מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שעת בוקר עם דאלידה

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

כשהיא התאבדה בפאריס ספדתי לה בליבי. אחותנו דאלידה הים-תיכונית. היא תמיד עשתה לנו משהו. המצריה שגלתה מארצה ושרה באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית. כאילו אין לה שפה ושורשים משלה. תמיד במבטא זר, “מזרחי”. אבל היא היתה שייכת איכשהו אלינו, אנחנו היינו שייכים איכשהו אליה. כששמענו אותה חשנו בעליל שהיא מהמזרח התיכון וגם אנחנו מהמזרח התיכון. היא שייכת לארצות הים התיכון שבשפתיהן היא שרה, גם אנחנו שייכים לארצות הים התיכון ולכל מה שמתהווה בהן, מארץ ישראל עד יוון, מאיטליה עד צרפת וספרד. לחלקנו – ואולי לרובנו – המוסיקה הערבית והצפון-אפריקנית נשמעת אחרת, מוכרת יותר, שייכת יותר. תרבות ים-תיכונית, מנטליות ים-תיכונית, פולקלור ים-תיכוני, לגווניו השונים, כמובן. יש לנו משהו משותף. היא הזכירה אותו בקולה וגם במראיה. היא ביטאה אותו בשירים פשוטים, שירי אהבה וגעגועים. “רומנטיקה ים-תיכונית”. מלים דביקות בחום השמש.

עכשיו נשמעים שיריה ב“שעת בוקר” ב“קול ישראל” – שעה עם דאלידה. שוב נשמע הקול החם וה“ר” “המזרחית” הקשה שלה, הכאילו-זרה לצרפתית. שפת שיריה מסגירה את מוצאה המצרי ואת קירבתה אלינו. גם אנחנו מהמזרח. זו עובדה. היא היתה רחוקה מלהיות זמרת מי יודע מה. לא היתה לה שליטה מלאה במיתרי הקול. קול ש“נשבר” במעברים. אין דבר, רצינו להגיד לה. זה בסדר. תמשיכי. כשאוהבים, אוהבים דווקא את המגרעות והכישלונות. המעלות וההצלחות אינן זקוקות לאהבה. הן הולכות על רגלי עצמן. היא ביטאה אותנו גם כך. אולי דווקא כך. עם החולשות. היה בה משהו שביר. לא רק בקולה. היא לא מצאה את מקומה בארצה ובמולדתה. התרחקה מהים התיכון. היתה זרה ובודדה. אומרים, שהתלוננה לפני שנטלה את נפשה בכפה בפאריס הרחוקה.היא לא ידעה שהיא לא לבד. שקולה אינו שייך רק לה. שהיא לא סתם זמרת, שיש רבות כמוה ואפשר, אללי, גם בלעדיה. זה לא היה כך והיא לא ידעה.

היא היתה ים-תיכונית. היא הזכירה לנו, בלי שתדע, שאנחנו חוזרים למזרח התיכון החם, הרועש והדביק, אל הים התיכון, חופיו המלוחים וזריחותיו הבהירות והתכולות, לאחר שהתרחקנו מהם מאוד'. זה כוחן של מלים פשוטות, סנטימנטליות, רומנטיות, הנשמעות בקול רם ועמוק לא-אמון דיו, עם “ר” “מזרחית” קשה ומתגלגלת. כמו אצלנו. בבית. היא לא ידעה וגם אנחנו לא כל-כך ידענו. כששומעים אותה ב“קול ישראל” בשעת בוקר עם דאלידה נזכרים שהיא היתה מכאן ושגם אנחנו מכאן.

10.7.87

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

מִכִּתְבֵי סוֹפֵר

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

הסופרים שלהם, טרגדיות מיוחדות להם. טרגדיות המיוחדות רק לסופרים ולחיי-הסופרים. מוֹפּאסאן מתרעם על האסון שבהוויית הסופר, שאין ביכלתו לבוא ביחס ישר ובלתי-אמצעי אל החיים, בהיות הכל, והוא עצמו, לגבי דידיה אַנאליזה וחומר לציורים; אחרים מתאוננים על ירידותיהם, על היותם ל“כוכבים נופלים”, על קלקול הבא מתהילה נפרזה, מאיבוד הכוחות לענינים צדדיים; והנה גם טיפוסי טריגוֹרין וסוֹלוֹמוב ביצירותיהם של צ’יכוֹב וגוֹרקי, שה“חיים” וה“סביבה” שללו את כשרונותיהם ועשו אותם לשפלים,לזוחלים… ולעומתם אלה שבני דורם לא הכירו בהם וגרמו להם עגמת נפש…

זה קצת בנוגע לדגי הים שלהם. וביבשה שלנו?

בן שמונה-עשרה להתחלה, ל“דיבּיוּט”, והלב כבר זקן וקורא “הבל הבלים”, והשערות פרועות, וידיעות-עולם כמעט שאינן, ונסיונות-חיים כמעט שלא היו, והשחפת צדה את הנפש. נדפסה “רשימה” ראשונה. למי הדבר נוגע? נשלחה שניה, שלישית – והמחסור מציק. איזו תקוות בלתי-ברורות מרחפות פנימה: העתיד! אבל ברגעי חשבון-הנפש הן ממהרות לפרוח להן. נתקבלה, לאחרונה, “הזמנה” מאיזה מקום בבקשה “להשתתף” – מלים נעימות. אמנם, מי הוא המבקש? בשביל מה מבקשים? כיצד ובאיזה אופן? אף על פי כן! צריך לכתוב, צריך ליצור, צריך לצאת אל החיים, לקבל רשמים וליצור… הנה אצלם הלא יש יצירות גדולות… “האחים קאראמאזוֹב”… אבל לאן לצאת? לאן? לאיזו חיים? הלא קפאון מסביב, קפאון, קפאון ושויון-נפש של קבצנים-ברוח, שאינם אוהבים דבר ואינם שונאים דבר; אַי! תכנית של דבר גדול, גדול, גדול… בעוד שנה… אבל… ואולי לכתוב את הדבר הזה בז’ארגון?מי מבין עברית? בשביל מה ומי כותבים עברית? וכלום אפשר לכתוב כראוי בשפה מתה? ז’ארגון יקרא העם… בכל אופן, הקורא העברי יוכל לקרוא גם יהודית…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.