מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

להתחיל מחדש בדרך אחרת

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

נא להכיר: המהומות בשטחים אינן טירור ומלחמה נגדו. הן הבעיה הדמוגרפית של דור בני השטחים, כפי שהוא נקרא. זה הדור שקם על רגליו והתחיל למתוח את שריריו, בינתיים רק בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. זו הבעיה הדמוגרפית שהפכה בלי אזהרה מוקדמת מעתיד רחוק, להווה. וכנגדה – נסיון ישראלי לטאטא אותה החוצה, ובעצם – רק מתחת לשטיח. עד להודעה חדשה שתחזור אלינו בקרוב. הבעיה הדמוגרפית נפלה עלינו ועל שכנינו לפתע פתאום במלוא כובד משקלה באורח סטיכי, כפי שזה נקרא – לא כבעיה סטטיסטית לשנת אלפיים, אלא כמחיר שיש לשלמו עכשיו. זהו מחיר צבאי, פוליטי ומוסרי. זהו מחיר של דיכוי וגינוי והקצנה מכוערת ומסוכנת אצלם ואצלנו. זהו מחיר של הפיכת יחידות השדה של צה“ל למיליציה משטרתית שעוסקת בדיכוי מהומות במקום להתאמן למלחמה. ועל הכל – זהו מחיר של העברת הגה ההכרעות בגורלנו ועתידנו לידיהם של נערים. ונערים ימשלו בם. נערים ערבים בני חמש עשרה המשליכים אבנים על נערים ישראלים לובשי מדים, בני שמונה עשרה, שלוחצים על ההדק, אולי בלית ברירה ואולי גם כשאפשר היה להימנע מזה. מי יודע. בידי נערים אלה נמצאים עתה מצבנו ועתידנו. זה זרק אבן או לא זרק. זה פגע או לא פגע. זה ירה או לא ירה. וזה הרג, או רק פצע. רולטה ערבית-ישראלית בשטחים. וכל זה הולך וחוזר עלינו מסוף העולם ועד סופו ברעם של זעזוע וגינוי, כמו החלטת מועצת הבטחון החד-צדדית, וגם של דברי בלע וכסל, כמו התנהגותו הפרובוקטיבית והמחוצפת של השר הבריטי הזוטר דייוויד מלור, שעוררה זעם כללי מימין ומשמאל, של “יונים” ו”נצים" כאחד. מה יוצא לנו מזה שהוא נראה כמין קריקטורה של פקיד קולוניאלי מתקופת המנדט שבא להטיף מוסר ל“נייטיבס”? אולי זה לא יועיל לקריירה שלו ואולי כן. אנחנו נימצא מפסידים בכל מקרה.

יש לזכור: זו רק ההתחלה של המחשת הבעיה הדמוגרפית הלכה למעשה. היא חדלה להיות תחזית סטטיסטית לבנינו אחרינו. היא הפכה למציאות שלהם ושלנו. בינתיים רק בדיאלוג של אבנים ובקבוקי תבערה מול כדורים ורימוני גז וכל יתר אמצעי השיטור שהגיעו לשדה המערכה. ואולי דווקא לכן יש עדיין סיכוי להפיכתו לדיאלוג אחר – דיאלוג של שיחות על הסדרים, של רגיעה וצעדים ראשונים לקראת עתיד של שלום. אין ברירה. צריך לנסות ולהתחיל מחדש, בדרך אחרת. במקום לנסות להתקדם בדרכים החסומות מלמעלה, צריך לנסות ולשוחח עם האנשים במקום, מלמטה. עם כל אלה שמשלמים את המחיר של המהומות ועוד ישלמו.

