מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הזמנים משתנים

מאת: יצחק ליבוש פרץ , תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יידיש

תלויים שני כדורים קטנים, מטוֹענים חשמל מתנגד, שניהם סמוכים זה לזה, על שני חוטים מיוחדים בחלל האויר, - ואין הם פועלים כלום, אלא נמשכים זה אל זה ונדחפים זה מזה. כך רגע לאחר רגע.

רגע אחד רצים זה כנגד זה באהבה ובגעגועים – אחדות שתהיה, להתחבר רוצים הם; ורגע שני הם קופצים זה מזה בשׂנאה ובגוֹעל והם מתרחקים זה מזה ככל האפשר.

וכן הדבר בין עמים.

לכּל זמן, אומר שלמה.

זמנים של משיכה הדדית וריצה זה כנגד זה, וזמנים של התרחקות ודחיה באים בחילוּפין.

אלה הם מוֹמנטים היסטוריים; תיזה ואנטיתזה.

ברגע של משיכה הדדית גובר הרגש האנושי, הנלבב, לכל מה שהוא אנושי. משתזרים מחוטי-זהב נלבבים האידיאלים הכלל-אנושיים ונארגים האינטרסים הכלל-אנושיים…

ברגע של דחיה נמשך כל עם בחזרה אל עצמו, הוא רוצה בהתבודדות, בחשבון-הנפש, להעמיק חקר בנשמתו של עצמו, רוצה לדלות מתוך האוצרות שמתחת לסף-ההכרה. אותה שעה פונה כל עם אל העבודה בביתו הוא, והוא מפתח את עצמותו שלו; והוא טוֹוה ואורג את החוטים המתמשכים מפנימיותו, מנשמתו, את העממי, את הלאומי המיוחד לו.

והסינתיזה?

אנושות העתיד, שתהיה מורכבת מעמים יחידים חפשיים, עצמאיים ועצמיים.

רחוק העתיד; זמן רב יימשך עוד התהליך ההיסטורי של משיכה הדדית ודחיה, - התקופות הללו מתחלפות במהירות גדלה והולכת, אף-על-פי-כן נמשת כל תקופה כזאת זמן ארוך למדי, וחיי האדם כל-כך קצרים…

חי אדם את חייו הקצרים מתוך זכרון קצר באחת מן התקופות, והריהו סובר, שכך הם כל הזמנים; ואם התקופה נגמרת בחייו עוד, והוא עצמו אינו מסוגל עוד להשתנות, - כבר הוא מוּרגל, כבר מאוֹבּן, - הריהו רוצה להמשיך את התקופה היוצאת ולהאריכה על כרחה! ואם אינו יכול, - ידיו של אדם קצרות מדי, רפויות מדי, - הריהו מתיישב לו ועוצם את העינַיִם, שלא יראה לפחות מה שמשתנה בלא השתתפותו ושלא ברצונו, והוא יושב בחבּוּק ידים וחולם לו את דורו שלו, את התיזה שלו…

זו היא הדיאַגנוֹזה שלכם, המתבוללים… ועכשיו, אומרים, התעוררתם מחלומכם, פקחתם את עיניכם ואתם מבקשים עבודה…

זהו נצחוננו אנו.

אנו הרגשנו תכף ומיד, שאביב-העמים חלף-עבר, שהחורף ממשמש ובא, רוחות רעות מבשׂרות את בואו, ומיהרנו לחזור הביתה.

החורף הולך ובא, רוחות מבשׂרות את בואו – העבודה מרוּבּה מאד, צריך לטוּח את הסדקים בקירות, לתקן את הפרצות בגג, לתקן את בדק החלונות, להכין חמרי הסקה ושמן למאור וגם – לחם… ואנו נגשנו מיד אל המלאכה בביתנו…

אתם נשארתם בבתים זרים, באולמות זרים, אבני-נגף הייתם לפני רגליהם של אחרים.

