רקע
שמשון מלצר
עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

בְּאוֹתָם הַיָּמִים הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הָיָה עוֹד נִסְתָּר,

וְהָיָה מִתְעַלֶּה מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּמִּסְתָּר,

בְּתוֹרָה וּבְחָכְמָה, בִּקְדֻשָּׁה, בְּטָהֳרָה וּבְדַעַת.


וְאוּלָם בְּנִגְלֶה – מְלַמֵּד־תִּינוֹקוֹת בַּכְּפָרִים.

מְשַׁנֵּן קָמֶץ־אָלֶף לְיֶלֶד, חֻמָּשׁ לִנְעָרִים,

וְלָבוּשׁ בְּמִין פֶּלְצִי“ל קָצָר, וְאַבְנֵט לוֹ – הַקְּרַיְקִ”י.


וּבְאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ הַכַּפְרִי הַמְגֻשָּׁם עַד־מְאֹד

הוּא הָלַךְ אֶל הָרַב הַגָּאוֹן רַ' גֵּרְשׁוֹן בְּקַ"ק בְּרוֹד,

אֲחוֹתוֹ הַיְתוֹמָה, הַיְעוּדָה לוֹ, מִמֶּנּוּ לָקַחַת.


וְהוּא בָּא וְנִכְנַס לַבֵּית־דִּין שֶׁל הָרַב רַ' גֵּרְשׁוֹן,

הַמָּלֵא בַּעֲלֵי־דִין, טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת וְשָׁאוֹן,

וְעָמַד בְּצִנְעָה כְּעָנִי הָעוֹמֵד לוֹ בַּפֶּתַח.


וְחָשַׁב לוֹ הָרַב: הַיְּהוּדִי מְבַקֵּשׁ נְדָבָה,

וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ וְלָתֵת לוֹ פְּרוּטָה הוּא אָבָה,

אַךְ הַלָּה מְסָרֵב, הוּא עוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ לוֹקֵחַ!


אֶלָּא מָה הוּא רוֹצֶה? הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם הָרַב,

בִּיחִידוּת, בִּדְבַר־סוֹד… וּמִיָּד, דַּוְקָא תֵּכֶף, עַכְשָׁו!

וְהָרַב מִתְפַּלֵּא – וּפוֹנֶה עִם הָאִישׁ אֶל הָאַלְקִי"ר.


וּבָאַלְקִי"ר בִּהְיוֹת הַכַּפְרִי עִם הָרַב לְבַדּוֹ,

הוּא מַכְנִיס אֶל הַכִּיס הַפְּנִימִי שֶׁל הַפֶּלְצִי"ל יָדוֹ,

וּמוֹצִיא מִשָּׁם כְּתָב וְנוֹתְנוֹ אֶל הָרַב לְעַיֵּן בּוֹ.


וְהָרַב מְעַיֵּן… וְהַכְּתָב הוּא נוּסַח שֶׁל “תְּנָאִים”,

אַךְ כָּתוּב בְּפַשְׁטוּת וּבְלִי הַתְּאָרִים הַנָּאִים

הָרְגִילִים בְּחָתָן, רַק פָּשׁוּט: יִשְׂרָאֵל בֶּן אֱלִיעֶזֶר.


וְנִזְכָּר הוּא, הָרַב, שֶׁהִנִּיחַ אָבִיו בִּירֻשָּׁה

כְּתָב־תְּנָאִים שֶׁכָּזֶה לְבִתּוֹ הַכַּלָּה הַגְּרוּשָׁה,

וְגַם שָׁם הֶחָתָן הוּא פָּשׁוּט: יִשְׂרָאֵל בֶּן אֱלִיעֶזֶר!


הִנֵּה כָּךְ הוּא אֵרְשָׂהּ, רַ' אֶפְרַיִם אָבִיו, אַל יַחְשֹׁב

לוֹ הַשֵּׁם לְעָווֹן, וְהִנִּיחַ בִּתּוֹ לִפְנֵי דֹב,

וּמְסָרָהּ בְּיָדָיו שֶׁל חָתָן בּוּר גָּמוּר, עַם־הָאָרֶץ!


וְחָשְׁכוּ לוֹ עֵינָיו וְחָשַׁךְ עוֹלָמוֹ בִּרְאוֹתוֹ

כִּי הִנֵּה הַכַּפְרִי הַלָּזֶה הוּא חֲתַן אֲחוֹתוֹ,

וְהוּא בָּא, כְּנִרְאֶה, כַּלָּתוֹ לְאִשָּׁה לוֹ לָקַחַת…


אַךְ מֵאִידָךְ גִּיסָא, רַב אֶפְרַיִם אָבִיהוּ זְצַ"ל,

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁבָּחַר לוֹ חָתָן וּבְרָכָה הוּא אָצַל

לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בּוּר יְרֵא־חֵטְא, עַם הָאָרֶץ?


