מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קרן אור ירדה

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

סוגה:

שפת מקור: עברית

קֶרֶן אוֹר יָרְדָה מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ

עֵת שָׁרוּ צִפֳּרִים, עֵת יוֹנִים נָשָׁקוּ;

וֶאֱלֵי גַן שׁוֹשַׁנִּים קַו אֶחָד הִבְקִיעַ

וַיִּגַּע אֶל-אַחַת וּשְׁנֵיהֶם דֻּבָּקוּ.


וַיֶּאֱהַב הַקַּו הַשּׁוֹשַׁנָּה הָאַחַת,

וַיֵּרֶד מִמְּרוֹמָיו יוֹם יוֹם אֵלֶיהָ;

אָז יִשַּׁק יוֹם יוֹם לָהּ, אָז יִשַּׁק בְּנַחַת,

אַף יִשַּׁק בָּעֹז לָהּ – עַד חָוְרוּ עָלֶיהָ.


וּשְׁנֵיהֶם אִישׁ אָחִיו חָמְדוּ, אָהָבוּ,

אָז בָּאוּ הָרוּחוֹת מֵרֹאשֵׁי הַשְּׁפָיִם;

וְחֶרֶשׁ הִתְלַחֲשׁוּ, הִתְחָרְשׁוּ, נָשָׁבוּ –

עֲדַת הוֹלְכֵי-רָכִיל הֵם, פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתָיִם!


וּדְבָרִים לֹא-הָיוּ הָרוּחוֹת סִפֵּרוּ

וּמַעֲשִׂים לֹא נַעֲשׂוּ. עַד אֵיבָה יָשִׁיתוּ

בֵּין אִישׁ וַחֲמוּדָתוֹ; עַד מָדוֹן עוֹרֵרוּ;

וּבְלִבּוֹת הַשְּׁנַיִם אֵשׁ קִנְאָה הִצִּיתוּ.


מִנִּי-אָז לֹא בָא עוֹד הַקַּו מֵרָקִיעַ,

מִנִּי-אָז לֹא שָׁכַן הָאוֹר עוֹד עָלֶיהָ –

וּלְבָדָד אָז רֹאשׁ הַשּׁוֹשַנָּה תָנִיעַ,

עַד נָבְלָה, קָמֵלָה, עַד נָפְלוּ עָלֶיהָ.

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הצל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. הזמיר (פרוזה)
  5. קין (מחזות)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

מספּורי יוחנן המלמד

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ד. רוחות מספרות

ועכשיו, רבותי, רוצה אני לספּר לכם מה שקרה לי, אף-על-פי שענינו עדיין לא הוברר לי כל צרכו, ואיני יכול לחכות עד שיתברר הדבר, לפי שאיני יודע, אם יתברר לי במשך חיי, או בסופם – בשעת פטירה!

כי מן הדברים הרבים, הנכנסים אלינו דרך החושים, ישנם, כידוע ליודעי ח"ן, דברים היורדים תיכף ומיד בבלי דעת לעומקו של הלב, ולפעמים – אחר עידן ועידנין, תבוא עת פקודה – והמוח דולה משם את ידיעותיו וזכרונותיו לצרכי החיים. אבל ישנם דברים שאין המוח נצרך להם, או שאינו יכול לדלותם, כביכול, מפני קוצר החבל, והדברים הללו נשארים שם בסתר, בצל… וקצתם עולים משם מאליהם להגלות בחלום, והשאר – מחכה עד עת קץ, ועולה משם בשעת פטירה, רחמנא ליצלן, כשהגיע השעה להתחבר עם הנשמה ולעלות עמה ולהפּטר מן העולם ומן הגוף! – – – – – –

וקרה הדבר בתשעה באב בשנת תרל"ד…

והלכתי אז, כמנהג העולם, אל בית-עלמין, ונכנסתי בשלום, וראיתי, והנה כתּות נשים וכתּות נשים מתהלכות בין המצבות ומשׂוחחות בעצבון, באנחה… ואיכפת לי הדבר באותה שעה ובאותו מקום, והתרחקתי מהם עד הגדר המקביל את המבוא, וישבתי גלמוד על הארץ והרגשתי את עצמי עייף ומלא צער.

וכה ישבתי ער ולא ער, נים ולא נים, והתחילו עיני דומעות קצת, ובעד הדמעות נראו לי המצבות מרחוק כבהרות בהרות לבנות; והן מתנועעות באויר העולם, כאילו הן נעות ונדות להמתהלכים בינותיהן – להצללים בעלי הצבעים הכהים והחלשים, שאינם יכולים להחזיק מעמד, לפי שאינם בטוחים לא בעצמם ולא בחייהם, והם מפנים לבם לשׂיחות בטלות, לשכוח את עצמם ואת חייהם…

ועיפתי עוד יותר, ושׂיחות המטיילים ואנחותיהם צפו אלי באויר, והגיעו לאזני כהמולה דקה חרישית של איזה נהר רחוק ומסתתר בין אלונים, כמו שראיתי בכפרים; ותיכף ומיד נדמה לי, שאני רואה את הנחל, שהוא צף לפני והומה, ובוכה בלאט.. ושיודע אני שהנחל אינו נחל של מים פשוטים כי אם נחל של נשמות צפות, ואינן יודעות מאין ולאן הן צפות… וכל טפה וטפה מן הנחל היא נשמה מנשמות העולם, והנשמות עגומות, מתאבלות והומות, ושׂיח כולן מצרף לבכי הנחל…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.