מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[יש יחלוף ברק פלא]

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

יֵשׁ יַחֲלֹף בְּרַק פֶּלֶא מַחֲשַׁכֵּי הַנְּשָׁמָה

וְנִגְלָה קְהַל מַרְאוֹת נוֹשָׁנִים.

שֶׁנִּימָה נִרְדָּמָה, נַעֲלָמָה

הִרְעִידוּ בַלֵּבָב לְפָנִים,


שֶׁפִּתְאֹם הִזְהִירוּ בִּבְרַק כּוֹכָב נוֹפֵל

וְגָזוּ אַוְרִירִים וּטְמִירִים,

וּפִשְׁרָם הַלֵּב עוֹד לֹא הֵבִין,

וְלָמוֹ לֹא שָׁר עוֹד בַּשִּׁירִים.


אַךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו הַלבֵּב כָּמַהּ, עָרַג

לְאִוְשַׁת צַעֲדֵיהֶם דּוֹמֵמִים,

וַיִּכּוֹן לְקַדְּמָם בִּרְנָנוֹת,

בִּצְלִילִים נִשְׂגָּבִים, רוֹמֵמִים.


הֵם נִגְלִים לְפֶתַע מִבֵּין הָעֲרָפֶל

וְעוֹבְרִים לְפָנַי לְאִטָּם;

עוֹד חוֹפֵף עֲלֵיהֶם הוֹד רָזָם

וְקִסְמֵי אֲבִיבָם עוֹד אִתָּם.


אַךְ נִשְׁבַּר מִצַּפּוֹת הַלֵּב וְלֹא יַעְדֵּם

בְּמַחְלְצוֹת צְלִילִים נִפְלָאִים,

וּנְגוֹזִים הַמַּרְאוֹת עֲצוּבִים

וְאוֹבְדִים בַּדְּמִי עַרְטִילָאִים…

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

אהבתה העצמית של גברת רינג

מאת אברהם שמואל שטיין (פרוזה)

דיבּוּק וּשְמוֹ פָּרָנֹויָה


מתוך ספר הנובלות “שבע חופות” שבעיזבון המחבר


א.

היה ערב מערבֵי תל-אביב בעיצומו של הקיץ, כבד ומאובק ומעורפל קמעה. השרב תלוי כענן מעיק בכל עומסו בין ריבועי הבתים הלוהטים והבריות, דומֶה, אחרים ושונים הם עתה מבשאר הימים – לֵיאות בוהה נסוכה בעיניהם הדעוּכות, רפיון באיבריהם הנעים בעצלתיים והם כאחוּזֵי עילפון. אנשים שנמלטו מעָקַת מחנקוֹ של השרב בחדריהם ישוּבים עתה בבתי-הקפה הפתוחים לרווחה ליד משקאות צוננים, בלא נוע, מסתכלים נִכְחָם, מהורהרים. וממרחבי הים הרבוּץ בסמוך כחָית-ענק כסופת-קשקשים עולה המיית דוֹכִי הגלים כגניחת חרש…

אף אני ישבתי עם היושבים, לבדי, כוס המשקה וספר לפנַי, עוקב אחר העוברים ושבים, כתָר אחר פנים מוכרות בזרם האדם הנוהר אילך ואילך, ותוהה על השלל-גוֹניות והרב-גורליוּת של הנברא בצלמו הרוחני, המופשט האחד של הבורא. ישיבה ללא טעם היא, ללא עניין וללא מטרה, משָל נתרוקנה דָללה הכרתך ונתעמעמה כהתה כליל ושוב אין אתה מהרהר בהתרחשויות יום אתמול, ושוב אין אתה הוזה בהתרחשויות הצפויות מחר, כמו כּרעת תחת נטל כבד והפקרת עצמך לידיו של גורל עיוור ואכזר, ללא רצון מעשה ותשוקת מעשה, כשקוע בתרדמה, כמחכה לנס של כוח מעורר, מניע, מחייה. מִפרק לפרק לוגם אני מן המשקה, שׂם עיני בספר, אך השורות, דומה, מיטשטשות מתערפלות, כובד עופרת נמסך ברַקוֹת, לוחץ, פועם, הנשימה יגעה רפוּייה, אִטית – ושוב נתלשות העיניים מן הכתוב ומסתכלות נִכחן בתנועה האִטית של ההולכים ושבים ברחוב, כביכול נצטמצמה בה אחרית החיוּת והתקווה.

בפתע מגיחות כמתוך ערפל שתי דמויות וצלליהן מרקדים לפניהן, והן קרבות ובאות אל מקום מושבי. עוד אני מהרהר בבאים, אך הנה הם נזדרזו והקדימו לי שלום וחיוכי ידידות והושיטו את ידיהם לברכני. ידידים ותיקים מני אז, המהנדס אפרים רינג ורעייתו סבינה, שמאורעות הימים שיסעו את רִקמת קשרינו המשותפים והפרידו בינינו, ואך לעתים נדירות ביותר, באקראי, מזדמנים הם לך בשאון הימים, אתה מחליף עמם מילים אחדות של שיגרה ונסחף שוב בגלי-גלים של עיסוקים וטרדות.


עתה ישוּבים הם לידי, סביב השולחן הקטן של בית-הקפה, הניצב על מדרכת-הרחוב, ואני רואה:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.