רקע
מנחם אוסישקין
אידיאל היסטורי או מקח וממכר?

נעניתי להזמנתכם להשתתף בועידתכם ולברך אותה. הוזמנתי כנשיא הועד הפועל וחובתי היא להיענות לכל חלק של ההסתדרות הציונית שהיה מזמין אותי, אם שאיני כולי אתו ואם שאני כולי נגדו. יחסי לועידתכם אינו פורמלי בלבד. אחרי הויכוח הבלתי מוצלח לפני שנתיים בקראקאוו1 אני נמצא להלכה מחוץ למחנה שלכם, אבל בכל חיי הציבוריים לא החשבתי את הצורות החיצוניות הפורמליות ואילו קשרי הלב שמקשרים אותי לרבים מבין היושבים פה באולם הזה לא נמחקו ע"י ההחלטה הנחפזת שנתקבלה בקרקאוו; ועל-ידי הפילוג. ואם הוטל עלי לברך אתכם בועידתכם, תהיה ברכתי שתתרבו ושתגדלו לא על חשבון מפלגות ציוניות אחרות כי אם על חשבון אותן הרבבות של היהודים שעומדים עדיין מחוץ למחננו הציוני.

ועכשיו תרשו לי לדבר אליכם לא כאיש רשמי, אלא כדבר איש אל רעהו. יום גדול לי היום, ויום תוגה הוא לי. יום חשבון הנפש. יום גדול הוא, כי יובל שנים עברו מאז היתה לי הזכות להשתתף באספת דרוזגניק. באותה האספה דברו על תקציב בנין ארץ-ישראל בסכום של 200.000 רובל, ולא ידעו איך למצוא את הסכום הגדול הזה. ורק שלשום השתתפתי בישיבה של האקזקוטיבה, דברנו על סכומים הנחוצים היום לכיבוש נקודות שונות וישובן – והמדובר בסכומים של מאות אלפי לירות. כן, קנה המדה השתנה בחמשים השנים הללו. כשבקרתי היום את קבוצי הנוער הציוני עברתי בהם לא ברכיבה אלא באוטומובילים; ונזכרתי באותו יום, לפני 47 שנים כשעברתי בפעם הראשונה ברכיבה על חמור באותם המקומות. נזכרתי במה שראיתי אז, והשויתי עם מה שראיתי היום. אפילו אותה מלחמה הנוראה נגד החלוקה שאנו עומדים לפניה היום – תתנהל בקנה מדה אחר מאותן המלחמות המדיניות שנהלנו אז. אז פחדנו שה“אוריאדניק” יפריע לנו להתאסף בחדר קטן, וכיום אנו עומדים לפני מלחמה כבירה בעד ישובינו בארץ. שינוי קנה המדה שלנו – זוהי מטרת המערכה אשר נצטרפתי אליה.

ויום של תוגה לי היום הזה. קשה לי מאד להיות שריד יחיד מ-36 צירים שהיו אז באספה בדרוזגניק. בן יחיד שנשאר בחיים. יש לי תודה לאל הרבה מאד ידידים בתנועה, הרבה והרבה חברים, גם הרבה והרבה מתנגדים שהם ידידים; ואני מעריך אותם מאד. אבל בלבי נשארתי נאמן לאותם הראשונים. אוכל להיות קשור לאנשים, אוכל גם להתנגד לאנשים, אולם אין איש שנולד בתנועה שלנו, הרצל בעצמו בכלל, שיוכל לתפוס בלבי את מקומו של פינסקר. מנהג הוא אצל היהודים לא לחוג את יום הולדתו של אדם, אלא את ה“יארצייט” של אדם. אצל החסידים ה“יאהרצייט” יום חג הוא, ואני חסיד. “יאהרצייט” לי היום ל-35 גדולי ישראל. ואם אתם הצירים, וגם זקנים שבכם, לא תוכלו להרגיש מה שאני מרגיש כרגע, אתכם הסליחה.

