תִּהְיוּ לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה?1946: ח הֲבָדָא עַל אֱלֹהִים כָּזָב אוֹ רוּחַ רָעָה בוֹ1947: לֹא כִי אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית (יִהְיוּ) בָעֹנֶשׁ וְהַתּוֹעָה הָרַבָּה1948: ט הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אִם נַחְפֹּץ נְבַקַּע תַּחְתֵּיהֶם אֶת הָאָרֶץ אוֹ נַפִּיל עֲלֵיהֶם בְּזָקִים מִן הַשָּׁמַיִם. אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְכָל עֶבֶד שָׁב1949 (בִּתְשׁוּבָה):

י וּלְפָנִים נָתַנּוּ לְדָוִד חֶסֶד מֵאִתָּנוּ, (וַנֹּאמַר): “הָרִים, זַמְּרוּ אִתּוֹ וְ(גַם) הָעוֹפוֹת”1950, וַנְּרַכֵּךְ לוֹ אֶת הַבַּרְזֶל לֵאמֹר: “עֲשֵׂה לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן, וַעֲרוֹךְ רִקּוּעֵי הַפַּחִים יַחַד בַּמַּעֲרָכָה1951, וַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, כִּי רוֹאֶה אָנֹכִי אֶת מַעֲשֵׂיכֶם”: יא וְלִשְׁלֹמֹה (נָתַנּוּ עֶבֶד) אֶת הָרוּחַ. שַׁחְרָהּ חֹדֶשׁ וְעַרְבָּהּ חֹדֶשׁ1952, וַנַּזֵּל לוֹ אֶת מַעֲיַן נְחֹשֶׁת הַקָּלָל הַמֻּתָּךְ, וּמֵהַגִּ’ן אֲשֶׁר עָשׂוּ לְפָנָיו (עֲבוֹדָה) בִּרְצוֹן אֱלֹהָיו, וַאֲשֶׁר סָר מֵהֶם מִפְּקֻדָּתֵנוּ, נִתֵּן לוֹ לָחוּשׁ מֵעֹנֶשׁ הַלֶּהָבָה1953: יב יַעֲשׂוּ לוֹ כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ מִטִּירוֹת וּצְלָמִים1954, וּקְעָרוֹת כַּבְּרֵכוֹת וּקְדֵרוֹת עַל כַּנֵּיהֶן: “עֲשׂוּ בֵּית דָּוִד (טוֹב) בְּתוֹדָה לֵאלֹהִים”. אַךְ מְעַט מֵעוֹבְדַי הֵם הַמּוֹדִים: יג וְכַאֲשֶׁר גָּזַרְנוּ עָלָיו לָמוּת, לֹא הֶרְאָה אוֹתָם עַל מוֹתוֹ בִּלְתִּי אִם רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אָכַל מִשְׁעַנְתּוֹ1955. וְכַאֲשֶׁר נָפַל אָרְצָה, הִתְבָּרֵר לַגִּ’ן אֲשֶׁר לוּ יָדְעוּ הַתַּעֲלוּמָה, לֹא אֵחֲרוּ לַעֲמֹד בְּעֹנֶשׁ הַחֲרָפוֹת1956:

יד וּלְפָנִים הָיָה לִשְׁבָא בְּמִשְׁכָּנָם אוֹת: שְׁתֵּי גַנּוֹת מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל1957 (לֵאמֹר): “אִכְלוּ מִכַּלְכָּלַת אֱלֹהֵיכֶם, וְהוֹדוּ לוֹ, אֶרֶץ טוֹבָה וֵאלֹהִים סַלָּח”: טו וַיִּרְחֲקוּ (מֵהוֹדוֹת), וַנִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם אֶת זֶרֶם הַסֶּכֶר1958, וַנִּתֵּן לָהֶם תְּמוּרַת שְׁתֵּי גַּנּוֹתֵיהֶם שְׁתֵּי גַנּוֹת נוֹתְנוֹת פְּרִי1959 מְרוֹרוֹת וְאֵשֶׁל וּמִקְצַת מִן (פְּרִי) עֵץ הַלּוֹט: טז כָּזֹאת גְּמַלְנוּם עֵקֶב אֲשֶׁר כָּפָרוּ, וְהַאִם נִגְמֹל (זֹאת) בִּלְתִּי אֶת הַכּוֹפֵר: יז וַנָּשֶׁת בִּינֵיהֶם וּבֵין הֶעָרִים אֲשֶׁר צִוִּינוּ לָהֶן אֶת הַבְּרָכָה1960 עָרִים צְפוּפוֹת1961, וַנַּעֲרֹךְ בָּהֶן אֶת הַמַּסָּע1962 (לֵאמֹר): “עִבְרוּ בָהֶם לֵילוֹת וְיָמִים בְּטוּחִים”: יח אַךְ הֵם אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, שִׂים מֶרְחָק בֵּין תַּחֲנוֹתֵינוּ”1963, וַיַּעַכְרוּ נַפְשָׁם, וַנְּשִׂימֵם לְשִׂיחָה, וַנְּפִיצֵם הָפֵץ כָּלָה, אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְכָל מַאֲרִיךְ רוּחוֹ וּמוֹדֶה1964:

יט אָכֵן מָצָא אִבְּלִיס אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ עֲלֵיהֶם אֱמֶת1965, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו בִּלְעֲדֵי פְלַגָּה מִן הַמַּאֲמִינִים: כ וְלֹא הָיָה לוֹ עֲלֵיהֶם כָּל שִׁלְטוֹן, כִּי אִם לְמַעַן נֵדַע בֵּין הַמַּאֲמִין בָּאַחֲרִית לַאֲשֶׁר הוּא בְּסָפֵק עַל אוֹדוֹתֶיהָ. וֵאלֹהֶיךָ שׁוֹמֵר עַל כֹּל: כא אֱמֹר: קִרְאוּ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם (אֱלֹהִים הֵם) מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. לֹא יִשְׁלְטוּ גַּם בְּמִשְׁקַל הַנְּמָלָה, לֹא מֵאֲשֶׁר בַּשָּׁמָיִם וְלֹא מֵאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְאֵין לָהֶם בָּמוֹ1966 כָל שֻׁתָּפוּת, וְאֵין לוֹ1967 מֵהֶם כָּל עֵזֶר: כב וְלֹא תוֹעִיל תְפִלַּת מַפְגִיעַ לְפָנָיו, כִּי אִם לַאֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ (לְהַפְגִּיעַ)1968, וְהָיָה בְּסוּר הַפַּחַד מֵעַל לִבּוֹתָם1969, וְאָמְרוּ1970: “מַה זֶּה אָמַר אֱלֹהֵיכֶם?”, וְאָמְרוּ: “הָאֱמֶת, וְהוּא הָעֶלְיוֹן וְהַגָּדוֹל”: כג אֱמֹר: מִי יְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ? אֱמֹר: אֱלֹהִים, וַאֲנַחְנוּ, אוֹ אַתֶּם, עַל אֹרַח מֵישָׁרִים אוֹ בְתוֹעָה גְלוּיָה: כד אֱמֹר: לֹא יִפְקְדוּ עֲלֵיכֶם זְדוֹנֵנוּ, וְלֹא יִפְקְדוּ עָלֵינוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: כה אֱמֹר: יֶאֱסֹף אוֹתָנוּ1971 אֱלֹהֵינוּ יַחְדָּו וְשָׁפַט בֵּינֵינוּ בָאֱמֶת, וְהוּא הַשּׁוֹפֵט וְהַיּוֹדֵעַ: כו אֱמֹר: הַרְאוּנִי אֶת אֲשֶׁר תִּסְפְּחוּ אֵלָיו שֻׁתָּפִים? לֹא וָלֹא. אֲבָל הוּא אֱלֹהִים הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: כז וְלֹא שְׁלַחְנוּךָ כִּי אִם לְכָל הָאָדָם כֻּלָּם מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יֵדָעוּ: כח וְאָמְרוּ: “מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”?1972: כט אֱמֹר: “לָכֶם מוֹעֵד יוֹם לֹא תְאַחֲרוּ אוֹתוֹ שָׁעָה וְלֹא תַקְדִּימוּ”1973: ל וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: "לֹא נַאֲמִין בַּקֻּרְאָן הַזֶּה וְלֹא בַּאֲשֶׁר לְפָנָיו1974, וְאוּלָם לוּ תִרְאֶה כַּאֲשֶׁר יָעָמְדוּ הַכּוֹפְרִים לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם1975, יָשִׁיב אִישׁ מֵהֶם אֶל רֵעֵהוּ אֲמָרִים, וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ לַחַלָּשִׁים אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבַהּ לִבָּם: “לוּלֵא אַתֶּם, כִּי אָז הָיִינוּ מַאֲמִינִים”: לא וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבַהּ לִבָּם אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ לַחַלָּשִׁים: “הַאִם אֲנַחְנוּ הֲסִירוֹנוּכֶם מֵאֹרַח הַמֵּישָׁרִים, אַחֲרֵי בּוֹאוֹ אֲלֵיכֶם? לֹא כִי אַתֶּם הֱיִיתֶם זֵדִים”: לב וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ לַחַלָּשִׁים אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבַהּ לִבָּם: “לֹא כִי מְזִמַּתְ(כֶם) לַיְלָה וָיוֹם בְּצַוּוֹתְכֶם אוֹתָנוּ לְכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים וְלַעֲשׂוֹת אִתּוֹ אֱלִילִים1976 (הִתְעַתְנוּ)”. וְהִסְתִּירוּ אֶת הַנֹּחַם בִּרְאוֹתָם הָעֹנֶשׁ1977 וְשַׂמְנוּ מַסְגֵּרוֹת בְּצַוְּארוֹת הַכּוֹפְרִים1978 הַיְשֻׁלְּמוּ אִם לֹא כְמַעֲשֵׂיהֶם?1979: לג וְלֹא שָׁלַחְנוּ בְּעִיר כָּל מַזְהִיר, אֲשֶׁר לֹא אָמְרוּ (אֵלָיו) הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ עַל כָּל טוּב: “אָכֵן מְכַחֲשִׁים אֲנַחְנוּ בַדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּחְתֶּם בּוֹ”1980: לד וַיֹּאמְרוּ: “אֲנַחְנוּ הָרַבִּים לְהוֹן וְלִילָדִים, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵעָנֵשׁ”1981: לה אֱמֹר: "אָכֵן אֱלֹהַי יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְ(גַם) יִקְפֹּץ יָדוֹ1982. וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יֵדָעוּ: לו וְלֹא הוֹנְכֶם וְלֹא יַלְדֵיכֶם הֵם אֲשֶׁר יְקָרְבוּכֶם אֶצְלֵינוּ יֶתֶר קִרְבָה. רַק הַמַּאֲמִינִים וְעוֹשֵׂי הַיָּשָׁר לָהֶם שָׂכָר מִשְׁנֶה עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וְהֵם בְּטוּחִים בַּעֲלִיּוֹת הַחֲדָרִים1983: לז אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר יָשִׂימוּ כָּל מַעְיְנֵיהֶם לָשִׂים אוֹתוֹתֵינוּ לְאַל, מְתַחֲרִים,1984 אֵלֶּה יֻצְּגוּ לְעֹנֶשׁ1985: לח אֱמֹר: אָכֵן אֱלֹהַי יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו וְ(גַם) יִקְפֹּץ יָדוֹ לוֹ1986, וְכָל דָּבָר אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ לִצְדָקָה, יִתֵּן לָכֶם הוּא תְמוּרָתוֹ, וְהוּא הַטּוֹב בַּמְּכַלְכְּלִים: לט וְיוֹם (יָבוֹא) אֲשֶׁר נַאַסְפֵם יַחְדָּו, וְאָמַרְנוּ לַמַּלְאָכִים: “הַאֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר הָיוּ עוֹבְדִים אֶתְכֶם?”: מ וְאָמְרוּ: “חָלִילָה לָּנוּ1987. אַתָּה מָגִנֵּנוּ וְלֹא הֵם1988. לֹא כִי הֵם הָיוּ עוֹבְדִים אֶת הַגִּ’ן. מַרְבִּיתָם יַאֲמִינוּ בָּהֶם”: מא הִנֵּה הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה עֹז לָהֶם לְהוֹעִיל אִישׁ לְאָחִיו וְלֹא לְהָרַע, וְאָמַרְנוּ לַפּוֹשְׁעִים: “טַעֲמוּ עֹנֶשׁ (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ אֲשֶׁר כִּחַשְׁתֶּם בָּהּ1989”: מב וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִּים, יֹאמְרוּ: “אֵין זֶה1990 בִּלְתִּי אִם אִישׁ (אֲשֶׁר) יַחְפֹּץ לַהֲסִירְכֶם מֵאַחֲרֵי זֶה אֲשֶׁר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם עוֹבְדִים”. וְאָמְרוּ: “אֵין זֶה1991 בִּלְתִּי אִם שֶׁקֶר בָּדוּי”, וְאָמְרוּ הַכּוֹפְרִים לָאֱמֶת בְּבוֹאָהּ אֲלֵיהֶם: “אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים”: מג וְלֹא נָתַנּוּ לָהֶם1992 כָּל סְפָרִים אֲשֶׁר יִלְמְדוּ בָהֶם, וְלֹא שָׁלַחְנוּ אֲלֵיהֶם לְפָנֶיךָ כָּל מַזְהִיר: מד וְאָכֵן כִּחֲשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם. וְהֵם לֹא הִשִּׂיגוּ עֲשִׂירִית מֵאֲשֶׁר נָתַנּוּ לָהֶם1993, וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁלִיחַי לְכוֹזְבִים, וְאֵיכָה הָיוּ תַהְפּוּכוֹתָי1994: מה אֱמֹר: הִנֵּה אַזְהִירְכֶם רַק בְּאַחַת (וְהִיא) אֲשֶׁר תַּעַמְדוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְאֶחָד אֶחָד וְתָשִׁיבוּ אֶל לֵב1995, כִּי אֵין בַּחֲבֶרְכֶם1996 כָּל רוּחַ שִׁגָּעוֹן, אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר (שָׁלוּחַ) אֲלֵיכֶם לִפְנֵי עֹנֶשׁ קָשֶׁה: מו אֱמֹר: לֹא שָׁאַלְתִּי מֵאִתְּכֶם כָּל שָׂכָר1997, הִנֵּה לָכֶם הוּא1998. אֵין שְׂכָרִי בִּלְתִּי אִם עַל אֱלֹהִים, וְהוּא עֵד בַּכֹּל: מז אֱמֹר: הִנֵּה אֱלֹהַי מִתְקוֹמֵם בָּאֱמֶת1999, יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמוֹת: מח אֱמֹר: בָּאָה הָאֱמֶת וְלֹא יָקוּם הַשָּׁוְא וְלֹא יָשׁוּב2000: מט אֱמֹר: אִם תָּעִיתִי, הִנֵּה אֶתְעֶה רַק לְנַפְשִׁי, וְאִם אֲאֻשַּׁר בְּדָרֶךְ, הִנֵּה (הוּא) בַּדָּבָר אֲשֶׁר יִגְלֶה אֱלֹהַי אֶת אָזְנִי, כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ וְקָרוֹב: נ וְלוּ תִרְאֶה כַּאֲשֶׁר יִבָּהֵלוּ, אָז לֹא יִמְצְאוּ מִפְלָט וְלֻקְּחוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב2001: נא וְאָמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בוֹ”. אַךְ אֵיכָה יַשִּׂיגוּ (אֶת הָאֱמוּנָה) מִמָּקוֹם רָחוֹק?2002: נב הֵן כְּבָר כִּחֲשׁוּ בוֹ לִפְנֵי כֵן, וַיָּטִילוּ דֹפִי בַּתַּעֲלוּמָה מִמָּקוֹם רָחוֹק2003: נג וְהוּקַם חַיִץ בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁתּוֹקְקוּ לוֹ: נד כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּדּוֹמִים לָהֶם מִלְּפָנִים, כִּי הָיוּ בְסָפֵק וּמְפַקְפְּקִים:

 

פָּרָשַׁת הַמַּלְאָכִים2004.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, עוֹשֶׂה הַמַּלְאָכִים שְׁלִיחִים בַּעֲלֵי כָנָף שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ וְאַרְבַּע2005, יוֹסִיף בַּבְּרִיאָה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי אֱלֹהִים כֹּל יוּכָל: ב אֶת אֲשֶׁר יִפְתַּח אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם מֵרַחֲמִים, אֵין כּוֹלֵא אוֹתָם, וַאֲשֶׁר יִכְלָא אֵין שׁוֹלֵחַ אוֹתָם אַחֲרָיו, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ג בְּנֵי אָדָם, זִכְרוּ אֶת הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים אִתְּכֶם, הֲיֵשׁ בּוֹרֵא זוּלָתִי אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ? אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו, וְאֵיכָה אֵפוֹא תּוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת)?: ד וְאִם יִתְּנוּךָ לְכוֹזֵב, הִנֵּה כְּבָר נִתְּנוּ לְכוֹזְבִים שְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ, וְאֶל אֱלֹהִים יוּשְׁבוּ הַדְּבָרִים: ה בְּנֵי הָאָדָם, אָכֵן דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת. אַל יַתְעוּכֶם אֵפוֹא חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאַל יַתְעֶה אֶתְכֶם בִּדְבַר אֱלֹהִים הַמַּתְעֶה2006: ו אָכֵן הַשָּׂטָן אוֹיֵב לָכֶם. חִשְׁבוּהוּ2007 אֵפוֹא לְאוֹיֵב לָכֶם, כִּי אָכֵן יִקְרָא אֶת פְּלַגָּתוֹ, לְמַעַן יִהְיוּ מִבְּנֵי (גֵיהִנֹּם) הַלֶּהָבָה: ז אֲשֶׁר כָּפְרוּ, לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד: ח וַאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, לָהֶם סְלִיחָה וְשָׂכָר גָּדוֹל2008: ט הַאִם יִהְיֶה אֵפוֹא זֶה אֲשֶׁר מְתֻקָּן בְּעֵינָיו רֹעַ מַעֲלָלָיו, וַיַּחְשְׁבֵהוּ2009 לְמַעֲשֵׂה טוֹב (כַּצַּדִּיק)? אָכֵן אֱלֹהִים יַתְעֶה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְאֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַנְחֶה. אַל תַּעַר נַפְשְׁךָ מִתּוּגָה בִּגְלָלָם. כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: י וֵאלֹהִים הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת הָרוּחוֹת וַיַּעֲלוּ עָנָן2010, וַנּוֹלֶךְ אוֹתוֹ אֶל אֶרֶץ מֵתָה, וַנְּחַיֶּה בוֹ אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ. כָּזֹאת הַתְּקוּמָה2011: יא מִי הֶחָפֵץ עֹז, הִנֵּה הָעֹז כֻּלּוֹ לֵאלֹהִים הוּא2012. אֵלָיו יַעֲלֶה הַדִּבּוּר הַטּוֹב וְהַמַּעֲשֶׂה הַיָּשָׁר. יְרִימֶנּוּ עָל. וְהַזּוֹמְמִים רָעוֹת, לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד, וּמְזִמַּת אֵלֶּה מֵאָפַע יִהְיֶה: יב וֵאלֹהִים יְצַרְכֶם מֵעָפָר אַחֲרֵי כֵן מִטִּפָּה, אַחֲרֵי כֵן שָׁת אֶתְכֶם זוּגוֹת2013. וְלֹא תִשָּׂא נְקֵבָה בְּרַחֲמָהּ וְלֹא תַמְלִיט כִּי אִם בְּדַעְתּוֹ, וְלֹא תִוָּסַפְנָה שְׁנוֹת חַיִּים לְכָל שֵׂיבָה מַאֲרִיךְ יָמִים, וְלֹא יֶחֱסַר מִשְּׁנוֹת חַיָּיו בִּלְתִּי אִם (כָּרָשׁוּם) בַּסֵּפֶר2014. אָכֵן נָקֵל הוּא לֵאלֹהִים2015: יג וְלֹא יִשְׁווּ שְׁנֵי הַיַּמִּים, זֶה חַי2016 וּמָתוֹק יוֹרֵד עַל נְקַלָּה בַּלּוֹעַ מַשְׁקֵהוּ2017 וְזֶה מָלוּחַ וָמָר. וּמִכָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם תֹּאכְלוּ בָּשָׂר טָרִי, וְתוֹצִיאוּ לָכֶם עֲדִי אֲשֶׁר תִּלְבְּשׁוּ אוֹתוֹ, וְתִרְאֶה אֶת הָאֳנִיּוֹת בּוֹקְעוֹת לָהֶן נָתִיב בּוֹ, לְמַעַן תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ2018, וְאוּלַי תּוֹדוּ (לוֹ): יד יָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְיָבִיא אֶת הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם לְמַס עוֹבֵד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ. כָּל אֶחָד מֵהֶם יָרוּץ עַד עֵת מוֹעֵד2019. זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם, לוֹ הַמְּלוּכָה, וְאֵלֶּה (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדָיו, לֹא יִשְׁלְטוּ גַם בִּקְלִפַּת גַּרְעִין הַתָּמָר: טו כִּי תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם, לֹא יִשְׁמְעוּ קְרִיאַתְכֶם, וְלוּ (גַם) שָׁמְעוּ לֹא יַעֲנוּ אֶתְכֶם וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה יְכַחֲשׁוּ בְשִׁתּוּפְכֶם2020, וְלֹא יַגִּיד לְךָ (אֶחָד) כְּמוֹ (הַ)יּוֹדֵעַ2021: טז בְּנֵי הָאָדָם אַתֶּם הַזְּקוּקִים לֵאלֹהִים2022, וֵאלֹהִים הוּא הֶעָשִׁיר וְהַמְהֻלָּל: יז בִּרְצוֹתוֹ יַכְרִיתְכֶם וְהֵקִים (תַּחְתֵּיכֶם) בְּרִיאָה חֲדָשָׁה2023: יח וְלֹא נִפְלֵאת הִיא מֵאֱלֹהִים2024: יט וְלֹא תִשָּׂא (נֶפֶשׁ) נוֹשֵׂאת מַשָּׂא (נֶפֶשׁ) אֲחֶרֶת, וְאִם תִּקְרָא (נֶפֶשׁ) עֲמוּסָה לַעֲיֵפָה אֶל מַשָּׂאָהּ2025, לֹא יִשְׂאוּ אִתָּהּ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה וְלוּ הָיָה קָרוֹב. אָכֵן תַּזְהִיר רַק אֶת הַיְרֵאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּסָּתֶר, וַיַּעַרְכוּ אֶת הַתְּפִלָּה. וַאֲשֶׁר יִזַּכֶּה, לְנַפְשׁוֹ יִזַּכֶּה. וְאֶל אֱלֹהִים הַדָּרֶךְ: כ וְלֹא יִשְׁווּ הָעִוֵּר וְהַפִּקֵּחַ וְלֹא הַחשֶׁךְ וְהָאוֹר וְלֹא הַצֵּל וְרוּחַ זִלְעָפוֹת: כא וְלֹא יִשְׁווּ הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. אָכֵן אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה לִשְׁמוֹעַ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְלֹא תַעֲשֶׂה לִשְׁמוֹעַ אֶת אֲשֶׁר בַּקְּבָרִים2026, אֵין אַתָּה בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר: כב הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלַחְנוּךָ בָּאֱמֶת מְבַשֵּׂר וּמַזְהִיר, וְאֵין כָּל אֻמָּה אֲשֶׁר לֹא קָם בְּתוֹכָהּ מַזְהִיר: כג וְאִם יִתְּנוּךָ לְכוֹזֵב, הִנֵּה נָתְנוּ לְכוֹזְבִים אֵלֶּה אֲשֶׁר מִלִּפְנֵיהֶם, בָּאוּ אֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים וּבַמִּזְמוֹרִים וּבַסֵּפֶר הַמֵּאִיר2027: כד וָאֲיַסֵּר אֶת הַכּוֹפְרִים, וְאֵיכָה הָיוּ תַּהְפּוּכוֹתָי2028: כה הַאִם לֹא תִרְאֶה כִּי אֱלֹהִים הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַנּוֹצֵא בָהֶם פֵּרוֹת שׁוֹנִים צִבְעֵיהֶם. וּמִן הֶהָרִים גְּדוּדוֹת2029 לְבָנוֹת וַאֲדֻמּוֹת בִּצְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים וּשְׁחוֹרִים כָּעוֹרֵב וּמִן הָאָדָם וְהַחַיָּה וְהַמִּקְנֶה שׁוֹנִים צִבְעֵיהֶם2030. וְאָכֵן יִירְאוּ אֶת אֱלֹהִים מֵעוֹבְדָיו רַק הַחֲכָמִים. אָכֵן אֱלֹהִים גִּבּוֹר וְסַלָּח: כו אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ בְּסֵפֶר אֱלֹהִים, וַיַּעַרְכוּ הַתְּפִלָּה וַיְפַזְּרוּ מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי2031, יְצַפּוּ לְקִנְיָן לֹא יִכְלֶה: כז אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם לָהֶם שְׂכָרָם וְיוֹסִיף לָהֶם מֵחַסְדּוֹ, כִּי הוּא סַלָּח וּמַכִּיר טוֹבָה2032: כח וַאֲשֶׁר גָּלִינוּ אֶת אָזְנְךָ מִן הַסֵּפֶר הוּא הָאֱמֶת, מְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו2033, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת עוֹבְדָיו וְרוֹאָם: כט אַחֲרֵי כֵן הוֹרַשְׁנוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּחַרְנוּ מֵעוֹבְדֵינוּ, אַךְ יֵשׁ בָּהֶם חוֹטֵא לְנַפְשׁוֹ וּבָהֶם פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים2034, וְיֵשׁ בָּהֶם מִתַּחֵר אִישׁ בְּאָחִיו בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים בִּרְצוֹן2035 אֱלֹהֵיהֶם. זֶה הוּא הַחֶסֶד הַגָּדוֹל: ל גַּנּוֹת עֵדֶן יָבוֹאוּ בְתוֹכָן, יְפָאֲרוּ אוֹתָם בְּתוֹכָן אֶצְעֲדוֹת זָהָב וּפְנִינִים, וּלְבוּשָׁם בְּתוֹכָן מֶשִׁי2036: לא וְאָמְרוּ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵעָלֵינוּ הַיָּגוֹן. אָכֵן אֱלֹהֵינוּ סַלָּח וּמַכִּיר טוֹבָה2037: לב אֲשֶׁר הֵנִיחַ לָנוּ בְּמִשְׁכַּן הַקַּיָּם (לָעַד) מֵחַסְדּוֹ. לֹא יִגַּע אֵלֵינוּ עָמָל בְּתוֹכוֹ2038, וְלֹא תִגַּע אֵלֵינוּ תְּלָאָה”: לג אַךְ הַכּוֹפְרִים לָהֶם אֵשׁ גֵּיהִנֹּם לֹא יִגָּזֵר עֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יָמוּתוּ2039, וְלֹא יוּקַל מֵעֲלֵיהֶם עָנְשָׁהּ. כָּזֹאת נִגְמֹל כָּל כּוֹפֵר: לד וְהֵם יִצְעֲקוּ בְתוֹכָהּ: “אֱלֹהֵינוּ, הוֹצִיאֵנוּ מִתּוֹכָהּ (לְמַעַן) נַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר הָיִינוּ עוֹשִׂים”. הַאִם לֹא נָתַנּוּ לָכֶם אֹרֶךְ יָמִים, אֲשֶׁר יָשִׁיב בָּהֶם אֶל לִבּוֹ הַמֵּשִׁיב אֶל לִבּוֹ, וַיָּבוֹא אֲלֵיכֶם הַמַּזְהִיר?: לה טַעֲמוּ אֵפוֹא, עַתָּה אֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל מוֹשִׁיעַ: לו הִנֵּה אֱלֹהִים יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אָכֵן יוֹדֵעַ הוּא קֶרֶב לֵב: לז הוּא הוּא אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר לִמְשֹׁל בָּאָרֶץ2040 וְהָיָה אֲשֶׁר כִּחֵשׁ, כַּחֲשׁוֹ יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ2041, וְלֹא יוֹסִיף לַכּוֹפְרִים כַּחֲשָׁם, בִּלְתִּי אִם מַשְׂטֵמָה לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא יוֹסִיף לַכּוֹפְרִים כַּחֲשָׁם בִּלְתִּי אִם אָבְדָּן: לח אֱמֹר: מַה תַּחְשְׁבוּ בִדְבַר שֻׁתְּפֵיכֶם2042 אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, הַרְאוּנִי מַה הוּא אֲשֶׁר בָּרְאוּ מִן הָאָרֶץ, אִם לָהֶם שֻׁתָּפוּת בַּשָּׁמַיִם, אוֹ אִם נָתַנּוּ לָהֶם סֵפֶר, וְהֵם מוֹפֵת אִתָּם מֵאִתּוֹ? לֹא, כִי לֹא יַבְטִיחוּ הַפּוֹשְׁעִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בִּלְתִּי אִם רְמִיָּה: לט הִנֵּה אֱלֹהִים יַחֲזִיק בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְבַל יָמוּשׁוּ, וְאָכֵן אִם יָמוּשׁוּ לֹא יַחֲזִיק בָּהֶם אֶחָד מֵאַחֲרָיו. אָכֵן אֶרֶךְ רוּחַ הוּא וְסַלָּח: מ וַיִּשָּׁבְעוּ בֵאלֹהִים תֹּקֶף שְׁבוּעָתָם, אֲשֶׁר אִם יָבוֹא אֲלֵיהֶם מַזְהִיר יְיַשְּׁרוּ דֶרֶךְ יוֹתֵר מִכָּל אַחַת הָאֻמּוֹת2043, וְאוּלָם בְּבוֹא אֲלֵיהֶם מַזְהִיר, לֹא הוֹסִיף לָהֶם בִּלְתִּי אִם לָסוּר2044: מא וּלְהִתְנַשֵּׂא בָאָרֶץ וְלָזֹם הָרָעָה. אַךְ לֹא תַקִּיף הַמְּזִמָּה הָרָעָה בִּלְתִּי אִם אֶת בְּעָלֶיהָ. הַאִם יְצַפּוּ אֵפוֹא לְאַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לְמִשְׁפַּט הָרִאשׁוֹנִים?2045. אָכֵן לֹא תִמְצָא לְמִשְׁפַּט אֱלֹהִים כָּל תְּמוּרה2046: מב וְלא תִמְצָא כָּל שַׁנּוֹת לְמִשְׁפַּט אֱלֹהִים2047: מג הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָאָרֶץ וְרָאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם? הָיוּ אַמִּיצִים יוֹתֵר (מֵהֶם) לְכֹחַ. וְחָלִילָה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִיָּדוֹ דָבָר לֹא בַשָּׁמַיִם וְלֹא בָאָרֶץ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ וְיָכוֹל: מד וְלוּ יְיַסֵּר אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם לְפִי פָעֳלָם, לֹא הִנִּיחַ עָלֶיהָ2048 מִכָּל רֶמֶשׂ, וְאוּלָם יַשְׁאִירֵם עַד עֵת מוֹעֵד: מה וּבְבוֹא עֵת מוֹעֲדָם2049 הִנֵּה (אָז) רוֹאֶה אֱלֹהִים אֶת עוֹבְדָיו:

 

פָּרָשַׁת י. ס.2050    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנִים וּפְסוּקֶיהָ2051 שְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

י. ס. א וְהַקֻּרְאָן הֶחָכָם2052: ב כִּי אָכֵן אַתָּה מִן הַשְּׁלִיחִים2053: ג בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: ד הוּרַד מֵאֵת הַגִּבּוֹר וְהָרַחוּם: ה לְמַעַן תַּזְהִיר עַם, לֹא הִזְהִירוּ אֶת אֲבוֹתֵיהֶם, וְהֵם אֵינָם שָׂמִים לֵב: ו אָכֵן כְּבָר נֶחֱרַץ הַדָּבָר בְּצֶדֶק עַל מַרְבִּיתָם2054, אַךְ הֵם לֹא יַאֲמִינוּ: ז הִנֵּה אֲנַחְנוּ שַׂמְנוּ בְּצַוְּארוֹתֵיהֶם מַסְגֵּרוֹת2055 עַד הַזָּקָן יַגִּיעוּ וְהֵם רָאשֵׁיהֶם מוּרָמִים2056: ח וַנָּשֶׂם מִלִּפְנֵיהֶם חֵל וּמֵאַחֲרֵיהֶם חֵל, וַנְּכַסֵּם (חֹשֶׁךְ) וְהֵם לֹא יִרְאוּ: ט וְאַחַת הִיא לָהֶם אִם הִזְהַרְתָּם וְאִם לֹא הִזְהַרְתָּם לֹא יַאֲמִינוּ2057: י אָכֵן תַּזְהִיר רַק אֶת אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי הַהַזְהָרָה, וַיִּירָא אֶת הָרַחֲמָן בַּסָּתֶר. בַּשְּׂרֵהוּ אֵפוֹא בִסְלִיחָה וְשָׂכָר נִכְבָּד: יא אָכֵן אֲנַחְנוּ נְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וְנִכְתֹּב אֶת אֲשֶׁר קִדְּמוּ (לַעֲשׂוֹת), וְאֶת עִקְבוֹתֵיהֶם, וְכָל דָּבָר מָנִינוּ בִּכְתָב בָרוּר2058:

יב וּמְשֹׁל לָהֶם מְשַׁל בְּנֵי הָעִיר2059, בְּבוֹא אֵלֶיהָ הַשְּׁלִיחִים: יג בְּשָׁלְחֵנוּ אֲלֵיהֶם שְׁנַיִם, וַיִּתְּנוּם לְכוֹזְבִים, וַנְּחַזְּקֵם בִשְׁלִישִׁי, וַיֹּאמְרוּ: “הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלוּחִים אֲלֵיכֶם”: יד וַיֹּאמְרוּ: אֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם בָּשָׂר כָּמוֹנוּ וְלֹא הוֹרִיד הָרַחֲמָן כָּל דָּבָר, אֵּין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם מְדַבְּרִים שָׁקֶר": טו וַיֹּאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ יוֹדֵעַ, כִּי אָכֵן שְׁלוּחִים אֲנַחְנוּ אֲלֵיכֶם: טז וְאֵין עָלֵינוּ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי”: יז וַיֹּאמְרוּ: “חָזִינוּ בָכֶם רָעָה. אָכֵן אִם לֹא תֶחְדָּלוּ, נִרְגָּמְכֶם אֶבֶן, וְנָגַע אֲלֵיכֶם מֵאִתָּנוּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה”: יח וַיֹּאמְרוּ: “גּוֹרַלְכֶם הָרָע אִתְּכֶם הוּא2060. הֲלֹא הִזְהִירוּכֶם? לֹא כִי עַם מַשְׁחִיתִים אַתֶּם”: יט וַיָּבוֹא אִישׁ מִקְּצֵה הָעִיר מְמַהֵר2061, וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, לְכוּ אַחֲרֵי הַשְּׁלִיחִים כ לְכוּ אַחֲרֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִשְׁאֲלוּ מִכֶּם שָׂכָר, וְהֵם מְאֻשָּׁרִים בְּדָרֶךְ: כא וּמַה לִי אֲשֶׁר לֹא אֶעֱבֹד אֶת (הָאֱלֹהִים) אֲשֶׁר בְּרָאָנִי? וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ: כב הַאֶקַּח לִי מִבַּלְעָדָיו אֱלֹהִים אֲשֶׁר אִם יַחְפֹּץ הָרַחֲמָן לְהָרַע לִי לֹא תוֹעִיל תְּפִלָּתָם (לִי) בִּמְאוּמָה, וְלֹא יַצִּילוּנִי?: כג כִּי אָז הִנֵּה אָנֹכִי בְּתוֹעָה גְלוּיָה: כד אָכֵן מַאֲמִין אָנֹכִי בֵּאלֹהֵיכֶם, שִׁמְעוּ אֵפוֹא לִי”2062: כה וַיֵּאָמֵר (אֵלָיו): “בּוֹא אֶל גַּן עֵדֶן”. וַיֹּאמֶר: “מִי יִתֵּן וְיָדְעוּ עַמִּי: כו אֲשֶׁר סָלַח לִי אֱלֹהַי, וַיְשִׁיתֵנִי מִן הַנִּכְבָּדִים”: כז וְלֹא הוֹרַדְנוּ עַל עַמּוֹ אַחֲרָיו2063 כָּל גְּדוּד מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא (דָּבָר אַחֵר) אֲשֶׁר הָיִינוּ מוֹרִידִים2064: כח לֹא הָיְתָה כִּי אִם צְעָקָה אַחַת, וְהִנֵּה הֵם מְדֹעָכִים כָּלָה2065: כט אוֹי לָאֲנָשִׁים2066, לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ מִבְּלִי אֲשֶׁר יִלְעֲגוּ לוֹ2067: ל הַאִם לֹא יָשִׁיבוּ אֶל לֵב, כַּמָּה דוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם2068: לא כִּי הֵם לֹא יָשׁוּבוּ אֲלֵיהֶם: לב וְאוּלָם כֻּלָּם יַחְדָּו לְפָנֵינוּ מֻצָּגִים2069 (לְדִין):

לג וְאוֹת הוּא לָהֶם הָאָרֶץ הַמֵּתָה אֲשֶׁר הֶחְיֵנוּ אוֹתָהּ, וַנּוֹצֵא מִמֶּנָּה גַּרְעִין אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יֹאכֵלוּ: לד וַנָּשֶׂם בְּתוֹכָהּ גַּנּוֹת תָּמָר וְעֵנָב. וַנְּבַקַּע בְּתוֹכָהּ מִן הַמַּעֲיָנוֹת: לה לְמַעַן יֹאכְלוּ מִפִּרְיוֹ וּמֵעֲמַל כַּפֵּיהֶם. הַאִם לֹא יוֹדוּ (לָנוּ) אֵפוֹא?: לו יִשְׁתַּבַּח אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַמִּינִים כֻּלָּם מֵאֲשֶׁר תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ וּמֵהֶם עַצְמָם וּמֵאֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ: לז וְאוֹת הוּא לָהֶם הַלַּיְלָה, נַעֲבִיר2070 מֵעָלָיו הַיּוֹם, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵם: לח וְהַשֶּׁמֶשׁ תָּרוּץ אֶל מְקוֹם מְנוּחָה לָהּ. זֹאת מַעֲרֶכֶת הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ2071 לט וְהַיָּרֵחַ קָצַבְנוּ לוֹ תַחֲנוֹת עַד שׁוּבוֹ (לִהְיוֹת) כַּסַּנְסָן הַנּוֹבֵל2072: מ חָלִילָה לָּהּ לַשֶּׁמֶשׁ לְהַדְבִּיק אֶת הַיָּרֵחַ (בְּדַרְכּוֹ), וְלֹא הַלַּיְלָה עוֹבֵר אֶת (גְּבוּל) הַיּוֹם, כֻּלָּם בִּמְסִלּוֹתָם יְשׁוֹטֵטוּ2073: מא וְאוֹת לָהֶם אֲשֶׁר נָשָׂאנוּ אֶת צֶאֱצָאֵיהֶם בַּתֵּבָה הָעֲמוּסָה2074: מב וַנִּבְרָא לָהֶם כִּדְמוּתָהּ אֲשֶׁר יִרְכְּבוּ עָלָיו2075: מג וְאִם נַחְפֹּץ נְטַבְּעֵם וְלֹא עוֹזֵר לָהֶם וְהֵם לֹא יִנָּצֵלוּ: מד אִם לֹא בְרַחֲמִים מֵאִתָּנוּ וּבְמַתַּת עַד עֵת2076:

מה וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “יִרְאוּ2077 אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַאֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיכֶם2078, לְמַעַן תְּרֻחָמוּ”2079: מו וְאָכֵן לֹא בָא אֲלֵיהֶם אוֹת מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא סָרוּ מִמֶּנּוּ2080: מז וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “פַּזְּרוּ (לָאֶבְיוֹנִים) מֵאֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֱלֹהִים אֶתְכֶם”, אָמְרוּ הַכּוֹפְרִים לַמַּאֲמִינִים: “הַנַאֲכִיל אֶת זֶה אֲשֶׁר לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים הֶאֱכִילָהוּ. אֵין אַתֶּם בִּלְתִּי אִם בְּתוֹעָה גְלוּיָה”: מח וְאָמְרוּ: “מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?”: מט לֹא יִרְאוּ בִּלְתִּי אִם צְעָקָה אַחַת אֲשֶׁר תֹּאחֲזֵם וְהֵם מִתְוַכְּחִים: נ וְלֹא יוּכְלוּ צַוּוֹת לְבֵיתָם וְלֹא יָשׁוּבוּ אֶל מִשְׁפַּחְתָּם: נא וְיִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר, וְהִנֵּה הֵם מִן הַקְּבָרוֹת אֶל אֱלֹהֵיהֶם יֵחָפֵזוּן: נב וְאָמְרוּ: “אוֹי לָנוּ, מִי הֵקִים אוֹתָנוּ מִמִּשְׁכְּבוֹתֵינוּ. זֶה הוּא אֲשֶׁר יָעַד אֱלֹהֵינוּ, וֶאֱמֶת דִּבְּרוּ הַשְּׁלִיחִים”: נג לֹא הָיְתָה כִּי אִם צְעָקָה אַחַת, וְהִנֵּה הֵם כֻּלָּם מֻצָּגִים לְפָנֵינוּ: נד הִנֵּה הַיּוֹם לֹא תֵעָשֵׁק נֶפֶשׁ בִּמְאוּמָה, וְלֹא תְשֻׁלְּמוּ בִּלְתִּי אִם כְּמַעֲשֵׂיכֶם: נה הִנֵּה בְּנֵי גַן עֵדֶן יַעֲנוּ הַיּוֹם בְּתַעֲנוּגוֹת: נו הֵם וּנְשׁוֹתֵיהֶם בִּצְלָלִים מְסִבִּים עַל עֲרָשׂוֹת: נז לָהֶם בְּתוֹכוֹ פֶּרִי וְלָהֶם כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל נַפְשָׁם: נח “שָׁלוֹם” (הָ)אִמְרָה (אֲלֵיהֶם) מֵאֵת אֱלֹהִים רַחוּם: נט “וְהִבָּדְלוּ הַיּוֹם אַתֶּם, הַזֵּדִים: ס הַאִם לֹא הֲבֵאתִיכֶם בִּבְרִית, בְּנֵי הָאָדָם, כִּי לֹא תַעַבְדוּ אֶת הַשָּׂטָן, כִּי אוֹיֵב גָּלוּי הוּא לָכֶם: סא וְכִי תַּעַבְדוּנִי אָנִי? זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים: סב אָכֵן כְּבָר הִתְעָה מִכֶּם הָמוֹן רָב. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא?: סג זֹאת גֵּיהִנֹּם אֲשֶׁר הָיוּ מְנַבְּאִים לָכֶם: סד הֱיוּ לָהּ צָלִי הַיּוֹם בַּאֲשֶׁר כִּחַשְׁתֶּם”: סה הַיּוֹם נַחְתֹּם אֶת פִּיהֶם וְדִבְּרוּ אֵלֵינוּ יְדֵיהֶם וְהֵעִידוּ רַגְלֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר פָּעָלוּ: סו וְלוּ חָפַצְנוּ כִּלִּינוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וִיתַחֲרוּ אִישׁ אֶת אָחִיו לִמְצֹא אֶת הַדָּרֶךְ. אַךְ אֵיכָה יִרְאוּ?: סז וְלוּ חָפַצְנוּ, שִׁנִּינוּ צוּרָתָם עַל מְקוֹמוֹתָם, וְלֹא יָכְלוּ אָז לֹא עֲבֹר וְלֹא שׁוּב: סח וַאֲשֶׁר נִתֵּן לוֹ אֹרֶךְ יָמִים, נָכֹף אֶת גֵּווֹ. הַאִם לֹא יַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא?: סט וְלֹא לִמַּדְנוּהוּ אֶת הַשִּׁיר וְחָלִילָה לּוֹ2081, אֵין הוּא2082 בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה וְקֻרְאָן גָּלוּי: ע לְהַזְהִיר אֶת אֲשֶׁר הוּא חָי, וְנֶחֱרַץ הַדָּבָר בְּצֶדֶק עַל הַכּוֹפְרִים: עא הַאִם לֹא יָשִׂימוּ אֶל לֵב, כִּי בָרָאנוּ לָהֶם מִמַעֲשֵׂה יָדֵנוּ מִקְנֶה וְהֵם אֲדוֹנִים לוֹ?: עב וַנַּדְבֵּר אוֹתוֹ תַחְתָּם, מֵהֶם לְמֶרְכָּב לָהֶם וּמֵהֶם יֹאכֵלוּ: עג וְלָהֶם בּוֹ תּוֹעֶלֶת וּמַשְׁקֶה2083. הַאִם לֹא יוֹדוּ אֵפוֹא?: עד וַיִּקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים אֱלוֹהַּ אוּלַי יִוָּשְׁעוּ (בָּהֶם): עה לֹא יוּכְלוּ הוֹשִׁיעֵם וְהֵם לָהֶם גְּדוּד מֻצָּג2084: עו אַל יַעֲצִיבוּךָ אֵפוֹא דִבְרֵיהֶם, כִּי אָכֵן אֲנַחְנוּ נֵדַע אֶת אֲשֶׁר יַעֲלִימוּ וְאֶת אֲשֶׁר יוֹדִיעוּ גָלוּי: עז הַאִם לֹא יָשִׁיב הָאָדָם אֶל לֵב כִּי אֲנַחְנוּ בְּרָאנוּהוּ מִטִּפָּה, וְהִנֵּה הוּא יָרִיב גָּלוּי (לָנוּ)2085: עח וַיַּעַשׂ אוֹתָנוּ מָשָׁל2086 וַיִּשְׁכַּח אֶת בְּרִיאָתוֹ. אֱמֹר: מִי יְחַיֶּה אֶת הָעֲצָמוֹת וְהֵן נְמַקּוֹת?: עט אֱמֹר: יְחַיֵּן זֶה אֲשֶׁר הֱקִימָן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא יוֹדֵעַ כָּל יְצִיר: פ אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם מִן הָעֵץ הַיָּרוֹק אֵשׁ, וְהִנֵּה אַתֶּם מַדְלִיקִים מִמֶּנּוּ: פא הַאֵין לְאֵל יַד זֶה אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ לִבְרֹא בְּרִיאָה כְּמוֹהֶם? אָמְנָם כֵּן. וְהוּא הַבּוֹרֵא וְהַיּוֹדֵעַ: פב אָכֵן דַּרְכּוֹ בְּחָפְצוֹ דָבָר הוּא, אֲשֶׁר יֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה”2087, וְהָיָה: פג יִשְׁתַּבַּח אֵפוֹא זֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מַלְכוּת כָּל דָּבָר, וְאֵלָיו תּוּשָׁבוּ:

 

פָּרָשַׁת הַמִּתְיַצְּבוֹת בַּמַּעֲרָכָה2088.    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א וְהַמִּתְיַצְּבוֹת בַּמַּעֲרָכָה2089: ב וְהַמִּשְׂתָּעֲרוֹת קָדִימָה וּמְפִיצוֹת (הָעֲנָנִים)2090: ג וְהַקּוֹרְאוֹת הַהַזְהָרָה2091: ד כִּי אָכֵן אֱלֹהֵיכֶם אֶחָד: ה אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם וַאֲדוֹן הַמִּזְרָח2092: ו אָכֵן עָדִינוּ אֶת הַשָּׁמַיִם הַשְּׁפָלִים עֲדִי הַכּוֹכָבִים: ז וּמִשְׁמָר (שַׂמְנוּ) בִּפְנֵי כָּל שָׂטָן מוֹרֵד2093: ח לֹא יִשְׁמְעוּ אֶל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְיוּטְלוּ מִכָּל עֵבֶר: ט לַהֲפִיצָם, וְלָהֶם עֹנֶשׁ קַיָּם לָעַד: י בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר חָטַף חָטוֹף, וַתָּבוֹא אַחֲרָיו שַׁלְהֶבֶת קוֹרֶנֶת2094: יא שְׁאַל נָא אֶת פִּיהֶם2095: הַהֵם חֲזָקִים לִבְרִיאָה, אִם אֵלֶּה (הַמַּלְאָכִים) אֲשֶׁר בָּרָאנוּ? אָכֵן אֲנַחְנוּ יָצַרְנוּ אוֹתָם טִיט קָשֶׁה2096: יב אֲבָל אַתָּה הִתְפַּלֵּאתָ2097, וַיִּלְעָגוּ: יג וּבְהַזְהִיר אוֹתָם לֹא יָשִׂימוּ אֶל לֵב: יד וּבִרְאוֹתָם אוֹת יִתְקַלָּסוּ: טו וַיֹּאמְרוּ: “אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים גְּלוּיִים: טז הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתְנוּ וְהָיִינוּ לְעָפָר וַעֲצָמוֹת, קוֹם נָקוּם לִתְחִיָּה2098: יז וְגַם אֲבוֹתֵינוּ הָראשׁוֹנִים”?: יח אֱמֹר: “כֵּן, וְאַתֶּם תְּזֹרָבוּ”2099: יט וְאָכֵן רַק תֵּקַע שׁוֹפָר אֶחָד הוּא וְהֵם יִרְאוּ2100: כ וְאָמְרוּ “אוֹי לָנוּ, זֶה הוּא יוֹם הַדִּין”: כא זֶה יוֹם הַהַבְדֵּל2101 אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְכַחֲשִׁים בּוֹ: כב אִסְפוּ אֶת הַפּוֹשְׁעִים וְאֶת רֵעֵיהֶם2102, וְאֶת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר הָיוּ עוֹבְדִים: כג מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וְהַדְרִיכוּם אֶל אֹרַח שְׁאוֹל: כד וְהַעֲמִידוּם, כִּי עֲרֵבִים הֵם2103: כה “מַה לָּכֶם אֲשֶׁר לֹא תַעַזְרוּ אִישׁ אֶת אָחִיו?”2104: כו אָכֵן הַיּוֹם הֵם נִכְנָעִים: כז וְנִגְּשׁוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה: כח וְאָמְרוּ: “הִנֵּה אַתֶּם בָּאתֶם אֵלֵינוּ מִיָּמִין2105”: כט וְאָמְרוּ2106: “לֹא כִי לֹא הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים, וְלֹא הָיָה לָנוּ עֲלֵיכֶם כָּל שִׁלְטוֹן. לֹא כִי אֲנָשִׁים מַמְרִים הֱיִיתֶם: ל וַיָּבוֹא בְּצֶדֶק עָלֵינוּ דְבַר אֱלֹהֵינוּ, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ טוֹעֲמִים (הָעֹנֶשׁ): לא וַנְּעַוֶּתְכֶם, כִּי הָיִינוּ שׁוֹגִים”2107: לב וְאָכֵן הֵם בַּיּוֹם הַהוּא שֻׁתָּפִים בָּעֹנֶשׁ: לג אָמְנָם כָּכָה נַעֲשֶׂה בַּזֵּדִים: לד כִּי הֵם –, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ אֲלֵיהֶם: אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְעֲדֵי אֱלֹהִים – הָיוּ מִתְנַשְּׂאִים: לה וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם נַעֲזֹב עָזוֹב אֶת אֱלֹהֵינוּ בִּגְלַל מְשׁוֹרֵר מְשֻׁגָּע?”2108: לו לֹא כִי הֵבִיא אֶת הָאֱמֶת, וַיְקַיֵּם אֶת (דִּבְרֵי) הַשְּׁלִיחִים2109: לז הִנֵּה אַתֶּם טוֹעֲמִים עֹנֶשׁ הַדְּאָבָה: לח וְלֹא תְשֻׁלְּמוּ בִּלְתִּי אִם כְּפָעָלְכֶם: לט בִּלְעֲדֵי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַתְּמִימִים (עִמּוֹ): מ אֵלֶּה לָהֶם מָזוֹן קָצוּב: מא פֵּרוֹת, וְהֵם מְכֻבָּדִים: מב בְּגַנּוֹת הַנֹּעַם: מג עַל עֲרָשׂוֹת, זֶה לְעֻמַּת זֶה2110: מד יָחֹג2111 בְּתוֹכָם כּוֹס מַעְיָן: מה זַךְ, תַּעֲנוּג לַשּׁוֹתִים: מו אֵין בְּתוֹכָהּ עִוְעִים2112, וְלֹא יִשְׁתַּכְּרוּ מִמֶּנָּה2113: מז וְאִתָּם קִצְרוֹת הַמֶּבָּט2114 בְּנוֹת עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ הָיוּ בֵּיצִים מְכֻסּוֹת2115: מח וְנִגְּשׁוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה: מט וַיֹּאמֶר אוֹמֵר מֵהֶם2116: "הִנֵּה אָנֹכִי הָיָה לִי עָמִית2117: נ הָאוֹמֵר: "הַאֻמְנָם אַתָּה מִן הַמְקַיְּמִים (אֶת הַדָּבָר)?: נא הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתְנוּ, וְהָיִינוּ לֶעָפָר וַעֲצָמוֹת, הַאִם נַעֲמֹד אָז לַדִּין?2118: נב וַיֹּאמֶר (עוֹד)2119: “הַאִם אַתֶּם מַבִּיטִים לְמָטָּה?”: נג וְהִבִּיט לְמַטָּה וְרָאָהוּ2120 בְּבֶטֶן שְׁאוֹל: נד וְאָמַר2121 “חַי הָאֱלֹהִים, כִּמְעַט אִבַּדְתַּנִי2122: נה וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהַי, הָיִיתִי מִן הַמּוּבָאִים (שְׁאוֹלָה): נו הַאֵין אֲנַחְנוּ מֵתִים אֵפוֹא: נז בִּלְתִּי אִם מוֹתֵנוּ הָרִאשׁוֹן? וְאֵין אֲנַחְנוּ נֶעֱנָשִׁים?”: נח אָכֵן זֶה הוּא הָאשֶׁר הַגָּדוֹל: נט לְמַעַן (מְצֹא) כָּזֶה יַעַמְלוּ הָעֲמֵלִים: ס הַאִם זֶה טוֹב יוֹתֵר לְמָדוֹר2123 אִם עֵץ הַזַּקּוּם2124: סא אָכֵן שַׂמְנוּהוּ מַסָּה2125 לַפּוֹשְׁעִים: סב הִנֵּה הוּא עֵץ יֵצֵא בְּלֵב2126 הַשְּׁאוֹל: סג תֻּרְמָלָיו כְּאִלּוּ הֵם רָאשֵׁי הַשְּׂטָנִים2127: סד וְאָכֵן הֵם יֹאכְלוּ מֵהֶם וִימַלְּאוּ מֵהֶם הַבָּטֶן: סה אַחֲרֵי כֵן הִנֵּה לָהֶם עֲלֵיהֶם מַשְׁקֶה מְגֹאָל מִמַּיִם רוֹתְחִים: סו אַחֲרֵי כֵן תְּשׁוּבָתָם אֶל שְׁאוֹל: סז כִּי אָכֵן מָצְאוּ אֶת אֲבוֹתֵיהֶם תּוֹעִים2128: סח וְהֵם אָצִים בְּעִקְבוֹתֵיהֶם: סט וּכְבָר תָּעוּ לִפְנֵיהֶם מַרְבִּית הָרִאשׁוֹנִים: ע וּכְבָר שָׁלַחְנוּ בְתוֹכָם מַזְהִירִים: עא רְאֵה אֵפוֹא, אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּם2129: עב בִּלְעֲדֵי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַתְּמִימִים (עִמּוֹ):

עג וּלְפָנִים קָרָא אֵלֵינוּ נֹחַ. מַה טּוֹבִים (הָיִינוּ) הַמְּשִׁיבִים2130: עד וַנְּמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ מִן הַיָּגוֹן הַכָּבֵד2131: עה וַנָּשֶׁת אֶת זַרְעוֹ הֵם הַנִּשְׁאָרִים (בַּחַיִּים)2132: עו וַנַּנַּח שְׁמוֹ בְּתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים2133 (לֵאמֹר): עז “שָׁלוֹם עַל נֹחַ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם2134: עח הִנֵּה כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב2135: עט כִּי הוּא מֵעוֹבְדֵינוּ הַמַּאֲמִינִים: פ אַחֲרֵי כֵן טִבַּעְנוּ אֶת הָאֲחֵרִים2136: פא וְהִנֵּה מִמַּחְלַקְתּוֹ2137 אַבְרָהָם: פב בְּבוֹאוֹ אֶל אֱלֹהָיו בְּלֵב שָׁלֵם: פג בְּאָמְרוֹ אֶל אָבִיו וְעַמּוֹ: “מַה זֶּה תַּעֲבֹדוּ?” פד הֲשֶׁקֶר, אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, תַּחְפֹּצוּ?: פה וּמַה תַּחְשְׁבוּ עַל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים?”: פו וַיַּבֵּט וַיַּרְא בַּכּוֹכָבִים: פז וַיֹּאמֶר: “הִנְנִי חוֹלֶה”2138: פח וַיַּהַפְכוּ עֹרֶף, וַיָּסוּרוּ מִמֶּנּוּ2139: פט וַיִּגַּשׁ חֶרֶשׁ אֶל אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאמֶר: “הַאִם לֹא תֹאכֵלוּ?2140: צ מַה לָּכֶם לֹא תְדַבֵּרוּ?”: צא וַיֵּט עֲלֵיהֶם לְהַכּוֹתָם בְּיַד יְמִינוֹ: צב וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו (בְּנֵי עַמּוֹ) חוּשִׁים: צג וַיֹּאמֶר: “הֲתַעַבְדוּ אֶת (הַפְּסִילִים) אֲשֶׁר תָּחֹקּוּ?: צד וֵאלֹהִים בְּרַאֲכֶם וְלֹא תֵדָעוּ”: צה וַיֹּאמְרוּ: “בְּנוּ לוֹ בִּנְיָן2141 וְהַשְׁלִיכוּהוּ בַּשְּׁאוֹל”: צו וַיִּתְנַכְּלוּ לוֹ, וַנְּשִׂימֵם הֵם הַשְּׁפָלִים2142: צז וַיֹּאמֶר: “הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל אֱלֹהַי, הַנְחֵה יַנְחֵנִי מֵישָׁרִים: צח אֱלֹהַי, תֵּן לִי (בָּנִים) מִן הָעוֹשִׂים הַיָּשָׁר”2143: צט וַנְּבַשְּׂרֵהוּ בְּבֵן אֶרֶךְ רוּחַ2144: ק וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ (בְּנוֹ) לְגִיל, יִתְאַמֵּץ (לָלֶכֶת) אִתּוֹ (בְדַרְכּוֹ)2145: קא אָמַר: בְּנִי “הִנֵּה רָאִיתִי בַחֲלוֹם, כִּי אֶזְבַּח אוֹתְךָ (קָרְבָּן). רְאֵה אֵפוֹא מַה מַּחְשַׁבְתֶּךָ?”: קב וַיֹּאמֶר: “אָבִי, עֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תְּצֻוֶּה, מָצוֹא תִמְצָא אוֹתִי, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים, מִן הַמַּאֲרִיכִים רוּחָם”2146: קג וְכַאֲשֶׁר הָיוּ שְׁנֵיהֶם תְּמִימִים (עִם אֱלֹהִים), וַיַּנַּח אוֹתוֹ עָרוּךְ עַל פָּנָיו: קד קָרָאנוּ לֵאמֹר: “אַבְרָהָם: קה כְּבָר קִיַּמְתָּ אֶת הֶחָזוֹן”. אָכֵן כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב: קו אָכֵן זֹאת הִיא הַמַּסָּה הַגְּלוּיָה: קז וַנִּפְדֶנּוּ בְּזֶבַח נִכִבָּד:2147 קח וַנַּנַּח שְׁמוֹ בְּתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים (לֵאמֹר): קט “שָׁלוֹם עַל אַבְרָהָם”: קי כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב: קיא כִּי הוּא מֵעוֹבְדֵינוּ הַמַּאֲמִינִים2148: קיב וַנְּבַשְּׂרֵהוּ בְיִצְחָק, נָבִיא מֵעוֹשֵׂי הַטּוֹב: קיג וַנְּבָרְכֵהוּ וְאֶת יִצְחָק, וּמִצֶּאֱצָאֵי שְׁנֵיהֶם (יֵשׁ) עוֹשֵׂה טוֹב וְ(יֵשׁ) חוֹטֵא לְנַפְשׁוֹ גָּלוּי: קיד וּלְפָנִים הִפְלֵינוּ חַסְדֵּנוּ לְמשֶׁה וְאַהֲרֹן: קטו וַנְּמַלֵּט אוֹתָם וְאֶת עַמָּם מִן הַיָּגוֹן הַכָּבֵד2149: קטז וַנַּעֲזֹר אוֹתָם שְׁנֵיהֶם וַיִּהְיוּ הֵם הַגּוֹבְרִים2150: קיז וַנִּתֵּן לָהֶם אֶת הַסֵּפֶר הַמְבֹאָר: קיח וַנַּנְחֵם בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: קיט וַנַּנַּח שֵׁם שְׁנֵיהֶם בְּתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים (לֵאמֹר): קכ “שָׁלוֹם עַל משֶׁה וְאַהֲרֹן: קכא הִנֵּה כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב: קכב כִּי שְׁנֵיהֶם מֵעוֹבְדֵינוּ הַמַּאֲמִינִים2151: קכג וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ מִן הַשְּׁלִיחִים: קכד בְּאָמְרוֹ אֶל בְּנֵי עַמּוֹ: “הַאִם לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים?: קכה הֲתִקְרְאוּ אֶל הַ”בַּעַל”, וְתִטְּשׁוּ אֶת הַטּוֹב בַּיּוֹצְרִים? קכו אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים?": קכז וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב, וְאָכֵן הִנֵּה הֵם מֻצָּגִים (לְדִין): קכח מִבַּלְעֲדֵי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַתְּמִימִים (עִמּוֹ): קכט וַנַּנַּח שְׁמוֹ בְּתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים (לֵאמֹר): קל “שָׁלוֹם עַל אֵלִיָּהוּ”: קלא הִנֵּה כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב: קלב כִּי הָיָה מֵעוֹבְדֵינוּ הַמַּאֲמִינִים2152: קלג וְהִנֵּה לוֹט מִן הַשְּׁלִיחִים: קלד בְּמַלְּטֵנוּ אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ יַחְדָּו: קלה מִבַּלְעֲדֵי אִשָּׁה זְקֵנָה, (הָיְתָה) מִן הַמִּתְמַהְמְהִים2153: קלו אַחֲרֵי כֵן הָרַסְנוּ אֶת הָאֲחֵרִים: קלז וְאָכֵן אַתֶּם עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם עָבוֹר מַשְׁכִּימִים: קלח וּבַלַּיְלָה2154. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ אֵפוֹא?: קלט וְהִנֵּה יוֹנָה מִן הַשְּׁלִיחִים: קמ בְּהִנָּצְלוֹ אֶל הָאֳנִיָּה הָעֲמוּסָה: קמא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת2155, וַיְהִי מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּם: קמב וַיִּבְלָעֶנּוּ הַדָּג, כִּי מִנֹּאָץ הוּא: קמג וְלוּלֵא שֶׁהָיָה מִן הַמְשַׁבְּחִים (לֵאלֹהִים): קמד כִּי אָז הִתְמַהְמַהּ בְּבִטְנוֹ עַד יוֹם יוּקְמוּ (הַמֵּתִים): קמה וַנְּטִילֵהוּ אֶל (הַחוֹף) הֶחָשׂוּף וְהוּא חוֹלֶה: קמו וַנַּצְמַח עָלָיו צֶמַח קִשּׁוּת: קמז וַנִּשְׁלָחֶנּוּ אֶל מֵאָה אֶלֶף אוֹ רַבִּים מִזֶּה: קמח וַיַּאֲמִינוּ וַנִּתֵּן לָהֶם טוּב עַד עֵת (מוֹעֵד):

קמט שְׁאַל אֵפוֹא2156 אֶת פִּיהֶם: הַאִם לֵאלֹהֶיךָ הַבָּנוֹת וְלָהֶם הַבָּנִים: קנ אִם בָּרָאנוּ אֶת הַמַּלְאָכִים נְקֵבוֹת לְעֵינֵיהֶם2157?: קנא הֲלֹא הֵם שִׁקְרָם יַגִּידוּ: קנב “יָלַד אֱלֹהִים”, וְהֵם שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ (לֵאמֹר): קנג “הֲבִכֵּר לוֹ אֱלֹהִים אֶת הַבָּנוֹת עַל הַבָּנִים?”: קנד מַה לָּכֶם, אֵיכָה תִשְׁפֹּטוּ? קנה הַאִם לֹא תָשִׂימוּ אֵפוֹא אֶל לֵב?: קנו אוֹ הַאִם לָכֶם שִׁלְטוֹן גָּלוּי?2158: קנז הָבִיאוּ נָא אֶת סִפְרֵיכֶם2159, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: קנח וַיָּשִׂימוּ בֵּינוֹ וּבֵין הָרוּחוֹת2160 יַחַשׂ. וְאוּלָם יָדוֹעַ יָדְעוּ הָרוּחוֹת, כִּי הֵם מֻצָּגִים (לְדִין): – קנט חָלִילָה לֵּאלֹהִים אֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלָיו)2161: – קס מִבַּלְעֲדֵי2162 עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַתְּמִימִים (עִמּוֹ): קסא אָכֵן אַתֶּם וְ(הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹבְדִים: קסב לֹא תוּכְלוּ לְהַדִּיחַ נֶגְדּוֹ2163: קסג בִּלְתִּי אִם אֶת זֶה אֲשֶׁר הוּא צְלִי שְׁאוֹל: קסד וְאֵין מֵאִתָּנוּ אֶחָד אֲשֶׁר אֵין לוֹ מָקוֹם קָצוּב: קסה וְאָכֵן אֲנַחְנוּ אֲנַחְנוּ הַמִּתְיַצְּבִים בַּמַּעֲרָכוֹת2164: קסו וְאָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְשַׁבְּחִים (לֵאלֹהִים): קסז וְאִם אָמְרוּ2165: קסח “לוּ הָיְתָה אִתָּנוּ הַזְהָרָה מִן הָרִאשׁוֹנִים2166: קסט כִּי אָז הָיִינוּ עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַתְּמִימִים (עִמּוֹ)”: קע הִנֵּה כִּחֲשׁוּ בוֹ2167. אַךְ לָאַחֲרוֹנָה יֵדָעוּ: קעא וּכְבָר יָצָא דְבָרֵנוּ לְפָנִים אֶל עוֹבְדֵינוּ הַשְּׁלִיחִים: קעב כִּי הֵם יִהְיֶה עֵזֶר לָהֶם: קעג וְכִי גְדוּדֵינוּ יִהְיוּ הַגּוֹבְרִים לָהֶם2168: קעד פְּנֵה, סוּר מֵהֶם2169 אֵפוֹא עַד עֵת: קעה וּרְאֵה בָהֶם2170 וְלָאַחֲרוֹנָה יִרְאוּ2171: קעו הַיְבַקְשׁוּ אֵפוֹא לְהָחִישׁ בּוֹא עָנְשֵׁנוּ?: קעז אָכֵן בְּרִדְתּוֹ עַל חַצְרוֹתָם יֵרַע שַׁחַר אֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְהִירוּ אוֹתָם: קעח וּפָנִיתָ וְסַרְתָּ מֵהֶם עַד עֵת: קעט וּרְאֵה, וְלָאַחֲרוֹנָה יִרְאוּ: קפ חָלִילָה2172 לֵאלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי הָעֹז מֵאֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ (אֵלָיו): קפא וְשָׁלוֹם עַל הַשְּׁלִיחִים: קפב וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

 

פָּרָשַׁת צ.2173    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה וּשְׁמוֹנִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

צ א וְהַקֻּרְאָן2174 בַּעַל הַהַזְהָרָה. אָכֵן הַכּוֹפְרִים בְּגָאוֹן וּבִמְדָנִים הֵם: ב כַּמָּה דּוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לפִנְיֵהםֶ, וְהֵם קוֹרְאִים. אַךְ לֹא עֵת מִפְלָט (הִיא): ג וַיִתְמְהוּ בְּבוֹא אֲלֵיהֶם מַזְהִיר מִקִּרְבָּם, וַיֹאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “מְכַשֵׁף דּוֹבֵר שֶׁקֶר (הוּא) זֶה: ד הֲשָׂם אֶת הָאֵלִים כֻּלָּם אֱלֹהִים אֶחָד? הֵן דְּבַר פֶּלֶא הוּא זֶה”: ה וַיֵצְאוּ הָרָאשִׁים בָּהֶם2175 (וַיֹאמְרוּ): “לְכוּ וְהַחֲזִיקוּ2176 בֵּאלֹהֵיכֶם, כִּי דְּבַר מְזִמָּה2177 הוּא: ו לֹא שָׁמַעְנוּ כָזֹאת בַּדָּת הָאַחֲרוֹנָה2178. אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם (שֶׁקֶר) בְּדָאוֹ מִלִּבּוֹ: ז הַהוּרְדָה אֵלָיו הַהַזְהָרָה מִבֵּינֵינוּ?”.2179 לֹא כִּי בְסָפֵק הֵם בִּדְבַר הַזְהָרָתִי, לֹא כִי טֶרֶם טָעֲמוּ עָנְשִׁי: ח אִם אִתָּם אוֹצְרוֹת רַחֲמֵי אֱלֹהֶיךָ הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹתֵן?: ט אוֹ אִם לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וַאֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, יַעֲלוּ אֵפוֹא בַּמַדְרֵגוֹת (הַשָּׁמַיְמָה)2180: י גְּדוּד הוּא מֵעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים הַנִּדְחָפִים שָׁמָּה2181: יא כִּחֲשׁוּ לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ וְעָאד וּפַרְעֹה בַּעַל הַיְתֵדוֹת2182: יב וְתַמוּד וְעַם לוֹט וְאַנְשֵׁי אַלְאַיְּכָּה2183 אֵלֶּה עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים: יג אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם (עַמִּים אֲשֶׁר) נָתְנוּ אֶת הַשְּׁלִיחִים לְכוֹזבִים, וַיָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּצֶדֶק עָנְשִׁי: יד וְלֹא יְצַפּוּ אֵלֶּה בִּלְתִּי לְרַעַשׁ אֶחָד, אֵין עוֹצֵר בַּעֲדוֹ2184: וַיֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ, הָחַשׁ לְהוֹצִיא כְתָב אַשְׁמָתֵנוּ לִפְנֵי יוֹם הַחֶשְׁבּוֹן”2185: טז הַאֱרֵךְ רוּחֲךָ לַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ, וּזְכוֹר אֶת עַבְדֵּנוּ אֶת דָּוִד אִישׁ-הַיָּדַיִם2186, כִּי הוּא שָׁב (בִּתְשׁוּבָה): יז הִנֵּה אֲנַחְנוּ כָּפַפְנוּ אֶת הֶהָרִים לְשַׁבֵּחַ אִתּוֹ בָּעֶרֶב וְעִם זְרוֹחַ הַשָׁמֶשׁ:-יח וְהָעוֹף אֲסוּפִים-2187 כֻּלָם שָׁבִים אֵלָיו: יט וַנְחַזֵּק אֶת מַלְכוּתוֹ, וַנִּתֵּן לוֹ אֶת הַחָכְמָה וְצַחוּת הַדִּבֵּר2188: כ וְהַאִם בָּא אֵלֶיךָ דְּבַר הָרִיב2189 בְּצַעֲדָם עֲלֵי שׁוּר (לָבוֹא) אֶל הַתָּא?: כא בְּבוֹאָם אֶל דָּוִד וַיִּבָּהֵל מִפְּנֵיהֶם2190, וַיֹאמְרוּ: "אַל תִּירָא, שְׁנֵי יְרִיבִים (אֲנַחְנוּ). בִּקֵּשׁ אֶחָד מֵאִתָּנוּ תֹאֲנָה עַל רֵעֵהוּ, שְׁפוֹט אֵפוֹא בֵינֵינוּ בְּצֶדֶק, וְלֹא תְעַוֵּת מִשְׁפָּט, וּנְחַנוּ אֶל הָאֹרַח הַיָּשָׁר: כב הִנֵּה זֶה אָחִי לֹא תֵשַׁע וְתִשְׁעִים כְּבָשׂוֹת וְלִי כִבְשָׂה אַחַת, וַיֹּאמֶר: “הָבָה וְאֶהְיֶה אוֹמֵן אוֹתָהּ, וַיֶחֶזְקוּ עָלַי דְּבָרָיו”: כג וַיֹּאמֶר (דָּוִד): “אָכֵן עֲשׁוֹק עֲשָׁקְךָ בְּבַקְּשׁוֹ כִּבְשָׂתְךָ עַל כִּבְשׂוֹתָיו. וְאָמְנָם רַבִּים מִן הַמִּתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה,2191 יְבַקֵּשׁ אִישׁ מֵהֶם תֹּאֲנָה עַל רֵעֵהוּ, מִבַּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר. אַךְ מְעַט מִזְעָר הֵם”. וָיָבֶן דָּוִד, כִי רַק נַסֵּה נִסִּינוּ אוֹתוֹ, וַיִתְפָּלֵּל אֶל אְלֹהַָיו, כִּי יִסְלַח לוֹ, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּכְרַע וַיָּשָׁב2192 (בִּתְשׁוּבָה): כד וַנִּסְלַח לוֹ זֹאת. וְאָכֵן קִרְבָה לוֹ אֶצְלֵנוּ, וְהַשִׁיבָה הַנָּאָה מִכֹּל2193: כה “דָּוִד, הִנֵּה אֲנַחְנוּ שַׁתְנוּךָ מוֹשֵׁל בִּשְׁמֵנוּ בָּאָרֶץ2194. שְׁפֹט אֵפוֹא בֵּין הָאֲנָשִׁים בֶּאֱמֶת, וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה, פֶּן תַּתְעֶה אוֹתְךָ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, כִּי אֵלֶּה הַתּוֹעִים מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים לָהֶם עֹנֶשׁ כָּבֵד עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֶת יוֹם הַחֶּשְׁבּוֹן”: כו וְלֹא תֹהוּ בָּרָאנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם2195. זֹאת מַחֲשֶׁבֶת הַכּוֹפְרִים. אַךְ אוֹי לַכּוֹפְרִים מִ(גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ: כז אוֹ אִם נָשִׁית אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר כַּמַשְׁחִיתִים עַל הָאָרֶץ, אוֹ אִם נָשִׁית אֶת יִרְאֵי הָאֱלֹהִים כַּזֵּדִים?: כח סֵפֶר, הוּרַד אֵלֶיךָ מְבֹרָך, לְמַעַן ייעֲמִיקּו בְּחֵקֶר אוֹתוֹתָיו2196, וּלְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב אַנְשֵׁי לֵבָב: כט וַנִּתֵּן לְדָוִד אֶת שְׁלֹמֹה. מַה-טּוֹב (הוּא) הָעֶבֶד2197. אָכֵן הָיָה שָׁב (בִּתְשׁוּבָה): ל כַּאֲשֶׁר הָעָמְדוּ לְפָנָיו בְּמַעֲרָכָה בָּעֶרֶב אֲצִילֵי הַסּוּסִים הָאַבִּירִים2198: לא וַיֹּאמֶר: “אָכֵן אָהַבְתִּי אַהֲבַת הַטּוּב יֶתֶר עַל זֶכֶר אֱלֹהַי עַד אֲשֶׁר הִסְתַּתְּרָה (הַשֶּׁמֶשׁ) בַּמָּסָךְ: לב הָשִׁיבוּ אוֹתָם אֵלָי”, וַיָחֶל לִפְגוֹעַ בַּשׁוֹק וּבַצַוָּאר (וַיְמִיתֵם): לג וְאָכֵן כְּבָר נִסִּינוּ בְמַסָּה אֶת שְׁלֹמֹה, וַנּוֹשֶׁב עַל כִּסְאוֹ גוּף2199, אַחֲרֵי כֵן שָׁב (בִּתְשׁוּבָה): לד וַיֹאמֶר: “אֱלֹהַי, סְלַח לִי וְתֵן לִי מְלוּכָה אֲשֶׁר לֹא תִהְיֶה (כָּמוֹהָ) לְאִישׁ אַחֲרָי, כִּי אַתָּה הַנּוֹתֵן”: לה וַנָּשֶׁת לוֹ לְמַס עוֹבֵד אֶת הָרוּחַ תָּרוּץ בִּפְקֻדָּתוֹ רַכּוֹת לְכָל אֲשֶׁר יוֹרֶה2200, לו וֱאֶת הַשְּׂטָנִים כֻּלָּם (שַׂמְנוּ לוֹ) לְבוֹנִים וְצוֹלְלִים2201: לז וַאֲחֵרִים אֲסוּרִים בָּאזִקִּים2202: לח “זֹאת מַתָּתֵנוּ. עֲשֵׂה חֶסֶד אוֹ מֱנַע בְּלִי חֶשְׁבּוֹן”2203: לט וְאָכֵן קִרְבָה לוֹ אֶצְלֵנוּ וְהַשִׁיבָה הַנָּאָה מִכֹּל2204: מ וּזְכֹר אֶת עַבְדֵּנוּ אֶת אִיוֹב בְּקָרְאוֹ אֶל אֱלֹהָיו לֵאמֹר: “הִנֵּה פְּגָעַנִי הַשָּׂטָן בְּעָמָל וָעֹנִי”2205: מא “הַךְ בְּרַגְלֶךָ2206, מֶרְחָץ קַר וּמַשְׁקֶה”: מב וַנִתֵּן לוֹ אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לְמִשְׁנֶה, רַחֲמִים מֵאִתָּנוּ וְזִכָּרוֹן לְאַנְשֵׁי לֵבָב2207: מג “וְקַח בְּיָדְךָ חֲבִילוֹת זְרָדִים2208 וְהַך בּוֹ, וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שְׁבוּעָתֶךָ”, כִּי מְצָאנוּהוּ מַאֲרִיךְ רוּחוֹ: מד מַה טּוֹב הָעֶבֶד, אָכֵן הָיָה שָׁב (בִּתְשׁוּבָה)2209: מה וּזְכֹר אֶת עֲבָדֵינוּ אֶת אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּעֲלֵי הַיָּדַיִם וּפִקְּחִים2210: מו אָכֵן אֲנַחְנוּ טִהַרְנוּם טַהֵר עִקֶב זֵכֶר הַמָֹעוֹן2211: מז וְאַָכֵן הֵם אִתָּנוּ מִן הַבְּחִירִים וְהַטּוֹבִים: מח וּזְכֹר אֶת יִשְׁמָעֵאל וְאֶת אֱלִישָׁע וְאֶת ד’וּ אלַכְִּפְל2212 וְכֻלָּם מִן הַטּוֹבִים: מט זֹאת הַזְהָרָה. וְאָכֵן לְיִרְאֵי אֱלֹהִים הַשִּׁיבָה הַנָּאָה מִכֹּל2213: נ אֶל גַּנּוֹת עֵדֶן פְּתוּחוֹת לִפְנֵיהֶם הַדְּלָתוֹת: נא מְסִבִּים יִשְׁאֲלוּ בְּתוֹכָן פֵּרוֹת לָרֹב וּמַשְׁקֶה: נב וְאֶצְלָן קִצְרוֹת הַמָּבָט2214 בְּנוֹת גִּילָם2215: נג זֶה הוּא הַמֻּבְטָח לָכֶם לְיוֹם הַחֶשְׁבּוֹן: נד הִנֵּה זֹאת כַּלְכָּלָתֵנוּ לֹא תֶחְדַּל לְעוֹלָם: נה זֶה הוּא, וְאוּלָם לַמַּמְרִים הַשִּׁיבָה הָרָעַה: נו אֶל גֵּיהִנֹם, צָלִי יִהְיוּ לָהּ, (מָה) רַע הַיָּצוּעַ2216: נז זֶה הוּא, יִטְעֲמוּהוּ אֵפוֹא (מַשְׁקֶה) רוֹתְחִים וְנֶאֱלָחִים2217: נח וַאֲחֵרִים2218 כָּמוֹהוּ מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים: נט “זֶה חֶבֶר יוּטָל עַל רֹאשׁוֹ עִמָּכֶם2219. לֹא יְבָרְכוּם לְשָׁלוֹם אָכֵן יִהְיוּ צָלִי לְאֵש”: ס וָאְמרּו2220: “לֹא כִּי אַתֶּם לֹא יְבָרְכוּכֶם לְשָׁלוֹם. כִּי אַתֶּם הֲבֵאתָם אוֹתוֹ2221 לָנוּ. רַע אֵפוֹא הַמִּשְׁכָּן”: סא וְאָמְרוּ:2222 "אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶֹר הֵבִיא לָנוּ אֶת זֶה, הוֹסֵף לוֹ מִשְׁנֶה עֹנֶשׁ בְּ(גֵיהִנֹּם) הֵָאשׁ: סב וְאָמְרוּ2223 “מַה לָּנוּ, כִּי לֹא נִרְאֶה אֲנָשִׁים חֲשַבְנוּם מִן הָרָעִים?: סג הִתְקַלַּסְנוּ בָהֶם2224, אוֹ נֶעֶלְמוּ מִן הָעֵינַיִם?”: סד אָכֵן אֱמֶת הוּא זֶה. יִתוַכְּחוּ (בּוֹ) בְּנֵי (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ: סה אֱמֹר: אָכֵן רַק מַזְהִיר אָנֹכִי, וְאֵין כָּל אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: סו אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם הַגִּבּוֹר וְהַסַּלָּח: סז אֱמֹר: דָּבָר נִכְבָּד הוּא: סח (אַךְ) אַתֶּם סָרִים מִמֶּנּוּ: סט לֹא יָדַעְתִּי דָבָר עַל אוֹדוֹת הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים2225 בְּהִתְוַכְּחָם: ע לֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי בִּלְתִּי אִם כִּי אָנֹכִי מַזהִיר גָּלוּי: עא בֶּאֱמֹר אֱלֹהֶיךָ לַמַּלְאָכִים: “הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר אָדָם2226 מִטִּיט: עב וְהָיָה כַּעֲשׂוֹתִי אוֹתֹו, וְנָפַחְתִּי בּוֹ מֵרוּחִי, וּנְפַלְתֶּם לְפָנָיו וְהִשְׁתַּחֲוֵיתֶם”: עג וַיִּשְׁתַּחֲווּ הַמַּלְאָכִים כֻּלָּם יַחְדָו2227: עד רַק אִבְּלִיס הִתְנַשֵּׂא וַיְהִי מִן הַכּוֹפְרִים2228: עה וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): “אִבְּלִיס, מֶה עָצַר אוֹתְךָ מהִשְּׁתַּחֲווֹת לַאֲשֶׁר יָצַרְתִּי בְּיָדִי?”2229: עו הֲהִתְנַשֵּׂאת אוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים אָתָּה?: עז וַאֹמֶר (אִבְּלִיס): "טוֹב אָנֹכִי מִמֶּנוּ, אוֹתיִ יָצַרְתָּ אֵשׁ וְאוֹתוֹ יָצַרְתָּ טִיט2230: עח וַיֹאמֶר (אֱלֹהִים): “צֵא אֵפוֹא מִזֶּה כִּי אָרוּר אָתָּה2231: עט וְעָלֶיךָ קִלְלָתִי עַד יוֹם הַדִּין”2232: פ וַיֹאֶמר: “אֱלֹהַי, הַאֲרֶך נָא אַפְּךָ לִי עַד יוֹם קּוָמם לִתְחִיָה”2233: פא וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): "הִנֵּה אַתָּה בֵּין אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאְרִיכוּ לָהֶם אָף2234: פב עַד (הַגִּיעַ) יוֹם הַמּוֹעֵד2235: פג וַיֹּאֶמר (אִבְּלִיס): "בְּעֻזְּךָ (נִשְׁבַּעְתִּי), עַוֵּת אֲעַתְּםֵ יַחְדָו: פד בִּלְעֲדֵי עוֹבְדֶיךָ בָּהֶם הַתְּמִימִים (עִמָּךְ)2236: פה וַיֹּאמֶר (אֱלֹהִים): הָאֱמֶת (הִיא) וְהָאֱמֶת אֹמַר, מַלֵּא אֲמַלֵא גֵּיהִנֹם מִמְּךָ וּמֵהַהוֹלְכִים מֵהֶם אַחֲרֶיךָ יַחְדָיו2237: פו אֱמֹר: לֹא אֶשְׁאַל מִכֶּם עָלָיו2238 כָּל שָׂכָר, וְאֵין אָנֹכִי מֵהַלּוֹקְחִים לְעַצְמָם אֲשֶׁר לֹא לָהֶם: פז אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה לִבְנֵי אָדָם2239 פח וְאָכֵן יָדוֹעַ תֵּדְעוּ דְבָרוֹ אַחֲרֵי עֵת:

 

פָּרָשַׁת הַמַּחֲנוֹת2240    🔗

נִתְּנָה בְמֵכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הוּרַד2241 הַסֵּפֶר מֵאֵת אֱלֹהִים הָעִזּוּז וְהֶחָכָם2242: ב אָכֵן אֲנַחְנוּ הוֹרַדְנוּ אֵלֶיךָ אֶת הַסֵּפֶר בֶּאֱמֶת. עֲבֹד אֵפוֹא אֶת אֱלֹהִים, תָּמִים עִמּוֹ בַדָּת: ג הֲלֹא לֵאלֹהִים הַדָּת הַצְּרוֹפָה: ד אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מִבִּלְעָדָיו מָגִנִּים (לֵאמֹר): “לֹא נַעַבְדֵם בִּלְתִּי אֵם לְמַעַן יְקָרְבוּנוּ אֶל אֱלֹהִים יֶתֶר קִרְבָה”, הִנֵּה אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בַּדָּבָר אֲשֶׁר נֶחְלְקוּ בוֹ: ה אָכֵן אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הַדּוֹבֵר שֶׁקֶר וְהַכּוֹפֵר: ו לוּ חָפֵץ אֱלֹהִים לָקַחַת לוֹ וָלָד, כִּי אָז בָּחַר לוֹ מֵאֲשֶׁר יִבְרָא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. חָלִילָה לוֹ2243, הוֹא הָאֱלֹהִים הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: ז בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בֶּאֱמֶת. יַעֲטֶה הַלַּיְלָה עַל הַיּוֹם וְיַעֲטֶה הַיּוֹם עַל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ לְמַס עוֹבֵד. כָּל אֶחָד מֵהֶם יָרוּץ עַד לְעֵת מוֹעֵד2244. הֲלֹא הוּא הַגִּבּוֹר וְהַסַּלָּח: ח בְּרַאֲכֶם מִנֶּפֶשׁ אַחַת, וַיַּעַשׂ מִמֶּנָּה אֶת בַּת זוּגָה2245, וַיוֹרֶד לָכֶם מִן הַמְּקְנֶה שְׁמוֹנָה זוּגוֹת2246. יִצָּרְכֶם בְּבֶטֶן אִמּוֹתֵיכֶם יָצוֹר וְשׁובֹ וְיָצוֹר שָׁלֹשׁ (פְּעָמִים) בַמַּחְשַׁכִּים2247. זֶה אֱלֹהִים אֲדוֹנְכֶם, לוֹ הַמְּלוּכָה וְאֵין אְלֹהִים זוּלָתוֹ. וְאֵיכָה תּוּסָרוּ?2248: ט אִם תִּכְפֹּרוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים עָשִׁיר מֵהִצְטָרֵךְ לָכֶם2249. וְלֹא יִרְצֶה אֱלֹהִים לְעוֹבְדָיו אֶת הַכַּחָשׁ וְאִם תּוֹדוּ (לוֹ) יַחְפֹּץ זֹאת לָכֶם, וְלֹא תִשָּׂא (נֶפֶשׁ) נוֹשֵׂאת מַשַּׂא (נֶפֶשׁ) אַחֶרֶת. אַחֲרֵי כֵן תְּשוּבַתְכֶם אֶל אֱלֹהֵיכֶם, וְהוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם2250: י כִּי הוּא יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: יא וֹבִמְצֹא אֶת הָאָדָם צָרָה, יִקְרָא אֶל אֱלֹהָיו וְשָׁב אֵלָיו. אַחֲרֵי כֵן בְּפָקְדוֹ אוֹתֹו חֶסֶד מֵאִתּוֹ, שָׁכַח אֶת (אֱלֹהִים) אֲשֶׁר הָיָה קוֹרֵא אֵלָיו לִפְנֵי כֵן, וָיַעַשׂ אִתּוֹ אֱלִילִים2251 לְהַתְעוֹת מִדַּרְכּוֹ. אֱמֹר: “הִתְעַנֵּג בְּכַחַשְׁךָ מְעָט. (וְאוּלָם) אַתָּה מִבְֹּנֵי (גֵיהִנֹם) הָאֵשׁ”: יב הַאִם זֶה (טוֹב) אוֹ אִם נִכְנָע הַיָּרֵא בְּעִתּוֹת הַלַּיְלָה, מִשְׁתַּחֲוֶה וְעוֹמֵד, נִזְהָר מִפְּנֵי הָאַחֲרִית וּמְצַפֶּה לְרַחֲמֵי אֱלֹהָיו? – אֱמֹר: הֲיִשְׁווּ הָעוֹשִׂים (טוֹב) וַאֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ? אָכֵן יָשִׁיבוּ אֶל לֵב אַנְשֵׁי לְבָב: יג אֱמּר: הוֹי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים הַמַּאֲמִינִים, יְראוּ אֶת אֱלֹהֵיכֶם. לַאֲשֶׁר עָשׂוּ הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, טוֹב2252, וְאֶרֶץ אֱלֹהִים רְחָבָה2253. אָכֵן הַמְיַחֲלִים יְשֻׁלְמוּ שְׂכָרָם בְּלִי חֶשְׁבּוֹן: יד אֱמֹר: אָכֵן צֻוֵּיתִי לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים, תָּמִים עִמּוֹ בַּדָּת, וָאֲצֻוֶּה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן לַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים: טו אֱמֹר: אָכֵן יָרֵא אָנֹכִי, אִם אַמְרֶה אֶת אֱלֹהַי, עֹנֶשׁ יוֹם כָּבֵד2254: טז אֱמֹר: אֶת אֱלֹהִים אֶעֱבֹד תָּמִים עִמּוֹ בְדָתִי: יז עִבְדוּ אֵפוֹא אֶת אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם מִבַּלְעָדָיו. אֱמֹר: הָאוֹבְדִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר אִבְּדוּ נַפְשׁוֹתָם וּבְנֵי בֵיתָם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה2255. הֲלֹא זֶה הוֹא הָאָבְדָּן הַגָּלוּי?2256 יח לָהֶם מִמַּעַל לָהֶם צְלָלִים שֶׁל הָאֵשׁ וּמִתַּחְתָּם צְלָלִים. זֶה הוּא אֲשֶׁר יְיָרֵא בוֹ אֱלֹהִים אֶת עוֹבְדָיו. עֹוְבַדי, יְראוּנִי אֵפוֹא: יט וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הִרְחִיקוּ מֵהַטָּאעוּת2257 מֵעָבְדָה וַיָשׁוּבוּ אֶל אֱלֹהִים2258, לָהֶם הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה. בָּשֵׂר אֵפוֹא אֶת עוֹבְדַי אֲשֶׁר יַקְשִׁיבּו לַדָּבָר2259, וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי הַטּוֹב אֲשֶׁר בּוֹ, אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נָחָם אֱלֹהִים וְאֵלֶּה הֵם אַנְשֵׁי לֵבָב: כ הַאִם אִלֶּה אֲשֶׁר בָּא עֲלֵיהֶם בְּצֶּדֶק דְּבַר הָעֹנֶשׁ, הַאַתָּה תַּצִּיל אֶת אֲשֶׁר בְּ(גִֵיהִנֹם) הָאֵשׁ?: כא וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, לָהֶם חֲדָרִים מֵעַל לָהֶם, חֲדָרִים בְּנוּיִים, יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶם הַנְּהָרוֹת2260. דְּבַר אֱלֹהִים. לֹא יָפֵר אֱלֹהִים דְּבָרוֹ: כב הַאִם לֹא רָאִיתָ, כִּי אֱלֹהִים הוֹרִיד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם, וַיְשַׁלְחֵם מַעֲיְנוֹת מַיִם בָּאָרֶץ. אַחֲרֵי כֵן יוֹצִיא בָּהֶם זֶרַע צְבָעִים מִצְבָעִים שׁוֹנִים2261. אַחֲרֵי כֵן יְיַבְּשֶׁנוּ וְתִרְאֶה אוֹתֹו מֻצְהָב, אַחֲרֵי כֵן יַעֲשֵׂנוּ אָבָק דַּק. אָכֵן בָּזֶה הַזְהָרָה לְאַנְשֵׁי לְבָב: כג הַאִם זֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאִסְלָאם2262, וְהוּא הֹוֹלֵךְ בְּאוֹר אֱלֹהָיו (כַּפּוֹשְׁעִים)?. אָכֵן אוֹי לָהֶם לַאֲשֶׁר קָשׁוּ לִבּוֹתֵיהֶם מִזְכוֹר אֱלֹהִים. אֵלֶּה הֵם בְּתוֹעָה גְלוּיָה: כד אֱלֹהִים הוֹרִיד הַטּוֹב בַּדְּבָרִים, סֵפֶר מַתְאִים לְעַצְמוֹ2263 “מִשְׁנָיוֹת”2264. יְזֹרָב מִפָּנָיו עוֹר אֵלֶּה אֲשֶׁר יִירְאוּ אֱלֹהֵיהֶם, אַחֲרֵי כֵן יְרַכּוּ עוֹרָם וְלִבּוֹתָם אֶל זֵכֶר אֱלֹהִים. זֶה אֹרַח אֱלֹהִים יַנְחֶה בוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וַאֲשֶׁר יַתְעֶה אֱלֹהִים, אֵין לוֹ כל מְאַשֵׁר בָּדֶרֶך: כה הַאִם זֶה אֲשֶׁר יָגֵן עַל נַפְשׁוֹ בְּפָנָיו2265 מִפְּנֵי רוֹעַ הָעֹנֶשׁ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה (כַּמַּאֲמִין)?. וְיֵאָמֵר לַפּוֹשְׁעִים: “טַעֲמוּ אֶת אֲשֶׁר פְּעַלְתֶּם”: כו כִּחֲשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) מִלִּפְנֵיהֶם, וַיָבוֹא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ מִמָּקוֹם לֹא יָחוּשׁוּ2266 כז וַיִתֵּן לָהֵם אֱלֹהִים לָחוּשׁ אֶת הַקָּלוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאָכֵן עֹנֶשׁ הָעוֹלָֹם הַבָּא גָּדוֹל מִזֶּה, לוּ יָדָעוּ: כח וּכְבָר מָשַׁלְנוּ לִבְנֵי אָדָם בַּקֻּרְאָן הַזֶּה מִכָּל מָשָׁל2267. לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: כט קֻרְאָן עֲרָבִי, אֵין נִפְתָּל בּוֹ, לְמַעַן יִירְאוּ אֱלֹהִים: לְמָשַׁל אֱלֹהִים מָשָׁל: אָדָם אֲשֶׁר שֻׁתָּפִים בּוֹ יָרִיבוּ, וְאִישׁ נָתוּן כֻּלּוֹ לְאִישׁ אֶחָד2268. הֲיִשְׁווּ שְׁנֵיהֶם הֲיִדְמוּ?2269 הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדְעוּ: לא אָכֵן אַתָּה מֵת וְהֵם מֵתִים: לב וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מִזֶּה אֲשֶׁר עָנָה בֵאלֹהִים שָׁקֶר, וַיְכַחֵשׁ בָּאֱמֶת בְּבוֹאָה אֵלָיו? הַאֵין בְּגֵיהִנֹם מוֹשָׁב לַכּוֹפְרִים?: לד אַךְ זֶה אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הָאֱמֶת וַיַאֲמֵן בָּהּ, אֵלֶּה הֵם יִרְאֵי הָאֱלֹהִים: לה לָהֶם כָֹל אֲשֶׁר יַחְפֹּצוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. זֶה שְׂכַר עוֹשֵׂי הַטּוֹב: לו לְמַעַן יְכַפֵּר לָהֶם אֱלֹהִים מִן הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ וְיִגְמְלַם שְׂכָרָם בַּטּוֹב אֲשֶׁר עָשׂוּ: לז הַאֵין אֱלֹהִים רַב (לְהוֹשִׁיעַ) אֶת עַבְדּוֹ? וִייָרְאוּךָ בְּאֵלֶּה (הָאֱלִילִים) מִבַֹּלְִעָדָיו. אַךְ אֲשֶׁר יַתְעֶה אֱלֹהִים אֵין לוֹ כָל מַאְשֶר בְּדֶרֶךְ: לח וַאֲשֶׁר יַנְחֶנּוּ אֱלֹהִים מֵישָׁרִים, אֵין לוֹ כָל מַתְעֶה. הַאֵין אְלֹהִים גִּבּוֹר וּבַעַל נְקָמוֹת? לט וְאָכֵן אִם תִּשְׁאַל אוֹתָם: “מִי בָרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ?”, וְאָמְרוּ אָמוֹר: “אֱלֹהִים”. אֱמֹר2270: “מַה תַּחֲשֹׁבוּ? אֵלֶּה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אִם ייחְפֹּץ אֱלֹהִים לְהָרַע לִי, הַאִם הֵן מַעֲבִירוֹת2271 רָעָתוֹ (מֵעָלַי),אוֹ אִם חָפֵץ רַחֲמֵנִי, הַאִם הֵן כּוֹלְאוֹת רַחֲמָיו מִמֶּנִי?” אֱמֹר: “חֶלְקִי אֱלֹהִים, עָלָיו יִשָׁעֲנוּ הַנִּשְׁעָנִים: מ אֱמֹר “עַמִּי, עֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר יֵשׁ לְאֵל יֶדְכֶם, אַף גַּם אֲנִי עוֹשֶׂה וְלָאַחֲרוֹנָה תֵּדָעוּ2272: מא הָאִישׁ אֲשֶֹר יָבוּא עָלָיו עֹנֶשׁ יְשִׂימֵהוּ חֶרְפָּה2273, וְעָלָו יָחוּל עֹנֶשׁ נֶצַח”: מב אָכֵן אֲנַחְנוּ הוֹרַדְנוּ עַל יָדְךָ אֶת הַסֵּפֶר לִבְנֵי אָדָם בֶּאֱמֶת, וְהָיָה אֲשֶׁר יְאֻשַּׁר בַּדֶּרֶךְ, לְנַפְשׁוֹ (יְאֻשַּׁר), וַאֲשֶׁר תָּעָה,יָשׁוּב בְּרֹאשָׁה (אֲשֶׁר תָּעָה), וְלֹא הָפְַקְדָּת לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם2274: מג אֱלֹהִים יֶאֱסֹף אֶת הַנְפָשׁוֹת בְּעֵת מוּתָן, וְ(גַם) אֲשֶׁר לֹא תָמֹתְנָה, בִּשְׁנָתָן2275, וְעָצַר אִתּוֹ אֶת אֲשֶׁר נִגְזַר עֲלֵיהֶן הַמָּוֶת, וְשִׁלַּח אֶת הָאֲחֵרוֹת עַד לְעֵת מוֹעֵד. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לַאֲנָשִׁים יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: מד אוֹ לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים מַפְגִּיעִים לָהֶם? אֱמֹר: הַאִם גַּם לוֹ לֹא יִשְׁלְטוּ בִמְאוּמָה וְלֹא יַשְׂכִּילוּ?: מה אֱמֹר: לְהַפְגִיעַ תְּפִלָּה לֵאלֹהִים הוּא כֻּלוֹ2276. לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאֵלָיו תוּשָּׁבוּ: מו וּבְהִזָּכֵר אֱלֹהִים לְבַדּוֹ תֹּאחַז פַּלָּצוּת אֶל לִבּוֹת אֵלֶה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית2277, אַךְ בְּהִזָּכֵר אֵלֶּה (הָאֱלִילִים) מִבַּלְעָדָיו, אָז יִמְלְאוּ שִׂמְחָה: מז אֱמֹר: אֱלֹהִים בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת. אַתָּה תִּשְּׁפֹּט בֵּין עוֹבְדֶיךָ בַּאֲשֶר נֶחְלְקוּ בוֹ: מח וְלוּ גַּם יִהְיֶה לַפּוֹשְׁעִים כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו וּמִשְׁנֶה כָּמוֹהוּ, כִּי אָז נְתָנוּהוּ לְהִפָּדוֹת בּוֹ מֵהָרַע בָּעֹנֶשׁ בְיוֹם הַתְּקוּמָה2278, וְנִגְלָה לָהֶם מֵאֵת אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֹא דִמּוּ לָהֶם: מט וְנִגְלוּ לָהֶם הָרָעוֹת אֱשֶׁר פָּעֲלוּ, וְהִקִיף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ: נ וּבִמְצֹא אֶת הָאָדָם צָרָה, קָרָא אֵלֵינוּ. אַחֲרֵי כֵן בְּפָקְדֵנוּ אוֹתוֹ חֶסֶד מֵאִתָּנוּ2279, אָמַר: “בְּדַעַת2280 נִתַּן לִי זֶה”. לֹא כִי מַסָּה הִיא, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדְעוּ: נא כְָּבָר אָמְרוּ זֹאת אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוֹ) לִפְנֵיהֶם, וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ: נב וַתִּמְצֶאנָה אוֹתָם רָעוֹת אֲשֶׁר פָּעֲלוּ2281, וְ(גַּם) הַפּוֹשְׁעִים מֵאֵלֶּה2282 תִּמְצֶאנָה אוֹתָם רָעוֹת פָּעֳלָם וְלֹא יוּכְלוּ הַעֲבִיר2283 (אוֹתָן): נג הַאִם לֹא יֵדְעוּ, כִּי אֱלֹהִים יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְגַם יִקְפֹּץ (יָדוֹ), אָכֵן בָּזֶה אוֹת לְעַם יַאֲמִינוּ: נד אֱמֹר, עוֹבְדַי, אֵלֶּה אֲשֶׁר הִרְבּוּ לַעֲכֹר נַפְשׁוֹתָם, אַל תִּוָּאֲשׁוּ מֵרַחֲמֵי אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים יִסְלַח לַחֲטָאִים יַחְדָּו, כִּי הוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם: נה וְשׁוּבוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם, וַהִיוּ תְּמיִמיִם אִתּוֹ, בְּטֶרֶם יָבוֹא אֲלֵיכֶם הָעֹנֶשׁ וְלֹא תִּמָלְטוּ: נו וּלְכוּ אַחֲרֵי הַטּוֹב אֲשֶׁר הוּרַד אֲלֵיכֶם מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם, בְּטֶרֶם יָבוֹא אֲלֵיכֶם הָעֹנֶשׁ פִּתְאֹם, וְאַתֶּם לֹא תָחוּשׁוּ: נז וְתֹאמַר (אָז) נֶפֶשׁ: “אוֹי לִי כִי הֲקִלוֹתִי בְּמִצְוַת2284 אֱלֹהִים, וָאֶהְיֶה מִן הַלּוֹעֲגִים”: נח אוֹ תֹאמַר: “לוּ נָחַנִי אֱלֹהִים מֵישָׁרִים,כִּי אָז הָיִיתִי מִן הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ)” נט אוֹ תֹאמַר בְּעֵת תִּרְאֶה הָעֹנֶשׁ: “מִי יִתֵּן שׁוּבִי לַחַיִים, וְהָיִיתִי מֵעוֹשֵׂי הַטּוֹב”: ס לֹא כִי כְּבָר בָּאוּ אֵלֶיךָ אוֹתוֹתַי, וַתְּכַחֵשׁ בָּהֶם וַתִּתְנַשֵׂא וַתְּהִי מִן הַכֹּוֹפְרִים”: סא וּבְיוֹם הַתְּקוּמָה תִרְאֶה אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר עָנוּ בֵאלֹהִים שֶׁקֶר, פְּנֵיהֶם מְכֻסִים שְׁחוֹר. הַאֵין בְּגֵיהִנֹם מוֹשָׁב לַגֵּאִים? סב וְהִמְלִיט אֱלֹהִים אֶת אֲשֶֹר יָרְאוּ (אוֹתוֹ) בְּהַצְלִיחָם. לֹא תִּגַּע עֲלֵיהֶם הָרָעָה וְלֹא הַיָּגוֹן: סג אֱלֹהִים הוּא בּוֹרֵא כֹּל, וְהוּא מַשְּׁגִיחַ עַל הַכֹּל. לוֹ מַפְתְּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים הֵם הָאוֹבְדִים: סד אֱמֹר: “(וְהַאֵל) בִּלְעֲדֵי אֱלֹהִים תְּצַוּוּנִי לַעֲבֹד, אַתֶּם הַבּוֹעֲרִים”: סה וּכְבָר גָּלוּ אֶת אָזְנְךָ וְאֶת אֹזֶן הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר (קָמוּ) לְפָנֶיךָ לֵאמֹר: אִם תְּשַׁתֵּף (לֵאלֹהִים), מֵאָפַע יִהְיֶה פָּעֳלֶךָ, וְהָיִיתָ מִן הָאוֹבְדִים: סו לֹא כִי אֶת אֱלֹהִים עֲבֹד, וְהָיָה מִן הַמּוֹדִים (לוֹ): סז וְלֹא הֶעֱרִיכוּ אֶת אֱלֹהִים כִּנְכוֹן עֶרְכֹּו, וְהָאָרֶץ כֻּלָּה (רַק) מְלֹא חָפְנוֹ בְיוֹם הַתְּקוּמָה, וְהַשָּׁמַיִם מְקֻפָּלִים בִּימִינוֹ. יִשְׁתַבַּח וְיִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ לוֹ: סח וְיִתָּקַע בַּשׁוֹפָר וְהִתְעַלְפוּ כָֹל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים. אַחֲרֵי כֵן יִתָּקַע בּוֹ שֵׁנִית, וְהִנֵּה הֵם עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים: סט וְנָגְהָה הָאָרֶץ בְּאוֹר אֱלֹהֶיהָ, וְהוּשַׂם הַסֵּפֶר (לִפְנֵיהֶם)2285, וְהוּבְאוּ הַנְּבִיאִים וְהַנֶּהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת אֱלֹהִים, וְנֶחֱרַץ (הַדָּבָר) בֵּינֵיהֶם בָּאֱמֶת וְלֹא יֵעָשֵׁקוּ2286: ע וְשֻׁלְמָה כָל נֶפֶשֹׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂתָה, וְהוּא הַיוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: עא וְהוּבְלוּ הַכּוֹפְרִים אֶל גֵּיהִנֹם מַחֲנוֹת, וְהָיָה בְּבוֹאָם אֵלֶיהָ וְנִפְתְּחוּ שְֹעָרֶיהָ, וְאָמְרוּ אֲלֵיהֶם שׁומְרֵי סִפָּה: “הַאִם לֹא בָאוּ אֲלֵיכֶם שְׁלִיחִים מִקֳּרְבְּכֶם, וַיִקְרְאוּ לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹת2287 אֱלֹהֵיכֶם, וַיַזְהִירוּ אֶתְכֶם. כִּי תִפְגְּשׁוּ אֶת יוֹמְכֶם זֶה?”2288 וְאָמְרוּ2289: “אָמְנָם כֵּן”, וְאוּלָם יָבוֹא בְצֶדֶק דְּבַר הָעֹנֶשׁ עַל הַכּוֹפְרִים: עב וְיֶאָמֵר: בּוֹאוּ שַׁעֲרֵי גֵּיהִנֹם לְעוֹלָמִים (תִּהְיוּ) בְּתוֹכָה. אָכֵן רַע (גֵּיהִנֹם) מוֹשַׁב הַגֵּאִים2290: עג וְהוּבְלוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם אֶל גַּן עֵדֶן מָחֲנוֹת, עַד אֲשֶר בְּבוֹאָם אֵלָיו, יִפָּתְחוּ שְׁעָרָיו, וְאָמְרוּ אֲלֵיהֶם שׁוֹמְרֵי סִפּוֹ: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, הֳיִיתֶם טוֹבִים, בּוֹאוּ אֵפוֹא אֵלָיו, לְעוֹלָמִים”: עד וְאָמְרוּ2291: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֵקִים לָנוּ אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָנוּ, וַיּוֹרִישֵׁנוּ אֶת הָאָרֶץ2292, נִשְּׁכֹּן מָקוֹם בְּגַן עֵדֶן בְּאֲשֶׁר נַחְפֹּץ. אָכֵן מַה טּוֹב (גַּן-עֵדֶן) שְׂכַר הָעֲמֵלִים”2293: עה וְרָאִיתָ אֶת הַמַּלְאֲכִים מְעַטְּרִים אֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, יְשַׁבְּחוּ בִתְהִלַּת אֱלֹהֵיהֶם, וְנֶחֱרַץ הַדָּבר בֵּינֵיהֶם בְּצֶדֶק, וְיֵאָמֵר: הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּןֹ הָעוֹלָמִים:

 

פָּרָשַׁת הַמַּאֲמִין2294    🔗

נִתְּנָה בְּמֵכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׂם אֱלֹהֵים הָרַחְמָן וְהָרַחוּם

ח. מ.2295 הוּרַד2296 הַסֵּפֶר מֵאֵת אֱלהִים הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ: ב סוֹלֵחַ לַחֲטָאִים וּמְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה וְעַז לְהַעֲנִישׁ: ג אֶרֶךְ אַפַּיִם2297, אֵין אֱלוֹהַ מִבִּלְעָדָיו. אֵלָיו הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ): ד לֹא יִתְוַכְּחוּ בִּדְבַר אוֹתוֹת2298 אֱלֹהִים בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפְרִים, אַל יַתְעֶה אוֹתְךָ אֵפוֹא סַחֲרָם בָּאָרֶץ (אֲשֶׁר יַצְלִיחַ)2299: ה כִּחֲשׁוּ לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ וְעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים2300 אַחֲרֵיהֶם, וַתָּזָם כָּל אֻמָּה לִשְׁלִיחָה לְהָרַע לוֹ, וַיִּתְוַכְּחוּ בַּשָׁוְא לְמַעַן הַרְשִׁיעַ בּוֹ אֶת הָאֱמֶת וַאֲיַסְּרָם. וְאֵיכָה הָיָה מוּסָרִי: ו וְכָזֹאת בָּא בְּצֶדֶק דְּבַר אֱלֹהֶיךָ עַל הַכּוֹפְרִים, כִּי בְּנֵי (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ הֵמָּה:

ז אֵלֶּה (הַמַּלְאָכִים) הַנּוֹשְׂאִים אֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְאֵלֶּה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו2301 יְשַׁבְּחוּ בִתְהִלַת אֱלֹהֵיהֶם וְיַאֲמִינוּ בוֹ וְיִתְפַּלְלוּ כִּי יִסְלַח לַמַּאֲמִינִים (לֵאמֹר): “אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה מַקִּיף כָּל דָּבָר בְּרַחֲמִים וָדָעַת2302, סְלַח אֵפוֹא לַאֲשֶׁר שֶׁבוֹ ויֵלְכוּ בְדַרְכֶּךָ וּפַלְטַם מֵעֹנֶשׁ שְׁאוֹל2303: ח אֱלֹהֵינוּ, וַהֲבִיאֵם אֶל תּוֹךְ גַנּוֹת עֵדֶן אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ אוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיָּשָׁר מֵאֲבוֹתֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וְצֶאֱצָאֵיהֶם, כִּי אַתָּה הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ט וּפַלְטֵם מִן הָרָעוֹת. וַאֲשֶׁר תְּפַלְּטֶנוּ בַּיּוֹם הַהוּא מִן הָרָעוֹת כְּבָר רִחַמְתּוֹ וְזֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל”: י אַךְ הַכּוֹפְרִים–אֲלֵיהֶם יִקְרְאוּ: “אָכֵן מַשְׂטֵמַת אֱלֹהִים (אֶתְכֶם) גְּדוֹלָה מַמַּשְׂטַמַכְםֶ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּהִקַּרְאֲכֶם לְהַאֲמִין וַתְּכַחֲשׁוּ”: יא וְאָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ הֵמַתָּ אוֹתָנוּ פַּעֲמָיִם, וַתְחַיֵינוּ פַּעֲמָיִם2304, הִנְנוּ מִתְוַדִּים אֵפוֹא אֶת חַטּאוֹתֵינוּ. הֲיֵשׁ לְמוֹצָא (מִגֵּיהִנֹם) דֶּרֶך מָה?”2305: יב כָּזֹאת, עֵקֶב אֲשֶׁר בְּהִקָּרֵא אֱלֹהִים לְבַדּוֹ כִּחַשְׁתֶּם, וְכַאֲשֶׁר שִׁתְּפוּ לוֹ הֶאֱמַנְתֶּם, אָכֵן הַמִּשְׁפָט לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהַגָּדוֹל: יג הוּא הַמַּרְאֲכֶם אוֹתוֹתָיו וּמוֹרִיד לָכֶם מִן הַשָּׁמַיִם מָזוֹן. אַךְ לֹא יָשִׁיב אֶל לֵב בִּלְתִּי אִם הַשָּׁב (בִּתְשׁוּבָה): יד קִרְאוּ אֵפוֹא אֶל אֱלֹהִים, תְּמִימִים עִמּוֹ בַּדָּת, וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַכּוֹפְרִים: טו מְרוֹם הַמָּעֲלוֹת אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד, יַשְׁרָה2306 רוּחוֹ בִּפְקֻדָּתוֹ עַל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ מֵעוֹבְדָיו, לְמַעַן יַזְהִיר מִפְּנֵי יוֹם הַפְּגִישָׁה2307: טז יוֹם בּוֹ יֵצְאוּ2308, לֹא יִסָּתֵר מֵאֱלֹהִים מְאוּמָה מֵהֶם2309. לְמִי הַמְּלוּכָה הַיּוֹם? לֵאלֹהִים הָאֶחָד וְהָאַדִּיר: יז הַיּוֹם תְּשֻלַּם כָּל נֶפֶשׁ כְּפָעֳלָהּ. אֵין כָּל עֹשֶׁק הַיּוֹם, כִּי אֱלֹהִים מְהִיר חֶשְׁבּוֹן: יח וְהַזְהֵר אוֹתָם מִפְּנֵי יוֹם יִקְרַב פִּתְאֹם, כֵּאֲשֶׁר (יַגִּיעוּ) הַלְּבָבוֹת עַד הַגָּרוֹן2310 וְהֵם כַּעֲסָם עָצוּר2311: יט אֵין לַפּוֹשְׁעִים כָּל קָרוֹב רַחוּם וְכָל מַפְגִיעַ אֲשֶׁר דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים: כ יֵדַע מַעַל הָעֵינַיִם וַאֲשֶׁר יַסְתִּירוּ הַלְּבָבוֹת: כא וֵאלֹהִים יִשְׁפֹּט בֶּאֱמֶת. אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבִּלְעָדָיו2312, לֹא יִשְׁפְּטוּ בִּמְאוּמָה. אָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַשּׁוֹמַע וְהָרוֹאֶה: כב הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָּאָרֶץ וְרָאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם? הָיוּ אַמִּיצִים מֵהֶם לְכֹחַ וְרָשְֹמָם נִכָּר יוֹתֵר בָּאָרֶץ2313, וַיְיַסְּרַם אְלֹהִים בְּחַטְֹּאתָם, וְלאֹ הָיָה לָהֶם מֵאֱלֹהִים כָּל מַצִּיל: כג כָּזֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר הָיוּ שְׁלִיחֵיהֶם בָּאִים אֲלֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים וַיְכַחַשׁוּ, וַיְיַסְּרַם אֱלֹהִים, כִּי הוּא חָזָק וּמוּסָרוֹ כָּבֵד:

כד וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹתֵינוּ וּבְשִׁלְטוֹן גָּלוּי: כה אֶל פַּרְעֹה וְהָמָן וְקוֹרַח2314, וַיֹּאמְרוּ: ("אַךְ) מְכַשֵּׁף וְדוֹבֵר שֶׁקֶר“2315: כו וְכַאֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת מֵאִתָּנוּ, אָמְרוּ: “הָמִיתוּ אֶת בְּנֵי הַמַּאֲמִינִים אִתּוֹ וְהַחֲיוּ אֶת בְּנוֹתֵיכֶם לָכֶם”2316. אַךְ אֵין תַּחְבּוּלַת הַכּוֹפְרִים בִּלְתִּי אִם בְּתוֹעֶה2317: כז וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: “הַנִּיחוּ לִי וְאֶהֱרֹג אֶת מֹשֶׁה, וְיִקְרָא נָא אֶל אְלֹהָיו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי פֶּן יָמִיר דַּתְכֶם אוֹ יְעוֹרֵר בָּאָרֶץ שַׁחֲתָה2318”: כח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה2319: בֵּאלַֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם אָשִׂים מַחְסִי מִפְּנֵי כָּל גֵּאֶה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בְּיוֹם הַחֶשְׁבּוֹן”2320: כט וַיֹּאמֶר אִישׁ מַאֲמִין מִמִּשְׁפַּחַת פַּרְעֹה2321 אֲשֶׁר הִסְתִּיר אֶת אֱמוּנָתוֹ: “הֲתַהַרְגוּ אִישׁ עַל אָמְרוֹ אֱלֹהִים אֱלֹהַי2322 וּכְבָר בָּא אֲלֵיכֶם בְּמוֹפְתִים מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם? וְאִם שֶׁקֶר יְדַבֵּר, יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ אֲשֶׁר שִׁקֵּר. אַךְ אִם אֱמֶת יְדַבֵּר, הִנֵּה יִמְצָא אֶתְכֶם מִקְצָת מֵאֲשֶׁר יְיָרֵא אֶתְכֶם בּוֹ, כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר הוּא מַשְׁחִית וְדוֹבֵר שֶׁקֶר: ל עִַּמי, לָכֶם הַמְּלוּכָה הַיּוֹם, וּמוֹשְׁלִים2323 (אַתֶּם) בָּאָרֶץ, אַךְ מִי יוֹשִׁיעֵנוּ מִשֹׁד אֱלֹהִים בְּבוֹאוֹ עַלֵינוּ?” וַיֹּאֶמר פַּרְעֹה: “לֹא אִיעָצְכֶם כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה וְאֵין אֲנִי מַנְחֶה אֶתְכֶם בִּלְתִּי אִם בְּדֶרֶךְ הַיְּשָׁרָה”: לא וַיֹּאמֶר זֶה אֲשֶׁר הֶאֱמִין: “עַמִּי, יָרֵא אָנֹכִי פֶּן (יָבוֹא) עֲלֵיכֶם כְּיוֹם עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים: לב כְּמִנְהַג עַם נֹחַ וְהוּד וְתַמוּד: לג וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיהֶם2324, וְאֵין אֱלֹהִים חָפֵץ בְּעֹשֶׁק לַעוֹבְדִים (אוֹתוֹ): לד וְעַמִּי, יָרֵא אָנֹכִי פֶּן (יָבוֹא) עֲלֵיכֶם יוֹם בּוֹ יִקְרְאוּ אִישׁ אֶל אָחִיו2325: לה יוֹם בּוֹ תַּהַפְכוּ עֹרֶף2326 אֵין לָכֶם מִי אֲשֶׁר יָקוּם לָכֶם עִם אֱֹלֹהִים, וַאֲשֶׁר יַתְעֶה (אוֹתוֹ) אֱלֹהִים אֵין לוֹ כָּל מְאַשֵּׁר דֶּרֶךְ2327: לו וּכְָבָר בָּא אֲלֵיכֶם יוֹסֵף מִלְּפָנִים בַּמּוֹפְתִים, וַתִּהְיוּ בְּסָפֵק בְּמַה שֶׁהֵבִיא אוֹתֹו אֲלֵיכֶם עַד מוֹתוֹ, וַתּאֹמְרוּ: “אֵין זֹאת אֲשֶׁר יִשְׁלַח אֱלֹהִים אַחֲרָיו שָׁלִיחַ”. כָּזֹאת יַתְעֶה אֱלֹהִים אֶת כָּל מַשְׁחִית (דַּרְכּוֹ וּמְפַקְפֶּק: לז אֵלֶּה אֲשֶׁר יַתְוַכְּחוּ בִּדְבַר אוֹתוֹת אֱלֹהִים מִבְּלִי אֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם מוֹפֵת, גְּדוֹלָה מַשְׂטֵמָתָם לִפְנֵי אֱלֹהִים וְלִפְנֵי הַמַּאֲמִינִים. כָּזֹאת יַחְתֹּם אֱלֹהִים כָּל לֵב גֵּאֶה וְעָרִיץ”: לח וַיֹּאמֶר פְּרֱעֹה: “הָמָן, בְּנֵה לִי מִגְדָּל לְמַעַן אַשִּׂיג אֶת הַמַּדְרֵגוֹת: לט מַדְרֵגוֹת הַשָּׁמַיִם וְעָלִיתִי אֶל אֱלוֹהַ מֹשֶׁה, אָכֵן דּוֹבֵר שֶׁקֶר אֶחְשְׁבֶנוּ”2328: מ וְכָזֹאת תֻּקַּן בְּעֵינֵי פַּרְעֹה רֹעַ מַעֲלָלָיו, וַיָסַר מִן הַדֶּרֶךְ, וְאֵין מְזִמַּת פַּרְעֹה בִּלְתִּי אִם כִּלָּיוֹן (לוֹ): מא וַיֹּאמֶר הַמַּאֲמִין: “עַמִּי, לְכוּ אַחֲרַי וְאַנְחֶה אֶתְכֶם בְּדָּרֶךְ הַיְּשָׁרָה:2329 מב עַמִּי, חַיֵי הָעוֹלָם הַזֶּה רַק מַתַּת (שָׁעָה) הֵם, וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא מְעוֹן הַנֶּצַח: מג אֲשֶׁר פָּעָל הָרָעָה, לֹא יְשֻׁלַם בִּלְתִּי אִם כָּמוֹהָ, וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה וְהוּא מַאֲמִין, אֵלֶּה יָבוֹאוֹ לַגַּן (עֵדֶן)2330 יְכֻלְכְּלוּ בּוֹ בְּלִי חֵשְׁבּוֹן: מד עַמִּי, מַה לִּי, אֲשֶׁר אֲנִי קוֹרֵא אֶתְכֶם אֶל הַמִּפְלָט, וְ(אַתֶּם) תִּקְרְאוּ אוֹתִי אֶל (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ: מה תִּקְרְאוּ אוֹתִי לְכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים וּלְשַׁתֵּף בּוֹ אֶת אֲשֶׁר אֵין לִי דַּעַת בּוֹ, וַאֲנִי אֶקְרָא אֶתְכֶם אֶל הַגִּבּוֹר וְהַסַּלָּח: מו אֵין סָפֵק כִּי זֶה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתִי אִלָיו אֵין לוֹ קְרִיאָה2331 לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְכִי אֲנַחְנוּ מוּשָׁבִים אֶל אְלֹהִים וְכִי הַמַּשְׁחִיתִים (דַּרְכָּם) הֵם בְֹנֵי (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ: מז וְזָכוֹר תִּזְכְּרוּ אֶת אֲשֶׁר אֹמַר לָכֶם וְהִנְנִי מַשְׁלִיך יְהָבִי2332 עַל אֱלֹהִים כִּי אֱלֹהִים רוֹאֶה אֶת הָעוֹבְדִים (אוֹתוֹ)”: מח וַיְפֲלְּטֵהוּ אֱלֹהִים מִן הָרָעוֹת אֲשֶׁר זָמְמוּ וַיַּקֵף אֶת בֵּית פַּרְעֹה עֹנֶשׁ כָּבֵד: מט (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ, יֻצְּגוּ עָלֶיהָ בֹּקֶר וָעֶרֶב וּבַיּוֹם אֲשֶׁר תָּקוּם “הַשָּׁעָה”2333 (יֵאָמֵר): “הָבִיאוּ אֶת בֵּית פַּרְעֹה לַכָּבֵד בָּעֹנֶשׁ: נ וְכַאֲשֶׁר יִתְוַכְּחוּ בְּ(גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ, יֹאמְרוּ הַחַלָּשִׁים אֶל אֲשֶׁר הִתְנַשְׂאוֹ (עֲלֵיהֶם): נא “הִנֵּה אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵיכֶם. הַאִם תּוּכְלוּ לְהָסִיר מֵאִתָּנוּ חֵלֶק מִן (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ?”2334: נב וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאוּ: “אָכֵן אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ בְּתוֹכָה, כִּי אֱלֹהִים כְּבַר שָׁפַט בֵּין הָעוּבְדִים (אוֹתוֹ)”: נג וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּ(גֵיהִנֹם) הָאֵשׁ לְשׁוֹמְרֵי גֵּיהִנֹם2335: “קִרְאוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם וְיָקֵל מֵעָלֵינוּ לְיוֹם אֶחָד אֶת הָעֹנֶשׁ”: נג וְאָמְרוּ וְהַאִם לֹא הָיוּ בָאִים אֲלֵיכֶם שְׁלִיחֵיכֶם בַּמּוֹפְתִים?” וְאָמְרוּ: “אָמְנָם כֵּן”. וְאָמְרוּ “קִרְאוּ אֵפוֹא (לֵאלֹהִים)”, אַךְ אֵין קְרִיאַת הַכּוֹפְרִים בִּלְתִּי אִם בְּתוֹעָה2336: נד אָכֵן הוֹשֵׁעַ נוֹשִׁיעַ אֶת שְׁלִיחֵנוּ וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְיוֹם יָקוּמוּ הָעֵדִים2337: נה בְּיוֹם לֹא יוֹעִיל לַפּוֹשְׁעִים (הַדָּבָר) אֲשֶׁר יִצְטַדְּקוּ (בּוֹ)2338 וְָלהֶם הַקְּלָלָה וְלָהֶם רַע הַמָּעוֹן2339: נו וּלְפָנִים נָתַנוּ לְמֹשֶׁה אֶת אֹרַח הַמֵּישָׁרִים וַנּוֹרֶש אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֳּפֶר: אֹרַח מֵישָׁרִים וּלְהַזְהִיר אֶת אַנְשֵׁי הַלֵּבָב: נז יַחַל אֵפוֹא, כִּי אֲשֶׁר יָעַד אֱלֹהִים אֱמֶת2340, וְהִתְפַּלֵּל לְִסִליחָה לְחַטָּאתְךָ וְסַפֵּר2341 בִּתְהִלַּת אֱלֹהֶיךָ עֶרֶב וָבֹקֶר:

נח אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְוַכְּחוּ בִּדְבַר אוֹתוֹת אֱלֹהִים מִבְּלִי אֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם מוֹפֵת2342 אֵין בְּלִבּוֹתָם בִּלְתִּי אִם גַאֲוָה, לֹא יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדָם2343. וּבַקֵשׁ מַחֲסֶה בֵּאלֹהִים, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהָרוֹאֶה: נט אָכֵן בְּרִיאַת הַשָֹּמַיִם וְהָאָרֶץ גְּדוֹלָה מִבְּרִיאַת הָאָדָם, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יֵדָעוּ: ס וְלֹא יִשְׁווּ הָעִוֵּר וְהַפִּקֵּחַ2344 וְלֹא אֲשֶׁר הֶאֱמִינּו וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר וְהָעוֹשֶׂה רָעָה. (אַךְ) מְעַט הוּא אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ אֶל לֵב: סא הֵנֵּה “הַשָּׁעָה” בּוֹא תָּבוֹא. אֵין סָפֵק בּׂהּ, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יַאֲמִינוּ: סב וְ(ֹכה) אָמַר אֱלֹהֵיכֶם: קִרְאוּנִי אֵעָנֶה לָכֶם. אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְנַשְׂאוּ מֵעֲבֹד אוֹתִי יָבוֹאוּ לְתוֹךְ גֵּיהִנֹם מְזֹרָבִים2345: סג אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם הַלַּיְלָה אֲשֶׁר תָּנוּחוּ בוֹ וְאֶת הַיּוֹם לִרְאוֹת2346 אָכֵן בַּעַל-חֶסֶד הוּא אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאָדָם לֹא יוֹדוּ (לוֹ)2347: סד זֶה אֱלֹהִים אֱלּהֵיכֶם בּוֹרֵא כֹּל, אֵין אֱלוֹהַ מִבַּלְעָדָיו, עִבְדוּהוּ אֵפוֹא2348 וְאֵיָכה אֵפוֹא תּוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת): סה עָּזֹאת יוּסרוּ (מִן הָאֱמֶת) אֲשֶׁר הָיוּ מְחַכֲשִׁים בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים: סו אְלֹהִים הוּא אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם הָאָרֶץ מָכוֹן נָכוֹן וַיְקָרֵה עֲלֵיכֶם שָׁמַיִם2349 ויַצִּרְכֶם וַיַעַשׂ צוּרוֹתֵיכֶם יָפֶה וַיְכַלְכֶּלְכֶם מִן הַמַּטְעַמִּים, זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם. אָכֵן יִתְבָּרֵךְ אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: סז הוּא הֶחָי. אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדָיו. קִרְאוּהוּ אֵפוֹא תְּמִימִים עִמּוֹ בַּדָּת. הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: סח אֱמֹר: אָנֹכִי צֻוֵּיתִי לְבִלְתִּי עֲבֹד אֶת (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים2350, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלַי הַמּוֹפְתִים מֵאֵת אֱלֹהַי, וָאֲצֻוֶּה לִהְיוֹת תָּמִים עִם רֳבּוֹן הָעוֹלָמִים: סט הוּא אֲשֶׁר יְצַרְכֶם מֵעָפָר, אַחֲרֵי כֵן מִטִּפָּה אַחֲרֵי כֵן מִמְּעַט דַּם נִקְפָּא. אַחֲרֵי כֵן יוֹצִיאֲכֶם עוֹלָל לְמַעַן תִּבְגָּרוּ וּזְקַנְתֶּם, וְיֵשׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יָמוּת לִפְנֵי כֵן2351 וְיַעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּגִּיעוּ עַד עֵת חַיִּים קְצוּבָה וּלְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ2352: ע הוּא הַמְחַיֶּה וְהַמֵּמִית וְכִי יִגְזֹר אֹמֶר, אַךְ יֹאמַר לוֹ: “הֱוֵה”, וְהָיָה2353: עא הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת הַמִּתְוַכְּחִים בִּדְבַר אוֹתוֹת אֱלֹהִים, אֵיכָה יוּסָרוּ2354: עב אֲשֶׁר כֵּחֲשׁוּ בַּסֵּפֶר וּבַאֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ בוֹ אֶת שְׁלִיחֵנוּ, אָכֵן לָאַחֲרוֹנָה יֵדָעוּ: עג בִּהְיוֹת הַמַּסְגֵּרוֹת בְּצַוְּארוֹתֵיהֶם וְהַכְּבָלִים,יְגֹרָרוּ בְּתוֹךְ רוֹתְחֵי (גֵּיהִנֹם) וּבָאֵשׁ יְשׂרָפוּ: עד אָז יֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: “אֵיפֹה הֵם אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְשַּׁתְּפִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים?” וְאָמְרוֹ: “תָּעוּ מֵאִתָּנוּ2355. אָמְנָם כֵּן לֹא קָרָאנוּ לִפְנֵי כֵן אֶל דָּבָר”2356. כָּזֹאת יַתְעֶה אֱלֹהִים אֶת הַכּוֹפְרִים: עה זֶה לָכֶם עֵקֶב אֲשֶׁר הֱיִיתֶם שְׂמֵחִים בָּאָרֶץ בְּלֹא הָאֱמֶת2357 וְעֵקֶב אֲשֶׁר הֱיִיתֶם גֵּאִים: עו בּוֹאוּ שַׁעֲרֵי גֵּיהִנֹם לְעוֹלָמִים (תִּהְיוּ) בְּתוֹכָה. אָכֵן רַע מוֹשַב הַגֵּאִים"2358: עז יַחַל אֵפוֹא, כִּי אֲשֶׁר יָעַד אֱלֹהִים אֱמֶת2359, וְאִם נַרְאֲךָ מִקְצָת (מֵהָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר יָעַדְנוּ לָהֶם אוֹ נֶאֱסֹף אוֹתְךָ (וּמַתָּ לִפְנֵי בּוֹאוֹ), הִנֵּה אֵלֵינוּ תְּשוּבָתָם2360: עח וּכְבָר שָׁלַחְנוּ שְׁלִיחִים לְפָנֶיךָ. מֵהֶם אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ לְךָ (אוֹדוֹתָם) וּמֵהֵם אֲשֶׁר לֹא סִפַּרְנוּ לְךָ. וְחָלִילָה לוֹ לְשָׁלִיחַ לְהָבִיא אוֹת אִם לֹא בִּרְצוֹן אֱלֹהִים2361. וּבְבוֹא דְבַר אֱלֹהִים יֵחָרֵץ בְּצֶדֶק וְאָבְדוּ שָֹמָּה הַמַּהְבִּילִים: עט אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר שָׂם לָכֶם אֶת הַבְּהֵמָה. מֲהן אֲשֶׁר תִּרְכְּבוּ (עֲלֵיהֶם) וּמֵהֶן אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ2362: פ וְלָכֶם בַּהֶן תוֹעֶלֶת2363 וּלְמַעַן תַּגִּיעוּ עֲלֵיהֶן אֶל חֵפֶץ אֲשֶׁר בְּלִבּוֹתֵיכֶם2364, וַעֲלֵיהֶן וְעַל הָאֳנִיוֹת תִּנָּשֵׂאוּ2365: פא וְיַרְאֶ אֶתְכֶם אוֹתוֹתָיו. וְאִילוּ מֵאוֹתוֹת אֱלֹהִים תְּכַחַשׁוּ?: פב הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָּאָרֶץ וְרָאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם, הָיוּ רַבּים מֵהֶם וְאַמִּיצִים מֵהֶם לְכֹחַ וְרָשְׁמָם נִכָּר יוֹתֵר בָּאָרֶץ2366, וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ2367: פג וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ עֲלֵיהֶם שְׁלִיחֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים שָׂמְחוּ בְּמֶה שֶׁאִתָּם מִן הַדָּעַת2368, וַיַּקֵּף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר הָיוּ לוֹעֲגִים לוֹ2369: פד וְכַאֲשֶׁר רָאוּ שֹׁד מֵאִתָּנוּ אָמְרוּ: “הֶאֱמַנּוּ בֵאלֹהִים לְבַדּוֹ וְכָפַרְנוּ בָּ(אֱלִילִים) אֲשֶׁר הָיִינוּ מְשַׁתְּפִים בּוֹ”: פה אַךְ לֹא תּוֹעִיל לָהֶם אֱמוּנָתָם כַּאֲשֶׁר רָאוּ הַשֹׁד מֵאִתָּנוּ. מִשְׁפַּט כְּבַר בָּא עַל עוֹבְדָיו2370, וְאָבְדוּ שָׁמָּה הַכּוֹפְרִים:

 

פָּרָשַׁת בֹּאֲרוּ מְפֹרָש2371    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וְאַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

ח. מ.2372 א הוּרַד מֵאֵת הָרַחֲמָן וְָהַרחוּם: ב סֵפֶר בֹּאֲרוּ אוֹתוֹתָיו מְפֹרָשׁ2373 קֻרְאָן עֲרָבִי לְעַם יֵדָעוּ: ג מְבַשֵׂר וּמַזְהִיר, אַךְ מַרְבִּיתָּם סָרוּ וְהֵם לֹא יִשְׁמְעוּ: ד וַיֹּאמְרוּ “לִבּוֹתֵינוּ בְּמָסָךְ מֵאֲשֶׁר תִּקְרָא אוֹתָנוּ אֵלָיו וְאָזְנֵינוּ כָּבְדוּ2374 וֹּבֵינֵינוּ וּבֵינְךָ מֶסֶךְ, עֲשֵׂה אֵפוֹא, וְאַף אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים”: ה אֱמֹר: “אָכֵן אַךְ אָדָם אָנֹכִי כְּמוֹכֶם, גָּלוּ אֶת אָזְנִי, כִּי אֱלֹהֵיכֶם אֱלוּהַּ אֶחָד2375 הֱיוּ אֵפוֹא נְכוֹנִים עִמּוֹ וְהִתְפַּלְּלוּ לִסְלִיחָתוֹ, אָכֵן אוֹי לָהֶם לַמְשַׁתְּפִים: ו אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ הַצְּדָקָה וְהֵם בָּאַחֲרִית הֵם יְכַחֵשׁוּ2376: ז אַךְ אֵלַּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָר לָהֶם שָׂכָר אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק: ח אֱמֹר: הַאִם אַתֶּם תְּכַחֲשׁוּ כַּחֵשׁ בּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הָאָרֶץ בְּיוֹמַיִם2377וְתַעֲשׂוּ אִתּוֹ אֱלִילִים2378? זֶה הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: ט וַיָשֶׂם בָּה יְתֵדוֹת נֶאֱמָנוֹת2379 מִמַּעַל לָהּ. וַיְּצַו לָהּ אֶת הַבְּרָכָה וַיַעֲרֹך בָּהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ2380 בְּאַרְבָּעָה יָמִים2381 שָׁוֶה לַשּׁוֹאֲלִים2382: י אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵּׂא הַשָֹׁמַיְמָה2383 וְהֵם עָשָׁן2384,וַיֹּאֶמר אֲלֵיהֶם וְאֶל הָאָרֶץ: “בּוֹאוּ בְּרָצוֹן אוֹ בְאֹנֶס”2385וַיֹּאְמרּו שְׁנֵיֶהם: “בָּאנוּ בְרָצוֹן”: יא וַיַעֲרְכֵם שִׁבְעָה רְקִיעִים בְּיוֹמַיִם2386, וַיְהִי דְבָרוֹ בְּכָל רָקִיעַ2387 עַל דְּבַר פְּקֻדָּתָם. וַנְּקַשֵּׁט אֶת הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתוֹנִים בִמְנוֹרוֹת2388 וּבְמִשְׁמָר.2389. זֹאת מַעֲרֶכֶת הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ2390: יב וְאִם יָסוּרוּ אֱמֹר אֲלֵיהֶם:”הִזְהַרְתִּיכֶם מִפְּנֵי שַׂעַר כְּמוֹ שַׂעַר עָאד וְתַמּוּד: יג כֶּאֲשֶׁר בָּאוֹ אֲלֵיהֶם הַשְׁלִיחִים מִלִּפְנֵיהֶם וּמֵאַחֲרֵיהֶם2391 לֵאמֹר: “אַל תַּעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אֶת אְלֹהִים”, אָמְרוּ: “לוֹ חָפֵץ אְלֹהֵינוּ, כִּי אָז הוֹרִיד מַלְאָךְ וְאָכֵן מְכַחֲשִׁים אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּחְתֶּם בּוֹ”2392: יד וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעָאד, הִנֵּה הִתְנַשְׂאוּ בָּאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט וַיֹּאְמרּו: “מִי אַמִּיץ מִמֶּנוּ לְכֹחַ”? הַאִםְ לֹא יִרְאוּ כִּי אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּרָאָם הוּא אַמִּיץ לְכֹחַ מֵהֶם? וַיִהְיוּ מְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתִינוּ: טו וַנִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם רוּחַ נוֹקֶבֶת בְּיָמִים בְּלִי מַזָּל טוֹב2393, לְמַעַן נִתֵּן לָהֶם לָחוּשׁ מוּסַר הַקָּלוֹן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ עֹנֶשׁ הָעוֹלָם הַבָּא מָקְלֶה יוֹתֵר וְהֵם לֹא יִמָּלֵטוּ: טז וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְתַמּוּד הִנֵּה נָחִינוּ אוֹתָם מֵישָׁרִים, אַךְ הֵם בִּכְּרוּ אֶת הָעִוָּרוֹן עַל אֹרַח הַמֵּישָׁרִים, וַיֹאחֲזֵם רַעַם עֹנֶשְׁ חֲרָפוֹת בַּאֲשֶׁר פָּעָלוּ: יז וַנְּמַלֵּט אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיִהְיוּ יְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים): יח וְ(יֵשׁ) יוֹם אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ אוֹיְבֵי אֱלֹהִים אֶל (גֵיהִנֹם) הָאֵשׁ וְהֵם עֲרוּכִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם2394: יט עַד אֲשֶׁר בְּבוֹאָם אל תּוֹכָה יָעִידוּ בָהֶם שִׁמְעָם וּרְאוּתָם וְעוֹרוֹתָם בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ: כ וְאָמְרוּ לְעוֹרוֹתָם: “לָמָּה הַעִידֹתֶם בָּנוּ”? וְאָמְרוּ: “דוּבֹבֵ אוֹתָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר דּוֹבֵב כָּל דָּבָר וְהוּא בְּרַאֲכֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵלָיו תּוֹשָׁבוּ”: כא וְלֹא הֱיִיתֶם מִסְתַּתְּרִים2395 אֲשֶׁר לֹא יָעִידוּ בָּכֶם שִׁמְעֲכֶם וּרְאוֹתְכֶם וְעוֹרוֹתֵיכֶם, וְאוּלָם דִּמִּיתֶם כִּי אְלֹהִים לֹא יֵדֶע הַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים: כב וּמַחְשַבְתְּכֶם זֹאת אֲשֶׁר חֲשַבְתֶּם עַל אֱלֹהֵיכֶם הֶאֱבִידָה אֶתְכֶם,וַתִּהְיוּ מִן הָאוֹבְדִים": כג וְאִם יַאֲרִיכוּ רוֹחָם (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ מוֹשָׁב לָהֶם וְאִם יַעְתִּירּו לְרַחֲמִים לֹא יֵעַתְרוּ לָהֶם2396: כד וְהִקְצֵינוּ לָהֶם חֲבֵרִים2397 וַיְיַפּוּ בְּעֵינֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם וְאֶת אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיהֶם2398 וַיֵּחָרֵץ עֲלֵיהֶם בְּצֶדֶק הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּא עַל אֻמּוֹת אֲשֶׁר חָלְפוּ לִפְנֵיהֶם מִן הַגִּ’ן וְהָאָדָם, כִּי אָבָדוּ: כה וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “אַל תִּשְׁמְעוּ לַקֻּרְאָן הַזֶּה וְדַבְּרוּ דְבַר-שְׂפָתַיִם2399 אוּלַי תִּגְָבָּרוּ”2400: כו אָכֵן תֵּן נִתֵּן אֶת הַכּוֹפְרִים לָחוּשׁ עֹנֶש כָּבֵד: כז וְגָמוֹל נִגְמְלֵם עַל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוֹ2401: כח זֶה הוּא גְּמוּל אוֹיְבֵי אֱלֹהִים, (גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ. לָהֶם בָּהּ מְגוּרֵי נֶצַח גְּמוּל עֵקֶב אֲשֶׁר הָיוּ מְכַחֲשִׁים בְּאוֹתוֹתֵינוּ: כט וְאָמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “אֱלֹהֵינוּ הַרְאֵנוּ אֶת אִלֶּה אֲשֶׁר הִתְעוּנוּ מִן הַגִּ’ן וְהָאָדָם2402, וְנָשִׂים אוֹתָם תַּחַת רַגְלֵינוּ לְמַעַן יִהְיוּ הַשְׁפָלִים”: ל אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: "אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ וַיִּהְיוּ יְשָׁרִים, ירדו עֲלֵיהֶם הַמַּלְאָכִים2403(לֵאמֹר: “אַל תִּירָאוּ וְאַל תִּתְעַצֵּבוּ וְהִתְבַּשְׂרוּ בְּגַן עֵדֶן אֲשֶׁר הָיוּ מַבְטִיחִים אֶתְכֶם: לאֵ אְנַחְנוּ בְּנֵי-בְרִיתְכֶם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְלָכֶם בּוֹ2404 כָּל אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּינָה נַפְשׁוֹתֵיכֶם: לב וְלָכֶם בּוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ לָכֶם מָדוֹר2405 מֵאֵת סַלָּח וְרַחוּם”: לג וּמִי הֵיטִיב דַּבֵּר מִזֶּה אֲשֶׁר קָרָא אֶל אֱלֹהִים וַיַעַשׂ הַיָּשָׁר וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי מִן הַתְּמִימִים עִמְּךָ2406: לד וְלֹא יִשְׁתווּ הַטּוֹבָה וְהָרָעָה הַעֲבֵר בַּטּוֹב יוֹתֵר (אֶת הָרָעָה)2407, וְאָז יִהְיֶה אֲשֶׁר בֵּינְךָ וּבֵינוֹ אֵיבָה כְּאִילוּ הוּא בֶּן בְּרִית וּשְׁאֵר בָּשָׂר: לה וְלֹא יִמְצָאוּהָ2408 בִּלְתִּי אִם הַמְּיַחֲלִים2409, וְלֹא יַשִׂיגֶנָה בִּלְתִּי אִם בַּעַל מַזָּל גָּדוֹל2410: לו וְכִי יִתְעוֹרֵר בְּךָ רוּחַ דֶּחִי מֵאֵת הַשָׂטָן וּבִקַּשְׁתָּ לְךָ מַחֲסֶה בֵּאלֹהִים, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ2411: לז וּמֵאוֹתוֹתָיו הַלַּיְלָה וְהַיֹּוֹם וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ. אַל תִּשְׁתַּחֲווּ לֹא לַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא לַיָּרֵחַ וְהִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲשֶׁר בְּרָאָם, אִם אוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ: לח וְאִם יִתְנַשְּׂאוּ (מֵעָבְדוֹ), הִנֵּה אֵלֶּה אֲשֶׁר אֶת אֱלֹהֶיךָ2412 יְשַׁבְּחוּ לַיְלָה וָיוֹם וְלֹא יָבוּזוּ2413: לט וּמֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיךָ הִנְּךָ רוֹאֶה אֶת הָאָרֶץ צְחֵיחָה2414. וְהָיָה כִּי נוֹרִיד עֶלֶיהָ הַמַּיִם, תֵּעוֹר וְרָבְתָה 2415. אָכֵן אֲשֶׁר הֶחֱיָה אוֹתָהּ, הוּא מְחַיֶּה הַמֵּתִים2416, כִּי הוּא כֹּל יוּכָל: מ אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר ְיַסְּלפּו אוֹתוֹתֵינוּ לֹא יִסָּתְרוּ מִמֶּנּוּ. הַאִם אֲשֶׁר יָשְׁלַךְ בְּ(גֵּיהִנֹם) הָאֵשׁ טוֹב יוֹתֵר, אוֹ אִם אֲשֶׁר יָבוֹא בֶּטַח בְּיוֹם הַתְּקוּמָה, עֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם, אָכֵן רוֹאֶה הוּא אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: מא אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּ(סֵפֶר) הַהַזְהָרָה כַּאֲשֶׁר בָּאָם2417. וְאָכֵן הוּא סֵפֶר יְקַר עֶרֶך: מב לֹא יָבוֹא בּוֹ הַשֶּׁקֶר לֹא מִלְפָנָיו וְלֹא מֵאַחֲרָיו2418, הוֹרָדָה מֵאֵת חָכָם וּמְהֻלָּל: מג לֹא יֻגַּד לְךָ בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר הֻגַּד לַשְּׁלִיחִים לְפָנֶיךָ. אָכֵן אֱלֹהֵיךָ בַּעַל סְלִיחָה וְעֹנֶשׁ דְּאָבָה: מד וְלוּ שַׁתְנוּהוּ קֻרְאָן לַעַז2419, כִּי אָז אָמְרוּ: “לוּ בֹּאֲרוּ אוֹתוֹתָיו מְפֹרָשְׁ” הֲכִי לַעַז וְעַרְבִי?2420 אֱמֹר: הוּא לַמַּאֲמִינִים אֹרַח מֵישָׁרִים וּמַרֱפֵּא, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ כָּבְדוּ אָזְנֵיהֶם2421, וְעִוָּרוֹן הוּא עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה (כְּאִלּוּ) יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִמָּקוֹם רָחוֹק2422: מה וּלְפָנִים נָתַנוּ לְמֹשֶׁה הַסֵּפֶר וַיֵחָלְקוּ בוֹ. וְלוּלֵא דָבָר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהֵיךָ נֶחֱרָץ דְּבַר (רִיבָם) בֵּינֵיהֶם, וְאָכֵן בְּסָפֵק הֵם בַּדָּבָר, מְפַקפְּקִים2423: מו אֲשֶׁר עָשָׂה הַיַּשָׁר לְנַפְשׁוֹ (יַעֲשֶּׂנָּה), וַאֲשֶׁר הַרַע יָשׁוּב בְּרֹאשָׁה2424, כִּי לֹא יַעֲשֹׁק אֱלֹהִים, אֶת הָאָדָם2425: מז אֵלָיו תָּשׁוּב דַּעַת “הַשָּׁעָה”2426. וְאֵין כָּל פְּרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִנִּצָּתוֹ וְאֵין כָּל נְקֵבָה אֲשֶׁר תַּהַר וַתֵלֵד אִם לֹא בְּדַעְתּוֹ. וּבַיּוֹם אֲשֶׁר יִקְרָא אֲלֵיהֶם: “אַיָּם שֻׁתָּפַי?” יֹאמְרוּ: “מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ, אֵין מֵאִתָּנוּ כָּל עֵד”2427: מח וְתָעוּ מֵהֶם (הָאֱלִילִים) אֲשֶׁר הָיוּ קוֹרְאִים אֲלֵיהֶם לִפְנֵי כֵן2428 וְרָאוּ2429 (כי) אֵין לָהֶם כָּל מִפְלָט2430: מט לֹא יָקוּץ הָאָדָם מֵהִתְפַּלֵּל לְטוֹב, אַךְ כַּאֲשֶׁר תִּגַּע אֵלָיו הָרָעָה יִוָּאֵשׁ בְּאֶפֶס תִּקְוָה2431: נ וּבְתִתֵּנוּ אוֹתוֹ לָחוּשׁ רַחֲמִים מֵאִתָּנוּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ צָרָה, יֹאמַר: זֶה לִי2432, וְלֹא אֶחֱשׁוֹב, כֵּי “הַשָּׁעָה” תָקוּם, וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר אָשּׁוב אֶל אֱלֹהַי, תִּהְיֶה לִי הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר:2433. אָכֵן הוֹדַע נוֹדִיעַ אֶת הַכּוֹפְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ וְנִתַּן אוֹתָם לָחוּשׁ עֹנֶש קָשֶׁה: נא וְבִנְטוֹתֵינוּ חֶסֶד לָאָדָם יִרְחַק וְנִעֵר חָצְנוֹ, וּבִנְגוֹעַ אֵלָיו הָרָעָה2434 הוּא בַּעַל תְּפִלָּה רַבָּה: נב אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתָם אֶל לֵב אִם אָמְנָּם2435 מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא וּתְכַחֲשׁוּ בוֹ, מִי תָעָה יוֹתֵר מִזֶּה אֲשֶׁר פָּרַץ פֶּרֶץ רָב?: נג הַרְאֵה נַרְאֶה אוֹתָם אוֹתוֹתֵינוּ בַּסְבִיבוֹת2436 וּבְנַפְשׁוֹתָם, עַד אֲשֶׁר יִתְבָּרֵר לָהֶם כִּי הוּא2437 הָאֱמֶת. הַאִם לֹא רַב לְךָ (כִּי) אֱלֹהֵיךָ? הוּא עֵד בַּכֹּל?: נד הֲלֹא הֵם בְּסָפֵק בִּדְבַר פְּגִישַׁת אֱלֹהֵיהֶם2438. הֲלֹא הוּא מַקִּיף כֹּל?:

 

פָּרָשַׁת הַמּוֹעֵצוֹת2439    🔗

נִתְּנָה בְּמֵכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וּשְׁלֹשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ח.מ.ע.ש.ק.2440 א כָּזֹאת יִגְּלֶה אֶת אָזְנְךָ וְאֶת אֹזֶן אֵלֶּה אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ אְלֹהִים הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ב לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכֹל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְהוּא הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר2441: ג כִּמְעַט יִקַּרְעוּ הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל לָהֶם2442 וְהַמַּלְאָכִים יְשַׁבְּחוּ בִּתְהִלַּת אֱלֹהֵיהֶם וְיִתְפָּלְּלוּ אֲשֶׁר יִסְלַח לְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. הַאֵין זֹאת כִּי אֱלֹהִים הוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם?: ד אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעָדָיו מָגִנִּים, אֱלֹהִים מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וְלֹא הָפְקַדְתָּ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם2443: ה וְכָזֹאת גָּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ קֻרְאָן עֲרָבִי לְמַעַן תַּזְהִיר אֵם הֶעָרִים2444 וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר מִסִָּביב לָהּ, וְתַזְהִיר מִפְּנֵי יוֹם הָאֲסֵפָה2445 אֵין סָפֵק בּוֹ. חֵלֶק בְּגַן עֵדֶן וְחֵלֶק בְּ(גֵֹיהִנֹם) הַלֶּהָבָה: ו וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהֶיךָ עָשָׂה אוֹתָם אֻמָּה אַחַת2446. וְאוּלָם יָבִיא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ בְּרַחֲמָיו. אַךְ הַפּוֹשְׁעִים אֵין לָהֶם כָּל מָגֵן וְכֹל מוֹשִׁיעַ: ז אוֹ לָקְחוּ לָהֶם מִבִּלְעָדָיו מָגִנִּים? הֵן אֱלֹהִים הוּא הַמָּגֵן וְהוּא יְחַיֶּה הַמֵּתֵים וְהוּא הַכֹּל יוּכָל: ח וְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נֶחֱלַקֱתֶּם בּוֹ, הִנֵּה מִשְׁפָּטוֹ לֵאלֹהִים. זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהַי, עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי וְאֵלָיו אָשׁוּב: ט בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שָׁת לָכֶם בְּנוֹת זוּג מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם וּמִן הַמִּקְנֶה זוּגוֹת, יַרְבֶּה אֶתְכֶם עַל יָדָם. אֵין כָּמוֹהוּ דָּבָר, וְהוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהָרוֹאֶה: י לוֹ מַפְתְּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ2447, יִתֵּן מָזוֹן בְּשֶׁפַע לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְגַם יִקְפֹּץ (יָדוֹ), כִּי הוּא יוֹדֵעַ כֹּל: יא חָקַק לָכֶם לְדָּת אֶת אֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו אֶת נֹחַ וְאֶת אֲשֶׁר גִּלִינוּ אֶת אָזְנֶךָ, וְאֶת אֲשֶׁר צִוִּינוּ עָלָיו אֶת אַבְרָהָם וְאֶת משֶׁה וְאֶת יֵשׁוּ לֵאמֹר: קַיְּמוּ אֶת הַדָּת וְאַל תֵּחָלְקוּ בָּהּ. קָשֶׁה הוּא בְּעֵינֵי הַמְשַׁתְּפִים: יב אֲשֶׁר תִּקְרָא אוֹתָם אֵלָיו. אֱלֹהִים יִבְחַר לוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְיַנְחֶה מֵישָׁרִים אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר יָשׁוּב: יג וְלֹא נֶחְלְקוּ כִּי אִם אַחֲרֵי בּוֹא אֲלֵיהֶם הַדַּעַת מִקִּנְאָתָם זֶה בָּזֶה2448, וְלוּלֵא דָבָר יָצָא לִפְנֵי כֵן מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ עַד עֵת מוֹעֵד2449, כֵּי אָז נֶחֱרַץ בֵּינֵיהֶם. וְאָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַסֵּפֶר מוּרָשָׁה מֵאַחֲרֵיהֶם2450, הֵם בְּסָפֵק עַל אוֹדוֹתָיו מְפַקְפְּקִים: יד וְלָזֹאת קְרָא אֵפוֹא וַעֲמּד הָכֵן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָ2451 וְאַל תֵּלֵך אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם2452, וְאֱמֹר: מַאֲמִין אָנֹכִי בְּכָל סֵפֶּר אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים וָאֲצֻוֶּה לְכוֹנֵן צֵֶדֶק בֵּינֵיכֶם. אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ וְאֱלֹהֵיכֶם. לָנוּ מַעֲשֵׂינוּ וְלָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם. אֵין כָּל תּוֹכָחוֹת בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם2453. אֱלֹהִים יֶאְסֹף אוֹתָנוּ2454 יַחְדָּו וְאֵלָיו הַדֶּרֶך (אֲשֶׁר נָשׁוּב): טו וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְוַכְּחוּ בִּדְבַר אֱלֹהִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר נַעֲנוּ לוֹ (בְּנֵי אָדָם), תּוֹכְחוּתֵיהֶם הֶבֶל לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם2455 וְעֲלֵיהֶם חָרוֹן וְלָהֵם עֹנֶשׁ כָּבֵד: טז אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד אֶת הַסֵּפֶר בֶּאֱמֶת וְהַמֹּאזְנַיִם2456, וּמַה יוֹרְךָ לָדַעַת? אוּלַי “הַשָּׁעָה קְרוּבָה2457: יז יְבַקְּשׁוּ לְהָחִישׁ בּוֹאָהּ אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּה, אַךְ הַמַּאֲמִינִים מְלֵאִים פַּחַד מִמֶּנָּה2458 וְיוֹדְעִים כִּי הִיא הָאֱמֶת. הֲלֹא אֵלֶּה הַמִּתְוַכְּחִים בִּדְבַר “הַשָּׁעָה” אָכֵן הֵם בְּתוֹעָה רַבָּה: יח אֱלֹהִים חַנּוּן לְעוֹבְדָיו, יְכַלְכֵּל אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְהוּא הֶחָזָק וְהַגִּבּוֹר: יט הֶחָפֵץ בִּשְׂדֵה הָעוֹלָם הַבָּא נוֹסִיף לוֹ עַל שָׂדֵהוּ. וְֶהָחֵפץ בִּשְׂדֵה הָעוֹלָם הַזֶּה נִתֵּן לוֹ מִמֶּנָּה, וְאֵין לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא כָּל חֵלָק: כ אוֹ אִם לָהֶם שֻׁתָּפִים2459 אֲשֶׁר חָקְקוּ לָהֶם מִן הַדָּת אֶת אֲשֶׁר לֹא רָצָהוּ אֱלֹהִים? וְלוּלֵא דְּבַר הַהֶבְדֵּל2460, כִּי אָז נֶחֱרַץ הַדָּבָר בֵּינֵיהֶם, וְאָכֵן הַפּוֹשְׁעִים לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: כא תִּרְאֶה אֶת הַפּוֹשְׁעִים מְלֵאיִם פַּחַד עֵקֶב פָּעֳלָם וְהוּא יִפֹּל עֲלֵיהֶם. אַךְ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר בְּגַנּוֹת גַּן עֵדֶן. לָהֶם כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּצוּ, אֶת אֱלֹהֵיהֶם, זֶה הוּא הַחֶסֶד הַגָּדוֹל: כב זֶה הוּא אֲשֶׁר יְבַשֵּׂר בּוֹ אֱלֹהִים אֶת עוֹבְדָיו אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר. אֱמֹר: לֹא אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם חֵלֶף זֶה שָׂכָר, בִּלְתִּי אִם הַיְּדִידוּת שֶׁל הַקִרְבָה2461 וַאֲשֶׁר יִפְעַל מַעֲשֶׂה טוֹב נֹסִיף לוֹ חֵלֶף זֶה טוֹבָה, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וּמַכִּיר טוֹבָה2462: כג אוֹ יֹאמְרוּ בָּדָא2463 עַל אֱלֹהִים כָּזָב? הֵן כִּי יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַחְתֹם אֶת לִבְּךָ. אָכֵן אֱלֹהִים יִמְחֶה אֶת הַשֶּׁקֶר וְהֵקִים אֶת הָאֱמֶת בִּדְבָרָיו, כִּי הוּא יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: כד וְהוּא הַמְּקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מֵעוֹבְדָיו וְיִסְלַח לָרָעוֹת וְהַיּוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: כה וְהַנַּעַנַה לַאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר וּמוֹסִיף לָהֶם מֵחַסְדּוֹ, אַךְ הַכּוֹפְרִים לָהֶם עֹנֶש כָּבֵד: כו וְלוּ זָן אֱלֹהִים בְּשֶׁפַע אֶת עוֹבְדָיו, כִּיָ אז הָיוּ נוֹהֲגִים בְּעַזּוּת בָּאָרֶץ, וְאוּלָם יוֹרִיד בְּמִדָּה קְצוּבָה אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ אֶת עוֹבְדָיו וְרוֹאָם: כז וְהוּא הַמּוֹרִיד אֶת הַיֶּשַׁע2464 אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹאֲשׁוּ וּמֵרִיק רַחֲמָיו2465 וְהוּא הַמָּגֵן הַמְהֻלָּל: כח וּמֵאוֹתוֹתָיו בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל הַמְמַלֵּא אוֹתָם מִכָּל חַי, וְהוּא אֲשֶׁר יוּכַל לְאָסְפָם2466 כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ: כט וְכָל צָרָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם, עֵקֶב פֹּעַל יְדֵיכֶם הִיא וְיִסְלַח לְהַרְבֵּה (דְבָרִים)2467: ל וְלֹא תּוּכְלוּ לְהַעֲבִיר (דָּבָר) בָּאָרֶץ וְאֵין לָכֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: לא וּמֵאוֹתוֹתָיו (הָאֳנִיוֹת) הַמַּפְלִיגוֹת בַּיָּם כֶּהָרִים הַנִּשָּׂאִים. בִּרְצוֹתוֹ יַעֲמִיד הָרוּחַ וְהִנֵּה הֵן שׁוֹכְבוֹת עַל גַּבּוֹ. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לְכָל מַאֲרִיךְ רוּחוֹ וּמוֹדֶה: לב אוֹ יְאַבְּדֵם עֵקֶב פָּעֳלָם וְסָלַח לְהַרְבֵּה2468: לג וְיָדְעוּ הַמִּתְוַכְּחִים בִּדְבַר אוֹתוֹתֵינוּ (כִּי) אֵין לָהֵם כָּל מִפְלָט: לד וְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם, אַךְ מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא. וְאוּלָם אֲשֶׁר אֶת אְלֹהֶיךָ טוֹב וְקַיָּם2469 לַאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וְעַל אֱלֹהֵיהֶם יִשָּׁעֵנוּ: לה וַאֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִן הַחַטֲּאִים הַגְּדוֹלִים2470 וְהַתּוֹעֲבוֹת וַאֲשֶׁר בְּכָעֳסָם יִסְלָחוּ: לו וַאֲשֶׁר נַעֲנוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַיַעֲרְכוּ הַתְּפִלָּה וַיְכַלְכְּלוּ עִנְיָנָם בְּמוֹעֵצוֹת בֵּינֵיהֶם וּמֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָהֶם יְפַזְּרוּ: לז וַאֲשֶׁר בִּמְצוֹא אוֹתָם חָמָס יוֹשִׁיעוּ לְנַפְשָׁם2471: לח וּגְמוּל רָעָה רָעָה כָּמוֹהָ2472. אַךְ אֲשֶׁר יִסְלַח וְהִשְׁלִים, שְׂכָרוֹ עַל אֱלֹהִים2473 כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹשְׁקִים:: לט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הוֹשִׁיעוּ לְנַפְשָׁם אַחֲרֵי אֲשֶׁר עֲשָׁקוּם2474 אֵין כָּל תֹּאֲנָה עֲלֵיהֶם: מ אָכֵן תֹּאֲנָה רַק עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר יַעַשְׁקוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְיַשְׁחִיתוּ עַל הָאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט, אֵלֶּה עָנְשָׁם דְּאָבָה: מא אַך אֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ רוּחוֹ וַיִּסְלַח, אָכֵן זֶה הוּא מִן הַדְּבָרִים אֲשֶר יָצְאוּ (מֵאֵת אֱלֹהִים)2475: מב וַאֲשֶׁר יַתְעֶנּוּ אֱלֹהִים, אֵין לוֹ כָּל מָגֵן אַחֲרֵי זֶה וְתִרְאֶה אֶת הַפּוֹשְׁעִים: מג כַֹאֲשֶׁר אֶת הָעֹנֶש יֹאמְרוּ: הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ מַה שֶׁהִיא לָשׁוּב (לָעוֹלָם הַזֶּה)2476”: מד וְתִרְאֶה אוֹתָם מֻצָּגִים עָלֶיהָ2477 נִכְנָעִים מִפְּנֵי הַכְּלִמָּה. יַבִּיטוּ מִן הַצַּד, בַּסֵּתֶר. וְאָמְרוּ הַמַּאֲמִינִים: הִנֵּה הָאוֹבְדִים אֲשֶׁר אִבְּדוּ נַפְשׁוֹתָם וּבְנֵי בֵּיתָם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה2478, הֲלֹא הַפּוֹשְׁעִים בְּעֹנֶשׁ נֶצַח?: מה וְלֹא יִהְיוּ לָהֶם כָּל מָגִנִּים אֲשֶׁר יוֹשִׁיעוּם מִפְּנֵי אֱלֹהִים. וַאֲשֶׁר יַתְעֶה אֱלֹהִים אֵין לוֹ כָּל דֶּרֶךְ: מו הֵעָנוּ לֵאלֹהֵיכֶם בְּטֶרֶם יָבוֹא יוֹם אֵין לְהָשִׁיב אוֹתוֹ. מֵאֵת אֱלֹהִים2479. אֵין לָכֶם כָּל מִקְלָט בַיּוֹם הַהוּא וְאֵין לָכֶם כָּל הִתְנַכְּרוּת2480: מז וְאִם יָסוּרוּ הִנֵּה לֹא שְׁלַחְנוּךָ לְשׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם. אֵין עָלֶיךָ2481 בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר (אוֹתָם). וְאָכֵן אֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר נִתֵּן אֶת הָאָדָם לָחוּשׁ רַחֲמִים מֵאִתָּנוּ שָׂמֵחַ בָּהֶם, אַךְ בִּמְצֹא אוֹתָם רָעָה בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, הִנֵּה הָאָדָם כּוֹפֵר2482: מח לֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יִבְרָא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, יִתֵּן לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ (בָּנוֹת) נְקֵבוֹת וְיִתֵּן לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ (הַבָּנִים) הַזְכָרִים: מט אוֹ יְחַבְּרַם יַחַד זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְשָׂם אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ עָקָר, כִּי הוּא יוֹדֵעַ וְיָכוֹל: נ לֹא נִתֵּן לְאָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים אִם לֹא בְּחָזוֹן2483 אוֹ מֵאַחֲרֵי מָסָךְ: נא אוֹ כִּי יִשְׁלַח שָׁלִיחַ אֲשֶׁר יִגְלֶה אֶת אָזְנוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי הוּא עֶלְיוֹן וְחָכָם נב וּכָזֹאת אָצַלְנוּ עָלֶיךָ רוּחַ עַל-פִּי פְקֻדָּתֵנוּ. לֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ (לִפְנֵי כֵן) לֹא מַה הוּא הַסֵּפֶר וְלֹא הָאֱמוּנָה, וְאוּלָם שַׁתְנוּ אוֹתוֹ אוֹרָה, נַנְחֶה בָּה אֶת אֲשֶׁר נַחְפֹּץ מֵעוֹבְדֵינוּ, וְאָכֵן אַתָּה תַּנְחֶה (אוֹתָם) אֶל אֹרַח מֵישָׁרִים: נג אֹרַח אֱלֹהִים אֲשֶׁר לוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, הֲלֹא אֶל אֱלֹהִים יִהְיוּ כָּל הַדְּבָרִים2484:

 

פָּרָשַׁת פְּאֵר הַזָּהָב2485    🔗

נִתְּנָה בְמכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנִים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחְמָן וְהָרַחוּם

ח. מ.2486 נִשְׁבַּעְתִּי בַּסֵּפֶר הַגָּלוּי: ב אָכֵן שְַׁתנּוהוּ קֻרְאָן עֲרָבִי לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ2487: ג וְאָכֵן הוּא בְּאֵם הַסֵּפֶר אִתָּנוּ, עֶלְיוֹן וְחָכָם2488: ד הַאִם נַעֲבִיר מֵאִתְּכֶם אֶת הַהַזְהָרָה וְנִמְנַע מִכֶּם, עֵקֶב הֱיוֹתְכֶם עַם מַשְׁחִיתִים?: ה וְכַמָּה שָׁלַחְנוּ מִן הַנְּבִיאִים (לָעַמִּים) הָרִאשׁוֹנִים: ו אַךְ לֹא בָא אֲלֵיהֶם כָּל נָבִיא מִבְּלִי אֲשֶׁר יִלְעֲגוּ לוֹ2489: ז וַנַּשְׁמֵד עַזִים מֵהֶם לְתֹקֶף וַיַחֲלֹף מְשַׁל הָרִאשׁוֹנִים2490: ח וְכִי תִּשְׁאַל אוֹתָם: "מִי בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ? “יֹאמְרוּ אֱמוֹר: “בְּרָאָם הַגִּבּוֹר וְהַיּוֹדֵעַ”: ט אֲשֶׁר שָׁת לָכֶם הָאָרֶץ עֶרֶשׂ וַיָּשֶׁת לָכֶם בָּהּ מְסִלּוֹת2491 לְמַעַן תְּאֻשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ: י וַאֲשֶׁר הוֹרִיד מִן הַשָֹּמַיִם מַיִם בְּמִדָּה קְצוּבָה וַנְּחַיֶה בָּהֶם עִיר מֵתָה. כָּזֹאת תּוּצָאוּ2492: יא וַאֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַמִּינִים כֻּלָּם ויַּשָׁת לָכֶם מִן הָאֱנִיוֹת וְהַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר תִּרְכְּבוּ עֲלֵיהֶם: יב לְמַעַן תִּתְנַשְׂאוּ עַל גַּבּוֹתָם וּזְכַרְתֶּם חֶסֶד אֱלֹהֵיכֶם בְּהִתְנַשֵּׂאֲכֶם עֲלֵיהֶם וְתֹאמְרוּ: הַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים אֲשֶׁר שִׁעְבֵּד לָנוּ אֶת זֶה וְלֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לֶאֱסֹר אוֹתָם (בְּכֹחֵנוּ): יג וְאָכֵן אֲנַחְנוּ מוּשָׁבִים אֶל אְלֹהֵינוּ2493: יד וַיְחַלְּקוּ לוֹ מֵעוֹבְדָיו חֵלֶק2494. אָכֵן הָאָדָם כּוֹפֵר גָּלוּי: טו הַאִם לָקַח לוֹ מֵאֲשֶׁר בָּרָא, בָּנוֹת, וַיְבַכֵּר אֶתְכֶם לָתֵת לָכֶם בָּנִים?2495: טז אָכֵן בְּהִתְבַּשֵּׂר אִישׁ מֵהֶם בְּזֶה אֲשֶׁר מָשְׁלוּ לָרַחְמָן2496 יְכַסֶּה שְׁחוֹר פָּנָיו וְכַעֲסוֹ עָצוּר2497: יז הַאִם זֶה הָאָמוּן בַּעֲדָיִים-? הֵן הוּא בְּעַצוּמוֹת לֹא יוֹכִיחַ2498: יח וַיָּשִׁיתוּ אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר הֵם עוֹבְדֵי הָרַחֲמָן נְקֵבוֹת. הַאִם הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה בִּבְרִיאָתָם2499. כָּתוֹב תִּכָּתֵב עֵדוּתָם, וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתָם2500: יט וַיֹּאמְרוּ: “לוּ חָפֵץ הָרַחֲמָן לֹא עָבַדְנוּ אוֹתָם” אֵין לָהֶם כָּל דַּעַת בַּדָּבָר הַזֶּה, אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם הוֹגֵי-שָׁוְא2501: כ הַאִם נָתַנּוּ לָהֶם סֵפֶר לְפָנָיו, וְהֵם נִסְמָכִים עָלָיו בּוֹ?: כא לֹא, כִּי אָמְרוּ: “הֵנֶּה אֲנַחְנוּ מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ מַחֲזְיקִים בָּאֱמוּנָה וַאֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים בְּדֶרֶךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם:” כב אָכֵן כָּזֹאת לֹא שָׁלְַחנּו לְפָנֶיךָ כָּל מַזְהִיר בְּעִיר, אֲשֶׁר לֹא אָמְרוּ (אֵלָיו) הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ עַל כָּל טוּב2502: “הִנֵּה אֲנַחְנוּ מָצָאנוּ אֲבוֹתֵינוּ מַחֲזִיקִים בָּאֱמוּנָה וַאֲַנְחנּו הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתֵיהֶם”: כג אֱמֹר2503: וְלוּ גַּם הֵבֵאתִי לָכֶם אֹרַח יָשָׁר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְצָאתֶם עָלָיו אֲבוֹתֵיכֶם?” אָמְרוּ: “אָכֵן מְכַּחֲשִׁים אֲנַחְנוּ בַּדָּבָר אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם בּוֹ”2504: כד וַנִּקַּח נָקָם מֵהֶם. אָכֵן רְאֵה אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית הַמְכַחֲשִׁים: כה וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר אַבְרָהָם לְאָבִיו וּבְנֵי עַמּוֹ: “הִנֵּה אָנֹכִי נָקִי מֵאֲשֶׁר תַּעֲבֹדוּ2505: כו וְאוּלָם זֶה אֲשֶׁר בְּרָאָנִי2506, הִנֵּה הוּא יַנְחֵנִי מִישָׁרִים”2507: כז וַיָּשֶׂם אוֹתָה אִמְרָה קַיֶּמֶת בְּתוֹךְ צֶאֱצָאָיו לְמַעַן יָשׁוּבוּ: כח אָמְנָם אָצַלְתִּי טוֹב לָאֵלֶּה2508 וְלַאֲבוֹתֵיהֶם עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם הָאֱמֶת וְשָׁלִיחַ גָּלוּי: כט וְכַאֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם הָאֱמֶת אָמְרוּ: “כְּשָׁפִים הֵם אֵלֶּה וְאָכֵן מְכַחֲשִׁים אֲנַחְנוּ בּוֹ: ל וַיֹּאְמרּו: “לָמָּה לֹא הוּרַד הַקֻּרְאָן הַזֶּה בְּיַד אִישׁ מִשְּׁתֵי הֶעָרִים, נִכְבָּד?”2509: לא הַהֵמָּה יְחַלְּקוּ רַחֲמֵי אֱלֹהֶיךָ? אֲנַחְנוּ חִלַקְנוּ בֵּינֵיהֶם מִחְיָתָם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וַנָּרָם מִקְצָתָם מֵעַל מִקְצָתָם בְּמַעֲלוֹת2510 לְמַעַן יִתְקַלְּסוּ אִישׁ בְּאָחִיו, וְאוּלָם רַחֲמֵי אֱלֹהֶיךָ טוֹבִים יוֹתֵר מִכֹּל אֲשֶׁר יֶאֱסֹפוּ2511: לב וְלוּלֵא הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם אֻמָּה אַחַת2512, כִּי אָז שַׁתְנוּ לַמְכַחֲשִׁים בָּרַחֲמָן גַּגוֹת כֶּסֶף לְבָתֵּיהֶם וּמַעֲלוֹת יַעֲלוּ בָהֶן: לג וּלְבָתֵּיהֶם שְׁעָרִים וַעֲרָשׂוֹת יָסֹבּוּ עֲלֵיהֶן: לד וּפְאֵר זָהָב. וְאָכֵן אֵין כָּל זֶה בִּלְתִּי אִם מַתַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזְּה וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶת אֱלֹהֶיךָ לַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): לה וַאֲשֶׁר עִוֵּר הוּא מֵהַזְהָרַת הָרַחֲמָן נוֹעִיד לוֹ שָׂטָן וְהוּא עָמִית לוֹ: לו וְאָמְנָם הָסֵר יְסִירוּם מִן הַדֶּרֶךְ וִידַמּוּ כִּי הֵם מְאֻשַּׁרִים בְּדֶרֶך2513: לז עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֵלֵינוּ2514 אָז יֹאמַר: “מִי יִתֵּן (וְהָיָה) בֵּינִי וּבֵינְךָ מֶרְחַק שְׁנֵי הַמִּזְרָחִים2515. אָכֵן רַע הוּא הֶעָמִית”2516: לח וְלֹא יוֹעִיל לָכֶם הַּיֹום בַּאֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם, כִּי שֻׁתָּפִים אַתֶּם בָּעֹנֶשׁ: לט הַאִם אַתָּה תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֵרְשִׁים לִשְׁמוֹעַ אוֹ תּוּכַל לַנְחוֹת מֵישָׁרִים אֶת הָעִוְרִים2517 וְאֶת אֲשֶׁר הוּא בְּתוֹעָה גְלוּיָה?: מ וְאִם גַּם נֶאֱסֹף אוֹתְךָ, הִנֵּה נָקָם נִקַּח מֵהֶם: מא אוֹ נַרְאֶה אוֹתְךָ אֶת (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר יֵרֵאנוּ אוֹתָם בּוֹ2518, הִנֵּה יָכוֹל נוּכַל לָהֶם: מב הַחֲזֵק אֵפוֹא בַּאֲשֶׁר גָּלוּ אֶת אָזְנֶךָ כִּי אַתָּה (הוֹלֵךְ) בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: נג וְאָכֵן הַזְהָרָה הוּא לְךָ וּלְעַמְּךָ וְלָאַחֲרוֹנָה יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם (חֶשְׁבּוֹן): מד וּשְׁאַל אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ לְפָנֶיךָ מִשְּׁלִיחֵינוּ: הַאִם שַׁתְנוּ מִבַּלְעֲדֵי הָרַחֲמָן אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר יַעַבְדוּהוּ? מה וּלְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹתֵינוּ אֶל פַּרְעֹה וְשָׂרָיו, וַיֹּאמרֶ: “הִנֵּה אָנֹכִי שְׁלִיחַ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”: מו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹתֵינוּ, וְהִנֵּה הֵם צוֹחֲקִים עֲלֵיהֶם: מז וְלֹא הֶרְאֵינוּ אוֹתָם כָּל אוֹת בִּלְתִּי אִם גְּדוֹלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, וַנְּיַסְּרַם בְּמוּסָר לְמַעַן יָשׁובוּ: מח וַיֹּאמְרוּ: הוֹי מְכַשֵּׁף קְרָא לָנוּ אֶל אֱלֹהֶיךָ בַּבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת עִמְּךָ, כִּי הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים בְּדֶרֶךְ”: מט אַךְ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹנוּ מֵעֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ וְהִנֵּה חִלְּלוּ דְבָרָם2519: נ וַיִּקְרָא פַּרְעֹה בְּתוֹךְ עַמּוֹ וַיֹּאמֶר: “עַמִּי, הַאֵין זֹאת אֲשֶׁר לִי מֶלְכוּת מִצְרַיִם וְהַנְּהָרוֹת הָאֵלֶּה יִמְשְׁכוּ מִתַּחַת לִי? הַאִם לֹא תִּרְאוּ?: נא אוֹ אֲנִי טוֹב יוֹתֵר מִזֶּה אֲשֶׁר הוּא נִקְלֶה?: נב וְכִמְעַט לֹא יוּכַל לְדַבֵּר בָּרוּר2520: נג וְלָמָּה לֹא הוּטְלוּ אֵלָיו שֵׁרוּת מִזָהָב (מִן הַשָּׁמַיִם)2521 אוֹ בָאוּ עִמּוֹ הַמַלְאָכִים בַּסָּךְ”: נד וַיְבַקֵּשׁ לְהַקְלוֹת אֶת עַמּוֹ וַיִשְׁמְעוּ לְקוֹלוֹ כִּי הָיוּ עַם פּוֹשְׁעִים: נה וְכַאֲשֶׁר כִּעֲסוּנוּ, לָקַחְנוּ מֵהֶם נָקָם וַנְּטַבְּעַם יַחְדָּו: נו וַנָּשֶׁת אוֹתָם הָעוֹבְדִים רִאשׁוֹנָה2522 וּלְמָשָל לָאַחֲרוֹנִים: נז וּבְהִנַּתֵן בֶּן-מִרְיָם לְמָשָׁל2523, הִנֵּה עַמְּךָ הֵרִימוּ לָזֹאת קוֹל שָׁאוֹן: נח וַיֹּאמְרוּ: "הַאִם אֱלֹוהֵינוּ טוֹב יוֹתֵר אוֹ הוּא.? לֹא נָתְנוּ אוֹתוֹ (מָשָׁל) לְךָ בִּלְתִּי אִם לְהִתְוַכֵּחַ. אָכֵן הֵם עַם אַנְשֵׁי מְדָנִים: נט אֵין הוּא2524 בִּלְתִּי אִם עֶבֶד אֲשֶׁר חַנּוֹנוּ אוֹתוֹ וַנָּשֶׁת אוֹתוֹ מָשָׁל2525 לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל: ס וְאִלּוּ חָפַצְנוּ כִּי אָז עָשִׂינוּ בָּאָרֶץ מִכֶּם2526 מַלְאֲכִים אֲשֶׁר יָקוּמוּ אַחֲרִיכֶם: סא וְאָכֵן הוּא (אוֹת) לָדַעַת אֶת “הַשָׁעָה”2527. אַל תְּפַקְפְּקוּ אֵפוֹא בָּהּ וּלְכּו אַחֲרָי. זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים: סב וְאַל יָסִיר אֶתְכֶם הַשָׂטָן, כִּי אוֹרֵב גָּלוּי הוּא לָכֶם: סג וְכַאֲשֶׁר בָּא יֵשׁוּ בָּמּוֹפְתִים אָמַר: "כְּבָר הֵבֵאתִי אֲלֵיכֶם הַחָכְמָה וּלְמַעַן אֲבָרֵר לָכֶם מִקְצַת מִזֶּה אֲשֶׁר נֶחְלַקְתֶּם בּוֹ וִירֵאתֶם אֱלֹהִים וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי2528: סד כִּי אֱלֹהִים הוּא אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם וַעֲבֶדְתֶּם אוֹתוֹ זֶה אֹרַח מֵישָׁרִים2529: סה וַיֵחָלְקוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים בֵּינֵיהֶם, אַךְ אוֹי לָהֶם לַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ מֵעֹנֶשׁ יוֹם דְּאָבָה2530: סו הַיְּיַחֲלוּ לְאַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר תְּבוֹאַם הַשָׁעָה פִּתְאֹם, וְהֵם לֹא יָחוּשׁוּ?: סז הַיְדִידִים יִהְיוּ בַּיּוֹם הַהוּא אִישׁ לְרֵעֵהוּ אוֹיְבִים, בִּלְעֲדֵי הַיְרֵאִים (אֱלֹהִים): סח “הוֹי עוֹבְדַי, לֹא הַפַּחַד עֲלֵיכֶם הַיּוֹם וְלֹא עֲלֵיכֶם הַיָּגוֹן: סט אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ וַיִּהְיוּ תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים2531 ע בּוֹאוּ אֶל גַּן הָעֵדֶן אַתֶּם וּנְשׁוֹתֵיכֶם, תַּשִׂיגוּ שִׂמְחָה”2532: עא יְחַזְרוּ בֵּינֵיהֶם בִּקְעָרוֹת זָהָב וּגְבִיעִים וּבָהֶם כָּל אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּינָה הַנְּפָשׁוֹת וְיִתְַעַּנְּגוּ עָלָיו הָעֵינַיִם, וְאַתֶּם (תִּהְיוּ) בָּה לְעוֹלָמִים: עב וְזֶה הוּא גַּן הָעֵדֶן אֲשֶׁר נְחַלְתֶּם עַל מַעֲשֵׂיכֶם2533: עג לָכֶם בְּתוֹכוֹ פְּרִי רָב אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תֹאכֵלוּ: עד אַךְ הַפּוֹשְׁעִים בְּעֹנֶש גֵּיהִנֹם לְעוֹלָמִים: עה לֹא יוּקַל2534 מֵעֲלֵיהֶם וְהֵם בְּתוֹכוֹ נוֹאָשִׁים: עו וְלֹא עֲשַׁקְנוּם וְרַק הֵם עָשְׁקוּ (נַפְשׁוֹתָם)2535: עז וְקָרְאוּ: “הוֹי מַאלִךְּ2536, יָשֶׂם נָא אֱלֹהֶיךָ קֵץ לָנוּ” וְאָמַר: "אָכֵן אַתֶּם נִשְׁאָרִים2537: עח כְּבַר בָּאנוּ אֲלֵיכֶם בָּאֱמֶת וְאוּלָם מַרְבִּיתְכֶם מוֹאֲסִים אֶת הָאֱמֶת2538: עט אִם הֵם חָרְצוּ דָבָר (רָע)? הִנֵּה אֲנַחְנוּ חוֹרְצִים: פ הַאִם יְדַמּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע סוֹדָם וּדְבַר סִתְרָם2539. לֹא כֵן, וּשְׁלִיחֵינוּ אִתָּם יִכְתְּבוּ2540: פא אֱמֹר: אִלּוּ הָיָה לָרַחֲמָן וָלָד, הָיִיתִי אֲנִי רִאשׁוֹן לָעוֹבְדִים (אוֹתוֹ): פב חָלִילָה לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכִסֵּא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יְחַשְׁבוּ (אֵלָיו2541: פג עָזְבֵם אֵפוֹא יָשִׂיחוּ וִישַׂחֲקוּ2542 עַד אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּ אֶת יוֹמָם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם: פד וְהוּא אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם הוּא אְלוֹהַּ וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ הוּא אֱלוֹהַּ וְהוּא הֶחָכָם וְהַיּוֹדֵעַ: פה וְיִתְבָּרֵךְ זֶה אֲשֶׁר לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְאִתּוֹ דַעַת “הַשָׂעָה” וְאֵלָיו יוּשָׁבוּ: פו וְלֹא יוּכְלוּ אִלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ אֲלֵיהֶם מִבַֹלְעֲדֵי אֱלֹהִים לְהַפְגִּיעַ תְּפִלָה וְרַק אֲשֶׁר הֵעֳידוֹ עַל הָאֱמֶת וְהֵם יוֹדְעִים (אוֹתָה): פז וְכִי תִּשְׁאַל אוֹתָם: “מִי בְּרָאָם”? יֹאמְרוּ אָמוֹר: “אֱלֹהִים”. וְאֵיכָה יוּסְרוּ אֵפוֹא (מִן הָאֱמֶת): פח וּדְבָרוֹ2543: “אֱלֹהַי, אָכֵן אֵלֶּה עַם לֹא יַאֲמִינוּ”: פט “סוּר מֵהֶם אֵפוֹא וֶאֱמֹר: “שָׁלוֹם” וְלָאַחֲרוֹנָה יֵדָעוּ”2544:

 

פָּרָשַׁת הֶעָשָׁן2545    🔗

נִתְּנָה בְּמכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ח. מ.2546 נִשְׁבַּעְתִּי בַּסֵּפֶר הַגָּלוּי2547 ב אָכֵן הוֹרַדְנוּהוּ בְּלַיְלָה מְבֹרָךְ2548, כִּי אָמְנָם הָיִינוּ מַזְהִירִים: ג בּוֹ2549 יְפֹרַשׁ כָּל צַו נִגְזָר: ד צַו מֵאִתָּנוּ אָכֵן אֲנַחְנוּ הִנְנוּ הַשּׁוֹלְחִים2550: ה בְּרַחֲמִים מֵאֵת אְלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַשּׁוֹמֵעַ וְהַיּוֹדֵעַ: ו אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, אִם בּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנַתְכֶם אַתֶּם2551: ז אֵין אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ יְחַיֶּה וְהֵמִית, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים2552: ח לֹא כִּי הֵם בְּסָפֵק יִצְחָקוּ: ט הִתְבּוֹנֵן (אֲלֵיהֶם) אֵפוֹא בְּיוֹם אֲשֶׁר יִשְׂאוּ הַשָּמַיִם עָשָׁן גָּלוּי: י יְכַסֶּה אֶת בְּנֵי הָאָדָם. זֶה עֹנֶשׁ דְּאָבָה2553: יא “אֱלֹהֵינוּ, הָסֵר מֵעָלֵינןּ אֶת הָעֹנֶש, כִּי מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ”2554: יב אֵיכָה (תּוֹעִיל) לָהֶם הַהַזְהָרָה (עַתָּה), אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר בָּא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ גָּלוּי: יג וַיִּפְנוּ עֹרֶף וַיֹאמְרוּ: “מְלֻמָּד2555 מְשֻׁגָּע”2556: יד הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְסִירִים אֶת הָעֹנֶשׁ קְצָת2557, (אַךְ) אַתֶּם חוֹזְרִים (לְסוּרְכֶם): טו בַּיּוֹם (הַהוּא) נִתְקֹף הַהַתְקָפָה הַגְּדוֹלָה, כִּי אָכֵן נָקָם נִקַּח: טז וּכְבָר נִסִּינוּ לִפְנֵיהֶם אֶת עַם פַּרְעֹה, וַיָּבוֹא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ נִכְבָּד: יז (לֵאמֹר): “תְּנוּ לִי עַבְדֵי אֱלֹהִים2558, כִּי שָׁלִיחַ נֶאֱמָן אֲנִי לָכֶם: יח וְאַל תִּתְנַשְּׂאוּ עַל אֱלֹהִים, כִּי הִנֵּה בָאתִי אֲלֵיכֶם בְּמוֹפֵת גָּלוּי: יט וַאֲנִי אָשִׂים מַחֲסִי בֵּאלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם2559 אֲשֶׁר לֹא תִּרְגְּמוּנִי אָבֶן2560: כ וְאִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי, סוּרוּ מֵעָלַי”2561: כא וַיֳּקְרָא אֶל אֱלֹהָיו (לֵאמֹר): “הִנֵּה אֵלֶּה עַם זֵדִים”: כב “קוּם אֵפוֹא צֵא עִם עוֹבְדֵי לַיְלָה, כִּי רוֹדְפִים אַחֲרֵיכֶם”2562: כג וַעֲזֹב אֶת הַיָּם בָּקוּעַ2563, כִּי הֵם גְּדוּד טוֹבֵעַ": כד כַּמָּה עָזְבוּ מִגֵּנוֹת וַעֲיָנוֹת: כה וּשְׂדוֹת זֶרַע וּמָקוֹם נִכְבָּד: כו וְטוֹבָה אֲשֶׁר הָיוּ מִתְעַנְּגִים עָלֶיהָ: כז כָּזֹאת (עָשִׂינוּ), וַנַּנְחֵל אוֹתָם עַם אֲחֵרִים2564: כח וְלֹא בָּכוּ לָהֶם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְלֹא הֶאֱרִיכוּ לָהֶם אָף: כט וּכְבָר הִצַּלְנוּ אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעֹנֶשׂ חֲרָפוֹת: ל מִפַּרְעֹה כִּי הָיָה גֵּאֶה וּמִן הַמַּשְׁחִיתִים: לא וּכְבָר בָּחַרְנוּ בָּהֶם מִדַּעַת2565 מִכָּל הָאָדָם2566: לב וְנִּתֵּן לָהֶם מִן הָאוֹתוֹת, אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ מַסָּה גָּלוּי:

לג הִנֵּה אֵלֶּה יֹאמְרוּ אָמוֹר: לד “אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם מוּתֵנוּ הָרִאשׁוֹן2567 וְאֵין אָנוּ מוּקָמִים לִתְחִיָּה: לה הָביִאוּ נָא אֶת אֲבוֹתֵינוּ2568 אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: לו הַאִם הֵם טוֹבִים אוֹ עַם תֻּבָּע2569: לז וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מִלִּפְנֵיהֶם, אֲשֶׁר הִשְׁמַדְנוּם בַּאֲשֶׁר הָיּו זֵדִים: לח ולְאֹ בָרָאנוּ אֶת הֶשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה מְשַׂחֲקִים2570: לט לֹא בַרָאנוּ אוֹתָם כִּי אִם בָּאֱמֶת וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: מ אָכֵן יוֹם הַהֶבְדֵּל2571 עֵת מוֹעֲדָם יַחְדָּו: מא יוֹם לֹא יוֹעִילוּ בוֹ אָדוֹן וְעֶבֶד אִישׁ לְאָחִיו בִּמְאוּמָה, וְהֵמָּה לֹא יִמָּלֵטוּ: מב בִּלְעֲדֵי זֶה אֲשֶׁר רִחַם אוֹתוֹ אֱלֹהִים, כִּי הוּא הָעִזּוּז וְהָרַחוּם: מג הִנֵּה עֵץ הַזַּקוּם2572: מד מַאֲכָל לַפּוֹשֵׁעַ2573: מה כִּנְחֹשֶׁת קָלָל מֻתֶּכֶת2574, יִרְתַּח בַּבָּטֶן: מו כִּרְתֹחַ הָרוֹתְחִים: מז "קָחוּהוּ וְגָרְרוּהוּ אֶל בֶּטֶן שְׁאוֹל2575: מח אַחַר צְקוּ עַל רֹאשׁוֹ מֵעֹנֶשׁ הָרוֹתְחִים: מט (לֵאמֹר) “טְעַם, כִּי הִנֵּה אַתָּה הָעִזּוּז וְהַנִּכְבָּד2576: נ הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר הֳיִיתֶם מְפַקְפְּקִים בּוֹ”: נא אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים בִּמְקוֹם מִבְטַחִים: נב בְּגַנּוֹת וַעֲיָנוֹת2577: נג יִלְבְּשׁוּ מֶשִׁי וּרְקָמוֹת2578 (שׁוֹכְנִים) זֶה לְעֻמַּת זֶה2579: נד כָּזֹאת (יִהְיֶה). וְנַשִּׂיא אוֹתָם (עֲלָמוֹת) שְׁחוֹרוֹת עָיִן2580: נה יְשָׁאֲלוּ בָּהֶם2581 כָּל פֶּרִי, וְהֵם בְּטוּחִים: נו לֹא יִטְעֲמוּ בָּהֶם אֶת הַמָּוֶת מִלְּבַד הַמָּוֶת הָרִאשׁוֹן וִיפַלְטֵם מֵעֹנֶשׁ שְּאוֹל: נז בְּחֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל: נח וְאָמְנָם הֱקַלֱנוּהוּ2582 בִּלְשׁוֹנְךָ לְמַעַן יָשִׂימוּ אֶל לֵב: נט וְצַפֵּה כֵּי הֵם מְצַפִּים2583:

 

פָּרָשַׁת הַכְּרִיעָה2584    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ח. מ. 2585 א הוּרַד הַסֵּפֶר מֵאֱלֹהִים הָעִזּוּז וְהֶחָכָם2586: ב אָכֵן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אוֹתוֹת לַמַּאֲמִינִים: ג וּבִבְרִיאַתְכֶם וּבְכָל אָשֶׁר שָׁרְצוּ מִן הַבְּהֵמָה אוֹתוֹת לַאֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם: ד וּבַחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם וּבַאֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם מִכָּל מָזוֹן וַיְחַיֶּה בָּם אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ וּבִתְמוּרוֹת הָרוּחוֹת אוֹתוֹת לְעַם יַשְׂכִּיל2587: ה אֵלֶּה אוֹתוֹת אֱלֹהִים נִקְרָאֵם לְפָנֶיךָ בָּאֱמֶת2588 אָכֵן בְּאֵיזוֹ שְׁמוּעָה, אַחֲרֵי אֱלֹהִים וְאוֹתוֹתָיו, תַּאֲמִינוּ2589: ו אוֹי לוֹ לְכָל דּוֹבֵר שְׁקָרִים פּוֹשֵׁעַ: ז יִשְׁמַע אוֹתוֹת אֱלֹהִים אֲשֶׁר יִקָּרְאוּ לְפָנָיו וְעָמַד (בְּמִרְדוֹ) מִתְגָּאֶה כְּמוֹ לֹא שְׁמָעָם. הוֹדָע אוֹתוֹ עֹנֶשׁ דְּאָבָה2590: ח וּבְלָמְדוֹ לָדַעַת דְּבַר-מַה מֵאוֹתוֹתֵינוּ, שָׂם אוֹתָם לְלַעַג, אֵלֶּה לָהֶם עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת2591: ט מֵאַחֲרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם2592, וְלֹא יוֹעִיל פָּעֳלָם בִּמְאוּמָה וְלֹא אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לְמָגִנִּים לָהֶם, וְעָנְשָׁם כָּבֵד: י זֶה הוּא אֹרַח מֵישָׁרִים. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהֵיהֶם, לָהֶם עֹנֶשׁ זַעַם, דְּאָבָה2593: יא אֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר שָׂם לָכֶם אֶת הַיָּם לְמַס עוֹבֵד, לְמַעַן אֲשֶׁר יָרוּצוּ בּוֹ הָאֳנִיּוֹת בְּמִצְוָתוֹ2594 וּלְמַעַן אֲשֶׁר תְּבַקְּשׁוּ מֵחַסְדּוֹ וְאוּלַי תּוֹדוּ (לוֹ)2595: יב וַיָּשֶׂם לָכֶם לְמַס עוֹבֵד אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ2596, הַכֹּל מֵאִתּוֹ. אָכֵן בָּזֶה אוֹתוֹת לַאֲנָשִׁים יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: יג דַּבֵּר אֶל מַאֲמִינִים וְיִסְלְחוּ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יְצַפּוּ לִימֵי אֱלֹהִים2597 אֲשֶׁר בָּהֶם יִגְמֹל לַאֲנָשִׁים לְפִי פָעֳלָם2598: יד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר לְנַפְשׁוֹ (יַעֲשֵׂהוּ), וַאֲשֶׁר הֵרַע יָשׁוּב בְּרֹאשָׁהּ2599, אַחַר תּוּשְׁבוּ אֶל אֱלֹהֵיכֶם:

טו וּלְפָנִים נָתַנּוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וְהַחָכְמָה וְהַנְּבוּאָה וַנְּכַלְכְּלֵם מִן הַמַּטְעַמִּים, וַנַּפְלֶה אוֹתָם מִכָּל הָאָדָם2600: טז וַנִּתֵּן לָהֶם מוֹפְתִים עַל הַדָּבָר2601, וְלֹא נֶחְלְקוּ בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם הַדַּעַת מִקִּנְאָתָם זֶה בָּזֶה. אָכֵן אֱלֹהֶיךָ יִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה בַּאֲשֶׁר נֶחְלְקוּ בוֹ2602: יז אַחֲרֵי כֵן שַׂמְנוּ אוֹתְךָ עַל חֻקָּה מִן הַדָּבָר2603, לֵךְ אֵפוֹא אַחֲרֶיהָ, וְלֹא תֵלֵךְ אַחֲרֵי תַאֲווֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ: יח כִּי הֵם לֹא יוֹעִילוּ לְךָ בִּפְנֵי אֱלֹהִים מְאוּמָה, וְאָכֵן הַפּוֹשְׁעִים מָגִנִּים הֵם אִישׁ לְאָחִיו, וֵאלֹהִים מָגֵן הַיְרֵאִים (אוֹתוֹ): יט זֶה הוּא2604, אוֹתוֹת גְּלוּיִים הוּא לִבְנֵי אָדָם וְאֹרַח מֵישָׁרִים וְרַחֲמִים לַאֲנָשִׁים הַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם: כ אוֹ יְדַמּוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר פָּעֲלוּ הָרָעוֹת, כִּי נְשִׁיתֵם כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, אַחַת תְּהִי חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם? רַע מִשְׁפָּטָם: כא וֵאלֹהִים בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בָּאֱמֶת, וּלְמַעַן אֲשֶׁר תְּשֻׁלַּם כָּל נֶפֶשׁ לְפִי פָּעֳלָהּ וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ:

כב הֲשַׂמְתָּ אֶל לֵב, אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לֵאלֹהָיו אֶת תַּאֲוָתוֹ וַיַּתְעֵהוּ אֱלֹהִים מִדַּעַת2605 וַיַּחְתֹּם אֶת אָזְנָיו וְלִבּוֹ וַיָּשֶׂם עַל עֵינָיו כְּסוּת2606, מִי הוּא אֵפוֹא אֲשֶׁר יַנְחֶנּוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים2607? הַאִם לֹא תָשִׂימוּ אֶל לֵב?: כג וַיֹּאמְרוּ: “אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, נָמוּת וְנִחְיֶה2608, וְלֹא יְכַלֵּנוּ בִּלְתִּי אִם הַזְּמָן” אַךְ אֵין לָהֶם כָּל דַּעַת בָּזֶה, אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם בּוֹדִים מִלִּבָּם2609: כד וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים לֹא הָיוּ תּוֹכְחוֹתֵיהֶם בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר אָמְרוּ: “הָבִיאוּ אֲבוֹתֵינוּ2610 אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ”: כה אֱמֹר: אֱלֹהִים יְחַיֶּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי כֵן יְמִיתְכֶם אַחַר יֶאֱסָפְכֶם לְיוֹם הַתְּקוּמָה אֵין סָפֵק בּוֹ, וְאוּלָם מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא יֵדָעוּ: כו וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וּבַיּוֹם אֲשֶׁר תָּקוּם הַשָּׁעָה2611, בַּיּוֹם הַהוּא יֹאבְדוּ הַמַּהְבִּילִים: כז וְרָאִית כָּל אֻמָּה כּוֹרַעַת, כָּל אֻמָּה תִּקָּרֵא אֶל סִפְרָה2612 (לֵאמֹר): “הַיּוֹם תְּשֻׁלְּמוּ כְּמַעֲשֵׂיכֶם: כח זֶה הוּא סִפְרֵנוּ יְדַבֵּר נֶגְדְּכֶם בָּאֱמֶת2613, כִּי אֲנַחְנוּ נִרְשֹׁם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: כט וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, יְבִיאֵם אֱלהֵיהֶם בְּרַחֲמָיו, זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּלוּי2614: אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ2615: “הַאִם לֹא הָיוּ אוֹתוֹתַי נִקְרָאִים לִפְנֵיכֶם וַתִּתְנַשְּׂאוּ וַתִּהְיוּ אֲנָשִׁים זֵדִים?: ל וּבְהֵאָמֵר: הִנֵּה דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת וְהַשָּׁעָה אֵין סָפֵק בָּהּ” אֲמַרְתֶּם: לֹא נֵדַע מַה הִיא הַשָּׁעָה, וְאֵין אֲנַחְנוּ רוֹאִים (אוֹתָהּ) בִּלְתִּי אִם דִּמְיוֹן2616, וְאֵין אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים (בַּאֲמִתָּה)”: לא וְאוּלָם תִּגָּלֶינָה לָהֶם הָרָעוֹת אֲשֶׁר פָּעֲלוּ, וְהִקִּיף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ2617: לב וְיֵאָמֵר: "הַיּוֹם נִשְׁכַּח אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם פְּגִישַׁת יוֹמְכֶם זֶה2618 וּמְגוּרְכֶם (גֵּהִינֹּם) הָאֵשׁ, וְאֵין לָכֶם כָּל מוֹשִׁיעִים2619:2620 לד זֶה לָכֶם עֵקֶב אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם אוֹתוֹת אֱלֹהִים לְלַעַג וַיַּתְעוּ אֶתְכֶם חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה2621. הִנֵּה הַיּוֹם לֹא יוּצְאוּ מִתּוֹכָהּ, וְלֹא יִמְצְאוּ רַחֲמִים בְּהַעְתִּירָם2622: לה לֵאלֹהִים אֵפוֹא הַתְּהִלָּה, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: לו וְלוֹ הַגְּדוּלָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְהוּא הָעִזּוּז וְהֶחָכָם:

 

פָּרָשַׁת אַלְאַחְקָאף2623    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ח. מ. 2624 הוּרַד הַסֵּפֶר מֵאֱלֹהִים הָעִזּוּז וְהֶחָכָם2625: ב לֹא בָרָאנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה כִּי אִם בָּאֱמֶת וְ(עַד) עֵת מוֹעֵד2626. אַךְ הַכּוֹפְרִים סָרִים מֵאֲשֶׁר הִזְהִירוּם בּוֹ: ג אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? אֵלֶּה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֲלֵיהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, הַרְאוּנִי מַה הוּא אֲשֶׁר בָּרְאוּ מִן הָאָרֶץ? אוֹ אִם לָהֶם שֻׁתְּפוּת בַּשָּׁמַיִם? הָבִיאוּ לִי סֵפֶר (אֲשֶׁר נִגְלָה) לִפְנֵי זֶה2627 אוֹ שֶׁמֶץ-מַה מִדַּעַת, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ:

ד וּמִי תוֹעֶה יוֹתֵר מִזֶּה הַקּוֹרֵא אֶל מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֶל אֲשֶׁר לֹא יֵעָנֶה לוֹ עַד יוֹם הַתְּקוּמָה, וְהֵם2628 אֵינָם שָׁתִים לֵב אֶל הַקּוֹרְאִים אֲלֵיהֶם: ה וְכַאֲשֶׁר יֵאָסְפוּ בְּנֵי הָאָדָם2629 יִהְיוּ לָהֶם2630 לְאוֹיְבִים, וְכִחֲשׁוּ בַּעֲבוֹדָתָם: ו וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹתֵינוּ הַגְּלוּיִים אָמְרוּ הַכּוֹפְרִים לָאֱמֶת בְּבוֹאָהּ אֲלֵיהֶם: “כְּשָׁפִים גְּלוּיִים הֵם אֵלֶּה”2631: ז אוֹ יֹאמְרוּ: “(מִלִּבּוֹ) בְּדָאוֹ”?, אֱמֹר: אִם (מִלִּבִּי) בְּדִיתִיו, לֹא תּוּכְלוּ לָקוּם לִי בִּפְנֵי אֱלֹהִים בִּמְאוּמָה. הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תֶּהְגּוּ בוֹ, וְרַב הוּא לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וְהוּא הַסַּלָּח וְהָרַחוּם“: ח אֱמֹר: “אֵין אָנֹכִי יוֹצֵר חֲדָשׁוֹת, (אֲשֶׁר לֹא) מֵהַשְּׁלִיחִים, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יֵעָשֶׂה בִּי וְלֹא בָכֶם. אֵין אָנֹכִי הוֹלֵךְ כִּי אִם אַחֲרֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר יִגָּלֶה אֵלַי2632 וְאֵין אָנֹכִי בִּלְתִּי אִם מַזְהִיר גָּלוּי”: ט אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? אִם מֵאֱלֹהִים הוּא וְאַתֶּם תְּכַחֲשׁוּ בוֹ, וַיָּעֶד עֵד מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כִּי כָּמוֹהוּ הוּא2633 וַיַּאֲמֵן בּוֹ, וְאַתֶּם תִּתְנַשְּׂאוּ – הִנֵּה לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הָעָם הַפּוֹשְׁעִים”: י וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים לַמַּאֲמִינִים: “לוּ הָיָה טוֹב2634, לֹא קָדְמוּ לָנוּ (לִנְטוֹת) אֵלָיו”2635. וְכַאֲשֶׁר לֹא אֻשְּׁרוּ בְּדֶרֶךְ עַל יָדוֹ, יֹאמְרוּ: זֶה שֶׁקֶר קַדְמוֹן": יא וְהֵן מִלְּפָנָיו סֵפֶר מֹשֶׁה מוֹרֵה-דֶּרֶךְ2636 וְרַחֲמִים, וְזֶה הוּא סֵפֶר מְקַיֵּם (אוֹתוֹ) בְּלָשׁוֹן עַרָבִית לְהַזְהִיר אֶת הַפּוֹשְׁעִים וּבְשׁוֹרָה טוֹבָה לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב: יב אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים” וַיַּעַמְדוּ הָכֵן2637, לֹא עֲלֵיהֶם הַפַּחַד וְלֹא עֲלֵיהֶם הַיָּגוֹן: יג אֵלֶּה הֵם בְּנֵי גַּן-עֵדֶן לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכוֹ, גְּמוּל בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ: יד וַנְּצַו אֶת הָאָדָם עַל הוֹרָיו לְהֵיטִיב לָהֶם. חִבְּלַתְהוּ אִמּוֹ בְּעֶצֶב וִילָדַתְהוּ בְּעֶצֶב2638 וְהֶרְיוֹנוֹ וְהִגָּמְלוֹ שְׁלֹשִׁים חֹדֶשׁ, עַד אֲשֶׁר בְּבָגְרוֹ וְהִגִּיעַ לְאַרְבָּעִים אָמַר: אֱלֹהַי: עוֹרְרֵנִי2639 לְהוֹדוֹת חַסְדְּךָ אִתִּי וְעִם הוֹרַי וְלַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר אֲשֶׁר יִהְיֶה לְרָצוֹן לְךָ וַעֲשֵׂה אִתִּי טוֹבָה בַּאֲשֶׁר לְצֶאֱצָאִי2640, כִּי שַׁבְתִּי אֵלֶיךָ וַאֲנִי מִן הַתְּמִימִים אִתְּךָ2641: טו אֵלֶּה הֵמָּה אֲשֶׁר יִרְצֶה בַּטּוֹב אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְנַעֲבִיר מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. בְּתוֹךְ בְּנֵי גַּן-עֵדֶן הֵם, הַבְטָחַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחוּ אוֹתָם: טז וַאֲשֶׁר אָמַר לְהוֹרָיו: “אֻף לָכֶם2642, הֲמַבְטִיחִים אַתֶּם אוֹתִי כִּי אוּצָא2643 אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר חָלְפוּ דוֹרוֹת לְפָנַי”2644 וְהֵמָּה מְבַקְּשִׁים עֶזְרָם מֵאֱלֹהִים: “אוֹי לְךָ הַאֲמֵן, אָכֵן דְּבַר אֱלֹהִים אֱמֶת”2645 אַךְ הוּא יֹאמַר: “אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים”: יז אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר נֶחֱרָץ עֲלֵיהֶם בְּצֶדֶק הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּא עַל הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר חָלְפוּ לִפְנֵיהֶם מִן הַגִּ’ן וְהָאָדָם, כִּי אָבָדוּ2646: יח וְלַכֹּל מַעֲלוֹת לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם2647, לְמַעַן יְשַׁלֵּם (לָהֶם) מַעֲשֵׂיהֶם וְהֵם לֹא יֵעָשֵׁקוּ: יט וְיוֹם (יָבוֹא) אֲשֶׁר יֻצְּגוּ הַכּוֹפְרִים עַל הָאֵשׁ (שֶׁל גֵּיהִנֹּם): “כִּלִּיתֶם טוּבְכֶם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וַתִּתְעַנְּגוּ בּוֹ, הִנֵּה הַיּוֹם תְּשֻׁלְּמוּ עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת עַל הִתְנַשַּׂאֲכֶם בָּאָרֶץ בְּלִי מִשְׁפָּט וְעַל פִּשְׁעֵיכֶם”2648: כ וּזְכֹר אֶת אֲחִי עָאד2649 בְּהַזְהִירוֹ אֶת עַמּוֹ בְּאַלְאַחְקָאף2650, וּכְבָר חָלְפוּ הַמַּזְהִירִים לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לֵאמֹר: "אַל תַּעַבְדוּ בִּלְתִּי אִם אֱלֹהִים, כִּי יָרֵא אָנֹכִי (פֶּן יָבוֹא) עֲלֵיכֶם עֹנֶשׁ יוֹם גָּדוֹל2651: כא וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם בָּאתָ אֵלֵינוּ לַהֲסִירֵנוּ מֵאַחֲרֵי אֱלֹהֵינוּ? הָבֵא עָלֵינוּ אֵפוֹא אֶת (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר אַתָּה מְיָרֵא אוֹתָנוּ בוֹ אִם מִדּוֹבְרֵי הָאֱמֶת אָתָּה”: כב וַיֹּאמֶר: “הַדַּעַת רַק אֶת אֱלֹהִים הִיא, וַאֲנִי אַךְ מוֹדִיעַ אֶתְכֶם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שֻׁלַּחְתִּי בוֹ2652, וְאוּלָם רוֹאֶה אָנֹכִי אֶתְכֶם עַם נִבְעָרִים (מִדַּעַת)”: כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּהָ וְהִיא עֲנָנָה וּמְגַמַּת פָּנֶיהָ אֶל עִמְקֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: “עֲנָנָה מְבִיאָה לָנוּ מָטָר הִיא זֹאת”. “לֹא כֵן, הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתֶּם לַהֲחִישׁוֹ הוּא, רוּחַ תּוֹכָהּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה: כד תַּהֲרֹס הַכֹּל בִּפְקֻדַּת אֱלֹהֶיהָ”, וַיַּשְׁכִּימוּ (בְאֹפֶן) אֲשֶׁר לֹא נִרְאוּ בִּלְתִּי אִם מִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם, כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת הָעָם הַזֵּדִים2653: כה וּכְבָר כּוֹנַנּוּ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר כּוֹנַנּוּ אֶתְכֶם בָּהּ, וַנָּשֶׁת לָהֶם שָׁמְעָה וּרְאוֹת וּלְבָבוֹת, אַךְ לֹא הוֹעִילוּ לָהֶם לֹא שָׁמְעָתָם וְלֹא רְאוֹתָם וְלֹא לִבּוֹתֵיהֶם בִּמְאוּמָה, בְּכַחֲשָׁם בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, וַיַּקֵּף אוֹתָם (הָעֹנֶשׁ) אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ2654: כו וּכְבָר הִשְׁמַדְנוּ אֶת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם מִן הֶעָרִים, וַנְּבָאֵר מְפֹרָשׁ אֶת הָאוֹתוֹת לְמַעַן יָשׁוּבוּ: כז וְלָמָּה לֹא הוֹשִׁיעוּם אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת קְרוֹבִים לָהֶם אֱלֹהִים? לֹא כִּי תָּעוּ מֵהֶם וְזֶה שִׁקְרָם וַאֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם: כח וּ(זְכֹר) בְּהַפְנוֹתֵנוּ אֵלֶיךָ חֶבֶר מִן הַגִּ’ן, לְהַקְשִׁיב לַקֻּרְאָן. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּהוּ, אָמְרוּ: “דֹּמּוּ”. וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִגְמַר2655 פָּנוּ וַיֵּלְכוּ אֶל בְּנֵי עַמָּם מַזְהִירִים (אוֹתָם): כט וַיֹּאמְרוּ: “עַמֵּנוּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ סֵפֶר אֲשֶׁר הוּרַד אַחֲרֵי מֹשֶׁה מְאַשֵּׁר אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו וּמַנְחֶה אֶל הָאֱמֶת וְאֶל אֹרַח מֵישָׁרִים2656: ל עַמֵּנוּ הֵעָנוּ לְקוֹרֵא אֱלֹהִים וְהַאֲמִינוּ בוֹ, וִיכַפֵּר לָכֶם חַטֹּאתֵיכֶם וּבוֹ תֶּחֱסוּ מֵעֹנֶשׁ דְּאָבָה: לא וַאֲשֶׁר לֹא יֵעָנֶה לְקוֹרֵא אֱלֹהִים, הִנֵּה לֹא יִרְפֶּה (עָנְשׁוֹ) בָּאָרֶץ וְאֵין לוֹ מִבַּלְעָדָיו מָגִנִּים. אֵלֶּה הֵם בְּתוֹעָה בְּרוּרָה”: לב הַאִם לֹא יִרְאוּ כִּי אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְלֹא עָיֵף בִּבְרִיאָתָם, יָכֹל לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים? אָכֵן הוּא הַכֹּל יוּכַל: לג וְיוֹם (יָבוֹא) אֲשֶׁר יֻצְּגוּ הַכּוֹפְרִים עַל הָאֵשׁ (שֶׁל גֵּהִינֹּם) “הָאֵין זֹאת אֱמֶת?”2657, וְאָמְרוּ: “אָמְנָם כֵּן, בֵּאלֹהֵינוּ נִשְׁבַּעְנוּ”. וְאָמַר: “טַעֲמוּ אֵפוֹא אֶת הָעֹנֶשׁ עֵקֶב אֲשֶׁר כְּפַרְתֶּם”2658: לד הַאֲרֵךְ אֵפוֹא רוּחֲךָ כַּאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ רוּחָם הָאֲנָשִׁים מִן הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר נְכוֹנָה רוּחָם2659, וְאַל תְּבַקֵּשׁ לְהָחִישׁ לָהֶם (הָעֹנֶשׁ) דּוֹמִים הֵם בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת הָעֹנֶשׁ: לה כְּלֹא הִתְמַהְמְהוּ בִּלְתִּי אִם שָׁעָה אַחַת מִן הַיּוֹם2660. הַזְהָרָה. הַאִם לֹא יִשָּׁמְדוּ אֵפוֹא בִּלְתִּי אִם הָעָם הַפּוֹשְׁעִים?

 

פָּרָשַׁת מֻחַמָּד2661 (יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם)    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּסִירוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם תּוֹעָה2662: ב אַךְ אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר, וַיַּאֲמִינוּ בַּאֲשֶׁר הוּרַד עַל יַד מֻחַמָּד, וְהִיא הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלהֵיהֶם, כִּפֵּר לָהֶם מֵרָעוֹתֵיהֶם וְתִכֵּן רוּחָם:

ג זֹאת יַעַן כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ, הָלְכוּ אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶר, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ, הָלְכוּ אַחֲרֵי הָאֱמֶת מֵאֵת אֱלהֵיהֶם. כָּכָה יִמְשׁׂל אֱלֹהִים לִבְנֵי-אָדָם אֶת מִשְׁלֵיהֶם2663: ד וּבְפָגְשְׁכֶם אֶת הַכּוֹפְרִים וְהִכִּיתֶם (אוֹתָם) עַל צַוָּאר2664 עַד אִם תַּפִּילוּם חֲלָלִים, וְאִסְרוּ (אוֹתָם) בָּאזִקִּים2665: ה וְאוּלָם אַחֲרֵי כֵן (בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ) אִם לָחֶסֶד וְאִם לָקַחַת כֹּפֶר עַד אֲשֶׁר תַּנִּיחַ הַמִּלְחָמָה נִשְׁקָהּ2666. כָּזֹאת, וְלוּ חָפֵץ אֱלֹהִים הוֹשִׁיעַ לְנַפְשׁוֹ מֵהֵם, וְאוּלָם לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם מִקְצָתְכֶם בַּמִּקְצָתְכֶם. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָפְלוּ2667 בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים, לֹא יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים תּוֹעָה מַעֲשֵׂיהֶם: ו יְאַשְּׁרֵם בְּדָרֶךְ וְתִכֵּן רוּחָם: ז וֶהֱבִיאָם בְּתוֹךְ גַּן הָעֵדֶן אֲשֶׁר הוֹדִיעַ לָהֶם עַל אוֹדוֹתָיו: ח הַמַּאֲמִינִים, כִּי תַּעַזְרוּ לֵאלֹהִים, יַעֲזָרְכֶם וִיכוֹנֵן פַּעֲמֵיכֶם: ט אַךְ הַכּוֹפְרִים כִּלָּיוֹן לָהֶם וְעָשָׂה תּוֹעָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: י זֹאת בַּאֲשֶׁר מָאֲסוּ אֶת אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ מֵאָפַע אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: יא הַאִם לֹא יַעַבְרוּ בָאָרֶץ וְרָאוּ אֵיכָה הָיְתָה אַחֲרִית אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם? הָרַס אֱלֹהִים אוֹתָם, וְ(אַף) לַכּוֹפְרִים כָּזֹאת: יב זֹאת בַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים מָגֵן הַמַּאֲמִינִים וּבַאֲשֶׁר הַכּוֹפְרִים אֵין כָּל מָגֵן לָהֶם: יג הִנֵּה אֱלֹהִים יָבִיא אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. אַךְ הַכּוֹפְרִים יִתְעַנְּגוּ וְיֹאכְלוּ כַּאֲשֶׁר תֹּאכַלְנָה הַבְּהֵמוֹת, וְ(גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ מוֹשָׁב לָהֶם: יד וְכַמָּה מִן הֶעָרִים חֲזָקוֹת לְכֹחַ מֵעִירְךָ אֲשֶׁר הוֹצִיאָה אוֹתְךָ הִשְׁמַדְנוּם2668 וְלֹא (הָיָה) לָהֶם כָּל עוֹזֵר: טו הַאִם כָּזֶה אֲשֶׁר אִתּוֹ מוֹפֵת מֵאֵת אֱלֹהָיו כָּזֶה אֲשֶׁר מְתֻקָּנִים בְּעֵינָיו רֹעַ מַעֲשָׂיו וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם?: טז זֶה מַרְאֵה2669 הַגַּנָּה אֲשֶׁר הוּעֲדָה לַיְּרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים), תּוֹכָהּ הַנְּהָרוֹת מַיִם לֹא יִשָּׁחֵתוּ וּנְהָרוֹת חָלָב אֲשֶׁר לֹא שֻׁנָּה טָעֲמוֹ וּנְהָרוֹת יַיִן נָעִים לַשּׁוֹתִים: יז וּנְהָרוֹת דְּבַשׁ מְזֻקָּק. וְלָהֶם בְּתוֹכָהּ מִכָּל פֶּרִי וּסְלִיחָה מֵאֵת אֱלהֵיהֶם. (הַכְּמוֹהֶם) כָּזֶה אֲשֶׁר הוּא לְעוֹלָמִים בְּ(גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ וַיָּשְקוּ מַיִם רוֹתְחִים אֲשֶׁר יַכְרִיתוּ מֵעֵיהֶם?: יח וְיֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר יַאֲזִין אֵלֶיךָ, עַד אֲשֶׁר בְּצֵאתָם מֵאֶצְלְךָ, יֹאמְרוּ אֶל אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדַּעַת: “מַה-זֶּה אָמַר זֶה עָתָּה?”2670. אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר אָטַם אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹתֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי מַאֲוַיֵּיהֶם2671: יט אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר אֻשְׁרוּ בְדָרֶךְ, יוֹסִיף לָהֶם אֹרַח-מֵישָׁרִים וְנָתַן לָהֶם יִרְאָתָם אֶת אֱלֹהִים2672: כ הַיְיַחֲלוּ זוּלַת אֲשֶׁר תְּבוֹאֵם “הַשָּׁעָה” פִּתְאֹם, הֵן כְּבָר בָּאוּ אוֹתוֹתֶיהָ2673, וְאֵיכָה אֵפוֹא תִּהְיֶה לָהֶם, בְּבוֹא אֲלֵיהֶם (כְּתֻמָּה), הַזְהָרָתָם2674: כא דַּע אֵפוֹא כִּי אֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים וְהִתְפַּלֵּל כִּי יִסָּלַח לְחַטָּאתְךָ וְלַמַּאֲמִינִים וְלַמַּאֲמִינוֹת. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אָרְחֲכֶם וְרִבְעֲכֶם2675: כב וְיֹאמְרוּ הַמַּאֲמִינִים: "לָמָּה זֶה לֹא יָרְדָה “שׁוּרָה”? 2676 וְכַאֲשֶׁר הוּרְדָה “שׁוּרָה” מְבֹאֶרֶת הֵיטֵב וַיִּזָּכֶר בָּהּ דְּבַר הַמִּלְחָמָה רָאִיתָ אֵלֶּה אֲשֶׁר חֳלִי בְלִבּוֹתָם מַבִּיטִים אֵלֶיךָ כְּהַבִּיט הַמִּתְעַלֵּף מִ(פַּחַד) הַמָּוֶת2677. הֵן רָאוּי יוֹתֵר הָיָה לָהֶם שְׁמוֹעַ בְּקוֹל (אֱלֹהִים) וְדַבֵּר כַּמִּשְׁפָּט: כג וְכַאֲשֶׁר נֶחֱרָץ הַדָּבָר, הִנֵּה לוּ מִלְאוּ אֲשֶׁר דִבְּרוּ לֵאלֹהִים2678, הָיָה טוֹב לָהֶם יוֹתֵר: כד הַאִם כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵן לָכֶם שִׁלְטוֹן2679 תָּחוּשׁוּ לְהַשְׁחִית בָּאָרֶץ וּלְהַכְרִית אֶת שְׁאֵרֵי בְשַׂרְכֶם?2680: כה אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר אֵרְרָם אֱלֹהִים2681 וַיַּעֲשֵׂם חֵרְשִׁים וַיְעַוֵּר עֵינֵיהֶם: כו הַאִם לֹא יַעֲמִיקוּ חֵקֶר בַּקֻּרְאָן2682 אִם עַל (הַ)לְּבָבוֹת מַנְעוּלֵיהֶם?2683: כז אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר נָסוֹגוּ אָחוֹר אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹכְחוּ לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, הֵקֵל הַשָּׂטָן בְּעֵינֵיהֶם (הַדָּבָר)2684 וֵ(אֱלֹהִים) הִנִּיחַ לָהֶם2685: כח זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר אָמְרוּ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר מָאֲסוּ אֶת אֲשֶׁר הוֹרִיד אֱלֹהִים: “שָׁמוֹעַ נִשְׁמַע לְקוֹלְכֶם בְּמִקְצָת מִן הַדָּבָר”2686. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ סוֹדוֹתֵיהֶם: כט וְאֵיכָה (יִהְיֶה) בֶּאֱסֹף הַמַּלְאָכִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם2687 וְהִכּוּ עַל פְּנֵיהֶם וַאֲחוֹרֵיהֶם2688: ל זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי הַדָּבָר הַמַּכְעִיס אֶת אֱלֹהִים וַיִּמְאֲסוּ אֶת אֲשֶׁר הוּא לְרָצוֹן לוֹ וַיַּעַשׂ מֵאָפַע מַעֲשֵׂיהֶם2689: לא הַאִם יְדַמּוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר חֳלִי בְּלִבָּם, כִּי לֹא יְגַלֶּה2690 אֱלֹהִים אֶת מַשְׂטֵמָתָם: לב וְלוּ חָפַצְנוּ הֶרְאֵינוּ אוֹתָם לְךָ וְהָיִיתָ מַכִּירָם בְּאוֹתוֹתֵיהֶם. וְאוּלָם הַכֵּר תַּכִּירֵם בִּנְלוֹז הֲבָרַת הַדְּבָרִים וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיכֶם: לג וְאָכֵן בָּחוֹן נִבְחַן אֶתְכֶם לְמַעַן נֵדַע אֶת הַמְּחָרְפִים מִכֶּם נַפְשָׁם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים וְאֶת הַמַּאֲרִיכִים רוּחָם וְנִבְחַן אֶת דְּבַרְכֶם2691: לד אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים וַיַּמְרוּ אֶת הַשָּׁלִיחַ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹכְחוּ לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה2692 לֹא יָצֵרוּ לֵאלֹהִים בִּמְאוּמָה וְעָשֹׂה יַעֲשֶׂה מֵאָפַע אֶת מַעֲשֵׂיהֶם: לה הוֹי הַמַּאֲמִינִים, שִׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּבְקוֹל הַשָּׁלִיחַ וְאַל תַּעֲשׂוּ מֵאָפַע אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: לו כִּי אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיָּשִׁיבוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים, וַיָּמוּתוּ וְהֵם כּוֹפְרִים לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת אֲשֶׁר יִסְלַח לָהֶם אֱלֹהִים2693: לז וְאַל תֵּחַתּוּ וְ(לֹא) תִּקְרְאוּ לְשָׁלוֹם2694 כִּי אַתֶּם הָעֶלְיוֹנִים (עֲלֵיהֶם)2695 וֵאלֹהִים עִמָּכֶם וְלֹא יוֹנְכֶם (מְשַׁלֵּם שְׂכַר) מַעֲשֵׂיכֶם: לח אָכֵן חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה רַק מִשְׂחָק וְשַׁעֲשׁוּעֵי שָׁוְא2696, וְאִם תַּאֲמִינוּ וְתִרְאוּ (אֱלֹהִים) יִתֵּן לָכֶם שְׂכַרְכֶם וְלֹא יִשְׁאַל מִכֶּם הוֹנְכֶם: לט אָכֵן אִם יִשְׁאַלְכֶם אוֹתוֹ וְיַפְצִיר בָּכֶם תִּקְפְּצוּ יֶדְכֶם וִיגַלֶּה מַשְׂטֵמַתְכֶם2697: מ הִנֵּה אַתֶּם נִקְרָאִים לְפַזֵּר הוֹנְכֶם בְּדֶרֶךְ אֱלֹהִים, וְיֵשׁ בָּכֶם הַקּוֹפֵץ יָדוֹ. אַךְ אֲשֶׁר יִקְפֹּץ יָדוֹ לְנַפְשׁוֹ יִקְפֹּץ יָדוֹ2698 וֵאלֹהִים הֶעָשִׁיר וְאַתֶּם הָעֲנִיִּים וְאִם תִּפְנוּ עֹרֶף, יְמִירְכֶם לוֹ בְּעַם זוּלַתְכֶם2699, וְהֵמָּה לֹא יִהְיוּ כְמוֹכֶם.

 

פָּרָשַׁת הַכִּבּוּשׁ2700    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הִנֵּה אֲנַחְנוּ כִּבַּשְׁנוּ לְךָ כִּבּוּשׁ גָּלוּי2701: ב לְמַעַן יִסְלַח לְךָ אֱלֹהִים לָרִאשׁוֹנִים מֵחֲטָאֶיךָ וְלָאַחֲרוֹנִים2702 וְיָרִיק חַסְדוֹ עָלֶיךָ וְנָחֲךָ בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: ג וְהוֹשִׁיעֲךָ אֱלֹהִים יֶשַׁע נֶאְדָּר: ד הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד אֶת הַמְּנוּחָה2703 בְּלִבּוֹת הַמַּאֲמִינִים לְמַעַן יוֹסִיפוּ אֱמוּנָה עִם אֱמוּנָתָם – וְלֵאלֹהִים גְּדוּדֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: – ה וּלְמַעַן יָבִיא אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאֶת הַמַּאֲמִינוֹת אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָן, וְכִפֶּר לָהֶם מֵרָעוֹתֵיהֶם, וְהָיָה זֶה אֹשֶׁר גָּדוֹל אֶת אֱלֹהֶיךָ: – ו וּ(לְמַעַן) יְיַסֵּר אֶת הַסֵּעֲפִים וְאֶת הַסֵּעֲפוֹת וְאֶת הַמְּשַׁתְּפִים וְאֶת הַמְּשַׁתְּפוֹת הַחוֹשְׁבִים עַל אֱלֹהִים מַחֲשָׁבָה רָעָה, גַּלְגַּל הָרָעָה יָשׁוּב עֲלֵיהֶם2704 וְחָרָה בָהֶם אַף אֱלֹהִים וְאֵרְרָם וְהֵכִין לָהֶם גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): ז וְלֵאלֹהִים גְּדוּדֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם:

ח הִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁלַחְנוּךָ לְעֵד וְלִמְבַשֵּׂר וּלְמַזְהִיר2705: ט לְמַעַן תַּאֲמִינוּ בֶאֱלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וְתַעַזְרוּהוּ וְתַעֲרִיצוּהוּ וּתְשַׁבְּחוּהוּ בֹּקֶר וָעֶרֶב: י הִנֵּה אֵלֶּה אֲשֶׁר יִתְקְעוּ כַפָם לְךָ אַךְ לֵאלֹהִים יִתְקְעוּ כַפָּם2706. יָד אֱלֹהִים עֶלְיוֹנָה עַל יָדָם. וַאֲשֶׁר יְחַלֵּל שְׁבוּעָתוֹ רַק לְנַפְשׁוֹ יְחַלֵּל וַאֲשֶׁר יָקִים בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֱלֹהִים נָתוֹן יִתֵּן לוֹ שָׂכָר רָב: יא אָמוֹר יֹאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּם (בָּיִת) מִן הָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי הָעֲרָבָה2707 “עֲסוּקִים הָיִינוּ בְּהוֹנֵנוּ וּבְנֵי בֵיתֵנוּ. הִתְפַּלֵּל אֵפוֹא כִּי יִסָּלַח לָנוּ” יֹאמְרוּ בִּלְשׁוֹנָם אֶת אֲשֶׁר אֵין בְּלִבָּם, אֱמֹר: “וּמִי הוּא אֲשֶׁר לוֹ עֹז מָה לָקוּם לָכֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים אִם חָפֵץ לְהָרַע לָכֶם אוֹ חָפֵץ לְהוֹעִיל לָכֶם. לֹא כִי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים: יב לֹא כִי דִּמִּיתֶם אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב הַשָּׁלִיחַ וְהַמַּאֲמִינִים אֶל בְּנֵי בֵיתָם לְעוֹלָם, וַיְהִי הַדָּבָר נָכוֹן בְּלִבּוֹתֵיכֶם2708 וַתַּחְשְׁבוּ מַחְשָׁבָה רָעָה וַתִּהְיוּ עַם אוֹבֵד2709: יג וְכָל אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, הִנֵּה עִתַּדְנוּ לַכּוֹפְרִים לֶהָבָה: יד וְלֵאלֹהִים מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, יִסְלַח לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְאֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יְיַסֵּר וֵאלֹהִים סָלַח וְרַחוּם2710: טו אָמוֹר יֹאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּם (בַּיִת) בְּצֵאתְכֶם לְשָׁלָל2711 לְקַחְתּוֹ: “תְּנוּ לָנוּ וְהָלַכְנוּ אַחֲרֵיכֶם”, מְבַקְּשִׁים הֵם לְהָמִיר דְּבָר אֱלֹהִים2712. אֱמֹר: “אַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵינוּ, כָּזֹאת אָמַר אֱלֹהִים לְפָנִים”. וְאָמְרוּ אָז: לֹא כִי מְקַנְּאִים אַתֶּם בָּנוּ”2713. לֹא כִי לֹא יָבִינוּ בִּלְתִּי אִם מְעָט: טז אֱמֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּם (בַּיִת) מִן הָעַרְבִיִּים: "הִקָּרֵא תִּקָּרְאוּ אֶל עַם אַנְשֵׁי עֹז קָשִׁים2714 אֲשֶׁר תִּלָּחֲמוּ בָם, אוֹ יִהְיוּ תְּמִימִים עִם אֱלֹהִים2715. וְהָיָה אִם תִּשְׁמְעוּ בְקוֹלוֹ יִתֵּן לָכֶם אֱלֹהִים שָׂכָר טוֹב. אַךְ אִם עֹרֶף תִּפְנוּ כַּאֲשֶׁר פְּנִיתֶם עֹרֶף לְפָנִים, יַעֲנָשְׁכֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: יז אֵין עֲוֹן בָּעִוֵּר וְלֹא בַּפִּסֵּחַ עֲוֹן וְאֵין בַּחוֹלֶה עֲוֹן2716. וַאֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ וֶהֱבִיאָהוּ אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. אַךְ אֲשֶׁר יִפְנֶה עֹרֶף יַעַנְשֵׁהוּ עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

יח אָכֵן רָצָה אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִינִים בְּתָקְעָם כַּפָם לְךָ תַּחַת הָעֵץ2717, וַיֵּדַע אֲשֶׁר בְּלִבּוֹתָם, וַיּוֹרֶד אֶת “הַשְּׁכִינָה”2718 עֲלֵיהֶם, וַיִּגְמְלֵם כִּבּוּשׁ קָרוֹב2719: יט וְשָׁלָל רָב אֲשֶׁר יִקָּחוּהוּ. וֵאלֹהִים גִּבּוֹר וְחָכָם: כ צִוָּה אֱלֹהִים לָכֶם שָׁלָל רָב אֲשֶׁר תִּקָּחוּ וַיָּחֶשׁ (לָתֵת) לָכֶם אוֹתוֹ, וַיָּשֶׁב יְדֵי הָאֲנָשִׁים מֵעֲלֵיכֶם2720, וּלְמַעַן יִהְיֶה אוֹת לַמַּאֲמִינִים וּלְמַעַן הַנְחוֹתְכֶם אֹרַח מֵישָׁרִים: כא וְאַחֵר2721 אֲשֶׁר לֹא יְכָלְתֶּם לוֹ, הִשִּׂיג2722 אוֹתוֹ אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים כֹּל יוּכָל: כב וְאִלּוּ נִלְחֲמוּ בָכֶם הַכּוֹפְרִים2723, שָׁבוּ אָחוֹר וְלֹא מָצְאוּ לֹא מָגֵן וְלֹא מוֹשִׁיעַ: כג מִשְׁפַּט אֱלֹהִים2724 אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לְפָנִים, וְלֹא תִמְצָא לְמִשְׁפַּט אֱלֹהִים כָּל תְּמוּרָה2725: כד וְהוּא הוּא אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת יְדֵיהֶם מֵעֲלֵיכֶם וְאֶת יְדֵיכֶם מֵעֲלֵיהֶם בְּעֵמֶק מַכָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִגְבִּיר אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם2726 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם2727: כה הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיִּמְנְעוּ אֶתְכֶם מִבּוֹא אֶל הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ2728, וְהַקָּרְבָּן עָצוּר מֵהַגִּיעַ אֶל מְקוֹם שָׁם יַקְרִיבוּהוּ2729, וְלוּלֵא אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים וְנָשִׁים מַאֲמִינוֹת לֹא יְדַעְתֶּם אוֹתָם, אֲשֶׁר יִתָּכֵן כִּי תִּרְמְסוּ אוֹתָם וּמָצָא אֶתְכֶם עַל יָדָם עֲוֹן מִבְּלִי דָּעַת2730. (כָּזֹאת הָיְתָה) לְמַעַן הָבִיאוּ בְּרַחֲמָיו אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְלוּ יְכָלְתֶּם לְהַבְחִין2731, כִּי אָז עָנַשְׁנוּ אֶת הַכּוֹפְרִים בָּהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה: כו כַּאֲשֶׁר שָׁתוּ הַכּוֹפְרִים בְּלִבּוֹתֵיהֶם הַקִּנְאָה קִנְאַת הַבַּעֲרוּת2732, וַיּוֹרֶד אֱלֹהִים אֶת “שְׁכִינָתוֹ”2733 עַל שְׁלִיחוֹ וְעַל הַמַּאֲמִינִים. וַיִּכֶף עֲלֵיהֶם אֶת דְּבַר יִרְאַת (הָאֱלֹהִים)2734, וַיִּהְיוּ הַזַּכָּאִים לָהּ מִכָּל וְהָרְאוּיִים לָהּ מִכָּל, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: כז אָכֵן מִלֵּא אֱלֹהִים לִשְׁלִיחוֹ אֶת הֶחָזוֹן2735 בָּאֱמֶת (לֵאמֹר): “בּוֹא תָבוֹאוּ אֶת הַמִּסְגָּד הַקָּדוֹשׁ אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים2736 בְּטוּחִים, גְּלוּחִים רָאשֵׁיכֶם וּגְזוּזִים לֹא תִרָאוּ”, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ וַיָּשֶׁת מִבַּלְעֲדֵי זֹאת כִּבּוּשׁ קָרוֹב2737: כח הוּא הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת שְׁלִיחוֹ עִם אֹרַח הַמֵּישָׁרִים וְדָת הָאֱמֶת לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַדָּתוֹת כֻּלָּן2738 וְרַב אֱלֹהִים לָעֵד2739: כט מֻחַמָּד הוּא שְׁלִיחַ אֱלֹהִים. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר אִתּוֹ קָשִׁים נֶגֶד הַכּוֹפְרִים. (אַךְ) רַחֲמָנִים בֵּינֵיהֶם לְבֵין עַצְמָם תִּרְאֵם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים מְבַקְּשִׁים חֶסֶד מֵאֱלֹהִים וְרָצוֹן: אוֹתוֹתָם בִּפְנֵיהֶם מֵרִשְׁמֵי הַסְּגִידָה. זֶה מְשָׁלָם בַּתּוֹרָה וּמְשָׁלָם בָּאִנְגִ’יל2740 (נִמְשְׁלוּ) כְּזֶרַע אֲשֶׁר הוֹצִיא גִבְעוֹלוֹ וַיְחַזְּקֵהוּ וַיַּעֲבֶה וַיִּתְנַשֵּׂא עַל קְנוֹתָיו וְשִׂמַּח אֶת הַזּוֹרְעִים. (כֵּן הֵם) לְכַעֵס אֶת הַכּוֹפְרִים עַל יָדָם. הֵכִין אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר סְלִיחָה וְשָׂכָר רָב2741:

 

פָּרָשַׁת חַדְרֵי הַחֲדָרִים2742    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם.

