אירן ידועה בעולם כארץ יצוא נפט, כאחת הארצות העשירות בתבל. היא ידועה גם כארץ השטיחים, ובמידה פחותה כאחת מארצות יצוא הקוויאר. כשמגיעים לאירן, מציצים לתוכה ומגלים גם דברים מופלאים אחרים.
המוזאיקה הפרסית המיוחדת במינה, על המורכבות המפותלת, המסוגננת והמחושבת שלה, על פרטי הפרטים ושלל הגוונים, המצליחה ליצור הרמוניה בין התמונה הכוללת לבין הפרטים הבודדים המרכיבים אותה, תוך ניצול מדוקדק של השטח. והשני – ה“זור חאנא”. ההתעמלות האקרובטית המסורתית של אירן, שמועדוניה, בעלי מבנה מיוחד, פזורים בכל רחבי אירן; בטהרן בלבד אפשר למצוא 21 מועדונים מסוג זה.
תחילה אתה מתייחס אל יצירות המוזאיקה הפרסיות כאל יצירות אמנות מרהיבה ומתפעל ככל תייר משיאי האמנות הזו במסגדים המפורסמים של איספהן. אתה חוזר אליהן במחשבתך שוב ושוב, כשאתה מנסה להבין את מדיניות החוץ האירנית, את מהלכיה המפותלים והמאוזנים עד לפרטי פרטים; וכך גם את מערכת היחסים בין ארה“ב לבין בריה”מ, בין מדינות ערב לבין עצמן, בינן לבין ישראל, בין העירקים לכורדים ובין מדינות המפרץ הפרסי הגדולות והקטנות.
תמונת המוזאיקה הפרסית חוזרת אליך גם כשאתה עוקב אחר התפתחות מדיניות הפנים של השאה ודרכי ביצועה של “המהפכה הלבנה”, המורכבת ממערכת רפורמות הבנוייה על איזונים פנימיים מוזרים ביותר – שאינם נראים לעין במבט ראשון, אלא רק לאחר התעמקות רבה והתבוננות ממושכת. אתה חוזר אל התמונה הזו ונעזר בה שוב ושוב ככל שאתה מרבה להיתקל בתמיהות של ישראלים וזרים אחרים המנהלים עסקים באירן והמופתעים מדי פעם מצורת החשיבה ומדרכי התגובה של האירנים. לתוך זמן לא רב, אתה מגיע למסקנה שהמוזאיקה הפרסית הטביעה את חותמה על המנטליות האירנית, “מוח המוזאיקה” האיראני, שהוא מורכב יותר ומתוחכם מכפי שנדמה. ואז אפשר להבין שהמורכבות הזו היא לעיתים בבחינת עושר השמור לבעליו, ומשמש גם כנגדו. חלקיק אחד חסר מקלקל את ההרמוניה, קוטע את הקו ומשבש את שלמות התמונה. וכשנוסף החלקיק החסר ונוספת החוליה המקשרת את יתר החוליות, רק אז מתבהרת התמונה כולה.
הפולחן של “זור חאנא”
סימן ההיכר האירני השני ידוע פחות, אם כי גם הוא משמש אטרקציה לתיירים לא מעטים. ה“זור חאנא” (בתרגום: “בית הכוח” ) הוא סוג מסויים של פעילות גופנית אירנית מסורתית המגיעה לשיאים של אקרובטיקה עוצרת נשימה. לאמיתו של דבר ה“זור חאנא” הוא ריטואל (טקס פולחני) מדוקדק שבו השתמרו מסורות אירניות עתיקות מראשית האיסלאם השיעי ומכל התקופות שקדמו לאיסלאם. דיקלום הפסוקים הדתיים המלווים את תנועות הגוף יחד עם הלמות התוף וצלצול הפעמון לקוחים מהקוראן, מפרקי התפילה השיעיים ואף מ“ספר מלכים” (“שאה נאמא”) של פירדוסי, המתאר את עלילות הגבורה האגדיים של רוסטאם וחבר מרעיו, שחיו לפני תקופת האיסלאם.