לאחר שכל הנסיונות לנהל דיאלוג עם הממשלות והמנהיגים הגיעו למבוי סתום, כדאי לנסות ולנהל דיאלוג עם נציגי השטחים. כל אלה שנימאס להם להשלים עם המשך המצב הקיים, שילך וידרדר. אפילו עם מנהיגי דור בני השטחים. המבגרים והאחראים שבהם. לנסות לדבר עם הנציגים האותנטיים על הבעיה הדמוגרפית שלהם ושלנו. שהם ילחצו על ירדן ועל אש"ף לתת להם את הרשיון ואת תנאיו. גם להם אין פתרון לבעייה הדמוגרפית של רצועת עזה גם אם ניטוש אותה מחר. איך הם יפתרו את בעיותיהם הקשות והמסובכות?

הגינויים של מועצת הבטחון והנזיפות של האמריקנים והבריטים וכל היתר רק מחריפים את המצב. הם מעודדים את זורקי האבנים ובקבוקי התבערה להמשיך ולהגביר את המהומות עקובות הדמים. להמשיך לשחק ברולטה של השטחים. הם מעמיקים בישראל את ההרגשה של “העולם כולו נגדנו”. דיכוי המהומות ימשך ויגבר. גם הגירושים, לאחר מיצוי כל ההליכים המשפטיים בישראל.

זה המצב וזו התחזית לעתיד. תושבי השטחים ישלמו מחיר שיילך ויכבד ככל שימשכו המהומות. צריך לדבר איתם במישרין. בכל הדרגים. עם ראשי עיריות ומועצות מקומיות. עם מוכתרים וראשי המשפחות של שכם וחברון וכל היתר. עם ראשי הכלכלה והמסחר ועם אנשי הדת. גם עם מנהלי בתי הספר היסודיים והתיכוניים שהפכו למוקדי המהומות, כמו האוניברסיטאות בעבר. ואולי לא יהיה מנוס אלא לסגור אותם, כמו שנסגרו האוניברסיטאות עד ששקטו לפחות חלקית. אפשר להזכיר להם שגם הגשרים נשארו פתוחים בינתיים בלי הפרעה. סגירתם והפסקת תעסוקה בישראל של תושבי השטחים – עלולות להמיט על השטחים אסון כלכלי כבד. עדיין יש נקודות תורפה כואבות רבות שהמימשל הישראלי לא פגע בהן. ככל שיימשך דיכוי המהומות יחשפו אלה ותחריף הפגיעה בהן. נציגי התושבים בשטחים בכל הדרגים צריכים ויכולים להסביר לירדן ולאש“ף שאין להם ברירה, אלא להידבר עם ישראל כדי לשים קץ לאנרכיה ולחורבן הכלכלי המאיים עליהם. מה יישאר מה”צומוד" אם יוגשם התסריט הזה של הסלמת המהומות ודיכוין?

על מה אפשר לשוחח עם הנציגים האותנטיים של תושבי השטחים, איש איש במקומו, במעמדו ובתפקידו? על מניעת המהומות על ידי משטרה מקומית של תושבי השטחים, שתוקם אולי ביעוץ ירדני, כמוסכם בהסכמי קמפ דייוויד, אבל בהסכמה שקטה של ישראל. אפשר לשוחח איתם על כינון אוטונומיה דה-פקטו, בלי שום הסכמים חתומים. ואולי גם במראית עין של אילוץ ישראלי חד-צדדי על נציגי השטחים ליטול לידיהם את ניהול עניניהם, כדי למנוע אנרכיה והרס נוספים שלאף אחד מהם לא תהיה שליטה עליהם. התסריט הזה לא יוכל להתגשם בלי שימשך דיכוי המהומות במלוא התוקף, למרות כל הגינויים והנזיפות מבחוץ ומלמעלה. וזאת, כדי להמריץ את תושבי השטחים עצמם ואת דור בני השטחים עצמם לשים קץ למהומות, שהמשכתן ודיכוין יפגעו בהם יותר ויותר ויגרמו לנזק וסבל בלתי-נסבלים. רק אחרי שתוקם תשתית של אוטונמיה מלמטה, אפשר יהיה להלביש עליה הסכמים מלמעלה. רק אז אפשר יהיה לחדש את השיחות עם המלך חוסיין, שחיכה עד ששמעון פרס חדל להיות ראש ממשלה, ועם האמריקנים, שנסוגו ברגע האחרון ממילוי תפקידם בקידום השלום, ועם הסובייטים, שאיחרו להגמיש את עמדתם במידה מספקת, ואולי, אפילו, יצחק שמיר לא יתנגד לניסוי הזה. את התהליך הדיאלקטי הזה – אפשר וצריך להתחיל מעכשיו. כדאי לנסות. כל שאר הדרכים חסומות בלאו הכי.

