רקע
שמשון מלצר
עַל שֵׁם מִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

עַל שֵׁם מִי, שְׁאַלְתָּנִי, קָרְאוּ לִי שִׁמְשׁוֹן?

כַּמּוּבָן, לֹא עַל שֵׁם הַשִּׁמְשׁוֹן הָרִאשׁוֹן,

הַשּׁוֹפֵט הַגִּבּוֹר בֶּן צְלֶלְפּוֹן וּמָנוֹחַ.

שֶׁכָּזֹאת לֹא עָלְתָה עַל הַלֵּב, עַל הַמֹּחַ,

בְּאוֹתָם הַיָּמִים הַטּוֹבִים בַּגָּלוּת:

לִבְחוֹר שֵׁם כָּכָה־סְתָם בְּפַשְׁטוּת, בְּקַלּוּת,

עַל שׁוּם יֹפִי בִּלְבַד, אוֹ בְּדֶרֶךְ בְּחִירָה

מִדְּמֻיּוֹת הַתַּנָּ"ךְ, מִסִּפְרֵי הַשִּׁירָה…

אָז הָיוּ לְקוּחִים וּנְתוּנִים הַשֵּׁמוֹת

שֶׁהִנִּיחוּ סָבִים וְסָבוֹת אַחֲרֵי־מוֹת,

שֶׁהִנִּיחוּ דּוֹדִים וְדוֹדוֹת וּקְרוֹבִים

אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים וִישָׁרִים וְטוֹבִים

מִצִּדָּהּ שֶׁל הָאֵם, מִצִּדּוֹ שֶׁל הָאָב,

וּבְצֵרוּף מִשֶּׁל שְׁנֵי הַצְּדָדִים גַּם יַחְדָּו.

כָּךְ קִיְּמוּ אֶת זִכְרוֹ הַיָּקָר שֶׁל הַמֵּת,

שֶׁהָלַךְ וְעָבַר אֶל עוֹלַם־הָאֱמֶת…

וְהָיָה כַּמּוּבָן כָּל הַשֵּׁם הַנִּבְחָר

מִנְּקֵבָה – לִנְקֵבָה, מִזָּכָר – לְזָכָר,

לֹא עִרְבּוּב שֶׁל שֵׁמוֹת לְנָשִׁים וּגְבָרִים;

וְהָיוּ נִבְחָרִים בְּעֵצָה וּדְבָרִים,

וְהָיוּ נִתָּנִים בִּתְבוּנָה וּבְישֶׁר:

זֶה הַשֵּׁם – הוּא לַבֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד,

וְהַהוּא – יִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין לִשְׁעַת־כּשֶׁר,

עַד הַבֵּן הַשֵּׁנִי… עוֹד שָׁנָה, עוֹד מְעָט,

אִם יִרְצֶה רַק הַשֵּׁם – יַעֲלֶה וְיָבוֹא…

אַךְ יָדַע וּבָטַח כָּל הַחַי בִּלְבָבוֹ,

כִּי בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ, אוֹ נֶכְדּוֹ שֶׁהִנִּיחַ,

לֹא יִתְּנוּ אֶת שְׁמוֹ הַיְּהוּדִי לְהַשְׁכִּיחַ,

וּכְשֵׁם שֶׁיָּדַע כִּי יִזְכֶּה לִקְבוּרָה,

לְ“קַרְקַע” מִשֶּׁלּוֹ קְצוּבָה בַּשּׁוּרָה,

וּלְצִיּוּן עַל קִבְרוֹ, אוֹתִיּוֹת בְּתוֹךְ אֶבֶן

חֲקוּקוֹת וּצְבוּעוֹת בְּשָׁחוֹר וּבְגֶוֶן

עִם שְׁמוֹ, שֵׁם אָבִיו, וְעִם יוֹם הַפְּטִירָה,

בְּתוֹסֶפֶת שִׁבְחוֹ אוֹ קִינָה זְעִירָה;

וּלְקַדִּישׁ־הַיָּתוֹם לְאַחַד־עָשָׂר חֹדֶשׁ

בְּשַׁחֲרִית, בְּמִנְחָה־וּמַעֲרִיב בְּבֵית־קֹדֶשׁ;

