רקע
יהודה אריה קלוזנר
"ספורים בשיר ושירים שונים" של י"ל פרץ וג"י ליכטנפלד - הספר ובעיותיו
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: בתוך: דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות - כרך ב', ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות; תשכ"ט

1

בשנת 1877 יצא בווארשה ספר קטן בשם “ספורים בשיר ושירים שונים מאת שני בעלי אסֻפות”.

כעבור אחת-עשרה שנה, ב-4 ביולי 1888, גילה י.ל. פרץ באיגרתו לשלום-עליכם את זהותם של “בעלי האספות”, מחברי-הספר: “הנני להסיר הצעיף מעל פני. אני האחד משני “בעלי האסופות” אשר כתבו והדפיסו ספר שירים שונים… השני הי'[ה] המנוח ליכטענפעלד. מהקובץ הזה היו מלאכת ידי: חיי המשורר העברי, חנה ועוד מהשירים הקטנים…”.

באיגרת אחרת וכן ב“מיינע זכרונות” חוזר פרץ ומעיד, שהספר נכתב במשותף על ידו ועל ידי מי שהיה אביה של אשתו הראשונה, המשכיל והמתימאתיקאי הזקן גבריאל יהודה ליכטנפלד (1887–1811). ב“מיינע זכרונות” הוא מזכיר פעם נוספת את השיר “חנה” בתור חלק מתרומתו ל“סיפורים בשיר…”.

במשך שישים שנה לא ידע איש, שהייתה קיימת מהדורה אחרת של הקובץ הקטן, שקדמה לזו שנזכרה על ידי. רק בשנת 1937 גילה מנשה וואקסר2 בגינזי בית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבירושלים טופס של ספרם של פרץ וליכטנפלד, שנושא שם שונה: “חיי משורר עברי”. בטופס זה, שהוא – עד כמה שידוע – יחידי בעולם, אינם נזכרים מחבריו של הקובץ כלל, לא בשמותיהם ולא בתור “שני בעלי אספות”.

פרט לדף השער אין כל הבדל בין שתי ה“מהדורות”. וכפי שאפשר לראות, בהוצאה המאוחרת יותר פשוט הוצא השער המקורי ובמקומו הודבק השער החדש עם השם החדש: “ספורים בשיר ושירים שונים…”. שתי ה“מהדורות” יצאו באותו מקום (ווארשה) ובאותה שנה (תרל"ז - 1877) ושתיהן נדפסו באותו בית-הדפוס (נ. שריפטגיסר). ולמרות כן יש ביניהן הבדל אחד חשוב: רשיון הצנזור ל“חיי משורר עברי” הוענק ב-24 באפריל (5 במאי) 1876, ול“ספורים בשיר…” – ב-25 במאי (6 ביוני) 1877 – כלומר כעבור יותר משנה!

חידת שתי ה“המהדורות” לא מצאה עדיין את פתרונה. נראה לי, שהמפתח לכך הוא התרגום הרוסי של שם ה“מהדורה הראשונה”, שנדפס על גבי השער של “חיי משורר עברי”: Жизнъ [!] Eврейскаго Поэта. Стихореніе

לומר: “חיי משורר עברי. שיר”. מכאן, לעניות דעתי, ברור שבתחילה הייתה הכוונה לפרסם אך ורק שיר אחד, השיר הגדול ביותר שבקובץ, שנקרא בשם “חיי משורר עברי”, בתוספת “הקדמה”, שהיא אינה הקדמה לכל הקובץ, כפי שסברו, אלא אך ורק לשיר זה. רק מאוחר יותר, כשהשער והתחלת הספר כבר נדפסו, הוחלט להוסיף עוד כמה שירים קטנים יותר. מכאן הכורח בשינוי שם הספר, בהרחקת השער הישן והדבקת שער חדש במקומו. וכמובן, היה הכרח לקבל רשיון חדש של הצנזור – ודבר זה לקח, כרגיל, זמן רב – יותר משנה. בטופס של בית הספרים הלאומי, על פי טעות, שכחו להחליף את השער. היה זה מקרה בלבד ועל כן אין פלא שלא פרץ ולא מישהו אחר מעולם לא הזכיר את ה“המהדורה הראשונה” של הספר.


