מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

החדרה, שקצים!

מאת: יצחק ליבוש פרץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַחֶדְרָה שְׁקָצִים / יצחק ליבוש פרץ


עיר המצער בנויה על שפוע ההר, והעומד על יד הנהר, הלוחך את רגליו, רואה את כל בתיה. הנה בית הרב, הנראה כנשען על בית המרחץ והמקוה. לימין – בית הכנסת והמדרש, אחרי כן שורות של בתים פרטיים; היפים והלבנים בתי עשירים הם, השחרחורים – של בינונים, והנמוכים במורד ההר – בתי אביונים הם.

הכל נראה, גם האטליז – הנה מרים הקצב את קרדומו מעל לראשי הנשים; גם קולו ישמע, מקלל הוא הקצב והנשים עונות לעומתו…

ושני נערים רצים במורד ההר, ידיהם באבנטיהם: עיניהם מתנוצצות לאור החמה, ומצנפותיהם – מזהירות.

ומזהירות המצנפות, לפי ששמנות הן מחלב, מחלב הנוטף מן הנר בשעת הלמוד, שממנו עושים את “אותיות הכותל”.

אולי אינכם יודעים את טיבן של “אותיות הכותל”? לא אמנע מכם את הטוב:

לוקחים את החלב וכותבים בו באצבע על הכותל, נוהגים – על כותל בית המדרש. כותבים “משנכנס אדר מרבים בשמחה” וכיוצא בזה – כגון “שלשים יום קודם החג” או איזה נבול פה כנגד בעלי-הבתים. הלבן שעל גבי לבן אינו נראה כלל, אבל עוד מעט ויגלה. לוקחים מצנפת ומשחירים אותה בפיח הארובה ומכים בה במקום הכתב, הפיח השחור מתדבק בחלב והאותיות מתבולטות לעין שחור על גבי לבן; בדוק ומנוסה. על ידי זה מצנפות הלומדים מלוכלכות ונקרעות, אבל האמות אינן מקללות, ועל אחת כמה וכמה שאינן מכות בשביל זה. אינני מתקנא בנער, השב הביתה במעיל נקרע, או במנעלים רטובים, אך אם המצנפת מלוכלכת האם מצחקקת מרב נחת. שוקד הוא, מתמיד הוא, אומרת האם. מראה מצנפתו כמראה טליתו של אביו, זה מזיע בתפלתו וזה בתורתו; תולע קטן כזה וזעה כזאת…

ושני הבחורים – איני מסופק שבחורים הם; האברך כבר רחיים על צוארו ואינו רץ ואין לו כח לרוץ – ושני הבחורים יורדים במרוצה מן ההר טובעים הם ונעלמים תחת הבתים, וחוזרים ונראים, ופונים כה וכה, אם אין רודף אחריהם; חצות יום והם יצאו חרש מן החדר… הזמנים רעים ובני חמשה-עשר עודם לומדים בחדרים. לוּ היו שנים כתקונן, כי אז כברהיו לחתנים ואולי לאברכים…

והבחורים באו בשלום אל הנהר, והרימו בבת-אחת את רגלם השמאלית ויַשלו את נעליהם, אחרי כן את הימנית. וגם את מעיליהם התפשטו וישבו על החול, להתיר את פוזמקאותיהם.

בין כך וכך נפלה שיחה ביניהם:

– היודע אתה בריל, מה שאגיד לך, אני איני מבין כלל את הר“ת! הוא אומר, שרבון העולמים אינו רוצה להכלים את הנשמות במתנת חנם, לתת להם ש”י עולמות בחנם, והוא, כביכול, מצוה להם להשתכר – לקבל שכר…

– הדבר פשוט!

– ואני איני יודע, איזו בושה יש כאן? וכי משֶל זר אני לוקח? משל בשר ודם, שנצרך לזה בעצמו, שיגרע מחלקו?

– על אחת כמה וכמה, שמדרגה גבוהה היא, לבוא על השכר – שלא נקבל בחנם…

– לו יהי כדבריך… לקבל בשכר, אך מה טיבו של העונש?

– העונש? אין יסורים באים, אלא כדי להחזיר בתשובה…

– הא תינח בעוה“ז, אבל לאחר מיתה, בעוה”ב, למה?