וְרוֹצֶה הוּא עַל־כֵּן, הַגָּאוֹן אַב־בֵּית־דִּין דְּקַ"ק בְּרוֹד,

לְבָדְקוֹ, אֶת הָאִישׁ הַלָּזֶה הַפָּשׁוּט עַד מְאֹד,

וְלֵידַע אִם מְעַט־מִן־הַמְּעַט לְפָחוֹת הוּא יוֹדֵעַ.


וּמוּבָן שֶׁהוּא לֹא יִשְׁאָלֶנּוּ דְּבָרִים עֲדִינִים..

הוּא רוֹצֶה רַק לִרְאוֹת אִם יֵדַע מִפְּשׁוּטֵי הַדִּינִים,

וּמִיָּד הוּא שׁוֹאֵל אֶת הָאִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּן־אֱלִיעֶזֶר.


וּמֵשִׁיב לוֹ הַלָּה, וּמֵנִיעַ בַּיָּד אֶת הַבַּיְטְ"שׁ:

הוּא יוֹדֵעַ מְעַט… הוּא קָרָא בְּתוֹךְ סֵפֶר שֶׁל טַיְטְ"שׁ…

מְבִינִים, רַבּוֹתַי? הוּא אֵינֶנּוּ מֵבִין לְשׁוֹן־קֹדֶשׁ!


נֶאֱנָח הַגָּאוֹן אֲנָחָה הַשּׁוֹבְרָה חֲצִי גוּף –

וּבוֹדֵק וְהוֹלֵךְ… הוּא מוֹסִיף וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ שׁוּב:

כִּי הִנֵּה, זֶה הַיּוֹם, כְּיָדוּעַ, הֲרֵי הוּא רֹאשׁ־חֹדֶשׁ!


וּבְרֹאשׁ־חֹדֶשׁ אוֹמְרִים “יַעֲלֶה וְיָבוֹא” בַּתְּפִלָּה:

אִם שָׁכַח, לֹא אָמַר, וְנִזְכַּר רַק אַחַר שֶׁכִּלָּה

וְגָמַר הַתְּפִלָּה – מָה הַדִּין? מְבַקֵּשׁ הוּא לָדַעַת!


(וְהַדִּין, יַקִּירַי אֲהוּבַי, הֵן וַדַּאי יְדַעְתֶּם,

אַךְ אֶפְשָׁר מֵרִבּוּי הַטְּרָדוֹת שְׁכַחְתֶּם גַּם אַתֶּם…

וַהֲרֵינִי מַזְכִּיר: הוּא חוֹזֵר לְרֵאשִׁית הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה!)


וְעַל זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הֵשִׁיב בַּעֲנָוָה,

שֶׁכִּוְּנָה לְהַנְמִיךְ בְּמִקְצָת בַּגָּאוֹן הַגַּאֲוָה

וּלְעוֹרֵר בּוֹ כָּבוֹד לְאָדָם הַלָּבוּשׁ רַק בְּפֶּלְצִי"ל.


וּבְזֶה הַלָּשׁוֹן הוּא הֵשִׁיב: זֶה הַדִּין, כְּבוֹד הָרַב,

לֹא נִכְתַּב בִּשְׁבִילִי, וְגַם לֹא לְמַעֲנוֹ הוּא נִכְתַּב.

כִּי אֲנִי בַּתְּפִלָּה יַעֲלֶה וְיָבוֹא לֹא שָׁכַחְתִּי.


אַךְ הָרַב זֶה הַבֹּקֶר שָׁכַח לְאָמְרוֹ בַּשַּׁחֲרִית

וְאָמַר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שְׁנִיָּה מֵרֵאשִׁית עַד אַחְרִית,

וְאוּלָם הוּא שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבוֹא גַּם הַפַּעַם!


אֵין צָרִיךְ לְסַפֵּר, מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ שֶׁל הָרַב!


וְיָדוּעַ כַּמָּה אַחַר־כָּךְ אֶת גִּיסוֹ הוּא אָהַב,

וְכָתַב לוֹ: מוֹרִי וְרַבִּי וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת…


תשי"ג


 

הערות וביאורי המשורר

פֶּלְצִי“ל – מְעִיל־פַּרְוָה קָצָר שֶׁל עוֹר כְּבָשִׂים; קְרַיְקִ”י – אַבְנֵט שֶׁל אִכָּרִים, אָרוּג חוּטִים צִבְעוֹנִיִּים; אַלְקִי“ר – חֶדֶר פְּנִימִי, קִיטוֹן; וְהִנִּיחַ בִּתּוֹ לִפְנֵי דֹּב – מְרַמֵּז לְמַאֲמַר חֲזַ”ל: הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם־הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ כּוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָהּ לִפְנֵי אֲרִי; בַּיְטְשׁ – שׁוֹט לְסוּסִים; טַיְטְשׁ – דַּיְטְ"שׁ, הִיא יִידִישׁ הַקְּדוּמָה, שֶׁבָּהּ נִכְתְּבוּ סְפָרִים, תְּחִנּוֹת וְדִינִים לְנָשִׁים וּלְעַמֵּי־אֲרָצוֹת.

המלצות קוראים
תגיות