מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עת צוללה שמש התהומה]

מאת: דוד שמעוני

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: מסדה; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵת צוֹלְלָה שֶׁמֶשׁ הַתְּהוֹמָה

וּמַעֲרָב אַפְלוּלִי מְאָדָּם,

אָז יֵשׁ, אֲשֶׁר פִּתְאֹם בִּכְלוּבוֹ

יִתְכַּוֵּץ הָאַרְיֵה וְנָדָם;


יִתָּמֵךְ בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל

וְרִתֵּק מַבַּטֵי גַעְגּוּעִים

לְאוּדֵי שָׁמַיִם אֻכָּלִים,

לְשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים.


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר

מִסָּבִיב לַמֶּלֵךְ-הָאָסִיר,

אַךְ הוּא אֶת רַעְמָתוֹ לֹא יָנַע,

אַךְ הוּא אֶת מַבָּטוֹ לֹא יָסִיר;


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר,

מְכַשְׁכֵּשׁ בְּזוּזוֹ וּזְהוּבוֹ:

“הוֹי, לָמָּה הָאַרְיֵה לֹא יִשְׁאַג?”

“הוֹי, הִשְׁלִים הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ!”


לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה שַׁאֲגָתוֹ,

הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ לֹא הִשְׁלִים!

בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים

מַבָּטָיו הַלּוֹהֲטִים נִתְלִים…


בְּמַכְאוֹב גַּעְגּוּעִים אִי-סוֹפִי

שַׁלְהֶבֵת הֶחָרוֹן שָׁכָכָה;

שָׁם בּוֹעֲרוֹת צִיּוֹת לְבָנוֹת,

שָׁם יוֹקְדָה מוֹלֶדֶת נִשְׁכָּחָה…


ברלין, תרע"א

דוד שמעוני
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד שמעוני
יצירה בהפתעה
רקע

על חטא

מאת בן אביגדור (פרוזה)

(סיפור)

[א]

…אבל איך היה כדבר הזה? איך נהפך לבה פתאום?

והיא הן אמרה בלבה כי לעולם לא תאהב את האיש הזה, אשר כזר נחשב וייחשב לה כל הימים, למרות הקשר הנימוסי1 אשר בינה לבינו. האסורים אשר שם על ידיה, אשר בהם קשר את נפשה אליו, כאין נחשבו בעיניה, כפשתים אשר יבערו באש האהבה ויימסו מעל ידיה. היא הכירה אז בלבה אך משפט אחד, הלא הוא משפט הלב, רק אותו הכירה ותאַשר בכל תוקף, רק לו הצדקה לאהוב את אשר יאהב ולשנוא את אשר ישנא, והלב הזה כבר היה נתון לאחר, לאחר ההוא – מקור כל מעשיה והליכותיה זה שלוש שנים, מקור כל שכרונה האיום, אושרה הקצר ואסונה הגדול… את האחר הנורא ההוא אהבה ובו רק הגתה בהקיץ ובחלום; ודעת הקהל אשר מסביב, החשבון והתועלת – אן, התועלת! – המריצוה אך להתנכר לזה, לרמות אותו…

לא רק שלא התאמצה לאהוב את אישה, אלא גם לא חפצה בזה כלל. היא חפצה להתמכר כולה לאחר ההוא, להשקיע את כל חושיה במצולה הגדולה אשר בלבה, מצולת האהבה, וגם אמנם התמכרה.

במה נחשב כוח הצרמניה,2 כוח עבותות הנישואין אשר הושמו על זרועותיה בעת יאושה, בעת שכבר לא קיוותה עוד לטוב ולא היה לה עוד מה לאבד – במה נחשב הכוח הדל הזה כי יתנגד לכוח הטבע הגודל, לרוח הרגש, לכוח הלב, בעת שהוא מתעורר לחיים חדשים, בעת שהוא דופק בחזקה ודורש תפקידו בכל תוקף?

מה חשבה אז.

חשבה? בימים ההם לא חשבה כלל ולא נתנה כל דין וחשבון לנפשה מכל אשר היא עושה. היחשוב או הייתן השיכור דין וחשבון לנפשו מכל אשר הוא עושה? והיא גם היא רק שיכורה היתה בכל הימים הרבים ההם, גם בתקופה הראשונה,, אחרי הכירה אותו בהיותה עוד חופשית לנפשה, וגם בתקופה השנייה, בשובו אליה אחרי החתונה; היא היתה אז שכורת תאוותה, והשיכרון הזה, שכרון התאווה, גדול ועצום שבעתיים משכרון היין. ותוצאות השיכרון הזה גם הן רעות ומרות שבעתיים מתוצאות שכרון היין. – ורק עתה אחרי אשר פג שכרונה זה, רק עתה היא יכולה לחשוב ולהשקיף לאחור אל כל מעשיה והליכותיה בעת ההיא. המעשים וההליכות הכתובים על לוח לבה בדמע ודם ואשר לנצח לא יימחו… רק עתה היא יודעת עד כמה חטאה ועד כמה השפילה את נפשה במעשיה ההם, ורק עתה היא יודעת לנוד לנפשה החוטאת ולהתאבל על חורבן מקדשה.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.