מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אגדת ההיכל

מאת: אירה יאן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֲגָדַת הַהֵיכָל / אירה יאן

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

(מוקדש למוסד אחד בירושלים)

כממלכת-סתרים, בארץ-פלאות היתה עיר מלאה גלי קברות. סביב לה השתרעו רכסי-הרים ארוכים, שירדו מדרגות מדרגות חשופות; שלשלת-ההרים העיקה עליה ושמה לה מחנק. על צחיח-סלע היתה בנויה. וים חור, ים בלי דגים, ים מת מדורי דורות שטף בלי חיים במשברי גליו לרגלי צחיח הסלע הרחב ההוא.

ויהיו אנשי העיר זרים ומוזרים. בממלכות חיות אחרות, במדינות רחוקות אחרות הגידו, כי אשה מתה ילדתם. ומדור לדור חשבו בני האדם וישאלו, החיים הם אנשי העיר ההם, אם מתים, או רק צלמי-בלהות? ואיש לא ידע פשר דבר עד היום הזה. בליל קר קפאו ומזהב השמש נחבאו, כי אכלם ברק זהב השמש ויחריב את לשד עצמותיהם. ורק בזהב העולם מצאו מנוחה; כל עשתונותיהם היו על זהב העולם; בחזיונות על זהב העולם קמו לתחיה וינידו יד ורגל; במחשבות על זהב העולם אורו עיניהם ויניעו שפתותיהם.

ואלוהיהם היה אל אדיר, זועם, מלא חרון; ובאימה וחיל עמדו תמיד לפני רצונו הרומם. שקר היה להם החן והבל — היופי; ואת אזניהם אטמו משמע קול רננת היקום מסביב; ולבם טח מהבין — סוד שיח שרפי הקדש הממלאים את חלל הבריאה. ויהי היפי שפוך על כל, ואיש לא שם לב אליו; הדר הטבע קסם כל זר, ורק אנשי העיר המתה לא הרגישוהו.

כי אל הזהב היו עיניהם נשואות.

ויהי בליל ירח. ותרחץ מלכת-הליל עגולת הפנים, הזורחת, הנהדרה, הרכה, בתכלת השמים. וינוצצו בניה הקטנים, הכוכבים, הרבים לאין ספורות, ויצללו עמוק עמוק בתכלת הרחוקה, החמה, השקופה; ובאויר הליל המדושן, ככוכבים שנפלו משמים, עפו צפו תולעים מזהירות.

ותשט אניה על פני גלי הים המת. ותדבק אל ירכתי האניה שכבת מלח עבה ונוצצה כבדלח. ומכסה עב כסה את ספון האניה

ויניעוהו הרוחות הקלילים וירימוהו פה ושם. ויהי בהרמו, ויתפרץ אור בהיר כנגה הקשת ויגיה את משברי הגלים הכבדים והמתים.

ותולד אז דגה חיה בים המת, בפעם הראשונה למיום היותו.

ויבשרו קולות ממרומים את דבר הולדת החיים; וירדו כנפי זהב מעל ירכתי האניה אל הים ויטבלו במימיו; ותמלא שירת-קסמים את המרחב.

וחיש מהר, בעוז והדר, נגשה האניה על החף.

ויהי בבקר. ויתמהו יושבי המקום ההוא למראה היכל, שצמח בן לילה, ויבאו רוחות נאצלים לשכן בתוכו. וישמיעו הרוחות הנאצלים קול משק זהב כנפיהם. וישירו הרוחות הנאצלים שיר תשבחות. וירקמו הרוחות הנאצלים את משבצת חזיונותיהם, משבצת —להטים, שעין איש לא ראתה כמוה עד היום.

ויבאו אנשי העיר המתה ויעמדו לפני קירות ההיכל ויטו אזן קשבת אל אבן החזקה, לדעת: הישמע מתוכו צלצול הזהב? — ומאומה לא שמעו. ויעמדו ויביטו זה אל זה בעינים תמהות, ורעדה אחזתם. וכעסם היה כאש עצור בעצמותיהם, וישליכו את ריר פיהם המרעל על קירות ההיכל ויצעקו ויילילו:

“צלצול הזהב אין אנחנו שומעים! צלצול הזהב אין אנחנו שומעים!”

ותשא בת-קולם את יללתם למרחוק, לכל מרחב צחיח-הסלע, והבא ותגיע עד חוף הים המת. ותציץ הדגה החיה מן הגלים המתים. בלי אמר, בלי קול נמשכה למעלה מתוך המים — ותקפא. צלמי-בלהות ראתה הדגה ותחבא ברעדה בקרקע-הים.

