מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלף לילה ולילה - סוֹף סִפּוּר הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלְנֻּעְמָאן

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: קרית ספר; 1969

סוגה:

שפת מקור: ערבית

סוֹף סִפּוּר הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן וּבָנָיו

אַחַר-כָּךְ אָמַר צַ’וְא אַלְמַכָּאן לַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן: “שֶׁכְּמוֹתְךָ הוּא הַמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הַמְּלָכִים, וּמְנַהֵג אֶת עִנְיָנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְיוֹתֵר”. וְהָיָה כָל זֶה כְּשֶׁהֵם צָרִים עַל קוּשְׂטָא, עַד שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם אַרְבַּע שָׁנִים. אַחַר-כָּךְ נִכְסְפוּ אֶל מוֹלַדְתָּם, וְקָצָה נֶפֶשׁ הַצָּבָא בַּמָּצוֹר וְהַמְשָׁכַת הַמִּלְחָמָה לַיְלָה וְיוֹמָם. צִָּוה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת בַּהַרָאם וְאֶת רֻסְתָּם וְאֶת תֻּרְכָּאשׁ. כְּשֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו אָמַר לָהֶם: “דְּעוּ שֶׁעָמַדְנוּ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ וְלֹא הִשַּׂגְנוּ חֶפְצֵנוּ בִכְלוּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדַּאֲגָתֵנוּ וּמְצוּקָתֵנוּ רָבוּ עוֹד יוֹתֵר. וַהֲרֵי בָאנוּ לָקַחַת נִקְמַת הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן, וְנֶהֱרַג אָחִי שַׁרְכָּאן, וְנִהְיָה הַיָּגוֹן לִשְׁנֵי יְגוֹנִים וְהַצָּרָה שְׁתֵּי צָרוֹת. וְסִבַּת כָּל זֶה הִיא הַזְּקֵנָה דָ’את אַלדַּוָאהִי, שֶׁהָרְגָה אֶת הַשֻּׂלְטָאן בְּמַמְלַכְתּוֹ וְלָקְחָה אֶת אִשְׁתּוֹ צַפִיָּה עִמָּהּ, וְלֹא הִסְתַּפְּקָה בְכָךְ, עַד שֶׁהֶעֱרִימָה עָלֵינוּ וְשָׁחֲטָה אֶת אָחִי. וּכְבָר נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעָה חֲמוּרָה, שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֶקַּח נָקָם. מָה אַתֶּם אוֹמְרִים אֵפוֹא? הָבִינוּ דְּבָרִים אֵלֶּה וְהָשִׁיבוּ לִי תְשׁוּבָה”. הִרְכִּינוּ אֶת רֹאשָׁם, וּמָסְרוּ אֶת הָעִנְיָן לַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן אֶל הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן וְאָמַר לוֹ: “דַּע, מֶלֶךְ הַדּוֹר, שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה בַעֲמִידָתֵנוּ תּוֹעֶלֶת, וְהָעֵצָה הִיא שֶׁנִּסַּע אֶל הַמּוֹלֶדֶת. וְנַעֲמֹד שָׁם זְמַן מֻעָט וְנַחֲזֹר וְנִפְשׁטֹ בִּגְדוּד עַל עוֹבְדֵי הַפְּסִילִים”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הֵן. זֹאת הִיא הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה, מִשּׁוּם שֶׁהָאֲנָשִׁים נִכְסָפִים לִרְאוֹת אֶת בְּנֵי-בֵיתָם. וְאַף אֲנִי מְצִיקָה לִי הַתְּשׁוּקָה אֶל בְּנִי כָּאן-מָא-כָּאן וְאֶל בַּת אָחִי קְצִ’יַ-פַכָּאן, שֶׁהִיא בְּדַמֶּשֶׂק, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהּ”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַצָּבָא כָךְ שָׂמְחוּ וּבֵרְכוּ אֶת הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן. צִוָּה הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן אֶת הַכָּרוֹז שֶׁיַּכְרִיז עַל הַמַּסָּע אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הִכּוּ בַתֻּפִּים וְנָשְׂאוּ הַנִּסִּים, וְנָסַע הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן וְעָבַר לִפְנֵיהֶם בְּרֹאשׁ, וְנָסַע הַמֶּלֶךְ בַּתָּוֶךְ וּלְצִדּוֹ רַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף, וְנָסְעוּ הַגְּיָסוֹת וְלֹא פָסְקוּ שׁוֹקְדִים עַל מַסָּעָם לַיְלָה וָיוֹם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינַת בַּגְדָאד. שָׂמְחוּ בְנֵי-הָאָדָם עַל בּוֹאָם, וְעָבְרוּ מֵעֲלֵיהֶם הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר. הָלַךְ לוֹ כָל נָסִיךְ לִמְעוֹנוֹ, וְעָלָה הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ וְנִכְנַס אֶל בְּנוֹ כָּאן-מָא-כָּאן, שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְגִיל שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים, וְהָיָה רוֹכֵב וְיוֹצֵא. כְּשֶׁנָּח הַמֶּלֶךְ מִן הַנְּסִיעָה, נִכְנַס לְבֵית-הַמֶּרְחָץ הוּא וּבְנוֹ כָּאן-מָא-כָּאן. חָזַר וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְעָמַד הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן לְפָנָיו וְעָלוּ הַנְּסִיכִים וְהַפַּמַּלְיָא שֶׁל הַמַּלְכוּת וְעָמְדוּ בְשֵׁרוּתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צִוָּה הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן לְהָבִיא אֶת יְדִידוֹ הַמַּסִּיק שֶׁהֵיטִיב עִמּוֹ בְּנָכְרוֹ. בָּא לְפָנָיו. וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן, בָּא אֵלָיו, עָמַד וְקָם לִקְרָאתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לְצִדּוֹ. וּכְבָר סִפֵּר הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן לַמִּשְׁנֶה מַה שֶּׁעָשָׂה עִמּוֹ יְדִידוֹ הַמַּסִּיק מִן הַחֶסֶד. גָּדַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינָיו וּבְעֵינֵי הַנְּסִיכִים. וּכְבָר עָבָה הַמַּסִּיק וְשָׁמַן מִן הַמַּאֲכָל וְהַמְּנוּחָה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְצַוָּאר הַפִּיל וּבִטְנוֹ כְבֶטֶן הַדּוּלְפָן, וְנִהְיָה פּוֹחֵז, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה יוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בוֹ, וְלֹא הִכִּיר אֶת הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשָׁיו. נִגַּשׁ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ וְהִסְבִּיר לוֹ פָּנִים וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בַּנַּעֲלָה בַּבְּרָכוֹת וְאָמַר לוֹ: “מַה מִּהַרְתָּ לִשְׁכֹּחַ אוֹתִי”. בָּחַן אוֹתוֹ בְּמֶבָּטוֹ, וּכְשֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ וְהִכִּיר אוֹתוֹ, עָמַד לְפָנָיו עַל רַגְלָיו וְאָמַר לוֹ: “חֲבִיבִי, מִי עָשָׂה אוֹתְךָ שֻׂלְטָאן?” וְצָחַק עָלָיו. פָּנָה אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה בִדְבָרִים וּבֵאֵר לוֹ הַסִּפּוּר וְאָמַר לוֹ:" הוּא הָיָה אָחִיךָ וִידִידְךָ וְעַכְשָׁו נַעֲשָׂה מֶלֶךְ הָאָרֶץ, וְאֵין סָפֵק שֶׁתַּגִּיעַ לְךָ מִמֶּנּוּ טוֹבָה הַרְבֵּה, וַהֲרֵינִי מְיָעֵץ אוֹתְךָ, כְּשֶׁיֹּאמַר אֵלֶיךָ: “שְׁאַל מִמֶּנִּי, לֹא תִשְׁאַל מֵאִתּוֹ אֶלָּא דָבָר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיָּקַרְתָּ בְּעֵינָיו”. אָמַר הַמַּסִּיק: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁאִם אֶשְׁאַל מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, לֹא יְמַלֵּא אוֹתוֹ לִי וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “כָּל מַה שֶּׁתִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ הוּא נוֹתֵן לְךָ”. אָמַר לוֹ:" חַי-אֱלֹהִים, אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא בְדַעְתִּי, וְשֶׁאֲנִי מְצַפֶּה לוֹ בְכָל יוֹם, שֶׁיְּמַלֵּא אוֹתוֹ לִי“. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, חַי-אֱלֹהִים, שֶׁאִלּוּ בִקַּשְׁתָּ שִׁלְטוֹן דַּמֶּשֶׂק מְקוֹם אָחִיו, הָיָה מַשְׁלִיט אוֹתְךָ עָלֶיהָ”. קָם הַמַּסִּיק עַל רַגְלָיו, רָמַז לוֹ צַ’וְא אַלְמַכָּאן, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: “יֵשֵׁב”. סֵרַב וְאָמַר: “חָלִילָה לִי מֵאלֹהִים, כְּבָר כָּלוּ יְמֵי שִׁבְתִּי בְחֶבְרָתֶךָ”. אָמַר לוֹ הַשֻּׂלְטָאן: “לֹא כִי, הַיָּמִים עֲדַיִן הֵם עַד עַכְשָׁו, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה הָיִיתָ הַסִּבָּה לְחַיָּי! וְאִלּוּ בִקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי כָּל מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ, הָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ אוֹתוֹ, יַחֵל אֶל אֱלֹהִים”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁאֲבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא תְמַלֵּא אוֹתוֹ לִי אוֹ שֶׁלֹּא תוּכַל לְמַלֵּא אוֹתוֹ”. צָחַק הַשֻּׂלְטָאן וְאָמַר לוֹ: “אֲפִלּוּ אִם הָיִית מְבַקֵּשׁ אֶת חֲצִי מַלְכוּתִי, הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אוֹתְךָ בָּהּ. שְׁאַל מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ”. אָמַר הַמַּסִּיק: “מְפַחֵד אֲנִי שֶׁאֶשְׁאַל דָּבָר שֶׁלֹּא תוּכַל לְמַלֵּא אוֹתוֹ”. כָּעַס הַשֻּׂלְטָאן וְאָמַר לוֹ: “שְׁאַל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה”. אָמַר לוֹ:” בַּקָּשָׁתִי מֵאִתְּךָ, שֶׁתִּכְתֹּב לִי תְעוּדָה, שֶׁאֲנִי הַמֻּמְחֶה בְכָל הַמַּסִּיקִים שֶׁבָּעִיר יְרוּשָׁלַיִם". צָחַק הַשֻּׂלְטָאן וְכָל הַנִּמְצָאִים וְאָמַר לוֹ: “שְׁאַל זוּלַת זֶה”. אָמַר לוֹ הַמַּסִּיק: “וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁחוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁאֶשְׁאַל דָּבָר שֶׁלֹּא תְמַלֵּא אוֹתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא תוּכַל לְמַלֵּא אוֹתוֹ”. רָמַז לוֹ הַמִּשְׁנֶה שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית, וּבְכָל פַּעַם הָיָה אוֹמֵר: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתְּמַנֶּה אוֹתִי רֹאשׁ-הַזַּבָּלִים בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ בְדַמֶּשֶׂק”. הִתְגַּלְגְּלוּ כָל הַנִּמְצָאִים עַל גַּבֵּיהֶם מִצְּחוֹק שֶׁצָּחֲקוּ עָלָיו, וְהִכָּה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה. פָּנָה הַמַּסִּיק אֶל הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: "מַה זֶה שֶׁאַתָּה מַכֶּה אוֹתִי וְאֵין בִּי חֵטְא? הֲרֵי אַתָּה הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לִי: “שְׁאַל דָּבָר גָּדוֹל”. אַחַר-כָּךְ אָמַר: “הַנִּיחוּ לִי וְאֶסַּע לְאַרְצִי”. הֵבִין הַשֻּׂלְטָאן שֶׁהוּא מְהַתֵּל. הִמְתִּין קְצָת וּפָנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “אָחִי, שְׁאַל מִמֶּנִּי דָבָר גָּדוֹל מַתְאִים לְפִי מַעֲמָדִי”. אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי שׂוּלְטָנוּתָהּ שֶׁל דַּמֶּשֶׂק בִּמְקוֹם אָחִיךָ”. כָּתַב לוֹ כְּתָב חָתוּם בְּכָךְ, וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן: “לֹא יֵלֵךְ עִמּוֹ זוּלָתְךָ, וּכְשֶׁתְּבַקֵּשׁ לָשׁוּב, הָבֵא עִמְּךָ אֶת בַּת אָחִי קְצִ’יַ-פַכָּאן”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “שָׁמַעְתִּי וּכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֲשֶׂה”. לָקַח אֶת הַמַּסִּיק וְיָרַד עִמּוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לִנְסֹעַ. צִוָּה הַשֻּׂלְטָאן צַ’וְא אַלְמַכָּאן שֶׁיּוֹצִיאוּ לַמַּסִּיק כֵּס-מַלְכוּת חָדָשׁ וּמַעֲרֶכֶת לְבוּשִׁים שֶׁל מַלְכוּת, וְאָמַר לַנְּסִיכִים: “כָּל מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יַגִּישׁ לוֹ מַתָּנָה יְקָרָה”. קָרָא אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֵׁם אַלזִּבְּלִכָּאן1 וְצֵרֵף לוֹ כִנּוּי אַלְמֻגָ’אהִד2, וְאַחֲרֵי חֹדֶשׁ נִשְׁלְמוּ הֲכָנוֹתָיו, וְעָלָה אַלזִּבְּלִכָּאן וּבְשֵׁרוּתוֹ הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן אֶל הָאַרְמוֹן, נִכְנַס אֶל צַ’וְא אַלְמַכָּאן לְהִפָּרֵד מֵאִתּוֹ. קָם לִקְרָאתוֹ לְחַבְּקֵהוּ וְצִוָּה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת הַיָּשׁר בֵּין הַנְּתִינִים, וּפָקַד עָלָיו לְהַתְחִיל בַּהֲכָנוֹת לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה שֶׁלְּאַחֲרֵי שְׁנָתַיִם, נִפְרַד מִמֶּנּוּ, וְיָצָא הַמֶּלֶךְ אַלְמֻגָ’אהִד הַנִּקְרָא בְּשֵׁם אַלזִּבְּלִכָּאן וְנָסַע אַחֲרֵי שֶׁצִּוָּהוּ הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן לִנְהֹג בְּטוֹבָה עִם הַנְּתִינִים. וּמָסְרוּ לוֹ הַנְּסִיכִים אֶת הַמַּמְלוּכִּים, וְעָלָה מִסְפָּרָם חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים מַמְלוּכִּים. רָכְבוּ אַחֲרָיו וְרָכַב רַב-שׁוֹמְרֵי-הַסַּף וּמַצְבִּיא דֵילָם בַּהַרָאם וּמַצְבִּיא הַתֻּרְכִּים רֻסְתָּם וּמַצְבִּיא הָעַרְבִים תֻּרְכָּאשׁ, וְנָסְעוּ כְּדֵי לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. לֹא פָסְקוּ עִמּוֹ מִנְּסֹעַ שְׁלשָׁה יָמִים, וְאַחַר-כָּךְ חָזְרוּ לְבַגְדָּאד, וְנָסַע הַשֻּׂלְטָאן אַלזִּבְּלִכָּאן הוּא וְהַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן, וְלֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְדַמֶּשֶׂק.

וּכְבָר הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם הַיְדִיעוֹת עַל כַּנְפֵי הָעוֹפוֹת, שֶׁהַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן מִנָּה עַל דַּמֶּשֶׂק מֶלֶךְ שֶׁשְּׁמוֹ אַלזִּבְּלִכָּאן וְכִנּוּיוֹ אַלְמֻגָ’אהִד. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֲלֵיהֶם הַיְדִיעָה, פֵּאַרוּ אֶת הָעִיר וְיָצְאוּ לְקַבֵּל פָּנָיו כָּל מִי שֶּׁהָיָה בְדַמֶּשֶׂק. נִכְנַס לְדַמֶּשֶׂק וְעָלָה לַמִּבְצָר וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא-הַמַּלְכוּת, וְעָמַד הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן בְּשֵׁרוּתוֹ לְהוֹדִיעַ לוֹ אֶת מַדְרֵגַת הַנְּסִיכִים וּמַעֲלָתָם, כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים אֵלָיו וּמְנַשְּׁקִים אֶת יָדָיו וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ. פָּנָה אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אַלזִּבְּלִכָּאן וְחִלֵּק לָהֶם לְבוּשֵׁי-מַלְכוּת וְנָתַן לָהֶם מַתָּנוֹת וּמְנָחוֹת. אַחַר-כָּךְ פָּתַח אֶת אוֹצְרוֹת הַמָּמוֹן וְחִלֵּק אוֹתָם לְכָל הַצָּבָא לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, וְשָׁפַט וְעָשָׂה אֶת הַיָּשָׁר. נִגַּשׁ אַלזִּבְּלִכָּאן לְהָכִין אֶת צָרְכֵי בַת-הַשֻּׂלְטָאן שַׁרְכָּאן, הַגְּבִירָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְעָשָׂה לָהּ אַפִּרְיוֹן שֶׁל מֶשִׁי, וְהֵכִין צָרְכֵי הַמִּשְׁנֶה וְהֶעֱנִיק לוֹ סְכוּם גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, סֵרַב הַמִּשְׁנֶה לְקַבֵּל וְאָמַר לוֹ: “רַק זֶה מִקָּרוֹב בָּאתָ בִבְרִית הַמֶּלֶךְ, וְאֶפְשָׁר מְאֹד שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְמָמוֹן זֶה, אוֹ שֶׁנִּשְׁלַח אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מָמוֹן לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה וְזוּלַת זֶה”. וּכְשֶׁהִתְכּוֹנֵן הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן לַמַּסָּע, רָכַב הַשֻּׂלְטָאן אַלְמֻגָ’אהִד לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְהֵבִיא אֶת קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְהִרְכִּיבָה בָּאַפִּרְיוֹן וְשָׁלַח עִמָּהּ עֶשֶׂר נְעָרוֹת לְשֵׁם שֵׁרוּת. וְאַחֲרֵי שֶׁנָּסַע הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן חָזַר הַמֶּלֶךְ אַלְמֻגָ’אהִד אֶל מַמְלַכְתּוֹ לְכוֹנֵן אוֹתָהּ, וְשָׂם מַעְיָנָיו בִּכְלֵי הַמִּלְחָמָה, וְהָיָה מְצַפֶּה לַשָּׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח בָּהּ אֵלָיו צַ’וְא אַלְמַכָּאן.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַשֻּׂלְטָאן אַלזִּבְּלִכָּאן. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן, הִנֵּה לֹא פָסַק לַעֲבֹר לְמַסָּעָיו עִם קֻצִ’יַ-פַכָּאן עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל אַלרֻחְבָּה אַחֲרֵי חֹדֶשׁ זְמָן. נָסַע עַד שֶׁקָּרַב אֶל בַּגְדָּאד וְשָׁלַח לְהוֹדִיעַ לְצַ’וְא אַלְמַכָּאן עַל דְּבַר בּוֹאוֹ. רָכַב וְיָצָא לְקַבֵּל פָּנָיו. בִּקֵּשׁ הַמִּשְׁנֶה לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ. הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן. נָסְעוּ רוֹכְבִים, וְהָיָה רוֹכֵב לְצִדּוֹ. שָׁאַל אוֹתוֹ עַל אוֹדוֹת אַלְמֻגָ’אהִד, וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא בְטוֹבָה, וְהוֹדִיעַ לוֹ עַל דְּבַר בּוֹאָהּ שֶׁל קֻצִ’יַ-פַכָּאן בַּת אָחִיו שַׁרְכָּאן, שָׂמַח וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵי לְפָנֶיךָ מְנוּחָה מִיגִיעַת הַנְּסִיעָה זְמַן שְׁלשֶׁת יָמִים. אַחַר-כָּךְ בּוֹא אֶצְלִי”. אָמַר לוֹ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. סָר אֶל מְעוֹנוֹ וְעָלָה הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ. נִכְנַס אֶל בַּת אָחִיו קֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְהִיא בַּת שְׁמֹנֶה שָׁנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ שָׂמַח בָּהּ וְנֶעֱצַב עַל אָבִיהָ וְנָתַן לָהּ תַּכְשִׁיטִים וְשֵׁרוֹת יְקָרִים וְצִוָּה שֶׁיָּשִׂימוּ אוֹתָהּ עִם בֶּן דּוֹדָהּ כָּאן-מָא-כָּאן בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיְתָה הַיָּפָה בְּאַנְשֵׁי דּוֹרָהּ וְאַמִּיצַת-הַלֵּב בָּהֶם, שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת לְכַלְכֵּל דָּבָר, וְטוֹבַת-שֵׂכֶל וּמְבִינָה לְתוֹצְאוֹת-הַדְּבָרִים. וְאוּלָם כָּאן-מָא-כָּאן הָיָה בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה וְנָדִיב, אַךְ לֹא הָיָה שָׂם לִבּוֹ לְתוֹצְאוֹת-הַדְּבָרִים. אַחַר-כָּךְ הִגִּיעַ כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לְעֶשֶׂר שָׁנִים. וְהָיְתָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן רוֹכֶבֶת עַל הַסּוּס וְיוֹצֵאת עִם בֶּן-דּוֹדָהּ לָעֲרָבָה, שֶׁיִּלְמְדוּ שָׁם שְׁנֵיהֶם לְהַכּוֹת בְּחֶרֶב וְלִדְקֹר בְּרֹמַח, עַד שֶׁהִגִּיעַ גִּיל כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. נִגְמְרוּ עֲבוֹדוֹת הַמֶּלֶךְ לְמִלְחֶמֶת הַמִּצְוָה, וְהִשְׁלִים הַהֲכָנוֹת וְהַהִתְכּוֹנְנֻיּוֹת. הֵבִיא אֶת הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “דַּע שֶׁהֶחְלַטְתִּי מַשֶּׁהוּ, וּרְצוֹנִי לְהוֹדִיעוֹ לְךָ, וּמַהֵר לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן: “וּמַה הוּא, מֶלֶךְ הַדּוֹר?” אָמַר לוֹ: “הֶחְלַטְתִּי לְמַנּוֹת אֶת בְּנִי כָּאן-מָא-כָּאן שֻׂלְטָאן, שֶׁאֶשְׂמַח בּוֹ בְחָיַּי, וְאֶלָּחֵם לְפָנָיו עַד שֶׁיַּשִּׂיגֵנִי הַמָּוֶת. מָה הָעֵצָה שֶׁעִמְּךָ?” נָשַׁק הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן וְאָמַר לוֹ: “דַּע, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, בַּעַל-הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה, שֶׁמַּה שֶׁעָלָה בְדַעְתְּךָ יָפֶה הוּא, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים לְשָׁעָה זוֹ מִשְּׁתֵּי פָנִים. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבִּנְךָ כָּאן-מָא-כָּאן צָעִיר הוּא לְיָמִים. וְהַשְּׁנִיָּה מַה שֶּׁהוּא מִן הָרָגִיל, הַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁמִּנָּה שֻׂלְטָאן בִּמְקוֹמוֹ בִימֵי חַיָּיו לֹא יִחְיֶה אֶלָּא זְמַן מֻעָט. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאִתִּי מִן הַתְּשׁוּבָה”. אָמַר לוֹ: “דַּע, הַמִּשְׁנֶה, שֶׁאֲנַחְנוּ נְמַנֶּה אַפִּטְרוֹפוֹס אֶת רַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף, שֶׁנַּעֲשָׂה מִשֶּׁלָּנוּ וְלָנוּ הוּא, אַחֲרֵי שֶׁנָּשָׂא לְאִשָּׁה אֶת אֲחוֹתִי, וַהֲרֵי הוּא בְדַרְגַּת אָחִי”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֶׁאָנוּ אֵין אָנוּ אֶלָּא מְמַלְּאִים פְּקֻדּוֹתֶיךָ”. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל רַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְפָנָיו, וְכֵן אֶת רַבֵּי מַמְלַכְתּוֹ וְאָמַר לָהֶם: “הִנֵּה בְנִי כָּאן-מָא-כָּאן, כְּבָר יְדַעְתֶּם שֶׁהוּא אַבִּיר הַדּוֹר, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בְמִלְחָמָה וּבְמַדְקֵרוֹת. וַהֲרֵי מִנִּיתִיו לְשֻׂלְטָאן עֲלֵיכֶם, וְרַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף אַפִּטְרוֹפוֹס לוֹ”. אָמַר שׁוֹמֵר-הַסַּף: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֲנִי אֵינִי אֶלָּא מַטַּע-חַסְדְּךָ”. אָמַר לוֹ צַ’וְא אַלְמַכָּאן: "שׁוֹמֵר-הַסַּף, בְּנִי כָּאן-מָא-כָּאן וּבַת אָחִי קֻצִ’יַ-פַכָּאן בְּנֵי דוֹד הֵמָּה. וּכְבָר הִשֵּׂאתִי אוֹתָהּ לוֹ, וּמֵעִיד אֲנִי עַל כָּךְ אֶת הַנִּמְצָאִים.

