רקע
שמשון מלצר
כֶּתֶר
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

 

א

בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן פְּרוּצָה מִסָּבִיב הַגָּדֵר

וְעֵז אוֹ פָּרָה וְגַם סוּס בַּפִּרְצָה בָּהּ נִכְנָס וְעוֹבֵר,

הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי מַצֵּבוֹת וּמְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ עַל קְבָרִים

לִלְחוֹךְ אֶת הָעֵשֶׂב הַטּוֹב הַמּוֹרִיק רַעֲנָן לָעֲבָרִים.


בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן הַקְּבָרִים צְפוּפִים־צְפוּפִים,

זְרוּעִים כְּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה צִיּוּנִים כְּפוּפִים־כְּפוּפִים.

עָלוּ עֲשָׂבִים בְּלֶחְיָהּ שֶׁל כָּל אֶבֶן בָּכוּת וְגִלְעָד,

כִּסְּתָה יְרוֹקָה כָּל לְפַ“ק וּבָלְעָה הַפֵּאנוּ”נִים כִּמְעָט.


בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן רַק אַחַת יְחִידָה מַצֵּבָה

עוֹמֶדֶת יָשָׁר זְקוּפָה, לֹא כְּפוּפָה וּגְחוּנָה מִשֵּׂיבָה:

הָעֵשֶׂב סָבִיב לָהּ יָרֹק וּפָרָה לְלַחֲכוֹ אֵין נִגֶּשֶׁת,

כִּי זוֹ מַצַּבְתָּהּ שֶׁל שָׂרָה הַצַּדֶּקֶת אִמּוֹ שֶׁל הַבֶּעשׁ"ט.


אִמּוֹ שֶׁל הַבֶּעשׁ"ט נִפְטְרָה עֲנִיָּה מְרוּדָה וּגְמוּרָה

וְקֶבֶר כָּרוּ לָהּ עִם שְׁאָר הַקְּבָרִים שֶׁבִּקְצֵה הַשּׁוּרָה.

שָׁנָה הִצְטָרְפָה אֶל שָׁנָה עַד שֶׁבָּא וְהִגִּיעַ הַיּוֹם

לְהַצִּיב מַצֵּבָה עַל קִבְרָהּ – וְאוּלָם לֹא נוֹדַע הַמָּקוֹם.


נָסְעוּ לַצַּדִּיק שֶׁל הַדּוֹר – וְאֵי דוֹר שֶׁאֵין לוֹ צַדִּיקוֹ –

שָׁמַע הַצַּדִּיק וְהֶחְזִיק זְקָנוֹ בְּכַפּוֹ וְהֶחְלִיקוֹ,

וַיֹּאמֶר: קְחוּ שְׁתַּיִם פָּרוֹת צְעִירוֹת לֹא עֻבַּד בָּן בְּעֹל

וְנָשְׂאוּ אֶת מַצֶּבֶת שָׂרָה וְתֻצַּב בַּאֲשֶׁר שָׁם תִּפֹּל.


נָשְׂאוּ הַפָּרוֹת עַל גַּבָּן אֶת הָאֶבֶן, וְהִיא לֹא־קְשׁוּרָה,

וַיִּשַּׁרְנָה בֵּינוֹת הַקְּבָרִים וַיַּפִּילוּהָ בִּקְצֵה הַשּׁוּרָה.

רָאָה וְיָדַע כָּל רוֹאֶה כִּי נוֹדַע וְנִמְצָא הַמָּקוֹם,

וְכָאן הוּא קִבְרָהּ שֶׁל שָׂרָה, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, עַד הַיּוֹם.


 

ב

בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן קְבוּרָה גַּם זְקֶנְתֵּנוּ רָחֵל,

הִיא סַבְתָּא דְסַבְתָּא דִידַן, הַנְּגִידָה בַּעֲלַת הַמַּקֵּל.

