"וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ…

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".

(בראשית טז, ד, ו)

עַרְבַת פָּארָן, מִקְלַט כָּל שׁוֹאֲפֵי דְרוֹר,

בְּרוּכָה תִּהְיִי לִי! מִשְׁעוֹלַיִךְ פְּתַלְתֻּלִּים

יִשַּׁרְתְּ לִפְנֵי רַגְלַי, וְכָל מַעְגְּלֵי סִתְרֵךְ

גִּלִּית לְעֵין הָגָר מִפְּנֵי שָׂרַי בּוֹרָחַת.

כַּפּוֹת רַגְלַי חָמְדוּ דְּבֹק בִּשְׁבִיל מִדְבָּר,

טָפוֹף עַל חֹד צוּקִים, לָטוֹף אַדְמַת טְרָשִׁים.

מַה קַּל הַנֹּאד מָלֵא עֲלֵי גַבִּי אֶשָּׂא,

נִשָּׂא גֵּוִי וּכְמוֹ יָטוּס עַל כְּנַף הָרוּחַ.

הַיּוֹם נָעַמְתָּ לִי, הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵט,

תָּרִיק אוֹרְךָ כִּיקוֹד עַל סֶלַע הַמִּדְבָּר;

הַיּוֹם אִוִּיתִי שְׁרַב אֶשְּׁךָ, שַׁלְהֶבֶתְיָה,

פַּזְּךָ רוֹעֵף עַל רֹאשׁ גְּבִירָה וְגַם שִׁפְחָה,

מַצְמִיחַ הֶחָרוּל, מַלּוּחַ וְתָמָר,

וְזֶה הָרֹתֶם דַּל הַצֵּל יָסוֹךְ עָלָי.

רַבּוֹת עָרְגָה נַפְשִׁי לָרַחַב הַשָּׁקוּף

עֵינִי בּוֹ תִּיר אֶת מֶבָּטָהּ כְּחֵץ מִקָּשֶׁת.

בְּשֶׁקֶט הַמִּדְבָּר הַמִּתְרוֹנֵן סְבִיבָי

כְּמַנְגִּינַת פְּלָאִים אֶשְׁמַע גַּם רֹן נַפְשִׁי,

אֶקְשֹׁב בִּרְתֵת לְפֶלֶךְ אֵל־רְָאִי טֹוֶה

חוּטֵי חַיִּים בָּאִים בְּתוֹךְ חֶבְיוֹן קְרָבָי.

מַה טּוֹב לִי נוּחַ מֵעֲמַל דַּרְכִּי יָרַט

בַּצֵּל הַמְעַט יִדֹּב לִי רֹתֶם דַּל־עָנָף

מֵהִסָּתֵר בְּצֵל הָאֵשֶׁל רַב־פֹּארוֹת;

וְטוֹב שָׁכְבִי בְּאֵלֶּה נְקִיקֵי הַסֶּלַע

מִשְּׁכַב בְּסֵתֶר יְרִיעוֹת בְּאָהֳלֵךְ,

שָׂרַי, הֱיוֹת שִׁפְחָה לִשְׂרָרָתֵךְ

רַבָּה, וְנֹאד לְזַעֲמֵךְ כִּי־עָז, וְאֵם

לְבֵן לֹא־לִי, יֻלַּד לָסִיר אֶת חֶרְפָּתֵךְ

וּקְלוֹן הָעֲקָרָה לָגֹל מֵעַל חַיָּיִךְ.

אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי מְאֹד יֹאכְלֵךְ הַדְּוָי.

אֲשֶׁר יָפָה עָשָׂה אוֹתָךְ הָאֱלֹהִים,

גֵּאָה וַעֲנֻגָּה, מְלֵאַת יִפְעָה וָהוֹד.

כִּנְסֹךְ אַבְרָם שַׁמְנוֹ מִנְחָה לְאֵל שַׁדָּי

כֵּן צַקְתִּי שֶׁמֶן עַל בְּשָׂרֵךְ בַּחֲרָדָה,

כִּי כֵאלֹהִים נִפְלֵאת. גָּעַרְתְּ בִּי – וַאֲנִי,

יַלְדָּה נָזְפָה אִמָּהּ בָּהּ, אֶת יָדֵךְ

נָשַׁקְתִּי הָרַכָּה, סוּכָה בְּשֶׁמֶן מֹר.

רַכָּה מְאֹד הָיְתָה יָדֵךְ אֲשֶׁר לִטַּפְתִּי,

עַל־כֵּן אָיְמָה כַפֵּךְ עֲלֵי עָרְפִּי נָחָתָה

וּבָהּ נִצְרַר מְרִי לֶכְתֵּךְ עֲרִירִיָּה,

מַדְוֵה גֵוֵךְ עָקָר וְקִלְלַת רַחְמֵךְ

עָצוּר, וְכַעַשׂ וּמְרוֹרִים כָּל יוֹם שָׂבַעַתְּ

רְאוֹת בְּשָׂרֵךְ צוֹמֵק, יָפְיֵךְ נָמוֹג וָגָז.

