מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
קבק, דמ/א"א. (1935). הדקבריסטים. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-06-24. http://bybe.benyehuda.org/read/10918
MLA:
קבק, דמיטרי מרז'קובסקי / אהרן אברהם. "הדקבריסטים". פרויקט בן-יהודה. 1935. 2018-06-24. <http://bybe.benyehuda.org/read/10918>
ASA:
קבק, דמיטרי מרז'קובסקי / אהרן אברהם. 1935. "הדקבריסטים". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-06-24. (http://bybe.benyehuda.org/read/10918)

הדקבריסטים

מאת: דמיטרי מרז'קובסקי , תרגום: אהרן אברהם קבק (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ת"א: אמנות; תרצ"ה 1935

סוגה:

שפת מקור: רוסית

חֵלֶק רִאשׁוֹן

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

“לֶאֱהוֹב אֶת הָאֲדָמָה אָסוּר. חַיָּב אָדָם לֶאֱהוֹב רַק אֶת הַדְּבָרִים הָרוּחֲנִיִּים. וַאֲנִי אֵינִי יְכֹלָה, אֲחֻזָּתִי צֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי חֲבִיבָה עָלַי מִכָּל דָּבָר בָּעוֹלָם. כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי שׁוֹהָה שָׁם לֹא יָדַעְתִּי אֲפִילוּ מָה רַבָּה אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ. וּמִכֵּיוָן שֶׁעָקַרְתִּי מִשָּׁם גָּבְרוּ גַעְגוּעַי עָלֶיהָ עַד כְּלוֹת הַנָּפֶשׁ”.

“אוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת אֲחֻזָּתֵךְ כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ בַּעֲלַת-חַיִּים, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה[1]?”

“וַדַּאי, כְּאִלּוּ הָיְתָה בַּעֲלַת-חַיִּים! פְּעָמִים הָיִיתִי פּוֹרֶצֶת אֶל הַחֹרְשָׁה… לִבְנִים צְעִירִים… דַּקִּים כְּנֵרוֹת שַׁעֲוָה, קְלִפָּתָם הִיא כֹּה רַכָּה, חַמָּה, מְלֻהֶטֶת בַּשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ חַיָּה מַמָּשׁ. אֲנִי מְגַפֶּפֶת, נִלְחֶצֶת בְּלֶחְיִי וּמְלַטֶּפֶת: חֲבִיבִי, מַחֲמַדִּי, אָחִי יַקִּירִי!”

לְאוֹר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הַכְּחַלְחַל שֶׁל הַחֹרֶף, הַחוֹדֵר בְּצִמְצוּם דֶּרֶךְ אֶשְׁנַב הַדִּילִיגַ’נְס הַמְכֻסֶּה קֶרַח, הִסְתַּכֵּל הַנָּסִיךְ וַלֶרְיַן מִיכָאִילוֹבִיץ גּוֹלִיצִין, בְּפָנֶיהָ הַנְּעִימִים שֶׁל הַנַּעֲרָה, כְּשֶׁהוּא מְהַרְהֵר: “אַתְּ גּוּפֵךְ דּוֹמָה לְעֵץ לִבְנֶה בִּימֵי אָבִיב”.

מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה טוֹלִיצֶ’בָה הָיְתָה דוֹמָה בְּחִיצוֹנִיּוּתָהּ לְאַחַת הַנְּעָרוֹת הַשְּׁכִיחוֹת בְּעָרֵי-הַשָּׂדֶה, שֶׁמַּעֲלוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַכָּתוּב בַּשִּׁיר: אֶת שְׁעוֹת הַפְּנַאי הִיא מְחַלֶּקֶת בֵּין הַפְּסַנְתֵּר וּבֵין הַמַּשְׁתִּית.

לְבוּשָׁה הִיא עַל פִּי צִיּוּר בָּעִתּוֹן “טֵלֶגְרַף[2]”: עֲטִיפָה עֲשׂוּיָה מִפַּרְוָה, כְּבֵנָה מְשֻׁבֶּצֶת עִם סְרָטִים וְרֻדִּים לְקוּחָה מֵאֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁל הַסַּבְתָּה, צַמָּה עָבָה וּשְׁחוֹרָה קְלוּעָה בִּדְמוּת סַלְסִלָּה קְטַנָּה, עִם קְוֻצּוֹת הַיּוֹרְדוֹת כְּאֶשְׁכּוֹלוֹת עַל הַלְּחָיַיִם, עֲגִילִים עַתִּיקִים כְּעֵין הָרִמּוֹן בָּאָזְנַיִם, וַדַּאי מַתְּנַת הַסַּבְתָּה גַם הֵם. מְעֻטָּרָה בְּנִמּוּסִים נָאִים, מְדַבֶּרֶת צָרְפַתִּית. בְּרַם פָּנֶיהָ כִּפְנֵי בַּת-כְּפָר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לָהּ עַל הָאִצְטַבָּה לְיַד בֵּיתָהּ, בְּמִטְפַּחַת כְּתֻמָּה עִם נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת עַל רֹאשָׁהּ, מַרְבָּה צְחוֹק עִם בַּחוּרִים וּמְכַרְסֶמֶת זֵרְעוֹנִים.

אוּלַי אֵינָהּ אוֹהֶבֶת עֲדַיִן שׁוּם אָדָם. אֲבָל מְלֻפֶּפֶת הִיא בְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל הָאַהֲבָה כְּלִילָךְ הַפּוֹרֵחַ מְעֻלָּף בְּטַל מַשְׁכִּים וְכָל הַבְּרִיּוֹת מַרְגִּישִׁים בַּדָּבָר: פְּקִידֵי הַתַּחֲנוֹת, הָאִינְוָלִידִים הַמְמֻנִּים עַל מֶכֶס הַגְּבוּלוֹת, הַסּוֹחֲרִים הַכַּרְסְתָנִיִם הַשְּׁלוּקִים בְּתֵה, וְהָעֶגְלוֹנִים מְכֻרְכְּמֵי הַפָּנִים, – כֻּלָּם אוֹמְרִים בְּלִבָּם לְמַרְאֵה הַנַּעֲרָה: “אַח! בַּת-פּוֹרָת רִיבָה זוֹ!”

בְּדַרְכּוֹ מִוָּסִילְקוֹב לְפֶּטֶרְבּוּרְג הִתְעַכֵּב גּוֹלִיצִין בְּמוֹסְקְבָה כְּדֵי לְהִתְרָאוֹת עִם חֲבֵר “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, אִיבַן אִיבָנוֹבִיץ’ פּוּשְׁצִ’ין. פּוּשְׁצִ’ין, פָּקִיד בַּמַּחְלְקָה לְעִנְיָנִים פְּלִילִיִּים בְּבֵית-הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן בְּמוֹסְקְבָה, הָיָה דָר אֵצֶל דּוֹדָתוֹ, אִשָּׁה מֵהַדּוֹר הַיָּשָׁן, בְּבֵיתָהּ הַנּוֹשָׁן שֶׁבְּאַחַד הַפַּרְוָרִים הַנִּדָּחִים. כָּאן מָצְאָה חֲנִיָּה, גַּם כֵּן בְּדַרְכָּהּ לְפֶּטֶרְבּוּרְג, אַחַת מִבְּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה הָרְחוֹקוֹת שֶׁל הַפּוּשְׁצִ’ינִים, בַּעֲלַת אֲחֻזָּה בְּסֶרְפּוּחוֹב, נִינָּה לְבוֹבְנָה טוֹלִיצֶ’בָה, הִיא וּבִתָּהּ, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה. עַל פִּי בַּקָּשַׁת פּוּשְׁצִ’ין, הִסְכִּים גּוֹלִיצִין לְלַוּוֹתָן עַד פֶּטֶרְבּוּרְג.

בַּיָּמִים הָהֵם הִתְחִיל הוֹלֵךְ מִמּוֹסְקְבָה לְפֶּטֶרְבּוּרְג דִּילִיגַ’נְס הַדֹּאַר, כִּרְכָּרָה נְמוּכָה וַאֲרֻכָּה, מְצֻפָּה עוֹר, עִם שְׁנֵי אֶשְׁנַבִּים קְטַנִּים מִלְּפָנָיו. לִשְׁכַּב בְּתוֹכוֹ הָיָה מִן הַנִּמְנָע: מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי מְחִיצָה יָשְׁבוּ בָּהּ אַרְבָּעָה נוֹסְעִים וְהִבִּיטוּ אֶל הַדֶּרֶךְ, שְׁנַיִם לְפָנִים וּשְׁנַיִם לְאָחוֹר. הוֹאִיל וְעֶגְלַת-הַחֹרֶף שֶׁקָּדְמָה לְדִילִיגַ’נְס זֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת גַּם לִשְׁכִיבָה, קָרְאוּ הָעֶגְלוֹנִים לָאַמְצָאָה הַחֲדָשָׁה שֵׁם: “נֶלְגַ’נְס” (בַּל-תִּשְׁכַּב). גּוֹלִיצִין יַחַד עִם שְׁתֵּי הַגְּבִירוֹת וְעִם פַּלַּשְׁקָה הַנַּעֲרָה הָעוֹמֶדֶת לְשַׁמְּשָׁן יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּ“בַל-תִּשְׁכַּב” כָּזֶה.

הַגְּבֶרֶת טוֹלִיצֶ’בָה מִמִּשְׁפַּחַת אֲמִידִים הָיְתָה, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה לְמוּדָה לִנְסוֹעַ אַךְ וְרַק בִּקְרוֹנָהּ שֶׁלָּהּ, עִם תָּא הַתְּפִלָּה, עִם מִטְבָּח, עִם מִטְעָן שֶׁל כְּלֵי בַּיִת וּכְבֻדָּה רַבָּה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. חוֹשְׁשׁוֹת הָיוּ לִנְסוֹעַ בְּדִילִיגַ’נְס הַדֹּאַר מִפְּנֵי הַחִדּוּשׁ שֶׁבַּדָּבָר וּלְכָךְ שָׂמְחוּ מְאֹד עַל שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶן בֶּן-לְוָיָה שֶׁיֵּשׁ לִסְמוֹךְ עָלָיו.

וּמִיָּד פָּתְחָה בְּסִפּוּר תּוֹלְדוֹת חַיֶּיהָ. הִתְחַנְּכָה בִּסְמוֹלֶנְסְק. מִיָּד לְאַחַר יְצִיאָתָהּ מִן הָאִינְסְטִיטוּט נִשְּׂאָה לְאִישׁ, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים יָשְׁבָה בְּבֵית בַּעְלָהּ כְּאָדָם שֶׁמִּתְחַמֵּם כְּנֶגֶד תַּנּוּר. פַּבֶל פַּבְלוֹבִיץ טוֹלִיצֶ’ב עָבַד בַּצָּבָא. בְּעַד הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּמַסַּע הַצָּבָא לְאִיטַלְיָה עָלָה עַל יְדֵי סוּבוֹרוֹב לְדַרְגַּת סְגָן קָצִין, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה[3] נִפְצַע. הִתְפַּטֵּר מֵעֲבוֹדַת-הַצָּבָא כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּר בְּתֹאַר סְגָן שַׂר-הָאֶלֶף. הָיָה בַּעַל שֵׂכֶל גָּדוֹל וַאֲפִילוּ עָסַק בִּכְתִיבָה: בִּ“מְבַשֵּׂר לְצִיּוֹן” נִדְפַּס מִמֶּנּוּ מַאֲמָר אֶחָד. הָיָה מִידִידָיו שֶׁל ה’ לַבְּזִין[4], וּכְשֶׁהִגְלוּ אֶת זֶה בִּגְלַל דֵּעוֹתָיו הַחָפְשִׁיּוֹת, כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִטִּילוּ חֲשָׁד גַּם בְּפַּבֶל פַּבְלוֹבִיץ. רַבּוֹת סָבַל מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֱמֶת וּמַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין לְכָל רַע-מַעֲלָלִים, לִפְקִידִים לוֹקְחֵי שֹׁחַד וּלְבַעֲלֵי אֲחֻזּוֹת שֶׁמִּתְאַכְזְרִים עַל עַבְדֵיהֶם. אֲפִילוּ לַהֶגְמוֹן עַצְמוֹ הוֹכִיחַ שֶׁמִּן הַדִּין לְבַטֵּל אֶת הָעַבְדוּת – אַל רַב וְאַל עֶבֶד. אֶת אִכָּרֵי עַצְמוֹ רָצָה לְהוֹצִיא לַחֵרוּת, אֶלָּא שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה אָסְרָה. הִכְרִיזוּ עָלָיו שֶׁהוּא פַרְמַזוֹן[5] כּוֹפֵר, מֵסִית וּמַדִּיחַ. שַׂר-הַפֶּלֶךְ אָמַר לְחָבְשׁוֹ בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. מֵרֹב צַעַר חָלָה פַּבֶל פַּבְלוֹבִיץ וּמֵת מִיתָה חֲטוּפָה. נִינָה לְבוֹבְנָה נִשְׁאֲרָה אַחֲרָיו יְחִידָה בָּעוֹלָם עִם תִּינוֹקֶת קְטַנָּה. בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ קָבְרָה שְׁלשָׁה יְלָדִים; מַרִינְקָה הִיא הָאַחֲרוֹנָה. הָאֲחֻזָּה נִדַּלְדְּלָה. הָאִכָּרִים, זֶרַע מְרֵעִים, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת טוּב לִבּוֹ שֶׁל בַּעֲלֵיהֶם וְלֹא יָרְדוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ הַנֶּאֱצָלָה, יָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְהִתְרַשְּׁלוּ בַּעֲבוֹדָתָם; מַחֲצִיתָם מִשְׁתַּמְּטִים, מַחֲצִיתָם שִׁכּוֹרִים; אֵינָם מְשַׁלְּמִים אֶת הַמַּס לְגֻלְגֹּלֶת וְאֵינָם עוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדַת חוֹבָתָם. הִיא בְּעַצְמָהּ עִנְיְנֵי הַמֶּשֶׁק אֵינָם נְהִירִים לָהּ. מַכְּרוֹתֶיהָ מְרַנְּנוֹת אַחֲרֶיהָ שֶׁהִיא מְעֻנָּגָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מַכָּה אֶת הַמְשֻׁעְבָּדִים לָהּ: חוֹשֶׁשֶׁת הִיא לְטַמֵּא יָדֶיהָ בְּמַגַּע לְחָיֵיהֶם שֶׁל הָעֲבָדִים. וְהַמְפַקֵּחַ הוּא רַמָּאי. הָאֲחֻזָּה מְמֻשְׁכָּנָה אֵצֶל וַעַד הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִים – הַחוֹב מַגִּיעַ לְעֶשְׂרִים וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וְאֵין בַּמֶּה לִפְרוֹעַ אֶת הָרִבִּית: עָמְדָה לְהִמָּכֵר בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית, וְסוֹפָהּ הִיא לַחְזוֹר עַל הַפְּתָחִים.

אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם רִחֲמוּ עֲלֵיהֶן, עַל הַיְתוֹמוֹת, וְזִמְּנוּ לָהֶן אָדָם טוֹב אֶחָד. בָּא מִפֶּטֶרְבּוּרְג אֶל קְרוֹבוֹתָיו בְּסֶרְפּוּחוֹב יוֹעֵץ הַמֶּמְשָׁלָה פּוֹרְפִירִי נִיקוֹדִימִיץ אַקְוִילוֹנוֹב (הוּא עוֹבֵד בַּמַּחְלְקָה לְמִסְחַר-חוּץ), רָאָה בַּנֶּשֶׁף שֶׁהָיָה בַּמּוֹעָדוֹן שֶׁל עִיר הַמָּחוֹז אֶת מַרִינְקָה, וְכֹה הָקְסַם מִמֶּנָּה, עַד שֶׁאַחַר יָמִים מִסְפָּר בָּא אֲלֵיהֶן בְּהַצָּעָה שֶׁתִּנָּשֵׂא אֵלָיו. לֹא צָעִיר, כְּבֶן חֲמִשִּׁים, אַךְ אָדָם מְכֻבָּד, הָגוּן, רָצוּי עַל הַשִּׁלְטוֹן וְגַם, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, בַּעַל רְכוּשׁ גָּדוֹל. וְנַפְשׁוֹ כָּלְתָה אֶל מַרִינְקָה. “אִם תִּתֵּן לִי הַגְּבֶרֶת אֶת הָאשֶׁר עַל יְדֵי הַסְכָּמָתָהּ,” אוֹמֵר הוּא, “לֹא תָּחוּס עֵינִי עַל כָּל הוֹן בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל אשֶׁר בִּתָּהּ: אֶתְפַּטֵּר מִמִּשְׂרָתִי, אֶהְיֶה עוֹסֵק בְּמֶשֶׁק אֲחֻזָּתָהּ, וַאֲתַקֵּן אֶת מַצַּב עִנְיָנֶיהָ הַמְקֻלְקָל.” מַרִינְקָה לֹא סֵרְבָה, אֶלָּא בִּקְּשָׁה לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּמָּלֵךְ עִם לִבָּהּ. וְנִינָה לְבוֹבְנָה אֵינָהּ כּוֹפָה עַל בִּתָּהּ: הִיא מְבִינָה מֵאֵלֶיהָ, הַלֵּב נִכְסָף לְאַהֲבָה, לִבְרִית דּוֹדִים – וּפּוֹרְפִירִי נִיקוֹדִימִיץ אֵינוֹ בֶּן-זוּג לָהּ, יָאֶה לוֹ לִהְיוֹת אָב לָהּ. וְכָךְ עָבְרָה שָׁנָה. כָּל הַזְּמָן שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ, וּלְבַסּוֹף נִתְקַבֵּל מִכְתָּב מֵאֵת הָאָדוֹן אַקְוִילוֹנוֹב: בְּרִגְשֵׁי כָּבוֹד וִיקָר מְבַקֵּשׁ הוּא כִּי יֵחָתֵךְ גּוֹרָלוֹ, וְאִם סִבְרוֹ וְסִכּוּיוֹ לֹא אָבְדוּ, לוּ אַךְ בְּמִקְצָת, מְבַקֵּשׁ הוּא שֶׁתָּבֹאנָה לְפֶּטֶרְבּוּרְג, לְהִתְרָאוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים. אַגַּב, נִינָה לְבוֹבְנָה הֶכְרַח לָהּ לְעַצְמָהּ לָבוֹא לְפֶּטֶרְבּוּרְג בְּלֹא דְחִיָּה, לְרַגְלֵי עִנְיְנֵי הָאֲחֻזָּה. הוֹאִיל וְלֹא פָּרְעָה אֶת חוֹבוֹתֶיהָ, חוֹשֶׁשֶׁת הִיא שֶׁמָּא יָטִילוּ עִקּוּל עַל הָאֲחֻזָּה וְיַעֲמִידוּהָ לִמְכִירָה.

יֵשׁ לָהֶן עוֹד תִּקְוָה לְהִבָּנוֹת מִסַּבְתָּה רְחוֹקָה, נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה רְזֶ’בְסְקַיָה. הַזְּקֵנָה עֲשִׁירָה, אֶלָּא קַמְצָנִית וּבַעֲלַת שִׁגְעוֹנוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁעָלָה עַל דַּעְתָּהּ שֶׁעֲלֵיהֶן לִמְכּוֹר אֶת אֲחֻזָּתָן וְלִקְבּוֹעַ אֶת דִּירָתָן אֶצְלָהּ, הֲרֵי אֵינָהּ זָזָה מִדַּעְתָּהּ זוֹ: “וְאִם לֹא כֵּן, לֹא תְּקַבֵּלְנָה מִמֶּנִּי אַף פְּרוּטָה אֶחָת.” וּמַרִינְקָה אוֹטֶמֶת אָזְנֶיהָ מִשְּׁמוֹעַ כָּזֹאת. “מוּטָב,” אוֹמֶרֶת הִיא, “שֶׁאֶנָּשֵׂא לְאַקְוִילוֹנוֹב וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אֶעֱזוֹב אֶת צֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי. כָּאן נוֹלַדְתִּי וְכָאן אָמוּת.”

נִינָה לְבוֹבְנָה סִיְּמָה אֶת סִפּוּרָהּ וּפָרְצָה בְּבֶכִי. אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְּחָה אֶת הֶחָתָן, צַר הָיָה לָהּ עַל בִּתָּהּ. גּוֹלִיצִין הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְחִיצָתוֹ יוֹמָם עִם נִינָה לְבוֹבְנָה וְלַיְלָה עִם פַּלַּשְׁקָה, אֲבָל בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי חָשָׁה נִינָה לְבוֹבְנָה בְּרֹאשָׁהּ, וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לָנוּחַ בִּשְׁכִיבָה לְמֶחֱצָה, הוֹשִׁיבוּ אֶת פַּלַּשְׁקָה עַל הַדּוּכָן אֵצֶל הָעֶגְלוֹן, וּמַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה עָבְרָה לֵישֵׁב אֵצֶל גּוֹלִיצִין.

הַדִּילִיגַ’נְס זָחַל בַּעֲצַלְתָּיִם. טֶרֶם נִכְבְּשָׁה בַּשֶּׁלֶג דֶּרֶךְ כָּרָאוּי. הָיָה מְעַט שֶׁלֶג וּפַסֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁל הַדִּילִיגַ’נְס חָרְקוּ עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים הַחֲשׂוּפוֹת; הַכִּרְכָּרָה הָלְכָה הָלוֹךְ וְהִתְנַדְנֵד. מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה נִשְׁמְעָה נְשִׁימַת נִינָה לְבוֹבְנָה הַיְשֵׁנָה. הָעִנְבָּל מְיַשֵּׁן בְּקִשְׁקוּשׁוֹ. דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב הַמְכֻסֶּה קֶרַח הָלַךְ הָלוֹךְ וְכָהֹה אוֹר הָעַרְבִית הַכְּחַלְחַל הַדּוֹמֶה לָאוֹר שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ לִפְעָמִים בַּחֲלוֹם.

“וַאֲנִי, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה, דּוֹמֶה עָלַי כְּאִלּוּ כְּבָר נִפְגַּשְׁנוּ פַּעַם, אֶלָּא שֶׁאֵינִי יָכֹל לִזְכּוֹר אֵימָתַי,” אָמַר גּוֹלִיצִין, כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַנַּעֲרָה הַחֲבִיבִים.

“הֲרֵי גַם אֲנִי דּוֹמָנִי…” פָּתְחָה הִיא וְלֹא סִיְּמָה.

“מָה אֵפוֹא?”

“לֹא. לֹא כְּלוּם. שְׁטֻיּוֹת,” הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ, הִסְמִיקָה. כִּכְלָל הָיְתָה מַסְמִיקָה עַל נְקַלָּה, פִּתְאֹם, סֹמֶק עַז לְכָל רֹחַב לֶחְיָהּ, כְּתִינוֹקֶת קְטַנָּה, וְאָז נִמְשַׁךְ עָלֶיהָ חוּט שֶׁל יֶתֶר חֵן. גָּחֲנָה עַל הָאֶשְׁנָב וְהֶעֱבִירָה בְּאֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה וְהַוְּרֻדָּה עַל פְּנֵי צִיּוּרֵי הַקֶּרַח.

נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּגוֹלִיצִין בַּחֲשַׁאי וּבְמַפְגִּיעַ, וּפָנָיו נִרְאוּ לָהּ כְּאִלּוּ הֵם הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּנִּים בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה, כְּאִלּוּ הֵם נִכְפָּלִים: פַּעַם הֵם נִרְאִים יְבֵשִׁים, קָשִׁים, מָרִים עִם קֶמֶט לֹא נָעִים לְיַד הַשְּׂפָתַיִם, הַמָּלֵא לַעַג תָּמִיד. וְעֵינָיו הִבִּיטוּ בְּמַבָּט כָּבֵד, חוֹדֵר וּמָלֵא בִּינָה דֶּרֶךְ מִשְׁקָפַיִם מַבְרִיקִים בְּאוֹר עָמוּם: אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם הַלָּלוּ הִיא, בִּכְלָל, לֹא אָהֲבָה. רַק זְקֵנִים וְחַכְמֵי גֶרְמַנְיָה מַרְכִּיבִים אוֹתָם, כִּמְדֻמֶּה לָהּ, – פָּנִים זָרִים לָהּ, מְטִילֵי אֵימָה, כִּמְעַט. וּפַעַם, פִּתְאֹם, הֵם נִרְאִים פְּשׁוּטִים, יַלְדוּתִיִּים, חֲבִיבִים וְכֹה עֲלוּבִים, עַד שֶׁלִּבָּהּ הָיָה מִתְכַּוֵּץ מֵרַחֲמִים, כְּאִלּוּ חָשַׁשׁ לְצָרָה גְדוֹלָה הַצְּפוּיָה לָאָדָם, סַכָּנַת מָוֶת. וְכָל זֶה עָמוּם וְסָתוּם, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם-כִּשּׁוּף.

“הֲרֵי אֲנִי מִתְיָרְאָה קְצָת מִפְּנֵי אֲדוֹנִי,” הִפְלִיטָה מִפִּיהָ, בְּהוֹסִיפָהּ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בַּחֲשַׁאי וּבְמַפְגִּיעַ, “מִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא אֲדוֹנִי גַם הוּא מַלְעִיג כְּמוֹ אִיבַן אִיבָנוֹבִיץ?”

“פּוּשְׁצִ’ין אֵין כְּמוֹתוֹ טוֹב-מֶזֶג. מִפָּנָיו אֵין לְהִתְיָרֵא. וְאַף מִפָּנַי אָנִי.”

“וְכִי גַם אֲדוֹנִי טוֹב-מֶזֶג?”

“וּמַה סְבוּרָה מַרִינְקָה… מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה?”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. כָּל הַבְּרִיּוֹת קוֹרְאִים אוֹתִי מַרִינְקָה. אֵין הַשֵּׁם מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה חָבִיב עָלַי,” הִסְתַּכְּלָה בְּעֵינָיו וְחִיְּכָה. אַף הוּא. הֵם הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כְּשֶׁהֵם מִצְטַחֲקִים דּוּמָם, וּשְׁנֵיהֶם הִרְגִּישׁוּ שֶׁבַּת-צְחוֹקָם זוֹ מְקָרַבְתָּם קִרְבָה שֶׁמּוֹסִיפָה וְהוֹלֶכֶת, וְשֶׁמַּפְחִידָה וּמְשַׂמַּחַת כְּאֶחָד. כְּאִלּוּ אַחַר פְּרִישָׁה מְמֻשֶּׁכֶת מְאֹד מְאֹד נִפְגְּשׁוּ וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה.

פִּתְאֹם שׁוּב הָפְכָה פָּנֶיהָ, הִסְמִיקָה וְהִשְׁפִּילָה רֹאשָׁהּ. אַךְ מִבַּעַד לִשְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ הַמֻּשְׁפָּלוֹת עָלָה בְּיָדוֹ לִתְפּוֹשׂ מַבַּט לְטִיפָה מַבְרִיק בְּבַיְשָׁנוּת, שֶׁאוּלַי אֵינוֹ מְכֻוָּן אֵלָיו (וְכִי לֹא אַחַת הִיא כְּלַפֵּי מִי?) אֶלָּא לְכָל הַבְּרוּאִים: מָשָׁל לְקַו הָאוֹר שֶׁל הַחַמָּה הַמְלַטֵּף כָּל נִמְצָא שֶׁעָלָיו הוּא שׁוֹרֶה.

“יִסְלַח נָא הַנָּסִיךְ,” הִפְלִיטָה בְּלֹא לְהַגְבִּיהַּ עֲדַיִן עֵינֶיהָ, “פִּרְאִית אֲנִי עַד לְהַבְהִיל. כָּל יָמַי אֲנִי בּוֹדְדָה גַלְמוּדָה בְּצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נַעֲשֵׂיתִי פִּרְאִית. שָׁכַחְתִּי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי-אָדָם. אֲנִי מִתְיָרְאָה מִפְּנֵי כֹּל.”

“לֹא מִן הָרָאוּי הוּא לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, מַרִינְקָה. לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם מַשְׁמַע לְקַלְקֵל אוֹתָם עַל יְדֵי כָּךְ.”

“לֹא מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת אֲנִי מִתְיָרְאָה, אֶלָּא בְּעַצְמִי אֵינִי יוֹדַעַת מִפְּנֵי מָה. בְּצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי לֹא הָיָה כָּל מוֹרָא עָלַי. תָּמִיד הָיִיתִי עַזַּת-נֶפֶשׁ. אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁעָקַרְתִּי מִשָּׁם הַכֹּל נַעֲשָׂה לִי זָר, מַפְחִיד. בְּקַטְנוּתִי הָיְתָה הָאוֹמֶנֶת מַשְׁכִּיבָה אוֹתִי לִישׁוֹן, מַעֲבִירָה עָלַי אוֹת-הַצְּלָב, מְשַׁלְשֶׁלֶת אֶת הַמָּסָךְ עַל עַרְשִׂי וְאוֹמֶרֶת: נוּמִי, יַלְדָּתִי, נוּמִי בְּשָׁלוֹם! עַיִן אַל תִּפְקְחִי, מִבַּעַד לַמָּסָךְ אַל תָּצִיצִי, שֶׁמָּא תִּשְׁלוֹט הָרוּחַ הָרָעָה, הָאוֹרֶבֶת לָךְ מִתַּחַת לַמִּטָּה. אַחַר כָּךְ הָיִיתִי תָּמִיד סְבוּרָה שֶׁהָרוּחַ הָרָעָה אוֹרֶבֶת לֹא רַק מִתַּחַת לַמִּטָּה בִּלְבָד, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם. בְּכָל הַחַיִּים שׁוֹרָה רוּחַ רָעָה…”

“תִּשְׁתַּחְרֵר גְּבִרְתִּי מִמֶּנָּה, וְאָז לֹא תִּשְׁלוֹט בָּהּ.”

“כֵּיצַד אֶשְׁתַּחְרֵר?”

“כְּלוּם אֵינָהּ יוֹדָעַת?”

“אֵינִי יוֹדַעַת… לֹא, בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדָעַת”.

שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּרִים נִעַנְעָה לְאַט בְּרֹאשָׁהּ, וּקְוֻצּוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת עַל לְחָיֶיהָ כְּאֶשְׁכּוֹלוֹת קַלִּים הִתְנַעַנְעוּ אַף הֵן. הַדִּילִיגַ’נְס קָפַץ עַל פְּנֵי שׁוּחָה מְכֻסָּה קֶרַח, וּפְנֵיהֶם נִתְקָרְבוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, וּקְוֻצָּה רַכָּה נָגְעָה בְּלֶחְיוֹ, כְּאִלּוּ הִכְוְתָה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקָה.

“וַאֲדוֹנִי כְּלוּם הוּא יוֹדֵעַ? בְּבַקָּשָׁה לְהַגִּיד לִי.”

“אָסוּר לְהַגִּיד.”

“מִפְּנֵי מָה אָסוּר?”

“מִפְּנֵי שֶׁכָּל אָדָם חַיָּב לֵידַע זֹאת מֵאֵלָיו. גַּם גְּבִרְתִּי תֵּדַע זֹאת בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים.”

“אֵימָתַי?”

“בְּשָׁעָה שֶׁתֶּאֱהָב.”

“אַח! כָּךְ, הָאַהֲבָה!” וְשׁוּב נִעַנְעָה מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק בְּרֹאשָׁהּ, “וְלָמָה אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין בִּזְמַנֵּנוֹּ אַהֲבַת-אֱמֶת, זוּלַת בֶּגֶד וָמַעַל?”

“מִי אוֹמֵר זֹאת?”

"הַכֹּל אוֹמְרִים כָּךְ.

Le plus charmant amour

est celui qui commence et finit en même jour.

(הָאַהֲבָה הַנֶּחְמָדָה בְּיוֹתֵר הִיא זוֹ שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ חָלִים בּוֹ בַּיּוֹם). פּוּשְׁצִ’ין אָמַר לִי זֹאת לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים, וְאַף הַדּוֹדָה סְבוּרָה כָּךְ. ‘אַח, מַרִינְקָה!’ אָמְרָה לִי, ‘עֲדַיִן לֹא עָמַדְתְּ עַל טִיבוֹ שֶׁל בַּעַל-כָּנָף זֶה שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲבָה: כְּשֵׁם שֶׁהוּא בָּא בִּיעָף כָּךְ הוּא פּוֹרֵחַ וְאֵינֶנּוּ’, וְאַף הַסַּבְתָּה…"

“כַּמָּה יֵשׁ לִגְבִרְתִּי דוֹדוֹת וְסַבְתּוֹת?”

“הָהּ, הַרְבֵּה! לֹא תִּמָּנֶינָה מֵרֹב.”

“וּגְבִרְתִּי מַאֲמִינָה לְכֻלָּן?”

“בְּוַדָּאי!”

רְגִילָה הָיְתָה לַחֲזוֹר עַל הַמִּלָּה “בְּוַדַּאי” וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ בְּחֵן מְיֻחָד, עַד שֶׁהוּא הָיָה כְּבָר מְחַכֵּה לִשְׁמוֹעַ אוֹתָהּ.

“כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין? חַיָּב אָדָם לְהַאֲמִין לַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ. אֲנִי גּוּפִי הֲרֵינִי שׁוֹטָה, וּלְכָךְ אֲנִי מַאֲמִינָה לְדִבְרֵי אֲנָשִׁים נְבוֹנִים. כֻּלִּי חֲבוּרַת דְּבָרִים שֶׁקִּבַּלְתִּי מִפִּי אֲחֵרִים כִּשְׂמִיכָה הַמְחֻבֶּרֶת כֻּלָּהּ מִמַּטְלִיּוֹת צִבְעוֹנִים.”

“וּמִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה מִי מִסְתַּתֵּר?” שָׁאַל הוּא בְּבַת-צְחוֹק.

“אַדְּרַבָּא, יְנַחֵשׁ הוּא מִי!” הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינַיִם מְמַצְמְצוֹת כְּשֶׁהִיא מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ שֶׁל עַרְמוּמִית מְגָרָה. וְשׁוּב הִבְרִיק אוֹתוֹ קַו-אוֹר שֶׁמְּלַטֵּף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עָלָיו.

נִשְׁתַּתְּקָה לְרֶגַע, נֶאֶנְחָה וּפָנֶיהָ הִתְקַדְּרוּ מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם יַלְדוּת.

“כָּךְ הוּא הַדָּבָר, נָסִיךְ! הָאַהֲבָה תִּפְרַח לָהּ וְהָרוּחַ הָרָעָה תִּשָּׁאֵר: הֲרֵי כְּנָפַיִם אֵין לָהּ, וְדוֹמָה הִיא לְתוֹלַעַת זוֹחֶלֶת אוֹ אוּלַי לְעַכָּבִישׁ גָּדוֹל גָּדוֹל, אָיֹם וּמְתֹעָב…”

שְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ, וְשׁוּב הִרְגִּישׁוּ שֶׁשְּׁתִיקָתָם מְקָרֶבֶת אוֹתָם, קִרְבָה שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לְלֹא מַעֲצוֹר.

“מוּטָב! תְּדַבֵּרְנָה הַדּוֹדוֹת וְהַסַּבְתּוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָן. אֲבָל גְּבִרְתִּי בְּעַצְמָהּ כְּלוּם רָצוּי לָהּ שֶׁהָאַהֲבָה תִּפְרַח וְתֵעָלֵם?”

“בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! אוֹהֶבֶת אֲנִי לֶאֱהוֹב בְּעֹז. לֶאֱהוֹב לְשִׁעוּרִין אֵינִי יְכֹלָה. טוֹב שֶׁהַכְּתֵפִיָּה לֹא תִּשָּׁמֵט מִכָּתֵף אַחַת, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא נֶאֱחֶזֶת יָפֶה בִּשְׁתֵּי הַכְּתֵפָיִם.”

“כָּךְ, מַרִינְקָה, כָּךְ!” גּוֹלִיצִין נָתַן בָּהּ עֵינָיו, כְּאִלּוּ סוֹף סוֹף נִזְכַּר, הִכִּיר: “עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אֲנִי מִי אָתְּ!”

“מַה טוֹבָה גְבִרְתִּי!” אָמַר כְּבָר בְּקוֹל אַחֵר, נָמוּךְ יוֹתֵר.

“מַה טוֹב מָצָא בִּי אֲדוֹנִי! עֲדַיִן אֵין הוּא יוֹדֵעַ אוֹתִי. יִשְׁאַל נָא אֶת פִּי אִמָּא וְיִשְׁמַע מִמֶּנָּה אֵיזוֹ רִיבָה טַרְחָנִית, רָעָה וּקְשַׁת-עֹרֶף אָנִי.”

“תִּשְׁמַע נָא, מַרִינְקָה! וְכִי מֻתָּר לִי לְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּפַשְׁטוּת?”

“בְּוַדָּאי! אֲנִי גוּפִי אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת. בּוֹסֶרֶת אֲנִי עַל כִּרְכּוּרֵי-הַנִּמּוּסִים הַלָּלוּ!”

“אִם כֵּן, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה,” פָּתַח וְאָמַר, וּפִתְאֹם הִפְסִיק. כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה מַרִינְקָה קֹדֶם, אַף הוּא הֶחֱזִיר פָּנָיו, הִסְמִיק וְהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו. הִיא הִסְתַּכְּלָה בּוֹ מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

“אַל תִּנָּשֵׂא לָאָדוֹן אַקְוִילוֹנוֹב”, אָמַר בְּהַחְלָטִיּוּת פִּתְאֹמִית.

“הָכֵיצַד? מִפְּנֵי מָה?”

“מִפְּנֵי שֶׁאֵין גְּבִרְתִּי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ.”

“מַה מַשְׁמַע אֵינִי אוֹהֶבֶת? הֲרֵיהוּ חֲתָנִי, מִכָּאן שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ.”

“לֹא, אֵין הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. לְגַבֵּי דִידָהּ הוּא רוּח רָעָה.”

“שְׁטֻיּוֹת! אָדָם נִפְלָא, מְכֻבָּד, בַּעַל כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת. עֲשׂוּי לִתֵּן אשֶׁר לְכָל נַעֲרָה. הַכֹּל אוֹמְרִים זֹאת, גַּם אִמָּא, גַּם הַדּוֹדָה, גַּם הַסַּבְתָּה…”

“וְאַף עַל פִּי כֵן, אַל תִּנָּשֵׂא לוֹ.”

“אֲבָל מַה לַאֲדוֹנִי וּלְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה? אָדָם מְשֻׁנֶּה! אֵיךְ הוּא מֵעֵז? לִכְאוֹרָה הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִתְקַצֵּף עָלָיו, אֶלָּא שׁוֹטָה אֲנִי וְאֵינִי יְכֹלָה…”

“תִּסְלַח לִי, גְּבִרְתִּי. לֹא אוֹסִיף עוֹד. אַל נָא בְּאַפָּהּ, הַטּוֹבָה שֶׁלִּי, נַעֲרָה חֲבִיבָה, חֲבִיבָה…”

פִּתְאֹם נִשְׁתַּתֵּק. הֵצִיץ בָּהּ בְּהִתְגַּנֵּב. שׁוּב כְּמוֹ קֹדֶם הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ אֶל הָאֶשְׁנָב הַמְכֻסֶּה קֶרַח וְנָשְׁמָה עָלָיו כְּשֶׁהִיא מַסְמִיכָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ אֶל פִּיהָ. אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה מְשַׂרְטֶטֶת אֵיזוֹ קַוִּים בְּאֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה עַל גַּבֵּי עִגּוּל הַקֶּרַח שֶׁנָּמַס.

“ו‘. וְכִי הוּא רוֹאֶה ו’? הֲרֵי שְׁמָהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ מַתְחִיל בְּוָו.”

“אֵיזוֹ כַּלָּה?”

“אֶתְמְהָה! יָפֶה הֶחָתָן שֶׁאֶת כַּלָּתוֹ שָׁכַח. אַי-אַי-אַי, וְכִי זֶה מְהֻגָּן? וּמִשּׁוּם מָה הוּא מַעְלִים מִמֶּנִּי? הֲרֵי אֲנִי יוֹדַעַת. פּוּשְׁצִ’ין אָמַר לִי: כַּלָּׂה יֵשׁ לוֹ לַאֲדוֹנִי בְּפֶּטֶרְבּוּרְג, יְפֵהפִיָּה. שְׁמָהּ מַתְחִיל בְּוָו… וַסִילִיסָה אוּלַי? וָלֶרְיַן וּוַסִילִיסָה. כָּךְ נָאֶה: שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁאוֹתָהּ אוֹת בִּתְחִלָּתָם!” אָמְרָה וּפָרְצָה בִּצְחוֹק מְצַלְצֵל, כְּאִלּוּ שָׂמַח לִבָּהּ, אֶלָּא עֵינֶיהָ נוּגוֹת הָיוּ.

“לָמָּה בְּוָו? אַה, כָּךְ, ‘חֵרוּת[6]” מָצָא גוֹלִיצִין וְנִזְכַּר:

אָנוּ מְצַפִּים מִתּוֹךְ כִּסּוּפֵי-נֶפֶשׁ

לִשְׁעַת הַחֵרוּת הַקְּדוֹשָׁה,

כְּשֵׁם שֶׁמְּצַפֶּה אוֹהֵב צָעִיר

לִשְׁעַת הָרְאָיוֹן הָעֲרֵבָה.

“הֲיוֹדֵעַ הַנָּסִיךְ? הֲרֵי יִתָּכֵן שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן?” הִיא הִפְסִיקָה פִּתְאֹם לִצְחֹק וְהִבְּיטָה אֵלָיו בְּמַבָּט חָמוּר, כִּמְעַט בְּזַעַם.

“מָה אֵינוֹ כֵּן?”

“בְּנוֹגֵעַ לָאַהֲבָה. יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָאַהֲבָה תָּגֵן עַל הָאָדָם מִפְּנֵי הָרוּחַ הָרָעָה.”

“אֶלָּא מָה?”

"לֹא אֵדָע. לֹא אוּכַל לְהַגִּיד. יֵשׁ חֲרוּזִים כָּאֵלֶּה. חֲבִיבִים מְאֹד הָיוּ עַל אַבָּא הַמַָּנוֹחַ:

בְּלֵב נִכְנָע לְהַאֲמִין

וּבְאֹרֶךְ רוּחַ חַכּוֹת לַסּוֹף."

אָמְרָה בְּלַחַשׁ, אֲבָל הָיָה בּוֹ, בַּלַּחַשׁ, כֹּחַ כָּזֶה, שֶׁגּוֹלִיצִין נָשָׂא אֵלֶיהָ עֵינָיו בִּתְמִיהָה: לִפְנֵי רֶגַע יֵלְדוּת הָיְתָה בָּהּ, וְעַכְשָׁו הִיא אִשָּׁה.

אוֹתָהּ שָׁעָה נָטָה הַדִּילִיגַ’נְס, תּוֹךְ כְּדֵי יְרִידָתוֹ בַּמּוֹרָד, אֶל הַצַּד, וְכִמְעַט לֹא נֶהְפַּךְ. מַרִינְקָה נִבְהֲלָה וּפָרְצַָה בִּצְוָחָה, וּכְשֶׁבִּקְשָׁה לְהֵאָחֵז בְּמִשְׁעֶנֶת הַמּוֹשָׁב הִנִּיחָה שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן אֶת יָדָהּ עַל יַד גּוֹלִיצִין. הוּא לְחָצָהּ בְּכֹחַ וְגָחַן סָמוּךְ אֶל פָּנֶיהָ. הִיא הִרְתִּיעָה אֶת מַחֲצִית גּוּפָהּ קְצָת אֲחוֹרַנִּית, רָצְתָה לְסַלֵּק אֶת יָדָהּ, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא הִנִּיחַ.

“מַרְיָה!” נִשְׁמַע קוֹלָהּ הֶעָמוּם שֶׁל נִינָה לְבוֹבְנָה מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה.

מַרִינְקָה הִרְכִּינָה אָזְנֶיהָ, אַךְ לֹא הֶחֱזִירָה כְּלוּם, וּשְׁנֵיהֶם נִדְמוּ בַּחֲשֵׁכָה כְּתִינוֹקוֹת מִשְׁתּוֹבְבִים.

“וְלִגְבִרְתִּי מֵעַל לִגְבִין עֵינָהּ יֵשׁ נֶמֶשׁ,” לָחַשׁ לָהּ בִּצְחוֹק חֲרִישִׁי.

“לֹא נֶמֶשׁ אֶלָּא שׁוּמָה,” הֵשִׁיבָה לוֹ אַף הִיא בִּלְחִישָׁה עַלִּיזָה, “בְּקַטְנוּתִי הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת סוֹנְטִים בִּי וּמִתְלוֹצְצִים ‘לְמַרִינְקָה מוּמָהּ, שׁוּמָה שׁוּמָה’.”

הוּא הִסְמִיךְ אֶת פָּנָיו אֵלֶיהָ עוֹד יוֹתֵר, וְהִיא עוֹד יוֹתֵר הִרְתִּיעָה אֶת גּוּפָהּ אֲחוֹרַנִּית.

“חֲמוּדָה, חֲמוּדָה, חֲבִיבָה!” לָחַשׁ לָהּ בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, עַד שֶׁהִיא הָיְתָה יְכֹלָה לֹא לִשְׁמוֹעַ אִלּוּ רָצְתָה בְּכָךְ.

“Marie, où es-tu donc, mon enfant? (מַרְיָה, אַיֵּךְ יַלְדָּתִי?)” קָרְאָה נִינָה לְבוֹבְנָה בְּקוֹל בָּרוּר כְּבָר, לְאַחַר שֶׁנֵּעוֹרָה מִשְּׁנָתָהּ.

“כָּאן, אִמָּא! הֲרֵינִי מִיָּד… וַהֲרֵי הַתַּחֲנָה לְפָנֵינוּ!”

הַדִּילִיגַ’נְס נִתְעַכֵּב. לִפְנֵי הָאֶשְׁנָב הִתְחִילוּ מִתְרוֹצְצִים אוֹרוֹת אֲדֻמִּים וּצְלָלִים שְׁחוֹרִים. מַרִינְקָה קָמָה.

“אַל תֵּלֵךְ מִכָּאן,” לָחַשׁ לָהּ גּוֹלִיצִין.

“אִי אֶפְשָׁר. אִמָּא תִּכְעַס עָלָי.”

וְהוּא עוֹד הוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת יָדָהּ. פִּתְאֹם הִגִּישׁ אֶת יָדָהּ אֶל שְׂפָתָיו וְנָשַׁק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי-אָדָם רְגִילִים לְנַשֵּׁק: בְּתוֹךְ כַּף-הַיָּד הַחַמָּה, הָרַעֲנַנָּה וְהָעֲנֻגָּה, כִּגְבִיעַ-פֶּרַח הַמְחֻמָּם עַל יְדֵי הַחַמָּה.

בַּלַּיְלָה עָבְרָה פַּלַּשְׁקַה לֵישֵׁב עַל יָדוֹ כָּרָגִיל, וְיוֹמָם – מַרִינְקָה. הַגְּבֶרֶת טוֹלִיצֶ’בָה פָּסְקָה לִנְהוֹג בּוֹ קַפְּדָנוּת יְתֵרָה, וְהִתִּירָה לְבִתָּהּ לֵישֵׁב עִמּוֹ יַחַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנָהּ.

אִם מִפְּנֵי שֶׁנִּינָה לְבוֹבְנָה לֹא יָשְׁנָה וְיָכְלָה לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָם אוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּרִינְקָה בְּעַצְמָהּ, אַחַר יוֹם אֶתְמוֹל, נִתְכַּנְּסָה פִּתְאֹם לְתוֹכָהּ וְנֶעֱשְׂתָה זְהִירָה בְּיוֹתֵר – הַשִּׂיחָה הִתְנַהֲלָה בִּכְבֵדוּת וּבְלֹא עִנְיָן רָב. הִיא סִפְּרָה עַל חַיֶּיהָ בְּצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי. בְּסִפּוּרָהּ הָיָה הַרְבֵּה מִן הַפַּשְׁטוּת, מִן הַחֻלִּין, אֲבָל רוּחַ קְדוּמִים הָיְתָה חוֹפֶפֶת עָלָיו, כְּמוֹ עַל אַגָּדָה נְעִימָה.

בִּקְצֵה שְׂדֵרַת תְּרָזוֹת עִם קִנֵּי-קַבְרִינִים עֲלֵיהֶם, עַל עֶבְרֵי פִּי מוֹרָד תָּלוּל, מֵעַל לַנַּחַל הַקָּטֹן קַשִׁירְקָה, עָמְדָה סֻכָּה עוֹד מִימֵי הַסָּב, עִם כְּתֹבֶת מְטֻשְׁטֶשֶׁת עַל גַּבֵּי הַגַּמְלוֹן: “כָּאן תָּבוֹא לִמְנוּחָתֶךָ”. בְּסֻכָּה זוֹ הָיְתָה מַרִינְקָה קוֹרְאָה בְּסִפְרֵי רַדְקְלִיף וְקוֹצֶבּוּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל חֲבִיבִין הָיוּ עָלֶיהָ סִפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת מַבְהִילִים וּמְעוֹרְרִים אֶת הָרְגָשׁוֹת. וּבִימוֹת הַחֹרֶף, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, כְּשֶׁאוֹר הַלְּבָנָה הַכָּחֹל, הַפּוֹרֵץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַמְכֻסִּים קֶרַח, הָיָה מִתְעָרֵב בַּטְּרַקְלִין עִם הָאוֹר הָאָדֹם שֶׁל הָעֲשָׁשִׁית הַקְּטַנָּה שֶׁדָּלְקָה בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה שֶׁל אִמָּא, – הָיְתָה הַדּוֹדָנִית אַדֶל מְזַמֶּרֶת עִם צְלִילֵי הַקְּלַוִיקוֹרְדִי שִׁירִים נוֹשָׁנִים, שֶׁהָיוּ כֹּה נְבוּבִים וְכֹה עֲנֻגִּים:

צְלִיל הַפְּסַנְתֵּר הַנּוּגֶה,

נָא סַפֵּר אֶת יְגוֹנִי.

אוֹ עוֹד זֹאת:

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִפָּרֵד,

וְאוּלַי לְעוֹלָם וָעֶד!

אַח, הַאוּכַל לֹא לְהִצְטַעֵר, לֹא לִבְכּוֹת?

אֵל יוֹדֵעַ אִם נוּכַל עוֹד לְהִתְרָאוֹת.

וּמַרִינְקָה הָיְתָה מַקְשִׁיבָה לַזִּמְרָה הַזּוֹ וּבוֹכָה.

הִיא הָיְתָה מַאֲמִינָה בְּנַחַשׁ, בְּלַחַשׁ וּבְכִשּׁוּף שֶׁלָּמְדָה מִפִּי הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה פֶּטְרוֹבְנָה: אִם רָאֲתָה חוּט מוּטָל עַל הַקַּרְקַע אוֹ חוּג שֶׁנַּעֲשָׂה עַל גַּבֵּי הַחוֹל מֵהַמַּשְׁפֵּךְ, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא עָבְרָה עֲלֵיהֶם. הִיא יָדְעָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַתַּנּוּר בּוֹעֵר וְזִיקִים נִתָּזִים מִן הָאֵשׁ, סִמָּן לְאוֹרְחִים שֶׁיָּבוֹאוּ; וְאִם הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתוֹ צְרִיכִים לְהוֹרִידוֹ מֵעַל הַמּוֹט וּלְמַשֵּׁשׁ אֶת רַגְלָיו: חַמּוֹת – סִמָּן לִבְשׂוֹרוֹת, קָרוֹת – סִמָּן לְמָוֶת.

לְנַהֵל אֶת מֶשֶׁק הַבַּיִת יָדְעָה יוֹתֵר מֵאִמָּא. אֶצְלָם בְּסֶרְפּוּחוֹבוֹ הַכֹּל בְּזוֹל: הַבָּשָׂר – חָמֵשׁ קוֹפֵּיקוֹת הַלִּטְרָה; זוּג פַּרְגִּיּוֹת – חֲמִשִּׁים; מְלָפְפוֹנִים – אַרְבָּעִים בְּעַד 60 לִטְרָה. שׁוּם אָדָם בַּמָּחוֹז לֹא יָדַע לִכְבּוֹשׁ אוֹתָם כְּמוֹתָהּ. וְגַם מַלְאֲכוֹת-יָד עָשְׂתָה בְּחֵפֶץ-כַּפֶּיהָ. פַּעַם סָרְקוּ צֶמֶר כְּבָשִׂים, זֶה שֶׁצּוֹמֵחַ לָהֶם עַל הֶחָזֶה וּמִתַּחַת לַצַּוָּאר; רָחֲצוּ אֶת הַצֶּמֶר וְהֵבִיאוּ אֲלֵיהֶם. פֶּלָגֵיָה יוֹדַעַת יָפֶה לִטְווֹת, יָצָא צֶמֶר רַךְ, נִפְלָא אֲבָל כֻּלּוֹ לָבָן, וְקָשֶׁה לִרְקוֹם צִיּוּר בְּלֹא צְלָלִים. מֶה עָשְׂתָה? עָמְדָה וְצָבְעָה אוֹתוֹ, כְּלָל וּכְלָל לֹא רָע; הִתְקִינָה מַרְבַד קָטֹן נָאֶה מְאֹד.

“כְּלוּם בְּמִתְכַּוֵּן אַתְּ עוֹשָׂה כָּךְ, מַרִינְקָה?” לֹא הִתְאַפֵּק גּוֹלִיצִין וְשָׁאַל בִּצְחוֹק.

“מָה אֲנִי עוֹשָׂה בְּמִתְכַּוֵּן?”

“אֲנִי טוֹעֵן לָךְ בְּאַהֲבָה וְאַתְּ עוֹנָה לִי בִּמְלָפְפוֹנִים כְּבוּשִׁים וּבְצֶמֶר כְּבָשִׂים!”

הִיא לֹא הֶחֱזִירָה כְּלוּם, נָשְׁכָה אֶת שְׂפָתָהּ הַקְּטַנָּה, הִסְמִיכָה אֵלֶיהָ אֶצְבָּעָהּ וּבִתְנוּעַת רֹאשָׁהּ רָמְזָה לוֹ כְּלַפֵּי אִמָּהּ, כְּאִלּוּ כְּבָר הָיָה בֵּינֵיהֶם סוֹד אֶחָד מְשֻׁתָּף.

וְכָל מַה שֶׁדִּבְּרָה, – בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה הָיָה צָפוּן אֵיזֶה עִנְיָן אַחֵר, טָמִיר וְרַב-חֲשִׁיבוּת. פְּעָמִים הָיוּ מִשְׁתַּתְּקִים וּמְחַיְּכִים זֶה אֶל זֶה מִתּוֹךְ תְּמִיהָה שֶׁל חֶדְוָה, כְּאִילוּ אַחַר הַפְּרִידָה הַמְמֻשָּׁכָה בָּאָה סוֹף סוֹף הַפְּגִישָׁה הַבְּרוּכָה. וּשְׁנֵיהֶם הִרְגִּישׁוּ שׁוּב, כְּמוֹ תְּמוֹל, שֶׁהֵם, בֵּין אִם רוֹצִים וּבֵין אִם אֵינָם רוֹצִים, מִתְקָרְבִים זֶה אֶל זֶה קִרְבָה שֶׁאֵין לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה, עֲדַיִן חָשְׁשָׁה, לֹא הֶאֱמִינָה. אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה תּוֹפֵשׂ מִבַּעַד לַשְּׁמוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל הָעֵינַיִם הַמֻּשְׁפָּלוֹת אֶת מַבַּט-הַלְּטִיפָה הַמַּבְרִיק בְּבַיְשָׁנוּתוֹ, – הָיָה דוֹמֶה עָלָיו, לֹא כְּמוֹ תְּמוֹל, שֶׁלְּטִיפָה זוֹ הִיא בִּשְׁבִיל כָּל בָּאֵי-עוֹלָם, אֶלָּא לוֹ לְבַדּוֹ הִיא מְיֻחֶדֶת.

“מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? לָמָּה אֲנִי מֵבִיא בִּמְבוּכָה אֶת הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה?” – הָיָה נִזְכָּר פִּתְאֹם, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ שׁוּב שָׁכַח, שִׁכּוֹר מִנִּיחוֹחֵי הָאַהֲבָה הַמְלַפְּפִים אֶת הַנַּעֲרָה כְּטַל מַשְׁכִּים הָרוֹבֵץ עַל הַלִּילָךְ הַפּוֹרֵחַ.

“מַה טוֹב הָיָה, גּוֹלִיצִין, אִלּוּ לָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה אֶת מַרִינְקָה,” – נִזְכְּרוּ לוֹ דִבְרֵי פּוּשְׁצִ’ין אֵלָיו שֶׁבְּשַׁעְתָּם נִרְאוּ לוֹ כִּבְדִיחָה. “אָנוּ עוֹמְדִים לַעֲלוֹת לַגַּרְדֹּם, וְאַתָּה מְדַבֵּר עַל נִשּׂוּאִים, פּוּשְׁצִ’ין!” – “וּמַה בְּכָךְ? אֲפִילוּ לַעֲלוֹת לַגַּרְדֹּם טוֹב לַנָּשׂוּי, הֲרֵי בְּכָל זֹאת יֵשׁ מִי שְׁיְּבַכֶּה אוֹתוֹ. לֹא, בֶּאֱמֶת, אִם תִּקַּח אֶת מַרִינְקָה לְאִשָּׁה, תִּפְדֶּה אוֹתָהּ מִידֵי הַרַמַּאי וְהַנּוֹכֵל אַקְוִילוֹנוֹב.”

הוּא גוּפוֹ נַפְשׁוֹ הָיְתָה סוֹלֶדֶת מֵהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמַּרִינְקָה תִּנָּשֵׂא לְאַקְוִילוֹנוֹב. בְּשָׁעָה שֶׁפַּרְפַּר מִתְלַבֵּט בְּקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ מִתְעוֹרֵר הָרָצוֹן לְהַצִּיל אֶת הַפַּרְפַּר מִידֵי הָעַכָּבִישׁ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה זֹאת? בְּפֶּטֶרְבּוּרְג לֹא תְּהֵא דַעְתּוֹ פְּנוּיָה לְמַרִינְקָה: שָׁם קֶשֶׁר, מֶרֶד, הוֹרָדַת הֶעָרִיץ מִכִּסְאוֹ, שִׁחְרוּר הַמּוֹלֶדֶת. אוֹ שֶׁמָּא גוֹרָלָם שֶׁל מַמְלָכוֹת וְעַמִּים אֵינוֹ מַכְרִיעַ עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם יוֹתֵר מִגּוֹרָלָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ נַעֲרָה אֶחָת?

פְּגִישָׁתָם מַהִי? – הֲיַד הַמִּקְרֶה הִיא אוֹ יַד הַגּוֹרָל? אִם אַךְ מִקְרֶה הוּא בִּלְבָד, לָמָּה דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא הִכִּיר אוֹתָהּ, כְּאִלּוּ נִזְכַּר בָּהּ וְלֹא נִזְכַּר, כְּזֵכֶר חֲלוֹם נִשְׁכָּח מֵרֹב יָמִים? וְאִם יַד הַגּוֹרָל בָּאֶמְצַע, מִשּׁוּם מָה הוּא כֹּה בָּטוּחַ, אוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ, שֶׁהָיָה עָלוּל לֶאֱהוֹב אוֹתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֶאֱהָבֶנָּה לְעוֹלָם וְשֶׁמִּתּוֹךְ חֲלוֹם-אַהֲבָה זֶה שֶׁלֹּא יִתְגַּשֵּׁם, מִתּוֹךְ חֶדְוַת-חַיִּים זוֹ הָאַחֲרוֹנָה הוּא פּוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים לְעוֹלָמִים? מָשׁוּל לְאוֹתוֹ הֵלֶךְ שֶׁבְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי הַדֹּב קָפַץ אֶל הַתְּהוֹם וְנֶאֱחַז בְּשׂוֹכָה, וַהֲרֵיהוּ תָּלוּי וְעוֹמֵד וְקוֹטֵף גַּרְגְּרֵי-פְּטָלִים מֵהַשִּׂיחַ וּמַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַסַּכָּנָה.

בְּשָׁעָה שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ הַמְּלֵאִים חַיִּים נִזְכַּר פָּנִים אֲחֵרִים, פְּנֵי מֵתָה. לָאוֹר הַכֵּהֶה שֶׁל הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים בַּיּוֹם, בְּשִׂמְלַת-כְּלוּלוֹת לְבָנָה, בְּתוֹךְ הָאָרוֹן, מוּטֶלֶת סוֹפְיָה נַרִישְׁקִינָה, כֻּלָּהּ דַּקָּה, חַדָּה, יְשָׁרָה, דְּרוּכָה כְּחֵץ יָעוּף.

אַל תַּחְקֹר לְאָן נָטָה דַרְכִּי,

מַה הַגְּבוּל אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּעָזְבִי הָעוֹלָם.

הָהּ, רֵעִי! קִיַּמְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָאָרֶץ:

עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת אָהַבְתִּי וְחָיִיתִי.

הַאִם תּוֹחַלְתִּי לֹא נִכְזָבָה?

הֲבָאוּ תִּקְווֹתַי? הֲמָצָאתִי אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי?

הַאֲמֵן בְּבִטְחָה: הַלֵּב לֹא הוּתַל;

הַכֹּל בָּא כַּאֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי. בְּעוֹלַם הָאֱמֶת נִפָּגֵשׁ,

וּפֹה יוֹדַעַת אֲנִי מַה יָפֶה עוֹלַמְכֶם.

יְדִידִי! הַנִּשְׂגָּב בָּעוֹלָם לֹא רֵיק וְשָׁוְא הוּא:

חֲזַק וֶאֱמַץ! פֹּה לֹא תֵּבוֹשׁ ~מִבִּטְחוֹנֶךָ~.

הִיא לֹא תִּבְגּוֹד – וְלֹא יִבְגּוֹד גַּם הוּא. אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִיא גַם הָאַחֲרוֹנָה. וְלוּ גַם אָהַב אֶת מַרִינְקָה, לֹא יִבְגּוֹד בְּסוֹפְיָה. שְׁתֵיהֶן – יַחַד, זוֹ שֶׁעֲלֵי אֲדָמוֹת וְזוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כְּשֵׁם שְׁבִּקְצֵה הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִתְאַחֲדִים, כָּךְ גַּם סוֹפְיָה עִם מַרִינְקָה.

בַּמֵּעֵת-לְעֵת הַשְּלִישִׁי הִתְקָרֵב הַדִּילִיגַ’נְס אֶל פֶּטֶרְבּוּרְג. מִשֶּׁעָבְרוּ אֶת הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה, פּוּלְקוֹבוֹ, נָשְׁבָה מִן הַיָּם רוּחָ פּוֹשֶׁרֶת. הַכְּפוֹר עַל הָאֶשְׁנָב הִתְחִיל מִתְמַסְמֵס, בּוֹכֶה, וּמִבַּעַד לְדִמְעוֹתָיו הִלְבִּין מִישׁוֹר עָגוּם, מֻשְׁלָג, עִם גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת בִּצָּה, דּוֹמֶה לְקִבְרוֹת בֵּית-עַלְמִין עֲנָקִי. וּבִקְצֵה הַמִּישׁוֹר נִרְאוּ נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת: בָּתֵּי פֶּטֶרְבּוּרְג.

“שָׁלוֹם לְךָ, נָסִיךְ!” אָמְרָה מַרִינְקָה, “עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹתֵינוּ: אֲנִי אֶל חֲתָנִי, וַאֲדוֹנִי אֶל כַּלָּתוֹ. וְכִי יִהְיֶה זוֹכֵר אוֹתִי?”

דּוּמָם נָשַׁק אֶת יָדָהּ, שׁוּב כְּמוֹ קֹדֶם בְּתוֹךְ כַּפָּהּ הַחַמָּה, הָרַעֲנַנָּה, הָעֲנֻגָּה כְּגָבִיעַ שֶׁל פֶּרַח הַמְחֻמָּם בַּחַמָּה.

“הֲיָבוֹא אֲדוֹנִי אֵלֵינוּ בְּפֶּטֶרְבּוּרְג?” שָׁאֲלָה בְּלָחַשׁ.

“אָבוֹא.”

“וְאִם הַכַּלָּה לֹא תַּנִּיחַ?”

“אֵין לִי שׁוּם כַּלָּה.”

“הַאֱמֶת?”

“אֱמֶת.”

“בְּהֵן צִדְקוֹ?”

“בְּהֵן צִדְקִי. וְלָהּ, מַרִינְקָה, אֵין חָתָן?”

“אֵינִי יוֹדָעַת. אוּלַי אֵין לִי.”

וְשׁוּב הִצְטַחֲקוּ שְׁנֵיהֶם, דּוּמָם – הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, נִזְכְּרוּ. “אֲנִי הָיִיתִי יָכֹל לְאָהֳבֵךְ,” אָמַר מַבָּטוֹ הַחוֹדֵר. “וְאַף אֲנִי הָיִיתִי יְכֹלָה,” הֵשִׁיבָה גַם הִיא בְּמַבָּט כָּזֶה.

“Marie, הִזְדָּרְזִי. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִתְכּוֹנֵן. פַּלַּשְׁקָה! הֵיכָן הַמִּזְוָדָה? הֵיכָן שׁוּב טָמַנְתְּ אוֹתָהּ? אַח, רִיבָה קָשָׁה מִסְּבוֹל!” נִשְׁמַע קוֹלָהּ הָרוֹטֵן שֶׁל אִמָּא.

נִתְמַתְּחָה שׁוּרַת גְּדֵרוֹת, חוֹמוֹת סֻכּוֹת דַּלּוֹת, חֲנֻיּוֹת, אַכְסַנְיוֹת. לְבַסּוֹף עָמַד הַדִּילִיגַ’נְס לִפְנֵי בַּיִת נָמוּךְ, שֶׁכְּתָלָיו הָיוּ כְּתֻמִּים וּמְטֻנָּפִים עוֹד בְּרֶפֶשׁ שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד, עִם שְׁתֵּי סֻכּוֹת צְבוּעוֹת רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת שֶׁעָמְדוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַקּוֹרָה הַמַּבְרִיחָה לְרֹחַב הַדָּרֶךְ.

דֶּלֶת הַדִּילִיגַ’נְס נִפְתְּחָה וְחַיָּל בַּעַל שָׂפָם הֵצִיץ לְתוֹכָהּ. קְצִין-הַגְּבוּל חָתַם עַל תְּעוּדוֹת-הַמַּסָּע: “הַגְבַּהּ!” פָּקַד לַשּׁוֹמֵר. הַקּוֹרָה הַמַּבְרִיחָה אֶת הַדֶּרֶךְ הִתְנַשְּׂאָה, וְהַ“בַּל תִּשְׁכַּח” נִכְנַס לְפֶּטֶרְבּוּרְג.

פֶּרֶק שֵׁנִי

הָחֵל מִכ"ז נוֹבֶמְבֶּר, כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר מוֹתוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר הָרִאשׁוֹן, הִשְׁתַּלְּטָה בְּפֶּטֶרְבּוּרְג דְּמָמָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. הַכֹּל נִשְׁתַּתֵּק, נִקְפָּא, כְּאִלּוּ עָצַר אֶת הַנְּשִׁימָה. הַתֵּאַטְרָאוֹת הָיוּ סְגוּרִים; אָסוּר הָיָה לְנַגֵּן בְּחִלּוּפֵי-הַמִּשְׁמָרוֹת; הַגְּבִירוֹת הִתְלַבְּשׁוּ בְּשִׂמְלוֹת אֵבֶל; בְּבָתֵּי-הַכְּנֵסִיּוֹת הִתְפַּלְלוּ תְּפִלּוֹת אַזְכָּרָה, צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים עָצוּב הָיָה מְנַסֵּר מֵעַל לַבִּירָה לְמִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעָרֶב.

רוּסְיָה נִשְׁבְּעָה לְקוֹנְסְטַנְטִין הָרִאשׁוֹן. הַפְּקֻדּוֹת הָיוּ חֲתוּמוֹת בִּשְׁמוֹ; בַּחֲצַר הַמַּטְבֵּעוֹת הִטְבִּיעוּ אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ עַל מַטְבֵּעוֹת שֶׁל רוּבָּל; בְּבָתֵּי-כְּנֵסִיּוֹת הִתְפַּלְלוּ לִשְׁלוֹמוֹ. כָּל יוֹם הָיוּ מְצַפִּים לְבוֹאוֹ, וְהוּא הִתְמַהְמַהּ וְלֹא בָּא. וּשְׁמוּעוֹת שׁוֹנוֹת פָּרְחוּ בָּאֲוִירָהּ שֶׁל הַבִּירָה. אֵלֶּה אָמְרוּ שֶׁהוּא הִסְתַּלֵּק מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת, וְאֵלֶּה – שֶׁהִסְכִּים לַהַכְתָּרָה, וְאֶת הָאֱמֶת אִישׁ לֹא יָדַע.

כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת הַבִּירָה הוֹדִיעוּ שֶׁהַמַּלְכָּה-הָאֵם קִבְּלָה מִכְתָּב, שֶׁבּוֹ מַבְטִיחַ לָהּ הוֹד מַלְכוּתוֹ לָבוֹא; אַחַר כָּךְ סִפְּרוּ שֶׁהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ יָצָא לִקְרָאתוֹ לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו. אֶלָּא שֶׁשְּׁתֵּי הַיְדִיעוֹת כְּאַחַת הָיוּ כּוֹזְבוֹת.

הָרָצִים דָּהֲרוּ מִפֶּטֶרְבּוּרְג לְוַרְשָׁה וּמִוַּרְשָׁה לְפֶּטֶרְבּוּרְג. הָאַחִים שִׁגְּרוּ זֶה לָזֶה מִכְתָּבִים, וְכָל זֶה לֹא נָשָׂא פֶּרִי.

“הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָשִׂים קֵץ לְכִוּוּנֵי-הַחֵן הַלָּלוּ,” רָגְנוּ הַשָּׂרִים.

“אֵימָתַי סוֹף סוֹף נֵדַע מִיהוּ הַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ?” פָּקְעָה סַבְלָנוּתָהּ שֶׁל הַקֵּיסְרִית מַרְיָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה.

“עַל כִּסֵּא-הַמְּלוּכָה אֶצְלֵנוּ מוּטָל אָרוֹן שֶׁל מֵת,” הִתְלַחֲשׁוּ הַנְּתִינִים הַנֶּאֱמָנִים מִתּוֹךְ פַּחַד חַשָּׁאִי.

לְמָחֳרַת יוֹם הַשְּׁבוּעָה הִצִּיגוּ לְרַאֲוָה בְּחַלּוֹנוֹת הַמַּחְסָנִים בִּרְחוֹב נֶבְסְקִי אֶת תְּמוּנוֹת הַקֵּיסָר הֶחָדָשׁ. הָעוֹבְרִים צָבְאוּ עַל הַחַלּוֹנוֹת. עַל הַתְּמוּנוֹת הָיָה הַקֵּיסָר מְכֹעָר, וְיוֹתֵר מִזֶה הָיָה בַּמְּצִיאוּת. חֲרוּמַף כְּמוֹ פַּבֶל הָרִאשׁוֹן; עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת-עֲמוּמוֹת גְּדוֹלוֹת וּבוֹלְטוֹת; גַּבּוֹת סְמוּכוֹת שֶׁהָיוּ מְבַצְבְּצוֹת כַּאֲנִיצֵי שֵׂעָר לָבָן עֲבֻתִּים. שְׂעָרוֹת כָּאֵלֶּה צָצוּ גַם בְּשֹׁרֶשׁ חָטְמוֹ. בִּשְׁעַת כַּעַס הָיוּ מְסֻמָּרוֹת וְנִקְשׁוֹת כִּשְׂעַר חֲזִיר; הַזְּרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת, עַד לְמַטָּה מֵהַבִּרְכַּיִם, כְּכַרְעֵי קוֹף; דּוֹמֶה שֶׁהָיָה יָכֹל לֵילֵךְ עַל אַרְבַּע. כֻּלּוֹ הָיָה דוֹמֶה לְקוֹף גָּדוֹל בִּדְמוּת אָדָם. רַבִּים זָכְרוּ שֶׁהַסַּבְתָּה, הַקֵּיסְרִית יֶקַטֵּרִינָה הַגְּדוֹלָה, הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַפְּרוּצָה וְהַבְּזוּיָה שֶׁל נֶכְדָּהּ: “בְּכָל מָקוֹם, אֲפִילוּ בָּרְחוֹב, הוּא נוֹהֵג בְּזִלְזוּל כָּזֶה, שֶׁתְּמֵהָה אֲנִי אִם לֹא יִסְפּוֹג בְּאֵיזֶה מָקוֹם מַלְקוֹת. אֵינִי מְבִינָה מֵהֵיכָן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ גַּסָּה זוֹ שֶׁל פְּרִיצוּת, הַמַּשְׁפִּילָה אוֹתוֹ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.”

אֶת מִכְתָּבָיו אֶל מוֹרוֹ הַצָּרְפַתִּי לַגַרְף הָיָה חוֹתֵם: “L’âne Constantin” (הַחֲמוֹר קוֹנְסְטַנְטִין), אֲבָל שׁוֹטֶה לֹא הָיָה, אֶלָּא הָיָה מְתַעְתֵּעַ וּמְשַׁטֶּה בַּבְּרִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּעַזְבוּהוּ לִמְנוּחוֹת וְלֹא יָבוֹאוּ לְהַטְרִידוֹ בַּכֶּתֶר. הַמְקֹרָבִים הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ: “סַעַר עָרִיץ”. פַּעַם בִּשְׁעַת הַתִּמְרוֹנוֹת, נִבְהֲלָה סוּסָתוֹ וְנִרְתְּעָה אֲחוֹרַנִּית. הוּא הוֹצִיא אֶת סֵיפוֹ וְחָבַל אוֹתָהּ בְּמִדָּה כָּזוֹ, עַד שֶׁכִּמְעַט נָפְחָה רוּחָהּ. רוּסְיָה תְּהֵא מְשׁוּלָה לְאוֹתָהּ סוּסָה, וְקוֹנְסְטַנְטִין יְהֵא הַפָּרָשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֵל. אַגַּב, הַבְּרִיּוֹת קִוּוּ שֶׁלֹּא יַסְכִּים לִמְלוֹךְ מִתּוֹךְ “בְּחִילָה מִלֵּדָה” לְגַבֵּי הַמְּלוּכָה.

“אוֹתִי עֲתִידִים לְחַנֵּק, כְּשֵׁם שֶׁחִנְקּוּ אֶת אַבָּא,” הָיָה אוֹמֵר. “יוֹדֵעַ אֲנִי אֶתְכֶם, נְבָלִים, יוֹדֵעַ,” צָחַק צְחוֹק שֶׁל כַּעַס “עַכְשָׁו אַתֶּם קוֹרְאִים ‘הֵידָד!’, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁיִּסְחָבוּנִי אֶל הַגַּרְדֹּם וְיִשְׁאָלוּכֶם אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵיכֶם, תִּקְרְאוּ גַם אָז כְּמוֹ עַתָּה: ‘טוֹב! טוֹב!’”

הַבְּרִיּוֹת מְסַפְּרִים שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַיְדִיעָה עַל הַכְתָּרָתוֹ לְקֵיסָר, כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ וְצִוָּה לְהַקִּיז לוֹ דָם.

“מֶה עָלָה עַל דַּעְתָּם שֶׁל אוֹתָם הַשּׁוֹטִים לִבְחוֹר בִּי לְמֶלֶךְ. לֹא אֵלֵךְ! הֵם שָׁפְתוּ אֶת הַקְּדֵרָה – – יִזְלְלוּ אוֹתָהּ!”

כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר בְּפֶּטֶרְבּוּרְג, הִתְמַרְמְרוּ הַכֹּל:

“אָסוּר לְשַׂחֵק בְּחֹק יְרֻשַּׁת הַכִּסֵּא כְּמוֹ בְּקִנְיָן פְּרָטִי.”

“מִפְּנֵי מָה אָסוּר?” הֶחֱזִירוּ אֲחֵרִים, “בְּרוּסְיָה הַכֹּל מֻתָּר. פַּחְדָנִים אָנוּ. אִם אַךְ יְאַיְּמוּ עָלֵינוּ בְּמַאֲסָר כֻּלָּנוּ נִכָּנֵעַ.”

“בִּידֵי מִי יִפְּלוּ הַכְּבָשִׂים?” הִתְעָרְבוּ הַלֵּיצָנִים.

“אֵילוּ כְּבָשִׂים?”

“אָנוּ. כְּלוּם אֵין מוֹבִילִים אוֹתָנוּ מִשְּׁבוּעָה אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה כְּעֵדֶר כְּבָשִׂים?”

שָׁקְלוּ וְטָרוּ מִי טוֹב יוֹתֵר: קוֹנְסְטַנְטִין אוֹ נִיקוֹלַי?

הַקֵּיסָר פַּבֶל הָרִאשׁוֹן מִנָּה אֶת נִיקוֹלַי בִּהְיֹותֹו בֶּן חָמֵשׁ לְרֹאשׁ הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל גְּדוּד הַפָּרָשִׁים וְהִכְתִּירוֹ בְּתֹאַר גֵּנֵרַל-לֵיטֶנַנְט. הַתִּינוֹק עַד שֶׁלָּמַד לֵילֵךְ הָיָה כְּבָר מְתוֹפֵף בְּתֹף וּמְנוֹפֵף חֶרֶב-צַעֲצוּעַ קְטַנָּה, וּמִשֶּׁגָּדַל הָיָה פְּעָמִים מִזְדַּקֵּר בַּלַּיְלָה מֵעַל מִטָּתוֹ, כְּדֵי לַעֲמֹד הָכֵן עִם רוֹבֶה בַּיָּד. שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא לָקַח אֶת לִבּוֹ כְּמוֹ חַיָּלֵי-אָבָץ. אוֹמְנָם שֶׁל הַנְּסִיכִים הַגְּדוֹלִים, לַמְסְדּוֹרְף, הָיָה מַכֶּה אֶת חֲנִיכָיו עַל רָאשֵׁיהֶם בְּקַתּוֹ שֶׁל רוֹבֶה, עַד שֶׁהָיוּ מִתְעַלְּפִים כִּמְעָט. “יִשְׁפְּטוֹ אֱלֹהִים עַל הַהַשְׂכָּלָה הַדַּלָּה שֶׁנָּתַן לָנוּ,” הָיָה אוֹמֵר אַחַר כָּךְ נִיקוֹלַי.

מֵעוֹלָם לֹא הֵכִין עַצְמוֹ לִהְיוֹת יוֹרֵשׁ-עֶצֶר. עַד שְׁנַת הָעֶשְׂרִים לֹא שִׁמֵּשׁ בְּשׁוּם מִשְׂרָה, וְאֶת הָעוֹלָם הִכִּיר לָדַעַת רַק בְּחַדְרֵי-הַהַמְתָּנָה שֶׁל אַרְמוֹנוֹת-הֶחָצֵר וּבְחֲדַר הַמַּזְכִּירוּת. “מִשְׁתּוֹלֵל כְּפַּבֶל וְנוֹטֵר כַּאֲלֶּכְּסַנְדֶּר”. אֱמֶת, פִּקֵּחַ הָיָה, אֲבָל אֶת פִּקְחוּתוֹ הָיוּ יְרֵאִים יוֹתֵר מִכֹּל. יוֹתֵר שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ, יוֹתֵר הָיָה רָע.

אֶת הַחֻקָּה הַצְּבָאִית שֶׁל פְּרוּסְיָה לָמַד עַל בָּרְיָהּ, וּבִכְלָל הָיָה אַשְׁכְּנָזִי. הָיוּ מְנַבְּאִים שֶׁעִם עֲלוֹתוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה יָצִיפוּ הָאַשְׁכְּנָזִים אֶת רוּסְיָה, שֶׁגַּם בִּלְעֲדֵי כֵן הָיְתָה כְּ“אֶרֶץ כְּבוּשָׁה בִּידֵי זָרִים”.

קוֹנְסְטַנְטִין – חַיָּה רָעָה, וְנִיקוֹלַי – מְכוֹנָה. מְכוֹנָה וְחַיָּה רָעָה – מִי עָדִיף?

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

בְּאוּלָם הַמּוֹעֵצָה הַמַּמְלַכְתִּית שֶׁבְּאַרְמוֹן הַחֹרֶף, בֵּין חֲדַר הַגֵּנַרַל-אַדְיוּטַנְט וּבֵין אוּלַמֵּי הַדִּירָה הָאַרְעִית שֶׁל הַנָּסִיךְ נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ, הָיָה בִּשְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר עוֹד חשֶׁךְ כְּמוֹ בַּלָּיְלָה. הַחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים הַפּוֹנִים אֶל הֶחָצֵר הָיוּ פְּעוּרִים בַּאֲפֵלָה אֲטוּמָה. עֲרָפֶל שָׁחוֹר-כָּתֹם חָדַר, נִדְמָה, דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת וְהַכְּתָלִים כְּעָשָׁן מַחֲנִיק וְעוֹקֵץ. נֵרוֹת-הַשַּׁעֲוָה בַּפַּמּוּטִים הַכְּבֵדִים, שֶׁעָמְדוּ עַל הַשֻּׁלְחָן הָאָרֹךְ וְהַמְכֻסֶּה בַּד יָרֹק, דָּלְקוּ בְּאוֹר רָפֶה וְהֵאִירוּ רַק אֶת אֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הָאוּלָם, וְזָוִיּוֹתָיו הָיוּ כְּבוּשׁוֹת בַּאֲפֵלָה; וּשְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת שֶׁהָיוּ תְּלוּיוֹת שָׁם זוֹ מוּל זוֹ, שֶׁל יֶקַטֵּרִינָה הַשְּׁנִיָּה וְשֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר הָרִאשׁוֹן, הָיוּ מְבַצְבְּצוֹת מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ כִּבְתַעֲלוּמַת-רְפָאִים, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הַנֶּכֶד וְהַסַבְתָּה קוֹרְצִים וּמְמַצְמְצִים זֶה לָזֶה בָּעֵינַיִם מִתּוֹךְ אוֹתָהּ בַּת-צְחוֹק שֶׁל עָרְמַת-לָעַג.

שָׂרִים זְקֵנִים, בְּפּוּדְרָה, בְּגַרְבֵּי-מֶשִׁי, בְּסַנְדָּלִים, בְּבִגְדֵי-שְׂרָד רְקוּמֵי-זָהָב, הִתְהַלְּכוּ אֵילָךְ וְאֵילָךְ כִּצְלָלִים תְּשׁוּשִׁים, נִפְגְּשׁוּ, הִתְלַחֲשׁוּ, הִסְתּוֹדְדוּ. וּבְקֶרֶן-זָוִית חֲשֵׁכָה בְּיוֹתֵר יָשְׁבוּ כִּשְׁנֵי פְּסִילִים שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים, כִּשְׁנֵי מֵתִים שֶׁקָּמוּ מִקִּבְרוֹתָם, – לַנְסְקִי, הַמִּינִיסְטֶר לְעִנְיְנֵי פְּנִים, יָשִׁישׁ כְּבֶן שִׁבְעִים, וְשִׁישְׁקוֹב, הַמִּינִיסְטֶר לְעִנְיְנֵי הַהַשְׂכָּלָה, יָשִׁישׁ כְּבֶן שְׁמוֹנִים, וְהַגֵּנֵרַל אַרַקְצֵ’יֶב, שֶׁנִּדְמָה, חַי לָעַד, וְהַגִּיל לֹא חָל בּוֹ. אַחַר הָרֶצַח שֶׁל נַסְטַסְיָה מִינְקִינָה הוֹפִיעַ שׁוּב זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

“מוֹת הַבַּחוּרָה נָטְלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּחַ לַעֲסוֹק בְּעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה, וּפְטִירַת הַקֵּיסָר הֶחֱזִירָה אוֹתוֹ לוֹ” – כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים עָלַָיו.

הַכֹּל כְּבָר יָדְעוּ שֶׁמִּוַּרְשָׁה הִגִּיעַ מִכְתָּב עִם סֵרוּב מֻחְלָט מִצַּד יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר, וְהַיּוֹם יֵחָתֵם מַנִיפֶסְט עַל עֲלִיָּתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר נִיקוֹלַי הָרִאשׁוֹן עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. מִשָּׁעָה לְשָׁעָה הִמְתִּינוּ לְבִיאָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ גּוֹלִיצִין עִם טֹפֶס הַמַנִיפֶסְט הַמֻּעְתָּק לְנָקִי בְּיָדוֹ. כָּל פַּעַם שֶׁהַדֶּלֶת הָיְתָה נִפְתַּחַת נָשְׂאוּ אֶת הֵָעֵינַיִם לִרְאוֹת אִם לֹא הוּא זֶה הַבָּא.

נִיקוֹלַי קַרַמְזִין, זָקֵן בַּעַל קוֹמָה, בַּעַל צוּרָה נָאָה, נָעִים וְחָשׁוּב, בְּשַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה לְמֶחֱצָה סְרוּקוֹת עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ, בַּעַל פָּנִים סְגַלְגַּלִּים, דַּקִּים וְחִוְרִים, עִם שְׁנֵי קְמָטִים מַבִּיעֵי צַעַר לְיַד הַפֶּה (רַגָּשׁוּת וְעַצְבוּת הָיוּ צְפוּנוֹת בָּהֶם), כֻּלּוֹ שָׁקֵט, חֲרִישִׁי, סְתָוִי, עַרְבִּי, – עָמַד לְיַד הָאָח מָלֵא תְּלוּנָה. כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה הָיָה חוֹלֶה. “עֲצַבַּי נְתוּנִים בְּזַעְזוּעַ חָזָק. מִכָּל דָּבָר קַל נֶחֱלָשׁ כֹּחִי, כְּתִינוֹק” – כָּךְ הָיָה מִתְאוֹנֵן, מוֹת הַקֵּיסָר הֲמָמוֹ כְּמוֹת יְדִיד וְאַָח אָהוּב; וְיוֹתֵר מִמֶּנּוּ הֲמָמַתּוּ אֲדִישׁוּתָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת כְּלַפֵּי מָוֶת זֶה. “כָּל אֶחָד עֵינָיו אַךְ לַהֲנָאָתוֹ וְעַל רוּסְיָה אֵין חוֹלֶה וְאֵין דּוֹאֵג.” הַכֹּל הָיָה פּוֹגֵעַ בּוֹ, מְצַעֲרוֹ וּמוֹחֲצוֹ. הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הוּא “לִיזָה הַמִּסְכֵּנָה[7]” בְּזִקְנָתָהּ.

נִיקוֹלַי מִלֵּא אֶת יָדָיו לְחַבֵּר מַנִיפֶסְט עַל עֲלִיָּתוֹ עַל כִּסֵּא-הַמַּלְכוּת. חִבֵּר אוֹתוֹ, וְלֹא הֵנִיחַ אֶת דַּעַת הַקֵּיסָר. “יְהִי רָצוֹן שֶׁרוּסְיָה תִּרְאֶה בְּרָכָה וְהַצְלָחָה מִתּוֹךְ חֹפֶשׁ נְתִינֶיהָ שֶׁיֵּשְׁבוּ לָבֶטַח וּמִתּוֹךְ שַׁלְוַת הַלֵּב שֶׁל תְּמִימֵי-הַדָּרֶךְ.” הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא נִרְאוּ לַקֵּיסָר, וְצִוָּה לְתַקְנָם. תִקֵּן, וְשׁוּב לֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ. אֶת חִבּוּר הַמַּנִיפֶסְט מָסְרוּ לִידֵי סְפֶּרַנְסְקִי.

קַרַמְזִין הִצְטַעֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹסִיף לְבַקֵּר בָּאַרְמוֹן, דִּבֵּר עַל סִבּוֹת מוֹרַת-רוּחָם שֶׁל הָרַבִּים וְעַל הָאֶמְצָעִים שֶׁיֵּשׁ מִן הַצֹּרֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְהַצְלָחַת הַמּוֹלֶדֶת.

אִישׁ לֹא שָׁמַע לוֹ וְהוּא נִשְׁתַּתֵּק וְהִסְתַּלֵּק. “קֵץ חַיַּי בָּא, בָּא הַקֵּץ! הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לָמוּת,” הָיָה מִתְלוֹנֵן וּמְלַגְלֵג עַל לִיזָה הַמִּסְכֵּנָה וְהַזְּקֵנָה.

כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד עַכְשָׁו אֵצֶל הָאָח הִסְתַּכֵּל מֵרָחוֹק בְּכָל דָּבָר מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים עֲגוּמִים. “אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל כְּצֵל בּוֹרֵחַ,” הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ.

סָמוּךְ אֶצְלוֹ עָמְדוּ וְהִתְלַחֲשׁוּ שְׁנֵי שָׂרִים-קְשִׁישִׁים:

“אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא תֵּעָדֵר מֵאִתָּנוּ?” שָׁאַל הָאֶחָד.

“אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מַה יְהֵא בְּסוֹפֵנוּ,” מָשַׁךְ הַשֵּׁנִי בִּכְתֵפָיו, “לִפְנֵי יָמִים כִּבֵּד אוֹתָנוּ פֶּטֶר פֶּטְרוֹבִיץ בִּשְׁעַת סְעֻדַּת-הָעֶרֶב בְּיֵין שַׁמְפַּנְיָה, וְאָמַר: ‘נִשְׁתֶּה לְחַיִּים, אֵין מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ אִם מָחָר נִהְיֶה בַּחַיִּים.’”

“תָּמִיד שָׁרוּי רוּם מַעֲלָתוֹ בְּעַצְבוּת,” אָמַר, בְּגִשְׁתּוֹ אֶל קַרַמְזִין, הָאוֹבֶּר-קַמֶרְהֶר אֲלֶכְּסֵי לְבוֹבִיץ נַרִישְׁקִין, כֻּלּוֹ מְצֻפֶּה זָהָב וְיַהֲלֻמִּים, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמַבִּיעוֹת גַּדְלוּת, אֲבָל לְלֹא חֲשִׁיבוּת, בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל יְדִידוּת עֲשׂוּיָה, שֶׁהָיוּ לְמוּדִים בָּה הָאֲצִילִים הַזְּקֵנִים מִימֵי יֶקַטֵרִינָה. עַלִּיז, לֵיצָן, רָגִיל לְבַדֵּחַ אֶת הַדַּעַת בְּשָׁעָה שֶׁאֲחֵרִים נַפְשָׁם מָרָה לָהֶם.

“לֹא אֲנִי לְבַדִּי אֶלָּא רוּסְיָה כֻּלָּהּּ…” פָּתַח קַרַמְזִין וְאָמַר.

“אֶת רוּסְיָה נַנִּיחַ,” חִיֵּךְ נַרִישְׁקִין חִיּוּךְ דַּק “קֹדֶם, בִּזְמַן הָאַזְכָּרָה עַל כִּכַּר הֶחָצֵר, הִשְׁתּוֹלְלוּ הָעֶגְלוֹנִים, שָׁלְחוּ לְהַשְׁקִיטָם ‘לֹא נָאֶה לִצְחוֹק בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל מְבַכִּים אֶת הַמֵּת.’ – ’לָמָּה נִבְכֶּה עָלָיו? לַכֹּל עֵת. הוּא מָשַׁל עַל רוּסְיָה יוֹתֵר מִדָּי. הֲרֵי לְךָ רוּסְיָה!”

פְּנֵי קַרַמְזִין הַחִוְרִים הִסְמִיקוּ:

“אֲנִי מֵעֵז לַחֲשׁוֹב, רוּם מַעֲלָתוֹ, שֶׁעוֹד יִמָּצְאוּ בְּרוּסְיָה אֲנָשִׁים שֶׁיְּשַׁלְּמוּ שַלְמֵי תּוֹדָה…”

“הַנַּח, חֲבִיבִי, מִי בְּיָמֵינוּ מְשַׁלֵּם חוֹב? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי רַק כְּשֶׁאֶהְיֶה שְׁכִיב-מֵרָע אַגִּיד: C’est la premiére dette, que je paye á la nature (זֶה הַחוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לַטֶּבַע),” הֵשִׁיב נַרִישְׁקִין בִּצְחוֹק.

“כְּלוּם כָּךְ מְסַדְּרִים אֶת הָעִנְיָנִים? אֶת כָּל הַנְּיָרוֹת בִּלְבַּלְתָּ. אֵיךְ אַתָּה מוֹשֵׁל בְּרֹאשֶׁךָ[8]!” – צָעַק נַנָּס כַּעְסָן, בַּעַל פַּרְצוֹף שֶׁל תַּתָּרִי, הוּא הַמִּינִיסְטֶר לְמִשְׁפָּטִים לוּבַּנוֹב-רוֹסְטוֹבְסְקִי עַל אוֹלֶנִין, מְמַלֵּא-מְקוֹם מַזְכִּיר הַמַּמְלָכָה, וְדוֹמֶה לְעַכְבַּר-שָׂדֶה זָקֵן וָשָׂב.

“מַה הוּא סָח: אֵין מוֹשֵׁל?” שָׁאַל הַנָּסִיךְ לוֹפּוּחִין, רֹאשׁ הַמּוֹעֵצָה הַמַּמְלַכְתִּית וּוַעַד הַמִּינִיסְטְִרִים, זָקֵן גְּבַהּ-קוֹמָה, זָקוּף וּבַעַל צוּרָה, כֻּלּוֹ מְפֻרְכָּס, צָבוּעַ בְּלֹבֶן וּבְאֹדֶם, עִם לֶסֶת מְלָאכוּתִית וְעִם בַּת-צְחוֹק שֶׁל בַּעַל תַּאֲוָה. הוּא הָיָה חֵרֵשׁ, וּבַזְּמָן הָאַחֲרוֹן, מִפְּאַת טִרְדַּת הַמַּחֲשָׁבוֹת כָּבְדוּ אָזְנָיו עוֹד יוֹתֵר.

“הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין אוֹלֶנִין מוֹשֵׁל בְּרֹאשׁוֹ,” צָעַק לוֹ נַרִישְׁקִין לְתוֹךְ אָזְנוֹ, “וַאֲדוֹנִי מַה סָבוּר הָיָה?”

“סָבוּר הָיִיתִי: אֵין מוֹשֵׁל בְּרוּסְיָה.”

“אָמְנָם, גַּם בְּרוּסְיָה,” שׁוּב הִצְטַחֵק נַרִישְׁקִין בְּבַת-צְחוֹקוֹ הַדַּקָּה, “מַה שֶׁמַּפְלִיא, רַבּוֹתַי, הוּא זֶה, שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים זֶה חֹדֶשׁ יָמִים בְּלֹא צַאר, וְהַכֹּל מִתְנַהֵל כְּמוֹ קֹדֶם כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה.”

“עוֹשִׂים רַק שְׁטֻיּוֹת! מְשַׂחֲקִים בְּכַדּוּר!” הוֹסִיף לוֹבַּנוֹב לִצְעֹק.

“אֵיזֶה כַּדּוּר?” שׁוּב לֹא הֵבִין לוֹפּוּחִין.

“עַל זֹאת אָסוּר לִצְעוֹק בְּקוֹל רָם לְתוֹךְ הָאֹזֶן,” הִשְׁתַּמֵּט נַרִישְׁקִין וְלָחַשׁ לוֹ לְקַרַמְזִין, “וַאֲדוֹנִי שָׁמַע עַל אוֹדוֹת הַכַּדּוּר?”

“לֹא, לֹא שָׁמַעְתִּי.”

“Pendant quinze jours on joue la couronne de Russie au ballon en si la renvoyant mutuellement (בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם מְשַׂחֲקִים בְּכֶתֶר רוּסְיָה כְּמוֹ בְּכַדּוּר שֶׁנִּזְרָק מִיָּד אֶל יָד) – רַק חָמַד לָצוֹ­ן לַפֶרוֹנֶה, צִיר צָרְפַת. הֲלָצָה מְצֻיָּנָה, אֲבָל מְסֻפְּקָנִי אִם תִּכָּנֵס לְתוֹךְ דִּבְרֵי יְמֵי הַקֵּיסְרוּת הָרוּסִית[9].”

לוּפּוּחִין הִרְכִּין אָזְנוֹ וְקָלַט אֶת הַשֵּׁם לַפֶרוֹנֶה, הֵבִין כַּנִּרְאֶה, בַּמֶּה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים וּפָרַץ גַּם הוּא בִּצְחוֹק, כְּשֶׁהוּא מַחֲשִׂיף טוּר שִׁנַּיִם לְבָנוֹת וּקְצוּבוֹת שֶׁל לִסְתּוֹ הַמְלָאכוּתִית וּמִפִּיו נָדַף רֵיחַ רִקָּבוֹן כְּמוֹ מִבַּר-מִנָּן.

“מַה מַצַּב הַרֶבְמָטִיזְם שֶׁלּוֹ, נִיקוֹלַי מִיכַילוֹבִיץ?” שָׁאַל בְּקוֹל צָרוּד קְצָת וְנָעִים זָקֵן בֶּן שִׁשִּׁים לָבוּשׁ בִּפְרַק שָׁחוּק לְמַדָּי, מְקֻשָּׁט בִּשְׁנֵי כּוֹכְבֵי-הִצְטַיְּנוּת, עִם זֵר דַּק שֶׁל תַּלְתַּלִּים מִסָּבִיב לַקַּרְקֶפֶת הַקֵּרַחַת, בַּעַל פָּנִים לְבָנִים עַד לְהַפְלִיא כְּלֹבֶן הֶחָלָב כִּמְעַט, עִם עֵינֵי-תְּכֵלֶת, הַמּוּסַבּוֹת בִּמְתִינוּת וּמְכֻסּוֹת בְּדֹק מְלֻחְלָח (“עֵינֵי עֵגֶל גּוֹסֵס”, אָמַר עָלָיו מִישֶׁהוּ). זֶה הָיָה מִיכָאֵל מִיכַילוֹבִיץ סְפֶּרַנְסְקִי. “וְאוֹתִי עִנּוּ הַטְּחוֹרִים עִנּוּיֵי-מָוֶת,” הוֹסִיף לְאַחַר שֶׁלֹּא הֶחֱזִירוּ לוֹ. וּכְשֶׁהוֹצִיא מִתּוֹךְ קֻפְסָתוֹ קְמִיצַת טַבַּק בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת שֶׁל יָד מְלֵאָה חֵן בְּיוֹתֵר, תָּחַב אֶת הַטַּבַּק לְתוֹךְ חָטְמוֹ וְקִנַּח אוֹתוֹ בְּמִטְפַּחַת שִׁירָאִים אֲדֻמָּה וּבִלְתִּי נְקִיָּה בְּיוֹתֵר (לְגַבֵּי לְבָנִים דַּקִּים הָיָה קַמְצָן בְּמִקְצָת), אָמַר בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל קוֹרַת-רוּחַ: “אַח! בֶּן-חַיִל הָיִיתִי, אִלְמָלֵא הָיִיתִי מֵרִיחַ טַבַּק!”

“נוּ, מַה, רוּם מַעֲלָתוֹ? וְכִי כְּבָר מוּכָן הַמַּנִּיפֶסְט?” שָׁאַל קַרַמְזִין בְּמִתְכַּוֵּן, לְהַשְׁמִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְרַעֵם וְאֵינוֹ מִתְקַנֵּא.

סְפֶּרַנְסְקִי הָפַךְ אֵלָיו אֶת עֵינָיו הַמְּתוּנוֹת בְּבַת-צְחוֹק דַּקָּה מִן הַדַּקָּה עַל שְׂפָתָיו:

“אַל נָא יִשְׁאָלֵנִי. הַמַּנִּיפֶסְט הַזֶּה רוֹבֵץ עָלַי כָּאן.” אָמַר וְהֶרְאָה עַל צַוָּארוֹ, “כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְבָאֵר מַה שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְבֵאוּר, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לָעָם אֶת הַקְּנוּנְיוֹת הַמִּשְׁפַּחְתִּיּוֹת הַלָּלוּ? נִיקוֹלַי מִסְתַּלֵּק לְטוֹבַת קוֹנְסְטַנְטִין, קוֹנְסְטַנְטִין מִסְתַּלֵּק לְטוֹבַת נִיקוֹלַי. לֹא לִבְלוֹעַ וְלֹא לְהָקִיא.”

“מָה אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת?”

“לֹא לִפְתּוֹחַ אֶת הַצַּוָּאָה.”

“לְזַלְזֵל בִּרְצוֹן הַמֵּת?”

“לֹא לַמֵּתִים רָצוֹן.”

“אַכְזָרִים דִּבְרֵי רוּם מַעֲלָתוֹ!”

“דִּבְרֵי אַכְזָרִיּוּת עֲדִיפִים מִמַַּעֲשֵׂי אַכְזָרִיּוּת. אָסוּר לְשַׂחֵק בַּיְרֻשָּׁה הַחֻקִּית שֶׁל כִּסֵּא-הַמַּלְכוּת כְּמוֹ בְּקִנְיָן פְּרָטִי. אִלְמָלֵי הָיָה הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ אוֹהֵב אֶת הַמּוֹלֶדֶת, שֶׁהוֹכִיחָה לוֹ בַּשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה[10] בִּרְאָיוֹת חוֹתְכוֹת אֶת מְסִירוּתָהּ אֵלָיו, לֹא הָיָה מֵבִיא אֶת רוּסְיָה לִידֵי… אַךְ כָּל הַדְּבָרִים לְמוֹתָר הֵם! עֶשֶׂר הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת עוֹלוֹת עַל כָּל מַה שֶׁשָּׁמַעְנוּ אוֹדוֹת ‘דּוֹר הַבַּרְזֶל’… אוּלָם אֶפְשָׁר שֶׁ’גַּם זוֹ לְטוֹבָה’, כְּמוֹ שֶׁרוּם מַעֲלָתוֹ רָגִיל לוֹמַר.”

קַרַמְזִין שָׁתַק. דִּמְעוֹת עֶלְבּוֹן בְּעַד הַיְדִיד, הָאָח, הָאָהוּב, רָתְחוּ בְּנַפְשׁוֹ, וּבְקשִׁי עָצַר אוֹתָן. נִסְתַּמֵּךְ בְּמַרְפֵּקוֹ עַל שֵׁישׁ הַקָּמִין, כָּבַשׁ עֵינָיו בְּכַפּוֹ.

“רוּם מַעֲלָתוֹ אֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת?” שָׁאַל סְפֶּרַנְסְקִי.

“הֵן. אֲנִי חָשׁ בְּרֹאשִׁי. בְּוַדַּאי מִפְּאַת הָעֲצַבִּים. עֲצַבַּי נְתוּנִים בְּהִזְדַּעְזְעוּת עַזָּה.”

“עַכְשָׁו כֻּלָּנוּ כָּךְ. מִפְּאַת מֶזֶג-הָאֲוִיר.” הֵעִיר סְפֶּרַנְסְקִי. “יֵשׁ תְּרוּפָה יָפָה לְחִזּוּק הָעֲצַבִּים: בִּמְקוֹם תֵּה – זוֹם קַר שֶׁל רַבְעָלִים מְעֹרָב בְּבַבֹּנֶג.”

“רַבְעָלִים, רַבְעָלִים…” חָזַר קַרַמְזִין בְּבַת-צְחוֹק חוֹלָנִית. מִלָּה זוֹ הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ מָתוֹק עַד לְזָרָא, עַד לִבְחִילָה, מַעְגִּים אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְנִתְקָע בַּגָּרוֹן כְּגוּשׁ קָשֶׁה שֶׁאֵין לְבָלְעוֹ. וְדוֹמֶה הָיָה עָלָיו שְׁסְּפֶּרַנְסְקִי גוּפוֹ עִם לֹבֶן הֶחָלָב שֶׁבְּפָנָיו, עִם עֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁלּוֹ הַמְכֻסּוֹת דֹּק לַח, ‘עֵינֵי עֵגֶל גּוֹסֵס’, שֶׁהוּא גוּפוֹ כְּרַבְעָלִים הִנֵּהוּ.

הִתְגַּבֵּר, בָּלַע אֶת הַגּוּשׁ הַקָּשֶׁה וְסִלֵּק אֶת יָדָיו מֵעַל עֵינָיו.

“כֵּן, הַכֹּל לְטוֹבָה, רוּם מַעֲלָתוֹ, אִם כִּי לֹא מִבְּחִינַת הָעוֹלָם הַזֶּה,” חִיֵּךְ חִיּוּךְ שָׁקֵט, “אֵל חַי לָנוּ, נִבְטַח בּוֹ.”

“הַדִּין עִמּוֹ, נִיקוֹלַי מִיכַיְלוֹבִיץ, נִבְטַח בַּה’,” הִצְטַחֵק סְפֶּרַנְסְקִי, “אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי אוֹמֵר: ”Dei providentia et hominum confusione Ruthenia ducitur."

“אֵיךְ? מָה אָמַר רוּם מַעֲלָתוֹ?”

“אָמַרְתִּי: הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא וְאִוֶּלֶת הַבְּרִיּוֹת מַנְהִיגוֹת אֶת רוּסְיָה.”

קַרַמְזִין שׁוּב כָּבַשׁ עֵינָיו בְּיָדָיו. הָיָה לוֹ חֵשֶׁק לִבְכּוֹת וְלִצְחוֹק גַּם יָחַד.

“שְׁנֵינוּ כְּאֶחָד טוֹבִים,” חָשַׁב, “בְּרֶגַע זֶה, כְּשֶׁנֶּחְתָּךְ גּוֹרַל הַמּוֹלֶדֶת אֵין בְּפִי הַמְחוֹקֵק הָרוּסִי אֶלָּא צְחוֹק, וְאֵין לְכוֹתֵב דִּבְרֵי יְמֵי רוּסְיָה אֶלָּא דְּמָעוֹת. קֵץ חַיַּי הִנֵּה בָּא, בָּא הַקֵּץ! הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לָמוּת. לִיזָה הַמִּסְכֵּנָה וְהַזְּקֵנָה!”

נִפְתְּחָה דֶלֶת חֲדַר הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט וְשׁוּב נָשְׂאוּ הַכֹּל עֵינֵיהֶם אֵלֶיהָ. עִם תִּיק גָּדוֹל בְּיָדָיו, פָּעוֹט, שְׁמַנְמַן, עֲגַלְגַּל כְּכַדּוּר, הִתְגַּלְגֵּל הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶבִיץ גּוֹלִיצִין לְתוֹךְ הַחֶדֶר בְּרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת וְהַטּוֹפְפוֹת.

“הֲמוּכָן כְּבָר הַמַּנִּיפֶסְט?” הִקִּיפוּהוּ כֻּלָּם בִּשְׁאֵלוֹת.

“אֵיזֶה מַנִּיפֶסְט?” הֶעֱמִיד הַלָּה פָּנִים תְּמֵהִים.

“לָמָּה יִתַּמֵּם כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, הֲרֵי כָּל הָעִיר יוֹדָעַת!”

“בְּשֵׁם ה’, רַבּוֹתַי, סוֹד מַמְלַכְתִּי!”

“שַׁפִּיר! לֹא נְגַלֶּה לְשׁוּם אָדָם. רַק יֹאמַר נָא לָנוּ: הֲמוּכָן?”

“מוּכָן. אֲנִי עוֹמֵד לְמָסְרוֹ לַחֲתִימָה.”

“שֶׁבַח לָאֵל!” נֶאֶנְחוּ כֻּלָּם מִתּוֹךְ הֲקָלָה.

בְּקֶרֶן הַזָּוִית הָאֲפֵלָה הִתְנוֹעֲעוּ שְׁלשֶׁת הַצְּלָלִים הָרְפוּיִים. אַרַקְצֶ’יֵב עָשָׂה אֶת אוֹת הַצְּלָב.

בִּקְצֵה הָאוּלָם שֶׁמִּנֶּגֶד נִפְתְּחָה דֶלֶת שְׁנִיָּה הַפּוֹנָה מִן הַפְּרוֹזְדוֹר אֶל אוּלַמֵּי הַדִּירָה הָאַרְעִית שֶׁל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ וּמִתּוֹכָהּ הִתְפָּרֵץ הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, כְּשֶׁהוּא מְצַלְצֵל בַּדָּרְבוֹנוֹת, כְּשֶׁהוּא מִתְחַלֵּק עַל פְּנֵי הַרִצְפָּה הַמְדֻנֶּגֶת כְּמוֹ עַל פְּנֵי קֶרַח, כֻּלּוֹ קַל, מִתְעוֹפֵף, מְרַפְרֵף; דּוֹמֶה שֶׁעַל רַגְלָיו וְעַל יָדָיו כְּנָפַיִם קְטַנּוֹת, כְּמוֹ לָאֵל מֶרְקוּר. חָלָק, מְצֻחְצָח, רָחוּץ, גָּלוּחַ, מַזְהִיר, כְּמַטְבֵּעַ זוֹ שֶׁיָּצְאָה מִבֵּית-דְּפוּסָהּ. צָעִיר בֵּין זְקֵנִים, חַי בֵּין מֵתִים. כְּשֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו, הֵבִינוּ כֻּלָּם שֶׁהַיָּשָׁן נִסְתַּיֵּם, מַתְחִיל הֶחָדָשׁ.

הֵאִיר הַבֹּקֶר. בָּא יוֹם רִאשׁוֹן לַמַּלְכוּת הַחֲדָשָׁה – יוֹם נוֹרָא, אָפֵל כַּלָּיְלָה. הַחַלּוֹנוֹת הַשְּׁחוֹרִים הָפְכוּ אֲפוֹרִים; גַּם הַפָּנִים הָפְכוּ אֲפוֹרִים, כְּעֵין הָאֵפֶר שֶׁל בַּר-מִנָּן. דּוֹמֶה שֶׁעוֹד רֶגַע וְיִתְפּוֹרְרוּ; יִתְפַּזְּרוּ כְּעָשָׁן אֵלֶּה הַצְּלָלִים הָרְפוּיִים וְלֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם שָׂרִיד.

פֶּרֶק רְבִיעִי

בַּבֹּקֶר הָאָפֵל שֶׁל הַשְּׁלשָׁה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר יָשַׁב הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ לִפְנֵי שֻׁלְחַן הַתִּגְלַחַת, בֵּין שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה, מוּל הָרְאִי, הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְחָשַׁב: “אֵיךְ נִרְזֵיתִי, אֵיךְ חָוְרוּ פָּנַי, נִיקְס הַמִּסְכֵּן! בָּחוּר מִסְכֵּן! Pauvre diable! Je deviens transparent (עָלוּב שֶׁכְּמוֹתִי, אֲנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה שָׁקוּף)!”

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיְתָה דַעְתּוֹ נוֹחָה מֵחִיצוֹנִיּוּת עַצְמוֹ. “אַפּוֹלוֹ וּבֶּלְוֶדֶר,” הָיוּ אוֹמְרוֹת עָלָיו הַגְּבִירוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כְּבָר בֶּן עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע, הָיָה עֲדַיִן כָּחוּשׁ כְּנַעַר קָטָן. אָרֹךְ, דַּק, גָּמִישׁ, כְּשֵׁבֶט תִּרְזָה. פָּנָיו הָיוּ צָרִים, כֻּלָּם בִּפְרוֹפִיל. קַוֵּיהֶם הָיוּ נְכוֹנִים בְּאֹפֶן בִּלְתִּי שָׁכִיחַ, כַּחֲטוּבִים מִשַּׁיִשׁ, אֶלָּא מְחֻסְּרֵי תְּנוּעָה, כִּקְפוּאִים. מִישֶׁהוּ אָמַר עָלָיו: “כֵּיוָן שֶׁהוּא נִכְנָס לַחֶדֶר, מִיָּד שׁוֹקַעַת הַכַּסְפִּית בַּמַּדְחֹם.” שַׂעֲרוֹתָיו קְלוּשׁוֹת, מִסְתַּלְסְלוֹת בְּמִקְצָת, אֲדַמְדַּמּוֹת-בְּהִירוֹת; וְכָךְ גַּם פְּאַת זְקָנוֹ הַקָּצָר עַל לְחָיָיו הַשּׁוֹקְעוֹת; עֵינָיו שְׁקוּעוֹת בְּחוֹרֵיהֶן, כֵּהוֹת וּגְדוֹלוֹת; אַפּוֹ גִּבֵּן קְצָת וְכָפוּף, מַבָּטוֹ פָּזִיז וּמִצְחוֹ כְּאִלּוּ חָתוּךְ וְלִסְתּוֹ הַתַּחְתּוֹנָה בּוֹלֶטֶת. מַבַּע פָּנָיו כְּאִלּוּ הוּא תָּמִיד שָׁרוּי בְּרֹגֶז: כְּאִלּוּ הוּא כּוֹעֵס עַל מָה אוֹ חָשׁ בְּשִׁנָּיו. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּרְאִי, נִזְכַּר הֲלָצָתָהּ שֶׁל הַקֵּיסְרִית אֱלִיסַבֶּטָה אֲלֶכְּסַיֵּבְנָה: “אַפּוֹלוֹ הֶחָשׁ בְּשִׁנָּיו”; כְּמוֹ כֵן נִזְכַּר שֶׁכָּל הַלַּיְלָה כָּאֲבָה שִׁנּוֹ וְהִטְרִידָה אֶת שְׁנָתוֹ. הוּא נָגַע בְּאֶצְבָּעוֹ בַּשֵּׁן: הֲרֵי גַם עַכְשָׁו הִיא דְווּיָה. שֶׁלֹּא תִּתְהַוֶּה חָלִילָה מֻרְסָה. הַאֻמְנָם יַעֲלֶה עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת עִם מֻרְסָה בַּשֵּׁן? וְהִצְטַעֵר עוֹד יוֹתֵר, הִתְקַצֵף.

“טִפֵּשׁ! כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁתְּסַבֵּן כָּרָאוּי!” גָּעַר בַּגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט וְלָדִימִיר פְיוֹדוֹרוֹבִיץ אַדְלֶרְבֶּרְג, אוֹ כְּמוֹ שֶׁקָּרָא לוֹ פָּשׁוּט “פֶדוֹרִיטְשׁ”, שֶׁשִּׁמֵּשׁ קַמֶרְדִּינֶר, “גַּם הַמַּיִם הִצְטַנְנוּ! הַתַּעַר כֵּהֶה!” דָּחַף אֶת הַפִּנְכָּה וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַתָּעַר.

פֶדוֹרִיטְשׁ הִתְחִיל מִתְעַסֵּק דּוּמָם. שְׁחַרְחוֹר, מְסֻרְבָּל בָּשָׂר, רַךְ כְּמוֹ מוּךְ, נִרְאֶה כִּמְרֻשָּׁל, אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיָה זָרִיז וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ.

“אֵיךְ יָשֵׁן סַשְׁקָה?” שָׁאַל נִיקוֹלַי לְאַחַר שֶׁנָּחָה דַּעְתּוֹ.

“הָאָדוֹן יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר הוֹאִיל לִישׁוֹן כָּרָאוּי,” הֵשִׁיב אַדְלֶרְבֶּרְג, “אֶלָּא כָּל הַבֹּקֶר הוּא בּוֹכֶה בִּגְלַל אַרְמוֹן אַנִיצְ’קִין וּבִגְלַל סוּסָיו הַקְּטַנִּים.”

“בִּגְלַל אֵילוּ סוּסִים?”

“סוּסֵי-הָעֵץ שֶׁשָּׁכְחוּ בְּבֵית אַנִיצְ’קִין.”

“וְנִיקוֹלַי הִרְהֵר: ”לֹא, לֹא בְּשֶׁל הַסּוּסִים הוּא בּוֹכֶה, אֶלָּא בְּשֶׁל אָבִיו הַמִּסְכֵּן. לִבּוֹ נִבָּא לוֹ רָעָה."

“הֵיכָן יוֹאִיל הוֹד נְסִיכוּתוֹ לִסְעוֹד הַיּוֹם סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם?”

“בְּאַרְמוֹן אַנִיצְ’קִין, פֶדוֹרִיטְשׁ. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּאַרְמוֹן אַנִיצְ’קִין,” נֶאֱנַח נִיקוֹלַי.

נִזְכַּר שֶׁהָיָה חוֹלֵם לְהַתְחִיל בְּ“חַיִּים פְּרָטִיִּים” וּלְהִתְמַסֵּר בִּבְדִידוּת לְתַעֲנוּגוֹת חַיֵּי מִשְׁפָּחָה. “אִם יִשְׁאַלְךָ אָדָם, הֲיֵשׁ מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁהָאשֶׁר הָאֲמִתִּי שָׁרוּי בּוֹ, בְּבַקָּשָׁה לִשְׁלוֹחַ אוֹתוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל אֶל גַּן-הָעֵדֶן שֶׁבְּאַרְמוֹן אַנִיצְ’קִין”, כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לִידִידוֹ לְבֶּנְקֶנְדוֹרְף, בְּאוֹתוֹ מַבָּע שֶׁל רַגְשָׁנוּת, שֶׁיָּרַשׁ מֵאִמּוֹ הַקֵּיסְרִית, מַרְיָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה.

אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו אֲלֶכְּסַנְדֶּר עָקַר דִּירָתוֹ מֵאַרְמוֹן אַנִיצְ’קִין אֶל אַרְמוֹן הַחֹרֶף, וְכָאן הָיָה שׁוֹרֶה כָּלוּא בִּבְדִידוּת כְּחָבוּשׁ בְּבֵית-הָאֲסוּרִים, שֶׁכֵּן “לֹא מִן הַנִּמּוּס הוּא, לְפִי דַעְתּוֹ, לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַקָּהָל.” סִדֵּר לוֹ חֲדַר-עֲבוֹדָה וּמִשְׁכָּב בַּסִּפְרִיָּה שֶׁהָיְתָה בְּשַׁעְתָּהּ מְיֻעֶדֶת לְדִירָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ פְּרוּסְיָה, וְשֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֶל אוּלָם הַמּוֹעֵצָה הַמַּמְלַכְתִּית, הַקָּשׁוּר אֵלָיו בִּפְרוֹזְדוֹר אָפֵל.

הוּא קָבַע כָּאן אֶת דִּירָתוֹ כְּמוֹ בְּמַחֲנֵה צָבָא. הַחֶדֶר הָיָה בְּלֹא זָוִיּוֹת, עָגֹל. מִטַּת-מַחֲנֶה צָרָה עָמְדָה בְּאֹפֶן לֹא נוֹחַ לְיַד אֲרוֹן-זְכוּכִית שֶׁל סְפָרִים; מִזְרַן-הָעוֹר הָיָה מְמֻלָּא חֲשָׁשׁ. הַסַּבְתָּא הִרְגִּילָה אוֹתוֹ לְחַיֵּי אַשְׁפַּרְתָּא אֵלֶּה. עַל הַקַּרְקַע – מִזְוָדָה פְּתוּחָה מְלֵאָה בְּגָדִים וּלְבָנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא סֻדְּרוּ. הָרָהִיט הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לוּקְסוּס הָיָה אֲרוֹן-רְאִי מֵעֵץ אָדֹם. לְיַד הָרְאִי, עַל גַּבֵּי הַמַּדָּפִים הַקְּטַנִּים – מִבְרָשׁוֹת, מַסְרְקוֹת וְצִנְצֶנֶת בְּשָׂמִים: Parfum de la cour. סָמוּךְ אֶצְלוֹ עָמַד כַּן עִם רוֹבִים, אֶקְדֹּחִים, חֲרָבוֹת, סְיָפִים וַחֲצוֹצְרָה.

לְאַחַר שֶׁגָּמַר לְהִתְגַּלֵּחַ פָּשַׁט אֶת הַשִּׁינֶל הַיָּשָׁן שֶׁשִּׁמֵּשׁ לוֹ שִׂמְלַת בַּיִת, לָבַשׁ בֶּגֶד שְׂרָד שֶׁל גֵּנֵרַל הַגְּדוּד הָאִיזְמַיְלוֹבִי: יָרֹק-כֵּהֶה עִם בִּטְנָה אֲדֻמָּה, שֶׁעֲלֵי אַלוֹן מֻזְהָב רְקוּמִים עָלָיו.

עָמַד לִפְנֵי הָרְאִי לְהִתְלַבֵּשׁ זְמַן רָב, בִּמְתִינוּת, בְּהַקְפָּדָה, כִּיפֵהפִיָּה צְעִירָה זוֹ לִפְנֵי יְצִיאָתָהּ אֶל הַנֶּשֶׁף הָרִאשׁוֹן. הִתְבּוֹנֵן מִכָּל צַד, וְיִשֵּׁר כָּל קֶמֶט קָטֹן, וּבְסִיּוּעוֹ שֶׁל אַדְלֶרְבֶּרְג הִדֵּק, רִכֵּס וּפָרַף כָּל וָו, כָּל עֲנִיבָה וְכָל כַּפְתּוֹר. בְּבֶגֶד הַשְּׂרָד נִרְאָה יוֹתֵר אָרֹךְ, יוֹתֵר זָקוּף וְיוֹתֵר דַּק, חָזֵהוּ הָיָה בּוֹלֵט וּמָתְנָיו הֲדוּקִים, וְכֻלּוֹ כְּקוֹרְפּוֹרַל פְּרוּסִי צָעִיר, מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּכָל רֶגַע אֶל חִלּוּף הַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁבְּפּוֹטְסְדַם.

חֲסַל סֵדֶר הַהַלְבָּשָׁה, פֶדוֹרִיטְשׁ הִסְתַּלֵּק, וְנִיקוֹלַי צָנַח עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הָאִיקוֹנִין. בִּתְנוּעוֹת מְהִירוֹת וּקְטַנּוֹת עָשָׂה אוֹת הַַצְּלָב וְהֶחֱוָה קִדּוֹת, כְּשֶׁהוּא מַרְתִּיק בְּמִצְחוֹ עַל הַקַּרְקַע. לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַתְּפִלּוֹת הַנְּהוּגוֹת רָצָה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן דְּבָרִים מִשֶּׁלּוֹ עַל אוֹדוֹת הַיּוֹם הַקָּשֶׁה הָעוֹמֵד לְפָנָיו, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ, לֹא מָצָא מִלִּים מִשֶּׁלּוֹ. בֵּאלֹהִים הֶאֱמִין, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בּוֹ הִצְטַיֵּר לְפָנָיו אֵיזֶה חוֹר שָׁחוֹר, וְשָׁם “זַעַם וְאֵימָה”, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַקֵּיסָר פַּבֶל הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר עַל הַמִּשְׁמַעַת בַּצָּבָא הָרוּסִי. כַּמָּה שֶׁתִּתְפַּלֵּל וְתִקְרָא, לֹא יֵעָנוּ לְךָ מִתּוֹךְ אוֹתוֹ חוֹר שָׁחוֹר.

קָם וְיָשַׁב בַּכֻּרְסָה. הִרְגִּישׁ עַצְמוֹ חוֹלֶה וְרָצוּץ. בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָיְתָה שְׁנָתוֹ טְרוּפָה עָלָיו, חֲלוֹם רַע חָלַם: כְּאִלּוּ צָמְחָה לוֹ שֵׁן גְּדוֹלָה וַעֲקֻמָּה. הַסַּבְתָּה אָמְרָה שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ לְעָקְרָהּ. וְהוּא מִתְיָרֵא, בּוֹכֶה, בּוֹרֵחַ, מִסְתַּתֵּר. וְהָאוֹמֵן לַמְסְדוֹרְף עִם שֵׁבֶט גָּדוֹל בְּיָדוֹ רוֹדֵף אַחֲרָיו, עוֹד מְעַט, עוֹד רֶגַע וְיִתְפְּשׂוֹ וְיַלְקֶה אוֹתוֹ. וּפִתְאֹם, לַמְסְדוֹרְף כְּבָר אֵינוֹ לַמְסְדוֹרְף אֶלָּא הוּא אָחִיו קוֹנְסְטַנְטִין. בְּבָרְחוֹ מִפָּנָיו הוּא נוֹפֵל, נִיקְס הַמִּסְכֵּן, בִּידֵי הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה, הָאַנְגְּלִיָּה מִיס לַיּוֹן, וּמְבַקְּשָׁהּ שֶׁתַּלְקֶה אוֹתוֹ הִיא; יוֹדֵעַ הוּא שֶׁמִּשְּׁבָטִים לֹא יִמָּלֵט, וְהִיא מַלְקָה בְּרַחֲמִים. וּפִתְאֹם הָאוֹמֶנֶת אֵינָהּ כְּבָר אוֹמֶנֶת, אֶלָּא מִי? אֶת זֹאת שָׁכַח. רַק זָכוּר הָיָה שֶׁהַחֲלוֹם נִסְתַּיֵּם רַע מְאֹד.

“הֲרֵי פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם בָּרוּר לְמַדַּי,” חָשַׁב. לֹא בִּכְדִי הָיָה תָּמִיד מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אָחִיו קוֹנְסְטַנְטִין, כְּאִלּוּ לִבּוֹ נִבָּא לוֹ שֶׁיִּגְרוֹם לוֹ צָרוֹת רַבּוֹת; לֹא בִּכְדִי הָיָה הַלָּה מִתְעַלֵּל בּוֹ עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בְּבֶטֶן אִמָּם. “מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כֶּרֶס כָּזֶה,” הָיָה הַבֵּן-יַקִּיר זֶה מִתְלוֹצֵץ עַל אִמּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הָרָה בְּנִיקוֹלַי, “הֲרֵי יֵשׁ כָּאן מָקוֹם לְאַרְבָּעָה.” וְאַחַר כָּךְ הָיָה כָּל יָמָיו מִתְקַלֵּס בּוֹ. “בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא אַסְכִּים לִמְלוֹךְ,” הָיָה אוֹמֵר אֵלָיו, “מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא מִפְּנֵי רֶבוֹלוּצְיוֹת. וְאַתָּה כְּלוּם אֵינְךָ יָרֵא? הֲרֵי הָרֶבוֹלוּצְיָה דוֹמָה לִסְעָרָה,” וְהִזְכִּיר לוֹ שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הָיָה נִיקוֹלַי מַחְבִּיא אֶת רֹאשׁוֹ, בִּשְׁעַת סְעָרָה, מִתַּחַת לַכָּר. “אֲנִי פַּחְדָן וְיוֹדֵעַ שֶׁפַּחְדָן אָנִי. וְאַתָּה מַעֲמִיד פָּנִים כְּאַמִּיץ-לֵב וּמְפַחֵד יוֹתֵר מִמֶּנִּי.” הִנֵּה עַכְשָׁו הוּא בְּעַצְמוֹ דָחַף אוֹתוֹ אֶל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, וְעוֹד הוּא מַלְעִיג עָלָיו: “הָבָה נִרְאֶה אֵיךְ תֵּחָלֵץ מֵהַתִּסְבֹּכֶת הַטִּפְּשִׁית הַזֹּאת, קֵיסָר שֶׁזָּכָה בְּכִתְרוֹ מִן הַהֶפְקֵר, un empereur parvenu!.”

נִיקוֹלַי הֵרִיץ אֵלָיו מִכְתְּבֵי יְדִידוּת, קָרָא אוֹתוֹ אִישׁ חַסְדּוֹ, הִתְחַנֵּן, הִתְרַפֵּס לְפָנָיו: “אֲנִי כּוֹרֵעַ לְפָנֶיךָ וּמִתְחַנֵּן, קוֹנְסְטַנְטִין יַקִּירִי, חוּסָה נָא עָלַי הָאֻמְלָל,” וּבוֹ בַּזְּמָן הָיָה חוֹשֵׁב בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם: “הַ, לֵיצָן מְנֻוָּל! אַ, פִּרְחָח אָרוּר! מַה הוּא מְעוֹלֵל לִי. לֹא דַי לִרְצוֹחַ אוֹתוֹ נֶפֶשׁ בְּעַד זֹאת!”

בְּכָל בֹּקֶר הָיָה לָמוּד לְנַגֵּן, אַחַר הַתְּפִלָּה, בַּחֲצוֹצְרָה, אֶת תְּקִיעַת הַשַּׁחֲרִית. הוּא הָיָה בְּעֵינָיו מוּסִיקָאִי, הָיָה אוֹהֵב לְחַבֵּר מַרְשִׁים צְבָאִיִּים. בִּשְׁעַת הַתִּמְרוֹנִים בְּפּוֹטְסְדַם, כְּשֶׁפְּלֻגַּת הוֹד נְסִיכוּת יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר הַפְּרוּסִי הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּתַרְגִּילִים, הָיָה הוּא תּוֹקֵעַ בַּחֲצוֹצְרָה בְּאֹפֶן אֳמָנוּתִי.

נָטַל אֶת הַחֲצוֹצְרָה, הִגִּישׁ אֶל שְׂפָתָיו, נִפַּח אֶת לְחָיָיו, אַךְ הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ רַק צְלִיל נְהִי חַלָּשׁ, וּמִיָּד הִנִּיחוֹ הַצִּדָּה. לֹא, דַּי! עַכְשָׁו כְּבָר עָבְרָה שַׁעְתָּהּ שֶׁל הַמּוּסִיקָה. נֶאֱנַח אֲנָחָה כְּבֵדָה וְשׁוּב נִתְעוֹרְרוּ בּוֹ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ: “Pauvre diable! (בָּחוּר עָלוּב!) נִיקְס הַמִּסְכֵּן!”

“פֶדוֹרִיטְשְׁ! תֵּה!”

“תֵּכֶף וּמִיָּד, הוֹד נְסִיכוּתוֹ!”

בַּבֹּקֶר הָיָה רָגִיל לִשְׁתּוֹת תֵּה עִם שַׁמֶּנֶת וְלֶאֱכֹל עוּגוֹת סֹלֶת. הַפַּעַם לֹא טָעַם מִן הָעוּגוֹת. לֹא הָיָה תֵּאָבוֹן.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף הוֹדִיעַ דְּבַר בּוֹאוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

“וְהַמַּנִיפֶסְט בְּיָדוֹ?”

“כֵּן הוּא, הוֹד נְסִיכוּתוֹ.”

“בְּבַקָּשָׁה.”

נִכְנַס גּוֹלִיצִין בְּלִוְיַת לוֹפּוּחִין וּסְפֶּרַנְסְקִי.

“מוּכָן?”

“מוּכָן, הוֹד מַלְכוּתוֹ.”

גּוֹלִיצִין הִגִּישׁ לוֹ אֶת הָהַעְתָּקָה הַנְּקִיָּה שֶׁל הַמַנִיפֶסְט.

“בְּבַקָּשָׁה לֵישֵׁב, רַבּוֹתַי,” אָמַר נִיקוֹלַי וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְּקוֹל.

“אָנוּ מוֹדִיעִים לְכָל נְתִינֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים. בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּמִתּוֹךְ כְּנִיעָה לִגְזֵרוֹת הַבּוֹרֵא שֶׁאֵין לָהֶן חֵקֶר…”

בְּלֹא שֶׁהִבִּיט אֶל סְפֶּרַנְסְקִי הִרְגִּישׁ עַל עַצְמוֹ בְּמַבָּטוֹ הַחוֹדֵר. תָּמִיד הָיָה מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כְּכָפוּת תַּחַת הַמַּבָּט הַזֶּה שֶׁהָיָה יוֹתֵר מִדַּי בָּהִיר וְחוֹדֵר.

בְּעֵינָיו הָיָה סְפֶּרַנְסְקִי יַעֲקֹבִי[11] מֻבְהָק. לֹא בִּכְדִי הֶגְלָה אוֹתוֹ הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ וְכִמְעַט דָּן אוֹתוֹ לְמִיתָה כְּבוֹגֵד בַּמַּלְכוּת. “סַכָּנָה לְהַכְנִיס אֶת הָאֶצְבַּע לְתוֹךְ פִּיו,” חָשַׁב נִיקוֹלַי עָלָיו, וְכָל כַּמָּה שֶׁהַלָּה עָמַד לְפָנָיו בְּיִרְאַת הָרוֹמְמוּת, הָיָה דוֹמֶה עָלָיו שֶׁאָדָם זֶה לוֹעֵג לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁלּוֹעֲגִים לְתִינוֹק. פַּעַם אַחַת אָמַר מִישֶׁהוּ לְפָנָיו עַל סְפֶּרַנְסְקִי שֶׁהוּא פִּילוֹסֹוף גָּדוֹל. נִיקוֹלַי שָׁתַק, רַק הִצְטַחֵק בְּבַת-צְחוֹק אַרְסִית. אֶת הַפִּילוֹסוֹפְיָה שָׂנֵא יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר בָּעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי כֵן הִרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִצְעוֹק עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא רָגִיל לִצְעוֹק עַל הַקְּצִינִים שֶׁלּוֹ. “אֲדוֹנַי הַקְּצִינִים, הִתְעַסְּקוּ בִּמְלַאכְתְּכֶם וְלֹא בְּפִילוֹסוֹפְיָה. אֲנִי אֵינִי אוֹהֵב אֶת הַפִּילוֹסוֹפִים. אֶת כָּל הַפִּילוֹסוֹפִים אָבִיא לִידֵי שַׁחֶפֶת.”

“בְּמוֹת עָלֵינוּ אֲדוֹנֵנוּ הַקֵּיסָר אֲלֶכְּסַנְדֶּר פַּבְלוֹבִיץ, אָחִינוּ הָאָהוּב עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר, אָבַד לָנוּ אָב וְאָדוֹן, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים הִשְׁפִּיעַ הַרְבֵּה טוֹבָה עַל רוּסְיָה וְעָלֵינוּ, כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלֵינוּ הַיְדִיעָה עַל הַמְּאֹרָע הַמַּעֲצִיב הַזֶּה בְּיוֹם כ”ז לְחֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר, בִּשְׁעַת הַיָּגוֹן וְהַיְלָלָה הָרִאשׁוֹנָה, אָנוּ הִתְחַזַּקְנוּ בְּרוּחֵנוּ לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְשָׁמְעֵנוּ לַצַּו שֶׁבְּלִבֵּנוּ נִשְׁבַּעְנוּ שְׁבוּעַת אֱמוּנִים לְאָחִינוּ הַבְּכוֹר, לָאָדוֹן יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר וְהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ, כְּלַיּוֹרֵשׁ הַחֻקִּי, עַל פִּי מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה, שֶׁל כִּסֵּא מַלְכוּת כָּל רוּסְיָה…"

וְאַחַר כָּךְ בָּא “הַהֶסְבֵּר לְמַה שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְהַסְבָּרָה”, הַצַּוָּאָה הַחֲשָׁאִית שֶׁל הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ, וִתּוּרוֹ שֶׁל קוֹנְסְטַנְטִין לְטוֹבַת נִיקוֹלַי, וִתּוּרוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי לְטוֹבַת קוֹנְסְטַנְטִין – כָּל אֵלֶּה “הַסִּכְסוּכִים בְּעִנְיְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה” “הַמִּשְׂחָק בִּירֻשַּׁת הַכִּסֵּא הַחֻקִּית כְּמוֹ בְּקִנְיָן פְּרָטִי”.

“אֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁל נְסִיכוּתוֹ, שֶׁחָלָה בְּחַיֵּי הַקֵּיסָר, וְשֶׁקִּבְּלָה אִשּׁוּר מֵהוֹד מַלְכוּתוֹ, אֲבָל לֹא רָצִינוּ וְלֹא הָיְתָה לָנוּ רְשׁוּת לְכָךְ לִרְאוֹת אֶת הַהִסְתַּלְּקוּת הַזֹּאת, שֶׁלֹּא הֻכְרַז עָלֶיהָ בְּפֻמְבִּי וְשֶׁלֹּא קִבְּלָה תֹּקֶף שֶׁל חֹק, כְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְתִקּוּן. בָּזֹאת רָצִינוּ לְחַזֵּק אֶת שְׁמִירַת הַחֹק הָרִאשׁוֹן וְהָעִקָּרִי הַשּׂוֹרֵר בְּמוֹלַדְתֵּנוּ, הַחֹק שֶׁאֵין תְּמוּרוֹת וְחִלּוּפִין חָלִים בְּסֵדֶר הַיְרֻשָּׁה שֶׁל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. וּמִפְּנֵי כָּךְ, בִּהְיוֹתֵנוּ נֶאֱמָנִים לַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ, עָמַדְנוּ עַל כָּךְ שֶׁכָּל הַקֵּיסְרוּת תִּתְנַהֵג לְפִי הַדֻּגְמָה שֶׁלָּנוּ, וְעָשִׂינוּ זֹאת לֹא בְּנִגּוּד לָרָצוֹן שֶׁהִבִּיעַ הוֹד נְסִיכוּתוֹ וְעוֹד פָּחוֹת עָבַרְנוּ בָּזֶה עַל רְצוֹן אֲדוֹנֵנוּ הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ, אֲבִי כֻּלָּנוּ וְאִישׁ חַסְדֵּנוּ, רָצוֹן שֶׁהוּא תָּמִיד קָדוֹשׁ לָנוּ, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַחֹק הָעִקָּרִי עַל סֵדֶר הַיְרֻשָּׁה שֶׁל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו, כְּדֵי לְבַטֵּל אֲפִילוּ סְפֵק סְפֵקָא בְּטָהֳרַת כַּוָּנוֹתֵינוּ…”

“לֹא בָּרוּר. עַל סֵדֶר הַיְרֻשָּׁה לֹא בָּרוּר וְלֹא מוּבָן,” אָמַר נִיקוֹלַי וְהִרְגִּישׁ שֶׁבַּדְּבָרִים הַלָּלוּ יֵשׁ מִשּׁוּם רֶמֶז שֶׁל חֲשַׁד כְּלַפֵּי עַצְמוֹ.

“רְצוֹנוֹ לְתַקֵּן, הוֹד מַלְכוּתוֹ?”

נָקֵל לוֹמַר: “לְתַקֵּן”. צְרִיכִים לֵידַע הֵיךְ לְתַקֵּן. וְאֶת זֹאת לֹא יֵדַע.

“לֹא. יִשָּׁאֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב,” הֵשִׁיב נִיקוֹלַי בִּתְנוּעַת-יָד וּפָנָיו הֵפִיקוּ מוֹרַת-רוּחַ.

“בְּלֵב מָלֵא הַעֲרָצָה וּכְנִיעָה לִפְנֵי גְזֵרוֹת הַבּוֹרֵא לְלֹא-חֵקֶר, הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ, אָנוּ מְצַוִּים לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעַת אֱמוּנִים לָנוּ וּלְיוֹרְשֵׁנוּ, הוֹד נְסִיכוּתוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶבִיץ בְּנֵנוּ הָאָהוּב עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר; אֶת יוֹם עֲלִיָּתֵנוּ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה לַחֲשׁוֹב אֶת הַתִּשְׁעָה-עָשָׂר לְנוֹבֶמְבֶּר 1825. וּלְבַסּוֹף אָנוּ קוֹרְאִים אֶת כָּל נְתִינֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּנוּ בִּתְפִלָּה חַמָּה אֶל אֵל עֶלְיוֹן שֶׁיִּתֵּן לָנוּ כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא שֶׁהוּטַל עָלֵינוּ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה…”

“לֹא ‘שֶׁהוּטַל’ אֶלָּא ‘שֶׁהוּטְלָה’,” תִּקֵּן נִיקוֹלַי.

סְפֶּרַנְסְקִי נָטַל בִּדְמָמָה אֶת הָעִפָּרוֹן.

“יַמְתִּין נָא, אֵיךְ נָכוֹן יוֹתֵר?”

"הוֹד מַלְכוּתוֹ! ‘מַשָּׂא’ הוּא מִין זָכָר: ‘הַמַּשָּׂא שֶׁהוּטַל.’

“אַ, כֵּן! מִין זָכָר… אִם כֵּן, אֵין צֹרֶךְ לְתַקֵּן,” אָמַר נִיקוֹלַי וְהִסְמִיק. מִיָּמָיו לֹא הָיָה בָּקִי בְּדִקְדוּק. וְשׁוּב דָּמָה עָלָיו שֶׁסְּפֶּרַנְסְקִי לוֹעֵג לוֹ בְּלִבּוֹ, כְּמוֹ לְיֶלֶד קָטָן.

“יְהִי רָצוֹן שֶׁיְחַזֵּק לִבֵּנוּ בְּכַוָּנוֹתֵינוּ הַטּוֹבוֹת לִחְיוֹת אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל מוֹלַדְתֵּנוּ הָאֲהוּבָה, לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲדוֹנֵנוּ שֶׁאֲנוּ מְבַכִּים אוֹתוֹ; יְהִי רָצוֹן שֶׁמַּלְכוּתֵנוּ תְּהֵא הֶמְשֵׁךְ לְמַלְכוּתוֹ וְתִמָּלֶאנָה כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ אֲשֶׁר שָׁאַל לְטוֹבַת רוּסְיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר זִכְרוֹ הַקָּדוֹשׁ יְפַרְנֵס בָּנוּ קִנְאַת אַרְצֵנוּ וְתִקְוָה לְבִרְכַּת ה’ וּלְאַהֲבַת כָּל גּוֹיֵינוּ.”

הַמַּנִּיפֶסְט מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. אֲבָל הוּא לֹא הִבִּיעַ זֹאת אֲפִילוּ בְּהַכָּרַת פָּנָיו; אַחַר הַקְּרִיאָה הָיָה סֵבֶר פָּנָיו עוֹד יוֹתֵר זְעוּמוֹת.

נָטַל הָעֵט לַחְתּוֹם וְהִנִּיחוֹ: זָכַר שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ יֵשׁ מִן הַחוֹבָה לִזְכּוֹר אֶת בּוֹרְאוֹ. עָצַם אֶת עֵינָיו וְעָשָׂה אֶת אוֹת הַצְּלָב. אוּלָם, כְּמוֹ תָּמִיד בִּשְׁעַת הִרְהוּרָיו עַל אֱלֹהִים, רָאָה לְפָנָיו רַק חוֹר שָׁחוֹר וְשָׁם “זַעַם וְאֵימָה”; כָּל כַּמָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כָּל כַּמָּה שֶׁיִּקְרָא, אִישׁ לֹא יֵעָנֶה לוֹ מִן הַחוֹר הַהוּא. חָתַם כְּבָר בְּלֹא כָּל מַחֲשָׁבָה. רַק שָׁאַל:

“הַיּוֹם הַשְּׁלשָׁה-עָשָׂר?”

“כֵּן הוּא, הוֹד מַלְכוּתוֹ,” הֵשִׁיב סְפֶּרַנְסְקִי.

“וּמָחָר הוּא הַשֵּׁנִי לְשַׁבָּת,” נִזְכַּר נִיקוֹלַי וְקִמֵּט אֶת פָּנָיו. חָתַם הַיּוֹם הַשְּׁנֵים-עָשָׂר.

“מְאֻשָּׁר אֲנִי לְבָרֵךְ אֶת הוֹד מַלְכוּתוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן בִּירִידָתוֹ עָלָיו,” מִהֵר אֵלָיו לוֹפּוּחִין וְנָשַׁק לוֹ בִּכְתֵפוֹ.

“מִפְּנֵי מָה בִּירִידָתִי?” תָּמַהּ נִיקוֹלַי.

“מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁפַּחַת הוֹד מַלְכוּתוֹ כֹּה הִתְנַשְּׂאָה אֶל עָל בְּעֵינֵי הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ, עַד שֶׁבָּנֶיהָ אֵינָם עוֹלִים אֶלָּא יוֹרְדִים אֶל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת,” הֵשִׁיב לוֹפּוּחִין בִּצְחוֹק שֶׁל חֵן וְהֶחֱשִׂיף מִתּוֹךְ כָּךְ אֶת הַשִּׁנַּיִם הַקְּצוּבוֹת שֶׁל לִסְתּוֹ הַמְּלָאכוּתִית, וּמִפִּיו נָדַף רֵיחַ רִקָּבוֹן שֶׁל בַּר-מִנָּן.

“ה’ מִשָּׁמַיִם יַבִּיט אֵלֵינוּ,” אָמַר גּוֹלִיצִין מִתּוֹךְ יְבָבָה וְגַם הוּא נָשַׁק לְנִיקוֹלַי בִּכְתֵפוֹ.

“לֹא אִישׁ בְּרָכוֹת אֲנִי, רַבּוֹתַי, אֲנִי טָעוּן רַחֲמִים,” אָמַר נִיקוֹלַי בְּפָנִים קוֹדְרוֹת, וּפִתְאֹם פָּנָה אֶל סְפֶּרַנְסְקִי שֶׁיָּשַׁב דּוּמָם וְשַׁח-עֵינַיִם, בְּעַזּוּת-מֵצַח גְּלוּיָה: “וְהוּא, מִיכָאֵל מִיכַיְלוֹבִיץ, מַה בְּפִיו?”

“‘יְהִי רָצוֹן שְׁתְּהֵא מַלְכוּתֵנוּ הֶמְשֵׁךְ לְמַלְכוּתוֹ’, לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לְעַצְמִי אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ, הוֹד מַלְכוּת!” אָמַר סְפֶּרַנְסְקִי כְּשֶׁהִגְבִּיהַּ אֵלָיו אֶת עֵינָיו הַמְּתוּנוֹת.

“הַמִּלִּים הַלָּלוּ הֵן שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלְּךָ. בַּמֶּה אֵינָן טוֹבוֹת?”

“לֹא לָזֹאת מְחַכָּה רוּסְיָה מֵהוֹד מַלְכוּתוֹ.”

“לְמָה אֵפוֹא?”

“לְפֶּטֶר חָדָשׁ.”

הַחֲנֻפָּה הָיְתָה גַּסָּה וְדַקָּה כְּאַחַת, Il y a beaucoup de praporchique en lui et un peu de Pierre Le Grand (יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה מִן הַפְּרַפּוֹרְשִׁיק וּמְעַט מִפֶּטֶר הַגָּדוֹל), אָמַר פַּעַם סְפֶּרַנְסְקִי עַל הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ, וְאוֹתָם הַדְּבָרִים הָיָה יָכֹל לְהַגִּיד עַל הַקֵּיסָר.

פִּתְאֹם גָּחַן, תָּפַשׂ אֶת יָדוֹ וְרָצָה לְנַשֵּׁק; הַלָּה מָשַׁךְ אוֹתָהּ, חִבֵּק אוֹתוֹ וְנָשַׁק לוֹ בַּקָּרַחַת.

“רוּם מַעֲלָתוֹ אַךְ דִּבְרֵי חֹנֶף מַשְׁמִיעַ לִי,” הִצְטַחֵק מִתּוֹךְ אִי-אֵמוּן, אֲבָל בְּלִבּוֹ עָבַר רַעַד שֶׁל מְתִיקוּת: הֲלֹא זֶה חֲלוֹמוֹ מֵאָז לִהְיוֹת “פֶּטֶר הַשֵּׁנִי”.

שָׁתַק רֶגַע וְאַחַר אָמַר:

“מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי לַעֲלוֹת עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. חִנְּכוּ אוֹתִי לִהְיוֹת חַיָּל. אַךְ אֲנִי מְקַוֶּה לִהְיוֹת רָאוּי לְתַפְקִידִי; כְּמוֹ כֵן אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת חוֹבָתִי כָּךְ יַעֲשׂוּהָ כָּל הָאֲנָשִׁים כְּלַפָּי. לְאַחַר שֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַיְדִיעוֹת הַנְּחוּצוֹת אַעֲמִיד אֶת כָּל אֶחָד עַל מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ. הַפִּילוֹסוֹפְיָה אֵינָהּ מֵעִנְיָנִי. הָאֲדוֹנִים הַפִּילוֹסוֹפִים יַחְשְׁבוּ לָהֶם כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, אֲבָל לְדִידִי אֵין חַיִּים אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה. וְאִלּוּ הָיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת עוֹשִׂים אֶת הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם הָיוּ סֵדֶר וְשָׁלוֹם שׁוֹרִים בְּכָל מָקוֹם. זוֹהִי, רַבּוֹתַי, כָּל הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלִּי!”

נָתַן עֵינָיו בִּסְפֶּרַנְסְקִי. הַלָּה שָׁתַק, צִמְצֵם עֵינָיו וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נְגִינָה.

“וְנוֹסָף לָזֶה,” אָמַר נִיקוֹלַי בְּקוֹל גָּבוֹהַּ, “אֵינִי מַנִּיחַ אֲפִילוּ רֶגַע שֶׁבְּכָל הָעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לַקֵּיסְרוּת, שֶׁנִּמְסְרָה לְיָדִי בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא, יָעֵז מִי מִנְּתִינַי לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ שֶׁהִתְוֵיתִי.”

הוּא דִּבֵּר קְצָרוֹת, לִמְקֻטָּעִין, כְּאִלּוּ הִתְוַכַּחַ עִם מִי אוֹ כָּעַס; וּכְשֶׁהִתְלַהֵב הִתְחִיל צוֹעֵק כְּתַרְנְגוֹל צָעִיר שֶׁמִּתְגַּדֵּר אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֲדַיִן לִקְרוֹא כָּרָאוּי.

“וְאִם אֲפִילוּ אֶהְיֶה קֵיסָר אַךְ לְשָׁעָה אַחַת, אַרְאֶה שֶׁהָיִיתִי רָאוּי לְכָךְ.” סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו וְקָם.

“אֶת הַמּוֹעֵצָה הַמַּמְלַכְתִּית,” אָמַר בִּפְנוֹתוֹ אֶל לוֹפּוּחִין, “יוֹאִיל לְכַנֵּס הַיּוֹם לִשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בָּעֶרֶב כְּדֵי לִקְרוֹא אֶת הַמַּנִּיפֶסט וּלְהַשְׁבִּיעַ. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, רַבּוֹתַי, שֶׁאִישׁ לֹא יֵדַע… הַיּוֹם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, מָחָר אֲצַוֶּה,” שׁוּב לֹא הִתְאַפֵּק וְסִיֵּם בִּצְעָקָה.

לוֹפּוּחִין, גּוֹלִיצִין וּסְפֶּרַנְסְקִי יָצְאוּ מִן הֶחָדֶר. דֶּרֶךְ פֶּתַח אֶחָד יָצְאּו וְדֶרֶךְ פֶּתַח שֵׁנִי נִכְנַס בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

הַבָּרוֹן הַבַּלְטִי הֶעָנִי, מִי שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת מְרַגֵּל גָּדוֹל, רֹאשׁ הַזַּ’נְדַּרְמִים וּמְנַהֵל הַמַּחְלְקָה הַשְּׁלִישִׁית[12] הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט אֲלֶכְּסַנְדֶּר כְּרִיסְטוֹפוֹרוֹבִיץ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, הָיְתָה לוֹ חִיצוֹנוּת נְעִימָה וַאֲפִילוּ אֲצִילָה, אֶלָּא שֶׁפָּנָיו הָיוּ קְצָת מְעוּכִים – נִכָּר שֶׁהָיָה שָׁטוּף בְּתַאֲווֹת; בַּת-צְחוֹקוֹ חֲבִיבָה-קְפוּאָה, מַבָּטוֹ טוֹב אַךְ לְמַרְאִית-עַיִן, כְּמַבָּטָם שֶׁל כָּל הָאֲנָשִׁים הַנּוֹחִים לַבְּרִיּוֹת מִתּוֹךְ אֲדִישׁוּת. לֹא שׁוֹטֶה, לֹא רַע, אֶלָּא מְפֻזָּר וְנוֹחַ לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר. “עִבְרוּ, בְּנֵי-תְמוּתָה, בַּחֲלָקוֹת, אַל תִּדָּחֲקוּ, (Glissez mortels, n’appuyez pas),” הָיָה אוֹמֵר.

בָּרֵֶגַע שֶׁנִּכְנַס הִשְׁתַּנּוּ מִיָּד פְּנֵי נִיקוֹלַי וּבְלֹא כָּל מַעֲבָר הָפְכוּ מִזְּעוּמִים-מִתְרַעֲמִים לְמַסְבִּירִים-רַגְשָׁנִיִּים. פָּנָיו בִּכְלָל הָיוּ מִשְׁתַּנִּים בִּן-רֶגַע, פִּתְאֹם, בְּאׁפֶן מְשֻׁנֶּה, כְּאִלוּ פָּשְׁטוּ מַסְוֶה וְלָבְשׁוּ מַסְוֶה. מִישֶׁהוּ אָמַר עָלָיו: “הַמַּסֵּכוֹת רַבּוֹת, אִבָל פָּנִים אֵין לוֹ.”

תָּפַשׂ אֶת יְדֵי בֶּנְקֶנְדּוֹרְף בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְדוּמָם נָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ הוֹאִיל לַחְתּוֹם?”

“חָתַמְתִּי,” אָמַר נִיקוֹלַי בַּאֲנָחָה כְּבֵדָה וְנָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, “אֲנִי אֶת חוֹבָתִי עָשִׂיתִי. דַּעַת אָחִי, מְנוּחָתוֹ עֵדֶן, נוֹחָה מִמֶּנִּי. מִתְמַלְּאִים עָלַי רְצוֹן הַבּוֹרֵא וּגְזֵרַת אָחִי. יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לַאֲבַדּוֹן, אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. אֲנִי מַקְרִיב אֶת עַצְמִי בְּעַד אָחִי; אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר אִם אֲמַלֵּא כְּנָתִין אֶת רְצוֹנוֹ, אֲבָל רוּסְיָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?”

עוֹד דִּבֵּר אֲרֻכּוֹת. גַּם אֶת הַהֶרְגֵּל לְפַטְפֵּט בְּקוֹל בַּכְיָנִי יָרַשׁ מֵאִמּוֹ.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף הִמְתִּין מִתּוֹךְ שִׁעְמוּם שֶׁל סַבְלָנוּת עַד שֶׁיִּגְמוֹר.

“וּמַה נִשְׁמָע בָּעִיר?” שָׁאַל נִיקוֹלַי כְּבָר בְּקוֹל אַחֵר, מַעֲשִׂי, לְאַחַר שֶׁנִּגֵּב בְּמִטְפַּחַת אֶת עֵינָיו הַיְבֵשׁוֹת וְשׁוּב פָּשַׁט מַסְוֶה אֶחָד וְלָבַשׁ מַסְוֶה אַחֵר.

“הַכֹּל שָׁקֵט, הוֹד מַלְכוּת. יִתָּכֵן שֶׁזּוֹהִי דְמָמָה שֶׁקּוֹדֶמֶת לְסָעַר.”

“וְאַף עַל פִּי כֵן אַתָּה מְחַכֶּה לְסָעַר?”

“אֲנִי מְחַכֵּה, מַלְכִּי. מִסְפַּר הַמִּתְמַרְמְרִים הוּא יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל. בַּמֹּחוֹת כְּבָר קַיֶּמֶת הָרֶבוֹלוּצְיָה.”

“וּבְרוֹסְטוֹבְצֶב, כִּמְדֻמֶּנִּי, נִכְשַׁלְתִּי תְּמוֹל,” נִזְכַּר נִיקוֹלַי, “וְהַשֵּׁמוֹת לֹא נוֹדְעוּ לִי אֵפוֹא. לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לִי אֶת זֹאת. מִן הַצֹּרֶךְ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁמוֹת וְלֶאֱסוֹר…”

“לֹא, לֹא, הוֹד מַלְכוּת! שׁוּם מַאֲסָרִים! שֶׁמָּא תִּבְרַח כָּל הַכְּנוּפְיָה. וְאַף זֹאת, לֹא טוֹב לְהַקְדִּיר אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְמַלְכוּתוֹ.”

“וְאִם יַתְחִילוּ לַעֲבוֹד?”

“תֵּיתִי לָהֶם, וְאָז, אָז לֹא יַתְמִיהוּ הַמַּאֲסָרִים אֶת הַבְּרִיּוֹת. חֶרֶשׁ וּלְאַט, בִּמְתִינוּת וּבִזְהִירוּת. אֵין צֹרֶךְ לְהַקְנִיט אֶת הַבְּרִיּוֹת. מְרֻבִּים גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת שׂוֹנְאָיו.”

“וּבִשְׂכַר זֶה יֵשׁ לִי יְדִיד אֶחָד!” קָרָא נִיקוֹלַי וְלָחַץ אֶת יָדוֹ.

נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, פָּתַח מְגֵרָה וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ מַעֲטָפָה סְגוּרָה עִם כְּתֹבֶת: “נָחוּץ בְּיוֹתֵר. לִידֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ.” הֲרֵי זוֹ הָיְתָה מַלְשִׁינוּתוֹ שֶׁל דִּיבִּיץ שֶׁפְרֶדֶרִיקְס הֵבִיא תְּמוֹל מִטַּגַנְרוֹג.

“הֵא לְךָ, קְרָא. כָּאן יֵשׁ עוֹד קֶשֶׁר אֶחָד.”

“בְּמַחֲנֵה-הַצָּבָא הַשֵּׁנִי? הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית שֶׁל סְגָן הַמַּצְבִּיא פֶּסְטֶל?” שָׁאַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף בְּלֹא לִפְתּוֹחַ אֶת הַמַּעֲטָפָה.

“כְּלוּם אַתָּה כְּבָר יוֹדֵעַ?” תָּמַהּ, כִּמְעַט נִבְהַל, נִיקוֹלַי. “אֵיזֶה אָדָם נִפְלָא! כְּאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה הוּא רוֹאֶה!”

“יוֹדֵעַ אֲנִי, הוֹד מַלְכוּת! עוֹד בִּשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְאַחַת הָיָה לִי הָאשֶׁר לְהַגִּישׁ בְּעִנְיָן זֶה תַּזְכִּיר לַאֲדוֹנִי הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ.”

“וּמָה?”

“הוֹאִיל לֹא לְהַשְׁגִּיחַ בָּזֶה. אַרְבַּע שָׁנִים הָיָה תַּזְכִּירִי מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן.”

“יְרֻשָּׁה נָאָה הִשְׁאִיר לָנוּ הַנִּפְטָר,” חִיֵּךְ נִיקוֹלַי בְּכָעַס.ַ

“הוֹד מַלְכוּת! וְכִי לֹא הוֹאִיל לְסַפֵּר בְּעִנְיָן זֶה עִם שׁוּם אָדָם?” שָׁאַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף וְנָתַן בּוֹ מַבָּט חוֹדֵר.

“עִם שׁוּם אָדָם,” שִׁקֵּר נִיקוֹלַי: הִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם בָּזֹאת עָשָׂה “שְׁטוּת”. הוּא הוֹדִיעַ עַל הַמַּלְשִׁינוּת לְמִילוֹרַדוֹבִיץ.

“שֶׁבַח לָאֵל. הָעִקָּר שֶמִּילוֹרַדוֹבִיץ לֹא יֵדַע מִזֹּאת,” אָמַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף כְּאִלּוּ הֵבִין לְמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי, “עוֹד הֵעַזְתִּי לְהוֹדִיעַ לְהוֹד מַלְכוּתוֹ שֶׁאֶת הָעִנְיָן הַזֶּה אָסוּר לִמְסוֹר לְמִילוֹרַדוֹבִיץ.”

“מִפְּנֵי מָה?”

“מִפְּנֵי שֶׁהוּא גוּפוֹ מֻקָּף אַנְשֵׁי בְּלִיָּעַל.”

“מִילוֹרַדוֹבִיץ? כְּלוּם גַּם הוּא נָתַן יָד לָהֶם?” פְּנֵי נִיקוֹלַי הֶחֱוִירוּ.

“בֵּין אִם נָתַן וּבֵין אִם לֹא נָתַן יָדוֹ, מְסֻכָּן הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַקּוֹשְׁרִים. נוֹרָאָה הִיא הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁגּוֹרַל רוּסְיָה נָתוּן בִּידֵי לֵיצָן חֲסַר-לֵב זֶה! אָמְרוּ לִי עָלָיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנָי.”

“מָה אָמְרוּ לָךְ?”

“אַל נָא יִשְׁאָלֵנִי מַלְכִּי. הַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מֵחֲזוֹר עֲלֵיהֶם.”

“לֹא, דַּבֵּר.”

"בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לְנוֹבֶמְבֶּר, לְאַחַר שֶׁפָּתְחוּ אֶת הַצַּוָּאָה שֶׁל הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ, הִתְנַגֵּד מִילוֹרַדוֹבִיץ בְּחֻצְפָּה שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה כְּמוֹתָהּ לַעֲלִיָּתוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה; מִישֶׁהוּ אָמַר לוֹ אָז: ‘אֲדוֹנִי הַגְּרַף מִתְנַהֵג בְּאֹמֶץ-לֵב’. עַל זֹאת הֶחֱזִיר: ‘כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם שִׁשִּׁים אֶלֶף כִּידוֹנִים בְּכִיסוֹ הֲרֵי יָכֹל הוּא לִהְיוֹת אַמִּיץ לֵב!’ וּמִתּוֹךְ כָּךְ צָחַק וְטָפַח עַל כִּיסוֹ.

“נָבָל!” לָחַשׁ נִיקוֹלַי וְעוֹד יוֹתֵר הֶחֱוִיר.

“וְזֶה לֹא כְּבָר,” הִמְשִׁיךְ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, “אָמַר לִי לְעַצְמִי: ‘מְסֻפְּקָנִי אִם הַהַשְׁבָּעָה תַּצְלִיחַ. הַגְּוַרְדִּיָּה אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ’, רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אֶת הוֹד מַלְכוּתוֹ. ‘לְאֵיזוֹ הַצְלָחָה, שְׁאִלְתִּיו, הוּא מִתְכַּוֵּן? וּמָה עִנְיַן הַגְּוַרְדִּיָּה לְכָאן? כְּלוּם שׁוֹאֲלִים לְדַעְתָּהּ?’ ‘נָכוֹן מְאֹד, אָמַר, אֵין הִיא צְרִיכָה לְחַוּוֹת דֵּעָה, אֲבָל הִיא רְגִילָה בְּכָךְ, הֲרֵי זֶה הָיָה לָהּ לְטֶבַע שֵׁנִי’.”

“נָבָל!” שׁוּב לָחַשׁ נִיקוֹלַי.

“אִלּוּ הָיָה הַמֶּלֶךְ מַבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ בְּקוֹל – אָמַר – הָיָה קָדוֹשׁ לָהּ; אֲבָל צַוָּאַת הַשְּׁכִיב-מֵרַע בִּכְתָב, לְאַחַר הַפְּטִירָה, תְּהֵא נֶחְשֶׁבֶת כִּמְזֻיֶּפֶת’.”

“מְזֻיֶּפֶת?” הִזְדַּעְזַע נִיקוֹלַי וּפָנָיו הִשְׁתַּלְהֲבוּ כְּמוֹ מִסְּטִירַת לֶחִי. “מַה זֹאת? מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים? כְּלוּם הִמְלַכְתִּי אֲנִי אֶת עַצְמִי?”

“הַגְּרַף מִילוֹרַדוֹבִיץ, הוֹד מַלְכוּתוֹ!” הוֹדִיעַ אַדְלֶרְבֶּרְג, בְּהַכְנִיסוֹ לְאַט אֶת רֹאשׁוֹ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת.

“לֹא לְהַכְנִיסוֹ!” רָצָה נִיקוֹלַי לִקְרוֹא, אַךְ לֹא הִסְפִּיק: הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִרְוָחָה וּבִפְסִיעוֹת זְרִיזוֹת וּבְצִלְצוּל דָּרְבוֹנוֹת נִכְנַס הַגֵּנֵרַל-גּוּבֶּרְנַטוֹר הַצְּבָאִי שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג, מִילוֹרַדוֹבִיץ.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, בְּדֶרֶךְ יְצִיאָתוֹ מִן הַחֶדֶר נִתְקַל בּוֹ לְיַד הַפֶּתַח, הֶחֱוָה לוֹ קִדָּה וּפִנָּה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּאֲדִיבוּת מְיֻחָדָה.

עוֹזְרוֹ שֶׁל סוּבוֹרוֹב, הַגִּבּוֹר שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, הַגְּרַף מִילוֹרַדוֹבִיץ, חֵרֶף שְׁנַת הַשִּׁשִּׁים לִימֵי חַיָּיו, עוֹד הָיָה זְקוּף קוֹמָה וּבְפָנָיו הָיָה אוֹתוֹ מַבַּע הַנִּצָּחוֹן, שֶׁבּוֹ הָיָה מַדְלִיק אֶת מִקְטַרְתּוֹ וּמְיַשֵּׁר אֶת קִמְטֵי אַדֶּרֶת הָאַרְגָּמָן שֶׁלּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ אֵשׁ הַמִּלְחָמָה וּמִסְּבִיבוֹ עָפוּ כַּדּוּרֵי הַתּוֹתָחִים. יֵשׁ קוֹרְאִים אוֹתוֹ “אַבִּיר מְשׁוֹרֵר”, וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים עָלָיו: “מִתְהַלֵּל, מִתְגַּדֵּר”. שַׂעֲרוֹתָיו הָיוּ צְבוּעוֹת, חָטְמוֹ נִשְׁרִי, שְׂפָתָיו תְּפוּחוֹת וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת שַׁמְנוּנִיּוֹת, כְּעֵינֵי חוֹמֵד נָשִׁים זָקֵן.

נִיקוֹלַי אַךְ נָתַן עֵינָיו בְּמִילוֹרַדוֹבִיץ, נִזְכַּר פִּתְאֹם סוֹף חֲלוֹמוֹ שֶׁחָלַם עַל הַשֵּׁן הָעֲקֻמָּה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח מִלַּמְסְדוֹרְף-אָחִיו, רָץ לְבַקֵּשׁ מִפְלָט אֵצֶל הָאַנְגְּלִיָּה, הַמֵּינֶקֶת הַזְּקֵנָה מִיס לַיּוֹן – הִיא בְּכָל זֹאת לֹא תַּלְקֶה עַד לִידֵי כְּאֵב – וְהִנֵּה זֹאת לֹא הָיְתָה הַמֵּינֶקֶת אֶלָּא מִילוֹרַדוֹבִיץ עִם שֵׁבֶט גָּדוֹל בַּיָּד שֶׁבּוֹ הִלְקָה אוֹתוֹ, אֶת נִיקְס הַמִּסְכֵּן, מַלְקוֹת מַכְאִיבוֹת עַד לִמְאֹד, אֲפִילוּ יוֹתֵר מַכְאִיבוֹת מִמַּלְקוֹתָיו שֶׁל לַמְסְדוֹרְף-קוֹנְסְטַנְטִין.

מִילוֹרַדוֹבִיץ נִכְנַס, הֶחֱוָה קִדָּה, רָצָה לֵאמֹר דָּבָר, אַךְ הֵעִיף עַיִן בְּנִיקוֹלַי וְנִסְתַּתְּמוּ דְבָרָיו: מַשְׂטֵמַת-דָּמִים כָּזוֹ הָיְתָה בְּפָנָיו הַנַּעֲוִים וּבְעֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת. אֲבָל זֶה חָלַף כְּבָרָק – הַמַּסְוֶה הִתְחַלֵּף: הָעֵינַיִם דָּעֲכוּ וּפָנָיו קָפְאוּ כַּחֲטוּבִים מֵאֶבֶַן; רַק עוֹרֵק אֶחָד רָעַד בְּלִי הֶרֶף בִּלְחִי אֶחָת.

“וַאֲנִי מַמְתִּין לוֹ זֶה כְּבָר, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ. בְּבַקָּשָׁה, יֵשֵׁב נָא,” אָמַר בְּשֶׁקֶט וּבְנִמּוּס.

הַשִּׁנּוּי הָיָה כֹּה פִּתְאֹמִי עַד שֶׁמִּילוֹרַדוֹבִיץ חָשַׁב שֶׁרַק בְּדִמְיוֹנוֹ רָאָה אוֹתָם הַפָּנִים הָאֲחֵרִים, הַנַּעֲוִים.

“מַה מַצַּב הָעִנְיָנִים? הַכְּבָר אָסַר אֶת מִי?” שָׁאַל נִיקוֹלַי.

“לֹא, הוֹד נְסִיכוּתוֹ. מִן הָאֲנָשִׁים הָרְשׁוּמִים בְּמַלְשִׁינוּת שֶׁל דִּיבִּיץ אֵין אַף אֶחָד בָּעִיר, כֻּלָּם בַּחֻפְשָׁה. וּבְנוֹגֵעַ לִסְגָן הַמְפַקֵּד פֶּסְטֶל – נִתְּנָה פְּקֻדַּת מַאֲסָר.”

“וּפֹה בְּפֶּטֶרְבּוּרְג הַכֹּל שָׁקֵט?”

“שָׁקֵט. סֵדֶר לְדֻגְמָה שׁוֹרֶה בְּכָל חֶלְקֵי הָעִיר. אֶפְשָׁר לֵאמֹר שֶׁסֵּדֶר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה מֵעוֹלָם. אֲנִי בָּטוּחַ כִּמְעַט שֶׁשֻּׁתָּפִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂה נְבָלָה כִּמְעַט אֵין כָּאן.”

“הוּא כִּמְעַט בָּטוּחַ?”

“דַּעְתִּי יְדוּעָה לְהוֹד נְסִיכוּתוֹ: לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן הָיָה מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁהָאָדוֹן יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר יְמַהֵר לָבוֹא לְפֶּטֶרְבּוּרְג לִקְרוֹא אֶת צַוָּאָתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ בָּאֲסֵפָה הַכְּלָלִית שֶׁל הַסֵּנַט, לְהַכְרִיז בּוֹ בַּמָּקוֹם אֶת הוֹד נְסִיכוּתוֹ לְקֵיסָר וּלְהִשָּׁבַע אֵלָיו הוּא הָרִאשׁוֹן שְׁבוּעַת אֱמוּנִים.”

“וְאִם לֹא יֵעָשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה מַה יִהְיֶה אָז? הַאִם כְּבוֹדוֹ מְפַקְפֵּק בְּהַצְלָחַת הַשְּׁבוּעָה? הַאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהַגְּוַרְדִּיָּה אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי? וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְחַוּוֹת דֵּעָה, אֶלָּא שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה לָהֶם הֶרְגֵּל, לְטֶבַע שֵׁנִי? וְכִי לֹא כָּךְ הוּא?” נִיקוֹלַי נָעַץ בּוֹ מַבָּטוֹ וְהָעוֹרֵק בְּלֶחְיוֹ רָעַד בְּיֶתֶר עֹז.

“אֵין זֹאת כִּי אִם הַנָּבָל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף הִלְשִׁין עָלַי,” חָשַׁב מִילוֹרַדוֹבִיץ, אֲבָל לֹא גָרַע עַיִן מִנִּיקוֹלַי וְהִתְחִיל כּוֹעֵס.

“יִסְלַח נָא לִי הוֹד נְסִיכוּתוֹ…”

“לֹא נְסִיכוּתוֹ אֶלָּא מַלְכוּתוֹ,” הִפְסִיקוֹ נִיקוֹלַי, “הַמַּנִּיפֶסְט כְּבָר חָתוּם…”

“אֲנִי מְאֻשָּׁר לְבָרֵךְ אֶת הוֹד מַלְכוּתוֹ,” הִשְׁתַּחֲוָה מִילוֹרַדוֹבִיץ, “וְאַף עַל פִּי כֵן מְחֻיָּב אֲנִי לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי. מִיָּמַי לֹא הֶעְלַמְתִּי אֶת הָאֱמֶת מֵהוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאַף עַכְשָׁו לֹא אַעְלִים: כֵּן, לֹא קַל לְהַכְרִיחַ לְהִשָּׁבַע בְּכֹחַ הַמַּנִּיפֶסְט, שֶׁהִתְפַּרְסֵם עַל יְדֵי אוֹתָהּ הָאִישִׁיּוּת שֶׁאוֹמֶרֶת לַעֲלוֹת עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת…”

“אַהַא! סוֹף סוֹף גִּלָּה אֶת סוֹף דַּעְתּוֹ! הַמַּנִּיפֶסְט יֵחָשֵׁב לִמְזֻיָּף וְאוֹתִי לְמוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ? לֹא כֵּן?” חִיֵּךְ נִיקוֹלַי וּבְפָנָיו שׁוּב הִבְרִיק מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ בָּרָק.

“אֵינִי מֵבִין, הוֹד מַלְכוּת…”

“אֵינוֹ מֵבִין, גְּרַף? אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מֵבִין?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה נָבָל מָסַר לוֹ אֶת דְּבָרַי בְּצוּרָה מְסֻלֶּפֶת כָּזוֹ. מָה עִנְיַן מוֹצֵא הוֹד נְסִיכוּתוֹ בְּדִבְרֵי מַלְשִׁינִים?” חָוַר מִילוֹרַדוֹבִיץ, וּבְזָקֵן “מִתְהַלֵּל וּמִתְגַּדֵּר” זֶה נֵעוֹר הַחַיָּל, יַד יְמִינוֹ שֶׁל סוּבוֹרוֹב. הוּא הִבִּיט נֹכַח פְּנֵי נִיקוֹלַי בְּאוֹתוֹ מַבָּע שֶׁל מְנַצֵּחַ, שֶׁבּוֹ הָיָה מַדְלִיק אֶת מִקְטַרְתּוֹ וּמְיַשֵּׁר אֶת קִמְטֵי אַדֶּרֶת-הָאַרְגָּמָן שֶׁלּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁסְּבִיבוֹ בָּעֲרָה אֵשׁ הַמִּלְחָמָה וְעָפוּ כַּדּוּרֵי תּוֹתָחִים.

נִיקוֹלַי קָם מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן שֶׁמִּתּוֹכוֹ הוֹצִיא אֶת כְּתָב הַמַּלְשִׁינוּת שֶׁל דִּיבִּיץ, מָצָא בִּמְגֵרָתוֹ מִכְתַּב מַלְשִׁינוּת מֵאֵת רוֹסְטוֹבְצֶב וְחָזַר אֶל מִילוֹרַדוֹבִיץ.

“הֲיָדוּעַ לְהוֹד נְסִיכוּתוֹ שֶׁגַּם כָּאן בְּפֶּטֶרְבּוּרְג יֵשׁ קֶשֶׁר?”

“אֵיזֶה קֶשֶׁר? שׁוּם קֶשֶׁר אַיִן וְאֵינוֹ יָכֹל לִהְיוֹת,” מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו מִילוֹרַדוֹבִיץ.

“וְזֶה מַהוּ?” הִגִּישׁ אֵלָיו נִיקוֹלַי אֶת הַמִּכְתָּב וּבְהַצְבִּיעוֹ לוֹ עַל הַשּׁוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת קָרָא בְּקוֹל:

“נֶגְדּוֹ מִתְרַקֶּמֶת מְרִידָה. הִיא תִּתְלַקַּח עִם הַהַשְׁבָּעָה הַחֲדָשָׁה וְאֶפְשָׁר שֶׁאוֹר דְּלֵקָתָהּ יָאִיר אֶת קֵץ רוּסְיָה.”

מִילוֹרַדוֹבִיץ נָטַל אֶת הַמִּכְתָּב, הָפַךְ אוֹתוֹ, הֵעִיף עַיִן אֶל הַחֲתִימָה וְהֶחֱזִירוֹ בְּלֹא קְרִיאָה.

“סְגָן הַקָּצִין רוֹסְטוֹבְצֶב. יוֹדֵעַ אָנִי. אֲסֵפוֹת ‘הַכּוֹכָב הַצְּפוֹנִי’[13] בְּבֵית רִילֵיֶב…”

עַל הָאֲסֵפוֹת הַלָּלוּ הוֹדִיעָה לוֹ הַבּוֹלֶשֶׁת הַחֲשָׁאִית. “כָּל אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי הֶבֶל! הַנִּיחוּ לַפִּרְחָחִים הַלָּלוּ לִקְרוֹא זֶה לָזֶה אֶת שִׁירֵיהֶם הַגְּרוּעִים,” הָיָה מְבַטֵּל בִּמְנוּחָה.

גַּם עַכְשָׁו הִתְיַחֵס אֶל זֶה בְּבִטּוּל:

“דִּבְרֵי שְׁטוּת! פִּרְחָחִים, מוֹשְׁכִים בְּעֵט סוֹפְרִים, מוֹצִיאִים כְּתָבִים שֶׁל מַה בְּכָךְ…”

“אֵיךְ הוּא מֵעֵז, אֲדוֹנִי!” הִתְחִיל נִיקוֹלַי צוֹעֵק וְקָפַץ בַּחֲמַת קִצְפּוֹ מִמְּקוֹמוֹ: כָּל גּוּפוֹ הָאָרֹךְ, הַדַּק וְהַגָּמִישׁ הִתְמַתַּח כְּזַלְזַל תִּרְזָה זֶה שֶׁחוֹזֵר וּמִתְיַשֵּׁר לְאַחַר שֶׁכָּפְפוּ אוֹתוֹ. “הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כְּלוּם, עַל זֹאת יִתְחַיֵּב בְּרֹאשׁוֹ!”

מִילוֹרַדוֹבִיץ קָם גַּם הוּא, כֻּלּוֹ רוֹעֵד מִכָּעַס; אַךְ כָּבַשׁ אֶת עַצְמוֹ וְהֵשִׁיב מִתּוֹךְ הַכָּרַת עֵרֶך עַצְמוֹ:

“אִם אֵין לִי הָאשֶׁר לִקְנוֹת אֶת אֵמוּנוֹ שֶׁל הוֹד נְסִיכוּתוֹ יוֹאֶל נָא לְצַוּוֹת לְסַלְּקֵנִי מִמִּשְׂרָתִי…”

“לִשְׁתּוֹק!”

“יַרְשֶׁה נָא לִי הוֹד נְסִיכוּתוֹ לִשְׁאוֹל…”

“לִשְׁתּוֹק!”

חֵרֶף כָּל קִצְפּוֹ הָיְתָה דַעְתּוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי צְלוּלָה עָלָיו וְאִלּוּ רָצָה הָיָה יָכֹל לִכְבּוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה: כְּמִין אֵשׁ נוֹזֶלֶת הִשְׁתַּפְּכָה בְּכָל עוֹרְקָיו הִתְלַהֲבוּת חֲמָתוֹ וְהוּא סָבָא מִמֶּנָּה לְשָׁכְרָה.

“צֵא! צֵא! צֵא!” צָעַק כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ אֶת אֶגְרוֹפָיו, רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב לְהִתְנַפֵּל עַל מִילוֹרַדוֹבִיץ.

“תֵּכֶף יִתְנַפֵּל וְלֹא יַכֶּה אֶלָּא יִשּׁוֹךְ כִּמְטֹרָף,” חָשַׁב הַלָּה בְּגֹעַל-נֶפֶשׁ וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ אֲחוֹרַנִּית כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת. כְּכֶלֶב גָּדוֹל וְהָגוּן זֶה, כֻּלּוֹ מְסֻמַּר-שְׂעָרוֹת נָסוֹג אֲחוֹרַנִּית, מִתּוֹךְ נְהִימָה אֲטוּמָה, בִּפְנֵי שֶׁרֶץ פָּעוֹט וָרַע, כְּגוֹן עַכָּבִישׁ אוֹ נָדָל.

מִשֶּׁהִגִּיעַ כָּךְ בְּרַגְלַיִם נִגְרָרוֹת אֶל הַדֶּלֶת, הָפַךְ פִּתְאֹם אֶת פָּנָיו וְאָמַר לִבְרוֹחַ מִן הֶחָדֶר. וְשׁוּב כְּמוֹ קֹדֶם נִתְקַל בְּבֶּנְקֶנְדּוֹרְף. הַפַּעַם עָבְרוּ זֶה עַל פְּנֵי זֶה בְּלֹא לְהַבִּיעַ אֲדִיבוּת כָּלְשֶׁהִי.

בֶּנְקֶנְדּוֹרף רָץ אֶל נִיקוֹלַי וְחִבֵּק אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא תּוֹמֵךְ בּוֹ.

“מְנֻוָּל! מְנֻוָּל! מָה עוֹלֵל לִי! גַּם הוּא, גַּם הָאָח קוֹנְסְטַנְטִין, גַּם כָּל הַבְּרִיּוֹת, כֻּלָּם!” נָפַל נִיקוֹלַי עַל חָזֵהוּ בְּאֶנְקַת-דֹּם.

“Courage, Sir, courage (אֹמֶץ-לֵב, מַלְכִּי, אֹמֶץ-לֵב!)” חָזַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, “ה’ לֹא יַעַזְבֶךָּ…”

“כֵּן, ה’, וְזֶה שֶׁכָּל יָמֵינוּ נִתְאַבֵּל עָלָיו, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ,” נָשָׂא נִיקוֹלַי עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם, הוּא נִשְׁמַת חַיַּי, וּרְצוֹנוֹ נֵר לְרַגְלַי, יְנַהֲלֵנִי הוּא אֵפוֹא! ה’ אֱמֶת וּמִשְׁפָּטוֹ אֱמֶת, אֲנִי מוּכָן לְכָל פֻּרְעָנוּת. יַחַד נָמוּתָה, יְדִידִי! אִם נִגְזַר עָלַי לִנְפּוֹל בִּידֵי אָדָם, הֲרֵי בְּיָדִי סַיִף בַּעַל גְּדִילִים – סֵמֶל כָּל יְשַׁר-לֵב. אֲנִי אָמוּת עִם הַסַּיִף הַזֶּה בְּיָדַי וְכָךְ אֶתְיַצֵּב לִפְנֵי כֵּס יָהּ וּמַצְפּוּנִי נָקִי. מָחָר בַּיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר אֲנִי אוֹ מֶלֶךְ אוֹ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת."

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

בְּבֹקֶר יוֹם הַשְּׁלשָׁה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר הָלְכוּ גוֹלִיצִין עִם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי אֵצֶל רִילֵיֶב.

מִשֶּׁהִגִּיעוּ אֶל בֵּית הַחֶבְרָה הָרוּסִית-הָאֲמֵרִיקָנִית, עַל שְׂפַת הַמּוֹיְקָה, בַּבַּיִת הַכָּחֹל, הִכִּיר גּוֹלִיצִין עוֹד מֵרָחוֹק אֶת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה עִם הַשְּׂבָכָה הַבּוֹלֶטֶת מִבַּרְזֶל-[14].

הַשַּׁמָּשׁ הַיָּדוּעַ לָהֶם הִכִּירָם וְהִכְנִיסָם בְּלֹא הוֹדָעָה קוֹדֶמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיָה לָמוּד לְהַכְנִיס כָּל אָדָם. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הִתְגּוֹדְדוּ אֵצֶל רִילֵיֶב אוֹרְחִים מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, בְּנֵי-אָדָם הָיוּ יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים בְּלֹא כָּל זְהִירוּת. כָּאן הָיָה מְקוֹם הַפְּגִישׁוֹת בְּחִינַַת מַטֶּה רָאשִׁי לַמּוֹרְדִים. יְרִיעוֹת הַמַּלְמָלָה הַלְּבָנוֹת עַל הַחַלּוֹנוֹת עֵינָן הָפַךְ כֵּהֶה מֵאָבָק וָפִיחַ; פִּרְחֵי הַבֹּשֶׂם וְהַקְּטִיפָה נִכְמְשׁוּ בַּעֲצִיצֵיהֶם; הַשְּׁטִיחִים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע נִשְׁחֲקוּ; הָרִצְפָּה שֶׁלֹּא דֻנְּגָה זֶה כְּבָר הוּעַמָּה; נֵרוֹת-הַתָּמִיד שֶׁהָיוּ דוֹלְקִים לִפְנֵי הָאִיקוֹנִין כָּבוּ. הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל חֲדַר-הָאוֹרְחִים וְאֶל חֲדַר-הַמִּשְׁכָּב, שֶׁשָּׁם הִצְטַמְצְמוּ אֵשֶׁת רִילֵיֶב עִם בִּתָּהּ, הָיְתָה סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר. כְּאִלּוּ נִסְתַּלֵּק כָּאן מִכָּל דָּבָר אוֹתָהּ רוּחַ עַלִּיזָה, תְּמִימָה, חֲגִיגִית, רוּחַ יְמֵי הַהֻלֶּדֶת וִימֵי הַכְּלוּלוֹת שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה כָּאן לְפָנִים.

בַּעַל-הַבַּיִת לֹא הָיָה בֶּחָדֶר. הָאֲנָשִׁים הַלְּבוּשִׁים מַדֵּי-צָבָא וּבִגְדֵי אֶזְרָחִים וְשֶׁלֹּא הָיוּ יְדוּעִים לְגוֹלִיצִין יָשְׁבוּ סָמוּךְ אֵצֶל מֵיחַם וְשׂוֹחֲחוּ בְּקוֹל דְּמָמָה.

“רִילֵיֶב בְּבֵיתוֹ?” שָׁאַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי סָמוּךְ לְהִשְׁתַּחֲוָיַת שָׁלוֹם.

“הוּא בַּחֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ. בְּוַדַּאי יָשֵׁן. אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. יְכֹלִים אַתֶּם לְהִכָּנֵס, הוּא בִּקֵּשׁ לְהַעִירוֹ לִכְשֶׁתָּבוֹאוּ.”

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִרְתִּיק עַל הַדָּלֶת. לֹא נַעֲנָה. פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנַס יַחַד עִם גּוֹלִיצִין לְתוֹךְ חֶדֶר צַר שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהִסְתּוֹבֵב בּוֹ בֵּין סַפָּה גְדוֹלָה מְצֻפָּה עוֹר וּבֵין שֻׁלְחַן-כְּתִיבָה, בֵּין אֲרוֹן-סְפָרִים וּבֵין תֵּל שֶׁל חוֹבְרוֹת “הַכּוֹכָב הַצְּפוֹנִי”, סֵפֶר-הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יוֹצֵא עַל יְדֵי אֲלֶכְּסַנְדֶּר בֶּסְטוּזֶ’ב וְרִילֵיֶב. הַחַלּוֹנוֹת פָּנוּ אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה גְדוֹלָה, כְּתֻמָה וּמְזֻהָמָה.

הַתַּנּוּר הָיָה מֻסָּק יָפֶה. בַּאֲוִיר הָיוּ עוֹמְדִים רֵיחוֹת שֶׁל רְפוּאוֹת. עַל שֻׁלְחַן הַלַּיְלָה עָמְדוּ צִנְצָנוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת עִם רֶצֶפְּטִים.

עַל הַסַּפָּה יָשֵׁן רִילֵיֶב לָבוּשׁ בְּשִׁינֶל יָשָׁן, וּמִטְפַּחַת צֶמֶר סְרוּגָה כְּרוּכָה עַל צַוָּארוֹ. פָּנָיו קְפוּאִים כְּמוֹ אֵצֶל מֵת. הֵם כָּחֲשׁוּ וְנָפְלוּ בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁגּוֹלִיצִין כִּמְעַט לֹא הִכִּירוֹ. הוּא הִצְטַנֵּן בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּלֵּילוֹת בָּרְחוֹבוֹת וּמְקוֹמֵם אֶת הַחַיָּלִים. חָלָה בְּמַחֲלַת הַלֵּב. עַכְשָׁו הוּא הוֹלֵךְ וּמַחְלִים, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הִבְרִיא.

גּוֹלִיצִין עָמַד בַּפֶּתַח, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי נִגַּשׁ אֶל הַסַּפָּה. אֶחָד מִקַּרְשֵׁי הָרִצְפָּה חָרַק תַּחְתָּיו. הַיָּשֵׁן פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהֶעֱמִיד עַל הַנִּכְנָסִים מַבָּט עָכוּר, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה.

“מַה זֹאת? מַה זֹאת?” קָרָא בְּקוֹל נָמוּךְ, הִתְרוֹמֵם וּבִשְׁתֵּי יָדָיו הַמְרַתְּתוֹת, כְּאָדָם שֶׁנֶּחֱנָק, הִתְחִיל לְסַלֵּק מֵעַל צַוָּארוֹ אֶת הַמִּטְפָּחַת. אַךְ מִתּוֹךְ תְּנוּעוֹתָיו הַבִּלְתִּי זְרִיזוֹת עוֹד הוֹסִיף לְהַדֵּק אֶת הָעֲנִיבָה.

“הַמְתֵּן, הֲרֵינִי מַתִּיר לְךָ,” גָחַן אֵלָיו אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, הִתִּיר אֶת הָעֲנִיבָה וְהֵסִיר אֶת הַמִּטְפָּחַת.

“הֵעַרְנוּךָ, הִבְהַלְנוּךָ, חֲבִיבֵנוּ הַמִּסְכֵּן,” אָמַר, וְיָשַׁב עַל הַסַּפָּה וּבְיָדוֹ לִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ לְטִיפָה כְּבוּשָׁה, “חֲלוֹם רַע חָלָמְתָּ?”

“כֵּן, שׁוּב אוֹתָהּ חֶלְאָה, זֶה כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בַּחֲלוֹם!”

“מַהוּ הַדָּבָר?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵינִי זוֹכֵר… לָמָּה זֶה הוּא עוֹמֵד, גּוֹלִיצִין? יֵשֵׁב נָא… דּוֹמֶנִּי, תָּמִיד בְּעִנְיַן אוֹתוֹ הַחֶבֶל…”

“אֵיזֶה חֶבֶל?”

רִילֵיֶב לֹא הֵשִׁיב דָּבָר, רַק חִיֵּךְ חִיּוּךְ מוּזָר: הָיוּ בּוֹ עֲדַיִן מִשִּׁיּוּרֵי דִמְדּוּמִים. גַּם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי נִשְׁתַּתֵּק, נִזְכַּר שֶׁבִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ הִנִּיחוּ לוֹ לְרִילֵיֶב רְטִיָּה וְתוֹךְ כְּדֵי עֲשִׂיַּת הַתַּחְבּשֶׁת נָגְעוּ בְּהֶסַּח-הַדַּעַת בַּפֶּצַע; מִפִּי רִילֵיֶב פָּרְצָה צִוְחַת כְּאֵב וְנִיקוֹלַי בֶּסְטוּזֶ’ב צָחַק לוֹ: “אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ לִצְעוֹק בִּגְלַל דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ; שָׁכַחְתָּ לְמַה צַוָּארְךָ מְזֻמָּן?”

“וְאַתָּה שׁוּב קוֹדֵחַ; הֲרֵי רֹאשְׁךָ לוֹהֵט. לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לָצֵאת הַיּוֹם,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי כְּשֶׁהִנִּיחַ אֶת כַּפּוֹ עַל מִצְחוֹ.

“אִם לֹא הַיּוֹם – הֲרֵי מָחָר. מָחָר הֲרֵי בְּוַדַּאי אֵצֵא.” שׁוּב חִיֵּךְ רִילֵיֶב אוֹתוֹ חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה וּמְדֻמְדָּם.

“וּמַה יִהְיֶה מָחָר?”

“לַעֲזָאזֵל! אָנוּ מְדַבְּרִים דְּבָרִים תְּפֵלִים וְאֶת הָעִקָּר אֵינְכֶם יוֹדְעִים,” פָּתַח וְאָמַר כְּבָר בְּקוֹל אַחֵר: אַךְ זֶה עַתָּה נֵעוֹר כָּרָאוּי, “מִוַּרְשָׁה הִגִּיעַ רָץ עִם סֵרוּבוֹ הַמֻּחְלָט שֶׁל קוֹנְסְטַנְטִין. מָחָר בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר מִתְכַּנֵּס הַסֵּנַט וְיַשְׁבִּיעוּ אֶת הַצְּבָאוֹת לְנִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ.”

לִידִיעָה זוֹ צִפּוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְאַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה זֹאת יְדִיעָה לֹא-צְפוּיָה. הֵבִינוּ: מָחָר הַמֶּרֶד. נִשְׁתַּתְּקוּ, שָׁקְעוּ בְּהִרְהוּרִים.

“כְּלוּם נִהְיֶה מוּכָנִים?” אָמַר לְבַסּוֹף אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

רִילֵיֶב מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו.

“כֵּן, לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתִּי! לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה מוּכָנִים. מֵילָא, אִם מָחָר, יְהֵא מָחָר. בְּעֶזְרַת הָאֵל!” הֶחְלִיט אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, וְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה הוֹסִיף: “וּמַה נַעֲשֶׂה בְּרוֹסְטוֹבְצֶב?”

רוֹסְטוֹבְצֶב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה חָבֵר לָ“אֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, בְּכָל זֹאת מִהְיוֹתוֹ יְדִידָם שֶׁל כַּמָּה מֵחֲבֵרֶיהָ, יָדַע מַשֶּׁהוּ עַל אוֹדוֹת תָּכְנִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקּוֹשְׁרִים. עַל רַאֲיוֹנוֹ עִם הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ הִרְצָה בִּכְתָב בְּשֵׁם: “הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר בְּכָל יְמֵי חַיַּי”, הִגִּישׁ אֶת הַרְצָאָתוֹ לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי וּלְרִילֵיֶב וְאָמַר לָהֶם: “עֲשׂוּ בִּי כְּחֶפְצְכֶם, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְנַהֵג אַחֶרֶת.”

“דַּעְתִּי הֲרֵי יְדוּעָה לְךָ,” הֵשִׁיב רִילֵיֶב.

“כֵּן. אֲבָל אִם נַהֲרוֹג אֶת הַנָּבָל הֲרֵי בָּזֶה נַלְשִׁין עַל עַצְמֵנוּ. וּכְלוּם כַּדַּאי הַדָּבָר שְׁנְּזַהֵם אֶת יָדֵינוּ?”

“כַּדַּאי”, אָמַר רִילֵיֶב חֲרִישִׁית. “וְהוּא, גּוֹלִיצִין, מַה דַעְתּוֹ?”

“דַּעְתִּי שֶׁרוֹסְטוֹבְצֶב טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. לְנִיקוֹלַי הוּא מְגַלֶּה אֶת הַקֶּשֶׁר וּבְפָנֵינוּ הוּא רוֹחֵץ אֶת כַּפָּיו. אֲבָל בְּהִתְוַדּוּתוֹ לִפְנֵי נִיקוֹלַי הֲרֵי יָכֹל הָיָה לְגַלּוֹת וּלְהַעְלִים כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.”

“אִם כֵּן, לְפִי דַעְתּוֹ, שְׁמוֹתֵינוּ כְּבָר יְדוּעִים?” שָׁאַל רִילֵיֶב.

“בָּרִי לִי. וְנִתָּפֵשׂ אִם לֹא עוֹד הַיּוֹם, הֲרֵי אַחַר הַשְּׁבוּעָה,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין.

“מַה אֵפוֹא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?”

“לֹא לְסַפֵּר לְשׁוּם אָדָם עַל אוֹדוֹת הַמַּלְשִׁינוּת וְלִפְעוֹל. מוּטָב שֶׁנִּתָּפֵשׂ עַל הַכִּכָּר וְלֹא עַל מִטּוֹתֵינוּ. אִם נִגְזַר עָלֵינוּ לָמוּת, יֵדְעוּ לַפָּחוֹת עַל מָה מָסַרְנוּ אֶת חַיֵּינוּ!”

“וְאַתָּה, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, מָה אַתָּה סָבוּר?” שׁוּב שָׁאַל רִילֵיֶב.

“וַדַּאי שֶׁגַּם אֲנִי סָבוּר כָּךְ.”

נָטַל רִילֵיֶב בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת יָדוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין וּבַשְּׁנִיָּה – אֶת זוֹ שֶׁל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

“תּוֹדָה לָכֶם, יְדִידָי! יָדַעְתִּי שֶׁכֵּן תְּדַבֵּרוּ. אִם כֵּן, יְהִי ה’ עִמָּנוּ. אָנוּ נַתְחִיל. וַאֲפִילוּ אִם כְּלוּם לֹא יַעֲלֶה בְיָדֵינוּ, יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ אֲחֵרִים. וְאִם נָמוּת, מוֹתֵנוּ יְעוֹרֵר אֶת הָרְגָשׁוֹת בְּלִבּוֹת בְּנֵי הַמּוֹלֶדֶת הַנִּרְדָּמִים!”

הוּא דִבֵּר כְּמוֹ תָּמִיד, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ סֵפֶר, לֹא פָּשׁוּט, אֲבָל פְּשׁוּטוֹת הָיוּ הָעֵינַיִם בַּפָּנִים הַכְּחוּשִׁים, גְּדוֹלוֹת, שְׁחוֹרוֹת וּבְהִירוֹת, שֶׁבָּעֲרוּ בְּאֵשׁ לוֹהֵט עַד שֶׁנָּתְנוּ מוֹרָא בַּלֵּב; פְּשׁוּטִים הָיוּ הַפָּנִים, שֶׁהָיוּ מַבִּיעִים, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיד הַפֶּה, כָּל מַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ בְּלִבּוֹ: “כָּךְ בּוֹלְטִים הַתַּבְלִיטִים עַל גַּבֵּי דְפָנָיו שֶׁל אֲגַרְטֵל הַבַּהַט בְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיקוּ בְּתוֹכוֹ אֵשׁ”, נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין דִּבְרֵי מוֹר עַל בַּיְרוֹן.

נִזְכְּרוּ גַם דִּבְרֵי הַשִּׁיר שֶׁל רִילֵיֶב:

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַמָּוֶת מְחַכֶּה

לָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יָקוּם

עַל לוֹחֲצֵי הָעָם וּמְדַכְּאָיו;

גּוֹרָלִי כְּבָר גָּזַר עָלַי מִיתָה,

אַךְ מָתַי וְאֵיפֹה נִקְנְתָה חִנָּם הַחֵרוּת?

“כֵּן, סוֹף סוֹף אָנוּ יְכֹלִים לֵאמֹר: מָחָר נַתְחִיל,” הִמְשִׁיךְ רִילֵיֶב, “מַה צִפִּיתִי לָרֶגַע הַזֶּה, מָה עָלַץ לִבִּי! וְהִנֵּה בָּא הָרֶגַע. לָמָּה נֶעְדֶּרֶת הַחֶדְוָה? לָמָּה תַּעֲטוֹף עָלַי נַפְשִׁי?”

נִשְׁעַן עַל בִּרְכָּיו הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו וְהִצְטַנֵּף, הִתְגַּבֵּן כֻּלּוֹ כְּאִלּוּ שָׁחַח תַּחַת כֹּבֶד הַמַּעֲמָסָה שֶׁיָּרְדָה עָלָיו. דְּמָעוֹת צָלְלוּ בְּקוֹלוֹ.

“תִּסְלְחוּ לִי, רֵעַי, אֵין צֹרֶךְ לְדַבֵּר עַל זֹאת…”

“לֹא, יֵשׁ צֹרֶךְ, רִילֵיֶב. דַּבֵּר וְיִרְוַח לָךְ,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

“‘בַּעַל תָּכְנִיּוֹת’ אָמַר עָלַי פּוּשְׁקִין. ‘לֹא מְשׁוֹרֵר אֶלָּא בַּעַל תָּכְנִיּוֹת’. כֵּן, הַדִּין עִמּוֹ,” חִיֵּךְ רִילֵיֶב, “צוֹפֶה אֲנִי בְּמֹחִי אֶת הַחֵרוּת וְאֵינִי יוֹצְרָהּ, רוֹשֵׁם תַּרְשִׁימֵי תָּכְנִית וְאֵינִי בּוֹנֶה.”

“לֹא אַתָּה לְבַדְּךָ, רִילֵיֶב, אֶלָּא כֻּלָּנוּ כָּךְ,” הֵשִׁיב לוֹ גוֹלִיצִין.

“כֵּן, כֻּלָּנוּ. קֹדֶם כְּשֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה בָּרְחוֹבוֹת, הִתְכַּנְּסָה שָׁם בְּאֵיזוֹ סִמְטָה בֵּין הַקְּסָרַקְטִין קְבוּצַת חַיָּלִים, שׁוֹמְעִים; בְּעִנְיַן הַשְּׁבוּעָה הַחֲדָשָׁה מְבִינִים הַכֹּל: ‘אֶת חַיֵּינוּ,’ אוֹמְרִים הֵם, ‘נִמְסוֹר לַצַּאר קוֹנְסְטַנְטִין, לֹא נִבְגּוֹד בּוֹ.’ וַאֲנִי הִתְלַהַבְתִּי, הִתְחַלְתִּי מְדַבֵּר עַל הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה, עַל זְכֻיּוֹת הָאָדָם. וּמֵאַחֲרֵי גַבִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי חַיָּל אֶחָד שִׁכּוֹר צוֹחֵק, אֲבָל מִטּוּב לֵב, כִּמְרַחֵם עָלַי: ‘הוֹי, אָדוֹן, אָדוֹן! טוֹב הָאָדוֹן אֶלָּא הוּא חֲסַר דֵעָה! לִכְאוֹרָה בְּרוּסִית הוּא מְדַבֵּר וְאִי אַתָּה מֵבִין כְּלוּם!’ רַק אֶת זֹאת אָמַר וּמִיָּד נִתְבָּרְרוּ וְנִתְלַבְּנוּ לִי כַּמָּה דְבָרִים. כָּאן כֻּלָּנוּ לֹא-רוּסִים בְּרוּסְיָה, לִבְנֵי עַמָּם זָרִים, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, לְלֹא בַּיִת, גֵּרִים מְגֹרָרִים, נוֹדְדִים, מְנֻדִּים עוֹלָמִית. אֵין אָנוּ מְעִזִּים אֲפִילוּ לְהַגִּיד שֶׁאָנוּ מִתְקוֹמְמִים בְּשֵׁם הַחֵרוּת, וְאוֹמְרִים: לְטוֹבַת קוֹנְסְטַנְטִין. אָנוּ מְשַׁקְרִים. וּכְשֶׁהָאֱמֶת תִּוָּדַע לָעָם, הֲרֵי יְקַלְלֵנוּ, יִמְסְרֵנוּ בִּידֵי הַתַּלְיָנִים לִצְלִיבָה. הַאֲמִינוּ לִי, רַבּוֹתַי, מִיָּמַי לֹא קִוִּיתִי שֶׁעֲבוֹדָתֵנוּ תִּתְקַיֵּם בְּלִי שֶׁנֵּהָרֵג בְּעַצְמֵנוּ. אֲבָל הָיִיתִי בְּכָל זֹאת חוֹשֵׁב שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת ‘אֶרֶץ-הַצְּבִי’ לוּ גַם מֵרָחוֹק. לֹא, לֹא נִרְאֶה אוֹתָהּ! לֹא תִרְאֶינָה עֵינֵינוּ אֶת רוּסְיָה הַחָפְשִׁית וְאַף לֹא עֵינֵי נִינֵינוּ וּנְכָדֵינוּ! נָמוּת מִיתָה תְּפֵלָה לְלֹא שֵׁם וָזֵכֶר. אֲפִילוּ אִם נְפוֹצֵץ רָאשֵׁינוּ בַּכֹּתֶל, מִבֵּית-כִּלְאֵנוּ לֹא נִמָּלֵט. עַצְמוֹתֵינוּ תִּרְקַבְנָה וְתִקְווֹתֵינוּ לֹא תָּבֹאנָה… הָהּ, קָשֶׁה לִי, אֶחַי, קָשֶׁה לִי, לְמַעְלָה מִכֹּחִי!”

לֹא סִיֵּם וְכָבַשׁ פָּנָיו בְּיָדָיו.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שׁוּב יָשַׁב סָמוּךְ אֶצְלוֹ וְהִתְחִיל מְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ לְטִיפָה חֲרִישִׁית מְלֵאָה רֹךְ.

“עָיַפְתָּ, עַד אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת, הַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי!”

“עָיַפְתִּי, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, הָהּ! מֶה עָיַפְתִּי! הִנֵּה, אוֹמְרִים, יֵשׁ עוֹלַם הָאֱמֶת. וַאֲנִי דַי לִי כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כָּל כָּךְ עָיַפְתִּי עַד שֶׁכִּמְדֻמֶּנִּי אֲפִילוּ הַמָּוֶת, אֲפִילוּ הַנֵּצַח אֵינָם מַסְפִּיקִים לִי כְּדֵי שֶׁאָנוּחַ דֵי צָרְכִּי…”

“וְיוֹדְעִים אַתֶּם עַל מָה אֲנִי מְהַרְהֵר כָּל הַזְּמָן?” הוֹסִיף אַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, “יֵשׁ אֱלֹהִים? יַגִּיד נָא לִי, גּוֹלִיצִין, כָּךְ, פָּשׁוּט, הֲיֵשׁ?”

“יֵשׁ, רִילֵיֶב,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין וְהִצְטַחֵק.

“כֵּן, כֹּה פָּשׁוּט אָמַר לִי זֹאת,” הִצְטַחֵק רִילֵיֶב, “אֵינִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בֶּאֱמֶת יֵשׁ אֱלֹהִים. אֲבָל לָכֶם לָמָּה הוּא? הֲלֹא אַתֶּם מְבַקְשִׁים חֹפֶשׁ?!”

“כְּלוּם אֵין חֹפֶשׁ עִם אֱלֹהִים?”

“לֹא. עִם אֱלֹהִים – עַבְדוּת.”

“הָיְתָה עַבְדוּת וּבִמְקוֹמָהּ תָּבוֹא חֵרוּת.”

“וְכִי תִּהְיֶה? וּמָתַי? וּלְפִי שָׁעָה… לֹא, קַר, גּוֹלִיצִין, קָר!”

“מַה קַר, רִילֵיֶב?”

“אֱלֹהֵיכֶם, שְׁמֵיכֶם. הָאוֹהֵב אֶת הַשָּׁמַיִם לֹא יֶאֱהַב אֶת הָאָרֶץ.”

“וְכִי אֵין לֶאֱהוֹב אֶת שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד?”

“יְלַמְּדֵנִי נָא אֵיךְ?”

“כְּבָר לִמְּדוּ הַקַּדְמוֹנִים: ‘עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם וְתֵן נַחַת-רוּחַ לִירֵאֶיךָ בָּאָרֶץ וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה’. כָּאן שְׁנֵיהֶם יָחַד.”

“בַּעַל תָּכְנִיּוֹת!”

“וּמַה בְּכָךְ? תָּכְנִית זוֹ כַּדָּאִית שֶׁנָּמוּת עָלֶיהָ!”

רִילֵיֶב לֹא עָנָה דָבָר. עָצַם אֶת עֵינָיו, הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ וּדְמָעוֹת זָלְגוּ עַל לְחָיָיו חֲרִישִׁיּוֹת חֲרִישִׁיּוֹת עַד שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הִרְגִּישׁ בָּהֶן.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי גָחַן אֵלָיו, גִּפֵּף אוֹתוֹ, נָשַׁק לוֹ כְּמוֹ שֶׁנּוֹשְׁקִים יֶלֶד חוֹלֶה, מִתּוֹךְ לְטִיפָה שְׁקֵטָה.

“אֵין דָּבָר, חֲבִיבִי, אֵין דָּבָר! הֵרָגַע נָא, הַכֹּל יִהְיֶה לְטוֹבָה, אֱלֹהִים יִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ!”

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

הַנָּסִיךְ יֶבְגֶּנִי פֶּטְרוֹבִיץ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, קְצִין הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַפִינְלַנְדִּי, הַשָּׁלִישׁ הָרָאשִׁי לִמְפַקֵּד צְבָא הָרַגְלִים שֶׁל הַגְּוַרְדִּיָּה, הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט בִּיסְטְרוֹם, הָיָה אַחַד הַמְיַסְּדִים הָרָאשִׁיִּים שֶׁל “הָאֲגֻדָּה הַצְּפוֹנִית הַחֲשָׁאִית”.

בְּמוֹסְקְבָה, בָּרֹבַע הַפּוֹקְרוֹבִי, בְּבַיִת עַתִּיק דּוֹמֶה לְבֵית-כְּפָר שֶׁל בַּעַל אֲחֻזָּה, עִם אֲגַפִּים וּמְעוֹנוֹת לִמְשָׁרְתִים, בְּתוֹךְ גַּן גָּדוֹל וְעָבֹת, הָיְתָה גָרָה מִשְׁפָּחַת הָאוֹבּוֹלֶנְסְקִים; חַיֶּיהָ שָׁם הָיוּ בְּלֹא הַשִּׁגְעוֹנוֹת וְהַתְּכוּנָה הָרַבָּה שֶׁל אֲצִילִים, אֶלָּא פְּשׁוּטִים וְעַלִּיזִים. הַנָּסִיךְ הַזָּקֵן פֶּטֶר נִיקוֹלַיֶּבִיץ הִתְאַלְמֵן בִּצְעִירוּתוֹ וְחַי בִּפְרִישׁוּת, בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה. לְפִי חִיצוֹנִיּוּתוֹ נִרְאָה כְּאִישׁ עָצוּב וְזָעוּם. אֶלָּא שֶׁלֹּא חִנָּם אֲהֵבוּהוּ אַהֲבַת-נֶפֶשׁ נֶכְדּוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת וְעַל שׁוּם שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָתוֹ הַקַּלּוֹת כִּפְלוּמָה הָיוּ מְכַנּוֹת אוֹתוֹ “שֶׁן-הָאֲרִי”, וְכִשְׁמוֹ כֶּן הוּא: כֻּלּוֹ קַל, בָּהִיר וָרַךְ, וּבֵין יְלָדִים הָיָה כְּיֶלֶד.

הַנָּסִיךְ יֶבְגֶּנִי הָיָה בְּכוֹרוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ פֶּטֶר נִיקוֹלַיֶּבִיץ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי מִנִּשּׂוּאָיו הַשְּׁנִיִּים עִם אַנָּה יֶבְגֶּנְיֶבְנָה קַשְׁקִינָה בַּת נְצִיב טוּלָה בִּימֵי יֶקַטֵרִינָה הַשְּׁנִיָּה. אַחַר מוֹתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה אַנָּה, הָיְתָה אֲחוֹתָהּ אֲלֶכְּסַנְדְּרָה יֶבְגֶּנְיֶבְנָה, מֵהַפַּמַּלְיָה שֶׁל הַקֵּיסְרִית מַרְיָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה, מְמַלְּאָה אֶת מְקוֹם הָאֵם לַיְּלָדוֹת.

כְּשֶׁנִּכְנַס הַנָּסִיךְ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הַצָּעִיר לַעֲבוֹד בִּגְדוּד הַגְּוַרְדִּיָּה הַפַּבְלוֹבִי וּלְשֵׁם כָּךְ קָבַע אֶת יְשִׁיבָתוֹ בְּפֶטֶרְבּוּרְג, מָסְרָה דוֹדָתוֹ, אַנָּה גַבְרִילוֹבְנָה קַשְׁקִינָה, לְהַשְׁגָּחָתוֹ אֶת בְּנָהּ יְחִידָהּ סֶרוֹזָ’ה, נַעַר צָעִיר מְאֹד עֲדַיִן, שׁוֹבָב וּמִתַּעְתֵּעַ, שֶׁעָבַד עִמּוֹ בִּגְדוּד אֶחָד. לְשׁוֹנוֹ שֶׁל סֶרוֹזָ’ה הָיְתָה חַדָּה כְּתָעַר. פַּעַם הִתְלוֹצֵץ עַל חֲבֵרוֹ בַּגְּדוּד, הַקָּצִין סְבִינִין, וְהַלָּה הִזְמִינוֹ לְדוּ-קְרָב. מִשֶּׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי, נָסַע זֶה אֶל הַנֶּעְלָב וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהַדּוּ-קְרָב לֹא יִתְקַיֵּם; סֶרוֹזָ’ה הוּא פִּרְחָח שֶׁאֵין לְהִתְרַעֵם עָלָיו, וְאִם רְצוֹנוֹ שֶׁל סְבִינִין דַּוְקָא בְּדוּ-קְרָב, הֲרֵי אוֹבּוֹלֶנְסְקִי נָכוֹן לְמִלְחָמָה זוֹ. סְבִינִין הִסְכִּים, יָצָא לְדוּ-קְרָב עִם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְנֶהֱרַג.

הַנָּסִיךְ יֶבְגֶּנִי, אָדָם טוֹב מִטִּבְעוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לִפְגּוֹעַ בִּזְבוּב, דּוֹמֶה בְּאָפְיוֹ לְאָבִיו, “שֶׁן-הָאֲרִי”, הָיָה כָּל כָּךְ מְזֻעְזָע עַל יְדֵי הָרֶצַח הַזֶּה עַד שֶׁחָלָה; אֲבָל לֹא רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּחַיָּב וְלֹא הִרְגִּישׁ מוּסַר כְּלָיוֹת: סָבוּר הָיָה שֶׁרֶצַח בְּדוּ-קְרָב אֵינוֹ פֶּשַׁע אֶלָּא אָסוֹן; מִלְּבַד זֹאת הֲרֵי נִלְחַם לֹא בְּעַד עַצְמוֹ אֶלָּא בְּעַד אָחִיו, רַךְ וְיָחִיד לְאִמּוֹ. הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ הִרְגִּיעוּהוּ בְּמִדָּה כָּזוֹ עַד שֶׁלְּאַחַר שׁוּבוֹ לְאֵיתָנוֹ וּלְחַיֵּי תַּעֲנוּגוֹתָיו הַקּוֹדְמִים, הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִכָּל זֶה. אֲבָל פַּעַם נִזְכַּר. שׁוּב שָׁכַח, וְשׁוּב נִזְכַּר – וְכָךְ נִשְׁנָה הַדָּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף בָּא לִידֵי הַרְגָּשָׁה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשְׁכַּח, וְזֵכֶר זֶה יֵלֵךְ הָלוֹךְ וּמוֹסִיף חַיִּים וַחֲרִיפוּת עַד לִבְלִי שֵׂאת אוֹתוֹ. וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּדָּבָר: הוּא גוּפוֹ לֹא הֵבִין אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בּוֹ; רָאָה אֶת עַצְמוֹ חַף מִפֶּשַׁע וְעִם זֹאת הִתְעַנָּה כָּל כָּךְ, שֶׁפְּעָמִים הָיָה דוֹמֶה עָלָיו שֶׁיֵּצֵא מִדַּעְתּוֹ אוֹ שְׁיְּאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדָעַת.

וּפַעַם, בְּאַחַד הָרְגָעִים כְּמוֹ אֵלֶּה, הִתְחִיל מִתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא מִדַּעַת כִּמְעַט חָזַר עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ בְּיַלְדוּתוֹ שְׁגוּרוֹת עַל פִּיו. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מִתְפַּלֵּל לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וּלְאַט לְאַט שָׁבָה אֵלָיו נַפְשׁוֹ, כְּאָדָם שֶׁנֶּחֱנַק לְמֶחֱצָה וְהוּא מַתְחִיל נוֹשֵׁם.

לְבַסּוֹף הֵבִין שֶׁבָּאָה עָלָיו הֲקָלָה רַק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹסֵק מִלַּמֵּד זְכוּת עַל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא מוֹדֶה בְּכָל חֶטְאוֹ הֶחָמוּר וְרוֹאֶה עַצְמוֹ כְּאַחַד הָרוֹצְחִים, לֹא עָדִיף מֵהֶם וְאוּלַי גָּרוּעַ מֵהַטּוֹבְחִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ; הֵבִין שֶׁאֵין לְהַצְדִּיקוֹ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה לַעֲוֹנוֹ. בַּמֶּה יְכֻפַּר לוֹ, לֹא יָדַע עֲדָיִן. חָשַׁב לַעֲזֹב הַכֹּל וּלְהִכָּלֵא בְּמִנְזָר. אֲבָל הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא דַי לוֹ בָּזֶה: יוֹתֵר קַל לוֹ לְאָדָם לִפְרוֹשׁ מִן הָעוֹלָם מֵאֲשֶׁר לְהִשָּׁאֵר בּוֹ. הָיָה לוֹ צֹרֶךְ לִמְצוֹא לוֹ מְקוֹם מְנוּחָה, וְנִכְנַס בַּתְּחִלָּה אֶל לִשְׁכַּת הַבּוֹנִים הַחָפְשִׁיִּים, וּמִשָּׁם – אֶל “הָאֲגֻדָּה הַצְּפוֹנִית הַחֲשָׁאִית”. וּמִיָּד הִרְגִּישׁ שֶּכָּאן יִמְצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ – כַּפָּרָה לַעֲוֹנוֹ.

בְּנַפְשׁוֹ שֻׁנָּה עַד לִבְלִי הַכִּירוֹ וּבְחִיצוֹנִיּוּתוֹ הָיָה כְּמִקֹּדֶם קְצִין גְּוַרְדִּיָּה מֻבְחָר, בַּעַל פָּנִים נְעִימִים אֲבָל שְׁכִיחִים, בְּרִיאִים, חֲלָקִים, צַחִים וַאֲדֻמִּים, עֲגֻלִּים וּבְלִי חֲתִימַת שָׂפָם וְזָקָן. לְפִי מַרְאֵהוּ הָיָה צָעִיר מִשְּׁנוֹתָיו – בֶּן עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע הָיָה.

מִשֶּׁבָּא גוֹלִיצִין מִוָּסִילְקוֹב הָיָה אוֹבּוֹלֶנְסְקִי תָּדִיר מִתְרָאֶה עִמּוֹ וְשׁוֹמֵעַ בְּצִמָּאוֹן אֶת סִפּוּרָיו עַל “הָאֲגֻדָּה הַדְּרוֹמִית הַחֲשָׁאִית”, עַל הַתְּנוּעָה הַסְּלָבִית, עַל סֶרְגֵּי מוּרַבְיוֹב וְ“הַקָּטֵכִיסִיס” שֶׁלּוֹ. אֶת רַעְיוֹנוֹ הָעִקָּרִי שֶׁל מוּרַבְיוֹב, עַל אוֹדוֹת הַחֹפֶשׁ עִם אֱלֹהִים הֵבִין מִיָּד.

בְּבֹקֶר הַשְּׁלשָׁה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר הָלְכוּ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְגוֹלִיצִין מֵרִילֵיֶב אֶל טְרוּבֶּצְקוֹי.

אֶל הָרָצִיף הָאַנְגְּלִי, שֶׁשָּׁם גָּר טְרוּבֶּצְקוֹי, אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבוֹר מֵהַגֶּשֶׁר הַכָּחֹל יָשָׁר דֶּרֶךְ רְחוֹב ווֹזְנֶסֶנְסְקִי. אֲבָל אַחֲרֵי הָאֲוִיר הַמַּחֲנִיק בְּחַדְרוֹ שֶׁל רִילֵיֶב הָיָה לָהֶם רָצוֹן לִשְׁאוֹף אֲוִיר צַח וְהֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם בַּעֲקִיפִין; הָלְכוּ דֶרֶךְ רְצִיף הַמּוֹיְקָה אֶל גֶּשֶׁר-הַנְּשִׁיקָה, כְּדֵי לָצֵאת, אַחַר עָבְרָם בַּעֲקִיפִים מֵעֵבֶר לְקֶרֶן-הַזָּוִית שֶׁל הַקְּסָרַקְטִין, אֶל רְחוֹב הַגַּלֶרִי.

בְּאֶמְצַע הָעִיר הָיָה עֲדַיִן שֶׁלֶג מְעַט, אֲבָל כָּאן, עַל פְּנֵי הַמּוֹיְקָה הַשּׁוֹמְמָה, הַכֹּל הָיָה כְּבָר לָבָן, אֲחוּז-שֵׁנָה וָרָךְ. בֵּין כֶּסֶת-הַפְּלוּמָה הָרַכָּה שֶׁל הָאֲדָמָה וּבֵין הַסָּדִין הָאָפוֹר שֶׁל הַשָּׁמַיִם יָשְׁנוּ הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים וְהָאֲפוֹרִים שֵׁנָה כְּבֵדָה. בְּתוֹךְ הַשַּׁלְוָה הַנְּעִימָה כְּשַׁלְוַת כְּפָר, בְּתוֹךְ הַגֶּוֶן הָאָפוֹר וְהַתְּנוּמָה שֶׁמִּסָּבִיב, דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַמֶּרֶד הָעוֹמֵד לִפְרוֹץ מָחָר הוּא מִן הַנִּמְנָע כְּמוֹ בָּרָק בִּשְׁמֵי הַחֹרֶף.

אַף נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא עָבְרָה בָּרְחוֹב. הֵם יָכְלוּ לְדַבֵּר כְּמוֹ בְּבֵיתָם.

“וְכִי יוֹדֵעַ טְרוּבֶּצְקוֹי שֶׁמָּחָר?..” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“לֹא. נַגִּיד לוֹ.”

“כְּלוּם אֱמֶת מַה שֶׁמְּסַפְּרִים שֶׁהִצְטַנֵּן יַחֲסוֹ אֶל הַחֶבְרָה?”

“אֶפְשָׁר שֶׁאֱמֶת.”

“וְכִי מִתְיָרֵא הוּא?”

“אֵינִי סָבוּר כָּךְ. בַּמָּצוֹר הַשֶּׁוַרְדִּינִי עָמַד אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת תַּחַת מָטָר שֶׁל כַּדּוּרֵי תּוֹתָחִים בִּמְנוּחָה זוֹ, כְּאִלּוּ שִׂחֵק בְּמִשְׂחַק הָאִשְׁקוֹק. בְּרַם אֵינוֹ דוֹמֶה אֹמֶץ-הָרוּחַ שֶׁל חַיָּל לְאֹמֶץ-הָרוּחַ שֶׁל הַקּוֹשֵׁר. בְּשָׁעָה שֶׁהַצָּרְפַתִּים הִרְעִימוּ מֵאַרְבָּעִים תּוֹתָחִים עַל הַצָּבָא שֶׁלָּנוּ, סָמוּךְ לְלוּצֶן, עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל טְרוּבֶּצְקוֹי לְהִתְלוֹצֵץ בִּסְגָן הַקָּצִין פוֹן-בּוֹק; נִגַּשׁ אֵלָיו מֵאַחֲרָיו, זָרַק עָלָיו גּוּשׁ עָפָר וְהַלָּה נָפַל מִתְעַלֵּף אָרְצָה. לְעִנְיָן כְּמוֹ זֶה שֶׁלָּנוּ אֵין אָדָם פָּחוֹת טוֹב מִמֶּנּוּ. מְהַסֵּס וּמְנֻמָּס – מְנֻמָּס עַד לִידֵי שִׁגָּעוֹן. מוּכָן לַהֲרוֹג אֶת עַצְמוֹ וְאֶת אֲחֵרִים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר אֵיזוֹ עֲבֵרָה שֶׁבְּנִמּוּס. וּכְמוֹ כֵן הוּא רוֹצֶה בְּמַהְפֵּכָה מְנֻמֶּסֶת, צְבוּעָה בְּוָרֹד, זֹאת אַחַת, וּשְׁתַּיִם – יוֹתֵר מִדַּי מְשַׂחֶקֶת לוֹ הַשָּׁעָה: צָעִיר, עָשִׁיר, מְיֻחָס, בַּעַל לְאִשָּׁה נֶחְמָדָה. כָּל זֶה יַכְרִיחַ אוֹתוֹ לִפְרוֹשׁ…”

“בְּשָׁעָה זוֹ לִפְרוֹשׁ הֲרֵי זוֹ נְבָלָה!” קָרָא גוֹלִיצִין.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּמַבָּט פּוֹזֵל, חוֹדֵר וּמָהִיר, שֶׁל עֵינָיו הַטּוֹבוֹת וְהַמְּפִיקוֹת בִּינָה, מְצֻמְצָמוֹת כִּמְחַיְּכוֹת, וּבֶאֱמֶת לֹא חִיְּכוּ כְּלָל, אֶלָּא הָיוּ מְפִיקוֹת כֹּבֶד-רֹאשׁ וַאֲפִילוּ עַצְבוּת.

“לֹא, אֵין כָּאן נְבָלָה.”

“וּמָה אֵפוֹא?”

“רַק זֹאת שֶׁדִּבֵּר עָלֶיהָ קֹדֶם רִילֵיֶב: לֹא בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים אֶלָּא בַּעֲלֵי תָּכְנִיּוֹת, אַנְשֵׁי תּוֹרוֹת, סַהֲרוּרִיִּים. מְהַלְּכִים אָנוּ עַל פְּנֵי גַג, בִּקְצוֹתָיו מַמָּשׁ, וְאִם יִקְרָא מִי בִּשְׁמֵנוּ – נִפּוֹל וְנֵהָרֵג. כָּל הַמֶּרֶד שֶׁלָּנוּ – נְשָׁמָה עַרְטִילָאִית. וְלֹא אָנוּ לְבַדֵּנוּ כָּךְ אֶלָּא כָּל בְּנֵי רוּסְיָה הֵם כָּמוֹנוּ; אֲנָשִׁים נִפְלָאִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, וּבְמַעֲשֵׂיהֶם – דַּיְסָה קְלוּשָׁה, מִשְׁאֶרֶת, רַכְרוּכִיּוּת בְּלֹא עֲצָמוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁמִּתּוֹךְ הָעַבְדוּת. יוֹתֵר מִדַּי זְמָן הָיִינוּ עֲבָדִים.”

“יִשְׁמַע נָא, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי. הֲרֵי מַצָּבֵנוּ בְּאֹפֶן כָּזֶה הוּא רָע. לְמָחָר הַמַּהְפֵּכָה, וְהַדִּיקְטָטוֹר מְתַכֵּן תָּכְנִיּוֹת לִבְגּוֹד בָּנוּ בְּנִמּוּסִיּוּת יְתֵרָה. לָמָה אֵפוֹא בָּחַרְנוּ בּוֹ? וְרִילֵיֶב כְּלוּם לֹא הָיוּ עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ?”

“מַה יַעֲשֶׂה רִילֵיֶב וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲנָשִׁים כָּל עִקָּר. אֲפִילוּ אֶת עַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ. הֲרֵי רָאִינוּ אוֹתוֹ מִתְעַנֶּה, וְעַל שׁוּם מָה, הוּא גוּפוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ.”

“וַאֲדוֹנִי יוֹדֵעַ?”

“דּוֹמֶנִי שֶׁיּוֹדֵעַ.”

“עַל שׁוּם מָה?”

“עַל שׁוּם הַדָּם,” הִפְלִיט אוֹבּוֹלֶנְסְקִי חֲרִישִׁית בְּקוֹל אַחֵר.

“אֵיזֶה דָם?”

“מִן הַהֶכְרַח לִשְׁפּוֹךְ דָּם, לַהֲרוֹג,” אָמַר בְּקוֹל נָמוּך יוֹתֵר, “הַכֹּל צָפָה מֵרֹאשׁ, הֶחְלִיט, חִשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, כְּאִלּוּ עַל פִּי אֶצְבְּעוֹתָיו. הֲזוֹכֵר אֲדוֹנִי אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל פֶּסְטֶל, כַּמָּה יִפְּלוּ קָרְבָּנוֹת? אָז לֹא הִסְכִּים רִילֵיֶב, נִבְהַל, וְעַכְשָׁו הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת: לֹא דַי לוֹ בִּרְצִיחַת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ – מִן הַצֹּרֶךְ לִרְצוֹחַ אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. בָּרֶצַח הָאֶחָד לֹא רַק שֶׁאֵין מִשּׁוּם תּוֹעֶלֶת אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם סַכָּנָה לְמַטְרַת הָ’אֲגֻדָּה’: יַכְנִיס פֵּרוּד בֵּין הַחֲבֵרִים, יַרְגִּישׁ עָלֵינוּ אֶת כָּל נֶאֶמְנֵי בֵּית הַמֶּלֶךְ וְיָבִיא לִידֵי מִלְחֶמֶת אַחִים. בְּרַם אִם כֻּלָּם יִשָּׁמְדוּ – הַכֹּל בְּהֶכְרַח יַשְׁלִימוּ סוֹף סוֹף עִם הַמַּצָּב וְיָקוּם שִׁלְטוֹן חָדָשׁ. כָּךְ צָפָה הַכֹּל מֵרֹאשׁ, חִשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ כְּמוֹ עַל פִּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן, מַשֶּׁהוּ מְעַכֵּב. וְהוּא גוּפוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ הַדָּבָר, וּלְפִיכָךְ הוּא סוֹבֵל וּמִתְעַנֶּה.”

“וַאֲדוֹנִי יוֹדֵעַ?”

“יוֹדֵעַ.” הֵשִׁיב אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְנִשְׁתַּתֵּק. גַּם גּוֹלִיצִין שָׁתַק, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ נְבוֹכִים בְּמִקְצָת כְּאִלּוּ הִתְבַּיְּשׁוּ לְהִסְתַּכֵּל אִישׁ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ. אֵיזֶה מַשָּׂא כָּבֵד יָרַד עֲלֵיהֶם, וְיוֹתֵר שֶׁנִּמְשְׁכָה הַשְּׁתִיקָה יוֹתֵר הָלַךְ וְגָדַל הַכֹּבֶד.

פָּנוּ מֵהַמּוֹיְקָה אֶל תְּעָלַת קִרְיוּק. כָּאן הָיָה הַיְשִׁימוֹן יוֹתֵר גָּדוֹל, וְיוֹתֵר דּוֹמְמָה הָיְתָה הַשְּׁאִיָּה. רַק הַשֶּׁלֶג חָרַק תַּחַת הָרַגְלָיִם. רָאוּ שֶׁאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲבָל הָיָה דוֹמֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם וּמַקְשִׁיב.

“אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לַהֲרוֹג,” אָמַר סוֹף סוֹף אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּאֹפֶן כֹּה פִּתְאֹמִי וּמוּזָר, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין הִבִּיט אֵלָיו בִּתְמִיהָה.

“מִפְּנֵי מָה אָסוּר? מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חֵטְא?”

“לֹא חֵטְא אֶלָּא פָּשׁוּט אָסוּר, אִי אֶפְשָׁר.”

“מַה מַשְׁמַע אִי אֶפְשָׁר? הֲרֵי בְּנֵי-אָדָם בְּכָל זֹאת הוֹרְגִים זֶה אֶת זֶה.”

“הוֹרְגִים מִתּוֹךְ טֵרוּף הַדַּעַת, מִתּוֹךְ דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ צְלוּלָה, בְּהֶסַּח-הַדַּעַת, אֲבָל בְּמִתְכַּוֵּן, מִתּוֹךְ הַכָּרָה בְּרוּרָה, אִי אֶפְשָׁר. לְהַחְלִיט: אֶהֱרוֹג, וּלַהֲרוֹג – אֶת זֹאת אֵין בֶּן-אָדָם יָכֹל לַעֲשׂוֹת.”

“הַ! כֵּן, יָכֹל יוּכָל.”

“מָה הָרַאֲיָה?”

“הַמִּלְחָמָה תּוֹכִיחַ, וְגַם דִּינֵי נְפָשׁוֹת.”

“אֵין הַדָּבָר דּוֹמֶה לַנָּדוֹן. הֲרֵי דָן דִּין מָוֶת – הַחֹק, וְהַחֹק הוּא עִוֵּר, אֶת פְּנֵי הָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה, הַחֹק אֶחָד הוּא לְכָל אָדָם. וְהוּא הַדִּין בַּמִּלְחָמָה, הוֹרְגִים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה בְּאֵין יוֹדְעִים מִי אֶת מִי, אֵין הַפָּנִים לְנֶגֶד הָעֵינָיִם. וְכָאן – הַפָּנִים, הַפָּנִים הֵם הָעִקָּר. לִרְאוֹת אָדָם פָּנִים אֶל פָּנִים וּלְהָרְגוֹ – זֶהוּ שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת. כְּלוּם אֵינוֹ מֵבִין?”ִ

“אֵינִי מֵבִין,” פִּתְאֹם הִתְכַּעֵס גּוֹלִיצִין מִשּׁוּם מָה. נִזְכַּר הַסְכָּמָתוֹ לְפִיסְטֶל: “לְהַשְׁמִיד אֶת כֻּלָּם” וְהַדָּבָר נִרְאָה לוֹ כֹּה קַל לְעֻמַּת הַכֹּבֶד שֶׁיָּרַד עַכְשָׁו עֲלֵיהֶם, “דְּבָרָיו מוּזָרִים, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, כְּאִלּוּ הוּא מַעְלִים דְּבַר-מָה”, נָתַן עֵינָיו בְּפָנָיו וְרָאָה שֶׁהֵם הִסְמִיקוּ עַד לָאָזְנַיִם, עַד לְשָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת; כָּךְ מַסְמִיקִים תִּינוֹקוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לִפְרוֹץ בְּבֶכִי.

“הֵן, אֲנִי יוֹדֵעַ דְּבַר-מָה,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, וּפִתְאֹם הִתְחִילוּ פָּנָיו מַחֲוִירִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבָנִים כַּסִּיד, “וְהוּא, גוֹלִיצִין, אֶפְשָׁר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי הָרַגְתִּי אָדָם,” אָמַר בִּלְחִישַׁת דְּמָמָה דַקָּה, וּשְׂפָתָיו שֶׁהִלְבִּינוּ חִיְּכוּ חִיּוּךְ כָּזֶה עַד שֶׁהִתְכַּוֵּץ לִבּוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

“יִסְלַח נָא לִי, יֶבְגֶּנִי פֶּטְרוֹבִיץ! הוּא טָעָה בְּכַוָּנַת דְּבָרַי… כֵּיצַד רָצַח? בְּדוּ-קְרָב?”

“אַחַת הִיא. הָרַגְתִּי, וְאֶת זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ.”

וְשׁוּב שָׁתְקוּ שְׁנֵיהֶם וְהַמּוּעָקָה גָדְלָה עַד לִבְלִי שֵׂאת.

“וַאֲנִי אֵינִי יָכֹל כָּל הַזְּמָן לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מִטְּרוּבֶּצְקוֹי. הֲרֵי זֶה גָרוּעַ מֵרוֹסְטוֹבְצֶב,” רָצָה גוֹלִיצִין לְהָסֵב אֶת הַשִּׂיחָה לְעִנְיָן אַחֵר, וְהָרשֶׁם הָיָה לֹא טִבְעִי. הוּא בְּעַצְמוֹ הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר. שׁוּב הִתְרַגֵּז, נִתְגַּלְגְּלָה מִדַּת הָרַחֲמִים עַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְיוֹתֵר שֶׁגָּדְלוּ רַחֲמָיו עָלָיו, יוֹתֵר הִתְרַגֵּז.

“יִשְׁמַע נָא, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי,” פָּתַח וְאָמַר בְּקוֹל יָבֵשׁ, גַּס כִּמְעַט, “הַמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי זְאֵבִים מוֹקִיר רַגְלָיו מִן הַיַּעַר: אִם אָסוּר לַהֲרוֹג, אֵין צֹרֶךְ לִמְרוֹד.”

“לֹא, יֵשׁ צֹרֶך,” הֵשִׁיב אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שׁוּב חֲרִישִׁית; בְּמִדָּה שֶׁהָאֶחָד הִתְרַגֵּשׁ, בָּהּ בְּמִדָּה שָׁקַט הַשֵּׁנִי.

“הֵיךְ תִמְצָא מֶרֵֶד בְּלֹא שֶׁפֶךְ דָּם? כְּלוּם לִצְבּוֹעַ אוֹתוֹ וָרֹד, כְּדֶרֶךְ טְרוּבֶּצְקוֹי?”

“אֵין חֲשַׁש, גּוֹלִיצִין, דָּם יִשָּׁפֵךְ. אָסוּר לַהֲרוֹג בְּמֵזִיד, אֲבָל מַעֲשֵׂי רֶצַח שֶׁלֹּא בְּמֵזִיד נַעֲשׂוּ לָרֹב וְגַם עַל יָדֵנוּ יֵעָשׂוּ.”

“הַ, כָּךְ? עַכְשָׁו, דּוֹמֶנִּי, מִתְלַבְּנִים לִי הַדְּבָרִים. הַטִפְּשִׁים יִהְיוּ רוֹצְחִים וְהַחֲכָמִים יַעַמְדוּ מֵרָחוֹק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ?”

“לָמָּה יְדַבֵּר אֲדוֹנִי כָּךְ?” הִסְתַּכֵּל בּוֹ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּמַבַּט תּוֹכֵחָה, “הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לַעֲלוֹת לַגַּרְדֹּם יַחַד, כֻּלָּנוּ יָחַד. אֵין לְךָ בָּעוֹלָם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה.”

“אֵילוּ יִסּוּרִים? אֵילוּ יִסּוּרִים? יְדַבֵּר נָא גְלוּיוֹת, הַצְּרִיכִים לַהֲרוֹג אוֹ אֵין צְרִיכִים”?

“צְרִיכִים.”

“הַאֶפְשָׁר?”

“לֹא, אִי אֶפְשָׁר.”

“אִי אֶפְשָׁר וּצְרִיכִים כְּאֶחָד?”

“כֵּן, כְּאֶחָד.”

“הֲרֵי זֶה טֵרוּף הַדָּעַת!” עָמַד גּוֹלִיצִין וְהִתְחִיל לְדַשְׁדֵּשׁ בְּרַגְלָיו בְּרֹב קֶצֶף, “לְכָל הָרוּחוֹת כֻּלָּנוּ! מָה אָנוּ עוֹשִׂים?[15] רִילֵיֶב נָתוּן בְּעִנּוּיֵי נֶפֶשׁ, טְרוּבֶּצְקוֹי בּוֹגֵד, רוֹסְטוֹבְצֶב מַלְשִׁין, וְאָנוּ שְׁנֵינוּ יוֹצְאִים מִן הַדָּעַת. דְּיָסוֹת, מִשְׁאָרוֹת, כְּאִלּוּ בְּלֹא עֲצָמוֹת, אַנְשֵׁי רוּסְיָה, נְבָלִים, נְבָלִים! עִנְיָן קָדוֹשׁ מָסוּר בִּידֵי נְבָלִים!”

“מַה לַעֲשׂוֹת, גּוֹלִיצִין, כָּךְ נוֹצַרְנוּ,” חִיֵּךְ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וּמִפְּאַת חִיּוּכוֹ זֶה נִשְׁתַּנּוּ פִּתְאֹם פָּנָיו, הִבְהִירוּ עַד לִבְלִי הַכִּירָם, “וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִים, צְרִיכִים לְהַתְחִיל. אִם רַכִּים אָנוּ – נֶאֱמַץ, אִם נְבָלִים – נִזְדַּקֵּק וְנִטְהָר. וַאֲפִילוּ אִם לֹא נִפְעַל כְּלוּם – אֲחֵרִים יִפְעָלוּ. ‘אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ’, כָּךְ תַּגִּיד פַּעַם רוּסְיָה וּלְפִי זֶה פַּעַם תִּתְנַהֵג. אֱלֹהִים לֹא יַעֲזוֹב אֶת רוּסְיָה וּבִלְבַד שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ, רַק בּוֹ – וְאָז תִּהְיֶה רֶבוֹלוּצְיָה שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹתָהּ!”

פֶּרֶק שְׁבִיעִי

הַ“דִּיקְטָטוֹר” שֶׁל הַקּוֹשְׁרִים, הַנָּסִיךְ סֶרְגֵי פֶּטְרוֹבִיץ טְרוּבֶּצְקוֹי, מְפַקֵּד הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי שֶׁל הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה, גָּר בְּבֵית חוֹתְנוֹ הַגְּרַף לַוַל, עַל הָרָצִיף הָאַנְגְּלִי, סָמוּךְ לַסֵּנַט.

מְהַגֵּר צָרְפַתִּי, עָנִי לְמֶחֱצָה, לָקַח לוֹ לְאִשָּׁה בַּת סוֹחֵר מִמּוֹסְקְבָה, בַּעֲלַת רְכוּשׁ שֶׁל מִילְיוֹנִים רוּבָּלִים וְשֶׁל שִׁבְעַה-עָשָׂר אֶלֶף אִכָּרִים מְשֻׁעְבָּדִים וּבַעֲלַת סַדְנְאוֹת-נְחשֶׁת עַל הָאוּרָל מִן הָעֲשִׁירִים בְּיוֹתֵר, נַעֲשָׂה לִגְרַף רוּסִי, לְקַמֶּרְהֶר, קִבֵּל תֹּאַר יוֹעֵץ-סְתָרִים וְנִתְמַנָּה מְנַהֵל מַחְלְקָה בַּמִּינִיסְטֶרְיוֹן לְעִנְיְנֵי חוּץ. אֶל הַנְּשָׁפִים וְהַמְּסִבּוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ בָּאִים בְּנֵי הַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, הַדִּפְּלוֹמָטִים וּבְנֵי מִשְׁפַּחַת הַצַּאר. אַחַת מִבְּנוֹתָיו, זִינָאִידָה, נִשְּׂאָה לְצִיר אוֹסְטְרִיָּה, לֶבְּצֶלְטֶרְן, וְהַשְּׁנִיָּה – לַנָּסִיךְ טְרוּבֶּצְקוֹי.

עַל רַחֲבַת הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנָה, הָרְצוּפָה לוּחוֹת שַׁיִשׁ עַתִּיקוֹת מֵאַרְמוֹנוֹ שֶׁל נֵרוֹן קֵיסָר, פָּגַשׁ אֶת גּוֹלִיצִין וְאֶת אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּכָבוֹד וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת שׁוֹמֵר סַף זָקֵן עִם שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה, לָבוּשׁ בִּפְרַק שָׁחוֹר מֵאַטְלַס, בְּגַרְבַּיִם וּבְמִנְעָלִים מִמֶּשִׁי, כֻּלּוֹ דוֹמֶה לְדִפְּלוֹמַט זָקֵן, וְהוּא הוֹלִיךְ אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּרַת אוּלַמִּים נֶהְדָּרִים כְּאוּלַמֵּי חֲצַר הַמַּלְכוּת, אֶל חֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל טְרוּבֶּצְקוֹי. הֲרֵי זֶה הָיָה חֶדֶר רְחַב-יָדַיִם מָלֵא אֲרוֹנוֹת סְפָרִים, וְחַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל הַנֵּבָה, כֻּלּוֹ מָלֵא אוֹר, שֶׁקְּצָת הֵעַמּוּ אוֹתוֹ הַשְּׁטִיחִים הַכֵּהִים, צִפּוּיֵי-הָעֵץ הַכֵּהִים עַל הַכְּתָלִים וְעוֹר הַסֻּחְתְּיָן הַיָּרֹק-כֵּהֶה עַל הָרְהִיטִים.

בַּעַל-הַבַּיִת הִקְבִּיל אֶת פְּנֵיהֶם בְּאוֹתָהּ הַיְדִידוּת הַשְּׁקֵטָה וְהַכְּבוּשָׁה שֶׁהָיָה רָגִיל בָּהּ וְהַנְּהוּגָה בֵּין בְּנֵי הַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה.

“בָּאנוּ אֵלָיו לְרֶגַע, נָסִיךְ!” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בַּעֲמִידָה חֵרֶף הַזְמָנָתוֹ שֶׁל בַּעַל-הַבַּיִת לָשֶׁבֶת. “רִילֵיֶב מְבַקְשׁוֹ מְאֹד לָבוֹא…”

“אַח, אֵלִי!” תָּפַשׂ טְרוּבֶּצְקוֹי אֶת רֹאשׁוֹ, “כָּל כָּךְ חַבְתִּי כְּלַפֵּיכֶם! הַאֲמִינוּ לִי, רַבּוֹתַי, יוֹם יוֹם אֲנִי אוֹמֵר לֵילֵךְ אֲלֵיכֶם, אֲבָל תָּמִיד עִנְיְנֵי הַמַּטֶּה הַצְּבָאִי הָאֲרוּרִים מְעַכְּבִים. אֲבָל בְּוַדָּאוּת, בְּוַדָּאוּת, בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים… עוֹד מָחָר…”

“לֹא מָחָר אֶלָּא הַיּוֹם, בְּרֶגַע זֶה. בָּאנוּ, נָסִיךְ, לְקַחְתּוֹ עִמָּנוּ וּבִלְעָדָיו לֹא נָשׁוּב,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּתֹקֶף.

“כְּרֶגַע? בֶּאֱמֶת, רַבּוֹתַי, אֵינִי יוֹדֵעַ… אֲבָל לָמָה אַתֶּם עוֹמְדִים? שְׁבוּ נָא. לוּ לְרֶגַע אֶחָד. אוּלַי תּוֹאִילוּ לִסְעוֹד עִמִּי סְעֻדַּת שַׁחֲרִית?”

מִפַּת-שַׁחֲרִית הִסְתַּלְּקוּ בְּהֶחְלֵט, אֲבָל מֻכְרָחִים הָיוּ לְהִתְיַשֵּׁב בְּכֻרְסָאוֹת רַכּוֹת וַעֲמֻקּוֹת כַּעֲרִיסוֹת, סָמוּךְ אֵצֶל הָאָח הַמְבֹעֶרֶת בְּנֹעַם כָּזֶה, בָּאַפְלוּלִית הַלְּבַנְבַּנָּה שֶׁל שְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. מִשֶּׁרָאָה שֶׁהָאֵשׁ עֲלוּלָה לְהַפְרִיעַ לְגוֹלִיצִין, הֶעֱמִיד טְרוּבֶּצְקוֹי מְחִיצָה בְּאֹפֶן שֶׁהָאֵשׁ תְּהֵא מְחַמֶּמֶת לָרַגְלַיִם וְלֹא תְּלַהֵט אֶת הַפָּנִים, וְרַק אָז יָשַׁב מִמּוּלָם גַּבּוֹ אֶל הָאוֹר – תַּכְסִיס שֶׁלֹּא מִדַּעַת שֶׁבְּנֵי-אָדָם בַּיְשָׁנִים לְמוּדִים בּוֹ.

“הַנִּיחוּ לִי, רַבּוֹתַי, לְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתִּי.”

גּוֹלִיצִין הִבִּיט לְעֵבֶר הַדָּלֶת. טְרוּבֶּצְקוֹי קָם, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וּנְעָלָהּ בְּמַפְתֵּחַ.

“וְזוֹ פּוֹנָה אֶל חַדְרֵי הַנְּסִיכָה, שָׁם אֵין אִישׁ,” אָמַר בְּהַצְבִּיעוֹ עַל הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה.

“בִּרְשׁוּתְכֶם, רַבּוֹתַי, אֲדַבֵּר גְּלוּיוֹת.”

“אֵין לְךָ דָבָר טוֹב מִלָּשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּלוּיוֹת,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין כְּשֶׁהוּא נוֹעֵץ בְּטְרוּבֶּצְקוֹי מַבָּט חוֹדֵר.

הוּא הָיָה לָבוּשׁ בִּלְבוּשׁ בֵּיתִי. לֹא צָעִיר בְּיוֹתֵר, כְּבֶן שְׁלשִׁים וְכַמָּה. גָּבוֹהַּ, כָּפוּף קְצָת, כָּחוּשׁ קְצָת, בַּעַל חָזֶה שׁוֹקֵעַ כְּמוֹ לִמְשֻׁחָפִים, חָטוּט, בַּעַל שְׂעָרוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת, אָזְנַיִם פְּשׂוּקוֹת, חֹטֶם גָּדוֹל וְכָפוּף, שְׂפָתַיִם עָבוֹת עִם שְׁנֵי קְמָטִים זְעִירִים חוֹלָנִיִּים בְּזָוִיּוֹת פִּיו. פָּנָיו הָיוּ אֲרֻכִּים וְצָרִים וְדוֹמִים קְצָת לִפְנֵי “זִ’יד”, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ חֲבֵרָיו סוֹנְטִים בּוֹ בְּיַלְדוּתוֹ. לֹא יָפֶה הָיָה, אֲבָל מִתּוֹךְ עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָאֲפוֹרוֹת, הַגְּלוּיוֹת כְּעֵינֵי יֶלֶד, הַנּוּגוֹת וְהַטּוֹבוֹת, נִשְׁקְפָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲצִילוּת, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין אָמַר בְּלִבּוֹ: “סָבוּרְנִי שֶׁאֲנִי וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי טָעִינוּ בּוֹ.”

וְנִזְכְּרוּ לוֹ דְבָרִים מִתּוֹךְ הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה שֶׁחֻבְּרָה עַל יְדֵי טְרוּבֶּצְקוֹי, “סֵפֶר הַתַּקָּנוֹת שֶׁל הָאִמְפֶּרְיָה הַסְּלָבוֹ-רוּסִית”: “הָעַבְדוּת בָּטְלָה. הַחֲלֻקָּה לְמַעֲמַד הָאֲצִילִים וּלְמַעֲמַד הָעָם הַפָּשׁוּט אֵינָהּ מֻכֶּרֶת עַל יְדֵי הַחֹק, כְּכֹל שֶׁהִיא מִתְנַגֶּדֶת לָאֱמוּנָה הַנּוֹצְרִית, שֶׁלְּפִיהָ כָּל בְּנֵי-הָאָדָם אַחִים הֵם, כֻּלָּם נוֹלְדוּ לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְכֻלָּם הֵם פָּשׁוּט אֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם עָפָר וָאֵפֶר לִפְנֵי אֱלֹהִים”. כֻּלּוֹ הִתְגַּלֵּם בַּמִּלִּים הַלָּלוּ. לֹא בְּרוּט, לֹא רוֹבֶּסְפְּיֶר וּמַרַט, אֶלָּא “לִיבֶּרַלִיסְט” אָצִיל, נָסִיךְ רוּסִי טוֹב, שֶׁמֵּבִיא אֶל הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט חֹפֶשׁ, אַחְוָה וְשִׁוְיוֹן. “דּוֹן קִישׁוֹט שֶׁל הָרֶבוֹלוּצְיָה”.

“מַצָּבִי בָּ’אֲגֻדָּה’ הוּא קָשֶׁה מְאֹד. מַרְגִּישׁ אֲנִי שֶׁאֵין בִּי אֹמֶץ-רוּחַ דֵּי צָרְכִּי כְּדֵי לִפְעוֹל פְּעֻלַּת הֶרֶס, אֲבָל חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לַעֲצוֹר,” פָּתַח בְּקוֹל אָטוּם, צָרוּד בְּמִקְצָת, אֲבָל רַךְ וְנָעִים. דּוֹמֶה עָלָיו, עַל גּוֹלִיצִין: “כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, הֲרֵי כְּאִלּוּ אַתָּה מַעֲבִיר כַּפְּךָ עַל פְּנֵי קְטִיפָה.”

“רַק שְׁמִי דָּרוּשׁ לָהֶם. רִילֵיֶב מְפַקֵּד עַל הַכֹּל, וַאֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם. אֵינִי יוֹדֵעַ אֲפִילוּ כֵּיצַד נִתְמַנֵּיתִי דִיקְטָטוֹר…”

גּוֹלִיצִין הִרְגִּישׁ בְּרֵיחַ קַל שֶׁל וֶרֶד-תֵּה וְכָל הַזְּמָן לֹא יָכֹל לְהָבִין מֵהֵיכָן הוּא בָּא. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, רָאָה עַל מִשְׁעֶנֶת הַכֻּרְסָה, שֶׁיָּשַׁב בְּתוֹכָהּ, מִמְחֶטֶת נָשִׁים קְטַנָּה עֲשׂוּיַת תְּחָרִים. נְטָלָהּ וֶהֱרִיחָהּ. טְרוּבֶּצְקוֹי הִסְתַּכֵּל בּוֹ וּפָנָיו הִסְמִיקוּ סֹמֶק כָּל-שֶׁהוּא, נִשְׁתַּתֵּק. גּוֹלִיצִין אַף הוּא שָׁתַק וּמָסַר לוֹ אֶת הַמִּמְחָטָה; טְרוּבֶּצְקוֹי קִבֵּל אוֹתָהּ, תְּחָבָהּ לְתוֹךְ כִּיסוֹ הַצְּדָדִי וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר:

“רִילֵיֶב מַחְלִיט לִפְעוֹל בְּלֹא כָּל תִּקְוָה. אֶלָּא אִם לָדוּן עַל פִּי הָאֶמְצָעִים וְהַכַּוָּנוֹת הֲרֵי זֶה תַּכְלִית שִׁגָּעוֹן, תַּכְלִית שִׁגָּעוֹן; הִנֵּה…”

הָיָה לוֹ הֶרְגֵּל לַחֲזוֹר עַל דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם קְצָת, מְשִׁיכַת הַקּוֹל וּלְחִישָׁה קַלָּה. בְּקשִׁי זֶה שֶׁבַּדִּבּוּר הָיָה מַשֶּׁהוּ מִן הָרִפְיוֹן הָאֲצִילִי וּפַשְׁטוּת לֵב יַלְדוּתִית.

“הַצָּבָא שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְמַטְרוֹת הָ’אֲגֻדָּה’ אֵינוֹ בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת. אַף אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים אֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף בָּעִנְיָן הַזֶּה. אָסְפוּ צְעִירִים רֵיקָנִים שֶׁיּוֹדְעִים רַק לְפַטְפֵּט. אֶלָּא שֶׁהֵם מְפַטְפְּטִים רַק בִּטְרַקְלִינִים, וּבָרְחוֹבוֹת וְעַל הָרְחָבוֹת הֵם שׁוֹתְקִים. מַצְחִיק הוּא הַדָּבָר שֶׁשְּׁלשָׁה-אַרְבָּעָה קְצִינִים נְמוּכִים בְּלִי שֵׁם וּבְלִי מִשְׁקָל אוֹמְרִים לְמוֹטֵט אִימְפֶּרְיָה שֶׁנִּבְנְתָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בְּשָׁנִים… אִימְפֶּרְיָה שֶׁנִּבְנְתָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בְּשָׁנִים… הִנֵּה…”

“Serge, וְכִי כָּאן אָתָּה?” נִשְׁמַע קוֹל אִשָּׁה צְעִירָה; וְגוֹלִיצִין נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה בְּפֶתַח הַדֶּלֶת שֶׁלֹּא נִנְעֲלָה, זוֹ שֶׁמּוֹלִיכָה אֶל חַדְרֵי הַנְּסִיכָה, עוֹמֶדֶת גְּבֶרֶת בִּלְתִּי מוּדַעַת לוֹ. הָיָה בְּדַעְתָּהּ לְהִכָּנֵס, וּבִרְאוֹתָהּ אֶת הָאוֹרְחִים נִתְעַַכְּבָה מִתּוֹךְ הִסּוּס.

“שָׁלוֹם, נָסִיךְ!” הִכִּירָה אֶת אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְנִגְּשָׁה אֵלָיו, “סְלִיחָה, רַבּוֹתַי, דּוֹמֶנִּי שֶׁהִפְרַעְתִּי אֶתְכֶם?”

“הַרְשִׁי נָא לִי, יַקִּירָתִי, לְהַצִּיג לְפָנַיִךְ אֶת הַנָּסִיךְ גּוֹלִיצִין,” אָמַר טְרוּבֶּצְקוֹי.

גּוֹלִיצִין בְּנָשְׁקוֹ אֶת יָדָהּ הִרְגִּישׁ בְּרֵיחַ וֶרֶד-הַתֵּה. כֻּלָּהּ בִּשְׁחוֹרִים – לְאוֹת אֵבֶל עַל הַקֵּיסָר הַנִּפְטָר – בִּשְׂעָרוֹת סְרוּקוֹת יְשָׁרוֹת עַל רַקּוֹתֶיהָ, הִיא גוּפָהּ הָיְתָה דוֹמָה בְּחִוְרוֹן פָּנֶיהָ הַכְּתַמְתַּם וְהָרַעֲנָן לְוֶרֶד-שֶׁל-תֵּה. קָרְאוּ אוֹתָהּ בְּצָרְפַתִּית Catache (קַטַשׁ), קִצּוּרוֹ שֶׁל הַשֵּׁם Cathérine (קַתֵּרִינָה). פְּעוֹטָה, חֲסֻנָּה, עֲגַלְגֹּלֶת, זְרִיזָה בִּתְנוּעוֹתֶיהָ וּמִתְגַּלְגֶּלֶת כְּעֵין כַּדּוּר-שֵׁן מְהֻקְּצָע.

כֻּלָּם נִשְׁתַּתְּקוּ. הַנְּסִיכָה הֶחֱלִיפָה מַבָּט עִם בַּעְלָהּ, וְעַל פִּי מַבָּט זֶה לְבָד נִכָּר הָיָה כַּמָּה הֵם שְׁנֵיהָם מְאֻשָּׁרִים. הֵם רָאוּ אֶת עַצְמָם כְּזוּג זָקֵן, וּבְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת הָיוּ “זוּג צָעִיר”. בֵּין הַבְּרִיּוֹת הָיוּ מְחַיְּכִים שְׁנֵיהֶם חִיּוּךְ שֶׁל בּוּשָׁה, כְּאִלּוּ הָיוּ חַיָּבִים לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל הֱיוֹתָם מְאֻשָּׁרִים.

אַף עַכְשָׁו חִיְּכוּ, אֲבָל מִתּוֹךְ עֵינֵיהֶם נִשְׁקְפָה חֶרְדַּת-תַּעֲלוּמָה.

“כְּלוּם יוֹדַעַת הִיא מִי אָנוּ וּלְשֵׁם מַה בָּאנוּ? וַאֲפִילוּ אִם אֵינָהּ יוֹדַעַת לִבָּהּ חָשׁ לָהּ,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין וּמִשּׁוּם-מָה עָלְתָה מַרִינְקָה עַל זִכְרוֹנוֹ…

אַחֲרֵי דִבְרֵי יְדִידוּת מוּעָטִים פָּרְשָׁה הַנְּסִיכָה.

“שׁוּב מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי, רַבּוֹתַי, סְלִיחָה,” אָמְרָה לִפְנֵי פְּרִישָׁתָהּ, וּבִפְנוֹתָהּ אֶל בַּעְלָהּ: “אַל נָא תִּשְׁכַּח, יַקִּירִי, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אֵצֶל הַבֵּלוֹסֶלְסְקִיִּים. אֶשְׁלַח אַחֲרֶיךָ אֶת הַמֶּרְכָּבָה,” הִבִּיטָה אֶל בַּעְלָהּ וְשׁוּב הָיְתָה בְּמַבָּטָהּ חֶרְדַּת-תַּעֲלוּמָה.

“בְּשֵׁם ה’ סִלְחוּ נָא לִי, רַבּוֹתַי! אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא יָדַעְתִּי… לִי אָמְרוּ שֶׁהַנְּסִיכָה נָסְעָה…” גִּמְגֵּם טְרוּבֶּצְקוֹי מִתּוֹךְ מְבוּכָה גְדוֹלָה.

“הֶרֶף נָא, הַנָּסִיךְ!” הִפְסִיקוֹ גוֹלִיצִין, “וְאִלּוּ יָדְעָה הַנְּסִיכָה אֲפִילוּ אֶת הַכֹּל, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי סָבוּר שֶׁבְּאִסּוּר זֶה לְהַכְנִיס נָשִׁים אֶל בֵּין חַבְרֵי ‘אֲגֻדָּתֵנוּ’ יֵשׁ עָוֶל גָּדוֹל. בַּמֶּה גְרוּעוֹת הֵן מִמֶּנּוּ הַגְּבָרִים? וְנָשִׁים כְּמוֹ הַגְּבֶרֶת שֶׁלּוֹ…”

“הֲלֹא אֵין אֲדוֹנִי מַכִּירָהּ?”

“דַּי בִּרְאִיָּה בִּלְבָד כְּדֵי לְהַכִּירָהּ.”

פְּנֵי טְרוּבֶּצְקוֹי קָרְנוּ, הִסְמִיקוּ, וְשׁוּב, כְּמוֹ קֹדֶם, חִיֵּךְ חִיּוּךְ שֶׁל בּוּשָׁה, כְּאִלּוּ הָיָה חַיָּב לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל הֱיוֹתוֹ מְאֻשָּׁר.

“שַׁפִּיר, דַּי לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים עַל זֹאת,” שָׂם גּוֹלִיצִין קֵץ לַשִּׂיחָה הַזֹּאת, “הַזְּמָן, רַבּוֹתַי, עוֹבֵר. נְמַהֵר נָא לְסַיֵּם. וּבְכֵן, טְרוּבֶּצְקוֹי, לְפִי דַעְתּוֹ, הָעִנְיָן הוּא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתֵינוּ?”

“הֵן, גּוֹלִיצִין. קֹרֶט אֶחָד שֶׁל בִּינָה מַסְפִּיק כְּדֵי לְהָבִין שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת, אֵינוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת, הִנֵּה… שׁוּם אָדָם לֹא יְקַבֵּל אוֹתוֹ עָלָיו, זוּלַת אֵלֶּה שֶׁהֵבִיאוּ אֶת עַצְמָם לִידֵי שִׁגָּעוֹן פּוֹלִיטִי…”

“נָכוֹן מְאֹד, עַד לִידֵי שִׁגָּעוֹן,” הִסְכִּים לוֹ גוֹלִיצִין. כָּל הַזְּמָן הָיָה מַסְכִּים, צָד וּ“בוֹחֵן” אוֹתוֹ. וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִצְטַעֵר כַּנִּרְאֶה, וְשָׁתַק.

“שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד, רַבּוֹתַי, שֶׁאַתֶּם הֲבִינוֹתֶם לִי. אֲגַלֶּה לָכֶם אֶת דַּעְתִּי: עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן קִוִּיתִי שֶׁמִּתּוֹךְ זֶה שֶׁאֶשְׁמוֹר עַל קְשָׁרַי עִם חַבְרֵי הָ’אֲגֻדָּה’ בִּבְחִינַת מְפַקֵּד, יַעֲלֶה בְּיָדִי לְהָסֵב אֶת פְּנֵי הָרָעָה וְלִשְׁמוֹר עַל צוּרָה שֶׁל חֻקִּיּוּת כָּלְשֶׁהִי. אוּלָם הֵם, הַשֵּׁם יוֹדֵעַ, מַה שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתָּם: הֵם רוֹצִים אֶת כֻּלָּם, אֶת כֻּלָּם…” אָמַר טְרוּבֶּצְקוֹי בְּלַחַשׁ שֶׁל מוֹרָא, שֶׁכֵּן לֹא עָמַד לִבּוֹ לְהַבִּיעַ אֶת הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת הַלָּלוּ: “רוֹצִים לַהֲרוֹג אֶת כָּל מִשְׁפַּחַת הַצַּאר.”

“וַאֲדוֹנִי אֵינוֹ רוֹצֶה אֶת כֻּלָּם? אֵינוֹ רוֹצֶה אַף אֶחָד?”

“לֹא. אֵינִי רוֹצֶה, אֵינִי יָכוֹל, גּוֹלִיצִין. אֵינִי רוֹצֵחַ מִטִּבְעִי…”

“אִם כֵּן, מַה לַעֲשׂוֹת, נָסִיךְ? שֶׁמָּא חַיָּב אֲדוֹנִי לִמְשׁוֹךְ יָדָיו מֵהַדִּיקְטָטוּרָה וַאֲפִילוּ לִפְרוֹשׁ לְגַמְרֵי מִן הָ’אֲגֻדָּה’?” הִבִּיט גּוֹלִיצִין יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינָיו בְּאָבָק שֶׁל לָעַג.

טְרוּבֶּצְקוֹי הִשְׁתַּתֵּק: כַּנִּרְאֶה הִרְגִּישׁ בַּפַּח שֶׁטָּמַן לוֹ גוֹלִיצִין.

“אֵיךְ סוֹף סוֹף יִתְנַהֵג, נָסִיךְ? אַ? כְּאָדָם יָשָׁר מְצֻוֶּה הוּא וְעוֹמֵד לְהָשִׁיב בְּמֵישָׁרִין: הֵן אוֹ לָאו, הַעִמָּנוּ הוּא אוֹ עוֹזֵב אוֹתָנוּ,” אָמַר כְּבָר גּוֹלִיצִין בְּקִנְטוּר לֹא מְסֻתָּר.

“בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדֵעַ. עוֹד אִמָּלֵךְ עִם לִבִּי…”

“הוּא עוֹד יִמָּלֵךְ עִם לִבּוֹ? הַצָּרָה, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, הִיא זוֹ שֶׁאֵין פְּנַאי לְהִמָּלֵךְ: הֲרֵי מָחָר אָנוּ מַתְחִילִים…”

“מָחָר? כֵּיצַד מָחָר?” מִלְמֵל טְרוּבֶּצְקוֹי מִתּוֹךְ שֶׁזָּקַף עַל גּוֹלִיצִין עֵינַיִם תְּמֵהוֹת.

“אַח, אֲדוֹנִי הֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֲדַיִן,” הִבִּיט אֵלָיו גּוֹלִיצִין מֵאַחֲרֵי מִשְׁקָפָיו מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁל שִׂמְחָה לָאֵיד, וּפָנָיו, כְּמוֹ תָּמִיד בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, הָפְכוּ כְּבֵדִים, מְאֻבָּנִים וְדוֹמִים לְמַסְוֶה, “מִוַּרְשָׁה הִגִּיעָה תְּמוֹל הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל קוֹנְסְטַנְטִין; מָחָר בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר יַשְׁבִּיעוּ אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת; אָנוּ מִתְכַּנְּסִים עַל רַחֲבַת הַסֵּנַט וּמַתְחִילִים אֶת הַמֶּרֶד…”

“הַמֶּ… הַמֶּ…” רָצָה טְרוּבֶּצְקוֹי לְבַטֵּא וְלֹא יָכֹל; קוֹלוֹ נִפְסַק, עֵינָיו הִתְרַחֲבוּ, פָּנָיו חָוְרוּ, הוֹרִיקוּ, הִתְמַתְּחוּ, שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת רִתְּתוּ, וּפִתְאֹם נַעֲשָׂה עוֹד יוֹתֵר דּוֹמֶה לְ“זִ’יד”.

“מֵרֹב פַּחַד נֶהְפַּךְ לְגַמְרֵי לְזִ’יד,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין בְּגֹעַל-נָפֶשׁ.

“לָמָה הוּא שׁוֹתֵק, אֲדוֹנִי? יוֹאִיל בְּטוּבוֹ לַעֲנוֹת!”

“יֶחְדַּל נָא, גּוֹלִיצִין, אַל יָעֵז!” קָפַץ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וּמִהֵר אֶל טְרוּבֶּצְקוֹי, “אֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ? כְּלוּם אֵינוֹ רוֹאֶה?”

טְרוּבֶּצְקוֹי הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ אֶל דֹּפֶן הַכֻּרְסָה מֵאַחֲרָיו וְעֵינָיו נִסְתָּרְסוּ. אוֹבּוֹלֶנְסְקִי פָּתַח לוֹ אֶת בֵּית-הַצַּוָאר שֶׁל כְּתָנְתּוֹ.

“מַיִם, מָיִם!”

גּוֹלִיצִין מָצָא בָּזִיךְ מַיִם, מָזַג בְּכוֹס וְהִגִּישׁ. טְרוּבֶּצְקוֹי תָּפַשׂ בִּשְׂפָתָיו אֶת שׁוּלֵי הַכּוֹס וְשִׁנָּיו קִרְקְשׁוּ עַל הַזְּכוּכִית. זְמַן רָב עָבַר עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לִגְמוֹעַ מִן הַמַּיִם, אַחַר כָּךְ שׁוּב הֵטִיל רֹאשׁוֹ עַל מִשְׁעַן הַכֻּרְסָה וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי גָחַן אֵלָיו וְלִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה קֹדֶם לְרִילֵיֶב.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, טְרוּבֶּצְקוֹי! אַל יִתֵּן דַּעְתּוֹ לְגוֹלִיצִין, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אֲדוֹנִי. נְדַבֵּר עִם רִילֵיֶב וְהָעִנְיָן יְסֻדַּר בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא. הַכֹּל יִהְיֶה טוֹב, הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר!”

“אַל יִדְאַג לִי, הֲבָלִים, יַעֲבוֹר. הַלֵּב שֶׁלִּי… כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה אֵינִי בְּקַו הַבְּרִיאוּת, וְקֹדֶם שָׁתִיתִי סֵפֶל קַהְוָה, וְכַנִּרְאֶה, מִזֶּה בָּא לִי הַדָּבָר. וְגַם פִּתְאֹם כָּל כָּךְ… אֵינִי יָכֹל כְּשֶׁפִּתְאֹם… תִּסְלְחוּ לִי, רַבּוֹתַי, בְּשֵׁם הַשֵּׁם, תִּסְלְחוּ לִי…”

שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲדַמְדַּמּוֹת דָּבְקוּ אֶל מִצְחוֹ הַמֵּזִיעַ, שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת עֲדַיִן הָיוּ מַרְעִידוֹת מִתּוֹךְ בַּת-צְחוֹק, שֶׁהָיְתָה בָּהּ פַּשְׁטוּת-לֵב יַלְדוּתִית מְעוֹרֶרֶת חֶמְלָה.

גּוֹלִיצִין פִּתְאֹם הִתְחִיל לִבּוֹ נוֹקְפוֹ כְּאִלּוּ עָלַב בְּתִינוֹק. הָפַךְ פָּנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתוֹ. מֵרֶגֶשׁ הָרַחֲמִים הִתְיָרֵא, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יַתְחִיל לְרַחֵם וְאָז יִסְלַח וְיַצְדִּיק אֶת הַ“בּוֹגֵד”.

“יִשְׁמַע נָא, נָסִיךְ,” פָּתַח וְאָמַר בְּלֹא לְהִסְתַּכֵּל בִּטְרוּבֶּצְקוֹי.

“יִשְׁמַע נָא, גּוֹלִיצִין,” הִפְסִיקוֹ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּשֶׁקֶט אֲבָל בְּתֹקֶף, רִילֵיֶב מִלֵּא אֶת יָדִי לְהָבִיא אֵלָיו אֶת טְרוּבֶּצְקוֹי וַאֲנִי אֲקַיֵּם אֶת פְּקֻדָּתוֹ. וַאֲדוֹנִי אַל נָא יַפְרִיעַ. יִסַּע נָא אֶל רִילֵיֶב וְיֹאמַר לוֹ שֶׁתֵּכֶף נָבוֹא."

“רָצִיתִי רַק לֵאמֹר…”

“אֲבָל יֵלֵךְ נָא, גּוֹלִיצִין, יֵלֵךְ נָא! יְצַיֵּת לְמַה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ.”

“מַה זֹאת? כְּלוּם זוֹהִי פְּקֻדָּה?”

“הֵן, פְּקֻדָּה.”

“כִּפְקֻדָּתוֹ אֶעֱשֶׂה,” חִיֵּךְ גּוֹלִיצִין מִתּוֹךְ מְבוּכָה, דּוּמָם הֶחֱוָה קִדָּה וְיָצָא.

“כָּל הַחֲכָמִים טִפְּשִׁים גְּדוֹלִים הֵם,” נִזְכְּרָה לוֹ מֵמְרָה אֶחָת. אוֹתָהּ שָׁעָה רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּחָכָם טִפֵּשׁ. כֵּן, טְרוּבֶּצְקוֹי “פָּרַשׁ בְּצַעַר”. אֲבָל בַּמֶּה הוּא גָרוּעַ מִמֶּנִּי, מִכֻּלָּנוּ? מִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲלֶה לְכֻלָּנוּ מָחָר? מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא נִפְרוֹשׁ כֻּלָּנוּ בְּצָעַר? הִרְהֵר גּוֹלִיצִין.

פֶּרֶק שְׁמִינִי

כְּשֶׁחָזַר אֶל רִילֵיֶב הָיָה זֶה כְּבָר רָחוּץ, מְגֻלָּח, לָבוּשׁ בִּמְקוֹם גְּלִימָה פְרַק, אָמְנָם בֵּיתִי, אֲבָל מְהֻדָּר, חוּם-כֵּהֶה, בְּמִקְטֹרֶן עָשׂוּי מִסּוּדָר תֻּרְכִּי, כְּפִי שֶׁהָיָה אָז מְקֻבָּל. מִשֶּׁיָּצָא אֶל הַטְּרַקְלִין מִיָּד הִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ שִׂיחָה עִם הָאוֹרְחִים, כְּמוֹ תָּמִיד, עִם בָּרָק קַדַּחְתָּנִי בָּעֵינַיִם, עִם אַדְמוּמִית קַדַּחְתָּנִית בַּלְּחָיַיִם, וְעָשָׂה רשֶׁם כְּאָדָם בָּרִיא כִּמְעָט.

אֶת רִילֵיֶב שֶׁל הַבֹּקֶר לֹא הִכִּיר גּוֹלִיצִין, לְעֻמַּת זֹאת הִכִּיר אֶת רִילֵיֶב מֵאָז וּמִתָּמִיד: הַפָּנִים כְּחוּשִׁים, גְּרוּמִים, דּוֹמִים בְּמִקְצָת לְצוֹעֲנִיִּים; הָעֵינַיִם מִתַּחַת לְגַבּוֹתֵיהֶן הָעֲבֻתּוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת, גְּדוֹלוֹת, כֵּהוֹת וּמְאִירוֹת; הַשְּׂפָתַיִם דַּקּוֹת כְּשִׂפְתֵי אִשָּׁה עִם בַּת-צְחוֹק נֶחְמָדָה עֲלֵיהֶן; הַשְּׂעָרוֹת הַמִּסְתַּלְסְלוֹת סְדוּרוֹת טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת וּסְרוּקוֹת עַל גַּבֵּי הָרַקּוֹת, אַךְ עוֹמְדוֹת זְקוּפוֹת עַל גַּבֵּי פַּדַּחְתּוֹ כְּמוֹ אֵצֶל נַעַר קָטָן. וְכֻלּוֹ – קַל, כְּאִלּוּ פּוֹרֵחַ, דּוֹמֶה לְלֶהָבָה שֶׁהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ.