לפני 150 שנה נרשמו באורח שיטתי כללי הטקס הפולחני הזה, שתחילתו לפני אלפי שנים, ותאוריו הראשוניים נמצאים בספר ההיסטוריה של הרודוטוס. הטקס מגיע לשיאים של שליטה עצמית, ריסון רפלקסים, הרמוניה פיזית ונפשית של המתעמלים. התרגילים כוללים תנועות שונות, תוך שימוש באלות עץ קלות וכבדות, במגן עץ כבד ובשרשרות ברזל כבדות דמויות קשת. את האלות מניפים בקצב מעל לראש ועל הגב בתנועות הדומות לתנועות סיגוף והתגודדות של תהלוכות האבל והקינה השיעיים לזכר הקורבנות הקדושים של עלי ובניו חוסיין וחסן. לאחר מכן עובר הטקס הפולחני לתנועות ניתור וסחרור של המתעמל סביב עצמו על רגל אחת, כשהרגל השניה משמשת כמתנע ושתי הזרועות פרושות לרווחה כמין מדחף, כשבשיא הסחרור אין הזרועות נראות לעין. להטוט אקרובטי נוסף הוא זריקת אלות גדולות וכבדות באויר וקליטתן לסירוגין, ולבסוף – היאבקות.
כל התרגילים הללו נעשים כשחצי הגוף העליון חשוף וכשכל המתעמלים מצטופפים בתוך זירה משושה או מרובעת, הנמצאת בתוך מבנה בעל כיפה עגולה, כשעל דוכן גבוה יושב שר הטקס (“מורצ’ד”), שהוא בבחינת “ראש המיסדר”, העורך את הטקס ומשמיע את פסוקי הפולחן למתן הוראות למתעמלים כשהוא מצלצל בפעמון והולם בתוף בעל תהודה אדירה ומעוררת, המעבירה אל המאזין את הריתמוס הריטואליסטי. המבנה בעל הכיפה בנוי על-פי הדגם של מנזרי הדרווישים המסתגפים ומקדישים עצמם לחיי צניעות, פרישות ומילוי מצוות. הטקס כולו רצוף מחוותך ונימוסים מדוקדקים של קידות, דברי שבח וויתור הדדיים.
לא קל להתקבל למסדר ה“זור חאנא”. לאחר מבחן מדוקדק מתחילה דרגת חניכות ממושכת עד שה“חניך” רוכש את ההרמוניה והאיזון של הגוף והנפש והאיזון של הדרווישים לביצוע התרגילים. לאחריה באה דרגת “בוגר”, ו“משתלם”, שכבר הגיע לכלל דרגה של “אביר המיסדר”.ומעליו – האביר המושלם בכל ה“מעלות”, המסוגל לשמש כמנהיג המעמלים והמובילים בזירה עצמה. בראש סולם ההיררכיה של מיסדר ה“זור חאנא” עומד שר הטקס, ה“מורצ’ד”, המנצח על המחולות, המצלצל בפעמון והמכה בתוף הגודל, המרעיד והמהמם.