א הַמַּאֲמִינִים, אַל תַּקְדִּימוּ אֶת אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ2743, וִירְאוּ אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ: ב הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּשְּׂאוּ קוֹלְכֶם מֵעַל לְקוֹל הַנָּבִיא וְלֹא תְדַבְּרוּ אֵלָיו בְּקוֹל רָם2744, כַּהֲרִימְכֶם קוֹלְכֶם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, פֶּן יִהְיוּ מַעֲשֵׂיכֶם מֵאָפַע וְאַתֶּם לֹא תָּחוּשׁוּ: ג אָמְנָם אֲשֶׁר יַשְׁפִּילוּ קוֹלָם אֵצֶל שְׁלִיחַ אֱלֹהִים2745 אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר צֵרֵף2746 אֱלֹהִים לִבּוֹתֵיהֶם לְיִרְאָה (אוֹתוֹ). לָהֶם סְלִיחָה וְשָׂכָר רָב: ד הִנֵּה אֵלֶּה הַקּוֹרְאִים אוֹתְךָ מֵאַחֲרֵי חַדְרֵי הַחֲדָרִים2747 מַרְבִּיתָם לֹא יַשְׂכִּילוּ: ה וְלוּ הֶאֱרִיכוּ רוּחָם עַד אֲשֶׁר תֵּצֵא אֲלֵיהֶם, הָיָה טוֹב יוֹתֵר לָהֶם, וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

ו הַמַּאֲמִינִים, כִּי יָבִיא אֲלֵיכֶם פּוֹשֵׁעַ שְׁמוּעָה, וּדְרַשְׁתֶּם וַחֲקַרְתֶּם, פֶּן תִּפְגְּעוּ בְּעַם בִּבְלִי דָּעַת, וְנִחַמְתֶּם עַל מַעֲשֵׂיכֶם2748: ז וּדְעוּ כִּי שְׁלִיחַ אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם, פֶּן יִשְׁמַע בְּקוֹלְכֶם בְּהַרְבֵּה עִנְיָנִים2749, וּנְשָׂאתֶם עֲלֵיכֶם עָוֹן2750. וְאוּלָם אֱלֹהִים חִבֵּב עֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמוּנָה, וַיְיַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹתֵיכֶם וַיְמָאֵס בְּעֵינֵיכֶם אֶת הַכַּחַשׁ וְהָאָוֶן וְהַמֶּרִי, וְאֵלֶּה הַהוֹלְכִים נְכוֹחָה: ח חֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהִים וָנֹעַם. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: ט וְכִי יָרִיבוּ שְׁתֵּי עֵדוֹת מִן הַמַּאֲמִינִים וַעֲשִׂיתֶם שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְכִי תְבַקֵּשׁ אַחַת מֵהֵנָּה תֹאֲנָה עַל אֲחוֹתָהּ וְנִלְחַמְתֶּם בַּאֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ תֹאֲנָה עַד אִם יָבִיאוּ הַמִּשְׁפָּט עַד אֱלֹהִים, וְכִי יָבִיאוּ (הַמִּשְׁפָּט) וְהִשְׁלַמְתֶּם בֵּינֵיהֶם בְּמִשְׁפָּט וַעֲשִׂיתֶם בְּצֶדֶק, כִּי אֱלֹהִים יֶאֱהַב אֶת הַשּׁוֹמְרִים צֶדֶק: י אָכֵן הַמַּאֲמִינִים אַחִים הֵם, הַשְׁלִימוּ אֵפוֹא בֵּין אֲחֵיכֶם וִירְאוּ אֱלֹהִים לְמַעַן תְּרֻחָמוּ: יא הַמַּאֲמִינִים אַל יִלְעֲגוּ אֲנָשִׁים לַאֲנָשִׁים2751, יִתָּכֵן אֲשֶׁר הֵם טוֹבִים מֵהֶם. וְלֹא נָשִׁים לְנָשִׁים, יִתָּכֵן אֲשֶׁר טוֹבוֹת הֵן מֵהֶן. וְאַל תּוֹצִיאוּ דִּבָּה אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְלֹא תְכַנּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בִּשְׁמוֹת גְּנָאי. מַה רַע שֵׁם הַפֶּשַׁע2752 אַחֲרֵי (בּוֹאֲכֶם בִּבְרִית) הָאֱמוּנָה. וַאֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים2753: יב הַמַּאֲמִינִים, רַחֲקוּ מֵרַבּוֹת מִמַּחְשְׁבוֹת שָׁוְא2754. אָכֵן מִקְצָת מִמַּחְשְׁבוֹת הַשָּׁוְא אַשְׁמָה. וְלֹא תְּחַפְּשׂוּ מוּמִים. וְלֹא יְדַבֵּר אִישׁ מִכֶּם רָעָה בְּאָחִיו בַּסָּתֶר. הַיִיטַב בְּעֵינֵי אִישׁ מִכֶּם לֶאֱכֹל אֶת בְּשַׂר אָחִיו (הַ)מֵּת? הֵן תִּמְאֲסוּ זֹאת. וִירֵאתֶם אֱלֹהִים כִּי הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים וְרַחוּם: יג בְּנֵי הָאָדָם, הִנֵּה אֲנַחְנוּ יְצַרְנוּכֶם מִזָּכָר וּנְקֵבָה וַנָּשֶׁת אֶתְכֶם עַמִּים וּשְׁבָטִים, לְמַעַן תַּכִּירוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. אָכֵן הַנִּכְבָּד בָּכֶם לִפְנֵי אֱלֹהִים הוּא הַיָּרֵא (אוֹתוֹ) בָּכֶם, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין:

יד אָמְרוּ הָעַרְבִיִּים: “הֶאֱמַנּוּ”. אֱמֹר אֲלֵיהֶם: “אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים, וְאוּלָם אִמְרוּ: תְּמִימִים אֲנַחְנוּ עִם אֱלֹהִים. וְכַאֲשֶׁר תָּבוֹא הָאֱמוּנָה בִּלְבַבְכֶם וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל אֱלֹהִים וּבְקוֹל שְׁלִיחוֹ, לֹא יִגָּרַע מִפָּעָלְכֶם2755 דָּבָר, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם”: טו אָכֵן הַמַּאֲמִינִים הֵם רַק אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ, וְלֹא יְפַקְפֵּקוּ, וַיְחָרְפוּ נַפְשָׁם וְהוֹנָם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים2756, אֵלֶּה הֵם הַמְדַבְּרִים אֱמֶת": טז אֱמֹר: “הַתְלַמְּדוּ אֶת אֱלֹהִים בִּדְבַר דַּתְכֶם2757? הֵן אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל”: יז יִתְפָּאֲרוּ עָלֶיךָ2758 כִּי תְמִימִים הֵם עִם אֱלֹהִים2759, אֱמֹר: “אַל תִּתְפָּאֲרוּ כִּי תְמִימִים אַתֶּם עִם אֱלֹהִים, לֹא כִי אֱלֹהִים יַפְלֶה חַסְדּוֹ לָכֶם בִּנְחוֹתוֹ אֶתְכֶם מֵישָׁרִים לָאֱמוּנָה, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ: יח אָכֵן אֱלֹהִים יֵדַע תַּעֲלוּמוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם”:

 

פָּרָשַׁת ק2760    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

ק. א נִשְׁבַּעְתִּי בַּקֻּרְאָן הַמְפֹאָר2761: ב אָכֵן תָּמְהוּ בְּבוֹא אֲלֵיהֶם מַזְהִיר מִקִּרְבָּם וַיֹּאמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “הֵן דְּבַר פֶּלֶא הוּא2762: ג הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתְנוּ וְהָיִינוּ לֶעָפָר2763? זֹאת שִׁיבָה רְחוֹקָה”2764: ד אָכֵן יָדַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר תְּכַלֶּה הָאָרֶץ מֵהֶם, וְאִתָּנוּ סֵפֶר שָׁמוּר2765: ה לֹא כִי כִחֲשׁוּ בָּאֱמֶת בְּבוֹאָהּ אֲלֵיהֶם2766, וְהֵם נְבוֹכִים בִּדְבָרוֹ2767: ו הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֵפוֹא אֶל הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל לָהֶם, אֵיכָה בָנִינוּ אוֹתָם וַנְּיַפֵּם2768 וְאֵין בָּהֶם בְּקִיעִים: ז וְאֶת הָאָרֶץ פָּרַשְׂנוּ וַנָּטֶל בָּהּ יְתֵדוֹת וַנַּצְמַח בָּהּ מִכָּל מִין עֲתֶרֶת (צֶמַח)2769: ח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְזִכָּרוֹן לְכָל עֶבֶד2770 שָׁב בִּתְשׁוּבָה: ט וַנּוֹרֶד מִן הַשָּׁמַיִם מַיִם לִבְרָכָה וַנַּצְמַח בָּהֶם גַּנּוֹת וְגַרְעִינֵי הַקָּצִיר: י וְהַתָּמָר עֲנָפָיו נוֹשְׂאִים פְּרִי כָתֵף לְמַכְבִּיר: יא מָזוֹן לִבְנֵי אָדָם2771, וַנְּחַיֶּה בָּהֶם עִיר מֵתָה2772. כָּזֹאת הַיְּצִיאָה2773:

יב כִּחֲשׁוּ לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ וּבְנֵי אַלְרַס2774 וְתָמּוּד2775: יג וְעָאד2776 וּפַרְעֹה וְעַם לוֹט וְאַנְשֵׁי אַלְאַיְכָּה2777 וְעַם תֻּבָּע2778 כֻּלָּם נָתְנוּ אֶת הַשְּׁלִיחִים לַכּוֹזְבִים וַתָּבוֹא בְּצֶדֶק תּוֹכַחְתִּי2779: יד הַאִם עָיַפְנוּ בַּבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה? לֹא כִי הֵם נְבוֹכִים בִּדְבַר בְּרִיאָה חֲדָשָׁה?2780: טו וּכְבָר יָצַרְנוּ אֶת הָאָדָם וְנֵדַע אֶת אֲשֶׁר תִּלְחַשׁ נַפְשׁוֹ בְּאָזְנָיו, וַאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מֵחֶבֶל הַוָּרִיד2781: טז כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ הַשְּׁנַיִם הַנִּפְגָּשִׁים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל יוֹשְׁבִים2782: יז לֹא יוֹצִיא הֶגֶה מִבְּלִי אֲשֶׁר יִהְיֶה אֶצְלוֹ בּוֹחֵן מוּכָן2783: יח וּבָא שִׁכְרוֹן הַמָּוֶת בֶּאֱמֶת: “זֶה הוּא אֲשֶׁר הָיִיתָ נִמְלָט מִפָּנָיו”2784: יט וּבַשּׁוֹפָר יִתָּקַע: זֶה יוֹם הַתּוֹכֵחָה: כ וּבָאָה כָל נֶפֶשׁ וְעִמָּהּ מְנַהֵל לָעֵד2785: כא “אָכֵן לֹא הָיִיתָ שָׁת אֶת לִבְּךָ לָזֹאת, וַנָּסֶר מֵעָלֶיךָ מִכְסֶךָ, וּרְאוֹתְךָ חַדָּה וְחוֹדֶרֶת הַיּוֹם”2786: כב וְאָמַר עֲמִיתוֹ: “זֶה הוּא הַמּוּכָן אִתִּי”:2787 כג “הָטִילוּ שְׁנֵיכֶם2788 אֶל תּוֹךְ גֵּהִינֹּם כָּל כּוֹפֵר קְשֵׁה עֹרֶף: כד הַמֵּנִיא (מֵעֲשׂוֹת) הַטּוֹב וְעוֹבֵר (חֹק) וּמְפַקְפֵּק: כה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם אֱלֹהִים אֱלוֹהַּ אַחֵר2789, הָטִילוּ אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ הָעֹנֶשׁ הַכָּבֵד”: כו וְאָמַר עֲמִיתוֹ2790: “אֱלֹהֵינוּ לֹא הִתְעֵיתִי אוֹתוֹ וְאוּלָם הוּא הָיָה בְּתוֹעָה רְחוֹקָה”: כז וְיֹאמַר2791: “אַל תָּרִיבוּ בֵינֵיכֶם לְפָנָי. הֵן כִּבָר הֵבֵאתִי אֲלֵיכֶם לִפְנֵי כֵן אֶת הַתּוֹכֵחָה: כח לֹא יוּמַר הַדָּבָר מֵאִתִּי2792, וְאֵין אֲנִי עוֹשֵׁק אֶת הָאָדָם”2793: כט בַּיּוֹם (הַהוּא) נֹאמַר לְגֵהִינֹּם: “הַאִם נִמְלֵאת?” וְאָמָרָה: “הֲיֵשׁ עוֹד?”: ל וְהָקְרַב גַּן הָעֵדֶן לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים2794, לֹא רָחוֹק: לא “זֶה הוּא הַמֻּבְטָח לָכֶם2795, לְכָל שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְשׁוֹמֵר מִצְוָה: לב אֲשֶׁר יָרֵא אֶת הָרַחֲמָן בַּסֵּתֶר2796 וַיָּבוֹא בְּלֵב שָׁב בִּתְשׁוּבָה: לג בּוֹאוּ בְּתוֹכוֹ בְּשָׁלוֹם2797. זֶה יוֹם הַנֶּצַח”: לד לָהֶם בְּתוֹכוֹ כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּצוּ2798, וְעוֹד נוֹסָפוֹת אִתָּנוּ: לה וְכַמָּה דוֹרוֹת הִשְׁמַדְנוּ לִפְנֵיהֶם, הָיוּ חֲזָקִים מֵהֶם לְתֹקֶף2799 וַיִּסְחֲרוּ בָּאֲרָצוֹת – הַאִם (מָצְאוּ) כָּל מִפְלָט: לו אָכֵן בָּזֶה הַזְהָרָה לַאֲשֶׁר לֵב לוֹ2800 וַיֵּט אֹזֶן וְהוּא נָכוֹן (לְהָבִין): לז וּכְבָר בָּרָאנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם בְּשִׁשָּׂה יָמִים, וְלֹא נָגְעָה אֵלֵינוּ כָּל תְּלָאָה: לח וְאַל תִּקְצַר רוּחֲךָ בַּאֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ וְסַפֵּר בִּתְהִלַּת אֱלֹהֶיךָ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְלִפְנֵי בוֹאָהּ: לט וּמֵ(עִתּוֹת) הַלַּיְלָה שַׁבְּחֵהוּ וּבְאַחֲרִית הַהִשְׁתַּחֲוָיוֹת2801: מ וְהַאֲזֵן לְיוֹם אֲשֶׁר יִקְרָא הַקּוֹרֵא מִמָּקוֹם קָרוֹב2802: מא יוֹם יִשְׁמְעוּ הַצְּעָקָה בָּאֱמֶת. זֶה הוּא יוֹם הַיְצִיאָה2803: מב הִנֵּה אֲנַחְנוּ נְחַיֶּה וְנָמִית וְאֵלֵינוּ הַדָּרֶך: מג בְּיוֹם אֲשֶׁר תִּבָּקַע הָאָרֶץ מֵעֲלֵיהֶם פֶּתַע2804. אֲסִיפָה זֹאת2805 נְקַלָּה הִיא לָנוּ: מד אֲנַחְנוּ נֵיטִיב לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יֹאמֵרוּ וְאֵין אַתָּה אוֹכֵף עֲלֵיהֶם (לְהַאֲמִין): מה הַזְהֵר אֵפוֹא בַּקֻּרְאָן אֶת אֲשֶׁר יִירָא תּוֹכַחְתִּי:

 

פָּרָשַׁת הַמְזָרוֹת2806    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשִּׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַמְּזָרוֹת זָרֹה2807: ב וּבַנּוֹשְׂאוֹת נֵטֶל2808: ג וּבָרָצוֹת חִישׁ קַל2809: ד וּבַמְחַלְּקוֹת אֹמֶר2810: ה כִּי אָכֵן אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם רַק דְּבַר אֱמֶת הוּא: ו וְ(יוֹם) הַדִּין בּוֹא יָבוֹא: ז נִשְׁבַּעְתִּי בַּשָּׁמַיִם בַּעַלֵי הַנְּתִיבוֹת2811:

ח אָכֵן אַתֶּם נֶחֱלָקִים בַּדָּבָר2812: ט (אַךְ) יוּסַר מִמֶּנּוּ זֶה אֲשֶׁר יוּסַר2813: י מָוֶת2814 לַהוֹגִים שָׁוְא: יא אֲשֶׁר הֵם בִּתְהוֹמוֹת וּמִתְרַשְּׁלִים2815: יב יִשְׁאֲלוּ “מָתַי יוֹם הַדִּין”?: יג בַּיּוֹם הַהוּא2816 עַל הָאֵשׁ יִשָּׂרֵפוּ:

יד “טַעֲמוּ (פְּרִי) מֶרְיְכֶם. זֶה הוּא אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתֶּם לְהָחִישׁ”2817: טו אַךְ הַיְרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים) בְּגַנּוֹת וַעֲיָנוֹת: טז נוֹטְלִים אֶת אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֱלהֵיהֶם כִּי הָיוּ לִפְנֵי כֵן עוֹשִׂים הַטּוֹב: יז וְרַק מְעַט מִן הַלַּיְלָה הָיוּ יְשֵׁנִים2818: יח וּבַשַּׁחַר הָיוּ מִתְפַּלְּלִים לִסְלִיחָה2819: יט וּבְהוֹנָם חֻקּוֹ לַמְבַקֵּשׁ חֶסֶד וְלָאֶבְיוֹן2820:

כ וּבָאָרֶץ אוֹתוֹת לַבּוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָתָם: כא וּבָכֶם בְּעַצְמְכֶם, הַאִם לֹא תִּתְבּוֹנְנוּ אֵפוֹא?: כב וּבַשָּׁמַיִם כַּלְכָּלַתְכֶם וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יַבְטִיחוּ אֶתְכֶם2821: כג נִשְׁבַּעְתִּי בֵּאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כִּי אָכֵן אֱמֶת הִיא כְּמוֹ זֶה אֲשֶׁר תֶּהְגּוּ2822:

כד הַאִם בָּא אֵלֶיךָ דְּבַר קוֹרוֹת אוֹרְחֵי אַבְרָהָם הַנִּכְבָּדִים?: כה כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: “שָׁלוֹם”, וַיֹּאמֶר: “שָׁלוֹם, אֲנָשִׁים נָכְרִים”2823: כו וַיָּסַר אֶל בְּנֵי בֵיתוֹ וַיָּבֵא עֵגֶל שָׁמֵן2824: כז וַיַּגֵּשׁ אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר: “הַאִם לֹא תֹאכֵלוּ?”: כח וַיָּבוֹא בְלִבּוֹ פַּחַד מִפְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “אַל תִּפְחַד”2825, וַיְבַשְּׂרוּהוּ בְּבֵן חָכָם: כט וַתִּגַּשׁ אִשְׁתּוֹ בִּצְוָחָה וַתְּטַפַּח עַל פָּנֶיהָ וַתֹּאמַר: “זְקֵנָה וַעֲקָרָה (אָנִי")”2826: ל וַיֹּאמְרוּ: “כֹּה אָמַר אֱלֹהֶיךָ, אָכֵן הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהֶחָכָם”: לא וַיֹּאמֶר (אַבְרָהָם): “וּמַה פְּקֻדַּתְכֶם2827 אַתֶּם הַשְּׁלִיחִים?”: לב וַיֹּאמְרוּ: “אֲנַחְנוּ שֻׁלַּחְנוּ אֶל עַם זֵדִים: לג לְמַעַן נִשְׁלַח עֲלֵיהֶם אַבְנֵי חֵמָר: לד מָתְווֹת בְּתָו אֶת אֱלֹהֶיךָ2828 לַמַּשְׁחִיתִים”: לה וַנּוֹצֵא אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיוּ בְתוֹכָהּ2829 מִן הַמַּאֲמִינִים: לו אַךְ לֹא מָצָאנוּ בָהּ בִּלְתִּי אִם בַּיִת אֶחָד מִן הַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים2830: לז וַנַּעֲזֹב בָּהּ אוֹת2831 לַאֲשֶׁר יִירְאוּ מִפְּנֵי עֹנֶשׁ הַדְּאָבָה:

לח וּבְמֹשֶׁה (אוֹת) כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ אוֹתוֹ אֶל פַּרְעֹה בְּמוֹפֵת גָּלוּי: לט וַיִּפֶן עֹרֶף עִם שָׂרָיו וַיֹּאמֶר: “מְכַשֵּׁף (הוּא) אוֹ מְשֻׁגָּע”: מ וַנְּיַסֵּר אוֹתוֹ וְאֶת חֵילוֹ וַנַּשְׁלֵךְ אוֹתָם בַּיָּם, וְהוּא מְנֹאָץ:

מא וּבְעָאד2832 (אוֹת) כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ אֲלֵיהֶם אֶת הָרוּחַ הַמְּשַׁכֶּלֶת: מב אֲשֶׁר לֹא תַעֲזֹב דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָה עָלָיו בִּלְתִּי אִם שָׁתַה אוֹתוֹ כַּמָּק: מג וּבְתַמוּד2833 (אוֹת) נֶאֱמַר אֲלֵיהֶם: “הִתְעַנְּגוּ עַד עֵת מוֹעֵד”: מד וַיָּעֵזּוּ פְּנֵיהֶם לַמְרוֹת מִצְוַת אֱלהֵיהֶם2834 וַיֹּאחֲזֵם הָרַעַשׁ וְהֵמָּה רוֹאִים2835: מה וְלֹא יָכְלוּ קוּם2836 וְלֹא הוֹשַׁע לְנַפְשָׁם: מו וְעַם נֹחַ לְפָנִים כִּי הָיוּ עַם פּוֹשְׁעִים: מז וְאֶת הַשָּׁמַיִם בָּנִינוּ אוֹתָם בְּעֹז2837 וַאֲנַחְנוּ רְקַעְנוּם רָקוֹעַ: מח וְאֶת הָאָרֶץ מוֹדַדְנוּ אוֹתָהּ וּמַה טּוֹבוּ הַמְמוֹדְדִים2838: מט וּמִכָּל דָּבָר בָּרָאנוּ זוּגוֹת (שְׁנָיִם)2839 לְמַעַן תָּשִׁיבוּ אֶל לֵב: נ הִמָּלְטוּ אֵפוֹא אֶל אֱלֹהִים, כִּי אֲנִי הִנְנִי מַזְהִיר גָּלוּי לָכֶם מֵאִתּוֹ: נא וְלֹא תַּעֲשׂוּ עִם אֱלֹהִים אֱלוֹהַּ אַחֵר, כִּי אֲנִי הִנְנִי מַזְהִיר גָּלוּי לָכֶם מֵאִתּוֹ: נב כָּזֹאת לֹא בָא אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם כָּל שָׁלִיחַ אֲשֶׁר לֹא אָמָרוּ: “מְכַשֵּׁף הוּא וּמְשֻׁגָּע”: נג הַאִם צִוּוּ אִישׁ אֶת אָחִיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה2840? לֹא כִי הֵם עַם מַמְרִים: נד סוּר אֵפוֹא מֵהֶם, וְאֵין תְּלוּנָה עָלֶיךָ2841: נה וְהַזְהֵר, כִּי הַהַזְהָרָה תּוֹעִיל לַמַּאֲמִינִים: נו וְלֹא בָרָאתִי אֶת הַגִּ’ן2842 וְאֶת הָאָדָם כִּי אִם לְמַעַן יַעַבְדוּנִי: נז לֹא אֶדְרֹשׁ מֵהֶם כָּל מָזוֹן וְלֹא אֲבַקֵּשׁ כִּי יַאֲכִילוּנִי: נח אָכֵן אֱלֹהִים הוּא הַמְכַלְכֵּל בַּעַל הַכֹּחַ הָאַדִּיר: נט אַךְ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשְׁקוּ לְאָשְׁמָה (עָנְשָׁם) כְּאַשְׁמַת חַבְרֵיהֶם2843, אַל יְבַקְּשׁוּ אוֹתִי לְהָחִישׁ (אֶת הָעֹנֶשׁ): ס אָכֵן אוֹי לָהֶם לַאֲשֶׁר כָּפְרוּ מִיּוֹמָם אֲשֶׁר יָזְהֲרוּ (מִפָּנָיו):

 

פָּרָשַׁת הָהָר2844    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בָּהָר2845: ב וּבַסֵּפֶר הָרָשׁוּם2846: ג עַל גְּוִיל פָּרוּשׂ: ד וּבַבַּיִת אֲשֶׁר יְבַקְּרוּהוּ2847: ה וּבַתִּקְרָה הַנִּשָּׂאָה2848: ו וּבַיָּם אֲשֶׁר גָּאָה: ז כִּי עֹנֶשׁ אֱלֹהֶיךָ בּוֹא יָבוֹא: ח אֵין לוֹ כָּל מַעֲבִיר: ט בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִרְעֲדוּ הַשָּׁמַיִם רָעוֹד: י וְיַעַבְרוּ הֶהָרִים עָבוֹר: יא אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: יב אֲשֶׁר בְּלַהַג יִשְׁתַּעְשָׁעוּ2849: יג בַּיּוֹם הַהוּא יֵהָדְפוּ אֶל אֵשׁ גֵּהִינֹּם הִדּוֹף: יד “זֹאת הָאֵשׁ אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְכַחֲשִׁים בָּהּ: טו הַאִם לְהָטִים הֵם אֵלֶּה, אוֹ אַתֶּם לֹא תִרְאוּ?: טז הֱיוּ צָלִי לָהּ. וְאִם תַּאֲרִיכוּ רוּחֲכֶם וְאִם לֹא תַאֲרִיכוּ אַחַת הִיא לָכֶם. אָכֵן אַתֶּם לֹא תְשֻׁלְּמוּ בִּלְתִּי אִם כְּמַעֲשֵׂיכֶם”: יז אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים בְּגַנּוֹת וָנֹעַם: יח מִתְעַנְּגִים עַל אֲשֶׁר חָלַק לָהֶם אֱלהֵיהֶם, וִיפַלְּטֵם מֵעֹנֶשׁ שְׁאוֹל2850: יט “אִכְלוּ וּשְׁתוּ לְעָנְגָה בַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם”: כ מְסִבִּים עַל עֲרָשׂוֹת2851 עֲרוּכִים2852 וְהִשֵּׂאנוּ אוֹתָם (עֲלָמוֹת) שְׁחוֹרוֹת עָיִן2853: כא וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיֵּלְכוּ צֶאֱצָאֵיהֶם בְּדַרְכָּם לֶאֱמוּנָה, נְדַבֵּק אֶת צֶאֱצָאֵיהֶם בָּהֶם2854 וְלֹא נִגְרַע מֵהֶם מִמַּעֲשֵׂיהֶם2855 דָּבָר. כָּל אָדָם עָרֵב לְפָעֳלוֹ2856: כב וְסָמַכְנוּ אוֹתָם פֵּרוֹת וּבָשָׂר מֵאֲשֶׁר יִתְאַוּוּ: כג יוֹשִׁיטוּ בָּהֶן אִישׁ לְאָחִיו כּוֹס לֹא דְבַר לַהַג בָּהּ2857 וְלֹא (דָּבָר) הַמֵּבִיא לִידֵי חֵטְא: כד2858 וְחִזְּרוּ בֵּינֵיהֶם עֲלָמִים2859 (אֲשֶׁר) לָהֶם, (דָּמוּ) כְּמוֹ הָיוּ הַפְּנִינִים הַסְּפוּנוֹת2860: כה וּפָנוּ זֶה אֶל זֶה וְשָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה2861: כו וְאָמָרוּ: “הָיִינוּ בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ מְלֵאִים פָּחַד”2862: כז וַיֵּט אֵלֵינוּ אֱלֹהִים חָסֶד, וַיְפַלְּטֵנוּ מֵעֹנֶשׁ אֵשׁ לוֹהָטֶת: כח כִּי הָיִינוּ לִפְנֵי כֵן קוֹרְאִים אֵלָיו, כִּי הוּא הַמֵּטִיב וְהָרַחוּם":

כט הַזְהֵר אוֹתָם אֵפוֹא, כִּי אֵין אַתָּה בְּחֶסֶד אֱלֹהֶיךָ לֹא מַגִּיד עֲתִידוֹת2863 וְלֹא מְשֻׁגָּע: ל אוֹ יֹאמְרוּ: “מְשׁוֹרֵר. נוֹחִיל (לִרְאוֹת) בּוֹ תַּהְפּוּכוֹת הַזְּמַן”: לא אֱמֹר: “הוֹחִילוּ, כִּי אַף אָנֹכִי עִמָּכֶם מִן הַמּוֹחִילִים”2864: לב אִם תְּבוּנָתָם2865 תְּצַוֵּם עַל זֹאת, אוֹ הֵם אֲנָשִׁים מַמְרִים: לג אוֹ יֹאמְרוּ: “מִלִּבּוֹ יְדַבֵּר זֹאת”. לֹא כִי לֹא יַאֲמִינוּ: לד יָבִיאוּ נָא דְבָרִים כָּמוֹהוּ אִם אֱמֶת יְדַבֵּרוּ2866: לה הַאִם נוֹצְרוּ מִלֹּא-דָבָר אוֹ הֵם הַיּוֹצְרִים?: לו אִם יָצְרוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ? לֹא כִּי לֹא יִבְטָחוּ2867: לז אִם אִתָּם אוֹצְרוֹת אֱלֹהֶיךָ? אִם הֵם הַמְנַצְּחִים (עַל הַכֹּל)?: לח אִם לָהֶם סֻלָּם וְיַאֲזִינוּ2868? הִנֵּה יָבִיא נָא הַמַּאֲזִין מֵהֶם מוֹפֵת גָּלוּי:

לט אִם לוֹ הַבָּנוֹת וְלָכֶם הַבָּנִים"?2869: מ אוֹ תִשְׁאַל מֵהֶם שָׂכָר וְהֵם עֲמוּסִים חוֹבוֹת?: מא אוֹ אִתָּם הַתַּעֲלוּמָה וְהֵם יִכְתֹּבוּ?2870: מב אוֹ יַחְמְסוּ (עָלֶיךָ) מְזִמָּה? אָכֵן הַכּוֹפְרִים הֵם אֲשֶׁר לָהֶם יַחְמְסוּ מְזִמָּה2871: מג אוֹ לָהֶם אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים? חָלִילָה לֵאלֹהִים2872 אֲשֶׁר יְשַׁתְּפוּ לוֹ: מד וְכִי יִרְאוּ רְגָבִים נוֹפְלִים מִן הַשָּׁמַיִם2873 יֹאמְרוּ: “עֲרֵמַת עֲנָנִים”2874: מה עָזְבֵם אֵפוֹא עַד אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּ אֶת יוֹמָם אֲשֶׁר הֵם יִצָּעֲקוּ (מִפַּחַד): מו יוֹם (בּוֹ) לֹא תוֹעִיל לָהֶם מְזִמָּתָם בִּמְאוּמָה וְלֹא יִמְצְאוּ יֶשַׁע: מז וְאָכֵן לַפּוֹשְׁעִים עֹנֶשׁ זוּלַת זֶה, וְאוּלָם מַרְבִּיתָם לֹא יֵדָעוּ: מח וְצַפֵּה אֵפוֹא לְמִשְׁפָּט אֱלֹהֶיךָ, כִּי עֵינֵינוּ עָלֶיךָ2875. וְשַׁבַּח בִּתְפִלַּת אֱלֹהֶיךָ בְּעֵת אֲשֶׁר תָּקוּם: מט וּמֵ(עִתּוֹת) הַלַּיְלָה שַׁבְּחֵהוּ. וּבִפְנוֹת הַכּוֹכָבִים:

 

פָּרָשַׁת הַכּוֹכָב2876    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּכּוֹכָב כַּאֲשֶׁר יָבוֹא2877: ב לֹא תָעָה רֵעֲכֶם2878 וְלֹא שָׁגָה: ג וְלֹא יֶהְגֶה הָגוּת רוּחַ: ד אֵין הוּא בִלְתִּי אִם חָזוֹן אֲשֶׁר יִגָּלֶה: ה לִמֵּד אוֹתוֹ אַמִּיץ כֹּחַ2879: ו בַּעַל תְּבוּנוֹת וַיִּתְגַּלֶּה2880: ז וְהוּא בָאֹפֶק הָעֶלְיוֹן: ח אַחַר קָרַב וַיִּגַּשׁ2881: ט וַיְהִי הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קְשָׁתַיִם אוֹ קָרוֹב מִזֶּה: י וַיִּגֶל אֶת אֹזֶן עַבְדּוֹ אֶת אֲשֶׁר גָּלָה: יא לֹא כִזַּב הַלֵּב אֶת אֲשֶׁר רָאָה: יב הֲתִתְוַכְּחוּ עִמּוֹ בַאֲשֶׁר רָאָה?: יג הֵן כְּבָר רָאָהוּ יוֹרֵד פַּעַם אַחֶרֶת: יד לְיַד עֵץ הַלּוֹט אֲשֶׁר בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן: טו אֶצְלוֹ גִּנַּת הַמָּעוֹן: טז בַּעֲטוֹת אֶת עֵץ הַלּוֹט אֲשֶׁר עָטָה: יז לֹא נָטָה הַמֶּבָּט וְלֹא שָׂטָה: יח אָכֵן כְּבָר רָאָה אוֹתוֹת אֱלֹהִים הַגְּדוֹלִים:

יט מַה תַּחְשְׁבוּ בִדְבַר אַלָּת וְעֻזָּה2882: כ וּמָנָאת הַשְּׁלִישִׁית הָאַחֲרוֹנָה?: כא הֲלָכֶם הַזְּכָרִים וְלוֹ הַנְּקֵבוֹת?: כב הֲלֹא זֹאת חֲלֻקַּת חָמָס הִיא: כג אֵין הֵן בִּלְתִּי אִם שֵׁמוֹת אֲשֶׁר קְרָאתֶם בָּהֶם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, לֹא נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים כָּל שִׁלְטוֹן2883. אֵין הֵם הוֹלְכִים כִּי אִם אַחֲרֵי דִמְיוֹן לִבָּם2884 וּמַאֲוַיֵּי הַנֶּפֶשׁ, וְאוּלָם כְּבָר בָּא אֲלֵיהֶם אֹרַח-מֵישָׁרִים מֵאֵת אֱלהֵיהֶם: כד הַאִם נִתַּן לָאָדָם כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאַל לוֹ?: כה הֵן לֵאלֹהִים הָאַחֲרִית וְהָרֵאשִׁית: כו וְכַמָּה מַלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא תּוֹעִיל תְּפִלָּתָם בְּהַפְגִּיעָם בִּמְאוּמָה: כז בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים (לְהַפְגִּיעַ) לַאֲשֶׁר חָפֵץ (בּוֹ) וַיִּרְצֵ(הוּ)2885: כח אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָאַחֲרִית יִקְרְאוּ לַמַּלְאָכִים בִּשְׁמוֹת הַנְּקֵבוֹת: כט אַךְ אֵין לָהֶם כָּל דַּעַת בָּזֹאת. אֵין הֵם הוֹלְכִים כִּי אִם אַחֲרֵי דִמְיוֹן לִבָּם, וְאָכֵן דִּמְיוֹן הַלֵּב לֹא יוֹאִיל בִּפְנֵי הָאֱמֶת בִּמְאוּמָה2886: ל סוּר אֵפוֹא מֵאֵת אֲשֶׁר סָר מִזְּכֹר אוֹתָנוּ, וְלֹא יַחְפֹּץ בִּלְתִּי אִם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה2887: לא זֹאת הִיא הַשָּׂגָתָם מִן הַדָּעַת. וְאוּלָם אֱלֹהֶיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תָּעָה וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יְאֻשָּׁר בְּדָרֶךְ: לב וְלֵאלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, לְמַעַן יִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הָרָעָה כְּמַעֲשֵׂיהֶם וּלְמַעַן יִגְמֹל אֶת עוֹשֵׂי הַטּוֹב אֶת הַטּוֹב (בַּגְּמוּל)2888: לג אֵלֶּה אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִן הַחֲטָאִים הַגְּדוֹלִים וְהַתּוֹעֵבוֹת2889 בִּלְתִּי מִן הַקַּלּוֹת, אָכֵן אֱלֹהֶיךָ רַב הַסְּלִיחָה. הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶתְכֶם, בַּהֲקִימוֹ אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ וּבִ(הְיוֹתְכֶם) עֻבָּרִים בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיכֶם. אַל תְּזַכּוּ אֵפוֹא אֶת נַפְשְׁכֶם. הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יָרֵא (אוֹתוֹ)2890:

לד מַה תַּחְשֹׁב אֶל זֶה אֲשֶׁר פָּנָה עֹרֶף: לה וַיִּתֶּן מְעַט וַיִּקְפֹּץ יָדוֹ?2891: לו הַאִם אִתּוֹ דַּעַת הַתַּעֲלוּמָה וְהוּא יִרְאֶה?: לז הַאִם לֹא הֻגַּד לָכֶם אֶת אֲשֶׁר בִּמְגִלּוֹת מֹשֶׁה: לח וְאַבְרָהָם הַנֶּאֱמָן (בִּדְבָרוֹ)?2892: לט כִּי לֹא תִשָּׂא נֶפֶשׁ נוֹשֵׂאת אֶת מַשָּׂא (נֶפֶשׁ) אַחֶרֶת2893: מ וְכִי אֵין לְאָדָם בִּלְתִּי אִם לְפִי עֲמָלוֹ: מא וְלָאַחֲרוֹנָה יֵרָאֶה עֲמָלוֹ: מב וְשֻׁלַּם לוֹ עָלָיו הַגְּמוּל בִּמְלֹא הַשָּׁפַע: מג וְכִי אֶל אֱלֹהֶיךָ קֵץ (כֹּל): מד וְכִי הוּא הַנּוֹתֵן צְחוֹק וְהַמֵּבִיא בֶכִי2894: מה וְכִי הוּא הַמֵּמִית וְהַמְּחַיֶּה: מו וְכִי הוּא בּוֹרֵא שְׁנֵי הַמִּינִים אֶת הַזָּכָר וְאֶת הַנְּקֵבָה: מז מִטִּפָּה עֵת תּוּפָץ2895: מח וְכִי עָלָיו הַתְּקוּמָה הָאַחֲרוֹנָה2896: מט וְכִי הוּא הַמַּעֲשִׁיר וּמַקְנֶה: נ וְכִי הוּא הוּא אֲדוֹן כּוֹכַב-הַכֶּלֶב2897: נא וְכִי הוּא הִשְׁמִיד אֶת עָאד הָרִאשׁוֹנִים2898: נב וְתַמוּד2899 וְלֹא הִשְׁאִיר: נג וְעַם נֹחַ מִלְּפָנִים, כִּי הֵם הֵם הָיוּ הַפּוֹשְׁעִים וְהַמַּמְרִים מִכֹּל: נד וְאֶת הַהֲפוּכוֹת2900 הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ: נה וַיְכַסֵּן אֲשֶׁר כִּסָּה אוֹתָן: נו בְּאֵיזֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֶיךָ תִּתְוַכַּח אֵפוֹא: נז זֶה2901 הוּא מַזְהִיר מִן הַמַּזְהִירִים הָרִאשׁוֹנִים2902: נח קָרְבָה הַקְּרוֹבָה2903 אֵין מַעֲבִיר אוֹתָהּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים: נט הַאִם תִּתְפַּלְּאוּ אֵפוֹא עַל הַדָּבָר הַזֶּה?2904: ס וְתִצְחֲקוּ וְלֹא תִּבְכּוּ?: סא וְאַתֶּם מִשְׁתַּעְשְׁעִים?: סב הִשְׁתַּחֲווּ אֵפוֹא לָאֱלֹהִים וְעִבְדוּ (אוֹתוֹ):

 

פָּרָשַׁת הַיָּרֵחַ2905    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א קָרְבָה “הַשָּׁעָה”2906 וְנִבְקַע הַיָּרֵחַ: ב וּבִרְאוֹתָם אוֹת יָסוּרוֹ וְאָמְרוּ “כְּשָׁפִים מְמֻשָּׁכִים”2907: ג וַיְכָחֲשׁוּ וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי תַאֲווֹתֵיהֶם, וְאוּלָם כָּל דָּבָר קָבוּעַ אֵיתָן: ד וּכְבָר בָּאוּ אֲלֵיהֶם מִדִּבְרֵי הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הַזְהָרָה בָּהֶם2908: ה חָכְמָה מֻפְלָגָה, אַךְ לֹא תוֹעִיל הַהַזְהָרָה: ו סוּר אֵפוֹא מֵהֶם, בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִקְרָא הַקּוֹרֵא אֶל דָּבָר אָיוֹם2909: ז (תִּהְיֶינָה) עֵינֵיהֶם מָשְׁפָּלוֹת יוּצְאוּ מִן הַקְּבָרוֹת כְּאִלּוּ הֵם אַרְבֶּה נָפוֹץ: ח יָאוּצוּ אֶל הַקּוֹרֵא וְאָמְרוּ הַכּוֹפְרִים: “זֶה יוֹם מְצוּקָה”:

ט כִּחֲשׁוּ לִפְנֵיהֶם עַם נֹחַ, וַיִּתְּנוּ לְכוֹזֵב אֶת עַבְדֵּנוּ וַיֹּאמְרוּ: “מְשֻׁגָּע” וַיְנֹאָץ: י וַיִּקְרָא אֶל אֱלֹהָיו: “הִנֵּה תָּקְפוּ אוֹתִי. הוֹשִׁיעָה”2910: יא וַנִּפְתַח שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּמַיִם נִתָּכִים: יב וַנְּבַקַּע אֶת הָאָרֶץ עֲיָנוֹת, וַיִּפָּגְשׁוּ הַמָּיִם2911 לְפִי פְּקֻדָּה אֲשֶׁר נִגְזְרָה: יג וַנִּשָּׂאֶנּוּ עַל בַּעֲלַת קְרָשִׁים וּמַסְמְרִים2912: יד תָּרוּץ לְעֵינֵינוּ2913 גְּמוּל לַאֲשֶׁר הָיָה כּוֹפֵר: טו וּכְבָר עָזַבְנוּ זֹאת אוֹת. הַאִם יֵשׁ אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?: טז וְאֵיכָה הָיָה עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי?: יז וּכְבָר הֵקַלְנוּ אֶת הַקֻּרְאָן לַהַזְהָרָה2914, הַאִם יֵשׁ אֵפוֹא אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?:

יח כִּחֲשָׁה עָאד2915 וְאֵיכָה הָיוּ עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי?: יט אָכֵן שָׁלַחְנוּ עֲלֵיהֶם רוּחַ נוֹקֶבֶת בְּיוֹם בְּלִי מַזָּל טוֹב2916 מְמֻשָּׁךְ: כ תַּעֲקֹר אֶת בְּנֵי-הָאָדָם כְּמוֹ הָיוּ שָׁרְשֵׁי תֹמֶר נִסָּחִים: כא וְאֵיכָה הָיוּ עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי?: כב וּכְבָר הֵקַלְנוּ אֶת הַקֻּרְאָן לַהַזְהָרָה, הַאִם יֵשׁ אֵפוֹא אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?:

כג נָתְנוּ תַמוּד2917 לְכוֹזְבִים אֶת הַמַּזְהִירִים: כד וַיֹּאמְרוּ: "הַאִם אָדָם אֶחָד מֵאִתָּנוּ2918 נֵלֵךְ אַחֲרָיו? הֵן אָז נְהִי בְתוֹעָה וּבְחֶסְרוֹן-דַּעַת אֱוִילִי2919: כה הַאִם נִתְּנָה מִתּוֹכֵנוּ עַל יָדוֹ הַהַזְהָרָה לֹא כִי שַׁקְרָן וְרַהַב הוּא:

כו יָדוֹעַ יֵדְעוּ מָחָר, מִי הוּא הַשַּׁקְרָן וְהָרָהַב: כז הִנֵּה אֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אֶת הַגְּמַלָּה מַסָּה לָהֶם2920, וּבְחַן אוֹתָם וְהַאֲרֵךְ רוּחֲךָ: כח וְהַגֵּד אֲלֵיהֶם, כִּי הַמַּיִם חֵלֶק כְּחֵלֶק בֵּינֵיהֶם2921 לְכָל אֶחָד מַשְׁקֶה מוּכָן לוֹ:

כט וַיִּקְרְאוּ לְרֵעָם2922 וַיִּקַּח לוֹ (חֶרֶב) וַיְעַקֵּר2923: ל וְאֵיכָה הָיָה עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי: לא אָכֵן שָׁלַחְנוּ בָּהֶם רַעַשׁ אֶחָד2924 וַיִּהְיוּ כַּדָּגִים הַיְבֵשִׁים אֲשֶׁר לְבוֹנֶה גִּדְרוֹת (הַצֹּאן): לב וּכְבָר הֵקַלְנוּ אֶת הַקֻּרְאָן לְהַזְהָרָה2925, הַאִם יֵשׁ אֵפוֹא אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?:

לג נָתְנוּ עַם לוֹט לְכוֹזְבִים אֶת הַמַּזְהִירִים: לד וְאָכֵן שָׁלַחְנוּ בָּהֶם (סוּפַת) חוֹל2926 מִבַּלְעֲדֵי בֵּית לוֹט אֲשֶׁר הִצַּלְנוּם בַּשַּׁחַר2927: לה חֶסֶד מֵאִתָּנוּ. כָּזֹאת נִגְמֹל אֶת הַמּוֹדֶה (חַסְדִּי): לו וּכְבָר הִזְהִיר אוֹתָם (לוֹט) מִפְּנֵי שֹׁד (מִשַּׁדַּי) וַיַּמְרוּ אֶת הַשְּׁלִיחִים: לז וּכְבָר דָּרְשׁוּ מֵאִתּוֹ בְּתַאֲוָתָם אֶת אוֹרְחָיו וַנְּכַל אֶת עֵינֵיהֶם2928. “טַעֲמוּ אֵפוֹא עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי”: לח וּכְבָר קִדְּמָם בַּבֹּקֶר עֹנֶשׁ מְמֻשָּׁךְ2929: לט “טַעֲמוּ אֵפוֹא עָנְשִׁי וְהַזְהָרָתִי”: מ וּכְבָר הֵקַלְנוּ אֶת הַקֻּרְאָן לַהַזְהָרָה. הַאִם יֵשׁ אֵפוֹא אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?:

מא וּכְבָר בָּאוּ אֶל בֵּית פַּרְעֹה הַמַּזְהִירִים: מב כִּחֲשׁוּ בְּכָל אוֹתוֹתֵינוּ וַנְּיַסְּרֵם מוּסָר גִּבּוֹר וְיָכוֹל: מג הֲכוֹפְרֵיכֶם טוֹבִים יֶתֶר מִן הָהֵם, אִם לָכֶם פְּטוּר מִן הַזֻּבּוּר2930: מד אוֹ יֹאמְרוּ: אֲנַחְנוּ קָהָל מְבֻצָּר?:

מה הָדוֹף יֶהְדֹּף אֶת הַקָּהָל וְנָסוֹגוּ אָחוֹר: מו לֹא כִי “הַשָּׁעָה”2931 מוֹעֲדָם וְ“הַשָּׁעָה” קָשָׁה יוֹתֵר וּמָרָה יוֹתֵר2932: מז אָכֵן הַפּוֹשְׁעִים בְּתוֹעָה וּבְחֶסְרוֹן-דַּעַת אֱוִילִי2933: מח בַּיּוֹם (הַהוּא) יְגֹרְרוּ בְאֵשׁ (גֵּיהִנֹּם) עַל פְנֵיהֶם: "טַעֲמוּ מַגָּע אֵשׁ לוֹהֶטֶת: מט אָכֵן כָּל דָּבָר בָּרָאנוּ לְפִי חֹק נֶחֱרָץ: נ וְאֵין פְּקֻדָּתֵנוּ בִּלְתִּי אִם אַחַת כְּהֶרֶף עַיִן2934: נא וּכְבָר הִשְׁמַדְנוּ אֶת הַדּוֹמִים לָכֶם2935. הַאִם יֵשׁ אֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר?: נב וְכָל דָּבָר פְּעָלוּהוּ (רָשׁוּם) בַּסְּפָרִים2936: נג וְכָל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה רְשׁוּמָה: נד וְאוּלָם הַיְּרֵאִים (אֶת אֱלֹהִים) בְּגַנּוֹת וּנְהָרוֹת: נה בְּמוֹשָׁב נָכוֹן אֵצֶל מֶלֶךְ אַדִּיר:

 

פָּרָשַׁת הָרַחֲמָן2937    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הָרַחֲמָן הוֹרָה אֶת הַקֻּרְאָן: ב בָּרָא אֶת הָאָדָם: ג הוֹרָהוּ בִינוֹת: ד הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ (מַהֲלָכָם) בְּחֶשְׁבּוֹן2938: ה וְהַצֶּמַח וְהָעֵץ יִשְׁתַּחֲווּ (לוֹ)2939: ו וְאֶת הַשָּׁמַיִם הֵרִים2940 וַיָּשֶׂם מֹאזְנַיִם2941: ז לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִּמְעֲלוּ בַמֹּאזְנַיִם2942: ח וְהָקִימוּ אֶת הַמִּשְׁקָל בְּצֶדֶק וְאַל תַּחְסִירוּ אֶת הַמֹּאזְנַיִם2943: ט וְאֶת הָאָרֶץ שָׂמָהּ לַחַיִּים:

י בָּהּ פֶּרִי וָתֹמֶר בַּעֲלֵי הַנִּצָּה: יא וְהַתְּבוּאָה בַּעֲלַת הַמֹּץ וְהַנִּצָּנִים: יב בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?2944: יג בָּרָא אֶת הָאָדָם חֹמֶר יָבֵשׁ2945 כִּכְלִי חֶרֶשׂ: יד וַיִּבְרָא אֶת הַגָּ’אן אֵשׁ צְלוּלָה2946: טו בְּאֵיזֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: טז אֲדוֹן שְׁנֵי הַמִּזְרָחִים וּשְׁנֵי הַמַּעֲרָבִים2947: יח 2948בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא? יט שִׁלַּח אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים יִפָּגֵשׁוּ2949: כ בֵּין שְׁנֵיהֶם חַיִץ, לֹא יַעַבְרוּ גְבוּלָם2950: כא בְּאֵיזֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא: כב יֵצְאוּ מִתּוֹךְ שְׁנֵיהֶם הַפְּנִינִים וְהָאַלְמֻגִּים2951: כג בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: כד וְלוֹ הָאֳנִיּוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת מִפְרְשֵׂיהֶן בַּיָּם כֶּהָרִים: כה בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: כו כָּל אֲשֶׁר עָלֶיהָ2952 עוֹבֵר וְכָלֶה: כז וְנִשְׁאֲרוּ פְנֵי אֱלֹהֶיךָ2953 הַנֶהְדָר וְהַנִּכְבָּד: כח בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: כט יְחַלּוּהוּ כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כָּל יוֹם הוּא (מְחַדֵּשׁ) עִנְיָן: ל בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: לא הִפָּנֵה נִפָּנֶה לָכֶם אַתֶּם שְׁנֵי הַכְּבֵדִים2954: לב בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: לג הוֹי חֶבְרַת הַגִּ’ן וְהָאָדָם2955 אִם יְכוֹלִים אַתֶּם לְהִתְחַמֵּק מִקְּצוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הִתְחַמְּקוּ אֵפוֹא. לֹא תִתְחַמְּקוּ בִּלְתִּי אִם בְּעֹז2956: לד בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: לה יְשַׁלַּח בָּכֶם שְׁנֵיכֶם לַהֲבוֹת אֵשׁ אֲשֶׁר עָשָׁן אֵין בָּהֶן, וּנְחֹשֶׁת נִתֶּכֶת2957, וְלֹא תוּכְלוּ הוֹשִׁיעַ לְנַפְשְׁכֶם: לו בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: לז וְכַאֲשֶׁר יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם וְהָיוּ וְרֻדִּים כַּמִּשְׁחָה2958: לח בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: לט בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִשְׁאֲלוּ עַל דְּבַר עֲווֹנוֹ2959 לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַגִּ’ן: מ בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: מא יֻכְּרוּ הַפּוֹשְׁעִים בְּאוֹתוֹתָם2960, וְנִתְפְּשׂוּ בְצִיצִת רֹאשָׁם2961 וּבְרַגְלֵיהֶם: מב בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: מג זֹאת הִיא גֵּהִינֹּם אֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בָהּ הַפּוֹשְׁעִים: מד יְשׁוֹטְטוּ בֵינָהּ וּבֵין חַמִּים וְרוֹתְחִים2962: מה בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: מו וְאוּלָם לַאֲשֶׁר יָרֵא מְקוֹם אֱלֹהָיו2963 שְׁתֵּי גַּנּוֹת2964: מז בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: מח בַּעֲלוֹת עֵצִים עֲנֵפִים: מט בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: נ בִּשְׁתֵּיהֶן עֲיָנוֹת מוֹשְׁכִים: נא בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: נב בִּשְׁתֵּיהֶן מִכָּל פְּרִי שְׁנֵי מִינִים2965: נג בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: נד מְסִבִּים עַל מַצָּעִים רְפִידָתָן רְקָמוֹת, וּפִרְיָן הַבָּשֵׁל שֶׁלִּשְׁתֵּי הַגַּנּוֹת יוֹרֵד2966: נה בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: נו תּוֹכָן קִצְרוֹת הַמֶּבָּט2967 אֲשֶׁר לֹא חִלְּלוּ אוֹתָן לִפְנֵיהֶם לֹא בְנֵי אָדָם וְלֹא גִ’נִּים: נז בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: נח דּוֹמוֹת כְּמוֹ הָיוּ אֹדֶם וּפְנִינִים2968: נט בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא? ס הֲלֹא גְּמוּל הַטּוֹב אֵינֶנּוּ בִּלְתִּי אִם הַטּוֹב: סא בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?:

סב וּמִבַּלְעֲדֵיהֶן שְׁתֵּי גַּנּוֹת: סג בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: סד יְרֻקּוֹת-כֵּהוֹת2969: סה בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: סו בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁנֵי מַעְיָנוֹת שׁוֹפְעִים מַיִם2970: סז בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: סח בִּשְׁתֵּיהֶן פֵּרוֹת וַעֲצֵי-תֹמֶר וְרִמּוֹן: סט בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא? ע בִּשְׁתֵּיהֶן טוֹבוֹת וְיָפוֹת2971: עא בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: עב שְׁחֹרוֹת עַיִן2972 פְּרוּשׂוֹת בָּאֳהָלִים2973: עג בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: עד לֹא יְחַלְּלוּ אוֹתָן לִפְנֵיהֶם לֹא בְנֵי אָדָם וְלֹא גַ’אן2974: עה בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: עו מְסִבִּים עַל כַּרִים יְרוֹקִים וּשְׁטִיחֵי-עַבְּקָר2975 יָפִים: עז בְּאֵי זֶה מֵאוֹתוֹת אֱלֹהֵיכֶם תְּכַחֲשׁוּ אֵפוֹא?: עח יִתְבָּרַךְ שֵׁם אֱלֹהֶיךָ בַּעַל הַהוֹד וְהַכָּבוֹד:

 

פָּרָשַׁת הֶחָלָה2976    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׂה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֶׁר תָּחוּל הֶחָלָה2977: ב אֵין מְכַחֵשׁ לְחוּלָהּ: ג מַשְׁפִּילָה וּמְרִימָה: ד בְּנוּט הָאָרֶץ נוּט: ה וּבְהִנָּפֵץ הֶהָרִים הִנָּפֵץ: ו וְהָיוּ אָבָק מְזֹרֶה: ז וִהְיִיתֶם שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת: ח בַּעֲלֵי הַיָּמִין מַה (מְאֻשָּׁרִים) בַּעֲלֵי הַיָּמִין:

ט וּבַעֲלֵי הַשְּׂמֹאל מַה (אֲמֵלָלִים) בַּעֲלֵי הַשְּׂמֹאל2978: י וְהָעוֹבְרִים לִפְנֵי כֹל, הָעוֹבְרִים לִפְנֵי כֹל2979: יא אֵלֶּה הֵם הַמְקֹרָבִים2980: יב בְּגַנּוֹת הַנֹּעַם: יג רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים: יד וּמְעַטִּים מִן הָאַחֲרוֹנִים2981: טו עַל עֲרָשׂוֹת רְקוּמִים זָהָב מְשֻׁבָּצִים אַבְנֵי חֵן: טז מְסִבִּים עֲלֵיהֶם זֶה לְעֻמַּת זֶה2982: יז וִיחַזְּרוּ בֵּינֵיהֶם עַלְמֵי2983 עַד2984: יח בִּגְבִיעִים2985 וִקַנְקַנִּים וְכוֹסוֹת מִמַּעְיָן2986: יט לֹא יִכְאַב רֹאשָׁם מֵהֶם וְלֹא יִשְׁתַּכָּרוּ2987: כ וּפֵרוֹת מֵאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ לָהֶם: כא וּבְשַׂר עוֹפוֹת מֵאֲשֶׁר יִתְאַוּוּ: כב וּשְׁחוֹרוֹת עַיִן2988 כַּפְּנִינִים הַסְּפוּנוֹת2989: כגגְּמוּל בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ2990: כד לֹא יִשְׁמְעוּ בְתוֹכָן לֹא דִּבְרֵי-לַהַג2991 וְלֹא (דָבָר) הַמֵּבִיא לִידֵי חֵטְא: כה בִּלְתִּי אִם אֹמֶר שָׁלוֹם שָׁלוֹם2992: כו וּבַעֲלֵי הַיָּמִין, מַה (מְאֻשָּׁרִים) בַּעֲלֵי הַיָּמִין: כז בְּעֵץ לוֹט לֹא קוֹצִים בּוֹ: כח וְשִׂיחֵי מוֹז2993 עֲמוּסִים לְמַכְבִּיר: כט וְצֵל רָחָב: ל וּמַיִם שׁוֹפְעִים: לא וּפְרִי רַב: לב לֹא חָדֵל וְלֹא נִמְנָע: לג וַעֲרָשׂוֹת נִשָּׂאִים: לד הִנֵּה אֲנַחְנוּ הֲקִימֹנוּן הָקֵם2994: לה וַנְּשִׂימֵן בְּתוּלוֹת: לו נְעִימוֹת, בְּנוֹת גִּיל שָׁוֶה2995: לז לְבַעֲלֵי הַיָּמִין: לח רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים: לט וְרַבִּים מִן הָאַחֲרוֹנִים2996: מ וּבַעֲלֵי הַשְּׂמֹאל. מַה (אֲמֵלָלִים) בַּעֲלֵי הַשְּׂמֹאל: מא בְּאֵשׁ לוֹהֶטֶת וְחַמִּים2997: מב וְצֵל עָשָׁן שָׁחוֹר: מג לֹא מְצַנֵּן וְלֹא נָעִים: מד כִּי הָיוּ לִפְנֵי כֵן מִתְעַנְּגִים עַל כָּל טוּב2998: מה וַיַּעַמְדוּ בְּמִרְדָם לִפְשׁוֹעַ פֶּשַׁע רָב2999: מו וַיִּהְיוּ אוֹמְרִים: מז הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַתְנוּ וְהָיִינוּ לְעָפָר וַעֲצָמוֹת קוֹם נָקוּם לִתְחִיָּה: מח וְגַם אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים?3000: מט אֱמֹר: אָכֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים: נ הֵאָסֵף יֵאָסְפוּ לְמוֹעֵד יוֹם קָבוּעַ: נא וְאָז הִנֵּה אַתֶּם הַתּוֹעִים הַמְכַחֲשִׁים: נב תֹּאכֵלוּ אָכוֹל מֵעֵץ מֵהַזַּקּוּם3001: נג וּתְמַלְאוּ מֵהֶם הַבֶּטֶן3002: נד וְתִשְׁתּוּ עֲלֵיהֶם מִן הַמַּיִם הָרוֹתְחִים3003: נה וְתִשְׁתּוּ מַשְׁקֵה הַגְּמַלִּים3004: נו זֶה מְדוֹרָם בְּיוֹם הַדִּין:

נז אֲנַחְנוּ יְצַרְנוּכֶם וְלָמָּה זֶה לֹא תַאֲמִינוּ אֵפוֹא?3005: נח הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? – זֶה אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹרְעִים3006: נט הַאִם אַתֶּם תִּצְּרוּ אוֹתוֹ אוֹ אֲנַחְנוּ הַיּוֹצְרִים: ס אֲנַחְנוּ חָרַצְנוּ אֶת הַמָּוֶת בֵּינֵיכֶם – וְאֵין אֲשֶׁר יְעַכֵּב אוֹתָנוּ3007: סא מִלְּהָמִיר (אֶתְכֶם בְּ)שֶׁכְּמוֹתְכֶם3008 וְנָקִים אֶתְכֶם (לִתְחִיָּה) בְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר לֹא תֵדָעוּ: סב וּכְבָר יְדַעְתֶּם אֶת הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה וְלָמָּה לֹא תָשִׁיבוּ אֶל לֵב?: סג הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? – זֶה אֲשֶׁר תָּפִיצוּ זָרְעוֹ: סד הַאִם אַתֶּם תַּצְמִיחוּהוּ אוֹ אֲנַחְנוּ הַמַּצְמִיחִים?: סה לוּ חָפַצְנוּ שׁוֹת שַׁתְנוּהוּ אָבָק דַּק וְנִשְׁאַרְתֶּם תּוֹהִים3009: סו (לֵאמֹר): “אָכֵן אֲנַחְנוּ עֲמוּסִים חוֹב3010, לֹא כִי אֲנַחְנוּ מֻדָּרִים הֲנָאָה”3011:

סז הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? – הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּשְׁתּוּ: סח הַאִם אַתֶּם הוֹרַדְתֶּם אוֹתָם מִן הֶעָבִים אוֹ אֲנַחְנוּ הַמּוֹרִידִים?: סט לוּ חָפַצְנוּ שַׁתְנוּם מְלוּחִים3012, וְלָמָּה זֶה לֹא תוֹדוּ?: ע הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? – הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּצִּיתוּ3013: עא הַאִם אַתֶּם הִצְמַחְתֶּם אֶת עֵצָה3014 אוֹ אֲנַחְנוּ הַמַּצְמִיחִים?: עב אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ אוֹתָהּ לְהָשִׁיב אֶל לֵב3015 וּמַתָּת לְעוֹבְרֵי אֳרָחוֹת בַּמִּדְבָּר: עג שַׁבַּח אֵפוֹא בְּשֵׁם אֱלֹהֶיךָ הֶעָצוּם:

עד לֹא אֶשָּׁבַע3016 אֵפוֹא בִּשְׁקִיעַת הַכּוֹכָבִים: עה וְאָכֵן שְׁבוּעָה עֲצוּמָה הִיא, לוּ יְדַעְתֶּם: עו כִּי אָמְנָם קֻרְאָן נִכְבָּד: עז בְּסֵפֶר סָפוּן: עח לֹא יִגְּעוּ בוֹ בִּלְתִּי אִם הַמְטֹהָרִים3017: עט הוֹרָדָה מֵאֵת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: פ הַאִם אֶת הַדִּבּוּר הַזֶּה3018, אַתֶּם מְנַאֲצִים אֵפוֹא?: פא וְתַעֲשׂוּ אֶת מְזוֹנְכֶם3019 אֲשֶׁר תְּכַחֵשׁוּ?: פב וְלָמָּה זֶה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה (הַנְּשָׁמָה) עַד הַלּוֹעַ3020: פג וְאַתֶּם בָּעֵת הַהִיא מַבִּיטִים3021: פד וַאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מִכֶּם3022 וְאוּלָם אֵין אַתֶּם רוֹאִים: פה לָמָּה זֶה – אִם אָמְנָם אַתֶּם אֵינְכֶם נְדוֹנִים –: פו לֹא תָשִׁיבוּ אוֹתָהּ3023 אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ?: פז וְאוּלָם אִם יִהְיֶה מִן הַמְקֹרָבִים3024: פח הִנֵּה (לוֹ) רֶוַח וְרַחֲמִים וְגִנַּת נֹעַם: פט וְאוּלָם אִם מִבַּעֲלֵי הַיָּמִין יִהְיֶה: צ הִנֵּה שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת בַּעֲלֵי הַיָּמִין: צא וְאוּלָם אִם מִן הַמְכַחֲשִׁים (יִהְיֶה): צב הַתּוֹעִים: צג הִנֵּה (לוֹ) מְדוּרוֹת שֶׁל רוֹתְחִים: צד וּצְלִי שְׁאוֹל (יִהְיֶה): צה אָכֵן זֹאת הִיא אֱמֶת הַבְּרוּרָה3025: צו שַׁבַּח אֵפוֹא בְּשֵׁם אֱלֹהֶיךָ הָאַדִּיר:

 

פָּרָשַׁת הַבַּרְזֶל3026    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִּינָה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יְשַׁבַּח אֶת אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ב לוֹ מַלְכוּת הַשָּמַיִם וְהָאָרֶץ יְחַיה והֵמִית וְהוּא הַכֹּל יָכוֹל: ג הוּא הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר וְהוּא יוֹדֵעַ כֹּל: ד הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּשִׁשָּׁה יָמִים, אַחֲרֵי כֵן הִתְנַשֵׂא עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יָבוֹא בְּתוֹך הָאָרֶץ וְאֶת אֲשֶׁר יֵצֵא מִתּוֹכָהּ וְאֶת אֲשֶׁר יֵרֵד מִן הַשָּמַיִם וְאֶת אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֲלֵיהֶם3027 וְהוּא עִמָּכֶם בְּכָל אֲשֶׁר תִּהְיוּ וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ה לוֹ מַלְכוּת הַשָּמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֶל אֱלֹהִים יוּשְׁבוּ הַדְּרָכִים: ו יָבִיא אֶת הַלַּיְלָה בְּתוֹך הַיּוֹם וְאֶת הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה3028 וְהוּא יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: ז הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וּפַזְּרוּ (לִצְדָקָה) מֵאֲשֶׁר שַׁתְנוּ אֶתְכֶם יוֹרְשִׁים אוֹתוֹ. כִּי אָכֵן אֵלֶּה מִכֶּם אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיְפַזְּרוּ (הוֹנָם), לָהֶם שָׂכָר רָב: ח וּמַה לָּכֶם אֲשֶׁר לֹא תַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבַשָּׁלִיחַ כַּאֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם לְהַאֲמִין בֵּאלֹהֵיכֶם, הֵן כְּבָר הֶעֱבִירְכֶם בַּבְּרִית, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם: ט הוּא הַמּוֹרִיד עַל יַד עַבְדּוֹ אוֹתוֹת בְּרוּרִים לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה3029 וְאָכֵן אֲלֹהִים טוֹב וְרַחוּם: י וּמַה לָכֶם אֲשֶׁר לֹא תְפַזְּרוּ (הוֹנְכֶם) בְּדֶרֶך אֲלֹהִים3030, הֵן לֵאלֹהִים מוֹרֶשֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ3031 לֹא יִשְׁוֶה זֶה מִכֶּם אֲשֶׁר פִּזֵּר (הוֹנוֹ) וַיִּלָּחֵם לִפְנֵי הַכִּבּוּשׁ3032, אֵלֶּה הֵם בְּמַעֲלָה רָמָה יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר פִּזְּרו וַיִּלָּחֲמוּ אַחֲרָיו3033. וְלִשְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד צִוָּה אֱלֹהִים אֶת הַטּוֹב3034, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: יא מִי הוּא אֲשֶׁר יַלְוֶה אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה טוֹבָה, וֶהֱשִׁיבָהּ לוֹ לְמִשְׁנֶה3035 וְלוֹ שָׂכָר נִכְבָּד: יב וְיוֹם יֵשׁ אֲשֶׁר תִּרְאֶה אֶת הַמַּאֲמִינוֹת וְאֶת הַמַּאֲמִינוֹת אוֹרָם יָרוּץ לִפְנֵיהֶם וְלִימִינָם (לֵאמֹר): בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לָכֶם הַיּוֹם, גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵיהֶן הַנְּהָרוֹת, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן, וְהוּא הוּא הָאֹשָׁר הַגָּדוֹל3036. יג בַּיּוֹם הַהוּאֹ אמְרוּ הַסֵּעֲפִים וְהַסֵּעֲפוֹת לַמַּאֲמִינִים: “הַמְתִּינוּ לָנוּ, וְנָאִיר לָנוּ מֵאוֹרְכֶם”. וְיֵאָמֵר (אֲלֵיהֶם): “שׁוּבוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם וּבַקְּשׁוּ לָכֶם אוֹר”. וְהוּקְמָה בֵּינֵיהֶם חוֹמָה, אֲשֶׁר שַׁעַר לָהּ. מִתּוֹכָהּ הָרַחֲמִים וּמִחוּצָה לָהּ, לְפָנֶיהָ, הָעֹנֶש (שֶׁל גֵּיהִנֹּםֹ), יִקרְאוּ אֲלֵיהֶם: “הַאִם לֹא הָיִינוּ עִמָּכֶם?”3037 ואָמְרוּ: "אָמְנָם כֵּן, וְאוּלָם הִדַּחְתֶּם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וַתּוֹחִילוּ3038 וַיְהִי סָפֵק בְּלִבּוֹתֵיכֶם3039 וַיַּתְעוּ אֶתְכֶם הַמַּאֲוַיִּים עַד אֲשֶׁר בָּאָה פְקֻדַּת אֱלֹהִים. וַיּתְעוּ אֶתְכֶם בִּדְבַר אֱלֹהִים הַמַּתְעֶה3040: יד הִנֵּה הַיּוֹם לֹא יֻקַּח מִכֶּם כֹּפֶר3041 וְלֹא מִן הַכּוֹפְרִים. מְגוּרֵיכֶם (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ. הִיא אֲשֶׁר אַתֶּם רְאוּיִים לָהּ3042. וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָהּ): טו הַאִם לֹא בָאָה הָעֵת לַמַּאֲמִינִים אֲשֶׁר יִכָּנְעוּ לִבּוֹתֵיהֶם לְזֵכֶר אֱלֹהִים וְלַאֲשֶׁר הוֹרִיד מִן הָאֱמֶת, וְלֹא יִהְיוּ כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר לְפָנִים, וַיֶּאֱרַךְ לָהֶם הַזְּמָן וַיִּקְשׁוּ לִבּוֹתֵיהֶם3043 וְרַבִּים מֵהֶם פּוֹשְׁעִים?: טז דְּעוּ כִּי אֱלֹהִים יְחּיֶּה אֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי מוֹתָהּ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ לָכֶם גָּלוּי אֶת הָאוֹתוֹת לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ: יז אָכֵן הַנּוֹתְנִים צְדָקָה וְהַנּוֹתְנוֹת3044 וַאֲשֶׁר הִלְווּ אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה טוֹבָה יְשִׁיבָה לָהֶם לְמִשְׁנֶה3045 וְלָהֶם שָׂכָר נִכְבָּד: יח וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵֹאלֹהִים וּבִשְׁלִיחָיו, הֵמָּה הַצַּדִּיקִים לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם וְהַנֶּהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ3046. לָהֶם שְׂכָרָם וְאוֹרָם. אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ הֵם הֵם בְּנֵי הַשְּאוֹל: יט דְּעוּ כִּי חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה רַק מִשְׂחָק וְשַׁעֲשׁוּעֵי שָׁוְא הֵם3047 וַעֲדִי3048 וְהִתְפָּאֲרוּת בֵּינֵיכֶם. וְהַרְבּוֹת הַהוֹן וְהַיְּלָדִים כַּגֶּשֶׁם אֲשֶׁר הִפְלִיא אֶת הַכּוֹפְרִים צִמְחוֹ, אַחֲרֵי כֵן יִיבַשׁ וְתִרְאֶה אוֹתוֹ מֻצְהָב וְאַחֲרֵי כֵן יִהְיֶה אָבָק דַּק3049. וּבָעוֹלָם הַבָּא מוּסָר כָּבֵד3050: כ וּסְלִיחָה מֵאֵת אֱלֹהִים וְרָצוֹן3051 וְאֵין חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְתִּי מַתַּת רְמִיָּה3052: כא אוּצוּ אֶל סְלִיחָה מֵאֵת אֱלֹהֵיכֶם וְאֶל גַּנָּה אֲשֶׁר רָחְבָּהּ כְּרֹחַב הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ3053 הוּכְנָה לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בֵאלֹהִים וּבֵשְׁלִיחָיו. זֶה הוּא חֶסֶד אֱלֹהִים יִתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ3054 כִּי אֱלֹהִים רַב הֶחָסֶד3055: כב לֹא יִפְגַע כָּל פֶֹגַע לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בָכֶם בְּעַצְמְכֶם אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ (רָשׁוּם) בְּסֵפֶר לִפְנֵי אֲשֶׁר בּרָאנוּהוּ3056. אָכֵן נָקֵל הוּא לֵאלֹהִים3057: כג לְמַעַן אֲשֶׂר לֹא יֵצַר לָכֶם עַל אֲשֶׁר אָבַד מֵאִתְּכֶם3058 וְלֹא תִּשְׂמְחוּ בַּאֲשֶׁר נִתַּן לָכֶם3059, כִּי לֹא יֹאהַב אֱלֹהִים כָּל יָהִיר וּמִתְהַלֵּל3060: כד אֲשֶׁר יִקְפְּצוּ יָדָם מִתֵּת וְצִוּוּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לִקְפֹּץ יָדָם3061 וַאֲשֶׁר יִפְנֶה עֹרֶף הִנֵּה אֱלֹהִים הוּא הֶעָשִׁיר וְהַמְּהֻלָּל3062: כה אָכֵן כְּבָר שָׁלַחְנוּ אֶת שְׁלִיחֵינוּ בּמוֹפְתִים וַנּוֹרֶד עַל יָדָם אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַמֹּאזְנַיִם3063 לְמַעַן תִּנְהֲגוּ בְצֶדֶק וַנּוֹרֶד אֶת הַבַּרְזֶל3064 בּוֹ עֹז רָב וּמוֹעִיל לִבְנֵי-אָדָם וּלְמַעַן יֵדַע אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַעֲזֹר אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחָיו בַֹמִּסְתָּרִים3065, כִּי אֱלֹהִים חָזָק וְגִבּוֹר: כו וְאָכֵן לְפָנִים שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ וְאֶת אַבְרָהָם, וַנָּשֶׁת בְּצֶאֳצָאֵיהֶם אֶת הַנְּבוּאָה וְאֶת הַסֵּפֶר. וְאָכֵן מֵהֶם יֵשׁ הַמְּאֻשָׁרִים בְּדָרֶך אַךְ רַבִּים מֵהֶם פּוֹשְׁעִים: כז אַחֲרֵי כֵן הֵקַמְנוּ שְׁלִיחִים אַחֲרֵיהֶם בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וַנָּקֶם אַחֲרֵיהֶם (בְּדַרְכָּם) אֶת יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִנְגִ’יל3066 וַנָּשֶׁת בְּלֵב הַהוֹלְכִים אַחֲרָיו חֶמְלָה וְרַחֲמִים. אַךְ אֶת הַנְּזִירוּת הִמְצִיאוּהָ הֵם. לֹא צִוִּינוּ אוֹתָם עָלֶיהָ – רַק לְבַקֵּשׁ אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים. וְאוּלָם לֹא שָׁמְרוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׂר רָאוּי לִשְׁמוֹר אוֹתָהּ, וַנִּתֵּן לְאֵלֶה מֵהֶם אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אֶת שְׂכָרָם. אַךְ רַבִּים מֵהֶם פּוֹשְׁעִים: כח הַמַּאֲמִינִים יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וְהַאֲמִינוּ בִּשְׁלִיחוֹ יִתֵּן לָכֶם כִּפְלַיִם מֵרַחֲמָיו וְיָשֶׁת לָכֶם אוֹר אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בוֹ וְסָלַח לָכֶם כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: כט לְמַעַן יֵדְעוּ אַנְשֵׁי הַסֵּפֶר3067, כִּי לֹא יִשְׁלְטוּ בִּמְאוּמָה אֲשֶׁר לְחֶסֶד אֱלֹהִים, וְכִי הַחֶסֶד בְּיַד אֱלֹהִים יִתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ3068, וֵאלֹהִים רַב הֶחָסֶד:

 

פָּרָשַׁת הָעַצּוּמוֹת3069    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִּינָה וּפְסוּקֶיהָ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כְּבָר שָׁמַע אֱלֹהִים אֶת דִּבְרֵי הַמַּגִּישָׁה עַצּוּמוֹתֶיהָ לְפָנֶיךָ בִּדְבַר בַּעֲלָהּ3070 וּמִתְאוֹנֶנֶת לִפְנֵי אֱלֹהִים וֵאלֹהִים יִשְׁמַע בַּהֲשִׁיבְכֶם אֲמָרִים זֶה לְזֹאת כִּי אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה. ב אֵלֶּה אֲשֶׁר יֶאֱלוּ לְגָרֵשׁ נְשׁוֹתֵיהֶם3071 אֵין הֵן אִמּוֹתֵיהֶם. אֵין אִמּוֹתֵיהֶם בִּלְתִּי אִם אֵלֶּה אֲשֶׁר יְלָדוּם3072 וְאַך דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת יֹאמְרוּ וְכָזָב: ג וְאוּלָם אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: ד וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יֶאֱלוּ לְגָרֵשׁ נְשׁוֹתֵיהֶם אַחֲרֵי כֵן יַחְזְרוּ עַל דִּבְרֵיהֶם שֵׁנִית, וְשִׁחְרְרוּ עֶבֶד (לְכִפּוּרִים)3073 בְּטֶרֶם יִגְּעוּ זֶה אֶל זֶה. זֹאת (הַמִּצְוָה) לְהַזְהִיר אֶתְכֶם בָּהּ3074, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ה וַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וְצָם חָדְשַׁיִם (יָמִים) רְצוּפִים3075 בְּטֶרֶם יִגְּעוּ זֶה אֶל זֶה. וַאֲשֶׁר לֹא יוּכַל וְ(הָיוּ כִּפּוּרָיו) הַאֲכֵל שִׁשִּׁים עֲנִיִּים3076. זֶה לְמַעַן תַּאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וְאֵלֶּה חֻקּוֹת אֱלֹהִים וְלַכּוֹפְרִים עֹנֶש דְּאָבָה: ו וַאֲשֶׁר יֵלְכוּ בְקֶרִי אֶת אֲלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ3077 יְמֻגְּרוּ כַֹאֲשֶׁר מֻגְּרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר (קָמוּ) לִפְנֵיהֶם. וּכְבָר הוֹרַדְנוּ אוֹתוֹת בְּרוּרִים וְלַכּוֹפְרִים עֹנֶש חֲרָפוֹת: ז בַּיּוֹם אֲשֶׁר יְקִיֵמם אֱלֹהִים לִתְּחִיָּה יַחְדָּו וְהִגִּיד לָהֶם אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ, רָשַׁם אוֹתוֹ אֱלֹהִים אַךְ הֵם שְׁכֵחוּהוּ3078, וֵאלֹהִים עֵד בַּכֹל: ח הַאִם לֹא רָאִיתָ כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כָּל אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וְלֹא יָשִׂיחוּ שְׁלֹשָׁה סוֹד בְּלִי אֲשֶׁר (יִהְיֶה) הוּא רְבִיעִי עִמָּם וְלֹא חֲמִשָׁה בְּלִי אֲשֶׁר (יִהְיֶה) הוּא שִׁשִּׁי עִמָּם3079 וְלֹא מְעַט מִזֶּה וְלֹא רַב מִזֶּה בְּלִי אֲשֶׁר הוּא עִמָּם בְּכָל אֲשֶׁר הָיוּ וְהִגִּיד לָהֶם אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּיוֹם הַתְּקוּמָה3080, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: ט הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת אֲשֶׁר צֻוּוּ לְבִלְתִּי שִׂיחַ בְּסוֹד, אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ אֶל אֲשֶׁר צֻוּוּ לְבִלְתִּי עֲשֹׂה. וַיָּשִׂיחוּ בְּסוֹדָם בְּרֶשַׁע וּבְאֵיבָה וּלְהַמְרוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ, אַךְ בְּבוֹאָם אֵלֶיךָ בֵּרְכוּ אוֹתְך לְשָׁלוֹם בַּאֲשֶׁר לֹא בֵּרֵךְ אוֹתְךָ בּוֹ אֱלֹהִים לְשָׁלוֹם3081 וַיֹּאמְרוּ לְנַפְשָׁם: “לָמָּה לֹא יַעֲנֹשׁ אֱלֹהִים אוֹתָנוּ בַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ?” מְנַת חֶלְקָם גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): י הַמַּאֲמִינִים כִּי תָּשִׂיחּו בְּסוֹדְכֶם אַל תָּשִׂיחוּ בְּסוֹדְכֶם בְּרֶשַׁע וּבְאֵיבָה וּלְהַמְרוֹת אֶת הַשָּלִיחַ, וְשַׂחְתֶּם בְּסוֹדְכֶם בְּצֶדֶק וּבְיִרְאַת הָאֱלֹהִים וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵלָיו תֵּאָסְפוּן: יא אָכֵן שִׂיחַ הַסֵּתֶר מִן הַשָֹׂטָן לְהָבִיא יָגוֹן לַמַּאֲמִינִים. אַךְ אֵין אֲשֶׁר יָרַע לָהֶם מִבִּלְעֲדֵי אֱלֹהִים3082 וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ הַמַּאֲמִינִים: יב הַמַּאֲמִינִים, כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: “תְּנוּ מֶרְחָב בִּמְקוֹמוֹת הַמּוֹשָׁב”, וְהִרְחַבְתֶּם מָקוֹם3083, וְהִרְחִיב אֱלֹהִים לָכֶם. וְכִי יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: “קוּמוּ”, וְקַמְתֶּם לְמַעַן יָרִים אֱלֹהִים אֶת הַמַּאֲמִינִים מִכֶּם וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם הַדַּעַת בְּמַעֲלוֹת. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: יג הַמַּאֲמִינִים, כִּי תָּשִׂיחוּ סוֹד אֶת הַשָּלִיחַ וְקִדַּמְתֶּם לִפְנֵי שִׂיֲחֶכם אִתּוֹ לָתֵת צְדָקָה, זֶה טוֹב לָכֶם יוֹתֵר וְטָהוֹר יוֹתֵר. וְאִם לֹא תַּשִּׂיג יֶדְכֶם, הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: יד הֶחָסִים אַתֶּם3084 לְקַדֵּם לָתֵת צְדָקָה לִפְנֵי שִׂיחַתְכֶם? – הִנֵּה (גַּם) אִם לֹא תַּעֲשׂוּ (כֵן) וְשָׁב אֱלֹהִים אֲלֵיכֶם, וְעִרְכוּ הַתְּפִלָּה וּתְנוּ צְדָקָה וִשִׁמְעוּ בְּקוֹל אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: טו הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּרְתוּ בְרִית עִם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר חָרָה בָהֶם אַף אֱלֹהִים3085 אֵין הֵם לֹא מִכֶּם וְלֹא מֵהֶם3086 וַיִּשָּבְעוּ שֶׁקֶר3087 וְהֵם יוֹדְעִים: טז הֵכִין אֱלֹהִים לָהֶם מוּסָר כָּבֵד כִּי אָכֵן רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם3088: יז לָקְחוּ לָהֶם אֶת שְׁבוּעָתָם לִכְסוּת וַיָּסִירוּ מִדֶּרֶךְ אלהים וְלָהֶם עֹנֶשׁ חֲרָפוֹת: יח לֹא יִתָּכֵן, לֹא יוֹעִיל לָהֶם לֹא הוֹנָם וְלֹא יַלְדֵיהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּמְאוּמָה הֵם בְּנֵי (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ, לְעולָמִים יִהְיוּ בָהּ: יט בְּיוֹם אֲשֶׁר יְקִימֵם אֱלֹהִים לִתְחִיָּה יַחְדָּו, יִשָּבְעוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר יִשָּבְעוּ לָכֶם וִידַמּוּ בְּלִבָּם כִּי יַעֲלֶה (הַדָּבָר) בְּיָדָם. הֲלֹא מְשַׁקְּרִים הֵם: כ רָמָה יַד הַשָּׂטָן עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁכִּיחֵם זֵכֶר אֱלֹהִים, אֵלֶּה הֵם מִפְלַגַּת הַשָּׂטָן. הֲלֹא מִפְלַגַּת הַשָּׂטָן הֵם הָאוֹבְדִים: כא כִּי אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בְּקֶרִי אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ הֵם הַשְּׁפָלִים מִכּלֹ. כָּתַב אֱלֹהִים: גָּבוֹר אֶגְבַּר אֲנִי וּשְׁלִיחָי. כִּי אֱלֹהִים חָזָק וְגִבּוֹר: כב לֹא תִמְצָא אֲנָשִׁים הַמַּאְמִינִים בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן אוֹהֲבִים אֶת הַהוֹלֵךְ בְּקֶרִי אֶת אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ, וְאַף גַּם אִם יִהְיוּ אֲבוֹתֵיהֶם אוֹ בְנֵיהֶם אוֹ אֲחֵיהֶם אוֹ בְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם. אֵלֶּה כָּתַב אֱלֹהִים בְּלִבּוֹתֵיהֶם אֶת הָאֱמוּנָה וַיְאַמְצֵם בְּרוּחַ מֵאִתּוֹ וֶהֱבִיאָם אֶל תּוֹךְ גַנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָן. רָצָם אֱלֹהִים וַיִּרְצוּהוּ.3089 אֵלֶּה הֵם מִפְלַגַּת אֱלֹהִים. הֲלֹא מִפְלַגַּת אֱלֹהִים הֵם הַמַּצְלִיחִים:

 

פָּרָשַׁת הָאֲסֵפָה3090    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְאַרְבָֹעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יְשַׁבַּח אֶת אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָֹאָרֶץ וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ב הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת הַכּוֹפְרִים מֵאַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר מֵחַצְרוֹתֵיהֶם בָּאֲסֵפָה הָרִאשׁוֹנָה3091 לֹא חֲשַׁבְתֶּם כִּי יֵצְאוּ, וְהֵמָּה דִמּוּ כִּי יָגֵנּוּ עֲלֵיהֶם מִבְצָרֵיהֶם בִּפְנֵי אֱלֹהִים, וַיְבוֹאֵם אֱלֹהִים מֵאֲשֶׁר לֹא פִלְלוּ וַיַּפֵּל בְּלִבָּם אֶת הַפַּחַד3092, יַחֲרִיבוּ אֶת בָּתֵיהֶם בִּידֵיהֶם3093 וּבִידֵי הַמַּאֲמִינִים. קְחוּ אֵפוֹא וּסָר אַנְשֵׁי רְאוֹת: ג וְלוּלֵא גָזַר3094 אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם אֶת הַגָּלוּת, כִּי אָז הֶעֱנִישָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה.3095 וְלָהֶם בָּעוֹלָם הַבָֹא עֹנֶשׁ (גֵּיהִנֹּם) הָאֵש: ד כָֹזֹאת עֵקֵב אֲשֶׁר הִמְרוּ אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ. וַאֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת אֱלֹהִים הִנֵּה מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד3096. ה כָּל תָּמָר אֲשֶׁר תִּכְרְתוּהוּ אוֹ תַּעַזְבוּהוּ עוֹמֵד עַל שָׁרָשָׁיו בִּרְצוֹן אֱלֹהִים הוּא, וּלְמַעַן הַקְלוֹת אֶת הַפּוֹשְׁעִים: ו וְזֶה אֲשֶׁר אָצַל לִשְׁלִיחוֹ מֵהֶם, לֹא הִשְׁלַחְתֶּם עָלָיו לֹא סוּסִים וְלֹא גְמַלִּים3097, וְאוּלָם אֱלֹהִים יַשְׁלִיט אֶת שְׁלִיחוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ3098 וֵאלֹהִים כֹּל יוּכָל: ז כָּל אֲשֶׁר אָצַל אֱלֹהִים לִשְׁלִיחוֹ מִ(שְׁלַל) אַנְשֵׁי הֶעָרִים, וְהָיָה לֵאלֹהִים וְלַשָׁלִיחַ וְלַקְּרוֹבִים וְלַיְתוֹמִים וְלָעֲנִיִּים וְלַהֵלֶךְ, לְמַעַן לֹא יִהְיֶה לְמַחֲזוֹר בֵּין הָעֲשִׁירִים3099 בָּכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר יִתֵּן לָכֶם הַשָׁלִיחַ, קָחוּהוּ, וַאֲשֶׁר יָנִיא אֶתְכֶם מִמֶּנּוּ, חִדְלוּ, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים כִּי מוּסַר אֱלֹהִים כָּבֵד מְאֹד: ח לָעֲנִיִּים הַמְּהַגְּרִים3100 אֲשֶׁר הוּצְאוּ מֵחַצְרוֹתֵיהֶם וּמֵהוֹנָם הַמְבַקְשִׁים חֶסֶד מֵאלֹהִים וְרָצוֹן3101 וַיַּעַזְרוּ אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ, אֵלֶּה הֵם הַדּוֹבְרִים אֱמֶת: ט וְאֵלֶּה אֲשֶּר רָכְשׁוּ לָהֶם אֶת הָעִיר (אַלְמַדִינָה) וְאֶת הָאֱמוּנָה לִפְנֵיהֶם3102 יֹאהֲבוּ אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הִגְּרוּ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יִמְצְאוּ בְּלִבָּם כָּל צֹרֶךְ מִזֶּה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם3103 וִיבַכְּרוּ אוֹתָם עֲלֵיהֶם וְאִם כִּי הָיְתָה בָּהֶם מִסְכֵּנוּת. וְהָאִיש אֲשֶׁר יִנָּצֵל וְלֹא תַחְמֹד נַפְשׁוֹ אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים: י וְאֵלֶּה אֲשֶּר בָּאוּ אַחֲרֵיהֶם3104 יֹאמְרוּ: “אֱלֹהֵינוּ סְלַח לָנוּ וּלְאַחֵינוּ אֲשֶׁר קָדְמוּ לָנוּ לָאֱמוּנָה וְאַל תָּשֶׁת בְֹלִבֵּנוּ קִנְאָה בַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ, אֱלֹהֵינוּ אָכֵן אַתָּה חַנּוּן וְרַחוּם”: יא הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת אֵלֶּה הַפּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים יֹאמְרוּ בִּדְבַר אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר כָּפְרוּ מֵאַנְשֵׁי הסֵּפֶר3105: “אָכֵן אִם תּוּצָאוּ יָצוֹא נֵצֵא עִמָּכֶם וְלֹא נִשְׁמַע לְקוֹל אָדָם בַֹאֲשֶׁר לָכֶם, לְעוֹלָם. וְכִי יִלָּחֲמוּ בָּכֶם נַעֲזֹר לָכֶם”, וְאוּלָם אֱלֹהִים עֵד כִּי שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ: יב אָכֵן כִּי יוּצָאוּ, לֹא יֵצְאוּ אִתָּם וְכַאֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ בָהֶם לֹא יַעַזְרוּם,3106 וְגַם אִם יַעַזְרוּם יָשׁוּבוּ אָחוֹר וְלֹא יִמָּלֵטוּ3107: יג אָכֵן אַתֶּם חֲזָקִים יוֹתֵר, פַּחַד בְּלִבּוֹתָם מֵאֵת אֲלֹהִים3108, כָזֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא יַשְׂכִּילוּ: יד לֹא יִלָּחֲמוּ בָכֶם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת אוֹ מֵאַחֲרֵי חוֹמוֹת, עֹצֶם-כֹּחָם (בְּמִלְחַמְתָּם) בֵּינֵיהֶם רָב3109, תְּדַמֶּה כִּי מְאֻחָדִים הֵם אַךְ לִבּוֹתָם נִפְרָדִים, זֹאת בַּאֲשֶׁר הֵם עַם לֹא יַשְׂכִּילוּ: טו (מְשָׁלָם) כְֹמוֹ אֵלֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם (זה) מִקָּרוֹב3110 טָעֲמוּ כֹּבֶד מַעֲשָׂם3111 וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה. טז (מְשָׁלָם) כְּמוֹ הַשָׂטָן בְּאָמְרוֹ לְבֶן-הָאָדָם: “כְּפֹר”. וְכַאֲשֶׁר כָּפַר אָמַר: “נָקִי אָנֹכִי מִמֶּךָּ, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֶת אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים”: יז וַתְּהִי אַחֲרִית שְׁנֵיהֶם כִּי הֵמָּה שְׁנֵיהֶם בְּ(גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְתוֹכָהּ, וְזֶה גְמוּל הַפּוֹשְׁעִים: יח הַמַּאֲמִינִים יְראוּ אֶת אֱלֹהִים וְתִתְבּוֹנֵן כָּל נֶפֶשׁ מַה הוּא אֲשֶׁר קִדְּמָה (לְהָכִין) לְמָחָר, וִיראוּ אֶת אֱלֹהִים, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיכֶם. יט וְאַל תִּהְיוּ כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֱלֹהִים וַיַּשְׁכִּיחֵם אֶת נַפְשׁוֹתָם, אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: כ לֹא יִשְׁווּ בְּנֵי (גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ וּבְנֵי גַן-עֵדֶן, בְּנֵי גַן-עֵדֶן הֵם הַמְּאֻשָּרִים: כא לוּ הוֹרַדְנוּ אֶת הַקֻּרִאָן הַזֶּה עַל הָר, הָיִיתָ רוֹאֶה אוֹתוֹ נִכְנָע וְנִבְקָע לִרְסִיסִים מִיִּרְאַת אֱלֹהִים. וְאֶת אֵלֶּה הַמְּשָׁלִים נִמְשֹׁל לִבְנֵי אָדָם3112 לְמַעַן יָשִׁיבוּ אֶל לֵב: כב הוּא אֱלֹהִים אֵין אֱלֹוהַּ בִּלְתִּי הוּא, יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת, הוּא הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם: כג הוּא אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי הוּא, הַמֶּלֶךְ, הַקָּדוֹשׁ, עוֹשֵָה הַשָּׁלוֹם, הַנֶּאֱמָן, הַמְקַיֵּם3113, הָעִזּוּז, הַגִּבּוֹר וְהַמְרוֹמָם. חָלִילָה לֵאלֹהִים3114 אֲשֶׁר יִשַׁתְּפוּ לוֹ: כד הוּא אֱלֹהִים הַיּוֹצֵר, הַבּוֹרֵא, וְצָר הַצּוּרָה לוֹ הַיָּפִים בַּשֵּׁמוֹת3115, יְשַׁבַּח אוֹתוֹ כָּל אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם:

 

פָּרָשַׁת הַנִּבְחֶנֶת3116    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְּחוּ לָכֶם אֶת אוֹיְבִי וְאֶת אוֹיִבְכֶם לְבַעֲלֵי בְרִית, בְּהַרְאוֹתְכֶם לָהֶם יְדִידוּת אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בַּאֲשֶׁר בָּא אֲלֵיכֶם מִן הָאֱמֶת, בְּהוֹצִיאָם אֶת הַשָֹלִיחַ וְאֶתְכֶם עֵקֶב הַאֲמִינְכֶם בֵּאלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם. (אַךְ) כִּי תֵחָלְצוּ לְהִלָּחֵם בִּשְׁבִילִי וּלְבַקֵּש רְצוֹנִי וְהֶרְאֵיתֶם לָהֶם יְדִידוּת בַּסֵּתֶר3117, הִנֵּה אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר הִסְתַּרְתֶּם וְאֶת אֲשֶׁר הוֹדַעְתֶּם גָּלוּי – וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֹאת מִכֶּם תָּעָה מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה: ב אִם יִתְפְּשׂוּ אֶתְכֶם יִהְיוּ לָכֶם אוֹיְבִים וְיִשְׁלְחוּ בָּכֶם יְדֵיהֶם וּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם בְּרָעָה, וִיבַקְּשוּ אֲשֶׁר תִּכְפֹּרוּ3118: ג לֹא יוֹעִילוּ לָכֶם שְׁאֵרֵי בְשַׂרְכֶם וְלֹא יַלְדֵיכֶם בְּיוֹם הַתְּקוּמָה3119 יַפְרִיד בֵּינֵיכֶם וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ד כְּבָר הָיָה לָכֶם מוֹפֵת יָפֶה3120 בְּאַבְרָהָם וּבַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בּאָמְרָם לִבְנֵי-עַמָּם: “נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִכֶּם וּמֵאֲשֶׁר תַּעַבְדוּ3121 בִּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, כִּחַשְׁנוּ בָּכֶם וְנִגְלְתָה בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם הָאֵיבָה וְהַמַּשְׂטֵמָה3122 לְעוֹלָם, עַד אִם תַּאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים לְבַדּוֹ”, מִלְבַד אֲשֶׁר אָמַר אַבְרָהָם לְאָבִיו3123: "הִתְפַּלֵּל אֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים כִּי יִסְלַח לְךָ וְאֵין לִי עָז-מַה לָקוּם לְךָ בִּפְנֵי אֱלֹהִים. אֱלֹהֵינוּ עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וְאֵלֶיךָ שַׁבְנוּ וְאֵלֶיךָ הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר נָשׁוּב): ה אֱלֹהֵינוּ, אַל תְּיַסְּרֵנוּ בִּידֵי הַכּוֹפְרִים3124 וּסְלַח לָנוּ, אֱלֹהֵינוּ, כִּי אַתָּה הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ו אָכֵן כְּבָר הָיָה לָכֶם בָּהֶם מוֹפֵת יָפֶה לַאֲשֶׁר יְיַחֵל אֶל אֱלֹהִים וְלַיוֹם הָאַחֲרוֹן3125, וַאֲשֶׁר יִפְנֶה עֹרֶף, הִנֵּה אֱלֹהִים הוּא הֶעָשִׁיר וְהַמְהֻלָּל3126: ז יִתָּכֵן אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים יְדִידוּת3127 בֵּינֵיכֶם וּבֵין אֵלֶּה אֲשֶׁר אֲיַבְתֶּם אוֹתָם מֵהֶם וֵאלֹהִים יָכוֹל וֵאלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: ח לֹא יְנִיֲאֶכם אֱלֹהִים מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא נִלְחֲמוּ עִמָּכֶם בִּדְבַר הַדָּת וְלֹא הוֹצִיאוּ אֶתְכֶם מֵחַצְרוֹתֵיכֶם, מִהְיוֹת עִמָּם תְּמִימִים. וּמֵהִתְנַהֵג אִתָּם בְּצֶדֶק3128 כִּי אֱלֹהִים יֹאהַב אֶת הַשֹׁוֹמְרִים צֶדֶק3129: ט אַךְ יָנִיא אֶתְכֶם אֱלֹהִים מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ עִמָּכֶם בִּדְבַר הַדָּת וַיּוֹצִיאוּ אֶתְכֶם מֵחַצְרוֹתֵיכֶם וַיַּעַזְרוּ לְהוֹצִיֲאֶכם, מִקַּחַת אוֹתָם רֵעִים לָכֶם, וַאֲשֶׁר יִקְּחוּ אוֹתָם רֵעִים לָהֶם אֵלֶּה הֵם הַפּוֹשְׁעִים: י הַמַּאֲמִינִים כִּי תָּבֹאנָה אֲלֵיכֶן הַמַּאֲמִינוֹת מְהַגְּרוֹת וּבְחַנְתֶּם אוֹתָן – אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֱמוּנָתָן. – וְכַאֲשֶׁר תֵּדְעוּ כִּי מַאֲמִינוֹת הֵן, אַל תָּשִׁיבוּ אוֹתָן אֶל הַכּוֹפְרִים. לֹא הֵן מֻתָּרוֹת לָהֶם וְלֹא הֵם מֻתָּרִים לָהֶן. וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ3130 וְלֹא יִהְיֶה כָּל חַטְא בָּכֶם כִּי תְּקְּחוּ אוֹתָן לְנָשִׁים כַּאֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָהֶן מָהֳרָן3131, וְאַל תַּחֲזִיקוּ בְּחֶבֶל הַכּוֹפְרִים וּדְרַשְׁתֶּם אֶת אֲשֶׁר הוֹצֵאתֶם וְדָרְשׁוּ הֵם אֶת אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ, זֶה מִשְׁפַּט אֱלֹהִים אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: יא וְכִי תַּעֲזֹב אֶתְכֶם אַחַת מִנְּשׁוֹתֵיכֶם3132 וְעָבְרָה אֶל הַכּוֹפְרִים וּגְמַלְתֶּם כַּאֲשֶׁר גְּמָלוּכֶם3133, וּנְתַתֶּם לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הָלְכוּ נְשׁוֹתֵיהֶם כְּכָל אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ, וִירֵאתֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר אַתֶּם מַאֲמִינִים בּוֹ: יב הַנָּבִיא, כִּי תָבֹאנָה אֵלֶיךָ הַמַּאֲמִינֹות3134 וְתָקְעו כַּפָּן לְךָ3135 אֲשֶׁר לֹא תְּשַׁתֵּפְנָה בֵאלֹהִים דָּבָר וְלֹא תִגְנֹבְנָה וְלֹא תִנְאַפְנָה וְלֹא תַהֲרֹגְנָה אֶת יַלְדֵיהֶן3136 וְלֹא תוֹצֵאנָה שֵׁם-רָע אֲשֶׁר יִבְדּוּ אוֹתוֹ בֵין יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן3137 וְלֹא יַמְרוֹ אֶת פִּיךָ בִּדְבַר צֶדֶק, וְתָקַעְתָּ לָהֶן כַּפֶּךָ וְהִתְפַּלַּלְתָּ לֵאלֹהִים כִּי יִסְלַח לַעֲווֹנָן, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: יג הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּקְּחוּ לָכֶם לְרֵעִים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר חָרָה בָּהֶם אַף אֱלֹהִים. כְּבָר הִתְיָאֲשׁוּ מִן הָעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר הִתְיָאֲשׁוּ הַכּוֹפְרִים מִבְּנֵי הַקְּבָרוֹת3138:

 

פָּרָשַׁת הַמַּעֲרָכָה3139    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה3140 ופסוקיה ארבעה עשר

בשם אלהים הרחמן והרחום

א יְשַׁבַּח אֶת אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם:3141 ב הַמַּאֲמִינִים, לָמָּה תֹאמְרוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא תַעֲשׂוּ?:3142 ג גְּדוֹלָה הַמַּשְׂטֵמָה לִפְנֵי אֱלֹהִים3143 כִּי תֹאמְרוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא תַעֲשׂוּ: ד אָכֵן אוֹהֵב אֱלֹהִים אֶת הַנִּלְחָמִים בִּשְׁבִילוֹ בַּמַּעֲרָכָה כְּמוֹ הָיוּ בִּנְיָן יָצוּק: ה וּ(זְכֹר) בֶּאֶמֹר מֹשֶׁה לְעַמּוֹ: “לָמָּה תָצִיקוּ לִי3144 הֵן כְּבָר יְדַעְתֶּם כִֹי שְׁלִיחַ אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲלֵיכֶם”. וְכַאֲשֶׁר סָרוּ הֵסִיר אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹתָם, כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: ו וּ(זְכֹר) בֶּאֱמֹר יֵשׁוּ בֶן מִרְיָם: “הוֹי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי שְׁלִיחַ אֱלֹהִים אֲלֵיכֶם לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר לְפָנַי מִן הַתּוֹרָה3145 וּלְבַשֵׂר בּוֹא שָׁלִיחַ אַחֲרָי אַחְמָד שְׁמוֹ”3146. וְכַאֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים אָמְרוּ: “אֵלֶּה כְּשָׁפִים גְּלוּיִים”: ז וּמִי הִרְבָּה פֶשַׁע מִזֶֹה אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ עַל אֱלֹהִים כָֹזָב בְּהִקָּרְאוֹ אֶל הָאִסְלָאם. אָכֵן אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: ח יַחְפְּצוּ לְכַבּוֹת אוֹר אֱלֹהִים בְּפִיוֹתֵיהֶם, אַךְ אֱלֹהִים מַשְׁלִים אוֹרוֹ וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַכּוֹפְרִים3147: ט הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת שְׁלִיחוֹ עִם אֹרַח הַמֵּישָׁרִים וְדָת הָאֱמֶת לְהַרְאוֹת אוֹתָה עֶלְיוֹן עַל כָּל הַדָּתוֹת כֻּלָּן, וְאִם גַּם מָאֲסוּ הַמְשַׁתְּפִים3148: י הַמַּאֲמִינִים, הַאִם אוֹבִילְכֶם אֶל סַחַר אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מֵעֹנֶשׁ דְֹאָבָה?: יא תַּאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וּתְחָרְפוּ הוֹנְכֶם וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּמִלְחֶמֶת אֱלֹהִים. זֶה טוֹב לָכֶם אִם יוֹדְעִים אַתֶּם3149: יב יִסְלַח לָכֶם לְחַטֹּאתֵיכֶם וִיבִיאֲכֶם אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת וּמִשְׁכָּנוֹת נְעִימִים בְּגַן עֵדֶן3150, זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל: יג וַאֲחֵרוֹת3151 (אֲשֶׁר) תֶּאֱהָבוּן: תְּשׁוּעָה מֵאֱלֹהִים וְנִצָּחוֹן קָרוֹב: יד הַמַּאֲמִינִים הֱיוּ עוֹזְרִים לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר אָמַר יֵשׁוּ בֶּן מִרְיָם לַשְּׁלִיחִים: “מִי (יִהְיֶה) בְּעוֹזְרַי לֵאלֹהִים”? וַיֹּאמְרוּ הַשְּׁלִיחִים: אֲנַחְנוּ (נִהְיֶה) הָעוֹזְרִים לֵאלֹהִים"3152 וַתַּאֲמֵן עֵדָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּכְפֹּר עֵדָה. וַנַּגְבֵּר אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ עַל אוֹיְבֵיהֶם וַיִּהְיוּ הַגּוֹבְרִים (עַל אוֹיְבֵיהֶם):

 

פָּרָשַת הַקָּהָל3153    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ אַחַד עָשָר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יְשַׁבַּח אֶת אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ב הוּא אֲשֶׁר הֵקִים3154 בֵּין הָאֻמּוֹת3155 שָׁלִיחַ מִקִּרְבָּם יִקְרָא לִפְנֵיהֶם אֶת אוֹתוֹתָיו3156 וְטִהֲרָם וְלִמְּדָם אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחָכְמָה3157, אַחֲרֵי הֱיוֹתָם לִפְנֵי כֵן בְּתוֹעָה בְּרוּרָה3158: ג וַאֲחֵרִים מֵהֶם לֹא הִשִׂיגוּם עֶדְנָה3159 וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם: ד זֶה הוּא חֶסֶד אֱלֹהִים יִתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ3160 וֵאלֹהִים רַב הֶחָסֶד3161: ה מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר הָעָמְסָה עֲלֵיהֶם הַתּוֹרָה וְלֹא יִשָּׂאוּהָ כִּמְשַׁל הַחֲמוֹר הַנּוֹשֵׂא סְפָרִים. רַע הוּא מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹת אֱלֹהִים, אָכֵן אֱלֹהִים לֹא יַנְחֶה אֶת הָעָם הַפּוֹשְׁעִים: ו אֱמֹר: אַתֶּם הַיְּהוּדִים, אִם מִתְיַמְּרִים אַתֶּם כִּי (רַק) אַתֶּם בּעֲלֵי בְרִית לֵאלֹהִים וְלֹא אָדָם אִתְּכֶם, הִנֵּה הִתְאַוּוּ לָמוּת אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ3162: ז אַךְ לֹא יִתְאַוּוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם בַּאֲשֶׁר קִדְּמוּ יְדֵיהֶם לַעֲשׂוֹת. אָכֵן יוֹדֵעַ אֱלֹהִים אֶת הַפּוֹשְׁעִים3163: ח אֱמֹר: הֵנֵּה הַמָּוֶת אֲשֶׁר תִּבְרְחוּ מִמֶּנּוּ הַשֵּׂג יַשִּׂיג אֶתְכֶם. אַחֲרֵי כֵן תּוּשְׁבוּ אֶל יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת וְהוֹדִיעַ אֶתְכֶם מַעֲשֵׂיכֶם3164: ט הַמַּאֲמִינִים, כַּאֲשֶׁר יִקָּרֵא לַתְּפִלָּה בְּיוֹם הַקָּהָל3165 וְאַצְתֶּם אֶל זֵכֶר אֱלֹהִים, וּזְנַחְתֶּם אֶת הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן. זֶה טוֹב לָכֶם אִם יוֹדְעִים אַתֶּם3166: י וּבִכְלוֹת הַתְּפִלָּה וּנְפוּצוֹתֶם בָּאָרֶץ וּבִקַּשְׁתֶּם חֶסֶד אֱלֹהִים3167 וְהַרְבּוּ לִזְכֹּר אֶת אֱלֹהִים לְמַעַן תַּצְלִיחוּ: יא וְכַאֲשֶׁר רָאוּ סַחַר אוֹ שַׁעֲשׁוּעִים נָפוֹצוּ (מֵעָלֶיךָ) אֲלֵיהֶם וַיַּעַזְבוּךָ עוֹמֵד3168. אֲמֹר: זֶה אֲשֶׁר אֶת אֱלֹהִים טוֹב מִן הַשַׁעֲשׁוּעִים וּמִן הַסַּחַר וֵאלֹהִים הוּא הַטּוֹב בַֹמְכַלְכְּלִים.

 

פרשת הָסְעִפִים3169    🔗

נִתְנָה בְּאֵלְמְדִינָה וּפְּסוּקֶיהָ אָחָד עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלּהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַסֵּעֲפִים אָמְרוּ: “מְעִידִים אֲנַחְנוּ כִּי אַתָּה אָמְנָם שְׁלִיחַ אֱלֹהִים”. וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי אָכֵן שְׁלִיחוֹ אָתָּה. וֵאלֹהִים יָעִיד כִּי הַסֵּעֲפִים שֶׁקֶר יְדַבֵּרוּ: ב לָקְחוּ לָהֶם אֶת שְׁבוּעָתָם לִכְסוּת3170, וַיָּסוּרוּ מִדֶּרֶךְ אֱלֹהִים. אָכֵן רָעִים מַעֲשֵׂיהֶם3171: ג זֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אַחֲרֵי כֵן כָּפְרוּ וַיֵּחָתְמוּ לִבּוֹתֵיהֶם כִּי לֹא יַשְׂכִּילוּ3172: ד וּבִרְאוֹתְךָ אוֹתָם יַפְלִיאוּךָ גֵּוֵיהֶם3173, וּבְדַבְּרָם תִּשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם. דּוֹמִים הֵם כְּמוֹ הָיוּ קוֹרוֹת עֵץ, סְמוּכִים (אֶל קִיר)3174. יַחְשְׁבוּ כָּל צְעָקָה עֲלֵיהֶם3175, הֵם הֵם הָאוֹיֵב. הִשָּמֶר אֵפוֹא מִפְּנֵיהֶם. יִלָּחֶם בָּם אֱלֹהִים, אֵיכָה יוּסְרוּ (מִן הָאֱמֶת)3176: ה וּבְהֵאָמֵר אֲלֵיהֶם: בּוֹאוּ, לְמַעַן יִתְפַּלֵּל שְׁלִיחַ אֱלֹהִים כִּי יִסָּלַח לָכֶם, הִפְנוּ רָאשֵׁיהֶם וְרָאִיתָ אוֹתָם סָרִים וְהֵם מִתְגָּאִים: ו אַחַת הִיא לָהֶם אִם תִּתְפַּלֵּל כִּי יִסָּלַח לָהֶם אוֹ לֹא תִּתְפַּלֵּל. לֹא יִסְלַח לָהֶם אֱלֹהִים כִּי לֹא יַנְחֶה אֱלֹהִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: ז הֵם הֵם הָאוֹמְרִים: אַל תּוֹצִיאוּ מֵהוֹנְכֶם עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר עִם שְׁלִיחַ אֱלֹהִים, לְמַעַן יָפוּצוּ3177. הֵן לֵאלֹהִים אוֹצְרוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאוּלָם הַסֵּעֲפִים לֹא יַשְׂכִּילוּ: ח יֹאמְרוּ: אָכֵן כַּאֲשֶׁר נָשׁוּב אֶל אַלְמַדִינָה הוֹצֵא יוֹצִיא הַנִּכְבָּד אֶת הַשָּפָל מִמֶּנָּה3178, הֵן לֵאלֹהִים הָעֹז וְלִשְׁלִיחוֹ וְלַמַּאֲמִינִים, וְאוּלָם הַסֵּעֲפִים לֹא יֵדָעוּ: ט הַמַֹאֲמִינִים אַל יְשַׁעַשְׁעוּ אֶתְכֶם לֹא הוֹנְכֶם וְלֹא יַלְדֵיכֶם מִזְכֹר אֱלֹהִים, וַאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ זֹאת הֵם3179 הָאוֹבְדִים: י וּפַזְּרוּ מֵאֲשֶׁר חָלַקְנוּ לָכֶם בְּטֶרֶם יָבוֹא אֶל אִיש מִכֶּם הַמָּוֶת3180 וְאָמַר אָז: אֱלֹהַי לָמָּה לֹא הִנַּחְתָּ אוֹתִי עַד לְמוֹעֵד קָרוֹב לְמַעַן אֶעֱשֶׂה צְדָקָה וְאֶהֱיֶה מֵעוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר?3181: יא אָכֵן לֹא יָנִיחַ אֱלֹהִים נֶפֶשׁ בְּבוֹא עֵת קִצָּהּ, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם.

 

פָּרָשַׁת הָעָקְבָּה3182    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3183 וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלּהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יְשַׁבַּח אֶת אֱלֹהִים כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ3184 וְלוֹ הַתְּהִלָּה וְהוּא הַכֹּל יוּכָל: ב הוּא אֲשֶׁר בְּרָאֲכֶם. וּמִכֶּם (יֵשׁ) כּוֹפֵר וּמִכֶּם (יֵשׁ) מַאֲמִין, וֵאלֹהִים רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂיכֶם. ג בָּרָא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בָּאֱמֶת3185 וַיִּיצָרְכֶם וַיֵּיטֶב צוּרַתְכֶם וְאֵלָיו הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ): ד יֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְיָדַע אֶת אֲשֶׁר תַּסְתִּירוּ וְאֶת אֲשֶׁר תּוֹדִיעוּ גָּלוּי3186 וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ קֶרֶב לֵב: ה הַאִם לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיכֶם דְּבַר אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ לְפָנִים, טָעֲמוּ כֹּבֶד מַעֲשָׁם, וְלָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה3187: ו כָּזֹאת עֵקֶב אֲשֶׁר הָיוּ שְׁלִיחֵיהֶם בָּאִים אֲלֵיהֶם בַּמּוֹפְתִים, וַיֹּאמְרוּ: “הַאִם אָדָם יַנְחֵנוּ?”, וַיִּכְפְּרוּ וַיִּפְנוּ עֹרֶף. אַךְ אֵין אֱלֹהִים זָקוּק לָאָדָם, כִּי אֱלֹהִים עָשִׁיר וּמְהֻלָּל: ז הַכּוֹפְרִים אָמְרוּ, כִּי לֹא יוּקְמוּ לִתְחִיָּה. אֱמֹר: אָמְנָם כֵּן, בֵּאלֹהַי נִשְׁבַּעְתִּי, הוּקֵם תּוּקְמוּ לִתְחִיָּה וְהֻגֵּד יֻגַּד לָכֶם אֶת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. וְנָקֵל הוּא לֵאלֹהִים: ח הַאֲמִינוּ אֵפוֹא בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וּבָאוֹר אֲשֶׁר הוֹרַדְנוּ, כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם: ט בְּיוֹם אֲשֶׁר יֶאֱסָפְכֶם לְיוֹם הָאֲסֻפָּה. זֶה יוֹם הָעָקְבָּה3188, וְהָיָה הָאִיש אֲשֶׁר יַאֲמִין וְעָשָׂה הַיָּשָׁר יְכַפֵּר עָלָיו מֵרָעָתוֹ וֶהֱבִיָאהוּ אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן לָנֶצַח. הוּא הוּא הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל3189: י אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ וַיְכַחֲשׁוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ אֵלֶּה הֵם בְּנֵי (גֵיהִנֹּם) הָאֵשׁ, לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָה וְרָעָה הַדֶֹרֶךְ (שָׁמָה): יא לֹא יִפְגַע כָּל פֶּגַע בִּלְתִּי אִם בִּרְצוֹן אֱלֹהִים3190, וְהָיָה אֲשֶׁר יַאֲמִין וְנָחָה אֱלֹהִים אֶת לִבּוֹ מֵישָׁרִים, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ כֹּל: יב שִׁמְעוּ אֵפוֹא בְּקוֹל אֱלֹהִים וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל הַשָׁלִיחַ, אַךְ אִם תִּפְנוּ עֹרֶף, הִנֵּה אֵין עַל שְׁלִיחֵנוּ בִּלְתִּי אִם לְהַזְהִיר גָּלוּי: יג אֱלֹהִים אֵין אֱלֹוהַּ מִבִּלְעָדָיו וְעַל אֱלֹהִים יִשָּׁעֲנוּ אֵפוֹא הַמַּאֲמִיִנים: יד הַמַּאֲמִינִים, הִנֵּה מִנְּשׁוֹתֵיכֶם וּמִבְּנֵיכֶם אוֹיְבִים לָכֶם3191. הִשָּׁמְרוּ אֵפוֹא מִפְּנֵיהֶם. וְכִי תִמְחֲלוּ וְתִסְלְחוּ וּתְכַפְּרוּ, הִנֵּה אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם: טו אָכֵן הוֹנְכֶם וְיַלְדֵיכֶם אַךְ מַסָּה הֵם, וֱאלֹהִים אִתּוֹ שָׂכָר רָב3192: טז יְראוּ אֵפוֹא אֶת אֱלֹהִים כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכְלוּ וְהַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וּפַזְּרוּ (לִצְדָקָה) לְטוֹב לְנַפְשְׁכֶם. וַאֲשֶׁר יִנָּצֵל וְלֹא תַחְמֹד נַפְשׁוֹ אֵלֶּה הֵם הַמַּצְלִיחִים3193: יז אִם תַּלְווּן אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה טוֹבָה וֶהֱשִׁיבָהּ לָכֶם לְמִשְׁנֶה3194 וְסָלַח לָכֶם, כִּי אֱלֹהִים מַכִּיר טוֹבָה וְאֶרֶךְ אַפַּיִם: יח יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת הַגִּבּוֹר וְהֶחָכָם:

 

פָּרָשַׁת הַשִּׁלּוּחִים3195    🔗

נִתְּנָה בְאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַנָּבִיא, כִּי תְּשַׁלְחוּ הַנָשִׁים וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתןָ לְמִסְפַּר יְמֵיהֶן3196. וּסְפַרְתֶּם אֶת מִסְפַר הַיָמִים, וִירֵאתֶם אֶת אֱלֹהִים אֱלֹהֵיכֶם. אַל תּוֹצִיאוּ אוֹתָן מִבָּתֵּיהֶן וְלֹא תֵצֶאנָה בִּלְתִּי אִם בַּעֲשׂוֹתָן תּוֹעֵבָה בְּרוּרָה3197. וְאֵלֶּה חֻקּוֹת אֱלֹהִים וַאֲשֶׁר יַעֲבֹר חֻקּוֹת אֱלֹהִים3198 עָכַר נַפְשׁוֹ. לֹא תֵדַע אוּלַי יָבִיא אֱלֹהִים חֲדָשָׁה אַחֲרֵי זֹאת3199: ב וְכַאֲשֶׁר יִמְלְאוּ יְמֵיהֶן וְהחֱזַקְתֶּם בָהֶן בְּמֵישָׁרִים אוֹ הִפָּרְדוּ מֵהֶן בְּמֵישָׁרִים3200 וְהָקִימוּ לְעֵדִים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים יְשָׁרִים מִכֶּם3201 וְעִרְכוּ הָעֵדוּת לֵאלֹהִים. וְזֹאת (הַמִּצְוָה) לְהַזְהִיר בָּהּ אֶת הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן3202. וַאֲשֶׁר יִירָא אֶת אֱלֹהִים, יַעַשׂ לוֹ (אֱלֹהִים) מוֹצָא וִיכַלְכֵּל אוֹתוֹ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא יְפַלֵּל3203: ג וַאֲשֶׁר יִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים, הִנֵּה הוּא חֶלְקוֹ, כִּי אָכֵן אֱלֹהִים יַשִּׂיג חֶפְצוֹ. כִּבָר שָׁת אֱלֹהִים לְכָל דָּבָר קֶצֶב3204: ד וְאֵלֶּה מִנְּשֵׁיכֶם אֲשֶׁר הִתְיָאֲשׁוּ מִדְּווֹתָן, כִּי תִהְיוּ בְּסָפֵק, וְהָיָה מִסְפַּר יְמֵיהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא תִּדְוֶינָה. אַךְ הַנָּשִׁים הֶהָרוֹת וְהָיָה עֵת מוֹעֲדָן, עַד אֲשֶׁר תָּטֵלְנָה מַשָּׂאָן וַאֲשֶׁר יִירָא אֶת אֱלֹהִים יָשֶׁת לוֹ אֶת מִצְוָתוֹ קַלָּה3205: ה זֹאת מִצְוַת אֱלֹהִים הוֹרִידָה אֲלֵיכֶם וַאֲשֶׁר יִירָא אֶת אֱלֹהִים יְכַפֵּר לוֹ מֵרָעוֹתָיו (אֲשֶׁר עָשָׂה)3206 וְיַרְבֶּה לוֹ שָׂכָר: ו הַשְׁכִּינוּ אוֹתָן (בְּמָעוֹן) מִן (הַבַּיִת) אֲשֶׁר תִּשְׁכְּנוּ לְפִי אֲשֶׁר תַּשִׂיג יֶדְכֶם וְלֹא תָּצִיקוּ לָהֶן, וְכִי תִהְיֶינָה הָרוֹת וּנְתַתֶּם לָהֶן יְצִיאוֹתֵיהֶן עַד אֲשֶׁר תָּטֵלְנָה מַשָּׂאָן. וְכִי תִינַקְנָה לָכֶן וּנְתַתֶּם לָהֶן שְׂכָרָן וְנוֹעַצְתֶּם בֵּינֵיכֶם בְּצֶדֶק3207 וְכִי יִקְשֶּה הַדָּבָר בְּעֵינֵיֶכם3208 וְהֵינִיקָה לוֹ3209 אַחֶרֶת (אֶת הַיֶּלֶד)3210: ז וְהוֹצִיא (הָאָב) אֲשֶׁר יִרְחַב לוֹ כְּפִי אֲשֶׁר יִרְחַב לוֹ3211, וַאֲשֶׁר תִּקְצַר יָדוֹ3212 וְהוֹצִיא מֵאֲשֶׁר נָתַן לוֹ אֱלֹהִים. לֹא יַכְבִּיד אֱלֹהִים עַל נֶפֶשׁ כִּי אִם כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהּ3213 שִׁית יָשִׁית אֱלֹהִים אַחֲרֵי כָּבֵד קַל. ח וְכַמָּה עָרִים הֵעֵזוּ לַמְרוֹת מִצְוַת3214 אֱלֹהֵיהֶם וּשְׁלִיחוֹ. וַנְּחַשֵׁב אִתָּן חֶשְׁבּוֹן כָּבֵד וַנְּיַסְּרֵם מוּסָר רָע3215: ט וַתִּטְעַמְנָה כֹּבֶד מַעֲשָׂן וַתְּהִי אַחֲרִית עִנְיָנָן אֲבַדּוֹן: י הֵכִין אֱלֹהִים לָכֶן מוּסָר כָּבֵד, יְראוּ אֵפוֹא אֶת אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי לֵבָב: יא הַמַּאֲמִינִים, כְֹבָר הוֹרִיד אֱלֹהִים אֲלֵיכֶם הַזְהָרָה, שָׁלִיחַ אֲשֶׁר יִקְרָא לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹת3216 אֱלֹהִים גְּלוּיוֹת, לְהוֹצִיא אֶת הַמַּאֲמִינִים וְעוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וְהָיָה זֶה אֲשֶׁר יַאֲמִין וְעָשָׂה הַיָֹשָׁר, יְבִיֵאהּו אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים (יִהְיוּ) בְּתוֹכָן לָנֶצַח. כְּבָר הֵיטִיב אֱלֹהִים לוֹ צֵדָה: יב אֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא שִׁבְעָה רְקִיִעים וּמִן הָאָרֶץ כְּמוֹהֶם. תֵּרֵד הַפְּקֻדָּה בֵּינֵיהֶם3217, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֱלֹהִים הַכֹּל יוּכָל, וְכִי אֱלֹהִים מַקִּיף לָדַעַת הַכֹּל:

 

פָּרָשַׁת הָאִסָּר3218    🔗

נִתְּנָה בְּאַלְמַדִינָה וּפְסוּקֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַנָּבִיא לָמָּה תֶּאֱסֹר אֶת אֲשֶׁר הִתִּיר אֱלֹהִים לְךָ בְּבַקֶּשְׁךָ לְהָפִיק רָצוֹן מִנְּשׁוֹתֶיךָ3219, הֵן אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם?: ב כְּבָר צִוָּה לָכֶם אֱלֹהִים3220 הַתָּרַת שְׁבוּעַתְכֶם3221, וֱאלֹהִים מָגִנְּכֶם וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהֶחָכָם: ג וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה הַנָּבִיא לְאַחַת מִנְּשׁוֹתָיו דְּבַר-סֵתֶר3222, וַתַּגֵּד אֶת הַדָּבָר3223, וַיְגַל לוֹ אֱלֹהִים אֶת הַדָּבָר3224 הוֹדִיעַ (לָהּ) מִקְצָתוֹ3225. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיד לָהּ הַדָּבָר, אָמְרָה: “מִי הִגִּיד לְךָ זֹאת?”, וַיֹּאמֶר: "הִגִּיד לִי הַיּוֹדֵעַ וְהַמֵּבִין דָּבָר3226: ד אִם תָּשֹׁבְנָה שְׁתֵּיכֶן3227 בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלֹהִים הִנֵּה כְּבָר שָׂטוּ לִבּוֹתֵיכֶן3228. אַך אִם תַּעֲזֹרְנָה אִשָּׁה אֲחוֹתָהּ לָקוּם עָלָיו, הִנֵּה אֱלֹהִים הוּא מָגִנּוֹ וְגַבְרִיאֵל וְהַיְּשָׁרִים בַּמַּאֲמִינִים הֵם אַחֲרֵי זֶה עוֹזֵר לוֹ. ה יִתָּכֵן כִּי בְּגָרְשׁוֹ אֶתְכֶן, יִתֵּן לוֹ אֱלֹהָיו, תְּמוּרָה נָשִׁים טוֹבוֹת מִכֶּן, תְּמִימוֹת עִם אֱלֹהִים3229, נִכְנָעוֹת, שָֹבוֹת בִּתְשׁוּבָה, עוֹבְדוֹת אֶת אֱלֹהִים, צָמוֹת, יוֹדְעוֹת אִישׁ וּבְתוּלוֹת: ו הַמַּאֲמִינִים, הַבְטיחוּ אֶת נַפְשְׁכֶם וְאֶת בְּנֵי בֵיתְכֶם מֵאֵשׁ, אֲשֶׁר תֹאכַל אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הָאֲבָנִים3230. (מֻפְקָדִים) עָלֶיהָ מַלְאָכִים עַזִּים וְקָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַמְרוֹ אֶת אֱלֹהִים לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֵּם וֹמִלְּאוּ אֶת אֲשֶׁר יְצֻוּוּ: ז הַכּוֹפְרִים אַל תִּצְטַדְּקוּ הַיּוֹם, אָכֵן תְּשֻׁלְּמוּ כְּמַעֲשֵׂיכֶם: ח הַמַּאֲמִיִנים, שׁוּבוּ אֶל אֱלֹהִים בִּתְשׁוּבָה כֵּנָה. אוּלַי יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם אֱלֹהֵיכֶם מֵרָעוֹתֵיכֶם וַהֲבִיאֲכֶם אֶל גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ מִתַּחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. בַּיּוֹם (אֲשֶׁר) לֹא יַקְלֶה אֱלֹהִים אֶת הַנָּבִיא וְאֶת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אִתּוֹ, אוֹרָם יָרוּץ לִפְנֵיהֶם וְלִימִינָם3231, וְאָמְרוּ: אֱלֹהֵינוּ, הַשְׁלֵם לָנוּ אוֹרֵנוּ וְכַפֵּר לָנוּ כִּי אַתָּה הַכֹּל יָכוֹל: ט הַנָּבִיא, הִלָּחֵם בְֹּחֵרֶף נֶפֶשׁ בַּכּוֹפְרִים וֹבַסֵּעֲפֵים וְהַכְבֵּד אַכְפְּףָ עֲלֵיהֶם, וּמְגוּרֵיהֶם גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה)3232: י מָשַׁל אֱלֹהִים מָשָׁל לַכּוֹפְרִים אֵשֶׁת נֹחַ וְאֵשֶׁת לוֹט3233, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן תַּחַת שְׁנֵי עֲבָדִים מֵעוֹבְדֵינוּ עוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר, וַתִּבְגֹּדְנָה בָּהֶם, אַךְ לֹא הוֹעִילוּ לָהֶם (בַּעֲלֵיהֶם) בִּפְנֵי אֱלֹהִים דָּבָר וַיֵּאָמֵר: בֹּאנָה שְׁתֵּיכֶן אֶל (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ עִם הַבָּאִים: יא וּמָשַׁל אֱלֹהִים מָשָׁל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ אֵשֶׁת פַּרְעֹה3234, אֲשֶׁר אָמְרָה: "בְּנֵה לִי אֶצְלְךָ בַֹיִת בְּגַן-עֵדֶן, וְהַצִּיֵלִני מִפַּרְעֹה וּמַעֲשֵׂהוּ וְהַצִּיֵלִני מִן הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים: יב וּמִרְיָם בַּת עַמְרָם3235 אֲשֶׁר שִׁמְּרָה בְתוּלֶיהָ וַנִפַּח בָּהּ3236 מֵרוּחֵנוּ. וַתַּאֲמֵן בְּדִבְרֵי אֱלֹהֶיהָ וּבִסְפָרָיו וַתְּהִי מִן הַנִּכְנָעִים (לֵאלֹהִים).

