רקע
דוד פרישמן
מוֹטִיבִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ורשה: אברהם יוסף שטיבל; תרפ"ה 1924

 

I: הַדַּיָּגִים (שׁוֹטְלַנְדִּית)

שְׁלָשׁ-הֵמָּה דַּיָּגִים הַיּוֹצְאִים לְפָעֳלָם

בָּעֲרָפֶל, בָּאֹפֶל, עַל-בָּמֳתֵי הַיָּם;

הֵם הוֹגִים בִּנְשֵׁיהֶם, בִּבְנֵיהֶם וְאָהֳלָם,

בְּעֵינַיִם מַבִּיטוֹת אַחֲרֵיהֶם מִשָּׁם –:

הָעֲבוֹדָה לַגְּבָרִים, הַדְּמָעוֹת לַנָּשִׁים,

וּכְבֵדוֹת הַדְּמָעוֹת וְהַחַיִּים מַה-קָּשִׁים –

וְקוֹדֵר סוֹעֵר הַיָּם.


שְׁלָשׁ-נָשִׁים מַבִּיטוֹת מִמִּגְדַּל הַצּוֹפִים

הַיָּמָה, הַתְּהוֹמָה, לְנֹגַהּ אוֹר צָר;

מַבִּיטוֹת לַסְּעָרָה, מַבִּיטוֹת לַחוֹפִים:

כְּבָר צָפִים מְעַט קְרָשִׁים – וּמָשׁוֹט – וּשְׁאָר –:

הָעֲבוֹדָה לַגְּבָרִים, הַדְּמָעוֹת לַנָּשִׁים,

וְכוֹזְבִים הַגַּלִּים וּבוֹגְדִים הַקְּרָשִׁים –

וְסוֹעֵר קוֹצֵף הַיָּם.


שְׁלָשׁ-גּוּפוֹת מוּטָלוֹת עַל-פְּנֵי הַחוֹל דּוּמָם.

כְּבָר נוֹצֵץ הַשֶּׁמֶשׁ, כְּבָר שׁוֹקֵט הַחוֹף. –

שְׁלָשׁ-נָשִׁים מַבִּיטוֹת עַל-פְּנֵי הַחוֹל דּוּמָם,

מַבִּיטוֹת בְּאֵין אֹמֶר, מַבִּיטוֹת בְּאֵין סוֹף –:

הַדְּמָעוֹת לַנָּשִׁים, הָעֲבוֹדָה לַגְּבָרִים,

וּקְצָרִים הַיָּמִים וְהַחַיִּים מַה-מָּרִים –

וּמֵאִיר נוֹצֵץ הַיָּם.

 

II: שַׂעֲרוֹתַי הָיוּ שְׁחוֹרוֹת (יַפּוֹנִית)

שַׂעֲרוֹתַי הָיוּ שְׁחוֹרוֹת. מִן הַדֻּבְדְּבָנִים

פּוֹרְחִים, עָפִים, נוֹפְלִים עַל-פְּנֵי הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק

הַצִּיצִים הָרַכִּים וּלְבָנִים.

וְהַנְּעָרוֹת שָׁם מְחוֹלְלוֹת וְעֵינֵיהֶן בּוֹרְקוֹת בָּרֹק,

וַאֲדֻמּוֹת הַפָּנִים –

וַאֲנִי מְחוֹלֵל עִמָּן. שַׂעֲרוֹתַי הָיוּ שְׁחוֹרוֹת…


עַל-פְּנֵי יְרַק הַדֶּשֶׁא בִּלְבֶן-הַדֻּבְדְּבָנִים

בֵּין מִטְרוֹת שַׁלְגֵי צִיצִים

מְחוֹלְלוֹת הַנְּעָרוֹת אֲדֻמּוֹת-שְׁחֻמּוֹת פָּנִים,

וְעֵינֵיהֶן רוֹבוֹת גִּצִּים, וְעֵינֵיהֶן בּוֹרְקוֹת חִצִּים –

וַאֲנִי מֵרָחוֹק אַבִּיט, אַבִּיט לְמַעֲצֵבָה.

שַׂעֲרוֹתַי הָפְכוּ שֵׂיבָה.


שַׂעֲרוֹתַי כְּבָר לְבָנוֹת. עוֹד מְחוֹלְלוֹת הַנְּעָרוֹת –

מָה רְחוֹקוֹת, מַה-זָּרוֹת!

וְהַדֻּבְדֻּבָן1 עוֹדוֹ צָעִיר, וְהַגִּנָּה מַה-צְּעִירָה –

וַאֲנִי עֲטוּף אַדֶּרֶת יוֹשֵׁב אֶל-הַכִּירָה.

שַׂעֲרוֹתַי הָיוּ לְבָנוֹת…

 

III: זְוָעוֹת

גֶּשֶׁם טוֹרֵד, גֶּשֶׁם דּוֹלֵף, טִיף-טוֹף, טִיף-טוֹף –

וְאֵין חֲלוֹף וְאֵין סוֹף.


וְאֵד עוֹלֶה, אֵד רוֹבֵץ, וּכְמוֹ בְדִיל עַל-הַלֵּב –

וְאֵין פֶּצַע וְאֵין כְּאֵב.


וְרַק טִיף-טוֹף, רַק טִיף-טוֹף, וְרַק אֵד וְרַק הֵד –:

לֵךְ רֵד! לֵךְ רֵד!


וְקוֹל צְלִיל מִן-הַחֹשֶׁךְ מַה-מְּמֻשָּׁךְ, מַה-זָּר –

וּכְמוֹ מָוֶת קָר.


מַה-קּוֹל זֶה, מַה-בְּכִי זֶה הָרוֹעֵד בַּיְקוּם? –

לֹא יָדַעְתִּי מְאוּם.


הוֹלֵךְ-וּבָא מָה. עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט

וְיָד עָלַי יַט.


  1. הניקוד “הַדֻּבְדֻּבָן” מופיע במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
תגיות