מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הזמנים משתנים

מאת: יצחק ליבוש פרץ , תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יידיש

תלויים שני כדורים קטנים, מטוֹענים חשמל מתנגד, שניהם סמוכים זה לזה, על שני חוטים מיוחדים בחלל האויר, - ואין הם פועלים כלום, אלא נמשכים זה אל זה ונדחפים זה מזה. כך רגע לאחר רגע.

רגע אחד רצים זה כנגד זה באהבה ובגעגועים – אחדות שתהיה, להתחבר רוצים הם; ורגע שני הם קופצים זה מזה בשׂנאה ובגוֹעל והם מתרחקים זה מזה ככל האפשר.

וכן הדבר בין עמים.

לכּל זמן, אומר שלמה.

זמנים של משיכה הדדית וריצה זה כנגד זה, וזמנים של התרחקות ודחיה באים בחילוּפין.

אלה הם מוֹמנטים היסטוריים; תיזה ואנטיתזה.

ברגע של משיכה הדדית גובר הרגש האנושי, הנלבב, לכל מה שהוא אנושי. משתזרים מחוטי-זהב נלבבים האידיאלים הכלל-אנושיים ונארגים האינטרסים הכלל-אנושיים…

ברגע של דחיה נמשך כל עם בחזרה אל עצמו, הוא רוצה בהתבודדות, בחשבון-הנפש, להעמיק חקר בנשמתו של עצמו, רוצה לדלות מתוך האוצרות שמתחת לסף-ההכרה. אותה שעה פונה כל עם אל העבודה בביתו הוא, והוא מפתח את עצמותו שלו; והוא טוֹוה ואורג את החוטים המתמשכים מפנימיותו, מנשמתו, את העממי, את הלאומי המיוחד לו.

והסינתיזה?

אנושות העתיד, שתהיה מורכבת מעמים יחידים חפשיים, עצמאיים ועצמיים.

רחוק העתיד; זמן רב יימשך עוד התהליך ההיסטורי של משיכה הדדית ודחיה, - התקופות הללו מתחלפות במהירות גדלה והולכת, אף-על-פי-כן נמשת כל תקופה כזאת זמן ארוך למדי, וחיי האדם כל-כך קצרים…

חי אדם את חייו הקצרים מתוך זכרון קצר באחת מן התקופות, והריהו סובר, שכך הם כל הזמנים; ואם התקופה נגמרת בחייו עוד, והוא עצמו אינו מסוגל עוד להשתנות, - כבר הוא מוּרגל, כבר מאוֹבּן, - הריהו רוצה להמשיך את התקופה היוצאת ולהאריכה על כרחה! ואם אינו יכול, - ידיו של אדם קצרות מדי, רפויות מדי, - הריהו מתיישב לו ועוצם את העינַיִם, שלא יראה לפחות מה שמשתנה בלא השתתפותו ושלא ברצונו, והוא יושב בחבּוּק ידים וחולם לו את דורו שלו, את התיזה שלו…

זו היא הדיאַגנוֹזה שלכם, המתבוללים… ועכשיו, אומרים, התעוררתם מחלומכם, פקחתם את עיניכם ואתם מבקשים עבודה…

זהו נצחוננו אנו.

אנו הרגשנו תכף ומיד, שאביב-העמים חלף-עבר, שהחורף ממשמש ובא, רוחות רעות מבשׂרות את בואו, ומיהרנו לחזור הביתה.

החורף הולך ובא, רוחות מבשׂרות את בואו – העבודה מרוּבּה מאד, צריך לטוּח את הסדקים בקירות, לתקן את הפרצות בגג, לתקן את בדק החלונות, להכין חמרי הסקה ושמן למאור וגם – לחם… ואנו נגשנו מיד אל המלאכה בביתנו…

אתם נשארתם בבתים זרים, באולמות זרים, אבני-נגף הייתם לפני רגליהם של אחרים.

שם רב כל-כך האור, רב העושר, ובבית עניות ואפילה…

וחיים זרים חייתם, עבודת זרים עשׂיתם. ורמזו לכם רמיזה, שאין אתם רצויים, שאין חסרות שם ידים לעבודה. והלכתם אתם והתפזרתם, שתהיו מועטים יותר במקום אחד, אפשר יניחו אתכם עמהם…

ואם נפגשו שנים מכם במקום אחד, מיד נרתעתם זה מזה – שלא להיות שנַיִם יחדיו, שלא להיות יתירים ומיותרים בעיני הזולת. ואם עבר מישהו מכם לפני מראָה, וראה פתאום את הבבואה של עצמו, מיד נרתע לאחוריו. את המסכה של עצמו לא הכיר; סבור היה, אחר מהלך כאן…

ולאחר שגם היחידים נעשׂו מיותרים, וגם בשביל היחידים חסרו סכין ומזלג ליד השולחן הזר, והכּעכּוּע גם הוא לא הועיל – הסתלקתם אל הצד, התיישבתם בקרן-זוית מוצלת ומאופלת, את עיניכם עצמתם וחלום חלמתם, וכך נרדמתם.

