(אגרת להסתדרות “הדסה” באמריקה)

כששמעתי על תכניתכן החדשה לבנין בית-החולים האוניברסיטאי על הר-הצופים בירושלים נזכרתי בספור הנפלא המובא בתלמוד:

במאה הראשונה אחרי חורבן הבית השני היו חכמים, וביניהם רבי עקיבא בן-יוסף, מהלכים בדרך העולה לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים וראו את חורבן העיר ומקדשה, קרעו בגדיהם ופרצו בבכי. ורק רבי עקיבא היה צוחק. תמהו החברים ושאלו אותו: עקיבא, מפני מה אתה צוחק? ענה להם: ומפני מה אתם בוכים? איך לא נבכה – ענו – בראותנו את החורבן של בירתנו ומקום מקדשנו? ואני צוחק – ענה רבי עקיבא – כי נביאינו הקדושים נבאו לנו גם על החורבן וגם על הבנין והתחיה שיבואו אחריו. והנה הנבואה הראשונה על החורבן נתקיימה במלואה, ואני רואה בחזון רוחי את התגשמות החלק השני של הנבואה: בנין הארץ ותחית האומה.

חזונו של רבי עקיבא לפני 1900 שנה הולך ומתגשם לעינינו. התחיה המלאה של האומה הישראלית, הדוויה והנדכאה, דורשת שלשה תנאים: קרקע לאומי במולדת תחת רגלי האומה; הבראת רוח עמנו הדווי ותחית התרבות העברית; רפוי מלא של הגוף הלאומי הנדכא – נשמה בריאה בגוף בריא.

והנה על הר הצופים, שממנו צופים על פני הבירה כולה וסביבתה הנפלאה; על אותו הר, שעליו עמדו שונאינו ומחריבי ארצנו ושכאן יעמדו גם, לפי המסורת, רגלי המשיח – במקום הזה, היחיד בעולם, הולכים ומוגשמים עכשיו שלשה מפעלים, שיש בהם משום סמל לתחית האומה: האדמה כאן נגאלה על-ידי הקרן הקימת לישראל, המסמלת את העיקרון של קרקע לאומי במולדת תחת רגלי האומה; כאן הולכת ומתפתחת האוניברסיטה העברית, הראשונה בעולם, המסמלת את הבראת הרוח הישראלי ותחית התרבות של היהדות; ועכשיו התחלתן אתן במפעל חדש: בנין בית-החולים הגדול שיסמל את הבראת הגוף הרצוץ של האומה. שלשת המוסדות המשתתפים במפעלים אלה, הנהלת הקהק"ל והנהלת האוניברסיטה והנהלת “הדסה” – חוט משולש זה שלא ינתק – הגורל הטיל עליהם להשתתף במפעל שחרור האומה ובנין הארץ. והחזון של רבי עקיבא בן-יוסף, שגם אחרי נצחון הרומאים וחורבן הארץ לא אמר נואש אף לרגע, כי אם האמין באמונה שלמה בתחית האומה ובבנין הארץ – גם אם ירחק יום בואם – החזון הגדול הזה מרחף גם היום על הר-הצופים ומחזק את ידי הבונים.

תחזקנה, איפוא, ידיכן, בנו “הדסה”, בפעולתכן.

ר“ח אדר ב', תרצ”ה