מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שומרת האש הקדושה בהיכל

מאת: יצחק ליבוש פרץ , תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יידיש

שומרת האש הקדושה בהיכל / יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


האדם בעולם הזה חשב על האש מחשבות כאלה:

“האש נותנת חום, מגרשת את הקור; הקור הוא המות, החום הוא החיים – מקור החיים היא האש”.

“האש מגרשת את החיה הרעה מן היער, האש טובה היא”.

“האש היא אֵל האור. האור מגרש את צללי הלילה… האש נעימה היא”

“וטהורה היא האש, ומטהרת הכול – טהרה וקדוּשה היא האש…”

“השמש, הירח והכוכבים, כל מה שמאיר, מושבו בשמים; משם בוַדאי הביא אחד האֵלים את האש לבן-האדם; מתוך רחמים. מה היה מעמדו של האדם בלא אש?”

כך חשב אבי-אבי-אבי-זקננו על האש! ושמר במקדשו את האש מתוך קדושה וטהרה.

ולשמור את האש נבחרה הבתולה: זו שהיא יותר מכול טהורה, יפה, קדושה וזוהרת…

והבתולה הנבחרה שמרה את האש במקדש, כשמוֹר בבת-העין. ואת חייה לנשׂגב ולקדוש ביותר (או לסמל של הנשׂגב והקדוש ביותר) הקריבה… את לבבה ואת רגשתה הבתולתית לאֵש מסרה; בבשׂמים רוחניים פירנסה אותה, בנשימת-האדם הטהורה ביותר לבּתה אותה ושמרה עליה להיותה טהורה וחיה…

אך אם קרה המקרה, ושומרת-האש שכחה רגע אחד את אִשה הקדוש; פנתה מעם המזבח, יצאה מתוך ההיכל – והאש העזובה כבתה – –

אז אוֹי לה ואבוֹי לה:

חיים אל הבור הטילוה וקברוה…

***

ופעם אחת הושם מצור על עיר יוָנית. לחיים ולמות התלקח הקרב בין הצרים והנצורים. ולידי נצחון לא הגיעו!

חומות חזקות מקיפות את העיר; אֵלי ברזל אדירים מנגחים בחומות. גבורים מסתערים על השערים; גבורים לא פחותים מהם מגינים עליהם.

רבים הם המתנפלים; לא מועטים מהם המגוננים.

כמספר החצים, הטסים מן החומות למַטה, כן מספר החצים, הטסים אל מול המגינים למעלה.

ורק לעתים נדירות מי מהם מחטיא את המטרה!

וכמספר המתים הנופלים למטה, לפני רגליהם של הצרים, כן גם מספר המומתים, המתגלגלים ונופלים מעל החומות למטה, אל תוך העיר.

מצפה לשוא שומרת-האש, בכרעה לפני המזבח, מביטה בעינים פחודות אל תוך האש הקדושה, מצפה לאות נצחון שיבוא מן החוץ.

אזנה אינה שומעת קול ענות שׂמחה, לא תקע חצוצרות: אין נשמעים פעמי המנצחים בבואם אל הקודש…

רועד לבבה הבתולתי-הטהור:

עיר מולדתה עדיין היא בסכנה; ויחד עם העיר גם ההיכל הקדוש, והמזבח עם האש הקדושה…

ותשוקה נוראה משתלטת עליה:

היא מוכרחה לצאת מן המקדש ולראות; רגע אחד לראות את המלחמה…

ואין היא יכולה להתגבר על התשוקה הזאת, ויצאה מתוך ההיכל.

ומיד נתגלגלה ונפלה לרגליה, מעל החומה, גויה מתה… גבור אחד נעדר בשורות המגינים, ויותר גדלה הסכנה…

חוטפת היא פתאום את הקשת והחץ מתוך היד המתה. במהירות הבזק היא קופצת ועולה על החומה; דורכת בכוח את היתר; מכוונת, שולחת את החץ וקולעת – באחד מן הגבורים הגדולים של הצרים…

ומאזני הגורל נרעדו: הכריעה הכף של עיר-מולדתה!

הצר נהדף ופוזר לכל רוח; שוחררה העיר, ניצל ההיכל הקדוש – –

בתרועת-שׂמחה ובשירת-הלל, בדגלים מתנופפים, בחלילים מכּים ובקולות-חצוצרה, חשים המנצחים אל המקדש, – להודות לאלוֹהיהם, לאלוהי-עירם – ונעמדים מאובנים…

חושך בהיכל! ברגע הנצחון כבתה האש!

