מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לא אלך עמהם

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא אֵלֵךְ עִמָּם, לֹא אֵלֵךְ; דַּרְכֵיהֶם לֹא דְרָכָי

וּנְשֹׂא לֹא אוּכַל לַהֲגָם וְנִיבָם וְשִֹיחָם וְשִֹיגָם,

וּסְבֹל לֹא אוּכַל אָרְחָם וְרִבְעָם וְכָל הֲגִיגָם,

נְבִיאֵיהֶם לֹא נְבִיאַי, מַלְאֲכֵיהֶם לֹא מַלְאָכָי.


וּלְגֹעַל לִי מַחֲשָׁבוֹת, מַחֲשָׁבוֹת, וּמוֹחוֹת אֵינָם,

וּלְתוֹעֵבָה לִי רְגָשׁוֹת, רְגָשׁוֹת וְאֵין לְבָבוֹת.

וּלְזָרָא לִי הִתְלַהֲבוּת שֶׁאֵין בָּהּ אֵשׁ לְהָבוֹת –

לֹא אוּכַל, רֵעִי, לֹא אוּכַל שְׁתוֹת מֵימֵיהֶם-יֵינָם.


קְטַנִּים שֶׁטֶּרם תֵּדַע אֵי בָם הָחֵל אוֹ אֵי חָדֹל!

וַאֲנִי גַמָּדִים אֶשְׂנָא אִם עוֹשִׂים כַּעֲנָקִים,

וְאֶמְאַס מַבְעִירֵי-קַשׁ וְאוֹמְרִים: הִנֵּה בְרָקִים!

וְאֶבְזֶה הַיּוֹרְקִים רֹק וְקוֹרְאִים: יָם הַגָּדוֹל!


תִּעַבְתִּי לִילִפּוּטִים מִתְמוֹדְדִים כְּמוֹ-גִיגַנְטִים

וּמַרְעִישִׁים רוּם שָׁמַיִם – בְּעִמְקֵי מְחִלּוֹת-עָפָר;

אִישׁ אִישׁ בַּבִּצָּה יַרְעִישׁ אֶת-זַרְתּוֹ אֲשֶׁר חָפָר–

וַאֲנִי יְדַעְתִּים כֻּלָם, אֲנִי אֲנִי תִּכַּנְתִּים!


וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ עִמָּם! – לֹא אֵלֵךְ בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם,

בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה וּרְחָבָה עִם עֵרֶב-רַב בַּצִּבּוּר;

לְבַדִּי, לְבַדִּי אֵלֵךְ, וּמַחֲרִישׁ וּבְלִי כָל-דִּבּוּר,

הָלךְ הָלֹך וְהַרְחֵק – עַד-בְּלִי עוֹד אֶשְׁמַע קוֹלָם.


עַד אַבְלִיג עַל-כָּל-לַהֲגָם וְנִיבָם וְשִׂיחָם,

עַד אֶשְׁכָּחֵם וְאֶרְחַץ רָשְׁמָם הַנִּמְאָס מִתּוֹךְ נִשְׁמָתִי,

עַד אָשׁוּב וְאֶמְצָא אֵלִי עִם חֲזוֹנִי וְעִם תִּקְוָתִי –

וְאֵלִי זֶה לֹא אֵלָם, וּמְשִׁיחִי לֹא מְשִׁיחָם!


וּשְׁבִילִי צַר וְרָחוֹק, וּלְבָדָד אֵלֵךְ עָלָיו;

רַק אֵלִי יֵלֵך עִמִּי – הָאֵל הַבּוֹעֵר בִּלְבָבִי,

וּמָלֵא אוֹתִי יוֹמָם וַחֲלוֹמוֹתַי עַל מִשְׁכָּבִי;

הָעוֹשֶׂה בְרָקִים נֶאֱמָנִים, וְיַמִּים נֶאֱמָנִים פְּעָלָיו.


הָאֵל הַנּוֹתֵן תִּקְוָה וְלֹא יֹאמַר מָתַי וְכַמָּה –

הַנּוֹטֵעַ בְּלִבִּי אֱמוּנָה, וְלֹא יַגְבִּיל חָזוֹן וַעֲתִידוֹת;

שֶׁחֲזוֹנוֹ בְאֶפֶס-אַחֲרִית וַעֲתִידוֹ אֵין לוֹ מִדּוֹת;

הַמּוֹדֵד וְלֹא כְמוֹהֶם – לֹא סוֹחֵר עַל-פִּי הָאַמָּה.


הָאֵל הַבָּז לִקְטַנּוֹת, וְרַק גְּדוֹלוֹת לוֹ וּרְחוֹקוֹת,

וְהַגָּדוֹל לוֹ הוּא קָטָן וְגַם רְחוֹקִים לוֹ מָה-קְּרוֹבִים

וְאִם יַאֲרִיךְ מְעַט – אַךְ יָבִיא, יָבִיא הַיָּמִים הַטּוֹבִים;

הָאֵל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב צַעֲצוּעִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת.


