רקע
דוד פרישמן
הלילה ליל-קיץ...
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ורשה: הוצאת אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ, הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת,

וּשְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וְעוֹבְרִים.

וּתְלוּיָה בָךְ עֵינִי, וְעֵינֵךְ בִּי תְלוּיָה;

הַכּוֹכָבִים מְצִיצִים וְדוֹבְרִים.


הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת, הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ,

הָרְחוֹבוֹת יְשֵׁנִים וּשְׁוָקִים;

אֵין קוֹל, רַק הַצְּעָדָה, רַק אַחַת וְאֶחָת.

אֵין מַרְאֶה, רַק צְלָלִים כַּעֲנָקִים.


הֵרָגְעִי, הַיַּלְדָּה! הַרְגִּיעִי בָךְ רוּחֵךְ,

פְּחִי בַפִּקְפּוּקִים עַד-תֻּמָּם;

הֵן יָשֵׁן אָבִיךְ, הֵן אִמֵּךְ יְשֵׁנָה –

וְאִלֵּם הַלַּיְלָה וְדוּמָם.


וְחֶרֶשׁ נְפַטְפֵּט. רְאִי-נָא, הַדַּיָּן

הַזָּקֵן מִתְנַהֵל וְהוֹלֵךְ

בִּכְבֵדוּת בִּכְבֵדוּת עִם-סִפְרוֹ בְיָדוֹ –

מַה-פִּתְאֹם תַּשְׁבִּיחִי אֶת קוֹלֵך?


הַזָּקֵן לֵב טוֹב לוֹ וְדָבָר לֹא יַגִּיד,

חָלִילָה לִלְשׁוֹנוֹ כִּי-תַכֶּה –

הֵרָגְעִי, הַנַּעֲרָה, וְשִׁמְעִי מַה-יָּפֶה

שׁוֹקֵק הַנַּחַל וּמְפַכֶּה.


הַזָּקֵן מִתְנַהֵל לִרְחוֹב בֵּית-הַכְּנֶסֶת

שָׁם לוֹמֵד הוּא תוֹרָה בַלֵּילוֹת,

וְעִמּוֹ לוֹקֵחַ הוּא שָׁמָּה סוֹדֵנוּ –

אַל סְפֵקוֹת לָךְ, נַעֲרָה, וּשְׁאֵלוֹת!


וְקוֹבֵר הוּא שָׁמָּה בַלָּאט אֶת-סוֹדֵנוּ

בְּעִמְקֵי תַחְתִּיּוֹת הַסְּפָרִים;

וּסְפָרִים1 כָּאֵלֶּה לְסוֹד כְּסוֹדֵנוּ

הֶן-הֵמָּה מִבְחַר הַקְּבָרִים.


וּמִנִּי הַסְּפָרִים אָז יָעוּף סוֹדֵנוּ

וּלְגָבְהֵי הַשְּׁחָקִים יַגִּיעַ

וְעַד כִּסֵּא-הַכָּבוֹד, – וְהָיָה לְמֵלִיץ

לָנוּ בִשְׁמֵי הָרָקִיעַ.


  1. במקור המודפס האות ס' אינה מנוקדת (הערת פב"י)  ↩

המלצות קוראים
תגיות