ב“ספורים בשיר ושירים שונים” נכללו היצירות הבאות:

  1. “הקדמה”; שהיא כפי שראינו חלק מ-

  2. “חיי משורר עברי”. – זהו הגדול שבשירי הקובץ והוא משתרע על 97 מתוך 158 עמודים של הספר. מתוארים בו חייו וסבלותיו של יעקב המשורר שהתמשכל וגורלם של שני האחים – החסיד דניאל והמשכיל ראובן.

  3. “בית שומם”. ספור שומר היער. – מעין באלאדה.

  4. “העצל על שנת תרכ”ג". – המשורר פונה בקריאה להצטרף במרץ למלחמת החיים.

  5. “תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו”. – בשבח החכמה והדעת.

  6. “השופט והמליץ”. – שיחה בין בעל ואשה.

  7. “מהנפלאות ומהאותות והמופתים של רבי החסידים, כפי הספורים בספריהם”. – שיר סאטירי.

  8. “תבנית דורש הקדמוניות המכונה מבקר בארץ פולין חקירותיו ודרישותיו – למען ילמדו רבים חכמה ותרבה הדעת בישראל”. – אף זה שיר סאטירי.

  9. “חנה – שיר ספורי”. – על גורלה המר של חנה היתומה, שנאנסה על-ידי בנו של ראש-הקהל והתאבדה.

  10. “לחיים החסיד בשנותו את-טעמו ומלבושיו ביום השלושה עשר לחודש תשרי תר”ז", לפי פקודת הממשלה הרוסית.

  11. “שיחת המתיפה”. - שיר לעג לגנדרן ולריקנותו.

יצירות אלה מתחלקות, לפי החתימות שתחתיהן, לחמש קבוצות:

א'. החתומות יל"פ: “בית שומם”, “העצל”, “חנה”.

ב'. החתומות פלא“י ג”ל – יל"פ: “חיי משורר עברי”, “השופט והמליץ”.

ג'. החתומות פלא“י ג”ל: “תמשילהו במעשי ידיך…”, “מהנפלאות… של רבי החסידים”.

ד'. החתומות: פלי“א, ג”ל: “תבנית דורש הקדמוניות…”. ואולם אין ספק שזוהי טעות דפוס (אחת מן הרבות בקובץ זה) וצ“ל: פלא”י ג"ל.

ה'. בלי חתימה: “הקדמה”, “לחיים החסיד…”, “שיחת המתיפה”. ואולם, כפי שכבר נזכר, “הקדמה” היא חלק של “חיי משורר עברי” ועל כן, למעשה, אין היא בלי חתימה.

הדעות חלוקות לגבי הסברתן של החתימות השונות ולגבי חלקו של כל אחד משני השותפים בקובץ.

כפי שכבר אמרנו, פרץ עצמו העיד ששני השירים הגדולים ביותר ב“ספורים בשיר…”, “חיי משורר עברי” ו“חנה”, וכן “עוד מהשירים הקטנים” נכתבו על ידו.

לגבי “חנה” אין ספיקות. השיר חתום יל"פ ואלה הן ראשי-תיבות של יצחק לייבוש פרץ. חתימה זו מופיעה גם בסופם של “בית שומם”, ו“העצל”. גם שני שירים אלה הם ללא ספק משל פרץ. “העצל” מופיע גם בכתב-יד הבלתי-נודע של פרץ, שזכיתי לגלות לפני כמה שנים, כתוב בעצם ידו של המחבר.

ולעומת זה “חיי משורר עברי” חתום אחרת: פלא“י ג”ל – יל"פ.

משה אלטברג, קרובו וידידו של פרץ, הסביר: יל“פ – יצחק לייבוש פרץ; פלא”י – פרץ, לייבוש אריה יצחק; ג“ל – גבריאל ליכטנפלד. אגב, אלטברג גורס גי”ל – גבריאל יהודה ליכטנפלד, ואולם ראשי-תיבות גי“ל אינם מופיעים כלל ב”ספורים בשיר…".

ז. רייזען ונ. מייזיל טוענים שפלא“י ג”ל היא חתימתו של ליכטנפלד ויל“פ – של פרץ; החתימה פלא”י ג“ל – יל”פ מופיעה תחת יצירותיהם המשותפות. שני החוקרים אינם מנסים לפענח את ראשי-התיבות פלא“י ג”ל. בנוגע לשירים האנונימיים, מייזיל משער, שה“הקדמה” נכתבה על ידי המחברים ביחד.