וְזֶה הַמַּקֵּל הוּא הָיָה מֵעָנָף רֵיחָנִי שֶׁל גֻּדְגָּד,

סִקּוּס בִּכְתֵפוֹ שֶׁל סִקּוּס וְרֵיחוֹ עוֹלָמִית בּוֹ עָמָד.


וּכְשֵׁם שֶׁהָרֵיחַ עָמַד עוֹלָמִית בְּעֵצוֹ שֶׁל מַקֵּל –

עָמְדָה הַחָכְמָה בָּהּ תָּמִיד, בִּזְקֶנְתֵּנוּ שֶׁלָּנוּ רָחֵל.

אוּלָם לַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה גַּם נוֹסְפָה עֲשִׁירוּת וּגְדֻלָּה,

עַל־כֵּן זֶה מַקֵּל הַגֻּדְגָּד גַּם הָיְתָה לוֹ לְמַעְלָה גֻּלָּה


שֶׁל כֶּסֶף סָגוּר וּמִקְשָׁה וְסָבִיב בַּכֹּתֶרֶת נֶחְרַת:

“שַׁיָּךְ לַנְּגִידָה הַגְּבִירָה הֲלֹא הִיא הָאִשָּׁה כְּמָרַת…”

וּמִלְּבַד הַמַּקֵּל עִם גֻּלָּה וְרֵיחוֹ גֻדְגָּדִי שֶׁלֹּא פָּג

הָיְתָה לָהּ קֻפְסָה שֶׁל זָהָב, הֲלֹא הִיא הַקֻּפְסָה שֶׁל טַבַּק.


וְסַבְתָּא שֶׁלָּנוּ רָחֵל נִפְטְרָה גְּבִירָה הֲדוּרָה,

כָּרוּ אֶת קִבְרָהּ בְּמָקוֹם מְכֻבָּד בְּאֶמְצָעִית הַשּׁוּרָה.

וְהוֹאִיל וְהָיְתָה דַעְתָּנִית וְהָיְתָה חֲכָמָה וַעֲשִׁירָה –

כָּתְבוּ מַצַּבְתָּהּ בְּזָהָב, שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ כָּל אוֹת מְאִירָה.


וְיוֹם הִתְקַשֵּׁר אֶל לֵילוֹ, בָּא חֹרֶף וָקַיִץ וּסְתָו,

וְגֶשֶׁם עִם שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ מָחֲקוּ אֶת אוֹתִיּוֹת הַזָּהָב.

שָׁנָה הִצְטָרְפָה אֶל שָׁנָה, עַד שֶׁבָּא וְהִגִּיעַ הַיּוֹם

וּבָאוּ לִפְקוֹד אֶת הַקֶּבֶר – וְשׁוּב לֹא נוֹדַע הַמָּקוֹם.


 

ג

אוּלָם בְּעוֹדָן בַּחַיִּים זְקֶנְתֵּנוּ הָיְתָה שְׁכֵנָה

שֶׁל אֵם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זְצַ"ל, הַצַּדֶּקֶת שָׂרָה הַזְּקֵנָה.

הָיוּ מוֹקִירוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְהָיוּ מְגַלְגְּלוֹת בְּשִׂיחָה:

“שְׁבִי, שְׁכֶנְתִּי הַיְקָרָה, הִתְכַּבְּדִי וּקְחִי נָא רִיחָה”.


יוֹשֶׁבֶת גַּם סַבְתָּא רָחֵל עַל כִּסֵּא הָאַלּוֹן הַמְכֻבָּד

וּמַשְׁעֶנֶת גַּבָּהּ בַּמִּשְׁעָן הַגָּבוֹהַּ מְאֹד וּמְגֻיָּד:

יָדֶיהָ עַל שְׁתֵּי הַיָּדוֹת וַהֲדֹם לְרַגְלֶיהָ שְׁרַפְרָף,

גֻּלַּת הַמַּקֵּל בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ הַקֻּפְסָה שֶׁל זָהָב.


"קְחִי נָא, שָׂרָה, עוֹד רִיחָה. אַתְּ תָּמִיד אַךְ־זֶה־בָּאת – וְאֵינֵךְ.

