לוגו
"הממשלה תעיין בּמצב"
מיקום ביצירה:
0%
ברל כצנלסון
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

1

אפשר היה לדעת מראש, מה יהיה תכנה של הוֹדעת הממשלה. בּמקוֹם ששליטים נאוֹרים, בּני אוּמה אשר קיבּלה מטעם העוֹלם הנאוֹר את הזכוּת לפקח על שלוֹמם של מקוֹמוֹת הקוֹדש, יצרוּ להם דבר-שעשוּעים, החוֹזר מדי שנה בּשנה, מין ספּוֹרט מיוּחד בּמינוֹ של עקירת ספסלים מתחת ליוֹשבים בּצוֹם, של יצירת מהוּמוֹת ושערוּריוֹת מסביב לאנשים השקוּעים בּתפילה חרישית ובהתרכּזוּת-נפש עילָאית; בּמקוֹם שהשלטוֹן שוֹלח בּיום חג וּמוֹעד לא משמר של כּבוֹד הבּא להבטיח שקט וּמנוּחה והגנה מפּני כּל הפרעה חיצוֹנית לשוֹפכים את נפשם בּתפילה, אלא משמר של ריקים וּפוֹחזים, אשר גם לא למדוּ לכבּד את קדשי זוּלתם, המתפּרצים כּצבא כּוֹבש ולוֹעגים למשבַּתי קרבּנוֹתיהם – שם אין לחכּוֹת לחרטה ולהבּעת צער של אמת מצד גוֹרמי הרֶשע.

הממשלה התוֹמכת בּידי פּקידיה המוּעדים להשבּתת חגים וּלהתקלסוּת בּקדשים, אינה מעוּנינת, כּנראה, גם בּהשבּחת סערת-הנפש של הישוּב. לפיכך היא לא התבּיישה ללעוֹג לתוֹך פּניו של העם העברי בּתשוּבה זוֹ, המַסבּירה את הענין בּתמימוּת עשׂוּיה, כּי היוֹת והמתפּללים לא יכלוּ להסיר את המחיצה “מפּני קדוּשת החג, לפיכך הסירוּ אוֹתה השוֹטרים”. הממשלה העוֹשׂה בּהוֹדעתה אחראי לענין את “השַמש”, אינה חוֹששת להסתמך על ה“סטאטוס קבוֹ” הקדוֹש, אשר את הפרתוֹ “אין הממשלה יכוֹלה להתיר”, אוּלם לנעוֹץ חרב בּלב אוּמה שלמה, לזהם וּלטמא את קדשיו – היא יכוֹלה ויכוֹלה.

ממשלת ארץ-ישׂראל הראתה גלוּי בּתשוּבתה, כּי היא סוֹלידרית עם מר קיתרוֹטש ועם מר דאף. זהוּ פּירוּשה האמיתי של ההוֹדעה. וּתשוּבה זוֹ צריכה להעמידנוּ על עבוֹדתנוּ להבּא. אַל נבזבּז את כּוֹחנוּ לריק. אַל תוּצא סערת-העם הפצוּע בּלבּוֹ לבטלה. עם כּנוּפיה זוֹ של פּקידים, מתלמידיהם של בּוֹלס וּסטוֹרס, אין לנוּ שׂפה משוּתפת. לדרישוֹתינוּ לא ישמעוּ, את הפּקידים גוֹרמי הפּשע לא יפטרוּ ולא ימסרוּ לדין, וּבמקוֹם תיקוּן של ממש, אשר ימנע את חזרת הדברים להבּא ואשר יבטיח הבטחה משפּטית-פּוּמבּית את הנקוּדה המרכּזית והמקוּדשת לאוּמה כּוּלה בּקדוּשת הגבוּרה והכּאב והאמוּנה, מפּני כּל התנקשוּת שהיא, – יבטיחוּ לנוּ בּרוֹב חסדם העמדת “שוֹטר יהוּדי אחראי יחד עם שאר השוֹטרים”.

אוּלם לא בּכנוּפיה זוֹ וּביחסיה אלינוּ תלוּי כּוֹחנוּ. לעגם והתקלסוּתם לא יכניעוּנוּ. מבּלי התרגשוּת שבּחוּלשה, מבּלי זעזוּעים שבּעצבּנוּת, בּהכּרת גוֹדל הענין, בּליכּוּד המחנוֹת, בּגיוּס הכּוֹחוֹת יאסוֹר הישוּב את המלחמה הזאת ויזעיק את הגוֹלה היהוּדית לתפוּצוֹתיה. הדרישה של משפּט לחייבים ושל החזרת הכּותל לישׂראל – אַל תשוּב ריקם.

תשרי תרפ"ט.


  1. “דבר”, גליוֹן 1021, כ“ג בּתשרי תרפ”ט, 7.10.1927. “ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה”, ב', עמוּד 355.  ↩