מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חוק מיהו לא יהודי

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

קשה מאד לומר שהרבנים שלנו הם רחמנים בני רחמנים. אם יש בליבם רחמים עלינו – על מדינת ישראל, על המתגיירים הבאים בשעריה, על יהודי אתיופיה המחפשים בה מנוחה ונחלה, מקלט ומפלט – הם מצליחים להסתיר את הרחמים הללו הסתר היטב. לא כל הרבנים כאלה. רובם המכריע. ככל שהם חרדים יותר, ואורתודוכסים יותר, כך קשה יותר לראות את מידת הרחמים והחסד שאולי קיימת בהם.

עולי אתיופיה מתלוננים כי נגזר עליהם גיור לחומרא. להקיז מהם דם וגם דמעות של עלבון והשפלה, אחרי כל הסבל והייסורים שהיו מנת חלקם עד שהגיעו אל הארץ המובטחת. אחרי ששמרו על ייחודם היהודי בעיני עצמם ובעיני כל הסובבים אותם, שראו בהם זרים ופולשים משום ששמרו על ייחוד זה. מי מדייק יותר בטענה זו – האם עולי אתיופיה או הרבנים?

תולים באתיופים חשש לממזרות. מנין הרבנים שלנו יודעים שהם עצמם אינם מיוצאי חלציהם של קוזקים ושאר גויים שאנסו את אמותיהם ואמות-אמותיהם בפוגרומים? אולי טעו הרבנים דאז שנהגו לקולא ולא לחומרא באבותיהם ואבות-אבותיהם.

הרבנים שלנו רוצים להחמיר עוד יותר את חוק מיהו יהודי. באמצעות חברי הכנסת הסרים למשמעתם הם רוצים להעניק לעצמם יותר שררה, יותר כוח, יותר סמכות לאסור ולגזור. זה נקרא בפיהם “לפי ההלכה”, כלומר לפי פסקי ההלכה של הרבנים. כאילו לא די להם בשוט איום שלילת אישורי הכשרות, שכמוה כגזלת פרנסה, על כל מי שלא מציית לגזרותיהם המחמירות בענייני שבת, חגיגות השנה האזרחית החדשה ואיסור על חפירות ארכיאולוגיות ועל בניית בתי-מלון משום חשש לחילול קברות, שאין להם לא מצבה, לא שם ולא כתובת. הכל לחומרא. תמיד לחומרא.

חוק “מיהו יהודי” הוא, לאמיתו של דבר, חוק “מיהו לא יהודי”. חוק המעניק לרבנים את הסמכות לקבוע מיהו לא יהודי. מי לא ייהנה מהחוק השבות, מי לא יהיה ישראלי – אם הוא ובני משפחתו הטעונים גיור לא יסכימו ללמוד ולדעת ולקיים את כל המצוות הקשות והמחמירות ולעבור את כל מדורי הסבל והכפייה הדתית, שיהודי חילוני פטור מהם בינתיים, עד שהרבנים ידרשו לעצמם סמכות לחייב את כולנו ללמוד ולדעת ולקיים כל מה שהם רוצים שנלמד ונדע ונקיים. בינתיים הם מחייבים בכך רק את המבקש להתגייר. אם יצליחו להשליט חוקי ההלכה על כולנו, לא יהיה מנוס מללמוד ולדעת את כל פסקי ההלכה שלהם כדי שנוכל לקיימם. לא כן? בינתיים, זו רק בדיחה. לחילונים המתגוררים בקרבת מגורי החרדים, או תועים ברכבם בשבת לשכונתם – זה סיוט. כבר עכשיו.