וּמַה מַּעֲשַׂיִךְ, שָׂרָה? וְיִשְׂרֻאלִיק בְּנֵךְ־זְקוּנֵךְ?"

שׁוֹלַחַת שָׂרָה אֶצְבָּעָהּ עִם גֻּדְלָהּ לְקֻפְסַת הַזָּהָב,

נוֹטֶלֶת קַמְצוּץ קְטַנְטַן וּמַגֶּשֶׁת אוֹתוֹ אֶל הָאַף.


"הַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי! לְמַעֲשַׂי תִּשְׁאָלִינִי, רָחֵל?

וְכִי מָה אֶתְאוֹנֵן עוֹד, חָלִילָה? חַיָּה אֲנִי שֶׁבַח לָאֵל.

הַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי! וְיִשְׂרֻאלִיק בְּנִי שֶׁיִּחְיֶה –

רָחֵל יַקִּירָה, הֵן תֵּדְעִי מַה יִּשְׂרֻאלִיק בְּנִי לִי עוֹשֶׂה…


בּוֹרֵחַ לַיַּעַר, עוֹזֵב אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָרַבִּי,

בָּאִים וְאוֹמְרִים לִי: בָּרַח – וְנֶחְתָּךְ בִּי מִצַּעַר לִבִּי.

הַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי וְהַפְּטְשִׁי! מֶה חָרִיף הַטַּבַּק וּמַה טּוֹב…"

כַּנְפוֹת מִטְפַּחְתָּהּ רוֹעֲדוֹת וְדִמְעָה מֵעֵינֶיהָ תִּטּוֹף.


“הַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ!” – מְשִׁיבָה זְקֶנְתֵּנוּ דְּבָרָהּ –

"אַל נָא, יַקִּירָה, אַל תִּבְכִּי, מָה עִנְיָן כָּאן לְבֶכִי, שָׂרָה?

הֵן כָּךְ גַּם הָיָה חֲתָנִי עַזְרִיאֵל אֶבֶן־פָּז שֶׁיִּחְיֶה,

עָזַב אֶת הַחֶדֶר וְגָז – וְהַיּוֹם הֵן תֵּדְעִי מָה הוֹיֶה.


בִּטְשֶׁרְנוֹבִיץ הוּא מְשָׁרֵת בְּמִשְׂרָה בִּ’שְׁלשָׁה כְּתָרִים',

וְיֵשׁ שָׁם כַּמָּה נֶאֱמָנִים וְכֻלָּם לְמִשְׁמַעְתּוֹ הֵם סָרִים.

וְלֹא מְשָׁרֵת הוּא, שָׂרָה, רַק אָדוֹן הוּא וָשָׂר, שֶׁהֲרֵי

לְפָנָיו בְּעָלָיו גַּם עוֹמְדִים כְּעַבְדָּא קַמָּא מָארֵיהּ.


הַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ! עֲגָלִים נַעֲשִׂים בְּקָרִים,

וְיִשְׂרֻאלִיק אַף הוּא עוֹד יִגְדַּל וְיִזְכֶּה לִ’שְׁלשָׁה כְּתָרִים'".

“אָמֵן וְאָמֵן!” – מְשִׁיבָה הַצַּדֶּקֶת שָׂרָה בַּאֲנָחָה –

"נִחַמְתְּ אֶת לִבִּי, לִבָּתִי, וְתָבוֹא גַם עָלַיִךְ בְּרָכָה.


אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ עַכְשָׁו, לְיִשְׂרֻאלִיק בְּנִי הַיָּתוֹם,

שֶׁיִּהְיֶה לְרָצוֹן וּלְכָבוֹד לְאָבִיו הַשּׁוֹכֵן בַּמָּרוֹם?

הוֹי עוּצִי, רָחֵל, מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּקֵּד בַּתּוֹרָה

וּפוֹתֵחַ לִבּוֹ לִדְבָרָהּ וּפוֹקֵחַ עֵינָיו לְאוֹרָהּ?"