הֶעֱבִיר לִבְנוֹ מִן הַמָּמוֹן מַה שֶּׁתֵּלֶא לְתָאֲרוֹ הַלָּשׁוֹן. אַחַר-כָּךְ נִכְנַס אֶל אֲחוֹתוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן וְהוֹדִיעָה הַדָּבָר. שָׂמְחָה וְאָמְרָה: “הֲרֵי הַשְּׁנַיִם יְלָדַי הֵם, וֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה יַשְׁאִירְךָ לִשְׁנֵיהֶם לְאֹרֶךְ יָמִים”. אָמַר לָהּ: “אֲחוֹתִי, אֲנִי הִשַּׂגְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֶת חֶפְצִי, וַאֲנִי בָטוּחַ בְּעִנְיָנֵי בְנִי. וְאוּלָם צָרִיךְ שֶׁאַתְּ תָּשִׂימִי עֵינֵךְ עָלָיו וְתָשִׂימִי עֵינֵךְ עַל אִמּוֹ”. הָיָה מְצַוֶּה אֶת שׁוֹמֵר-הַסַּף וְאֶת נֻזְהַת אַלזַּמָאן עַל אִשְׁתּוֹ לֵילוֹת וְיָמִים. שֶׁבָּטוּחַ הָיָה שֶׁכּוֹס הַמָּוֶת מוּכָן לוֹ, וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, וְהָיָה שׁוֹמֵר-הַסַּף נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּשִׁלְטוֹן הָעָם וְהָאָרֶץ. וְאַחֲרֵי שָׁנָה הֵבִיא לְפָנָיו אֶת בְּנוֹ כָּאן-מָא-כָּאן וְאֶת הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן, וְאָמַר: “בְּנִי, הֲרֵי מִשְׁנֶה זֶה אָבִיךָ הוּא אַחֲרָי. וְדַע שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ מִן הָעוֹלָם הַחוֹלֵף אֶל הָעוֹלָם הַקַּיָּם, וּכְבָר הִשַּׂגְתִּי אֶת חֶפְצִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם נִשְׁאַר בְּלִבִּי צַעַר שֶׁיַּעֲבִיר אוֹתוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל יָדְךָ”. אָמַר לוֹ בְנוֹ: “וּמַה הוּא אוֹתוֹ הַצַּעַר, אָבִי?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי, שֶׁאָמוּת וְלֹא תִנָקֵם נִקְמַת דַּם אֲבִי-אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן וְנִקְמַת דּוֹדְךָ אֲחִי אָבִיךָ שַׁרְכָּאן מִן הַזְּקֵנָה דַ’את אַלדַּוָאהִי. וּכְשֶׁיִּתֵּן לְךָ אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה, אַל תָּסַח אֶת דַּעְתְּךָ מִלִּגְאֹל דָּמָם וְלָגֹל אֶת חֶרְפַּת הַכּוֹפְרִים מֵעָלֵינוּ. וְהִזָּהֵר מִפְּנֵי עָרְמַת הַזְּקֵנָה, וְקַבֵּל מַה שֶּׁיֹּאמַר לְךָ הַמִּשְׁנֶה דִּנְדָאן, הוּא עַמּוּד מַלְכוּתֵנוּ מֵרֵאשִׁית הַזְּמָן”. אָמַר לוֹ בְּנוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֲשֶׂה”. וְזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אַחַר זֶה נִתּוֹסְפָה הַמַּחֲלָה בְּצַ’וְא אַלְמַכָּאן, וְעָבַר עִנְיַן הַמַּמְלָכָה לְשׁוֹמֵר-הַסַּף. הָיָה שׁוֹפֵט וּמְצַוֶּה וְאוֹסֵר, וְהִמְשִׁיךְ בְּכָךְ שָׁנָה תְּמִימָה, כְּשֶׁצַ’וְא אַלְמַכָּאן נִטְרָד עַל יְדֵי מַחֲלָתוֹ. לֹא פָסְקָה מַחֲלָתוֹ מֶשֶׁךְ זְמַן אַרְבַּע שָׁנִים וְרַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף עוֹסֵק בְּעִנְיָנֵי-הַמַּמְלָכָה. וְהָיוּ תוֹשָׁבֵי הַמַּמְלָכָה מְרֻצִּים בּוֹ, וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ בְכָל הָאֲרָצוֹת.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן צַ’וְא אַלְמַכָּאן וְשׁוֹמֵר-הַסַּף. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְכָּאן-מָא-כָּאן, הִנֵּה לֹא הָיָה לוֹ עֵסֶק זוּלַת הָרְכִיבָה עַל סוּסִים וְהַמִּשְׂחָק בָּרֹמַח וּלְהַכּוֹת בְּחִצִּים, וְכָזֹאת בַּת-דּוֹדוֹ קֻצִ’יַ-פַכָּאן. הָיְתָה יוֹצֵאת הִיא וְהוּא מֵרֵאשִׁית הַיּוֹם וְעַד הַלַּיְלָה. וְאָז הָיְתָה נִכְנֶסֶת אֶל אִמּוֹ וְהוּא נִכְנָס אֶל אִמּוֹ, וּמָצָא אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת לִמְרַאֲשׁוֹתֵי אָבִיו וּבוֹכָה, וְהָיָה מְשָׁרֵת אוֹתוֹ בַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הָיָה יוֹצֵא עִם בַּת-דּוֹדוֹ כְמִנְהָגוֹ. אָרְכוּ הַיִּסּוּרִים לְצַ’וְא אַלְמַכָּאן, בָּכָה וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

כָּלָה כֹחִי וְחָלַף זְמַנִּי,

וְנִשְׁאַרְתִּי כַאֲשֶׁר תִּרְאֵנִי.

בְּיוֹם עֹז הָעִזּוּז בְּעַמִּי הָיִיתִי,

וַעֲבַרְתִּים רִאשׁוֹן לְהַגִּיעַ לְמַטָּרָתִי.

אַךְ נָטַשְׁתִּי מַלְכוּתִי אַחֲרֵי הֱיוֹת לִי עָצְמָה,

לִהְיוֹת בְּשִׁפְלוּת אֲשֶׁר קָלוֹן עִמָּהּ.

מִי יִתְּנֵנִי לִפְנֵי הַמָּוֶת רְאוֹת בְּנִי,

וְהוּא מוֹשֵׁל בָּאָדָם יוֹרֵשׁ מְקוֹמִי,

עֲלֵי אוֹיֵב לִנְקֹם נָקָם מִשְׂתָּעֵר

מַכֶּה בַּחֲרָבוֹת וּבִרְמָחִים דּוֹקֵר.

אֲנִי הַמְרֻמֶּה בְּלַעַג וּבִרְצִינוּת

אִם אֱלֹהִים לֹא יִשְׁלַח לְלִבִּי רִפְאוּת.

כְּשֶׁכִּלָּה שִׁירוֹ הִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַכַּר וְנִרְדַּם, וְרָאָה בַחֲלוֹמוֹ אוֹמֵר שֶׁאָמַר לוֹ: “תִּתְבַּשֵּׂר בְּטוֹב, שֶׁבִּנְךָ יִמְלֹךְ עַל הָאָרֶץ וְיָסוּרוּ לְמִשְׁמַעְתּוֹ בְנֵי-הָאָדָם”. הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ שָׂמֵחַ. אַחֲרֵי יָמִים מְעַטִּים דָּפַק הַמָּוֶת עַל דַּלְתּוֹ, וְנִצְטַעֲרוּ עַל-כָּךְ תּוֹשָׁבֵי בַגְדָאד צַעַר גָּדוֹל, וּבָכוּ אוֹתוֹ הַשָּׁפָל וְהַנִּכְבָּד, וְעָבַר עָלָיו הַזְּמַן כְּאִלּוּ לֹא הָיָה, וְנִשְׁתַּנָּה מַצָּבוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן. הוֹרִידוּהוּ אַנְשֵׁי בַגְדָאד מִמַּלְכוּתוֹ, וְשָׂמוּ אוֹתוֹ וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ בְבַיִת, מְבֻדָּדִים. כְּשֶׁרָאֲתָה אִמּוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן כָּךְ, מָצְאָה עַצְמָהּ בַּשָּׁפָל שֶׁבַּמָּצִבים וְאָמְרָה: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֶפְנֶה אֶל רַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף וַאֲצַפֶּה לְרַחֲמֵי אֱלֹהִים הַטּוֹב וְיוֹדֵעַ כֹּל. יָצְאָה מִמְּעוֹנָהּ עַד שֶׁבָּאָה לְבֵית שׁוֹמְרֵי-הַסַּף שֶׁנַּעֲשָׂה שֻׂלְטָאן. מָצְאָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל שְׁטִיחוֹ. נִכְנְסָה אֵצֶל אִשְׁתּוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן וְאָמְרָה לָהּ:” הַמֵּת אֵין לוֹ יָדִיד. אַל יַצְרִיכֶם אֱלֹהִים, לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, לְמִי שֶׁהוּא, וְלֹא תַּחְדְּלוּ לִשְׁלֹט בְּישֶׁר בֵּין רָבֵּי-הָעָם וּפְשׁוּטָיו. כְּבָר שָׁמְעוּ אָזְנַיִךְ וְרָאוּ עֵינַיִךְ מַה שֶּׁהָיָה בָּנוּ מִן הַמַּלְכוּת וְהָעֹז וְהַכָּבוֹד וְהַהוֹן, וְהָיוּ חַיֵּינוּ הַיָּפִים בַּחַיִּים. וְעַכְשָׁו נֶהְפַּךְ עָלֵינוּ הַזְּמָן, וְשָׂמָה הָעֵת פָּנֶיהָ בָנוּ בְאֵיבָה. וְעַכְשָׁו בָּאתִי אֵלַיִךְ לְבַקֵּשׁ מֵאִתָּךְ לְהֵיטִיב עִמָּנוּ. אֲנִי שֶׁהֵיטַבְתִּי בְעַצְמִי לְפָנִים, מִשּׁוּם שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁהַגֶּבֶר מֵת נִשְׁאָרוֹת הַנָּשִׁים וְהַבָּנוֹת מָשְׁכָּלוֹת. נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

הִתְנַחֵם, כִּי הַמָּוֶת יְבַצַּע פְּלָאוֹת,

וַאֲשֶׁר נֶעְדָּר בַּחַיִּים לֹא יֵעָדֵר בְּעֵת מוֹת

וְאֵין יָמִים אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם תַּחֲנוֹת,

וּמְקוֹרוֹת-מִשְׁתָּם מְסוּכִים אֲסוֹנוֹת.

וְלֹא יָצֵר לַלֵּב כְּאָבְדַן אֲצִילִים הָצֵר,

בְּעֵת שׁוֹאַת-פְּגָעִים אוֹתָם תְּכַתֵּר.

כְּשֶׁשָּׁמְעָה נֻזְהַת אַלזַּמָאן דְּבָרִים אֵלֶּה זָכְרָה אֶת אָחִיהָ צַ’וְא אַלְמַכָּאן וְאֶת בְּנוֹ כָּאן-מָא-כָּאן וְקֵרְבָה אוֹתָהּ וּפָנְתָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ: "אֲנִי עַכְשָׁו עֲשִׁירָה וְאַתְּ עֲנִיָּה. חַי-אֱלֹהִים לֹא נִמְנַעְנוּ מִפְּקֹד אוֹתָךְ אֶלָּא מֵחֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר לִבֵּךְ, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְדַעְתֵּךְ, שֶׁמַּה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, צְדָקָה הוּא, עִם זֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ מִן הַטּוֹב מִשֶּׁלָּךְ וּמִשֶּׁל בַּעֲלֵךְ הוּא. הֲרֵי בֵיתֵנוּ בֵיתֵךְ, וְלָךְ הוּא מַה שֶּׁלָּנוּ וְעָלַיִךְ מַה שֶּׁעָלֵינוּ. נָתְנָה לָהּ לְבוּשׁ מַלְכוּת מְפֹאָר וְהִקְצְתָה לָהּ מָקוֹם בָּאַרְמוֹן, סָמוּךְ לַחֲדַר מִשְׁכָּבָה. עָמְדָה אֶצְלָם בְּחַיִּים נְעִימִים הִיא וּבְנָהּ כָּאן-מָא-כָּאן. וְאַף לוֹ נָתְנָה בִגְדֵי מַלְכוּת, וְיִחֲדָה לָהֶם שְׁנֵיהֶם נְעָרוֹת לְשָׁרְתָם. אַחֲרֵי זְמַן מֻעָט, סִפְּרָה נֻזְהַת אַלזַּמָאן לְבַעְלָהּ אֶת דִּבְרֵי אֵשֶׁת-אָחִיהָ צַ’וְא אַלְמַכָּאן. דָּמְעוּ עֵינָיו וְאָמַר: “אִם רְצוֹנֵךְ לִרְאוֹת מַה מַּרְאֵה הָעוֹלָם אַחֲרַיִךְ. רְאִי מַה מַּרְאֵהוּ אַחֲרֵי זוּלָתֵךְ, הוֹקִירִי שִׁבְתָּהּ עִמָּנוּ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וּשְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבַּעְלָהּ שֶׁל נֻזְהַת אַלזַּמָאן אָמַר לָהּ: “אִם בִּרְצוֹנֵךְ לִרְאוֹת מַה מַּרְאֵה הָעוֹלָם אַחֲרַיִךְ, רְאִי מַה מַּרְאֵהוּ אַחֲרֵי זוּלָתֵךְ, הוֹקִירִי שִׁבְתָּהּ עִמָּנוּ, וְסַפְּקִי לָהּ אֶת צְרָכֶיהָ”.

זֶה מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן נֻזְהַת אַלזַּמָאן וּבַעְלָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְכָּאן-מָא-כָּאן וּבַת-דּוֹדוֹ קֻצִ’יַ-פַכָּאן, הֲרֵי גָדְלוּ וְשִׂגְשְׂגוּ וְהָיוּ כִשְׁנֵי עֳפָאִים נוֹשְׂאִים פְּרִי לְמַכְבִּיר אוֹ כִשְׁנֵי יְרֵחִים מַזְהִירִים, וְהִגִּיעוּ לְגִיל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הָיְתָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן הַיָּפָה בַּבָּנוֹת הַצְּנוּעוֹת, פָּנֶיהָ חֲנוּנוֹת, דַּקּוֹת מָתְנֶיהָ וּכְבֵדוֹת יְרֵכוֹתֶיהָ. רֻקָּה כַּיַּיִן הַמְשֻׁמָּר וְגָבְהָהּ נֶהְדָּר, וּשְׂפָתַיִם נְעִימוֹת מִיֵּין רֶקַח מֻבְחָר. כְּמָה שֶׁאָמַר עָלֶיהָ אַחַד מְתָאֲרֶיהָ בִשְׁנֵי בָּתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

כְּמוֹ נִגְלָה מֵרֻקָּה כַּיַּיִן הַמֻּבְחָר,

וּמֵאֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ יִקָּטְפוּ פְּנִינָה וָדַר.

זְמוֹרַת גֶּפֶן כִּי תַט בְּהַטּוֹתְךָ אוֹתָהּ,

יִשְׁתַּבַּח בּוֹרְאָהּ וְצָר צוּרָתָהּ.

וּכְבָר כָּלַל אֱלֹהִים אֶת כָּל מַעֲלוֹת הַיֹּפִי בָּהּ. וְהָיָה חִטּוּב גִּזְרָתָהּ מְבַיֵּשׁ עַנְפֵי עֵץ עָבוֹת, וְהַוֶּרֶד הָיָה מְבַקֵּשׁ מִלְּחָיֶיהָ חָסוּת. וְאוּלָם רַֹק פִּיהָ שָׂם לִשְׂחוֹק אֶת הַמֻּבְחָר בַּיַּיִן, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב וְאֶת הָעַיִן. כְּמָה שֶׁאוֹמֵר עָלֶיהָ הַמְשׁוֹרֵר:

יְפַת-הַתֹּאַר כְּלוּלוֹת מַעֲלוֹתֶיהָ בַכֹּל מִכֹּל,

עֵינֶיהָ שְׁחוֹרוֹת קָלוֹן תַּעֲטֶינָה עַל כָּל כַּחוּל כְּחוֹל

כְּאִלּוּ מֶבָּטָהּ בִּלְאוֹהֲבָהּבַב יָרַד

חֶרֶב נָשְׂאוּ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים עַלִי3 בַּיָּד.

וּבַאֲשֶׁר לְכָּאן-מָא-כָּאן הִנֵּה מֻפְלָא הָיָה בְּחִנּוֹ תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, נַעֲלֶה בְיָפְיוֹ לְלֹא עֲרֹךְ לוֹ כָל דְּמוּת, אֹמֶץ-רוּחוֹ בֵּין עֵינָיו שָׁכֵן. וְעֵדוּת בַּעֲדוֹ, לֹא נֶגְדּוֹ יִתֵּן. וְהָיוּ הַלְּבָבוֹת נוֹטִים אֵלָיו, וְעֵת צָמְחָה רִתְמַת שְׂפַם שִׂפְתוֹתָיו רַבּוּ מְשׁוֹרְרִים הַמְתַנִּים אֶת שְׁבָחָיו, כְּמָה שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם:

לֹא נִגְלְתָה צִדְקָתִי עַד שֵׂעָר כִּשּׁוּת נִרְתָּם,

וָאֹפֶל יְהַלֵּךְ עֲלֵי לְחָיָיו שָׁם.

עֹפֶר, עֵת עַיִן אֶל יָפְיוֹ תַּבִּיט

שָׁלְפוּ עָלֶיהָ מֶבָּטָיו פִּגְיוֹן מֵמִית.

וְאָמַר אַחֵר:

רָקְמוּ נַפְשׁוֹת הָאוֹהֲבִים עַל לֶחְיוֹ רָקוֹם

רִקְמָה כִּנְמָלָה, וְהָלַךְ רָכִיל בָּהּ הַדָּם הָאָדֹם.

פֶּלֶא: מוֹת קְדוֹשִׁים מֵתוּ וְגֵיהִנֹּם מְגוּרָם,

וּבְתוֹכָהּ לְבוּשֵׁי מֶשִׁי יְרֻקִּים לְבוּשָׁם.

אֵרַע בְּאַחַד הַחַגִּים שֶׁיָּצְאָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן לְבָרֵךְ בְבִרְכַּת-הֶחָג אֲחָדִים מִקְּרוֹבֶיהָ מִבֵּית-הַמַּלְכוּת וְהַנְּעָרוֹת סָבִיב לָהּ, וְכָל הַיֹּפִי כֻלּוֹ אוֹפֵף אוֹתָהּ, וּוֶרֶד לֶחְיָהּ מְקַנֵּא בְּשׂוּמָתָהּ, וּמְחַיְּכוֹת מְעֻיָּנוֹת מִטּוּרֵי שִׁנֶּיהָ קוֹרְנוֹת. הִתְחִיל כָּאן-מָא-כָּאן לְסוֹבֵב אוֹתָהּ וּלְשַׁלֵּחַ בָּהּ אֶת מַבָּטָיו, וְהִיא כַּיָּרֵחַ הַמַּזְהִיר. אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְהִתִּיר מוֹסְרוֹת לְשׁוֹנוֹ בְּשִׁיר, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

מָתַי יֵרָפֵא לַלֵּב מִפֵּרוּד עָגוּם,

וִיחַיֵּךְ פִּי-חִבּוּר, רַב הָיָה בָלוּם.

מִי יִתֵּן וְאֵדַע אִם לַיְלָה אָלִין

דָּבוּק בְּאָהוּב קְצָת מֵאֲשֶׁר בִּי יָבִין.

כְּשֶׁשָּׁמְעָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן שִׁיר זֶה, הֶרְאֲתָה אוֹתוֹת תְּלוּנָה וְתוֹכֵחָה וְאָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם מַזְכִּיר אַתָּה אוֹתִי בַחֲרוּזֶיךָ לְהַצִּיגֵנִי לְרַאֲוָה לְעֵינֵי הָעָם? חַי אֱלֹהִים, שֶׁאִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ מִזֶּה, אֶתְאוֹנֵן עָלֶיךָ בְּאָזְנֵי רַב-שׁוֹמְרֵי-הַסַּף, שֻׂלְטָאן כֹרְסָאן וּבַגְדָאד הַמּוֹשֵׁל בְּצֶדֶק וּבְישֶׁר, וְהָיִיתָ לְקֶלֶס וּלְקָלוֹן”. כָּעַס כָּאן-מָא-כָּאן כַּעַס גָּדוֹל וְחָזַר לְבַגְדָאד כְּשֶׁהוּא זוֹעֵם. עָלְתָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן אֶל אַרְמוֹנָה וְהִתְאוֹנְנָה בְאָזְנֵי אִמָּהּ עַל בֶּן-דּוֹדָהּ. אָמְרָה לָהּ: “בִּתִּי, לֹא הָיָה בִרְצוֹנוֹ לִגְרֹם לָךְ רָעָה. וַהֲרֵי אֵינוֹ אֶלָּא יָתוֹם, וְעִם זֶה הֲרֵי לֹא אָמַר כְּלוּם בִּגְנוּתֵךְ. וְאוּלָם הִשָּׁמְרִי שֶׁלֹּא תְסַפְּרִי זֹאת לְאָדָם, שֶׁכֵּן יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ הַדְּבָרִים לַשֻּׂלְטָאן וִיקַצֵּר יָמָיו וִיכַבֶּה זִכְרוֹ, וְיַעֲשֶׂה רָשְׁמוֹ כְיוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלַף וְכַמֵּת שֶׁעָבָר”.