8.1.88

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

רשמי דרך

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

ובכן באנו כולנו מן התחנה הקרובה אל העיירה הקטנה ההיא בלילה, בשעה העשירית לערך. הימים, כמו שכבר אמרתי לכם, היו ימי תחילת ניסן, ימים שסוף-החורף וראשית-האביב עדיין משמשים בהם בערבוביה. כל אותה הדרך מן התחנה אל העיירה אינה עולה אפילו לעשר פרסאות שלמות, ואף על פי כן ארכה נסיעתנו יותר מחצי “מעת-לעת”. נוסעים היינו בעגלת אופנים, כמובן, ולפיכך, לא הרפש בלבד, אלא גם שברי הגלידין המעורבים בו, אף הם היו לנו לשטן. בעל-העגלה שלנו, צריך להודות, אמנם, יגע כמה יגיעות וטרח בכל כוחו להביאנו אל המקום בעוד מועד, אבל כל טרחתו היתה לבטלה. סוסותיו היו סבלניות ביותר ומקבלות שוט באהבה, ואם יש שהיו מתעוררות מחמת הכרה לרוץ אורח, היתה ההתעוררות יהודית, כלומר: בת-רגע. וחוץ מזה היתה, אמנם, גם המסילה גופה עקובה ביותר, הרים ובקעות, פלגים ועמקים, ככל המסילות שבגליל ההוא, הסמוך לגבול.

ו“כולנו” שאמרתי לכם, מורי ורבותי, פירושו ארבעה: שלוש “נפשות”, “נוסעים”, ואחד – שליח ל“הוֹלָכה”. הלז מוליך היה אותנו לפי שעה עד עיר-הגבול, על מנת שימסור אותנו שם בידי ה“מעביר” עצמו, זה שהוא צריך להעבירנו את הגבול בחשאי.

ואותו בחור ה“מוליך” לפי שעה, צריך אני לומר לכם, היה “בחור כהלכה”: זקוף וחסון, בוטח בכוחו ובז לסכנה, קר בדבריו, מתון בהליכותיו, מביט מגבוה, דוחה ומבטל בחיצוניותו, ובקרבו אש אוֹכלה. קיצור-הדברים, אחי ורעי, בן-חיל ממש… אלא שלא הוא העיקר כאן; העיקר הן ה“נפשות”: אני עבדכם בן אמתכם, שנתחייב חובת גלות בעת ההיא, ושני בני לויתי; אחד מצומק, בעל עינים כואבות ומלפלפות ובעל משקפים, ואחד מפוטם, בעל לסתות ובעל כרס עגולה. שניהם בני-בעלי-בתים, ניזונים בחסד אב סרסור או חנוני, ושניהם רווקים, משכילים, ויש להם שייכות ל“אותו מעשה” שנתפסין עליו; אלא שהראשון כבר נתפס וגם “ישב” וגם הוצא לחפשי לפי שעה בערבון-כסף עד שיעמוד לדין, והנה הוא מפקיר עתה את הערבון – שהניח אביו, לאחר שמכר זה ביתו ומיטלטליו, בפדיון-בנו – ויוצא לחוץ לארץ, והשני עדיין לא זכה להיתפס, ומי יודע כמה גדולות ונצורות היה עתיד לעשות עוד, אלמלא שקפץ עליו רוגזה של העמידה-לצבא בסתיו הבא והתחילו אבותיו בעצמם להציק לו ולזרזו, שיקדם פני הרעה… ובכן, במה אנו עומדים?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.