רקע
חגי אשד
היריה הראשונה במלחמה הבאה
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

היריה שפגעה בנשיא סאדאת והרגה אותו תוכל להיחשב כיריה הראשונה במלחמה הבאה במזרח התיכון. הנשיא סאדאת יוכל להיחשב כקורבן הראשון שלה. אין הכוונה למלחמה בין ישראל למצרים ואף לא למלחמה ישראלית-ערבית בעיקרה. היו אלה כדורי האיסלאם הקיצוני, שהרגו את הנשיא סאדאת. והשלום עם ישראל לא היה הסיבה העיקרית לרציחתו. ראיה טובה לכך יכולה לשמש העובדה, שכדורי האיסלאם הקיצוני מכוונים גם נגד שליט סוריה, אסד. גם אם דבק בו כתם הסכמי הפסקת אש והפרדת כוחות עם ישראל – לא בגלל זה נורים נגדו ונגד משטרו הכדורים הרצחניים של האיסלאם הקיצוני. הוא הדין בשאה האיראני, שאף הוא “חטא” במגעיו עם ישראל – הודח, ומשטרו עלה בלהבות לא בגלל “הסירכה הציונית” שלו. היא השתלבה במכלול חטאי השאה, לדעת מדיחיו נושאי דגל האיסלאם הקיצוני. (אם להאמין ל“כזבים של העתונות האימפריאליסטית” גם נאמני נאמניו של חומייני – או היה זה רק בני סאדר – טבלו במלחמת הקודש נגד עיראק כשבידיהם השרץ של מקח ומימכר עם ישראל ועם כלי נשקה).

נושא הדגל הראשי של האיסלאם הקיצוני, שליט לוב מועמר קדאפי, הוא בעל הברית העיקרי של ברית המועצות ומשמש גם חוד חנית למסע החתרנות וההתפשטות הסובייטי במזרח התיכון ובאפריקה. אבל לא כך חומייני, שהוא אויבם הנחרץ של פלגי השמאל באיראן. לעומת זאת, “האחים המוסלמים” בסוריה, בין קורבנותיהם נמצאים גם קצינים סובייטים ולא רק אנשי מימשל סורים. לא כך המוסלמים הקיצונים במצרים, שרצחו כנראה את סאדאת. בין כל ההתפרצויות הללו אין בהכרח קשר מאחד ומתאם. ואין גוף אחד, המכוון את כל הזרועות הללו. אבל יש לב אחד הפועם בהם ומפעיל אותם – לב האיסלאם הקיצוני. הדם הזורם בעורקיהם הוא הנפט, המקנה להם תחושה של עוצמה ושל בוז כלפי כל אלה, שנכנעים לעוצמת הנפט שהיא, “חרב האיסלאם” בימינו.

אמריקה של הנשיא רייגן מתרפסת בפני האיסלאם ב“עיסקת האייוואקס” ומוכנה להפקיר בידי שליטי האיסלאם את נשקה המתוחכם ביותר, בלי שום שיקול של תועלת צבאית, אלא אך ורק משום שכך עלה רצון שליטי האיסלאם והנפט. זהו התכתיב של השליטים האמיתיים לשליטים המדומים (כך לפחות נראה הדבר בעיניים מוסלמיות). אמריקה שופכת שמן על גלגלי המהפכה האיסלאמית של ימינו, ועל השנאה והבוז כלפיה, וכלפי כל מה שהיא מייצגת.