שָׁעָה אַחַר גּוֹלִיצִין בָּאוּ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְטְרוּבֶּצְקוֹי. רִילֵיֶב הִכְנִיסָם אֶל חֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ וְנָעַל מֵאַחֲרָיו אֶת הַדָּלֶת. וּמִיָּד הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל הַמֶּרֶד.

“כֻּלָּנוּ סוֹמְכִים עָלָיו, טְרוּבֶּצְקוֹי, שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּתְּנָאִים שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁאָסוּר לְהַחֲמִיצָם.”

“הַאֻמְנָם, רִילֵיֶב, הוּא חוֹשֵׁב לִפְעוֹל?”

“לִפְעוֹל, בְּלֹא כָּל פִּקְפּוּק לִפְעוֹל! הַתְּנָאִים עַצְמָם קוֹרְאִים אוֹתָנוּ לִפְעֻלָּה. אִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתַי נוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת? הַהִזְדַּמְּנוּת יְחִידָה בְּמִינָהּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה כְּלוּם נִהְיֶה רְאוּיִים לְהִקָּרֵא נְבָלִים בְּכָל חֻמְרַת הַמִּלָּה הַזֹּאת,” אָמַר רִילֵיֶב כְּשֶׁהוּא נוֹעֵץ בּוֹ אֶת מַבָּטָיו, “וּמַה הוּא סָבוּר, הַנָּסִיךְ?”

“סָבוּר אֲנִי שֶׁצְּרִיכִים מִקֹּדֶם לָדַעַת אֶת הָרוּחַ הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַחַיָּלִים וּמַהֶם הָאֶמְצָעִים שֶׁבִּידֵי ‘אֲגֻדָּתֵנוּ’.”

“אֶמְצָעִים אֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ, לְהִסּוֹג אָחוֹר לֹא נוּכַל: יוֹתֵר מִדַּי הִרְחַקְנוּ לָלֶכֶת. יִתָּכֵן שֶׁבָּגְדוּ בָּנוּ וְהַכֹּל נִתְגַּלָּה. הִנֵּה, יוֹאִיל נָא לִקְרוֹא,” וְהִגִּישׁ לוֹ אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל רוֹסְטוֹבְצֶב.

טְרוּבֶּצְקוֹי רַק הֵעִיף בּוֹ עַיִן: קָשָׁה הָיְתָה עָלָיו הַקְּרִיאָה מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

“מַה זֹאת? מַלְשִׁינוּת?”

“כְּפִי שֶׁהוּא רוֹאֶה, הַנְּדָן נִשְׁבַּר וְאֵין לְהַטְמִין אֶת הֶחָרֶב. נִגְזְרָה עָלֵינוּ כְּלָיָה.”

“הֲרֵי לֹא רַק אָנוּ לְבַדֵּנוּ נֹאבַד, אֶלָּא נְאַבֵּד גַּם אֲנָשִׁים זוּלָתֵנוּ. וְלָנוּ אֵין רְשׁוּת לְהָבִיא כְּלָיָה עַל שׁוּם אָדָם… עַל שׁוּם אָדָם, הִנֵּה…” פָּתַח טְרוּבֶּצְקוֹי וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “עַכְשָׁו צָרִיךְ אֲנִי לְהַגִּיד הַכֹּל, לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִן ‘הָאֲגֻדָּה’.” לְשֵׁם כָּךְ נָסַע לְרִילֵיֶב. אֲבָל אֵין לְשׁוֹנוֹ נִשְׁמַעַת לוֹ. קָשֶׁה לְהַגִּיד זֹאת כְּשֵׁם שֶׁקָּשֶׁה לְהַעְלִיב, לִסְטוֹר עַל לֶחְיוֹ שֶׁל אָדָם חַף מִפָּשַׁע.

בַּפְּרוֹזְדוֹר נִשְׁמְעוּ צִלְצוּלֵי הַמְּצִלָּה זֶה אַחַר זֶה.

“לָמָּה בָּאִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים?” שָׁאַל טְרוּבֶּצְקוֹי.

“נוֹדַע לָהֶם דְּבַר הַיְדִיעָה מִוַּרְשָׁה,” הֵשִׁיב רִילֵיֶב, וְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה הוֹסִיף: “אֵיזֶהוּ הַכֹּחַ, הַנָּסִיךְ, שֶׁמַּסְפִּיק הוּא בְּעֵינָיו?”

“גְּדוּדִים אֲחָדִים. לְכָל הַפָּחוֹת, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, אוֹ לוּ גַם גְּדוּד-גְּוַרְדִּיָּה זָקֵן אֶחָד. אֶל הַצְּעִירִים לֹא יִצְטָרְפוּ.”

“אִם כֵּן לַשָּׁוְא כָּל הַדְּאָגָה. לִשְׁנֵי גְדוּדִים, הַמּוֹסְקוֹבִי וְהַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּי, אֲנִי אַחֲרָאִי!” קָרָא רִילֵיֶב.

“אֵין אֵלּוּ אֶלָּא מִלִּים בְּעַלְמָא,” הֵעִיר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, “לַחִנָּם אַתָּה נוֹטֵל בְּבִטְחָה כָּזוֹ אֶת הָאַחֲרָיוּת. אֵין אָנוּ יְכֹלִים לִהְיוֹת עֲרֵבִים אֲפִילוּ לְבֶן-אָדָם אֶחָד.”

רִילֵיֶב הִסְתַּכֵּל בְּאוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְלֹא הֵשִׁיב לוֹ כְּלוּם, רַק מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהִתְחִיל מְדַבֵּר עַל תָּכְנִית הַמֶּרֶד.

אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ קַל, מְרַפְרֵף, נֶחְפָּז, כְּלֶהָבָה שֶׁהָאֵשׁ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ, שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ עַצְמוֹ, דָּבַק גַּם בְּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ סְבִיבוֹ. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ פָּקַד עַל הַבְּרִיּוֹת וּמִן הַנִּמְנָע הָיָה שֶׁלֹּא לְצַיֵּת לוֹ.

טְרוּבֶּצְקוֹי, מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי רִילֵיֶב, נִגְרַר אַחֲרָיו בְּעַצְמוֹ לְאַט לְאַט, – מָשׁוּל לְמֵיתָר שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ הַקֶּשֶׁת וַהֲרֵיהוּ מֵשִׁיב לַמֵּיתָר הַמְצַלְצֵל עַל יָדוֹ – וְהוּא הִתְחִיל מְפַתֵּחַ אֶת הַתָּכְנִית שֶׁלּוֹ.

“תָּכְנִיתִי אֲנִי הִיא זוֹ: מִשֶּׁיֵּאָסְפוּ הַגְּדוּדִים לַשְּׁבוּעָה וְהַחַיָּלִים יְסָרְבוּ, עַל הַקְּצִינִים לַהֲבִיאָם אֶל הַגְּדוּד הַשֵּׁנִי, וּכְשֶׁזֶּה יִצְטָרֵף – אֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְכָךְ לְהָלָן. וְלִכְשֶׁיִּתְכַּנְּסוּ גְדוּדֵי הַגְּוַרְדִּיָּה כֻּלָּהּ אוֹ רֻבָּהּ יַחַד צְרִיכִים לִדְרוֹשׁ שֶׁיּוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר יָבוֹא אֲלֵיהֶם. בְּאֹפֶן כָּזֶה צוּרַת הַחֻקִּיּוּת תִּשָּׁמֵר, עֲמִידַת הַגְּדוּדִים עַל דַּעְתָּם תֵּחָשֵׁב לְנֶאֱמָנוּת, אֶלָּא אֶת מַטְרַת הָ’אֲגֻדָּה’ נַחֲטִיא עַל יְדֵי כָּךְ. וְאִם הַיְדִיעָה אֶל יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר לֹא תִּשָׁלַח, צְרִיכִים לֵילֵךְ אֶל הַסֵּנַט לִדְרוֹשׁ שֶׁיְּפַרְסֵם מַנִיפֶסְט עַל מִנּוּי בָּאֵי-כֹּחַ כָּל הַמַּעֲמָדוֹת, שֶׁהֵם יַחְלִיטוּ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וּמַה הֵם יְסוֹדֵי הַמְּלוּכָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַסֵּנַט לְמַנּוֹת מֶמְשָׁלָה זְמַנִּית, עַד שֶׁלֹּא תִּקְבַּע הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל בָּאֵי-כֹּחַ הָעָם אֶת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל רוּסְיָה. לְאַחַר הַכְרָזַת הַמַּנִיפֶסְט הַזֶּה חַיָּבִים הַצְּבָאוֹת לָצֵאת מִן הָעִיר וְלַחֲנוֹת בִּסְבִיבָתָהּ, כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת בְּעֶצֶם יְמֵי הַמֶּרֶד שֶׁקֶט וּמְנוּחָה, שֶׁקֶט וּמְנוּחָה, הִנֵּה…”

“מַהְפֵּכָה צְבוּעָה בְּוָרֹד,” נִזְכַּר גּוֹלִיצִין.

“תָּכְנִית נֶהְדָּרָה, טְרוּבֶּצְקוֹי,” אָמַר רִילֵיֶב, “אֶלָּא שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תִּמָּשֵׁךְ הַרְבֵּה זְמָן הֲלִיכָה זוֹ מִגְּדוּד אֶל גְּדוּד, כְּלוּם יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם הֶכְרָח?”

“בְּוַדָּאי. וְאֵיךְ אַחֶרֶת?”

“לָצֵאת מִיָּד אֶל הָרְחָבָה. סָבוּרְנִי שֶׁפְּלֻגָּה אַחַת, אִם תִּתְקוֹמֵם, מַסְפֶּקֶת כְּדֵי שֶׁתָּקוּם מַהְפֵּכָה. אֲפִילוּ אִם יָבוֹאוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ מוּכָן אֲנִי לְהִתְיַצֵּב בֵּין שׁוּרוֹתֵיהֶם!” קָרָא רִילֵיֶב וְעֵינָיו הִתְלַקְחוּ בְּאֵשׁ לוֹהֵט עַד שֶׁבָּא מוֹרָא בְּלִבּוֹ שֶׁל טְרוּבֶּצְקוֹי. פִּתְאֹם נִשְׁתַּתֵּק וְהִרְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר מִן הָעִנְיָן.

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת עָמְדָה הֲמֻלַּת קוֹלוֹת. הַכֹּל דִּבְּרוּ כְּאֶחָד, צָעֲקוּ, הִתְוַכְּחוּ. מִלִּים בְּרוּרוֹת לֹא נִשְׁמְעוּ, אֲבָל הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַד שֶׁדּוֹמֶה הָיָה שֶׁעוֹד מְעַט תִּפְרוֹץ שָׁם קְטָטָה.

פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּרַעַשׁ וְאֶל הַחֶדֶר פָּרַץ קַפִּיטַן-הַמַּטֶּה מֵהַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַמּוֹסְקוֹבִי, הַנָּסִיךְ שְׁצֶ’פִּין-רוֹסְטוֹבְסְקִי, כֻּלּוֹ מְשֻׁלְהָב, שְׁטוּף זֵעָה, פְּרוּעַ שְׂעָרוֹת, מְבֻלְבָּל, דּוֹמֶה לְשִׁכּוֹר אוֹ לִמְטֹרָף.

“לְכוּ כֻּלְּכֶם לַעֲזָאזֵל, נְבָלִים, פַּחְדָנִים, בּוֹגְדִים!” צָוַח כְּשֶׁהוּא מְנַעֲנֵעַ אֶגְרוֹפָיו, “עֲשׂוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם, אֲבָל אֲנִי…”

“לָמָּה אַתָּה צוֹעֵק, אֲדוֹנִי? אֵין אָנוּ חֵרְשִׁים,” הִפְסִיקוֹ רִילֵיֶב בִּמְנוּחָה, וְהַלָּה בָּא לְרֶגַע בִּמְבוּכָה.

“יִשְׁמַע נָא, רִילֵיֶב, לֹא אוּכַל עוֹד שְׂאֵת אוֹתָם! אֵין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם עִם הַפִילַנְטְרוֹפִּים הַלָּלוּ! כָּאן צְרִיכִים פָּשׁוּט לִשְׁחוֹט, לִשְׁחוֹט, וְתוּ לֹא! וְאִם אֵינָם רוֹצִים בְּכָךְ, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ הָרִאשׁוֹן לְהַלְשִׁין עַל עַצְמִי…”

“יָשִׂים סוֹף סוֹף מַחְסוֹם לְפִיו, יִקָּחֵהוּ שֵׁד,” קָפַץ רִילֵיֶב וְרָקַע בְּרַגְלָיו, “כְּלוּם נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ? וְלָמָּה נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁלֹּא נִדְרַשׁ? כְּלוּם אֵינוֹ רוֹאֶה שֶׁאָנוּ עֲסוּקִים? יִסְתַּלֵּק נָא אֲדוֹנִי, מִכָּאן, בְּבַקָּשָׁה לָצֵאת!” תָּפַשׂ אוֹתוֹ בִּכְתֵפָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּטֹן וְחַלָּשׁ הָיָה כְּלַפֵּי שְׁצֶ’פִּין הַגָּדוֹל, סִבֵּב אוֹתוֹ וּדְחָפוֹ מִתּוֹךְ הַחֶדֶר בִּזְרִיזוּת רַבָּה, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי לֹא הִסְפִּיקוּ לִתֵּן אֶת דַּעְתָּם לְכָךְ.

פָּרְצוּ בִּצְחוֹק, אַךְ טְרוּבֶּצְקוֹי לִבּוֹ לֹא לִצְחוֹק הָיָה.

“הֲרֵי שְׁמַעְתֶּם. וְזֶה מַה פֵּרוּשׁוֹ, רִילֵיֶב? אַ?” מִלְמֵל כְּשֶׁפָּנָיו הָלְכוּ וְחָוָרוּ.

“לֹא כְּלוּם, טְרוּבֶּצְקוֹי, אַל יִדְאָג. הוּא רַק מְדַבֵּר כָּךְ. אֲנִי אַשְׁקִיטוֹ. הוּא כֻּלּוֹ בְּיָדִי. צַעֲקָן, רַתְחָן, אֲבָל בַּעַל לֵב טוֹב.”

“בַּעַל לֵב טוֹב וְלִשְׁחוֹט הוּא רוֹצֶה,” הִמְשִׁיךְ טְרוּבֶּצְקוֹי, “וְלֹא הוּא לְבַדּוֹ, כֻּלָּם כְּמוֹתוֹ. כָּל מַעְיְנֵיהֶם רַק דָּם וּרְצִיחוֹת. לֹא, רַבּוֹתַי, אֵינִי יָכֹל… אֱלֹהִים רוֹאֶה לְלִבִּי: אֲנִי מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי רָשָׁע וְגַם לֹא עָרִיץ, וְרוֹצֵחַ מִדַּעַת לֹא אוּכַל לִהְיוֹת, לֹא אוּכַל לִהְיוֹת, הִנֵּה…”

“רְצוֹנִי לְהִסְתַּלֵּק מִן הָ’אֲגֻדָּה’,” רָצָה לֵאמֹר וְלֹא אָמַר; שׁוּב לְשׁוֹנוֹ לֹא נִשְׁמְעָה לוֹ. יוֹתֵר שֶׁרָצָה, יוֹתֵר קָשֶׁה הָיָה לוֹ.

“וּבְכֵן אֲנִי אֵלֵךְ,” קָם פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ וּפָשַׁט לְרִילֵיֶב אֶת יָדוֹ בְּחִפָּזוֹן מוּזָר.

“לְהֵיכָן הוּא מְמַהֵר לֵילֵךְ? יַמְתִּין. אֵיךְ זֶה? טֶרֶם הֶחְלַטְנוּ…”

“מַה יֵשׁ לְהַחְלִיט? בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא נַחְלִיט כְּלוּם.”

“אָכֵן כָּךְ הוּא: לֹא נַחְלִיט כְּלוּם. וְאוּלַי אֵין צֹרֶךְ בְּשׁוּם הַחְלָטָה. נִרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר… שַׁפִּיר, יֵלֵךְ לוֹ לְשָׁלוֹם! אִם כֵּן, לְהִתְרָאוֹת מָחָר?” הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל כְּתֵפָיו וְהִקְרִיב אֶת פָּנָיו אֶל פָּנָיו שֶׁל זֶה, עַד שֶׁחָשׁ בִּנְשִׁימָתוֹ. “וְהוּא, טְרוּבֶּצְקוֹי, כְּלוּם אֵינוֹ כּוֹעֵס עָלַי? אָנָּא, אַל נָא יִכְעַס עָלַי, חֲבִיבִי!” הִצְטַחֵק בְּבַת-צְחוֹק שֶׁהָיָה בָּהּ מִשּׁוּם לְטִיפַת יֶלֶד, “אָשֵׁם אֲנִי, בְּעַצְמִי יוֹדֵעַ שֶׁאָשֵׁם אָנִי! נָתַתִּי פְּקֻדּוֹת, לֹא צִיַּתִּי, הִתְנַהַגְתִּי כְּפוֹרֵק עֹל. שׁוּב לֹא אֶתְנַהֵג כָּךְ. מָחָר אֲדוֹנִי הוּא הַדִּיקְטָטוֹר וַאֲנִי חַיָּל פָּשׁוּט, עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן. אִם יָעֵז מִי לִפְצוֹת פֶּה נֶגְדּוֹ, בְּיָדַי אֶהֱרוֹג אוֹתוֹ. יְהִי אֱלֹהִים עִם אֲדוֹנִי!” אָמַר לְחַבֵּק אוֹתוֹ, אַךְ הַלָּה הִרְתִּיעַ עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ וּפָנָיו חָוְרוּ עוֹד יוֹתֵר. “לְחַבֵּק אֵינוֹ רוֹצֶה, מִכָּאן שֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלַי?” רִילֵיֶב הֵצִיץ לְתוֹךְ עֵינָיו בְּמֵישָׁרִין.

טְרוּבֶּצְקוֹי חָשַׁב רַק עַל דָּבָר אֶחָד: אֵיךְ יְמַהֵר לְהִמָּלֵט מִכָּאן, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא שׁוּב יִתְעַלֵּף. פִּתְאֹם גִּפֵּף וְנָשַׁק לְרִילֵיֶב. “נְשִׁיקַת בְּגִידָה”, אָמַר בְּלִבּוֹ וּבָרַח מִן הֶחָדֶר.

רַק בִּהְיוֹתוֹ עַל הַמַּדְרֵגוֹת נָחָה דַעְתּוֹ. הִרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹחֵז בִּכְנַף אִצְטְלָתוֹ. הָפַךְ פָּנָיו וְרָאָה אֶת אוֹבּוֹלֶנְסְקִי. הוּא דִבֵּר אֵלָיו מָה. טְרוּבֶּצְקוֹי לֹא יָכֹל לְהָבִין אֶת דְּבָרָיו; לְבַסּוֹף הֵבִין:

“וְאַף עַל פִּי כֵן תִּהְיֶה מָחָר עַל הָרְחָבָה?”

כָּפָה אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁאָמַר:

“אִם רַק שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת, מַה סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? דּוֹמֶנִּי שֶׁהַכֹּל יַעֲבוֹר בְּשֶׁקֶט,” עָנָה כִּמְעַט בִּמְנוּחָה.

“וְאַף עַל פִּי כֵן תָּבוֹא?” לֹא הִנִּיחוֹ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז עֲדַיִן בִּכְנַף בִּגְדוֹ. אַךְ טְרוּבֶּצְקוֹי לֹא הֶחְזִיר לוֹ כְּלוּם, הִשְׁמִיט עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ וּפָרַץ הַחוּצָה, הִתְנַפֵּל אֶל הַמֶּרְכָּבָה, קָרָא אֶל הָרַכָּב: “הַבָּיְתָה!” סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְהִצְטַמְצֵם בְּפִנַּת הַמֶּרְכָּבָה וְכִמְעַט לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה.

בַּמֶּרְכָּבָה עָמַד רֵיחַ שֶׁל וֶרֶד-הַתֵּה, רֵיחַ קַטַשָׁה הֶחָבִיב עָלָיו.

“עֲדַיִן אֵינָהּ יוֹדָעַת! אֲבָל סוֹף סוֹף יִוָּדַע לָהּ,” הִרְהֵר וְהָאֵימָה נִתְחַדְּשָׁה עָלָיו.

“וְאַף עַל פִּי כֵן, הֲתָבוֹא מָחָר אֶל הָרְחָבָה?” שׁוּב צָלַל בְּאָזְנָיו.

נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, נִפְנָה אֶל הַחַלּוֹן וְרָצָה לִקְרוֹא אֶל הָרַכָּב: “לַחֲזוֹר, אֶל רִילֵיֶב!” אַךְ נֶחֱלַשׁ, תַּשׁ, צָנַח עַל הַכָּרִים וּכְאִלּוּ נִהְיָה פִּתְאֹם רַךְ וְנוֹזְלִי.

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי

גּוֹלִיצִין, בְּבוֹאוֹ לְפֶּטֶרְבּוּרְג, הֶחְלִיט לְהִתְאַכְסֵן בַּמָּלוֹן דֶּמוּט, עַל שְׂפַת הַמּוֹיְקָה, לְיַד גֶּשֶׁר-הַמִּשְׁטָרָה. הוּא לֹא סָר אֶל דִּירָתוֹ, מִפְּנֵי שֶּכָּל הַקַּיִץ עָמְדָה לֹא מְכֻבָּדָה, וּמְשָׁרְתוֹ הַיְחִידִי נָסַע לַחֻפְשָׁה אֶל כְּפָר-מוֹלַדְתּוֹ; וְגַם מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ: מִפִּי רִילֵיֶב נוֹדַע לוֹ שֶׁעוֹקְבִים אַחֲרָיו. אֲבָל כְּשֶׁהֵבִיא אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹת-לִוְיָתוֹ, אֶת הַגְּבֶרֶת טוֹלִיצֶ’בָה וּבִתָּהּ, אֶל נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה רְזֶ’בְסְקַיָּה וְאָמַר לְהִפָּרֵד מֵהֶן כְּדֵי לִנְסוֹעַ אֶל מְלוֹנוֹ, לֹא רָצְתָה הַזְּקֵנָה גַם לִשְׁמוֹעַ זֹאת.

“מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתְּךָ! הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאוֹרֵחַ הָגוּן יַעֲזוֹב אֶת הַבַּיִת וְיִסַּע אֶל אַכְסַנְיָה? הַחַסְרַת חֲדָרִים אָנִי? שֵׁב כָּאן בְּשָׁלוֹם. הֲרֵי אַתָּה אָדָם קָרוֹב לָנוּ.”

גּוֹלִיצִין הִסְכִּים בְּחֵפֶץ-לֵב, מִפְּנֵי שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה רָאָה אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר בָּטוּחַ מִסַּכָּנָה וְגַם מִפְּנֵי שֶׁקָּשָׁה הָיְתָה עָלָיו הַפְּרִידָה מִמַּרִינְקָה.

בֵּית רְזֶ’בְסְקַיָּה עָמַד עַל הַפוֹנְטַנְקָה, לְיַד גֶּשֶׁר אַלַרְצִ’ין. מָקוֹם רָחוֹק מִיִּשּׁוּב, וּמִסְּבִיבוֹ הָיְתָה שְׁמָמָה. פְּעָמִים בַּלֵּילוֹת הָיוּ נִשְׁמָעוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה צְוָחוֹת: “הַצִּילוּ! חוֹמְסִים!” בְּנֵי-אָדָם הָיוּ קוֹפְצִים אָז נִבְהָלִים מֵעַל מִטּוֹתֵיהֶם, מוֹצִיאִים רָאשֵׁיהֶם בְּאֶשְׁנַבֵּי הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹנִים בְּקוֹל מֵטִיל מוֹרָא: “הֲרֵינוּ בָּאִים!” – וְלֹא הָיוּ בָּאִים, אֶלָּא הָיוּ חוֹזְרִים וְנִכְנָסִים אֶל מִטּוֹתֵיהֶם הַחַמּוֹת וּמִתְחַבְּאִים מִתַּחַת לִשְׂמִיכוֹתֵיהֶם.

מֻקָּף גַּן עַתִּיק, שֶׁהָיָה בְּשַׁעְתּוֹ מְטֻפָּח וְזֶה שָׁנִים רַבּוֹת עָמַד עָזוּב, דּוֹמֶה הַבַּיִת לְאַרְמוֹן שָׂדֶה שֶׁל אָצִיל מִתְּקוּפַת יֶקַטֵרִינָה.

בַּפְּרוֹזְדוֹר הַגָּדוֹל, הֶעָשׂוּי עַמּוּדִים וּמַדְרְגוֹת שַׁיִשׁ, הָיוּ מְשָׁרְתִים זְקֵנִים מְנַמְנְמִים, סוֹרְגִים גַּרְבַּיִם אוֹ קוֹרְאִים בְּקוֹל נָמוּךְ בְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים. בַּטְּרַקְלִינִים רַחֲבֵי-הַיָּדַיִם טַפִּיטֵי הָאָרִיג עַל הַכְּתָלִים כְּבָר הֶחֱוִירוּ וְדָהוּ. נְטִיפוֹת-הַבְּדֹלַח שֶׁל הַנִּבְרָשׁוֹת, שְׁקוּפוֹת-כֵּהוֹת כְּגֶוֶן טוֹמְפוֹזִין אֲשֶׁר עֵין עָשָׁן לָהֶם, מְנַצְנְצוֹת עֲמוּמוֹת, מַרְעִידוֹת וּמְצַלְצְלוֹת כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ מִישֶׁהוּ בֶּחָדֶר. הַתַּנּוּרִים הַהוֹלַנְדִּיִּים הַגְּדוֹלִים מִלְּבֵנִים כְּחֻלּוֹת מֻסָּקִים יָפֶה. בְּכָל הָאוּלַמִּים מֻקְטָר שְׂרָף וְעוֹמֶדֶת דִּמְמַת-מָוֶת.

חֲדַר הַסַּבְתָּה בְּקֶרֶן-זָוִית הַבָּיִת. הַכְּתָלִים מְצֻיָּרִים צִיּוּרֵי פְּרָחִים. כָּאן, כְּמוֹ בַּחֲנוּת שֶׁל מוֹכֵר דְּבָרִים נוֹשָׁנִים, תֵּבוֹת קְטַנּוֹת, כּוֹנָנִיּוֹת, אֲרוֹנוֹת-זְכוּכִית קְטַנִּים עִם בֻּבּוֹת-חַרְסִינָה, שֻׁלְחָנוֹת עֲגֻלִּים עִם סִבְכַת נְחשֶׁת, שִׁדּוֹת כַּרְסְתָנִיּוֹת עִם תַּשְׁבֵּץ סִינִי – כָּל אֵלֶּה שְׂרִידֵי דוֹר אַחֵר. עַל הַחַלּוֹנוֹת עָמְדוּ חֲצִיצוֹת נְמוּכוֹת מִזְּכוּכִית כְּעֵין הָאַרְגָּמָן, שֶׁהָיוּ מַשְׁרוֹת עַל כָּל דָּבָר וְעַל כָּל פָּנִים זִיו עָנֹג וּוָרֹד, דּוֹמֶה לִשְׁקִיעַת-חַמָּה מַתְמֶדֶת. סָמוּךְ אֵצֶל אַחַד הַחַלּוֹנוֹת עָמַד כְּלוּב וְכַן וּמוֹט קָטֹן בְּתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל תֻּכִּי לָבָן עִם בְּלוֹרִית צְהֻבָּה, פּוֹטַףּ פּוֹטַפִּיץ שְׁמוֹ.

הַסַּבְתָּה הָיְתָה זְקֵנָה גוּצָה וּצְנוּמָה וּפָנֶיהָ חִוְרִים מְאֹד כְּעֵין הַשַּׁעֲוָה, כִּפְנֵי בַּר-מִנָּן; דּוֹמֶה שֶׁמֵּעֵת-לְעֵת שָׁכְבָה בַּקֶּבֶר, קָמָה מִן הַמֵּתִים וְשׁוּב חָזְרָה אֶל הַחַיִּים. תָּמִיד לְבוּשָׁה הָדָר – בְּשִׂמְלַת מֶשִׁי כְּעֵין הַמַּתֶּכֶת, עִם סַלְסָלוֹת שְׁזוּרוֹת בִּפְנִינֵי זְכוּכִית מִסָּבִיב לַצַּוָּאר, בִּשְׁבִיס טוּל לָבָן עִם סַלְסָלָה רְחָבָה, בְּתַלְתַּלִּים מְלָאכוּתִיִּים מַבְרִיקִים, קַצַוֵיקָה[16] עֲשׂוּיָה מִפַּרְוָה עַל כְּתֵפֶיהָ: הַזְּקֵנָה הָיְתָה תָּמִיד רוֹעֶדֶת מִקֹּר. חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי יְצִיאָתָהּ מֵחֲדַר מִשְׁכָּבָה הָיְתָה אִשָּׁה גֶרְמָנִיָּה אַחַת, עֲנִיָּה הַסְּמוּכָה עַל שֻׁלְחָנָהּ, מְפֻטָּמָה וּשְׁמֵנָה כְּבַרְבּוּרָה אֲבוּסָה, יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרְסָתָהּ וּמְחַמֶּמֶת לָהּ אֶת מְקוֹם יְשִׁיבָתָהּ.

הַסַּבְתָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרְסָתָהּ יְשִׁיבָה זְקוּפָה, חֵרֶף הַכָּרִים הַמְרֻבִּים מִצֶּמֶר, מִמֶּשִׁי וּמִפְּנִינֵי-זְכוּכִית. סָמוּךְ אֶצְלָהּ עָמַד שֻׁלְחָן עִם קֻפְסַת פּוּדְרָה. הַזְּקֵנָה הָיְתָה פְּעָמִים תְּכוּפוֹת מְשִׂימָה פּוּדְרָה עַל פָּנֶיהָ וּמְנַגֶּבֶת בְּמִטְפַּחַת קְטַנָּה אוֹ בְּעוֹר שַׁלְפּוּחִית, מְלֶאכֶת-בָּיִת. עַל שְׁרַפְרַף עָגֹל לְרַגְלֶיהָ רָבְצָה כַּלְבָּה קְטַנָּה, פִידֶלְקָה שְׁמָהּ.

“הַגִּידִי לִי לָמָה אַתְּ מַרְעִידָה כָּל כָּךְ אֶת הַמַּגָּשׁ?” שָׁאֲלָה הַסַּבְתָּה אֶת הַנַּעֲרָה בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹ הִגִּישָׁה לָהּ בַּבֹּקֶר תֵּה.

“פִידֶלְקָה נוֹשֶׁכֶת לִי אֶת הָרַגְלַיִם עַד לִכְאֵב.”

“וְכִי מִשּׁוּם כָּךְ צְרִיכִים לְהַרְעִיד אֶת הַמַּגָּשׁ?” תָּמְהָה נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה.

הָיְתָה חַשְׁשָׁנִית מְאֹד. לְכָל מֵחוּשׁ קָטֹן הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ וְקוֹשֶׁרֶת אֶל הַ“דְּפָקִים” מַטְלִיּוֹת שְׁרוּיוֹת בְּחֹמֶץ. לֹא אָהֲבָה לִשְׁמוֹעַ מְדַבְּרִים עַל מֵתִים. זְקֵנָה אַחַת מֵהַסְּמוּכוֹת עַל שֻׁלְחָנָהּ, זַכַרוֹבְנָה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת, הָיְתָה בָּאָה אֵלֶיהָ אֶל חֲדַר-הַמִּשְׁכָּב וּמוֹדִיעָה לָהּ אֶת הַדָּבָר בְּלָחַשׁ.

"אַל תְּסַפְּרִי שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת. לֹא סִפַּרְתְּ לִי כְּלוּם, הֲשׁוֹמַעַת אָתְּ? הָיְתָה הַסַּבְתָּה מְצַוָּה עָלֶיהָ בְּקוֹל זָעוּם.

פַּעַם בַּחֲדַר-הָעֲלִיָּה, מַמָּשׁ מֵעַל חֲדַר-הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הַסַּבְתָּה, מֵתָה קַבְּצָנִית אַחֶרֶת מֵהַסְּמוּכוֹת עַל שֻׁלְחָנָהּ – רַבּוֹת הָיוּ כָּאֵלֶּה בְּבֵיתָהּ.

“מֵתָה,” לָחֲשָׁה זַכַרוֹבְנָה לַזְּקֵנָה וְהִצְּבִּיעָה כְּלַפֵּי מָעְלָה.

“שִׁתְקִי.”

הוֹצִיאוּ אֶת הַמֵּתָה בַּחֲשַׁאי, קְבָרוּהָ, וְהַסַּבְתָּה לֹא הִזְכִּירָה שְׁמָהּ אַף פַּעַם, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם בַּחַיִּים.

רַבּוֹת רָאוּ עֵינֶיהָ בִּימֵי חַיֶּיהָ, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה מְפַחֶדֶת מִכָּל דָּבָר וְנֶאֱֲנַחַת עַל “הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם”.

“כָּל חַיֵּינוּ אֵינָם אֶלָּא מִשְׂחַק הַגּוֹרָל!”

לְקוֹל שְׁתֵּי דְפִיקוֹת קַלּוֹת הָיְתָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִתְעַלֶּפֶת; אָז הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת יָמִים רְצוּפִים בְּדוּמִיָּה וְנִמְנַעַת מִכָּל תְּנוּעָה, רַק תּוֹלָה עֵינֶיהָ הָעֲמוּמוֹת בַּתֻּכִּי שֶׁהִתְנַדְנֵד עַל מוֹטוֹ הַקָּטֹן וְצוֹרֵחַ בְּקוֹל פּוֹלֵחַ: “פּוֹטַףּ פּוֹטַפִּיץ פּוֹטַפּוֹב:” אַחַר כָּךְ הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת פִּתְאֹם, מִתְאוֹשֶׁשֶׁת וּמַזְכִּירָה נִשְׁכָּחוֹת מִימֵי עֲלוּמֶיהָ בִּהְיוֹתָהּ מִבְּנוֹת הַפַּמַּלְיָה שֶׁל הַקֵּיסְרִית יֶקַטֵרִינָה. סִפְּרָה בְּלַחַשׁ וּבְסוֹד, כִּמְגַלָּה אֶת הַחֲדָשָׁה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁזּוּבַּטוֹב[17] “ce charmant vaurien” (זֶה הָרֵיקָא הַמַּקְסִים) הִצְלִיחַ לְהַכְנִיס בְּלִבָּהּ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתָהּ לְהַאֲמִין בְּכַוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְהַנְּעִימוֹת; וּבְהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל חִבָּה הָיְתָה נִזְכֶּרֶת בַּאֲדִיבוּתָהּ שֶׁל הַקֵּיסְרִית-הָאֵם.

"פְּעָמִים הָיְתָה רוֹאָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַטְרִידָה אֶת מִישֶׁהוּ, אָז הָיְתָה נִגֶּשֶׁת אֶל הַחַלּוֹן וּמְשַׁלְשֶׁלֶת אֶת הַוִּילוֹן בִּידֵי עַצְמָהּ, לְעֻמַּת זֹאת נַקֵּה לֹא תְּנַקֶּה אֶת הַמִּתְחַצֵּף: לַמַּזְכִּיר הָרָאשִׁי שֶׁל הַבּוֹלֶשֶׁת הַחֲשָׁאִית, לְשֶׁשְׁקוֹבְסְקִי, צִוְּתָה לְהוֹצִיא מִנֶּשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת אֶת אֵשֶׁת הַגֵּנֵרַל קוֹזִ’ין וּלְהַסְפִּיגָהּ מַלְקוֹת עַל פַּטְפְּטָנוּתָהּ הַיְתֵרָה וּלְהַחֲזִירָהּ אַחַר כָּךְ אֶל הַנֶּשֶׁף בְּכָל הַכָּבוֹד הָרָאוּי.

אָהֲבָה גַם לְסַפֵּר עַל הָאָדוֹן פוֹנְטְנֶל[18] שֶׁהָיְתָה נִפְגֶּשֶׁת עִמּוֹ בְּפָּרִיס עוֹד לִפְנֵי הַמַּהְפֵּכָה.

“פִּילוֹסוֹף אֲמִתִּי הָיָה: מִיָּמָיו לֹא הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ, לֹא הִתְקַצֵּף, לֹא בָּכָה וְלֹא צָחַק. ‘אֲדוֹנִי פוֹנְטְנֶל!’ אוֹמֶרֶת אֲנִי לוֹ, ‘כְּלוּם לֹא צָחַק מֵעוֹלָם?’ – ‘לֹא,’ אָמַר, ‘מֵעוֹלָם לֹא עָשִׂיתִי: חַ! חַ! חַ!’ כָּל רֶגֶשׁ הָיָה זָר לוֹ, לֹא אָהַב אָדָם, בְּנֵי-אָדָם רַק מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו. ‘אֲדוֹנִי פוֹנְטְנֶל! וְכִי הוּא מְכַבֵּד אוֹתִי?’ ‘Je vous trouve fort aimable, madame!’ (אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָהּ, גְּבִרְתִּי, חֲבִיבָה מְאֹד), ‘וְאִם יַגִּידוּ לוֹ שֶׁהָרַגְתִּי אִישׁ, הֲיַאֲמִין?’ ‘הָיִיתִי מַמְתִּין קְצָת, גְּבִרְתִּי!’ מֵשִׁיב הוּא וּמִצְטַחֵק. זָקֵן חָסֹן הָיָה, בֶּן מֵאָה הָיָה בְּמוֹתוֹ. בְּיָמֵינוּ אֵין אַתָּה מוֹצֵא אֲנָשִׁים כְּמוֹתוֹ!”

וּבְנֵי הַדּוֹר הֶחָדָשׁ בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הַקְּצָרוֹת וּבִמְעִילֵיהֶם הַקְּצָרִים דַּעַת הַסַּבְתָּה לֹא הָיְתָה נוֹחָה מֵהֶם.

“אֶת כֻּלְּכֶם רוֹאָה אֲנִי כְּאִלּוּ תָּלְשׁוּ אֶת נוֹצוֹתֵיכֶם, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה יְצָאתֶם מִן הַמֶּרְחָץ כְּרוּכִים אַחֲרֵי הָאָפְנָה הַחֲדָשָׁה, סְיָחִים זוּטָאִים כְּעַכְבָּרִים!”

לֹא יָכְלָה לְהִתְרַגֵּל אֶל הַמִּכְנָסַיִם הָרְחָבִים וְהָאֲרֻכִּים, שֶׁבָּאוּ בִּמְקוֹם הַמִּכְנָסַיִם הַקְּצָרִים עַד לַבִּרְכַּיִם עִם גַּרְבַּיִם גְּבוֹהִים וְעִם נַעֲלַיִם קְטַנּוֹת.

“אָפְנָה זוֹ לֹא בָּאָה אֶלָּא מֵהַסַּנְקְיוּלָטִים[19], אֵלֶּה הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים, חֲשׂוּפֵי-הַשֵּׁת, יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵל,” הָיְתָה רוֹטֶנֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִזְכֶּרֶת אֵיךְ בְּאַחַד הַנְּשָׁפִים בְּמוֹסְקְבָה נִגַּשׁ בַּעַל-הַבַּיִת אֶל צָעִיר טַרְזָן אֶחָד שֶׁהוֹפִיעַ הָרִאשׁוֹן בְּמִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים: ‘מַה מַעֲשֵׂה-לֵיצָנוּת זֶה שֶׁהִמְצֵאתָ?’ שָׁאַל, ‘הֲרֵי הִזְמִינוּךָ אֶל נֶשֶׁף לִרְקוֹד בּוֹ וְלֹא לְטַפֵּס כָּאן עַל תֹּרֶן, וְלָמָה זֶה הִתְקַשַּׁטְתָּ בְּמִכְנְסֵי מַלָּח?’

“עוֹד מִשְּׁנַת הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הִתְחִילָה מוֹסְקְבָה מִתְנַוֶּנֶת.” נֶאֶנְחָה נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּינָה לְבוֹבְנָה הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לָהּ חֲדָשׁוֹת מִמּוֹסְקְבָה, “מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֵי זְקֵנֵינוּ לִרְאוֹת מַה שֶׁעָלְתָה לָהּ לְמוֹסְקְבָה, מַה נִדְהֲמִים הָיוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם: לֹא חֶבְרָה הֲגוּנָה וְלֹא מַעֲמַד אֲצִילִים. כֵּן, מוֹסְקְבָה יָרְדָה מִגַּדְלוּתָהּ, נִדַּלְדְּלָה! וְהַמַּצָּב הוֹלֵךְ וּמַחְמִיר מִשָּׁעָה לְשָׁעָה. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁרוֹאוֹת אוֹתָהּ בְּכָךְ!”

הָאוֹרֵחַ הַיְחִידִי שֶׁהָיָה בָּא אֶל נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה הָיָה פְרִינְדִין הַזָּקֵן, מִי שֶׁהָיָה בְּרִיגָדִיר בִּזְמַנּוֹ שֶׁל סוּבוֹרוֹב. אָדָם גּוּץ, בַּעַל חִיצוֹנִיּוּת נְעִימָה, עִם עֵינֵי יַלְדוּת קְטַנּוֹת וְדוֹמוֹת לְזִכְרִיּוֹת כְּחֻלּוֹת-חִוְרוֹת שֶׁדָּהוּ, עִם בַּת-צְחוֹק יַלְדוּתִית, וְקוֹלוֹ שָׁקֵט וּמְלַטֵּף. הָיָה מַקְפִּיד מְאֹד עַל נִקְיוֹן לְבוּשׁוֹ: מְעִיל חוּם אָרֹךְ עַל פִּי גִזְרָה צָרְפַתִּית, עִם כַּפְתּוֹרֵי מַתֶּכֶת וּמַנְשֶׁטִים, צַמָּה קְטַנָּה קְשׁוּרָה בְּסֶרֶט וּמְלֻבָּנָה בְּפּוּדְרָה. כַּנִּרְאֶה, הָיָה לְפָנִים מְאֻהָב בַּסַּבְתָּה וְעַד סוֹף יָמָיו שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים. תָּמִיד הִתְנַהֵג בְּיִרְאַת כָּבוֹד יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה; רַק כְּשֶׁהָיָה מִתְלַהֵב בְּמִשְׂחַק הַזְּבוּבוֹן אוֹ הַלּוֹמְבֶּר[20] הָיָה יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ וּמַתִּיר לְעַצְמוֹ מִלִּים מְבַדְּחוֹת.

“חֲדַל לְךָ מִדִּבְרֵי לֵיצָנוּת,” הָיְתָה הַסַּבְתָּה רוֹגֶנֶת.

“וְלָמָּה, נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה, לֹא אֲשַׁעֲשַׁע אֶת נַפְשִׁי; הַחַיִּים קְצָרִים הֵם,” הָיָה הַזָּקֵן מֵשִׁיב בְּבַת-צְחוֹקוֹ הַשְּׁקֵטָה.

כְּשֶׁהַסַּבְתָּה הָיְתָה רוֹצָה לְנַמְנֵם קְצָת הָיָה קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מִסֵּפֶר כְּמוֹ “פְּרִי הַמֵּלַנְכוֹלְיָה, מָזוֹן לְלֵב רָגִישׁ”, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מִשְׁתַּעְמֶמֶת, הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְשַׁעַשְׁעָהּ בְּאֵיזוֹ חֲדָשָׁה.

“הִנֵּה, גְּבִרְתִּי, בִּ’דְבוֹרָה הַצְּפוֹנִית’ כּוֹתְבִים שֶׁהַסִּינִים מְלַמְּדִים קוֹפִים לִקְטוֹף אֶת הֶעָלִים מֵעַל עֲצֵי-הַתֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵיטִיבִים לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים מִבְּנֵי-אָדָם.”

“כְּלוּם לֹא בָּדִיתָ זֹאת מִלִּבֶּךָ?” לֹא הֶאֱמִינָה הַסַּבְתָּה, “אִם כָּךְ לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד תֵּה, שֶׁכֵּן הוּא בָּא מִכַּפּוֹת קוֹפִים!”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שָׁלשׁ פְּעָמִים רוֹחֲצִים אֶת כַּפּוֹתֵיהֶם לְמִשְׁעִי,” הִרְגִּיעָהּ הַזָּקֵן.

וּפְעָמִים הָיָה אוֹהֵב לְהִתְפַּלְסֵף:

“אֵין לָאָדָם יָמִים טוֹבִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְמַזְּגִים בְּמִדָּה מְרֻבָּה שֶׁל יָמִים רָעִים. הַשִּׂמְחָה פּוֹתַחַת לִבּוֹ הַשָּׁלֵו שֶׁל אָדָם. וַאֲנִי הֲרֵינִי שָׂמֵחַ. אֵין נַפְשִׁי שׁוֹאֶלֶת עוֹד דָּבָר, אֲבָל בֶּאֱמֶת שׁוּם דָּבָר, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין בָּעוֹלָם מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי,” הָיָה אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא מֵרִיחַ טַבַּק מִתּוֹךְ קֻפְסַת-זָהָב קְטַנָּה, עִם תְּמוּנַת הַקֵּיסָר פַּבֶל הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ וּכְתֹבֶת: “לִישׁוּעָתְךָ ה’ קִוִּיתִי”. וּבְבַת-צְחוֹקוֹ הַבְּהִירָה הָיְתָה שַׁלְוָה כָּזוֹ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁדְּבָרָיו אֱמֶת.

הָיָה אוֹהֵב לְהַשְׁווֹת אֶת הַדּוֹר הֶעָבָר עִם הַדּוֹר הֶחָדָשׁ:

“אֲבוֹתֵינוּ מְעַטָּה הָיְתָה הַשְׂכָּלָתָם, אֲבָל הַרְבֵּה הִתְעַנְּגוּ עַל הַחַיִּים. לֹא הָיוּ לָהֶם אוֹתָם הֶהָדָר וְהַתִּפְאָרָה שֶׁיֵּשׁ בְּחַיֵּינוּ, אֲבָל לֹא הָיוּ לָהֶם גַּם אוֹתָן הַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת שֶׁלָּנוּ. תָּמוּהָ הַדָּבָר שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת רוֹצִים לִחְיוֹת בְּשַׁלְוָה וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶם. וְהַמַּחֲשָׁבָה עַל מַה שֶׁצָּפוּן בֶּעָתִיד לְנִינֵינוּ וְלִנְכָדֵינוּ מַפִּילָה אֵימָה וָפָחַד!”

מִן הָאֲסֵפוֹת הַסּוֹאֲנוֹת שֶׁל הַקּוֹשְׁרִים שֶׁדֻּבַּר בָּהֶן עַל מֶרֶד, עַל דָּם, עַל רוּסְיָה הָעוֹלָה בְּאֵשׁ הַהִתְקוֹמְמוּת, הָיָה גוֹלִיצִין חוֹזֵר אֶל הַבַּיִת הַיָּשָׁן וְהַשָּׁקֵט כְּמוֹ אֶל חֲלוֹם, אֶל עוֹלָם הָרְפָאִים. סוֹף הַחֲלוֹם לְהִנָּדֵף, סוֹף הָרְפָאִים לְהִגּוֹז – וְאֵין לְהִצְטַעֵר עֲלֵיהֶם: לַהֲרוֹס וּלְהַחֲרִיב הַכֹּל בַּבַּיִת הַיָּשָׁן עַד לִבְלִי הַשְׁאִיר בּוֹ אֶבֶן עַל אֶבֶן – הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ הָלַךְ לִמְרוֹד. לֹא רָצָה לְהִצְטַעֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הִצְטַעֵר. כְּאִלּוּ עָבְרוּ לְפָנָיו בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה צִלְלֵי הֶעָבָר הַשְּׁקֵטִים וְהִסְתַּכְּלוּ בְּפָנָיו בִּתְלוּנָה דוֹמֵמָה.

אוֹתוֹ יוֹם הַשְּׁלשָׁה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר, כְּשֶׁחָזַר גּוֹלִיצִין מִבֵּית רִילֵיֶב וְנִכְנַס אֶל חֲדַר הַסַּבְתָּה, מָצָא אֶת הַזְּקֵנָה יוֹשֶׁבֶת כְּדַרְכָּהּ בְּכֻרְסָתָהּ הַנְּמוּכָה לִפְנֵי שֻׁלְחָן קָטֹן עִם שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה דוֹלְקִים עָלָיו, וְסִדְּרָה קְלָפִים בְּ“פַּסְיַנְס”[21] גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. הַזָּקֵן פְרִינְדִין קָרָא עִתּוֹן מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. נִינָה לְבוֹבְנָה סָרְגָה מִטְפַּחַת וּמַרִינְקָה סִמְּנָה לְבָנִים.

בַּחֶדֶר הָיָה חַם מְאֹד מֵהַתַּנּוּר הַמֻּסָּק יָפֶה, וְהָאֲוִיר הָיָה מָלֵא קְטֹרֶת הַשְּׂרָף, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין, שֶׁבָּא מִן הָאֲוִיר הָרַעֲנָן שֶׁבַּחוּץ, קָשְׁתָה עָלָיו הַנְּשִׁימָה. גָּחַן וְנָשַׁק יָדָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה. פִידֶלְקָה הִשְׁמִיעָה נְבִיחָתָהּ וְכִמְעַט נָשְׁכָה לוֹ בָּרָגֶל. הַתֻּכִּי שֶׁנִּמְנֵם בַּכְּלוּב הִתְחִיל מִתְנוֹעֵעַ, פָּקַח עַיִן אַחַת, הֵצִיץ בּוֹ וּבְקוֹל זָעוּם דָּבַב:

“פּוֹטַףּ פּוֹטַפִּיץ פּוֹטַפּוֹב!”

הַכֹּל כְּמוֹ מִיָּמִים יָמִימָה: נוֹחַ, שָׁקֵט, אֲחוּז-תְּנוּמָה, קָפוּא, לְלֹא כָּל שִׁנּוּי, כְּמוֹ בַּנֵּצַח.

“הֵיכָן שׁוּב נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתֶיךָ? לָמָּה זֶה, חֲבִיבִי, אֵינְךָ יָכֹל לֵישֵׁב עַל מָקוֹם אֶחָד, וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב אַתָּה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי הַבְּרִיּוֹת?” רָגְנָה הַזְּקֵנָה מִתּוֹךְ חִבָּה.

“הָיִיתִי אֵצֶל הַדּוֹד, אֵצֶל הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ, הֵבֵאתִי לוֹ פְּרִיסַת שָׁלוֹם מִגְּבִרְתִּי!” כִּחֵשׁ לָהּ גּוֹלִיצִין כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִשְּׁאֵלוֹת וַחֲקִירוֹת.

“וְכִי לֹא בָּדִיתָ זֹאת מִלִּבֶּךָ? הֲלֹא הַזָּקֵן אֵינוֹ זוֹכֵר אוֹתִי כְּלָל.”

“זוֹכֵר, זוֹכֵר. צִוָּה לִדְרוֹשׁ בִּשְׁלוֹמְךָ וּלְנַשֵּׁק בִּשְׁמוֹ יָדֵךְ,” שׁוּב גָּחַן אֵלֶיהָ, וּפִידֶלְקָה הִשְׁמִיעָה שׁוּב אֶת נְבִיחָתָהּ.

לְרֶגַע נִשְׁתַּתְּקוּ כֻּלָּם וְהַדְּמָמָה גָדְלָה, הַנּוֹחוּת נֶעֶשְׂתָה נְעִימָה יוֹתֵר, וְהַתְּנוּמָה הִתְגַּבְּרָה.

“Marie!, חִדְלִי מֵעַוֵּר אֶת עֵינַיִךְ; לְאוֹר הַנֵּרוֹת אָסוּר לְסַמֵּן לְבָנִים,” אָמְרָה נִינָה לְבוֹבְנָה.

מַרִינְקָה עָשְׂתָה עוֹד שְׁלָלִים אֲחָדִים, חִזְּקָה אֶת הַקֶּשֶׁר, קָטְמָה בְּשִׁנֶּיהָ אֶת קְצֵה הַחוּט וְהִנִּיחָה אֶת מְלָאכְתָּהּ.

“גְּשִׁי נָא אֵלַי, נֶכְדָּתִי,” קָרְאָה לָהּ הַסַּבְתָּה, “לָמָה אַתְּ כֹּה עֲצוּבָה הַיּוֹם? הֲרֵי גַם פָּנַיִךְ חִוְרִים. שֶׁמָּא אֵין אַתְּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת?” נָשְׁקָה אוֹתָהּ וְלִטְּפָה אֶת לֶחְיָהּ, “וְאַף עַל פִּי שֶׁחִוֶּרֶת אַתְּ, חוּט שֶׁל חֵן מָשׁוּךְ עָלַיִךְ הַיּוֹם!”

וּבִפְנוֹתָהּ אֶל נִינָה לְבוֹבְנָה הוֹסִיפָה:

“מַה יָפְתָה אֶצְלֵנוּ מַרִינְקָה! מִן הַצֹּרֶךְ לִמְצוֹא לָהּ חָתָן הָגוּן, לֹא כְּמוֹ אוֹתוֹ אַשְׁמַאי זָקֵן, אַקְוִילוֹנוֹב. עִקְרִי, חֲבִיבָתִי, מִצֶּ’רְיוֹמוּשְׁקִי שֶׁלָּךְ, וְקִבְעִי דִירָתֵךְ בְּבֵיתִי. אַל תִּבְעֲטִי בְּחֶבְרַת הַזְּקֵנָה וְיִיטַב לָךְ. וְגַם חָתָן אֶמְצָא שֶׁהוֹגֵן לָךְ.”

נִינָה לְבוֹבְנָה נָבוֹכָה וְהִתְחִילָה עוֹבֶדֶת בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה.

“וְאֵימָתַי תְּקַיֵּם הַבְטָחָתָהּ, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

הוּא רָאָה שֶׁקָּשֶׁה לָהּ וְהִתְכַּוֵּן בִּדְבָרָיו לְמַלֵּט אוֹתָהּ מִן הַזְּקֵנָה.

“מַה הִבְטַחְתִּי, נָסִיךְ?”

“לְהַרְאוֹת אֶת הַ’מַּזְכָּרוֹת’.”

“אַה! כֵּן, בְּעֹנֶג אֶעֱשֶׂה זֹאת, בִּרְשׁוּת הַסַּבְתָּה.”

“אֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי מַרְאָה לְךָ, אֲבָל רַגְלַי כָּבְדוּ, קָשָׁה עָלַי הַקִּימָה. הַרְאִי לוֹ, מַרִינְקָה!”

הַזְּקֵנָה הָיְתָה אוֹהֶבֶת לְהַרְאוֹת לְאוֹרְחֶיהָ אֶת “מַזְכְּרוֹתֶיהָ” וּלְהִתְפָּאֵר בָּהֶן כְּמוֹ תִּינֹקֶת.

מַרִינְקָה נִגְּשָׁה עִם גּוֹלִיצִין אֶל אֲרוֹן-הַזְּכוּכִית, פָּתְחָה אוֹתוֹ וְהִתְחִילָה מַרְאָה לוֹ דְבָרִים עַתִּיקִים – קֻפְסוֹת-טַבַּק, חֲפִיסוֹת, אַבְנֵי-פִּתּוּחִים, קֻפְסוֹת קְטַנּוֹת לְפּוּדְרָה, בֻּבּוֹת קְטַנּוֹת וּסְפָלִים מֵחַרְסִינָה סַכְּסוֹנִית.

“וּמַה זֹאת?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין בְּהַצְבִּיעוֹ עַל חֵפֶץ קָטֹן אֶחָד עָשׂוּי מִשֵּׁן וּמִזָּהָב.

“מַלְכֹּדֶת לְפַרְעֻשִּׁים. הֲרוֹאֶה אֲדוֹנִי צִנּוֹר קָטֹן עָשׂוּי נְקָבִים נְקָבִים, מִלְּמַטָּה אֲטוּמִים וּמִלְּמַעְלָה פְּתוּחִים. לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר מַכְנִיסִים קָנֶה מָרוּחַ בִּדְבַשׁ; הַפַּרְעֻשִּׁים נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַנְּקָבִים, נִדְבָּקִים אֶל הַדְּבַשׁ וְנִלְכָּדִים,” הִסְבִּירָה לוֹ מַרִינְקָה, “הַסַּבְתָּה אוֹמֶרֶת שֶׁבְּשַׁעְתָּהּ הָיוּ הַגְּבִירוֹת הַטַּרְזָנִיּוֹת נוֹהֲגוֹת לָשֵׂאת אֶת הַמַּלְכָּדוֹת הַלָּלוּ עַל לִבָּן, מִתַּחַת לַכֻּתֹּנֶת.”

“הֲרֵי נִמְצָא אָדָם שֶׁהִמְצִיא דָבָר כָּזֶה,” צָחַק גּוֹלִיצִין.

מַרִינְקָה נָתְנָה בּוֹ אֶת עֵינֶיהָ מִתּוֹךְ אָבָק שֶׁל זַעַם וְהוּא הֵבִין מִיָּד שֶׁאָסוּר לִצְחוֹק: הַמַּזְכָּרוֹת הָעֲלוּבוֹת הַלָּלוּ מֵהַדּוֹר הֶעָבָר הָיוּ חֲבִיבוֹת וִיקָרוֹת עָלֶיהָ. הֲרֵיהִי גוּפָהּ דּוֹמָה אֲלֵיהֶן בְּמִקְצָת; בְּקֶסֶם הַחֵן שֶׁל עַצְמָהּ יֵשׁ מִנִּיחוֹחַ הֶעָבָר. כֵּן, אָסוּר לִצְחוֹק לֶעָבָר: אָנוּ נִלְעַג לַאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ, וּנְכָדֵינוּ יִהְיוּ לוֹעֲגִים לָנוּ; אִישׁ אִישׁ וְתוֹרוֹ, אִישׁ אִישׁ וּמַלְכֹּדֶת-הַפַּרְעֻשִּׁים שֶׁלּוֹ.

“מַרִינְקָה, אֵיךְ אוּכַל לְדַבֵּר עִמָּהּ בִּיחִידוּת?” שָׁאַל אוֹתָהּ בְּחָפְזָה.

“יֵלֵךְ נָא אֶל חֲדַר הַסַּפּוֹת הַכְּחֻלּוֹת,” הֵשִׁיבָה לוֹ גַם הִיא בְּחָפְזָה, נָעֲלָה אֶת הָאָרוֹן וְחָזְרָה אֶל הַסַּבְתָּה. גּוֹלִיצִין הִסְתַּלֵּק חֲרִישִׁית מִן הֶחָדֶר.

הַ“פַּסְיַנְס” הַגָּדוֹל שֶׁל הַסַּבְתָּא הִתְקָרֵב אֶל קִצּוֹ, הַכֹּל הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

“קַלְפֵי הָרִבּוּעִים מִצְטָרְפִים אֶל הַקְּלָפִים הָאֲדֻמִּים!” קָרָא פְרִינְדִין בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

“הַנַּח לִי! לָמָה אַתָּה מִתְעָרֵב לְלֹא צֹרֶךְ?” הִתְרַעֲמָה נַטַלְיָה קִירִילוֹבְנָה.

“מִכְתָב וָדֶרֶךְ,” לֹא יָכֹל פְרִינְדִין לְהֵרָגֵעַ, פַּעַם יָשַׁב וּפַעַם נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וְהִסְתַּכֵּל בַּקְּלָפִים מֵאַחֲרֵי גַבָּהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה.

“כְּלָל וּכְלָל לֹא לְדֶרֶךְ הֵם מַרְאִים אֶלָּא לְמָוֶת וּלְנִשּׂוּאִים,” הֶחֱזִירָה לוֹ נִינָה לְבוֹבְנָה מִתְרַגֶּשֶׁת גַּם הִיא.

“הִתְגַּשְּׁמוּת הַתִּקְווֹת וְהַצְלָחָה נֶאֱמָנָה,” הִכְרִיזָה הַסַּבְתָּה חֲגִיגִית כְּשֶׁהִנִּיחָה אֶת הַקְּלָף הָאַחֲרוֹן.

“אֲדוֹנִי,” אָמְרָה מַרִינְקָה אֶל פְרִינְדִין, “יוֹאֶל נָא בְּטוּבוֹ לְסַיֵּעַ לִי לִמְתּוֹחַ מַשְׁתִּית חֲדָשָׁה עַל מִסְגֶּרֶת-הָרִקְמָה.”

“לָמָּה זֶה עָלָה עַל דַּעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה?” תָּמְהָה נִינָה לְבוֹבְנָה.

“רְצוֹנִי לְהַתְחִיל מִמָּחֳרַת בַּבֹּקֶר. הַיָּמִים הֵם עַכְשָׁו כָּל כָּךְ קְצָרִים; אֵין אַתְּ מַסְפִּיקָה לֵישֵׁב אֶל הָעֲבוֹדָה וּכְבָר יֶחְשַׁךְ עָלַיִךְ הַיּוֹם,” הִסְמִיקָה מַרִינְקָה עַד לְאָזְנֶיהָ: לֹא יָכְלָה לְשַׁקֵּר; וְהִיא גָחֲנָה אֶל אִמָּהּ וְגִפְּפָה אוֹתָהּ כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת פָּנֶיהָ, “הַתִּירִי נָא, אִמָּא, יוֹנָתִי, חֲבִיבָתִי!”

“מוּטָב, לְכִי!”

לְאַחַר שֶׁעָבְרָה חֲדָרִים חֲשֵׁכִים אֲחָדִים, שֶׁרַק עֲשָׁשִׁיּוֹת-לַיְלָה קְטַנּוֹת הָיוּ מְהַבְהֲבוֹת בָּהֶם, נִכְנְסָה מַרִינְקָה עִם פְרִינְדִין אֶל חֲדַר-הַסַּפּוֹת הַכְּחֻלּוֹת. כָּאן, לְיַד הַחַלּוֹן, מֵאַחֲרֵי מִסְגֶּרֶת-בַּד עִם הַתְחָלַת רִקְמָה עָלֶיהָ – תֻּכִּי לָבָן עַל גַּבֵּי רֶקַע יָרֹק: כַּנִּרְאֶה, תְּמוּנַת פּוֹטַףּ פּוֹטַפִּיץ – יָשַׁב גּוֹלִיצִין.

“אַה, וְכִי אֲדוֹנִי הוּא שָׁם?” הֶעֱמִידָה מַרִינְקָה פָּנִים כִּתְמֵהָה וְשׁוּב הִסְמִיקָה. “אֲדֹונִי!” פָּנְתָה אֶל פְרִינְדִין, “אָנָּא יִסְלַח לִי שֶׁהִטְרַחְתִּי אוֹתוֹ. הַנָּסִיךְ יְסַיַּע לִי לְהַחֲלִיף אֶת הַמַּשְׁתִּית עַל הַמִּסְגֶּרֶת. שָׁכַחְתִּי שֶׁהַנָּסִיךְ הִבְטִיחַ לִי זֹאת קֹדֶם…”

“אֵין זֶה טֹרַח כְּלָל, גְּבִרְתִּי, בְּבַקָּשָׁה! אִם כֵּן תֵּשֵׁב נָא כָּאן עִם הַנָּסִיךְ, וַאֲנִי אֵלֵךְ וַאֲנַמְנֵם קְצָת בַּכֻּרְסָה, מִשּׁוּם מָה תּוֹקְפַתְנִי תְּנוּמָה; תְּנוּמָתִי קַלָּה, אִם יַעֲבוֹר מִי אוֹ יִקְרָא מִי, אֶשְׁמַע מִיָּד. Tout à vos ordres, Mademoiselle! (כֻּלִּי עוֹמֵד לִפְקֻדָּתָהּ, הָעַלְמָה!)” שָׁף הַזָּקֵן בְּרַגְלוֹ מִתּוֹךְ אֲדִיבוּת.

הֵבִין הַזָּקֵן אֶת הָעִנְיָן, אֶת מַרִינְקָה אָהַב כְּבַת לוֹ, אֶת אַקְוִילוֹנוֹב לֹא יָכֹל שְׂאֵת וְגוֹלִיצִין נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו כְּחָתָן שֶׁאֵין טוֹב לָהּ מִמֶּנּוּ.

מִשֶּׁיָּצָא פְרִינְדִין יָשְׁבָה מַרִינְקָה לִפְנֵי הַמִּסְגֶּרֶת וְהִתְחִילָה מִתְבּוֹנֶנֶת בְּעִיּוּן רַב אֶל הָרִקְמָה. גּוֹלִיצִין יָשַׁב סָמוּךְ אֶצְלָהּ. שְׁנֵיהֶם שָׁתְקוּ.

“אִם כֵּן, נָסִיךְ, יְדַבֵּר נָא אֶת אֲשֶׁר בְּפִיו, כִּי שׁוֹמַעַת אֲנִי,” אָמְרָה וְחִיְּכָה שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן. אַף הוּא כֵּן. וּכְמוֹ אָז בַּדִּילִיגַ’נְס, בְּדַרְכָּם מִמּוֹסְקְבָה לְפֶּטֶרְבּוּרְג, הִבִּיטוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶל זֶה, שׁוֹתְקִים וּמְחַיְּכִים, מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁשְּׁתִיקָה זוֹ מְקָרַבְתָּם קִרְבָה שֶׁמּוֹסִיפָה וְהוֹלֶכֶת לְלֹא מַעֲצוֹר. כְּאִלּוּ אַחֲרֵי פְּרִישָׁה מְמֻשֶּׁכֶת נִפְגְּשׁוּ, נִזְכְּרוּ, הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁבִּתְמִיהָה.

“הֲתִזְכּוֹר, מַרִינְקָה, שֶׁאָמְרָה לִי פַּעַם שֶׁאֵין לָהּ חָתָן? אֵיךְ הוּא הַדָּבָר, הֲיֵשׁ אוֹ אָיִן? שָׁאַל גּוֹלִיצִין.”

“מָה רָאָה אֲדוֹנִי לִשְׁאוֹל זֹאת?” שׁוּב הוֹרִידָה רֹאשָׁהּ אֶל הָרִקְמָה וְנָגְעָה בְּאֶצְבָּעָהּ הַזְּעִירָה אֶל בְּלוֹרִית הַתֻּכִּי.

“מַרִינְקָה הַחֲבִיבָה, הֲרֵי הִיא יוֹדַעַת לָמָה אֲנִי שׁוֹאֵל,” נָטַל אֶת יָדָהּ וְהִיא לֹא הֶחֱזִירָה אֶת יָדָהּ אֶלָּא הוֹסִיפָה לְהַשְׁפִּיל רֹאשָׁהּ עַד שֶׁפָּנֶיהָ כֻּלָּם כֻּסּוּ כִּמְעַט בִּקְוֻצּוֹתֶיהָ הַתְּלוּיוֹת. יָדְעָה שֶׁבְּרֶגַע זֶה נֶחְתָּךְ גּוֹרָלָהּ. רָצְתָה לְהַעְלִים אֶת הִתְרַגְּשׁוּתָהּ וְלֹא יָכֹלָה. לִבָּהּ הָלַם כָּל כָּךְ שֶׁדּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ זֹאת.

“מַה לָהּ, מַרִינְקָה? מַה לָהּ, מַרִינְקָה? לָמָה הִיא מְמָאֶנֶת לְדַבֵּר עִמִּי כְּמוֹ קֹדֶם? לָמָה הִיא עוֹשָׂה כָּךְ?”

“אֵיךְ אֲנִי עוֹשָׂה? לֹא, אֲנִי, לֹא כְּלוּם… הֲרֵי לֹא אוּכַל כָּל יָמַי לְהִשְׁתּוֹבֵב וּלְהִשְׁתַּטּוֹת. הֲרֵי לֹא קְטַנָּה אֲנִי כְּבָר. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִתְנַהֵג בְּדֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת. הַחַיִּים אֵינָם מַהֲתַלָּה.”

“בְּכָל הַחַיִּים שׁוֹרָה רוּחַ רָעָה.”

בְּלֵב נִכְנָע לְהַאֲמִין

וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ חַכּוֹת לַסּוֹף –

עָלָה בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

“שַׁפִּיר, אִם אֵין רְצוֹנָהּ לְדַבֵּר, אֵין צֹרֶךְ. אֲבָל תַּאֲמִין נָא, מַרִינְקָה, בְּכָל מִקְרֶה שֶׁיִּקְרֶה תַּאֲמִין נָא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְדִיד נֶאֱמָן. הֲמַאֲמִינָה הִיא? הֲמַאֲמִינָה הִיא בָּזֹאת?”

“בְּוַדָּאי…” רָצְתָה לְחַיֵּךְ חִיּוּכָהּ הַקּוֹדֵם וְלֹא יָכְלָה, “כִּמְעַט שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה,” הוֹסִיפָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אַחֵר, חִוֵּר, חַלָּשׁ.

“כִּמְעַט? כְּלוּם אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין כִּמְעָט? אוּלָם מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת, סִמָּן שֶׁאֵינִי רָאוּי…” חִיֵּךְ חִיּוּךְ מַר וְהִשְׁמִיט יָדָהּ.

שׁוּב נִשְׁתַּתְּקוּ וְעַל שְׁנֵיהֶם הֵעִיקָה הַשְּׁתִיקָה; שְׁנֵיהֶם הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים מִן הָעִנְיָן; הַמִּלִּים כְּאִלּוּ הָיּו חוֹצְצוֹת, כְּאִלּוּ אַחַר הַפְּגִישָׁה שׁוּב בָּאָה פְּרִישָׁה עוֹלָמִית.

“וְזֶהוּ כָּל מַה שֶׁרָצָה לְהַגִּיד לִי, הַנָּסִיךְ?”

“לֹא, לֹא הַכֹּל. עוֹד הָעִקָּר: בְּשָׁעָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְהַחְלִיט בְּעִנְיַן אַקְוִילוֹנוֹב, תִּזְכּוֹר נָא שֶׁהִיא בַּת-חוֹרִין: הַחוֹב בְּעַד הָאֲחֻזָּה סֻלַּק, וְעַכְשָׁו לֹא יֵרֵד שׁוּם אָדָם לְנִכְסֵיכֶן בְּצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי, תַּחְלִיט כַּטּוֹב בְּעֵינֶיהָ: מַרִינְקָה, הִיא בַּת-חוֹרִין!”

לְרֶגַע אֶחָד נִצְנְצָה הַשִּׂמְחָה בְּעֵינֶיהָ וּכְרֶגַע כָּבְתָה.

“מַה הוּא סָח, הַנָּסִיךְ? הַחוֹב סֻלַּק? עַל יְדֵי מִי?”

“אַחַת הִיא עַל יְדֵי מִי.”

“כֵּיצַד אַחַת הִיא? חוֹתְכִים גּוֹרָלִי וְאֵינִי יוֹדַעַת מִי…”

“אַח, אֵלִי, לֹא זֶהוּ הָעִקָּר! אֶלָּא אִם הִיא מִתְאַוָּה דַוְקָא לָדַעַת מִי…” הִתְחִיל גּוֹלִיצִין מְמַלְמֵל, וּפִתְאֹם הִסְמִיקוּ פָּנָיו וְנִתְבַּלְבֵּל כְּתִינוֹק, “מַר פְרִינְדִין סִלֵּק, הֲרֵי זֶה הוּא…”

“מַר פְרִינְדִין? הֵיכָן מָצָא כֶּסֶף? הֲרֵי עֲנִיּוּתוֹ גְדוֹלָה מֵעֲנִיּוּתֵנוּ.”

“בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן. אֶפְשָׁר שֶׁקִּבֵּל מֵהַסַּבְתָּה…”

“מֵהַסַּבְתָּה? הֲרֵי אִמָּא דִּבְּרָה עִם הַסַּבְתָּה עוֹד הַבֹּקֶר, בִּקְשָׁה מִמֶּנָּה לְסַלֵּק לַפָּחוֹת חֵלֶק מִן הַחוֹב, וְהַסַּבְתָּה סֵרְבָה בְּהֶחְלֵט. הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁאֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶת הָאֱמֶת? מַהֵן כַּוָּנוֹתָיו הַנִּסְתָּרוֹת?” נָתְנָה בּוֹ מַרִינְקָה מַבָּט מְמֻשָּׁךְ וְחוֹדֵר, “וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, מִיָּד, תֵּכֶף וּמִיָּד יַגִּיד לִי, מִי שִׁלֵּם, וְאִם לֹא יַגִּיד, אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מַה יַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי…”

הוּא שָׁתַק, וְהִיא פִּתְאֹם הֵבִינָה. הֶחֱוִירָה וְקָמָה מִמְּקוֹמָהּ בְּלֹא לִגְרוֹעַ עַיִן מִמֶּנּוּ.

“אִם כֵּן, הוּא עָשָׂה זֹאת?.. רַב תּוֹדוֹת, הַנָּסִיךְ! לֵב טוֹב לוֹ. נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל נַעֲרָה עֲנִיָּה, עָשָׂה עִמָּהּ חֶסֶד… אֲבָל אֵיךְ לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֲנִיּוֹת אָנוּ, לֹא נִרְצֶה אוּלַי לְקַבֵּל אֶת מַתְּנָתוֹ… נִדְבָתוֹ? אִלּוּ הָיְתָה בּוֹ לוּ אַךְ קֹרֶט אֶחָד, לֹא שֶׁל יְדִידוּת אֶלָּא שֶׁל כָּבוֹד, אֵלַי וְאֶל אִמָּא, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת. בְּרַם אֲנִי בְּעַצְמִי חַיֶּבֶת בַּדָּבָר, בְּעַצְמִי הֵבֵאתִי לִידֵי כָּךְ… יַלְדָּה טִפְּשָׁה… טִפְּשָׁה… טִפְּשָׁה…”

כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ, צָנְחָה עַל הַכִּסֵּא וּפָרְצָה בְּבֶכִי. כְּתֵפֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת רָעָדוּ. מִתַּחַת לַמִּטְפַּחַת שֶׁנִּשְׁמְטָה נֶחְשַׂף צַוָּאר דַּק וְחָזֶה לֹא מְפֻתָּח עֲדָיִן.

“שׁוֹטֶה! שׁוֹטֶה! מֶה עָשִׂיתִי?” אָחַז גּוֹלִיצִין בְּרֹאשׁוֹ. לֹא יָדַע מַה גָדוֹל בְּעֵינָיו בְּשָׁעָה זוֹ יוֹתֵר: שִׁחְרוּרָהּ שֶׁל רוּסְיָה, הַמֶּרֶד, הַמַּהְפֵּכָה אוֹ הַיַּלְדָּה הַבּוֹכָה הַזּוֹ.

מַרִינְקָה קָמָה, וּבְלֹא לְסַלֵּק אֶת יָדֶיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ הָלְכָה כְּלַפֵּי הַדָּלֶת.

“מַרִינְקָה… מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה, תַּמְתִּין נָא, תַּמְתִּין נָא, אַל תֵּלֵךְ, תִּתֵּן לִי לְדַבֵּר, תִּשְׁמָעֵנִי נָא, בְּשֵׁם ה’, תִּשְׁמָעֵנִי נָא!”

“יַנַּח לִי! יַנַּח לִי!”

אַךְ הוּא לֹא הִנִּיחַ לָהּ, הֶחֱזִיק בְּיָדֶיהָ.

“אֲבָל תִּתֵּן לִי, תִּתֵּן לִי לְהַגִּיד! לֹא אוּכַל כָּךְ, מַרִינְקָה! הֲרֵי הִיא הוֹלֶכֶת וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִתְרָאֶה עוֹד…”

הִיא עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה.

“רַק רֶגַע קָט… רְצוֹנִי רַק… אֲבָל תֵּשֵׁב נָא, תֵּשֵׁב נָא,” הִתְחַנֵּן, מָשַׁךְ אוֹתָהּ בְּיָדָהּ.

וְהִיא נִכְנְעָה, הָלְכָה אַחֲרָיו, יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ הַקּוֹדֵם,

“שׁוֹטֶה! שׁוֹטֶה! כָּל הַחֲכָמִים הֵם שׁוֹטִים, בִּי אֲמוּרִים הַדְּבָרִים,” נֶחְפַּז, הִתְבַּלְבֵּל, הִסְתַּבֵּךְ, “מוּטָב, נַנִּיחַ שֶׁאֲנִי שׁוֹטֶה! אֶלָּא, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ יַעֲלֶה הַדָּבָר… כְּלוּם אֲנִי נָבָל כָּל כָּךְ בְּעֵינֶיהָ? רְצוֹנִי הָיָה – פָּשׁוּט… הֲרֵי הִיא גוּפָהּ אָמְרָה פַּעַם שֶׁאֶפְשָׁר בְּפַשְׁטוּת… הֲרֵי הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת בְּאֵילוּ תְּנָאִים אֲנִי נָתוּן עַכְשָׁו. תִּזְכּוֹר נָא אֶת הָאַגָּדָה: הַהֵלֶךְ וְהַגָּמָל בַּמִּדְבָּר; הַגָּמָל הִתְרַגֵּז נֶגְדּוֹ, הַהֵלֶךְ קָפַץ לְתוֹךְ נָקִיק וְשָׁם שִׂיחַ פְּטָלִים… אַח! לֹא זֹאת! כָּל זֹאת לֹא מִן הָעִנְיָן. אֲנִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי, מַרִינְקָה… לֹא אוּכַל לִסְבּוֹל שֶׁהִיא תְאַבֵּד אֶת עַצְמָהּ, מִשּׁוּם שֶׁאַקְוִילוֹנוֹב – הֲרֵי זוֹ צָרָה שֶׁאֵין גְּדוֹלָה הֵימֶנָּה… קֹדֶם אָמְרָה שֶׁהִיא כִּמְעַט מַאֲמִינָה שֶׁאֲנִי יְדִיד לָהּ… מַה מְשַׁעְמֵם הַדָּבָר, מַה נוֹרָא שֶׁהַכֹּל בַּחַיִּים הוּא רַק כִּמְעַט, וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁהוּא לְגַמְרֵי… אַח! לֹא זֹאת, שׁוּב לֹא זֹאת… תַּמְתִּין נָא, מָה רָצִיתִי לֵאמֹר?.. כֵּן, אִלּוּ יְדִידָהּ, כִּמְעַט-יְדִידָהּ, הָיָה הוֹלֵךְ לִקְרַאת הַמָּוֶת, לְדוּ-קְרָב, שֶׁמִּמֶּנּוּ אוּלַי לֹא יָשׁוּב חַי, וְאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה, לִפְנֵי מוֹתוֹ, לַעֲשׂוֹת לָהּ טוֹבָה, לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב הָאָרוּר הַזֶּה בְּעַד צֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי, כְּדֵי לְהַצִּילָהּ מִצָּרָתָהּ, – כְּלוּם לֹא הָיְתָה מְסָרֶבֶת לִרְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁכִיב-מֵרָע, שֶׁל הָאָדָם הַהוֹלֵךְ לָמוּת?”

הִיא חָדְלָה לִבְכּוֹת, סִלְּקָה יָדֶיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ וּבְלֹא לְהָבִין עֲדַיִן לִדְבָרָיו, הִקְשִׁיבָה לְקוֹלוֹ, הִסְתַּכְּלָה בְּפָנָיו, וְהֵם הָיוּ פְּשׁוּטִים, חֲבִיבִים, יַלְדוּתִיִּים וְכָל כָּךְ מְעוֹרְרִים רַחֲמִים, עַד שֶׁשּׁוּב, כְּמוֹ בְּרִגְעֵי הִתְקָרְבוּתָם הָרִאשׁוֹנִים, הִתְכַּוֵּץ בָּהּ לִבָּהּ מִפַּחַד, כְּאִלּוּ נִבָּא לִבָּהּ שֶׁאָדָם זֶה צָרָה גְדוֹלָה צְפוּיָה לוֹ – וּמִן הַהֶכְרַח לַעֲזוֹר לוֹ, לְהַזְהִירוֹ, לְהוֹשִׁיעוֹ.

“וַאֲנִי יָדַעְתִּי זֹאת! יָדַעְתִּי זֹאת!” טָפְחָה בְּיָדֶיהָ, “יְסַפֵּר נָא, מִיָּד! מַה פֵּרוּשָׁם שֶׁל הַדְּבָרִים? אֵיזֶה מָוֶת? אֵיזֶה דוּ-קְרָב?”

“אַל תִּשְׁאַל, מַרִינְקָה. לֹא אוּכַל לְהַגִּיד.”

“אֲרוּסָה?”

“אֵיזוֹ אֲרוּסָה?”

“שׁוּב שָׁכַח? הֲרֵי יֵשׁ לוֹ אֲרוּסָה…”

“אֵין לִי כָּל אֲרוּסָה. הֲרֵי אָמַרְתִּי לָהּ…”

“אָמַר לִי שֶׁאֵין, וְשֶׁמָּא יֵשׁ?”

“מִפְּנֵי מָה אֵינָהּ מַאֲמִינָה לִי? כְּלוּם אֵינָהּ רוֹאָה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת?”

“אִם כֵּן מָה אֵפוֹא? מָה אֵפוֹא? לָמָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתִי? מַה הוּא עוֹשֶׂה בִּי?”

“לֹא אוּכַל לְהַגִּיד,” חָזַר גּוֹלִיצִין.

מִפְרִינְדִין שָׁמְעָה שֶׁ“הַיָּמִים עַכְשָׁו הֵם כָּל כָּךְ נוֹרָאִים”: הַקֵּיסָר קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ הִסְתַּלֵּק מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת, וְהַצָּבָא חַיָּב לְהִשָּׁבַע לְנִיקוֹלַי, וְאִם לֹא יִשָּׁבְעוּ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּפְרוֹץ מֶרֶד. “כְּלוּם לָזֹאת הוּא מִתְכַּוֵּן?” – שָׁאֲלָה בְּיִרְאָה מִתּוֹךְ נְבוּאַת-לֵב.

“קֹדֶם לֹא הִגַּדְתִּי לַאֲדוֹנִי אֶת הָאֱמֶת בְּאָמְרִי שֶׁאֲנִי כִּמְעַט מַאֲמִינָה לוֹ. לֹא כִּמְעַט, אֶלָּא לְגַמְרֵי. וּמַה שֶׁלֹּא יָבוֹא, אֲנִי תָּמִיד אֶהְיֶה מַאֲמִינָה לוֹ. וּמַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי, אֵלִי!.. וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, חֲבִיבִי, כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּנַע מִזֹּאת?”

“לֹא, מַרִינְקָה, אִי אֶפְשָׁר..”

“וְאֵימָתַי?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ. בְּקָרוֹב. אוּלַי מָחָר.”

“מָחָר? אִם כֵּן הוּא עוֹמֵד לָלֶכֶת וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִתְרָאֶה עוֹד?”

הֶחֱוִירָה, גָּחֲנָה אֵלָיו וְהִנִּיחָה יָדֶיהָ עַל כְּתֵפָיו. הוּא צָנַח עַל בִּרְכָּיו וְחִבֵּק בְּיָדָיו אֶת מָתְנֶיהָ.

“הַיַּקִּירָה, הַיַּקִּירָה, הָאֲהוּבָה, הַיְחִידָה!”

פִּתְאֹם נִזְכַּר בְּסוֹפְיָה. וְכִי אֵינוֹ בּוֹגֵד בְּזוֹ שֶׁבְּעוֹלַם הָאֱמֶת בִּשְׁבִיל זוֹ שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה? אֲבָל לֹא, לֹא הָיְתָה כָּאן בְּגִידָה. בִּשְׁתֵּיהֶן – בַּשָּׁמַיְמִית וּבָאַרְצִית – אָהַב אֶת הָאַחַת, אֶת הַיְחִידָה.

“הוּא יֵלֵךְ וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה עוֹד,” חָזְרָה עַל דְּבָרֶיהָ וּבָכְתָה; אֲבָל אֵלּוּ לֹא הָיוּ עוֹד הַדְּמָעוֹת הַקּוֹדְמוֹת, הַמָּרוֹת, אֶלָּא חֲדָשׁוֹת, דִּמְעוֹת אַהֲבָה מְתוּקוֹת.

“לֹא, מַרִינְקָה, נִתְרָאֶה. וְאִם נִתְרָאֶה, כְּלוּם לֹא תַּעַזְבֵנִי?”

הִיא הִתְכּוֹפְפָה אֵלָיו עוֹד יוֹתֵר, הִקְרִיבָה אֶת פָּנֶיהָ אֶל פָּנָיו עַד שֶׁהוּא חָשׁ בִּנְשִׁימָתָהּ. הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה בְּבַת-צְחוֹק, בְּדוּמִיָּה, וְשׁוּב נִזְכְּרוּ, הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם-קֶסֶם מִשָּׁנִים קְדוּמוֹת שֶׁנִּגְלָה לָהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת. בְּנוֹת-הַצְּחוֹק הִתְקָרְבוּ, הִתְקָרְבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁהִתְמַזְּגוּ לִנְשִׁיקָה.

“הַיַּקִּירָה! הַיַּקִּירָה! הַיַּקִּירָה!” חָזַר וְחָזַר כְּאִלּוּ בַּמִּלָּה הָאַחַת הַזֹּאת הָיוּ צְפוּנִים כָּל רִגְשׁוֹתָיו, “תִּתְפַּלֵּל נָא בַּעֲדִי, מַרִינְקָה. הֲלֹא בַּעֲבוּרָהּ אוּלַי הוֹלֵךְ אֲנִי לִקְרַאת הַמָּוֶת.”

“לָמָּה בַּעֲבוּרִי?”

“אַחַר כָּךְ יִוָּדַע לָהּ.”

“גַּם אֶת זֹאת אָסוּר לְהַגִּיד?”

“כֵּן, אָסוּר. תִּתְפַּלֵּל נָא, הֲלֹא בִּקַּשְׁתִּיהָ.”

“יִשְׁמְרֵהוּ הָאֵל! אָנָּא ה’, הֱיֵה בְּעֶזְרוֹ, הוֹשִׁיעָה נָא, הַצִּילָה נָא!” הִתְפַּלְלָה בְּאוֹתָן הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם אָמְרָה אוֹתָן סוֹפְיָה, וְנָשְׁקָה לוֹ, הַפַּעַם בְּאַהֲבָה אִמָּהִית.

“אִמָּא-אֲדָמָה,” חָשַׁב, “אֵם וַאֲרוּסָה כְּאֶחָת. לְקַבֵּל יִסּוּרִים, לָמוּת בִּשְׁבִיל רוּסְיָה, הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!”

פֶּרֶק עֲשִׂירִי

בְּאוֹר לְיוֹם אַרְבָּעָה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר הִתְכַּנְּסוּ הַקּוֹשְׁרִים בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בַּחֲדָרָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל רִילֵיֶב. כָּאן גַּם בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם הָיוּ אֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים, יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים. אֲבָל כְּבָר לֹא צָעַקוּ, לֹא הִתְוַכְּחוּ כְּמוֹ קֹדֶם; הַנְּאוּמִים הָיוּ שְׁקֵטִים, הַפָּנִים חֲגִיגִיִּים: הַכֹּל הִרְגִּישׁוּ שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַמַּכְרָעַת.

אָדָם אֶחָד בָּא בַּיָּמִים, בִּפְרַק יָרֹק וְשָׁחוּק, בַּעֲנִיבָה לְבָנָה וּגְבוֹהָה וּמִשְׁקָפַיִם מֵעֶצֶם-צַב, בְּפָנִים לְמַרְאִית-עַיִן יְבֵשִׁים וְקָשִׁים וּבֶאֱמֶת נִלְהָבִים וְהוֹזִים, מִי שֶׁהָיָה פְּקִיד הַמִּשְׂרָד שֶׁל הַגֵּנֵרַל-גּוּבֶּרְנָטוֹר הַמּוֹסְקוֹבִי, הַבָּרוֹן וְלָדִימִיר שְׁטֶנְגֶּל, אֶחָד מֵחַבְרֵי “הָאֲגֻדָּה הַצְּפוֹנִית” הַוָּתִיקִים, קָרָא מִתּוֹךְ כְּתָב שֶׁל טְיוּטָה מְלֻכְלָךְ בְּקוֹל לֹא בָּרוּר קְרִיאָה מְשֻׁבֶּשֶׁת:

"הַמַּנִיפֶסְט בְּשֵׁם הַסֵּנַט מוֹדִיעַ: ’בִּטּוּל הַמֶּמְשָׁלָה הַקּוֹדֶמֶת.

’יְסוּד מֶמְשָׁלָה זְמַנִּית עַד הִוָּסֵד הַקְּבוּעָה.

’חֹפֶשׁ הַדְּפוּס וּבִטּוּל הַצֶּנְזוּרָה.

’חֹפֶשׁ כָּל הַדָּתוֹת.

’שִׁוְיוֹן כָּל הַמַּעֲמָדוֹת לְגַבֵּי הַחֹק.

’בִּטּוּל שִׁעְבּוּד הָאִכָּרִים לְבַעֲלֵיהֶם.

’פֻּמְבִּיּוּת הַמִּשְׁפָּטִים.

’הַתְקָנַת שׁוֹפְטִים מֻשְׁבָּעִים.

‘בִּטּוּלוֹ שֶׁל הַצָּבָא הַמַּתְמִיד’."

“וְכֵיצַד נַעֲשֶׂה אֶת כָּל זֹאת?” שָׁאַל מִישֶׁהוּ.

“פָּשׁוּט מְאֹד,” הֵשִׁיב שְׁטֶנְגֶּל, נַכְרִיחַ אֶת הַסִּינוֹד וְאֶת הַסֵּנַט לְהַכְרִיז אֶת הַמּוֹעֵצָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל ‘הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית’ לְמֶמְשָׁלָה זְמַנִּית, בַּעֲלַת שִׁלְטוֹן בִּלְתִּי מֻגְבָּל; נְחַלֵּק אֶת הַנְהָלַת הַמִּינִיסְטֶרְיוּם, הַצָּבָא וּשְׁאָר הַמִּנְהָלוֹת בֵּין חַבְרֵי ‘הָאֲגֻדָּה’ וְנִגַּשׁ אֶל בְּחִירַת בָּאֵי-כֹּחַ הָעָם, שֶׁעֲלֵיהֶם יִהְיֶה מוּטָל לְהַנְהִיג אֶת הַמִּשְׁטָר הֶחָדָשׁ בְּכָל מְדִינַת רוּסְיָה…"

כָּל שֶׁנִּכְנַס אֶל הַחֲדָרִים הַקְּטַנִּים הַלָּלוּ, מִיָּד הָיָה מִשְׁתַּכֵּר כַּהֲלוּם יַיִן חָזָק; הַנְּשִׁימָה נִתְעַכְּבָה מֵרֶגֶשׁ הָעֹז וְהַמִּמְשָׁל: כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲלֶה בְּדַעְתָּם יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת, יִגְזְרוּ אֹמֶר וְיָקוּם.

“כְּלוּם לֹא יֵצֵא מִזֹּאת,” הִרְהֵר גּוֹלִיצִין, “וְאוּלַי יֵצֵא? מְטֹרָפִים, סַהֲרוּרִיִּים, מְחַבְּרֵי-תָכְנִיּוֹת, וְאוּלַי גַּם נְבִיאִים? וְאוּלַי כָּל זֹאת אֵינָהּ הַהִתְגַּשְּׁמוּת אֶלָּא אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, זַהֲרוּרִיּוֹת וְלֹא בְּרָקִים? אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ זַהֲרוּרִיּוֹת שָׁם יִהְיוּ גַם בְּרָקִים?”

“הָעִיר נִיזְ’נִי-נוֹבְגֹורוֹד תִּקָּרֵא בְּשֵׁם סְלָבִינְסְק וְתִהְיֶה מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה עִיר הַבִּירָה שֶׁל רוּסְיָה,” הִכְרִיז שְׁטֶנְגֶּל.

גּוֹלִיצִין הִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִם מְצֻמְצָמוֹת אֶל אוֹרָם הַקָּלוּשׁ שֶׁל נֵרוֹת הַשַּׁעֲוָה, הַמַּבְלִיחַ מִבַּעַד לְעַנְנֵי הַקְּטֹרֶת שֶׁל הַטַּבַּק, וּכְבָר הָיָה דוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אֶת כִּפּוֹת-הַזָּהָב שֶׁל סְלָבִינְסְק, עִיר הַבְּחִירָה, עִיר צִיּוֹן שֶׁל הַחֵרוּת הָרוּסִית.

הַמְהַנְדֵּס, סְגָן-הַמְפַקֵּד בַּטֶנְקוֹב, כְּפוּף-גַּב, גָּרוּם, בִּלְתִּי זָרִיז, מָתוּן בִּתְנוּעוֹתָיו, דִּבֵּר בְּקֹשִי, כְּאִלּוּ הִסִּיעַ אֲבָנִים בְּדַבְּרוֹ: הָיָה מְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת בְּקָנֶה מְצֻפֶּה פְּנִינֵי-זְכוּכִית, וּכְשֶׁהָיָה מוֹצֵץ מִתּוֹכוֹ בְּכֹחַ, הָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא מוֹצֵץ מִתּוֹךְ הַקָּנֶה אֶת הַמִּלִּים הַחֲסֵרוֹת לוֹ. גִּבּוֹר הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, מִי שֶׁאִבֵּד בִּקְרָב מוֹנִמִירַל אֶת הַמִּפְקָדָה וְהַתּוֹתָחִים “מִתּוֹךְ אֹמֶץ-רוּחַ מֻפְרָז”, הָיָה אֻמָּן בִּמְלֶאכֶת-יָדַיִם שֶׁל נָשִׁים, הָיָה אוֹהֵב לַעֲסוֹק בְּמַעֲשֵׂה רִקְמָה. אַף עַכְשָׁו יָשַׁב וְרָקַם וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ חָלַם עַל הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַּ“מֶּמְשָׁלָה הָאַרְעִית” יַחַד עִם סְפֵּרַנִסְקִי, עִם הַגֵּנֵרַל יֶרְמוֹלוֹב, רֹאשׁ הַהֶגְמוֹנִים פִילָרֶט וּפֶּסְטֶל.

הִצִּיעַ לַהֲפוֹךְ אֶת מוֹשְׁבוֹת-הַחַיָּלִים מִיסוּדוֹ שֶׁל אַרַקְצֵיֶב לִגְוַרְדִּיָּה לְאֻמִּית, לִמְסוֹר אֶת הַמִּבְצָר הַפֶּטְרוֹפַּבְלִי לְמִנְהֶלֶת הָעִיר וּלְהוֹשִׁיב בּוֹ אֶת הַמוֹעֵצָה הָעִירוֹנִית וְאֶת הַמִּשְׁטָרָה הָעִירוֹנִית.

“אֶצְלֵנוּ בְּרוּסְיָה אֶפְשָׁר בְּנָקֵל לַעֲשׂוֹת מַהְפֵּכָה: אִם רַק יוֹדִיעוּ לַסֵּנַט וִיפַרְסְמוּ פְּקֻדּוֹת חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָמוֹת הֲרֵי אָז גַּם יִשָּׁבְעוּ בְּלֹא קֹשִי. אוֹ אִם לָקַחַת מְעַט צָבָא וְלַעֲבוֹר עִמּוֹ לְקוֹל הַתֹּף מִגְּדוּד אֶל גְּדוּד, אָז אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲלִילוֹת נִפְלָאוֹת.”

“לְכָל הַפָּחוֹת יַקְדִּישׁוּ לָנוּ דַף אֶחָד בַּהִיסְטוֹרְיָה!” קָרָא קַפִּיטַן-הַמַּטֶּה מִן הַפָּרָשִׁים אֲלֶכְּסַנְדֶּר בֶּסְטוּזֶ’ב, נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וְהוֹסִיף: “אֵלִי! הַאֻמְנָם לֹא תְּאַמְּצֵנוּ הַמּוֹלֶדֶת לְבָנִים לָהּ?..”

“אֶת זֹאת מוּטָב שֶׁיַּנִּיחַ,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּקוֹל יָבֵשׁ וְקִמֵּט אֶת מִצְחוֹ.

הַמְפַקֵּד שֶׁל הַלֵּיבּ-גְּרֶנַדֵרִים בּוּלַטוֹב, יְפֵהפֶה, דַּק, צַח וְלָבָן, דּוֹמֶה לְבֻבָּה מֵחַרְסִינָה, בַּעַל עֵינֵי תְּכֵלֶת מְלֵאוֹת תְּמִיהָה וּפָנִים פְּעוֹטִים שֶׁכְּאִלּוּ מְפִיקִים קְצָת טִפְּשׁוּת, הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי כֻּלָּם בְּאוֹתָהּ תְּשׂוּמַת הַלֵּב, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לֵירֵד לְעָמְקוֹ שֶׁל אֵיזֶה דָבָר וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ.

“רַק אַחַת אַגִּיד לָכֶם, יְדִידַי, אִם אֲנִי אֶפְעַל, הֲרֵי גַם אֶצְלֵנוּ יוֹפִיעוּ ‘בְּרוּטוּסִים’, וְאוּלַי יַעֲלוּ עַל אוֹתָם הַמְהַפְּכָנִיִּים,” פִּתְאֹם פָּתַח וְלֹא סִיֵּם, הִתְבַּיֵּשׁ.

“מַהִי תָּכְנִית הַמֶּרֶד?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“תָּכְנִיתֵנוּ הִיא זוֹ,” הֵשִׁיב רִילֵיֶב, “לְהַטִּיף נֶגֶד הַשְּׁבוּעָה, לִצְעוֹק בַּגְּדוּדִים שֶׁכָּפוּ אֶת קוֹנְסְטַנְטִין לִמְשֹׁךְ יָדָיו מֵהַמְּלוּכָה, שֶׁהַסֵּרוּב בִּכְתָב אֵינוֹ מַסְפִּיק, שֶׁיַּכְרִיז עַל יְדֵי מַנִיפֶסְט, אוֹ מוּטָב שֶׁיָּבוֹא בְּעַצְמוֹ. וּכְשֶׁהַגְּדוּדִים יִתְקֹומְמוּ, לְהוֹלִיכָם בְּמֵישָׁרִין אֶל הָרְחָבָה.”

“וְכִי רַבִּים יִהְיוּ הַגְּדוּדִים?” שָׁאַל בַּטֶנְקוֹב מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

“הֲרֵי הַחֶשְׁבּוֹן: הַגְּדוּד הָאִיזְמַיְלוֹבִי כֻּלּוֹ, מֵהַגְּדוּד הַפִינְלַנְדִּי בַּטַלְיוֹן, שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת מֵהַמּוֹסְקוֹבִי, מֵהַלֵּיבּ-גְּרֵנַדְרִים גַּם כֵּן שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת, הַצִּי כֻּלּוֹ, חֵלֶק מֵהַפָּרָשִׁים וְגַם חֵלֶק מִן הַתּוֹתְחָנִים.”

“אֵין צֹרֶךְ בְּתוֹתְחָנִים. נֵצֵא יְדֵי חוֹבָה גַם בְּנֶשֶׁק קָר!” שׁוּב קָפַץ בּוּלַטוֹב.

“הַהַצְלָחָה הִיא וַדָּאִית! הַהַצְלָחָה הִיא וַדָּאִית!” קָרְאוּ כֻּלָּם.

“וּמַה נַעֲשֶׂה עַל הָרְחָבָה?” שָׁאַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

“נַגִּישׁ אֶל הַסֵּנַט אֶת הַמַּנִיפֶסְט עַל אֹדוֹת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה, וְאַחַר כָּךְ נֵלֵךְ יָשָׁר אֶל הָאַרְמוֹן וְנֶאֱסוֹר אֶת מִשְׁפַּחַת הַצַּאר.”

“נָקֵל לוֹמַר: נֶאֱסוֹר. וּמָה אִם יִבְרְחוּ? הָאַרְמוֹן גָּדוֹל וּמוֹצְאוֹתָיו מְרֻבִּים.”

“לֹא הָיָה רַע הַדָּבָר אִלּוּ הִשַּׂגְנוּ אֶת תָּכְנִית הָאַרְמוֹן,” יָעַץ בַּטֶנְקוֹב.

“מִשְׁפַּחַת הַצַּאר אֵינָהּ מַחַט: כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי מַאֲסָר לֹא תּוּכַל לְהִסְתַּתֵּר,” צָחַק בֶּסְטוּזֶ’ב.

“אֲבָל הֲרֵי אֵין אָנוּ סְבוּרִים שֶׁעַל יְדֵי כִּבּוּשׁ הָאַרְמוֹן הֵבֵאנוּ אֶת מְלַאכְתֵּנוּ לִידֵי גְמָר,” הִמְשִׁיךְ רִילֵיֶב, “אֶלָּא אִם הַקֵּיסָר יִבְרַח יַחַד עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ, אָז תַּעֲבוֹר כָּל הַגְּוַרְדִּיָּה אֶל צִדֵּנוּ. צְרִיכִים רַק לִתֵּן אֶת הַמַּהֲלוּמָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהַמְּהוּמָה שֶׁתִּגְרוֹם זוֹ תִּתֵּן לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת חֲדָשָׁה לִפְעֻלָּה. תְּנוּ אֶת דַּעְתְּכֶם, רַבּוֹתַי, לְדָבָר אֶחָד, שֶׁהַצְלָחַת כָּל מַהְפֵּכָה הִיא בְּמִלָּה אַחַת: הָעֵז!” קָרָא, וְדוֹמֶה לְלַהֶבֶת אֵשׁ שֶׁהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ, כֻּלּוֹ פָּזִיז-מְרַתֵּת, קַל, פּוֹרֵחַ, מְנַצְנֵץ, הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה יָפֶה אֲשֶׁר כֵּן לֹא הָיָה אַף פָּעַם.

“אַתֶּם, יְדִידַי הַצְּעִירִים, אֵין לָכֶם כָּל מֻשָּׂג מֵהַחַיָּל הָרוּסִי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ לְ’אָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ’,” פָּתַח וְאָמַר קַפִּיטַן-הַמַּטֶּה יַקּוּבּוֹבִיץ, כָּחוּשׁ, שְׁחַרְחוֹר, דּוֹמֶה לְצוֹעֲנִי, עִם תַּחְבּשֶׁת שְׁחוֹרָה לְרֹאשׁוֹ הַמְפֻלָּח עַל יְדֵי חֵץ, ‘גִּבּוֹר קַוְקַזִּי’, “צְרִיכִים לְהַתְחִיל בְּשֹׁד בָּתֵּי-הַמַּרְזֵחַ, וּכְשֶׁהַחַיָּלִים יִשְׁתַּכְּרוּ כָּרָאוּי, יֵצְאוּ בְּכִידוֹנֵיהֶם, וְהָאִכָּרִים – בְּקַרְדֻּמֵּיהֶם, – יִפְשְׁטוּ יָדָם קְצָת בַּבִּזָּה, אַחַר כָּךְ יִשְׁלְחוּ אֵשׁ בָּעִיר מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׂרִיד וּפָלִיט מֵהַגֶּרְמָנִים, וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ לְהוֹצִיא מֵאֵיזֶה בֵּית-תְּפִלָּה אֶת הָאִיקוֹנִין וְלָלֶכֶת בְּתַהֲלוּכָה דָתִית אֶל הָאַרְמוֹן, לַחֲבוֹשׁ אֶת הַצַּאר וּלְהַכְרִיז רֶפּוּבְּלִיקָה, וְהָעִנְיָן נִגְמַר!”

“נֶחְמָד! נֶחְמָד! הֲרֵי זֶה לְפִי רוּחֵנוּ! לַעֲזָאזֵל כָּל בַּעֲלֵי-הַצְּדָקָה הַזַּאֲטוּטִיִּים!” צָוַח, הִסְתָּעֵר הַנָּסִיךְ שְׁצֶ’פִּין, “נְמַהֵר! נָחִישׁ! אֵין צֹרֶךְ לְהַמְתִּין עַד הַבֹּקֶר! תֵּכֶף וּמִיָּד! בְּלֹא דִחוּי!”

“מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתְּכֶם, רַבּוֹתַי? לְהֵיכָן נֵלֵךְ עַכְשָׁו בַּלַּיְלָה? עַד שֶׁיַּכְרִיזוּ עַל הַשְּׁבוּעָה, לֹא יָזוּזוּ הַחַיָּלִים. וּכְלוּם אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁיַּקּוּבּוֹבִיץ אַךְ מִתְלוֹצֵץ?”

“אֵינִי מִתְלוֹצֵץ. בְּרַם, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְכֶם לַחֲשׁוֹב זֹאת לַהֲלָצָה…” הִצְטַחֵק יַקּוּבּוֹבִיץ בְּבַת-צְחוֹק שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן.

“לֹא, רַבּוֹתַי, כְּשֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים לִקְרַאת עֲלִילָה גְדוֹלָה אֵין אַתֶּם צְרִיכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֶמְצָעִים שְׁפָלִים. עֲבוֹדָה טְהוֹרָה טְעוּנָה נִקְיוֹן כַּפַּיִם. אַל נָא נְחַלֵּל אֶת קְדֻשַּׁת אֵשׁ הַחֵרוּת!” שׁוּב דִּבֵּר רִילֵיֶב, וּלְאַט לְאַט נִרְגְּעוּ כֻּלָּם, שָׁקְטוּ, הִתְיַשְּׁבָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם.

בַּפִּנָּה, לְיַד הַתַנּוּר, אֶל שֻׁלְחָן קָטֹן מָלֵא בַּקְבּוּקִים, יָשְׁבוּ פּוּשְׁצִ’ין וּקְיוּכֶלְבֶּקֶר.

דַּיַּן-הַמּוֹעֵצָה וִילְהֶלְם קַרְלוֹבִיץ קְיוּכֶלְבֶּקֶר, אוֹ בְּכִנּוּיוֹ “קְיוּכְלָה”, גֶּרְמָנִי מֵרוּסְיָה, הַמּוֹצִיא-לָאוֹר אֶת הַיַּרְחוֹן “מְנֶמוֹזִינָה”, אִישׁ צָעִיר, בּוֹהֵק, בַּעַל עֵינַיִם בּוֹלְטוֹת, גִּבֵּחַ וּבִלְתִּי זָרִיז, שֶׁלְּפִי עֵדוּת עַצְמוֹ “לֹא עָשָׂה כְּלוּם בְּחַיָּיו אֶלָּא כָּתַב שִׁירִים וְחָלַם עַל הַהִשְׁתַּלְּמוּת שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי לֶעָתִיד לָבוֹא”; לֹא הִשְׁתַּתֵּף אֲפִילוּ בָּ“אֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, לְעֻמַּת זֹאת הָיָה חָבֵר לַאֲגֻדָּה חֲשָׁאִית אַחֶרֶת, שֶׁל “שׁוֹחֲרֵי הַמַּדָּע”, מֵחֲסִידֵי שֶׁלִינְג.

הַשּׁוֹפֵט הַחֶצְרוֹנִי אִיבַן אִיבָנוֹבִיץ פּוּשְׁצִ’ין, מִי שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ שֶׁל פּוּשְׁקִין בַּלִּיצֵאוּם, “חָכָם קַל-דַּעַת”, כְּמוֹ שֶׁכִּנָּה אוֹתוֹ הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁאָהַב אֶת הַשְּׁתִיָּה, אֶת מִשְׂחַק הַקְּלָפִים וְנָשִׁים, הִנִּיחַ קַרְיֶרָה צְבָאִית מַזְהִירָה וְנִכְנַס כְּפָקִיד נָמוּךְ אֶל הַמַּחְלְקָה לְעִנְיָנִים פְּלִילִיִּים שֶׁל בֵּית-הַמִּשְׁפָּט הַחֶצְרוֹנִי, כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת לַמּוֹלֶדֶת גַּם בְּמִשְׂרָה נְמוּכָה עַל יְדֵי הֲפָצַת דֵּעוֹת וּרְגָשׁוֹת טוֹבִים. הוּא הָיָה מִצְטַיֵּן עוֹד בַּלִּיצֵאוּם בְּטוּב לִבּוֹ וְהִתְעַסְּקוּתוֹ לְטוֹבַת כָּל אָדָם בְּמִדָּה שָׁוָה. כְּשֶׁשְּׁתֵּי חֶנְוָנִיּוֹת הָיוּ מְדַיְּנוֹת בַּשּׁוּק עַל אוֹדוֹת פְּקַעַת חוּטִים, הָיָה שׁוֹמֵעַ טַעֲנוֹתֵיהֶן בְּאוֹתָהּ הַסַּבְלָנוּת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה עִנְיָן שֶׁל חֲשִׁיבוּת מַמְלַכְתִּית גְּדוֹלָה.

קְיוּכֶלְבֶּקֶר וּפּוּשְׁצִ’ין יָשְׁבוּ וְעָסְקוּ בְּתוֹרַת הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁל הַטֶּבַע.

“הַמֻּחְלָט הוּא אַיִן אֱלֹהִי שֶׁבּוֹ מִתְמַזְּגִים הַ’פְּליוּס’ וְ’הַמִּינוּס’, הָרוּחָנִי וְהַחָמְרִי. הֲמֵבִין הוּא, פּוּשְׁצִ’ין?”

“אֵינִי מֵבִין כְּלוּם, קְיוּכְלָה. שֶׁמָּא יוּכַל לְבָאֵר לִי זֹאת בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת יוֹתֵר”?

“בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת יוֹתֵר יֵשׁ לְבָאֵר כָּךְ. הַטֶּבַע הוּא בְּחִינַת כְּתָב-חַרְטֻמִּים שֶׁנִּכְתַּב בְּיַד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, בָּבוּאַת הָרוּחָנִי שֶׁמִּשְׁתַּקֵּף בַּחָמְרִי. הַחָמְרִי וְהָרוּחָנִי חַד הוּא: אֵין בֵּין הַחָמְרִי וּבֵין הַמֻּפְשָׁט אֶלָּא שֶׁהַחָמְרִי הוּא נִפְרָד וּבַעַל תַּכְלִית. הַהֵבִין?”

פּוּשְׁצִ’ין הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּמַבָּט טָרוּף קְצָת – שָׁתָה יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה – וְשָׁמַע בְּאוֹתָהּ כַּוָּנָה כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַע לְטַעֲנוֹתֵיהֶן שֶׁל שְׁתֵּי הַחֶנְוָנִיּוֹת בַּשּׁוּק.

קַחוֹבְסְקִי, קָצִין בְּדִמּוּס, בַּעַל פָּנִים רְעֵבִים, כְּחוּשִׁים וּכְבֵדִים – כְּבֵדִים, כְּאִלּוּ עֲשׂוּיִים מֵאֶבֶן, עִם שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה הַמְשֻׁרְבָּבָה בְּחֻצְפָּה, וְעֵינַיִם מְבַקְשׁוֹת רַחֲמִים, כְּמוֹ לְתִינוֹק חוֹלֶה אוֹ לְכֶלֶב שֶׁאָבַד לוֹ אֲדוֹנָיו, הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְכָל הַזְּמָן בְּאוֹתוֹ הַקַּו, מִן הַתַּנּוּר אֶל הַחַלּוֹן, וְחוֹזֵר חֲלִילָה, בְּהַתְמָדָה חַדְגּוֹנִית וּמְיַגַּעַת, כִּמְטֻלְטֶלֶת.

“יַפְסִיק נָא, קַחוֹבְסְקִי, לְהִסְתּוֹבֵב,” קָרָא לוֹ פּוּשְׁצִ’ין.

וְהַלָּה לֹא הֶחֱזִיר לוֹ כְּלוּם כְּאִלּוּ לֹא שָׁמַע וְהוֹסִיף לְהַלֵּךְ כְּמוֹ קֹדֶם.

“הַחָמְרִי וְהַמֻּפְשָׁט חַד הוּא אֶלָּא בְּצוּרָה כְּפוּלָה. הָאִידֵיאָה שֶׁל הָאַחְדוּת הַשְּׁלֵמָה הַזּוֹ הִיא הַמֻּחְלָט. תְּנַאי כָּל הַתְּנָאִים הוּא הַבִּלְתִּי-מֻתְנֶה. וְעַכְשָׁו כְּלוּם הֵבִין?” סִיֵּם קְיוּכֶלְבֶּקֶר.

“כְּלוּם לֹא הֵבַנְתִּי. מַה מְשֻׁנֶּה אַתָּה, קְיוּכְלָה! בְּשָׁעָה זוֹ עַל מָה אַתָּה מְהַרְהֵר! וּמָחָר הַאִם תָּבוֹא אֶל הָרְחָבָה?”

קַחוֹבְסְקִי עָמַד פִּתְאֹם מִלֶּכֶת וְהִקְשִׁיב.

“אָבוֹא.”

“וְיָרֹה תִּירֶה?”

“אִירֶה.”

“וְהַמֻּחְלָט שֶׁלְּךָ מַה תְּהֵא עָלָיו?”

“הַמֻּחְלָט שֶׁלִּי הוּא בְּהֶסְכֵּם גָּמוּר עִם זֹאת. מִן הַצֹּרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה רִיב עוֹלָם בֵּין הַטּוֹב וְהָרָע. הַהַכָּרָה וְהַצְּדָקָה חַד הוּא. הַהַכָּרָה הִיא חַיִּים וְהַחַיִּים הֵם הַכָּרָה. כְּדֵי שֶׁהַמַּעֲשִׂים יִהְיוּ טוֹבִים מִן הַהֶכְרַח שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תְּהֵא טוֹבָה!” קָרָא קְיוּכְלָה, וּבִלְתִּי-זָרִיז, גַּמְלוֹן, מְכֹעָר אֶלָּא כֻּלּוֹ נָאוֹר בְּאוֹר פְּנִימִי, הָיָה כִּמְעַט יָפֶה אוֹתָהּ שָׁעָה.

“אַח, מֻחְלָטוֹן קְטַנְטוֹן שֶׁלִּי, הַבִּלְתִּי-מֻתְנֶה שֶׁלִּי הַזּוּטִי-זַאֲטוּטִי! חֲסִידָתִי אֲרֻכַּת-הָרַגְלַיִם!” פָּרַץ פּוּשְׁצִ’ין בִּצְחוֹק וְהִתְנַפֵּל עָלָיו לְנַשְּׁקוֹ.

“לַשָּׁוְא הוֹאִיל אֲדוֹנִי לִצְחוֹק,” הִתְעָרֵב פִּתְאֹם קַחוֹבְסְקִי, “הוּא אוֹמֵר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַדָּרוּשׁ בְּיוֹתֵר. כָּל הַשְּׁאָר הוּא הֶבֶל לְגַבֵּי זֶה. וְאִם יֵשׁ לְךָ דָבָר בָּעוֹלָם שֶׁכְּדַאי לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ מַהְפֵּכָה, הֲרֵי הוּא זֶה. כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לִחְיוֹת בָּעוֹלָם, מִן הַהֶכְרַח שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה מֻצְדָּק כֻּלּוֹ!” וּכְשֶׁהִתְכּוֹפֵף אֶל פּוּשְׁצִ’ין הִגְבִּיהַּ סָמוּךְ אֶל פָּנָיו אֶת פָּנָיו הַמְּפִיקִים זַעַם; וְאַחַר כָּךְ הִזְדַּקֵּף, הָפַךְ אֵלָיו גַּבּוֹ וְהִתְחִיל שׁוּב מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ אֵילָךְ וְאֵילָךְ, מִתְנוֹעֵעַ כִּמְטֻלְטֶלֶת.

הַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת. שׁוֹמֵר-הַסַּף פִילְקָה הָיָה נוֹחֵר זֶה מִכְּבָר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב מְכֻוָּץ וּמְקֻפָּל עַל גַּבֵּי מִכְסֵה הָאַרְגָּז שֶׁעָמַד בַּפְּרוֹזְדוֹר מִתַּחַת לְקוֹלַב-הַבְּגָדִים. הָאוֹרְחִים הִתְפַּזְּרוּ. רַק בַּחֲדַר רִילֵיֶב נִתְכַּנְּסוּ אֲנָשִׁים אֲחָדִים לָדוּן וּלְהַחְלִיט בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

“וְאַתֶּם, רַבּוֹתַי, הֲרֵי לֹא הֶחְלַטְתֶּם בְּנוֹגֵעַ לְעִקַּר הַדָּבָר,” אָמַר יַקּוּבּוֹבִיץ.

“מַהוּ עִקַּר הַדְּבָרִים?” שָׁאַל רִילֵיֶב.

“כְּלוּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ? מַה נַעֲשֶׂה בַּצַּאר וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ? זֶהוּ עִקָּר חָשׁוּב!” וְיַקּוּבּוֹבִיץ הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּמַבָּט חוֹדֵר.

רִילֵיֶב שָׁתַק כְּשֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, אֲבָל הִרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל תָּלוּ בּוֹ עֵינֵיהֶם וּמְצַפִּים לִדְבָרָיו.

“לֶאֱסוֹר אוֹתָם וְלַחֲבוֹשׁ עַד שֶׁיִּתְאַסְּפוּ אַנְשֵׁי הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְיַחְלִיטוּ מִי יִמְשׁוֹל וּבְאֵילוּ תְּנָאִים,” הֵשִׁיב לְבַסּוֹף.

“לַחֲבוֹשׁ אוֹתָם?” נִעֲנַע יַקּוּבּוֹבִיץ רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ סַפְּקָנוּת, “וּמִי יִשְׁמוֹר עַל הַצַּאר? כְּלוּם אֵינוֹ סָבוּר שֶׁהַשּׁוֹמְרִים שֶׁיַּעֲמִידוּ עָלָיו לֹא יִבָּהֲלוּ מִמַּבָּטוֹ לְבָד? לֹא, רִילֵיֶב, מַאֲסַר הַמֶּלֶךְ יָבִיא כְּלָיָה עָלֵינוּ אוֹ עַל רוּסְיָה, יְעוֹרֵר מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים.”

“אִם כֵּן מַה דַעְתּוֹ הוּא, יַקּוּבּוֹבִיץ?” פִּתְאֹם פָּתַח וְאָמַר גּוֹלִיצִין שֶׁיָּשַׁב וְשָׁתַק כָּל הַזְּמָן. זֶה מִכְּבָר הִרְגִּיז אוֹתוֹ מַרְאֵה הַלִּגְלוּג בִּפְנֵי יַקּוּבּוֹבִיץ. “מְקַנְטֵר בִּדְבָרִים, מִתְפָּאֵר, וְהוּא גוּפוֹ, כַּנִּרְאֶה, מָלֵא פָּחַד!”

“אֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי? דַּעְתִּי כְּדַעַת כֻּלְּכֶם,” הִשְׁתַּמֵּט יַקּוּבּוֹבִיץ.

“לֹא, יַעֲנֶה בְּבַקָּשָׁה! הוּא שָׁאַל, עָלָיו גַּם לְהָשִׁיב,” עוֹד הוֹסִיף גּוֹלִיצִין לְהִתְרַגֵּז.

“בְּבַקָּשָׁה. אִם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אַיִן, הֲרֵינוּ כָּאן שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים…”

קַחוֹבְסְקִי שֶׁהוֹסִיף לְהִתְהַלֵּךְ, נִכְנַס אֶל חֲדַר-הָעֲבוֹדָה, נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן, הָפַךְ אֶת פָּנָיו כְּדֵי לַחֲזוֹר וּפִתְאֹם עָמַד וְהִקְשִׁיב.

“לֹא, שִׁבְעָה,” הוֹסִיף יַקּוּבּוֹבִיץ בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּקַחוֹבְסְקִי, “נַּפִּיל גּוֹרָל: מִי שֶׁיַּעֲלֶה בַּגּוֹרָל עָלָיו לַהֲרוֹג אֶת הַצַּאר אוֹ לֵיהָרֵג בְּעַצְמוֹ.”

“וְאוּלַי אֵינוֹ מִתְפָּאֵר,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, וְדִבְרֵי רִילֵיֶב נִזְכְּרוּ לוֹ: “יַקּוּבּוֹבִיץ יָדוּעַ לִי כְּאִישׁ שֶׁקָּצָה נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו וְשֶׁמּוּכָן לְהַפְקִירָם בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ.”

“וּמָה, רַבּוֹתַי, הֲמַסְכִּימִים אַתֶּם?” הֶעֱבִיר יַקּוּבּוֹבִיץ עַל פְּנֵי כֻּלָּם אֶת מַבָּטוֹ בְּבַת-צְחוֹק לַגְלְגָנִית.

הַכֹּל שָׁתְקוּ.

“וְכִי אֲדוֹנִי סָבוּר שֶׁכָּל כָּךְ בְּנָקֵל תּוּרַם הַיָּד עַל הַקֵּיסָר?” שָׁאַל בַּטֶנְקוֹב.

“לֹא, אֵינִי סָבוּר. אֵינָהּ דּוֹמָה הַהִתְנַקְשׁוּת בְּנֶפֶשׁ הַקֵּיסָר לַהִתְנַקְשׁוּת בְּנֶפֶשׁ אָדָם פָּשׁוּט…”

“לִשְׁלוֹחַ יָד בְּאִישִׁיּוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר, יָרוּם הוֹדוֹ,” שׁוּב הִתְרַגֵּז גּוֹלִיצִין. אֲבָל יַקּוּבּוֹבִיץ לֹא יָרַד לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

“זֶהוּ, זֶהוּ הַדָּבָר!” הוֹסִיף, “אִישִׁיּוּת קְדוֹשָׁה, מְשִׁיחַ אֱלֹהִים! הֲרֵי זֶה נָעוּץ בְּדָמֵנוּ, בְּדַם כֻּלָּנוּ. לִכְאוֹרָה, מְהַפְּכָנִים פּוֹרְקֵי עֹל שָׁמַיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנָשִׁים רוּסִיִּים אָנוּ, נוֹצְרִים. לֹא נְבָלִים, לֹא פַּחְדָנִים, כֻּלָּנוּ נָמוּת בְּעַד מוֹלַדְתֵּנוּ. אֶלָּא כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַדָּבָר אֶל הַצַּאר – לֹא תִשְׁתַּלַּח יָד, לֹא יַעֲמוֹד לִבֵּנוּ. בְּלִבֵּנוּ קָשֶׁה לַהֲרוֹג אֶת הַצַּאר מֵאֲשֶׁר עַל הָרְחָבָה…”

“יָד לַפֶּה! שִׁתְקוּ!” קָרָא קַחוֹבְסְקִי פִּתְאֹם לְפֶתַע עַד שֶׁכֻּלָּם הֶעֱמִידוּ עָלָיו עֵינֵיהֶם בִּתְמִיהָה.

“מַה לוֹ, קַחוֹבְסְקִי?” הִשְׁתּוֹמֵם יַקּוּבּוֹבִיץ בְּמִדָּה כָּזוֹ עַד שֶׁאֲפִילוּ לֹא נֶעְלַב. “אֶל מִי הוּא צוֹעֵק?”

“אֵלֶיךָ! אֵלֶיךָ! שְׁתוֹק, אַל תָּעֵז לְדַבֵּר עַל זֹאת! הִזָּהֵר!” אִיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפוֹ וְרָצָה לְהוֹסִיף עוֹד דָּבָר, אַךְ חָזַר בּוֹ וְרַק נָהַם דֶּרֶךְ חָטְמוֹ: “הָהּ, גְּלָמִים אֲרוּרִים!” הֶחֱזִיר פָּנָיו וּכְאִלּוּ לֹא נָפַל דָּבָר הִתְחִיל שׁוּב מְהַלֵּךְ בְּאוֹתוֹ הַקַּו, מֵחֲדַר-הָאֹכֶל אֶל הָאוּלָם. שׁוּב הִתְחִיל פּוֹסֵעַ וּמִתְנוֹעֵעַ כִּמְטֻלְטֶלֶת וּפָנָיו כִּפְנֵי יָשֵׁן.

“סַהֲרוּרִי,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

“מַה זֶה, כְּלוּם יָצָא מִדַּעְתּוֹ?” קָפַץ יַקּוּבּוֹבִיץ בְּקֶצֶף.

רִילֵיֶב תָּפַשׂ בְּיָדוֹ וְעִכְּבוֹ.

“יַנַּח לוֹ. וְכִי אֵין אֲדוֹנִי רוֹאֶה שֶׁאָדָם זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶׁפִּיו מְדַבֵּר?”

בּוֹ בָּרֶגַע נִכְנַס קַחוֹבְסְקִי שׁוּב אֶל חֲדַר-הָעֲבוֹדָה. יַקּוּבּוֹבִיץ הִסְתַּכֵּל וְרָקַק.

“תּוּף! מְטֹרָף! יִזָּהֵר נָא, רִילֵיֶב, הוּא עוֹד יָבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת!”

“הוּא טוֹעֶה, יַקּוּבּוֹבִיץ,” אָמַר גּוֹלִיצִין בִּמְנוּחָה, “קַחוֹבְסְקִי דַעְתּוֹ שְׁפוּיָה עָלָיו וְלֹא הִגִּיד אֶלָּא מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיד.”

“מֶה הָיָה צָרִיךְ? מֶה הָיָה צָרִיךְ? יְדַבֵּר נָא בְּרוּרוֹת, לַעֲזָאזֵל!”

“דִּבַּרְנוּ דַיֵּנוּ. מַרְבֶּה בִּדְבָרִים מְמַעֵט בְּמַעֲשִׂים.”

“שֶׁמָּא גַם הוּא, גּוֹלִיצִין, דַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו?”

“יִשְׁמַע נָא אֲדוֹנִי, אֵין אֲנִי לָהוּט אַחַר מְרִיבוֹת. אֶלָּא אִם נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה דַוְקָא…”

“חִדְלוּ לָכֶם! מְצָאתֶם שְׁעַת כֹּשֶר לָרִיב. אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁוּ, רַבּוֹתַי!” נָזַף בָּהֶם רִילֵיֶב בִּמְרִירוּת עַד שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ.

“רִילֵיֶב, הַדִּין עִם מַר,” אָמַר גּוֹלִיצִין, “לָעֶרֶב בֶּכִי וְלַבֹּקֶר בִּינָה. יוֹם הַמָּחֳרָת יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ. וּלְפִי שָׁעָה – אִישׁ לְבֵיתוֹ!”

הוּא קָם וְכֻלָּם עָשׂוּ כְּמוֹתוֹ. כָּאן, לְפִי הַמִּנְהָג הָרוּסִי, בִּהְיוֹתָם כְּבָר עוֹמְדִים לְבוּשִׁים בְּשִׁינֶלִים, שׁוּב פָּתְחוּ בְּשִׂיחָה. אֶת פִילְקָה הַנּוֹחֵר הֵעִירוּ וּשְׁלָחוּהוּ אֶל הַמִּטְבָּח כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ.

הָיָה לָהֶם הָרֹשֶם שֶׁאַחַר הַשִּׂיחָה הַקּוֹדֶמֶת עַל אוֹדוֹת רֶצַח הַצַּאר, שׁוּב הַכֹּל הִסְתַּבֵּךְ, הִתְבַּלְבֵּל, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הֶחְלִיטוּ וְלֹא יַחְלִיטוּ עוֹלָמִית.

“דַּרְכֵי הַפְּעֻלָּה שֶׁהֶחְלַטְנוּ עֲלֵיהֶן אֵינָן מְדֻיָּקוֹת וְאֵינָן קְבוּעוֹת,” פָּתַח בַּטֶנְקוֹב.

“אֲבָל הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת רֶפֶּטִיצְיָה,” הֵעִיר בֶּסְטוּזֶ’ב.

“הַצָּבָא יֵצֵא אֶל הָרְחָבָה וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר. נִהְיֶה פּוֹעֲלִים לְפִי הַמְּסִבּוֹת,” גָּמַר רִילֵיֶב.

“עַכְשָׁו אֵין לָנוּ לְהַבִּיעַ אֶת דֵּעוֹתֵינוּ; עָלֵינוּ לְצַיֵּת לַמְפַקֵּד הָעוֹמֵד עָלֵינוּ,” הוֹסִיף בֶּסְטוּזֶ’ב, “אַגַּב, הֵיכָן הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, מְפַקְדֵנוּ? לָמָה הוּא מִסְתַּתֵּר כָּל הַזְּמָן?”

“טְרוּבֶּצְקוֹי חוֹלֶה הַיּוֹם,” בֵּאֵר לוֹ רִילֵיֶב.

“וּמָחָר? וְכִי יִהְיֶה בְּכָל זֹאת מָחָר עַל הָרְחָבָה?”

פְּנֵי כֻּלָּם הֵפִיקוּ יִרְאָה.

“אֵיזוֹ שְׁאֵלוֹת עוֹלוֹת עַל דַּעְתּוֹ, בֶּסְטוּזֶ’ב?” תָּמַהּ רִילֵיֶב בְּכֵנוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁכֻּלָּם הָרְגְּעוּ.

עַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, ה’ יָכִין צְעָדֵינוּ. בְּשֵׁם ה‘! בְּשֵׁם ה’! בְּשֵׁם ה’!" אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

יַקּוּבּוֹבִיץ, בֶּסְטוּזֶ’ב וּבַּטֶנְקוֹב יָצְאוּ יָחַד. גּוֹלִיצִין וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי עָמְדוּ עוֹד בַּפְּרוֹזְדוֹר וְלָקְחוּ בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה מֵרִילֵיֶב.

קַחוֹבְסְקִי, שֶׁעֲדַיִן הָיָה מְהַלֵּךְ בַּחֲדָרִים, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהַכֹּל מִתְפַּזְּרִים, יָצָא גַם הוּא אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְהִתְחִיל מִתְלַבֵּשׁ בַּשִּׁינֶל שֶׁלּוֹ. פָּנָיו הָיוּ כְּמוֹ קֹדֶם אֲחוּזֵי תְּנוּמָה – פְּנֵי “סַהֲרוּרִי”.

רִילֵיֶב נִגַּשׁ אֵלָיו.

“מַה לְךָ, קַחוֹבְסְקִי? אֵינְךָ בְּקַו הַבְּרִיאוּת?”

“לֹא, אֲנִי בָּרִיא. שָׁלוֹם לָךְ.”

לָחַץ אֶת יָדוֹ, הָפַךְ אֶת פָּנָיו וּפָסַע פְּסִיעָה אַחַת כְּלַפֵּי הַדָּלֶת.

“הַמְתֵּן, עָלַי לֵאמֹר לְךָ שְׁתֵּי מִלִּים,” עִכֵּב אוֹתוֹ רִילֵיֶב.

קַחוֹבְסְקִי הֶעֱוָה אֶת פָּנָיו.

“הָהּ! עוֹד לְדַבֵּר? לָמָּה?”

“מוּטָב, אֶפְשָׁר בְּלִי דִבּוּרִים.”

רִילֵיֶב מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַצִּדָּה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ הַצְּדָדִי דְבַר-מָה וּבַלָּאט תְּחָבוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ.

“מַה זֹאת?” שָׁאַל קַחוֹבְסְקִי וְהֵרִים יָדוֹ. בְּתוֹכָהּ הָיָה פִּגְיוֹן.

“כְּלוּם שָׁכַחְתָּ?” שָׁאַל רִילֵיֶב.

“לֹא, זָכוּר,” הֵשִׁיב קַחוֹבְסְקִי, “תּוֹדָה בְּעַד הַכָּבוֹד.”

הֲרֵי זֶה הָיָה סִמָּן שֶׁהֻתְנָה בֵּינֵיהֶם: הַמְקַבֵּל אֶת הַפִּגְיוֹן נִבְחַר עַל יְדֵי הַמּוֹעֵצָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית” לְהוֹרֵג הַצַּאר.

רִילֵיֶב הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל כְּתֵפָיו וְהִתְחִיל מְדַבֵּר אֵלָיו חֲגִיגִית; נִכָּר הָיָה שֶׁאֶת דְּבָרָיו הֵכִין מִקֹּדֶם, תִּקֵּן וְשָׁקַל אוֹתָם, אוּלַי בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים: “גַּם לָנוּ עֲתִידִים לְהַקְדִּישׁ דַּף בַּהִסְטוֹרְיָה,” כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹדֶם בֶּסְטוּזֶ’ב.

“רֵעִי הֶחָבִיב, יָתוֹם אַתָּה עֲלֵי אֲדָמוֹת. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מְסִירוּת נַפְשֶׁךָ. אַתָּה יָכֹל לְהוֹעִיל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל הָרְחָבָה: הֲרוֹג אֶת הַצַּאר!”

“כֵּיצַד צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת זֹאת?” שָׁאַל בִּמְנוּחָה כְּאִלּוּ טָרוּד בְּהִרְהוּרָיו.

“הִתְלַבֵּשׁ בְּמַדֵּי קָצִין, וּבַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עוֹד לִפְנֵי הַמֶּרֶד, הִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן וְשָׁם הֲרוֹג. אוֹ עַל הָרְחָבָה, לִכְשֶׁיּוֹפִיעַ שָׁמָּה,” אָמַר רִילֵיֶב.

מַשֶּׁהוּ הִתְחִיל מִתְגַּלֶּה בִּפְנֵי קַחוֹבְסְקִי לְאַט לְאַט, כְּמוֹ בִּפְנֵי אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהָקִיץ וְאֵינוֹ יָכֹל; וְסוֹף סוֹף נִתְגַּלָּה כֻּלּוֹ. הַהַכָּרָה הִבְרִיקָה בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ אַךְ בְּרֶגַע זֶה הֻבְרַר לוֹ עִם מִי וְעַל מָה הוּא מְדַבֵּר. הַסַּהֲרוּרִי נֵעוֹר.

“יְהֵא כָּךְ,” אָמַר וּפָנָיו הֶחֱוִירוּ, אַךְ הוֹסִיפוּ לִהְיוֹת הוֹזִים שְׁלֵוִים. “אֲנִי – אוֹתוֹ, וְאַתָּה – אֶת כֻּלָּם? וְאַתָּה אֶת כֻּלָּם, הֶחְלַטְתָּ?”

“לָמָה אֶת כֻּלָּם?” לָחַשׁ רִילֵיֶב וּפָנָיו גַּם הֵם הֶחֱוִירוּ.

“הָא כֵּיצַד ‘לָמָּה’? הֲרֵי בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ: לֹא דַי בְּאֶחָד, אֶת כֻּלָּם צְרִיכִים!”

רִילֵיֶב לֹא אָמַר זֹאת מִיָּמָיו, אֲפִילוּ לְהוֹצִיא זֹאת מִפִּיו הָיָה חוֹשֵׁשׁ.

שָׁתַק. וְקַחוֹבְסְקִי הֶחֱוִיר עוֹד יוֹתֵר, וּכְאִלּוּ תָּקַע בּוֹ אֶת מַבָּטוֹ הַלּוֹהֵט:

“לָמָה אַתָּה שׁוֹתֵק? דַּבֵּר. אוּלַי אָסוּר גַּם לְהַגִּיד? לְהַגִּיד אָסוּר וְלַעֲשׂוֹת מֻתָּר?”

פִּתְאֹם נַעֲווּ פָּנָיו, פִּיו הִתְעַקֵּם לְבַת-צְחוֹק לַגְלְגָנִית, שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה הַמְשֻׁרְבֶּבֶת בְּחֻצְפָּה הִתְחִילָה מְרַטֶּטֶת.

“נוּ, תּוֹדָה בְּעַד הַכָּבוֹד! טוֹב מִמֶּנִּי לֹא מָצָאתָ, לְכָךְ נִמְצֵאתִי גַם אֲנִי כָּשֵׁר? וְאַתֶּם כֻּלְּכֶם מַה תַּעֲשׂוּ? שֶׁמָּא חוֹשְׁשִׁים אַתֶּם לְהִתְלַכְלֵךְ בְּדָם? פְּשִׁיטָא! אֲנָשִׁים יִשְׁרֵי-לֵב, נְדִיבֵי-רוּחַ! וַאֲנִי אַךְ תִּשְׁרוֹק לִי! אֲנִי הַמֻּפְקָר! אֲנִי מַכְשִׁיר רֶצַח מְזֹהָם! אֲנִי פִּגְיוֹן בְּיָדֶיךָ!”

