מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

איזו ישראל רוצה בגין

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

השאלה המפורסמת שהציג הנשיא ג’ונסון לראש הממשלה לוי אשכול מיד לאחר מלחמת ששת הימים היתה איזו ישראל אתה רוצה? – היא נשארה בלי תשובה. לוי אשכול לא השיב, כי החליט שלא להחליט, או שלא החליט מה להחליט, ובקיצור: מפני שהעדיף למעשה אסטרטגיה של דחיית ההכרעה.

אפשרות זאת אינה פתוחה בפני מנחם בגין. ראשית, כיון שהוא עצמו החליט להחליט עכשיו. הוא עצמו בחר באסטרטגיה של הכרעה. הוא עצמו פתח, על פי דבריו, ביוזמה של משא-ומתן ישיר עם הנשיא סאדאת על הסכם שלום סופי ולא על עוד הסכם ביניים. שנית, לשאלה “איזו ישראל רוצה מנחם בגין?” נוספה שאלה טורדנית יותר: איזו מדינה פלשתינאית רוצים הפלשתינאים ותומכיהם החזקים והרבים? ומהו הויתור שמנחם בגין מוכן לעשות עכשיו כדי לאפשר את הקמתה בעתיד?

סתירת כזאת יכולה להימשך אך ורק אם יחסי הכוחות הריאליים מאפשרים לישראל לכפות את רצונה. וגם זאת במחיר מדיני ותעמולתי כבד של אובדן אמינות ויוקרה. ישראל משלמת יום יום מחיר של החלשת כוחה המדיני הריאלי. את שטר הגינוי של מדינות השוק האירופי, תצטרך ישראל לפרוע במוקדם או במאוחר. ואין זה השטר היחיד העומד לפרעון. ישראל מאבדת כוח תמרון וכושר מיקוח בגלל הסתירה הפנימית שהיא עצמה נקלעה לתוכה.

הסתירה הפנימית הזאת, בין טקטיקה לאסטרטגיה, עומדת בניגוד ליחסי הכוחות הריאליים ולשיווי-המשקל הפנימי והחיצוני שעליו חייבת ישראל לשמור, אם אינה רוצה שמעמדה יתמוטט כליל. ברצוני להזכיר ארבעה גורמים עיקריים למאזן הכוחות המזרח-תיכוני שלעל ישראל להביא בחשבון: האחד – כוח המיקוח והתכתיב של הנפט הערבי; השני – חולשת רצונה והחלטתה של ישראל להפעיל את כוחה הצבאי נגד תכתיב הנפט (מי שמכריז השכם והערב – “לא עוד מלחמה” ו“הקץ ליתמות ושכול” בשעה שמלחמת הנפט הערבי נגדו הולכת וגוברת, מה לו כי ילין על התערערות מאזן הכוחות הריאלי לרעתו?); השלישי – ההכרה הבין-לאומית באש“ף ובתביעה להקמת מדינה פלשתינית. והרביעי – אי-יכולתה של ארה”ב לכפות על בריה"מ “שלום אמריקני” במזרח התיכון.

זהו מאזן הכוחות המזרח-תיכוני והגלובאלי ואפשר להוסיף עליו נגד ישראל את הגורם של הגברת האיום הצבאי ערבי עליה בחזית המזרחית ואולי גם בחזית המצרית. מאזן זה של כוחות וגורמים אינו מאפשר לישראל להמשיך לאורך ימים בסתירה בין טקטיקה לאסטרטגיה, בין טקטיקה של דחייה לגבי הנושא הפלשתינאי (שש שנים של משא-ומתן ואוטונומיה) לבין אסטרטגיה של הכרעה לגבי הנושאים המצריים (נסיגה ונורמליזציה בתוך שלוש שנים). הנשיא סאדאת לא ירצה ולא יוכל לעמוד בסתירה הזאת, גם אם ידחה את פיצוץ המשא-ומתן עד לאחר השלמת השלב הראשון של הנסיגה בסיני. אחר-כך יתחיל שעון החול של הסכם השלום הישראלי-מצרי להתרוקן מדי יום. ארצות-הברית תוכל אז להגביר את לחצה על ישראל ולא תימנע מלעכב את הסיוע לישראל ואף את ביצוע חלקה בהסכם השלום.

