מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עת צוללה שמש התהומה]

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵת צוֹלְלָה שֶׁמֶשׁ הַתְּהוֹמָה

וּמַעֲרָב אַפְלוּלִי מְאָדָּם,

אָז יֵשׁ, אֲשֶׁר פִּתְאֹם בִּכְלוּבוֹ

יִתְכַּוֵּץ הָאַרְיֵה וְנָדָם;


יִתָּמֵךְ בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל

וְרִתֵּק מַבַּטֵי גַעְגּוּעִים

לְאוּדֵי שָׁמַיִם אֻכָּלִים,

לְשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים.


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר

מִסָּבִיב לַמֶּלֵךְ-הָאָסִיר,

אַךְ הוּא אֶת רַעְמָתוֹ לֹא יָנַע,

אַךְ הוּא אֶת מַבָּטוֹ לֹא יָסִיר;


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר,

מְכַשְׁכֵּשׁ בְּזוּזוֹ וּזְהוּבוֹ:

“הוֹי, לָמָּה הָאַרְיֵה לֹא יִשְׁאַג?”

“הוֹי, הִשְׁלִים הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ!”


לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה שַׁאֲגָתוֹ,

הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ לֹא הִשְׁלִים!

בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים

מַבָּטָיו הַלּוֹהֲטִים נִתְלִים…


בְּמַכְאוֹב גַּעְגּוּעִים אִי-סוֹפִי

שַׁלְהֶבֵת הֶחָרוֹן שָׁכָכָה;

שָׁם בּוֹעֲרוֹת צִיּוֹת לְבָנוֹת,

שָׁם יוֹקְדָה מוֹלֶדֶת נִשְׁכָּחָה…


ברלין, תרע"א

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

קטנות

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

I

תורת-האסתטיקה המקובלה רואה רק ראיה אחת – את יצירותיו של האמן, ואין היא רואה את האמן עצמו. כל בקשתה היא לדעת מה יצר האמן ואין היא מבקשת לדעת למה יצר. אילו לא היו עינה ובקשתה צרות כל כך, היתה רואה ויודעת הרבה יותר ממה שהיא רואה ויודעת עכשו. אז היתה יודעת, כי לא מרצונו הטוב יורד האמן לארץ-מקלט זו, שאנו קוראים לה אמנות, אלא ששלשלאות של-ברזל מורידות אותו לשם ובעל-כרחו הוא פורק שם את משא-נפשו מעליו.

יָרְדָה עָלַי מֵלַנְכוֹלִיַת-הַשְּׁקִיעָה בִּשְּעַת הָעַרְבַּיִם

וַתַּז עַל נִשְׁמָתִי מִסֵּפֶל צְבָעֶיהָ הַנּוּגִים,

וּבְטֶרֶם הָחְתַּלְתִּי בְמַעֲטֵה-הַלַּיְלָה

הָכְתַּרְתִּי לְרֶגַע בְּכֶתֶר – הַשְּׁקִיעָה.

אָה, מַעֲרַב-הַיָּמִים, מִי בִּקֵּשׁ מִיָּדְךָ כּוֹתֶרֶת-הַשְּׁקִיעָה?

וְאַתָּה, גוֹרָלִי, שֶׁלָּמָה נָתַתָּ אֶת רַחֲבַת-הַיְּקוּם?

וִיגוֹנִי בְּלִבִּי?

וָאֶהִי נִשְׁמַת-הָעוֹלָם וְלֵב כָּל הָאָדָם,

וַתֵּרֵד עָלַי מֵלַנְכוֹלְיַת-הַשְּׁקִיעָה בִּשְׁעַת-הָעַרְבַּיִם –

וַאֲנִי לֹא חָפָצְתִּי….

(י. קרני)


לחנם יקבל המשורר, לחנם יקבול האמן. האמנות כולה היא רק "בקשה אחת – לתפוס את ההויה הנצחית מתוך תפיסת ההויה העוברת" . כך אמרתי במקום אחר. ואין צוֹרך, כמדוּמני, לפרש, שמשמעוּתה של כל בקשה היא – הכרח של בקשה. ואוּלם אותו הכרח התפיסה גוּפוֹ הכרח אחר קוֹדם לו: – ההכרח לסלק את האימה ולהשתחרר ממנה. כל דבר, שאין אני תופסו, מטיל אימה עלי, ותיכף כשאני תופסו או לכל הפחות, נדמה לי שאני תופסו – מיד מסתלקת אימתו מעלי.

והכרח זה של סלוּק-האימה הוא נשמת-נשמתה של האמנות.

II

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.