מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לכנוס העתונאים, בעמק חפר

מאת: מנחם אוסישקין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: הקרן הקימת לישראל; תש"ז

סוגה:

שפת מקור: עברית

לצערי לא אוכל להשתתף הפעם בכנוסכם החשוב; הרבה ענינים מעכבים אותי בירושלים. הריני שולח לכם, איפוא, את ברכתי בכתב. בכנוס עצמו ישתתפו באי-כוחנו, הד"ר א. גרנובסקי והאגרונום י. ויץ, ויתנו לכם הסברה מקיפה של הפרובלימה הנצחית שלנו – שאלת הקרקע.

נתאספתם בשעה חמורה מאד ליהדות העולמית כולה: תקוות העם לגאולתו בארץ אבות עומדת עכשיו לדיון בצורה חריפה ביותר. שונאינו רוצים להקטין את תקוותנו ולהנמיכה, אם בדרך של חניקת מפעלנו ועיכוב העליה, או על-ידי נתוח הארץ וחיסול התקווה של הגאולה השלימה וקבוץ גלויות. אני מאמין באמונה שלימה – וחושבני כי האומה ברובה הגדול מצטרפת לאמונה זו – כי שתי המזימות האלה יעלו בתוהו, והגאולה השלימה בוא תבוא על אף כל מחשבות הזדון של אויבינו. אבל בשעה זו עלינו ליתן דין-וחשבון לעצמנו ולהודות בפה מלא, כי במצב הנורא שאנו נתונים בו עכשיו אשמים לא רק אויבינו מבחוץ, כי אם קודם כל אנחנו בעצמנו. כולנו חטאנו. במשך ששים שנה עמדו גדולי האומה, מפינסקר עד הרצל ועד המנהיגים העומדים בראש עבודתנו היום, עמדו וקראו: מהרו וגאלו את הארץ משממותה, מהרו ועלו ארצה, מהרו בגאולת הקרקע ובמפעל הבנין. והתשובה על כל הקריאות הללו היתה קטנה ודלה. ואם גם הצלחנו ליצור בארץ יצירות גדולות ונהדרות, הרי הן כאין וכאפס לעומת מה שאפשר היה להשיג, אילו זע העם כולו והקיץ מתרדמתו.

בואו ועשו חשבון: השרון ועמק-חפר אינם בסכנה, מפני שהצלחנו להעבירם לרשותנו; עמק-יזרעאל ועמק-זבולון אף הם אינם בסכנה, מפני שדאגנו לגאולתם בעוד מועד; חלק של בית-שאן מובטח לנו, מפני שברגע האחרון הצלחנו לגאלו מידי זרים; חלק של עמק-הירדן אינו מוטל בסכנה, מפני שדאגנו לגאולתו. סכנה נשקפת לנו בגליל, מפני שלא הספקנו לתפוס בו אלא נקודות מועטות; את עבר-הירדן הפסדנו כולו, מפני שלא יצרנו שם אף ישוב עברי אחד; כל הנגב הוא בסכנה, מפני שלא עשינו כמעט ולא כלום באיזור זה; בנוגע לעכו והסביבה כמעט שאין לנו כל תקוה; והמקום הקדוש ביותר בשבילנו, קודש הקדשים של האומה, ירושלים – היא בסכנה, כולה או ברובה, מפני שלא הקימונו סביבותיה רשת של ישובים עברים; עיר האבות חברון, הקדושה לאומה כולה, אין לנו כל תקוה עליה – וכל זה בא לנו באשמתנו אנו. במשך ששים שנות עבודתנו בארץ, וביחוד בזמן האחרון – היינו יכולים לגאול את כל המקומות האלה, אילו היה עם ישראל לא רק מרגיש, כי אם גם מבין, מהי ארץ-ישראל בשביל תחייתו. אולם במשך כל הזמן היה קולנו קול קורא במדבר – במדבר ממש, ובתשעים אחוזים במדבר האומה.