כללי הפולחן המדוקדקים האלה נשמעים ומתקיימים בכל מועדוני ה“זור חאנא” החדשים והישנים ומדיניות הממשלה היא להרבות את מספרם ולהפיץ את תרבות הגוף והנפש המגולמת בספורט לאומי זה. חברי מיסדר ה“זור חאנא” הם מנאמני השאה ומשמשים גם מעין “מיליציה אזרחית” מתנדבת לשמירה על הכתר. כך קרה בשנת 1953, כאשר נאלץ השאה להימלט לרומא מפני נסיון ההפיכה של ראש הממשלה מוסאדק. זיקה זו בין מועדוני ה“זור חאנא” לבין השאה אינה מפתיעה. מי שמתבונן במוסדות אירניים חדשים וישנים ובדפוסי התנהגותם, מי שמנסה להבין את הדיאלוג הזה – יכול להיעזר במפתח שמעניק לו ה“זור חאנא”. מתחת לקליפה הקוסמופוליטית הבין-לאומית הדקה של לבוש ונימוסי התנהגות אחידים השוררים בעולם, לא יקשה לחשוף כאן את הלמות התוף, צלצולי הפעמונים, קידות האדיבות והריתמוס הפיזי והנפשי של מבצעי הזריזות והראווה של תרגילי ה“זור חאנא”. “השאטר” הפרסי, הרץ המלכותי קל הרגלים ואמיץ הלב, הגיבור המציל והמושיע בעת צרה, האביר הממזג בתוכו את “הטוב והיפה” שהוא האב-טיפוס של פולחן ה“זור חאנא” – “השאטר” הפרסי הזה, שהיה קיים מאות בשנים עד המאה שעברה, חי עדיין בלב כל באירן ומשתדל להפליא ולהדהים את רואיו ושומעיו בכל קצווי תבל.
ציור הלקוח כאילו מספרות המדע הבדיוני
השאה רוצה להקפיץ את אירן קדימה, בקפיצות גדולות – להגיע תוך עשר שנים לרמת ההתפתחות של ארצות מערב אירופה, ואף לעבור אותן תוך עשרים שנה – ללמוד מן המורים ולעלות עליהם. השאה מצליח להדביק רבים מבני עמו בשאיפה העזה להצטיין, להדהים את העולם בהישגים ולהתגבר על הרגשת ההתבטלות בפני ה“חאריג’י” (תוצרת חוץ) גם על-ידי ראוותנות נטולת בסיס. השאה נוהג לומר, כי על האירנים לא להסתפק ב,טוב" או “בטוב מאוד”, אלא לשאוף ל“מצויין” ול“מעולה”, ובינתיים קונים מן הטוב ביותר והיקר ביותר ובכמות העולה על הדרוש. השאפתנות החיובית כשלעצמה גורמת לבזבוז ומסייעת לשחיתות, שהיא מכת-מדינה באירן. תשלום אחוזים מכל עסקה לממונים, אינו בחזקת חריג. אירן רוכשת את הציוד המתקדם והמשוכלל ביותר, בתחום הטכנולוגיה הצבאית, בתחום הטכנולוגיה האזרחית. לאירן צי רחפות במפרץ הפרסי, מסוקי “קוברה” ומפציצי אפ-14" ו“אפ-15”, משחתות אמריקניות מודרניות, בצי ובחיל האויר, בהיקף דומה כמו לחילות ארצות הברית. לעומת זאת בתחום האזרחי סובלת איראן מרשת טלפונים שאינה מדביקה את הצרכים. יחד עם זאת מקימים רשת תקשורת המבוססת על מערכת לוויינים שתאפשר לא רק שיחות טלפון וטלקס בלי הגבלה, אלא גם קליטת שידורי טלויזיה מכל רחבי תבל והקמת מערכת טלויזיה חינוכית ו“אוניברסיטה של האוויר”, שתגיע לכל כפר נידח ברחבי אירן.
נמל התעופה של אירן אינו מן המודרניים בעולם ולא הרבה נעשה לשיפוצו. בעתיד יבנה נמל תעופה חדש שיהיה מן המשוכללים ביותר בעולם. וכך בתחומי חיים אחרים. ההווה באירן הוא פרוזדור בין העבר לעתיד. תושבי אירן מתבשרים יום-יום על התקדמות לקראת העתיד, וספק אם הם מוכנים לכך כראוי ואם לא יבוא עליהם כהלם.
