בני משה או היהודים האדמים

מאת נפתלי הרץ אימבר (שירה)

אוֹ

הַיְּהוּדִים הָאֲדֻמִּים

מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן בְּאֶרֶץ עֲרָב,

בְּנֵי מֹשֶׁה הַיְּהוּדִים הָאֲדֻמִּים,

מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, יוֹדְעֵי קְרָב,

פָּרָשִׁים קַלִּים, גִּבּוֹרִים עֲצוּמִים,

כֵּן קָרָאתִי הָרָשׁוּם בִּכְתָב

עַל הָאוֹבְדִים וְהַנִדָּחִים בֵּין הַלְּאֻמִּים…

מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה,

לְמִדְבָּר עֲרָב עַתָּה אָעוּפָה,

עִמָּם אָגוּרָה, בְּאָהֳלָם אֶשְׁכּוֹנָה,

לַמֵּד יָדַי לַקְּרָב, לְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

לָמוֹ, לְמֵרָחוֹק אֶשָׂא דֵעִי,

הֲגִיגִי יֵדְעוּ, יָבִינוּ לְרֵעִי.

פֹּה אָשִׁיר לָעִוֵּר לַפִּסֵּחַ,

לַחִנָּם אֶקְרָא: “יַעֲקֹב הִכּוֹנָה!”

גּוֹי אַרְצוֹ וֵאלֹהָיו שׁוֹכֵחַ,

שָוְא לְצִיּוֹן מַר אֵאָנֵחַ,

נִחַר גּרוֹנִי מִקְּרֹא צִיּוֹנָה,

אֶקְרָא כִּי יָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

כְּקוֹל בַּמִּדְבָּר אֵין לִי שׁוֹמֵעַ,

יַעֲקֹב יִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבֻּלּוֹתָיו,

אַט יֵלֵךְ עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ…

מִי יִתְּנֵנִי בֵּין יוֹדְעֵי הָעִתִּים,

אוֹ לִרְאוֹת כְּאַחַד הָרוֹאִים

אֵיפֹה בְנֵי מֹשֶׁה נְחִתִּים,

גִּבּוֹרִים, רוֹזְנִים, קְצִינִים וְשׁוֹעִים.

אֶדַּדֶּה אַרְצוֹת סִינִים וְכִתִּים,

עַד אֶמְצָא אֵיפֹה הֵם רוֹעִים,

לָהֶם אֶפְתַּח סְגוֹר לְבָבִי…

שִׁירִי יִשְׁמְעוּ, מַנְגִּינוֹתַי יָבִינוּ.

לִגְאֹל עַמָּם לַעֲלוֹת יָהִינוּ.

לָשִׁית עֵצוֹת בַּל יַעֲמִיקוּ,

יַעַן עוֹד לֹא נָשְׁתָה גְבוּרָתָם,

חֶרֶב יִשְׁלְפוּ, וַחֲנִית יָרִיקוּ

עֲדֵי יִרְשׁוּ אֶרֶץ נַחֲלָתָם…

אַךְ אָנֹכִי בַכֶּבֶל וְרַגְלַי בַסָּד,

רַק הֶגְיוֹנִי נָע וָנָד.

אַתֵּנָּה חֲסִידוֹת פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפָיִם,

עֵת תְּעוּפֶינָה שָׁמָּה, תֵימָנָה,

מִשּׁירַי שַׁרְתִּי לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלָיִם,

לִבְנֵי מֹשֶׁה הָבִיאוּ מַתָּנָה.

קוֹל “בַּרְקָאִי” עַל שְׁפָיִים,

אָז יָבִינוּ קוֹל הָרְנָנָה,

סַפֵּרְנָה לָמוֹ – וַאֲסַלְּדָה בְּחִילָה –

כִּי רַק לָמוֹ, לָמוֹ נוֹחִילָה. …