“מָה אַתָּה סָח! מָה אַתָּה סָח, קַחוֹבְסְקִי! אִישׁ אֵינוֹ מַכְרִיחַ אוֹתָךְ. הֲרֵי זֶה הָיָה רְצוֹנְךָ אָתָּה…”

“כֵּן, רְצוֹנִי אָנִי! מַה שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנִי זֹאת אֶעֱשֶׂה! אַקְרִיב אֶת עַצְמִי בְּעַד הַמּוֹלֶדֶת, אֲבָל לֹא בַּעַדְךָ, לֹא בְּעַד הָ’אֲגֻדָּה’. לֹא אֲשַׁמֵּשׁ אַסְקוּפָה נִדְרֶסֶת לְשׁוּם אָדָם. הָהּ, שִׁפְלוּת, שִׁפְלוּת! הִכְשַׁרְתָּ אוֹתִי לְשַׁמֵּשׁ פִּגְיוֹן בְּיָדֶךָ, מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתָ מְפַתֶּה אוֹתִי. סָבוּר הָיִיתָ שֶׁהֶרְאֵיתָ דַּקּוּת-הָרֶגֶשׁ, אֲבָל הָיִיתָ גַס בְּמִדָּה כָּזוֹ, עַד שֶׁתָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִמָּצֵא שׁוֹטֶה שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד עַל כַּוָּנוֹתֶיךָ! הִשְׁחַזְתָּ אֶת הַפִּגְיוֹן, אֲבָל הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּדָּקֵר!”

“יַקִּירִי, מַחְמַדִּי! מָה אַתָּה סָח!” פִּכֵּר רִילֵיֶב אֶת יָדָיו וּפָשַׁט אוֹתָן אֵלָיו בִּתְחִנָּה, “כְּלוּם אֵין אָנוּ אֲגֻדָּה אַחַת? כְּלוּם לֹא עִמָּנוּ אָתָּה?”

“לֹא עִמָּכֶם, לֹא עִמָּכֶם! לְבַדִּי! לְבַדִּי! לְבַדִּי!”

יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכֹל לְדַבֵּר – נְשִׁימָתוֹ נִתְעַכְּבָה. כֻּלּוֹ רָעַד כְּאִלּוּ תְּקָפַתּוּ מַחֲלָה. פָּנָיו קָדְרוּ וְנַעֲשׂוּ אֲיֻמִּים, כִּפְנֵי מְטֹרָף.

“הֵילָךְ פִּגְיוֹנֶךָ! וְאִם עוֹד פַּעַם תָּעֵז, הֲרֵינִי..” בְּיָדוֹ הָאַחַת הֵנִיף אֶת הַפִּגְיוֹן עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל רִילֵיֶב, וּבַשֵּׁנִית אָחַז בְּדַשׁ בִּגְדוֹ. אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְגּוֹלִיצִין אָמְרוּ לָחוּשׁ לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל רִילֵיֶב, אֶלָּא שֶׁהַלָּה הִשְׁלִיךְ אֶת הַפִּגְיוֹן מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה – הַלַּהַב נִתְקַל בַּקַּרְקַע וְהִשְׁמִיעַ צִלְצוּל – וְדָחַף אֶת רִילֵיֶב בְּכֹחַ רַב עַד שֶׁזֶּה כִּמְעַט נָפַל וְנִזְדַּקֵּר הַחוּצָה.

רֶגַע אֶחָד עָמַד רִילֵיֶב נִדְהָם. אַחַר רָץ אַחֲרָיו, הִתְכּוֹפֵף מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת וְקָרָא בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ:

“קַחוֹבְסְקִי! קַחוֹבְסְקִי! קַחוֹבְסְקִי!”

אַךְ מַעֲנֶה לֹא נִשְׁמַע. אֵי-שָׁם הַרְחֵק, כַּנִּרְאֶה, מִן הֶחָצֵר הַחוּצָה, נִסְגַּר פִּשְׁפָּשׁ בְּרָעַשׁ.

רִילֵיֶב עָמַד עוֹד רֶגַע, כְּאִלּוּ עוֹד צִפָּה לְמַעֲנֶה, וְאַחַר חָזַר אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר.

שְׁלָשְׁתָּם שָׁתְקוּ, נְבוּכִים, וְנִמְנְעוּ מֵהַבִּיט אִישׁ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ.

“מְטֹרָף!” אָמַר לְבַסּוֹף רִילֵיֶב, “אֱמֶת אָמַר יַקּוּבּוֹבִיץ: עוֹד יָבִיא עָלֵינוּ פֻּרְעָנוּת, יָמִיט אָסוֹן עַל כֻּלָּנוּ.”

“שְׁטוּת! לֹא יָמִיט אָסוֹן עַל שׁוּם אָדָם זוּלַת עַצְמוֹ,” הֶחֱזִיר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי. “אֻמְלָל! כֻּלָּנוּ אֻמְלָלִים, וְהוּא יוֹתֵר מִכֻּלָּנוּ. בְּשָׁעָה כָּזוֹ לְבַדּוֹ. הוּא אֶחָד עוֹלֶה לַגַּרְדֹּם בְּעַד הַכֹּל – אֵין לְךָ בָּעוֹלָם צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה… וְלָמָה עָלַבְתָּ בּוֹ, רִילֵיֶב?”

“וְכִי אֲנִי עָלַבְתִּי בּוֹ?”

“כַּמּוּבָן אָתָּה. כְּלוּם אֶפְשָׁר לוֹמַר לְאָדָם: לֵךְ הֲרוֹג!?”

“‘לְהַגִּיד אָסוּר וְלַעֲשׂוֹת מֻתָּר?’” חָזַר רִילֵיֶב עַל דִּבְרֵי קַחוֹבְסְקִי בְּבַת-צְחוֹק מָרָה.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִזְדַּעְזַע וְהֶחֱוִיר, אַחַר הִסְמִיק כְּמוֹ קֹדֶם בִּשְׁעַת שִׂיחָתוֹ עִם גּוֹלִיצִין.

“אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֲבָל מוּטָב שֶׁיַּהֲרוֹג אָדָם בִּידֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁיַּגִּיד לַחֲבֵרוֹ: קוּם וַהֲרוֹג!” דִּבֵּר חֲרִישִׁית, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת נוֹרָאָה.

וּשְׁלָשְׁתָּם שׁוּב נִשְׁתַּתְּקוּ. רִילֵיֶב צָנַח עַל הָאַרְגָּז שֶׁמִּתַּחַת לְקוֹלַב-הַבְּגָדִים, מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל פִילְקָה, סָמַךְ אֶת מַרְפְּקָיו עַל בִּרְכָּיו וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי יָשַׁב סָמוּךְ אֶצְלוֹ וְלִטֵּף אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ לְטִיפָה כְּבוּשָׁה, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לְיֶלֶד חוֹלֶה.

זְמַן רָב נִמְשְׁכָה הַשְּׁתִיקָה.

לְבַסּוֹף הִגְבִּיהַּ רִילֵיֶב אֶת רֹאשׁוֹ. וּכְמוֹ בַּבֹּקֶר נִרְאָה כְּאָדָם חוֹלֶה מְאֹד; בִּן-רֶגַע הֶחֱוִירוּ פָּנָיו וְנָפְלוּ, כֻּלּוֹ כְּאִלּוּ נִכְמַשׁ, נִדְעַךְ; הָיְתָה לֶהָבָה וְלֹא שָׂרַד אֶלָּא אֵפֶר.

“קָשֶׁה, אֵלִי, קָשֶׁה! כָּבֵד מִנְּשׂוֹא!” נֶאֱנַח מִתּוֹךְ יְבָבָה כְּבוּשָׁה.

“וְכִי זָכוּר אַתָּה, רִילֵיֶב,” פָּתַח אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְאָמַר כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף לְלַטְּפוֹ לְטִיפָה כְּבוּשָׁה, “אִשָּׁה בְּלִדְתָּהּ יֹאחֲזוּהָ צִירִים, מִשּׁוּם שֶׁשַּׁעְתָּהּ הִגִּיעָה, וּבְהִוָּלֵד לָהּ בֵּן תִּשְׁכַּח אֶת חֲבָלֶיהָ מֵרֹב שִׂמְחָה, מִשּׁוּם שֶׁיָּצָא אָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם.”

“אֵילוּ דְבָרִים!” תָּמַהּ רִילֵיֶב, “מִי אֲמָרָם?”

“שָׁכַחְתָּ? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, פַּעַם תִּזָּכֵר. וְעוֹד שְׁמַע: ‘אַתֶּם נְתוּנִים עַכְשָׁו בְּצַעַר, אֲבָל אֲנִי עוֹד אָשׁוּב לִרְאוֹתְכֶם, וְיָגִיל אָז לִבְּכֶם וְאִישׁ לֹא יָפֵר אֶת שִׂמְחַתְכֶם’[22]. כָּךְ, רִילֵיֶב הֶחָבִיב: יָבוֹאוּ יִסּוּרִים וְתָבוֹא גַם שִׂמְחָה, וְהַשִּׂמְחָה לֹא יוּכַל אִישׁ לְהָפֵר אוֹתָהּ!”

בְּעֵינֵי רִילֵיֶב נוֹצְצוּ דְמָעוֹת וְהוּא חִיֵּךְ מִבַּעַד לְדִמְעוֹתָיו. קָם וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

“הֲיִזְכּוֹר, גּוֹלִיצִין, מַה שֶׁאָמַר לִי פַּעַם: ‘אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַר מַאֲמִין בֵּאלֹהִים, יַעַזְרֵהוּ אֱלֹהִים’?”

“זָכוּרְנִי, רִילֵיֶב.”

“אַף עַכְשָׁו יַגֶּד נָא לִי כָּךְ,” פָּתַח רִילֵיֶב וְלֹא סִיֵּם, פִּתְאֹם הִסְמִיק, הִתְבַּיֵּשׁ.

אֲבָל גּוֹלִיצִין הֵבִין לוֹ וְאָמַר:

“יְהִי ה’ בְּעֶזְרֶךָ, רִילֵיֶב! יְהִי ה’ בְּעֵזֶר כֻּלָּנוּ!”

רִילֵיֶב חִבֵּק בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת גּוֹלִיצִין וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶת אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, מָשַׁךְ אֶת שְׁנֵיהֶם אֵלָיו וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם נִצְמְדוּ יַחַד בִּנְשִׁיקָה מְשֻׁלֶּשֶׁת.

בְּתוֹךְ הַפַּחַד, הַכְּאֵב וְהַיִּסּוּרִים הָיְתָה לָהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהֵם כְּבָר יָדְעוּ שֶׁאֶת שִׂמְחָתָם זוֹ לֹא יָכֹל אִישׁ לְהָפֵר.

חֵלֶק שֵׁנִי

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

“בְּפֶּטֶר הִתְחִילָה הַמַּהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה וְהִיא הוֹלֶכֶת וְנִמְשֶׁכֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה” – דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁאָמַר פּוּשְׁקִין לְפֶּסְטֶל נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְּבֹקֶר יוֹם אַרְבָּעָה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט וְהִסְתַּכֵּל בְּפִסְלוֹ שֶׁל פֶּטֶר.

בֹּקֶר מְעֻנָּן, מְעֻרְפָּל, שָׁקֵט, כְּאִלּוּ הִרְהֵר וְנִמְלַךְ אִם לִנְטוֹת לְקֹר אוֹ לְהַפְשָׁרָה. הַשַּׁפּוּד שֶׁמֵּעַל לְגַג “הָאַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִי” נִנְעַץ בַּשָּׁמַיִם הַנְּמוּכִים כְּמוֹ לְתוֹךְ מוּךְ לָבָן. הַגְּשָׁרִים עַל פְּנֵי הַנֵּיבָה נִתְקְעוּ בְּתוֹךְ חוֹמָה לְבָנָה, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁשָּׁם, מֵעֵבֶר לַנֵּיבָה, אֵין כְּלוּם, זוּלַת חַשְׁרָה לְבָנָה בְּלִימָה – פַּאֲתֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, יַרְכְּתֵי תֵּבֵל. וּפָרַשׁ-הַנְּחֹשֶת עַל גַּבֵּי סוּס-הַנְּחֹשֶת דָּהַר אֶל צַלְמָוֶת לְבָנָה זוֹ.

גּוֹלִיצִין הָיָה מְהַלֵּךְ עַל הָרָצִיף כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל הָרְחָבָה הַשּׁוֹמְמָה. רָאָה מֵרָחוֹק אֶת אִיבַן אִיבָנוֹבִיץ פּוּשְׁצִ’ין וְנִגַּשׁ אֵלָיו.

“דּוֹמֶנִּי לִשְׁמוֹנֶה?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“כֵּן, לִשְׁמוֹנֶה,” הֵשִׁיב פּוּשְׁצִ’ין.

“הֲלֹא עוֹד מְעַט תֵּשַׁע? וְאֵין אִישׁ?”

“אֵין אִישׁ”.

“לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“וְהֵיכָן רִילֵיֶב?”

“בְּוַדַּאי יָשֵׁן. אוֹהֵב שֵׁנָה הוּא.”

“חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁמָּא נַחְמִיץ בִּשְׁנָתֵנוּ אֶת שִׁחְרוּרָהּ שֶׁל רוּסְיָה.”

שָׁתְקוּ, הִתְהַלְּכוּ, מִתּוֹךְ צִפִּיָּה לְבוֹאוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ. אִישׁ לֹא בָּא.

“וַאֲנִי אֵלֵךְ,” אָמַר פּוּשְׁצִ’ין.

“לְהֵיכָן?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“הַבָּיְתָה.”

פּוּשְׁצִ’ין הָלַךְ לוֹ וְגוֹלִיצִין הוֹסִיף לְהַלֵּךְ עַל הָרָצִיף אֵילָךְ וְאֵילָךְ.

אִשָּׁה אַחַת בְּשִׂמְלָה אֲחוּזַת קֶרַח וּבְפָנִים כְּחֻלִּים שָׁטְפָה כְּבָסִים בְּתוֹךְ פִּרְצַת-קֶרַח. זָקֵן, הַמְמֻנֶּה עַל הַפַּנָּסִים, שִׁלְשֵׁל בְּגַלְגַּל פַּנָּס מֵרֹאשׁ עַמּוּד-הָעֵץ הַמְכֻסֶּה רֶפֶשׁ עוֹד מִן הַקַּיִץ, הֶעֱרָה שֶׁמֶן-קַנְבּוּס לְתוֹךְ מְנוֹרַת-הַפַּחִים. רוֹכֵל סִדֵּר עַל גַּבֵּי תֵּבָה מַמְתַּקִּים שֶׁל מִנְתָּה, בְּצוּרַת דָּגִים קְטַנִּים, לְבָנִים וּוְרֻדִּים, סֻכָּרִיּוֹת בְּצוּרַת תַּרְנְגוֹלִים קְטַנִּים וּשְׁקוּפִים, צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים.

נַעַר מְשַׁמֵּשׁ בַּחֲנוּת מַכֹּלֶת, בְּסִינָר מְזֹהָם עִם סַל רֵיק עַל רֹאשׁוֹ, הִתְעַנֵּג לְיַד הַמַּעֲקֶה, כִּרְסֵם זֵרְעוֹנִים וְהִתְבּוֹנֵן אֶל גּוֹלִיצִין; אוּלַי יָדַע מִן הַנִּסָּיוֹן שֶׁאִם אָדוֹן מַמְתִּין כָּאן, סִמָּן שֶׁתָּבוֹא גַם עַלְמָה. וְאַף גּוֹלִיצִין דּוֹמֶה עָלָיו שֶׁהוּא מַמְתִּין –

כַּאֲשֶׁר יְחַכֶּה אוֹהֵב צָעִיר

לִשְׁעַת הָרְאָיוֹן הַמְּתוּקָה.

נִמְאַס לוֹ מַרְאֶה הַפִּרְחָח וְהוּא עָבַר אֶל בּוּלְבַר הָאַדְמִירָלִים וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ מִצִּדּוֹ הָאֶחָד, וּבְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי הָיָה מְהַלֵּךְ אָדוֹן אֶחָד בְּמִשְׁקָפַיִם כֵּהִים, בִּמְעִיל יְרַקְרַק: עוֹבֵר שָׁמָּה, מִסְתַּכֵּל כְּשׁוֹאֵל: “וּמָה? וְכִי יֶאֱרַע מָה?” וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר מִשָּׁם הֲרֵיהוּ כְּאוֹמֵר: “מַשֶּׁהוּ יֶאֱרַע, נִזְכֶּה וְנִרְאֶה!”

“מְרַגֵּל”, חָשַׁב גּוֹלִיצִין, עָבַר מֵאַחֲרֵי קֶרֶן-זָוִית וְשָׁם יָשַׁב נִסְתָּר עַל גַּבֵּי סַפְסָל.

“הָיוּ יָמִים וְהֵם אֵינָם רְחוֹקִים, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְךָ לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנְךָ בְּכַעַךְ שֶׁמְּחִירוֹ פְּרוּטָה, וְגַם לְהוֹתִיר לְמָחָר, וּבְיָמֵינוּ אֲפִילוּ בְּעַד תֵּשַׁע פְּרוּטוֹת לֹא יִמְצָא אָדָם לָתֵת עַל פִּיהוּ,” הָיְתָה זְקֵנָה מוֹכֶרֶת בְּגָדִים יְשָׁנִים מְתַגֶּרֶת עִם זְקֵנָה מוֹכֶרֶת כְּעָכִים וּבְעֵינֶיהָ בִּקְשָׁה רַחֲמִים מִגּוֹלִיצִין. וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ, עַל גַּבֵּי שׂוֹךְ חָשׂוּף, עָמַד עוֹרֵב בְּפֶה פָּעוּר עִם מַשֶּׁהוּ אָדֹם כַּדָּם בְּתוֹכוֹ וְקָרָא.

“לֹא יִהְיֶה כְּלוּם! לֹא יִהְיֶה כְּלוּם!” הִרְהֵר גּוֹלִיצִין.

וּפִתְאֹם תְּקָפָהוּ שִׁעְמוּם, תְּקוּצַת-נֶפֶשׁ, קֹר. קָם, עָבַר אֶת רַחֲבַת-הָאַדְמִירָלִים וְנִכְנַס אֶל בֵּית-הַקַּהְוָה שֶׁל לוֹרֶד בְּקֶרֶן הָרְחוֹב נֶבְסְקִי, סָמוּךְ אֵצֶל הַמַּטֶּה הָרָאשִׁי.

כָּאן דָּלְקוּ מְנוֹרוֹת: אוֹר הַיּוֹם כִּמְעַט לֹא חָדַר דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת הַקּוֹמָה הַתַּחְתִּית; הָיָה כָּאן חַם מְאֹד מֵהַתַּנּוּר הַמֻּסָּק, עָמַד רֵיחַ לֶחֶם חַם וְקַהְוָה. מֵהַחֵדֶר הַסָּמוּךְ הִגִּיעַ קוֹל נְקִישַׁת כַּדּוּרֵי הַבִּילְיַרְד.

גּוֹלִיצִין יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָן קָטֹן וְהִזְמִין תֵּה. בְּקֵרוּב מָקוֹם יָשְׁבוּ שְׁנֵי פְּקִידִים וְקָרְאוּ בְּקוֹל אֶת הַמַּנִיפֶסְט עַל עֲלִיָּתוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי עַל כִּסֵא הַמַּלְכוּת.

“אָנוּ מוֹדִיעִים לְכָל נְתִינֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים… בְּלֵב נִשְׁבָּר וּמִתּוֹךְ כְּנִיעָה לִפְנֵי גְזֵרַת אֵל עֶלְיוֹן נִשְׁבַּעְנוּ שְׁבוּעַת אֱמוּנִים לְאָחִינוּ הַגָּדוֹל, לְיוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר וְהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ, כְּאֶל הַיּוֹרֵשׁ הַחֻקִּי שֶׁל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, לְפִי מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה…”

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַדְּבָרִים אֶל הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל קוֹנְסְטַנְטִין מֵהַמְּלוּכָה וְאֶל הַשְּׁבוּעָה הַשְּׁנִיָּה הִפְסִיק הַקּוֹרֵא.

“הֲמֵבִין מַר?” שָׁאַל בְּלַחַשׁ רָם, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין לֹא הָיָה יָכֹל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹעַ.

“אָנִי מֵבִין,” הֵשִׁיב הַשּׁוֹמֵעַ, “כַּמָּה שְׁבוּעוֹת תִּהְיֶינָה אֵפוֹא? הַיּוֹם לְאֶחָד, מָחָר לְאַחֵר, וְאוּלַי אַחַר כָּךְ לִשְׁלִישִׁי…”

“אָנוּ קוֹרְאִים לְכָל נְתִינֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים לְשַׁתֵּף עַצְמָם בִּתְפִלּוֹת חַמּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁיְּחַזֵּק אֶת לִבֵּנוּ בְּכַוָּנוֹתֵינוּ הַטּוֹבוֹת לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַקֵּיסָר, מְנוּחָתוֹ עֵדֶן וִיהִי רָצוֹן שֶׁמַּלְכוּתֵנוּ תְּהֵא כְּעֵין הֶמְשֵׁךְ לְמַלְכוּתוֹ… וְכִי מֵבִין הוּא?”

“מֵבִין אֲנִי: הֶבֶל וּרְעוּת-רוּחַ, וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ!”

“בְּוַדַּאי גַּם אֵלֶּה הֵם מְרַגְּלִים,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, הָפַךְ פָּנָיו, נָטַל אֵיזֶה סֵפֶר יָשָׁן וּמְרֻפָּט שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן וְהֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא מְעַיֵּן בּוֹ.

קוֹרְנֵט מֵהַגְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַפָּרָשִׁים נִכְנַס כְּשֶׁחַרְבּוֹ מְכַשְׁכֶּשֶׁת עַל יְרֵכוֹ וְהִזְמִין אֵצֶל הַמּוֹכֶרֶת הַצָּרְפַתִּיָּה לִטְרָה שֶׁל סֻכָּרִיּוֹת “מִטַּעַם הַלִּימוֹן, חֲמוּצוֹת”.

גּוֹלִיצִין הִכִּיר בּוֹ אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר אִיבָנוֹבִיץ אוֹדוֹיֶבְסְקִי, דָּרַשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ וּמְשָׁכוֹ הַצִּדָּה.

“מֵהֵיכָן אַתָּה בָּא?”

“מִן הָאַרְמוֹן. כָּל הַלַּיְלָה עָמַדְתִּי עַל הַמִּשְׁמָר.”

“וּמָה?”

“לֹא כְּלוּם. זֶה עַתָּה הָיָה הַגְּרַף מִילוֹרָדוֹבִיץ אֵצֶל הַקֵּיסָר בְּדִין-וְחֶשְׁבּוֹן: מִכָּל הַגְּדוּדִים חוֹזְרִים הַדְּגָלִים; כָּל הַצְּבָאוֹת כְּבָר נִשְׁבְּעוּ, וּכְמוֹ כֵן כָּל הָעִיר, אֶפְשָׁר לֵאמֹר, מִשּׁוּם שֶׁעוֹד מִן הַבֹּקֶר אֵין לַחֲדוֹר אֶל בָּתֵּי-הַתְּפִלָּה מֵרֹב צְפִיפוּת הַקָּהָל. הַגְּרַף שָׂמַח מְאֹד, כִּמְחֻתָּן; הוּא מַזְמִין אֶת כֻּלָּנוּ אֶל מַיְקוֹב, מְנַהֵל הַתֵּאַטְרָאוֹת, לְמִשְׁתֶּה, וּמִשָּׁם אֶל טֶלֶשׁוֹבָה הָרַקְדָנִית.”

“וְאַתָּה סָבוּר, סַשַׁא?..”

“אֵינִי סָבוּר כְּלוּם. אִם הַגּוּבֶּרְנָטוֹר הַצְּבָאִי מִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׁתֶּה אֵצֶל רַקְדָנִית הַבַּלֶּט, הֱוֵי אוֹמֵֵר שֶׁבָּעִיר אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה.”

הַצָּרְפַתִּיָּה הִגִּישָׁה לְאוֹדוֹיֶבְסְקִי אֶת חֲפִיסַת הַסֻּכָּרִיּוֹת צְרוּרָה בְּסֶרֶט וָרֹד.

“לְהֵיכָן?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“הַבָּיְתָה.”

“מִפְּנֵי מָה?”

“לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה וְלִמְצוֹץ סֻכָּרִיּוֹת. חָכְמָה גְדוֹלָה מִזּוֹ לֹא תִּמְצָא בָּעוֹלָם!” צָחַק אוֹדוֹיֶבְסְקִי, לָחַץ אֶת יָדוֹ וְיָצָא.

וְגוֹלִיצִין שׁוּב יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן. הָיָה עָיֵף, עֵינָיו כָּבְדוּ, עַפְעַפָּיו הָיוּ מִתְדַּבְּקִים. בְּלִבּוֹ אָמַר: “וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אֵרָדֵם.”

הַמּוּךְ הַלָּבָן וְהַמַּחֲנִיק מִלֵּא אֶת הֶחָדֶר. אֵי-שָׁם בְּקִרְבַת מָקוֹם הָיְתָה מַרִינְקָה וְהוּא קָרָא לָהּ. אַךְ הַמּוּךְ הֶחֱרִישׁ אֶת קוֹלוֹ. וְסָמוּךְ מֵעַל לְאָזְנוֹ הָיָה עוֹרֵב פּוֹעֵר אֶת מַקּוֹרוֹ עִם מַשֶּׁהוּ אָדֹם כַּדָּם בְּתוֹכוֹ וְקוֹרֵא: “כְּלוּם לֹא יִהְיֶה! כְּלוּם לֹא יִהְיֶה!”

נֵעוֹר מֵחֲמַת רַעַשׁ פִּתְאֹמִי. הַכֹּל נִתְּרוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, רָצוּ אֶל הַחַלּוֹנוֹת וְהִסְתַּכְּלוּ בָּרְחוֹב. אֲבָל בַּחַלּוֹנוֹת הַנְּמוּכִים עַד לַמִּרְצֶפֶת כִּמְעַט נִרְאוּ רַק רַגְלֵי אֲנָשִׁים מִתְרוֹצְצוֹת.

“לְהֵיכָן הֵם רָצִים?”

“רָמְסוּ!”

“שָׁדְדוּ!”

“דְּלֵקָה!”

“מֶרֶד!”

גּוֹלִיצִין אַף הוּא נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, כִּמְשֻׁגָּע הִתְפָּרֵץ הַחוּצָה, עַד שֶׁכִּמְעַט הִפִּיל אֶת מִישֶׁהוּ בְּדַרְכּוֹ.

“מֶרֶד! מֶרֶד!” שָׁמַע קְרִיאוֹת בְּתוֹךְ הַקָּהָל הָרָץ, וְאַף הוּא רָץ יַחַד עִמּוֹ, אֶל מַעֲבַר קֶרֶן רְחוֹב נֶבְסְקִי, לְאֹרֶךְ רַחֲבַת הָאַדְמִירָלִים, כְּלַפֵּי רְחוֹב גּוֹרוֹחוֹבַיָּה.

“וַי, אָסוֹן! אָסוֹן!”

“מַה קָרָה?”

“הַגְּוַרְדִּיָּה מוֹרֶדֶת, מְסָרֶבֶת לְהִשָּׁבַע לְנִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ!”

“מִי לְנִיקֹולַי אוֹתוֹ דוֹקְרִים וּמְרַטְּשִׁים, וּמִי לְקוֹנְסְטַנְטִין אוֹתוֹ גוֹרְרִים אַחֲרֵיהֶם.”

“וְהַקֵּיסָר מִיהוּ, אָנָא הַגִּידוּ בְּרֹב חַסְדְּכֶם?”

“נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ!”

“קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ!”

“אֵין קֵיסָר!”

“וַי, אָסוֹן! אָסוֹן!”

בַּהַגִּיעוֹ בְּרִיצָה אֶל רְחוֹב גּוֹרוֹחוֹבַיָּה, שָׁמַע גּוֹלִיצִין מֵרָחוֹק הֲמֻלַּת תֹּף וּשְׁאוֹן קוֹלוֹת, דּוֹמֶה לִשְׁאוֹן סוּפָה שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת. הִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת, מִתְקָרֶבֶת, מִתְקָרֶבֶת, – וּפִתְאֹם הָאָרֶץ רָעֲשָׁה מִשַּׁעֲטַת אַלְפֵי רַגְלִים, הָאֲוִיר הִזְדַּעְזַע מִקּוֹלוֹת מַחֲרִישִׁים:

“הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד! קוֹנְסְטַנְטִין!”

מִשְׁתּוֹחֲחִים כְּפוּפִים כְּנוֹטִים לִנְפּוֹל, עִם כִּידו­ֹנִים מְאֻפָּקִים, עִם דֶּגֶל מִתְנוֹפֵף בְּרֹאשָׁם, רָץ מַהֵר בַּטַלְיֹון הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַמּוֹסְקוֹבִי, כְּמוֹ לְמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה אוֹ לְהִסְתָּעֵר עַל מִבְצָר סָמוּי מִן הָעָיִן.

“הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד!” צָוְחוּ הַחַיָּלִים בְּכָל כֹּחַ וּפִיּוֹתֵיהֶם פְּעוּרִים, עֵינֵיהֶם בּוֹלְטוֹת, צַוְּארֵיהֶם נְטוּיִים, עוֹרְקֵיהֶם מְתוּחִים בְּכֹחַ רַב, כְּאִלּוּ הָיוּ מַגְבִּיהִים בִּצְוָחָה זוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא כָּבֵד לְאֵין שִׁעוּר. וּבָתֵּי גּוֹרוֹחוֹבַיָּה הַנְּמוּכִים, הַכְּתֻמִּים-מְרֻפָּשִׁים הִבִּיטוּ אֶל הַמַּחֲזֶה שֶׁלֹּא רָאַתְהוּ עַיִן, כִּפְקִידֵי פֶּטֶרְבּוּרְג זְקֵנִים – חֻרְבַּן הָעוֹלָם.

הָאֲסַפְסוּף רָץ יַחַד עִם הַחַיָּלִים. פִּרְחֲחֵי הָרְחוֹב שָׁרְקוּ, צִפְצְפוּ וְכִרְכְּרוּ וּפִזְּזוּ כְּשֵׁדִים קְטַנִּים. וּשְׁלֹשָה שֵׁדִים גְּדוֹלִים, שְׁלֹשָה קַפִּיטַנֵּי-הַמַּטֶּה, טָסוּ בְּרֹאשׁ הַבַּטַלְיוֹן: אֲלֶכְּסַנְדֶּר וּמִיכָאֵל בֶּסְטוּזֶ’בִים הִגְבִּיהוּ עַל קְצוֹת חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת מִגְבָּעוֹת בְּנוֹת שָׁלֹש קְרָנוֹת עִם נוֹצוֹת, וְהַנָּסִיךְ שְׁצֶ’פִּין-רוֹסְטוֹבְסְקִי נוֹפֵף חֶרֶב טְבוּלָה בְּדָם: זֶה עַתָּה הֵמִית בָּהּ שְׁלֹשָה אֲנָשִׁים.

גּוֹלִיצִין רָץ עִם כֻּלָּם כְּשֶׁהוּא נִכְשָׁל וּמִסְתַּבֵּךְ בְּכַנְפֵי הַשִּׁינֶל וּמַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת מִשְׁקָפָיו הַנּוֹפְלִים מֵחָטְמוֹ, וְצָעַק בְּהִתְרוֹמְמוּת-הָרוּחַ וּבְכָל כֹּחַ:

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

פֶּרֶק שֵׁנִי

מֵרְחוֹב גּוֹרוֹחוֹבַיָּה פָּנוּ שְׂמֹאלָה, עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַגָּדֵר שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית וְיָצְאוּ אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט. כָּאן, לְיַד הַפֶּסֶל שֶׁל פֶּטֶר, עָמְדוּ וְהִסְתַּדְּרוּ בְּטוּר-מַעֲרָכָה, הַפָּנִים אֶל אַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִיּוּת וְהָעֹרֶף אֶל הַסֵּנַט. לִפְנֵיהֶם הֶעֱמִידוּ שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל חֲלוּצִים-קַלָּעִים. וּבְאֶמְצַע הַטּוּר הֶעֱמִידוּ אֶת הַדֶּגֶל וּמִסְּבִיבוֹ חַבְרֵי “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”.

כָּאן מֵאַחֲרֵי מְשׂוּכַת-הַפְּלָדָה שֶׁל הַכִּידוֹנִים הָיָה בָּטוּחַ כְּמוֹ בְּתוֹךְ מִבְצָר, נוֹחַ וָחַם מִנְּשִׁימוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי-הָאָדָם. מִן הַחַיָּלִים נָדַף רֵיחַ הַקְּסָרַקְטִין: זוֹ הָיְתָה תַּעֲרֹבֶת שֶׁל רֵיחַ לֶחֶם-הַדָּגָן, הַטַּבַּק וְהַחוּמִילָה, וּמֵאוֹדוֹיֶבְסְקִי, “יֶלֶד הַטִּפּוּחִים” נָדַף רֵיחַ בְּשָׂמִים דַּק שֶׁל הַ“סִּגָּל הַפַּרְמִי”. וּמְזִיגָה זוֹ שֶׁל שְׁנֵי מִינֵי הָרֵיחוֹת נִרְאֲתָה לְגּוֹלִיצִין כְּסֵמֶל.

חַבְרֵי “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית” הִתְחַבְּקוּ וְהִתְנַשְּׁקוּ. פְּנֵי כֻּלָּם פִּתְאֹם נִשְׁתַּנּוּ, נַעֲשׂוּ כַּחֲדָשִׁים. הִכִּירוּ וְלֹא הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, כְּאִלּוּ נִפְגְּשׁוּ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת. דַּבְּרוּ בְּחִפָּזוֹן, לִמְקֻטָּעִין, כְּשֶׁהָאֶחָד נִכְנָס לְדִבְרֵי חֲבֵרוֹ כְּמוֹ מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמִים.

“פֹּה, סַשְׁקָה, טוֹב, אַ?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין אֶת אוֹדוֹיֶבְסְקִי, שֶׁעַד שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ נוֹדַע לוֹ עַל אוֹדוֹת הַמֶּרֶד וְחָזַר בְּרִיצָה אֶל הָרְחָבָה.

“טוֹב, גּוֹלִיצִין, טוֹב לְהַפְלִיא! גַּם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁכָּךְ טוֹב!” עָנָה אוֹדוֹיֶבְסְקִי, וּכְשֶׁהֵרִים אֶת הַשִּׁינֶל שֶׁנִּשְׁמַט מֵעַל כְּתֵפָיו נָפְלָה אַרְצָה חֲפִיסַת הַסֻּכָּרִיּוֹת הַצְּרוּרָה בְּסֶרֶט וָרֹד.

“אַהַא, מִטַּעַם שֶׁל לִימֹון, חֲמוּצוֹת,” צָחַק גּוֹלִיצִין, “כְּלוּם תִּשְׁכַּב עוֹד, נָבָל, עַל הַסַּפָּה לִמְצוֹץ סֻכָּרִיּוֹת?”

הוּא צָחַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרוֹץ בִּבְכִי מִשִּׂמְחָה. “אֶשָּׂא אֶת מַרִינְקָה לְאִשָּׁה, בְּהֶחְלֵט אֶשָּׂא אוֹתָהּ!” עָלְתָה פִּתְאֹם מַחֲשָׁבָה עַל לִבּוֹ וּבְעַצְמוֹ תָּמַהּ עָלֶיהָ: “לָמָּה מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ? הֲרֵי עוֹד מְעַט וְאָמוּת… אַחַת הִיא, אִם לֹא אָמוּת, אֶקָּחֶנָּה לְאִשָּׁה!”

נִגַּשׁ פּוּשְׁצִ’ין; גַּם עִמּוֹ הִתְנַשְּׁקוּ.

“הִתְחִיל הַדָּבָר, פּוּשְׁצִ’ין?”

“הִתְחִיל, גּוֹלִיצִין.”

“הֲזוֹכֵר אַתָּה אֶת דְּבָרֶיךָ? עַד לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים, אָמַרְתָּ, אֵין לְהַעֲלוֹת זֹאת עַל הַדָּעַת?”

וְהִנֵּה לֹא חָשְׁבוּ וְהִתְחִילוּ."

“וְכִי לֹא עָלָה יָפֶה?”

“יָפֶה.”

“הַכֹּל יִהְיֶה יָפֶה! הַכֹּל יִהְיֶה יָפֶה!” אִשֵּׁר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, נְבוֹךְ-עֶשְׁתּוֹנוֹת גַּם הוּא, אֲבָל בְּבַת-צְחוֹק נְאוֹרָה כָּזוֹ עַל פָּנָיו, עַד שֶׁכָּל רוֹאֶיהָ אוֹרוּ נַפְשׁוֹתָם.

וִילְהֶלְם קְיוּכֶלְבֶּקֶר, בִּלְתִּי-זָרִיז, גִּבֵּחַ, דּוֹמֶה לַחֲסִידָה שֶׁחֲלָפָהּ חֵץ, סִפֵּר אֵיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל הָרְחָבָה הִפִּילוֹ הָעֶגְלוֹן מִתּוֹךְ עֶגְלַת-הַחֹרֶף.

“נֶחְבַּלְתָּ?”

“לֹא, נָפַלְתִּי לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג הָרָךְ. אֶלָּא חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁמָּא נִרְטַב הָאֶקְדֹּחַ.”

“וּכְלוּם אַתָּה יוֹדֵעַ לִירוֹת?”

“קָלַעְתִּי בְּעוֹרֵב וּפָגַעְתִּי בְּפָרָה!”

“מַה זֶה, קְיוּכְלָה, שֶׁהַרְפַּתְקָאוֹת מְשֻׁנּוֹת כָּאֵלֶּה מִתְרַחֲשׁוֹת בָּךְ?”

“צוֹחֲקִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ בִּבְכִי מִשִּׂמְחָה,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

דּוֹמֶה לְמִשְׂחַק עֲנָקִים: שַׂגִּיא וְאָיֹם כַּמָּוֶת, וּמַצְחִיק וְתָמִים כְּתַעְתּוּעַ-יְלָדִים.

אֲלֶכְּסַנְדֶּר בֶּסְטוּזֶ’ב קָפַץ אֶל מֵעֵבֶר לַסְּבָכָה שֶׁל הַפֶּסֶל, גָחַן וְהֶעֱבִיר פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֶת לַהַב חַרְבּוֹ עַל פְּנֵי בְּלִיטַת הַשַּׁחַם.

“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?” קָרָא אֵלָיו אוֹדוֹיֶבְסְקִי.

"בְּחַלְמִישׁ הַצּוּר שֶׁל פֶּטֶר

אֶת נֶשֶׁק הַחֹפֶשׁ אֲנִי מַשְׁחִיז!"

הֵשִׁיב בֶּסְטוּזֶ’ב בְּשִׁיר, חֲגִיגִית.

“וְאַתָּה, גּוֹלִיצִין, לָמָּה תְּעַוֶּה פָּנֶיךָ?” הֵעִיר לוֹ אוֹדוֹיֶבְסְקִי, “בֶּסְטוּזֶ’ב הוּא בֶּן חַיִל: אֶת כָּל הַגְּדוּד הִמְרִיד. אֶלָּא מַה שֶׁהוּא אוֹהֵב לְשַׂחֵק כְּאַקְטוֹר, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֻּלָּנוּ נִתְפַּשְׂנוּ לְחֻלְשָׁה זוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל כָּאן בְּנֵי-חָיִל!”

הַנָּסִיךְ שְׁצֶ’פִּין, אַחַר הִשְׁתּוֹלְלוּתוֹ הַקּוֹדֶמֶת, נֶחֱלַשׁ פִּתְאֹם, תְּנוּעוֹתָיו כָּבְדוּ; יָשַׁב עַל אָדֶן הַמַּרְצֶפֶת וְהִתְבּוֹנֵן בְּעִיּוּן רַב אֶל יָדָיו הַנְּתוּנוֹת בִּכְפָפוֹת לְבָנוֹת וּמְטֻנָּפוֹת בְּדָם; רָצָה לַחֲלוֹץ אוֹתָן וְלֹא יָכֹל, דָּבְקוּ אֶל בְּשָׂרוֹ; קָרַע וּפָשַׁט אוֹתָן, הִשְׁלִיכָן וְהִתְחִיל רוֹחֵץ בַּשֶּׁלֶג אֶת הַדָּם מֵעַל יָדָיו.

“הַכֹּל יַעֲלֶה יָפֶה,” חָזַר אוֹדוֹיֶבְסְקִי עַל דִּבְרֵי אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְהִצְבִּיעַ לְגוֹלִיצִין עַל שְׁצֶפִּין, “כְּלוּם גַּם זֶה יָפֶה?”

“גַּם זֶה, בְּלֹא זֹאת אִי אֶפְשָׁר,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין, וּמִשּׁוּם מָה נָתַן עֵינָיו, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ עַל זֹאת, בְּקַחוֹבְסְקִי.

לָבוּשׁ בְּפַרְוָה חַסְרַת צִפּוּי וּבַחֲגוֹרָה אֲדֻמָּה, שֶׁהָיוּ נְעוּצִים בָּהּ פִּגְיוֹן וּשְׁנֵי אֶקְדֹּחִים, עָמַד קַחוֹבְסְקִי מְרֻחָק מִכֻּלָּם, לְבַדּוֹ, כְּמוֹ תָּמִיד. אִישׁ לֹא נִגַּשׁ אֵלָיו, לֹא פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים. כַּנִּרְאֶה, הִרְגִּישׁ עַל עַצְמוֹ בְּמַבָּטוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין, הִסְתַּכֵּל בּוֹ גַם הוּא – וּבְפָנָיו הָרְעֵבִים, הַכְּחוּשִׁים וְהַכְּבֵדִים-כְּבֵדִים כַּעֲשׂוּיִים מֵאֵבֶן, עִם שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה הַמְשֻׁרְבָּבָה בְּחֻצְפָּה וּבְעֵינָיו הַנּוּגוֹת כְּעֵינֵי יֶלֶד חוֹלֶה אוֹ כֶּלֶב שֶׁאָבַד לוֹ בְּעָלָיו, – הִרְעִיד מַשֶּׁהוּ, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ לְהִגָּלוֹת בָּהֶם וְלֹא יָכֹל. וּמִיָּד שׁוּב הָפַךְ פָּנָיו וְהִשְׁפִּיל בְּזַעַם אֶת עֵינָיו. “לֹא עִמָּכֶם, לֹא עִמָּכֶם, מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי וְלֹא אֶהְיֶה עִמָּכֶם!” נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין דִּבְרֵי קַחוֹבְסְקִי אֶמֶשׁ, וּפִתְאֹם נִתְגַּלְגְּלָה בּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים עָלָיו, עַד לִבְלִי נְשׂוֹא.

“וַהֲרֵי גַם רִילֵיֶב הֶחָבִיב! תַּשׁ כֹּחוֹ, הַמִּסְכֵּן!” נִגַּשׁ גּוֹלִיצִין אֶל רִילֵיֶב וְחִבֵּב אוֹתוֹ בְּרֹךְ מְיֻחָד. מָצָא עַצְמוֹ חַיָּב לְפָנָיו: חָשַׁד בּוֹ שֶׁיִּישַׁן וְיַחְמִיץ, וְהוּא הֲרֵי הִתְלַבֵּט כָּל הַבֹּקֶר כִּמְטֹרָף, הִתְרוֹצֵץ בְּכָל בָּתֵּי הַקְּסָרַקְטִין, בְּכָל הַמִּשְמָרוֹת, כְּדֵי לְכַנֵּס חַיָּלִים, וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ, חָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

“מְעַט אָנוּ, גּוֹלִיצִין, הָהּ, מַה מְעָט!”

“אַף אִם מְעַט, הָיָה צֹרֶךְ בַּדָּבָר, הָיָה צֹרֶךְ לְהַתְחִיל!” הִזְכִּיר לוֹ גוֹלִיצִין אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ.

“כֵּן, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ צֹרֶךְ! הֲרֵי הָיִינוּ בְּכָל זֹאת בְּנֵי-חוֹרִין לוּ גַם לְרֶגַע אֶחָד!” קָרָא רִילֵיֶב.

“וּטְרוּבֶּצְקוֹי הֵיכָן הוּא?” נִזְכַּר פִּתְאֹם.

“הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אוֹתוֹ! נֶעְלַם כְּאִלּוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאֲדָמָה!”

“בְּוַדַּאי נִבְהַל וְהִסְתַּתֵּר.”

“כֵּיצַד! כְּלוּם אֶפְשָׁר לָנוּ בְּלֹא דִיקְטָטוֹר? מַה הוּא עוֹשֶׂה בָּנוּ!” פָּתַח רִילֵיֶב וְלֹא סִיֵּם, עָשָׂה תְּנוּעָה בְּיָדוֹ וְשׁוּב בָּרַח לְהִתְרוֹצֵץ בָּעִיר כִּמְטֹרָף, לְחַפֵּשׂ אֶת טְרוּבֶּצְקוֹי.

“לֹא נָתְנוּ כָּל פְּקֻדָּה, הִזְעִיקוּ אֲנָשִׁים אֶל הָרְחָבָה כִּכְבָשִׂים וְהֵם עַצְמָם נֶחְבְּאוּ,” רָגַן קַחוֹבְסְקִי, וְכֻלָּם נִשְׁתַּתְּקוּ, כְּאִלּוּ נֵעוֹרוּ, הִתְעַשְּׁתוּ, וּצְמַרְמֹרֶת-אֵימִים עָבְרָה בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד.

לֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשׂוֹת: עָמְדוּ וְהִמְתִּינוּ. אֶל הָרְחָבָה הִתְכַּנְּסוּ בַּשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה בְּעֵרֶךְ. וְעַל צְרִיחַ אַרְמוֹן-הָאַדְמִירָלִים הִשְׁמִיעוּ הָאוֹרְלוֹגִין שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, אַחַת, וְהָאוֹיֵב לֹא הוֹפִיעַ, לֹא בָּאָה אֲפִילוּ הַמִּשְׁטָרָה, כְּאִלּוּ כָּל הַפְּקִידוּת הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.

הָיָה בְּדַעְתָּם לִתְפּוֹשׂ אֶת הַסֵּנָטוֹרִים, אֲבָל נִתְגַּלָּה שֶׁהֵם כְּבָר נִשְׁבְּעוּ בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר וְנָסְעוּ אֶל אַרְמוֹן הַחֹרֶף לִתְפִלָּה.

הַחַיָּלִים, לְבוּשִׁים רַק בְּמַדֵּיהֶם, קָפְאוּ מִקֹּר, חִמְּמוּ אֶת עַצְמָם בְּמֵי-דְּבַשׁ חַמִּים, דִּשְׁדְּשׁוּ בְּרַגְלֵיהֶם וְטָפְחוּ בִּידֵיהֶם. עָמְדוּ בְּשַׁלְוָה עַד שֶׁהָעוֹבְדִים הָיוּ סְבוּרִים שֶׁבָּאוּ אֶל פַּרַד.

גּוֹלִיצִין הִתְהַלֵּךְ לְאֹרֶךְ הֶחָזִית וְהִקְשִׁיב אֶל שִׂיחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַחַיָּלִים.

“קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בָּא לְכָאן מִוַּרְשָׁה.”

“כְּאַרְבַּע תַּחֲנוֹת לִפְנֵי נַרְוָה הוּא עוֹמֵד עִם הַצָּבָא הָרִאשׁוֹן וְהַקּוֹרְפּוּס הַפּוֹלָנִי, וּבִרְצוֹנוֹ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לְנִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ!”

“גַּם שְׁאָר הַגְּדוּדִים יְסָרְבוּ בְּלֹא סָפֵק.”

“וְאִם לֹא יָבוֹא לְכָאן, נֵלֵךְ וּנְבִיאֶנּוּ, עַל כַּפַּיִם נִשָּׂאֶנּוּ!”

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” וּבַצְּעָקָה הַזּוֹ הָיוּ מִסְתַּיְּמוֹת כָּל הַשִּׂיחוֹת.

וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתָם: “מִפְּנֵי מָה אֵינְכֶם נִשְׁבָּעִים?” הָיוּ עוֹנִים: “הַמַּצְפּוּן אֵינוֹ מַנִּיחַ.”

בֵּין הָאֲגַף הַיְמָנִי שֶׁל הָרִבּוּעַ וּבֵין הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית הִצְטוֹפֵף הָאֲסַפְסוּף. גּוֹלִיצִין נִכְנַס לְתוֹכוֹ וְהִטָּה אֹזֶן אֶל הַשִּׂיחוֹת גַּם פֹּה.

בְּתוֹךְ הָאֲסַפְסוּף הָיוּ אִכָּרִים, בַּעֲלֵי-מְלָאכָה, פְּקִידִים, עִירוֹנִים וַאֲנָשִׁים שֶׁאֵין לִקְבּוֹעַ אֶת מַעֲמָדָם, בְּמַלְבּוּשִׁים מְשֻׁנִּים, כְּאִלּוּ הִתְחַפְּשׂוּ: שִׁינֶלִים שֶׁל אֲדוֹנִים וְכוֹבָעִים שֶׁל אִכָּרִים, פְרַקִים שְׁחוֹרִים עִם מַגָּבוֹת לְבָנוֹת וְסוּדָרִים אֲדֻמִּים. פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם הָיוּ כֻּלָּם מְפֻחָמִים, כִּפְנֵי מְנַקֵּה מַעֲשֵׁנוֹת.

“הַרְבֵּה שְׁלִיחִים לַבּוֹלֶשֶׁת, לְכָךְ פִּחֵם פָּנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּהוּ,” הִסְבִּירוּ לְגוֹלִיצִין.

“הַפַּרְצוּף שָׁחוֹר, אֲבָל הַמַּצְפּוּן לָבָן. הֱוֵי חוֹבֵב אֶת הַשָּׁחוֹר, שֶׁכֵּן אֶת הַלָּבָן חוֹבְבִים כָּל הַבְּרִיּוֹת,” אָמַר לוֹ, אַגַּב קְרִיצַת עֵינַיִם, בַּעַל הַפָּנִים הַמְפֻחָמִים בְּעַצְמוֹ. כְּשֶׁהוּא מַחֲשִׂיף אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת[23] כְּמוֹ כּוּשִׁי.

הֵם הָיוּ מְזֻיָּנִים בִּסְיָפִים נוֹשָׁנִים וּמֻחְלָדִים, בְּסַכִּינִים, גַּרְזִנִּים, מַעְדֵּרִים וּבְאוֹתָם דִּקְרֵי הַבַּרְזֶל שֶׁהַשּׁוֹעֲרִים רְגִילִים לְפוֹצֵץ[24] בָּהֶם אֶת הַקֶּרַח בָּרְחוֹבוֹת, וְאַף בְּמַטּוֹת-עֵץ פְּשׁוּטִים, כְּמוֹ בִּימֵי מֶרֶד פּוּגָצ’וֹב. וּמִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת הָיָה עוֹקֵר מִתּוֹךְ גֶּדֶר הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית קוֹרוֹת-עֵץ וּמִתּוֹךְ הַמַּרְצֶפֶת אֲבָנִים וְהָיוּ מִזְדַּיְּנִים מִי בְּקוֹרָה וּמִי בְּאָבֶן.

“וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַשִּׁלְטוֹן הַפָּרוּעַ וְהַבַּרְבַּרִי עַל כָּל הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט שֶׁל רוּסְיָה וְאֶת הַלַּחַץ הָרַב, גָּמַר קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ בְּלִבּוֹ לְהַשְׁמִידוֹ,” הִסְבִּיר אֻמָּן בַּעַל פָּנִים סְבוּאִים, רָעִים וּנְבוֹנִים, וְלָבוּשׁ בִּגְלִימָה עֲקֻדָּה וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו.

“כִּפְלַיִם פּוֹשְׁטִים מֵעָלֵינוּ אֶת הָעוֹר, בְּנֵי-הַבְּלִיָּעַל!” לָחַשׁ בְּקֶצֶף זָקֵן חֲסַר-שִׁנַּיִם, מִן הָאִכָּרִים הַמְשֻׁעְבָּדִים, לָבוּשׁ בְּמַדֵּי לַקֵּי.

“כָּבֵד הָעֹל עַל הָעָם, עַל כָּל הַמַּמְלָכָה הוּא מֵעִיק! וַי, וַי, מַה קָדְרוּ הַחַיִּים!” נֶאֶנְחָה אִכָּרָה בְּפָנִים מְשֻׁלְהָבִים עִם מַטְאֲטֵא מִתַּחַת לְבֵית-שֶׁחְיָהּ, כַּנִּרְאֶה, יָשָׁר מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ בָּאָה לְכָאן. וְיַלְדָּה בַּעֲלַת עֵינַיִם לְטוּשׁוֹת לְבוּשָׁה בְּקַצַוֵיקָה[25] אֲרֻכָּה שֶׁל אִמָּהּ הִקְשִׁיבָה בְּצִמָּאוֹן כְּאִלּוּ הֵבִינָה כָּל דָּבָר.

“וּבִרְאוֹתוֹ אֶת לַחַץ עָרִיצִים זֶה,” הִמְשִׁיךְ הָאֻמָּן, “הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ, יַאֲרִיךְ יָמִים, לְשַׁחְרֵר אֶת הַהֲמוֹנִים הָרוּסִיִּים מִידֵי הָאֲצִילִים.”

“הָאֲצִילִים הֵם הַנְּבָלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר!” נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מִתּוֹךְ הָאֲסַפְסוּף.

“הֵקִיץ הַקֵּץ עַל יְמֵי תַּעֲנוּגֵיהֶם! הֲרֵיהוּ עָתִיד לְהַעֲמִידָם לְדִין, אֶת הַבַּרְבָּרִים הַלָּלוּ!”

“לֹא יַאֲרִיכוּ יְמֵי מֶמְשַׁלְתָּם, אִם לֹא הַיּוֹם הֲרֵי מָחָר יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמָם!”

“חֵרוּת, אַחִים, חֵרוּת!” קָרָא מִישֶׁהוּ וְהָאֲסַפְסוּף כֻּלּוֹ כְּאִישׁ אֶחָד הֵסִירוּ כּוֹבְעֵיהֶם וְהִצְטַלְּבוּ.

“הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוֹלֵךְ לְכָאן לַעֲשׂוֹת דִּין. הוּא כְּבָר בְּפּוּלְקוֹב עוֹמֵד.”

“לֹא, תְּפָשׂוּהוּ, נָתְנוּ עָלָיו מִשְׁמַר חַיָּלִים, כְּבָלוּהוּ וַחֲבָשׁוּהוּ.”

“אַח, מַחְמַל לִבֵּנוּ!”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הֱיוּ בְּטוּחִים, נוֹצִיאוֹ מִידֵיהֶם!”

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

“בָּאִים! בָּאִים!” שָׁמַע גּוֹלִיצִין קוֹרְאִים, נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה שֶׁמֵּעֵבֶר בּוּלְוַר הָאַדְמִירָלִים, מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר הָאִיסַקִיֶּבִי, הוֹפִיעָה הַגְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַפָּרָשִׁים בְּמָגִנִּים וְכוֹבְעֵי נְחשֶׁת, הִתְקָרְבוּ מְסֻדָּרִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה בְּשׁוּרָה, בִּמְתִינוּת שֶׁל זְהִירוּת, כְּמִתְגַּנְּבִים.

“רְאוּ נָא אֵיךְ הֵם זוֹחֲלִים, כְּפִגְרֵי זְבוּבִים. הַמִּסְכֵּנִים, עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם הֵם הוֹלְכִים לְכָאן,” צָחֲקוּ בַּקָּהָל.

וְהַחַיָּלִים שֶׁבְּרִבּוּעַ הַמַּעֲרָכָה כּוֹנְנוּ אֶת רוֹבֵיהֶם וְהִצְטַלְּבוּ:

“תּוֹדָה לָאֵל, הֲרֵי הַהַתְחָלָה!”

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

הַגֶּנֵרַַל-גּוּבֶּרְנָטוֹר גְּרַף מִילוֹרַדוֹבִיץ נִגַּשׁ עַל סוּסוֹ אֶל שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּלָּעִים שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי חָזִית הַמּוֹרְדִים. לָבוּשׁ מַדִּים מְצֻפִּים זָהָב, מְקֻשָּׁט בְּכָל הָאוֹרְדֶנִים, בְּמִגְבַּעַת בַּעֲלַת שָׁלשׁ קְרָנוֹת עִם נוֹצוֹת לְבָנוֹת, יָשַׁב הָדָר עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר. יָשָׁר מִקֻּבָּתָהּ שֶׁל רַקְדָנִית-הַבַּלֶט טֶלֶשׁוֹבָה בָּא אֶל הָרְחָבָה. פָּנָיו[26] הַמְעוּכִים עִם שַׂעֲרוֹת רַקּוֹתָיו הַדְּלוּלוֹת וְהַצְּבוּעוֹת, שִׂפְתוֹתָיו הַתְּפוּחוֹת וְעֵינָיו הַמַּבִּיטוֹת חֲלָקוֹת הִבִּיעוּ בִּטּוּל שֶׁל בִּטָּחוֹן, כְּאִלּוּ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם בְּיָדוֹ.

“עֲמוֹד! סֹב אֲחוֹרַנִּית!” צָעֲקוּ אֵלָיו הַחַיָּלִים וַחֲצִי-הַגֹּרֶן שֶׁל הַכִּידוֹנִים כּוֹנְנָה בְּמֵישָׁרִין אֵלָיו.

“אַבִּיר רוּסִי, יַד יְמִינוֹ שֶׁל סוּבוֹרוֹב, בִּשְׁלשִׁים קְרָבוֹת לֹא נִפְצַעְתִּי, וּמִפִּרְחָחִים אֵלֶּה אֶבָּהֵל?” חָשַׁב מִילוֹרַדוֹבִיץ.

“דַּי לָכֶם, חַבְרַיָּה, לְהִשְׁתּוֹבֵב! תְּנוּ לַעֲבוֹר!” קָרָא וְדָפַק אֶת סוּסוֹ וְהִדְהִירוֹ, בְּאוֹתָהּ גְּבוּרַת-רוּחַ שֶׁבָּהּ הָיָה רָגִיל עַל שְׂדוֹת הַקְּרָב לְהַצִּית אֶת מִקְטַרְתּוֹ תַּחַת מְטַר כַּדּוּרֵי תּוֹתָחִים וְלְפַשֵּׁט אֶת הַקְּמָטִים עַל אַדֶּרֶת הָאַרְגָּמָן שֶׁלּוֹ. “אֱלֹהִים עִמָּדִי, לֹא בִּשְׁבִילִי הֻצַּק הַכַּדּוּר!” נִזְכַּר בְּפִתְגָּמוֹ.

וְעֵינֵיהֶם הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים נִתְקְעוּ בּוֹ כְּכִידוֹנִים: “אַךְ לֵיצָן אַתָּה, מִתְרַבְרֵב וּמִתְפָּאֵר!”

“לְהֵיכָן, לְהֵיכָן, גְּרַף, הֲרֵי יַהַרְגוּךָ!” קָרָא אֵלָיו אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שֶׁמִּהֵר לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

“לֹא יַהַרְגוּנִי! לֹא רוֹצְחִים, לֹא אַנְשֵׁי בֶּלַע הֵם, אֶלָּא שׁוֹבָבִים, פְּתָאִים אֻמְלָלִים. לְרַחֲמִים הֵם זְקוּקִים, לָתֵת בְּלִבָּם בִּינָה,” הֵשִׁיב מִילוֹרַדוֹבִיץ, כְּשֶׁהוּא מַבְלִיט בְּתַאֲוָנוּת אֶת שִׂפְתוֹתָיו הַתְּפוּחוֹת.

לְפִי חֲרוֹן הַזַּעַם שֶׁבִּפְנֵי הַחַיָּלִים רָאָה אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שֶׁעוֹד רֶגַע וְהֵם יִפְגְּעוּ בּוֹ בְּכִידוֹנֵיהֶם, בְּ“מִתְרַבְרֵב זֶה”.

“דֹּם! הָרוֹבִים לָרֶגֶל!” נָתַן פְּקֻדָּה בְּתָפְשׂוֹ אֶת סוּסוֹ שֶׁל מִילוֹרַדוֹבִיץ בְּרִסְנוֹ. “יוֹאִיל מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ לְהִסּוֹג אָחוֹר וּלְהַנִּיחַ לַחַיָּלִים!”

הַסּוּס טִלְטֵל רֹאשׁוֹ, הִתְקַצֵּף, הִרְתִּיעַ. הָרֶסֶן חָתַךְ בִּקְצֵה הָרְצוּעָה אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי; אַךְ הוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּכְּאֵב וְלֹא הִשְׁמִיט אֶת הָרְצוּעָה מִיָּדוֹ.

שָׁלִישׁוֹ שֶׁל מִילוֹרַדוֹבִיץ, הַקָּצִין הַצָּעִיר בַּשׁוּצְקִי, בְּפָנִים נַעֲוִים מִפַּחַד, הִזְדָּרֵז וְעָמַד לְיַד הַסּוּס.

“יַגִּיד הוּא לוֹ לַפָּחוֹת, אֲדוֹנִי הַקָּצִין, הֲלֹא יַהַרְגוּהוּ!” קָרָא אֵלָיו אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

אַךְ בַּשׁוּצְקִי עָשָׂה רַק תְּנוּעַת יֵאוּשׁ בְּיָדוֹ.

וּמִילוֹרַדוֹבִיץ כְּבָר לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע כְּלוּם. הַסּוּס חָשׁ בַּדָּרְבוֹנוֹת וְהִתְפָּרֵץ קָדִימָה. אוֹבּוֹלֶנְסְקִי כִּמְעַט נָפַל וְהִשְׁמִיט אֶת הָרֶסֶן. שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּלָּעִים הִתְפָּרְדָה וְהַפָּרָשׁ הִתְקָרֵב עַל סוּסוֹ יָשָׁר אֶל חָזִית הַמּוֹרְדִים.

“בַּחוּרִים!” פָּתַח בִּנְאוּם שֶׁהֵכִין, כַּנִּרְאֶה, מֵרֹאשׁ, מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ כְּאָב מְפַקֵּד, “הֲרֵי עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת אֶת הַסַּיִף הַזֶּה עִם הַכְּתֹבֶת: ‘לִידִידִי מִילוֹרַדוֹבִיץ’, אוֹתוֹ קִבַּלְתִּי מִיּוֹרֵשׁ הָעֶצֶר קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ. כְּלוּם עוֹלֶה עַל דַּעְתְּכֶם, רֵעַי, שֶׁאֶבְגּוֹד בִּידִידִי וְאֶתְכֶם אֲרַמֶּה?”

קַחוֹבְסְקִי נִדְחַק וְעָבַר בְּאִי-זְרִיזוּת וּבַצַּד דֶּרֶךְ שׁוּרַת הַחַיָּלִים וְהִתְיַצֵּב כִּשְׁתַּיִם-שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת מִמִּילוֹרַדוֹבִיץ. אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית הִנִּיחַ עַל נִצַּב הַפִּגְיוֹן הַנָּעוּץ מִבַּעַד לַחֲגוֹרָתוֹ הָאֲדֻמָּה (אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר שֶׁמִּשְּׁנֵי הָאֶקְדֹּחִים שֶׁהָיוּ תְּקוּעִים אֶצְלוֹ בַּחֲגוֹרָה לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא אֶחָד) וְאֶת יְמִינוֹ הִכְנִיס אֶל חֵיקוֹ, מִתַּחַת לַפַּרְוָה, בִּתְנוּעָה לֹא זְרִיזָה וְאִי טִבְעִית כְּאִלּוּ נָקְעָה יָדוֹ.

“כְּלוּם אֵין בֵּינֵיכֶם מֵהַחַיָּלִים הַזְּקֵנִים שֶׁעָבְדוּ בִּצְבָא סוּבוֹרוֹב? כְּלוּם אֵין כָּאן אֶלָּא פִּרְחָחִים וּנְבָלִים מִתְהַדְּרִים?” הִמְשִׁיךְ מִילוֹרַדוֹבִיץ וְהִסְתַּכֵּל בְּקַחוֹבְסְקִי.

וְהַלָּה הֶעֱמִיד פָּנִים כְּמַקְשִׁיב בְּכָל לִבּוֹ, וְהֶעֱמִיד עָלָיו אֶת עֵינָיו בְּמַבָּט נָעוּץ וּמְרֻתָּק. וּמֵהַמַּבָּט הַזֶּה נָפְלָה פִּתְאֹם אֵימָה עַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי. כִּמְעַט שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ יְדִיעַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הוֹצִיא מִיַּד הַחַיָּל שֶׁעָמַד עַל יָדוֹ אֶת רוֹבֵהוּ וְהִתְחִיל לִדְקוֹר בַּכִּידֹון אֶת הַסּוּס שֶׁל מִילוֹרַדוֹבִיץ בְּצִדּוֹ.

קַחוֹבְסְקִי הֵעִיף עָלָיו עַיִן, וְהָיָה דוֹמֶה לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּפָנָיו גִּחוּךְ דַּק מִן הַדַּק.

הַסּוּס קָפַץ וְהִתְיַצֵּב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת. לְאָזְנֵי מִילוֹרַדוֹבִיץ הִגִּיעַ קוֹל מוּדָע לוֹ, כְּקוֹל פְּקָק פּוֹקֵעַ מִבַּקְבּוּק יֵין שַׁמְפַּנִי. “הִנֵּה!” חָשַׁב וּכְבָר לֹא הִסְפִּיק לְהוֹסִיף: “אֱלֹהִים עִמָּדִי, לֹא בִּשְׁבִילִי הֻצַּק הַכַּדּוּר!”

בֶּעָנָן הַלָּבָן וְהַקָּטֹן שֶׁל הֶעָשָׁן צָפָה וְעָבְרָה שִׂמְלָתָהּ הַקְּצָרָה וְהַלְּבָנָה שֶׁל רַקְדָנִית הַבַּלֶט; זוּג רַגְלַיִם קְטַנּוֹת וּוְרֻדּוֹת בִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ הַשִּׂמְלָה, כִּשְׁנֵי עֲלָיִים מִתּוֹךְ גְּבִיעַ פֶּרַח הָפוּךְ. הִשְׁתַּרְבְּבוּ שְׂפָתָיו הַתְּפוּחוֹת בְּזִקְנָה יַלְדוּתִית, כְּמוֹ תָּמִיד בְּסִיּוּם הַמַּעֲרָכָה הָאַחֲרוֹנָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מוֹחֵא כַּף וְקוֹרֵא: “הֵידָד, טָלֶשׁוֹבָה, הֵידָד!” אֶת נְשִׁיקַת הָאֲוִיר הָאַחֲרוֹנָה שָׁלְחָה אֵלָיו קַטִינְקָה – וְיָרַד הַמָּסָךְ הַשָּׁחוֹר.

פִּתְאֹם הֵנִיף יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, הִתְלַבֵּט, הִתְפַּתֵּל כְּמֻקְיוֹן הַקָּשׁוּר אֶל חוּט. מֵעַל רֹאשׁוֹ נָפְלָה הַמִּגְבַּעַת וְנִתְגַּלּוּ פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ הַדְּלִילוֹת וְהַצְּבוּעוֹת, וְעַל פְּנֵי מֶשִׁי הַסֶּרֶט הָאַנְדְרֵיֶנִי הַכָּחֹל זָרַם סִילוֹן תּוֹלָע דַּק.

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִרְגִּישׁ שֶׁחֻדּוֹ שֶׁל הַכִּידוֹן נִתְקַע בְּדָבָר חַי וָרַךְ, רָצָה לַחֲלוֹץ וְלֹא יָכֹל, נֶאֱחַז בְּמַשֶּׁהוּ. וּכְשֶׁהִתְפַּזֵּר עֲנַן הֶעָשָׁן הַקָּטֹן רָאָה שֶׁמִּילוֹרַדוֹבִיץ, תּוֹךְ כְּדֵי נְפִילָתוֹ מֵעַל הַסּוּס, נִתְקַל בַּכִּידוֹן וְחֻדּוֹ שֶׁל זֶה נִנְעַץ בְּגַבּוֹ, בֵּין הַצְּלָעוֹת.

לְבַסּוֹף חָלַץ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי אֶת הַכִּידוֹן מִתּוֹךְ מַאֲמָץ נוֹרָא.

“אֵיזוֹ תוֹעֵבָה!” חָשַׁב כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַדּוּ-קְרָב עִם סְבִינִין.

יְרִיַּת רוֹבִים פָּרְצָה מִתּוֹךְ הָרִבּוּעַ, וְ“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” נִסֵּר עַל פְּנֵי הָרְחָבָה בְּחֶדְוָה. שָׂמְחוּ מִפְּנֵי שֶׁהִרְגִּישׁוּ שֶׁרַק עַכְשָׁו מַתְחִיל הַדָּבָר, הוֹאִיל וְעָבְרוּ עַל פְּנֵי דָם.

קַחוֹבְסְקִי חָזַר לְתוֹךְ הָרִבּוּעַ וְנִדְחַק כְּמוֹ קֹדֶם בַּצַּד, בִּתְנוּעָה בִּלְתִּי זְרִיזָה. פָּנָיו הָיוּ שְׁלֵוִים כְּאִלּוּ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ הַקְּרִיאוֹת וְהַיְרִיּוֹת הִגְבִּיהַּ תָּמֵהַּ אֶת רֹאשׁוֹ, וּמִיָּד שׁוּב הִשְׁפִּילוֹ כְּאִלּוּ שָׁקַע עוֹד יוֹתֵר בְּהִרְהוּרָיו.

“כֵּן, אָדָם זֶה לֹא יֵרָתַע מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “אִם הַקֵּיסָר יָבוֹא הֵנָּה, מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ.”

פֶּרֶק רְבִיעִי

“צַיֵּר לְעַצְמְךָ, קוֹמַרוֹבְסְקִי, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַלּוֹבְשִׁים מַדִּים כְּמַדֵּינוּ וְאוֹמְרִים עָלַי…” פָּתַח הַקֵּיסָר בִּצְחוֹק אֲלַכְסוֹנִי, בְּאַחַת מִזָּוִיּוֹת פִּיו, כְּאָדָם שֶׁשִּׁנָּיו כּוֹאֲבוֹת עָלָיו מְאֹד, וְסִיֵּם בְּהִתְאַמְּצוּת: “וְאוֹמְרִים עָלַי שֶׁבְּרַמָּאוּת עָלִיתִי לִמְלוּכָה!”

“בְּרַמָּאוּת!” מִלָּה זוֹ, כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה מִפִּי הַשַּׁלִּיט הַיָּחִיד שֶׁל רוּסְיָה, הִדְהִימָה אֶת הַגֵּנֵרַל קוֹמַרוֹבְסְקִי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא מָצָא בַּתְּחִלָּה מִלִּים בְּפִיו לַעֲנוֹת.

“מְנֻוָּלִים!” אָמַר לְבַסּוֹף, וּכְשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא דַי לוֹ בָּזֹאת, הִשְׁמִיעַ גִּדּוּף רוּסִי שֶׁבְּנִבּוּל פֶּה.

הַקֵּיסָר, בְּמַדֵּי הַגְּדוּד הָאִיזְמַיְלוֹבִי עִם הַסֶּרֶט הָאַנְדְּרֵיֶנִי הַכָּחֹל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, הָיָה רָכוּב עַל סוּס לָבָן, מֻקָּף פַּמַּלְיָה שֶׁל גֵּנֵרַלִים וְשָׁלִישִׁים, בְּרֹאשׁ בַּטַּלְיוֹן הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי, שֶׁהִסְתַּדֵּר עַל רַחֲבַת הָאַדְמִירָלִים מִמּוּל הַנֶּבְסְקִי-פְּרוֹסְפֶּקְט.

דִּמְמַת יוֹם הַחֹרֶף נֶעֶשְׂתָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁנִּפְסְקָה הַנְּסִיעָה בַּחוּצוֹת וְעַל הָרְחָבוֹת הַתְּפוּשִׂים עַל יְדֵי הַחַיָּלִים. הַקּוֹלוֹת מִקָּרוֹב נִשְׁמְעוּ כְּמוֹ בַּחֶדֶר, וּמֵרָחוֹק, מֵעֵבֶר הַסֵּנַט, הִגִּיעַ שָׁאוֹן מְמֻשָּׁךְ, בִּלְתִּי פּוֹסֵק, דּוֹמֶה לִשְׁאוֹן גַּלִּים, עִם קְרִיאוֹת בּוֹדְדוֹת שֶׁמִּתְפָּרְצוֹת מִתּוֹכוֹ כְּקוֹל חֲרִיקַת אֲבָנִים הַנִּסְחָפוֹת עַל יְדֵי הַגַּלִּים: “הֵי-דָ-ד!” פִּתְאֹם פָּצְחוּ יְרִיּוֹת רוֹבִים, שְׁאוֹן הַקּוֹלוֹת עוֹד הִתְגַּבֵּר, כְּאִלּוּ הִתְקָרֵב, וְשׁוּב: “הֵ-י-דָ-ד!”

הַגֵּנֵרַל קוֹמַרוֹבְסְקִי נָתַן עֵינָיו בַּקֵּיסָר בְּהִתְגַּנֵּב, אֲלַכְסוֹנִית. מִתַּחַת לַמִּגְבַּעַת בַּעֲלַת שָׁלשׁ הַקְּרָנוֹת הַמֻּשְׁפֶּלֶת עַל רֹאשׁוֹ הֶחֱוִירוּ פְּנֵי נִיקוֹלַאי בְּחִוָּרוֹן שָׁקוּף-כְּחַלְחַל וְעֵינָיו הַכֵּהוֹת וְהַשְּׁקוּעוֹת הִתְרַחֲבוּ. “הַפַּחַד מַרְחִיב עֵינֵי אָדָם”, חָשַׁב קוֹמַרוֹבְסְקִי פִּתְאֹם בְּהֶסַּח הַדָּעַת.

“הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה אֶת הַקּוֹלוֹת וְהַיְרִיּוֹת הַלָּלוּ?” פָּנָה אֵלָיו הַקֵּיסָר, “אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם שֶׁאֵינִי מְפַחֵד!”

“אֹמֶץ-רוּחַ הוֹד מַלְכוּתוֹ מַפְלִיא אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל עָלָיו לִשְׁמוֹר אֶת חַיָּיו הַיְקָרִים לְטוֹבַת הַמּוֹלֶדֶת,” הֵשִׁיב קוֹמַרוֹבְסְקִי.

וְהַקֵּיסָר הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ לְדַבֵּר עַל פַּחְדָנוּת. כָּל הַזְּמָן עָשָׂה מִשְׁגּוֹת כְּזַמָּר זֶה שֶׁקִּפַּחַ אֶת קוֹלוֹ אוֹ כְּשַׂחֲקָן זֶה שֶׁלֹּא לָמַד אֶת תַּפְקִידוֹ.

“אַבִּיר לְלֹא פַּחַד וּלְלֹא דֹפִי”, הֲרֵי זֶהוּ תַּפְקִיד יָאֶה לוֹ. תְּחִלָּתוֹ הָיְתָה נָאָה. בַּבֹּקֶר בְּשָׁעָה שֶׁהִתְלַבֵּשׁ אָמַר לְבֶּנְקֶנְדּוֹרְף: “יִתָּכֵן שֶׁהָעֶרֶב שְׁנֵינוּ לֹא נִהְיֶה בַּחַיִּים, אֲבָל נָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי עֲשִׂיַּת חוֹבָתֵנוּ”. וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֶל מְפַקְדֵי הַגְּוַרְדִּיָּה: “אַתֶּם מִתְחַיְּבִים בְּרָאשֵׁיכֶם בְּעַד הַשָּׁלוֹם בַּבִּירָה, וּלְגַבֵּי דִידִי – אֲפִילוּ אִם אֶהְיֶה אִימְפֶּרָטוֹר אַךְ לְשָׁעָה, אוֹכִיחַ שֶׁעֲטַרְתִּי הָלְמָה אוֹתִי!”

אֶלָּא מִשֶּׁשָּׁמַע: “מֶרֶד!” נָפַל עָלָיו לִבּוֹ, חָשְׁכוּ עֵינָיו וְהַכֹּל סְבִיבוֹ הָלַךְ סְחַרְחָר.

מִשּׁוּם מָה רָץ אֶל מִשְׁמַר הָאַרְמוֹן, אֶפְשָׁר שֶׁהִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִפְרְצוּ הַמּוֹרְדִים אֶל הָאַרְמוֹן וְרָצָה לְהַעֲמִיד מִשְׁמָרוֹת עַל הַפְּתָחִים; אַחַר כָּךְ יָצָא אֶל הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַרְמוֹן וְשָׁם נִתְקַל בַּמְפַקֵּד חְבוֹשְׁצִ’ינְסְקִי, שֶׁבָּא מֵהַקְּסָרַקְטִין שֶׁל הַגְּדוּד הַמּוֹסְקוֹבִי. פָּצוּעַ עִם תַּחְבּשֶׁת לְרֹאשׁוֹ. הַקֵּיסָר, מִשֶּׁרָאָה עַל הַתַּחְבּשֶׁת דָּם, הִתְחִיל מְנַעְנֵעַ בְּיָדָיו וּמְצַעֵק: “הָסֵר! הָסֵר! הַטְמֵן אֶת זֹאת!” כְּדֵי שֶׁלֹּא יַלְהִיב בְּמַרְאֵה הַדָּם אֶת הֶהָמוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם הָמוֹן.

אַחַר כָּךְ, בְּלֹא פַּמַּלְיָה, יָצָא אֶל רַחֲבַת הָאַרְמוֹן, עָמַד בְּתוֹךְ חֲבוּרַת עוֹבְרִים וְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹכִיחַ לָהֶם מָה, קָרָא וְהִסְבִּיר אֶת הַמַּנִּיפֶסְט וְהִפְצִיר בָּהֶם: “חִבְשׁוּ אֶת כּוֹבְעֵיכֶם, חִבְשׁוּ אֶת כּוֹבְעֵיכֶם, עוֹד תִּצְטַנְּנוּ!” וְהַלָּלוּ צָעֲקוּ: “הֵידָד!” כָּרְעוּ בֶּרֶךְ, תְּפָשׂוּהוּ בְּכַנְפֵי מְעִילוֹ, בְּיָדָיו, בְּרַגְלָיו: “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ! אֶת כֻּלָּם נִקְרַע לִגְזָרִים, לֹא נַסְגִּיר אוֹתְךָ בִּידֵיהֶם!” אָדָם אֶחָד אֲדֹם-עוֹר, בְּפַרְוָה מֵעוֹר-שׁוּעָלִים הִתְנַפֵּל עָלָיו לְנַשְּׁקוֹ; מִפִּיו נָדַף רֵיחַ שֶׁל יַ"שׁ, שֶׁל שׁוּם וְעוֹד שֶׁל דְּבַר-מָה מָאוּס, מֵעֵין בְּשַׂר בָּקָר לֹא מְבֻשָּׁל. וּמֵאַחֲרֵי הַחֲבוּרָה הִרְעִישׁ שִׁכּוֹר אֶחָד; הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשְׁקִיטוֹ, הִכּוּהוּ, וְהוּא בְּכָל זֹאת הִסְפִּיק לְהוֹצִיא מִפִּיו:

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

הַקֵּיסָר הֵשִׁיב רוּחוֹ וְהִתְעוֹדֵד קְצָת רַק כְּשֶׁרָאָה אֶת בַּטַלְיוֹן הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי מִסְתַּדֵּר בְּטוּר נֹכַח הָאַרְמוֹן.

לְבַסּוֹף הִתְאַסְּפָה הַפַּמַּלְיָה. הֵבִיאוּ סוּס.

“בַּחוּרִים! הַמּוֹסְקוֹבִיִּים מִשְׁתּוֹבְבִים. לֹא לִלְמוֹד מֵהֶם וּלְהִתְנַהֵג כִּבְנֵי-חָיִל! הֲמוּכָנִים אַתֶּם לֵילֵךְ אַחֲרַי לַמָּקוֹם שֶׁאֲצַוֶּה אֶתְכֶם?” קָרָא בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הֶחָזִית בְּקוֹלוֹ הַרָגִיל, קוֹל מְפַקֵּד.

מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, הוֹד מַלְכוּתוֹ!" הֵשִׁיבוּ הַחַיָּלִים אָמְנָם לֹא בְּבִטְחָה, לֹא כֻּלָּם כְּאֶחָד, אֲבָל שֶׁבַח לָאֵל גַּם עַל זֹאת.

“הַדִּיוִיזְיָה, קָדִימָה! שְׂמֹאלָה פָּנֹה, מַרְשׁ-מַרְשׁ!” פָּקַד הַקֵּיסָר וְהוֹלִיכָם בַּדֶּרֶךְ אֶל רַחֲבַת הָאַדְמִירָלִים.

אַךְ בְּהַגִּיעוֹ אֶל נֶבְסְקִי עָמַד בְּלֹא לָדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת. הֶחְלִיט לְהַמְתִּין עַד שׁוּבוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל סוּכוֹזַנֶט, שֶׁנִּשְׁלַח לְרַגֵּל.

כָּל זֶה חָלַף לְנֶגֶד עֵינָיו כְּחָזוּת דִּמְדּוּמִים וּלְרֶגַע קָט אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו: פְּעָמִים הָיוּ בָּאִים עָלָיו רְגָעִים כָּאֵלֶּה שֶׁל אִבּוּד-הַכָּרָה, דּוֹמִים לְהִתְעַלְּפוּת.

נֵעוֹר לְקוֹלוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט לֵיבַשׁוֹב, שֶׁקֹּדֶם נִגַּשׁ אֵלָיו, אַחֲרֵי הַקְּרִיאוֹת וְהַיְרִיּוֹת עַל רַחֲבַת הַסֵּנַט.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ, גְּרַף מִילוֹרַדוֹבִיץ פָּצוּעַ.”

“חָי?”

“הַפֶּצַע אָנוּשׁ, חַיָּיו מוּטָלִים בְּסָפֵק.”

“הוּא הַחַיָּב, הוּא נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹ,” אָמַר הַקֵּיסָר וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, וּשְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת נַעֲווּ בְּבַת-צְחוֹק שֶׁהָלְכָה אֵימִים עַל כֻּלָּם.

“הֵן, אֵין זֶה אֲלֶכְּסַנְדֶּר פַּבְלוֹבִיץ!” חָשַׁב קוֹמַרוֹבְסְקִי, “הַמְתִּינוּ, הוּא יִתֵּן לָכֶם לֶקַח טוֹב בַּקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה!”

“וּמָה, אֵיךְ, אִיבַן אוֹנוּפְרִיטְשׁ?” שָׁאַל הַקֵּיסָר אֶת הַגֵּנֵרַל סוּכוֹזַפֶּט, שֶׁנִּגַּשׁ אֵלָיו רָכוּב עַל סוּסוֹ.

“Cela va mal, Sire (הַדְּבָרִים יְגֵעִים, מַלְכִּי!)” פָּתַח זֶה וְאָמַר, “הַמֶּרֶד מִתְפַּשֵּׁט; הַמּוֹרְדִים אֵינָם רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי פִּיוּסִים; הַחַיָּלִים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ אֵין לִסְמוֹךְ עֲלֵיהֶם, בְּכָל רֶגַע הֵם עֲלוּלִים לַעֲבוֹר לְצַד הַמּוֹרְדִים, וְאָז יֵשׁ מָקוֹם לַחֲשׁוֹשׁ לְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים. יוֹאִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ לִשְׁלוֹחַ לְהָבִיא אֶת הָאַרְטִילֶרְיָה,” גָּמַר סוּכוֹזַנֶט אֶת הַדִּין-וְהַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלּוֹ.

“הֲרֵי אַתָּה בְּעַצְמְךָ אוֹמֵר שֶׁאֵין לִסְמוֹךְ עָלֶיהָ?”

“בְּאֵין בְּרֵרָה. בְּלֹא אַרְטִילֶרְיָה לֹא נֵצֵא יְדֵי חוֹבָתֵנוּ…”

אֲבָל הַקֵּיסָר כְּבָר חָדַל לִשְׁמוֹעַ. הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁעַל גַּבּוֹ זוֹחֲלוֹת נְמָלִים וְשֶׁלִּסְתּוֹ הַתַּחְתּוֹנָה רוֹעֶדֶת. “מִפְּאַת הַקֹּר”, נִחֵם אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל בְּלִבּוֹ יָדַע שֶׁאֵין זֶה מִפְּאַת הַקֹּר לְבָד. נִזְכַּר שֶׁבְּיַלְדוּתוֹ, בִּשְׁעַת סְעָרָה, הָיָה נִמְלָט אֶל חֲדַר-הַמִּטּוֹת, שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, טוֹמֵן רֹאשׁוֹ מִתַּחַת לַכָּר, וְהָאוֹמֵן לַמְסְדוֹרְף הָיָה סוֹחֲבוֹ מִשָּׁם בְּאָזְנוֹ. הוּא חָמַל עַל עַצְמוֹ. מִפְּנֵי מָה רַבִּים קָמִים עָלָיו? קָרְבָּן תָּמִים לְאָחִיו! “Pauvre diable (בָּחוּר מִסְכֵּן!), נִיקְס הַמִּסְכֵּן!”

כְּשֶׁנֵּעוֹר רָאָה שֶׁמְּדַבֵּר אֵלָיו כְּבָר לֹא סוּכוֹזַנֶט אֶלָּא גֵּנֵרַל ווֹאִינוֹב, הַמְפַקֵּד שֶׁל קוֹרְפּוּס הַגְּוַרְדִּיָּה.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ, בַּגְּדוּד הָאִיזְמַיְלוֹבִי אִי-שֶׁקֶט וְאִי-בִּטָּחוֹן…”

“מַה הוּא סָח? מַה הוּא סָח? אֵיךְ הוּא מֵעֵז?” הִתְחִיל פִּתְאֹם הַקֵּיסָר לִצְעוֹק עָלָיו בְּקֶצֶף, עַד שֶׁזֶּה נִדְהַם וְלָטַשׁ עָלָיו עֵינָיו. “מְקוֹמוֹ לֹא כָּאן אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַצָּבָא אֲשֶׁר הִפְקִידוּ בְּיָדוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל מָרוּת!”

“אָעֵזָה נָא לְהוֹדִיעַ לְהוֹד מַלְכוּתוֹ…”

“לִשְׁתּוֹק!”

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ…”

“לִשְׁתּוֹק!”

וּבְכָל פַּעַם שֶׁפָּתַח פִּיו פָּרְצָה קְרִיאַת קֶצֶף זוֹ.

הַקֵּיסָר יָדַע שֶׁאֵין כָּל סִבָּה לְכַעֲסוֹ, אַךְ קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִכְבּוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ. כְּאִלּוּ הִשְׁתַּפֵּךְ בְּעוֹרְקָיו מַשְׁקֶה לוֹהֵט, מְחַמֵּם, מְעוֹדֵד. לֹא אוֹתָן הַנְּמָלִים הַמְנֻוָּלוֹת, לֹא אוֹתָהּ רַעֲדַת הַלֶּסֶת. שׁוּב – אַבִּיר לְלֹא פַּחַד וּלְלֹא דֹפִי; שַׁלִּיט יָחִיד וְלֹא מַמְלִיךְ עַצְמוֹ בְּרַמָּאוּת. הֵבִין שֶׁתְּשׁוּעָתוֹ בְּקִצְפּוֹ.

קַפִּיטַן-הַמַּטֶה שֶׁל גְּדוּד הַדְּרָגוּנִים, לֹא מוּדָע לוֹ, גְּבַהּ-קוֹמָה, בַּעַל פָּנִים חוּמִים-כְּתֻמִּים, עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, שָׂפָם שָׁחוֹר וְעִם תַּחְבּשֶׁת שְׁחוֹרָה עַל מִצְחוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו, נָתַן בּוֹ עֵינָיו מִתּוֹךְ הַדְרַת-כָּבוֹד אֲבָל בְּשַׁלְוָה; בְּשַׁלְוָה זוֹ הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁקִּצֵּר אֶת הַמֶּרְחָק בֵּין הַקֵּיסָר וּבֵין נְתִינוֹ.

“מַה חֶפְצוֹ?” שָׁאַל הַקֵּיסָר בִּפְנוֹתוֹ אֵלָיו שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן.

“הָיִיתִי עִמָּהֶם, אֲבָל עֲזַבְתִּים וְהֶחְלַטְתִּי לָבוֹא לִפְנֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ וּלְהִתְוַדּוֹת עֲוֹנִי,” הֵשִׁיב הַקָּצִין בְּאוֹתָהּ הַשַּׁלְוָה.

“מַה שְׁמֶךָ?”

“יַקּוּבּוֹבִיץ.”

“תּוֹדָה לְךָ, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת חוֹבָתֶךָ.” הַקֵּיסָר הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ וְיַקּוּבּוֹבִיץ לָחַץ אוֹתָהּ בְּאוֹתָהּ בַּת-הַצְּחוֹק, שֶׁהַגְּבִירוֹת אֲשֶׁר אֲהֵבוּהוּ הָיוּ רְגִילוֹת לְכַנּוֹתָהּ בְּשֵׁם “דֶּמוֹנִית”.

“יֵלֶךְ נָא אֲלֵיהֶם, מַר יַקּוּבּוֹבְסְקִי.”

“יַקּוּבּוֹבִיץ,” תִּקֵּן הַלָּה בְּהַטְעָמָה.

“וְיֹאמַר נָא לָהֶם שֶׁאִם יַנִּיחוּ אֶת נִשְׁקָם אֶסְלַח לָהֶם.”

“כִּדְבָרוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה, מַלְכִּי, אֲבָל חַיִּים לֹא אָשׁוּב מִשָּׁם.”

“אִם אַתָּה מִתְיָרֵא…”

“הָרַאֲיָה שֶׁאֵינִי מִן הַפַּחְדָנִים: כְּבוֹדִי יָקָר לִי מֵרֹאשִׁי הַפָּצוּעַ!” יַקּוּבּוֹבִיץ הֵסִיר כּוֹבָעוֹ וְהֶרְאָה אֶת רֹאשׁוֹ הֶחָבוּשׁ בְּתַחְבּשֶׁת. אַחַר כָּךְ שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ מִנְּדָנָהּ, קָשַׁר אֵלֶיהָ מִטְפַּחַת לְבָנָה: אוֹת לְבַקָּשַׁת שָׁלוֹם, וְהָלַךְ אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט, אֶל הַמּוֹרְדִים.

“בֶּן-חָיִל!” אָמַר מִי מֵהַפַּמַּלְיָה.

הַקֵּיסָר שָׁתַק וּפָנָיו הִתְקַדְּרוּ.

זְמַן רָב לֹא חָזַר הַצִּיר. לְבַסּוֹף נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק הַמִּטְפַּחַת הַלְּבָנָה. לֹא הִתְאַפֵּק הַקֵּיסָר וְנִגַּשׁ אֵלָיו.

“וּמָה, מַר יַקּוּבּוֹבְסְקִי?”

“יַקּוּבּוֹבִיץ,” שׁוּב תִּקֵּן וּבְיֶתֶר הַטְעָמָה, “הָאֲסַפְסוּף מִתְגָּעֵשׁ, מַלְכִּי, אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ.”

“מָה הֵם רוֹצִים?”

“יַרְשֶׁה נָא לִי, הוֹד מַלְכוּתוֹ, לִלְחוֹשׁ לוֹ זֹאת בְּאָזְנוֹ.”

“יִזָּהֵר נָא, פַּרְצוּפוֹ כְּפַרְצוּף שֶׁל רוֹצֵחַ,” לָחַשׁ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף לַקֵּיסָר.

אֲבָל הַלָּה כְּבָר גָּחַן מֵעַל סוּסוֹ וְהִרְכִּין לוֹ אֶת אָזְנוֹ.

“עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לְהָרְגוֹ,” חָשַׁב יַקּוּבּוֹבִיץ. פַּחְדָן לֹא הָיָה; אִלּוּ הֶחְלִיט לְהָרְגוֹ, לֹא הָיָה נִרְתָּע. אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדַע לָמָּה וּמַדּוּעַ יַהֲרוֹג. אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר פַּבְלוֹבִיץ – עַל שֶׁקִּפַּח אוֹתוֹ בְּהַעֲלָאָה לְדַרְגָּה, אֲבָל אֶת זֶה מִפְּנֵי מָה? חוּץ מִזֶּה, הָיָה סָבוּר שֶׁרוֹצֵחַ הַמֶּלֶךְ חַיָּב לִהְיוֹת לָבוּשׁ כֻּלּוֹ שְׁחוֹרִים, וְדַוְקָא עַל סוּס שָׁחוֹר, וּדְרוּשִׁים לְכָךְ דַּוְקָא פַּרַד, שֶׁמֶשׁ, תִּזְמֹרֶת. וְאִלּוּ כָּךְ לַהֲרוֹג, בְּדֵֶרֶךְ פְּשׁוּטָה, מַה תַּעֲנוּג יֵשׁ בַּדָּבָר?

“מְבַקְשִׁים שֶׁהוֹד מַלְכוּתוֹ יִגַּשׁ בְּעַצְמוֹ אֲלֵיהֶם. רַק עִמּוֹ רוֹצִים הֵם לְדַבֵּר וְזוּלָתוֹ עִם שׁוּם בֶּן-אָדָם,” לָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ.

“עִמָּדִי? עַל אוֹדוֹת מָה?”

“עַל אוֹדוֹת קוֹנְסְטִיטוּצְיָה.”

הוּא שִׁקֵּר: לֹא נָשָׂא וְלֹא נָתַן כָּל עִקָּר עִם הַמּוֹרְדִים. כְּשֶׁנִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם, קָרְאוּ לוֹ הַלָּלוּ מֵרָחוֹק: “נָבָל!” וְכוֹנְנוּ אֵלָיו אֶת רוֹבֵיהֶם. הוּא הִסְפִּיק רַק לִלְחוֹשׁ לְמִיכָאֵל בֶּסְטוּזֶ’ב שְׁתֵּי מִלִּים וְהָלַךְ לוֹ.

“וְאַתָּה מָה סָבוּר?” שָׁאָל הַקֵּיסָר אֶת בֶּנְקֶנְדּוֹרְף לְאַחַר שֶׁמָּסַר לוֹ בְּלַחַשׁ דִּבְרֵי יַקּוּבּוֹבִיץ.

“מִן הַצֹּרֶךְ לִשְׁלוֹחַ בָּהֶם שְׁרַפְּנֵלִים, כָּךְ אֲנִי סָבוּר, הוֹד מַלְכוּת!” קָרָא בֶּנְקֶנְדּוֹרְף בְּהִתְמַרְמְרוּת.

“שְׁרַפְּנֵלִים אוֹ קוֹנְסְטִיטוּצְיָה?” חָשַׁב הַקֵּיסָר וּפָנָיו הַחִוְרִים הֶחֱוִירוּ עוֹד יוֹתֵר; שׁוּב הִתְחִילוּ נְמָלִים זוֹחֲלוֹת עַל גַּבּוֹ, לִסְתּוֹ הַתַּחְתּוֹנָה הִתְחִילָה רוֹעֶדֶת.

יַקּוּבּוֹבִיץ הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְהֵבִין שֶׁהַדִּין הָיָה עִמּוֹ כְּשֶׁאָמַר קֹדֶם לְבֶּסְטוּזֶ’ב:

“חִזְקוּ וְאִמְצוּ, הֵם שְׁרוּיִים בְּפָחַד!”

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

“מִכָּאן יֵשׁ לִרְאוֹת יוֹתֵר טוֹב, יְטַפֵּס וְיַעֲלֶה מַר לְכָאן,” הִזְמִין אוֹבּוֹלֶנְסְקִי אֶת גּוֹלִיצִין וְסִיַּע בְּיָדוֹ לְטַפֵּס עַל תֵּל שֶׁל גּוּשֵׁי שַׁחַם שֶׁהָיָה צָבוּר לְרַגְלֵי פֶּסֶל פֶּטֶר, בִּשְׁבִיל בִּנְיַן הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית.

גּוֹלִיצִין הֶעֱבִיר עֵינָיו עַל כָּל הָרְחָבָה.

לְמִן הַסֵּנַט וְעַד אַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִיּוּת, לְמִן הַכְּנֵסִיָּה וְעַד לָרָצִיף וּמִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, עַל פְּנֵי כָּל הַשֶּׁטַח שֶׁל הַנֵּיבָה עַד הָאִי הַוָּסִילְיֶבִי, רָחֲשָׁה תִּרְבֹּכֶת שֶׁל הֲמוֹן רִבְבוֹת אֲנָשִׁים – רָאשִׁים, רָאשִׁים, רָאשִׁים, שְׁחוֹרִים, צְפוּפִים כִּמְעֵי דָגָה. בְּנֵי אָדָם הָיוּ תְּלוּיִים עַל אִילָנוֹת הַבּוּלְבַר, עַל עַמּוּדֵי הַפַּנָּסִים, עַל צִנּוֹרוֹת הַמַּרְזְבִים; הִצְטוֹפְפוּ עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים, עַל חָזִית הַסֵּנַט, עַל יְצִיעֵי הַצְּרִיחַ שֶׁל אַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִיּוּת, – כְּמוֹ בְּאַמְפִיתֵּאַטְרוֹן שַׂגִּיא עִם שׁוּרוֹת מִסְתַּכְּלִים הָעוֹלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

פְּעָמִים שָׁם לְמַטָּה, עַל הָרְחָבָה, בְּתוֹךְ אִדְוַת הָרָאשִׁים הַחַדְגּוֹנִית הִסְתַּלְסְלוּ מַעַרְבָּלוֹת.

“מַה זֹאת?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין בְּהַרְאוֹתוֹ עַל אַחַת מֵהֶן.

“וַדַּאי שֶׁתָּפְשׂוּ שָׁם מְרַגֵּל,” הֵשִׁיב אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

גּוֹלִיצִין רָאָה אָדָם רָץ בְּגִלּוּי רֹאשׁ, בְּמַדֵּי פְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט מְעֻטְּרֵי זָהָב עִם כָּנָף אַחַת קְרוּעָה בְּעוֹרוֹת שֶׁל צְבִי-סוּס לְבָנִים וּמְאָדָּמִים מִדָּם.

פְּעָמִים נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת וְהֶהָמוֹן נִרְתַּע אֲחוֹרַנִּית, וּמִיָּד שׁוּב חָזַר אֶל מְקוֹמוֹ הַקּוֹדֵם: צִמְאוֹן הַסַּקְרָנוּת גָּבַר עַל הַפַּחַד מִפְּנֵי הַמָּוֶת.

הַצְּבָאוֹת שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לַקֵּיסָר הִקִּיפוּ כְּטַבַּעַת אֶת הַמּוֹרְדִים: נֹכַח פְּנֵיהֶם – הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִיִּים, מִשְּׂמֹאלָם – הָאִיזְמַיְלוֹבִיִּים, מִימִינָם – פָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה, וּמֵהֶם וָהָלְאָה, בְּעָרְפָּם אֶל הַנֵּיבָה – פָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה הַפִינְלַנְדִּיִּים; עַל רְחוֹב גַּלֶרְנִי – הַפַּבְלוֹבִיִּים, לְיַד תְּעָלַת הָאַדְמִירָלִים – הַסֶּמְיוֹנוֹבִים.

הַצְּבָאוֹת עָבְרוּ מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם, וּמֵאַחֲרֵיהֶם גַּלֵּי הַהֲמוֹנִים; וּבְכָל הַתְּנוּעָה וְהַסִּבּוּב עָמַד רִבּוּעַ הַפְּלָדָה שֶׁל הַכִּידוֹנִים בְּצִיר קָבוּעַ וַחֲסַר-תְּנוּעָה בְּתוֹךְ גַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב.

זְמַן רָב הִבִּיט גּוֹלִיצִין אֶל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת שֶׁל קָנִים שְׁחוֹרִים וּצְלָבִים קְטַנִּים לְבָנִים: הַקָּנִים הֵם נוֹצוֹת קוֹבְעֵי הַנְּחשֶׁת, וְהַצְּלָבִים – רְצוּעוֹת הַצִּקְלוֹנוֹת, וּבֵין שְׁתֵּיהֶן – שׁוּרָה שְׁלִישִׁית, יְשָׁרָה גַם הִיא אֲבָל רַבְגּוֹנִית, שֶׁל פְּנֵי אֲנָשִׁים. וְעַל כֻּלָּם אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה, אוֹתָן הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁכְּבָר שָׁמַע קֹדֶם: “מִפְּנֵי מָה אֵינְכֶם נִשְׁבָּעִים?” – “מַצְפּוּנֵנוּ אֵינוֹ מַנִּיחֵנוּ.”

כֵּן, מִבְצָר עֹז זֶה שֶׁל רִבּוּעַ הַפְּלָדָה הוּא מִבְצַר קֹדֶשׁ שֶׁל מַצְפּוּן הָאָדָם. סָמוּךְ אֶל סֶלַע פֶּטֶר הוּא גוּפוֹ דוֹמֶה לְצוּר מָעוֹז.

בְּאֶמְצַע הָרִבּוּעַ – חַבְרֵי “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, בְּבִגְדֵי צָבָא וּבְבִגְדֵי אֶזְרָחִים, “אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי מַרְאֶה נִבְזֶה וּלְבוּשִׁים בִּפְרַקִּים”, כְּמוֹ שֶׁמָּסְרוּ אַחַר כָּךְ בַּדִּינִים-וְהַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם שָׂרֵי-הָרְבָעִים שֶׁל הָעִיר; וּבְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם – דֶּגֶל הַגְּדוּד בַּעַל הַקִּפּוּלִים הַדֵּהִים וְהַנּוֹשָׁנִים מִמֶּשִׁי יָרֹק-זְהַבְהַב, מְמֻרְטָט, נָקוּב עַל יְדֵי כַּדּוּרִים בִּשְׂדֵי הַקְּרָב שֶׁל בּוֹרוֹדִינוֹ, קוּלְם וְלֵיְפְּצִיג – וּמֵעַתָּה הֲרֵיהוּ הַדֶּגֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שִׁחְרוּר רוּסְיָה; שֻׁלְחָן קָטֹן מֻכְתָּם בִּדְיוֹ, שֶׁהוּבָא מֵחֲדַר-הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַסֵּנַט, יַחַד עִם אֵילוּ נְיָרוֹת (אוּלַי שֶׁל הַמַּנִיפֶסְט הַבִּלְתִּי חָתוּם), עִם כִּכַּר לֶחֶם וּבַקְבּוּק יַיִן– סְעֻדַּת-מִצְוָה שֶׁל שִׁחְרוּר רוּסְיָה.

עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַחִוְרִים הִבְהֲבָה הַדְּמוּת הַחִוֶּרֶת שֶׁל הַחַמָּה וְעַל גּוּשׁ הַשַּׁחַם הָאָפוֹר הִתִּיז נִיצוֹצוֹת חִוְרִים סֶמֶר הַפְּלָדָה שֶׁל מַצֶּבֶת “פָּרַשׁ-הַנְּחשֶׁת”. הַבְּרוֹנְזָה הַכֵּהָה הוֹרִיקָה כְּעֵין חֲלֻדָּה יְרַקְרֶקֶת עֲמוּמָה – וְחַיֵּי אֵימִים הִתְעוֹרְרוּ בְּפַרְצוּף שֶׁל לֹא-אֱנוֹשׁ זֶה.

עִמּוֹ אוֹ נֶגְדּוֹ?” שׁוּב הִרְהֵר גּוֹלִיצִין כְּמוֹ אָז בִּשְׁעַת הַשִּׁטָּפוֹן. עַל מַה מַצְבִּיעָה תְּנוּפַת יָד זוֹ הַשְּׁלוּחָה עַל פְּנֵי מְצוּלַת גַּלֵּי בְּנֵי-אָדָם כְּמוֹ עַל פְּנֵי תְּהוֹמוֹת מַיִם זֵידוֹנִים? בְּשַׁעְתּוֹ עָצַר אֶת הַמַּבּוּל. הֲיַעֲצוֹר גַּם הַיּוֹם? אוֹ יִצְלוֹל תְּהוֹמוֹת הַסּוּס הַגּוֹעֵשׁ הַזֶּה יַחַד עִם רוֹכְבוֹ הַגּוֹעֵשׁ?

מִשֶּׁחָזַר גּוֹלִיצִין אֶל הַחַיָּלִים נוֹדַע לוֹ שֶׁמִּתְכּוֹנֶנֶת הַתְקָפָה מִצַּד הַגְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הָרוֹכְבִים; וְרִילֵיֶב נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו, טְרוּבֶּצְקוֹי לֹא הוֹפִיעַ וְאֵין עֲדַיִן כָּל מְפַקֵּד.

“צְרִיכִים לִבְחוֹר בְּדִיקְטָטוֹר אַחֵר,” אָמְרוּ אֵלֶּה. וְאֵלֶּה אָמְרוּ: “אֵין בְּמִי לִבְחוֹר. אָדָם בֶּן בְּלִי שֵׁם וּבְלִי תֹּאַר לֹא יְקַבְּלוּ מָרוּתוֹ.”

“אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, גָּדוֹל הוּא מִכֻּלָּנוּ בְּשָׁנִים, יָבוֹא נָא הוּא לִישׁוּעָתֵנוּ!”

“לֹא, רַבּוֹתַי, אַל נָא תַּפְצִירוּ בִּי! אַסְכִּים לְכָל דָּבָר, רַק לֹא לָזֹאת.”

“מַה נַעֲשֶׂה? יִרְאֶה אֲדוֹנִי, הֲרֵי עוֹמְדִים לִתְקוֹף!”

"שְׁנֵי אֶסְקַדְרוֹנִים שֶׁל פָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה הֵגִיחוּ בְּדָהֳרָה מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר הַקְּרָשִׁים שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית וְהִסְתַּדְּרוּ בְּטוּר, עָרְפָּם אֶל בֵּית לוּבַּנוֹב.

דַּיַּן הַמּוֹעֵצָה, אִיבַן אִיבָנוֹבִיץ פּוּשְׁצִ’ין, בְּשִׁינֶל אֶרֶךְ-כְּנָפוֹת וּבְכוֹבַע שָׁחוֹר גָּבוֹהַּ, הִתְהַלֵּךְ לְאֹרֶךְ חָזִית הָרִבּוּעַ וְעִשֵּׁן מִמִּקְטַרְתּוֹ הַקְּטַנָּה בְּאוֹתָהּ הַמְּנוּחָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה זֹאת בַּחֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ בְּבֵיתוֹ אוֹ בְּמִיכַיְלוֹבְסְקוֹיֶה, בְּבֵיתוֹ הַקָּטֹן שֶׁל פּוּשְׁקִין, לְקוֹל הָרִשְׁרוּשׁ הַנָּעִים שֶׁל צִנּוֹרוֹת-הַסְּרִיגָה בִּידֵי הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה, אַרִינָה רוֹדְיוֹנוֹבְנָה.

“בַּחוּרִים, הֲתִהְיוּ נִשְׁמָעִים לִפְקֻדָּתִי?” שָׁאַל לַחַיָּלִים.

“מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, כְּבוֹדוֹ!”

הוֹצִיא מִתּוֹךְ שַׁרְווּל הַשִּׁינֶל אֶת יַד יְמִינוֹ הַנְּתוּנָה בִּכְפָפָה יְרֻקָּה, הֱנִיפָהּ כִּמְנוֹפֵף חֶרֶב סְמוּיָה-מִן-הָעַיִן וּפָקַד:

“הִסְתַּדֵּר, דֹּם! הָרוֹבִים אֶל הָרַגְלָיִם! בָּרִבּוּעַ כְּלַפֵּי הַפָּרָשִׁים, הִסְתַּדֵּר!”

יְרִיָּה קִבּוּצִית אַחַת הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַפִּיל עַל מְקוֹמָם אֶת כָּל הַפָּרָשִׁים כְּאֶחָד. כְּדִי שֶׁלֹּא לַהֲרוֹג אֲנָשִׁים לְלֹא תּוֹעֶלֶת וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיזָם, צִוָּה פּוּשְׁצִ’ין לִירוֹת בְּרַגְלֵי הַסּוּסִים אוֹ מֵעַל לְרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים.

מִשֶּׁהִתְפַּזֵּר עֲשָׁנוֹ שֶׁל אֲבַק-הַשְּׂרֵפָה, רָאוּ שֶׁהַהַתְקָפָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הִצְלִיחָה. שִׁמְּשׁוּ עִכּוּב הַצְּפִיפוּת, קֶרֶן-הַגָּדֵר הַבּוֹלֶטֶת (הָיָה צֹרֶךְ לְהַקִּיפוֹ), וְיוֹתֵר מִכֹּל – חֲלַקְלַקּוּת הַקֶּרַח שֶׁעַל הַקַּרְקַע. הַסּוּסִים הָיוּ זוֹחֲלִים עַל אַרְבַּעְתָּם עַל גַּבֵּי קֶרַח הָאֲבָנִים וְנוֹפְלִים. אֱמֶת, גַּם הָאֲנָשִׁים הִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַתְקָפָה לֹא בְּרָצוֹן: הֵבִינוּ שֶׁמִּן הַנִּמְנָע לִתְקוֹף בְּסוּסִים מִמֶּרְחָק שֶׁל עֶשְׂרִים פְּסִיעָה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵשׁ הָרוֹבִים מוּל פְּנֵיהֶם.

“וּמִפְּנֵי מָה, אֲרוּרִים, אַתֶּם נִדְחָקִים אֵלֵינוּ?” גִּדְּפוּ אוֹתָם הַמּוֹסְקוֹבִיִּים, שֶׁסִּיְּעוּ בִּידֵי הָרוֹכְבִים הַנּוֹפְלִים לָקוּם.

“מִמֵּילָא אַתָּה נִדְחָק כְּשֶׁדּוֹחֲקִים אוֹתָךְ. וְלָכֶם, אַחִים, תּוֹדָה עַל שֶׁיְּרִיתֶם מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, אִלְמָלֵא כָּךְ לֹא הָיִינוּ קָמִים חַיִּים!” הוֹדוּ פָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה.

“עִבְרוּ אֵלֵינוּ, בַּחוּרִים!”

“הַמְתִּינוּ, אַךְ יֶחְשַׁךְ הַיּוֹם, נַעֲבוֹר כֻּלָּנוּ.”

“אֲחוֹרַנִּית, הִסְתַּדֵּר!” פָּקַד מְפַקֵּד הַגְּדוּד, הַגֵּנֵרַל אוֹרְלוֹב, וְהִתְחִיל מְסַדֵּר אֶת הַשּׁוּרוֹת לְשֵׁם הַתְקָפָה שְׁנִיָּה.

אֲבָל גַּם הַשְּׁנִיָּה לֹא עָלְתָה יָפֶה מֵהָרִאשׁוֹנָה. כְּמוֹ קֹדֶם נָטוּ הַכִּידוֹנִים, וּכְמוֹ קֹדֶם נִתְקְלוּ הַסּוּסִים בְּסֶמֶר הַמַּתֶּכֶת, נָפְלוּ וְהִפִּילוּ עִמָּהֶם אֶת רוֹכְבֵיהֶם. וְהַקָּהָל מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר רָגַם בַּאֲבָנִים, בִּלְבֵנִים, בְּגִזְרֵי עֵץ. אֶת הַגֵּנֵרַל ווֹאִינוֹב כִּמְעַט חִבְּלוּ לַמָּוֶת; אֶת הַהֶרְצוֹג יֶבְגֶּנִי וִירְטֶמְבֶּרְסְקִי רָגְמוּ בְּפַקְעוֹת שֶׁלֶג כְּמוֹ נַעַר קָטָן.

הַתְקָפָה אַחַר הַתְקָפָה, כְּמוֹ גַל אַחַר גַּל, הִתְפּוֹצְצָה בָּרִבּוּעַ הַמּוּצָק, הָעוֹמֵד הָכֵן, – וְעִם כָּל הִסְתָּעֲרוּת חֲדָשָׁה כְּאִלּוּ הוֹסִיף לְהִתְקַשּׁוֹת, לְהִתְאַבֵּן. נִסְמָךְ אֶל סַלְעוֹ שֶׁל פֶּטֶר, הָיָה הוּא עַצְמוֹ כְּסֶלַע עֹז זֶה לֹא יִמּוֹט.

פִּתְאֹם, לְקוֹל רַעֲמָהּ הָעַלִּיז שֶׁל תִּזְמֹרֶת הַצָּבָא, נִשְׁמְעוּ מֵרָחוֹק קְרִיאוֹת: “הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” וְשָׁלשׁ פְּלֻגּוֹת וָחֵצִי שֶׁל הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה מִצְּבָא הַצִּי פָּרְצוּ מֵרְחוֹב גַּלֶרְנִי, תַּחַת פְּקֻדַּת הַלֵּיטֶנַנְט מִיכָאֵל קְיוּכֶלְבֶּקֶר וְקַפִּיטַן-הַמַּטֶּה נִיקוֹלַי בֶּסְטוּזֶ’ב.

הִתְחַבְּקוּ וְהִתְנַשְּׁקוּ עִם הַמּוֹסְקוֹבִיִּים:

“אַחִים, אֲהוּבִים, חֲבִיבִים! תּוֹדוֹת לָכֶם שֶׁלֹּא בְּגַדְתֶּם בָּנוּ!”

“הִתְאַחֲדוּ הַצְּבָאוֹת עִם הַצִּי!”

“יָדֵנוּ עַל הָעֶלְיוֹנָה גַם בַּיַּבָּשָׁה וְגַם עַל הַיָּם!”

“שֶׁבַח לַבּוֹרֵא שֶׁכָּל רוּסְיָה יָצְאָה לַקְּרָב!”

הַמַּלָּחִים הִסְתַּדְּרוּ בְּרִבּוּעַ חָדָשׁ, מִימִין הַמּוֹסְקוֹבִיִּים, עַל גֶּשֶׁר תְּעָלַת הָאַדְמִירָלִים, נֹכַח פְּנֵי הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית.

וְשׁוּב, הַפַּעַם מִמָּקוֹם אַחֵר, מֵרַחֲבַת הָאַרְמֹון:

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

עַל פְּנֵי הַבּוּלְבַר רָצוּ בַּחֲבוּרוֹת בּוֹדְדוֹת הַלֵּיבּ-גְּרֵנַדֵרִים בְּשִׁינֶלִים פְּרוּפִים, בְּכוֹבָעִים מְעוּכִים וּבְרוֹבִים נְטוּיִים.

הֵם כְּבָר הִגִּיעוּ אֶל הָרְחָבָה, טִפְּסוּ וְעָבְרוּ אֶל מֵעֵבֶר הָאֲבָנִים, שֶׁצָּבְרוּ בְּקֶרֶן בּוּלְבַר הָאַדְמִירָלִים, וְכָאן קָמָה פִּתְאֹם מְבוּכָה.

מְפַקֵּד הַגְּדוּד סְטוּרְלֶר, שֶׁהָיָה רָץ כָּל הַזְּמָן יַחַד עִם הַחַיָּלִים, שִׁדֵּל אוֹתָם, הִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם, דִּבֵּר עַל לִבָּם לַחֲזוֹר אֶל הַקְּסָרַקְטִין.

“אַל תִּבְגְּדוּ, בַּחוּרִים, אַל תִּשְׁמְעוּ לַנָּבָל!” צָעַק אַדְיוּטַנְט-הַגְּדוּד, הַקָּצִין פַּנוֹב, חָבֵר ל“אֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, שֶׁגַּם הוּא רָץ עִמָּהֶם.

“אֲדוֹנִי בְּעַד מִי?” שָׁאַל קַחוֹבְסְקִי שֶׁנִּגַּשׁ בְּרִיצָה אֶל סְטוּרְלֶר עִם אֶקְדֹּחַ בַּיָּד.

“בְּעַד נִיקוֹלַי!” הֵשִׁיב הַלָּה.

קַחוֹבְסְקִי יָרָה. סְטוּרְלֶר תָּמַךְ אֶת צִדּוֹ בְּיָדוֹ וְרָץ הָלְאָה. שְׁנֵי חַיָּלִים בְּכִידוֹנִים רָדְפוּ אַחֲרָיו.

“הֲרוֹג, דְּקוֹר אֶת הָאַשְׁכְּנָזִי הָאָרוּר!”

הַכִּידוֹנִים נִנְעֲצוּ בְּצִדּוֹ וְהוּא נָפַל.

הַלֵּיבּ-גְּרֵנַדֵרִים הִצְטָרְפוּ אֶל הַמּוֹסְקוֹבִיִּים. וְשׁוּב גִּפּוּפִים וּנְשִׁיקֹות אַחִים.

הָרִבּוּעַ הַשְּׁלִישִׁי הִסְתַּדֵּר מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן, נֹכַח פְּנֵי הָרָצִיף, וְעָרְפּוֹ אֶל הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית.

עַכְשָׁו כְּבָר הָיָה עַל הָרְחָבָה כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַעֲשָׂרוֹת אֲלָפִים מִן הָעָם, מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל פִּי פְּקֻדַּת מְנַהֵל. וּמְנַהֵל לֹא הָיָה עֲדָיִן.

מֶזֶג הָאֲוִיר הִשְׁתַּנָּה. נָשְׁבָה רוּחַ מִזְרָחִית קָרָה. הַקֹּר הִתְגַּבֵּר. הַחַיָּלִים הַלְּבוּשִׁים רַק בְּמַדֵּיהֶם לְבַד קָפְאוּ כְּמוֹ קֹדֶם מִקֹּר, דִּשְׁדְּשׁוּ בְּרַגְלֵיהֶם וְטָפְחוּ יְדֵיהֶם זוֹ בְּזוֹ.

“לָמָּה נַעֲמוֹד?” תָּמְהוּ, “כְּאִלּוּ נִצְמַדְנוּ אֶל הַמַּרְצֶפֶת, רַגְלֵינוּ הִתְאַבְּנוּ, יָדֵינוּ קָפְאוּ וְאָנוּ עוֹמְדִים.”

“יוֹאִיל כְּבוֹדוֹ לְהוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לְהַתְקָפָה,” אָמַר הַיֶּפְרֵיטוֹר לוּבִּימוֹב אֶל מִיכָאֵל בֶּסְטוּזֶ’ב.

“לְאֵיזוֹ הַתְקָפָה? הַתְקָפָה עַל מָה?”

“עַל הַחַיָּלִים, עַל הָאַרְמוֹן, עַל הַמִּבְצָר, לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה.”

“מִן הַצֹּרֶךְ, אֶחָא, לְהַמְתִּין עַד שֶׁנְּקַבֵּל פְּקֻדָּה.”

“אִם נַמְתִּין, כְּבוֹדוֹ, יְבֻלַּע לְכָל הָעִנְיָן!”

“אִם דָּבָר אַחֵר לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת, אֲבָל לַעֲמוֹד וּלְהַמְתִּין יָכֹל נוּכַל,” הִצְטַחֵק קַחוֹבְסְקִי בִּצְחוֹק עוֹקֵץ. “כָּל הַמַּהְפֵּכָה שֶׁלָּנוּ הִיא קְפוּאָה וְעוֹמֶדֶת!”

“מַהְפֵּכָה קְפוּאָה וְעוֹמֶדֶת” – חָזַר בְּלִבּוֹ גוֹלִיצִין בְּאֵימַת-נַחַשׁ.

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

“מַה נַעֲשֶׂה כָּאן? מִיהוּ הָאוֹיֵב שֶׁאָנוּ מְחַכִּים לוֹ?”

“חַיֶּיךָ, אֵינִי מֵבִין כְּלוּם! אֵיזֶה בִּלְבּוּל אָרוּר!” הִגִּיעָה לְאָזְנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ שִׂיחַת שְׁנֵי גֵנֵרָלִים. אַף הוּא לֹא הֵבִין כְּלוּם.

אָחִיו נִיקוֹלַי הֶחֱזִיר אוֹתוֹ מִדַּרְכּוֹ לְוַרְשָׁה, וְהוּא בַּחֲזָרָתוֹ, עָיֵף, רָעֵב, קָפוּא מִקֹּר, נָפַל בְּמֵישָׁרִין לְתוֹךְ הַמַּהְפֵּכָה כְּמוֹ – לְפִי בִּטּוּי עַצְמוֹ – “תַּרְנְגוֹל לְתוֹךְ מְרַק-הַכְּרוּב”.

אַחֲרֵי כִּשְׁלוֹנָן שֶׁל הַתְקְפוֹת הָרוֹכְבִים, כְּשֶׁרָאֲתָה הַהַנְהָלָה שְׁבְּכֹחַ לֹא יַצְלִיחוּ, הֶחְלִיטָה לְהַשְׁפִּיעַ בִּדְבָרִים. מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ בִּקֵּשׁ מֵהַקֵּיסָר רְשׁוּת לָבוֹא בִּדְבָרִים עִם הַמּוֹרְדִים. נִיקוֹלַי סֵרַב בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר הֵנִיעַ יָדוֹ בְּעָגְמַת-נֶפֶשׁ וְהִסְכִּים:

“עֲשֵׂה כִּרְצוֹנֶךָ!”

הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל נִגַּשׁ אֶל חָזִית הַמּוֹרְדִים.

“שָׁלוֹם, בַּחוּרִים!” קָרָא בְּקוֹל גָּבוֹהַּ וְעַלִּיז כְּמוֹ בְּפַּרַד.

“שָׁלוֹם וּבְרָכָה לְהוֹד נְסִיכוּתוֹ!” עָנוּ הַחַיָּלִים בַּעֲלִיצוּת גַּם הֵם.

“דֹב[27] עֲקֹם כַּפּוֹת”, “מִפְלֶצֶת עוֹשָׂה צְדָקוֹת”, “תַּלְיָן רַב-חֶסֶד”, מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ, פָּנָיו הָיוּ כִּפְנֵי עָרִיץ וְלִבּוֹ הָיָה רָךְ. פַּעַם אַחַת, חַיָּל שִׁכּוֹר, שֶׁהִתְפַּלֵּשׁ בְּרֶפֶשׁ הָרְחוֹב, הִצְדִּיעַ לִכְבוֹדוֹ בְּלֹא לָקוּם, וְהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל סָלַח לוֹ: “שִׁכּוֹר הוּא, אֲבָל פִּקֵּחַ”. גַּם עַכְשָׁו הָיָה מוּכָן לִסְלוֹחַ לַמּוֹרְדִים בְּעַד קְרִיאָתָם הָעַלִּיזָה: “שָׁלוֹם וּבְרָכָה!”

“מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, בַּחוּרִים, שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתְּכֶם?” פָּתַח, כְּמוֹ תָּמִיד, בְּדִבְרֵי פִּיּוּסִים כְּדַבֵּר אָדָם לִבְנֵי בֵּיתוֹ, “יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ מָשַׁךְ יָדָיו מִכִּסֵּא הַמְּלוּכָה, אֲנִי בְּעַצְמִי עֵד לְכָךְ. הֲרֵי יָדוּעַ לָכֶם מַה גְדוֹלָה חִבָּתִי אֶל אָחִי. בִּשְׁמוֹ אֲנִי מְצַוֶּה עֲלֵיכֶם לְהִשָּׁבַע לְמִי שֶׁהַחֹק…”

“אֵין חֹק כָּזֶה שְׁמְּחַיֵּב לְהִשָּׁבַע לִשְׁנַיִם,” קָם שְׁאוֹן קוֹלוֹת.

“דֹּם!” פָּקַד הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אֲבָל כְּבָר חָדְלוּ לִשְׁמוֹעַ לוֹ.

“אֵין עוֹשִׂים כָּל רַע, אֲבָל הִשָּׁבַע לֹא נִשָּׁבַע לְנִיקוֹלַי.”

“הֵיכָן קוֹנְסְטַנְטִין?”

“הָבָה לָנוּ אֶת קוֹנְסְטַנְטִין!”

“יָבוֹא הוּא בְּעַצְמוֹ, אָז נַאֲמִין.”

“מוּטָב שֶׁלֹּא תִּתְעַקְּשׁוּ, בַּחוּרִים, שֶׁמָּא רַע יִהְיֶה בְּסוֹפְכֶם,” נִסָּה אַחַד הַגֵּנֵרָלִים לְהִתְעָרֵב.

“לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת! לָכֶם הַגֵּנֵרָלִים, הַבּוֹגְדִים, לֹא אִכְפַּת אִם תִּהְיוּ נִשְׁבָּעִים יוֹם יוֹם, וְאָנוּ אֵין אָנוּ נוֹהֲגִים קַלּוּת-רֹאשׁ בַּשְּׁבוּעָה!” גָּעֲרוּ בּוֹ בְּקֶצֶף רַב, עַד שֶׁמִּיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ עָמַד מִיָּד עַל כָּל חֻמְרַת הַמַּצָּב וְחָוַר כָּלְשֶׁהוּ. וְסוּסוֹ גַם הוּא כְּאִלוּ הֵבִין בַּמֶּה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים – הִרְעִיד וְנִרְתַּע לְאָחוֹר.

בַּשְׁבִיל הַצַּר שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָרִבּוּעִים – מַלָּחֵי הַצִּי וְהַמּוֹסְקוֹבִיִים – הִתְרוֹצֵץ לְלֹא צֹרֶךְ וָסֵדֶר וִילְהֶלְם קַרְלוֹבִיץ קְיוּכֶלְבֶּקֶר וּבְיָדוֹ אֶקְדֹּחַ גָּדוֹל, אוֹתוֹ הָאֶקְדֹּחַ שֶׁנָּפַל בַּשֶּׁלֶג וְנִרְטַב; פַּעַם הִתְעַטֵּף בְּשִׁינֶל וּפַעַם פָּשַׁט אוֹתוֹ, לְבַסּוֹף סִלְּקוֹ לְגַמְרֵי, נִשְׁאַר בִּפְרַק לְבַד, גִּבֵּחַ, עֲקֹם צַד, אֶרֶךְ רַגְלַיִם, דּוֹמֶה לַחֲסִידָה שֶׁחֲלָפָהּ חֵץ. “Voulez-vous faire descendre Michel? – הֲרוֹצֶה אֲדוֹנִי לְהַפִּיל אֶת מִיכָאֵל?” אָמַר סָמוּךְ אֶצְלוֹ קוֹל מוּדָע לוֹ שֶׁהִשְׁתַּנָּה בְּאֹפֶן מְשֻנֶּה, וּפִתְאֹם הָיָה דוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ כָּל זֶה כְּבָר הָיָה פַּעַם.

“je le veux bien, mais oú est-il donc?” – (אֲנִי רוֹצֶה בָּזֶה מְאֹד, אֶלָּא הֵיכָן הוּא?)"

“יִרְאֶה נָא שָׁם, הַנּוֹצָה הַשְּׁחוֹרָה.”

הוּא צִמְצֵם אֶת עֵינָיו קִצְרוֹת-הָרְאִיָּה וְהַבּוֹלְטוֹת, הָעֲנֻגּוֹת וְהַנּוּגוֹת כְּמוֹ בִּשְׁעַת שִׂיחוֹתָיו עִם פּוּשְׁקִין, חֲבֵרוֹ בַּלִּיצֵיאוּם, “עַל אוֹדוֹת שִׁילֶר, עַל אוֹדוֹת הַתְּהִלָּה וְהָאַהֲבָה,” – וְכוֹנֵן אֶקְדֹּחוֹ.

פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ נוֹגֵעַ בְּמַרְפְּקוֹ. הָפַךְ פָּנָיו וְרָאָה שְׁנֵי חַיָּלִים. לֹא אָמְרוּ כְּלוּם. רַק אֶחָד קָרַץ בְּעֵינוֹ וְהַשֵּׁנִי נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ. אֲבָל הוּא הֵבִין: “אֵין צֹרֶךְ! הַנַּח לוֹ!”

“הַמְתִּינוּ, בַּחוּרִים, קְצָת; נְמַהֵר לִגְמוֹר אֶת הָעִנְיָן,” אָמַר אוֹתוֹ הַקּוֹל הַמּוּדָע, וְשׁוּב – כָּל זֶה כְּבָר הָיָה פָּעַם.

קְיוּכֶלְבֶּקֶר הִגִּישׁ אֶת אֶקְדֹּחוֹ אֶל חָטְמוֹ מַמָּשׁ וְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו כְּמוֹ בִּתְמִיהָה.

“אֲבָל דּוֹמֶּנִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת נִרְטַב,” אָמַר מְבֻיָּשׁ.

“הוֹי, אָדָם מוּזָר אַתָּה, אַבְּסוּלוּט בֶּן אַבְּסוֹלוּט! אַתָּה בְּעַצְמְךָ, כַּנִרְאֶה, רָטֹב,” צָחַק פּוּשְׁצִ’ין וְטָפַח בְּחִבָּה עַל כְּתֵפוֹ. גּוֹלִיצִין נִגַּשׁ וְהִקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶם.

“אֲבָל הֲרֵי אָנוּ כֻּלָּנוּ, רַבּוֹתַי, לֹא בְּיוֹתֵר יְבֵשִׁים הִנֵּנוּ,” שׁוּב חִיֵּךְ קַחוֹבְסְקִי בְּחִיּוּךְ עוֹקֵץ.

“וַאֲדוֹנִי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ עוֹשֶׂה זֹאת? הֲרֵי הוּא מֵיטִיב לִירוֹת מִכֻּלָּנוּ,” הֵעִיר לוֹ פּוּשְׁצִ’ין.

“דַּיֵּנִי! שְׁתֵּי מִיתוֹת כְּבָר הֶעֱמַסְתִּי עַל מַצְפּוּנִי וְתִהְיֶה גַם שְׁלִישִׁית,” הֵשִׁיב קַחוֹבְסְקִי.

וְגוֹלִיצִין הֵבִין שֶׁהַשְּׁלִישִׁית הִיא זוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ.

בִּקְצֵה בּוּלְבַר הָאַדְמִירָלִים וְרַחֲבַת הַסֵּנַט, אֵצֶל רִבּוּעַ הַמּוֹרְדִים, הִתְיַצְּבָה מֶרְכָּבָה גְדוֹלָה בַּת שְׁמוֹנֶה שְׁמָשׁוֹת, עַל גַּבֵּי קְפִיצִים גְּבוֹהִים וְעִם דּוּכַן-עֶגְלוֹן מֻזְהָב. מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה יָצְאוּ שְׁנֵי יְשִׁישִׁים בְּפָנִים נִבְהָלִים, בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה: הַחַשְׁמַן סֵרָפִים הַפֶּטֶרְבּוּרְגִי וְיֶבְגֶנִי הַקִּיּוֹבִי.

אֵיזֶה גֵנֵרַל תָּפַשׂ אֶת שְׁנֵי הַזְּקֵנִים, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ לַעֲרֹךְ תְּפִלָּה לְרַגְלֵי עֲלִיַּת נִיקוֹלַי עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, הוֹשִׁיבָם בַּמֶּרְכָּבָה וֶהֱבִיאָם יַחַד עִם שַׁמָּשֵׁיהֶם אֶל הָרְחָבָה.

הַיְשִׁישִׁים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל, לִפְנֵי שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּלָּעִים, בְּלֹא לָדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, וְהִתְלַחֲשׁוּ חַסְרֵי יֶשַׁע.

“אַל תֵּלְכוּ שָׁמָּה, יַהַרְגוּכֶם!” צָעֲקוּ אֵלֶּה.

“לְכוּ בְּשֵׁם ה‘! הֲרֵי זֶה מֵחוֹבָתָם שֶׁל כֹּהֲנֵי ה’. לֹא בֵּין עוֹבְדֵי-גִלּוּלִים אָנוּ אֶלָּא בְּתוֹךְ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ, יִרְאֵי שָׁמָיִם.” דִּבְּרוּ עַל לִבָּם אֵלֶּה.

מִידֵי הַחַשְׁמַן יֶבְגֶּנִי, בְּשָׁעָה שֶׁתְּפָשׂוּהוּ בְּכַנְפֵי מַדָּיו כְּדֵי לְעַכְּבוֹ, הוֹצִיאוּ אֶת מַטֵּהוּ וְאִבְּדוּהוּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל. וְסֵרָפִים, כְּשֶׁנִּשְׁאַר עוֹמֵד לְבַדּוֹ, הִתְבַּלְבֵּל עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ פַּחְדּוֹ, אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו, כְּאִלּוּ נִשְׁמַט מִמְּרוֹמֵי הַר, הָרֹאשׁ לְמָטָּה; רַק הָיָה מִצְטַלֵּב, כְּשֶׁהוּא מְעַפְעֵף בְּעֵינָיו הַסְּמוּיוֹת בְּמִקְצָת, מַבִּיט לִצְדָדִין וְלוֹחֵשׁ דִּבְרֵי תְּפִלָּה.

פִּתְאֹם רָאָה מִמַּעַל לוֹ פָּנָיו הַתְּמֵהִים, הַטּוֹבִים וְהַשְּׁקֵטִים שֶׁל הַלֵּיטֶנַנְט הַצָּעִיר מֵהַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַצִּי, מִיכָאֵל קַרְלוֹבִיץ קְיוּכֶלְבֶּקֶר, אָחִיו שֶׁל וִילְהֶלְם וּכְמוֹתוֹ אֶרֶךְ-רַגְלַיִם, לֹא-זָרִיז וּבַעַל עֵינַיִם בּוֹלְטוֹת.

“מַה בִּרְצוֹנוֹ, אַבָּא?” שָׁאַל קְיוּכֶלְבֶּקֶר בְּנִמּוּס אֲגָב הַצְדָּעָה. גֶּרְמָנִי נְתִין רוּסְיָה, בֶּן דָּת לוּתֶּר, לֹא יָדַע אֵיךְ פּוֹנִים אֶל חַשְׁמַן פְּרָבוֹסְלָבִי, וְלָכִֵן הֶחְלִיט לִקְרוֹא אוֹתוֹ “אַבָּא”.

סֵרָפִים לֹא הֵשִׁיב דָּבָר, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיף לְעַפְעֵף בְּעֵינָיו, לִלְחוֹשׁ, לְהִצְטַלֵּב.

לְפָנִים הָיוּ הַגְּבִירוֹת מֵהַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה קוֹרְאוֹת אוֹתוֹ בְּחִבָּה, עַל שׁוּם חִיצוֹנוּתוֹ הַנְּעִימָה, בַּשֵּׁם “שָׂרָף[28] פָּעוֹט”. עַכְשָׁו הָיָה כְּבָר בֶּן שִׁבְעִים וְיוֹתֵר. פָּנָיו זְקֵנִים וּתְפוּחִים, עֵינָיו הַמּוּצָפוֹת שֹׁמֶן רַק סְדָקִים צָרִים הֵן, שְׂפָתָיו סְגֻלּוֹת, אַפּוֹ קָטֹן כְּפִטְמָה, זְקַנְקָנוֹ מְחֻדָּד כְּעֵין יָתֵד, כֻּלּוֹ הָיָה מְרַתֵּת וְאַף זְקַנְקָנוֹ מְרַתֵּת עִמּוֹ. בְּלֵב קְיוּכֶלְבֶּקֶר נִתְעוֹרֵר רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים אֶל הַזָּקֵן.

“נָא לְהַגִּיד לִי, מָה רְצוֹנוֹ?” חָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ בְּיֶתֶר נִמּוּס.

“רְצוֹנִי לֵילֵךְ שָׁמָּה, אֶל הַחַיָּלִים… לְדַבֵּר עִם הַחַיָּלִים,” מִלְמֵל לְבַסּוֹף סֵרָפִים כְּשֶׁהוּא מַצְבִּיעַ מִתּוֹךְ יִרְאָה בְּכַפּוֹ הַשְּׁמַנְמֶנֶת עַל רִבּוּעַ הַמּוֹרְדִים.

“בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדֵעַ,” מָשַׁךְ קְיוּכֶלְבֶּקֶר בִּכְתֵפָיו מִתּוֹךְ מְבוּכָה, “כָּאן אָסוּר לַעֲבוֹר. וְאַף עַל פִּי כֵן יַמְתִּין נָא קְצָת, אַבָּא, בְּעוֹד רֶגַע אָשׁוּב.”