עכשיו יש שמתלהבים למדינה העברית, שתבוא ותצילנו ממצוקתנו. אולם גם מדינה זו אינה מבוססת כל צרכה מבחינת הקרקע. מחמשת מיליון דונם, שעומדים להקצות למדינה העברית, נמצאים עוד ארבעה מיליון דונם בידי זרים. ומי יגאל את הקרקע, באיזה אמצעים ומתי, ואם בכלל תהא אפשרות לגאלו, לאלהים פתרונים.

אבל גם אם חרב חדה מונחת על צווארנו – לא נתיאש. נעשה את כל מה שאפשר לעשות בידי אדם, ולה' התשועה. עתונאי ישראל, קראו לעם בכל התפוצות, הרימו את קולכם מארץ-ישראל הדוויה: הצילו מה שאפשר להציל, גאלו היום מה שניתן לגאול. עד שיבוא הפתרון המוחלט מצד הממשלה, ובהסכמת האומה העברית, יעבור עוד זמן רב, ומי יודע אם בכלל יבוא. עשו את חובתכם, עתונאי ישראל, הגבירו את האמונה בגאולה השלימה, עוררו את העם לפעולות ממשיות, גלו את הכוחות היוצרים באומה – והאמת והצדק בוא יבואו ויביאו אתם גאולה שלימה לעם ישראל בכל ארץ-ישראל.

י“ב כסלו תרצ”ה

מנחם אוסישקין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנחם אוסישקין
יצירה בהפתעה
רקע

על הצגות ה"בימה"

מאת חיים נחמן ביאליק (זכרונות ויומנים)

(בהצגה הראשונה של “הבימה” בא“י, ניסן תרפ”ח)


זכורים לי הערבים הראשונים אתכם, בעוד ווכטנגוב חי. ערבי קודש היו אלה. אז, כשנמחה כל שריד ולא היו כל סכויים, באיזו גבורה עילאה ובאיזו עקשנות נאחזתם ביצירתכם. היתה אימה נוראה לראותכם מטפסים ועולים ומתבצרים על חודו של סלע, כשהמים הזידונים גועשים סביבכם. ודוקא מפני שמאת יהודים יצאה הרדיפה נגדכם היתה היא מאיימת יותר. ויהא זכור לברכה מנהלכם צמח. בתוך המסיבה ההיא היתה דמותו של צמח דמות מיוחדת במינה, מעשה שיש טהור, צור-מעוז ממש. ורושם הגבורה ההיא נשאר בלב כחסד נעורים שלא ישכח לעולם. שתיתם אז כולכם יין משכר מגביע מלא, יין ששיכר אתכם ואותנו כולנו שבאו אתכם במגע. מובן לי מדוע החרדתם כך לבבות, וגם לבבות זרים. זכור לי איך בכה גורקי בראותו את “היהודי הנצחי” ואת אשר עשיתם מן המחזה הדל הזה. אז עוד גמגמתם. גבורתכם סככה עליכם וכבשה לכם לבבות. כשהחל המשחק האמתי לא הייתי כבר אתכם. וכשפגשתיכּם ערב אחד בפאריס, בהיותי עובר אורח, נדהמתי לשכלול הרב ולשלמות של אמנות המשחק. גם בשלימות זו היתה משום הטלת אימה חדשה. כששים שנה קיים התיאטרון בישראל, מיום יסד אותו גולדפדן. וכל השנים היה במרתף. לפעמים נדמה היה, כי בכל עשר שנים הוא נסוג אחורנית. לפעמים נדמה היה, כי גולדפדן עצמו עמד כבר על הפסגה. והנה דוקא ע"י צירוף של סיבות זרות ומוזרות, בסביבה של יתמות ושכול, בעזרת לא יהודי, קפצתם מתוך המרתף – וישר אל הפסגה! אינני מומחה לתיאטרון, אבל לפי הרגשתי-הפשוטה, הגעתם, מבחינת הטכניקה, למרום הפסגה והיכולת. גם זה אחד מן הנסים של קפיצת הדרך. יקרה בקרבנו, כי בחור ישיבה שאינו יודע ארבע-פעולות חשבון, קופץ ישר לתוך קנט, קורא בו ונעשה שליט במכמניו. בישראל ידועים נסים כאלה. ובכן קרה גם הנס הזה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.