רקע
שמשון מלצר
בֵּין גַּבְרִיאֵל לְגַבְרִיאֵל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

נוֹהֵג הָיָה תָּמִיד רַבֵּנוּ (וּלְוַאי זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ!)

רַבִּי לֵוִי־יִצְחָק זְצַ"ל,

לֵסֵב לְסֵדֶר לֵיל־הַפֶּסַח בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעִיר בֶּרְדִיטְשֶׁב

אָמְרָה כְּבָר בְּנִגּוּן “חֲסַל”!


וּמָה הָיָה עוֹשֶׂה מֵעֶרֶב וְעַד קָרוֹב לַחֲצִי הַלַּיְלָה

אֶצְלוֹ שְׁעַת הַהֲסִבָּה?

עוֹסֵק הָיָה עִסּוּק שֶׁל נַחַת בַּהֲכָנוֹת לִקְרַאת הַסֵּדֶר,

בְּרֹב יִרְאָה, בְּרֹב חִבָּה.


הָיָה מֵכִין בְּמוֹ יָדַיִם, בְּמוֹ יָדָיו, גְּלִילֵי הַקֹּדֶשׁ,

אֶת הַקְּעָרָה כַּדָּת, כַּדִּין:

מִשְּׂמֹאל בֵּיצָה עִם הַחֲרֹסֶת, וּמִיָּמִין מָרוֹר עִם זְרוֹעַ,

כַּרְפַּס בֵּין שְׂמֹאל וּבֵין יָמִין;


בּוֹרֵר מַצָּה שְׁמוּרָה תִּפְאֶרֶת, עוֹטֵף יַחְדָּו אֶת כָּל הַשְּׁלשֶׁת,

כֹּהֵן, לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל,

וְזָן עֵינָיו בִּבְרַק הַיַּיִן, בְּכוֹס־שֶׁל־פֶּסַח מִתְנוֹצֶצֶת,

בְּנֵר־שֶׁל־חַג בְּאוֹר יָהֵל;


מֵכִין בִּדְחִילוּ אֶת הַקִּיטֶ"ל, מַצִּיעַ כַּר עַל גַּב הַכֶּסֶת

לַהֲסִבָּה עַל הַדַּרְגָּשׁ;

וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זַ"ל – עוֹשֶׂה בְּרַעַד וּבְלַהַט

וּבִמְסִירוּת־נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ.


וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זַ"ל – בְּכַוָּנָה הַמְכֻוֶּנֶת

(וְאַל תַּרְבֶּה בָּזֶה דְּרִישָׁה!),

וְסָח בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בְּנַחַת עִם מַלְאָכִים, דָּרֵי שָׁמַיִם,

כְּמוֹ עִם יְלוּדֵי אִשָּׁה.


שׁוֹלֵחַ זֶה לְכָאן לָלֶכֶת, וְזֶה לְשָׁם לָטוּס כְּרֶגַע,

לִשְׁמוֹר אֶת יִשְׂרָאֵל, וְדַ"ל.

וְגַבְרִיאֵל, שַׁמָּשׁ בַּקֹּדֶשׁ, לֵאמוֹר, שַׁמָּשׁ בְּבֵית רַבֵּנוּ

רַבִּי לֵוִי־יִצְחָק זְצַ"ל,


בְּכוֹר הָיָה, וְעֶרֶב פֶּסַח הוּא צָם כְּדִין כָּל פֶּטֶר־רֶחֶם,

וּפְשִׁיטָא שֶׁהָיָה רָעֵב…

הָרַב שׁוֹהֶה שָׁעָה וּשְׁתַּיִם, לַהֲכָנוֹת אֵין סוֹף וָקֵצֶה –

וְהוּא מַרְגִּישׁ חֻלְשַׁת־הַלֵּב!


וּמֶה עָשָׂה? חָמַק בְּשֶׁקֶט, יָצָא בַּחֲשַׁאי מִתּוֹךְ הַחֶדֶר

וְלַמִּטְבָּח נִכְנַס בַּלָּאט:

"כְּבוֹד הָרַבָּנִית, בִּמְטוּתָא, מִתַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה רַק –

הַנֶּפֶשׁ לְהָשִׁיב מְעָט"…


חָשְׁבָה הָרַבָּנִית: “נוּ מֵילָא, הֲרֵי הוּא צָם – פִּקּוּחַ־נֶפֶשׁ!”

מֵרַחֲמִים לִבָּהּ הָמָה…

וְכַף־הָעֵץ בַּכַּף נָטָלָה, וּמִן הַסִּיר מִלְּאָה צַלַּחַת

מִתַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה.


וְהַשַּׁמָּשׁ רָאָה הַהֶבֶל הַמִּתַּמֵּר לוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה,

עֲנַן הַקְּטֹרֶת הָעוֹלֶה,

וַיֶּהֱמוּ בּוֹ לֵב וָקֶרֶב אֶל הַצַּלַּחַת הַמַּהְבֶּלֶת

וַיְהִי מִתַּאֲוָה חוֹלֶה…


וַיְהִי הוּא אַךְ שָׁלַח יָדֵהוּ לָקַחַת לוֹ אֶת הַצַּלַּחַת

וְגַם לִתְקוֹעַ בָּהּ הַכַּף –

וּמִן הַחֶדֶר קוֹל בּוֹקֵעַ: “גַּבְרִיאֵל, מִיָּד בּוֹא הֵנָּה!”

וְזֶה הַקּוֹל הוּא קוֹל הָרַב…


וְהַשַּׁמָּשׁ נִרְעַד מִפַּחַד וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב: "אֲבוֹי לִי!

מָצָא הָרַב אֶת עֲווֹנִי!

וַדַּאי רָאָה, וַדַּאי יוֹכִיחַ, אֲבוֹי לִי, גַּרְגְּרָן וּוַי לִי…

הִנֵּה נִגְלָה, נִגְלָה קְלוֹנִי!"


מִיָּד מִפַּחַד הַצַּלַּחַת שָׁמַט לָאָרֶץ עִם כָּל־יֶשׁ־בָּהּ,

וַתִּתְפַּזֵּר, וַתִּתְפּוֹרֵר…

וְהוּא מִהֵר לָרַב לַחֶדֶר: “הִנֵּנִי, רַבִּי, כִּי קָרָאתָ!”

בְּרַעַד הוּא לָרַב אוֹמֵר.


אוּלָם הָרַב מַבִּיט תָּמֵהַּ כְּלֹא־מֵבִין, כְּלֹא־יוֹדֵעַ,

וְלַשַּׁמָּשׁ בְּנַחַת סָח:

"לְךָ קָרָאתִי? לֹא, נִדְמֶה לִי. הַכַּוָּנָה הָיְתָה לֹא לָךְ…

אֶלָּא לְגַבְרִיאֵל־מַלְאָךְ!"



המלצות קוראים
תגיות