עַל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹש חַי נָזִיר,
חַי נָזִיר מִתְבּוֹדֵד בִּיעָרִים.
הוּא חִיָּה אֶת נַפְשׁוֹ בִתְפִלּוֹת,
אֶת גֵּוֹו הַכָּחוּשׁ – בִּתְמָרִים.
אֵל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹש בָּא עֶלֶם
וְעֵינָיו עֲמֻקּוֹת כִּתְהוֹמוֹת,
כִּי סוּפוֹת שְׂעִפִּים אֲפֵלִים
בְּנַפְשׁוֹ מְרַצְּדוֹת וְהוֹמוֹת.
הָעֶלֶם לַנָּזִיר: – "קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן!
בַּמֶּה הֶמְיַת נַפשׁי אַרְגִּיעַ?
אֵי יַין, בּוֹ אוֹתָהּ אֲשַׁכֵּר?
אֵי נֶשֶׁק, בּוֹ אוֹתָהּ אַכְנִיעַ?"
הַנָּזִיר לָעֶלֶם: – "נִצַּלְתָּ,
אִם עָזֹב עָזַבְתָּ אֲנָשִׁים;
חֵץ שָׁנוּן, חֵץ מִרְמָה לְשׁוֹנָם,
וּצְחוֹקָם הוּא אֶרֶס נְחָשִׁים…"
הָעֶלֶם לַנָּזִיר: – "קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן!
לֹא נִכְלֵי בְנֵי-אִיש הֳנִיסוּנִי!
בּוֹרֵחַ אָנֹכִי מִנַּפְשִׁי
וּשְׂעִפַּי עַד מָוֶת הֶלְאוּנִי…"
הַנָּזִיר לָעֶלֶם: – “הִתְפַּלֵּל!”
הָעֶלֶם בִּכְאֵב: – “לֹא אוּכָלָה…”
וַיַּבֵּט הַנָּזִיר בְּחֶמְלָה,
וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם לוֹ הָלְאָה.
עַל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹשׁ הַנָּזיִיר
מִתְפַּלֵל לָעֶלְיוֹן בִּרְעָדָה,
כִּי יַחְמוֹל עַל נִשְמַת הָעֶלֶם
בְּחֶרְמֵי הַּשָׂטָן נִלְכָּדָה.
עַל גַּלֵּי הַגַּנְגּוּס הָעֶלֶם
שָׁט דּוּמָם וְעֵינָיו לֹא נָעוֹת.
כְּבָר נִמְצָא הַצֳּרִי לְחָלְיוֹ
וְשָׁקְטוּ בְנַפְשׁוֹ הַזְּוָעוֹת…
תר"ע