אבל נעבור את חשבון הנפש שלנו. טראגי הוא גורלה של האומה הישראלית, של התנועה הציונית, גורלו של הישוב שלנו, אם אחרי חמשים שנה שעברו מאז דרוזגניק, חמשים ושתים שנה מאז קטוביץ, ארבעים שנה מאז הקונגרס הראשון, חייבים אנו לעמוד ולהתווכח בשאלת חלוקת הארץ. הטראגיות אינה בזה שהועדה המלכותית מתווכחת על כך, או הממשלה הבריטית וחבר הלאומים דנים על כך. הטראגיות היא בזה כי יהודים וציונים רואים הכרח להתווכח על כך.

זה מוכיח שמשהו איננו בסדר בממשלתנו אנו, ב“דנמרק” שלנו. הכל יש אצלנו: קרנות, בנקים, קבוצות, אוניברסיטאות, קונגרסים, אך חסר לנו דבר אחד, כפי הנראה: הרגש הפרימיטיבי של אומה בריאה. שאלה כזו לא יכולה להתעורר בזמן שהיהדות העולמית חיתה במסורת שלה, בתקוה שלה, באמונה שלה. רק משהתחלנו לחיות בעולמות של זרים, התחלנו מתרגמים את מושגיהם לשפתנו אנו ומביאים אותם לארצנו. גישתנו לשאלות אינה נובעת עוד מרגש עממי בריא אלא מחשבונות ותכניות פוליטיות.

תסלחו לי אם אגיד לכם, כי מורגש כאן יותר מדי שקט באולם הזה וזה מפחיד אותי מאד מאד. הסתדרותכם יש לה פרטנזיות, ובצדק, שהיא מרכזת את האינטליגנציה, בעלת האידיאולוגיה הקובעת את פרצופה של התנועה הציונית הכללית. בימים קשים אלה אתם מתאספים בתל-אביב, בארץ-ישראל, הייתכן שתצאו מהאולם הזה, מחר או מחרתיים, בהחלטות על הועד הלאומי, על עניני ארגון, על חנוך וכו', ולא תגעו בבעיה המרכזית של התנועה? היה לא תהיה! תשובה ברורה אתם צריכים לתת למרחקים. לא רק לישוב כי אם לכל התנועה, בכל הארצות. לא נסתיר שום דבר, ולא נתן להסתיר. פוליטיקה תנהלו עם ערבים, עם אנגלים, עם מי שתרצו אבל לא אתנו, עם הציונים. אנו צריכים לדעת את עמדתכם לפרובלימה הטראגית שאנו עומדים לפניה כרגע. אל תדחו אותנו בקש! אל תגידו שלא ברור עדיין מה יציעו המציעים: אם לגזור את הראש או להוציא את הלב. זה לא חשוב. פה התאספו 120 צירי התנועה, הותיקים שבהם, האינטליגנטים שבהם, חושבי מחשבות והוגי דעות, והאמנם יעברו לסדר היום על העיקר?

אינני חושב שהחלטתכם, תהיה אשר תהיה, תשנה את פסק הדין. אך אני רוצה לדעת – מה אתם ומה אתם חושבים לעשות. כי כבוד האומה הוא לפעמים הרבה יותר יקר מכל הענינים המעשיים, עניני יום יום.

אל נהפוך את התקוות שלנו, את געגועי הדורות של אומתנו, לענין של מקח וממכר. די לנו, לאומה שלנו, להיות אומה של מקח וממכר. יש דברים שאין עושים בהם מסחר, ואחד הדברים האלה היא תורת ישראל. כשם שאין לעשות מקח וממכר באלוהי ישראל ותורת ישראל כך אין לעשות את ארץ-ישראל ענין למסחר.

הישוב בארץ אינו ענין של אמיגרציה גרידה וסרטיפיקטים רבים. אחד מציוני פולניה נגש אלי בקריאה היסטרית בישיבת הועד הפועל וטען: “בשבילנו השאלה הראשונה היא שאלת הסרטיפיקטים והעליה”. ציונות הסרטיפיקטים אינה נכס לאומי, ואיננו יכולים להכניס אותה לאידיאולוגיה של האומה. עליכם לתת תשובה ברורה, מי אתם? ציוני סרטיפיקטים או ציוני אומה עתיקה? כגדעון בשעתו אשאלכם היש בכם 300 איש שעמהם נצא למלחמה וננצח. הבאלאסט אינו נחוץ לנו. לא הכמות חשובה, כי אם האיכות.

