מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קַרל נֶטֶר

מאת: ברל כצנלסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

בּי"ב בּאלוּל מלאוּ מאה שנה להוּלדתוֹ של אדם, שהיה הראשוֹן למפעל ההתישבוּתי בּארץ. בּעצם הרעיוֹן הציוֹני, בּחלוֹם המחוּדש של גאוּלה מדינית-ארצית, קָדמוּ לוֹ לנטר ראשוֹני ההוֹגים וההוֹזים: צבי הירש קַלישר, משה הֶס, יהוּדה אַלקלעי2, נתן פרידלַנד. אוּלם כּל אלה, אבּירי-החזוֹן, לא זכוּ לראוֹת בּעיניהם מעשׂה של ממש, עד שבּא נטר, הראשוֹן למפעל הציוֹני המוֹדרני, ואחד הראשוֹנים ליצירת חיים פּוֹליטיים לכלל האוּמה הישׂראלית.

קרל נטר היה חבר לאוֹתה קבוּצת צעירים קטנה, אשר יצרה בּשנת תר“ך (1860) את ה”אַליאַנס“. כּשם שקשה לנוּ לצייר בּימינוּ את אנשי ה”אַליאַנס" כּחֶבר צעירים, כּך גם קשה לנוּ, המכּירים את ה“אַליאַנס” של היוֹם, לשער מה עמוּקים היוּ הגוֹרמים הנפשיים שהביאוּ ליצירתה, וּמה היוּ המַאוַיים הלאוּמיים החבוּיים בּלב יוֹצריה. “כּל ישׂראל חברים”! זוֹ היתה הסיסמה שהוּטלה לאויר העוֹלם בּעצם מאמצי ה“אֶמַנסיפּציה”. וּמכּל עברים חדרוּ לקראתה לבבוֹת. בּפּעם הראשוֹנה בּהיסטוֹריה הישׂראלית הוּקם איגוּד לאוּמי – מעל לתחוּמי ארצוֹת ומדינוֹת – להגנת זכוּיוֹת ישׂראל בּכל מקוֹם שהם נרדפים. והסתדרוּת לשם כּך, בּרֵיש גלֵי, בּשעה שיש כּל הסכּנה כּי הצוֹררים יראוּ בּזה הוֹכחה מוּבהקת ל“קשר” הכּל-ישׂראלי, בּשעה שצריך יוֹם יוֹם להוֹכיח את הפּטריוֹטיוּת והנאמנוּת לארץ-המוֹלדת – כּמה גבוּרה מוּסרית וכמה כּוֹח לאוּמי היה צפוּן בּזה.

בּתוֹך החֶבר הזה, אשר עבר דרך מהפּכת (1848)3, ואשר עלילת-דמשׂק 4(1840) וּמאוֹרע מוֹרטרה5 (ילד יהוּדי שנגזל על ידי הכּנסיה הקתוֹלית בּשנת 1858) עיצבוּ את הרגשתוֹ היהוּדית, היה קרל נטר הרוּח החיה. אדוֹלף כּרֶמיֶה6 הישיש, איש המדינה היהוּדי-הצרפתי, שיוָה עליו מהוֹדוֹ, אוּלם איש-הפּעלים היה עכשיו נטר. נסיעוֹת ההשתדלוּת לקוּשטא, לבּרלין, למַדריד7, הטיפּוּל בּמהגרים היהוּדים בּבּרוֹדי8 – אלה נפלוּ בּחלקוֹ. בּכל אלה התגלוּ הניצנים של העסקנוּת היהוּדית הלאוּמית, אשר לא ידעוּה הדוֹרוֹת הקוֹדמים. וּבתוֹך כּל אלה כּבר בּיצבּצה ההכּרה, כּי “אך על ידי עבוֹדת האדמה יוָשע ישׂראל”. וכי יש צוֹרך להכין בּארץ-ישׂראל “מקוֹם מחסה וּמפלט לאַחינוּ, אשר היוֹם אוֹ מחר יברחוּ בּהמוֹנים ממקוֹמוֹת מוֹשבוֹתיהם משׂנאת הגוֹיים שכניהם” (הדברים נכתבו בּשנת 1869!).