נִתְפַּרְסְמָה בְבַגְדָאד אַהֲבַת כָּאן-מָא-כָּאן לְקֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְהָיוּ מְשִׂיחוֹת בָּזֶה הַנָּשִׁים, וְאוּלָם כָּאן-מָא-כָּאן צַר לְלִבּוֹ וְנִתְמַעֵט אֹרֶךְ-רוּחוֹ וְנִטְרְדָה דַעְתּוֹ, וְלֹא הִסְתִּיר מִבְּנֵי-אָדָם מַצָּבוֹ, וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לְהַרְאוֹת גָּלוּי מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ מֵעָצְמַת צַעַר הָרִחוּק. וְאוּלָם מְפַחֵד הָיָה מִפְּנֵי כַעְסָהּ. נָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

אִם פָּחַדְתִּי יוֹם מִפְּנֵי תוֹכַחַת זֹאת

אֲשֶׁר עוֹרְרוּהָ לָהּ, מִדּוֹתֶיהָ הַזַּכּוֹת,

אַאֲרִיךְ רוּחִי בְגִינָהּ כְּאֹרֶךְ רוּחַ אָדָם

עֲלֵי בַּרְזֶל כְּוִיָּה לְרִפְאוּת הוּשָׂם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וּשְׁלשִׁים וְתִשְׁעָה אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשָׂה רַב שׁוֹמְרֵי-הַסַּף שֻׂלְטָאן, קָרְאוּ לוֹ שֵׁם הַמֶּלֶךְ סָאסָאן. עָלָה עַל כִּסֵּא-הַמַּלְכוּת, וְשָׁלַט בָּעָם כְּפִי מִשְׂרָתוֹ. יוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא-מַלְכוּתוֹ, סִפְּרוּ לוֹ עַל שִׁירוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן וְהִגִּיעָה אֵלָיו דְּבַר שְׁמוּעַת אַהֲבָתוֹ לְקֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְהִתְחָרֵט עַל זֶה שֶׁהִנִּיחָם יַחַד בְּמָקוֹם אֶחָד. נִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן וְאָמַר:” אֲסִיפַת הֶחָצִיר וְהָאֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד הִיא מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּסַּכָּנוֹת, וְאֵין הַגְּבָרִים נֶאֱמָנִים עַל הַנָּשִׁים, כָּל עוֹד הָעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת וְהָרְגָשׁוֹת רַכִּים. וַהֲרֵי בֶן אָחִיךְ כָּאן-מָא-כָּאן כְּבָר הִתְבַּגֵּר וְהָיָה לְגֶבֶר, וְיֵשׁ לְמָנְעוֹ מִלְּהִכָּנֵס אֶל הַנָּשִׁים בַּעֲלוֹת-הַצְּעִיפִים כְּסוּיוֹת הַפָּנִים. וְלִמְנֹעַ בִּתֵּךְ מִן הַגְּבָרִים עוֹד חוֹבָה יְתֵרָה הִיא, מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲרָה כְמוֹתָהּ יֵשׁ לְשָׁמְרָהּ". אָמְרָה לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְהַשַּׁלִּיט הַמֻּשְׁלָם”. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר בָּא כָּאן-מָא-כָּאן וְנִכְנַס אֶל דּוֹדָתוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן כְּמִנְהָגוֹ. נָתַן לָהּ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִירָה לוֹ שָׁלוֹם, וְאָמְרָה לוֹ: “דְּבָרִים לִי אֵלֶיךָ, שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצָה לְאָמְרָם, וְאוּלָם מַגִּידָה אֲנִי אוֹתָם לְךָ לַמְרוֹת רְצוֹנִי”. אָמַר לָהּ: “וּמַה הֵם אוֹתָם הַדְּבָרִים?” אָמְרָה לוֹ: “הַמֶּלֶךְ שָׁמַע עַל דְּבַר אַהֲבָתְךָ לְקֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְצִוָּה לִמְנֹעַ אוֹתְךָ מִלְּהִכָּנֵס אֵלֶיהָ וּמֵעַתָּה אִם יִהְיֶה לְךָ צֹרֶךְ בְּמַשֶּׁהוּ, אֶשְׁלַח אוֹתוֹ אֵלֶיךָ אֲנִי מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, וְלֹא תִּרְאֶה אֶת פְּנֵי קֻצִ’יַ-פַכָּאן”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ חָזַר, וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, וְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ מַה שֶּׁאָמְרָה דּוֹדָתוֹ. אָמְרָה לוֹ: “לֹא גָרַם לְכָךְ אֶלָּא רִבּוּי דְּבָרֶיךָ, וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁשִּׂיחַת אַהֲבָתְךָ לְקֻצִ’יַ-פַכָּאן נָפוֹצָה וְנִתְפַּרְסְמָה בְכָל מָקוֹם. וְכֵיצַד זֶה תֹּאכַל מִפִּתָּם וְאַחַר-כָּךְ תַּחְמֹד אֶת בִּתָּם?” אָמַר לָהּ: “חָפֵץ אֲנִי לָשֵׂאת אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, שֶׁהִיא בַת-דּוֹדִי, וְלִי זְכוּת הַבְּכוֹרָה בָּהּ”. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: “שְׁתֹק, שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ דְבָרֶיךָ לַמֶּלֶךְ סָאסָאן, וְתִהְיֶה זֹאת סִבָּה לְטַבֵּעַ אוֹתְךָ בְּיַם הַיְגוֹנִים. וּכְבָר לֹא שָׁלְחוּ לָנוּ הַלַּיְלָה אֲרוּחַת עֶרֶב שֶׁנֹּאכַל, וַהֲרֵינוּ צְפוּיִים לְמִיתַת רָעָב. וְאִלּוּ הָיִינוּ בְּעִיר זוּלַת זוֹ, הָיִינוּ מֵתִים בָּרָעָב אוֹ מִשִּׁפְלוּת הַקַּבְצָנוּת”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן אֶת דִּבְרֵי אִמּוֹ, נִתּוֹסְפוּ בְלִבּוֹ הַצַּעַר וְהַיָּגוֹן, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

הַרְפִּי מִתְּלוּנָה אֲשֶׁר לֹא עֲזָבַתְנִי,

כִּי לִבִּי לֹא יִפָּרֵד מֵאֲשֶׁר עֶבֶד לָהּ שָׂמַתְנִי.

וְאַל תִּדְרְשִׁי אֹרֶךְ רוּחַ מִנִּי גַם גַּרְגֵּר מֻעָט,

כִֹי אָכֵן- בְּבֵית אֱלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי- אֹרֶךְ-רוּחִי נִמְלָט.

בֶּאֱכֹף עָלַי מִתְלוֹנְנִים אִסּוּר –אַמְרֶה אֶת פִּיהֶם,

כִּי אֲנִי בִּתְבִיעָתִי עַל הָאַהֲבָה צָדַקְתִּי מֵהֶם.

בְּכֹחַ זְרוֹעָם מִלְּבַקְרָהּ יִמְנָעוּנִי,

וַאֲנִי – חַי הָרַחֲמָן – הֵן לֹא מְנָאֵף הִנֵּנִי,

וַאֲנִי לְשֵׁמַע זִכְרָהּ עַצְמוֹתַי תִּשְׁוֶינָה

לְעוֹף יִרְדֹּף אַחֲרָיו נֵץ, תִּדְמֶינָה,

אֱמֹר לַאֲשֶׁר יִלּוֹן בִּדְבַר אַהֲבָה עָלַי,

כִּי אֲנִי אֶת בַּת-דּוֹדִי אֹהַב, חַי אֱלֹהַי!

וּכְשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ אָמַר לְאִמּוֹ: “לֹא נִשְׁאַר לִי אֵצֶל דּוֹדָתִי וְלֹא אֵצֶל אֲנָשִׁים אֵלֶּה מָקוֹם. יוֹצֵא אֲנִי מִן הָאַרְמוֹן וְאָגוּר בִּקְצֵה הָעִיר בִּשְׁכוּנַת קַבְּצָנִים”. יָצָא וְעָשָׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר. וְהָיְתָה אִמּוֹ הוֹלֶכֶת וּבָאָה לְבֵית הַמֶּלֶךְ סָאסָאן, וְנוֹטֶלֶת מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁתְּהֵא נִזּוֹנָה בוֹ הִיא וְהוּא. הִתְיַחֲדָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן עִם אִמּוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמְרָה לָהּ: “אֵשֶׁת-דּוֹדִי, כֵּיצַד מַצַּב בְּנֵךְ?” אָמְרָה לָהּ: “עֵינוֹ בוֹכִיָּה וְלִבּוֹ עָגוּם, וְאֵין לוֹ מִפְלָט מִכַּבְלֵי הָאַהֲבָה הָעַזָּה, חָפְשִׁי וְעִם זֶה תָּפוּס בְּפַח אַהֲבָתֵךְ”. בָּכְתָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְאָמְרָה: “חַי-אֱלֹהִים, לֹא הִתְרַחַקְתִּי מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ שִׂנְאָה לוֹ, אֶלָּא מִתּוֹךְ זֶה שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לוֹ מִפְּנֵי הַשּׂוֹנְאִים. וְאֶצְלִי הַתְּשׁוּקָה כִּפְלֵי-כִפְלַיִם מִמַּה שֶּׁאֶצְלוֹ, וְאִלּוּלֵא כִּשְׁלוֹן לְשׁוֹנוֹ וְהַלְמוּת לְבָבוֹ, לֹא הָיָה אָבִי מוֹנֵעַ טוּבוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיָה גוֹזֵר עָלָיו פְּרִידָה וְרִחוּק. וְאוּלַם יָמָיו שֶׁל אָדָם גַּלְגַּל הַחוֹזֵר הֵם, וְהַסַּבְלָנוּת הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעִנְיָנִים. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא זֶה שֶׁגָּזַר עַל הַפֵּרוּד, יַפְלֶה חַסְדּוֹ לָנוּ לְהִפָּגֵשׁ”. זָלְגוּ עֵינֶיהָ דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

וְעָלַי, בֶן-דּוֹדִי, מֵעֹז הָאַהֲבָה

כְּמוֹ זֶה אֲשֶׁר עָלֶיךָ בָּא,

וְאוּלָם צָפַנְתִּי מֵאָדָם חִשְׁקִי עַז,

וְלָמָּה לֹא צָפַנְתָּ גַּם אַתָּה חִשְׁקְךָ אָז?

הוֹדְתָה לָהּ אִמּוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן וְיָצְאָה מֵעַל-פָּנֶיהָ וְהוֹדִיעָה לִבְנָהּ כָּאן-מָא-כָּאן אֶת הַדָּבָר, וְנִתּוֹסְפָה תְשׁוּקָתוֹ אֵלֶּיהָ וְאָמַר: “חַי-אֱלֹהִים, אֵינִי מֵמִיר אוֹתָהּ בְּאַלְפַּיִם מִבְּנוֹת גַּן-עֵדֶן שְׁחוֹרוֹת-הָעַיִן”. וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

חֵי-אֵל לֹא אַט אֹזֶן לְקוֹל מִתְלוֹנֵן,

וַאֲגַלֶּה הַסּוֹד אֲשֶׁר הָיִיתִי צוֹפֵן.

אֲשֶׁר צִפִּיתִי לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ נִפְקָדָה,

תָּנוּם תְּנוּמָתָהּ וּשְׁנַת עֵינִי נָדְדָה.

עָבְרוּ הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת, וְהוּא מִתְהַפֵּךְ עַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו מִן הַחַיִּים שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִשְׁלַם יָפְיוֹ. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת גָּבְרוּ נְדוּדֵי שְׁנָתוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: "מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה גוּפִי נָמֵק, וְעַד מָתַי לֹא אֶעֱצֹר כֹּחַ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשִׁי בְּעוֹד אֵין בִּי כָּל חִסָּרוֹן זוּלַת חֹסֶר-הַמַּעֲמָד וְהַמָּמוֹן. וְאוּלָם מִיַּד אֱלֹהִים הַשָּׂגַת הַתִּקְווֹת, צָרִיךְ שֶׁאֶבְרַח עַל נַפְשִׁי מֵעִירָהּ עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ שֶׁתַּשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשָׁהּ. צָפַן בְּחֻבּוֹ הַחְלָטות אֵלּוּ, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

הַנַּח לְדַם לְבָבִי וְיִתּוֹסֵף פַּעֲמוֹ

כִּי הִשְׁתַּפֵּל לִפְנֵי אָדָם אֵינוֹ עִמּוֹ,

וְצַדְּקֵנִי, כִּי נִשְׁמַת אַפִּי כַּסֵּפֶר הָיְתָה

וְאֵין סָפֵק כִּי הַדִּמְעָה מֵעָלֶיהָ כְתָבְתָּהּ.

הִנֵּה בַת-דּוֹדִי נִגְלְתָה כְּבַת עֵדֶן-גַּן

יָרְדָה עָלֵינוּ בְּעֵת רָצוֹן מִלִּפְנֵי רִצִ’וָאן4.

הַמִּתְאַוֶּה לְמַבָּטֵי-עַיִן וּמוֹרֵד בְּשַׁמּוֹתָן

בּוֹ תַעֲשֶׂינָה, לֹא יִמָּלֵט הִמָּלֵט מִתּוֹקְפָנוּתָן.

אֶעֱבֹר בְּאַרְצוֹת אֱלֹהִים וְאַל אֶשְׁהֶה,

לְמַעַן הַרְחֵק מִמֶּנָּה אֶמְצָא לַחְמִי וְאֶחְיֶה.

אֲהַלֵּךְ בָּאָרֶץ הָרְחָבָה מְשַׁחְרֵר

נַפְשִׁי וּמְכַלְכְּלָהּ, וְרַק אוֹתָהּ חָסֵר.

וְאֶחֱזֹר וְלִבִּי שָׂמַח בִּשְׁאֵלָתִי,

וְאֶלָּחֵם בְּגִבּוֹרִים בְּמַעֲרָכָתָם מִלְחַמְתִּי,

וְעוֹד אוֹבִיל שָׁלָל רָב בְּיוֹם שׁוּבִי

וְאשְׁתַּלֵּט בְּעֹז כֹּחִי עַלֵי יְרִיבִי

יָצָא כָּאן-מָא-כָּאן מִן הָאַרְמוֹן הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל בַּסֵּתֶר בְּכֻתֹּנֶת קִצְרַת הַשַּׁרְווּלִים וְעַל רֹאשׁוֹ כִּפַּת-לֶבֶד, שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁנִים, וְאִתּוֹ כִכַּר לֶחֶם בֶּן שְׁלשָׁה יָמִים. נָסַע בְּאִישׁוֹן לֵיל חשֶׁךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעַר בַּגְדָאד, וְשָׁם עָמַד. כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת שַׁעַר הָעִיר, הָיָה הוּא הָרִאשׁוֹן לָצֵאת לְדַרְכּוֹ. הָיָה עוֹבֵר בַּעֲמָקִים וּבְמִדְבָּרוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וּכְשֶׁבָּא הַלַּיְלָה חִפְּשָׂה אוֹתוֹ אִמּוֹ וְלֹא מָצְאָה אוֹתוֹ. צַר לָהּ הָעוֹלָם בְּכָל רָחְבּוֹ, וְלֹא עָרַב לָהּ כְּלוּם מֵאֲשֶׁר אִתָּהּ. הָיְתָה מְצַפָּה יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שֵׁנִי וְיוֹם שְׁלִישִׁי עַד שֶׁעָבְרוּ עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא הִגִּיעָה אֵלֶיהָ יְדִיעָה. צַר לִלְבָבָהּ וְקָרְאָה וְאָמְרָה: “הוֹי יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעַי, כְּבָר סָעֲרוּ יְגוֹנַי, כַּאֲשֶׁר נִפְרַדְתָּ מֵעָלַי וְעָזַבְתָּ אֶרֶץ מְכוֹרוֹתַי. בְּנִי, מֵאֵיזֶה מִן הָרוּחוֹת אֶקְרָא לְךָ. וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי אֵיזוֹ עִיר אָסְפָה אוֹתְךָ”. עָלוּ הָאֲנָחוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

אַחֲרֵי הִפָּקֶדְכֶם נִתְיַסֵּר, יָדַעְנוּ,

וְקַשְׁתוֹת הַפֵּרוּד חִצֵּיהֶם כּוֹנָנוּ.

וּכְבָר עֲזָבוּנִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֻכָּפָם קָשָׁרוּ,

אֶתְהַפֵּךְ בְּעִנּוּיֵי מָוֶת עֵת חוֹלוֹת עֲרָבָה עָבָרוּ.

וּבְאִישׁוֹן לַיִל הָגְתָה יוֹנָה רָבִיד בְּצַוָּארָהּ,

גַּם נֶאֱנָחָה, "לְאַט לָךְ – אֵלֶיהָ אֶקְרָא –

חַיַּיִךְ, אִלּוּ כָמוֹנִי אַתְּ הָיִית אֲבֵלָה

רָבִיד לֹא לָבַשְׁתְּ וְצֶבַע עַל רַגְלֵךְ לֹא עָלָה".

רָחַק מֵעָלַי יְדִידִי, וָאֵדַע אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִפְרַד

כִּי דַאֲגוֹת-יָגוֹן לֹא עוֹד יַעַזְבוּנִי לָעַד.

נִמְנְעָה מִלֶּאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְהִרְבְּתָה בִּבְכִי וּבַאֲנָחָה, וְהָיְתָה בִכְיָתָהּ לְעֵינֵי רוֹאִים, וְנִתְפַּרְסֵם יְגוֹנָהּ בֵּין הַבְּרִיּוֹת וּבָאֲרָצוֹת וְהָיוּ בְּנֵי-אָדָם אוֹמְרִים: “הֵיכָן עֵינֶיךָ, צַ’וְא אַלְמַכָּאן? וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְנוּ מָה אֵרַע לְכָּאן-מָא-כָּאן, עַד שֶׁרָחַק מִמּוֹלַדְתּוֹ וְיָצָא מִן הַמָּקוֹם. וַהֲרֵי אָבִיו הָיָה מַשְׂבִּיעַ אֶת הָרְעֵבִים וּמְצַוֶּה עַל הַצֶּדֶק וְעַל הַנֶּאֱמָנוּת”. הִגִּיעַ דְּבַר כָּאן-מָא-כָּאן לַמֶּלֶךְ סָאסָאן. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִים אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ סָאסָאן הִגִּיעַ אֵלָיו דְּבר כָּאן-מָא-כָּאן מִפִּי רַבֵּי-הַנְּסִיכִים. אָמְרוּ לוֹ: “הֲרֵי הוּא בֶן מַלְכֵּנוּ מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן, וּכְבָר שָׁמַעְנוּ שֶׁנָּדַד לַמֶּרְחַקִּים מִן הַמּוֹלֶדֶת”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ סָאסָאן דְּבָרִים אֵלֶּה נִמְלָא עֲלֵיהֶם חֵמָה רַבָּה, וְצִוָּה לִתְלוֹת אֶחָד מֵהֶם עַל עֵץ, וְלֹא הֵעֵז עוֹד אָדָם לִפְצוֹת פֶּה. וְאוּלָם כְּשֶׁהֵשִׁיב אֶל לִבּוֹ אֶת הַטּוֹב שֶׁהֵיטִיב עִמּוֹ אָבִיו, וְשֶׁהוּא מִנָּהוּ אַפִּטְרוֹפּוֹס עָלָיו, נִצְטָעֵר עַל כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּכָל הָאֲרָצוֹת”. שָׁלַח אֶת הַמַּצְבִּיא תֻּרְכָּאשׁ וְעִמּוֹ מֵאָה פָרָשִׁים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. נֶעְדַּר עֲשָׂרָה יָמִים וְחָזַר וְאָמַר: “לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדִי לְהַשִּׂיג יְדִיעָה עַל אוֹדוֹתָיו, וְלֹא נִגְלוּ לִי עִקְבוֹתָיו”. נֶעֱצַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ סָאסָאן עֶצֶב גָּדוֹל. וְאוּלָם אִמּוֹ לֹא מָצְאָה מְנוּחָה, וְלֹא עָצְרָה כֹחַ לְהַאֲרִיךְ אֶת רוּחָהּ. וּכְבָר עָבְרוּ עָלֶיהָ עֶשְׂרִים יוֹם.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אֵלֶּה. וְאוּלָם מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן כָּאן-מָא-כָּאן, הֲרֵי כְּשֶׁיָּצָא מִבַּגְדָאד, הָיָה נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ, וְלֹא יָדַע לְאָן יִפְנֶה. נָסַע שְׁלשָׁה יָמִים בַּמִּדְבָּר יְחִידִי, וְלֹא רָאָה לֹא הוֹלֵךְ בַּרֶגֶל וְלֹא רוֹכֵב. הִתְעוֹפְפָה תְּנוּמָתוֹ וְרַבּוּ נְדוּדֵי שְׁנָתוֹ, וְהִרְהֵר בִּבְנֵי-מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבְמוֹלַדְתּוֹ, וְהָיָה נָזוֹן בְּצִמְחֵי הָאָרֶץ וְשׁוֹתֶה מִנַּהֲרוֹתֶיהָ, וְנָח בַּצָּהֳרַיִם כְּחֹם הַיּוֹם תַּחַת עֵצֶיהָ. אַחַר-כָּךְ יָצָא מֵאוֹתָהּ דֶּרֶךְ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְנָסַע בָּהּ שְׁלשָׁה יָמִים. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי קָרַב לְאֶרֶץ עֲרָבָה מְכֻסָּה דֶשֶׁא עֵשֶׂב וּצְמָחֶיהָ נָאִים. וְהָיְתָה אוֹתָהּ אֶרֶץ שׁוֹתָה מִכּוֹסוֹת הָעֲנָנִים לְקוֹלוֹת הַתּוֹרִים וּבְנֵי הַיּוֹנִים, וְהוֹרִיקוּ גִבְעוֹתֶיהָ, וְטוֹבוּ עַרְבוֹתֶיהָ. נִזְכָּר כָּאן-מָא-כָּאן בְּאֶרֶץ אָבִיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי-שִׁיר מֵעָצְמַת הַצַּעַר שֶׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ:

יָצָאתִי וּבְתִקְוָתִי לַחֲזֹר,

וְאוּלָם לֹא אֵדַע מָתַי.

וַיְנִיסֵנִי אֲשֶׁר כֹּחַ לֹא אֶעֱצֹר

מְצֹא דֶרֶךְ לַהְדֹּף אֲשֶׁר בָּא עָלַי.

כְּשֶׁגָּמַר אָכַל מֵאוֹתָם הַצְּמָחִים, וְרָחַץ כַּדָּת וְהִתְפַּלֵּל כַּחוֹבָה עָלָיו וְיָשַׁב לָפוּשׁ, וְשָׁהָה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה נִרְדַּם, וְנִשְׁאַר יָשֵׁן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. הִתְעוֹרֵר וְשָׁמַע קוֹל אָדָם הַנּוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר בָּתִּים אֵלֶּה:

מָה הַחַיִּים אִם לֹא יֵרָאֶה לְךָ בָּרָק מֵאִיר

מִשְּׂפָתַיִם חָשַׁקְתָּ, וּמַרְאֶה פָּנִים מַזְהִיר?