שם רב כל-כך האור, רב העושר, ובבית עניות ואפילה…

וחיים זרים חייתם, עבודת זרים עשׂיתם. ורמזו לכם רמיזה, שאין אתם רצויים, שאין חסרות שם ידים לעבודה. והלכתם אתם והתפזרתם, שתהיו מועטים יותר במקום אחד, אפשר יניחו אתכם עמהם…

ואם נפגשו שנים מכם במקום אחד, מיד נרתעתם זה מזה – שלא להיות שנַיִם יחדיו, שלא להיות יתירים ומיותרים בעיני הזולת. ואם עבר מישהו מכם לפני מראָה, וראה פתאום את הבבואה של עצמו, מיד נרתע לאחוריו. את המסכה של עצמו לא הכיר; סבור היה, אחר מהלך כאן…

ולאחר שגם היחידים נעשׂו מיותרים, וגם בשביל היחידים חסרו סכין ומזלג ליד השולחן הזר, והכּעכּוּע גם הוא לא הועיל – הסתלקתם אל הצד, התיישבתם בקרן-זוית מוצלת ומאופלת, את עיניכם עצמתם וחלום חלמתם, וכך נרדמתם.

ועכשיו נתעוררתם! עבודה מבקשים אתם, ושוב אצלנו!

אמנם, זהו נצחוננו, אך רגלינו לא נעמיד, כמנצחים, על צוַארכם, ואת פתח ביתנו לא נסגור בפניכם; ליד שולחן-העבודה שלנו לא תהא עבודה חסרה בשבילכם – קבּל נקבּל אתכם, נתן לכם לגשת לעבודה, אך ננהג בכם מנהג קבּלהו וחשדהו… שמור נשמור על אצבעותיכם…

שלא תהיו אוסרים וזורעים כלאַיִם, שלא תהיו טוֹוים ואורגים שעטנז, שלא תהיו מבריחי-מכס המכניסים בגבולנו דברים האסורים…

כי העבודה אצלנו עבודה של חשבון-הנפש היא, עבודת הקודש, וכשרה היא צריכה להיות וטהורה…

הזמנים משתנים… לפנים היה כל גר מעורר אצלנו שׂשׂון ושׂמחה, היה ממלא אותנו גאוָה: ראו, מי זה חזר אלינו!

כהיום הזה שוב אין אנו עניים כל-כך!

אם רוצים אתם לקחת מאתנו: חמימות, הרגשת בית, מה שיש לנו – כל-מה שאתם רוצים…

אם רוצים אתם לתת לנו, חייבים אנו לדעת מה: מטבעות-זהב או אסימונים?

הזמנים משתנים!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ (מחבר)
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. אמנון ותמר (מחזות)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

העתונות

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

יש רגעים בחיי האדם, שכח סבלנותו תפקע בו לגמרי ורוחו תקצר כולה ומרירותו תגבר עליו עד למדה זו, שהוא מוכרח לקרוא: הלואי שנהפכה לו לאותו יוחנן גוטנברג שליתו על פניו, קודם שהמציא לנו את מלאכת הדפוס שלו ונתן לנו חמדה טובה זו, אוחז בידי את התנ"ך שלי ואת שקספיר שלי ואת בירון שלי, אני מברך את הממציא שבע פעמים ביום, כי אלמלא הוא, בודאי ובודאי שלא הייתי יכול לקחת את מחמדי לתוך ידי בכל רגע שאני רוצה בהם, אבל כשאני לוקח לתוך ידי בבקר עם שתית התה את אחד מגליונות העתונים, מיד תהפך לי הברכה לקללה. בכל הרעות שמצאו את בני דורינו, אין אני יודע רעה, שתעכב את התפתחותו המוסרית של האדם יותר מן העתונות. מי יודע איזו דמות היתה עתה לעולם כולו ואיזו דרך הלכה התפחות זו, אלו אותם העשרה או מאת הסוחרים, העושים מסחר בעתונות, לא מצאו לנחוץ להם ולצרכי חנותם, לטמטם מדי יום ביומו את רגשותיו של האדם ולגרות בכל רגע את שרירות לבו ואת תאותיו הרעות ואת אינסטינקטיו הבהמיים. אפשר שבארץ מקולטרה במאד מאד, מקולטרה יפה-יפה, יש לה עוד לעתונות זכות קיום ואולי גם תועלת – אבל איה פה בעולמנו ארץ כזו? בארץ מקולטרה למחצה או שהקולטורה שלה מוטלת בספק כולה אין העתונות אלא סכנה. יושבים בעיר גדולה חמשה או עשרה אנשים, אנשים שמכלל סוחרים יצאו ולכלל סופּרים לא באו, מיני אנדרוגינוסים העומדים בתוך, ויש להם פרנסה שלהם בניר ובדיו-של-דפוס, והם מוכרים בכל יום איזו אלפים גליונות של ניר זה המשוח באותה דיו-של-דפוס, אלא שמסחרם זה מסכן, משום שבטבעו של מסחר זה מונח, שהוא גדל-אחריות, שבעצם מן המוכרח היה, אשר יבואו בו במגע-ומשא רק עם יחידי סגולה, שכבר נתבשלו הרבה, ואשר עם כל זה יש להם עסק בכל יום עם ההמון הגדול, שאינו בעל בחינה, ויש בכחם להשפיע עליו ולהטות את רוחו ואת תאותיו בכל רגע לכל אשר יחפצו להטותם. אם אסור לאדם לשאת בצלחתו ברונינג, אלא אם כן תתכן הפוליציה תחלה את רוחו ותדע אם כדאי הוא לתת לו הרשות להיות שליט לרגעים בחיים ובמות, – אם רוצה הוא, ירים את כליו זה על האדם שכנגדו, ימשוך בקצהו, ואותו אדם שכנגדו יפול ולא יוסיף עוד לחיות, ואם רוצה הוא, לא ירים ולא ימשוך, ואותו אדם ישאר בחיים, – על אחת כמה וכמה שהיה מן הנחוץ לתכן תחלה את רוחו של האדם הבא להשתמש באותו כלי-הזין המסוכן אלף אלפי פעמים יותר מאלפי ברונינגים ביחד, אותו כלי-הזין הנקרא עתון, ולעמוד קודם על אפיו ועל מדותיו המוסריות, משום שבכל רגע ורגע יכול אדם כזה להרים את עתנו על עדות ועל מחנות שלמות ולמשך בקצהו ולהפיל אלף מימינו ורבבה משמאלו. לכל-הפחות להטיל אימה בנשקו האיום הזה הוא יכולה סקונדה וסקונדה. הדבר תלוי רק במדת ישרו שלו ובמדת התפתחותו המוסרית.

