ימים קשים עוברים על הישוב. 160.000 היהודים בארץ-ישראל, חלוצי היהדות העולמית לבנין ארץ-המולדת, סובלים יסורים. יסורי הגוף: שפיכת דמים, פחד ואי-בטחון; ויסורי הנפש: התעללות זדים בתקוותינו ובקדשי עמנו. אך כל הישוב עומד עמידה זקופה, איתנה, בראש מורם, עומד ואומר: חביבים עלי יסורים אלה!

כי ישנם בעולמנו שני מיני יסורים: יש יסורים של גסיסה, שאחריהם בא המוות והכליון; ויש יסורים של חבלי לידה, שאחריהם באה לעולם יצירה חדשה של חיי העתיד. היסורים של עמנו בארצות הגולה בכל התקופות היו יסורים של גסיסה לאומית. היסורים של העם בימי החשמונאים ובימינו אנו בארץ-אבות – יסורים של חבלי לידה הם, שאחריהם תבוא היצירה הנעלה של תחית עמנו כעם בריא וחזק, עם של בני-חורין בארץ-המולדת. ולפיכך אנחנו ממשיכים כאן במפעל הבנין בלי צל של יאוש, ותקוה חזקה מפעמת בלבנו, כי סוף הכבוד לבוא ואנו נצא גם ממשבר זה בנצחון גדול, כשם שהתגברנו על כל המכשולים והפגעים שעמדו על דרכנו במשך חמשים שנות עבודתנו.

וכיום, כשבאו עלינו מחדש היסורים של ימי החשמונאים, זוכרים אנחנו את הדברים הרשומים באותיות זהב על דפי ההיסטוריה שלנו, שההשגחה העליונה מסרה “גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים”. ואמונתנו חזקה, כי גם נכדי החשמונאים אשר בזמן הזה ידעו לרשום את הדברים הללו בהיסטוריה של תקופתנו אנו. וגם אתם, אחי היקרים אשר בארץ פולין, בחגכם את חג החשמונאים – יהא לכם החג הזה לא רק חג של זכרון, כי אם בעיקר חג של מעשים. והתפקיד הראשון הוא: להבטיח לעצמנו קרקע מוצק תחת רגלינו, לגאול את אדמת הארץ בכל ההתאמצות הרבה הראויה לאותו התפקיד הגדול. כל יום ויום שאנו מזניחים בגאולה זו – חטא גדול אנו חוטאים, לנו ולדורות שיבואו אחרינו. אם את כל הערכים החשובים, עליה, בנין ותרבות, יהיה סיפק בידנו ליצור אותם גם בימים הבאים, הרי גאולת הקרקע היא מצוה שהזמן גרמה – ופתרונה צריך לבוא בעתיד הקרוב ביותר.

ועוד דבר: ישוב של 160.000 יהודים בארץ-ישראל קומץ קטן הוא לעומת מאות אלפי האוכלוסין האחרים החיים בארץ ובמדינות הסמוכות לה. אך אותו ישוב של 160.000 נפש מהווה כח כביר ועצום – אם מאחוריו עומדים מיליונים של אחינו בכל העולם כולו, הנכונים לבוא ולסייע, לעלות ולגאול, לגאול ולבנות. ההתעוררות הגדולה, שתקפה את האומה בכל ארצות הגולה לרגל המאורעות האחרונים בארץ, הוכיחה לנו כי רוב מנינו ורוב בנינו של העם אתנו הוא ברוחו ובנשמתו. ודרוש, שיהיה אתנו גם במעשים. ועליכם, על היהדות הפולנית המהווה את המרכז הגדול ביותר בכל יבשת אירופה, היהדות הפולנית העומדת ברובה הגדול על הבסיס של מסורת-אבות, זו שהצילה את עם ישראל מכליון עד כה – עליכם מוטל התפקיד להיות מורי-דרך לכל היהדות העולמית, ולהראות במעשים ובקרבנות, כיצד יש לעבוד וכיצד צריך להתמסר לבנין העם והארץ.

והנה דוגמא לפניהם – האומה הפולנית, שבתוכה אתם יושבים, כמעט במשך 200 שנה רחפה האומה הפולנית בין החיים והמוות; מדינת פולין הגדולה נגזרה לגזרים בידי המעצמות השכנות, ונחשול של אויבים קם עליהם לנשל אותם מעל אדמתם ולכבות את זיקי התרבות שלהם. אך בני האומה על כל מעמדיה ושכבותיה עמדו תמיד על משמרת קיומם הלאומי והביאו במשך הדורות קרבנות עצומים – עד שהצדק נצח. והנה כיום הנוגש איננו, עבר ובטל מן העולם, והאומה הפולנית קמה לתחיה. ואנחנו היהודים, עם שמאחוריו עומדת היסטוריה בת ארבעת אלפים שנה, עם אשר תמיד שמר על התקוה והאמונה בנצחון הצדק העולמי – על אחת כמה וכמה שמחויבים אנחנו, דוקא בימי זעם אלה, להראות בפני כל העולם – ולהראות במעשים ובמאמצים! – כי אמנם נכונים לכל הקרבנות שבעולם, כדי להגשים את שאיפותינו ההיסטוריות במהרה בימינו.

אחי היקרים בכל רחבי ארץ פולין! אני קורא לכם: לאמונה, למסירות, לגבורה ולעבודה. הנצחון בעתיד לנו יהיה – ורק לנו, כי אתנו הצדק!

ירושלים, כסלו תר"ץ