וּבְיָארְצַיי"ט, בְּיוֹם־זִכָּרוֹן לְמוֹתוֹ,

שׁוֹב יָשׁוּבוּ תָּמִיד וְיַזְכִּירוּ אוֹתוֹ

בְּקַדִּישׁ וּבְנֵר וּבְלִמּוּד מִשְׁנָיוֹת

עַל שְׁמוֹ פֶּרֶק־פֶּרֶק, מִסְפַּר אוֹתָיוֹת

כָּל הַשֵּׁם, בֵּין קָצָר הוּא וּבֵין הוּא אָרֹךְ –

כֵּן שָׁמַר כָּל אָדָם בְּחִבָּה וּבְרֹךְ

בִּלְבָבוֹ הַיְדִיעָה כִּי שְׁמוֹ עוֹד יָשׁוּב

וְיִחְיֶה בָּעוֹלָם וְיִפְרַח וְיָנוּב

בְּנֶכְדּוֹ, בְּנִינוֹ, בְּיַלְדָּה אוֹ בְּיֶלֶד,

וּבְמוֹתוֹ גַּם יִהְיֶה מְהַלֵּךְ עוֹד בַּחֶלֶד…


הוּא יָשׁוּב וְיִחְיֶה בָּעוֹלָם בְּכִפְלַיִם,

אִם שְׁמוֹ יִנָּתֵן וִיקֹרָא עַל הַשְּׁנַיִם,

אַךְ אֶפְשָׁר כִּי יַרְבֶּה בְּמוֹתוֹ עוֹד לָרֶשֶׁת,

אִם בִּשְׁמוֹ יִקָּרְאוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמֵשֶׁת…

וּמֻתָּר, כָּךְ נִדְמֶה לִי, לוֹמַר בֶּאֱמֶת,

וְיִהְיֶה זֶה מוּזָר בְּמִקְצָת, אַךְ נָכוֹן:

שֶׁבְּאוֹתָם הַיָּמִים הַטּוֹבִים גַּם לַמֵּת

הָיָה יֶתֶר תִּקְוָה וְיוֹתֵר בִּטָּחוֹן…


לְמָשָׁל, הִנֵּה סַבָּא קַלְמָן־מָרְדְּכַי –

עַד הַיּוֹם בִּנְכָדִים אֲחָדִים עוֹדוֹ חַי.

הָאֶחָד לוֹ יוֹשֵׁב בְּאִיטַלְיָה הַרְחֵק,

מְרֻחָק וְהוּא חֵיק נָכְרִיָּה מְחַבֵּק;

הָאֶחָד בָּא מֵהוֹלַנְד לִרְאוֹת, לִתְבּוֹנֵן,

וּלְאַרְצֵנוּ הוּא גַם לַעֲלוֹת מִתְכּוֹנֵן;

הָאֶחָד בְּפּוֹלִין, בְּעִיר לוֹדְז' מְחַכֶּה,

אֵימָתַי לַעֲלוֹת לְאַרְצֵנוּ יִזְכֶּה;

וְאֶחָד בְּמוֹשָׁב הוּא, בְּבֵית־שְׁעָרִים,

וְעוֹסֵק בְּפָרוֹת, בַּעֲגָלוֹת, בְּפָרִים,

כָּל הַיּוֹם מַחְשַׁבְתּוֹ נְתוּנָה לְרִפְתּוֹ,

מִקּוּמוֹ עַד שָׁכְבוֹ, בְּלֶכְתּוֹ וּבְשִׁבְתּוֹ,

כָּל הַיּוֹם רַק קוֹצֵר וּמוֹבִיל וְחוֹלֵב,

וּבְכָךְ לוֹ גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף חוֹלֵף;

בְּקִצּוּר, הוּא מוֹשַׁבְ’נִיק מַמָּשׁ, הוּא אִכָּר,

וְהֵן זֶהוּ, בֵּינֵינוּ, תַּכְלִית וְעִקָּר!

וְאֶחָד עוֹדוֹ יֶלֶד, לֹא נֶכֶד, רַק נִין,

בְּמַבַּט שְׁתֵּי עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הוּא מַרְנִין,

הוּא בְּיַד הַגּוֹרָל לְאַרְצֵנוּ שֻׁגַּר

וּבִכְפַר־הַיְלָדִים בְּרַעֲנַנָּה הוּא גָר;

וְאִם מֹטֶל שְׁמוֹ – הוּא קַלְמָן־מָרְדְּכַי,

וְסָבוֹ־זְקֵנוֹ מִתְחַדֵּשׁ בּוֹ וָחַי.