הֶגְמוֹנִים יִתְפַּלְּלוּ בְּמִנְזְרֵיהֶם עָלֶיהָ;

מְתַחֲרִים יַעֲרִיצוּהָ כּוֹרְעִים בֶּרֶךְ לְפָנֶיהָ,

וְהַמָּוֶת מִסֵּרוּב הָאֲהוּבָה קַל יוֹתֵר עָלַי,

אֲשֶׁר גַּם בַּחֲזוֹן לַיְלָה לֹא תָּבוֹא אֵלַי.

הוֹי מְסִבַּת רֵעֵי-יַיִן עֵת תֵּאָסֵף,

וְעָמַד שָׁם אָהוּב עַל יַד אוֹהֵב.

וּמַה גַּם בָּאָבִיב עֵת בִּפְרָחָיו יוֹפִיעַ

טוֹב הַזְּמַן, כָּל אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּשֶׁפַע יַשְׁפִּיעַ.

הוֹי שׁוֹתֶה הָאָדֹם, הֲרֵי הֵם לְפָנֶיךָ וַתַּרְא,

אֶרֶץ מְפֹאֶרֶת וְזֶרֶם מֵימֶיהָ נִגָּר.

כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן בָּתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה, סָעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ הַיְגוֹנִים, וְזָרְמוּ דִמְעוֹתָיו עַל לְחָיָיו כִּפְלָגִים, וְנִתְלַקְּחוּ בְלִבּוֹ הָאִשִּׁים, וְקָם לְהִתְבּוֹנֵן לְאוֹמֵר דְּבָרִים אֵלּוּ, וְלֹא רָאָה אָדָם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. אָחֲזָה אוֹתוֹ רְעָדָה וְיָרַד מִמְּקוֹמוֹ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל, וְהִתְהַלֵּךְ עַל חוֹף הַנָּהָר, וְשָׁמַע אֶת בַּעַל הַקּוֹל מַעֲלֶה אֲנָחוֹת וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

אִם צָפַנְתְּ אֲשֶׁר בָּךְ מֵאַהֲבָה בְּהִזָּהרֵכִי

הִנֵּה דְּמָעוֹת בְּיוֹם פֵּרוּד חָפְשִׁי שַׁלֵּחִי.

בֵּינִי וּבֵין אֲהוּבָתִי כְּרוּתָה בְרִית

אֲשֶׁר אֶשָּׁאֵר נִכְסָף לָהּ עַד אַחֲרִית.

בְּחִבָּתָהּ יָנַח לְלִבִּי וּבְרֶטֶט יְשַׂמַּח

מַשַּׁב רוּחַ זֶפִיר אוֹתִי עֵת תְּשׁוּקָתִי תִּתְלַקַּח,

יְדִידִי, הֲתִזְכֹּר בַּעֲלַת-הָעֶרֶס לִי עוֹד

אַחֲרֵי רָחֲקִי, בְּרִית וּשְׁבוּעוֹת?

הֲעוֹד יָשׁוּבוּ לֵילוֹת אִחוּד אוֹתָנוּ לְקַבְּצָה,

וִיתַנֶּה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר אוֹתוֹ מָצָא.

אָמְרָה לִי: “עֻנֵּיתָ בָּאַהֲבָתִי” אָמַרְתִּי לָהּ:

וְכַמָּה אוֹהֲבִים עִנִּיתָ יִשְׁמְרֵךְ אֵל– כַּמָּה?

אַל יְעַנֵּג אֵל עֵינִי לַחֲזוֹת בְּנָעֳמָהּ,

אִם בְּרָחֲקָהּ מֵאִתִּי נֹעַם תְּנוּמָה טָעֲמָה,

הוֹי עֲקִיצָה בִלְבָבִי לֹא רָאִיתִי לָהּ

בִּלְתִּי אִם בְּאִחוּד וּמִצְמוּץ פֶּה תְּעָלָה.

כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן שִׁירִים אֵלֶּה מִבַּעַל אוֹתוֹ הַקּוֹל פַּעַם שְׁנִיָּה, וְלֹא רָאָה צוּרָתוֹ, הִכִּיר שֶׁהָאוֹמֵר הוּא כְמוֹתוֹ, אוֹהֵב שֶׁמְּנָעוּהוּ מִלְּהַגִּיעַ אֶל זוֹ שֶׁהוּא אוֹהֲבָהּ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי נִפְגָּשׁ עִמּוֹ, וִיתַנֶּה כָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ צָרָתוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַאֲנִי מֵשִׂים אוֹתוֹ מֵרֵעַ לִי בַּנֵּכָר”. אַחַר כָּךְ כִּעְכַּע וְקָרָא וְאָמַר: “הוֹי הַנּוֹסֵעַ בְּלֵיל אֹפֶל, הִתְקָרֵב אֵלַי וְסַפֵּר לִי סִפּוּרְךָ, אֶפְשָׁר תִּמְצָא אוֹתִי עוֹזֵר לְךָ בְּצָרָתֶךָ”. כְֹשֶׁשָּׁמַע בַּעַל-הַקּוֹל דְּבָרִים אֵלֶּה, הֵשִׁיב לוֹ לֵאמֹר: “הוֹי הַקּוֹרֵא הַשּׁוֹמֵעַ לְקוֹל שִׁיר, מִי אַתָּה אַבִּיר בָּאַבִּירִים? מִבְּנֵי-אָדָם אַתָּה אוֹ לַשֵּׁדִים? מַהֵר וְדַבֵּר דְּבָרֶיךָ בְּטֶרֶם יִקְרַב מוֹתֶךָ, שֶׁזֶּה לִי עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בְּמִדְבָּר זֶה וְלֹא רָאִיתִי צוּרַת-אָדָם, וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָם”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן דְּבָרִים אֵלֶּה אָמַר בְּלִבּוֹ: “סִפּוּר זֶה כְסִפּוּרִי הוּא, שֶׁכֵּן גַּם לִי זֶה עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ וְלֹא שָׁמַעְתִּי כָל קוֹל”. אָמַר לוֹ בַּעַל-הַקּוֹל: “אִם לַשֵּׁדִים אַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם, וְאִם אָדָם אַתָּה, הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַשַּׁחַר וְיָסוּר הַלַּיְלָה עִם אֲפֵלָתוֹ”. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, הִסְתַּכֵּל בּוֹ כָּאן-מָא-כָּאן, וּמָצָא אוֹתוֹ אָדָם מֵעַרְבִיֵּי הָעֲרָבָה, נִגַּשׁ אֵלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְקִבֵּל פָּנָיו בְּכָבוֹד וּבִבְרָכָה, וְאוּלָם הוּא בָז לוֹ, כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים וּמַצָּבוֹ מַצַּב-עָנִי, אָמַר לוֹ: “אָדָם צָעִיר, מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט אַתָּה, וְעַל מִי מֵעַרְבִיֵּי הַמִּדְבָּר אַתָּה מִתְיַחֵס? וּכְבָר דִּבַּרְתָּ אֵלַי בַּלַּיְלָה דְבָרִים, לֹא יְדַבֵּר אוֹתָם אֶלָּא אַבִּיר-שַׁלִּיט וְגִבּוֹר קְרָב. הִנֵּה עַכְשָׁו הִנְּךָ בְיָדִי,אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְרַחֵם עָלֶיךָ בִּגְלַל הֱיוֹתְךָ צָעִיר לְיָמִים, וְעוֹשֶׂה אוֹתְךָ לִי בֶן-לְוָיָה, וְתִהְיֶה עִמִּי, מְשָׁרֵת לִי”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן דִּבְרֵי-מַשְׂטֵמָה אֵלּוּ אַחֲרֵי יְפִי חֲרוּזָיו, הִכִּיר שֶׁהוּא בָז לוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְשַׁעְבְּדוֹ. דִּבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וְאָמַר לוֹ: “הוֹי פְּנֵי הָעַרְבִים, הַנַּח עִנְיַן צְעִירוּתִי לְיָמִים וְשָׁרְתִי אוֹתְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי מַה סִּבַּת נְסִיעָתְךָ בַּלַּיְלָה בַּמִּדְבָּר וְשֵׂאתְךָ קוֹלְךָ בְשִׁירִים? מַה הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ לִידֵי כָךְ?” אָמַר לוֹ: "שְׁמַע, עֶלֶם, אֲנִי צַבָּאח בֶּן רַמָּאח בֶּן הַמָּאם5 וְשִׁבְטִי מֵעַרְבִיֵּי אַלְשָׁאם6, וְלִי בַּת דּוֹד נַגְ’מָה שְׁמָהּ, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ, מָצָא נֹעַם. וּמֵת אָבִי וְגָדַלְתִּי בְּבֵית דּוֹדִי, אָחִיו, הוּא אֲבִי נַגְ’מָה. וּכְשֶׁגָּדַלְתִּי וְגָדְלָה, חֲשָׂכָה מִמֶּנִּי, כְּשֶׁרָאֲנִי בְמַצַּב שֶׁל עֹנִי, מְעוּט מָמוֹן.

הִרְבֵּיתִי עָלָיו אֶת הָעַרְבִים הַנִּכְבָּדִים וּנְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים, וְהִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם וְנַעֲנָה לִי לְהַשִּׂיאָה לִי, אֶלָּא שֶׁתְּנָאי הִתְנָה עָלַי, שֶׁאָבִיא לוֹ חֲמַשִּׁים רֹאשׁ מִן הַסּוּסִים וַחֲמִשִּׁים גְּמַלּוֹת וַעֲשָׂרָה עֲבָדִים וְעֶשֶׂר שְׁפָחוֹת וַחֲמִשִּׁים מַשָּׂא גָּמָל חִטָּה וּכְמוֹתָם שְׂעוֹרָה. וְהִטִּיל עָלַי דָבָר, שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ, וְהִרְבָּה עָלַי הַמֹּהַר. וַהֲרֵינִי נוֹסֵעַ מִסּוּרְיָה לְעִרָאק, וְזֶה לִי עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁלֹּא רָאִיתִי אָדָם זוּלָתְךָ. וֹמַטָּרָתִי הִיא לְהִכָּנֵס לְבַגְדָאד וְלִרְאוֹת מִי שֶׁיֵּצֵא מִתּוֹכָהּ מִן הַסּוֹחֲרִים בַֹעֲלֵי הַכְּבֻדָּה הָרַבָּה, שֶׁאֵצֵא בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וְאֶגְזֹל מָמוֹנָם וְאֶהֱרֹג אַנְשֵׁיהֶם וְאוֹבִיל עִמִּי גְמַלֵּיהֶם וּמִטְעָנָם. וּמִי אַתָּה מִבְּנֵי-הָאָדָם?" אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “סִפּוּרִי כְסִפּוּרְךָ, אֶלָּא שֶׁחָלְיִי אָנוּשׁ מֵחָלְיְךָ, שֶׁכֵּן בַּת דּוֹדִי אֲחִי אָבִי, בַּת מֶלֶךְ הִיא, וּמִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא תִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁהִזְכַּרְתָּ וְלֹא יִתְרַצּוּ בִכְמוֹ זֶה”. אָמַר לוֹ צַבָּאח: “אֶפְשָׁר שֶׁשּׁוֹטֶה אַתָּה, אוֹ מְטֹרָף מֵרֹב אַהֲבָה שֶׁאָהַבְתָּ. כֵּיצַד זֶה תְּהֵא בַּת דּוֹדְךָ אֲחִי אָבִיךָ בַּת מֶלֶךְ, וְאַתָּה אֵין בְּךָ גִנּוּנֵי מְלָכִים. אִי-אַתָּה אֶלָּא קַבְּצָן”. אָמַר לוֹ: “הוֹי אַתָּה אַחַד הַבְּדוּאִים, אַל יְהֵא מַצָּב זֶה מוּזָר בְּעֵינֶיךָ, שֶׁתְּמוּרוֹת לַזְּמָן. וְאִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה מִמֶּנִּי הוֹכָחָה לְכָךְ, הֲרֵי אֲנִי כָּאן-מָא-כָּאן בְּנוֹ שֶׁל הַשֻּׂלְטָאן צַ’וְא אַלְמַכָּאן בֶּן הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלְנֻעְמָאן שַׁלִּיט בַּגְדָאד וְאֶרֶץ כֹרָסָאן. וּכְבָר נָהַג בִּי עֲרִיצוּת הַזְּמָן, שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֵּת אָבִי נַעֲשָׂה מֶלֶךְ סָאסָאן. וְיָצָאתִי מִבַּגְדָאד בַּסֵּתֶר שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם, וְנָסַעְתִּי בְּאֶרֶץ זוֹ עֶשְׂרִים יוֹם וְלֹא רָאִיתִי אָדָם זוּלָתְךָ. סִפּוּרְךָ כְּסִפּוּרִי, וּמְבֻקָּשְׁךָ דוֹמֶה לִמְבֻקָּשִׁי”. כְּשֶׁשַָּמע צַבָּאח דְּבָרִים אֵלֶּה, צָעַק: “הֶאָח לְשִׂמְחָתִי, כְּבָר הִשַּׂגְתִּי חֶפְצִי, וְאֵין לִי צֹרֶךְ הַיּוֹם בְּרֶוַח זוּלָתֶךָ, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁהִנְּךָ בִדְמוּת הַקַּבְּצָנִים. וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ לֹא יַעַזְבוּךָ, וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם מְקוֹמְךָ, יִפְדּוּךָ בְּמָמוֹנָם. הָסֵב אֵפוֹא גַּבְּךָ וַעֲבֹר לְפָנַי”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “אַל תַּעַשׂ זֹאת, מִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי לֹא יִקְנוּנִי לֹא בְכֶסֶף וְלֹא בְזָהָב, וַאֲפִלּוּ בִפְרוּטַת נְחשֶׁת אֲדֻמָּה. וַאֲנִי עָנִי וְאֵין עִמִּי לֹא מְעַט וְלֹא רָב. הֶרֶף מִדְּרָכִים אֵלּוּ וְקַח אוֹתִי בֶן לְוָיָה לְךָ, וְנֵצֵא יַחְדָּו מֵאֶרֶץ עִרָאק לְשׁוֹטֵט בָּאֲרָצוֹת, אֶפְשָׁר נַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג מֹהַר וָנֵדֶה, וּנְאֻשַּׁר בִּנְשִׁיקוֹת וַחֲבִיקוֹת מִבְּנוֹת דּוֹדֵינוּ”. כְּשֶׁשַָּמע צַבָּאח כָּךְ, כָּעַס וּבָעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ וְאָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ, כְּלוּם בִּתְשׁוּבוֹת אַתָּה אוֹמֵר לִדְחוֹתֵנִי, אַתָּה הַבָּזוּי שֶׁבִּכְלָבִים. הָסֵב גַּבְּךָ, וְאִם לָאו אֲנִי מִתְנַפֵּל עָלֶיךָ וּמַעֲנִישְׁךָ”. חִיֵּךְ כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר: “וְכֵיצַד זֶה אָסֵב גַּבִּי, כְּלוּם אֵין ישֶׁר אֶצְלְךָ? וְכִי אִי-אַתָּה חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִבוּזוּ לְךָ הַבְּדוּאִים שֶׁלָּקַחְתָּ בַּשְּׁבִי נַעַר בְּשִׁפְלוּת וּבְקָלוֹן, בְּטֶרֶם נִסִּיתָ כֹחֲךָ עִמּוֹ בִשְׂדֵה הַקְּרָב, וּבְטֶרֶם יָדַעְתָּ אִם אַבִּיר הוּא אוֹ מוּג הַלֵּבָב?” צָחַק צַבָּאח וְאָמַר: “פֶּלֶא-אֵל הוּא, שֶׁאַתָּה בִּשְׁנוֹת הַנֹּעַר וְעִם זֶה גָּדוֹל בְּדִבּוּרִים. הֲרֵי דְבָרִים אֵלּוּ לֹא יֵצְאוּ אֶלָּא מִפִּי גִבּוֹר, יוֹדֵעַ קְרָב”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “מִן הַיּשֶׁר הוּא, שֶׁאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָקַחַת אוֹתִי בַשְּׁבִי שֶׁאֶהְיֶה מְשָׁרֵת לְךָ, שֶׁתַּשְׁלִיךְ מֵעָלֶיךָ אֶת זֵינְךָ וְתָקֵל מֵעָלֶיךָ לְבוּשְׁךָ וְתֵאָבֵק עִמִּי. וְכָל מִי שֶׁיַּכְרִיעַ אֶת חֲבֵרוֹ, יַשִּׂיג מִמֶּנּוּ אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וְיַעֲשֶׂה אוֹתוֹ עֶבֶד לוֹ”. צָחַק צַבָּאח וְאָמַר: “דּוֹמַנִי שֶׁאֵין בְּרִבּוּי דְבָרֶיךָ אֶלָּא כְדֵי לְקָרֵב אֶת מִיתָתֶךָ”. הִשְׁלִיךְ מֵעָלָיו זֵינוֹ, וְהִפְשִׁיל שׁוּלֵי בִּגְדוֹ וְקָרַב אֶל כָּאן-מָא-כָּאן, וּמָשְׁכוּ זֶה אֶת זֶה. מָצָא אוֹתוֹ הַבְּדוּאִי שֶׁהוּא מַכְרִיעַ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכִּכַּר הַזָּהָב מַכְרִיעַ אֶת הַדִּינָר. הִתְבּוֹנֵן לַעֲמִידַת רַגְלָיו אֵיתָן בַּקַּרְקָע, וּמָצָא אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו כִּשְׁנֵי מִגְדְּלֵי עֹז הַמּוּסָדִים אוֹ כִשְׁנֵי הָרִים הַמּוּצָקִים. הִכִּיר בְּנַפְשׁוֹ אֶת קֹצֶר יָדוֹ וְנִתְחָרֵט עַל שֶׁנִּגַּשׁ לְהֵאָבֵק עִמּוֹ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “וּלְוַאי וְהָיִיתִי הוֹרְגוֹ בְּזֵינִי”. תְּפָשׂוֹ כָּאן-מָא-כָּאן בְּיָדָיו וְהֶחֱזִיק בּוֹ וְטִלְטְלוֹ, חָשׁ שֶׁמֵעָיו נִכְרָתִים בְּתוֹךְ בִּטְנוֹ וְצָעַק: “אֱסֹף יָדֶיךָ, עֶלֶם”. לֹא שָׁעָה לְמַה שֶּׁדִּבֵּר מִן הַדְּבָרִים, וְהֵרִים אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ וּפָנָה אִתּוֹ אֶל הַנָּהָר. קָרָא אֵלָיו צַבָּאח וְאָמַר: “הוֹי גִּבּוֹר, מַה בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת?” אָמַר לוֹ: “רְצוֹנִי לְהָטִיל אוֹתְךָ לְתוֹךְ נְהַר פְּרָת, וּנְהַר פְּרָת יוֹבִיל אוֹתְךָ לְאַרְצֶךָ, וְיִרְאוּ אוֹתְךָ בְּנֵי שִׁבְטְךָ וְיַכִּירוּךָ, וְיֵדְעוּ יְפִי נִימוּסֶיךָ וַאֲמִיּתּות אַהֲבָתֶךָ”. צָעַק צַבָּאח וְקָרָא: “הוֹי אַבִּיר הַבִּקְעָה, אַל תַּעַשׂ כְּמַעֲשֶׂה הַמְגֻנִּים, שַׁחְרְרֵנִי, בְּחַיֵּי בַּת דּוֹדְךָ גְּבֶרֶת הַיֹּפִי אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ”. הִנִּיחוֹ כָּאן-מָא-כָּאן לָאָרֶץ. כְּשֶׁרָאָה עַצְמוֹ נִצָּל, מִהֵר אֶל סֵיפוֹ וּתְרִיסוֹ וְתָפַס בָּהֶם, וְיָשַׁב לוֹ מְהַרְהֵר לְהִתְנַפֵּל עָלָיו. הִכִּיר כָּאן-מָא-כָּאן מָה הוּא זוֹמֵם לוֹ וְאָמַר לוֹ: “כְּבָר יָדַעְתִּי מַה בְּלִבְּךָ מִשָּׁעָה שֶׁנָּטַלְתָּ סֵיפְךָ וּתְרִיסְךָ. מְדַמֶּה אַתָּה שֶׁיָּדְךָ אֵינָהּ רַב לְךָ בְּהֵאָבְקוּת, וְאִלּוּ עַל סוּס דּוֹהֵר הָיִיתָ מִתְנַפֵּל עָלַי בְּחַרְבֶּךָ, לֹא הָיְתָה עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתִי. וַהֲרֵינִי מוֹדִיעַ לְךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בְּיָדְךָ שֶׁתִּבְחַר מַה שֶּׁתִּבְחַר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר בְּלִבְּךָ אִי-הֲבָנָה, תֵּן לִי הַתְּרִיס וְהִשְׂתָּעֵר עָלַי בְסִיפְךָ, וְאָז אוֹ שֶׁאַתָּה הוֹרְגֵנִי אוֹ שֶׁאֲנִי הוֹרֶגְךָ”. הִשְׁלִיךְ לוֹ הַתְּרִיס וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְהִשְׂתָּעֵר בּוֹ עַל כָּאן-מָא-כָּאן. שָׁלַח יְמִינוֹ וְנָטַל הַתְּרִיס, וְהָיָה מְקַדֵּם אוֹתוֹ בוֹ כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ. הָיָה צַבָּאח מַכֶּה כְּלַפָּיו וְאוֹמֵר עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה: “אֵין חֲסֵרָה אֶלָּא מַכָּה זוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָלָה”. וְהָיָה כָּאן-מָא-כָּאן מְקַדֵּם אוֹתָהּ וְעָלְתָה בַּתֹּהוּ, וְלֹא הָיָה עִם כָּאן-מָא-כָּאן מַשֶּׁהוּ לְהַכּוֹת אוֹתוֹ בּוֹ. לֹא פָסַק צַבָּאח מֵהַכּוֹתוֹ בַּסַּיִף, עַד שֶׁנִּלְאֲתָה יָדוֹ. הִכִּיר כָּאן-מָא-כָּאן בְּחֻלְשַׁת-כֹּחוֹ, וְשֶׁמִּרְצוֹ אָפֵס, וְהִתְנַפֵּל עָלָיו וְטִלְטְלוֹ וֶהֱטִילוֹ לָאָרֶץ וְאָסַר אוֹתוֹ בְכִתְפוֹת סֵיפוֹ וּגְרָרוֹ בְּרַגְלָיו לְעֵבֶר הַנָּהָר. אָמַר לוֹ צַבָּאח:" וּמָה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בִּי, אַבִּיר הַדּוֹר וְגִבּוֹר שְׂדֵה-הַקְּרָב?" אָמַר לוֹ: “וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי-עַמְּךָ דֶּרֶךְ הַנָּהָר שֶׁלֹּא תְהֵא דַעְתָּם דְּאוּגָה לְךָ, שֶׁמָּא תְאַחֵר לָשֵׂאת אֶת בַּת-דּוֹדְךָ”. קָצְרָה נֶפֶשׁ צַבָּאח וּבָכָה וְצָעַק וְאָמַר: “אַל נָא תַּעֲשֶׂה כֹה, אַבִּיר הַזְּמַן, וְשִׂים אוֹתִי לְךָ כְּאַחַד הַמְשָׁרְתִים”. זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

יָצָאתִי לַנֵּכָר מִתּוֹךְ עַמִּי, וּמָה אָרַךְ בַּנֵּכָר שְׁהוֹתִי.

וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי, אִם נָכְרִי אֶמְצָא אֶת מוֹתִי.

אָמוּת וְעַמִּי לֹא יֵדַע מְקוֹם בּוֹ נֶהֱרַגְתִּי,

וְנָכְרִי אֹבַד וְלֹא אֲבַקֵּר עוֹד זוֹ אָהַבְתִּי

רִחֵם עָלָיו כָּאן-מָא-כָּאן וְשִׁחְרֵר אוֹתוֹ אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ בִשְׁבוּעָה וּבְאָלָה שֶׁיְּלַוֵהוּ בְדַרְכּוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ בֶן-לְוָיָה טוֹב. בִּקֵּשׁ צַבָּאח לְנַשֵּׁק אֶת יַד כָּאן-מָא-כָּאן. מָנַע אוֹתוֹ מִלְּנַשְּׁקָה. קָם הַבְּדוּאִי עַל חוֹף הַנָּהָר וְאָכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. אַחַר-כָּךְ רָחֲצוּ כַדָּת וְהִתְפַּלְּלוּ וְיָשְׁבוּ לְשׂוֹחֵחַ בְּמַה שֶּׁמָּצָא אוֹתָם מֵחֲלִיפוֹת הַזְּמָן. אָמַר כָּאן-מָא-כָּאן לַבְּדוּאִי: “לְאָן פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת?” אָמַר לוֹ צַבָּאח: “פָּנַי מוּעָדוֹת לְבַגְדָאד עִירְךָ, וְאֶעֱמֹד בָּהּ, עַד שֶׁיְחָנֵנִי אֱלֹהִים בְּמֹהַר”. אָמַר לוֹ:" הֲרֵי הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ". נִפְרַד מֵעָלָיו הַבְּדוּאִי וּפָנָה וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ בַּגְדָאד, וְנִשְׁאַר כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “נַפְשִׁי, אֵילוּ פָנִים יֵשׁ לַחֲזֹר עִם הָעֹנִי וְהַדְּחָק? חֵי-אֱלֹהִים, אֵינִי חוֹזֵר נִכְזַב הַתִּקְוָה. אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁיָּבוֹאוּ רֶוַח וְהַצָּלָה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם”. נִגַּשׁ לַנָּהָר וְרָחַץ כַּדָּת וְהִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁהִשְׁתַּחֲוָה וְשָׂם אֶת מִצְחוֹ עַל הֶעָפָר, קָרָא אֶל אֱלֹהִים לֵאמֹר: “אֱלֹהִים מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וּמְכַלְכֵּל הַתּוֹלַעַת בַּסֶּלַע, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתְּחָנֵּנִי בִיכָלְתְּךָ וְרֹב רַחֲמֶיךָ”. סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ בְבִרְכַּת הַשָּׁלוֹם. צָרוּ לוֹ כָל הַדְּרָכִים. וּבְעוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּפוֹנֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, נִתְקָרֵב אֵלָיו פָּרָשׁ עַל סוּס אַבִּיר. וְהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבּוֹ וְשִׁלַּח אֶת רִסְנוֹ. הִתְרוֹמֵם כָּאן-מָא-כָּאן וְיָשַׁב, וְאַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה הִגִּיעַ אֵלָיו הַפָּרָשׁ בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהָיָה פָּצוּעַ פֶּצַע אָנוּשׁ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו זָרְמוּ דִמְעוֹתָיו עַל לְחָיָיו כְּפִיּוֹת הַנֹּאדוֹת וְאָמַר לְכָּאן-מָא-כָּאן: “הוֹי אַבִּיר הָעַרְבִים, רְצוֹנְךָ לָקַחַת אוֹתִי לְךָ לְיָדִיד כָּל עוֹדִי חַי? שֶׁכֵּן לֹא תִמְצָא כְמוֹתִי. הַשְׁקֵנִי אֵפוֹא מְעַט מִן הַמַּיִם, וְאַף-עַל-פִי שֶׁאֵין שְׁתִיַּת הַמַּיִם יָפָה לְפָצוּעַ, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת שְׁתִיתַת הַדָּם. אִם אֶחְיֶה הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ מַה שֶׁיַּפְסִיק עָנְיְךָ, וְאִם אָמוּת הֲרֵי תְבֹרַךְ עַל כַּוָּנָתְךָ הַטּוֹבָה”. וְהָיָה תַחַת הַפָּרָשׁ סוּס שֶׁהָיוּ בְנֵי-אָדָם מִשְׁתָּאִים לְיָפְיוֹ, וְתֵלֶא כָל לָשׁוֹן לְתָאֲרוֹ. רַגְלָיו עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ מוּכָנוֹת לְיוֹם מִלְחָמָה וּקְרָב. כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן כָּאן-מָא-כָּאן אֶל אוֹתוֹ סוּס, חָמַד אוֹתוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “כַּסּוּס הַזֶּה אֵין בַּזְמַן הַזֶּה”. הוֹרִיד אֶת הַפָּרָשׁ מֵעַל הַסּוּס וְרִחֵם עָלָיו וְהִגְמִיעוֹ קְצָת מִן הַמַּיִם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁהֵשִׁיב אֶת רוּחוֹ, וּפָנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “מִי הוּא שֶׁעָשָׂה בְךָ מַעֲשֶׂה זֶה?” אָמַר הַפָּרָשׁ: "הִנְנִי וְאַגִּיד לְךָ אֶת הָעִנְיָן לַאֲמִתּוֹ. גּוֹנֵב סוּסִים נִלְהָב אֲנִי. וְכָל יָמַי הָיִיתִי גוֹנֵב וּבוֹזֵז אֶת הַסּוּסִים לַיְלָה וָיוֹם, אֲנִי גַסָּאן מִפְגָּע לְכָל סוּס וְסוּסָה. וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּמוּעָה עַל-דְּבַר סוּס זֶה שֶׁבְּאֶרֶץ יָוָן אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אַפְרִידוּן, וְקָרָא לוֹ שֵׁם אַלְקָתוּל7, וְכִנָּה אוֹתוֹ אַלְמַגְ’נוּן8, וְנָסַעְתִּי לְקוּשְׁטָא לְמַעֲנוֹ, וְהָיִיתִי אוֹרֵב לוֹ. וּבְעוֹד אֲנִי בְכָךְ, יָצְאָה זְקֵנָה מְכֻבָּדָה מְאֹד אֵצֶל הַיְוָנִים, וְעִנְיָנֶיהָ אֶצְלָם בְּמִרְמָה מֻפְלֶגֶת, וּשְׁמָהּ שַׁוָאהִי דָ’את אַלדַּוָאהִי, וְהָיָה עִמָּהּ סוּס אַבִּיר זֶה, וּבְלִוְיָתָהּ עֲשָׂרָה עֲבָדִים לֹא יוֹתֵר, לְשֵׁרוּתָהּ וּלְשֵׁרוּת הַסּוּס, וּפָנֶיהָ מוּעָדוֹת לְבַגְדָאד וְכֹרָסָאן כְּשֶׁבִּרְצוֹנָהּ לְהִכָּנֵס לְבַגְדָאד אֶל הַמֶּלֶךְ סָאסָאן, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן. יָצָאתִי בְעִקְּבוֹתֵיהֶם, שׁוֹאֵף לְהַשִּׂיג סוּס זֶה, וְלֹא פָסַקְתִּי מִלַּעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם, אַךְ לֹא עָלָה בְיָדִי לְהַגִּיעַ אֵלָיו, שֶׁכֵּן הָיוּ הָעֲבָדִים שׁוֹקְדִים מְאֹד עַל שְׁמִירָתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ זוֹ, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁיִּכָּנְסוּ לִמְדִינַת בַּגְדָאד. וּבְעוֹד אֲנִי שָׁת עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי לִגְנֹב אֶת הַסּוּס, עָלָה עֲלֵיהֶם אָבָק וּמִלֵּא אֶת הַיְקוּם. אַחַר-כָּךְ נָגֹל אוֹתוֹ הָאָבָק מֵעַל חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים, מְאֻגָּדִים לְלָסְטֵם בַּדְּרָכִים אֶת הַסּוֹחֲרִים, וְרֹאשׁ לָהֶם שְׁמוֹ כַּהַרְדָּאשׁ. וְהוּא כְאַרְיֵה הַשָּׂם אֶת הַגִּבּוֹרִים כַּצֶּמֶר הַמְנֻפָּץ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַפָּרָשׁ הַפָּצוּעַ אָמַר לְכָּאן-מָא-כָּאן:” וְיָצָא עַל הַזְּקֵנָה וְעַל מִי שֶׁעִמָּהּ כַּהַרְדָּאשׁ. וְהִקִּיף אוֹתָם וְעֹוֵרר קְרָב עֲלֵיהֶם וְהִתְקִיפָם. וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה עַד שֶׁכָּבַל אֶת עֲשֶׂרֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַזְּקֵנָה. וְלָקַח לוֹ לְעַצְמוֹ אֶת הַסּוּס וְנָסַע אִתָּם שָׂמֵחַ. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “כְּבָר אָבַד יְגִיעִי וְלֹא הִשַּׂגְתִּי חֶפְצִי”. הֶאֱרַכְתִּי אֶת רוּחִי לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר. כְּשֶׁרָאֲתָה הַזְּקֵנָה אֶת עַצְמָה בַּשֶּׁבִי, בָּכְתָה וְאָמְרָה לְכַּהַרְדָּאשׁ: “הוֹי פָּרָשׁ שַׁלִּיט וְגִבּוֹר לָבִיא, מַה תַּעֲשֶׂה בִּזְקֵנָה וּבַעֲבָדִים אַחֲרֵי שֶׁהִשַּׂגְתָּ בַּסּוּס מַה שֶּׁאָתָּה מְבַקֵּשׁ?” עָקְבָה אוֹתוֹ בִדְבָרִים רַכִּים וְנִשְׁבְּעָה שֶׁתּוֹבִיל לוֹ סוּסִים וּמִקְנֶה. שִׁחְרֵר אוֹתָהּ וְאֶת הָעֲבָדִים. נָסְעוּ הוּא וַחֲבֵרָיו וְעָקַבְתִּי אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְחַצְרוֹת אֵלֶּה, וַאֲנִי מַשְׁגִּיחַ בּוֹ. כְּשֶׁמָּצָאתִי אֵלָיו דֶּרֶךְ, גְּנַבְתִּיו וְרָכַבְתִּי עָלָיו וְהוֹצֵאתִי מֵאַמְתַּחְתִּי שׁוֹט וְהִכִּיתִיו. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ בִי, הִדְבִּיקוּ אוֹתִי וְהִקִּיפוּנִי מִכָּל עֵבֶר וְיָרוּ בִי חִצִּים שְׁנוּנִים. וַאֲנִי יוֹשֵׁב הָכֵן עָלָיו, כְּשֶׁהוּא נִלְחָם בִּי בְּרַגְלָיו מִפָּנָיו וּמֵאֲחוֹרָיו, עַד שֶׁהוֹצִיא אוֹתִי מִבֵּינֵיהֶם כַּכּוֹכָב הָעוֹבֵר בִּמְסִלָּתוֹ, וְכַחֵץ הַנּוֹרֶה. וְאוּלָם כְּשֶׁחָזַק הַקְּרָב נִפְצַעְתִּי פְּצָעִים אֲחָדִים. וְזֶה לִי שְׁלשָׁה יָמִים עַל גַּבּוֹ שֶׁלֹּא טָעַמְתִּי אֹכֶל, וְרָפוּ כֹּחוֹתַי, וְנַעֲשֶׂה הָעוֹלָם הַזֶּה קַל בְּעֵינַי. וְעַכְשָׁו הִנֵּה אַתָּה הֵיטַבְתָּ עִמִּי וְחַסְתָּ עָלַי, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ עֲרֹם הַגּוּף וְלִבְּךָ עָצוּב, וְנִרְאִים בְּךָ סִימָנֵי עשֶׁר וָטוּב, אֱמֹר לִי מַה שְּׁמֶךָ?" אָמַר לוֹ: “שְׁמִי כָּאן-מָא-כָּאן בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ צַ’וְא אַלְמַכָּאן בֶּן הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלְנֻעְמָאן. וּכְבָר מֵת אָבִי וְגָדַלְתִּי יָתוֹם, וְעָלָה לְשִׁלְטוֹן אַחֲרָיו אִישׁ מְגֻנֶּה וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל הַנִּקְלֶה וְעַל הַנַּעֲלֶה”. סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אָמַר הָאִישׁ הַלִּסְטִים, שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו:" אָכֵן בֶּן-יֻחֲסִין גָּדוֹל אַתָּה וְנִכְבָּד וְעָצוּם. וְאָמְנָם תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, וְתִהְיֶה אַבִּיר הַדּוֹר הַזֶּה. וְאִם יָכֹל אַתָּה לְהַרְכִּיב אוֹתִי וְלִרְכֹּב עַל הַסּוּס מֵאֲחוֹרָי וְתוֹבִילֵנִי לְאַרְצִי תִּנְחַל כָּבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשָׂכָר בְּיוֹם בּוֹ יִקְרְאוּ אֶת כָּל הָאָדָם לְדִין, שֶׁלֹּא נוֹתַר בִּי כֹחַ לְהַחֲזִיק בּוֹ אֶת נִשְׁמָתִי. וְאִם אָמוּת בַּדֶּרֶךְ תְּהֵא מְאֻשָּׁר בַּסּוּס הַזֶּה, שֶׁאַתָּה רָאוּי לוֹ יוֹתֵר מִכָּל אָדָם אַחֵר". אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “חַי אֱלֹהִים, אִלּוּ יָכוֹל הָיִיתִי לְשֵׂאתְךָ עַל כְּתֵפִי, הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת, וְאִלּוּ הָיוּ חַיַּי בְּיָדִי, הָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ מֵהֶם הַחֵצִי, מִבְּלִי סוּס זֶה, שֶׁאֲנִי מֵאַנְשֵׁי-הַחֶסֶד הַבָּאִים לְעֶזְרָה לַנִּדְכָּאִים וְעוֹשִׂים הַטּוֹב לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הָרַחוּם וְהַיּוֹדֵעַ כֹּל”. אָמַר לוֹ: “הַמְתֵּן לִי קְצָת”. עָצַם אֶת עֵינָיו וּפָרַשׂ יָדָיו וְאָמַר: “מֵעִיד אֲנִי שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אַללָּהּ, וּמֵעִיד אֲנִי שֶׁמֻּחַמָּד שְׁלִיחַ-אַללָּהּ” – וְהֵכִין נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

עָשַׁקְתִּי בְנֵי-אָדָם וָאֲשׁוֹטֵט בָּאֲרָצוֹת,

וְלֹא עָבְרוּ יָמַי בִּלְתִּי אִם בְּיַיִן שְׁתוֹת,

וְסוּסִים לִשְׁדֹד חָצִיתִי נְחָלִים,

וְלַהֲרֹס בִּנְיָנִים בְּמַעֲשֵׂה נְכָלִים.

וּשְׁלָלִי עָצוּם וּפִשְׁעִי גָדוֹל

וּבְקָאתוּל לְעִנְיָנִי שִׂיא וּמִכְלוֹל.

וָאֲקַו לְהַשִּׂיג חֶפְצִי, וּבַקָּשָׁתִי נִמְלְאָה

עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַסּוּס – אַךְ אָשְׁרִי נִלְאָה.

כָּל יָמַי הוֹצֵאתִי סוּסִים – גַנָּב,

וַיַּאת מוֹתִי עַל-פִּי מַה שֶּׁנִּקְצַב,

וְהִנֵּה עָיַפְתִּי – וַיְהִי אַחֲרִית עִנְיָנִי

לְכַלְכֵּל הַנָּכְרִי הַיָּתוֹם וְהֶעָנִי.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ עָצַם אֶת עֵינָיו וּפָתַח אֶת פִּיו וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, וְנִפְרַד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. חָפַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן קֶבֶר וְטָמַן אוֹתוֹ בֶּעָפָר. הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל-פְּנֵי הַסּוּס, וּמָצָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ סָאסָאן. אַחַר-כָּךְ הִגִּיעָה אֵלָיו מִפִּי הַסּוֹחֲרִים הַיְדִיעָה עַל כָּל מַה שֶּׁאֵרַע בִּזְמַן הֶעָדְרוֹ בֵּין הַמֶּלֶךְ ובֵין הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן, וְשֶׁהַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן פָּסַק לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ הוּא וּמַחֲצִית הַצָּבָא, וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֻׂלְטָאן אֶלָּא כָּאן-מָא-כָּאן. הִשְׁבִּיעַ אוֹתָם הַמִּשְׁנֶה שְׁבוּעַת אֱמוּנִים וְנִכְנַס עִמָּם לְאִיֵּי הֹדּוּ וְהַבַּרְבָּר וְאֶרֶץ סוּדָאן, וְנִתְחַבֵּר עִמָּם צָבָא כַיָּם הָעוֹבֵר עַל גְּדוֹתָיו, שֶׁאֵין לְהַבְחִין בּוֹ רֵאשִׁית וְאַחֲרִית, וְהֶחֱלִיט הַמִּשְׁנֶה לַחֲזֹר עִם כָּל הַצָּבָא אֶל הָאָרֶץ, וְלַהֲרֹג אֶת כָּל הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו בִּבְנֵי הָאָדָם, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵין הוּא מֵשִׁיב חַרְבּוֹ לִנְדָנָהּ עַד שֶׁיִּמְלֹךְ כָּאן-מָא-כָּאן. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ סָאסָאן יְדִיעוֹת אֵלּוּ, טָבַע בְּיַם-הַמַּחֲשָׁבוֹת. וּכְשֶׁנּוֹדַע לוֹ, שֶׁהַמְּדִינָה סָטָה מֵעָלָיו גְדוֹלִים וּקְטַנִּים, טָבַע בְּיַם הַדְּאָגוֹת וְהַחֲרָדָה, וּפָתַח הָאוֹצָרוֹת וְחִלֵּק בֵּין רַבֵּי-הַמַּמְלָכָה מָמוֹן וְטוּב, וְהָיָה מְאַחֵל לְעַצְמוֹ שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו כָּאן-מָא-כָּאן, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת לִבּוֹ בְּרַכּוֹת וּבְטוֹבוֹת, וְבִקֵּשׁ לָשִׂים אוֹתוֹ רֹאשׁ עַל הַצָּבָא שֶׁהָיוּ עוֹד סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ. לְחַזֵּק בּוֹ אֶת נִיצוֹץ גַּחַלְתּוֹ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה. כְּשֶׁהִגִּיעָה יְדִיעָה זוֹ אֶל כָּאן-מָא-כָּאן מִפִּי הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹסְעִים, חָזַר מַהֵר לְבַגְדָאד עַל גַּבֵּי אוֹתוֹ סוּס אַבִּיר, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה סָאסָאן יוֹשֵׁב נָבוֹךְ בְּתוֹךְ גְּדוּד פָּרָשָׁיו, שָׁמַע עַל-דְּבַר בּוֹאוֹ שֶׁל כָּאן-מָא-כָּאן. הוֹצִיא אֶת כָּל הַצָּבָא וְאֶת כָּל נְשׂוּאֵי-הַפָּנִים שֶׁבְּבַגְדָאד לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. יָצְאוּ כָּל מִי שֶׁהָיָה בְּבַגְדָאד וְקִבְּלוּ אֶת פָּנָיו וְהָלְכוּ בָרֶגֶל לְפָנָיו אֶל הָאַרְמוֹן. הֵבִיאוּ הַסָּרִיסִים אֶת הַיְדִיעָה לְאִמּוֹ. בָּאָה אֵלָיו וְנָשְׁקָה לוֹ בֵּין עֵינָיו. אָמַר לָהּ: “אִמִּי, הַנִּיחִי לִי שֶׁאֵלֵךְ אֶל דּוֹדִי הַמֶּלֶךְ סָאסָאן שֶׁשִּׁקְּעַנִי בְתוֹךְ חֶסֶד וְטוֹבָה”. וְהָיוּ רַבֵּי-הַמְּלוּכָה נְבוֹכִים בְּתֵאוּרוֹ שֶׁל הַסּוּס וּבְתֵאוּר בְּעָלָיו רַב הָאַבִּירִים, וְאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ סָאסָאן: “אֲדוֹנֵנוּ, מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ אָדָם כְּמוֹ זֶה”. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ סָאסָאן אֵלָיו. וּכְשֶׁרָאָהוּ כָּאן-מָא-כָּאן בָּא אֵלָיו, קָם לִקְרָאתוֹ וְנָשַׁק אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו. וְהִגִּישׁ לוֹ אֶת הַסּוּס בְּמַתָּנָה. אָמַר לוֹ: “בָּרוּךְ הַבָּא, בְּנִי, הֲרֵי בֶּן-בַּיִת אַתָּה, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם לְפָנֶיךָ, בְּנִי כָּאן-מָא-כָּאן. חַי-אֱלֹהִים, כְּבָר צָרָה לִי הָאָרֶץ בִּגְלַל הֵעָדֶרְךָ. וְהַתּוֹדָה לָאֵל שֶׁשַּׁבְתָּ בְּשָׁלוֹם”. הִתְבּוֹנֵן הַשֻּׂלְטָאן בְּאוֹתוֹ סוּס הַנִּקְרָא אַלְקָאתוּל, וְהִכִּיר שֶׁהוּא הַסּוּס שֶׁרָאָהוּ בִשְׁנַת כָּךְ וְכָךְ, בִּזְמַן הַמָּצוֹר שֶׁצָּר עַל עוֹבְדֵי-הַצְּלָב עִם אָבִיו צַ’וְא אַלְמַכָּאן, בִּזְמַן שֶׁנֶּהֱרַג דּוֹדוֹ שַׁרְכָּאן, וְאָמַר לוֹ:" אִלּוּ הָיָה אָבִיךְ יָכוֹל לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ, הָיָה קוֹנֵהוּ בְּאֶלֶף סוּסִים אֲצִילִים. וְאוּלָם עַכְשָׁו הֲרֵי חָזַר הַכָּבוֹד לְזֶה שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ, וּכְבָר קִבַּלְנוּ אוֹתוֹ וּמֵאִתָּנוּ הוּא לְךָ. נוֹתְנִים אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ לְךָ בְּמַתָּנה, וְאַתָּה זַכַּאי לוֹ יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, שֶׁאַתָּה נְשִׂיא הָאַבִּירִים". צִוָּה לְהָבִיא לְכָּאן-מָא-כָּאן לְבוּשׁ מַלְכוּת סִינִי וּמִסְפָּר רַב שֶׁל סוּסִים. הִקְצָה לוֹ בָּאַרְמוֹן אֶת הַמְּעוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתרֵ, וְחִלֵּק לוֹ כָבוֹד וּשְׂמָחוֹת וְנָתַן לוֹ הוֹן יָקָר וְכִבְּדוֹ תַכְלִית הַכָּבוֹד, שֶׁחוֹשֵׁשׁ הָיָה לְתוֹצְאוֹת עִנְיַן הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן. שָׂמַח בְּכָךְ כָּאן-מָא-כָּאן וְסָרוּ מֵעָלָיו הַשִּׁפְלוּת וְהַנִּקְלוּת, וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ וְנִגַּשׁ אֶל אִמּוֹ וְאָמַר: “אִמִּי, מַה מַּצַּב בַּת-דּוֹדִי?” אָמְרָה לוֹ: “חַי-אֱלֹהִים, הַצַּעַר שֶׁהָיָה לִי בִּגְלַל הִפָּקֶדְךָ, הִסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מֵאֲהוּבָתְךָ”. אָמַר לָהּ: “אִמִּי, לְכִי אֵלֶיהָ וּפְנִי אֵלֶיהָ, אוּלַי תְּחוֹנֵן אוֹתִי בְּמֶבָּט אֶחָד”. אָמְרָה לוֹ: “הַתַּאֲוָה תַכְנִיעַ צַוַּאר גְּבָרִים. הַנַּח דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁלֹּא יָמִיטוּ עָלֶיךָ שׁוֹאָה. אֲנִי אֵינִי הוֹלֶכֶת וְאֵינִי מְבִיאָה דְבָרִים אֵלֶּה אֵלֶיהָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, סִפֵּר לוֹ מַה שֶּׁהִגִּיד לוֹ הַלִּסְטִים, שֶׁהַזְּקֵנָה דָ’את אַלדַּוָאהִי הִתְדַּפְּקָה עַל שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ וְהֶחֱלִיטָה לְהִכָּנֵס לְבַגְדָאד, וְאָמַר: “הִיא הִיא זוֹ שֶׁהָרְגָה אֶת דּוֹדִי וְאֶת אֲבִי-אָבִי, וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאָגֹל אֶת הַחֶרְפָּה בְּקַחְתִּי נָקָם”. עָזַב אֶת אִמּוֹ וּפָנָה לְאִשָּׁה זְקֵנָה מְבִישָׁה בַּעֲלַת עָרְמָה וּמְזִמָּה, סַעַדָאנָה שְׁמָהּ, וְהִתְלוֹנֵן לְפָנֶיהָ עַל מַצָּבוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא חָשׁ מִן הַצַּעַר בִּגְלַל אַהֲבַת קֻצִ’יַ-פַכָּאן, וּבִקְּשָׁהּ שֶׁתָּשִׂים פָּנֶיהָ אֵלֶיהָ וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה רַחֲמִים עָלָיו. אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ וְהָלְכָה לְאַרְמוֹן קֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְעוֹרְרָה אֶת לִבָּהּ לַחֲמֹל עָלָיו. חָזְרָה אֵלָיו וְהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁקֻּצִּ’יַ-פַכָּאן מְשַׁגֶּרֶת לוֹ שָׁלוֹם, וְהִבְטִיחָה לָהּ, שֶׁבַּחֲצִי הַלַּיְלָה תָּבוֹא אֵלָיו.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה חָזְרָה אֶל כָּאן-מָא-כָּאן, וְהוֹדִיעָה לוֹ, שֶׁקֻּצִּ’יַ-פַכָּאן מְשַׁגֶּרֶת לוֹ שָׁלוֹם, וְהִבְטִיחָה אוֹתָהּ שֶׁבַּחֲצִי הַלַּיְלָה תָּבוֹא אֵלָיו. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו יְדִיעָה זוֹ, שָׂמַח עַל הַבְטָחַת בַּת-דּוֹדוֹ קֻצִ’יַ-פַכָּאן, וּכְשֶׁבָּא חֲצִי-הַלַּיְלָה בָּאָה אֵלָיו רְעוּלָה בִּרְעָלָה שְׁחוֹרָה שֶׁל מֶשִׁי וְנִכְנְסָה אֵלָיו וְעוֹרְרָה אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, וְאָמְרָה לוֹ: “כֵּיצַד זֶה תִּתְיַמֵּר שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה דַעְתְּךָ פְּנוּיָה, יָשֵׁן בְּמַצָּב טוֹב?” הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: “חַי-אֱלֹהִים, חֶמְדַּת הַלֵּב, שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי אֶלָּא מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה שֶׁתְּבַקְּרֵנִי דְמוּתֵךְ בַּחֲלוֹם”. בְּאוֹתָה שָׁעָה הוֹכִיחָה אוֹתוֹ בְּתוֹכַחַת דְּבָרִים רַכִּים, וְנָשְׂאָה אֶת קוֹלָהּ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