וּבָרַח. וְסֵרָפִים הִגְבִּיהַּ בְּמֹרֶךְ-לֵב אֶת עֵינָיו וְהִסְתַּכֵּל בַּחַיָּלִים. לְכַתְּחִלָּה חָשַׁב: לֹא בְּנֵי-אָדָם הֵם אֵלֶּה, אֶלָּא חַיּוֹת וּבְדִיעֲבַד הֲרֵי לְפָנָיו פְּנֵי אָדָם רְגִילִים, כְּלָל וּכְלָל לֹא נוֹרָאִים.

נָח קְצָת, וּפִתְאֹם, בְּאוֹתָהּ גְּבוּרַת-רוּחַ שֶׁתּוֹקֶפֶת לִפְעָמִים אֶת הַפַּחְדָנִים, פָּשַׁט אֶת הַמַּדִּים וּמְסָרָם לְשַׁמָּשׁוֹ, הִנִּיחַ עַל רֹאשׁוֹ אֶת הַצְּלָב וְהָלַךְ קָדִימָה. הַחַיָּלִים פִּנּוּ לוֹ דֶרֶךְ, אָחֲזוּ אֶת הָרוֹבִים כְּמוֹ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה וְהִתְחִילוּ מִצְטַלְּבִים. פָּסַע עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת וְנִמְצָא עוֹמֵד לִפְנֵי חָזִית הָרִבּוּעַ. גַּם כָּאן הִצְטַלְּבוּ הָאֲנָשִׁים, אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ צָעֲקוּ:

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

“אַנְשֵׁי הַצָּבָא בְּנֵי הַדָּת הַפְּרָבוֹסְלָבִית!” פָּתַח סֵרָפִים וְהַכֹּל נִשְׁתַּתְּקוּ, הִקְשִׁיבוּ. הוּא דִּבֵּר לֹא-בְּרוּרוֹת, רַק מִלִּים בּוֹדְדוֹת הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם, “הֵרָגְעוּ נָא. אַנְשֵׁי הַצָּבָא. אֲנִי מַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵיכֶם… הִשָּׁבְעוּ נָא… קוֹנְסְטַנְטִין פַּבְלוֹבִיץ הִסְתַּלֵּק מִמַּלְכוּתוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים… אֲנִי מֵעִיד עָלַי אֶת אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם.”

“מוּטָב שֶׁלֹּא יִשָּׂא אֶת שֵׁם אֱלֹהֵינוּ, מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ,” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל מִי, שָׁקֵט וּבָרוּר בְּמִדָּה כָּזוֹ, עַד שֶׁכֻּלָּם הֶחֱזִירוּ פְּנֵיהֶם. הֲרֵי זֶה הָיָה וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ גּוֹלִיצִין.

“מִי אַתָּה? מָה רְצוֹנְךָ? מֵהֵיכָן בָּאתָ? וּבֵאלֹהֵינוּ מַאֲמִין אָתָּה?” מִלְמֵל סֵרָפִים, וּפִתאֹם חָוְרוּ פָּנָיו וְהִרְתִּית וְהַפַּעַם לֹא מִיִּרְאָה אֶלָּא מֵחֲרוֹן-אָף.

“מַאֲמִין,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין כְּמוֹ קֹדֶם בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל בָּרוּר. סֵרָפִים הִגִּישׁ לוֹ אֶת הַצְּלָב.

“הֲרֵי לְךָ, הֲרֵי לְךָ, נַשֵּׁק אִם מַאֲמִין אָתָּה!”

“רַק לֹא מִידֵי מַעֲלָתוֹ,” אָמַר גּוֹלִיצִין וְרָצָה לְהוֹצִיא מִיָּדָיו אֶת הַצְּלָב.

אַךְ סֵרָפִים מָשַׁךְ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, כְּבָר מִתּוֹךְ פַּחַד אַחֵר, לֹא אַרְצִי, כְּאִלּוּ זֶה עַכְשָׁו רָאָה אֶת הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מִתְיָרֵא: אֶת הַשֵּׁד עַצְמוֹ בִּפְנֵי הַמּוֹרֵד.

“אַל נָא יִירָא, יִתֵּן נָא לִי אֶת הַצְּלָב. הוּא בְּיָדוֹ אַךְ עַד בּוֹא עֵת. יָבוֹא יוֹם וְנוֹצִיאוֹ מִיָּדָיו,” אָמַר גּוֹלִיצִין וְעֵינָיו נוֹצְצוּ מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו בְּזַעַם רַב, עַד שֶׁסֵּרָפִים שׁוּב הִתְחִיל מְעַפְעֵף בְּעֵינָיו, לוֹחֵשׁ, מִצְטַלֵּב, וּמָסַר לְיָדוֹ אֶת הַצְּלָב.

נָטַל אוֹתוֹ גוֹלִיצִין וְנָשַׁק בְּיִרְאַת קְדֻשָּׁה.

“יִתְּנֵהוּ נָא גַם לִי,” אָמַר קַחוֹבְסְקִי.

“גַּם לִי! גַּם לִי!” פָּשְׁטוּ גַם אֲחֵרִים אֶת יְדֵיהֶם אֵלָיו.

הַצְּלָב עָבַר מִיָּד אֶל יָד, אִישׁ תּוֹרוֹ, וּכְשֶׁחָזַר אֶל גּוֹלִיצִין, מְסָרוֹ לִידֵי סֵרָפִים.

“וְעַכְשָׁו יֵלֵךְ נָא, מַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ, וְיִזְכּוֹר שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ קִדֵּשׁ אֶת שִׁחְרוּר רוּסְיָה בְּאוֹת-הַצְּלָב.”

וְשׁוּב, כְּמוֹ בִּפְתִיחַת הַמַּהְפֵּכָה, קָרָא בְּקוֹל עָז:

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!”

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” חָזְרוּ אַחֲרָיו הַחַיָּלִים.

“לֶךְ לְךָ אֶל מְקוֹמְךָ, אַבָּא, שׁוּב אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה שֶׁלָּךְ.”

“אֵיזֶה חַשְׁמַן אַתָּה אִם לִשְׁנַיִם נִשְׁבָּעְתָּ!”

“רַמַּאי, בּוֹגֵד, שְׁלִיחוֹ שֶׁל נִיקוֹלַי!”

הַכִּידוֹנִים וְהַסְּיָפִים הִצְטַלְּבוּ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל סֵרָפִים. מִהֲרוּ אֵלָיו הַשַּׁמָּשִׁים, תְּפָשׂוּהוּ וְהוֹלִיכוּהוּ מִשָּׁם.

“וַהֲרֵי גַּם הַתּוֹתָחִים,” הֶרְאָה מִישֶׁהוּ עַל הָאַרְטִילֶרְיָה הַמִּתְקָרֶבֶת.

“הַכֹּל כָּרָאוּי לִהְיוֹת,” הִצְטַחֵק גּוֹלִיצִין, “מֵאַחֲרֵי הַצְּלָב – כַּדּוּרֵי מָוֶת, מֵאַחֲרֵי אֱלֹהִים – הַחַיָּה[29]!”

פֶּרֶק שְׁבִיעִי

“אֲנִי עוֹד אֵינִי בּוֹטֵחַ בָּאַרְטִילֶרְיָה,” הָיָה הַקֵּיסָר עוֹנֶה כָּל פַּעַם שֶׁדִּבְּרוּ עַל לִבּוֹ לִשְׁלוֹחַ אֶת הָאַרְטִילֶרְיָה.

לֹא רַק בָּהּ, אֶלָּא בְּכָל שְׁאָר הַצָּבָא לֹא בָּטַח. הַסֶּמְיוֹנוֹבִים הוֹדִיעוּ לַמּוֹרְדִים עַל יְדֵי הָעָם שֶׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנָם לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם; הָאִיזְמַיְלוֹבִיִּים הֵשִׁיבוּ בִּשְׁתִיקָה עַל קְרִיאָתוֹ הַמְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁל הַקֵּיסָר: “שָׁלוֹם, בַּחוּרִים!” וְהַפִינְלַנְדִּיִּים מִכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ עַל הַגֶּשֶׁר הָאִיסַקִיֶּבִי, לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם.

“וּמָה אִם כֻּלָּם יַעַבְרוּ לְצַד הַמּוֹרְדִים?” הִרְהֵר הַקֵּיסָר, “הֲרֵי אָז גַּם הָאַרְטִילֶרְיָה לֹא תּוֹשִׁיעַ: הַתּוֹתָחִים עֲתִידִים לִהְיוֹת מֻפְנִים כְּלַפֵּי עַצְמִי.”

“שָׁלוֹם, קַרְל פֶדוֹרוֹבִיץ. יִרְאֶה נָא מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּאן. הֲרֵי לְךָ הַתְחָלָה יָפָה לְמַלְכוּתִי, הַכִּסֵּא מְאָדָּם מִדָּם!” אָמַר אֶל הַגֵּנֵרַל טוֹל, כְּשֶׁזֶּה נִגַּשׁ אֵלָיו וְחִיֵּךְ בְּחִיּוּכוֹ הַקּוֹדֵם הֶעָקֹם, כְּמוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב שִׁנַּיִם.

“מַלְכִּי! רַק אֶמְצָעִי אֶחָד יֵשׁ לָשִׂים קֵץ לְכָל זֹאת: לְהָמִית בִּירִיָּה אֶת כָּל בְּנֵי-הַבְּלִיַּעַל הַלָּלוּ!” הֶחֱזִיר טוֹל.

הַקֵּיסָר שָׁתַק וּפָנָיו הִתְקַדְּרוּ. הֵבִין שֶׁיֵּשׁ מִן הַצֹּרֶךְ לֵאמֹר אֵיזֶה דָבָר וְלֹא יָדַע מָה. שׁוּב שָׁכַח אֶת תַּפְקִידוֹ וְחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יְשַׁבֵּשׁ.

“אֵין צֹרֶךְ בְּדָם,” לָחַשׁ לוֹ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵאמֹר.

“הֵן, דָּם,” נִזְכַּר הַקֵּיסָר, “אֵין צֹרֶךְ בְּדָם. כְּלוּם רוֹצִים אַתֶּם שֶׁבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְמַלְכוּתִי אֶשְׁפּוֹךְ דַּם נְתִינָי?”

הִשְׁתַּתֵּק וְנִפַּח אֶת שְׂפָתָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים נְעָרִים. שׁוּב נִתְעוֹרְרוּ בּוֹ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִבְכּוֹת מֵרֹב רַחֲמִים: “בָּחוּר מִסְכֵּן! נִיקְס הַמִּסְכֵּן!”

טוֹל חִבֵּק אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, צִדֵּד אוֹתוֹ וּבְרָמְזוֹ בְּעֵינָיו עַל הַקֵיסָר, שָׁאַל בְּלָחַשׁ:

“מַה לוֹ?”

“וּמָה?” הֶעֱמִיד בֶּנְקֶנְדּוֹרְף אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ מֵבִין וְהִבִּיט בִּפְנֵי הַחַיָּל הַפְּשׁוּטִים שֶׁל טוֹל בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל חַצְרָנִי.

“הָאֻמְנָם תִּנָּתֵן חֲנִינָה לְאוֹתָם בְּנֵי-הַבְּלִיָּעַל?” תָּמַהּ טוֹל.

“עַל זֹאת לֹא לִי וָלוֹ לִשְׁפּוֹט. הַצַּאר לֹא הֶחְלִיט לָחֹן. יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֵשׁ רַק כְּשֶׁיִּהְיֶה הֶכְרַח גָּמוּר בַּדָּבָר. תָּכְנִיתֵנוּ הִיא לְהַקִּיפָם וּלְדָחֳקָם בְּאֹפֶן שֶׁנָּכֹף אוֹתָם לְהִכָּנַע בְּלֹא שֶׁפֶךְ דָּם.”

טוֹל לֹא אָמַר דָּבָר. גֵּנֵרַל לוֹחֵם, יַד יְמִינוֹ שֶׁל סוּבוֹרוֹב, חֲבִיבוֹ שֶׁל קוּטוּזוֹב, בָּקִי בְּטַכְסִיסֵי נַפּוֹלֵיוֹן, הֵבִין שֶׁבֶּנְקֶנְדּוֹרְף מְדַבֵּר בְּאוֹתָהּ שִׁטְחִיוּת-שֶׁבְּבַעֲרוּת שֶׁרַק אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הֵרִיחוּ מִימֵיהֶם רֵיחַ שֶׁל אֲבַק-שְׂרֵפָה מְצֻיָּנִים בָּהּ; הֵבִין שֶׁרִבּוּעַ הַמּוֹרְדִים עוֹמֵד מוּצָק: אֶפְשָׁר לַהֲמִיתוֹ בִּירִיָּה, לְמַעֲכוֹ, לְהַשְׁמִידוֹ, אֲבָל לֹא לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ; וְשֶׁאִם הַמֶּרֶד יִתְפַּשֵּׁט וְיַעֲבוֹר אֶל הָאֲסַפְסוּף, יָקוּם בְּתוֹךְ הַדַּחֲקוּת, בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן רַב-הָאֲלָפִים לֹא קְרָב אֶלָּא מְבוּסָה, וֵאלֹהִים יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. הַחֲיָלוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לְנִיקוֹלַי הָיוּ מְפַקְפְּקִים, וּבֵין הַמְפַקְּדִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁיֶּשְׁנָהּ תָּמִיד לִפְנֵי קְרָב שֶׁנִּדּוֹן לִתְבוּסָה: הָיוּ מְבֻלְבָּלִים, לֹא מָצְאוּ אֶת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, הִתְלַבְּטוּ לְלֹא טַעַם, נָתְנוּ וְנָטְלוּ עֵצוֹת תְּפֵלוֹת: לְהַמְתִּין עַד הַבֹּקֶר בְּתִקְוָה שֶׁלְּעֵת הָעֶרֶב יִתְפַּזְּרוּ הַמּוֹרְדִים מֵאֲלֵיהֶם; אוֹ לְהָבִיא אֶת צִנּוֹרוֹת מְכַבֵּי-הָאֵשׁ וְלִשְׁפּוֹךְ עַל הָרִבּוּעַ מַיִם, לִזְרוֹק אֶת הַמַּיִם בְּמֵישָׁרִים אֶל עֵינֵיהֶם בְּאֹפֶן שֶׁמִּפְּאַת הַקֹּר לֹא יוּכְלוּ לִפְעוֹל.

בָּאָה לְבַסּוֹף הָאַרְטִילֶרְיָה: אַחַר מַשָּׂא-וּמַתָּן מְמֻשָּׁךְ הִסְכִּים הַקֵּיסָר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. מֵרְחוֹב גּוֹרוֹחוֹבַיָה יָצְאוּ בְּדָהֳרָה מְהִירָה אַרְבָּעָה תּוֹתָחִים, בְּמַחְסָנִים רֵיקִים, בְּלֹא זִיּוּן, בְּהַנְהָלַת הַמְפַקֵּד נֶסְטֵרוֹבְסְקִי.

“אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּד, הֲיֵשׁ עִמּוֹ שְׁרַפְּנֵלִים?” שָׁאַל טוֹל.

“לֹא, רוּם מַעֲלָתוֹ, לֹא נִצְטַוֵּיתִי עַל כָּךְ.”

“יוֹאֶל נָא לְצַּוּוֹת לַהֲבִיאָם מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם צֹרֶךְ תָּכוּף,” הוֹסִיף טוֹל.

הוּא יָדַע אֶת אַחֲרָיוּת הַדָּבָר: בִּפְקֻדָּתוֹ זֹאת שֶׁפָּקַד עַל דַּעַת עַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מַצִּיל אֶת הַקֵּיסָר, וְאוּלַי גַּם אֶת כָּל מַמְלֶכֶת רוּסְיָה.

מִקֶּרֶן-זָוִית נֶבְסְקִי אֶל בֵּית לוֹבַּנוֹב, מִבֵּית לוֹבַּנוֹב עַד גֶּדֶר הַכְּנֵסִיָּה הָאִיסַקִיֶּבִית, וּלְאֹרֶךְ הַגָּדֵר אֶל אוֹתָהּ הַזָּוִית שֶׁכִּסְּתָה אוֹתוֹ מִן הַמּוֹרְדִים, הָלַךְ הַקֵּיסָר וְהִתְקַדֵּם לְאַט לְאַט בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת דּוֹמוֹת לַנֵּצַח.

הִתְעַכֵּב לְיַד אוֹתָהּ הַזָּוִית הָאַחֲרוֹנָה וְהִרְגִּישׁ שֶׁאֵיזֶה כֹּחַ אַדִּיר שֶׁאֵין לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ מִכָּאן וָהָלְאָה, אֶל מֵאַחֲרֵי הַזָּוִית, לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹרְקִים שָׁם הַכַּדּוּרִים, כְּשֵׁם שֶׁהַמַּעַרְבֹּלֶת סוֹחֶפֶת שְׂחִיף-עֵץ. הִסְתַּכֵּל בַּקְּרָשִׁים הָאֲפֹורִים וְהַחֲלָקִים וְלֹא יָכֹל לִגְרוֹעַ מֵהֶם אֶת עֵינָיו: שָׁם בְּקֶרֶן-הַזָּוִית הָאֲיֻמָּה הִזְכִּירוּ הַקְּרָשִׁים גַּרְדֹּם, תְּלִיָּה אֲרוּרָה.

הוּא יָדַע מַהוּ הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ שָׁמָּה, אֶל מֵאַחֲרֵי הַזָּוִית. “אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם שֶׁאֵינִי מִתְיָרֵא,” נִזְכַּר אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ, וְדִבְרֵי יַקּוּבּוֹבִיץ: “הֵם רוֹצִים שֶׁהוֹד מַלְכוּתוֹ יִגַּשׁ אֲלֵיהֶם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ”. לָמָה הוּא שׁוֹלֵחַ אֲחֵרִים וּבְעַצְמוֹ אֵינוֹ הוֹלֵךְ?

הַכַּדּוּרִים שָׁרְקוּ מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר, כְּשֶׁהֵם מְעוֹפְפִים מֵעַל לָרָאשִׁים: הַמּוֹרְדִים הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, קוֹלְעִים בְּמִתְכַּוֵּן כְּלַפֵּי מָעְלָה.

קֶרֶן הַגָּדֵר הֵגֵנָּה עָלָיו מִפְּנֵי הַכַּדּוּרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הַכַּדּוּרִים שׁוֹרְקִים מַמָּשׁ עַל רֹאשׁוֹ.

“מָה אַתָּה סָח?” שָׁאַל אֶת הַגֵּנֵרַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, שֶׁיָּצָא אֶל מֵאַחֲרֵי הַזָּוִית וְנָתַן אֵיזוֹ פְּקֻדָּה לְבַטַלְיוֹן הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִיִּים שֶׁעָמְדוּ מִלְּפָנָיו.

“אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם לַטִּפְּשִׁים שֶׁלֹּא יָכֹפּוּ רָאשֵׁיהֶם בִּפְנֵי הַכַּדּוּרִים,” הֵשִׁיב הַלָּה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲזִיר רֹאשׁוֹ וְהַקֵּיסָר כָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ.

עַל לְחיָיו הַחִוְרוֹת שֶׁל נִיקֹולַי בִּצְבְּצוּ וְעָלוּ שְׁנֵי כְּתָמִים אֲדֻמִּים. הַסּוּס שֶׁחָשׁ בַּדָּרְבוֹנוֹת הוֹצִיא אֶת רוֹכְבוֹ אֶל מֵעֵבֶר קֶרֶן-הַזָּוִית. הוּא רָאָה אֶת הַמּוֹרְדִים וְהֵם רָאוּ אוֹתוֹ. הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים: “הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” וְיָרוּ יְרִיָּה קִבּוּצִית. וְשׁוּב יָרוּ, כַּנִּרְאֶה, כְּלַפֵּי מַעְלָה – חָסוּ עָלָיו. הַכַּדּוּרִים שָׁרְקוּ מִמַּעַל לוֹ כִּשְׁבָטִים שֶׁאֵינָם מַצְלִיפִים אֶלָּא מְאַיְּמִים, – וּמִתּוֹךְ שְׁרִיקָה זוֹ נִשְׁמַע צְחוֹק: “וְכִי קַפִּיטַן-הַמַּטֶּה רוֹמָנוֹב אֵינוֹ פַּחְדָן?”

שׁוּב דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְהַסּוּס הִתְנַשֵּׂא בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וְהָיָה מוֹצִיא אֶת הַפָּרָשׁ אֶל הֶחָזִית בְּמֵישָׁרִים, אִלְמָלֵא הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט וָסִילְצִ’יקוֹב שֶׁתָּפַשׂ אוֹתוֹ בָּרֶסֶן.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ, יוֹאֶל נָא לָסֶגֶת אָחוֹר!”

“הַנַּח!” צָעַק הַקֵּיסַר בְּחֵמָה. אֲבָל הוּא הֶחֱזִיק אֶת הָרֶסֶן בְּכֹחַ וְלֹא הָיָה מַנִּיחַ אֲפִילוּ אִם הַדָּבָר הָיָה עוֹלֶה לוֹ בְּחַיָּיו: עֶבֶד נֶאֱמָן הָיָה.

פִּתְאֹם נִתְרוֹפְפוּ אֶצְבְּעוֹת הַקֵּיסָר שֶׁאָחֲזוּ בַּמּוֹשְׁכוֹת, הִתְפָּרְדוּ. וָסִילְצִ’יקוֹב הָפַךְ אֶת פְּנֵי הַסּוּס וְזֶה דָּהַר בַּדֶּרֶךְ לָשׁוּב.

הַקֵּיסָר כִּמְעַט לֹא יָדַע מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אֲבָל הָיְתָה לוֹ אוֹתָהּ הַהַרְגָּשָׁה כְּמוֹ בְּיַלְדוּתוֹ בִּשְׁעַת הָרְעָמִים, כְּשֶׁהָיָה מַסְתִּיר רֹאשׁוֹ מִתַּחַת לַכָּרִים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ בְּדַהֲרָתוֹ עַד לְרַחֲבַת הָאַרְמוֹן נֶעֶשְׂתָה דַעְתּוֹ צְלוּלָה. הָיָה צֹרֶךְ לְבָרֵר לְעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים מִפְּנֵי מָה עָזַב כֹּה פִּתְאֹם אֶת הַמָּקוֹם הַמְסֻכָּן. קָרָא אֵלָיו אֶת הַמְפַקֵּחַ עַל הָאַרְמוֹן וְשָׁאַל אִם עָשׂוּ כִּפְקֻדָּתוֹ לְחַזֵּק אֶת הַמִּשְׁמָר בִּשְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת סַפְּיוֹרִים.

“כָּךְ נַעֲשָׂה, הוֹד מַלְכוּתוֹ.”

“וְהַמֶּרְכָּבוֹת מוּכָנוֹת?” שָׁאַל אֶת הַשָּׁלִישׁ אַדְלֶרְבֶּרְג.

“בְּדִיּוּק כֵּן! הוֹד מַלְכוּתוֹ.”

צִוָּה לְהָכִין מֶרְכָּבוֹת כְּדֵי לְהַעֲבִיר, בִּשְׁעַת צֹרֶךְ תָּכוּף, בַּחֲשַׁאי וְתַחַת מִשְׁמָר שֶׁל פָּרָשֵׁי-גְוַרְדִיָּה אֶת שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת וְיוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר אֶל צַרְסְקוֹיֶה.

“וּמַה שְׁלוֹם הַקֵּיסְרִית?” הוֹסִיף לִשְׁאוֹל.

“הִיא הוֹאִילָה לִהְיוֹת בִּדְאָגָה רַבָּה. מִתְחַנֶּנֶת לִפְנֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ שֶׁיִּסַּע יַחַד עִמָּהּ!” הֵשִׁיב אַדְלֶרְבֶּרְג.

הַקֵּיסָר הֵבִין: לִנְסוֹעַ עִמָּהּ, פֵּרוּשׁוֹ – לִבְרוֹחַ.

“וְאַתָּה מַה דַעְתֶּךָ?” שָׁאַל וְהִבִּיט אֶל אַדְלֶרְבֶּרְג בַּחֲשַׁאי וּבְמַבָּט פּוֹזֵל.

“סָבוּרְנִי שֶׁחַיֵּי הוֹד מַלְכוּתוֹ…”

“טִפֵּשׁ!” צָעַק אֵלָיו הַקֵּיסָר, הָפַךְ אֶת הַסּוּס וְשׁוּב דָּהַר אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט.

מֵעַל צְרִיחַ אַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִים הִשְׁמִיעוּ הָאָרְלוֹגִין שָׁלשׁ. יָרַד שָׁלֶג. זְבוּבִים לְבָנִים הִסְתּוֹבְבוּ בָּאֲוִיר הַהוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ.

לְאֹרֶךְ בּוּלְבַר הָאַדְמִירָלִים עָמְדָה פְּלֻגַּת אַרְטִילֶרְיָה שֶׁל רַגְלִים וְעִמָּהּ אַרְבָּעָה תּוֹתָחִים וְתֵבוֹת זִיּוּן מְלֵאוֹת שְׁרַפְּנֵלִים.

הַגֵּנֵרַל סוּכוֹזַנֵט נִגַּשׁ עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר אֶל הַקֵּיסָר.

“הוֹד נְסִיכוּתוֹ…” פָּתַח בִּפְזִיזוּתוֹ בַּדִּין-וְחֶשְׁבּוֹן.

הַקֵּיסָר נָתַן בּוֹ עֵינָיו בְּמַבָּט כָּזֶה שֶׁהַלָּה הָיָה שָׂמֵחַ אִלּוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאֲדָמָה. אֲבָל “הַבָּחוּר הַמִּסְכֵּן” נִזְכַּר שֶׁפָּקַד קֹדֶם: “הַפְּלֻגָּה שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ תִּשָׁאֵר עַל יָדִי.” לָמָּה יִתְרַעֵם עַל אֲחֵרִים אִם הוּא גוּפוֹ שָׁכַח שֶׁהוּא “הוֹד מַלְכוּת”?

הוֹד מַלְכוּתוֹ,” תִּקֵּן סוּכוֹזַנֶט, “שְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה וְהַחֲשֵׁכָה מְסֻכֶּנֶת בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה. יוֹאִיל לְצַוּוֹת שֶׁיְּפַנּוּ בַּתּוֹתָחִים אֶת הָרְחָבָה.”

הַקֵּיסָר לֹא אָמַר כְּלוּם וּפָנָה אֶל הַמָּקוֹם הַקּוֹדֵם, אֶל הַגָּדֵר הָאִיסַקִיֶּבִית. שׁוּב – הַקְּרָשִׁים הַחֲלָקִים וְהָאֲפוֹרִים וְאוֹתָהּ זָוִית נוֹרָאָה – הַגַּרְדֹּם, הַתְּלִיָּה הָאֲרוּרָה; שׁוּב שְׁרִיקַת הַכַּדּוּרִים – שְׁרִיקַת שְׁבָטִים שֶׂאֵינָם מַצְלִיפִים אֶלָּא מְאַיְּמִים וְצוֹחֲקִים.

קֹדֶם הָיוּ שְׁנֵי אֲסַפְסוּפִים: הָאֶחָד עַל צִדּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר וְהַשֵּׁנִי עַל צִדּוֹ שֶׁל הַמּוֹרְדִים; עַכְשָׁו הִתְמַזְּגוּ שְׁנֵיהֶם לְאֶחָד, הַחֲשֵׁכָה גָדְלָה וְהַקָּהָל בַּחשֶׁךְ דָּחַק, לָחַץ אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.

“טֵרוּף-הַדַּעַת תָּקַף אֶת הָעָם. יוֹאִיל לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן, הוֹד מַלְכוּתוֹ!” אָמַר מִישֶׁהוּ מִן הַפַּמַּלְיָה.

“עֲשׂוּ נָא חֶסֶד, בַּחוּרִים, וּלְכוּ נָא אִישׁ לְבֵיתוֹ. הַקֵּיסָר מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם,” דִּבֵּר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף עַל לֵב הָאֲנָשִׁים.

“אִם יִירוּ בִּי, יְכֹלִים לִפְגּוֹעַ גַּם בָּכֶם,” אָמַר הַקֵּיסָר.

“הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ אֵיךְ הִתְרַכֵּךְ,” נִשְׁמַע קוֹל מִתּוֹךְ הַקָּהָל.

“עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹחֲצִים עָלֶיךְ אַתָּה מְדַבֵּר חֲלָקוֹת, וְאַחַר כָּךְ תַּכֵּה אוֹתָנוּ לֹא בְּשׁוֹטִים כִּי אִם בְּעַקְרַבִּים!”

“לֹא נָזוּז מִכָּאן, תָּמוּת נַפְשֵׁנוּ עִמָּהֶם!”

פְּנֵי הָאֲנָשִׁים נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם קְצוּפִים וְאֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ בְּגִלּוּי רֹאשׁ חָבְשׁוּ אֶת כּוֹבְעֵיהֶם.

“הָסֵר הַכּוֹבָעִים!” צָעַק הַקֵּיסָר וּכְמוֹ קֹדֶם הִשְׁתַּפֵּךְ קִצְפּוֹ כְּמוֹ אֵשׁ בְּעוֹרְקָיו; שׁוּב הֵבִין שֶׁבַּחֲמָתוֹ תְּשׁוּעָתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְקַצֵּף כָּרָאוּי.

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ לִרְגּוֹם מִבַּעַד לַגָּדֵר בַּאֲבָנִים, לְבֵנִים וְגִזְרֵי-עֵץ.

“יִתְרַחֵק מִן הַגָּדֵר, הוֹד מַלְכוּתוֹ!” קָרָא אֵלָיו הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט וָסִילְצִ’יקוֹב.

אִכָּר שְׁחוֹר-שְׂעָרוֹת, חֲרוּמַף, בְּפַרְוָה קְצָרָה וּפְתוּחָה וּבְכֻתֹּנֶת אֲדֻמָּה יָשַׁב רָכוּב עַל הַגָּדֵר שָׁם בְּאוֹתָהּ זָוִית נוֹרָאָה, כְּמוֹ תַּלְיָן עַל גַּבֵּי הַתְּלִיָּה.

“הֲרֵיהוּ זֶה פּוּגָצ’וֹב[30] שֶׁלָּנוּ!” צָחַק כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל יָשָׁר בִּפְנֵי הַקֵּיסָר. “הוֹד מַלְכוּתוֹ, לָמָה אַתָּה נֶחְבָּא אֶל הַגָּדֵר? גֶּשׁ הֵנָּה!”

“פּוּגָצ’וֹב! פּוּגָצ’וֹב! גְּרִישְׁקָה אוֹטְרֶפְּיֶב[31]! מֶלֶךְ שֶׁקֶר! מְנֻדֶּה!”

“וְאִם יִפְגְּעוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּגֶזֶר-עֵץ בְּרַקָּתִי וְיַהַרְגוּנִי כְּכֶלֶב?” חָשַׁב הַקֵּיסָר בְּסִלּוּד-נֶפֶשׁ, וּפִתְאֹם עָלָה בְּזִכְרוֹנוֹ אוֹתוֹ בַּר-נַשׁ אֲדֹם-פָּנִים שֶׁהִתְפָּרֵץ קֹדֶם לְהִתְנַשֵּׁק עִמּוֹ וּמִפִּיו נָדַף רֵיחַ שֶׁל בְּשַׂר-בָּקָר חָי. תְּקָפוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל בְּחִילָה, מַשֶּׁהוּ מָצַץ מִתַּחַת לְחָזֶהוּ. יָדָיו וְרַגְלָיו רָפוּ כְּאִלּוּ הָיוּ עֲשׂוּיוֹת מִצֶּמֶר-גֶּפֶן. חָשַׁש שֶׁמָּא יִפּוֹל מֵעַל הַסּוּס.

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” פָּרְצָה קְרִיאָה; בַּחשֶׁךְ הִתְלַהֲבוּ אִשֵּׁי יְרִיּוֹת, וִירִיָּה קִבּוּצִית פָּרְצָה. סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר נִבְהַל וְהִרְתִּיעַ.

“הוֹד מַלְכוּת, אֵין לְהַפְסִיד רֶגַע, אֵין בְּרֵרָה, מִן הַהֶכְרַח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁרַפְּנֶל,” אָמַר טוֹל.

רָצָה הַקֵּיסָר לְהָשִׁיב לוֹ וְלֹא יָכֹל: דָּבְקָה לְשׁוֹנוֹ אֶל חִכּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁלְּפָנִים בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹמֵן לַמְסְדוֹרְף הָיָה מוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתַּחַת לַכַּר וְהִבְרִיק בָּרָק לְעֵינָיו, כָּךְ הִבְרִיקָה בְּמֹחוֹ הַמַּחֲשָׁבָה:

“הַכֹּל אָבוּד – הִגִּיעַ הַקֵּץ!”

פֶּרֶק שְׁמִינִי

“מַהְפֵּכָה קְפוּאָה וְעוֹמֶדֶת,” נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין דִּבְרֵי קַחוֹבְסְקִי.

עוֹמְדִים וְאֵינָם עוֹשִׂים כְּלוּם. לְבוּשִׁים בְּמַדֵּיהֶם לְבָד, הֵם קוֹפְאִים מִקֹּר, כְּמוֹ קֹדֶם, וּכְדֵי לְהִתְחַמֵּם מְדַשְׁדְּשִׁים בָּרַגְלַיִם, טוֹפְחִים יָד בְּיָד. מְחַכִּים וּבְעַצְמָם אֵינָם יוֹדְעִים אֶל מָה.

יוֹתֵר מֵאַרְבַּע שָׁעוֹת הִמְתִּינוּ כָּךְ, בְּלֹא כָּל תְּנוּעָה, עַד שֶׁהִסְפִּיקוּ לְכַנֵּס אֶת כָּל הַגְּדוּדִים, כְּדֵי לְמַעֲכָם. כְּאִלּוּ מְכֻשָּׁפִים בְּכִשּׁוּף שֶׁל חֹסֶר-תְּנוּעָה. כָּל עוֹד עוֹמְדִים – הֲרֵי הֵם מִבְצַר עֹז, וְאִם אַךְ יְנַסּוּ לָזוּז – הֲרֵי הֵם נֶחֱלָשִׁים, כֹּחוֹתֵיהָם תָּשִׁים וְאֵינָם יְכֹלִים לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה. כְּמוֹ בַּחֲלוֹם סִיּוּטִים: מְנַעַנְעִים אֶת הָרַגְלַיִם, רוֹצִים לִבְרוֹחַ וְעוֹמְדִים.

וְהָאוֹיֵב עוֹמֵד גַּם הוּא. כְּאִלּוּ רַק בָּזֹאת כָּל תַּחֲרוּתָם: מִי יַעֲלֶה עַל מִי בַּעֲמִידָתוֹ.

“הַאֻמְנָם הַדִּין עִם קַחוֹבְסְקִי?” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “הַאֻמְנָם כָּל הַמַּהְפֵּכָה שֶׁלָּנוּ הִיא קְפוּאָה וְעוֹמֶדֶת?”

הַנִּצָּחוֹן בָּא מֵאֵלָיו לִידֵיהֶם וְהֵם אֵינָם נוֹטְלִים אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ בְּמִתְכַּוֵּן מַחְמִיצִים הִזְדַּמְּנוּת אַחַר הִזְדַּמְּנוּת, עוֹשִׂים שְׁטוּת עַל גַּבֵּי שְׁטוּת.

כְּשֶׁהִתְקוֹמֵם הַגְּדוּד הַמּוֹסְקוֹבִי הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ אֶל שְׁאָר הַגְּדוּדִים, לְצָרְפָם אֶל עַצְמוֹ; בְּרַם הוּא הָלַךְ אֵל הָרְחָבָה, מִפְּנֵי שֶׁסָּבוּר הָיָה שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִתְכַּנְּסוּ שָׁם, וּמִכֵּיוָן שֶׁבָּא לְשָׁם, רָאָה שֶׁאֵין שָׁם אִישׁ.

כְּשֶׁיָּצָא צְבָא הַצִּי הָיָה יָכֹל לָקַחַת עִמּוֹ אֶת הָאַרְטִילֶרְיָה: תּוֹתָחִים מוּל תּוֹתָחִים הָיוּ חוֹתְכִים אֶת גּוֹרַל הַמַּהְפֵּכָה; הָיָה יָכֹל לִטּוֹל וְלֹא נָטַל.

וְהַלֵּיבּ-גְּרֶנַדֵרִים הָיוּ יְכֹלִים לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמִּבְצָר שֶׁשָּׁלַט עַל הָאַרְמוֹן וְעַל הָעִיר, הָיוּ יְכֹלִים לִתְפּוֹשׂ אֶת הָאַרְמוֹן, שֶׁבּוֹ נִמְצְאוּ אָז הַסֵּנַט, הַמּוֹעֵצָה, שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת וְיוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר, יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת – וְלֹא עָשׂוּ.

וַאֲפִילוּ אַחַר כָּל הַטָּעֻיּוֹת הַלָּלוּ עֲצוּמִים הָיוּ כֹּחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמּוֹרְדִים: שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ צָבָא וּפִי עֲשָׂרָה מִן הַקָּהָל מוּכָנִים לַכֹּל, לְפִי רֶמֶז שֶׁל הַנְהָלָה.

“הָבוּ לָנוּ נֶשֶׁק, וּבִן חֲצִי שָׁעָה נַהֲפוֹךְ אֶת הָעִיר!” הָיוּ אוֹמְרִים בַּקָּהָל.

“עֲתִידִים לִירוֹת; אֵין לָכֶם לְהִדָּחֵק אֶל הַמָּוֶת,” הָיוּ הַחַיָּלִים מְיָרְאִים אֶת הָעָם.

“אֲפִילוּ אִם יִירוּ! נָמוּתָה עִמָּכֶם יָחַד!” עָנָה הַקָּהָל.

תְּשׁוּקָה לִפְעוֹל הָיְתָה לָעָם, לַחַיָּלִים, לְחַבְרֵי הָ“אֲגֻדָּה” הַנְּמוּכִים, אֲבָל לֹא לְרָאשֵׁיהֶם: לְאֵלֶּה הָיָה רַק רָצוֹן אֶחָד – לְקַבֵּל יִסּוּרִים, לָמוּת, אֲבָל לֹא לִפְעוֹל.

“יוֹדֵעַ הוּא לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק הַמַּכִּים?” שָׁאַל קַחוֹבְסְקִי אֶת גּוֹלִיצִין.

“אֵילוּ מַכִּים?” תָּמַהּ גּוֹלִיצִין.

“יֵשׁ מִשְׂחַק-קְלָפִים כָּזֶה: הַמַּפְסִיד בְּיוֹתֵר הוּא הַזּוֹכֶה.”

“מַה מַשְׁמַע?”

“מַשְׁמַע שֶׁאָנוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַכִּים. אָנוּ מַפְסִידִים הֶפְסְדֵי-גוֹמְלִים, אָנוּ אֶצְלָם וְהֵם אֶצְלֵנוּ. מִתְחָרִים בִּשְׁטֻיּוֹת, מִי יִגְבַּר עַל מִי בִּשְׁטֻיּוֹתָיו.”

“לֹא, לֹא שְׁטוּת כָּאן.”

“וּמָה?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ. יִתָּכֵן שֶׁלֹּא עִמָּהֶם אָנוּ נֶאֱבָקִים; יִתָּכֵן שֶׁבְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ… לֹא, אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵינִי יָכֹל לְהַבִּיעַ…”

“אֵינוֹ יָכֹל מַר? אֶה, גּוֹלִיצִין, אַף הוּא!.. בְּרַם, אוּלַי כֵּן – לֹא שְׁטוּת אֶלָּא מַשֶּׁהוּ אַחֵר. רָאָה אֵיךְ תָּפְשׂוּ קֹדֶם מְרַגֵּל, אֶת שָׁלִישׁוֹ שֶׁל בִּיבִּיקוֹב? מָעֲכוּ אוֹתוֹ, קָרְעוּ עָלָיו אֶת בְּגָדָיו, הִכּוּהוּ עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה; וּמִיכָאֵל קְיוּכֶלְבֶּקֶר הֵגֵן עָלָיו, הוֹצִיאוֹ מִתּוֹךְ הָאֲסַפְסוּף, לִוָּה אוֹתוֹ בְּנִמּוּסִיּוּת דֶּרֶךְ שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּלָּעִים, וַאֲפִילוּ אֶת הַשִּׁינֶל הֵסִיר מֵעַל עַצְמוֹ וְעָטַף אוֹתוֹ לְמַעַן יֵחַם לוֹ, לְמַעַן לֹא יִצְטַנֵּן הַמִּסְכֵּן! עוֹשִׂים אָנוּ תַּרְגִּילִים בַּחֲסִידוּת נוֹצְרִית: מַכִּים אוֹתָנוּ עַל הַלְּחִי הַשְּׂמָאלִית וְאָנוּ מַגִּישִׁים אֶת הַלְּחִי הַיְמָנִית. אָנוּ גוּפֵנוּ לְקוּיִים, וְגַם אֶת הָאֲנָשִׁים קִלְקַלְנוּ: הֲרֵי הֵם יוֹרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, מְרַחֲמִים אֶת הָאוֹיֵב. מַהְפֵּכָה אֱנוֹשִׁית, מֶרֶד שֶׁל צְדָקָה! מְתַקְנִים אֶת נַפְשֵׁנוּ, מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי דָם, רוֹצִים לִפְעֹול בְּלֹא שֶׁפֶךְ דָּם. יִשָּׁפֵךְ דָּם, אֲבָל לָרִיק. וּבְרָאשֵׁינוּ יִהְיֶה! יַהַרְגוּנוּ בִּירִיָּה כְּחַסְרֵי דַעַת וְכָךְ יָאֶה לָנוּ! עֲבָדִים שְׁפָלִים, עֲבָדִים שְׁפָלִים לְעוֹלְמֵי עַד! אֶרֶץ שְׁפָלָה, עַם שָׁפָל! בְּרוּסְיָה לֹא תָּקוּם לְעוֹלָם מַהְפֵּכָה!..”

פִּתְאֹם נִשְׁתַּתֵּק, הָפַךְ פָּנָיו, תָּפַשׂ בְּיָדָיו אֶת קְנֵי הַבְּרוֹנְזָה שֶׁל הַסְּבָכָה (הַשִּׂיחָה הִתְגַּלְגְּלָה לְיַד מַצַּבְתּוֹ שֶׁל פֶּטֶר) וְהִתְחִיל טוֹפֵחַ בָּהֶם עַל רֹאשׁוֹ.

“יֶחְדַּל נָא, קַחוֹבְסְקִי! עוֹד לֹא קִפַּחְנוּ אֶת הַצְלָחַת הָעִנְיָן; יִתָּכֵן שֶׁעוֹד נַצְלִיחַ…”

“יִתָּכֵן? הֲרֵי זוֹהִי כָּל הַנְּבָלָה שֶׁהַהַצְלָחָה הִיא אֶפְשָׁרִית, אֶפְשָׁרִית! אֲבָל אָסוּר לְהַחֲמִיץ אַף רֶגַע אֶחָד, פֶּן נְאַחֵר! בְּשֵׁם ה’, יוֹשִׁיעַ נָא, גּוֹלִיצִין, יַגִּיד לָהֶם… מַה הֵם עוֹשִׂים! מַה הֵם עוֹשִׂים! אֲבָל לֹא, אַף אֲדוֹנִי, אַף אֲדוֹנִי עִמָּהֶם! כֻּלְכֶם יַחַד, וַאֲנִי…”

שְׂפָתָיו הָיוּ מְרַתְּתוֹת, פָּנָיו הִתְקַמְּטוּ כִּפְנֵי תִּינוֹק הָעוֹמֵד לִפְרוֹץ בְּבֶכִי. צָנַח עַל בְּלִיטַת הָאֶבֶן שֶׁל הַסְּבָכָה, הִתְכּוֹפֵף, סָמַךְ מַרְפְּקָיו בְּבִרְכָּיו, לָחַץ רֹאשׁוֹ בֵּין יָדָיו וּבִיבָבָה אֲטוּמָה:

“לְבַדִּי! לְבַדִּי! לְבַדִּי!”

וְגוֹלִיצִין הֵבִין שֶׁאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אֶחָד הַמּוּכָן לִמְסוֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל עִנְיַן הַכְּלָל הֲרֵי זֶה הוּא – קַחוֹבְסְקִי! הֵבִין כְּמוֹ כֵן שֶׁקָּצְרָה יָדוֹ לַעֲזוֹר לוֹ, שֶׁאֵין מִלִּים לְנַחֲמוֹ. דּוּמָם גָּחַן אֵלָיו, גִפְּפוֹ וְנְשָׁקוֹ.

“רַבּוֹתַי, מַהֲרוּ וָבוֹאוּ! אוֹבּוֹלֶנְסְקִי נִבְחַר לְדִיקְטָטוֹר; עַכְשָׁו מוֹעֵצָה צְבָאִית,” הוֹדִיעַ פּוּשְׁצִ’ין בְּשַׁלְוָה, כְּאִלּוּ לֹא עַל הָרְחָבָה הָיוּ עוֹמְדִים אֶלָּא מְסֻבִּים אֶל שֻׁלְחַן הַתֵּה אֵצֶל רִילֵיֶב.

עַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הֶעֱמִיסוּ אֶת הַהַנְהָלָה הַדִּיקְטָטוּרִית כִּמְעַט בְּאֹנֶס. הָאַדְיוּטַנְט הָרָאשִׁי שֶׁל גְּוַרְדִּיַּת הָרַגְלִים, אֶחָד מִשְּׁלשֶׁת חַבְרֵי הַמּוֹעֵצָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”: יוֹתֵר מִכֻּלָּם הָיָה הוּא רַשַּׁאי לִהְיוֹת דִּיקְטָטוֹר. אֶלָּא אִם שׁוּם אָדָם לֹא רָצָה לְפַקֵּד, הוּא עוֹד פָּחוֹת מִכֻּלָּם. זְמַן רָב הָיָה מְסָרֵב, אֶלָּא מִשֶּׁרָאָה שֶׁסֵּרוּב מֻחְלָט עָלוּל לְבַלַּעַ לְכָל הָעִנְיָן, הִסְכִּים לְבַסּוֹף וְהֶחְלִיט לְכַנֵּס “מוֹעֵצָה צְבָאִית”.

הֶחְלִיטוּ לְכַנֵּס וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְכַּנְּסוּ. הָיוּ הוֹלְכִים וּמִתְעַכְּבִים בַּדֶּרֶךְ כִּטְרוּדִים בְּהִרְהוּרִים, מְכֻשָּׁפִים עֲדַיִן בְּכִשּׁוּף שֶׁל חֹסֶר-תְּנוּעָה.

“מִפְּנֵי מָה אָנוּ עוֹמְדִים, אוֹבּוֹלֶנְסְקִי? אֶל מָה אָנוּ מְחַכִּים?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין, שֶׁנִּגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּאֶמְצַע הָרִבּוּעַ מִתַּחַת לַדֶּגֶל.

“וּמָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?” שָׁאַל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּשָׂפָה רָפָה וּבְחֹסֶר רָצוֹן, כִּמְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים.

“הָכֵיצַד? לָצֵאת לְהַתְקָפָה.”

“לֹא, בְּבַקָּשָׁה, גּוֹלִיצִין, לְהַתְקָפָה לֹא אֵצֵא. לְכָל הָעִנְיָן נְבַלַּע: נַכְרִיחַ עַל יְדֵי כָּךְ אֶת הַגְּדוּדִים, שֶׁכַּוָּנוֹת טוֹבוֹת לָהֶם, לִפְעוֹל נֶגְדֵּנוּ. הֲרֵי זוֹהִי בַּקָּשָׁתָם, לְהַמְתִּין עַד הַלַּיְלָה: ‘הַחֲזִיקוּ מַעֲמָד עַד הַלָּיְלָה,’ אוֹמְרִים הֵם, ‘וְאָז נַעֲבוֹר אֶחָד אֶחָד אֲלֵיכֶם.’ גַּם צָבָא מְעַט לָנוּ, אֵין אָנוּ שָׁוִים לְכֹחַ.”

“וְהָעָם? כָּל הָעָם הוּא עִמָּנוּ, רַק תְּנוּ לוֹ נֶשֶׁק.”

“יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵל! לֹא נִשְׂמַח אִם יִנָּתֵן נֶשֶׁק בְּיָדָיו: תָּקוּם מְבוּסָה, טֶבַח, שֹׁד; יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי.”

“מִן הַחוֹבָה לְהִמָּנַע עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר מִשְּׁפֹךְ דָּם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֶמְצָעִים הַחֻקִּיִּים בְּיוֹתֵר,” הִזְכִּיר מִישֶׁהוּ אֶת דִּבְרֵי טְרוּבֶּצְקוֹי הַדִּיקְטָטוֹר.

“וְאִם עַד הַלַּיְלָה יַשְׁמִידוּ אֶת כֻּלָּנוּ בִּירִיָּה?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“לֹא יַשְׁמִידוּנוּ: לָהֶם אֵין עַכְשָׁו חֹמֶר זִיּוּן,” הֶחֱזִיר לוֹ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי כְּמוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְלֹא חֵשֶׁק.

“לֹא זְמַן רָב דָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַמְצִיא חֹמֶר לְזִיּוּן.”

“אַחַת הִיא, לֹא יָעֵזוּ, לֹא יַעֲמוֹד בָּהֶם רוּחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת.”

“וְאִם יַעֲמוֹד?”

אוֹבּוֹלֶנְסְקִי לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם וְגוֹלִיצִין הֵבִין שֶׁדְּבָרָיו לֹא יוֹעִילוּ.

“רְאוּ נָא, רְאוּ נָא,” קָרָא מִיכָאֵל בֶּסְטוּזֶ’ב, “הִסִּיעוּ תּוֹתָחִים לְכָאן!”

בַּטַלְיוֹן הַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה שֶׁל הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי, שֶׁעָמַד בְּרֹאשׁ שְׁאָר הַגְּדוּדִים, הִתְפָּרֵד לִשְׁנֵי צְדָדִים: לְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי חָדְרוּ עַל גַּלְגַּלִּים שְׁלשָׁה תּוֹתָחִים, וּלְאַחַר שֶׁהוּסְרוּ מֵעַל דּוּכָנֵיהֶם הֻפְנוּ בְּלוֹעֵיהֶם כְּלַפֵּי הַמּוֹרְדִים.

בֶּסְטוּזֶ’ב קָפַץ וְעָלָה עַל הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיב לִרְאוֹת.

“וַהֲרֵי הַזִּיּוּן! תֵּכֶף יִהְיוּ מְזֻיָּנִים!” שׁוּב קָרָא, קָפַץ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְנִפְנֵף בְּחַרְבּוֹ, “עַכְשָׁו הָרֶגַע לָצֵאת לְהַתְקָפָה וְלִכְבּוֹשׁ אֶת הַתּוֹתָחִים!”

הַתּוֹתָחִים עָמְדוּ בְּמֶרְחָק שֶׁל פָּחוֹת מִמֵּאָה פְּסִיעוֹת, תַּחַת הַשְׁגָּחַת קְבוּצַת פָּרָשֵׁי-גְּוַרְדִּיָּה בְּהַנְהָלַת סְגָן הַמְפַקֵּד אַנֶנְקוֹב, מֵחַבְרֵי “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”. לֹא הָיוּ צְרִיכִים אֶלָּא לָגֶשֶׁת וְלִתְפּוֹשׂ.

הַכֹּל פָּנוּ אֶל אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, חִכּוּ לִפְקֻדָּה. וְהוּא עָמַד דּוּמָם, בְּלֹא תְּנוּעָה, שַׁח עֵינַיִם, כְּאִלּוּ לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע כְּלוּם.

גּוֹלִיצִין אֲחָזוֹ בְּיָדוֹ.

“אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, מַה הוּא שׁוֹהֶה?”

“וּמָה?”

“כְּלוּם אֵינוֹ רוֹאֶה? הַתּוֹתָחִים מוּל חָטְמֵנוּ. תֵּכֶף יִהְיוּ יוֹרִים.”

“לֹא יִהְיוּ. הֲרֵי אָמַרְתִּי לוֹ, לֹא יָעֵזוּ.”

גּוֹלִיצִין הִתְקַצֵּף.

“מְטֹרָף! מְטֹרָף! מַה הוּא עוֹשֶׂה!”

“יֵרָגַע נָא, גּוֹלִיצִין. אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. יַתְחִילוּ הֵם, וְאָנוּ אַחַר כָּךְ. כָּךְ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת.”

“לָמָּה צְרִיכִים? יְדַבֵּר נָא דְבָרִים בְּרוּרִים! לָמָה הוּא מְגַמְגֵּם, יִקָּחֶנּוּ הָרוּחַ!” צָעַק גּוֹלִיצִין בְּקִצְפּוֹ.

“יִשְׁמַע נָא, גּוֹלִיצִין,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי וְלֹא הִגְבִּיהַּ עֲדַיִן אֶת עֵינָיו, “עוֹד מְעַט נָמוּת כֻּלָּנוּ, אַל נָא בְּקִצְפּוֹ אִם אֵינִי יוֹדֵעַ לְהַבִּיעַ כָּרָאוּי. הֲרֵי אֲנִי גוּפִי אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא כָּךְ צָרִיךְ, אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת, אִם הוֹלְכִים בִּדְרָכָיו…”

“בְּדַרְכֵי מִי?”

“אֶת אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם שָׁכַח אֲדוֹנִי?” אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו וְגוֹלִיצִין הִשְׁפִּילָן.

כְּאֵב פִּתְאֹמִי, כְּסַכִּין חַדָּה, פִּלַּח אֶת לִבּוֹ. אוֹתוֹ הַכְּאֵב וְאוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה: “עִמּוֹ אוֹ נֶגְדּוֹ?” כָּל חַיָּיו הָיְתָה לוֹ אַךְ מַחֲשָׁבָה אַחַת, לִהְיוֹת בְּשָׁעָה כְּמוֹ זוֹ עִם אֱלֹהָיו, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ הֵימֶנּוּ.

“אַל יִדְאַג, גּוֹלִיצִין, הַכֹּל יִהְיֶה לְטוֹבָה! הַכֹּל יִהְיֶה לְטוֹבָה! אֱלֹהִים עִמָּנוּ, אֱלֹהִים עִם כֻּלָּנוּ. אוּלַי אֵין אָנוּ עִמּוֹ, אֲבָל הוּא, הוּא בְּוַדַּאי עִמָּנוּ! וּבְנוֹגֵעַ לַהַתְקָפָה,” הוֹסִיף אַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, “עוֹד נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכִּידוֹנִים, עוֹד נִרְאֶה יַד מִי תִּהְיֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה!… וְעַכְשָׁו הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לֵילֵךְ אֶל הֶחָזִית; אֵיךְ שֶׁהוּא, הֲרֵי סוֹף סוֹף דִּיקְטָטוֹר אָנִי!” צָחַק, נוֹפֵף בְּחַרְבּוֹ וְרָץ. וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הֶחָזִית רָאוּ אֶת סוּכוֹזַנֶט דּוֹהֵר מֵעֵבֶר לַתּוֹתָחִים. הִגִּיעַ אֶל הַקַּלָּעִים, קָרָא אֲלֵיהֶם דְּבַר-מָה כְּשֶׁהוּא מַצְבִּיעַ עַל הַמָּקוֹם שֶׁשָׁם עָמַד הַקֵּיסָר, וְהֵם נָתְנוּ לוֹ לַעֲבוֹר.

“בַּחוּרִים!” אָמַר בְּהִתְיַצְּבוֹ לִפְנֵי הֶחָזִית שֶׁל הַמּוֹסְקוֹבִיִּים, “הַתּוֹתָחִים עוֹמְדִים נֹכַח פְּנֵיכֶם. אֲבָל הַקֵּיסָר הוּא חַנּוּן וְרַחוּם. אִם תַּנִּיחוּ כָּעֵת אֶת הַנֶּשֶׁק…”

“סוּכוֹזַנֶט, הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה הֵיכָן הִיא?” קָרְאוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ הָרִבּוּעַ.

“שָׁלוּחַ אֲנִי אֲלֵיכֶם לִתֵּן לָכֶם חֲנִינָה וְלֹא לְשֵׁם מַשָּׂא-וּמַתָּן…”

“אִם כֵּן – לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת!”

“וּשְׁלַח בִּמְקוֹמְךָ מִישֶׁהוּ טוֹב מִמֶּךָּ!”

“דִּקְרוּ אוֹתוֹ, בַּחוּרִים, הִרְגוּהוּ!”

“אַל תִּגְּעוּ בַּמְנֻוָּל, אֵינוֹ שָׁוֶה בְּנֵזֶק הַכַּדּוּר!”

“אֲנִי מַזְהִיר בָּכֶם הַזְהָרָה אַחֲרוֹנָה: הַנִּיחוּ אֶת הַנֶּשֶׁק, וְאִם לֹא – נַשְׁלִיחַ בָּכֶם אֵשׁ!”

“הַשְׁלַח אֵשׁ!” צָעֲקוּ אֵלָיו בְּלִוְיַת גִּדּוּף שֶׁבְּנִבּוּל-פֶּה.

סוּכוֹזַנֶט דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ, הֲפָכוֹ לְאָחוֹר, הַקָּהָל הִסְתַּלֵּק וְהוּא דָהַר וְיָצָא. יָרוּ אַחֲרָיו יְרִיָּה קִבּוּצִית, אַךְ הוּא כְּבָר דָּהַר אֶל הַתּוֹתָחִים, רַק הַנּוֹצוֹת הַלְּבָנוֹת הִתְפַּזְּרוּ מֵעַל מִגְבַּעְתּוֹ.

וְגוֹלִיצִין רָאָה לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁגַּם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי יָרָה.

פִּתְאֹם הוֹפִיעַ לְעֵבֶר הָאֲגַף הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַתּוֹתָחִים פָּרָשׁ עַל גַּבֵּי סוּס לָבָן – הַקֵּיסָר נִגַּשׁ אֶל סוּכוֹזַנֶט, גָּחַן אֵלָיו וְאָמַר לוֹ מַה בְּאָזְנוֹ.

קָמָה דְמָמָה וְנִשְׁמְעָה פְּקֻדַּת סוּכוֹזַנֶט:

“הַתּוֹתָחִים, לְזַיֵּן!”

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” צָעֲקוּ הַמּוֹרְדִים בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם.

בְּבֵין-הַשְּׁמָשׁוֹת הַחִוַּרְיָנִים הִבְהֲבוּ, יַחַד עִם לוֹעֵי הַנְּחשֶׁת שֶׁל הַתּוֹתָחִים, כּוֹכְבֵי הָאֵשׁ שֶׁל הַפְּתִילִים הַבּוֹעֲרִים. גּוֹלִיצִין הִבִּיט הַיְשַׁר אֲלֵיהֶם, הַיְשַׁר אֶל פְּנֵי הַמָּוֶת, וּדְבָרִים שֶׁכְּבָר נִשְׁמְעוּ פַּעַם צָלְלוּ בְּאָזְנָיו כַּחֲדָשִׁים:

“עִמָּנוּ אֵל! עִמָּנוּ אֵל! לֹא, קַחוֹבְסְקִי לֹא צָדַק: קוֹם תָּקוּם בְּרוּסְיָה מַהְפֵּכָה, וּמַהְפֵּכָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם!”

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי

“אִם לֹא יַנִּיחוּ מִיָּד אֶת הַנֶּשֶׁק, אֲצַוֶּה לִירוֹת,” אָמַר הַקֵּיסָר כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת סוּכוֹזַנֶט אֶל הַמּוֹרְדִים.

“וּמָה? אֵיךְ?” שָׁאַל אוֹתוֹ כְּשֶׁזֶה חָזַר.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ, הַמְטֹרָפִים צוֹעֲקִים: קוֹנְסְטִיטוּצְיָה! שְׁרַפְּנֵלִים צָרִיךְ לִתֵּן לָהֶם,” חָזַר עַל דִּבְרֵי בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“שְׁרַפְּנֵלִים אוֹ קוֹנְסְטִיטוּצְיָה?” שׁוּב הִרְהֵר הַקֵּיסָר כְּמוֹ קֹדֶם.

סוּכוֹזַנֶט חִכָּה לִפְקֻדָּה. אַךְ הַקֵּיסָר שָׁתַק, כְּאִלּוּ שָׁכַח אוֹתוֹ.

“הַתּוֹתָחִים מְזֻיָּנִים?” שָׁאַל לְבַסּוֹף כְּשֶׁהוּא מַבִּיעַ אֶת הַמִּלִּים בִּמְתִינוּת, בְּקשִׁי.

“כֵּן הוּא, הוֹד מַלְכוּת! אֲבָל לֹא לַקְּרָב. הֲיוֹאִיל לְצַוּוֹת – בִּשְׁרַפְּנֵלִים?”

מוּטָב, יְהִי כֵּן! לֶךְ לְךָ!“ עָנָה הַקֵּיסָר כְּמוֹ קֹדֶם בִּמְתִינוּת וּבְקשִׁי, ”הַמְתֵּן!“ עִכְּבוֹ פִּתְאֹם, ”הַיְרִיָּה הָרִאשׁוֹנָה כְּלַפֵּי מָעְלָה."

“שׁוֹמֵעַ אֲנִי, הוֹד מַלְכוּתוֹ!”

סוּכוֹזַנֶט רָכַב אֶל הַתּוֹתָחִים וְהַקֵּיסָר רָאָה שֶׁמְּזַיְּנִים אוֹתָם בִּשְׁרַפְּנֵלִים.

הַיִּרְאָה הַקּוֹדֶמֶת פָּגָה וּבִמְקוֹמָהּ בָּאָה חֲדָשָׁה, פֶּלִאית. לְחַיָּיו לֹא חָשַׁשׁ כְּבָר: הֵבִין שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לוֹ רָעָה, יְרַחֲמוּ עָלָיו עַד הַגְּמָר, אֲבָל חָשַׁשׁ לְמַה שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא בְּעַצְמוֹ.

רָאָה אֶת בֶּנְקֶנְדּוֹרְף וְנִגַּשׁ אֵלָיו.

“מַה לַעֲשׂוֹת, מַה לַעֲשׂוֹת, בֶּנְקֶנְדּוֹרְף?” לָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ.

“מַה מַשְׁמַע ‘מַה לַעֲשׂוֹת’? לִירוֹת מִיָּד, הוֹד מַלְכוּת! עוֹד מְעַט יֵצְאוּ לְהַתְקָפָה וְיוֹצִיאוּ מִיָּדֵינוּ אֶת הַתּוֹתָחִים…”

“אֵינִי יָכֹל! אֵינִי יָכֹל! כֵּיצַד אֵינְךָ מֵבִין שֶׁאֵינִי יָכֹל!”

“רַגְשָׁנוּת לִבּוֹ מוֹסִיפָה כָּבוֹד לְהוֹד מַלְכוּתוֹ, אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו אֵינָהּ דָּבָר בְּעִתּוֹ. מִן הַהֶכְרַח לְהַחְלִיט: אִם לִשְׁפּוֹךְ דָּמָם שֶׁל מְתֵי מִסְפָּר, לְמַעַן הַצִּיל הַכֹּל, אוֹ לְהַקְרִיב אֶת הַמַּמְלָכָה….”

הַקֵיסָר הִקְשִׁיב וְלֹא הֵבִין כְּלוּם.

“אֵינִי יָכֹל! אֵינִי יָכֹל! אֵינִי יָכֹל!” הוֹסִיף לִלְחוֹשׁ כְּמוֹ מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמִים. וּמִתּוֹךְ לַחַשׁ זֶה נִשְׁמַע מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, מוּזָר, שֶׁהִפְחִיד אֶת בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“יֵרָגַע נָא, הוֹד מַלְכוּת, יֵרָגַע נָא, בְּשֵׁם ה’! יוֹאֶל נָא לְצַוּוֹת, וַאֲנִי אַחֲרַאי לַכֹּל.”

“מוּטָב, לֶךְ לְךָ עַכְשָׁו…” עָשָׂה תְּנוּעָה בְּיָדוֹ וְסָר הַצִּדָּה.

עָצַם לְרֶגַע אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת גּוּפוֹ הַקָּטֹן וְהֶעָרֹם שֶׁל סַשָּׁה, בְּבֵרוּר וּבְדִיּוּק כְּאִלּוּ הָיָה לְנֶגֶד עֵינָיו. זֶה כְּבָר הָיָה הַדָּבָר, לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, בְּלֵיל סְעָרָה שָׁחוּן, בַּחֲדַר-הַמִּשְׁכָּב הַכָּחֹל שֶׁל סַשָּׁה, בָּאַרְמוֹן הַפֶּטֶרְהוֹפִי. צָמְחוּ לַנַּעַר שִׁנַּיִם: לֹא יָשֵׁן בַּלֵּילוֹת, הִתְלַבֵּט בַּחֹם, וְאוֹתוֹ לַיְלָה נִרְדַּם בִּמְנוּחָה, אֲלֶכְּסַנְדְּרָה הֵבִיאָה אֶת בַּעְלָהּ אֶל עַרְשׂוֹ שֶׁל סַשָּׁה וְחֶרֶשׁ סִלְּקָה אֶת הַמָּסָךְ. הַנַּעַר יָשַׁן בְּפִשּׂוּק יָדַיִם וְרַגְלַיִם: הִשְׁמִיט אֶת הַשְּׂמִיכָה, שָׁכַב עָרֹם – כָּל גּוּפוֹ הַקָּטֹן וְהַוָּרֹד הָיָה מָלֵא גוּמוֹת – וְחִיֵּךְ מִתּוֹךְ שֵׁנָה. Regarde, regarde le donc! Oh, qu’il est joli, le petit ange!“ (רְאֵה, רְאֵה נָא אוֹתוֹ! הַ, מַה נָאֶה הוּא, מַלְאָךְ קָטֹן זֶה!)” לָחֲשָׁה בְּבַת-צְחוֹק. וְקַפִּיטַן הַמַּטֶה רוֹמָנוֹב הִצְטַחֵק גַּם הוּא.

“מַה זֶה לִי? כְּלוּם אֲנִי מְדַמְדֵּם? יוֹצֵא מִדַּעְתִּי?” הִתְעוֹרֵר, פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַגֵּנֵרַל סוּכוֹזַנֶט, שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ כְּבָר בַּשְּׁלִישִׁית.

“הַתּוֹתָחִים מְטֹעָנִים, הוֹד מַלְכוּת!”

הַקֵּיסָר נִעֲנַע, וְהַלָּה שׁוּב בְּאֵין פְּקֻדָּה סָר אֶל הַתּוֹתָחִים.

“אֱלֹהַי, הוֹשִׁיעָה נָא! הַצִּילָה נָא!” נִסָּה לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יָכֹל.

“יְרִיָּה בַּתּוֹתָחִים לְפִי הַסֵּדֶר! הָאֲגַף הַיְמָנִי פְּתַח! אַחַת!” צָעַק פִּתְאֹם בְּרֶגֶשׁ כָּזֶה, דּוֹמֶה לְרוֹצֵחַ פַּחְדָּן שֶׁתּוֹקֵעַ אֶת הַסַּכִּין לֹא לְמַעַן הָמֵת אֶלָּא לְנַסּוֹת.

“פְּתַח! אַחַת! אַחַת! אַחַת!” הִתְגַּלְגְּלָה הַפְּקֻדָּה מִמְּפַקֵּד לִמְפַקֵּד.

“אַחַת!” חָזַר מְפַקֵּד הַפְּלֻגָּה בַּקוּנִין.

“חֲדָל!” קָרָא הַקֵּיסָר. לֹא יָכֹל לַהֲרֹג, הַסַּכִּין נָפְלָה מִיָּדוֹ.

אַחַר רְגָעִים אֲחָדִים שׁוּב.

“פְּתַח אַחַת!”

וְשׁוּב:

“חֲדָל!”

וּבַשְּׁלִישִׁית:

“פְּתַח! אַחַת!”

כְּאִלּוּ מְטֻלְטֶלֶת עֲנָקִית הָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת מִשִּׁגָּעוֹן אֶל שִׁגָּעוֹן, מֵאֵימָה אֶל אֵימָה.

פִּתְאֹם נִזְכַּר שֶׁהַיְרִיָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא כְּלַפֵּי מַעְלָה, מֵעַל לָרָאשִׁים. לְנַסּוֹת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אִם לֹא יִתְבַּהֲלוּ, אִם לֹא יִתְפַּזְּרוּ.

“ אַחַת! אַחַת!” שׁוּב הִתְגַּלְגְּלָה הַפְּקֻדָּה.

“ אַחַת! לִירוֹת!” קָרָא בַּקוּנִין.

אֲבָל הַמַּדְלִיק הִתְמַהְמַהּ, לֹא הִנִּיחַ אֶת הַדֶּלֶק אֶל הַשְּׁפוֹפֶרֶת.

“לָמָה אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת הַפְּקֻדָּה, בֶּן-כַּלְבָּה?” קָפַץ אֵלָיו בַּקוּנִין.

“כְּבוֹדוֹ, אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ,” הֵשִׁיב חֲרִישִׁית וְהִסְתַּכֵּל בַּקֵּיסָר. עֵינֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ וּכְאִלּוּ נֶעְלַם הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם. לֹא עֶבֶד הִסְתַּכֵּל בַּקֵּיסָר, אֶלָּא אָדָם בְּאָדָם.

“כֵּן, מִשֶּׁלָּנוּ! גּוּפוֹ, גּוּפוֹ שֶׁל סַשָּׁה!”

“חֲדַל!” רָצָה נִיקוֹלַי לִצְעוֹק, אֲבָל יָד נוֹרָאָה לָחֲצָה אֶת גְּרוֹנוֹ.

בַּקוּנִין חָטַף מִיַּד הַמַּדְלִיק אֶת הַדֶּלֶק וְהִגִּישׁוֹ בְּעַצְמוֹ אֶל הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַמְמֻלָּאָה אֲבַק-שְׂרֵפָה.

רַעַם וְשָׁאוֹן מַחֲרִישֵׁי אָזְנַיִם רָעֲמוּ וְהָמוּ. אֲבָל הַשְּׁרַפְּנֶל חָלַף עָבַר מֵעַל לְרָאשֵׁי הַקָּהָל. הַסַּכִּין לֹא נִנְעֲצָה לְתוֹךְ הַבָּשָׂר, הִתְחַלְּקָה וְהִשְׁתַּמְּטָה הַצִּדָּה.

הָרִבּוּעַ לֹא זָז: סָמוּךְ עַל סַלְעוֹ שֶׁל פֶּטֶר עָמַד תָּקוּעַ, מוּצָק כְּסֶלַע זֶה. אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה עַל הַיְרִיָּה פָּצְחָה אֵשׁ רוֹבִים מְרַפְרֶפֶת וְנִשְׁמְעָה קְרִיאַת נִצָּחוֹן:

“הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד! קוֹנְסְטַנְטִין!”

וּכְשֵׁם שֶׁהַמַּיִם נֶהְפָּכִים לְאֵד מִמַּגַּע הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן, כָּךְ נֶהְפַּךְ פַּחֲדּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר לַחֲרוֹן-אָף.

“שְׁתַּיִם! לִירוֹת!” קָרָא, וְהַתּוֹתָח הַשֵּׁנִי רָעַם.

עַנְנַת עָשָׁן עָטְפָה אֶת הַקָּהָל, אֲבָל עַל פִּי הַצְּוָחוֹת, הַיְבָבוֹת, הַקְּרִיאוֹת וְעַל פִּי עוֹד אֵילוּ קוֹלוֹת אֲיֻמִּים דּוֹמִים לִטְפִיחָה רְטֻבָּה, לְמַיִם נִתָּזִים, הֵבִין שֶׁהַשְּׁרַפְּנֶל הִכָּה בַּקָּהָל בְּמֵישָׁרִים. הַסַּכִּין נִנְעֲצָה בַּבָּשָׂר.

וּמִשֶּׁנִּתְפַּזְּרָה הָעֲנָנָה, רָאָה שֶׁהָרִבּוּעַ עוֹמֵד עֲדָיִן; רַק כְּנוּפְיָה קְטַנָּה נִפְרְשָׁה מִמֶּנּוּ וְרָצָה חִישׁ מַהֵר לִתְקוֹף.

אַךְ רָעֲמָה הַשְּׁלִישִׁית, הָרְבִיעִית, הַחֲמִישִׁית, – וּמִתּוֹךְ הֶעָשָׁן הַמִּתְאַבֵּךְ וּמִתְפַּלֵּחַ עַל יְדֵי אִשֵּׁי הַיְרִיּוֹת, נִרְאֶה הָיָה אֵיךְ נִתָּךְ בְּרַד הַשְּׁרַפְּנֵלִים לְתוֹךְ הַגּוּשׁ שֶׁל גּוּפוֹת בְּנֵי-אָדָם הָעוֹמֵד כְּנֵד אֶחָד.

הִפְרִיעַ סֶלַע שֶׁל פֶּטֶר, אֲבָל גַּם בּוֹ יָרוּ: הָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ דָנוּ לְמִיתָה אֶת פָּרַשׁ-הַנְּחשֶׁת.

וּכְשֶׁנִּתְרוֹקְנָה כָּל הָרְחָבָה, הֵזִיזוּ אֶת הַתּוֹתָחִים קָדִימָה, רָדְפוּ אַחֲרֵי הַבּוֹרְחִים וְהוֹסִיפוּ לִשְׁלוֹחַ אֵשׁ לְאֹרֶךְ הַגַּלֶּרְנַיָּה, הָאִיסַקִיֶּבְסְקַיָּה, הָרָצִיף הָאַנְגְּלִי, הַנֶּבְסְקִי, וַאֲפִילוּ הָאִי הַוָּסִילְיֶבִי.

“טְעוֹן! יָרֹה!” צָעַק סוּכוֹזַנֶט בְּקוֹל צָרוּד כְּבָר.

“טְעוֹן! יָרֹה!” חָזַר אַחֲרָיו הַקֵּיסָר.

מַכָּה אַחַר מַכָּה, יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה – הַסַּכִּין נִנְעֲצָה, נִנְעֲצָה, נִנְעֲצָה, וְהִיא לֹא אָמְרָה דַי כְּאִלּוּ הִרְוְתָה צִמָּאוֹן לוֹהֵט לֹא יֵדַע רְוָיָה, וְשִׁקּוּי הָאֵשׁ הִשְׁתַּפֵּךְ בְּכָל עוֹרְקָיו וְשִׁכֵּר אוֹתוֹ אֲשֶׁר כֵּן לֹא הִשְׁתַּכֵּר מִיָּמָיו.

הַגֵּנֵרַל קוֹמַרוֹבְסְקִי הִבִּיט אֶל הַקֵּיסָר וּכְמוֹ קֹדֶם חָשַׁב פִּתְאֹם לְפֶתַע, כְּאִלּוּ בְּהֶסַּח-הַדַּעַת:

“לֹא בֶּן-אָדָם הוּא זֶה אֶלָּא שֵׁד!”

פֶּרֶק עֲשִׂירִי

גּוֹלִיצִין עָמַד לְיַד סִבְכַת הַנְּחשֶׁת וּפָנָיו אֶל הַתּוֹתָחִים בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמְעָה הַיְרִיָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁרַפְּנֶל הִתְעוֹפֵף בִּשְׁרִיקָה מֵעַל הָרָאשִׁים וְנִתְקַל לְמַעְלָה בִּכְתָלָיו, בְּגַגּוֹ וְחַלּוֹנֹותָיו שֶׁל הַסֵּנַט. הַשְּׁמָשׁוֹת הַמְנֻפָּצוֹת צִלְצְלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁעָלוּ אֶל כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם שֶׁבִּידֵי אֱלִילַת הַמִּשְׁפָּט עַל גַּמְלוֹן הַסֵּנַט, נָפְלוּ לְרַגְלֶיהָ, וַאֲנָשִׁים אֲחָדִים מוּמָתִים נָפְלוּ מֵעַל הַגַּג אֶל מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב בִּדְפִיקָה אֲטוּמָה כְּשַׂקֵּי קֶמַח…

אֲבָל הָאֲסַפְסוּף עַל הָרְחָבָה לֹא זָע.

“הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” קָרָא בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן מְעוֹרֵר לַקְּרָב.

“אַחֲרַי, בַּחוּרִים! הִסְתַּדֵּר בְּטוּר לְהַתְקָפָה!” פָּקַד אוֹבּוֹלֶנְסְקִי בְּנוֹפְפוֹ בְּחַרְבּוֹ.

“הַאֻמְנָם הוּא צָדַק?” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “הַאֻמְנָם לֹא יָעֵזוּ לִירוֹת, לֹא יַעֲמֹד בָּהֶם לִבָּם? נִצְּחוּ? בַּעֲמִידָתָם נִצְּחוּ? תֵּכֶף נִתְקוֹף בְּכִידוֹנִים וְנִכְבּוֹשׁ אֶת הַתּוֹתָחִים!”

אֲבָל הַשְּׁנִיָּה רָעֲמָה וְהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמּוֹסְקוֹבִיִּים נָפְלָה כְּמוֹ אַחַר הַמַּגָּל. הַשּׁוּרוֹת הָאֲחוֹרִיּוֹת עוֹד הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד. וְהָאֲסַפְסוּף כְּבָר הִתְפַּזֵּר, רָחַשׁ כְּקַן נְמָלִים רָמוּס בְּרָגֶל. חֵלֶק אֶחָד נִרְתַּע כְּגַל אֶל הַגַּלֶרְנַיָּה, שֵׁנִי – אֶל הָרָצִיף, וְכָאן קָפְצוּ אֶל מֵעֵבֶר הַמַּעֲקֶה וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג; וּשְׁלִישִׁי – אֶל זִירַת הַמֵּרוֹץ שֶׁל פָּרָשֵׁי-הַגְּוַרְדִּיָּה. אֲבָל הַיְרִיָּה נִפְתְּחָה גַם מִשָּׁם, מִתּוֹךְ תּוֹתָחֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ.

הָרָצִים נוֹפְפוּ בְּכוֹבְעֵיהֶם וּבְמִמְחֲטוֹתֵיהֶם, וּבְכָל זֹאת הוֹסִיפוּ לִירוֹת בָּהֶם מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים. הָאֲנָשִׁים הִתְרוֹצְצוּ, דָּחֲקוּ זֶה עַל זֶה. גּוּפוֹת הַנֶּהֱרָגִים נָפְלוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, הִצְטַבְּרוּ תִּלֵּי תִּלִּים. וְהָאֲסַפְסוּף שֶׁלֹא יָדַע לְהֵיכָן יִבְרַח, הִתְחִיל מִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ בִּמְעַרְבֹּלֶת, בִּמְבוּסַת שִׁגָּעוֹן. וְהַשְּׁרַפְּנֶל נִנְעַץ לְתוֹכוֹ בִּשְׁרִיקַת-חֲרִיקַת בַּרְזֶל, רִטֵּשׁ אֶת הַגּוּפוֹת, רִסֵּק אֶת הָאֲבָרִים, עַד שֶׁהִתְעוֹפְפוּ נִתְחֵי בָּשָׂר זָבֵי דָם, יָדַיִם, רַגְלַיִם, רָאשִׁים קְצוּצִים. הַכֹּל הִתְעָרֵב כְּתֹהוּ-וָבֹהוּ שׁוֹאֵג, מְיַלֵּל, הוֹמֶה.

גּוֹלִיצִין עָמַד וְלֹא זָז. כְּשֶׁהַמּוֹסְקוֹבִיִּים הִזְדַּעְזְעוּ וְהִתְחִילוּ לִבְרוֹחַ, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת דֶּגֶל הַגְּדוּד נִשָּׂא בִּידֵי הַבּוֹרְחִים, דֶּגֶל חֵרוּתָהּ שֶׁל רוּסְיָה הַמְחֻלָּל.

“עִמְדוּ, בַּחוּרִים!” צָעַק אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, אֲבָל לֹא שָׁמְעוּ לוֹ עוֹד.

“לְהֵיכָן אַתָּה רָץ, בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת?” קָרָא בֶּסְטוּזֶ’ב לְאַחַד הַבּוֹרְחִים כְּשֶׁתָּפַשׂ אוֹתוֹ בְּעָרְפּוֹ.

“הוֹד כְּבוֹדוֹ, הַכֹּחַ רוֹדֵף עָלֶה נִדַּף,” עָנָה זֶה וְרָץ הָלְאָה.

הַכַּדּוּרִים שָׁרְקוּ סָמוּךְ לְאָזְנֵי גוֹלִיצִין; שָׁמְטוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת מִגְבַּעְתּוֹ, נָקְבוּ אֶת הַשִּׁינֶל שֶׁלּוֹ. עָצַם אֶת עֵינָיו וְחִכָּה לַמָּוֶת.

“דּוֹמֶה שֶׁהַכֹּל נִגְמַר,” שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ הַשָּׁלֵו שֶׁל פּוּשְׁצִ’ין.

“לֹא, לֹא הַכֹּל,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת עוֹד דְּבַר-מָה. אֲבָל מָה?”

בֵּין יְרִיָּה לִירִיָּה קָמָה דְמָמָה לְרֶגַע, וְהוּא שָׁמַע קוֹל פְּצִיחָה חָלוּשׁ. פָּקַח עֵינָיו וְרָאָה אֶת קַחוֹבְסְקִי. טִפֵּס זֶה וְעָלָה עַל בְּלִיטַת הָאֶבֶן שֶׁל הַסְּבָכָה, בְּיָדוֹ הָאַחַת נֶאֱחַז בַּמַּעֲקֶה וּבַשֵּׁנִית הֶחֱזִיק אֶת הָאֶקְדֹּחַ וְלָחַץ עַל הַהֶדֶק.

גּוֹלִיצִין נָשָׂא אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת בְּמִי הוּא קוֹלֵעַ. שָׁם אֵצֶל הָאֲגַף הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַתּוֹתָחִים, מֵאַחֲרֵי תִּימְרוֹת עֲשָׁנוֹ שֶׁל אֲבַק-הַשְּׂרֵפָה יָשַׁב פָּרָשׁ עַל סוּס לָבָן. גּוֹלִיצִין הִכִּיר בּוֹ אֶת נִיקוֹלַי.

קַחוֹבְסְקִי יָרָה וְהֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. קָפַץ מֵעַל הַסְּבָכָה, הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ אֶקְדֹּחַ שֵׁנִי וְרָץ.

גּוֹלִיצִין – אַחֲרָיו. תּוֹךְ כְּדֵי מְרוּצָתוֹ הוֹצִיא גַם הוּא מִכִּיסוֹ הַצְּדָדִי שֶׁל הַשִּׁינֶל אֶקְדֹּחַ וְלָחַץ עַל הַהֶדֶק. עַכְשָׁו יָדַע כְּבָר מָה הַדָּבָר שֶׁצְּרִיכִים עוֹד לַעֲשׂוֹת: לַהֲרוֹג אֶת הַחַיָּה.

אַךְ לֹא הִסְפִּיקוּ לִפְסוֹעַ עֶשֶׂר פְּסִיעוֹת וְהָאֲסַפְסוּף שֶׁרָץ לִקְרָאתָם הִקִּיף אוֹתָם, דָּחַק עֲלֵיהֶם, לָחַץ וְגָרַף אֲחוֹרַנִּית.

גּוֹלִיצִין נִכְשַׁל וְנָפַל וּמִישֶׁהוּ נִלְחַץ עַל גַּבּוֹ; מִישֶׁהוּ הִכָּה אוֹתוֹ בְּמַגָּף עַל רַקָּתוֹ בְּכֹחַ אַדִּיר עַד שֶׁאָבְדוּ חוּשָׁיו.

כְּשֶׁנֵעוֹר, כְּבָר הִתְפַּזֵּר הָאֲסַפְסוּף. קַחוֹבְסְקִי נֶעְלַם. גּוֹלִיצִין שָׁף בְּיָדָיו זְמַן רָב עַל הַקַּרְקַע סְבִיבוֹ, חִפֵּשׂ אֶת הָאֶקְדֹּחַ: כַּנִּרְאֶה, אָבַד לוֹ קֹדֶם בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה. לְבַסּוֹף חָדַל מִבַּקֵּשׁ, קָם וְשֵׂרֵךְ אֶת רַגְלָיו בְּלֹא לָדַעַת לְהֵיכָן, כְּשֶׁהוּא מִתְנוֹעֵעַ כְּשִׁכּוֹר.

הַיְרִיָּה שָׁכָכָה. הוֹצִיאוּ אֶת הַתּוֹתָחִים כְּדֵי לִירוֹת לְאֹרֶךְ הַגַּלֶרְנַיָּה וְהָרָצִיף.

פָּרַץ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין גּוּפוֹת הַמֵּתִים עַל פְּנֵי הָרְחָבָה שֶׁנִּתְרוֹקְנָה. הוּא עַצְמוֹ הָיָה כְּמֵת בֵּין מֵתִים. שֶׁקֶט הָיָה סָבִיב. לְלֹא תְּנוּעָה, לְלֹא אֲנָחָה, רַק הַדָּם הַבִּלְתִּי קָרוּשׁ קָלַח עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הֵמֵס אֶת הַשֶּׁלֶג וְאַחַר נֶהְפַּךְ גַּם הוּא לְקֶרַח.

נִזְכַּר שֶׁהַמּוֹסְקוֹבִיִּים בָּרְחוּ אֶל הַגַּלֶרְנַיָּה. הָלַךְ גַּם הוּא לְשָׁם, אֶל הַחֲבֵרִים, לָמוּת עִמָּהֶם יָחַד. בְּדַרְכּוֹ נִתְקְלָה רַגְלוֹ בְּמַשֶּׁהוּ בָּאֲפֶלָה; הִתְכּוֹפֵף, גִּשֵּׁשׁ בְּיָדוֹ וּמָצָא אֶקְדֹּחַ; הֱרִימוֹ הִסְתַּכֵּל בּוֹ (הוּא הָיָה טָעוּן) וְתָחַב אוֹתוֹ מִשּׁוּם מָה לְתוֹךְ כִּיס הַשִּׁינֶל.

מִשֶּׁנִכְנַס אֶל הַגַּלֶּרְנַיָּה שׁוּב הִתְחִילָה הַיְרִיָּה וְכָאן, בָּרְחוֹב הַצַּר בֵּין הַבָּתִּים, הָיְתָה קַטְלָנִית יוֹתֵר. הַשְּׁרַפְּנֶל, שֶׁדָּלַק אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים בָּרְחוֹב הָאָרֹךְ וְהַצַּר, הִדְבִּיק אוֹתָם וְהִפִּיל אוֹתָם כָּעֱמָרִים אַחַר הַקּוֹצֵר. הֵם הָיוּ נִמְלָטִים אֶל הַבָּתִּים. הִסְתַּתְּרוּ מֵאַחֲרֵי כָּל קֶרֶן-זָוִית וְכָל בְּלִיטָה, דָּפְקוּ עַל כָּל שַׁעַר, אֲבָל הַכֹּל הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר וְלֹא נִפְתַּח לְקוֹל הַיְלָלוֹת, וְהַכַּדּוּרִים נִתְקְלוּ בַּכְּתָלִים, נִתְּרוּ אֲחוֹרַנִּית, קִפְּצוּ וְלֹא חָסוּ עַל כָּל זָוִית.

“יִכְתְּשׁוּ אֶת כֻּלָּנוּ בִּמְדוּכַת שֵׁדִים זוֹ!” רָגַן גְּרֵנַדֵר בַּעַל שְׂפַם שֵׂיבָה וּמִתּוֹךְ הֶרְגֵּל הוֹצִיא מִבֵּית-הַשּׁוֹקַיִם אֶת קֻפְסַת הַטַּבַּק שֶׁלוֹ, אַךְ מִיָּד הֶחֱזִירָהּ: כַּנִּרְאֶה, הֶחְלִיט שֶׁעֲבֵרָה הִיא לְהָרִיחַ טַבַּק לִפְנֵי הַמָּוֶת.

“רוֹצְחִים, מוֹצְצֵי דָם, מְנֻדִּים! אֲרוּרִים תִּהְיוּ!” צָוַח בְּקִצְפּוֹ וְנִעֲנַע אֶגְרוֹפָיו אוֹתוֹ אֻמָּן בַּעַל הַפָּנִים הַשִּׁכּוֹרִים שֶׁקֹּדֶם דָּרַשׁ עַל הַחֵרוּת – וּפִתְאֹם נָפַל, חֲלָפוֹ חֵץ.

פָּקִיד, קָשִׁיש, קֵרֵחַ, בְּלֹא פַּרְוָה, בִּפְרַק, עִם סֶרֶט שֶׁל אוֹרְדֶן-אַנָּה עַל צַוָּארוֹ, נִלְחַץ אֶל הַכֹּתֶל, הִשְׁתַּטַּח עָלָיו, כְּאִלּוּ נִפְחַס עָלָיו, וְיִבֵּב בְּקוֹל דַּק וְחוֹדֵר וְחַדְגּוֹנִי, – קָשֶׁה הָיָה לֵידַע אִם מִכְּאֵב אוֹ מִפָּחַד.

גְּבֶרֶת מְסֻרְבֶּלֶת, בְּמִגְבַּעַת שְׁחוֹרָה עִם פֶּרַח לְרֹאשָׁהּ, יָשְׁבָה שְׁפוּפָה, הִצְטַלְּבָה וּבָכְתָה כְּאִלּוּ גִּעְגְּעָה.

נַעַר, מִשַּׁמָּשֵׁי חֲנוּת, בְּסִינָר מְטֻנָּף וְעִם סַל רֵיק עַל רֹאשׁוֹ (אוּלַי אוֹתוֹ נַעַר שֶּבַּבֹּקֶר הִתְבּוֹנֵן אֶל גּוֹלִיצִין בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה חִכָּה “לָרֶגַע הַמָּתוֹק שֶׁל הָרְאָיוֹן”) הָיָה מוּטָל שָׁטוּחַ וּפָנָיו לְמַטָּה, הָרוּג, בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית דָּם.

לְיַד גּוֹלִיצִין רִטְּשׁוּ לְמִישֶׁהוּ אֶת הָרֹאשׁ. וְהוּא חָשַׁב מִתּוֹךְ תְּמִיהָה אֲדִישָׁה: “הַקּוֹל כְּאִלּוּ טָפְחוּ בְּמַגֶּבֶת רְטֻבָּה עַל הַכֹּתֶל.”

וְשׁוּב עָצַם אֶת עֵינָיו. “מַהֵר! מַהֵר!” קָרָא לַמָּוֶת, וְהַמָּוֶת בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. דּוֹמֶה הָיָה עָלָיו שֶׁכָּל חֲבֵרָיו נֶהֶרְגוּ, רַק הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בַּחַיִּים. שָׁרְתָה עָלָיו תּוּגָה קָשָׁה מֵהַמָּוֶת. “אֲאַבֶּד אֶת עַצְמִי לָדַעַת,” גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ, הוֹצִיא אֶת הָאֶקְדֹּחַ, לָחַץ עַל הַהֶדֶק וְהִגִּישׁוֹ אֶל רַקָּתוֹ. אַךְ נִזְכַּר בְּמַרִינְקָה וְהֶחֱזִיר יָדוֹ.

בְּאוֹתוֹ זְמָן לִקֵּט מִיכָאֵל בֶּסְטוּזֶ’ב אֶת שְׂרִידֵי הַצָּבָא עַל פְּנֵי הַנֵּבָה וְסִדֵּר אוֹתָם לְטוּר אֶחָד עַל מְנָת לֵילֵךְ עַל פְּנֵי הַקֶּרַח לִתְקוֹף אֶת הַמִּבְצָר. לְאַחַר שֶׁיִּכְבּוֹשׁ אוֹתוֹ וִיכַוֵּן אֶת הַתּוֹתָחִים כְּלַפֵּי אַרְמוֹן הַחֹרֶף יַתְחִיל שׁוּב בְּמֶרֶד.

שָׁלשׁ שׁוּרוֹת כְּבָר הָיוּ מְסֻדָּרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁעָף כַּדּוּר בִּשְׁרִיקָה וְנִתְקַל בַּקֶּרַח. הַתּוֹתָחִים מֵעַל הַגֶּשֶׁר הָאִיסַקִיֶּבִי הִשְׁלִיחוּ אֵשׁ לְאֹרֶךְ הַנֵּבָה. כַּדּוּר אַחַר כַּדּוּר הִפִּילוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת. אֲבָל הַחַיָּלִים הִמְשִׁיכוּ לְהִסְתַּדֵּר. פִּתְאֹם נִשְׁמְעָה קְרִיאָה:

“אָנוּ טוֹבְעִים!”

הַקֶּרַח שֶׁהַכַּדּוּרִים קִעְקְעוּ אוֹתוֹ נִפְרַץ וְנִשְׁבַּר. בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה הַגְּדוֹלָה פִּרְכְּסוּ הַטּוֹבְעִים. הַשְּׁאָר רָצוּ אֶל הַנָּהָר.

“לְכָאן!” הֶרְאָה לָהֶם בֶּסְטוּז’ב עַל שַׁעֲרֵי הָאֲקַדֶּמְיָה לָאֳמָנֻיוֹת.

אַךְ עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לִפְרוֹץ לְתוֹכָהּ נִנְעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. הוֹצִיאוּ קוֹרָה מִקַּרְקָעִיתָהּ שֶׁל סְפִינָה שְׁבוּרָה וְהִתְחִילוּ לְקַרְקֵר בָּהּ אֶת הַשְּׁעָרִים. הַלָּלוּ הִתְחִילוּ כְּבָר חוֹרְגִים מֵעַל צִירֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַיָּלִים רָאוּ אֶסְקַדְרוֹן שֶׁל פָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה טָס בְּמֵשָׁרִים אֲלֵיהֶם.

“הִמָּלְטוּ, בַּחוּרִים, אִישׁ עַל נַפְשׁוֹ!” קָרָא בֶּסְטוּזֶ’ב, וְכֻלָּם נִתְפַּזְּרוּ, נִשְׁאַר רַק מַחֲזִיק הַדֶּגֶל. בֶּסְטוּזֶ’ב חִבֵּק אוֹתוֹ, נָשַׁק לוֹ וְצִוָּה לִמְסוֹר אֶת הַדֶּגֶל לַקָּצִין הַדּוֹהֵר בְּרֹאשׁ הָאֶסְקַדְרוֹן, וְהוּא עַצְמוֹ בָּרַח.

אַגַּב רִיצָתוֹ הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁמַּחֲזִיק הַדֶּגֶל נִגַּשׁ אֶל הַקָּצִין, מָסַר אֶת הַדֶּגֶל וְנָפַל מְבֻתָּק בַּחֶרֶב, וְהַקָּצִין דָּהַר מִשָּׁם עִם הַדֶּגֶל הַנִּכְבָּשׁ.

פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר

“הוֹד מַלְכוּת, הַכֹּל נִגְמַר,” הוֹדִיעַ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

הַקֵּיסָר הִשְׁפִּיל עֵינָיו וְשָׁתַק. “מַה זֶה הָיָה? מַה זֶה הָיָה?” נִזְכַּר כְּאִלּוּ נֵעוֹר מִדִּמְדּוּמִים וְהִרְגִּישׁ שֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֶׂה נוֹרָא, שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה.

“הַכֹּל נִגְמַר, הַמֶּרֶד דֻּכָּא, הוֹד מַלְכוּת!” חָזַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, וּמִתּוֹךְ קוֹלוֹ נִשְׁמַע מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ שֶׁהִתְמִיהַּ אֶת הַקֵּיסָר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא תָּפַשׂ, לֹא הֶאֱמִין.

בְּנֶפֶשׁ רָפָה הִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו, וּמִיָּד הִשְׁפִּילָן; אַחַר כָּךְ הִגְבִּיהָן שׁוּב בְּיֶתֶר עַזּוּת-רוּחַ, – וּפִתְאֹם הֵבִין: לֹא אֵרַע שׁוּם דָּבָר נוֹרָא, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת: דִּכָּא אֶת הַמֶּרֶד וְעָנַשׁ אֶת הַמּוֹרְדִים. “אִם אֶהְיֶה קֵיסָר אֲפִילוּ לְשָׁעָה אַחַת, אַרְאֶה שֶׁהָיִיתִי רָאוּי לִמְקוֹמִי!” – וְהֶרְאָה. רַק עַתָּה הוּא מוֹשֵׁל בֶּאֱמֶת, לֹא מוֹלֵךְ-מֵעַצְמוֹ אֶלָּא שַׁלִּיט יָחִיד.

עַל לְחָיָיו הַחִוְרוֹת עָלוּ שְׁנֵי כְּתַמְתָּמִים וְרֻדִּים; שְׂפָתָיו הַנְּשׁוּכוֹת עַד לְזֹב דָּם הֶאְדִּימוּ כִּרְווּיוֹת דָּם. בְּכָל פָּנָיו הִתְעוֹרְרוּ חַיִּים.

“כֵּן, בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, הַכֹּל נִגְמַר – אֲנִי אִימְפֵּרָטוֹר, אֲבָל בְּאֵיזֶה מְחִיר, אֱלֹהָי!” נֶאֱנַח וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמָיִם: “בָּרוּךְ דַּיָּן אֱמֶת!”

שׁוּב נָקַט לוֹ אֶת תַּפְקִידוֹ וְיָדַע שֶׁהַפַּעַם לֹא יִכָּשֵׁל וְלֹא יְשַׁבֵּשׁ: שׁוּב דָּבַק אֲפֵר לְפָנָיו וְלֹא יִשָּׁמֵט מֵהֶם עוֹד.

“הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד, נִיקוֹלַי!” רָעֲמוּ אַלְפֵי קוֹלוֹת הָחֵל מֵרַחֲבַת הַסֵּנַט, הָלֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל עַד לְאוּלַמָּיו הַפְּנִימִיִּים שֶׁל אַרְמוֹן הַחֹרֶף, – וְאַף שָׁם הֵבִינוּ שֶׁהַמֶּרֶד נִסְתַּיֵּם.

בַּקַּבִּינֶט הַקָּטֹן וְהֶעָגֹל כְפַנָּס, הַפּוֹנֶה בְּחַלּוֹנוֹתָיו אֶל רַחֲבַת הָאַרְמוֹן, יָשְׁבָה הַקֵּיסְרִית הַצְּעִירָה אֲלֶכְּסַנְדְּרָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, דּוֹמְמָה, חִוֶּרֶת, שְׁרוּיָה בְּאֵימַת מָוֶת, וְהִסְתַּכְּלָה בַּחַלּוֹן שֶׁנִּשְׁקַף בַּעֲדוֹ חֵלֶק מִן הָרְחָבָה הַמְכֻסָּה צָבָא.

הַקֵּיסְרִית מַרְיָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה, כְּדַרְכָּהּ, פִּטְפְּטָה וְהִתְלַבְּטָה אֵילָךְ וְאֵילָךְ בְּלֹא סֵדֶר. הִיא תָּחֲבָה לְיָדוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד אֶת תְּמוּנָתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ, אֲלֶכְּסַנְדֶּר פַּבְלוֹבִיץ, וְהִתְחַנְנָה לַהֲבִיאָהּ אֶל הַמּוֹרְדִים.

“הַרְאוּ נָא לָהֶם אֶת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ הַזֶּה, אוּלַי יִתְעַשְּׁתוּ!”

בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד הָיוּ נִיקוֹלַי מִיכַיְלוֹבִיץ קַרַמְזִין וְהַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ גּוֹלִיצִין. קַרַמְזִין יָצָא אֶל הָרְחָבָה.

“אֵילוּ פַּרְצוּפִים רָאִיתִי! אֵילוּ דְּבָרִים שָׁמַעְתִּי!” נִזְכַּר אַחַר כָּךְ, “הֲרֵי זוֹ הַטְּרַגֶּדְיָה חַסְרַת-הַטַּעַם שֶׁל הַלִּיבֶּרָלִיסְטִים שֶׁלָּנוּ! נָמוּת, עִם כָּל זֹאת, בְּעַד רוּסְיָה הַקְּדוֹשָׁה! אֲבָנִים כְּחָמֵשׁ-שֵׁשׁ נָפְלוּ לְרַגְלַי… אֲנִי, אִישׁ-הַשָּׁלוֹם הַכּוֹתֵב דִּבְרֵי-הַיָּמִים, הִשְׁתּוֹקְקָה נַפְשִׁי לְרַעַם תּוֹתָחִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַפְסִיק אֶת הַמֶּרֶד.”

“הֲיוֹדֵעַ מַר שֶׁכָּל מַה שֶׁאֵרַע כָּאן אֵינוֹ אֶלָּא בִּקֹּרֶת בְּיָד מְזֻיֶּנֶת עַל סִפְרוֹ ‘תּוֹלְדוֹת הַקֵּיסְרוּת הָרוּסִית’,” לָחַשׁ בְּאָזְנוֹ אֶחָד “הַלִּיבֶּרָלִיסְטִים”, עוֹד שָׁם עַל הָרְחָבָה, וְהוּא הָיָה אַחַר כָּךְ מַזְכִּיר תָּדִיר אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא הָיוּ מוּבָנוֹת לוֹ.

כְּשֶׁהִרְעִימוּ הַתּוֹתָחִים, סָפְקָה מַרְיָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה כַּפֶּיהָ.

“אֵלִי, לְהֵיכָן הִגַּעְנוּ! בְּנֵי-עַוְלָה מְאַיְּמִים עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת בְּתוֹתָחִים! נִשְׁפָּךְ דָּם, דָּם רוּסִי!”

“דַּם פִּגּוּלִים, הוֹד מַלְכוּת!” נִחֵם אוֹתָהּ גּוֹלִיצִין. אֲבָל הִיא לֹא קִבְּלָה נִחוּמִים וְחָזְרָה: “מַה תַּגִּיד אֵרוֹפָּה! מַה תַּגִּיד אֵרוֹפָּה!”

וְהַקֵּיסְרִית הַצְּעִירָה, לְקוֹל יְרִיּוֹת הַתּוֹתָחִים הָרִאשׁוֹנוֹת, כָּרְעָה-נָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ כְּשֶׁהִיא כּוֹבֶשֶׁת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, וְשׁוּב לֹא קָמָה, הִתְאַבְּנָה, לֹא זָעָה; רַק רֹאשָׁהּ הָיָה מַרְעִיד רַעַד לֹא פּוֹסֵק. “כַּחֲבַצֶּלֶת בַּסָּעַר”, חָשַׁב קַרַמְזִין.

וְאַחַר כֹּל, מִשֶּׁנִּסְתַּיֵּם הַכֹּל, לֹא פָּסְקָה רְעִידָה זוֹ, תְּנוּדַת הָרֹאשׁ, כְּפֶרַח זֶה עַל גִּבְעֹל רָצוּץ. הִיא גוּפָהּ לֹא הִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר, אֲבָל הַכֹּל רָאוּ זֹאת. סְבוּרִים הָיוּ שֶׁתַּעֲבוֹר. אֲבָל לֹא עָבְרָה – נִשְׁאֲרָה לְכָל יָמֶיהָ.

בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָן קָטֹן וְעָגֹל יֶלֶד קָטֹן, בַּעַל פָּנִים עֲגֻלִּים, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, לָבוּשׁ מָתְנִיָּה אֲדֻמָּה רְקוּמָה בְּזָהָב, מֵעֵין מְעִיל הוּסָרִי, יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ, אָכַל קְצִיצָה, תַּחַת הַשְׁגָּחַת הָאוֹמֶנֶת הָאַנְגְּלִיָּה, מִימִי שְׁמָהּ.

הוּא הָרִאשׁוֹן שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹת הַ“הֵידָד!” עַל פְּנֵי הָרְחָבָה, רָץ אֶל הַחַלּוֹן, צָעַק וּמָחָא כָּף: “אַבָּא! אַבָּא!”

בִּטְרַקְלִינֵי הַכָּבוֹד שֶׁל הָאַרְמוֹן, הַזּוֹרְחִים בְּאוֹר אֶשְׁכּוֹלוֹת הָאֵשׁ שֶׁל הַנִּבְרָשׁוֹת, נִשְׁתַּתְּקָה, עִם כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, כַּוֶּרֶת הַזָּהָב הַמְזַמְזֶמֶת.

הַכֹּל הִרְגִּישׁוּ מִיָּד: אֵין לְהַכִּירוֹ – אָדָם אַחֵר לְגַמְרֵי: שִׁנּוּי כָּזֶה חָל בְּפָנָיו, בְּהִלּוּכוֹ, בְּקוֹלוֹ.

“מִיָּד נַעֲשָׂה בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ,” עָבְרָה מַחֲשָׁבָה בְּלֵב אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ גּוֹלִיצִין. “יָצָא כְּמֶלֶךְ-שֶׁקֶר וְחָזַר כְּשַׁלִּיט יָחִיד.”

“בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה’,” הִקְדִּים אֶת פְּנֵי הַקֵּיסָר, עִם כְּנִיסָתוֹ אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה, הַחַשְׁמַן סֵרָפִים בְּקוֹל חֲגִיגִי.

“חַיִּים אֲרֻכִּים לַיָּשָׁר מִכָּל אָדָם, לַשַּׁלִּיט הָעֶלְיוֹן, לַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ! יִתֵּן לוֹ אֱלֹהִים חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה וְשֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁל בְּרִיאוּת וִישׁוּעָה, שֶׁל נִצָּחוֹן וּגְבוּרָה עַל אוֹיְבָיו!” נָהַם בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה קוֹל הָרַעַם שֶׁל הַדִּיאָקוֹנוֹס.

“כֵּן, בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן אִימְפֵּרָטוֹר שַׁלִּיט יָחִיד עַל כָּל רוּסְיָה! אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים לֹא יִקַּח מִמֶּנִּי אָדָם,” חָשַׁב הַקֵּיסָר, וּבְהֶחְלֵט הֶאֱמִין שֶׁהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר

“אָנוּ מִתְיָרְאִים מִפְּנֶי דָם, אָנוּ רוֹצִים לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתֵנוּ בְּלֹא דָם. דָּם יִשָּׁפֵךְ בְּכָל זֹאת, אֶלָּא שֶׁזֶּה יִהְיֶה לָרִיק,” נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין דִּבְרֵי קַחוֹבְסְקִי. “לָרִיק! לָרִיק!” דָּפְקוּ בְּרֹאשׁוֹ הַחוֹלֶה, כְּמוֹ מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמִים, דְּפִיקוֹת חַדְגּוֹנִיּוֹת וּמְצִיקוֹת.

שָׁכַב עַל הַסַּפָּה וְהִבִּיט, מִבַּעַד לְעַפְעַפָּיו הָעֲצוּמוֹת וְהַלּוֹהֲטוֹת בְּחֹם קַדַּחַת, אֶל מַעְגַּל הָאוֹר שֶׁל הַמְּנוֹרָה הַדּוֹלֶקֶת מִתַּחַת לְאַבַּז’וּר יָרֹק, בְּתוֹךְ אַפְלוּלִית הַחֶדֶר, אֶל מַדָּפֵי הַסְּפָרִים שֶׁל הַסִּפְרִיָּה, אֶל הַפַּסְטֵלִים הַדֵּהִים שֶׁל הַסַּבְתּוֹת וְהַנְּעָרוֹת – בְּכָל זֶה הָיָה מִן הַנּוֹחוּת, מִן הַשֶּׁקֶט וְהַשָּׁלוֹם, עַד שֶׁכָּל מַה שֶׁעָבַר עַל הָרְחָבָה הָיָה דוֹמֶה לַחֲלוֹם סִיּוּטִים.

סְגָן-קָצִין שֶׁל גְּדוּד הַמּוֹסְקוֹבִיִּים, בְּהִמָּלְטוֹ אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, מִקְּבוּצוֹת רוֹכְבִים רוֹדְפִים, וּבְפָרְצוֹ לוֹ דֶרֶךְ בִּמְבוֹיִים מְכֻסִּים תִּלֵּי שְׁלָגִים, אֵצֶל תְּעָלַת קְרוּק, נִתְקַל בַּחשֶׁךְ בְּגוֹלִיצִין, שֶׁנִּרְדַּם בֵּין גִּזְרֵי עֵצִים, נִקְפָּא לְמֶחֱצָה; תְּחִלָּה סָבוּר הָיָה שֶׁמֵּת וְרָצָה לַעֲבוֹר הָלְאָה, אַךְ מִשֶּׁשָּׁמַע אֲנָחָה חֲלוּשָׁה, גָּחַן, וְהִכִּיר בְּפָנָיו לָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל הַפַּנָּס, אֶת אַחַד הַמַּנְהִיגִים שֶׁהָיוּ עַל הָרְחָבָה וְהוֹדִיעַ לְקְיוּכֶלְבֶּקֶר, שֶׁנִּמְצָא בְּקִרְבַת מָקוֹם עִם קְבוּצַת חַיָּלִים נִמְלָטִים.

הֵשִׁיבוּ אֶת רוּחוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין, הוֹשִׁיבוּהוּ עַל עֲגָלָה וּקְיוּכֶלְבֶּקֶר הֱבִיאוֹ אֶל אוֹדוֹיֶבְסְקִי, שֶׁדָּר עִמּוֹ בְּדִירָתוֹ. בַּעַל הַדִּירָה עַצְמוֹ לֹא חָזַר עֲדַיִן מִן הָרְחָבָה.

גּוֹלִיצִין, מִשֶּׁשָּׁמַע שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים נִצְּלוּ, הִתְעוֹרֵר מִיָּד, נִזְכַּר בְּהַבְטָחָתוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לְמַרִינְקָה (לְהִתְרָאוֹת עִמָּהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מִמֶּנָּה אוּלַי לְעוֹלָם), רָצָה לִנְסוֹעַ מִיָּד הַבָּיְתָה. אֲבָל קְיוּכֶלְבֶּקֶר לֹא הִנִּיחַ לוֹ, הִשְׁכִּיבוֹ, עֲטָפוֹ, כָּרַךְ לְרֹאשׁוֹ מַגֶּבֶת טְבוּלָה בְּחֹמֶץ, הִשְׁקָהוּ תֵּה, רוֹם וְעוֹד אֵיזֶה מַשְׁקֶה שֶׁהִמְצִיא בְּעַצְמוֹ.

לְגוֹלִיצִין לֹא הָיָה כָּל רָצוֹן לִישׁוֹן. שָׁכַב רַק לָנוּחַ קְצָת, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁעָצַם אֶת עֵינָיו מִיָּד נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה גְדוֹלָה, כְּאִלּוּ שָׁקַע לְתוֹךְ שׁוּחָה עֲמֻקָּה.

כְּשֶׁנֵּעוֹר לֹא הָיָה כְּבָר קְיוּכֶלְבֶּקֶר בֶּחָדֶר. קָרָא וְלֹא נַעֲנָה. הִבִּיט אֶל הַשָּׁעוֹן וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. שֶׁבַע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר. חָמֵשׁ שָׁעוֹת יָשַׁן, וְנִרְאָה לוֹ כְּאִלּוּ אַךְ חֲמִשָּׁה רְגָעִים.

קָם, עָבַר בְּכָל הַחֲדָרִים – לֹא הָיָה אִישׁ. רַק בַּחֲדַר הַשַּׁמָּשִׁים נָחַר שַׁמָּשׁ אֶחָד. גּוֹלִיצִין הֵעִיר אוֹתוֹ וְנוֹדַע לוֹ מִמֶּנּוּ שֶׁאֲדוֹנוֹ לֹא חָזַר עֲדַיִן וְשֶׁקְּיוּכֶלְבֶּקֶר יָצָא עִם הַקַּמֶּרְדִּי[נֶר] הַזָּקֵן שֶׁל הַנָּסִיךְ לְחַפְּשׂוֹ בָּעִיר.

גּוֹלִיצִין הָיָה חָלוּשׁ מְאֹד; רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר וּכְאֵב רַקָּתוֹ גָּרַם לוֹ עִנּוּיִים, אֶפְשָׁר מִמַּכַּת הַמַּגָּף בִּשְׁעַת הַמְּבוּסָה עַל הָרְחָבָה. וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְלַבֵּשׁ (רַק עַכְשָׁו רָאָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ; רַק הַמִּשְׁקָפַיִם נִצְּלוּ בְּדֶרֶךְ נֵס) וְיָצָא אֶל הָרְחוֹב, יָשַׁב בַּעֲגָלָה וְצִוָּה לְהוֹבִילוֹ אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט. הֶחְלִיט: קֹדֶם לְשָׁם, וְהַבַּיְתָה – אַחַר כָּךְ.

עוֹד לֹא הֵעִיר הַבֹּקֶר, רַק הַשָּׁמַיִם הִתְחִילוּ מַאֲפִירִים וְהִלְבִּין הַשֶּׁלֶג עַל הַגַּגּוֹת.

בְּמִדָּה שֶׁהִתְקָרֵב אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט, בָּהּ בְּמִדָּה הָיוּ הָרְחוֹבוֹת דּוֹמִים לְמַחֲנֶה צָבָא: בְּכָל מָקוֹם צָבָא, מֲשְׁמָרוֹת, שַׁלְשְׁלָאוֹת חוֹסְמוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ, סוּסִים כְּפוּתֵי-רַגְלַיִם, תֶּבֶן[32], קַש וַחֲשָׁשׁ, חֲמוֹרֵי-חֲנִיתוֹת וְרוֹבִים, קוֹלוֹת עֵר-וְעוֹנֶה [שֶׁל] הַמִּשְׁמָרוֹת, פְּצִיחַת לַהֲבוֹתֵיהֶן שֶׁל מְדוּרוֹת; לוֹעֵי תּוֹתָחִים מַבְרִיקִים נִרְאוּ וְנֶעֶלְמוּ חֲלִיפוֹת מִבַּעַד לַעֲשַׁן הַלֶּהָבוֹת.

עַל הָרָצִיף הַאַנְגְּלִי יָרַד גּוֹלִיצִין מֵעַל הָעֲגָלָה, שֶׁכֵּן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִנְסוֹעַ הָלְאָה, נִדְחַק וּפָרַץ לוֹ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, אַךְ אַחַר פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת הֻכְרַח לַעֲמוֹד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ לַעֲבוֹר אֶל הָרְחָבָה; הִקִּיפוּהָ שׁוּרוֹת חַיָּלִים וּבֵינֵיהֶם עָמְדוּ תּוֹתָחִים וְלוֹעֵיהֶם פְּתוּחִים כְּלַפֵּי הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים.

עַל פְּנֵי הָרָצִיף עָבַר קָרוֹן מְכֻסֶּה מַחְצֶלֶת. מִשֶּׁרָאָה אוֹתוֹ הֶהָמוֹן פִּנָּה לוֹ דֶרֶךְ וְהִתְחִילוּ מְסִירִים אֶת הַכּוֹבָעִים.

“מַה זֹאת?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“מֵתִים,” הֵשִׁיב לוֹ מִישֶׁהוּ בִּלְחִישָׁה וּבְיִרְאָה, “מְנוּחָתָם עֵדֶן! אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ וּבְכָל זֹאת תּוֹחֲבִים אוֹתָם אֶל מִתַּחַת לַקֶּרַח כְּמוֹ פִּגְרֵי כְּלָבִים.”

הִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁעָמְדוּ סְמוּכִים אֵצֶל גּוֹלִיצִין, וּמִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַלַּחַשׁ נוֹדַע לוֹ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה הָיְתָה כָּל הַלַּיְלָה מְקַבֶּצֶת אֶת הַגּוּפוֹת וּמַטְבִּיעָה אוֹתָם בַּנָּהָר; שָׁם עֲשׂוּ הַרְבֵּה פְּרָצוֹת וְהוֹרִידוּ לְתוֹכָן, אֶל מִתַּחַת לַקֶּרַח, אֶת כֻּלָּם, בְּלֹא לְהַבְחִין בֵּין מֵתִים וּבֵין חַיִּים וּפְצוּעִים: לֹא הָיָה פְּנַאי לִבְרוֹר, עַד הַבֹּקֶר הָיוּ מְצֻוִּים לְפַנוֹת אֶת הָרְחָבָה. בְּחִפָּזוֹן הָיוּ תוֹחֲבִים אֶת הַגּוּפוֹת לְתוֹךְ הַפְּרָצִים, וְהָיוּ גוּפוֹת שֶׁלֹּא עָבְרוּ, נֹאחֲזוּ בַּקֶּרַח וְדָבְקוּ אֵלָיו.

עוֹרְבִים חָשׁוּ טֶרֶף וְכִתּוֹת כִּתּוֹת שְׁחוֹרוֹת טָסוּ עַל פְּנֵי הַנֵּיבָה וּמִלְּאוּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר קְרִיאוֹת מְבַשְּׂרוֹת רָעָה. קְרִיאוֹת אֵלֶּה הִתְמַזְּגוּ עִם עוֹד אֵיזֶה קוֹל שֶׁמֵּטִיל יוֹתֵר אֵימָה, קוֹל דּוֹמֶה לַחֲרִיקַת בַּרְזֶל.

“וְזֹאת מָה? שׁוֹמְעִים אַתֶּם?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין שׁוּב.

“שׁוֹטְפִים וְכוֹבְשִׁים,” עָנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ לַחַשׁ-פְּחָדִים.

“מַה שׁוֹטְפִים וְכוֹבְשִׁים?”

“לֵךְ וְרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ.”

גּוֹלִיצִין נִדְחַק עוֹד קְצָת הָלְאָה, עָמַד עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו וְנָשָׂא[33] עֵינָיו לְשָׁם, לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ מַגִּיעַ הַקּוֹל. שָׁם עַל הָרְחָבָה הָיוּ אֲנָשִׁים מְקַרְצְפִים בְּמִגְרְדוֹת בַּרְזֶל אֶת הַמַּרְצֶפֶת, גָּרְדוּ מֵעָלֶיהָ אֶת הַשֶּׁלֶג הָאָדֹם הַמְעֹרָב בְּדָם, שָׁפְכוּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁלֶג אַחֵר, צַח וְלָבָן, וְכָבְשׁוּ אוֹתוֹ בְּמַכְבֵּשִׁים. וְעַל מַדְרֵגוֹת גְּזוֹזְטְרַת הַסֵּנַט שָׁטְפוּ אֶת הַדָּם בְּרוֹתְחִין מִתּוֹךְ עֲבִיטִים וְשִׁפְשְׁפוּ בִּסְפוֹגִין וּמִבְרָשׁוֹת. הִכְנִיסוּ שְׁמָשׁוֹת לְתוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים, טָחוּ, מָרְחוּ וְצָבְעוּ מֵחָדָשׁ אֶת הַכְּתָלִים הַכְּתֻמִּים וְהָעַמּוּדִים הַלְּבָנִים הַמֻּכְתָּמִים בְּדָם. לְמַעְלָה עַל הַגַּג תִּקְּנוּ אֶת הַמֹּאזְנַיִם בִּידֵי אֱלִילַת הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק.

הַבֹּקֶר הֶעָבֹת, הַמְעֻרְפָּל, הַשָּׁקֵט, שָׁקַע כְּמוֹ תְּמוֹ[ל] בְּהִרְהוּרִים וְנִמְלַךְ עִם לִבּוֹ לְהֵיכָן לִנְטוֹת, אִם לַקֹּר אִם[34] לַהַפְשָׁרָה; וּכְמוֹ תְּמוֹל נִנְעַץ שַׁפּוּדוֹ שֶׁל אַרְמוֹן הָאַדְמִירָלִים לְתוֹךְ הַשָּׁמַיִם הַנְּמוּכִים כְּמוֹ לְתוֹךְ מוּךְ לָבָן; וּכְמוֹ כֵן […]הַגְּשָׁרִים הַקְּטַנִּים עַל פְּנֵי הַנֵּבָה הָלְכוּ וְנֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַנֵּבָה הַלָּבָן, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁשָׁם, מֵעֵבֶר לַנֵּבָה, עֵיפָה לְבָנָה, בְּלִימָה פַּאֲתֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, יַרְכְּתֵי תֵּבֵל… וּכְמוֹ כֵן דָּהַר פָּרַשׁ הַנְּחשֶׁת עַל סוּס-הַנְּחשֶׁת לְתוֹךְ מַאְפֵּלְיָה לְבָנָה זוֹ.

וְהַמִּגְרָדוֹת קִרְצְפוּ וְקִרְצְפוּ בְּלֹא הֶפְסֵק, כְּשֶׁהֵן חוֹרְקוֹת חֲרִיקַת בַּרְזֶל.

“לֹא יַעֲלֶה בְּיָדָם לִמְחוֹק,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “הַדָּמִים יִצְעֲקוּ מִן הָאֲדָמָה אֶל אֱלֹהִים וְיַכְרִיעוּ אֶת הַחַיָּה!”

חֵלֶק שְׁלִישִׁי

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

“הַמַּהְפֵּכָה עַל פֶּתַח רוּסְיָה רוֹבֶצֶת, אֲבָל נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא תַּחְדּוֹר לְתוֹכָהּ כָּל עוֹד אֲנִי, בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן, אִימְפֵּרָטוֹר… לָמָּה אַתָּה מִסְתַּכֵּל בִּי כָּךְ?”

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף לָטַשׁ עֵינָיו, וּדְאָגָה אַחַת לוֹ, שֶׁלֹּא יֵרָדֵם הַלָּיְלָה. אֱמֶת שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְתָפְשׂוֹ בְּמִשְׁגֶּה אֲפִילוּ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.

“אֲנִי – מִתְעַנֵּג עָלָיו, הַקֵּיסָר! לֹא לַשָּׁוְא מַשְׁוִים אוֹתוֹ עִם ‘אַפּוֹלוֹ הַבֶּלְוֶדֶרִי’, הַלָּה הִכְנִיעַ אֶת פִּיתוֹן, זֶה הַפֶּתֶן רַע-הַמַּעֲלָלִים, וַאֲדוֹנִי – אֶת מַהְפֵּכַת הָעוֹלָם.”

שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה בַּחֲדַר-הָאוֹרְחִים שֶׁבֵּין חֲדַר הָעֲבוֹדָה וְהַמִּשְׁכָּב הָאַרְעִי שֶׁל הַקֵּיסָר וּבֵין חֲדַר הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט, בְּאַרְמוֹן-הַחֹרֶף, בַּלַּיְלָה אוֹר לְיוֹם הַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר לְדֵצֶמְבֶּר.

שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת שָׁהָה הַקֵּיסָר עַל הָרְחָבָה; עָיַף, נֶחְלַשׁ מֵרָעָב, נִקְפָּא מִקֹּר. לְאַחַר שֶׁחָזַר אֶל הָאַרְמוֹן, אָכַל בְּחִפָּזוֹן פַּת-שַׁחֲרִית וְהִתְפַּלֵּל, נִגַּשׁ אֶל חֲקִירַת הַנֶּאֱסָרִים. לָבוּשׁ בְּמַדֵּי הַגְּדוּד הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי, בְּבָתֵּי-שׁוֹקַיִם, מְרֻכָּס בְּכָל הַוָּוִים וְהַכַּפְתּוֹרִים, לֹא שָׁכַב אַף פַּעַם לָנוּחַ, רַק נִמְנֵם לִפְעָמִים כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּכֻרְסַת הָעוֹר עִם הַמִּשְׁעֶנֶת הַבּוֹלֶטֶת וְהַבִּלְתִּי נוֹחָה אֶל שֻׁלְחָן עָמוּס נְיָרוֹת.

הַשַּׁמָּשׁ כְּבָר נִכְנַס שָׁלשׁ פְּעָמִים בִּפְסִיעוֹת חֲשָׁאִיוֹת לְהַחֲלִיף אֶת הַנֵּרוֹת הַדּוֹעֲכִים בַּפָּמוּט שֶׁעָמַד עַל גַּבֵּי שֻׁלְחַן יָשְׁפֵה. הָאוֹרְלוֹגִין הָאַנְגְּלִיִּים עַל הַקִּיר הִשְׁמִיעוּ כְּבָר אֶת הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית. בֶּנְקֶנְדּוֹרְף תָּלָה בָּהֶם אֶת עֵינָיו מִתּוֹךְ עָגְמַת-נֶפֶשׁ: גַּם הוּא לֹא יָשֵׁן זֶה הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי. אַךְ הוֹסִיף לְדַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָדֵם.

“פְּעָמִים מַתְחִיל יוֹם יָפֶה בִּסְעָרָה. לְוַאי שֶׁכָּךְ יְהֵא גַם בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ. אֱלֹהִים הִצִּיל אוֹתָנוּ מִפֻּרְעָנוּת כָּזוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיְתָה מְבִיאָה כְּלָיָה עַל רוּסְיָה, מִכָּל מָקוֹם הָיְתָה מְבִיאָה עָלֶיהָ צָרָה גְדוֹלָה. הֲרֵיהִי שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד מִלְחֶמֶת הַצָּרְפַתִּים בָּנוּ. בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים הָאֵלֶּה רוֹאֶה אֲנִי רַחֲמֵי אֱלֹהִים.” חָזַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף עַל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי קַרַמְזִין.

“כֵּן, שִׂחֲקָה לָנוּ הַשָּׁעָה,” אָמַר הַקֵּיסָר, שֶׁהָיָה עֲדַיִן נִרְעָשׁ כְּאָדָם שֶׁעָבַר זֶה עַתָּה עַל לוּחַ-עֵץ רָעוּעַ עַל פְּנֵי תְּהוֹם, וּבַחֲשַׁאי הֵצִיץ בִּפְנֵי בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, מִתִּקְוָה אוּלַי יַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, אֲבָל זֶה בְּמִתְכַּוֵּן הָיָה נוֹתֵן מוֹרָא בְּלִבּוֹ, הָיָה מְסַכְסֵךְ אוֹתוֹ בְּרֶשֶׁת מִדַּבֶּקֶת שֶׁל פְּחָדִים, כְּעַכָּבִישׁ זֶה שְׁמְּסַכְסֵךְ אֶת הַזְּבוּב בְּקוּרָיו.

“הַכֹּל הָיָה תָּלוּי בְּשַׂעֲרָה, הוֹד מַלְכוּת! פְּעֻלּוֹתֵיהֶם הָאַמִּיצוֹת שֶׁל הַמּוֹרְדִים הָיוּ עֲשׂוּיוֹת לְהַצְלִיחַ הַצְלָחָה וַדָּאִית. אֲבָל אֵל הָרַחֲמִים נָסַךְ עֲלֵיהֶם אֵיזוֹ רוּחַ שֶׁל הִסּוּסִים. כַּמָּה שָׁעוֹת עָמְדוּ עַל הָרְחָבָה בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדֵנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֶמְצָעִים הַדְּרוּשִׁים! וְאִלּוּ הָיוּ הַסַּפְּיוֹרִים מַחְמִיצִים אֶת הָרֶגַע הַנָּכוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַלֵּיבּ-גְּרֵנַדֵרִים כְּבָר פָּרְצוּ אֶל הָאַרְמוֹן, הֲרֵי אָז הָיוּ בִּידֵי אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל הָאַרְמוֹן עִם כָּל בְּנֵי בֵּית הַמַּלְכוּת. מַבְהִילָה הַמַּחֲשָׁבָה עַל כָּל מַה שֶׁהָיוּ עֲלוּלִים לַעֲשׂוֹת כָּל אוֹתָם יְלִידֵי הַתֹּפֶת, חֶבֶר הַבּוֹגְדִים עוֹזְבֵי אֱלֹהֵיהֶם, מַלְכָּם וּמוֹלַדְתָּם! נוֹרָא וְאָיֹם! הַשְּׂעָרוֹת תִּסְמֹרְנָה, הַדָּם נִקְרָשׁ בָּעוֹרְקִים!”

“הָיוּ רוֹצְחִים אֶת כֻּלָּנוּ?”

“אֶת כֻּלְּכֶם, הוֹד מַלְכוּת.”

“וְכִי אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁתְּמוֹל רָצוּ לְהָרְגֵנִי עַל הָרְחָבָה?”

“כֵּן, עוֹד שָׁם. אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתוֹ הַחֵץ שֶׁחָלַף אֶת מִילוֹרַדוֹבִיץ הָיָה לְכַתְּחִלָּה מְיֻעָד לְהוֹד מַלְכוּתוֹ.”

“וּמַה, כְּלוּם בַּחַיִּים הוּא עֲדָיִן?”

“גּוֹסֵס. סָפֵק אִם יִחְיֶה עַד הַבֹּקֶר. דַּלֶּקֶת בְּמֵעָיו.”

נִשְׁתַּתְּקוּ.

“וְכִי עַכְשָׁו שֶׁקֶט?” שָׁאַל הַקֵּיסָר וּבוֹ בַּזְּמָן חָשַׁב שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי הוּא חוֹזֵר עַל שְׁאֵלָה זוֹ.

“שֶׁבַח לָאֵל, לְפִי שָׁעָה שֶׁקֶט.”

“הֲרַבִּים הַנֶּאֱסָרִים?”

“מֵאָה וְשִׁבְעָה מֵהַחַיָּלִים הַפְּשׁוּטִים, קְצִינִים עֲשָׂרָה, וַאֲחָדִים מֵהַנְּבָלִים לוֹבְשֵׁי הַפְרַקִים. אֲבָל אֵינָם הַמַּנְהִיגִים הָרָאשִׁיִּים, הָרִאשׁוֹנִים לַמּוֹרְדִים.”

“כְּלוּם טְרוּבֶּצְקוֹי אֵינוֹ רֹאשׁ?”

“לֹא, מַלְכִּי, אֲנִי סָבוּר שֶׁשָּׁרְשֵׁי כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה בִּמְרוֹמִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר…”

“מַה מַשְׁמַע גְּבוֹהִים יוֹתֵר? לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?”

“עֲדַיִן לֹא בָּרִי לִי הַדָּבָר, אֲבָל חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁהַשָּׂרִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, אוּלַי אֲפִילוּ חַבְרֵי הַמּוֹעֵצָה הַמַּמְלַכְתִּית, יָדָם בָּעִנְיָן הַזֶּה.”

“מִי וָמִי אֵפוֹא?”

“הָיִיתִי רוֹצֶה לְהִמָּנַע מִקְּרוֹא בְּשֵׁמוֹת.”

“שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת! אֲנִי דוֹרֵשׁ!”

“מוֹרְדְוִינוֹב, סְפֵּרַנְסְקִי…”

“מִן הַנִּמְנָע!” לָחַשׁ הַקֵּיסָר וְהִרְגִּישׁ שֶׁלִּבּוֹ שׁוּב נִרְעַשׁ, אֲבָל לֹא מֵאֵימַת הֶעָבָר אֶלָּא מִפְּנֵי אֵימַת הֶעָתִיד לָבוֹא: עָבַר עַל פְּנֵי תְּהוֹם אַחַת וּלְפָנָיו פְּעוּרָה תְּהוֹם חֲדָשָׁה; סָבוּר הָיָה שֶׁהַכֹּל תַּם וְנִשְׁלַם, וַהֲרֵי מַתְחִיל עִנְיָן חָדָשׁ.

“כֵּן, הוֹד מַלְכוּת! יִתָּכֵן שֶׁהַכֹּל יַתְחִיל מֵחָדָשׁ,” בֶּנְקֶנְדּוֹרְף מָצָא אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, כְּאִלּוּ שָׁמַע אוֹתוֹ מְהַרְהֵר.

“סְפֵּרַנְסְקִי, מוֹרְדְוִינוֹב! אִי אֶפְשָׁר,” חָזַר הַקֵּיסָר; עֲדַיִן הִתְאַמֵּץ לְהִמָּלֵט מֵהָרֶשֶׁת הַמִּדַּבֶּקֶת, כִּזְבוּב זֶה שֶׁרוֹצֶה לְהֵחָלֵץ מִן הַקּוּרִים. “לֹא, בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, אַתָּה טוֹעֶה.”

“לְוַאי שֶׁאֶתְבַּדֶּה, הוֹד מַלְכוּת!”

הַמְרַגֵּל הַגָּדוֹל הִבִּיט בִּפְנֵי הַקֵּיסָר דּוּמָם בְּאוֹתוֹ הַמַּבָּט שֶׁרוֹאֶה גַם מִתַּחַת לָאֲדָמָה, כְּמוֹ אָז אוֹר לְיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, וְעַל פְּנֵי שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת רִפְרְפָה בַּת-צְחוֹק דַּקָּה מִן הַדַּקָּה וּבִלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת. פִּתְאֹם נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ, אֲפִילוּ תְּשׁוּקָתוֹ לְשֵׁנָה עָבְרָה. הֵבִין שֶׁחֶפְצוֹ הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ: הַזְּבוּב לֹא יֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הַקּוּרִים. אֲרַקְצֵ’יֶב הָיָה ­– בֶּנְקֶנְדּוֹרְף יִהְיֶה.

הוֹצִיא מִכִּיסוֹ דַף נְיָר כָּתוּב בִּכְתָב דַּק וְהִנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

“יוֹאִיל נָא לִקְרוֹא. מְעַנְיֵן מְאֹד.”

“מַה זֹאת?”

“תָּכְנִית הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה שֶׁחִבֵּר טְרוּבֶּצְקוֹי, הַדִּיקְטָטוֹר שֶׁלָּהֶם.”

“הוּא חָבוּשׁ?”

“עֲדַיִן לֹא. הוּא נֶחְבָּא אֵצֶל גִּיסוֹ לֶבְּצֶלְטֶרְן, הַצִּיר הָאוֹסְטְרִי. יִתָּכֵן שֶׁעוֹד מְעַט יוֹבִילוּהוּ… דֶּרֶךְ אַגַּב, בְּנוֹגֵעַ לְקוֹנְסְטִיטוּצְיָה זוֹ,” חִיֵּךְ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, כְּאִלּוּ פִּתְאֹם נִזְכַּר בְּדָבָר מְבַדֵּחַ, וְאוּלַי רִחֵם עַל הַקֵּיסָר וְרָצָה לְשַׁעַשְׁעוֹ, “כְּשֶׁאוֹתָהּ זֻלּוּת בְּנֵי-אָדָם הַשִּׁכּוֹרִים צָעֲקוּ עַל הָרְחָבָה: ‘הֵידָד, קוֹנְסְטִיטוּצְיָה’, מִישֶׁהוּ שָׁאַל אוֹתָם: ‘וְכִי יוֹדְעִים אַתֶּם, שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, קוֹנְסְטִיטוּצְיָה מַהִי?’ ‘וַדַּאי שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים’, הֵשִׁיבוּ, ‘הַבַּעַל שְׁמוֹ קוֹנְסְטַנְטִין וְאִשְׁתּוֹ שְׁמָהּ קוֹנְסְטִיטוּצְיָה…’”

“לֹא רַע,” חִיֵּךְ נִיקוֹלַי חִיּוּךְ עָקֹם, כְּמוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב שִׁנַּיִם בְּעוֹד שְׂפָתָיו נְפוּחוֹת כְּמוֹ אֵצֶל נַעַר שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בַּפִּנָּה.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף יָדַע מַה צָרִיךְ הַקֵּיסָר; יָדַע שֶׁהוּא מִתְיָרֵא, שׂוֹטֵם, וְרוֹצֶה לָבוּז; יֵשׁ לוֹ צִמָּאוֹן לְבוּז. הַבְּדִיחָה עַל אוֹדוֹת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה בָּאָה לֹא לְרַוּוֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ זֶה אֶלָּא לְהַשְׁקִיטוֹ.

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת נִשְׁמְעָה הֲמֻלָּה. אֶל חֲדַר הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט הֵבִיאוּ אֶת הָאֲסוּרִים תַּחַת מִשְׁמֶרֶת חַיָּלִים, וְכָאן הִתְחִילוּ לַחְקוֹר אוֹתָם הַגֵּנֵרַל אַדְיוּטַנְטִים טוֹל וְלֵיבָשׁוֹב.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת וּפָתַח אוֹתָהּ בְּמִקְצָת.

“מָה רַבִּים הֵם הַפּוּגַצ’וֹבִים שֶׁהוּבְאוּ,” אָמַר בַּעֲוִית-פָּנִים מִתּוֹךְ סִלּוּד נָפֶשׁ.

הַמְפַקֵּחַ עַל הָאַרְמוֹן לָחַשׁ לוֹ מַה בְּאָזְנוֹ.

“מִי?” שָׁאַל הַקֵּיסָר.