סַבְתָּא פֵיגִי אִשְׁתּוֹ הִיא לְכָךְ לֹא זָכְתָה;

כִּי הַיָּד הָרוֹצַחַת רָצְחָה וּמָחֲתָה

מֵאַרְצוֹת הַחַיִּים וְעָקְרָה בְּבַת־רֹאשׁ

מֵאַרְבַּע יוֹרְשׁוֹתֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא – שָׁלשׁ:

הָאַחַת בַּת שְׁמוּאֵל, אֲחוֹתִי הַנִּרְצַחַת,

הָאַחַת בַּת דָּוִד, גִּיסָתִי הַיָּפָה,

הָאַחַת הִיא בַּת פֶּסַח, בַּבּוּנְקֶר קָפְאָה –

נִשְׁאֲרָה מִכֻּלָּן רַק אַחַת עוֹד לְנַחַת,

שֶׁתִּחְיֶה וְתִהְיֶה בְּרִיאָה, בַּת רָחֵל,

שֶׁשִּׁבְתָּהּ בְּחֵיפָה, בַּהֲדַר־הַכַּרְמֶל.

בְּדוֹמֶה לְכָךְ סַבָּא שֶׁלָּנוּ שְׁלֹמֹה:

נִין אֶחָד וְיָחִיד רַק נוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ,

עוֹדוֹ נַעַר גַּם הוּא, בְּרַעֲנַנָּה בַּכְּפָר,

הוּא מִכָּל הַשְּׁלוֹמוֹת הָאֶחָד רַק נִשְׁאַר.

וְעוֹד רַע מִזֶּה – סַבְתָּא שֶׁלָּנוּ רָחֵל:

אַף אַחַת לֹא שָׂרְדָה, מִכָּלֶה עַד הָחֵל…


וְאוּלָם בִּזְמַנּוֹ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁעָבַר

הַמְרַצֵּחַ שׁוֹבֵר־הָעַמִּים וְשָׁבַר

מִשְׁפַּחְתֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּגַלִיצְיָה, פּוֹלִין,

הֵם כֻּלָּם בְּוַדַּאי שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין

אֶת עַצְמָם בִּדְמוּתָם שֶׁל קְטַנִּים וּקְטַנּוֹת

עַל אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם לִסְפּוֹר וְלִמְנוֹת.

לְמָשָׁל, סַבְתָּא מַלְכָּה: מֵאָז נִסְתַּלְּקָה,

הִתְהַלְּכָה בֵּינוֹתֵינוּ מַמָּשׁ כְּמַלְכָּה!

בְּטֶקְלוּבְקָה – מַלְכָּה רִאשׁוֹנָה הַ“שְּׁחוֹרָה”;

בְּלִיסוֹבְצֶה – מַלְכָּה הַשְּׁנִיָּה, הַבְּכוֹרָה;

בְּחוֹרוֹסְטְקוּב – מַלְכָּה הַשְּׁלִישִׁית, הַ“בְּהִירָה”;

וּבִטְלוּסְטֶה – מַלְכָּה אֲחוֹתִי, יַקִּירָה;

מִלְּבַדָּן הַמְּלָכוֹת שֶׁל בֵּית קְלֵיין: הָאַחַת

אֲחוֹתוֹ שֶׁל מֵאִיר, וּשְׁנִיָּה לָהּ – הַבַּת.

וְהוֹלִיד גַּם אַחַת בְּוַדַּאי בִּנְיָמִין,

שֶׁהֶעֱמִיד וְלָדוֹת מְרֻבִּים מִכָּל מִין.

מִכָּל אֵלֶּה שָׂרְדָה רַק מַלְכָּה יְחִידָה,

בַּהֲדַר, וְגַם הִיא חֶנְוָנִית אֲמִידָה.

[בַּחֶשְׁבּוֹן הַלָּזֶה, כַּמּוּבָן, אֵין נִכְנֶסֶת

מַלְכָּתֵנוּ הַבַּת, שֶׁבְּחֵן וּבְחֶסֶד

בְּשִׁלְטוֹן לֹא מֻגְבָּל הִיא מוֹלֶכֶת עָלֵינוּ

וְהוֹפֶכֶת לְבֵית־מְלָכִים אֶת בֵּיתֵנוּ.

הִיא כֻּלָּהּ, אִם אֶפְשָׁר כָּךְ לוֹמַר, אַךְ סָפִיחַ –

שֶׁתִּגְדַּל וְתִפְרַח עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ!]