 

פָּרָשַׁת הַמְּלוּכָה3237    🔗

וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשִׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א יִתְבָּרַךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַמְּלוּכָה, וְהוּא הַכֹּל יוּכָל: ב אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַחַיִּים לְמַעַן נַסּוֹתְכֶם מִי מִכֶּם הַמֵּיטִיב עֲשֹׂה3238, וְהוּא הַגִּבּוֹר וְהַסַּלָּח: ג אֲשֶׁר בָּרָא שִׁבְעָה שָׁמַיִם עֲרוּכִים זֶה מֵעַל לָזֶה. לֹא תִרְאֶה בִּבְרִיאַת הָרַחֲמָן כָּל חֹסֶר-הַתְאָמָה. שִׂים3239 אֵפוֹא עֵינֶיךָ הַאִם תִּרְאֶה כָּל פֶּרֶץ: ד וְשׁוּב שִׂים עֵינֶיךָ פַּעֲמָיִם, וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ הָעֵינַיִם נִדְכּוֹת וְהֵן לֵאוֹת: ה אָכֵן כְּבָר עָדִינוּ אֶת הַשָּׁמַּיִם הַשְּׁפָלִים בִּמְנוֹרוֹת וַנָּשֶׂם אוֹתָם לִרְגֹּם בָּהֶם אֶת הַשְּׂטָנִים3240 וַנְּעַתֵּד לָהֶם עֹנֶשׁ הַלֶּהָבָה: ו וּלְאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּחֲשׁוּ בֵּאלֹהֵיהֶם עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם וְרָעָה הַדֶּרֶךְ (שָׁמָּה): ז כַּאֲשֶׁר יָשְׁלְכוּ לְתוֹכָה יִשְׁמְעוּ נְעָרָה אֲשֶׁר לָהּ וְהִיא רוֹתַחַת: ח וְכִמְעַט תִּתְפּוֹצֵץ מִזַּעַם. כְּכָל אֲשֶׁר תָּשְׁלַךְ אֶל תּוֹכָה חֲבוּרָה, יִשְׁאֲלוּ אוֹתָם שׁוֹמְרֶיהָ: “הַאִם לֹא בָּא אֲלֵיכֶם מַזְהִיר”?: ט וְאָמְרוּ: “אָמְנָם כֵּן בָּא אֵלֵינוּ מַזְהִיר וַנְּכַחֵשׁ וַנֹּאמַר: “לֹא הוֹרִיד אֱלֹהִים מְאוּמָה, אֵין אַתֶּם בֵּלְתִּי אִם בְּתוֹעָה גְדוֹלָה”3241: י וְאָמְרוּ: “לוּ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים אוֹ מַשְׂכִּילִים לֹא הָיִינוּ בִּבְנֵי הַלֶּהָבָה”: יא וְהוֹדוּ חַטָּאתָם. אָכֵן הַרְחֵק לִבְנֵי לֶהָבָה3242: יב אַךְ אֵלֶּה הַיְרֵאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּסֵּתֶר לָהֶם סְלִיחָה וְשֶׂכֶר רָב: יג דַּבְּרוּ דִבְרֵיכֶם בַּסֵּתֶר אוֹ דַבְּרוּ בַּגָּלוּי3243, יוֹדֵעַ הוּא קֶרֶב לֵב יד הַאִם לֹא יֵדַע זֶה אֲשֶׁר בָּרָא וְהוּא הַנָּדִיב3244 וְהַמֵּבִין: טו הוּא אֲשֶׁר שָׁת אֶת הָאָרֶץ לָכֶם מִישׁוֹר3245. הִתְהַלְּכוּ אֵפוֹא בִּגְלִילוֹתֶיהָ וְאִכְלוּ מִכַּלְכָּלָתוֹ וְאֵלָיו הַתְּקוּמָה3246: טז מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בְּטַחְתֶּם כִּי לֹא יִבְקַע זֶה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם אֶת הָאָרֶץ תַּחְתֵּיכֶם (לִבְלוֹעַ אֶתְכֶם)3247 וְאָז תִּרְעַד?: יז אוֹ מָה הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בְּטַחְתֶּם, כִּי לֹא יִשְׁלַח עֲלֵיכֶם זֶה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם (סוּפַת) חוֹל (תְּכַסְּכֶם)3248, וִידַעְתֶּם אֵיכָה הַזְהָרָתִי?”: יח אָכֵן כְּבָר כִּחֲשׁוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר מִלִפְנֵיהֶם, וְאֵיכָה הָיוּ תַּהְפּוּכוֹתָי3249: יט וְהַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל הָעוֹף מֵעַל לָהֶם פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם3250 וּמְאַסְּפִים כְֹנָפַיִם. לֹא יַחֲזִיק אוֹתָן בִֹלְִי אִם הָרַחֲמָן3251 כִּי אָכֵן הוּא רוֹאֶה כֹּל: כ אוֹ מִי זֶה אֲשֶׁר הוֹא גְּדוּד לָכֶם לַעֲזֹר אֶתְכֶם מִפְּנֵי הָרַחֲמָן? אָכֵן הַכּוֹפְרִים אֵין הֵם בִּלְתִּי אִם בְּתוֹךְ מִרְמָה: כא אוֹ מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יכַלְכֶּלְכֶם בְּעָצְרוֹ כַּלְכָּלָתוֹ. לֹא כִי עָמְדוּ מַקְשִׁים עָרְפָּם לְהָעֵז פָּנִים וְלָסוּר: כב הַאִם זֶה הַמִּתְהַלֵּךְ מוּטָל עַל פָּנָיו3252 מְאֻשָּׁר בְּדֶרֶךְ יוֹתֵר אִם זֶה הַמִּתְהַלֵּךְ בָּרִיא וְשָלֵם בְֹאֹרַח מֵישָׁרִים3253: כג אֱמֹר: הוּא הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶתְכֶם וַיָּשֶׁת לָכֶם אֶת הַשֵּׁמַע וְאֶת הָרְאוֹת וְהַלֵּב. (אַךְ) מְעַט הוּא אֲשֶׁר תּוֹדוּ (לוֹ)3254: כד אֱמֹר: הוּא אֲשֶׁר הֵקִים אֶתְכֶם בָּאָרֶץ וְאֵלָיו תֵּאָסְפוּ3255: כה וְאִמְרוּ: מָתַי (יָקוּם) הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אֱמֶת תְּדַבֵּרוּ3256: כו אֱמֹר: “הַדַעַת רַק אֶת אֱלֹהִים הִיא3257 וַאֲנִי רַק מַזְהִיר גָּלוּי הִנֵּנִי”3258: כז וְכַאֲשֶׁר רָאוּהוּ קָרוֹב, רָעוּ פְּנֵי הַכּוֹפְרִים, וַיֵּאָמֵר אֲלֵיהֶם: “זֶה הוּא אֲשֶׁר שְׁאַלְתֶּם לָכֶם”: כח אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? אִם יַשְׁמִידֵנִי אֱלֹהִים וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר אִתִּי אוֹ יְרַחֲמֵנוּ, בְּמִי יֶחֱסוּ הַכּוֹפְרִים מִפְּנֵי עֹנֶשׁ דְּאָבָה?: כט אֱמֹר: הוּא הָרַחֲמָן, הֶאֱמַנּוּ בוֹ וֱעָלָיו נִשְׁעַנּוּ וְיָדוֹעַ תֵּדְעוּ מִי הוּא בְתוֹעָה גְלוּיָה: ל אֱמֹר: הַהֲשִׁיבוֹתֶם אֶל לֵב? אִם יַעֲמִיקוּ מֵימֵיכֶם עָמוֹק, יִשְׁקעוּ (באדמה)3259, מִי יָבִיא לָכֶם מֵי מַעְיָן?

 

פָּרָשַׁת הָעֵט3260    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נ.3261 נִשְׁבַּעְתִּי בָעֵט וּבַאֲשֶׁר יִכְתֹּבוּ3262: ב אֵין אַתָּה, בְּחֶסֶד אֱלֹהֶיךָ, מְשֻׁגָּע3263: ג וְאָכֵן לְךָ שָׂכָר אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק3264: ד וְאָכֵן אַתָּה אִיש תְּכוּנָה נַעֲלָה: ה תִּרְאֶה אֵפוֹא וְיִרְאוּ3265: ו מִי מִכֶּם הַפָּגוּעַ3266: ז אָכֵן אֱלֹהֶיךָ הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר תָּעָה מִדַּרְכּוֹ וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת הַמְּאֻשָּׁרִים בַּדֶּרֶךְ3267: ח אַל תִּשְׁמַע אֵפוֹא בְּקוֹל הַמְכַחֲשִׁים: ט יַחְפְּצוּ אֲשֶׁר תֵלֵךְ אִתָּם בְּרַכּוֹת וְיֵלְכוּ עִמְּךָ בְּרַכּוֹת3268: י אַךְ לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל כָּל נִשְׁבָּע לַשָּוְא, נִקְלֶה: יא מוּצִיא דִּבָּה וְהוֹלֵךְ רָכִיל: יב מֵנִיא אֶת הַטּוֹב, עוֹבֵר חֹק3269 וְחוֹטֵא: יג אַכְזָרִי וּמִלְבַד כָּל זֶה אֲסוּפִי3270: יד וְאִם גַּם בַּעַל הוֹן הוּא וְלוֹ בָּנִים: טו בְּהִקָּרֵא לְפָנָיו אוֹתוֹתֵינוּ, אָמַר: “בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים3271 (הֵם)”: טז שִׂים נשִׂים לוֹ אוֹת (קָלוֹן) עַל אַפּוֹ3272:

יז אָכֵן נִסִּינוּ אוֹתָם3273 כַּאֲשֶׁר נִסִּינוּ אֶת בַּעֲלֵי הַגַּנָּה3274, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לִקְצֹר: יח אוֹתָהּ בְּהַשְׁכִּימָם3275, וְלֹא הוֹצִיאוּ מִן הַכְּלָל3276: יט וַיְשׁוֹטֵט עָלֶיהָ מְשׁוֹטֵט מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ וְהֵם יְשֵׁנִים: כ וַתְּהִי עִם בֹּקֶר לְקוּטָה: כא וַיִּקְרְאוּ אִיש אֶל אָחִיו מַשְׁכִּימִים: כב “הַשְׁכִּימוּ אֶל שַׂדְכֶם אִם לוֹקְטִים אַתֶּם”: כג וַיֵּצְאוּ לְדַרְכָּם מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם: כד לֵאמֹר: “ַאל יָבוֹא לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶל תּוֹכָהּ עָנִי”: כה וַיַּשְׁכִּימוּ בְּכַוָּנָה קְבוּעָה אַמִּיצִים בְּדַעְתָּם: כו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָהּ וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אֲנַחְנוּ הַתּוֹעִים: כז לֹא כִי אֲנַחְנוּ מֻדָּרִים הֲנָאָה3277”: כח וַיֹּאמֶר הַנִּכְבָּד בְּתוֹכָם: “הַאִם לֹא הִגַּדְתִּי לָכֶם לָמָּה לֹא תְשַׁבְּחוּ (אֱלֹהִים)”? כט וַיֹּאמְרוּ: “הַשֶׁבַח לֵאלֹהִים, אָכֵן פּוֹשְׁעִים הָיִינוּ”: ל וַיָּחֵלּוּ לְהִתְלוֹנֵן אִישׁ עַל אָחִיו: לא וַיֹּאמְרוּ: "אוֹי לָנוּ, אָכֵן מַמְרִים הָיִינוּ: לב מִי יִתֵּן וְנָתַן לָנוּ אֱלֹהֵינוּ תְּמוּרָה טוֹבָה מִמֶּנָּה3278, אָכֵן עוֹרְגִים אֲנַחְנוּ אֶל אֱלֹהֵינוּ: לג כָּזֹאת הָעֹנֶשׁ3279, אַךְ עֹנֶשׁ הָעוֹלָם-הַבָּא גָּדוֹל מִזֶּה, לוּ יָדָעוּ: לד אָכֵן לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם גַּנּוֹת הַנֹּעַם: לה הַאִם נָשִׁית אֵפוֹא אֶת הַתְּמִימִים עִם אֱלֹהִים3280 כַּפּוֹשְׁעִים: לו מַה-לָכֶם, אֵיכָה תְּשְׁפֹּטוּ?3281: לז הַאִם לָכֶם סֵפֶר בּוֹ תַּחְקְרוּ: לח אֲשֶׁר (הֻבְטַח) לָכֶם בּוֹ3282 (לִהְיוֹת לָכֶם) כָּל אֲשֶׁר תִּבְחֲרוּ לָכֶם: לט אוֹ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה3283 לָכֶם עָלֵינוּ עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה, כִּי (יְהִי) לָכֶם אֲשֶׁר תִּדְרֹשׁוּ?: מ שְׁאַל אוֹתָם, אֵי מֵהֶם עָרֵב לָזֹאת: מא אוֹ שֻׁתָּפִים לָהֶם?3284 יָבִיאוּ נָא אֶת שֻׁתְּפֵיהֶם אִם אֱמֶת יְדַבֵּרוּ: מב (יֵשׁ) יוֹם אֲשֶׁר יֵחָשֵׂף שׁוֹק3285 וְיִקָּרְאוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלֹא יוּכָלוּ: מג עֵינֵיהֶם מָשְׁפָּלוֹת3286 תְּכַסֵּם כְּלִמָּה3287. הֵן לְפָנִים נִקְרְאוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְהֵם שְׁלֵמִים: מד הַנִּיחָה לִי אֵפוֹא (לְבַדִּי) עִם הַמְכַחֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה3288 נוֹרִידֵם מַטָּה מַטָּה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא יֵדָעוּ3289: מה וְהֵנַחְתִּי לָהֶם3290 כִּי תַּחְבּוּלָתִי קָשָׁה3291: מו אוֹ תִּשְׁאַל מֵהֶם שָׂכָר וְהֵם עֲמוּסִים חוֹבוֹת?3292: מז אוֹ אִתָּם הַתַּעֲלוּמָה וְהֵם יִכְתֹּבוּ?3293: מח צַפֵּה אֵפוֹא לְמִשְׁפַּט אֱלֹהֶיךָ3294 וְאַל תְּהִי כְֹבַעַל הַדָּג3295 בְּקָרְאוֹ אֶל אֱלֹהָיו וְכַעֲסוֹ עָצוּר: מט לוּלֵא הִשִּׂיג אוֹתוֹ חֶסֶד מֵאֵת אֱלֹהָיו, וַנְּטִילֵהוּ אֶל (הַחוֹף) הֶחָשׂוּף וְהוּא מְנֹאָץ3296: נ וַיִּבְחַר בּוֹ אֱלֹהָיו וַיְשִׁיתֵהוּ מֵעוֹשֵׂי-הַיָּשָׁר: נא וְאָכֵן כִּמְעַט הִכְרִיעוּךָ הַכּוֹפְרִים בְּמַבָּטֵיהֶם בְּשָׁמְעָם הַהַזְהָרָה וַיֹּאמֵרוּ: “אָכֵן מְשֻׁגָּע הוּא”: נב הִנֵּה אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה לִבְנֵי-אָדָם3297:

 

פָּרָשַׁת הַוַּדָּאִית3298    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרֲחָמן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּוַּדָּאִית: ב וּמַה הִיא הַוַּדָּאִית: ג וּמַה יוֹרְךָ לָדַעַת מַה הִיא הַוַּדָּאִית?: ד כִּחֲשׁוּ תַמוּד וְעָאד3299 בַּ“דּוֹפֶקֶת”3300: ה אַךְ בַּאֲשֶׁר לְתַמוּד הִנֵּה נִשְׁמְדוּ בָּרַעַשׁ3301: ו וּבַאֲשֶׁר לְעָאד, הִנֵּה נִשְׁמְדוּ בְּרוּחַ נוֹקֶבֶת וְעַזָּה: ז פָּקַד אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם שִׁבְעָה לֵילוֹת וּשְׁמוֹנָה יָמִים צְרוּפִים וְרָאִיתָ אָז אֶת הָאֲנָשִׁים מֻטָּלִים אֵין-אוֹנִים כְּמוֹ הָיוּ שָׁרְשֵׁי תֹמֶר נָבוּב3302: ח וְהַאִם תִּרְאֶה לָהֶם כָּל שְׁאֵרִית?: ט וּפַרְעֹה וַאֲשֶׁר (הָיוּ) לְפָנָיו וְהַהֲפוּכוֹת3303 אָשְׁמוּ לַחֲטֹא: י הִמְרוּ אֶת שְׁלִיחַ אֱלֹהֵיהֶם וַיְיַסְרֵם מוּסָר כָּבֵד: יא הִנֵּה אֲנַחְנוּ, כַּאֲשֶׁר גָּאוּ הַמַּיִם3304 נָשָׂאנוּ אֶתְכֶם בַּ(תֵּבָה) (הַ)שָּׁטָה: יב לְמַעַן עֲשׂוֹת אוֹתָהּ (אוֹת) לְהָשִׁיב אֶל לֵב וּלְמַעַן תִּצְפֹּן אוֹתָהּ אֹזֶן צוֹפֶנֶת: יג וּבְהִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר תְּקִיעָה אַחַת: יד וְנִסְּעוּ הָאָרֶץ וְהֶהָרִים וְנָדַקּוּ הִדּוֹק פַּעַם אַחַת: טו בַּיּוֹם הַהוּא תָּחוּל הַחָלָה:3305 טז וְנִבְקְעוּ הַשָּׁמַיִם3306 וְהֵמָּה בַּיּוֹם הַהוּא מִתְפּוֹרְרִים: יז וְהַמַּלְאָכִים עַל קְצוֹתֵיהֶם3307, וְנָשְׂאוּ אֶת כִּסֵּא אֱלֹהֶיךָ עֲלֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמוֹנָה:3308 יח בַּיּוֹם הַהוּא תֻּצְּגוּ (לְדִין), לֹא תֵּעָלֵם מִכֶּם תַּעֲלוּמָה:3309 יט אַךְ בַּאֲשֶׁר לָזֶה אֲשֶׁר יִנָּתֵן סִפְרוֹ בִימִינוֹ3310 יֹאמַר: “הֵא לָכֶם קִרְאוּ סִפְרִי זֶה: כ אָכֵן חָשַׁבְתִּי כִּי אֶמְצָא חֶשְׁבּוֹנִי”:3311 כא וְאָכֵן הוּא (יִתְעַנֵּג) בְּחַיִּים רְצוּיִים (לוֹ): כב בְּגַנָּה נַעֲלָה: כג קְטִיפוֹתֶיהָ יוֹרְדוֹת:3312 כד “אִכְלוּ וֹשְׁתוּ לְעָנְגָה3313 בַּאֲשֶׁר קִדַּמְתֶּם לַעֲשׂוֹת בְּיָמִים עָבָרוּ: כה וּבַאֲשֶׁר לָזֶה אֲשֶׁר יִנָּתֵן לוֹ סִפְרוֹ בִשְׂמֹאלֹו3314 יֹאמַר: “מִי יִתֵּן וְלֹא נִתַּן לִי סִפְרִי זֶה: כו וְלּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה חֶשְׁבּוֹנִי זֶה: כז מִי יִתֵּן וּבָאָה עָלַי הַכָּלָה:3315 כח לֹא הוֹעִיל לִי הוֹנִי: כט כָּלָה וַיֵּלֶך אוֹנִי”: ל תִּפְשׂוּהוּ וּכְבָלוּהוּ: לא בִּשְׁאוֹל צְלוּהוּ: לב אַחֲרֵי כֵן בָּאזִקִים אַמּוֹתֵיהֶם שִׁבְעִים בָּאַמָּה הֲבִיאוּהוּ: לג כִּי לֹא הָיָה מַאֲמִין בָּאֱלֹהִים הָאַדִּיר: לד וְלֹא חָרַד לְהַאֲכִיל אֶת הֶעָנִי”: לה הִנֵּה הַיּוֹם אֵין לוֹ קָרוֹב וְגוֹאֵל:3316 לו וְלֹא מַאֲכָל אִם לֹא מֵחֶלְאָה מְסֹאֶבֶת:3317 לז לֹא יֹאְכלוּהָ בִּלְתִּי אִם הַחַטָּאִים:

לח אָכֵן לֹא אֶשָּׁבַע3318 בְּזֶה אֲשֶׁר תִּרְאוּ: לט וְלֹא בְּזֶה אֲשֶׁר לֹא תִּרְאוּ: מ כִּי אָכֵן הוּא3319 דִּבְרֵי שָׁלִיחַ נִכְבָּד:3320 מא וְאֵין הוּא דִּבְרֵי מְשׁוֹרֵר3321. (אַךְ) מְעַט הוּא אֲשֶׁר תַּאֲמִינוּ: מב וְאֵין הוּא דִּבְרֵי מַגִּיד עֲתִידוֹת3322. אַךְ מְעַט הוּא אֲשֶׁר תָשִׂימוּ אֶל לֵב:3323 מג הוֹרָדָה מֵאֵת רִבּוֹן-הָעוֹלָמִים3324: מד וְלוּ דִבֶּר3325 עָלֵינוּ מִלִּבּוֹ3326 (גַּם) מִקְצַת מִן הַדְּבָרִים: מה כִּי אָז תָּפַשְׂנוּ אוֹתוֹ בִּימִינוֹ: מו וַנִּכְרֹת אֶת עוֹרֵק לְבָבוֹ: מז וְלֹא הָיָה מִכֶּם אֲשֶׁר עָצַר (אוֹתָנוּ) מִפְּגוֹעַ בּוֹ: מח וְאוּלָם הוּא3327 תּוֹכֵחָה לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים:3328 מט וְאָכֵן אֲנַחְנוּ נֵדַע יָדוֹעַ אֲשֶׁר יֵשׁ מִכֶּם מְכַחֲשִׁים: נ אַךְ יָגוֹן הוּא אֲשֶׁר יָבוֹא עַל הַכּוֹפְרִים: נא כִּי הוּא הָאֱמֶת הַבְּרוּרָה:3329 נב שַׁבַּח אֵפוֹא בְּשֵׁם אֱלֹהֶיךָ הָאַדִּיר: 3330

 

פָּרָשַׁת הַמַּעֲלוֹת3331    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א שָׁאַל שׁוֹאֵל3332 עַל דְּבַר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר יָחוּל: ב עַל הַכּוֹפְרִים, אֵין מֵשִׁיב אוֹתוֹ: ג מֵאֵת אֱלֹהִים בַּעַל הַמַּעֲלוֹת3333 ד יַעֲלוּ הַמַּלְאָכִים וְהָרוּחַ3334 אֵלָיו בְּיוֹם אֲשֶׁר עֶרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אֶלֶף שָׁנָה3335: ה הַאֲרֵךְ אֵפוֹא רוּחֲךָ הַאֲרֵךְ כַּאֲשֶׁר יָאֶה: ו כִּי הֵם יִרְאוּהוּ3336 רָחוֹק: ז וְאַתָּה תִּרְאֶנוּ קָרוֹב: ח בְּיוֹם אֲשֶׁר יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם כִּנְחֹשֶׁת קָלָל מֻתֶּכֶת: ט וְהֶהָרִים יִהְיוּ כַּצֶּמֶר הַמְגֻוָּן: י וְלֹא יִשְׁאַל קָרוֹב וְגוֹאֵל לִשְׁלוֹם קָרוֹב וְגוֹאֵל3337: יא בִּרְאוֹתָם אִיש אָחִיו. יִשְׁתּוֹקֵק הַפּוֹשֵׁעַ לוּ יָכוֹל לְהִפָּדוֹת יב מֵעֹנֶשׁ הַיּוֹם הַהוּא בְּבָנָיו וּבַחֲבֶרְתּוֹ3338 וּבְאָחִיו: יג וּבִשְׁאֵר בְּשָׂרוֹ אֲשֶׁר יְמַלְּטֶנּוּ: יד וּבְכָל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יַחְדָּו לְמַעַן יַצִּילֶנּוּ: טו אַךְ לֹא וָלֹא. כִּי הִיא אֵשׁ לוֹהֶטֶת: טז גּוֹרֶרֶת הַקַּרְקֶפֶת: יז תִּקְרָא אֶת אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ פָּנָיו וַיִּפֶן עֹרֶף3339: יח וַיֶּאֱסֹף (הוֹן) וַיָּשֶׂם בְּאַמְתַּחְתּוֹ:

יט אָכֵן הָאָדָם נוֹצַר קְצַר אַפַּיִם: כ בִּנְגוֹעַ אֵלָיו הָרָעָה יַרְבֶּה תְּלוּנָה: כא וּבְהַגִּיעַ אֵלָיו הַטִּוֹב יַרְבֶּה לְקַמֵּץ: כב זוּלַת הַמִּתְפַּלְּלִים: כג אֲשֶׁר הֵם שׁוֹקְדִים עַל תְּפלתם תָּמִיד: כד וַאֲשֶׁר בְּהוֹנָם חֹק קָבוּעַ: כה לַמְבַקֵּש חֶסֶד וְלָאֶבְיוֹן3340: כו וַאֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בְּיוֹם הַדִּין: כז וַאֲשֶׁר הֵם מֵעֹנֶשׁ אֱלֹהֵיהֶם יִמְלְאוּ פָּחַד3341: כח כִּי אָכֵן עֹנֶשׁ אֱלֹהֵיהֶם אֵין בִּטָּחוֹן מִפָּנָיו: כט וַאֲשֶׁר הֵם נִשְׁמָרִים מִגַּלּוֹת עֶרְוָה3342: ל (לֹא יִקְרְבוּ) בִּלְתִּי אִם אֶל נְשֵׁיהֶם אוֹ (הַשְּׁפָחוֹת) אֲשֶׁר קָנְתָה יְמִינָם כִּי הֵם לֹא תְלוּנוֹת עֲלֵיהֶם3343: לא אַךְ אֲשֶׁר יַחְמְדוּ (נָשִׁים) מִבִּלְעֲדֵי אֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָעוֹבְרִים חֹק3344: לב וְאַנְשֵׁי הָאֱמוּנִים לַפִּקָּדוֹן וְלַבְּרִית3345: לג וְאֵלֶּה הַכֵּנִים בְּעֵדוּתָם: לד וְהַשּׁוֹמְרִים עַל תְּפִלּוֹתֵיהֶם 3346: לה אֵלֶּה הֵם בְּגַנּוֹת, מְכֻבָּדִים:

לו אָכֵן מַה לַכּוֹפְרִים, כִּי יָאוּצוּ לְפָנֶיךָ: לז מִיָּמִין וּמִשְׂמֹאל יִתְגּוֹדָדוּ?: לח הַאִם יִשְׁתּוֹקֵק כָּל אִישׁ מֵהֶֹם, כִּי יוּבָא לְתוֹךְ גִּנַּת-נֹעַם?: לט לֹא וָלֹא, אָכֵן אֲנַחְנוּ יְצַרְנוּם מֵאֲשֶׁר יֵדָעוּ3347: מ אָכֵן לֹא אֶשָֹּׁבַע3348 בַּאֲדוֹן הַמִּזְרָח וְהַמַָּעֲרָב, כִּי יְכוֹלִים אֲנַחְנוּ: מא לַהֲמִירָם בְּטוֹבִים מֵהֶם, וְאֵין אֲשֶׁר יְעַכֵּב אוֹתָנוּ3349: מב עָזְבֵם אֵפוֹא יָשִׂיחוּ וִישַׂחֲקוּ עַד אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּ אֶת יוֹמָם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם3350: מג יוֹם הוּא אֲשֶׁר יוּצְאוּ מִן הַקְּבָרוֹת פָּתַע כְּאִלּוּ הֵם אָצִים אֶל מַצָּבָם3351: מד מָשְׁפָּלוֹת עֵינֵיהֶם, תְּכַסֵּם כְּלִמָּה3352. זֶה הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם:

 

פָרָשַׁת נֹחַ    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אָכֵן שָׁלַחְנוּ אֶת נֹחַ אֶל עַמּוֹ, לֵאמֹר: “הַזְהֵר אֶת בְּנֵי עַמְךָ בְּטֶרֶם יָבוֹא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה”: ב וַיֹּאמֶר: “עַמִּי הִנְנִי מַזְהִיר, גָּלוּי לָכֶם3353: ג לֵאמֹר: עִבְדוּ אֶת אֱלֹהִים וִיראוּהוּ וְשִׁמְעוּ לְקוֹלִי: ד לְמַעַן יְכַפֵּר לָכֶם מֵחַטֹּאתֵיכֶם וַעֲזַבְכֶם עַד לְעֵת מוֹעֵד3354, אָכֵן מוֹעֵד אֱלֹהִים בְּבוֹאוֹ לֹא יִדָּחֶה, לוּ יְדַעְתֶּם”: ה וַיֹּאמֶר: "אֱלֹהַי, הִנֵּה קָרָאתִי אֶת עַמִּי לַיְלָה וָיוֹם, וְלֹא הוֹסִיפָה לָהֶם קְרִיאָתִי בִּלְתִּי אִם סָרָה3355: ו וְאָכֵן כְּכָל אֲשֶׁר אֶקְרָא אֲלֵיהֶם לְמַעַן תְּכַפֵּר לָהֶם, שָׂמוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּתְעַטְּפוּ בְּבִגְדֵיהֶם3356 וְעָמְדוּ בְּמִרְדָּם וְהִתְגָּאוּ הִתְגָאה3357: ז וָאֶקְרָא לָהֶם גָּלוּי: ח וָאוֹדִיעַ אוֹתָם, וָאוֹדִיעַ אוֹתָם בַּסֵּתֶר בְּסוֹד: ט וָאֹמַר: הִתְפַּלְּלוּ לֱאלֹהֵיכֶם כִּי יִסְלַח לָכֶם, כִּי סַלָּח הוּא: י וְשָׁלַח אֶת הַשָּׁמַיִם לְהָנִיף עֲלֵיכֶם גֶּשֶׁם נְדָבוֹת3358: יא וְתָמַךְ אֶתְכֶם בְּהוֹן וּבְבָנִים וְשָׁת לָכֶם גַּנּוֹת וְשָׁת לָכֶם נְהָרוֹת: יב מַה לָּכֶם אֲשֶׁר לֹא תְצַפּוּ לִמְצֹא אֶת אֱלֹהִים יְקָר3359: יג הֵן יָצַר אֶתְכֶם שׁוֹנוֹת3360: יד הַאִם לֹא רְאִיתֶם, אֵיכָה בָּרָא אֲלֹהִים שִׁבְעָה שָׁמַיִם עֲרוּכִים זֶה מֵעַל לָזֶה3361: טו וַיָּשֶׁת בְּתוֹכָם אֶת הַיָּרֵחַ לְאוֹרָה, וַיָּשֶׁת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמָאוֹר3362: טז וֵאלֹהִים הִצְמִיחַ אֶתְכֶם מַן הָאָרֶץ הַצְמֵחַ: יז אַחֲרֵי כֵן יְשִׁיבְכֶם אֶל תּוֹכָהּ וְהוֹצִיאֲכֶם הוֹצֵא: יח וֵאלֹהִים שָׁת לָכֶם אֶת הָאָרֶץ שָׁטִיחַ: יט לְמַעַן תִּתְהַלְכוּ בָהּ בִּמְסִלּוֹת רְחָבוֹת3363: כ וַיֹּאמֶר נֹחַ: "אֱלֹהַי, הִנֵּה הֵם מָרוּ אֶת פִּי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיפוּ לוֹ הוֹנוֹ וּבָנָיו בִּלְתִּי אִם אֲבָדוֹן:: כא וַיָּזֹּמּוּ מְזִמָֹה רַבָּה: כב וַיֹּאמְרוּ: "אַל תַּעַזְבוּ אֶת אֱלֹהֵיכֶם וְאַל תַּעַזְבוּ אֶת וַד וְלֹא אֶת סֻוָאע: כג וְלֹא אֶת יָגוּת וְאֶת יָעוּק וְאֶת נַסְר3364: כד וַיַּתְעוּ רַבִּים “וְאַל תּוֹסֶף לַתּוֹעִים בִּלְתִּי אִם תּוֹעָה3365”: כה בִּגְלַל חַטּאוֹתֵיהֶם טֻבָּעוּ וַיּוּבְאוּ אֶל תּוֹךְ (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ: כו וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם מִפְּנֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעִים: כז וַיֹּאמֶר נֹחַ: "אֱלֹהַי, אַל תַּנִּיחַ לַכּוֹפְרִים עַל הָאָרֶץ חֲצֵרוֹת: כח כִּי אִם תַּנִּיחֵם, יַתְעוּ אֶת עוֹבְדֶיךָ וְלֹא יֵלְדוּ בִּלְתִּי אִם מַשְׁחִית וְכוֹפֵר: כט אֱלֹהַי, סְלַח לִי וּלְהוֹרַי3366 וּלְכָל אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתִי וְהוּא מַאֲמִין, וְלַמַּאֲמִינִים וְלַמַּאֲמִינוֹת וְאַל תּוֹסֶף לַפּוֹשְׁעִים בִּלְתִּי אִם כִּלָּיוֹן:

 

פָּרָשַׁת הַגִ’ן3367    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֱמֹר: גָּלוּ אֶת אָזְנִי כִּי הֶאֱזִין חֶבֶר מִן הַגִ’ן3368, וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן שָׁמַעְנוּ קֻרְאָן פֶּלֶא: ב יְאַשֵׁר אֶל הַנְּכוֹחָה וַנַּאֲמֵן בּוֹ וְחָלִילָה לָנוּ מִשַּׁתֵּף לֵאלֹהֵינוּ אֶחָד: ג וְאָכֵן הוּא יִתְעַלֶּה הוֹד אֱלֹהֵינוּ לֹא לָקַח לוֹ רֵעָה3369 וְלֹא וָלָד: ד וְאָכֵן יְדַבֵּר חֲסַר הַדַּעַת מֵאִתָּנוּ3370 בֵּאלֹהִים דִּבְרֵי הֲבָי: ה וְאָכֵן חוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ (בֶּאֱמֶת) אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹת אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ הָאָדָם וְהַגִּ’ן בֵּאלֹהִים כָּזָב: ו וְאָכֵן הָיוּ גְּבָרִים מִן הָאָדָם אֲשֶׁר חָסוּ בִּגְבָרִים מִן הַגִ’ן3371, אַךְ לֹא הוֹסִיפוּ לָהֶם בִּלְתִּי אִם סָרָה: ז וְאָכֵן הֵם דִּמּוּ כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתֶם3372, כִּי לֹא יָקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה (אַף) אֶחָד: ח וְאָכֵן חִפַּשְׂנוּ אֶת הַשָּמַיִם, וַנִּמְצָא אוֹתָם כִּי מָלְאוּ שׁוֹמְרִים עַזִּים וְשַׁלְהָבוֹת: ט וְאָכֵן הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עַל מוֹשָׁבוֹת בָּהֶם3373 לִשְׁמוֹעַ. אַךְ אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ לִשְׁמוֹעַ עַתָּה יִמְצָא לוֹ שַׁלְהֶבֶת אוֹרֶבֶת3374: י וְאָכֵן לֹא נֵדַע אִם רַע לְנֶגֶד אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אוֹ אִם חָפֵץ אֱלֹהֵיהֶם לְאַשְּרָם נְכוֹחָה: יא וְאָכֵן אֲנַחְנוּ (יֵשׁ) מֵאִתָּנוּ עוֹשֵׂי הַיָּשָׁר וּמֵאִתָּנוּ זוּלַת זֶה, וַנְּהִי בִּדְרָכִים נִפְרָדוֹת: יב וְאָכֵן חוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ (בֶֹאֱמֶת) כִּי לֹא נוּכַל לַחֲלֹשׁ אֶת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ וְלֹא נוּכַל לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ בִּבְרִיחָה: יג וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶת (דְּבַר) אֹרַח-הַמֵּישָׁרִים הֶאֱמַנּוּ בוֹ, וַאֲשֶׁר יַאֲמִין בֵּאלֹהָיו, לֹא יִירָא לֹא מִגְרַעַת (שְׂכָרוֹ) וְלֹא עָוֶל: יד וְאָכֵן מֵאִתָּנוּ (יֵשׁ) תְּמִימִים (עִם אֱלֹהִים)3375, וּמֵאִתָּנוּ (יֵש) נוֹטִים מִן הַיְשָׁרָה. וַאֲשֶׁר יִהְיוּ תְמִימִים (עִם אֱלֹהִים)3376 אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר שָׁקְדוּ לִמְצֹא הַנְּכוֹחָה: טו אַךְ הַנּוֹטִים מִן הַיְּשָׁרָה אֵלֶּה הֵם עֲצֵי-דֶלֶק לְגֵיהִנֹּם”: טז וְהֵן לוּ הָלְכוּ נְכוֹנָה בַּדֶּרֶךְ הִשְׁקִינוּ אוֹתָם מַיִם בְּשֶׁפַע גְּשָׁמִים: יז לְנַסּוֹתָם בָּם. וַאֲשֶׁר יִרְחַק מֵהַזְהָרַת אֱלֹהָיו יַצְעִידוּ אֶל עֹנֶשׁ חָמוּר: יח וְאָכֵן הַמִּסְגָּדִים לֵאלֹהִים. אַל תִּקְרְאוּ עִם אֱלֹהִים אַחֵר3377: יט וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר קָם עֶבֶד אֱלֹהִים לִקְרֹא אֵלָיו, כִּמְעַט הִצְטוֹפְפוּ עָלָיו3378: כ אֱמֹר: אָנֹכִי אֶקְרָא רַק לֵאלֹהַי וְלֹא אֲשַׁתֵּף בּוֹ אַחֵר3379: כא אֱמֹר: אָכֵן אָנֹכִי אֵין לְאֵל יָדִי לֹא לְהָרַע לָכֶם וְלֹא לְהַדְרִיכְכֶם נְכוֹחָה: כב אֱמֹר: אָכֵן אָנֹכִי לֹא יוּכַל לִהְיוֹת לִי לְמַחֲסֶה מִפְּנֵי אֱלֹהִים (אַף) אֶחָד: כג וְלֹא אוּכַל לִמְצֹא מִפָּנָיו מִפְלָט: כד (לֹא אוּכַל) בִּלְתִּי אִם לְהוֹדִיעַ (דָּבָר) מֵאֵת אֱלֹהִים וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח. אַךְ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת אֱלֹהִים וְאֶת שְׁלִיחוֹ הִנֵּה לוֹ אֵש גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָהּ, לָנֶצַח כה עַד אֲשֶׁר בִּרְאוֹתָם אֶת אֲשֶׁר נִבְּאוּ (לָהֶם) וְיָדְעוּ אָז מִי הוּא הַחַלָּשׁ לַעֲזֹר וּמִי הוּא הַמְעָט לְמִסְפָּר3380: כו אֱמֹר: לֹא אֵדַע אִם קָרוֹב הוּא אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם אוֹ אִם יָשִׁית לוֹ אֱלֹהַי רֶוַח זְמָן. (הוּא) יוֹדֵעַ הַתַּעֲלוּמָה וְלֹא יָבִיא בְּסוֹד תַּעֲלוּמָתוֹ אֶחָד: כז בִּלְתִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יִרְצֶנּוּ לְשָׁלִיחַ כִּי הוּא יוֹלִיךְ מִלְפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו מִשְׁמָר: כח לְמַעַן יֵדַע כִּי הוֹדִיעוּ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁלַח וְהוּא מֵבִין אֶת אֲשֶׁר אִתָּם וַיִּמְנֶה כָּל דָּבָר בְּמִסְפָּר:

 

פָּרָשַׁת הַמִּתְעַטֵּף3381    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הוֹי הַמִּתְעַטֵּף3382: ב קוּם בַּלַּיְלָה מִבִּלְתִּי קְצָת3383: ג חֶצְיוֹ אוֹ פָּחוּת מִמֶּנוּ קְצָת: ד אוֹ הוֹסֵף עָלָיו וּקְרָא אֶת הַקֻּרְאָן בָּרוּר מִלָּה בְמִלָּה3384: ה כִּי אָכֵן אֲנַחְנוּ נַטִּיל עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד: ו כִּי אָכֵן הַקִּימָה בַּלָּיְלָה חֲזָקָה יוֹתֵר רָשְׁמָהּ3385 וּכְשֵׁרָה יוֹתֵר לְשִׂיחָה3386: ז הֵן לְךָ בַּיּוֹם שִׂיג וָשִׂיחַ אָרוֹךְ: ח וּזְכֹר אֶת שֵּׁם אֱלֹהֶיךָ וּפְרֹש אֵלָיו פָּרוֹשׁ: ט אֱלֹהֵי הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי הוּא. קַח אוֹתוֹ אֵפוֹא לְךָ לְמִשְׁעָן: י וְאַל תִּקְצַר רוּחֲךָ בָּאֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ וְהִבָּדֵל מֵהֶם הִבָּדֵל בְּנִמּוּס: יא הַנִּיחֵנִי אוֹתִי וְאֶת הַמְכַחֲשִׁים, הָאֲנָשִׁים הַמִּתְעַנְּגִים עַל טוּב, וְהַרְוַח לָהֶם הַזְּמָן קְצָת: יב כִּי אִתָּנוּ מוֹסָרוֹת וּשְׁאוֹל: יג וּמַאֲכָל מַחֲנָק בּוֹ וְעֹנֶשׁ דְּאָבָה: יד בְּיוֹם אֲשֶׁר תִּרְעַד הָאָרֶץ וְהֶהָרִים, וְהָיוּ הֶהָרִים כִּמְעָט עֲרֵמֵת חוֹל מִשְׁתַּפֶּכֶת: טו אָכֵן שָׁלַחְנוּ אֲלֵיכֶם שָׁלִיחַ לְהָעִיד בָּכֶם כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְנוּ אֶל פַּרְעֹה שָׁלִיחַ: טז וַיַּמְרֶה פַּרְעֹה אֶת פִּי הַשָּׁלִיחַ וַנְּיַסְּרֵהוּ מוּסָר כָּבֵד3387: יז אֵיכָה תִּבְטְחוּ אֵפוֹא, אִם כִּחַשְׁתֶּם, מִפְּנֵי יוֹם יַעֲשֶׂה אֶת הַיְלָדִים לְשֵׂיבָה: יח הַשָּׁמַיִם נִבְקָעִים בּוֹ, וְנַעֲשָׂה (הַדָּבָר) אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם: יט אָכֵן זֹאת הִיא הַזְהָרָה. הֶחָפֵץ אֵפוֹא יִקַּח לוֹ אל אֱלֹהָיו דָּרֶךְ: כ אָכֵן אֱלֹהֶיךָ יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה קָם לִתְפִלָּה קָרוב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַלַּיְלָה וְחֶצְיוֹ וּשְׁלִישׁוֹ, (אַתָּה) וְעֵדָה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר אִתְּךָ. וֵאלֹהִים הוּא הָעוֹרֵךְ מִדַּת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם. יוֹדֵעַ הוּא כִּי לֹא תּוּכְלוּ לִמְנוֹתוֹ וַיָּשָׁב אֲלֵיכֶם, קִרְאוּ אֵפוֹא דָּבָר מוּעָט מִן הַקֻּרְאָן3388, יוֹדֵעַ הוּא כִּי הָיֹה יִהְיוּ בָכֶם חוֹלִים וַאֲחֵרִים עוֹבְרֵי דְרָכִים לְבַקֵּשׁ מֵחֶסֶד אֱלֹהִים3389 וַאֲחֵרִים הַנִּלְחָמִים מִלְחֶמֶת3390אֱלֹהִים. קִרְאוּ אֵפוֹא דָּבָר מוּעָט מִמֶּנוּ וְעִרְכוּ הַתְּפִלָּה וּתְנוּ צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְהַלְווּ אֶת אֱלֹהִים מִלְוָה יָפָה3391 וְכָל אֲשֶׁר תְּקַדְּמוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם לַעֲשׂוֹת טוֹב תִּמְצָאוּהוּ אֶת אֱלֹהִים. הוּא הַטּוֹב יוֹתֵר וְהָרַב יוֹתֵר לִשְׂכָר, וְהִתְפַּלְּלוּ לִסְלִיחַת אֱלֹהִים, כִּי אֱלֹהִים סַלָּח וְרַחוּם:

 

פָּרָשַׁת הַמִּתְכַּסֶּה3392    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִׁים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הוֹי הַמִּתְכַּסֶּה: ב קוּם וְהַזְהֵר: ג וְלֵאלֹהֶיךָ גַּדֵּל: ד וְאֶת בְּגָדֶיךָ טַהֵר: ה וּמִן הַתּוֹעֵבָה הִבָּדֵל3393: ו וְאַל תַּעַשׂ טוֹב לְמַעַן הַרְבּוֹת לְךָ (טוֹב)3394: ז וְלְאלֹהֶיךָ יַחֵל: ח וְכַאֲשֶׁר יִתָּקַע בַּחֲצוֹצְרָה: ט הִנֵּה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם מְצוּקָה: י לַכּוֹפְרִים3395 לֹא קַל: יא הַנִּיחֵנִי וְאֶת אֲשֶׁר בָּרָאתִי לְבַדִּי3396: יב וָאַרְחִיב לוֹ בְּהוֹן רַב: יג וּבָנִים לְפָנָיו: יד וָאֲיַשֵּׁר לוֹ (דַּרְכּוֹ) יַשֵּׁר: טו וַיִּתְאַו אֲשֶׁר אוֹסִיף (עוֹד): טז לֹא כִּי הִקְשָׁה עָרְפּוֹ לְאוֹתוֹתֵינוּ: יז אָבִיא עָלָיו פִּיד3397: יח כִּי הוּא זָמַם וַיַעֲרֹךְ (תָּכְנִית): יט מָוֶת לוֹ3398, אֵיכָה עָרַךְ: כ וְעוֹד הַפַּעַם מָוֶת לוֹ, אֵיכָה עָרַךְ: כא אַחֲרֵי כֵן הִתְבּוֹנָן: כב אַחֲרֵי כֵן קָמַט מִצְחוֹ3399 וְגַבּוֹת עֵינָיו וַיַּזְעֵם פָּנָיו: כג וַיִּפֶן עֹרֶף וַיִּתְנַשֵּׂא: כד וַיֹּאמֶר: “אֵין אֵלֶּה3400 בִּלְתִּי אִם כְּשָׁפִים יִמָּסְרוּ מֵאִישׁ לְאִישׁ: כה אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם דִּבְרֵי אָדָם”: כו צָלֹה אֶצְלֶה אוֹתוֹ אִשׁ לוֹהֶטֶת: כז וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הִיא אֵשׁ לוֹהֶטֶת?: כח לֹא תַּשְׁאִיר וְלֹא תַּעֲזֹב: כט חוֹרֶכֶת הַבָּשָׂר: ל עָלֶיהָ מֻפְקָדִים תִּשְׁעָה-עָשָׂר3401: לא וְלֹא שַׁתְנוּ פְּקִידִים עַל (גֵּיהִנֹּם) הָאֵשׁ בִּלְתִּי אִם מַלְאָכִים, וְלֹא שַׁתְנוּ אֶת מִסְפָּרָם בִּלְתִּי אִם מַסָּה לַכּוֹפְרִים3402 לְמַעַן יֵדְעוּ נֶאֱמָנָה אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם סֵפֶר כִּי אֱמֶת הִיא3403 וּלְמַעַן יוֹסִיפוּ הַמַּאֲמִינִים אֱמוּנָה3404: לב וְלֹא יִהְיֶה סָפֵק בְּעֵינֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתָּן לָהֶם הַסֵּפֶר וּבְעֵינֵי הַמַּאֲמִינִים: לג וּלְמַעַן יֹאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר חֳלִי בְּלִבּוֹתָם3405 וְהַכּוֹפְרִים: “מַה זֶּה רָאָה אֱלֹהִים לִמְשֹׁל מָשָׁל כָּזֶה?”3406: לד כָּזֹאת יַתְעֶה אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ וְיַנְחֶה אֶת אֲשֵׁר יַחְפֹּץ3407, וְלֹא יֵדַע אֶת גְּדוּדֵי אֱלֹהֶיךָ בִּלְתִּי אִם הוּא, וְאֵין הִיא בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה לִבְנֵי-אָדָם:

לה אָכֵן, נִשְׁבָּעְתִּי בַּיָּרֵחַ: לו וּבַלַּיְלָה בִּפְנוֹתוֹ עֹרֶף וַיֵּלַךְ: לז וּבַבֹּקֶר בְּהַאְדִּימוֹ: לח כִּי זֹאת הִיא אַחַת הַגְּדוֹלוֹת: לט הַזְהָרָה לִבְנֵי-אָדָם: מ לְכָל מִכֶּם אֲשֶׁר יִרְצֶה לָלֶכֶת קָדִימָה אוֹ לְפַגֵּר אֲחוֹרַנִּית: מא כָּל נֶפֶשׁ עֲרֵבָה לְפָעֳלָהּ3408 זוּלָתִי בַּעֲלֵי הַיָּמִין3409: מב בַּגַּנּוֹת יִשְׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה בִּדְבַר הַפּוֹשְׁעִים: מג “מַה הוֹבִילְכֶם לְתוֹךְ אֵשׁ לוֹהֶטֶת?”3410: מד וְאָמְרוּ3411: “לֹא הָיִינוּ מִן הַמִּתְפַּלְּלִים: מה וְלֹא הָיִינוּ מַאֲכִילִים אֶת הֶעָנִי: מו וַנְּהִי שָׂחִים דִּבְרֵי תוֹעָה עִם הַשָּׂחִים: מז וַנְּהִי מְכַחֲשִׁים בְּיוֹם הַדִּין: מח עַד אֲשֶׁר בָּא אֵלֵינוּ הַוַּדָּאי”3412: מט אַךְ לֹא תוֹעִיל לָהֶם תְּפִלַּת מַפְגִּיעִים אֲשֶׁר יִפְגְּעוּ (לָהֶם): נ מַה לָּהֶם אֵפוֹא כִּי יִתְרַחֲקוּ מִן הַהַזְהָרָה: נא כְּאִלּוּ הֵם חֲמוֹרִים נִבְהָלִים אֲשֶׁר בָּרְחוּ מִּפְּנֵי אֲרִי: נב אֲבָל כָּל אִישׁ מֵהֶם יַחְפֹּץ כִּי תִנָּתַנָּה לוֹ מְגִלּוֹת פְּרוּשׂוֹת3413: נג לֹא, כִּי אָכֵן לֹא יְפַחֲדוּ מִפְּנֵי הָאַחֲרִית: נד לֹא, כִּי אָכֵן הַזְהָרָה הִיא, וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ יָשִׁיב אֶת הַדָּבָר אֶל לִבּוֹ: נה אַךְ לֹא יָשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בִּלְתִּי אִם יַחְפֹּץ אֱלֹהִים. הוּא הָרָאוּי לְיִרְאָה (אוֹתוֹ) וַאֲשֶׁר לוֹ יֵאוֹת לִסְלוֹחַ:

 

פָּרָשַׁת הַתְּקוּמָה3414    🔗

נִתְנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א לֹא אִשָּׁבַע3415 בְּיוֹם הַתְּקוּמָה: ב וְלֹא אִשָּׁבַע בַּנֶּפֶשׁ הַנְּלוֹנָה3416: ג הַיְדַמֶּה הָאָדָם כִּי לֹא נוּכַל אֱסֹף אֶת עַצְמוֹתָיו3417: ד אָכֵן יְכוֹלִים אֲנַחְנוּ לַעֲרֹךְ בְּמַעֲרָכָה אֶת פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתָיו: ה וְאוּלָם הָאָדָם יַחְפֹּץ לַחֲטֹא בָּעֵת אֲשֶׁר לְפָנָיו: ו יִשְׁאַל: “מָתַי הַתְּקוּמָה”?: ז אַךְ כַּאֲשֶׁר תֻּכֶּה בְּסַנְוֵרִים הָרְאוֹת: ח וְלָקָה הַיָּרֵחַ: ט וְנֶאֶסְפוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָרֵחַ3418: י וְאָמַר הָאִישׁ בַּיֹום הַהוּא: “אֵיפֹה הַמִּפְלָט”: יא לֹא וָלֹא אֵין כָּל מִקְלָט: יב אֶל אֱלֹהֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא מְכוֹן (מִבְטָח): יג יֻגַּד לָאָדָם בַּיּוםֹ הַהוּא אֶת אֲשֶׁר קִדַּם לַעֲשׂוֹת (מִטּוֹב) וְאֶת אֲשֶׁר אֵחַר: יד אָכֵן הָאָדַם יִהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עֵדוּת בּוֹ בְּעַצְמוֹ3419: טו וְאִם גַּם יָבִיא דְבָרִים לְהִצְטַדֵּק בָּם:

טז אַל תָּנַע בְּקָרְאֲךָ בּוֹ לְשׁוֹנְךָ לְמַעַן מַהֵר בּוֹ3420: טז אָכֵן עָלֵינוּ אֲסֻפָּתוֹ וּקְרִיאָתוֹ3421: יח אַךְ בְּקָרְאֵנוּ אוֹתוֹ, וְנָתַתָּ לִבְּךָ לִקְרִיאָתוֹ: יט אַחֲרֵי כֵן עָלֵינוּ בֵּאוּרוֹ: כ אַךְ לֹא וָלֹא, אָכֵן אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אֶת (הָעוֹלָם) הַמְמַהֵר לַחֲלֹף3422: כא וְתַנִּיחוּ אֶת הָעוֹלָם הַבָּא: כב יֵשׁ בַּיּוֹם הַהוּא פָּנִים מַזְהִירוֹת: כג אֶל אֱלֹהֵיהֶן מַבִּיטוֹת: כד וּפָנִים בַּיּוֹם הַהוּא קוֹדְרוֹת: כה יְדַמּוּ כִּי יוּבָא עָלֶיהָ פִּיד יְמָעֲכֶנָּה: כו לֹא וָלֹא כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ (הַנֶּפֶשׁ) עַד הַגָּרוֹן3423: כז וְיֵאָמֵר: “מִי יַעֲלֶה?”3424: כח וִיְהִי דוֹמֶה כִּי זֶה הוּא הַפֵּרוּד3425: כט וְנִלְפַּת שׁוֹק בְּשׁוֹק3426: ל אֶל אֱלֹהֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא יוּבָל: לא הֵן לֹא הֶאֱמִין וְלֹא הִתְפַּלֵּל: לב וְאוּלָם כִּחֵשׁ וַיִּפֶן עֹרֶף: לג וָיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ מִתְיָהֵר: לד אוֹי לְךָ וַאֲבוֹי: לה אָכֵן אוֹי לְךָ וַאֲבוֹי: לו הַיְדַמֶּה הָאָדָם כִּי יֵעָזֵב חָפְשִׁי (לְנַפְשׁוֹ): לז הַאִם לֹא הָיָה טִפָּה מִזֶּרַע אֲשֶׁר יוּפָץ3427: לח אַחֲרֵי זֶה הָיָה דָּם נִקְפָּא וַיִּיצֶר (אוֹתוֹ אֱלֹהִים) וַיָּצַר צוּרָה3428: לט וַיַעַשׂ מִמֶּנּוּ אֶת שְׁנֵי הַמִּיִנים הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה: מ הַאִם אֵין זֶה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים?:

 

פָּרָשַׁת הָאָדָם3429    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַאִם לֹא עָבְרָה עַל הָאָדָם שָׁעָה מִן הַזְּמָן אַשֶׁר לֹא הָיָה בָּהּ דָּבָר רָאוּי לָשִׂים אֵלָיו לֵב?3430: ב אָכֵן אֲנַחְנוּ בָּרָאנוּ אֶת הָאָדָם מִטִּפָּה מְעֹרֶבֶת3431 לִמַעַן נְנַסֶּה אוֹתוֹ3432 וַנְּשִׁיתֵהוּ שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה: ג אָכֵן אֲנַחְנוּ נָחִינוּ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ אִם אַסִּיר תּוֹדָה הוּא וְאִם כְּפוּי טוֹבָה: ד אָכֵן עִתַּדְנוּ לַכּוֹפְרִים כְּבָלִים וּמַסְגֵּרוֹת3433 וְלֶהָבָה: ה אַךְ הַיְּשָׁרִים3434 יִשְׁתּוּ מִכּוֹס אֲשֶׁר מִמְסָכָהּ כֹּפֶר3435: ו מַעְיָן יִשְׁתּוּ מִמֶּנּוּ3436 עוֹבְדֵי אֱלֹהִים, יְפַלְגוּהוּ לִפְלָגִים3437: ז (אֵלֶּה אֲשֶׁר) יָקִימוּ אֶת הַנֶּדֶר וִיפַחֲדוּ מִפְּנֵי יוֹם אֲשֶׁר רָעָתוֹ הוֹלֶכֶת וּפָשָׁה: ח וְהֶאֱכִילוּ אֶת הַמַּאֲכָל, בְּאַהֲבָתָם אוֹתוֹ3438 עָנִי וְיָתוֹם וְשָׁבוּי: ט (לֵאמֹר): “הִנֵּה אֲנַחְנוּ מַאֲכִילִים אֶתְכֶם לְשֵׁם3439 אֱלֹהִים. לֹא נַחְפֹּץ מִכֶּם גְּמוּל וְלֹא תוֹדוֹת: י כִּי אָכֵן יִרֵאִים אֲנַחְנוּ מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ יוֹם יִזְעֲפוּ בּוֹ פָּנִים וְזָעָמוּ”: יא וַיִפַּלְּטֵם אֱלֹהִים מֵרָעַת הַיּוֹם הַהוּא וַיֶאֱצַל לָהֶם זֹהַר וְשִׂמְחָה: יב וַיִּגְמֹל עֲלֵיהֶם בַּאֲשֶׁר יִחֲלוּ, גַנָּה וָמֶשִׁי: יג מְסִבִּים בְּתוֹכָהּ עַל עֲרִשׂוֹת3440 לֹא יִרְאוּ בָהּ לֹא שֶׁמֶשׁ וְלֹא יַרֵחַ3441: יד וּקְרוֹבִים עֲלֵיהֶם (פְּרוּשִׁים) צְלָלֶיהָ וְיָרְדוּ קְטִיפוֹתֶיהָ יָרוֹד3442: טו וִיחַזְרוּ בֵינֵיהֶם3443 בְּכֵלִים מִכֶּסֶף וּבִגְבִיעִים3444 כְּמוֹ הָיוּ זְכוּכִית: טז גְּבִיעִים מִכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵם יִקְצְבוּם קָצוֹב3445: יז וְהָשְׁקוּ בָּהֶם כּוֹס מִמְסָכוֹ זַנְגְבִּיל3446: יח מַעְיָן בְּתוֹכָה יִקָּרֵא בְּשֵׁם סַלְסַבִּיל3447: יט וִיחַזְּרוּ בֵינֵיהֶם נְעָרִים עַלְמֵי עַד3448. בִּרְאוֹתְךָ אוֹתָם תַּחְשְׁבֵם פְּנִינִים מְפֻזָּרוֹת: כ וְכַאֲשֶׁר תִּתְבּוֹנֵן תִּרְאֶה נְעִימוֹת וּמַלְכוּת גְּדוֹלָה: כא עֲלֵיהֶם בִּגְדֵי מֶשִׁי יְרֻקִּים וּרְקָמוֹת. וּפֵאֲרוּ אוֹתָם בָּהֶן אֶצְעֲדוֹת כֶּסֶף3449, וְהִשְׁקָה אוֹתָם אֱלֹהֵיהֶם מַשְׁקֶה טָהוֹר3450: כב הִנֵּה זֶה לָכֶם גְּמוּל וּמַאֲמַצֵּיכֶם יִהְיוּ מְהֻלָּלִים3451: כג אָכֵן אֲנַחְנוּ הוֹרַדְנוּ עַל יָדְךָ אֶת הַקֻּרְאָן הוֹרֵד: כד יַחֵל אֵפוֹא לְמִשְׁפַּט אֱלֹהֶיךָ וְאַל תִּשְׁמַע לְקוֹל פּוֹשֵׁעַ מֵהֶם אוֹ כּוֹפֶר: כה וּזְכֹר אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ בֹּקֶר וָעָרֶב3452: כו וְאַשְׁמוּרָה בַלַּיְלָה3453 הִשְׁתַּחֲוֵה לוֹ וְשַׁבְחֵהוּ בַּלַּיְלָה (אַשְׁמוּרָה) אֲרֻכָּה: כז אָכֵן אֵלֶּה יֹאהֲבוּ אֶת (הָעוֹלָם) הַמְמַהֵר לַחֲלֹף וְעָזְבוּ אַחֲרֵיהֶם יוֹם קָשֶׁה3454: כח אַנַחְנוּ יְצַרְנוּם וַנְּאַמֵּץ קִשּׁוּרֵיהֶם3455 וְכַאֲשֶׁר נַחְפֹּץ נָמִיר אוֹתָם (בַּאֲחֵרִים) כְּמוֹהֶם הָמֵר3456: כט אָכֵן זֹאת הִיא הַזְהָרָה, הֶחָפֵץ אֵפוֹא, יִקַּח לוֹ אֶל אֱלֹהָיו דָּרֶךְ3457: ל אַךְ לֹא תַּחְפֹּצוּ בִּלְתִּי אִם יַחְפֹּץ אֱלֹהִים. כִּי אֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְחָכָם: לא יָבִיא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ בְּרַחֲמָיו3458, אַךְ הַפּוֹשְׁעִים הֵכִין לָהֶם עֹנֶשׁ דְּאָבָה:

 

פָּרָשַׁת הָשְּׁלוּחוֹת3459    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשִּׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעתִּי בַּשְּׁלוּחוֹת הַחוֹצְצוֹת זֹאת אַחֲרֵי זֹאת3460: ב וּבַסּוֹעֲרוֹת סָעוֹר3461: ג וּבַמְפִיצוֹת הָפֵץ3462: ד וּבַמַּפְרִידוֹת הַפְרֵד3463: ה וּבַמּוֹדִיעֹות הַהַזְהָרָה: ו לְהַצְדִּיק אוֹ לְהוֹכִיחַ3464: ז כִּי אֶת אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם בּוֹא יָבוֹא: ח וְכַאֲשֶׁר הַכּוֹכָבִים יֵאָסֵף אוֹרָם: ט וְכַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם יְפוֹרְרוּ לְאָבָק: י וְכַאֲשֶׁר הֶהָרִים יִזֹרוּ לְעָפָר: יא וְכַאֲשֶׁר הַשְׁלִיחִים יִקָּבַע לָהֶם זְמָן3465: יב עַד לְאֵיזֶה יוֹם אֻחַר הַמּוֹעֵד?: יג עַד לְיוֹם הַהֶבְדֵּל3466: יד וּמַה יּוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא יוֹם הַהֶבְדֵּל?: טו אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לָמְכַחֲשִׁים3467: טז הַאִם לֹא הִשְׁמַדְנוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים: יז אַחֲרֵי כֵן הֵבֵאנוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הָאַחֲרוֹנִים?: יח כָּזֹאת נִפְעַל בַּפּוֹשְׁעִים: יט אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: כ הַאִם לֹא בָּרָאנוּ אֶתְכֶם מִמַּיִם נִמְאָסִים3468? כא וַנָּשֶׁת אוֹתָם בְּמָכוֹן נָכוֹן3469: כב עַד לְמוֹעֵד קָבוּעַ3470: כג וַנּוּכַל, כִּי אָכֵן מַה טּוֹב הַיָּכוֹל3471: כד אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: כה הַאִם לֹא שַׁתְנוּ אֶת הָאָרֶץ כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ: כו אֶת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים: כז וַנָּשֶׁת בְּתוֹכָהּ מוֹסְדֵי-הָרִים נִשָּׂאִים3472 וַנַּשְׁקֶה אֶתְכֶם מַיִם מְתוּקִים: כח אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: כט “לְכוּ אֶל זֶה3473 אֲשֶׁר הֱיִיתֶם מְכַחֲשִׁים בּוֹ: ל לְכוּ אֶל צֵל בַּעַל שְׁלֹשָׁה סְעִיפִים3474: לא לֹא מֵצַל וְלֹא יוֹעִיל בִּפְנֵי הַלֶּהָבָה: לב כִּי אִם יִירוּ גִּצִּים כַּמִּגְדָּלִים: לג כְּמוֹ הָיוּ גְמלִּים צְהֻבִּים”: לד אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: לה זֶה יוֹם לֹא יֶהְגּוּ (בוֹ): לו וְלֹא יִנָּתֵן לָהֶם אֲשֶׁר יִצְטַדָּקוּ: לז אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: לח “זֶה יוֹם הַהֶבְדֵּל אֲשֶׁר אֲסַפְנוּכֶם וְאֶת הָרִאשׁוֹנִים3475: לט וְאִם מְזִמָּה לָכֶם הִנֵּה זֹמּוּ אוֹתָהּ לִי”: מ אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: מא אַךְ יִרְאֵי הָאֱלֹהִים בִּצְלָלִים וּמַעְיָנוֹת: מב וּפֵרוֹת מֵאֲשֶׁר יִתאוּוּ: מג “אִכְלוּ וּשְׁתוּ לְעָנְגָה בַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם”3476: מד הִנֵּה כָּזֹאת נִגְמֹל לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב: מה אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׂים: מו “אִכְלוּ וְהִתְעַנְּגוּ מְעָט, כִּי פּוֹשְׁעִים אַתֶּם”3477: מז אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: מח וּבְהֵאָמֵר לָהֶם “כִּרְעוּ”, לֹא יִכְרְעוּ: מט אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים: נ בְּאֵיזוֹ שְׁמוּעָה יַאֲמִינוּ אֵפוֹא אַחֲרֵי זֹאת?3478:

 

פָּרָשַׁת הַדָּבָר3479    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וְאֶחָד

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א עַל אוֹדוֹת מַה יִשְׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה?: ב עַל אוֹדוֹת הַדָּבָר הַגָּדוֹל3480: ג אֲשֶׁר הֵם נֶחֱלָקִים בּוֹ: ד לֹא וָלֹא, יָדוֹעַ יֵדְעוּ: ה וְשׁוּב פַּעַם לֹא וָלֹא, יָדוֹעַ יֵדְעוּ: ו הַאִם לֹא שַׁתְנוּ אֶת הָאָרֶץ יָצוּעַ3481: ז וְאֶת הֶהָרִים יְתֵדוֹת3482: ח וַנִּבְרָא אֶתְכֶם (שְׁנֵי) מִינִים3483: ט וַנָּשֶׁת אֶת תְּנוּמַתְכֶם לִמְנוּחָה3484: י וָנָּשֶׁת אֶת הַלַּיְלָה לִכְסוּת3485: יא וַנָּשֶׁת אֶת הַיּוֹם לְמִחְיָה3486: יב וַנִּבְנֶה מֵעַל לָכֶם שִׁבְעָה מוּצָקִים3487: יג וַנָּשֶׁת מְאוֹרוֹת דּוֹלְקִים3488: יד וַנּוֹרֶד מִן הָעֲנָנִים הָרָצִים אָרְחָם מַיִם שׁוֹפְעִים: טו לְמַעַן נוֹצִיא בָּהֶם גַּרְעִין וָצֶמַח: טז וְגַנּוֹת סְבוּכוֹת וּצְפוּפוֹת: יז אָכֵן יוֹם הַהֶבְדֵּל הוּא לְמוֹעֵד קָבוּעַ3489: יח יוֹם בּוֹ יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר וּבָאתֶם מַחֲנוֹת3490 יט וְנִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהָיוּ (מְלֵאִים) שְׁעָרִים3491: כ וְנֶעְתִּקוּ הֶהָרִים מִמְּקוֹמָם3492 וְהָיוּ כָאֵד: כא אָכֵן גֵּיהִנֹּם יִהְיֶה מַאֲרָב: כב לַמַּמְרִים (מְקוֹם) שִׁיבָה3493: כגִ יִשְׁהוּ בָהּ יָמִים רַבִּים3494: כד לֹא יִטְעֲמוּ בְּתוֹכָהּ לֹא צוֹנְנִים וְלֹא מַשְׁקֶה: כה כִּי אִם רוֹתְחִים וְנֶאֱלָחִים3495: כו גְּמוּל מַתְאִים: כז כִּי הֵם לֹא הָיוּ מְצַפִּים לְחֶשְׁבּוֹן3496: כח וַיְכַחֲשׁוּ בְאוֹתוֹתֵינוּ כַּחֵשׁ: כט וְאוּלָם כָּל דָּבָר מָנִינוּ בִּכְתָב3497: ל “טַעֲמוּ אֵפוֹא, וְלֹא יִתָּכֵן אֲשֶׁר נוֹסִיף לָכֶם בִּלְתִּי אִם עֹנֶשׁ”: לא אַךְ לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים מִפְלָט: לב חֻרְשׁוֹת וּכְרָמִים: לג וּבְנוֹת שָׁדַיִם מְלֵאִים בְּנוֹת גִּילָם3498: לד וְכוֹס גְּדוּשָׁה: לה לֹא יִשְׁמְעוּ בָהּ לֹא דִבְרֵי לַהַג וְלֹא כָזָב3499: לו גְּמוּל מֵאֵת אֱלֹהֶיךָ, מַתָּת בְּחֶשְׁבּוֹן3500: לז אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בֵּין אֵלֶּה, הָרַחֲמָן, לֹא עֹז לָהֶם לְדַבֵּר בְּפָנָיו3501: לח בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָקוּמוּ הָרוּחַ3502 וְהַמַּלְאָכִים בַּמַּעֲרָכָה לֹא יְדַבֵּרוּ, בִּלְתִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָרַחֲמָן לְדַבֵּר3503 וְדִבֵּר נְכוֹחוֹת: לט זֶה הַיּוֹם הוּא הָאֱמֶת, וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִקַּח לוֹ אֶל אֱלֹהָיו שִׁיבָה: מ אָכֵן אֲנַחְנוּ הִזְהַרְנוּכֶם מִפְּנֵי עֹנֶשׁ קָרוֹב: מא מִפְּנֵי יוֹם יִרְאֶה (בוֹ) הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר קִדְּמוּ יִדָיו לַעֲשׂוֹת, וְאָמַר הַכּוֹפֵר: “מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי לְעָפָר”:

 

פּרָשַׁת הָעוֹקְרוֹת3504    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בָּעוֹקְרוֹת בְּאוֹן3505: ב בַּמּוֹצִיאוֹת הוֹצֵא בְּרֹךְ3506: ג וּבַמְשוֹטְטוֹת שׁוֹטֵט3507: ד וְהָעוֹבְרִים עָבוֹר בָּרֹאשׁ3508: ה וְהַמְנַהֲגוֹת אֶת הַמֶּמְשָׁלָה3509: ו (יֵשׁ) אֲשֶׁר תִּרְעַד הָרוֹעֶדֶת3510: ז וּבָאָה אַחֲרֶיהָ הַבָּאָה אַחֲרֶיהָ3511: לְבָבוֹת בַּיּוֹם הַהוּא יֶחֱרָדוּ: ט מַבָּטֵיהֶם יִשְׁפָּלוּ: י יֹאמְרוּ: “הַאִם אֲנַחְנוּ מוּשָׁבִים עַל עִקְבוֹתֵינוּ?3512: יא הַאִם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיִינוּ עֲצָמוֹת נִרְקָבוֹת?” יב וְאָמְרוּ: “זֶה הוּא, אִם כֵּן, גִּלְגּוּל3513 לָאֲבַדּוֹן”: יג וְאוּלָם רַק תֵּקַע (שׁוֹפָר) אֶחָד הוּא3514: יד וְהִנֵּה הֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ3515:

טו הַאִם בָּא אֵלֶיךָ דְּבַר קוֹרוֹת משֶׁה?3516: טז כַּאֲשֶׁר קָרָא אֱלֹהָיו בָּעֵמֶק הַמְקֻדָּשׁ טֻוָא3517: יז (לֵאמֹר) “לֵךְ אֶל פַּרְעֹה, כִּי הִמְרָה3518: יח וֶאֱמֹר: הַאִם (חֵפֶץ) לְךָ לְהִזַּכּוֹת? יט וְאַנְחֶה אוֹתְךָ אֶל אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תִּירָא (אוֹתוֹ)”: כ וַיַרְאֵהוּ ת הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלִים3519: כא אַךְ הוּא כִּחֵשׁ וְהִמְרָה3520: כב וַיִּ רֶף3521 וַיָּאֹץ: כג וַיֶּאֱסֹף3522 וַיִקְרָא: כד וַיּאֹמֶר: "אָנֹכִי כז הַאִם אַתֶּם חֲזָקִים לִבְרִיאָה אִם הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בָּנָה אוֹתָם3523: כח רוֹמֵם שִׂיאָם וַיַעַרְכֵם: כט וַיַּחֲשֵׁךְ לֵילָם וַיּוֹצֵא אוֹר יוֹמָם: ל וְאֶת הָאָרֶץ אַחֲרֵי זֹאת רְקָעָה: לא הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ מֵימֶיהָ וּמִרְעֶהָ: לב וְאֶת הֶהָרִים יִסֵּד אוֹתָם: לג מַתָּת לָכֶם וּלְמִקְנֵיכֶם: לד וְכַאֲשֶׁר תָּבוֹא הַשַּׁלֶּטֶת הַגְּדוֹלָה3524: לה יוֹם בּוֹ יַזְכִּירוּ אֶת הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר עָמָל: לו וְנִגְלְתָה שְׁאוֹל לְכָל אֲשֶׁר יִרְאֶה3525: לז וְאוּלָם לָזֶה אֲשֶׁר הִמְרָה: לח וַיְבַכֵּר אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: לט הִנֵּה שְׁאוֹל הִיא הַמָּדוֹר: מ וְאוּלָם לָזֶה אֲשֶׁר יָרֵא מְקוֹם אֱלֹהָיו3526: וַיַּנֵא אֶת נַפְשׁוֹ מִן הַתַּאֲוָה: מא הִנֵּה הַגַּנָּה הִיא הַמָּדוֹר: מב יִשְׁאֲלוּךָ עַל דְּבַר “הַשָּׁעָה” מָתַי עֵת בּוֹאָהּ3527: מג בַּמָּה אַתָּה מוֹדִיעַ עַל אוֹדוֹתֶיהָ?: מד אֶל אֱלהֶיךָ קִצָּהּ3528: מה אָכֵן אַתָּה רַק מַזְהִיר אֶת אֲשֶׁר יִירָא מִפָּנֶיהָ: מו דּוֹמִים יִהְיוּ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִרְאוּהָ3529 כְּמוֹ לא הִתְמַהְמְהוּ בִּלְתִּי אִם עֶרֶב אֶחָד אוֹ אוֹר בֹּקֶר אֶחָד אֲשֶׁר לוֹ3530:

 

פָּרָשַׁת קָמַט מִצחוֹ3531    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א קָמַט מִצְחוֹ וַיִפֶן עֹרֶף: ב בְּבוֹא אֵלָיו הָעִוֵּר3532: ג וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת, אוּלַי יזַּכֶּה: ד אוֹ יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְתוֹעִיל לוֹ הַהַזְהָרָה: ה וְאוּלָם אֶת אֲשֶׁר הִתְעַשֶּׁר: ו אוֹתוֹ אַתָּה מְקַבֵּל בְּכָבוֹד: ז וְאֵין עָלֶיךָ (עָוֹן) אִם לֹא יִזַּכֶּה3533: ח וְאוּלָם זֶה אֲשֶׁר בָּאֲךָ אָץ: ט וְהוּא יִירָא (אֶת אֱלֹהִים): הִנֵּה אַתָּה מַסִּיעַ דַּעְתְּךָ מֵמֶּנּוּ: יא לֹא וָלֹא אָכֵן הִיא הַזְהָרָה: יב וְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ יָשִׁיב אֶת הַדָּבָר אֶל לִבּו3534: יג בִּמְגִּלוֹת3535 נִכְבָּדוֹת: יד נַעֲלוֹת מְטֹהָרוֹת: טו בִּידֵי סוֹפְרִים נִכְבָּדִים וִישָׁרִים3536:

טז מָוֶת לָאָדַם3537 כַּמָּה כוֹפֶר הוּא?: יז מֵאֵיזֶה דָבָר בְּרָאוֹ? יח מִטִּפָּה בְּרָאוֹ3538: יט בְּרָאוֹ וַיַעַרְכֶנּוּ: כ וַיָּסָל לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ3539: כא אַחֲרֵי כֵן הֱמִיתוֹ וַיִּקְבְּרֶנוּ3540: כב וְאַחֲרֵי כֵן, אִם חָפֵץ, יְקִימֵהוּ לִתְחִיָּה: כג לֹא וָלא אָכֵן אִם לֹא יְמַלֵּא אַחֲרֵי מִצְוָתוֹ3541: כד הִנֶּה יִתְבּונֵן נָא אֶל מַאֲכָלוֹ3542: כה אֲנַחְנוּ הֲרִיקֹונוּ אֶת הַמַּיִם הָרֵק3543: כו אַחֲרֵי כֵן בִּקַּעְנוּ אֶת הָאָרֶץ בַּקֵּעַ: כז וַנַּצְמַח בָּהּ גַּרְעִין: כח וְעֵנָב וְתִלְתָּן: כט וָזַיִת וָתֹמֶר: ל וְגַנּוֹת עֲבֻתּוֹת: לא וָפֶרִי וּמִרְעֶה: לב מַתָּת לָכֶם וּלְמִקְנֵיכֶם3544: לג וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא קוֹל הַשָּׁאוֹן3545: לד יוֹם בּוֹ יִבְרַח הָאִישׁ מֵאָחִיו: לה וּמֵאִמּוֹ וְאָבִיו: לו וּמֵחֲבֶרְתּוֹ וּמִבָּנָיו3546: לז לְכָל אִישׁ מֵהֶם בַּיּוֹם הַהוּא עִנְיָן יִהְיֶה לוֹ רַב בּוֹ: לח (יֵשׁ) פָּנִים בַּיּוֹם הַהוּא מְאִירוֹת: לט צוֹחֲקוֹת שְׂמֵחוֹת: מ (יֵשׁ) פָּנִים בַּיּוֹם הַהוּא עֲלֵיהֶן אָבָק: מא תְּכַסֶּה אוֹתָן אֲפֵלָה: מב אֵלֶּה הֵם הַכּוֹפְרִים הַפּוֹשְׁעִים:

 

פָּרָשַׁת הַקִפּוּל3547    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְתִשְעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֶׁר תְּקֻפַּל הַשֶּׁמֶשׁ3548: ב וְכַאֲשֶׁר יִשְּׁרוּ הַכּוֹכָבִים: ג וְכַאֲשֶׁר יֶעְתְּקוּ הֶהָרִים: ד וְכַאֲשֶׁר תִּנָּטַשְׁנָה הַגְּמַלּוֹת בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְהֶרְיוֹנָן: ה וְכַאֲשֶׁר תֵּאָסַפְנָה חַיּוֹת-הַבָּר: ו וְכַאֲשֶׁר הַיַּמִּים יִרְתָּחוּ3549: ז וְכַאֲשֶׁר הַנְּפָשׁוֹת תִֹּזָּוַגְנָה3550: ח וְכַאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ אֶת פִּי הַבָּנוֹת הַקְּבוּרוֹת חַיּוֹת: ט בְּאֵיזֶה חֵטְא הוּמָתוּ3551: י וְכַאֲשֶׁר הַמְּגִלּוֹת תִּפָּרַשְׂנָה3552: יא וְכַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם יֵעָקְרוּ מִמְּקוֹמָם: יב וְכַאֲשֶׁר הַשְּׁאוֹל תִּתְלַהֵט: יג וְכַאֲשֶׁר הַגִּנָּה תָּקְרַב3553: יד (אָז) תֵּדַע נֶפֶשׁ אֶת אֲשֶׁר הֵבִיאָה (אִתָּה): טו אָכֵן לֹא אֶשָּׁבַע3554 בַּכּוֹכָבִים הַנְּסוֹגִים לְאָחוֹר: טז הַנָּעִים וְהַמִּסְתַּתְּרִים3555: יז וּבַלַּיְלָה בְּבוֹא חֶשְׁכָתוֹ: יח וּבַשַּׁחַר בְּעֵת יָפוּחַ: יט כִּי הוּא3556 דִּבְרֵי שָׁלִיחַ נִכְבָּד3557: כ בַּעַל כֹּחַ לִפְנֵי בַּעַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, נָכוֹן: כא יִשְׁמְעוּ לְקוֹלוֹ3558 וְ(הוּא) נֶאֱמָן: כב וְאֵין חֲבֶרְכֶם מְשֻׁגָּע3559: כג וּכְבָר רָאָהוּ3560 בָּאֹפֶק הַבָּהִיר3561: כד וְאֵין הוּא מֵטִיל סָפֵק בִּדְבַר הַתַּעֲלוּמָה3562: כה וְאֵין הוּא דִּבְרֵי שָׂטָן אָרוּר3563: כו אָנָה תֵלְכוּ אֵפוֹא: כז אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם הַזְהָרָה לִבְנֵי אָדָם3564: כח לְכָל הֶחָפֵץ מִכֶּם לָלֶכֶת נְכוֹנָה: כט אַךְ לֹא תַחְפֹּצוּ, בִּלְתִּי אִם יַחְפֹּץ אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים3565:

 

פָּרָשַׁת הַבֶּקַע3566    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעָה עָשָר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם יִתְפּוֹרָרוּ:3567 ב וְכַאֲשֶׁר הַכּוֹכָבִים יְפֻזָּרוּ: ג וְכַאֲשֶׁר הַיַּמִּים יִבָּקֵעוּ3568: ד וְכַאֲשֶׁר הַקְּבָרִים יֵהָפֵכוּ3569: ה תֵּדַע נֶפֶשׁ אֶת אֲשֶׁר קִדְּמָה (לַעֲשׂוֹת מִטּוֹב) וְאֶת אֲשֶׁר אֵחֲרָה3570: ו הוֹי הָאָדָם, מַה הִתְעָה אוֹתְךָ בִּדְבַר אֱלֹהֶיךָ הַנָּדִיב: ז אֲשֶׁר בְּרָאֲךָ ויַּעַרְכֶךָ וַיְתַכְּנֶךָ: ח בְּכָל צוּרָה אֲשֶׁר חָפֵץ עִצְּבֶךָ3571: ט לֹא וָלֹא אָכֵן תְּכַחֲשׁוּ בַדִּין: י וְאָמְנָם שׁוֹמְרִים (מָפְקָדִים) עֲלֵיכֶם: יא נִכְבָּדִים כּוֹתְבִים3572: יב יֵדְעוּ אֶת אֲשֶׁר תִּפְעָלוּ: יג אָכֵן הַיְשָׁרִים בִּנְעִימֹות: יד וְאוּלָם הַפּוֹשְׁעִים בִּשְׁאוֹל: טו יִהְיוּ צָלִי בָהּ בְּיוֹם הַדִּין: טז וְלֹא יֵעָדְרוּ מִתּוֹכָהּ: יז וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא יוֹם הַדִּין: יח וְשׁוּב, מַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא יוֹם הַדִּין?: יט יוֹם לֹא תוּכַל נֶפֶשׁ לְהוֹעִיל לְנֶפֶשׁ בִּמְאוּמָה, וְהַפְּקֻדָּה בַיּוֹם הַהוּא לֵאלֹהִים:

 

פָּרָשַׁת מַחְסִירֵי הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל3573    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹֹשִים וָשֵׁשׁ

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אוֹי לַהֶם לְמַחְסִירֵי הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל: ב אֲשֶׁר בְּמָדְדָם לְעַצְמָם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם יְמַלְּאוּ הַמִּדָּה: ג אַךְ בְּמָדְדָם אוֹ בְשָׁקְלָם לָהֶם3574 יַחְסִירוּ: ד הַאִם לֹא יַחְשְׁבוּ כִּי יוּקְמוּ לִתְחִיָּה3575: ה לְיוֹם גָּדוֹל: ו יוֹם יַעַמְדוּ בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים?: ז לֹא וָלֹא, אָכֵן סֵפֶר3576 הַפּוֹשְׁעִים הוּא בְּסִגִּ’ין3577: ח וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא סִגִּ’ין?: ט סֵפֶר רָשׁוּם: י אוֹי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לַמְכַחֲשִׁים3578: יא אֲשֶׁר יְכַחֲשׁוּ בְּיוֹם הַדִּין: יב וְלֹא יְכַחֵשׁ בּוֹ בִּלְתִּי אִם כָּל עוֹבֵר חֹק וְחוֹטֶא: יג אֲשֶׁר בְּהִקָּרֵא לְפָנָיו אוֹתוֹתֵינוּ3579, אָמַר: “בַּדֵּי הָרִאשׁוֹנִים”3580: יד לֹא וָלֹא, אָכֵן חֲלוּדָה הֶעֱלָה עַל לִבָּם, הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיוּ עושִׂים3581: טו לֹא וָלֹא, אָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא יֵעָצְרוּ מֵ(רְאוֹת אֶת) אֱלֹהֵיהֶם: טז וְהָיוּ צְלִי שְׁאוֹל: יז וְיֵאָמֵר (אֲלֵיהֶם): “זֶה הוּא אֲשֶׁר כִּחַשְׁתֶּם בּוֹ”: יח לֹא וָלֹא, אָכֵן סֵפֶר הַיְשָׁרִים הוּא בְעִלִּיּוּן3582: יט וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא עִלִּיּוּן?: כ סֵפֶר רָשׁוּם: כא יָעִידוּ עָלָיו הַמְקֹרָבִים3583: כב אָכֵן הַיְשָׁרִים בְּתוֹךְ נְעִימֹות: כג עַל הָעֲרָשׂוֹת יִרְאוּ3584: כד תַּכִּיר בִּפְנֵיהֶם זֹהַר הַנְּעִימוֹת: כה יָשְׁקוּ יַיִן צָלוּל, חָתוּם: כו בְֹּחוֹתַם מוֹר3585 וְלָזֶה יִשְׁתּוֹקְקוּ הַמִּשְׁתּוֹקְקִים: כז וּמִמְסָכוֹ מִתַּנְסִים3586: כח מַעְיָן יִשְׁתוּ מִמֶּנוּ הַמְקֹרָבִים (לֵאלֹהִים): כט אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ הָיוּ צוֹחֲקִים עַל הַמַּאֲמִינִים3587: ל וּבְפָגְשָׁם אוֹתָם הָיוּ מְרַמְּזִים זֶה לָזֶה: לא וּבִפְנוֹתָם וּבָאוּ אֶל בֵּיתָם פָּנוּ מִתְעַנְּגִים3588: לב וְכַאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתָם אָמְרוּ: “אָכֵן אֵלֶּה הֵם הַתּוֹעִים”: לג וְ(אּוּלָם) לֹא נִשְׁלְחוּ לְשׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם3589: לד וְאָמְנָם הַיּוֹם יִצְחֲקוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ עַל הַכּוֹפְרִים: לה עַל הָעֲרָשׂוֹת יִרְאוּ3590: לו הַאִם לֹא שֻׁלַּם לַכּוֹפְרִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים?:

 

פָּרָשַׁת הַפֶּרֶץ3591    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א בְּהִפָּרֵץ הַשָּׁמַיִם: ב וְהֶאֱזִינוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְהָכְשְׁרוּ (לָזֶה): ג וּבְהִתְמוֹדֵד הָאָרֶץ: ד וְהִשְׁלִיכָה אֶת אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ, וְהִתְרוֹקְנָה: ה וְהֶאֱזִינָה לֵאלֹהֶיהָ וְהָכְשְׁרָה (לָזְה): ו הוֹי בֶּן הָאָדָם, אַתָּה יָגֵעַ יְגִיעָה (לְהַגִּיעַ) אֶל אֱלֹהֶיךָ, וְאָמְנָם תִּפְגְּשֶׁנּוּ: ז וְאוּלָם הָאִישׁ אֲשֶׁר יִנָּתֵן (לוֹ סִפְרוֹ3592) בִּימִינוֹ: ח יְחַשְּׁבוּ עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן קַל3593: ט וּפָנָה אֶל בֵּיתֹו3594 שָׂמֵחַ: י וְאוּלָם אֲשֶׁר יִנָּתֵן לוֹ סִפְרוֹ מֵאַחֲרֵי גַּבּוֹ3595: יא יִקְרָא: “הוֹי שֶׁבֶר”3596: יב וְהָיָה צְלִי לֶהָבָה: יג כִּי הוּא הָיָה שָׂמֵחַ בְּבֵיתוֹ3597: יד כִּי דִמָּה אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן כִּי יָשׁוּב3598: טו לֹא כִי, אָכֵן אֱלֹהָיו הִתְבּנֹן אֵלָיו3599: טז אָכֵן לֹא אִשָּׁבַע3600 בְּדִמְדוּמֵי שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ: יז וּבלַּיְלָה וּבַאֲשֶׁר יָעֵז3601: יח וּבַיָרֵחַ בְּהִלּוֹ: יט כִּי אָכֵן תִּסְעוּ מִמַּעֲרָכָה אֶל מַעֲרָכָה3602: כ מַה-לָּהֶם אֵפוֹא כִּי לֹא יַאֲמִינוּ?: כא וּבְהִקָּרֵא לִפְנֵיהֶם הַקֻּרְאָן לֹא יִשְׁתַּחֲווּ3603: כב אֲבָל אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ יְכַחֵשׁוּ: כב וֵאלֹהִים הַיֹּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יָשִׂימוּ בְּאַמְתַּחְתָֹּם3604: כד הֹודַע אוֹתָם אֵפוֹא עֹנֶשׁ דְּאָבָה3605: כה בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר אֲשֶׁר לָהֶם שָׂכָר מִּבְּלִי צַפּוֹת לְהַכָּרַת טוֹבָה3606:

 

פָּרָשַׁת הַמַּזָּלוֹת3607    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּשָּׁמַיִם בַּעֲלֵי הַמַּזָּלוֹת3608: ב וּבַיּוֹם הַנּוֹעָד (לַדִּין): ג וּבָעֵד וּבַמּוּעָד3609: ד מָוֶת לְאַנְשֶׁי הַשֹּוּחָה: ה (שׁוּחַת) הָאֵשׁ בַּת הַמּוֹקְדָה: ו כַּאֲשֶׁר הֵם יֵשְׁבוּ עָלֶיהָ; ז וְהֵם עֵדִים בַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בַּמַּאֲמִינִים3610: ח וּבַאֲשֶׁר נָתְנוּ בָּהֶם דֹּפִי רַק עַל אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים3611 הַגִּבּוֹר וְהַמְהֻלָּל: ט אֲשֶׁר לוֹ מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וֵאלֹהִים עֵד בַּכֹּל: י אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן אֶת הַמַּאֲמִינִים וְאֶת הַמַּאֲמִינוֹת וְלֹא יָשׁוּבוּ (בִּתְשׁוּבָה) אַחֲרֵי כֵן, הִנֵּה לָהֶם עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם וְלָהֶם עֹנֶשׁ הַבְּעֵרָה3612: יא אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר לָהֶם גַּנּוֹת יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת זֶה הוּא הָאשֶׁר הַגָּדוֹל: יב אָכֵן הַתְקָפַת אֱלֹהֶיךָ עַּזָּה: יג הוּא אֲשֶׁר יִבְרָא וְיָשִׁיב3613: יד וְהוּא הַסַּלָּח וְהַמָּלֵא אַהֲבָה3614: טו אֲדוֹן כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַמְפֹאָר: טז כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲשֶׁה3615: יז הַאִם הִגִּיעַ אֵלֶיךָ סִפּוּר הַגְּדוּדִים?: יח פַּרְעֹה וְתַמוּד?: יט וְאוּלָם אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ, בְכַחַשׁ: כ אַךְ אֱלֹהִים יָסֵב אוֹתָם מֵאַחֲרֵיהֶם: כא אָכֵן (זֶה) הוּא קֻרְאָן מְּפֹאָר: כב עַל לוּחַ שָׁמוּר3616:

 

פָּרָשַׁת הַכּוֹכָב הַמּוֹפִיעַ בַּלַּיְלָה3617    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעָה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א **נִשְׁבַּעְתִּי בַּשָּׁמַיִם וּבַכּוֹכָב הַמּוֹפִיעַ בַּלָּיִלָה3618: ב וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא הַכּוֹכָב הַמּוֹפִיעַ בַּלַּיְלָה: ג הַכּוֹכָב הַקּוֹרֵן: ד כִּי אָכֵן כָּל נֶפֶשׁ שׁוֹמֵר עָלֶיהָ3619: ה יִתְבּוֹנֵן נָא הָאָדָם מִמַּה נִּבְרָא: ו נִבְרָא מִמַּיִם זֹרוּ: ז הַיּוֹצְאִים מִבֵּין הַחֲלָּצַיִם וְעַצְמוֹת הֶחָזֶה3620: ח אָכֵן הוּא3621 יָכוֹל לְהֲשִׁיבוֹ3622: ט בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִבָּחֲנוּ וְיִבָּדְקוּ הַנִּסְתָּרוֹת: י וְאֵין לוֹ3623 לֹא כֹחַ וְלֹא עוֹזֵר:

יא נִשְׁבַּעְתִּי בַּשָּׁמַיִם בַּעֲלֵי הַתְּקוּפָה3624: יב וּבָאָרֶץ בַּעֲלַת הַפְּצִיעָה3625: יג כִּי הוּא דָבָר חוֹתֵךְ3626: יד וְאֵין הוּא מַהֲתַלּוֹת: טו אָכֵן הֵם יָזֹמּוּ מְזִמּוֹת: טז וְ(אַף אֲנִי) אָזֹם מְזִמּוֹת3627: יז וְהַרְוַח לָהֶם הַזְּמַן לַכּוֹפְרִים, הַרְוַח לָהֶם אֶת הַזְּמַן קְצָת3628:

 

פָּרָשַׁת הָעֶלְיוֹן3629    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תֵּשְׁעָה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א שַׁבַּח אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ הָעֶלְיוֹן: ב אֲשֶׁר בָּרָא וְצָר צוּרָה3630: ג וַאֲשֶׁר עָרַךְ וְהִנְחָה: ד וַאֲשֶׁר הוֹצִיא הַמִּרְעֶה3631: ה וַיַּעֲשֵׂהוּ קַשׁ יָבֵשׁ3632 כֵּהֶה: ו הַקְרֵא נַקְרִיא אוֹתְךָ3633 וְלא תִּשְׁכַּח: ז בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים3634 כִּי הוּא יֵדַע אֶת (הַמְדֻבָּר) קוֹל גָּדוֹל וְאֶת הַנִּסְתָּר3635: ח וְנָקֵל אוֹתוֹ לְךָ לַקַּל מִכֹּל3636: ט הַזְהֵר אֵפוֹא אִם הַהַזְהָרָה תּוֹעִיל: י שׁוֹב יָשִׁיב אֶל לֵב זֶה אֲשֶׁר יִירָא (אֱלֹהִים) יא וְשָׂטָה מִמֶּנָּה הָאֲמֵלָל מִכֹּל: יב אֲשֶׁר יִהְיֶה צְלִי (גֵּיהִנֹּם) הָאֵש הַגְּדוֹלָה מִכֹּל: יג וְלֹא יָמוּת בְּתוֹכָהּ וְלֹא יִחְיֶה: יד הִנִּה הִצְלִיחַ זֶה אֲשֶׁר הִזַּכָּה: טו וַיִזְכֹּר אֶת שֵׁם אֱלֹהָיו וַיִּתְפַּלָּל: טז וְאוּלָם (אַתֶּם) תְּבַכְּרוּ אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה3637: יז אַךְ הָעוֹלָם הַבָּא טוֹב יוֹתֵר וְקַיָּם יוֹתֵר3638: יח הִנֵּה זֶה (כָּתוּב) בַּמְּגִלּוֹת הַקַּדְמוֹנִיּוֹת: יט בִּמְגִלּוֹת אַבְרָהָם וּמשֶׁה3639:

 

פָּרָשַׁת הָאוֹפֶפֶת3640    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַאִם הִגִּיעַ אֵלֶיךָ דְּבַר3641 הָאוֹפֶפֶת3642?: ב (יֵשׁ) פָּנִים בַּיּוֹם הַהוּא מָשְׁפָּלִים: ג עֲמֵלִים וִיגֵעִים3643: ד יִהְיוּ צְלִי אֵשׁ צוֹרֶבֶת: ה יָשְׁקוּ מִמַּעְיַן רוֹתְחִים: ו לֹא מַאֲכָל לָהֶם בִּלְתִּי אִם מִן הַקּוֹץ וְהַדַּרְדָּר3644: ז לֹא יַשְׁמִין וְלֹא יוֹעִיל בִּפְנֵי הָרָעָב: ח וְ(יֵשׁ) פָּנִים בַּיוֹם הַהוּא מִתְעַנְּגִים ט שְׂבֵעִים רָצוֹן בַּאֲשֶׁר עָמָלוּ3645: י בְּגַנָּה נַעֲלָה3646: יא לֹא יִשָּׁמַע בָּהּ דִּבְרֵי לַהַג3647: יב בְּתוֹכָהּ מַעְיַן נוֹבֵעַ: יג בְּתוֹכָהּ עֲרָשׂוֹת נִשָּׂאִים3648: יד וּגְבִיעִים מֻגָּשִׁים3649: טו וְכָרִים עֲרוּכִים: טז וּשְׁטִיחִים פְּרוּשִׂים: יז הַאִם לֹא יִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַגְּמַלִּים3650 אֵיכָה נוֹצָרוּ: יח וְאֶל הַשָּׁמַיִם אֵיכָה הוּרָמוּ: יט וְאֶל הֶהָרִים אֵיכָה הֻצָּבוּ: כ וְאֶל הָאָרֶץ אֵיכָה רֻקָּעָה: כא הַזְהֵר אֵפוֹא כִּי אַתָּה מַזְהִיר הִנֶּךָ: כב אֵין אַתָּה שַׁלִּיט עֲלֵיהֶם: כג בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר פָּנָה עֹרֶף וְכָפַר: כד וְהֶעֱנִישָׁהוּ אֱלֹהִים הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל יוֹתֵר3651: אָכֵן אֵלֵינוּ תְּשׁוּבָתָם: כו וְאַחַר עָלֵינוּ לְחַשֵּׁב עִמָּם:

 

פָּרָשַׁת הַָשַּׁחַר3652    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3653 וּפְסוּקֶיהָ שלֹשִׁים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּשַּׁחַר וְלֵילוֹת עֲשָׂרָה3654: ב וּבַכֵּפֶל וּבַיָּחִיד3655: ג וּבַלַּיְלָה בְּלֶכְתּוֹ: ד הַאִם (אֵין) בָּזֶה שְׁבוּעָה לְבַעַל תְּבוּנוֹת?: ה הַאִם לֹא רָאִיתָ אֵיכָה עָשָׂה אֱלֹהֶיךָ בְּעָאד: ו וְאִרַם3656 בַּעֲלַת הַבִּנְיָנִים הַנִּשָׂאִים3657: ז אֲשֶׁר לֹא נִבְרָא כְּמוֹהֶם בָּאָרֶץ: ח וְתַמוּד אֲשֶׁר חָצְבוּ בַּסְּלָעִים בָּעֵמֶק3658: ט וּפַרְעֹה בַּעַל הַיְתֵדוֹת3659: י אֲשֶׁר הִמְרוּ בָּאָרֶץ: יא וַיַּרְבּוּ לְהַשְׁחִית בָּהּ: יב וַיָּרֶם עַלֵיהֶם אֱלֹהֶיךָ שׁוֹט עֹנֶשׁ3660: יג כִּי אֱלֹהֶיךָ בַּמַּאֲרָב3661: יד וְאוּלָם הָאָדָם אֲשֵׁר יְנַסֶּה אוֹתוֹ אֱלֹהָיו וְכִבְּדוֹ וְנָטָה לוֹ חֶסֶד: טו יֹאמַר: “אֱלֹהַי כִּבְּדָנִי”; טז אַךְ אֲשֶׁר יְנַסֶּה אוֹתוֹ וְחָשַׂךְ מִמֶּנּוּ מְזוֹנוֹ: יז יֹאמַר: “אֱלֹהַי הִקְלָנִי”: יח לֹא וָלֹא3662, וְאוּלָם (אַתֶּם) לֹא תְכַבְּדוּ אֶת הַיָּתוֹם: יט וְלֹא תֶחֶרְדוּ לְהַאֲכִיל אֶת הֶעָנִי3663: כ וְתֹאכְלוּ אֶת הַיְרוּשָׁה אָכוֹל כֻּלָּה3664: כא וְתֹאהֲבוּ אֶת הַהוֹן אַהֲבָה עַזָּה: כב לֹא וָלֹא. כַּאֲשֶׁר תִּדַּק הָאָרֶץ הִדּוֹק הִדּוֹק3665: כג וּבָאוּ אֱלֹהֶיךָ וְהַמַּלְאָכִים מַעֲרָכוֹת מַעֲרָכוֹת: כד וְהוּבָא בַּיּוֹם הַהוּא גֵּיהִנֹּם. בַּיּוֹם הַהוּא יָשִׁיב הָאָדָם אֶל לִבּוֹ. אַךְ אֵיכָה (תּוֹעִיל) לָהֶם הַהַזְהָרָה (עַתָּה)3666: כה וְאָמַר: “מִי יִתֵּן וְקִדַּמְתִּי לַעֲשׂוֹת טוֹב לְחַיַּי”3667 בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יַעֲנִישׁ אָדָם בְּעָנְשׁוֹ3668: כו וְלֹא יֶאֱסֹר אָדָם בִּכְבָלָיו3669: כז הוֹי אַתְּ הַנֶּפֶשׁ הַשְּׁלֵוָה3670: כח שׁוּבִי אֶל אֱלֹהֵיךְ שְׂבֵעַת רָצוֹן וּרְצוּיָה (לֵאלֹהִים): כט וּבוֹאִי בְּתוֹךְ עוֹבְדַי: ל וּבוֹאִי אֶל תּוֹךְ גַּנִּי:

 

פָּרָשַׁת הַמְּדִינָה3671    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א לֹא אִשָּׁבַע3672 בַּמְּדִינָה הַזֹּאת3673: ב וְאַתָּה שׁוֹכֵן3674 בַּמְּדִינָה הַזֹּאת: ג וּבַיּוֹלֵד וּבַיֻּלַּד3675: ד אָכֵן בָּרָאנוּ אֶת הָאָדָם לְעָמָל3676: ה הַיְדַמֶּה כִּי לֹא יוּכַל לוֹ גַּם אֶחָד3677? ו יֹאמַר כִּלִּיתִי הוֹן עָתָק3678: ז הַיְדַמֶּה כִּי לֹא יִרְאֶנּוּ אֶחָד? ח הַאִם לֹא שַׁתְנוּ לוֹ עֵינַיִם: ט וְלָשׁוֹן וּשְׂפָתַיִם: י וַנַּנְחֶה אוֹתוֹ אֶל שְׁתֵּי הָרָמוֹת3679: יא וְאוּלָם הוּא לֹא הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בְּשֵׁן הָהָר: יב וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא שֵׁן הָהַר?: יג שַׁחֲרֵר עֶבֶד3680: יד אוֹ הַאֲכֵל בְּיוֹם רְעָבוֹן: טו יָתוֹם בַּעַל קִרְבָה: טז אוֹ עָנִי שְׁחוֹחַ: יז וַיְהִי מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיְצַוּוּ אִישׁ אֶת אָחִיו לְהַאֲרִיךְ רוּחַ וַיְצַוּוּ אִישׁ אָחִיו עַל הָרַחֲמִים: יח אֵלֶּה הֵם בַּעֲלֵי הַיָּמִין3681: יט אַךְ אֲשֶׁר כָּפְרוּ בְּאוֹתוֹתֵינוּ הֵם בַּעֲלֵי הַשְּׂמֹאל3682: כ עֲלֵיהֶם אֵשׁ אֲטוּמָה עֲרוּכָה:

 

פָּרָשַׁת הַשֶּׁמֶשׁ3683    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שִׁשָּׁה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּשֶּׁמֶשׁ וְאוֹר זָרְחָהּ: ב וּבַיָּרֵחַ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בְּעִקְבוֹתֶיהָ3684: ג וּבַיּוֹם בְּגַלּוֹתוֹ אוֹתָה3685: ד וּבַלַיְלָה בְכַסּוֹתוֹ אוֹתָהּ: ה וּבַשָּׁמַיִם וּבַאֲשֶׁר אוֹתָם בָּנָה: ו וּבָאָרֶץ וּבַאֲשֶׁר רְקָעָהּ: ז וּבַנֶּפֶשׁ וּבַאֲשֶׁר צָר צוּרָתָה: ח וַיְמַלֵּא אוֹתָהּ רוּחַ לְפִשְׁעָהּ וּלְיִרְאָתָהּ3686: ט אָכֵן הִצְלִיחַ זֶה אֲשֶׁר זִכָּה אוֹתָהּ3687: י וַתִּכָּזֵב תִּקְוַת זֶה אֲשֶׁר בִּלַּע אוֹתָהּ: יא כִּחֲשָׁה תַמוּד3688 בְּמֶרְיָהּ: יב כַּאֲשָׁר נִשְׁלַח הָאֲמֵלָל בָּהּ3689: יג בֶּאֱמֹר שְׁלִיחַ אֱלֹהִים: “(זֹאת) גְּמַלַת אֱלֹהִים וּמַשְקָהּ”3690: יד וַיִּתְּנוּהוּ לְכוֹזֵב וַיְעְַקְּרוּהָ וַיַּעַט אוֹתָם (קָלוֹן) בְּחֶטְאָם וַיָּשֵׂם אוֹתוֹ שָׁוֶה לְכֻלָּם3691: וְלֹא יִירָא אַחֲרִיתָהּ3692:

 

פָּרָשַׁת הַלַּיְלָה3693    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ עֶשְׂרִים וְאֶחָד

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּלַּיְלָה בְּהַעֲטוֹתוֹ3694: ב וּבַיּוֹם בְּהִתְגַּלוּתוֹ: ג וּבַאֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַזָּכָר וְאֶת הַנְּקֵבָה: ד כִּי אָכֵן שׁוֹנִים מַאֲמַצֵּיכֶם: ה וְאוּלָם אֲשֶׁר נָתַן (צְדָקָה) וַיִּירָא (אֱלֹהִים): ו וַיַאֲמֵן בַּטּוֹב: ז הִנֵּה הָקֵל נָקֵל עָלָיו (הַדֶּרֶךְ) לַקַּלָּה3695: ח אַךְ אֲשֶׁר קָפַץ יָדוֹ וַיְבַקֵּשׁ לוֹ עשֶׁר: ט וַיְכַחֵשׁ בַּטּוֹב: י נָקֵל לוֹ (הַדֶּרֶךְ) לַקָּשֶׁה3696: יא וְלֹא יוֹעִיל לוֹ הוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יֵהָדֵף (אֶל שְׁאוֹל)3697: יב אָכֵן עָלֵינוּ לְהַנְחוֹת הַדָּרֶךְ: יג וְלָנוּ הָאַחֲרִית וְהָרֵאשִׁית3698: יד הִנְנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אֵפוֹא מִפְּנֵי אֵשׁ תִּתְלַהֵט3699: טו לֹא יִהְיֶה צָלִי לָהּ בִּלְתִּי אִם הָאֲמֵלָל מִכֹּל3700: טז אֲשֶׁר כִּחֵשׁ וַיִפֶן עֹרֶף: יז וְיוּסַר מִמֶּנָּהּ יָרֵא (הָאֱלֹהִים) מִכֹּל: יח אֲשֶׁר יִתֵּן הוֹנוֹ לְמַעַן יִזַּכֶּה3701: יט וְאֵין לְאִישׁ אִתּוֹ כָּל חֶסֶד לְשֵׁם גְּמוּלוֹ: כ בִּלְתִּי אִם (בְּבַקְשׁוֹ) פְּנֵי אֱלֹהִיּם הָעֶלְיוֹן: כא וְלָאַחֲרוֹנָה יִשְׂבַּע רָצוֹן:

 

פָּרָשַׁת עֶצֶם-הַיּוֹם3702    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ אַחַד עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם: ב וּבַלַּיִל בְּשָׁכְכוֹ: ג לֹא זְנָחֲךָ אֱלֹהֶיךָ וְלֹא שְׂטָמֶךָ3703: ד וְאָכֵן הָאַחֲרִית תִּיטַב לְךָ מִן הָרֵאשִׁית3704: ה וְ(עֹוד) נָתוֹן יִתֶּן לְךָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׂבַעְתָּ רָצוֹן: ו הַאִם לֹא מְצָאֲךָ יָתוֹם וַיַאַסְפֶ(ךָ)3705?: ז וַיִמְצָאֲךָ תּוֹעֶה וַיַנְחֶ(ךָ)?: ח וַיִּמְצָאֲךָ אִישׁ-מַחְסוֹר וַיַּעֲשִׁרֶ(ךָ)?: ט וְעַתָּה אֶת הַיָּתוֹם אַל תָּרֹץ: י וְאֶת הַמְבַקֵּשׁ חֶסֶד אַל תָּשֵׁב רֵיקָם: יא וּבְחֶסֶד אֱלֹהֶיךָ סַפֵּר:

 

פָּרָשַׁת הַאִם לֹא הִרְחַבְנוּ3706    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַאֳם לֹא הִרְחַבְנוּ לְךָ אֶת חָזֶךָ3707: ב וְנָּסֶר מֵעָלֶיךָ נֵטֶל מַשָּׂאֶךָ3708: ג אֲשֶׁר הִרְעִים אֶת גַּבֶּךָ: ד וַנְּגַדֵּל לְךָ אֶת שְׁמֶךָ?: ה אָכֵן עִם הַכָּבֵד (יָבוֹא) הַקַּל: ו אָכֵן עִם הַכָּבֵד (יָבוֹא) הַקַּל: ז וְכַאֲשֶׁר תִּפָּנֶה, יְגַע3709: ח וְאֶל אֱלֹהֶיךָ עֲרֹג:

 

פָּרָשַׁת הַתְּאֵנָה3710    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3711 וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּתְּאֵנָה3712 וּבַזַּיִת: ב וּבְהַר סִינָי3713: ג וּבְעִיר מִבְטַחִים זֹאת3714: ד אָכֵן בָּרָאנוּ אֶת הָאָדָם בַּיָּפֶה בַּבְּנִיָּה: ה אַחֲרֵי כֵן הֲשַבְנוּהוּ שָׁפָל בַּשְּׁפָלִים3715: ו בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר. אָכֵן לָהֶם שָׂכָר מִבְּלִי צַפּוֹת לְהַכָּרַת טוֹבָה3716: ז מַה הוּא אֵפוֹא אֲשֶׁר יְנִיעֲךָ לְכַחֵש בַּדִּין3717: ח הַאֵין אֱלֹהִים הַשּׁוֹפֵט בַּשּׁופְטִים?3718:

 

פָּרָשַׁת הַדָֹם הַנִּקְפָּא3719    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִּשְׁעָה עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א קְרָא בְּשֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר בָּרָא3720: ב בָּרָא אֶת הָאָדָם מִדַּם נִקְפָּא3721: ג קְרָא, וֵאלֹהֶיךָ הוּא הַנָּדִיב מִכֹּל: ד אֲשֶׁר לִמֵּד בְּעֵט-סוֹפֵר3722: ה לִמֵּד אֶת הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדַע: ו לֹא וָלֹא. אָכֵן הָאָדָם מָרֹה יַמְרֶה: ז בִּרְאוֹתוֹ כִּי הֶעֱשִׁיר3723: ח אָכֵן אֶל אֱלֹהֶיךָ הַשִּׁיבָה: ט מַה תַּחֲשֹׁב לָזֶה אֲשֶׁר יָנִיא: י עֶבֶד בְּהִתְּפַּלְּלֹו3724: יא מַה תַּחֲשֹׁב, (הַאִם) הוּא בְּאֹרַח מֵישָׁרִים: יב אוֹ (אִם) צִוָּה עַל יִרְאַת (הָאֱלֹהִים)?: יג מַה תַּחֲשֹׁב, אִם כִּחֵשׁ וַיִּפֶן עֹרֶף?: יד הַאִם לֹא יָדַע כִּי אֱלֹהִים יִרְאֶה: טו לֹא וָלֹא. אָכֵן אִם לֹא יֶחְדַּל, נִגְרֹר אוֹתוֹ גָרוֹר בְּצִיצִית הָרֹאשׁ: טז צִיצִית רֹאשׁ כּוֹזֶבֶת וְחוֹטֵאת: יז וְיִקְרָא נָא אֵפוֹא אֶל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלָיו3725: יח אֲנַחְנוּ נִקְרָא אֶת שׁוֹמְרֵי גֵיהִנֹּם3726: לֹא וָלֹא. אַל תִּשְׁמַע לְקוֹלוֹ וְהִשְׁתַּחֲוֵה וְהִתְקָרֵב:

 

פָּרָשַׁת לֵיל אַלְקַדְר3727    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשָּׁה

בְּשֵם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אָכֵן הוֹרַדְנוּהוּ3728 בְּלֵיל אַלְקַדְר3729: ב וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הוּא לֵיל אַלְקַדְר?: ג לֵיל אַלְקַדְר טוֹב הוּא מֵאֶלֶף יְרָחִים: ד יֵרְדוּ הַמַּלְאָכִים וְהָרוּחַ בּוֹ בִּרְשׁוּת אֱלֹהֵיהֶם לְכָל פְּקֻדָּה: ה שָׁלוֹם הוּא עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר:

 

פָּרָשַׁת הַהוֹכָחָה3730    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3731 וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה

בְּשֵם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א לֹא פָּסְקוּ הַכּוֹפְרִים מֵאַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר וְהַמְּשַׁתְּפִים מִכְּפֹר עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם הַהוֹכָחָה: ב שָׁלִיחַ מֵאֵת אֱלֹהִים יִקְרָא מְגִלּוֹת מְטֹהָרוֹת3732 תּוֹכָן כְּתָבִים נְכוֹחִים3733: ג וְלֹא נֶחְלְקוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר כִּי אִם אַחֲרֵי בוֹא אֲלֵיהֶם הַהוֹכָחָה3734: ד וַהֲלֹא לֹא צֻוּוּ בִּלְתִּי אִם לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים, תְּמִימִים עִמּוֹ בַדָּת “חֲנִיפִים”3735 וְלַעֲרֹךְ הַתְּפִלָּה וְלָתֵת אֶת הַצְּדָקָה. אָכֵן זֹאת הִיא הַדָּת הַנְכוֹחָה3736: ה אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ מֵאַנְשֵׁי-הַסֵּפֶר וְהָמְשַׁתְּפִים (יִהְיוּ) בְּאֵשׁ גֵּיהִנֹּם. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָה. אֵלֶּה הֵם הָרָעִים בַּבְּרוּאִים3737: ו אַךְ אֵלֶּה אַשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַּעֲשׂוּ הַיָּשָׁר הֵם הַטּוֹבִים בַּבְּרִיאָה3738: ז גְּמוּלָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם גַּנּוֹת-עֵדֶן יִמְשְׁכוּ תַחְתֵּיהֶן הַנְּהָרוֹת. לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְתוֹכָן, לָנֶצַח: ח רָצָם אֱלֹהִים וַיִּרְצוּהוּ3739. זֹאת לַאֲשֶׁר יָרֵא אֶת אֱלֹהָיו:

 

פָּרָשַׁת הָרַעַשׁ3740    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3741 וּפְסוּקֶיה שְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֵׁר תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ אֶת רַעֲשָׁהּ3742: ב וְהוֹצִיאָה הָאָרֶץ אֶת נֵטֶל מַשָּׂאֶיהָ3743: ג וְאָמַר הָאָדָם: “מַה לָה?”: ד בַּיּוֹם הַהוּא תְּסַפֵּר דְּבָרָהּ: ה כִּי אֱלֹהֶיךָ הֵעִיר אוֹתָהּ3744: ו בַּיּוֹם הַהוּא יוֹפִיעוּ בְּנֵי-הָאָדָם מַחְלְקוֹת מַחְלְקוֹת, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם3745: ז וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה (גַּם) כְּמִשְׁקַל הַנְּמָלָה טוֹב, יִרְאֶנּוּ: ח וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה (גַּם) כְּמִשְׁקַל הַנְּמָלָה רָע, יִרְאֶנּוּ3746:

 

פָּרָשַׁת הסּוּסִים הַקַּלִּים**3747    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3748 וּפְסוּקֶיהָ אַחַד עָשָׂר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בַּסּוּסִים הַקַּלִּים בְּנָשְׁמָם וּבְשָׁאֳפָם: ב וּבַקּוֹדְחִים אֵשׁ בְּדָהֳרָם: ג וּבַפּוֹרִצִים בָּאוֹיֵב בְּתָקְפָם בַּבֹּקֶר: ד וַיַּעֲלוּ בוֹ אָבָק: ה וַיִּבְקְעוּ בוֹ בְתוֹךְ גְּדוּד: ו אָכֵן הָאָדָם כְּפוּי-טוֹבָה לֵאלֹהָיו: ז וְאָכֵן הוּא עַצְמוֹ יָעִיד עַל זֹאת: ח וְאָכֵן לְאַהֲבַת-הַטּוּב הוּא יֶרֶב3749: ט הַאִם לֹא יָדַע, כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם כָּל אֲשֶׁר בַּקְּבָרוֹת3750: י וְהוּצָא לְאוֹר כָּל אֲשֶׁר בֶּחָזוֹת: יא כִּי אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא יֵדַע יָדוֹעַ אוֹתָם:

 

פָּרָשַׁת הַדּוֹפֶקֶת3751    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַדּוֹפֶקֶת. מַה הִיא הַדּוֹפֶקֶת3752?: ב וּמַה יּוֹרְךָ דַעַת מַה הִיא הַדּוֹפֶקֶת?: ג יוֹם בּוֹ יִהְיוּ בְנֵי-הָאָדָם כָּרֶמֶשׂ הַנָּפוֹץ3753: ד וְהָיוּ הֶהָרִים כַּצֶּמֶר הַמְגֻוָּן3754: ה וְאוּלָם זֶה אֲשֶׁר יִכְבְּדוּ מֹאזְנָיו3755 הוּא (יִתְעַנֵּג) בְּחַיִּים רְצוּיִים (לוֹ)3756: ו אַךְ אֲשֶׁר יֵקַלּוּ מֹאזְנָיו3757: ז תִּשְׁכַּל אִמּוֹ3758 וּמַה יוֹרְךָ דַּעַת מַה הִיא?: ח אֵשׁ צוֹרֶבֶת3759:

 

פָּרָשַׁת הַתַּאֲוָה לְהַרְבּוֹת3760    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3761 וּפְסוּקֶיהָ שְׁמוֹנָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א שִׁעְשְׁעָה אֶתְכֶם3762 הַהִתְחָרוּת לְהַרְבּוֹת (כְּבוֹדְכֶם): ב עַד רִדְתְּכֶם קֶבֶר3763: ג לֹא וָלֹא, לָאַחֲרוֹנָה תֵּדָעוּ: ד וְשׁוּב פַּעַם לֹא וָלֹא, לָאַחֲרוֹנָה תֵּדָעוּ: ה לֹא וָלֹא, לוּ יְדַעְתֶּם הַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה: ו רָאֹה תִּרְאוּ שְאוֹל: ז וְשׁוּב פַּעַם, רָאֹה תִרְאוּהָ בָּעַיִן הַבְּרוּרָה: ח וְאָז יִשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם חֶשְׁבּוֹן עַל דְּבַר הַתַּעֲנוּגוֹת3764:

 

פָּרָשַׁת בֵּין-הָעַרְבָּיִם3765    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3766 וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א נִשְׁבַּעְתִּי בְּבֵין-הָעַרְבָּיִם: ב אָכֵן הָאָדָם בְּתוֹךְ אֲבַדּוֹן3767: ג בִּלְעֲדֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ וַיַעֲשׂוּ הַיָּשָׁר וַיְצַוּוּ אִישׁ אֶת אָחִיו עַל הָאֱמֶת וַיְצַוּוּ אִישׁ אֶת אָחִיו עַל הַתּוֹחֶלֶת3768:

 

פָּרָשַׁת מוֹצִיא-דִבָּה3769    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ תִשְׁעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אוֹי לְכָל מוֹצִיא דִבָּה3770 וְהוֹלֵך רָכִיל: ב אֲשֶׁר צָבַר הוֹן וַיִמְנֵהוּ3771: ג יַחֲשֹׁב כִּי הוֹנוֹ יְחַיֵּהוּ נֶצַח: ד לֹא וָלֹא הוּטֵל יוּטַל לְתוֹךְ אַלְחֻטְמָה3772: ה וּמַה יּוֹרְךָ דַּעַת מַה הִיא אַלְחֻטְמָה?: ו אֵשׁ אֱלֹהִים הַמֻצָּתָה3773: ז אֲשֶׁר תַּעֲלֶה עַל הַלְּבָבוֹת: ח אָכֵן הִיא עֲלֵיהֶם כְּפוּיָה: ט עַל עַמּוּדִים רְחָבִים:

 

פָּרָשַׁת הַשֶּׁנְהַב3774    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשָּׁה

בְּשֵם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א הַאִם לֹא רָאִיתָ אֵיכָה עָשָׂה אֱלֹהֶיךָ בְּבַעֲלֵי הַשֶּׁנְהַב?3775: ב הַאִם לֹא שָׁת אֶת מְזִמָּתָם שָׁוְא?: ג וַיִּשְׁלַח עֲלֵיהֶם עוֹף בֶּהָמוֹן רָב: ד יִירוּ בָהֶם אֲבְנֵי חֵמָר שָׂרוּף3776: ה יְשִׁיתוּם כְּעָלֶה אָכוּל (שָׁדוּף).