וכמבצר-מלך עומד ההיכל ומחכה לדבר מה. חלונותיו פתוחים לרוחה בעליזות; כלב עלם פתוחים הם לחם ולזהב השמש. זרועותיו פתוחות לקראת החיים החדשים. חלומות משעשעים טמונים בחיק אבניו.

ומחכה ההיכל לדבר מה, מחכה הוא…

ומה נשמע מסביב?

מסביב קול רעש ישמע, קול יללת אנשי העיר המתה:

“צלצול הזהב אין אנחנו שומעים! צלצול הזהב אין אנחנו שומעים!”

וכך עומדים הם ויורקים, ויורקים את ריר פיהם המרעל על קירות ההיכל.

אִירָה יַן.

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אירה יאן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של אירה יאן
רקע
אירה יאן

יצירותיה הנקראות ביותר של אירה יאן

  1. מיומונה של ירושלמית (זכרונות ויומנים)
  2. האחוה (פרוזה)

לכל יצירות אירה יאן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות אירה יאן

יצירה בהפתעה
רקע

לערכו המדעי של התלמוד

מאת זלמן אפשטין (מאמרים ומסות)

(ציון לבוקי בן יגלי ז"ל)

בא לידי הספר החשוב: “התלמוד וחכמת הרפואה” מאת ד"ר י. ל. קצנלסון (בוקי בן יגלי). אין אני בעל מקצוע בנושא הספר, ובכל זאת ענין אותי הספר מאד, במצאי בו, מלבד החומר המדעי, הרבה ידיעות ורעיונות רבי-ערך בענינים הנוגעים לפינות מסוימות של היהדות הדתית וגם של חיי הצבור שלנו עד כמה שהם קשורים ביהדות ובלימודיה וארחות ההווי שלנו. זהו מצד התוכן. והסגנון הממולח, השפה החמודה והעסיסית – כמה הם מושכים את הלב ונותנים לקורא עונג אסתיטי מן המובחר!

ובקראי את הדפים היפים והמלאים בענין, זכרתי את המחבר המנוח בעצמו, שזכיתי לדעתו ולחיות קרוב אליו יותר מעשר שנים, זמן שבתי בפטרבורג, עד יום מותו. בחבה ובגעגועים אני זוכר את האישיות הנפלאה הזאת. זה היה יהודי גדול, אפשר לאמר בפה מלא, אחד מטובי אנשי ישראל של דורנו. מלבד מדעיותו רבת-הסעיפים וכשרונו הספרותי המזהיר, משך אחריו את הלבבות להוקירו ולחבבו בהרמוניה יקרת המציאות של למדן עמוק ואיש המדע במדרגה גבוהה ושל פייטן בעל נפש עדינה, וכל זה עוד בחוברת עם עט זהב בשפת עבר, היא השפה שהיתה לו מעין שיר השירים של עולמו הרוחני, שהתרפק עליה בכל עומק נפשו הפיוטית והתגעגע לתחיתה ולהפרחתה בחבה ובהתלהבות היוצאות מן הכלל. ויש עוד לצרף לכך: לב טוב, עניוות, סבלנות, אהבת האדם – כל המדות הנעלות שתפארת הן לתלמיד-חכם אמיתי. ביחוד התקרבתי אליו בשנה האחרונה לחייו. בכל הטרדות והמרחקים של הכרך הגדול היינו מתראים לעתים תכופות מאד, וכמה היתה נעימה לי שיחתנו השוטפת בכל עניני היהדות והספרות העברית! הוא היה אז כבן שבעים, אך שכלו החריף וכשרונו הספרותי עוד היו בעצם תקפם ועוד הרבה יכלו חכמת ישראל וספרות ישראל לחכות מהרוח היוצר הזה. אך קדמהו המות והרבה מיצירותיו הרוחניות נפסקו באמצע. זמן קצר לפני מותו התחיל כותב את תולדות ימי חייו. כאשר תקפתו מחלתו היה מביט בתחנונים בעיני חברו ד"ר אייגר שהתעסק ברפואתו, והיה משתוקק לשמוע מפיו דברי נחומים, שיש לו עוד תקוה לשוב לאיתנו ולחדש את עבודתו, למצער למען יוכל עוד לגמור את ספר תולדותיו. אך לא נתקיימה תקותו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.