מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מוקדם מדי, מאוחר מדי

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

בוויכוח על הסכם השלום עם מצרים קיימות שאלות מהעבר ושאלות לגבי העתיד.

כבר עכשיו מתעוררת מחלוקת מעשית לגבי השאלה, מתי לדון במהות האוטונומיה – האם לפני החתימה על הסכם השלום או לאחריה? תוך זמן קצר עשויה להתעורר מחלוקת כפולה בנושא הירדני – האם לצרף את ירדן למשא-ומתן על עתיד האוטונומיה ועל עתיד יהודה ושומרון, ומתי? וקשורות בכך שאלות נוספות, האם כדאי לכונן ברצועת עזה אוטונומיה נפרדת מזאת שביהודה ושומרון, האם להחזיר את מצרים ואת ירדן למעמד דומה לזה שהיה להן בעבר. ואיך תושפע מכך מדיניות ההתנחלות ביהודה ושומרון. מה תהיה עמדת ארצות-הברית בכל השאלות האלה והאם עלינו לתאם אתה מראש את עמדותינו?

בנושאים אלה היה צורך לדון במכלול אחד לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים ולאמיתו של דבר אפילו לפני החתימה על הסכמי קמפ-דייויד. ברגע זה הוויכוח הוא מאוחר מדי ומוקדם מדי. הסכמי קמפ-דייויד, שהיו מכריעים לגבי השאלות האמורות, נחתמו, והסכם השלום עם מצרים סוכם בצורה שאינה ניתנת לשינוי משמעותי והוא בגדר “קח או הנח” (תרגום חופשי של הביטוי האנגלי השגור). אי-חתימה על ההסכם הוא התאבדות פוליטית, לממשלה ולתומכיה ולמפלגת העבודה. חודש לאחר החתימה יתחיל המשא-ומתן על האוטונומיה. במהלך חודש זה יהיה מקום לוויכוח גדול בכל המסגרות האפשריות בממשלה, בכנסת ובוועדותיה, במפלגות השונות ובציבור הרחב.

יושב ראש מפלגת העבודה כבר הזדרז לזרוק את הכדור למגרש המשחקים המדיני, בנאום הברכה שלו בכנסת לכבוד הנשיא קארטר. שמעון פרס כבר נקט עמדה בשאלה המפלגת את מחנה ה“יונים” בישראל לשתי אסכולות עיקריות, האסכולה ה“פלשתינאית” והאסכולה ה“ירדנית”. כמה משקיפים קלי דעת טעו להבין את דבריו כחזרה על “נוסחת יריב-שם-טוב, שהיא על-פי מהותה “נוסחה פלשתינאית-אש”פית: נוסחה זאת מיועדת על-פי טיבה לפתוח במשא-ומתן עם אש”ף על “פתרון פלשתינאי” לבעיה הפלשתינאית, אם וכאשר יאות לכך אש“ף עצמו וימלא תנאים מוסכמים. פרס הדגיש, כי הוא שולל כל משא-ומתן עם אש”ף ואף חזר והדגיש את ההזמנה לירדן ולמלך חוסיין לשקול מחדש את עמדתו ולהצטרף למשא-ומתן עם ישראל על הסכם שלום. יש בכך ביטוי מחודש לעמדה המוצהרת של מפלגת העבודה, המעדיפה פשרה טריטוריאלית וכינון מדינה ירדנית-פלשתינאית שתיתן ביטוי לזהות העצמית של הפלשתינאים ושתכלול את שטח עבר הירדן המזרחי ותספח גם את תושבי הגדה. לאמיתו של דבר התחייבה הממשלה בהסכמי קמפ-דייויד שהאוטונומיה היא הסדר לתקופת מעבר של חמש שנים לכל היותר. ההסכמים הללו קובעים את הצורך לנהל משא-ומתן עם ירדן גם על הסכם שלום אתה, גם על עתיד הגדה ופתרון הבעיה הפלשתינאית.