 

פָּרָשַׁת קְרַיְשׁ3777    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיה אַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א לַאֲגֻדַּת קְרַיְשׁ: ב אֲגֻדָּתָם לְמַסַּע3778 הַחֹרֶף וְהַקַּיִץ3779: ג יַעַבְדוּ נָא אֶת אֱלֹהֵי הַבַּיִת הַזֶּה3780 אֲשֶׁר זָנָם מֵרָעָב3781: דַ וָּיָּשֶׁת לָהֶם בִּטָּחוֹן מִפַּחַד3782:

 

פָּרָשַׁת הַמַּחְסוֹר3783    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3784 וּפְסוּקֶיהָ שִׁבְעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א מַה תַּחְשֹׁב לָזֶה אֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בַּדִּין?3785: ב הֵן הוּא זֶה אֲשֶׁר יִדְחֶה מֵעַל פָּנָיו אֶת הַיָּתוֹם3786: ג וְלֹא יֶחְרַד לְהַאֲכִיל אֶת הֶעָנִי3787: ד אוֹי לָהֶם לַמִּתְפַּלְּלִים. ה אֲשֶׁר הֵם בִּתְפִלָּתָם מִתְרַשְּׁלִים3788: ו אֲשֶׁר הֵם (עוֹשִׂים כֵּן רַק) לְעֵינֵי בְּנֵי-אָדָם3789: ז וְיִמְנְעוּ (מֵאָדָם) אֶת הַמַּחְסוֹר (אֲשֶׁר יֶחְסַר)3790:

 

פָּרָשַׁת הַשֶּׁפַע3791    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3792 וּפְסוּקֶיה שׁלֹשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אָכֵן אֲנַחְנוּ נָתַנּוּ לְךָ אֶת הַשֶּׁפַע3793: ב הִתְפַּלֵּל אֵפוֹא לֵאלֹהֶיךָ וּנְחַר3794 (קָרְבָּנוֹת): ג אָכֵן שׂוֹטְמֶךָ יִהְיֶה עֲרִירִי3795:

 

פָּרָשַׁת הַכּוֹפְרִים3796    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיה שִׁשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֱמֹר: הוֹי הַכּוֹפְרִים: ב לֹא אֶעֱבֹד אֶת אֲשֶׁר תַּעַבֹדוּ: ג וְלֹא אַתֶּם עוֹבְדִים אֶת אֲשֶׁר אֶעֱבֹד: ד וְלֹא אֲנִי עוֹבֵד אֶת אֲשֶׁר עֲבַדְתֶּם: ה וְלֹא אַתֶּם עוֹבְדִים אֶת אֳשֶׁר אֶעֱבֹד3797: ו לָכֶם דַּתְכֶם וְלִי דָתִי3798:

 

פָּרָשַׁת הַתְּשׁוּעָה3799    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3800 וּפְסוּקֶיהָ שְׁלֹשָׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא תְּשׁוּעַת אֱלֹהִים וְהַכִּבּוּש: ב וְרָאִיתָ אֶת בְּנֵי-הָאָדָם נִכְנָסִים בְּדָת אֱלֹהִים מַחֲנוֹת: ג אָז סַפֵּר תְּהִלַּת אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל לִסְלִיחָתוֹ, כִּי הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים3801:

 

פָּרָשַׁת תִּכָּרֵתְנָה3802    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א תִּכָּרַתְנָה יְדֵי אַבִּי-לַהַב וְיִכָּרֵת3803: ב לֹא יוֹעִיל לוֹ הוֹנוֹ וְכָל אֲשֶׁר רָכַש: ג צָלִי יִהְיֶה לְאֵשׁ בַּת-לֶהָבָה: ד וְאִשְׁתּוֹ נוֹשֵׂאת עֲצֵי הַדֶּלֶק3804: ה בְּצַוָּארָהּ חֶבֶל מִקְלַעַת-סִיב עֵץ-הַתָּמָר3805:

 

פָּרָשַׁת הַיִּחוּד3806    🔗

נִתְּנָה בְמַכָּה3807 וּפְסוּקֶיהָ אַרְבָּעָה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֱמֹר: הוּא אֱלֹהִים אֶחָד: ב הָאֱלֹהִים הַנִּכְבָּד3808: ג לֹא יָלַד וְלֹא יֻלָּד: ד וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ אֶחָד:

 

פָּרָשַׁת בְּקִיעַת הַשַּׁחַר3809    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3810 וּפְסוּקֶיהָ חֲמִשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֱמֹר: אֶחֱסֶה בֵּאלֹהַי בְקִיעַת הַשַּׁחַר3811: ב מִפְּנֵי הָרָע אֲשֶׁר בָּרָא: ג וּמִפְּנֵי אֲפֵל הַלַּיִל חָדַר3812: ד וּמִפְּנֵי רֹעַ הַנּוֹפְחוֹת בַּקְּשָׁרִים3813: ה וּמִפְּנֵי רֹעַ מְקַנֵּא בְּקַנְּאוֹ:

 

פָּרָשַׁת בְּנֵי-הָאָדָם3814    🔗

נִתְּנָה בְּמַכָּה3815 וּפְסוּקֶיהָ שִׁשָּׁה

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

א אֱמֹר: אֶחֱסֶה בֵּאלֹהֵי בְנֵי-הָאָדָם: ב מֶלֶךְ בְּנֵי-הָאָדָם: ג אֱלוֹהַּ בְּנֵי-הָאָדָם מִפְּנֵי רֹעַ הַמְלַחֵשׁ וְנָסוֹג לְאָחוֹר3816: ה הַלּוֹחֵשׁ בְּלִבּוֹת בְּנֵי-הָאָדָם: ו מִן הַגִּ’נִּים3817 וּבְנֵי-הָאָדָם:

 

סֵדֶר כְרוֹנוֹלוֹגִי שֶׁל הַפָּרָשִׁיּוֹת לְפִי הַתּקוּפוֹת    🔗

עפ"י Nöldeke-Schwally3818

א. התקופה הראשונה במכה לפני ההג’רה:    🔗

השבועות הבאות בראש פרשיות שונות.

פרשיות: צו. עד. קיא. קו. קח. קד. קז. קב. קה. צב. צ. צד. צג. צז.

פו. צא. פ. סח. פז. צה. קג. פה. עג. קא. צט. פב. פא.

נג. פד. ק. עט. עז. עח. פח. פט. עה. פג. סט. נא. נב. נו.

ע. נה. קיב. קט. קיג. קיד. א.

ב. התקופה השניה במכה לפני ההג’רה:    🔗

השם “רחמן”

פרשיות: נד. לז. עא. עו. מד. נ. כ. כו. טו. יט. לח. לו. מג. עב. סז.

כג. כא. כה. יז. כז. יח.

ג. התקופה השלישית במכה לפני ההג’רה:    🔗

פרשיות: לב. מא. מה. טז. ל. יא. יד. יב. מ. כח. לט. כט. לא. מב. י.

לד. לה. ז. מו. ו. יג.

ד. התקופה הרביעית באלמדינה אחרי ההג’רה:    🔗

פרשיות: ב. צח. סד. סב. ח. מז. ג. סא. נז. ד. סה. נט. לג. סג. כד.

נח. כב. מו. סו. ס. קי. מט. ט. ה.


  1. פרשה זו נקראת בשם פרשת הפתיחה משום שהיא עומדת בראש הקראן, אף אם שלפי קצורה היתה צריכה לבוא בין הפרשיות האחרונות, שהרי פרשיות הקראן סדרו בעקר באפן זה שהפרשיות הארוכות באו תחלה. וסֻדרה בראש מפני חשיבותה, והיא התפלה העיקרית המוטלת חובה חמש פעמים במעת–לעת על המסלמים כקריאת שמע אצלנו.  ↩

  2. המאמר בשם וכו' בא בראש כל פרשה, מלבד פרשה מ. והוא כעין ברכה שהמסלם אומר אותה לפני כל מעשה חשוב, וכותב אותה גם בראש ספר או אגרת מעין “בשם–השם” שלנו.  ↩

  3. או: אֲשֶׁר אֵינָם זְעוּמִים.  ↩

  4. פרשת הפרה נקראה כן על שם ספור הפרה האדומה הנזכר בה בפסוקים סג וכו'.  ↩

  5. א. ל. מ. הן מן האותיות השונות הנמצאות בראש פרשיות רבות, ושעד היום לא פרשו יפה. המסלמים אומרים אחריהן: “ואלהים יוֹדֵע את אשר לא תדעו”, לאמר: אין להן פתרון.  ↩

  6. הורד אֵלֶיךָ ולנביאים אשר לפניך מן הַתּוֹרָה אשר בשמים.  ↩

  7. וכי יפגשו וכו' הכונה לצבועים שבאנשי מדינה.  ↩

  8. בדיוק אל תעשו לו דמויות.  ↩

  9. כל פרשה בקראן נקראת “סורה” ופרושה כמו “סדר”.  ↩

  10. עדיכם מבלעדי אלהים, כלומר האלילים.  ↩

  11. והאבנים, אולי הכונה לאבנים שהיו אלילים לערבים.  ↩

  12. כדמותם יושם לפניהם. יש אומרים שטעם הפרות בגן עדן שונה מטעם הפרות בארץ אף כי בדמותם ישוו להם, ויש אומרים כי יהיו ממש כפרות הארץ.  ↩

  13. הנה לא יבוז וכו'. הכונה לדברים מעין הנזכרים בקראן במשל ע“ד הדבורה, פרשה טז פסוק ע. והנמלה בספור שלמה פרשה כ”ז פסוק יח ואולי היה מחמד מדבר עוד במשלים, מה שעורר לעג לנביא.  ↩

  14. הייתם מתים, הכונה לעובר במעי אמו.  ↩

  15. ובאמר אלהים. דברי גבריאל המלאך הם אל מחמד.  ↩

  16. בדיוק לְךָ הַשֶּׁבַח. הספרדים מתרגמים: “ישתבח שמך”.  ↩

  17. אבליס שם השטן ולקוח מיונית Diabolos.  ↩

  18. וילמד וכו' כלומר אלהים למד את אדם דברי תפלה להתפלל לפניו, או דרך תשובה.  ↩

  19. בדיוק ולא הם יתעצבו.  ↩

  20. כלומר בסלפכם את דברי התורה שהיא אמת.  ↩

  21. בדיוק וּתְנוּ צְדָקָה לָעֲנִיִים.  ↩

  22. האדם, בדיוק העולמים.  ↩

  23. הפרקאן – אחד משמות ספר האלהים.  ↩

  24. בואו אל העיר, יש אומרים הכונה ליריחו וי“א לירושלם, חטת במובן כפרה, בערבית حطة יש בין מפרשי הערבים האומרים שהכונה במלה זו להגיד את המלים ”אין אלוה בלעדי אללה". ואין פרוש מתקבל לדבר.  ↩

  25. שתים עשרה עינות, מעין לשבט, כידוע באגדה.  ↩

  26. והצאבאים. כתות קרובות לנצרות מעין המנדאים שהטבילה היתה להם יסוד חשוב בדתם.  ↩

  27. לפי המסורת הערבית היו מחללי שבת אלו בעיר אילת על חוף ים סוף בימי דוד, ויצאו לדוג בשבת.  ↩

  28. אפשר שנתחלפה לו פרשת פרה אדומה בעגלה ערופה.  ↩

  29. בוערים בדיוק “עמי–הארץ”, במקור אֻמִיּוּן שנגזרה אולי מלשון אמות העולם.  ↩

  30. תגע אליהו האש וכו', אפשר שהדברים מרמזים לדעת חז“ל שמשפט רשעים בגיהנם י”ב חדש.  ↩

  31. תנשלו, בדיוק תוציאו, וכן להלן.  ↩

  32. ותנשלו וכו', הכונה לזמן המריבות בין אלאוס ואלכזרג שני שבטי אלמדינה הערבים, שאז נחלקו גם היהודים לשתי מפלגות, והיו מהם בעלי ברית אלאוס ומהם בעלי ברית אלכזרג ונלחמו שבט בשבט, ורק אחרי–כן פדו שבויי אחיהם מתנגדיהם מיד שוביהם.  ↩

  33. ברוח הקדש, הכונה לגבריאל, לפי המפרשים המסלמים, ולא במובן האמונה הנוצרית.  ↩

  34. בדיוק, ותתנו פלגה מהם לכוזבים ופלגה מהם הרגתם.  ↩

  35. ספר מאת אלהים הוא הקראן המקים את אשר בידם, היינו את תורת משה והברית החדשה.  ↩

  36. ונכף, בדיוק ונרם וכן לעיל פסוק ס.  ↩

  37. הכונה לזה, שטען משה את העגל וישק את בני ישראל.  ↩

  38. הורידו, כלומר את הקראן.  ↩

  39. אותות ברורים, כלומר פסוקי הקראן.  ↩

  40. את הברית.  ↩

  41. בדיוק: בלי רשיון אלהים.  ↩

  42. “רעאנא”, השגח עלינו; “אנטרנא” הבט אלינו. היהודים השתמשו במלה הראשונה וחשב שהתכונו ללעג לו בהשתמשם בפעל “רע” העברי. לאמר “הרע שלנו” (אתה מחמד).  ↩

  43. בדיוק: “אות”.  ↩

  44. היו פסוקים בקראן שנשמטו אחר–כך בפקודת אלהים, כאשר נבאר במקומם. לפי מפרשי המסלמים יש 225 פסוקים כאלה.  ↩

  45. שאלו מאת משה להראותם את אלהים.  ↩

  46. נפשו, בדיוק: “פניו”.  ↩

  47. או “לא יֵדְעו”.  ↩

  48. הכונה לבני מכה עובדי האלילים שעכבו את מחמד ואנשיו מבוא אל מקדש מכה להתפלל בעת מלחמת חדיביה בשנת שש להגרה.  ↩

  49. בדיוק “מן הדעת”, חלק מן הספר שבשמים שלכל נביא ונביא נִתַּן חלק ממנו.  ↩

  50. הָאָדָם – בדיוק “העולמים”.  ↩

  51. כהן. בקראן כתוב “אִמַאם”. המסלמים הסנים משתמשים בזה לשליח צבור במסגדים, והשיעים לראש שלהם. כאן אפשר לתרגם גם “לדוגְמָא”.  ↩

  52. הבית ומקום אברהם, כנוי למקדש הכעבה במכה. המסלמים מראים מקום מיוחד “מקום אברהם”, שלפי אמונתם נחקקה בו צורת רגלו בדרכו שם.  ↩

  53. ובְיַסֵד – בדיוק “ובהרים”.  ↩

  54. תמימים אתך. בקראן משתמש תמיד במקום שתרגמנו כן “מסלמים” או הפעל “אַסְלַם”, שנקבע אחר–כך לציין בו את ההולכים בדת מחמד.  ↩

  55. ראה להלן פסוק קמו במקום “הָקֵם” “שְלַח”, אפשר גם כאן לתרגם כן.  ↩

  56. בדיוק “אשר נפשו הסכילה”.  ↩

  57. בדיוק “ולא תהיו ערבים למעשיהם”.  ↩

  58. חניפה במושג זה מציין מחמד את הדת הקדמונית הטהורה.  ↩

  59. טבילת אלהים במובן דת אלהים, ויתכן שהוא מושג לקוח מהנצרות.  ↩

  60. התתוכחו אתנו, הכונה ליהודי אלמדינה שהתוכחו אתו.  ↩

  61. למה זה הסירם וכו', אחרי בוא מחמד לאלמדינה הנהיג שיפנו בתפלתם לירושלים. אחרי כן בטל מנהג זה וצוה לפנות בתפלה למכה. המקום שפונים למולו בתפלה נקרא בקראן “קִבְּלָה”.  ↩

  62. כלומר לא צוה אלהים על קִבְלַת ירושלם בלתי אם לנסות את היהודים הילכו אחריך אם לא.  ↩

  63. לא יקבע אלהים שכר פנותיכם לירושלם בתחלה. “יקבע” – בדיוק “יְאַבֵּד”.  ↩

  64. ידעו אותו – את מחמד. הוא מאשים את היהודים שהם מכירים על פי ספרי תורתם שמחמד הוא הנביא והשליח שעליו מסופר שם, והם מעלימים את הדבר.  ↩

  65. שליח מכם – הכונה למחמד שראה יסוד שליחותו בעיקר בזה שחפץ אלהים להקים לערבים נביא מקרבם שיביא להם ספר בשפתם להזהירם, כמו ששלח ליהודים ולנוצרים נביאים מקרבם שהביאו להם ספרים בלשונם.  ↩

  66. במלחמת אלהים – בדיוק “בדרך אלהים”, וכן תרגמנו בכל מקום שמדובר בענין המלחמה.  ↩

  67. הצפא והמרוה שני המקומות נשאים על–יד המעבה, והיו מקום מצב אלילים ערבים לפני קום מחמד לפנים, ובזמן החג במכה היו רצים הלוך ושוב ביניהם. בסדר החג שנקבע בקראן קיים הנביא גם מנהג זה של הערבים הקדמונים.  ↩

  68. בענין העליה לחג והבקור בבית וההבדל בניהם ראה להלן הערה לפסוק קצב.  ↩

  69. אלילים – בדיוק “דמויות”.  ↩

  70. יראו הענש – כלומר ירגישוהו.  ↩

  71. כלומר המנהיגים ראשי כתות הכופרים, והכונה היא שביום הדין יפריד אלהים בין המנהיגים ובין אלה אשר הלכו אחריהם ולא יוכלו אלה להועיל לאלה.  ↩

  72. הכונה לקוראן.  ↩

  73. כלומר מה שנשחט לשם עבודה זרה. לזאת יקראו המסלמים בשעת שחיטה “בשם אלהים”.  ↩

  74. כלומר והם כחשו בם, או כי דברי הנביאים אמת ואכן יבוא הענש.  ↩

  75. בדיוק “כתוב עליכם” וכן פסוק קעו ופסוק קעט.  ↩

  76. אשה תחת אשה לאו דוקא, כי גם איש ההורג אשה דינו במיתה ואין צריך לאמר אשה ההורגת איש.  ↩

  77. כלומר אם גואל הדם יותר על הריגת הרוצח ודרש רק כפר, דבר שהיה נהוג בין הערבים מאז ומעולם.  ↩

  78. לאמר המשנה מצואת המת אחרי שמעו צואתו.  ↩

  79. בין היורשים השונים בעת חלוקת הירושה.  ↩

  80. בדיוק “יהיה נכַח בראש חדש” או “יראה את החדש” או “יהיה בחיים בעת ההיא”, ואולי הכונה שראש החדש נקבע בראיה כהלכת האסלאם.  ↩

  81. נראה הדבר שמתחלה היה אסור לגשת אל הנשים גם בלילות רמצ'אן כמו ביום–הכפורים והותר אחרי–כן.  ↩

  82. אשר התיר לכם.  ↩

  83. בדיוק “חלק מהון”.  ↩

  84. מנהג הערבים עובדי–האלילים היה לא להכנס בדרך הפתח הרגילה בשובם מהחג, כי היו קורעים פתח מאחורי הבית ונכנסים דרכו.  ↩

  85. העוברים חק, ואולי הכונה כאן “המתנפלים ראשונה” על אחרים באיבה.  ↩

  86. הוא “מסגד החראם” בקראן. והכונה בכל מקום למקדש הכעבה במכה.  ↩

  87. החדש הקדוש וכו'. עפ"י משטר הערבים לפני האסלאם אסור היה לתקף גם אויב בשלשת החדשים הקדושים להם. ואולם מחמד עשה זאת בעת מלחמת בַדַר בשנה השניה להגרה. הוא מבאר כאן שעשה כך על–פי מצות אלהים.  ↩

  88. גלוח הראש הוא גמר סדר החג אחרי מלאת כל מצותו.  ↩

  89. אשר ישתמש וכו'. מבחינים בין בקור בכעבה שיכולים לערוך אותו בכל ימות השנה ובין העליה לחג שהיא בזמן קבוע. באשר לבקור, יכול אדם לכלות את סדר הבקור כהלכתו, ועם כלותו הוא יכול לנהוג חולין בעצמו, וכל האסורים התלויים בבקור פוקעים מעליו עם גמר סדורו. מה שאין כן בחג, כי מי שקבל עליו קדושת החג, שוב אינה פוקעת עד מלאת הימים עם סדריהם הקבועים. ואולם היו כאלה שהקדימו לבוא למכה, ולא חפצו לנהג כל הימים עד תם ימי החג באסרי החג. לזאת לא קבלו עליהם מיד בבואם קדושת החג ובאו כמבקרים, ועם גמר סדר הבקור יצאו לחיי חולין. את החג קבלו אחרי–כן במועדו. כאן מפוקפקים הדברים אם הדבר מותר או אסור. על–כל–פנים נהג כך מחמד בעלותו לחג בשנה העשירית להגרה.  ↩

  90. ביתו הכונה לאשתו.  ↩

  91. החדשים הם שַׁוָאל, ד‘וּ אלְקַעְדָה וד’וּ אלְחִגָּה.  ↩

  92. מצוה לקחת אתם צדה למכה, מפני ששם קשה להשיג צרכי אכל בעת החג, ויש חשש ליוקר שיאמיר.  ↩

  93. הכונה שמותר לעסוק במסחר בשוקים שסודרו בימי החג בסביבות מכה.  ↩

  94. ערפאת הוא הר בקרבת מכה, והערבים עובדי האלילים היו נוהגים עוד לפני האסלאם לרוץ ממנו אל הר קרוב לו מֻזְדַלִפָה שמו.  ↩

  95. מקום קדוש זה הוא הר מהלאה למזדלפה קֻזָה שמו.  ↩

  96. מנהגם היה לפני האסלאם להזכיר שבחי אבותיהם המתים ותפארתם בעת החג.  ↩

  97. ימי המועד – בדיוק “כימים ספורים”, הם שלשה ימים אחרי זבוח הזבחים בעמק מינה בעשירי לחדש מֻחַרָם.  ↩

  98. כלומר, כי אלהים עד כי דבריו אמת וצדק.  ↩

  99. כלומר עד בלי די.  ↩

  100. כלומר הראויים לבוא אל תוכו.  ↩

  101. היו מקלקלים בחצים ומושכים אותם להפיל גורל לזכות בגמל צעיר, אחרי כן היו שוחטים אותו ומחלקים בשרו.  ↩

  102. כלומר לפקח על עניניהם, או לשאת את היתומה לאשה.  ↩

  103. ענה אתכם כאשר תענו את היתומים בעשקכם אותם.  ↩

  104. המשתפים והמשתפות פרושם עובדי–האלילים.  ↩

  105. היינו לפני הביאה מצוה להתפלל או לתת צדקה.  ↩

  106. כלומר לא תשבעו באלהים הרבה.  ↩

  107. כלומר אסור לעגן את האשה יותר מארבעה חדשים. אחרי כן עליו או לקיים עונתה או לגרשה.  ↩

  108. כלומר להסתיר הריונן אם הרות הן.  ↩

  109. כלומר בעליהן, ופרושו החובה על האשה כעל הבעל להתהלך במישרים.  ↩

  110. לחיות בשלום כדת וכדין.  ↩

  111. כלומר בהשיבה לבעלה מָהרה למען יגרשנה.  ↩

  112. כלומר לעגן אותן.  ↩

  113. אותות אלהים, פסוקי הקראן מצוות אלהים.  ↩

  114. למען הוכח אם הרות הן.  ↩

  115. כי תרצינה להנשא לאיש.  ↩

  116. כי הבעל נושא את האשה.  ↩

  117. כאן מדובר על תפלה בין הערבים שנוספה אחרי כן על התפלות שהיו נהוגות מקודם.  ↩

  118. המפרשים חושבים שזהו מעשה בבני ישראל שיצאו למלחמה וספור זה קשור כנראה עם המתים שהחיה יחזקאל.  ↩

  119. בדיוק “כְפָלִים הַרְבֵּה”.  ↩

  120. הוא שאול, ואולי נקרא כן על שם גבה קומתו משרש “טאל” בערבית, שהוא ארך בעברית.  ↩

  121. מחמד משתמש במלה “שכינה” ששמעה מהיהודים, בדרך מיחדה לו, בלתי ברורה. והספור הזה קשור אולי אל שוב הארון מארץ פלשתים בימי שמואל.  ↩

  122. נתחלף לו מעשה גדעון במעשה שאול.  ↩

  123. הוא גלית ובא על משקל “טאלות”, שם שאול בקראן.  ↩

  124. בדיוק “לעולמים”.  ↩

  125. שם כולל לאלילים והוא לקוח מהשם הסורי טעות המציין אלילים.  ↩

  126. הכונה לנמרוד.  ↩

  127. מעין ספור חוני המעגל. יש אומרים שהכונה לעצמות היבשות שהחיה יחזקאל, ויש אומרים לנחמיה.  ↩

  128. כלומר נשארו טריים כמו שהיו.  ↩

  129. הכונה לברית בין הבתרים.  ↩

  130. כלומר, לא יבואו בתוכחות אל האנשים אשר נתנו להם ולא ירעימום.  ↩

  131. ולהכין לבם ליראה את אלהים ולעבדו.  ↩

  132. לעניים אלה צריך לתת את כספי הצדקה.  ↩

  133. כלומר אינו חיב להשיב התרבית אשר לקח כבר לפני בוא המצוה הזאת.  ↩

  134. אשר לכם ביד רעכם מן התרבית.  ↩

  135. כי תעשו צדקה את רעכם והשמטתם את נשיו.  ↩

  136. הכונה שהם מאמינים גם במשה גם בישו וגם במחמד.  ↩

  137. הכונה למצוות המרובות שהוטלו כמשא על היהודים על חטאותיהם.  ↩

  138. פרשה זו נקראה כן על שם בית עמרם אבי משה הנזכר בפסוק ל.  ↩

  139. לאמרה קראן הוא אשור וקיום לספרים אשר נתנו לנביאים שקמו לפניו, ואיננו עומד בנגוד להם.  ↩

  140. הוא האיונגליון אשר לנוצרים.  ↩

  141. הפסוקים האלה מדברים בנצחון שנצח מחמד את בני–מכה עובדי האלילים בשנה השנית להגרה בבַדְר הקרובה לים בין מכה ובין מדינה. אנשי מחמד היו כשלש מאות איש, בשעה שבני מכה היו קרוב לאלף. נצחון זה היה נצחונו הראשון של מחמד על הכופרים.  ↩

  142. הכופרים דמו כי מחנה מאמינים מרֻבָּה מהם.  ↩

  143. כלומר בגן עדן כשישובו אל אלהים אחרי המות ימצאו תענוגות טובים מאלה המדומים.  ↩

  144. ראה פרשה ב' פסוק פ“ג, פד, רט ”המופתים“ במקום ”הדעת".  ↩

  145. ראה פרשה ב' פסוק ע"ג שם הערה.  ↩

  146. כלומר לא ימצא כל עזרה מאלהים.  ↩

  147. או “כי תפנו ערף”.  ↩

  148. לפי דעת מחמד מרים אם ישו היא מרים אחות משה ואהרן.  ↩

  149. הוא אבי יוחנן המטביל.  ↩

  150. שמה, כלומר בבית המקדש.  ↩

  151. יחיה הוא יוחנן המטבל.  ↩

  152. ובארמר. בכל מקום שהוא מתחיל בצורה זו בערבית ﺇﺧﺍ או ﻭﺇﺧﺍ יש לפרש “והשב אל לבך כשקרה או כשהיה כך וכך” או ו“זְכר כשקרה”.  ↩

  153. הכונה לתלמידי ישו. וכאן משתמש מחמד במלה הכושית? שגם משוררים ערבים בזמן הראשון לאסלאם השתמשו בה במובן עוזרים במלחמה.  ↩

  154. הכונה לספרים שנתנו לנביאים לפני ישו.  ↩

  155. עם המעידים שהם מאמינים באליהם ובשליחים.  ↩

  156. האמת היא זאת וכו' בדברים אלה סותם מחמד במקומות שונים טענות מתנגדיו, בעקר בשעה שהוא עוסק בספורים לקוחים מהדת היהודית או הנוצרית, שמתנגדיו מצאו בהם נגודים למה שמקובל אצלם.  ↩

  157. על אודות ישו.  ↩

  158. לאמר אם אנחנו משקרים תבוא עלינו קללה, וכן להפך.  ↩

  159. נגד הנצרות ששמו את ישו לבן אלהים ונגד היהודים שלפי דעתו שמו את עֻזַיְר הוא עזרא הסופר לבן–אלהים.  ↩

  160. “חניף” ראה פרשה ב' הערה לפסוק קכט.  ↩

  161. הכונה למחמד.  ↩

  162. הכונה ליהודים מאלמדינה, שבבקשם להסיר אחדים מחשובי המסלמים מאחרי מחמד, העמידו פנים בתחלה כאלו הם נוטים להאמין במחמד, ורק אחר–כך נגלה להם שנבואתו שקר.  ↩

  163. לא תסור מעליו ודרשתו מידו בכל תקף.  ↩

  164. לאמר גזל עכו"ם מֻתָּר.  ↩

  165. בדיוק: יְעַוְּתוּ לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם (בְּקָרְאָם) בַּסֵּפֶר.  ↩

  166. הכונה לגיד הנשה שאסרו יעקב – לפי דעתו – על נפשו בתורת נדר.  ↩

  167. בית במובן בית אלהים, מקדש.  ↩

  168. בַּכָּה היא העיר מַכָּה בהחלפת “מ” ב“ב”.  ↩

  169. לאדם, בדיוק: “לעולמים”.  ↩

  170. במעוז, בדיוק: “בְחֶבֶל”.  ↩

  171. פסוקי הקראן.  ↩

  172. בדיוק: “הוצְאו”, והרעיון כלו שבני–ישראל היו בעבר הטובים באומות, או גם הכונה לזה שהתורה נמצאת בידיהם.  ↩

  173. במעוז ב“חבל”, וכן אחרי זה “בחבל בני האדם”, היינו המסלמים.  ↩

  174. אותות אלהים פסוקים מפרקי התורה.  ↩

  175. כלומר גם בתורת היהודים והנוצרים, בשעה שהם אינם מאמינים בנבואת מחמד.  ↩

  176. מבין, בדיוק: “מַקִּיף”, לאמר משיג בדעתו.  ↩

  177. ובהשכימך, כלומר זכר את אותה העת בהשכימך. והכונה כאן למלחמת אֻחֻד הר אדום רחוק ארבעה מילים מצפון העיר אלמדינה. שם באו קריש בשנה השלישית להגרה להלחם במחמד ולנקום ממנו את נקמת מפלתם בבַדְר בשנה השנית, ואתם שלשת אלפים איש, מהם מאתים פרשים ושבע מאות אנשים נושאי שריון. מצביאם היה אבו סֻפְיָאן הוא אביו של מעאויה, אשר היה הכליפה הראשון שיסד את שושלת בני אמיה. קריש חנו בד'ו אלחֻלַיְפָה כפר רחוק ששה מילין מאלמדינה. מחמד, שחילו היה פחות הרבה במספר מחיל קריש, חפץ בתחלה להתבצר באלמדינה ולחכות שם לאויב, ואולם אחרי שעוררו אותו אחדים מחבריו לצאת לקראת האויב, החליט לצאת לקראת האויב בראש חיל של אלף איש בערך, שרק מאה מהם היו נושאי שריון, ורק שני סוסים היו אתם, שעל האחד מהם רכב הוא. מחמד תקע את מחנהו בצלע ההר אֻחֻד כדי שיהיה ההר סתרה על חילו. וכדי לשמר על חילו לבל יקיפם האויב העמיד חמשים רובי קשת כמאסף, וצוה עליהם לבלתי עזוב את מקומם. ואולם אלה עזבו את מקומם לשלול שלל. אז התנפל האויב על חיל מחמד והכה אותו, וגם במחמד פגעו באבן ופצעוהו. שבעים איש מחילו נפלו ביום ההוא ובתוכם דודו אחי אביו חמזה המכונה ארי אל ושליחו.  ↩

  178. אלה שני הגדודים היו מבני סַלְמָה מאלכזרג ובני אלחארת מאלאוס שהיו בשני אזרי חיל מחמד, אשר פקפקו ביום ההוא, אחרי אשר עבד אללה בן אֻבַּי, שהיה מהצבועים, שרק למראית עין היה עם מחמד, עזב עם שלש מאות איש את מחמד, ולא רצה בחילו.  ↩

  179. בדר, מקום המלחמה בשנה השניה להגרה שאז נצח מחמד.  ↩

  180. המלאכים המצינים האלה, היו מצינים במראיהם ובבגדיהם לפי האגדה המסלמית.  ↩

  181. כלומר האנשים אויביכם הכופרים קרה בעת מלחמת בדר פגע כמוהו.  ↩

  182. ימי המלחמה לנצחון ולתבוסה.  ↩

  183. הכונה לשבעים הרוגי המסלמים במלחמת אֻחֻד.  ↩

  184. אחרי מלחמת בדר ונצחון מחמד הצטערו הרבה מהמסלמים, על אשר לא זכו להשתתף במלחמת מצוה זו.  ↩

  185. דברים אלה מוסבים על השמועה שפשטה בעת מלחמת אֻחֻד, אחרי שמחמד נפצע, שהוא מת. אז רִפּו הצבועים אשר היו בצבאות המסלמים את ידי הלוחמים באמרם: “לו היה מחמד נביא לא נהרג. שובו אל אחיכם בני מכה ואל דתם”.  ↩

  186. לפי הקראן יש שני ספרים בשמים. האחד שבו רשומים כל הדברים אשר נתנו לנביאים לפני מחמד וכל אשר נתן לו. השני הוא ספר אשר בו רשום גורל כל אדם ומעלליו אחד לאחד בכל ימי חייו.  ↩

  187. הכונה היא לזה שעלה אבו סֻפיאן וצבאות מכה מעל המסלמים באֻחֻד פתאם ולא המשיכו להלחם בם למרות גברם עליהם. אבו ספיאן קרא אליו אז: “מחמד עוד נתראה פנים למועד בַדְר בשנה הבאה”. כשחזרו נתחרטו בעודם בדרכם על אשר לא המשיכו להלחם במסלמים עד כלותם. ואולם אלהים נתן, לפי המסורת המסלמית, חחתו בלבם ולא שבו.  ↩

  188. הכונה לראשית המלחמה באחד שאז היתה יד המסלמים עליונה והרגו שבעה מאנשי מכה, ואולם אחרי כן עזבו המסלמים את מקומם לשלל שלל למרות מצות מחמד.  ↩

  189. בדיוק: “וַיִּגְמֹל אֶתְכֶם”.  ↩

  190. אחרי שוב האויב מעליהם פתאם ושב למכה, נחו המאמינים ובטחו באלהים ורק הצבועים חששו אולי רק יערים להם האויב והיו מלאים פחד.  ↩

  191. כלומר, האמנם יהיה אלהים בעזרנו באמיננו בו.  ↩

  192. אלה אש עזבו המשמרות לשלל שלל.  ↩

  193. פסוקים אלה מכונים לפי המסורת לזה שבעת מלחמה בדר חשד במחמד שלקח לו לעצמו אדרת יקרה מן השלל.  ↩

  194. העתידים גם הם למות על קדוש השם ולבוא לגן עדן.  ↩

  195. בדיוק: “נרויח להם הזמן” להתענג בחיים ובטוב.  ↩

  196. הדברים האלה מכונים ליהודים, אשר באמר מחמד למאמינים להלוות את אלהים הלואה, היינו: לתת צדקה. לעגו לו ואמרו “אליה מחמד עני הוא” (ראה פרשת הפרה פסוק רמו).  ↩

  197. בדיוק “העבדים”.  ↩

  198. מזמורים בערבית “זֻבֻּר” הנזכרים בקראן על–פי–הרוב בקשר עם דוד המלך.  ↩

  199. כלומר הוא הנותן לכם כח לעמד נגד דבריהם. בדיוק: “הנה הוא מן הדברים אשר נחרצו”.  ↩

  200. חלילה לך, בדיוק: “לְךָ הַשֶׁבַח”.  ↩

  201. הישרים, בדיוק: “הַזַּכָּאִים”  ↩

  202. דבריך, בדיוק: “הַהַבְטָחָה”.  ↩

  203. וַיֵּעָתֵר, בדיוק: “וַיֵּעָנֶה”.  ↩

  204. לישרים, בדיוק: “לזכאים”.  ↩

  205. נקראה כך מפני שבה מדובר הרבה על הלכות נשים.  ↩

  206. הכונה כאן לאפטרופוס שאסור לו למעל ברכוש היתומים, באיזו צורה שהיא, אם כי מותר לו לאפטרופוס לאכול מרכוש היתומים בשעת דחקו, כמו שכתוב להלן בפסוק ו.  ↩

  207. יש אומרים שהכונה היא, שאם אתם חוששים שמא תגעו בהון היתומים למעל בהיות צרכיכם מרובים באשר יהיו לכם אנשי בית רבים, כי–אז לא תשאו כי–אם שתים שלש או ארבע נשים. ואין מוכח מכאן שאסור לקחת יותר מארבע נשים, כמו שנקבע להלכה באסלאם על יסוד פסוק זה, כי ארבע נשים כאן רק למעוט נאמרו. ואחר כך הוא מוסיף ואומר שאם יש חשש שתמעלו בהון היתומים אפילו אם יהיו לכם רק ארבע או שלש או שתים, כי אז לא תשאלו כי–אם אשה אחת או קחו לכם אז שפחות, ובלבד שלא תמעלו בהון היתומים. ויש אומרים שהכונה כאן לזה שהיו נושאים יתומות לשם ממונן אם היו עשירות או לשם יפין, והיו לוקחים רבות מהן עד אשר לא יכלו למלאות חפצן וחובתם להן, ועל זה באה ההזהרה לבלתי קחת מהן רבות. אחרים אומרים, שהיו לוקחים נשים רבות וכשבאו אליהם למנותם אפטרופסים ליתומים לא היו מקבלים האפטרפסות באמתלא שעסקי משפחתם המרובים מוטלים עליהם, לזאת הוא מצום לבלתי הרבות נשים, ולטפל גם באפטרפסותם של יתומים עזובים.  ↩

  208. האשה רשאית לותר לבעלה על חלק מן המהר שלה.  ↩

  209. אזהרה לאפטרופוס שלא יאכל מהון היתום, אף על פי שמותר לא, יותר ממה שצריך לו, בחששו שהנה יגדל היתום ויצא מרשותו ויקח הונו.  ↩

  210. ובנים אין לו.  ↩

  211. ובנים אין לו.  ↩

  212. לאב ששית ולאם ששית.  ↩

  213. ולאביו שתי שלישיות.  ↩

  214. קיום צואת המת ותשלום חוב קודמים לכל ירושה.  ↩

  215. דבר בלשון זכר “חלציו” “ולו” אך הוא הדין לנקבה, כמו שנאמר איש או אשה.  ↩

  216. לפי המפרשים המדובר כאן באח או אחות מן האם, שהרי בנוגע לאחים מן האב כתוב בסוף פרשה זו פסוק קעה שלשתי אחיות שני שלישים והשאר לאחים. והלכה היא שהאחות מקבלת החצי אם אין לו אחים. ואם שתים הן או יותר הן מקבלות ביחד שני שלישים מן הירושה, ואם יש אחות אחת ואח אחד, אז האחות מקבלת החצי ממה שמקבל האח.  ↩

  217. מבלי הרע, לפי המפרשים מוסבים הדברים על “לפי אשר יצוה” לאמר שאסור לצוות יותר מדי לאחרים ולקפח את היורשים החקיים, וקבעו שאסור לצוות לאחרים יותר מן השליש.  ↩

  218. הלכה זו היא משנה ראשונה. ואמנם בראשונה היו רוגמים את הזונה. כאן מחמד מקל, ומצוה להגביל את העונש אם במאסר נצח או גם במאסר זמני. בפרשה כ"ב פסוק א–ה הוקל העונש עוד יותר ועמד על מאה מלקות, ועיין שם.  ↩

  219. הכונה למשכב זכור. כן נראה. אך יש אומרים ששנים הכונה לאיש ואשה ופסוק זה מבטל את הקודם ומתאים לכתוב בפרשה כב פסוק א–ה' כנזכר בהערה הקודמת.  ↩

  220. מנהג היה אצל הערבים עובדי האלילים שהיורש אחיו או גואלו היה יורש גם את אלמנת המת, מעין יבום אצלנו. ומחמד אוסר כאן ליבם את אשת המת בעל כרחה, או לקחת ממנה המהר אשר נתן לה בעלה, אם איננה רוצה להתחתן עם היורש.  ↩

  221. היינו לגרש אשה ולקחת אשה במקומה. והוא אוסר כאן לקחת חזרה את המהר אשר נתן לאשה שהוא מגרשה.  ↩

  222. הערבים עובדי האלילים היו יורשים גם את נשי אביהם ולוקחים אותן להם לנשים. מחמד אוסר להביא את הדבר, אך אינו מחייב להוציא את שני האב שלקח הבן לפני בוא המצוה הזאת.  ↩

  223. אשה שינקה איש נחשבת לו לאם, וגם בתה נחשבת לו לאחות, ואסור לו לשאתן.  ↩

  224. כלו' לפני נתינת חק זה.  ↩

  225. להשפחה גם אם היא נתאוה מותר לאדוניה לבוא אליה.  ↩

  226. אחרי תתכם להן המהר כמצוה.  ↩

  227. הכונה לרבית ולמשחקי קוביות וכדומה.  ↩

  228. לגן עדן.  ↩

  229. כל רכוש וירושה. או לכל איש.  ↩

  230. אצל הערבים עובדי האלילים היתה זכות הירושה (ששית הירושה) גם לבעל ברית של המת. גם מחמד אִשֵר את המנהג הזה בתחלה, ורק אח"כ בטלו.  ↩

  231. הכונה למהר ולפרנסת האשה.  ↩

  232. אז תשמרנה על הבית ורכוש הבעל.  ↩

  233. או “הַזָּר” אשר לא קרובכם הוא.  ↩

  234. ונטמנו בה ולא נודע מקומם איה.  ↩

  235. כלומר יבואו דברים באזניך ולא תשמע בביותך חרש או מת או שמע בלי הבן או שמע ולא ישמעו אליך, וכונתם לקלל את מחמד.  ↩

  236. ראה פרשת הפרה פסוק צח הערה שם והשוה שם פסוק ע–עב: ופסוק עז והשוה נגד זה גם פסוק רפה שם.  ↩

  237. ראה פרשת כית עמרם פסוק עב.  ↩

  238. כלומר נַבֵּל וגדף הדת.  ↩

  239. ראה פרשת הפרה פסוק סא.  ↩

  240. אלה יישרו דרך וכו' לפי המסרת הכונה ליהודים מאלמדינה שעוררו את קריש נגד מחמד באמרם להם שהם הולכים בדרך הישרה יותר ממחמד.  ↩

  241. כלומר על אשר נשלח מחמד לנביא מקרב הערבים ולא מקרבם.  ↩

  242. במחמד או בקראן.  ↩

  243. בדיוק: “בַּעֲלֵי הַשִּׁלְטוֹן”.  ↩

  244. יבקשו להשפט וכו' – הכונה כנראה למסלימי שבקש להשפט לא לפני מחמד כי–אם לפני עובדי האלילים.  ↩

  245. לשופט בדברי ריבותיהם וכו' – יש להעיר כי מחמד בא לכתחלה לאלמדינה עפ"י הזמנת בני אלמדינה להיות להם לשופט ביחוד בענינים משפטיים בין שני השבטים אלאוס ואלכסרג, ורק מעטים חשבוהו כבר אז בתחלה לנביא.  ↩

  246. פסוקים אלה נגלו כנראה אחרי מפלת מחמד ואנשיו באֻחֻד.  ↩

  247. כלומר כאלו לא היה כל קשר ידידות ביניכם ובינו ולא היתה עליו כל חובה לצאת לעזרתכם.  ↩

  248. בדיוק “נגודים רבים”, כלומר דברים המכחישים זה את זה.  ↩

  249. בדיוק: “בטוב”.  ↩

  250. הדיוק: “בדרך אלהים”.  ↩

  251. בדיוק: “צואר” וכן להלן. ובענין שחרור העבד, רם יש לו עבד משחררו ואם אין לו יפדה עבד מאמין.  ↩

  252. למשפחת הנרצח, ואולם הם יכולים לעשות צדקה אתו ולותר לו.  ↩

  253. המדובר באיש מאמין משבט כופרים, שאין חיבים לשלם להם כפר.  ↩

  254. פסוקים אלה מכונים לפי המסרת על גנב אחד שהובא למשפט לפני מחמד ושהוא כמעט זכה אותו על–פי בקשת בני שבטו.  ↩

  255. הכונה לשלשלת אלילות הערבי עובדי האלילים אַללָּאת אַלְעֻזָּה וּמַנָאת, אשר נחשבו בעיניהם לבנות אללה.  ↩

  256. ממנהגי הערבים עובדי האלילים לנהג כן בצאן אשר הקדשו לאלילים.  ↩

  257. בדיוק: “פניו”.  ↩

  258. פסקא זו מפסוק קכו ועד פסוק קכט היא השלמה למה שנאמר בראש הפרשה בדבר הנשים.  ↩

  259. יכריתם בדיוק “יַעֲבִיר אֶתְכֶם”.  ↩

  260. פסקא זו והבאה אחריה נגלו אחרי מלחמת אֻחֻד.  ↩

  261. לא בהם, באותות אלהים כלומר פסוקי הקראן.  ↩

  262. בדיוק “וַיַּחֲזִיקוּ בֵאלֹהִים” ראה פרשה ג' פסוק צח.  ↩

  263. בדיוק “בְּפִרְסוּם”.  ↩

  264. בדיוק “וְיָכוֹל”.  ↩

  265. וַנִּכֶף בדיוק ונָרֶם וכן פרשה ב' פסוק ס.  ↩

  266. אך על וכו'. חסר בקראן מה היה בגלל כל אלה מחטאיהם שהוא מונה כאן, בפסוק זה ובבאים אחריו. ואמרו המפרשים שיש להשלים “לכן הענשנום”. או “אֵרַרְנוּם”.  ↩

  267. זאת היתה גם דעת הגנוסטים הנוצרים.  ↩

  268. לפי האגדה המסלמית יבואו מלאכים אל כל יהודי לפני מותו ויוכיחוהו על כפרו בשליחות ישו, ואז יאמין בו. ולנוצרים יוכיחו על חשבם אותו לבן–אלהים, ואז יאמינו כי רק שליח הוא. ואולם אמונתם לא תועיל להם אז להצילם מענש. ויש אומרים “לפני מותו” של ישו והכונה שירד עוד ישו מן השמים וילחם ב“דַגאל” הוא האנטיכריסט וימיתו, ואז יכירו כלם בגדולתו ונכונה אמונת האסלאם.  ↩

  269. פה אל פה, בדיוק דַּבֵּר.  ↩

  270. רַבָּה בדיוק “רְחוֹקָה”.  ↩

  271. פסקא זו מכֻונת נגד הנוצרים ואמונתם בְשִׁלוּשׁ".  ↩

  272. חלילה לו בדיוק “לוֹ הַשֶּׁבַח”.  ↩

  273. יאספם אלהים אליו כן בדיוק וכונתו כאן יאספם אליו להענישם.  ↩

  274. וגם לא הורים יולדיו.  ↩

  275. והשאר יבוא לאוצר הממשלה. ופסוק זה נגלה אחרי פסוק ט"ו מפרשה זו, ומשנה קצת ממה שנקבע שמה.  ↩

  276. פרשה זו נקראת כן על שם השלחן שהורד לישו מן השמים הנזכר בה בפסוק קיב–קיד.  ↩

  277. בספר זה לאסור עליכם.  ↩

  278. המנהגים הנהוגים בעת החג, והחדש הקדש מֻחַרָם, שאסור להלחם בו.  ↩

  279. עטרות שהיו מקשטים בהן הצאן שהוקדשו להקריב במכה בעת החג.  ↩

  280. אל תלחמו בהם למרות מנעם אתכם מבוא אל מכה.  ↩

  281. לפני נפחה רוחה.  ↩

  282. היו שוחטים על המצבות ומחלקים אחר כך את הבשר ביניהם בחצים והוא ממנהגי עכו״ס.  ↩

  283. היו יואשו וכו׳ כלומר יואשו מהשיב אתכם עוד מאחרי דתכם.  ↩

  284. ״היום״ הכונה היא לזמן עלות מחמד בחג במכה בשנה העשירית להג׳רה, חדשים מספר לפני מותו, שאז הגיע בהצלחתו למרום שיאו.  ↩

  285. צריך לזכר שם אלהים בשעה ששולחים את החיה לתפש את הציד או בשעה שתפשוה ושוחטים אותה נפחה רוחה, כמו שנזכר בפסוק ד.  ↩

  286. השוה פרשת נשים פסוק מ.  ↩

  287. כלומר תסלח לאלה השבים אליך. וכונת הפסקא כלה והבאים חריה עד לפסוק לח ליהודי אלמדינה, ונגלתה אחרי שרחב כבר הפרץ בין מחמד ובין יהודי אלמדינה, ביחוד בינו ובין השבט היהודי קינוקאע, ונלחם בם, קרוב לשנת שש או שבע להג׳רה.  ↩

  288. בדיוק ״לאחד מן העולמים״ כלומר האנשים.  ↩

  289. הכונה ליהושע וכלב.  ↩

  290. היד הימנית והרגל השמאלית.  ↩

  291. הכונה שהם שומעים לחכמיהם ולרבניהם, או שומעים ממך כדי למסור דברים לחכמיהם.  ↩

  292. בדיוק: ״השלימו״, כלומר היו מסלמים.  ↩

  293. יעשה צדקה וותר למחבלו.  ↩

  294. והיה לו כפורים כלומר לעושה הצדקה, ויש מפרשים שהמזיק יתן אז כפר לנזוק.  ↩

  295. לכל, לכל אמה ואמה.  ↩

  296. ימי הבערות, כך מענה מחמד את התקופה שלפני האסלאם.  ↩

  297. פסקא זו, נגלתה — כמו שמסרת מסלמית אחרת אומרת — זמן קצר אחר מלחמת אֻחֻד, שאז יעצו מסלמים שונים את מחמד לקרוא את היהודים לעזרה.  ↩

  298. כלומר לא יוכל עוד להשפיע לטובה.  ↩

  299. כי–אם תכבש חלק מן הנבואה.  ↩

  300. פסוק זה נמצא גם בפרשה ב׳ פסוק נט בשנוי קל.  ↩

  301. לא יבוא ענש, בדיוק: ״לא תהיה מַסָּה״.  ↩

  302. רצונו לאמר, שישו ואמו לא היו כי אם שאר הנביאים והצדיקים ואכלו ושתו כמוהם.  ↩

  303. הוא משתמש כאן במלה הסורית ״קשיש״ לכהן נוצרי.  ↩

  304. ראה פרשת הפרה פסוק רטז.  ↩

  305. ראה פרשת הפרה פסוק רטז.  ↩

  306. ראה לעיל פסוק ה׳.  ↩

  307. מן המאכל והמשקה האסור לפני מתן החק הזה.  ↩

  308. פסקא זו נתנה לפי דעת המסרת בעת מסע אלחְדַיְבִיָּה בסוף שמת שש להג׳רה. ומחמד לקח לו בעת מסע זה קרבנות לכעבה, וגם לבש את הלבוש אשר ילבשו המתקדשים לחג וכן עשו אנשיו. לפי האגדה נקהר לפניהם בדרך ציד רב עד אשריכלו לצוד גם בידיהם, למען נסותם.  ↩

  309. יש מהמפרשים האומרים שפסוק ק״א מכון לאנשים, ששאלו את מחמד, אם חובת העליה לחג היא שנה שנה על המסלמים, ואמר להם כי מוטב שלא יאמר להם כי החובה היא שנה שנה, לבל יוטל עליהם הדבר כחוב. (הדין המסלמי כעת מחיב את המאמין לעלות לחג לפחות פעם בימי חייו). אחרים מפרשים שהדברים מכונים לזה שלא יטרידו בכלל את הנביא בשאלות יתרות. נלדקה חושב שפסוק קא קשור עם קב—קג ומכון לאמונות הבל שונות של הערבים העכו״ם שמחמד מדבר עליהם בפסוקים אלה.  ↩

  310. בחירה וכו׳ אלה הם שמות שקראו בהם הערבים לגמלים או צאן שנתנו להם לרעות חפשים מבלי לנגוע בהם. לשים עליהם משא או לשחטם, והיו עושים בהם סמנים כגון שסע באזניהם, להראות על זה שהם קדושים לאלילים, ואין לנגוע בהם.  ↩

  311. בדרך כלל מיחסים הפסוקים האלה למעשה שאירע בשני מסלמים, שלקחו להם גביע מעזבון אחד חבריהם שמת בנסעו אתם באורחה. ואולם כנראה שיש כאן מצוה כללית בענין צואה, ונגלו אחרי פרשה ב׳ פסוקים קעו—קעח העוסקים גם הם בעניני צואה.  ↩

  312. כלומר מה ענו אתכם האנשים בהביאכם אליהם שליחותנו.  ↩

  313. תמימים אנחנו (אתך) בדיוק ״מסלמים״.  ↩

  314. האדם, בדיוק: ״העולמים״.  ↩

  315. לאלהים, בדיוק: לשתי אלהיות.  ↩

  316. חלילה לך, בדיוק: לך השבח.  ↩

  317. פרשה זו נקראה כן על שם המקנה הנזכר בפסוק קמ–קמג.  ↩

  318. ידמו הכופרים וכו׳, או ״ובכל אלה יסורו המכחשים באלהיהם״.  ↩

  319. לא צפו להם אחרי זה גם רגע, כי אם מענישים מיד. ומבטא זה ينظرون נמצא גם בפרשה ב׳ פסוק קנז ופרשה ג׳ פסוק פב ושם תרגמנו לפי הפרושים ״ולא יֵראוּ (פְּנֵי אֱלֹהִים).  ↩

  320. לו שתנו את השליח אשר אלחנו אליהם מלאך.  ↩

  321. וַנַלְבֵּשׁ וכו׳ או ״וַנַעֲלִים מֵהֶם (הַדָּבָר) כַּאֲשֶׁר יַעֲלִימוּ (הֵם מֵאִתָּנוּ).״  ↩

  322. עוכרית בדיוק: מְאַבְּדֵי.  ↩

  323. יקרה, בדיוק: ״שָׁכַן״.  ↩

  324. בדיוק: לַאֲשֶׁר הִשְׁלִימוּ, מלשון אסלאם.  ↩

  325. ולא תהיה, כלומר, כך אמרו לי.  ↩

  326. אותו, את מחמד, ראה פרשה ב׳ פסוק קמא.  ↩

  327. עכרו, בדיוק: אִבְּדוּ.  ↩

  328. שֻׁתָּפֵיכֶם, כלומר האלילים ששתפתם לאלהים ותאמרו כי אלהים הם.  ↩

  329. בדיוק והָאֱלֹהִים, לשון שבועה.  ↩

  330. כלומר, אליליהם לא יעמדו להם בעת צרה. השוה מבטא זה פרשה ג פסוק כג.  ↩

  331. בדיוק: ״ובאזניהם (שמנו) כֹּבד״.  ↩

  332. יבואו להתוכח עמך ואתה תנצחם.  ↩

  333. ״הַשָׁעָה״, אחד מכנויי משפט אלהים ביום הדין.  ↩

  334. בה, בשעת הדין, או ״כי התרפינו בו״, כלומר בעולם הזה, בימי שהותנו בו.  ↩

  335. סוּרָם, מדרך אלהים.  ↩

  336. כמוכם נוצרו, והשגחת אלהים עליהם כאשר עליכם.  ↩

  337. הכונה לספר אשר בשמים שבו כתובות כל הקורות בעולם מן העולם ועד העולם.  ↩

  338. וניסרם, בדיוק: ונתפשם.  ↩

  339. בו, בקראן.  ↩

  340. בספר הנמצא בשמים.  ↩

  341. דִמָּה השנה למות.  ↩

  342. בו, ביום ממחרת וכן ביתר הימים עד יום המות ואז ישובו אל אלהים.  ↩

  343. בדיוק: ״למען הקים״.  ↩

  344. בו, בקראן  ↩

  345. ולא תסיר.  ↩

  346. בדיוק: ״לְהַשְׁלִים״.  ↩

  347. אזר, כך הוא מכנה את שם תרח, ולפי הורוביץ נשתבש משם אליעזר עבד אברהם.  ↩

  348. האדם, בדיוק: ״הָעוֹלָמִים״.  ↩

  349. אלה, כלומר אנשי מכה.  ↩

  350. עליה, על התורה הזאת.  ↩

  351. העולמים.  ↩

  352. תלֻמדו, מפי מחמד.  ↩

  353. אם הערים, מטרופולין והיא מכה.  ↩

  354. אשר בזיתם וכו׳, בדיוק: אשר התנשאתם על אותותיו.  ↩

  355. לאמר בלי בנים והום אשר ישָׁווּ עליכם לעזר אתכם.  ↩

  356. הכונה לרחם האשה.  ↩

  357. הכונה לשבלים.  ↩

  358. הגן הן ״הרוחות״ והשדים במובן היהודי, הדומים בכמה דברים לאדם ובכמה למלאכים.  ↩

  359. הַנָּדִיב או ״הבלתי נתפש במחשבה״.  ↩

  360. ״בראשו הוא״, בדיוק: ״עליו הוא״. והכונה אשר יראה, לטובתו הוא הדבר, ואשר לא יראה, לרעתו יהיה.  ↩

  361. כלומר כדי שהכופרים יתעו ויאמרו כל הדברים האלה לא מאלהים באו, כי–אם למדתם מהיהודים, שגם אצלם יש ספרים כאלה. ואולם אנשים היודעים יבינו כי מאלהים הוא.  ↩

  362. אותו, את הקראן.  ↩

  363. כלומר, עיניהם.  ↩

  364. בשעת השחיטה.  ↩

  365. מתוכו ומברו או ״הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר״.  ↩

  366. כלומר, להשיג את הבלתי מושג.  ↩

  367. ישפך אלהים את החרון, בדיוק: ״ישים אלהים את הרֹגֶז״.  ↩

  368. נתקשו המפרשים בפרוש פסוק זה. יש אומרים שהכונה מלבד הזמן אשר אתם בעולם הזה שאז אינכם בגיהנם, ויש אומרים, בלעדי הזמן אשר יוצאו מן הגיהנם כדי להשקותם רותחים לענש, כנזכר לעיל.  ↩

  369. בדיוק: ״והם דעתם מֻסָחָה״, כלומר שלא ידעו כלל שאסור לעשות מה שעשו.  ↩

  370. בדיוק, ״החליש״ (אותו)  ↩

  371. חלק מהתקדשות הקדישו לאלהים וחלק ״לשתפיהם״, היינו לאליליהם.  ↩

  372. החלק שהיה מקדש לאלהים חלקו לעניים, והחלק שהיה לאלילים נתנו לכהניהם. ואם התערב מה שהוא מחלק אליליהם בחלק אלהים לא בטל בו. כנגד זה אם התערב חלק אלהים בחלק אליליהם בטל בו, ולא השיבוהו.  ↩

  373. הכונה לרצח הבנות הנולדות לערבים שרצחום אבותיהם עובדי האלילים מפחד העני, לפי דעת המפרשים המסלמים, שמא לא יוכלו לכלכלן, ונמצא גם במקומות אחרים בקראן, וכן בשירה הערבית שלפני האסלאם.  ↩

  374. והבר – בדיוק: ״והזרע״.  ↩

  375. תבזבזו או ״תפריזו״ לבזבז יותר מדי.  ↩

  376. ״ולטבח או ״וְלַחֲרֹשׁ״.  ↩

  377. שמונה הם יחידות המחלקות לארבעה זוגות.  ↩

  378. הכונה למנהגי הערבים עובדי–האלילים בקדשי בהמות וצאן.  ↩

  379. דם שפוך, אולי הכונה לדם שפירש מן הבשר.  ↩

  380. אולי הכונה לחיות הטורפות שאינן מפריסות פרסה ושוסעות שסע.  ↩

  381. הכונה לאסורי המאכלות של הערבים עובדי–האלילים הנזכרים לעיל.  ↩

  382. הקראן.  ↩

  383. בשתי עדות הוא מכון ליהודים ולנוצרים שבאו אלהים ספרים בלשונם להזהירם. רעיון זה היה אחד מהיסודות שעורר את מחמד להזהיר את עמו. הוא חשב: היתכן שאלהים יענש את הערבים, ולא בה עליהם נביא בלשונם? והרבה הוא מדגיש בקראן שהוא מביא ״קראן״, היינו – ״מקרא״ ערבי.  ↩

  384. השוה פרשת הפרה פסוק רו.  ↩

  385. כלומר בחלק מהדת יחזיקו ובחלק לא יחזיקו. או הנחלקים סיעות סיעות בדתם.  ↩

  386. השוה פרשת עמרם פסוק קכג.  ↩

  387. פרושו, יביא אתו בעת הדין.  ↩

  388. בדיוק: לַמֻּסְלְמִים.  ↩

  389. פרשה זו נקראת כן על שם המחיצה שבין גן–עדן וגיהנם, הנזכרת בה בפסוק מד.  ↩

  390. שאול נשאל במובן נביא במשפט, וכונתו ביום הדין נשאל אותם, מה יענו את השליחים כאשר הזהירו אותם, וגם את השליחים נשאל שיעידו, מה ענו אותם הפושעים בהזהירם אותם.  ↩

  391. כונתו כי אלהים נמצא בכל מקום, והיה במקום בעת עשותם מעשיהם.  ↩

  392. אבליס הוא השטן.  ↩

  393. או “מושָׁב”, וכן פרשה ב' פסוק לו.  ↩

  394. מדובר נגד מנהגי הערבים עובדי האלילים להקיף ערום את הכעבה ולצום בימי החג.  ↩

  395. תבזבזו, או “תפריזו” להוציא מהונכם.  ↩

  396. נתן, בדיוק: “הורד”  ↩

  397. השוה כל הענין לפרשה ו' פסוק קנב.  ↩

  398. השוה פסוק לג–לד לפרשה ב' פסוק לו–לז. ושם בספור אדם המספר גם כאן פסוק י–כה.  ↩

  399. כלומר לפי הספר שבשמים, שבו רשומים גורלות כל הברואים, הן כמה נוגע לפרנסה והן במה שנוגע לחיים.  ↩

  400. המלאכים המוציאים הנפש בשעת מיתה. ראה פרשה ו‘ פסוק צג וכו’, השוה שם כל הפסקא. השוה גם פרשה ו' פסוק כאֹ–כב.  ↩

  401. את השכר לעולם הבא.  ↩

  402. את הענש לעולם הבא.  ↩

  403. בין בני גן–עדן ובין גיהנם.  ↩

  404. לאמר על מרומי “המסך”, היא החומה המפרידה ביניהם. ולפי המפרשים המסלמים, הם אלה אנשים שזכויותיהם ועונותיהם שוים, והם לא ידונו בגיהנם ולא יזכו לגן–עדן.  ↩

  405. את הכל, כלומר כל בני גיהנם וכל בני גן–עדן.  ↩

  406. בניֹ–המחיצה, לא יבואו אל גן–עדן.  ↩

  407. חצי הפסוק מז עד “רחמים”, מדברי בני המחיצה אל בני גיהנם, והחצי השני: “בואו” וכו' דברי בני המחיצה אלה בני גן–עדן.  ↩

  408. כלומר היום יבוא גם הוא חיש מהר אחרי הלילה, והכונה לחליפות יום ולילה.  ↩

  409. כלומר משעבדים למצותו.  ↩

  410. בשורה טובה, יש גורסים: “מְזְרִים”.  ↩

  411. היינו לפני הגשם.  ↩

  412. עָאֹד שם שבט והוּד שם נביאם, וזה הוא המסופר: מולדת עאד היתה חַצְ'רַמַוְתּ המדינה הסמוכה לתימן בגבולות המדבר. עאד היו עם ענקים אשר כח וגבה להם, עובדים אלילים ועושים כל עול. כאשר שלח אליהם אלהים את נביאם הוּד הזהירם, מאנו לשמוע לו. לכן שלח אלהים בצורת איומה בארצם. הם שלחו אנשים מראשיהם למכה להתפלל במקדש הכעבה על הגשמים. השליחים נתקבלו בסבר פנים יפות על–ידי הנסיך העמלקי מֻעְאויָּה בן בַּכְּר, אשר שעשעם ביין ובזמרה, כי לו שתי נערות מנעימות זמר. לזאת הזניחו את דבר שליחותם במשך חדש תמים. בסוף פנו אל המקדש להתפלל. ואך גמר מליכם את תפלתו נראו שלשה עננים: לבן, שחור ואדום. וקול קרא מן השמים: “בְּחַר לְךָ וּלְעמְּךָ”. הוא בחר בענן השחור, בדמותו שהוא אוצר בקרבו גשם יותר מכלם. הקול השיב: בָּחַרְתָּ גַּחֶלֶת אֲפוּרָה מֵעָאד אִישׁ לֹא תוֹתִיר. מֵאָב לֹא תַּנִּיחַ וְעַד בֶּן, אֶת כֻּלָּם לַמָּוֶת תַּגִּיר.

    ואלהים נשא את העננה עד מעל לארץ עאד, ותצא מתוכה רוח סוערת אשר השמידה את כל העם, מלבד מתי מספר אשר שמעו לקול הנביא הוּד.  ↩

  413. תַמוּד שם שבט וצאלח שם נביאם. תמוּד ישבו בארץ חִגְ'ר (מדְאאן צָאלִיח) דרך שבוע ימים מצפון לאלמדינה. הם חטאו כעאד, וימאנו לשמוע לדברי נביאם צאלח, אם לא כי יעשה פלא. והביא אות ומופת. אז הוציא להם מתוך סלע גמלה הרה, ויבקש מהם לבלתי עשות לה רעה, ולתת לה וליונקה לרעות בארץ ולשתות מים באין מפריע. אך אחד הנבלים עקר אותה וימיתה. אז בא עליהם רעם ורעש ויכחידם. בה בשעה שעאד נכחד זכרם ואינם נזכרים עוד בזמן ההסטורי, נזכרים עוד תמוד במאה החמישית לספירת הנוצרים, כגדוד נלוה על חיל מלכי ביזנטיה.

    הוד וצאלח הם שני נביאים ערביים, וכן שֻׁעַיְב הנזכר להלן, בשעה ששאר הנבירים השלוחים הנזכרים בקראן הם נביאי ישראל, ומבלעדם ישו הנוצרי.  ↩

  414. לדעת המפרשים יש להבין את השאלה כלעג.  ↩

  415. בדיוק: “מתים משלכים על חזוֹתם”.  ↩

  416. או ''מן הנשארים“ והמבטא الغابرين כאן בקראן, נמצא בקראן רק בקשר עם אשת לוֹט שבע פעמים, מה שמעורר לחשב שיש כאן מלה זרה אולי עברית במובן ”עברינים“ מלבד זה אין בכלל הפעל غبر בקראן מלבד פעם אחת غبرة במובן ”קדרות“ ו”שחרות“ או ”עפר".  ↩

  417. לפי המפרשים המסלמים שֻׁעַיְבּ הוא יתרו. וסמך מצאו לדבריהם שהוא נזכר בקשר עם מדין. ואולם הוא נזכר פעם שלא עם מדין כי–אם עם אנשי אַלְאַאִכְּה וזה דוקא בפעם הראשונה שהוא נזכר בקראן בפרשה כ“ו פסוק קעז. מלבד זה נזכר ספור יתרו במדין לחוד בפרשה כ”ח פסוק כ"ב ושם הוא מכונה איש זקן מאד. מכל זה יש להסיק ששעיב איננו יתרו. שם כזה נזכר אצל הערבים גם לפני האסלאם (הורוביץ).  ↩

  418. ראה לעיל פסוק עו.  ↩

  419. השוה פסוק צבֹ–ק' כאן לפסוקים מב–מט בפרשה ו.  ↩

  420. וניסרם, בדיוק: ונתפשם.  ↩

  421. הריקונו, בדיוק: פתחנו. השוה פרשה ו' פסוק מד.  ↩

  422. השוה פסוק צו–צז כאן לפסוק ג' לעיל.  ↩

  423. כלומר כפרו בהם.  ↩

  424. כלומר, דחה אותו את משה ואת אחיו אהרן עד אשר תעשה כעצתנו.  ↩

  425. בדיוק: ותפל האמת, במובן באה ונהיתה.  ↩

  426. בדיוק: נֻצְּחוּ.  ↩

  427. בדיוק: וַיָּשְׁלְכוּ, כלומר הכרתם את האמת הכריחתם להשתחוות.  ↩

  428. היד הימנית והרגל השמאלית.  ↩

  429. מושבים, אחרי מותנו.  ↩

  430. תמימים עמך, בדיוק: מסלמים.  ↩

  431. התתן, בדיוק: התעזב.  ↩

  432. לנו היא, כלומר בגללנו באה.  ↩

  433. בדיוק: בנפל עליהם החרון.  ↩

  434. הכונה לפי המפרשים הערבים לארץ הצפון, כלומר ארץ–ישראל ואגפיה, שמלכו בה בני ישראל אחרי בית–פרעה והעמלקים, הארץ הפוריה המחיה.  ↩

  435. כלומר את הבנינים אשר בנו.  ↩

  436. האדם, בדיוק: העולמים.  ↩

  437. השוה פרשת הפרה פסוק מד, מו, מז לפסוק קלו, קלז, קלח כאן.  ↩

  438. חלילה לך, בדיוק: לך השבח.  ↩

  439. לפי דעת המפרשים הערבים, הכונה לארץ מצרים שנחרבה אחרי צאתם.  ↩

  440. השוה פרשה ו' פסוק כה.  ↩

  441. נחמו מאד, בדיוק: “הֻפַּל בִּידֵיהֶם” הוא, כנוי לחרטה, כאדם הנושך בידיו מרב צער וחרטה.  ↩

  442. יש המפרשים הערבים, המבארים: ''העזבתם את מצות אלהיכם''?  ↩

  443. רשום, בדיוק: ונוסחתם.  ↩

  444. כלומר כאשר עמדו לפני אלהים כמעט פרחה נשמתם.  ↩

  445. הנביא מן האמות. בדיוק: “הנביא האֻמִיי”, ונוהגים מפרשי הערבים לפרש מלת ה“אמי'', במובן ”עם הארץ“, שאינו יודע קרוא וכתוב. והסיקו מזה שמחמד לא ידע קרוא וכתוב, והגדילו בזה את האות והמופת שבנבואתו. ואולם לפי הורוביץ פרוש ”האמי" הנביא שקם באומות העולם. וידע מחמד את השקפת היהדות שגם לאומות העולם קמו נביאים, וחשב עצמו מהם.  ↩

  446. בענין שליחות מחמד מכל פסוק זה השוה פרשה ב‘ פסוק רפו. פרשה ג’ פסוק עה, ק. ופרשה ה' פסוק ט.  ↩

  447. כל הענין של פסוק קס השוה פרשה ב' פסוק נז ופסוק נד.  ↩

  448. ראה פרשה ב' פסוק נה–ו בהשואה לכאן פסוק קסא–קסב. וראה הערה שם בענין “חטת”.  ↩

  449. השוה פרשה ב‘ פסוק סא–סב ופרשה ה’ פסוק סה.  ↩

  450. הרעיון הוא, כי על המביא להזהיר, ואין לו לאמר, אחרי שאלהים רוצה שירשיעו הרשעים וישמידם, למה לי להזהירם. והוא מעין דעת יחזקאל בענין ההזהרה.  ↩

  451. השוה פרשה ב' פסוק סב ושם זה קשור בענין השבת.  ↩

  452. כלומר אחרי דעתם כי חטאו, ואמרו כי יסלח להם, שבו לסורם ולקחו עוד כפלים מהאסור.  ↩

  453. ולאלה, מוסב על מעון האחרית והוא המשך “ליראים”, או “ולאלה” נושא של משפט חדש שלא נגמר.  ↩

  454. מחלציהם, בדיוק: מגביהם.  ↩

  455. אין לברר את הדבר למי מכונים הפסוקים האלה. המפרשים המסלמים מפרשים שהוא מכון אל אחד מחכמי בני ישראל, או לאמיה בן אלצלט אחד מארבעת מבקשי אלהים בערב, שחי בימי מחמד, שידע כי אלהים עומד לשלוח שליח באותו זמן, ודמה שיהיה הוא השליח, וכשנשלח מחמד כפר בו בקנאתו בו. ויש אומרים, שהכונה לבלעם בן בעור.  ↩

  456. למעלה פסוק קנט פסוק זה בלשונו על “עם משה”, במקום “וביצורינו” כאן.  ↩

  457. והנחתי, בדיוק: “אַרְוִיּחַ לָהֶם הַזְּמָן”, למען התעותם ומזמה היא מאתי.  ↩

  458. בנגוד לתחבולת השטן הרפה, כאמור בפרשה ד' פסוק עח.  ↩

  459. עמיתם הוא מחמד. ורעה כאן במובן רוח רעה, שכן היו קריש אומרים שרוח רעה דבקה בנביא. כי משגע הוא, כנזכר כמה פעמים בקראן.  ↩

  460. השעה, כנוי ליום הדין האחרון.  ↩

  461. או “כמו יכלת להיות למליץ ישר בהגיעה”. השרש حفى שמחמד משתמש בו כאן נזכר רק שלש פעמים בקראן, מלבד כאן פעם בפרשה מ“ז פסוק ל”ט במובן “לחשוף צפונות” ופעם בפרשה י“ט פסוק מח במובן ”המלצה".  ↩

  462. לשבת, או “למצא מנוחה”.  ↩

  463. יבא אליה. בדיוק: יכסנה.  ↩

  464. הכונה לזה שקראו לילדיהם בשם עבד אלעזה, או עבד מנאת וכדומה, על שם אלילים. או שתפו את האלילים ונתנו להם תודה יחד עם התודה לאלהים.  ↩

  465. “קַח צְדָקָה מִן הָעדֶף אֲשֶׁר לַמַּאֲמִינִים” ראה פרשה ב' פסוק רטז–ריז.  ↩

  466. או ''וְלֹא יִמָּלְטוּ".  ↩

  467. אות, כלומר פסוק מהקראן.  ↩

  468. או “הַאִם לֹא אַתָּה חִבַּרְתּוֹ?”, כלומר את כל הקראן, ואיננו כי–אם בדי רוחך.  ↩

  469. פרשה זו נקראה כן על שם דיני חלוקת השלל שבו היא עוסקת, ונתנה אחרי מלחמת בדר בשנה השנית להגרה. ראה גם פרשה ג‘ פסוק קי"ט וכו’ ופסוק קנה. אחרי מלחמה זו קם סכסוך בין הלוחמים שאמרו שהשלל שיך רק להם, בשעה שהיושבים על הכלים טענו, כי כחלק היוצאים למלחמה כחלק היושבים על הכלים. לפי החקה שחקק הקראן, ושנקבע לדורות צריך לחלק אין אלה ואלה חלק כחלק, אחרי שהפרישו החמשית לצרכי האמה, כנזכר להלן פסוק מב.  ↩

  470. בדיוק: וכלכלה ביד נדיבה.  ↩

  471. כמו. חסר כאן הבאור מה היא “כמו”. המפרשים אומרים, כי כמו שמאנו לצאת אתך לקרב בדר, כן ימאנו לשמוע עתה למצותך בדבר השלל.  ↩

  472. תנתן בידכם, בדיוק: תהיה לכם. וזה הדבר בשוב אורחת קריש ממסעיה. נודע למחמד כי יעברו בקרבת בדר, ויצא עם אנשיו להתנפל עליה. ואולם גם לקריש במכה נודע הדבר ושלחו מחנה מזוין לעזרת אנשיהם נגד מחמד. המסלמים התפללו כי תנתן בידם האורחה הבלתי חמושה הנושאת אתה כל טוב למען בזוז אותה. משמר האורחה היו רק ארבעים פרשים.  ↩

  473. כלומר כונת אלהים היתה לא לתת לכם שלל, כי אם להכרית את הכופרים, ולהראות את צדקת דתו.  ↩

  474. בני מכה היו אלף ואנשי מחמד רק שלש מאות, מחמד התפלל אל אלהים אז להקים לו דברו אשר הבטיח לו לתת המחנה בידו.  ↩

  475. בפרשה ג' פסוק קכ נזכרים שלשת אלפים מלאכים.  ↩

  476. בדבר המלאכים השוה פרשה ג‘ פסוק קכ–קכא. ופסוק י’ כאן נמצא בשנוי קל בפרשה ג' בפסוק קכב.  ↩

  477. השוה פרשה ג' פסוק קמח.  ↩

  478. פעמיכם, בדיוק: “הַפְּעָמִים”, ולפי המסורת היתה דרך המסלמים בנחל דרך חול שרגליהם שקעו בו ולא יכלו לעבור. ואולם בלילה בשעה שישנו, ירד גשם נתגבש החול והיתה להם דרך חלקה כרציף. כנגד זה נתקלקלה הדרך במקום חנית קריש.  ↩

  479. ראה פרשה ג' פסוק קמד.  ↩

  480. הוא פונה בדבריו אל אנשי מכה. בני מכה היו נוהגים להתפלל בכעבה, לפני צאתם להלחם באויב, כי אלהים ישפט ביניהם וכי יתן את התשועה לצדיקים ולישרים בין שני האויבים.  ↩

  481. הכונה לצבועים בבני אלמדינה, שעשו עצמם כשומעים לדברי מחמד ולבם כחש.  ↩

  482. מתהלך, בדיוק, “עובר”.  ↩

  483. או “מהסתה”, שהסיתום הצבועים לשוב מאחרי מחמד.  ↩

  484. כלומר רק בלב הפושעים יכניס אלהים רוח מרד למרוד בתורתו, ואתם השמרו מזה.  ↩

  485. פרקאן כאן במובן “תשועה” או “שם” “מוניטין”.  ↩

  486. את המאמינים.  ↩

  487. ממנהגי עבודת האלילים.  ↩

  488. וכאשר נענשו אלה שקמו לפניהם יענשו גם הם.  ↩

  489. השוה פסוק זה לפרשה ב פסוק קפט.  ↩

  490. המדובר כאן הוא במלחמת בדר, שאז חנו מחמד ואנשיו בקצה הנחל מעבר מזה ומחנה קריש ומפקדם אבו–ספיאן יצאו לעזרת האורחה השבה חנו בעבר הגיא השני. ואולם מחמד ואנשיו לא ידעו מזה, אלו ידעו כי יהיה עליהם להפגש עם המחנה החמוש בנשק והרב במספר, כי אז רפתה רוחם, ונחלקו ביניהם בדבר המערכה. ואולם אלהים עשה שלא ידעו עד הגיעם למערכה, למען לא תרפה רוחם והנחילם נצחון.  ↩

  491. בדיוק “והלך רוחכם”. והוא כנוי לשלטון ולנצחון. ואולי יש לתרגם “ונשתה גבורתכם”.  ↩

  492. כונת הפסוק לאבו ג'הל ממנהיגי קריש אשר התפאר בצאתו למלחמת בדר, כי לא ישוב כי אם אחרי בואו אל בדר ונחר בה בהמות לערוך סעודה והשקה את האנשים יין ונוגנים ינגנו להם, ושמעו שבטי הבדואים וכבדו את אנשי–מכה.  ↩

  493. קרוב “גר” בדיוק, כלומר בעל–ברית זה שעליו החובה להיות מחסה ומגן לשני. והוא הקְלִיֶנט הרומי.  ↩

  494. הכונה לצבועים שבאלמדינה, שהיו למראית עין עם מחמד, ואולם בחשאי לא האמינו בו ובקשו להסיר מאחריו את אנשי אלמדינה.  ↩

  495. באסף אותם, בשעת מיתה.  ↩

  496. ראה פסוק זה בפרשה ג' בפסוק קעז–קעח. האדם בדיוק העבדים.  ↩

  497. ראה בפרשה ג' פסוק ט.  ↩

  498. השוה למעלה פסוק כב.  ↩

  499. כלומר תעניש את השבויים קשה להפחיד בזה את יתר האויב.  ↩

  500. ואל ידמו, או ואל תדמה אתה.  ↩

  501. יעבירו, בדיוק: יחלישו.  ↩

  502. ראה פרשה ב' פסוק רעד  ↩

  503. דבר זה מתברר לנו מפרשה ד' פסוק צו. והכונה שהיו בוחרים לשבות שבויים כדי לקבל מהם אחר כך כסף פדיון שִׁבְיָם. הנביא מצוה כאן להרוג את האויב.  ↩

  504. המפרשים המסלמים מבארים כי הכונה היא שבספר השמור בשמים כתוב, שאלהים לא יעניש את החטאים החוטאים בעת מלחמת מצוה, או כי לא יעניש את לוחמי בדר, או כי לא יעניש את האדם מבלי שיזהירו קודם  ↩

  505. ר‘ פרשה ב’, קסב ופרשה ה', צ.  ↩

  506. ויעזרו את אלהים ושליחו.  ↩

  507. פרשה זו נקראה כן על שם דיני ענין התשובה הנזכר בפסוק ג. יש גם קוראים אותה פרשת “ההתנקות” על שם התחלתה. וזו היא הפרשה היחידה בקראן שאין בראשה “בשם אלהים הרחמן והרחום”, ולכן יש חושבים שאינה אלא המשך הפרשה שלפניה.  ↩

  508. “קריאה לאמר נקיים (אנחנו) מהם” כלול בערבית במלה אחת. והודעה זו הודיע מחמד על–ידי חתנו עלי את הנאספים לחג במכה בשנה התשיעית להגירה  ↩

  509. ואחרי עבור ארבעת החדשים האלה מעת החג ילחמו בהם אם לא יקבלו האסלאם, כי כל ברית אינו קים עוד.  ↩

  510. הוא העשירי לחדש ד'וּ אלחִגָּה, ביום נחרם את הקרבנות במנָא.  ↩

  511. אלה השומרים לכם ברית בשלמות תשמרו גם אתם בריתכם גם אחרי זה.  ↩

  512. כלומר, איכה תכרתו להם ברית.  ↩

  513. בדיוק, ולבם יְמָאֵן.  ↩

  514. ודקור במובן נבל וגדף, ראה פרשה ד' פסוק מח.  ↩

  515. השקות… ובקר כאיש המאמין. בחלק הראשון השתמש בפעולה ובשני בפועל. השקאת עולי רגל נחשבה למצוה גדולה.  ↩

  516. יום חנין, הוא המלחמה אשר נלחם מחמד בשבטי הַיָאזִין שבטי הבדואים השוכנים במורדי ההרים ובמישור בסביבות אלטאאף, ובתקיף הם תושבי אלטאאף, בחדש שַׁיָּאל בשנת שמונה להגרה בחנין בעמק הרחוק שלשה מילין ממכה בואכה אלטָאאִף. מספר חיל המסלמים היה שנים עשר אלף, חיל האויב לא הגיע גם לארבעת אלפים. המסלמים היו בטוחים שינצחו. ואולם בראשונה גברה יד האויב עליהם, ורבים מאנשיו ברחו. אך הנביא ודודו אלעבאס חזקו את רוח המאמינים ושבו ונלחמו עד אשר נצחו.  ↩

  517. “שכינה” היא מלה עברית–ערבית שמשתמש בה מחמד בקראן שש פעמים, בפרשות שנגלו באלמדינה (פרשה ב‘ פסוק רמט, כאן, ולהלן פסוק מ’, ומלבד זה בפרשה מח שלש פעמים בפסוקים ד' יח, כו). פרושה כפי הנראה “שכינה” (ב' פסוק רמט) כמו בעברית. וביתר המקומות אולי “מנוחה” שפרושה כן גם בערבית.  ↩

  518. אחרי מלחמה זו קרא מחמד דרור לאלפי שבויים שנפלו בידו.  ↩

  519. בני מכה היו מתפרנסים מעולי הרגלים במכרם להם מזון ומשקה.  ↩

  520. קטע זה כמו החלק הגדול של פרשה זו עוסק במלחמת מחמד שנלחם ברג‘ב של שנת תשע להג’רה בביזנטים ובעלי בריתם משבטי הבדואים. הקטעים הקודמים מכונים נגד רבים מבני אלמדינה והבדואים שמאנו להלחם בם. כאן הוא מצוה להלחם בנוצרים עד אשר ישלמו מס, מס שהוטל גם על היהודים אחרי–כן. את עובדי האלילים הכריחו לקבל את האסלאם. כנגד זה חיבים המסלמים רק בצדקה. “בידם”, בדיוק: מידם ופרושו, שלא על–ידי מתוכים מידם או במובן “משעבדים”.  ↩

  521. עֻזַיְר, הוא עזרא הסופר, וכנראה הגיע לזה מתוך זה שהתלמוד אומר, שעזרא כתב התורה אחרי שנשתכחה, וראוי היה שתנתן תורה על ידו.  ↩

  522. חכמיהם, בדיוק: חבריהם מלשון חבר שבמשנה. וראה פרשה ג' פסוק עג.  ↩

  523. כויה תנתן בהם לאות קלון.  ↩

  524. הערבים עובדי האלילים היו מעברים אף הם את השנה להשוות שנת הירח לשנת השמש. מחמד התנגד לזה. עבור השנה, בדיוק: “ההעתק” “הדחיה מן המקום הנכון”, כלומר לדחות את החודש הקדוש ממקומו, את החדש מחרם לחדש צפר.  ↩

  525. תעזרוהו, כלומר את הנביא.  ↩

  526. הכונה היא להגירת מחמד ממכה, אז יצא אתו רק אבו בכר חותנו, זה שהיה הכליף הראשון. הם התחבאו במערה, בפחדם מפני קריש שרדפו אחריהם.  ↩

  527. כלומר החמוש בנשק קל והחמוש בנשק כבד או רוכבים ורגלים.  ↩

  528. המפרשים הערבים מבארים “ונסיעה ממוצעה”: היינו לא קשה ולא קלה.  ↩

  529. או “יתנועעו הנה והנה”.  ↩

  530. ויסר את לבם, או: ויעצר בעדם.  ↩

  531. או, לא הוסיפו לכם בלתי אם מעמסה.  ↩

  532. לא עמדו, בדיוק: נפלו.  ↩

  533. כלכלנו דברנו, בדיוק: לָקַחְנוּ עִנְיָנֵנו", לאמר מחכמה לא יצאנו למלחמה עם המאמינים.  ↩

  534. אם נצחון בעולם הזה ואם שכר לעולם הבא.  ↩

  535. פרושו אנשים אשר התאסלמו והיו חסרי אמצעים. ובעקר שמשה הצדקה לשלם בה לשבטים מן הבדואים אשר יצאו עם מחמד במלחמותיו עם אויביו כדי לקנות את לבבם, וכן לבעלי ההשפעה בקריש, שלהם נתן חלק הגון משלל חֻנַיְן.  ↩

  536. לעגו למחמד שהוא שומע לכל מה שמדברים אליו ומספרים לו, או שיש לו דלטורים, ולפי מה שהוא שומע דבת רעיהם רע שהם מביאים לו, הוא מנסח את דברי אלהים.  ↩

  537. שורה, פרשה מהקראן.  ↩

  538. תהפוכות, סדום ועמורה.  ↩

  539. כי לא דברו דבר נגד דת האסלאם.  ↩

  540. השלימם, כלומר קבלם דת האסלאם.  ↩

  541. הכונה לצבועים שלעגו לאלה אשר נתנו הרבה לצדקה ואמרו, כי רק להראות כנדיבים עשו זאת, ולאחרים שלא השיגה ידם, כי אם לתת מעט, לעגו על חסר ערך נדבתם.  ↩

  542. אחרי נצחונך, יבקשו להספח אל גדודיך.  ↩

  543. פסוק זה נמצא בצורתו גם לעיל פסוק נה.  ↩

  544. בדיוק: בקשו מאתך רשיון.  ↩

  545. למלוה שיכולים לתבוע אותה בבוא מועדה.  ↩

  546. הכונה למאמינים שעזבו את מכה והגרו למדינה.  ↩

  547. זה התאר שנתן מחמד לאנשי מדינה שעזרו לו לבוא אל אלמדינה וגם אחרי כן בהיותו שם.  ↩

  548. בדיוק: הַרְגָעָה,  ↩

  549. בדיוק: אֲשֶׁר יְצַפּוּ לָהֶם, כלומר טרם נחרץ משפטם.  ↩

  550. הכונה למסגד אשר בנו בני–סאלם בן עוף בד'וּ אַרָאן עירה קטנה רחוקה מהלך שעה מאלמדינה, וכונתם היתה להסיר את האנשים מעל האסלאם ולהביא פרוד בין המסלמים.  ↩

  551. הכונה למסגד אשר בקֻבא שני מיל מאלמדינה אשר שם חנה מחמד בהגרו לאלמדינה ממכה ארבעה ימים לפני הכנסו לאלמדינה ויסד שם מסגד.  ↩

  552. יש אומרים שהכונה לדוֹד מחמד ומטיבו אבו–טאלב, שמחמד בקשו לקבל את האסלאם באהבתו אותו. ואולם אחרי שלא קבל, לא התפלל עליו מחמד למרות אהבתו הרבה אליו. ויש אומרים, שהכונה לבקור שבקר מחמד את קבר אמו אָמִנָה. הוא בכה על קברה ואמר: בקשתי רשות מאלהים לבקר את קברה והרשה לי, ואולם לא הרשה לי להתפלל עליה.  ↩

  553. השלשה היו מבני אלמדינה “העוזרים” אשר בצאת מחמד למלחמת תבוּךּ מאנו לצאת אתו. אחרי–כן נחמו ושבו בתשובה שלמה, ולפי זה יש להבין במקום “אשר השאירום בבית”, “אשר נשארו בבית”.  ↩

  554. נכתב להם, כלומר נחשוב להם.  ↩

  555. כלומר הם משתמטים ממושב הנביא לבלי שמוע דבריו, ואולם הצבועים מפחדים לבל ירגישו בדבר, והם אומרים להשתמט בסתר.  ↩

  556. פרשה זו נקראה כך על שם ספור יונה הנזכר בפסוק צח.  ↩

  557. ראה פרשה ד' פסוק קד.  ↩

  558. כי יעזבם לנפשם עד יום הדין.  ↩

  559. עבר, בדיוק: מקום.  ↩

  560. כלומר לאסף תבואת הארץ.  ↩

  561. כלומר תעקר ותכלה הכל.  ↩

  562. ראה פסוק זה פרשה ב' פסוק כא.  ↩

  563. כלומר מראם יהיה ביום התקומה כאשר היה בעוד בחיים חיתם.  ↩

  564. ראה פסוק זה פרשה ז' פסוק לב.  ↩

  565. העביר, בדיוק החליש. ראה פרשה ו' פסוק קלד, והכונה כאן כמו שם ליום הדין.  ↩

  566. השוה פרשה ה' פסוק לט.  ↩

  567. בדיוק “הזהרה”.  ↩

  568. כלומר החלי אשר בלבבות, כנזכר כמה פעמים בקראן. והוא סמל הספק והכפירה.  ↩

  569. כל חזון שנגלה למחמד נקרא בפיו בשם “קראן”.  ↩

  570. בדיוק: לו השבח.  ↩

  571. לפי המפרשים, אין לכם כל הוכחה להוכיח אמתות דבריכם, כי הוליד אלהים.  ↩

  572. השוהה ענין פרשה ז' פסוק קצד.  ↩

  573. בדיוק: מן המסלמים.  ↩

  574. ראה פסוק זה פרשה ז' פסוק צט. והשוה שם בהמשך בכלל מבטאים שונים החוזרים.  ↩

  575. טענה זו והטענה להלן פסוק עט היא בעצת טענת קריש נגד מחמד. השוה פרשה ה' פסוק קי ופסוק קנ. ונמצאת גם במקומות אחרים בקראן.  ↩

  576. ראה פרשה ח' פסוק ז, ח.  ↩

  577. נעתרתי, בדיוק: נֶעֶנְתָה.  ↩

  578. דברי אלהים לפרעה, כלומר עַתה ידעת האמת.  ↩

  579. בעור שניך, בדיוק: בגופך.  ↩

  580. עיר, כלומר מאלה הערים אשר נגזר עליהן להחרב בחטאותיהן.  ↩

  581. השוה פרשה ו' פסוק קכה והערה 2 שם.  ↩

  582. ראה את הרעיון והמבטאים בפסוקים קב, קג, גם פרשה ז, פסוק סט וכו'.  ↩

  583. פרשה זו נקראה כן על שם ספור הנביא הוד הנזכר בפסוק נב וכו'.  ↩

  584. הושתתו, בקראן הוא משתמש כאן בהפעיל משרש “חכם” احگمت צורה זו הנמצאת בקראן רק פעמים, כאן ופעם שניה בפרשה כ"ב פסוק נא. ופרשוהו הערבים: סֻדַר בספר נכון וצרף מכל סלוף. והאותות הם פסוקי הקראן.  ↩

  585. השוה פסוק ב, ג, כאן לפרשה ז, פסוק נז.  ↩

  586. כלומר יקפלו כמבקש להסתיר מה שהוא.  ↩

  587. ראה פרשה ו' פסוק צח והכונה לרחם הנקבה.  ↩

  588. ראה פרשה ו, פסוק נט.  ↩

  589. כלומר ולא תודיע אותו.  ↩

  590. ראה פסוק זה בשנוי קל פרשה י, פסוק לט.  ↩

  591. עֵד, הכונה לגבריאל.  ↩

  592. מעובדי האלילים, בערבית اخزاب (הורוביץ).  ↩

  593. השוה התכן ופסוקים שונים פרשה ז, לעיל עמוד 147 – 151. ביחוד פסוק כא כב כאן ופסוק לה, מב, מג, נא שם.  ↩

  594. או הדנים למראה עיניהם.  ↩

  595. כלומר אנחנו נשמר עליך לבל יפגעו בך.  ↩

  596. הכונה לאחד בני נח אשר לא שמע לקול אביו. ראה הלאה פסוק מד.  ↩

  597. הכונה שעזב את אביו ואת דת אביו ויהי כופר.  ↩

  598. הדבר, אשר דבר אלהים.  ↩

  599. אלג'ודי, הוא ההר אשר נחה עליו התבה.  ↩

  600. השמד, בדיוק “הרחק”.  ↩

  601. כלומר הבטחה שהבטחתני להציל את משפחתי ממי המבול.  ↩

  602. חלילה לי, בדיוק בך אשים מחסי, כלומר אבקשך לשמרני מזה.  ↩

  603. האמות מאלה, כלומר על האמות אשר יצאו מחלצי אלה אשר אתך.  ↩

  604. זה הוא הסוף אחרי ספור שמחמד בעצמו מספרו עלפי רוחו, ומבקש לחתום אותו בחותם האמת. השוה גם פרשה ג' פסוק לט, ויש עוד מקומות אלה, כגון בספור יוסף.  ↩

  605. ראה פרשה ז, פסוק סג וכו' והערה שם.  ↩

  606. כלומר שרוח רעה נכנסה ודבקה בך.  ↩

  607. ולא תאריכו לי.  ↩

  608. כלומר, שולט עליו.  ↩

  609. ראה פרשה ז' פסוק עו, והערה שם.  ↩

  610. דברי אלהים הם, מבלי להזכיר את המדבר, ודבר זה נמצא בקראן, לדוגמא פרשת יוסף פסוק כט ופסוק מו.  ↩

  611. בדיוק: ויהי קצר זרוע.  ↩

  612. מי יתן, בדיוק: לוּ.  ↩

  613. ומצינים בתו, לפי פרוש המפרשים המסלמים, היה רשום על כל אבן שם האיש שעליו תּפֹל.  ↩

  614. סדום איננה רחוקה מהפושעים אנשי קריש ויכולים הם לראותה במסעיהם לסוריא. או העונש ההוא יכול לבוא גם על פושעי מכה.  ↩

  615. הכונה לרוח המועט אשר ישאר לכם בצדק.  ↩

  616. בדיוק: “תפלותיך”, כלומר האלהים שאתה מתפלל אליהם.  ↩

  617. אכן ארך אפים וכו', ללעג לו הם מתכונים.  ↩

  618. ראה לעיל פסוק פד.  ↩

  619. פסוק זה הוא ממש דברי מחמד לעמו פרשה ו' פסוק קלה.  ↩

  620. ראה לעיל פסוק ע – עא.  ↩

  621. או: הַמַּתָּן הַנִּתָּן.  ↩

  622. כלומר יש ערים העומדות ויש בהן אשר נשמדו.  ↩

  623. מועד, כלומר אשר יעידו בו עדים בבני האדם.  ↩

  624. עיין לעיל פסוק סה.  ↩

  625. תמלטו בדיוק: תושעו.  ↩

  626. שאר–רוח, בדיוק: שארית  ↩

  627. מהם, מאנשי הדורות ההם.  ↩

  628. בה, בארץ.  ↩

  629. הם הרוחות והשדים.  ↩

  630. לאמר בשפה המובנה לכם.  ↩

  631. הקראן הזה, כלומר הפרשה הזאת. וכל פרק נבואה בקראן נקרא בפי מחמד “קראן”.  ↩

  632. לשואלים, לדרכי אלהים והנהגתו את העולם. כי כל מה שנעשה ליוסף לטובתו נעשה.  ↩

  633. אחיו בנימין, לאמר בני רחל.  ↩

  634. ישא וכו', בדיוק: ישארו לכם לבדכם פני אביכם.  ↩

  635. במקור נדפסה נקודה במקום נקודותיים. הערת פב"י.  ↩

  636. כלומר אם ירבו הזאבים ויחזקו עלינו, הלא נאבד כלנו, ולמה לא תדאג לנו?  ↩

  637. הדבר בדיוק: דְבָרָם. והכונה של הפסוק לזמן בואם למצרים וראה להלן.  ↩

  638. דם שעיר העזים אשר טבלוה בו.  ↩

  639. בדיוק: תתארו.  ↩

  640. בדיוק: באלהים חסיתי.  ↩

  641. שהזהירו לבלתי עשות התועבה.  ↩

  642. כלומר: בעלה.  ↩

  643. דברי אלהים או דברי פוטיפר. ובחצי הראשון של הפסוק הוא פונה ליוסף ובחצי השני לאשת פוטיפר. והשוה פרשה יא, פסוק עח וראה הערה שם.  ↩

  644. בסכינים קלפו פרות, ואולם מרב התפעלות נדהמו, ובמקום לחתוך בפרי חתכו בידים.  ↩

  645. או: “היושבים במאסר”.  ↩

  646. או: “היושבים במאסר”.  ↩

  647. שר המשקים.  ↩

  648. הפסוק הקודם מדברי שר המשקים אל פרעה וזה אל יוסף אחרי בואו אליו. השוה פרשה יא פסוק עח, לעיל פסוק כט, ולהלן פסוק נב.  ↩

  649. ידעו פשר הדבר, או ערכך הנכבד.  ↩

  650. אלה דברי יוסף ועיין לעיל הערה לפסוק מו.  ↩

  651. כלומר לא ינחה את הבוגדים להוציא מזמתם.  ↩

  652. כלומר זה שהביאו חלף הבר.  ↩

  653. בדיוק למען יכירוה.  ↩

  654. נתנו לנו פחות מכפי צרכנו.  ↩

  655. כלומר הלא ברור שמצרי מכבד אותנו ורוצה בטובתנו.  ↩

  656. זעומה, בדיוק: מעטה.  ↩

  657. בדיוק: תּקפו  ↩

  658. בהגידו להם להכנס דרך שערים שונים, ידע שלא יוכל הועיל להם ורק נפשו עוררתהו להגיד להם את אשר הגיד.  ↩

  659. “תחפשו” וכן “נחפש” בדיוק: אבד מכם, אָבד מאתנו.  ↩

  660. הוציאו, את הגביע.  ↩

  661. כלומר אין אנחנו יכולים להשיב את הגזרה שנגזרה מן השמים.  ↩

  662. פוסח הוא על הספור ששבו אל יעקב, ולפי דעתו בלי בנימין שנשאר אצל יוסף.  ↩

  663. בדיוק: ותלבינינה.  ↩

  664. בדיוק: מרוח אלהים.  ↩

  665. אל יוסף.  ↩

  666. כסף נמאס, בדיוק: סחורה נמאסה.  ↩

  667. עוד בטרם באו אל יעקב חש בריח יוסף.  ↩

  668. הראשון, בדיוק: הקדום.  ↩

  669. או: חבק אותו.  ↩

  670. תמים עמך, בדיוק: מסלם.  ↩

  671. עליו, על הקראן.  ↩

  672. לבני אדם, בדיוק: לעולמים.  ↩

  673. מהם מן האות ולא ישימו לב אליהם.  ↩

  674. השעה, מכנויי יום הדין.  ↩

  675. השוה רעיון זה במלים אחרות פרשה ז, פסוק צה–צז.  ↩

  676. אני וכו' כלומר אנחנו ראינו האות.  ↩

  677. השוה פסוק קט–קי כאן פרשה ו, פסוק לב–לד ופסוק קמח. פרשה ז, פסוק א–ה.  ↩

  678. הקראן.  ↩

  679. פרשה זו נקראה כן על שם הרעם הנזכר בה בפסוק יד.  ↩

  680. הכונה להרים המחזיקים את הארץ על מכונה.  ↩

  681. לאמר להביא עליהם הענש שהוא מירא אותם בו, לפני הטובה שהוא מבטיח לצדיקים בעולם הבא.  ↩

  682. ענש העמים אשר קמו לפניהם ויחטאו.  ↩

  683. לו, כלומר לכל אדם ישנם מלאכים הבוחנים דרכיו ומעשיו.  ↩

  684. פחד מפני אסון ותשוקה לגשם הבא בעקבותיו.  ↩

  685. בדיוק: לו קריאת האמת.  ↩

  686. השוה פרשה ה' פסוק מ. ואולי צריך לתרגם: לא יוכל להפדות בו.  ↩

  687. כלומר ישלמו טובה תחת רעה או יעשו טוב אחרי עשותם הרע ושבו בתשובה.  ↩

  688. שכר המעון – בגן עדן.  ↩

  689. ראה פרשה ב' פסוק כה.  ↩

  690. ראה פרשה ט' פסוק לח.  ↩

  691. השיבה שישובו אחרי מותם אל אלהים ויקבלו שכרם. ראה פרשה ג' פסוק יב.  ↩

  692. פגע בערבית قارعة ונזכר רק שלש פעמים בקראן. מלבד כאן פרשה סט פסוק ד' ופרשה קא פסוק א. בשני מקומות אלה القارعة כנוי ליום הדין: “הדופקת” “הַמַּכָּה”.  ↩

  693. בדיוק: וארויח להם הזמן.  ↩

  694. מראה בדיוק: משל.  ↩

  695. בערבית احزاب  ↩

  696. בלשון ערבית.  ↩

  697. בדיוק: “מן הדעת”, וראה פרשה ב' פסוק קיד והערה שם.  ↩

  698. כלומר כל המקרים יקרו ויאתיו על–פי הרשום בספר הקורות הנמצא בשמים מלבד ספר הנבואות.  ↩

  699. הכונה לספר שבשמים שממנו לקוחות כל הנבואות שנתנו לנביאים לפני מחמד ולו.  ↩

  700. הכונה לכבושי המסלמים בערב.  ↩

  701. כלומר היהודים והנוצרים שיש גם בידם ספרים מן השמים.  ↩

  702. פרשה זו נקראה כן על שם ספור אברהם המתחיל בפסוק לח.  ↩

  703. ימי אלהים – חסדו וענשו.  ↩

  704. ראה פרשה ב' פסוק מד, מו.  ↩

  705. בדיוק: “שלטון”, כלומר כֹח שיהיה למופת על אמתות דבריכם.  ↩

  706. ראה פרשה ז' פסוק צו.  ↩

  707. מקומי בערבית هقي; תוכחתי, בדיוק: “אשר אמרתי להביא” כלומר הענש.  ↩

  708. חלאה בדיוק: מוּרְסָא, מוּגְלָא.  ↩

  709. בדיוק: מקום.  ↩

  710. זרהו, בדיוק: התגבר עליו.  ↩

  711. או: לא יוכלו עמד בגלל מעשיהם (הרעים).  ↩

  712. בדיוק: יעביר אתכם.  ↩

  713. והקים, בדיוק: והביא.  ↩

  714. בדיוק: אָכְלוֹ.  ↩

  715. חסד אלהים, תורת הקראן וראה פרשה ב' פסוק רז.  ↩

  716. בדיוק: ויעשו לאלהים דמויות.  ↩

  717. השוה פרשה ב' פסוק רנה.  ↩

  718. ראה פרשה ב' פסוק כ.  ↩

  719. מכה.  ↩

  720. השוה פרשה י' בספור נח ובנו פסוק מז, מח.  ↩

  721. הכונה לסביבות מכה שאינם פוריים ולכן מתפרנסים אנשי מכה מעולי הרגלים העולים לחג בכעבה.  ↩

  722. יֵעָשֶׂה בדיוק יָקוּם.  ↩

  723. הסב מבטם מן המקום אשר אליו כמו נסמרו עיניהם.  ↩

  724. והשמים לא שמים כלומר שהארץ והשמים יטמוטטו.  ↩

  725. פרשה זו נקראה “אלחג'ר” שפרושה סלע על שם ארץ אלחג'ר מקום מגורי תמוד הנזכר בפסוק פ, ומקום אחגר בדרך המובילה מחגאז לסוריא.  ↩

  726. בדיוק: לוֹ הָיוּ מֻסְלִמִים  ↩

  727. קבוע, בדיוק: ידוע, ורצונו לאמר, כי לכל אומה זמן קבוע ולפני הגיע הזמן שנקבע לה לא תאבד מן העולם, ראה פרשה יג פסוק לח, או אולי הכונה מבלי שהורדנו עליהם ספר כקראן להזהירם.  ↩

  728. ראה פרשה ז, פסוק לב ופרשה ו, פסוק נ.  ↩

  729. לשון זלזול הוא בקריאה כזו.  ↩

  730. בערבית ېۏز לאמר אדם שנדבק בו רוח ושד, ג'ן בערבית, כדרך שדמו שכל משורר וכהן יש לו שד המגלה לו נסתרות ומשרה עליו רוח.  ↩

  731. כונתו במשפט בשעת הצרך כגון לנביאים להורות.  ↩

  732. לו באו מלאכים, הרי היה זה להענישם ולא היו מרויחים לכם הזמן עוד.  ↩

  733. ראה פרשה ח, פסוק לט.  ↩

  734. הכונה לשנים עשר המזלות.  ↩

  735. לבל יוכל לארוב על שערי השמים ולשמוע דבר אלהים או המלאכים כמובא בפרשת הג'ן, והשלהבת תטריד את השדים והרוחות משערי השמים.  ↩

  736. יתדות או “הרים גבוהים” וראה גם פרשה יג, פסוק ג.  ↩

  737. רצונו לאמר לאנשי ביתכם אשר תדמו, כי אתם המכלכלים, אותם. ואולם לא כן, כי אלהים מכלכלם.  ↩

  738. מטיט היון או מטיט שחור.  ↩

  739. הוא לפי המפרשים המסלמים אבי כל הג'ין הם השדים והרוחות.  ↩

  740. ראה פרשה ח, פסוק לט.  ↩

  741. פסוק לו לז כאן נמצא גם בפרשה ז, פסוק יג יד. ושם כל ענין זה, וכן פרשה ב, כח וכו'.  ↩

  742. ראה פרשה ז, פסוק קעד ואולי שם מרומז על הענין כאן.  ↩

  743. ענשם או מקום האספם, וכן פרשה יא פסוק כ'.  ↩

  744. דרך כל שער יבוא חלק קצוב מהם מן הרשעים.  ↩

  745. ראה פרשה ז, פסוק מא ושם כל הענין.  ↩

  746. בדיוק: דברכם.  ↩

  747. ראה פרשה יא, פסוק פא.  ↩

  748. בדיוק “שמחים בבשורה”, שאורחים באו.  ↩

  749. ראה פרשה יא, פסוק פ.  ↩

  750. עושים דוקא את מעשיכם הנתעבים או אם ישכם עושים בקשתי.  ↩

  751. דברי המלאכים הם אל לוט, כלומר: לא תוכל תקנם…  ↩

  752. פרשה יא, פסוק פד.  ↩

  753. כלומר המקום נמצא ואתם רואים אותו. ראה פרשה יא, פסוק פד וצא, והערה שם.  ↩

  754. הם מדין, ופרוש אנשי אלאאכה יושבי היערות.  ↩

  755. אנשי אלחג'ר נזכרים רק כאן. לפי הצתאור של בתיהם החצובים בהרים הנתן כאן הנזכר גם בפרשה ז פסוק עב, נראה שמחמד חשב שאלה הם תמוּד שאליהם נשלח צאלח.  ↩

  756. שעת יום הדין.  ↩

  757. בחסד, בדיוק: נאָה.  ↩

  758. בחלק האמינו ובחלק לא האמינו.  ↩

  759. הכונה למות שהוא יבוא ודאי לכל חי.  ↩

  760. פרשה זו נקראה כן על שם ענין הדבורה הנזכר בה בפסוק ע.  ↩

  761. הכונה לבני האדם.  ↩

  762. הכבודה, רב המקנה והצאן נחשבים לכבוד ולתפארת.  ↩

  763. או הרים גבוהים. וכן למעלה פרשה מג, פסוק ג, ופרשה טו, פס' יט.  ↩

  764. השוה פרשה יד פסוק לז ושם כל הענין.  ↩

  765. הכונה לאסורי מאכלות של הערבים עובדי האלילים.  ↩

  766. היינו היהודים והנוצרים שקבלו ספרי זכרון ותוכחת מוסר.  ↩

  767. ובמזמורים ראה הערה פרשה ג, פסוק קפא.  ↩

  768. העביר, בדיוק: החליש.  ↩

  769. כלומר ישמיד אותם מעט מעט, ופחדו הנשארים לבל יקרם כמקרה רעיהם.  ↩

  770. או “ולו הדת נצח” או ולו יאות ליראה“ או ”ולו המשפט תמיד" היינו לגמול ולענש.  ↩

  771. ראה פרשה ו, פסוק קלז.  ↩

  772. כלומר יחסו.  ↩

  773. בדיוק: לו השבח.  ↩

  774. אשר יתאוו, כלומר בנים.  ↩

  775. הכונה כאן למנהג הערבים לפני האסלאם לקבר את הבנות חיות מפחד הָעֹנִי.  ↩

  776. עליה, כלומר על הארץ.  ↩

  777. לאמר בנות לאלהים.  ↩

  778. או והוא עצל ואינו מועיל לאדוניו.  ↩

  779. מהר, בדיוק: קרוב.  ↩

  780. בדיוק: באויר השמים.  ↩

  781. כלומר: כלים חזקים ומתקימים זמן רב.  ↩

  782. בדיוק: “תַּשׁלימו”, תהיו מסלמים.  ↩

  783. השוה פרשה ב, פסוק פ, ושם פסוק קנז.  ↩

  784. פרשה ו, פסוק כד והשוה שם כל הענין.  ↩

  785. באלה, בבני עמך.  ↩

  786. בדיוק: המסלמים.  ↩

  787. הכונה לקריש, לפי ביצ'אוח, שבראותם שבני בריתם חלשים ממתנגדיהם, התחברו אל המתנגדים על בני בריתם.  ↩

  788. בדיוק: ואתם תהיו ערבים.  ↩

  789. לו – לאלהים.  ↩

  790. אוֹת במובן פסוק מהקראן, והכונה כאן לפסוקים בקראן שבאו במקום פסוקים שאמרם מחמד תחלה וחזר בהם וקבע במקומם אחרים.  ↩

  791. לתמימים עם אלהים, בדיוק: לְמֻסְלְמִים.  ↩

  792. הכונה לבני מכה שאמרו על מחמד, שתורתו באה לו מאחרים, כגון מעבד נוצרי שנמצא שם ויהודים וכדומה ורבו הפרושים בענין המורה שיחסו למחמד.  ↩

  793. יִטּוּ לחשב שהוא מלמד את מחמד.  ↩

  794. ראה פרשה י, פסוק כד.  ↩

  795. ראה פרשה ב, פסוק קסג, פרשה ה, פסוק ד.  ↩

  796. ראה פרשה ב, פסוק קסז, פרשה ה, פסוק ד.  ↩

  797. ראה לעיל פסוק קיא.  ↩

  798. בערבית أه.  ↩

  799. כונתו ששמירת השבת הוא על והוא חובה רק על היהודים והנוצרים, כשם שהוא חושב את המאכלות האסורות לחובה שהוטלה על היהודים בפשעיהם.  ↩

  800. פרשה זו נקראה כך על שם מסע הליל של מחמד, שנסע אם בהקיץ או בחזיון לילה – בזה נחלקו המסורות המוסלימיות – אל ירושלים ואל השמים על בהמת–רכיבה, שירדה מן השמים בלוית המלאך גבריאל. הנסיעה נזכרת בפסוק א.  ↩

  801. הקדוש, החרם והוא הכנוי לכעבה במכה.  ↩

  802. האחרון, בערבית ٳ, ובדיוק פרושו “אשר בקצה האחרון” לפי דעת המפרשים הערבים הכונה לבית המקדש בירושלים. אך לפי מה שהעלה מורי יוסף הורביץ ז"ל בחקירתו, נכון פירושם של אותם המפרשים הערבים הקדמונים, שהכונה למקדש בשמים המכוון כנגד בית המקדש של מכה, אותו רעיון הנמצא גם באגדה היהודית בדבר המקדש של מעלה המכוון נגד בית–המקדש בירושלים.  ↩

  803. מעגלו, או “מחוזו” או גם “סביבותיו”.  ↩

  804. יש המפרשים “צאצאי” כעין קריאה “אתם צאצאי” וכו‘, אל תקחו לכם אלילים והוא סוף הצווי להם, צאצאי נח שהיה עבד מודה. או "לא תקחו וכו’ את מי שהוא מצאצאי נח מבלעדי אלהים.  ↩

  805. בדיוק “חרצנו” “גזרנו”.  ↩

  806. השוה פרשה ח פסוק מג, מו. ופרשה ד פסוק נ.  ↩

  807. בדיוק: עלוּ בוֹ.  ↩

  808. כלומר, אין האדם מבחין מה טוב לו ומה רע לו, אם מתוך אולת נפשו ואם מתוך חוסר ארך רוח.  ↩

  809. להאיר בדיוק: לראות, ראה פרשה י' פסוק סח.  ↩

  810. הכונה למסחר ועסק שאדם עוסק בם ביום.  ↩

  811. השוה פרשה י' פסוק ה.  ↩

  812. גורלו, בדיוק: עוֹפוֹ, שכן היו הערבים מעוננים, וכרומאים היו מפריחי יוֹנים ועופות אחרים, והיה אם יימין והיה לסמן טוב, ואם ישמאיל לסמן רע.  ↩

  813. הכונה לספר שבו רשומים זכויותיו וחובותיו של האדם.  ↩

  814. ראה פרשה י' פסוק קח.  ↩

  815. ראה פרשה ו פסוק קסד.  ↩

  816. כלומר, צוינום להיות צדיקים, אך הם פשעוּ, או נתנו בלבם לחטוא, והכשלנום, למען הביא עליהם הרעה.  ↩

  817. מנאץ או מחֹרָך.  ↩

  818. יהיו מקובלים על אלהים, יְשֻׁלַּם שכרם.  ↩

  819. אֻף, קריאת בוּז ומאוס, כלומר שלא תחשבם למעמסה עליך.  ↩

  820. או “נטה להם כנפך בהכנע” ראה פרשה טו פסוק פח.  ↩

  821. לאחר כי תסור מהם, באשר תקצר ידך והיית זקוק גם אתה לרחמי שמים.  ↩

  822. הכונה לקמצנות.  ↩

  823. אל תבזבז יותר מדי. וראה תמונה זו פרשה ה פסוק סט והרעיון הזה גם בפרשה כה פסוק סז.  ↩

