זה עתה נודע לי, שמחרתים תמלאנה לך שבעים וחמש שנים לאורך ימים. היתה זו בשבילי הפתעה נעימה. רק שלשום ראיתיך באולם הסוכנות – והנה פניך צעירים כמו תמיד ומביעים מרץ ורעננות. בשם הדירקטוריון של הקרן הקימת ובשמי אנכי, הריני שולח לך את הברכה היחידה והחשובה שאתה ראוי לה: תזכה לאריכות ימים ותחזינה עיניך בתוצאות עבודתנו שעבדנו במשך הרבה והרבה שנים. תראה, אם לא בסוף הגאולה, הרי לפחות בביסוסה המלא של הגאולה הבאה.
אחרי שבועים, בר"ח אלול, תמלאנה ארבעים ושלש שנים מן היום שנפגשנו יחד בפעם הראשונה עם פתיחת הקונגרס הראשון בבאזל. ובמשך כל השנים הללו היינו קרובים איש לרעהו, לא רק מבחינה הסתדרותית ולא רק בתוך העבודה המשותפת, כי אם גם בהשקפותינו היסודיות על טיב תנועתנו ומהותה. כל ימי חייך היית המכסימליסט בדרישותינו. לא היית מן הנחשלים בעת המלחמה נגד תכנית אוגנדה, כי אם נלחמת בכל נפשך בעד ארץ-ישראל. השתתפת במשלחת ההיסטורית יחד עם המנוח רוזנבוים. ותמיד היית מגן על הפרינציפ של העבודה המעשית בארצנו. היית תמיד מתנגד לפשרנות ולהנמכת הדגל מבחינה מדינית. ועוד ועוד – מי ימנה כל זכויותיך, ומה שמופלא ונותן לך כבוד הוא, שאם גם ימי נעוריך עברו עליך בלא כל קשר עם שפתנו והתרבות העברית, הרי תיקנת זאת והנך שולט כיום בלשון העברית ואתה אחד מהקנאים בעד הזכויות של לשוננו ותרבותנו.
מעטים, ואולי גם בודדים, אנחנו, אנשי הקונגרס הראשון: בארץ לא נשארו אלא שבעה-עשר אנשים מהתקופה ההיא. אבל, אם גם אולי אין הם נפגשים תמיד בעבודה משותפת, הרי הנר שנדלק בבאזל ממשיך להאיר ולחמם את חייהם ואת כל נפשם.
ירושלים, ט“ז מנחם-אב ת”ש