מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בָּצִיר

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

עוֹד בַּלֵּיל אֵלַי גֻּנַּב שִׂיג הָרוּחוֹת הַקּוֹדְרִים

בְּגִנָּתִי הַנִּטוּשָׁה וְעַל תֶּבֶן גַּג בֵּיתִי.

מֵחֲלוֹם כָּבֵד, אָפֵל הֶעִירַנִי לְפִתְאֹם

רַעַשׁ יַעֲרִי הַזָּקֵן, שֶׁהִגִּיעּ מִמֶּרְחָק.

מַה-זֶּה יִסְאַן הָאַדִּיר וּמַה-יֶּהֳמוּ אִילָנָיו?

מִי זֶה נָס וּמִי דוֹלֵק בְּמַצְפּוּנֵי אָרְחוֹתָיו?

כּוֹכָב רוֹעֵד הִסְתַּכֵּל בְּאֶשְׁנַבִּי לְרֶגַע,

רָדַף עָנָן אֶת עָנָן עַל הַשַּׁחַק הֶעָכוּר.


וְלַבֹּקֶר כְּבָר קִנֵּן עֶצֶב טָמִיר בִּלְבָבִי.

הֵיכְלֵי יַעַר הַבָּצִיר עָמְדוּ רֵיקִים וּנְטוּשִׁים.

בֵּינוֹת מִשְׁטַח עַמּוּדָיו: לִבְנֶה, אֹרֶן וְאַלּוֹן

הֶאְדִּים פַּז הַשַּׁלֶּכֶת, אוֹצְרוֹת כֶּתֶם נִפְזָרִים.

הֲגַמָּדֵי הַיַּעַר אִבְּדוּ זְהַב מִכְמַנֵּיהֶם,

עֵת בַּלֵּיל הָפְנוּ, נָסוּ מְלֵאֵי אֵימֵי סְתָו קָרוֹב?

עָבִים שְׁחוֹרִים נֶחְפָּזוּ וּבָאַוִּיר הַנִּבְעָת

תָּעוּ קוּרִים יְתוֹמִים, עָלִים נוֹבְלִים נִדָּפוּ.


חֶרֶשׁ נִרְגָּן הַיָּעַר. שֶׁמֶשׁ נִגְלֵית, מִסְתַּתְּרָה.

דִּינְרֵי פָז זוֹרְחִים, כָּבִים בֵּינוֹת נַחְשֵׁי שָׁרָשִים.

עֶגְלַת אִכָּר טְעוּנָה גִזְרֵי עֵצִים רַעֲנַנִּים,

זֶה רַק כֹּרְתוּ בַּגַּרְזֶן, אַט מְשָׂרְכָה אֶת דַּרְכָּהּ.

דַף רֵיחַ שְׂרָף חָרִיף מִן הַגְּזָרִים הַלְּבָנִים,

נִשּׂאת דֹּם מִבֵּינֵיהֶם בְּשֹוֹרַת חֹרֶף רְחוֹקָה.

דּוֹאָה אֹרְחַת צִפֳּרִים מֵעַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים,

אוֹבְדָה הַרְחֵק וְגָזָה בְּמַחֲבוֹאֵי הַיָּעַר.


אֲנִי צוֹעֵד וּמַאֲזִין, קוֹלֵט צְלִילִים וּבוֹחֲנָם,

סוֹפֵג לִבִּי מַנְגִּינָה הַחֲתוּמָה לָאֹזֶן.

בֵּין עֲבוֹתוֹת שָׁרָשִׁים שׁוֹטֵף נַחַל לְאִטּוֹ,

יַסְתִּירוּהוּ עֲרָבוֹת, שַׁחוֹת עֵלָיו וּכְפוּפוֹת.

שׂוֹחִים עָלִים מָזְהָבִים, שׂוֹכוֹת שְׁחוֹרוֹת וּרְקוּבוֹת

יֻצַּת פִּתְאֹם זִיק בּוֹדֵד בִּשְׁקַעֲרוּרִית הַמָּיִם.

בַּרְבּוּר פֶּרֶא יִתְנַעֵר, יַשִּׁיק כְּנָפָיו הַצְּחוֹרוֹת,

תִּרְעַד הַחֲבַצֶּלֶת וַעֲרָבוֹת תִּסְפֹּדְנָה.


עִם עֲרָבוֹת אֲבֵלוֹת סָפַד דּוּמָם לְבָבִי,

עִם הַבַּרְבּוּר הַפֶּרֶא נִשָּׂא חִישׁ לַמֶּרְחַקִּים.

אָחוּ קָטֹן וְקָצוּר נִגְלָה פִתְאֹם לְעֵינַי

מֻקָּף נֵד עֲצֵי-לִבְנֶה בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹרֶשׁ.

עֲלֵי לֹבֶן הַקְּלִפּוֹת, עַל יְרַקְרַק הָאָחוּ

יָקְדוּ כִתְמֵי אַרְגָּמָן, חוֹתְמוֹת מָוֶת אֲדֻמִּים.

חָלְפָה מַהֵר אַרְנֶבֶת בֵּין הָעֵצִים וְאָבְדָה,

וּבְמִשְׁעוֹל לֹא-נוֹדָע סָר הָרוּחַ וְשָׁרָק.


עִם הָעֶרֶב נָח עָנָן עַל הָאָחוּ הַקָּצוּר,

גּוּשׁ אַפְלוּלִי יְרַקְרַק עָנוּד שׁוּלֵי דָם עָשֶׁן.

