רקע
דוד פרישמן
לא אלך עמהם
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

לֹא אֵלֵךְ עִמָּם, לֹא אֵלֵךְ; דַּרְכֵיהֶם לֹא דְרָכָי

וּנְשֹׂא לֹא אוּכַל לַהֲגָם וְנִיבָם וְשִֹיחָם וְשִֹיגָם,

וּסְבֹל לֹא אוּכַל אָרְחָם וְרִבְעָם וְכָל הֲגִיגָם,

נְבִיאֵיהֶם לֹא נְבִיאַי, מַלְאֲכֵיהֶם לֹא מַלְאָכָי.


וּלְגֹעַל לִי מַחֲשָׁבוֹת, מַחֲשָׁבוֹת, וּמוֹחוֹת אֵינָם,

וּלְתוֹעֵבָה לִי רְגָשׁוֹת, רְגָשׁוֹת וְאֵין לְבָבוֹת.

וּלְזָרָא לִי הִתְלַהֲבוּת שֶׁאֵין בָּהּ אֵשׁ לְהָבוֹת –

לֹא אוּכַל, רֵעִי, לֹא אוּכַל שְׁתוֹת מֵימֵיהֶם-יֵינָם.


קְטַנִּים שֶׁטֶּרם תֵּדַע אֵי בָם הָחֵל אוֹ אֵי חָדֹל!

וַאֲנִי גַמָּדִים אֶשְׂנָא אִם עוֹשִׂים כַּעֲנָקִים,

וְאֶמְאַס מַבְעִירֵי-קַשׁ וְאוֹמְרִים: הִנֵּה בְרָקִים!

וְאֶבְזֶה הַיּוֹרְקִים רֹק וְקוֹרְאִים: יָם הַגָּדוֹל!


תִּעַבְתִּי לִילִפּוּטִים מִתְמוֹדְדִים כְּמוֹ-גִיגַנְטִים

וּמַרְעִישִׁים רוּם שָׁמַיִם – בְּעִמְקֵי מְחִלּוֹת-עָפָר;

אִישׁ אִישׁ בַּבִּצָּה יַרְעִישׁ אֶת-זַרְתּוֹ אֲשֶׁר חָפָר–

וַאֲנִי יְדַעְתִּים כֻּלָם, אֲנִי אֲנִי תִּכַּנְתִּים!


וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ עִמָּם! – לֹא אֵלֵךְ בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם,

בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה וּרְחָבָה עִם עֵרֶב-רַב בַּצִּבּוּר;

לְבַדִּי, לְבַדִּי אֵלֵךְ, וּמַחֲרִישׁ וּבְלִי כָל-דִּבּוּר,

הָלךְ הָלֹך וְהַרְחֵק – עַד-בְּלִי עוֹד אֶשְׁמַע קוֹלָם.


עַד אַבְלִיג עַל-כָּל-לַהֲגָם וְנִיבָם וְשִׂיחָם,

עַד אֶשְׁכָּחֵם וְאֶרְחַץ רָשְׁמָם הַנִּמְאָס מִתּוֹךְ נִשְׁמָתִי,

עַד אָשׁוּב וְאֶמְצָא אֵלִי עִם חֲזוֹנִי וְעִם תִּקְוָתִי –

וְאֵלִי זֶה לֹא אֵלָם, וּמְשִׁיחִי לֹא מְשִׁיחָם!


וּשְׁבִילִי צַר וְרָחוֹק, וּלְבָדָד אֵלֵךְ עָלָיו;

רַק אֵלִי יֵלֵך עִמִּי – הָאֵל הַבּוֹעֵר בִּלְבָבִי,

וּמָלֵא אוֹתִי יוֹמָם וַחֲלוֹמוֹתַי עַל מִשְׁכָּבִי;

הָעוֹשֶׂה בְרָקִים נֶאֱמָנִים, וְיַמִּים נֶאֱמָנִים פְּעָלָיו.


הָאֵל הַנּוֹתֵן תִּקְוָה וְלֹא יֹאמַר מָתַי וְכַמָּה –

הַנּוֹטֵעַ בְּלִבִּי אֱמוּנָה, וְלֹא יַגְבִּיל חָזוֹן וַעֲתִידוֹת;

שֶׁחֲזוֹנוֹ בְאֶפֶס-אַחֲרִית וַעֲתִידוֹ אֵין לוֹ מִדּוֹת;

הַמּוֹדֵד וְלֹא כְמוֹהֶם – לֹא סוֹחֵר עַל-פִּי הָאַמָּה.


הָאֵל הַבָּז לִקְטַנּוֹת, וְרַק גְּדוֹלוֹת לוֹ וּרְחוֹקוֹת,

וְהַגָּדוֹל לוֹ הוּא קָטָן וְגַם רְחוֹקִים לוֹ מָה-קְּרוֹבִים

וְאִם יַאֲרִיךְ מְעַט – אַךְ יָבִיא, יָבִיא הַיָּמִים הַטּוֹבִים;

הָאֵל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב צַעֲצוּעִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת.


הָאֵל הַבּוֹרֵא רוּחַ – וְאֵיךְ אֵפוֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ

הַקְּטַנִּים שֶׁמְּבִינִים רַק מַה-בְּיָד שֶׁיֻּקָּח?

הָרוֹאִים הַמֶּרְקָחָה רַק בִּקְעָרָה עֵת תְּרֻקָּח?

הָאוֹמְרִים “נֶצַח” וְשׁוֹאֲלִים: אֵי נוֹלַד וּמָתַי מוֹתוֹ?


וַאֲנִי בִי אֵלִי חַי, וְהוּא נוֹגֵשׂ לַמִּלְחָמָה –

מִלְחָמָה זוּ הַגְּדוֹלָה מִקְּצֵה עוֹלָם אֶל הַקָּצֶה,

עַד חָדֹל פְּדוּת, עַד גְּבוּל מִגְּבוּל לֹא-עוֹד יֵחָצֶה;

מִלְחָמָה זוּ הַמְּלֵאָה אוֹתִי כָל-הַנְּשָׁמָה.


וְאֵלִי זֶה בִי חַי עֵת אֵרֵד לַמִּלְחָמָה!

וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עִמִּי, אִם תָּרוֹם וְתָעֹז יָדִי,

וְהוּא, אִם אֶכְרַע וְאֶפּוֹל, הָיֹה יִהְיֶה עִמָּדִי –

אִם אֶסַּק לַשָֹמַיִם וְאִם אַצַּע לָאֲדָמָה.


וּבְךָ נִשְׁבַּעְתִּי, אֵלִי, כִּי אַתָּה לִי בִטָּחוֹן!

וְאִם אֶכְרַע גַּם וְאֶפּוֹל – נִשְׁבַּעְתִּי, נִשְׁבַּעְתִּי, אֵלִי:

טוֹב לִי נָפֹל עִמְּךָ וְעָזֹב עִמְּךָ חֵילִי

מִנְּחֹל לִי עִם הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה פֹה נִצָּחוֹן!

המלצות קוראים
תגיות