וואקסר מחליט, ש“לחיים החסיד…” נכתב “ללא ספק על ידי ליכטנפלד”. מכאן, לדעתו, שגם שאר השירים האנונימיים הם של המשכיל הזקן. ואם כן, שואל וואקסר, מיהו פלא“י ג”ל? הוא השואל והוא המשיב: ג“ל – גבריאל ליכטנפלד; פלא”י – פרץ לייבוש אריה יצחק – כדעתו של אלטברג ממש. כל החתום פלא“י ג”ל שייך, אם כן, ל“שני בעלי האספות” ביחד.

ניגר פעם נוטה לראות בפלא“י ג”ל חתימתו של ליכטנפלד ופעם רואה כאן חתימה משותפת שלו ושל פרץ. וואקסר וניגר סבורים, שהשירים האנונימיים נכתבו בעיקר על ידי ליכטנפלד.

עיון מעמיק יותר בבעיה שלפנינו יגלה שאין היא סבוכה כל כך, למרות הכל.

א'. יל"פ – אין ספק, כפי שכבר אמרנו, שאלה הם ראשי-תיבות: יצחק לייבוש פרץ.

ב'. פלא“י ג”ל – יל“פ – כאן נכללו חתימותיהם של “שני בעלי האספות”. האותיות יל”פ המופרדות מן השאר על ידי מקף הן, ללא כל ספק, ראשי-תיבותיו של פרץ. ואשר לראשי-התיבות פלא“י ג”ל: אין להניח, כמו שחשבו אלטברג ו-וואקסר, שהן כוללות, נוסף לראשי-תיבותיו של גבריאל ליכטנפלד, פעם נוספת ראשי-תיבותיו של פרץ. שאם לקבל הנחה זו תתעוררנה כמה וכמה שאלות שלא נמצא להן פתרון מתקבל על הדעת: 1) לשם מה השתמש פרץ בשני סוגים של ראשי-תיבות של שמו לא רק באותו הקובץ אלא אפילו באותו שיר (פעמיים!)? 2) למה שובצו ראשי-תיבותיו של ליכטנפלד בין שתי מערכות של ראשי-תיבותיו של פרץ ולמה הסכים ליכטנפלד לשטות כזו? – וואקסר רואה בזה רצון מצדו של המשכיל הזקן לפייס את פרץ, שכעס על התיקונים שהכניס ליכטנפלד לשיריו. ואין הסבר זה נראה; 3) למה אין מקף בין פלא“י וג”ל, כמו שיש בין פלא“י ג”ל ויל“פ? 4) מדוע החתימות פלא”י וג“ל אינן מופיעות אף פעם כל אחת לחוד, בתור חתימותיהם של כל אחד משני המחברים, ולעומת זה מופיעות החתימות יל”פ ופלא“י ג”ל גם לחוד?

יש לקבל את הנחתם של רייזען ומייזיל, שפלא“י ג”ל היא חתימה אחת – זו של ליכטנפלד. אנסה להציע את פיענוחה של חתימה זו, שהיא כוללת לדעתי, את האותיות הראשונות של שני החלקים של שם משפחתו ואת האותיות הראשונות והאחרונות של שמותיו הפרטיים:

פ"ל – ליכטנ-פלד

א"י – יהודא

ג"ל – גבריאל

ג'. פלא“י ג”ל – היא, כפי שראינו, חתימתו של ליכטנפלד.

ד'. פלי“א, ג”ל – כפי שכבר הוסבר: טעות דפוס במקום: פלא“י ג”ל

ה'. אין לייחס (כמו שעשה וואקסר) את השירים הבלתי-חתומים בפשטות לליכטנפלד. אחד מהם, שוואקסר חשב אותו לשיר עצמאי ואינו אלא “הקדמה” ל“חיי משורר עברי”, נכתב, כפי שנראה, כולו ללא ספק על-ידי פרץ דווקא.