וגם כּאן, לגבּי “ישוּב ארץ-ישׂראל”, מלה שנאמרה לפניו, הרי הוּא הוֹלך בּדרכים חדשוֹת. לא מעשׂי חסד וּצדקה בּירוּשלים לוֹקחים את לבּוֹ. ואפילוּ לא ההתחלוֹת הישוּביוֹת הדלוֹת של מוֹנטיפיוֹרי. הוּא מזהיר את חבריו מפּני השגיאוֹת אשר עשׂה מוֹנטיפיוֹרי, ש“שכח כּי בּיוֹם אחד לא ישוּב העם אשר רחק מן האדמה זה כּאלפּיִם שנה להיוֹת לגוֹי עוֹבד-אדמה החי על אֵתוֹ ועל מחרשתוֹ”. וּמכּאן – הצוֹרך בּבית-הספר חקלאי, אשר יחנך ויכשיר את הדוֹר הצעיר. ואין זאת בּשבילוֹ הצעה סתם, שצצה בּמוֹח: “לא אחשוֹב את תפקידי לנגמר אלא בּיוֹם שאראה את מפעלי מצליח והבטחתי לציוֹן מתגשמת”. ואם כּי בּית-הספר כּולוֹ צריך להכיל בּסך הכּל שלוֹשים תלמיד, אשר יתקבּלו בּמשך שלוֹש שנים (עשׂרה תלמידים לשנה), אין זה מעשה קטנוֹת. הוּא רוֹאה את גוֹדל העתיד הנשקף:

“אם אך תשמיעוּ – הוּא כּוֹתב ל”אֵליאַנס" – קוֹל שוֹפר גדוֹל לכל ישׂראל המפוּזרים על פּני האדמה, ונוֹכחתם כּי את אשר אנחנוּ חוֹלמים היוֹם – יראה למחר פּתרוֹנוֹ".

והדברים אצלוֹ אינם בּגדר מליצה נאה. הוּא לוֹהט למפעל. הוּא פּוֹעל בּמהירוּת וּבמתיחוּת. נוֹסע לקוּשטא, דוֹפק על פּתחי הוזירים, משתמש בּהמלצוֹת הקוֹנסוּלים וּמשׂיג “פירמאן” (מאמר שׂוּלטן) המזכּה אוֹתוֹ בּשטח קרקע, הדרוּש להקמת בּית-הספר. הוּא אץ לארץ, מחפּשׂ ובוֹרר לוֹ את סביבת יפוֹ. כּאן הוּא נוֹעץ קנה להתישבוּת היהוּדית. הוּא קוֹבע מראש את הסכוּם אשר ידָרש: 100.000 פרנקים. וּבטרם יהיוּ האמצעים הדרוּשים הוּא מתחיל לעבוֹד. הסכוּמים אינם מספּיקים – אין הוּא נוֹפל בּרוּחוֹ. הוּא רוֹכש את לב “אדירי” ה“אַליאַנס”: גוֹלדשמיד9, בּרוֹן הירש10. משקיע סכוּם גדוֹל מהוֹנוֹ. וחי חיי “חלוּץ”: אוֹהל, מערה. מארבּע בּבּוֹקר על רגליו. מפקח על העבוֹדה, מנהל עניני המשק, בּא בּדברים עם הערבים השכנים (עד היוֹם נקרא מקוה-ישׂראל בּפי הערבים בּשם “נטר”), שוֹמר, עוֹמד בּפני התנפּלוּת של ערבים, משתדל אצל הרָשוּת. וּמבּפנים אין נחת: האשמוֹת בּאֶפּיקוֹרסוּת מצד חרדי ירוּשלים, חשד בּמיסיוֹנריוּת. והוּא – חוֹלם להביא “רב” למקוה: את ר' צבי הירש קלישר. אינוֹ מסתפּק בּבית-הספר וחוֹלם על עתיד חניכיו, מכין תכניוֹת להתישבוּת וּמבשׂר כּי יש אפשרוּת לקנוֹת קרקעוֹת אצל הממשלה. ויוֹצא וחוֹזר. בּאמצע – משקיע את עצמוֹ בּעניני המוֹני המהגרים היהוּדים, פּליטי הפּרעוֹת, הרצים לאמריקה, וּבדאגה ליהדוּת הרוּסית. ושוּב חוֹזר לארץ בּפּעם החמישית. כּאן פּגישה עם הבּיל“וּיים, הכּוֹתבים לפּינסקר, כּי כּ”ברק נוֹגה בּין ערפילי חוֹשך" היה להם נטר. אוּלם לא זכתה הפּגישה שתהיה הרת-תוֹצאוֹת לתנוּעה החלוּצה: בּאמצע בּא המות לנטר וחברי בּיל"וּ כּרוּ לוֹ קבר.