וְסַבְתָּא שֶׁלָּנוּ רָחֵל, שֶׁהָיְתָה חֲכָמָה וּנְבוֹנָה,

צִמְצְמָה שִׂפְתוֹתֶיהָ גֻּדְגָּד וּבִקְשָׁה הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה.

בִּקְשָׁה וּמָצְאָה וּמִיָּד הַדָּבָר בְּלִבָּהּ כְּבָר מוּכָן:

“אוּלַי תִּמְסְרִי אֶת יִשְׂרֻאלִיק לַחֶדֶר לִהְיוֹת רֵישְׁדּוּכָן?”

 

ד

וְכָךְ הָיוּ שְׁתֵּי הַזְּקֵנוֹת מְגַלְגְּלוֹת בֵּינֵיהֶן הַשִּׂיחָה,

וְסַבְתָּא רָחֵל מְכַבֶּדֶת אֶת שָׂרָה שְׁכֶנְתָּהּ בְּרִיחָה.

וְכָךְ הֵן תִּבְּלוּ דִבְרֵיהֶן בְּטַבַּק עוֹד קִמְעָה וְקִמְעָה,

פִּקְחוּת גְּדוֹלָה בַּהַפְּטְשׁוּ, בַּהַפְּטְשִׁי מִסְתַּתֶּרֶת דִּמְעָה.


כָּךְ יוֹם הִתְקַשֵּׁר אֶל לֵילוֹ וּמֵעֵתְלְעֵת בָּא אַחַר מֵעֵתְלְעֵת,

וְסַבְתָּא רָחֵל עִם שָׂרָה כְּבָר הָיוּ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת.

וְהוֹאִיל וּלְמַטָּן הֵן הָיוּ שְׁכֵנוֹת נֶאֱהָבוֹת וּנְעִימוֹת,

וַדַּאי לֹא הִפְרִידוּ בֵּינָן מִלָּשֶׁבֶת יַחְדָּו אַחֲרֵי־מוֹת.


וּבְכֵן הֵן יוֹשְׁבוֹת סְמוּכוֹת לְרַגְלֵי בַּעֲלֵיהֶן עַל שְׁרַפְרָף.

וּלְסַבְתָּא רָחֵל אֵין מַקֵּל, נִשְׁאֲרָה רַק קֻפְסַת הַזָּהָב.

כִּי סַבְתָּא רָחֵל גַּם בָּרוֹם מְחַבֶּבֶת שִׂיחָה עִם רִיחָה.

“הַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ וְהַפְּטְשׁוּ!” – הִיא פּוֹתַחַת בְּנַחַת שִׂיחָהּ –


"רְאִי נָא, שָׂרָה יְקָרָה, אֵיךְ לְמַטָּה עֶדְרֵי־עֲדָרִים

שֶׁל עָבִים וְרֻדּוֹת שָׁם רוֹעִים עַל גַּבֵּי עֲנָנִים־הֲרָרִים…

נִרְאֶה שָׁם לְמַטָּה הַיּוֹם מִתְקָרֵב אֶל קִצּוֹ וּמַעֲרִיב,

סָגְרוּ תִינוֹקוֹת סִפְרֵיהֶם וְהוֹלְכִים לְמִנְחָה־וּמַעֲרִיב.


וּמִי הַהוֹלֵךְ בְּרֹאשָׁם? הוֹי הַבִּיטִי, שָׂרָה יַקִּירָה,

הֵן זֶהוּ יִשְׂרֻאלִיק בְּנֵךְ הַמּוֹלִיךְ יְלָדָיו בְּשִׁירָה!