כָּךְ נִתְּנוּ הַשֵּׁמוֹת בְּאוֹתָם הַיָּמִים…

כָּךְ גָּדְלוּ מִשְׁפָּחוֹת כָּעֵצִים הָרָמִים

וְכָל שֵׁם נִסְתָּעֵף, נִתְפַּשֵּׁט לַמֶּרְחָב…

מִן הַגֶּזַע לַבַּד, מִן הַבַּד לֶעָנָף,

מִתַּשְׁתִּית הַקַּרְקַע, מִנִּי שֹׁרֶשׁ בָּלֶה,

נִמְסְרָה הַחִיּוּת לְיַרְקוּת הֶעָלֶה…


וְיָדַעְתָּ, נוֹלַדְתִּי בַּחֹרֶף (תַּרְסָ"ט)

וְהָיִיתִי יִלּוֹד לֹא־רָצוּי בִּמְעָט:

הַתְּשִׁיעִי לְאָבִי וּלְאִמִּי־הוֹרָתִי;

אִלְמָלֵא לִי עָמְדָה אֲחוֹתִי־בְּכוֹרָתִי,

הִיא מַלְכָּה, וְקָרְאָה לִי בֻּבָּה וַעֲטֶרֶת –

וְאוּלָם הֵן כָּל זֶה מְסֻפָּר בְּ“אִגֶּרֶת”.

זֶה הָיָה בְּיוֹם הֵ"א, פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים;

וּבַבַּיִת הָיוּ הַגְּבָרִים מְעַטִּים.

כִּי אָבִינוּ הָיָה, כָּרָגִיל, בַּמֶּרְחָק

וּמַגִּיעַ הַבַּיְתָה מֵחַג אֱלֵי חַג –

הוּא הָלַךְ בַּיְּעָרוֹת וְרָשַׁם וּמָדַד.

מִפְּנֵי־מָה מִבֵּיתוֹ לַמֶּרְחָק הוּא נָדַד?

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, הוּא הַדּוֹד הֶעָשִׁיר הָאַדִּיר –

הֵן אָבִינוּ מִמֶּנּוּ טוֹבָה לוֹ הִדִּיר;

גַּם אָחִיו גַּם גִּיסוֹ שֶׁל אָבִינוּ עָבְדוּ

אֶת הַגְּבִיר, וְגַם הֵם הִתְבַּסְּסוּ וְכָבְדוּ,

וְגַם הֵם נַעֲשׂוּ אֲנָשִׁים אֲמִידִים,

נִכְנָסִים לָעֲיָרָה בְּכִרְכָּרָה לַיְרִידִים

וְקוֹנִים מִכָּל־טוֹב, מִתְנַהֲגִים כִּפְרִיצִים

וְעַל כָּל קְרוֹבֵיהֶם מִלְמַעְלָן מְצִיצִים –

וּבְיוֹם אָלֶ"ף בָּאִים הֵם אֶל בַּעַל־הָאֲחֻזָּה,

מִתְכּוֹפְפִים בַּכְּנִיסָה וְנוֹשְׁקִים הַמְּזוּזָה

וְיוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן, מְסִיחִים בִּנְעִימוּת

וְלוֹגְמִים מִן הַטֵּיי וְסוֹפְגִים הַחֲמִימוּת –

וּבַסּוֹף מַגִּישִׁים הָ“רַפּוֹרְט” לוֹ לַגְּבִיר…

וְצָרִיךְ הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ לְהַעֲבִיר,

שֶׁיִּנְהַג בְּדוֹדוֹ, קְרוֹב־דָּם וּבָשָׂר,

כְּנָהוֹג בַּפָּרִיץ הַנּוֹצְרִי וְהַזָּר…

וַהֲרֵי שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, כַּיָּדוּעַ, גָּדַל

בְּבֵית סַבָּא קַלְמָן־מָרְדְּכַי וְהָיָה

רַק גִּיסוֹ הַקָּטָן וְעוֹזְרוֹ רַק הַדָּל…

וְרַק רוּם־מַזָּלוֹ לוֹ שִׂחֵק כִּבְדָיָה,

עָרְמָתוֹ הַגְּדוֹלָה לוֹ הָיְתָה כְּפָנָס,

וַיִּגְדַּל, וַיִּצְמַח, וַיִּגְבַּהּ הַנַּנָּס,

וַיַּעֲלֶה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בְּעָשְׁרוֹ –

וְקַלְמָן־מָרְדְּכַי הֶעֱנִי בְּיָשְׁרוֹ.

וּבָנָיו שֶׁל קַלְמָן־מָרְדְּכַי הַתָּמִים

מִסְתַּגְּלִים אֶל הַגְּבִיר בְּמֵרוֹץ הַיָּמִים,

מַעֲבִירִים עַל דַּעְתָּם וְשָׁנִים עַל שָׁנִים

הֵם אַנְשֵׁי שֵׁרוּתוֹ וּפְקִידָיו, נֶאֱמָנִים.