אלה הם קצוֹת הדברים הידוּעים לנוּ על פּרשת חייו של נטר. מעטים הם, אוּלם גרעיניים. הוּא שיקע את נפשוֹ בּמעשׂיו ולא טרח לפתוֹר לדוֹרוֹת את חידת חייו. ואפשר כּי מכתביו השמוּרים בּגנזי מקוה-ישׂראל מכילים עוֹד דברים מענינים וחשוּבים, אשר יעזרוּ לנוּ להבין את האדם המוּפלא ואת הלָך-הרוּח של אוֹתם היחידים שקָדמוּ לתנוּעה הציוֹנית. אמנם הבטיח פּעם יהודה גרָזוֹבסקי (בּרשימתוֹ הבּיוֹגרפית בּ“לוּח אחיאסף” תרנ"ה) לשוּב ולתת לנוּ בּיוֹגרפיה מפוֹרטת של יסוֹד החוֹמר האַרכיוֹני שבּמקוה-ישׂראל. אוּלם ההבטחה לא נתקיימה. השנה הוֹציא אמנם בּית-הספר שבּמקוה-ישׂראל, שזכה בּינתים להתנער וּלהתקרב לתפקיד שיָעד לוֹ נטר, חוֹברת בּיוֹגרפית של נטר (כּתוּבה על ידי י. יערי-פּוֹלסקין וערוּכה על ידי ש. הֵלל’ס), אוּלם עוֹדנוּ מצפּים לבּיוֹגרף הנאמן, אשר ישׂכּיל לחדוֹר לעוֹלם ההוּא ולחשׂוֹף לנו את אוֹצרוֹתיו.

אלול תרפ"ו


  1. “דבר”, גליוֹן 337, י“ג בּאלוּל תרפ”ו, 23.8.1926  ↩

  2. יהוּדה אַלקלעי. 1878–1788. מראשוֹני מבשׂרי הציוֹנוּת. היה רב בּזֶמלין, הוּנגריה. תיכּן תכניוֹת מַקיפוֹת לגאוּלת הארץ וּבנינה על ידי יהוּדי אירוֹפּה. בּסוֹף ימיו ישב בּירוּשלים.  ↩

  3. מהפּכת 1848. היא מהפּכת 14 בּפבּרוּאר 1848 בּפּריס, שבּה התקוֹממוּ הרפּוּבּליקאים בּצרפת נגד שלטוֹנוֹ של המלך לוּאי פיליפּ.  ↩

  4. בּאדר שנת ת"ר (פבּרוּאר 1840) התחוֹללה עלילת דם על יהוּדי דמשׂק, נערכוּ בּהם פּרעוֹת של רצח ושוֹד, ראשי העדה הוּשׂמוּ בּמאסר. העלילה עוֹררה את היהדוּת בּאירוֹפּה. משה מוֹנטיפיוֹרי, א. כּרמיֶה ועסקנים אחרים השקיעוּ עמל רב בּהשתדלוּתם לשׂימה לאַל.  ↩

  5. בּשנת 1856 הוּכנס לנַצרוּת על ידי אוֹמַנתוֹ הילד היהוּדי אֶדגר מוֹרטרה מבּוֹלוֹניה בּאיטליה, וּבפקוּדת האַפּיפיוֹר הוּפקע מרשוּת הוֹריו היהוּדים. המאוֹרע עוֹרר סערת מחאוֹת מצד קהילוֹת יהוּדיוֹת ואישים. בּיחוּד פּעל בּדבר משה מוֹנטיפיוֹרי, אך ללא הוֹעיל.  ↩

  6. יצחק (אדוֹלף) כּרֶמיֶה. 1880–1796. מדינאי ועסקן יהוּדי בּצרפת. היה בּמשך שנים רבּוֹת ציר בּית–הנבחרים הצרפתי, וּבימי מהפּכת פבּרוּאר – מיניסטר המשפּטים. פּעל עם מוֹנטיפיוֹרי בּענין עלילת דמשׂק, נלחם לזכוּיוֹתיהם האזרחיוֹת של היהוּדים ברוֹמניה, אַלג'יר, מרוֹקוֹ ועוֹד. היה ממיסדי “חברת כּל ישׂראל חברים” וּנשׂיאה.  ↩

  7. לקוּשטא (קוֹנסטנטינוֹפּוֹל) נסע נטר בּשנת 1869 לשם קבּלת רשיוֹן מאת ממשלת תוּרכּיה להקמת בּית–הספר החקלאי “מקוה–ישׂראל” והשׂגת שטח אדמה בּשבילוֹ; לבּרלין – בּשנת 1878, לקוֹנגרס הבּרליני, אחרי מלחמת קְרים, בּדבר הבטחת שיווּי זכוּיוֹת ליהוּדי רוֹמניה; למדריד – בּ–1880, לועידה אירוֹפּית, לשם הגנה על יהוּדי מרוֹקוֹ.  ↩

  8. בּסתיו שנת 1881, שנת הפּרעוֹת בּיהוּדי רוּסיה, נמלטוּ אלפי יהוּדים אל מעבר לגבוּל רוּסיה ונתרכּזוּ בּעיירה בּרוֹדי (גליציה). נטר הגיש להם עזרה מטעם “חברת כּל ישׂראל חברים” וטיפּל בּשילוּחם לאמריקה.  ↩

