וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יָפִיץ הַבֹּקֶר רְשָׁפָיו –

אֶת חָרְבוֹת לְבָבִי לֹא יָאִיר,

וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יַפְלִיא הָאָבִיב אֶת כְּשָׁפָיו –

מֵאַגְמֵי נִשְׁמָתִי לֹא יֵרוֹם גַּל צָעִיר.

עַל בִּצּוֹת עֲבֵשׁוֹת, רְקוּבוֹת, בֵּין אֵדִים מַחֲנִיקִים, אַכְזָרִים,

חֲלוֹמוֹת נְעוּרַי הִתְרַקְּמוּ וְשִׂגְשְׂגוּ פְּרָחַי הַחוֹלִים;

בְּטִירוֹת בַּת-שִׁירִי הִתְעָרָה קְהַל רוּחוֹת אֲפֵלִים וְקָרִים,

וְסֻלַם דִּמְיוֹנִי רַק צְלָלִים בּוֹ יוֹרְדִים וְעוֹלִים.

וְעֵת לָרִאשׁוֹנָה נְהָרָה צָדַתְנִי בְחִנָּהּ וּגְאוֹנָהּ, –

וָאֶמְסֹר לָהּ לִבִּי, כָּל לִבִּי, בִּמְרִירוּת מֶחָאָה וּסְעָרָה,

וָאָמֹץ אֶת זִיוָהּ, כָּל זִיוָהּ, בְּצָמָא שֶׁל אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה,

עַד יָצְאָה מֵאַפִּי וַתְּהִי לִי לְזָרָא…

תר"ע