אַךְ אָבִינוּ הָיָה מַהְפְּכָן בְּשַׁעְתּוֹ,

וְיָכוֹל לֹא יָכֹל לְהַעֲבִיר עַל דַּעְתּוֹ – –

אִישׁ גֵּאֶה מִטִּבְעוֹ מִתָּמִיד וּמֵאָז

וְשׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדוֹ וְעַקְשָׁן גַּם מָה־עָז,

הוּא הוֹסִיף לְעַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ עוֹד דִּבְּרָה,

שֶׁהִכְבִּידָה עָלָיו וְכִמְעַט שֶׁשִּׁבְּרָה:

לֹא תַּעֲבֹד הַפָּרִיץ שֶׁקָּרוֹב הוּא, אָחִיךָ!…

בַּנֵּכָר אֶת גּוּפוֹ הוּא הִרְכִּין וְהִנְמִיךְ

וְעָבַד אֶת הַזָּר, אֶת פּוֹנִינְסְקִי נָסִיךְ,

אַךְ רוּחוֹ הַגֵּאָה קוֹמָתָהּ לֹא הִנְמִיכָה.


וְלָכֵן לֹא הָיָה אָז בַּבַּיִת אָבִינוּ.

לֹא הָיָה גַּם מֵאִיר־יַעֲקֹב, הוּא אָחִינוּ

הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, אַף גַּם הוּא בַּנֵּכָר

בִּיעָרוֹת כְּבָר הִלֵּךְ וְעָבַד בְּשָׂכָר;

וְאָחִינוּ שְׁלֹמֹה אֶל הַדֹּאַר הָלַךְ,

לְבַשֵּׂר לִשְׁנֵיהֶם טֶלֶגְרַמּוֹת שָׁלַח;

וְאָחִינוּ משֶׁה לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן

הוּא הָיָה – בְּכִשְׁרוֹן־נְדִידָה הוּא נֵחַן;

וְאָחִינוּ קַלְמָן, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה

עוֹדוֹ קָט, בְּוַדַּאי הוּא בַּחֶדֶר שָׁהָה;

וְהָיוּ רַק בַּחֲדַר־הַבִּשּׁוּל הַסָּמוּךְ

הַבָּנוֹת עִם שְׁכֵנָה וְדִבְּרוּ קוֹל נָמוּךְ.

וְהַחֹרֶף נִשְׁקַף מִן הַחוּץ בַּחַלּוֹן

בְּמַרְאֵה יְעָרוֹת שֶׁל לִבְנֶה וְאַלּוֹן,

וְהָעֶרֶב קָרַב בִּשְׁתִיקָה גְּמוּרָה

וְטִאטֵא הַפִּנּוֹת בְּכָנָף אֲפוֹרָה.

וְשָׁכְבָה אָז אִמִּי בְּמִטַּת־הַיּוֹלֶדֶת

וְהָיְתָה לְבַדָּהּ וְכִמְעַט שֶׁבּוֹדֶדֶת,

אִלְמָלֵא הַיִּלּוֹד עִם יְפֵה הָעֵינַיִם…

כָּךְ הָיוּ לְבַדָּם אָז בַּחֶדֶר הַשְּׁנַיִם.

וְהִבִּיטָה, הִבִּיטָה אִמִּי אֲהוּבָה

אֶל הָרַךְ הַנּוֹלָד וְהָיְתָה עֲצוּבָה.

כִּי חָשְׁבָה מָה וָמָה, וּמַדּוּעַ וְאֵיךְ…

וּפִתְאֹם עַל פָּנֶיהָ שְׂחוֹק הִשְׁתַּפֵּךְ.

כִּי עָלְתָה עַל דַּעְתָּהּ מַחְשָׁבָה מְשֻׁנָּה,

שֶׁאֶל כָּל הַמַּחְסוֹר, שֶׁמֵּאֵל לָהּ מֻנָּה,

עוֹד נוֹסַף לָהּ מַחְסוֹר מַה מּוּזָר וּמַצְחִיק:

בִּשְׁבִיל זֶה הַיִּלּוֹד הֵיכָן שֵׁם הִיא תַּשִּׂיג?

כִּי הִנֵּה הַסָּבִים שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים

קְרוּאִים־קְרוּאִים הֵם עַל שְׁנֵי יְלָדִים,

כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁמוֹת הַסָּבִים־הַזְּקֵנִים…

מַה מּוּזָר… קוּם וּשְׁאַל לְךָ שֵׁם מִשְּׁכֵנִים…


אָמְנָם יֵשׁ… יֶשְׁנוֹ שֵׁם הָעוֹמֵד וּמְצַפֶּה

לִגְאֻלָּה, בַּל יְהִי כְּמוֹ נֵר מְכֻבֶּה,

הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַדּוֹד הַפָּרִיץ הֶעָשִׁיר.

בְּמוֹתוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת, שְׁנֵי בָּנִים הוּא הִשְׁאִיר,

וְכֻלָּם “בַּעֲלֵי אֲחֻזָּה”. וְאוּלָם –

לֹא זָכָה לְ“שִׁמְשׁוֹן” בַּר קְיָם מִכֻּלָּם…

כִּי הַבַּת הַבְּכוֹרָה, מִסְכֵּנָה, הִיא אֶסְתֵּר,

בְּלֹא־עֵת הִיא יָלְדָה וְקָבְרָה בְּהֶסְתֵּר –

יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם, יִשְׁמֹר כָּל יִשְׂרָאֵל,

שֶׁיִּחְיֶה זֶה בְּנִי וְיָאִיר וְיָהֵל!

וְהַבֵּן, מֵאִיר קְלֵיין, הוּא הֵקִים שֵׁם הַמֵּת,

אַךְ חָזַר הַתִּינוֹק אֶל עוֹלַם הָאֱמֶת…

וְהַבַּת הַשְּׁנִיָּה, הִיא מַלְכָּה, אוֹי אֲבוֹי,

“בַּעֲלַת־אֲחֻזָּה” הִיא, כֻּלָּהּ הוֹד וָנוֹי,

לְבוּשָׁה בְּהָדָר וְכִבְנוֹת־הַמַּעֲלָה,

וְאוּלָם, עֲלוּבָה, גְּרוּשָׁה מִבַּעֲלָהּ…

לְמָחֳרַת הַחֻפָּה, מִסְכֵּנָה, גָּזְרָה אֹמֶר

וְהֶחְלִיטָה בְּכָל הַחֻמְרָה וְהַחֹמֶר

שֶׁאֵינֶנָּה רוֹצָה בּוֹ, בַּבַּעַל הַזֶּה…

מִי יוֹדֵעַ מָתַי לְאַחֵר תִּנָּשֵׂא!

יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם מִדָּבָר שֶׁכָּזֶה!

וְנִשְׁאַר עוֹד הַבֵּן הַשֵּׁנִי, עַזְרִיאֵל,

גַּם מִמֶּנּוּ אֵין נַחַת, שָׁמְרֵנוּ הָאֵל!

הוּא בִּלְבוּב הָרְחוֹקָה, וּבְבוֹאוֹ רַק יִרְכַּב

כָּל הַיּוֹם עַל הַסּוּס, עִם הַשּׁוֹט, בְּחֶבְרַת

הַפְּרִיצִים הַנּוֹצְרִים, עִם כֻּלָּם הוּא פַּן־בְּרַאט…

הוּא רַוָּק. אַךְ גַּם אִם יִתְחַתֵּן, וְעַכְשָׁו,

הוּא לִבְנוֹ שֵׁם “שִׁמְשׁוֹן” לֹא יִקְרָא… זֶה לַשָּׁוְא!

וַאֲפִלּוּ הַשֵּׁם שֶׁמָּצָא לוֹ מִקְלָט

בְּטֶקְלוּבְקָה, בְּבֵית בִּנְיָמִין – לֹא נִקְלַט,

גַּם הַהוּא נִסְתַּלֵּק, יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵל,

שֶׁיִּחְיֶה זֶה בְּנִי וְיָאִיר וְיָהֵל!