בינתים נעשית התקדמות רבה בכל השטחים. ביקרנו במפעל להרכבת מכוניות הנקרא “אירן ניישונל” ושהוא הראשון והמצליח ביותר מבין 12 מפעלי הרכבת מכוניות הקיימים כבר. התרשמנו לטובה מהניקיון, החריצות והמשמעת בעבודה, המושפעים בלי ספק משלבי החניכות והקידום הנהוגים במפעל, כשלכל אחד משלבי הקידום סימן-היכר חיצוני המתבטא בצבע שונה של חלוק עבודה ובמשכורת שונה בין דרגה לדרגה. היחסים שבין מנהלי המפעל לבין עובדיו מושפעים מן הדוגמה היפנית, שגם היא השכילה למזג דפוסי התנהגות מסורתיים עם צרכי היעול של טכנולוגיה מודרנית. המפעל מטפח יחסי עבודה ושכר עם העובדים הבנויים על זיקה משפחית, או כמעט מסדרית. המפעל מספק לעובדיו שיכון חינם (הם משלמים רק בעד השימוש במים, חשמל וגז), הכולל גם טיפול רפואי וחינוך מגן ילדים ועד בית ספר וחנות קואופרטיבית שבה קונה עובד-המפעל מצרכים בהנחה של 25 אחוז (שאותה מכסה המפעל), שהיא תוספת שכר עקיפה. המפעל מסייע לכל עובד באורח אישי בארועים משפחתיים. בשטח המפעל מתקני ספורט תחת כיפת השמים ואולמות סגורים, מגרשי כדורגל, כדורסל וכדור-עף, טניס וטניס-שולחן, בריכת שחיה – וכמובן גם מועדון “זור חאנא”.
כתוצאה מכך נוצרת הרגשת שייכות חזקה מאוד בין העובדים למפעל. עליית שכר נהוגה כל שנה ומצטרפות אליה הטבות של שיתוף ברווחים בצורה של משכורות חודשיות נוספות. ולאחרונה גם שיתוף בבעלות המפעל, שפירושו – קבלת הלוואה בתנאים נוחים, המאפשרים את רכישת מניות המפעל עד לגובה סכום מסויים במשך עשר שנים.
ניצול סמלי העבר הרחוק והקרוב
את הרגשת השייכות החזקה הזו הממשלה רוצה לגייס גם למסגרת החדשה שהוקמה ושמה “ראסטאחיז” (“התחיה”). מפועלי “אירן ניישונל” שמעתי את התשובה: כולנו חברים במפלגה. ואכן היא הוקמה כאיחוד של שתי המפלגות שהיו קיימות קודם לכן – “אירן החדשה” (“איראן נובין”) ומפלגת “העם” (“מרדום”). במקום התקשרויות רופפות של חברי המג’ליס מהמעמד הבינוני, רוצה השאה לגייס למפלגה החדשה את ההמונים ולהפעיל אותם לביצוע עקרונות “המהפכה הלבנה”, המזכיר הכללי של המפלגה החדשה הוא ראש הממשלה אמיר עבאס הוביידה וסגנו הוא שר המסחר הנמרץ והפעלתני פרידון מהדווי, העומד בראש המערכה נגד הפקעת המחירים והספסרות. כשר המסחר מוציא מהדווי את צווי הפיקוח על המחירים; וכעומד בראש מנגנון המפלגה, מגיס את הפועלים והסטודנטים ומארגן אותם לשמור על קיום צווי-הפיקוח הלכה למעשה. תלונות הפועלים והסטודנטים, כמו תלונות הצרכנים והנפגעים, מביאות לפעולה מיידית של אכיפת צווי-הפיקוח והטלת קנסות כבדים, צווי הגליה ועונשי מאסר.
גיוס ההמונים והפעלתם לביצוע משימות “המהפכה של השאה והעם” הם לחם חוקו של המשטר האירני. הוא מעורר לשם כך את הרגשת השייכות “המיסדרית” ואת החוויה הקולקטיבית באמצעות עצרת המונים ומפגני ראווה המיועדים להחייאת ערכי העבר והפעלתם למען צרכי העתיד.