אמריקה של רייגן טוענת כלפי שליטי סעודיה, שהקומוניזם וברית-המועצות הם הסכנה העיקרית לשלומם ולבטחונם ואילו שליטים אלה טוענים כנגד רייגן, שהציונות וישראל הן הסכנה העיקרית לשלומם ולבטחונם. אבל האמת הנכתבת על מפת האיזור באותיות של דם ואש, כשהיריות שנורו לעבר סאדאת אינן הכתובת הראשונה, אמת זאת היא, שאויב השלום והבטחון במזרח התיכון ובעולם כולו הוא האיסלאם הקיצוני, שהדם הזורם בעורקיו הוא דם הנפט והכנסותיו והכוח המפעיל את זרועותיו השונות הוא כוח הטרור, הרצח והחתרנות. הטרור של האיסלאם הקיצוני פגע בסאדאת, קודם לכן בשאה האירני. הוא חותר תחת הסובייטים בסוריה. בולם אותם ומשבש את תוכניותיהם באיראן ובאפגניסטאן, שבה טרם הושלם הכיבוש הסובייטי וטרם פסקה ההתנגדות המזוינת האפגנית, הנתמכת על-ידי ארה"ב ואולי גם על-ידי מצרים.

הגולם קם על יוצרו. הברית, שהשאה האיראני כה היטיב להגדיר אותה כשפעלה נגדו, והיא גם הפועלת במצרים של סאדאת ושל יורשיו – “ברית האדום והשחור” – ברית זאת הופכת בסוריה, באפגניסטאן, אולי באיראן של חומייני ושל “המוג’אהידין חאלק” ואולי גם בברית המועצות עצמה, ברפובליקות המוסלמיות שלה – לברית שאפשר יהיה לכנות אותה “ברית הלבן והשחור” או “ברית הירוק והשחור”. על כל פנים זו תהיה ברית עם כוחות שדגלם אינו אדום.

האיסלאם הקיצוני משבש את קווי החלוקה הגלובאליים ואת כללי המשחק, המפרידים בין מזרח למערב ובין צפון לדרום. הוא פועל בכוח הנפט והטרור נגד מערב ונגד מזרח גם יחד. מנצל לטובתו את הצפון העשיר ואת הדרום העני. האיסלאם הקיצוני הוא אויב משותף לכולם. הצלחתו העיקרית נובעת מכך, שקורבנותיו משתדלים להתעלם מהסכנה שהוא מביא, ולהתחמק מהגדרתו כאויב השלום, הבטחון והקידמה של העולם כולו, על שתי חלוקותיו המצטלבות. הנשיא סאדאת הוא הקרבן האחרון של ההתחמקות הזאת.

אמריקה של רייגן, כמו של קארטר קודמו, מתחמקת מלראות את האוייב כמות שהוא. היא יוצקת שמן על מדורת הבוז והשנאה על-ידי התרפסותה בפני שליטי סעודיה כפי שהתעלמה קודם לכן מסכנת האיסלאם הקיצוני באיראן, ומוסיפה להתעלם מהסכנה של לוב בשליטת קדאפי, הנתמך על-ידי הסובייטים. לא רק אמריקה מתעלמת מהאויב האמיתי שלה, ומתחמקת מלהתמודד אתו. גם ארצות אירופה המערבית טומנות את ראשן בחול הפלשתינאי-האש“פי. במקום להתמודד עם הטרור של האיסלאם הקיצוני (הפוגע גם בסוריה וביתר גרורותיה של ברית-המועצות, שאין שום קשר בינן לבין ישראל והנושא הפלשתינאי-אש"פי), היא דוחפת את המזרח התיכון למלחמה נוספת נגד ישראל. כל תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית בראשות אש”ף ועל-פי תנאיו, היא בגדר תמיכה במלחמה בלתי נמנעת נגד ישראל. משום שלא הממשלה הנוכחית בישראל ולא ממשלה בראשות המערך, ואף לא קואליציה לאומית אנטי-אש“פית שתקום בעת מלחמה כזאת – לא יכנעו לתכתיב חסלני כזה בלי מלחמה. הרבה מלחמות פרצו כתוצאה מחישוב מוטעה ואפילו כתוצאה מכוונות פאציפיסטיות והומניות. השאלה אם מדינות מערב אירופה יחפשו את התחליף האש”פי, כשם שאמריקה של רייגן מחפשת את התחליף הסעודי, להתמודדות עם האויב הממשי האורב להן.

