מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סְפִינְכְּסִים

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

לַיְלָה לָבָן עוֹשֶׂה בִלְהָטָיו,

הֵיכְלֵי שַׁיִשׁ נָמִים מָכְסָפִים,

מִתּוֹךְ שֵׁנָה מִתְלַבְּטָָה הַנֶּבַה

אֶל מַרְצֶפֶת הַחוֹפִים הַשְׁחוֹרָה.

עַל הַחוֹף שְׁטוּפֵי זֹהַר וּתְכֵלֶת

רוֹבְצִים דּוּמָם שְׁנֵי סְפִנְכְּסִים עֲנָקִים

וּמַקְשִׁיבִים לְרִטּוּן הַגַּלִּים,

אֶל מַנְגִּינַת הַצָּפוֹן הַחִוְרָה.


אֲנִי צוֹעֵד בִּדְמִי הַזַּהֲרוּרִים

בְּמַמְלֶכֶת הַקְּסָמִים הַחִוְרִים.

כִּבְדַת חֵטְא וַעֲצוּמַת הַכְּשָׁפִים

שְׁנַת בְּעָתָה יְשֵׁנָה הַבִּירָה.

עָבִים קַלִּים כְּעֵין קֶרַח תְּכֵלֶת

עָמְדוּ לָפוּשׁ מֵעַל לָאַרְמוֹנוֹת.

אֲנִי הוֹלֵך אֶל אַחַי הַגּוֹלִים,

אֶל הַסְּפִינְכְּסִים עַל חוֹף גַּלֵּי צָפוֹן.


מִגְּדוֹת נִילוּס טִפּוּחֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

מֵחַרְבוֹנֵי הַמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט

הוּבְלוּ שַׁי הָעֲנָקִים הַפִּלְאִים

אֱלֵי גַלֵּי הַצָּפוֹן הַנּוּגֶה.

יוֹמָם גּוֹלִים עֲרִירִים כָּמוֹנִי

הֵמָּה שְׁקוּעִים בְּעַרְפִלֵּי מָוֶת,

אַךְ בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים הַכְּשׁוּפִים

יִפֹּל דָּבָר וָחָיוּ…


בַּשָּׁעוֹת הָהֵן הַדּוֹמֵמוֹת, עֵת תּוֹעִים הִרְהוּרִים בְּלִי מִלִּים,

עֵת קוֹלוֹת וְהֵדִים נְמוֹגִים וְחַיָּה לְשׁוֹן הַחֲלוֹמוֹת;

עֵת צְפוּנֵי מַאֲוַיִּים עֲרֻמִּים מְרַחֲפִים בְּחִוְרוֹן הָרָזִים

וְנִשְׁמַת הַתֵּבֵל תִּשְׁתַּחֲרֵר לִטְווֹת לָהּ הֲוָיָה חֲדָשָׁה;


עֵת נָדִים בְּיַעֲרוֹת הַצָפוֹן, מִתְרַחֲצִים בִּנְגֹהוֹת אַשָּׁפִים

הַצְּבָאִים נְבוֹכִים וְנוּגִים, שִׁכּוֹרִים וּצְמֵאִים כְּאֶחָד;

וּמַחֲנוֹת בַּרְבּוּרִים צְחַרְחָרִים עַל גַּלֵּי עוֹפֶרֶת נוֹצֶצֶת

מִתֵּבֵל לְתֵבֵל נִשָּׂאִים נִרְדָּמִים וּגְלוּיֵי עֵינָיִם –


אָז נִשְׁמַת הַסְּפִינְכְּסִים חוֹזֶרֶת מִשּׁוּט בְּעוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים

וְעַנְקֵי הַקְּדוּמִים מִתְפַּלְאִים וְסוֹקְרִים כְּזוֹכְרֵי נִשְׁכָּחוֹת.

גַּם כַּבִּיר גַּם עָלוּ אָז מַרְאָם וְרִפְיוֹן וָהוֹד לָמוֹ תֶאֱצַל

הַחִידָה עֲמֻקָּה וְקוֹדְרָה בְחוֹרֵי עֵינֵיהֶם תִּתְלַבֵּט…


אַךְ הִנֵּה מזְדַּקְּפִים הַפֶּלִים, מִתְנַעֲרִים אַדִּירֵי אֲיֻמָּה,

שְׁרִירֵיהֶם חֲסוֹנִים נִדְרָכִים וְנֶהְדָּף הַצֵּל מִקִּמְטֵיהָם;