הָאֵל הַבּוֹרֵא רוּחַ – וְאֵיךְ אֵפוֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ

הַקְּטַנִּים שֶׁמְּבִינִים רַק מַה-בְּיָד שֶׁיֻּקָּח?

הָרוֹאִים הַמֶּרְקָחָה רַק בִּקְעָרָה עֵת תְּרֻקָּח?

הָאוֹמְרִים “נֶצַח” וְשׁוֹאֲלִים: אֵי נוֹלַד וּמָתַי מוֹתוֹ?


וַאֲנִי בִי אֵלִי חַי, וְהוּא נוֹגֵשׂ לַמִּלְחָמָה –

מִלְחָמָה זוּ הַגְּדוֹלָה מִקְּצֵה עוֹלָם אֶל הַקָּצֶה,

עַד חָדֹל פְּדוּת, עַד גְּבוּל מִגְּבוּל לֹא-עוֹד יֵחָצֶה;

מִלְחָמָה זוּ הַמְּלֵאָה אוֹתִי כָל-הַנְּשָׁמָה.


וְאֵלִי זֶה בִי חַי עֵת אֵרֵד לַמִּלְחָמָה!

וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי, אִם תָּרוֹם וְתָעֹז יָדִי,

וְהוּא, אִם אֶכְרַע וְאֶפּוֹל, הָיֹה יִהְיֶה עִמָּדִי –

אִם אֶסַּק לַשָֹמַיִם וְאִם אַצַּע לָאֲדָמָה.


וּבְךָ נִשְׁבַּעְתִּי, אֵלִי, כִּי אַתָּה לִי בִטָּחוֹן!

וְאִם אֶכְרַע גַּם וְאֶפּוֹל – נִשְׁבַּעְתִּי, נִשְׁבַּעְתִּי, אֵלִי:

טוֹב לִי נָפֹל עִמְּךָ וְעָזֹב עִמְּךָ חֵילִי

מִנְּחֹל לִי עִם הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה פֹה נִצָּחוֹן!

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. הצל (פרוזה)
  2. דניאל דרונדה (פרוזה)
  3. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  4. הזמיר (פרוזה)
  5. קין (מחזות)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

דמעת עשוקים

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (פרוזה)

נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלא בְסִפְרָתֶךָ.


(תהלים נ"ו, ט').

א.

ליל שבט, ליל רוח קר חרישית, ליל סתיו בעצם תקפו.

עתה בטרם בקר התנשא הרוח ויהמה כחלילים, וירב תאניה ואניה מבין עפאי עצי השדה. יחד כל גדר דחויה וכל חומה נבעה זעקת שבר יעוררו. וְרַבָּה הָעֲזוּבָה. גם את כל החי הניס הרוח מעל פני חוצות. הס מפניו כל רעש אופן ומרכבה מרקדה, והולכי על דרך חדלו ארחות.

ובכפר בצרת, אשר בקרבת העיר יאסי, עזובים בעת ההיא הרחובות מאין אדם. אין קול ואין צוחה בכל מקצעותיו בלתי אם יללת הרוח העושה שּׁמוֹת. האכרים תושבי הכפר, אשר הסכן הסכינו להעיר שחר, יאחרו היום קום. הנה המה מתהפכים על משכבם, הקור העז חודר מבעד לבקיעי חלונות בתיהם הקטנים וכמו יעירם להלחץ אל התנור אשר חמוֹ טרם נדעך כלו; הקור יחרידם רגע משנתם ויפיל עליהם תרדמה עזה.

אף קול הכלבים השומרים על בתי אדוניהם נחבא, לא יוסיפו לנבוח. כי אין יוצא ואין בא, אין עובר ואין שב. והמה התחבאו במלונותיהם ובאו במצע הקש והתבן מפני זעם הקרה ואכזריות חמת ממשלתה.

אל כל אשר נפנה תרדמה ומנוחה, חשכת עלטה וקפאון. כמו הקפיא הקור את כל הדם בעורקי החיים וכל היקום עליו עֻלְפֶה.

אבל ראו נא ראו: הנה עגלה גדולה וטעונה משא משרכת דרכה אל בית המלון אשר מחוץ לכפר. בכבדות תתנהג העגלה על רגבי הדרך ואפניה משתקשקים בהמולה ושאון.

“פתחו לי את השער יהודים!” קרא העגלון בקול עב ברדתו מהר מעל העגלה.

וידפוק אל שער המלון בשוט אשר בידו, וירקע ברגליו על הארץ, ויך כף אל כף, ויגרד בדל אזניו להחם את ראשי האצבעות אשר קפאו מקרח.

“יקחכם אפל ושידאַנים זרע שעירים, הכי נרדמתם שנת עולם? אל עמקי שאול תרדו, אתם הטמאים!”

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.