חוק “מיהו יהודי” הוא חוק שלילת זכויות מיהודים רבים, שזכויותיהם כבר נשללו וכבר נפגעו עוד קודם לכן. כמו יהודי ברית-המועצות ויהודי אתיופיה. חוק “מיהו יהודי” בא להגביל את תוקפו של חוק השבות דווקא לגבי אלה הנזקקים לו ביותר. שהרי חוק השבות הוא חוק המעניק מפלט ומקלט ואזרחות שווה במדינת ישראל לכל יהודי שנמצא בצרה, ומשום שהמציקים ראו בו יהודי. גם אם אביו, או אמו, של המעונין להתגייר לא עברו גיור על-פי מצוות הרבנים המחמירים ביותר, והמתחרים זה בזה לחומרא ולא לקולא. כמו משפחות של נשואי תערובת הבאות אלינו כדי לחיות בקירבנו יחד בטוב וברע, בשלום ובמלחמה, בבניין מדינת ישראל, בארץ של מקלט בטוח לכל יהודי הנתון במצוקה פיסית או נפשית, גם בגלל היותו יהודי בעיני עצמו ובעיני סביבתו.

זוהי ההגדרה הציונית והישראלית של “מיהו יהודי”, לפי הכוונה המקורית של חוק השבות, שהרבנים רוצים להפוך אותו לחוק “מיהו לא יהודי” לפי ההגבלות המחמירות והמפלות יהודים לרעה – בחוץ לארץ על-ידי סביבתם הנכרית, וכאן ועכשיו בארץ-ישראל – על-ידי הרבנים, שמידת הדין עולה אצלם על מידת הרחמים ואף מבטלת אותה כליל.

9.1.85

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

על אות הזמן

מאת רחל המשוררת (מאמרים ומסות)


ברור לי: אות הזמן באמנות השירה היא פשטות הביטוי. בטוי פשוט, לאמר: בטוי פרפוריה הראשונים של האמוציה הלירית, בטוי מידי, בטרם הספיקה לכסות על עריָתה במחלצות משי ועדיי זהב; בטוי הנקי מספרותיוּת, הנוגע ללב באמִתו האנושית, המשובב נפש ברעננותו; אשר יש בכוחות להחרת בזכרון, ללוותנו בחיי יום-יום ולרון מתוכנו לפתע.


האין פשטות הבטוי הזו, או למצער החתירה אליה, מציינת את רוב היצירות השיריות בני-זמננו, את הרוסים (בלוק, אכמטובה, יסנין), את הצרפתים (ז’אם, פוללפור, שארל ויללדראק). עד כי בעיטה בחרוז וב“בית” הקדושים עד כדי יראה מריתמוס מוסיקלי שגור?


כשדפדפתי בספר שיריו של בס (“אדם”, הוצאת “הדים”) חשבתי: "אל אלהים! איכה הצליח להתחמק מאות הזמן? תלישות מקרקע בזמן תגונה כתלישות מקרקע המקום. לא נוח לנו ברחבי הנצח, פינה נבקש לנו להתגדר בה.


יש לו לבס סונטות מרודדות, מראות-נוף מצוירים ביד בטוחה; עשירת צבעים הפאליטרה שלו, רק “צבע הזמן” חסרה היא.


ולטמקין (“נטפים”, הוצאת “כתובים”) שבילו הוא, דמותו עולה מבין דפי ספרו, דמות איש של צדי הדרך, של תוגת בין-השמשות, של רחמי אח. אף צליל אחד מזויף לא יצרום את האוזן, ואולם גם הוא, אם כי פחות מאשר בס, מתנכר לאות הזמן.


ואז אתה נוטל את “לאבא-אמא” (שלונסקי, “לאבא-אמא”, הוצאת “כתובים”) ואתה קורא, וחוזר וקורא, ונכון “לסלוח” לו לשלונסקי את תעתועיו, בגלל כשרונו להיות כל כך בן לתקופתו.


דומה עלי, כי אין פה מקום לקושיה: פשטות הביטוי ומבול דמויות והשאָלות – הא כיצד? כי כן יכולות ההשאָלות (ולא רק בלהטי הלשון של חרטומי-ארצנו הדברים אמורים) יכולות ההשאלות להיות תוצאה בלתי אמצעית של ראית-עולם שירית, לאמור: העין ערוכה כך ולא אחרת, והאמוציה מגיחה מרחם בלבושה זה. דוגמת ילדים “בני-מזל”, הנולדים בכתונת.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.