מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מעל לסמכות, מתחת לאחריות

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

הרמטכ“ל נושא באחריות מלאה להכנת צה”ל ולכוננותו שלו בהגנה על בטחון ישראל וחיי אזרחיה מפני האויב. הרמטכ“ל נושא באחריות מלאה לכל מה שצה”ל עושה בכל נושאי הבטחון המופקדים בידיו, כל הזמן. לא רק כאשר מישהו פונה לבג"ץ נגדו.

לבג“ץ, לעומת זאת, יש את מלוא הסמכות לא לאפשר לרמטכ”ל למלא את תפקידו. כמתחייב מהאחריות שהוא נושא בה. לשופט אין אלא מה שלפניו, מה שמובא אליו בשיטה של “פגע וברח”. מאלצים אותו להתערב בשיקולי הרשות המבצעת, מחוץ להקשר הכולל של מדיניותה וההשלכות הנובעות מהתערבותו החלקית, הבלתי שווה ובלתי מאוזנת, המערערת את שיווי המשקל בין זרועות הממשל השונות. עובדה זו בולטת לעין. זה תהליך מתמשך וגובר שאי אפשר להתעלם ממנו.

בישראל מתחולל ערעור מתמשך של שווי משקל של “מערכת האיזונים והבלמים” בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת. הכף נוטה יותר ויותר לצד הזרוע המשפטית על חשבון סמכות הממשלה והכנסת. גם את הכנסת מכפיף בג“ץ יותר לסמכותו העליונה. בשלב זה רק את ההחלטות של הועדות. בעתיד אולי גם את חוקי הכנסת; אם ימצא בבג”ץ שהם עומדים בסתירה לחוקים אחרים, זה לא בלתי אפשרי. לא מעבר לגבולות הדמיון, אם להסתמך על כברת הדרך שהזרוע המשפטית כבר עשתה בהכפפת זרועות המימשל האחרות לסמכותה.

בג“ץ אינו נושא באחריות למניעת פעילות חבלנית בשטחים ובישראל. אבל יש לו מלוא הסמכות לכבול את ידיו של הרמטכ”ל (והכפופים לו) ולמנוע ממנו לנקוט אמצעים של מניעה, ענישה והתרעה הדרושים למילוי התפקיד המוטל עליו, לפי שיקול דעתו ואחריותו, גם אם הם במסגרת החוק. בג“ץ בודק עכשיו לא רק את חוקיות הגירושים שאלוף הפיקוד הורה לבצע, אלא את שיקול דעתו של האלוף בהפעלת האמצעים הללו, שננקטים על-פי מדיניות הממשלה. בג”ץ “נכנס לנעליו” של האלוף ושוקל במקומו את השיקולים המתחייבים מהאחריות המוטלת עליו, כאילו הוא הרמטכ“ל, או שר הבטחון, או ראש הממשלה, או הממשלה כולה. בג”ץ בודק לא אם המדיניות והאמצעים הנגזרים ממנה הם חוקיים, אלא אם הם דרושים ומועילים והכרחיים לבטחון ישראל. על נושא זה בג"ץ אינו מופקד ואינו יכול להיות מופקד. לא בעניין הנידון על ידו ולא בכל השלכותיו האחרות, הישירות והעקיפות.

מה שנכון לגבי העימות בג“ץ-רמטכ”ל נכון בצורה אחרת גם לגבי העימות יועץ משפטי-רמטכ“ל. אותה דילמה עקרונית בין סמכות בלי אחריות לבין אחריות בלי סמכות. בטחון ישראל נקלע לשטח הפקר שבין סמכות לאחריות ואולי לשטח הנרחב יותר שבין חוסר סמכות וחוסר אחריות, שבין חריגה אל מעל לסמכות ובריחה אל מתחת לאחריות, מה שנקרא “נטילת החוק לידיים” מצד אחד, ו”ראש קטן" מהצד האחר. אלה פוחדים מוועדות חקירה ועושים פחות מן הנדרש ואלה טוענים שידי זרועות הבטחון כבולות ונוטלים לעצמם רשות לפעול מעבר למותר. כדי לבלום את שני התהליכים השליליים הללו יש לבלום את התהליך של ערעור שיווי המשקל בין רשויות השלטון השונות. הרשות השיפוטית צריכה “לעשות דיאטה” מרצון. לבדוק את עצמה – אם היא לא משמינה ומכבידה יתר על המידה. גם היועץ המשפטי לממשלה.

18.8.85

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

על הדרך

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

… עומדים אנו בתקופה מלאתי עובדות נמרצות, אשר תוצאות מאוד נכבדות נשקפות להן ובטוחים אנו, אפוא, כי הקהל העברי ימצא חפץ במפעלנו, אשר אנו אומרים לעשות: להגיה אור על כל החזיונות האלה העומדים ברומו" – לא! לא בשפה זו נבוא לדבר אליכם כיום הזה, כי כזאת וכזאת כבר שמעתם דייכם, ולא סגי בזה שתואילו, המכובדים, לשבוע רצון ועונג עוד פעם במה שאזנכם הכבדה רגילה לקלוט לתוכה, במה ששגור על פיכם הפתוח ובמה שלבכם הגס גס בו.

לא סגי בזה וגם לא כדאי. סמי מכאן “בטוחים”… סמי מכאן “תקופה”…

כי “התקופה המלאתי”, אשר בשמה תקראו או תשמעו קוראים כל היום – הנה הלא רק לפני ימים מספר לא היה איש שיטיל ספק בה או שיאמר לבטל את חשיבותה המוחלטה לנו. הכל ידעו אז, כי ב“תקופה אשר אין ערוך לה” אנחנו חיים, כי עולמות חדשים מתהווים, אופקים חדשים מתגלים, אפשרויות חדשות מתרקמות וחזיונות בלתי-נפרצים עולים. הכל ראו את המראות ואת קולותיהם ולפידיהם ואת השופר אשר בתוכם ואת אלה התלויים בין שמיא וארעא, שלא נעו לכל זה ולא עמדו מרחוק…

ימים מועטים לא עברו עדיין מן האתמול הלז, שהכל ידעו בו, הכל ראו והכל הודו!… ואם היתה נפש, אשר יחד עם “האתמול והמחר” ידעה גם את ה“הם ואנחנו”, אם היתה עין, אשר ראתה גם כן כי, סוף-סוף, רק באינטליגנציה רוסית שרובה יהודים הכתוב מדבר כאן, והולכת-קדימה זו הלא חשבה תמיד גם את שעת השלום היותר איום, גם את ההווה היותר עומד וקיים, לתקופת-“סערה”, לתקופה של הרת מעשים כבירים ושינויים מתחוללים – אם היתה נפש יחידה כזו ואם היתה עין בודדה כזאת – מי השגיח בהן, מי יכול להשגיח בהן, בשעה שכל העובדות הצומחות, כל המעשים שנעשו היו על הדגלים למבשרי “תקופה מיוחדת במינה, שאין אחרת זולתה”?!

והנה… המיוחדה-במינה הלזו, אמנם, הביאה, סוף-סוף, גם את ההתעוררוּת המיוחדה במינה, אך… בכל בית-ישראל שמחוץ לארץ ההיא… אספות ונדבות… לא כמו אחרי ז’יטומיר ובנותיה, שלא היה להן מזל, כידוע, ולא עוררו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.