נִמְתָּחִים גִּידֵיהֶם חַלָּמִישׁ, עֲלֵיהֶם אוֹר סַהַר יִתְעַלֵּם,

וּפִתְאֹם…


הַלֵּיל עוֹצֵר נִבְהָל נְשִׁימוֹת חָזֵהוּ וְרוֹעֵד…

נִתָּקִים הַפֶּלִים מִבְּסִיסֵי הַסְּלָעִים הַשְּׁחוֹרִים,

עוֹד רֶגַע וְדָהֲרוּ חָפְשִׁים לְמֶרְחֲבֵי לַיְלָה,

עוֹד רֶגַע…

הִזְדַּעְזַע הַלֵּיל עַד הַיְסוֹד בּוֹ מִשְּׁאָגָה אֲיֻמָּה,

זוֹ שַׁאֲגַת הַמְּרִי וְהֶחָרוֹן:

"הוֹי גּוּרוּ לָכֶם!

אֲנַחְנוּ אַדִּירֵי הַמִּדְבָּר, מִשְׂגַּבֵּי הַצִּיָּה,

בְּחוֹלוֹת מַבְרִיקִים וְיוֹקְדִים חִמַּמְנוּ רַגְלֵינוּ…

הֶעֱנִיקָה הַשֶּׁמֶשׁ נְגֹהוֹת לְגֵאוּת רֹאשֵׁנוּ רַב יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר לְקַרְחֵי הַצָּפוֹן כֻּלָּהַם!

עַל שִׂיא צוּר חָזֵנוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ רוּחוֹת זִלְעָפוֹת

וַיִמְסְכוּ בָנוּ אֶת מִרְיָם וְתוֹעֲפוֹת אִשָּׁם!

נְשָׁרִים הִשְׁחִיזוּ צִפָּרְנָם בְּחֶלְקַת כְּתֵפֵינוּ,

בְּכֹבֶד צִלֵּנוּ נְמֵרִים וּשְׂרָפִים חָסָיוּ

וְשִׁנְּנוּ כְפִירֵי הַיְשִׁימוֹן מַנְגִּינוֹת עֱזוּזָם!

הוֹי גּוּרוּ לָכֶם!

אִם קַמְתֶּם, זֵידוֹנִים, בְּאֶחָד מֵרִגְעֵי שְׁנָתֵנוּ

וַתְּשַׁדְּדוּ פִתְאֹם רִבְצֵנוּ,

אִם גֵּאוּת חֻפְשֵׁנוּ רִתַּקְתֶּם לְשַׁלְשְׁלוֹת קְרָחִים

וַתֹּאמְרוּ לְהַקְפִּיא אִשֵּׁנוּ בְשַׁלְגֵי נְצָחִים –

נֶהְבַּלְתֶּם!

בְּדוֹרוֹת אִין סְפוֹרוֹת, אֲלָפִים בִּשָּׁנִים

בְּמַפְּלֵי חָזֵנוּ מַעְיָנִים מַעְיָנִים

הִתְקַבְּצָה שַׁלְהֶבֶת

אַלְמָוֶת!

אִם חָבוּי הַלַּהַב וְנִרְדָּם וְאִלֵּם –

הֵן קָרוֹב יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

הָהּ, נוֹרָא יוֹם חָרוֹן וּמִי יְכִילֶנּוּ?

אִם בַּזְתֶּם לַשְׁבוּיִים וְרֹק לֹא חֲשַׂכְתֶּם –

לְאֶרֶס אֶת רֻקְּכֶם הֲפַכְתֶּם!

הוּא יֵחַת עַלרֹאשְׁכֶם וְהִרְעִיל אֶת דִּמְכֶם

וּמָחָה לָנֶצַח אֶת שִׁמְכֶם…

עֵת נִקְמַת עֲנָקִים לְפֶתַע תִּתְפָּרֶץ –

וְתִמּוֹט וְתָנוּד הָאָרֶץ!!"


לַיְלָה לָבָן עוֹשֶׂה בִלְהָטָיו.

אֲנִי נֵעוֹר לְרַגְלֵי הַסְּפִינכְכְּסִים.

קָרִים, קוֹדְרִים הֵם צוֹפְנִים בְּחֻבָּם

שִׁעֲמוּם עוֹלָם, תַּרְדֵּמַת צַלְמָוֶת.

אֲנִי נִלְחָץ לְעַנְקֵי הַקְּדוּמִים

וּמְצַנֵּן אֶת רֹאשִׁי הַלּוֹהֵט

וְעַל אֶגְלֵי הַטַּל הַמַּבְרִיקִים

אֶשְׁפֹּךְ דּוּמָם דִּמְעוֹתַי…


דְּבַר-מָה נָפַל בְּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח.

