מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הלילה ליל-קיץ...

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ, הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת,

וּשְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וְעוֹבְרִים.

וּתְלוּיָה בָךְ עֵינִי, וְעֵינֵךְ בִּי תְלוּיָה;

הַכּוֹכָבִים מְצִיצִים וְדוֹבְרִים.


הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת, הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ,

הָרְחוֹבוֹת יְשֵׁנִים וּשְׁוָקִים;

אֵין קוֹל, רַק הַצְּעָדָה, רַק אַחַת וְאֶחָת.

אֵין מַרְאֶה, רַק צְלָלִים כַּעֲנָקִים.


הֵרָגְעִי, הַיַּלְדָּה! הַרְגִּיעִי בָךְ רוּחֵךְ,

פְּחִי בַפִּקְפּוּקִים עַד-תֻּמָּם;

הֵן יָשֵׁן אָבִיךְ, הֵן אִמֵּךְ יְשֵׁנָה –

וְאִלֵּם הַלַּיְלָה וְדוּמָם.


וְחֶרֶשׁ נְפַטְפֵּט. רְאִי-נָא, הַדַּיָּן

הַזָּקֵן מִתְנַהֵל וְהוֹלֵךְ

בִּכְבֵדוּת בִּכְבֵדוּת עִם-סִפְרוֹ בְיָדוֹ –

מַה-פִּתְאֹם תַּשְׁבִּיחִי אֶת קוֹלֵך?


הַזָּקֵן לֵב טוֹב לוֹ וְדָבָר לֹא יַגִּיד,

חָלִילָה לִלְשׁוֹנוֹ כִּי-תַכֶּה –

הֵרָגְעִי, הַנַּעֲרָה, וְשִׁמְעִי מַה-יָּפֶה

שׁוֹקֵק הַנַּחַל וּמְפַכֶּה.


הַזָּקֵן מִתְנַהֵל לִרְחוֹב בֵּית-הַכְּנֶסֶת

שָׁם לוֹמֵד הוּא תוֹרָה בַלֵּילוֹת,

וְעִמּוֹ לוֹקֵחַ הוּא שָׁמָּה סוֹדֵנוּ –

אַל סְפֵקוֹת לָךְ, נַעֲרָה, וּשְׁאֵלוֹת!


וְקוֹבֵר הוּא שָׁמָּה בַלָּאט אֶת-סוֹדֵנוּ

בְּעִמְקֵי תַחְתִּיּוֹת הַסְּפָרִים;

וּסְפָרִים1 כָּאֵלֶּה לְסוֹד כְּסוֹדֵנוּ

הֶן-הֵמָּה מִבְחַר הַקְּבָרִים.


וּמִנִּי הַסְּפָרִים אָז יָעוּף סוֹדֵנוּ

וּלְגָבְהֵי הַשְּׁחָקִים יַגִּיעַ

וְעַד כִּסֵּא-הַכָּבוֹד, – וְהָיָה לְמֵלִיץ

לָנוּ בִשְׁמֵי הָרָקִיעַ.


  1. במקור המודפס האות ס' אינה מנוקדת (הערת פב"י)  ↩

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הצל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. הזמיר (פרוזה)
  5. קין (מחזות)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

האם

מאת הנס כריסטיאן אנדרסן / יהודה ליב בנימין בן ישראל קצנלסון (פרוזה)


האֵם ישבה על יד ערש בנה החולה. מה אָבלה עליה נפשה ומה פחד לבבה, פן ילקח ממנה מחמד נפשה. פניו חורו מאד, אשמורות עיניו סוגרו, נשמת אפו כמעט לא נשמעה ורק לעתים רחוקות שאף הילד את הרוח עמוק עמוק אל קרבו, כמו נאנח משברון מתנים.

ונפש האֵם השתוחחה עוד יותר, כמעט העיפה עין על היצור הקטן הזה.

ופתאום נשמע קול דופק על הדלת, והנה איש זקן ועני בא הביתה. הזקן היה עטוף שמיכה עבה, כאדרת השער אשר יכסו בה את הסוסים ביום צנה ושלג; שמיכה כזאת תחֵם מאד, והימים הלא היו ימי חורף עזים וקרים. שכבת שלג וקרח כסתה את כל פני האדמה, ורוח סגריר נשב כחזקה בפני כל עובר בחוץ.

בראות האשה, כי הזקן ירעד מקור, וכי נרדם הילד כרגע, ותקם ממושבה על ידי ערש בנה ותלך ותמלא צנצנת אחת שכר ותשפתהו אל התנור להחם אותו. ובעוד היא עושה הנה והנה, וישב הזקן על יד הערש ויחל לנענע את הילד. אחרי כלותה את מלאכתה, באה האֵם ותשב אצלו על הכסא, ותבט בחמלה אל בנה החולה ותקשיב לנשמת אפו, אשר כבדה עליו מאד, ותאחז בידו הקטנה והצנומה ותאמר:

– האמנם לא תחשוב, אדוני, כי אתי ישאר הנער? אלהי החסד הן לא יקחהו ממני?

הזקן – הוא הוא המות, אשר התחפש בדמות זקן – הניע ראשו באופן מוזר מאד, עד כי לא יכלה האשה לדעת, מה ענה אותה הזקן: “הן” או “לאו”, האֵם הורידה את ראשה ארצה, וזרם דמעותיה נזל על לחייה, עוד מעט ותכבד עליה ראשה – כי שלשה ימים ושלשה לילות לא סגרה האשה את עפעפי עיניה, – ותרָדם כמעט קט, אפס כי בעוד רגע אחד התנערה האשה ותתחלחל מקור.

– מה זאת! קראה האשה ותביט אל כל סביבה: הזקן איננו, וגם הילד איננו, האמנם לקח הזקן את מחמד נפשה?

שם בפנת הבית נשמע קול נחרת מורה-שעות ישן נושן מאד. אנך העופרת כמעט הגיע לארץ… בום! נשמע קול האנך בנפלו ארצה, ומורה השעות נאלם דומיה.

ותרץ האֵם האומללה החוצה ותקרא בקול גדול: בני, בני

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.