וואקסר, היחידי שהקדיש ל“ספורים בשיר…” מאמר מפורט, חשב שקשה להאמין שבעזרת ניתוח יעיל אי-אפשר יהיה להפריד בין תרומותיהם של שני המחברים. שהרי כשספרם יצא לאור, בשנת 1877, פרץ היה צעיר בן 25 וליכטנפלד – זקן בן 66. וביניהם היה הבדל גדול לא רק בגיל אלא גם בהשכלה ובאופי. ואולם, כפי שנראה, אין הדבר קל כל כך.

לפנינו שתי בעיות: 1) מי משני המחברים (או אפשר שניהם ביחד?) חיבר את כל אחת מן היצירות האנונימיות?; 2) מה חלקו של כל אחד מהם בשירים שנתחברו על ידי שניהם ביחד?

אם נזכור, שהשפעתו של ליכטנפלד על פרץ הייתה בתקופה זו חזקה למדי ורב-צדדית, נסיק שלא תמיד יכולים תכנה ומגמתה של יצירה להעיד על מחברה.

ואשר לניתוח סיגנוני, שיטה שבה נקט וואקסר, נראה שבמקרה שלפנינו זוהי דרך מסוכנת ובלתי-בטוחה.

הן השפעתו של ליכטנפלד על פרץ והן הסיגנון התנ“כי שבו, בעיקרו של דבר, כתבו שניהם, מכבידים על ההבחנה. נוסף לזה יש לציין, שאין בידינו אלא שרידים מועטים ביותר ודלים ביותר מחרזנותו של ליטנפלד מחוץ ל”ספורים בשיר…": שיר פולמוסי אחד חריף נגד יריבו חיים זליג סלונימסקי, קטע קטן של תרגום מראסין, מכתמים קצרים ופתגמים מחורזים. כל זה אינו מספיק לשם הגדרתן של תכונות סיגנוניות-פיוטיות המיוחדות לליכטנפלד. אמנם וואקסר מייחס לו את הספר “אהבה נכזבה” (1880), אך זוהי טעות: מחברו לא היה ליכנטנפלד כי אם חיים אליעזר מושקאט.

נסיונותיו של וואקסר לנתח את “ספורים בשיר…” נתחים נתחים, לפיסקאות ואף לשורות בודדות ולקבוע איזו פיסקה ואיזו שורה שייכת לכל אחד מן המחברים מזכירה לעתים את “הפרדת המקורות” של מבקרי המקרא: בפרק הראשון שייכות לפרץ “השורות 9–5, 15–11, 21–20 בעמ' 4; 3–1 (בלי סימן הקריאה), 14–11, 20–17 בעמ' 5…”, וכן הלאה.

חבל רק, שבמקרה היחידי שניתנה האפשרות לבדוק את מסקנותיו – נתברר שוואקסר טעה.

הכוונה ל“הקדמה”. וואקסר מחליט שרק סופה הוא של פרץ. כל השאר – של שותפו. ואולם בכתב-היד הבלתי-נודע של פרץ מופיעה ה“הקדמה” כתובה בעצם ידו של פרץ והוא גם שהכניס בה תיקונים. וכאילו לשם לעג, בדיוק אותן השורות שוואקסר מייחס לפרץ – חסרות בכתב-היד. אין להסיק מכאן, שאיפכא מסתברא ושדוקה שורות אלה החסרות נכתבו בידי ליכטנפלד. לא ולא! כל ה“הקדמה” של פרץ היא. ברם, בכתב-היד יש רק גירסה ראשונה, בלתי-שלמה.

ניגר בספרו על פרץ מסתמך על מה שכתבתי לפני שנים ומייחס את כל ה“הקדמה” לפרץ.

למרות ניתוחו “המעמיק כביכול של וואקסר, יש יסוד לחשוב עם ניגר, שרובו ככולו של השיר “חיי משורר עברי” הוא מעשה ידיו של פרץ. לא נוכל כאן להרחיב על כך את הדיבור, אך נזכיר שתי עובדות: פרץ עצמו העיד שהוא הוא שחיבר שיר זה ולא הזכיר כלל את חלקו של ליכטנפלד. נוסף לזה הרי השיר משקף את חוויותיו של פרץ דווקא ואת סבלותיו בימי שהותו הראשונה בווארשה (בשנים 1875–1876). ברור, שחלקו של ליכטנפלד בשיר זה לא היה גדול. יש להעיר כאן, שמשום כבודו של הזקן מופיעה חתימתו ביצירות המשותפות תמיד לפני חתימתו של פרץ הצעיר, אף כשחלקו של ליכטנפלד בהן היה מבוטל: פלא”י ג“ל – יל”פ.