"עוֹד מְנֻוָּל אֶחָד לָבוּשׁ פְרַק, הַמְחַבֵּר רִילֵיֶב. בִּרְצוֹן הוֹד הַמַּלְכוּת לַחְקוֹר אוֹתוֹ?

“לֹא. תְּחִלָּה תַּחְקֹור אָתָּה. לֵךְ לְךָ, וְעַל טְרוּבֶּצְקוֹי תּוֹדִיעֵנִי.”

כְּשֶׁיָּצָא בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, הִפְשִׁיל נִיקוֹלַי אֶת רֹאשׁוֹ אֶל מִשְׁעֶנֶת הַסַּפָּה, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִתְחִיל נִרְדָּם. אֲבָל יְשִׁיבָתוֹ לֹא הָיְתָה נוֹחָה לְשֵׁנָה, רֹאשׁוֹ הֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הַמִּשְׁעֶנֶת הַחֲלָקָה, וְלִשְׁכַּב לֹא רָצָה, חָשַׁש שֶׁמָּא יֵרָדֵם.

הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט אַדְלֶרְבֶּרְג נִכְנַס כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק בִּזְרִיזוּת שֶׁל מְשָׁרֵת עַל שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת מַגָּשׁ עִם קַפֵיוֹן. הַקֵּיסָר שָׁתָה כָּל הַלַּיְלָה קַהְוָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ שֵׁנָה מֵעַל עֵינָיו.

הִזְדַּעְזַע וְנֵעוֹר.

“אוּלַי יוֹאִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ לִשְׁכַּב?”

“לֹא, פֵדוֹרִיטְשׁ, לֹא עֵת שֵׁנוֹת עָתָּה.”

“זֶה הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי אֵינוֹ נוֹתֵן שֵׁנָה לְעֵינָיו, שֶׁמָּא יֶחֱלֶה, חָלִילָה.”

“אִם אֶחֱלֶה אֶפּוֹל לַמִּשְׁכָּב. וְכָל עוֹד כֹּחַ בְּרַגְלַי, חַיָּב אֲנִי לְהִתְגַּבֵּר.” מָזַג לוֹ קַהְוָה, גָּמָא מִמֶּנּוּ, וּכְדֵי לְהִתְבַּדֵּר הִתְחִיל כּוֹתֵב מִכְתָּב אֶל אָחִיו קוֹנְסְטַנְטִין. לֹא יָכֹל לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ בְּלֹא חֲרִיקַת שִׁנַּיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתַב בְּלָשׁוֹן שֶׁל חִבָּה מִשְׁפַּחְתִּית:

“יַקִּירִי, יַקִּירִי, קוֹנְסְטַנְטִין! יַאֲמִין לִי, שֶׁאֵין בְּלִבִּי אֶלָּא רָצוֹן אֶחָד לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מַלְאָכֵנוּ, הַקֵּיסָר הַמָּנוֹחַ. הַמַּאֲסָרִים נַעֲשִׂים בְּסֵדֶר, וַאֲנִי תִּקְוָה שֶׁבְּקָרוֹב אוּכַל לְהוֹדִיעוֹ אֶת פְּרָטֵי כָּל הָעִנְיָן הַמַּחְפִּיר הַזֶּה. וְאָז יָבִין מַה כְּבֵדָה הַתְּעוּדָה שֶׁהֵטִיל עַל אָחִיו הָאֻמְלָל וְכַמָּה זָקוּק לְרַחֲמִים גְּדוֹלִים הַבָּחוּר הַמִּסְכֵּן שֶׁלּוֹ, אֲסִירוֹ מֵאַרְמוֹן-הַחֹרֶף.”

הַגֵּנֵרַל טוֹל נִכְנַס עִם נְיָרוֹת בְּיָדוֹ.

“שֵׁב, קַרְל פֵדוֹרוֹבִיץ, וּקְרָא.”

טוֹל קָרָא אֶת דִּבְרֵי אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שֶׁנֶּאֱסַר יַחַד עִם רִילֵיֶב.

“מַה דַעְתְּךָ, הֲיֵשׁ לִמְחוֹל לַפְּקִידִים הַנְּמוּכִים וּלְכָל אוֹתָם הַצְּעִירִים הָאֻמְלָלִים?” שָׁאַל הַקֵּיסָר.

זוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה זוֹ. טוֹל לֹא הֵשִׁיב דָּבָר.

“אַח! הָאֻמְלָלִים, הָעֲלוּבִים!” נֶאֲנַח נִיקוֹלַי אֲנָחָה כְּבֵדָה, “יִתָּכֵן שֶׁהֵם אֲנָשִׁים נִפְלָאִים. לָמָּה נָדוּן אוֹתָם לַגַּרְדֹּם? כֻּלָּנוּ נִהְיֶה חַיָּבִים לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל חַיֵּיהֶם. תְּעִיָּתָם אֵינָהּ אֶלָּא תְּעִיַּת הַדּוֹר. לֹא לְאַבְּדָם אָנוּ צְרִיכִים אֶלָּא לְהַצִּילָם. כְּלוּם תַּלְיָן, אֲנִי, רוֹצֵחַ? לֹא, לֹא אוּכַל, לֹא אוּכַל, טוֹל! כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁלִּבִּי נִשְׁבָּר בְּקִרְבִּי…”

“עוֹד יִפְרוֹץ בְּבֶכִי!” חָשַׁב טוֹל מִתּוֹךְ סִלּוּד נֶפֶשׁ וְרָצָה לִכְבּוֹשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע. שָׁמַע בְּסַבְלָנוּת שֶׁל שִׁעְמוּם שֶׁהִבִּיעוּ פָּנָיו הַגַּסִּים בְּמִקְצָת וְהַקָּשִׁים, אֲבָל הַגְּלוּיִים וְהַיְשָׁרִים, פְּנֵי סְגָן-קָצִין פְּרוּסִי. וְהַקֵּיסָר הוֹסִיף לְדַבֵּר אֲרֻכּוֹת, לְפַטְפֵּט בְּאוֹתָהּ הָרַגְשָׁנוּת שֶׁיָּרַשׁ מֵאִמּוֹ. בִּפְנֵי טוֹל נִסָּה לְהַתְאִים מַסְוֶה לְפָנָיו כְּמוֹ מוּל רְאִי.

“אִם כֵּן, יְדִידִי, מַה דַעְתְּךָ, הַאֶפְשָׁר לִסְלוֹחַ?”

“הוֹד מַלְכוּת,” לֹא הִתְאַפֵּק סוֹף סוֹף טוֹל וְגָנַח, וּפָנָה אֵלָיו בִּתְנוּעָה מְהִירָה, עַד שֶׁהַכִּסֵּא חָרַק תַּחְתָּיו, “לִסְלוֹחַ תִּהְיֶה תָּמִיד שְׁהוּת בְּיָדוֹ, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא גִּלּוּ עֲדַיִן אֶת הַמְעוֹרְרִים וְהַמְּסִיתִים הָרָאשִׁיִּים, מִן הַצֹּרֶךְ לְהִתְנַהֵג לֹא רַק עִם הַקְּצִינִים אֶלָּא גַם עִם הַחַיָּלִים הַפְּשׁוּטִים לְפִי כָּל חֹמֶר הַדִּין וּבְלֹא לְהִתְמַהְמֵהַּ… אֵיזֶה תָּא יוֹאִיל לְהַקְצִיעַ לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי?”

הַקֵּיסָר שָׁתַק, פָּנָיו נַעֲשׂוּ כְּעוּסִים, הִתְקַדְּרוּ; הֵבִין שֶׁאֵין אִישׁ-שִׂיחָתוֹ רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ לוֹ רְאִי. נֶאֱנַח אֲנָחָה כְּבֵדָה יוֹתֵר, הִתְעַגֵּם, נָטַל עִפָּרוֹן וְתָכְנִית הַמִּבְצָר הַפֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְקִי עִם שׁוּרוֹת כְּלוּבִים וְתָאֵי-כֶּלֶא (כָּל תָּא הָיָה מְסֻמָּן בְּמִסְפָּר), סִמֵּן אֶחָד מֵהֶם בִּצְלָב אָדֹם, כָּתַב אֶת הַמִּסְפָּר בַּפְקֻדָּה אֶל הַמְפַקֵּחַ עַל הַמִּבְצָר, הַגֵּנֵרַל סוּקִין, וְדוּמָם מָסַר אוֹתָהּ לְטוֹל. טוֹל, דּוּמָם גַּם הוּא, הֶחֱוָה קִדָּה וְיָצָא.

וְהַקֵּיסָר שׁוּב הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ אֶל מִשְׁעֶנֶת הַסַּפָּה, עָצַם עֵינָיו וְנִרְדַּם. שׁוּב הִתְחִיל רֹאשׁוֹ מַחֲלִיק וְנִשְׁמַט מֵעַל הַמִּשְׁעֶנֶת הַחֲלָקָה.

נִכְנַס הַגֵּנֵרַל בְּשׁוּצְקִי, הַמְפַקֵּחַ עַל הָאַרְמוֹן. בְּיָדוֹ הָאַחַת הָיָה סַיִף וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה פִּנְכַּת כֶּסֶף וְעָלֶיהָ דְבַר-מָה קָטֹן וְעָגֹל.

נִיקֹוַלי נִזְדַּעְזַע, פָּקַח עֵינָיו וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בִּתְמִיהָה:

“מַה לָךְ?”

“הַגְּרַף מִילוֹרַדוֹבִיץ, הוֹד מַלְכוּת…” פָּתַח וְלֹא סִיֵּם, הִשְׁמִיעַ בְּכִי עָצוּר.

“מֵת?”

“כֵּן הוּא.”

“בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת!” אָמַר, וְחָשַׁב שֶׁמִּן הַצֹּרֶךְ בְּמִקְרֶה זֶה לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה רֶגֶשׁ.

“דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ: ‘מוֹתִי כְּחַיַּי, מִתּוֹךְ מַצְפּוּן טָהוֹר; אַשְׁרַי שֶׁמָּסַרְתִּי אֶת חַיַּי לַקֵּיסָר’. צִוָּה לְשַׁחְרֵר אֶת הָאִכָּרִים הַמְשֻׁעְבָּדִים אֵלָיו. וּלְהוֹד מַעֲלָתוֹ – אֶת זֹאת, אֶת הַסַּיִף וְהַכַּדּוּר שֶׁפָּגַע בּוֹ…”

בָּשׁוּצְקִי הִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַסַּיִף וְהֶעֱמִיד אֶת הַפִּנְכָּה עִם הַכַּדּוּר.

“אֵינִי יָכֹל… יִסְלַח נָא לִי, הוֹד מַלְכוּת,” שׁוּב פָּרַץ בִּבְכִי כָּבוּשׁ, נָשַׁק לַקֵּיסָר בִּכְתֵפוֹ וּבָרַח מִן הַחֶדֶר כְּשֶׁהוּא מְכַסֶּה פָּנָיו בְּמִמְחַטְתּוֹ.

נִיקוֹלַי נָטַל אֶת הַכַּדּוּר בִּזְהִירוּת בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו זְמַן רָב, בְּסַקְרָנוּת. זֶה הָיָה כַּדּוּר חָדָשׁ קָטֹן, שֶׁל אֶקְדֹּחַ, לֹא מִשֶּׁל הַחַיָּלִים, – אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁיָּרָה בּוֹ אֶחָד מֵאוֹתָם הַנְּבָלִים לְבוּשֵׁי הַפְרַקִים. “הָיָה מְיֻעָד בִּשְׁבִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ”, נִזְכְּרוּ לוֹ דִבְרֵי בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

הִנִּיחַ הַצִּדָּה אֶת הַכַּדּוּר וְנָטַל אוֹתוֹ דַף מִנְּיָרוֹת טְרוּבֶּצְקוֹי, שֶׁמָּסַר לוֹ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף. קָרָא:

“נִסְיוֹנָם שֶׁל כָּל הָעַמִּים בְּכָל הַזְּמַנִּים הוֹכִיחַ שֶׁשִּׁלְטוֹן הַיָּחִיד מְסֻכָּן בְּמִדָּה אַחַת לַשַּׁלִיטִים וְלָעַמִּים; שֶׁאֵינוֹ בְּהֶסְכֵּם עִם מִצְווֹת אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְעִם הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר. אֵין לְהַנִּיחַ בּיסוֹדָהּ שֶׁל מֶמְשָׁלָה אֶת שְׁרִירוּת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד; מִן הַנִּמְנָע לְהַסְכִּים שֶׁכָּל הַזְּכֻיּוֹת תִּהְיֶינָה לַצַּד הָאֶחָד, וְכָל הַחוֹבוֹת – עַל הַצַד הַשֵּׁנִי. מִשְׁמַעַת עִוֶּרֶת יְכֹלָה לְהִתְקַיֵּם רַק עַל הַמּוֹרָא וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַשַּלִּיט הַנָּבוֹן וְלֹא שֶׁל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ הַנְּבוֹנִים. הַקֵּיסָרִים שֶׁהֶעֱמִידוּ עַצְמָם לְמַעְלָה מֵהַחֻקִּים שָׁכְחוּ שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הוֹצִיאוּ עַצְמָם מִן הַחֻקִּים, מִן הָאֱנוֹשִׁיּוּת; שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּסְתַּמְּכוּ עַל הַחֻקִּים בְּשָׁעָה שֶׁהַדָּבָר נוֹגֵעַ לְזוּלָתָם, וְלֹא יַכִּירוּ בִּמְצִיאוּתָם בְּשָׁעָה שֶׁהַדָּבָר נוֹגֵעַ לְעַצְמָם. אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אִם חֻקֵּי צֶדֶק הֵם, מִפְּנֵי מַה לֹא יְקַיְּמוּ אוֹתָם גַּם הֵם? וְאִם אֵינָם צוֹדְקִים, מִפְּנֵי מָה רוֹצִים הֵם לַהֲטִילָם עַל זוּלָתָם? כָּל עַמֵּי אֵרוֹפָּה קִבְּלוּ חֻקּוֹת וְחֵרוּת. יוֹתֵר מִכֻּלָּם רָאוּי הָעָם הָרוּסִי גַּם לְאֵלֶּה וְגַם לְזוֹ. הָעָם הָרוּסִי הַחָפְשִׁי וּבֶן-הַחוֹרִין אֵינוֹ יָכֹל לִהְיוֹת קִנְיָנָהּ שֶׁל שׁוּם אִישִׁיּוּת וְשֶׁל שׁוּם מִשְׁפָּחָה. מְקוֹר הַשִּׁלְטוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הָעָם”…

“Quelle infâmie (אֵיזֹו שִׁפְלוּת),” חָשַׁב הַקֵּיסָר, “כֵּן, הֲרֵי זֶה מְתֹעָב, אֲבָל לֹא טִפְּשִׁי”…

שׁוּב הִשְׁתּוֹקֵק לְהַרְגִּישׁ רֶגֶשׁ שֶׁל בּוּז וְלֹא יָכֹל; הִרְגִּישׁ שֶׁאֵין זֶה כְּלָל וּכְלָל בְּגֶדֶר “קוֹנְסְטִיטוּצְיָה – אֵשֶׁת קוֹנְסְטַנְטִין”. אֶפְשָׁר לְהָמִית אֶת הַמּוֹרְדִים בִּירִיָּה עַל הָרְחָבָה, אֲבָל כֵּיצַד יָמִית אֶת זֹאת? נוֹרָא הוּא דַף זֶה, נוֹרָא מִכַּדּוּר-מָוֶת, עִזּוּז וְחָזָק מִמֶּנּוּ.

“טְרוּבֶּצְקוֹי, הוֹד מַלְכוּת,” הוֹדִיעַ בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

הַקֵּיסָר הִרְהֵר רֶגַע וְאָמַר:

“יִכָּנֵס.”

פֶּרֶק שֵׁנִי

בַּמִּלְחָמָה לְיַד קוּלְם נִשְׁלְחוּ שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת מֵהַגְּדוּד הַסֶּמְיוֹנוֹבִי בְּלֹא חֵץ אֶחָד בְּתַרְמִילֵיהֶם לְגָרֵשׁ בְּנֶשֶק קַר אֶת הַצָּרְפַתִּים שֶׁיָּרוּ מִקְצֵה הַיָּעַר. מְפַקֵּד הַפְּלֻגָּה, הַנָּסִיךְ סֶרְגֵי פֶּטְרוֹבִיץ טְרוּבֶּצְקוֹי, הָלַךְ בְּרֹאשׁ הַחַיָּלִים, כְּשֶׁהוּא מְנוֹפֵף בְּחַרְבּוֹ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, בִּמְנוּחָה וְשִׂמְחָה, עַד שֶׁכָּל הַחַיָּלִים הִתְנַפְּלוּ אַחֲרָיו עַל הָאוֹיֵב, תָּקְפוּ בְּכִידוֹנִים וְדָחֲקוּ אֶת הַצָּרְפַתִּים מִתּוֹךְ הַיָּעַר.

וּלְיַד לוּצֶן, כְּשֶׁהַנָּסִיךְ יֶבְגֶּנִי הָיָה מַרְעִים אֶת גְּדוּדֵי הַגְּוַרְדִּיִּה מֵאַרְבָּעִים תּוֹתָח, הִתְלוֹצֵץ טְרוּבֶּצְקוֹי עַל הַקָּצִין פוֹן-בּוֹק שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּפַחְדָנוּתוֹ: נִגַּשׁ אֵלָיו מֵאֲחוֹרָיו וְזָרַק בּוֹ רֶגֶב אֲדָמָה, וְהַלָּה נָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ אָרְצָה.

כָּךְ נָפַל טְרוּבֶּצְקוֹי בְּעַצְמוֹ בְּיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר.

אַךְ פָּקַח בַּבֹּקֶר אֶת עֵינָיו, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי פּוּשְׁצִ’ין שֶׁאָמַר לוֹ תְּמוֹל: “הֲיָבוֹא בְּכָל זֹאת אֶל הָרְחָבָה?” וּכְמוֹ תְּמוֹל שׁוּב נֶחֱלַשׁ, תַּשׁ כֻּלּוֹ, כְּאִלּוּ הָפַךְ פִּתְאֹם רַכְרוּכִי, נוֹזְלִי.

הִתְיָרֵא שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְקַחְתּוֹ; יָצָא מִבֵּיתוֹ וְנָסַע אֶל מִשְׂרַד הַמַּטֶּה הָרָאשִׁי לִשְׁאוֹל הֵיכָן יִהְיוּ נִשְׁבָּעִים: רָצָה לְהִשָּׁבַע לַקֵּיסָר הֶחָדָשׁ מִיָּד, מִתִּקְוָה שֶׁאִם יִתְרַחֵשׁ דְּבַר-מָה יִזְקְפוּ לִזְכוּתוֹ אֶת הִזְדָּרְזוּתוֹ לְהִשָּׁבֵעַ. נוֹדַע לוֹ שֶׁהַשְּׁבוּעָה תִּהְיֶה מָחָר בַּבֹּקֶר, בַּשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה. מִמִּשְׂרַד הַמַּטֶּה הָלַךְ בָּרֶגֶל אֶל אֲחוֹתוֹ. מִשָּׁם – אֶל חֲבֵרוֹ הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט בִּיבִּיקוֹב; לֹא מְצָאוֹ בַּבַּיִת, יָשַׁב עִם אִשְׁתּוֹ וְאָחִיו, אָכַל אִתָּם פַּת-שַׁחֲרִית, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָאַחַת, הִתְעוֹדֵד, סָבוּר הָיָה שֶׁהַגְּדוּדִים כְּבָר נִשְׁבְּעוּ וְשֶׁהַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם. הָלַךְ הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו וְלִנְסוֹעַ אֶל אַרְמוֹן הַקֵּיסָר לְהִשְׁתַּתֵּף שָׁם בַּתְּפִלָּה.

מִשֶּׁיָּצָא מֵהַנֶּבְסְקִי אֶל רַחֲבַת הָאַדְמִירָלִים, רָאָה קָהָל וְשָׁמַע קְרִיאוֹת: “הֵידָד, קוֹנְסְטַנְטִין!” עָמַד, שָׁאַל מַה זֹאת, וּכְשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁזֶּהוּ הַמֶּרֶד, כִּמְעַט הִתְעַלֵּף בּוֹ בַּמָּקוֹם בָּרְחוֹב.

מַה שֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ כִּמְעַט שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר. מִשּׁוּם מָה נִכְנַס שׁוּב אֶל חֲצַר הַמַּטֶּה. עָמַד מְהַרְהֵר וְלֹא יָדַע לְהֵיכָן יֵלֵךְ; לְבַסּוֹף עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַמִּשְׂרָד. כָּאן הִתְרוֹצְצוּ אֲנָשִׁים בְּפָנִים נִבְהָלִים.

מִישֶׁהוּ אָמַר:

“רַבּוֹתַי, הֲרֵי אַתֶּם לְבוּשִׁים בְּמַדֵּיכֶם; לְכוּ אֶל הָרְחָבָה, שָׁם הָאִימְפֵּרָטוֹר.”

הַכֹּל יָצְאוּ וְגַם הוּא עִמָּהֶם. אֲבָל מְעַט מְעַט פִּגֵּר לָלֶכֶת וּלְבַסּוֹף יָצָא דֶרֶךְ הֶחָצֵר אֶל רְחוֹב הַמִּילְיוֹנִים. בִּמְבוּכָתוֹ לֹא יָדַע לְהֵיכָן יִפְנֶה, הִתְלַבֵּט כְּאַרְנֶבֶת נִרְדֶּפֶת.

אֵצֶל שַׁעֲרֵי הַמַּטֶּה רָאָה פָּקִיד מוּדָע לוֹ. הַלָּה קָרָא לוֹ שֵׁנִית אֶל הַמִּשְׂרָד.

“אַח, צָרָה, צָרָה!” חָזַר כָּל הַזְּמָן הַפָּקִיד.

“אֶת מִילוֹרַדוֹבִיץ הָרְגוּ,” קָרָא מִישֶׁהוּ מַמָּשׁ לְתוֹךְ אָזְנוֹ שֶׁל טְרוּבֶּצְקוֹי. מִיָּד פָּקוּ בִּרְכָּיו.

“הוּא מִתְעַלֵּף, הַנָּסִיךְ?”

הִגִּישׁוּ לוֹ מֶלַח לְהָרִיחַ. וּפִתְאֹם נֵעוֹר שׁוּב בָּרְחוֹב בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים לוֹ. הֵבִין שֶׁמּוֹבִילִים אוֹתוֹ אֶל רַחֲבַת הַסֵּנַט.

“אֲנִי חוֹלֶה, רַבּוֹתַי, חוֹלֶה מְאֹד!” בָּכָה כִּמְעָט.

וְשׁוּב – הַמִּשְׂרָד. “אוֹי אֵלִי, זֶה כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי כָּאן!” חָשַׁב מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. הָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר, חֲדַר הָרָצִים. כָּאן לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָּה, הַכֹּל בָּרְחוּ. זְמַן רַב יָשַׁב וְשָׂמַח שֶׁסּוֹף סוֹף עֲזָבוּהוּ לִמְנוּחוֹת.

כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת תּוֹתָחִים חֲזָקוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהַשְּׁמָשׁוֹת בַּחַלּוֹנוֹת רָעָדוּ. נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, רָצָה לָרוּץ, אֲבָל צָנַח עַל כִּסְאוֹ, יָשַׁב מַשְׁמִים וְשָׁמַע יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה.

סָמוּךְ אֶל חֲדַר הָרָצִים הָיָה מַחְסָן אָפֵל; שָׁם הָיוּ תּוֹפְרִים וְחוֹתְמִים אֶת חֲבִילוֹת הַמֶּמְשָׁלָה; עָמַד כָּאן רֵיחַ שֶׁל חֹמֶר-חוֹתָם, שֶׁל מַחְצְלָאוֹת וּבַד; עֲשָׁשִׁית-שֶׁמֶן קְטַנָּה הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר הֵאִירָה אוֹר קָלוּשׁ; פְּקָעוֹת שֶׁל מְשִׁיחוֹת הָיוּ מֻנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבַתִּקְרָה הָיָה תָּקוּעַ וָו גָּדוֹל גַּם כֵּן בִּשְׁבִיל מְנוֹרָה. הוּא תָּלָה עֵינָיו בַּוָּו וּכְלוּם לֹא חָשַׁב, וְרַק אַחַר כָּךְ נִזְכַּר שֶׁחָשַׁב: “טוֹב שֶׁאֶתְלֶה אֶת עַצְמִי”.

הַיְרִיּוֹת נִשְׁתַּתְּקוּ. לְתוֹךְ הַחֶדֶר הִתְחִילוּ נִכְנָסִים רָצִים, שׁוֹעֲרִים, בַּלָּשִׁים; הָיוּ מַחֲוִים לוֹ קִדּוֹת בְּיִרְאַת כָּבוֹד וְהִסְתַּכְּלוּ בּוֹ בִּתְמִיהָה. עָמַד וְיָצָא.

עֲדַיִן לֹא יָדַע לְהֵיכָן יֵלֵךְ. לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לָלוּן הַלַּיְלָה אֵצֶל גִּיסוֹ לֶבְּצֶלְטֶרְן, צִיר אוֹסְטְרִיָּה. יָדַע שֶׁגַּם שָׁם יִמְצָאוּהוּ, אֲבָל הוּא הִתְנַהֵג כְּאוֹתוֹ שׁוֹבָב נִבְהָל שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִמָּלֵט מִמַּלְקוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מִסְתַּתֵּר מִתַחַת לַשֻּׁלְחָן.

אֵצֶל לֶבְּצֶלְטֶרְן הָיְתָה קַטַשָׁה אִשְׁתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ הֵבִין כַּמָּה כָּלְתָה אֵלֶיהָ נַפְשׁוֹ כָּל הַזְּמָן הַזֶּה בְּלֹא שֶׁיָּדַע זֹאת הוּא גוּפוֹ. יוֹתֵר מִכֹּל הֵצִיקָה לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת עֲדַיִן כְּלוּם. הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַגִּיד לָהּ מִיָּד, אַךְ דָּחָה, וְאַחַר כָּךְ דָּחָה אֶת הַדָּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת. וּבְאֹפֶן כָּזֶה לֹא הִגִּיד לָהּ, אִם כִּי יָדַע שֶׁזֶּהוּ הַגָּדוֹל מִכָּל מַעֲשֵׂי הַנְּבָלָה שֶׁלּוֹ.

עָיַף, הִקְדִּים לִשְׁכַּב. נִרְדַּם תַּרְדֵּמָה חֲזָקָה. רָאָה חֲלוֹם נָעִים עַד לִמְאֹד: אֵילוּ הָרִים-וְלֹא-הָרִים, גַּלִּים-וְלֹא-גַלִּים, סְגֻלִּים-כֵּהִים, שְׁקוּפִים, כְּמוֹ אַחְלָמָה, וְהוּא כְּאִלּוּ מְרַחֵף עַל פְּנֵיהֶם אֵילָךְ וְאֵילָךְ, מִתְנַדְנֵד כְּמוֹ בְּנַדְנֵדָה, וּפִתְאֹם תְּקָפַתּוּ שִׂמְחַת-גִּיל עַד שֶׁהֵקִיץ.

זְמַן רָב שָׁכַב בַּחֲשֵׁכָה, חִיֵּךְ וְהִרְגִּישׁ שֶׁלִּבּוֹ פּוֹעֵם עֲדַיִן מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ. רָצָה לְהִזָּכֵר וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ – יוֹתֵר מִדַּי מְשֻׁנֶּה הָיָה מִכָּל חֲלוֹם אַחֵר; אוּלָם יָדֹעַ יָדַע שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה יוֹתֵר מֵחֲלוֹם. פִּתְאֹם זָכַר אֶת מוֹרָאוֹ הַקּוֹדֵם, וּמִיָּד הִרְגִּישׁ שֶׁחָלַף כְּבָר וְעָבַר וְשׁוֹב לֹא יָשׁוּב עוֹד; וַאֲפִילוּ לֹא הִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא הִתְפַּלֵּא בְּלִבּוֹ: כִּמְדֻמֶּה לֹא הוּא הָיָה זֶה אֶלָּא אַחֵר. זָכַר אֶחָד מִפִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁהָיָה אָהוּב עָלָיו מְאֹד; הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ תָּמִיד בְּרוֹמִית, כְּפִי שֶׁלָּמַד אוֹתוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, בַּפֶּנְסִיּוֹן שֶׁל הַיֵּשׁוּעִיִּים:

“…יוֹם אִירָא, אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח. בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ, בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא; מַה יַעֲשֶׂה בָשָׂר לִי?…אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא; זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי… בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא; מַה יַעֲשֶׂה אָדָם לִי?”

שׁוּב עָצַם אֶת עֵינָיו, הִסְפִּיק רַק לַחְשׁוֹב: הֲרֵי כָּךְ יְשֵׁנִים הַנְּדוֹנִים לַמָּוֶת… “אַחַת הִיא לִי!” וְשׁוּב נִרְדַּם תַּרְדֵּמָה יוֹתֵר חֲזָקָה, יוֹתֵר מְתוּקָה, וּכְבָר בְּלֹא חֲלוֹמוֹת.

נֵעוֹר פִּתְאֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה תָּמִיד בִּשְׁעַת שֵׁנָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁדָּפְקוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע מֵרֹאשׁ שֶׁעֲתִידִים לִדְפּוֹק. וּבֶאֱמֶת, אַחַר רֶגַע דָּפְקוּ עַל הַדָּלֶת.

“הוֹד נְסִיכוּתוֹ, הוֹד נְסִיכוּתוֹ,” נִשְׁמַע קוֹל הַקַּמֶרְדִּינֶר הַנִּבְהָל.

“מַה קָרָה?”

“מִן הָאַרְמוֹן בָּאוּ.”

הֵבִין שֶׁבָּאוּ לֶאֱסוֹר אוֹתוֹ.

אַרְבָּעָה חַיָּלִים שְׁלוּפֵי חֶרֶב הִכְנִיסוּ אֶת הָאַסִּיר אֶל חֲדַר הַהַמְתָּנָה שֶׁל הַקֵּיסָר. אַחֲרָיו נִכְנְסוּ הַגֵּנֵרָלִים לֵיבָשׁוֹב, טוֹל, בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, הַמְפַקֵּחַ עַל הָאַרְמוֹן בַּשׁוּצְקִי וְרֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה שׁוּלְגִין.

נִיקוֹלַי קָם, נִגַּשׁ אֶל טְרוּבֶּצְקוֹי, עָמַד וְהִבִּיט אֵלָיו זְמַן רָב דּוּמָם: פָּנִים מְכֻסִּים אֲבַעְבּוּעוֹת, אַדְמוֹנִי, זְקַן-לְחָיַיִם דָּלִיל וּפָרוּעַ, אָזְנַיִם סוֹלְדוֹת, חֹטֶם גָּדוֹל וְכָפוּף, שְׂפָתַיִם עָבוֹת, וּבַזָּוִיּוֹת שְׁנֵי קְמָטִים מַבִּיעִים צָעַר.

“הֲכָזֶה הוּא הַדִּיקְטָטוֹר שֶׁלָּהֶם! רוֹעֵד, מְפַחֵד,” חָשַׁב הַקֵּיסָר שׁוּב מִתּוֹךְ צִמָּאוֹן גָּדוֹל לְבוּז.

הִתְקָרֵב אֵלָיו, הִגְבִּיהַּ אֶת אֶצְבַּע יָדוֹ הַיְמָנִית כְּלַפֵּי מִצְחוֹ וְאָמַר:

“מֶה הָיָה בָּרֹאשׁ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם כְּמוֹתוֹ בַּעַל שֵׁם כִּשְׁמוֹ וּמִשְׁפָּחָה כְּמִשְׁפַּחְתּוֹ נִכְנַס לְעִנְיָן כָּזֶה? מְפַקֵּד הַגְּוַרְדִּיָּה, הַנָּסִיךְ טְרוּבֶּצְקוֹי! אֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ לָתֵת יָד לַפּוֹשְׁעִים הַלָּלוּ?”

אוֹתוֹ רֶגַע הָיָה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּאַפּוֹלוֹ שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת פִּיתוֹן. אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַט מֵעַל פָּנָיו מַסְוֶה אֶחָד וְהוּשַׂם מַסְוֶה אַחֵר; תַּחַת מַסְוֵה הַזַּעַם – מַסְוֵה הָרַגְשָׁנוּת, זֶה שֶׁנִּסָּה לְהַתְאִימוֹ אֶל פָּנָיו קֹדֶם נֹכַח פְּנֵי טוֹל.

“מַה חֲבִיבָה אִשְׁתּוֹ! וּבָנִים יֵשׁ לוֹ?”

“לֹא, מַלְכִּי!”

“אַשְׁרֵיהוּ שֶׁאֵין לוֹ יְלָדִים. גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה אָיֹם, אָיֹם!”

לַמְרוֹת קִצְפּוֹ הַגָּלוּי הָיָה שָׁקֵט: כָּל הִתְנַהֲגוּתוֹ הָיְתָה מְחֻשֶּׁבֶת מֵרֹאשׁ.

“לָמָה הוּא רוֹעֵד?”

“אֲנִי קָפוּא מִקֹּר, הוֹד מַלְכוּת. נָסַעְתִּי לְכָאן לָבוּשׁ רַק בְּמַדַּי לְבָד.”

לָמָּה בְּמַדִּים?"

“אֶת פַּרְוָתִי גָנְבוּ.”

“מִי?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ. וַדַּאי בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה בְּשָׁעָה שֶׁאֲסָרוּנִי; הָיָה שָׁם אֲסַפְסוּף גָּדוֹל,” הֵשִׁיב טְרוּבֶּצְקוֹי בְּבַת-צְחוֹק, כְּשֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו: לֹא הָיָה כָּל פַּחַד בָּעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת וְהָאֲפוֹרוֹת הַלָּלוּ, הַפְּשׁוּטוֹת, הַנּוּגוֹת וְהַטּוֹבוֹת. עָמַד עֲמִידָה לֹא זְקוּפָה, שְׁחוֹחַ, יָדָיו מֻפְשָׁלוֹת עַל גַּבּוֹ.

“יוֹאִיל לַעֲמוֹד כָּרָאוּי. הַיָּדַיִם לִמְתּוֹחַ לְמָטָּה.”

“Sire…”

“בְּשָׁעָה שֶׁמַּלְכּוֹ מְדַבֵּר אֵלָיו רוּסִית אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָעֵז לְהָשִׁיב לוֹ בְּשָׂפָה אַחֶרֶת!”

“יִסְלַח לִי, הוֹד מַלְכוּת, הַיָּדַיִם כְּפוּתוֹת…”

“לְהַתִּיר!”

שׁוּלְגִין נִגַּשׁ וְהִתְחִיל לְהַתִּיר. הַקֵּיסָר הָפַךְ פָּנָיו, וּבִרְאוֹתוֹ נְיָר בִּידֵי טוֹל אָמַר:

“קְרָא.”

טוֹל קָרָא אֶת דִּבְרֵי אַחַד הָאַסִּירִים (אֶת הַשֵּׁם לֹא קָרָא) שֶׁמְּאֹרַע הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר סֻדַּר עַל יְדֵי “הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית”, שֶׁמִּלְּבַד חֲבֵרֶיהָ בְּפֶּטֶרְבּוּרְג יֵשׁ לָהּ סְנִיף גָּדוֹל בַּקּוֹרְפּוּס הָרְבִיעִי, וְשֶׁטְּרוּבֶּצְקוֹי, קְצִין הַמַּטֶּה, יָכֹל לְהַמְצִיא עָלָיו יְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת.

טְרוּבֶּצְקוֹי שָׁמַע וְשָׂמַח: הֵבִין שֶׁהָאַסִּיר שֶׁמָּסַר אֶת הַדְּבָרִים זִיֵּף בְּמִתְכַּוֵּן אֶת הָעֻבְדוֹת כְּדֵי לְהַעְלִים אֶת עִקְּבוֹת “הָאֲגֻדָּה הַדְּרוֹמִית”.

“הַאִם זֶה שֶׁל פּוּשְׁצִ’ין?” שָׁאַל הַקֵּיסָר.

“שֶׁל פּוּשְׁצִ’ין, הוֹד מַלְכוּת,” עָנָה טוֹל.

טְרוּבֶּצְקוֹי הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר שֶׁשְּׁנֵיהֶם קָרְצוּ זֶה לָזֶה בְּעֵינֵיהֶם.

“מַה יֹאמַר עַל זֹאת?” שָׁאַל נִיקוֹלַי.

“פּוּשְׁצִ’ין טוֹעֶה, הוֹד מַלְכוּת,” הֵשִׁיב טְרוּבֶּצְקוֹי כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹת שִׂכְלוֹ כְּדֵי לְהָבִין פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל קְרִיצַת עֵינַיִם זוֹ.

“אַה, הוּא סוֹבֵר, שֶׁל פּוּשְׁצִ’ין?” הִתְנַפֵּל עָלָיו טוֹל.

אֲבָל טְרוּבֶּצְקוֹי לֹא נִתְבַּלְבֵּל: כְּבָר הֵבִין שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לָצוּד עַל יָדוֹ אֶת פּוּשְׁצִ’ין.

“רוּם מַעֲלָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוֹאִיל לְהַגִּיד שֶׁזֶּה שֶׁל פּוּשְׁצִ’ין.”

“וְהֵיכָן דָּר פּוּשְׁצִ’ין?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“לֹא אֵצֶל אָבִיו?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהַקּוֹרְפּוּס הָרְבִיעִי הוּא קַן הַקּוֹשְׁרִים,” אָמַר טוֹל.

“רוּם מַעֲלָתוֹ, יְדִיעוֹת בִּלְתִּי נְכוֹנוֹת בְּיָדוֹ. בַּקּוֹרְפּוּס הָרְבִיעִי אֵין ‘אֲגֻדָּה חֲשָׁאִית’, אֲנִי אַחֲרַאי לְכָךְ,” טְרוּבֶּצְקוֹי הִבִּיט אֵלָיו בְּשִׂמְחַת נִצָּחוֹן בִּלְתִּי-מְסֻתָּרָה כִּמְעָט.

טוֹל נִשְׁתַּתֵּק מִתּוֹךְ אוֹתוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל צַיָּד שֶׁצֵּידוֹ נִמְלַט מִיָּדוֹ. גַּם פְּנֵי הַקֵּיסָר הִתְקַדְּרוּ, גַּם הוּא הֵבִין שֶׁהָעִנְיָן נִפְסַד.

“אֲבָל מַר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מָה? יְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ, הָיָה חָבֵר לָ’אֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית’?”

“הֵן, הָיִיתִי, הוֹד מַלְכוּת,” הֵשִׁיב טְרוּבֶּצְקוֹי בִּמְנוּחָה. עַכְשָׁו יָדַע שֶׁלֹּא יִנָּקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ.

“הָיָה דִיקְטָטוֹר?”

“כֵּן הוּא.”

“נָאֶה הוּא. לְפַקֵּד עַל פְּלֻגַּת חַיָּלִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְרוֹצֶה לַחֲלוֹשׁ עַל גּוֹרַל עַמִּים! לָמָּה לֹא בָּא אֶל הָרְחָבָה?”

“רָאִיתִי שֶׁאֵין לָהֶם צֹרֶךְ אֶלָּא בִּשְׁמִי לְבָד וְעָזַבְתִּי אוֹתָם. אַגַּב, קִוִּיתִי עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֶהְיֶה בְּקֶשֶׁר עִמָּהֶם יַעֲלֶה בְּיָדִי לַהֲנִיאָם מִמַּעֲשֶׂה חֲסַר-תְּבוּנָה זֶה.”

“אֵיזֶה מַעֲשֶׂה? רֶצַח הַמֶּלֶךְ?” שׁוּב קָפַץ עָלָיו טוֹל בְּשִׂמְחָה.

“רֶצַח הַמֶּלֶךְ לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל שׁוּם בֶּן-אָדָם,” רָצָה טְרוּבֶּצְקוֹי לַעֲנוֹת, אֲבָל נִמְלַךְ וּמָצָא שֶׁאֵין זֹאת אֱמֶת, וְאָמַר:

“בְּתָכְנִיּוֹת ‘הָאֲגֻדָּה’ לֹא הָיָה רֶצַח הַמֶּלֶךְ. בְּדַעְתִּי הָיָה לַהֲנִיאָם מֵהַמְרָדַת הַצָּבָא, מִשְּׁפֹךְ דָּם לְלֹא צֹרֶךְ.”

“עַל אוֹדוֹת הַמֶּרֶד יָדַע?” שָׁאַל הַקֵּיסָר.

“יָדָעְתִּי.”

“וְלֹא הִלְשִׁין?”

“לֹא יָכֹלְתִּי לְהַנִּיחַ, הוֹד מַלְכוּת, אֲפִילוּ בְּמַחֲשַׁבְתִּי שֶׁאֶתֵּן לְמִישֶׁהוּ רְשׁוּת לְכַנּוֹתֵנִי בְּשֵׁם נָבָל.”

“וְעַכְשָׁו אֵיךְ צְרִיכִים לְכַנּוֹתוֹ?”

טְרוּבֶּצְקוֹי לֹא עָנָה כְּלוּם, אֲבָל הִסְתַּכֵּל בַּקֵּיסָר בְּמַבָּט זֶה שֶׁהַלָּה נָבוֹךְ.

“לָמָה הוּא מַעֲרִים, אָדוֹן נִכְבָּד? יְסַפֵּר מַה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ!” גָּעַר בּוֹ נִיקוֹלַי בְּזָעַם. הִתְחִיל מִתְקַצֵּף.

“יוֹתֵר מִזֹּאת אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“אֵינוֹ יוֹדֵעַ? וּמַה זֹאת?”

נִגַּשׁ חִישׁ מַהֵר אֶל הַשֻּׁלְחָן וְנָטַל אֶת דַּף הַנְּיָר, תָּכְנִית הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה, – עַל גַּבֵּי הַנְּיָר הָיָה מֻנָּח הַכַּדּוּר, בְּמִתְכַּוֵּן הִנִּיחוֹ שָׁם קֹדֶם לָכֵן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְצוֹא מִיָּד.

“גַּם אֶת זֹאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ? מִי כָּתַב? כְּתָב-יָדוֹ שֶׁל מִי הוּא?”

“שֶׁלִּי.”

“וְכִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁבְּעַד זֹאת יָכֹל אֲנִי לַהֲמִיתוֹ בִּירִיָּה כָּאן עַל הַמָּקוֹם?”

“יִירֶה בִּי, קֵיסָרִי, יֵשׁ לוֹ הָרְשׁוּת לְכָךְ,” אָמַר טְרוּבֶּצְקוֹי וְשׁוּב נָשָׂא עֵינָיו. זָכַר: “בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא; מַה יַעֲשֶׂה אָדָם לִי?”

“אֵין צֹרֶךְ לִכְעוֹס! אֵין צֹרֶךְ לִכְעוֹס!” חָשַׁב הַקֵּיסָר, אֲבָל לֹא יָכֹל עוֹד לִכְבּוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ: הִתְלַהֲבוּת זַעְפּוֹ הַיְּדוּעָה לוֹ הִשְׁתַּפְּכָה כָּאֵשׁ בְּכָל וְרִידָיו.

“הַ-הַ, סָבוּר הוּא שֶׁאִם יְמִיתוּהוּ יִכָּבֵד עַל יְדֵי כָּךְ עַל הַבְּרִיּוֹת?” לָחַשׁ לוֹ בְּקוֹל נֶחֱנָק, כְּשֶׁהִסְמִיךְ פָּנָיו אֶל פָּנָיו וְהִתְקָרֵב אֵלָיו עַד שֶׁזֶּה נִרְתַּע לְאָחוֹר. “אִם כֵּן לֹא אָמִית, אֶלָּא אַרְקִיב בַּמִּבְצָר! בִּכְבָלִים! בִּכְבָלִים! כְּאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה! גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה אָיֹם, אָיֹם, אָיֹם!”

בְּמִדָּה שֶׁחָזַר עַל הַמִּלָּה הַזּוֹ, בָּהּ בְּמִדָּה הִרְגִּישׁ בְּחֻלְשָׁתוֹ: הֲרֵי זֶה עוֹמֵד לְפָנָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל פָּחַד. הוּא יָכֹל לַחֲבוֹשׁ אוֹתוֹ בְּבֵית-הָאֲסוּרִים, לִכְבּוֹל אוֹתוֹ בִּכְבָלִים, לְהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ בְּעִנּוּיִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יוּכַל לוֹ.

“נִבְזֶה!” צָעַק נִיקוֹלַי, הִתְנַפֵּל עַל טְרוּבֶּצְקוֹי וְאָחַז בְּדַשׁ בִּגְדוֹ, “אֶת מַדֶּיךָ חִלַּלְתָּ! הָלְאָה הַכְּתֵפוֹת! הָלְאָה הַכְּתֵפוֹת! כָּךְ! כָּךְ! כָּךְ!”

קָרַע, דָּחַף, לָחַץ, טִלְטֵל, וּלְבַסּוֹף הִפִּילוֹ עַל הַקַּרְקַע.

“הוֹד מַלְכוּת,” אָמַר טְרוּבֶּצְקוֹי חֲרִישִׁית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל בִּרְכָּיו וְעֵינָיו מַיְשִׁירוֹת נֶגְדּוֹ. הַקֵּיסָר הֵבִין לַמַּבָּט הַזֶּה: “אֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ?” הִתְעַשֵּׁת. הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, סָר, נָפַל עַל הַסַּפָּה וְכָבַשׁ פָּנָיו בְּיָדָיו.

הַכֹּל עָמְדוּ מַחֲשִׁים וְחִכּוּ לִרְאוֹת סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. טְרוּבֶּצְקוֹי עָמַד עַל רַגְלָיו וְהִסְתַּכֵּל בְּנִיקוֹלַי בְּאוֹתָהּ בַּת-הַצְחוֹק הַחֲרִישִׁית. אִלּוּ רָאָהוּ הַלָּה עַכְשָׁו, הָיָה מֵבִין שֶׁבְּבַת-צְחוֹק זוֹ הָיוּ רַחֲמִים.

הַדֶּלֶת מֵחֲדַר הַמִּשְׁכָּב וְהָעֲבוֹדָה נִפְתְּחָה בְּמִקְצָת. הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ הִכְנִיס בִּזְהִירוּת אֶת רֹאשׁוֹ, הֵצִיץ, וּבְאוֹתָהּ הַזְּהִירוּת הוֹצִיאוֹ וְסָגַר אֶת הַדָּלֶת.

הַשְּׁתִיקָה נִמְשְׁכָה זְמַן רָב. לְבַסּוֹף סִלֵּק הַקֵּיסָר אֶת יָדָיו מֵעַל פָּנָיו. הֵם הָיוּ חַסְרֵי-תְּנוּעָה וּלְלֹא-מַבָּע.

קָם וְהֶרְאָה לִטְרוּבֶּצְקוֹי עַל הַכֻּרְסָה לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן.

“יֵשֶׁב נָא וְיִכְתּוֹב אֶל אִשְׁתּוֹ,” אָמַר בְּלֹא לְהַבִּיט בְּפָנָיו.

טְרוּבֶּצְקוֹי יָשַׁב, נָטֵל אֶת הָעֵט וְהִבִּיט אֶל הַקֵּיסָר.

“מַה מְצַוֶּה הוֹד מַלְכוּת לִכְתּוֹב?”

“מַה שֶׁבִּרְצוֹנוֹ.”

נִיקוֹלַי הִבִּיט מֵעַל גַּבּוֹ אֶל מַה שֶׁהוּא כּוֹתֵב.

“יַקִּירָתִי, הֱיִי שְׁקֵטָה וְהִתְפַּלְלִי לֵאלֹהִים…”

“אֵין לוֹ לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים, יִכְתּוֹב רַק אֶת זֹאת: ‘אֲנִי אֶהְיֶה חַי וּבָרִיא’,” אָמַר הַקֵּיסָר.

טְרוּבֶּצְקוֹי כָּתַב:

“הַקֵּיסָר עוֹמֵד עַל יָדִי וּמְצַוֶּה לִכְתּוֹב שֶׁאֲנִי חַי וּבָרִיא.”

“‘אֶהְיֶה חַי וּבָרִיא’. יוֹסִיף נָא מִלְמַעְלָה: ‘אֶהְיֶה’.”

הוּא הוֹסִיף. הַקֵּיסָר נָטַל אֶת הַמִּכְתָּב וּמְסָרוֹ לְשׁוּלְגִין.

“יוֹאִיל לְהַמְצִיאוֹ לַנְּסִיכָה טְרוּבֶּצְקוֹיָה.”

שׁוּלְגִין יָצָא. טְרוּבֶּצְקוֹי קָם. שׁוּב קָמָה דְמָמָה. הַקֵּיסָר עָמַד לְפָנָיו וַעֲדַיִן לֹא הִבִּיט בְּפָנָיו, הִשְׁפִּיל עֵינָיו, כְּאִלּוּ לֹא הֵעֵז לְהַגְבִּיהָן.

יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְכָתַב אֶל מְפַקֵּחַ-הַמִּבְצָר סוּקִין:

“אֶת טְרוּבֶּצְקוֹי לָשִׂים בַּמִּבְצָר הָאֲלֶקְסֵיֶבִי, בְּמִסְפָּר 7.”

מָסַר אֶת הַפִּתְקָה לְטוֹל.

“וְעַכְשָׁו יֵלֵךְ לוֹ,” אָמַר וְנָתַן עֵינָיו בִּטְרוּבֶּצְקוֹי, “אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֹא לְהִתְרַעֵם עָלָי. גַּם בְמַצָּבִי אֵין לְקַנֵּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּעֶינָיו,” חִיֵּךְ חִיּוּךְ עָקֹם וְשׁוּב הִסְמִיק, הִרְגִּישׁ שֶׁאֵין דְּבָרָיו עוֹלִים יָפֶה וּפָנָיו הִתְקַדְּרוּ, “צְאוּ, צְאוּ כֻּלְּכֶם!” ­– וְהֵנִיעַ יָדוֹ.

מִשֶּׁיָּצְאוּ, יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ הַקּוֹדֵם בַּכֻּרְסָה. יָשַׁב כִּמְאֻבָּן, בְּלֹא תְּנוּעָה, אֲבָל לֹא נִרְדַּם עוֹד, אֶלָּא בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה הִבִּיט נִכְחוֹ, אֶל הָרְאִי. עַל הַקִּיר מֵעַל לַסַּפָּה הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנַת הָאִימְפֵּרָטוֹר פַּבֶל הָרִאשׁוֹן בִּמְלוֹא קוֹמָתוֹ. לַהֶבֶת הַנֵּרוֹת עַל שֻׁלְחַן הַיָּשְׁפֶה רָעֲדָה, הִבְלִיחָה, וְלָאוֹר הַמַּבְלִיחַ הַזֶּה הִתְעוֹרְרָה בָּבוּאַת הַתְּמוּנָה בָּרְאִי לְחַיִּים, וּכְאִלּוּ זָעָה; שׁוּר: עוֹד רֶגַע קָט וְתֵצֵא מִתּוֹךְ מִסְגַּרְתָּהּ בְּמַדֵּי הַגְּרוֹסְמַיְסְטֶר שֶׁל “הָאוֹרְדֶן מִמַּלְטָה”, בְּאַדֶּרֶת אַרְגָּמָן, דְּמוּת אָדָם קְטַנָּה שֶׁלְּפָנֶיהָ חֹטֶם סוֹלֵד, עֵינַיִם שֶׁל מְטֹרַף-הַדַּעַת וּבַת-צְחוֹק שֶׁל בַּר-מִנָּן.

הַבֵּן הִסְתַּכֵּל בְּאָבִיו וְהָאָב בִּבְנוֹ, כְּאִלּוּ רָצוּ לְהַגִּיד זֶה לָזֶה דְבַר-מָה.

י“א מֶרְץ – י”ד דֵּצֶמְבֶּר. אָז הָיְתָה הַפְּתִיחָה – עַכְשָׁו הַהֶמְשֵׁךְ. “אוֹתִי יַחֲנִיקוּ כְּשֵׁם שֶׁחִנְּקוּ אֶת אָבִי,” נִזְכְּרוּ לוֹ לְנִיקוֹלַי דִּבְרֵי אָחִיו. הָיָה יָכֹל לְהַגִּיד לוֹ לְעַצְמוֹ אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהִגִּיד קֹדֶם לִטְרוּבֶּצְקוֹי: “גּוֹרָלְךָ עָתִיד לִהְיוֹת אָיֹם וְנוֹרָא!”

קָם וְנִגַּשׁ אֶל הָרְאִי. לְמַטָּה, לְרַגְלֵי הָאָב, הִשְׁתַּקְּפוּ פְּנֵי הַבֵּן. חִוְרִים, עִם עַפְעַפַּיִם אֲדֻמִּים מִדַּלֶּקֶת, עִם שְׂפָתַיִם מְשֻׁרְבָּבוֹת כְּמוֹ אֵצֶל נַעַר שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בַּפִּנָּה, עִם שְׂעָרוֹת מְשֻׁרְבָּטוֹת כְּעוֹמְדוֹת זְקוּפוֹת. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁאֵין זֶה הוּא אֶלָּא אַחֵר – תְּאוֹמוֹ, “מֶלֶךְ-שֶׁקֶר”, אִימְפֵּרָטוֹר שֶׁמּוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ.

קֵרַב אֶת פָּנָיו אֶל הָרְאִי. שְׂפָתָיו נִתְעַקְּמוּ לְבַת-צְחוֹק וְדוֹבְבוּ בִּלְחִישַׁת דְּמָמָה:

“קַפִּיטַן-הַמַּטֶּה רוֹמָנוֹב! הֲלֹא אַתָּה…”

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

“מַרִינְקָה!” אָמַר גּוֹלִיצִין בְּפָקְחוֹ אֶת עֵינָיו,

זוֹ הָיְתָה יְקִיצָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה מִתּוֹךְ מַצָּבוֹ שֶׁל חֹסֶר-הַכָּרָה. עוֹד קֹדֶם, בְּדִמְדּוּמָיו. טֶרֶם רָאוּ אוֹתָהּ עֵינָיו, כְּבָר הִרְגִּישׁ בְּקִרְבָתָהּ וְהָיָה מִתְעַנֶּה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְקָרְאָהּ.

“מַה לְךָ, וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, חֲבִיבִי,” גָּחֲנָה אֵלָיו וְהֵצִיצָה לְתוֹךְ עֵינָיו נִבְהָלָה וּשְׂמֵחָה, “מַה? מָה?” הִתְאַמְּצָה לְהָבִין לְחֶפְצוֹ.

רָצָה לִשְׁאוֹל מַה לוֹ וְהֵיכָן הוּא, אֶלָּא שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ חַלָּשׁ, עַד שֶׁלֹּא עָמַד בּוֹ כֹּחַ לְדַבֵּר: הָיָה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא שׁוּב יִשְׁקַע בְּאוֹתָהּ שׁוּחָה שֶׁזֶּה עַתָּה נֶחֱלַץ מִתּוֹכָהּ, הוּא רָצָה לִזְכּוֹר בְּעַצְמוֹ: הָיָה נִזְכָּר וְשׁוֹכֵחַ שׁוּב. מַחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ נִקְרָעוֹת כְּחוּטִים רְקוּבִים. דְּבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ מַעֲסִיקִים אוֹתוֹ: הַרְבֵּה צִנְצָנוֹת עִם רֶצֶפְּטִים עַל שֻׁלְחַן הַלַּיְלָה, לַהֶבֶת נֵר-הַשַּׁעֲוָה מִתַּחַת לְסוֹכֵךְ-מֶשִׁי יָרֹק, טִקְטוּק שְׁעוֹן-הַכִּיס הַחַדְגּוֹנִי וְהַחֲרִישִׁי. כַּנִּרְאֶה, הָיָה זֶה שְׁעוֹנוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן.

“מָה הַשָּׁעָה?” שָׁאַל לְבַסּוֹף בְּהִתְאַמְּצוּת שֶׁבִּזְהִירוּת.

“שֵׁשׁ וָמֶחֱצָה,” הֶחֱזִירָה מַרִינְקָה.

“שֶׁל בֹּקֶר אוֹ שֶׁל עֶרֶב?” רָצָה לִשְׁאוֹל וְשָׁכַח – הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת: כַּמָּה יָמִים הוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה? שָׁתַק, נָח וְאַחַר שָׁאַל:

“מָה הַיּוֹם?”

“הַחֲמִישִׁי לְשַׁבָּת.”

“וְהַתַּאֲרִיךְ?” שׁוּב שָׁכַח לִשְׁאוֹל.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה שָׁאוֹן אָטוּם, דּוֹמֶה לִשְׁאוֹן יְרִיָּה רְחוֹקָה.

“הַאֻמְנָם מַמְשִׁיכִים עֲדַיִן לִירוֹת?” וְתָמוּהַּ הָיָה לוֹ הַדָּבָר שֶׁקּוֹלוֹת שָׁאוֹן כָּאֵלֶּה הָיָה שׁוֹמֵעַ מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמָיו, וְכָל פַּעַם הָיָה מִתְעוֹרֵר בּוֹ הָרָצוֹן לָרוּץ לַמָּקוֹם שֶׁיּוֹרִים שָׁם, – הָיָה מְנַעֲנֵעַ רַגְלָיו, רָץ – וְעָמַד. “עוֹמְ-עוֹמְ-עוֹמֶדֶת”, טִקְטֵק הַשָּׁעוֹן חַדְגּוֹנִית-חֲרִישִׁית. וְהוּא הֵבִין פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: “מַהְפֵּכָה עוֹמֶדֶת”.

“הֵזִיעַ,” אָמְרָה מַרִינְקָה שֶׁהִנִּיחָה אֶת כַּפָּהּ עַל מִצְחוֹ.

“שֶׁבַח לָאֵל!” אָמַר בְּשִׂמְחָה פְרִינְדִין. גּוֹלִיצִין הִכִּירוֹ עַל פִּי קוֹלוֹ. “הָרוֹפֵא אָמַר: וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מֵזִיעַ וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.”

הִיא נִגְּבָה בְּמִטְפַּחַת אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו. הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ, כְּזוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת, כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם קֶסֶם, מִשְּׁנוֹת-קְדוּמִים, שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו פְּעָמִים אֵין סְפוֹרוֹת: נַעֲרָה חֲבִיבָה, חֲבִיבָה; מְבֻשָּׂמָה בְּנִיחוֹחַ-אַהֲבָה, כְּלִילָךְ זֶה תַּחַת שִׁכְבַת טָל. הָיְתָה לְבוּשָׁה בִּגְלִימַת בַּיִת יְשָׁנָה. בִּשְׁבִיס לַיְלָה עָשׂוּי עָקְצֵי-מֶשִׁי; מִבַּעֲדוֹ נִתְלוּ וְהִתְנַעַנְעוּ לְאֹרֶךְ הַלְּחָיַיִם קְוֻצּוֹת אֲרֻכּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת כְּאֶשְׁכּוֹלוֹת קַלִּילִים. פָּנֶיהָ כָּחֲשׁוּ בְּמִקְצָת, חָוְרוּ, וְעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת נִרְאוּ יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת וְיוֹתֵר שְׁחוֹרוֹת.

“יַקִּירָתִי, יַקִּירָתִי, חֲבִיבָתִי!” לָחַשׁ וְנִמְשַׁךְ אֵלֶיהָ.

עֵינֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ; הִיא הִצְטַחֲקָה. הֵבִינָה מַה חֶפְצוֹ. הִסְמִיכָה אֶל שְׂפָתָיו אֶת כַּף יָדָהּ הַחַמָּה וְהָרַעֲנַנָּה, כְּגָבִיעַ זֶה שֶׁל פֶּרַח הַמְחֻמָּם עַל יְדֵי הַשָּׁמֶשׁ.

“צְרִיכִים לִתֵּן לוֹ אֶת הָרְפוּאוֹת, מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה,” אָמַר פְרִינְדִין.

מַרִינְקָה מִלְּאָה אֶת הַכַּף בְּסַם-רְפוּאָה וְהִגִּישָׁה לְגוֹלִיצִין. הוּא הָיָה טָעִים עִם רֵיחַ שֶׁל שְׁקֵדִים וָשֶׁבֶת.

“עוֹד,” בִּקֵּשׁ בִּלְהִיטוּת יַלְדוּתִית.

“אָסוּר עוֹד. לִשְׁתּוֹת הוּא רוֹצֶה?”

“לֹא, לִישׁוֹן.”

“רֶגַע, הָרֹאשׁ נָמוּךְ.”

בְּיָד אַחַת גִּפְּפָה אֶת כְּתֵפָיו וְהִגְבִּיהָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּכֹחַ לֹא-צָפוּי וּבִזְרִיזוּת, וּבַשְּׁנִיָּה – הִתְחִילָה מְתַקֶּנֶת לוֹ אֶת הַכָּרִים.

בְּשָׁעָה שֶׁהִגְבִּיהָה, הִרְגִּישׁ הוּא בְּלֶחְיוֹ הַלְּחוּצָה אֵלֶיהָ, מִבַּעַד לְשִׂמְלָתָהּ, אֶת עֲדִינוּת שַׁד-הַבְּתוּלָה שֶׁלָּהּ הַגָּמִישׁ.

“הֲטוֹב כָּךְ?” שָׁאֲלָה לְאַחַר שֶׁהִנִּיחָה אֶת רֹאשׁוֹ.

“טוֹב, מַרִינְקָה… אִמָּא…”

הוּא גוּפוֹ לֹא יָדַע אִם בְּמִתְכַּוֵּן אוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אָמַר: “אִמָּא”. שׁוּב נִפְגְּשׁוּ עֵינֵיהֶם. הִיא הִצְטַחֲקָה אֵלָיו, וְהוּא חָזַר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל חִבָּה וְהִתְפַּעֲלוּת:

“אִמָּא… אִמָּא…”

רָצָה לְהַגִּיד עוֹד דְּבַר-מָה, אַךְ גַּלִּים אֲפֵלִים וְרַכִּים הֱצִיפוּהוּ; רַק הִרְגִּישׁ שֶׁהִיא מְנַשֶּׁקֶת לוֹ בַּמֵּצַח, עוֹשָׂה אוֹת-הַצְּלָב וְלוֹחֶשֶׁת:

“נוּמָה, יַקִּירִי, וֵאלֹהִים יִהְיֶה בְּשׁוֹמְרֶיךָ.”

מִתּוֹךְ בַּת-צְחוֹק עָצַם אֶת עֵינָיו; דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִיא נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, מְנַעֲנַעַת אוֹתוֹ וּמְיַשֶּׁנֶת.

הוּא יָשֵׁן עַד אַחַת-עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר. הַחֲתוּלָה “מַרְקִיזָה”, לִבְנַת-הַשֵּׂעָר, כְּחֻלַּת-הָעֵינַיִם, כְּמַרְקִיזָה אֲמִתִּית בִּתְנוּעוֹתֶיהָ הַמְּתוּנוֹת וְהַנִּמּוּסִיּוֹת, יָשְׁנָה כָּל הַלַּיְלָה מְקֻפָּלָה כִּפְקַעַת, עַל גַּבֵּי הַמַּכּוּשִׁית. בַּבֹּקֶר הֵקִיצָה, עָמְדָה עַל אַרְבַּע כְּרָעֶיהָ, קִשְּׁתָה אֶת גַּבָּהּ, נָהֲמָה וְקָפְצָה עַל גַּבֵּי הַמְּנַעַנְעִים – הַלָּלוּ הִתְחִילוּ מְצַלְצְלִים וְהֵעִירוּ אֶת גּוֹלִיצִין.

“הָלְאָה, טִפְּשָׁה, הֲרֵי הַעִירוֹת אוֹתוֹ!” – הִבְרִיחָה אוֹתָהּ מַרִינְקָה וְרָקְעָה בְּרַגְלֶיהָ.

“פּוֹטַףּ פּוֹטַפִּיץ פּוֹטַפּוֹב!” נִשְׁמַע מֵרָחוֹק קְרִיאַת הַתֻּכִּי, וְגוֹלִיצִין הֵבִין מִיָּד שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בַּבַּיִת הַיָּשָׁן שֶׁל הַסַּבְתָּה. אֲבָל לֹא בְּחַדְרוֹ אֶלָּא בַּחֶדֶר הַכָּתֹם כְּעֵין הַתֵּה, הַסָּמוּךְ אֶל חֲדַר-הַסַּפּוֹת הַכָּחֹל. אַחַר כָּךְ הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְכָאן מֵחֲדַר עֲלִיָּתוֹ, שֶׁשָׁם הָיָה הָאֲוִיר מַחֲנִיק.

בַּחֶדֶר עָמַד רֵיחַ קְטֹרֶת שֶׁל שְׂרָף. הַתַּנּוּר בָּעַר מִתּוֹךְ פְּצִיחָה וְהֶמְיָה וְהֵאִיר מַחֲצִית אַחַת שֶׁל הַחֶדֶר בְּאוֹר נָעִים זְהַבְהַב-וָרֹד, וְאֶת הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה הֵאִיר בֹּקֶר הַחֹרֶף הַכְּחַלְחַל-לָבָן. הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פּוֹנִים אֶל הַגַּן עִם תִּרְזוֹתָיו הַקְּדוּמוֹת וְהַמְצֻפּוֹת אֲבַק-כְּפוֹר. לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים הַמְצֻפִּים אָרִיג כָּתֹם-לִימָנִי דֵהֵה, לְמַעְלָה, מִתַּחַת לַתִּקְרָה, הָיוּ פִּתּוּחֵי שֶׂבֶךְ לָבָן – מְחוֹלַת-מַחֲנַיִם שֶׁל מַלְאֲכֵי-אַהֲבָה. גּוּפוֹתֵיהֶם הָעֲרֻמִּים הִוְרִידוּ לְאוֹר הַתַּנּוּר הַבּוֹעֵר וּכְאִלּוּ הִתְעוֹרְרוּ לַחַיִּים.

“אֵיזֶה חֶדֶר עַלִּיז,ִ” חָשַׁב גּוֹלִיצִין וְעַלִּיזוּת נִתְעוֹרְרָה בּוֹ בְּעַצְמוֹ.

הַחֲתוּלָה לֹא הָיְתָה מִתְיָרְאָה בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי מַרִינְקָה; הִתְחַמְּקָה מִבֵּין רַגְלֶיהָ, קָפְצָה עַל הַמִּטָּה וְהִתְחִילָה מִתְחַכֶּכֶת בְּרַגְלָיו שֶׁל גּוֹלִיצִין, מִתּוֹךְ נְהִימָה גְדוֹלָה.

“הִסְתַּלְּקִי מִכָּאן, טַרְדָנִית!”

“הַנִּיחִי לָהּ, מַרִינְקָה, כְּבָר יָשַׁנְתִּי דַיִּי.”

“בֹּקֶר טוֹב, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ. אֵיךְ הוֹאִיל לָנוּחַ?” שָׁאַל פְרִינְדִין שֶׁיָּצָא מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה. קַפְלְטוֹ הַקָּטֹן נִשְׁמַט לַצַּד, שַׂעֲרוֹת צַמָּתוֹ הַמְפֻדֶּרֶת הָיוּ סְתוּרוֹת, גְּלִימָתוֹ אֲרֻכַּת הַכְּנָפַיִם הָיְתָה מְעוּכָה; כַּנִּרְאֶה, לֹא שָׁכַב כָּל הַלַּיְלָה, רַק הִצְטַמְצֵם אֵי-שָׁם עַל הַסַּפָּה אוֹ בַּכֻּרְסָה מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה.

“יָשַׁנְתִּי שֵׁנָה מְתוּקָה. אֲבָל לָמָה אַתֶּם חֲרֵדִים כָּל כָּךְ לִבְרִיאוּתִי? מַצָּבִי הוּטָב הַרְבֵּה,” אָמַר גּוֹלִיצִין.

מַרִינְקָה הִסְתַּכְּלָה בּוֹ וְהִתְפַּלְּאָה: בְּפָנָיו וּבְקוֹלוֹ בָּא פִּתְאֹם שִׁנּוּי גָּדוֹל לְטֹובָה.

“שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם!” עָשָׂה פְרִינְדִין אוֹת-הַצְּלָב וְעֵינָיו הַיַּלְדוּתִיּוֹת, בַּת-צְחוֹקוֹ הַיַּלְדוּתִית זָרְחוּ בְּטוּב-לֵב עַד שֶׁהִתְגַּבְּרָה עַלִּיזוּתוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

“אוּלַי יִסְעַד אֶת לִבּוֹ? מְעַט קַהְוָה, בֵּיצִים, מְרַק תַּרְנְגֹלֶת?”

“אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל, פְרִינְדִין, רָעֵב אֲנִי מְאֹד!”

פִּתְאֹם זָקַף אָזְנָיו, הִקְשִׁיב: הִגִּיעָה אֵלָיו הֲמֻלָּה אֲטוּמָה, דּוֹמָה לִירִיַּת תּוֹתָח רְחוֹקָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע בַּלַּיְלָה, מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמָיו.

“מַה זֹאת? הֲשׁוֹמֵעַ מַר?”

“לֹא, אֵינִי שׁוֹמֵעַ,” עָנָה פְרִינְדִין: אָזְנָיו כָּבְדוּ מִשְּׁמוֹעַ.

“הִנֵּה שׁוּב! יוֹרִים! יוֹרִים! כְּלוּם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ?” קָרָא גוֹלִיצִין וּבְעֵינָיו הִתְלַקְּחָה תִּקְוָה. הִתְרוֹמֵם עַל מִטָּתוֹ כְּמוּכָן לִקְפּוֹץ, לָרוּץ.

“וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, חֲבִיבִי, בְּשֶׁם ה’ יִשְׁכַּב נָא בִּמְנוּחָה. פְרִינְדִין, יָרוּץ נָא לְהִוָּדַע מָה הַדָּבָר,” אָמְרָה מַרִינְקָה.

הַזָּקֵן מִהֵר וְיָצָא אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. חַלּוֹנוֹתָיו פָּנוּ אֶל הֶחָצֵר. מִכָּאן נִשְׁמְעָה הַהֲמֻלָּה בְּאֹפֶן בָּרוּר, עַד שֶׁגַּם הוּא שָׁמַע. נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן, הִקְרִיב כִּסֵּא, טִפֵּס וְעָלָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, פָּתַח אֶת הָאֶשְׁנָב, הוֹצִיא רֹאשׁוֹ וּמִיָד הֵבִין. חָזַר אֶל גּוֹלִיצִין.

“הוֹי! הוֹי! אֵיזוֹ יְרִיָּה מִתּוֹתָחִים!” נִעֲנַע רֹאשׁוֹ וְצָחַק בִּיבָבָה כְּיֶלֶד, “אַל נָא יִדְאַג, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, הַיְרִיָּה אֵינָהּ מְסֻכֵּנֶת: פִּשְׁפַּשׁ הַשַּׁעַר עָשׂוּי מֵעֵץ אַלּוֹנִים וְצִירָיו מִבַּרְזֶל-חַי, וְשַׁעֲרֵי הַקִּמְרוֹנוֹת מַשְׁמִיעִים הֵדִים; הַשּׁוֹעֵר יֶפִים מֵבִיא עֵצִים אֶל הַמִּטְבָּח: וּכְשֶׁהוּא סוֹגֵר אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ בִּדְפִיקָה גְדוֹלָה, הֲרֵי זֶה מַשְׁמִיעַ הֲמֻלָּה, כְּאִלּוּ יָרוּ מִתּוֹתָח.”

הִשְׁתַּתֵּק וְאַחַר הוֹסִיף בַּאֲנָחָה שֶׁל פִּילוֹסוֹף, מִשֶּׁהֵרִיחַ בִּמְתִינוּת קֹמֶץ טַבַּק מִתּוֹךְ קֻפְסַת הַזָּהָב אֲשֶׁר תְּמוּנַת פַּבֶל הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ.

“כָּךְ הוּא הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הֶחָבִיב! הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ כַּמָּה לֹא שְׁלֵמִים הֵם וּנְתוּנִים לְמַדּוּחֵי-שָׁוְא חוּשֵׁי הָאָדָם, אֵלֶּה שַׁעֲרֵי הַחוּץ שֶׁל גָּלְמֵנוּ הַמֵּכָנִי. אִם אֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַבְחִין בֵּין דְּפִיקַת פִּשְׁפָּשׁ וּבֵין יְרִיַּת תּוֹתָח, מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְכָל הַשְׁעֲרוֹתֵינוּ הַמְחֻכָּמוֹת עַל מַהוּת הַדְּבָרִים וְעַל חֻקֵּי הַטֶּבַע הַנִּסְתָּרִים?”

פִּתְאֹם רָאָה שֶׁמַּרִינְקָה קוֹרֶצֶת לוֹ בְּעֵינֶיהָ, הִפְסִיק וְהִבִּיט אֶל גּוֹלִיצִין. הַלָּה פָּנָיו חָוְרוּ, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל הַכַּר וְעָצַם אֶת עֵינָיו.

“אֶת פַּת הַשַּׁחֲרִית הֲרֵי שָׁכַחְנוּ,” נִזְכַּר פְרִינְדִין, “תֵּכֶף וּמִיָּד אָרוּץ אֶל הַמִּטְבָּח. רוֹצֶה הוּא קַהְוָה, בֵּיצִים, מְרַק תַּרְנְגֹלֶת, וְאוּלַי גַּם דַּיְסַת אֹרֶז?”

מַרִינְקָה רַק עָשְׂתָה תְּנוּעָה בְּיָדָהּ וְהַזָּקֵן מִהֵר וְיָצָא מִן הֶחָדֶר.

זְמָן רַב שָׁכַב גּוֹלִיצִין בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

מַרִינְקָה יָשְׁבָה בִּפְאַת מִטָּתוֹ וְדוּמָם לִטְּפָה בְּיָדָהּ אֶת יָדוֹ.

“אֵיזֶה יוֹם לַחֹדֶשׁ?” שָׁאַל לְבַסּוֹף.

“הַשְּׁמוֹנָה-עָשָׂר.”

“מַשְׁמַע שְׁלשָׁה יָמִים. חָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַּבֹּקֶר?”

“כֵּן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. הַקַּמֶּרְדִּינֶר נִכְנַס עִם הַתֵּה וְרָאָה שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בִּבְגָדָיו עַל הַמִּטָּה בְּחֹם וּבְלֹא הַכָּרָה.”

“הָיִיתִי מְדַמְדֵּם?”

“כֵּן.”

“עַל מָה?”

“עַל אוֹתָן הַיְרִיּוֹת. וְגַם עַל הַחַיָּה. אֵיזוֹ חַיָּה צְרִיכִים לַהֲרוֹג.”

“זוֹכֶרֶת הִיא, מַרִינְקָה, הֲרֵי אָמַרְתִּי שֶׁעוֹד נִתְרָאֶה? הֲרֵינוּ שׁוּב מִתְרָאִים…”

זְמַן רָב הִשְׁהָה עָלֶיהָ מַבָּט חוֹדֵר. רָצָה לְשָׁאֳלָהּ אִם יוֹדַעַת הִיא מַה שֶׁאֵרַע בַּיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, וְלֹא שָׁאַל, הִתְיָרֵא.

הִיא הֵבִינָה לְמַחְשָׁבוֹתָיו:

“אֲנִי יוֹדַעַת הַכֹּל. חַצְרָנָהּ שֶׁל הַסַּבְתָּה, אֲנָנִי וָסִילְיֶבְיץ, הָיָה עַל רַחֲבַת הַסֵּנַט וְסִפֵּר לִי. הוּא גַם רָאָה אֶת אֲדוֹנִי…”

פִּתְאֹם הִפְסִיקָה, גָּחֲנָה אֵלָיו. חִבְּקָה אוֹתוֹ, לָחֲצָה אֶת לֶחְיָהּ אֶל לֶחְיוֹ, כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ בַּכַּר וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

“תֶּרֶף נָא, מַרִינְקָה, יַלְדָּתִי הַטּוֹבָה! הֲרֵינִי כָּאן עִמָּהּ, וּלְעוֹלָם לֹא…”

רָצָה לוֹמַר: “לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד עוֹד”, אֲבָל הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְרַמּוֹתָהּ: הִיא יוֹדַעַת כְּבָר הַכֹּל, לֹא רַק עַל הֶעָבָר, כִּי אִם גַּם עַל הֶעָתִיד, וְעַל כֵּן הִיא מְבַכָּה אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יְבַכֶּה הַחַי אֶת הַמֵּת, – נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. נִזְכַּר בַּחֲרוּזִים שֶׁקָּרָא פַּעַם לִפְנֵי סוֹפְיָה נַרִישְׁקִינָה:

"הֵיכָן, כַּלָּה, הֵיכָן דּוֹדֵךְ?

הֵיכָן צְעִיף כְּלוּלוֹתַיִךְ?

בֵּיתֵךְ – הַקֶּבֶר, חֲתָנֵךְ – מֵת."

“וַהֲרֵי פַּת-הַשַּׁחֲרִית,” אָמַר פְרִינְדִין כְּשֶׁנִּכְנַס וּמַגָּשׁ בְּיָדוֹ.

מַרִינְקָה קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וּבָרְחָה. הַזָּקֵן הִסְתַּכֵּל בָּהּ מֵאַחֲרֶיהָ, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, נֶאֱנַח, נָתַן עֵינָיו בְּגוֹלִיצִין וְלֹא אָמַר כְּלוּם: כַּנִּרְאֶה, גַּם הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁאֵין לְרַמּוֹתוֹ בְּנִחוּמֵי שָׁוְא.

בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה, כְּדֵי לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, דִּבֵּר עַל עִנְיָנִים צְדָדִיִּים – עַל אוֹדוֹת פִּדְיוֹן הָאֲחֻזָּה צֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי, עַל אֻמָּנוּת הָרוֹפֵא שֶׁטִּפֵּל בְּגוֹלִיצִין, עַל מַחֲלַת הַסַּבְתָּה: הַזְּקֵנָה כְּשֶׁשָּׁמְעָה עַל הַמֶּרֶד, נִבְהֲלָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁחָלְתָה, כִּמְעַט שֶׁתָּקַף אוֹתָהּ שְׁבַץ-הַלֵּב; צִוְּתָה שֶׁלֹּא לִתֵּן לְשׁוּם אָדָם מֵאַנְשֵׁי חֲצֵרָהּ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ: חָשְׁשָׁה שֶׁמָּא יִשְׁחָטוּהָ, שֶׁכֵּן זָכְרָה אֶת מֶרֶד פּוּגָצ’וֹב. “וְכִי דָבָר פָּעוּט הוּא, בְּפֶּטֶרְבּוּרְג עַצְמָהּ אַרְבָּעִים אֶלֶף עֲבָדִים, הֵם רַק מְצַפִּים לַשָּׁעָה שֶׁיּוּכְלוּ לְהִזְדַיֵּן בְּסַכִּינִים. כָּל זֹאת הֵם מַעֲשֵׂי יְדֵי הַמַּסּוֹנִים וְהַחָפְשִׁים בְּדֵעוֹת. יֶאֱרַע גַּם אֶצְלֵנוּ מַה שֶׁאֵרַע בְּצָרְפַת.”

גּוֹלִיצִין חִיֵּךְ, וְזֶה שֶׁהָיָה דָרוּשׁ לַזָּקֵן. הוֹצִיא מִכִּיסוֹ גִלְיוֹן עִתּוֹן, הוֹסָפָה לִ“ידִיעוֹת ס”ט פֶּטֶרְבּוּרְג", וּבוֹ הוֹדָעַת הַמֶּמְשָׁלָה עַל אוֹדוֹת הַמֶּרֶד שֶׁל הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר. רָצָה גוֹלִיצִין לִקְרוֹא, אֲבָל פְרִינְדִין לֹא הִנִּיחַ. שׁוּב הִכְנִיס יָדוֹ אֶל כִּיסוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם נַרְתִּיק עוֹר, הוֹצִיא מִתּוֹךְ הַנַּרְתִּיק אֶת מִשְׁקָפָיו עִם זְגוּגִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲגֻלּוֹת, נִגֵּב אוֹתָן בִּשְׁקִידָה גְדוֹלָה, חֲבָשָׁן בִּמְתִינוּת וְהִתְחִיל קוֹרֵא:

“יוֹם אֶתְמוֹל יֵחָשֵׁב בְּלֹֹא סָפֵק לִתְקוּפָה בְּדִבְרֵי יְמֵי רוּסְיָה,” קָרָא בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט, הַחַלָּשׁ, וְכִמְדֻמֶּה, הָרָחוֹק, “אוֹתוֹ יוֹם נוֹדַע לְכָל תּוֹשָׁבֵי הַבִּירָה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה וְתִקְוָה, שֶׁהַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר נִיקוֹלַי פַּבְלוֹבִיץ הֻכְתַּר בְּכֶתֶר אֲבוֹתָיו. אֲבָל רָצְתָה הַהַשְׁגָּחָה שֶׁיּוֹם זֶה קִוִּינוּ לוֹ יוּעַם בִּשְׁבִילֵנוּ גַם בִּמְאֹרָע מַעֲצִיב”…

לְהָלָן תֵּאֲרוּ אֶת הַמֶּרֶד כְּאֵיזֶה בִּלְבּוּל פָּעוֹט שֶׁל הַצָּבָא בִּשְׁעַת הַפַּרַד.

“שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת שֶׁהִתְקוֹמְמוּ הִסְתַּדְּרוּ לְרִבּוּעַ לִפְנֵי הַסֵּנַט, תַּחַת פְּקֻדָּתָם שֶׁל שִׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה קְצִינִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁנִּצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים אֲחָדִים בַּעֲלֵי פַּרְצוּף מְתֹעָב וּלְבוּשֵׁי פְרַקִים.”

“הֲרֵי זֶה אָנִי!” חִיֵּךְ גּוֹלִיצִין וּפְרִינְדִין הֶחֱזִיר לוֹ מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו בְּאוֹתוֹ חִיּוּךְ.

“קְבוּצוֹת אֲנָשִׁים קְטַנּוֹת הִקִּיפוּם וְצָעֲקוּ: הֵידָד! הַחַיָּלִים בִּקְשׁוּ לְהַשְׁמִיד אֶת הַמֶּרֶד בְּמַכָּה אֶחָת. אֲבָל הַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר חָס עַל אוֹתָם חַסְרֵי-הַדֵּעָה, וְרַק עִם בּוֹא הַלַּיְלָה הֶחְלִיט לְבַסּוֹף לְהִתְגַּבֵּר עַל רִגְשֵׁי לִבּוֹ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַַ, הוֹצִיאוּ תּוֹתָחִים וּבִירִיּוֹת מִסְפָּר פִּנּוּ אֶת הָרְחָבָה בִּן רְגָעִים אֲחָדִים. אֵלֶּה הָיוּ מְאֹרְעוֹת יוֹם אֶתְמוֹל. אֵין סָפֵק שֶׁהֵם מְצַעֲרִים. אֲבָל כָּל אֶחָד, לְאַחַר שֶׁיְּבָרֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַמּוֹרְדִים בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע הַשָּׁעוֹת שֶׁשָּׁהוּ עַל הָרְחָבָה לֹא יָכְלוּ לִמְצוֹא לָהֶם שֻׁתָּפִים אֲחֵרִים זוּלַת מְעַט חַיָּלִים שִׁכּוֹרִים וּמְעַט אֲנָשִׁים מִן הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט, שִׁכּוֹרִים גַּם הֵם, וְשֶׁמִּכָּל גְּדוּדֵי הַגְּוַרְדִּיָּה רַק שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת יָכְלוּ לְהִגָּרֵר אַחַר הַהִשְׁתּוֹלְלוּת הַמַּזִּיקָה, – יִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַבּוֹרֵא עַל שֶׁהָפַךְ אֶת הַמְּאֹרָע לְשִׂמְחָה; שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא פִּקְפּוּק קַל בֶּאֱמוּנָתוֹ הַמּוּצָקָה שֶׁל הַצָּבָא וּבִמְסִירוּתָם הַכְּלָלִית שֶׁל הָרוּסִים אֶל מוֹשְׁלָם הַנָּאוֹר בְּיוֹתֵר וְהַחֻקִּי. מִשְׁפַּט צֶדֶק יֵעָשֶׂה בִּמְהֵרָה בַּפּוֹשְׁעִים שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בַּבִּלְבּוּלִים. הַלָּלוּ נִפְסְקוּ לַחֲלוּטִין בְּעֶזְרַת הָאֱלֹהִים וּבְיָדָהּ הָאַמִּיצָה שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה: שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מַפְרִיעַ כָּעֵת אֶת מְנוּחַת בִּירָתֵנוּ”…

“הַאֱמֶת, פְרִינְדִין, שֶׁשֶּׁקֶט בָּעִיר?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“אָמְנָם שֶׁקֶט, אֲבָל מִשֶּׁקֶט כָּזֶה לֹא תִּצְמַח כָּל טוֹבָה,” אָמַר הַזָּקֵן בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “הָעִיר כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁאֲרָה בָּהּ נֶפֶשׁ חַיָּה – רַק קְרוֹנוֹת אַסִּירִים תַּחַת מִשְׁמְרוֹת זַ’נְדַּרְמִים מִשְׁתַּקְשְׁקִים. תָּמִיד מוֹבִילִים אַסִּירִים חֲדָשִׁים לְאֵין קֵצֶה: הַמַּחֲצִית הָאַחַת שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי תִּצְטָרֵךְ לִשְׁמוֹר אֶת הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה. הַנָּסִיךְ, אוּלַי זֶהוּ הַחֲלוֹם וְשִׂבְרוֹ?” לָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ וּפָנָיו אוֹמְרִים מִסְתּוֹרִין.

“אֵיזֶה חֲלוֹם?”

“חֲלוֹמוֹ שֶׁשּׁוּב יוֹרִים בְּתוֹתָחִים. אוֹמְרִים שֶׁהַצָּבָא הַדְּרוֹמִי לֹא נִשְׁבַּע וְהוּא עוֹלֶה עַל מוֹסְקְבָה וּפֶּטֶרְבּוּרְג לְהַכְרִיז אֶת הַקּוֹנְסְטִיטוּצְיָה; וְגֵנֵרַל יֶרְמוֹלוֹב גַּם הוּא; וְכֹחוֹ רַב, כָּל חַיָּלֵי הַצָּבָא הַקַּוְקַזִי הַמָּסוּר לוֹ בְּלֵב וָנָפֶשׁ. אֲנִי הֲרֵינִי מַכִּיר אֶת רוּם מַעֲלָתוֹ אֲלֶקְסֵי פֶּטְרוֹבִיץ: נֶשֶׁר! הוּא מִשֶּׁלָּנוּ, מֵאַנְשֵׁי סוּבוֹרוֹב. הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים, אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן. שֶׁשּׁוּשֶׁלֶת הַיֶּרְמוֹלוֹבִים תָּבוֹא בִּמְקוֹם הַשּׁוּשֶׁלֶת שֶׁל הָרוֹמָנוֹבִים, זֶהוּ, הַנָּסִיךְ, מַצַּב הַדְּבָרִים: יִתָּכֵן שֶׁהַכֹּל יַתְחִיל מֵחָדָשׁ…”

גּוֹלִיצִין הִקְשִׁיב וּבְעֵינָיו שׁוּב הִתְלַקְּחָה תִּקְוָה, אַךְ הוּא כִּבָּה אוֹתָהּ.

“וְאִם יַתְחִיל, הֲרֵי זֶה יִהְיֶה לֹא בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ,” אָמַר חֲרִישִׁית בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי פְרִינְדִין:

“אִם לֹא בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ, אֵיךְ זֶה נַעֲמוֹד בַּמַּצָּב הַזֶּה?”

“מָה אִכְפַּת לוֹ? הֲרֵי הוּא בְּעַד הַצַּאר?”

“אֲנִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, כְּבָר אֶל הָעֲשִׂירִיָּה הַשְּׁמִינִית לִשְׁנוֹת חַיָּי. אֲנִי חַי לְפִי רוּחַ הַדּוֹר הַיָּשָׁן, וּלְפִי רוּחוֹ אֲנִי חוֹשֵׁב גַּם אֶת מַחְשְׁבוֹתַי: הָרוּסִי בַּעַל הַשָּׁרָשִׁים תּוֹלֶה אֶת כָּל טוּבוֹ וְהַצְלָחָתוֹ וְאֶת כָּל תִּפְאֶרֶת מוֹלַדְתּוֹ אַךְ וְרַק בְּכִסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל הַקֵּיסָר.”

“הוּא שֶׁאָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי בְּעַד הַצַּאר, וַאֲנִי בְּעַד רֶפּוּבְּלִיקָה וּלְפִיכָךְ עָלָיו לְהַפְסִיק כָּל מַגָּע-וּמַשָּׂא עִמָּדִי.”

“חֲדָל לְךָ, נְסִיכִי הַנֶּחְמָד, לֹא כָּל כָּךְ רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים בְּעוֹלָמֵנוּ, שֶׁנְּזַלְזֵל בָּהֶם. וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בַּאֲדוֹנִי? לְהַלְשִׁין עָלָיו לַמִּשְׁטָרָה, מָה? תּוּף, אֵיזוֹ הַבְלוּת! אֲנִי מְחַזֵּר עָלָיו, מְטַפֵּל בּוֹ וְהוּא עוֹד מְקַנְטֵר אוֹתִי בִּדְבָרִים!” רָצָה הַזָּקֵן לְהִתְכַּעֵס וְלֹא יָכֹל: הַחִיּוּךְ הַיַּלְדוּתִי, הָעֵינַיִם הַיַּלְדוּתִיּוֹת הוֹסִיפוּ לִזְרוֹחַ כְּקֹדֶם.

“פְרִינְדִין, יוֹאִיל לָלֶכֶת אֶל הַסַּבְתָּה,” אָמְרָה מַרִינְקָה עִם כְּנִיסָתָהּ אֶל הֶחָדֶר.

“וּמָה? מַה דָרוּשׁ?”

“לֹא כְּלוּם, הִיא מִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו, מִתְרַעֶמֶת עַל שֶׁשָּׁכַח אוֹתָהּ, מְקַנְּאָה אוֹתוֹ בַּנָּסִיךְ.”

“כְּרֶגַע! כְּרֶגַע!” נִבְהַל פְרִינְדִין כֻּלּוֹ, קָפַץ וּבָרַח מִן הַחֶדֶר בִּפְסִיעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת וְהַזְּרִיזוֹת.

“וְהוּא הֲלֹא אוֹהֵב אוֹתָהּ עֲדַיִן כְּמוֹ לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה,” הִרְהֵר גּוֹלִיצִין.

מִבַּעַד לָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים הַמְצֻפִּים כְּפוֹר הִבְהִיקוּ שְׁמֵי הַחֹרֶף בִּתְכֶלְתָּם וּבְיַרְקוּתָם כְּעֵין הַפְּרוּזַג הַדֵּהֶה אוֹ כְּעֵינֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל זָקֵן מְאַהֵב. שֶׁמֶשׁ הַחֹרֶף הֵצִיצָה בַּחַלּוֹנוֹת. פִּרְחֵי הַקֶּרַח הַשְּׁקוּפִים הִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וְכָל הַחֶדֶר נִתְמַלֵּא זִיו הָעִנְבָּר. עַל הַטַפִּיטִין מֵעֵין הָאֶתְרוֹג הִתְחִילוּ זַהֲרוּרִים מְשַׂחֲקִים, וְעַל הַשֶּׂבֶךְ הַלָּבָן הֵפֵזוּ מַעֲרֻמֵּיהֶם שֶׁל מַלְאֲכֵי הָאַהֲבָה.

“אֵיזֶה חֶדֶר עַלִּיז!” שׁוּב הִרְהֵר גּוֹלִיצִין, “עַלִּיזוּת זוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ הִיא… לֹא, מִמֶּנָּה זֹאת,” – הֶחְלִיט כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בְּמַרִינְקָה.

הִיא הֶחֱלִיפָה אֶת בְּגָדֶיהָ: כְּבָר לֹא הָיְתָה לְבוּשָׁה בִּגְלִימַת הַבַּיִת, אֶלָּא בְּשִׂמְלַת יוֹם הַפְּשׁוּטָה שֶׁלָּהּ, הַלְּבָנָה עִם הַצִּיצִים הַוְּרֻדִּים; הִתְרַחֲצָה, הִסְתָּרְקָה, קָלְעָה אֶת צַמּוֹתֶיהָ בְּצוּרַת סַלְסִלָּה; קְוֻצּוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לָהּ לְאֹרֶךְ לְחָיֶיהָ וְהִתְנַעַנְעוּ כְּאֶשְׁכּוֹלוֹת קַלִּילִים. וְחֵרֶף לֵיל הַנְּדוּדִים הָיוּ פָּנֶיהָ רַעֲנַנִּים – “יוֹתֵר רַעֲנַנִּים מִטַּל שַׁחֲרִית”, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלֶיהָ פְרִינְדִין – וְגַם שְׁקֵטִים וְעַלִּיזִים: נִמְחוּ עִקְּבוֹת דִּמְעוֹתֶיהָ הַקּוֹדְמוֹת.

כִּבְּדָה אֶת הַחֶדֶר, מָחֲתָה בְּכָנָף אֶת הָאָבָק, סִדְּרָה אֶת הַבַּקְבּוּקִים וְהַצִּנְצָנוֹת עִם הָרְפוּאוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן; אֶת כְּלֵי הָאֲכִילָה הוֹצִיאָה מִן הַחֶדֶר, וְאֶת כְּלֵי הַתֵּה שָׁטְפָה; טָרְפָה בַּתַּנּוּר בְּמַגְרֵפָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׁם אוּדִים.

דּוּמָם עָקַב גּוֹלִיצִין אַחַר כָּל תְּנוּעוֹתֶיהָ; צְעִירוֹת, חֲזָקוֹת וְקַלּוֹת הָיוּ, וּקְצוּבוֹת כְּמוֹ מַנְגִּינָה, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהִיא נוֹגַעַת בּוֹ, אֲפִילוּ חֻלִּין שֶׁבְּחֻלִּין, נֶהְפָּךְ פִּתְאֹם לַחֲגִיגִי וְעַלִּיז כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה הִיא גוּפָהּ.

כַּנִּרְאֶה הִרְגִּישָׁה בְּמַבָּטוֹ, – נִפְנְתָה אֵלָיו, חִיְּכָה, נִגְּשָׁה, יָשְׁבָה בִּפְאַת הַמִּטָּה וְגָחֲנָה אֵלָיו.

“וּמָה?”

קֶרֶן הַשֶּׁמֶשׁ חָצְצָה בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ רְצוּעַת אָרִיג מָתוּחַ מְאֹד וּבַעֲשָׁנוֹ הַכְּחַלְחַל פִּזְּזוּ אֲבָקוֹת בְּהִירוֹת בִּמְחוֹלוֹת לְאֵין קֵץ. בְּשָׁעָה שֶׁגָּחֲנָה אֵלָיו נִכְנַס רֹאשָׁהּ אֶל תְּחוּם קֶרֶן-הָאוֹר הַזּוֹ, וְגוֹלִיצִין רָאָה שֶׁהַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁל קְוֻצָּתָהּ שְׁקוּיַת-הַשֶּׁמֶשׁ גֶּוֶן אֵשׁ צְהַבְהַבָּה לָהֶן, כִּמְעַט אָדֹם, כְּאֹדֶם זֶה שֶׁנִּשְׁקָף מִבַּעַד לַלֶּשֶׁם.

“כֵּן, אֲדֻמָּה,” צָחֲקָה וְהִסְתַּכְּלָה בַּקְּוֻצָּה, כְּאִלּוּ הִיא גוּפָהּ הִתְפַּלְּאָה.

הִתְרוֹמֵם, נִמְשַׁךְ אֵלֶיהָ, קֶרֶן-הָאוֹר הַחוֹצֶצֶת הִיא שֶׁקָּשְׁרָה אוֹתָם. הִיא הִרְכִּינָה אֵלָיו רֹאשָׁהּ עוֹד יוֹתֵר, וְהוּא אָחַז בְּיָדוֹ אֶת קְוֻצָּתָהּ וּלְחָצָהּ אֶל שְׂפָתָיו. רֵיחַ שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַמָּלֵא חֵשֶׁק-בְּתוּלָה מְשַׁכֵּר כַּיַּיִן הָלַם רֹאשׁוֹ.

“לֹא צָרִיךְ. מַה הוּא עוֹשֶׂה? כְּלוּם אֶפְשָׁר – שְׂעָרוֹת.”

פִּתְאֹם נִתְבַּיְּשָׁה, הִסְמִיקָה, הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ, הִפְשִׁילָה אֶת הַקְּוֻצָּה וְהֶחֱזִירָה אֶת רֹאשָׁהּ.

גּוֹלִיצִין צָנַח עַל הַכַּר, חִוֵּר וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה מֵאֵין-אוֹנִים. רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא גוּפוֹ מִסְתַּחְרֵר וּמִסְתּוֹבֵב כְּאוֹתָן נְקֻדּוֹת הָאָבָק בְּתוֹךְ קֶרֶן-הָאוֹר.

“מַה טוֹב, מַרִינְקָה, שִׁמְשִׁי!” לָחַשׁ כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֵלֶיהָ דֶרֶךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל אשֶׁר.

“מַה טוֹב?” שָׁאֲלָה בְּבַת-צְחוֹק כָּזוֹ גַם הִיא.

“הַכֹּל טוֹב… טוֹב לִחְיוֹת…”

“כֵּן לִחְיוֹת, לִחְיוֹת, וּבִלְבַד לִחְיוֹת!” חָשַׁב מִתּוֹךְ צִמָּאוֹן כָּזֶה לְחַיִּים, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא הִרְגִּישׁ כְּמוֹתוֹ.

פֶּרֶק רְבִיעִי

וַעַד הַחֲקִירָה הָעֶלְיוֹן, שֶׁעָסַק בְּעִנְיַן הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל יוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, פָּתַח אֶת יְשִׁיבוֹתָיו תְּחִלָּה בְּאַרְמוֹן הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ בַּמִּבְצָר הַפֶּטְרוֹפַּבְלִי. אֶת כָּל הַחֲקִירָה נִהֵל הַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ וְעָבַד בְּלִי לֵאוּת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת לְמֵעֵת-לְעֵת, עַד שְׁמְּקֹרָבָיו חָשְׁשׁוּ לִבְרִיאוּתוֹ.

“לֹא אִיעַף וְלֹא אִיגַע עַד שֶׁאַגִּיעַ בְּעֶזְרַת הָאֵל אֶל קַרְקַע הַתְּהוֹם הַזּוֹ,” אָמַר נִיקֹולַי לְבֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“מָתוּן מָתוּן יַעֲבוֹד, הוֹד מַלְכוּת! בְּאֶמְצְעֵי כְּפִיָּה לֹא יַשִּׂיג כְּלוּם. מִן הַצֹּרֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְטִיפָה וּבְעָרְמָה…”

“אַל תְּלַמְּדֵנִי בִּינָה, יוֹדֵעַ אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ,” עָנָה הַקֵּיסָר וּפָנָיו הִתְקַדְּרוּ וְהִסְמִיקוּ לְזֵכֶר טְרוּבֶּצְקוֹי, אֲבָל הִרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁאוֹתוֹ כִּשָּׁלוֹן לֹא הָיָה אֶלָּא פְּרִי עֲיֵפוּתוֹ הַגּוּפָנִית וּנְדוּדֵי הַשֵּׁנָה; מַה שֶׁהָיָה הוּא לֹא יִהְיֶה עוֹד. נָח, נִרְגַּע, וְשׁוּב כְּמוֹ אָז, אַחַר הַקֶּטֶל עַל הָרְחָבָה הִרְגִּישׁ, שֶׁהַכֹּל “כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת”.

אֶת רִילֵיֶב חָקְרוּ בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְדֵצֶמְבֶּר, וּלְמָחֳרָתוֹ הֱבִיאוּהוּ הָאַרְמוֹנָה אֶל הַקֵּיסָר.

“לוּ לַפָּחוֹת בָּא הַקֵּץ בְּבַת-אַחַת”, חָשַׁב רִילֵיֶב, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד הֵבִין שֶׁהַקֵּץ לֹא יָבוֹא בְּבַת-אַחַת: יִהְיוּ מְעַנִּים אוֹתוֹ עִנּוּיִים מְתוּנִים וּמְמֻשָּׁכִים, יַכְרִיחוּהוּ לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה טִפָּה טִפָּה.

לְמָחֳרַת יוֹם מַאֲסָרוֹ, צִוָּה הַקֵּיסָר לְהִוָּדַע אִם אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל רִילֵיֶב זְקוּקָה לְכָסֶף. נַטַלְיָה מִיכַיְלוֹבְנָה הֵשִׁיבָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיָדֶיהָ מִבַּעְלָהּ אֶלֶף רוּבָּלִים. הַקֵּיסָר שָׁלַח לָהּ מַתָּנָה אַלְפַּיִם רוּבָּל, וּבְיוֹם כ“ב דֵּצֶמְבֶּר, יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל נַסְטִינְקָה, יַלְדָּתוֹ שֶׁל רִילֵיֶב, שָׁלַח לָהּ בְּשֵׁם הַקֵּיסְרִית עוֹד אֶלֶף רוּבָּל. הִבְטִיחַ לִסְלוֹחַ לוֹ אִם יוֹדֶה בַּכֹּל. ”רַחֲמֵי הַקֵּיסָר הִרְעִישׁוּ אֶת נַפְשִׁי", כָּתְבָה אֶל בַּעְלָהּ שֶׁיָּשַׁב חָבוּשׁ בַּמִּבְצָר.

יוֹתֵר מִכֹּל הִתְמִיהַּ אֶת רִילֵיֶב הַדָּבָר שֶׁהַמַּתָּנָה נִשְׁלְחָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל יַלְדָּתוֹ: מִכָּאן לָמַד שֶׁחָקְרוּ וְדָרְשׁוּ אֶת הַדָּבָר. “מָה רַבּוּ חֲסָדָיו! יוֹדֵעַ נָבָל זֶה לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת! וּמָה אִם…” לֹא סִיֵּם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ: הִתְבַּהֵל מִמֶּנָּה.

פַּעַם הוֹדָה לַמְפַקֵּחַ סוּקִין עַל שֶׁהִתִּיר לוֹ רְאָיוֹן עִם אִשְׁתּוֹ. הַלָּה הִשְׁתּוֹמֵם, הוֹאִיל וְהוּא לֹא הִתִּיר אֶת הָרְאָיוֹן הַזֶּה; חָשַׁד שֶׁמָּא נִכְנְסָה בְּלֹא רִשְׁיוֹן. חָקַר אֶת הַשּׁוֹמְרִים, וְכֻלָּם פֶּה אֶחָד הִגִּידוּ, שֶׁהִיא לֹא בָּאָה אֶל הַמִּבְצָר.

“אֵין זֹאת כִּי אִם רָאָה אוֹתָהּ בַּחֲלוֹם,” אָמַר אֶל רִילֵיֶב.

“לֹא! רְאִיתִיהָ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת אֲדוֹנִי. סִפְּרָה לִי מַה שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לֵידַע בִּלְעָדֶיהָ, עַל אוֹדוֹת מַתְּנַת הַקֵּיסָר.”

“הֲרֵי עַל זֹאת נוֹדַע לוֹ בַּוָּעַד.”

“בַּוַּעַד שָׁמַעְתִּי עַל זֹאת אַחַר כָּךְ, וּמִפִּיהָ קֹדֶם לָכֵן.”

“אוּלַי שָׁכַח?”

“לֹא, זוֹכְרֵנִי. עֲדַיִן לֹא יָצָאתִי מִדַּעְתִּי.”

“אִם כֵּן לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא ‘רוּחַ’.”

“אֵיזֶה רוּחַ?”

“כְּשֶׁאָדָם חוֹלֵם בְּהָקִיץ נָחָה עָלָיו רוּחַ. אֲדוֹנִי חוֹלֶה. עָלָיו לְהִתְרַפֵּא.”

“כֵּן, חוֹלֶה,” חָשַׁב רִילֵיֶב בִּשְׁאָט-נָפֶשׁ.

בְּיוֹם כ"ב בָּעֶרֶב הֱבִיאוּהוּ אֶל חֲדַר הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל הָאַרְמוֹן, בָּדְקוּ אֶת כִּיסֵי בְּגָדָיו, אֲבָל אֶת יָדָיו לֹא כָּפְתוּ; הִכְנִיסוּהוּ תַּחַת מִשְׁמֶרֶת חַיָּלִים אֶל חֲדַר הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְטִים, הוֹשִׁיבוּהוּ בַּפִּנָּה מֵאַחֲרֵי מְחִיצָה וְצִוּוּ עָלָיו לְהַמְתִּין שָׁם.

נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לַחְשֹׁב עַל הַדְּבָרִים שֶׁעָלָיו לְהַגִּיד לַקֵּיסָר, וְחָשַׁב עַל עִנְיָנִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. זָכַר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אַחֲרוֹן לְאָסְרוֹ, הִתְנַפְּלָה עָלָיו נַטַשָׁה, לִפְּפָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְצָוְחָה בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב, דּוֹמֶה לְקוֹל צִוְחוֹתֶיהָ כְּשֶׁאֲחָזוּהָ חֶבְלֵי לֵדָה!

“לֹא אֶתֵּן! לֹא אֶתֵּן!”

וְגִפְּפָה וְלָחֲצָה בְּכֹחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר חָזָק. הַחֲזָקוֹת מִכָּל הַכְּבָלִים הֵן אֵלּוּ הַיָּדַיִם הָעֲנֻגּוֹת – כַּבְלֵי הָאַהֲבָה! בְּהִתְאַמְּצוּת נוֹרָאָה הִשְׁתַּחְרֵר מֵהֶן. הֱרִימָהּ כִּמְעַט בְּלִי רוּחַ חַיִּים, נְשָׂאָהּ, הִשְׁכִּיבָהּ עַל הַמִּטָּה וּבְבָרְחוֹ מִן הַחֶדֶר הִבִּיט עוֹד פַּעַם אֲחוֹרַנִּית. הִיא פָּקְחָה עֵינֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בּוֹ. זֶה הָיָה מַבָּטָהּ הָאַחֲרוֹן.

“אֲנִי לַפָּחוֹת יוֹדֵעַ מִפְּנֵי מַה יִצְלְבוּ אוֹתִי, וְהִיא תַּעֲמוֹד לְיַד צְלָבִי, כְּלִי-הַמַּשְׁחִית יְפַלַּח אֶת נַפְשָׁהּ וְלֹא תֵּדַע לְעוֹלָם עַל מָה וּמַדּוּעַ.”

כָּךְ הָיָה מְהַרְהֵר בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בַּחֲדַר הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְטִים, מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה.

וּפְעָמִים לֹא הָיָה מְהַרְהֵר הִרְהוּר כָּל-שֶׁהוּא, רַק הִרְגִּישׁ שֶׁמַּתְחֶלֶת בּוֹ הַקַּדָּחַת. אוֹר הַנֵּרוֹת גָּזַר אֶת עֵינָיו; עֲרָפֶל עָטַף אֶת הַחֶדֶר, וְדָמָה עָלָיו שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּתָא כִּלְאוֹ, מַבִּיט נֹכַח הַדֶּלֶת, וּכְמוֹ אָז נֹכַח פְּנֵי ‘הָרוּחַ’, מַמְתִּין עַד שֶׁתִּפָּתַח וְנַטַשָׁה תִּכָּנֵס אֵלָיו.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְנִכְנַס בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“בְּבַקָּשָׁה,” הִצְבִּיעַ לוֹ עַל הַדֶּלֶת וְהִנִּיחוֹ לְהִכָּנֵס לְפָנָיו.

רִילֵיֶב נִכְנַס.

הַקֵּיסָר עָמַד בִּקְצֵה הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. רִילֵיֶב הִשְׁתַּחֲוָה וְרָצָה לָגֶשֶׁת.

“עֲמוֹד!” אָמַר הַקֵּיסָר, הוּא בְּעַצְמוֹ נִגַּשׁ אֵלָיו וְהִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל כְּתֵפָיו, “אֲחוֹרַנִּית! אֲחוֹרַנִּית! אֲחוֹרָנִּית!” הוּא הֱזִיזוֹ עַד לַשֻּׁלְחָן, עַד שֶׁהַנֵּרוֹת עָמְדוּ יָשָׁר מוּל עֵינָיו, “תֵּן עֵינֵיךָ יָשָׁר בְּעֵינָי! כָּכָה!” הָפַךְ פָּנָיו אֶל הָאוֹר, “צֵא! אַל תִּתֵּן לְשׁוּם אָדָם לְהִכָּנֵס,” אָמַר אֶל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

הַלָּה יָצָא.

דּוּמָם וַאֲרֻכּוֹת הִסְתַּכֵּל הַקֵּיסָר בְּעֵינֵי רִילֵיֶב.

“יְשָׁרוֹת, יְשָׁרוֹת! עֵינַיִם כְּמוֹ אֵלֶּה אֵינָן מְשַׁקְרוֹת!” דִּבֵּר כְּאִלּוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שׁוּב נִשְׁתַּתֵּק וְשָׁאַל: “מַה שְׁמֶךָ?”

“רִילֵיֶב.”

“שִׁמְךָ הַפְּרָטִי?”

“קוֹנְדְרַטִי.”

“וּבְשֵׁם אָבִיךָ אֵיךְ תִּקָּרֵא?”

“פֶדוֹרוֹב.”

“קוֹנְדְרַטִי פֶדוֹרוֹבִיץ, הֲמַאֲמִין אַתָּה שֶׁיָּכֹל אֲנִי לִסְלוֹחַ לָךְ?”

רִילֵיֶב שָׁתַק. הַקֵּיסָר הִקְרִיב אֶת הַפָּנִים אֶל פָּנָיו, הֵצִיץ לְתוֹךְ עֵינָיו בְּמַבָּט עוֹד יוֹתֵר קוֹדֵר וּפִתְאֹם חִיֵּךְ. “מַה זֹאת?” תָּמַהּ רִילֵיֶב יוֹתֵר וְיוֹתֵר: כִּמְדֻמֶּה לוֹ מַשֶּׁהוּ מִתְחַנֵּן וְעָלוּב הָיָה בְּחִיּוּכוֹ זֶה.

“שְׁנֵינוּ מִסְכֵּנִים!” נֶאֱנַח הַקֵּיסָר אֲנָחָה כְּבֵדָה, “שְׁנֵינוּ שׂוֹטְמִים זֶה לָזֶה וּמִתְיָרְאִים זֶה מִפְּנֵי זֶה. וּמִי הַתַּלְיָן? וּמִי הַקָּרְבָּן? לֹא תִּמְצָא זֹאת. וּמִי הַחַיָב? הַכֹּל, וַאֲנִי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. נָא סְלַח לִי. אֵינְךָ רוֹצֶה בִּסְלִיחָתִי, סְלַח אֵפוֹא אַתָּה לִי!” וּפָשַׁט אֵלָיו אֶת יָדָיו.

רִלֵיֶב חָוַר, הִתְנוֹדֵד.

“שֵׁב!” הַקֵּיסָר תָּמַךְ בּוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ בַּכֻּרְסָה, “הֵילָךְ, שְׁתֵה,” מָזַג לוֹ מַיִם וְהִגִּישׁ לוֹ אֶת הַכּוֹס, “הַהוּקַל לְךָ? הֲתוּכַל לְדַבֵּר?”

“אוּכָל.”

רָצָה רִילֵיֶב לָקוּם. אַךְ הַקֵּיסָר עִכֵּב בְּיָדוֹ.

“לֹא, שֵׁב,” הִקְרִיב אֵלָיו כֻּרְסָה וְיָשַׁב מִמּוּלוֹ, “שְׁמַע נָא, קוֹנְדְרַטִי פֶדוֹרוֹבִיץ. שָׁפְטֵנִי נָא כְּחֶפְצְךָ, בֵּין אִם תַּאֲמִין וּבֵין אִם לֹא תַּאֲמִין אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ. מַשָּׂא כָּבֵד הֻטַּל עָלַי בִּידֵי הַהַשְׁגָּחָה, לֹא אוּכַל שֵׂאתוֹ לְבַדִּי. וַאֲנִי יְחִידִי לְלֹא יוֹעֵץ, לְלֹא עוֹזֵר וְתוֹמֵךְ. מְפַקֵּד בְּרִיגַדָּה אֲנִי וְלֹא יוֹתֵר. דַּעְתִּי קְצָרָה בְּעִנְיְנֵי הַמְּלוּכָה. אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ בֵּאלֹהִים שֶׁמִּיָּמַי לֹא נָשָׂאתִי נַפְשִׁי לַמְּלוּכָה וְלֹא עָלְתָה הַמְּלוּכָה עַל דַּעְתִּי, כָּךְ! אִלְמָלֵי יָדַעְתָּ, רִילֵיֶב – אֲבָל, לֹא! לֹא תֵּדַע לְעוֹלָם, שׁוּם אָדָם לֹא יֵדַע לְעוֹלָם מַה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ וּמַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַרְגִּישׁ בְּשָׁעָה שֶׁאֶזְכּוֹר אוֹתוֹ יוֹם נוֹרָא – יוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר! דָּם, דָּם, כֻּלִּי בְּדָם, בַּמֶּה אֶרְחָצֶנּוּ, בַּמֶּה אֲכַפְּרֶנּוּ! הֲרֵי לֹא חַיָּה אֲנִי וְלֹא עָרִיץ אֶלָּא בֶּן-אָדָם, רִילֵיֶב, גַּם אֲנִי אָב הִנֵּנִי. לְךָ נַסְטִינְקָה, לִי – סַשְׁקָה. הַצַּאר הוּא אָב, וְהָעָם – בְּנוֹ. סַכִּין בְּגוּף יַלְדִּי, – בְּסַשְׁקָה! בְּסַשְׁקָה! בְּסַשְׁקָה!”

כָּבַשׁ פָּנָיו בְּיָדָיו. זְמַן רָב לֹא סִלְּקָן; לְבַסּוֹף סִלֵּק, וְשׁוּב הִנִּיחָן עַל כְּתֵפָיו, הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו בְּבַת-צְחוֹק, כְּמִתְחַנֵּן.

“רוֹאֶה אַתָּה, אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ כְּרֵעַ, כְּאָח. הֱיֵה גַם לִי כְּאָח. חוּסָה עָלַי, עָזְרֵנִי!”

“הַמְשַׁקֵּר הוּא אוֹ אֵינוֹ מְשַׁקֵּר? הַמְשַׁקֵּר הוּא אוֹ אֵינוֹ מְשַׁקֵּר? אַתָּה מְפַתֵּנִי, שֵׁד מִשַּׁחַת? הַמְתֵּן, אַף אֲנִי אֲפַתֶּךָ!” הִתְקַצֵּף פִּתְאֹם רִילֵיֶב.

“הוֹד מַלְכוּתוֹ רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ אֶת הָאֱמֶת? הַחֵרוּת מְצוֹדֶדֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ, הִיא הִלְהִיבָה אוֹתִי וָאֶמְשׁוֹךְ אַחֲרַי אֲחֵרִים. וְאֵינִי מִתְחָרֵט. כְּלוּם חַיָּב אֲנִי כְּלַפֵּי בְּנֵי-אָדָם עַל שֶׁהָיִיתִי דוֹרֵשׁ טוֹב לָהֶם? אֲבָל לֹא עַל עַצְמִי רוֹצֶה אֲנִי לְדַבֵּר אֶלָּא עַל הַמּוֹלֶדֶת, אֲשֶׁר כָּל עוֹד לֹא יַעֲמוֹד לִבִּי מִדְּפוֹק תִּיקַר לִי מִכָּל מַחְמַדֵּי תֵּבֵל וַאֲפִילוּ מֵחֶלְקִי בָּעוֹלָם הַבָּא!”

הוּא דִּבֵּר כְּמוֹ תָּמִיד בְּלָשׁוֹן נִמְלֶצֶת, לֹא פְּשׁוּטָה, וּבְיִחוּד עַכְשָׁו, מִפְּנֵי שֶׁסִּדֵּר מִקֹּדֶם אֶת כָּל הַנְּאוּם הַזֶּה. פִּתְאֹם קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ, נָשָׂא יָדָיו לְמָעְלָה; לְחָיָיו הַחִוְרוֹת הִוְרִידוּ, עֵינָיו הִבְרִיקוּ, פָּנָיו הִשְׁתַּנּוּ. דָּמָה עַכְשָׁו לְרִילֵיֶב הַקּוֹדֵם, הַמַּרְדָן פּוֹרֵק הָעֹל – כֻּלּוֹ קַל, מְעוֹפֵף, מָהִיר, מָשׁוּל לְלַהֶבֶת אֵשׁ שֶׁהַרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ.

“יֵדַע נָא הוֹד מַלְכוּתוֹ, שֶׁכָּל עוֹד יִהְיוּ בְּנֵי-אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת תִּהְיֶה גַם הַתְּשׁוּקָה אֶל הַחֵרוּת. כְּדֵי לְהַשְׁמִיד מֵרוּסְיָה אֶת חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לְהַשְׁמִיד דּוֹר שָׁלֵם שֶׁנּוֹלַד וְגֻדַּל בִּימֵי הַמַּמְלָכָה הַקּוֹדֶמֶת, אֲנִי מֵעֵז לֵאמֹר שֶׁמֵּאֶלֶף לֹא יִמָּצְאוּ מֵאָה שֶׁבְּלִבָּם לֹא תִּיקַד כִּיקוֹד תְּשׁוּקַת הַחֵרוּת. וְלֹא רַק בְּרוּסְיָה לְבָד, לֹא, בְּלֵב כָּל עַמֵּי אֵרוֹפָּה פּוֹעֵם רֶגֶשׁ אֶחָד, וְכָל כַּמָּה שֶׁיְּדַכְּאוּהוּ לֹא יוּכְלוּ לַהֲמִיתוֹ. הֵיכָן – יַרְאֶה נָא לִי מְדִינָה אַחַת, יִפְתַּח נָא אֶת דִּבְרֵי יְמֵי הָעַמִּים, – הֵיכָן וְאֵימָתַי הָיוּ מְאֻשָּׁרִים הָעַמִּים תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת יָחִיד, לְלֹא חֹק, לְלֹא מִשְׁפָּט, לְלֹא כָּבוֹד, לְלֹא מַצְפּוּן? כְּרוֹצְחִים לְגַבֵּי הוֹד מַלְכוּתוֹ לֹא אָנוּ אֶלָּא אֵלֶּה שֶׁמַּשְׁפִּילִים בְּעֵינָיו אֶת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, יִשְׁאַל נָא אֶת עַצְמוֹ מֶה הָיָה עוֹשֶׂה אִלּוּ הָיָה אָדָם כְּמוֹתוֹ יָכֹל לְשַׂחֵק בּוֹ כְּמוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ-חַיִּים?”

הַקֵּיסָר יָשַׁב דּוּמָם, בְּלֹא זִיעַ כָּלְשֶׁהוּ, נִשְׁעָן עַל יָדִית הַכֻּרְסָה, כְּשֶׁהוּא תּוֹמֵךְ רֹאשׁוֹ בְּיָדוֹ וְשָׁמַע, בִּמְנוּחָה וּבִתְשׂוּמֶת-לֵב. וְרִילֵיֶב צָעַק, כְּאִלּו אִיֵּם, נִעֲנַע בְּיָדָיו, יָשַׁב וְקָם שׁוּב בִּקְפִיצָה.

“בַּמַּנִיפֶסְט נֶאֱמַר, שֶׁמֶּמְשַׁלְתּוֹ תִּהְיֶה הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר. אֲבָל כְּלוּם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, כְּלוּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּמְשָׁלָה זוֹ הָיְתָה קַטְלָנִית לְרוּסְיָה? הוּא הוּא הָאָשֵׁם הָעִקָּרִי בַּיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר. וְכִי לֹא הוּא הִטָּה בְּכֹחַ שַׂגִּיא אֶת מֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת אֶל זְכֻיּוֹת הָאָדָם הַקְּדוֹשׁוֹת, וְאַחַר כָּךְ עָצַר וְהֶחֱזִיר לְאָחוֹר? וְכִי לֹא הִלְהִיב בְּלִבּוֹתֵינוּ אֶת אֲבוּקַת הַחֹפֶשׁ וְאַחַר רָמַס אוֹתוֹ, אֶת הַחֹפֶשׁ, בְּלֹא רַחֲמִים? רִמָּה אֶת רוּסְיָה, רִמָּה אֶת אֵרוֹפָּה. סֻלְּקוּ שַׁלְשְׁלוֹת הַזָּהָב הָעֲנוּדוֹת עֲלֵי-דַּפְנָה, וּבִמְקוֹמָן מַחֲנִיקוֹת אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוּת שַׁלְשְׁלָאוֹת מֻחְלָדוֹת, מְעֻרְטָלוֹת. עָלָה עַל כִּסְאוֹ כִּ’מְבֹרָךְ’, וְיָרַד אֶל קִבְרוֹ אָרוּר!”

“אַתָּה מְדַבֵּר כָּל הַזְּמָן עָלָיו, וּמַה תַּגִּיד עָלָי?” שָׁאַל הַקֵּיסָר בְּאוֹתָהּ הַמְּנוּחָה.

“עַל אֲדוֹנִי מָה אֹמַר וּמַה אֲדַבֵּר? אֶת זֹאת אַגִּיד לוֹ. עוֹד בִּהְיוֹתוֹ נָסִיךְ גָּדוֹל כְּבָר לֹא אֲהֵבוֹ אִישׁ, וְאַף לֹא הָיָה רָאוּי לְאַהֲבָה: הִתְעַסְּקוּתוֹ הַיְחִידָה הָיְתָה הֶחָזִית הַצְּבָאִית וְחַיָּלִים; לֹא הִתְעַנְיֵן בְּשׁוּם דָּבָר זוּלַת הַתַּקָּנוֹן הַצְּבָאִי, וְאָנוּ רָאִינוּ אֶת זֹאת וּפַחַד הִפִּיל עָלֵינוּ הַדָּבָר שֶׁעַל הַכִּסֵּא יֵשֵׁב מְפַקֵּד פְּרוּסִי, אוֹ, מַה שֶׁגָּרוּעַ מִזֶּה, אֲרַקְצֵ’יֶב שֵׁנִי. וְלֹא טָעִינוּ: תְּחִלָּתוֹ הָיְתָה רָעָה, הוֹד מַלְכוּת! כְּמוֹ שֶׁהוֹאִיל הוּא בְּעַצְמוֹ לְהַבִּיעַ קֹדֶם, הוּא עָלָה עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת דֶּרֶךְ דְּמֵי נְתִינָיו; בְּעַמּוֹ, בִּבְנוֹ תָּקַע סַכִּין… וְעַכְשָׁו הוּא בּוֹכֶה, מִתְוַדֶּה, מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה. אִם אֱמֶת בְּפִיו, יִתֵּן חֹפֶשׁ לְרוּסְיָה, וְאִם אֵין בְּפִיו נְכוֹנָה, יִזָּהֵר נָא: אֲנַחְנוּ הַחִלּוֹנוּ – וַאֲחֵרִים יְסַיְּמוּ. דָּם תַּחַת דָּם – בְּרֹאשׁוֹ, בְּרֹאשׁ בְּנוֹ, נֶכְדּוֹ, נִינוֹ! וְאָז יִרְאוּ כָּל עַמֵּי תֵּבֵל כִּי אֵין בָּעוֹלָם מֻכְשָׁר לְמֶרֶד כָּעָם הָרוּסִי. אֵין זוֹ הֲזָיָה, כִּי אִם אֲשֶׁר חָזִיתִי מִבַּעַד לְמִפְלְשֵׂי הַזְּמַנִּים! אֲשׁוּרֶנּוּ מֵאַחֲרֵי מֵאָה שָׁנָה! תָּקוּם מַהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה, תָּקוּם וְתֶהִי! וְעַכְשָׁו יַעֲשֶׂה בִּי דִין, יַהַרְגֵנִי נָא הָרוֹג…”

וְנָפַל לְתוֹךְ הַכֻּרְסָה חֲסַר-אוֹנִים.

“שְׁתֵה, שְׁתֵה,” שׁוּב מָזַג לוֹ הַקֵּיסָר, “רוֹצֶה אַתָּה בְּטִפּוֹת?”

רָץ לְהַשִּׂיג אֶת הַטִּפּוֹת, מָנָה אוֹתָן לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת קְטַנָּה. הִגִּישׁ אֶל חָטְמוֹ מְלָחִים אַנְגְּלִיִּים וָכֹהֶל. רִילֵיֶב רָצָה לְנַגֵּב אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו, חִפֵּשׂ אֶת מִמְחַטְתּוֹ וְלֹא מָצָא. הַקֵּיסָר נָתַן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ. הִתְעַסֵּק, דָּאַג טִפֵּל. בִּתְנוּעוֹת גּוּפוֹ הָאָרֹךְ, הַדַּק וְהַגָּמִישׁ הָיְתָה זְרִיזוּת שֶׁל נָחָשׁ. “רוּחַ, רוּחַ! גִּלְגּוּל!” הִרְהֵר רִילֵיֶב מִתּוֹךְ אֵימָה.

“אַח, אֵלִי, אֵלִי! אֵיךְ אֶפְשָׁר כָּךְ? דַּיֶךָּ, דַּיֶךָּ! שְׁכַב, תָּנוּחַ. שֶׁמָּא רוֹצֶה אַתָּה יַיִן אוֹ תֵּה? לִסְעוֹד אֶת לִבְּךָ פַּת עַרְבִית?”

“אֵין צֹרֶךְ בְּשׁוּם דָּבָר!” אָמַר רִילֵיֶב בַּאֲנָחָה, וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “אֵלִי! אֵימָתַי יוּשַׂם קֵץ לַדָּבָר!”

“הַמְסֻגָּל אַתָּה לִשְׁמוֹעַ?” שָׁאַל הַקֵּיסָר, שׁוּב הִקְרִיב אֶת כֻּרְסָתוֹ, יָשַׁב וּפָתַח:

“תּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, רֵעִי,” אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו וּלְחָצָן, “הֲרֵי לָנוּ, הַמְּלָכִים, הַכֹּל מְשַׁקְרִים, כֵּן, הַכֹּל אֱמֶת, זוּלַת זֹאת: עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת שֶׁל רוּסְיָה לֹא אֶהְיֶה גֶרְמָנִי, וְאִם הָיִיתִי גֶרְמָנִי, לֹא אָשׁוּב עוֹד לִהְיוֹת. סָבָתִי, סָבָתִי, הַקֵּיסְרִית יֶקַטֵרִינָה, הָיְתָה, גֶרְמָנִיָּה וּלְאַחַר שֶׁעָלְתָה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה נֶעֶשְׂתָה לְרוּסִית. וְכָךְ אָנִי. Personne n’est plus russe de coeur que je ne le suis (אֵין אָדָם יוֹתֵר מִמֶּנִי רוּסִי בְּלִבּוֹ),” אָמַר בְּצָרְפַתִּית וּמִיָּד תִּקֵּן לְעַצְמוֹ, “הֲרֵי שְׁנֵינוּ כְּאֶחָד רוּסִים הִנֵּנוּ, גַּם אֲנִי הַקֵּיסָר וְגַם אַתָּה הַמּוֹרֵד. הֲלֹא תּוֹדֶה בְּעַצְמְךָ כְּלוּם אֲנָשִׁים לֹא רוּסִים יוּכְלוּ לְדַבֵּר כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ שְׁנֵינוּ מְדַבְּרִים?”

מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לְבַת-צְחוֹק חִוֶּרֶת חָלְפָה בִּפְנֵי רִילֵיֶב.

הַקֵּיסָר הִרְגִּישׁ בָּהּ וְהִצְטַחֵק גַּם הוּא:

“וּמָה? דַּבֵּר! אַל נָא תְּפַחֵד. הֲלֹא עֵינֶיךָ רוֹאוֹת, בְּפָנַי אֵין לִפְחוֹד מִפְּנֵי הָאֱמֶת.”

“מַלְכִּי, חָכָם הוּא מְאֹד.”

"אַה, וְקֹדֶם סָבוּר הָיִיתָ שֶׁאֲנִי טִפֵּשׁ! מוּטָב, עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלַּפָּחוֹת בָּזֹאת טָעִיתָ, לֹא, אֵין אֲנִי טִפֵּשׁ. מֵבִין אֲנִי שֶׁרַע בְּרוּסְיָה. אֲנִי בְּעַצְמִי רֹאשׁ הָאֶזְרָחִים בְּמוֹלַדְתִּי הִנֵּנִי. מִיָּמַי לֹא הָיְתָה לִי תְּשׁוּקָה אַחֶרֶת זוּלַת זֹאת – לִרְאוֹת אֶת רוּסְיָה חָפְשִׁית, מְאֻשֶּׁרֶת. כְּלוּם יָדוּעַ לְךָ שֶׁעוֹד בִּהְיוֹתִי נָסִיךְ גָּדוֹל הָיִיתִי לִיבֶּרַל לֹא פָּחוֹת מִכֶּם? אֶלָּא שֶׁהָיִתִי שׁוֹתֵק וּמַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר בְּחֻבִּי. כְּשֶׁאַתָּה בָּא בֵּין זְאֵבִים, אַתָּה מְיַלֵּל כִּזְאֵב. וַאֲנִי מְיַלֵּל כַּאֲרַקְצֵ’יֶב. בְּמִדָּה שֶׁיִּגְבַּר הָרֶשַׁע, בָּהּ בְּמִדָּה יִגְדַּל הַיֶּשַׁע. עַל יְדֵי כָּךְ סִיַּעְתִּי לָכֶם, הַגֵּד לְבַסּוֹף אֶת הָאֱמֶת, אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ, מַה חֲפָצְתֶּם – קוֹנְסְטִיטוּצְיָה? רֶפּוּבְּלִיקָה?

“בָּרִי שֶׁשֶּׁקֶר בְּפִיו! רוּחַ, רוּחַ, גִּלְגּוּל!” שׁוּב הִרְהֵר רִילֵיֶב בְּמוֹרָא. אֲבָל צִמְאוֹן הַסַּקְרָנוּת גָּדוֹל הָיָה בּוֹ מֵהַמּוֹרָא הַזֶּה: “הָבָה וַאֲנַסֶּה, לֹא לְהַאֲמִין לוֹ אֶלָּא לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֲנִי מַאֲמִין.”

“וְלָמָּה שׁוֹתֵק אַתָּה? אֵינְךָ מַאֲמִין? אַתָּה מִתְיָרֵא?”

“לֹא, אֵינִי מִתְיָרֵא. חָפַצְתִּי בְּרֶפּוּבְּלִיקָה,” הֵשִׁיב רִילֵיֶב.

“שֶׁבַח לָאֵל, סִמָּן שֶׁחָכָם אָתָּה!” וְשׁוּב לָחַץ לוֹ הַקֵּיסָר אֶת שְׁתֵּי יָדָיו, “מֵבִין אֲנִי שִׁלְטוֹן הַיָּחִיד, מֵבִין אֲנִי רֶפּוּבְּלִיקָה, אֲבָל קוֹנְסְטִיטוּצְיָה לֹא אָבִין. הֲרֵי זֶה דֶרֶךְ שִׁלְטוֹן כּוֹזֵב, נִפְתָּל וְנָלוֹז. הָיִיתִי בּוֹחֵר לְהִסּוֹג אָחוֹר עַד לְחוֹמַת סִין מִלְּהַסְכִּים לְקוֹנְסְטִיטוּצְיָה. רוֹאֶה אַתָּה, אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ בְּהִתְגַּלּוּת-לֵב, הִתְנַהֵג גַּם אַתָּה עִמָּדִי כָּךְ!”

נִשְׁתַּתֵּק, הִסְתַּכֵּל בּוֹ וּפִתְאֹם אָחַז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

“מַה זֶה הָיָה? מַה זֶה הָיָה? אֵלִי! לָמָּה? לֹא הִכַּרְתֶּם אֶת הָאָדָם שֶׁהוּא כְּאֶחָד מִכֶּם? אֶת כֻּלְּכֶם רִמִּיתִי – גַּם אֶתְכֶם. הִתְקוֹמַמְתֶּם נֶגֶד רֵעַ וְעָמִית, נֶגֶד חָבֵר לְדֵעוֹתֵיכֶם. אִלְמָלֵי בָּאתֶם אֵלַי וִהְיִיתֶם אוֹמְרִים לִי: רוֹצִים אָנוּ כָּךְ וְכָךְ. וְעַכְשָׁו… שְׁמַע נָא, רִילֵיֶב, אוּלַי גַּם עַתָּה לֹא הֶחְמַצְנוּ הַשָּׁעָה? יַחַד נַחֲזוֹר לְמוּטָב. סָבָתִי הָיְתָה אוֹמֶרֶת: ‘אֵינִי אוֹהֶבֶת אֶת שִׁלְטוֹן הַיָּחִיד, בְּנַפְשִׁי רֶפּוּבְּלִיקָנִית אֲנִי, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד אוֹתוֹ חַיָּט שֶׁיּוּכַל לִגְזוֹר קַפְטַן הוֹלֵם לְרוּסְיָה.’ הָבָה נִגְזוֹר אוֹתוֹ שְׁנֵינוּ יָחַד, אַתֶּם הַמְעֻלִּים שֶׁבִּבְנֵי רוּסְיָה: בִּלְעֲדֵיכֶם אֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. נִכְרְתָה בְּרִית. נִתְקַשֵּׁר בַּאֲמָנָה חֲדָשָׁה. מֶמְשֶׁלֶת הַיָּחִיד כֹּחַ עָצוּם הִיא, קָחוּהוּ מִיָּדִי. לָמָּה לָכֶם מַהְפֵּכָה? אֲנִי בְּעַצְמִי – מַהְפֵּכָה!”

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּחֲלִיק לְמַטָּה אֶל תְּהוֹם עֲדַיִן מְבַקֵּשׁ לְהֵאָחֵז בְּדָבָר, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵט, כָּךְ הָיָה רִילֵיֶב מִתְיָרֵא עֲדַיִן וּבְלִבּוֹ כְּבָר שָׂמַח.

וְעֵינֵי הַקֵּיסָר נוֹצְצוּ בְּשִׂמְחָה.

“הַמְתֵּן, אַל תַּחְלִיט דָּבָר, בַּתְּחִלָּה שְׁקוֹל בְּדַעְתֶּךָ. לְדַבֵּר כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךְ, יוּכַל אָדָם רַק פַּעַם בְּחַיָּיו. שְׁמוֹר וּזְכוֹר: לֹא גוֹרַל חַיַּי אֲנִי וְלֹא גוֹרַל חַיֶּיךָ אַתָּה נֶחְתָּךְ כָּעֵת, אֶלָּא גוֹרָלָהּ שֶׁל רוּסְיָה. כִּדְבָרְךָ יָקוּם וְיֶהִי. דַּבֵּר, הֲתִרְצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּדִי? הֲתִרְצֶה? הֵן אוֹ לָאו?”

הוֹשִׁיט לוֹ יָד. רִילֵיֶב קִבֵּל אוֹתָהּ. רָצָה לְהַגִּיד דְּבַר-מָה וְלֹא יָכֹל: גְּרוֹנוֹ נִלְחַץ עַל יְדֵי עֲוִית. דְּמָעוֹת צָפוּ וְעָלוּ, וּפִתְאֹם פָּרְצוּ. נִשְׁמַט וְהוּא טָס, טָס תְּהוֹמָהּ.

“אֵיךְ אֲנִי… מֶה עָשִׂיתִי! מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ זֶה כֻּלָּנוּ… לֹא. אֲנִי, אֲנִי לְבַדִּי… אֶת כֻּלָּם הִשְׁחַתִּי! אֲנִי מַצְדִּיק עָלַי אֶת הַדִּין! תֵּכֶף וּמִיָּד, תֵּכֶף וּמִיָּד, עַל הַמָּקוֹם הַזֶה, יַעֲשֶׂה בִּי דִין, יַהַרְגֵנִי נָא הָרוֹג, אֲבָל הַחַפִּים מִפֶּשַׁע יָחֹן נָא…”

“אֶת כֻּלָּם, אֶת כֻּלָּם! וַאֲפִילוּ אֵין מָקוֹם לַחֲנִינָה: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ – יָחַד,” אָמַר הַקֵּיסָר וּפָרַץ בִּבְכִי, אוֹ רַק נִדְמָה כָּךְ לְרִילֵיֶב.