  824. מנאץ בהיות תלונות עליך בהיותך קמצן, וחסר (כל), אם תבזבז יותר מדי.  ↩

  825. ראה פרשה יג פסוק כו.  ↩

  826. ראה פרשה ו פסוק קנב.  ↩

  827. ראה שם.  ↩

  828. ראה שם.  ↩

  829. היינו להרג קרוב הרוצח. ולא הותר להרוג בלתי אם את הרוצח עצמו, ויש אומרים שהכונה לגואל הדם שלא יהרוג את הרוצח באכזריות.  ↩

  830. לו, יש מפרשים לו לנרצח, כלומר בחק שהתיר לגואל לגאל דמו מיד מרצחו נתן עזר לנרצח. ויש מפרשים לו לגואל הדם, כלומר עליו החובה לגאול דם קרובו שהיה לו גם הוא עזר בחייו, או שעזב לו ירושה במותו. ויש מפרשים לו, לרוצח, כלומר חק זה בא לעזר בעד פריצות כל גבול בגאולת הדם.  ↩

  831. ראה פרשה ו פסוק קנג.  ↩

  832. היא האחראית ותנקום במפירה.  ↩

  833. ראה פרשה ו פסוק קנג.  ↩

  834. או "לא תתחקה עלדבר אשר לא דעת לך בו, כלומר במופלא ממך אל תחקר. ויש מפרשים שהכונה שלא לחשוד בכשרים ולהאשימם סתם בלי ידיעה ברורה.  ↩

  835. ערבים אותו, כלומר את המעשה הזה.  ↩

  836. בעיני, בדיוק: לִפְנֵי.  ↩

  837. ראה לעיל פסוק כג.  ↩

  838. הכונה, שאמרו ששלשת האלילות אַללאָת מַנָאת ועֻזָּה הן בנות אלהים. ראה פרשה טז פסוק נט וכו'.  ↩

  839. כלומר להסתיר מהם הדברים, או מסך נסתר על החושים שלא יבינו שאינם מבינים.  ↩

  840. ראה פרשה ו פסוק כה והערה שם.  ↩

  841. כלומר הם מאזינים לדבריך כדי להפך אותם ללעג.  ↩

  842. או משלו לו משל.  ↩

  843. כלומר לא יוכלו לך.  ↩

  844. בדיוק “יגדל בחזכם” ופרושו: היו אשר תהיו, ואפילו אבן או ברזל או דבר הקשה בעיניכם יותר לתאר שיוכל לקום לתחיה, ואף–על–פי–כן יוכל אלהים להקימכם לתחיה.  ↩

  845. ידברו טובות עם הכופרים, לבלתי הכנס אתם ברוב דברים.  ↩

  846. ראה פרשה ב פסוק רנד ופרשה ד פסוק קנא.  ↩

  847. אלה המלאכים אשר יעשום לאלהים.  ↩

  848. נורא בדיוק, יש להזהר ממנו.  ↩

  849. השוה פרשה ז פסוק קסד.  ↩

  850. בספר אשר בשמים ששם רשומים כל הקורות מן העולם ועד העולם.  ↩

  851. הכונה לאותות ומופתים שדרשו אנשי מכה ממחמד לאמת את נבואתו.  ↩

  852. גלוי בנסח הערבי (אותיות לא ברורות) הנמצא עוד בפרשה זו פסוק יג ופרשה כז פסוק יג, ופרושו מַרְאָה (בינוני פועל) לאמר אות ומופת, ויש קוראים (אותיות לא ברורות) (בינוני פעול) ופרושו נראית, גלוי.  ↩

  853. כפרו באות אשר נתן בה, ראה פרשה ז פסוק קא, או החטיאו נפשם בעקרם אותה.  ↩

  854. הכונה לחזון שראה מחמד, שאלהים נותן לו נצחון על אויביו, ולא נתברר הדבר לאיזה מנצחונותיו הוא מכון כאן. ויש שאמרו שהכונה לחזון שראה בליל נסעו אל ירושלים, והסיקו מזה, שכל המסע לא היה אלא בחזון.  ↩

  855. הוא העץ הזַקוּם הנזכר בקראן פרשה לז פסוק ס ופרשה מד פסוק מג ופרשה נו פסוק נב, והוא צומח בגיהנם.  ↩

  856. פרשה ב פסוק לב.  ↩

  857. פרשה ז פסוק יא.  ↩

  858. שם פסוק יג–יד.  ↩

  859. שם פסוק יז.  ↩

  860. השתוף בממון פרושו לעוררם להשיגו ולהוציאו לדברים רעים. השתוף בילדים הוא לקרוא אותם בשמות האלילים כמו עבד אלעזה, ולהדריכם בדרך רעים.  ↩

  861. השוה פרשה ד פסוק קיט, ושם כל הענין מפסוק קטו וכו'.  ↩

  862. מבלעדיו אלהים, ואולי הכונה בפסוק כלו, שהאלילים סרו מכם ולא עמדו לכם בצרה, והשוה פרשה כח פסוק עה ופרשה טז פסוק פט, והכונה ۻ כאן כאלו היה ۻ ۺ (אותיות לא ברורות).  ↩

  863. במובן כפוי טובה.  ↩

  864. בדיוק: חצץ, צרורות.  ↩

  865. בתוכו בים.  ↩

  866. לאמר, תספר בשמנו. פסוק זה הורד לפי המפרשים המסלמים בנוגע לשבט ת‘קיף תושבי אלטאאף שבקשו להתאסלם, בתנאי שהנביא יפטרם מחובות מס–הצדקה והתפלה, ושיתן להם רשות להחזיק באלילתם אללאת עד מועד קבוע, ולהכיר את עירם כעיר קדש, כערי מקלט שלנו, כמו שנחשבה וכמו שנחשבת מכה עד היום הזה. הם אמרו לו, שאם ישאלו יתר הערבים לסבת הזכויות המיוחדות שנתנו להם, יענה, כי כן מצות אלהיו. לפי זה נגלו פסוקים אלו אחרי ההג’רה. ויש אומרים שהכונה לאנשי מכה שאמרו למחמד, שלא יתנו לו לנשק את האבן השחורה בקיר הכעבה, אם לא יבקר את אליליהם ומששם בידם כדרך עבודתם, ובנוגע לכל הענין, השוה פרשה יא פסוק קיא וכו‘ ופסוק קיד, קטו וכו’.  ↩

  867. קצת בדיוק, דבר מועט.  ↩

  868. כלומר בעולם הזה ובעולם הבא.  ↩

  869. יש אומרים שהכונה לאנשי מכה שעוררהו לעזוב את העיר, ויש אומרים שהכונה ליהודי אלמדינה, שברצותם להפטר ממנו, אמרו לו, שאין השכינה שורה על הנביאים, אלא בארץ ישראל, כנזכר (במסכת מועד קטן דף כא ע"א), ואמנם חשב לנסוע לשם זה לארץ–ישראל, וכבר נסע מסע יום, ואז נגלה לו המלאך לעוררו לשוב למקוֹמוֹ.  ↩

  870. הכונה לקריש שנהרגו במלחמת בדר בשנה השניה להג'רה, או ליהודים שגרשו מאלמדינה, אחרי שחלק גדול מהם נשמד שם.  ↩

  871. כלומר יקום לעד לקוראיו להמליץ עליהם.  ↩

  872. עליו על הקראן בקראך בו, או שקד בה באשמורה בלילה.  ↩

  873. הכונה: מקום רצוי לי, מקום מבטחים. אמרו: מבוא צדק היא אלמדינה שאליה הביאו אלהים. מוצא צדק, מכה שהוציא ממנה.  ↩

  874. בדיוק: ונטה בצדדיו.  ↩

  875. כלומר, הוא היודע את דרך הרוח, רוח הקדש או גבריאל או הנפש בכלל. וזו אחת משלש השאלות ששאןוהו אנשי מכה, לפי המסורת בעצת יהודי אלמדינה, לבחנו אם נביא הוא. שתי השאלות האחרות הן על דבר בני המערה (פרשה יח פסוק ח וכו'), ועל דבר דו אלקרנין הוא אלכסנדר מוקדון (פרשה יח פסוק פב וכו'). והתשובה “מדבר אלהי” אפשר גם לפרש: הוא אשר יצר הרוח.  ↩

  876. כלומר את הקראן, ולא יבוא אליך חזון.  ↩

  877. רק ברחמיו עליך לא לקחו מאתך.  ↩

  878. השוה רעיון זה בענין הקראן פרשה ד פסוק קיג, ואותו סוף פסוק גם שם.  ↩

  879. הג'ן הם הרוחות והשדים.  ↩

  880. ראה פרשה ב פסוק רסח.  ↩

  881. או יהיו לעדים לך.  ↩

  882. וכל אלה המופתים דרשו אנשי מכה ממחמד כתנאי קודם לאמונתם בנבואתו.  ↩

  883. אדם ולא מלאך. השוה פרשה יא פסוק כט ופרשה יד פסוק יב.  ↩

  884. ראה פרשה יג פסוק מג, והשוה כל הענין פרשה ד פסוק פא ופסוק קסד.  ↩

  885. ראה פרשה ז פסוק קעז.  ↩

  886. ראה פרשה ד פסוק נח–נט, ועל–פי הפסוקים ההם נראה לי כמו שפירש ביצ'אוי כאן.  ↩

  887. ראה לעיל פסוק נב.  ↩

  888. ראה לעיל פסוק צא.  ↩

  889. מיראה פן לא ישאר בידכם מאומה.  ↩

  890. ראה פרשה כז פסוק יב. יש חושבים שהכונה לאותות: הנחש והיד המצורעת והארבה והכנים והצפרדע והדם והוצאת המים מן הסלע ובקיעת ים סוף, וכפית הר סיני על ישראל. ויש אומרים במקום שלשת האחרונים: שטף היאור את הארץ השדפון וחסר פרי. ויש אומרים שהכונה למצוות שצוה משה את ישראל, והן: לבלתי שתף לאלהים, לבלתי גנוב נאוף, רצוח, כשף וקח תרבית והאשם איש נקי בשקר למען המיתו, להוציא שם רע על אשה כשרה והשתמט מצבא המערכה במלחמה. ליהודים נוספה עוד מצות שמירת השבת, אמרו כשמנה מחמד מצוות אלה ליהודי ששאלו עליהן, נשק היהודי את ידי מחמד ורגליו.  ↩

  891. אחריו, אחרי פרעה, אחרי שנסע כנזכר לפני כן.  ↩

  892. ביום הדין יביאו גם את פרעה ואנשיו וגם את ישראל לדין. אלה יהיו לדראון עולם ואלה יזכו לחיי עולם. ובענין ארץ–ישראל השוה גם פרשה ז פרשה קלב–קלג וכו'.  ↩

  893. הורדנו את הקראן.  ↩

  894. ראה פרשה כ‘ פסוק קיג ופרשה עה פסוק טז וכו’.  ↩

  895. על פניהם בדיוק: על זִקניהם וכן פסוק קט.  ↩

  896. ראה לעיל פסוק ה.  ↩

  897. כששמעו אנשי מכה את מחמד פעמים משתמש בשם “אללה” ופעמים בשם “אלרחמן” דמו, שהוא מודה בשתי אלהויות. ולכן הוא אומר, שרק אחד הוא שנקרא בשמות שונים.  ↩

  898. פרשה זו נקראה כן על שם ספור המערה הנזכר בפסוק ח וכו'.  ↩

  899. בעקבותיהם וכו' כלומר אתה הולך אליהם להורותם תורתך, והם יפנו לך ערף.  ↩

  900. ראה פרשה י"א פסוק ט.  ↩

  901. בעלי המערה הם צעירים נוצרים בני טובים מאפסוס, שלפי אגדה נוצרית היו שבעה והתחבאו במערה בהר ליד העיר, בימי הקיסר הרומי דציוס, מאימתו, כדי שיוכלו לשמור שם דתם. אלהים הפיל עליהם תרדמה וישנו שם שנים רבות עד עלות על כסא המלוכה תאודוסיוס מרים קרן הנצרות. כלבם שכב במשך כל הזמן ליד פתח המערה, ולא נתן לאיש לבוא אליהם.  ↩

  902. רבו המפרשים בפרוש “אלרקים”, יש אומרים שהוא שם ההר או העמק שבו המערה, ויש אומרים שהוא לוח עופרת או אבן שעליה חקוקים שמות שבעת ישני המערה, ויש אומרים שהוא שם הכלב שומרם, ואף הוא מזומן לחיי העולם הבא.  ↩

  903. יותר בדיוק: ונסך על אזניהם (במסך לבל ישמעו).  ↩

  904. אף–על–פי שרצונו לאמר הרבה שנים השתמש בסגנון המשתמע גם לרב וגם למעט. ולפי ביצ'אוי השתמש כן, משום שאם גם היה מספר השנים רב, לא נדמו לישנים אלא כמעט.  ↩

  905. אם הישנים צדקו או האנשים אשר פגשום אחרי התעוררם.  ↩

  906. עליהם. כלומר להראות אמתות אלהותם. “מופת” בדיוק “שלטון” ראה פרשה יד פסוק יב.  ↩

  907. נראה הדבר שמכאן מתחילים דברי אלהים או המלאך אליהם.  ↩

  908. לבל תטרידם בשנתם.  ↩

  909. ברחבת המערה באמצעיתה, למען יהיה להם די אויר לנשימה.  ↩

  910. ראה פרשה יז פסוק צט.  ↩

  911. ישנו בעינים פקוחות, או בגלל רוב התנועה אשר התנועעו בהתהפכם.  ↩

  912. לבל ימק בשרם בשכבם תמיד על צד אחד.  ↩

  913. או “בדלת”, או “בפי המערה”. והיה הכלב שומרם.  ↩

  914. כי אלהים נתן למראה פניהם אימות, או מאימת המקום.  ↩

  915. במקור הוא מוסיף “ביניהם”.  ↩

  916. ראה פרשה יב פסוק י, ופרשה לז פסוק מט.  ↩

  917. השוה פרשה ב פסוק רסא.  ↩

  918. בתחלה חשבו שישנו חצי היום או יום וחצי למרבה, אך בראותם צפרניהם ושערותיהם שגדלו אמרו: “אלהיכם וכו'”.  ↩

  919. הטוב לטעם או לכשרות או לזֹל או לרֹב.  ↩

  920. או: “ונהג ברכות”,  ↩

  921. או: “בהכירם אתכם”.  ↩

  922. השעה, כנוי ליום הדין.  ↩

  923. בריבם הוא מקרא שאין לו הכרע, ויש מפרשים “כלינו צפונם והודענו הדבר בריבם”, ויש אומרים “בהחלקם וכו' ויאמרו”.  ↩

  924. בטוי זה בשנוי קצת “בנו עליו בנין” נמצא בפרשה ל"ז פסוק צה בענין אברהם, ושם הבנין לרעה, לבנות כבשן להשליכו בו. לא ברור אם גם כאן הכונה לרעה או סתם לקבר או כדעת אחרים לבנות, עליהם בית לדירה, כי חיים הם ולא מתים.  ↩

  925. כלומר בדברים הברורים שנגלו לך ולא בנסתרות והנעלמות שבדבר. אפשר לתרגם גם “למראית עין”, והיא אחת השאלות ששאלו את מחמד לבחון אותו. ראה הערה לפרשה יז פסוק פז. ונראה מכאן שגם הנוצרים הציקו למחמד בשאלותיהם.  ↩

  926. מן הנוצרים.  ↩

  927. ראה פרשה יב פסוק ק. וכאן מבארים: כששאלו את מחמד על מספר הנערים למען נסותו, אמר, מחר אגיד לכם ושכח להוסיף “אם ירצה השם”. ועל זאת באה התוכחה. ואכן נענש מחמד, ולא מצא אז חזון מגבריאל במשך עשרה ימים, עד אשר שמחו אויביו לאידו, ואז בא גבריאל והודיעהו, אך הוכיחו על שלא הוסיף “אם ירצה השם”.  ↩

  928. בשכחך להוסיף “אם ירצה השם”.  ↩

  929. לאמת שבדבר הזה.  ↩

  930. יש אומרים שהכונה לדעות שונות בענין מספר השנים אצל הנוצרים, ויש אומרים שהכונה להבדל בין שנות החמה שהנוצרים מנו לשנות הלבנה כמו שמנה מחמד. ואולם עיין צורה כזו פרשה ז פסוק קלח בענין ארבעים יום של משה בהר סיני.  ↩

  931. כלומר אלהים דן יחידי.  ↩

  932. ראה פרשה ו' פסוק נב.  ↩

  933. בדיוק “אהלה”.  ↩

  934. השוה פרשה ד פסוק קא.  ↩

  935. לפי המפרשים הערבים משך זה את חברו אל גנו להרגו ולהגיע גנו בגנו ושדהו בשדהו לרשתו, מעין המדרש לפסוק "ויאמר קין אל הבל ויהי בהיותם בשדה (בראשית ד פסוק ח מדרש רבה בראשית).  ↩

  936. שעת הדין.  ↩

  937. רעמים וברקים או “גזרה מן השמים” או פשוט “חשבון” והכונה לחשבון וענש מעשיהם. حسبان הנזכר כאן נמצא רק עוד פעם בפרשה ופסוק צו ושם במובן חשבון.  ↩

  938. בדיוק “והֻקף פריו”.  ↩

  939. להראות פסת היד כלפי חוץ, וכך היו עושים מתוך צער ויגון.  ↩

  940. כלומר במצב זה.  ↩

  941. ראה פרשה י פסוק כה, וצריך גם כאן להשלים כמו שם: וישגשג הצמח ויעל, והנה השכים פתאם ויהי לקש יבש.  ↩

  942. מתיצבת או “חשופה” או “ישרה וחלקה”. ראה פרשה יד פסוק מט.  ↩

  943. ראה פרשה ו פסוק צד.  ↩

  944. ראה פרשה לט פסוק סט, ספר שבו רשומים כל המעשים של כל האדם. לצדיקים ימסר בידם הימנית לרשעים בשמאלית.  ↩

  945. כי אלהים הם. ראה פרשה ו פסוק כב.  ↩

  946. כלומר שניהם האלילים ועובדיהם יחד ירדו שאול.  ↩

  947. ראה פרשה יז פסוק צו.  ↩

  948. ראה פרשה טו פסוק יג והערה שם.  ↩

  949. ראה פרשה ו פסוק מח.  ↩

  950. בשוא, בטענות שיסודם שקר.  ↩

  951. ראה פרשה ו פסוק כה ופרשה יז פסוק מח.  ↩

  952. מועד, בדיוק: “הזהרה” ו“תוכחה” על הענש אשר ימצאם.  ↩

  953. לנערו, ליהושע בן נון.  ↩

  954. במקור حقبا יש אומרים שהוא תקופת זמן שבעים או שמונים שנה.  ↩

  955. כלומר שהמים לא נגעו בדג. וזה הדבר: באחד הימים נשא משה לפני בני עמו נאום נמלץ ומלא חכמה. הם שאלוהו, הנמצא חכם ממנו בכל העולם. הוא אמר שאין. ואולם אלהים הוכיחו ואמר לו, שיש חכם ממנו, והוא אלחַֹצִֹר (הוא אליהו), וסמן נתן לו שהוא נמצא על יד סלע במקום הפגש שני היַמים הים הפרסי והיוני; ואמר לו לקחת אתו דג בסל, ובמקום שיאבד הדג שם המקום, אך משה שכח לשאול בדבר הדג, ויהושע שכח להגיד לו, כי אבד הדג. אמרו בשעה שהיה משה ישן אצל הסלע, עזב הדג שהיה צלוי את הסל וברח אל הים. ויש אומרים שיהושע היה רוחץ במעין החיים, ונתזו טפות אחדות מן המים על הדג וקם לתחיה וברח.  ↩

  956. בחנותנו בדיוק בהתלוננו.  ↩

  957. לפי האגדה הוא אלצח'ר, הוא אליהו.  ↩

  958. או “אל נא תגער בי”.  ↩

  959. לפי אגדת הערבים היא העיר אנטיוכיה או העיר אילת בקרבת בצרה ויש אומרים העיר באגרואן בארמניה.  ↩

  960. כי באהבתם אותו יכחשו וימרו גם הם אתו.  ↩

  961. המפרשים הערבים כלם חושבים, שבעל שתי הקרנים הוא אלכסנדר מוקדון מלך יון ופרס. השם הזה נזכר רק כאן בקראן. גם דעת מורי יוסף הורוביץ ז"ל היא שהכונה לאלכסנדר. דיוקנו של אלכסנדר כבן יופיטר אמון הוא לעתים בקראן. ראה גם דניאל פרק ח פסוק כא. והשאלה הזאת היא אחת שלש השאלות ששאלו אנשי מכה ממחמד, על–פי עצת יהודי אלמדינה למען נסותו. ראה פרשה יז פסוק פז והערה שם.  ↩

  962. אמרו, עם לובש עורות חיות הבר וחי על ציד הים.  ↩

  963. נתן אלהים הברירה בידו להשמידם או ללמדם נכוחה. ויש אומרים הברירה שנתנה לו היא אם להרגם או לקחתם בשבי, ודעה ראשונה עיקר.  ↩

  964. אלה האנשים היו ערומים מלבוש וחסרי מעון לשבת, כי שום בנין לא היה יכול להתקים שם, והיו גרים במאורות. לדעת מפרשים אחרים מקום העם הזה בדרום מערב כוש.  ↩

  965. נתנו וכו' בדיוק, “הקפנו”.  ↩

  966. בדיוק בין שני הסְכָרִים, והוא חֵל שבנה אלכסנדר, שלא יוכלו גוג ומגוג להתפרץ לישוב. והכונה לחומת הברזל המפורסמת של דרבנד.  ↩

  967. לשונם היה זר ובינתם מעטה.  ↩

  968. הכונה לבני אדם או למלאכים ורוחות.  ↩

  969. בדיוק “הכנסת אורחים” וכן פסוק קז.  ↩

  970. ביום הדין כשישקלו את זכויות כל אדם וחובותיו במאזנים. או “ולא נתֵן להם ביום התקומה כל משקל”, כלומר יהיו לתהו.  ↩

  971. שם זה לגן–עדן נמצא פעמים בקראן: כאן ופרשה כג פסוק יא.  ↩

  972. בדיוק: “ולא ישתף בעבודתו את אלהים אחר”, כלומר אלילים.  ↩

  973. פרשה זו נקראה כן על שם ענין מרים אם ישו הנזכר בפסוק טז.  ↩

  974. כהיעצ הן כאותיות א. ל. ר., א. ל. מ. וכדומה בראש פרשיות שונות בקראן ושאין להן פרוש. ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  975. הלבין בדיוק: להט היינו נהפך כאש לבנה.  ↩

  976. ירא אנכי פן הגואלים יקחו אותה ויציקו לה. או ירא אנכי את בני דודי הכהנים אשר ימלאו מקומי אחרי, כי חטאים המה, והתעו את העם.  ↩

  977. הוי זכריה, תשובת המלאך.  ↩

  978. לפניו לא נקרא איש בשם יחיה, והכונה ליוחנן המטבל  ↩

  979. ראה פרשה ג פסוק לה ושם בפרשה כל הענין  ↩

  980. ראה פרשה ג פסוק לו ושם “שלשה ימים”.  ↩

  981. שם.  ↩

  982. דברי אלהים ליחיה.  ↩

  983. ראה פרשה ג פסוק מב ושם כל הענין.  ↩

  984. ראה לעיל פסוק יד בשנוי קל.  ↩

  985. חלילה לו בדיוק: ישתבח. וראה כל פסוק זה פרשה ב פסוק קי – קיא. ופרשה ג פסוק מב. ופרשה י פסוק סט.  ↩

  986. ראה פרשה ג פסוק מד. בדברי ישו.  ↩

  987. עובדי האלילים احزاب נחלקו בדבר הדת והאלהים, ויש אומרים “הכתות” ונחלקו בדבר ישו.  ↩

  988. או, מִמַּרְאֶה, מֵחָזוּת, מהופעת.  ↩

  989. יום הדין.  ↩

  990. ראה פרשה יח פסוק כה.  ↩

  991. ביום הדין.  ↩

  992. כלומר אלהים יהיה אחרי ככלות הכל היחיד החי והקיים.  ↩

  993. זמן קצר או ארוך.  ↩

  994. ראה הערה לפרשה ז פסוק קפז.  ↩

  995. ראה לעיל פסוק ד.  ↩

  996. יש מהחוקרים החושבים שהוא אחד משליחי ישו אנדראס, ויש חושבים שהוא הטבח אנדראס מהרומן של אלכסנדר (יוסף הורוביץ). לפי המסורת המסלמית הוא חנוך. ראה פסוק נח לקמן.  ↩

  997. ראה פרשה יז פסוק ג.  ↩

  998. פסוקי הקראן.  ↩

  999. בדיוק: אבדו, וראה בנגוד לזה “שמרו את התפלות” פרשה ב פסוק רלט.  ↩

  1000. לאמר המאמינים בסתר, ויש אומרים “צוה… בסתר” היינו “צפון הוא להם”.  ↩

  1001. דברי המלאך לאמר, לא ארד אליך.  ↩

  1002. לגורל, בדיוק: למקום, למעמד.  ↩

  1003. נרחיב לו במתן ובחיים.  ↩

  1004. ראה פרשה יח פסוק מד והשוה גם פסוק פ כאן לענין שם.  ↩

  1005. ראה לעיל פסוק מא.  ↩

  1006. במובן “עבודה” שבתלמוד היינו האלילים שהם עובדים אותם.  ↩

  1007. או לגרותם גרה.  ↩

  1008. או צמאים.  ↩

  1009. בדיוק, בן, וכן בכל מקום שתרגמתי ולד.  ↩

  1010. הגיתם בדיוק, באתם לידי דבר קשה.  ↩

  1011. חלילה, בדיוק: לא יאות.  ↩

  1012. הקלנוהו את הקראן.  ↩

  1013. פרשה ב פסוק ר תרגמנו מלה זו “קשה” וגם שם יותר נכון “עקש”.  ↩

  1014. פרשה זו נקראה כך על שם האותיות ט. ה. הנמצאת בראש הפרשה, ושיכות לאותיות הנמצאות בראשי פרשיות שונות, ושאין להן פרוש.  ↩

  1015. ראה פרשה יז פסוק קי.  ↩

  1016. יותר מן הסוד.  ↩

  1017. ראה פרשה יז פסוק קי.  ↩

  1018. לפי המפרשים הערבים שם עצם פרטי למקום, והוא הוא טור אלאַיְמָּן ההר הימני הנזכר להלן פסוק פב ופרשה יט פסוק נג וגם בפרשה כח פסוק כט – ל (ראה הורוביץ).  ↩

  1019. היד היתה מצורעת אך לא הרגיש כל כאב.  ↩

  1020. השוה פרשה יז פסוק א.  ↩

  1021. לבי, בדיוק חזי.  ↩

  1022. כלומר אשר צויתני.  ↩

  1023. מתני בדיוק, חגורתי. או “ואזרני בו חיל”.  ↩

  1024. לגירסא אחרת שת הכל ויברא אותו.  ↩

  1025. ראה פרשה ב פסוק כ.  ↩

  1026. את פרעה.  ↩

  1027. בדיוק, נפירנו.  ↩

  1028. הכונה לחרטומים.  ↩

  1029. או “להכרית את דתכם הנעלה” במקום “ולקחת וכו'”. ראה פרשה ז פסוק קז.  ↩

  1030. ראה פרשה ז פסוק קיב וכל הענין הלאה.  ↩

  1031. ראה פרשה יא פסוק עג ובפרשה נא פסוק כח בקשר עם אברהם משפט זה.  ↩

  1032. השוה פרשה ז פסוק קיז–קיט והערה שם, והשנויים.  ↩

  1033. הגדול בכם לכשפים.  ↩

  1034. היד הימנית והרגל השמאלית והשוה פרשה ז פסוק קכ – קכא שהם גם ההמשך כאן.  ↩

  1035. ראה פרשה ב פסוק נד ופרשה ז פסוק קס.  ↩

  1036. כלומר בזה שלא תודו לאלהים חסדו, או בהנהגה רעה, או בהפריזכם על המדה באכלכם.  ↩

  1037. “שומרוני”, ולפי האגדה כאן הוא הוא שהחטיא את ישראל ועשה להם העגל (ראה פרטים בספר מורי יוסף הורוביץ ז"ל).  ↩

  1038. ראה פרשה ז פסוק קמט.  ↩

  1039. או “בכחנו”.  ↩

  1040. ששאלו ממצרים.  ↩

  1041. ראה פרשה ז פסוק קמו ושם כל הענין.  ↩

  1042. מלה זו לא מובנה כאן. יש אומרים משה שכח את העגל וילך לחפשו כדי להשמידו. ויש אומרים הסאמרי שכח אשר עליו להאמין באלהים.  ↩

  1043. ראה פרשה ז פסוק קמו.  ↩

  1044. ראה פרשה ז פסוק קמט.  ↩

  1045. או: “ידעתי את אשר לא ידעו”. לפי המפרשים: ראיתי את גבריאל בדברו אתך וידעתי כחך.  ↩

  1046. שליח אלהים. לפי המפרשים המלאך גבריאל בבואו להוביל את משה אל הר סיני.  ↩

  1047. ראה מבטא זה בשנוי תרגום פרשה יב פסוק יח ופסוק פג.  ↩

  1048. בדיוק: אל געת מי שיגע בו יחלה בקדחת והנוגע בנוגע יחלה גם הוא, וכה ישאר בודד כל ימיו. והחוקרים מקשרים את זה עם “וטמא טמא יקרא” (ויקרא יג פסוק מה), וראה הורוביץ ערך As samiri.  ↩

  1049. ענש בעולם הבא.  ↩

  1050. מבין או מקיף. ראה פרשה ו פסוק פ ופרשה ז פסוק פז.  ↩

  1051. בו, בעול המשא.  ↩

  1052. צבע עינים זה היה שנוא על הערבים, מפני שהוא צבע עיני היונים שנואי נפשם אז.  ↩

  1053. בקבר.  ↩

  1054. הצדיקים ועושי הטוב ורעיון זה נמצא כמה פעמים בקראן, שידמה להם שלא היו בעולם כי אם זמן מועט.  ↩

  1055. המלאך הקורא אותם לעמד לדין.  ↩

  1056. לחש קולם או לחש צעדיהם בלכתם לעמד לדין.  ↩

  1057. השוה פרשה ב פסוק רנו לפסוק קח, קט כאן.  ↩

  1058. המלה הערבית כאן מציינת בדיוק נשיאת עיני שבוים אל שוביהם.  ↩

  1059. ההוספה “מן” עם “ה ישר”, שרצונה לאמר מקצת מן המעשים הטובים (ביצ'אוי) נמצאת רק שתי פעמים בקראן כאן ובפרשה ד פסוק קכג, ושם השמטנו מלת “מן” לפי הפרוש הרגיל. וגם שם נמצא “והוא מאמין”, כלומר האמונה היא היסוד והעקר, וראה גם פרשה כא פסוק צד.  ↩

  1060. ראה פרשה יב פסוק ב, ג והערות שם.  ↩

  1061. ראה פרשה יד פסוק יז.  ↩

  1062. וישיבו אל לבם ויבינו. ראה משפט זה פרשה יח פסוק סט.  ↩

  1063. ראה גם פרשה עה פסוק טז. וכאן הזהרה למחמד לבלי היות חסר סבלנות בהחל גבריאל להשמיעו דבר החזון, או שהיה מחמד ממהר לחזור אחרי גבריאל על דברי החזון, בטרם כלה לדבר עד תמו, מפחד שלא ישכח את ההתחלה, והזהירוהו על זה.  ↩

  1064. ראה פרשה ז פסוק יט.  ↩

  1065. ראה פרשה ב פסוק לה.  ↩

  1066. ראה כל נסח פסוק קכא קכב כאן, בפרשה ב פסוק לד, לו. ופרשה ז פסוק כג.  ↩

  1067. השוה פרשה יז פסוק צט.  ↩

  1068. ראה לעיל פסוק עד–עה.  ↩

  1069. השוה פרשה ז פסוק צח.  ↩

  1070. לאמר שיעזבם לנפשם עד יום הדין. ראה פרשה י פסוק כ ופרשה יא פסוק קיב.  ↩

  1071. בא בא, בדיוק מחויב לבוא.  ↩

  1072. ראה פרשה טו פסוק פח.  ↩

  1073. בזה הוא משבח את ישמעאל, ראה פרשה יט פסוק נו.  ↩

  1074. השוה פרשה יט פסוק סו.  ↩

  1075. ראה פרשה ז פסוק קכה, פרשה יא פסוק נא.  ↩

  1076. “לפניו” לפני מחמד. היינו לו לא שלחנוך להזהירם לפני הענישנו אותם, כי אז היו באים בטרוניא עלינו.  ↩

  1077. פרשה זו נקראה כך על שם הנביאים הנזכרים בה הרבה פעמים.  ↩

  1078. שעת הדין אשר יחשבו בה אתם.  ↩

  1079. הכונה לקראן, התוכחה אשר באה בזמן האחרון.  ↩

  1080. זה, מחמד.  ↩

  1081. בדיוק, בשר.  ↩

  1082. ועיניכם רואות כי רק כשפים הם.  ↩

  1083. בקראן כתוב “אָמַר” ואולם ביצ'אוי בפרושו גורס “אֱמֹר”.  ↩

  1084. ראה פרשה יב פסוק מס.  ↩

  1085. הנביאים הראשונים שהביאו מופתים.  ↩

  1086. לוּ גם יביאו אליהם אות.  ↩

  1087. היהודים והנוצרים. ראה פרשה טז פסוק מה.  ↩

  1088. כלומר לא בראנום שלא יהיו צריכים למזון, וגם לא בראנום נצחיים.  ↩

  1089. השוה פרשה ו פסוק קמט.  ↩

  1090. מן הערים.  ↩

  1091. ישאלו אתכם דין–וחשבון על מעשיכם, או ישאלו מכם עצה ותושיה מתוך ידיעתכם.  ↩

  1092. השוה פרשה ז פסוק ד.  ↩

  1093. כלומר לשחוק ולשעשוע, כי אם לאות ולמופת לאנשי לבב אשר יתבוננו לחכמת הבריאה.  ↩

  1094. כלומר מן הרוחני ולא מן החמר הגשמי כעולם הזה.  ↩

  1095. בדיוק “נירה האמת בשקר” כלומר בחץ האמת אל לב השקר, וכונתו להבנת האמת, שהעולם הזה אינו לשחוק ולשעשוע כי אם לאות ולמופת.  ↩

  1096. ראה פרשה יז פסוק פג.  ↩

  1097. בדיוק תתארו.  ↩

  1098. המלאכים. ראה פרשה ז פסוק רה.  ↩

  1099. ראה פרשה מא פסוק לח.  ↩

  1100. בשמים ובארץ.  ↩

  1101. כי האחד היה עושה ההפך מחברו והיו מבלבלים העולם.  ↩

  1102. חלילה לו, בדיוק לו השבח. ראה פרשה ו פסוק ק, וכן חלילה לו להלן בפסוק כו.  ↩

  1103. מעין: מי יאמר לך מה תפעל.  ↩

  1104. ראה פרשה ב פסוק קה.  ↩

  1105. הקראן והתורה והנביאים ממקור אחד הם מספר אלהים אשר בשמים.  ↩

  1106. ראה פרשה לז פסוק לט – מא. כלומר הם עובדיו והוא יאציל להם מכבודו. והכונה לצדיקים וגם למלאכים. ראה גם פרשה ע פסוק לה ופרשה לו פסוק כו, ופרשה נא פסוק כד.  ↩

  1107. ראה פרשה ב פסוק רנו ופרשה כ פסוק קז, קט.  ↩

  1108. ראה פרשה טז פסוק טו והערה שם. ראה גם פרשה עא פסוק יט.  ↩

  1109. שמורה, לבל תפל. ואולי יש לזה קשר עם פרשה עב פסוק ח בדבר שמירת השמים בלהבות לבל יערעו הג'נים הם הרוחות וישמעו המדובר במרומים.  ↩

  1110. השוה פרשה יג פסוק ב ופרשה לו פסוק מ.  ↩

  1111. ראה לעיל פסוק ח.  ↩

  1112. פרשה ג פסוק קפב.  ↩

  1113. המזכיר אלהיכם מתוך בוז.  ↩

  1114. ראה פרשה יז פסוק יב.  ↩

  1115. ראה פרשה ו פסוק מא וכו' ופרשה ו פסוק נח.  ↩

  1116. פרשה י פסוק מט.  ↩

  1117. או “ולא יצפו להם”. (ראה פרשה ו פסוק ח והערה שם).  ↩

  1118. ראה פרשה ו פסוק י.  ↩

  1119. ראה פרשה יג פסוק מא, ולפי המפרשים הכונה לכבושי המסלמים.  ↩

  1120. ראה לעיל פסוק יד.  ↩

  1121. אחד משמות ספר האלהים.  ↩

  1122. שעת הדין.  ↩

  1123. הכונה לספר המגלות שקבל אברהם מן השמים. ראה פרשה פז פסוק יט.  ↩

  1124. פסוק זה מזכיר בראשית פרק יח פסוק יט – כ “כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו'”.  ↩

  1125. לאמר למען ישימו האשמה על ראשו, לאמר שהוא שבר את האלילים, או שישובו וישאלו את פיו כדרך ששואלים בתרפים לדעת מפיו, מי שבר את הפסילים, או למען ישובו אל אלהים בראותם הבל האלילים.  ↩

  1126. בדיוק וישובו אל נפשותם, והוא צרוף יחיד בקראן, וביצ'אוי פרשו כמו שתרגמתי.  ↩

  1127. בדיוק, “הפכו על ראשיהם”.  ↩

  1128. קריאת בוז ומאוס. ראה פרשה יז פסוק כד.  ↩

  1129. בדיוק “לעולמים”.  ↩

  1130. בערבית ٴأٴٴٴُٔٴعة רבים מן ٳمام והכונה לכהנים, למורי דרך, ולדוגמא. ראה פרשה ט פסוק יב בקשר עם הכופרים, ושם תרגמנו “ראשי”.  ↩

  1131. בדיוק וַנְּעָנֶה.  ↩

  1132. הענין הוא כך: צאן איש רעה בלילה, בזמן שנעדר הרועה, בשדה או בכרם איש אחר. באו למשפט לפני דוד ושלמה. פסק דוד את דינם לתת את הצאן לבעל הכרם כתשלומי נזק. אך שלמה, שהיה אז בן אחת עשרה שנה פסק, שיהיה הצאן ברשות הנזוק ויאכל מן הצמר החלב והולדות עד אשר ישיב הרועה בעבודתו ובכספו את השדה או הכרם למצבו הראשון. ואחרי כן ישוב הצאן לבעליו הראשונים. ודוד נתן צדק למשפט שלמה בהבינו כי צדק משפט בנו ממשפטו הוא.  ↩

  1133. במקור המודפס חסר פסוק עט – הערת פב"י.  ↩

  1134. השוה פרשה טז פסוק פג.  ↩

  1135. הכונה לארץ–ישראל. הרוח השיבה לו בערב את כסא מלכות, אחרי אשר לקחתו בבקר לארץ רחוקה.  ↩

  1136. להעלות לו פנינים מן הים.  ↩

  1137. שימלאו פקודתו ולא ישנו ממנה ולא יקלקלו, ראה פרשה לד פסוק יא.  ↩

  1138. ראה איוב פרק מב פסוק י.  ↩

  1139. ראה פרשה יט פסוק נז.  ↩

  1140. לא נתברר למי הכונה, נזכר גם פרשה לח פסוק מח, לפי המסורת היה בן דוד או אחי אבי אלישע או בשר בן איוב או חסיד אחר.  ↩

  1141. הוא יונה הנביא בעל הדג.  ↩

  1142. כלומר ערירי.  ↩

  1143. תקנו אותה שתוכל ללדת.  ↩

  1144. הכונה למרים אם ישו.  ↩

  1145. בדיוק, לעולמים.  ↩

  1146. בדיוק, אֻמַּתכם אֻמָּה אחת. והכונה שהדת אחת לכל הנביאים והצדיקים שהיו מעולם ועד עולם. השוה פרשה ב פסוק קכח–קכט, ולפניהם ואחריהם, ושם אותו רעיון, ראה פרשה ג פסוק ק, קא, קט, פרשה ה פסוק ע, וביחוד פרשה ב פסוק רט, פרשה ה פסוק נג ולפני זה פרשה יא פסוק קכ ופרשה טז פסוק צה.  ↩

  1147. היהודים והנוצרים נחלקו בענין קדושי הנוצרים הנזכרים.  ↩

  1148. ראה פרשה כ פסוק קיא והערה שם.  ↩

  1149. נכתב לו, כלומר לזכות, בספר החשבונות.  ↩

  1150. ראה פרשה יח פסוק צג – צו בענין החומה אשר בנה בעל שתי הקרנים ויסגור הדרך בעד גוג ומגוג, שלא יוכלו לפרץ עד בוא יום הדין.  ↩

  1151. גבנון حدب והכונה לגוג ומגוג להחריב העולם. ויש גורסים جدٽ קבר כלומר כשיקומו האנשים מקברותם ביום הדין.  ↩

  1152. ראה פרשה יד פסוק מג.  ↩

  1153. דברי נחמה. או צעקתם תעלה עד להחריש אזנים.  ↩

  1154. יש אומרים, כי הכונה לישו, אשר יעבדו הנוצרים כאלהים, זלעֻזַיְר, הוא עזרא, אשר, לדברי מחמד, יעבדוהו היהודים כעבוד את אלהים (ראה פרשה ט פסוק ל), ופרושו ישו ועזרא לא יענשו בגלל זה שעשום אלוה, בה בשעה שכל האלילים יענשו עם עובדיהם,  ↩

  1155. בלהת יום הדין.  ↩

  1156. המגלה בערבית السجل ויש אומרים שהוא המלאך הממונה על כתיבת מעשי בני האדם, וביום הדין יגול את הספר לפני האדם להראותו מעשיו. ויש אומרים כי “אלסגל” אינו אלא אחד סופרי מחמד שרשם מפיו את נבואותיו. ויש אומרים – כמו שתרגמנו – “מגלת ספר”.  ↩

  1157. השוה פרשה ט פסוק קיב.  ↩

  1158. הוא ספר תהלים. ראה תהלים פרק לז פסוק ט.  ↩

  1159. הכונה לדברי הנבואה שנתגלו לפניו:  ↩

  1160. בדיוק, לעולמים.  ↩

  1161. אֱמר ויש גורסין אָמַר.  ↩

  1162. בדיוק “תתארו” ראה פרשה יב פסוק יח.  ↩

  1163. פרשה זו נקראה כך על שם הלכות החג, העליה לרגל למכה הבאים בה מפסוק כח וכו'.  ↩

  1164. שעת הדין וכן להלן פסוק ז.  ↩

  1165. ראה פרשה ד פסוק קיז.  ↩

  1166. תחית המתים.  ↩

  1167. ראה פרשה טז פסוק עב. שם תרגמנו, בקשר עם המשפט, “ישיבהו” והדיוק גם שם כמו כאן “יושב”.  ↩

  1168. ראה פרשה ג פסוק קעז – קעח. ופרשה ח פסוק נב–נג.  ↩

  1169. בדיוק, “על הקצה בגבול”. התמונה לקוחה מאדם העומד בקצה המחנה לראות אם ינצח מחנהו, והלך אתו, ואם לא, יברח.  ↩

  1170. כלומר הרגיש בטחון באמונתו.  ↩

  1171. ראה פרשה ב פסוק רנד.  ↩

  1172. את מחמד.  ↩

  1173. בדיוק “ויקשור” ויש מתרגמים “ויתלה עצמו בו מעל גג ביתו”, והכונה, גם אם כן יעשה לא ימות אם אלהים לא חפץ.  ↩

  1174. את הקראן.  ↩

  1175. ראה פרשה ב פסוק נט והערה שם. וראה פרשה ה פסוק עג.  ↩

  1176. ראה פרשה ג פסוק לה.  ↩

  1177. הכופרים והמאמינים.  ↩

  1178. ראה פרשה ו פסוק סט ופרשה י פסוק ד.  ↩

  1179. מתוך הגיהנם.  ↩

  1180. “וטעמו” צווי, לאמר: “טעמו” וכו'. ראה פרשה לב פסוק כ. וראה לעיל פסוק ט  ↩

  1181. ראה פרשה יח פסוק כט–ל.  ↩

  1182. ראה פרשה י פסוק י–יא ופרשה יד פסוק כח.  ↩

  1183. או “אל ארחו של המהלל”, כלומר של האלהים.  ↩

  1184. ראה פרשה ה פסוק ג ופרשה ח פסוק לד.  ↩

  1185. הכונה לשוכן בתמידות במכה ולזר הבא מרחוק. ראה פרשה ב פסוק קיט ופרשה ג פסוק צ.  ↩

  1186. ראה פרשה ג פסוק ס ופרשה ב פסוק קיט.  ↩

  1187. השוה פרשה יד פסוק מ.  ↩

  1188. הכונה לעשרה ימים של חדש ד‘ו אלחג’ה, או ימי הקרבת הקרבנות. ראה פרשה ב פסוק קצט.  ↩

  1189. היינו יגלחו ראשיהם וזקנם ויקצצו צפרניהם בעמק מנה, מה שאסור לעשות בימי החג.  ↩

  1190. משפטיו אשר צוה ראה פרשה ב פסוק קצ וגם שם נכון לקרוא “קדשים”.  ↩

  1191. יקרא לפניכם בספר זה לאסור עליכם. ראה פרשה ה פסוק א.  ↩

  1192. ראה פרשה ב פסוק קכט. חניפה במושג זה מציין מחמד את הדת הקדמונית הטהורה.  ↩

  1193. ראה פרשה ה פסוק ב.  ↩

  1194. בגמלים אשר הקדשו לקרבן, כלומר עד זמן ההקרבה אפשר להשתמש בקדשי קרבנות שלא כדיני ישראל.  ↩

  1195. שם מקום שחיטתם.  ↩

  1196. ראה פרשה ח פסוק ב.  ↩

  1197. או בעמדם על שלש רגלים והרביעית עקודה, כדרך שעוקדים הגמלים בשעת שחיטה, או לפי נסח אחר כדרך הסוסים העומדים על שלש רגלים ונוגעים באדמה רק בקצה הפרסה של הרגל הרביעית.  ↩

  1198. כלומר תנו ביד נדיבה לכל, למתביש לבקש ולמבקש בלי בושה.  ↩

  1199. את החיות והבהמות.  ↩

  1200. ראה פרשה ב פסוק קפא.  ↩

  1201. ראה פרשה ד פסוק קז.  ↩

  1202. כאן נתן, אחרי ההג'רה, רשות להלחם, מה שנמנע מחמד מעשות לפני כן באויביו.  ↩

  1203. פרשה ב פסוק רנב.  ↩

  1204. אשר יעזר את אלהים יעזר אלהים אותו. ראה גם פרשה מז פסוק ח ופרשה ח פסוק עה.  ↩

  1205. את אלה הנזכרים להלן יעזר אלהים.  ↩

  1206. ראה פרשה לא פסוק כא.  ↩

  1207. יסרתים, בדיוק: תפשתים.  ↩

  1208. ראה פרשה יג פסוק לב ופרשה ז פסוק קפב.  ↩

  1209. או סכותיה. ראה פרשה ב פסוק רסא ופרשה יח פסוק מ.  ↩

  1210. כל אלה עזובים אחרי כליון התושבים.  ↩

  1211. וראו את שממות המקומות האלה, רעיון החוזר בקראן.  ↩

  1212. ראה תהלים פרק צ פסוק ד.  ↩

  1213. בדיוק: וכלכלה ביד נדיבה. ראה פרשה ח פסוק ד ופסוק עה.  ↩

  1214. בקראו, בקריאתו: בדיוק, במובן עריכה, חשק, תשוקה. פסוק זה מיוסד על מקרה בחיי נבואתו של מחמד הנזכר פרשה נג פסוק יט וכו'. בקראו מחמד את הפסוקים יט–כ שם: “מה תחשבו על אללאת ואלעזה ומנאת השלישית האחרת” הן אלילות הערבים, שם השטן בפיו: “אלה הן העלמות הנעלות והיפות שעל המלצתן לפני אלהים יוכלו לסמוך”. כשמוע הערבים היושבים אתו דבריו, נפלו והשתחוו לאלהים, כותור למחמד, אחרי גמרו דבריו “לכן השתחוו לאלהים ועבדו (אותו)”. (שם פסוק סב). גבריאל הוכיחהו על דבריו. וכשהצטער מחמד על זה, נחמהו שהשטן בלבל את כל הנביאים.  ↩

  1215. ראה פרשה ב פסוק ק.  ↩

  1216. ראה פרשה יא פסוק א. והערה שם.  ↩

  1217. שכול בדיוק, ערירי, כלומר ישכלו בניהם במלחמה והיו ערירים, או “יום דאבה”.  ↩

  1218. בדיוק, בדרך אלהים.  ↩

  1219. או מקום מבוא ראה פרשה ד פסוק לה.  ↩

  1220. ראה פרשה טז פסוק קכז, כלומר אם לגומל רע במדה, נעשה שוב עול.  ↩

  1221. ראה פרשה ג פסוק כו.  ↩

  1222. ראה פרשה כא פסוק לג  ↩

  1223. כופר במובן כפוי טובה.  ↩

  1224. ראה לעיל פסוק לה.  ↩

  1225. תחית המתים.  ↩

  1226. בספר מקרי האדם ועלילותיו בכל הדורות השמור בשמים.  ↩

  1227. נתן בדיוק, הורד.  ↩

  1228. האדם והאליל גם יחד. ראה לזה פרשה ב פסוק כד.  ↩

  1229. ראה פרשה ו פסוק צא.  ↩

  1230. ראה לעיל פסוק מא.  ↩

  1231. ראה פרשה ה פסוק ט ופרשה לג פסוק לח.  ↩

  1232. “מלפנים” קראכם כן וכן “בזה” בקראן.  ↩

  1233. ראה פרשה ב פסוק קלז.  ↩

  1234. פרשה זו נקראה כך על שם המאמינים הנזכרים בפסוק א.  ↩

  1235. בדיוק, והשומרים על ערותם  ↩

  1236. ראה פרשה ד פסוק כח.  ↩

  1237. ראה פרשה ב פסוק רלט, פרשה ו פסוק צב. וראה פסוק ה–ט בדיוק בפרשה ע פסוק כט–לב, לד. (לג מפסיק שם בענין עדות). והשוה שם גם בענין צדקה ותפלה כל הקטע מפסוק כב וכו'.  ↩

  1238. משמות גן עדן. ראה פרשה יח פסוק קז והערה שם.  ↩

  1239. ראה פרשה עז פסוק כא.  ↩

  1240. ראה פרשה כב פסוק ה, והשוה שם כל הענין בנסח אחר קצת.  ↩

  1241. הכונה לנשמה שנפח הבורא באדם.  ↩

  1242. בדיוק, דרכים, נשום שהשמים הם מסלות למלאכים ולצבא השמים.  ↩

  1243. לעצור הגשמים או להביאם לקללה ולא לברכה.  ↩

  1244. ראה גם פרשה צה פסוק א–ב. הורוביץ בספרו ערך “טור”. ובהר סיני אמנם צומחים עוד כיום עצי זית נותנים שמן מובחר.  ↩

  1245. ראה פרשה טז פסוק סח.  ↩

  1246. ראה פרשה טז פסוק ה–ז.  ↩

  1247. במסעכם על הבהמות והאניות.  ↩

  1248. כדבר הזה, או הכונה שאין להם מסורת מאבותיהם שיקום נביא ושמו נח, וכמובן שמחמד מביא כאן טענות שטענו נגדו, שאין בשום תורה זכר שהוא יקום לנביא, והדברים ידועים.  ↩

  1249. כלומר אנחנו נשמור עליך לבל יגעו בך לרעה. ראה פרשה יא פסוק לט.  ↩

  1250. בן נח אשר לא שמע לקול אביו. השוה פרשה יא פסוק מב, שם כל הפסוק.  ↩

  1251. ראה פרשה יא פסוק לט.  ↩

  1252. השוה מעין זה פרשה יז פסוק פב,  ↩

  1253. את בני האדם או “מוכיחים”. “ואם היינו” במובן “ואכן היינו”, ועמדו המפרשים על הויו של ואם שאינה מובנת.  ↩

  1254. או “בפגישת האחרית” כלומר בעולם הבא וכן פרשה ז פסוק קמה.  ↩

  1255. רחוקה היא מבוא או מהבין.  ↩

  1256. השמד, בדיוק “הרחק” והכונה “הרחק יאמר” ראה פרשה יא פסוק מו והערה שם.  ↩

  1257. ראה פרשה טו פסוק ה והערה שם.  ↩

  1258. אמה אחרי אמה שלחנו לאבדון.  ↩

  1259. ראה פרשה יא פסוק מו, סג.  ↩

  1260. ראה פרשה יא פסוק צט ופרשה מ פסוק כד–כה.  ↩

  1261. לפי המפרשים הכונה לירושלים או דמק או רמלה, או ארץ–ישראל או מצרים.  ↩

  1262. ראה פרשה כא פסוק צב וענין ישו שם לפני כן.  ↩

  1263. היהודים והנוצרים נחלקו בדבר ישו ראה פרשה כא פסוק צג וראה פרשה ו פסוק קס.  ↩

  1264. בדיוק, “בתהומם”.  ↩

  1265. ראה פרשה כא פסוק כט.  ↩

  1266. ספר מעשי האדם בימי חייו.  ↩

  1267. בדיוק בתהום. באר ביצ'אוי: לבותיהם יתעלמו מן הדבר הזה.  ↩

  1268. מעשים אשר צוו אותם עליהם.  ↩

  1269. מפרשים שהכונה למלחמת בדר, שבה נפלו חללים מגדולי קריש, או לרעה שבא בארצם על פי תפלת מחמד לאלהים.  ↩

  1270. הכונה למקדש הכעבה במכה שהיה בידם והתפארו בזה שהם בעליו. ויש אומרים “ויגבה לבכם עליו” על הקראן שבו אותות אלהים.  ↩

  1271. או “ותדברי סכלות”.  ↩

  1272. כלומר בקראן שהוא דבר אלהים. ראה פרשה ד פסוק פד ופרשה מז פסוק כו.  ↩

  1273. צרוף כזה יש גם בפרשה יב פסוק נח. וראה פרשה כא פסוק נא.  ↩

  1274. שכר, בדיוק כרגא [מס גולגולת – הערת פב"י].  ↩

  1275. השוה פרשה ו פסוק מד ושם מדובר על פתיחת שער הטוב.  ↩

  1276. בדיוק, הקים, הצמיח:  ↩

  1277. חלילה, בדיוק, לו השבח, וראה פרשה ו פסוק ק ופרשה כא פסוק כב.  ↩

  1278. הכונה לשלם טובה תחת רעה, או לקבל דת האמת תמורת עבודת האלילים, ולעשות מעשה טוב במקום המעשים הרעים. ראה פרשה יג פסוק כב.  ↩

  1279. להסתיני או להרע לי, ראה פרשה ז פסוק קצט.  ↩

  1280. מוסב על סוף פסוק צח: אשר יחשבו – עד אשר…  ↩

  1281. השיבוני, ברבים במקום יחיד לכבוד אלהים, וכל הענין ראה פרשה זו פסוק נא.  ↩

  1282. בדיוק פֶּרֶץ, רֶוַח, והכונה שלא יוכלו לשוב.  ↩

  1283. איש לא יוכל להנצח על–פי המלצת הוריו או בניו הצדיקים, רעיון הבא לידי בטוי כמה פעמים בקראן, או מרוב פחד לא ישגיח איש באחיו ובאביו ובבנו.  ↩

  1284. יכבדו ויקלו ממעשים טובים. ראה פרשה זו פסוק ז–ח.  ↩

  1285. עכרו בדיוק, אִבּדוּ.  ↩

  1286. הִדָּחוּ אוֹ הֵאָלְמוּ.  ↩

  1287. השכיחוכם, על ידי זה שהייתם עסוקים ללעג להם.  ↩

  1288. המלאכים המחשבים חשבונו של עולם.  ↩

  1289. השוה פרשה כ פסוק קג–קד.  ↩

  1290. פרשה זו נקראה כך על שם האור הנזכר בה בפסוק לה.  ↩

  1291. בדיוק, “שורה” כשם שכל פרשה בקראן נקראה “שׁוּרה”  ↩

  1292. ונקימה, כלומר ונשימה לחק.  ↩

  1293. לפי פוסקי המסלמים הסֻנים הכונה גם לפנוי ופנויה הבאים ביחסי אישות, אם לא נשאו זה לזה, או שאין היא לו פלגש כדין. הנורף אשת איש דין שניהם בסקילה.  ↩

  1294. לפי הפוסקים די אם יענישו בפני שלשה, ויש אומרים אפילו בפני שנים ואפילו אחד.  ↩

  1295. נשואים עם זונים וזונות או עובדים אלילים. ונחלקו חכמי האסלאם אם הלכה זו לדורות או לשעה, שהכובשים המסלמים נשאו להם מהשבויות זונות, והיו מפקירות אותן לאחרים ונוטלים להם שכרן. על כל פנים נתבטל חק זה על ידי פסוק שלאחרי כן, (להלן פסוק לב) המצוה להשיא את הפנויות.  ↩

  1296. והוא הדין המוציא שם רע על האיש, ותפס לשון נקבה משום שרוב הוצאות שם רע הוא על הנשים או משום המעשה, שהיה כאן בעאאשה בת אבו–בכר ואשת מחמד, שהטילו עליה חשד של זנות ונקה אותה מחמד מחשד זה (ראה להלן פסוק יא*.  ↩

  1297. לפי זה לא ימנע שאחד מהם ישבע לשר, ולכן פסקו הלכה, כי אם גם שהשבועה פוטרת את שניהם מעונש, אותו מעונש שם רע, ואותה מענש עון זנות, הרי לעמת זה: הבן הנולד מהריון כזה אינו ולד כשר, ומלבד זה עליו לגרשה.  ↩

  1298. לא נשלם הפסוק מה היה לולא, ויש להשלים – “כי אז גלה את האמת ויפרעכם לשמצה וייסרכם”. ראה הלאה פסוק יד, ששם חזר על הדבר והשלימו.  ↩

  1299. מחמד פונה בדבריו אלה לנחם את עאאשה אשתו האהובה, כי לטוב הוא אשר הוציאו עליה שם רע. וכך היה מעשה: בצאתו למלחמה על בני אלמֻצְטַלִק בשנה הששית להגרה, לקח אתו את עאאשה בת אבו–בכר, שכך היה מנהגו לקחת אתו אחת נשותיו בצאתו למערכה. היא עלתה על גמל בתוך כִלָּה סגורה, והַגַּמָּל נהגה. בדרך ירדה מעל הגמל, ונוהגה נטה הצדה וחכה לשובה. כששער הנהג, שהגיע הזמן ששבה – כי אסור היה לו להביט אל אשת הנביא – נהג את הגמל וילך לדרכו. אך כהגיעו אל מחמד נתגלה שאיננה. ורק למחר שבה בלוית צַפְוָאן בן אלמֻעַטָּל הסֻלמי. אז קמה שערוריה כי חשדוה על הזנות, וגם עַלִי חתן מחמד דרש מהנביא לגרשה. אובד עצות שלחה מחמד אל בית אביה. היא חלתה מרוב צער. ואם כי היה מבקרה בבית אביה לא השלים אתה, עד שבאחד הימים בבקרו בבית אביה התעלף כדרכו ומצא חזון מאלהים, ובקומו אמר: “התבשרי עאאשה, כי נקה אותם אלהים מעון”. מוציאי הדבר לקו כל אחד שמונים מלקות, כמצוה כאן רק עַלִי נקה ממלקות, ואותה נחם מחמד, כי לטוב הוא לה ולזכות לה שהוציאו עליה שם רע.  ↩

  1300. יעשה לאשמה בדיוק, יפעל מן האשמה.  ↩

  1301. הכונהב לעבד אללה בן אֻבַא אחד מנהיגי הצבועים שבאלמדינה שקבל האסלאם ולבו בל עמו, ותמיד בקש תואנות להבאיש ריח מחמד וביתו, או המשורר חסאן בן תאבת וחבריהם.  ↩

  1302. לדון לכף זכות.  ↩

  1303. בדיוק, לך השבח.  ↩

  1304. בדיוק, הוצאת שם רע.  ↩

  1305. לא נשלם הפסוק, ויש להשלים: לא זכיתם, כמו בפסוק כא. ראה לעיל פסוק י, ופסוק יד.  ↩

  1306. טָהֵר زكى – זָכָה בנין קל ונמצא פעם יחידה בקראן כאן.  ↩

  1307. או אנשי היתרון, היינו שיש להם רכוש.  ↩

  1308. בדיוק: “המהגרים בדרך אלהים”, והכונה למהגרים ממכה לאלמדינה עם מחמד. וכל הענין מוסב לפי המסורת על אבו–בכר אבי עאאשה, אשר נשבע לבלתי תמוך בבן אחות אמו מִסְטָח מהגר עני, אשר היה במוציאי השם הרע על בתו. אבו–בכר נשמע למחמד ושב לתמוך בו.  ↩

  1309. לא תשמנה לב, לאשר ידברו בהן, ומתנהגות בחרות מבלי דעת אשם בנפשן.  ↩

  1310. כלומר יוציאו עליהן שם רע. הטובים והטובות נקיים מזה. לפי ביצ'אוי מדובר כאן בארבעה שהוציאו עליהם שם רע: יוסף, משה, מרים אם ישו ועאאשה.  ↩

  1311. בדיוק; וכלכלה ביד נדיבה. ראה פרשה כב פסוק מט והערה שם.  ↩

  1312. בדיוק “עַד אִם תִּוָּדְעוּ (לבני הבית)”, שאתם באים, וירשו לכם להכנס או יעצרוכם מבוא.  ↩

  1313. כזאת צויתם למען תשימו אל לב.  ↩

  1314. יכבשו עיניהם מנשוא אותן אל נשים האסורות עליהם.  ↩

  1315. או “יפין”, כלומר שלא יראו את קשוטיהן הנסתרים, מלבד אלה הקשוטים שאי אפשר להסתיר אותם, שהן נושאות אותם מעל בגדיהם, ומצוה זו לשם צניעות נצטוו.  ↩

  1316. חיקן או חזיהן, והמצוה היא לכסות ראשן, ערפן וחזן.  ↩

  1317. והכונה שכל אלה – מלבד הבעל – יכולים לראות רק החלקים שאין רגילים לכסותם, והותר להם שלא להביאן לידי נסיון, משום שרגילים הם בהן אי אפשר להמנע מזה, ומוטב שיראו בהיתר מאשר באסור. ודודים אחי האב והאם לא נזכרו כאן. יש מקילים ואומרים שהם כלולים בנאמר בדבר אחים ואחיות, ויש מחמירים, ונאסר הדבר משום חשש שלא יתארו את מראיהן לבניהם שלא הותר להם לראותן.  ↩

  1318. יש אומרים שהכונה רק למאמינות מותר להראות, ואולם לעובדות אלילים אסור להן להראות משום שיתארו אותן לפני אנשים אחרים ויש מתירים להראות גם לעובדות אלילים.  ↩

  1319. הכונה לאנשים זקנים, שאין להם עוד תאוה לנשים, ונלווים לנשים לשם פרנסה. ונחלקו המפרשים אם גם סריסים כלולים בזה.  ↩

  1320. ראה ישעיהו פרק ג פסוק טז, יח.  ↩

  1321. אשה מתאימה להם, או שלא תשיג ידם לתת לה מוהר.  ↩

  1322. כתב שחרור, בתנאי שישלם לו כפר פדיון נפשו משכר עבודתו אחרי שחרורו, דבר שהיה נהוג כבר לפני האסלאם, כשקרובי שבוי לא הסכימו לתת כפר פדיון נפשו. כתב שחרור זה על תנתאי נקרא בשם “הכתב”.  ↩

  1323. שאפשר לסמוֹך עליהם ויעמדו בדבורם.  ↩

  1324. אולי כאן מצות הענקה לעבד, או ותור על מקצת ממה שהתחיב לתת.  ↩

  1325. שפחותיכם. ואסור להזנותן כדילקבל אתננן. ולפי המסורת הכונה לעבד–אללה בן אבא, שהיו לו שש שפחות, שנהג בהן כך, והתלוננה אחת מהן באזני מחמד, ואז צוה מצוה זו.  ↩

  1326. כלומר לא יחשב להן לעון מה שעשו מתוך אונס.  ↩

  1327. בדיוק: הזהרה.  ↩

  1328. כי אם ממקום נעלה גם מן המזרח וגם מן המערב, ויש אומרים שהכונה לסוריה ששם מבחר השמנים.  ↩

  1329. בבתים, יש מושכים פסוק זה לזה שלפניו “אור השמים והארץ… בבתים”. ויש שמושכים אותו לזה שלאחריו: “בבתים… ישבחו לו”. ויש מבארים אותו כענין בפני עצמו, ויש להוסיף: “שבחו אלהים בבתי”. על כל פנים הכונה למסגדים. ויש אומרים שהכונה ביחוד למסגדי מכה, אלמדינה וירושלים שהם המקדשים הראשונים במעלה באסלאם.  ↩

  1330. או “כמעשה הטוב ביותר אשר עשו” ראה פרשה ט פסוק קכב, ופרשה כט פסוק ו.  ↩

  1331. מתאים לפסוק: “כענן בקר – משכים הולך” (הושע ו פסוק ד). והכונה לאדים הממלאים את הבקעה, ובזרוח השמש יראו מרחוק כעננים.  ↩

  1332. לאמר: אליו ישוב הכל בסוף.  ↩

  1333. והוריד אלהים.  ↩

  1334. או: אות.  ↩

  1335. השוה ההפך “שמענו ונמרה” פרשה ב פסוק פז.  ↩

  1336. מבתיהם ומנכסיהם.  ↩

  1337. בדיוק: “אחרי פחדם”.  ↩

  1338. כלומר, ילדיכם הצעירים.  ↩

  1339. היינו בשעת קימה בבקר, בשעת מנוחת הצהרים, שאז פושטים הבגדים כחם היום לשינת הצהרים, ובערב בשעת שכיבה. ומצוה זו המשך היא למצוות הצניעות שעסק בהן, והפסיק מפסוק לד.  ↩

  1340. אחרי שלש העתות.  ↩

  1341. בדיוק: “מקיפים הם עליכם”. מעין מגלגלים הם עמכם.  ↩

  1342. הערבים שלפני האסלאם חשבו שהעור, הפסח והחולה מטמאים באכילה אתם.  ↩

  1343. עם נשיכם ובני ביתכם.  ↩

  1344. כל אלה קרוביכם הם ומותר להנות מהם.  ↩

  1345. שמסרו לכם הבעלים מפתח הבית בשעה שאינם.  ↩

  1346. כי ברצונו הטוב הוא נותן לכם.  ↩

  1347. היו כאלה בין הערבים שלא היו אוכלים כי אם עם אורחיהם והיו כאלה, להפך, שלא היו אוכלים עם זר בן שבט אחר.  ↩

  1348. נחלקו המפרשים. יש אומרים, כי בהזמין אתכם השליח תדיקו למלא אחר הזמנתו, ולא תקלו דעתכם בה. ויש אומרים כי הכונה שלא יחשבו שתפלת הנביא אל אלהים דומה לתפלת איש מכם. ויש אומרים שהמצוה היא, כי לא יקראו את הנביא, בפנותם אליו, בשמו, או כדרך שפונים איש אל אחיו בקראם לו.  ↩

  1349. או “פן יבואכם פיד”. השוה פרשה ח פסוק כה.  ↩

  1350. את מעשיכם אם טוב ואם רע.  ↩

  1351. פרשה זו נקראה כך על שם הפרקאן הנזכר בה בפסוק א. והפרקאן אחד שמות ספר אלהים, ונזכר בשמו זה עם ال הידיעה שש פעמים בקראן (פרשה ב פסוק נ ופסוק קפא, פרשה ג פסוק ג, פרשה ח פסוק מב ופרשה כא פסוק מט וכאן). פעם אחת בלי ال הידיעה פרשה ח פסוק כט ושם במובן “תשועה” “שם” “מוניטין”.  ↩

  1352. בדיוק: לעולמים.  ↩

  1353. ראה פרשה יז פסוק קיא.  ↩

  1354. פרשה טז פסוק כ.  ↩

  1355. לתחית המתים.  ↩

  1356. השוה פרשה טז פסוק קה וכו' והערה שם. והכונה ליהודים ונוצרים שאנשי מכה אמרו שהם מלמדים את מחמד.  ↩

  1357. העתיק אותם לו מן הראשונים או צוה לכתוב אותם לו.  ↩

  1358. יכתיבום לו, או יקראו לפניו.  ↩

  1359. ראה פרשה יא פסוק טו ופרשה יז פסוק צג.  ↩

  1360. ראה פרשה יז פסוק נ והשוה שם פסוק קג.  ↩

  1361. ראה פרשה יז פסוק נא.  ↩

  1362. שעת הדין.  ↩

  1363. ראה פרשה יד פסוק נ ופרשה לח פסוק לז.  ↩

  1364. כלומר יתפללו שיעשה בהם כלה, ויהי קץ ליסוריהם.  ↩

  1365. ומחסה, בדיוק: ולדרך.  ↩

  1366. בדיוק: לך השבח.  ↩

  1367. השוה פרשה כא פסוק מה וכל הענין שם.  ↩

  1368. דברי אלהים לכופרים: הנה האלילים נתנו אתכם לכוזבים בדרכם  ↩

  1369. או “תוכלו” גוף נוכח, והכונה שבחצי הפסוק השני פונה אלהים לאלילים, ראה מעין זה פרשה יב פסוק כט. והערה שם.  ↩

  1370. מקצת האנשים הם מסה למקצתם, בתתנו לאחד עושר וכבוד ולשני עוני וקלון, לראות היקנא זה בזה. וכן שלחנו את השליחים לנסות בם את עמם, הישמעו לקולם אם לא.  ↩

  1371. או: וַיָּעֵזוּ עַזּוּת קָשָׁה.  ↩

  1372. כלומר: “סורה מעלינו אל תקרב”, פתגם שהשתמשו בו הערבים לקריאה בעת פגישת אויב או בהתנפלם עליו. והכונה שיאמרו כן אל המלאכים בבואם להענישם. ויש אומרים שהמלאכים יאמרו להם: “חרם עליכם גן עדן ולא תבואו בו”.  ↩

  1373. מנוחת הצהרים בארצות החם ידועה, ונזכר גם בפרשה כד פסוק נז. הכונה כאן שיהיה להם מקום נבחר גם לשבת ולשוחח וגם למנוחת צהרים.  ↩

  1374. ולא פרשות פרשות. כי אם הספק הוא שָׁלֵם את אלהים, למה לא יוכל להורידו בפעם אחת.  ↩

  1375. הורדנוהו פרק פרק.  ↩

  1376. השוה פרשה יא פסוק קכא, והכונה שעל–ידי רבוי הגלויין יחזק לב הנביא באמונתו, או יחרתו הדברים בזכרונו.  ↩

  1377. בחידה, בדיוק: במשל. והכונה שהיו מתנגדיו אם אנשי מכה ואם אחרים באים לנסותו בשאלות, להביאו במבוכה. ואולם אלהים הודיעו פשר הדברים.  ↩

  1378. ראה פרשה יז פסוק צט.  ↩

  1379. ראה פרשה ה פסוק סה.  ↩

  1380. ראה פרשה כ פסוק ל–לא.  ↩

  1381. _اصحاب الرس נפלגו המפרשים בענין בני אלרס הנזכרים, מלבד כאן, עוד פעם אחת בקראן, בפרשה נ פסוק יב. יש חושבים שהוא שם באר, כפי פרוש המלה, ליד מדין. בפשעם נשלח עליהם נביא מדין שֻׁעַיְב, וכאשר לא האמינו בו בלעה האדמה את בתיהם ואת בארם. לדברי אחרים, היא עיר בימאמה, במקו שהתישבו שארית תמוד, וכשהמיתו שליח שנשלח אליהם, נשמדו כליל. אחרים חושבים, שזהו באר ליד אנטיוכיה ששם מתו מות קדושים חביב אלנג‘אר שאל קברו הנמצא שם ינהרו רבים עד היום. ויש חושבים, שהוא באר בחצר מות ששם גרו מבני תמוד, ונביאם היה חַנְטַ’לָה בן צַפְוָאן, והביא עליהם אלהים עופות הרים ענקאא שמם, על שם צוארותיהם הארוכים והיו חוטפים ילדיהם בצאתם לצוד, והתפלל עליהם נביאם ומת העוף ברעש. אחרי זאת מאנו לשמוע לתוכחתו, ונשמדו.  ↩

  1382. השוה פרשה יא פסוק פד.  ↩

  1383. לתחית המתים.  ↩

  1384. ראה פרשת כא פסוק לז.  ↩

  1385. בדיוק: “הארכנו רוחנו” “יחלנו” כלומר עמדנו על דעתנו להחזיק באלהותינו.  ↩

  1386. כלומר שהצל היה קבוע תמיד ככל יציר.  ↩

  1387. שבלי השמש לא יראה הצל.  ↩

  1388. ראה פרשה זו פסוק נב ופרשה יג פסוק ג, ורעיון זה נמצא בעוד מקומות שונים בקראן, שהלילה מכסה את היום, או שהוא כסות לאדם כנראה מן ההמשך.  ↩

  1389. להקיץ מן השנה, והשתמש כאן במלה ذشور שהוא משתמש בה לתחית המתים, בדמותו היקיצה לתחית המתים ראה לעיל פסוק ד ופסוק מב.  ↩

  1390. רה פרשה ז פסוק נה והערה שם.  ↩

  1391. בארנו את הקראן. או “חלקנוהו ביניהם” והכונה למים שנתן חלק מהם לכל עיר.  ↩

  1392. ראה פרשה יז פסוק צא ופסוק קא.  ↩

  1393. בו, בקראן.  ↩

  1394. ראה פרשה נה פסוק יט–כ ושם כל הענין.  ↩

  1395. חי, טרי.  ↩

  1396. ראה לעיל פסוק כד והערה שם.  ↩

  1397. אדם, בדיוק: בשר.  ↩

  1398. כלומר, נתן לברואים צאצאים תולדות וגם יחש, היינו קרבה הבאה על ידי התחתנות.  ↩

  1399. יסל, בדיוק: יקח.  ↩

  1400. דברי הנביא עוד עוררו אותם להוסיף סרה.  ↩

  1401. שנים עשר מזלות. ראה פרשה טו פסוק טז.  ↩

  1402. ראה פרשה יז פסוק לט.  ↩

  1403. ראה פרשה יז פסוק לא והערה שם.  ↩

  1404. הכונה לשתוף.  ↩

  1405. ראה פרשה יז פסוק לד–לה והשווה את המצוות שם מפסוק כג עד מא וכאן מפסוק סד והלאה.  ↩

  1406. אולי כמאמר חז"ל שזדונות נהפכים להם לזכיות. המפרשים הערבים אומרים שימחק מעשיהם הרעים ויחשב להם רק הטובים. אולי יש לפסוק זה ולפסוק שלפניו קשר ברעיון פרשה יג פסוק כב ופרשה כח פס' נד.  ↩

  1407. ראה פרשה ב פסוק קיח והערה שם ותפלת אברהם.  ↩

  1408. ראה פרשה י פסוק י ופרשה יד פסוק כחופרשה לג פסוק מג.  ↩

  1409. ראה לעיל פסוק סו.  ↩

  1410. כלומר לא היה דואג לכם, אם לא הייתם מתפללים אליו. או להפך לא היה אלהים מעניש אתכם אם לא הייתם קוראים לאלילים.  ↩

  1411. פרשה זו נקראה כך על שם המשוררים הנזכרים בפסוק רכד.  ↩

  1412. מהאותיות הבודדות בראש פרשיות שונות, שפרושן סתום. עין הערה ראש פרשה ב.  ↩

  1413. פתיחה זו נמצאה עוד בראש פרשה יב ובראש פרשה כח. פרשה כח מתחילה גם באותיות ט.ש.מ.  ↩

  1414. ראה פרשה יח פסוק ה.  ↩

  1415. הכונה לקראן שנגלה זה מקרוב. וראה פרשה כא פסוק א וב.  ↩

  1416. ראה פרשה ו פסוק ד.  ↩

  1417. ראה פרשה ו פסוק ה.  ↩

  1418. ראה פרשה ז פסוק א ופרשה יא פסוק טו ופרשה טו פסוק צז.  ↩

  1419. תהגה או “הֻתָּרָה”. ראה “ולא התרה לשוני” פרשה כ פסוק כח.  ↩

  1420. השוה פרשה כ פסוק כו–לג.  ↩

  1421. לא יהרגוך.  ↩

  1422. ושומעים לכל אשר יפל ביניכם ובין פרעה. השוה פרשה כ פסוק מז–מח.  ↩

  1423. הרגת את המצרי.  ↩

  1424. ראה פרשה כ פסוק מט.  ↩

  1425. ראה שם פסוק נא.  ↩

  1426. ראה פרשה טו פסוק ו והערה שם.  ↩

  1427. בדבר, באות.  ↩

  1428. ראה הנסח בדברי פרעה פרשה זו פסוק קג.  ↩

  1429. פסוק לא–לב כאן בדיוק פרשה ז פסוק קד קה.  ↩

  1430. פסוק לג–לו בדיוק פרשה זו פסוק קו–קט. רק בהבדל ששם פסוק קו דברי השרים פסוק לג כאן. ו“בכשפיו” פסוק לד כאן חסר שם בפסוק קז.  ↩

  1431. לפי פרשה כ פסוק סא היום יום חגם.  ↩

  1432. ראה פרשה ז פסוק קי קיא.  ↩

  1433. ראה פרשה כ פסוק סט.  ↩

  1434. ראה פרשה ז פסוק קיד.  ↩

  1435. מספוק מה עד חצי פסוק מח כאן בדיוק פרשה ז פסוק קיז עד חצי פסוק קכ. רק בפסוק מח כאן “לו” במקום “בו” פרשה זו פסוק קכ.  ↩

  1436. ראה פרשה כ פסוק עד.  ↩

  1437. ראה פרשה ז פסוק קכ.  ↩

  1438. חליפות יד ימין ורגל שמאל, ראה פרשה ז פסוק קכא.  ↩

  1439. ראה פרשה ז פסוק קכב.  ↩

  1440. ראה פרשה כ פסוק עה.  ↩

  1441. ראה פרשה כ פסוק עט, וכל הפסוק בפרשה מד פסוק כב  ↩

  1442. את המצרים.  ↩

  1443. ראה פרשה מד פסוק כד–כה וכאן פסוק נז–נח.  ↩

  1444. ראה פרשה מד פסוק כז ופרשה ז פסוק קלג.  ↩

  1445. ראה פרשה כ פסוק פא.  ↩

  1446. ראה פרשה כ פסוק פ.  ↩

  1447. השוה פרשה כ פסוק עט.  ↩

  1448. בדיוק, ונקרב.  ↩

  1449. השוה פרשה כא פסוק נג.  ↩

  1450. השוה שם.  ↩

  1451. השוה פרשה כא פסוק נד.  ↩

  1452. השוה שם פסוק נה.  ↩

  1453. פרשה יב פסוק קב.  ↩

  1454. ראה פרשה יט פסוק נא.  ↩

  1455. השוה פרשה יט פסוק מח.  ↩

  1456. ראה פרשה ג פסוק קצב ופרשה טז פסוק כט.  ↩

  1457. השוה פרשה ב פסוק קסב והשוה כל הענין שם.  ↩

  1458. ראה פרשה י פסוק עג.  ↩

  1459. ראה פרשה יא פסוק כט.  ↩

  1460. כלומר איני יודע אם הלכו אחרי מתוך אמונה תמה, או לשם תועלת ופניה פרטית.  ↩

  1461. ראה פרשה יא פסוק לא.  ↩

  1462. ראה ענין זה אצל אברהם פרשה יט פסוק מז ולהלן פסוק קסז  ↩

  1463. ראה פרשה כג פסוק כו, והשוה גם לפסוק קיח כאן.  ↩

  1464. ראה פרשה י פסוק עד.  ↩

  1465. או ללעג, כלומר אתם מתכונים להראות לנוסעים את כוון הדרכים, בשעה שימצאו דרכם על–ידי הכוכבים ואין להם צורך בציוניכם  ↩

  1466. הכונה לסכרי מים או לארמונות ומבצרים.  ↩

  1467. בדיוק פרשה ז פסוק נז. ופתגם זה חוזר במקומות שונים בספורים. בשנוי קל.  ↩

  1468. כאמרו כמה פעמים, בדי הראשונים, (כגון פרשה ו פסוק כו וכדומה), או כיצורים “הראשונים”, כלומר נחיה ונמות כדרך העולם, וכל דבריך בענין עולם הבא ושכר ועונש הם הבל.  ↩

  1469. וכן צריך לאמר פרשה ו פסוק צט “מתורמליו” במקום “משלוחותיו”.  ↩

  1470. ראה פרשה ז פסוק עב ופרשה ט"ו פסוק פב.  ↩

  1471. או “בכשרון” במקום “ואתם רהבים”.  ↩

  1472. השוה פרשה יד פסוק יב–יג.  ↩

  1473. ראה פרשה ז פסוק עא ופרשה יא פסוק סז  ↩

  1474. ראה פרשה כר פסוק מב.  ↩

  1475. ראה לעיל פסוק קטז והערה שם.  ↩

  1476. ראה פרשה כא פסוק עו.  ↩

  1477. ראה פרשה ז פסוק פא והערה שם.  ↩

  1478. הם מדין, ופרוש אנשי אלאיכה יושבי היערות. ראה פרשה טו פסוק עח.  ↩

  1479. ראה בענין שעיב הערה לפרשה ז פסוק פג.  ↩

  1480. ראה פרשה ז פסוק פג והשוה פרשה יז פסוק לז.  ↩

  1481. ראה פרשה יא פסוק פו. ופתגם זה חוזר גם בפרשה ב פסוק נז, פרשה ז פסוק עב ופרשה כט פסוק לה. גם באחרון בקשר עם מדין.  ↩

  1482. ראה פרשה יא פסוק כט ופרשה זו פסוק סד ופרשה כח פסוק לח.  ↩

  1483. ראה פרשה כב פסוק סז.  ↩

  1484. השוה פרשה ז פסוק קע. ظلة רק שתי פעמים בקראן, ולפי האגדה שלח אלהים עליהם חם ושרב שבעה ימים עד אשר חרבו נהרותיהם. ביום השביעי בא ענן צל ומהרו לחסות בו, אם הוא המטיר עליהם אש ונשרפו.  ↩

  1485. הוא הורד הקראן.  ↩

  1486. הכונה למלאך גבריאל.  ↩

  1487. ראה פרשה ג פסוק קפא והערה שם ופרשה טז פסוק מו.  ↩

  1488. ראה פרשה טו פסוק יא–יד, פסוק ר כאן בדיוק פסוק יב שם.  ↩

  1489. כלומר הירויחו לנו הזמן, למען נוכל לתקן את אשר עותנו.  ↩

  1490. השוה פרשה טו פסוק פד וגם שם יש להבין במובן זה “פעלם”, כלומר רכושם וכן להלן פרשה לט פסוק נא וכמו לעיל פרשה ז פסוק מו ועוד.  ↩

  1491. השוה פרשה טו פסוק ד והערה שם.  ↩

  1492. ואת הקראן לא הוריד בלתי אם גבריאל.  ↩

  1493. ראה פרשה ו פסוק קיב ופרשה טו פסוק יז–יח והערה שם בדבר השטנים האורבים על שער השמים שהרחיקום משם. וראה פרשת הג'ן.  ↩

  1494. ראה פרשה טו פסוק פח.  ↩

  1495. בדיוק והתהפכך.  ↩

  1496. מפרשים בקומך בלילה להתפלל עם המאמינים, ומבארים כי בלילה שצֻוה מחמד על הקימה בלילה לקרוא בקראן ולהתפלל, עבר בעצמו מבית לבית אצל חבריו לראות במה הם עוסקים, ומצאם עוסקים בקריאת הקראן והתפלה, ואולם אפשר גם לבאר התהפכך“ ”משפטך" והכונה לכריעת והשתחויות שחיב בהם המתפלל המאמין, שהורה מחמד למאמינים.  ↩

  1497. השמועה, כלומר אשר שמעו בהתגנבם ליד שערי השמים, והקשיבו רק דברים מקוטעים.  ↩

  1498. הכונה היא שמחמד אסר את שירת הלעג שהיתה נהוגה בערב, היא שירת החרפות לאויבים. שירה זו עשתה שמות ועוררה משטמה וריבות בין השבטים לא פחות מהחרב. וכאן הוא אומר שהמשוררים המרבים לזכור אלהים ולתנות תהלתו מטיבים לעשות. ואולם בשירת הלעג לא השתמשו כי אם להגן על עצמם אחרי אשר תקפו אותם. וכל ענין המשוררים המתהלכים בדד למען יקרה אלהים והרוח ודרך השירה הערבית, עיין ספרי חיי מחמד חלק א עמו. 64 וכו‘ ועמו’ 75 וכו'.  ↩

  1499. ביום הדין כאשר יענישום; ויש גורסים “איזה מפלט יפלטו” מיום הדין.  ↩

  1500. פרשה זו נקראה כך על שם הנמלים הנזכרים בפסוק יח.  ↩

  1501. ט.ש. מהאותיות הסתומות שבראש פרשיות שונות ושאין להן פרוש ראה הערה 2 לראש פרשה ב'.  ↩

  1502. ראה פרשה ט“ו פסוק א ושם: ”אלה אותות הספר וקראן גלוי".  ↩

  1503. ראה פרשה ב פסוק ב–ג.  ↩

  1504. ראה פרשה יא פסוק א.  ↩

  1505. על דבר הדרך נלך בה.  ↩

  1506. השוה פרשה כ פסוק ט–יא וכאן ז–ח.  ↩

  1507. הפסוק באמצע דברי אלהים במאמר המוסגר המתחיל ב“ויהי” וגומר ב“שב”. אחרי כן חזר לדברי אלהים.  ↩

  1508. גם הנביא יכול להכשל בחטא, ביחוד לפני שנשלח לנביא, ולפי הדעה המסלמית בדרך כלל רק בחטאים קלים.  ↩

  1509. ראה פרשה כ פסוק כג והערה שם.  ↩

  1510. ראה פרשה יז פסוק קג והערה שם.  ↩

  1511. ראה פרשה יז פסוק סא והערה שם.  ↩

  1512. עוררני, או: שִׂים חֶלְקִי.  ↩

  1513. השוה פרשה ג פסוק קצא.  ↩

  1514. הדוכיפת, בדיוק “אַבְטִיט” מסוג השרונים בצפרים.  ↩

  1515. לפי האגדה המסלמית שלח אותה שלמה בנוחו בצנעא בתימן בשובו מעלות לרגל למכה, כי חפש שם מים. בהיות חוש ראיתה חד, ראתה משם את ארץ שבא, והפליאה אותה וירדה להסתכל בה.  ↩

  1516. בדיוק “תבוא בשלטון גלוי” כלומר תוכיח באות ומופת צדקתה. ראה פרשה יד פסוק יב.  ↩

  1517. הסירם מן הדרך הטובה, למען לא ישתחוו לאלהים “והם לא וכו' ” הוא מאמר המוסגר.  ↩

  1518. בדיוק: “והיו מסלמים” ויוכל היות כאן הפרוש גם “והתמסרו לידי”.  ↩

  1519. במובן: “עד אשר תחרצו דבר”, או “רק בנוכחותכם אחרץ דבר”.  ↩

  1520. ראה פרשה יז פסוק ה.  ↩

  1521. اﺧﺯﺓ أ ﺃﺫاﺔ. ראה פרשה ה פסוק נט במובן אחר קצת וכאן בדיוק “הגבורים בה לשפלים בה”.  ↩

  1522. וכזאת יעשו בנו שלמה וחילו.  ↩

  1523. השליח או המנחה.  ↩

  1524. השוה פרשה יז פסוק ו.  ↩

  1525. ממנה, מן הארץ.  ↩

  1526. השוה פרשה ט פסוק כט.  ↩

  1527. מסלמים. ראה לעיל פסוק לא והערה שם.  ↩

  1528. בערבית “עִפְרִית”, ונזכר פעם יחידה בקראן. לפי המפרשים העפרית הם שבט מה“ג'ן” והם האדירים שבהם.  ↩

  1529. יש אומרים שהכונה לאלחצ'ר (לפי האגדה אליהו) ויש אומרים גבריאל או מלאך אחר. ויש אומרים אָצָף (אסף) בן ברכיהו משנה למלך שלמה שבכח השם המפורש שידע לבטא עשה נפלאות. ויש אומרים שהכוָנה לשלמה בעצמו.  ↩

  1530. פרשה יד פסוק מד משפט זה על הרשעים. ושם תרגמנו לפי המפרשים “לא יוכלו הסב מבטם”.  ↩

  1531. שַׁנוּהוּ לבל תכירנו.  ↩

  1532. בדיוק מסלמים ראה לעיל פסוק לא והערה שם.  ↩

  1533. האליל שלהם השמש, ועצר אותה מהאמין באלהים.  ↩

  1534. או כדעת אחרים “החצר לפני הארמון”. אמרו שלפני שבאה צוה שלמה לרצף את הארמון או החצר זכוכית ושם מתחת לזכוכית מים, ובהם כל דגת הים, ושם בחזיתו את כסא מלכותו. כשנכנסה מלכת שבא דמתה, כי לפניה ים, והרימה שלמתה לעבור ונגלה שוקה. ודומה לזה יש אגדות יהודיות.  ↩

  1535. בדיוק “השלמתי”.  ↩

  1536. כלומר במקום לשוב בתשובה ולהביא עליהם ברכה, אתם מבקשים ממני להחיש בוא הרעה. רעיון הנמצא הרבה בקראן. ראה פרשה יג פסוק ז.  ↩

  1537. כלומר: נחשנו ומצאנו כי אתה ואשר אתך הבאתם את ריב הפלגות בינינו ראה פרשה ז פסוק קכח.  ↩

  1538. ראה פרשה כו פסוק קנב.  ↩

  1539. ראה פרשה ד פסוק פג. הפעל بيت נמצא מלבד כאן גם פרשה ד פסוק קח.  ↩

  1540. ו“אכן אמת נדבר” מעין אשור לשבועה ראה פרשה יב פסוק פב. השוה גם פרשה ו פסוק קמז ופרשה טו פסוק סד.  ↩

  1541. או “ואת לוט שלחנו” וכן פרשה ז פסוק עח.  ↩

  1542. שם.  ↩

  1543. ראה פרשה כא פסוק ג, כלומר: ואתם יודעים כי זמה היא.  ↩

  1544. פסוק נו–נט כאן בפרשה ז פסוק ע"ט–פב בשנויים קלים מאד וראה הערה שם לפסוק פא.  ↩

  1545. ראה פרשה כו פסוק קעג והשוה גם פסוק קס וכו'.  ↩

  1546. ראה פרשה מ פסוק סו.  ↩

  1547. או, הרים גבוהים. ראה פרשה טז פסוק טו והערה.  ↩

  1548. בין המתוק והמלוח. ראה פרשה כה פסוק נה.  ↩

  1549. לפני הגשם. ראה פרשה ז פסוק נה והערות שם.  ↩

  1550. פרשה ז פסוק קצ.  ↩

  1551. ראה פרשה ב פסוק קה.  ↩

  1552. ראה פרשה יג פסוק ה ופרשה כג פסוק לז ופסוק פד.  ↩

  1553. בדיוק פרשה כג פסוק פה.  ↩

  1554. פרשה טז פסוק קכח.  ↩

  1555. פרשה י פסוק מט ופרשה כא פסוק לט.  ↩

  1556. פרשה י פסוק סא, פרשה ב' פסוק רמד.  ↩

  1557. הספר, המעשים והמקרים פרשה ו פסוק נט, פרשה י פסוק סב פרשה יא פסוק ח.  ↩

  1558. לדעתו הוא הוא המכריע בדברים שהיו מפקפקים בהם, ובדברים שיש בהם נגודים בין דבריו לדברי התורה והנביאים הרי אמת כדבריו. רעיון הנמצא גם במקומות אחרים.  ↩

  1559. בדיוק: והם מסלמים. פסוק פב–פג כאן בדיוק פרשה ל פסוק נא–נב.  ↩

  1560. כלומה הענש.  ↩

  1561. הופעת חית פלאים זו תהיה אחד מאותות יום הדין הקרוב לבוא. לפי המסורת המסלמית שמה “אלג'סוסה” כלומר “המרגלת”. הרבה עסקו בתאורה. כל אחד לפי דרכו: חמשים רגל ארכה. מרוצתה נפלאה. מכוסה היא שערות וגם נוצות וכנפים לה. ראשה ראש שור הבר, עיניה עיני חזיר, אזניה אזני פיל, קרניה קרני צבי, צוארה צואר בת היענה, חזה חזה אריה, צבעה צבע דב, גבה גב חתול ורגליה רגלי גמל, היא תבוא לעתיד לבוא ממסגד מכה ותעורר ארץ בקולה.  ↩

  1562. יעצרו אותם לבל יתערבו זה בזה בהיותם רבים, ולמען יתלכדו במערכותיהם לבוא לגיהנם. וראה סוף פסוק זה והמשכו למעלה פסוק יז והמשכו. וכן פרשה מא פסוק יח והמשכו. והענין הוא מעין הכתוב בפרשה מא ולעיל פרשה ז פסוק לו וכו'.  ↩

  1563. ראה לעיל פסוק פד.  ↩

  1564. לא ידברו דבר להצטדק.  ↩

  1565. ראה פרשה י פסוק סח.  ↩

  1566. ראה פרשה טז פסוק נ ויש מפרשים “נכנעים”.  ↩

  1567. יותר מן המעשה, השוה פרשה ו פסוק קסא וקסב עם הפסוק כאן וביחוד פרשה י' פסוק כז–כח.  ↩

  1568. ראה פרשה ז פסוק קמה ופרשה י פסוק נג.  ↩

  1569. ראה פרשה ו פסוק יד ופרשה י פסוק עג ופרשה יג פסוק לו.  ↩

  1570. השוה פרשה י פסוק קח ופרשה יז פסוק טז.  ↩

  1571. פרשה זו נקראה כך על שם ספור משה הנמצא בה, “הספור” נזכר בה בפסוק כה.  ↩

  1572. ט.ש.מ. מהאותיות הסתומות הבאות בראש הפרשיות שאין להן פרוש. ראה הערה 2 לראש פרשה ב.  ↩

  1573. פרשה יב ופרשה כו פסוק א. ובכל שלשת המקומות התחלה לספור.  ↩

  1574. כלומר הרבה ריב ביניהם. ראה פרשה ו פסוק סה ופסוק קס.  ↩

  1575. את בני ישראל.  ↩

  1576. ראה פרשה כא פסוק עג והערה שם.  ↩

  1577. את ארץ פרעה. ראה פרשה כו פסוק נט.  ↩

  1578. המן נזכר בקשר עם פרעה מלבד כאן ובפסוק ז ופסוק לח להלן עוד בפרשה מ פסוק לח. בפרשה כט פסוק לח ופרשה מ פסוק כה עם פרעה וקרח. במדרש רבה במדבר כב נזכר המן יחד עם קרח שאבדו בגלל אהבת הממון (ראה ספרו של מורי יוסף הורוביץ ז"ל ערך המן).  ↩

  1579. על ידי בני ישראל.  ↩

  1580. ראה פרשה יב פסוק כא.  ↩

  1581. או “את המיניקות” ראה פרשה כ פסוק מא. עיין סוטה יב ע“ב: ”פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא".  ↩

  1582. לפני כן, לפני בוא אחותו.  ↩

  1583. מבטא זה (2 מילים בערבים) נמצא רק פעם שניה בקראן בספרו אברהם פרשה יא פסוק עו.  ↩

  1584. ראה פרשה כ פסוק מא.  ↩

  1585. ראה שם.  ↩

  1586. פרשה י פסוק נו.  ↩

  1587. ראה פרשה ו פסוק פד ופרשה יב פסוק כב.  ↩

  1588. לא ישימו לב לנעשה ברחובות, והוא כחם היום בשעת שינת הצהרים.  ↩

  1589. בן–ישראל ומצרי.  ↩

  1590. ראה פרשה ה פסוק צב.  ↩

  1591. ראה פרשה כז פסוק מה.  ↩

  1592. לדעת הנתגלה מעשה הרצח.  ↩

  1593. הישראלי, כי חשב, לפי דברי משה, שהוא רוצה לתפש אותו. ולא ידע שיתפש את המצרי. ויש אומרים, המצרי אמר כך, שהבין מדברי משה, שהוא שהרג את המצרי תמול.  ↩

  1594. לפי האגדה, מצרי היה ובן אחי פרעה, והיה מן המאמינים. וכשנודע לו, שדנו את משה למיתה, מהר להודיעו למען יברח.  ↩

  1595. מן העיר.  ↩

  1596. ראה לעיל פסוק יז.  ↩

  1597. שמונה שנים.  ↩

  1598. ראה פרשה יב פסוק כו.  ↩

  1599. על דרכנו אשר נלך בה.  ↩

  1600. ראה פרשה כ פסוק ט ופרשה כז פסוק ז.  ↩

  1601. ראה פרשה כ פסוק יא ופרשה כז פסוק ח.  ↩

  1602. ראה פרשה כז פסוק י בשנוי קל.  ↩

  1603. ראה פרשה כז פסוק יב.  ↩

  1604. ראה פרשה כ פסוק כג, ואולי כאן כפל פסוקים מפרשה כז ומפרשה כ שכן במקום אחד נסח אחד ובשני נסח שני.  ↩

  1605. ראה פרשה כז פסוק יב.  ↩

  1606. בדיוק, קנה–ידך ראה פרשה יח פסוק מט.  ↩

  1607. ראה פרשה כג פסוק כד.  ↩

  1608. ראה פרשה ו פסוק קלו ופסוק כא ופרשה יב פסוק כג.  ↩

  1609. ראה פרשה כו פסוק כח.  ↩

  1610. הרחיבה האגדה המסלמית הדבור בענין הבנין שבנה המן לבנים וחמר. חמשים אלף איש עסוק בו, פרעה עלה למעלה והשליך כידון אל השמים וחזר הכידון כשהוא מטפטף דם. ודמה שהרג אלהי משה. ואולם עם שקיעת החמה ירד גבריאל ובמחי כנפיו דרס את המגדל, וכנפל חלק ממנו על חיל פרעה השמיד מליון איש, עצם הכתוב בקראן מזכיר מלבד את מגדל בבל, את עבודת ישראל בפיתם ורעמסס. האגדה בדבר הכידון לקוחה מספור טיטוס שגדר את הפרכת ובצבץ דם (גיטין נו ע"ב).  ↩

  1611. ראה פרשה י פסוק מ.  ↩

  1612. ראה פרשה כא פסוק עג והערה שם.  ↩

  1613. ראה פרשה יא פסוק סג ופסוק קא.  ↩

  1614. או “המכוסים קלון”.  ↩

  1615. השוה פרשה יז פסוק קד.  ↩

  1616. של ההר.  ↩

  1617. מן הנמצאים אז באותו מקום.  ↩

  1618. ראה פרשה ד פסוק סה.  ↩

  1619. ראה פרשה כ פסוק קלד.  ↩

  1620. או “מכשפים נוכלים” והכינה לתורה ולקראן או למשה ולמחמד,  ↩

  1621. ראה פרשה יא פסוק טז–יז ופרשה ב פסוק כא–כב.  ↩

  1622. את הקראן.  ↩

  1623. הכונה ליהודים והנוצרים שקבלו ספר תורה לפני מחמד, והאמינו גם בנבואת מחמד.  ↩

  1624. לפני מחמד.  ↩

  1625. בדיוק מסלמים. והכונה ליהודים ונוצרים אלה שהאמינו בשליחותו.  ↩

  1626. ראה פרשה יג פסוק כב והערה שם. ראה גם פרשה כה פסוק ע–עא.  ↩

  1627. ראה פרשה כג פסוק ג ופרשה כה פסוק סב.  ↩

  1628. פרשה ב פסוק קלג ופרשה מב פסוק יד.  ↩

  1629. להתחבר אליהם.  ↩

  1630. דברי אנשי מכה. ולפי המסרת בא אליו אחד הנכבדים אלחארת בן עתמאן מבני עבד מנאף ואמר לו, שקריש אמנם מאמינים בנבואתו. אך יראים הם להגיד זאת מפחד הערבים כלם אשר בעזב קריש את דת אבותם, יכריחום לעזוב את מקדש מכה ואת כל העיר.  ↩

  1631. אלה משכנותם תראום בעבור האורחות שם. ראה פרשה טו פסוק עו והערה שם ופרשה יא פסוק פד, צא והערה שם. רעיון הנמצא בקראן בעוד מקומות אחרים.  ↩

  1632. ראה פרשה טו פסוק כג ופרשה כא פסוק פט.  ↩

  1633. בדיוק, אִמָן, מטרופולין שלהן. ראה פרשה ו פסוק צב.  ↩

  1634. השוה פרשה ו פסוק קלא.  ↩

  1635. פרשה מב פסוק לד.  ↩

  1636. שתפיכם, האלילים ששתפתם לאלהים ואמרתם כי אלהים הם, ראה פרשה ו פסוק כב ופרשה יח פסוק נ.  ↩

  1637. הענש, והכונה לשטנים אשר יאשימום על התעותם בני האדם.  ↩

  1638. אל האנשים עובדי האלילים.  ↩

  1639. יתחרטו ויאמרו אל לבם, כי טוב היה להם לו היו מאושרים בדרך.  ↩

  1640. השוה פרשה ה פסוק קח ששם שואל אלהים ביום הדין: מה ענו אתכם כשנשלחתם אליהם.  ↩

  1641. בדיוק. יִתְעַוְּרוּ הדברים עליהם, כלומר טענותיהם תסתתמנה.  ↩

  1642. ראה פרשה כה פסוק ע.  ↩

  1643. ראה פרשה לג פסוק לו, ולפיו הכונה שעליהם לשמוע למצות אלהים והשליח בלי לבחר. ואולי כאן הדבור על הבחירה בכלל. וכן נראה מן ההמשך.  ↩

  1644. ראשה פרשה כז פסוק עו.  ↩

  1645. מפרשים: בעולם הזה ובעולם הבא.  ↩

  1646. הכונה לילה לנוח ויום לבקש חסדו על–ידי עבודה ומסחר.  ↩

  1647. האלילים.  ↩

  1648. ראה לעין פסוק סב.  ↩

  1649. ראה פרשה ו פסוק כד ופרשה טז פסוק פט בפרשה ז פסוק נא בפרשה י פסוק ל ופרשה יא פסוק כג תרגמנו “ולא יהיו אתם בדיהם” והכונה אחת היא כי אליליהם לא יעמדו להם.  ↩

  1650. במקור קָארוּן נזכר עוד בפרשה זו פסוק עט ופרשה כט פסוק לח פרשה מ פסוק כה.  ↩

  1651. כלומר עשה צדקה ומעשים טוב להגיע לידי עולם הבא.  ↩

  1652. כלומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. והמפרשים אמרו: קרח המלומד בכל ישראל היה, ויודע תורה יותר מכולם, מלבד משה ואהרן, וזה כונת הפסוק כאן, או שעשה עשרו בחכמת האלכמיה, או כאגדה שלנו שמצא אוצרות שטמן יוסף.  ↩

  1653. ראה פרשה ט פסוק ע.  ↩

  1654. כי ענשם יבוא פתאם.  ↩

  1655. ראה פרשה מב פסוק לה, את הדעת אי את הגמול.  ↩

  1656. ראה פרשה יח פסוק מא.  ↩

  1657. ראה פרשה יג פסוק כו ופרשה יז פסוק לב.  ↩

  1658. יביא ביום הדין.  ↩

  1659. השוה פרשה ו פסוק קסא ופרשה כז פסוק צא–צב.  ↩

  1660. לפי המפרשים נגלו לו הדברים בצאתו ממכה לאלמדינה בהג'רה, והבטיחו אלהים להשיבו אל מכה.  ↩

  1661. בדיוק יִמָּצֵא.  ↩

  1662. פרשה זו נקראה כך על שם העכביש הנזכר בפסוק מ.  ↩

  1663. מן האותיות שאין להן פרוש בראש פרשיות שונות. ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  1664. ראה פרשה ט פסוק טז ואולי כן גם פרשה ה פסוק עה.  ↩

  1665. השוה פרשה ט פסוק מב.  ↩

  1666. התמונה לקוחה מהתחרות בריצה ונזכר גם בפרשה יב פסוק יז' וראה פרשה ב פסוק קמג ופרשה ה פסוק נג.  ↩

  1667. יחרף נפשו במלחמת אלהים.  ↩

  1668. פרשה ג פסוק צב, לאדם, בדיוק “לעולמים”.  ↩

  1669. או: “טוב יותר על אשר עשו”. ראה פרשה ט פסוק קכב. פרשה טז פסוק צט. ופרשה כד פסוק לח.  ↩

  1670. נגף או “היזק”.  ↩

  1671. או נסיון כלומר הרעה אשר ירעו לו בני אדם.  ↩

  1672. ראה פרשה כב פסוק סט.  ↩

  1673. בדיוק, החלש.  ↩

  1674. פרשה ז פסוק פ, פרשה כז פסוק נז וכן להלן פסוק כח וכל שלשת האחרים, מלבד כאן, אצל לוט.  ↩

  1675. חוזר הוא משפט זה בפרשה.  ↩

  1676. לפי המפרשים דברי אברהם הם.  ↩

  1677. פסוק כז וראש כח כאן פרשה ז פסוק עח וראש עט.  ↩

  1678. יש מפרשים שהיו מלסטמים את הבריות בדרכים עד ששבתו עוברי ארח. ויש אומרים שהכונה שלא הלכו בדרך העולם והכונה למשכב זכור. [העביר את הדרך פרושו התנהג שלא כשורה עפ“י סנהדרין לא ע”ב ועוד. חנוך ילון].  ↩

  1679. ראה פרשה ז פסוק פא והערה שם.  ↩

  1680. ראה פרשה יא פסוק עט.  ↩

  1681. ראה פרשה ב פסוק נו.  ↩

  1682. כלומר שרידי מקום ההפכה. ראה פרשה יא פסוק פד ופרשה טו פסוק עה–עו והערה שם.  ↩

  1683. לפי המפרשים הוא יתרו וראה הערה לפרשה ז פסוק פג.  ↩

  1684. ראה הערה לפרשה כו פסוק קפג.  ↩

  1685. ראה פרשה ז פסוק עו והערה שם.  ↩

  1686. ראה הערה לפסוק לד והכונה לשרידי משכנותיהם.  ↩

  1687. כלומר המנצחים וראה הערה לפסוק ג לעיל.  ↩

  1688. השוה סדר עונשים זה בסכום בפרשה יז פסוק ע–עא והוא גם ענש קרח, פרעה וכו' בתנ"ך.  ↩

  1689. ראה פרשה ט פסוק עא.  ↩

  1690. השוה ספר איוב המדמח שוכחי אל במאמר “ובית עכביש מבטחו” (איוב פרק ח פסוק יד)  ↩

  1691. ראה פרשה ב פסוק כד והערה שם על המשלים.  ↩

  1692. כלומר בלשון רכה ובסבלנות. וראה פרשה טז פסוק קכו.  ↩

  1693. בדיוק, מסלמים.  ↩

  1694. הכונה ליהודים שקבלו את האסלאם או שהם מאמינים שבתורה נזכרה נבואת מחמד, ושהיהודים לפני זמן מחמד ידעו על אודותיו ורק כשקם סלפו את הדברים.  ↩

  1695. מאנשי מכה.  ↩

  1696. המבטלים את נבואתו, או המהבילים. ראה פרשה ז פסוק קעב. כלומר כי אז אמרו: קרא הדברים בספר אחר והעתיקם משם.  ↩

  1697. ראה פרשה י פסוק כא.  ↩

  1698. ראה פרשה ט פסוק מט.  ↩

  1699. אלהים או מלאך.  ↩

  1700. השוה פרשה ד פסוק צט המצוה גם לעזוב המולדת אם אי אפשר שם לעבוד אלהים, ראה גם פרשה לט פסוק יג ואולי הכונה לפי זה שאלהים יכול לשלם טוב לעובדיו בעולם הזה.  ↩

  1701. ראה פרשה ג פסוק קפב ופרשה כא פסוק לו.  ↩

  1702. ראה פרשה כה פסוק עה ופרשה לט פסוק כא.  ↩

  1703. ראה פרשה ג פסוק קל.  ↩

  1704. תכין, בדיוק תשא.  ↩

  1705. פרשה יג פסוק כו.  ↩

  1706. ראה פרשה ו פסוק לב.  ↩

  1707. ראה לפסוק סה–סו כאן פרשה יז פסוק סט.  ↩

  1708. ראה פרשה כח פסוק נז אותו רעיון.  ↩

  1709. פרשה זו נקראה כך על שם הרומים הנזכרים בפסוק א.  ↩

  1710. מן האותיות הסתומות שבראשי פרשיות שונות שאין להן פרוש ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  1711. נבואה זו מוסבה על מלחמת הרקליוס קיסר ביזנטיה עם כוסדראי מלך פרס בשנת 614, או באחת השנים אחרי כן. ואולם אחרי מספר שנים בשנת 625 גברו שוב הביזנטים. לפי המסורת שמחו אנשי מכה, בהגיע השמועה על מפלת הנוצרים, שגם להם “ספר” כ“ספר” מוחמד, בידי הפרסים עובדי האלילים. ועל זה באו דברי מחמד כאן. המסלמים מציגים פרשה זו כ“נבואה” מופת שחזה מחמד עתידות לפני בואו. “בקרובה בארצות”, יש אומרים בארץ ערב או בגליל שיך לביזנטיה בחבל סוריא או ארץ ישראל, ויש אומרים חבל שייך לפרס בבבל.  ↩

  1712. בדיוק, מלפנים ומאחרי כן.  ↩

  1713. בדיוק, הבטחת וכן “דברו” “הבטחתו”.  ↩

  1714. למצוא בארות מים או מכרות.  ↩

  1715. הם אנשי מכה.  ↩

  1716. פרשה ט פסוק עא ופרשה כט פסוק לט.  ↩

  1717. השעה, שעת הדין.  ↩

  1718. האלילים אשר שתפו לאלהים.  ↩

  1719. בדיוק, השבח.  ↩

  1720. פרשה י פסוק לב.  ↩

  1721. מקברותיהם בעת תחית המתים.  ↩

  1722. או למצא מנוחה ראה פרשה ז פסוק קפט.  ↩

  1723. בדיוק, לעולמים.  ↩

  1724. כלומר במשלח ידכם במסחר ועבודה.  ↩

  1725. פחד מאסון ותשוקה לגשם הבא בעקבותיו, ראה פרשה יג פסוק יג.  ↩

  1726. הכונה לתחית המתים.  ↩

  1727. כלומר לסבר את האזן צריך לקחת למשל מהנעלה והמרומם בכל אשר בשמים ובארץ. ראה פרשה טז פסוק סב.  ↩

  1728. איש מאחיו בדיוק, מעצמכם. וראה משל דומה לו פרשה טז פסוק עז.  ↩

  1729. במושג זה מציין מחמד את הדת הקדמונית הטהורה ראה פרשה י פסוק קה.  ↩

  1730. עליה מוסב על הדת הזאת היינו ללכת בה.  ↩

  1731. השוה פרשה ט פסוק לו ופרשה יב פסוק מ ולפניו.  ↩

  1732. ראה פרשה ו פסוק ס, כלומר בחלק מהדת יחזיקו ובחלק לא יחזיקו או הנחלקים סיעות סיעות בדתם.  ↩

  1733. פרשה כג פסוק נה.  ↩

  1734. ראה פרשה טז פסוק נה.  ↩

  1735. ראה פרשה טז פסוק נז ופרשה כט פסוק סה–סו.  ↩

  1736. במובן, כח, הרשאה.  ↩

  1737. ראה פרשה כט פסוק סב והערה שם.  ↩

  1738. ראה פרשה יז פסוק כח.  ↩

  1739. הכונה, תקחו מרבית. ויש אומרים שהכונה לשחד, היינו למתן שחד.  ↩

  1740. יש אומרים שהכונה לרעב ומחלות ובצורת וטביעת אניות. ויש חושבים שהכונה לדעות נפסדות או לשחיתות המדות בכלל.  ↩

  1741. בדיוק, אשר כָּפַר – כפירתו עליו.  ↩

  1742. מבשרות טוב, בוא הגשם.  ↩

  1743. בנסעכם למסחר.  ↩

  1744. כלומר הוא מאסף את העננים ומפזרם כחפצו.  ↩

  1745. ראה פרשה כד פסוק מג.  ↩

  1746. מצהיב את התבואה ושורפה.  ↩

  1747. ראה פרשה כז פסוק פב.  ↩

  1748. בדיוק, מסלמים ראה פרשה כז פסוק יח.  ↩

  1749. יום הדין ראה לעיל פסוק יד.  ↩

  1750. בעולם או בקבר וראה פרשה כג פסוק קיד פרשה כ פסוק קג וכו'. השוה גם פרשה יז פסוק נד.  ↩

  1751. ראה פרשה טז פסוק פו.  ↩

  1752. פרשה זו נקראה כך על שם לקמאן הנזכר בה פסוק יא וכו'.  ↩

  1753. ראה הערה ראש פרשה ב לאותיות הסתומות שאין להן פרוש בראש פרשה ב.  ↩

  1754. ראה פרשה י פסוק א.  ↩

  1755. פרשה כז פסוק ג. ראה גם פרשה ב פסוק ג.  ↩

  1756. ראה פרשה ב פסוק ד.  ↩

  1757. פסוק זה מכון לאלנצר בן אלחארת מקריש, שישב ימים רבים באלחירה, הממלכה הערבית על גדות פרת וסרה למשמעת מלכי פרס. שם למד ספורי פרס כספור רֻסְתֻם. וכשהיה מחמד מזהיר ומספר ספורי הנביאים והעמים אשר הזהירום, והיו הערבים מאמינים לדבריו ומפחדים שלא יקרם כמקרה העמים ההם, שם אלנצר זה לאל דבריו, באמרו שהוא יספר להם ספורים יפים מספורי מחמד, והיה מספר ספורי פרס (ראה ספרי חיי מחמד ח"א עמו‘ 99 וכו’).  ↩

  1758. דבר, בדיוק הבטחת.  ↩

  1759. או מוסדי הרים. ראה פרשה טז פסוק טו הערה שם.  ↩

  1760. ראה פרשה ב פסוק קנט.  ↩

  1761. ראה פרשה כו פסוק ו.  ↩

  1762. על אודות לקמאן יש ספרות רחבה. דעת ראשונים היתה שהוא בלעם ותרגום “לקם” “בלע”. גם חפצו למצוא בו מקדושי הנצרות על פי השוואות שונות, על יסוד פסוק יח כאן בקשו גם להשוותו עם אחיקר החכם. מורי יוסף הורביץ ז“ל, המבטל את כל זה, מראה שהשם נודע בערב לפני מחמד, ונזכר בשירי משוררים רבים מהיותר מפורסמים, וחושב שהוא אחד החכמים שהיו מפורסמים בערב (ראה ספרו ערך לקמאן). והרבה אגדות מספרים עליו, שהיה שחור ושפתיו עבות, גם נשבה והיה לעבד. אלהים נתן לו לשון למודים, ונתן לפניו לבחר, אם להיות נביא או חכם. לקמאן בחר בחכמה. כאן צפון הרעיון: ”חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יב עמ' א).  ↩

  1763. ראה פרשה כז פסוק מ', ויש להעיר ששם הדברים בפי שלמה.  ↩

  1764. ראה פרשה כט פסוק ז.  ↩

  1765. בדיוק, באין אונים על אין אונים.  ↩

  1766. מלת “לאמר” חוזרת אל “ונצו” אחרי הפסיקו במאמר המוסגר.  ↩

  1767. הדרך אשר תשובו. וכן פסוק לד כאן.  ↩

  1768. ראה פרשה כט פסוק ז.  ↩

  1769. כלומר כבדם בכל עניני החיים.  ↩

  1770. שני הפסוקים יג–יד אינם מדברי לקמאן, כי אם דברי אלהים, ולפי המסורת הכונה לסעד בן וקאץ שאמו נמנעה מאכול שלשה ימים בקבלו את האסלאם. ולפי מסרת זו התכון בדבריו “האיש אשר שב אלי” לאבו–בכר שעל ידו התאסלם סעד.  ↩

  1771. ראה פרשה כא פסוק מח.  ↩

  1772. ראה פרשה כב פסוק סב لطيف – חנון, נדיב וביצ'אוי פרש גם פה גם שם “משיג בידיעתו”. ראה גם פרשה ו פסוק קג והערה שם. נמצא גם בפרשה יב פסוק קא ושם במובן נדיב וחנון.  ↩

  1773. ראה פרשה ג פסוק קפג, ושם פירש ביצ'אוי גם פרוש שני: “כי אלה הדברים מוטלים על האדם”, וגם כאן אפשר לפרש כן.  ↩

  1774. או “אל תעקם פניך (לחיך) לאנשים” מתוך רגשי בוז להם.  ↩

  1775. ראה פרשה יט פסוק לז.  ↩

  1776. ראה פרשה ד פסוק מ.  ↩

  1777. ראה משלי פרק ד פסוק כד. בדיוק: “ישר הליכתך”.  ↩

  1778. ראה אחיקר החכם (תרגום אבינעם ילין) פרק ב פסוק ח. “הורד עיניך והשפל קולך”. ומענין כי בפרשה כד פסוק ל–לא נמצא הפעל غض המשמש פה לקול בקשר עם עינים, תרגמנו שם “גרוע עין”, ואולי יש קשר של מחשבה בין שני הפסוקים.  ↩

  1779. בגוף ובנפש.  ↩

  1780. ראה פרשה ב פסוק קסה.  ↩

  1781. השוה פרשה כב פסוק ג–ד.  ↩

  1782. נפשו, בדיוק פניו.  ↩

  1783. ראה פרשה ב פסוק רנז.  ↩

  1784. ראה שם פסוק קכ.  ↩

  1785. ראה פרשה כז פסוק סא–סב.  ↩

  1786. ראה פרשה יח פסוק קט. [במקור המודפס כתוב פרשה יה – הערת פב"י]  ↩

  1787. לתחית המתים, וכל זה יהיה במאמר אחד.  ↩

  1788. פרשה ג פסוק כו ופרשה כב פסוק ס.  ↩

  1789. ראה פרשה יג פסוק ב.  ↩

  1790. ראה פרשה כב פסוק סא.  ↩

  1791. ראה פרשה יד פסוק ה. פרשה לד פסוק יח ופרשה מב פסוק לא.  ↩

  1792. כצללים, הכונה כצללי ענן.  ↩

  1793. ראה פרשה כט פסוק סה–סו פרשה יז פסוק סט.  ↩

  1794. בערבית مقتصد, מלה הנמצאת גם בפרשה ה פסוק ע ושם תרגמו המתרגמים (Sale, רקנדורף) במובן עושה נכוחה וכן תרגמנו שם. ואולם ביצ'אוי מביא גם פה גם שם את שני הפרושים אם גם במלים שונות. בדיוק המובן: עומדים על פרשת דרכים. מלה זו נמצאת פעם שלישית בפרשה לה פסוק כט ושם מתרגמים: “הולך בדרך האמצעית”.  ↩

  1795. במובן כפוי טובה כמו בפרשה יז פסוק סט.  ↩

  1796. במקור המודפס הניקוד הוא “יְראוּ” – הערת פב"י  ↩

  1797. ראה פרשה ב פסוק מה ופסוק קיז.  ↩

  1798. או: רמיה. הכונה לשטן. ראה פרשה יז פסוק סו והערה שם.  ↩

  1799. הכונה לגשם.  ↩

  1800. שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן: מפתח של גשמים של חיה ושל תחית המתים (תענית דף ב‘ עמ’ א) ובתרגום ירושלמי בראשית פרק ל פסוק כב מנה ארבעה. הרביעי של פרנסה. וכאן מנה ארבעה.  ↩

  1801. פרשה זו נקראה כך על שם ההשתחויה הנזכרת בפסוק טו.  ↩

  1802. מן האותיות הבלתי ברורות שבראש פרשיות שונות. ראה הערה בראש פרשה ב. [במקור המודפס כתוב “האותות” – הערת פב"י ]  ↩

  1803. בדיוק, הורדת הספר.  ↩

  1804. מחמד, ראה פרשה י פסוק לט, פרשה יא פסוק טז, לז. ופרשה מו פסוק ז.  ↩

  1805. פרשה כח פסוק מו.  ↩

  1806. להבנת פסוק זה יש לשים לב לפרשה י פסוק ג, פרשה יג פסוק ב. ופרשה ע פסוק ד. בשני הראשונים מדובר – אחרי הענין המובא כאן בפסוק ג – על تدبيرالامور. בפרשה על عرج היינו העליה של המלאכים והרוח. יש לשים לב גם לפרשה נז פסוק ד. ראה גם פרשה לד פסוק ב שנזכר שם تعريج, והמפרשים נחלקו: אפשר לתרגם “ינהג הדברים” והם יעלו אליו במובן, ישובו אליו ליום הדין, ויש מפרשים: פקודת אלהים ונבואתו ירדו לעולם עד לזמן ההוא, ואחרי כן לא ירדו יותר בבוא קץ העולם.  ↩

