רקע
ברל כצנלסון
הכחשה אמיצת-לב

1

“המפקדה הראשית של בּרית טרוּמפּלדוֹר” גילתה אוֹמץ-לב להפליא. את הידיעוֹת הנמסרוֹת מפּי עֵדי-ראִיה2 היא מכנה בּשם “שמוּעוֹת זדוֹן שנפוֹצוּ בּכוָנוֹת מפלגתיוֹת”. היא רוֹחצת בּנקיוֹן כּפּיה: “לבט”ר אין כּל שייכוּת להתנגשוּת זוֹ" (לשוֹן נקיה!) וכל זה “מבּלי להיכּנס להערכת עצם המקרה”. אכן, אוֹמץ-לב הראוּי למפקדים!

כּך היה גם אחרי האחד בּמאי3. המפקדה שהרחיקה את הכחשתה… לחוּץ-לארץ דוקא (בּאמתלה, כּי עתוֹני הארץ אינם נאמנים עליה), לא ראתה גם אז צוֹרך להשמיע כּיצד היא מַעריכה “את עצם המקרה”.

מה נאמר להסתדרוּת “חינוּכית” זוֹ המסתפּקת בּהכחשה דיפּלוֹמַטית מן הנוּסח הידוּע, שאינה תוֹבעת לדין את “מפיצי-השמוּעוֹת”, שאינה טוֹרחת לָגוֹל את האַשמה מעל חבריה (והרי גם לאחר הכחשתה של “המפקדה” עוֹד יש “חיילים” הנתבּעים לדין!), וּלעצם השאלה, שהיא שאלה עיקרית וראשוֹנית בּכל חינוּך ציבּוּרי, היא נמנעת מקבוֹע את יחסה? מה זאת, פּחדנוּת, צביעוּת אוֹ שתיהן יחד?

ועדת-חקירה בּלתי-מפלגתית אשר תחקוֹר את הענין כּוּלוֹ, לאמיתוֹ, ותבדוֹק את השמוּעוֹת אם הן שמוּעוֹת זדוֹן אוֹ ידיעוֹת אמת, ותמצא את החייבים ואת הגוֹרמים – זהוּ הדבר הדרוּש כּרגע ולא הכחשוֹת-שוא.

אנוּ עוֹמדים בּראשית מדיניוּתנוּ, וגם מדינתנוּ המתהווה יש בּה ויהיוּ בּה ניגוּדים, ניגוּדי אִינטרסים, ניגוּדי השקפוֹת ואידיאַלים. כּיצד נחיה בּתוֹך הניגוּדים הללוּ, אם על ידי רגימת אבנים וניפּוּץ ראשים אוֹ בּדרך אחרת? החוּליגנים של א' בּמאי ושׂמחת-תוֹרה נתנוּ תשוּבתם. החוּגים הקרוֹבים לחלל שוֹתקים. הישתוֹק גם הציבּוּר כּוּלוֹ? סימני שתיקה מכוֹערת, זיוּף וטשטוּש ניכּרים כּבר. “דוֹאר היוֹם”, המוּשבּע ועוֹמד לקחת תחת חסוּתוֹ כּל מעשׂה-בּריוֹנוּת נגד פּוֹעלים, ניסה כּבר להפריח כּל מיני בּדוּתוֹת על “חגיגת יוֹבל כ”ה בּאידיש" ועל “נסיוֹן לפזר את האסיפה בּדרך… של שלוֹם”, ועל “פּוֹעלי-ציוֹן” שאצלם הכּוּ יוֹסי את יוֹסי. ואפילוּ “הארץ”, המתקוֹמם נגד מעשׂי-אַלָמוּת, לא בּוֹש לראוֹת את הענין כּ“קבּלת פּנים לזרוּבּבל” ועל זה “וּמתוֹך מהוּמה נוּפּצוּ שמשוֹת”. וּמ. ג. מדבּר על מאוֹרע שאֵירע "בּקלוּבּ “פּוֹעלי ציוֹן” (האם גם להתקפה של פּוֹרעים על קלוּבּ ציוֹנים כּלליים יקָרא מאוֹרע שאירע בּקלוּבּ הציוֹנים?) ועל “התנגשוּת בּין “פּוֹעלי-ציוֹן” השׂמאליים וּבין חבוּרת הצעירים הלאוּמיים”.