חובתי היתה להגיד לכם זאת ואני מקווה שתצאו מהאולם הזה, היום או מחר, בתשובה ברורה, וכל השאר ישמעו ויעשו כמוכם.

אנו הולכים לקונגרס. יש תסיסה בעולם הציוני, אך יש מנסים לטשטש את חשיבות הקונגרס הזה: מטשטשים אותו אם בשתיקה, אם בהטלת פגם על מקום כנוסו, אם בכוונה טובה ואם בכוונה לא טובה. יש שמפיצים שמועות שלא יהיו בחירות, אלא הסכמים בין המפלגות. קונגרס כזה אסור לטשטש. חטא ועוון הוא, והדבר לא יעלה בידם. הקונגרס יהיה ב-3 לאוגוסט בציריך, באשר הוא צריך להיות, לפני ישיבת ועדת המנדטים, ולא אחריה – כי אז נאחר את המועד.

וכשאתם נקראים לבחור בצירים לקונגרס, אסור לכם לנהוג לפי שגרה מפלגתית מקובלת, של רשימת מועמדים מוכנה מראש. לא רבותי, היום זה אי אפשרי. עליכם להכיר את מועמדיכם. ועליכם לדעת מה יגידו הצירים שלכם במומנט המכריע בציריך. אם לא נציל בקונגרס הבא את כבוד האומה, מה יהיה על ההסתדרות הציונית? ההסתדרות הציונית היא ירושתו של הרצל, היא נכס, הנכס היחידי, חוץ מהישוב, מהבנין, שעוד מחזיק את האומה בחיים. ואסור לעשות בהסתדרות הזאת יותר מדי נסיונות. לכל יש גבול. את הקרע שנוצר אחרי אוגנדה הצלחנו לרפא, באשר הקונגרס השביעי תיקן מה שקלקל הקונגרס הששי. אין להשוות את כוח הקרע שנעשה לפני שנים אחדות, לקרע שחל בהסתדרות כשחלק מהחברים בתנועה יצאו מההסתדרות באשמתם הם; אבל הקרע עוד נמשך; אנו הרגשנו אותו, ומרגישים אותו עוד היום. איני יודע, אם ההסתדרות שלנו והתנועה שלנו יוכלו לעמוד לפני קרע חדש עתה. תהיינה איפוא עינינו פקוחות לשמור על ההסתדרות הציונית, התנועה הציונית וכבוד האומה.

לא נחוץ לנחם אותי, הלא שמי “מנחם” ואני יודע איך מה-420.000 היהודים, היושבים לא רק על חולות תל-אביב, כי אם גם על הסלעים של ירושלים, שמוציאים אותה עכשיו מה“משחק” של מדינה יהודית, לא יזדעזעו ממחשבות כל המתנגדים. לא נחוץ לנחם. רק היום דברתי עם החברים הצעירים שלכם בנקודות, על קניות קרקע חדשות, על מקומות חדשים וגם עכשיו אני מנהל מו"מ על קניות קרקע, דווקא מחוץ לגבולות המדינה העברית; ודווקא לפני חדש ימים נסעתי לסדום ועמורה, לאותה המטרה. בימי חיי עברו עלי מומנטים קשים מאד ולא נזדעזעתי. וגם עכשיו לא תפול רוחי.