אִלּוּ לְאַהֲבָה הָיִיתָ נֶאֱמָן,

לִתְנוּמָה לֹא הָיִיתָ מָרְכָּן.

הוֹי הַמִּתְיַמֵּר בְּאָרְחוֹת אַהֲבָה

בִּידִידוּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ כִּי רַבָּה,

חַי-אֱלֹהִים בֶּן-דּוֹדִי כִּי לֹא שָׁכַב,

לֹא תָנוּם עֵינוֹ זֶה מֵאַהֲבָה טֹרַף.

בּוֹשׁ כָּאן-מָא-כָּאן בְּפָנֶיהָ וְהִצְטַדֵּק. הִתְחַבְּקוּ וְהִתְאוֹנְנוּ זֶה בְאָזְנֵי זוֹ עַל כְּאֵב הַפֵּרוּד וְעָצְמַת הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִים. וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד שֶׁנִּגְלָה לֹבֶן הַבֹּקֶר וְעָלָה הַשַּׁחַר וְהֵאִיר. בָּכָה כָּאן-מָא-כָּאן בְּכִי רָב וּפָרַץ בְּאַנְחוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי מְבַקְּרִי אַחֲרֵי הִרְבָּה מִנִּי סוּר,

וּבְפִיו מַחֲרֹזֶת דַר עֲרוּכָה בְּטוּר.

אֶלֶף נְשַׁקְתִּיו וְגִזְרָתוֹ חִבַּקְתִּי

וָאָלוּן וְלֶחְיִי בְּלֶחְיוֹ הִדְבַּקְתִּי,

הִשְׁקִיף עָלֵינוּ עֲדֵי אוֹר הַבֹּקֶר נִגְלָה,

כְּלַהַב חֶרֶב מִתּוֹךְ נְדָנוֹ עָלָה.

כְּשֶגָּמַר אֶת שִׁירוֹ נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְחָזְרָה לַחֲדַר-מִשְׁכָּבָהּ, וְגִלְּתָה לַאֲחָדוֹת מִן הַנְּעָרוֹת אֶת סוֹדָהּ. הָלְכָה נַעֲרָה מֵהֶן אֶל הַמֶּלֶךְ סָאסָאן וְהוֹדִיעָה לוֹ אֶת הַדָּבָר. שָׂם פָּנָיו אֶל קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְשָׁלַף עָלֶיהָ חֶרֶב חַדָּה וּבִקֵּשׁ לְהַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. נִכְנְסָה אֵלָיו אִמָּה נֻזְהַת אַלזַּמָאן וְאָמְרָה לוֹ: “בֵּאלֹהִים הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַל תַּעֲשֶׂה לָהּ רָעָה, שֶׁאִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהּ רָעָה, יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר בֵּין בְּנֵי-אָדָם וְיִפָּרַע שִׁמְךָ לְשִׁמְצָה אֵצֶל מַלְכֵי-הַדּוֹר, שֶׁהֲרֵי כָּאן-מָא-כָּאן בֶּן-אָבוֹת מְכֻבָּדִים הוּא וּבַעַל רֶגֶשׁ-כָּבוֹד וְלֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לִגְנָאי. הַאֲרֵךְ אֵפוֹא רוּחֲךָ וְאַל תְּהֵא נִמְהָר, שֶׁכֵּן בְּנֵי-הָאַרְמוֹן וְכָל יוֹשְׁבֵי בַגְדָאד, כְּבָר נִתְפַּרְסֵם בֵּינֵיהֶם שֶׁהַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן הִצְבִּיא אֶת הַצָּבָא מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהוּא מֵבִיא אוֹתָם לְהַמְלִיךְ אֶת כָּאן-מָא-כָּאן”. אָמַר לָהּ: “אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְתוֹךְ צָרָה, עַד שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא אֶרֶץ שֶׁתִּתְמֹךְ בּוֹ, וְלֹא שָׁמַיִם שֶׁיִּהְיוּ לְצֵל לוֹ, וַהֲרֵי אֲנִי לֹא הֵנַחְתִּי אֶת דַּעְתּוֹ וְהֵיטַבְתִּי עִמּוֹ אֶלָּא בִּגְלַל אַנְשֵׁי-מַמְלַכְתִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטּוּ אֵלָיו. וְעוֹד תִּרְאִי אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה”. עָזַב אוֹתָהּ וְיָצָא לְסַדֵּר עִנְיַן מַמְלַכְתּוֹ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ סָאסָאן. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְכָּאן-מָא-כָּאן, הִנֵּה בָּא אֶל אִמּוֹ מִמָּחֳרַת הַיּוֹם וְאָמַר לָהּ: “אִמִּי, אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת לְשֹׁד וּלְלַסְטֵם בַּדְּרָכִים, וְלָבֹז סוּסִים וּגְמַלִּים וַעֲבָדִים וּמַמְלוּכִּים. וּכְשֶׁיִּרְבֶּה הוֹנִי וְיִיטַב מַצָּבִי אֲבַקֵּשׁ מֵאֵת דּוֹדִי סָאסָאן לָתֵת לִי לְאִשָּׁה אֶת קֻצִ’יַ-פַכָּאן”. אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, מָמוֹנָם שֶׁל בְּנֵי-אָדָם אֵינוֹ הֶפְקֵר, מְגִנִּים עָלָיו בְּמַכּוֹת חֲרָבוֹת וּמַדְקְרוֹת רְמָחִים וּבְנֵי-אָדָם הֵם הַצָּדִים אֶת הָאַרְיֵה וְלוֹכְדִים אֶת הַבַּרְדְּלַס”. אָמַר לָהּ כָּאן-מָא-כָּאן: “לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֶחֱזֹר מֵהַחְלָטָתִי עַד שֶׁאֲנִי מַשִּׂיג אֶת שְׁאִיפָתִי”. שָׁלַח אֶת הַזְּקֵנָה אֶל קֻצִ’יַ-פַכָּאן, לְהוֹדִיעָה שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ עַד שֶׁיִּהְיֶה בְיָדוֹ מֹהַר הָרָאוּי לָהּ, וְאָמַר לַזְּקֵנָה: “אֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁתָּבִיאִי לִי מִמֶּנָּה תְשׁוּבָה”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. הָלְכָה אֵלֶיהָ, וְחָזְרָה וְהֵבִיאָה אֵלָיו תְּשׁוּבָה וְאָמְרָה לוֹ: “בַּחֲצִי הַלַּיְלָה תִהְיֶה אֶצְלֶךָ”. נִשְׁאַר עֵר עַד חֲצִי-הַלַּיְלָה מֵחֲרָדָה שֶׁחָרַד. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, עַד שֶׁנִּכְנְסָה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ: “תְּהֵא נַפְשִׁי כַּפָּרָתְךָ עַל שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ עֵר”. הִתְנַשֵּׂא וְקָם לִקְרָאתָהּ וְאָמַר לָהּ: “חֲמוּדַת הַלֵּב, תְּהֵא נַפְשִׁי כַּפָּרָתֵךְ לְכָל רָעָה”. הוֹדִיעַ לָהּ, מַה שֶּׁהֶחֱלִיט, וּבָכְתָה. אָמַר לָהּ: “אַל תִּבְכִּי, בַּת-דּוֹדִי, שֶׁאֲנִי אֶתְפַּלֵּל לְזֶה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ הַפֵּרוּד, שֶׁיַּעֲשֶׂה אִתָּנוּ חֶסֶד לְהִפָּגֵשׁ שֵׁנִית וּלְהִתְאַחֵד”. הִתְכּוֹנֵן כָּאן-מָא-כָּאן לִנְסֹעַ וְנִכְנַס אֶל אִמּוֹ וְנִפְרַד מִמֶּנָּה וְיָרַד מִן הָאַרְמוֹן. חָגַר חַרְבּוֹ וְצָנַף מִצְנַפְתּוֹ וְשָׁת עַל פָּנָיו מַסְוֶה וְרָכַב עַל סוּסוֹ אַלְקָאתוּל וְהָלַךְ דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת הָעִיר, וְהוּא כְאַגַּן הַסַּהַר הַמֵּאִיר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי בַגְדָאד, וְהִנֵּה בֶן-לִוְיָתוֹ צַבַּאח בֶּן רַמָּאח יוֹצֵא מִן הָעִיר. כְּשֶׁרָאוּהוּ, רָץ אַחֲרֵי סוּסוֹ וּבֵרְכוֹ לְשָׁלוֹם. הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לוֹ צַבַּאח: “אָחִי, כֵּיצַד זֶה הִגַּעְתָּ לְסוּס זֶה וּלְחֶרֶב זוֹ וְלִבְגָדִים אֵלּוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אֵין לִי אֶלָּא חַרְבִּי וּתְרִיסִי?” אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “אֵין הַצַּיָּד חוֹזֵר אֶלָּא עִם צַיִד שֶׁהוּא לְפִי עֹז חֶפְצוֹ. וְאַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַדְתִּי מֵאִתְּךָ, שָׁעָה אַחַת, עָלָה מַזָּלִי. רְצוֹנְךָ לָבוֹא עִמִּי וְנָכוֹן לִבְּךָ לְהִלָּווֹת לִי שֶׁנִּסַע בְּאוֹתוֹ מִדְבָּר?” אָמַר לוֹ: “נִשְׁבַּעְתִּי בַּאֲדוֹן הַכַּעְבָּה, שֶׁשּׁוּב אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא אֲדוֹנִי”. רָץ לִפְנֵי הַסּוּס וְחַרְבּוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְתַרְמִילוֹ בֵּין כְּתֵפָיו. לֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ בַּעֲרָבָה אַרְבָּעָה יָמִים, אוֹכְלִים מִצֵּיד הָאַיָּלִים וְשׁוֹתִים מִמֵּי הַמַּעְיָנוֹת. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי קָרְבוּ אֶל תֵּל גָּבוֹהַּ וְתַחְתָּיו מְקוֹם מִרְעֶה, וְגְמַלּוֹת בּוֹ וְצֹאן וּבָקָר וְסוּסִים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הָרָמוֹת וְאֶת הָעֲמָקִים, וְיַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים מְשַׂחֲקִים לִפְנֵיהֶם מִסָּבִיב בַּכָּרִים. כְּשֶׁרָאָה זֹאת כָּאן-מָא-כָּאן נִתְרַבְּתָה בוֹ הַשִּׂמְחָה וְנִתְמַלֵּא לִבּוֹ רְוָחָה, וְגָמַר אֹמֶר לְהִלָּחֵם וְלָקַחַת אֶת הַגְּמַלּוֹת וְאֶת הַגְּמַלִּים אָמַר לוֹ לְצַבַּאח: “בּוֹא וְנִפֹּל עַל הַמִּקְנֶה הַזֶּה הֶעָזוּב מִבְּעָלָיו, וְנִלָּחֵם עָלָיו עִם הַקָּרוֹב וְהָרָחוֹק, עַד שֶׁנַּצְלִיחַ לְקַחְתּוֹ”. אָמַר לוֹ צַבַּאח: “הֲרֵי בְּעָלָיו בְּנֵי-אָדָם רַבִּים וְקָהָל עָצוּם וּבְתוֹכָם גִּבּוֹרִים, פָּרָשִׁים וְרַגְלִים, וְאִם אָנוּ מַשְׁלִיכִים אֶת נַפְשֵׁנוּ לְתוֹךְ הַפֻּרְעָנוּת הַחֲמוּרָה, נִפֹּל מֵאֵימָתָהּ לְתוֹךְ סַכָּנָה עֲצוּמָה”. צָחַק כָּאן-מָא-כָּאן, שֶׁהִכִּיר שֶׁמּוּג-לֵב הוּא, וַעֲזָבוֹ וְיָרַד מִן הַגִּבְעָה, מַחֲלִיט לַעֲרֹךְ הַתְקָפָה, וְהִנְעִים זֶמֶר, נוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי עַם-נֻעְמָאן, נַחְנוּ בְנֵי מֶרֶץ עַד מְאֹד,

שָׂרֵי-עַם הַמַּכִּים עַל רֹאשׁ כָּל קָדְקֹד,

עַם, אֲשֶׁר בְּהִתְחוֹלֵל קְרָב לִקְרָאתָם

קָמוּ בִּשְׁוָקָיו נִצָּבִים עַל כַּף רַגְלָם.

שְׁלֵוָה עֵין הֶעָנִי בְּתוֹכָם תָּנוּם,

מִכֵּעוּר פְּנֵי הַדַּלּוּת לֹא יִרְאֶה כְּלוּם.

וַאֲנִי מְצַפֶּה וּמְיַחֵל לְעֶזְרָה

מִקּוֹנֵה-הַכֹּל, כָּל נְשָׁמָה בָּרָא.

הִתְנַפֵּל עַל אוֹתוֹ מִקְנֶה כַּגָּמָל הַסּוֹעֵר, וְהוֹבִיל אֶת כָּל הַגְּמַלִּים וְהַבָּקָר וְהַצֹּאן וְהַסּוּסִים לְפָנָיו. קִדְּמוּ הָעֲבָדִים אֶת פָּנָיו בַּחֲרָבוֹת חַדּוֹת וּבָרְמָחִים הָאֲרֻכִּים, וּבְרֹאשָׁם פָּרָשׁ תֻּרְכִּי, גִּבּוֹר מִלְחָמָה וּקְרָב, בָּקִי בַּהֲנָפַת הַחֶרֶב הַכֵּהָה וְהַסַּיִף הַלָּבָן. הִתְנַפֵּל עַל כָּאן-מָא-כָּאן, וְאָמַר לוֹ: “אִלּוּ יָדַעְתָּ לְמִי רְכוּשׁ זֶה לֹא הָיִיתָ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים אֵלּוּ. דַּע שֶׁרְכוּשׁ זֶה הוּא לָעֵדָה הָיְּוָנִית וְלַפְּלֻגָּה הַשַּׁרְקֶסִית, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא כָּל גִּבּוֹר זוֹעֵם, וְהֵם מֵאָה פָּרָשִׁים. אֵין הֵם סָרִים לְמִשְׁמַעַת שׁוּם שֻׂלְטָאן. וּכְבָר נִגְנַב מֵהֶם סוּס, וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ מִכָּאן אֶלָּא עִמּוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן דְּבָרִים אֵלֶּה, צָעַק וְאָמַר: “הֲרֵי הַסּוּס שֶׁאַתֶּם מִתְכַּוְנִים לוֹ וּמְבַקְּשִׁים אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֲפִים לְהִלָּחֵם אִתִּי בִּגְלָלוֹ. צְאוּ אֵפוֹא אֵלַי כֻּלְכֶם יַחְדָּו, וַהֲרֵי לִפְנֵיכֶם מַה שֶּׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים”. צָעַק בֵּין אָזְנֵי אַלְקָאתוּל וְיָצָא עֲלֵיהֶם. פָּנָה אֶל הַפָּרָש וְדָקַר אוֹתוֹ וְהוֹצִיא כִּלְיוֹתָיו, וְנָטָה אֶל שֵׁנִי וְאֶל שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְהוֹצִיא נִשְׁמָתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָחֲדוּ מִפָּנָיו הָעֲבָדִים. אָמַר לָהֶם:" הוֹי בְּנֵי-הַפְּרוּצוֹת, הוֹבִילוּ אֶת הַמִּקְנֶה, וְאִם לָאו אֲנִי מְצַבֵּע בְּדִמְכֶם אֶת חִצַּי". הוֹבִילוּ אֶת הָרְכוּשׁ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. יָרַד אֲלֵיהֶם צַבַּאח וְצָוַח צְוָחָה וְרָבְתָה בוֹ הַשִּׂמְחָה. וְהִנֵּה עָנָן עוֹלֶה וָעָף, עַד שֶׁסָּתַם אֶת כָּל הַיְקוּם, וְנִגְּלוּ מִתַּחְתָּיו מֵאָה פָּרָשִׁים כַּלְּיָשִׁים הַזּוֹעֲפִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם צַבָּאח, בָּרַח אֶל הַגִּבְעָה וְעָזַב אֶת הַבִּקְעָה, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּקְּרָב וְאוֹמֵר: “אֲנִי אֵינִי אַבִּיר קְרָבוֹת אֶלָּא בְמִשְׂחָקִים וּבְמַהֲתַלּוֹת”. הִקִּיפוּ הַפָּרָשִׁים אֶת כָּאן-מָא-כָּאן וְסוֹבְבוּ אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר. נִגַּשׁ אֵלָיו פָּרָשׁ מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: “לְאָן אַתָּה מוֹלִיךְ רְכוּשׁ זֶה?” אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “הֲרֵי לְפָנֶיךָ הַמִּלְחָמָה, אַךְ דַּע שֶׁלְּפָנֶיהָ צוֹעֵד אֲרִי בַּלָּהוֹת וְגִבּוֹר לִבּוֹ אַמִּיץ בַּקְּרָבוֹת וְחֶרֶב לְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה תִכְרֹת”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַפָּרָשׁ דְּבָרִים אֵלֶּה, פָּנָה אֵלָיו, וּמָצָא אוֹתוֹ פָּרָשׁ כְּאַרְיֵה אָיֹם, אֶלָּא שֶׁפָּנָיו כִּפְנֵי אַגַּן-הַסַּהַר הַשָּׁלֵם. וְהָיָה אוֹתוֹ פָּרָשׁ רֹאשׁ לְמֵאָה הַפָּרָשִׁים, וּשְׁמוֹ כַּהַרְדָּאשׁ. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל כָּאן-מָא-כָּאן בִּשְׁלֵמוּת אַבִּירוּתוֹ מַזְהִיר בְּיָפְיוֹ מָצָא יָפְיוֹ דוֹמֶה לְיָפְיָהּ שֶׁל חֲשׁוּקָה שֶׁלּוֹ כָאתוּן שְׁמָהּ וְהָיְתָה מֵהַיּוֹתֵר יָפוֹת בַּנָּשִׁים לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ, וּכְבָר חָלַק לָהּ אֱלֹהִים מִן הַיֹּפִי וְהַחֵן וַאֲצִילוּת הַטֶּבַע מַה שֶּׁתֵּלֶא הַלָּשׁוֹן לְתָאֲרוֹ, וְהָיְתָה מַקְסִימָה לֵב כָּל אָדָם, וְהָיוּ רָאשֵׁי-הָעָם מְפַחֲדִים לִפְגֹעַ בָּהּ, וְגִבּוֹרֵי אוֹתָהּ אֶרֶץ יְרֵאִים מֵהַדְרָתָהּ, וְנִשְׁבְּעָה שֶׁאֵין הִיא נִשֵּׂאת אֶלָּא לְזֶה שֶׁיַּכְנִיעַ אוֹתָהּ. וְהָיָה כַּהַרְדָּאשׁ בְּתוֹךְ אֵלֶּה שֶׁבִּקְּשׁוּ לְקַחְתָּהּ לָהֶם לְאִשָּׁה. אָמְרָה לְאָבִיהָ: “לֹא יִקְרַב אֵלַי אֶלָּא זֶה, שֶׁיַּכְנִיעֵנִי בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב וּבְמַעֲמַד הַמִּלְחָמָה וְהַמַּדְקֵרוֹת”. כְּשֶׁהִגִּיעוּ דְבָרִים אֵלֶּה לְכַּהַרְדָּאשׁ, חָשַׁשׁ לְהִלָּחֵם וּפָחַד מִפְּנֵי בִּזָּיוֹן. אָמַר לוֹ אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו: “אַתָּה כְלִיל הַמַּעֲלָה לְיֹפִי ולְחֵן, וַאֲפִלּוּ אִם תִּלָּחֵם בָּהּ וְתִהְיֶה חֲזָקָה מִמְּךָ, אַתָּה מְנַצֵּחַ אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתִּרְאֶה אֶת יָפְיְךָ וְאֶת חִנְּךָ, תָּנוּס מִפָּנֶיךְ, כְּדֵי שֶׁתִּרְכּשׁ אוֹתָהּ, שֶׁכֵּן הַנָּשִׁים תְּשׁוּקָתָן לִגְבָרִים. אַל יִסָּתֵר מִמְּךָ מַצָּב זֶה”. מֵאֵן כַּהַרְדָּאשׁ וְסֵרַב לְהִלָּחֵם בָּהּ, וְנִשְׁאַר בְּסֵרוּבוֹ עַד שֶׁאֵרַע לוֹ עִם כָּאן-מָא-כָּאן מַעֲשִׂים אֵלּוּ, וְדָמָה שֶׁאֲהוּבָתוֹ כָאתוּן הִיא, וּכְבָר חָשְׁקָה נַפְשׁהּ בּוֹ, כְּשֶׁשָּׁמְעָה עַל-דְּבַר יָפְיוֹ וְאֹמֶץ-לִבּוֹ. נִגַּשׁ אֶל כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר: “אוֹי לָךְ כָאתוּן, בָּאת לְהַרְאוֹת לִי אֹמֶץ-לִבֵּךְ? רְדִי מֵעַל סוּסֵךְ עַד שֶׁאֲדַבֵּר אִתָּךְ, שֶׁכְּבָר הוֹבַלְתִּי רְכוּשׁ זֶה וְהִתְנַפַּלְתִּי עַל הַפָּרָשִׁים וְהַגִּבּוֹרִים, כָּל זֶה לְשֵׁם יָפְיֵךְ וְחִנֵּךְ שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהֶם. הִנָּשְׂאִי לִי אֵפוֹא, שֶׁיְּשָׁרְתוּ אוֹתָךְ בְּנוֹת-הַמְּלָכִים וְתִהְיִי מַלְכַּת אֲרָצוֹת אֵלּוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּאן-מָא-כָּאן דְּבָרִים אֵלֶּה, נִתְלַקְּחָה אֵשׁ-חֲמָתוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ כֶּלֶב הַלּוֹעֲזִים, הַנַּח אֶת כָאתוּן וּמַה שֶּׁאַתָּה מְדַמֶּה לְךָ וְגֵשׁ לְמַדְקֵרוֹת וּמַכּוֹת שֶׁאַחֲרֵי זְמַן מֻעָט תִּפֹּל לֶעָפָר”. הִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּל וְתָקַף וּבִקֵּשׁ לְהִלָּחֵם וּלְהִשְׂתָּעֵר. כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו כַּהַרְדָּאשׁ הִכִּיר, שֶׁהוּא פָּרָשׁ אַמִּיץ וְגִבּוֹר קְרָב, וְנִתְבַּרְרָה לוֹ שִׁגְגַת דִּמְיוֹנוֹ, כְּשֶׁנִּגְלְתָה לוֹ רִתְמַת כִּשּׁוּת כֵּהָיָהּ עַל לֶחִי כַּהֲדַס שֶׁצָּמַח בְּתוֹךְ שׁוֹשַן אָדֹם, נִבְהַל וְאָמַר לְאֵלֶּה שֶׁעִמּוֹ: “אוֹי לָכֶם, יִתְקֹף אוֹתוֹ אֶחָד מִכֶּם וְיַרְאֶה לוֹ אֶת הַחֶרֶב הַגּוֹזֶרֶת וְאֶת הַחֲנִית הַמְסֻכֶּנֶת. וּדְעוּ שֶׁמִּלְחֶמֶת רַבִּים כְּנֶגֶד אֶחָד בּוּשָׁה, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה בַּחֲנִיתוֹ הַשְּׁנוּנָה אֲבוּקַת-אֵשׁ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְנַפֵּל עָלָיו פָּרָשׁ שֶׁמִּתַּחְתָּיו סוּס שָׁחוֹר, פַּרְסוֹתָיו לְבָנוֹת וּבְמִצְחוֹ כֶתֶם לָבָן כְּגֹדֶל אֲדַרְכְּמוֹן, וְהוּא מֵבִיא בִּמְבוּכָה אֶת הַנֶּפֶשׁ וְאֶת הָעַיִן, כְּמָה שֶׁאָמַר עָלָיו הַמְשׁוֹרֵר:

כְּבָר בָּא אֵלֶיךָ אֲשֶׁר יָרַד לַקְּרָב, סוּס קַל,

עַלִּיז, מְעֹרָב בָּהִיר בְּכֵהֶה מִתַּחַת וּמֵעָל.

וּכְאִלּוּ אוֹר הַבֹּקֶר עַל מִצְחוֹ טָפַח,

וַיַּעַשׂ מֶנּוּ דַּרְכּוֹ, אֶל פַּרְסוֹתָיו הָלַךְ.

הִתְנַפֵּל אוֹתוֹ פָּרָשׁ עַל כָּאן-מָא-כָּאן וְסוֹבְבוּ זֶה אֶת זֶה בְמִלְחָמָה זְמַן מַה, וְהִכּוּ זֶה אֶת זֶה מַכָּה הַמְּבִיאָה בִּמְבוּכָה אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַכָּה בְּסַנְוֵרִים אֶת הָעַיִן. הִקְדִים אוֹתוֹ כָּאן-מָא-כָּאן בְּמַהֲלוּמַת גִּבּוֹר אַמִּיץ לֵב, שֶׁהֵרִימָה מֵעָלָיו הַמִּצְנֶפֶת וְהֵסִירָה אֶת כִּפַּת-הַפְּלָדָה שֶׁמִּתַּחַת לַמִּצְנֶפֶת, וְצָנַח מֵעַל הַסּוּס כַּגָּמָל הַנּוֹפֵל לָאָרֶץ. הִתְנַפֵּל עָלָיו הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִׁי וְעָשָׂה בָהֶם כְּבָרִאשׁוֹן, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַשְּׁאָר, וּכְבָר גָּבְרָה בָהֶם הַחֲרָדָה וְנִתּוֹסְפָה הַלֶּהָבָה, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה עַד שֶׁלִּקְּטָם בְּחֹד רָמְחוֹ. הִתְבּוֹנֵן כַּהַרְדָּאשׁ לְמַצָּב זֶה וּפָחַד מֵהַפְתָּעַת-פִּתְאֹם, שֶׁהִכִּיר בּוֹ שֶׁעֲמִידָתוֹ אַמִּיצָה וְאֵיתָנָה, בְּעוֹד שֶׁהָיָה מַאֲמִין שֶׁהוּא עַצְמוֹ יָחִיד בַּגִּבּוֹרִים וּבָאַבִּירִים. אָמַר לְכָּאן-מָא-כָּאן: “כְּבָר נָתַתִּי לְךָ דָמְךָ בְּמַתָּנָה וּמוֹחֵל לְךָ אֶת דַּם אֲנָשַׁי. קַח מִן הָרְכוּשׁ מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה וְלֶךְ לְךָ לְדַרְכֶּךָ, שֶׁכְּבָר רִחַמְתִּיךָ בִּגְלַל עֲמִידָתְךָ הָאַמִּיצָה, וְרָאוּי אַתָּה יוֹתֵר מִכָּל אָדָם לַחַיִּים”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “אֵין אַתָּה חָסֵר מִדַּת הַנְּדִיבוּת. וְאוּלָם חֲדַל מִן הַפִּטְפּוּט. זְכֵה בְּנַפְשֶׁךָ, וְאַל תַּחֲשׁשׁ לְזֶה שֶׁיְּחָרְפֶךָ. וְאוּלָם לֹא יַחֲמֹד לִבֶּךְ לְהָשִׁיב לְךָ שְׁלָלֶךָ, לֵךְ יָשָׁר לְדַרְכֶּךָ לְהַצִּיל אֶת נַפְשֶׁךָ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָבְרָה הַחֵמָה בְּכַּהַרְדָּאשׁ, וְעָלָה בּוֹ מַה שֶּׁגּוֹרֵם לְכִלְּיוֹן, וְאָמַר לְכָּאן-מָא-כָּאן: “אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ מִי אֲנִי, לֹא הָיִיתָ מוֹצִיא מִפִּיךָ דְּבָרִים אֵלֶּה בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב. שְׁאַל עַל אוֹדוֹתַי, הֲרֵי אֲנִי הָאֲרִי הַמְרַטֵּשׁ הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם כַּהַרְדָּאשׁ, הַבּוֹזֵז אֶת גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים וְחוֹסֵם הַדְּרָכִים בִּפְנֵי הַשָּׁבִים וְעוֹבְרִים וְנוֹטֵל הוֹנָם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים. וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי סוּס זֶה שֶׁתַּחְתֶּיךָ, וְחָפֵץ אֲנִי שֶׁתּוֹדִיעֵנִי כֵּיצַד הִשְׁתַּלַּטְתָּ עָלָיו וְהִגִּיעַ לְיָדֶךָ”. אָמַר לוֹ: “דַּע שֶׁסּוּס זֶה הָיָה בְּדַרְכּוֹ אֶל דּוֹדִי הַמֶּלֶךְ סָאסָאן תַּחַת זְקֵנָה בָּאָה בְיָמִים. וְלָנוּ עָלֶיהָ גְּאֻלַּת-דָּם בִּגְלַל אֲבִי אָבִי הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן וְדוֹדִי אֲחִי-אָבִי הַמֶּלֶךְ שַׁרְכָּאן”. אָמַר לוֹ כַּהַרְדָּאשׁ: “אוֹי לְךָ, וּמִי אָבִיךָ, אַתָּה שֶׁלֹּא בַת-חוֹרִין אִמֶּךָ?” אָמַר לוֹ: "דַּע שֶׁאֲנִי כָּאן-מָא-כָּאן בֶּן צַ’וְא אַלְמַכָּאן בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן ". כְּשֶׁשָּׁמַע כַּהַרְדָּאשׁ דְּבָרִים אֵלֶּה, אָמַר לוֹ: “לֹא הִתְכַּחֲשׁוּ בְךָ הַשְּׁלֵמוּת וְהַחִבּוּר בֵּין הָאַבִּירוּת וְהַחֵן”. אַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ: “פְּנֵה וְלֶךְ-לְךָ בֶּטַח. שֶׁכֵּן הָיָה אָבִיךָ אִישׁ-חֶסֶד וּבַעַל-טוֹבָה”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “אֲנִי, חֵי אֱלֹהִים, אֶנְהַג בְּךָ כָּבוֹד, נִקְלֶה”. נִתְמַלֵּא הַבְּדוּאִי חֵמָה, וְהִתְנַפֵּל כָּל אֶחָד מֵהֵמָּה עַל חֲבֵרוֹ, וְאָטְמוּ בְּהִלָּחֲמָם הַסּוּסִים אֶת אָזְנֵיהֶם וְהֵרִימוּ אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם, וְלֹא פָסְקוּ מֵהִתְנַגֵּשׁ, עַד שֶׁדִּמָּה כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁהַשָּׁמַיִם נִבְקָעוּ. אַחַר-כָּךְ נִלְחֲמוּ זֶה בָזֶה כָּאַיָּלִים הַמִּתְנַגְחִים, וְחָלְפוּ בֵינֵיהֶם מַדְקֵרוֹת הָרְמָחִים. בִּקֵּשׁ כַּהַרְדָּאשׁ לְדָקְרוֹ מַדְקֵרָה. סָטָה כָּאן-מָא-כָּאן מִפָּנֶיהָ, וְחָזַר וְהִתְקִיף אוֹתוֹ וּדְקָרוֹ בְּלִבּוֹ וְהוֹצִיא אֶת הָרֹמַח דֶּרֶךְ גַּבּוֹ, וְאָסַף אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַשָּׁלָל וְקָרָא לָעֲבָדִים: “הֲרֵי לִפְנֵיכֶם. הוֹבִילוּ אוֹתָם לִי חִישׁ מַהֵר”. יָרַד צַבַּאח וּבָא אֶל כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר לוֹ: “הֵיטַבְתָּ עֲשׂה, אַבִּיר הַדּוֹר. הֲרֵי אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי עָלֶיךָ וְנֶעְתַּר אֱלֹהַי לִי”. כָּרַת צַבָּאח אֶת רֹאשׁ כַּהַרְדָּאשׁ. צָחַק כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ צַבָּאח, דוֹמֶה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה פָּרָשׁ בְּמִלְחָמָה עֵת תִּתְלַקַּח”. אָמַר לוֹ: “נָא, אֶת עַבְדְּךָ אַל תִּשְׁכַּח, לָתֵת לוֹ חֶלְקוֹ בַּמַּלְקוֹחַ. יִתָּכֵן כִּי בָזֶה אַצְלִיחַ לָשֵׂאת אֶת בַּת-דּוֹדִי נַגְ’מָה”. אָמַר לוֹ: “אֵין סָפֵק שֶׁחֵלֶק לְךָ בוֹ. וְאוּלָם הֱוֵה שׁוֹמֵר עַל הַשָּׁלָל וְעַל הָעֲבָדִים”. נָסַע כָּאן-מָא-כָּאן וּפָנָיו אֶל אֶרֶץ-מוֹלַדְתּוֹ. לֹא פָסַק לִנְסֹעַ לַיְלָה וָיוֹם עַד שֶׁקָּרַב לִמְדִינַת בַּגְדָאד, וְשָׁמְעוּ עַל אוֹדוֹתָיו כָּל הַגְּדוּדִים וְרָאוּ מַה שֶׁעִמּוֹ מִן הַשָּׁלָל וְהָרְכוּשׁ וְאֶת רֹאשׁ כַּהַרְדָּאשׁ עַל רֹמַח צַבָּאח. הִכִּירוּ הַסּוֹחֲרִים אֶת רֹאשׁ כַּהַרְדָּאשׁ וְשָׂמְחוּ וְאָמְרוּ: “כְּבָר הִנִּיחַ אֱלֹהִים לַבְּרִיּוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת בַּדְּרָכִים”. וְהִתְפַּלְּאוּ עַל הֲרִיגָתוֹ וּבֵרְכוּ אֶת זֶה שֶׁהֲרָגוֹ. מָסְרוּ תּוֹשָׁבֵי בַגְדָאד לְכָּאן-מָא-כָּאן אֶת הַיְדִיעוֹת מִמַּה שֶּׁאֵרַע, וְיָרְאוּ אוֹתוֹ יִרְאַת-הַכָּבוֹד כָּל בְּנֵי-הָאָדָם וּפָחֲדוּ מִפָּנָיו הַפָּרָשִׁים וְהַגִּבּוֹרִים. נָהַג מַה שֶּׁהָיָה עִמּוֹ עַד שֶׁהֵבִיאוֹ מִתַּחַת לָאַרְמוֹן, וְתָקַע אֶת הָרֹמַח שֶׁעָלָיו רֹאשׁ כַּהַרְדָּאשׁ בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן, וְחִלֵּק לִבְנֵי אָדָם מַתָּנוֹת וְנָתַן לָהֶם אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַגְּמַלִּים. אָהֲבוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי בַגְדָאד וְנָטוּ אֵלָיו הַלְּבָבוֹת. פָּנָה אֶל צַבָּאח וְהִשְׁכִּין אוֹתוֹ בְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, רְחַב-יָדַיִם, וְנִכְנַס אֶל אִמּוֹ וְסִפֵּר לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ בִּנְסִיעָתוֹ. אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ לַמֶּלֶךְ שָׁמְעוֹ, קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְיַחֵד עִם הַפַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: “דְּעוּ שֶׁבִּרְצוֹנִי לְגַלּוֹת לָכֶם סוֹד וּלְהַגִּיד לָכֶם גָּלוּי אֶת הַצָּפוּן בְּחֻבִּי. דְּעוּ שֶׁכָּאן-מָא-כָּאן הוּא זֶה שֶׁיִּהְיֶה הַסִּבָּה לְעָקְרֵנוּ מִן הַמּוֹלֶדֶת הַזֹּאת, שֶׁכֵּן הָרַג אֶת כַּהַרְדָּאשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ עִמּוֹ שְׁבָטִים מִן הַכֻּרְדִּים וּמִן הַתֻּרְכִּים. עִנְיָנֵנוּ עִמּוֹ, סוֹפוֹ מֵבִיא לִידֵי כְּלָיָה, וְיוֹתֵר מִכָּל יֵשׁ לָנוּ לְפַחֵד מִפְּנֵי קְרוֹבָיו. וּכְבָר יְדַעְתֶּם מַה שֶּׁעָשָׂה אוֹתוֹ מִשְׁנֶה דִנְדָּאן, שֶׁשָּׁכַח חַסְדִּי אַחֲרֵי שֶׁהֲטִיבוֹתִי עִמּוֹ, וּמַעַל בִּי בְּאֵמוּן, וְהִגִּיעָה אֵלַי שְׁמוּעָה, שֶׁהוּא אָסַף אֶת צִבְאוֹת הָאֲרָצוֹת, וּמַטְּרָתוֹ הִיא לְמַנּוֹת לְשֻׂלְטָאן אֶת כָּאן-מָא-כָּאן, מִשּׁוּם שֶׁהַשֻׂלְטָנוּת הָיְתָה לְאָבִיו וּלְאֲבִי-אָבִיו. וְאֵין סָפֵק שֶׁהוּא הוֹרֵג אוֹתִי בְּלִי פִּקְפּוּק”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה פַּמַּלְיַת מַלְכוּתוֹ מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, אָמְרוּ לוֹ: “פְּחוּת עֵרֶךְ הוּא מִכְּדֵי זֶה, וְאִלּוּלֵא יָדַעְנוּ שֶׁבֶּן-טִפּוּחֶיךָ הוּא, לֹא הָיָה אָדָם מַשְׁגִּיחַ בּוֹ. וְדַע שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים הָכֵן לִפְקֻדָּתְךָ, וְאִם חָפֵץ אַתָּה בַּהֲרִיגָתוֹ, אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ. וְאִם חָפֵץ אַתָּה בְּהַרְחָקָתוֹ, אָנוּ מַרְחִיקִים אוֹתוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, אָמַר: “הֲרִיגָתוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה, וְאוּלָם אֵין הִיא אֶלָּא לְהַשְׁבִּיעֲכֶם עַל כָּךְ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה”. נִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁהֵם הוֹרְגִים אֶת כָּאן-מָא-כָּאן. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן וְיִשְׁמַע שֶׁנֶּהֱרַג, יִרְפֶּה כֹּחוֹ מִזֶּה שֶׁהֶחֱלִיט עָלָיו. כְּשֶׁכָּרְתוּ בְּרִית בִּשְׁבוּעָה וְאָלָה עַל כָּךְ, כִּבְּדָם תַּכְלִית הַכָּבוֹד וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ. וְאוּלָם רָאשֵׁי-הָעָם סָרוּ מִמֶּנּוּ, וְהַצָּבָא סֵרְבוּ לִרְכֹּב וְלָרֶדֶת לִתְעוּדָתָם, עַד שֶׁיִּרְאוּ אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁהֵם רָאוּ אֶת רֹב הַצָּבָא עִם הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן. הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְקֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְתָקַף אוֹתָהּ צַעַר רָב. שָׁלְחָה לַזְּקֵנָה, שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לְהָבִיא אֵלֶיהָ אֶת הַיְדִיעוֹת מִבֶּן-דּוֹדָהּ. כְּשֶׁבָּאָה אֶצְלָהּ, צִוְּתָה עָלֶיהָ שֶׁתֵּלֵךְ אֵלָיו וְתוֹדִיעַ לוֹ אֶת הַיְדִיעָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו נָתְנָה לוֹ שָׁלוֹם, וְשָׂמַח בָּהּ. הוֹדִיעָה לוֹ אֶת הַיְדִיעָה. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּךְ אָמַר: "הָבִיאִי לְבַת דּוֹדִי שְׁלוֹמוֹת מֵאִתִּי וְאִמְרִי לָהּ, שֶׁהָאָרֶץ לֵאלֹהִים יִתְאַדָּר וְיִתְהַדָּר הִיא, יוֹרִישֵׁנָה לַאֲשֶׁר יִרְצֶה מֵעֲבָדָיו9. וּמַה יָפִים דִּבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

הַמֶּלֶךְ אֱלֹהִים וַאֲשֶׁר לְהַשִּׂיג חֵפֶץ יָהִין הָהֵן

יִדְחֶנּוּ בְּחֹזֶק יָד וּבְתַחְתִּית שְׁאוֹל יִנָּתֵן

לוּ הָיָה לִי אוֹ לְזוּלָתִי אֲדָמָה לֹא לוֹ

כִּמְלֹא הָאֶצְבַּע בְּקָצֵהוּ, כִּי אָז, הָיָה שֻׁתָּף לוֹ.