חתימה זו מופיעה גם בסופו של השיר הקצר “השופט והמליץ”. נראה לי, שעיקרו משל ליכטנפלד, אך אין בידי הוכחות חותכות לדבר.

בסופו של הקובץ מופיעים שני השירים האנונימיים.

“לחיים החסיד בשנותו את-טעמו ומלבושיו ביום השלושה עשר לחודש תשרי תרי”ז" (3 באוקטובר 1846), לפי וואקסר נכתב בידי ליכטנפלד. נימוקו: השיר מבוסס על גזרה נגד בגדים יהודיים, שגזרה הממשלה הרוסית לפני שפרץ נולד. נימוק משונה במקצת, אך ללא ספק צדק וואקסר בעיקרו של דבר. ראשית: השם הארוך יעיד; לליכטנפלד הייתה, כפי הנראה, חיבה מיוחדת לשמות ארוכים כאלה: “תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו”, “מהנפלאות ומהאותות והמופתים של רבי החסידים, כפי הספורים בספריהם”, “תבנית דורש הקדמוניות המכונה מבקר בארץ פולין חקירותיו ודרישותיו – למען ילמדו רבים חכמה ותרבה הדעת בישראל”. שנית – מחבר השיר מקדם בשימחה את גזירתה השרירותית של ממשלת הצאר. דבר זה זר היה לפרץ. דווקא בתקופה זו הוא התקומם בתוקף נגד התחיקה האנטי-יהודית של הממשלה הרוסית: בסיום המקורי של “נגניאל” (כפי שנשתמר בכתב-היד), בפואמה “השרפה” (אף היא בכתב-היד), ועוד. ולעומת זה ליכטנפלד בהתחלת החוברת שלו “מאמר כהן ללא-אלוהים”, שנדפסה רק שנה אחת לפני “ספורים בשיר…”, מזכיר את גזירת-הבגדים משנת תרי“ז ממש באותה מעין שמחה לאיד, שנשמעת ב”לחיים החסיד…".

הנני מצטרף לדעתם של וואקסר וניגר, שסבורים שגם השיר האנונימי השני “שיחת המתיפה” נכתב על-ידי ליכטנפלד. על כך מעידים, לדעתי, תרגום שמו של השיר לגרמנית (“מאנאלאג איינעס שטוצער’ס”) ותרגומן של שתי מילים לצרפתית דווקא. כפי שנזכר כבר, ליכטנפלד אפילו תירגם קטע מראסין; ומצד שני – פרץ לא ידע צרפתית.

כנראה בהשפעת פסק-דינו הקשה של פרץ עצמו על “ספורים בשיר…” הזניחו חוקרי יצירתו במשך זמן רב את הקובץ הקטן. רק שישים שנה לאחר שיצא לאור הוא זכה, כפי שכבר נזכר, למאמר מפורט של וואקסר, שיש לצערי, לחלוק עליו לא רק על פרטים הרבה אלא גם על השיטה שנקט בה.

ואולם העיקר הוא, שעד עצם היום הזה אף אחד מתוך “ספורים בשיר ושירים שונים”, אפילו מאלו שלגבם מעולם לא היה ספק שהם פרי עטו של פרץ (כמו, למשל, “חנה”) לא הוכנס לכל כתביו העבריים.

יש להזכיר, שמתוך 158 עמודיו של הקובץ לא פחות מ-125 (!) נכתבו למעשה על-ידי פרץ. והרי זה יותר מכל יצירותיו הספרותיות של פרץ מלפני שנת 1878 שהיו ידועות עד גילויו של כתב-היד הבלתי-נודע (שלעת-עתה פירסמתי ממנו רק מעט).

ברור, שבלי “ספורים בשיר…” ידיעתנו על התפתחותו הרוחנית והספרותית של פרץ הצעיר מן ההכרח שתהיה לקויה.


  1. דיון יותר מפורט יבוא בספרי “י”ל פרץ הצעיר, יצירתו וכתב–ידו הבלתי–נודע".  ↩

  2. מאמרו נדפס ב“ייווא בלעטער”, כרך (1937) XII, עמ' 259–205.  ↩

המלצות קוראים
תגיות