וַיֵהָפֵךְ הָאָחוּ אָז לְטִירָה נִפְלָאָה,

שֵׁשׁ חַכְלִילִי כְתָלֶיהָ, כֶּתֶם שְׁחַרְחַר רִצְפָּתָהּ,

סַפִּיר יָרֹק תִּקְרָתָהּ, זֵר שַׁלְהֶבֶת מִסְּבִיבָהּ;

וּבֶחָלָל הַקּוֹדֵר שׁוֹפְרוֹת אֵבֶל מְרִיעִים,

וּבִמְחוֹלוֹת הַמָּוֶת יוֹצְאִים עָלִים צְהַבְהַבִּים,

קִרְעֵי דֶשֶׁא וְאֵזוֹב, פְּרָחִים קְמוּטִים וְנוֹבְלִים.


שָׁר הָרוּחַ הַקַּבְּרָן אֶת הַקַּדִּישׁ הֶעָגוּם,

אֶל הֶעָנָן הָאָפֵל עָלוּ נִשְׁמוֹת הַדְּשָׁאִים,

צִיץ מִצִּיצֵי הָאָחוּ אָז הָיִיתִי גַם אָנִי,

אֶל הֶעָנָן הָאָפֵל עָלְתָה אָז גַּם נִשְׁמָתִי…

עַתָּה זָר כְּבָר אָנֹכִי, עַתָּה נָכְרִי אָנֹכִי,

הֶמְיַת חַיִּים וּשְׁאוֹנָם לֹא יַרְגִּיזוּ אֶת שְׁנָתִי;

עַתָּה אֶשְׁכַּב, אֵרָדֵם וַחֲלוֹמִי צַלְמָוֶת,

עַד שֶׁיָּבוֹא הַחֹרֶף וְסוּפוֹתָיו אֲפֵלוֹת…


אָז, בִּפְשֹׁט סוּפוֹת אֹפֶל עַל הַשָּׂדוֹת הַלְּבָנִים,

אָז, בִּנְאֹק צִיַת קֶרַח שְֹכוּרַת אֶבְלָהּ וּדְרוֹרָהּ, –

עֲלֵי כַנְפֵי הָרוּחַ אֶל בֵּית חָמְרָהּ הֶעָכוּר

תָּשׁוּב שֵׁנִית נִשְׁמָתִי הָעוֹרֶגֶת, הָרְחוֹקָה.

וּבְלֵילוֹת שִׁגָּעוֹן, עֵת הַכֹּל תִּמְחֶה סוּפָה,

עֵת אֶת אַחֲרוֹן כּוֹכָבִים שַׁלְגֵי נֶצַח יִבְלָעוּ,

יַרְעִיד דְּמִי תֵבֵל נוּגָה, מוּגַת לֵב וְנוֹאֶשֶׁת,

שִׁיר גְאוֹנִי הַקּוֹדֵר, שִׁיר הַקְּרָב וְהָאַחֲרִית…

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

חבלי לשון

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

סבת הדבר לא קשה להבין: על-פי ההרגל, דנים גם בשאלה זו מתוך “המצב כהויתו”, ולפיו אי-אפשר באמת שיהא לה פתרון גמור להלכה ולמעשה, כמו שזה אי-אפשר גם בהרבה שאלות אחרות לאומיות. ואולם אלו מבעלי ההזיה, שלא בושו גם בשאר השאלות להראות על מקומו ואפשרותו של “הפתרון הגמור” – הם רשאים לדון גם בשאלה זו לא מתוך “המצב כהויתו”, אלא מתוך האמונה ב“תחית הלשון” הגמורה, תחיה שבדבור ושבכתב; כי לפי הכרתם החזקה של אלו, רק מתוך אמונה זו אפשר שיש באמת מקום לכל המשא-והמתן בענין הנדון להלכה ואפשר שיהא ממש בפתרונו למעשה.

להרחיב או שלא להרחיב? בכונה או שלא בכונה? וכו' וכו' – מה בצע בכל המשא-והמתן, עם לפי המצב כהויתו, עיקר קיומה של לשוננו עצמה בתור כלי שרת להחיים הוא בעיני רבים כדבר שאין צורך גמור בו? ואפילו אלו הזהירים ביותר בגזר דינם (כגון אחד-העם) בקושי מוצאים לה תפקיד יחידי בתור לשון שבכתב במקצוע ידיעת היהדות. אבל כלום עוד יש צורך להביא ראיה, שאם נעמיד את זכות קיומה על תפקיד זה בלבד, בכך אנו גוזרים עליה כליה למפרע. “הלבוש הטבעי” של היהדות – אומר אחד-העם במקום אחד – הוא הלשון העברית, ויש לה אם כן בזה יתרון גדול על שאר לשונות (מה שאין כן דברי רגש ויופי, שלדעת אחד-העם במקום אחר, יאה להם דוקא לשון מדוברת). אם נכשל אפוא אותו המקצוע בד' אמותיו על ידי תכן ספרותי חשוב – הלשון תתרחב ותתעשר מאליה, ויש תקוה שאפילו חכמינו הגדולים שבמערב לא יהיו בושים מלכתוב את חכמתם בעברית. והא ראיה: “הן גם עתה מתקנא גיגר בסופרים העברים” – כך אומרת התיאוריה. והמציאות?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.