הממשלה תצטרך לשקול את האפשרויות השונות – “הירדנית” ו“הפלשתינאית-אש”פית" – בנושא האוטונומיה ובנושא המשא ומתן עם ירדן. לאחר שיחתם הסכם השלום עם מצרים תמצא ישראל את עצמה, תוך זמן קצר ביותר, בלב המפה המזרח-תיכונית ובתוך הסכסוכים הפנימיים הבין-ערביים. אחד החידושים העיקריים של הסכם זה הוא בכך שישראל תצטרך לנקוט עמדה בעד גורם ערבי אחד ונגד משנהו, לקבל ולתת יתרונות וטובות הנאה, תוך מקח ומימכר בלתי פוסקים בצרוף איומים ופיתויים בנוסח המזרח-תיכוני המקובל. ישראל נמצאת בתווך – בין מצרים, שתחזור להשפיע ברצועת עזה, לבין ירדן, שתחזור, אולי, להשפיע ביהודה ושומרון. בקרב האוכלוסיה וראשיה בשטחים אלה תגבר ההתרוצצות בין הנאמנויות והזהויות השונות. בתוך הקלחת הבין-ערבית הזאת תבחש גם ארצות-הברית וכך יגדל הסבך עוד יותר. הבעיות יחדלו להיות בעתיד “בעיות טכניות” מקומיות שעתה הן בטיפולם השיגרתי של קציני צה"ל והממונים עליהם במימשל הצבאי. בעיות אלה יעברו לטיפול ממשלת ישראל על משרדיה השונים. לא יהיה מנוס מהיערכות חדשה של הממשלה, הכנסת וועדותיה, לקראת הפיכתה של ישראל למדינה מזרח-תיכונית שיש לה לא רק בעיות בטחון עם מדינות ערב אלא גם יחסי שכנות טובים ורעים בסגנון האזור.

סימן שאלה ועוד מן העתיד הקרוב. ייתכן והסכם השלום עם מצרים יהיה כרוך בהסדרים צבאיים שיבטיחו נוכחות צבאית אמריקנית בישראל ובמצרים. דבר זה יתברר עם סיום השלב הראשון של הנסיגה הישראלית מסיני, כשיתחיל להיבנות המערך הצבאי החדש בסיני, ואולי אפילו קודם לכן. על כך יצטרכו הסובייטים להגיב – או שיסכימו עם הנוכחות האמריקנית החדשה באזור זה של העולם, או שינסו לערער ולעקור אותה לפני שתכה שורש.

לסיכום, על כל הבעיות האלה תצטרך ישראל להמשיך “להסתכל דרך הכוונת התחתונה”, והאצבע תצטרך להיות קרובה כל הזמן להדק, כמו לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים. ישראל תצטרך להסתכל עתה לכיוונים רבים יותר ולקבל החלטות קשות יותר, שעד עכשיו יכלה לדחותן. עד כה לא היתה ישראל מעורבת באורח פעיל בענייני האזור ולא נמצאה, לאמיתו של דבר, על המפה המזרח-תיכונית, אלא בשוליה. בקרוב מאוד נמצא את עצמנו נעים מן השוליים החיצוניים לעבר מוקד התרחשויות בין-ערביות בלב המזרח התיכון, כשענני המלחמה וקרני אור של שלום מתחלפים במהירות ולעתים תכופות.

16.3.79

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

מחר לאחר המלחמה...

מאת אברהם שמואל שטיין (מאמרים ומסות)

א.

ככל שמתרבה והולכת השקעת הדם והכוח במלחמה הזאת [מלחמת העולם ה-2], כן מתעמקת והולכת בדעת הציבור בארצות החופש חרדת העתיד. חרדה זו נעגנת בשטחי-חיים שונים ומכריעים אשר יתבעו, מיד עם תום פעולות-האיבה, פתרון דחוף ומידי. אפשר ומטעם זה צמוּדה היא למציאות ואין היא מרקיעה לשחקים מופשטים וחלומות על תיקון עולם במלכות… בתור אקט חד-פעמי, שעתיד לבוא מן החוץ, אם מכוח גזרות ותקנות או בתוקף החרב.

אחת הבעיות הראשוניות במעלה ובדחיפות אשר תניב אירופה שלאחר המלחמה, החרבה וההרוסה והכורעת תחת עומס ירושת-האימים, החמרית והנפשית של היטלר, הרי זו בעיית ההגירה. טובי הוגי-הדעות ואנשי-המעשה דנים בסוגיה זו. וכך, דרך דוגמה, סבור כתב-העת “הרפרס מגזין” (לחודש דצמבר) שמספר האנשים פליטי-חרב ורדיפות, עקורים ממקורות קיומם וממולדתם ונטולי-כל-יכולת להיקלט בהם שוב – יגיע למספר של 20 מיליון. אומה שלמה של נטולי אחיזת בית וקיום; בזה יכלל גם מספר ניכר של יהודים שישרדו מן המפולת והאימה הגדולה. סיכום מספרי זה פירושו – כדי לקבל מושג-מה מממדיו הענקיים – ארבעים אחוזים מההיקף הכולל של ההגירה במאה התשע עשרה – מֵאַת ההגירה הנרחבת. זו גם דעתם של הרברט הוּבר, הנרי וולאַס ושל רבים, רבים אחרים. האחרון, דרך דוגמה, מניח שייתכן “כי האזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית, מישורי אפריקה וסיביריה, עתירים לזכות בגידול של אוכלוסיה בדומה לזה של ארצות הברית במאה הקודמת”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.