רקע
שמשון מלצר
מַעֲשֶׂה בִּמְלַמֵּד, בְּשׁוֹדֵד וּבְאַף
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

רַבִּי לֵיבּוּשׁ הָיָה מְלַמֵּד דַּרְדַּקִּים,

מְרֻחָק מִבֵּיתוֹ – מֶרְחַקֵּי מֶרְחַקִּים!


רַק בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, לִפְנֵי “בֵּין הַזְּמַנִּים”,

הוּא חָזַר אֶל אִשְׁתּוֹ, אֶל בָּנָיו הַקְּטַנִּים.


הוּא חָזַר וְנָסַע בְּמִקְצָת בַּעֲגָלָה,

וּבְמִקְצָת בַּהֲלִיכָה וּבְרֶגֶל קַלָּה.


אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה מְעֻמָּס וְעָמוּס

מַתָּנוֹת לְמַכְבִּיר, כְּמַשָּׂא חֲצִי־סוּס:


תַּפּוּחִים, אַגָּסִים, בְּכַד־חֶרֶס שֻׁמָּן,

וְאַרְנָק מְפֻטָּם מַטְבְּעוֹת בִּמְזֻמָּן,


הַטַּלִּית, הַתְּפִלִּין, וּמֵעַל לַכֹּל־כֹּל

עוֹד יָשַׁב עַל הַגַּב בְּסַלְסַל – תַּרְנְגוֹל!


וְהָיָה הָרִבּ לֵיבּוּשׁ הוֹלֵךְ לוֹ לְאָט,

מְהַלֵּךְ לוֹ קִמְעָה וְנִנּוֹחַ מְעָט,


וְנוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם וְרוֹאֶה,

מִין צִפּוֹר מְפָרֵשׂ כְּנָפָיו וְדוֹאֶה,


וּמֵעַל לַצִּפּוֹר, לְעֵילָא וּלְעֵיל,

מְרַחֵף לוֹ עַבְעַב דַּק־דָּקִיק, עֲרָפֶל,


מִתְמַשֵּׁךְ בָּרָקִיעַ כְּשֹׁבֶל שָׁקִיף,

לְמָשָׁל, מִין כַּלָּה שֶׁרֹאשָׁהּ בְּצָעִיף…


וְנִזְכָּר הָרִבּ לֵיבּוּשׁ אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה –

שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹתָהּ, בִּמְהֵרָה־בִּמְהֵרָה!


וְנִזְכָּר יְלָדָיו הַגְּדוֹלִים, הַקְּטַנִּים –

שֶׁכֻּלָּם כִּשְׁתִילֵי הַזֵּיתִים רַעֲנַנִּים…


אָמְנָם כֵּן, כַּעֲסָנִית, רַגְזָנִית הִיא אִשְׁתּוֹ,

וּרְעָדָה הוּא מַרְגִּישׁ בְּקָרְבוֹ וּבְגִשְׁתּוֹ.


וְאוּלָם בִּרְאוֹתָהּ אֶת כָּל־טוּב הַמַּשָּׂא,

בְּוַדַּאי תִּתְמַתֵּק, תִּתְפָּרֵק מִכַּעֲסָהּ,


וְתִשְׂמַח לִקְרָאתוֹ וְתָאִיר לוֹ פָּנִים…

הוּא יָשִׁיב לָהּ בִּשְׂחוֹק וְיִשַּׁק לַבָּנִים,


וְיוֹצִיא הָאַרְנָק הַמָּלֵא מַטְבְּעוֹת…

"הוֹי, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי עִם פֵּאוֹת,


הֵן אֵינֶנּוּ! אֵינֶנּוּ אִתִּי, הָאַרְנָק!" –

הִצְטַעֵק הָרִבּ לֵיבּוּשׁ פִּתְאֹם וְנֶאֱנַק.


וּמִיָּד הוּא מַתְחִיל מְפַשְׁפֵּשׁ בְּכִיסָיו,

מְפַשְׁפֵּשׁ וְחוֹזֵר וּמְפַשְׁפֵּשׁ – וְלַשָּׁוְא!


מֵרֹב צַעַר יָשַׁב הָרִבּ לֵיבּוּשׁ בְּצַד

הַשָּׂדֶה וּבָכָה וּמֵרַר וְסָפַד.


מַה יָּבִיא לְבֵיתוֹ, מַה יָּבִיא לְבָנָיו,

וְלִפְנֵי זוּגָתוֹ אֵיךְ יַרְאֶה אֶת פָּנָיו?


וּבַמֶּה יִצְטַדָּק? מַה יֹּאמַר וִידַבֵּר?

אֵיךְ יוּכַל אֶת אָזְנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ לְשַׂבֵּר?


שֶׁאִבַּד אֶת הַכֶּסֶף, בִּישׁ־גָּד שֶׁכָּזֶה?

הֲרֵי בּוֹז לוֹ תָּבוּז וְצַלְמוֹ תְּבַזֶּה!


