וַיְהִי בִהְיוֹת הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ,

וָאֶעֱמֹד בַּגַּן גְּלוּי-רֹאשׁ וִיחֵף- הָרָגֶל –

וַיַּחֲלֹף בָּרָק מֵאֹפֶק וְעַד אֹפֶק,

וַיַּךְ הָרַעַם סִפֵּי-הָרָקִיעַ!

וּלְרַגְלַי פָּתְחָה הָאָרֶץ פִּיהָ,

וּלְעֵינַי עֵינוֹת-תְּהוֹם נִבְקָעוּ.

וָאֶעֱצֹם עֵינַי, כִּי רַב הַפַּחַד,

וַיִּרֶב הַמֶּרְחָק בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמָיִם –

לְפֶתַע כֹּה דַלֹּתִי בֵּין הַשְּׁנָיִם!

וָאוֹסִיף לַעֲמוֹד שְׁתֻם-עֵינָיִם,

וְאֵי-מִזֶּה יַד פֶּלִאי עַל רֹאשִׁי טָפָחָה:

-גְּדָל!

וְלֹא יָדַעְתִּי, אֵיךְ טִפַּסְתִּי רוֹמָה…

–צְמַח!

וְלֹא יָדַעְתִּי, אֵיךְ הִשְׁרַשְׁתִּי תְּהוֹמָה…

כִּי הָיָה הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ.

וַיְהִי כִי נִפְקְחוּ עֵינַי, וָאֵרֶא:

מַחְלְפוֹתַי בָּעֲנָנִים נִקְלָעוּ!

גַּם בְּהֹנוֹת-רַגְלַי בָּאֲדָמָה נִתְקָעוּ,

שׂרְגוּ וַתַּעֲמֵקְנָה רֶדֶת.

וָאֵרֶא בְשָׂרִי – כְּעֵין הַאֵפֶר.

אֲשֶׁר לְאֹרֶן-סֶלַע בַּמוֹלֶדֶת.