  1807. ראה פרשה כג פסוק פ ופרשה טז פסוק פ.  ↩

  1808. ראה פרשה יג פסוק ה.  ↩

  1809. בטוי זה נמצא במובן אחר פרשה כא פסוק סו והכונה כאן, ביום הדין.  ↩

  1810. השיבנו שנית לחיים, כי עתה השכלנו להבין.  ↩

  1811. בדיוק, בוטחים אנחנו, כלומר ידענו נאמנה כי דינך יבוא. וראה פרשה ו פסוק כז.  ↩

  1812. ראה פרשה יא פסוק קכ.  ↩

  1813. יום הדין, הפורענות.  ↩

  1814. ראה פרשה ז פסוק מט.  ↩

  1815. ראה פרשה י פסוק נג.  ↩

  1816. השוה ההפך מזה פרשה כה פסוק עג.  ↩

  1817. בדיוק, המשכבות.  ↩

  1818. ראה פרשה ז פסוק נד.  ↩

  1819. לא תדע נפש וכו‘ פירש ביצ’אוי שום נביא ואפילו מלאכים, וראה ברכות לד עמ' ב: "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה עין זולתך.  ↩

  1820. למשכן, בדיוק להכנסת אורחים.  ↩

  1821. ראה פרשה כב פסוק כב.  ↩

  1822. של העולם הזה מלבד ענש העולם הבא.  ↩

  1823. פרשה יח פסוק נה.  ↩

  1824. במובן מציאתו, והכונה למחמד, שלא יפקפק שבא אליו החזון מאלהים, כמו שנראה ברור מפרשה יא פסוק כ.  ↩

  1825. ראה פרשה כא פסוק עג והשוה פרשה כח פסוק ד.  ↩

  1826. ראה פרשה כב פסוק יז.  ↩

  1827. הערבים בנסעם יעברו על משכנותיהם [במקור המודפס כתוב “משכונתיהם” – הערת פב"י].  ↩

  1828. ראה פרשה כ פסוק קכח.  ↩

  1829. עיין הערה לפרשה ח פסוק יט.  ↩

  1830. עיין פרשה טז פסוק פז.  ↩

  1831. או, “וחכה כי גם הם מחכים” השוה פסוק כח – ל כאן לפסוק קנט פרשה ו וראה פרשה יא פסוק קכב.  ↩

  1832. כך פרש מורי יוסף הורביץ ז"ל احزاب. ראה ספרו Koranische Untersuchungen עמו' 19. ופרשה זו נקראה כך על שם עובדי–האלילים הנזכרים בפסוק כ.  ↩

  1833. לפי המפרשים באו אבו ספיאן וחבר מרעיו אל מחמד, ואמרו לו שירפה מהטיף נגד עבודת האלילים, ויודיע שאליליהם יכולים להיות מליצי ישר לאדם לפני אלהים, ואז ירפו מהלחם בו ובאלהיו, ועל זה באה נבואה זו שלא ישמע אליהם.  ↩

  1834. לפי מנהג עובדי האלילים, היה יכול אדם להשבע לפרוש מאשתו אם לזמן קבוע או לתמיד באמרו אליה: “הרי אַתּ לי כגב אמי”. וענין זה הנזכר כאן אגב אורחא כתוב מפורש בפרשת נח פסוק א – ה שמחמד אוסר שם מנהג זה.  ↩

  1835. ענין זה קשור עם נשואי מחמד את זינב בת ג‘חש, אשת עבדו המשוחרר זיד בן חארת’ה שאמץ לו לבן. לפי השקפת הערבים נחשב לו זיד לבן, והיו גם קוראים לו “בן מחמד”. וכתוצאה אסור היה למחמד לשאת את אשתו גם אחרי גרושיה משום אשת הבן. וכאן מחמד מבטל את ההלכה שהבן המאומץ, כבן ממש הוא, ולכן אשתו מותרת למחמד. עיין כל הענין בספרי “חיי מחמד” ח"ב עמ' 260–261. וראה להלן פסוק לז–מ.  ↩

  1836. מאז נקרא זיד בן חארת'ה.  ↩

  1837. ראה פרשה ב פסוק רפב.  ↩

  1838. אשר עשיתם כן לפני אסור אלהים דבר זה, או גם אחרי שנאסר, אם עשיתם זאת בשגגה ומשכחה.  ↩

  1839. השוה פרשה ד פסוק צה ופרשה ה פסוק צו.  ↩

  1840. כלומר מעצמם, כי דורש טובתם הוא ומאשרם בדרך וגם מקרוביהם שארי הבשר וראה פרשה ג פסוק סא ופרשה ח פסוק עו. השוה גם פרשה ד פסוק קלד. והכונה לקרבת נפש, בנסח אחר של הקראן היה כתוב “ואביכם הוא”.  ↩

  1841. וכן צריך להיות גם בפרשה ח פסוק עו.  ↩

  1842. מחמד מבטל כאן את האחוה שיסד בין מהגרי מכה ובין עוזריו מאלמדינה שעשה אותם אחים זה לזה (ראה ספרי “חיי מחמד” ח"א עמוד 181 וכו'). והיה בטול זה בשנת חמש להגרה. ולפי זה לא יירשו את האיש בלתי אם קרוביו שארי בשרו.  ↩

  1843. הכונה שתצוו בצואה לתת מהונכם לאלה שכרתו אתכם ברית קורבה.  ↩

  1844. בקראן, או הכונה ל“ספר התורה”. ראה משפט זה פרשה יז פסוק ס.  ↩

  1845. במקור המודפס כתוב “ וּ(זְכֹר ”, אולי צריך להיות “ וּ(זכֹר) ” – הערת פב"י  ↩

  1846. לפי המסורת המוסלמית הוציא אלהים ביום בראו את אדם הראשון מכליותיו את כל הילודים אדם ואדם. אחר השיבם על תוכן ויסגר בעדם. באותו מעמד כרת ברית עם הנביאים להגיד דברו אשר יבוא אליהם, מעין הרעיון שכל הנביאים קבלו נבואתם מהר סיני. ראה פרשה ג פסוק עה וכו'.  ↩

  1847. ישאלם ביום הדין אם מסרו את נבואתם. רעיון הנמצא גם בפרשה טז פסוק פו, צא. גם פרשה ה פסוק קיז ופרשה ב פסוק קלז ופרשה כה פסוק עה. או שהכונה כאן שישאל את המאמינים על אמונתם ויגמל להם שכר טוב. ולזאת שלח את הנביאים שיזהירום למען יוכל להביאם במשפט.  ↩

  1848. גדודים מקריש ושבט גפטאן התקשרו עם שבטי אלנצ‘יר וקריט’ה היהודים באלמדינה, והיו יחד שנים עשר אלף איש וצרו על אלמדינה. מלחמה זו נקראת בשם “מלחמת החפירה” “אלכ'נדק”, והיתה בשנה החמישית להג'רה. על–פי עצת עבד פרסי סלמאן צוה מחמד לחפר חפירות, כעין חפירות הגנה מסביב לעיר. רוח סערה שפרצה הכריחה את הצרים לעלות מעל העיר (ראה ספרי “חיי–מחמד” ח"ב עמ‘ 97 וכו’).  ↩

  1849. מלאכים שבאו לעזרת המסלמים.  ↩

  1850. ממזרח לעיר במעלה העמק ששם חנו בני גפטאן ומלמטה חנו קריש.  ↩

  1851. מתוך מבוכה לבקש עזר ומפלט. בדיוק “ותשוטטנה העינים”.  ↩

  1852. מפחד.  ↩

  1853. לא טובות.  ↩

  1854. יתרב שמה הקדמון של העיר אלמדינה, ולא נקראה אלמדינה אלא אחרי הגירת מחמד אליה לאמר: “עיר הנביא”.  ↩

  1855. אין לכם מקום מבטחים בחפירות.  ↩

  1856. לעזוב את מקום המערכה.  ↩

  1857. בלי מחסה.  ↩

  1858. בדיוק “לוּ בָּאוּ אֶל תּוֹכָהּ (תוך העיר) עֲלֵיהֶם”.  ↩

  1859. לו האויבים היו מבקשים מהם לבגד במחמד.  ↩

  1860. בעיר או בבגידתם, כי מפלתם תבוא.  ↩

  1861. ראה פרשה יז פסוק לו.  ↩

  1862. ראה פרשה ג פסוק קמח ושם גם המשך הענין כאן.  ↩

  1863. מתי מספר, או זמן קצר אחרי כן ישתמטו. או ילחמו ברשלנות. ויש אומרים שזה מדברי הכופרים לאמר: בואו אלינו שהרי אנשי מחמד היוצאים למלחמה מעטים הם.  ↩

  1864. ולכן לא יתנו לכם עזרה.  ↩

  1865. כלומר ידמו שהעממים הזרים על אלמדינה לא יעלו מן העיר ולא יחדלו מחנות עליה. [ כך במקור המודפס; נראה שצריך להיות “העממים הצרים על” – הערת פב"י ]  ↩

  1866. ולא היו כאן, כי אז לא נאלצו להלחם; [ כך במקור המודפס, יתכן שצ“ל ”ולוּ היו כאן“ – הערת פב”י.]  ↩

  1867. בדיוק, על דברכם.  ↩

  1868. כי הוא לא חת בשעת סכנה ועמד איתן באמונתו.  ↩

  1869. השוה פרשה ג פסוק קסז.  ↩

  1870. ונלחמו בצבא מחמד.  ↩

  1871. או “שִׁלֵּם חובו” בנפלו חלל במלחמת מצוה.  ↩

  1872. מתי תבוא מצוה זו לידם ויקימוה למות על קדוש השם.  ↩

  1873. דבורם ובריתם.  ↩

  1874. בדיוק, הדוברים אמת.  ↩

  1875. השוה פרשה ג פסוק קכג–קכד, והמובן יקבלם בתשובה.  ↩

  1876. ימצאו, בדיוק: ישיגו.  ↩

  1877. הכונה לבני קריט'ה היהודים, אשר שתו ידם עם אויבי מחמד במלחמת החפירה, ואחרי נצחונו צר עליהם עשרים וחמשה ימים, וכשלא יכלו עוד עמוד נמסרו לו, אך הוא עשה בהם כלה ויירש את שכונותיהם, ויבז את הונם.  ↩

  1878. נחלקו המפרשים. ויש אומרים שהכונה לביזנטיה ופרס ויש אומרים לכ'יבר היהודית, ויש אומרים לכל ארץ שעתידים המאמינים לכבוש עד סוף כל הדורות.  ↩

  1879. בדיוק, שלוח נאה. ופסוקים אלו ירדו אחרי השמד המסלמים את בני קריט‘ה, והיה בשלל הרבה תכשיטים מתכשיטי נשי בני קריט’ה, שהיו ידועים לתהלה בהיות היהודים צורפי כסף וזהב. בקשו נשי מחמד מאתו לתת לכן מהתכשיטים, ומאן לתת להן מהשלל שאינו רכושו. אמרו: הראשונה שפנה אליה מחמד לבחר בינו ובין התכשיטים היתה אשתו עאאשה בת אבו–בכר, ובחרה במחמד ולא חפצה להתגרש. ואחריה עשו גם נשיו האחרות כן.  ↩

  1880. כי עליהן לנהג צניעות יתרה לרום מעלתן. וכן ענש בת חורין כפול מענש שפחה שזנתה. ראה פרשה ד פסוק ל.  ↩

  1881. בדיוק, כלכלה ביד נדיבה.  ↩

  1882. בדיוק, אל תהיינה נכנעות בדבור, בדברן רכות לעורר אהבת הגברים, פן האנשים הנוטים לחטא יחמדו אותן על–ידי כך.  ↩

  1883. כאשר התהדרו הנשים בזמן ה“בערות”, בערבית “ג'אהליה”, כך כנה מחמד את התקופה שלפני האסלאם (נזכר מלבד כאן גם פרשה ג פסוק קמח. פרשה ה פסוק נה ופרשה מח פסוק כו). ויש אומרים שהכונה לזמן בין אדם ונח לפני המבול או בזמן אברהם, שהיו הנשים לובשות מעילים קצרים משובצים באבנים יקרות ומתהלכות בשוקים לצודד לב הגברים. והשוה גם פרשה כד פסוק ל–לא עם פסוק זה והבאים אחריו.  ↩

  1884. בני הבית, תאר למשפחת הנביא.  ↩

  1885. או “משיג בדעתו” וראה הערה לפרשה לא פסוק טו.  ↩

  1886. בפסוק זה ארבע מילים שגם במקור המודפס מנוקדות בחטף קמץ במקום בחטף סגול – הערת פב"י  ↩

  1887. ראה פרשה כח פסוק סח והערה שם. כלומר אין בחירה למלאות פקדתו או לא. ולפי המסורת מכון הפסוק לזינב בת ג'חש, שאחרי גרש אותה זיד (ראה לעיל פסוק ד הערה) מאנה להנשא למחמד, וגם אחיה מאן לתתה לו.  ↩

  1888. הוא זיד הנזכר, שהיה עבד למחמד, שנתנה לו כ‘דיג’ה אשתו הראשונה, ושחררהו ואמצהו לו לבן. וחסד אלהים הוא שהטה את לב זיד לקבל דת האסלאם.  ↩

  1889. כלומר אהבתך לזינב. וזה הדבר: שנים אחדות אחרי נשואי זיד סר מחמד אל בית בנו זה, באין הוא בבית, וזינב היתה לבושה בלבוש אשר נשקף ממנו כל יפיה. מחמד קרא מתוך התפלאות: “ישתבח אלהים המסובב את לב האדם כחפצו”. כששב זיד ספרה לו זינב אשתו את דברי הנביא. והוא החליט לגרשה, למען ישאנה מחמד. מחמד כבש את אהבתו, ונסה להניא את זיד מגרשה. אך זיד מאן לשמוע וגרשה. ועל–פי נבואה שנגלתה למחמד. לא פקפק ונשא את זינב אחרי שלוחיה.  ↩

  1890. כלומר לא חפץ בה יותר. זיד הוא היחיד מבני דורו של מחמד שנזכר שמו מפרש בקראן, מלבד שם מחמד. מבלעדיו נזכר לקללה רק דוד מחמד, אבו–להב, בכנויו אבו–להב (שמו היה אבו ג'מיל), בפרשה קיא פסוק א.  ↩

  1891. ראה פרשה ד פסוק נ.  ↩

  1892. התיר לו. ראה פרשה ב פסוק קפג.  ↩

  1893. הנביאים אשר קמו לפניך. ראה פרשה יז פסוק עט ופרשה מח פסוק כג.  ↩

  1894. אלה אשר, מוסב אל “אשר קמו מלפניך”.  ↩

  1895. השוה פרשה ז פסוק ס, סו.  ↩

  1896. אשר לא יקום אחריו עוד נביא. הוא חותם הנבואה.  ↩

  1897. ראה פרשה יט פסוק יב ופרשה מח פסוק ט ופרשה עו פסוק כו.  ↩

  1898. לפי המפרשים מעורר רחמיו עיין ברכות דף ז עמ‘ א: מנין שהקב"ה מתפלל וכו’ מאי מצלי? יהי–רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי.  ↩

  1899. ראה פרשה י פסוק י ופרשה יד פסוק כח.  ↩

  1900. בדיוק ברשיונו.  ↩

  1901. כלומר אל תשים לב לאשר יפגעו בך. או הרפה מפגוע בם. לפי הפרוש השני שיך פסוק זה, – לדברי ביצ'אוי לאלה הפסוקים שבטלם מאמר אלהים אחרי כן בצוותו לפגוע בהם.  ↩

  1902. לפי פרשה ב פסוק רכח אסור לגרושות להנשא לאיש לפני ספרן שלש וסתות, עד שיתברר שאינן הרות לבעליהן הראשונים, וכאן הוא מתיר לגרושה שנתגרשה לפני ביאה להנשא מיד.  ↩

  1903. הכונה למגרש, שגם לפי פרשה ב פסוק רלז צריך המגרש לתת לגרושתו מתת, גם אם לא בא אליה, ולא קצב לה מהר. אם נקב לה מהר, עליו לתת לה החצי, אף–על–פי שלא בא אליה לפי פרשה ב פסוק רלח.  ↩

  1904. הכונה לשבויות. מכאן אמרו שסתם שפחות ממקנת כספו לא הותרו לנביא.  ↩

  1905. בצאתך בהג'רה ממכה לאלמדינה. ואשר לא הגרו אתו לא הותרו לו לפי המסורת.  ↩

  1906. הכונה שלא תבקש מהר. ואולם מחמד לא עשה כן, ולא נשא אשה מבלי תת לה מהר.  ↩

  1907. לשאר המאמינים אסור לשאת יותר מארבע נשים בין בנות חורין ושפחות. ראה פרשה ד פסוק ג ופרשה ד פסוק כו–כז.  ↩

  1908. תדחה בדיוק תְאַחֵר. וענין זה לפי דעת המפרשים חק מיוחד לנביא שיוכל להזניח אשה מנשיו או לבוא עליה כחפצו, מה שאין כן לגבי שאר המאמינים ככתוב בפרשה ד פסוק קכח.  ↩

  1909. לפי דעת המפרשים הכונה לפרשה ב פסוק רכט ששם הותר לגרש רק פעמים ואם גרש אשה בפעם השלישית לא הותרה לו עד שתנשא תחלה לאדם אחר. ואולם לנביא הותר להחזיר גם אחרי גרושין בפעם השלישית מבלי שתצטרך האשה להנשא לפני כן לאיש אחר.  ↩

  1910. לכלן כלומר לכל אחת מהן.  ↩

  1911. ונחלקו המפרשים בפרוש הדבר. יש אומרים שנאסר על הנביא לשאת יותר על תשע הנשים שהיו לו אז. ויש אומרים שנאסר עליו מעתה לשאת עוד אשה אם יגרש אחת מנשותיו או תמות, במקומה. ויש אומרים שנאסר עליו מעתה לשאת אשה מלבד סוגי הנשים שהותרו לו בפסוקים הקודמים. ויש אומרים שפסוק זה נגלה לו לפני הפסוקים הקודמים, ואין מוקדם ומאוחר בקראן, באופן שהפסוקים הקודמים מבטלים את הפסוק הזה, ולפי זה אין כל הגבלה לנביא.  ↩

  1912. בדיוק, התפזרו.  ↩

  1913. יבוש להגיד לכם לצאת מעם פניו.  ↩

  1914. מהן, מנשי הנביא.  ↩

  1915. מסך או צעיף ראה פרשה יט פסוק יז.  ↩

  1916. לבל תחמדו אותן ולא תחמדנה אתכם.  ↩

  1917. לגלות פניהן.  ↩

  1918. השוה פרשה כד פסוק ל–לא.  ↩

  1919. ראה לעיל פסוק מב.  ↩

  1920. על יסוד פסוק זה יוסיף כל מאמין בהזכירו את שם הנביא: “יתפלל עליו אלהים וישם לו שלום”.  ↩

  1921. ראה פרשה ד פסוק קיב והשוה שם גם פסוק כד.  ↩

  1922. המלה הערבית שהוא משתמש בה מתאימה לרדיד העברי. והוא המעיל הלבן שהנשים הערביות מתכסות בו עד למטה מרגליהן וידיהן וגם פניהן.  ↩

  1923. בדיוק: “זה קרוב יותר אשר תכרנה” שעל–ידי כך יבינו שנשים צנועות הן, ולא יפגעו בהן אנשים רודפי זמה.  ↩

  1924. להלחם בהן להרגם או להגלותם.  ↩

  1925. כי ישמדו ויצאו בגולה.  ↩

  1926. ראה פרשה ג פסוק קח ושם כל הענין.  ↩

  1927. ראה לעיל פסוק מח והערה שם  ↩

  1928. שעת הדין.  ↩

  1929. ראה פרשה ז פסוק קפו.  ↩

  1930. השוה פסוק סז–סח לפרשה ז פסוק לו–לז.  ↩

  1931. יש מפרשים שמשה היה יוצא לרחוץ הרחק מן העם, ואמרו שיש לו שבר או שהוא אנדרוגינוס או מצרע ולכן הוא מתרחק לבל יודע קלונו, ואלהים נקהו מזה, על–ידי כך שהאבן שעליו הניח בגדיו ברחה, והיה מוכרח לשוב ערום אל בני ישראל ונתברר ששקר דברו בו. ויש אומרים, שהכונה לריב שלו עם קרח, או לדברים שדברו בו אהרן ומרים (במדבר יב פסוק א), או לדברי התלמוד שחשדוהו באשת איש (סנהדרין קי ע"א).  ↩

  1932. גם על ישו נאמר בפרשה ג פסוק מ “נשוא פנים בעולם הזה ובעולם הבא ויש גורסים במקום عند לפני, عبد עבד ואז יש לתרגם: ”ויהי עבד אלהים נעלה".  ↩

  1933. במקור המודפס: יְראוּ – הערת פב"י  ↩

  1934. או דברים נכונים. ראה פרשה ד פסוק י בענין היתומים.  ↩

  1935. ראה פרשה ג פסוק כט.  ↩

  1936. האמונה בדיוק “הפקדון” וכונתו לתורה, לשמוע בקול אלהים.  ↩

  1937. בדיוק, לשאת.  ↩

  1938. יש מפרשים שהכונה, אלו הציע אלהים את התורה לפני השמים וכו‘, והיו גופים בעלי דעת ומבינים, לא היו מקבלים אותה מפחד הענש לעובר על התורה. ואולם האדם עשה זאת מתוך קלות דעת. ויש אומרים שכשברא אלהים את השמים והארץ וההרים נתן בהם דעת, והציע לפניהם שכר אם ימלאו מצותו וענש אם יעברו עליה. ואולם הם השיבו שהם מותרים על השכר ואינם יכולים לקבל הענש. ואז נטלה מהם הדעת. ואולם אדם הראשון קבל עליו את הדבר בקלות דעת. ואולי קשור זה עם הפסוק ה’ מסיני בא (דברים פרשה לג פסוק א) והאגדות השונות עליו.  ↩

  1939. פרשה זו נקראה כך על שם שבא הנזכר בה בפסוק יד.  ↩

  1940. יום הדין.  ↩

  1941. ראה פרשה י פסוק סב.  ↩

  1942. בדיוק וכלכלה ביד נדיבה ראה פרשה כד פסוק כו והערה שם.  ↩

  1943. ראה פרשה כב פסוק נ.  ↩

  1944. ראה פרשה יד פסוק א.  ↩

  1945. לעצמות ועפר.  ↩

  1946. ראה פרשה יג פסוק ה ופרשה לב פסוק ט.  ↩

  1947. בדיוק גִּ'נָה (שִׁדָּה) בּוֹ.  ↩

  1948. הרבה, בדיוק הרחוקה. וכן פרשה יד פסוקים יג, כא. וכן פרשה ד פסוקים סג, קטז, קלה, קסה. וכן פרשה כב פסוק יב.  ↩

  1949. האדם שהוא עבד אלהים.  ↩

  1950. פרשה כא פסוק עט.  ↩

  1951. שם פסוק פ.  ↩

  1952. כלומר תלך מהלך חדש בבקר וכן בערב. ראה פרשה כא פסוק פא וגם פרשה כז פסוק טו וכו'.  ↩

  1953. ראה פרשה כא פסוק פב.  ↩

  1954. מלה זו تما ثيل נמצאת רק עוד פעם בקראן בפרשה כא פסוק נג לגנאי. אברהם מוכיח את עמו על עבדם אותם, וכאן פרשו שהכונה לתמונות מלאכים ונביאים שלא נאסרו עוד בזמנו. ויש אומרים שהכונה לצלמים שני אריות ונשרים שלא נאסרו.  ↩

  1955. המפרשים הערבים מפרשים, שאחרי שיסד דוד את היסודות לבית המקדש מת, והניח לשלמה בנו לבנות את הבית, והוא צוה את הרוחות לבנות הבית. ואולם הם לא הספיקו לגמור את הבנין עד יום מותו. שלמה התפלל אלהים להסתיר דבר מותו מהרוחות, למען לא תסור אימתו מעליהם, ויגמרו הבנין. אלהים סבב ששלמה ימות בעמדו נשען על מטהו, וכך נשאר עומד מת נשען על מטהו במשך שנה תמימה. ורק אחרי כלות הרוחות לבנות הבית כרסמו התולעים את מטהו ונפל גוף שלמה ונודע שמת. ואז פרקו הרוחות את עול שלמה מעליהם. היסודות היהודים שנכנסו לאגדה זו הם א) ענין השמיר שרכש לו אשמדי (גטין דף ס“ח ע”ב). ב) מלאך שישב על כסאו של שלמה בדמותו (מדרש רבה קהלת ב, ב). ג) המקל נזכר בדברי שלמה: אני קהלת הייתי מלך… ולבסוף על מקלו (סנהדרין דף כ ע"ב). ואולי יש לצרף המוסיף “מלך על מטתו” (שם).  ↩

  1956. כלומר לא היו ממשיכים בעבודתם.  ↩

  1957. משל בשתי גנות נמצא גם פרשה יה פסוק לא. מלבד זה מדובר על שתי גנות לצדיקים בגן עדן בפרשה נה פסוקים מו, נד, סב.  ↩

  1958. ענין שבא נזכר גם בפרשה כז פסוק כב וכו' בקשר עם שלמה, כמו שנזכר כאן בסמיכות לספור שלמה. ואולם עצם הענין אחר הוא כאן מאשר בפרשה כז. כאן מדובר על חטא שבא וענשה. המזהיר נזכר רק בקצור נמרץ. האגדה הזאת היא ערבית. פרץ סכר כזה נזכר גם במקום שני בפרשה נ פסוק יג ששם נזכר תְּבָּע, כנוי למלכי תימן. (ראה ספרו של מורי יוסף הורביץ ז"ל ערך שבא. ושם גם עמו' 24).  ↩

  1959. בדיוק בעלות מאכל.  ↩

  1960. הכונה לארץ–ישראל.  ↩

  1961. או מחוברות בדרכים.  ↩

  1962. לפי המפרשים: על–ידי זה שהערים קרובות הוקל לנוסעים שמצאו תחנות לנוח ומזון.  ↩

  1963. שעל–ידי זה תארך הנסיעה לעניים שבהם, ויכרחו לשחוט מקנם, ויהיה צדה להם. אך אלהים שמע לקולם והחריב עריהם בין שבא לסוריא להותם.  ↩

  1964. ראה פרשה יד פסוק ה ופרשה לא פסוק ל.  ↩

  1965. או, הקים את מחשבתו עליהם. אבליס הוא השטן חשב להתעותם, והם אמנם נתעו בלכתם אחריו.  ↩

  1966. בשמים ובארץ.  ↩

  1967. לאלהים.  ↩

  1968. ראה פרשה כ פסוק קח.  ↩

  1969. של המפגיעים ושל אלה שאלהים יתן רשות להפגיע בעדם.  ↩

  1970. איש אל אחיו.  ↩

  1971. בדיוק, יאסף בינינו.  ↩

  1972. ראה פרשה כז פסוק עג והערה.  ↩

  1973. פרשה ז פסוק לב פרשה י פסוק נ. פרשה טו פסוק ה. פרשה טז פסוק סג.  ↩

  1974. בתורות היהודים והנוצרים, והכונה שמחמד מצא סמך לנבואת שגם היהודים וגם הנוצרים מחכים עוד לבוא חזון מאלהים ואם גם בצורת משיח. וכשהביא הוכחה זו לנבואתו לאנשי מכה, אמרו שאינם מודים גם בתורות היהודים והנוצרים.  ↩

  1975. ראה פרשה ו פסוק ל והשוה גם פסוק כז שם.  ↩

  1976. בדיוק לעשות לו דמויות.  ↩

  1977. ראה פרשה י פסוק נה.  ↩

  1978. ראה פרשה יג פסוק ו.  ↩

  1979. ראה פרשה ז פסוק קמה.  ↩

  1980. ראה פרשה יד פסוק י.  ↩

  1981. ראה פרשה כו פסוק קלח.  ↩

  1982. ראה פרשה ל פסוק לו.  ↩

  1983. בגן עדן.  ↩

  1984. לעיל פסוק ה.  ↩

  1985. ראה פרשה ל פסוק טו.  ↩

  1986. ראה לעיל פסוק לה.  ↩

  1987. בדיוק, לך השבח.  ↩

  1988. ולא הם, בדיוק: מבלעדיהם, כלומר אין לנו כל קשר וברית אתם.  ↩

  1989. ראה פרשה לב פסוק כ.  ↩

  1990. מחמד. ולשון זלזול הוא “זה”.  ↩

  1991. הקראן. “זה” לשון זלזול.  ↩

  1992. להם, לערבים.  ↩

  1993. לאמר אנשי מכה לא השיגו גם עשירית מן העשר ורב כח שנתנו לאלה העמים שנתן להם ספר לפניהם.  ↩

  1994. ראה פרשה כב פסוק מג. והכוונה כאן כמו שם תהפוכותי, שהפכתי להם חסדי לצרה, והחיים למות והמושב לשממה.  ↩

  1995. כלומר בואו לדון בדבר מחמד ושליחותו, והכונה לשנים שנים או לאחד אחד משום שבהמון אי אפשר לדון בשקול דעת ומבלי משפט קדום.  ↩

  1996. במחמד.  ↩

  1997. ראה פרשה כה פסוק נט והשוה גם פסוק נח.  ↩

  1998. כלומר יהי לכם אשר לכם.  ↩

  1999. מתקומם נגד השקר. ראה פרשה כא פסוק יח. והשוה גם פסוק מח כאן.  ↩

  2000. כן יש לבאר את המלים שדיוקם הוא “ולא יקום השוא ולא ישיב”. כלומר אין לו לא תקומה ולא תשובה. ויש מפרשים שהכונה ב“שוא” לשטן שלא יצר כלום ולא ישיב הברואים לתחיה כאשר יעשה אלהים.  ↩

  2001. מעל פני הארץ אל מתחת לארץ. אל הקבר או מאצל כסא הכבוד יוקחו ביום הדין אל תוך אש הגיהנם.  ↩

  2002. היינו אחרי היותם רחוקים ממנו.  ↩

  2003. כלומר בהיותם בעולם הבא הם רוצים להאמין. ואולם יאחרו המועד.  ↩

  2004. פרשה זו נקראה כך על שם המלאכים הנזכרים בפסוק א ונקראה גם בשם “הבורא” על שם הבורא הנזכר בפסוק זה.  ↩

  2005. על פי המפרשים שונה מספר הכנפים אצל המלאכים השונים ויש שמספרָם רב ויש שמספרם פחות. אמרו: כשנגלה גבריאל למחמד בליל העלותו אותו השמימה היו לו שש מאות כנפים.  ↩

  2006. ראה פרשה לא פסוק לג והערה שם.  ↩

  2007. חשבוהו, בדיוק קחוהו.  ↩

  2008. פרשה יא פסוק יד.  ↩

  2009. ויחשבהו, בדיוק ויראהו.  ↩

  2010. ראה פרשה ל פסוק מז.  ↩

  2011. תחית המתים. ראה פרשה כה פסוק מט והערה שם.  ↩

  2012. ראה פרשה ד פסוק קלח.  ↩

  2013. זכר ונקבה.  ↩

  2014. ספר גורל האדם, שבו רשומים מקרי כל אדם במשך ימי חייו.  ↩

  2015. ראה רעיון דומה לזה וסוף הפסוק בדיוק פרשה כב פסוק סט.  ↩

  2016. טרי. ראה כל הפסוק פרשה כה פסוק נה.  ↩

  2017. השוה פרשה טז פסוק סח.  ↩

  2018. של אלהים. וראה כל הפסוק מ “וכל אחד” עד סופו פרשה טז פסוק יד.  ↩

  2019. ראה פרשה יג פסוק ב.  ↩

  2020. אשר שתפתם אותם אל אלהים.  ↩

  2021. כלומר אלהים השולח דברו אמת ויודע.  ↩

  2022. זקוקים לחסדו.  ↩

  2023. ראה פרשה יד פסוק כב.  ↩

  2024. שם פסוק כג.  ↩

  2025. כלומר הנפש תקרא אחרים שישא קצת משאה.  ↩

  2026. ראה פרשה כז פסוק פב–פג.  ↩

  2027. ראה פרשה ג פסוק קפא וראה הערה שם.  ↩

  2028. הפכתי חסדי להם לצרה. ראה פרשה כב פסוק מג. – [ במקור המודפס בהערה זו, במקום “הפכתי” כתוב “הפכי” והמילה “פרשה” מופיעה פעמיים – הערת פב"י ]  ↩

  2029. או, קוים, חלקות אדמה.  ↩

  2030. כזאת כמו כן בצבעים מצבעים שונים, או, כזאת עשה אלהים.  ↩

  2031. ראה פרשה יג פסוק כב. ופרשה יד פסוק לו.  ↩

  2032. בדיוק, ומודה.  ↩

  2033. מקים ומאשר את ספרי הנביאים אשר קמו לפניו. ראה פרשה ב פסוק פג והערה. והענין נזכר הרבה בקראן.  ↩

  2034. או “הולך בדרך האמצעית” וראה פרשה לא פסוק לא והערה שם למלת مقتصد.  ↩

  2035. בדיוק, ברשות.  ↩

  2036. ראה פרשה כב פסוק כג.  ↩

  2037. בדיוק, ומודה.  ↩

  2038. ראה פרשה טו פסוק מח ושם ענין גן–עדן.  ↩

  2039. שנית. אחרי מותם ובואם לעונש, לא ימותו שנית ולא ינוחו מעמלם. מעין: גיהנם כלה והם אינם כלים (ראש–השנה דף יז ע"א).  ↩

  2040. ראה פרשה ו פסוק קסה.  ↩

  2041. ראה פרשה ל פסוק מג.  ↩

  2042. האלילים שאתם משתפים לאלהים.  ↩

  2043. הם דברי אנשי מכה. וראה ענין זה פרשה ו פסוק קנח.  ↩

  2044. ראה פרשה יז פסוק מג.  ↩

  2045. לענש שבא על העמים שחטאו לפניהם.  ↩

  2046. ראה פגשה לג פסוק סב.  ↩

  2047. ראה פרשה יז פסוק עט.  ↩

  2048. על הארץ.  ↩

  2049. ראה פסוק מד כאן בפרשה נז פסוק סג.  ↩

  2050. פרשה זו נקראה כך על שם האותיות הסתומות י. ס. הנמצאות בראשה (ראה הערה ראש פרשה ב). בשם אבן–עבאס אמרו שהיה כתוב כאן “יָא אִנְסָאן” “הוי בן–אדם”. לפרשה זו עוד שמות שונים שקרא לה מחמד בעצמו כגון “אֵם הקראן” או “לב הקראן”. המסלמים קוראים אותה לפני הגוסס, שהרבה סגולות בקריאתה. כשקוראים אותה לפני הגוסס יורדים אחרי כל אות נבטאת עשרה מלאכים טובים ועומדים במערכה סביב מטתו ומעתירים בעדו. הם נשארים בשעת טהרתו והולכים אחרי מטתו. מלאך המות בעצמו מתמלא יראת הכבוד בפני המאמין הקורא פרשה זו לפני מותו ולא יוכל ליטול נשמתו בטרם החיה אותה מלאך גן–עדן בשקוי מן השמים. והמסלם אשר טהַר בשקוי זה נכנס ישר לגן–עדן. גם בשעת ההלויה קוראים פרשה זו.  ↩

  2051. במקור המודפס ניקוד הסגול הוא מתחת לאות וו – הערת פב"י  ↩

  2052. כלומר נשבעתי בקראן המלא חכמה.  ↩

  2053. ראה פרשה ב פסוק רנג.  ↩

  2054. כלומר משפט אלהים שבא על העמים שקמו לפניהם ראה פרשה יז פסוק יז.  ↩

  2055. ראה פרשה ז פסוק קנו פרשה יג פסוק ו ופרשה לד פסוק לב.  ↩

  2056. ראשיהם לחוצים במסגרות, שיוכרחו להחזיק ראשיהם למעלה, ועיניהם משפלות לא יוכלו לפנות הנה והנה.  ↩

  2057. ראה פרשה ב פסוק ה.  ↩

  2058. בספר הדורות שבשמים. ראה פרשה יח פסוק מז. “בכתב” בדיוק, במשל, בדוגמא.  ↩

  2059. היא אנטיוכיא והיו עובדיה עכו“ם ושלח אליהם ישו שני שליחים. בקרבם אל העיר פגשו ברועה צאן חביב אלנגאר והודיעו לו על שליחותם. כששאלם למופת על אמתות שליחותם, אמרו לו שהם יכולים לרפא חולים מצורעים ועורים, ותוך כדי דבור שמו ידם על ילד חולה ורפאוהו. חביב האמין להם. באו לעיר והטיפו לאמונה. רבים האמינו. אך כשהגיעה השמועה למושל העיר צוה לשימם במאסר. כשנודע הדבר לישו, שלח את פטרוס שהתחפש לפי האגדה לעכו”ם, ועלה הדבר בידו למצוא חן בעיני המושל. אחרי כן צוה להביא לפניו את שני השליחים וצום שיעשו עצמם כאלו אינם מכירים אותו. הוא שאל מהם מופתים, והם עשו. אבל הוא אמר, שגם הוא יכול להראות מופתים כאלה, ודרש מהם להחיות מת שמת לפני שבעה ימים, וכשמלאו גם זה אמר שהוא מאמין בשליחותם. וגם האחרים האמינו ואלה שלא האמינו גם אחרי כן נשמדו בצעקת גבריאל.  ↩

  2060. ראה פרשה כז פסוּק מח בדברי תמוד וצאלח. ופרושו אנשי העיר אומרים, כי השליחים מביאים ביניהם ריבות, והשליחים אומרים כי מהם עצמם היתה להם הרעה.  ↩

  2061. ראה אותו בטוי בספור משה פרשה כח פסוק יט. לפי המסורת הכונה כאן לחביב אלנגאר הנזכר שנהרג על קדוש השם ועל קברו בקרבת אנטיוכיה ישתטחו המסלמים עד היום.  ↩

  2062. אך הם לא שמעו לו וירגמוהו אבן וימיתוהו.  ↩

  2063. אחרי המיתם אותו לא הורדנו גדוד להמיתם.  ↩

  2064. כגון אבנים להמיתם.  ↩

  2065. ראה פרשה כא פסוק טו.  ↩

  2066. בדיוק, צר על העובדים, העבדים והוא כאן כנוי לאדם בכלל.  ↩

  2067. ראה פרשה טו פסוק יא.  ↩

  2068. ראה פרשה ו פסוק ה–ו.  ↩

  2069. או “ואין כלם בלתי אם אסופים לפנינו מוצגים”.  ↩

  2070. נעביר בדיוק, נפשוט.  ↩

  2071. ראה פרשה ו פסוק צו והשוה שם את כל הענין.  ↩

  2072. ראה פרשה י פסוק ה. כענף תמר נושן המתקמר והופך צהוב.  ↩

  2073. ראה פרשה כא פסוק לד ושם כל הענין.  ↩

  2074. עיין פרשה כו פסוק קיט. שם תבת נח וכאן הכונה לאניה סתם מלאה סחורה.  ↩

  2075. הכונה לגמל.  ↩

  2076. ובמתת אשר נחונן אותם עד ליום המיתה.  ↩

  2077. במקור המודפס כתוב יְראוּ – הערת פב"י  ↩

  2078. ענש העולם הזה והעולם הבא.  ↩

  2079. צריך להשלים: “לא ישימו לב”. ותכנו בא בפסוק שלאחריו.  ↩

  2080. ראה פרשה ו פסוק ד.  ↩

  2081. למחמד. הכונה נגד אלה שאמרו שאין מחמד כי אם משורר כשאר משוררי הערבים. על זה הוא אומר: ולא למדונו השיר.  ↩

  2082. הקראן איננו.  ↩

  2083. ראה פרשה טז פסוק ה ופרשה כג פסוק כא.  ↩

  2084. כלומר הם גדודים לאלהיהם.  ↩

  2085. ראה פרשה טז פסוק ד.  ↩

  2086. היינו שאמר שאלהים אינו נמצא באמת אלא משל הוא.  ↩

  2087. ראה פרשה טז פסוק מב.  ↩

  2088. פרשה זו נקראה כך על שם הפסוק הראשון לפרשה.  ↩

  2089. נשבעתי במתיצבות במערכה וכן פסוק ב ופסוק ג לשון שבועה הם. יש מפרשים שהכונה למלאכים העומדים במשמרותיהם לעבודת הבורא, או הצדיקים העומדים הכן לקים מצוות אלהים או העומדים במערכות להלחם מלחמת אלהים.  ↩

  2090. או המניעים את כל הגרמים בעולמות העליונים והתחתונים לפי פקודת אלהים, או המעכבים את בני האדם מחטוא על–ידי תוכחה ווכוח, או העוצרים את השטנים מהזיק לבני אדם.  ↩

  2091. הקראן.  ↩

  2092. בדיוק, המזרחים. ולפי המפרשים הכונה למקומות עלית השמש בימי השנה השונים. ואולי חסר כאן والمغارب, והמערב, שתי הפעמים האחרות שמלה זו באה בקראן (פרשה ז פסוק קלג ופרשה ע פסוק מ) באה אחריה גם מלת “והמערבים”.  ↩

  2093. הכונה שלא יוכלו השטנים לארוב ולשמוע לדברי המלאכים ואלהים ולמסרם לבעלי בריתם המנחשים והמעוננים בבני אדם. ראה פרשה עב פסוק ז וכו'. וגם ראשית הפרשה שם.  ↩

  2094. לשרפו.  ↩

  2095. פי אנשי מכה.  ↩

  2096. או סָמִיךְ, מְדֻבָּק, היינו מעפר ומים.  ↩

  2097. על גדל כח הבורא.  ↩

  2098. ראה פרשה כג פסוק פד.  ↩

  2099. או מתועבים, מגואלים.  ↩

  2100. השוה פרשה לו פסוק נא וכו' כל הענין.  ↩

  2101. ההבדל בין צדיק לרשע.  ↩

  2102. רעיהם הכונה לבעלי בריתם מן הרוחות בדיוק זוגותיהם.  ↩

  2103. ערבים הם את מעשיהם.  ↩

  2104. אלהים פונה בלעג אל הכופרים.  ↩

  2105. הכונה היא, הנתעים יאמרו למתעים: אתם נבאתם לנו טובה, או: אתם הכרחתם אותנו ללכת אחריהם בכח, או אתם נשבעתם לנו כי צדק דרככם.  ↩

  2106. ואמרו המתעים.  ↩

  2107. ראה פרשה ז פסוק קעד ופרשה טו פסוק מב.  ↩

  2108. בדיוק משורר שדבק בו ג'ן, רוח.  ↩

  2109. לאמר מקים ומאשר את דברי הנביאים שבאו לפניו.  ↩

  2110. ראה פרשה טו פסוק מז.  ↩

  2111. בדיוק יוּחַג (פָעוּל). כנהוג במשתאות הערבים, יחוג בתוכם נער יפה תאר להשקותם בזה אחרי זה.  ↩

  2112. במקור غول ואין שני לו בקראן. בפרשה נב פסוק כג נזכר בקשר עם זה لغو, הנזכר בקשר עם גן עדן, וכן פרשה יט פסוק סג, פרשה נו פסוק כד, פרשה עח פסוק לה ופרשה פח פסוק יא. והרעיון דומה לזה.  ↩

  2113. ראה פרשה נו פסוק יט.  ↩

  2114. נשים צנועות שאין עיניהן משוטטות להביט אל גברים וכן פרשה לח פסוק נב ופרשה נה פסוק נו.  ↩

  2115. הכונה, עור גופן דומה לביצי בת היענה שהן מכוסות אבק במדבר. הצבע לבן–אדמדם ונחשב לצבע העור היפה ביותר לפי המושג הערבי.  ↩

  2116. מבטא זה נמצא מלבד כאן בפרשה יב פסוק י ופרשה יח פסוק יח.  ↩

  2117. בערבית قرين והוא הרוח, הג'ן, המתחבר אל אדם, על–פי–הרוב לאשה, ומגלה לה סודות מן העולמות העליונים. ראה גם פרשה ד פסוק מב ופרשה מג פסוק לה ופסוק לז (שם מפרש שהשטן הוא העמית) ופרשה ג פסוק כב ופסוק כו. הרבים قرناء נזכר בפרשה מא פסוק כד.  ↩

  2118. ראה פרשה נו פסוק מה.  ↩

  2119. המשך דברי העמית, השטן.  ↩

  2120. את העמית, השטן.  ↩

  2121. האיש אל העמית, הוא השטן.  ↩

  2122. או “הדפתני” (אל שאול).  ↩

  2123. בדיוק “להכנסת אורחים”.  ↩

  2124. עץ אלזקום נזכר מלבד כאן בפרשה מד פסוק מג ופרשה נו פסוק נב והוא עץ בעל הקוצים הצומח בתהאמה. פריו דומה לשקדים, אבל מר מאד. ומחמד משתמש בו לעץ הצומח בגיהנם. [ העץ גדל בר בארץ – הערת פב"י]  ↩

  2125. שהכופרים אומרים, איך יתכן שיצמח עץ בגיהנם. במקום שגם אבנים ישרפו.  ↩

  2126. בלב בדיוק בשרש, ביסוד.  ↩

  2127. השטנים או הפתנים, איום למראה.  ↩

  2128. ראה פרשה ב פסוק קסה שגם שם הוא משתמש ב لغو. מלבד זה נמצא פעל זה רק בפרשה נב פסוק כג.  ↩

  2129. ראה פרשה י פסוק עד.  ↩

  2130. פרוש הדברים: מה יפה היתה תשובתנו אשר נעתרנו לנח.  ↩

  2131. פסוק עג–עד כאן השוה לפרשה כא פסוק עו.  ↩

  2132. השוה פרשה כו פסוק קכ. שם הוא אומר “ונטבע אחרי כן את הנשארים” וזהו משעשועי הסגנון של מחמד.  ↩

  2133. בדיוק “ונעזוב על אודותיו”.  ↩

  2134. בני–האדם בדיוק, העולמים.  ↩

  2135. ראה פרשה ו פסוק פד ופרשה יב פסוק כב ופרשה כח פסוק יג.  ↩

  2136. השוה פרשה כו פסוק קכ ולעיל פסוק עח וההערה הקודמת.  ↩

  2137. ההולכים בדת נח.  ↩

  2138. הראיה בכוכבים הוא מתכון לאיצטגנינות [במקור המודפס – “אינצטגנינות” – הערת פב"י]. ומפני שהאמינו בזה, עשה עצמו, כאלו הוא רואה בכוכבים שיש בזה מחלה מתדבקת, והם האמינו לו. וחפץ היה שלא יכריחוהו לצאת ביום חגם לעבוד אתם יחד את אליליהם. והוא חשב שהוא חולה וסובל בגלל כפירתם.  ↩

  2139. שלא תדבק בהם מחלתו.  ↩

  2140. האם לא תאכלו מן הקרבנות שהקריבו לכם.  ↩

  2141. עוד פעם אחת בקראן בפרשה יח פסוק כ בענין ישני המערה נמצא “בנו עליהם בנין”, ושם מפרשים לטובה. ועיין הערתנו שם. כאן הכונה לבנות לו מקום מדורה לשרפו עליה.  ↩

  2142. ראה פרשה כא פסוק ע.  ↩

  2143. ראה שם פסוק עב.  ↩

  2144. ארך רוח حليم. בפרשה טו פסוק נג ובפרשה נא פסוק כח כתוב عليم.  ↩

  2145. לפי המפרשים היה אז בן שלש עשרה, גיל שיכול להתאמץ אתו בעבודת אלהים.  ↩

  2146. ראה פרשה יח פסוק סח.  ↩

  2147. או “גדול”, כלומר שהיה גדול ושמן. או “נכבד” מפני שהיה פדיון יצחק, שהיה נביא. ולפי האגדה היה האיל, אותו שהקריב הבל לפנים, והביאוהו לאברהם מגן–עדן. אחרים אמרו עֵז היה שירד מההר אַביר הקרוב למכה, שכן מקום ההקרבה היה בעמק מִנָה בקרבת מכה. אמרו שהיו קרני האיל תלויות בבנין הכעבה עד ימי עבד אללה בן אלזֻבַיְר, שאז נשרפו בשרפת הכעבה. ויש אומרים שמחמד בעצמו הסירן שלא יעשו אותן אלוה.  ↩

  2148. לעיל פסוק עו–עט כאן פסוק קח – קיא.  ↩

  2149. לעיל פסוק עד.  ↩

  2150. הגוברים על החרטומים.  ↩

  2151. לעיל פסוק קח–קיא וכאן קיט–קכב. וראה הערה שם.  ↩

  2152. קכט–קלב חוזר כלעיל ראה ההערה הקודמת.  ↩

  2153. ראה הערה לפרשה ז פסוק פא.  ↩

  2154. ראה פרשה יא פסוק פד והערה שם ומקומות אחרים.  ↩

  2155. לפי המפרשים לא זזה האניה, ולכן ידעו שיש שם עבד בורח מאדוניו, וכן שמוש “הנצלו” בפסוק הקודם ابق בערבית, שפרושו עבד בורח מאדוניו.  ↩

  2156. שאל את אנשי מכה שיחסו לאלהים בנות והן שלש האלילות אללאת מנאת ועזה. ראה פרשה טז פסוק נט ופרשה נב פסוק לט.  ↩

  2157. בדיוק “והם היו עֵדים” בשעת מעשה.  ↩

  2158. במובן הוכחה ברורה ומופת.  ↩

  2159. ספר מן השמים שיוכיח שכדבריכם כן הוא.  ↩

  2160. הג‘נים. ויש אומרים כי כאן הכונה למלאכים ויש אומרים לג’ן ממש, ואמרו כי יש קרבה על ידי התחתנות בין אלהים והג'ן.  ↩

  2161. חלילה, בדיוק, השבח. וראה פרשה כא פסוק כב ופרשה כג פסוק צג.  ↩

  2162. חוזר על “המצגים לדין” בסוף פסוק קנח.  ↩

  2163. להדיח נגד אלהים את בני האדם.  ↩

  2164. לסור למשמעת אלהים. פסוקים אלה מפסוק קסד דברי המלאכים הם, המבארים שלא אלהים הם, ורק משרתיו ומשבחים לו. ויש אומרים דברי מחמד הם על עצמו ועל המאמינים. ולפי זה מבארים “מקום קצוב” בגן עדן.  ↩

  2165. הכופרים.  ↩

  2166. ספר תורה שנתן לאבותינו.  ↩

  2167. הרי בא אליהם הקראן ובכל זאת כפרו.  ↩

  2168. על אויביהם.  ↩

  2169. מאנשי מכה.  ↩

  2170. הרעה אשר תבוא עליהם.  ↩

  2171. הם יראו את הטוב אשר נביא עליך.  ↩

  2172. בדיוק, השבח לאלהיך.  ↩

  2173. פרשה זו נקראה כך על שם האות צ מן האותיות הסתומות הבאות בראשה. עיין הערה לראש פרשה ב.  ↩

  2174. והקראן, לשון שבועה הוא. ולא נזכר על מה נשבע, ויש להוסיף כגון “אמת דבר מחמד” “צדקו דבריו”. ויש גם רוצים לגזור את האות צ בראשה כקצור מ“צדק” “דבר אמת” שעליה מוסבת השבועה.  ↩

  2175. ראשי קריש. לפי המפרשים הכונה שבאו ראשי קריש אל דוד מחמד אל אבו טאלב והתאוננו באזניו על מחמד. ואולם כאשר החל מחמד לברר את תורתו, נבוכו ולא מצאו מענה ואז קמו ויצאו ואמרו איש אל אחיו כנזכר להלן.  ↩

  2176. בדיוק “ויחלו” “והאריכו רוחכם על אלהיכם”. לאמר עמדו בדעתכם.  ↩

  2177. בדיוק “דבר כונה הוא” כלומר כונה פרטית למחמד בכל הדבר הזה שהוא מטיף לו.  ↩

  2178. בדת אבותינו או בדת הנוצרים, שגם להם אין אלהים אחד יחיד כי–אם שלשה.  ↩

  2179. כלומר אם אלהים חפץ להזהירנו, למה לא שלח על–ידי איש יותר נכבד מבינינו. ראה פרשה מג פסוק ל ומקומות אחרים. ראה ספרי “חיי מחמד” ח"א עמ' 119  ↩

  2180. השוה פרשה מ פסוק לח.  ↩

  2181. כלומר הרבים עם מחמד, וכונתו הנדחפים שמה, וישמדו מהר, ואיך זה ישימו פיהם בעניני אלהים הנפלאים מהם.  ↩

  2182. על שם שמלכותו היתה איתנה כאהל שחזקוהו ביתדות.  ↩

  2183. הם יושבי מדין, ופרוש אלאיכה, היערות. ראה פרשה טו פסוק עח ופרשה כו פסוק קעו.  ↩

  2184. או “אין דוחה אותו”. וראה פרשה לו פסוק מט.  ↩

  2185. היינו יום הדין.  ↩

  2186. המפרשים אומרים “איש החיל” לשאת עול תורה ומצוות. אמרו שהיה צם יום אחרי יום לסרוגHן וקם בחצות לילה תמיד לתפלה (ראה ברכות דף ג' ע"ב). “בעלי הידים” ראה להלן פסוק מה.  ↩

  2187. ראה פרשה כא פסוק עט בהשואה עם פסוק יז–יח כאן. ופרשה לד פסוק י.  ↩

  2188. או “להבחין הדבר”, היינו בין יריבים בשעת טענותיהם.  ↩

  2189. או “היריבים” ולפי המסורת באו אליו שני מלאכים בצורת בני אדם להשפט לפניו, והענין הוא משל נתן הנביא (שמואל ב' פרק יב פסוק א–ז.  ↩

  2190. כי באו אליו ביום שלא ישב בו לדין. אמרו: דוד חלק את ימיו כך: יום לעבודת הבורא, יום לשפט העם. יום להטיף להם וללמדם ויום לעסקיו הפרטיים.  ↩

  2191. המתערבים זה בזה בעסק ומסחר.  ↩

  2192. מחטאו בקחתו את בת–שבע והעמידו את אוריה בעלה בפני המלחמה עד שנהרג.  ↩

  2193. השיבה שישובו אל אלהים אחרי המות ויקבלו שכרם. ראה פרשה ג פסוק יב ופרשה יג פסוק כח.  ↩

  2194. “משנה” ראה פרשה ב פסוק כח. או “קם תחת” (הנביאים אשר קמו לפניו). בערבית ﻅﻳﺆﺔ וכל הפסוק דברי אלהים לדוד.  ↩

  2195. ראה פרשה ג פסוק קפח והכונה בראנו העולם לתת שכר לצדיקים וענש לרשעים בעולם הבא. ראה גם פרשה כא פסוק טז ולהלן פרשה מד פסוק לח.  ↩

  2196. פסוקיו, של הקראן. וראה פרשה ד פסוק פד, וענין “משפט” גם פרשה כא פסוק עח.  ↩

  2197. הכונה לשלמה שהוא מכנהו עבד אלהים.  ↩

  2198. בדיוק, הסוסים העומדים על שלש רגלים ונוגעים בארץ בחוד רגלם הרביעית, והם סוסי ערב טהורי–הגזע. אמרו שהביאו לו אלף מהם מדמשק או נציבין כשכבשו את הערים האלה, או שהוריש לו אביו משלל עמלק. ויש אומרים שיצאו מהים ולהם כנפים, פעם צוה להביאם לפניו בערב, ובהתעסקו בהם עבר זמן התפלה ולא התפלל. מתוך תשובה צוה להביאם לפניו בערב ושחטם כלם לשם אלהים. מלבד מאה. ובשכר זה השליטו אלהים על הרוחות. ויסוד האגדה באהבת שלמה את הסוסים, שהביא ממצרים ובמדרש המקרא “ולא ירבה לו סוסים” (סנהדרין דף כ עמו' א).  ↩

  2199. זו אגדת אשמדי שישב על כסא שלמה (גיטין סח עמ' ב, סנהדרין כ ע"א וילקוט מלכים א קפב), וגם האגדה הערבית הרחיבה בזה הספורים.  ↩

  2200. או, יחפץ.  ↩

  2201. ראה פרשה כא פסוק פא, פב ופרשה כז פסוק טו וכו'. צוללים במים להעלות לו פנינים.  ↩

  2202. ראה פרשה יד פסוק נ בתאור גיהנם, וכאן הכונה לשטנים שלא יזיקו.  ↩

  2203. דברי אלהים לשלמה: עשה חסד לאשר תחפץ ומנע חסדך מאשר תחפץ.  ↩

  2204. ראה לעיל פסוק כד והערה.  ↩

  2205. ראה פרשה כ"א פסוק פג.  ↩

  2206. תשובת אלהים או המלאך לאיוב שיך ברגלו בארץ ויבקע לו מעין מרפא להתרחץ בו ולהרפא.  ↩

  2207. ראה פרשה כא פסוק פד.  ↩

  2208. חוזר לדבור אלהים או המלאך לאיוב אחרי שהפסיקו בפסוק מב “וקח בידך” או “מלא ידך”. אמרו שהכונה ל“חבילי הלולב” ולפי המסורת כשאשתו אמרה לו: “ברך אלהים ומות”, נשבע איוב להלקותה מאה בהשיב לו ה' טובו ואשרו. וכשנרפא צר לו עליה, ונצטוה לקחת ענף לולב שבו מאה עלים ולהכותה בו אחת שהיא מאה.  ↩

  2209. ראה לעיל פסוק כט.  ↩

  2210. כלומר עושים טוב (ראה לעיל פסוק טז). וגם מבינים להשכיל.  ↩

  2211. או “הבדלנום לנו” על זכרם המעון כלומר העולם הבא.  ↩

  2212. ראה פרשה כא פסוק מה והערה שם.  ↩

  2213. ראה לעיל פסוק כד.  ↩

  2214. צנועות, ראה פרשה לז פסוק מז והערה שם.  ↩

  2215. וגיל נשי גן–עדן קבוע הוא בין שלשים ושלשים ושלש, ולא תזקנה מזה.  ↩

  2216. ראה פרשה יד פסוק לד. וגם שם יש לתרגם כן.  ↩

  2217. אשר יזלו מגופות הפושעים והיו להם למשקה.  ↩

  2218. ענשים אחרים מלבד זה.  ↩

  2219. כך יאמרו אל המתעים כאשר יושלכו לגיהנם יחד עם אלה ההולכים אחריהם.  ↩

  2220. אל המתעים.  ↩

  2221. ואתו, הכונה לענש או לכפירה.  ↩

  2222. המתעים.  ↩

  2223. הכופרים.  ↩

  2224. השוה פרשה כג פסוק קי"ב ושם כל הענין.  ↩

  2225. המלאכים בהתוכחם עם אלהים בדבר בריאת האדם.  ↩

  2226. בדיוק בשר.  ↩

  2227. השוה פסוק עא–עג כאן עם פסוק כח–כט פרשה טו.  ↩

  2228. ראה פרשה ב פסוק לב.  ↩

  2229. השוה פרשה ז פסוק יא.  ↩

  2230. ראה שם.  ↩

  2231. פרשה טו פסוק לד.  ↩

  2232. ראה פרשה טו פסוק לה.  ↩

  2233. ראה פרזה ז פסוק יג ופרשה טו פסוק לו.  ↩

  2234. פרשה ז פסוק יד ופרשה טו פסוק לז.  ↩

  2235. ראה פרשה טו פסוק לח. וגם שם מוטב לתרגם כך.  ↩

  2236. השוה פרשה טו פסוק לט–מ עם פסוק פג–פד כאן.  ↩

  2237. השוה פרשה ז פסוק יז.  ↩

  2238. על הקראן.  ↩

  2239. בדיוק, לעולמים ראה פרשה יב פסוק קד וכאן פסוק פו–פז.  ↩

  2240. פרשה זו נקראה כך על שם המחנות הנזכרים בה בפסוקים עא–עג.  ↩

  2241. הורד, בדיוק הורדת.  ↩

  2242. ראה גם פסוק א לפרשה מ.  ↩

  2243. בדיוק, לו השבח. ופרוש הפסוק אחרי שהכל ברואיו וזולתם אין, לא יתכן שנברא מעשה ידיו יעמוד בדרגת בן לו.  ↩

  2244. ראה פרשה יג פסוק ב ופרשה לה פסוק יד.  ↩

  2245. ראה פרשה ד פסוק א ופרשה ז פסוק קפט.  ↩

  2246. ראה פרשה ו פסוק קמד.  ↩

  2247. ראה פרשה כב פסוק ה יצר האדם מעפר. אחר–כך מופה אחר–כך מדם נקפא. במחשכים הכונה לרחם.  ↩

  2248. תוסרו מדרך האמת השוה פרשה י פסוק לב–לג.  ↩

  2249. ראה פרשה ג פסוק צב.  ↩

  2250. השוה פרה ו פסוק קסד.  ↩

  2251. אלילים, בדיוק, דמויות.  ↩

  2252. ראה פרשה טז פסוק לב.  ↩

  2253. ראה פרשה כט פסוק נו והערה שם.  ↩

  2254. השוה פסוק יד–טו כאן לפרשה ו פסוק יד–טו ופרשה י פסוק טז ופרשה כז פסוק צג.  ↩

  2255. התקומה, תחית המתים.  ↩

  2256. ראה פרשה כב פסוק יא.  ↩

  2257. שם כולל לאלילים ראה הערה לפרשה ב פסוק רנט.  ↩

  2258. ראה פרשה טז פסוק לח.  ↩

  2259. דברי הקראן.  ↩

  2260. ראה פרשה כט פסוק נח.  ↩

  2261. ראה פרשה לה פסוק כה.  ↩

  2262. ראה פרשה ו פסוק קכה.  ↩

  2263. ואולי “במשלים” וראה פרשה ג פסוק ה.  ↩

  2264. ראה פרשה טו פסוק פז והערה שם.  ↩

  2265. הרשעים בגיהנם בהיות ידיהם אסורות לא יוכלו להגן על עצמם כי אם בפניהם.  ↩

  2266. ראה רשה טז פסוק כח.  ↩

  2267. ראה פרשה ל פסוק נח.  ↩

  2268. כלומר עובד אלילים רבים, שיריבו על אודותיו למי הוא שיך, והעובד אלהים אחר.  ↩

  2269. ראה פרשה י"א פסוק כו  ↩

  2270. ראה פרשה כט פסוק מא. ופרשה לא פסוק כד.  ↩

  2271. הן, הכונה לשלש אלילות מכה אללאת מגאת ואלעזה.  ↩

  2272. ראה פרשה ו פסוק קלה ופרשה יא פסוק צה.  ↩

  2273. ראה פרשה יא פסוק מא. השוה גם שם פסוק צו ופרשה ו פסוק קלו.  ↩

  2274. ראה פרשה י פסוק קח.  ↩

  2275. יאסוף בעת השנה שגם אז הנשמה עולה למעלה. ראה פרשה ו פסוק ס.  ↩

  2276. כלומר שלא יוכל מפגיע להפגיע בעד מי שהוא, אם לא ברצון אלהים. ראה פרשה ב פסוק רנו ופרשה י פסוק ג  ↩

  2277. ראה ההפך מזה, פרשה ח פסוק ב ופרשה כב פסוק לו.  ↩

  2278. תחית המתים. ראה פרשה יג פסוק יח. השוה פרשה ה פסוק לט.  ↩

  2279. ראה לעיל פסוק יא  ↩

  2280. בדעת אלהים. כי יודע הוא שאני צדיק. או בדעתי וחכמתי רכשתי לי זה. לפרוש שני יש סמוכין בפרשה כח פסוק עח וגם כאן בפסוק שלאחריו “ולא הועיל להם מעלם”.  ↩

  2281. ראה פרשה טו פסוק מד  ↩

  2282. הפושעים מאלה, מאנשי מכה הפושעים.  ↩

  2283. העביר, בדיוק החליש.  ↩

  2284. במצות אלהים או “באשר לאלהים”, ראה פרשה ו פסוק לא ושם כל הענין.  ↩

  2285. ראה פרשה יח פסוק מז והערה שם. והכונה לספר שבו רשומים מעשי כל אדם.  ↩

  2286. השוה פרשה י פסוק מח ופסוק נח.  ↩

  2287. פסוקי הנבואות.  ↩

  2288. ראה פרשה ו פסוק קל.  ↩

  2289. ואמרו, הרשעים.  ↩

  2290. ראה פרשה טז פסוק לא וכן יש לתרגם שם.  ↩

  2291. ואמרו הצדיקים.  ↩

  2292. הכונה כאן במלת “הארץ” לעולם הבא.  ↩

  2293. ראה פרשה ג פסוק קל ופרשה כט פסוק נח וכן יש לתרגם שם.  ↩

  2294. פרשה זו נקראה כך על שם המאמין הנזכר בה בפסוק כט.  ↩

  2295. מן האותיות הבאות בראש פרשיות שונות שאין פרושן ידוע. ראה הערה בראש פרשה ב.  ↩

  2296. הורד, בדיוק “הורדת”.  ↩

  2297. ﺫﻯ ﺍﺍﯮﻝ ראה פרשה ט פסוק פז ﺍﻮﺍﻮ ﺍﺍﻃﻮﻝ במובן אחר “אנשים אשר ידם משגת”.  ↩

  2298. אותות, פסוקי הקראן.  ↩

  2299. ראה פרשה טז פסוק מח. והכונה לארחות מסחר בני מכה לתימן וסוריא.  ↩

  2300. ראה פרשה יא פסוק כ והערה שם.  ↩

  2301. לפי ביצ'אוי הכרוכים שהם הדרגה העליונה שבמלאכים.  ↩

  2302. ראה פרשה ו פסוק פ, פרשה ז פסוק פז ופרשה כ פסוק צח.  ↩

  2303. פרשה ב פסוק קצז ופרשה ג פסוק יד ופסוק קפח.  ↩

  2304. המות הראשון הוא מצב העובר במעי אמו והשני בהגיע האדם לקצו. התחיה הראשונה הלידה והשניה תחית המתים. או הכונה במיתה ראשונה לאדם הראשון שנוצר בלי רוח חיים באפיו ואחר כך נפח בו אלהים רוח חיים והיא התחיה הראשונה והתחיה השניה אחרי שמעוררים את המת בקברו לדון אותו והמות השני אחרי תחית המתים. ראה פרשה ב פסוק כו.  ↩

  2305. השוה פרשה ו פסוק כז–כח.  ↩

  2306. ישרה, בדיוק: יַפִּיל  ↩

  2307. יום הדין שבו יפגש הבורא עם ברואיו ולדונם, ראה כל הענין פרשה ו פסוק כב וכו'.  ↩

  2308. מן הקברות.  ↩

  2309. ממעשיהם.  ↩

  2310. מפחד, ראה פרשה לג פסוק י  ↩

  2311. או “והם נחנקים”.  ↩

  2312. האלילים.  ↩

  2313. ראה פרשה ל פסוק ח.  ↩

  2314. ראה רשה כח פסוק ה–ז. ופסוק עו–עט. ופרשה כט פסוק לח.  ↩

  2315. פרשה לח פסוק ג.  ↩

  2316. פרשה ב פסוק מו ופרשה ז פסוק קלז ופרשה יד פסוק ו.  ↩

  2317. היינו לא תצליח.  ↩

  2318. ימיר דתכם אם לא יעלה בידו להמיר דתכם יעורר מרד ומהומה בארץ. בדיוק יגרם שתופיע שחתה בארץ.  ↩

  2319. אמר לבני ישראל.  ↩

  2320. היינו יום הדין, שאז יתן האדם דין וחשבון. ראה פרק לח פסוק טו, ופסוק כח.  ↩

  2321. ראה פרשה כח פסוק יט וראה הערה שם.  ↩

  2322. ראה פרשה כב פסוק מא.  ↩

  2323. או נכבדים.  ↩

  2324. השוה פרשה ג פסוק ט ופרשה ח פסוק נד, נו.  ↩

  2325. הכונה ליום הדין שבו יקראו איש לאחיו לעזרה ולא יועילו להם. או יום שבו יתוכחו בני גן–עדן ובני גיהנם. ראה פרשה עד פסוק מב וכו, ופרשה ז פסוק מא וכו'. ויש מפרשים יום המנוסה שיברחו איש מאחיו פרשה פ פסוק לד  ↩

  2326. ממקום הדין ללכת לגיהנם.  ↩

  2327. ראה פרשה יג פסוג לג ופרשה לט פסוק כד, לז.  ↩

  2328. ראה פרשה כח פסוק לח. והשוה פרשה לח פסוק ט.  ↩

  2329. ראה לעיל פסוק ל.  ↩

  2330. פרשה ו פסוק קסא. פרשה י, כז–כח. ראה פרשה כח פסוק פד ופרשה כז פסוק צא–צב.  ↩

  2331. היינו אינו ראוי שיקראו לו.  ↩

  2332. בדיוק, מוסר עניני  ↩

  2333. שעת הדין.  ↩

  2334. ראה פרשה יד פסוק כד.  ↩

  2335. ראה פרשה עד פסוק ל וכו'.  ↩

  2336. ראה פרשה יג פסוק טו.  ↩

  2337. היינו בשני עולמות בעולם הזה וביום יעידו העדים בדין.  ↩

  2338. פרשה ל פסוק נז.  ↩

  2339. פרשה יג פסוק כה.  ↩

  2340. פרשה ל פסוק ס.  ↩

  2341. בדיוק, שַׁבַח וכן פרשה טו פסוק צח. ופרשה כ פסוק קל.  ↩

  2342. ראה לעיל פסוק לז.  ↩

  2343. בדיוק, אין הם משיגים אותו.  ↩

  2344. פרשה לה פסוק כ והשוה גם פרשה ו פסוק נ ופרשה יג פסוק יז.  ↩

  2345. או מתועבים, מגואלים, ראה פרשה לז פסוק יח.  ↩

  2346. פרשה י פסוק סח.  ↩

  2347. שם פסוק סא. פרשה ב פסוק רמד.  ↩

  2348. פרשהו פסוק קב.  ↩

  2349. ראה פרשה ב פסוק כ  ↩

  2350. פרשה ו פסוק נו.  ↩

  2351. ראה פרשה כב פסוק ה.  ↩

  2352. כל זה עזהכדי שתבינו.  ↩

  2353. פרשה ב פסוק קיא. פרשה ג פסוק מב. פרשה יט פסוק לו.  ↩

  2354. מן האמת. ראה פרשה י פסוק לב–לג ופרשה לט פסוק ח.  ↩

  2355. ראה פרשה ז פסוק לה ושם כל הענין.  ↩

  2356. דבר ממש, היינו האלילים מאפע הם.  ↩

  2357. באלילים.  ↩

  2358. פרשה טז פסוק לא. פרשה לט פסוק עב.  ↩

  2359. לעיל פסוק נז.  ↩

  2360. פרשה י פסוק מז פרשה יג פסוק מ.  ↩

  2361. פרשה יג פסוק לח.  ↩

  2362. פרשה לו פסוק עג.  ↩

  2363. שם פסוק עב.  ↩

  2364. תגיעו ברכבכם עליהן למקום עסק שאתה מבקשים להגיע אליו.  ↩

  2365. פרשה כג פסוק כב.  ↩

  2366. ראה לעיל פסוק כב.  ↩

  2367. פרשה לט פסוק נא.  ↩

  2368. ובזו לדברי השליחים.  ↩

  2369. פרשה ו פסו קי פרשה כא פסוק מב.  ↩

  2370. ראה פרשה ח פסוק לט. פרשה טו פסוק יג ופרשה יח פסוק נג.  ↩

  2371. פרשה זו נקראה כך על שם מלים אלו הבאות בפסוק ב. ויש קוראים אותה פרשת “העבודה” היינו הפולחן או ההערצה. על שם פסוק לז המדבר בענין הפולחן.  ↩

  2372. ח.מ. מן האותיות שבראש פרשיות שונות שאין להם פרוש. ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  2373. פסוקיו.  ↩

  2374. ראה פרשה ו פסוק כה, פרשה יז פסוק מח ופרשה יח פסוק נה.  ↩

  2375. פרשה יח פסוק קי.  ↩

  2376. פרשה יא פסוק כב ופרשה יב פסוק לז.  ↩

  2377. לפי המפרשים הכונה לשני ימי הבריאה הראשונים.אלילים. בדיוק, דמויות.  ↩

  2378. אלילים. בדיוק, דמויות.  ↩

  2379. הכונה להרים המחזיקם את הארץ על מכונה, ראה פרשה טז פסוק טו והערה שם.  ↩

  2380. היינו המזונות לכל חי.  ↩

  2381. לפי המפרשים כוללים ארבעה ימים אלה גם את שני הימים הנזכרים לפני כן.  ↩

  2382. היינו במדה שוה לפי צרכי כל שואל מזון. ויש מפרשים “שוה” “בשלמות” היינו בארבעה ימים ברא כל זה בשלמות לצרכי המזון.  ↩

  2383. השוה פרשה ב פסוק כ, ושם כל הענין שלפני פסוק זה ואחריו.  ↩

  2384. עשן או “חשכה”. לפי המפרשים הכונה החומר שממנו נעשו השמים.  ↩

  2385. ראה פרשה ג פסוק עז.  ↩

  2386. לפי המפרשים ברא את השמים ביום החמשי, והשמש והירח והכוכבים ביום הששי. לעת–ערב ביום הששי נברא האדם.  ↩

  2387. בערבית “ﻮﺍﻮﺣﻯ ہڼ ﻜﻝ ؁ﺍۀ” ולכן יש מפרשים "וגלה את אזן יושבי כל שמים למלאות פקדתם.  ↩

  2388. השוה פרשה כד פסוק לה שהכוכבים כאלו הם בתוך מנורות, וכן פרשו המפרשים.  ↩

  2389. הכונה למלאכים השומרים על שערי הרקיע התחתון ראה פרשה טו פסוק טז וכו'  ↩

  2390. ראה פרשה ו פסו קצו ופרשה לו פסוק לח.  ↩

  2391. היינו מכל צד בהתמדה או מביאים להם דוגמאות מהעבר.  ↩

  2392. פרשה לד פסוק לג וראה פרשה יד פסוק י.  ↩

  2393. או “קפאון”. אמרו הרוח שלטה מיום רביעי עד יום רביעי בסוף חדש שַׁוַאל. ואין ענש עמים בא אלא ביום רביעי שאינו יום מזל טוב.  ↩

  2394. פרשה כז פסוק יז ופסוק פה.  ↩

  2395. כאשר הייתם חוטאים.  ↩

  2396. ראה פרשה טז פסוק פו ופרשה ל פסוק נז.  ↩

  2397. מן השטנים שיהיו אתם בגיהנם  ↩

  2398. לפי המפרשים: יִפּוּ השטנים בעיניהם דרכם הרעה בעולם הזה וכפירתם בעולם הבא.  ↩

  2399. בשעה שקוראים אותו או הרימו קול שאון בעת קריאתו.  ↩

  2400. על הקורא ולא ישמעו דבריו.  ↩

  2401. פרשה לט פסוק לו.  ↩

  2402. ראה פרשה ז פסוק לו וכו', פרשה כז פסוק יז.  ↩

  2403. לפי המפרשים ירדו על הארץ לעוררם למעשים טובים ולשמור עליהם, או בשעת גסיסה, או להקימם לתחיה בשעת תחית המתים.  ↩

  2404. בעולם הבא.  ↩

  2405. בדיוק, המקום הכנסת אורחים. ראה פרשה יח פסוק קב וקז.  ↩

  2406. בדיוק, מן המסלמים.  ↩

  2407. ראה פרשה כג פסוק צח.  ↩

  2408. מדה זו, לפי המפרשים.  ↩

  2409. פרשה כח פסוק פ.  ↩

  2410. פרשה כח פסוק עט.  ↩

  2411. פרשה ז פסוק קצט. והשוה שם פסוק קצה בענין הסליחה לאויב.  ↩

  2412. המלאכים.  ↩

  2413. ראה פרשה כא פסוק יט–כ.  ↩

  2414. הוא משתמש במושג ﻅﺷﻌﺔ המשמש בעיקר לכפיפות והכנעה.  ↩

  2415. פרשה כב פסוק ה.  ↩

  2416. פרשה ל פסוק מט.  ↩

  2417. המשך הוא לפסוק הקודם, ויש להשלים “לא יסתרו ממנו”.  ↩

  2418. הכונה, בשום פנים או לא במה שנוגע למה שהיה לפני הגלותו ולא במה שעתיד להיות.  ↩

  2419. ראה פרשה כו פסוק קצח ופרשה טז פסוק קה.  ↩

  2420. כלומר וכי שפתו שפת לועז ומביאו ערבי הוא. הרי מחמד ערבי והביאו בלשון ערבית.  ↩

  2421. ראה לעיל פסוק ד.  ↩

  2422. היינו דומים הם כאלו קוראים אליהם ממקום רחוק, שאין הקול מגיע אליהם.  ↩

  2423. הפסוק כצורתו פרה יא פסוק קיב.  ↩

  2424. בדיוק: “עליה הוא” ראה פרשה ו פסוק קד. ופרשה לט פסוק מב.  ↩

  2425. האדם, בדיוק: העובדים, וכן פרשה ג פסוק קעח ופרשה ח פסוק נג ופרשה כב פסוק י.  ↩

  2426. “השעה” שעת הדין, כלומר רק הוא יודע את השעה.  ↩

  2427. שיעיד על אלהותם, כלומר ביום ההוא יכחשו באלילים.  ↩

  2428. השוה כל הענין פרשה ו פסוק כב וכו' ופרשה כח פסוק עד.  ↩

  2429. בדיוק: וחשבו, היינו והשיבו אל לבם.  ↩

  2430. ראה פרשה יד פסוק כה.  ↩

  2431. פרשה יז פסוק פה.  ↩

  2432. זה לי, כחי ועצם ידי עשו זאת. השוה פרשה י פסוק יג.  ↩

  2433. היינו כאשר אמות יהרה לי טוב ראה פרשה יח פסוק לד.  ↩

  2434. פרשה יז פסוק פה.  ↩

  2435. הקראן.  ↩

  2436. במקור, באפקים, לפי המפרשים הכונה למה שקרה לעמים אחרים מה שהודיעם הנביא וכן בנצחונות שנצח מחמד את אויביו.  ↩

  2437. הקראן.  ↩

  2438. ביום הדין.  ↩

  2439. פרשה זו נקראה כך על שם המועצות הנזכרת בה בפסוק לו.  ↩

  2440. מן האותיות השונות הנמצאות בראש פרשיות שונות. ראה הערה 2 בראש פרשה ב.  ↩

  2441. השוה פרשה ב פסוק רנו.  ↩

  2442. פרשה יט פסוק צב.  ↩

  2443. השוה פרשה ו פסוק קז.  ↩

  2444. הכונה לֵמָּכה. ראה פרשה ו פסוק צב.  ↩

  2445. יום בו יאספו הכל לדין.  ↩

  2446. פרשה ה פסוק נג ופרשה יא פסוק קב.  ↩

  2447. פרשה לט פסוק סג.  ↩

  2448. ראה פרשה ג פסוק יז.  ↩

  2449. לבלתי הענישם עד בוא העת.  ↩

  2450. הכונה או ליהודים ונוצרים שבדורו, שלפי דעתו אינם מאמינים בו אעפ"י שהוא רק המשך לנביאיהם, או לערבים אחרי שליחותו. ראה פרשה י פסוק כ. פרשה יא פסוק קיב פרשה כ פסוק קכט ופרשה מא פסוק מה.  ↩

  2451. פרשה יא פסוק קיד.  ↩

  2452. השוה כל הענין גם פרשה פסוק נב ולפניו.  ↩

  2453. פרשה ב פסוק קלג.  ↩

  2454. ביום הדין.  ↩

  2455. השוה פרשה יח פסוק נד ופרשה מ פסוק ה.  ↩

  2456. שבהם ישקלו ביום הדין מעשי בני האדם הטובים והרעים.  ↩

  2457. פרשה לג פסוק מג.  ↩

  2458. פרשה כא פסוק ג.  ↩

  2459. אלילים.  ↩

  2460. יום הדין שבו יבדיל אלהים בין צדיק לרשע. ראה פרשה לז פסוק כא, או המשפט וההכרעה.  ↩

  2461. הידידות שאתם חיבים לי בין כך ובין כך באשר קרוב אני לכם קרבת משפחה.  ↩

  2462. פרשה לה פסוקים כז, לא.  ↩

  2463. מחמד.  ↩

  2464. הכונה לגשם ראה פרשה לא פסוק לד.  ↩

  2465. פרשה יח פסוק טו.  ↩

  2466. לדין.  ↩

  2467. בטוי זה נמצא בפרשה ה פסוק יח במובן אחר.  ↩

  2468. כמו לעיל בפסוק כט.  ↩

  2469. פרשה כח פסוק ס.  ↩

  2470. ראה פרשה ד פסוק לה.  ↩

  2471. ראה פרשה כו פסוק רכח.  ↩

  2472. ראה פרשה ו פסו קסא.  ↩

  2473. ראה פרשה ב פסוק קעג. ראה גם פרשה ה פסוק מא–מב.  ↩

  2474. פרשה כו פסוק רכח. השוה פרשה ד פסוק קמז.  ↩

  2475. כלומר הוא הנותן לאדם כח לנהג כך. ראה פרשה ג פסוק קפג.  ↩

  2476. כדי לתקן מה שחטאו.  ↩

  2477. על אש הגיהנם. ראה פרשה מ פסוק מט.  ↩

  2478. פרשה לט פסוק יז  ↩

  2479. פרשה ל פסוק מב.  ↩

  2480. היינו לא תוכלו להתנכר ולאמר לא חטאנו.  ↩

  2481. ראה פרשה ד פסוק פב.  ↩

  2482. פרשה ל פסו קלח.  ↩

  2483. בדיוק בגלותו את אזנו, היינו לא ידבר אתו פנים אל פנים.  ↩

  2484. יהיו, במובן ישובו, היינו שהכל יוצא מאלהים.  ↩

  2485. פרשה זו נקראה כך על שם פאר הזהב הנזכר בה בפסוק לד.  ↩

  2486. מן האותיות הבאות בראש פרשיות שונות שלא נתברר פרושן ראה הערה ב ראש פרשה ב.  ↩

  2487. פרשה יב פסוק ב.  ↩

  2488. אם הספר שבשמים שבו רשומות נבואות כל הנביאים מימות עולם, התאר עליון וחכם לספר נמצא בקראן, ראה פרשה יג פסוק לט.  ↩

  2489. פרשה טו פסוק יא פרשה לו פסוק כט.  ↩

  2490. כלומר כבר חלפו הראשונים היכולים לשמש משל כזה שחטאו ונענשו.  ↩

  2491. ראה פרשה כ פסוק נה.  ↩

  2492. מקברותיהם, בעת תחית המתים.  ↩

  2493. פרשה ז פסוק קכב פרשה כו פסוק ג.  ↩

  2494. באמרם המלאכים בנות אלהים המה.  ↩

  2495. פרשה יז פסוק מב.  ↩

  2496. משלו לאלהים, היינו באמרם שהמלאכים בנות אלהים והרי הם כאלהים. או “יחסו לאלהים” היינו שאמרו בנות לו.  ↩

  2497. פרשה טז פסוק ס.  ↩

  2498. היינו דבר זה אין לו טעם, שייחסו לאלהים בנות האמונות בעדיים  ↩

  2499. ראה פרשה לז פסוק קנ.  ↩

  2500. ישאלו אותם דין וחשבון על הדבר הזה.  ↩

  2501. ראה פרשה ו פסוק קמט. ופרשה י פסוק סז.  ↩

  2502. פרשה לד פסוק לג.  ↩

  2503. אמור, אתה השליח.  ↩

  2504. פרשה לד פסוק לג פרשה מא פסוק יג.  ↩

  2505. פרשה ו פסוק עח.  ↩

  2506. פרשה לו פסוק כא.  ↩

  2507. פרשה כו פסוק עז–עח.  ↩

  2508. אנשי מכה.  ↩

  2509. שתי הערים: מכה וטַאִיף, ואיש נכבד, הכונה בו לאלוליד בן אלמגירה או עֻרְוָה בן מסעוד התקיפי (ראה “חיי מחמד” ח"א עמו' 119).  ↩

  2510. פרשה ו פסוק קסה.  ↩

  2511. פרשה י פסוק נט. ראה גם פרשה ג פסוק קנא.  ↩

  2512. כלם כופרים.  ↩

  2513. פרשה ז פסוק כח.  ↩

  2514. ביום הדין.  ↩

  2515. הכונה למרחק ממזרח למערב.  ↩

  2516. פרשה ד פסוק מב.  ↩

  2517. פרשה י פסוק מג–מד.  ↩

  2518. ראה פרשה מ פסוק עז פרשה יג פסוק מ.  ↩

  2519. פרשה ז פסוק קלא.  ↩

  2520. רמז לזה שמשה היה כבד פה.  ↩

  2521. סימן מלכות, רביד, זהב (ברא' מא פסוק מב.  ↩

  2522. או בנין אב “תקדים”, היינו למשל ולדוגמא לענש פושעים.  ↩

  2523. יש מפרשים שהכונה לטענה שטענו נגד מחמד, אמרו, הרי הנוצרים עובדים את ישו בן מרים ועל אחת כמה וכמה שמן הראוי לעבוד למלאכים.  ↩

  2524. ישו שגם להם נתן ספר מן השמים.  ↩

  2525. ע"י זה שנולד ברוח הקדש.  ↩

  2526. מצאצאכם אשר יקומו אחריכם כדוגמת ישו.  ↩

  2527. הכונה שעל–ידי הופעתו לפני יום הדין ותחית המתים יכירו שאלה קרובים לבוא.  ↩

  2528. השוה פרשה ג פסוק מד והשוה שם כל הענין.  ↩

  2529. שם פסוק מד וכן פרשה יט פסוק לז.  ↩

  2530. ראה פרשה יט פסוק לח.  ↩

  2531. בדיוק: מסלמים.  ↩

  2532. יזהירו פניכם משמחה.  ↩

  2533. פרשה ז פסוק מא.  ↩

  2534. או “לא יפסק”  ↩

  2535. פרשה יא פסוק קג, פרשה טז פסוק קיט.  ↩

  2536. הוא העומד בראש המלאכים הממונים על גיהנם.  ↩

  2537. קימים לנצח ביסוריכם.  ↩

  2538. ראה פרשה כג פסוק עב.  ↩

  2539. ראה פרשה ט פסוק עט.  ↩

  2540. הכונה כאן למלאכים הכותבים כל דברי האדם להביאו בחשבון עליהם.  ↩

  2541. ראה פרשה כא פסוק כב ושם כל הענין, וכן פרשה כג פסוק צג.  ↩

  2542. השוה פרשה ו פסוק צא.  ↩

  2543. דבר השליח לאלהים או הדבר אשר יאָמר ביום הדין.  ↩

  2544. תשובת אלהים לשליח. השוה פרשה כה פסוק סד.  ↩

  2545. פרשה זו נקראה כך על שם העשן הנזכר בפסוק ט.  ↩

  2546. ח. מ. מן האותיות הנמצאות בראש פרשיות שונות שלא נתברר פרושן ראה הערה ב ראש פרשה ב.  ↩

  2547. פרשה מג פסוק א.  ↩

  2548. בלילה בחדש רמדאן והוא ליל אלקדר. ראה ראש פרשה צז (הערה שם).  ↩

  2549. באותו לילה.  ↩

  2550. שולחים את השליחים והנביאים.  ↩

  2551. פרשה כו פסוק כג.  ↩

  2552. שם פסוק כה ופרשה לז פסוק קכו.  ↩

  2553. יש אומרים שהכונה למה שנזכר בדבר רעב במכה בפרשה כג פסוק סו וכו' (עיין שם). וי שאומרים שהכונה ליום הדין.  ↩

  2554. ראה פרשה כג שם “והנה הם מחננים קולם” והשוה שם כל הענין.  ↩

  2555. היינו לא אלהים דבר אליו אלא למדוהו תורתו אנשים אחרים. ראה פרשה טז פסוק קה והערה שם.  ↩

  2556. ראה פרשה טו פסוק ו והערה שם.  ↩

  2557. הכונה שיסיר הרעב מעליהם לפי פרוש ראשון. ולפי פרוש שני ביום הדין יסיר אלהים קצת את העשן אחרי ארבעים יום, ותכף לכך יחזרו הכופרים לסורם.  ↩

  2558. יש מפרשים שאלה דברי משה לפרעה לאמר: “שלח אתי את בני ישראל עבדי אלהים”. ויש מפרשים: “תנו לי כבוד, אתם עובדי האלהים”.  ↩

  2559. ראה פרשה מ פסוק כח.  ↩

  2560. או “אשר לא תעשו לי רעה”.  ↩

  2561. לא תעשו לי רעה.  ↩

  2562. דברי אלהים למשה ראה פרשה כו פסוק נב ופרשה כ פסוק עט.  ↩

  2563. היינו שלא ישיב המים למקומם אחרי שבקע הים לבני ישראל, למען יטבעו המצרים.  ↩

  2564. ראה פרשה כו פסוק נז–נט וכן פרשה ז פסוק קלג.  ↩

  2565. בדעתנו שהם ראוים לכך, או “למרות מה שידענו” שאחר כך יחטאו.  ↩

  2566. האדם, בדיוק “העולמים”. השוה פרשה ב פסוק מד.  ↩

  2567. ואין עוד מות אחריו פרשה לז פסוק נז.  ↩

  2568. שכבר מתו, להוכחה על חיים אחרי המות.  ↩

  2569. הכונה לחמירים בתימן, ותבּע היה תאר מלכיהם. לפי המסורת היה מלכם מאמין, ויש יסוד לדבר בהתיהדות אבו כרב אסד זקנו של יוסף ד'ו נואס (ראה חיי מחמד ח"א עמו' 14). עם תבע נזכר מלבד כאן בפרשה נ פסוק יג.  ↩

  2570. כלומר לשחוק ולשעשוע, כי אם לאות ולמופת. ראה פרשה כא פסוק טז. וכן פרשה לח פסוק כו. השוה גם פרשה ג פסוק קפז.  ↩

  2571. שבו יבדילו בין צדיק לרשע והוא יום הדין. ראה פרשה לז פסוק כא.  ↩

  2572. עץ הצומח בגיהנם ופריו מאכל לפושעים.  ↩

  2573. יש מהמפרשים האומרים שהכונה לאבו–גהל אחד מאויבי מחמד וראה חיי מחמד ח"א עמ‘ 121 פרטים על עץ הזקום. ראה פרשה לז פסוק ס וכו’. ומתאים לפסוקים שאחר–כך כאן.  ↩

  2574. ראה פרשה יח פסוק כח.  ↩

  2575. השוה פרשה לז פסוק נג וכאן דברי אלהים למלאכי חבלה.  ↩

  2576. לשון לעג לכופרים.  ↩

  2577. פרשה טו פסוק מה–מו.  ↩

  2578. ראה פרשה יח פסוק ל.  ↩

  2579. פרשה טו פסוק מז ופרשה לז פסוק מג.  ↩

  2580. ראה פרשה לח פסוק נב.  ↩

  2581. בגנות. ישאלו ויתנו להם מבוקשם.  ↩

  2582. את הקראן. ראה פרשה יט פסוק צז.  ↩

  2583. צפה אתה לענש שיבוא עליהם כי הם מצפים לרעה שתבוא עליך השוה פרשה יא פסוק צו.  ↩

  2584. פרשה זו נקראה כך על שם הכריעה הנזכרת בה בפסוק כז.  ↩

  2585. מן האותיות שבראש פרשיות שונות שאין להן פרוש. ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  2586. פרשה לט פסוק א וראה גם פרשה מ. פסוק א.  ↩

  2587. השוה פרשה ב פסוק קט.  ↩

  2588. פרשה ב פסוק רנג פרשה ג פסוק קד.  ↩

  2589. השוה פרשה ז פסוק קפד.  ↩

  2590. ראה פרשה לא פסוק ה–ו.  ↩

  2591. שם פסוק ה.  ↩

  2592. פרשה יד פסוק יט.  ↩

  2593. פרשה לד פסוק ה.  ↩

  2594. פרשה יד פסוק לז.  ↩

  2595. פרשה טז פסוק יד. השוה פרשה לא פסוק ל.  ↩

  2596. פרשה לא פסוק יט.  ↩

  2597. ימי אלהים – חסדו וענשו. ראה פרשה יד פסוק ה.  ↩

  2598. השוה פרשה ב פסוק קג. וראה פרשה ה פסוק טז פרשה טו פסוק פה.  ↩

  2599. הרעה אשר עשה פרשה מא פסוק מו.  ↩

  2600. האדם, בדיוק “העולמים” ראה פרשה ב פסוק מד.  ↩

  2601. בדבר הדת והאמונה.  ↩

  2602. פרשה י פסוק צג. ראה גם פרשה ב פסוק פד. ופסוק רט ופרשה ג פסוק יז ופרשה מב פסוק יג.  ↩

  2603. מן הדת, כמו בפסוק שלפניו.  ↩

  2604. הקראן.  ↩

  2605. היינו בכונה.  ↩

  2606. פרשה ב פסוק ו.  ↩

  2607. אחרי אשר התעהו אלהים  ↩

  2608. פרשה כג פסוק לט וראה פרשה ו פסוק כט.  ↩

  2609. פרשה ב פסוק עג.  ↩

  2610. השיבו אבותינו המתים לתחיה. ראה פרשה נד פסוק לה.  ↩

  2611. שעת הדין.  ↩

  2612. ספר חשבון שלה.  ↩

  2613. יעיד נגדכם. ראה פרשה כג פסוק סד.  ↩

  2614. ראה פרשה ו פסוק טז.  ↩

  2615. יאמר אליהם לאמר.  ↩

  2616. היינו אנו הולכים אחרי דעתנו אנו, והשתמש כאן דמיון ل ن במובן דמיון–שוא, לפי הערכתו הוא את מחשבתם ודעתם. מעין “כי בשרירות לבי אלך”. ואולי “לא נחשב את השעה אלא דמיון שוא”. השוה פרשה מא פסוק נ.  ↩

  2617. פרשה לט פסוק מט וראה פרשה טז פסוק לו.  ↩

  2618. פרשה ז פסוק מט.  ↩

  2619. פרשה כט פסוק כד.  ↩

  2620. במקור המודפס חסר הציון לפסוק לג (הערת פב"י)  ↩

  2621. ראה פרשה ו פסוק סט ופסוק קל.  ↩

  2622. פרשה טז פסוק פו ופרשה ל פסוק נז.  ↩

  2623. פרשה זו נקרא כך על שם “אלאחקאף” הנזכר בה בפסוק כ ופרוש המלה ארץ מעקשים או בעלת רוחות. כאן הכונה של מראד בחצרמות בתימן מקום מושב עאד.  ↩

  2624. מן האותיות הבלתי מבוארות שבראש פרשיות שונות שאין להן פרוש. ראה ראש פרשה ב.  ↩

  2625. ראה פרשה מה פסוק א והערה שם.  ↩

  2626. פרשה טו פסוק פה פרשה ל פסוק ז.  ↩

  2627. ספר שיעיד על אמתות האלילים. ראה פרשה לה פסוק לח.  ↩

  2628. האלילים.  ↩

  2629. ביום הדין.  ↩

  2630. האלילים.  ↩

  2631. פרשה לד פסוק מב.  ↩

  2632. ראה פרשה ו פסוק נ. פרשה ז פסוק רב ופרשה י פסוק טז.  ↩

  2633. הכונה שהקראן דומה לתורת משה. ולפי המסרת הכונה לעבדאללה בן סלאם היהודי שהתאסלם.  ↩

  2634. הקראן.  ↩

  2635. לא קדמו לנו יהודים כעבד–אללה בן סלאם הנזכר, או לא קדמו לנו עבדים ופחותי–ערך, שהיו ראשונים לקבל האסלאם.  ↩

  2636. ראה פרשה מא פסוק כ.  ↩

  2637. פרשה מא פסוק ל.  ↩

  2638. בעצב בערבית כאן كرها. (ראה כורהנא במלון לוי).  ↩

  2639. פרשה כז פסוק יט.  ↩

  2640. ראה פרשה לא פסוק יג וכו' וראה פרשה כז פסוק יט.  ↩

  2641. בדיוק מן המסלימים, לפי המסרת פסוק זה מכון לאבו–בכר שהתאסלם בהיותו בן ארבעים שנה, הוא וביתו.  ↩

  2642. אֻף לשון בוּז ראה פרשה יז פסוק כד ופרשה כא פסוק סז.  ↩

  2643. מן הקבר אחרי מותי.  ↩

  2644. ולא קם איש לתחיה.  ↩

  2645. דברי ההורים אליו.  ↩

  2646. פרשה מא פסוק כד.  ↩

  2647. פרשה ו פסוק קלב.  ↩

  2648. היינו קבלתם טובה בעולם הזה והיום תענישו. השוה הרעיון פרשה ו פסוק צג–צד.  ↩

  2649. הכונה לנביא עאד והוא הוּד.  ↩

  2650. ראה ראש פרשה זו.  ↩

  2651. פרשה ז פסוק נז ופרשה יא פסוק ב–ג.  ↩

  2652. ראה פרשה ז פסוק סו.  ↩

  2653. ענין עאד ראה הערה לפרשה ז פסוק סג.  ↩

  2654. ראה פרשה מ פסוק פג.  ↩

  2655. נגמרה קריאתו.  ↩

  2656. ראה פרשה עב פסוק א וכל הפרשה.  ↩

  2657. ואמרו להם כן: האין בא הדבר כאשר הזהירו אתכם. ראה לעיל פסוק יט.  ↩

  2658. ראה פרשה ג פסוק קב ופרשה ח פסוק לה.  ↩

  2659. מענין שענין ה عزم באה ביחד עם ה اواو כמו כאן בפרשה ג פסוק קפג, פרשה לא פסוק טז ופרשה מב פסוק מא. ואולם שם המובן عزم דבר שיצא מאת אלהים, ולזאת אפשר כאן اواو العزم האנשים אשר האמינו בגזרת אלהים.  ↩

  2660. ראה פרשה י פסוק מו. וראה פרשה כג פסוק קיד וכו'. פרשה יז פסוק נד. פרשה כ פסוק קג וכן פרשה יח פסוק יח ופרשה ל פסוק נה.  ↩

  2661. פרשה זו נקראה כך על שם מחמד הנזכר בה בפסוק ב ונקראה גם בשם “המלחמה” על שם מלחמת בדר, שחלה זמן קצר לפני הורדת פרשה זו.  ↩

  2662. פרשה ד פסוק קסה, פרשה טז פסוק צ.  ↩

  2663. היינו הרעים והטובים ישלמו לפי מעשיהם, והיו לאות לבני–אדם.  ↩

  2664. ראה פרשה ח פסוק יב.  ↩

  2665. פרשה ח פסוק סח.  ↩

  2666. בדיוק: “משאה”, אשר יחדלו מלהלחם בכם או עד אשר ישובו הכופרים בתשובה (ראה פרשה ח שם).  ↩

  2667. בדיוק: נהרגו, ויש גורסים “הרגו”.  ↩

  2668. השמדנום הכונה לתושבים.  ↩

  2669. מראה, בדיוק: משל, ראה פרשה יג פסוק לה.  ↩

  2670. הם אומרים למאמינים אשר עם מחמד בדרך לעג.  ↩

  2671. השוה פרשה ו פסוק כה ופרשה י פסוק מג. השוה גם פרשה ט פסוק פח, צד וגם פרשה טז פסוק קי ופרשה ל פסוק נט–ס. נראה שבכל המקומות האלה קשר לרמזים כאן.  ↩

  2672. יורה אותם יראת אלהים או יתן להם שכר יראתם את האלהים.  ↩

  2673. אותותיה, בדיוק: תנאיה והכונה לשליחות מחמד שבקע הירח והעשן.  ↩

  2674. היינו בבוא הענש, איך יוכלו לקבל אז הזהרה, אם לא קבלוה עכשיו.  ↩

  2675. בדיוק התהפככם ומגוריכם, והכונה קומכם ושבתכם, והמפרשים פרשו התהלככם בעולם הזה ומגוריכם בעולם הבא.  ↩

  2676. פרשה המצוה להלחם בכופרים ראה פרשה ט פסוק פז.  ↩

  2677. ראה פרשה לג פסוק יט.  ↩

  2678. או “בטחו באלהים” ראה פרשה ג פסוק קפג ופרשה לג פסוק כג.  ↩

  2679. כאשר פניתם ערף.  ↩

  2680. השוה פרשה ב פסוק רמז. ובענין זה קשור כנראה גם פרשה ח פסוק עא וכו' וגם פרשה לג שם. ראה גם פרשה ב פסוק עח–פג.  ↩

  2681. פרשה ב פסוק פב.  ↩

  2682. פרשה ד פסוק פד וגם הענין מעין הפסוקים המובאים בהערות הקודמות וכנראה שהפסוקים כאן קשורים ביחוד עם פסוקים צב–צד שם.  ↩

  2683. מנעולי הלבבות.  ↩

  2684. או השטן הורם הדבר, השוה פרשה יב פסוקים יח, פג ופרשה כ פסוק צו.  ↩

  2685. היינו הרויח להם הזמן.  ↩

  2686. היינו לבלתי צאת למלחמה.  ↩

  2687. היינו בשעת מיתתם ראה פרשה ד פסוק צט.  ↩

  2688. וראה פרשה ח פסוק נב והשוה פרשה ד פסוק נ.  ↩

  2689. פרשה לג פסוק יט.  ↩

  2690. בדיוק: יוציא לאור.  ↩

  2691. ראה פרשה ד פסוק צז. השוה גם פרשה ט פסוק פב וכו' ופרשה ג פסוק קלה.  ↩

  2692. פרשה ח פסוק יג.  ↩

  2693. פרשה ג פסוק פה פרשה ד פסוק כב.  ↩

  2694. לאויביכם.  ↩

  2695. פרשה ג פסוק קלג פרשה ד פסוק קה.  ↩

  2696. פרשה ו פסוק לב.  ↩

  2697. פרשה ט פסוק לד.  ↩

  2698. פרשה ג פסוק קעה–קעו. פרשה ד פסוק מא. פרשה ט פסוק עו–עז.  ↩

  2699. פרשה ט פסוק לט.  ↩

  2700. פרשה זו נקראה כך על שם הכבוש הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  2701. דעת רב המפרשים שהכונה לכבוש מכה, ואף–על–פי שהפרשה נגלתה אחרי מלחמת אלחדיביה בשנת שש להגירה שנתים לפני כבוש מכה הוא מדבר בלשון עבר, לברור הדבר שהכבוש יבוא. ויש אומרים שהכונה לכבוש כיבר או לנצחון על הביזנטים במאתה.  ↩

  2702. היינו שעל–ידי כך שתעביר האלילים מן הארץ תזכה שיסלחו לך לחטאיך אשר חטאת בראשית ימיך בהיותך עוד בער וגם אחר–כך.  ↩

  2703. בדיוק: “השכינה”, ראה פרשה ט פסוק כו ופסוק מ והערה לפסוק כו. וכן פרשה ב פסוק רמט.  ↩

  2704. ראה פרשה ט פסוק צט.  ↩

  2705. פרשה לג פסוק מד.  ↩

  2706. הכונה לשבועת אמונים שנשבעו לנביא ודבר זה היה נעשה על–ידי מכה על היד, בערבית بايع.  ↩

  2707. ראה פרשה ט פסוק פב וכו‘ צא וכו’, והכונה לשבטים ערבים שבקש מהם מחמד לצאת למלחמת אלחדיביה, והצטדקו שאינם יכולים לצאת מפני שמשפחותיהם יסבלו בהעדרם.  ↩

  2708. בדיוק: ויהי הדבר יפה בלבותיכם.  ↩

  2709. פרשה כה פסוק יט.  ↩

  2710. ראה פרשה ה פסוק מג ופרשה ב פסוק רפד.  ↩

  2711. הכונה למלחמת כיבר, שכן חזר מחמד ממלחמת אלחדיביה בחדש ד‘ו אלחגה לשנת שש להגרה ועמד באלמדינה שארית חדש זה וראשית חדש אלמחרם. אחר–כך עלה על כ’יבר עם אותם האנשים שהשתתפו במלחמת אלחדיביה, וכבש אותה ושלל שלל רב וחלק רק בין אלה שהשתתפו במלחמה. (ביצ'אוי). (ראה חיי מחמד חלק ב עמ' 144).  ↩

  2712. כי הבטיח אלהים ללוחמי אלחדיביה שיתן להם תמורת שלל מכה, שאבד מהם בהיותם עסוקים באלחדיביה, שלל כיבר. ויש אומרים הכונה למלחמת תבוך זמן רב אחרי מלחמת כיבר והכונה לפרשה ט פסוק פד האומר לאלה: “אל תצאו אתי לעולם ולא תלחמו באויב” וכו'.  ↩

  2713. שנקח חלק מן השלל.  ↩

  2714. ראה פרשה יז פסוק ה' ופרשה כז פסוק לג. הכונה כאן לבני רֻיצַיְפָה תושבי אלִימָאמָה שהלכו אחרי הנביא השקר מֻסַיְלַמָה, (ראה חיי מחמד ח"ב עמ' 220) או לאלה שסרו אחרי מות מחמד מן האסלאם. או למלכות ביזנטיה ופרס.  ↩

  2715. היינו יקבלו דת האסלאם, במקור تسلمون.  ↩

  2716. ראה פרשה כד פסוק ס והערה שם.  ↩

  2717. כשחנה מחמד באלחדיביה שלח את גַ‘וָּאס בן אֻמַיָה הכֻ’זאעי אל תושבי מכה להודיעם שהוא בא אליהם מתוך כּונות של שלום. אך האחאביש עכבהו וחזר. שלח את עתמאן בן עפאן וחבשוהו, ופשטה שמועה שנהרג. קרא מחמד לחבריו והיו אלפים ושלש מאות או ארבע מאות או חמש מאות ולקח מהם תקיעת כף שילחמו בכריש ולא ינוסו מפניהם, והיה יושב באותה שעה תחת עץ. יש אומרים תחת הקוץ המצרי ויש אומרים תחת עץ הלוט (ביצ'אוי).  ↩

  2718. או “הוריד מנוחה בלבותם”. “שכינה” נמצא גם פרשה ב פסוק רמט “הארון תוכו שכינה”. פרשה ט פסוק כו ופסוק מ כמובן כאן וראה הערה שם. וראה לעיל פסוק ד והערה שם.  ↩

  2719. הכונה לנצחון בכיבר ויש אומרים שהכונה לכבוש מכה.  ↩

  2720. אנשי כ'יבר ובני בריתם בני אַסד וגטפאן או תושבי מכה בהביאו לידי שלום ביניכם ובינם.  ↩

  2721. שלל אחר.  ↩

  2722. בדיוק: הקיף, ואולי פרושו הבין.  ↩

  2723. בתושבי מכה.  ↩

  2724. הכונה: זכרו את משפט אלהים.  ↩

  2725. ראה פרשה לג פסוק סב.  ↩

  2726. יש אומרים שכשהיה מחמד באלחדיביה התנפלו שמונים מאנשי מכה על אנשי מחמד להזיק להם. הם נתפסו והובאו לפני מחמד, ואולם הוא סלח להם, והיתה זאת הסבה לשלום בינו ובין יושבי מכה. ושלחו את סֻהַיל בן עַמְרו לכרות ברית שלום ויש אוֹמרים שעַכְּרמה בן אבו–גהל יצא ועמו חמש מאות איש לאלחדיביה, שלח מחמד את כאלד בן אלוליד בראש גדוד ותקף אותם עד שהדפם לתוך חומות מכה ואחר כך חזר. אמרו היה זה ביום הכבוש. ולפי זה נכבשה מכה בכח. ואולם אין דבר זה מתקבל, היות שפרשה זו ירדה לפני הכבוש (גללין וביצ'אוי).  ↩

  2727. ראה פרשה לג פסוק ט.  ↩

  2728. ראה פרשה ה פסוק ג.  ↩

  2729. ראה פרשה ב פסוק קצב. והענין כאן הוא שמחמד בקש בעלותו מעל אלחדיביה לבקר במכה ולהקריב קרבן בעמק מינה כמשפט, והיו אתו גם קרבנות שהקדישם להקריב. אבל קֻרַיְש לא נתנה לו רשות לא לבוא לכעבה ולא ללכת למינה.  ↩

  2730. לא נגמר הפסוק וצריך להשלים "כי אז לא השיב ידכם מעליהם והייתם באים במלחמה בשערי מכה.  ↩

  2731. בין הכופרים והמאמינים במכה.  ↩

  2732. הג'אהליה. ראה פרשה ה פסוק נה וראה פרשה לג פסוק לג והערה שם.  ↩

  2733. ראה לעיל פסוק יח והערה שם, לפי המסרת פתח מחמד במכתבו לאנשי מכה “בשם אלהים הרחמן והרחום. מאת מחמד שליח אלהים”. ואולם אנשי מכה אמרו איננו מאמינים באללה ולא בך שאתה שליח אלהים. והסכים מחמד לכתוב כמו שבקשו אנשי מכה. המאמינים בקשו להתנפל על אנשי מכה, ואולם אלהים השכין מנוחה בלבותם וידומו.  ↩

  2734. היינו אחר–כך קבלו עליהם את דת האסלאם.  ↩

  2735. או החלום, שחלם מחמד לפני עלותו על אלחדיביה, שנכנסו הוא ואנשיו למכה ראשיהם גלוחים ושערותיהם גזוזות. כשספר מחמד חלומו לאנשיו שמחו והיו בטוחים שחלום זה יתמלא עוד באותה שנה. כשנתאחר הדבר התחילו מפקפקים ונגלה למחמד פסוק זה.  ↩

  2736. השוה פרשה יב פסוק ק.  ↩

  2737. כדין העולה לחג בכעבה, ראה פרשה ב פסוק קצב והערה שם והכונה חלק מהם גלוחים וחלק מהם גזוזים.  ↩

  2738. הכונה לכבוש כיבר.  ↩

  2739. כן הוא בדיוק פרשה ט פסוק לג.  ↩

  2740. באונגליון.  ↩

  2741. פרשה לג פסוק לה.  ↩

  2742. פרשה זו נקראה כך על שם חדרי החדרים הנזכרים בה בפסוק ד.  ↩

  2743. היינו אל תהינו לחרץ משפט ולהחליט במשהו לפני שמעכם משפט ודעת אלהים ושליחו.  ↩

  2744. ענין זה נאמר כשהתוכחו אבו–בכר ועמר בדבר מנוי מושל באחד המחוזות, והרימו קולם בוכוחם. השוה בענין הקול בתפלה יז פסוק קי ופרשה כ פסוק ו.  ↩

  2745. ראה בענין השפלת הקול בכלל פרשה לא פסוק יח.  ↩

  2746. צרף, בדיוק: בחן.  ↩

  2747. מחדרי החדרים הכונה לחדרי הנשים, ולפי המסרת היה מעשה שעֻיַיְנָה בן חֻצַיְן ואַלְאַקְרַע בן חאבִיס עם משלחת של שבעים מבני תמים קראו את מחמד בהיותו ישן שם, בחפצם לדבר אתו, ואמרו: “מחמד צא אלינו”.  ↩

  2748. לפי המסרת היה מעשה ושלח מחמד את אלַוִליד בן עָקְבָּה לגבות כספי הצדקה מאת בני אלמֻצְטלק, והיו בינו וביניהם דברי ריבות לפני כן, וכששמעו שהוא בא יצאו לקבל פניו. חשב שהם יוצאים להלחם בו וחזר למחמד ואמר לו שהם מרדו בו ומסרבים לשלם. בקש מחמד לעלות עליהם למלחמה ואז בא אליו חזון זה. אמרו כששלח מחמד את כאלד בן אלוליד לעלות עליהם מצאם עסוקים בתפלה ושלמו לו כספי הצדקה.  ↩

  2749. ראה בענין זה פרשה ו פסוק קטז. פרשה יח פסוק כז פרשה כה פסוק נד פרשה לג פסוק א ופסוק מז.  ↩

  2750. בהכשילכם את הנביא.  ↩

  2751. לא ילעגו לעשותם ללעג וקלס, וכאן אוסר מחמד את שירי הלעג שהיו הערבים נוהגין ללעוג לאויביהם, מפני שיש בהם משום הוצאת שם רע.  ↩

  2752. היינו, מה רע לאדם להקרא בשם פושע.  ↩

  2753. לפי המסורת באה צַפִיָּה בת חֻיָּי, אחת נשי מחמד, לפניו והתאוננה שהנשים האחרות גדפו אותה ואמרו לה: “יהודיה בת יהודי ובת יהודיה”. אמר לה מחמד: “כלום לא יכלת להשיב להן: אבי אהרן ודודי אחי–אבי משה?” צפיה היתה בת כהנים, ובענינה נגלה פסוק זה.  ↩

  2754. הכונה לחשדות.  ↩

  2755. פעלכם במובן שכרכם.  ↩

  2756. השוה פרשה ט פסוק פט וכו'. ופרשה ד פסוק צז.  ↩

  2757. היינו האם לו תספרו כי אתם מאמינים.  ↩

  2758. בדיוק: אומרים הם לך: “חסד עשה אלהים עמנו” כי נתן בלבנו לקבל דת האסלאם.  ↩

  2759. בדיוק: כי קבלו את דת האסלאם. וכן בהמשך הדברים.  ↩

  2760. פרשה זו נקראה כן על שם האות ק שבראשה. והיא אחת מהאותיות שאין להן פרוש שבראש פרשיות שונות (ראה הערה ראש פרשה ב. לפי אגדה הכוונה באות ק להר קָאףּ שהיו חושבים שהוא מקיף את כל העולם כולו. ויש אומרים שהוא קצור “קֻצִ'יַ אלְאַמְר”, היינו נחרץ הדבר.  ↩

  2761. ראה פרשה לו פסוק א.  ↩

  2762. ראה פרשה לח פסוק ג.  ↩

  2763. יש להשלים המשפט “נשוב לתחיה” ראה פרשה כג פסוק פד ופרשה לז פסוק טז.  ↩

  2764. רחוק הדבר ואינו מתקבל על הדעת.  ↩

  2765. הספר שבשמים שבו רשום כל מה שיארע בעולם. ראה פרשה ג פסוק קלט והערה שם, ופרשה יז פסוק ס ופרשה לג פסוק ג.  ↩

  2766. פרשה ו פסוק ה.  ↩

  2767. היינו פעם יאמרו שהקראן דברי שירה הוא ופעם שהוא דברי מכשף או דברי מגידי עתידות.  ↩

  2768. פרשה טו פסוק טז.  ↩

  2769. שם פסוק יט. ופרשה כב פסוק ה.  ↩

  2770. הכונה לבני אדם.  ↩

  2771. לבני אדם, בדיוק: לעובדים את אלהים.  ↩

  2772. פרשה כה פסוק נא.  ↩

  2773. היציאה מן הקברות בעת תחית המתים.  ↩

  2774. ראה פרשה כה פסוק מ והערה שם.  ↩

  2775. ראה פרשה ז פסוק עא והערה שם.  ↩

  2776. שם פסוק סג והערה שם.  ↩

  2777. ראה פרשה טו פסוק עח והערה שם.  ↩

  2778. ראה פרשה מד פסוק לו והערה שם.  ↩

  2779. הענש אשר הייתי מירא אותם בו.  ↩

  2780. הם במבוכה ואינם משיבים אל לב, שכשם שברא אלהים את הבריאה בראשונה יוכל להחיות את המתים.  ↩

  2781. מחבל הוריד בצוארו של האדם.  ↩

  2782. הם שני המלאכים אשר יביאו את האדם בחשבון ביום הדין כשהם יושבים מימינו ומשמאלו.  ↩

  2783. מלאך אשר יבחן את אמתות דבריו.  ↩

  2784. כך יאמרו המלאכים אז לאדם.  ↩

  2785. אחד (במקור המודפס כתוב ‘אחר’ – הערת פב"י) המלאכים יהיה המוביל אותו והשני עד.  ↩

  2786. דברי המלאך האחד.  ↩

  2787. דברי המלאך השני, עמית הראשון והוא העד המעיד באדם.  ↩

  2788. אתם שני המלאכים יחד הטילו את הפושע, ואלה הם דברי אלהים לשני המלאכים.  ↩

  2789. פרשה ב פסוק כ.  ↩

  2790. הכונה לשטן המסית את האדם לחטא.  ↩

  2791. ויאמר אלהים.  ↩

  2792. ראה פרשה י פסוק סה.  ↩

  2793. בני האדם, בדיוק: העבדים.  ↩

  2794. פרשה כו פסוק צ.  ↩

  2795. פרשה לח פסוק נג.  ↩

  2796. פרשה לו פסוק י.  ↩

  2797. פרשה טו פסוק מו.  ↩

  2798. פרשה טז פסוק לג.  ↩

  2799. פרשה מג פסוק ז.  ↩

  2800. פרשה לט פסוק כב.  ↩

  2801. לפי המפרשים הכוונה שבסוף תפלת הערב יש להשתחוות שתי פעמים, פסוק זה בסיפא אחר נמצא בפרשה כ פסוק קל.  ↩

  2802. ממקום קרוב פרשו המפרשים מבית המקדש הקרוב לשערי שמים שממנו יקָראוּ בני האדם לדין. בבית המקדש בירושלים יתקע בשופר ביום הדין. השוה ענין זה במובן אחר פרשה ג פסוק קצ. לפי הענין שם הכוונה לשמוע למזהיר המזהיר מפני הענש.  ↩

  2803. היציאה מן הקברות. השוה ענין זה פרשה לו פסוק נא וכו'.  ↩

  2804. פתע, בדיוק: מהרה, ויש מפרשים “וימהרו ללכת לדין”.  ↩

  2805. אסיפה זאת לאספם יחד לדין.  ↩

  2806. פרשה זו נקראה כן על שם המזרות הנזכרות בה בפסוק א.  ↩

  2807. הוא נשבע ברוחות המפיצות אבק.  ↩

  2808. העננים הנושאים נטל גשם או הנשים ההרות.  ↩

  2809. האניות הרצות לעבור ארחות ימים, או הכוכבים במסלותם.  ↩

  2810. 227 המלאכים הממונים לחלק לברואים צרכיהם או הרוחות המחלקים הגשם. וכל התאורים אלה אינם ברורים.  ↩

  2811. מסלות הכוכבים או קוי העננים הדקים שעל פני השמים.  ↩

  2812. בדבר האמת בדבר הקראן ושליחות מחמד ויום הדין.  ↩

  2813. יוסר מדבר האמת שאתם נחלקים בו, או יוסר ענש יום הדין מעל זה אשר יוסר מעליו.  ↩

  2814. מות, בדיוק: יוּמַת.  ↩

  2815. בתהומות גיהנם הבוערות ומתרשלים בדבר האמונה.  ↩

  2816. או: “יום אשר בו”.  ↩

  2817. להחיש בואו, השוה פרשה י פסוק נא–נג.  ↩

  2818. ואת החלק הגדול של הלילה היו מבלים בתפלות וקריאות בקראן.  ↩

  2819. ראה פרשה ג פסוק טו.  ↩

  2820. לאביון בערבית المحروم בדיוק “שאסור עליו”, היינו שאסרו עליו לבקש חסד משום שהוא נחשב לעשיר.  ↩

  2821. בשמים כלומר על ידי הגשם היורד מן השמים תצמיח הארץ, וכן בשמים שם הדבר אשר יבטיחו אתכם, השכר לעולם הבא.  ↩

  2822. היינו דברים אלה אמת הם כמו הדברים אשר תדברו איש אל אחיו.  ↩

  2823. בלבו אמר: אנשים נכרים הם אלה.  ↩

  2824. פרשה יא פסוק עב הוא כאן פסוק כה–כו, וראה כל הענין שם וכן פרשה טו פסוק נ וכו'.  ↩

  2825. פרשה טו פסוק נב–נג פרשה יא פסוק עג.  ↩

  2826. ראה פרשה יא פסוק עד והשוה פרשה טו פסוק נד.  ↩

  2827. פקדתכם, בדיוק: דברכם. פרשה טו פסוק נז.  ↩

  2828. פרשה יא פסוק פד.  ↩

  2829. בסדום.  ↩

  2830. בדיוק: מן המסלמים, ראה פרשה טו פסוק נט.  ↩

  2831. פרשה טו פסוק עה–עז.  ↩

  2832. ראה פרשה ז פסוק סג והערה שם.  ↩

  2833. שם פסוק עא והערה שם.  ↩

  2834. שם פסוק עה.  ↩

  2835. היינו, בעצם היום.  ↩

  2836. כי נפלו פגרים מתים שם פסוק עו.  ↩

  2837. בערבית بايد שפרושו יכול להיות בעז משרש يد וגם בידים. ראה פרשה לח פסוק טז ופסוק מה.  ↩

  2838. היינו, אלהים הפורשים את הארץ.  ↩

  2839. פרשה יג פסוק נ.  ↩

  2840. כלומר האם צוו העמים הקדמונים בצוואה עם עובר לעם שבא אחריו, שכן נראה הדבר כאלו נדברו ביניהם למרות את פי השליחים.  ↩

  2841. על סורך מהם אחרי שהשתדלת להזהירם.  ↩

  2842. הרוחות והשדים.  ↩

  2843. היינו, ענש כעונש העמים הקדמונים.  ↩

  2844. פרשה זו נקראה כן על שם ההר הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  2845. הכונה להר סיני.  ↩