– הר"ת אומר: שבעולם הבא העונש הוא אחר לגמרי. כל המדורות של גיהנם לא נבראו, אלא כדי לטהר את הנשמות מזוהמתן, למרק חטא ופשע…

– כן הוא אומר, אבל…

ובאותו הרגע רצה במורד ההר אשה דלת-בשר וגבוהת-קומה, על ראשה מטפחת עבה ובידה מטאטא גדול ועב. בעיניה לוהט הכעס.

– שקצים! כחצות היום… הולכים לרחוץ כחצות היום, ובעד זה אני חושכת מפי לשכר-למוד! הנני עליכם, שקצים!

אך המתפלספים אינם רואים ואינם שומעים.

– ואף-על-פי-כן צר לי על הנשמה שנכשלה… הלא מובא ברש"י: “אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות”. אך שוטה גמור, מטורף או חסר-דעה עובר עבירה; לכל היותר – שוגג.

– ואם יצרו מתגבר עליו?

– אז, על פי היושר, אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה!

– והמתכון למרוד בו?

– את זה אינני מבין כלל! היתכן? לדעת את יוצרו ולהתכון למרוד בו! הראיתם איש, שיַכֶּה את עצמו, שירוצץ את גלגלתו?

– הנני לרוצץ את גלגלתכם, שקצים ונבלים! – קראה האשה, אשר קרבה אליהם.

– האם, האם! – צעקו הפילוסופים, אשר הֻכו מכה רבה, טרם מצאו את נעליהם לברוח.

ורצים הפילוסופים ונעליהם בידיהם במעלה ההר הביתה, ואמם רצה אחריהם במטאטא אשר בידה וקוראת בקול: החדרה, שקצים!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. הַמִּתְיָאֵשׁ (פרוזה)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה פרוזה

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

פעלת צדיק

מאת מרדכי דוד ברנדשטטר (פרוזה)

“מהרי אל תעמודי”, נהם עליה הגבאי השלישי, איש סודו של הצדיק ומלאך פניו, שומר הפתח מבית, "כַּלִי דבריך וצאי לך! – "

האשה העניה, הנמוגה מפחד הגבאים ומהדר גאון הצדיק, נגשה בחרדה אל השלחן ותנח עליו את הפתקא ואת הפדיון ועיניה זלגו דמעות: "מר לי מאד רבי וקדושי, בתי… "

“דומי שׁטיה”, לחש הגבאי באזניה, "אל תשמיעי כזה קולך קול באשה ערוה – "

האשה נאלמה דומיה והצדיק קרא את הפתקא ויתבונן בה בשום לב, דבר אשר לא הסכין לעשות בפתקא כזו הבאה בלוית פדיון קטן בן שקל אחד.

“האשה מרעסע בת טראנע, אלמנת החסיד המנוח ר' נחמן סופר סת”מ לפרנסה טובה.

" בנה הבחור אליקים נעצל להתמדה בלמודו ולשדוך הגון.

"בתה פעסל להריון.

" חתנה שמערל בן רייצא מלמד דרדקי וכו' וכו'.

" בתה הבתולה מרים שירחם עליה הקב“ה להפוך את לבה לטובה, שלא תמאן עוד בחתנה הבחור יוסף יוספא בן פאַיע, שמש בבית המדרש דפה, ולא תצא ח”ו לתרבות רעה להנשא חלילה לאותו הגלוח זרח בן יוטא, שהיה בעל מלחמה כמה וכמה שנים ועכשיו הוא מתקן מורי שעות וזקנו מגלח רחמנא לצלן."

“רחמנא לשזבינן!”, נאנח הצדיק מרה בפנותו אל האשה הבוכיה, “ואַת אשת הסופר מנזבא?”

הגבאי מהר ויחזק במטפחתה אשר על ראשה ויורידה על פניה, למען לא יֵראו חלילה לעיני הצדיק בדברו אתה, והיא מחתה את עיניה ואת אפה יחד בקצה סדינה ותען בקול בוכים: "כן הוא רבי וקדושי אשת ר' נחמן מנזבא עליו השלום אנכי, ופה בגריליב הנני יושבת אחרי מות אישי זכרונו לברכה – "

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.