וְנִמְצָא שֶׁהַגְּבִיר הָאַדִּיר רַ' שִׁמְשׁוֹן,

שֶׁהִרְבָּה נְכָסִים וְהִרְבָּה כְּעָסִים,

גַּם בַּקֶּבֶר אֵינֶנּוּ יָכוֹל עוֹד לִישׁוֹן,

וּמִלְּבַד הָרִמָּה, תּוֹלָעִים וּרְמָשִׂים,

מְכַרְסֶמֶת אוֹתוֹ, יְרַחֲמֵהוּ הַשֵּׁם,

הַדְּאָגָה לִשְׁאֵרִית וּלְזֵכֶר, לְשֵׁם…

וְנִדְמָה לָהּ לְאִמָּא, הִנֵּה הוּא עוֹמֵד,

זֶה הַדּוֹד רַ' שִׁמְשׁוֹן, כְּמוֹ חַי וְלֹא מֵת…

הוּא נִרְאֶה כְּעָיֵף, כְּמוֹ שָׁב מִנְּדִידָה,

וּכְעָנִי כֵּן בַּפֶּתַח חָרֵד הוּא נִצָּב,

וּמַבִּיט בְּמַבָּט מִתְאַוֶּה וְחוֹמֵד

אֶל הָרַךְ־הַנּוֹלָד הַשּׁוֹכֵב לְצִדָּהּ…

אַחַר־כָּךְ הוּא מַגְבִּיהַּ אֵלֶיהָ עֵינָיו

וּמְבַקֵּשׁ כְּאֶבְיוֹן, מְעוֹרֵר רַחֲמִים

בְּמַבָּט־בַּקָּשָׁה מַה נּוּגֶה וְחָמִים…

וְרוֹאָה הִיא, רוֹאָה הִיא אוֹתָן הָעֵינַיִם,

וְאֵינֶנָּה יוֹדַעַת וְאֵין זֶה וַדַּאי לָהּ,

אִם רוֹאָה הִיא חֲלוֹם בִּשְׁעַת־בֵּין־הָעַרְבַּיִם,

בְּשָׁעָה אֲפוֹרָה שֶׁבֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה,

אוֹ אוּלַי הוּא נִצָּב עַל הַסַּף בֶּאֱמֶת,

זֶה הַגְּבִיר הָאַדִּיר, הַמִּסְכֵּן, זֶה הַמֵּת…

וְנִדְמֶה, הִיא שׁוֹמַעַת קוֹלוֹ מְדַבֵּר,

קוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת, הַמַּפְצִיר וּמְסַבֵּר:

הֵן רוֹאָה אַתְּ, אֶצְלִי לֹא זָכִיתִי לְשֵׁם…

לֹא מִבֵּן, לֹא מִבַּת… הוּא אֵינוֹ מִתְקַיֵּם…

בְּבֵיתִי הוּא אֵינֶנּוּ שׁוֹהֶה, כֵּן חָזוּי…

אַךְ אֶצְלֵךְ הוּא יִחְיֶה וְיִגְדַּל כָּרָאוּי…

בַּקְשִׁי אַתְּ אֶת שְׁמוּאֵל בַּעֲלֵךְ שֶׁיַּסְכִּים

לְקַיֵּם אֶת זִכְרִי וְלִי שֵׁם לְהָקִים –

וְעַל זֶה הַתִּינוֹק אֶקָּרֵא נָא בַּשֵּׁם…

אַל יִזְכֹּר רִאשׁוֹנוֹת מֵאוֹתָם הַיָּמִים,

וְאִם גַּם אָז הָיִיתִי אֲנִי הָאָשֵׁם…

בַּקְשִׁי אָתְּ… הֲרֵי אַתְּ מֵיטִיבָה לְבַקֵּשׁ…

וּרְאִי שֶׁהַפַּעַם הוּא לֹא יִתְעַקֵּשׁ.

אַחַר־כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה מִתְּנוּמָה,

הָיְתָה רוּחַ אִמִּי סְעוּרָה וּפְעוּמָה,

וְאוּלָם הַתִּינוֹק הַשּׁוֹכֵב לְצִדָּהּ

הָיָה חַי וּבַת־שְׂחוֹק שִׂפְתוֹתָיו מַרְעִידָה…


וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא,

עֵת בַּבַּיִת רָתְחָה הַמְּלָאכָה הָרַבָּה

לִקְרַאת בְּרִית־הַמִּילָה שֶׁבְּיוֹם מָחֳרָתַיִם –

בָּא אָבִינוּ מִיַּעַר בֶּרְזַ’ן בֵּין עַרְבַּיִם.

לְאַחַר שְׁאִילַת־הַשָּׁלוֹם וּבְרָכָה

שֶׁיִּהְיֶה לְמַזָּל, שֶׁיִּהְיֶה לְהַצְלָחָה,

וּלְאַחַר שֶׁהֵצִיץ בְּוַדַּאי בַּתִּינוֹק,

שֶׁמַּלְאָךְ מְדַגְדֵּג שִׂפְתוֹתָיו לְבַת־שְׂחוֹק,

אָמְרָה אִמָּא לְאַבָּא: שְׁמוּלִיק, הַקְשֵׁב,

רְצוֹנִי לְסַפֵּר לְךָ מַה־שֶּׁהוּא, שֵׁב…

וְאָז אַבָּא יָשַׁב לוֹ עַל צַד הַמִּטָּה

וְאָזְנוֹ לִדְבָרֶיהָ שֶׁל אִמָּא הִטָּה.