הַבִּיטִי, הַבִּיטִי, שָׂרָה, כְּרוֹעֶה עִם צֹאנוֹ כֵּן הוּא בָּא,

הִנֵּה הֵם עוֹנִים בְּמַקְהֶלֶת אָמֵן וִיהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא…


הַקְשִׁיבִי, שָׂרָה, הֵן קוֹלָם מִתְרוֹמֵם וּמַגִּיעַ עַד כָּאן,

וְכָל הָרְקִיעִים נִפְתָּחִים לְיִשְׂרֻאלִיק בְּנֵךְ רֵישְׁדּוּכָן…

שִׁמְעִי נָא, שִׁמְעִי נָא, שָׂרָה, הֵן גַּם כָּאן מְזַמְּרִים לִקְרָאתָם,

עוֹנִים לְשִׁירַת מַקְהַלְתּוֹ הַבּוֹקְעָה וְעוֹלָה מֵהָתָם…"


אוּלָם הַצַּדֶּקֶת שָׂרָה הִיא שׁוֹתֶקֶת, לְמַטָּה כְּפוּפָה,

אָזְנָהּ יְמָנִית נְטוּיָה וְלֶחְיָהּ יְמָנִית שְׁטוּפָה

וּכְנַף מִטְפַּחְתָּהּ הַשְּׂמָאלִית כְּלַפֵּי מַעְלָה מַרְעֶדֶת קִמְעָה


לְאַט מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת וְיוֹרְדוֹת בְּמַחְרֹזֶת דִּמְעָה עַל דִּמְעָה.


וְסַבְתָּא רָחֵל מַבִּיטָה וְרוֹאָה כָּל דִּמְעָה שֶׁתִּטּוֹף

נוֹפְלָה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל יִשְׂרֻאלִיק, זוֹהֶרֶת כָּאֶבֶן־הַטּוֹב,

וְאֶבֶן לְאֶבֶן יַחְדָּו מִשְׁתַּבְּצוֹת לִהְיוֹת כֶּתֶר אֶחָד –

וְסַבְתָּא רָחֵל מְבִינָה כִּי ‘שְׁלשָׁה כְּתָרִים’ זֶה מְעָט…


וְסַבְתָּא רָחֵל מְבִינָה כִּי יֵשׁ כֶּתֶר אֶחָד וְיָחִיד,

שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹדוֹ מִשְּׁלשָׁה וְזָהֳרוֹ בּוֹ עוֹמֵד עוֹלָמִית…

וְדִמְעָה מִתְקַשְּׁרָה בְּעֵינָהּ, אַךְ לְמַטָּה נָטוֹף לֹא תִטּוֹף.

זֶה סוֹף סִפּוּרָן שֶׁל זְקֶנְתִּי וְאִמּוֹ שֶׁל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב.


תש"ב


 

הערות וביאורי המשורר

רָחֵל אֵשֶׁת ר' יִצְחָק וַיינְשֶׁעל הָיָה לָהּ מַקֵּל עִם רֹאשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְהָיְתָה מְרִיחָה טַאבִּיקָא מִקֻּפְסָה אַחַת עִם אִמּוֹ שֶׁל הַבֶּעשׁ“ט זצ”ל וּמֵתָה בְּזִקְנָה טוֹבָה, וַחֲתָנָהּ הַצָּעִיר ר' עַזְרִיאֵל גָּאלְדְשְׁטֵיין הָיָה פָּקִיד אֵצֶל הַפִירְמָה “דִּיא דְּרַייא קְרָאנֶען” (“שְׁלשָׁה כְּתָרִים”) בִּטְשֶׁערְנָאוִויץ וּבְעָלָיו עָמְדוּ לְפָנָיו כְּעַבְדָּא קַמָּא מָרֵיהּ (מָסֹרֶת־מִשְׁפָּחָה רְשׁוּמָה עַל גַּבֵּי טַבְלָה שֶׁל מִשְׁנָיוֹת בְּבֵית־אַבָּא). בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת – בִּטְלוּסְט; עַזְרִיאֵל אֶבֶן־פָּז – בֵּין כְּלֵי־הַפֶּסַח בְּבֵית־אַבָּא הָיָה נִשְׁמָר בִּזְהִירוּת בַּקְבּוּק מְרֻבָּע שֶׁעָבַר בִּירֻשָּׁה, וְהָיָה חָקוּק בּוֹ: עַזְרִיאֵל גָאלְדְשְׁטֵיין.

המלצות קוראים
תגיות