מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הברית בין סאדאת לבגין

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

אם יש אדם שמנחם בגין חייב לו תודה על נצחונו בבחירות, יותר מכל אדם אחר, הריהו – נשיא מצרים אנואר סאדאת. לא זו בלבד שסאדאת הסכים לפגישה איתו באופירה, שהפכה לאחד מקלפי התעמולה החשובים של הליכוד, אלא שהוא התערב לטובת בגין פעם אחר פעם עד לימים האחרונים של ערב הבחירות.

סאדאת חזר והדגיש, שמדיניות השלום תימשך בכל מקרה ושום דבר לא יסיט אותה לאחור. סאדאת גם מסייע לבגין בזירוז הרכבת הממשלה. הוא מביע נכונות להזמין את בגין לפגישה באלכסנדריה לפני נסיעתו לארה"ב באוגוסט, אם עד אז תושלם הרכבת הממשלה.

סאדאת אינו עושה זאת בחינם, ולא בלי תמורה. הוא האיש היודע היטב מה הוא עושה ולפי כל הסימנים הוא רואה בבגין מנהיג ישראלי, שאין כמותו בסיוע למצרים בהשגת מטרותיה ההיסטוריות. בגין משחר לידיו של סאדאת פעם אחר פעם. כיום, וכנראה גם בעתיד.

סאדאת חוזר ומגדיר את המטרות ההיסטוריות של מדיניות השלום המצרית. הוא אינו נושא את עיניו לרווחים קטנים וחד-פעמיים ואינו יוזם מלחמה חדשה נגד ישראל אחרי אפריל 1982. הדרך לא אצה לו לחזור לחיק משפחת עמי-ערב כקרוב עני הממתין לנידבת לב אחיו הסעודים ולמחילתם של העיראקים, הסורים והלובים. הוא אינו זקוק להם, ובוודאי שלא עכשיו. יותר מפעם אחת אמר סאדאת, שמצרים היא המדינה האמיתית היחידה באזור והעם המצרי הוא העם האמיתי היחיד – עם שיש לו היסטוריה של 1000 שנה כדבריו.

יתר הערבים הם ערב רב של שבטים שבראשם עומדים שליטים מושחתים ומנוונים. הישראלים, לדבריו, הם בוודאי לא עם ולא מדינה, אלא מין הוויה משונה, דתית בעיקרה, עם כמה סממני-לוואי אתניים ולאומיים לא ברורים.

להילחם נגד כל אלה – זה בזבוז משווע של אמצעים, משאבים ושל חיי-אדם. אפשר להשיג במדיניות של שלום ארוכת-טווח כך מה שרוצים ולא מצליחים להשיג בדרך המלחמה המסוכנת והבזבזנית. מלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה האחרונה, שמצרים היתה זקוקה לה להשגת מטרותיה. מכאן ואילך היא יכולה להתקדם בדרכי שלום לביצור מעמדה כגורם הדומיננטי בקרב מדינות האזור וכבעלת הברית העיקרית של ארצות-הברית.

חיזוק הברית עם ארצות-הברית חשוב למצרים עכשיו יותר מהחזרה אל חיק עמי-ערב. היא זקוקה עתה בעיקר לחיזוק מעמדה בארה“ב ולהגדלת חלקה בעוגת הסיוע האמריקני על חשבון יתר הנהנים שהרי יש גם גבול לסיוע האמריקני הכולל. מצרים של סאדאת רוצה להיות הדובר העיקרי של המזרח-התיכון בין המעצמות – ארה”ב, ברה“מ, אירופה – ולא הסעודים, העיראקים, הירדנים או אש”ף.

כל אחת ממדינות אלה לחוד וכולן יחד הן בנות תחרות של מצרים, על חלוקה בשלל האמריקני. ויותר מכולן ישראל. סאדאת אינו מעונין בשום אופציה אחרת במזרח-התיכון לשלום, לאחריות ולסיוע. לא אופציה ירדנית ולא סעודית. על אחת כמה וכמה שאין סאדאת מעוניין באופציה ישראלית כלשהי. רק אופציה מצרית.

סאדאת רוצה בהמשך מדיניות השלום שמצרית כלפי ישראל, גם אחרי אפריל 1982. משום שאין כמותה להשגת מטרות שהוא ומקורביו רוצים להשיגן. שישראל לא תוכל להפריע למצרים בזירה האמריקנית ושלא תוכל להתחרות בה.

מעבר למטרה הזאת ניצבות המטרות ארוכות הטווח של “כיווץ ישראל לממדיה הטבעיים” (באמצעי שלום), כלומר – גימודה והעמקת בידודה בעולם. תקיעת טריזים, שילכו ויתרחבו, בינה לבין ארה“ב (המימשל, הקונגרס, דעת הקהל), בינה לבין יהדות ארה”ב, והוקעתה דרך-קבע כמדינה המדכאת את “זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלשתינאי”, עושקת זכות וגזלנית.

