קֶרֶן אוֹר יָרְדָה מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ

עֵת שָׁרוּ צִפֳּרִים, עֵת יוֹנִים נָשָׁקוּ;

וֶאֱלֵי גַן שׁוֹשַׁנִּים קַו אֶחָד הִבְקִיעַ

וַיִּגַּע אֶל-אַחַת וּשְׁנֵיהֶם דֻּבָּקוּ.

וַיֶּאֱהַב הַקַּו הַשּׁוֹשַׁנָּה הָאַחַת,

וַיֵּרֶד מִמְּרוֹמָיו יוֹם יוֹם אֵלֶיהָ;

אָז יִשַּׁק יוֹם יוֹם לָהּ, אָז יִשַּׁק בְּנַחַת,

אַף יִשַּׁק בָּעֹז לָהּ – עַד חָוְרוּ עָלֶיהָ.

וּשְׁנֵיהֶם אִישׁ אָחִיו חָמְדוּ, אָהָבוּ,

אָז בָּאוּ הָרוּחוֹת מֵרֹאשֵׁי הַשְּׁפָיִם;

וְחֶרֶשׁ הִתְלַחֲשׁוּ, הִתְחָרְשׁוּ, נָשָׁבוּ –

עֲדַת הוֹלְכֵי-רָכִיל הֵם, פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתָיִם!

וּדְבָרִים לֹא-הָיוּ הָרוּחוֹת סִפֵּרוּ

וּמַעֲשִׂים לֹא נַעֲשׂוּ. עַד אֵיבָה יָשִׁיתוּ

בֵּין אִישׁ וַחֲמוּדָתוֹ; עַד מָדוֹן עוֹרֵרוּ;

וּבְלִבּוֹת הַשְּׁנַיִם אֵשׁ קִנְאָה הִצִּיתוּ.

מִנִּי-אָז לֹא בָא עוֹד הַקַּו מֵרָקִיעַ,

מִנִּי-אָז לֹא שָׁכַן הָאוֹר עוֹד עָלֶיהָ –

וּלְבָדָד אָז רֹאשׁ הַשּׁוֹשַנָּה תָנִיעַ,

עַד נָבְלָה, קָמֵלָה, עַד נָפְלוּ עָלֶיהָ.