מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲגָדַת הַהֵיכָל

מאת: אירה יאן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(מוקדש למוסד אחד בירושלים)

כממלכת-סתרים, בארץ-פלאות היתה עיר מלאה גלי קברות. סביב לה השתרעו רכסי-הרים ארוכים, שירדו מדרגות מדרגות חשופות; שלשלת-ההרים העיקה עליה ושמה לה מחנק. על צחיח-סלע היתה בנויה. וים חור, ים בלי דגים, ים מת מדורי דורות שטף בלי חיים במשברי גליו לרגלי צחיח הסלע הרחב ההוא.

ויהיו אנשי העיר זרים ומוזרים. בממלכות חיות אחרות, במדינות רחוקות אחרות הגידו, כי אשה מתה ילדתם. ומדור לדור חשבו בני האדם וישאלו, החיים הם אנשי העיר ההם, אם מתים, או רק צלמי-בלהות? ואיש לא ידע פשר דבר עד היום הזה. בליל קר קפאו ומזהב השמש נחבאו, כי אכלם ברק זהב השמש ויחריב את לשד עצמותיהם. ורק בזהב העולם מצאו מנוחה; כל עשתונותיהם היו על זהב העולם; בחזיונות על זהב העולם קמו לתחיה וינידו יד ורגל; במחשבות על זהב העולם אורו עיניהם ויניעו שפתותיהם.

ואלוהיהם היה אל אדיר, זועם, מלא חרון; ובאימה וחיל עמדו תמיד לפני רצונו הרומם. שקר היה להם החן והבל — היופי; ואת אזניהם אטמו משמע קול רננת היקום מסביב; ולבם טח מהבין — סוד שיח שרפי הקדש הממלאים את חלל הבריאה. ויהי היפי שפוך על כל, ואיש לא שם לב אליו; הדר הטבע קסם כל זר, ורק אנשי העיר המתה לא הרגישוהו.

כי אל הזהב היו עיניהם נשואות.

ויהי בליל ירח. ותרחץ מלכת-הליל עגולת הפנים, הזורחת, הנהדרה, הרכה, בתכלת השמים. וינוצצו בניה הקטנים, הכוכבים, הרבים לאין ספורות, ויצללו עמוק עמוק בתכלת הרחוקה, החמה, השקופה; ובאויר הליל המדושן, ככוכבים שנפלו משמים, עפו צפו תולעים מזהירות.

ותשט אניה על פני גלי הים המת. ותדבק אל ירכתי האניה שכבת מלח עבה ונוצצה כבדלח. ומכסה עב כסה את ספון האניה

ויניעוהו הרוחות הקלילים וירימוהו פה ושם. ויהי בהרמו, ויתפרץ אור בהיר כנגה הקשת ויגיה את משברי הגלים הכבדים והמתים.

ותולד אז דגה חיה בים המת, בפעם הראשונה למיום היותו.

ויבשרו קולות ממרומים את דבר הולדת החיים; וירדו כנפי זהב מעל ירכתי האניה אל הים ויטבלו במימיו; ותמלא שירת-קסמים את המרחב.

וחיש מהר, בעוז והדר, נגשה האניה על החף.

ויהי בבקר. ויתמהו יושבי המקום ההוא למראה היכל, שצמח בן לילה, ויבאו רוחות נאצלים לשכן בתוכו. וישמיעו הרוחות הנאצלים קול משק זהב כנפיהם. וישירו הרוחות הנאצלים שיר תשבחות. וירקמו הרוחות הנאצלים את משבצת חזיונותיהם, משבצת —להטים, שעין איש לא ראתה כמוה עד היום.

ויבאו אנשי העיר המתה ויעמדו לפני קירות ההיכל ויטו אזן קשבת אל אבן החזקה, לדעת: הישמע מתוכו צלצול הזהב? — ומאומה לא שמעו. ויעמדו ויביטו זה אל זה בעינים תמהות, ורעדה אחזתם. וכעסם היה כאש עצור בעצמותיהם, וישליכו את ריר פיהם המרעל על קירות ההיכל ויצעקו ויילילו:

“צלצול הזהב אין אנחנו שומעים! צלצול הזהב אין אנחנו שומעים!”

