עַל קִיר חֲדַר כִּלְאוֹ עוֹד רָעַד קַו אוֹר…

הִשְׁתַּפֵּך בַּמֶּרְחָק הֵד בּוֹדֵד בֶּהָרִים

עִם לַחַשׁ הַצִּיָּה וּשְׁאוֹן הַמִּשְׁבָּרִים,

עִם צִוְחַת הַנֶּשֶׁר הַמְּלֵאֲתִי דְרוֹר.

הוּא קָרַע סְגוֹר לִבּוֹ וַיִּכְתֹּב בַּדָּם:

"גַּם גַּל עוֹצֵר שִׁטְפּוֹ וּנְגֹהוֹת נִדְעָכִים,

גַּם מִשְׁלֵי קַדְמוֹנִים מִלְּבָבוֹת נִשְׁכָּחִים,

רַק יִזְכֹּר דּוֹר אַחֲרוֹן אֶת שִׁירִי הָרָם;

וִיעַר אוֹתוֹ נֶשֶׁר בִּנְגִינַת הַקְּרָב,

שֶׁיָּעִיר עַל קִבְרִי בִּדְמִי חֶשְׁכַת צִיָּה,

וּשְׁמַעְתֶּם הֵד קוֹלוֹ, עֵת תָּפְרַע דּוּמִיָּה

בִּמְעוּף סוּפַת תֵּימָן וּמְרוּצַת הָעָב;

וּבְבַת-צְחוֹק חַכְלִילִית שֶׁל חֶרֶס הַפָּז

יִתְנוֹצֵץ בְּרַק דִּמְעַת נִשְׁמָתִי הַחוֹלָה,

וִיצַלְצֵל בִּבְשׂוֹרַת הַחֹפֶשׁ הַגְּדוֹלָה

כָּל עֹצֶם אֵמוּנִי, בִּטְחוֹנִי הָעָז!…"

וַיִּצְנַח הָרֹאשׁ עַל הֶחָזֶה, וַיְהִי

הַכֹּל עֲטוּף קֶסֶם וַעֲלָטָה נִשְׂגָּבָה,

וּבְתוֹךְ הָעֲלָטָה הִתְלַקְּחָה שַׁלְהָבָה

אַף רַעַם אֵיתָנִים הִתְגַּלְגֵּל בַּדְּמִי.

וּבְקֶסֶם הִזְהִירוּ חֲרוּזֵי הָרָז

הָרְשׁוּמִים בְּדָמִים תּוֹךְ יַם הָאֲפֵלָה:

"וִיצַלְצֵל בִּבְשׂוֹרַת הַחֹפֶשׁ הַגְּדוֹלָה

כָּל עֹצֶם אֵמוּנִי, בִּטְחוֹנִי הָעָז!.."

תרס"ד