***

ומובילים את שומרת-האש, שנתנה את הנצחון, בקול זמרה ונגינה, בשירי תהילה ותודה, מתחת לדגלים קדושים, מתוך ההיכל…

מובילים אותה בזהב ובכסף לבושה ועטופה; על-פני דרך שכולה זרועה פרחים, מתוך העיר הניצלת אל השׂדה הפתוח, אל הקבר…

מעמידים אותה על שפת הבור ומעטירים את ראשה, ראש-המנצחת, זר של עלי-דפנה…

כורעים לפניה הקרובים ביותר אל המקדש ואל האלהים, וזקני העיר, על ברכיהם; מקיפים אותה, בכריעה, מסביב, ונושקים בכריעה, את שולי אדרתה ושׂלמתה.

דוחפות החצוצרות מתוכן את קריאת-השׂמחה והתודה האחרונה ונאלמות…

דוחפים אותה מתוך הדממה הגדולה העמוקה אל תוך הבור…

***

כך ספרו שתי עינים שחורות, עמוקות, מתוך פנים חיורות; ואני חזרתי וספרתיה לכם.

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ (מחבר)
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. אמנון ותמר (מחזות)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה פרוזה

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

הַדָּגָן הַטַּטַּרְקִי

מאת הנס כריסטיאן אנדרסן / דוד פרישמן (פרוזה)

כי יעבור איש על שדה דגן טטרקי אחרי היוֹת קולות וברקים בשמים ואחרי עבוֹר סופה על הארץ, והנה שחור השדה כלו ומראהו שרפת אש. ויש אשר יאמר בלבו כי עמוּד אש ירד מן השמים ויעבור על פני השדה הזה, והאִכּר יענה ויאמר: “רק יד הברק היתה בדגן הטטרקי!” אבל מדוע היתה יד הברק בדגן הטטרקי? – הנה זה אשר אספּר לכם, ואני שמעתיו מפי הדרור, והדרור שמעה אותו מפי ערָבָה זקנה אשר עמדה אל מול שדה דגן טטרקי, ושם היא עומדת עד היום הזה. והערבה מלאה הדרת עז והיא גבוהה ורמה מאד, ורק סִקּוּסים ועִקּוּמים עלו בה מרב ימים, כי זקנה היא מאד, ויהיו לה פרצים ובקיעים רבים, ומן הפרצים והבקיעים יעלה האֵזוב ויצמח העשב, וסנסני זמוֹרוֹת תּוּתים יכסו אותם. אז תט הערבה את ראשה מלפניה, ויָרדו ענפיה והגיעו עד לעפר, והיה מראיהם כמראה תלתלים ירוקים וארוכים.

והשדות אשר מסביב עוטפים דגן וחטה ושעורה ושבלת-שוּעל. ושבלת-השועל מה יפה ומה נחמדה! ויש אשר יראה אותה הרואה אחרי אשר הבשילה, והיה מראיה כמראה המון צפרים קטנות מצפרי הקנריוֹת הצהובות מדי שבתּן על פני ענף עץ, והדגן מלא וכבד והוא נכון להיות לברכה ולמחיה לכל יושב הארץ, וכאשר ימלא וכאשר יכבד, כן ישפיל וכן יוריד את שבּליו ארצה ברב ענוה.

ושם שדה אשר נזרע דגן טטרקי, והוא צפוי אל מול פני הערבה הזקנה. והדגן הטטרקי לא ישפיל ולא יוריד ראשו ככל אשר יעשה יתר הדגן, כי ראשו נשוא למעלה והוא גֵא ורם מאד.

“הן מָלֵאתִי וכָבַדתי גם אני ככל המון הדגן אשר על פני השדה”, אמר הדגן הטטרקי, “ועוד יתרה לי כי יָפִיתִי שבעתים מכל הדגן ומכל השבּלים אשר לי מסביב. הפרחים אשר לי ידמוּ ביפים אל פרחי התפוח, ורק התענג יתענג כל רואה בהביטו אלי ואל כל אשר לי. הלא תגידי, ערבה זקנה, היש איש בכל השדה אשר יעלה ביפיוֹ עלי?”

והערבה הנידה בראשה כה וכה, ותהי כאומרת: “אכן יש יפה ממך!” ואולם הדגן הטטרקי הרים ראשו בגאוה ובגֹדל לבב ויאמר: “הנה העץ הסכל! זקן הוא מאד וחסר טעם, ומבטנו יציץ חציר מרב ימים!”

ופתאם ורוח סערה גדולה וחזקה הנה באה. אז קִבּצו כל פרחי השדה את עליהם, ויש אשר החביאו את ראשיהם ארצה, והסערה עוברת עליהם. רק הדגן הטטרקי עודו עומד קוממיות בגבהו.

“הט נא את ראשך כמונו!” דבּרו אליו הפרחים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.