ותשא בת-קולם את יללתם למרחוק, לכל מרחב צחיח-הסלע, והבא ותגיע עד חוף הים המת. ותציץ הדגה החיה מן הגלים המתים. בלי אמר, בלי קול נמשכה למעלה מתוך המים — ותקפא. צלמי-בלהות ראתה הדגה ותחבא ברעדה בקרקע-הים.

וכמבצר-מלך עומד ההיכל ומחכה לדבר מה. חלונותיו פתוחים לרוחה בעליזות; כלב עלם פתוחים הם לחם ולזהב השמש. זרועותיו פתוחות לקראת החיים החדשים. חלומות משעשעים טמונים בחיק אבניו.

ומחכה ההיכל לדבר מה, מחכה הוא…

ומה נשמע מסביב?

מסביב קול רעש ישמע, קול יללת אנשי העיר המתה:

“צלצול הזהב אין אנחנו שומעים! צלצול הזהב אין אנחנו שומעים!”

וכך עומדים הם ויורקים, ויורקים את ריר פיהם המרעל על קירות ההיכל.

אִירָה יַן.

אירה יאן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של אירה יאן
רקע
אירה יאן

יצירותיה הנקראות ביותר של אירה יאן

  1. מיומונה של ירושלמית (זכרונות ויומנים)
  2. האחווה (אגדה) (פרוזה)

לכל יצירות אירה יאן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות אירה יאן

יצירה בהפתעה
רקע

חסידים וחסידות

מאת אפרים דינרד (זכרונות ויומנים)

זבח לאלהים יחרם

(שמות כ“ב, י”ט)

במאהליוו למדתי בישיבת ר' שלמה ברודא, ובכל העת הלכתי תמיד לבתי כנסיות של החסידים לראות את מעשיהם, ואתבונן עליהם בעין בקרת, אחרי אשר כל אשר ראיתי היו חדשות בעיני סדר תפילותיהם בקולות וצעקות, זמירות ורקודים, מחאת כפים, הולכים הנה והנה מבלי עמוד רגע במקום אחד, שתיית יין שרף “לתקון” הנשמה בכל יאָהרצייט, התפלה שלא בזמנה, ובלי “מנין”, ספורי הבלים אשר יספרו על קדושיהם, והשקוצים אשר תשליך כת אחת על השניה, הגאוה של חסידי חב“ד נגד חסידי פולין, השנאה נגד המתנגדים, החרפות והגדופים נגד כל גדולי גאוני ישראל, יהיו מי שיהיו, אם לא נחשבו בין קדושי החסידים. “עמי הארצות” השוררת בין נכבדיהם אשר יכנום בשם “לומדים”, נבול פה ולשון שקר אשר לא שמעתי מעולם בין נכבדי המתנגדים בפלכי זאמוט וליטא, כל אלה עשו עלי רושם רע מאד, עד כי החלטתי לחדור קרב ולב עמוק בחסידים ובחסידות, וגם החלותי ללמוד את ספר הזהר, וגם ספרי חסידות מקדושיהם השונים, ובמשך הימים לא נחתי ולא שקטתי עד אשר הצליח לי ללכת לליובאוויץ לראות את הקדוש ר' מענדעלי ובניו הצדיקים, וביום אחד קרוב לראש השנה תרכ”ב באתי לליובאוויץ, ואסור לבית מלון אשר היה כבר מלא חסידים, כשלשים איש או יותר. לפנות ערב הלכתי להתפלל אל האולם הגדול (גרויסער זאל) הנשען אל האולם והחדר אשר ישב בו הצדיק, אחרי תפלת המנחה החל הצדיק לקבל את האורחים הרבים אשר עמדו צפופים על בהונות רגליהם, למען יזכו לראות ולגשת קרוב לשומר הפתח. ולקבלת האורחים, קראו בשם “יחידות”, אולי יען הצדיק לא יקבל שני אנשים בפעם אחת, לבל ישמעו איש צרת נפש רעהו, וגם אני נדחפתי קרוב אל הפתח, ובהגיע התור לי להכנס לקודש הקדשים, עצרני שומר הפתח בשאלותיו. השאלה הראשונה היתה, מאין אתה?

– מראסיין, עניתיו.

– מראסיין? בראסיין הן אין אף חסיד אחד.

– ומה בזה, אני הנני יהודי, והרבי הוא יהודי, ומדוע לא אוכל לראות את פניו ולדבר עמו, עניתיו.

– ומה מלאכתך?

– הנני לומד בישיבה במאהליוו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.