הוי העתונות! קוראים לה בימינו הממשלה הששית. אבל הלא גם בין הממשלות האמתיות יש עוד ממשלות ליברליות קצת, ממשלות רפּובליקניות, ממשלות העובדות ביחד עם באי-כח-העם, תחת אשר הממשלה הששית הזאת היא ממשלת זדון עצירה כולה, הדנה תמיד יחידית! ממשלה זו נתונה לפעמים ביד נער, והנער הזה, אם הוא רוצה, הוא כותב כך וכך, ואם הקדיחה לו שפחתו את תבשילו או אם דרך לו איזה יהודי ברחוב העיר שלא-בכונה על בוהן רגלו או אם העסק בכלל דורש את הדבר, מיד הוא בא וכותב מה שכותב ומגרה את יצר לב ההמון הרע ומשסה בזעום נפשו את האינסטינקטים האכזרים. הדיו שלו והקהל שלו והאינסטינקטים שלו – והוא נעשה אדון לכלנו. ינסה נא אדון כזה לבוא בלילה אל איזה בית-קונדיטוריה וביציאתו לא ימצא כרגע את הקלושים שלו במקום שהעמידם, וראינו אם לא נמצא ממחרת בבוקר את מאמרו ואת מררתו השפוכה על מדותיהם הרעות של בני-האדם ועל מצב הקולטורה הנמוך שבכל הארץ. אבל מה לנו ולקלושים שלו? האם מפני שאנחנו קונים ממנו את גליונותיו ונותנים לו האפשרות לאכול כשהוא רעב, יש לו לאדון היחיד והפרטי הזה הרשות המוסרית להיות לנו בן לילה “דעת הקהל”? מה יש לו ולקהל? מה יודע הוא את אשר עם הקהל ואת אשר בלבו? כיצד יש לו הזכות המוסרית להתעמר בנו כל-כך ולדבר תמיד בשם איזה קהל? האם משום שאנחנו קונים אצל חנוני זה בחנותו את הניר שלו, כשם שאנחנו קונים בחנויות אחרות את יתר צרכינו, הוא נעשה כבר ליחסן ולבעל-דעה לנו? קונים אנחנו אצלו בכל יום איזו טלגרמות, איזו ידיעות, איזו מכתבים מערים אחרות, איזו בשורות מארצות אחרות, איזו אינפורמציות ואיזו העתקות שהעתיק בשבילנו – אבל הוא מה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.