הֵן שָׂרוֹף תִּשְׂרְפֶנּוּ בְּהֶבֶל הַפֶּה,

כַּחֲשַׁשׁ וּכְקַשׁ, וּבְאֵין מְכַבֶּה!


כָּךְ יָשַׁב הַמְלַמֵּד בְּצִדּוֹ שֶׁל הַכְּבִישׁ,

תְּחִלָּה נֶאֱנָק, אַחַר־כָּךְ מַחֲרִישׁ.


כָּךְ יָשַׁב וְחָשַׁב כְּשָׁעָה וְיוֹתֵר,

מְבַקֵּשׁ לוֹ מוֹצָא וְשִׁבְרוֹ לוֹ פּוֹתֵר.


וּלְבַסּוֹף הוּא קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ בְּגִילָה:

מְבֹרָךְ הַבּוֹרֵא, לוֹ תּוֹדָה וּתְהִלָּה!


הוּא מָצָא לוֹ מוֹצָא וּמָצָא לוֹ עֵצָה!

וְהוּא קָם וְהָלַךְ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,


וּבְרֶגֶל קַלָּה, כְּנִשָּׂא עַל כָּנָף

וְעוֹד קֹדֶם מִנְחָה הוּא עָמַד עַל הַסָּף!


הוּא עָמַד עַל הַסַּף וְהַפֶּתַח פָּתַח –

אַךְ אֲבוֹי לָעֵינַיִם רָאוּהוּ בְּכָךְ!


כִּי הָיָה לוֹ הָרֹאשׁ מְכֻרְבָּל וְעָטוּף

בְּמִטְפַּחַת סָבִיב, מְקֻשָּׁר וְצָנוּף.


וּמַרְאֵהוּ כְּמִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו,

בְּרֹאשׁוֹ, בְּאָזְנָיו, בַּקָּדְקֹד וּבָאָף…


וְכֵיוָן שֶׁהוּא כָּךְ לְאִשְׁתּוֹ נִתְגַּלָּה,

הִיא מִיָּד לוֹ פָּתְחָה בִּבְכִיָּה וִילָלָה:


אוֹי־אֲבוֹי לְרֹאשִׁי! אוֹי אָסוֹן וְצָרָה!

בַּעֲלִי הַיָּקָר, מַה קָּרָה, מַה קָּרָה?


וְכֵיוָן שֶׁבָּכְתָה וְסָפְקָה כַּף אֶל כָּף,

נִצְטָרְפוּ לַמִּסְפֵּד הַיְלָדִים וְהַטָּף,


וְהַבַּיִת מָלֵא תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה,

וַתֶּחְרַד הַתִּקְרָה מִקּוֹלוֹת הַבְּכִיָּה…


אָז הֵרִים הַמְלַמֵּד אֶת יָדוֹ וְרָמַז

אֱלֵי פִיו… הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר… וַיְהִי הָס!


וּבְקוֹל מְאַנְפֵּף, כְּאָדָם שֶׁנֶּחְתַּךְ

לוֹ אַפּוֹ, הוּא הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהֶם כָּךְ:


יְלָדַי הַיְקָרִים וְאִשְׁתִּי הַיְקָרָה!

מַה גָּדוֹל הָאָסוֹן שֶׁאֶתְמוֹל לִי קָרָה!


בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְתִּי בַּיַּעַר בּוֹדֵד,

הִתְנַפֵּל עָלַי פֶּתַע, אֲבוֹי לִי, שׁוֹדֵד…


בְּסַכִּין שְׁלוּחָה כְּנֶגְדִּי הוּא זָנַק

וְצָעַק: יְהוּדִי, תֵּן מַהֵר הָאַרְנָק!


וְאִם אֶת אַרְנָקְךָ לִי מִיָּד לֹא תִתֵּן

(כָּךְ צָעַק הַשּׁוֹדֵד לִקְרָאתִי וְרִטֵּן)


בַּסַּכִּין הַלְּטוּשָׁה אֶת אַפְּךָ כָּאן אֶחְתֹּךְ!

הִתְחַנַּנְתִּי, בָּכִיתִי, בִּקַּשְׁתִּי בְּרֹךְ:


אֲנִי אָב לִילָדִים פְּעוּטִים! – וְלַשָּׁוְא!

הַשּׁוֹדֵד בְּאַחַת: הָאַרְנָק אוֹ הָאַף!


וְהִנֵּה, זוּגָתִי הַיְקָרָה, מֵאַחַר

שֶׁיָּדַעְתִּי, הִנֵּה אָבוֹא בַּיְתָה מָחָר,


וּבְכִיסִי אֵין פְּרוּטָה שְׁבוּרָה וּשְׁחוּקָה –

מָה אַגִּיד, מָה אֹמַר, זוּגָתִי הַמְּתוּקָה…


הִתְגַּבַּרְתִּי וְשַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְּכַפִּי

וְאָמַרְתִּי לוֹ: קַח וַחֲתֹךְ אֶת אַפִּי!


