רקע
חגי אשד
לא היה כמותו עוד
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

לא היה כמותו עוד. ראש וראשון לאמני הבידור העברי הקל בדורנו. הוא היה אחד מיוצרי השפה העברית המדוברת, החיה, שפת העם, כפי שהיא נהגית, כפי שהיא מבוטאת, כפי שהיא נראית ונשמעת – שפה מדוברת, פשוטו כמשמעו. בפיו ובהבעות פניו ובתנועות גופו היא היתה שפה חיה, אמינה, קולחת, שפת יום-יום. שפת השכונות, הרחוב, התחנה המרכזית, השוק. כל מקום שאליו נקלעים יוצאי כל העדות והגלויות ומגששים דרכם ומאמצים לשונם ואוזנם להבין ולדבר איש אל רעהו שפה אחת ודברים אחדים. שפה עברית ברורה לכולם, מובנת לכולם. מבטאת את כולם. שפה אשכנזית-ספרדית, ירושלמית, כל-ישראלית – שפתנו העברית, אנה היינו באים בלעדיה. שפה בלולה וממוזגת ויצוקה לאחת. שפתו של שייקה אופיר. שפה של פולקלור – הווי ודמויות בעלות ייחוד ואופי, שאצלו הפכה להרמוניה מושלמת של שפתה הפה, העין והאוזן. תנועות הידיים האשכנזיות-מזרחיות תנועות הגוף והבעות הפנים, שתמיד היתה נסוכה עליהן אהבה לדמויות שאותן הוא עיצב. שום לגלוג של רשעות. רק חום והזדהות אמיתית. וכולנו צחקנו מעומק הלב לדמויות הללו – צחוק מתגלגל של עם אחד, שיש לו הומור עברי אחד, המשמח את לב כולנו.

את השפה הנמוכה – לשון הרחוב, השוק, השכונות והעדות –הפך שייקה אופיר ליותר משהיא היתה. הוא הפך אותה איך שהוא לשפה בינונית, ששימשה תשתית הכרחית לשפה חיה, שבה מתערבבות יחד שלוש השכבות הללו. בלי התשתית הנמוכה היה קורס תחתיו מבנה-העל שהצליחו להקים מעליה כל יוצרי שפת הספרות העברית הפורחת והמשגשגת בארצנו. הוא לא היה יחיד בדורו בכל אלה. שפה על כל רבדיה היא יצירה של דורות, כמובן. גם שפת הפולקלור וההומור. אבל לא היה עוד אחד כמוהו. הוא הפך לנסיך הבידור הקל, שהפך לאמן קלאסי, יוצר אסכולה, כבר בימי חייו.

זכה והקים לו תלמידים-יורשים-ממשיכים. “הגשש החיוור” הם שייקה אופיר כפול שלושה, ואולי חלקי שלושה. הם היו אנדרטה חיה לשייקה אופיר בחייו. תמיד הזכירו אותו, אולי יותר משהתכוונו לכך. ועל אחת כמה וכמה –כך הם יהיו לאחר מותו.

18.8.87

המלצות קוראים
תגיות