אָמְרָה אִמָּא לְאַבָּא: שְׁמַע, נִתְנַמְנַמְתִּי

לִפְנוֹת־עֶרֶב אֶחָד, וַחֲלוֹם אָז חָלַמְתִּי…

שֶׁהִנֵּה כָּאן, בַּפֶּתַח, עוֹמֵד כְּעָנִי – –

– הַדּוֹד שִׁמְשׁוֹן! – סָח אַבָּא. – רְאִיתִיו גַּם אֲנִי,

וְלֹא פַּעַם אַחַת, רַק שָׁלשׁ פְּעָמִים…

הוּא עָמַד וְהִבִּיט כִּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,

שֶׁאֶקְרָא אֶת שְׁמוֹ עַל הָרַךְ, עַל הַיֶּלֶד…

הוּא אֶצְלִי לֹא פָּעַל וְלֹא־כְלוּם, הֶחָצוּף,

וְהָלַךְ לוֹ קוֹדֵר וְזָעוּם וְזָעוּף.

אַךְ בַּדֶּרֶךְ לְכָאן, בְּשִׁבְתִּי בַּמִּגְרֶרֶת,

תְּקָפַתְנִי תְּנוּמָה – וְנִרְאָה לִי אַחֶרֶת:

מְרֻצֶּה וְשׂוֹחֵק וּמֵאִיר מִתּוֹחֶלֶת…

הֲבִינוֹתִי מִיָּד שֶׁהָיָה גַּם אֶצְלֵךְ,

הִתְחַנֵּן וְהִסְכַּמְתְּ לוֹ בְּטוּב לְבָבֵךְ…

אַךְ אִמְרִי נָא לִי, מָה הוּא רוֹצֶה עוֹד מִמֶּנִּי?

מִפְּנֵי־מָה בְּמוֹתוֹ גַם רָדוֹף יִרְדְּפֵנִי?


וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁעַת בְּרִית־הַמִּילָה,

עֵת אָמַר הָרַ' פַיְבוּשׁ הַשּׁוֹ"ב־הַמּוֹהֵל

בְּנִגּוּן: “וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…”

וְהָיָה כְּמוֹדִיעַ, אַךְ גַּם כְּשׁוֹאֵל –

הֵשִׁיב אַבָּא, אַחַר אֲנָחָה קַלִּילָה

כְּנִכְנָע לְאַחַר מַאֲבָק שֶׁכִּלָּה:

שִׁמְשׁוֹן – כְּאוֹמֵר: נִצַּחְתַּנִי, דּוֹדִי,

שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְּךָ מִנְּעוּרַי, מֵעוֹדִי.

וְהָיְתָה זוֹ וַדַּאי אַנְחָתוֹ הַיְחִידָה

בָּעִנְיָן הַלָּזֶה וְיוֹתֵר לֹא הוֹסִיף,

וּבָזֶה נִסְתַּיֵּם בְּלִבּוֹ זֶה הָרִיב,

נִסְתַּיְּמָה תְּקוּפָה גְּדוֹלָה שֶׁל מְרִידָה.

כִּי בְּתוֹךְ לְבָבוֹ הֵן אָבִי הִשְׁתַּבֵּחַ,

כִּי הוּא־הוּא הַמְוַתֵּר וְהוּא־הוּא הַמְנַצֵּחַ.


וּמֵעִיד אֲנִי בּוֹ, בְּאָבִי הַיָּקָר,

כִּי מֵאָז אֵיבָתוֹ אֶל שִׁמְשׁוֹן הוּא עָקַר…

וְאָהוֹב אֲהֵבַנִי כְּכָל יְלָדָיו,

שֶׁהָיוּ הֲגִיגָיו רַק לָהֶם נְתוּנִים.

וּמוּבָן הוּא, כִּי לִי, לְהַ“בֶּן־זְקוּנִים”,

מְעַט יֶתֶר חִבּוּב וּפִנּוּק הוּא נָדַב,

אַךְ אֶפְשָׁר גַּם אָהוֹב אֲהֵבַנִי יוֹתֵר…

כִּי בָּזֶה רַק אֲנִי לִי מַסְבִּיר וּפוֹתֵר,

שֶׁמֵּיטַב הַיְרֻשָּׁה לִי הִנְחִיל וְהִשְׁאִיר:

הַשִּׂנְאָה לַחֲסוֹת בְּצִלּוֹ שֶׁל עָשִׁיר!


 

הערות וביאורי המשורר

רַפּוֹרְט – דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן בִּכְתָב, שֶׁמּוֹסֵר כָּל שָׁבוּעַ הַ“נֶּאֱמָן” בַּיַּעַר; פַּאן־בְּרַאט – אָדוֹן־אָח (פּוֹלָנִית), יָדִיד וָרֵעַ.

המלצות קוראים
תגיות