וְלָקַח הַשּׁוֹדֵד הַסַּכִּין וְחָתַךְ…

וְעַל־כֵּן, זוּגָתִי, מְקֻשָּׁר אֲנִי כָּךְ!


אָז פָּרְצָה הָאִשָּׁה בִּבְכִיָּה מְרִירָה:

אוֹי־אֲבוֹי לְאוֹתָהּ הַחְלָטָה מְהִירָה!


מִי רָאָה יְהוּדִי שֶׁהוּא בַּעַל וָאָב,

שֶׁיִּמְכֹּר בְּעַד כֶּסֶף נִבְזֶה אֶת הָאָף?


אֵיךְ אֵצֵא מִבֵּיתִי, אֵיךְ אָבוֹא אֶל הָרְחוֹב?

אֵיךְ אַסְתִּיר בּוּשָׁתִי, חֶרְפָּתִי אֶאֱסֹף!


אֶל פְּנֵי הַנָּשִׁים אֵיךְ אוּכַל לְהַבִּיט,

הֵן כֻּלָּן לִי תִּרְמֹזְנָה: הִנֵּה הַחֲרוּמַפִּית!


וְאֶל מוּל יְלָדֵינוּ כָּל יֶלֶד יִרְמֹז

וְיַצְבִּיעַ: הִנֵּה הֵם, יַלְדֵי הַבֶּזְנוֹס!


אוֹי־וַאֲבוֹי לְעֵינַי, אוֹי־וַאֲבוֹי לְנַפְשִׁי!

אִי־אַפְשִׁי זֶה הַכֶּסֶף! לִחְיוֹת אִי־אַפְשִׁי!


אָז אָמַר הָרִבּ לֵיבּוּשׁ (וּבְלִי הָאִנְפּוּף):

יְבָרְכֵךְ אֱלֹקִים, זוּגָתִי, בְּכָל טוּב!


אֵין כָּמוֹךְ חֲכָמָה וִיקָרָה וְטוֹבָה!

כֵּן נִזְכֶּה בִּמְהֵרָה לִישׁוּעָה קְרוֹבָה,


שֶׁחָשַׁבְתִּי כְּכָל שֶׁחָשַׁבְתְּ וְדִבַּרְתְּ

וְעָשִׂיתִי מַמָּשׁ כְּכָל מַה שֶּׁאָמַרְתְּ!


אִם לֹא שֶׁקֶר הַכֶּסֶף וְהֶבֶל אַרְנָק?

וּנְתַתִּים לַשּׁוֹדֵד, גּוֹי גָּדוֹל וַעֲנָק…


יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ! וַהֲרֵי לָךְ הָאַף!

וּבְדַבְּרוֹ כֵּן הֵסִיר הַמַּטְלִית מִפָּנָיו,


הַמַּטְלִית הַכְּרוּכָה מִסָּבִיב־מִסָּבִיב,

וַיִּתְגַּל אָז מַרְאֶה מְהֻדָּר וּמַרְהִיב:


בְּתוֹךְ חֹרֶשׁ שָׁחוֹר שֶׁל פֵּאוֹת וְזָקָן

וְשָׂפָם – שָׁם הַחֹטֶם עָמַד עַל הַכַּן,


הִתְנוֹסֵס לְתִפְאֶרֶת בָּרִיא וְחָזָק!

כָּךְ בִּזְכוּת חָכְמָתוֹ הַמְלַמֵּד לֹא נִזַּק,


וְאִשְׁתּוֹ הַמְלַמֶּדֶת שָׂחֲקָה וּבָכְתָה,

שֶׁלִּרְאוֹת אֶת הַחֹטֶם שָׁלֵם הִיא זָכְתָה.


וְשָׂמְחָה הַמְלַמֶּדֶת בְּבַעַל־בְּרִיתָהּ,

וְשָׁלְחָה לַשּׁוֹחֵט הַתַּרְנְגוֹל לִשְׁחִיטָה,


וְהֵכִינָה לִפְתַּן תַּפּוּחִים וְאַגָּסִים,

וְהָיוּ הַיְלָדִים שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים.


לֹא הָיוּ לוֹ לַזּוּג יְמֵי־שֶׁקֶט יָפִים,

כַּיָּמִים לְאַחַר שֶׁאָבְדוּ הַכְּסָפִים…


כִּי נִכְבַּד זֶה הָאִישׁ בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה:

מַבִּיטָה בּוֹ בְּנַחַת, נֶאֱנַחַת – וְשַׁהּ…


וְדִבְּרוּ בַּדָּבָר מִזָּקֵן עַד צָעִיר,

וְנוֹדַע הַדָּבָר בָּרְחוֹב וּבָעִיר.


וְנִשְׁמַע הַדָּבָר בַּסְּבִיבָה, בַּמְּדִינָה,

וּבְכָל הָעוֹלָם נִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁנִינָה.


וְסִפֵּר דּוֹר לְדוֹר בְּעַל־פֶּה עַל הָאַף,

עַד שַׁקַּמְתִּי אֲנִי וְרָשַׁמְתִּי בִּכְתָב!

המלצות קוראים
תגיות