לאחר שישראל חתמה על הנוסחה הפלשתינאית בהסכמי “קמפ דייויד” אין לה דרך חזרה. עליה להציע לה גם פתרון. פתרון כזה אינו נמצא אך ורק בשטחי יהודה, שומרון ועזה. פתרון הבעיה הפלשתינאית על כל היבטיה – כולל את בעיית הפליטים, ומתן זכות להגדרה עצמית הקמת מדינה פלשתינאית – מוכרח לכלול את שטח מדינת ירדן ולבוא במקומה ברובו. אם תוקם מדינה פלשתינאית במקום ירדן אפשר יהיה להגיע ביתר קלות להסדר קונפדרטיבי ישראלי-פלשתינאי לגבי יהודה, שומרון ועזה ואף לגבי מעמד ירושלים. אפשר יהיה לעשות זאת במסגרת “ועידת ז’נווה”, בהשתתפותה ובהסכמתה של ברית-המועצות. כל נסיון להעמיד את פתרון הבעיה הפלשתינאית, על כל היבטיה, על הכתפיים הצרות והרעועות של יהודה, שומרון ועזה “בחיבוק מסוכן של המותניים הצרים” של ישראל בגבולות “הקו הירוק”, יגרום להתמוטטות שתיהן במלחמה בלתי נמנעת, תוך זמן קצר.

מה שנאמר עד כה ברמז ובשפה רפה יהיה על ישראל לומר בקרוב בפה מלא: להציע הקמת מדינה פלשתינאית בירדן, תוך פשרה טריטוריאלית או קונפדרטיבית ביהודה, שומרון ועזה, ולהודיע שכל נסיון להקים מדינה פלשתינאית ביהודה, שומרון ועזה בלבד יוביל למלחמה במוקדם או במאוחר. אם עמדה ישראלית כזאת תהיה אמינה יש לקוות שארצות העולם יעדיפו פתרון של שלום על זה של מלחמה.

שעת ההכרעה קרובה יותר משרוצה בגין. ראש הממשלה חייב עכשיו שתי תשובות במקום התשובה האחת שאשכול לא נתן בזמנו (בתמיכת בגין אז): איזו ישראל הוא רוצה ועל איזו מדינה פלשתינאית הוא מוכן להסכים.

22.6.79

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

הסתירה המדומה

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

הדברים שנשמעו כאן שנויים במחלוקת רצינית ואין ליישבה או לסלקה בגערות או בנזיפות. ייתכן מאוד, שאחד הליקויים הרה-הפורענות של היהדות השמרנית נעוץ בכך, שהיא נמנעת מלהתדיין עם בעיות הדור וספקותיו בצורה רצינית. ובצר לה, היא קוראת לעזרה פסוקים ומימרות. אולם ישנם פסוקים ומימרות שונים, לכאן ולכאן. שישנם פסוקים שונים – זאת שמענו גם בדברי מגד. אך מסוכן מאוד לדבר או לחשוב בפסוקים; יש צורך לחשוב מחשבות ולדבר בשפת ההוכחה ההגיונית. ולא תמיד המחשבות של הדור נכנסות לדפוסם של מאמרי הקדמונים. אדם בן-זמננו מוכרח למצוא ניסוח חדש.

אינני מסכים לא לקריב ולא למגד. מגד הדליק בהתחלה מדורה ולבסוף כיבה אותה בעצמו. כל ההיסטוריוזופיה שלו, נראית לי מוטעית ומשובשת, ואני מקווה, שהוא עצמו לא יסכים לה כעבור כמה שנים. אין היהדות ענין של פתגמים ופתגמים-שכנגד, כפי שהוא ניסה להציגה. מעבר להם היתה וישנה תמצית חיונית, שהיא קנין האומה הישראלית ביחודה השלם. אין המור היהודי נפחת על ידי כך, שעם אחר אף הוא קיבל אותו וסיגל אותו לעצמו. הדין “קנין במשיכה” אינו נהוג כאן. אם זכות הראשונות היא ליהדות, הריהו נקרא על שמה, אולם מחמת קוצר הזמן לא אדבר בפרשה זו.

אני רוצה לומר לחברי וידידי קריב, שאני מוקיר את משנתו, את הסופר שבו, את היושר האינטלקטואלי שלו, אך איני מסכים להנחותיו ולמסקנותיו. תמונת הדור בארץ, כפי שצייר לנו קריב, היא תמונה מסולפת. אשרינו שהיא מסולפת. אילו היתה חס וחלילה נכונה – היינו בכל רע. אין דמותו של הדור כזו, לא מבחינה רוחנית, לא מבחינה חברתית ולא מבחינה מוסרית. היא אחרת לגמרי. אינני אומר שהיא דמות אידיאלית משובחת, מעולה, אבל היא נאה יותר. וכשם שהגזים בציור הדמות בהווה לריעותא, כך הגזים בתיאור דמותה של יהדות הגולה לטיבותא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.