יָדַעְתִּי לְבָבֵךְ כִּי מַר וְגוֹרָלֵךְ

הָרַע, וָאֵט שִׁכְמִי בְּגֹדֶל הַצּוּקָה

לָשֵׂאת, לִסְבּוֹל בְּאַהֲבָה וּלְהֵאָלֵם.

וְאַתְּ, שָׂרָי, חִנָּם שְׂנֵאתִנִי וַתִּכְבַּד

יָדֵךְ עָלָי. הֲתַחַת אֱלֹהִים אֲנִי

אֲשֶׁר מָנַע בְּרָכָה מִמֵּךְ, בִּטְנֵךְ מִפֶּרִי?

אַךְ הוּא חָזָק מְאֹד מִבּוֹא אִתּוֹ בְּרִיב,

עַל־כֵּן כָּל חֲמָתֵךְ עַל שִׁפְחָתֵךְ שָׁפָכְתְּ;

כְּמוֹ אֲנִי צִוִּיתִי לִבְשָׂרֵךְ רְזֵה,

לִיפִי פָנַיִךְ כְּמֹש וּבְלִי לְעֶדְנָתֵךְ.

הֵן אֵל־רוֹאֵה־עָנְיִי אֲשֶׁר אָמַר וַתֶּהִי.

אַף הוּא אָמַר אֵלַי גִּדְלִי, הֲיִי אִשָּׁה,

כָּעֳפָאִים דְּשֵׁנִים הִשְׂגִּיא אֶת יְצוּרָי,

זְרוֹעוֹת נַעֲרָה חִזֵּק, הִרְחִיב כְּתֵפַי צָרוֹת.

כַּתַּפּוּחִים עִגֵּל שָׁדַי וַיַּבְשִׁילֵם,

חֶלְקַת הַמַּיִם לְעוֹרִי נָתַן, וְיוֹם

עִם לַיְלָה, אוֹר וָחשֶׁךְ תּוֹךְ עֵינַי שִׁבֵּץ,

אַוַּת בִּכְרָה עוֹרֵר בִּי, תְּשׁוּקָתִי לִהֵט –

וְהוּא צִוָּךְ אוֹתִי בְּחֵיק אַבְרָם לָתֵת.

אַךְ לִי, לֹא לָךְ יִהְיֶה הַזֶּרַע בְּמֵעַי

יִצְמָח. לֵחִי יִשְׁתֶּה, לְשַׁד חַיַּי יָמֹץ.

כְּעֵץ בָּאָרֶץ שָׁרָשַׁי בִּי הֶעֱמִיק;

מֵעַצְמוֹתַי אֲנִי תִּשְׂגֶּינָה עַצְמוֹתָיו

וּשְׁאֵר מִשְּׁאֵר אִמּוֹ עָלָה קָרַם עַל גָּרֶם.

כְּקֶשֶׁת דְּרוּכָה בִּזְרוֹעַ־אוֹן בִּטְנִי

דָּרַךְ וּכְמוֹ מִפְרָשׂ בַּסַּעַר רְקָעָהּ;

מִיּוֹם לְיוֹם יַגְדִּיל יַרְחִיב נָווֹ קִרְבִּי.

הִנֵּה יִפְשֹׁט רַגְלוֹ אַחַת לִבְעוֹט בְּרֹךְ,

אַחַר אַחֶרֶת יֵט לַחְבּוֹט, וּכְמוֹ רִגְבֵי

סְלָעִים יִדַּרְדְּרוּ מֵהַר לְגַיְא, כֵּן בְּרַד

בְּעִיטוֹתָיו עַל מֵתַח עוֹר בִּטְנִי יִפֹּל.

מַה נְּעַמְתֶּן, כַּפּוֹת רַגְלֵי בְּנִי! עֵינִי

לֹא רְאַתְכֶן אַף לֹא נָגְעוּ בָכֶן כַּפָּי.

אַךְ מָה אֲהַבְתִּיכֶן עַל אֹמֶץ תְּנוּפַתְכֶן:

לָעֲרָבָה הַזֹּאת עֹז אֵלֶּה הָרַגְלָיִם!

הֵן לֹא תִסְכֹּנָּה אַט בַּתֶּלֶם לַהֲלוֹךְ

אַחֲרֵי הַמַּחְרֵשָׁה וְאֶלֶף עֹל לִמְשׁוֹךְ.

כְּעָרוֹד בָּעֲרָבָה, חָפְשִׁי וְאֵין־אָדוֹן,

עַלִּיז, שׁוֹקֵק־עָצְמָה בִּמְשׁוּבָתוֹ יִסְאֹן,

אֵבוּס־נוֹגֵשׂ יָבוּז, מִרְעֵה־הָרִים יִדְרשׁ,

כְּפֶרֶא בַּמִּדְבָּר – זַרְעִי בִּבְנֵי־אֱנוֹשׁ.