חָזְרָה הַזְּקֵנָה אֶל בַּת-דּוֹדוֹ, וְהִגִּידָה לָהּ מַה שֶּׁאָמַר, וְהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁכָּאן-מָא-כָּאן עוֹמֵד בָּעִיר, וְשֶׁהַמֶּלֶךְ סָאסָאן מְצַפֶּה לִיצִיאָתוֹ מִבַּגְדָאד, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלַח אַחֲרָיו מִי שֶׁיַּהַרְגֶנּוּ. קָרָה שֶׁיָּצָא לְצֵיד חַיּוֹת בָּר וּצְבִי וְאַיָּל, וְיָצָא צַבַּאח עִמּוֹ, שֶׁכֵּן לֹא הָיָה נִפְרָד מֵאִתּוֹ לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם. צָד עֲשָׂרָה אַיָּלִים וּבְתוֹכָן אַיָּלָה כְּחֻלַּת-עֵינַיִם, שֶׁהָיְתָה פּוֹנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. שִׁלַּח אוֹתָהּ חָפְשִׁי. אָמַר לוֹ צַבַּאח: “מִשּׁוּם מַה שִּׁלַּחְתָּ אַיָּלָה זוֹ?” צָחַק כָּאן-מָא-כָּאן וְשִׁלַּח חָפְשִׁי גַם אֶת הַשְּׁאָר, וְאָמַר לוֹ: “כְּבוֹד-גְּבָרִים הוּא לְשַׁלַּח חָפְשִׁי אֶת הָאַיָּלוֹת שֶׁיְּלָדִים לָהֶן. לֹא פָנְתָה אַיָּלָה זוֹ כֹה וָכֹה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיְּלָדִים לָהּ, וּבִגְלַל זֶה שִׁלַּחְתִּי אוֹתָהּ, וְשִׁלַּחְתִּי אֶת הָאֲחֵרִים לִכְבוֹדָהּ”. אָמַר לוֹ צַבַּאח: “שַׁחְרֵר אוֹתִי שֶׁאֵלֵךְ אֶל בְּנֵי-מִשְׁפַּחְתִּי”. צָחַק וְהִכָּה אוֹתוֹ בִּקְצֵה הָרֹמַח עַל לִבּוֹ. נָפַל לָאָרֶץ מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ. וּבְעוֹד הֵם בְּכָךְ, נִרְאָה אָבָק שֶׁהֵרִימוּ אוֹתוֹ סוּסִים דּוֹהֲרִים, וְנִתְגַּלּוּ מִתַּחַת לוֹ פָּרָשִׁים וְאַבִּירִים. וְהַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה, שֶׁקְּבוּצַת אֲנָשִׁים סִפְּרָה לוֹ לַמֶּלֶךְ סָאסָאן, שֶׁכָּאן-מָא-כָּאן יָצָא לְצֵיד חַיּוֹת בָּר וּצְבִי וְאַיָּל, וְשָׁלַח נָסִיךְ מִדֵּילָם, גָ’אמִע שְׁמוֹ, וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים פָּרָשׁ, וְנָתַן לָהֶם מָמוֹן וְצִוָּה אוֹתָם שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת כָּאן-מָא-כָּאן. כְּשֶׁקָּרְבוּ אֵלָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם וְהָרַג אוֹתָם עַד לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם, בָּא הַמֶּלֶךְ סָאסָאן רָכוּב וְהִדְבִּיק אֶת הַצָּבָא וּמְצָאָם הֲרוּגִים. נִדְהַם וְחָזַר. תָּפְסוּ אוֹתוֹ בְּנֵי-מִשְׁפַּחְתָּם וְאָסְרוּ אוֹתוֹ בָּאזִקִּים. פָּנָה כָּאן-מָא-כָּאן וְהָלַךְ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהָלַךְ עִמּוֹ צַבַּאח הַבְּדוּאִי. וּבְעוֹד הֵם הוֹלְכִים, מָצָא בְּדַרְכּוֹ עֶלֶם עַל שַׁעַר-חָצֵר, נָתַן לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ הָעֶלֶם שָׁלוֹם. נִכְנַס לֶחָצֵר וְחָזַר וְעִמּוֹ שְׁתֵּי קְעָרוֹת בְּאַחַת מֵהֶן לֶבֶּן וּבַשְּׁנִיָּה פְּתוֹתֵי לֶחֶם וּבָשָׂר וְחֶמְאָה מֻתָּכָה מְפַעְפַּעַת בְּצִדָּם. שָׂם אֶת שְׁתֵּי הַקְּעָרוֹת לִפְנֵי כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר לוֹ: “כַּבְּדֵנוּ בָּזֶה שֶׁתֹּאכַל מִצֵּידֵנוּ”. סֵרַב כָּאן-מָא-כָּאן לֶאֱכֹל. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “מַה לְּךָ בֶּן-אָדָם, שֶׁאֵין אַתָּה אוֹכֵל?” אָמַר לוֹ: “דַּע שֶׁהַמֶּלֶךְ סָאסָאן לָקַח מִמֶּנִּי מַלְכוּתִי בְעשֶׁק וּבְאֵיבָה, עִם זֶה שֶׁהָיְתָה הַמַּלְכוּת לְאָבִי וַאֲבִי-אָבִי לְפָנַי, וְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ בַּעֲרִיצוּת אַחֲרֵי מוֹת אָבִי, וְלֹא הָיָה מַחֲשִׁיב אוֹתִי בִּגְלַל צְעִירוּת-שְׁנוֹתַי, וְנָדַרְתִּי נֶדֶר שֶׁלֹּא אֹכַל מִצֵּידַת אָדָם עַד שֶׁאֲנִי מְרַפֵּא אֶת לִבִּי מִירִיבִי”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “הִתְבַּשֵּׂר בְּטוֹב, שֶׁכְּבָר מִלֵּא אֱלֹהִים נִדְרְךָ, וְדַע שֶׁהוּא כָּלוּא בְּמָקוֹם אֶחָד, וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁיָּמוּת בְּקָרוֹב”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: " בְּאֵיזֶה בַּיִת הוּא עָצוּר?" אָמַר לוֹ: “בְּאוֹתָהּ כִּפָּה גְבוֹהָה”. הִתְבּוֹנֵן כָּאן-מָא-כָּאן לְאוֹתָהּ כִּפָּה גְבוֹהָה, וְרָאָה אֶת בְּנֵי-הָאָדָם נִכְנָסִים וְטוֹפְחִים עַל סָאסָאן, שֶׁהוּא נֶאֱנָק אַנְקוֹת מָוֶת. קָם כָּאן-מָא-כָּאן וְהָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ כִּפָּה וְרָאָה בְּעֵינָיו מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, חָזַר לִמְקוֹמוֹ וְיָשַׁב לֶאֱכֹל וְאָכַל דָּבָר מֻעָט, וְהִנִּיחַ מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִן הַבָּשָׂר בְּצִקְלוֹנוֹ. יָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַד שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַלַּיְלָה, וְיָשַׁן אוֹתוֹ עֶלֶם שֶׁאֵרַח אוֹתוֹ אֶצְלוֹ. הָלַךְ כָּאן-מָא-כָּאן אֶל הַכִּפָּה שֶׁסָּאסָאן בְּתוֹכָהּ, וְהָיוּ סָבִיב לָהּ כְּלָבִים שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ. הִתְנַפֵּל עָלָיו כֶּלֶב מִן הַכְּלָבִים, הִשְׁלִיךְ לוֹ נֵתַח מִן הַבָּשָׂר שֶׁבְּצִקְלוֹנוֹ, וְלֹא חָדַל מִלְּהַשְׁלִיךְ בָּשָר לַכְּלָבִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַכִּפָּה וְהִמְשִׁיךְ בְּדַּרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ סָאסָאן. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ בְּקוֹל רָם: “מִי אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי כָּאן-מָא-כָּאן, שֶׁשַּׂמְתָּ כָּל מַעֲיָנֶיךָ לְהָרְגוֹ. וְהִפִּיל אוֹתְךָ אֱלֹהִים בְּרֹעַ-הַנְהָגָתְךָ. כְּלוּם לֹא דַי לְךָ בָּזֶה שֶׁלָּקַחְתָּ אֶת מַלְכוּתִי וְאֶת מַלְכוּת אָבִי וַאֲבִי-אָבִי, עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגֵנִי?” נִשְׁבַּע סָאסָאן שְׁבוּעַת-שֶׁקֶר שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, וְשֶׁהַדְּבָרִים לֹא נְכוֹנִים הֵם. סָלַח לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ אַחֲרַי”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי יָכוֹל לִצְעֹד צַעַד אֶחָד, שֶׁאָפְסוּ כֹּחוֹתַי”. אָמַר לוֹ כָּאן-מָא-כָּאן: “אִם כָּךְ הַדָּבָר נִקַּח לָנוּ שְׁתֵּי סוּסוֹת וְנִרְכַּב אֲנִי וְאַתָּה וְנָשִׂים פָּנֵינוּ לַמִּדְבָּר”. עָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר, וְרָכְבוּ הוּא וְסָאסָאן וְנָסְעוּ עַד הַבֹּקֶר. הִתְפַּלְּלוּ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, וְנָסְעוּ, וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְגַן, וְיָשְׁבוּ בוֹ מְשׂוֹחֲחִים. קָם כָּאן-מָא-כָּאן אֶל סָאסָאן וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם נִשְׁאֲרָה בְּלִבְּךָ טִינָא עָלַי?” אָמַר לוֹ סָאסָאן: “לֹא, חַי-אֱלֹהִים”. הִסְכִּימוּ שֶׁיַּחְזְרוּ לְבַגְדָאד. אָמַר צַבַּאח הַבְּדוּאִי: “אֲנִי אֶעֱבֹר לִפְנֵיכֶם וַאֲבַשֵּׂר אֶת בְּנֵי-הָאָדָם”. עָבַר לִפְנֵיהֶם וּבִשֵּׂר לַאֲנָשִׁים וּלְנָשִׁים. יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ הָאֲנָשִׁים בְּתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם, וְנִצְבָה קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְהִיא כְאַגַּן הַסַּהַר מַזְהִיר בְּאוֹרוֹתָיו בְּאִישׁוֹן הָאֲפֵלָה. נִגַּשׁ אֵלֶיהָ כָּאן-מָא-כָּאן, וְנִמְשְׁכָה נֶפֶשׁ אֶל נֶפֶשׁ וְנִכְסַף גּוּף אֶל גּוּף, וְלֹא נִשְׁאֲרָה לִבְנֵי הַדּוֹר שִׂיחָה אֶלָּא בְּעִנְיַן כָּאן-מָא-כָּאן. הֵעִידוּ לוֹ הַפָּרָשִׁים שֶׁהוּא הָאַמִּיץ בִּבְנֵי-הַדּוֹר, וְאָמְרוּ: “אֵין טוֹב שֶׁיִּהְיֶה עָלֵינוּ שֻׂלְטָאן אֶלָּא כָּאן-מָא-כָּאן, וְשֶׁתַּחֲזֹר אֵלָיו מַלְכוּת אֲבִי-אָבִיו כְּפִי שֶׁהָיָה”. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְסָאסָאן, הִנֵּה נִכְנַס אֶל נֻזְהַת אַלזַּמָאן. אָמְרָה לוֹ: “רוֹאָה אֲנִי, שֶׁבְּנֵי-אָדָם אֵין לָהֶם שִׂיחָה אֶלָּא בִדְבַר כָּאן-מָא-כָּאן, וְהֵם מְתָאֲרִים אוֹתוֹ בִּתְכוּנוֹת שֶׁתֵּלֶא הַלָּשׁוֹן לְתָאֲרָן”. אָמַר לָהּ: “אֵינָהּ דּוֹמָה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה. שֶׁכֵּן אֲנִי רְאִיתִיו, וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מִדָּה מִמִּדּוֹת הַשְּׁלֵמוּת, וְלֹא הַכֹּל מִמַּה שֶׁשּׁוֹמְעִים נֶאֱמָר. וְאוּלָם בְּנֵי-הָאָדָם מְחַקִּים אִישׁ אֶת אָחִיו בְּדַבְּרָם בְּשִׁבְחוֹ וּבְאַהֲבָתָם אוֹתוֹ. וְהִרְגִּיל אֱלֹהִים עַל לְשׁוֹן-בְּנֵי-אָדָם שִׁבְחוֹ, עַד שֶׁנָּטוּ אֵלָיו לִבּוֹת תּוֹשָׁבֵי בַגְדָאד וְלֵב הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן הַבּוֹגֵד וְהַמּוֹעֵל, וּכְבָר אָסַף לוֹ צְבָאוֹת מִכָּל הַמְּדִינוֹת. וּמִי הוּא זֶה הַמּוֹשֵׁל בָּאֲרָצוֹת שֶׁיַּסְכִּים לִהְיוֹת נָתוּן תַּחַת יַד מוֹשֵׁל יָתוֹם שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ?” אָמְרָה לוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן: “וּמַה הוּא שֶׁשַּׂמְתָּ בְּדַעְתְּךָ?” אָמַר לָהּ: “שַׂמְתִּי בְּדַעְתִּי לְהָרְגוֹ, וְיִהְיֶה הַמִּשְׁנֶה דִנְדָּאן נִכְזָב בִּשְׁאִיפָתוֹ וְיִכָּנֵס בְּעֻלִּי וְיָסוּר לְמִשְׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא תִּשָׁאֵר לוֹ דֶרֶךְ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי”. אָמְרָה לוֹ נֻזְהַת אַלזַּמָאן: "הַבְּגִידָה מְכֹעֶרֶת כְּלַפֵּי זָרִים, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּלַפֵּי קְרוֹבִים. וְהַנְּכוֹחָה הִיא שֶׁתַּשִּׂיא לוֹ אֶת בִּתְּךָ קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְתִשְׁמַע מַה שֶׁנֶאֱמַר בְּמַה שֶׁעָבַר מִן הַזְּמָן:

אִם הֵרִים הַזְּמַן עָלֶיךָ אָדָם וַיְנַשֵּׂא,

אִם גַּם אַתָּה זַכָּאי מִמֶּנּוּ, וְלוּ גַם הִתְנַשֵּׂא,

תֵּן לוֹ אֲשֶׁר לוֹ לְפִי מַעֲלָתוֹ כַּחֹק,

פֶּן תַּשִּׂיגְךָ יָדוֹ אִם קָרוֹב וְאִם רָחוֹק.

וּבַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ בּוֹ רָע אַל תְּדַבֵּר,

פֶּן תְּהִי מֵאֲשֶׁר טוֹבָה מֵעָלָיו יַעֲבֵר,

כַּמָּה בַּחֲדַר-הַנָּשִׁים מִן הַכַּלָּה נֶהְדָּרוֹת יוֹתֵר,

וְאוּלָם רַק אֶת הַכַּלָּה הַזְּמַן מְאַשֵּׁר.

כְּשֶׁשָּׁמַע סָאסָאן מִפִּיהָ דְבָרִים אֵלֶּה, וְהֵבִין אֶת הַשִּׁיר וְאֶת הַחֲרוּזִים, קָם בְּכַעַס מֵאֶצְלָהּ וְאָמַר: “אִלּוּלֵא יָדַעְתִּי שֶׁמִּתְלוֹצֶצֶת אַתְּ, הָיִיתִי מֵסִיר בַּחֶרֶב אֶת רֹאשֵׁךְ, וּמְכַבֶּה אֶת נֵר נִשְׁמָתֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “בּוֹ בִּזְמַן שֶׁאַתָּה כּוֹעֵס עָלַי, אֵין אֲנִי אֶלָּא מִתְבַּדַּחַת עִמְּךָ”. נָפְלָה לְפָנָיו וְנָשְׁקָה רֹאשׁוֹ וְיָדָיו וְאָמְרָה לוֹ: “הַנְּכוֹחָה הִיא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשְׁבָהּ, וְסוֹף סוֹף נְטַכֵּס תַּחְבּוּלָה אֲנִי וְאַתָּה שֶׁנַּהֲרֹג אוֹתוֹ בָּהּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע מִפִּיהָ דְבָרִים אֵלֶּה, שָׂמַח וְאָמַר לָהּ: “חוּשִׁי לִמְצֹא עָרְמָה וְהָסִירִי יְגוֹנִי, שֶׁכְּבָר נִנְעֲלוּ כָּל שַׁעֲרֵי עָרְמָה בְּפָנַי”. אָמְרָה לוֹ: “מָצוֹא אֶמְצָא לְךָ עָרְמָה לְהַכְרִיתוֹ”. אָמַר לָהּ: “עַל-יְדֵי מָה?” אָמְרָה לוֹ: “עַל-יְדֵי שִׁפְחָתִי, בָּאכּוּן שְׁמָהּ, שֶׁהִיא מֻמְחָה בְּעָרְמָה”. וְהָיְתָה אוֹתָהּ שִׁפְחָה מִן הַמְּבִיאוֹת פֻּרְעָנוּת בְּיוֹתֵר בַּזְּקֵנוֹת, וּלְפִי אֱמוּנָתָהּ נֶחְשְׁבָה אִי-עֲשִׂיַּת הַתּוֹעֵבָה לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר. וּכְבָר גִּדְּלָה אֶת קֻצִ’יַ-פַכָּאן וְאֶת כָּאן-מָא-כָּאן, אֶלָּא שֶׁכָּאן-מָא-כָּאן הָיָה נוֹטֶה אֵלֶיהָ יוֹתֵר, וּמֵרֹב נְטִיָּתוֹ אֵלֶיהָ, הָיָה שׁוֹכֵב תַּחַת רַגְלֶיהָ. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּי אִשְׁתּוֹ דְּבָרִים אֵלֶּה, אָמַר: “עֵצָה זוֹ נְכוֹחָה הִיא”. הֵבִיא אֶת הַשִּׁפְחָה בָּאכּוּן בַּאֲפֵלַת-הַלַּיְלָה וְסָח לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע, וְצִוָּה עָלֶיהָ לְהִתְאַמֵּץ בַּהֲרִיגָתוֹ. וְהִבְטִיחַ לָהּ כָּל-טוּב. אָמְרָה לוֹ: “פְּקֻדָּתְךָ תִּתְמַלֵּא. וְאוּלָם מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִמְּךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁתִּתֶּן לִי פִּגְיוֹן מָשְׁקֶה בְּמֵי-הַמָּוֶת, שֶׁאֲמַהֵר לְךָ בְּהַשְׁמָדָתוֹ”. אָמַר סָאסָאן: “הֲרֵי הוּא לְפָנַיִךְ”. הֵבִיא לָהּ פִּגְיוֹן הָעוֹבֵר כִּמְעַט כְּחָלוּץ לִפְנֵי הַמָּוֶת. וְהָיְתָה אוֹתָהּ זְקֵנָה כְּבָר שָׁמְעָה אֶת הַסִּפּוּרִים וְאֶת הַשִּׁירִים, וְיוֹדַעַת בְּעַל-פֶּה אֶת הַבִּלְתִּי שְׁכִיחִים שֶׁבָּהֶם וְאֶת הַמַּעֲשִׂיּוֹת. לָקְחָה הַפִּגְיוֹן וְיָצְאָה מִן הַבַּיִת מְהַפֶּכֶת בְּדַעְתָּהּ, מַה הוּא שֶׁיִּהְיֶה עַל יָדוֹ הַכִּלָּיוֹן. בָּאָה אֶל כָּאן-מָא-כָּאן, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְמִלּוּא הַבְטַחַת קֻצִ’יַ-פַכָּאן. הָיָה מְהַרְהֵר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה בְּבַת-דּוֹדוֹ קֻצִ’יַ-פַכָּאן, וְנִתְלַקְּחָה מֵאַהֲבָתָהּ בְּלִבּוֹ הָאֵשׁ. וּבְעוֹד הוּא בְּכָךְ, נִכְנְסָה אֵלָיו הַשִּׁפְחָה בָּאכּוּן כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: “הִגִּיעָה שְׁעַת הָאִחוּד וְחָלְפוּ יְמֵי הַפֵּרוּד”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּךְ אָמַר לָהּ: “כֵּיצַד שְׁלוֹמָהּ שֶׁל קֻצִ’יַ-פַכָּאן?” אָמְרָה לוֹ בָּאכּוּן: “דַּע שֶׁהִיא טְרוּדָה בְּאַהֲבָתְךָ”. בְּאוֹתָה שָׁעָה קָם כָּאן-מָא-כָּאן לִקְרָאתָהּ וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְנָתַן אוֹתָם לָהּ וְהִבְטִיחַ לָהּ כָּל-טוּב. אָמְרָה לוֹ: “דַּע שֶׁאֲנִי לָנָה אֶצְלְךָ הַלַּיְלָה מְסַפֶּרֶת לְךָ מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וּמְשַׁעֲשַׁעַת אוֹתְךָ בְּסִפּוּרֵי כָּל אַסִּיר-אַהֲבָה שֶׁהֶחֱלוּ אוֹתוֹ כִסּוּפִים”. אָמַר לָהּ כָּאן-מָא-כָּאן: “סַפְּרִי לִי סִפּוּר שֶׁיְּשַׂמַּח אֶת לִבִּי וְיָסִיר צַעֲרִי”. אָמְרָה לוֹ בָּאכּוּן: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. יָשְׁבָה לְצִדּוֹ, וְאוֹתוֹ דֶקֶר בִּבְגָדֶיהָ מִבִּפְנִים. אָמְרָה לוֹ: “דַּע שֶׁהָעָרֵב בְּמַה שֶׁשָּׁמְעוֹ אָזְנַי הוּא סִפּוּר אוֹכֵל הַחֲשִׁישׁ”.


  1. היינו מי שהיה קודם לכן בזבל.  ↩

  2. לוחם מלחמת הקודש, תואר שנתן לגבורים גדולים.  ↩

  3. הכליף עלי היה ידוע כגבור קרב.  ↩

  4. המלאך הממונה על גן–עדן.  ↩

  5. שמות בדואים קדומים מצורפים סתם.  ↩

  6. ערבות סוריה.  ↩

  7. הממית.  ↩

  8. המשגע.  ↩

  9. קראן פרשה ז פסוק קבה.  ↩

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

יורשי פרעה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

שלושה מקרים קטנים קרו בעירי הקטנה.

העוזר בבית הרוקח, נער יפה-עינים ובעל תלתים מסולסלים, נפל מן המדרגות בבית איש עברי.

מדוע נפל מן המדרגות?

יש אומרים כי אנטוני נפל בדרך הטבע: המדרגות צרות וגבוהות, הלילה היה ליל חושך; יש אומרים, כי עוד דבר אחד בגו, הוא – שהיה הנער שכּור; יש אומרים, של נפל מעצמו, כי הפילו איזה אב, הגר בבית הזה, בגלל בתו, הגרה אצלו; ויש אומרים, כי כל הסבּות האלה הולידו את מפלת אנטוני בבת אחת.

המקרה השני רע עוד מן הראשון:

מורה דברי-הימים בבית-הספר העממי בא אל חנוָני אחד לקנות דגים-מלוחים בהקפה, והחנוָני השיב את פניו ריקם.

מדוע לא נתן החנוָני בהקפה לאדם גדול כזה דגים-מלוחים קטנים? גם בזה נפלה מחלוקת בין המסַפּרים. יש אומרים כי הסוחר הזה אינו נותן בהקפה שלום אדם, בין שהוא בן-ברית ובין שאינו בן-ברית, בין שהוא עשיר ובין שהוא עני; יש אומרים, שכל החנוָנים גדרו גדר לבלתי תת להמורה בהקפה, משום שלא שילם עוד אף חוב אחד מחובותיו הרבים; ועוד יש אומרים, שהמורה ביקש דגים-מלוחים בחנות של סחורות האַמה, על-פי טעות או על-פי סבּה אחרת, והסוחר לא יכול למלאות את חפצו.

המקרה השלישי לא נופל הוא משני המקרים הראשונים.

בבית אחד מבעלי-הפקודות היו משׂחקים בקוביא והיו מסובים שם יותר מאשר בבני-ברק, כי לא לבד שהגיע זמן תפילת-שחרית, אלא שגם היום השני פנה לערוב. הממונה על המסים והארנוניות היה בין הקרואים, וברשעת ה“מלך” הירוק או האדום אבּד את כל כספו. התעקש הפקיד, אך עיקש היה גם ה“מלך”, והחברים אינם מקשיבים בקול האומלל ומבקשים גם צלצול מטבעות.

– הלווּני – התחנן אליהם.

אך מי לא ידע, כי על ידי הלוָאה באמצע המשׂחק יתהפך הגלגל?

– האם גר איש עברי בבית הזה? – שאל גוב ה-המסים.

– יש – ענה בעל-הבית.

ובפקודת הפקיד הבהילו המשרתים את היהודי.

– הלווני כסף! – קרא הפקיד.

אדוני הנאוֹר – התחנן העברי – איככה אלווה לך, ולי אין?

– שקר בפיך – קרא דורש הכסף – כל יהודי עשיר הוא!

– אבל אני מלמד!

– הלווני כסף!

– אדוני הנאוֹר …

– הלווני, כי אם לא תתן כרגע …

אז העיז המלמד פניו וַיאמר:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.