רצח הנשיא סאדאת על-ידי מוסלמים קיצוניים, כמו העובדה שהנשיא סאדאת יצא למלחמה נגדם (וכנראה באיחור טראגי) – מצביעים על האויב האמיתי לשלום, לבטחון ולקידמה במזרח התיכון ואולי בעולם כולו. זהו האויב וזוהי החזית העיקרית שבה יוכרע השלום בין ישראל למצרים ובינה לבין יתר מדינות ערב. במזרח התיכון לא יכון שלום לפני שתיפול הכרעה ברורה בין איסלאם מתון לאיסלאם קיצוני, לפני שיעקרו משורש מרצחי הטרור והחתרנות של האיסלאם הקיצוני, שמעוזם העיקרי בלוב, שמתאמנים בלבנון ושמקור המימון שלהם – בסעודיה. רצח הנשיא סאדאת הוא, אולי, היריה הראשונה במלחמה הבאה הזאת.

על מעוזו העיקרי של האיסלאם הקיצוני תגן ברית-המועצות בלוב מפני מצרים, שתימצא לצורך זה תחת מטרייה אמריקנית. החזית השניה נגד האיסלאם הקיצוני נמצאת במגרש האימונים שלו בלבנון, וכאן נמצאת ישראל בחזית נגד סוריה, שתחוש לעזרת לוב, כדי להפנות את האויב הפנימי (האחים המוסלמים) נגד האויב החיצוני המשותף (ישראל). גם כאן לא יהיה מנוס מחיכוך מסוכן בין שתי מעצמות העל – האמריקנים והסובייטים. בשתי החזיתות שהוזכרו לעיל תיפול ההכרעה האמיתית לשלומו ולבטחונו של האזור ואולי של העולם כולו.

השאלה הגורלית היא אם גם ארצות הברית וברית המועצות יבינו כי האיסלאם הקיצוני הוא אויב משותף להן (כשם שגרמניה הנאצית היתה כזאת בעבר) וכי המשך ההתמודדות המבוקרת בין מזרח למערב ובין דרום לצפון עלה על שדה-מוקשים שאין להן בקרה עליו – האיסלאם הקיצוני הרצחני והסחטני, רוחש שנאה תהומית ובוז מוחלט גם לאמריקנים וגם לסובייטים. יש לא את השאיפה והבטחון המוחלט שהוא יירש ארץ במקום שתיהן או שיכסה את כולה בדם ואש.

כדי למנוע חזות אפוקאליפטית כזאת תהיה דרושה הידברות בין המעצמות בטרם תפרוץ מלחמה נוספת במזרח התיכון, במהלכה או במקרה הרע ביותר רק לאחר שתתקרב לסיומה. הידברות זאת לצורך ריסון האיסלאם הקיצוני היא האלטרנטיבה היחידה למלחמת עולם שלישית שתפרוץ כתוצאה מכדוריו של האיסלאם הקיצועי ומהצטברות עושר הנפט בידי שליטי האיסלאם והשימוש בו לערער היציבות הכלכלית והחברתית גם במערב וגם במזרח, גם בצפון וגם בדרום.

בישראל צריכה לעניין אותנו השאלה מה יקדם למה – האם השלמת פינוי סיני, להגברת המתיחות המלחמתית בחזית מצרים (וסודאן) עם לוב, והאם יושלם הפינוי לפני החרפת המתיחות המלחמתית בחזית לבנון לאחר סיום הפסקת האש מצד אש“ף. ואיך ישתלבו כל אלה יחד. זהו הנושא לתיאום איסטרטגי אמיתי בין ארה”ב לבין ישראל ומצרים במקום ההתעסקות במריבות התחליפיות על מטוסי “אייוואקס” ועל משא ומתן עם אש"ף.

12.10.81

המלצות קוראים
תגיות