“הוּא בּוֹכֶה? עַל מִי? עַל רוֹצֵחַ?” קָרָא רִילֵיֶב וְנָפַל עַל בִּרְכָּיו: עֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לוֹהֲטוֹת וּמְתוּקוֹת; הָיָה מְדַבֵּר כְּמוֹ מִתּוֹךְ דִּמְדּוּמִים, הָיָה דוֹמֶה לְשִׁכּוֹר אוֹ לִמְטֹרָף-הַדַּעַת, “זָכַר אֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל נַסְטִינְקָה! יָדַע בַּמֶּה לִקְרוֹעַ אֶת לִבִּי! אֲנִי מַרְגִּישׁ בִּדְפֹק לֵב-הַמַּלְאָכִים שֶׁלּוֹ! לוֹ, לוֹ אֲנִי לְעוֹלָם וּלְתָמִיד! אֲבָל מָה אֲנִי שָׂח – חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן מְצַפִּים לְחַסְדּוֹ. הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַצַּאר הַנּוֹטֶה חֶסֶד לְרוֹצְחָיו לֹא יִדְרוֹשׁ טוֹב וָחֶסֶד לְעַמּוֹ וּלְמוֹלַדְתּוֹ? אָבִי! אָבִי! כֻּלָּנוּ כְּבָנִים עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ! אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי בֵּאלֹהִים, וּלְנֶגֶד עֵינַי אֶחָד מִפִּלְאֵי אֱלֹהִים – מְשִׁיחַ ה’! אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ! אַתָּה אוֹרֵנוּ וְיִשְׁעֵנוּ…”

“אֲבָל אֶת כֻּלָּנוּ רָצִיתָ לִשְׁחֹט?” שָׁאַל פִּתְאֹם הַקֵּיסָר בְּלָחַשׁ.

“רָצִיתִי,” עָנָה רִילֵיֶב גַּם הוּא בְּלַחַשׁ וּמוֹרָאוֹ הַקּוֹדֵם שׁוּב חָלַף בְּמֹחוֹ כְּבָרָק, חָלַף וְכָבָה.

“וּמִי עוֹד?”

“עוֹד אַף אֶחָד. אֲנִי לְבַדִּי.”

“וְאֶת קַחוֹבְסְקִי לֹא הָיִיתָ מֵסִית?”

“לֹא, לֹא אֲנִי, הוּא בְּעַצְמוֹ…”

“לְבַדּוֹ, אַ-ה… וּפֶּסְטֶל? מוֹרַבְיוֹב? בֶּסְטוּזֶ’ב? בַּצָּבָא הַשֵּׁנִי גַם כֵּן קֶשֶׁר? הֲיָדוּעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ עַל אוֹדוֹת זֹאת?”

“יָדוּעַ לִי.”

“דַּבֵּר, דַּבֵּר הַכֹּל, אַל תִּפְחַד! קְרָא בִּשְׁמוֹת כֻּלָּם. יֵשׁ לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ קָרְבָּנוֹת חֲדָשִׁים לַשָּׁוְא. הֲתַגִּיד?”

“אַגִּיד. לָמָּה יְכָחֵשׁ בֵּן מֵאָבִיו? הָיִיתִי יָכֹל הֱיוֹת לוֹ אוֹיֵב, אֲבָל נָבָל לֹא אוּכַל לִהְיוֹת. אֲנִי מַאֲמִין! אֲנִי מַאֲמִין! לִפְֹנֵי שָׁעָה קַלָּה לֹא הֶאֱמַנְתִּי עוֹד, וְעַכְשָׁו, שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים שֶׁמַּאֲמִין אֲנִי! אֶת הַכֹּל אַגִּיד, יִשְׁאַל נָא!”

הוּא עָמַד עַל בִּרְכָּיו. הַקֵּיסָר גָּחַן אֵלָיו וְהֵם הִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים, כְּכֹמֶר עִם חוֹטֵא מִתְוַדֶּה, כְּאוֹהֵב עִם אֲהוּבָה.

רִילֵיֶב גִּלָּה אֶת הַכֹּל, סוֹד אַחַר סוֹד, קָרָא אֶת כֻּלָּם בִּשְׁמוֹתָם.

פְּעָמִים הָיָה דוֹמֶה עָלָיו שֶׁבְּקֵרוּב מָקוֹם זָע הַמָּסָךְ עָל פְּנֵי הַדָּלֶת. הִזְדַּעְזַע, הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו. פַּעַם כְּשֶׁהִבִּיט לַאֲחוֹרָיו, נִגַּשׁ הַקֵּיסָר אֶל הַדֶּלֶת, כְּאִלּוּ גַם הוּא נִפְחַד אִם אֵין שׁוֹמֵעַ.

“אֵין אִישׁ. הֲרוֹאֶה אָתָּה?” סִלֵּק אֶת הַמָּסָךְ בְּאֹפֶן שֶׁרִילֵיֶב רָאָה, אַךְ כִּמְעַט, לֹא לְגַמְרֵי.

“אוּלַי עָיַפְתָּ?” הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו וְרָאָה שֶׁצָּרִיךְ כְּבָר לִגְמוֹר. “דָּי. לֵךְ לְךָ. תָּנוּחַ. וְאִם שָׁכַחְתָּ מָה, תִּזְכּוֹר לְמָחָר. הֲטוֹב לְךָ בַּתָּא? לֹא חשֶׁךְ שָׁם? לֹא טָחֹב שָׁם? הֲיֵשׁ לְךָ צֹרֶךְ בְּמָה?”

“אֵין לִי צֹרֶךְ בְּשׁוּם דָּבָר, הוֹד מַלְכוּת. רַק לוּ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת אִשְׁתִּי…”

“תִּרְאֶה אוֹתָהּ. אַךְ אֲסַיֵּם אֶת הַחֲקִירָה, תִּתְרָאוּ. לְאִשְׁתְּךָ וּלְנַסְטִינְקָה אַל תִּדְאָג. עָלַי וְעַל צַוָּארִי. אֶעֱשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתָן.”

פִּתְאֹם הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְנִעֲנַע רֹאשׁוֹ בְּבַת-צְחוֹק עֲגוּמָה.

“אֵיךְ יְכָלְתֶּם? מֶה עָשִׂיתִי לָכֶם?” הָפַךְ פָּנָיו וְהִשְׁמִיעַ יְבָבָה כְּבוּשָׁה, כִּמְעַט כֵּנָה, רִחֵם עַל עַצְמוֹ: “בָּחוּר מִסְכֵּן”, “נִיקְס הַמִּסְכֵּן”.

“סְלַח נָא, מְחַל נָא, הוֹד מַלְכוּת!” לְרַגְלָיו הִשְׁתַּחֲוָה רִילֵיֶב וְנֶאֱנַח כְּפָצוּעַ אָנוּשׁ, “לֹא, אֵין לִי כַּפָּרָה! יְמִיתֵנִי נָא, יַהַרְגֵנִי נָא, לֹא אוּכַל שֵׂאת עוֹד!”

“הָאֵל יִסְלַח לָךְ. דַּי, דַּי לְךָ,” גִּפֵּף אוֹתוֹ, נָשַׁק לוֹ וְנִגֵּב אֶת הַדְּמָעוֹת פַּעַם לְרִילֵיֶב וּפַעַם לוֹ לְעַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ הַמִּמְחָטָה. “לֵךְ לְךָ לְשָׁלוֹם, עַד מָחָר. יְשַׁן בִּמְנוּחָה. הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וַאֲנִי בַּעֲדֶךָ. הָבָה וְאֶעֱשֶׂה עָלֶיךָ אֶת אוֹת הַצְּלָב. כָּךְ. אֱלֹהִים עִמָּךְ!”

סִיַּעַ בְּיָדוֹ לָקוּם, נִגַּשׁ אֶל דֶּלֶת חֲדַר הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְטִים וְקָרָא:

“לֵיבָשׁוֹב, לַוֵּה!”

“הַמִּמְחָטָה, הוֹד מַלְכוּת,” הִגִּישׁ לוֹ רִילֵיֶב.

“קָחֶהָ לְךָ לְמַזְכֶּרֶת,” אָמַר הַקֵּיסָר וְנָשָׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, “שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לְנַגֵּב בְּמִמְחָטָה זוֹ לֹא רַק אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ אַתָּה אֶלָּא אֶת דִּמְעוֹת כָּל הַסּוֹבְלִים וְהַנַּעֲנִים, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים!”

רִילֵיֶב בְּצֵאתוֹ לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר שֶׁמֵּאַחֲרֵי הַקִּפּוּלִים הַכְּבֵדִים שֶׁל אוֹתוֹ מָסָךְ, שֶׁהָיָה זָע קֹדֶם, יָצָא בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“הֲרָשַׁמְתָּ?” שָׁאַל הַקֵּיסָר.

“דְּבָרִים אֲחָדִים לֹא הִגִּיעוּ אֶל אָזְנָי. אֲבָל עַכְשָׁו גְּמָר עֲבוֹדָתֵנוּ: כָּל הַשֵּׁמוֹת, כָּל חוּטֵי הַקֶּשֶׁר בְּיָדֵנוּ. אֲנִי מְבָרְכוֹ, הוֹד מַלְכוּת, בְּהַצְלָחָה!”

“אֵינִי כַּדַּאי לִבְרָכָה, עַד הֵיכָן הִגַּעְתִּי, נַעֲשֵׂיתִי מְרַגֵּל וּמַדִּיחַ!”

“לֹא מַדִּיחַ אֶלָּא מְוַדֶּה. בּוֹחֵן הוּא לִבּוֹת.”

“לְכַלְכֵּל אֶת רִילֵיֶב, שֶׁנִּשְׁלַח אֲלֵיכֶם, עַל חֶשְׁבּוֹנִי,” כָּתַב הַקֵּיסָר אֶל קוֹמֶנְדַּנְט הַמִּבְצָר סוּקִין, “לִיתֵּן לוֹ קַהְוָה, תֵּה וְכוּ’, וְגַם נְיָר לְמִכְתָּבִים; מַה שֶׁיִּכְתּוֹב לְהָבִיא אֵלַי יוֹם יוֹם. לְהַתִּיר לוֹ לִכְתּוֹב, לְשַׁקֵּר וּלְרַמּוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ.”

“וְהַמִּמְחָטָה, וְהַמִּמְחָטָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לְמַתָּנָה!” קָרָא בֶּנְקֶנְדּוֹרְף בִּיבָבַת-צְחוֹק וְנָשַׁק לַקֵּיסָר בִּכְתֵפוֹ. הַלָּה נָתַן בּוֹ עֵינָיו כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֵק, אַךְ לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וּפָרַץ בִּצְחוֹק נִצָּחוֹן חֲרִישִׁי. הִרְגִּישׁ שֶׁהָעֶרֶב נָחַל נִצָּחוֹן גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר.

עֲדַיִן הָיָה מְפַחֵד וְשׂוֹטֵם, עֲדַיִן לֹא הִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ לְבוּז. אֲבָל קַוֵּה קִוָּה שֶׁסּוֹפוֹ לְהַרְווֹת.

פֶּרֶק חֲמִישִׁי

גּוֹלִיצִין הֶחֱלִים בִּמְהִירוּת יְתֵרָה, עַד שֶׁהַכֹּל הָיוּ תְּמֵהִים עַל כָּךְ וְחָשְׁבוּ שֶׁחָכְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הָרוֹפֵא עָמְדָה לוֹ. אֲבָל הַחוֹלֶה עַצְמוֹ יָדַע שֶׁלֹּא הָרוֹפֵא מְרַפְּאוֹ אֶלָּא מַרִינְקָה. כְּשֶׁהִבִּיט אֵלֶיהָ הָיָה לוֹ הָרֶגֶשׁ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹתֶה מַיִם חַיִּים, וְדוֹמֶה הָיָה עָלָיו שֶׁאֲפִילוּ מִן הַמֵּתִים הָיָה קָם לִתְחִיָּה.

חֲמִשָּׁה יָמִים אַחַר אוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁנֵּעוֹר בּוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִתְחִיל כְּבָר קָם מֵעַל מִטָּתוֹ וּמִתְהַלֵּךְ בֶּחָדֶר.

פַּעַם אַחַת הוֹדִיעַ חַצְרָנָהּ שֶׁל הַסַּבְתָּה, אֲנָנִי וָסִילִיץ, שֶׁאֵיזֶה “בָּחוּר” רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַנָּסִיךְ, וְאֶת שְׁמוֹ אֵינוֹ מַגִּיד.

“מַה מַרְאֵהוּ?” שָׁאַל פְרִינְדִין.

“הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ אוֹתוֹ, אִכָּר וְלֹא אִכָּר, אָדוֹן וְלֹא אָדוֹן, דּוֹמֶה שֶׁהוּא מִתְחַפֵּשׂ.”

“מְרַגֵּל!” חָשַׁב פְרִינְדִין, וְהֶחְלִיט:

“לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ!”

“אָמַרְתִּי לְגָרְשׁוֹ, אֲבָל אֵינוֹ הוֹלֵךְ. ‘עִנְיָן תָּכוּף’, אוֹמֵר הוּא, ‘נָחוּץ מְאֹד לִכְבוֹד נְסִיכוּתוֹ’.”

פְרִינְדִין יָרַד אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְרָאָה שָׁם אָדָם צָעִיר, גְּבַהּ-קוֹמָה, כָּחוּשׁ, חִוֵּר, בַּעַל זָקָן קָטֹן וְשָׁחוֹר, בְּפַרְוַת-כְּבָשִׂים בְּלִי צִפּוּי, בְּכוֹבַע מְסֹאָב וּבְנַעֲלֵי-לֶבֶד חַמּוֹת, דּוֹמֶה לְמוֹכֵר בַּחֲנוּת אוֹ לְקַבְּלָן זָעִיר.

“הַנָּסִיךְ חוֹלֶה, חֲבִיבִי, וְאֵינוֹ יָכֹל לְקַבְּלֶךָ,” אָמַר הַזָּקֵן בְּלֹא בִּטְחָה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא לֹא יָכֹל לַעֲמוֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל הָאִישׁ, אִם אִכָּר הוּא אוֹ אָדוֹן, “וְאַתָּה… אַתָּה… מִי אָתָּה?”

“נָחוּץ מְאֹד מְאֹד,” חָזַר הַצָּעִיר וְאֶת שְׁמוֹ נִמְנַע מֵהַגִּיד.

“לֵךְ לְךָ, אֶחָא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” קָרָא הַזָּקֵן בְּכַעַס וְהִתְחִיל דּוֹחֲפוֹ הַחוּצָה, אַךְ הַלָּה הִתְעַקֵּשׁ, לֹא יָצָא.

“יִמְסוֹר נָא זֹאת לַנָּסִיךְ וַאֲנִי אַמְתִּין כָּאן,” וְתָחַב לְיָדוֹ פִּתְקָה, “וַאֲדוֹנִי אַל נָא יַחֲשׁוֹשׁ, אֵין אֲנִי מַה שֶׁהוּא חוֹשֵׁד בִּי, אַדְרַבָּא,” וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה, עַד שֶׁהַזָּקֵן הֶאֱמִין לוֹ וְהֵבִיא אֶת הַפִּתְקָה לְגוֹלִיצִין.

עַל פִּסַּת הַנְּיָר הָיָה כָּתוּב צָרְפַתִּית בְּעִפָּרוֹן בְּאוֹתָיּוֹת לֹא בְּרוּרוֹת:

“מֻכְרָח אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, גּוֹלִיצִין. יוֹאִיל לְקַבְּלֵנִי. לֹא אֵלֵךְ מִכָּאן. יַשְׁמִיד נָא אֶת הַפִּתְקָה.”

שֵׁם לֹא הָיָה חָתוּם עָלֶיהָ וְגַם כְּתָב-הַיָּד לֹא הָיָה יָדוּעַ. גּוֹלִיצִין צִוָּה לְקַבְּלוֹ.

כְּשֶׁהָאָדָם הַצָּעִיר נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר, לֹא הִכִּירוֹ גוֹלִיצִין בַּתְּחִלָּה; אֲבָל מִשֶּׁהִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּעֵינָיו הַבּוֹלְטוֹת וְהַתְּכֻלּוֹת-בְּהִירוֹת, הַנּוּגוֹת וְהָרַכּוֹת, הִתְנַפֵּל עַל צַוָּארוֹ: “קְיוּכְלָה!”

“כְּלוּם לֹא הִכִּירַנִי, גּוֹלִיצִין?”

“בְּבַקָּשָׁה, יְסַלֵּק נָא אֶת הַזָּקָן, יְסַלֵּק נָא אֶת הַזָּקָן! זִ’יד אֲמִתִּי!”

“אִי אֶפְשָׁר. הוּא מֻדְבָּק.”

כְּשֶׁיָּצָא פְרִינְדִין לְאַחַר שֶׁנִּרְגַּע, הוֹשִׁיב גּוֹלִיצִין אֶת אוֹרְחוֹ וְנָעַל אֶת הַדָּלֶת.

“עַכְשָׁו יְסַפֵּר נָא.”

וְקְיוּכֶלְבֶּקֶר הִתְחִיל מְסַפֵּר. כִּמְעַט כָּל הַקּוֹשְׁרִים נִתְפְּשׂוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נִתְפַּשׂ עֲדַיִן בָּא מֵעַצְמוֹ. מִנּוּ וַעֲדַת חֲקִירָה עֶלְיוֹנָה, אַךְ הַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ מְנַהֵל אֶת הַחֲקִירָה. לֹא תִּהְיֶה חֲנִינָה, אֶת אֵלֶּה יַעֲלוּ לַגַּרְדֹּם וְאֶת אֵלֶּה יִשְׁלַח לְאֶרֶץ גְּזֵרָה אוֹ יַרְקִיב בְּבָתֵּי-כֶּלֶא.

“כֻּלָּם עוֹדָם בַּחַיִּים?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

“כֻּלָּם. אִישׁ לֹא נִפְצַע אֲפִילוּ.”

“פֶּלֶא, הֲלֹא עָמַדְנוּ תַּחַת אֵשׁ כָּזוֹ.”

“אוּלַי אֵין זֶה לַחִנָּם,” הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, “אוּלַי שָׁמַר אוֹתָנוּ גוֹרָלֵנוּ בִּשְׁבִיל עֲלִילָה גְדוֹלָה מִן הַמָּוֶת?”

“וּמַה בְּנוֹגֵעַ לַצָּבָא הַדְּרוֹמִי וְהַקּוֹרְפּוּס הַקַּוְקַזִי?”

“הֲבֵל הֲבָלִים. לֹא, גּוֹלִיצִין, אֵין לָנוּ דָבָר שֶׁנּוּכַל לִבְטוֹחַ בּוֹ. וְעַכְשָׁו הָעִקָּר: הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לִבְרוֹחַ יַחַד עִמָּדִי?”

“עִמּוֹ, קְיוּכְלָה? בְּוַדַּאי! עִם מִי אַחֵר אָנוּס אִם לֹא עִמּוֹ? הֲלֹא אֲדוֹנִי הוּא אָדָם זָרִיז, לֹא אֵרְעוּ לוֹ בְּחַיָּיו כָּל מְאֹרָעוֹת… יֶרֶף נָא, יְדִידִי, אוֹתוֹ יִתְפּוֹשׂ הַשּׁוֹטֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּזְדַּמֵּן עַל דַּרְכּוֹ.”

“אַל נָא יִצְחַק, גּוֹלִיצִין. הָעִנְיָן חָמוּר. הַכֹּל כְּבָר מוּכָן: תְּעוּדַת-נְסִיעָה, כֶּסֶף וַאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים. הֲמַכִּיר הוּא אֶת הַשַּׂחֲקָן פּוּסְטוֹשְׁקִין, הַמְשַׂחֵק בַּתֵּאַטְרוֹן הָאֲלֶכְּסַנְדְּרִינִי, בַּוּוֹדֵיוִילִים? הַלָּה יַמְצִיא לוֹ זָקָן לֹא גָרוּעַ מִשֶּׁלִּי, וְגַם קַפְלֵט וּמַלְבּוּשׁ אִכָּרִים. וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לַעֲבוֹר אֶת הַמַּחֲסָם. וְאָז נֵלֵךְ עִם שַׁיֶּרֶת הַתְּבוּאָה לְאַרְחַנְגֶּלְסְק. עַד הַפְלָגַת הָאֳנִיּוֹת נִהְיֶה מִסְתַּתְּרִים עַל הָאִיִּים, אֵצֶל הַסַּפָּנִים, וְאַחַר כָּךְ נֵשֵׁב בִּסְפִינָה אַנְגְּלִית אוֹ צָרְפַתִּית וְנַפְלִיג אֶל כְּרַכֵּי הַיָּם. אוֹ אֲפִילוּ אֶפְשָׁר לַעֲבוֹר לְוַרְשָׁה, יְהוּדִים מַבְרִיחִים אֶת הַגְּבוּל בִּשְׂכַר שְׁנֵי ‘לְבָנִים’. תְּחִלָּה – פָּרִיסָה, וְאַחַר כָּךְ – לְוֵנֶצְיָה…”

“לְוֵנֶצְיָה!” פָּרַץ גּוֹלִיצִין בִּצְחוֹק, “הֲיוֹדֵעַ הוּא מַה שֶׁאָמְרָה פַּעַם גְּבֶרֶת מוֹסְקוֹבִית אַחַת עַל וֵנֶצְיָה? ‘וַדַּאי,’ אָמְרָה, ‘שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר טוֹב כָּאן, אֲבָל חֲבָל שֶׁאֵין כָּאן עִם מִי לְשַׂחֵק בִּפְרֶפֶרַנְס’. כָּךְ גַּם אֲדוֹנִי סוֹפוֹ לְהִתְגַּעְגֵּעַ שָׁם. לֹא, בְּלֹא רוּסְיָה חַיָּיו לֹא יִהְיוּ חַיִּים!”

"אֶחְיֶה גַם בְּלִי רוּסְיָה. אָנוּ אֲפִילוּ בְּרוּסְיָה זָרִים הִנֵּנוּ. אֵין אָנוּ מְקוֹנְנִים עַל הַמּוֹלֶדֶת אֶלָּא בּוֹכִים שֶׁאֵין לָנוּ מוֹלֶדֶת; אָנוּ נוֹהֲגִים אֲבֵלוּת לֹא עַל הַמֵּת, אֶלָּא עַל מַה שֶׁלֹּא נוֹלַד עֲדָיִן. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ, גּוֹלִיצִין; אֲבָל בְּעֵינַי אֲנִי רוּסְיָה נִזְדַּהֲמָה, נִטַּמְּאָה בְּדָם. יְמֵי חשֶׁךְ בָּאוּ וְלִזְמָן רַב, לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְאוּלַי לְמֵאָה. נָמוּת בְּמִדְבַּר הַיְשִׁימוֹן, הַרְחֵק מֵאֶרֶץ הַחֶמְדָּה, בָּהּ יֵשׁ חַיִּים וּבָהּ יוּשַׁר שִׁיר אֱלֹהִים.

עֲבָדִים כְּבוּלִים בִּכְבָלִים

שִׁירִים נַעֲלִים לֹא יָשִׁירוּ.

אִם כֵּן, יְדִידִי, כְּלוּם אֵינוֹ מַסְכִּים?"

“לֹא, קְיוּכְלָה, אֵין לִי מִשּׁוּם-מָה הָרָצוֹן לְכָךְ. וְגַם זֹאת, אֵיךְ יוּכַל אָדָם חוֹלֶה כָּמוֹנִי לְטַלְטֵל אֶת עַצְמוֹ בַּקֹּר!”

“יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן יִמָּלֵךְ עוֹד עִם לִבּוֹ, אוּלַי יַחְלִיט? אֶכָּנֵס אֵלָיו עוֹד פָּעַם.”

“יִכָּנֵס, אֶתְיַשֵּׁב בְּדַעְתִּי,” אָמַר לוֹ כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וּמַחֲשֶׁבֶת תַּרְעֹמֶת חָלְפָה בְּמֹחוֹ: “גֶּרְמָנִי הוּא, עַל כֵּן הוּא בּוֹרֵחַ.” אֲבָל הִתְבַּיֵּשׁ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ זוֹ, וְהֵם נִפְרְדוּ בִּידִידוּת כְּמוֹ שֶׁנִּפְגָּשׁוּ.

לְאַחַר שֶׁהָאוֹרֵחַ הָלַךְ מִמֶּנּוּ שָׁקַע גּוֹלִיצִין בְּהִרְהוּרָיו, לֹא עַל אוֹדוֹת הַמְּנוּסָה, אֶלָּא עַל מַה שֶׁעָתִיד לָבוֹא עָלָיו כְּשֶׁיִּתְפְּשׂוּהוּ. אַף פַּעַם לֹא חָשַׁב עַל זֹאת כָּרָאוּי. לֹא הֵצִיץ לְתוֹךְ עֲתידוֹ, הָיָה חַי מִיּוֹם אֶל יוֹם, כִּמְנֻדְנָד בַּעֲרִיסָה, בְּתוֹךְ חַדְרוֹ הַכָּתֹם וְהָעַלִּיז, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הִצְטַמְצֵם בִּשְׁבִילוֹ בִּגְבוּלוֹת הַגַּן הַיָּשָׁן עִם אִילָנוֹתָיו הַמְאֻבָּקִים בִּכְפוֹר. פְּעָמִים הָיָה תּוֹפֵשׂ אֶת עַצְמוֹ עַל תִּקְוָה נוֹאָלָה: וְאוּלַי לֹא יִתְפְּשׂוּהוּ; בַּיִת יָשָׁן – מִקְלָט בָּטוּחַ: כְּמוֹ עַל קַרְקָעִית הַיָּם, לֹא יִמְצָאוּהוּ. יֵשֵׁב בְּהֵחָבֵא עַד יַעֲבוֹר זַעַם, וְאַחַר יִסַּע עִם מַרִינְקָה לְצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי אוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק יוֹתֵר, עַד קַצְוֵי תֵּבֵל; יִשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה, יִשְׁלַח לְכָל הָרוּחוֹת אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה וְיִחְיֶה בְּפַשְׁטוּת חַיֵּי אשֶׁר.

וְעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהָלַךְ קְיוּכֶלְבֶּקֶר, הֵבִין פִּתְאֹם שֶׁבְּוַדַּאי יִתְפְּשׂוּהוּ; וְאָז, מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָהּ שֶׁל מַרִינְקָה?

נִזְכְּרָה לוֹ שִׂיחָתוֹ אֶמֶשׁ עִם נִינָה לְבוֹבְנָה.

הַגְּבֶרֶת טוֹלִיצֶ’בָה, חֲנִיכַת הָאִינְסְטִיטוּט בַּת-הָאַרְבָּעִים, הַמְגֻדָּלָה עַל הָרוֹמָנִים הַסֶּנְטִימֶנְטָלִיִּים שֶׁל סְיוּ וְזַ’נְלִי, הָיְתָה כְּתִינֹקֶת בַּחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים. מִשֶּׁנוֹדַע לָהּ מִפְרִינְדִין שֶׁצֶּ’רְיוֹמוּשְׁקִי נִפְדְּתָה, וּכְשֶׁרָאֲתָה שֶׁגּוֹלִיצִין מְחַזֵּר עַל מַרִינְקָה, שָׂמְחָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה. רַק הָבֵן לֹא הֵבִינָה מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְדַבֵּר עַל רִגְשׁוֹתָיו אֶל בִּתָּהּ עִמָּהּ, עִם הָאֵם; חָשְׁבָה זֹאת לְדָבָר שֶׁאֵינוּ מִן הַנִּמּוּס. וּכְשֶׁנּוֹדְעָה לָהּ הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַּמֶּרֶד, נִבְהָלָה. זְמַן רָב הִסְתִּירָה חַשְׁשׁוֹתֶיהָ, שָׁתְקָה וְהִמְתִּינָה עַד שֶׁיִּפְתַּח הוּא בְּשִׂיחָה; לְבַסּוֹף לֹא יָכְלָה עוֹד לִכְבּוֹשׁ אֶת עַצְמָהּ.

תְּחִלָּה הִפְלִיגָה אֶת דְּבָרֶיהָ, הִתְאוֹנְנָה עַל בְּדִידוּת אַלְמְנוּתָהּ וְעַל יַתְמוּתָהּ שֶׁל מַרִינְקָה, עַל אֵמוּנָהּ בְּגוֹלִיצִין, בְּטָהֳרַת כַּוָּנוֹתָיו, וּלְבַסּוֹף שָׁאֲלָה פִּתְאֹם לְפֶתַע וּבְמֵישָרִין:

“מַה דַעְתּוֹ, נָסִיךְ, הֲיִגָּמֵר הָעִנְיָן לְטוֹב בִּשְׁבִילוֹ?”

“אֵיזֶה עִנְיָן?” הוּא הֵבִין מִיָּד, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאֵינוֹ מֵבִין; גַּם הִתְבַּיֵּשׁ וְגַם נִפְחַד: “כְּאִלּוּ פִּתִּיתִי אֶת הַבַּת וְהָאֵם יוֹדַעַת זֹאת.”

“אוֹתוֹ מְאֹרָע אָיֹם שֶׁל הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר. יִסְלַח נָא לִי שֶׁכֹּה הֶעֱמַדְתִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה. אֲבָל הֲרֵי אֲנִי אֵם, וַאֲדוֹנִי הוּא אָדָם יָשָׁר, בַּעַל רֶגֶשׁ; עָלָיו לְהָבִין לְלֵב אֵם. יְדַבֵּר נָא, יְדַבֵּר נָא, וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, יִגְזוֹר עַל גּוֹרָלֵנוּ!”

“בְּבַקָּשָׁה, נִינָה לְבוֹבְנָה, הִיא שְׁאֵלַתְנִי בְּמֵישָׁרִין, וַאֲנִי גַם אֶעֱנֶה לָהּ בְּמֵישָׁרִין. לֹא, אוֹתוֹ עִנְיָן סוֹפוֹ לֹא לְהִגָּמֵר בִּשְׁבִילִי בְּטוֹב: יִמְצָאוּנִי, יִתְפְּשׂוּנִי, יַעֲמִידוּנִי לְדִין וְיָדוּנוּ אוֹתִי אִם לֹא לַגַּרְדֹּם, הֲרֵי לְבֵית-הָאֲסוּרִים אוֹ לַעֲבוֹדַת-פָּרֶךְ.”

הִיא הֶחֱוִירָה כָּל כָּךְ, שֶׁהַלָּז נִבְהַל שֶׁמָּא תִּתְעַלֵּף.

“וּמַרִינְקָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ?” סָפְקָה כַּפֶּיהָ וּפָרְצָה בְּבֶכִי. “מַה לַעֲשׂוֹת? מַה לַעֲשׂוֹת? אָנָא, הַנָּסִיךְ, הוֹשִׁיעָה נָא, עוּצָה לָנוּ עֵצָה…”

בְּפָנֶיהָ הִבְהֵב דִּמְיוֹן-מָה עִם מַרִינְקָה הַבּוֹכָה. גּוֹלִיצִין לָקַח אֶת יָדֶיהָ וְנָשַׁק לָהֶן מִתּוֹךְ יְדִידוּת נִמּוּסִית.

“שׁוּב אֲנִי חַיָּב כְּנֶגְדָּהּ, נִינָה לְבוֹבְנָה. אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחַ לָהּ שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶׁבִּיכָלְתִּי כְּדֵי שֶׁמַּרִינְקָה תִּשְׁכָּחֵנִי, וְעַל גְּבִרְתִּי לְמַהֵר וְלִנְסוֹעַ עִמָּהּ מִכָּאן לְצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי.”

וּבָזֹאת נִסְתַּיְּמָה שִׂיחָתָם. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא נִזְכַּר בָּהּ, הֵבִין שֶׁנָּטַל עַל עַצְמוֹ מַשָּׂא כָּבֵד מִנְּשׂוֹא. “אֶעֱשֶׂה שֶׁתִּשְׁכָּחֵנִי” – נָקֵל לְהַגִּיד. בְּמִדָּה שֶׁהִרְבָּה לַחֲשׁוֹב עַל זֹאת, בָּהּ בְּמִדָּה הִרְגִּישׁ בְּאַשְׁמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ כַּפָּרָה. יַלְדָּה תְּמִימָה, כִּמְעַט תִּינֹקֶת. הוּא מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו אֶל עִנּוּיִים, שֶׁאוּלַי הוּא גוּפוֹ לֹא יוּכַל לַעֲמוֹד בָּהֶם. נֶאֱחָז בָּהּ כְּטוֹבֵעַ וּמוֹשְׁכָהּ אַחֲרָיו הַתְּהוֹמָה. אוֹ כְּאוֹתוֹ הֵלֶךְ, הַבּוֹרֵחַ בַּמִדְבָּר מִן הַחַיָּה, קוֹפֵץ לְתוֹךְ הַתְּהוֹם, נִתְלָה בְּשֹךְ, קוֹטֵף גַּרְגְּרֵי פְּטָלִים מֵהַשִּׂיחַ, אוֹכֵל מֵהֶם וְשׁוֹכֵחַ שֶׁסּוֹפוֹ לַאֲבַדּוֹן.

יָשַׁב לְיַד הַחַלּוֹן בַּחֶדֶר הַכָּתֹם. הָיְתָה כְּבָר הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וַעֲדַיִן לֹא הֵאִיר הַיּוֹם כָּרָאוּי. הַסּוּפָה כִּסְּתָה אֶת הַחַלּוֹנוֹת בַּשָּׁלֶג. הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים שֶׁל הַגַּן הִתְנוֹעֲעוּ וְרָעָשׁוּ. הָרוּחַ נָהֲמָה בָּאֲרֻבָּה בְּיִבְבַת נְכָאִים. וְעָלָה עַל זִכְרוֹנוֹ שֶׁאַחֲרֵי יְרִיַּת הַתּוֹתָחִים עַל הָרְחָבָה הָלַךְ אֶל רְחוֹב הַגַּלֶרְנִי, עָמַד שָׁם תַּחַת גֶּשֶׁם הַשְּׁרַפְּנֵלִים בְּאוֹתוֹ רְחוֹב צַר וְאָפֵל, וְהִתְפַּלֵּל לַמָּוֶת כִּי יָבוֹא: “מְהֵרָה! אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!” וְתוּגָה עַזָּה מִמָּוֶת יָרְדָה אָז עָלָיו. “לְהָמִית אֶת עַצְמִי!” חָשַׁב, הוֹצִיא אֶת הָאֶקְדֹּחַ, הִסְמִיךְ אֶת הַקָּנֶה אֶל רַקָּתוֹ וְהֵרִים אֶת הַהֶדֶק, אֲבָל נִזְכַּר בְּמַרִינְקָה וּמָשַׁךְ אֶת יָדוֹ. לָמָּה מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ?

“לְהֵיכָן נְשָׂאוּהוּ הִרְהוּרָיו?” שָׁמַע אֶת קוֹלָהּ שֶׁל מַרִינְקָה וְהִזְדַּעְזַע. הִיא נִכְנְסָה בִּפְסִיעוֹת כָּל כָּךְ חֲרִישִׁיּוֹת, עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹתָן.

חִיֵּךְ לָהּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה תָּמִיד מְחַיֵּךְ לָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה נִכְנֶסֶת אֶל חַדְרוֹ, אֲבָל לֹא הֵשִׁיב דָּבָר.

עַל הַקּוֹלָב אֵצֶל הַקִּיר הָיָה תָּלוּי הַשִּׁינֶל שֶׁבּוֹ הָיָה לָבוּשׁ עַל הָרְחָבָה. מַרִינְקָה הֵסִירָה אֶת הַשִּׁינֶל, יָשְׁבָה אֶל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתָהּ וְהִתְחִילָה מְאַחָה אֶת הַנְּקָבִים הַקְּטַנִּים וְהָעֲגֻלִּים שֶׁנֻּקְּבוּ עַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים.

“בְּוַדַּאי הָאוֹרֵחַ הִרְגְּיזֶךָ. מִי הוּא?” שָׁאֲלָה בְּלֹא לְהַגְבִּיהַּ עֵינֶיהָ.

“יְדִידִי מֵאָז, וִילְהֶלְם קַרְלוֹבִיץ קְיוּכֶלְבֶּקֶר.”

“גַּם הוּא הָיָה עִמָּכֶם עַל הָרְחָבָה?”

“כֵּן.”

“עַל מָה שׂוֹחַחְתֶּם, אִם אֵין זֶה סוֹד?”

“הִצִּיעַ לְפָנַי לִבְרוֹחַ.”

“וַאֲדוֹנִי מָה הֵשִׁיב לוֹ?”

“אֵינִי רוֹצֶה.”

“מִפְּנֵי מָה?”

“בִּלְעֲדֵי רוּסְיָה לֹא אוּכַל… גַּם בִּלְעָדֶיהָ, מַרִינְקָה.”

“לָמָּה בִּלְעָדַי? אֲנִי עִמָּכֶם.”

“וְנִינָה לְבוֹבְנָה?”

“וְגַם אִמָּא עִמָּנוּ. וְאִם לֹא תַּסְכִּים, אַחַת הִיא, בִּלְעָדֶיהָ. אֶל אֲשֶׁר יֵלֵךְ אֲדוֹנִי – אֵלֵךְ. הֲרוֹאֶה הוּא מַחַט וָחוּט? אֶל אֲשֶׁר הַמַּחַט שָׁמָּה הַחוּט.”

דּוּמָם עָקַב אַחַר תְּנוּעוֹתֶיהָ הַמְּהִירוֹת שֶׁל הַמַּחַט בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת הַדַּקּוֹת. בִּמְנוּחָה וּבְחֶדְוָה אִחֲתָה אֶת הַנְּקָבִים הַקְּטַנִּים.

“כָּל הַזְּמָן אֲנִי מְהַרְהֵר, מַרִינְקָה, מַה יִהְיֶה בָּהּ כְּשֶׁיִּתְפְּשׂוּנִי?”

“וְאוּלַי לֹא יִתְפְּשׂוּהוּ?”

“לֹא, בְּוַדַּאי יִתְפְּשׂוּנִי.”

“יְהִי חֶלְקִי עִמּוֹ,” אָמְרָה בִּמְנוּחָה כְּאִלּו הֶחְלִיטָה עַל הַכֹּל זֶה מִכְּבָר.

שׁוּב נִשְׁתַּתְּקוּ.

“מַרִינְקָה, תַּעֲשֶׂה נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי.”

“מַה בַּקָּשָׁתוֹ?”

“תַּבְטִיחַ לִי.”

“לָמָּה? גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֶעֱשֶׂה.”

“הַכֹּל?”

“בְּוַדָּאי,” חִיְּכָה אֵלָיו אוֹתוֹ הַחִיּוּךְ הֶחָבִיב שֶׁכֹּה אָהַב.

שָׁהָה קְצָת, הִתְחַזֵּק בְּרוּחוֹ.

“תְּמַהֵר נָא וְתִסַּע לְצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי,” אָמַר לְבַסּוֹף בְּהֶחְלֵט.

הִנִּיחָה אֶת יָדָהּ עִם הַמַּחַט, נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ וְהִבִּיטָה אֵלָיו אֲרֻכּוֹת, בְּכַוָּנָה, אֲבָל בִּמְנוּחָה, כְּאִלּוּ לֹא יָרְדָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ וְהִשְׁתַּדְּלָה לַהֲבִינָהּ.

“וְכֵיצַד יִהְיֶה בִּלְעָדָי?”

“בִּלְעָדֶיהָ יֵקַל לִי יוֹתֵר.”

“לְבַדּוֹ יֵקַל לוֹ יוֹתֵר?”

דּוּמָם נִעֲנַע לָהּ בְּרֹאשׁוֹ.

“לֹא אֱמֶת. לָמָּה יְדַבֵּר לֹא אֱמֶת?”

“לֹא, אֱמֶת.”

הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְּיֶתֶר תְּשׂוּמֶת-לֵב, בְּיֶתֶר מְנוּחָה, וּפִתְאֹם הֵבִינָה.

“מוּטָב. אֶלָּא גַם עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי. יַגִּיד לִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי… שֶׁלֹּא כָּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי.”

“אֵיךְ ‘לֹא כָּךְ’?”

“כָּךְ: כְּשֶׁלּוֹחֲצִים אֶת הַיָּד – כּוֹאֵב, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹגְעִים בַּפֶּצַע – גָּדוֹל הַכְּאֵב מִנְּשׂוֹא. וְכָךְ אֲנִי אוֹהֶבֶת, וְהוּא לֹא כָּךְ? אִם אַךְ יֹאמַר שֶׁלֹּא כָּךְ, אֶסַּע מִכָּאן.”

שַׁלְוַת הַחְלָטָה הָיְתָה בְּפָנֶיהָ וּבְקוֹלָהּ. הֵבִין שֶׁאֱמֶת בְּפִיהָ: אִם אַךְ יֹאמַר אֶת שְׁתֵּי הַמִּלִּים “לֹא כָּךְ”, תָּקוּם וְתִסַּע, וְסוֹף יָבוֹא לְכָל הַדָּבָר.

נִשְׁתַּתְּקָה, הִמְתִּינָה; אַחַר כָּךְ קָמָה פִּתְאֹם, נִגְּשָׁה אֵלָיו, גָּחֲנָה, גִּפְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ בְּמִצְחוֹ.

“טִפְּשׁוֹן, אֵיזֶה טִפְּשׁוֹן יֵשׁ לִי!” וְחִיְּכָה אֵלָיו כְּשֵׁם שֶׁחִיְּכָה אָז בִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ; וְשׁוּב הָיָה דוֹמֶה עָלָיו שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת טִפְּשׁוֹן קָטֹן, וְהִיא – גְּדוֹלָה: עוֹד מְעַט תְּהֵא נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וְתִשָּׂאֵהוּ כַּאֲשֶׁר תִּשָּׂא אֵם אֶת יַלְדָּהּ.

חָזְרָה אֶל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתָהּ וְשׁוּב הִתְחִילָה לְאַחוֹת.

“וְעַכְשָׁו יוֹאִיל נָא לְסַפֵּר עַל כָּל מַעֲשֵׂי תַּעֲלוּלָיו. אֲנִי רוֹצָה לֵידַע אֶת הַכֹּל.”

“מָה אֲסַפֵּר לָהּ, מַרִינְקָה? הֲרֵי זוֹ פּוֹלִיטִיקָה, דָּבָר שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּשִׁעְמוּמוֹ…”

“דָּבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִשִּׂכְלִי? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אוּלַי אָבִין.”

“לְדַבֵּר עַל פּוֹלִיטִיקָה עִם נַעֲרָה בַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה – הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ מִן הַשָּׁמָיִם!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין וּפָתַח בְּלֹא רָצוֹן בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים, וּבִלְבַד לְמַהֵר וּלְהִפָּטֵר מֵעֵסֶק מְשַׁעְמֵם זֶה; בָּטוּחַ הָיָה שֶׁלֹּא תָּבִין כְּלוּם. וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה בָּטוּחַ הִיא בֶּאֱמֶת לֹא הֵבִינָה; הֶעֱמִידָה לוֹ שְׁאֵלוֹת יַלְדוּתִיּוֹת שֶׁהֱבִיאוּהוּ בִּמְבוּכָה וְלֹא מָצָא מַעֲנֶה לָהֶן.

“הֲרֵיהוּ רוֹאֶה שֶׁשּׁוֹטָה גְּדוֹלָה אָנִי!” קָרְאָה בִּצְחוֹק, “פַּעַם בְּנֶשֶׁף אֶחָד בְּעִיר מָחוֹז אַחַת שָׁאַל קָוַלְיֶר לְעַלְמָה מַה הִיא קוֹרְאָה. ‘אֲנִי’, אָמְרָה, ‘קוֹרְאָה סֵפֶר וָרֹד, וַאֲחוֹתִי – סֵפֶר כָּחֹל’. אַף אֲנִי בַּחוּרָה כָּזוֹ!”

וּכְשֶׁהִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ עַל סוֹפְיָה נַרִישְׁקִינָה, נֶעֶשְׂתָה כֻּלָּהּ מְתוּחָה וְעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ: “הִיא מְקַנְּאָה.”

“הֲלֹא אֲדוֹנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ גַּם עַתָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹהֲבִים אָדָם חָי?”

“כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאוֹהֲבִים אָדָם חָי.”

“גַּם אוֹתָהּ גַּם אוֹתִי כְּאֶחָת?”

“אֶת שְׁתֵּיכֶן כְּאֶחָת.”

הִרְהֲרָה קְצָת וְשָׁאֲלָה:

“תְּמוּנָתָהּ יֶשְׁנָהּ?”

“יֶשְׁנָהּ.”

“יַרְאֶה נָא לִי.”

הֵסִיר מֵעַל צַוָּארוֹ אֶת הַמֵּדַלְיוֹן עִם תְּמוּנָתָהּ שֶׁל סוֹפְיָה. נָטְלָה אוֹתוֹ וְהִבִּיטָה אֲרֻכּוֹת וְדוּמָם; אַחַר כָּךְ פִּתְאֹם נָשְׁקָה לָהּ וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

“יַלְדָּה רָעָה וְנִבְזָה אָנִי!” הִצְטַחֲקָה מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, “בְּוַדַּאי שְׁתֵּינוּ כְּאֶחָת… יַחַד נֶאֱהֹב אוֹתוֹ!”

“הֲיוֹדַעַת הִיא, מַרִינְקָה, אֶת הַסֵּפֶר הַוָּרֹד קָרָאתִי אֲנִי וְלֹא הִיא… כָּל הַחֲכָמִים הֵם טִפְּשִׁים גְּדוֹלִים!” חִיֵּךְ גַּם הוּא מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת. עַכְשָׁו כְּבָר יָדַע שֶׁהִיא מְבִינָה הַכֹּל, רוֹאָה הַכֹּל מִבִּפְנִים, כְּאִלּוּ חוֹדֶרֶת בְּלִבָּהּ אֶל הַלֵּב.

וּבְכָל זֹאת קָשֶׁה מְאֹד הָיָה לוֹ לְהַגִּיד לָהּ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִרְצוֹחַ אֶת אָבִיהָ שֶׁל סוֹפְיָה, אֶת הַקֵּיסָר אֲלֶכְּסַנְדֶּר פַּבְלוֹבִיץ. רָצָה לְהַעְלִים מִמֶּנָּה וְלֹא יָכֹל; סִפֵּר לָהּ גַּם עַל זֹאת. תְּחִלָּה לֹא הֶאֱמִינָה לוֹ; חָקְרָה אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ לֹא הֵבִינָה:

“אֶת אָבִיהָ רָצָה לִרְצוֹחַ? וְהִיא יָדְעָה זֹאת?”

“יָדְעָה.”

“מִן הַנִּמְנָע!” סָפְקָה כַּפֶּיהָ בְּצַעַר, “הָהּ, עַל זֹאת אֵין צֹרֶךְ! אַל יְדַבֵּר. עַכְשָׁו לֹא אָבִין, מוּטָב אַחַר כָּךְ…”

פְּעָמִים הָיָה מִישֶׁהוּ נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר וּמַפְרִיעַ אוֹתָם; אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נִשְׁאָרִים בִּיחִידוּת, הָיְתָה מְזָרֶזֶת אוֹתוֹ:

“יְסַפֵּר, יְסַפֵּר. וּמֶה הָיָה אַחַר כָּךְ?”

מִשֶּׁהֶחְשִׁיךְ וְהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת, עָבְרוּ אֶל חֲדַר-הַסַּפּוֹת הַכָּחֹל, אֶל אוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ הִתְרָאוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי יוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר. כָּאן לֹא הִפְרִיעָם אִישׁ.

מַרִינְקָה יָשְׁבָה עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, כְּמוֹ אָז, לְיַד הַחַלּוֹן, שֶׁשָּׁם עָמְדָה מִסְגֶּרֶת הַמַּשְׁתִּית עִם רִקְמַת הַתֻּכִּי הַלָּבָן עַל רֶקַע יָרֹק; בְּלוֹרִיתוֹ הַכְּתֻמָּה נִשְׁאֲרָה מֵאָז בִּלְתִּי גְמוּרָה. בַּפִּנָּה דָלְקָה מְנוֹרָה בְּאוֹר קָלוּשׁ וּמֵהַחַלּוֹנוֹת נָשְׁרוּ עַל הָרִצְפָּה רִבּוּעִים עֲקֻמִּים מֵאוֹר הַיָּרֵחַ. הַסּוּפָה לְעֵת עֶרֶב שָׁכָכָה. עֲנָנִים קְרוּעִים, הַלָּלוּ כֵּהִים וְהַלָּלוּ בְּהִירִים בְּנֵי גֶוֶן שֶׁל צֶדֶף, רִחֲפוּ בַּשָּׁמַיִם כִּדְמֻיּוֹת רְפָאִים; וּפִרְחֵי-הַקֶּרַח הַשְּׁקוּפִים עַל הַחַלּוֹנוֹת הִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת סַפִּיר כְּחֻלִּים.

גּוֹלִיצִין סִפֵּר לָהּ עַל “הָאֲגֻדָּה הַדְּרוֹמִית הַחֲשָׁאִית”, עַל סֶרְגֵּי מוּרַבְיוֹב וְהַקָּטֵחִיסִיס שֶׁלּוֹ. וְעַל פִּי זֶה אֵיךְ מַרִינְקָה הִקְשִׁיבָה לְסִפּוּרָיו, הִרְגִּישׁ שֶׁהִיא מְבִינָה וְשֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם לָהּ עִקָּר.

“הַמְּלָכִים קִלְלַת אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם לוֹחֲצִים אֶת הָעָם,” קָרָא בְּעַל-פֶּה אֶת דִּבְרֵי הַקָּטֵחִיסִיס, “לְשֵׁם שִׁחְרוּר הַמּוֹלֶדֶת צְרִיכִים הַכֹּל לְהִתְקוֹמֵם נֶגֶד הֶעָרִיצוּת וּלְהַשְׁלִיט בְּרוּסְיָה אֶת הָאֱמוּנָה וְהַחֵרוּת. נִתְוַדֶּה אֶת חֵטְא עַבְדוּתֵנוּ הַמְמֻשֶּׁכֶת וְנִשָּׁבַע: מֶלֶךְ אֶחָד לָנוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – וְהוּא אֱלֹהֵינוּ.”

“הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא בַּשָּׁמַיִם?” הִתְפַּלְאָה הִיא בִּתְמִימוּתָהּ.

“וְגַם בָּאָרֶץ, מַרִינְקָה.”

“הֵיכָן בָּאָרֶץ? דּוֹמָה אֲנִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כָּאן,” הִשְׁתּוֹמְמָה בְּיֶתֶר תְּמִימוּת.

“אֵין רוֹאִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁתַּחַת אֱלֹהִים שׁוֹלֵט הַשָּׂטָן. מִן הַצֹּרֶךְ לַהֲרוֹג אֶת הַשָּׂטָן.”

“וְכִי בִּשְׁבִיל אֱלֹהִים מֻתָּר לַהֲרוֹג?”

קֹדֶם חָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא תָּבִין; וְעַכְשָׁו הִתְבַּהֵל מִפְּנֵי שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי הֵבִינָה. נַעֲרָה קְטַנָּה בַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, כִּמְעַט תִּינֹקֶת, גִּלְּתָה אֶת סוֹדוֹ הָאַחֲרוֹן, אֶת צַעֲרוֹ הָאַחֲרוֹן.

פִּתְאֹם קָמָה, גָּחֲנָה, הִנִּיחָה יָדֶיהָ עַל כְּתֵפָיו וְהֵצִיצָה לְתוֹךְ עֵינָיו.

“וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, הֲמַאֲמִין הוּא בֵּאלֹהִים?”

“כֵּן, אֲנִי מַאֲמִין בֵּאלֹהִים.”

“שֶׁבַח לָאֵל!” נֶאֶנְחָה מִתּוֹךְ שֶׁהוּקַל לָהּ, “הַכֹּל אוֹמְרִים שֶׁהַמּוֹרְדִים הֵם כּוֹפְרִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיִיתִי סְבוּרָה… אַל נָא יִכְעַס עָלַי, אֲנִי בְּעַצְמִי יוֹדַעַת שֶׁשּׁוֹטָה אָנִי! אַבָּא הָיָה אוֹמֵר: ‘אַל תַּאֲמִין לְכָל מַה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים, הִשָּׁעֵן עַל בִּינָתֶךָ’. חֲבַל שֶׁאֵין לִי מִבִּינָתִי שֶׁלִּי!”

נִשְׁתַּתְּקָה, שָׁקְעָה בְּהִרְהוּרֶיהָ, כְּמִשְׁתַּדֶּלֶת לִזְכּוֹר מָה.

“עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי אֶל מִי זֶה דוֹמֶה!” נִזְכְּרָה פִּתְאֹם וְקָרְאָה בְּשִׂמְחָה: “יַמְתֵּן, אַרְאֶה לוֹ דְבַר-מָה…”

מִהֲרָה וְיָצְאָה מִן הַחֶדֶר וְחָזְרָה עִם סֵפֶר קָטֹן בְּיָדֶיהָ, מְכֹרָךְ בְּעוֹר שָׁחוֹר מְקֻשָּׁט בְּזָהָב, אֶחָד מֵאוֹתָם הָאַלְבּוֹמִים שֶׁהַבַּחוּרוֹת מֵעָרֵי-הַשָּׂדֶה רְגִילוֹת לִרְשׁוֹם בָּהֶם שִׁירִים לְמַזְכֶּרֶת. עַל הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן הָיָה מְצֻיָּר אַמוּר[35] בְּצוּרַת רוֹעֶה, יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַנַּחַל, וּלְמַטָּה הָיוּ כְּתוּבִים הַחֲרוּזִים הַלָּלוּ:

בְּכָל אֲשֶׁר נִפְנֶה אַךְ בֶּגֶד וָמַעַל,

פַּסּוּ אֱמוּנִים מִנִּי אָרֶץ;

אַמוּר כּוֹתֵב שְׁבוּעוֹת אֱמוּנִים

בְּחִצָּיו עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וְאַחַר הַחֲרוּזִים בָּאָה מַחֲמָאָה: “עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, מַרִי, לוֹבְשׁוֹת אֵבֶל עַל אֵלֶּה שֶׁשָּׁלְלוּ מֵהֶם אֶת אוֹר הַיּוֹם”. דִּפְדְּפָה וּמָצְאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבִּקְשָׁה וְהֶרְאֲתָה לוֹ. הוּא קָרָא אֶת הַשּׁוּרוֹת הַדֵּהוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲגֻלּוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה נָהוּג בֶּעָבָר:

"לְבִתִּי, לְמַרִינְקָה אֲהוּבָתִי! יִשְׁלַח לָךְ אֱלֹהִים חָבֵר בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים, אָדָם לֹא עָשִׁיר וְלֹא בַּעַל יִחוּס גָּדוֹל, אֲבָל מְעֻטָּר בְּמִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, לְפִי שֶׁכָּתוּב אֵצֶל הַסּוֹפֵר הָרוּסִי, הַמֵּלִיץ הַנֶּחְמָד, אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ רָדִישְׁצֶ’ב[36]:

“אִם הַחֹק אוֹ הַקֵּיסָר, אוֹ אֵיזֶה שִׁלְטוֹן אַחֵר בָּעוֹלָם יַכְרִיחַ אוֹתְךָ לִדְבַר שֶׁקֶר וּלְמַעֲשֵׂי עֲבֵרָה נֶגֶד הַצֶּדֶק, הַחֲזֵק בֶּאֱמוּנָתְךָ וְאַל תִּכָּנֵעַ. אַל תִּתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְעִיגִים, יִסּוּרִים, תַּחֲלוּאִים אוֹ מַאֲסָר בַּכֶּלֶא, וַאֲפִילוּ לֹא מִפְּנֵי הַמָּוֶת. קֶצֶף מְעַנֶּיךָ יִתְפּוֹרֵר בְּעֹז אֱמוּנָתְךָ וְשִׁמְךָ יִנּוֹן לָעַד בְּזֵכֶר הַדּוֹרוֹת”.

“פַּבֶל טוֹלִיצֵ’ב.”

“הָאָדוֹן רַדִישְׁצֶ’ב הָיָה יְדִידוֹ שֶׁל אַבָּא,” הִתְפָּאֲרָה לְפָנָיו, וְהָפְכָה אֶת הַדַּף.

“וְהִנֵּה עוֹד.”

הוּא קָרָא:

"זִכְרִי, מַרְיָה, אֶת דִּבְרֵי הַיִּעוּד:

זֶרַע הָאִשָּׁה יָשׁוּף רֹאש הַנָּחָשׁ.

אֲלֶכְּסַנְדֶּר לַבְּזִין."

“גַּם הוּא הָיָה יְדִיד שֶׁל אַבָּא,” שׁוּב הִתְפָּאֲרָה לְפָנָיו.

“מְחֻתָּנִים כָּאֵלֶּה לָךְ, רָדִישְׁצֶ’ב וְלַבְּזִין!” חִיֵּךְ גּוֹלִיצִין בְּשִׂמְחָה. נִדְמָה לוֹ שֶׁהֵם הִתְקַשְּׁרוּ בְּקֶשֶׁר טָמִיר חָדָשׁ.

“וּלְכַתְּחִלָּה מֶה הָיָה סָבוּר?” צָחֲקָה וְהִסְמִיקָה, “הָבָה יְסַפֵּר עוֹד, יְסַפֵּר נָא. וּמָה לְהָלָן?”

וּכְשֶׁסִּפֵּר לָהּ אֵיךְ בַּיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר יָרָה נִיקוֹלַי מִתּוֹתָחִים בַּקָּהָל הַבִּלְתִּי מְזֻיָּן, חָוְרוּ פָּנֶיהָ וְלָחֲשָׁה:

“כֵּן, מִצְוָה לַהֲרוֹג אֶת הַחַיָּה.”

וְעַכְשָׁו לֹא שָׁאֲלָה כְּבָר: “כְּלוּם מֻתָּר לִרְצוֹחַ בִּשְׁבִיל אֱלֹהִים?” וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא רַק הֵבִינָה בִּלְבָד, אֶלָּא גַם הִסְכִּימָה בַּכֹּל וְשֶׁבְּסוֹדוֹ הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, בְּצַעֲדוֹ הָאַחֲרוֹן, לֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם גַּם לִפְנֵי דִין הָאָרֶץ וְגַם לִפְנֵי דִין הַשָּׁמָיִם.

מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו, יָשְׁבָה מַרִינְקָה עַל יָדִית כֻּרְסָתוֹ וּכְמוֹ אָז, בִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ, נִלְחֲצָה בְּלֶחְיָהּ אֶל לֶחְיוֹ. שְׁנֵיהֶם שָׁתְקוּ וְהִבִּיטוּ אֶל הָעֲנָנִים הַקְּרוּעִים הַטָּסִים בַּשָּׁמַיִם, אֶל הַיָּרֵחַ הַמִּתְגַּלֶּה וּמִסְתַּתֵּר חֲלִיפוֹת וְאֶל פִּרְחֵי הַקֶּרַח עַל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁפְּעָמִים הֵם דּוֹעֲכִים וּפְעָמִים נוֹצְצִים וּמַתִּיזִים סַפִּירֵי תְּכֵלֶת.

“הֲזוֹכֶרֶת הִיא, מַרִינְקָה, שֶׁפַּעַם אָמְרָה לִי שֶׁחֵטְא הוּא לֶאֱהוֹב אֶת הָאָרֶץ, חַיָּב אָדָם לֶאֱהוֹב אֶת הַשָּׁמָיִם?”

“לֹא, אֵינִי נִזְכֶּרֶת. יַמְתִּין… אַח, כֵּן, בַּלַּיְלָה, בַּדִּילִיגַ’נְס, בְּדַרְכֵּנוּ מִמּוֹסְקְבָה. כֵּיצַד זָכַר זֹאת? אִם כֵּן, מַה בִּרְצוֹנוֹ לֵאמֹר?”

“הֲרֵי הַמּוֹלֶדֶת גַּם הִיא בָּאָרֶץ, כְּלוּם חֵטְא הוּא לֶאֱהוֹב אֶת הַמּוֹלֶדֶת?”

“מֶה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ? וַדַּאי אָמַרְתִּי אֵיזוֹ שְׁטוּת.”

לֹא, לֹא שְׁטוּת הִיא זֹאת, אֶלָּא לֹא הַכֹּל אָמְרָה. דָּבָר זֶה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ עָלָיו הַכֹּל…"

הוּא דִּבֵּר בִּמְנוּחָה, אֲבָל מַרִינְקָה הִרְגִּישָׁה שׁוּב כְּמוֹ קֹדֶם שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִילוֹ עִקַּר הַדְּבָרִים. הִגְבִּיהָה רֹאשָׁהּ וְהִסְתַּכְּלָה לְתוֹךְ עֵינָיו:

“מָה הַדָּבָר שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ עָלָיו הַכֹּל?” שָׁאֲלָה בְּלָחַשׁ.

“עַל הָאָרֶץ וְהַשָּׁמָיִם. כֵּיצַד יֶאֱהַב אָדָם אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַשָּׁמַיִם כְּאֶחָד,” הֵשִׁיב גַּם הוּא בְּלָחַשׁ.

“כְּאֶחָד?” חָזְרָה עַל דְּבָרָיו וְנִשְׁתַּתְּקָה, שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ, “הֲרֵי הוּא אוֹהֵב אוֹתִי וְאֶת סוֹפְיָה כְּאֶחָת?”

שׁוּב נִשְׁתַּתְּקָה, שָׁקְעָה עוֹד יוֹתֵר בְּהִרְהוּרֶיהָ. אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה מְדַבֶּרֶת וּלְפָנֶיהָ הָיָה מַבָּע שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא רָאָה בָּהֶם אַף פָּעַם. “פַּעַם הָיִיתִי שָׁטָה עִם אַבָּא בְּסִירָה. הַטַּחֲנָה שָׁם אֶצְלֵנוּ בְּצֶ’רְיוֹמוּשְׁקִי סְמוּכָה מְאֹד אֶל הָאֲחֻזָּה; הַנַּחַל הַקָּטֹן סָכוּר שָׁם בְּסֶכֶר; הַמַּיִם הוֹלְכִים שָׁם לְאַט לְאַט וַחֲלָקִים הֵם כִּרְאִי. זְמַן רָב שַׁטְנוּ, עַד הָעֶרֶב; הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה וְהַלַּיְלָה מִשְׁמֵשׁ לָבוֹא. הַמַּיִם נַעֲשׂוּ יוֹתֵר שְׁקֵטִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ כְּלָל בְּנִמְצָא, זוּלַת אֲוִיר: שַׁטְנוּ בָּאֲוִיר. וְהָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם גְּדוֹלִים, עֲגֻלִּים, לְבָנִים, וּמִבַּעֲדָם – כּוֹכָבִים. וּלְמַטָּה מִתַּחְתֵּינוּ גַם כֵּן עֲנָנִים וְכוֹכָבִים. כְּאִלּוּ שְׁנֵי רְקִיעִים, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, וְאָנוּ – בָּאֶמְצַע. נוֹרָא וְנָעִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּרֶגַע זֶה עִם אֲדוֹנִי… הֲרֵי זֶהוּ אוֹתוֹ דָבָר? אַדְּרַבָּא, יַגִּיד נָא שֶׁאֵין זֶה כָּךְ!”

“זֶה כָּךְ, מַרִינְקָה!”

וּשְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ: לֹא הָיוּ עוֹד מִלִּים בְּפִיהֶם, אָפְסוּ וְתַמּוּ, כַּאֲשֶׁר יִתַּם שְׁבִיל צַר עַל עֶבְרֵי פִּי תְּהוֹם. מְחַיְּכִים וְשׁוֹתְקִים הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה. בְּנוֹת-צְחוֹקָם הִתְקָרְבוּ הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב, עַד שֶׁהִתְמַזְּגוּ.

כְּשֶׁנִּתְקָרְרָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, עָמְדָה הִיא כְּבָר לְיַד הַחַלּוֹן וְדִבְּרָה אֵלָיו. זְמָן רַב לֹא הֵבִין מָה. וּלְבַסּוֹף הֵבִין.

“הֲזוֹכֵר אַתָּה, שֶׁאוֹר לַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר אָמַרְתָּ לִי שֶׁגַּם לְמַעֲנִי אַתָּה הוֹלֵךְ לִקְרַאת הַמָּוֶת? מִפְּנֵי מָה גַם לְמַעֲנִי? אָז שְׁאִלְתִּיךָ, וְאַתָּה לֹא עָנִיתָ לִי.”

“וּלְמַעַן רוּסְיָה. הֲלֹא גַם אַתְּ… מַרִינְקָה, כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת מִי אָתְּ?”

“מִי?”

כְּלוּם לֹא עָנָה, רַק הִבִּיט אֵלֶיהָ: כֻּלָּהּ לְבָנָה כְּאוֹרוֹ הַלָּבָן שֶׁל הַיָּרֵחַ, עַל רֶקַע סַפִּירֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁל פִּרְחֵי הַקֶּרַח רְווּיֵי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאִלּוּ הָיְתָה הִיא וְלֹא הִיא, קְרוֹבָה וְגַם רְחוֹקָה, אַרְצִית וְשָׁמַיְמִית כְּאֶחָת.

“מִי אָנִי?” הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בַּחֲשַׁאי וּמִיָּד שׁוּב הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ: אֵיזֶה מוֹרָא תָקַף אוֹתָהּ כְּאִלּוּ לֹא אֵלֶיהָ הִבִּיט, אֶלָּא מִבַּעֲדָהּ אֶל אַחֶרֶת. מַשֶּׁהוּ חָלַף אֶת לִבּוֹ כְּחֵץ וְהוּא צָנַח עַל בִּרְכָּיו.

“יַקִּירָה! יַקִּירָה! יַקִּירָה!” חָזַר עַל מִלָּה זוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה גָלוּם בָּהּ כָּל מַה שֶׁהִרְגִּישׁ, וְנָשַׁק אֶת רַגְלֶיהָ.

כְּשֵׁם שֶׁבִּקְצֵה הַגְּבוּל שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶחָד הֵם, כָּךְ סוֹפְיָה וּמַרִינְקָה, וּשְׁתֵּיהֶן הִתְמַזְּגּוּ לִיצוּר אֶחָד וְיָחִיד.

הוּא כְּבָר לֹא הִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, לֹא מִשַּׁלְשְׁלָאוֹת, לֹא מֵעִנּוּיִים אוֹ מִגַּרְדֹּם. הִיא תָּגֵן עָלָיו. הִיא מִבְצַר עֻזּוֹ, סַלְעוֹ וּמְצוּדָתוֹ. גַּם אִם יֵרֵד שְׁאוֹל, שָׁמָּה תֵּלֵךְ עִמּוֹ, אֶל בּוֹר צַלְמָוֶת. וְזֶרַע הָאִשָּׁה תָּשׁוּף רֹאשׁ הַנָּחָשׁ.

בַּשְּׁבִיעִי לְיָנוּאַר נָשָׂא גוֹלִיצִין אֶת מַרִינְקָה לוֹ לְאִשָּׁה וּבַלַּיְלָה הַבָּא אָסְרוּ אוֹתוֹ.

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה! גַּם זוֹ לְטוֹבָה!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַכֹּתֶל הַיָּרֹק, הַמְפֻחָם וְהַמְסֹאָב. חֲדַר-הַמִּשְׁמָר בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל אַרְמוֹן-הַחֹרֶף, הָאָרֹךְ, הַצָּר וְהָאָפֵל, בְּלֹא חַלּוֹנוֹת וְתַחַת קִמָּרוֹן נָמוּךְ, דּוֹמֶה לְמַטְמוּרָה, הָיָה מוֹשֵׁךְ אוֹר מֵהַפְּרוֹזְדוֹר דֶּרֶךְ דֶּלֶת-זְכוּכִית. אֵצֶל הַדֶּלֶת עָמַד שׁוֹמֵר וְהִבִּיט פְּנִימָה, גַּם הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים הָיוּ מַבִּיטִים לְתוֹךְ הֶחָדֶר. כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהַמִּסְתַּכְּלִים, יָשַׁב גּוֹלִיצִין בְּגַבּוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְתָקַע עֵינָיו בַּכֹּתֶל לְפָנָיו.

זֶה הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי שֶׁעָבַר עָלָיו בִּישִׁיבָה עַל כִּסֵּא-הַקַּשׁ הַקָּשֶׁה וְהָרָעוּעַ, כְּשֶׁהוּא מְכֻנָּס לְתוֹךְ הַשִּׁינֶל, מִפְּנֵי הַקֹּר. רַגְלָיו קָפְאוּ, גַּבּוֹ כָּאַב עָלָיו. רָצָה לִשְׁכַּב עַל סַפַּת הָעוֹר הַיְשָׁנָה, אֲבָל הִטְרִידוּהוּ מִשָּׁם הַפִּשְׁפְּשִׁים. נִסָּה לִשְׁכַּב עַל הַקַּרְקַע, כְּשֶׁהִצִּיעַ תַּחְתָּיו אֶת הַשִּׁינֶל, אֲבָל מִתַּחַת לַדֶּלֶת וּמֵעֲרֵמַת הָעֵצִים שֶׁהָיוּ צְבוּרִים לְיַד הַתַּנּוּר הַבִּלְתִּי מֻסָּק וְשֶׁעֲדַיִן לֹא נָמַס עֲלֵיהֶם הַקֶּרַח, נָשְׁבָה קָרָה, וְהוּא חָשַׁש שֶׁמָּא יִצְטַנֵּן: בְּרִיאוּתוֹ לֹא שָׁבָה עֲדַיִן לְאֵיתָנָהּ. שׁוּב חָזַר אֶל כִּסְאוֹ וְהִשְׁלִים עִם מַצָּבוֹ: “גַּם זוֹ לְטוֹבָה! גַּם זוֹ לְטוֹבָה!”

נִזְכַּר אֵיךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוֹבִילוּהוּ אֶל חֲדַר-הַמִּשְׁמָר, הֵאֵט אֶת פְּסִיעוֹתָיו בַּמַּדְרֵגוֹת הַחֲשֵׁכוֹת, וְאָז הִכָּה אַחַד הַחַיָּלִים הַמְלַוִּים אוֹתוֹ בְּקַת-הָרוֹבֶה עַל כְּתֵפוֹ; הֶחֱזִיר אֵלָיו פָּנָיו: הַחַיָּל, בָּחוּר צָעִיר, בַּעַל חֹטֶם סוֹלֵד וּפָנִים מְכֹעָרִים בְּלִי חֲתִימַת זָקָן, הִבִּיט אֵלָיו גַּם הוּא בְּעֵינַיִם סְמוּיוֹת בְּמִקְצָת וּבְזַעַם: “לָמָּה תִּתְמַהְמַהּ, בֶּן-כַּלְבָּה, זוּז!” – “גַּם זוֹ לְטוֹבָה!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין בְּזָכְרוֹ זֹאת.

וּכְשֶׁהִכְנִיסוּהוּ אֶל תָּא-הַשְּׁמִירָה הִתְחִיל פֶלְדְּפֶבֶּל, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ סָפוּג רֵיחַ טַבַּק וְיַ“שׁ, בּוֹדֵק אוֹתוֹ. אֶצְבָּעוֹת שְׁמֵנוֹת מְכֻסּוֹת שְׂעָרוֹת וּנְמָשִׁים זָחֲלוּ עַל גּוּפוֹ, גִּשְּׁשׁוּ וּמִשְּׁשׁוּ. הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַמֵּדַלְיוֹן עִם תְּמוּנַת סוֹפְיָה. אֶת הַיָּדַיִם כָּפַת בְּחֶבֶל מֵאַחֲרָיו וְהִדֵּק בְּכֹחַ רַב, עַד שֶׁהַחֶבֶל חָתַךְ אֶת בְּשָׂרוֹ. לְעֵת בֹּקֶר חָמַל עָלָיו מִי מִקְּצִינֵי הַמִּשְׁמָר וְצִוָּה לְהַתִּיר. אֲבָל יָדָיו כָּאֲבוּ עָלָיו עֲדָיִן. גּוֹלִיצִין הִגְבִּיהָן אֶל עֵינָיו וְהִסְתַּכֵּל בְּעִקְּבוֹת הַחֲבָלִים – צְמִידִים אֲדֻמִּים. ”גַּם זוֹ לְטוֹבָה!" חָשַׁב.

“הֲלֹא מַרִינְקָה אֵינָהּ כְּבָר מַרִינְקָה, אֶלָּא הַנְּסִיכָה מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה גוֹלִיצִינָה”, נִזְכַּר פִּתְאֹם וְהִתְפַּלֵּא בְּשִׂמְחָה. עֲדַיִן לֹא הֵבִין אֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר. “מָחָר נִנָּשֵׂא”, הוֹדִיעָה לוֹ יוֹם קֹדֶם. הוּא הִתְנַגֵּד, הִשְׁתּוֹמֵם, לָמָּה הַחִפָּזוֹן הַזֶּה. דָּרַשׁ לְהַמְתִּין. אַךְ הִיא לֹא חָפְצָה לִשְׁמוֹעַ: הֶחְלִיטָה לְמָחָר – אֵין לְהָשִׁיב. אֶת הַכֹּל כְּבָר שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ וְסִדְּרָה יַחַד עִם פְרִינְדִין, בַּחֲשַׁאי מֵאִמָּהּ וַאֲפִילוּ מֵחֲתָנָהּ עַצְמוֹ. אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, זוּלַת חַצְרָנָהּ הַזָּקֵן שֶׁל הַסַּבְתָּה, אֲנָנִי וָסִילְיֶבִיץ, לֹא יָדַע כְּלוּם מִכָּל זֹאת. הַסַּבְתָּה שָׁכְבָה חוֹלָה, וְאִמָּהּ נָסְעָה עוֹד מִבֹּקֶר לְכָל הַיּוֹם לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ שֶׁיָּשְׁבָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִיר. כֹּמֶר יָשִׁישׁ, שֶׁעָבַד יַחַד עֵם פְרִינְדִין בִּגְדוּד אֶחָד וְשֶׁהָיָה מֻמְחֶה לְסַדֵּר קִדּוּשִׁין בִּמְהִירוּת הַבָּזָק, סִדֵּר אֶת קִדּוּשֵׁיהֶם בְּאוּלָם הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה בּוֹ בַּמָּקוֹם, בְּבֵית הַסַּבְתָּה גוּפוֹ.

גּוֹלִיצִין נִכְנַע, אֲבָל לֹא הֵבִין כְּלוּם. “עָמַד כְּתֹרֶן”, הִתְלוֹצֵץ עָלָיו פְרִינְדִין. בְּאוּלָם הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן הָיָה הָאֲוִיר מַחֲנִיק מֵהַנֵּרוֹת הָרַבִּים שֶׁדָּלְקוּ וּמֵהַקְּטֹרֶת; רֹאשׁוֹ הָיָה עָלָיו סְחַרְחַר; חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף.

הִתְעַיֵּף וְהִקְדִּים לִשְׁכַּב. בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהָיָה כְּבָר יָשֵׁן, נִכְנְסָה מַרִינְקָה אֶל חַדְרוֹ חֶרֶשׁ עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיהָ, יָשְׁבָה עַל פְּאַת מִטָּתוֹ, גָּחֲנָה, חִבְּקָה וְהֵעִירָה אוֹתוֹ בִּנְשִׁיקָה; אַף פַּעַם עוֹד לֹא הָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ כָּךְ; הִרְגִּישׁ שֶׁבִּנְשִׁיקָה זוֹ מָסְרָה לוֹ אֶת כָּל נַפְשָׁהּ. “עַכְשָׁו טוֹב, הַכֹּל לְטוֹבָה! כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין?” לָחֲשָׁה לוֹ בְּאָזְנוֹ, וְעַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה דַעְתּוֹ לְהִתְיַשֵּׁב עָלָיו, הִשְׁתַּמְּטָה מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו וּבָרְחָה אֶל חֲדַר-הַמִּשְׁכָּב שֶׁל אִמָּהּ. וְהוּא שׁוּב נִרְדַּם תַּרְדֵּמָה גְדוֹלָה, מְתוּקָה וֶאֱוִילִית. וְהוּא גַם חָשַׁב בְּהֵרָדְמוֹ שֶׁאִוֶּלֶת הִיא לִישׁוֹן בְּלַיְלָה כָּזֶה.

וּבַלַּיְלָה הַהוּא אֲסָרוּהוּ. כְּשֶׁרֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה שׁוּלְגִין יַחַד עִם רָץ וְעִם אַרְבָּעָה חַיָּלִים הוֹצִיאוּ אֶת הָאַסִּיר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן, יָצְאָה אֵלָיו מַרִינְקָה בְּרִיצָה, לְבוּשָׁה לְמֶחֱצָה; רַק הִסְפִּיקָה לְחַבְּקוֹ, לְהַעֲבִיר עָלָיו אֶת אוֹת-הַצְּלָב וְלִלְחוֹשׁ בְּאָזְנוֹ: “לִי אַל תִּדְאַג, תֵּן אֶת דַּעְתְּךָ רַק עַל עַצְמֶךָ!” וּכְשֶׁיָּרַד כְּבָר בַּמַּדְרֵגוֹת, כָּפְפָה אֶת עַצְמָהּ מֵעַל הַמַּעֲקֶה וְהִסְתַּכְּלָה בּוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה: לֹא פַּחַד וְאַף לֹא צַעַר הָיָה בְּמַבָּטָהּ זֶה, זוּלַת אַהֲבָה לְאֵין קֵץ. כָּל הַזְּמָן רָצָה לִזְכּוֹר לְמִי הָיוּ דוֹמוֹת הָעֵינַיִם הַלָּלוּ, וְלֹא יָכֹל.

נִמְאַס עָלָיו לְהַבִּיט כָּל הַזְּמָן אֶל הַכֹּתֶל, נִשְׁעַן בְּמַרְפְּקָיו אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר. כְּמוֹ אָז, בִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ, דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו מִתּוֹךְ חִבָּה וְהִתְפָּעֲלוּת: “מַרִינְקָה… אִמָּא!” וְדוֹמֶה הָיָה עָלָיו שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ עַל כַּפֶּיהָ, מְנַדְנֶדֶת, מְיַשֶּׁנֶת.

נֵעוֹר מִדְּפִיקוֹת רוֹבִים וְקִשְׁקוּשׁ דָּרְבוֹנוֹת. סָבוּר הָיָה שֶׁהִרְבָּה לִישׁוֹן, וְלֹא יָשֵׁן אֶלָּא עֲשָׂרָה רְגָעִים. הָיְתָה הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בָּעָרֶב.

“לְהָבִיא אֶת הָאַסִּיר אֶל הַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר!” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ.

הִקִּיפוּהוּ זְקִיפִים וְהִתְחִילוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ דֶרֶךְ מִסְדְּרוֹנוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין סוֹף. נִכְנְסוּ לְשׁוּרַת אוּלַמִּים, שֶׁכָּתְלֵיהֶם הָיוּ מְכֻסִּים בִּתְמוּנוֹת. הִכִּיר אֶת הָאֶרְמִיטַז’. בְּאוּלָם גָּדוֹל אֶחָד דָּלְקוּ נֵרוֹת לְמַכְבִּיר, וְהוּא שָׁאַל לְעַצְמוֹ: “כְּלוּם נֶשֶׁף כָּאן?” אַחַר כָּךְ חָשַׁב וּמָצָא שֶׁהָאוֹר הָרַב הַזֶּה דָרוּשׁ כְּדֵי לַעֲקוֹב אַחֲרֵי הַתְּנוּעוֹת הַקַּלּוֹת שֶׁבְּקַלּוֹת שֶׁבִּפְנֵי הָאַסִּירִים בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה. לְמַטָּה אוֹר וּלְמַעְלָה, מִבַּעַד לְתִקְרַת-הַזְּכוּכִית, נְטוּיִים שְׁמֵי הַלַּיְלָה הַשְּׁחוֹרִים כִּתְהוֹם פְּעוּרָה.

בְּקֶרֶן-זָוִית לְיַד הַכֹּתֶל, מִתַּחַת לַתְּמוּנָה “הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּדוֹשָׁה” לְדוֹמִינִיקִינוֹ, אֶל שֻׁלְחַן-מִשְׂחָק עָמוּס נְיָרוֹת, דְּיוֹתָה עִם נוֹצוֹת, יָשַׁב אָדָם צָעִיר לָבוּשׁ בְּמַדָּיו הַצָּרִים וְהָאֲדֻמִּים שֶׁל גְּדוּד הַהוּסָרִים מֵהַלֵּיבּ-גְּוַרְדִּיָּה, עִם אוֹתוֹת-זָהָב צְפוּפִים תְּפוּרִים עֲלֵיהֶם: הוּא הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט לֵיבָשׁוֹב.

הַזְּקִיפִים הֵבִיאוּ אֶת הָאַסִּיר אֶל הַשֻּׁלְחָן; שְׁנַיִם מֵהֶם עָמְדוּ עַל הַפֶּתַח שְׁלוּפֵי חָרֶב.

“אֲבַקְשׁוֹ לָשֶׁבֶת, נָסִיךְ!” אָמַר לֵיבָשׁוֹב, קָם, הֶחֱוָה לוֹ קִדָּה בִּידִידוּת (אֲבָל אֶת יָדוֹ לֹא הוֹשִׁיט לוֹ) וְהִצְבִּיעַ לוֹ עַל הַכִּסֵּא. “דּוֹמֶנִּי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ פַּעַם אֵצֶל דּוֹדוֹ הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ,” אָמַר לוֹ בְּצָרְפַתִּית, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ שְׁנֵיהֶם אַסִּיר וּבַלָּשׁ אֶלָּא שְׁנֵי אוֹרְחִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ בְּבַיִת זָר, וְעַד שֶׁלֹּא נִכְנַס בַּעַל-הַבַּיִת יָשְׁבוּ וּפִטְפְּטוּ.

“אֲדוֹנִי עָבַד בַּצָּבָא?”

“עָבַדְתִּי.”

“בְּאֵיזֶה גְדוּד?”

“הַפְּרֵיאוֹבְּרַזֶ’נִי.”

“וְכִי מִכְּבָר הִתְפַּטֵּר?”

“לִפְנֵי שְׁנָתַיִם.”

גּוֹלִיצִין תָּלָה עֵינָיו בְּלֵיבָשׁוֹב. פָּנָיו לֹא הֵפִיקוּ רֹעַ-לֵב וְגַם לֹא טוּב-לֵב, אֶלָּא אֲדִישׁוּת; עֵינָיו לֹא הִבִּיעוּ אִוֶּלֶת וְאַף לֹא חָכְמָה, אֶלָּא אָבָק שֶׁל עַרְמוּמִית. צָעִיר מְעֹרָב עִם הַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה, זָרִיז, הוּסַר בֶּן-חַיִל, וְכַנִּרְאֶה, מִצְטַיֵּן בְּרִקּוּדִים וּבִרְכִיבָה; בָּחוּר כַּהֲלָכָה, מֵאֵלֶּה שֶׁחַיִּים בְּעַצְמָם וּמַנִּיחִים לִחְיוֹת לְזוּלָתָם.

גּוֹלִיצִין נָשָׂא אֶת יָדָיו וְהֶרְאָה לוֹ אֶת עִקְּבוֹת הַחֲבָלִים. לֵיבָשׁוֹב קִמֵּט אֶת פָּנָיו.

“שׁוּב הִפְרִיזוּ בְּהִשְׁתַּדְּלוּתָם. כַּמָּה פְּעָמִים הִזְהַרְתִּי בָּהֶם!”

“וְכִי כּוֹפְתִים כָּאן לְכָל אָדָם אֶת הַיָּדָיִם?”

“כִּמְעַט לְכֻלָּם. כָּךְ נָהוּג. מַה לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי זֶה בֵּית-הַמִּשְׁמָר.”

“בֵּית-מִשְׁטָרָה?”

“מֵעֵין זֶה.”

“כֵּיצַד הֲפַכְתֶּם אֶת הָאַרְמוֹן לְבֵית-כֶּלֶא?”

לֵיבָשׁוֹב לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם.

“עַכְשָׁו נִגַּשׁ אֶל הָעִנְיָן,” פָּתַח לֵיבָשׁוֹב וּפָנָיו הֶחֲלִיפוּ אֶת מַבַּע הַיְדִידוּת בְּמַבָּע שֶׁל מַעֲשִׂיוּת, לֹא שֶׁל זַעַם אֶלָּא שֶׁל שִׁעְמוּם וְתִעוּב בְּמִקְצָת, כְּאִלּוּ הֵבִין שֶׁעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ נְקִיָּה בְּיוֹתֵר. נָטַל גִּלְיוֹן נְיָר, שִׁפָּה אֶת הַנּוֹצָה וְטָבַל אוֹתָהּ בַּדְּיוֹתָה.

“הַאִם נִשְׁבַּע לַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר?”

“לֹא.”

“מִפְּנֵי מָה?”

“מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁבוּעָה נַעֲשֵׂית בְּטֶקֶס זֶה וּבְאָלָה זוֹ, שֶׁמְּצָאתִיהָ שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לִי.”

“וּלְשׁוּם אָדָם לֹא יִשָּׁבַע?”

“לְשׁוּם אָדָם.”

“אֵיךְ זֶה בְּלֹא שְׁבוּעָה? הֲרֵי בֵּאלֹהִים הוּא מַאֲמִין?”

“אֲנִי מַאֲמִין.”

“וְהַשְּׁבוּעָה כְּלוּם אֵינָהּ מִצְוַת אֱלֹהִים?”

“לֹא, אֵינָהּ מִצְוַת אֱלֹהִים.”

“לֹא נִתְוַכֵּחַ. וְכָךְ עָלַי לִרְשׁוֹם?”

“כָּךְ יִרְשׁוֹם.”

פְּנֵי לֵיבָשׁוֹב הֵפִיקוּ עוֹד יוֹתֵר אֲדִישׁוּת.

“הוּא גוֹרֵם לְעַצְמוֹ נֵזֶק גָּדוֹל, הַנָּסִיךְ, גָּדוֹל מְאֹד. יִתֵּן לָזֹאת אֶת דַּעְתּוֹ.”

“כָּל יָמַי, רוּם מַעֲלָתוֹ, הָיִיתִי נוֹתֵן אֶת דַּעְתִּי לָזֹאת.”

“וְהִגִּיעַ סוֹף סוֹף לִידֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ?”

“כֵּן, לְמַחֲשָׁבָה זוֹ.”

לֵיבָשׁוֹב חִיֵּךְ, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, וּבִתְנוּעָה רְגִילָה וּשְׁגוּרָה פִּתֵּל אֶת שְׂפָמוֹ הַדַּק, רָשַׁם וְהוֹסִיף בְּפָנִים מְפִיקִים שִׁעְמוּם יָתֵר:

“וְכִי הִשְׁתַּיֵּךְ אֶל הָאֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית?”

“הִשְׁתַּיַּכְתִּי.”

“וּמַהֵן פְּעֻלּוֹתֶיהָ הַיְדוּעוֹת לוֹ?”

“שׁוּם פְּעֻלּוֹת.”

לֵיבָשׁוֹב שָׁתַק, הִבִּיט אֶל קְצֵה הַנּוֹצָה, סִלֵּק מִמֶּנָּה נִימָה וְנָתַן עֵינָיו בְּגוֹלִיצִין.

“אַל נָא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, הַנָּסִיךְ, שֶׁלַּמֶּמְשָׁלָה לֹא יָדוּעַ כְּלוּם. יֵשׁ לָנוּ יְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁמְּאֹרַע יוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר אֵינוֹ אֶלָּא הִתְפָּרְצוּת לִפְנֵי זְמַנָּהּ, וְשֶׁעוֹד בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הִתְכּוֹנַנְתֶּם לְהָנִיף יֶדְכֶם עַל הַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר הַמָּנוֹחַ. אִם הוּא רוֹצֶה אֲנִי מוּכָן לִמְסוֹר לוֹ אֶת פְּרָטֵי רֶצַח הַצַּאר שֶׁעָלָה בְּדַעְתְּכֶם. בֵּתְחִלַּת חֹדֶשׁ מַאי נִתְכַּנְּסָה אֲסֵפָה בְּדִירַת הַסּוֹפֵר רִילֵיֶב, הַדָּר בָּעִיר הַזֹּאת, וּבָאֲסֵפָה הִצִּיעַ יוֹשֵׁב-הָרֹאשׁ שֶׁל הַסְּנִיף הַטּוּלְצִ’ינִי אֲשֶׁר לָ’אֲגֻדָּה הַחֲשָׁאִית הַדְּרוֹמִית’, סְגָן הַמְפַקֵּד פֶּסְטֶל, לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַקֵּיסָר. כְּלוּם יָדוּעַ לוֹ כָּל זֶה?”

“לֹא, לֹא יָדוּעַ לִי.”

“וּמִי הֵשִׁיב לְפֶּסְטֶל: ‘אֲנִי מַסְכִּים לְדֵעוֹתָיו עַד לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן’? כְּלוּם גַּם אֶת זֹאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ?”

“גַּם אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“אוּלַי יִזְכּוֹר?”

“לֹא, אֵינִי נִזְכָּר.”

“כֹּחַ זִכָּרוֹן חַלָּשׁ לְהוֹד נְסִיכוּתוֹ,” שׁוּב חִיֵּךְ לֵיבָשׁוֹב וּפִתֵּל אֶת שְׂפָמוֹ, אִם כֵּן אֵפוֹא אֲנִי אַזְכִּיר לוֹ: אֵלֶּה הֵם דְּבָרָיו. וְעַכְשָׁו אוּלַי יוֹאִיל לִקְרוֹא בִּשְׁמוֹתָם שֶׁל אֵלֶּה מֵחֲבֵרָיו שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בְּאוֹתָהּ אֲסֵפָה."

“יִסְלַח לִי, רוּם מַעֲלָתוֹ, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.”

“מִפְּנֵי מָה?”

“מִפְּנֵי שֶׁעִם כְּנִיסָתִי אֶל הַחֶבְרָה נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא לִקְרוֹא בִּשְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים.”

לֵיבָשׁוֹב סִלֵּק אֶת הַנּוֹצָה הַצִּדָּה, הִסְמִיךְ אֶת גַּבּוֹ אֶל מִשְׁעֶנֶת הַכֻּרְסָה.

“יִשְׁמַע נָא, גּוֹלִיצִין. יוֹתֵר שֶׁיַּקְשֶׁה אֶת עָרְפּוֹ, יוֹתֵר יָרַע לְעַצְמוֹ. הוּא רוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרָיו, אֲבָל הַצֵּל לֹא יַצִּיל אִיש, רַק עַל עַצְמוֹ יָמִיט צָרָה. אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שֶׁלַּמֶּמְשָׁלָה יָדוּעַ כְּבָר הַכֹּל, וְהוֹדָיָתוֹ דְרוּשָׁה רַק לְטוֹבָתוֹ הוּא: חֲרָטָה מִקֶּרֶב לֵב הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה אֶל רַחֲמֵי הַקֵּיסָר,” חָזַר, כַּנִּרְאֶה, עַל דְּבָרִים שֶׁלָּמַד עַל-פֶּה, “אִם כֵּן לָמָּה זֶה הוּא שׁוֹתֵק? אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַגִּיד דָּבָר?”

“אֵינִי רוֹצֶה.”

“אִם כֵּן, יַכְרִיחוּ אוֹתוֹ לְדַבֵּר, אֲדוֹנִי רַב-הַחֶסֶד,” אָמַר לֵיבָשׁוֹב כְּשֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ כָּלְשֶׁהוּ וְהִטְעִים כָּל מִלָּה וּמִלָּה לְבַד וּבִמְתִינוּת, “אֲנִי נִגָּשׁ אֶל חוֹבַת שׁוֹפֵט וּמוֹדִיעַ לוֹ שֶׁבְּרוּסְיָה נָהוּג מִנְהַג הָעִנּוּיִים.”

“מְאֹד אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לְרוּם מַעֲלָתוֹ עַל הָאֵמוּן הַזֶּה, אֲבָל מֻכְרָח אֲנִי לְהַגִּיד לוֹ שֶׁעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע לִי הַדָּבָר, אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּיֶתֶר עֹז בְּחוֹבָתִי שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת שֵׁמוֹת,” אָמַר גּוֹלִיצִין, הֵצִיץ בְּפָנָיו בְּמֵישָׁרִין וְחָשַׁב: “בָּחוּר כַּהֲלָכָה, אִם הַשִּׁלְטוֹן יְצַוֶּה עָלֶיךָ, הֲרֵי עָתִיד אַתָּה לַחֲרוֹךְ אֶת כַּפּוֹת רַגְלָי”.

“Pour cette fois je ne vous parle pas comme votre juge, mais comme un gentilhomme votre égal – (הַפַּעַם אֵינִי מְדַבֵּר אֵלָיו כְּשׁוֹפֵט לוֹ, אֶלָּא כְּאָצִיל אֶל אָצִיל!),” פָּתַח לֵיבָשׁוֹב בִּידִידוּתוֹ הַקּוֹדֶמֶת, “אֵינִי מֵבִין, הַנָּסִיךְ, מַה חֵפֶץ יֵשׁ לוֹ בְּעִנּוּיִים בְּעַד אֵלֶּה שֶּבָּגְדוּ בּוֹ.”

“רוּם מַעֲלָתוֹ אֵינוֹ מֵבִין מַה חֵפֶץ לִי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת נָבָל?”

לֵיבָשׁוֹב נִפְגַּע קְצָת, אֲבָל הַ“בָּחוּר כַּהֲלָכָה” לֹא נֶעְלַב: חָשַׁב וּמָצָא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אַסִּיר נְתוּנָה לְדִבְרֵי יְדִידוּת.

“יוֹאִיל בְּטוּבוֹ, הַנָּסִיךְ, לַחְתּוֹם,” אָמַר וְהִגִּישׁ לוֹ אֶת הַפִּתְקָה שֶׁרָשַׁם.

הִסְתַּכֵּל גּוֹלִיצִין וְרָאָה שֶׁהַגֵּנֵרַל כּוֹתֵב רוּסִית כְּמוֹ סַנְדְּלָר וְחָתַם בְּלִי לִקְרוֹא. לֵיבָשׁוֹב קָם וְהִתְמוֹדֵד – הַמַּדִּים הַצָּרִים הִתְמַתְּחוּ וְהִתְהַדְּקוּ עַל גּוּפוֹ יוֹתֵר, וְנִרְאָה הָיָה שֶׁצְּעִיר-חֲמוּדוֹת זֶה תַּחַת לֵישֵׁב כָּפוּף עַל נְיָרוֹת, יָאֶה לוֹ יוֹתֵר לִרְקוֹד מָזוּרְקָה אוֹ לִדְהוֹר עַל סוּס לוֹהֵט בַּקְּרָב. מָשַׁךְ בִּפְתִיל הַמְּצִלָּה; כְּשֶׁנִּכְנַס הָרָץ הִצְבִּיעַ לְגוֹלִיצִין עַל מְחִיצַת הַמֶּשִׁי הַיְרֻקָּה שֶׁעָמְדָה סְמוּכָה אֶל הַשֻּׁלְחָן:

“יוֹאִיל לְהַמְתִּין שָׁם.”

וְיָצָא עִם הָרָץ. גּוֹלִיצִין יָשַׁב מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה.

בִּקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי נִפְתְּחָה דֶלֶת וּמִישֶׁהוּ נִכְנַס. מִבַּעַד לַמְּחִיצָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת מִי, אֲבָל עַל פִּי הַקּוֹלוֹת אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין שֶׁשְּׁנַיִם נִכְנָסוּ. בַּהֲלִיכָתָם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְעָמָדוּ. גַּם הֵם לֹא רָאוּ אֶת גּוֹלִיצִין. הִרְכִּין אָזְנוֹ וְהִקְשִׁיב.

“גִּלִּיתִי סוֹדוֹת לֹא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל-דַּעַת אֶלָּא מִתּוֹךְ לֵב מַכִּיר-טוֹבָה אֶל הוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאוּלַי הִגַּדְתִּי דְבָרִים שֶׁאֲחֵרִים לֹא הָיוּ מְגַלִּים אוֹתָם…”

שְׁאָר הַדְּבָרִים לֹא הִגִּיעוּ אֶל אָזְנוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין; וְאַחַר כָּךְ שׁוּב:

“נָקֵל לוֹ לָאָדָם, רוּם מַעֲלָתוֹ, לָמוּת לְבַדּוֹ, אֲבָל לִהְיוֹת הַגּוֹרֵם לְמִיתַת אֲחֵרִים, הֲרֵי זֶה עִנּוּי שֶׁלְּמַעְלָה מִכֹּחַ אֱנוֹשׁ.”

גּוֹלִיצִין הִכִּיר וְלֹא הִכִּיר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה. קָם, נִגַּשׁ עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו אֶל הַמְּחִיצָה וְהֵצִיץ. אוֹתָם הַשְּׁנַיִם עָמְדוּ אֵלָיו בְּגַבָּם וְלֹא רָאָה אֶת פְּנֵיהֶם. אֲבָל אֶת הָאֶחָד הִכִּיר: בֶּנְקֶנְדּוֹרְף. וְאֶת הַשֵּׁנִי הוֹסִיף לְהַכִּיר וְלֹא לְהַכִּיר – לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו.

“יֵרָגַע נָא, יְדִידִי, לְכֻלָּם יִסָּלַח,” אָמַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף, חִבֵּק אֶת זְרוֹעַ אִישׁ-שִׂיחוֹ וְהוֹלִיכוּ לְעֵבֶר הַמְּחִיצָה. גּוֹלִיצִין רָאָה פָּנִים אֶל פָּנִים אֶת הָאִישׁ שֶׁלֹּא הִכִּירוֹ, שֶׁשֻּׁנָּה עַד לִבְלִי הַכִּירוֹ: הֲרֵי זֶה הָיָה רִילֵיֶב. הִסְתַּכְּלוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ.

גּוֹלִיצִין צָנַח אֶל כֻּרְסָתוֹ. אוֹר עֵינָיו כָּבָה פִּתְאֹם כְּאִלּוּ תְּהוֹם הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחוֹרָה הַפְּעוּרָה מֵעַל לְתִקְרַת הַזְּכוּכִית נָפְלָה עָלָיו.

“בְּבַקָּשָׁה,” אָמַר לֵיבָשׁוֹב כְּשֶׁהֵצִיץ אֶל מֵעֵבֶר הַמְּחִיצָה.

גּוֹלִיצִין נֵעוֹר, קָם וְיָצָא. מִקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי הִתְקָרֵב הַקֵּיסָר. הַפָּנִים הַקְּפוּאִים, הַחִוְרִים כַּחֲטוּבִים מִשַּׁיִשׁ הָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ אֵלָיו, וְהוּא נִזְכַּר פִּתְאֹם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, תַּחַת מְטַר הַשְּׁרַפְּנֵלִים, עַל פְּנֵי רַחֲבַת הַסֵּנַט, הָיָה רָץ עִם אֶקְדֹּחַ בְּיָדוֹ כְּדֵי לַהֲרוֹג אֶת הַחַיָּה.

נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְעָמַד כִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת הַרְחֵק מִן הָאַסִּיר, מָדַד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו מִקָּדְקֳדוֹ עַד כַּף רַגְלָיו וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַפִּתְקָה שֶׁל לֵיבָשׁוֹב שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ.

“וְזֹאת מָה? אֵילוּ דִבְרֵי הֶבֶל גִּבֵּב כָּאן? שְׁאֵלוּהוּ עַל אוֹדוֹת הָעִנְיָן, וְהוּא מֵשִׁיב שֶׁלֹּא מֵעִנְיַן הַשְּׁאֵלָה: ‘הַשְּׁבוּעָה אֵינָהּ מִצְוַת אֱלֹהִים’! הֲיוֹדֵעַ הוּא אֶת חֻקֵּינוּ? הֲיוֹדֵעַ הוּא שֶׁבְּעַד זֹאת?…” וְהוּא הֶעֱבִיר בְּיָדוֹ עַל צַוָּארוֹ.

גּוֹלִיצִין חִיֵּךְ: מַה יַעֲשֶׂה לוֹ אָדָם זֶה אַחַר הָאֵימָה שֶׁנָּפְלָה עָלָיו קֹדֶם?

“לָמָּה הוּא צוֹחֵק?” שָׁאַל הַקֵּיסָר וּפָנָיו הִתְקַדְּרוּ.

“תָּמֵהַּ אֲנִי, הוֹד מַלְכוּתוֹ: אִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִיּוּמִים, הֲרֵי צְרִיכִים לִפְתּוֹחַ בְּאִיּוּמֵי מָוֶת וּלְסַיֵּם בְּאִיּוּמֵי עִנּוּיִים: הֲרֵי הָעִנּוּיִים נוֹרָאִים הֵם מִן הַמָּוֶת.”

“מִי אִיֵּם עָלָיו בְּעִנּוּיִים?”

“רוּם מַעֲלָתוֹ.”

נִיקוֹלַי הִבִּיט אֶל לֵיבָשׁוֹב, לֵיבָשׁוֹב – אֶל נִיקֹולַי, וְגוֹלִיצִין – אֶל שְׁנֵיהֶם.

“מָה אַמִּיץ לִבּוֹ,” שׁוּב פָּתַח הַקֵּיסָר וְאָמַר, “כָּאן אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְשָׁם? מַה צָפוּן לוֹ שָׁם בְּעוֹלָם הָאֱמֶת? קִלְלַת נֵצַח… וְלָזֹאת הוּא לוֹעֵג? כְּלוּם אֵינוֹ נוֹצְרִי?”

“נוֹצְרִי אֲנִי, הוֹד מַלְכוּת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְקוֹמַמְתִּי נֶגֶד שִׁלְטוֹן הַיָּחִיד.”

“שִׁלְטוֹן הַיָּחִיד הוּא מִן הַשָּׁמַיִם, הַצַּאר הוּא מְשִׁיחַ ה‘. וְכִי נֶגֶד ה’ הִתְקוֹמֵם?”

“לֹא, נֶגֶד הַחַיָּה.”

“אֵיזוֹ חַיָּה? הוּא מְדַמְדֵּם?”

“חַיָּה הוּא הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ לֵאלֹהִים,” אָמַר גּוֹלִיצִין בְּקוֹל נָמוּךְ אֲבָל חֲגִיגִי, וּפָנָיו חָוְרוּ; נְשִׁימָתוֹ נֶעֶצְרָה מֵרֹב שִׂמְחָה: דּוֹמֶה עָלָיו שֶׁהוּא הוֹרֵג אֶת הַחַיָּה.

“אַח, אֻמְלָל!” אָמַר הַקֵּיסָר בִּמְנוֹד-רֹאשׁ כְּמִצְטַעֵר עָלָיו, “מֵרֹב הִתְחַכְּמוּת מִתְבַּלְבְּלוֹת עֶשְׁתּוֹנוֹת אָדָם; עַד הֵיכָן הִגִּיעוּ הִרְהוּרֵי חֵטְא אֵלֶּה, פְּרִי גַּאֲוַת הָאָדָם וְאַהֲבָתוֹ לְעַצְמוֹ! צַר לִי עָלָיו! לָמָּה יָבִיא עָלָיו רָעָה? כְּלוּם אֵינוֹ רוֹאֶה שֶׁאֲנִי דוֹרֵשׁ לוֹ טוֹב?” הִתְחִיל מְדַבֵּר אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קַלָּה בְּקוֹל אַחֵר, לָטִיף, “לָמָה אֵינוֹ עוֹנֶה לִי כְּלוּם?” לָקַח אֶת יָדוֹ וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל מְלַטֵּף יוֹתֵר, “הֲלֹא הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי הַכֹּל יָכֹל, אֲנִי יָכֹל לִסְלוֹחַ לוֹ.”

נִזְכַּר גּוֹלִיצִין בְּרִילֵיֶב וְנִזְדַּעְזַע.

“הוּא הַדָּבָר, הוֹד מַלְכוּת, שֶׁהוּא הַכֹּל יָכֹל, – אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְהוּא בָּאָרֶץ. פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: אֶת הָאָדָם עָשׂוּ לֵאלֹהִים…”

הַקֵּיסָר הֵבִין זֶה כְּבָר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַצִּיל מִפִּי גּוֹלִיצִין דָּבָר. חָקַר אוֹתוֹ בְּלִי חֵשֶׁק, רַק כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מַצְפּוּנוֹ. לֹא כָּעַס: בְּמֶשֶׁךְ הַחֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְנַהֵל אֶת הַחֲקִירָה הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי הַחֲקִירָה אֵינוֹ כּוֹעֵס עַל שׁוּם אָדָם וְעַל שׁוּם דָּבָר. אֲבָל כְּבָר קָצָה נַפְשׁוֹ. הִגִּיעָה כְּבָר הַשָּׁעָה לִגְמוֹר.

“יָפֶה, דַּי לְפַטְפֵּט דִּבְרֵי הֶבֶל,” הִפְסִיק אוֹתוֹ בְּגַסּוּת, “יוֹאִיל לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלוֹת כָּרָאוּי.”

“אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי לְרוּם מַעֲלָתוֹ שֶׁהִבְטַחְתִּי…”

“מַה הוּא בָּא אֵלַי בְּרוּם מַעֲלָתוֹ וּבְהַבְטָחָתוֹ הַמְשֻׁקָּצָה?”

“הַלָּה כּוֹתֵב כְּסַנְדְּלָר וְזֶה מְגַדֵּף כְּסַנְדְּלָר”, חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

“אִם כֵּן אֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר? אֵינוֹ רוֹצֶה? זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שׁוֹאֲלוֹ, אֵינוֹ רוֹצֶה?”

גּוֹלִיצִין שָׁתַק. פְּנֵי הַקֵּיסָר נִשְׁתַּנּוּ בִּן-רֶגַע: מַסְוֶה אֶחָד נִשְׁמַט וְשֵׁנִי בָּא בִּמְקוֹמוֹ – שֶׁל זַעַם וָקֶצֶף, חִוֵּר כְּחָטוּב מִשַּׁיִשׁ: אַפּוֹלוֹ מִבֶּלְוֶדֶר, הַהוֹרֵג אֶת פִּיתוֹן. נִרְתַע פְּסִיעָה אַחַת לְאָחוֹר, פָּשַׁט יָדוֹ וְצָעַק:

“לֶאֱסוֹר אוֹתוֹ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לָזוּז!”

אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס בֶּנְקֶנְדּוֹרְף. הַקֵּיסָר הָפַךְ אֵלָיו אֶת פָּנָיו, וְשׁוּב מַסְוֶה אֶחָד נָפַל מֵעֲלֵיהֶם וְנִתְחַלֵּף בְּאַחֵר: “בָּחוּר מִסְכֵּן, נִיקְס הַמִּסְכֵּן, הָאַסִּיר מֵאַרְמוֹן-הַחֹרֶף”.

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף נִגַּשׁ אֶל נִיקוֹלַי וְלָחַשׁ לוֹ מָה בְּאָזְנוֹ. הַקֵּיסָר בְּלֹא לְהַבִּיט אֶל גּוֹלִיצִין, כְּאִלּוּ שְׁכָחוֹ מִיָד, פָּנָה וְיָצָא.

“יוֹאִיל לְהַמְתִּין,” שׁוּב הִצְבִּיעַ לֵיבָשׁוֹב עַל הַכֻּרְסָה מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה וְיָצָא גַם הוּא עִם בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

גּוֹלִיצִין יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ הַקּוֹדֵם. שָׁקַט, נִרְגַּע. “הֲרֵי שׁוּב טוֹב, גַּם זוֹ לְטוֹבָה,” חָשַׁב כְּמוֹ קֹדֶם, “מַה חֵפֶץ לוֹ לְקַבֵּל יִסּוּרִים בְּעַד אֵלֶּה שֶׁבָּגְדוּ בּוֹ?” – וַדַּאי וּוַדַּאי יֵשׁ חֵפֶץ זֶה!"

אֶת הַמִּלֵּים “וַדַּאי” לָחַשׁ בְּבַת-הַצְּחוֹק הַיַּלְדוּתִית כְּמוֹ מַרִינְקָה.

פֶּרֶק שְׁבִיעִי

הַמְּחִיצָה עָמְדָה אֵצֶל דָּלֶת. מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מְדַבְּרִים וּפְסִיעוֹת. הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה, זוֹ שֶׁבָּהּ יָצָא נִיקוֹלַי, נִפְתְּחָה, מִישֶׁהוּ פָּרַץ בַּפֶּתַח וְקוֹלוֹ שֶׁל לֵיבָשׁוֹב נִשְׁמַע צוֹעֵק:

“אֲבָל קִרְאוּ לַחוֹבֵשׁ וְיַקִּיז דָּם!”

“בְּרוּסְיָה נָהוּג מִנְהַג הָעִנּוּיִים,” נִזְכְּרוּ לְגוֹלִיצִין דִּבְרֵי לֵיבָשׁוֹב, וְהוּא הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ אֶל הַמִּתְרַחֵשׁ מֵאַחֲרֵי הַדָּלֶת. הַמָּסָךְ הַכָּבֵד הֶחֱרִישׁ אֶת הַקּוֹלוֹת. הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לַמְּחִיצָה. בָּאוּלָם לֹא הָיָה אִישׁ מִלְּבַד שְׁנֵי הַזְּקִיפִים, שֶׁעָמְדוּ אֵצֶל הַדֶּלֶת, בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאוּלָם, כִּשְׁנֵי גְלָמִים.

גּוֹלִיצִין סִלֵּק קְצָת אֶת הַמָּסָךְ וְרָאָה שֶׁהַדֶּלֶת מֵאַחֲרָיו הָיְתָה פְּתוּחָה כָּלְשֶׁהִי. הֵצִיץ בַּסֶּדֶק – חשֶׁךְ: הַדֶּלֶת כְּפוּלָה. פָּתַח אוֹתָהּ וְנִכְנַס בֶּחָלָל הָאָפֵל בֵּין שְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת. נִתְקַל בְּכִסֵּא: בְּוַדַּאי יָשַׁב כָּאן מִישֶׁהוּ בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה וְהִקְשִׁיב; גַּם הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה פְּתוּחָה כָּלְשֶׁהוּ וּמָסָךְ תָּלוּי עָלֶיהָ מֵעֵבֶר מִשָּׁם. פָּתַח יוֹתֵר, סִלֵּק אֶת הַמָּסָךְ הַשֵּׁנִי וְהֵצִיץ.

הָאוּלָם הַקָּטֹן שֶׁכְּתָלָיו הָיוּ מְכֻסִּים תְּמוּנוֹת, בְּרֻבָּן הַעְתָּקוֹת מִיצִירוֹת אִיטַלְקִיּוֹת עַתִּיקוֹת, מִבֵּית-מִדְרָשָׁם שֶׁל פֶּרוּדְזִ’ינוֹ וּרְפָאֵל, הָיָה מוּאָר גַּם הוּא, כְּמוֹ הָאוּלָם הַגָּדוֹל, בְּנֵרוֹת רַבִּים. בְּמֵישָׁרִים מִמּוּלוֹ, עַל סַפָּה, שָׁכַב מִישֶׁהוּ. בַּכֻּרְסָה יָשַׁב בֶּנְקֶנְדּוֹרְף גַּבּוֹ אֶל גּוֹלִיצִין וְחָצַץ בֵּינוֹ וּבֵין הַשּׁוֹכֵב; נִרְאוּ רַק הָרַגְלַיִם הַמְכֻסּוֹת בְּסוּדָר וְקֶרֶן-זָוִית שֶׁל כַּר לָבָן. שָׁם עָמְדוּ וְיָשְׁבוּ עוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים: לֵיבָשׁוֹב, הַמְפַקֵּחַ עַל הָאַרְמוֹן בָּרוּצְקִי, רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה שׁוּלְגִין, וְאֵיזֶה אָדָם לֹא בְּמַדֵּי צָבָא, לָבוּשׁ פְרַק שָׁחוֹר, בְּקַפְלֵט וּבְמִשְׁקָפַיִם, דּוֹמֶה בְּפָנָיו לִיהוּדִי, לְפִי הַנִּרְאֶה, הָרוֹפֵא. אַחַר כָּךְ נִכְנַס עוֹד מִישֶׁהוּ בְּבִגְדֵי אֶזְרָח, שְׁמַנְמַן, אֲדַמְדַּם, בִּפְרַק חוּם מְסֹאָב, עִם אַגַּן חוֹבְשִׁים בְּיָדוֹ, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְהַקָּזַת דָּם.

“אֵיךְ הוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ, יְדִידִי?” שָׁאַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“טוֹב, טוֹב לְהַפְלִיא,” הֵשִׁיב הַשּׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה, “מִיָּמַי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי כָּךְ טוֹב!”

“הָרֹאשׁ אֵינוֹ כּוֹאֵב?”

“לֹא, עָבַר הַכְּאֵב, הַכֹּל עָבַר. רוּחִי הִתְאוֹשֵׁשׁ, דַּעְתִּי צְלוּלָה, נַפְשִׁי שְׁקֵטָה. לִבִּי, כְּמוֹ קֹדֶם, טָהוֹר וְצָעִיר! הַ, מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כָּךְ מְאֻשָּׁר! עוֹד שָׁם בְּתָא-הַמִּבְצָר בָּאוּ עָלַי רִגְעֵי אשֶׁר כָּאֵלֶּה עַד שֶׁכִּמְעַט יָצָאתִי מִדַּעְתִּי, – כָּל הַזְּמָן הָיִיתִי רַק מְדַבֵּר, מְדַבֵּר, – לִפְנֵי הַכְּתָלִים הָאֲטוּמִים הָיִיתִי מֵשִׂיחַ אֶת הָגוּת לִבִּי: אִם לֹא שְׁמָעוּנִי בְּנֵי-הָאָדָם, תִּשְׁמָעֵנִי הָאֶבֶן, אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק! צָעַקְתִּי, שַׁרְתִּי, רָקַדְתִּי, כִּרְכַּרְתִּי וּפִזַּזְתִּי כְּחַיָּה בְּסֻבְּכָהּ, כְּשִׁכּוֹר, כִּמְשֻׁגָּע! הַמְפַקֵּחַ סוּקִין – אָדָם נֶחְמָד, אֲבָל אֵיזֶה שֵׁם מִשְׁפָּחָה[37]! אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן, לֹא מִן הַנִּמּוּס אֲפִילוּ לִקְרוֹא לוֹ – וְהִנֵּה סוּקִין זֶה הַמִּסְכֵּן נִבְהַל, סָבוּר הָיָה שֶׁבֶּאֱמֶת דַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלַי, שָׁלַח לִקְרוֹא אֶת הָרוֹפֵא, רָצָה לִכְפּוֹת. לֹא הֵבִין כְּלוּם. אִישׁ אֵינוֹ מֵבִין כְּלוּם. אֲבָל רוּם מַעֲלַת אֲדוֹנִי מֵבִין? עֵינָיו מָצְאוּ מְאֹד חֵן בְּעֵינָי. הֵן מְפִיקוֹת טוּב-לֵב וְחָכְמָה. רַק הָעַיִן הָאַחַת טוֹבָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲבָק עָרְמָה יֵשׁ בָּהּ…”

“חַ-חַ, לֹא פִּלַּלְתִּי שֶׁהוּא בַּעַל הִסְתַּכְּלוּת כָּזוֹ!” צָחַק בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“אֵין הוּא מִתְרַעֵם? בְּשֵׁם ה’! אַל נָא יִתְרַעֵם עָלַי… אֲבָל כָּל הַזְּמָן אֵינִי מְדַבֵּר אֶל הָעִנְיָן… תְּחִלָּה סְחוֹר-סְחוֹר וְאַחַר כָּךְ אֶל הָעִנְיָן. יֵצֶר הַדִּבּוּר תָּקַף עָלָי. יַרְשֵׁנִי נָא, רוּם מַעֲלָתוֹ, לְדַבֵּר!”

“יְדַבֵּר כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְרַגֵּשׁ, פֶּן יֵרַע לוֹ כְּמוֹ קֹדֶם.”

“לֹא, טוֹב לִי, עַתָּה הַכֹּל טוֹב! קֹדֶם הָיִיתִי סָבוּר: צְרִיכִים לִשְׁמוֹר אֶת הָאֲנָשִׁים. וְעַכְשָׁו אֲנִי סוֹבֵר: מִפְּנֵי מִי לִשְׁמוֹר? מִפְּנֵי הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב? הֲרֵי הַקֵּיסָר הוּא מַלְאָךְ וְלֹא אָדָם, בְּעֵינַי רָאִיתִי זֹאת. וְאַף אַתֶּם – מִפְּנֵי אֲנָשִׁים כְּמוֹתְכֶם לָמָּה אֶשְׁמוֹר? חוּץ מִטּוֹבָה לֹא יָבוֹא מִיֶּדְכֶם. הַכֹּל יִוָּדַע לָכֶם. הַכֹּל אַגִּיד לָכֶם. עַד שֹׁרֶשׁ הַדְּבָרִים. עַכְשָׁו יֵשׁ לִי דֵעָה בְּרוּרָה. תַּתְחִיל עֲבוֹדָה גְדוֹלָה. אֲנִי כְּבָר אֶשְׁתַּדֵּל, רוּם מַעֲלָתוֹ! עוֹד יִרְאֶה, אֶמְסוֹר לָכֶם יְדִיעֹות בְּסֵדֶר וּבְשִׁיטָה. גְּדוּד אַחַר גְּדוּד. לֹא אַסְתִּיר אָדָם. אֶקְרָא בְּשֵׁמוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֱיִיתֶם יוֹדְעִים אוֹתָם. אֲבָל אַיֵּהוּ? לָמָּה אֵינוֹ בָּא? רְצוֹנִי לְהַגִּיד לוֹ לְבַדּוֹ…”

“תְּחִלָּה לָנוּ וְאַחַר כָּךְ לוֹ,” אָמַר בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“לֹא, אַךְ לוֹ, לוֹ הָרִאשׁוֹן, לַמַּלְאָךְ; רְצוֹנִי לֵילֵךְ אֵלָיו… לָמָּה אֵינְכֶם מַנִּיחִים לִי? חוֹבַתְכֶם לְהַנִּיחֵנִי. אֲנִי דוֹרֵשׁ!”

פִּתְאֹם הִתְנַשֵּׂא מֵעַל הַסַּפָּה, כְּאִלּוּ רָצָה לִקְפּוֹץ וְלָרוּץ. גּוֹלִיצִין רָאָה אֶת פָּנָיו, כְּמוֹ קֹדֶם אֶת פְּנֵי רִילֵיֶב, שֶׁלֹּא הִכִּירָם וְשֶׁשֻּׁנּוּ עַד לִבְלִי הַכִּירָם: הֲרֵי זֶה הָיָה הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר אִיבָנוֹבִיץ אוֹדוֹיֶבְסְקִי. נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, נָפַל עַל הַכִּסֵּא, כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו, אָטַם אֶת אָזְנָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְלֹא יִשְׁמָע. אֲבָל לֹא לִזְמַן רָב: שׁוּב תָּקְפָה עָלָיו סַקְרָנוּת לְהוּטָה. קָם, סִלֵּק אֶת הַמָּסָךְ וְהֵצִיץ.

אוֹדוֹיֶבְסְקִי שָׁכַב בְּמַחֲצִית גּוּפוֹ עַל הַסַּפָּה, בְּאֹפֶן שֶׁפָּנָיו הָיוּ נִרְאִים לוֹ, לְגוֹלִיצִין. הֵם נִרְאוּ כִּמְעַט בְּרִיאִים, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהֶאְדִּימוּ בְּאֹדֶם שֶׁל קַדָּחַת. גַּם עַתָּה הָיָה אוֹתוֹ “סַשָּׁה חָבִיב”, “נַעַר שָׁקֵט”, אוֹתוֹ חֵן הַיַּלְדוּת בְּמִקְצָת וְחֵן הַבְּתוּלָה בְּמִקְצָת:

כְּזִיוָנִית תַּחַת מַגָּל הַקוֹצֵר הַמְמוֹתֵת…

“עַד לְיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר הָיִיתִי חַף מִכָּל פֶּשַׁע,” דִּבֵּר מִתּוֹךְ אֵמוּן, בְּשַׁלְוָה וּבְשִׂמְחָה, כְּמֵשִׂיחַ עִם יְדִידָיו הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, “חֻנַּכְתִּי בַּבַּיִת. Maman m’a donne une education exemplaire (אִמָּא נָתְנָה לִי הַשְׂכָּלָה מוֹפְתִית). עַד יוֹם מוֹתָהּ לֹא גָרְעָה מִמֶּנִּי עָיִן. הֲרֵי אֲנִי אֶת אִמָּא… אֲבָל לְמוֹתָר לְסַפֵּר, אַחַר מוֹתָהּ כִּמְעַט לֹא נָפַחְתִּי נַפְשִׁי. נִכְנַסְתִּי אֶל הַגְּדוּד. בֶּן עֶשְׂרִים, כִּמְעַט יֶלֶד. מִטִּבְעִי אֲנִי קַל-דַּעַת, רוֹדֵף תַּעֲנוּגוֹת וְעַצְלָן. מִיָּמַי לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם עָגְמַת נָפֶשׁ… יוֹתֵר מִדַּי מְאֻשָּׁר. חַיַּי הָיוּ פּוֹרְחִים. הָיִיתִי כּוֹתֵב שִׁירִים וְחוֹלֵם עַל תּוֹר הַזָּהָב. כְּדֶרֶךְ כָּל הַצְּעִירִים הָיִיתִי מְדַבֵּר בָּרָמָה עַל חֵרוּת סְתָם, בְּלֹא כָּל כַּוָּנוֹת. וְגַם רִילֵיֶב כָּךְ. וְהִנֵּה נִפְגַּשְׁנוּ.”

“רִילֵיֶב הִכְנִיסוֹ אֶל ‘הַחֶבְרָה הַחֲשָׁאִית’?” שָׁאַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“לֹא, לֹא הוּא. אֵינִי זוֹכֵר מִי. וְגַם לֹא הָיְתָה כָּל ‘כְּנִיסָה’. כָּל זֶה הָיָה רַק מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, שְׁטוּת, הֲבֵל מֹחוֹ הֵחָמוּם שֶׁל רִילֵיֶב. שֶׁכֵּן מַה יוּכְלוּ לִפְעוֹל שְׁלשִׁים-אַרְבָּעִים בַּחוּרִים הוֹזִים רוֹמַנְטִיקָאִים, ‘סַהֲרוּרִיִּים’, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר גּוֹלִיצִין?”

“אֵיזֶה גוֹלִיצִין? הַנָּסִיךְ וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ?” שָׁאַל לֵיבָשׁוֹב.

“כֵּן, וּמָה?”

“וְכִי לֹא הוּא עָנָה עַל הַצָּעַת פֶּסְטֶל לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַקֵּיסָר: ‘אֲנִי מַסְכִּים לְדֵעוֹתָיו עַד לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן’?”

“יִתָּכֵן, אֵינִי זוֹכֵר.”

“יִשְׁתַּדֵּל נָא לִזְכּוֹר.”

“וְלָמָּה לוֹ לָדַעַת זֹאת?”

“חָשׁוּב מְאֹד.”

“כְּלָל וּכְלָל לֹא חָשׁוּב. הַבְלוּת! רוּם מַעֲלָתוֹ, לָמָה הוּא שׁוֹאֵל כָּךְ? יֶאֱסוֹר נָא עָלָיו. הֲלֹא אֵין אָנוּ כָּאן מְרַגְּלִים וְלֹא בַּלָּשִׁים.”

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף קָרַץ בְּעֵינָיו לְלֵיבָשׁוֹב.

“אַל נָא יִתְרַעֵם, יְדִידִי, שׁוּב לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת. אֲדוֹנִי רָצָה לְסַפֵּר לָנוּ אֵיךְ עָבַר עָלָיו יוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר.”

“כֵּן, רָצִיתִי. אֶלָּא שֶׁהַכֹּל אֲנִי רוֹאֶה כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם, אֶת הַחֲלוֹמוֹת קָשֶׁה לְסַפֵּר. כָּל הַלַּיְלָה עָמַדְתִּי בָּאַרְמוֹן עַל הַמִּשְׁמָר; לֹא עָצַמְתִּי עַיִן, עָיַפְתִּי כְּמוֹ כֶּלֶב. הַדָּם צָף אֶל רֹאשִׁי – כָּךְ יַעֲלֶה לִי תָּמִיד מִתּוֹךְ נְדוּדֵי שֵׁנָה. בַּבֹּקֶר נָסַעְתִּי אֶל בֵּית הַקַּהְוָה לוֹרֶד, קָנִיתִי סֻכָּרִיּוֹת, חֲמוּצוֹת כְּטַעַם הַלִּימוֹן. אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָן מְאֹד. אַחַר כָּךְ – הַבַּיְתָה לִישׁוֹן. וְאַחַר כָּךְ פִּתְאֹם – עַל הָרְחָבָה. סְחָפוּנִי אֶל הָרִבּוּעַ. עֶשְׂרִים פַּעַם הָלַכְתִּי מִשָּׁם; חִבְּקוּנִי, נְשָׁקוּנִי – נִשְׁאַרְתִּי, בְּעַצְמִי אֵינִי יוֹדֵעַ לְשֵׁם מָה…”

“הַאִם אָחַז אֶקְדֹּחַ בְּיָדוֹ?” שָׁאַל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף.

“אֶקְדֹּחַ? יִתָּכֵן, מִישֶׁהוּ תָּחַב לְיָדִי…”

לֵיבָשׁוֹב הִתְחִיל רוֹשֵׁם דְּבַר-מָה עַל פִּסַּת נְיָר.

“רוּם מַעֲלָתוֹ, לָמָה הוּא רוֹשֵׁם? הָאֶקְדֹּחַ – הַבְלוּת, וְאַף אֵינִי זוֹכֵר, אוּלַי לֹא הָיָה.”

“וְאֵיךְ יָרוּ בַּגְּרַף מִילוֹרָדוֹבִיץ רָאָה?”

“רָאִיתִי.”

“מִי יָרָה?”

“אֶת זֹאת לֹא רָאִיתִי.”

“חֲבָל. אִלְמָלֵא כָּךְ הָיָה יָכֹל לְהַצִּיל אָדָם חַף מִפֶּשַׁע.”

“רַבּוֹתַי, אַתֶּם אֵינְכֶם מְדַבְּרִים אֶל הָעִנְיָן… הַאֻמְנָם זֶה דָרוּשׁ?”

“בְּוַדַּאי.”

“הָבָה וְאֶלְחַשׁ בְּאָזְנֶךָ…”

בֶּנְקֶנְדּוֹרְף גָּחַן וְאוֹדוֹיֶבְסְקִי לָחַשׁ לוֹ מָה.

“וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִילוּ יוֹרִים בַּקָּהָל,” הִתְחִיל שׁוּב מְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, וּכְמוֹ קֹדֶם בִּמְנוּחָה וּבְשִׂמְחָה, “עָבַרְתִּי דֶרֶךְ הַנֵּבָה אֶל הָאִי וָסִילְיֶבְסְקִי, וּמִשָּׁם אֶל הַמּוֹיְקָה, אֶל הַסּוֹפֶרֶת זַ’נְדְר. זַ’נְדְר הַזְּקֵנָה! – הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי מְאֹד – רָאַתְנִי וְהִתְחִילָה מְיַבֶּבֶת: ‘בְּרַח, דּוֹדִי!’ זָרְקָה לִי כֶּסֶף. הִתְבַּלְבַּלְתִּי יוֹתֵר. הָלַכְתִּי לַאֲשֶׁר יִשָּׂאוּנִי רַגְלָי. רָצִיתִי לְהִטָּמֵן בֶּעָפָר אוֹ מִתַּחַת לַקֶּרַח. הַבְּרִיּוֹת הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּפָנַי, כְּשֵׁם שֶׁעוֹרְבִים מִסְתַּכְּלִים בִּפְנֵי הַגֹּוֵעַ. לַנְתִּי בַּתְּעָלָה מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר. נָפַלְתִּי לְתוֹךְ פִּרְצַת קֶרַח, צָלַלְתִּי בַּמַּיִם, נִקְפֵּאתִי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת. יָצָאתִי מִשָּׁם מְטֹרַף-הַדָּעַת. בַּבֹּקֶר שׁוּב הָלַכְתִּי. יוֹמַיִם הָיִיתִי נוֹדֵד מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם. קָנִיתִי מְעִיל מֵעוֹר כְּבָשִׂים וְכוֹבַע; כְּאִכָּר הִתְלַבַּשְׁתִּי. חָזַרְתִּי לְפֶּטֶרְבּוּרְג. אֶל דּוֹדִי וַסְיָה לַנְסְקִי, הַמִּינִיסְטֶר. הִבְטִיחַ לִי לְהַסְתִּירֵנִי, וְתַחַת זֹאת הָלַךְ אֶל הַמִּשְׁטָרָה לְהַלְשִׁין עָלָי. רָאִיתִי שֶׁנָּפַלְתִּי בַּפַּח, וְהִנֵּה הוֹפַעְתִּי לִפְנֵיכֶם…”

“לֹא מֵאֵלָיו בָּא אֲדוֹנִי. אוֹתוֹ הֵבִיאוּ לְכָאן,” תִּקֵּן בָּשׁוּצְקִי.

“הֵבִיאוּ? אֵינִי זוֹכֵר. רָצִיתִי בְּעַצְמִי לָבוֹא. בְּרוּסְיָה אֵין לְהִסְתַּתֵּר. מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי זֹאת. הָרוּסִי הוּא נוֹעָז כַּסַּיִף, חָזָק כַּצּוּר, כָּל עוֹד אֱלֹהִים וְהַצַּאר בְּלִבּוֹ, וּבִלְעֲדֵיהֶם – הֲרֵיהוּ סְמַרְטוּט וְנָבָל. כָּמוֹנִי עַכְשָׁו. הֲרֵי אֲנִי נָבָל, רוּם מַעֲלָתוֹ?” פָּנָה פִּתְאֹם אֶל בֶּנְקֶנְדּוֹרְף וְהִבִּיט אֶל עֵינָיו בְּמֵישָׁרִין.

“לָמָּה זֶה? אַדְּרַבָּא, אָדָם הָגוּן: תָּעָה וְחָזַר בּוֹ.”

“לֹא נָכוֹן! מִתּוֹךְ עֵינָיו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא נָכוֹן. בְּפִיו אוֹמֵר: ‘הָגוּן’ וּבְלִבּוֹ חוֹשֵׁב: ‘נָבָל’. וְגַם אַתֶּם, רַבּוֹתַי,” הוּא הֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו בִּמְתִינוּת עַל פְּנֵי כָּל הָעוֹמְדִים, וּפָנָיו חָוְרוּ, נַעֲווּ, “מַקְשִׁיבִים לְדִבְרֵי נָבָל! גַּם אַתֶּם הֲגוּנִים. אֲנִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי, וְאַתֶּם שׁוֹמְעִים וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּזֶה; אֵלִי! אֵלִי! מָה אַתֶּם עוֹשִׂים בִּי! תַּלְיָנִים! מְעַנִּים! אֲרוּרִים אַתֶּם!”

גּוֹלִיצִין נִרְתַּע שׁוּב, עָצַם אֶת עֵינָיו, אָטַם אֶת אָזְנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְלֹא יִשְׁמָע. אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ זְמָן: שׁוּב עוֹרְרוֹ צִמָּאוֹן שֶׁל סַקְרָנוּת; סִלֵּק אֶת הַמָּסָךְ, הֵצִיץ וְהִקְשִׁיב.

אוֹדוֹיֶבְסְקִי שָׁכַב דּוּמָם, בְּלֹא זִיעַ, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, כְּמִתְעַלֵּף. אַחַר פָּקַח אוֹתָן וְשׁוּב הִתְחִיל מְדַבֵּר בִּמְהִירוּת, בִּמְהִירוּת וְלֹא בָּרוּר, כִּמְדַמְדֵּם:

“וּמַה בְּכָךְ! הַכֹּל נְבָלִים וְהַכֹּל הֲגוּנִים. תְּמִימִים, אֻמְלָלִים. חַיּוֹת וּמַלְאָכִים כְּאֶחָד. מַלְאָכִים יְרוּדִים וּמִתְקוֹמְמִים. יֵשׁ צֹרֶךְ רַק לְהָבִין. חֶסֶד הַבּוֹרֵא וְחָכְמָתוֹ שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם. Es herrscht eine allweise Güte über die Welt. הֲרֵי זֶה בְּגֶרְמָנִית, דִּבְרֵי שֶׁלִינְג. פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים: ‘צְעִיף הָאֵם הַטְּהוֹרָה’… הֲרֵיהִי לִפְנֵיכֶם, רוֹאִים אַתֶּם?”

בְּמֵישָׁרִים מִמּוּלוֹ הָיְתָה תְּלוּיָה עַל הַכֹּתֶל הַעְתָּקָה מֵהַמָּדוֹנָה הַסִּיקְסְטִינִית שֶׁלִּרְפָאֵל. גּוֹלִיצִין הִבִּיט אֵלֶיהָ וְנִזְכַּר פִּתְאֹם לְמִי הָיוּ דוֹמוֹת עֵינֵי מַרִינְקָה, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד אָסוּר מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת וְהִיא כְּפוּפָה מֵעַל הַמַּעֲקֶה וּמִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

“אֵלּוּ עֵינָיִם!” הִמְשִׁיךְ אוֹדוֹיֶבְסְקִי וְהוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל הַמָּדוֹנָה מִתּוֹךְ חִבָּה שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת, “כֵּיצָד שָׁרִים בְּשִׁירִים רוּסִיִּים: ‘הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה – אֵם כָּל חָי’? רוּסְיָה – הִיא הָאֵם, אֵם כָּל הַנַּעֲנִים. אֲבָל עַל זֹאת אָסוּר לְדַבֵּר… רוּם מַעֲלָתוֹ, אַל נָא יִתְרַעֵם עָלָי. אֲנִי אַגִּיד הַכֹּל. אֶת הַכֹּל יֵדַע. אַךְ אָנוּחַ, וְאָז אָשׁוּב. קַחוֹבְסְקִי יָרָה; אוֹבּוֹלֶנְסְקִי דָקַר בֶּחָרֶב. וְקְיוּכֶלְבֶּקֶר קָלַע בַּנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁהָאֶקְדֹּחַ לֹא יָרָה. אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, יִרְשׁוֹם, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח. וּמָה עוֹד?… אַגַּב, הֲרֵי זוֹ הַבְלוּת! שׁוּב לֹא זֹאת… אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ וְנִקְפָּא בַּתְּעָלָה – אוֹתוֹ דָבָר, אוֹתוֹ דָבָר חָזַר וְהָיָה: סִפְלֵי זָהָב קְטַנִּים וִירֻקִּים; בְּיַלְדוּתֵנוּ הָיִינוּ שׁוֹתִים מֵהֶם חָלָב בַּכְּפָר, אֵצֶל אִמָּא בַּעֲלִיּוֹת הַבַּיִת עִם חַלּוֹנוֹת סְגוּרִים לְמֶחֱצָה, שֶׁפּוֹנִים יָשָׁר אֶל חֹרְשַׁת הַלִּבְנִים; סִפְלֵי זָהָב יְרֻקִּים, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַד לַעֲלֵה-לִבְנֶה בָּאָבִיב. וְכָךְ טוֹב! וְהִנֵּה גַּם עַתָּה… רַק אַל נָא תִּכְעֲסוּ, חֲבִיבִים, חֲבִיבִים, טוֹבִים! אֵין צֹרֶךְ לִכְעוֹס וְהַכֹּל טוֹב יִהְיֶה. הָבָה נִסְלַח אִישׁ לְרֵעֵהוּ, נֶאֱהַב אִישׁ לְרֵעֵהוּ! נֹאחַז כֻּלָּנוּ אִישׁ בְּיַד חֲֲבֵרוֹ וּנְזַמֵּר וְנִרְקוֹד כִּילָדִים, כְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בְּגַן-הָעֵדֶן, בְּתוֹר הַזָּהָב…”

קוֹלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וּמַנְמִיךְ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק לְגַמְרֵי. הוּא עָצַם אֶת עֵינָיו וְהָיָה כְּנִרְדָּם אוֹ שׁוֹכֵב מַשְׁמִים. חִיֵּךְ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְעַל פָּנָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת, חֲרִישִׁיּוֹת. בֶּנְקֶנְדּוֹרְף נָשַׁק לוֹ בְּרֹאשׁוֹ, אוּלַי בְּרֹךְ בִּלְתִּי מְזֻיָּף.

וּבִקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי סֻלַּק מָסָךְ כָּבֵד, כַּמָּסָךְ שֶׁמֵּאַחֲרָיו עָמַד גּוֹלִיצִין וְהִקְשִׁיב, וְהַקֵּיסָר נִכְנַס.

הַכֹּל הִקִּיפוּהוּ, הִתְחִילוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהָעִיר אֶת הַחוֹלֶה. רַק מִלִּים בּוֹדְדוֹת הִגִּיעוּ אֶל אָזְנֵי גוֹלִיצִין.

“וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְקְפֵהוּ חֹם…”

“לְהַקִּיז דָּם, קֶרַח אֶל הָרֹאשׁ…”

“עֵדֻיּוֹת חֲשֻׁבוֹת…”

“הֲרֵי אֵלּוּ דִמְדּוּמִים, דִּבְרֵי מְטֹרַף-הַדָּעַת… שֶׁמָּא אֵין בָּהֶם אֶלָּא דִבַּת-שָׁוְא בִּלְבָד…”

“אֵין דָּבָר, אַחַר כָּךְ נְבָרֵר…”

לֹא זָכַר גּוֹלִיצִין אֵיךְ חָזַר אֶל מְקוֹמוֹ הַקּוֹדֵם, מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה. זְמַן רָב יָשַׁב שָׁם כִּמְאֻבָּן, נְטוּל-חוּשִׁים. פִּתְאֹם רָאָה אֶת לֵיבָשׁוֹב. יָשַׁב לִפְנֵי שֻׁלְחַן הַמִּשְׂחָק וְהָפַךְ בַּנְּיָרוֹת. גּוֹלִיצִין קָפַץ וְהִתְנַפֵּל אֵלָיו כֹּה לְפֶתַע, עַד שֶׁלֵּיבָשׁוֹב הִזְדַּעְזַע, הָפַךְ אֵלָיו פָּנָיו וְקָפַץ גַּם הוּא מִמְּקוֹמוֹ.

“מַה קָרָה? מַה לוֹ, גּוֹלִיצִין?”

“יוֹלִיכֵנִי נָא אֶל הַקֵּיסָר!”

“הַקֵּיסָר עָסוּק. אִם רְצוֹנוֹ לִמְסוֹר לוֹ מַשֶּׁהוּ, יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת עַל יָדִי.”

“לֹא, אֶל הַקֵּיסָר! מִיָּד, מִיָּד, בְּלִי דְחִיָּה!”

“אֲבָל לָמָה, אֲדוֹנִי, יִצְעַק? וְכִי יָצָא מִדַּעְתּוֹ?”

“יָצָאתִי מִדַּעְתִּי! יָצָאתִי מִדַּעְתִּי! אֶת הָאֶחָד כְּבָר הוֹצִיאוּ מִדַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי הַשֵּׁנִי! בְּרוּסְיָה נָהוּג מִנְהַג הָעִנּוּיִים! אֶת הָאֶחָד עִנּוּ עַד לַמָּוֶת, וַהֲרֵי הַשֵּׁנִי! אֶת הַשְּׁנַיִם יָחַד! הוֹצִיאוּ אֶת הַוְּרִידִים אֶחָד אֶחָד, צְלוּ אֶת תַּפּוּחֵי הֶעָקֵב שֶׁל הָרַגְלָיִם! הוֹי, נְבָלִים, נְבָלִים, תַּלְיָנִים, מְעַנִּים!” צָוַח גּוֹלִיצִין, רָקַע בְּרַגְלָיו וְהֵנִיף אֶגְרוֹפִים.

לֵיבָשׁוֹב אָחַז בְּיָדָיו, אֲבָל הוּא דְחָפוֹ וְרָץ בְּלֹא לָדַעַת לְהֵיכָן. הִרְהוּר כָּלְשֶׁהוּ: לַהֲרוֹג אֶת הַחַיָּה, וְאִם לֹא יַהֲרוֹג, לְפָחוֹת יְחָרְפוֹ וִיגַדְּפוֹ, יַכֶּה אוֹתוֹ, יִירַק בְּפָנָיו.

“תִּפְשׂוּהוּ?” קָרָא לֵיבָשׁוֹב אֶל שְׁנֵי הַזְּקִיפִים שֶׁעָמְדוּ עֲדַיִן בִּקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי כִּשְׁנֵי גְלָמִים. הַלָּלוּ הִתְעוֹרְרוּ, קָמוּ לִתְחִיָּה, הֵבִינוּ וְקָפְצוּ לִתְפּוֹשׂ אֶת גּוֹלִיצִין.

“מִיקוּלִין! מִיקוּלִין!” צָעַק לֵיבָשׁוֹב נִבְהָל כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ שְׁלשֶׁת אֲנָשִׁים לֹא הָיוּ מַסְפִּיקִים כְּדִי לִתְפּוֹשׂ אֶת הָאֶחָד.

“כָּאן, רוּם מַעֲלָתוֹ!” קָפַץ וְיָצָא כְּאִלּוּ מִתַּחַת לָאֲדָמָה הַמְפַקֵּד מִיקוּלִין עִם חֲמִשָּׁה חַיָּלִים מִפָּרָשֵׁי הַגְּוַרְדִּיָּה בְּכוֹבְעֵי נְחשֶׁת וּבְשִׁרְיוֹנִים: נֶגֶד הָאֶחָד הַבִּלְתִּי מְזֻיָּן – צָבָא שָׁלֵם. אֵי-שָׁם מֵרָחוֹק נִתְגַּלּוּ פְּנֵי הַקֵּיסָר וְנֶעֶלְמוּ מִיָּד.

הִקִּיפוּהוּ, דָּחֲקוּ עָלָיו, תְּפָשׂוּהוּ. מִישֶׁהוּ חִבֵּק אֶת גּוֹלִיצִין מֵאַחֲרָיו וּלְחָצוֹ בְּכֹחַ רַב, עַד שֶׁכִּמְעַט נֶחֱנַק; מִישֶׁהוּ תְּפָשׂוֹ בַּגָּרוֹן; מִישֶׁהוּ הִכָּהוּ בְּפָנָיו. אֲבָל הוּא לֹא נִכְנַע עֲדַיִן, נֶאֱבַק בְּכֹל כֹּחוֹ, בְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ הַמְכֻפָּל עֲשָׂרָה מוֹנִים, שֶׁבָּא רַק מִתּוֹךְ שִׁגָּעוֹן.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע אֵי-מִשָּׁם קוֹל צְוָחָה. גּוֹלִיצִין הִכִּיר אֶת קוֹלוֹ שֶׁל אוֹדוֹיֶבְסְקִי. לֹא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְלֹא אַחַר כָּךְ לֹא יָכֹל לְהָבִין מַה זֶה הָיָה: אִם הֵקִיץ הַחוֹלֶה מִדִּמְדּוּמָיו וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַשָּׁאוֹן וְהַמְּבוּכָה נִבְהַל, אוֹ שֶׁהִקִּיזוּ לוֹ דָם וְהוּא דִמָּה שֶׁמְּעַנִּים אוֹתוֹ וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ – וְהַצְּוָחָה הָיְתָה נוֹרָאָה. וְגוֹלִיצִין נַעֲנָה לוֹ גַם הוּא בִּצְוָחָה כָּזוֹ. מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ הָיָה יָכֹל לַחֲשׁוֹב שֶׁכָּאן בֶּאֱמֶת מְקוֹם-עִנּוּיִים אוֹ בֵּית-מְשֻׁגָּעִים.

“חֲבָלִים! חֲבָלִים! כִּפְתוּהוּ! לָמָה הוּא צוֹוֵחַ, הַמְנֻוָּל! סִתְמוּ לוֹ אֶת גְּרוֹנוֹ!”

גּוֹלִיצִין הִרְגִּישׁ שֶׁסּוֹתְמִים לוֹ אֶת פִּיו בְּמִטְפַּחַת, כּוֹפְתִים יָדָיו וְרַגְלָיו, מַגְבִּיהִים, נוֹשְׂאִים.

נִכְנַע, נִשְׁתַּתֵּק, עָצַם אֶת עֵינָיו. “עַכְשָׁו שַׁפִּיר, טוֹב, הַכֹּל לְטוֹבָה,” אָמַר קוֹלוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ.

לְאַט לְאַט עָבְרוּ בְּתוֹךְ עֲרָפֶל אָדֹם פָּנֶיהָ הַלְּבָנִים שֶׁל הַחַיָּה, – וְהוּא הִתְעַלֵּף.

חֶלֶק רְבִיעִי

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

“הֵם עוֹמְדִים לְעַנּוֹת אוֹתִי. חַזְּקֵנִי, אֵל, וְאוּכַל לַעֲמוֹד בָּהֶם!” – זוֹ הָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל גּוֹלִיצִין, בְּשָׁעָה שֶׁהֵקִיץ בָּאֲוִיר הָרַעֲנָן; רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים שׁוּלְגִין צִוָּה, בִּזְמַן הַמַּעֲבָר מִן הָאַרְמוֹן אֶל הַמִּבְצָר, לְהָרִים אֶת חַלּוֹן הַכִּרְכָּרָה, כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מֵהִתְעַלְפוּתוֹ.

“בְּכַמָּה יִסּוּרִים נִתְנַסּוּ הַנּוֹצְרִים הַמְעֻנִּים… כִּי עַל כֵּן הָיוּ קְדוֹשִׁים, וַאֲנִי… אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, יִתָּכֵן שֶׁגַּם אֲנִי אֶהְיֶה מְעֻנֶּה”… הָיָה גוֹלִיצִין מִשְׁתַּדֵּל לְעוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא הִתְעוֹדֵד, אֶלָּא שָׁרוּי הָיָה בְּאֵימַת-מָוֶת.

הַכִּרְכָּרָה הִתְעַכְּבָה לִפְנֵי בֵּית הַמְפַקֵּחַ בַּמִּבְצָר הַפֶּטְרוֹפַּבְלִי. שׁוּלְגִין עָזַר לָאַסִּיר לָצֵאת מִתּוֹכָהּ וּמְסָרוֹ לִידֵי הָרָץ. נִכְנְסוּ לְחֶדֶר לֹא גָדוֹל שֶׁכְּתָלָיו הָיוּ חֲשׂוּפִים, עָמְדוּ שָׁם רַק שְׁנֵי כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָן קָטֹן, שֶׁדָּלַק עָלָיו נֵר חֵלֶב. הָרָץ הוֹשִׁיב אֶת גּוֹלִיצִין עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת, וְהוּא עַצְמוֹ יָשַׁב עַל הַשֵּׁנִי. הוּא פִּהֵק בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ, כְּשֶׁהוּא מִצְטַלֵּב וּמְכַסֶּה פִּיו בְּכַף יָדוֹ, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין הִתְחִיל פִּתְאֹם מְקַוֶּה שֶׁלֹּא יְעַנּוּהוּ.

“לֹא! יִהְיּו מְעַנִּים. הִנֵּה הֵם בָּאִים! אָנָא, ה’, הוֹשִׁיעָה נָא!” הִתְפַּלֵּל בְּהַקְשִׁיבוֹ לְקוֹל קִשְׁקוּשׁ בַּרְזֶל מֵטִיל אֵימָה וְשַׁעֲטַת רַגְלַיִם חַדְגּוֹנִית בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, וּמִתַּחַת לְכַף-הֶחָזֶה חָשׁ בְּאוֹתָהּ צְבִיטָה מְתוֹעֶבֶת שֶׁכָּל הַמֵּעַיִם מִתְקַמְּטִים מִמֶּנָּה.

נִכְנַס אִישׁ שֵׂיבָה, גְּזוּז שְׂעָרוֹת בַּחֲצִי-עִגּוּל כְּדֶרֶךְ הַחַיָּלִים, וּמְהַלֵּךְ עַל קַב-עֵץ – הַמְפַקֵּחַ עַל הַמִּבְצָר הַפֶּטְרוֹפַּבְלִי, הַגֵּנֵרַל סוּקִין; מֵאַחֲרָיו – אָדָם גּוּץ, מְסֻרְבָּל, עִם חֹטֶם שָׁקוּעַ, מַיּוֹר-הַמִּבְצָר פּוֹדוּשְׁקִין, וְעִמּוֹ עוֹד שָׁלִישִׁים אַחֲדִים, יֶפְרֵיטוֹרִים וְחַיָּלִים פְּשׁוּטִים. סוּקִין אָחַז בְּיָדוֹ שַׁפּוּדֵי-בַּרְזֶל עִם טַבָּעוֹת. “מַכְשִׁירֵי-הָעִנּוּיִים”, – חָשַׁב גּוֹלִיצִין וְעָצַם עֵינָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה. “אָנָּא, ה’, הוֹשִׁיעָה נָא!” חָזַר כִּמְעַט בְּלֹא הַכָּרָה.

הַזָּקֵן נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּשֶׁהוּא מַקִּישׁ נְקִישׁוֹת זְרִיזוֹת בְּקַבּוֹ עַל הַקַּרְקַע, הִקְרִיב אֶל הַנֵּר דַּף שֶׁל נְיָר-דֹּאַר וְהוֹדִיעַ:

“הוֹד מַלְכוּתוֹ הַקֵּיסָר הָאִימְפֵּרָטוֹר מְצַוֶּה לִכְבּוֹל אוֹתְךָ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת.” אֶת הַמִּלָּה “אוֹתְךָ” הִבִּיעַ בְּהַטְעָמָה מְיֻחָדָה.

גּוֹלִיצִין שָׁמַע וְלֹא הֵבִין. אֲנָשִׁים אֲחָדִים הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְהִתְחִילוּ לָשִׂים עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו כְּבָלִים וּלְסָגְרָם עַל מַסְגֵּר.

וְהוּא עֲדַיִן לֹא הֵבִין. אֲבָל פִּתְאֹם הֵבִין, נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ, עָצַר נְשִׁימָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרֹוץ בִּבְכִי מֵרֹב שִׂמְחָה, בְּהֵמִית וְחַסְרַת-טַעַם אַף הִיא כְּמוֹ אֵימָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת. הִבִּיט בִּפְנֵי הַמְפַקֵּחַ וְהִרְהֵר: “מַה מְצֻיָּן הָאִישׁ הַזֶּה!” וּפְנֵי הַמַּיּוֹר עִם הַחֹטֶם הַשָּׁקוּעַ נִרְאוּ לוֹ מְלֵאֵי-חֵן; וּפְנֵיהֶם הָאֲפוֹרִים שֶׁל הַחַיָּלִים נִרְאוּ לוֹ כָּךְ טוֹבִים, עַד שֶׁחָשַׁק לְנַשֵּׁק אֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם. רָאָה צַוָּארוֹן צָהֹב עַל מַדֵּי מַיֹור-הַמִּבְצָר, שֶׁלֹּא הָיָה נָהוּג עַד עַכְשָׁו, וְחָשַׁב: “יִתָּכֵן שֶׁהֶחֱלִיפוּ הַצֶּבַע בְּסִבַּת הַמַּלְכוּת הַחֲדָשָׁה”, הִרְהֵר מִתּוֹךְ אוֹתָהּ שִׂמְחַת הַרְגָּעָה הַתְּפֵלָה. קְצָת הִתְבַּיֵּשׁ עַל פַּחְדָנוּתוֹ הַקּוֹדֶמֶת, אֲבָל גַּם בּוּשָׁה זוֹ טֻשְׁטְשָׁה מִתּוֹךְ הַשִּׂמְחָה.

“יֶגוֹר מִיכַיְלוֹבִיץ, הוֹבִילוּהוּ אֶל הַכֶּלֶא הָאֲלֶקְסֵיֶבִי,” אָמַר הַמְפַקֵּחַ אֶל פּוֹדוּשְׁקִין. הַלָּה קָשַׁר קַרְנוֹת מִמְחָטָה וְכִסָּה בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל גּוֹלִיצִין.

הוּא קָם, הִתְנוֹדֵד וְכִמְעַט נָפַל: הוּא לֹא יָכֹל לֵילֵךְ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת. סְמָכוּהוּ בִּזְרוֹעוֹת. יָצְאוּ מִן הַבַּיִת וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף. פּוֹדוּשְׁקִין יָשַׁב עַל יָדוֹ וְלָפַף אֶת מָתְנָיו. עֶגְלַת-הַחֹרֶף הָיְתָה עוֹשָׂה פְּנִיּוֹת תְּכוּפוֹת, כַּנִּרְאֶה, בַּמְּבוֹיִים הַצָּרִים בֵּין סוֹלְלוֹת הַמִּבְצָר. גּוֹלִיצִין הֵצִיץ בְּעַיִן אַחַת מִבַּעַד לַמִּמְחָטָה שֶׁנִּשְׁמְטָה קְצָת הַצִּדָּה, וְרָאָה גֶּשֶׁר מְפֻלָּשׁ מֵעַל לַתְּעָלָה, וְשַׁעַר בְּתוֹךְ חוֹמַת-אֶבֶן עָבָה.

“לְהֵיכָן אַתֶּם מוֹבִילִים אוֹתִי? אֶל הַמַּאֲסָר הָאֲלֶקְסֵיֶבִי?” שָׁאַל אֶת פּוֹדוּשְׁקִין.

“אַל נָא יִדְאַג, דִּירָתוֹ הַקְּטַנָּה תִּהְיֶה מְשֻׁבָּחָה,” הִרְגִּיעוֹ הַלָּה וְהוֹרִיד עַל עֵינָיו אֶת הַמִּמְחָטָה.

נִזְכַּר גּוֹלִיצִין מַה שֶׁשָּׁמַע מְסַפְּרִים עַל הַמַּאֲסָר הָאֲלֶקְסֵיֶבִי: שָׁם הָיוּ חוֹבְשִׁים רַק אֶת “הַנִּשְׁכָּחִים”, וּמִמֶּנּוּ לֹא יָצָא אָדָם מֵעוֹלָם. אֲבָל לְגַבֵּי הָעִנּוּיִים נִרְאָה לוֹ מַאֲסַר עוֹלָם לְאשֶׁר גָּדוֹל.

הָעֲגָלָה עָמְדָה. שׁוּב תָּמְכוּ אֶת הָאַסִּיר וְסִיְּעוּ לוֹ לָצֵאת מִתּוֹכָהּ, וְהֶעֱלוּהוּ בְּמַדְרֵגוֹת גְּזוֹזְטְרָה. חָרְקוּ דְלָתוֹת עַל צִירִים מֻחְלָדִים וּבַהֲמֻלָּה כְּבֵדָה נִסְגָּרוּ. “עִזְבוּ כָּל תִּקְוָה, אַתֶּם הַנִּכְנָסִים!” – זָכַר גּוֹלִיצִין. מֵעַל עֵינָיו הֵסִירוּ אֶת הַמִּטְפַּחַת וְהוֹלִיכוּהוּ דֶרֶךְ פְּרוֹזְדוֹר אָרֹךְ עִם שׁוּרַת דְּלָתוֹת, מוּאָר בְּאוֹר קָלוּשׁ עַל יְדֵי פַּכֵּי-שָׁמֶן. לְפָנָיו הָלַךְ מַיּוֹר הַמִּבְצָר, עָמַד לִפְנֵי כָּל דֶּלֶת וְשָׁאַל: “תָּפוּשׂ?” הָיוּ עוֹנִים: “תָּפוּשׂ”. לְבַסּוֹף עָנוּ: “רֵיק”.

“בְּבַקָּשָׁה”, הִזְמִין פּוֹדוּשְׁקִין בִּידִידוּת, וְגוֹלִיצִין נִכְנַס לְתוֹךְ נְקִיק אֶבֶן צַר וְאָרֹךְ, דּוֹמֶה לְקָבֶר. הַשּׁוֹמֵר הִדְלִיק אֶת עֲשָׁשִׁית-הַלַּיְלָה – כּוֹס מִזְּכוּכִית יְרֻקָּה וּפְתִילָה צָפָה עַל הַשָּׁמֶן. גּוֹלִיצִין רָאָה קִמָּרוֹן נָטוּי עַל רֹאשׁוֹ, חַלּוֹן עִם סִבְכַת בַּרְזֶל עָבָה בְּתוֹךְ מִגְרַעַת עֲמֻקָּה בַּכֹּתֶל; שְׁנֵי כִּסְאוֹת, שֻׁלְחָן קָטֹן, אֲלֻנְקַת חַיָּלִים, תַּנּוּר בַּרְזֶל עָגֹל בְּאַחַת הַזָּוִיּוֹת, וּבַשְּׁנִיָּה – עֲבִיט שְׁפָכִין מַעֲלֶה סִרְחוֹן.

הֵסִירוּ אֶת הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, פָּשְׁטוּ אֶת בְּגָדָיו, בָּדְקוּ אוֹתוֹ, מִשְׁמְשׁוּ אוֹתוֹ אֲפִילוּ בְּבָתֵּי-הַשֶּׁחִי; הִלְבִּישׁוּהוּ מְעִיל אַסִּירִים, מִכְנְסַיִם, גְּלִימָה מְסֹאָבָה וְסַנְדַּלֵּי-בַּיִת קְרוּעִים וּגְדוֹלִים יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה.

אִישׁ זָקֵן גְּבַה-קוֹמָה, בְּמַדִּים יְרֻקִּים אֲרֻכֵּי-כָּנָף עִם זֵרִים אֲדֻמִּים וּבִטְנָה אֲדֻמָּה, כָּחוּשׁ עַד לִמְאֹד וְחִוֵּר, דּוֹמֶה לְבַר-מִנָּן, נִכְנַס אֶל הֶחָדֶר. הֲרֵי זֶה הָיָה הַמְפַקֵּחַ עַל הַמַּאֲסָר הָאֲלֶקְסֵיֶבִי, הַשּׁוֹעֵר לִילִיֶּן-אַנְקֶרְן. הַשּׁוֹעֲרִים חָשְׁבוּ אוֹתוֹ לִמְטֹרָף בְּמִקְצָת, אָמְרוּ שֶׁהוּא כְּבָר בֶּן מֵאָה וּבִלָּה בְּתָאֵי הַמִּבְצָר חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת חַיָּיו, אַסִּיר עוֹלָם בֵּין הָאַסִּירִים.

הוּא נִגַּשׁ אֶל גּוֹלִיצִין בִּפְסִיעָה קַלָּה, כָּפוּף קְצָת, יָדָיו מֻפְשָׁלוֹת עַל גַּבּוֹ, פִּיו פָּעוּר וּמִתּוֹכוֹ נִצְנְצוּ שְׁתֵּי שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת, וּלְעֵינָיו מַבָּט שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלוּם.

“מַה שְׁלוֹמוֹ?” שָׁאַל עוֹד מֵרָחוֹק; וּבְלֹא שֶׁהִמְתִּין לִתְשׁוּבָה, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וּבִתְנוּעָה שְׁגוּרָה-זְרִיזָה הִתְחִיל לִכְבּוֹל אֶת רַגְלָיו בַּכְּבָלִים שֶׁהֵסִירוּ מִמֶּנּוּ. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל מְלַמֵּד אוֹתוֹ כֵּיצַד צָרִיךְ לָלֶכֶת. גּוֹלִיצִין נִסָּה וְשׁוּב כִּמְעַט נָפַל.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, עוֹד יִלְמַד,” הִרְגִּיעוֹ מַיּוֹר הַמִּבְצָר.

הַמְפַקֵּחַ כָּרַךְ אֶת שַׁלְשְׁלוֹת הַיָּדַיִם בְּמַטְלִית שֶׁל עוֹר סוּחָטִין וְשָׁאַל:

“וְכִי כָּךְ יוּכַל לִכְתּוֹב?”

“אוּכָל.”

“וּבְכֵן נִגְמְרָה הַתִּלְבּשֶׁת,” חִיֵּךְ פּוֹדוּשְׁקִין בִּידִידוּת. וְלִילִיֶּן-אַנְקֶרְן, שֶׁעָמַד עֲדַיִן עַל בִּרְכָּיו, נָשָׂא אֶל הָאַסִּיר אֶת עֵינָיו בְּנוֹת הַמֵּאָה הַמְצֻפּוֹת קְרוּם דַּק וְעָכוּר כְּעֵינֵי צִפֳּרִים יְשֵׁנוֹת, וְאָמַר בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ, כְּמִתְפַּלֵּל:

“הָאֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יַצִּיל אֶת כֻּלָּנוּ!”

“כָּךְ, כַּנִּרְאֶה, בְּעוֹלַם הָאֱמֶת מַקְדִּימִים הַמֵּתִים אֶת פְּנֵי הַבָּא הֶחָדָשׁ,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

הַזָּקֵן קָם דּוּמָם, וּבְאוֹתָהּ הַפְּסִיעָה הַקַּלָּה, כָּפוּף בְּמִקְצָת, וְיָדָיו מֻפְשָׁלוֹת עַל גַּבּוֹ, יָצָא מִן הַתָּא.

הַשּׁוֹמְרִים סִיְּעוּ בִּידֵי הָאַסִּיר לַעֲבוֹר מֵהַכִּסֵּא אֶל הָאֲלֻנְקָה.

“יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם, אַל יִצְטַעֵר: הַכֹּל יַעֲבוֹר. הַחֶדֶר מְצֻיָּן, יָבֵשׁ, חַם,” אָמַר פּוֹדוּשְׁקִין.

כֻּלָּם יָצְאוּ וְנָעֲלוּ אֶת הַדָּלֶת. הַמַּפְתֵּחַ הִסְתּוֹבֵב בַּמַּנְעוּל; רָעֲמוּ הַבְּרִיחִים, הַמַּסְגֵּרִים, מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל; מַסְמֵר-בָּרִיחַ עֲנָקִי חָרַק לָאַחֲרוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּלְּטָה דוּמִיָּה.

גּוֹלִיצִין רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּקָבוּר חַי, וְאַף עַל פִּי כֵן שָׂמַח בְּלִבּוֹ עַל שֶׁהוּא פָּטוֹר מִן הָעִנּוּיִים.

רָאָה עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרוּסַת לֶחֶם-דָּגָן וְצַפַּחַת מְלֵאָה מִשְׁרַת-תַּפּוּחִים. עוֹד מִקֹּדֶם, בִּשְׁעַת הַבְּדִיקָה, בִּקֵּשׁ לֶאֱכוֹל; מַיּוֹר-הַמִּבְצָר הִצְטַדֵּק וְאָמַר שֶׁהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, בַּמִּטְבָּח הַכֹּל כְּבָר יְשֵׁנִים, וְצִוָּה לְהָבִיא לוֹ לֶחֶם עִם מִשְׁרַת-תַּפּוּחִים. גּוֹלִיצִין אָכַל וְשָׁתָה אֶת הַכֹּל; זֶה זְמַן רָב לֹא סָעַד בְּתֵאָבוֹן כָּזֶה.

הִתְחִיל מֵכִין עַצְמוֹ לְשֵׁנָה. הֵסִיר אֶת הַגְּלִימָה וּבְקשִׁי הֵרִים אֶת רַגְלָיו, שֶׁכָּבְדוּ מִן הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, עַל הָאֲלֻנְקָה. רָצָה כְּבָר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל הַמִּזְרָן הַמְרֻדָּד כִּלְבִיבָה, אֲבָל הִסְתַּכֵּל בַּכַּר הֶעָשׂוּי מִבַּד מְגֻוָּן, וּבְלֹא צִפִּית: הָיוּ עָלֶיהָ כְּתָמִים שְׁמֵנִים. הֵרִיחַ וְקִמֵּט אֶת פָּנָיו. הַמִּמְחָטָה שֶׁל מַרִינְקָה, מְקֻפֶּלֶת עֲדַיִן, עִם שְׁתֵּי הָאוֹתָיוֹת מ. ט. הָרְקוּמוֹת עָלֶיהָ בְּחוּטִים אֲדֻמִּים, הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן. כַּנִּרְאֶה, בְּהִפָּרְדָהּ מִמֶּנּוּ, הִסְפִּיקָה לִתְחוֹב לוֹ אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ, וּבִשְׁעַת הַבְּדִיקָה שְׁכֵחוּהָ אוֹ מֵרַחֲמִים עָלָיו הִשְׁאִירוּהָ בְּמִתְכַּוֵּן.

פָּרַשׂ אוֹתָהּ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִגַּע בְּלֶחְיוֹ בַּכָּר. מֵהַמִּמְחָטָה נָדַף רֵיחָהּ שֶׁל מַרִינְקָה. חִיֵּךְ – מִשּׁוּם-מָה נִזְכַּר אֵיךְ בְּלֵיל נִשּׂוּאָיו הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, כְּשֶׁהִיא הֵעִירָה אוֹתוֹ בִּנְשִׁיקָה, לֹא יָכֹל לְעָצְרָהּ אֶצְלוֹ, וְהוּא נִרְדַּם בְּאֹפֶן כֹּה “טִפְּשִׁי”. אֵי-שָׁם מִקָּרֹוב, כְּאִלּוּ סָמוּךְ לְאָזְנוֹ, הִתְחִילוּ מְנַגְּנִים וְשָׁרִים אֵיזֶה נִגּוּן עָצוּב, כִּצְלִילֵי נְחשֶׁת שֶׁל מַלְאָכִים. “הָאֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יַצִּיל אֶת כֻּלָּנוּ”, הִגִּיעָה לְאָזְנוֹ בִּרְכַּת מֵתִים לְמֵתִים. הוּא הוֹסִיף לְחַיֵּךְ וְנִרְדַּם מְאֻשָּׁר מִתּוֹךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ הָאַחֲרוֹנָה:

“בְּלוֹעַ ‘הַחַיָּה’ – כְּמוֹ בְּצֵל שַׁדָּי.”

הַקּוֹלוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל, אֲבָל בְּסֵדֶר הָפוּךְ – תְּחִלָּה מַסְמֵר-הַבְּרִיחַ הַחוֹרֵק, וְאַחַר כָּךְ מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל, הַמַּסְגֵּרִים, הַבְּרִיחִים, וּלְבַסּוֹף הַמַּפְתֵּחַ הַמְפַצֵּחַ בַּמַּנְעוּל – הֶעִירוּהוּ לְעֵת בֹּקֶר. נִכְנַס לִילִיֶּן-אַנְקֶרְן, שָׁאַל: “מַה שְׁלוֹמוֹ?” וּבְלֹא לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָתוֹ, נֶעְלַם מִיָּד.

הַפֵיאֶרְוֶרְקֶר שִׁבָּיֶב, בַּעַל פָּנִים צְעִירִים וְעַלִּיזִים, הֵבִיא עַל מַגַּשׁ-אָבָץ גָּדוֹל תֵּה קָלוּשׁ עִם שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת סֻכָּר. אֶת הַסֻּכָּר הֶחֱזִיק, מִשּׁוּם כָּבוֹד, לֹא עַל כַּף יָדוֹ אֶלָּא בְּתוֹךְ קֶמֶט כְּנַף בִּגְדוֹ; הִנִּיחַ אֶת הַכֹּל עַל הַשֻּׁלְחָן וְהֶחֱוָה קִדָּה בְּנִמּוּס.

“מָה הַשָּׁעָה?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

שִׁבָּיֶב חִיֵּךְ דּוּמָם וְיָצָא בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה.

חַיָּל-אִינְוָלִיד הוֹצִיא אֶת הֶעָבִיט וְהִתְחִיל מְכַבֵּד אֶת הַחֶדֶר בְּמַטְאֲטֵא.

“מָה הַשָּׁעָה?” שׁוּב שָׁאַל גּוֹלִיצִין.

הַחַיָּל שָׁתַק.

“מַה מֶזֶג הָאֲוִיר בַּחוּץ?”

“לֹא אוּכַל דָּעַת.”

מֵחֲמַת הַקֹּר הִתְעַטֵּף גּוֹלִיצִין בִּשְׂמִיכָה וְהִתְחַמֵּם בְּתֵה. הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֶדֶר “הַיָּבֵשׁ”: קַו כָּחֹל שֶׁל צֶבַע טָרִי עַל גַּבֵּי הַטִּיחַ שֶׁנִּתְפַּצֵּל סִמֵּן אֶת פְּנֵי הַמַּיִם בִּזְמַן הַשִּׁטָּפוֹן הָאַחֲרוֹן, וּכְתָמִים כֵּהִים פָּשׂוּ עָלָיו; מֵהַקִּמָּרוֹן וּמִצִּנּוֹר הַתַּנּוּר כִּמְעַט שֶׁהָיוּ מְטַפְטְפִים מַיִם; הָאֲוִיר הָיָה חָדוּר טַחַב מַחֲנִיק כְּמוֹ בְּמַרְתֵּף. וּבְשָׁעָה שֶׁהִסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר בַּמִּסְדְּרוֹן, הִתְלַהֵב הַצִּנּוֹר סָמוּךְ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאַסִּיר. לָרֹאשׁ הָיָה חַם מְאֹד וְלָרַגְלַיִם קַר כְּמוֹ קֹדֶם לָכֵן.

הַכְּתָלִים לֹא הָיוּ אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ הַקִּמָּרוֹן הַנָּמוּךְ, עַד שֶׁלַּעֲמוֹד בְּכָל שִׁעוּר הַקּוֹמָה אֶפְשָׁר הָיָה אַךְ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְלַצְּדָדִים הָיָה צֹרֶךְ לְהִתְכּוֹפֵף. בַּקִּמָּרוֹן, הַמְכֻסֶּה כֻּלּוֹ קוּרֵי-עַכָּבִישׁ, רָחֲשׁוּ עַכְּבִישִׁים, מַקָּקִים, נְדָלִים וְעוֹד רְמָשִׂים שֶׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ כְּמוֹתָם, שֶהָיוּ מְבַצְבְּצִים מִתּוֹךְ הַסְּדָקִים רַק לְמֶחֱצָה. “מוּטָב שֶׁלֹּא אֶסְתַּכֵּל”, חָשַׁב גּוֹלִיצִין, וּכְשֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, רָאָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִתְגַּלְגֵּל וְעָבַר עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע: הֲרֵי זֶה הָיָה עַכְבַּר-מַיִם אֲדַמְדַּם וַעֲנָקִי.

הַחַלּוֹן הָיָה מְטֻיָּח בִּשְׁכָבָה עָבָה שֶׁל גִּיר, בְּאֹפֶן שֶׁבַּתָּא הָיוּ דִמְדּוּמֵי בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת אֲפִילוּ בְּעֶצֶם יוֹם שָׁמֶשׁ. בַּדֶּלֶת הָיָה אֶשְׁנַב-הָ“עַיִן”, עִם שִׂבְכַת בַּרְזֶל מִבִּפְנִים וְעִם מָסָךְ קָטֹן יָרֹק-כֵּהֶה מִבַּחוּץ. הַשּׁוֹעֵר שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּפְּרוֹזְדוֹר בִּפְסִיעוֹת בִּלְתִּי-נִשְׁמָעוֹת, נָעוּל בְּנַעֲלֵי לֶבֶד, עַל גַּבֵּי מַחְצְלוֹת לֶבֶד שֶׁרִפְּדוּ אֶת הַקַּרְקַע, הָיָה מֵרִים מִזְּמָן לִזְמָן אֶת הַמָּסָךְ הַקָּטֹן וּמֵצִיץ פְּנִימָה. אַסִּיר לֹא עָשָׂה תְּנוּעָה כָּלְשֶׁהִי, לֹא הִשְׁתַּעֵל אַף שִׁעוּל אֶחָד בְּלֹא שֶׁהוֹפִיעָה מִיָּד הָעַיִן הַצּוֹפִיָּה.

“מִי כָּאן?” שָׁאַל קוֹל מוּדָע לוֹ, וְגוֹלִיצִין רָאָה בָּאֶשְׁנָב אֶת הַשָּׂפָם הַמְפֻתָּל שֶׁל לֵיבָשׁוֹב.

“מִיכַיְלוֹב,” הֵשִׁיב קוֹלוֹ שֶׁל פּוֹדוּשְׁקִין.

“לָמָּה מִיכַיְלוֹב?” תָּמַהּ גּוֹלִיצִין, “אַח, כֵּן! וָלֶרְיַן בֶּן מִיכָאֵל.”

“Celui-ci a les fers aux bras et aux pieds (הַלָּה שַׁלְשְׁלָאוֹת עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו),” בֵּאֵר לֵיבָשׁוֹב לְמִישֶׁהוּ כְּמִי שֶׁמַּרְאֶה אֵיזוֹ חַיָּה בִּלְתִּי מְצוּיָה. וּלְגוֹלִיצִין דּוֹמֶה הָיָה שֶׁבָּאֶשְׁנָב נִצְנְצוּ פְּנֵי הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ.

עַל כָּתְלֵי הַתָּא הָיוּ כְּתָבוֹת וְצִיּוּרִים מְחוּקִים בְּרֻבָּם לְמֶחֱצָה – כַּנִּרְאֶה, הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים מְצֻוִּים לִמְחוֹק – רְשִׁימוֹת מֵעוֹלַם הָאֱמֶת שֶׁל הָאַסִּירִים שֶׁקָּדְמוּ לוֹ. נִשְׁתַּמְּרוּ רַק אֲחָדוֹת מֵהֶן.

תַּחַת רֹאשׁ קָטֹן שֶׁל אִשָּׁה הָיוּ הַחֲרוּזִים:

"עֲלֵי אֲדָמוֹת הָיִית לִי אֵל,

אֲבָל כְּבָר עָבַרְתְּ לְחַיֵּי עוֹלָם.

הִתְפַּלְלִי אֵיפוֹא שָׁם…"

לְהָלָן הָיָה מָחוּק; נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁתֵּי מִלִּים: “לִרְאוֹת אוֹתָךְ”.

תַּחַת תְּמוּנַת גֶּבֶר: “אָחִי, הֶחְלַטְתִּי לְאַבֵּד עַצְמִי לָדָעַת”. תַּחַת תְּמוּנַת אִשָּׁה: “נִפְרַדְנוּ לְעוֹלָם”.

נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְנִכְנַס כֹּמֶר לָבוּשׁ בִּמְעִיל-כֹּהֲנִים מְהֻדָּר מִשִּׁירָאִים מְרַשְׁרְשִׁים עִם צְלָב וְעִם אוֹת-כָּבוֹד עַל חָזֵהוּ.

“הַאִם יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לִרְאוֹת אֶת הַנָּסִיךְ וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ גּוֹלִיצִין?” שָׁאַל כְּשֶׁעָמַד עַל הַפֶּתַח וְהֶחֱוָה קִדָּה בְּנִמּוּס רָב, “אֵינִי מַפְרִיעַ?”

“בְּבַקָּשָׁה, אַבָּא.”

“שֶׁבַח לָאֵל, אִם בָּא כֹּמֶר סִמָּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ עִנּוּיִים אֶלָּא מִיתָה”, חָשַׁב גּוֹלִיצִין וְנִזְכַּר אֶת הָאִינְקְבִיזִיטוֹר הַגָּדוֹל מִ“דּוֹן קַרְלוֹס” שֶׁל שִׁילֶר. רָצָה לָקוּם לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ וְצָנַח בִּכְבֵדוּת עַל מְקוֹמוֹ, מִתּוֹךְ קִשְׁקוּשׁ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת. הַלָּה מִהֵר לִתְמוֹךְ בּוֹ.

“לֹא נִפְצַע? חֲצִי פּוּד לַצְּמִידִים הַלָּלוּ, וְכִי דָבָר קָטֹן הוּא…”

“לֹא, לֹא כְּלוּם. לָמָּה זֶה הוּא עוֹמֵד, יֵשֶׁב נָא,” הִזְמִינוֹ גוֹלִיצִין.

הָאוֹרֵחַ שׁוּב הֶחֱוָה קִדָּה בְּנִמּוּסִיּוּת יְתֵרָה וְיָשַׁב עַל הַכִּסֵּא.

“יַרְשֵׁנִי לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי לְפָנָיו, הָאָב פֶּטֶר מִיסְלוֹבְסְקִי, זְקַן הַכְּמָרִים שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַקָּזָנִית וְהַכֹּמֶר הַמְוַדֶּה שֶׁל אַסִּירֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַאֲנִי מֵעֵז לֵאמֹר – גַּם יְדִידָם, שֶׁכֵּן לֹא עֲבֵרָה הִיא לְהִתְכַּבֵּד בִּידִידוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר.”

“בַּלָּשׁ, מְסוֹבְבֵנִי בְּכַחַשׁ!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין וְנָתַן בּוֹ אֶת עֵינָיו: צוּרָתוֹ נָאָה וְאוֹמֶרֶת כָּבוֹד, זְקָנוֹ הָאֲדַמְדַּם נֶהְדָּר וְשֵׂיבָה זָרְקָה בָּהּ. יֵשׁ אִכָּרִים בְּנֵי חֲמִשִּׁים כָּאֵלֶּה: גַּם פָּנָיו כִּפְנֵי אִכָּר, גַּסִּים בְּמִקְצָת, אֲבָל מְפִיקִים בִּינָה וְטוּב-לֵב; עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת הָיוּ מְכֻסּוֹת בְּזָוִיּוֹתֵיהֶן עַל יְדֵי הָעַפְעַפַּיִם הַמּוּרָדִים, וּמַבָּטָן מִבַּעַד לַסְּדָקִים הַמְשֻׁלָּשִׁים הִבִּיעַ תְּמִימוּת וְעָרְמָה כְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי לִפְעָמִים אֵצֶל הָרוּסִים.

“וְאֵימָתַי עֹנֶשׁ-הַמָּוֶת?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין שֶׁנָּעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו.

“אֵיזֶה עֹנֶשׁ-מָוֶת? שֶׁל מִי?”

“שֶׁלִּי. וְאֵיזוֹ מִיתָה גָזְרוּ עָלַי, לַאֲדוֹנִי פִּתְרוֹנִים: אוֹ יְרִיָּה, אוֹ תְּלִיָּה, אוֹ יַתִּיזוּ אֶת הָרֹאשׁ.”

“מַה הוּא סָח, הַנָּסִיךְ, אֱלֹהִים עִמּוֹ!” נִעֲנַע כְּלַפָּיו מִיסְלוֹבְסְקִי בְּיָדָיו, “הֲרֵינִי נִשְׁבָּע לוֹ בִּצְלָבִי זֶה, שֶׁאֵין חוֹשְׁבִים עַל שׁוּם עָנְשֵׁי-מָוֶת. כְּלוּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֹנֶשׁ-מָוֶת נִתְבַּטֵּל עַל פִּי חֻקֵּי הַקֵּיסְרוּת הָרוּסִית?”

גּוֹלִיצִין לֹא הֶאֱמִין עֲדַיִן, אֲבָל כְּמוֹ אֶתְמוֹל, לְאַחַר שֶׁחָלְפָה סַכָּנַת הָעִנּוּיִים, פִּרְפֵּר בּוֹ לִבּוֹ מִשִּׂמְחָה.

“אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת, וְעִנּוּיִים יֶשְׁנָם?” שָׁאַל וְהוֹסִיף לִנְעוֹץ בּוֹ אֶת עֵינָיו.

“בַּמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, בִּמְדִינָה נוֹצְרִית, אַחֲרֵי תּוֹר הַזָּהָב שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר – עִנּוּיִים! רַבּוֹתַי, רַבּוֹתַי, אֵילוּ הִרְהוּרֵי חֵטְא לָכֶם; יִסְלַח לִי, אֲבָל אַגִּיד לוֹ בְּגָלוּי, אֵלֶּה הֵן מַחֲשָׁבוֹת לֹא הֲגוּנוֹת, לֹא יְשָׁרוֹת! דּוֹרְשִׁים טוֹבַתְכֶם, וְאַתֶּם גּוֹרְמִים יִסּוּרִים לְעַצְמְכֶם וְלַאֲחֵרִים. אַתֶּם מְסָרְבִים לְהָבִין אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים עִמָּכֶם בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן. אִלּוּלֵי יְדַעְתֶּם אֶת חַסְדֵי הַקֵּיסָר הַגְּדוֹלִים…”

גּוֹלִיצִין הִפְסִיקוֹ וְאָמַר:

“לֶהֱוֵי יָדוּעַ לוֹ, אַבָּא, שֶׁאֵינִי זָקוּק לְחַסְדֵי הַקֵּיסָר; הַתְּלִיָּה אוֹ הַגַּרְדֹּם טוֹבִים בְּעֵינַי מֵהֶם! לַשָּׁוְא הוּא טוֹרֵחַ: לֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא מִפִּי אַף מִלָּה, הַהֵבִין?”

“הֵבַנְתִּי. וְאֵיךְ לֹא אָבִין! ‘גֶּשׁ הָלְאָה, הַכֹּמֶר! בְּעֵינַי כֶּלֶב טוֹב מִמֶּךָּ!’ הֲרֵי אֲפִילוּ כֶּלֶב לֹא הָיִיתָ מְגָרֵשׁ כָּךְ…”

קוֹלוֹ רָעַד, עֵינָיו מִצְמְצוּ וּשְׂפָתָיו רִטְּטוּ וְהוּא כָּבַשׁ פָּנָיו בְּכַפּוֹ. “אִכָּר בָּרִיא כְּמוֹתוֹ וְרַגָּשׁ בְּמִדָּה כָּזוֹ!” תָּמַהּ גּוֹלִיצִין.

“לֹא לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי, אַבָּא פֶּטֶר. לֹא הָיָה כְּלָל בְּדַעְתִּי לְהַעֲלִיבוֹ…”

“כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, אֵין צֹרֶךְ לְהַקְפִּיד עַל עֶלְבּוֹנוֹת,” אָמַר הַכֹּמֶר בַּאֲנָחָה וְסִלֵּק אֶת יָדוֹ, “יֵשׁ שֶׁיְּכַלֶּה אָדָם אֶת חֲמָתוֹ בְּמִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לְיָדוֹ, וַיֵּקַל לוֹ מִתּוֹךְ כָּךְ, וְיָפֶה לוֹ! לֹא שׁוֹטֶה אֲנִי, אֲנִי מֵבִין: בָּא כֹּמֶר אֶל אַסִּיר, – מִטַּעַם מִי? מִטַּעַם הָרָשׁוּת, – הֱוֵה אוֹמֵר, נָבָל מְרַגֵּל, וַאֲדוֹנִי הֲלֹא רוֹאֶה אוֹתִי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲנִי עוֹבֵד בְּבָתֵּי-הָאֲסוּרִים, בְּצַלְמָוֶת הַתָּפְתֶּה הַזֶּה, כְּדָג בְּקֶרַח אֲנִי מִתְחַבֵּט וּמְפַרְפֵּר כָּאן. וְכִי מַה סָבוּר הוּא, בִּשְׁבִיל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת? וְכִי בִּשְׁבִיל הַטִּנֹּפֶת הַזֹּאת?” הִצְבִּיעַ עַל הָאוֹרְדֶן שֶׁלּוֹ, “אֲפִילוּ מְעֻטָּר בְּתָאֳרֵי כָּבוֹד וּמְפֹאָר בְּכוֹכָבִים, לֹא הָיִיתִי נִשְׁאָר כָּאן אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד, אִלְמָלֵא תִּקְוָתִי לְהָבִיא טוֹבָה, לוּ אַךְ מְעַט: לַעֲזוֹר לְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר כְּבָר אֵין עוֹזֵר לָהֶם. אִלְמָלֵא אֲנִי, כֹּמֶר בְּזוּי-אָדָם, לֹא יִמָּצֵא כָּאן אָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד לָכֶם בְּעֵת צָרָה וְיָגֵן עֲלֵיכֶם… וּבְנוֹגֵעַ לִמְאֹרְעוֹת הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, אֲנִי מְעֻנְיָן בּוֹ בְּאֹפֶן מְיֻחָד.”

“מִפְּנֵי מָה בְּאֹפֶן מְיֻחָד?”

הַכֹּמֶר מִצְמֵץ עֵינָיו וְלָחַשׁ לוֹ:

“מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי עַצְמִי כְּאֶחָד מֵאֵלֶּה. אַף עַל פִּי שֵׁאִכָּר פָּשׁוּט אֲנִי, מֹחַ בָּרִיא לִי, בָּרוּךְ ה’, וְלִבִּי אֵינוֹ מֻשְׁחָת. כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֵן אֶל הַסְּדָרִים כָּאן, מִתְלַקַּחַת בִּי אֵשׁ הַמֶּרֶד, אֲנִי נַעֲנֶה וְסוֹבֵל יִסּוּרִים, הָיִיתִי רוֹצֶה לִבְרוֹחַ מֵעֵמֶק עָכוֹר זֶה, אֲבָל אֵין בְּכֹחִי. לִכְאוֹרָה הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל כְּבָר אֶל כָּל זֹאת, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אַסִּיר, וְעוֹד בִּצְמִידֵי בַּרְזֶל הַלָּלוּ – יֵרָתַח לִבִּי בְּקִרְבִּי וְנַפְשִׁי נִסְעָרָה מְאֹד: לִרְאוֹת אֶת יְצוּר כַּפָּיו שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁנִּבְרָא בֶּן-חוֹרִין, לִרְאוֹת אֶת הָאָדָם בִּכְבָלִים, כָּבֵד הַדָּבָר מִנְּשׂוֹא, מְעוֹרֵר הוּא חֵמָה!”

“אֵין זֶה הָאִינְקְבִיזִיטוֹר שֶׁל שִׁילֶר, אֶלָּא שִׁילֶר עַצְמוֹ,” הִשְׁתּוֹמֵם גּוֹלִיצִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

“אַבָּא פֶּטֶר, גְּדוֹלָה אַשְׁמָתִי לְפָנָיו, אָנָּא יִסְלַח לִי,” אָמַר וּפָשַׁט לוֹ אֶת יָדוֹ.

הַלָּה לָחַץ אוֹתָהּ בְּכֹחַ, וּפִתְאֹם הִסְמִיקוּ פָּנָיו, מִצְמֵץ בְּעֵינָיו, פָּרַץ בִּבְכִי וְנָפַל עַל צַוָּארוֹ.

“וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, רְחִימָאִי, יַקִּירִי, אַל נָא יְגָרְשֵׁנִי: אוּלַי גַּם אֲנִי אוּכַל לְהוֹעִיל לוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, אַחַר כָּךְ יִוָּכַח!” חִבֵּק וְנָשַׁק לוֹ בְּרֹךְ.

“וְכִי זֶה כְּבָר לֹא הִתְוַדָּה לִפְנֵי כֹּמֶר?” הוֹסִיף כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן, וּלְגוֹלִיצִין נִרְאָה כְּאִלּוּ זֶה הָיָה עִקַּר כַּוָּנָתוֹ, שֶׁלִּשְׁמָהּ בָּא.

כְּשֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו, נָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו, וּכְמוֹ קֹדֶם רָאָה לְפָנָיו אוֹתָן הָעֵינַיִם הַקְּטַנּוֹת עִם הָעַפְעַפַּיִם הַתְּלוּיִים בִּכְבֵדוּת, אוֹתָם סִדְקֵי הָעֵינַיִם הַמְשֻׁלָּשִׁים, שֶׁמַּבָּע כָּפוּל לָהֶן: פַּשְׁטוּת וְעָרְמָה. כָּל שֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶן לֹא יָכֹל לְהַחְלִיט אִם עָרוּם הוּא מְאֹד אוֹ פָּשׁוּט מְאֹד.

“זֶה כְּבָר,” הֵשִׁיב לֹא בְּרָצוֹן.

“וְעַכְשָׁו אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְוַדּוֹת?”

“לֹא, אֵינִי רוֹצֶה.”

“לְפִי הַחֻקִּים הָרוּסִיִּים מְחֻיָּב הַכֹּהֵן הַמְוַדֶּה לִמְסוֹר לַמֶּמְשָׁלָה אֶת הַמְּזִמּוֹת נֶגֶד בְּנֵי בֵּית הַמַּלְכוּת, שֶׁיִּגָּלוּ לוֹ מִתּוֹךְ הַוִּדּוּי”, נִזְכַּר פִּתְאֹם גּוֹלִיצִין.

הַכֹּמֶר רָצָה עוֹד לִשְׁאוֹל מָה, אֲבָל פִּתְאֹם נִשְׁתַּתֵּק, הִשְׁפִּיל עֵינָיו. אַחַר כָּךְ קָם, הִתְחִיל מִזְדָּרֵז.

“אֲנִי הוֹלֵךְ עַתָּה אֶל שְׁכֵנוֹ, אֶל הַנָּסִיךְ אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, הַיּוֹשֵׁב כָּאן סָמוּךְ אֶצְלוֹ, מֵאַחֲרֵי הַמְּחִיצָה. כִּמְדֻמֶּנִּי, אַתֶּם יְדִידִים?”

“יְדִידִים.”

“הַאֶמְסוֹר לוֹ דְרִישַׁת שָׁלוֹם?”

“יִמְסוֹר.”

לֹא נִרְאָה לוֹ הַדָּבָר שֶׁהַכֹּמֶר הוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶׁאָסוּר לוֹ לְאַסִּיר לָדַעַת, כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִים לְקֶשֶׁר אֶחָד.

“כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְתִּי!” קָרָא הַכֹּמֶר, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם נַרְתִּיק עוֹר יָשָׁן.

“הַמִּשְׁקָפַיִם!” קָרָא גוֹלִיצִין בְּשִׂמְחָה.

“מֵהֵיכָן בָּאוּ לְיָדוֹ?”

“מִידֵי ה’ פְרִינְדִין.”

“אֲבָל הֲרֵי יִקָּחוּם מִיָּדִי. זוּג אֶחָד כְּבָר לָקְחוּ.”

“לֹא יִקְחוּ. קִבַּלְתִּי רִשְׁיוֹן בִּשְׁבִילוֹ.”

גַּם זֹאת לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי גוֹלִיצִין: יוֹתֵר מִדַּי מִזְדָּרֵז הוּא לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו טוֹבוֹת; יוֹתֵר מִדַּי בָּטוּחַ הוּא שְׁיְּקַבְּלֵן, בְּלֹא כָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל תַּגְמוּל.

“מַר פְרִינְדִין בִּקֵּשׁ לִמְסוֹר שֶׁהַנְּסִיכָה מַרְיָה פַּבְלוֹבְנָה בְּקַו הַבְּרִיאוּת. מַאֲמִינָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּחַסְדֵּי הַבּוֹרֵא וּמְבַקֶּשֶׁת גַּם מִמֶּנּוּ לִבְטוֹחַ בּוֹ… לִכְתּוֹב עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר, – אִסּוּר חָמוּר; וְאַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה עַל יָדִי,” – פִּזֵל כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ – “הַכֹּל יְסֻדַּר, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ, גַּם בְּבָתֵּי-הַכֶּלֶא יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵעָצֵב וְלֹא יִפּוֹל לִבּוֹ עָלָיו. יִשְׁמְרֵהוּ אֱלֹהִים” – נָשָׂא יָדוֹ לְבָרְכוֹ בְּאוֹת-הַצְּלָב, אֲבָל הִתְחָרֵט מִיָּד וְרַק חִבְּקוֹ שֵׁנִית וְיָצָא.

גּוֹלִיצִין כְּבָר הֶאֱמִין אוֹ כִּמְעַט הֶאֱמִין שֶׁעִנּוּיִים וְדִין מָוֶת לֹא יִהְיוּ. הָיָה שָׂמֵחַ, אֲבָל שִׂמְחָתוֹ הַבְּהִירָה מִיּוֹם אֶתְמוֹל נֶעְכְּרָה, כְּאִלּוּ נִתְחַלְלָה. הֵבִין שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת דָּבָר נוֹרָא מֵעִנּוּיִים וּמִמָּוֶת. וַאֲפִילוּ אִם נַנִּיחַ שֶׁאַבָּא פֶּטֶר הוּא הַכֹּמֶר הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר, הֲרֵי בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁבִיל גוֹלִיצִין, הוּא מְסֻכָּן מִכָּל הַמְרַגְּלִים וְהַבַּלָּשִׁים.

הַפֵיאֶרְוֶרְקֶר שִׁבָּיֶב הֵבִיא אֶת סְעֻדָּתוֹ, כְּרוּב וְדַיְסָה. הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה בַּדַּיְסָה נָתַן רֵיחַ רַע מְאֹד עַד שֶׁגּוֹלִיצִין הִכְנִיס לְגִימָה אַחַת אֶל פִּיו וְלֹא יָכֹל לִבְלוֹעַ, וְיָרַק אוֹתָהּ. לֹא סַכִּינִים וְלֹא מַזְלְגוֹת, רַק כַּף עֵץ אֶחָת. “שׁוּם דָּבָר חַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּד”, הִסְבִּיר גּוֹלִיצִין לְעַצְמוֹ.

אַחַר הַסְּעֻדָּה הֵבִיא לוֹ שָׁלִישׁ הַמִּבְצָר טְרוּסוֹב, צָעִיר בַּעַל פָּנִים יָפִים וַחֲצוּפִים, חֲפִיסַת טַבַּק וּמִקְטֶרֶת מְהֻדָּרָה וּמְקֻשָּׁטָה בִּפְנִינֵי זְכוּכִית.

“שֶׁמָּא יֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לְעַשֵּׁן?”

“תּוֹדָה. אֵינִי מְעַשֵּׁן.”

“וְכִי אֵין זֶה שֶׁלּוֹ?”

“לֹא, אֵין זֶה שֶׁלִּי.”

“יִסְלַח לִי,” חִיֵּךְ טְרוּסוֹב, וּמִתּוֹךְ חִיּוּךְ זֶה נַעֲשׂוּ פָּנָיו מְחֻצָּפִים יוֹתֵר; הֶחֱוָה לוֹ קִדָּה בְּנִמּוּס וְיָצָא.

“בָּא לְפַתּוֹת אוֹתִי בְּמִקְטֶרֶת לְאַחַר שֶׁנִּסּוּ לְפַתּוֹתִי בֵּאלֹהִים,” הִרְהֵר גּוֹלִיצִין בִּשְׁאָט-נָפֶשׁ.

כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם וְהִדְלִיקוּ אֶת עֲשַׁשִׁית-הַלַּיְלָה, הִתְחִילוּ מַקָּקִים רוֹחֲשִׁים וּמְרַשְׁרְשִׁים עַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים בְּקֹול הֲמֻלָּה דַּקָּה.

הַחֻלְיָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַחַלּוֹן הָיְתָה בִּלְתִּי מְסֻיֶּדֶת; מִבַּעֲדָהּ הִשְׁחִירָה רְצוּעַת שָׁמַיִם דַּקָּה וְקָרַץ כּוֹכָב קָטָן.

נִזְכַּר גּוֹלִיצִין בְּמַרִינְקָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַגֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי, הִשְׁתַּדֵּל לְהָסִּיחַ אֶת הַדַּעַת: בִּקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לִתֵּן סִמָּן לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

יָשַׁב עַל אֲלֻנְקָתוֹ, הִקִּישׁ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַכֹּתֶל וְהִרְכִּין אָזְנוֹ: אֵין עוֹנֶה. זְמָן רַב הִקִּישׁ לְלֹא מַעֲנֶה. הַכֹּתֶל הָיָה עָבֶה: נְקִישַׁת הָאֶצְבַּע אֵינָהּ נִשְׁמָעַת. הִתְחַכֵּם וְדָפַק בְּוָו-הַבַּרְזֶל שֶׁל שַׁלְשֶׁלֶת יָדָיו, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁמַּחֲזִירִים לוֹ נְקִישָׁה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁשָּׁכַח אֶת הַשּׁוֹמֵר וְהִתְחִיל דּוֹפֵק וְרוֹעֵשׁ.

נִכְנַס הַיֶּפְרֵיטוֹר נִיצִ’יפּוֹרֵֶנְקוֹ, אָדָם בַּעַל פַּרְצוּף אָדֹם וְסָבוּא.

“מַה זֶה אַתָּה עוֹשֶׂה, בֶּן-כַּלְבָּה? וְכִי בְּשַׂק חָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ?”

“אֵיזֶה שַׂק?” שָׁאַל גּוֹלִיצִין שֶׁלֹּא נֶעְלַב, אֶלָּא תָּמַהּ עַל דִּבְרֵי הַגִּדּוּף.

“כְּשֶׁיּוֹשִׁיבוּךָ בְּתוֹכוֹ, תֵּדַע,” רִטֵּן הַלָּה, וּכְשֶׁיָּצָא הוֹסִיף בְּתֹקֶף, עַד שֶׁגּוֹלִיצִין הֵבִין שֶׁאֵין זוֹ בְּדִיחָה בִּלְבָד, “וְאוּלַי גַּם יַלְקוּךָ!”

שָׁכַב עַל הָאֲלֻנְקָה, הָפַךְ פָּנָיו אֶל הַכֹּתֶל כְּיָשֵׁן, הִמְתִּין, וּכְשֶׁנִּשְׁתַּלֵּט שֶׁקֶט הִתְחִיל שׁוּב מַרְתִּיק בָּאֶצְבַּע. אוֹבּוֹלֶנְסְקִי הֶחֱזִיר.

תְּחִלָּה הָיוּ דוֹפְקִים בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן, בְּחֵשֶׁק וּלְלֹא שֹבַע, וּבִלְבַד לִשְׁמוֹעַ מַעֲנֶה. נֶפֶשׁ עַל נֶפֶשׁ הָיְתָה עוֹרֶגֶת וּמִתְרַפֶּקֶת דֶּרֶךְ מְחִיצַת הָאֶבֶן; לֵב אֶל לֵב הָלַם וְקָרָא: “אַתָּה?” – “אָנִי” – “אַתָּה?” – “אָנִי”. פְּעָמִים מֵרֹב שִׂמְחָה הָיָה הַדָּם פּוֹעֵם בְּכֹחַ רַב עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא תָּבוֹא. לֹא, הִיא בָּאָה.

אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ מוֹנִים אֶת הַנְּקִישׁוֹת, פַּעַם בִּמְהִירוּת וּפַעַם בִּמְתִינוּת: הִמְצִיאוּ אָלֶף-בֵּית, הָיוּ מְעַרְבְּבִים, מְבַלְבְּלִים, מִתְיָאֲשִׁים, מַפְסִיקִים וְשׁוּב מַתְחִילִים.

תּוֹךְ כְּדֵי דְפִיקוֹתָיו נִרְדַּם גּוֹלִיצִין וְחָלַם שֶׁהוּא דוֹפֵק עֲדָיִן.

הַיָּמִים הָיוּ כֹּה דוֹמִים זֶה לָזֶה עַד שֶׁלֹּא יָדַע כְּבָר אֶת מִסְפָּרָם. הָיָה מְגַלְגֵּל כַּדּוּרֵי לֶחֶם וּמַדְבִּיקָם אֶל הַכֹּתֶל בְּשׁוּרָה: כְּמִסְפָּר הַכַּדּוּרִים – מִסְפַּר הַיָּמִים.

כִּמְעַט לֹא הִרְגִּישׁ בְּשִׁעְמוּם: הָיוּ לוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים קְטַנִּים. הִתְלַמֵּד לְהַלֵּךְ בִּכְבָלִים. הִסְתּוֹבֵב בִּמְקוֹמוֹ הַצַּר כְּחַיָּה בִּכְלוּבָהּ, כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל כִּסְאוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל.

הַמִּמְחָטָה הַיְחִידָה שֶׁל מַרִינְקָה שִׁמְּשָׁה לוֹ עֲדַיִן לְצִפִּית עַל כָּרוֹ. הָיָה חָס עָלֶיהָ וְהִתְלַמֵּד לִגְרוֹף חָטְמוֹ בָּאֶצְבָּעוֹת; תְּחִלָּה הָיָה לוֹ גֹּעַל-נֶפֶשׁ, וְאַחַר הִתְרַגֵּל. רָאָה שֶׁבַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹקֵק וְגוֹרֵף חָטְמוֹ הָיָה בְּחָטְמוֹ וּבְפִיו שְׁחוֹר פִּיחַ. הָעֲשָׁשִׁית הָיְתָה מַעֲלָה פִּיחַ מִפְּנֵי שֶׁהַפְּתִילָה הִיא עָבָה יוֹתֵר מִדַּי. הוֹצִיאָהּ וְהִפְרִיד אֶת חוּטֶיהָ; הַפִּיחַ נִפְסַק, הָאֲוִיר נַעֲשָׂה טָהוֹר יוֹתֵר.

הָיָה יָשֵׁן בְּלֹא לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת בְּגָדָיו: עֲדַיִן לֹא יָדַע לְהָסִיר אֶת בְּגָדָיו בִּהְיוֹתוֹ כָּבוּל. הַלְּבָנִים נִזְדַּהֲמוּ, הַפַּרְעֻשִּׁים אֲכָלוּהוּ. אֶפְשָׁר הָיָה לְבַקֵּשׁ מֵהַבַּיִת, עַל יְדֵי מִיסְלוֹבְסְקִי, שֶׁיִּשְׁלְחוּ לוֹ לְבָנִים נְקִיִּים, אֲבָל לֹא רָצָה לִהְיוֹת חַיָּב לוֹ מַשֶּׁהוּ. זְמָן רַב סָבַל; לְבַסּוֹף הִתְמַרְמֵר וְדָרַשׁ לְבָנִים מִפּוֹדוּשְׁקִין. הֵבִיאוּ לוֹ זוּג תַּחְתּוֹנִים שֶׁל חַיָּל, כְּבוּסִים בְּאֹפֶן רַע וּמְיֻבָּשִׁים בְּמִדָּה בִּלְתִּי מַסְפֶּקֶת, וּכְתֹנֶת מֵאָרִיג גַּס. לָבַשׁ אוֹתָם בְּתַעֲנוּג.

פַּעַם הֶעֱלָה הַתַּנּוּר עָשָׁן. פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר. רֶגֶשׁ מוּזָר תָּקַף אֶת גּוֹלִיצִין: הַדֶּלֶת פְּתוּחָה וְלָצֵאת אִי אֶפְשָׁר, חָלָל רֵיק שֶׁאֵין לַחְדּוֹר לְתוֹכוֹ. תְּחִלָּה הָיָה לוֹ הַדָּבָר מוּזָר, וְאַחַר – הִכְבִּיד עָלָיו וְהִטְרִידוֹ. שָׂמַח כְּשֶׁנָּעֲלוּ שׁוּב אֶת הַדָּלֶת.

הוּא וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי הוֹסִיפוּ לְהַרְתִּיק זֶה לָזֶה, אֲבָל לֹא הֵבִינוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, לֹא יָכְלוּ לִמְצוֹא אָלֶף-בֵּית. כְּבָר הָיוּ דוֹפְקִים בְּלֹא כָּל תִּקְוָה. הָאֶצְבָּעוֹת נִתְפְּחוּ, הָרַגְלַיִם כָּאָבוּ. הַקְּבוּרִים-חַיִּים טָפְחוּ בְּרָאשֵׁיהֶם אֶל כָּתְלֵי קִבְרָם. לְבַסּוֹף הֵבִינוּ שֶׁכְּלוּם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדָם אִם לֹא תִּמָּצֵא לָהֶם אָלֶף-בֵּית כְּתוּבָה.

בְּמִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן שֶׁל גּוֹלִיצִין הָיָה מְאַוְרֵר-בַּרְזֶל. קָטַם מִמֶּנּוּ נוֹצָה אַחַת, הִשְׁחִיזָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁבָּלְטָה מִתּוֹךְ טִיחַ הַכֹּתֶל. בְּמֵעֵין סַכִּין זוֹ חָתַךְ מִכֶּרַע הַמִּטָּה קִיסָם קָטֹן וָדַק. בַּקִּיסָם הַזֶּה הֵסִיר מִפְּתִילַת הַמְּנוֹרָה אֶת הַפִּיחַ, פָּתַךְ אוֹתוֹ בְּמַיִם בְּתוֹךְ הַגּוּמָה שֶׁעַל סַף הַחַלּוֹן, טָבַל בָּהֶם אֶת הַקֵּיסָם וְכָתַב עַל הַכֹּתֶל אָלֶף-בֵּית: כָּל אוֹת וָאוֹת בַּמִּשְׁבֶּצֶת שֶׁלָּהּ עִם מִסְפַּר דְּפִיקוֹתֶיהָ. וְעַל גַּבֵּי פִּסַּת הַנְּיָר שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל קַרְקָעִית הַנַּרְתִּיק-לְמִשְׁקָפַיִם הֶעְתִּיק אֶת הָאָלֶף-בֵּית הַזֶּה, כְּדֵי לְמָסְרָהּ לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

חַיָּל אִינְוָלִיד הָיָה מֵבִיא לוֹ בְּכָל בֹּקֶר לִרְחִיצָה סֵפֶל אָבָץ עִם מַיִם וּקְעָרָה. גּוֹלִיצִין לֹא יָכֹל לְהִתְרַחֵץ בְּעַצְמוֹ, הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת הִפְרִיעוּ. הַחַיָּל הָיָה מְסַבֵּן לוֹ אֶת הַיָּדַיִם זוֹ אַחַר זוֹ וְיוֹצֵק עֲלֵיהֶן מָיִם.

פַּעַם הֵבִיא לוֹ שֶׁבֶר רְאִי. הִסְתַּכֵּל בּוֹ, לֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ וְנִבְהַל: כָּל כָּךְ נִרְזָה, פָּנָיו נָפְלוּ, זְקָנוֹ גָּדַל: אֵין זֶה הַנָּסִיךְ גּוֹלִיצִין, אֶלָּא “מִיכַיְלוֹב-הָאַסִּיר”.

עִם הַחַיָּל לֹא נִכְנַס בְּשִׂיחָה, וְהַלָּה כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו. אֲבָל פַּעַם אַחַת פָּתַח מֵאֵלָיו וְאָמַר בְּלָחַשׁ:

“כְּבוֹדוֹ, יוֹאִיל לַעֲבוֹר אֶל הַתַּנּוּר, שָׁם חַם יוֹתֵר.”

הֶעֱבִיר אֶת הַכִּסֵּא עִם הַקְּעָרָה אֶל קֶרֶן-זָוִית רְחוֹקָה לְיַד הַתַּנּוּר, שֶׁעֵין הַשּׁוֹמֵר לֹא הִגִּיעָה לְשָׁם, וְהִשְׁהָה עַל פְּנֵי גוֹלִיצִין מַבָּט מְמֻשָּׁךְ וּמָלֵא רַחֲמִים.

“קָצָה נַפְשְׁךָ בַּכֶּלֶא הַזֶּה? אֲבָל אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה. כָּךְ, כַּנִּרְאֶה, רָצָה אֱלֹהִים. צְרִיכִים לְקַבֵּל יִסּוּרִים, כְּבוֹדוֹ, בְּאַהֲבָה. אֱלֹהִים אוֹהֵב אֶת הַנַּעֲנִים וְהַסּוֹבְלִים, וְאוּלַי יְרַחֵם עָלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.”

נָתַן בּוֹ גוֹלִיצִין אֶת עֵינָיו: פָּנִים מְשֻׁפִּים, מְשַׁעְמְמִים, אֲפֹורִים, דּוֹמִים לַאֲרִיג הַשִּׁינֵלִים שֶׁל הַצָּבָא, אֲבָל עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת וְהַסְּמוּיוֹת בְּמִקְצָת הֵפִיקוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה טוּב-לֵב, עַד שֶׁהִשְׁתּוֹמֵם שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בּוֹ קֹדֶם. הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת פִּסַּת הַנְּיָר עִם הָאָלֶף-בֵּית.

“הֲתוּכַל לִמְסוֹר זֹאת לְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי?”

“אָמְנָם, אֶפְשָׁר.”

אַךְ הִסְפִּיק גּוֹלִיצִין לִתְחוֹב לְיָדוֹ אֶת פִּסַּת הַנְּיָר וְאֶל הַתָּא נִכְנְסוּ מַיּוֹר-הַמִּבְצָר פּוֹדוּשְׁקִין וְהַיֶּפְרֵיטוֹר נִיצִ’פּוֹרֶנְקוֹ. הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַתַּנּוּר, – הָאֲרֻבָּה שׁוּב הֶעֶלְתָה עָשָׁן, – וְיָצְאוּ: לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּשׁוּם דָּבָר.

“כִּמְעַט שֶׁנִּתְפַּשְׂנוּ,” לָחַשׁ גּוֹלִיצִין חִוֵּר מִפָּחַד.

“אֱלֹהִים שָׁמַר אוֹתָנוּ,” הֵשִׁיב הַחַיָּל בְּפַשְׁטוּת.

“בְּעַד מַעֲשֶׂה כָּזֶה הָיִיתָ מְקַבֵּל אֶת חֶלְקֶךָ?”

“אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ סוֹפְגִים בְּעַד זֹאת מַלְקוֹת.”

“אֵינִי רוֹצֶה לָתֵת לְפָנֶיךָ מִכְשׁוֹל, אֵין צֹרֶךְ, מוּטָב שֶׁתַּחֲזִיר לִי.”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ. אַל יִדְאַג, אֶמְסוֹר בְּדִיּוּק.”

גּוֹלִיצִין הִרְגִּישׁ שֶׁאֵין לְהוֹדוֹת לְאָדָם זֶה.

“מַה שְׁמֶךָ?”

הַחַיָּל שׁוּב הִשְׁהָה עָלָיו אֶת מַבָּטוֹ הַמָּלֵא רַחֲמִים.

“אֲנִי, כְּבוֹדוֹ, אָדָם מֵת,” וְהִצְטַחֵק בְּבַת-צְחוֹק שְׁקֵטָה, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת שֶׁל בַּר-מִנָּן.

הִתְעוֹרֵר בְּגוֹלִיצִין הָרָצוֹן לִבְכּוֹת.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שׂוֹחַח עִם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

“שָׁלוֹם,” דָּפַק גּוֹלִיצִין.

“שָׁלוֹם,” הֵשִׁיב אוֹבּוֹלֶנְסְקִי, “הֲבָרִיא אָתָּה?”

“בָּרִיא, אֲבָל כָּבוּל.”

“אֲנִי בּוֹכֶה.”

“אַל תִּבְכֶּה, הַכֹּל לְטוֹבָה,” וְהוּא עַצְמוֹ בָּכָה מֵרֹב אשֶׁר.

פֶּרֶק שֵׁנִי

פַּעַם אַחַת, בַּשָּׁעָה הָאַחַת-עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה, נִכְנְסוּ אֶל חַדְרוֹ הַקּוֹמֶנְדַּנְט סוּקִין עִם מַיּוֹר-הַמִּבְצָר פּוֹדוּשְׁקִין וְעִם שָׁלִישׁ הַמִּבְצָר טְרוּסוֹב; הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַכְּבָלִים וְאֶת מַלְבּוּשׁ הָאַסִּירִים וְהוּא לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, אַחַר כְּבָלוּהוּ שׁוּב.

“נְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים, כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ,” הִתְלוֹצֵץ מַיּוֹר-הַמִּבְצָר, קָשַׁר לְעֵינָיו מִטְפַּחַת וְחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ כִּפַּת-מִיטְקַל. אֲחָזוּהוּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, הוֹצִיאוּהוּ אֶל הֶחָצֵר, הוֹשִׁיבוּהוּ בְּתוֹךְ עֶגְלַת-חֹרֶף וְנָסָעוּ.

זְמָן מוּעָט נָסְעוּ וְאַחַר עָמָדוּ. פּוֹדוּשְׁקִין עָזַר לָאַסִּיר לָצֵאת מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה וְהֶעֱלָהוּ אֶל הַגְּזוֹזְטְרָה.

“אַל נָא יִכָּשֵׁל וְאַל יִפְצַע אֶת רַגְלוֹ,” דָּאַג לוֹ וְטִפֵּל בּוֹ.

הוֹלִיכוּהוּ דֶרֶךְ חֲדָרִים אֲחָדִים; בְּאֶחָד מֵהֶם נִשְׁמְעָה חֲרִיקַת עֵטִים: אֵין זֹאת כִּי אִם מִשְׂרָד; הוֹשִׁיבוּהוּ עַל כִּסֵּא וְהֵסִירוּ אֶת הַמִּטְפַּחַת מֵעַל עֵינָיו.

“יַמְתִּין כָּאן,” אָמַר וְיָצָא.

מִבַּעַד לְנֶקֶב קָטֹן בִּמְחִיצַת שִׁירָאִים יְרֻקִּים רָאָה גוֹלִיצִין אֵיךְ מֶלְצָרִים מִתְרוֹצְצִים וּקְעָרוֹת בִּידֵיהֶם (אֵין זֹאת כִּי אִם סוֹעֲדִים כָּאן בְּאֵיזֶה מָקוֹם), וּפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְטִים עִם נְיָרוֹת בִּידֵיהֶם. חַיָּלֵי מִשְׁמָר הוֹלִיכוּ אַסִּיר כָּבוּל בְּאֹפֶן שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכֹל הָיָה לְהָנִיעַ אֶת רַגְלָיו; פָּנָיו גַּם הֵם הָיוּ מְכֻסִּים בְּכִפָּה שְׁחוֹרָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה גוֹלִיצִין.

זְמָן רַב הִמְתִּין. לְבַסּוֹף שׁוּב נִכְנַס פּוֹדוּשְׁקִין, קָשַׁר מִטְפַּחַת לְעֵינָיו וְהוֹלִיכֹו בְּיָדוֹ.

“יַעֲמוֹד תַּחְתָּיו,” אָמַר וְהִרְפָּה יָדוֹ.

“יְגַלֶּה פָּנָיו,” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד.

גּוֹלִיצִין הֵסִיר אֶת הַמִּטְפַּחַת וְרָאָה לְפָנָיו חֶדֶר גָּדוֹל שֶׁכְּתָלָיו לְבָנִים: שֻלְחָן אָרֹךְ מְצֻפֶּה אָרִיג יָרֹק וְעָלָיו הַרְבֵּה נְיָרוֹת, דְּיוֹתוֹת, עֵטִים, וְנֵרוֹת-שַׁעֲוָה דָלְקוּ עָלָיו לָרֹב. אֶל הַשֻּׁלְחָן יָשְׁבוּ כַּעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים מַדֵּי גֵּנֵרָלִים, מְעֻנְּדֵי סְרָטִים וּמְפֹאָרִים בְּכוֹכָבִים. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן עַל כִּסֵּא הַנְּשִׂיאוּת יָשַׁב מִינִיסְטֶר הַצָּבָא, טָטִישְׁצֶ’ב; מִימִינוֹ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל מִיכָאֵל פַּבְלוֹבִיץ, רֹאשׁ הַמַּטֶּה הַגֵּנֵרַל דִיבִּיץ, הַגֵּנֵרַל-גּוּבֶּרְנָטוֹר הַצְּבָאִי הֶחָדָשׁ שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג – גּוֹלֶנִישְׁצֶ’ב-קוּטוּזוֹב, הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְט בֶּנְקֶנְדּוֹרְף; מִשְּׂמֹאלוֹ מִי שֶׁהָיָה הָאוֹבֶּר-פְּרוֹקוּרוֹר שֶׁל הַסִּינוֹד, הַנָּסִיךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקוֹלַיֶּבִיץ גּוֹלִיצִין, הַיְחִידִי כָּאן בְּבִגְדֵי אֶזְרָחִים; הַגֵּנֵרַל-אַדְיוּטַנְטִים: צֶ’ְרנִישֶׁב, פּוֹטַפּוֹב, לֵיבָשׁוֹב, וּבַקָּצֶה הַפְלִיגֶל-אַדְיוּטַנְט אַדְלֶרְבֶּרְג. לִפְנֵי שֻׁלְחָן קָטֹן לְבַד יָשַׁב פָּקִיד נָמוּךְ, זָקֵן, קֵרֵחַ, כַּנִּרְאֶה, מַזְכִּיר.

גּוֹלִיצִין הֵבִין שֶׁזּוֹהִי וַעֲדַת-הַחֲקִירָה אוֹ הַוַּעַד הָעוֹסֵק בְּעִנְיַן הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר.

כְּרֶגַע שָׂרְרָה דוּמִיָּה.

“יִתְקָרֵב נָא,” אָמַר לְבַסּוֹף צֶ’רְנִישֶׁב חֲגִיגִית וְקָרָא אֵלָיו בְּאֶצְבָּעוֹ.

גּוֹלִיצִין נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּשֶׁהוּא מֵפֵר אֶת דִּמְמַת הַחֶדֶר בְּצִלְצוּל הַכְּבָלִים.

“אֲדוֹנִי רַב-הַחֶסֶד,” אָמַר צֶ’ְרנִישֶׁב לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאֲלוּ הַשְּׁאֵלוֹת הַנְּהוּגוֹת עַל אוֹדוֹת הַשֵּׁם, הַגִּיל, תֹּאַר-הַכָּבוֹד וְהַדָּת, “בְּדִבְרֵי עֵדוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי הַגֵּנֵרַל לֵיבָשׁוֹב הוֹאִיל לְהָשִׁיב בִּשְׁלִילָה עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁהִצִּיעוּ לְפָנָיו, בְּאָמְרוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם עַל אוֹדוֹת עִנְיָנִים שֶׁ…”

גּוֹלִיצִין לֹא הִקְשִׁיב אֶלָּא הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי צֶ’ְרנִישֶׁב; הֲרֵיהוּ כְּבֶן אַרְבָּעִים וְרוֹצֶה לְהֵרָאוֹת כְּעֶלֶם בֶּן עֶשְׂרִים; פֵּאָה נָכְרִית נֶהְדָּרָה, שְׁחוֹרָה עִם תַּלְתַּלִּים כִּשְׂעַר הַכֶּבֶשׂ, מְלֻבָּן בְּפּוּדְרָה, צָבוּעַ; גַּבּוֹתָיו דַּקּוֹת כְּחוּטִים, שְׂפָמוֹ הַקָּטֹן מְסֻלְסָל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּכְאִלּוּ הוּא דָבוּק אֵלָיו; עֵינָיו הַכְּתוּמוֹת וְהַצָּרוֹת הַפְּתוּחוֹת בְּסֶדֶק אֲלַכְסוֹן, כְּעֵינֵי חָתוּל, הֵפִיקוּ עָרְמָה וְדָמוּ לְעֵינֵי חַיָּה דוֹרֶסֶת. “נִרְאֶה,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין, “חַיָּה פִּקְחִית הִיא זוֹ; לֹא חִנָּם אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאֶת נַפּוֹלֵיוֹן עַצְמוֹ רִמָּה.”

“יוֹאֶל נָא לְהַגִּיד אֶת כָּל הָאֱמֶת וְלִקְרוֹא בִּשְׁמוֹת שֻׁתָּפָיו בָּעֲבוֹדָה. לָנוּ יָדוּעַ כְּבָר הַכֹּל גַּם בִּלְעָדָיו, אֲבָל אָנוּ רוֹצִים לִתֵּן לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהַמְתִּיק דִּינוֹ עַל יְדֵי הַבָּעַת חֲרָטָה מִקֶּרֶב לֵב.”

“הָיָה לִי הַכָּבוֹד לְהוֹדִיעַ לַגֵּנֵרַל לֵיבָשׁוֹב כָּל מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּנוֹגֵעַ לְעַצְמִי. וְלִקְרוֹא בְּשֵׁמוֹת – אֲנִי חוֹשֵׁב זֹאת לְמַעֲשֶׂה בִּלְתִּי הָגוּן,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין.

“בִּלְתִּי הָגוּן?” הִגְבִּיהַּ צֶ’רְנִישֶׁב אֶת קוֹלוֹ מִתֹּוךּ הִתְמַרְמְרוּת מְזֻיֶּפֶת, “אֲדוֹנִי, אֵין לוֹ מֻשָּׂג שֶׁל כָּבוֹד. מִי שֶׁמֵּפֵר אֶת שְׁבוּעָתוֹ וּמִתְקוֹמֵם נֶגֶד הַשִּׁלְטוֹן הַחֻקִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לְדַבֵּר עַל מַה שֶׁהָגוּן אוֹ לֹא הָגוּן!”

גּוֹלִיצִין הִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּךְ, עַד שֶׁהַלָּה הֵבִין לְמַחֲשַׁבְתּוֹ: “אֶת הָאַסִּיר הַכָּבוּל אַתָּה יָכֹל לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, נָבָל!” צֶ’רְנִישֶׁב פָּנָיו חָוְרוּ כָּלְשֶׁהוּ מִבַּעַד לַצֶּבַע, אֲבָל הֶחֱרִישׁ, רַק הִרְכִּיב רֶגֶל עַל רֶגֶל וְנָגַע בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בִּשְׂפָמוֹ.

“אֲדוֹנִי מַקְשֶׁה אֶת עָרְפּוֹ וְרוֹצֶה שֶׁנַּאֲמִין לוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֲבָל אֲנִי אָבִיא לְפָנָיו עֶשְׂרִים עֵדִים זוֹמְמִים, וְאָז, אַל יְקַוֶּה עוֹד לְחֶסֶד: לֹא תִּנָּתֵן לוֹ כָּל חֲנִינָה!”

גּוֹלִיצִין שָׁתַק וְהִרְהֵר מִתּוֹךְ שִׁעְמוּם: “קוֹמֶדְיָה טִפְּשִׁית!”

“יִשְׁמַע נָא, הַנָּסִיךְ,” אָמַר צֶ’רְנִישֶׁב וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נָשָׂא אֵלָיו אֶת עֵינָיו, וְאִישׁוֹנָיו הַצָּרִים וְהַכְּתֻמִּים נוֹצְצוּ בְּחֵמָה בִּלְתִּי מְזֻיֶּפֶת הַפַּעַם, “אִם יַעֲמוֹד בְּקַשְׁיוּת עָרְפּוֹ הֲרֵי יֵשׁ לָנוּ אֶמְצָעִים לְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ לְדַבֵּר!”

“בְּרוּסְיָה נְהוּגִים עִנּוּיִים, אֶת זֹאת הוֹדִיעַ לִי כְּבָר קֹדֶם הַגֵּנֵרַל לֵיבָשׁוֹב. אֲבָל רוּם מַעֲלָתוֹ מְאַיֵּם עָלַי לַחִנָּם, אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין וְשׁוּב נָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו. צֶ’רְנִישֶׁב עָצַם קְצָת עֵינָיו וְחִיֵּךְ.

“אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְרוֹא בְּשֵׁמוֹת, אוּלַי יוֹאִיל לְהַגִּיד לָנוּ אֶת מַטְרוֹת הָ’אֲגֻדָּה’?” אָמַר לוֹ כְּבָר בְּקוֹל אַחֵר.

כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁב קֹדֶם בְּדַעְתּוֹ מַה לַעֲנוֹת בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה, הֶחְלִיט לֹא לְהַעְלִים אֶת מַטְרוֹת הָ’אֲגֻדָּה’. “מִי יוֹדֵעַ,” חָשַׁב, “אוּלַי יַגִּיעַ אֶל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים קוֹל הַחֵרוּת אֲשֶׁר יִשָּׁמַע גַּם בַּכֶּלֶא?”

“מַטְרָתֵנוּ הָיְתָה לָתֵת לְמוֹלַדְתֵּנוּ שִׁלְטוֹן שֶׁל חֹפֶשׁ חֻקִּי,” פָּנָה בִּדְבָרָיו אֶל כָּל הַמְּסֻבִּים, “הַהִתְקוֹמְמוּת בַּיּוֹם הָאַרְבָּעָה עָשָׂר אֵינָהּ, רַבּוֹתַי, סְתָם מֶרֶד, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם סְבוּרִים, אֶלָּא הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן לְמַהְפֵּכָה מְדִינִית בְּרוּסְיָה. וְיוֹתֵר שֶׁדַּל הָיָה קֹמֶץ הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְחִילוּ בַּדָּבָר, יוֹתֵר גָּדוֹל כְּבוֹדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁקּוֹל הַחֵרוּת לֹא נִשְׁמַע אֶלָּא שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בִּלְבָד, בִּגְלַל מְעַט הַכֹּחוֹת וּמִצְעַר הָאֲנָשִׁים, נְבָרֵךְ גַּם עַל זֹאת! מִפְּנֵי שֶׁקְּרִיאַת הַחֹפֶשׁ, מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁמְעָה, שׁוּב לֹא תִּפָּסֵק. הַנָּתִיב לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים כְּבָר הֻתְוָה. אָנוּ אֶת חוֹבָתֵנוּ עָשִׂינוּ וְהָרְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לִשְׂמוֹחַ עַל מוֹתֵנוּ: אֲשֶׁר זָרַעְנוּ יַעֲשֶׂה פֶּרִי.”

“יַרְשֵׁנִי נָא לְשָׁאֳלוֹ, נָסִיךְ,” הִפְסִיקוֹ אֲלֶכְּסַנְדֶּר נִיקֹולַיֶּבִיץ גּוֹלִיצִין, דּוֹדוֹ, וּמַרְאֵה פָּנָיו כְּאִלּוּ לֹא הִכִּיר כְּלָל אֶת בֶּן אָחִיו, “אִלּוּ הִצְלִיחָה הַמַּהְפֵּכָה שֶׁלָּכֶם מָה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בָּנוּ, בִּי, לְמָשָׁל?”

“אִלּוּ לֹא הָיָה כְּבוֹד נְסִיכוּתוֹ רוֹצֶה לְהַסְכִּים לִסְדָרֵינוּ, הָיִינוּ מְבַקְשִׁים אוֹתוֹ לְהִתְרַחֵק אֶל אַרְצוֹת נֵכָר,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין בְּבַת-צְחוֹק וְזָכַר אֵיךְ פַּעַם גִּדֵּף אוֹתוֹ דּוֹדוֹ זֶה עַל הַמִּשְׁקָפַיִם: “גַּם לְמַעֲמַד עַצְמְךָ הִזַּקְתָּ וְגַם לִי לַזָּקֵן הֶעֱמַדְתָּ פַּח!”

“לְהַגֵּר?”

“הֵן.”

“רַב תּוֹדוֹת עַל גֹּדֶל חַסְדֶּךָ,” קָם הַדּוֹד וְהֶחֱוָה קִדָּה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה.

הַכֹּל פָּרְצוּ בִּצְחוֹק. וְהִתְחִילָה שִׂיחָה כִּמְעַט טְרַקְלִינִית. שְׂמֵחִים הָיוּ לַהִזְדַּמְּנוּת לְפַטְפֵּט קְצָת וְלָנוּחַ מֵהַשִּׁעְמוּם.

“Ah, mon prince, vous avez fait bien du mal á la Russie, vous l’avez reculêe de cinquante ans (הָהּ, נָסִיךְ טוֹב, הַרְבֵּה נֶזֶק גָּרַם לְרוּסְיָה, הוּא הֱשִׁיבָהּ אֲחוֹרַנִּית לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה),” נֶאֱנַח בֶּנְקֶנְדּוֹרְף וְהוֹסִִיף בְּבַת-צְחוֹק דַּקָּה, “עַמֵּנוּ לֹא נוֹצַר בִּשְׁבִיל מַהְפֵּכוֹת: הוּא נָבוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא שָׁקֵט, הוּא שָׁקֵט מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חָפְשִׁי.”

“הַמִּלָּה ‘חֹפֶשׁ’ מְצַיֶּנֶת מַצָּב מְכֻבָּד שֶׁל הָאָדָם, אֲבָל בִּלְתִּי טִבְעִי, שֶׁכֵּן כָּל חַיֵּינוּ מְשֻעְבָּדִים לְעוֹלָם אֶל חֻקֵּי הַטֶּבַע,” אָמַר קוּטוּזוֹב.

“אֲנִי בָּטוּחַ בְּוַדָּאוּת מַתֵּמָטִית שֶׁסְּתִירָה גְמוּרָה קַיֶּמֶת בֵּין הַנּוֹצְרִי וּבֵין הַמּוֹרֵד בַּמַּלְכוּת,” הִכְרִיז הַדּוֹד.

וְהַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל חָזַר בַּפַּעַם הַמֵּאָה עַל הַבְּדִיחָה אוֹדוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל קוֹנְסְטַנְטִין שֶׁשְּׁמָהּ קוֹנְסְטִיטוּצְיָה. וְשַׁמָּשׁוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, אַדְלֶרְבֶּרְג, פָּרַץ בִּצְחוֹק שֶׁל הִתְרַפְּסוּת וּבְלֹא קוֹל, עַד שֶׁהִתְכַּוֵּץ גְּרוֹנוֹ וְהִתְחִיל מִשְׁתַּעֵל.

יוֹשֵׁב-הָרֹאשׁ טָטִישְׁצֶ’ב, “פַלְסְטַף הָרוּסִי”, גְּדָל-הַכֶּרֶס, אֲדֹם-הַפָּנִים עִם שְׂפָתַיִם תְּלוּיוֹת מְשֻׁרְבָּבוֹת, שֶׁנִּמְנֵם אַחֲרֵי סְעֻדָּה שְׁמֵנָה, פָּקַח פִּתְאֹם עַיִן אַחַת, נָתַן אוֹתָהּ בְּגוֹלִיצִין וְרִטֵּן בְּחָטְמוֹ:

“רֵיקָא! רֵיקָא!”

גּוֹלִיצִין הִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְחָשַׁב:

“קַלֵּי-דַעַת! אָמְנָם גַּם אֲנִי אֵינִי טוֹב מֵהֶם: מָצָאתִי אֲנָשִׁים לְשׂוֹחֵחַ עִמָּהֶם. אֵין זֶה בֵּית-דִּין וַאֲפִילוּ לֹא בֵּית-כֶּלָא אֶלָּא חֲדַר עֲבָדִים נִרְצָעִים!”

“אוּלַי יַגִּיד לָנוּ בְּטוּבוֹ אֶת הַמִּלִּים שֶׁאָמַר רִילֵיֶב בָּעֶרֶב אוֹר לְיוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר אֶל קַחוֹבְסְקִי בְּשָׁעָה שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן?” פִּתְאֹם, תּוֹךְ כְּדֵי הַפִּטְפּוטִים, חִדֵּשׁ צֶ’רְנִישֶׁב אֶת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה.

“אֵינִי יָכֹל לְהוֹדִיעַ כְּלוּם,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין. הֶחְלִיט לִשְׁתּוֹק וְלֹא לַעֲנוֹת עַל שׁוּם שְׁאֵלָה.

“אֲבָל הֲרֵי אֲדוֹנִי הָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. אוֹ שֶׁמָּא שָׁכַח? וּבְכֵן אֲנִי אַזְכִּיר לוֹ. רִילֵיֶב אָמַר לְקַחוֹבְסְקִי: ‘הֲרֹג אֶת הַצַּאר. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, לִפְנֵי הַמְּרִידָה, הִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן וְשָׁם תַּהַרְגֵהוּ’. הֲזוֹכֵר הוּא? מִפְּנֵי מָה הוּא שׁוֹתֵק? כְּלוּם אֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר?”

“אֵינִי רוֹצֶה.”

“כִּרְצוֹנוֹ, הַנָּסִיךְ, אֲבָל הוּא רַק גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ נֵזֶק עַל יְדֵי כָּךְ. עַל יְדֵי הוֹדָאָתוֹ אוֹ הַכְחָשָׁתוֹ הָיָה יָכֹל אֲדוֹנִי לְהַקְטִין אֶת אַשְׁמָתוֹ שֶׁל רִילֵיֶב אוֹ שֶׁל קַחוֹבְסְקִי, וְאוּלַי הָיָה מַצִּיל אֶת אֶחָד מֵהֶם, וּבְקַשְׁיוּת עָרְפּוֹ הוּא מֵבִיא אֲבַדּוֹן עַל שְׁנֵיהֶם.”

“הֲרֵי הַדִּין עִמּוֹ,” חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

“אִם כֵּן,” הִמְשִׁיךְ צֶ’רְנִישֶׁב, “אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַגִּיד? הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שׁוֹאֲלוֹ: אֵינוֹ רוֹצֶה?”

“אֵינִי רוֹצֶה.”

“רֵיקָא! רֵיקָא!” רִטֵּן בְּחָטְמוֹ טָטִישְׁצֶ’ב.

אִישׁוֹנָיו הַכְּתֻמִּים שֶׁל צֶ’רְנִישֶׁב נוֹצְצוּ כְּמוֹ קֹדֶם בְּחֵמָה.

“וְהַנְּסִיכָה כְּלוּם יָדְעָה עַל הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַּקֶּשֶׁר?” שָׁאַל אַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה.

“אֵיזוֹ נְסִיכָה?”

“הַגְּבֶרֶת שֶׁלּוֹ,” אָמַר צֶ’רְנִישֶׁב בְּחִיּוּךְ שֶׁל לְטִיפָה.

גּוֹלִיצִין הִרְגִּישׁ שֶׁהַכְּבָלִים מְעִיקִים עָלָיו בְּכֹבֶד לֹא יְשֹׁעַר, הִרְגִּישׁ פִּיק בִּרְכַּיִם, – עוֹד מְעַט וְיִפּוֹל. פָּסַע פְּסִיעָה אַחַת וְאָחַז בְּמִשְׁעֶנֶת הַכִּסֵּא.

“יֵשֵׁב נָא, הַנָּסִיךְ. הוּא חִוֵּר מְאֹד. וְכִי הוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּרָע?” שָׁאַל צֶ’רְנִישֶׁב, קָם וְהִגִּישׁ לוֹ כִּסֵּא.

“אִשְׁתִּי אֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם,” הִפְלִיט גּוֹלִיצִין בְּהִתְאַמְּצוּת וְצָנַח עַל הַכִּסֵּא.

“אֵינָהּ יוֹדַעַת?” חִיֵּךְ צֶ’רְנִישֶׁב בְּיֶתֶר חִבָּה, “הָכֵיצַד? הֲרֵי הוּא נָשָׂא אוֹתָהּ יוֹם לִפְנֵי הַמַּאֲסָר, סִמָּן שֶׁעָשָׁה זֹאת מִתּוֹךְ אַהֲבָה יְתֵרָה. וּכְלוּם לֹא הִגִּיד לָהּ וְלֹא גִּלָּה לָהּ אֶת הַסּוֹד בּוֹ תְּלוּיִים חַיָּיו וְחַיֵּי גְבִרְתּוֹ? יִסְלַח נָא לִי, הַנָּסִיךְ, אֲבָל אֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, כְּלָל וּכְלָל לֹא מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע! אֲבָל אַל נָא יִדְאַג, לֹא נַטְרִיחַ אֶת הַנְּסִיכָה אִם לֹא יִהְיֶה הֶכְרַח בַּדָּבָר.”

“לְהִתְנַפֵּל וּלְרוֹצֵץ לַנָּבָל הַזֶּה אֶת רֹאשׁוֹ!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין. "Ecoutez, Chernichew, c’est très probable, que le prince n’a voulu rien confier à sa femme et qu’elle n’a rien su (יִשְׁמַע נָא, צֶ’רְנִישֶׁב, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהַנָּסִיךְ לֹא רָצָה לְגַלּוֹת כְּלוּם לְאִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא יָדְעָה כְּלוּם), אָמַר הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל.

הוּא הָיָה זוֹעֵם זֶה מִכְּבָר; כִּסָּה בְּגִלְיוֹן נְיָר אֶת פָּנָיו וְהָיָה מַעֲבִיר בִּפְלוּמַת הַנּוֹצָה עַל שְׂפָתָיו “Le bourru bien faisant” (מִפְלֶצֶת רַבַּת-חֶסֶד), פָּנָיו הָיוּ זְעוּמִים וְלִבּוֹ הָיָה טוֹב.

“אֲנִי נִכְנָע לִפְנֵי רְצוֹנוֹ, הוֹד נְסִיכוּתוֹ,” הֶחֱוָה לוֹ קִדָּה צֶ’רְנִישֶׁב.

“מָחָר יְקַבֵּל אֲדוֹנִי לוּחַ שְׁאֵלוֹת; יוֹאִיל לַעֲנוֹת בִּכְתָב,” אָמַר אֶל גּוֹלִיצִין, קָם, נִגַּשׁ אֶל הַמְּצִלָּה וּמָשַׁךְ בַּמְּשִׁיחָה.

מַיּוֹר-הַמִּבְצָר פּוֹדוּשְׁקִין, יַחַד עִם חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר, הוֹפִיעוּ בַּפֶּתַח.

“רַבּוֹתַי, אַתֶּם שְׁאַלְתֶּם אוֹתִי עַל הַכֹּל, תַּרְשׁוּ נָא גַם אֲנִי לִשְׁאוֹל,” שָׁאַל גּוֹלִיצִין בְּקוּמוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת מַבָּטֵי עֵינָיו עַל פְּנֵי כֻּלָּם בְּבַת-צְחוֹק חִוֶּרֶת עַל פָּנָיו שֶׁהָיוּ כִּפְנֵי מֵת.

“מַה? מַה זֶה?” שׁוּב הֵקִיץ טָטִישְׁצֶ’ב וּפָקַח אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו.

“Il a raison, messieurs. Il faut être juste, laisson le dire son dernier mot (הַדִּין עִמּוֹ, רַבּוֹתַי, הַדִּין נוֹתֵן שֶׁנַּרְשֵׁהוּ לְהַגִּיד אֶת דְּבָרוֹ הָאַחֲרוֹן),” חִיֵּךְ הַנָּסִיךְ הַגָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁרָאָה מֵרֹאשׁ שֶׁהוּא עָתִיד לִשְׁמוֹעַ אַחַת מֵאוֹתָן “הַחוּכוֹת-וְהַטְּלוּלוֹת”, שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ לָהוּט אַחֲרֵיהֶן.

“אַל נָא תִּפְחֲדוּ, רַבּוֹתַי,” הוֹסִיף גּוֹלִיצִין בְּאוֹתָהּ בַּת-הַצְּחוֹק הַחִוֶּרֶת, “בִּרְצוֹנִי הָיָה רַק לִשְׁאוֹל אֶתְכֶם, עַל מָה דָנִים אוֹתָנוּ?”

“אֲדוֹנִי מִתַּמֵּם,” קָרָא דִּבִּיץ בְּכַעַס, “מְרַדְתֶּם, זְמַמְתֶּם לִרְצוֹחַ אֶת הַקֵּיסָר, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל מָה דָנִים אֶתְכֶם?”

זָמַמְנוּ,” פָּנָה אֵלָיו גּוֹלִיצִין, “רָצִינוּ לִרְצוֹחַ, אֲבָל הֲרֵי לֹא רָצַחְנוּ. וְאֶת אֵלֶּה שֶׁרָצְחוּ אֵין דָּנִים? לֹא אֶת הָרוֹצְחִים בְּכֹחַ, אֶלָּא אֶת הָרוֹצְחִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ?”

“אֵילוּ רוֹצְחִים בְּפֹעַל? יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, יִקָּחֵהוּ שֵׁד!” הִתְקַצֵּף דִּבִּיץ לְגַמְרֵי וַאֲפִילוּ דָפַק בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אֵין צֹרֶךְ! אֵין צֹרֶךְ! מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּהוּ!” נִבְהַל טָטִישְׁצֶ’ב מִשּׁוּם-מָה.

“רוּם מַעֲלַתְכֶם,” גּוֹלִיצִין נָשָׂא אֶת שְׁתֵּי יָדָיו הַכְּבוּלוֹת וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ תְּחִלָּה עַל טָטִישְׁצֶ’ב וְאַחַר עַל קוּטוּזוֹב, “רוּם מַעֲלַתְכֶם, יוֹדְעִים אַתֶּם אֶל מָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן?”

הַכֹּל נִקְפְּאוּ. קָמָה דְמָמָה רַבָּה, עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה פְּצִיחָתָן הַדַּקָּה שֶׁל לַהֲבוֹת הַנֵּרוֹת הַמִּתְלַקְּחוֹת.

“אֵינְכֶם יוֹדְעִים? אִם כֵּן אֲנִי אַגִּיד לָכֶם: אֲנִי מְדַבֵּר עַל רֶצַח הַצַּאר בְּי”א לְמֶרְץ שְׁנַת 1801."

טָטִישְׁצֶ’ב פָּנָיו הָפְכוּ אַרְגָּמָן וּפְנֵי קוּטוּזוֹב הוֹרִיקוּ; שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ רָאוּ דְמוּת רְפָאִים. שֶׁהֵם הִשְׁתַּתְּפוּ בְּרֶצַח הַקֵּיסָר פָּבֶל הָרִאשׁוֹן, יָדְעוּ הַכֹּל.

“צֵא! צֵא! צֵא!” צָעֲקוּ, קָפְצוּ, נִעַנְעוּ בִּידֵיהֶם.

מַיּוֹר-הַמִּבְצָר פּוֹדוּשְׁקִין נִגַּשׁ בְּרִיצָה אֶל הָאַסִּיר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַכִּפָּה עַל רֹאשׁוֹ. חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר תְּפָשׂוּהוּ וּמְשָׁכוּהוּ. אֲבָל גַּם מִתַּחַת לַכִּפָּה צָחַק גּוֹלִיצִין צְחוֹק נִצָּחוֹן.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הֵבִיא הַקּוֹמֶנְדַּנְט סוּקִין לְגוֹלִיצִין מַעֲטָפָה סְגוּרָה בְּחוֹתָמוֹת עִם לוּחַ שְׁאֵלוֹת בְּתוֹכָהּ, עֵט, נְיָר וּדְיוֹתָה.

“אַל יִזְדָּרֵז, יְעַיֵּן בַּדָּבָר וְיִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ,” אָמַר כְּשֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּעֲטָפָה.

אוֹתוֹ יוֹם לֹא נָתְנוּ לוֹ אֶלָּא לֶחֶם וָמָיִם. הוּא הֵבִין שֶׁעָנְשׁוּ אוֹתוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ אָמֶשׁ.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב נִכְנַס אֵלָיו אַדְיוּטַנְט הַמִּבְצָר טְרוּסוֹב וְהֶעֱמִיד עַל הַשֻּׁלְחָן צַלַּחַת עִם חַלַּת לֶחֶם לְבָנָה וּמֻרְבֶּכֶת בְּחֶמְאָה, אֲדַמְדֶּמֶת וּמְעוֹרֶרֶת תֵּאָבוֹן.

“יֶעֱרַב לוֹ, יְבֻסַּם לוֹ.”

“אֲנִי מוֹדֶה לוֹ. אֵינִי רָעֵב.”

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. תְּהֵא מֻנָּחַת. עוֹד יִרְעָב.”

“נָא לְהוֹצִיאָהּ,” אָמַר גּוֹלִיצִין בְּתֹקֶף, כְּשֶׁנִּזְכַּר אֶת הַנִּסָיוֹן בַּמִּקְטֶרֶת.

“אַל נָא יַעֲלִיב, הַנָּסִיךְ. יַאֲמִין לִי, מִקֶּרֶב לֵב. בְּכָל לִבִּי אֲבַקְשׁוֹ, יֹאכֵל. שֶׁמָּא תִּהְיֶינָה אִי-נְעִימֻיּוֹת…”

“אֵילוּ אִי-נְעִימֻיּוֹת?” תָּמַהּ גּוֹלִיצִין.

אֲבָל טְרוּסוֹב לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם, רַק חִיֵּךְ; פָּנָיו הַיָּפִים, הַמְּתוּקִים-חֲצוּפִים, נִרְאוּ לְגוֹלִיצִין אוֹתוֹ רֶגַע מְאוּסִים בְּיוֹתֵר. הֶחֱוָה קִדָּה וְיָצָא וְעָזַב אֶת הַצַּלַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן.

עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה שׂוֹחַח גּוֹלִיצִין עִם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי עַל יְדֵי דְפִיקוֹת. לִשְׁנֵיהֶם כָּאֲבוּ הָאֶצְבָּעוֹת מֵהַדְּפִיקֹות. גּוֹלִיצִין הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקָנֶה חָרוּךְ מֵהַמַּטְאֲטֵא שֶׁהָיוּ מְכַבְּדִים בּוֹ אֶת הַתָּא, וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי – בִּזְנַב עִפָּרוֹן.

“אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתּוֹק עַל כָּל שְׁאֵלָה שֶׁיִּשְׁאָלוּנִי,” הִקִּישׁ לוֹ גּוֹלִיצִין בְּסַפְּרוֹ עַל הַחֲקִירָה.

“לִשְׁתּוֹק אָסוּר. תַּזִּיק לֹא רַק לְעַצְמְךָ אֶלָּא גַם לַאֲחֵרִים,” אָמַר אוֹבּוֹלֶנְסְקִי.

“גַּם צֶ’רְנִישֶׁב אוֹמֵר אוֹתוֹ דָבָר,” הֵשִׁיב גּוֹלִיצִין.

“הַדִּין עִמּוֹ. צְרִיכִים לַעֲנוֹת, לְשַׁקֵּר, לְהַעֲרִים.”

“אֵינִי יָכֹל. וְאַתָּה יָכֹל?”

“אֲנִי מִתְלַמֵּד.”

“רִילֵיֶב נָבָל. אֶת כֻּלָּנוּ הוּא מוֹסֵר.”

“לֹא, לֹא נָבָל. אֵינְךָ יוֹדֵעַ. הֶעֱמִידוּ אֶת שְׁנֵיכֶם זֶה מוּל זֶה?”

“לֹא.”

“עוֹד יַעֲשׂוּ זֹאת. תִּרְאֶה שֶׁהוּא טוֹב מִכֻּלָּנוּ.”

“אֵינִי מֵבִין.”

“עוֹד תָּבִין. אִם יִשְׁאָלוּךָ עַל קַחוֹבְסְקִי, אַל תְּגַלֶּה שֶׁהוּא הָרַג אֶת מִילוֹרָדוֹבִיץ. הֲלֹא גַם אֲנִי פְּצַעֲתִּיו בְּכִידוֹן; אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הוּא אֶלָּא אֲנִי הֲרַגְתִּיו.”

“לָמָּה תְּשַׁקֵּר? אַתָּה בְּעַצְמְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁהוּא הָרַג.”

“אַחַת הִיא. אַל תִּמְסוֹר. הַצִּילָה אוֹתוֹ.”

“אוֹתוֹ אַצִּיל וְאוֹתְךָ אֲאַבֵּד?”

“לֹא תְּאַבְּדֵנִי. הַכֹּל מְדַבְּרִים בִּזְכוּתִי לְרָעָתוֹ.”

“לְשַׁקֵּר אֵינִי רוֹצֶה.”

“אֵין אַתָּה חוֹשֵׁב תָּמִיד אֶלָּא עַל עַצְמְךָ, – חֲשׁוֹב עַל זוּלָתֶךָ. עוֹבְרִים אֲנָשִׁים. שָׁלוֹם!”

אַחַר הַשִּׂיחָה עִם אוֹבּוֹלֶנְסְקִי שָׁקַע גּוֹלִיצִין בְּהִרְהוּרָיו עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר שֶׁהִתְחִיל מִתּוֹךְ רָעָב לֶאֱכוֹל מֵחַלַּת הַלֶּחֶם. נִזְכַּר רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר אָכַל אֶת מַחֲצִיתָהּ. לֹא הָיָה כְּדַאי לְהַשְׁאִיר וְאָכַל אֶת כֻּלָּהּ.

בַּלַּיְלָה הֵקִיץ מִכְּאֵב בַּבֶּטֶן. נֶאֱנַח וְנֶאֱנַק. כָּל הַלַּיְלָה עָבַר עָלָיו בְּעִנּוּיִים. עִם שַׁחֲרִית תָּקְפָה עָלָיו הֲקָאָה עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁסָּבוּר הָיָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת. אֲבָל הוּקַל לוֹ. נִרְדָּם.

“אֵיךְ הוֹאִיל לִישׁוֹן?” הֶעִירוֹ סוּקִין.

“רַע מְאֹד. תְּקָפַנִי קֶבֶס.”

“אָכַל מַשֶּׁהוּ?”

“טְרוּסוֹב כִּבְּדַנִי בְּחַלַּת לֶחֶם.”

“וּמַיִם לֹא שָׁתָה אַחַר כָּךְ?”

“לֹא.”

“הֲרֵי זוֹהִי הַסִּבָּה. תָּמִיד יֵשׁ לִשְׁתּוֹת מַיִם אַחֲרֵי הַלֶּחֶם. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, יַעֲבוֹר. עוֹד מְעַט יָבוֹא הָרוֹפֵא.”

“אֵין צֹרֶךְ בְּרוֹפֵא.”

“לֹא. יֵשׁ צֹרֶךְ. עוֹד יִקְרֶה לוֹ מָה, אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן, וְהִתְחַיַּבְנוּ בְּרָאשֵׁינוּ.”

“בְּלִי-שֵׁם” (כָּךְ קָרָא לְאוֹתוֹ חַיָּל סוּמָא), כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ מַה שֶׁאֵרַע בַּלַּיְלָה, אָמַר שֶׁגּוֹלִיצִין מֻרְעָל.

“אוּלַי לֹא הִנִּיחַ כְּבוֹדוֹ אֶת דַּעְתָּם בְּמַה שֶׁהוּא וְעַל כֵּן הֵם מְעַנִּים אוֹתֹו.”

בָּא הָרוֹפֵא, זֶה שֶׁהָיָה בְּאַרְמוֹן הַחֹרֶף בִּשְׁעַת חֲקִירָתוֹ שֶׁל אוֹדוֹיֶבְסְקִי, שְׁלֹמֹה בֶּן משֶׁה אֶלְקַן, כַּנִּרְאֶה, מְשֻׁמָּד, שְׁחוֹר פָּנִים, עֲבֵה שְׂפָתַיִם, עֵינָיו מִתְרוֹצְצוֹת וּמַבִּיטוֹת בְּחֻצְפָּה. “פַּרְצוּף נִבְזֶה. בַּר-נַשׁ כָּזֶה מְסֻגָּל גַּם לְהַרְעִיל!” חָשַׁב גּוֹלִיצִין.

לָאַסִּיר קָבְעוּ מְזוֹנוֹת שֶׁל חוֹלֶה: תֵּה וּמָרָק דָּלִיל. אֲבָל הוּא לֹא אָכַל כְּלוּם, מִלְּבַד לֶחֶם שֶׁהָיָה מֵבִיא לוֹ בַּחֲשַׁאי “בְּלִי-שֵׁם”.

יוֹמַיִם לֹא אָכַל, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נִכְנַס אֵלָיו פּוֹדוּשְׁקִין. יָשַׁב סָמוּךְ אֶצְלוֹ עַל הָאֲלֻנְקָה, נֶאֱנַח, פִּהֵק, הֶעֱבִיר אוֹת-הַצְּלָב עַל פִּיו וְאָמַר:

“מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ אוֹכֵל?”

“אֵין רָצוֹן.”

“אַל יְדַבֵּר כָּךְ, יֹאכֵל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיוּ כּוֹפִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל.”

“אֵיךְ יִהְיוּ כּוֹפִין?”

“כָּךְ: יִתְחֲבוּ מְכוֹנָה קְטַנָּה לְתוֹךְ הַפֶּה וְיִשְׁפְּכוּ לְתוֹכָהּ מְרַק בָּשָׂר, בְּהֶכְרַח יִבְלַע. אוֹ אוּלַי גַּם יוֹשִׁיבוּהוּ בְּתוֹךְ ‘הַשָּׂק’.”

“אֵיזֶה שַׂק?”

“תָּאֵי-כֶּלֶא יֵשׁ מִתַּחַת לָאֲדָמָה; מִלְמַעְלָה סוֹתֵם הַגּוֹלֵל עִם נֶקֶב בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס אֲוִיר. שָׁם לֹא כְּמוֹ כָּאן, שָׁם טַחַב, חשֶׁךְ, לֹא טוֹב.”

נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע, שׁוּב פִּהֵק וְאָמַר:

“אַל יִצְטַעֵר, הַכֹּל יַעֲבוֹר. הֲרֵי גַם הַגֵּנֵרַל יֶרְמוֹלוֹב יָשַׁב כָּאן בִּימֵי מֶמְשֶׁלֶת הַקֵּיסָר פָּבֶל הָרִאשׁוֹן, וּמֵאַחַר שֶׁהוֹצִיאוּהוּ אֵינוֹ דוֹרֵשׁ עוֹד בִּשְׁלוֹמִי. וְכָךְ יַעֲלֶה גַם לוֹ. הַכֹּל יַעֲבוֹר, וְהַכֹּל יֵהָפֵךְ לְטוֹבָה.”

“יֶגוֹר מִיכַיְלוֹבִיץ, וְכִי קָרָא אֶת ‘קַנְדִּיד’[38]?”

“אֲדוֹנִי מִתְכַּוֵּן לַחֹטֶם? כֵּן, יִתְרוֹן אֶחָד לִי וּלְקַנְדִּיד, שֶׁאֵין לְהַנִּיחֵנוּ בְּחֹטֶם קָטוּף!”

נִזְכַּר גּוֹלִיצִין בַּמְּכוֹנָה הַקְּטַנָּה וּבַשַּׂק וְהִתְחִיל מְקַבֵּל אֶת מְזוֹנוֹתָיו.

פְּעָמִים הָיָה נִכְנָס אֵלָיו סוּקִין. אִישׁ שֵׂיבָה, גְּזוּז שְׂעָרוֹת בַּחֲצִי-עִגּוּל וּבַעַל פַּרְצוּף גַּס שֶׁל חַיָּל, דּוֹמֶה לְפַרְצוּפוֹ שֶׁל כְּלַבְלֵב, הָיָה פּוֹתֵחַ עוֹד מֵרָחוֹק וְאוֹמֵר כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל קַבּוֹ:

“אֲנִי, אֲדוֹנִי, כָּךְ סָבוּר: אִם יֵשׁ מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת שָׁם חַיֵּי אשֶׁר, הֲרֵי זֶה בְּרוּסְיָה: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא פּוֹגֵעַ בְּשׁוּם אָדָם, וְשֶׁתְּהֵא עוֹשֶׂה אֶת כָּל חוֹבוֹתֶיךָ, – וְאָז תִּתְעַנֵּג עַל חֵרוּת שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּשׁוּם מָקוֹם וְתִחְיֶה כְּמוֹ בְּמַלְכוּת שַׁדָּי.”

הָיָה מִשְׁתַּתֵּק וּלְאַחַר שֶׁלֹּא קִבֵּל כָּל מַעֲנֶה הָיָה מוֹסִיף וְאוֹמֵר:

“אַתֶּם, רַבּוֹתַי, דָּבָר רֵיק וָהֶבֶל עָלָה עַל דַּעְתְּכֶם: רוּסְיָה הִיא אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאֵינָהּ יְכֹלָה לְהִתְנַהֵל אֶלָּא בִּידֵי שִׁלְטוֹן יָחִיד. וְאִלּוּ הֱיִיתֶם אֲפִילוּ מַצְלִיחִים בַּיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר, הָיְתָה קָמָה אַנְדְּרוֹלָמוּסְיָה, שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם לֹא הָיְתָה דַעְתְּכֶם נוֹחָה מִכָּל זֶה.”

שׁוּב נִשְׁתַּתֵּק, הִסְתַּכֵּל זְמָן רַב בְּגוֹלִיצִין; אַחַר הוֹצִיא מִמְחָטָה, גָּרַף אֶת חָטְמוֹ וְנִגֵּב אֶת עֵינָיו.

“אַח, אָדָם צָעִיר, אָדָם צָעִיר! אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְלִבִּי שׁוֹתֵת דָּם… יָחוּס נָא עַל עַצְמוֹ, אַל יַקְשֶׁה אֶת עָרְפּוֹ וְיַעֲנֶה עַל הַשְּׁאֵלוֹת כָּרָאוּי. הַקֵּיסָר הוּא רַב חֶסֶד וְעוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לְתַקֵּן הַכֹּל…”

וְכָךְ לְאֵין קֵצֶה. “לֶאֱחוֹז בְּצַוְּארוֹן בִּגְדוֹ וּלְדָחֳפוֹ הַחוּצָה!” הָיָה גוֹלִיצִין מְהַרְהֵר בְּחֵמָה כְּבוּשָׁה.

אַחַר אוֹתָהּ הַהַתְקָפָה בַּלַּיְלָה לֹא שָׁב עֲדַיִן לְאֵיתָנוֹ, מֵהָרוֹפֵא אֶלְקַן לֹא הֶעְלִים אֶת שְׁאָט-נַפְשׁוֹ אֵלָיו וְהִרְחִיקוֹ. תַּחַת הָרוֹפֵא הָיָה בָּא אֵלָיו הַחוֹבֵשׁ אֲוֶנִיר פַּנְטֶלֵיֶבִיץ זַטְרַפֶּזְנִי, הַיָּדוּעַ לוֹ גַם הוּא מִשְׁעַת חֲקִירָתוֹ שֶׁל אוֹדוֹיֶבְסְקִי: אָדָם גּוּץ, כַּרְסְתָן, בִּלְתִּי מְגֻלָּח וּבִלְתִּי מְסֹרָק, כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא[39]: זוֹלֵל וְסוֹבֵא, אֲבָל יְשַר לֵב וְלֹא שׁוֹטֶה, וּכְמוֹ שֶׁהִכְרִיז עַל עַצְמוֹ “יַעֲקֹבִּינִי וָתִיק”. מִפִּיו הָיָה גוֹלִיצִין יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּמִּבְצָר.

אֵצֶל סְגָן הַמְפַקֵּד פֶּסְטֶל, שֶׁנֶּאֱסַר זֶה לֹא כְּבָר בַּצָּבָא הַדְּרוֹמִי, נִמְצָא רַעַל: הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַרְעִיל אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לְהִמָּנַע מֵעִנּוּיִים. סְגָן הַקָּצִין זָאִיקִין נִסָּה לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ אֶל הַקִּיר; הוּא יָדַע אֶת הַמָּקוֹם שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעִתּוֹן “הָאֱמֶת הָרוּסִית”, וְגַם הוּא חָשַׁשׁ מִפְּנֵי עִנּוּיִים.

סְגָן הַמְפַקֵּד פָלָנְבֶּרְג, שֶׁלֹּא נָתַן אֶת יָדוֹ לְשׁוּם דָּבָר כִּמְעַט, הֶאֱמִין שֶׁבִּשְׂכַר הִתְוַדּוּתוֹ יִמְחֲלוּ לוֹ וִישַׁחְרְרוּהוּ מִיָּד, הֵעִיד עַל עַצְמוֹ עֵדוּת-שָׁוְא כְּאִלּוּ זָמַם לִרְצוֹחַ אֶת הַצַּאר, וּכְשֶׁחֲבָשׁוּהוּ בַּמִּבְצָר נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ.

הַמַּלָּח דִּיבוֹב, בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, “תִּינוֹק”, כְּמוֹ שֶׁכִּנּוהוּ פְּקִידֵי בֵּית-הַסֹּהַר, הוֹדִיעַ שֶׁלַּיְלָה לַיְלָה הוּא חוֹלֵם כְּאִלּוּ הוּא דוֹקֵר אֶת הַקֵּיסָר בְּפִגְיוֹן. שָׁמַע קוֹלוֹת, רָאָה מַרְאוֹת וְעַל כָּל זֹאת סִפֵּר לָרָשׁוּת; וְעַל יְסוֹד סִפּוּרָיו אֵלֶּה הָיוּ תּוֹפְשִׂים אֲנָשִׁים וְחוֹבְשִׁים בְּבֵית-הָאֲסוּרִים.

הַקָּצִין אָנֶנְקוֹב תָּלָה אֶת עַצְמוֹ בְּמַגֶּבֶת, נִתַּק וֶהֱרִימוּהוּ מִתְעַלֵּף מֵעַל הַקַּרְקַע.

הַקּוֹרְנֵט סְבִיסְטוּנוֹב בָּלַע שִׁבְרֵי זְכוּכִית שֶׁל פַּךְ הַמְּנוֹרָה שֶׁשָּׁבַר.

הַמְפַקֵּד בּוּלָטוֹב הֶאֱמִין בְּחַסְדֵי הַצַּאר כְּמוֹ בְּחַסְדֵי אֱלֹהִים, וּמִשֶּׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְרֻמֶּה עַל יָדוֹ הֶחְלִיט לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו עַל יְדֵי רָעָב. הָיוּ מַעֲמִידִים לְפָנָיו אֶת הַמַּטְעַמִּים הַמֻּבְחָרִים בְּיוֹתֵר, אֶת הַמַּשְׁקָאוֹת הָעֲרֵבִים בְּיוֹתֵר; וְהוּא לֹא נָגַע בְּשׁוּם דָּבָר, רַק הָיָה מְכַרְסֵם אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו כְּדֵי לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ. יִסּוּרָיו נִמְשְׁכוּ עֶשְׂרִים יוֹם: כַּנִּרְאֶה, הָיוּ זָנִים אוֹתוֹ בְּאֹפֶן מְלָאכוּתִי. כָּל שֶׁהַהַשְׁגָּחָה עָלָיו הָיְתָה חֲמוּרָה, עָלָה בְּיָדוֹ לְהַעְלִים מֵהֶם וּלְפוֹצֵץ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַקִּיר.

“וּמַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי?” הָיָה מְהַרְהֵר גּוֹלִיצִין כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ.

עַל לוּחַ הַשְּׁאֵלוֹת עֲדַיִן לֹא עָנָה. תְּחִלָּה חָשַׁב לִשְׁתּוֹק וְלֹא לַעֲנוֹת עַל שׁוּם דָּבָר. אַךְ יוֹתֵר שֶׁהִרְבָּה לִשְׁקוֹל בְּדַעְתּוֹ, יוֹתֵר בָּא לִידֵי דֵּעָה שֶׁאֵין לִשְׁתּוֹק. מִן הַנִּמְנָע הָיָה לִסְתּוֹר אֶת נִמּוּקֵי צֶ’רְנִישֶׁב וְאוֹבּוֹלֶנְסְקִי, הָאוֹיֵב וְהַיְדִיד, שֶׁבִּשְׁתִיקָתוֹ הוּא מַזִּיק לֹא רַק לְעַצְמוֹ אֶלָּא גַם לְזוּלָתוֹ.

הַכֹּמֶר מִיסְלוֹבְסְקִי הוֹסִיף לְהִכָּנֵס אֵלָיו יוֹם יוֹם, רַק לְשָׁעָה קַלָּה אֶחָת. הָיָה נִכְנָס, מְדַבֵּר, שׁוֹתֵק, כְּאִלּוּ מְחַכֶּה לְמָה, וּכְשֶׁלֹּא הָיָה מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה, הָיָה יוֹצֵא.

“וּמַה דַעְתּוֹ, אַבָּא פֶּטֶר, וְכִי טוֹב אֲנִי עוֹשֶׂה בְּסֵרוּבִי לַעֲנוֹת?” שָׁאַל פַּעַם גּוֹלִיצִין.

“וָלֶרְיַן מִיכַיְלוֹבִיץ, חֲבִיבִי, יַקִּירִי,” קָרָא מִיסְלוֹבְסְקִי בְּשִׂמְחָה; נִכָּר הָיָה שֵׁרַק לִשְׁאֵלָה זוֹ צִפָּה, “בַּמֶּה טוֹב הַדָּבָר? לֹא טוֹב, לֹא טוֹב, אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם חָכְמָה, וְאָעֵז לֵאמֹר: גַּם לֹא מִשּׁוּם ישֶׁר. הוּא מַזִּיק…”

“יֹודֵעַ, יוֹדֵעַ אֲנִי! אֲנִי מַזִּיק לֹא רַק לְעַצְמִי אֶלָּא גַם לְזוּלָתִי. כֻּלְכֶם כְּאִלּוּ נִדְבַּרְתֶּם… אַה, אַבָּא פֶּטֶר, גַּם הוּא נֶגְדִּי! זֹאת לֹא חִכִּיתִי מִמֶּנּוּ…”

“יְדִידִי, יַעֲשֶׂה כְּישֶׁר לִבּוֹ, כְּמִצְוַת דַּיַּן-הָאֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ,” קָרָא הַכֹּמֶר וְהִתְנַפֵּל עָלָיו לְחַבְּקוֹ.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁלַח גּוֹלִיצִין אֶת תְּשׁוּבָתוֹ אֶל וַעֲדַת הַחֲקִירָה. הוֹדָה בְּכָל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁהֶאֱשִׁימוּ אוֹתוֹ גוּפוֹ, עַל שְׁאָר הַשְּׁאֵלוֹת עָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. אֶת הַנְּיָר שָׁלַח בַּבֹּקֶר, וּלְעֵת עֶרֶב קִבֵּל עַל יְדֵי הַ“בְּלִי-שֵׁם” פִּתְקָה מִקַּחוֹבְסְקִי:

“גּוֹלִיצִין, גּוֹרָלִי בְּיָדָיו. רִילֵיֶב הוּא נָבָל, אֶת כֻּלָּנוּ הוּא מוֹסֵר. אִם יַעֲמִידוּ אוֹתוֹ וְאֶת אֲדוֹנִי פָּנִים אֶל פָּנִים, וְרִילֵיֶב יְבַקֵּשׁ לִסְמוֹךְ עַל עֵדוּתוֹ שֶׁאֲנִי הָרַגְתִּי אֶת מִילוֹרָדוֹבִיץ, אַל יָעִיד נֶגְדִּי. הַכֹּל נְבָלִים, זוּלַת אֲדוֹנִי.”

אַחַר הַפִּתְקָה הַזֹּאת לֹא יָשֵׁן גּוֹלִיצִין כָּל הַלַּיְלָה, הִתְעַנָּה, נִמְלַךְ בְּלִבּוֹ מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, וְלֹא יָכֹל לְהַחְלִיט כְּלוּם. הֵבִין שֶׁהַהַחְלָטָה תָּבוֹא מֵאֵלֶיהָ.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר כָּתַב אֶל הַוַּעֲדָה וּבִקֵּשׁ לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת לוּחַ הַשְּׁאֵלוֹת, הֶחֱזִירוּ. הִתְחִיל כּוֹתֵב אֶת תְּשׁוּבָתוֹ מֵחָדָשׁ. עָשָׂה כַּעֲצַת אוֹבּוֹלֶנְסְקִי: עָנָה עַל כָּל שְׁאֵלָה תְּשׁוּבָה מְדֻיֶּקֶת, רַק הִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהַזִּיק לְשׁוּם אָדָם, לֹא לְהַכְנִיס שׁוּם אָדָם בְּתוֹךְ הַתִּסְבֹּכֶת, וּלְשֵׁם כָּךְ שִׁקֵּר, הֶעֱרִים, הִתְפַּתֵּל, הִתְחַמֵּק.

הוּא כָּתַב עַד הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת בַּלָּיְלָה. מִשֶּׁסִּיֵּם שָׁכַב. בַּחשֶׁךְ לָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל עֲשָׁשִׁית-הַלַּיְלָה הִלְבִּינוּ הַדַּפִּים עַל הַשֻּׁלְחָן. וְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מַבִּיט אֲלֵיהֶם הִתְעוֹרֵר בּוֹ שְׁאָט-נֶפֶשׁ, עַד שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְקָרְעָם. אֲבָל לֹא קָרַע אוֹתָם. הָפַךְ רֹאשׁוֹ אֶל הַכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵם, וּלְבַסּוֹף נִרְדָּם.

לְמָחֳרָת שָׁלַח אֶת הַתְּשׁוּבָה הַחֲדָשָׁה אֶל הַוַּעֲדָה, וְאַחַר יוֹמַַיִם בָּא סוּקִין לְבָרְכוֹ בְּחַסְדּוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקֵּיסָר – הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת שַׁלְשְׁלוֹת הָרַגְלָיִם. הַחֶסֶד הַשֵּׁנִי הָיָה שֶׁקִּבֵּל מֵהַבַּיִת לְבָנִים וּגְלִימָתוֹ הַיְשָׁנָה וְהַחֲבִיבָה עָלָיו – אוֹתָהּ הַגְּלִימָה שֶׁבָּהּ הָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַסַּבְתָּה, בַּחֶדֶר הַכָּתֹם, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ וְהֶחְלִים – וּמִכְתָּב קָצָר מִמַּרִינְקָה, שֶׁמְּסָרוּהוּ פָּתוּחַ לְיָדוֹ:

“יַקִּירִי, אֲנִי בְּרִיאָה וְטוֹב לִי בְּמִדַּת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁבְּמַצָּבִי. שְׁמוֹר גַּם אַתָּה אֶת עַצְמֶךָ; בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל תִּוָּאֵשׁ. אַל תַּחְשׁוֹב שֶׁאוּכַל לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדֶיךָ. הַמָּוֶת לְבַדּוֹ יְנַתֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ. בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה אֶהְיֶה גַם אָנִי. זְכוֹר אֶת הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: חַיַּי תְּלוּיִים בְּךָ כְּשֵׁם שֶׁתָּלוּי הַחוּט בַּמַּחַט; לַמָּקוֹם שֶׁתִּפְנֶה הַמַּחַט שָׁם פּוֹנֶה הַחוּט. יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים וִיחֻנֶּךָּ. שֶׁלָּךְ לְעוֹלָם, הַנְּסִיכָה מַרְיָה גוֹלִיצִינָה.”

עָבְרוּ עוֹד יוֹמַיִם וְאֶת גּוֹלִיצִין הֵבִיאוּ בַּשְּׁנִיָּה אֶל הַוַּעֲדָה לַחֲקִירָה. הִכְנִיסוּהוּ לְאוֹתוֹ הָאוּלָם וּבְאוֹתוֹ הַטֶּקֶס.

“עֵדֻיּוֹתָיו שֶׁל רִילֵיֶב אֵינָן בְּהֶסְכֵּם עִם עֵדֻיּוֹתָיו הוּא בְּכַמָּה נְקֻדּוֹת. יַעֲמִידוּהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים לִפְנֵי רִילֵיֶב,” אָמַר צֶ’רְנִישֶׁב וְצִלְצֵל. הַזְּקִיפִים הִכְנִיסוּ אֶת רִילֵיֶב.

"וְכִי הוּא מְאַשֵּׁר, גּוֹלִיצִין, אֶת הַדָּבָר, שֶׁבַּלַּיְלָה אוֹר לַיּוֹם הָאַרְבָּעָה-עָשָׂר אָמַר רִילֵיֶב לְקַחוֹבְסְקִי בְּשָׁעָה שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַפִּגְיוֹן: ‘הֲרוֹג אֶת הַקֵּיסָר’?

“אֲנִי מְאַשֵּׁר.”

“וְהוּא, רִילֵיֶב, מַה יַגִּיד?”

“אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי לְרוּם מַעֲלָתוֹ, שֶׁאֲנִי מַסְכִּים מֵרֹאשׁ לְכָל מָה שֶׁיָּעִיד גּוֹלִיצִין. אֲנִי אֵינִי זוֹכֵר יָפֶה מַה שֶׁדִּבַּרְתִּי, וְאִם הוּא זוֹכֵר – הֱוֵה אוֹמֵר שֶׁכָּךְ הָיָה הַדָּבָר… וְהוּא, גּוֹלִיצִין, הֲזוֹכֵר הוּא?”

“זוֹכֵר אֲנִי, רִילֵיֶב,”, אָמַר גּוֹלִיצִין וְנָתַן עֵינָיו בְּרִילֵיֶב.

שׁוּב כְּמוֹ בָּאֶרְמִיטַז’: הוּא-וְלֹא-הוּא. אֲבָל עַכְשָׁו לֹא הִרְגִּישׁ הִתְמַרְמְרוּת וּמַשְׂטֵמָה אֵלָיו, אֶלָּא רַחֲמִים בִּלְבָד: מָה עוֹלְלוּ לוֹ? פָּנָיו נָפְלוּ, כָּחֲשׁוּ, כְּמוֹ אַחַר מַחֲלָה מְמֻשָּׁכָה אוֹ אַחַר עִנּוּיֵי דִין. אֲבָל לֹא בָּזֶה הָיָה הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר, אֶלָּא בַּבְּהִירוּת וּבַשֶּׁקֶט הַנְּסוּכִים עַל פָּנָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים לִפְעָמִים בִּפְנֵי מֵת. “אֵינְךָ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ, הוּא טוֹב מִכֻּלָּנוּ,” נִזְכַּר גּוֹלִיצִין.

“אִם כֵּן,