הָלַכְתִּי בְדַרְכִּי יִחִידִי

וּבוֹדֵד חַגֹּתִי אֶת חַגִּי,

שָׁכַרְתִּי מִיֵּין הֲזָיוֹתַי,

מִנֹּגַהּ חֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא;

בָּרָאתִי לִי שְׁמָשׁוֹת מְעַוְּרוֹת

מִכָּל אֵגֶל טְלָלִים מִתְנוֹצֵץ,

יָצַרְתִּי עוֹלָמוֹת מַזְהִירִים

מִשִׂרְטוּט, מִנִּדְנוּד כָּל עָב.

מָצָאתִי מִתַּחַת כָּל אֶבֶן

מִנְהָרוֹת שֶׁל בְּדֹלַח נִסְתָּרוֹת,

שׂוֹחַחְתִּי עִם כָּל חַיְתוֹ-שָׂדַי

בְּסֵתֶר חֲרוּלֵי הַגָּיְא;

אָסַפְתִּי מֵאֵפֶר חֳרָבוֹת

נִיצוֹצוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה נַעֲלָמִים,

כָּל אִוְשָׁה, כָּל רֶטֶט לִי גִלּוּ

חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת בְּלִי דָי.

וְלִבִּי עֵת עָבַר עַל גְּדוֹתָיו

מִשִּׁפְעַת דִּמְיוֹנוֹת וּנְהָרָה,

לִי יוֹרְשִׁים לְעָשְׁרִי לֹא תַרְתִּי

בִּשְׁוָקִים וּתְשׁוּאוֹת הָעִיר;

אָז גַּלְמוּד כְּקֶדֶם וּבוֹדֵד

אֶת עֹדֶף מִכְמַנַּי הֶעֳרֵיתִי

בְּרִקּוּד חֲרוּזִים מִתְעַלְסִים,

בְּסוֹדוֹת צֵרוּפֵי הַשִּׁיר…

יפו, תר"ע