אֹרְחַת עָבִים כְּעֵין קֶרַח תְּכֵלֶת

עָזְבָה פִתְְאֹם אֶת תַּחֲנַת הַלַּיְלָה

מֵעַל רָאשֵׁי אַרְמוֹנוֹת הַשַּׁיִשׁ

וַתֵּחַפֶז וַתִּסַּע לַמִּזְרָח.

פִּתְאֹם הֻצַּת הַמִּזְרָח וַיִּתְגַּל,

וְהֶעָבִים שָׁם חוֹנוֹת וְיוֹקְדוֹת –

קָרְבַּן נֹעַר עַל מִזְבַּח הַשַּׁחַר…


כִּבְדַת חֵטְא וַעֲצוּמַת הַכְּשָׁפִים

מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ דּוֹבֶבֶת הַבִירָה.

אָהֳלֵי דַלִּים נְעוֹרִים לְאִטָּם,

טִירוֹת רוֹזְנִים עוֹד שְׁקוּעוֹת בְּשֵׁנָה,

נָּפְלָה דְלֵקָה בְנֶבַה שַׁלֶּטֶת,

רוּחַ צַח סוֹרֵק אַט תַּלְתַּלֶּיהָ.

מִפְרָשׂ לָבָן וּמוּצָף אַרְגָּמָן

פּוֹרֵם וִילוֹן הָאֵדִים.


עַתָּה אָבוֹא בְחַדְרֵי חֲדָרִים

וְאֵרָדֵם תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה

עִם חֲלוֹמוֹת לְבָבִי הַגְּדוֹלִים,

עִם חֶזְיוֹנוֹת נְדוּדַי הַכְּמוּסִים,

עַד שֶׁיָּבִיא הַנֶּשֶׁף הַלָָּן

אֶת תַּעֲצוּמוֹת לְהָטָיו הַחִוְרִים

וְהַסְּפִנְכְּסִים יְגַלּוּ לִי שֵׁנִית

אֶת חִידָתָם – חִידָתִי…

יפו, תר"ע

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

מה נעשה לשׂפתנו שידובר בה?

מאת ישעיהו ברשדסקי (מאמרים ומסות)

השאלה הראשונה, אשר תעלה על לב כל איש המחשׁב דרכו ואיננו הולך בעינים עצומות אחרי כל רעיון חדש – השאלה הזאת היא: אם אפשר הדבר להפוךְ שפה מתה, אשר זה אלפי שנים לא דבר בה, לשפה חיה ומדוברת? שתים הן דעות העונים בשלילה על השׁאלה הזאת: הראשונה היא דעת הסופרים המקפידים, פוריסטים בלע“ז, המחזיקים בשטתם, שאין לסור מסגנון בן אמוץ ויתר החוזים אף במלא השערה, ולפי דעתם כל מלה ומבטא אסופי חוץ הם כספחת לשפתנו ומשחיתים את טוב טעמה; ואחרי אשר דעת לנבון נקל, כי בחפצנו לעשות את השפה למדוברת, על כרחנו נוציאה מן החוג הצר שחגו לה הסופרים ממין הידוע ונאסוף אל אוצרה המון מלים ומבטאים לועזים, ע’כ נחשבוּ המחזיקים במעוז הרעיון “תחית השפה” כמתקנים על מנת לקלקל, בעיני הסופרים המקפידים, אשר בקנאתם היתרה לסגנון התנ”ךְ מוטב בעיניהם שתשאר השפה במצבה הזה, מחדש פניה בסגנון אשׁר לא שׁערוהו נביאינו; כי פתגם שגור בפיהם: אם יקומו משה, שמואל ובן אמוץ מקבריהם לא יכירו עוד את השפה ויאמרו: אכן שפת לא ידענו נשמע. מאריה דאברהם! – יענו להם על זה מתנגדיהם – כל סופרי עם ועם בלשונות החיות, אשר שפתם עשירה במלים ומבטאים דרושים לכל מושגיהם וחפציהם, לא יאמרו די במה שיש להם ובכל יום ויום יחדשו פני השפה ויביאו להם מן החוץ ניבים נאוֹים ומלים חדשות ואיש לא יאמר אליהם: מה תעשו, הלא אם יקומו הסופרים הקדמונים מקבריהם לא יבינו את שפתכם. הן חוק קים ונצב הוא בטבע, כי כל החי בן-חלוף הוא, לובש צורה ופושט צורה ורק הדבר אשר חדל לחיות הוא יחדל גם מהתחלף ומשנות פניו מיום ליום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.