מצרים לא תגיב על כך במלחמה, אלא בהתאפקות, בהוקעה וברכישת דעת-הקהל העולמית לצדה. היא תיראה בעיני כל ראויה לשבח, תמיכה וסיוע, על כך שאינה גומלת לישראל כגמולה ואינה מפירה את הסכם השלום, אלא רק מקפיאה את הנורמליזציה. (ואפילו בוחרת מתוכה את צימוקי הסיוע המועילים לה – תיירות, חקלאות, רפואה ועוד).

אלה הן המטרות של מדיניות השלום של סאדאת, כפי שנכתבו ונאמרו עשרות פעמים. התעלמות מהן דומה מאד להתעלמות מההכרזות הגלויות של סאדאת לפני מלחמת יום-הכיפורים שמצרים לא תימנע ממלחמה.

מי יותר ממנחם בגין יכול לסייע לסאדאת בהשגת המטרות הללו? מי כמוהו מקל על סאדאת את מלאכת ביצור מעמד מצרים בארצות-הברית? ומטרפד כל אופציה אחרת לשלום וליציבות במזרח-התיכון? מי יותר ממנחם בגין מפריע לאמריקנים לחפש לעצמם בני-שיח אחרים במזרח-התיכון נוסף למצרים? וחוסם בפני ישראל את חזרתה לדרך המשא-ומתן, פתרון הבעיה הפלשתינאית, השכנת שלום גם בחזית-המזרחית והצמדת השלום בחזית-המזרחית להשלמת הנסיגה מסיני?

אין כמו מנחם בגין לסייע לסאדאת בתהליך הנמכת קומתה של ישראל מבית ומחוץ. ב“כיווצה לממדיה הטבעיים”, בהעמקת בידודה בעולם, בתקיעת טריזים בינה לבין ארה"ב, בעירעור אחדות העם בישראל ובתפוצות, בהעמקת הפיצול העדתי בארץ ובארצות-הברית (הברית הלבבית הנלהבת עם האורתודוכסיה הקיצונית להעמקת החרם והנידוי על הקונסרבטיבים והרפורמים באמצעות שינוי חוק השבות). אין כמנחם בגין בהחלשת מקורות כוחה העיקריים של התחייה הציונית בדורנו – ההתיישבות העובדת, חברת העובדים, ההסתדרות.

לסאדאת לא אצה הדרך לשלום במזרח-התיכון. להיפך, סאדאת אינו ממהר לעזור בפתיחת אופציות נוספות לשלום בין ישראל לבין שכנותיה. הוא שולל את האופציה הירדנית והסעודית וכל אופציה ערבית אחרת שתפריע להשגת המטרות של מדיניות השלום המצרית כמתואר לעיל. סאדאת הבין היטב שהאופציה הירדנית של המערך אינה מועילה להשגת מטרותיו וכי ממשלה בראשות המערך תפריע לו.

הוא הזמין אליו למצרים את שמעון פרס, אבא אבן וחיים בר-לב ושם, כמארח, עשה סאדאת את הדבר הבלתי נסלח ביותר על-פי כללי קבלת האורחים בארצות-המזרח. הוא השמיט מתחת לרגליהם את השטיח של “האופציה הירדנית”, שיכול היה להצעיד את ישראל ואת האזור כולו לעבר שלום כולל (לפני השלמת הנסיגה הישראלית מכל סיני), והשאיר את המערך בלי אלטרנטיבה ריאלית למדיניות המבוי-הסתום של בגין.

סאדאת זקוק לבגין, ולבגין בלבד, כדי להמשיך בתהליך הנמכת קומתה של ישראל והתקדמות מצרים להשגת המטרות של מדיניות השלום שלו. סאדאת סייע לבגין להיבחר. הוא יודע את אשר הוא עושה. ואני שרויים בעיצומה של קונספציה ישראלית חדשה, המתעלמת ממטרותיה האמיתיות של מצרים ומן האמצעים שהיא בוחרת בהם להגשמת מטרותיה, פעם במלחמה ופעם בשלום.

10.7.81

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

שערים

מאת יחיאל מַר (שירה)

הַשַּׁעַר שֶׁלִּי יַעֲלֶה.

שָׁקֵט אֲנִי עִם לִבִּי

שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹקֵט עַל קוֹצָיו.

יֵצְאוּ יְלָדַי מִן הַצֵּל

נוֹהֲרִים לְהַלֵּךְ בִּנְתִיבִי

וְאָבִיב וְחִיּוֹךְ בְּפָנָיו

יַקְבִּילֵם בְּכָּחֹל מִתְפָּעֵל

וְיֹאמַר: זֶה הַיּוֹם בִּכְנָפָיו

נוֹלַד לָכֶם אָב יָפֶה,

וּבָכֶם הוּא מַמְשִׁיךְ וְשׁוֹאֵל

וְאִתְּכֶם הוּא אֵינֶנּוּ קוֹפֵא…

שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁלִי יִנָּעֵל

הַשַּׁעַר שֶׁלִּי יַעֲלֶה. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.