אינכם צריכים לנחם אותי, אבל גם לא נחוץ להשקיט אותי; אינני שקט ולא אניח שישקיטוני. תמיד ידעתי כי שאלתנו היא שאלת האנגלים. עוד בקרלסבד, בשנת 1923, כשהוציאוני מהאקזקוטיבה, הרציתי יותר מחמש שעות על הפרובלימה האנגלית. הראיתי לאן אנו הולכים, נתחתי את השיטות שלנו. וכשגמרתי, קם ויצמן ואמר: אחרי נאומך זה, ברור שאין לשנינו מקום בהנהלה אחת. אני אמרתי “הצדק אתך”. הקונגרס יחליט את מי להוציא. הקונגרס הוציא אותי. עברו מאז ארבע עשרה שנה וחוששני כי בישיבה אחרת בציריך ינאם ויצמן את נאומי משנת 1923 ושבגללו יצא עלי הקצף.

ואף על פי כן, על אף ההשקפה שלי על היחס של הממשלה האנגלית אל כל העבודה שלנו, על אף כוחה הכביר של אומה זו, והכוח החלש שיש לנו, אנו היום יותר חזקים לאין ערוך – מבחינה מעשית – משהיינו אז. מצבנו המדיני ירוד, אך המצב המדיני ומצב הישוב אינם הולכים תמיד בד בבד. אדרבא, המצב הקשה שלנו היום נגרם על-ידי כך שנפל עליהם פחד “פן נרבה” שלנו – כוחנו הגדל ועולה.

וכמו אז כן היום דרכנו אחת: “אמת”. עלינו לומר בגלוי מה אנו חושבים, מה אנו רוצים. מה שקבלנו, קבלנו רק ע“י האמת. נשקנו היחיד הוא האמת. שקר דיפלומטי, זה נשק טוב בשביל אומות גדולות, אבל לא בשביל אומתנו. אולי ע”י אמת זו, אולי ע“י האמונה שלנו, ע”י הירושה האידיאולוגית שלנו, נפסיד היום הרבה, אבל בעתיד ננצח. ואם נותר כדי להשיג הקלה היום, נפסיד גם את העתיד. עשרות שנים לחמנו ומתנגדי הציונות לעגו ואמרו: מה המעשה הפעוט הזה לכם? למה אתם מבטלים את כחות האומה? ואמנם היה זה לעג כשהוצרכנו להוציא אלפי לירות בעד משפחה אחת. בכסף זה יכולנו לסדר עשרות משפחות בפינסק, או במינסק. לזה היתה תשובה אחת: “עמלנו אינו בשביל ההווה, אלא בשביל העתיד”. ותשובה זו כוחה יפה גם היום.

חברים, אין אלה דברי זעם. אלה הם דברי אדם שיש לו הזכות הגדולה להיות הזקן בחבורה הזאת. ומקובל תמיד, שלזקן מתיחסים בכבוד גדול, אבל אין שומעים לו. אני מוחל על הכבוד, אבל אני רוצה שתשמעו לי. תשמעו לי, באשר יש עמי אותו הנסיון של החיים ששקול כנגד כל הדיאלקטיקה שלכם, כל הפלפולים שלכם, כל התכניות המעשיות שלכם: נסיון העם היהודי, נסיון החיים של התנועה הציונית, והנסיון של הישוב בתקופה האחרונה, ונסיון זה מלמד: כנים נהיה לא רק עם אלוהי ישראל, ולא רק עם העם היהודי, כי אם גם עם השונאים והמתנגדים שלנו. זאת היא הדרך היחידה. אם אנו נהיה כנים, נעבור ונתגבר על הכל. אם נהיה כנים, ירגיש עם ישראל בכל התפוצות באמת שלנו, ויהיה אתנו ברגע הקשה הזה. ואם כנים נהיה כמו שעם ישראל היה כנה עם אלוהי ישראל, אז, אני מאמין, כמו שאתם מאמינים, כי הנצחון יהיה אתנו, ואנו נרחיב את גבולותינו יותר מן הכתוב בכל ה“תכניות”.

אבל תענו ברורות היום או מחר, ואל תשתמטו מתשובה, עם מי אתם, עם האדיאל ההיסטורי, או עם המקח והממכר של הזמן הזה?

בועידה הארצית של הציונים הכלליים, 1937.


  1. הועידה בקראקאוו הביאה לידי פילוג הסתדרות הציונים הכלליים לשני פלגים: התאחדות הציונים הכלליים וברית הציונים הכלליים.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!