עֵת צוֹלְלָה שֶׁמֶשׁ הַתְּהוֹמָה

וּמַעֲרָב אַפְלוּלִי מְאָדָּם,

אָז יֵשׁ, אֲשֶׁר פִּתְאֹם בִּכְלוּבוֹ

יִתְכַּוֵּץ הָאַרְיֵה וְנָדָם;

יִתָּמֵךְ בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל

וְרִתֵּק מַבַּטֵי גַעְגּוּעִים

לְאוּדֵי שָׁמַיִם אֻכָּלִים,

לְשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים.

מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר

מִסָּבִיב לַמֶּלֵךְ-הָאָסִיר,

אַךְ הוּא אֶת רַעְמָתוֹ לֹא יָנַע,

אַךְ הוּא אֶת מַבָּטוֹ לֹא יָסִיר;

מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר,

מְכַשְׁכֵּשׁ בְּזוּזוֹ וּזְהוּבוֹ:

“הוֹי, לָמָּה הָאַרְיֵה לֹא יִשְׁאַג?”

“הוֹי, הִשְׁלִים הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ!”

לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה שַׁאֲגָתוֹ,

הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ לֹא הִשְׁלִים!

בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים

מַבָּטָיו הַלּוֹהֲטִים נִתְלִים…

בְּמַכְאוֹב גַּעְגּוּעִים אִי-סוֹפִי

שַׁלְהֶבֵת הֶחָרוֹן שָׁכָכָה;

שָׁם בּוֹעֲרוֹת צִיּוֹת לְבָנוֹת,

שָׁם יוֹקְדָה מוֹלֶדֶת נִשְׁכָּחָה…

ברלין, תרע"א