בשנת 1971 חגגה אירן ברוב פאר והדר את מלאת 2,500 שנה למלוכה האירנית, שנוסדה על-ידי כורש וממשיכו הגדול דריווש. ובשנת 1976 ימלאו 50 שנה לשושלת הפאהלוית – היינו, יום עליית אביו של השאה, ריזה שאה, לכס המלוכה. הצבא, ארגוני הספורט, מועדוני ה“זור חאנא”, מפלגת ה“ראסטאחיז” החדשה ומשפחת המלוכה הזוהרת בראשות השאה ואשתו הקיסרית היפהפיה, שהיא גם “עוצר הקיסר”– הקיסרית “שאהבאנו” פארה – הכל תורמים לטיפוח האוירה הריטואליסטית של הלמות תופים, צלצול פעמונים, קידות אדיבות ומבצעי ראווה מרהיבי עיניים.
תוכן הפולחן החדש הוא תכליתי ופרגמטי. מטרותיו הן משימותיה של “המהפכה הלבנה” – פיתוח חקלאות ותעשייה, בניית סכרים ומפעלי יצור, הגדלת הצדק הסוציאלי, חידוש פני המסחר, פיזור האוכלוסיה, בעיקר לאזורים שמדרום לאיספהן; כיום היא נוטה להצטופף בצפון ובעיקר בסביבות טהרן. משימות הפיתוח של “המהפכה הלבנה” הן אדירות מימדים. הן כוללות את שינוי דמותו של העם כמנוף לשינוי פניה של הארץ. המרטירולוגיה המוסלמית השיעית מתאימה לכך פחות מתפארת הקיסרות הפרסית של כורש ודריווש מלפני אלפי שנים ושל השושלת הפאהלווית החדשה ביובל השנים האחרון. השאה משתדל להעתיק את הדגש החוויתי הלאומי מן הפולחן המרטירולוגי השיעי אל פולחן העוצמה הלאומית הכלכלית החדשה והקידמה הסוציאלית. אך העתקת דגש זה חייבת להתבצע בצורה מאוזנת, שקולה ומפותלת, בלי להחליש את קצב התנופה קדימה, תוך ניצול סמלי העבר. בד בבד עם הנדסת סכרים ופעלים חייב השאה לעסוק בהנדסת הנפש האירנית באמצעות לשון הסמלים של הריטואל הלאומי העתיק וישומה מחדש.
סימנים וסיכויים
“השאטר” הפרסי מן העבר עודנו חי וקיים, ורוצה לחדש ימיו כקדם ולהצטיין בכל “הטוב והיפה” כמיטב אגדות אירן. הוא מכיר בפיגורו המדעי והטכנולוגי ובחולשתו הכלכלית והצבאית ורוצה לסתום במהירות את פעם הפיגור והחולשה, פרי הכיבוש הזר והממושך והסיוע של משתפי פעולה מימין ומשמאל – מראשי “העולמה” החשוכים, מבעלי הקרקעות הגדולים ומהרדיקלים השמאלניים, ובכללם מפלגת “טודה” הקומוניסטי, שחברו יחד על מנת להפיל את השאה הנוכחי ולהחליש כל שלטון מרכזי יעיל – כפי שנהגו קודמיהם בדורות הקודמים.
השאה רוצה להתגבר על הטראומות של הכיבוש הרוסי-בריטי במלחמת העולם השניה, והצלתו על-ידי האמריקנים מידי הקואליציה הימנית-שמאלית בראשות ראש הממשלה שלה מוסאדק באוגוסט 1953. “הברית הבלתי קדושה של השחור והאדום” – כך כינה השאה את מתנגדיו מימין ומשמאל, מבית ומחוץ, ואותם הוא רוצה לעקור משורש ובמקומם הוא רוצה לכונן חברה חדשה. מלאכה זו טרם הושלמה והתחברותו של השאה אל בני בריתו החדשים במדינות ערב, ובכללם אש“ף – אינה מקטינה את הסיכונים האורבים לשאה ול”מהפכה הלבנה" שלו בדרך החתחתים הארוכה.
28.11.75
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.