  9. סֵיר פרֶנסיס גוֹלדשמיד. 1878–1808. עסקן ונדיב יהוּדי בּאנגליה.  ↩

  10. בּרון הירש, מוריס. 1896–1831. נדיב יהוּדי גדוֹל. תרם מַרבּית הוֹנוֹ, למעלה ממאה מיליוֹן דוֹלר, למוֹסדוֹת התישבוּת וּצדקה ליהוּדים. פּעל לטוֹבת היהוּדים הנרדפים בּרוּסיה וּבארצוֹת המזרח. יצר את המוֹשבוֹת היהוּדיוֹת בּאַרגנטינה וקנדה ועוֹד, וּכמכשיר לפעוּלוֹתיו אלה יסד את “החברה היהוּדית להתישבוּת” – יק"א. לא נענה לקריאתוֹ של הרצל בּשעתוֹ לפעוּלה ציוֹנית.  ↩

ברל כצנלסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ברל כצנלסון
רקע
ברל כצנלסון

יצירותיו הנקראות ביותר של ברל כצנלסון

  1. אל הרצל (מאמרים ומסות)
  2. מיכה יוֹסף בּרדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)
  3. לתנועת החלוץ (מכתבים)
  4. שאלה (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ברל כצנלסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ברל כצנלסון

יצירה בהפתעה
רקע

דַפִּים מִפִּנְקָס סִפְרוּתִי

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

ב

יראתי, בפצותי, רבותי!… הריני בא להזכיר עכשיו ספר חדש בז’ארגון, הריני נותן שוב מכשול לפני “הד-הזמן”, שידפיס רצנזיה על משורר ז’ארגוני, בעוד שאיני מדבר – ו“הד-הזמן” אינו מדפיס – על ספרים חדשים בעברית (למשל, ה“קטעים” וה“יומון”, הוצאת “טל” שבאודיסה..) – היתכן?!… “סימן רע!” – יצווחו בודאי שוב אותם “האנשים העברים”. שׁייךְ לומר: רע – רע שׁברָעים!…אם אתם, העבריים, תניחו כלי-זינכם מידכם, אם אתם, העבריים, תזכירו את הז’ארגוניים לטובה ולא תנהגו בהם את מנהגם בכם, הרי ינצח הז’ארגון ממילא, ונמצאת היהדות בסכנה!…

אלא – מאי איכא למיעבד? אין בי האינסטינקט של שמירת הקיום העצמי ואני מתגבר על יראתי וחששי מפני אותם בעלי ה“חששים”, אני שוכח אפילו את – להבדיל באלף אלפי הבדלות! – אותו הכתבן, החושב עצמו לסופר, ומפחידני ש“הוא אינו קורא ז’ארגון” (כאילו מסוגל הוא לקרוא איזה דבר וכאילו מה שנדפס בעברית הוא קורא…) – וכותב את פיליטוני זה.

כי מה אפשר לי לעשות, חברי, וכל אותם הגיבורים הנלחמים נגד הז’ארגון, נגד שפתם הם, מזכירים לי אותו הרב הד“ר בק”ק קארדיף שבאנגליה, שכתב איזה מאמר ב“העולם” נגד חופש-הדעות והדגיש: “אני השוביניסט העברי!”…

מה אפשר לי לעשות, מורי ורבותי, ומה דלדידהו לא הוה מומא, לדידן הוה והוה!…

ומה אפשר לי לעשות שוב, ואני השגתי היום למקרא בשביל עצמי ספר חדש (הוי, מה לא רגיל החזיון הזה אצלנו!), והספר הז’ארגוני הזה – מובן לי, קרוב אלי ומדבר אל לבי, אל לבי…

––––––––

הספר הזה שקיבלתי הוא הכרך הראשון מקובץ כל כתביו של אברהם רייזין, היוצאים לאור ע“י הוצאת “פרוֹגרס” שבווארשה ונדפסים בדפוסו של פישר בקראקוב. בכרך ראשון זה באה אספת שיריו, אם לא אטעה, אספת כל שיריו של משוררנו העממי החביב. ודאי, שהדבר נעשה בהסכמת המחבר, אבל המו”ל עושה פה, אמנם, כדרך התגרים: הסחורה היותר משובחה, הסיפורים, הוא משאיר בשביל הכרכים הבאים. כי, אמנם, גדול-גדול רייזין בסיפוריו-רשימותיו הליריים מבשיריו. לנו נשאר, איפוא, לחכות – ובכליון עינים! – עד שיופיעו יתר הכרכים, כי רק אז נוכל לעשות סך-הכל מלא ממה שנתן לנו אברהם רייזין, ועכשיו אין לנו עסק אלא עם שיריו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.