מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עִם הַנֵּצַח

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵת תִּיעַף נַפְשִׁי בִי מֵאוֹר וּצְלָלִים,

מֵאַנְחוֹת גְּסִיסָה וּמִצָּהֳלַת אוֹנִים,

מִצַּחֲנַת פְּגָרִים וּמֵרֵיחוֹת פְּרָחִים, –

אָז אָתוּר מָנוֹס בֵּין אַרְבָּעָה כְתָלִים,

עַל הַחַלּוֹנוֹת אוֹרִיד הַוִּילוֹנִים

וְסָגֹר הֵיטֵב אֶסְגֹּר אֶת הַפְּתָחִים.


וּדְמָמָה תֵט עֲמֻקָּה וּמַרְגִּיעָה,

רַק זִמְזוּם רָחוֹק אֶבְחַן עוֹד בַּדְּמָמָה

וְצִלְצוּל סוֹד כֹּה קָרוֹב וְכֹה כָמוּס…

וּכְאִלּוּ עוֹד בְּמַחְשַׁךְ קַדְמוּת בְּרִיאָה

בְּפַעֲמוֹן סֵתֶר הִכְּתָה יַד נַעֲלָמָה,

וְנִשְׁמַר הֵדוֹ וְלָעַד לֹא יָמוּת…


זֶה צִלְצוּל סוֹד הוּא צִלְצוּל מַסָּע מָהִיר

מֶרְכֶּבֶת כְּשָׁפִים נִשֵּׂאת בְּלִי הֲפוּגָה

בְּאָרְחוֹת פֶּלֶא, שְׁבִילִים בִּלְתִּי-נִרְאִים.

הַנֵּצַח בָּהּ. לֹא זָקֵן וְלֹא צָעִיר,

בְּבַת-צְחוֹק-רָז לֹא קָרָה, לֹא עֲנֻגָּה

יַנְהִיגָהּ דֹּם בְּחֹסֶן שֶׁל אַדִּירִים.


וּכְבָר אֲנִי טָס עִמּוֹ בַמֶּרְכָּבָה…

עֲרָפֶל עָבָר, אֵד עֲתִידוֹת בְּרִיאָה

מִשְׁתַּפְּכִים יַחְדָּו, עוֹלִים דֹּם כְּחַיִץ…

נָמוֹגוּ חַיִּים וַהֲמִיתָם גָּוְעָה,

רַק חַלָּשׁ הֵד לְאָזְנַי עוֹד יַגִּיעַ

כְּזִמְזוּם דְּבוֹרִים בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ.

תרס"ט

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

גַּזְלָנִים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

(רשימות עט-עופרת)


ביפו היה בעל חנות-מכולת בנוה-צדק; בפתח-תקוה, חדשים אחרי הגירוש (בגירוש ראשון הכתוב מדבר), רכש לו חמור קרוח ונמוך כסייח בן-יומו, כחוש כמוהו, כבעליו, ועגלה קטנה על שני אופנים, כאילו לשם משחק בשביל ילדיו הפעוטים, שני בני-הזקונים, והתחיל עוסק בהעברת חפצים ממקום למקום בשכר.

והתפרנס.

ביפו, בנוה-צדק, היה גר בשלושה חדרים מרווחים על יד חנותו, שלושה חדרים עם מרפסת ומטבח ומרתף וחצר רבועה וברז מים מיוחד לו לבדו, וציפה אשתו לא חלתה אלא פעם או פעמים בחודש – בכל אופן, לא הרבה; בפתח-תקוה השיג לו אורוה אחת קטנה סגורה על יד השוק, ושם גם המטבח (בחוץ – רוחות) וגם משכב האשה והילדים על המיטה האחת, שהובאה בימים האחרונים בעגלה הקטנה (היו יכולים להביא עוד מיטה מיפו – השיגו רשיון לזה! – אלא שאין מקום בעדה באורוה); מלבד ציונה, הבת הבכירה, המפונקת, שישנה על שני ארגזים מצורפים ומלאים כלי-בית שונים; וציפה אינה קמה מעל המיטה המשותפת לכל בני הבית אלא פעם או פעמים בשבוע – המלריה עושה בה שמות.

ביפו למדה ציונה בגימנסיה, ויתר הילדים, הזכרים, ב“תחכמוני” (שני הפעוטים, בני-הזקונים, עוד לא הגיעו לגיל של בית-ספר). בפתח-תקוה לומדים הילדים הזכרים בתלמוד-תורה, הפעוטים הולכים אל הגן, וציונה, למגינת לבה, יושבת בית ו“מפסידה שנה”, כי בבתי-הספר הפתח-תקואים אין “קורס” בשבילה.

והיא מתגעגעת וכותבת מכתבי-מזכרת לחברותיה הגולות בשומרון ובגליל, כי

“בטח אין באף מקום גימנסיה כגימנסיה עברית הרצליה”

“מיפו גימנסיה הרצליה מה יפה השם הזה ומה נעים”

“מצלצל כמה לבבות שואפות לשם זה כי לב מי לא”

“שואף לשם זה”.

וכו' וכו'; ו“במקום בול – נשיקה ציונית חמה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.