לא לשם פּוּלמוֹס עתוֹנאי צוּינוּ הדברים הללוּ. הענין הוּא רציני וחמוּר הרבּה מזה. תנוּעת הפּוֹעלים היא למוּדת-נסיוֹן. היא מכּירה את הצפעוֹני בּעוֹדוֹ בּביצתוֹ. היא מכּירה את ציבּוּריוּתם של המתחילים בּמעשׂי-קוּנדסים וּמסיימים בּרציחוֹת פּוֹליטיוֹת ותרבּוּתיוֹת. הפּוֹעל בּארץ חזק דיוֹ להחניק את השוֹרש הפּוֹרה ראש ולַענה בּעוֹדנוּ בּאִבּוֹ. השאלה היא: אם רוֹצים אנוּ כּאן בּמלחמת-אזרחים? אין השאלה מוּפנה לגבּוֹרי האגרוֹף דוקא, הרוֹצים ורוֹצים בּהתגַלעוּת “כּוֹחם”, השאלה מוּפנה לעוֹמדים על גבּם, לאנשי-ההשפּעה, לדעת-הציבּוּר. מעשׂי-החוּליגניוּת של מחַללי שם גבּוֹרינוּ וּמַבאישי ריח ארצנוּ וּמפעלנוּ עלוּלים לשמש “פֶּטֶר מים”. כּוֹחם של החוּליגנים מאז ומעוֹלם הוּא בּחוֹסר עוֹמדים בּפניהם. לָאו עַכְבּרא גנב. יש חוּגים המחליקים על כּרֵסם וּשׂמחים, כּי מלאכתם נעשׂית על ידי אחרים, ויש שאינם רוֹחשים כּלל סימפּטיה למעשׂי-אַלָמוּת, אוּלם אינם שוֹכחים כּי כּאן סוֹף סוֹף “בּנינוּ”, “לאוּמיים”, “קנאים” העוֹשׂים רק מעשׂי-קוּנדסים, ושם – זרים, זעוּמי-נפש, “שׂמאליים”. אַל יתכּסוּ איפוֹא בּטלית של שתיקה והשתמטוּת. יִראוּ לאן הדברים מוֹבילים.

וגם הנוֹער בּארץ, לאגוּדוֹתיו, לחוּגיו, לזרמיו, חייב תשוּבה. הוּא צריך לגַלוֹת לאָן פּניו. אם חלקוֹ בּחוּליגניוּת השׂמה לאַל את מאמצי בּנייתנוּ התרבּוּתית כּאן, אוֹ יקוּם בּוֹ העוֹז להסיר בּרֵיש גַלי את הכּתם אשר הכתימוּ אוֹתוֹ וּלהוֹכיח למעשׂה, כּי לא חלק ונחלה לאלה בּתנוּעת הנוֹער העברי בּארץ.

ציבּוּר הפּוֹעלים עוֹמד כּרגע וּמצפּה לראוֹת כּיצד יגיב הישוּב על ההתנקשוּת המחפּירה בּחייו הציבּוּריים. מתשוּבה זוֹ הוּא יצטרך להסיק את מַסקנוֹתיו.

תשרי תרפ"ט.


  1. “דבר”, גליוֹן 1022, כ“ד בּתשרי תרפ”ט, 8.10.1928. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ. “ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה”, ב' עמוּד 364.

    בּליל שׂמחת–תוֹרה תרפ“ט ערכוּ ”פּוֹעלי–ציוֹן“ שׂמאל בּמוֹעדוֹנם נשף ספרוּתי פּנימי בּאידיש. חבוּרה של אנשי בּית”ר וּ“גדוּד מגיני–השׂפה” התקיפוּ את הנאספים בּאבנים דרך החלוֹנוֹת. נוּפּצוּ שמשוֹת ונפצעוּ כּמה אנשים.  ↩

  2. בּדבר ההתנפּלוּת על קלוּבּ “פּוֹעלי–ציוֹן” בּשׂמחת–תוֹרה תרפ"ט.  ↩

  3. מכוּון להתנפּלוּת אנשי “בּרית–טרוּמפּלדוֹר” על תהלוּכת אחד בּמאי של ה“פרקציה” בּאוֹתה שנה. נקרעוּ דגלים, ורבּים מבּין המשתתפים הוּכּוּ.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!