  2846. ראה פרשה יז פסוק ס והערה שם ופרשה לג פסוק ו.  ↩

  2847. הוא נשבע במקדש הכעבה אשר יעלו לחוג אליו.  ↩

  2848. הכוונה לשמים, ראה פרשה כא פסוק לג.  ↩

  2849. ראה פרשה ו פסוק צא.  ↩

  2850. פרשה מד פסוק נו.  ↩

  2851. פרשה מג פסוק לג.  ↩

  2852. פרשה מד פסוק נג.  ↩

  2853. שם פסוק נד.  ↩

  2854. היינו, גם צאצאיהם יירשו גן עדן.  ↩

  2855. משכר מעשיהם.  ↩

  2856. היינו ערב לפני אלהים ויקבל שכר על מעשים טובים וענש על מעשים רעים.  ↩

  2857. השוה פרשה יט פסוק סג.  ↩

  2858. במקור המודפס, גם כאן וגם הפסוק הבא מצויינים באותיות כה – הערת פב"י  ↩

  2859. התמונה לקוחה מהנערים המגישים המשקאות במשתאות.  ↩

  2860. הפנינים הנסתרות בצדפיהן.  ↩

  2861. ישאלו איש את אחיו על המעשים שעשו בעולם הזה.  ↩

  2862. היינו מלאים פחד וחשש שמא נמרה את מצות אלהים.  ↩

  2863. בערבית كاهن כהן.  ↩

  2864. ראה פרשה ט פסוק נב.  ↩

  2865. תבונתם, בדיוק: בגרותם, היינו על–ידי זה שהגיעו לבגרות ולדעת.  ↩

  2866. ראה פרשה ב פסוק כא.  ↩

  2867. אינם בטוחים, כששואלים אותם מי בראם ומי ברא את השמים ואת הארץ יענו: אלהים, אך אילוּ היו בטוחים בדבר, כי אז היו עובדים אותו.  ↩

  2868. אם להם סלם לעלות בו השמימה לשמוע את דברי אלהים והמלאכים וידעו התעלומה.  ↩

  2869. ראה פרשה טז פסוק נט וכו'.  ↩

  2870. היודעים הם תעלומות אלהים בספרים השמימיים ומעתיקים להם משם את הדברים.  ↩

  2871. ראה פרשה ח פסוק ל.  ↩

  2872. חלילה לאלהים, בדיוק: ישתבח אלהים.  ↩

  2873. השוה פרשה יז פסוק צד ובכלל הקטע מפסוק צ וכו' שם ענין לכאן.  ↩

  2874. היינו, גם אם אלהים יפיל עליהם רגבים מן השמים להראות להם אמיתות נבואתו של מחמד, כאשר בקשו, גם אז לא יאמינו ויאמרו, רק ערמת עננים היא זו.  ↩

  2875. ראה פרשה יא פסוק לט.  ↩

  2876. פרשה זו נקראה כן על שם הכוכב הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  2877. יש אומרים שהוא נשבע בכוכב מיוחד ויש אומרים בכוכבים בדרך כלל. יבוא, מתפרש גם במובן יעלה וגם במובן ישקע, ויש סוברים שהשבועה היא ב نجم בצמח הצומח.  ↩

  2878. רעכם, היינו מחמד.  ↩

  2879. הכוונה למלאך גבריאל.  ↩

  2880. יש אומרים נתגלה כמלאך. אמרו: לא נתגלה גבריאל בצורת מלאך לשום נביא מהנביאים אלא למחמד בלבד, ואף אליו לא נתגלה כך אלא שתי פעמים.  ↩

  2881. קרב בצורת אדם.  ↩

  2882. אלילות הערבים הקדמונים שחשבו אותן לבנות אלהים. וכאן לועג להם מחמד שהם מחלקים לאלהים בנות בשעה שהם משתוקקים דוקא לבנים זכרים.  ↩

  2883. ראה פרשה ז פסוק סט ופרשה יב פסוק מ.  ↩

  2884. פרשה ו פסוק קטז, קמט. פרשה י פסוק לז, סז.  ↩

  2885. השוה פרשה כ פסוק קח.  ↩

  2886. ראה פרשה י פסוק לז, והשוה גם פה גם שם את הפסוקים לפני זה.  ↩

  2887. במקור המודפס מופיעה ההערה להלן, ללא הפניה אליה מהטקסט; נראה שכאן מקומה (הערת פב"י): ראה פרשה לו פסוק כב  ↩

  2888. השוה פרשה מב פסוק לח.  ↩

  2889. פרשה מב פסוק לה.  ↩

  2890. ראה פרשה ד פסוק נא–נב.  ↩

  2891. לפי המסרת נגלו פסוקים אלו בדבר אלוליד בן אלמגירה שהלך אחרי מחמד וקבל דתו. פגש בו אחד מקריש וחרפהו על עזבו את דת אבותיו. אמר לו אלוליד: קבלתי דת מחמד מפחד ענש העולם הבא. אמר לו אותו אדם, אם תתן לי סכום כסף אני מקבל עלי הענש. נתן לו אלוליד מה שבקש וחזר לעבודת אלילים.  ↩

  2892. השוה פרשה כ פסוק קלג.  ↩

  2893. פרשה ו פסוק קסד, יז פסוק טז; לח פסוק יט; לט פסוק ט.  ↩

  2894. בדיוק: המצחיק וְהַמַּבְכֶּה.  ↩

  2895. תופץ או “תבקע”.  ↩

  2896. תחית המתים.  ↩

  2897. הוא הכוכב אַברֵק (סיריוס) שהיו עובדים אותו חלק מן הערבים עובדי האלילים.  ↩

  2898. ראה פרשה ז פסוק סג והערה שם. ונקראו הראשונים על שנשמדו אחרי דור המבול. ויש אומרים עאד הראשונים הם עם הוּד והאחרונים הם ארם.  ↩

  2899. שם פסוק עא והערה.  ↩

  2900. סדום ועמורה. ראה פרק ז פסוק עח וכו'.  ↩

  2901. מחמד.  ↩

  2902. היינו מסוגם וכמותם.  ↩

  2903. הקרובה, תואר ליום הדין וכונתו יום הדין קרוב לבוא.  ↩

  2904. על החזון שאני מביא לכם.  ↩

  2905. נקראה כך על שם הירח הנזכר בפסוק א.  ↩

  2906. שעת הדין.  ↩

  2907. יש אומרים שכאן מדובר על בקיעת הירח לשנים, שהביא מחמד לאות על נבואתו. פרוש שני: הוא מתנבא על בקיעת הירח בעת תחיית המתים, וגם אז לא יאמינו. כשפים ממושכים, ויש מפרשים “כשפים אדירים עזים” או “כשפים חולפים”.  ↩

  2908. הכונה היא, כבר שמעו את הענש אשר בא על העמים אשר חטאו לפנים.  ↩

  2909. איום בדיוק: מוזר, היינו אשר יהיה מוזר בעיניהם. והענין כשיקרא המלאך אשרפיל (שרפיאל) את בני האדם לדין.  ↩

  2910. השוה פרשה כו פסוק קטז וכו'.  ↩

  2911. מי רביעה ומי תהום.  ↩

  2912. כנוי לתבה.  ↩

  2913. כלומר שמרנו עליה מכל פגע. והשוה פרשה יא פסוק לט, כג פסוק כז “עשה התבה לעינינו”.  ↩

  2914. ראה פרשה יט פסוק צז פרשה מד פסוק נח. הקלנו, עשינוהו קל וברור או “הכינונו”.  ↩

  2915. ראה פרשה ז פסוק סג והערה שם.  ↩

  2916. נוקבת או קפאון. ראה פרשה מא פסוק טו.  ↩

  2917. פרשה ז פסוק עא והערה שם.  ↩

  2918. היינו שליחם צאלח.  ↩

  2919. או “בגיהנם”. سعر כאן רבים מ سعير אש לוהטת. והם לועגים לנביאם באמרם לו, שאם ילכו אחריו יהיו בגיהנם, ממש ההפך ממה שהוא אמר.  ↩

  2920. השוה פרשה לח פסוק ז. והערה שם ופרשה מג פסוק ל.  ↩

  2921. ראה שם פרשה ז פסוק עא.  ↩

  2922. ביניהם ובין הגמלה ועיין שם.  ↩

  2923. הוא קדאר בן סאלף. לפי האגדה לא היה ערבי אלא היה גר בתוך תמוד שעקר את הגמלה. עיין שם.  ↩

  2924. ראה פרשה יא פסוק ע.  ↩

  2925. ראה לעיל פסוק טו.  ↩

  2926. בדיוק: חצץ, צרורות.  ↩

  2927. ראה פרשה טו פסוק עב.  ↩

  2928. הכינו אותם בסנורים.  ↩

  2929. היינו נענשו בחיים והענש ימשך גם בגיהנם.  ↩

  2930. לפי הקראן נתן הזבור “מזמורים” לדוד. וכאן הכונה לכתבי–הקדש בכלל. ועיין פרשה ד פסוק קסא ופרשה יז פסוק נז ביחיד زبور ובפרשה כו פסוק קצו, פרשה ג פסוק קפא ופרשה טז פסוק מו ברבים زبر ופרוש הדבר האם יש לכם פטור שמפטרים אתכם מהענש מן התורה?  ↩

  2931. שעת הדין.  ↩

  2932. הרעיון החוזר הרבה בקראן שעונש יום הדין קשה מהענש שיקבלו הרשעים בעולם הזה.  ↩

  2933. לעיל פסוק כד.  ↩

  2934. כשיאמר אלהים: הוה, והיה. ראה למשל פרשה ב פסוק קיא ועוד רבים.  ↩

  2935. ראה פרשה לד פסוק נד.  ↩

  2936. גם כאן הוא משתמש ב زبر (ראה לעיל פסוק מג), והכונה לספרים השמורים בשמים.  ↩

  2937. פרשה זו נקראה כן על שם הרחמן הנזכר בפסוק א.  ↩

  2938. מהלכם הוא בחשבון המועדים. ראה פרשה ו פסוק צו.  ↩

  2939. ראה פרשה טז פסוק נ–נב, ופרשה יג פסוק טז.  ↩

  2940. פרשה יג פסוק ב.  ↩

  2941. הכונה ששׂם שווי משקל שהשמים לא יפלו. וראה פרשה יג שם. או שהכונה היא שהוא שופט בצדק ובמישרים.  ↩

  2942. פרשה יא פסוק פה–פו פרשה ו פסוק קנג. פרשה ז פסוק פג.  ↩

  2943. שם.  ↩

  2944. פסוק זה חוזר לא פעמים בפרשה זו.  ↩

  2945. פרשה טו פסוקים כו, כח, לג.  ↩

  2946. שם פסוק כז. והכונה אש בלי עשן ג‘אן רבים מג’ן.  ↩

  2947. ראה פרשה מג פסוק לז, והכונה המרחקים בין מזרח ומערב ובין מערב ומזרח.  ↩

  2948. במקור המודפס חסר פסוק הממוספר יז – הערת פב"י  ↩

  2949. ראה פרשה כה פסוק נה: “זה חי ומתוק וזה מלוח ומר”. והכונה נהרות מים מתוקים הנופלים לתוך הים המלוח.  ↩

  2950. שם נה לא יעברו גבולם. או “לא יבקשו להשתלט זה על זה” על–ידי התמזגות.  ↩

  2951. או אבנים טובות גדולות וקטנות.  ↩

  2952. עליה, על הארץ.  ↩

  2953. ראה פרשה כח פסוק פח.  ↩

  2954. בערבית التقلات והכונה היא לאדם ולג'ן, שאלהים יפנה לטפל בהם ולשפוט אותם.  ↩

  2955. פרשה ו פסוק קל.  ↩

  2956. לא תוכלו להתחמק ממשפט אלהים אלא בכח, ויש להשלים: והרי אין לכם כח לעמוד בפני אלהים.  ↩

  2957. או: “ועשן בלי להבה”.  ↩

  2958. או: כָּעוֹר הַמְאָדָּם.  ↩

  2959. לא ישאלו את האדם על עוונו, כי יכירו את כל אחד לפי התו אשר התוה בו מה היה חטאו, ככתוב להלן. השוה פרשה כח פסוק עח.  ↩

  2960. ההכרה בסימניהם [במקור המודפס: סמיניהם– הערת פב"י] נמצאת בקראן בענין צדיקים פרשה ב פסוק רעד, פרשה מח פסוק כט ובענין רשעים פרשה מז פסוק לב. ובענין צדיקים ורשעים פרשה ז פסוקים מד, מו.  ↩

  2961. ראה פרשה יא פסוק נט.  ↩

  2962. הכונה היא, כשיצמאו מחמת אש גיהנם ירוצו לשתות ולא ימצאו אלא חמים ורותחים.  ↩

  2963. ראה פרשה יד פסוק יז והערה שם.  ↩

  2964. שתי גנות, אחת לאדם ואחת לג'ן או שתיהן לשניהם: האחת שכר המעשים הטובים והשניה מתנת חסד מאלהים, וראה בדבר שתי גנות פרשה לד פסוק יד והערה שם.  ↩

  2965. המין האחד כפרי אשר על הארץ, והשני חדש ובלתי ידוע, או פירות טריים ופרות יבשים. השוה פרשה ב פסוק כג והערה שם.  ↩

  2966. יורד, שיהיה קל לקטוף אותו גם כשהצדיקים מסבים.  ↩

  2967. הכונה לנשים צנועות שאין עיניהן משוטטות הנה והנה. ראה פרשה לז פסוק מז והערה שם.  ↩

  2968. אֹדם פניהן כאֹדם ולבנת בשרן כפנינים.  ↩

  2969. לפי ביצאוי הם בעיקר שיחים של צמחי בשמים שיהיו בגנות של הפחותים במעלה, ואילו בגנות הנזכרות לעיל לצדיקים גמורים עצים נושאי פרי בעיקר.  ↩

  2970. גם המים פחותים כאן מאשר בגנות הנזכרות לעיל.  ↩

  2971. העלמות מעין קצרות המבט הנזכרות לעיל.  ↩

  2972. פרשה מד פסוק נד, פרשה נב פסוק כ.  ↩

  2973. פרושות מבני אדם ושמורות לבעליהן, או קצרות–מבט כלעיל.  ↩

  2974. ראה לעיל פסוק נו.  ↩

  2975. העשויים בעיר עבקר. אמרו הבדואים שזאת היא עיר מושב לג'ן.  ↩

  2976. פרשה זו נקראה כן על שם שעת הדין “החלה” הנזכרת בפסוק א.  ↩

  2977. היינו בבוא יום הדין ראה פרשה נא פסוק ו. (ان الدين واقع) ובפעל وقع הוא משתמש הרבה ליום הדין.  ↩

  2978. ביום הדין יעמדו הצדיקים לימין כסא המשפט והרשעים לשמאלו. ואולם גם לאושר ואסון משמשים ימין ושמאל.  ↩

  2979. הם לפי המסרת אלה שעברו לפני האחרים לקבל את האסלאם, או הנביאים העוברים לפני עמם להורותם את הדרך הטובה, או הכונה לצדיקים גמורים העוברים לפני הכל להכנס לגן עדן.  ↩

  2980. לאלהים.  ↩

  2981. רבים מן הדורות הראשונים שהיו מאדם עד מחמד ואחריהם רק מעטים והם חברי מחמד.  ↩

  2982. ראה פרשה טו פסוק מז. פרשה לז פסוק מג ופרשה מד פסוק נג.  ↩

  2983. פרשה נב פסוק כד.  ↩

  2984. שאינם מזדקנים.  ↩

  2985. פרשה מג פסוק עא.  ↩

  2986. פרשה לז פסוק מד.  ↩

  2987. פרשה לז פסוק מו.  ↩

  2988. פרשה מד פסוק נד, פרשה נב פסוק כ.  ↩

  2989. פרשה נב פסוק כד בדבר עלמים אותו תאר, ואין תאר זה אלא שתי פעמים אלו בקראן.  ↩

  2990. פרשה לב פסוק יז. פרשה מו פסוק יג.  ↩

  2991. סגנון זה פרשה יט פסוק סג, והכונה כמו בפרשה נב פסוק כג ושם גם סוף הפסוק.  ↩

  2992. פרשה יט פסוק סג.  ↩

  2993. או שיח דשא של פרחים ריחנים הנקרא “אל תגע בי”.  ↩

  2994. היינו החיינו אותן מחדש. ולפי החדית הכונה לנשים שמתו זקנות והחזרנו להן עלומיהן; או בראנו את העלמות היפות שבגן עדן.  ↩

  2995. בנות גיל שווה לבעליהן, בין הגיל של שלשים ושלש וכן בעליהן, ראה פרשה לח פסוק נב והערה שם.  ↩

  2996. ראה לעיל פסוק יג–יד והערה.  ↩

  2997. השוה פרשה נה פסוק מד והערה שם.  ↩

  2998. ראה פרשה יז פסוק יז ופרשה כג פסוק סו ופרשה לד פסוק לג ופרשה מג פסוק כב.  ↩

  2999. حذث ראה פרשה לח במובן לחלל שבועה.  ↩

  3000. פרשה לז פסוק טז.  ↩

  3001. פרשה לז פסוק ס ופרשה מד פסוק מג “עץ הזקום”, ופריו מר ועיין שם פרשה לז והערה שם.  ↩

  3002. שם לז פסוק סד.  ↩

  3003. שם לז פסוק סח.  ↩

  3004. משקה כמשקה שמשקים גמלים חולים לרפואה והוא לא טעים.  ↩

  3005. שנוכל להחיותכם ולהביא אתכם בדין.  ↩

  3006. ברחם האשה.  ↩

  3007. ויברח מן המות, או ידחה את מועדו.  ↩

  3008. להמיר צורתכם או להמירכם באחרים.  ↩

  3009. תמהים או נחמים על הטרחה שטרחתם.  ↩

  3010. הרוסים.  ↩

  3011. או עלובים.  ↩

  3012. או תפלים.  ↩

  3013. פרשה לו פסוק פ.  ↩

  3014. העץ אשר ממנו היו עושים את המציתים.  ↩

  3015. למען ישיבו אל לב ויראו דרכם, או להוכחה על תחית המתים.  ↩

  3016. לשון שבועה הוא, והכונה: הדבר ברור גם בלי שבועה.  ↩

  3017. היינו המלאכים. ומכאן ההלכה האסלאמית שאסור לנגוע בקראן אלא אחרי שהטהרו כדת ברחיצה.  ↩

  3018. היינו בגילוי הזה.  ↩

  3019. ותעשו את מזונכם, היינו התודה לאלהים על מזונכם היא אשר תכחשו בחסדו.  ↩

  3020. היינו בשעת מיתה.  ↩

  3021. מתבוננים למצב.  ↩

  3022. קרובים אליו להולך למות.  ↩

  3023. את הנפש.  ↩

  3024. היינו הנביאים והמאשרים הראשונים לאמונה המקורבים לאלהים.  ↩

  3025. הברורה בדיוק: הודאית.  ↩

  3026. פרשה זו נקראה ך על שם הברזל הנזכר בה בפסוק כה.  ↩

  3027. פרשה לד פסוק ב.  ↩

  3028. פרשה כב פסוק ס, פרשה לא פסוק כח ופרשה לה פסוק יד.  ↩

  3029. 1 ראה פרשה ה פסוק יח פרשה יד פסוק א.  ↩

  3030. 2 פרשה ט פסוק לד ופרשה מז פסוק מ.  ↩

  3031. 3 פרשה ג פסוק קעו.  ↩

  3032. כבוש מכה על ידי מחמד בשנת תשע להגירה.  ↩

  3033. ראה פרשה ט פסוק כ.  ↩

  3034. ראה פרשה ד פסוק צז.  ↩

  3035. פרשה בפסוק רמו. פרשה ד פסוק מד.  ↩

  3036. פרשה ד פסוק יז. פרשה ה פסוק קיט.  ↩

  3037. הסעפים, הם הצבועים, יקראו אל הצדיקים: הלא היינו גם אנחנו מאמינים.  ↩

  3038. ותוחילו לראות בחזור הגלגל עלינו. ראה פרשה ט פסוק נב, צט ושם כל הענין.  ↩

  3039. שם פרשה ט פסוק מה ופרשה כד פסוק מט ושם כל הענין.  ↩

  3040. פרשה ב פסוק ה ופרשה לא פסוק לג.  ↩

  3041. פרשה ב פסוק מה.  ↩

  3042. בטקסט ﻩﻮﻻﻜ הנמצא כאן פעם יחידה בקראן בקשר מעין זה.  ↩

  3043. היינו כאשר האריך להם אלהים אפו, קשו לבותיהם.  ↩

  3044. פרשה לג פסוק לה.  ↩

  3045. פרשה פרשה ב פסוק רמו.  ↩

  3046. כלומר הם נחשבים בעיני אלהים כצדיקים וכמוסרים נפשם על קדושת השם. פרשה ד פסוק עא.  ↩

  3047. פרשה מז פסוק לח.  ↩

  3048. השוה פרשה יח פסוק מד. שם תרגמנו תפארת. וכן פרשה יח פסוק כז, פרשה י פסוק פח, פרשה יא פסוק יח.  ↩

  3049. פרשה לט פסוק כב.  ↩

  3050. לרשעים.  ↩

  3051. לצדיקים.  ↩

  3052. פרשה ג פסוק קפב.  ↩

  3053. פרשה ג פסוק קכז.  ↩

  3054. פרשה ה פסוק נט. ראה פרשה ג פסוק סו.  ↩

  3055. פרשה ב פסוק צט. פרשה ג פסוק סז. פרשה ח פסוק כט.  ↩

  3056. או לפני אשר בראנו את הארץ ואתכם. וכאן ﻮﺑﺭﺃ = ברא בבנין קל במובן העברי פעם יחידה בקראן.  ↩

  3057. ראה כל ענין הפסוק פרשה כב פסוק סט פורשה לה פסוק יב.  ↩

  3058. ראה פרשה ג פסוק קמז.  ↩

  3059. ראה פרשה ו פסוק מד.  ↩

  3060. פרשה פא פסוק יז ופרשה ד פסוק מ:  ↩

  3061. ראה פרשה ד פסוק מא.  ↩

  3062. ראה פרשה לא פסוק כה.  ↩

  3063. מאזני הצדק והמשפט. ראה פרשה מב פסוק טז.  ↩

  3064. הכונה מלחמה.  ↩

  3065. היינו מתוך לבו ולא רק כלפי חוץ.  ↩

  3066. פרשה ב פסוק פא ופרשה ה פסוק ג.  ↩

  3067. היהודים והנוצרים.  ↩

  3068. ראה לעיל פסוק כא.  ↩

  3069. פרשה זו נקראה כך על שם העצומות הנזכרות בה בפסוק א.  ↩

  3070. המתעצמת היא כ'ולה בנת תעלבה שגרשה בעלה אוס בן אלצאמת באחד מדרכי הגירושין הערבים הקדמונים באמרו לה “הרי את לי כגב אמי” (פרשה לג פסוק ד והערה שם), ובאה לשאל הלכה מפי מחמד אם הגרושין חלים בדרך זו, מחמד פסק שהיא אסורה על בעלה. הצטערה האשה על ילדיה הפעוטים והלכה הביתה והתפללה לאלהים, והתאוננה לפניו על הדבר הזה ואז נגלה למחמד החזון הזה מאלהים המבטל צורת גרושין זו, ומתיר את האשה לבעלה.  ↩

  3071. באמרם להן “הרי את לי כגב אמי”.  ↩

  3072. מלבד זה נחשבת לאמו של אדם אשה שהיניקתו. (פרשה ד' פסוק כז).  ↩

  3073. השוה פרשה ה פסוק צא ופרשה ד פסוק צד.  ↩

  3074. השוה פרשה ב פסוק רלב.  ↩

  3075. פרשה ד פסוק צד.  ↩

  3076. השוה פרשה ה פסוק צא.  ↩

  3077. פרשה ט פסוק סד.  ↩

  3078. השה פרשה יח פסוק מז ושם כל הענין וכן פרשה לו פסוק יא.  ↩

  3079. ראה מספרים אלה ממש בקשר אחר, פרשה יח פסוק כא.  ↩

  3080. תחית המתים.  ↩

  3081. הכונה לצבועים באלמדינה שבסודם דברו נגד הנביא, אך בפגשם את המאמינים ואת מחמד הסתירו דברם. והברכה אשר לא צוה אלהים היא: שהיו אומרים במקום “אלסלאם עליך” “שלום עליך”, “סם עליך”. והשוה פרשה ב פסוק יב – יג. וכן פסוק צח “אל תאמרו לנביא ”ראענא" וכו' והערה שם.  ↩

  3082. בדיוק בלי רשיון אלהים, ראה פרשה ב פסוק צו.  ↩

  3083. הכונה לתת מקום רחב לשליח בהופיעו במקום האספה ולבלתי הדחק סביבו.  ↩

  3084. חוששים פן תהיו עניים.  ↩

  3085. עם היהודים. ראה פרשה ב פסוק נח, פרשה ג פסוק קח.  ↩

  3086. היינו הערבים הצבועים באלמדינה שאינם לא מסלמים ולא יהודים.  ↩

  3087. נשבעו לכם כי קבלו דתכם. פרשה ד פסוק סה, פרשה ט פסוק צו– צז ושם פסוק עה.  ↩

  3088. פרשה ט פסוק ט. והשוה שם פסוק י–ב וכו'.  ↩

  3089. פרשה ה פסוק קיט ופרשה ט פסוק קא.  ↩

  3090. פרשה זו נקראה כן על שם האספה או ההגירה הנזכר בה בפסוק ב. והכונה להגירה של שבט ממושבו למושב שבט אחר.  ↩

  3091. הכונה כאן ליהודים משבט אלנצ'יר שבאלמדינה. בשעה שהגר מחמה ממכה לאלמדינה הבטיחו אותו יהודים אלה לעמוד מרחוק ולא להתערב בינו ובין מתנגדיו. אחרי שנצח מחמד את אנשי מכה במלחמת בדר, הודו שהוא הנביא כפי המתואר בתורה, ואולם אחרי נחלו מפלה במערכה השניה באֻחֻד שנו טעמם. כעב בן אלאשרף נשיאם נסע עם ארבעים פרש מאלמדינה ועשו יד אחת עם אבו–ספיאן מצביא מתנגדי מחמד במכה ונשבעו לו אמונים. מחמד צוה והרגו את אחי כעב מן היניקה. מחמד צר בשנה הרביעית להגרה על טירותיהם שהיו במרחק שלשה מילין בערך מאלמדינה, במשך ששה ימים. כשנצחם נתן להם רשות לעזוב את המקום, בתנאי שלא יחזרו עוד, והלך חלק מהם לסוריא וחלק לכַיְבַר ולחירה. וזאת היא האסיפה או ההגירה הנזכרת כאן. ההגירה השניה היתה שנים מספר אחר–כך בימי כליפות עמר.  ↩

  3092. פרשה לג פסוק כו.  ↩

  3093. לפני צאתם החריבו בתיהם שלא יהנו מהם המסלמים.  ↩

  3094. גזר, בדיוק: כתב.  ↩

  3095. כי אז נפלו בשבי או הומתו.  ↩

  3096. פרשה ח פסוק יג.  ↩

  3097. בהיות מושבות בני אלנצ'יר קרובים לאלמדינה עלו עליהם רגלים.  ↩

  3098. הכונה היא שמלחמה זו לא נצחתם בכחכם ובמלחמתכם. ומשום כך היה כל השלל שנפל בכבוש זה לנביא, ולא חולק בין הנלחמים כדין חלוקת שלל, המפורש בפרשה ח פסוק מב.  ↩

  3099. שהשלל לא יחולק ביניהם.  ↩

  3100. השלל הזה הוא למהגרים אשר ברחו אחרי מחמד ממכה לאלמדינה. ומן השלל הזה לא נתן חלק לאַנְצַאר עוזריו ותומכיו מבני אלמדינה, חוץ לאלה מהם שהיו זקוקים לעזרה כמהגרים ממכה ראה פרשה ב פסוק רעד.  ↩

  3101. פרשה מח פסוק כט.  ↩

  3102. הכונה לאנצאר מאנשי אלמדינה אשר קבלו את דת מחמד בהיותם חפשים, בשעה שבני מכה המהגרים לא קבלו עדיין מפחד עובדי–האלילים במכה ולחצם.  ↩

  3103. היינו אין בהם לא רגש קנאה באשר נתן למהגרים ולא להם, ולא יחמדו את אשר נתן למהגרים.  ↩

  3104. הכונה לאלה שהגרו ממכה לאלמדינה ונלוו על מחמד אחרי שראוהו מנצח את אנשי מכה.  ↩

  3105. ליהודים מבני שבט אלנצ'יר.  ↩

  3106. וכך היה. אבן אבה וחבריו הצבועים שלחו אגרת ליהודים שיעזרום במלחמתם נגד מחמד, ואחר–כך לא באו לעזרתם.  ↩

  3107. ראה פרשה ג פסוק קז.  ↩

  3108. או: “מוראכם חזק יותר בלבותם (ממוראם) את אלהים”, ותרגום זה מתקשר יותר עם הפסוק, היינו משום שאינם מבינים.  ↩

  3109. לאמר אין היהודים חסרי אונים ומוגי לב, הכונה שלבותיהם ביניהם לבין עצמם חזקים הם ונלחמים שבט בשבט בכח רב. ואולם אינם מאוחדים להלחם נגד אויב הבא עליהם מבחוץ.  ↩

  3110. הכונה או לאנשי–מכה שנלחמו נגד מחמד בבדר ונוצחו או ליהודי שבט קַיְנֻקָאע שהגלם מחמד לפני הגלותו את שבט אלנצ'יר.  ↩

  3111. ראה פרשה ה פסוק צו.  ↩

  3112. פרשה כט פסוק מב.  ↩

  3113. או השומר.  ↩

  3114. בדיוק: השבח לאלהים.  ↩

  3115. פרשה ז פסוק קעט ופרשה יז פסוק קי ופרשה כ פסוק ז.  ↩

  3116. פרשה זו נקראה כן על שם הנבחנות הנזכרות בה בפסוק י.  ↩

  3117. המובן הוא שתראו להם כלפי חוץ ידידות אך בלבבכם תשמרו להם איבה.  ↩

  3118. פרשה ד פסוק צא ושם כל הענין.  ↩

  3119. תחית המתים.  ↩

  3120. פרשה לג פסוק כא.  ↩

  3121. פרשה מג פסוק כה והערה שם.  ↩

  3122. פרשה ג פסוק קיד.  ↩

  3123. השוה פרשה ט פסוק קטו. ושם כל הענין.  ↩

  3124. פרשה י פסוק פה. ובדיוק: אל תשיתנו נסיון על ידי הכופרים וכן פרשה י פסוק פה. היינו כאשר יגברו עלינו יבואו הם לידי נסיון וכן אנחנו מתו מחשבה שאמנם צדיקים הם.  ↩

  3125. פרשה לג פסוק כא.  ↩

  3126. פרשה נז פסוק כד והערה שם.  ↩

  3127. וכך היה אחרי כבוש מכה, כשקבלו עובדי האלילים את דת מחמדה, חזרו המאמינים הקרובים לעובדי–האלילים לפני כן שהיו אויביהם ונעשו ידידים.  ↩

  3128. היינו נהגו מנהג ידידות בהם.  ↩

  3129. כונת הפסוק לקתילה בת עבד אלעזה שעובדת אלילים הביאה מתנות לבתה אסמא בנת אבו בכר ולא קבלה אותן ולא נתנה לה רשות להכנס, ובא הפסוק והתיר. וראה פרשה ה פסוק מה.  ↩

  3130. אחרי מלחמת חדיביה בשנת שש להגרה (ראה פרשה מח) התנו המסלמים ועובדי האלילים ביניהם, שכל אחד מן הצדדים יחזיר לשני את אשר שבה ממנו. ואז נאסר על פי הקראן להחזיר נשים מאמינות לכופרים, ואולם יש להחזיר לכופרים מה שהוציאו על הנשים האלה. והיה מעשה שבשעת שלום חדיביה באה אשה אחת סביעה בת חרת משבט אסלם, שקבלה את דת האסלם, שבעלה מֻסאפר רלמחזומי דרש להחזירה לו, ומחמד פסק להחזיר לו את מהר האשה. אחר–כך נשא אותה עמר לאשה.  ↩

  3131. פרשה ד פסוק כח, כט. פרשה ה פסוק ז. ופרשה לג פסוק מט, ואף–על–פי שהחזירו מהרן לבעליהן עובדי האלילים, יש לתת להן מהר שוב כאשר ישאו אותם.  ↩

  3132. בדיוק “משהו מנשותיכם”, לשון זלזול.  ↩

  3133. כיינו לקחת אשה מהם כאשר לקחו מכם. או “ושללתם שלל”.  ↩

  3134. להשבע אמונים לך בקבלן את דת האסלאם.  ↩

  3135. כנראה שדבר זה היה אחרי כבוש מכה, כשבאו הרבה נשים מעובדי–האלילים לקבל את דת האסלאם.  ↩

  3136. ראה להלן פרשה פא פסוק ח–ט.  ↩

  3137. יש מפרשים כי הכונה היא שהן מיחסות לבעליהן ילדים שנולדו מזנות.  ↩

  3138. הכונה שהערבים עובדי האלילים לא האמינו לא בעולם הבא ולא בתחית המתים, כנזכר הרבה בוכוחי מחמד אתם.  ↩

  3139. פרשה זו נקראה כן על שם המערכה הנזכרת בה בפסוק ד.  ↩

  3140. לפי מסורת מוסלימית אחת נתנה פרשה זו במכה, ואולם כפי הנראה להלן נתנה באלמדינה.  ↩

  3141. פרשה נט פסוק א.  ↩

  3142. ראה פרשה כו פסוק רכו. יש מפרשים שהכונה למסלמים שהבטיחו להלחם מלחמת האסלאם בגופם ובמאדם, אחר–כך כשהגיעה השעה להלחם חזרו בהם. ראה פרשה ג פסוק עט, ויש מפרשים שהכונה לצבועים בכלל.  ↩

  3143. פרשה מ פסוק לז.  ↩

  3144. פרשה לג פסוק סט.  ↩

  3145. פרשה ג פסוק מד.  ↩

  3146. מחמד נקרא גם בשם אחמד. ויש חושבים שהכונה ליוחנן ט פסוק 7. “אני הולך אל אבי והפרקליט יבוא”.  ↩

  3147. פרשה ט פסוק לב.  ↩

  3148. פרשה ט פסוק מא.  ↩

  3149. פרשה ט פסוק מא.  ↩

  3150. פרשה ט פסוק עג.  ↩

  3151. טובות אחרות.  ↩

  3152. ראה פרשה ג פסוק מה והערה שם.  ↩

  3153. פרשה זו נקראה כן על שם הקהל הנזכר בה בפסוק ט.  ↩

  3154. או שלח.  ↩

  3155. ﺃﻻﻩﻫﻩﻥ בדרך כלל מבארים את המלה הזאת “עמי–הארץ” שאינם יודעים קרוא וכתוב. ולפי האמת פירושו “אמות העולם, והכונה שמחמד רואה אותו בבחינת נביא לאמות, לפי מושג התלמוד ”נביא אמות העולם".  ↩

  3156. פסוקי הקראן.  ↩

  3157. פרשה ב פסוק קכג, קמו.  ↩

  3158. פרשה ג פסוק קנח שם כל הפסוק בדיוק.  ↩

  3159. טרם קבלו האסלאם.  ↩

  3160. פרשה ה פסוק נט.  ↩

  3161. פרשה נז פסוק כא.  ↩

  3162. פרשה ב פסוק מח.  ↩

  3163. שם פסוק פט.  ↩

  3164. פרשה ט פסוק צה.  ↩

  3165. יום הקהל הוא יום הששי ונקרא על שם כך ﻳﻭﻢ ااﭸﻫﻌﺔ וקבעו מחמד ליום תפלה בצבור. יום זה נקרא לפני כן אצל הערבים באלמדינה גם אלערובה, כנראה ערב שבת. ומחמד צוה רק להתפלל ביום זה ואולם לא אסר כל עבודה ומלאכה.  ↩

  3166. פרשה סא פסוק יא שם.  ↩

  3167. היינו תבקשו למצוא פרנסתכם בעסקיכם.  ↩

  3168. אומרים שהוא מעשה שהיה שעזבו המאמינים את מחמד באמצע תפלה ביום ששי אחד, כשבאו סוחרים עם סחורתם, ואצו אליהם.  ↩

  3169. פרשה זו נקראה כן על שם הסעפים הנזכרים בה בפסוק א.  ↩

  3170. פרשה נח פסוק יז.  ↩

  3171. פרשה ט פסוק ט ועיין שם פסוק ח–י, ענין הקרוב לענין כאן.  ↩

  3172. פרשה ט פסוק פח.  ↩

  3173. לפי המסורת הכוונה לעבד אללה אבן אבה שהיה גבה קומה ויפה תואר ובעל לשון מדברת צחות, והיה מבקר את אספות הנביא יחד עם חבריו הדומים לו, והיה מוצא חן בעיני מחמד והיה מקשיב לוכוחיו.  ↩

  3174. גבוהים וגדולים אך ריקים מכל תבונה.  ↩

  3175. הם עומדים על המשמר, שכן הם מדמים שכל צעקה מכוונת נגדם.  ↩

  3176. פרשה ט פסוק ל.  ↩

  3177. היינו שלא לתמוך במהגרים הדלים שהגרו עם מחמד לאלמדינה, למען תפרד חבילת המאמינים.  ↩

  3178. היה מעשה ויצאו המושלמים ופשטו בגדוד. ונפלה קטטה בין בדואי אחד מן המוסלמים ובין אחד מהאנצאר, עוזרי מוחמד מאנשי אלמדינה, בגלל מים. הכה הבדואי את איש אלמדינה. התאונן זה באזני עבדאללה בן אבה, והיתה תשובתו, שכשישובו לאלמדינה יש לגרש את מחמד ממנה.  ↩

  3179. פרשה כד פסוק לז.  ↩

  3180. פרשה כג פסוק קא.  ↩

  3181. ראה פרשה כג פסוק קא, פרשה ז פסוק נא ופרשה ד פסוק עט.  ↩

  3182. פרשה זו נקראה כן על שם העקבה הנזכרת בפסוק ט.  ↩

  3183. ויש חושבים שנגלתה באלמדינה או חלק במכה וחלק באלמדינה.  ↩

  3184. פרשה סא פסוק א, פרשה סב פסוק א.  ↩

  3185. פרשה טז פסוק ג.  ↩

  3186. פרשה טז פסוק יט.  ↩

  3187. 6 פרשה נט פסוק טו.  ↩

  3188. 1 ביום העקבה, שיעקבו הצדיקים את הרשעים ויקחו גם את החלק שהיה מוכן לרשעים בגן–עדן אלו היו צדיקים. וכן ינחלו הרשעים החלק שהיה מוכן לצדיקים בגיהנם אלו היו רשעים. ובדיוק “יום יעקבו זה את זה”.  ↩

  3189. 2 פרשה ד פסוק יז.  ↩

  3190. 3 פרשה ה פסוק צג.  ↩

  3191. משום שהתאוה להן והדאגה להן ולבנים מסיחים את דעתם ממצוות אלהים.  ↩

  3192. פרשה ח פסוק כח.  ↩

  3193. פרשה נט פסוק ט.:  ↩

  3194. פרשה נז פסוק יא והערה שם.  ↩

  3195. פרשה זו נקראה כן על שם שהיא עוסקת בהלכות גרושי הנשים.  ↩

  3196. הכונה היא לא לשַׁלֵחַ אותן חפשיות גם אחרי הגירושין עד אם תעבורנה שלש וסתות, למען יתברר אם הרות הן מבעליהן, ואז לא תנשאנה עד שתלדנה, אך אם אינן הרות תוכלנה להנשא לאחר. וראה פרשה ב פסוק רכח ופסוקים רלא–רלב, והשוה גם פסוק רמא.  ↩

  3197. פרשה ד פסוק כג בענין המהר.  ↩

  3198. פרשה ב פסוק רכט.  ↩

  3199. היינו שבמשך שלשת החדשים האלה ישלימו ולא ישלחנה. ראה פרשה ב פסוק רכח “וטוב יעשו בעליהן כי ישיבון בתוך המועד הזה” וכו'.  ↩

  3200. פרשה ב פסוק רלא.  ↩

  3201. השוה פרשה ה פסוק קה.  ↩

  3202. זאת (המצוה) להזהיר. בדיוק: זה יָזְהר עליו. וכן פרשה ב פסוק רלב.  ↩

  3203. פרשה נט פסוק ב.  ↩

  3204. וכאן הכונה לערך הזמן שקבע בענין הגרושין.  ↩

  3205. ראה פרשה יח פסוק פז.  ↩

  3206. פרשה סד פסוק ט.  ↩

  3207. היינו האיש והאשה יועצו בנוגע להנקת ילד הגרושה.  ↩

  3208. היינו שתניק האם הגרושה את הילד.  ↩

  3209. לו, לבעל.  ↩

  3210. וכל הענין ראה פרשה ב פסוק רלג.  ↩

  3211. שם פסוק רלג.  ↩

  3212. בדיוק: ואם פרנסתו מצומצמת.  ↩

  3213. שם פסוק רלג.  ↩

  3214. פרשה נא פסוק מד.  ↩

  3215. פרשה יח פסוק פו.  ↩

  3216. פסוקי הקראן  ↩

  3217. הוא אשר פקודת אלהים היא השליטה בכולם.  ↩

  3218. פרשה זו נקראה כן על שם האסור הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3219. יש אומרים שהכונה לזה שהנביא אסר לאכול דבש, משום שפעם אכל דבש בבית אשתו עאאשה בת אבו–בכר או אשתו חפצה בת עמר, ואז אמרו שלש משאר נשותיו עאאשה, סודה וצפיה, שהן מריחות ממנו ריח שאכל עסיס הנוטף משיחים ידועים באותו מחוז הדומה לדבש בטעם ובהרכב, ואולם ריחו היה מבשם מאד והנביא תעב אוו. ויש אומרים, וכן נראה שהנביא בא אל שפחתו מאירה הקופטית ששלח לו מושל מצרים במתנה, ביום שחלה בו עונת עאאשה או עונת חפצה. ויש אומרים שבא עליה במטת חפצה בשעה שזאת לא היתה בחדרה. וכשנודע הדבר לחפצה כעסה מאד והוכיחה את בעלה באופן נמרץ, והבטיח בשבועה שלא לגשת יותר אל הנערה הזאת, ובא החזון הזה להתיר לו שבועתו.  ↩

  3220. היינו התיר לך. ראה פרשה לג פסוק לח ופרשה ב פסוק קפג.  ↩

  3221. יש מפרשים שהכונה להיתר שניתן בפרשה ה פסוק פט–צא.  ↩

  3222. הכוונה לזה שגלה לחפצה אסור הדבש או השבועה לבלי בוא עוד אל מאריה.  ↩

  3223. לעאאשה  ↩

  3224. שספרה חפצה את סודו.  ↩

  3225. מקצת הדבר אשר עשתה.  ↩

  3226. אלהים הגיד לו.  ↩

  3227. עאאשה וחפצה.  ↩

  3228. ואתן חייבות לשוב בתשובה.  ↩

  3229. בדיוק: מֻסְלִמות מַאֲמִינוֹת.  ↩

  3230. פרשה ב פסוק כב.  ↩

  3231. פרשה נז פסוק יב.  ↩

  3232. פרשה ט פסוק עד.  ↩

  3233. שתיהן נשאו לצדיקים על ידי זה שהיו צבועות. אשת נח הסיתה את בני עמה להאמין שבעלה הוכה בשגעון. ואשת לוט נתנה ידה עם אנשי סדום והיתה מודיעה להם כשהיו אורחים באים בבית בעלה, ביום על–ידי אות של עשן ובלילה על–ידי אות של אש. וענין אשת נח הוא בנגוד לתורה (בראשית ח טז).  ↩

  3234. ראה פרשה כח פסוק ח.  ↩

  3235. הכונה למרים אם ישו, שהוא מכנה אותה בת עמרם ואחות אהרן (פרשה יט פסוק כט).  ↩

  3236. כאן כתוב “בו”, ברחמה, ואולם בפרשה כא פסוק צא ששם נמצא כל הפסוק כתוב “בה”.  ↩

  3237. פרשה זו נקראה כן על שם המלוכה הנזכרת בה בפסוק א.  ↩

  3238. פרשה יא פסוק ט.  ↩

  3239. שים, בדיוק: השב.  ↩

  3240. ראה פרשה מא פסוק יא ופרשה לז פסוק ו–יא. והערות שם.  ↩

  3241. השוה פרשה ו פסוק קל וכו'.  ↩

  3242. רחוק מרחמי אלהים, או כך יאמר להם. והשוה הבטוי “הלאה” ٳﻌﺭا פרשה יא פסוקים מו, סג, עא. צח ופרשה כג פסוקים מג. מו. ﺴﺣࢬﺔا כאן פעם יחידה בקראן, מלבד ڌسﺣࢬﺔا פרשה כב פסוק לב.  ↩

  3243. ראה פרשה כא פסוק קי. השוה פרשה כ פסוק ו.  ↩

  3244. או הבלתי נתפש במחשבה. ראה פרשה ו פסוק קג.  ↩

  3245. בדיוק: שפלה.  ↩

  3246. תחית המתים. ראה פרשה לה פסוק י, שם.  ↩

  3247. פרשה יז פסוק ע פרשה טז פסוק מז.  ↩

  3248. פרשה יז פסוק ע.  ↩

  3249. פרשה לה פסוק כד והערה שם. ופרשה לד פסוק מד והערה שם.  ↩

  3250. פרשה כד פסוק מא.  ↩

  3251. פרשה טז פסוק פא.  ↩

  3252. רפאה פרשה כז פסוק צב.  ↩

  3253. בריא ושלם, או זקוף קומה. השוה פרשה יט פסוקים יא, יז, מד ששם בא ﺴﻫﺭ ﻳا כמו כאן.  ↩

  3254. ראה פרשה לב פסוק ח והערה שם.  ↩

  3255. פרשה כג פסוק פ–פא הם שני הפסוקים כג–כד כאן.  ↩

  3256. פרשה לד פסוק כח והערה שם ופרשה לו פסוק מח.  ↩

  3257. פרשה מו פסוק כב.  ↩

  3258. פרשה כט פסוק מט, פרשה לח פסוק ע.  ↩

  3259. פרשה יח פסוק לט.  ↩

  3260. פרשה זו נקראה כן על שם העט הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3261. מן האותיות הבאות בראש פרשיות שונות ושלא נתפרשו עד היום יפה. ראה הערה ראש פרשה ב.  ↩

  3262. יש אומרים שהשבועה היא בעט ובכתב בדרך כלל ויש אומרים בעט ובכתב שבספרים השמורים בשמים.  ↩

  3263. פרשה נב פסוק כט. משגע שנדבק בו אחד הרוחות. ראה פרשה טו פסוק ו והערה שם.  ↩

  3264. פרשה מא פסוק ז.  ↩

  3265. ראה פרשה כו פסוקים קעה, קעט.  ↩

  3266. היינו נטול–שכל.  ↩

  3267. פרשה טז פסוק קכו.  ↩

  3268. היינו תעזוב אותם במנוחה לעבוד אליליהם ויעזבוך בדתך.  ↩

  3269. פרשה נ פסוק כד.  ↩

  3270. לפי המסורת הכונה לאויבו של מחמד לאלוליד בן אלמגירה שהוא מכנהו מלבד בכנויים האחרים גם אסופי, משום שאביו אלמגירה לא הכיר אותו כבן לו עד היותו בן שמונה עשרה.  ↩

  3271. פרשה ח פסוק לא והרבה אחרים.  ↩

  3272. על האף שיראה לעין כל.  ↩

  3273. אותם, את אנשי מכה, ולפי המפרשים יש לזה קשר עם שבע שנות רעב שהיו במכה כפי שמפרשים פרשה כג פסוק סו.  ↩

  3274. לפי המסורת הכונה לבעל גן–תמרים שתי פרסאות ולקטו את פרים בבקר השכם, שלא ימצאו עוד העניים מאומה בבואם ללקט, הביא אלהים סערה בלילה אשר השילה את הפרי וזרקה אותו במרחקים.  ↩

  3275. ללקוט הפרי.  ↩

  3276. הכונה היא שלא אמרו "נשכים לקצור אותה אם ירצה השם. וראה פרשה יח פסוק כג. ומעין זה בגן. פרשה יח פסוק לז.  ↩

  3277. פרשה נו פסוק סו.  ↩

  3278. מן הגנה  ↩

  3279. בעולם הזה.  ↩

  3280. בדיוק: מסלמים.  ↩

  3281. פרש י פסוק לו, פרש לו פסוק קנד.  ↩

  3282. בספר.  ↩

  3283. חמורה, בדיוק: מֻפְלָגָה.  ↩

  3284. אלילים שהם משתפים לאלהים שיעמדו להם בעולם הבא.  ↩

  3285. חשיפת השוק סימן לצער גדול.  ↩

  3286. פרשה נד פסוק ז.  ↩

  3287. פרשה י פסוק כח.  ↩

  3288. הטפת מחמד.  ↩

  3289. פרשה ז פסוק קפא.  ↩

  3290. בדיוק: ארויח להם הזמן.  ↩

  3291. פרשה ז פסוק קפב.  ↩

  3292. פרשה נב פסוק מ.  ↩

  3293. שם פסוק מא.  ↩

  3294. שם פסוק מח.  ↩

  3295. הכוונה ליונה בן אמתי, ראה פרשה כא פסוק פז וכור ופרשה לז פסוק קלט וכו'.  ↩

  3296. פרשה לז פסוק קמה.: נ ויבחר בו אלהיו  ↩

  3297. בדיוק: לעולמים.  ↩

  3298. פרשה זו נקראה כן על שם “הודאית” הנזכר בה בפסוק א. “הודאית” אחד תוארי יום הדין “השעה”, שאין ספק בבואה.  ↩

  3299. שני העמים הערבים שחטאו ונענשו. ראה פרשה ז פסוקים סג וכו, עא וכו' והערות שם.  ↩

  3300. הדופקת גם היא מתואר יום–הדין, ראה פרשה קא פסוקים א–ב, וראה פרשה יג פסוק לא והערה שם  ↩

  3301. פרשה ז פסוק עו. וכאן הוא משתמש לרעש أاطاؽࢬﺔ פעם יחידה בקראן “המתמרדת” “המתגעשת”, השאלה לרעש.  ↩

  3302. השוה פרשה נד פסוק כ.  ↩

  3303. סדום ועמורה.  ↩

  3304. מי המבול.  ↩

  3305. פרשה נו פסוק א.  ↩

  3306. פרשה נה פסוק לז.  ↩

  3307. קצות השמים, מפאת שהתפוררו השמים ואין מקום. ויש מפרשים שהמלאכים ימותו ביום ההוא, וגויותיהם תהיינה מושלכות על קצות השמים.  ↩

  3308. בדרך כלל נושאים את כסא הכבוד ארבעה מלאכים ואולם ביום הדין יתן להם אלהים לעזרה עוד ארבעה.  ↩

  3309. כל סודותיכם ותעלומותיכם יהיו גלויים.  ↩

  3310. פרשה יג פסוק עג.  ↩

  3311. ראה פרשה יז פסוק עג.  ↩

  3312. הפירות שמזומנים לקטיפה יורדים ואפשר לקטפם בלי יגיעה.  ↩

  3313. פרשה נב פסוק יט.  ↩

  3314. ראה פרשה נו פסוק מ.  ↩

  3315. היינו שבא על הכליון לפני כן ולא הייתי סובל מן הענש.  ↩

  3316. דברי אלהים למלאכי חבלה.  ↩

  3317. פרשה כו פסוק קא ושם כל הענין.  ↩

  3318. החלאה הנפרשת מגופות הפושעים שבגיהנם.  ↩

  3319. לשון שבועה היא זו. ראה פרשה נו פסוק עד.  ↩

  3320. הקראן.  ↩

  3321. השוה פרשה כו פסוק רכד ושם כל הענין. ופרשה כא פסוק ופרשה נב פסוק ל.  ↩

  3322. פרשה נב פסוק כט.  ↩

  3323. פרשה כז פסוק סג.  ↩

  3324. פרשה נו פסוק עט.  ↩

  3325. לו דבר מחמד מלבו.  ↩

  3326. פרשה נב פסוק לג.  ↩

  3327. הקראן.  ↩

  3328. פרשה כ פסוק ב.  ↩

  3329. פרשה נו פסוק צה.  ↩

  3330. פרשה נו פסוק צו  ↩

  3331. פרשה זו נקראה כן על שם המעלות הנזכרות בה בפסוק ג.  ↩

  3332. לפי המסורת המסלמית היה השואל אלנֻצַ'ר בן אלחרת שאמר: אם ממך אלהים באמת יצא מה שמחמד מטיף, המטר עלינו זרם אבנים מן השמים או הבא עלינו ענש. ויש אומרים שהשואל דודו אבו גהל שאמר: השלך עלינו רגבים מן השמים.  ↩

  3333. המעלות שבהן עולים המעשים הטובים והתפלות לשמים. או המעלות שבהן יעלו הצדיקים לגן–עדן. ויש אומרים שהכונה לכתות המלאכים או הרקיעים השונים העולים במעלות זה על זה.  ↩

  3334. הכוח, הכונה לגבריאל.  ↩

  3335. הוא המרחק שצריך לעלות בו מן המקום הנמוך שבבריאה עד לכסא הכבוד, או הזמן שצריך לו אדם ההולך כדי להגיע אל כסא הכבוד. ובפרשה לב פסוק ד מדובר על מרחק יום שערכו אלף שנה, ובארו ששם המדובר על המרחק מן הארץ עד לרקיע התחתון.  ↩

  3336. את העונש.  ↩

  3337. כי יהיה עסוק בצרותיו. ראה פרשה סט פסוק לה.  ↩

  3338. אשתו.  ↩

  3339. לא יקבל את דת האסלאם.:  ↩

  3340. פרשה נא פסוק יט.  ↩

  3341. ראה פרשה מב פסוק יז.  ↩

  3342. פרשה כג פסוק ה והערה שם.  ↩

  3343. פרשה כג פסוק ו.  ↩

  3344. שם פסוק ז.  ↩

  3345. שם נפסוק ח.  ↩

  3346. שם פסוק ט.  ↩

  3347. מטפה סרוחה.  ↩

  3348. לשון שבועה היא.  ↩

  3349. פרשה נו פסוק ס–סא.  ↩

  3350. פרשה מג פסוק פג.  ↩

  3351. התמונה היא או: ממהרים אל “מצבותיהם” מקום עבודתם את האלילים, או: גדודים הממהרים אל דגלם לעמוד על משמרתם.  ↩

  3352. פרשה סח פסוק מג.  ↩

  3353. פרשה יא פסוק כז.  ↩

  3354. פרשה יד פסוק יא.  ↩

  3355. סרה, בדיוק: בריחה. השוה פרשה יז פסוק מג.  ↩

  3356. השוה פרשה יא פסוק ו.  ↩

  3357. פרשה מה פסוק ז.  ↩

  3358. ראה פרשה יא פסוק נד וראה גם פרשה ו פסוק ו.  ↩

  3359. מבארים פסוק זה שעם נח אמרו לו: אם אמת הם אלילינו למה נעזוב אותם, ואם שקר הם, איך זה יקבל אלהים אותנו אחרי אשר מרינו אותו ומרדנו בו.  ↩

  3360. “שונות”: או דרגות מעפר, מטפה, מדם נקפא. ראה פרשה כב פסוק ה וכו‘ ופרשה כג פסוק יג וכו’.  ↩

  3361. פרשה סז פסוק ג.  ↩

  3362. פרשה י פסוק ה.  ↩

  3363. פרשה כא פסוק לב.  ↩

  3364. אלה הם חמשה אלילים שהיו עובדים אותם הערבים עובדי האלילים, וייחס אותם מחמד ללאלילים שעבדו עַם נוח.  ↩

  3365. כלומר אלהים רוצה להתעותם על ידם בגלל פשעיהם ולמען יטבעו, ודברי אלהים לנח הם תשובה על דבריו: “עמי מרה את פי”.  ↩

  3366. אמרו אביו היה למך ואמו שַׂמְכָה בת אֱנוֹש והיו שניהם מאמינים.  ↩

  3367. הג‘ן הם הרוחות והשדים ופרשה זו נקראה כך על שם הג’ן הנזכרים בה בפסוק א.  ↩

  3368. האזין לקריאת הקראן בשעה שקראו מחמד באזני המאמינים. וראה פרשה מו פסוק כח וכו'.  ↩

  3369. אשה והוא בנגוד לאמונת הנוצרים.  ↩

  3370. הכוונה לשטן הוא אבליס, או לג'נים ממרים בדרך כלל  ↩

  3371. נוהגים היו הערבים עובדי האלילים בהמצאם בלילה במדבריות, מקוםמושב הג‘ן לפי אמונתם, שהיו מבקשים מחסה מרבון הג’ן שיחסה עליהן מפני בני עמו.  ↩

  3372. יש אומרים דמיתם אתם חג‘ן, והג’ן מדברם לג'ן, ויש אומרים שהם דברי מחמד לערבים עובדי–האלילים.  ↩

  3373. בהם, בשמים.  ↩

  3374. ראה פרשה טו פסוק יז–יח.  ↩

  3375. בדיוק מושלימים  ↩

  3376. اﺴام – קבל דת האסלאם.  ↩

  3377. אחר, בדיוק: אחד. לאמר אל תקראו את אלהים כל אלוה אחר. פרשה כו פסוק ריג.  ↩

  3378. הג'ן לשמוע דברו, או לפי פרוש אחר להתקומם לו.  ↩

  3379. אחר, בדיוק: אחד.  ↩

  3380. השוה פרשה יט פסוק עז.  ↩

  3381. פרשה זו נקראה כך על שם המתעטף הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3382. המתעטף תאר למחמד, שהיה עטוף בשמלתו בלילה כשהופיע אליו גבריאל להודיעהו דברי הנבואה. ויש אומרים שהכונה לכסות שבחלק ממנה היה מתכסה הוא להתפלל בלילה, בשעה שבחלקה השני היתה עאאשה אשתו מתעטפת וישנה. או המתעטף בכסותו בלילה לישון. וכאן מעוררים אותו לקום משנתו.  ↩

  3383. מבלתי מעט מן הלילה.  ↩

  3384. פרשה כה פסוק לד.  ↩

  3385. או תקיפה יותר בעמדתה.  ↩

  3386. בדיוק: לדבור, והכוונה לתפלה.  ↩

  3387. השוה פרשה נד פסוק מב.  ↩

  3388. היינו שמחמד והמסלמים הראשונים לא ידעו כיצד לצאת ידי חובתם בענין זמן קריאת הקראן והתפלה, כמו שנראה מראשית הפרשה, והנה אלהים בא לעזרתם בהגבילו את הדבר.  ↩

  3389. היינו לעסוק במסחר ובפרנסה.  ↩

  3390. מלחמת, בדיוק: “בשביל”.  ↩

  3391. ראה פרשה ב פסוק רמו פרשה ד פסוק מד, פרשה ח פסוק טו פרשה סד פסוק יז.  ↩

  3392. פרשה זו נקראה כך על שם המתכסה הנזכר בה בפסוק א. ובענין המתכסה, כנראה כשהיה ישן. השוה פרשה עג פסוק א והערה שם. לפי מסורת אחת פרשה זו היא הראשונה שנגלתה למחמד. לפיה ספר הוא בעצמו שבהיותו בהר חראא שמע קול קורא אליו. הוא התבונן לכל הצדדים ולא ראה אדם. כשהביט למעלה ראה את המלאך גבריאל על כסא מלכות בין השמים ובין הארץ. נבהל מחמד מהמראה וחזר לאשתו כ‘דיג’ה ובקשה לכסותו ואז נגלה עליו המלאך ופנה אליו בדברים אלה. ויש אומרים שפעם חרפו וגדפו את מחמד והיה שרוי בעצב מתעטף באדרתו והופיע אליו גבריאל ונחמו.  ↩

  3393. מן התועבה الوجز. הכונה כאן לעבודת אלילים.  ↩

  3394. היינו עושה טובה עם בני אדם לא לשם שמים אלא מתוך חשבון להשיג מהם טובה יותר.  ↩

  3395. ראה פרשה כב פסוק כח.  ↩

  3396. יחידי אתו, לבדנו. לפי המסורת הכוונה לאלוליד בן אלמגירה אחד ממנהגי קריש.  ↩

  3397. או בדיוק: אנסה אותו בסלעי–הר.  ↩

  3398. מות לו – לשון קללה.  ↩

  3399. באי רצון.  ↩

  3400. דברי הקראן.  ↩

  3401. תשעה–עשר מלאכי חבלה.  ↩

  3402. למען ילעגו לדבר שתפס את המספר תשעה–עשר, ויש אומרים שיאמרו ששמע הדבר מהיהודים, והשוה גם לעיל פסוק כד.  ↩

  3403. אחרי שכן הוא המספר, לפי מה ששמע כנראה, בספרי היהודים.  ↩

  3404. ראה פרשה מח פסוק ד.  ↩

  3405. הסעפים והצבועים, ראה פרשה ב פסוק ט. ועוד מקומות שונים.  ↩

  3406. ראה פרשה ב פסוק כד.  ↩

  3407. השוה שם, ופרשה יד פסוק ד. ופרשה לז פסוק כד.  ↩

  3408. ראה פרשה נב פסוק כא.  ↩

  3409. הצדיקים וראה פרשה נו פסוק ח ופסוק כו וכו', כי הם לא יקבלו הענש.  ↩

  3410. הם ישאלו זה את זה וגם את הפושעים עצמם ישאלו. פרשה לז פסוק כו וראה פרשה נב פסוק כז.  ↩

  3411. וענו ואמרו הפושעים.  ↩

  3412. הכונה למות שהוא יבוא ודאי לכל חי. ראה פרשה טו פסוק צט.  ↩

  3413. היינו לא יאמינו עד אם תנתן לידם ישיר מגלה מן השמים.  ↩

  3414. התקומה, תחית המתים. ונקראה פרשה זו כך על שם התקומה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3415. לא אשבע, לשון שבועה היא.  ↩

  3416. הנפש הנלונהּ על עצמה ומאשימה את עצמה, או נפש הצדיקים הנלונה על הפושעים.  ↩

  3417. להקים עצמותיו היבשות לתחיה.  ↩

  3418. לפי המפרשים אין הכונה שיאספו יחד ויהיה לקוי מה שמתנגד למדובר לפני כן בדבר לקוי לבנה אלא שיעלו שניהם מעבר אחד ממערב. ויש מפרשים שיאספו אורם ויכבו.  ↩

  3419. השוה פרשה יב פסוק קח. וכן גם שם יש לתרגם “אקרא את אלהים לעדות אני וכו'”.  ↩

  3420. כשגבריאל מקריא לפניך את הקראן אל תנע לשונך כדי לחדדו בזכרונך.  ↩

  3421. לאסוף אותו בלבך ולשמרו בזכרונך ולהורותך קריאתו הנכונה. קריאתו בדיוק קֻרְאָנוֹ.  ↩

  3422. את העולם הזה פרשה יז פסוק יט.  ↩

  3423. היינו תהי קרובה לצאת.  ↩

  3424. יעלה במובן יציל. האיש הנמצא בצרה יבקש ישע. או מלאך המות יאמר: מי יקח את הנפש הזאת, מלאך רחמים או מלאכי חבלה.  ↩

  3425. היינו הגיעה שעת הנפש להפרד ולצאת מן העולם.  ↩

  3426. היינו יפשט רגליו וידבקם זו בזו כדרך המתים.  ↩

  3427. פרשה נג פסוק מז.  ↩

  3428. נתן לו צורה שלמה.  ↩

  3429. פרשה זו נקראה כן על שם האדם הנזכר בה בפסוק א. ויש קוראים אותה פרשת הזמן על שם הזמן הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3430. יש מפרשים שהדברים מכוונים לאדם הראשון שלפי המסורת היה רק צורה של חומר, ונשאר כך במשך ארבעים שנה, בטרם נפח בו אלהים נשמת חיים, ויש אומרים שהכוונה לאדם כשהוא עובר במעי אמו.  ↩

  3431. מערבת מזרע הזכר והנקבה.  ↩

  3432. לנסותו אם ישמר מצות אלהים או לא.  ↩

  3433. פרשה יג פסוק ו ופרשה מ פסוק עג.  ↩

  3434. בדיוק: הזכאים. פרשה ג פסוק קצא וקצז.  ↩

  3435. כפר הוא שם נהר מנהרי גן–עדן משום שהוא דומה לכפֶר. ויש אומרים שיין גן–עדן ימסכו בו כפר שהוא מצוין וריחו טוב.  ↩

  3436. ממנו, בדיוק: בו, ולזאת יש מפרשים ישתו להתענג בו.  ↩

  3437. היינו ימשכו אותו ביובל מיוחד לכל צדיק וצדיק על מקומו. השוה פרשה ב פסוק נז.  ↩

  3438. מתוך אהבתם לאלהים. פרשה ב פסוק קעב.  ↩

  3439. לשם, בדיוק: לפני.  ↩

  3440. פרשה יח פסוק ל.  ↩

  3441. לא יהיה להם השמש לאור יומם והירח לאור לילה כי אם אור אלהים ﺯﻩس ڊﺮ שהוא משתמש בו לירח משמש בעיקר לקור מקפיא, ולכן יש מפרשים שלא יסבלו לא חום ולא קור.  ↩

  3442. ראה פרשה סט פסוק כג.  ↩

  3443. המשקים אותם.  ↩

  3444. פרשה מג פסוק עא.  ↩

  3445. הצדיקים יקצבו את מדת הגביעים כפי חפצם ורצונם, כרצון צדיק וצדיק.  ↩

  3446. הערבים היו נוהגים למסוך את הזנגביל במים ולשתות אותם.  ↩

  3447. נקרא כן על שם שהוא יורד לתוך גרון הישרים בנעימות.  ↩

  3448. פרשה נו פסוק יז.  ↩

  3449. פרשה יח פסוק ל ופרשה מד פסוק נג.  ↩

  3450. ראה מים טהורים. פרשה כה פסוק ג.  ↩

  3451. ראויים לשבח. ראה פרשה יז פסוק כ.  ↩

  3452. פרשה לג פסוק מא.  ↩

  3453. ואשמורה בלילה בדיוק “ומן הלילה” וכן פרשה יז פסוק פא.  ↩

  3454. פרשה עה פסוק כ ופרשה יז פסוק יט.  ↩

  3455. קשרנו פרקיהם בקשרים של גידים.  ↩

  3456. פרשה נו פסוק ס–סא.  ↩

  3457. פרשה עג פסוק יט. [במקור בטקסט לא הופיע מספר הערת שוליים. הערת פ' בן יהודה]  ↩

  3458. פרשה מב פסוק ו.  ↩

  3459. פרשה זו נקראה כן על שם השלוחות הנזכרות בה בפסוק א.  ↩

  3460. לפי המפרשים הכוונה לגדודי המלאכים.  ↩

  3461. להביא שליחות אלהים.  ↩

  3462. המפיצות פקודת אלהים.  ↩

  3463. להבחין בין האמת והשקר.  ↩

  3464. להעיד בעמים אשר הזהירו אותם ולא שמעו לקולם.  ↩

  3465. ההבדל בין צדיק לרשע. פרשה לז פסוק כא. ראה ביחוד פרשה מד פסוק מ.  ↩

  3466. פסוק זה המשמש חוזר נמצא גם בפרשה נב פסוק יא.  ↩

  3467. מופיע מס' הערת שוליים ללא הערה. הערת פרוייקט בן–יהודה.  ↩

  3468. פרשה לב פסוק ז.  ↩

  3469. ראה פרשה כג פסוק יג.  ↩

  3470. למועד. בדיוק: למִדָה.  ↩

  3471. היינו אלהים. בדיוק: היכולים, ברבים ולשון אדנות.  ↩

  3472. הכונה להרים המחזיקים את הארץ על מכונה. ראה פרשה טז פסוק טו והערה שם.  ↩

  3473. הענש.  ↩

  3474. הגצים היו גדולים כגמלים וצבעם כצבעם.  ↩

  3475. ראה פרשה לז פסוק כא.  ↩

  3476. דברי המלאכים אליהם וכן פרשה נב פסוק יט.  ↩

  3477. זה יאמר לרשעים: יתענגו בעולם הזה, אך לעולם הבא יירשו גיהנם.  ↩

  3478. פרשה ז פסוק קפד.  ↩

  3479. פרשה זו נקראה כן על שם הדבר הנזכר בה בפסוק ב. ונקראה גם “על אדות מה” על פי הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3480. החזון אשר הביא מחמד.  ↩

  3481. או ערש. ראה פרשה ב פסוק כ.  ↩

  3482. לחזק בהם את הארץ, ראה פרשה טו פסוק טו והערה שם.  ↩

  3483. זכר ונקבה.  ↩

  3484. השוה פרשה ו פסוק צו.  ↩

  3485. לכסות אתכם וראה כל הענין גם פרשה ז פסוק נב, פרשה יג פסוק ג, פרשה י פסוק סח, פרשה מ פסוק סא, ביחוד פרשה כה פסוק מט פרשה כז פסוק פח.  ↩

  3486. לעסוק בעבודה למצוא מחיה.  ↩

  3487. שבעה רקיעים מוצקים. ומענין שהבטוי הזה ﺳﻪﺝ ﺷﺎﺪﺎﺭ נמצא גם בפרשה יב פסוק מח בענין שבע שנות הרעב.  ↩

  3488. דולקים להאיר או מאורות מחממים.  ↩

  3489. ראה פרשה עו פסוק יב וכו'.  ↩

  3490. לדין.  ↩

  3491. שערי שמים המובילים דוקא לגן–עדן נזכרים בפרשה ז פסוק לח שערי גיהנם ושערי גן עדן. פרשה לט פסוק עא–עד.  ↩

  3492. השוה פרשה יג פסוק ל וראה פרשה יח פסוק מה.  ↩

  3493. פרשה לח פסוק נה.  ↩

  3494. ראה פרשה יח פסוק נט והערה שם.  ↩

  3495. פרשה לח פסוק נז.  ↩

  3496. יום הדין.  ↩

  3497. בספר הדורות שבשמים. ראה פרשה לו פסוק יא ופרשה יח פסוק מז.  ↩

  3498. ראה פרשה לח פסוק נב ופרשה נו פסוק לו והערות שם.  ↩

  3499. ראה פרשה יט פסוק סג ופרשה נו פסוק כד.  ↩

  3500. בחשבון לפי מעשיהם.  ↩

  3501. להביע לו דעה בענין הנהגתו את העולם.  ↩

  3502. הוא גבריאל.  ↩

  3503. השוה פרשה כ פסוק קח.  ↩

  3504. פרשה זו נקראה כן על שם העוקרות הנזכרות בה בפסוק א.  ↩

  3505. המלאכים המוציאים את נשמות הרשעים.  ↩

  3506. מלאכים הנוטלים את נשמת האדם בדרך כלל.  ↩

  3507. מלאכים המשוטטים בעולם למלא פקודות אלהים, או להביא נשמות האדם.  ↩

  3508. עם נשמות האדם להביא צדיקים לגן–עדן ורשעים לגיהנם.  ↩

  3509. המלאכים המנהיגים את סדרי העולם בפקודת אלהים.  ↩

  3510. הארץ וההרים, והכוונה לקול הראשון של השופר ביום הדין.  ↩

  3511. הכונה לשמים ולכוכבים.  ↩

  3512. היינו, האם שבים אנחנו לחיים כאשר היינו.  ↩

  3513. שיבה לחיים להגיע לאבדון בגיהנם.  ↩

  3514. ראה פרשה לז פסוק יט.  ↩

  3515. “על פני הארץ” או “עֵרִים”.  ↩

  3516. פרשה כ פסוק ט.  ↩

  3517. ראה פרשה כ פסוק יב והערה שם.  ↩

  3518. פרשה כ פסוק כה.  ↩

  3519. השוה פרשה כ פסוק כד וראה גם פרשה נג פסוק יח.  ↩

  3520. השוה פרשה כ פסוק נח.  ↩

  3521. כך מופיע במקור. הערת פרויקט בן–יהודה.  ↩

  3522. את החרטומים. ראה פרשה כ פסוק סב ופרשה כח פסוק לה–לז כח פסוק מב ופרשה כו פסוק נג.  ↩

  3523. השוה פרשה לז פסוק יא.  ↩

  3524. יום הדין.  ↩

  3525. לעין כל. ראה פרשה כו פסוק צא.  ↩

  3526. ראה פרשה יד פסוק יז והערה וראה פרשה נה פסוק מו.  ↩

  3527. פרשה ז פסוק קפו.  ↩

  3528. ראה פרשה נג פסוק מג.  ↩

  3529. את “השעה” יום הדין.  ↩

  3530. לו לערב הזה. ראה פרשה י פסוק מו ועוד.  ↩

  3531. פרשה זו נקראה כך על שם “קמט מצחו” הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3532. בענין זה מספרת המסורת, שפעם כשהיה מחמד עסוק בוכוח עם ראשי קריש, שבקש להשפיע עליהם לקבל את האסלאם נגש אליו איש עור עבד אללה אבן אֻם מכתום, שלא ידע במה מחמד עוסק באותה שעה והפריע אותו בבקשו ממנו ללמדו ממה שלמד אותו אלהים. מחמד כעס על שהפריעו באמצע ויכוחו וקמט מצחו בזעף ופנה לו ערף. ואז בא החזון הזה למחמד להוכיחו על הנהגתו עם העור. אחרי הדברים האלה היה מחמד נוהג כבוד רב באותו עור, באמרו: “ברוך הבא, אתה האיש אשר בגללו הוכיחני אלהים”. ולבסוף מנה אותו למושל על אלמדינה.  ↩

  3533. כי משתדל אתה להוכיחו ולהטותו אל האסלאם, אף על פי שלא שמת לב, על ידי–כך לזה שקבל כבר את דת האסלאם.  ↩

  3534. ראה פרשה עד פסוק נד.  ↩

  3535. במגלות כתובה ההזהרה. נכבדות – הכוונה לספר שבשמים שממנו נעתקו הנבואות כולן וגם הקראן.  ↩

  3536. הכוונה למלאכים.  ↩

  3537. ראה פרשה עד פסוק יט–כ.  ↩

  3538. פרשה כה פסוק ב.  ↩

  3539. לצאת מרחם.  ↩

  3540. ויקברנו, בדיוק: הביאו להיות קבור.  ↩

  3541. מצות אלהים.  ↩

  3542. יתבונן נא מי הוא המפרנסו אם לא אלהים.  ↩

  3543. הגשמים.  ↩

  3544. פרשה עט פסוק לג.  ↩

  3545. תקיעת השופר לפני יום הדין.  ↩

  3546. ראה פרשה ע פסוק יא וכו'.  ↩

  3547. פרשה זו נקראה כן על שם הקפול הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3548. השמש תקפל כלבוש.  ↩

  3549. או ימלאו, היינו שתקרע הארץ ויתמזגו הימים לאחד.  ↩

  3550. תזוגנה אל הגוף בשעת תחיית המתים לפני יום הדין.  ↩

  3551. שכן היו הערבים הקדמונים נוהגים לקבור בנותיהם חיות סמוך להולדן מפחד העוני ומחשש שלא יוכלו לפרנסן, או שמא תשרכנה דרכיהן ותשמנה אותם לבוז.  ↩

  3552. פרשה יז פסוק יד. ראה פרשה נב פסוק ב – ג. ופרשה עד פסוק נב.  ↩

  3553. ראה פרשה כו פסוק צ, פרשה נ פסוק ל. הגנה תקרב ליראי האלהים.  ↩

  3554. לשון שבועה היא.  ↩

  3555. יש חושבים שהכוונה לכוכבים בדרך כלל הנעלמים עם אור השמש ויש חושבים שהכוונה לחמשה מכוכבי הלכת שיש להם שתי דרכים בתנועתם תנועה ישירה ונסיגה לאחור ומסתתרים בשעת זריחת השמש או בשעת שקיעתה.  ↩

  3556. הקראן.  ↩

  3557. גבריאל. ראה פרשה סט פסוק מ והערה שם.  ↩

  3558. המלאכים הסרים למשמעתו ומצייתים לו.  ↩

  3559. רעכם מחמד. ראה פרשה לד פסוק מה ופרשה ז פסוק קפג והערה שם.  ↩

  3560. את גבריאל.  ↩

  3561. פרשה נג פסוק יג וכו'.  ↩

  3562. היינו, איננו מטיל ספק שאת התעלומה גלו לו, זה לפי גרסת ﻅﭑࢬﻥ ויש גורסים ﺿۿࢬﻥ ופרושו ואין הוא מקמץ לגלות התעלומה שנגלתה לו, אלא מביא דברי החזון כתומם כפי שנגלו לו.  ↩

  3563. אין הקראן דברי שטן המגלה למחמד כדרך שהג'ן מגלה לחוזים ולרואים, לפי אמונת הערבים.  ↩

  3564. פרשה יב פסוק קד. ופרשה לח פסוק פז.  ↩

  3565. פרשה עו פסוק ל.  ↩

  3566. פרשה זו נקראה ככה על שם הבקע הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3567. ראה פרשה עג פסוק יח. והשוה פרשה מב פסוק ג ופרשה יט פסוק צב.  ↩

  3568. יפרצו ויתערבו זה בזה והיו לאחד. ראה פרשה פא פסוק ו והערה שם.  ↩

  3569. יוסר עפרם ויוצאו המתים.  ↩

  3570. פרשה עה פסוק יג.  ↩

  3571. עצבך בדיוק: הרכיבך.  ↩

  3572. מלאכים נכבדים הכותבים כל מעשיכם. ראה פרשה פ פסוק טו.  ↩

  3573. פרשה זו נקראת על שם מחסירי המדות והמשקל הנזכרים בה בפסוק א.  ↩

  3574. להם, היינו לבני אדם במכרם להם.  ↩

  3575. ביום הדין.  ↩

  3576. ספר חשבון.  ↩

  3577. סִגִין הוא שם ספר החשבונות שבו רשומים מעללי הפושעים וחשבונותיהם מן ה דם והגִ‘ין. פרוש המלה סגין הוא בדיוק “בית הכלא”. וספר זה נקרא כך משום שאלה שמעלליהם רשומים בספר זה, יאסרו בכלא, היינו בגהינם. סִגִּ’ין או סַגִּ'ין הוא גם "כלא שלמטה מן הארץ השביעית (שבע ארצות לעומת שבעה רקיעים), מקום משכן אבליס וחילו, שלפי דעת אחדים, שמור שם ספר זה. ושם יהיו נשמות הפושעים כלואות עד ליום הדין.  ↩

  3578. ראה פרשה עז פסוק טו והערה שם.  ↩

  3579. פסוקי הקראן.  ↩

  3580. פרשה ח פסוק לא ופרשה סח פסוק טו.  ↩

  3581. מעשיהם הרעים שמו מסך על לבם לבד ירגישו נכונה מעין פרשה ב פסוק ו.  ↩

  3582. בדיוק פירושו “עיליות” ופירושו לפי דעת אחדים בנגוד לסג‘ין ספר שבו רשומים מעשי הצדיקים והמלאכים, האדם והג’ן. ויש אומרים: מקום הוא ברקיע השביעי תחת כִּסֵא–הכבוד ששם הספר שמור, ומקום שם תשכנה נשמות הצדיקים עד ליום הדין.  ↩

  3583. המקרבים אל הצדיקים, או: “יהיו נוכחים אתו וישמרו אותו אתם הצדיקים” ביום הדין.  ↩

  3584. אותן הנעימות.  ↩

  3585. הקנקנים יהיו חתומים במור במקום חותם חמר, או ריח היין כריח המור.  ↩

  3586. תַּנְסים הוּא מַעְין ממעינות גן–עדן, ונקרא כך על שם מקום בעלית גן–עדן, או על שם עלית משקה. השוה פרשה עו פסוק ה ופסוק טו.  ↩

  3587. פרשה כג פסוק קיב.  ↩

  3588. ומתקלסים במאמינים.  ↩

  3589. היינו אלהים לא מנה את הפושעים להדריך את הצדיקים וללמדם מה היא התועה ומה היא הנכוחה.  ↩

  3590. יראו נעימות. ראה לעיל פסוק כב–כג.  ↩

  3591. פרשה זו נקראה כך על שם הפרץ הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3592. חשבון מעשיו בימי חייו ראה פרשה יז פסוק עג ופרשה סט פסוק יט.  ↩

  3593. השוה פרשה סה פסוק ח.  ↩

  3594. אל ידידיו וקרוביו מן המאמינים, או אל הנשים שתפלנה בחלקו בגן עדן.  ↩

  3595. במקומות אחדים (פרשה סט פסוק כה) נאמר “בשׂמאלו” והכונה גם כאן לשמאלו הכבולה לאחוריו.  ↩

  3596. וכן יש לתרגם פרשה כה פסוק יד – טו.  ↩

  3597. בהיות בחיים.  ↩

  3598. אל אלהים וישפט אותו.  ↩

  3599. וראה מעשיו.  ↩

  3600. לשון שבועה.  ↩

  3601. החיות אשר יעז, יאסף הלילה אל מקלטיהן.  ↩

  3602. מן החיים אל המות ומן המות אל החיים בשעת הדין.  ↩

  3603. לא ישתחוו אוֹ: לא יכנעו.  ↩

  3604. היינו את אשר יסתירו.  ↩

  3605. פרשה ג פסוק כ ופרשה ט פסוק לד.  ↩

  3606. וכן יש לתרגם פרשה מא פסוק ז.  ↩

  3607. פרשה זו נקראת כן על שם המזלות הנזכרים בה בפסוק א.  ↩

  3608. שנים עשר המזלות ראה פרשה טו פסוק טז ופרשה כה פסוק סב. “המזלות” בכל המקומות האלה בדיוק “המגדלים”.  ↩

  3609. יש אומרים העד מחמד והמועד או העדות אמונת האסלם; או העד הנביאים והמועד העמים שעליהם שולחו או העד המלאך השומר עקבות האדם להעיד בה ביום הדין, והמועד הוא האדם.  ↩

  3610. הכונה בפסוקים אלה ד‘ וכו’, לפי המסורת המוסלמית, היא ליועצי ושרי יוסף ד‘ו נואס מלך תימן היהודי, אשר גזרו על תושבי נג’ראן הנוצרים שלא הסכימו לקבל היהדות להשליכם לתוך שוחה מלאה אש יוקדת ולשרפם בה. וכבר הוכיח מורי יוסף הורביץ בספרו Koranische Untersuchungen עמו‘ 92 וכו’ שהענין הוא כללי על רדיפת מאמינים ואין לו קשר עם רדיפת יוסף ד'ו נואס את הנוצרים.  ↩

  3611. השוה פרשה ה פסוק סד.  ↩

  3612. אולי יש להשוות פרשה כב פסוק ט.  ↩

  3613. היינו הוא ברא בריאה ראשונה וישיב לתחיה ביום הדין לשפוט השוה פרשה ז פסוק כח.  ↩

  3614. פרשה יא פסוק צב.  ↩

  3615. פרשה ב פסוק רנד ופרשה כב פסוק יד.  ↩

  3616. גדודיו של פרעה, ותמוד ראה פרשה ז פסוק עא והערה שם.

    (הערת שוליים שלא מופיעה בטקסט) כתובים על לוח השמור בשמים והוא הספר השמור שבו רשומים כל הנבואות. ראה פרשה יג פסוק לט ופרשה מג פסוק ג.  ↩

  3617. פרשה זו נקראה כן על שם הכוכב המופיע בלילה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3618. יש חושבים שהכונה לכוכב סתם, ויש חושבים שהכונה לאילת השחר, ויש חושבים שהכונה לשבתאי.  ↩

  3619. מלאך השומר עליה ובוחן מעשיה.  ↩

  3620. ומפרשים המים היוצאים מבין חלצי האיש ומבין עצמות החזה של האשה.  ↩

  3621. אלהים  ↩

  3622. להשיב את האדם לחיים.  ↩

  3623. לאדם.  ↩

  3624. התקופה בדיוק השיבה. יש אומרים שהכונה לצבא השמים החוזרים אחרי תקופתם למקומם הראשון ויש אומרים שהכונה למטר שהשמים מחזירים אותן לארץ אחרי ששאבו אותם העננים מן הים.  ↩

  3625. הנבקעת ומפציעים ועולים מתוכה הצמחים.  ↩

  3626. הקראן הוא חותך ובוחן בין אמת לשקר.  ↩

  3627. ראה פרשה ח פסוק ל.  ↩

  3628. פרשה עג פסוק יא.  ↩

  3629. פרשה זו נקראה כן על שם העליון הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3630. פרשה עה פסוק לח.  ↩

  3631. פרשה עט פסוק לא.  ↩

  3632. ראה פרשה כג פסוק מג. ואולי יש לתרגם גם שם קש יבש או שדוף.  ↩

  3633. השוה פרשה עה פסוק טז וכו'.  ↩

  3634. בלתי אם חזיונות אשר אלהים גלה אותם לך ואחרי כן יחפץ לבטלם וישכיחם מזכרונך. השוה פרשה ב פסוק ק והערה שם וראה גם פרשה כב פסוק נא והערה שם.  ↩

  3635. פרשה כא פסוק קי והשוה פרשה ו פסוק ג'  ↩

  3636. אנחנו נעשה לך קל לזכור את אשר יגלה לך גבריאל בדרך הקלה ביותר, או נקל לך להורות ולשמור את מצות הדת הקלה ביותר, היינו האסלם  ↩

  3637. ראה פרשה עט פסוק לח.  ↩

  3638. ראה פרשה כח פסוק ס ופרשה מב פסוק לד.  ↩

  3639. ראה פרשה נג פסוק לז–לח.  ↩

  3640. פרשה זו נקראה כך על שם האופפת הנזכרת בה בפסוק א. ונקראה גם פרשת גיהנם האש.  ↩

  3641. ראה פרשה פה פסוק יז.  ↩

  3642. האופפת כנוי ליום הדין שיאפף ויבהיל פתאם את הברואים כולם.  ↩

  3643. לגרור אחריהם כבליהם ולעבור באש גיהנם.  ↩

  3644. ضريع והוא צמח קוצי שהגמלים אוכלים אותו כשהוא ירוק.  ↩

  3645. שבעים רצון בשכרם על עמלם בעולם הזה להיטיב.  ↩

  3646. השוה פרשה סט פסוק כא – כב.  ↩

  3647. פרשה יט פסוק סג ופרשה נו פסוק כד ופרשה עח פסוק לה.  ↩

  3648. פרשה נו פסוק לג.  ↩

  3649. מוגשים, בדיוק מושמים (לפניהם).  ↩

  3650. לחשיבות הגמל לערבי התופש מקום בכל פנות חייו, הוא תופש אותו לאות ולמופת בבריאת אלהים.  ↩

  3651. הענש של העולם הבא.  ↩

  3652. פרשה זו נקראה כן על שם השחר הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3653. ויש סוברים שנתנה באלמדינה.  ↩

  3654. עשרה לילות שבחדש ד‘ו אלחג’ה, או העשירי לחדש זה. ומבארים שהשחר, הנזכר לפני כן הוא השחר של אותו יום, או הבא אחריו, ויש מפרשים העשירי לחדש מחרם, או הלילה הי‘ היא’ והיב‘ לחדש דוֹ אלחג’ה. וכל הלילות הללו מקודשים בעיני המסלמים.  ↩

  3655. יש מפרשים בכפל בברואים שהם זוגות ובאלהים שהוא יחידי או ביום העשירי לד‘וּ אלחג’ה, יום הקרבת הקרבנות וביום הבקור בערפאת (פרשה ב' פסוק קצד).  ↩

  3656. לא נתברר למי נתכונן באִרם. יש מן המפרשים הסוברים שהוא מתכוון באִרם לשבט עאד עצמו או למקום מושבו שנקרא כך על שם אִרם או אַרם או אביהם הראשון של שבט עאד. ויש סוברים שארם הוא שבט לחוד ואינו קשור לעאד הנזכר לפניו. ובשם ארם הוא מציין את בני עאד הראשונים שנשמדו לפנים (ראה פרשה ז פסוק סג והערה שם).  ↩

  3657. בדיוק “בעלת העמודים” והכוונה לבניני עאד הראשונים, ויש אומרים שהכוונה לגנות הנהדרות דומות לגן–עדן שכונן אחד ממלכי עאד הראשונים שדאד בן עאד, וקראן אִרם על שם אבי השבט הראשון.  ↩

  3658. ראה פרשה ז פסוק עא, ועב והערת שם ופרשה טו פסוק פ והערה שם.  ↩

  3659. פרשה לח פסוק יא והערה שם.  ↩

  3660. שוט ﺳو ط ויש מתרגמים “ערוֹב של ענש”, ענשים מענשים שונים.  ↩

  3661. יושב להם במארב השוה פרשה עח פסוק כא.  ↩

  3662. לא ולא. אין העושר והעוני מתוך הנמוקים שאתם רואים.  ↩

  3663. פרשה סט פסוק לד.  ↩

  3664. בלי להבחין בין המותר ובין והאסור. והכוונה לערבים עובדי האלילים שהיו עושקים את ירושת הנשים והיתומים הקטנים, שכן לא היו נותנים חלק בירושה אלא לגברים נושאי נשק כמו בשלל.  ↩

  3665. ראה פרשה סט פסוק יד.  ↩

  3666. פרשה מד פסוק יב  ↩

  3667. לחיי בעולם הבא, או בחיי, בימי חיי בעולם הזה.  ↩

  3668. מפרשים ששום אדם לא יוכל להעניש ולאסור כאשר יעניש אלהים.  ↩

  3669. בכבליו של אלהים. עיין הערה 3 (הכוונה להערה הקודמת, 287, הערת פ' ב"י).  ↩

  3670. מפרשים נפש הצדיק שהיתה בוטחה ומאמינה באלהים, או הנפש השלוה בעולם הבא.  ↩

  3671. פרשה זו נקראה כן על שם המדינה הנזכרת בה בפסוק א.  ↩

  3672. לא אשבע לשון שבועה היא.  ↩

  3673. הכונה לגליל מכה.  ↩

  3674. שוכן או “מֻתָּר” היינו מֻתָּר לְךָ לעשות בה כחפצך, והכוונה שהותר למחמד לנהג (במקור הופיע “לנההג”, הערת פ' ב"י) בעיר כחפצו, אם כי מכה היתה עיר שאסור היה לערבים הקדמונים וכן למסלמים להרוג בה נפש, מעין עיר מקלט שלנו. וכאן הותר לו לשעה בשנת הכיבוש לנהג גם במכה כחפצו.  ↩

  3675. הכוונה לאדם בדרך כלל. והמפרשים המוסלמים פרשו ביולד באדם הראשון או באברהם, וביולד במחמד.  ↩

  3676. בדיוק בעמל, היינו להיות שרוי תמיד בעמל וצרה.  ↩

  3677. פסוק זה מכוון, לפי המפרשים הערבים לאלוליד אבן אלמגירה מראשי מתנגדיו של מחמד במכה, או לאבו אשרם בן כלדה שהצטיין בכח גופו, והיה מצר לנביא.  ↩

  3678. מרוב מה שרכשתי לי, או כליתי הון להלחם במחמד.  ↩

  3679. הכונה: נתנו לפניו את דרך הטוב והרע, והשארנו בידו הבחירה.  ↩

  3680. עבד בדיוק “צואר” ראה פרשה ד פסוק צד.  ↩

  3681. הצדיקים אשר יעמדו לימין כסא הכבוד ביום הדין וראה פרשה נו פסוק ח ופסוק כו.  ↩

  3682. הרשעים באשר יעמדו לשמאל כסא הכבוד ביום הדין, ראה שם פסוק ט ופסוק מ.  ↩

  3683. פרשה זו נקראה כן על שם השמש הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3684. הכונה לירח בראשית החודש הנראה במערב מיד אחר שקיעת החמה, כאלו הוא בא בעקבותיה, או באמצע החדש כשהירח עולה מיד אחרי שקיעת החמה.  ↩

  3685. את זהרה של השמש.  ↩

  3686. ליראתה את אלהים, היינו נתן בה הכוח להבחין בין רע לטוב ולבחר את דרכה.  ↩

  3687. השוה פרשה פז פסוק יד.  ↩

  3688. כחשה תמיד בשליחה צאלח בעמדה במרדה ראה פרשה ז פסוק עא והערה שם ופרשה נד פסוק סט פסוק ד.  ↩

  3689. הכונה לעוקר הגמלה קדאר בן סאלף מחמוד המכונה עוקר הגמלה.  ↩

  3690. ראה פרשה נד פסוק פח ופרשה ז פסוק עא, בדבר החלק במאכל ובמים שהוקצבה לגמלה במצות צאלח.  ↩

  3691. ויעט אותם קלון. בדיוק: ויגבב עליהם (את העֹנֶשׁ).  ↩

  3692. את הענש שוה לכל בני תמוד באין הבדל.  ↩

  3693. פרשה זו נקראה כן על שם הלילה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3694. בהעטותו את הכל בחשכה.  ↩

  3695. לאשר ולהצלחה. פרשה פז פסוק ח.  ↩

  3696. לאש ולגיהנם.  ↩

  3697. ראה פרשה לז. פסוק נד והערה שם.  ↩

  3698. העולם הבא והעולם הזה.  ↩

  3699. פרשה ע פסוק טו. ראה פרשה פז פסוק יא.  ↩

  3700. פרשה פז פסוק יא.  ↩

  3701. שם פסוק יד.  ↩

  3702. פרשה זו נקראה כן על שם עצם–היום הנזכר בפסוק א.  ↩

  3703. לפי המסורת בא חזון זה למחמד אחר, אשר לא מצא חזון מאלהיו במשך ימים. הסבה לכך היתה שבזמן ששאלו אותו אנשי קריש בענין בני המערה, (פרשה יח) ענה: מחר אגיד לכם, בקוותו לשמוע התשובה מפי גבריאל, ושכח להוסיף “אם ירצה השם” ועל דבר זה נענש, שהכופרים לעגו לו כאשר לא ידע לענותו על שאלתו. ראה פרשה יח פסוק כג והערה שם – ויש אומרים שהסבה היתה על שהשיב ריקם פני קבצן.  ↩

  3704. בעולם הבא ייטב לך מאשר בעולם הזה. ראה פרשה צב פסוק יג. ולפי פשוטו של הפסוק הכוונה לראשית ימיו ואחרית ימיו. ויש מפרשים לעולם הבא ולעולם הזה.  ↩

  3705. בשלשת הפסוקים ו, ז, ח מדבר מחמד על קורות חייו, בהיותו יתום עזוב. אביו מת עוד לפני הולדו, ואמו בהיותו בן שש, ונתגדל ראשונה בבית אבי אביו עבד אל מֻטַּלב ואחרי מות זה בבית דודו אבו–טאלב. פסוק ח‘ מרמז על מצבו החמרי שהוטב אחרי נשאו לאשה את האלמנה כדיג’ה אשתו הראשונה, שהיתה בעלת–מסחר (ראה חיי מחמד ח"א עמ' 52).  ↩

  3706. פרשה זו נקראה כן על שם “האם לא הרחבנו” הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3707. הכוונה היא שהרחבנו לך לבך לקבל את האמת, החכמה והנבואה והקלנו לך לקבל את החזון. והאגדה המושפעה מאגדה נוצרית בדבר ישו מספרת שמלאכים פתחו את לב מחמד בהיותו עוד ילד או אחר כך בשעת נסיעתו בשמים (ראה פרשה יז פסוק א), והוציאו את הטפה השחורה היינו זרע החטא הקדמון, ורחצו ונקו את לבו ומלאוהו חכמה ואמונה. (ראה חיי מחמד ח"א עמ' 51; 57) ויש מפרשים שזהו מוסב על מה שנאמר בפרשה הקודמת.  ↩

  3708. לפי המפרשים הכוונה לזה שנמחלו עוונותיו שחטא לפני שנִתַּן נביא. ופשוטו: הקל לך משאך היינו ההסוסים והפקפוקים שמהם סבל עד שהגיע לידי אמונתו.  ↩

  3709. יש מפרשים כאשר תפנה היינו, כאשר יגיע הקץ לסבל הרוחני שסבלת בפקפוקים, יגע בעבודת אלהים. כתודה על הדריכו אותך מישרים. ויש מפרשים: כאשר תגמור להתפלל, יגע בהטפה לאמונה ובהפצתה בין בני–האדם; או: כשתפָנה מלהלחם בכופרים יגע בעבודת אלהים.  ↩

  3710. פרשה זו נקראה כן על שם התאנה הנזכרת בה בפסוק ה.  ↩

  3711. ויש אומרים באלמדינה.  ↩

  3712. אלהים נשבע בתאנה ובזית לרוב תועלתם וטובם ומעלתם. ויש אומרים שהכוונה לשני הרים שבארץ–ישראל, שעליהם גדלים עצי–פרי אלו. והאחד מהם היא “הר–הזיתים” הידוע בירושלים, או שהכוונה לשני בתי–מקדש שהאחד בדמשק והאחד בירושלים. התאנה אינה נזכרת בקראן מלבד במקום הזה ואולם הזית נזכר עוד כשמן זית המשמש לאורה פרשה כד פסוק לה. ופרי הזית ועצו כמו כאן, פרשה ו פסוק צט עם התמר, הענב והרמון וכן שם פסוק קמב שנוסף גם הזרע על הנזכרים לפני כן. וכן פרשה טז פסוק יא עם הזרע, התמר והגפן. וכן פרשה פ פסוק כט עם הגפן והתמר מלבד זה ראה פרשה כג פסוק כ והערה שם. (ראה הורוביץ ערך טור).  ↩

  3713. הר–סינַי כאן ﺳۿࢬﻥ כמו שהעיר מורי יוסף הורוביץ בספרו ערך “טוב” אינו אלא לשם החרוז כאן. צורת סיני פרשה כג פסוק כ, הנזכר לפני כן, ראה גם בפרשה נב פסוק א והערה שם. פרטים בקשר עם טור ראה בספרו של הורוביץ ערך “טור”.  ↩

  3714. הכוונה היא לעיר מכה, שכל באי שעריה היו בטוחים גם מפני אויב שלא יגע בהם בהיותה עיר המקדש הערבי. ראה פרשה יד פסוק לח.  ↩

  3715. השוה פרשה טז פסוק עב ופרשה כב פסוק ה.  ↩

  3716. פרשה מא פסוק ז. פרשה סח פסוק ג ופרשה מד פסוק כה.  ↩

  3717. פרשה פב פסוק ט והשוה שם פסוקים ו–ט לפסוקים ד – ז כאן.  ↩

  3718. פרשה יא פסוק מז.  ↩

  3719. פרשה זו נקראה כן על שם הדם הנקפא הנזכר בה בפסוק ב.  ↩

  3720. לפי המסורת המסלמית נחשבים בדרך כלל חמשת הפסוקים הראשונים לפרשה זו לחזון הראשון שמצא מחמד מכל מה שגלו לו מן השמים. רק מסורת אחת חושבת פרשה עד לראשונה (ראה ראש פרשה עד והערה שם), ומסורת אחרת את פרשה זו כלה לראשונה. בענין פסוקים אלה מוסרת המסורת, שאחרי שבילה מחמד זמן בחיי סגפנות מתוך מלחמה פנימית בנפשו, נראה לו גבריאל בהיותו ישן ועורר אותו והביא אליו חזון זה מאלהיו (ראה חיי מחמד ח"א עמ‘ 80 וכו’).  ↩

  3721. ראה פרשה כב פסוק ה.  ↩

  3722. ראה פרשה סח פסוק א.  ↩

  3723. המסורת מיחסת שפסוקים אלו מכוונים נגד אבו–ג'הל מעשירי מכה ונכבדיה שעמד בראש אויבי מחמד (ראה חיי מחמד ח"א 89, 94, 99, 104).  ↩

  3724. לפי המסורת המוסלימית הכוונה לאבו ג'הל, שאמר: אם אראה את מחמד מתפלל בכעבה וכורע ומשתחוה אדרך ברגלי על צוארו. אולם בשבקש לעשות כן נרתע לאחוריו, שראה גֵב אש שהפסיק בינו ובין מחמד וגדודים עומדים להגן עליו.  ↩

  3725. לעזרתו, והכוונה לראשי מכה חברי אבו ג'הל.  ↩

  3726. שומְרֵי גיהנם נקראים בפסוק זה ﺍﻟﺯ ﺫﺎ ﺫﺎﺕ.  ↩

  3727. פרשה זו נקראה כן על שם אלקדר הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3728. הורדנוהו היינו את הקראן.  ↩

  3729. קדר פירושו יכולת, כבוד, הוד, וגם גזרת אלהים. (במקור הודפס בטעות: “אלחים”. צריך להיות: “אלהים”. הערת פרויקט בן יהודה). כאן לפי ההמשך נראה שהכונה לליל הגורל אשר חרץ אלהים. לילה זה חל ברמצ‘אן, שבו מצא מחמד חזון שהרגיע את רוחו. ולפי מסורת המסלמים יחרץ אלהים בלילה זה את כל אשר יקרה במשך השנה הבאה. לדעה זו יש אסמכתא בפרשה מד פסוקים ב–ה. לפי המסורת המסלמית הוא חל ביום כג או כד לחדש רמצ’אן. בענין הורדת הקראן בחדש רמצ'אן ראה גם פרשה ב פסוק קפא. ונוהגים המסלמים להיות ערים כל הלילה הזה ולקרא בקראן.  ↩

  3730. פרשה זו נקראה כן על שם ההוכחה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3731. ויש סוברים שנתנה באלמדינה, וכן דעת כל חוקרי הקראן. והדבר מוכח מכל תוכן הפרשה.  ↩

  3732. ראה פרשה פ פסוק יג – יד.  ↩

  3733. השוה שם פסוק טו.  ↩

  3734. ראה פרשה מב פסוק ג, פרשה יג פסוק יז. פרשה ב פסוקים פג–פד.  ↩

  3735. ראה פרשה ב פסוק קכט והערה שם.  ↩

  3736. כל הענין כאן מתבאר במקומות רבים מאד שבהם מדובר בענין אנשי–הספר הם היהודים והנוצרים בסגנון זה. פרשה ב פסוק קג. פרשה ו פסוקים כ, קסב–קסג. פרשה לט פסוק לא. פרשה י פסוקים קד–קה. פרשה יג פסוק לו. פרשה לט פסוק יד. פרשה מ פסוק סח. פרשה מב פסוקים יג–יד.  ↩

  3737. השוה פרשה ח פסוקים כב; נז.  ↩

  3738. השוה פרשה ג פסוק קו. שגם שם השואה בין המאמינים ובין אנשי–הספר.  ↩

  3739. פרשה ט פסוק קא. פרשה נח פסוק כב.  ↩

  3740. פרשה זו נקראה כן על שם הרעש הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3741. ויש סוברים שנתנה באלמדינה ואולם לפי תכנה, בנינה וסגנונה ברור שנתנה במכה.  ↩

  3742. לפי המסורת המוסלימית יהיה רעש זה בזמן תקיעת השופר הראשונה או השניה לפני יום הדין שאז יקומו המתים מקברותם.  ↩

  3743. הכוונה כאן למתים הקבורים בתוכה. ראה פרשה פב פסוקים ד–ה ופרשה פד פסוקים ג–ד.  ↩

  3744. השוה פרשה פד פסוק ה. “העיר אותה” בדיוק: גלה את אזנה, היינו מצאה חזון מאלהים.  ↩

  3745. יַראו לכל אדם מה שעשה מטוב ועד רע ביום הדין.  ↩

  3746. ראה פרשה י פסוק סב. פרשה כא פסוק מח. פרשה לא פסוק טו ופרשה לד פסוק ג.  ↩

  3747. פרשה זו נקראה כן על שם הסוסים הקלים הנזכרים בה בפסוק א.  ↩

  3748. ויש מבעלי המסורת המוסלמים הסוברים שנתנה באלמדינה, משום שהם חושבים שבהמות הרכיבה הנזכרים בפסוק א הם גמלים שהשתמש בהם מחמד במלחמתו בבַּדר, וטעות היא. יש גם מפרשים שכל הענינים המנויים כאן בשבועות מכוונים לנפש האדם.  ↩

  3749. הטוּב טוב העולם הזה.  ↩

  3750. ראה פרשה פב פסוק ד.  ↩

  3751. פרשה זו נקראה כן על שם הדופקת הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3752. הדופקת, כנוי ליום הדין. ראה פרשה יג פסוק לא והערה שם ופרשה סט פסוק ד הדופקת כנוי יום הדין משום שהיא תכה את הלב בבהלה (במקור הודפס בטעות: “בבלהה”. הערת פרוייקט בן–יהודה).  ↩

  3753. כרמש או כזַחַל; הנפוץ, השוה פרשה פח פסוק טז במובן הפרוש.  ↩

  3754. הכוונה לצמר המנפץ אשר יזרה לפני רוח. ראה פרשה ע פסוק ט.  ↩

  3755. ראה פרשה ז פסוק ז ופרשה כג פסוק קד. ויכבדו היינו במעשים טובים.  ↩

  3756. ראה פרשה סט פסוק כא.  ↩

  3757. ראה פרשה ז פסוק ח ופרשה כג פסוק קה.  ↩

  3758. תאר לגיהנם.  ↩

  3759. ראה פרשה פח פסוק ד.  ↩

  3760. פרשה זו נקראה כן על שם התאוה להרבות הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3761. ויש חושבים שניתנה באלמדינה והיא מכוונת נגד יהודי אלמדינה. ואולם סגנונה והקצב שלה מעידם עליה שהיא מן הזמן הראשון לנבואת מחמד, ומן הפרשיות הקדומות ביותר.  ↩

  3762. שעשעה אתכם התאוה להרבות הון וילדים והסיחה אתכם מן הדת והאמונה. ראה פרשה כד פסוק לז ופרשה סג פסוק ט.  ↩

  3763. כלומר עד יום מותכם.  ↩

  3764. התענוגות והשעשועים שהסיחו את דעתכם מן הדת והאמונה.  ↩

  3765. פרשה זו נקראה כן על שם בין–הערבים הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3766. יש מדברים שפרשה זו נגלתה למחמד במכה אחרי ההגרה, זמן קצר לפני מותו.  ↩

  3767. או “צוֹעֵד לִקְרַאת הָאַבֲדּוֹן”.  ↩

  3768. ראה פרשה כו פסוק רכז. פרשה לח פסוק כג פרשה פד פסוק כה ופרשה צה פסוק ו. לפי דעת נלדכה נספח פסוק זה לפרשה כאן אחר כך כמו גם פסוק ו בפרשה צה.  ↩

  3769. פרשה זו נקראה על שם מוציא–דבה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3770. ראה פרשה סח פסוק יא.  ↩

  3771. הכונה היא נגד אנשים עשירים וגאים. והמסורת המסלמית מונה מספר אנשים שהוציאו דבה על מחמד. וכן יש אחדים החושבים – בטעות – שפרשה זו נתנה באלמדינה.  ↩

  3772. אלחטמה היא אחד השמות שבהם כינה מחמד בקראן את הגיהנם, או את אחד ממדוריה. פרוש המלה אלחטמה הוא המרסקת וממעכת.  ↩

  3773. המֻצתה ולא תכבה, בהיות אלהים הוא שהצית אותה.  ↩

  3774. פרשה זו נקראה כן על שם השנהב הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3775. כאן נותן מחמד, כנראה בפעם הראשונה, לתושבי מכה דוגמא היסטורית מן הענש שהעניש האלהים את החוטאים, והדוגמא לקוחה מההיסטוריה של העיר מכה עצמה. עצם הענין הוא דבר עלות הכושים למלחמה על מכה לא הרבה אחרי שנת 543 אסה"נ. אברהה נציב מלך כוש בתימן, שהיתה למושבה כושית אחרי אשר הושם קץ לממלכת היהודים בחמיר, בנה כנסיה נוצרית בצנעא בירת תימן, למשך את לב הערבים אליה ולהסירם מאחרי הכעבה, המקדש הערבי המרכזי שבמכה. הערבים, לא נחה דעתם מזה. ואיש מהם מבני כנאנה חדר לתוך הכנסיה בלילה ונפנה בה לצרכיו לחללה. נציב תימן כעס ונשבע לעלות עליהם למלחמה, ולקח עמו גם פיל או פילים הוא צר על מכה, ואולם בדרך נס פרצה מגפה בחילו – לפי המשוער מחלת האבעבועות – והוא נאלץ לעלות מעליה, ויהי לנס. בין הערבים פשטה האגדה שאללה הוא שהציל את מקדשו, על–ידי כך ששלח אליהם עופות מן הים כמראה הנץ, ולכל עוף שלש אבנים קטנות כעדשים. האחת נשא במקורו והשתים בשתי רגליו. ולא פגעה אבן באיש מבלי אשר ימות. והנשארים נסו. וגם את אברהה נגע אלהים בנגעים קשים, וגופו נשר אברים אברים. צבאותיו לקחוהו עמם לצנעא ושם מת אחרי אשר לא נשאר מגופו בלתי אם כגדל אפרוח העוף. (ראה חיי מחמד ח"א עמ‘ 43 וכו’).  ↩

  3776. ראה פרשה טו פסוק עד ופרשה יא פסוק פד. בספור לוט אמרו שעל כל אבן ואבן היה רשום שם האיש שלו היא מיועדת.  ↩

  3777. פרשה זו נקראה כן על שם קריש הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3778. למסע או לאורחת (במקור הודפס בטעות: “אורחח”. צריך להיות “אורחת”. הערת פב"י).  ↩

  3779. המדובר הוא באורחות הסוחרים מקריש תושבי מכה שהיו יוצאות שתי פעמים לשנה. בקיץ לסוריה ובחרף לתימן.  ↩

  3780. יעבדו וכו‘, כלומר אלהים מצוה את אגודת קריש כלומר את יושבי מכה לעבוד את אלהיה בית הזה, היינו הכעבה במכה. “הבית” במובן בית אלהים כמו בעברית. ופרשה זו נאמרה בזמן הראשון לנבואת מחמד, כשהיה מכיר בקדושת הכעבה במכה כבית–אללה האחד. הוא רק שלל את עבודת האלילים. ויש להעיר שמלבד זה אין הכעבה נזכרת בקראן בכל תקופת מכה. ורק בתקופת אלמדינה, אחרי השנה השניה להג’רה חוזר מחמד ומכיר בקדושת הכעבה כמקדש אללה ומצוה לפנות לעברה בשעת התפלה (קִבְלָה פרשה ב' פסוק קלו) וגם מקבל במשך תקופה זו את כל מנהגי העליה לרגל אליה. וקשה הפסוקים א–ג מתרגם נלדכה (Geschichte des Korans כרך I עמוד 91) מלה ראשונה של הפרשה “ﻻﮂﺎﻻﻒ” “בגלל זה שמאגדים קריש את אורחות הקיץ והחרף, משום כך מצווים הם לעבד את אלהי הבית הזה”, היינו להכיר לו תודה. ה“ל” של ﻻﮂﺎﻻﻒ, הביאה מפרשים מוסלמים לקשר בפרוש דחוק פסוק זה לסוף הפרשה שלפני כן, היינו שאלהים שת את “בעלי–הפיל כעלה אכול” “לאגודת קריש” וכו' והבטיחם מפחד מחיל הכושים.  ↩

  3781. על–ידי שהם מרויחים במסחרם ואולי גם מן העולים לרגל, שכן מכה עצמה מקום לא–זרע הוא (ראה פרשה ב פסוק קב ופרשה יד פסוק מ).  ↩

  3782. הבטיחם מפחד, היינו שומר על אורחותיהם מאויב בשעת מסעם, או שהוא מדבר בכלל על העיר מכה שהיא מקום מבטחים, עיר שלום שאסור להלחם (במקור הודפס בטעות “להלחס”. צריך להיות: “להלחם”. הערת פב"י) בה (ראה פרשה צה פסוק ג והערה שם ופרשה ב פסוק קיט ופרשה יד פסוק לח).  ↩

  3783. פרשה זו נקראה כן על שם המחסור הנזכר בה בפסוק ז.  ↩

  3784. ויש חושבים שנתנה באלמדינה. גרם לכך שפסוקים ד–ז מתאימים לענין הצבועים באלמדינה אחרי שחזקה ידו של מחמד.  ↩

  3785. בענש או ביום הדין.  ↩

  3786. השוה פרשה צג פסוק ט. המסורת המוסלמית מיחסת את הדברים נגד אבו–ג'הל ראש מתנגדי (במקור הודפס בטעות: “מתגגדי”. צריך להיות: “מתנגדי”. הערת פב"י) מחמד באלמדינה, או נגד אלואלד בן אלמגירה.  ↩

  3787. ראה פרשה סט פסוק לד.  ↩

  3788. ראה פרשה נא פסוק יא.  ↩

  3789. ראה פרשה ד פסוק קמא.  ↩

  3790. השוה פרשה נ פסוק כד וכן פרשה סח פסוק יב ואולי גם שם כמו כאן. היינו מונעים את הטוב מבני אדם.  ↩

  3791. פרשה זו נקראה כן על שם השפע, הנזכר (במקור הודפס בטעות: “חנזכר”. צריך להיות: “הנזכר”. הערת פב"י) בה בפסוק א.  ↩

  3792. ויש חושבים – שלא כנכונה – שניתנה באלמדינה, ואומרים שהיא קשורה עם מותו של בן מחמד היחיד אבראהים שילדה לו שפחה קופטית מארי ששלח לו מושל אלכסנדריה במתנה (ראה הערה לפרשה סו פסוק א. וראה חיי מחמד ח"א עמוד 59–58. אבראהים מת בילדותו, וכאן מנחמו אלהים. לפי האמת הכוונה נגד קבוצת מתנגדיו במכה בדרך כלל, אם כי המסורת קוראת בשמות אנשים שלהם במיוחד מכוונת פרשה זו.  ↩

  3793. השפע בערבית ﺍﻟﮑوڏو שפרושו שפע–טובה. והמסורת המסלמית בארה שהכוונה לנבואה שנתנה לו, ויש שפרשו שהכוונה לנהר מנהרות גן–העדן.  ↩

  3794. גם פסוק זה מתקופת מכה הראשונה כשמחמד, עוד מחזיק במנהגי עובדי האלילים ומביא קרבנות בכעבה (ראה פרשה קו פסוק ג והערה שם). הנחירה של הקרבן היתה נעשית על ידי פגיון (חַרְבָה) שתקעו לבעל–החי בצוארו במקום הסמנים.  ↩

  3795. לפי המסורת היה אחד משוטמיו אלעָאץ בן וָאאִל אומר: “הרפו ממנו הלא הוא איש ערירי לא שארית לו, וכשימות יאבד זכרו והונח לכם ממנו”. הערבי חושב גם את האיש אשר רק בנוֹת לו לערירי (ראה בענין זה חיי מחמד ח"א עמוד 134).  ↩

  3796. פרשה זו נקראה כן על שם הכופרים הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3797. חזרה על פסוק ג, והרבה התפלפלו מפרשי הקראן בפרושיהם לפרש ההבדל במובן שבין פסוק ג לפסוק זה.  ↩

  3798. פרשה זו היא תשובת מחמד לזקני מכה שהציעו למחמד לעבוד את אליליהם, ואז יעבדו גם את אלהים עם אליליהם. זמנה אחרי שפרץ הריב ביניהם ובינו זמן רב (ראה חיי מחמד ח"א עמוד 120).  ↩

  3799. פרשה זו נקראה כן על שם תשועה הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3800. פרשה זו בסבת קצורה – אם כי אפשר שהיא רק חלק מחזון – וסגנונה מסודרת בין פרשיות שניתנו במכה מלפני ההגרה (במקור הודפס בטעות: “ההגרח”. צריך להיות “ההגרה”. הערת פרויקט ב"י). ואולם ענין הכניסה בדת אלהים בהמונים שעליה מדובר בה, מוכיח שהיא מתקופת אלמדינה, זמן רב אחרי ההג‘רה. מה שמדובר בה בפסוק א על דבר התשועה והכבוש אין הכרח לבאר דוקא על כבוש מכה, בשנה השמינית להג’רה. אפשר שכאן מדובר בדרך כלל על תשועה וכיבוש ראה פרשה סא פסוק יג. אך יש מבעלי המסורת המוסלמית הקובעים אותה כפרשה אחרונה של חזון מחמד, זמן קצר לפני מותו, או על כל פנים כפרשה מפרשיות אלמדינה המאוחרות, אומרים שחזון זה נשא מחמד ביום כבוש מכה. השוה פרשה מח פסוק א וכו' והערה שם.  ↩

  3801. ראה פרשה מ פסוק נז.  ↩

  3802. פרשה זו נקראה כן על שם תכרתנה הנזכר בה בפסוק א. ונקראה גם בשם אבו–להם. הנזכר גם כאן  ↩

  3803. אבו–להב הוא כנויו, שם לואי לגנאי שנתן לו מחמד. שמו היה עבד–אלעֻזה, אבו–ג'מיל והיה דודו, אחי אביו של מחמד. לפי דעת כל בעלי המסורת היה הענין זה: אחרי פקפוקים רבים החליט מחמד להודיע לבני עמו, ובתחלה לבני–שבטו לבני–האשם את דבר השליחות שבא אליו מאַללָה. הוא הזמינם אליו ודבר אליהם. ואולם דודו עבד אלעזה בן עבד אלמֻטַּלִב קם ואמר לו: “אבדון עליך, כלום לשם זה הזמנת אותנו”. וקם והלך והלכו כל הנאספים, מבלי שים לב לדברי מחמד. מחמד הביא את החזון הזה, וכינה את דודו בשם אבו–להב, היינו האיש שתאכל אותו להבת הגיהנם. ואמר תכרתנה ידיו, משום שבדברו אל מחמד הכה אותו על ראשו, לפי דברי המפרשים, או שלח בו יד והעליב אותו במעשים אחרים, לפי מסורת אחרת. ויש להעיר שרק שנים מבני דורו של מחמד נזכרו בשמותם בקראן מלבד מחמד: זַיְד עבדו ובנו המאֻמץ של מחמד (פרשה לג פסוק לז והערה שם), וכאן דודו אחי אביו אבו–להב. (ראה חיי מחמד ח"א עמ' 116).  ↩

  3804. עצי–הדלק שבהם ישרף בגיהנם, אשה זו קיבלה במסרת המסלמית את שם–הלואי “נושאת העצים”. גם היא אֻם ג'מִיל היתה מצֵרה ומזיקה למחמד. ובהיותה משוררת חברה גם חרוזי–לעג נגד מחמד. “מחמד פרושו מהולל, והיא כנתה אותו ”המחרָף“ שם גנאי שהשתמשו בו קריש אחרי כן נגד מחמד על–פי שיר שאמרה: ”את המחרף מרינו, ולפקודתו שמוע לא אבינו ואת דתו בזינו". ענש נשיאת העצים בחבל זה לגיהנם, נגזר עליה לפי המסורת המסלמית על שם שנשאה חבילת קוצים ושמה אותה בדרך הנביא, או הניחה נבלה או זבל לפני דלת ביתו. (ראה חיי מחמד ח"א עמוד 117).  ↩

  3805. חבל קשה שישרט ויחתוך בבשרה.  ↩

  3806. שם הפרשה על שם אחדות האלהים שבו היא עוסקת, ופרשה זו במעלה רבה אצל המוסלמים. לפי המסורת עולה היא בערכה כערך שליש מכל הקראן כלו. לפי המסורת תשובה היא לשאלה ששאלו קריש את מחמד בדבר תארי האלהים שאותו הוא קורא אותם לעבוד.  ↩

  3807. ויש מבעלי המסורת המסלמית הסבורים שניתנה באלמדינה, כפי שהם סבורים גם בענין פרשה א של הקראן, ואומרים שתשובה היא לשאלה ששאלוהו יהודי אלמדינה בדבר אלהיו.  ↩

  3808. ﺍﻟهھﺤﺭ הוא גם תאר לבן אדם אציל.  ↩

  3809. פרשה זו נקראה כן על שם השחר הנזכר בה בפסוק א.  ↩

  3810. פרשה זו והפרשה קי“ד שלאחריה נקראת בפי המסלמים ھﻐو ذﯪڼ היינו שתי השבעות או שני לחשים לבקש חסות מאלהים. אומרים שלחשים אלה אמר כדי להתרפא ממחלה שהביא עליו יהודי מאלמדינה לַבִּיד שמוֹ. לפי זה ניתנו פרשיות אלו באלמדינה. הן יכולות להיות גם לחשים והשבעות בדרך כלל, ואפילו בנוסח שקדם לאסלאם בכלל ועובדו כאן עבוד קל לפי (במקור הודפס: “לפו”. צריך להיות: “לפי”. הערת פרוייקט ב"י) רוח האסלאם. מחמד האמין בשדים ורוחות כפי שאפשר למצוא גם בקראן לא מעט. בקשת חסות מפני השטן אנו מוצאים גם בפרשה כג פסוק צט, פרשה טז פסוק ק, פרשה מא פסוק לו ופרשה ז פסוק קצט. מתקבל על הדעת שסודרו בסוף הקראן לסגולה, שכן השטן אורב לבלבל דעתו ולהכשיל פיו של הקורא בקראן. כפי שנזכר גם בפרשה טז פסוק ק, שלפיו מצוה עד היום כל הקורא בקראן לאמרו לפני קראו מאמר ”בשם אלהים הרחמן והרחום".  ↩

  3811. בדיוק הִבָּקִּעַ, היינו הבקע השחר. ראה פרשה ו פסו צו.  ↩

  3812. באפל הלילה מצויים מזיקים ויש להם שליטה. ויש מפרשים שהכוונה לזמן לקוי לבנה.  ↩

  3813. מכשפות העושות קשרים בחוט ולוחשות עליהן להביא נזק לאדם. המסורת אומרת שלַבִיד היהודי הנזכר לעיל הוא שעשה כשפים לנביא בעזרת בנותיו. מספר הקשרים היו אחד–עשר כמספר הפסוקים שבשתי פרשיות אלו יחד.  ↩

  3814. פרשה זו נקראה כן על שם בני–האדם הנזכרים בה בכמה פסוקים.  ↩

  3815. ויש סוברים שניתנה באלמדינה ראה הערה לפרשה שלפניה.  ↩

  3816. הוא השטן המפתה את האדם לחטא, ואחרי שנפתו וחטאו הוא עוזבם ונס מהם.  ↩

  3817. היינו השדים והרוחות.  ↩

  3818. Geschichte des Qorans, XI–X חלק א,  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47603 יצירות מאת 2648 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20050 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!