ועכשיו נתעוררתם! עבודה מבקשים אתם, ושוב אצלנו!

אמנם, זהו נצחוננו, אך רגלינו לא נעמיד, כמנצחים, על צוַארכם, ואת פתח ביתנו לא נסגור בפניכם; ליד שולחן-העבודה שלנו לא תהא עבודה חסרה בשבילכם – קבּל נקבּל אתכם, נתן לכם לגשת לעבודה, אך ננהג בכם מנהג קבּלהו וחשדהו… שמור נשמור על אצבעותיכם…

שלא תהיו אוסרים וזורעים כלאַיִם, שלא תהיו טוֹוים ואורגים שעטנז, שלא תהיו מבריחי-מכס המכניסים בגבולנו דברים האסורים…

כי העבודה אצלנו עבודה של חשבון-הנפש היא, עבודת הקודש, וכשרה היא צריכה להיות וטהורה…

הזמנים משתנים… לפנים היה כל גר מעורר אצלנו שׂשׂון ושׂמחה, היה ממלא אותנו גאוָה: ראו, מי זה חזר אלינו!

כהיום הזה שוב אין אנו עניים כל-כך!

אם רוצים אתם לקחת מאתנו: חמימות, הרגשת בית, מה שיש לנו – כל-מה שאתם רוצים…

אם רוצים אתם לתת לנו, חייבים אנו לדעת מה: מטבעות-זהב או אסימונים?

הזמנים משתנים!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ (מחבר)
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  2. מסירות נפש (פרוזה)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. הַמִּתְיָאֵשׁ (פרוזה)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

עוד מיצירותיו של שמשון מלצר (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

על נושא ספרותי טהור

מאת זאב ז'בוטינסקי (מאמרים ומסות)

פורסם ב“המשקיף” ביום 19.1.1940

לפנים כתב אנאקריאון (פייטן יווני מארץ לוּד העתיקה, שאסור לדקלם את שיריו בפני עלמות) כלהלן, או דומה לזה: “לבי דופקני לשיר את גבורת בית אנאמימנון, או את מפעלי קאדמוס אבינו, - ואולם איני מעז לשיר אלא שירי-אהבה”. ממש כמוני היום. אגאמימנון וקאדמוס, ועוד תריסר יחסנים מאותו הסוג, עומדים על סף לשכתי ותובעים את התור הראשון, כל אחד לעצמו, וכל אחד הצדק עמון; לכל אחד מהם אפשר היה וגם כדאי היה להקדיש מאמר מעניני-היום, טרי וחם כביציה שעודנה במחבת. אבל לא ישמע לקולם איש פיקח רב-הנסיונות: אף במלה לא יזכיר מפעלי-גבורה, מלחמות, עניני היום וכדומה, אלא לזיכרונותיו הפרטיים יפנה ובמטמונם יבקש לו נושא זהיר ומותר. למשל: מזכרונות אהבתי הראשונה, שדוגמת הפייטן היווני. ומי או מה היתה אהבתי הראשונה? הספרות הרוסית, כמובן: זאת אומרת – הספרות הרוסית הנושנה, מלפני תיקון האורתוגראפיה, מתקופת טורגיניב וגוֹנצ’ארוב, ספרות כשרה כזית על העץ במובן, שאין בה אף רמז למאורעות או לפרצופים שקרו או הופיעו אחר התיקון ההוא.

על-כן נסתכל-נא היום במעלות שני הסופרים הנזכרים זה עתה למעלה. אמנם פוחדני, שרק בקושי רב יגמגם הקורא החדיש את השמות גונצ’ארוב וטורגיניב: הדור הצעיר אולי אף מעולם לא שמע על הראשון, והדור האתמולי _יימחל לי הביטוי דל-הערך, אבל אדיב הוא מ“זקן”) גם את השני כבר שכח. וכי אודה? דעתי היא, שאם אכן נשכח מלמ\בנו טורגיניב, בצדק נשכח. לפני עשר שנים קראתי את רוב סיפוריו מחדש, והשתעממתי עד לפיהוק. אמנותו אמנות רמה, ועד היום אפשר להסכים לדברי מעריציו הצרפתיים, שכדאי ללמוד ממנו את סודות מלאכת הסיפור; אבל תוכו מת ולשדו נתאדה ואיננו. אם עוד נמצא בין הקוראים מישהו מחסידי טורגיניב, יקום ויעננני: האם זכרת אחד מגיבוריו שעודנו “חי” – שעודנו מתהלך בדמות בשר-ודם על פני אותו המישור הענקי, המשתרע מהבאלטיקה ועד קאמצ’אטקה? אינסארוב איננו (…. זה גם בזמנו בולגארי היה ולא רוסי, אך גם בבולגאריה איננו), באזארוב איננו, לאווריצקי איננו; אף את תכונות פרצופם הרוחני קשה לתאר לפנינו היום, כי לא מצוּר ה“יש” הנצחי נחצבו גם ביום הוולדם, אלא מקורי העכביש נארגוּ – הקורים ש“תעו בחלל העולם ביום צח בסוף הקיץ”, כלומר ביום דור אחר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.